ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 27/07/2003

סיור

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/7082



11
ועדת החינוך והתרבות
27.07.03


פרוטוקולים/ועדת חינוך/7082
ירושלים, י' באלול, תשס"ג
7 בספטמבר, 2003


הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 62
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
כ"ז בתמוז, התשס"ג (27 ביולי, 2003) בשעה 13:00
סדר היום
ביקור בגוש עציון
נכחו
חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
אורי יהודה אריאל
מוזמנים
שאול גולדשטיין – ראש המועצה
שמעון הראל – מנהל מחוז ירושלים, משרד החינוך
אסף כהן – מנהלת מח' החינוך
פנינה פרידמן – מנהלת ביה"ס האזורי
ישכה לנדא – קידום נוער
מלכה בארי – רכזת ביקור סדיר, מנהלת תוכנית "הילה"
דורית וסרצוג – מנהלת החטיבה הצעירה
רפי דנן – משואות יצחק
מנהל/ת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית
לאה קיקיון
היו"ר אילן שלגי
שלום לכולכם. אני פותח את הישיבה. קודם כל אנחנו מודים לכם על שאתם מארחים אותנו, על שמצאתם את הזמן לקבל אותנו ולהראות לנו מקצת מהדברים המעניינים שיש אצלכם. נשמח לשמוע בעיקר על מערכת החינוך שלכם. אני, כיהודי, אומר שטוב להיות בארץ יהודה. גם כיהודי וגם כישראלי אני יכול לומר פה: ושבו בנים לגבולם. אולי אני אגיד זאת גם כמשפטן – הקו שעבר לא רחוק מכאן עד 67 לא היה גבול, את זאת אנחנו יודעים. זה היה קו שביתת הנשק. הסכמי שביתת הנשק אמרו שהגבול ייקבע בהסכמי השלום. אז מאחר ופה היינו גם לפני 48 והשלום עוד איננו, אז אנחנו צריכים לבנות את המקום הזה ולבסס אותו, ותבורכו על העשייה שלכם.
שאול גולדשטיין
ברוכים הבאים. לפניכם יש חומר כתוב שהכנו עבורכם על מערכת החינוך בגוש עציון. אנחנו נמצאים בחוות משואות המתחדשת. משואות יצחק זה יישוב שקיים היום, בשפלה, בדרך לאשקלון. בתש"ח הגוש נפל, כפי שראיתם בחיזיון האור קולי. עין צורים החליף את ראש צורים, רבדים הוקם מחדש, וכפר עציון הוא היחיד שלא נמצא לו מקום, כי בכל מקום אחר נשארו אנשים שיכלו להקים את היישובים ופה, מה שנשאר זה יתומים צעירים ונשים. התינוקות הפכו להיות בוגרים, ועם הזמן, רוב נקודות היישוב שהיו כאן לאט חזרו למקומן. המקום היחיד שלא חודש הוא משואות יצחק. לפני כשנתיים-שלוש, יחד עם קק"ל הכרזנו על המקום כפרק לאומי. הוא אמור לקבל את ההגדרות ואת ההתייחסות בהתאם, כאשר כל הפרק הזה יישאר ריאה ירוקה של גוש עציון. בכפר עציון, בראשית ימיו, ב-46 היה כאן בית הארחה של ההסתדרות. משואות יצחק גם ביקשו להקים פה בית מרגוע, והקימו אותו. הגיעה לפה אוכלוסייה רוחבה ומגוונת. רבדים היה יישוב של השומר הצעיר פה, ועוד שלושה יישובים דתיים לאומיים. החלטנו שזה אחד הדגלים שגם משואות יצחק וגם גוש עציון רוצים להרים וכל הנושא של עולים חדשים, ותיקים, דתיים חילוניים, וכל מגווני האוכלוסייה – זה דבר שחשוב לעבוד עליו. רפי, יחד עם עוד ארגונים הרים את הכפפה, ולמעשה ייסד פה מקום מפגש בין דתיים לחילוניים, בעיקר נוער. כך זה היה אמור להיות. עד שפרצה המלחמה, בספטמבר 2000, הגיעו לכאן כ- 3,000 איש מדי שנה. כשפרצה המלחמה, בימי יוסי שריד כשר חינוך, סוכם שתלמידי שב"ח הארציים יבואו לכאן למספר ימים. היו לנו כבר כ- 6,000 הזמנות, ואז, בתחילת שנת הלימודים, אסור היה לבתי הספר להגיע לכאן, מבחינה ביטחונית, וזה טרפד את כל המשך הפרוייקט הזה. רק לאחרונה, לפני מספר שבועות, קיבלנו היתר מפיקוד המרכז, שאפשר להגיע למקום הזה. לאט אנחנו מתחילים לחדש את הפעילות.
היו"ר אילן שלגי
הפעילות חודשה?
שאול גולדשטיין
לקראת השנה הבאה אנחנו מקווים שהקב"ט של משרד החינוך, שהוא בעצם איש המפתח בנושא הזה, ייתן את ההיתר. אני מקווה שהמצב מאפשר לו לחתום על היתר לבתי ספר להגיע הנה. מבחינתנו זה דגל עיקרי, דבר ראשי. אנחנו עושים את זה בעוד המון תחומים בחיים שלנו. בתור דוגמה - ט' באב חל בשבוע הבא. כאשר אהוד ברק היה בשלטון, לפני 3 שנים, הזמנו את נוער מפלגת העבודה לבוא ולקיים אתנו פה סמינר. הזמנו אותם לקרוא אתנו את מגילת איכה בהרודיון, הגיעו כאלף בני נוער לכאן, לדיון בנושא – אדם מול אדמה, קדושתה של ירושלים מול קדושת החיים. זה נושא שהוא במהות הוויכוח. זה היה יוצא מן הכלל, ונוצרו קשרים שנמשכים עד היום בין חברה שלנו וחברה של "דור שלם דורש שלום". נסענו יחד לבלות בקרית שמונה, מיד אחרי נסיגת צה"ל מדרום לבנון. לדעתנו התוכנית מאד חשובה. עד כאן, על קצה המזלג. תודה לאכסניה שמארחת אותנו. אנחנו עוברים תקופה קשה ומקווים שנשרוד.
אסף כהן
ננסה לעשות את הדברים בתמציתיות. אנחנו רצינו להעלות פה מספר נקודות שהן פחות פרטניות לגבי מערכת החינוך בגוש עציון, בבית ספר כזה או אחר, או בגן כזה או אחר, אלא לדבר יותר על נושאים עקרוניים, שאנחנו חושבים שיש להם איזושהי השלכה לפחות על כלל יש"ע ואולי גם על כלל מערכת החינוך בארץ. אלה גם הנושאים שבהם הכנו לכם כמה דפים בתיקים שלפניכם. הם קשורים לכמה מתחומי העשייה במערכת החינוך כאן. אני אתחיל דווקא מהחינוך הפורמלי, ואחר כך אני אעבור לחינוך הלא פורמלי. מבחינתנו אלה שני צדדים של אותה מטבע, וזה אחד העקרונות הכי מרכזיים שחשוב לנו להדגיש.

