כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד הילד/7026




5
הוועדה לזכויות הילד
30/07/2003


פרוטוקולים/מעמד הילד/7026
ירושלים, כ"ו באב, תשס"ג
24 באוגוסט, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון
פרוטוקול מס' 17
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
שהתקיימה ביום רביעי, 30.7.2003, שעה 09:30

1. ישיבה עם שר הרווחה, זבולון אורלב, על הפגיעה בילדים עקב יישום התכנית הכלכלית.

חברי הוועדה: ח"כ מיכאל מלכיאור - יו"ר הוועדה
ח"כ ענבל גבריאלי

ח"כ דוד טל
ח"כ משה גפני

משרד העבודה והרווחה:
זבולון אורלב - שר הרווחה
פרופ' דב גולדברג - מנכ"ל המשרד
מר חיים פוזנר - מנהל אגף שירותים אישיים וחברתיים
מרים בן-עטר - פקידת סעד מחוזית לחוק הנוער- מחוז דרום
מנחם וגשל - מנהל אגף לשירותי תקון ונוער מנותק
מוטי וינטר - מנהל השירות לילד ולנוער
היפא טועמה - פקידת סעד לחוק הנוער
ד"ר יוסי כורזין - חוקר בכיר
עמירה מנסור - מפקחת מחוז הצפון
אביבה רישפון - מפקחת

פרופ' יוחנן שטסמן - מנכ"ל בטל"א
לאה אחדות - ראש מנהל מחקר ותכנון
יחזקאל בקל - סמנכ"ל גמלאות

אודי בן דרור - אגף תקציבים

עדנה דשבסקי - מתאמת עבודת מטה בשפ"י

בריאן אופלנדר

ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל: אתי בנימין

ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל

ברכה ארגואני - ארגון נשים לשוויון חברתי

חיה רשף

דליה בן רבי - חוקרת

גב' רותי יהושע - חברת הנהלה
שהר שיבאנה

עדנים – עמותה לקידום וטיפוח אוכלוסיות נוער מיוחדות:
חיר אלדין-אלבז
ציפורה בן-חמו
רונית ספיבק
אבישי פריזדה
דניאל פריזדה

גב' גבי בר-זכאי - סגנית/מ"מ ראש עיריית מעלה אדומים
אלין אברהם - עו"ס חינוכית - עיריית אשדוד
ענת אלין - רכזת פקידת סעד לחוק הנוער - עיריית אשדוד
ספריאלה בן-עזרא - מנהלת מחלקת שירותים חברתיים - עיריית טבריה
נייסר חלאילה - מנהלת לשכת הרווחה ביפעה
אווה יוסף-סמעאן - מנהלת לשכת הרווחה גוש חלב
ציפי לפלר - מנהלת מחלקת ילד, נוער ומשפחה בעיריית ירושלים
עסאם מסארווה - מנהלת לשכת הרווחה כפר קרע
רבקה ניצן-אביטל - מרכזת תכניות בקהילה - עיריית תל אביב-יפו
אסתר עמר - מנהלת אגף הרווחה - עיריית באר-שבע
בלהה קורן - מנהלת לשכת לב העיר ת"א
גריב שיפא - מנהלת לשכת הרווחה עין מהל

שלומית לוסטיג - מנהלת
רות שטייניץ - חברת ועד מנהל

ראובן דרבסי
ראלי רבינוביץ' - סמנכ"ל

ויקי כנפו
אתי יקותיאל
גב' ברכה
אבי אלבז
חן (ילדה)

רחל סעדה

סימול


ישיבה עם שר הרווחה, זבולון אורלב, על הפגיעה בילדים עקב יישום התכנית הכלכלית -

תהיה לנו היום גם נציגות של ילדים ששוכנים עכשיו באוהלים מחוץ למשכן הכנסת יחד עם האמהות שלהם, שביקשו להשתתף בישיבה הזאת ואנחנו נענינו בשמחה. אתמול היה "קרב מאסף" בוועדת הפנים בנושא של חוק ההתאזרחות, שהוא חוק בעייתי גם ככה, וכמה מהארגונים שמטפלים בנושא של זכויות אדם העירו את תשומת לבי לפגיעה האיומה שיש לילדים בגלל חוק ההתאזרחות הזה. קודם כל, קורעים את הילדים מתוך המשפחות שלהם - יש ילדים שיש להם תושבות של מדינת ישראל ואחים ואחיות שלהם שאין להם תושבות. ממש קורעים את המשפחות. יש גבול בציניות שאפשר לעשות דרך הנושא הביטחוני. טוענים שבגלל ביטחון אי אפשר לשעות התאזרחות כי היו מספר אנשים שהתאזרחו והשתתפו בפעולות טרור, שזו כמובן גם פגיעה מכל כיוון אפשרי. מדובר פה על חוק לשנה, אי אפשר להגיד שילדים בני שלוש או בני שש הם פוטנציאל להיות טרוריסטים ומחבלים. בשם הוועדה אתמול נאבקתי שם במשך שש שעות, בוועדת הפנים, ואני חושב שהצלחנו לקבל את הסכמת הממשלה לשינוי בחוק כך שיהיה שיקול דעת של שר הפנים בכל המקרים שדובר בקרב המשפחה, שיוכל לתת תושבות לילדים. אני חושב שזה המינימום שיכולנו לתקן. זה גם חוק שיקרע את הילדים בגלל שהגיעו עם הורה אחד ולא עם ההורה השני. זו החלטת ממשלה מלפני שנה והחוק רק מקבע את החלטת הממשלה, אבל בינתיים לפחות שהילדים לא יהיו באוויר ללא שום מעמד. הם נמצאים פה ואין להם שום זכויות, הם כאילו לא קיימים. אני חושב שבנושא הזה היה חשוב ביותר לפחות לטפל מצד הוועדה לזכויות הילד ואני מקווה שלפחות בזה הצלחנו.

אנחנו באים לסדר היום של הישיבה. אני מאוד מבקש מהשר לא לפתוח בדברים הכי קונקרטיים, אחר כך ניכנס לפרטים, אבל היום זה ראש חודש אב וכשמטפלים בנושא של חודש אב אי אפשר לא להשליך על המתחים שגרמו לחורבן הבית ולאלפיים שנות גלות. אז יהיו כאלה שיגידו שעיקר המתחים היו בין האנשים הקיצוניים לאנשים הפחות קיצוניים בחברה, אבל מי שלומד את התקופה של סוף בית שני יודע שעיקר הבעיה בתוך החברה היו הפערים והמתחים החברתיים בין עניים ועשירים, בין מי שיש לו ומי שאין לו, והם גרמו גם לתחילת המרד וכל מה שהיה, אפשר להגדיר את זה גם בתווך בין יודפת לבין ציפורי בצפון, ששם ביודפת היו ילדים שלא היה להם לחם לאכול בבוקר ולידם היה ציפורי, אחת הערים הכי עשירות בכל המרחב של הממלכה הרומית, וכמובן שלא היה שום קשר ושום יחס ביניהן. אני חושב שראוי שנתמקד גם בתחילת הישיבה היום בשאלה היותר פילוסופית - מה גרם לכך שילדים שבכל הרצף ההיסטורי של העם היהודי החינוך, אפילו בתקופות הכי הכי קשות, תמיד היה בראש סדר היום, וגם במדינת ישראל, כחלק מהאתוס הציוני, הילד, הזכויות של הילד, המקום של הילד, הפיתוח של הילד, החינוך של הילד - כל אלה היו במרכז החשיבה הציונית ופתאום במכה של התקופה האחרונה אנחנו רואים שינוי אידיאולוגי, כשפתאום זה לא מעניין. אז זה מעניין שיש איזה כותרת שההישגים שלנו בלימודים משתווים ללימודים של תאילנד, אז זה זוכה לכותרת, כותרת יותר קטנה אולי על זה שאנחנו בפערים הכי גדולים בין תלמידים שיודעים לתלמידים שלא יודעים, שזה אומר למעשה ש-50% מתלמידי ישראל הם לא ברמה של תאילנד אלא הרבה פחות מהממוצע של תאילנד, וזה לא מעניין אף אחד, הם הפכו להיות לשוליים, למטרד. מבחינה פילוסופית, אני שואל אותך גם כמי שיש לו הרבה רקע בהרבה מאוד מהמשרדים הממשלתיים - גם כמנכ"ל משרד החינוך לפני שעברת לכנסת ולעשייה הפוליטית - איך אתה מסביר את השינוי הזה שחל, ואולי תוכל להרחיב גם קצת מה אתה חושב שאנחנו נוכל לתרום כדי להביא את הדברים לתיקונם ולהחזיר את האתוס המרכזי שבו תלוי עתידנו פה.

הנושא הקונקרטי של השפעות יישום התכנית הכלכלית על ילדים בישראל הוא נושא כבד ונושא שראוי לדון בו. אני כבר אומר, בראשית הדיון, שיש השפעות קשות וחמורות, גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, ביישום התכנית הכלכלית על מצבם של ילדים בישראל, ובעיקר מצבם של ילדים בסיכון. לא הסתרנו זאת, אמרנו זאת בקול רם, גם בדיון בממשלה הצבענו נגד ובמהלך כל הדיונים כאן בכנסת אמרנו שזו פגיעה, בעיקר בדיונים בוועדת הכספים שהכינה את התכנית הכלכלית לקריאה שניה ושלישית.

