כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד האישה/7057



5
הוועדה לקידום מעמד האישה – 29.7.2003

פרוטוקולים/מעמד האישה/7057
ירושלים, כ"ח באב, תשס"ג
26 באוגוסט, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 42
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ג', כ"ט בתמוז התשס"ג, 29.7.03 בשעה 10:00



ס ד ר ה י ו ם


מילואים לנשים

חברי הוועדה: היו"ר גילה גמליאל
אבשלום וילן
רשף חן
מרינה סולודקין

סא"ל שרלי קרני – סגנית היועצת לרמטכ"ל לענייני נשים
סא"ל איל קרולצקי – ראש ענף תכנון כח אדם באכ"א
סא"ל רמיז סולימאן – סגן קשל"פ
דגנית סוקר – רמ"ד תכנון – ענף תכנון כ"א מילואים
רס"ן ליאורה רובינשטיין – ראש מדור שילוב נשים חובה
אלי פדה – ס' מנהלת השירות לעבודה קהילתית, משרד הרווחה
יעקב ברגר – משנה לנציב והממונה על מערכת הבטחון, נציבות
שירות המדינה
עו"ד מנשה קפלן – פורום החפ"שים
איילת שטיינברג – פורום החפ"שים
אל"מ במיל' עמירם בן עמרם סגר – פורום מג"דים, מח"טים
וטייסים
מרדכי חזון
עמית טופוס
דורית קרייצר אזולאי – תנועת בלת"מ
מירי רזניק – תנועת בלת"מ
יונית שליין בן אור – שדולת הנשים בישראל
ירון וינוקור
ליאור קן-דרור – מפקד פלוגה במילואים
שולי בר – המוסד לביטוח לאומי, מחלקת מחקר

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב, אני רוצה לפתוח את הישיבה. היום אנחנו מדברים בנושא מאוד חשוב שגם נגענו בו במהלך הישיבות שלנו כאן בוועדה וזה נושא של שירות נשים בצה"ל תוך מתן דגש בכל מה שקשור למערך המילואים. נקבל כאן סקירה רחבה. צריך לציין לשבח בכלל את העלאת הנושא בכנסת של חבר הכנסת וילן וייעוד יום בכל מה שקשור, הדגשת יום ספציפי בכל מה שקשור למערך המילואים. כאן נרצה לקבל תמונה מקיפה בכל מה שקשור לנשים במערך המילואים, תוך ראיה לטווח הרחוק, איך יהיה ניתן באמת ליצור גם במערך החובות האלה את השיוויון כדי שיהיה ניתן לפתוח את כל התפקידים בצה"ל בפני נשים, דבר שנמנע מהן בעבר, בין היתר, כתוצאה מאי שילוב הנשים במערך המילואים. זה מצד אחד.

ומצד שני פנו אלי, בכל מה שקשור במתן הקלות, הגדירו לי את זה בהתחלה לבנות זוג של משרתים במילואים, אני דרשתי שזה יהיה בני/בנות זוג של משרתים/משרתות במילואים, ונדון בזה כאן באופן גורף, בטח לא בוועדה שלנו יהיה ניתן לבוא ולהגדיר בצורה כזו או אחרת חד צדדית. אלה הם נושאי הדיון, הבנתי שסגן אלוף איל קרוליצקי צריך לעבור אחר כך לוועדה השניה שלנו, ועדת החינוך, אז ניתן לך להציג את הפרזנטציה ונרחיב את הדיון אחר כך. בבקשה.

בוקר טוב, אני ראש ענף תכנון כוח אדם באכ"א.
אני שוב מתנצל על זה שאני אצא מייד אחרי הסקירה ותישאר פה דגנית, העוזרת שלי, כדי לענות על שאלות שיעלו. אני אפתח בהצגה של הנושא בכללותו ואחרי זה סגנית יוהל"ן תציג את זה מהזוית שלהם. ובהמשך סגן קצין שלישות של פיקוד העורף יציג מיקוד על פיקוד העורף ששם יש ריבוי משמעותי של נשים שמשרתות במילואים, כולל פעילות שלהם בשנה האחרונה. אני מקווה שבכך נענה על השאלות שתישאלנה.

מבחינת הנחות היסוד לשילוב נשים במילואים אנחנו נציג פה מספר נקודות. הראשונה אנחנו משלבים נשים במילואים בהתאם לצרכים התכנוניים שקיימים בצבא ובדגש היכן שנשים נותנות מענה לפערים שקיימים לנו במערך המילואים, ותיכף תראו מספר דוגמאות ואת המענה המצויין שאנחנו מצליחים לתת מאז שהתחלנו לשלב נשים במערך המילואים. היום אנחנו נשים למעשה כמו שקבוע בחוק, השארתם במערך עד גיל שלושים ושמונה, או עד אמהות או הריון. לגבי לוחמות ומקצועות נוספים שהוגדרו בחוק אז כמו שכתוב פה דין יוצאת צבא אישה כדין יוצא צבא גבר, דהיינו נשארות במערך המילואים עד גיל ארבעים וחמש כמו הגברים, אם הגיל הזה ישתנה כמובן זה יחול גם על הנשים. הכללים והפקודות זהים לגביהן. אנחנו הסרנו את כל המגבלות לגבי קריאה לשרות מילואים פעיל שהיו בעבר לגבי שרות נשים והיום הזימון של חיילת מילואים או קצינה במילואים זהה לחלוטין לזימון של גבר במילואים, כולל כל המגבלות שהיו בעבר, הכל הוסר והיום אין אבחנה מיגדרית או מינית בין גברים לנשים באופן הזימון לשרות מילואים.

מבחינת השיבוץ של הנשים אנחנו משבצים את מרביתן לרמת מפקדת אוגדה ומעלה. לוחמות או כאלה ששירתו בשרות הסדיר שלהן בגדודים או בחטיבות משובצות גם במערך המילואים באותן מסגרות. אנחנו מנסים לבצע שילוב שיהיה לא בבודדות אלא יותר בקבוצות על מנת שיוכלו לשרת זו עם זו. יש מקומות שמשרתות בודדות, יש מקומות שמשרתות קבוצות. אנחנו בשאיפה רוצים שזה יהיה בקבוצות, קטנות אפילו, משלוש, ארבע, חמש ביחד, אני חושב שחיילת בודדה בגדוד של חמש מאות גברים זה קצת בעייתי. אם יהיו שתיים, שלוש ומעלה אני חושב שהשילוב יהיה הרבה יותר קל וראוי.

אם אני אסתכל על כל מאה אחוז מערך המילואים, נכון להיום, אנחנו רק שנתיים בתהליך הזה, הנשים מהוות חמישה אחוז ממצבות החיילים והחיילות במערך המילואים, ואם נסתכל קצת על חלוקה של חוגרים חוגרות וקצינים קצינות אז בקצינות אנחנו קצת יותר, סדר גודל של שבעה אחוז מהקצינים במערך המילואים, בחיילים סדר גודל של חמישה אחוז ממערך המילואים.

בשנת 2003 צפויות להשתחרר משירות סדיר עשרים ושתיים אלף חמש מאות חוגרות וכאלפיים קצינות, ואנחנו רואים סדר גודל של ארבעים אחוז מתוכם עוברות למערך המילואים, ויש פה דוגמאות לאיזה מערכים או לאיזה יחידות, זרוע יבשה, לחיל האויר, לחיל הים, לחיל המודיעין, העורף, חיל השלישות, חיל המשטרה הצבאית ויחידות יותר קטנות. יכול להיות שבשנת 2004 יחולו עוד כל מיני שינויים, אני לא יודע להגיד אותם כרגע כי הצבא הולך לקראת שינוי מאוד משמעותי בשנה הקרובה. אבל זה התכנון שלנו לפחות לשנה הקרובה.

בואו נראה איך הנשים מתחלקות במערך המילואים. אם אני מסתכל, נכון להיום, על מצבות הנשים בשרות מילואים, מסתכל איך הן מתפלגות בכלל צה"ל, אפשר לראות שבזרוע יבשה סדר גודל של שנים עשר אחוז, חיל הים, חיל אויר, המאסה העיקרית נמצאת בפיקוד העורף ובגלל זה גם נמצא פה סגן קצין השלישות של פיקוד העורף שיציג באיזה מערכים הנשים משולבות שם. בזרוע יבשה שנים עשר אחוז, בחיל הים שבעה אחוז, חיל אויר ארבע עשרה אחוז, אגף המודיעין עשרה אחוז, באט"ל, האגף הטכנולוגיסטי עשרה אחוז, יתר צה"ל שזה יחידות יותר קטנות שישה עשר אחוז, ובעורף, שזה המאסה הגדולה, שלושים ואחד אחוז. אם אני מסתכל לפי מערכים, שזה המקצועות העיקריים שנשים משולבות בהם, אנחנו רואים שהקצינות הן המובילות בעניין הזה, סדר גודל של עשרים ואחד אחוז ממערך המילואים מכלל הנשים שמשרתות במילואים הן קצינות. יש לנו גם מקצועות העורף תשעה אחוז, מקצועות המודיעין תשעה אחוז, לוחמות ,אנחנו רק מתחילים עכשיו להכניס את המשתחררות הראשונות של הלוחמות ששרתו בסדיר אז עדיין האחוזים קטנים אבל מן הסתם הם יגדלו עם השנים.

גם ההיענות וגם הבקשות שחרור זהה לגברים, אנחנו לא רואים יתרון או חסרון למישהו מהמינים. יש לנו חובשות שתורמות בצורה משמעותית למערך המילואים, מקצועות האחזקה, מקצועות הלוגיסטיקה, וזה פערים שהן פשוט משלימות שהיו לנו בגברים, היום אנחנו ממלאים את השורות עם נשים והן משתלבות בצורה מצויינת במערכים האלה. כמו שכתבתי בשורה התחתונה התרומה העיקרית היא במערך העורפי, במערך פיקוד העורף, וראינו את זה במלחמה האחרונה, כמויות אדירות של נשים שגוייסו אפילו בצוי שמונה, ותיכף תראו את המספרים, ובמערכים לוגיסטיים.

אני מזכיר, אנחנו רק שנתיים בתהליך. יש היום כשלושים אלף נשים במערך המילואים ואנחנו רואים שבשנים הקרובות זה ילך ויגדל והתחזיות שלנו נעות בין שלושים וחמישה אלף לשבעים אלף, תלוי שוב במבנה צה"ל, בכמה נכניס למערך המילואים. אנחנו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לא נתונים שלנו אלא שלהם, למדנו שמבחינה סטטיסטית נשים גיל ההורות הממוצע שלהן הוא גיל עשרים ושבע, ולכן אנחנו רואים בגיל עשרים ושבע הרבה יציאות ממערך המילואים, שחרורים, פטורים.

זה פטור אוטומטי או שזה על בסיס רצון?

לפי חוק שרות בטחון הפטור אוטומטי למעט אותן
לוחמות במקצועות ייחודיים ששם גם הריון לא מעניק פטור.

יש איזו שהיא הצדקה מערכתית לפטור הזה, חוץ
מזה שזה כתוב בחוק?

צריך לזכור שהמשמעות של החוק היא משמעות
משמעותית ביותר,

ההנחה היא גיל ההורות וההנחה היא לכן שאשתי
צריכה להישאר עם הילדים ואני לא.

בכל מקרה אם אשתך או מישהי תרצה להתנדב ולהישאר גם כאמא במערך המילואים מבחינתנו אין שום בעיה, יש טופס הצהרת התנדבות שגם גבר שמקבל פטור משרות מילואים ורוצה להמשיך יכול לחתום עליו, גם אשה יכולה לחתום עליו ולהישאר במערך המילואים בלי שום בעיה.

נראה קצת את החציון הראשון של 2003, כמה נשים שרתו במילואים. אז אפשר לראות שסך הכל כשלושים אלף נשים במערך המילואים, מתוכן חמשת אלפים שלוש מאות קצינות, עשרים וארבע אלף שלוש מאות חוגרות, הכנסתי פה נתון של הזמינות, זמינות זה מבחינתנו כאלה שזמינות לקריאה למילואים. אנחנו בשנה הראשונה לשחרור לא קוראים גם לגברים למילואים, גם לא לנשים. ולכן בגלל שהתהליך הזה הוא די בחיתוליו אלה המספרים של החיילות שזמינות לשרות מילואים וזה ההיקף של הנשים ששרתו בחצי שנה הראשונה של שנת 2003, שלושת אלפים ארבע מאות חיילות וקצינות שרתו במילואים במחצית הראשונה של 2003, זה הממוצע שלהן, שנים עשר יום למשרתת קצינה, שלושה עשר יום לחוגרת משרתת, בממוצע כללי שנים עשר וחצי יום. זה קצת פחות מהגברים. מבחינת המיצוי שלהן שנים עשר אחוז מהחוגרות ביצוע שרות, אחד עשר אחוז מהקצינות ביצעו שרות. אם אני משווה את זה לגברים, זה מה שמעניין, בשלוש שנים האחרונות, אפשר לראות שהנשים אמנם עושות קצת פחות בממוצעים אבל המגמה הזאת והכיוון, שני הדברים האלה הולכים ומתקרבים זה לזה.