בחינוך הפורמלי, כמו בכל דבר שבו היינו ראשונים ביש"ע – גם בית הספר היסודי הראשון ביש"ע הוקם כאן, במרכז גוש עציון. אנחנו מדברים על שנת 70-71, כלומר- לפני למעלה מ- 30 שנה. הקמתו של בית ספר אזורי, שמשותף לקיבוצים, יישובים קהילתיים – כלומר, כל מיני סוגים של אוכלוסייה – היה דבר מאד לא מובן מאיליו. כשהגוש קם, ההחלטה מלכתחילה היתה שכאן כולם לומדים יחד, וכך באמת קרה. בשלב השני, אחרי שכל יישובי גוש עציון דאז למדו באותו בית ספר עלה הצורך לשתף במערכת החינוך הזו גם תלמידים ממקומות אחרים. בעקבות כך נוצר שיתוף עם המועצה האזורית מטה יהודה. באותה תקופה מערכת החינוך בה היתה במצב נחשל ביותר, ומשרד החינוך חיפש כל מיני רעיונות איך לקומם אותה ולחזק אותה. לא נלאה אתכם בכל הדיונים אך בסופו של דבר הוחלט לסגור בית ספר יסודי שפעל במושב רוגלית, "נווה מיכאל", בחבל עדולם, שהיה בית ספר אזורי לכל המושבים בסביבה, ולהעביר את כל התלמידים בחינוך הממלכתי דתי לכאן. קצת מאוחר יותר סגרו גם בית ספר ממלכתי, והעבירו את תלמידיו לצרעה. בכך חיסלו את בתי הספר הקטנים באזור עדולם. הפרוייקט הזה פועל כבר שנים רבות כאן, ובאמת משמש כמנוף, גם חברתי, גם ציבורי, בהרבה מאד מובנים. אמרת "מחקתם את הקו"? – כן, במובן מסוים הקו לא היה בכלל. כלומר, מהשלב הראשון, תושבי העמק וההר, במקרה הזה, היו מאד מחוברים. היום אנחנו יכולים להתגאות במורים שהתחילו את דרכם כתלמידים ממושבי עדולם, למדו כאן במערכת והיום הם מלמדים פה, גננות שהיו פה במערכת, זוגות מעורבים – שהתחתנו פה, בני הגוש עם בנות עדולם ולהפך. מה שמעניין הוא שהם גרים גם בשני המקומות. כלומר, הוקמה שכונה חדשה במושב אדרת, שרובה נוער שבא מהגוש והקים את ביתו שם, וכאן, באלון שבות ובאלעזר יש משפחות של בני מושבי עדולם שלמדו פה והחליטו להישאר פה. מבחינה חברתית נוצר פה משהו מאד מעניין.