אפתח ואומר כמה מילים כלליות על רקע אידיאולוגי, כיוון שאנחנו מנהלים כאן את הדיון בצל מתקפה חסרת תקדים וניסיון שלטוני לבצע שינוי מרחיק לכת במדיניות הרווחה שהיתה נהוגה בישראל מאז היווסדה. ברור שהשינויים לא מנותקים מהמציאות הכלכלית ומהמצב הכלכלי שמכריח לבצע מהלכים מקרו-כלכליים, אך להבדיל מן העבר ההצדקה שניתנת לצעדים הננקטים היום מעוגנת באידיאולוגיה כלכלית ימנית נאו-שמרנית מובהקת ומוצהרת של חלק מהממסד הפוליטי ופעם ראשונה גם בקול צלול גם של הפעילות הבכירה במשרד האוצר. הם לא מבקשים רק לפתור את בעיית הגירעון התקציבי של תקציב המדינה או להסתפק רק בצמיחה כלכלית, הם מבקשים גם להביא לשינוי מאוד בולט, דרסטי וקיצוני, במדיניות הרווחה של מדינת ישראל. במסגרת הזאת, לצערנו, יש פגיעה עמוקה ברמתן של הגמלאות שמשלם הביטוח הלאומי או המוסד לביטחון חברתי שלנו, ולא רק ברמת הגמלאות אלא גם בתנאי הזכאות. הפגיעה בולטת מאוד כיום בשני תחומים - אחד זה גמלאות הבטחת הכנסה, כשכרגע מתקיימת מחאה על כך, פגיעה קשה שלא משפיעה רק על ההורים אלא כמובן משפיעה גם על הילדים, פגיעה שהתחילה בסוף החודש עם תשלום הגמלאות של הבטחת הכנסה בחודש יולי, ואנחנו עומדים בפני קיצוץ נוסף של קצבאות הילדים, קיצוץ שבמהלך 7 שנים יקצץ קיצוצים בסך הכולל של הגמלאות בקצבאות הילדים, כשברור שהפגיעה היא גדולה יותר ככל שמספר הילדים גדול יותר, עד כדי כך שמשפחות שיש להן מ-6 ילדים ומעלה יקוצצו להן למעלה מ-70% מקצבאות הילדים. התרענו כבר על כך שקיצוץ כזה יגרום למציאות שתוסיף למעלה מ-60,000 ילדים לחיות מתחת לקו העוני ותגרום לכך שכמעט כל ילד שלישי במדינה יחיה מתחת לקו העוני.

הגישה האידיאולוגית היום לא טוענת שחסר כסף וחייבים לקצץ, לא קוראים לקצץ בהוצאות הממשלה רק לתקופה קצובה מראש בעת משבר כלכלי, אלא מבקשים לערער על התשתית הערכית של מדינת הרווחה הישראלית ולהציג אותה לעיתים כחברה חסרת אחריות, בזבזנית, של מנצלי שירותים חברתיים. מציגים את מקבלי הגימלאות כעצלנים, מפונקים, נצלנים, שצריכים לעבור חינוך מחדש לעבודה, כשלצערי כמה אנשים בשלטון הישראלי סבורים שעבודה מצויה בשפע וכל מי שרק חפץ ישתלב במעגל התעסוקה. יש כאן קריאת תגר על ערכים של סולידריות חברתית, של שותפות, של אחריות, של ערבות חברתית, וגישה אידיאולוגית המאמינה שראוי יותר שתהיה מדינת רווח של מעטים, גם אם זה יבוא על חשבון רווחת הרבים.

כאמור, הפגיעה היא פגיעה מאוד מאוד מהותית ואנחנו צריכים לעשות חשבון נפש כיצד אנחנו מגיבים למצב. התכנית הכלכלית שאושרה בממשלה דיברה על כך שהקיצוץ של קצבאות הילדים כולו ייושם תוך שנתיים וחצי ולאחר מאמצים רבים מאוד הצלחנו לשכנע את האוצר לפחות למתן על ידי כך שנפרוס את הקיצוץ על פני שבע שנים. ולמה? לא רק לצורך נתון, אלא כידוע, נתקבלה הצעתי בממשלה להקים ועדה משותפת למשרד האוצר ולמשרד הרווחה שתבחן את סוגיית מיסוי הקצבאות. לא רק קצבאות ילדים אלא גם קצבאות זקנה, אלה שתי הקצבאות שעדיין אינן ממוסות, כל שאר הגמלאות כבר ממוסות היום, כלומר הן ניתנות על פי מבחני הכנסה. אנחנו, כעקרון, סבורים שראוי שהקצבאות תהיינה אוניברסליות, אבל אם נפל הכורת ויש צורך לקצץ 40% מהקצבאות, ויש לכך רוב בכנסת, לצערי, שמאשר את הדבר הזה, כהוראת שעה אני חושב שצריך להעדיף מיסוי קצבאות באופן שאנשים שמרוויחים הרבה ישלמו מס על הקצבאות כי הם כמעט לא זקוקים להן, והמיסוי הזה יהיה כפרה על הקיצוץ, כשבאופן כזה ניתן יהיה למנוע את המשך הקיצוץ מהעשירונים שאינם מגיעים לתשלום מס. למעלה מ-50% מהעובדים במדינת ישראל אינם מגיעים לסף המס ואותם 50%, בהם יש את הרוב המכריע של ילדי ישראל. מטרת הרעיון הזה שייפסק הקיצוץ בקצבאות הילדים ובמקומו ייחסך כסף לאוצר המדינה על ידי מיסוי הקצבאות, בעיקר לעשירון העליון ואולי גם לעשירון השני, שישלמו מס על קצבאות הילדים ואולי גם על קצבאות זקנה.

המצב של ההשלכות וההשפעות הקשות והחמורות הביא אותי גם לשיחה משותפת עם מנכ"ל המשרד, פרופ' גולדברגר, לשיחה עם ראש הממשלה על מנת לשקול מחדש הקמת ועדה ממלכתית לבדיקת מצבם של ילדים ונוער בסיכון, כפי שהיה גם בראשית שנות ה-70'. הוועדה בראשית שנות ה-70', שבראשה עמד ישראל כץ, שלימים היה שר העבודה והרווחה, הביאה להשפעות ותמורות מאוד מרחיקות לכת במדיניות החברתית כלפי ילדים ונוער בסיכון. אני שמח לבשר לוועדה שראש הממשלה מיד קיבל את ההצעה והסכים לה מיד, לא אמר שהוא צריך זמן לשקול וכד', אלא תמך מיד בהצעה וביקש מאתנו להכין את כל החומר לצורך עיון ואישור הממשלה, כי כאן אנחנו מבקשים שהממשלה היא שתקים את הוועדה. אנחנו נמצאים בשלבים האחרונים להקמת אותה ועדה ועם שובו של ראש הממשלה משליחותו בוושינגטון אנחנו נשלים את התמונה הזאת כדי שתוכל לקום אותה ועדה שתבחן מבראשית את מצבם של ילדים ונוער בסיכון.

בעניין הפילוסופי אני יכול לומר שגם אם יש טענה שמבוגרים צריכים לקחת אחריות על מעשיהם וצריכים לשאת בתוצאות למחדליהם, וגם אם יש כזו גישה, שאני לא תומך בה ולא מסכים לה, אבל הגישה הזו קיימת והיא אומרת שאם אדם נחלש או נפל או נקלע למצוקה אז יש לו חלק ונחלה באחריות הזאת והוא צריך לשלם על כך ולכן אין אחריות מוחלטת של החברה להושיע אותו ולעזור לו כי גם הוא אשם. כאמור, אני שולל את הגישה הזאת באופן ערכי, אבל באופן פילוסופי בוודאי שאי אפשר לבוא בטענות לילדים. מה הם חטאו?! מה הם פשעו?! איזה אחריות נטיל עליהם?! כאן, בנקודת המבט הפילוסופית של אלה שאומרים שמבוגרים צריכים לשאת באחריות לגורלם ולמצבם, גם הם צריכים להסכים איתנו שיש לנו אחריות מוחלטת לאפשר לילדים להתפתח, למצות את הפוטנציאל ולהגיע להישגים באופן שוויוני, בלי קשר למצבם של הוריהם. חייבים לנתק את הקשר בין הרקע הסוציו-אקונומי של הילד לבין היכולת שלו להתפתח כילד בריא, מבחינה גופנית בראש ובראשונה, מבחינה חברתית, מבחינה לימודית ומבחינה ערכית. זהו המבחן המוסרי העליון של חברה - כיצד היא נוהגת כלפי ילדיה. והיום יש, לצערנו, סדקים מאוד עמוקים, כיוון שכל המחקרים מלמדים שטרם השכלנו לנתק את הקשר. היום אפשר לנבא בהסתברות מאוד גבוהה מה יהיה גורלו של ילד שצומח במשפחה מהעשירון העליון, משפחה מבוססת, משפחה עשירה, לבין עתידו וגורלו של ילד שגדל במשפחה מהעשירון התחתון, ששני הוריו מובטלים, שיש שני חדרים וחמישה ילדים במשפחה, שהוא חי בסכנה של חוסר תזונה מסודרת ומספיקה, שאין לו מספיק ספרים, אין מספיק תמיכה ואין ביקור סדיר וכד'.

שאלת מה ניתן לעשות. אני חושב שחלק מהבעיה זה שהשינויים האידיאולוגים והערכים החברתיים שלנו נעשים במחטף, בחיפזון. אין דיון מהותי, לא בממשלה וגם לא בכנסת. יראה אדוני היו"ר באיזה מהלך מהיר עברה התכנית גם בוועדת הכספים. כידוע לך, לא חסכתי מעצמי ולו דקה אחת מלהשתתף באיזשהו דיון חברתי בוועדת הכספים. נדמה לי שהייתי השר היחידי. עשיתי זאת כי ראיתי בזה עניין מהותי. הוועדה הזאת, יחד עם ועדת החינוך והתרבות ויחד עם ועדת העבודה והרווחה, יכולות לעזור מאוד לפתח את השיח התרבותי ואת הדיאלוג הציבורי בכל מה שקשור במדיניות הרווחה בכלל ובמדיניות החברתית כלפי הילדים בפרט.

יחד עם זאת, יש גם נקודות אור שלא מגרשות את כל החושך. ראשית, אתמול בבוקר נחתם הסכם של משרדנו עם משרד האוצר לביצוע מדורג של חוק פעוטות בסיכון. כידוע, החוק כבר נדחה שנתיים ואם חוק ההסדרים לא ידחה אותו שוב הוא אמור להיכנס ליישום ב-1 בינואר 2004, וכדי לקדם את פני הרעה הגענו להסכם על ביצוע מדורג, כשהחל מינואר 2004 יתווספו כל שנה כאלף ילדים למכסות מעונות יום. עדיף ביצוע הדרגתי במקום דחייה.