מבחינת משך השרות, משך השרות של הנשים, שמו פה איזה שהוא גרף שמראה בין אפס לשלושה ימים, בין ארבעה ימים לעשרה ימים, אחד עשר עד חמש עשרה, שש עשרה עד עשרים ומעל עשרים ואחד יום. מרבית הנשים ששרתו במהלך שריקה מזרחית, המלחמה שחווינו, שרתו תקופות של בין ארבעה לעשרה ימים. היתר שרתו התפלגות די דומה, חמישה אחוז שרתו למעלה משלושה שבועות. סך הכל במהלך שריקה מזרחית גוייסו לשרות מילואים אלף שש מאות שמונים נשים, מרביתם מפיקוד העורף, מרביתם בצוי שמונה מה שאנחנו קוראים, צוי חרום, כמאתיים קצינות וכאלף ארבע מאות חוגרות.

בדקנו את נושא הולת"מ ורצינו לראות אם בנות חיילות מגישות ולת"מ באופן שונה מאשר גברים, גם ולת"מ משקי שזה דרך מקומות העבודה. מתוך כלל הבקשות שהוגשו האחוז לנשים זהה לאחוזם במצבות המילואים, ולכן אנחנו רואים את זה כנתון חיובי ואין פה איזו שהיא חריגה משמעותית. ההתנהגות שלהן בהחלט דומה להתנהגות של הגברים בנושא של הגשות ולת"מ.
ביצענו מספר פעילויות כדי לחזק את התהליך ואת ההטמעה של שילוב הנשים במילואים. הפעילות המרכזית הייתה פעילות הסברתית, הסברתית גם למול מפקדים, גם למול החיילות, גם למול סגלי כוח האדם במערך שאמורים לטפל בהן וגם למול חיילות בשרות סדיר וחיילות מלש"ביות שעומדות להתגייס עוד רגע לשרות חובה, כדי שידעו מה צופן העתיד. מעבר להסברה ישירות מול הגורמים האלה יזמנו גם סדרה של הרצאות, מידעונים, אני אוכל להשאיר פה חלק מהמידעונים שהפצנו למפקדים במערך המילואים על אופן שילוב נשים במערך המילואים. ובאתרי האינטרנט שהיום אנחנו מפעילים, גם אתר הוראות המילואים של אכ"א, גם אתר יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, הדברים האלה מופיעים בצורה מפורטת וכל חיל מילואים וחיילת מילואים יכולים להיכנס ולקבל מידע. לגבי חיילות מילואים יש לנו אפילו הרחבה ודגשים.

פעילות נוספת שאנחנו עושים היום, בשרות החובה, בראיית שרות המילואים זה הנושא של הרחבת רמת הרובאות של הנשים, דהיינו שנשים תעשנה טירונות ברמת רובאות גבוהה יותר, בעיקר באותם מקצועות שאנחנו רואים בהם צורך משמעותי במערך המילואים כדי שהן יוכלו להשתלב טוב יותר ויוכלו לעשות מילואים.

לסיכום, אנחנו משנת 2001 הרחבנו משמעותית, היום סדר גודל של שלושים אלף נשים במערך המילואים, למול מאות ספורות שהיו לפני כן. מסקרים שעשינו, ממפגשים שעשינו, מפאנלים שעשינו, גם עם מפקדים, גם עם חיילות וקצינות במילואים, גם עם גופי הצבא, אנחנו רואים את זה כתהליך נכון ושילוב ראוי ומוצלח. אנחנו שומרים על עקרון שמה שמוביל בשילוב של הנשים הוא צורך תכנוני וככה נמשיך גם בשנים הקרובות. ויכול להיות, אם הצבא יקטן בשנים הקרובות, וכולנו קוראים בעיתונים מה צפוי להיות, אז כנראה שגם בזה יחולו קצת שינויים, אבל כנראה שמה שיחול על הגברים יחול גם על הנשים אז אין פה שום אבחנה.

מסגרת שרות המילואים, אז המבחן הזה של השילוב או של המימון שלהן בפועל בשרות המילואים, כרגע אנחנו רואים את זה בא לביטוי באופן חלקי אבל זה בגלל המגבלה של הזמינות של מרבית הנשים לשרות מילואים. אבל משנה לשנה אנחנו רואים שיפור ואני מקווה שבשנים הקרובות נראה עוד שיפור.

מנסיונך במידה ונחליט פה במסקנות הוועדה שיש
מקום בהיבט הזה גם של מערך המילואים לשיוויון בין נשים לגברים בהיבטים האלה, מה האופציות שעומדות בפני הצבא לקלוט את זה ותוך כמה זמן, כמה זמן ייקח?

אתם לא צריכים להחליט כלום, יש היום שיוויון
מלא במערך הנשים בין גברים לנשים.

אין שיוויון מלא. לא רק גיל עשרים ושבע, השאלה
הנשאלת היא מההיבט המקצועי, במידה ואנחנו מחליטים בוועדה לקדם הצעת חוק שתדבר גם בהיבט של מערך המילואים ליצור שיוויון כמו שדיברנו כאן בישיבות הקודמות של הוועדה שהחוסר היגיון בשרות צבאי של נשים שנתיים, גברים שלוש שנים, ואז הבטיחו לנו בישיבות שרוצים לעשות דיפרנציאציה שונה, לפי תפקידים, לפי מקצועות ולא לפי מיגדר, שזה אין רלוונטיות בכלל. אז גם כאן, השאלה אם גם פה בהיבט של מערך המילואים אנחנו רוצים, אני חושבת שזה גם מה שנרצה להוציא כאן היום חלק מהמסקנות, זה פשוט להוקיע את הסימפטומים של קביעה גם בהיבט הזה של מערך המילואים על בסיס מיגדר ועל בסיס מין ולא על בסיס שיקולים מקצועיים גרידא לגבי התפקידים בצבא. וגם כאן השאלה בדיוק מבחינתכם, כל הנושא של מערך המילואים, במידה ואנחנו נוביל לחקיקה כזאת, תוך כמה זמן הצבא יכול להיערך לכזה מהלך?

היום האבחנה שיש בין שרות המילואים היא אותה
אבחנה שיש בשרות סדיר. זאת אומרת אותם מקצועות שמשרתים בהם הנשים שלוש שנים בשרות חובה, לוחמות ומקצועות נוספים שמופיעים באותו סעיף בחוק, אלה הנשים שגם משרתות עד גיל ארבעים וחמש, זהה לגברים. דין יוצאת צבא אישה כדין יוצא צבא גבר. ובאותם מקצועות שמשרתות שרות קצר יותר בשרות חובה משרתים גם שרות קצר יותר במילואים. וצריך לזכור כל הזמן שאנחנו רוצים שהשרות של הנשים במילואים יהיה אפקטיבי ובאמת למוד צורך ולמוד אותם מקומות שאנחנו צריכים וחפצים שישרתו. במידה ומחוקק ימצא לנכון להעלות את גיל הפטור או לשנות או לקבוע שגיל הפטור לנשים זהה לגיל הפטור לגברים הצבא לא צריך בשביל זה היערכות כזו או אחרת. זו קביעה, לדעתי אני לא בטוח כמה נשים ירצו או לא ירצו, זה לא מענייני לצורך העניין, אבל הצבא לא צריך שום תקופת היערכות, הצבא יודע לעשות את זה. אין פה משמעות להיערכות. יש פה גידול משמעותי בהיקפים, מן הסתם כי אין לנו את היציאות האלה שדיברנו עליהם בגיל עשרים ושבע. מכיוון שאנחנו רוצים להכניס לשרות מילואים באמת אותם מקומות שיש בהם תרומה אפקטיבית אז יתכן שנכניס פחות נשים לשרות מילואים בגלל זה ואולי פחות גברים גם, כיום אנחנו לא יכולים לעשות את זה אבל אנחנו בוחנים את העניין הזה ברצינות. אני עושה אבחנה בין צמצום ימי המילואים, שזה מתנהל בערוץ אחר, כל התפיסה שהצגתי פה היא תפיסה שמציגה את בניין הכוח של הצבא, לא רק את ההפעלה שלו בשגרה. ההפעלה בשגרה הולכת לעבור שינוי מאוד מאוד משמעותי בתקופה הקרובה מבחינת היקף הימים שיקראו לשרות מילואים, אנחנו נציג את זה ביתר הועדות שנדונות היום.

עכשיו נשמע את סגנית יועצת הרמטכ"ל לענייני
נשים, הסגנית של סוזי יוגב שמסיימת את השרות שלה בימים אלה, באמת צריך לברך אותה על העבודה המצויינת שהיא עשתה בכל מה שקשור במערך הנשים.

התפקיד שלי ראש ענף קידום וניצול פוטנציאל
נשים ובנוסף לתפקידי אני הסגנית של היולע"נ. דווקא נושא שרות נשים במילואים הוא תחת הכובע של ראש ענף קידום וניצול פוטנציאל נשים. לפני שאני אגע בתחום המרכזי שאני אעסוק בו וזה המעקב והליווי שעשינו אחר הניצול בשנתיים האחרונות, יש מעט מאוד מידע על מה קורה בנושא נשים במילואים בצבאות זרים. לא כל כך עוקבים על זה, גם לא בנאט"ו. זה מדו"ח נאט"ו האחרון שהופץ רק על ארצות הברית וקנדה שמו אחוזים, גרמניה שמו מספר ועל השאר רק כתבו יש וזהו. זה נושא שהוא בכלל בשוליים מאוד בצבאות זרים, למעט השניים שאפשר לראות אותם שזה ארצות הברית וקנדה וכמובן שאצלנו המגמה היא מגמה שונה. כמובן צריך להגיד שאנחנו היחיד בעולם שמגייס נשים מכוח חוק ולכן ההשוואה היא לא אוטומטית.

בשנים האחרונות, בעיקר משנת 2000 אנחנו רואים שיח אחר בכל מה שקשור למיצוי או לעולם הנשים גם בחברה ובמיוחד זה משפיע על הצבא. בתוך זה ראינו הרחבה של שיבוץ נשים במערך הסדיר בתפקידים חדשים וכתוצאה מכך נדרשנו לעניין המילואים, וזה בעצם אותה עבודת מטה שבוצעה. אגב הייתי חברה באותה עבודת מטה כראש מדור, כך שאני די סוגרת מעגלים.

אנחנו רואים היום איזה שהוא מהלך חדש או מציאות חדשה בצבא. בעבר כשהיו מסתכלים על נשים במילואים זה היה חריג, זה היה במעט תפקידים ובמעט יחידות, לראות אישה במילואים היה משהו באמת חדשני. היום אנחנו רואים את זה כמשהו שהוא כבר די מציאות קיימת בהרבה מאוד יחידות, במגוון רחב של תפקידים. ההתייחסות היא באמת התייחסות אחרת.

כתוצאה מכך, שמנו לנו כיעד במהלך 2002-2003 ללוות את מהלך ההטמעה. ברור שזה שינוי, מהלך כזה הוא לא מינורי, הוא יוצר איזה שהוא שינוי וגם שינוי תודעה ופתאום יחידות שבעבר לא היו בהן יש בהן, ולחיילות עצמן זה יוצר איזה שהוא שינוי, למשפחה זה יוצר שינוי, לחברה זה יותר שינוי, ולכן שמנו לעצמנו למטרה לעקוב וללוות את המהלך על מנת לעשות גם תהליך של הפקת לקחים בתוך הצבא על המהלך החדש הזה. ומה שאני אציג כרגע זה את התוצאות של אותו ליווי שביצענו בשנתיים האחרונות עם המסקנות. כמובן שמה שאני מציגה זה נכון לתקופה שבה בדקנו. היום חלק מהדברים, ואנחנו נתייחס אליהם, חלק מההמלצות כבר בתהליכי יישום ולכן המציאות היא כבר שונה.