הגישה הזו יצרה משהו שבשלב הראשון היה מאד יפה, ובשלבים הבאים היה מאד משובח – וזה בית הספר היסודי הגדול ביותר בארץ, עם למעלה מ- 1,200 תלמידים בבית ספר יסודי אחד, מכל סוגי וגווני האוכלוסייה. זה חייב אותנו לחלק אותו לשני בתי ספר, לפחות, שגם הם- כל אחד מהם גדול בפני עצמו. היה לנו דיון מאד מורכב בשאלה איך לחלק אותו. זו נקודה שרצינו לומר עליה כמה מילים כאן. המשרד, כמובן, לחץ לקיים את מדיניות הרפורמה ולפתוח חטיבות ביניים. אנחנו לא היינו מעונינים בזה. היתה התנגדות ציבורית מקיר לקיר לרעיון של חטיבות הביניים. בסופו של דבר ההחלטה שנפלה היתה לפרק את בית הספר לבית ספר לצעירים – אני לא רוצה לומר "חטיבה צעירה" כי זה מושג פורמלי של המשרד, שלא בדיוק מתקיים כאן – ולבוגרים. כיתות א', ב', ג' בבית ספר בפני עצמו, וכיתות ד' עד ח' בבית ספר בפני עצמו. הכוונה היא לא לבתי ספר קטנים, אלא לבתי ספר גדולים, אבל לרוחב. זאת אומרת – גם בית הספר לכיתות א' עד ג' הוא בית ספר גדול, במושגים של מדינת ישראל, בית ספר של 450 תלמידים, 4-6 כיתות בשכבה, עם כל מה שמסביב – כיתות מקדמות וכן הלאה, וכל המערכת של בית ספר גדול, אבל מתאפיין לגיל הרך של בית הספר. כנ"ל לגבי החלק העליון של בית הספר – כיתות ד' עד ח'. שוב – בית ספר שהוא גדול בסך הכל, אך מתרכז בגילאים מסוימים. נמצאות פה שתי המנהלות – פנינה, שהיא המנהלת הוותיקה של בית הספר, עוד לפני שהתפצל, ודורית, שהתחילה השנה לנהל את החטיבה הצעירה הזו, שצומחת. אני אבקש מהם לומר כמה מילים בקצרה על מה עשה המעבר הזה, ולמה הוא עדיף בעינינו על הרעיון של חטיבות הביניים.
פנינה פרידמן
אני רוצה לתת דגש על העניין שבית הספר, באמת הדגל המרכזי שלו הוא לא הגישה של "אני את נפשי הצלתי" אלא באמת לשלב אוכלוסיות של תלמידים. אנחנו מאמינים ששילוב הילדים תורם מאד לילדים שלנו, כמו שזה תורם לילדים של חבל עדולם. לא רצינו לגדל ילדים רק של היישובים בגוש עציון, אלא באמת היתה כוונה שתהיה איזושהי אינטגרציה חברתית אמיתית. אפשר לראות בבית הספר את מזכירות בית הספר, שהן תושבות עדולם, והאינטגרציה היא בכל המובנים. הקשרים נמשכים עד היום, וכאשר התלמידים עוזבים את בית הספר אפשר לראות שהם שומרים על קשר, ובכל חופש ילדי עדולם הם הראשונים שמגיעים לבית הספר לראות מה קורה ומה נשמע, גם כאשר הם עם מדים, וגם בחגים, במסיבות סיום של בוגרי ח'. נוצרו באמת קשרים חזקים. בית הספר רואה בזה את הדגל המרכזי שלו, ולא יכול לראות את עצמו בכלל מתקיים בלי הפרוייקט הזה.

צריך לדעת שבית הספר מורכב מיישובים שונים. מעבר ליישובי עדולם, יש לנו את יישובי מזרח הגוש, שם גרים חילוניים. בית הספר בתקוע הוא בית ספר מעורב, של דתיים וחילוניים. חלק מהתלמידים באים אלינו. יש שם גם ילדים שהם לא ממש דתיים ובכיתות ז' ו-ח' הם עוברים אלינו בצורה מאורגנת, כך שגם שילוב האוכלוסיות האלה דורש מאתנו הרבה תשומת לב בכיתות הגבוהות. מצד שני, אותו מגוון – מצד אחד קיבוצי ומצד אחד של יישובים אחרים. לכל יישוב יש את האופי שלו. הקושי, מצד אחד, והיפה, מצד שני זה באמת לשלב את כל האוכלוסיות יחד. אנחנו מאד מקפידים על כך בחלוקת הכיתות. יש דרישה לשים את כל ילדי ישוב מסוים יחד, או בשתי כיתות. אנחנו לא מסכימים לגישה הזו, למרות הלחצים שיש, אלא דואגים לשלב ולחלק את הילדים בכל הכיתות.