כמו כן, ואני אומר זאת בזהירות רבה, חרף כך שאנחנו לא חושבים שמדיניות הרווחה צריכה להיות מבוססת על תרומות ונדיבות לב אלא צריכה להיות מבוססת בראש ובראשונה על מדיניות כלכלית ממשלתית, אנחנו תמיד רואים בברכה רבה גם שותפות אזרחית. אנחנו נמצאים בשלבים ראשונים של גיבוש תכנית לאומית שתהיה קשורה גם לממשלה, גם לגורמים ציבוריים וקרנות ישראליות ובינלאומיות יחד עם גורמים פרטיים, תכנית רבת משמעות, משהו כמו שיקום שכונות אבל מכוונת בעיקר לילדים בסיכון. אינני יכול עוד בשלב הזה לפרט יותר מלבד עצם הדיווח על טיפול מאוד מאוד אינטנסיבי, שמרכז אותו המנכ"ל, ועד כה יש לנו היענות יחסית טובה מאוד.

אנחנו גם החלטנו לתת עדיפות בתקציב 2004 לנושא פגיעות מיניות בילדים. יש כבר מדיניות יחסית מגובשת עם שני האגפים החברתיים המובילים במשרד - האגף לשירותים אישיים וחברתיים בראשותו של חיים פוזנר והאגף לשירותי תקון ילדים ונוער ברשותו של מנחם וגשל. גם נושא זה יקבל עדיפות. כלומר, לא רק שלא יספוג קיצוץ אלא יקבל גם תוספות תקציביות משיקולים של סדרי עדיפויות בתוך המשרד.

לגבי מה עוד ניתן לעשות - כידוע, יש הצעת חוק פרטית של רן כהן, שנקרא חוק זכויות ילדים בסיכון, שיחייב את המדינה להעניק פתרון לכל ילד שבית משפט קבע שהוא בסיכון. לשמחתי, ח"כ רן כהן דחה את ההצבעה והבטחתי לו שנקיים דיונים עם האוצר לנסות ולבנות שוב איזושהי הסכמה ממשלתית, ולו גם שהחוק הזה ייתן פתרון.

דבר נוסף שאנחנו רוצים לעשות ומאוד זקוקים גם לגיבוי שלכם - היתה מדיניות רווחת רבת שנים שכל ילד בסיכון ישר הולך לטיפול חוץ ביתי, כלומר פנימיה. אנחנו חושבים שהמדיניות הזו היא מדיניות שגויה. במקום לפתח יותר ויותר מקומות חוץ ביתיים צריך לפתח יותר ויותר פתרונות בתוך הקהילה. זה לא רק יאפשר לנו לעשות באותו תקציב יותר פתרונות, אנחנו חושבים שזה אידיאולוגית, ערכית ומקצועית יותר נכון. מקומו של הילד הוא בחיק משפחתו, בחיק קהילתו, וקהילה צריכה לדעת שיש לה את האחריות על פתרון בעיות ילדיה. אתמול, אגב, ביקרתי בפרוייקט מאוד מעניין שנעשה בכפר הילדים תלפיות בחדרה, כפר שמורכב כמעט רובו מילדים בסיכון, שהפך עכשיו להיות גם מוקד לטיפול קהילתי של חבריו. הוא לא רק כפר שכולל ילדים בסיכון מכל רחבי הארץ אלא יש רצף טיפולי של ילדים שנקלטים בתוך חדרה, כ-300 ילדים, ובמפורש, לולא הטיפול הקהילתי ילדים אלה היו צריכים למצוא את פתרונם במעונות, בפנימיות ובטיפולים חוץ ביתיים. אני יודע שיהיה על זה הרבה רעש, אבל ברגע מסויים צריכים לקבל החלטה, צריכים לבצע אותה, ואנחנו מאוד מבקשים את הגיבוי. לדוגמה - אם עד היום מועדוניות לילדים בסיכון היו עד גיל 12, אנחנו כבר מתחילים בניסוי בבאר שבע בשנה הבאה שתהיינה מועדוניות גם עד גיל 15. מה שקורה היום זה שילד בסיכון נמצא במועדונית עד גיל 12 ויוצא החוצה. מה קורה איתו בגיל 12? אין שום מסגרת. לכן, זה חלק מהעצמת הטיפול הקהילתי ואנחנו, השירותים החברתיים, כמו כל דבר, נעשה הכל בזהירות, במקצועיות, לא בפתאומיות ולא הכל בבת אחת אלא באופן מדורג ומבוסס, כי אנחנו עוסקים פה בילדים. וכמובן נפתח עוד מסגרות לילדים ונוער, מעונות רב תכליתיים, פנימיות קהילתיות, ונשתדל מאוד להעצים, כאמור, את המעבר מפתרונות חוץ ביתיים לפתרונות קהילתיים וגם ניתן דגש גדול יותר לנגישות של ילדים למקורות השכלה, העשרה וערכים, שיבטיחו את עתידם.

אדוני היו"ר, כיו"ר לשעבר של ועדת החינוך והתרבות אני יודע להכיר היטב בתרומה אפשרית של הכנסת וועדותיה בקידומם של נושאים חברתיים. אני, מצדי, אומר לך שהוועדה תזכה למלוא שיתוף הפעולה של המשרד על כל לשכותיו ושל המוסד לביטוח לאומי, וסמנכ"ל הגימלאות של הביטוח הלאומי, כדי שנעבוד יחד במשותף לטובתם של ילדי ישראל.

אני מאוד מודה לשר אורלב. אף על פי כן, וגם בגלל הדברים שאמרת, יש מספר דברים שאני בכל זאת אעיר אולי כדי שנוכל לחדד מספר נושאים. יש דברים עמוקים וחשובים, אני חושב שצריך לציין אותם. דיברת על התקופה שלך כיו"ר ועדת החינוך פה בכנסת, אתה בטח מודע לכך שבתקופה הזו היו ממשלות אחרות פה, שממשלה היתה יכולה להגשים ולבנות על קואליציה ואפשר היה לעשות דברים שגרמו לכך שחלק מהיוזמות, בין השאר יוזמות רבות שלך, היו יכולות לעבור, כי אלה היו דברים חשובים ונכונים ואנשים דנו לגופו של עניין. כרגע ההרגשה שלנו פה בוועדה, למשל בנושא של ילדים בסיכון שכל חברי הוועדה חתמו על עצומה שעכשיו הגשנו לשר האוצר, שזה גם אומר, אגב, רוב גדול של חברי הקואליציה בכנסת שחתמו על הדרישה הזאת משר האוצר להציג את מה שהמשרד אמר שנחוץ כדי לפתור מיידית את הבעיה האקוטית של העניין. ההרגשה, לפחות שלנו, שהיום יש יישור קו של קואליציה שלא מאפשר את הדברים לגופו של עניין בשום נושא, בדברים המהותיים שאנו דנים בהם. יכול להיות שזו ההצלחה, אפשר להגיד, של קואליציה, שמצליחים ליישר קו, יו"ר הקואליציה נותן הוראה וכולם עושים לפי פקודה, אבל זה כישלון של המערכת שלנו ושל הדברים הערכיים שעליהם דיברת בחשיבותם.

התייחסת כללית לנושא הרווחה. אני חושב שכל אחד פה יכול להזדהות עם הדברים שאתה אמרת לגבי הגישה והמתקפה על נושא הרווחה בישראל, מתקפה חסרת תקדים כפי שהגדרת את זה. אני ביקשתי במיוחד, גם בגלל שזו ועדה לזכויות הילד, התייחסות לילדים, שחלק מזה אמרת בהמשך לדבריך, אבל במבט אחד - הייתי השבוע בארצות הברית, אם יש מקום של הנאו-קונסרבטיזם והאולטרה-קפיטליזם שמודל של המדיניות של האוצר בעניין הזה שהתקבלה על ידי הקואליציה, זה ארצות הברית. ומה ראיתי? זה באמת לא כך. זאת אומרת, זה נכון שבארצות הברית ישנם הפערים הכי גדולים בין עניים ועשירים, שזה גם משפיע על העוני של ילדים, אבל העוני של ילדים מגיע שם רק למחצית ממה שזה מגיע במדינת ישראל. באחוזים, לפי המספרים שמסרו לי שם, דובר על כ-17% של הילדים בארצות הברית מתחת לקו העוני, כשפה, כפי שציינת, אנחנו מגיעים מאוד קרוב ל-32%-33%, חוץ מזה שקו העוני בארצות הברית הוא הרבה יותר גבוה מקו העוני במדינת ישראל, ודאי יותר מ-50% יותר גבוה ממה שהוא במדינת ישראל. יש פה הצטברות של דברים, זה לא רק הנושא של הביטוח הלאומי. מעבר לכך, בפילוסופיה, לפחות הנאו-קונסרבטיבית, לפחות יש איזושהי השקעה בחינוך מתוך חשיבה כן על צמצום פערים והשקעה עמוקה מאוד שלא היתה כדוגמתה. בארצות הברית הרפובליקנית היום ישנה גם עזרה למיעוטים בצורה ניכרת מאוד מבחינת שירותי הרווחה והחינוך, כשכל אחד מבין שזה טירוף של חברה. אז אני לא מדבר על השקפת עולם סוציאליסטית, אבל אני מדבר על השבר והברייה של ילדים באתוס היהודי-ציוני שלנו ומה קרה בתחום הזה. אני מבקש, אם תוכל לחדד נושא זה בתשובה שלך.

דבר נוסף שמאוד רציתי לשמוע זה איך אתה רואה את ההתקדמות בנושא של ילדים בסיכון. אני מברך על הקמת ועדה ממלכתית, אני חושב שזה חשוב ויכול אולי לפתור לעתיד, אבל יש לנו בעיה ב-1 בספטמבר. אני מבקש שתחדד בעניין הזה. אני חושב שהדברים שאמרת לגבי הפתרונות החוץ ביתיים מול הפתרונות הביתיים, אני מאוד הייתי מבקש לא לעשות מזה ויכוח אידיאולוגי כי אני חושב שלית מאן דפליג שאם אפשר לפתור דברים בתוך הבית ובתוך הקהילה זה עדיף. זה שזה גם יותר זול - בסדר. ברור גם, לדעתי לפחות, שלא צריכים לעשות מאבק אידיאולוגי נגד הפתרונות החוץ ביתיים כי הם נחוצים לנו במקרים שאי אפשר לפתור בתוך הקהילה, לכן התיאורים שאנחנו קיבלנו פה זה שבהרבה מקרים יש פתרונות בתוך הקהילה אבל מאחר ואין את התקציבים הדרושים אז דבר מוביל לדבר ויש התדרדרות כללית של ילד שהיה אפשר לפתור את בעיותיו בשלב הרבה יותר מוקדם, וברור שגם מבחינה כלכלית אין בזה שום הגיון. אבל, מה שיותר מדאיג - הבנו שבפעם ראשונה העירייה שדנה בגורל של ילד לא מסתכלת, לפי כל הגורמים המקצועיים, במה שטוב לילד, אלא בפעם הראשונה, קיבלנו עדות מהרבה עיריות, שמה שמסתכלים זה מה שטוב לכלכלת העירייה באותו שלב, בגלל שהעירייה נמצאת בפשיטת רגל, אני לא צריך לספר לכם על התגלגלות של הדברים. כשעירייה צריכה לשלם 25% מההוצאה אז אם הוא לא יכול לשלם לעירייה שלא משלמת למנכ"ל שלה, ודאי שהוא לא ישלם לאיזה ילד, ולכן בפעם ראשונה יש לנו מצב שלא דנים בגורל של הילד לפי הצרכים של הילד וקיבלנו פה עדויות מחרידות שהגורמים המקצועיים ממש מרימים ידיים מההסתכלות החדשה הזאת לפתרונות של הילדים. אלו רק הדברים שחשבתי שנכון להעיר אותם, יחד עם זה אנחנו כמובן מברכים כאן על הנכונות להקים ועדה ממלכתית ולעשות את מה שנחוץ בנושא של ילדים בסיכון.