במהלך השנתיים האחרונות ביצענו מספר מהלכים. אחד אספנו נתונים. כל העבודה הזאת בוצעה בשיתוף פעולה מלא עם ענף תכנון כח אדם מילואים, ראש מדור יושבת כאן שהיתה שותפה לעבודת המטה והמחקר, כך שיש כאן שני צדדים לתהליך הליווי. ריכזנו נתונים דרך ענף תכנון כח אדם מילואים כי בדקנו תכנון מול ביצוע, זה השלב הראשון, האם אנחנו רק מגדירים מה אנחנו רוצים או האם אנחנו מבצעים גם בפועל. וראינו שבאמת הביצוע הולם את התכנון. לאחר מכן ביצענו שיחות עם מפקדים, ביצענו שיחות עם קציני כוח אדם שקולטים נשים במילואים ליחידות שלהם. ביצענו סקר במסגרת יום השיחרור של חיילות שעומדות להשתחרר מהצבא ממש ביום שיחרורן, ומדובר רק בקרב כאלה שמיועדות לשרות מילואים, רצינו לבדוק את העמדות שלהן. ביצענו סקר טלפוני בקרב נשים שהשתתפו בחומת מגן וקבוצות מיקוד ורעיונות בקרב חיילות ומפקדים במסגרת שריקה מזרחית בפיקוד העורף, וכאן באמת זכינו לשיתוף פעולה מלא מפיקוד העורף. כל המדע הזה רוכז תחת שתי קטגוריות שאנחנו קוראים להם גורמים מקדמים וגורמים מעכבים. ואני אתייחס מה למדנו מהגורמים האלה.

הגורמים המקדמים ראינו גם חיוניות וצורך במשאב הנשי והציג את זה גם ראש ענף תכנון כוח אדם במילואים, ראינו גם בחומת מגן וגם בשריקה מזרחית הפעלה בפועל, שזה שינוי. אמרנו זה יהיה מקרה הבוחן, האם במצב האמת באמת מפעילים. אם הן חיוניות יפעילו. אם לא יפעילו סימן שהן כנראה לא חיוניות וזה אומר דרשני. ואכן ראינו הפעלה, גם בצוי שמונה, זאת אומרת שזו כבר איזו שהיא אמירת צורך, מעבר לצורך הראשוני, אפילו נדרש לפני הזמן, נדרש דרך צו מסוים. המפקדים ציינו את הצורך במסגרת התקופה הזאת של הנשים בשרות מילואים, וגורמי כוח אדם, שמעתם את זה גם מראש ענף תכנון כוח אדם אבל גם ביחידות ציינו את הצורך בנשים בשביל לסגור את הפערים שקיימים וניתן מענה גם לסוגיה הזאת. כלומר אם יש משהו שמקדם את המהלך זה שבאמת צריך, ולא כי משובצות נשים במקומות שלא צריך ואז זה ישב על המצבות. אנחנו באמת רואים שהמהלך הנכון של לשים אותן איפה שצריך הוא באמת משהו שצריך להמשיך איתו.

הדבר השני שמסייע זו המוטיבציה של הנשים, וזה דרך הסקרים. הנשים מגיעות כשקוראים להן, אחוז ההתייצבות הוא גבוה, הן מגיעות במקום, הן מגיעות בזמן, אפילו גילינו שמגיעות בדרך כלל יותר מוקדם מהגברים שלמדו כבר איזו שהיא תרבות מסויימת של התנהגות, הנשים יותר ממושמעות בהתנהגות הזאת ומגיעות במועד שכתוב להן בצו. הן לא הציבו קשיים גם כשהן מחוייבות בתקופה הזאת ללימודים, וצריך לזכור שנשים שכרגע מגוייסות הן כמובן הדור היותר צעיר, זה נפל להן על תקופה מאוד לא נוחה, זה בדיוק נפל על תקופת המבחנים באוניברסיטה ולמרות זאת אחוז ההתייצבות היה אחוז גבוה מאוד. הן התייצבו גם כשדובר בצו שמונה, שזה קריאה חריגה. הן לא העלו בעיות גם כשדובר על לינה, זאת אומרת לא רק לבוא ליחידה פתוחה הלוך חזור אלא גם כשזה מחייב לינה במסגרת ימי המילואים גם אז לא העלו קשיים מיוחדים. בדקנו את כל האפשרויות על כל ההתנהגויות למיניהם. והן התייצבו גם כשהן קיבלו תגובות לא מעודדות מהסביבה החברתית, עד כדי חוסר אמון או אמירות ציניות כמו אם קיבלת צו שמונה צריך כנראה לרדת מהארץ. זה אמר איזה מרצה באוניברסיטה לאחת מנשות המילואים.

דבר נוסף שמעיד על המוטיבציה זה מתנדבות, ראינו שיש לנו גם קבוצה של מתנדבות למילואים, נשים מתנדבות גם אם הן לא צריכות היום כי הן לא שייכות לקטגוריה שקיבלו צו.

הדבר השלישי זה האיכות. ככלל אנחנו רואים שהנשים פותחות איזה שהוא מרחב חדש של איכויות, כי יש פה קבוצה מאוד גדולה של קצינות, מדובר פה כמובן בנשים איכותיות, יש פה קבוצה גדולה של בוגרות מערכים פיקודיים למיניהם ולכן אין ספק שהאיכויות הן בהתאם. המפקדים ידעו להגיד את זה, הם ידעו להגיד שהם זוכים לאיכות טובה, שבאה לידי ביטוי גם בתפקוד שלהן, גם ברצינות שלהן וכמובן גם במוטיבציה שהצגתי אותה קודם.

נתון שלא עלה במחקר ואני מציינת אותו כי אני הייתי ערה לו במהלך התקופה הזאת, פשוט לא בדקנו אותו כחלק מהמחקר, ולדעתי סייע וקידם למהלך הזה בשנתיים האחרונות, בתחילת הדרך היו קשיים שבאו לידי ביטוי בחוסר רצון מצד סמכויות ומפקדים לקבל את הנשים במילואים כי זה שינוי, זה שינוי בתפיסה, צריך להאמין במהלך, ודווקא ההתעקשות של ענף תכנון כוח אדם מילואים בתחילת הדרך לממש, ואז מה שיצר את מעגל ההצלחה, כי הם הגיעו, הצליחו, יצרו תוצאה טובה בשטח, ועכשיו אנחנו נמצאים במקום אחר שכבר אין לנו את המציאות הבעייתית הזאת. אני חושבת שההתעקשות הזאת בהתחלה היא זאת שאיפשרה באמת למהלך הזה לקרום עור וגידים ואני שמחה שפה הם היו שותפים פעילים. אלה היו הגורמים שקידמו.

הגורמים המעכבים, אני אכנס לשלוש קבוצות של גורמים, הראשון זה חסמים מבניים, השני זה פערי מוכנות וידע והשלישי זה עמדות מעכבות. בחסמים המבניים יש לנו שלושה – רמת הרובאות של הנשים, אופק השרות שלהן במילואים ומבנה התעסוקה של נשים בשרות החובה.

רמת הרובאות של הנשים כיום מהווה חסם, מי שעוסק בתחום שרות נשים בחובה יודע שגם שם הוא מהווה חסם, הוא מהווה גם חסם במילואים כי הוא מהווה לנו מגבלה בשיבוץ. ולכן כל עוד רמת הרובאות של נשים נשארת לרובן 00 ולא לפחות 02 זה ימשיך להיות מגבלה, גם להפעלה בתעסוקה למשל, באבטחה.

אי אפשר לשפר את זה במהלך השרות?

זה מאוד מאוד יקר. מכיוון שזו גם אחת ההמלצות
שלנו אני אציג אחר כך מה בינתיים בוצע ואיפה זה עומד היום בצבא כי שוב זה נכון לא רק למילואים, וכראש ענף קידום וניצול פוטנציאל דווקא חשוב לי לתת את המענה במהלך החובה כדי לתת את המענה לשתי הבעיות.

אופק השרות ,דובר קודם, כיוון שנשים משרתות במילואים עד הורות או הריון המשמעות היא שאופק השרות שלהן הוא יותר קצר, למעט אותה קבוצה שמתחייבת על פי חוק ואז נשאלת השאלה האם כדאי למצות אותה במסלולים מסויימים שיכול להיות ששם היא תעזוב יותר מוקדם מהגבר.

אחרי שיש ילדים את חושבת שההנחה הזאת שהאישה היא זאת שתטפל בהם ולא הגבר- היא מוצדקת?

אני חושבת שהשאלה היא בכלל שאלה חברתית, אני לא חושבת שהיא צריכה להיות אישה או גבר, היא צריכה להיות איך המדינה הזאת תתמודד כשגם האישה וגם הגבר במדים, ולא משנה כרגע מי מהם, יצטרכו לבצע מילואים ביחד, במצב האמת. אנחנו תמיד צריכים להסתכל על מצב האמת. אני לא הייתי שמה את זה על אישה או על גבר אבל הייתי שואלת איך אנחנו מתכוננים למצב כזה מראש.

בעצם אולי ההגדרה מלכתחילה שבזמן נתון לא שני
בני הזוג ישרתו.
זו שאלה חברתית, בהגדרה אפשר לומר בצורה ברורה ששני בני הזוג במקביל באותה תקופה לא ישרתו במילואים. זה נשמע הגיוני.

היא שאלה את השאלה מה קורה במלחמה.
התשובה היא שבמלחמה אדם אחד שומר על שלושים ילדים, לא צריך אמא לילד. התשובה היא טכנית, היא לא חברתית.

אני רוצה לומר יותר מזה שבהיבט הזה אין שום
סתירה למצב הקיים. היום במצב מלחמה אחד מבני הזוג הולך. זה יכול להיות בהגדרה. לא מגייסים את שני בני הזוג במקביל. זה לא סותר את הדברים שאמרנו קודם. אני אסביר לך בדיוק מה הבעיה, הבעיה בתפיסה אומרת שלא יכולים להיות שני בני הזוג במילואים ומכאן משתמע שאם לא יכול להיות כזה מצב אז בואו נשאיר את האשה בבית. זה לא מתקבל. אם רוצים בעצם ההגדרה ואם אנחנו הולכים לכיוון עתידי שבו אנחנו רוצים לתפוס מצד אחד את הצרכים של הצבא, מצד שני את הצרכים החברתיים של שיויון בין המינים בהיבטים האלה שגם נשים וגם גברים יוכלו לשרת במקביל ובצורה זהה, כמו שאמרנו קודם, גם לגבי ההיבט הזה של השרות הצבאי, בתפיסה שלו כולל מערך המילואים, צריכים לתפוס את זה בהיבט הזה של מה הצורך הצבאי לפי תפקיד ולפי מקצוע. ולא לפי המין של בעלי התפקידים. זה מצד אחד בקונספט. לכשנגיע למצב שזה יהיה אז זה באמת לא רלוונטי. בחלק מההגדרות הצבא יצטרך לראות בדיוק את הדרישות שלו גם בהיבט של מערך המילואים ואז לקבוע מה הוא צריך וכמובן שבזמנים חופפים לא יהיו אותם שני בני זוג באותו זמן נתון במערך מילואים וזה פותר את הבעיות. פותרים את זה פשוט בהגדרה ברורה וזה פותר את הבעיה.

מבחינתנו המטרה זה לנצח במלחמה. אם בתוך
העניין הזה יש לנו את הגברים או בעתיד כמו שאמרת יהיו גם נשים שהן יהיו הלוחמות והן יהיו ביחידות הקדמיות, הראיה תהיה לפי מי שתורם יותר למלחמה, לפי מי שיותר משפיע במלחמה. זאת התפיסה.

אבל ה"יותר" הזה לא יבוא לידי שאלות האם האישה משפיעה יותר או הגבר משפיע יותר אלא הצורך לגבי תפקיד מסוים. אז מה שאנחנו רוצים לומר בצורה ברורה בהיבט הזה שאחרי שעוברים את ההכשרה בצבא בשרות הסדיר אז אותה הכשרה גם באה לידי ביטוי אחר כך במילואים. ואז זה בא לא לפי המין אלא לפי היכולות והתפקידים שהם כבר הוכשרו מלכתחילה במערך של השרות הסדיר שיבוא אחר כך למילואים ולא לפי נשים וגברים.

נכון מאוד. רק שכרגע יש את היקף ההכשרות
שבהם נשים עושות ותורמות והדבר הזה כנראה לאורך שנים יהיה הרבה יותר, פעם אחת. פעם שניה הייתה מבחינתנו לפחות מגבלה חוקית בנקודת הזמן הנוכחית.

אנחנו את ההיבט החוקי נגיש הצעה לשפר אותו על
מנת שלא יהיו הפערים האלה.

שרלי אמרה משהו יותר עמוק מזה, שאם צה"ל
מתמיד בו אז יש בעיה יותר גדולה. כי היא אמרה תראו, מערך המילואים, בעיקר אם אנחנו הולכים על שינוי המבנה שצה"ל עושה, הוא לא מיועד לפעילות שוטפת, הוא מיועד לקרב. ולכן אני בעצם צריכה להכשיר אנשים לקרב ואני צריכה לשאול את עצמי מה קורה במצב קרב. אם אני מכשירה את שני בני הזוג לקרב אז בהגדרה ברגע שתהיה מלחמה הם שניהם לא בבית. מי שומר על הילדים. אם המסקנה שלך מזה היא לכן שאחד משני בני הזוג מתחיל להישאר בבית אז זה לא בהכרח האישה. אני חושב אבל שהמסקנה לא צריכה להיות שאחד משני בני הזוג צריך להישאר בבית. מצב מלחמה זה לא מצב סטנדרטי, זה מצב יוצא דופן, בהחלט בהנחה שאנחנו הולכים למצב שבו גם הגברים וגם הנשים יקחו חלק במלחמה אז צה"ל צריך לתת גם פתרון לילדים במצב מלחמה. או המדינה צריכה לתת. צריך להיות מצב שכששני בני הזוג הולכים למלחמה יש מעון יום ששומר על הילדים במהלך המלחמה. זה לא טוב, זה לא אידיאלי, מלחמה זה לא מצב אידיאלי.

