כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חוקה/6948



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
30.7.2003

פרוטוקולים/ועדת חוקה/6948
ירושלים, ז' באב, תשס"ג
5 באוגוסט, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 61
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום רביעי, א' באב התשס"ג (30 ביולי 2003), שעה 11:15

"הרשעת" סופיה יאלין בעיתונות והעברת פרטי חשודים על-ידי המשטרה לעיתונות, של חבר הכנסת רשף חן

חברי הוועדה: מיכאל איתן - היו"ר
אברהם בורג - מ"מ היו"ר
רשף חן
אתי לבני

סרן עדי בן-שך - משרד הביטחון, יועמ"ש גלי צה"ל
סנ"צ אורי מכלוף - המשרד לביטחון פנים, ק. אח"ק נגב
פקד איתי דותן - המשרד לביטחון פנים, דובר נגב
עו"ד עמי קובו - סנגוריה ציבורית
עו"ד דליה חלק - סנגוריה ציבורית
עו"ד תומר אוריינוב - סנגוריה ציבורית
שמואל רוזנר - הארץ, ראש דסק החדשות
רמי טל - ידיעות אחרונות

דורית ואג

אסתר מימון


"הרשעת" סופיה יאלין בעיתונות והעברת פרטי חשודים על-ידי המשטרה לעיתונות -
הצעה לסדר בוועדה של חבר הכנסת רשף חן

אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, בנושא: "הרשעת" סופיה יאלין בעיתונות והעברת פרטי חשודים על-ידי המשטרה לעיתונות. חבר הכנסת רשף חן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, יש פה דוגמה קיצונית באופן אבסורדי לתופעה שקיימת במדינת ישראל באופן כללי - המשטרה מעבירה מידע על חקירות פליליות ועל חשודים, כחלק מנוהל עבודה רגיל שלה, ויוצרת מצב של פרסומים שמרשיעים את האנשים בזמן החשדות, הורסים להם את השם הטוב בצורה נוראית, כאשר הסטטיסטיקה מראה שמתוך עשרה מקרים, אולי תשעה בכלל נסגרים.

המקרה שהבאתי הוא כל כך קיצוני, יש מקרים פחות קיצוניים, אבל לא פחות גרועים, כי מישהו מחר יפרסם שאני נחשד שנתתי סטירת לחי למישהו, וזה היה גורם לי נזק גדול.

אתה יכול להיות שר חינוך.

התבשרנו ב-15 ביולי: "הרגה את אמא במכות". בכותרת המשנה, למעלה, כתוב "רצחה". רוצים לשמור על שמה, אז כותבים "ס' בת ה-21", אבל אז מבהירים לנו שזו ס', שהיא הבת של ג'ניה אלין, שנוהגת לשבת על הספסל הציבורי ברחוב אלפסי בנתיבות. אם למישהו היה איזה ספק על מי אנחנו מדברים, אני מניח שכל מי שמכיר את סופיה אלין, הבין ש-ס' זו סופיה אלין, והבהירו לנו גם שהיא זאת שהאח שלה יושב בכלא. בקיצור, כל מי שגר בנתיבות יודע בדיוק במי מדובר.

יש פה ציטוט מה היא סיפרה לשוטרים, כאילו היא סיפרה לשוטרים שהאימא "היתה שיכורה לגמרי, רציתי שהיא תעלה הביתה והיא התנגדה". הם גם מסבירים לנו שהיא מוכרת למשטרה מעבירות אלימות קודמות - זה מידע שלא נודע לכתב ממקור אחר חוץ מהמשטרה - וגם דואגים להבהיר לנו בסוף הכתבה, אחרי שהסבירו לנו איך היא דפקה לה את הראש בקיר ורצחה אותה וגררה אותה, סיפור שלם: "הסוד התגלה בסופו של דבר הודות למידע שהגיע שלשום לרכז המודיעין במשטרת נתיבות, רס"ר ניסים מסס, ולקצין המודיעין, פקד חנוך שובל", כדי שנדע מי הם הגיבורים שתפסו את "הרוצחת הנוראית".

הדבר המדהים, ברמת העיתונות, שבכל הכתבה הזאת לא כתוב "נחשדת", "חשדות", "לכאורה" - שום דבר. הגברת הזאת, מספרים כעובדה, "הרגה את אימא במכות", וזה לא רק בכותרת, זה לכל אורך הכתבה.

גם אם היא היתה הורגת את אימא שלה במכות, הכתבה הזאת לא היתה צריכה להיות וההדלפה הזאת לא היתה צריכה להיות, אבל הסיפור הזה אבסורדי.