אני אולי רוצה להרשות לעצמי, גם מתגובות פה בכנסת שקיבלנו לדברים, לחשוב על תיאוריה שזה בגלל שאנחנו לא מגיבים מספיק בחוזקה. זאת אומרת, זו לא מדיניות של קואליציה כמו שציינת. אני השתתפתי בדיונים בוועדת הכספים שנגעו לנושא של קצבאות הילדים ונושאים אחרים. פשוט יש איזה תיזה של כמה אנשים שיושבים מגל של "אייל הזהב" החדש, והם החליטו מה שטוב ומה שלא טוב ופשוט לא אכפת להם, לא מה דעת חברי הכנסת ולא מה דעת ועדות הכנסת, ובעצם גם לא מה דעת הממשלה או ראש הממשלה בנושא. הם החליטו את הדבר, ויש איזשהו יישור קו בגלל שאנחנו לא מסוגלים אלא פה ושם למתן, מכניסים תמיד כמה עזים ואז אנחנו שמחים שאנחנו יכולים טיפה למתן פה ושם, ואנחנו לא מסוגלים להגיד מה שהאמת פה - זה דבר שגם כלכלית לא עבד בשום מקום, הדבר שאנחנו מנסים לעשות פה במדינת ישראל. ולכן, אני מרגיש שאם אנחנו היינו הולכים ביחד, וזה שרוב גדול של חברי קואליציה חתמו על הדרישה הזאת לאוצר זה מראה לי שזה לא עניין פה של קואליציה ואופוזיציה בלבד, אלא עניין של השקפת עולם ודורסנות שהשתלטה על החיים שלנו ושפשוט קורעת את החברה שלנו.

אדוני היו"ר, לאן אתה רוצה להוביל את הדיון הזה? הרי אתה לא רוצה לקיים דיון פילוסופי.

אנחנו נכנסים לכמה פרטים עם השר, רצינו גם מבחינה פילוסופית להבין מה קרה לאתוס של הרצף ההיסטורי היהודי שנשבר עם האידיאולוגיה החדשה. ראש חודש אב זה יום שמתאים לעסוק גם בכך.

כשמקבלים על שולחן הממשלה החלטות אז רואים את הניירות, הניירות מונחים לפנינו, ואני לא בטוח שתמיד רואים את האנשים לפנינו ורואים את הילדים לפנינו. תמיד עובר זמן מרגע קבלת ההחלטה עד שהדבר הזה מתבצע במציאות. חברי צריך לדעת שיום אחד בא והמציאות משתנה. לכן, כל ההחלטות של הקיצוצים שהממשלה אישרה, הכנסת שינתה ואישרה, הם יפעלו והם "פתרונות קסם". לכן, אדוני היו"ר, אני צופה 1 בספטמבר קשה מאוד, אין לי ספק. זה יבוא לידי ביטוי בנשירה, שלצערי אני אומר לך שהיא תגדל, זה יבוא לידי כך שיותר ילדים לא יוסיפו ללמוד. אנחנו נשתדל כמיטב יכולתנו, בתקציב שקוצץ - כי לא קוצצו רק הגמלאות של הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה או בקצבאות ילדים, אלא גם שירותי הרווחה הקהילתיים, חלקם מקוצצים. חלקם הצלנו וקיבלנו סיוע מראש מהממשלה, אך חלקם קוצצו. למשל, מועדוניות יום בתקציב הזה קוצצו. ואנחנו, למרות שזה קוצץ, אני מקווה שנגדיל את זה על חשבון דברים אחרים. ניתן עדיפות גבוהה מאוד, כי אמרתי לך בגישה הפילוסופית - ילדים קודמים למבוגרים, כי להם יש לנו אחריות מוחלטת, עליהם ודאי אי אפשר להטיל איזושהי אחריות באשר לגורלם. נצטרך את עזרת כל הציבור ונצטרך לעגן משאבים ולשנות דפוסי עבודה ונצטרך להתייעל ולגייס קרנות, גם ציבוריות, גם פרטיות, גם ישראליות, גם בינלאומיות, על מנת לנסות להקל ככל האפשר לאיזשהי תקופת ביניים, ואני רוצה להאמין שמדובר רק בתקופת ביניים, שתהיה מאוד קשה. אני כל ישיבת ממשלה שואל את שר האוצר - "אתה אומר שתהיה צמיחה, תגיד לנו מתי תבוא הצמיחה". כפי שהוא אמר בממשלה יותר מפעם אחת מדובר על שנה, שמתוכה, מנקודת מבטי, כבר עברו חודשיים. אז לא שאני עוצם את עיניי ולא שאני לא קורא את הפרמטרים הכלכליים ולא שאני אטום למה שאומר בנק ישראל ומה שאומרת הרשות לתכנון כוח אדם במשרד התעסוקה ולא מה שאומר שירות התעסוקה ולא מה שאומרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - לדעת כולם האבטלה רק תגדל. אגב, גם אם יבוא השלום, כי עובדים פלסטינים יתפסו את מקומם של עובדים ישראלים.

אנחנו שומעים שיש עבודה לכולם, רק ייצאו לעבוד.

אני, לצערי, חולק על הגישה הזאת, בלשון המעטה. אני חושב שאנחנו רואים כאן דברים בלתי מבוססים. אני לא אומר את זה מידע אישית, גם מבדיקה מקצועית של העניין. אין עבודה לכל דורש, יש פה מיתוס לא נכון. אני חושב שזו עלילה על אזרחי ישראל, שעושים אותם אנשים שמשתמטים מעבודה ולא מחפשים עבודה. זאת עלילה שצריך פעם אחת לומר - זו עלילה, צריך להסיר אותה מסדר היום, אזרחי ישראל הם אזרחים טובים, אזרחים נאמנים, כל אדם בחוש הטבעי שלו רוצה להתקיים מעמל כפיו ולא לחיות על קצבאות. כל זה לא שייך לילדים. לילדים בלי שום חשבון צריכים לתת את השוויון. אגב, אני אף פעם לא מדבר רק על שוויון הזדמנויות, אני מדבר על שוויון בתוצאות. צריך להיות שוויון בתוצאות, התוצאות החינוכיות, הלימודיות והערכיות של העשירון התחתון צריכות להיות כמו התוצאות של העשירון העליון. עד שלא הגענו לתוצאות השוות האלה לא השלמנו את מלאכתנו. לכן יהיה 1 בספטמבר מהקשים שידעה מדינת ישראל, ואין זה סוד שלא רק שירותי הרווחה מקוצצים, גם מערכת החינוך מקוצצת.

והבריאות.

וגם הבריאות. כל המערכות החברתיות, כולן מקוצצות. אחד המאבקים שאנחנו כרגע מנהלים, גם אם אנחנו לא יכולים לתקן לגמרי את העבר ננסה לתקן את העתיד באופן שתהיה החלטת קבינט כלכלי ובעקבותיה החלטת ממשלה, שאין יותר קיצוצים בשירותי הרווחה. לא בגמלאות ובקצבאות של הביטוח הלאומי ולא בשירותי הרווחה. לא שאנחנו משלימים ואומרים זה עבר ועבור, אלא לפחות בואו נתחיל מפה לבנות עתיד יותר טוב. נמצא פה המנכ"ל ונמצאים פה מנהלי האגפים, הם יוכלו למסור לכם את הפרטים ולתת את כל המידע הדרוש.

לפני שנשמע את המנכ"ל אני מבקש לשמוע את הח"כ הרב גפני.

יש מדיניות, כאן לא מדובר על הנושא הכלכלי אלא על מדיניות חברתית שהממשלה מובילה. זה שיש מצב כלכלי קשה זה נתון, נתון שהוא נכון לצערנו הרב, ונובע מכמה דברים, בעיקר בגלל המצב המדיני, אבל לא רק, גם המצב של השווקים בעולם הביא לכך שהמצב הכלכלי במדינת ישראל הוא מצב קשה מאוד. ואז נשאלת השאלה לאיזה מדיניות הולכים - האם הולכים למדיניות של חלוקת הנטל של הקיצוצים על כל רבדי האוכלוסייה או שהולכים על חלקים מהאוכלוסייה וחלקים אחרים לא, וזו שאלה פוליטית, היא איננה שאלה כלכלית מכיוון שבשאלה הכלכלית זה ברור שגם לתקציב המדינה וגם לתקציבים הנלווים, אפשר למצוא להם פתרונות בכל מיני תחומים. מה שעשתה הממשלה - היא הלכה לכיוון אחד, ואנחנו רואים את זה גם בתכנית הכלכלית, כפי שהיא מכונה על ידי הממשלה - התכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל, ומה שנעשה שם - נעשתה מדיניות נאו-קפיטליסטית. זאת אומרת, התכנית הזו היא תכנית מאוד ברורה. אפשר להתווכח איתה, ואני מתווכח איתה, אבל צריך לדעת גם על מה להתווכח. הממשלה החליטה להעשיר את העשירים, לתת להם יותר אפשרויות ממה שהיה עד היום ולתת פחות לשכבות הביניים, לשכבות הכלכליות והחברתיות שנמצאות במצוקה, למעמד הביניים שעובד ומשתכר למחייתו. אגב, התקשרה אליי אם חד הורית שתיארה לי את המצב שלה, והיא עובדת במשרה מלאה. אדוני שר הרווחה, אתה בוודאי מכיר את המקרים מהסוג הזה. השכבות הללו הולכות להיפגע, כבר מתחילות והולכות להיפגע יותר, באופן דרמטי. זאת אומרת, מצב שבו הם לא יוכלו להתקיים.