יש לנו בבית הספר 764 תלמידים בשנה הבאה. השנה היו לנו 880, וכבר היו לנו גם 1,200. היו אצלנו הרבה דיונים לגבי חלוקת בית הספר. היתה מחשבה לחלק אותו בחלוקה של בנים ובנות. היתה מחשבה להוסיף חטיבת ביניים. בסופו של דבר האמנו שכדאי שחטיבת הביניים תישאר בבית הספר. יש לנו נתונים שהבוגרים שלנו, כאשר הם מסיימים את בית הספר, הם הולכים למוסדות הטובים, כולל ילדי עדולם, וזה הדבר שלנו חשוב מאד: שאין ילד מתושבי עדולם שלא מסודר בתיכון טוב. עשינו לפני שנה סקר שמראה שאין נשירה של הילדים הללו. רובם מסיימים בגרות מלאה, חלקם מסיימים בגרות חלקית אך הם לא נושרים. אנחנו האמנו שצריך לשמר את ילדי כיתות ז' בבית הספר, ולתת להם יחידה מגיל כיתה א' ועד כיתה ח', ולא להוציא אותם כבר בכיתה ז' מבית הספר.
היו"ר אילן שלגי
אלה שלא הולכים לישיבות - איפה הם משתלבים בכיתה ט'?
פנינה פרידמן
הם הולכים ל "פירסט", ליבנה, לישיבה באור עציון, שהיא ישיבה בינונית יותר מהישיבות שיש לנו כאן. לגבי הבנות יש לנו פחות בעיה, הם כמעט ב-90% משתלבות בגוש, כולל בנות עדולם. יש לנו כאן 3 אולפנות, כולל של חינוך מיוחד, שיש להם צרכים שדורשים מענה אחר. לגבי הבנים – בהחלט, גם בישיבות הגוש וגם בפריפריה של ירושלים.
אסף כהן
צריך להבין שאחד המוטיבים המרכזיים ברפורמה, בזמנו, היה נושא האינטגרציה - להקים חטיבות ביניים כדי ליצור אינטגרציה. אצלנו ראינו שיש מצב הפוך לחלוטין. מכיוון שאנחנו מכיתה א' יצרנו באופן מלאכותי אינטגרציה של כל הגורמים בסביבה, מכיוון שבבתי הספר העל יסודיים, הדתיים, לצערנו ולבושתנו יש מיון מאד מתוחכם של תלמידים, הקדמת המעבר מהיסודי לעל יסודי לכיתה ז' לא רק שלא היתה מועילה לאינטגרציה אלא אף היתה פוגעת באינטגרציה. אחד המניעים לעובדה שמחזיקים את התלמידים עד סוף כיתה ח' הוא כדי לשמור על האינטגרציה ולא לפרק אותה במעבר.
היו"ר אילן שלגי
במה שונה אופי האוכלוסייה בעדולם מהאוכלוסייה בגוש? אני יכול לשער, אבל -מה הנתונים?
שאול גולדשטיין
מדובר בחתך תרבותי אחר. בחינוך החילוני באופן כללי הכל מסווג לפי רמות לימוד. אצלנו זה מסווג גם לפי רמות דתיות – יישוב פחות דתי או יותר דתי.
היו"ר אילן שלגי
ומה ההבדל ברמת הדתיות?
שאול גולדשטיין
הרבה פחות, בעיקרון.
אסף כהן
מדובר יותר על מסורתיים, פחות על דתיים.
פנינה פרידמן
זה שבית הספר מתחלק לחטיבה צעירה וחטיבה בוגרת מאפשר לנו היום, בכיתות הגבוהות יותר, להתמקד בהכנה לתיכון – דהיינו, למשל במתמטיקה, שם שינינו תוכניות בעקבות חלוקת בית הספר, כיתות מקדמות, עבודת חקר, מחשבים.
היו"ר אילן שלגי
אתם מלמדים מתמטיקה עדיין עם בדידים?
פנינה פרידמן
עד לפני שנה – כן. השנה עברנו לתוכנית השבחה של בר אילן.
שמעון הראל
הם מתביישים לומר לך, אבל אני, כמנהל מחוז אומר לך – המשרד, במשך שנים, מסייע לתוכנית הזו, שנקראת "תוכנית עדולם", מעבר לשעות התקן הרגילות. גם בגלל תוכנית שושני וגם בגלל דברים אחרים, המשרד מתקשה בשנים האחרונות לתת את המשאבים הדיפרנציאליים שבנוסף לשעות התקן. אנחנו משתדלים. אנחנו עושים כל מיני פעולות, גם בתוך המחוז וגם מחוץ למחוז, והמנהלת הכללית, בישיבת היערכות שהיתה לקראת שנת הלימודים במחוז הביעה רצון להמשיך ולסייע לנושא הזה. יש כוחות בתוך המשרד שאומרים : תמכנו מספיק שנים, עכשיו שבית הספר יעשה את הפעולה הזו בלי הסיוע הנוסף. אחת הסיבות לכך שמעלים את הנושא הזה גם בנוכחותך היא שבעניין הזה של תקצוב נוסף יש קשיים. אנחנו לא יודעים איך אנחנו יוצאים מהקושי הזה כאשר התקצוב הוא פר תלמיד, ופר תלמיד הם מקבלים.
היו"ר אילן שלגי
אבל יכול להיות שדו"ח שושני דווקא ייתן להם תוספת.
שמעון הראל
זה לא בהיקף של השעות. מדובר על בערך 100 שעות בנוסף. זה לא נגיע.
אסף כהן
אם אתה יורד לרמה הפרקטית, בעצם הבעיה היא בשנה-שנתיים הקרובות, כי דו"ח שושני, בשיא שלו, בעוד חמש שנים כן נותן פיצוי שהוא לא שונה בהרבה ממה שהמשרד נתן עד היום לפי קריטריון. בכל מקרה, כיוון שכרגע ניתנים רק 20% לשנה, הפיצוי שהמשרד נותן הוא כלום לעומת הפער מהשנה שעברה לשנה. אני שמח ששמעון הראל אמר את זה כי אנחנו העלנו את זה פה by the way. הנושא, מבחינתנו, הוא נושא מרכזי בתפיסת העולם של מערכת החינוך, הרבה מעבר לשאלה אם יש קצת יורת שעות או פחות. זה עניין מהותי.