הפתרון החלופי, כמו שאמרנו קודם, אפשר בעצם
ההגדרה שלא שני בני הזוג במקביל יהיו גם בתקופת מלחמה.

אבל אז יש לך בעיה, את לא יכולה להכשיר את
שניהם לתפקיד למלחמה, יש פה איזו שהיא פרשת דרכים שמישהו יצטרך לקבל בה החלטה עקרונית. אם את מכשירה את שני בני הזוג לתפקיד שבמצב מלחמה הם צריכים להיות במלחמה עשרים וארבע שעות ביממה יש לך בעיה עם הילדים. זו עובדה. אז את יכולה להגיד אני אז אחליט שאחד מבני הזוג תמיד יוכשר לתפקיד שמאפשר לו בערב לחזור הביתה, כאילו זה מצב עבודה רגיל. שזה פתרון מסוים. אם את לא פותרת את זה אלא את אומרת אני רוצה שהגבר והאישה יהיו בתפקיד של חזית לצורך העניין, אז זה שבזמן האימונים זה יהיה פעם הוא פעם היא לא פותר לך שום בעיה כי במלחמה הם שניהם יהיו בחזית.

העניין הוא שבעצם ההגדרות אפשר לעשות גם שם
חלוקת עבודה הגיונית.

הערה לסדר, אנחנו מדברים כאילו זה כלל הציבור
במדינת ישראל. ציבור המילואימניקים היום זה הרי זן נכחד. אתם רוצים בשם השיוויון ליצור עומס יותר גדול על המשפחות האלה כדי שאנשים יהיה להם עוד יותר מניעים לא לעשות מילואים? צריך להיזהר בשם השיוויון, שהוא מאוד חשוב, לא ליצור בעיות אחרות.

צריך להיזהר שבשם צה"ל לא לבוא וליצור מצב
קבוע שבו הנשים מקופחות באופן מאסיבי כל הזמן בכל תחום. אצל הגברים השמים הם הגבול מבחינת השרות הצבאי ונשים כל הזמן צריכות להבין שיש איזו שהיא מגבלה שאמורה למנוע מהן. יש נשים שרוצות להיות קרביות, שיכולות להיות קרביות, לא צריך למנוע מהן את זה בהיבט הזה. זה לא עניין של משפחה, במקרה הזה שהגבר ישאר בבית, לא יקרה לו כלום. עצם התפיסה שצריכים לבוא ולשנות בעצם הקבעון המחשבתי שקיים, ואת זה צריך להוקיע. מה שאנחנו מנסים לעשות זה לא להוסיף ימי מילואים. במגבלות מספר ימי המילואים לנסות ולשלב נשים וגברים כאחד. ואת זה בעצם יהיה בראיה העתידית.

מה שאומר האדון כאן זה שהוא מניח שאותן
משפחות בהם כרגע הגברים עושים מילואים יהיו גם אותן משפחות שגם הנשים יעשו מילואים. אותן משפחות שבהם היום הגברים לא עושים מילואים גם הנשים ימשיכו לא לעשות מילואים. אין ספק שזה יהיה מצב לא פשוט. השאיפה הכללית היא להגיע למצב שיותר משפחות עושות מילואים ובתוך המשפחות יותר אנשים עושים מילואים, ואז כולם יעשו פחות.

מאלה שעושים שרות לאומי יש לכם מילואים?

אני הגשתי הצעת חוק שמדברת על מתן שרות
אזרחי לכולם, כלומר גם בקונספט הזה לבטל את ההיבט של שרות לאומי בהתנדבות אלא שרות אזרחי לכולם. וזה לטעמי יפתור בכלל את כל הבעיות שמדברים עליהם בהיבטים האלה. וגם שם דרשתי שיהיה ניתן לגייס אותן במילואים כמו את החיילים שלנו.

אני בין השאר אשתו של גיא שעושה מילואים, ואני באתי היום להעביר לכם כמה קשה הצד של המשפחה. למעשה המילואים של גיא מבחינתנו נמשכים שלושה חודשים. זה מתחיל חודש מראש, שאנחנו בקושי רואים אותו בבית כי הוא צריך לעבוד כמו מטורף ולהספיק את כל הפרוייקטים לפני שהוא יוצא למילואים, זה ממשיך בחודש המילואים שאני עוד אפרט עליו, שאנחנו לא רואים אותו בכלל, וזה נמשך אחר כך חודש שלם נוסף כי הוא צריך לעשות את ההשלמות של אותו חודש שהוא לא עבד. כאשר במצב הכלכלי הנוכחי, כשיש קיצוצים בכל מקום הוא מושווה לכל האחרים שעובדים שנים עשר חודשים, והוא באחד עשר חודשים אמור להספיק את מה שכל האחרים עושים בשנים עשר חודשים. לא רק זה אלא שמטילים על המעסיק שלו קנס של שלושים וחמישה אחוז על זה שהוא יוצא למילואים. הטלת הקנס הזאת נעשית לפי חוק במדינת ישראל, שזה דבר תמוה ולא ברור לאף אחד. המעסיק צריך לשלם קנס כשהעובד שלו יוצא למילואים כשלמעסיק עצמו יש הוצאות נוספות על זה שהוא צריך לשלם לעובדים אחרים שעות נוספות וכו'. ואף אחד לא מצ'פר אותו על השעות הנוספות. בנוסף לחוסר השיפוי הזה יש את הנושא של השלושים וחמישה אחוז.

אנחנו, כמשפחה, נפגעים בצורה בלתי רגילה. שלושה חודשים בשנה הילדים לא רואים את אבא שלהם. לי יש שני ילדים קטנים, הקטן שלי בן שנתיים, הגדולה בת ארבע, ושלושה חודשים בשנה כשהם לא רואים את אבא זה הרבה זמן. אני מנהלת כספים, יש לי קריירה משלי , גיא יש לו את הקריירה שלו. מדובר על בית שבין כה רואה את הילדים שלו משעה ארבע עד שעה שמונה וזה היום המצב וזה גם השאיפה של כולנו, במיוחד בוועדה כזו, שנשים יעבדו בצורה מלאה ויפתחו לעצמן את הקריירה שלהן. אני שלושה חודשים בשנה משותקת. ובצורה כזאת מאוד קשה לפתח קריירה. כי כמובן כל גיוס ההון שעשיתי בחברות תמיד נפלו על החודשים שגיא יצא למילואים . זה בחוקי מרפי יצא הפוך על הפוך. וכאשר כאן מעלים חברים מכובדים את עצם הרעיון שנאמר אני הייתי צריכה לצאת למילואים, וזה לא אני, זה לא משנה, כי בקטע הזה גיא הוא שותף מלא לגידול הילדים ואני נוסעת הרבה לחו"ל ואין לי בעיה שהוא יטפל בילדים. הוא גם עושה את זה. אבל אם אני הייתי אמורה לצאת למילואים יחד עם גיא אז הבית היה מפסיק לתפקד. כי אחר כך אני הייתי צריכה לעשות את ההשלמות בעבודה, גיא היה צריך לעשות את ההשלמות בעבודה. צריך להבין שהמילואים זה מערך שלם של שלושה חודשים. זה לא החודש הזה. זה לא כמו איש קבע, שזאת העבודה שלו. כאן אנחנו מדברים על אדם שמנתקים אותו מהחיים שלו למשך חודש בשנה, שזה הרבה מאוד זמן. הוא חודש בשנה במילואים, חוץ מעוד שבוע אימונים. חושד לפני זה הוא צריך להכין פרוייקטים בעבודה.

אבל אז יצומצמו ימי המילואים. היום, הנטל נופל על קבוצה מאוד מאוד מסויימת באוכלוסיה, מאוד מאוד מוגבלת, ומכאן מתחילות ונובעות כל הבעיות. ברגע שבין היתר הדברים האלה עם הזמן יקבלו פריסה כללית וכל האוכלוסיה תיקח חלק בכל מה שקשור למערך המילואים אז הבן זוג לא יצטרך לעשות שלושים ימי מילואים כי יהיו עוד הרבה אנשים שיוכלו לעשות את מערך המילואים הזה.

עשרים ושבע שנים אני שומע את המשפט הזה.
אתה בכלל לא תצא למילואים עוד מעט. זה לא יקרה. זה חלום באספמיה. הגיעו מיליון, אני רואה אותם בפלוגה, ברוך השם, אבל אני עדיין עושה, אני בן חמישים, אני לא דוגמא, אבל כשעשיתי בחובה אז עשיתי ארבעים יום. אני טוען שצריך לעסוק בעיקר ולא בטפל, סליחה על ביקורת מסויימת. אותם אלפיים או שלושת אלפים, או כמה שיהיו, ושיהיו, אני פמיניסט, אל תראו אותי ככה, פה בארץ כל מי שהולך עם כיפה אז הוא בטח נגד נשים בצבא. זה לא ככה. שילכו ושיהיו מג"דיות, לא חשוב. אבל העיקר זו אשתי. זה לא סקסי, זה לא פופולרי, זה לא כל כך מעניין. העיתונות לא כל כך רוצה לעסוק בזה. זה העיקר. למצוא לה עזרה. יש רעיונות פרקטיים לדבר הזה. יש בנות שרות לאומי. בנות שלי שלא הולכות לצבא הולכות לשרות לאומי. למה אי אפשר לעשות מערך מסודר לעזור להן כשאני לא בבית, לבייבי סיטר, להסיע את הילדים. היא צריכה להיות בשמונה בבוקר בעבודה, אולי בעלה כל בוקר לוקח את הילדים כמו שאני עשיתי. אתם עוסקים במה שסקסי, מה שמעניין, מה שפופולרי. הוא לא יהיה, הוא לא ייפתר. מה שאולי אפשר לעשות, לתת לנשים האלה, הן לא אומללות, הן נשים טובות מאוד.

אם היא תקבל עזרה או לא תקבל עזרה, זה שבעלה
מנוטרל שלושה חודשים או נניח חודש זה לא המצב התקין.

איל נגע בזה במצגת, קודם כל יש כבר הנחיה על
צמצום שנתי של ימי המילואים, בטח שבחמש שנים הקרובות. ונכון שיש פה שיקול נוסף שזה השיקול התקציבי והגזרות התקציביות שנפלו על הצבא, אבל אני מניחה שאתם תראו, אני רק הייתי מבקשת, הייתי מציעה שאנחנו נדבר אולי על דברים שהם קשורים יותר לשילוב נשים במילואים כי יש חלק מהדברים שאתם מתארים כאן כמו תמיכה כלכלית בכלל במשפחה ובמשרת, זה נדון עכשיו בחלק מהוועדות האחרות כאן, למשל השלושים וחמישה אחוז זה נדון עכשיו בדקות אלה בוועדת העבודה, ואנחנו לפחות בהחלט הולכים בכיוונים האלה שהמדינה צריכה יותר לעזור ולתרום, ויש גם רעיונות שלנו בעניין הזה שהצבא יזם. אני רק סבורה שאולי כדאי שנמשיך בעניין הזה שנקרא הרחבת שילוב נשים במערך המילואים.

תסיימו את הפרזנטציה בנושא, אני בכוונה שילבתי
את הנושאים, זה דיון שיהיה משולב כי זה יוצר פה את הדיון המעניין.

אני מציעה שלפני שקובעים בהכרח ששילוב הנשים
יצמצם חצי מהגברים אני רוצה להזכיר שנשים כיום משובצות במערך הלחימה בהתנדבות בלבד, שאומר שהשיעור שלהן במילואים בלחימה יהיה נמוך מאוד, וזה בעיקר הסד"כ שנושא בעול הכבד. אז זה לא יעשה באמת את השינוי הגדול. כך שאני לא בטוחה שהאמירה הזאת שזה יאזן, והוא יעשה חמשה עשר יום והיא חמשה עשר יום היא נכונה. אני חושבת שלפני שהולכים לאיזו שהיא עבודה כל כך רחבה צריך לעשות בדיקה באמת מה תהיה המשמעות, מה יהיה הרווח, מה יהיה ההפסד. יש לזה הרבה מאוד משמעויות בעיני. אני חושבת שהויכוח הזה אומר שזה חברתי בהחלט, לא משהו שאני חושבת שאנחנו צריכים לעסוק בו.