היות ובפילוסופיה אני לא מבין בכלל אני אגיע בסופו של דבר רק לתכלית, וחשוב לי שהשר ישמע את זה כי אני מבקש ממנו שיעשה משהו. אני חולק על המצב הזה שכתוצאה מהמדיניות הזו תבוא צמיחה. לא תבוא צמיחה ואנחנו כבר רואים את זה. מכיוון שהמצב היום יהיה כזה - אנשים יקנו פחות דירות, אנשים יצרכו פחות מוצרי יסוד, לא יהיה להם כסף, הם לא יקנו, לא ישלמו מס הכנסה, לא ישלמו מע"מ, כתוצאה מזה הכנסות המדינה ירדו, הגירעון יגדל וככל שהמצב יהיה כזה שהעשירים יקבלו, או אלה שנקראים "בעלי ההון", שהם בעצם צריכים לספק את מקורות התעסוקה, לא ישקיעו בארץ. הם ייקחו את ההטבות שהמדינה נותנת להם אבל את הכסף ישקיעו בחו"ל בגלל שפה לא יהיה כדאי להשקיע, מכיוון שפה לא יקנו. המעגל הוא מאוד ברור, לא צריך להיות כלכלן כדי להבין את זה. זה ברור לחלוטין ואנחנו רואים כבר את המכה שאנחנו מקבלים - הגירעון הולך וגדל, הוא לא קטן כתוצאה מהקיצוצים שנעשו בתקציב המדינה, ההשקעות פוחתות ולא גדלות. נכון שהבורסה משחקת, מכיוון שלאנשים שיש כסף להשקיע בבורסה יש עכשיו יותר - הרי ביטלו להם את התקרה של מס הבריאות, נתנו להם יותר מס מעסיקים, נתנו להם בתקציב שעליו אנחנו מדברים - בגזירות הכלכליות - 3 מיליארד ו-400 מיליון שקל ! נתנו להם בפועל! אני לא מדבר על הטבות נוספות וכל הדברים שאנחנו לא יודעים. הרי זאת המדיניות - שכשלהם תהיה יותר יכולת הם ישקיעו יותר ואז יהיו יותר מקומות עבודה. לא היה ולא נברא, זו תכנית כלכלית שאין לה שום סיכוי בעולם. אני, כאזרח במדינה, מתפלל לקב"ה שזה יצליח. אבל מה לעשות, אני גם איש ריאלי ואני רואה את התוצאה, התוצאה כבר תופחת על פנינו.

פגשתי השבוע את המנהיגות של יהדות ארצות הברית וקשה ללכת ולדרוש מהם להיכנס לתכנית אב של הצלת הרווחה של מדינת ישראל כשאנחנו, כממשלה, עושים ממש את ההפך.

אני רוצה לדעת איך היד לא רעדה להם, לאנשים שהחליטו על התכנית הכלכלית. איך היא לא רעדה להם?! ואיך הם מתיימרים פה לדבר על טובת האזרח הקטן והמסכן, על הילד?!

אני מבטיח לך שכל הדברים יעברו לשר. המנכ"ל פה וכל ראשי האגפים פה והכל יעבור לשר.

יכולה לשבת ממשלה, ואני היום לא יושב בקואליציה, אבל הקואליציה יכולה להחליט שהמדיניות הזו היא כן מדיניות נכונה. אני חולק על זה מכל וכל, לפי דעתי אנחנו כבר רואים את התוצאות המיידיות, שלא לדבר שגם לפי אלו שסבורים, וזאת הממשלה, שסבורה שבסופו של תהליך תבוא צמיחה ויהיו מקומות תעסוקה והמצב יהיה טוב יותר - בואו נניח שאכן מדובר על כך שבאיזשהו שלב אכן תהיה צמיחה והכלכלה תעמוד על רגליה, אבל מה יהיה בינתיים? מה תעשינה המשפחות שפוגעים להן בבת אחת, תוך תקופה מאוד קצרה, בהבטחת הכנסה, בקצבאות הילדים ובכל הגמלאות, שזה חלק ממציאות החיים שלהם.

המזונות של הילדים! זה האוכל של הילדים, זה בית הספר של הילדים.

אני יודע, על זה אני מדבר, אני רק לא רוצה להאריך. אני חוזר ואומר - מדובר על תקציב שהילדים צריכים אותו, לא האמהות צריכות אותו. צריך לילדים, צריך בשביל לאכול וצריך בשביל ללכת לבית ספר ובשביל לקבל השכלה, זה ברור לגמרי, על זה אנחנו מדברים. אגב, היה ויכוח בוועדת הכספים כאשר הובא החוק הזה לאישור, אני טענתי שזה מנוגד לחוק. נמצא פה ד"ר קדמן מהמועצה לשלום הילד, יש חוק שחוקק בכנסת לפני שנה שכאשר יש השפעה על ילדים צריך להגדיר את זה בגוף החוק, ונאמר על ידי משרד האוצר, על ידי הממשלה, שזה לא נוגע לילדים, זה כסף שהולך לאמא. הם לא הזכירו את זה בגוף החוק מכיוון ש"אין לזה השפעה על ילדים".

איך אפשר לנתק דבר כזה?

לא שאפשר. יש לי עוד כמה שאלות לממשלה, אני תכף אשאל אותן, יש כמה דברים שהם בלתי הגיוניים בעליל. על כל פנים, זה ברור לגמרי שגם לפי אלה שטוענים שאכן תהיה צמיחה, כעבור שנה-שנתיים-שלוש-ארבע-חמש - לא חשוב, מה עושים בינתיים?

לא תהיה צמיחה.

אני לא רוצה אפילו שייראה כלפי חוץ שאנחנו במחלוקת. לגבי מה שיהיה בינתיים - הממשלה פשוט לא נותנת את דעתה לעניין.

אני רוצה לומר - פילוסופיה, הרב מלכיאור, זה דבר מאוד חיוני ומאוד חשוב, אבל אנחנו נמצאים בבניין שהוא בניין מאוד ציני ומאוד קר והכל הולך פה על פי הצבעות. הפילוסופיה נעצרת בפתח של הבניין. כאן, איך שמצביעים כך זה קורה. כך זה גם קיים, אגב, בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם, וזה תלוי ב-120 איש, 120 חברי כנסת. זה שרים וראש ממשלה וסגני שרים וחברי כנסת וקואליציה ואופוזיציה - אין פילוסופיה בעניין הזה, שלא תהיינה אי הבנות. את בחרת במישהו שייצג אותך בכנסת - מה שהוא עושה עכשיו זה את עושה.

אני בחרתי בעצמי.

אני לא פונה דווקא אליך, פשוט ניהלנו דיאלוג עכשיו אז אני פונה אליך אבל אני פונה גם לעצמי. מי שמצביע, או מי שהצביע בעד התכנית הכלכלית הזאת הצביע נגד מזונות הילדים.

אבל שיקרו אותנו.

משקרים אתכם כל הזמן, כל בחירות משקרים. מכיוון שביהדות - ולא רק ביהדות אבל היהדות מאוד מדגישה את זה - שערי תשובה לא ננעלו, אז גם מי שהצביע בעד התכנית הכלכלית - דהיינו שהוא הצביע בעד הפגיעה בקצבאות, בעד הפגיעה בילדים, בעד הפגיעה בשכבות החלשות - יכול לחזור בתשובה. הרי אפשר, ואין שום בעיה פשוט להגיש עכשיו הצעת חוק שמחזירה את המצב לקדמותו - למשל, מורידים 3 מיליארד ו-400 מיליון שקל מהתכנית הכלכלית שמיועדת לעשירים ומעבירים את זה חזרה לנושא של הקצבאות של אלו שאין להם עבודה, מכיוון שהאבטלה הולכת לגדול ב-320,000 איש. מחזירים חלק מזה לנושא של קצבאות, לנושא של מזונות הילדים, לנושא של קצבאות הילדים. מחזירים. אין שום בעיה, תאמינו לי.

הגשת הצעת חוק כזו, ח"כ גפני?

כן. אני פה הותיק היושב בין חברי הכנסת, ותדעו לכם - הכנסת החליטה שכדור הארץ הוא מרובע. היה פה דיון בממשלת רבין (ז"ל), היה צריך לתקן חוק יסוד, היו צריכים 61 חברי כנסת, זה היה שלוש לפנות בוקר, היו"ר היה שבח וייס. רבין עמד בפתח המליאה וממנו פחדו כולם, היו"ר רצה לראות אם כל חברי הקואליציה הגיעו, אז איך הוא ידע? הוא אמר: "אני מציע להחליט שכדור הארץ הוא מרובע" וכולם הצביעו. אז היו 65 חברי כנסת שהצביעו בעד שכדור הארץ הוא מרובע ואז יכלו ללכת לתקן את החוק. על כל פנים, הכנסת יכולה להחליט כל דבר והיא יכולה לתקן את העניין. יש רק דבר אחד, שהוא תלוי בכם, ואני יודע שלא תצביעו עבורי וזה בסדר גמור, אבל תדעו לכם שהכוח הוא בידיים שלכם. אם המפלגות שמרכיבות את הקואליציה ידעו שאם לא יתקנו את העניין הזה הם יכולים לחלום להגיע לדימונה או למצפה רמון או לאופקים או לנתיבות - תאמינו לי שזה יתוקן. אני הולך עכשיו לוועדת הכספים, יש דיון על הרשויות המקומיות ועל הסגנים, אתם תראו שם איך שהמצב משתנה, מכיוון שיש את הפחד הפוליטי! אם לא יהיה להם את הפחד הפוליטי תצעקו עד מחר.

ח"כ גפני, אין פחד פוליטי, אתה חבר בוועדת הכנסת ואתה ראית יפה מאוד שהדברים לא עברו.

אני לא התכוונתי אליך.

מי שהתכוונת אליו, כולנו יודעים, ואני כאן בשביל להשיב לך. נראה לי שאת כולם כאן הפוליטיקה הפנימית של קואליציה ואופוזיציה לא מעניינת.