חבר הכנסת חן, תרשה לי להנחות אותך בשאלה מנחה. אנחנו לא יושבים כאן כעת כתוכנית לביקורת העיתונות.

לא. הבעיה שלי עם ההדלפה של המשטרה, חד-משמעית. כולנו יצאנו לעבוד מול העיתונות, ואנחנו מכירים את השיטה - אני אספר לך משהו מעניין, תדאג שהשם שלי יופיע בעיתונות.

לא התכוונתי להגן על העיתונות, חס וחלילה, שרק לא ישתמע שאין לנו סמכות כלפיה.

הנחתי הצעת חוק, במידה מסוימת בעקבות העניין הזה, והיא מתייחסת גם לעיתונות.

אני חושב שצריכה להיות פה חקירה של מח"ש, כי הדבר הזה, אלא אם כן נשמע משהו מפתיע, לא תקין, גם בעיני המשטרה. הייתי מתחיל עם השמות שמוזכרים בעיתונות, כדי לברר איך זה קרה.

למה המקרה הזה אבסורדי? משום שיומיים אחרי זה התפרסמה כותרת גדולה: "הבת לא הכתה את אימא שלה למוות", וזה אחרי שכתבו את כל הדברים הזוועתיים האלה על המסכנה.

זה אומר מישהו אחר.

זה במקרה, אני חושב שגם ב"ידיעות אחרונות" פרסמו את זה אחר כך. אני מתאר לעצמי שהיועץ המשפטי שלהם אמר להם: מהר, מהר, תפרסמו כותרת גדולה.

מתברר שלא מינה ולא מקצתיה. כלום. הוציאו את הגופה, לא היו עליה שום סימני אלימות. האישה הזאת מתה מהתקף לב. כל הסיפור הזה הוא פשוט ברווז אחד גדול.

מה זאת אומרת ברווז? כתוב כאן שהמידע נבדק והוכח כנכון, החשודה הודתה. סגן ניצב שלמה אבוטובול מצוטט כאומר: "החשודה הודתה ושחזרה את מעשיה". אני קורא מתוך הידיעה שאתה סיפקת לנו.

כתוב "המידע נבדק והוכח כנכון". אולי היא לא שוחררה ממעצר? אולי אני לא מבין את הכתבה.

השאלה היא, למה בכלל הנושא - אם כן הודתה או לא הודתה, אם כן עשתה את זה או לא עשתה את זה, נחשדת או לא נחשדת - יצא מהמשטרה לעיתונות?

העובדה היא שאף על פי שהגברת הודתה, המשטרה משחררת אותה ולא מגישה כתב אישום וסוגרת את התיק. כנראה שהיא לא באמת הודתה, וכנראה שהיא לא באמת עשתה את זה, ואין חשד שהיא עשתה את זה. רצחו את השם הטוב של הבחורה הזאת בעיתונות, ומשטרת ישראל היא זו שעשתה את זה. זו תופעה, זה לא המקרה הראשון, ואם לא נפסיק את זה, זה לא המקרה האחרון.

לשאלתך, מה אנחנו יכולים לעשות. הנחתי הצעת חוק שתהפוך את הסדר הקיים כרגע. כרגע אפשר לפנות לבית-המשפט ולבקש שיאסור פרסום. היא היתה צריכה לפנות אל בית-המשפט ממקום מעצרה, לבקש איסור פרסום.

אני לא יודע אם תפסת בדיוק את המקרה הנכון. מתוך שאני קורא את הידיעות, היה פה מקרה שהחשודה הודתה.

נניח שהחשודה הודתה. יש לך הדוגמה הקלאסית לזה שגם אם הבחורה הודתה, זה עדיין לא אומר שהיא עשתה את זה, וזו עדיין לא סיבה שהמשטרה תלך לעיתונות ותספר לה: תפסנו רוצחת, ויכתבו "הרגה את אימא שלה במכות", כאילו היא כבר הורשעה.

את זה העיתונאי כתב.

העיתונאי לא הגיע לנתונים האלה בעצמו.

לצורך העניין, אני אהיה קצין המשטרה. זה לא בסדר שמדליפים, אבל הלא הסדר הזה חל על כולם, רק לא עלי, בכל התחומים, מהקטן ועד הגדול. כל אחד מאתנו חי במציאות מסוימת, ולתקשורת יש הכוחות שלה - צבא מדליף, משטרה מדליפה, ראש ממשלה מדליף תחת הכינוי "גורם בכיר", חברי הכנסת מדליפים.

כאשר המחיר הוא פגיעה בשם הטוב של אדם, אני לא מוכן לקבל את זה כנורמה.