אני אעבור לפערים נוספים, פערי מוכנות וידע. ראינו פערים לוגיסטים, פקודות לא עדכניות, קיבלתם התייחסות על חלק מהעבודה שנעשתה בעניין, פערי ידע, פערים במדיניות וידע בסביבה הרחבה. אני אגע במקצת. למשל כשגברים מתגייסים לצבא יש להם נעל גבוהה. נשים מתגייסות לצבא, למעט לוחמות, לא מקבלות נעל גבוהה. אם היא הולכת למילואים עכשיו אין לה נעל גבוהה, עם איזה נעל היא מגיעה למילואים?

דאגו להנפיק נעלי צבא גבוהות גם לנשים.

יש לנו כבר, אני רק אומרת מה ראינו בשנתיים
האחרונות. כמובן נושא של מדות מתאימות, כי הימ"חים ערוכים לגברים, נשים זה יותר מצומצם.

פערי ידע, נשים לא ידעו דברים מאוד אלמנטרים שגברים כבר יודעים. אמרתי קודם, הן מתייצבות למשל בזמן, כי הן יודעות כתוב ארבע, באים בארבע, כתוב שמונה, באים בשמונה. אבל איך מגישים ולת"מ, מה שנורא שגור בקרב מי שעושה מילואים לאורך זמן ונשים התחילו לחפש איך ולמה, דברים בסגנון הזה.

פערים במדיניות, דברים שלא חשבנו עליהם קודם ונדרשנו לתת עליהם מענה תוך כדי, כמו הנושא שדיברנו עליו קודם, שיבוץ בת יחידה ביחידה, מה שמעורר קושי אצל האישה ואמרנו שאנחנו רוצים ליצור גם לה איזו שהיא סביבת הצלחה וקבוצה תומכת. לא נעים להיות בת יחידה, ואני לא מדברת על יחידה שאת באה ביום והולכת לישון בערב בבית, אני מדברת כמובן על יחידה סגורה. אז אמרנו בואו רגע נחשוב מהו מספר מינימלי, דובר פה על השלוש, שיהיה לה מישהי לידה להתייעץ או לדבר על דברים יותר אישיים ולא נוח לה דווקא עם קבוצת הגברים.

בשלות וידע בסביבה הרחבה, נגעתי בזה קודם, באיזו שהיא אמירה שנאמרה, הנשים זכו לכל מיני אמירות בסביבה, לא תמיד תומכות, מעוררות קצת ציניות, נתתי את הדוגמא של דוקטור אחד באוניברסיטה שאמר לה אם קיבלת צו שמונה אז אולי כדאי שנרד כבר מהארץ כי אם הגענו למצב הזה במדינת ישראל, זו דוגמא. עוד דוגמא נוספת שנאמרה למשל, "תראי לי", חוסר אמון, "תראי את הצו". אמרנו שאנחנו מעריכים שהתגובות האלה יצטמצמו עם הזמן, אבל עבורה זה היה לא נעים. הוא הולך למילואים אז הוא הגיבור הולך לקרב. היא הולכת למילואים יורדים עליה, בציניות. אז זו קצת חוויה שונה, והן ידעו להגיד את זה, סליחה למה הוא זה בסדר, תורם למדינה, ואני או פריירית, או תראי לא מאמינים לך וכאלה. שוב, אנחנו מעריכים שעם הזמן זה ישתנה כי זה יהפוך להיות יותר ברור שזה אכן קורה.

עמדות מעכבות, גם עמדות של מפקדים וגם עמדות של חיילות. כמובן שאני לא משקפת כאן את עמדות כל המפקדים, לקחנו דווקא במקרה הזה את הדברים הפחות טובים כי איתם אנחנו רוצים להתמודד, זה לא ממוצע סטטיסטי. יש משהו שאנחנו צריכים לטפל בו בעניין הדעות, זה שינוי תפיסות. למשל פרקטיקה של הגנת יתר, יורדים למילואים, אין מקלחות אז את הנשים לוקחים למקלחות, את הגברים לא. כמובן שזה מעורר בתוך הקבוצה סימני שאלה. או ישנים תחת כיפת השמים אז לה מסדרים במיוחד לישון בתוך החמ"ל. או אמירות כמו לא נראה לי לזמן אותה לתפקיד שהוא יותר קשה אז אני אשים אותה בתפקיד שהוא יותר קל. הגיעו לאיזו שהיא שיחה והן אמרו אנחנו לא רוצות להגיע לתפקיד הזה, אז הוא אמר אני באתי לקראתם, אז אמרתי לו באת לקראתם דרך העיניים שלך. ובמקרים מסויימים כשבודדנו במקומות מסויימים ראינו שהשאלה שדרכה אותו בנאדם קיבל את ההחלטה הייתה מה הייתי רוצה שאשתי תעשה, בתי תעשה, אחותי תעשה, ולא כמובן איזו שהיא אמירה מערכתית של הצבא, ואז נאלצנו לבודד את זה סביב אותם אנשים. אבל זה עורר לנו גם במהלך ההסברה על מה עוד צריך לעבוד.

עמדות חיילות, ראינו את זה דרך הסקרים והשאלונים, ראינו השפעה, אם בשרות החובה היא עושה תפקיד שלטענתה או לתפיסתה היא לא מיצתה את עצמה המוטיבציה לשרות מילואים יורדת. אם היא עשתה בשרות החובה שלה תפקיד שהוא ממצה את יכולותיה המוטיבציה שלה עולה. באותה מידה זה בא לידי ביטוי בשאלון אחרי שרות מילואים ראשון. אם בשרות המילואים הראשון שלה היא הרגישה מרוצה, היא הופעלה הרבה ומאסיבי, היא רוצה להגיע למילואים, גם אם היה לה קשה, אבל היא רוצה כי היא הרגישה שהיא עשתה משהו. ואם היא הגיעה לשרות המילואים ופחות מיצתה, מה שאני מעריכה קיים בדיוק באותה מידה על גברים רק לא בדקנו גברים, כל העיסוק היה על הטמעת נשים, התחושה היא בהתאם. כמובן שזה שם לנו יעד או לפחות להבין את ההקשר בין חובה למוטיבציה ובין מילואים למוטיבציה.

מה היו ההמלצות שלנו בסיכום שתי העבודות האלה? דיברנו על רמת רובאות וכמובן ההמלצה היא להעלות את רמת הרובאות ל02- שללא ספק תאפשר הפעלה רחבה וגמישה יותר של הנשים, הן בחובה והן במילואים. זה נמצא היום על סדר היום של המטה הכללי, אנחנו מחכים לדיון בנושא. אבל לא המתנו עם הדבר הזה וביצענו איזה שהם תהליכים שאני קוראת להם תיקונים בדרך, השלמות בדרך או שיפור בדרך. השלב הראשון, כל קצונת הנשים מוסמכת היום ל02- לפחות, משום שהקצינות שמבצעות את ההכשרה בבה"ד 1 מוסמכות ל-03, הקצינות שביצעו עד היום בבה"ד 12 מוסמכות ל02- ויש כוונה כרגע לשפר גם את בה"ד 12 ל03- ואז כולם יהיו 03. אגב הגברים והנשים באותה מידה, בה"ד 1 – 03, בה"ד 12 – 02. המינימום היום של כל הקצונה הוא 02 לפחות, כנראה יהיה החל מהקורס הקרוב 03, ופתרנו את הבעיה עם הקצונה. כל מדריכות היח"ש והנ"מ הוסמכו לרמת רובאות 02 לפחות וזה פתר לנו את כל האוכלוסיה הזאת שמגיעה למערך המילואים. והיום נמצאת בעבודת מטה אוכלוסיית החובשות כי גם שם ראינו קושי במיצוי שלהן במילואים דווקא ביעדים הנדרשים בגלל רמת רובאות, לכן אנחנו עושים טיפול מקומי ספציפי על האוכלוסיה הזאת, והכל כמובן עד שתסוכם עבודת המטה על כלל רמת הרובאות לנשים. כל הגברים הם 02 לפחות. מרבית הנשים הן 00. נכון לעכשיו הדו"ח האחרון הראה, וזה אחרי כבר התיקונים ששמונים ושתיים אחוז מהנשים מוסמכות כיום בצה"ל ברמת רובאות 00. אז זה תחום הרובאות, ושוב אני אומרת, זה תיקונים בדרך, אבל הן כבר שיפרו את המצב חלקית כמובן.

סגירת פערים, המלצנו לעדכן את הפקודות, לבצע תהליך הסברה מקיף בקרב מפקדים, גורמי כוח אדם וחיילות, לתת מענה לפערים לוגיסטיים ולעסוק בתחום התקינה, לקבוע מספר מינימלי של נשים לשיבוץ, ושמעתם גם את הסקירה של ראש אכ"א מילואים לגבי תהליך ההסברה הנערך באמת עכשיו, ויצאו גם חומרים עדכניים לשטח, גם דרך האתרים כי האתרים מגיעים לעולם מאוד רחב, גם דרך האגרות שנשלחו, גם לחיילות, גם למפקדים. גם קבענו את המספר המינימלי לשיבוץ ביחידה ואנחנו נותנים מענה היום במקביל לפערים הלוגיסטים, חלק כבר כן, חלק עדיין בעבודה. כך שהדברים האלה נמצאים גם במגמה של שיפור.

פרקטיקות מעכבות זה מה שאמרתי קודם, הגנת יתר וכו', במסגרת ההסברה אנחנו פונים לא ספציפית רק למול המילואים, אותם פרקטיקות קיימות גם במערך החובה, הגנת יתר או האדרה. ולכן אנחנו עוסקים הרבה מאוד בתהליכי הסברה היום בתוך צה"ל, אנחנו נכנסים להכשרות פיקודיות, עושים בכלל הסברה על שרות נשים בצה"ל. אני יכולה לתת לכם דוגמא להרצאות שגם אני נותנת להכשרות לפיקוד ומטה בצה"ל, במכללה לבטחון לאומי, בהכשרות הקצונה הזוטרות, ודרך זה אנחנו מטמיעים איזה שהוא שינוי. כמובן שזה תהליך שלוקח זמן כמו כל תהליך שעוסק בהסברה ובשינוי תפיסה.

הנושא התקשורתי עלה במיוחד סביב ההפעלה האחרונה בפיקוד העורף, לקחו איזה שהוא ציטוט שאמרה אחת הבנות שם ועשו מזה איזו שהיא כותרת בעיתון ומאוד נפגעו, לשים את זה במקום שלילי, לקחו לעצמן דפוסי התנהגות גבריים בתוך המציאות של הנשים, ואני לא אתן את הדוגמא הספציפית של האמירה שם, אחת אמרה את זה, זה לא כל עולם הנשים. צריך בין השאר ליזום גם פעולות שמציבות את העולם הזה כמשהו חיובי ולא רק לעשות מזה איזה שהוא רעש בעיתון או בטלויזיה. שמנו גם את זה ליעד לעצמנו. אלה הדברים עד כה.

אנחנו כמובן ממשיכים ללוות את התהליך, שנה וחצי זה מעט מאוד זמן ואנחנו ממשיכים לעקוב, לחקור, ללוות.

יש לנו עוד ישיבה בוועדת החינוך. אני רציתי לומר
שמה ששמעתי היום היה מאוד חשוב ומעניין בשבילי, ואנחנו צריכים להגיע כאן למסקנות. קודם כל מה ששמענו, העומס על המשפחות כשגבר משרת זה עומס עצום, ואני חושבת שהמדינה לא נתנה פתרון. לא נתנה פתרון בגלל שאני חושבת שעשינו טעות שלא היה מצב חרום, במצב חרום אפשר לגייס גם אלה שבשרות לאומי, גם לחשוב מה לעשות עם אלה שחוק טל… מה שמבינים להרחיב את שרות המילואים, גם נשים, גם אלה שלא משרתים בזמנים של שלום. ואנחנו צריכים להגיע לשניים שלושה חוקים.

מפריע לי, כשהיה מצב חרום, כשהיינו במלחמה, התנהגו כאילו הכל בסדר. ורק משפחות שמשרתים במילואים ובסדיר, העול היה על כתפיהם. ואנחנו לא נתנו פתרונות לדבר הזה. אז קודם כל כמו שאת אמרת, אלה שלוקחים את השרות הלאומי, לחשוב שאולי בזמנים של חרום גיוס לשרות הלאומי כמילואים.

דבר שלישי, לחשוב גם על מגזר החרדי. אני חושבת שברנו את הקיר עם חוק טל אבל זה רק ההתחלה. ואנחנו יכולים כאן בוועדה הזו לתת סדרה של פתרונות. אני מאוד מודה לך, היה לי מאוד חשוב. אני חושבת שלהגיע למסקנות האלה, אנשים האלה כל הדיבורים זה לא מספיק. אז צריכים לחשוב בצורה מאוד פרקטית ואנשים נתנו לנו רעיונות מאוד טובים.