ח"כ גבריאלי, אני רוצה לסיים.

אני רוצה לתקן אותך - הכסף לא אצל העשירים, הכסף בביטוח לאומי ובאוצר, שיפתחו את הלב ואת הנשמה שלהם.

אני פונה לאינטליגנציה שלכן, ואתן נשים אינטליגנטיות - בכל מדינה דמוקרטית ובוודאי אצלנו, רק הכוח הזה שאנשים ידעו שאם לא יתקנו את העוול הנורא ואת הפגיעה באושיות קיומה של מדינת ישראל כמדינת רווחה או כמדינה יהודית ודמוקרטית, אם ידעו שלא יתקנו את זה לא ידרכו במקומות האלה, אני אומר לכם שהעניין הזה יתוקן. אם יראו שמה שאתם עושים זה הפגנות, שזה בסדר וזה נחמד וזה יפה, אבל בסופו של דבר, כאשר יגיע מועד בחירות, המפלגות שמרכיבות את הקואליציה יגיעו ויקבלו אחוזי תמיכה כל כך גבוהים - תשכחו מתיקון העניין.

חבל שהם אומרים את הדברים שלהם ויוצאים, אנחנו באנו לדבר אליכם, לא באנו לדבר סתם.

כל דבר שייאמר יעבור לכל חברי הכנסת.

נדבר אבל לא נקבל תשובות.

יהיו גם תשובות. בבקשה, ד"ר קדמן.

אני רוצה קודם כל לברך את האמהות שהגיעו לפה, אני חושב שבנבדל מכולנו, שאנחנו רק מדברים, הן עשו מעשה והן היחידות שקמו ובמאמץ אדיר עזבו בתים ועזבו משפחות ועזבו, בחלקן, ילדים, ועושות מעשה. אני חושב שצריך מהבית הזה לשלוח להן חיזוק, מפני שבניגוד לתחילת המאבק התחילה בציבוריות הישראלית גישה חדשה שמשמיצה אותן, שבאה אליהן בטענות, שמכנה אותן פרזיטיות, ואני רוצה שהבית הזה ישלח להן ברכת עידוד. באותה הזדמנות אני רוצה להפנות את תשומת לבך, אדוני היו"ר - במאהל שמרוחק מפה פחות מ-5 דקות נמצאים למעלה מ-100 ילדים. בעוד חודש, אולי פחות, עומדת להיפתח שנת הלימודים, אני לא רואה שהמאבק שלהם מסתיים עד אז ואני חושב שהמערכות כולן צריכות לתת את הדעת כיצד לטפל בילדים ולדאוג שהילדים האלה, אם הם נשארים פה, ילכו לבתי ספר ושמישהו ידאג לצרכים שלהם כל עוד הם פה. אני רוצה גם לברך מכאן את נשיא המדינה שעשה השבוע דבר חשוב מאין כמוהו ולמרות שהוא במשרה כזאת שנמנעת מלהיכנס לפוליטיקה אמר דברים מאוד חריפים ומאוד צודקים על מה שקורה היום במדינת ישראל כאשר הופכים את העניים והשכבות החלשות, במקום לסייע אותם מאשימים אותם שהם אשמים במצבם. אני חושב שנשיא המדינה עשה דבר מאוד חשוב, הלוואי ויצטרפו לקריאה שלו אנשים נוספים.

אני לא יודע, יכול להיות שצריך יהיה היסטוריון כדי להבין מתי ילדים במדינת ישראל הפכו מנכס לנטל. פתאום נשמעות קריאות: "מי אמר לכם לעשות ילדים?" כל השימוש במושגים המעוותים האלה לאמהות שיושבות פה ולאחרות, ולאבות - אל תתנו להם הבטחת הכנסה, תיקחו להם מפעל מאושר ותנו להם מענקים כמו שנותנים למפעלים מאושרים. הם מגדלים את דור העתיד של מדינת ישראל. למדינת ישראל, לא למשפחות האלה, יש אינטרס לחזק את המפעל הזה. תבדקו כמה כסף נותן משרד התעשייה והמסחר למפעלים מאושרים עבור עצם הקמת המפעל, שאחר כך רבים מהם, לפי נתונים שלהם, לקחו את הכסף ובכלל לא הקימו מפעל. למה להם לא קוראים פרזיטים?! למה להם לא קוראים שקרנים?! למה להם לא קוראים שהם מפתחים את תרבות ה"מגיע לי"?!

אדוני היו"ר, אני רוצה לומר לך שההשלכות של התכנית הכלכלית אינן מסתיימות רק בנושא הרווחה, מרכז המחקר של הכנסת הכין פה מסמך אבל הוא עוסק רק בענייני משרד הרווחה משום מה. לתכנית הכלכלית יש השלכות קשות מאוד גם על חינוך ועל בריאות. אני לא יודע אם אתם, שירותי בריאות לתלמיד, האחות של בית הספר, ב-1 בספטמבר יקוצצו בשליש! מה זה אומר, ששליש מילדי ישראל לא יקבלו חיסונים? ששליש מילדי ישראל לא יראו אחות בבית ספר? גם מערכת החינוך קוצצו ולא מדברים על זה. אומרים: "אין קיצוץ בחינוך". השבוע הגיעה אלינו פניה ממשפחות של ילדים אוטיסטים ששנת הלימודים שלהם צריכה להימשך עד 15 באוגוסט והודיעו להם שאין תקציב, כבר עכשיו. אתם יודעים מה יקרה ב-1 בספטמבר בבתי ספר שבהם במקום משרד החינוך יידרשו ההורים לשלם? כל ההורים יכולים לשלם?! ממה, מקצבאות ההורים שלקחו להם?! ממה ישלמו?! כמה ילדים יצאו בשנה הבאה לטיול בית ספר?! איזה פרצוף יהיה למדינת ישראל?! בשנה הבאה אנחנו נראה מחזות שמורידים ילדים מהאוטובוס כי אמא ואבא לא שילמו!

זה כבר נעשה.

אני רוצה לסיים ולומר עוד דבר אחד שהוא בעיניי אפילו יותר חמור מאשר הקיצוצים - לצערי הרב המדיניות הכלכלית החדשה בנויה על הסתה ושנאה של קבוצה אחת בישראל נגד קבוצה שניה. זה התחיל עם הסתה נגד המשפחות החרדיות שהם כולם "פרזיטים", זה עבר אחר כך למשפחות מעוטות יכולת, זה עבר אחר כך למובטלים ש"הם אשמים" שאין עבודה, זה הגיע למשפחות החד הוריות ש"הן אשמות, למה הן עזבו את הבעל שלהן ולמה הן עשו כל כך הרבה ילדים כשאין להן?"

אמרו לנו את זה, הכל נאמר.

זה עבר לערבים, שהם כאילו לא אזרחי מדינת ישראל, ומדיניות ההסתה הזו עברה לאחרונה לדבר הכי חמור בעיניי - יש הסתה עכשיו שמסיתים את מעמד הביניים נגד השכבות החלשות. תקראו מכתבים למערכת בעיתונים בתקופה האחרונה, זה לא מקרי. אני לא רוצה לקרוא אפילו בשמו של ה-so called בדרן שאמר מה שאמר. זה משקף הסתה של מעמד הביניים, שבמקום שאת הזעם שלו יפנה כלפי מעלה הוא מפנה אותו כלפי מטה. מעמד הביניים לא יודע שאין חיסון נגד מצבים קשים, גם מעמד הביניים יכול להתנדנד, גם הם יכולים מחר להיקלע לאותו מקום. לכן, צריך להפסיק את ההסתה של קבוצה אחת בחברה הישראלית נגד השניה. "הפרד ומשול" זו שיטה ידועה אבל השיטה הזאת תעלה לנו ביוקר!

אדוני היו"ר, מפה צריכה לצאת קריאה, עם כל הדברים שהשר אורלב אמר ו'דברי חכמים בנחת נשמעים', אבל צריכה לצאת פה זעקת שבר! אנחנו מוליכים את מדינת ישראל למקום שאני לא יודע איך היא תצא ממנו והראשונים שישלמו את המחיר יהיו הילדים, שהם יבואו אלינו אחר כך בטענות מאוד צודקות - "מה עשיתם לנו? לאן הובלתם אותנו?" ומה אנחנו נענה להם?

אני מציע שנשמע עכשיו את אווה יוסף-סמעאן, מנהלת לשכת הרווחה מגוש חלב, שקצת תיתן לנו תמונה מהשטח מה קורה.

אני גם נציגה של הלשכות הערביות במחוז צפון, לכן לא אדבר רק על גוש-חלב אלא אתן דוגמאות מהשטח בצפון. אני גם לא אדבר על הסטטיסטיקה, הסטטיסטיקה אצלכם ואתם יודעים שלפי המחקרים האחרונים, לפני הקיצוצים, כל ילד ערבי שני חי מתחת לקו העוני, ולאחר הקיצוצים האלה אתם יכולים לתאר לעצמכם מה יהיה המצב.

רוב המועצות הערביות עכשיו לא משלמות אפילו שכר לעובדים הסוציאליים ולא למשפחתונים. יש לנו 48 מועדוניות, ב-1 בספטמבר הן לא ייפתחו. גם המועדוניות וגם המשפחתונים מאוד מאוד גבוהים, תתארו לעצמכם מטפלת משפחתון ששנתיים לא קיבלה כסף, היא קונה אוכל לילדים. אתם מתארים לעצמכם מה היא שמה בסיר כשהיא מאכילה את הילדים העניינים האלה שבאים מבתים שהם אוכלים את הארוחה העיקרית בבית של המטפלת של המשפחתון?! הם לא אוכלים. הילדים לא מחכים לנו, הילדים גדלים, הם חיים על מים. הבעיה העיקרית שלנו עכשיו זה באמת התמונות הקשות שאנחנו רואים בשטח, הקריסה של המערכות שלנו, אנחנו צועקים כל הזמן שהלשכות קורסות. לא רק שלא משלמים לנו שכר, דיברנו על תקציבים, על תקנים ועל כוח אדם, עכשיו אנחנו רוצים לשמר את הקיים. רבותיי, אין לנו לשמר את הקיים, המשפחתונים לא ייפתחו, המועדוניות ייסגרו, העובדים הסוציאליים הלכו הביתה, אין לשכה. אנשים, עשרה חודשים לא קיבלו משכורת אז הם יושבים בבית, יש להם ילד עיוור שרוצה ללכת ללמוד קורס במגדל אור, בחור עיוור בן 18, אין חתימה על הסכמה - הילד לא הלך ללמוד את הקורס. אתם שומעים פה על דברים מאוד קטנים אבל זה מה שקורה היום בשטח.