אני מסכים. אני מנסה לנתב אותך על מנת לייעל את הדיון. אני מסכים ברמת העיקרון, הרי יש לנו תלונות הרבה יותר קשות על כך שמתוך חדרי החקירה מוציאים החוצה דברים שיודעים שהם לא אמת מתוך כוונה ללחוץ על חשודים או לקדם חקירה. היה מקרה, למשל, של זיוף החלטות של בית-משפט על מנת להשפיע על חשודים.

אני לא רוצה לעשות את הכול שחור. משטרה שצריכה לתפוס חשודים, צריכה להיות מתוחכמת, לנקוט בכל מיני אמצעים, באופן טבעי היא עושה כל מיני דברים. לפעמים הדלפה יכולה לסייע לקידום חקירת משטרה.

הצעת החוק שלי אומרת שלא מפרסמים כלום עד הגשת כתב אישום, אלא אם כן שופט של בית-משפט קבע שיש אינטרס ציבורי.

החוק גם היום אוסר.

הוא הפוך. היום המצב הוא שיש לגברת סעד - היא היתה צריכה, בשנייה שעצרו אותה, לרוץ, כשהיא באזיקים ובמעצר, להשיג עורך-דין, ללכת לבית-משפט, לקבל צו איסור פרסום. היא היתה צריכה להבין שהשוטרים יוציאו את השם שלה לעיתונות. היא היתה צריכה לקבל צו איסור פרסום, ואז היתה נחסכת ממנה החוויה "המצוינת" הזאת.

אתה רוצה להגיע למצב שהשוטר לא יגיד לעיתונאי שהיא הודתה?

העיתונאי לא יהיה רשאי לפרסם.

אתה לא יכול לעשות זאת, זה דבר מרחיק לכת.

בואו לא נדון בחוק, נדון בהצעה.

זה הדיון.

כשיגיע התיקון לחוק, נטפל בו.

בנושא הזה דנו במשך כל הקדנציה הקודמת.

אתה רוצה לדבר על החוק הקיים, אתה רואה שהוא לא עובד. אתה רואה שהפתרון הזה לא נותן כלום.

נכון, וגם החוק שלך לא יעבוד, בדיוק באותה מידה.

החוק שלי יאסור את הפרסום.

הוא לא יעצור שום פרסום.

לא יפרסם אדם כל פרט מזהה על חשוד - שם, כתובת וכן הלאה - אלא אם כן יש צו של שופט.

הנושא הזה כבר עלה, היו לנו דיונים ארוכים כאן בנושא. יש פנים לכאן ולכאן.

לא באתי לכאן כדי לדון בהצעת החוק, באתי לכאן כדי לומר שלא ייתכן שמשטרת ישראל תדליף פרטים על חשודים. זאת לא נורמה שאני מוכן לסבול, משום שהנזק לפרט בעניין הזה הוא הרבה יותר חמור מהנזק לביטחון המדינה בהדלפה מוועדת החוץ והביטחון.

נציג המשטרה, בבקשה.

אני קצין אגף חקירות במרחב הנגב. אני רוצה להתייחס למה שנאמר פה.

גם למה שכתוב פה.

דבר ראשון, כדי להגיש תלונה במח"ש לא צריך את הוועדה. אפשר להגיש תלונה במח"ש בכל מקום.

אני מזמן את המשטרה, כדי לברר למה הפרסום הזה.

יש משקל אחר כשוועדה מגישה תלונה או באמצעות ועדה. זכותו הלגיטימית להציע את זה כאן.

גם האישה, שנכתבה עליה הכתבה, רשאית להגיש תלונה במח"ש. אין שום בעיה. לא צריך ועדה כדי להגיש תלונה במח"ש.

את זה כולנו יודעים.

אמרת שמתוך עשרה מקרים תשעה נסגרים, אני לא יודע על מה אתה מתבסס, אבל הנתון הזה לא מדויק.

מה הנתון?

אין לי את הנתון הזה. זה לא היה צריך לעלות בכלל. אני לא מתעסק עם כתבות, אני מתעסק בחקירות.

אתה אומר שמי שחשוד, מותר לפרסם את שמו?

לא הפרעתי לך.

גם אני נגד הדלפות. הרבה פעמים זה גם מזיק לנו, אבל הרבה פעמים ה"הדלפות" באות מהרבה גורמים אחרים שלא קשורים דווקא למשטרה - זה יכול להיות מד"א, זק"א, בית-החולים, אזרחים, או כל בעל עניין אחר. זה קיים בהרבה תחומים, לאו דווקא במשטרה.