דורית תנסה לתאר בכמה מילים את המודל הייחודי הזה של בית ספר לילדים קטנים, שה דבר שלא מוכר.
דורית וסרצוג
אנחנו רואים את הגיל הזה, של א' עד ג' כגיל של מעבר מהגן ללימודים בבית הספר. הילדים שמגיעים אלינו לכיתה א' חווים בפעם הראשונה את המפגש הזה עם הקריאה והכתיבה, והלימודים הפורמליים. יש פערים בין ילדים שמגיעים כשהם כבר יודעים לקרוא ולכתוב, ובין כאלה שלא מכירים צורה של אות. אנחנו צריכים לגשר על הפער הזה באותה כיתה, ולתת מענה לכל תלמיד. אנחנו צריכים גם בעניין הלימודי וגם בעניין החברתי ההתנהלותי לתת אפשרות לכל ילד להתפתחות. התייחסנו הרבה מאד לעניין החברתי, לשילוב של הילדים מהיישובים השונים בקטע החברתי, אם זה בבקרים ביישובים השונים, כאשר ילדים נסעו ליישובים בעדולם או התארחו ביישובים פה בגוש, או שהורים ממקומות שונים באו לעשות פעילות פה, בתוך בית הספר על מנת לאפשר להם פעילות חווייתית חברתית שאינה קשורה ללימודים. בקטע הלימודי אנחנו נותנים הרבה מאד תמיכה ועשירה.

בעיקרון, אם אני אסכם, אנחנו רואים את זה כחממה שבעצם מפתחת את הדימוי העצמי והיכולות של הילד כתלמיד. אנחנו מנתחים ונותנים לילדים את המענה לפי הצרכים האישיים שלהם.
שאול גולדשטיין
יש להם מועצת תלמידים משלהם, יש להם גם עיתון. זה היתרון של בית הספר, כי כאשר הילדים הקטנים מוקפים בילדים הגדולים, ואז זה דבר שאתה לא יכול לראות שם.
דורית וסרצוג
כל ההתייחסות של הילדים, מבחינת האחריות, מבחינת התחושה של שותפות ושל שייכות למקום היא אחרת לגמרי מאשר כאשר הם נמצאים בצל של תלמידי כיתות גבוהות יותר. גילינו יכולות עצומות מבחינת יכולת ההתבטאות ונטילת האחריות. כל ילד חבר בוועדה. ילדים פה היו שותפים בכל הפעילות התרבותית. כל חודש כיתה אחרת הכינה הצגה או מסיבה. את הכל הם לקחו על עצמם, מתוך שותפות מלאה של ילדים בעשייה. אנחנו מרגישים את זה גם בהצעות וביוזמות שהם מעלים. יש לי תיבת דואר שמקשרת ביני לבין התלמידים, כחלק מהתקשורת שלי אתם, וילדים מניחים שם הצעות. אני משערת שאם אותם ילדים היו בין ילדים בוגרים יותר לא היתה להם את הפתיחות הזו.
היו"ר אילן שלגי
זה מודל ייחודי כזה. איך אתם הגעתם לזה? האם משרד החינוך בוחן את זה?
שמעון הראל
קודם כל, המודל הוא ייחודי בגלל הייחודיות שיש למקום. בית ספר יסודי גדול שהחליט להתמודד עם אוכלוסיות שונות. לא בכל מקום יש את זה. בדרך כלל במחוז לפחות, יש מקומות שהולכים בכיוון הפוך – במקום ללכת לאיחוד הולכים לסגרגציה הולכת וגדלה, כך שהאתגר שהם לקחו על עצמם הוא אתגר שאינו שגרתי.
היו"ר אילן שלגי
אתם הלכתם אתם על זה מההתחלה?
שמעון הראל
כן. אני אמנם רק שנתיים במחוז, אבל - -
דורית וסרצוג
אני רוצה גם לציין שבית הספר גם נערך מבחינה טכנית לקלוט את הילדים בגיל הזה. לילדים שמגיעים מהגן אפשרנו פינות עבודה ברחבי בית הספר. בכל הכיתות יש פינות רגיעה ומשחקיה קטנה. זאת אומרת, אנחנו גם עובדים על הנושא הזה של מעברים, ומחליקים אותם כדי ליצור חוויה יותר נעימה ויותר קלה אצל הילדים.
אסף כהן
אנחנו העלנו את זה כי אנחנו שומעים בתקשורת שיש תהיות על הנושא הזה של המבנה הארגוני של בתי הספר, אנחנו מוכנים לבוא ולהציג את התפיסה שלנו, בכל פורום שתרצו, כי לפי הניסיון שצברנו, של השנתיים האחרונות, אנחנו רואים בו המון ברכה. זו אפילו לא רק ברכה לקטנים זו גם ברכה לגדולים. נוצר פה איזון מאד נכון לדעתנו, ואנחנו חושבים שכדאי שתכירו את האפשרות הזו.
היו"ר אילן שלגי
אנשי אקדמיה כבר התעניינו אצלכם בדבר הייחודי הזה?
פנינה פרידמן
אמנון רובינשטיין, שהיה אז שר החינוך, היה האדם שהכי התעניין ובעצם התחיל את העזרה המסיבית לכל הסיפור הזה.
היו"ר אילן שלגי
אבל אני מבין שהפיצול לחטיבה צעירה ובוגרת זה כבר אחרי תקופתו של רובינשטיין.
אסף כהן
- - על האינטגרציה, שזה כבר משהו אחר. במהלך הזה, מי שליווה אותנו בדיון הציבורי, היה המנוח, יוסף באשי, שהיה פעם המדען הראשי של המשרד, ולקראת הפיצול קיימנו אתו כמה ימי עיון בנושא הזה, והוא עזר לנו מאד לגבש דעות לכאן ולכאן. העניין הזה נחתם כשבתום הדיונים אתו בדיוק היו בחירות, התחלפה המועצה ושאול גולדשטיין נבחר - - -
היו"ר אילן שלגי
אני מבין שאתה ממונה על תיק החינוך בכלל, ביש"ע.
שאול גולדשטיין
כן.