אנחנו רוצים לשמוע את הילדים של האמהות החד הוריות.

אני חן ואני מירושלים, אני בת 7 וחצי.

איפה את ישנת הלילה?

אני ישנתי באוהלים. אני מאוד רוצה ללכת הביתה אבל אין לאמא כסף לאוכל.

אנחנו מודים לך.

אני מבקשת למחות על זה שמביאים לפה ילדים.

אנחנו פה בוועדה בוודאי שלא מנצלים את הילדים, יש לנו מציאות פה מול עינינו, יש הרבה מאוד ילדים פה ואם זה במשפט אחד אני חושב שזה בסדר גמור. אנחנו רוצים לשמוע את האמהות של הילדים, בבקשה.

אני לא אם חד הורית, אני עובדת סוציאלית. שמי רונית ספיבק, אני פקידת סעד מבאר-שבע, אני רוצה להגיד שני משפטים בשם אותם ילדים שלא יכולים להגיע לפה, בשם אותם ילדים שאין להם אפילו אמהות ואבות ובשם אותו תינוק שנולד לפני יומיים בבית החולים, שהוא פקח את עיניו לאוויר העולם כשהוא מכור לסמים וצריך לעבור עכשיו גמילה מסמים בבית החולים.

סליחה, היו"ר אמר שעכשיו האמהות יוכלו לדבר, תני לנו לדבר!

אני כבר מסיימת, אני רוצה רק לדבר בשם אותם ילדים.

אתם נתתם להם להגיע למצב הזה, גם ילדים ממשפחות חמות אתם מוציאים!

כל ילד למשפחה מאמצת, כמה כסף אתם מקבלים על זה?

שמי אתי יקותיאל, ממצפה רמון. כב' היו"ר, פה לא מדובר באחוזים, שלצערי הם לכאורה קרים, מרוחקים ולא אישיים. פה מדובר בילדים, אנחנו לא מדברים עלינו האמהות, אני לא רוצה להזכיר את מקומות העבודה שהם אינם לחלוטין, פה מדובר על ילדים בלבד. אנשים חיים, נושמים, בועטים, בוכים וצוחקים. לצערי הרב, לאחרונה הולך ויורד הצחוק, החיוך ושמחת החיים של ילדינו, שמשום מה מישהו קבע שאין להם זכות קיום. זה לא יהיה ולא יקרה! קצבאות המזונות הולכות ויורדות, הלשכות הסוציאליות הולכות וקורסות, כל המצב בעירייה קרס, לא הולך וקורס, הוא בקריסה טוטלית! אי אפשר לעזור. לא יעלה על הדעת שבאיזון לילה איזושהי אם מוצאת שקית ניילון עם כמה עגבניות כדי שיהיה לילד עם מה ללכת לבית ספר. לא יעלה על הדעת! מספיק עם המספרים האלה, פה מדובר באנשים כמוכם! זכותם ללמוד בכבוד, לא עם סטיגמות, זכותם לקבל את סל הבריאות ללא סטיגמה, בלי צבעים מיוחדים לכרטיסים שלהם! גם כשהם הולכים לבריכה, לא צריך את הסטיגמה עם הכרטיסים הצבעוניים! המועצה שלנו קורסת, אבל הם עוזרים למשפחות שהם יודעים שאין מה לתת, שהילדים לא יהיו ברחוב.

הם מתכוונים לכרטיסים האלה שכתוב עליהם "שירותי הרווחה" והילד צריכים להגיד לו מסכן.

אני מבקש ממך, האנשים שיושבים פה, לא הם האויבים שלך. נכון שיש ויכוחים, אבל גם המספרים שאת אמרת לפני כן, אלו מספרים ששמים לפנינו את מלוא העומק של הכאב והבעיה, זה לא מספרים שהם אויבים שלך. אויבים שלך הם אלו שלא מאפשרים לך קיום בכבוד.

זה לא עניין של אויבים, כשאין לאמא אוכל אז לוקחים לה גם את הילדים!

הילדים שלי - ולא רק שלי, של כלל האמהות - ואנחנו לא אמהות פרזיטיות - הילדים שלנו לא זכו ללכת לקייטנה, רק לאחרונה. הילדים לא יודעים מה זה לצאת מתחום מקום המחייה שלהם. שלחתי אותם לקיבוץ, חבל, היית יכול לפגוש את הילדים שלי, וזה לא בקטע שהם יעשו איזה הצגה או איזה להטוטנות - תביטו בעיניי הילדים ואז תבינו מה אנחנו מרגישות. עצם העובדה שאני יושבת פה זה כבר מבייש אותי ומתסכל אותי. נמאס לנו לראות את הכאב ואת האכזבה של הילדים שלנו, לא יעלה על הדעת שהילד שלי הולך לבית ספר ונקרע לו ספר - זה ילד, זה לא אדם בוגר שהוא יהיה אחראי, אני צריכה לקנות לו ספר ואין לי. אז הוא לא ילמד. אז הבן שלי לא למד חצי שנה מתמטיקה.

אנחנו יושבים על מזרנים ברצפה, בבית, אני והבן שלי, זה ידוע לשירותי הרווחה אבל הם חסרי אונים. זה ידוע להם מזמן. אין לנו טלויזיה, כביסה אנחנו מכבסים ביד, אני והבן שלי. זה ידוע לשירותי הרווחה.

מאיפה אתה?

אני מנהריה. אני אב חד הורי שמגדל ילד שהיה מוכה על ידי אמו.

שמי ברכה אוזני, אני קודם כל אמא חד הורית לילדה בת 11 וחצי, בהתנדבות אני ממלאת את תפקיד יו"ר הארגון לזכויות הדיור בפרוייקט הארצי למשפחות חד הוריות בישראל. אני רוצה לדבר גם בשם החברות שלי, שלא כולן יכולות לדבר, וגם בשמן של אלה שלא יכלו להגיע גם לוועדה הזו. הבעיה העיקרית שנמצאת אצל 80% מקרב המשפחות החד הוריות זו מצוקת הדיור. הילדים של המשפחות האלה נאלצים לעבור כל פעם לדירה יותר זולה ולמצוא שכונה יותר זולה, וכל המעברים האלה של הדירות משפיעות על הילדים, בנושאים של חינוך, חברה, ואם זה בכלל באישיות שלהם, אין להם חברים. אני יודעת שאני מדברת פה לקהל שהוא בעצם משוכנע ויודע שהמצב קשה והוא רוצה לצעוק ביחד אתנו את הצעקה שלנו, אבל אם אנחנו רוצים באמת להשפיע ולעזור, שאנחנו נוכל לגדל את הילדים שלנו בכבוד, אנחנו לא צריכות כרגע את הקצבאות האלה, אנחנו לא רוצות להיות בהן לעולמי עד, אבל במצב שקיים היום, או במצב של אישה שלא יכולה לצאת לעבודה מאיזשהן סיבות רציניות, צריך לתת את רשת הביטחון. אבל, במקביל לזה, צריך לוודא שלילדים האלה יש קורת גג, שלא יצטרכו להתמודד עם כל ההכנסות שלהם רק לתשלום שכר דירה ואחר כך לא נותר בידי ההורים שום דבר למחייה או לחינוך או לתרבות או לבריאות. במדינת ישראל לא חושבים גם על העניין הזה, להפך - הם קיצצו את הסיוע בשכר דירה, הם קיצצו את הסכום של המשכנתא, הם ביטלו את מענק המשכנתאות שהיה כמרכיב, שהיה יכול להגיע לתשלומי המשכנתא, ואני זועקת מפה ביחד עם החברות שלי - די להכות בנו!

מענק לימודים בגיל 14 אין לילדים האלה.

אני מייצג את תקומת אריה, פורום ענק של 250 נציגים שמנסים לטפל בילדים בדרום. אני רוצה להביא כמה תמונות - מונח לפניך מסמך עב קרס, אני רוצה לתמצת את המציאות בדרום: המציאות בדרום היא בעשרות מונית קשה יותר מהמציאות בכלל מדינת ישראל. אני מפנה אותך למסמך בדף 4 שמתייחס לנושא עבריינות בדרום. בשנים האחרונות מאופיין הדרום בעלייה מתמדת ורצופה במספר הנערים המופנים לשירות מבחן. בשנת 2002 חלה עליה של 11.2% במספר הנערים שנפתחו עבורם תיקים פליליים, 70% עליה בצריכה בסמים - ואלה נתונים שאנחנו מקבלים מהמשטרה ומהלשכות בדרום. אני רוצה להפנות אותך למסמך אחר. אני רוצה לדבר על קריסת שירותים לילדים בקהילה - כבר בספטמבר הולכות להיסגר מסגרות שבהן ניתנה עזרה לאמהות ולתינוקות, 815 ילדים לא יקבלו את הטיפול הזה מ-1 בספטמבר. ייסגרו מועדוניות שיכלו למנוע מעוד 100 ילדים להסתובב ברחובות. סכנת סגירה של עשרות מועדוניות, ופה השר הביע משאלה להחזיר חזרה לרשויות את הטיפול בילדים, אני חרד לעובדה הזאת דווקא מתוך הדברים שאתה אמרת, שאני לא בטוח שהכסף מהרשויות יגיע בסופו של דבר לילדים הנזקקים. יש צמצום והפסקה של מימון עבור טיפולים פסיכולוגיים לילדים; יש צמצום והפסקה של מימון עבור טיפולים במשפחות בעלות ליקויים משמעותיים; יש צמצום והפסקה של מימוש שירותים של חונכים לילדים בסיכון, דבר שנתן איזשהו קצה אור לאוכלוסייה הזאת; יש הפסקה במימון אבחונים פסיכולוגיים, דבר שאנחנו יודעים לאן זה עשוי להוביל בשלב הבא; יש הפסקת מימון להוצאת ילדים למסגרות קלט, ואנחנו מדברים על ילדים שדווקא בתא המשפחתי קורים דברים נוראיים, הפסקה של השירות הזה זה אומר עוד פנל כזה, אם לא יותר גרוע.