אם יתברר שהיתה פה הדלפה, האם זו עבירת משמעת במשטרה?

כן. חד-משמעית. כולנו, כמפקדים, מוקיעים מקרבנו את האנשים שמדליפים. ביום שנדע שיש מישהו שמדליף, האדם הזה- - -

צריך להבחין בין הדלפה לבין הודעה של ממלא-מקום דובר משטרת מרחב הנגב, שזה נעשה באופן רשמי.

זה כבר בתגובה, הוא לא זה שהוציא את זה.

במשטרת ישראל יש גורמים שרשאים להוציא דוברות, זו דוברות יזומה. הכי בכיר שרשאי להוציא דוברות זה מפכ"ל המשטרה, ויש מפקדי תחנות שרשאים לדברר. יש הסמכה לאנשים לתת דוברות. במרחב הנגב קיים דובר במשרה מלאה, ובאותו יום של האירוע יצאה דוברות יזומה, אפשר להוציא את זה מחברת "ביפר תקשורת". אני מוכן לקרוא את הדוברות שיצאה. לא יצא בשום פנים ואופן שמה של הגברת.

למה מישהו יצא?

תן לו לדבר. נשמע קודם מה יש לו להגיד.

אני אקרא את הדוברות הראשונה: "חשד לרצח - מעצר אישה תושבת נתיבות, בת 22. אתמול התקבל מידע מודיעיני במשטרת מרחב הנגב על כך שאישה תושבת נתיבות הוכתה לפני כשבוע, בערך בשעות הלילה, על-ידי ביתה ברחוב אלפסי בנתיבות, תוך כדי שהיא נגררת על הרצפה, לאורך כל הרחוב. כן נמסר שהאישה פונתה לבית-החולים סורוקה ללא הכרה, ויותר מאוחר נפטרה.

בעקבות המידע הנ"ל נפתחה מיד חקירה על-ידי יחידת תשאול נגב, והוקם צח"מ על-מנת לבדוק את הנ"ל.

מהחקירה עולה כי בתאריך 8 ביולי 2003 הגיעה אישה בת 49, תושבת נתיבות, לבית החולים בשעות הלילה המאוחרות ביחד עם ביתה, כשהיא ללא הכרה. כעבור שעה וחצי של ניסיונות החייאה נפטרה האישה, והגופה שוחררה לקבורה ללא ידיעת המשטרה.

מחקירת עדים שהיו בזירת האירוע, שממנה פונתה המנוחה, ואותרו על-ידי החוקרים עולה תמונה שבה ביתה של המנוחה נראתה גוררת את אימה לאורך רחוב אלפסי, תוך כדי שהיא מכה אותה בבעיטות ומכות בידיים וברגליים, ובשלב מסוים הטיחה את ראשה במעקה בטון, שם איבדה האם את הכרתה. אזרחים שהיו במקום הזעיקו אמבולנס שפינה אותה לסורוקה ביחד עם הבת.

הבת של המנוחה, תושבת נתיבות, בת 22, שהתגוררה עם אימה ז"ל נעצרה לפני מספר שעות על-ידי חוקרי הצח"מ, ובחקירתה שיתפה פעולה. לדבריה היכתה את אימה, היות והיתה בגילופין וסירבה לבקשתה ללכת הביתה.

בשלב זה האישה קבורה, נסיבות המוות טרם ידועה. בכוונת חוקרי תשאול נגב לפנות לבית-המשפט, על מנת לקבל צו להוצאת הגופה מהקבר, ולשלוח אותה לנתיחה ולקבוע את סיבת המוות, דבר שישליך ישירות על המשך הטיפול בתיק החקירה.

להוסיף שהמשפחה הנ"ל היתה מעורבת באירוע רצח לפני כחודשיים בנתיבות, והאח של הנ"ל עצור עד תום ההליכים בתיק זה."

אם מישהו לא זיהה עד עכשיו, אתה מוודא שיזהה.

הבעיה היא לא הזיהוי.

כתוב כאן שהבת גררה את אימה לאורך רחוב אלפסי והרביצה בה מכות לאורך כל הדרך - מי כתב את הידיעה הזאת?

הדובר שלנו, שנמצא פה לידי.

איך הוא יודע שזה נכון?

הוא ישב בצח"מ וקיבל את האינפורמציה מאנשי הצח"מ.

מסתבר שהיא לא הרביצה לה מכות לאורך כל הדרך.

אנחנו לא מנהלים פה את התיק. התיק הזה, אני מניח שמחר, מחרתיים, בעוד חודש, יתברר בבית-המשפט. זה שהגברת שוחררה, זה עדיין לא אומר שהיא לא ביצעה את המעשה שיוחס לה לגבי ההכאה של האימא שלה. עדיין לא קיבלנו את חוות-הדעת הסופית.