מצד אחד עם האינטגרציה, ומצד שני עם הקיצוצים התחלנו בשנה שעברה בפרוייקט של העברת חוגי המתנ"ס לבית הספר. ילדי עדולם סיימו את יום הלימודים ולא היו באים שוב לחוגים. לכן קירבנו את החוגים צמוד לבית הספר, כדי לאפשר לילדי עדולם להשתתף בחוגים שלנו.
היו"ר אילן שלגי
מה עם העלויות?
שאול גולדשטיין
ירדו לגמרי. היום משתתפים בכל חוג 30 ילדים, כל הכיתה. היום המחירים ירדו.
אסף כהן
היום זה בערך 2/3 מחיר מהמחיר הקודם של חוגי המתנ"ס.
שאול גולדשטיין
לנו זה חסך הסעות, וזה סידור מצוין.
אסף כהן
הנושא השני שרצינו להתייחס אליו הוא בתחום החינוך הבלתי פורמלי. הוא מתחלק לשניים. אחד הנושאים שאנחנו מאד עסוקים בהם בשנים האחרונות הוא הטיפול בנוער בכלל, וקשיי נוער בפרט. אנחנו מקדישים לעניין המון אנרגיות. גם פה, בגוש עציון, וגם ביש"ע באופן כללי, לא סוד שהיה הד תקשורתי מאד שלילי בשנים האחרונות לנוער ביש"ע – גם במובנים לאומיים וגם במובנים התנהגותיים. אנחנו מקדישים המון מאמץ לעניין. אנחנו רוצים להציג איזשהו מודל, שלצערי לא קיים במקומות אחרים. במשרד החינוך, ויסלח לי ידידי ומכובדי, מנהל המחוז, יש הפרדה לא כל כך טבעית בין מנהל חברה ונוער, שעוסק בחינוך הלא פורמלי, ובין מחוזות המשרד, שממונים יותר על החינוך הפורמלי. אמנם, במסגרת השינויים הארגוניים דובר על שינוי בעניין הזה, אבל אני לא רואה שזה קורה. למשל, שני תפקידים שעוסקים פחות או יותר באותו עניין, יושבים באותו משרד, אבל בשני כובעים שונים. יש את הפיקוח על הביקור הסדיר, למשל, שהוא זרוע של החינוך הפורמלי, ויש את הטיפול בקידום נוער, שהוא זרוע של החינוך הבלתי פורמלי. אנחנו, בשטח, רואים את המצב הזה כבלתי טבעי. שתי הפונקציות האלה קיימות בתוך מערך החינוך בתור יחידת נוער אחת- גם קצינת הביקור הסדיר וגם רכזת קידום הנוער, כמו גם רכזת תוכנית "הילה" שהיא תוכנית להשלמת השכלה לתלמידים שנשרו- שקשורה לקב"ס- את כל אלה אנחנו רואים כיחידה אחת. נמצאות פה מלכה, הקב"סית, וישכה – שהיא רכזת קידם נוער. נשמע מהם איך העניין הזה עובד.
מלכה בארי
קודם כל, ראוי לציין שזו יחידה חדשה, יחסית. קדמה לה היחידה לביקור סדיר שגם היא היתה חדשה. זו אמירה, ואמירה בתוך יש"ע היא אמירה על היישובים שלנו, ש-כן, יש לנו בעיה עם הנוער. עברנו תהליך- אני מאד מקצרת אותו- ממצב של לומר: אין לנו נוער כזה, למצב של לומר: אכן יש כמה מקרים, והם חריגים, ננדה אותם ואז נפתור את הבעיה – למצב שבו ראש המועצה הקודם החליט על הקמת יחידה, ויש בכך אמירה: כולם הם בניי. ההולכים בתלם, וגם אלה שפחות הולכים בתלם הם ילדי הגוש, וכולם זכאים לטיפול.