אני רוצה להתייחס יותר לעניין של גיוס נשים
למילואים. זה פן אחד של כל הנושא של גיוס נשים לצבא בכלל. מדובר באמת בשינוי חברתי. שינוי חברתי אולי הכי עמוק שיכול להיות בהקשר הזה של המאבק למען שיוויון בין נשים וגברים, כי הצבא, בכל חברה, לא רק דווקא בחברה הישראלית, זה המעוז, המקדש של השוביניזם הגברי. דברים הכי קדומים של החברה האנושית, הגבר יוצא עם החנית למלחמה, האישה נשארת במערה כדי לשמור על הילדים. זה המקור של התחושות שאנחנו מביאים איתנו לדיון הזה. ודווקא מהסיבה הזאת מצוייה החשיבות החברתית האדירה של המתקפה על המעוז הזה ושל הכיבוש של המעוז הזה. כי אם אנחנו כחברה נצליח להביא ולהפנים מצב שבו כולם מבינים שאין הבדל בין נשים וגברים בעניין שרות צבאי, אנחנו נצליח להפנים גם את זה שאין הבדל בין נשים לגברים בכלל. זה הקיצון שמוכיח על הכלל. אני חושב שהכיוון שמוצג כאן הוא נכון, אבל אני חושב שהוא לא מספיק. מפני שאני לא בטוח שמספיק צה"ל הגדיר לעצמו כמטרה להביא לשיוויון מוחלט. כשאני אומר שיוון מוחלט, יש מגבלות פיזיות, אבל בכפוף למגבלות פיזיות, מצומצמות, מינימליות, שבאמת נובעות מצרכי התפקיד לשיטתי השיוויון צריך להיות מוחלט. וזה נכון גם לנושא גיוס המילואים.

דובר על גיוס מילואים במערך הקרבי, שאלה שהתנדבו אז מחייבים אותם להמשיך עד גיל ארבעים וחמש, ודווקא במערך הלא קרבי אומרים לא. זה הפוך על הפוך, או משהו שבעיני לפחות הוא לא הגיוני. מפני שראשית דווקא במערך הלא קרבי אין שום הבדל מתקבל על הדעת בין גבר לאישה. אני הייתי מאבחן פסיכוטכני, היו איתי מאבחנות פסיכוטכניות, אנחנו יכולים לעשות מילואים באותה צורה. אין הבדל. אני כבר מעל גיל עשרים ושבע ועדיין עושה מילואים. אין הבדל, לא בהכשרה שלנו, לא ביכולות שלנו, לא בכשירות שלנו, לא במה שאנחנו עושים בחיים האזרחיים אחר כך. אין הבדל. וההבדל היחיד שאנחנו כחברה אומרים "אתה גבר", "את אישה", אתה תשרת שלוש שנים, את תשרתי שנתיים, אתה תשרת עד גיל ארבעים וחמש, את תשרתי עד גיל עשרים ושבע. ואנחנו משדרים בזה מסר שהוא פשוט שוביניסטי, לא יעזור כלום. מפני שאם אנחנו אומרים שאשתי היא זו שצריכה לטפל בילדים בזמן שאני הולך לעשות את היום יומיים מילואים ג'ובניקים שאני עושה, אין שום סיבה לזה. אין לזה שום הצדקה.

מה שיותר בעייתי בגישה הזאת שאומרת לנשים שהולכות בשרות קרבי אתם תמשיכו עד גיל ארבעים וחמש, לא מספיק שהן מתנדבות לעשות שרות קרבי בשרות הסדיר, גם מפלים אותם לרעה לעומת אלה שלא התנדבו לעשות את זה. וזה נובע מגישה שלא מתייחסת לנושא השרות הנשים כחובה זהה לחובות של הגברים, כפי שהיה צריך להיות לשיטתי. אלא עושים להן טובה. אומרים אתם יודעים מה, אתם כאלה פמיניסטיות, בסדר, אנחנו נרשה לכם לשרת שרות קרבי, אבל תדעו לכם שאז אתם מאבדות את הזכויות שלכם לשרת כמו כל הנשים עד גיל עשרים ושבע.

השאיפה שלנו, גם בנושא של המדיניות שעכשיו בכלל צה"ל גם בנושא הזה, היא להרחיב, דובר פה על בני ישיבות, על שרות לאומי, היא בפירוש להרחיב את השרות למקסימום האפשרי של מעגל האנשים כדי להקטין למינימום האפשרי את הנטל על כל פרט. זו מתמטיקה בסך הכל די פשוטה. דובר כאן שאותן משפחות שעושות שרות מילואים יעשו שם גם הגברים וגם הנשים. זה מצב לא נסבל, זה מצב שאנחנו לא נסכים להשלים אתו. מה שרואים כאן זה שפיץ אחד של מאבק שיש לו הרבה שפיצים. והוא כולל בפירוש גיוס של כולם. וכולם זה כל הגברים וגם כל הנשים. זה בכל התפקידים. מפני שאנחנו רואים, אין הבדל בין חילוני לדתי, אין הבדל בין גבר לאישה.

עלתה כאן נקודה שהיא נקודה, שבעיני צריכה התייחסות רצינית, וזה הנושא של סיטואציה של מצב קרב. היא גם באמת נובעת מזה שאנחנו באים, וחלק מהמהלך שצה"ל הולך אליו, שאני יודע שלפחות אצלנו במפלגה קיבלו כהחלטת מדיניות, נדמה לי שזו החלטת מדיניות כללית, שאומרת ששרות המילואים יהיה לצרכי קרב בלבד, זאת אומרת הוא נועד למצב קרב ולא לשום מצב אחר. ושהסדיר והקבע הם אלה שיטפלו בבטחון השוטף. ואז מזה נובע שאנחנו מכשירים אנשים למצב קרב, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הם יעשו כשיהיה מצב קרב. אבל אני חושב שהחשש, אם הבנתי נכון, שאת העלית כאן, שאז הם שניהם לא יהיו זמינים, הוא לא חשש באמת בעייתי. כי דווקא במצב קרב אנחנו צריכים מגוון אדיר של תפקידים. מגוון שאנחנו לא צריכים במצב של בטחון שוטף. אנחנו צריכים למשל אנשים שיחליפו את נהגי האוטובוס שילכו להילחם. אנחנו צריכים מכבי אש, ולא סתם אלה שיחליפו את מכבי האש שהלכו להילחם אלא הרבה יותר מכבי אש מבמצב רגיל. אנחנו צריכים שרותי רפואה, אנחנו צריכים מערך לוגיסטי אדיר שיתמוך בקרב, שיכול להימשך גם הרבה זמן. דווקא במצב קרב יש בעורף צורך בהמון המון תפקידים, ואנחנו בפירוש צריכים להכשיר את האנשים ואת הנשים למצב הקרב הזה. זה לא חייב להיות שבועיים בשנה, זה יכול להיות שלושה ימים בשנה שבו אותו ג'ובניק לומד ללמוד על אוטובוס. מה שאני אומר הוא שדווקא בהכשרה למצב קרב יש המון המון תפקידים שמאפשרים לפחות לאחד מבני המשפחה לבצע את התפקיד ולהישאר יחסית בקרבת הבית.

אני חושב שעם קצת מחשבה, אני חושב שברמה העקרונית, בכלל, זה קשור לפמיניזם בהקשר של מקום העבודה, המדינה חייבת להיערך למצב של פתרונות לילדים לצורך מקומות העבודה. אמרה כאן איילת שעובדים רגילים עובדים שעות ארוכות מאוד, שני בני הזוג, והאמת היא שכרגע המדינה לא נותנת לזה שום פתרון ועל ידי זה היא מאלצת את אחד מבני הזוג להישאר בבית לפחות חצי יום, וזה בדרך כלל אחת. וזה מצב שאני חושב שהמדינה הולכת לקראת ותצטרך לפתור אותו גם ברמת האזרחות, ועל אחת כמה וכמה ברמת המלחמה. ואני לא מקבל את התיזה הזאת שאומרת שאם במצב מלחמה, במצב חירום יהיה איזה שהוא סידור לכל הילדים במרוכז, והוא לא יהיה מושלם, והוא לא יהיה אידיאלי, ואני מקווה שהוא לא יימשך יותר משבוע, שבועיים, שלושה, יקרה להם איזה שהוא נזק כזה גדול. צריך למצוא לזה את הפתרון.

אני עושה שרות מילואים בתור מדריכת חובשים, שרות המילואים האחרון שלי היה שלושים יום. בת יחידה בין בנים. שום בעיות טכניות כאלה ואחרות. בקשר למערך התומך לחימה בעורף, אני מגיעה מיישוב של אנשי צבא קבע, הרבה פעמים שני בני הזוג משרתים, זה לא דומה לשום דבר שקורה באזרחות. כאשר שני בני הזוג הם גם לוחמים, והרבה מהשכנים שלי האישה הוא סגן אלוף והגבר כנ"ל, שניהם נעדרים הרבה מהבית, זה לא דומה לשום דבר שקורה באזרחות. גיסי עושה בסביבות חמישים יום מילואים, אחותי עכשיו בהריון, והלחץ בבית גורם לכך שאין מילואים. הבעל לא ילך למילואים. הלחץ בבית הוא הדבר הכי קריטי ביציאה למילואים. הבעל לא יצא למילואים אם "אשתו" לא תיתן לו. הוא אמור לעשות מילואים בספטמבר, היא אומרת לו אל תלך, הוא יודע שאם הוא לא הולך הוא דופק את החברים שלו. הוא יצא למילואים. מה שקורה היום זה שאו שהילדים נפגעים בזה שהם לא רואים את האבא, שזה נשמע כמו נזק קטן אבל זה נזק מאוד משמעותי. בתקופת מלחמה מה שהולך לקרות זה שהם לא יראו את ההורים שלהם, יש סיכוי גדול שהם לא יראו את ההורים שלהם יותר. אם שני ההורים הולכים יש סיכוי שאחד מהם לא חוזר. יש הורים שלא עולים על אותה טיסה בשביל למנוע את זה. הצבא צריך להחליט מה חשוב לו יותר. התפקיד שלה או התפקיד שלו.

מבחינתך זה צריך להיות זה שהולך לקרב זה הגבר
או האישה?

לא.

נניח שהיו אומרים שלא יהיה במערך הלוחם יותר
מאחד מבני הזוג. כמו בנים יחידים. דבר שנראה לי מתקבל על הדעת. אבל באותה סיטואציה במצב קרב תהיה לך בעיה שהאישה למשל תהיה משולבת בפיקוד העורף בתור נהגת אמבולנס, או הגבר?

שום בעיה.

אני גם אשת איש מילואים. אני רוצה להוסיף למה שאיילת אמרה כמה דברים. דבר ראשון, ברור לכולם העול הרגשי, גם הדאגה לבעל וגם טיפול בילד אחד לבד, אני רוצה להוסיף את העול הכלכלי ולתאר לכם רק יום אחד. ההתארגנות בדרך כלל בבית שלנו מתחילה בסביבות השעה שבע בבוקר. שנינו שותפים מלאים בגידול הילד. כאשר בעלי נמצא במילואים, עשרים ומשהו, שלושים יום במילואים ההתארגנות מתחילה שעה לפני זה, בשש בבוקר. איפה אבא, למה הוא לא בא, עברנו את הקטע הזה, הולכים לגן. אני רצה לעבודה, מגיעה לעבודה, כדי להספיק לקחת את הילד חזרה אני צריכה לעבור איזה שהוא משא ומתן שבדרך כלל אני יוצאת בו בצורת המסבירה והמנמקת למה אני צריכה ללכת מוקדם מהעבודה. לעיתים או לרוב זה לא מתקבל ואני צריכה להוסיף תשלום כספי של בייביסיטר. מי מחזיר לי את התשלום הזה, אף אחד. זו תרומה לצה"ל. הגיבוי שלי לבעלי ללכת למילואים הולך ונמוג כל שנה ושנה. בפעם הבאה שבעלי ירצה ללכת למילואים אני אגיד לו אני מצטערת. כל החברים שלנו, ואנחנו לא מדברים על קבוצה של עשבים שוטים, אנחנו מדברים על חבר'ה שבאמת גדלו וחונכו על אהבה ותרומה, מעורבות ואחריות, ובגלל זה אני פה. לא בגלל שזה זכות, בגלל שזה חובה שלי. אנשים טובים לא הולכים למילואים, הם באים לרופא, הם מוציאים מאתיים שקל, הוא שואל אותם מה הבעיה, הם אומרים זה הבעיה, הצו מילואים שלנו. והמשוואה כל כך פשוטה, ככל שמעט יותר אנשים הולכים למילואים כך הנטל, ובאמת זה לא שלושה ימים, זה עשרה ימים, זה עשרים יום, זה עומס. באיזה שהוא שלב גם אנחנו, הקצפת, תצביע ברגלים ולא תלך למילואים. המערך הולך ומתמוטט. זה אותו מעמד שתמיד הולך למילואים וגם אם הנשים יצטרכו אז גם הן ילכו וזה אותו מעמד שמשלם מסים. תמיד אותו מיגזר עושה את זה. אבל יש גבול. אני לא מוכנה לתת הכל, ואני מצטערת, אני אומרת את זה בצורה הכי כואבת. אני לא מוכנה לתת בלי גבול.