עזוב את המקרה הזה. ניקח מקרה דומה במקום אחר. אני מסתכל על הדובר, נניח שאני כעת דובר המשטרה, ואני צריך להוציא הודעה שמישהו הלך לאורך רחוב אלנבי והרביץ באביו מכות קשות עם מקל. אני מוציא דבר כזה כשאני, הדובר, לא בדקתי כלום. אני לא יודע אם זה נכון או לא, אני סומך על מה שמודיעים לי שוטרים. השוטרים שמעו עדות ממישהו, הכול למחרת יום האירוע. אחר כך מסתבר שלא דובים ולא יער. איזה אמצעי הגנה יש לכם על מנת לא ליפול בפח?

האירוע היה ב-8 ביולי, הגברת נקברה יום למחרת, אחרי שהבת שלה ליוותה אותה לבית-החולים. אנחנו מתייחסים לידיעה שקיבלנו ב-13 ביולי, קיבלנו ידיעה והתחלנו לבדוק ולאמת. מחובתנו לבדוק.

מתי יצאה ההודעה שלכם?

ב-14 לחודש.

למה המשטרה מרגישה צורך להודיע את כל זה לעיתונות, כשהיא עדיין לא גמרה את החקירה? מה האינטרס הציבורי שההודעה משרתת?

זכות הציבור לדעת.

כמו שאמרתי, ב-13 ביולי התקבל מידע בתחנת נתיבות, שמתוכנה עולה שהגברת החשודה, סופיה אלין, תקפה את אימה עד לאיבוד ההכרה. אימה פונתה לבית-החולים סורוקה. שם נקבע מותה כעבור כשעה.

מה ההודעה הזאת?

זו הודעה מודיעינית שקיבלנו. בשלב זה עשיתי ישיבה להערכת מצב וחילקנו משימות כדי לנסות ולבדוק את הידיעה הזאת - האם באמת היה אירוע, האם הגברת הגיעה לבית-חולים, שם נקבע מותה. הגענו למד"א, בדקנו מי הודיע למד"א כדי לפנות את האישה, ואז הגענו לעדים.

(חבר הכנסת אברהם בורג ממלא את מקומו של יושב-ראש הוועדה, כיושב-ראש הישיבה)

עשינו הערכת מצב, הוקם צח"מ, נעשו פעולות מקדימות כדי לאמת את הידיעה. חקרנו את בית-החולים, אנשי מד"א, עדים, שכנים, המודיע למד"א. מתוכן העדויות עולה תמונה שאכן התרחש האירוע, כפי שתואר.

יש קטע לא הגון לדון בקייס.

הנחתי שהקייס הזה סגור.

המקרה הזה יתברר בבית-המשפט.

מה המדיניות של משטרת ישראל? מה חוזר המנכ"ל, מה פקודות הקבע, או איך שקוראים לזה, שעניינו תקשורת? מה נוהל הקרב שעניינו תקשורת? כל שאר הדברים אני מבין.

אנחנו מוציאים הודעה ראשונית לתקשורת שהיה אירוע. אם הדוברות תגרום לפגיעה בהליך החקירה, הדובר יצא בהודעה בכותרת שכרגע מתקיימת חקירה בעניין א', ב', ג', הוא ייתן את הפרטים שלא יפגעו בהליך החקירה, ותו לא.

הדבר הארוך שקראת קודם עם האח שלה והדוד שלה וכן הלאה, זה התרגום של פקודות מטכ"ל?

ישב הדובר יחד עם ראש הצח"מ, והם הוציאו הודעה מסודרת.

ההודעה שאומרת שקורה אירוע וצריך לדווח לתקשורת בבחינת זכות הציבור לדעת, זו ההוראה.

פיקוח של הרשות המחוקקת על פעולת הרשות המבצעת. אם אני לא מבסוט מתוצר מן הסוג הזה, אני צריך לפנות ללב, למרכז העצבים, למשטרת ישראל, למפכ"ל, ולהגיד: תוציאו הנחיות איך מתדרכים עיתונאים/ציבור על אירוע שמתרחש בצורה שלא תפגע בצנעת הפרט של החשוד ולא תפליל אותו מלכתחילה. אם עד כאן זה נכון, זאת אומרת שאתם לא הכתובת.

הזמינו אותנו למקרה הספציפי הזה.

אני מבקשת לציין שאנחנו מזמנים את גורמי המשטרה באמצעות השר והמפכ"ל. הם קובעים מי יבוא לדיון.