שמי דליה, אני מוכרחה להגיד שזה אומר שאנחנו מדברים היום על ילדים בסכנה, בסכנת חיים ממשית, היות שאין לנו פתרונות. אנחנו מדברים על כך שאם אנחנו מקבלים דיווחים אנחנו מחוייבים או נדרשים להפעיל שיקולים כלכליים היום לפני שיקולי הגנה על ילדים. ילדים באמת בסכנת חיים חמורה, מיידית, שאין לנו שום מענה בשבילם ושום פתרון. יש לנו גם היום מצבים שיש מכסות להוציא ילדים למעונות יום, למעונות רב תכליתיים, למועדוניות שהשר הזכיר - אנחנו מגיעים למצב שמשפחות חד הוריות ומשפחות אחרות שעובדות לפרנסתן אינן מסוגלות לממן את ההשתתפות שלהן בהוצאות האלה, גם ברמה הנמוכה ביותר שהיא כ-400 שקל לילד. אין את הכסף הזה.

את חוזרת 45 שנה אחורה, המדינה קורסת לגמרי.

ב-1 לספטמבר עשרות, אם לא מאות ילדים, לא יוכלו להשתלב במסגרות. זה אומר שהילדים ברחובות. אני מחזיק פה כותרת מהשבוע האחרון, שאני מניח שכולכם קראתם, על נערות שעוסקות בזנות כדי לממן אוכל.

אני רוצה לספר, לא על נערות, אני רוצה לספר על ילדה בת 9 מאתמול בלילה שלא לקחתי אותה לשום מקום כי אין לי לאן, וכולנו ידענו מה היא עושה בבית.

תפסיקו להוציא ילדים מהבתים!

אני אשמח מאוד לא להוציא ילדים מהבתים.

את רצית לקחת את הנכדה שלי סתם, רק לבית חולים, ולא הצלחת. אתם סתם עושים לנו רע.

מעבירים כספים למשפחות אומנות!

אני רוצה לספר על ילדה בת 9, שבבית היו ארבעה גברים ערבים, פלסטינאים, ללא אישור שהייה, בתוך הבית, יחד עם הילדה הזאת, ואני לא יכולתי לעזור לה. אני מרגישה שהמדינה בוגדת בתפקיד שלה בכל הנושא שקשור לילדים בסיכון, והמאהל הזה של אמהות בסיכון, אולי זה יהיה הדיון הבא. אולי לא ילדים בסיכון, כי אף אחד באמת לא לוקח ברצינות את העניין הזה, אני מרגישה שאני לא עושה את התפקיד שלי לא כי אני לא רוצה או לא אחראית, כי מי שנתן לי את המינוי לעשות את התפקיד הזה לא מאפשר לי באמת לעשות אותו כמו שצריך. מתעלמים מהצורך של הילד במדינה הזאת לחיות, ואת הילדה הזאת מאתמול בלילה יכלו גם לרצוח, מי מסתכל עליה?! מי שומע אותה?! מי ראה את אח שלה בן השלוש, שאני לא יודעת מה קרה איתו ומה יקרה איתו מחר ומחרתיים, כי במשפחת קלט חירום לא יכולים לקבל אותו ואין לי מועדונית בשבילו ואין לי מעון יום בשביל הילד הזה.

אנחנו רוצים לתקן את הבחורה הזו שדיברה כרגע - לא אמהות ולא כלום, אנחנו עושות בשיניים ובציפורניים דברים, לא יכול להיות שלאמא אין אוכל או אין לה אפשרות לפרנס את הילדים - יקחו לה את הילדים ויתנו יותר למשפחה אומנת. תתנו את הכסף הזה למשפחה הביולוגית, תעזרו לשקם את המשפחות, לא לפרק אותן. אני בפורום הארצי למשפחות חד הוריות כבר שש שנים ואני נתקלת בהמון מקרים כואבים, יום יום מתקשרים אליי אנשים שאין להם איך לאכול ומה לאכול, אני הולכת איתם לאולמות אירועים להביא להם אוכל. לא יכול להיות שייקחו את המזונות של הילדים מההורים וההורים לא יוכלו לפרנס ולא להתחיל את שנת הלימודים. הילד שלי מתחיל את שנת הלימודים ואין לו איך ללמוד, אין לו איך לקנות ספרים.

אנחנו נעשה ישיבה מיוחדת ונזמין אותך, אבל לא בצורה כזאת. זה נושא חשוב וכואב, אני מבין את הצעקה. ח"כ טל, בבקשה.

אדוני היו"ר, אני נכנסתי לדיון הזה משום שראיתי אצל העוזר שלי שהדיון הזה מתקיים ביום בו הממשלה באה להיטיב עם בעלי הון כמו ערוץ 2 וערוץ 10, משהו כמו 400 מיליון שקל לערוץ 10 ו-40-50 מיליון שקל לערוץ 2, כשאנחנו מדברים כאן על מיליונים קטנים. אני לא אומר שלא צריך לדון בנושאים האלה של ערוץ 2 וערוץ 10, אבל צריך להיות איזשהו סדר עדיפות לאומי, איזה צדק חלוקתי, לחלק את זה יותר טוב, את המשאב הזה שנקרא תדרים, ערוצים, זה שייך לאנשים האלה, זה לא שייך לאף אחד מבעלי ההון, זה שייך לאנשים הללו ולוקחים את הכסף של האנשים הללו ונותנים את זה לבעלי ההון, זו הבעיה החמורה שלנו. אגב, שבוע שעבר הגשתי הצעת חוק שהונחה לפני ארבעה חודשים, עוד לפני שכל נושא החד הוריות עלה, הצעת חוק שדיברה בפשטות - וצר לי שהשר אורלב דחה את זה, אני מניח בגלל סיבות קואליציוניות או ממשלתיות - שאם חד הורית שתיכנס למעגל העבודה תוכל להמשיך לזכות בהבטחת הכנסה לפרק זמן של חצי שנה. הרי זה עולה בקנה אחד גם עם החלטות מהתפיסה של אנשי האוצר, של להכניס אותן למעגל העבודה. היום אני מתבשר בוועדת הכלכלה שקודם כל זה עולה 50 מיליון, לכן הם לא יכולים לאשר ולכן, לצערי, השר אורלב התנגד לזה וזה נפל, אבל היום בוועדת הכלכלה מביאים לנו אנשי האוצר לתקן את התכנית הכלכלית בכדי לתמרץ את המעסיקים. חלק מאותם מעסיקים מייצרים מקומות עבודה, אבל חלק אחר מקבלים כבר 15 שנה 120 מיליארד שקל ומה הם עשו עם זה? נוצרו יותר מקומות עבודה? לא! פשוט בעלי ההון לקחו את הכספים הללו בסופו של יום הביתה, לחלק את הדיבידנדים האלה. הדבר הזה צריך להיפסק, כשמדובר פה על מיליונים קטנים לעומת עשרות מיליונים או מאות מיליונים שמעבירים לבעלי ההון. אני חושב שצריך לעשות צדק חלוקתי וצריך את החרפה הזאת למחוק.

אני חושב שהמנכ"ל שמע את הדברים, הוא גם שומע אותם יום יום מראשי המטות שלו. אני רוצה רק להגיד, גם לאמהות - אנחנו באמת נמצאים פה בפרשת דרכים של החברה הישראלית. אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים להיות - האם אנחנו באמת רוצים להיות חברה שכל הברכה של החברה יבוא בגלל שלמאיון עליון יהיה טוב ומבורך ואז איכשהו הברכה תשרה לחברה, או שנהיה לפי הרצף היהודי המסורתי, שהברכה שרויה איפה שיש יחס למי שצריך יחס בתוך החברה, והפער הזה שרוצים ליצור, העוינות בין מעמד ביניים למעמד עני, בין האחר כזה או אחר, היחס של העוינות, של אויבי העם שרוצים ליצור, אנחנו פשוט לא מוכנים לקבל את זה. אני רוצה גם להעביר את זה לשר, אני באמת חושב שהשר נלחם מלחמה בלתי אפשרית. לצערי אני אגיד דבר פוליטי, אבל נתנו למפד"ל לפרק את משרד הדתות, לצערי מה שאני שומע שנתנו גם למפד"ל לפרק את משרד הרווחה, ומה שאנחנו שומעים מהשטח, מכל ראשי המטות בכל רחבי הארץ, זו המציאות שאנחנו רוצים. אני רוצה פה שאנחנו נחליט כי אנחנו נמשיך לדון בפגרה ויש לנו מספר סיורים קשים. בשבוע הבא אנחנו נראה את התוצאה של מדיניות הרווחה בכלא, בביקור של הוועדה. זו התוצאה אם אנחנו לא נעשה את הדברים. אני גם מוחה על כך שבמשך כל המושב הזה היה פה רק פעם אחת הנציג של משרד האוצר, והם הוזמנו כמו כל שאר המשרדים. כל המשרדים מגיעים גם עם הנציגים הבכירים והם לא טורחים אפילו לבוא ולהסתכל למי שעובד ברווחה, ולילדים, ולאמהות, לא טורחים אפילו לבוא להסתכל בעיניים שלהם. לכן אנחנו פה נחליט החלטה, פשוט צעקה ומחאה נגד המדיניות הנוכחית. אנחנו דורשים מיידית פתרונות, לפני ה-1 בספטמבר, כמו שאמרו הנציגים גם של המגזר הערבי, גם של מגזר דרום, ולצערי זה הפך להיות היום כל המגזרים בחברה הישראלית, גם במגזר החרדי. אנחנו דורשים מהממשלה להביא לפתרונות מיידיים. יש פה רוב גדול, 81 חברי כנסת מתוך 94 דרשו - זה לא מתוך 120 כי יש חברי ממשלה שלא חותמים על דרישות כלפי הממשלה - כמעט כל הכנסת דורשת מהממשלה למצוא פתרון מיידי לשאלת הילדים בסיכון, ואנחנו דורשים לקבל תשובה ואנחנו לא נרפה פה. אני מבטיח לכם - אנחנו לא נרפה עד שנקבל את התשובות שיביאו אותנו חזרה לאתוס היהודי הציוני המקורי ששם את כבוד האדם ואת הילדים ואת העתיד שלנו במרכז, ולא רק את בעלי ההון בחברה. תודה רבה לכולכם.
* * *