אני מפורום החפ"שים.
את העלית דבר מורכב מאוד וחשוב מאוד. הפירסום, רשימת המקצועות המשותפת לנשים ולגברים זה אחד הדברים שפירושם הצבא צריך להתייעל ולומר, כמו תכנית עסקית, בדומה לתכנית עסקית, זו רשימת המקצועות שאנחנו צריכים. וברגע שאמרת מה פתוח לנשים ולגברים, למשל מתנדבים יכולים להיות שווים, אמרת גם באותה הזדמנות מה אתה רוצה מאנשי המילואים. זה מאוד חשוב. אם הצבא היה עושה כזה דבר לפי דעתי החסכון היה עצום ורב.

אני חושב שכדאי על הנקודה הזאת ליזום ישיבה משותפת של הוועדה הזו עם ועדת חוץ ובטחון כי פה נוגעים בנקודה מאוד מאוד מאוד חשובה. ממש ממש לב העניין. הגיע הזמן שהמילואים, כמו תכנית עסקית, לבוא ולעשות רשימה של מה דרוש, מי עושה מה, מה יעיל למי שעושה מה. הגיע הזמן לעשות את זה. ברגע שתהיה רשימה ממוקדת, יהיה חסכון. אם עשיתם רשימת מקצועות לנשים ולגברים, עשיתם גם רשימת מקצועות דרושים לגברים, אתה באת ואמרת זה מה שאני צריך, וזה השימוש היעיל שאני יכול לעשות. מזה יכול לבוא חסכון עצום. כמו כל תכנית עסקית שבודקת יעילות היא תביא לחסכון ניכר.

מה אני חושב שצריך לעשות בחסכון הזה, אנחנו מציעים פה, אנחנו שלחנו לוועדה שני רעיונות וזה גם מובא בנייר של איילת, כתוב קצת יותר ברוח של הצעת חוק. ההצעה הראשונה היא שתהיה נקודת זיכוי שווה לגבר ולאישה שמשרתים במילואים. שיוויון הוא לאורך כל הדרך. הנטל הוא נטל, כמו ששמעתם היטב, גם של הנשים. אין שום סיבה שהנטל הזה במובנו הכלכלי יהיה שונה בין הגבר לאישה. אם הבעל יהיה זכאי לנקודת זיכוי גם אישתו.

אני חושב שהקונספציה צריכה להיות שבמה שנוגע להשלמת זכויות ולמימון שלהם הצבא צריך לקחת את זה על עצמו כחלק מתקציב הבטחון שלו. זאת אומרת אם אתה יעיל, חסכת. אם אתה תחסוך, בוא נחשוב מה אתה רוצה לעשות במה שחסכת. יבוא המעביד, יבוא יוסי גטניו ויגיד רגע אחד, זו הצעה נורא מעניינת, שהנשים תבואנה בתשע וחצי וילכו בשתיים וחצי, מי יממן את זה, או מי יממן כל דבר. אז התשובה היא, אם זה לא יבוא מכיוון אחר הצבא צריך לקחת את זה על עצמו. זה חלק מהחבילה הכוללת של שרות המילואים. אם ילחצו את הצבא להתייעל יהיה חסכון.

הצבא צריך להבין שאיש מילואים זה איש מאוד
מאוד יקר, ולכן צריך להשתמש בו מאוד במשורה.

אתם צריכים להבין שכל ההערות שלכם הן מאוד
מאוד נכונות ומאוד מוצדקות במצב הקיים. וכדי לפתור את המצב הזה עושים את כל השינוי הזה שמנסים לעשות. הרעיון הוא שבסוף התהליך שאמור להתבצע די מהר, אני מקווה שהוא יתבצע די מהר, ימי המילואים ירדו באופן דרסטי. מדובר אפילו לא לעשות מילואים פעם בשנה אלא פעם בשנתיים ולתקופה קצרה. כל הסיטואציה שבצדק עכשיו היא מאוד מאוד לוחצת ואתם מציעים כל מיני פתרונות כדי לפתור אותה, אם הדברים ילכו כפי שאמורים ללכת לא תהיה.

אני רוצה להגיד בהמשך לדברים שנאמרו פה ולמה
שאמר חבר הכנסת רשף חן וחברת הכנסת גילה גמליאל, מאוד חשוב לקדם חקיקה שתביא לאיזה שהוא שיוויון ולא גיל עשרים ושבע בממוצע, שהוא גיל יציאה משרות, אלא באמת התפיסה צריכה להיות תפיסה חברתית, כשהבעיה היא בעיה חברתית ולכן צריך לתת לה ביטוי בחקיקה, פתרונות שיביאו להעדפה מתקנת ולמעשה לשיוויון. עם זאת כמובן להתחשב בכל צרכיה המשפחתיים ובאמת הרעיון הזה שפשוט לא יהיה שרות בו זמנית, אבל לא בגלל זה להחליט שהאישה תישאר בבית אלא שפשוט בו זמנית לא יהיה.

אני נציגה של תנועת בלת"מ. הנזק הוא כלכלי, אני כבר לא מדברת על העניין הרגשי ועל הדאגה וכל זה אבל הוא גם כלכלי, הוא משפחתי, הוא אקדמי, וכאישה אני חושבת שזו לא מילה גסה בכלל להסתכל ולהגיד לאותם אנשים, אותה קבוצה מאוד מצומצמת של משפחות שעושה את המילואים האלה, ואני מסתכלת סביבי, וכמו שגם נאמר פה אני רואה את הקבוצות האלה סביבי הולכות ומצטמצמות, אני לא רואה בזה מילה גסה לתגמל את אותה קבוצה שכן עושה. אני מניחה שזה גם קצת יפתור את הבעיה של אותם משתמטים, אותם אנשים שמוצאים את הדרכים לצאת מהמערך הזה. זה עניין חברתי, זה בפירוש עניין חברתי.

באוניברסיטת בן גוריון, כשכיהנתי כיושבת ראש אגודת סטודנטים אז שינינו את כל המערך התפיסתי. על כל יום מילואים דאגנו שסטודנטים יקבלו תוספת ניקוד בזכאות שלהם למלגות ומעונות, וכמובן שזה הוכר להם כפעילות חברתית כך שהם לא היו צריכים לבצע פעילויות חברתיות. אין ספק שצריך למצוא את המתכון הנכון לתיגמול.

הפגיעה היא משפחתית. ברגע שבעלי יוצא
למילואים הפגיעה היא בי, גם בקריירה שלי, גם כספית ובאופן ישיר, בייביסיטר שאני צריכה להעסיק מעבר למה שהייתי רגילה בדרך כלל, הסעות, הרבה דברים שאני פשוט לא רוצה לחזור עליהם כי הם כבר נאמרו, אבל הפגיעה היא בפירוש ישירה כלכלית. אני לא רואה שום סיבה שבעולם שאני לא אקבל על זה החזר כספי. אין כסף, אבל זו בדיוק אותה נקודה, יש פה בעיה של עיוות של סדרי עדיפויות במדינה. אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה לא בדיוק המקום, אבל דרך הכסף אולי יצטרכו לעשות שיקול, כמו שאומרים לאמהות החד הוריות דרך הכסף תצאו לעבוד, אז אני אומרת אותו דבר, דרך הכסף יעשו פה סדרי עדיפויות אחרים. צריך בפירוש לשבת ולחשוב איך אותה קבוצה מצומצמת שכן עושה מילואים, ואני לא רואה בזה רק את הגברים, אני בפירוש רואה במערך המילואים את הנשים ואת המשפחות ואת הילדים. אני לא רואה שום סיבה שבעולם, נכון, יש בעיה מאיפה לגייס את הכסף, אבל דרך זה יפתרו את הבעיה. אני חושבת גם מעבר לזה, הרי אני לא מצפה שמהיום הראשון שבעלי יוצא למילואים יתגמלו אותו, אבל מיום מסוים, שהוא באמת חריג, על הימים האלה יתגמלו אותו. ברגע שיגדל מערך המילואים שיעשה מילואים אז הימים האלה יקטנו. זה יעלה בסופו של דבר פחות כסף.

לגבי העניין של קריירה, זו הצעה מאוד פשוטה, אם בעלי יוצא במסגרת העבודה שלו לנסיעה לחו"ל או שיש לו מה שנקרא ולת"מ משקי להגיש לצבא, אם לי יש לחץ בעבודה או שאני צריכה לנסוע כתוצאה מהעבודה שלי לחו"ל אין לו שום דרך להשתחרר מהימי מילואים האלה. אני חושבת שזו פגיעה ישירה בי. אני צריכה לוותר, זה ברור מאליו לצבא ולכל גורם אחר במשק שאני בעדיפות שניה. למה, זה בפירוש נקודה למחשבה.

אנחנו כרגע בכל מה שקשור למילואים חיים ב"עליסה בארץ הפלאות", המצב הוא שהמדינה משלמת הרבה הרבה כסף לחיילים שהם כבר לא טובים כי הם כבר מבוגרים, וקצת שמנמנים וכבר לא ממש הכי מוכשרים לעשות את העבודה. ובהזדמנות חגיגית זאת גם פוגעת קשות במשק, כי האנשים האלה מחזיקים תפקידים יחסית בכירים במשק, כי הם כבר מבוגרים ועם הכרס הם יכולים לשבת יופי במשרד ולעשות עבודה שעבורה הם מקבלים, הם יכולים לעשות עבודה שתורמת לעצמם משכורת גבוהה ותורמת למעסיק שלהם ולמשק הכנסה גבוהה ומכניסה לכלכלה הישראלית הרבה כסף, ובמקום זה ב"עליסה בארץ הפלאות" אנחנו לוקחים את האנשים האלה, משלמים להם באמצעות ביטוח לאומי למעשה לא את כל מה שהם היו מרוויחים אבל עדיין הרבה הרבה מאוד כדי לעשות עבודה שהשווי הכלכלי שלה הוא אולי עשרים אחוז ממה שאנחנו משלמים לה והם עושים אותה יותר גרוע. והם נאלצים בגלל שאנחנו משתמשים בהם כדי לעשות עבודת בט"ש ולא עבודת מילואים אז כאשר יש מצב כמו מצב החירום הנוכחי אז הם עושים את השלושים יום, ארבעים וחמישה יום, עשרים יום, וגורמים נזק גם לעצמם, גם למשק, גם למשפחות שלהם ועושים שרות גרוע. אין שום דבר טוב במערך הנוכחי. הוא טפשי מההתחלה ועד הסוף.

אתן בעצם באות ואומרות תראו, בעליזה בארץ הפלאות תשימו לנו איזה מן פתרון כזה שבנוי על "עליסה בארץ הפלאות", תמצאו לנו איזה מלכת קלפים כזאת שתיתן לנו גם שרות מעונות יום או עזרה או הסעה לילדים בזמן שהבעלים שלנו במקום להיות בבית ובמקום העבודה שלהם איפה שהם היו צריכים להיות נמצאים בשכם ועושים עבודת בט"ש.

אנחנו כולנו מכירים את הצבא וכולנו מכירים את מידת היכולת או אי היכולת שלו לשנות כיוון. אלא מה? כרגע נוצר מצב מסוים, באו אל הצבא ואמרו לו חביבי, אין כסף. זה עולה לך. עכשיו תעשה אתה את השיקול הכלכלי שלך. ולכן בפעם הראשונה בהיסטוריה נוצר מצב שההיגיון לא הוא זה שמדבר, כי ההיגיון, אני זוכר הגעתי לצבא, אמרו ההיגיון נשאר בשער, אז לא מה ההיגיון הוא זה שמניע את הצבא עכשיו אלא הכסף. ובמקרה הכסף וההיגיון הולכים יחד בעניין הזה, והם אומרים לצבא חביבי, זה לא פתרון נכון. הפתרון הנכון זה לקחת חיילים שכרגע גמרו שרות סדיר, אתה משלם להם חמשת אלפים שקל, ששת אלפים שקל בחודש, הם שמחים כי הם קיבלו עבודה, הם מוכשרים, הם לא פוגעים במשק, בדרך כלל גם אין להם לא אישה ולא ילדים. כל מה שהיה גרוע בפתרון הקיים הוא טוב בפתרון שלהם, וגם הצבא חוסך הרבה מאוד כסף. זאת הדרך. זה הפתרון הנכון שעליו הצבא הולך עכשיו והכנסת הולכת עכשיו.