אני פותר את הבעיה במרחב הנגב, ומכאן ואילך אתי דותן יכתוב הודעות, שעמום שלא נכנס לשום מקום, אבל בנצרת, אכלתי אותה. מה שמעניין אותי זה להשפיע על המערכת, אם אני מבין את חבר הכנסת רשף חן.

זה נכון מה שאתה אומר. אני לא מתכוון כרגע לתת הנחיות כלליות למשטרת ישראל מה להביא ומה לא.

אתם חושבים שתושבי נתיבות מההודעה שלכם יוכלו לדעת במי מדובר?

למחרת בבוקר, בהארכת מעצר, כל תושבי נתיבות ידעו על זה.

יצאנו מהקייס, הקייס נגמר. הבנו שהיתה פה הגזמה גדולה מאוד.

למרות העובדה שהגופה כבר נקברה, באותו יום, הבאנו לשם את הד"ר לוי פתולוג מהמכון לרפואה משפטית, עדיין לפני המעצר. הוא רצה לראות את הזירה כדי להתרשם. אנחנו לא מזדרזים להוציא גופה מהקבר.

אני לא מבקש פרטים מהחקירה שלכם.

הבנתי ממך שיצאת מנקודת הנחה שהתיק נסגר, ולא יהיה כתב אישום. אסור להתעלם ואסור לשכוח שלא מדובר באיזו צדיקה שכותבת מזוזות, וחלילה, אני לא מאשים אותה.

זו לא סיבה להרשיע אותה בעיתונות.

חלילה, לא אמרתי שאני שש להרשיע אותה. אנחנו לא הרשענו אותה, היא תמיד היתה בגדר חשודה, קראתי לך את הדוברות הראשונה.

הקייס ההוא כבר לא מעניין אותי. אני רוצה להגיע למצב שברחבי מדינת ישראל, לאור הנושא שהעלה חבר הכנסת חן, להבא, כאשר קורים מקרים מן הסוג הזה, אדם לא מורשע ציבורית בטרם הרשעתו. הקייס היה, לא היה. הסקתם את המסקנות, אני סומך עליכם. עכשיו נעלה קומה.

כמו שלחשה כאן מנהלת הוועדה, אתם הכתובת הלא נכונה בדיון. אתם מביאים את המיקרו, אותי מעניינת מדיניות המפכ"ל.

למשל, התלוננתי עליך שאתה חשוד באונס או במעילה או בהצבעה פעמיים, ואז רצה המשטרה עם הודעה לעיתונות - נפתח תיק על אברום בורג שהצביע פעמיים, ובסוף החקירה היא סוגרת את התיק, היא לא מגישה כתב אישום. עכשיו לך תסביר לכל העולם.

אני אגיע לזה בדיון, אבל זה לא קשור למרחב הנגב.

יש הבדל. אותה בחורה היתה עצורה, וכשהיינו מביאים אותה להארכת מעצר למחרת בבוקר, אחרי מספר שעות, השם שלה היה נחשף. ההנחיות שלי, כדובר, שאני לא מוציא שמות של חשודים.

הוצאת כל דבר אפשרי כדי לזהות.

אחרי כמה שעות בבית-משפט מוסרים את השם שלה.

זה גם לא צריך להיות.

זה לא תלוי בי.

מישהו פה התקשר לעיתונאי ואמר: יש פה סיפור חם, זה בכיס, אל תדאג. עיתונאי לא היה מפרסם כתבה כזאת, אם אין מישהו במשטרה שמסר לו את זה.

היינו שם. הנקודה ברורה, הנושא הוצג.

גם לגבי המקרה הזה אפשר לראות את המקרו, והנקודה העיקרית מפוספסת. נעזוב את השם שלה, ונעזוב מי היא, כי זה קורה כל הזמן. בתיק הזה נעשה שיבוש חקירה, שיבוש הליכי משפט על-ידי המשטרה. אני לא מדברת על המידע המודיעיני בעיתון עם שמות השוטרים, שצריך להתהדר בהם, ויש שם השמות של המדליפים, יש עניין של עבר פלילי, שעד עכשיו אני לא בטוחה שהוא מדויק. כתוב שיש לה עבר פלילי, גם את זה מישהו מהמשטרה אמר. אני מדברת אחרי שדיברתי עם רונן טל, הכתב הזה, ואני יודעת בדיוק איך החומר הגיע לידיו. זה לא ממני.