אנחנו עובדים בקידום נוער במודל שהוא ייחודי לנו, ואני חושבת גם למטה בנימין. יש פריסה של רכזי נוער ביישובים, ששייכים לחינוך הבלתי פורמלי. אנחנו, מתוך שיתוף וראיה הוליסטית של הנער ושל בעיותיו, רואים את רכז הנוער כמתעסק הן עם הנוער הנורמטיבי, והן עם הנוער הפחות נורמטיבי. אנחנו רואים את הנוער של קידום נוער כחלק אינטגרלי מהיישוב. רכז הנוער מודרך על ידי היחידה לקידום נוער. אנחנו משתתפים בפורומים של רכזי הנוער מתוך גישה שאנחנו עובדים למען רכז הנוער, כולנו. הרבה עבודה נעשית באמצעות רכזי הנוער. הם עושים עבודה מאד יפה ביישובים. אני אומרת שהרבה פעמים, עשרות שיחות טיפוליות שנעשות על ידי עובדת סוציאלית, לא יעשו את מה ששיחה של רכז נוער יכולה לעשות עם אותו נער. המודל האישי שהוא מהווה לגביו היא עזרה להליכה יד ביד שהוא נושא אתו.

אנחנו מתקדמים תוך כדי תנועה. התגבשות של מהלכי העבודה שלנו קורית כל הזמן. אנחנו נמצאים בתהליכים של חשיבה. בזמנו, למשל, בהתחלת הדרך, הקב"סית הקודמת היתה אחראית על תחום הקב"סות, ומטעם המנהל היתה דרישה שהנושא של "הילה" לא יהיה בידיה, אלא בידיי, כי טענו לניגודי עניינים. הדבר הזה השתנה. יש לנו היום כמה מסגרות פרטיות נוספות. אם שמעתם, למשל, על "לחן" - - -
שאול גולדשטיין
בכל מה שנוגע למערכת החינוך – הם אחראים על הילדים מהרגע שהם מגיעים לבית הספר ועד שהם מסיימים. אנחנו אחראים עליו בשאר השעות. שעות אחר הצוהריים הן לא פחות משמעותיות משעות הבוקר, ואפילו יותר. הפתרונות תלויים ברצון של הילדים. רק רכזי הנוער עולים כ-600 אלף שקל, לשנה, כאשר כל רכז עובד כשליש משרה עד משרה מלאה. ומדובר בתקציבים שלא מגיעים אפילו בשקל מהמדינה. כל תקציב הפעילות הוא מכספי תרומות, רק לעניין הזה. בלי זה, הנוער נמצא במסגרת עד השעות 13:00, 14:00, 15:00.
מלכה בארי
היום אנחנו נמצאים במצב במנהל שבו אין תקן לראש יחידת הטיפול בנוער. מבחינתנו זו קטסטרופה. חשוב שתדעו שהיום הולכים לבטל את התקן הזה ומבחינתנו יש לעניין הזה משמעות מהותית.
שמעון הראל
במחוז? לא, אנחנו נדאג לזה. הבחורה היא מצוינת, ולא ניתן לה ללכת. אנחנו נדאג לזה.
מלכה בארי
כמו שאמרו קודמיי, אני מכהנת בשתי חצאי משרות. חצי משרה אחת היא המשרה של קצינת ביקור סדיר. גם אני, כשנכנסתי לתפקיד, לא ידעתי שהקשת היא כל כך רחבה. בדרך כלל ידוע שיש קצת בעיות עם תלמידי תיכון. להפתעתנו הרבה יש בעיות החל מגן חובה ועד כיתה י"ב, שמה שייחודי לגוש הוא שיש מגוון של משפחות מכל הסוגים. יש משפחות שמעודדות חינוך ביתי. זה מוסד שמשרד החינוך רק מתחיל ללמוד אותו.
שמעון הראל
אנחנו לא אוהבים אותו.
מלכה בארי
לא אוהבים אותו ומקשים על אלה שבוחרים בו, אבל צריך לדעת שיש לנו גם ציבור כזה, וגם הוא ראוי להתייחסות.
היו"ר אילן שלגי
:

אנשים שאומרים שהם רוצים ללמד את ילדיהם בעצמם, בביתם? איך אתם מתייחסים לזה?
שמעון הראל
מקשים עליהם, בודקים שהם מסוגלים אכן לחנך את ילדיהם, ושזה לא דבר שנובע מהזנחה.
היו"ר אילן שלגי
עוד לא קרה שהעמדתם אנשים לדין על כך.
מלכה בארי
האמת היא שאנשים שבאמת עוברים את ההליך הפורמלי, מגישים את הבקשה, ואני מלווה אותם וכן הלאה – מקבלים את האישור. הבעיות הן עם אותן משפחות שהקטע הפורמלי לא כל כך מעניין אותם, בגלל שהם יודעים שהם באמת משקיעים בילדים ובאמת מקבלים את החינוך הביתי, ומבחינתם זה מספיק. על זה, כמובן, יש לנו בעיות עם המשרד, ובצדק.

הדבר השני שאני עוסקת בו הוא ניהול תוכנית שמיועדת לתלמידים, שבכל צורה פורמלית אחרת לא יכולים לחזור לבית הספר, מכל מיני סיבות – לא יכולים, לא רוצים, לא מעונינים. אני באמת נלחמת על כל ילד, שלא להכניס אותו לתוכנית "הילה" אלא אם כן באמת אין שום צ'אנס להכניס אותו לבית הספר. מחצית מהילדים האלה לומדים לבגרות. התוכנית הזו קיימת זו השנה השלישית במועצה. היא פרטנית. בעבודה מאומצת החזרנו ללימודים ילדים ממשפחה שמכיתה ד' הילדים בה כבר לא לומדים. הם נשרו מהמסגרת. כמו בכל קבוצה כזו או אחרת יש לנו גם משפחות כאלה, אנחנו משתדלים לתת להם מענה, וברוך השם יש לנו תוצאות טובות. יש חברה' שמסיימים בימים אלו את הלימודים, ובהחלט, בעניין הזה, השם של התוכנית היום הולך לפניה. חברה' שבעבר היו סרבנים מהבחינה של להתחבר לאיזושהי מסגרת של לימודים, מרימים היום את המטלה ומוכנים להמשיך.

זה באמת דבר חריג. גם שתי הבעלויות שלי, כקב"סית – בעלות אחת היא משרד החינוך, וחברת המתנ"סים, שמפעילה את התוכנית. אני רוצה להציג בפניכם איזשהו מכתב שמעלה את הרג'קטים של התוכנית. לכל דבר יש את הצדדים היפים והצדדים שתוקעים את העניין. האבסורד הוא שכיוון שאלה שתי רשויות שמפעילות את התוכנית, בעצם, משרד החינוך, בראש הפורמלי שלו כמנהל דברים אינטרנטים ולא אקסטרניים, בעצם תוקע הרבה מאד מקלות בגלגלים של התכנית. אם הייתם יכולים לעזור לנו בדבר הזה - -
היו"ר אילן שלגי
אנחנו נתייחס, בהחלט. אני לא מבטיח שנעזור, אבל נתייחס. אנחנו עכשיו במילות סיכום.
רפי דנן
אחת לחודש- חודשיים מתכנסים פה צוהרים של בה"ד 1 להעשרה. אני אשתף אתכם בקצרה בדבר שהוא מעציב אותי מאד. דיברו פה על הקצה השני של הנוער. כאשר אני שואל אותם מה אומר להם התאריך ה' באייר, תש"ח. הם לא יודעים. אמרתי את זה לקצין חינוך ראשי- זה לא יעלה על הדעת.
היו"ר אילן שלגי
ראיתי בעיתון בשבוע שעבר שקצין חינוך ראשי מתכוון לעשות בחינות למועמדים לקצונה, בדיוק בדברים האלה. שישננו קודם את הפרטים הבסיסיים של הציונות.
רפי דנן
ד' באייר, שהוא יום הזיכרון של מדינת ישראל, נקבע לפי תאריך נפילת גוש עציון.

ראיתם כאן את הפרוייקט של "קרן אור". זה הוליד את החיבור בינינו, בין דתיים לחילוניים, בין העולמות. זה הביא אותנו לפה. יש כאן שיחות אמיתיות, לא מתוך התנשאות.
היו"ר אילן שלגי
איפה לנים בני הנוער שמגיעים לפה?
רפי דנן
באכסניה של כפר עציון. כאן נעשית פה כך שליחות קטנה.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו מאד נהננו אתכם. סליחה שזה היה לזמן קצר, ולכן אנחנו מבטיחים לשוב. אפשר בהחלט ללמוד ממה שנעשה כאן. אני בטוח שאתם יכולים לעשות את הדברים בעצמכם, אבל אם צריכים לקשר אתכם עם גורמים באקדמיה שהניסוי שלכם יעניין אותם, אנחנו בהחלט יכולים לסייע.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05

קוד המקור של הנתונים