מה שאני מנסה לומר הוא, שכל הפתרונות האלה, הסיבה שלטעמי אין הרבה טעם לקדם אותם זה שהם מעודדים הנצחת מצב שהוא גרוע.

אני חושב שהדברים נסבו בעיקר סביב שני דברים.
שיוויון זכויות או שיתוף של הנשים בצבא וזה הוצג באריכות ובפירוט ומתוך גישה אני חושב מאוד עניינית. יש עדיין בעיה בכל הקטע השיווקי בתוך מערך המילואים, המג"דים שלי לא רוצים קצינות, אולי בגלל חוסר הערכה ופחות ניסיון קרבי ואולי בגלל בעיה של מקלחת ושירותים.

אתה אומר כאן אמירה מאוד מאוד בעייתית, מה
זה המג"דים לא רוצים קצינות?

אני מדבר כאן על מציאות, אני מראיין קצינות.

על אותן קצינות שהן בדיוק באותם תפקידים כמו
קצינים הם אומרים אני לא רוצה קצינות אני רוצה קצינים?

נכון. בינתיים מה שהצלחתי זה להכניס שתי
קצינות שלישות כי הן לא צריכות לשבת על הבט"שית בקו ואין בעיה להלין אותן ואין בעיה לקלח אותן.

זה מאוד מכעיס אותי מה שנאמר כאן, בוועדה שלי
בטח אני גם לא אשמע את הדברים האלה, אבל זאת הבעיה. יש פה קיבעון מחשבתי קשה ביותר ואותם מג"דים מצידי שיתפטרו. מה זה הדבר הזה להגיד לא רוצה אישה שעברה את אותה הכשרה, שיש לה בדיוק את אותם כלים, לבוא ולהגיד שהוא לא רוצה.

אנחנו מדברים על זה שהצבא מסביר בפו"ם לצבא
הסדיר את העניין של שרות הבנות. אבל כל מערך המילואים צריך לעבור שינוי בתפיסה. מה שאני אומר, בתור מפקד של אוגדה ובתור אחד שכמג"ד הכניס קצינות בגדוד קשה לי עדיין לכפופים שלי היום להראות שזה אפשרי.

טיפלנו בעניין של שיוויון זכויות אבל אני חושב שתחת הכותרת של יום המילואים מה שהציגה קודם איילת ומה שהוצג פה זו בעצם הבעיה שלנו. משפחת המשרתים במילואים. זו הבעיה הגדולה. הוועדה היום לא הלכה לטיפול בחקיקה אבל זה צריך להיות הכיוון. משפחה זה שני בני זוג אבל בנטל של אנשי המילואים בעצם בינתיים כיום נושאות בעיקר הנשים במדינת ישראל.

החלק שלי הוא יותר של היחידה, של הביצוע בתוך
היחידה. בפיקוד העורף חמשה עשר אחוז מכלל הסד"כ הן בנות. זה מתחלק בכל התפקידים, בכל המערכים, ברוב המקצועות. למעשה בהנחת יסוד של הפיקוד לקחנו את העסק הזה של שילוב הנשים במילואים כמטרה בתוך האירגון וזה צלח. חשוב להציג את הנתונים שהיו בשריקה מזרחית, במלחמה האחרונה מבחינת העשייה שלהן בתוך המערכים השונים. אמנם זה חמש עשרה אחוז מול שמונים וחמישה אחוז, אנחנו רק בתחילתו של תהליך. בואו נסתכל שש שנים או שבע שנים אחורה, נראה שזה עולה כל הזמן עם השנים קדימה. זה הגילאים של הנשים, קצינות וחיילות.

יש פה הצלה, יש פה אב"כ, יש פה מערכי אבטחה, למעשה הלוחמות מג"ב מחליפות גם חי"ר כאן בכל מיני מתקנים למיניהם. שיבוץ הנשים על פי המערכים באחוזים, אנחנו רואים כאן את האחוזים, יש אחוזים די יפים למערכים מסויימים. אלה המקצועות, מקצועות שיש לנו צרכים בהם. חשוב לציין כאן את השירות מילואים פעיל ואנחנו רואים איך זה גדל משנה לשנה כאשר למעשה ב2003- למרות שאנחנו עדיין בחציה הנשים עשו מילואים יותר מב2002- וב2001-. שרות המילואים של הנשים בשנת העבודה 2003 עמד על ארבעת אלפים ארבע מאות תשעים וחמש נשים שביצעו מילואים ואנחנו עדיין באמצע השנה. ב2002- כל השנה ביצעו כארבעת אלפים תשע מאות, אנחנו בחצי שנה עשינו יותר מאשר בשנה שעברה. כאן למעשה רואים את העליה של חמישה ימים ומעלה, יש לנו השנה אלפיים ארבע מאות שישים וחמישה מול אלף מאתיים שמונים ותשע בשנת העבודה הקודמת.

חשוב לראות במלחמה האחרונה מה קרה. אני יכול לקחת את מחוז דן, שהוא המחוז הכי גדול אצלי, אף נפקדת לא הייתה מתוך ארבע מאות חמישים נשים. המוטיבציה היא מוטיבציה מאוד גבוהה. ההתייצבות בצו שמונה בהתראה של שבעים ושתיים שעות הן התייצבו בצורה מסודרת, ללא בעיות, ואחוז ההתייצבות הכללי היה תשעים וחמישה אחוז. אחוז יפה מאוד. אנחנו גייסנו אלף שש מאותו ושש נשים במהלך המלחמה, מתוך שלוש עשרה אלף שזה מעל אחוז שלהן בתוך המערך.

יש שני דברים כאן לדעתי, אי אפשר להפריד בין חברה לבין צבא. צריך להבין גם שהפתרון של בעיה מסויימת יוצר לנו עוד שתי בעיות מורכבות, כי אנחנו נתקלים בהן בשטח. אנחנו חשבנו אפילו על משפחתון להקים בתוך הפיקוד, להביא את הילדים. והדבר האחרון, אם באמת רוצים זה אפשרי.

אני שמחה שדיברת, לסיום, בנימה אופטימית. אני
רוצה להודות לכל מי שהגיע לכאן היום. מבחינתנו אנחנו ננעל את הישיבה גם בדרכי פעולה מצדנו, אני וחבר הכנסת רשף חן כבר עלו לנו כמה הצעות לחקיקה שאנחנו נבחן אותן ונגיש את זה בצורה יותר מסודרת בהיבטים האלה. אין ספק שמבחינתנו היעד הסופי בכלל בכל מה שקשור במערך הצבאי שיהיה שיוויון מלא. אני חושבת שגם בהיבט הזה של שעת מלחמה וגם בהיבטים הרגילים אנחנו רואים שעם הזמן, והכל טבוע בכל אחד מאתנו, אנחנו כולנו נגועים בחינוך שספגנו אותו כולנו שהוא חינוך שלא קורא לשיוויון בין המינים, עם השנים אני מאמינה שהדברים האלה ישתנו, גם בהיבט הזה של כבר מעכשיו כל פעם מחדש אנחנו מנסים לשנות את ההיבטים האלה, כבר בבתי הספר, כבר מהגנים, וזה לדור הבא שיהיה, אבל גם הדור הזה יש מקום לעשות ליטושים מאוד מאוד קשים ולזעזע יסודות מאוד מוצקים ושוביניזם טהור שקיים מכל מה שספגו. אני חושבת שבצבא זה ממש בולט בצורה ברורה, כששואלים אותי למה דווקא במדינת ישראל שבה הנשים גם כן יש להן שרות חובה, אני אומרת שזאת בדיוק הבעיה. נשים מגיעות למערך הצבאי, נתקלות בדיוק בפער הבולט בצורה מאוד מאוד בוטה שבה הן רואות את הגברים יכולים להגיע לפסגה, של רמטכ"ל והאלופים וכל שאר התפקידים ומבחינתם השמים הם הגבול, ואיפה הנשים, באיזה שהוא שלב יש להילחם בבג"צים ולפתוח עוד תפקיד ולראות איך ניתן לשלב את הלוחמות, יש אחוז וחצי עכשיו של נשים מכל המערך הצבאי שהן לוחמות, וגם כל פרצה כזאת של אופציות לפתוח נתקלות בקשיים שהנה, כמו שהוא אמר לנו כאן קודם, שכבר הן עוברות את כל המסלול הקשה ועד שהן פרצו את כל המעוזים הן מגיעות לאיזה שהוא תפקיד, אז גם כשהן רוצות ומתנדבות לשרות מילואים גם שם אומרים להן שאי אפשר לקלח אותן. זה משהו שהוא בתפיסה כל כך, ממש בבסיס כל כך רעוע שכאן רק מעיד איזו דרך ארוכה יש בכל העשיה של לבוא ולשנות את כל ההיבטים האלה.

אין ספק שלטעמי אני חושבת, ובזה אני מאמינה שגם חברי הוועדה וחברי חבר הכנסת רשף חן נקדם את זה, שהשינוי התפיסתי בצבא צריך להוקיע את המחשבה שקיימת שם סביב ההיבטים שבין נשים לגברים הכל נבנה. אלא ההיפך הוא הנכון, הכל צריך להיות בנוי סביב ההיבטים של תפקידים, משימות, מקצועות, ולא על בסיס המגדר, שאין לו רלוונטיות בכלל לטעמי. כשנתחיל לבוא ולבנות את כל המערכים סביב ההיבטים שאני מדברת עליהם כרגע לטעמי כל הדברים ישתנו.

ואז אחר כך צריך לבוא ולבחון במערך גם השרות הצבאי וגם מערך המילואים את ההיבט המשפחתי. ולאו דווקא בהיבט של שוב מגדרי. אין פה שום רלוונטיות לבני, בנות זוג, בת זוג, זה ממש לא רלוונטי. לטעמי צריך לבוא ולתעל את זה סביב ההיבט של המשפחתיות, סביב ההיבט של מקומות העבודה, סביב ההיבט של איך במערך מילואים התא המשפחתי, העבודה לא נפגעים או בואו נגדיר את זה הפוך, ממזערים את הנזקים ואז צריך לעשות דיון הרבה יותר מקיף והרבה יותר רציני בהיבטים של מה צריך לדאוג על מנת שהדברים האלה כמו שאמרתי קודם ימוזערו. ואז באמת יהיה ניתן לבוא ולשנות.

כדי להגיע ליעד שאני מדברת עליו כמובן שצריך לעשות ליטושים, ואני מסכימה שלא צריך לקבע, לבוא ולתת תגמול על מנת להנציח את הפערים האלה אלא צריך לבוא ולבחון את כל השינויים האלה במכלול ואיך עושים את השלבים של עוד שלב ועוד שלב כדי להגיע ליעד הסופי. זה לא פשוט, זה תהליך ארוך, אבל אני חושבת שצריך להתחיל אותו מלהוקיע את כל הדברים ואת כל הסימפטומים, כל הקונספט, כל התפיסה המוטעית מהיסוד. וכאן כפי שהצלחנו במערך של השרות הצבאי הסדיר לבוא ולשנות את זה שנשים הן שנתיים וגברים הם שלוש שנים ועכשיו ממש עושים שינוי ממש גורף בהיבטים האלה, ניתן לפתור את כל הבעיות האלה בכלל. אני חושבת שיש מקום לעודד נשים לשרת במילואים, יחד עם זאת אני טוענת שזה לא רק את הנשים, יש פה בעיה תפיסתית בכלל במדינה על עצם ההיבט של חלק, ואני מסכימה כאן נאמר שזו קבוצה מאוד מאוד מצומצמת שבאה ונפגעת כתוצאה מהשרות, גם שרות מילואים, יש פשוט קבוצה במדינה שהיא הנפגעת העיקרית ואת זה צריך ממש לשנות בהיבט הזה. כמו שאמרתי אני מאמינה שאני גם אקבל את התמיכה בהיבט הזה של החקיקה שהעליתי גם בנושאים, שלאו דווקא בשרות הצה"לי אלא גם בשרות בכלל, זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל הדברים שאמרת קודם, בנהגי אוטובוס וכבאות ומד"א ומשמר אזרחי, את כל ההיבטים האלה מסביב שגם יוכלו לקבל ביטוי, וזה לא צריך להיות בקטע של התנדבות, אלא זה חייב להיות בהיבט של שרות חובה, ואז לא נצטרך לראות חיילים הולכים וצובעים בתים או עושים שרות אבטחה אלא זה פשוט יהיה חלק אינטגרלי ממערך של שרות כללי שכל האזרחים פה במדינה מתגייסים בעבורו. אני חושבת שזה באמת מה שיתן את הפתרון בסופו של תהליך.

אני רוצה להודות לכולם, ואני מקווה שבעתיד נראה מה שיפרנו ומה עוד צריך להוקיע ולמזער. תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:00