האישה הזאת הגיעה לבית-החולים - במקרה יש לי מקורות בבית-החולים - עם נט"ן, בחשד לאירוע לבבי. היה התקף לב לאישה הזאת, והיא מתה. היה מידע מסוים, והמשטרה חייבת לבדוק אותו, לגבי מכות שהיו, והבת הודתה בכך שהיא נתנה לאימא כמה סטירות כדי לעורר אותה משכרותה.

הנושא של שיבוש הליכי משפט, שהוא מאוד מאוד חמור. נכתב כאן, שהיא הודתה כביכול בכך שהיא הכתה, אני לא יודעת אם זה רצח או הריגה - דרך אגב, מפקד המרחב התראיין באותו ערב ב"מבט לחדשות" ואמר שהוא לא יודע אם זה רצח או הריגה, זה כל מה שנותר לקבוע - לא יכולה להיות פה בכלל הריגה, כי מי שהורג את הוריו הוא רוצח.

אני מתנצל. הקייס הוצג, כולם הבינו שהיה כאן עיוות. אני רוצה לעבור מהמיקרו למקרו. אני רוצה לעבור להכללה. פרטי המקרה לא מעניינים אותי יותר.

כל שכן שמחר ייחקר בתיק הזה, כבר יודע שהיא רצחה.

זה קרה, את זה אני כבר לא אתקן. זה פורסם. עכשיו אני רוצה לראות איך להבא זה לא יקרה.

היא מצביעה בפניך על בעיה יותר חמורה. היא מצביעה בפניך על כך שמשום שהם רוצים תקשורת, הם פוגעים בחקירה, והם תופרים תיקים.

הבנו את ההשלכות של הקייס הזה. אל תחפרו עוד פעם בפרטים. אני רוצה לגמור את הישיבה הזאת בסיכום שאומר שיותר לא יקרו מקרים כאלה. תעזבו אותי מהפרטים, מי אמר מה. הבנתי.

היא אומרת משהו חשוב.

אני מתנצל, לפעמים אני מבין גם בפעם השלישית. תודה. מישהו רוצה להוסיף משהו שעוד לא נאמר?

ברמת המקרו התשובה היא באמת שלא יהיו פרסומים במצבים כאלה, אלא באישור שופט, ולא הפוך.

תודה. תכף נגיע לזה.

אני מבקש להתנגד בכל הנימוס אבל בכל התוקף. ההצעות האלה של איסור פרסום שמות חשודים - אין לנו עניין בפרסום שם ספציפי זה או אחר - בצורה שבה זה נעשה, במיוחד במקום קטן כמו נתיבות - הרי על מי איסור פרסום בעיקר בא להגן? הוא בא להגן על האדם מפני מי שמכירים אותו. בנתיבות מכירים את גברת יאלין, לא משום שכתבו עליה ב"מעריב" או ב"ידיעות אחרונות", מכירים אותה בגלל הסיפור שעובר בעיירה קטנה כזאת שבה מתפרסם בה הכול.

אני בהחלט מביע צער על הפרסום הזה, ואין ספק שהכותב והעורך היו יכולים לעשות עבודה יותר טובה, אבל איסור פרסום שמות חשודים יביא לתוצאות הרבה יותר גרועות. זה לא הנושא כרגע. אם יהיה דיון בעניין הזה, נהיה מוכנים, כל העיתונות אני מניח, לבוא ולהשיב.

יש שאלה אחרת. אני לא נכנס כרגע לוויכוח על החוק. תונח הצעת חוק על השולחן, ייפתח דיון, יישמעו כל הדעות. יש לנו קייס שמהמיקרו אנחנו מנסים לגזור מקרו, שיש בו בעצם שני צירים. הציר האחד, התנהלותה של המשטרה במקרים כאלה, הדבר הראשון זה שמירה על כבוד האדם במערכת הזאת, והדבר השני שהיא לא תירה לעצמה כדור ברגל, כמו שאמר חבר הכנסת חן או כמו שאמרה עורכת-הדין דליה חלק, שעצם הפרסום של פרטים מסוימים פוגע בתיק. ערוץ אחד זה אנחנו והמשטרה. הערוץ השני זה היחיד והתקשורת. אמרת שנעשתה עבודת עריכה לא טובה. האם אני יכול לצפות, בסופו של דיון, שכאשר קורה דבר כל כך דרמטי, כל כך זועק, כפי שהעלה חבר הכנסת חן, אותו גודל של קלקול שנעשה כלפי האדם היחיד כאן, יזכה לתיקון?

בוודאי, ועשינו זאת.

החומר לא הוגש לנו. מדי פעם אני קורא עיתונות, ואני לא זוכר שהעיתונאי טל חזר בו מהידיעה.

מעבר לזה, קיימנו בירור פנימי, שאני לא אפרט, אבל הוסבר, לא רק לרונן טל ולעורך הספציפי, אלא לכל האנשים שמתעסקים בדברים האלה, הוסבר גם על-ידי עורך העיתון, גם על-ידי היועץ המשפטי של העיתון, שהדבר הזה הוא דוגמה לכתיבה לא טובה ולעריכה לא טובה. אנחנו נעשה כל מאמץ שהדבר הזה לא יחזור על עצמו.

אני שומע עכשיו שהתקשורת הוזמנה להוצאת הגופה.

אני רוצה לשאול את רמי טל, שהוא מייצג פה את העיתונות, מה מקובל ומה לא מקובל, מה בסדר ומה לא בסדר. האם המקום? הגיל? התיאור היה יותר מדי ספציפי?

הדבר העיקרי הוא שבכותרות לא מוזכרת המילה "חשד". היה צריך להיות חשד בכותרת הראשית. בואו לא נסתיר, עם כל הכבוד לסגן ניצב מכלוף, הרי ברור מאליו שהכתבים קיבלו את זה ממש מהפה. מי שקורא את זה מבין שהם קיבלו תיאור מלא של השחזור, ויותר מזה, הם נוכחו בחלקים מסוימים.

של החקירה?

למשל, בהוצאת הגופה.

ביללות הבת שאמרה: אוי ואבוי, רצחתי את אמא.

אין כאן כוונה רעה של המשטרה, אבל המשטרה היתה משוכנעת שזה תיק סגור, כי הבת היתה משוכנעת. היה פה צירוף של נסיבות, שהבת באמת הכתה את האם, משכה אותה בסערות. על זה אין ויכוח, ראו את זה עשרות אנשים, והבת חשבה בטעות שזה גרם לזה שאימה מתה.

לפחות לפי העיתון, היא לא חשבה כך ולא אמרה כך.

אני לא אכנס לחומר החקירה, אבל הדברים שונים ממה שאתה אומר.

עשינו הכול ונמשיך לעשות הכול, כדי שדבר כזה לא יחזור על עצמו.

אני לא מקבל את העמדה שאתה מציג כאן, רמי טל. הכותרת הזאת מידיעות אחרונות התפרסמה בעמ' 12 בגודל מסוים. כך אדם קיבל את הבוקר. התוצאה היתה בעמ' 17 בגודל יותר קטן. לכלכת בגודל מסוים, תנקה באותו גודל. ברוך השם שיש את "מעריב" שפרסמו את זה בגודל סביר.

זה ללא קשר לכך שהסקופ היה של "ידיעות אחרונות"...

קנאת סופרים תרבה חוכמה...

הדרישה היא שוועדת הכנסת, וזה יהיה חלק מהסיכום, שיופנה גם למועצת העיתונות ולכל העיתונים. במקרה זה הפעם ידיעות, בפעם אחרת זה היה יכול להיות מישהו אחר. לכלכת - תתקן, בגודל, במקום, בעוצמה.

יש הנחיות לגבי זה. הנושא הזה כבר נידון הרבה פעמים.

בקדנציה הקודמת תיקנו את איסור פרסום לשון הרע, של חבר הכנסת טומי לפיד, ושם, אם אני זוכרת טוב, נאמר שגודל ההכחשה צריך להיות כגודל הידיעה.

אנחנו לא יכולים לתלות על הגב של מרחב הנגב את התיק כולו. אני מבקש שתהיה פנייה בשם הוועדה למפכ"ל המשטרה. אנחנו מבקשים שיוצג לנו הנוהל, ובמידה והנוהל מאפשר את מה שאיתי דותן פרסם, כבר בפנייה יהיה היגד שמבקש נוהל מצמצם של מינימום פגיעה, מינימום חשיפה. וכן, אנחנו מבקשים נוהל שאוסר את השתתפותה של התקשורת בכל שלב משלבי החקירה - תיק פתוח, תיק סגור.

אם כן, יש לנו שתי פניות: האחת, למועצת העיתונות על הנושא הזה - לדעת איך אוכפים את הנושא. והשנייה, למשטרה. ברגע שיתקבלו התשובות, נקיים את החלק השני של הישיבה, חבר הכנסת רשף חן, שיסכם את העניין.

אני רואה כאן את העיתונות כצד בעייתי בעניין הזה. צריך קצת מקצוענות בתיאור. הם צריכים להשתמש במושגים הנכונים כאשר נותנים תיאור של ידיעה. לא "הרגה", אלא "חשודה". כל זה צריך להיות כתוב בנהלים של עיתונות, כי המילים עושות את ההבדל.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15