כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7067



2
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות – 29.7.2003

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7067
ירושלים, ל' באב, תשס"ג
28 באוגוסט, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 39
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
שהתקיימה ביום ג, כ"ט בתמוז התשס"ג, 29.7.03 בשעה 10:00



ס ד ר ה י ו ם

ראש הוועדה לחינוך יהודי ציוני בתפוצות, על פעילות המחלקה

חברי הוועדה: היו"ר קולט אביטל
יעקב אדרי
יולי אדלשטיין
יגאל יאסינוב
מיכאל מלכיאור
מיכאל נודלמן

עמוס חרמון – יו"ר המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות
היהודית
אלן הופמן – מנכ"ל המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות
היהודית
יעל שלף-זאבי – מנהלת יחידת חינוך ונוער – משרד לקליטת עליה
ירון זידמן – מחלקת תפוצות – משרד החוץ
ד"ר יפה גב – ממונה על קשרי חוץ – משרד החינוך התרבות
והספורט
אלי טסמן – ראש תחום "תחיה", "נתיב" לשכת הקשר
מרים דותן – התאחדות עולי צרפת
דניאל קאהן – התאחדות עולי צרפת

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב, למרות שלא כל מי שהוזמן לדיון הגיע
אנחנו בכל זאת נפתח והפעם יש יותר חברי כנסת מאשר מוזמנים. אני מאוד שמחה שאנחנו מתכנסים. אתמול אנחנו שמענו סקירה מפי יושב ראש הסוכנות על תחומי הפעילות השונים של הסוכנות, ואחד מהתחומים שהוא הציג הוא הנושא של החינוך. אנחנו שמחים שהבוקר אנחנו יכולים לארח אותך עמוס ולשמוע קצת יותר פרטים.

אני רוצה להתחיל אולי בסיפור אישי שלי בעניין הזה. בעברי, כשהייתי קונסול כללי בניו-יורק יכולתי ממקור ראשון לבדוק ולראות שהחינוך או שהתרומה שלנו כישראלים לחינוך היהודי הייתה מצומצמת ביותר, מצד אחד. מצד שני זה גם נתן את אותותיו. זאת אומרת בסך הכל אם ילדים יהודים לא לומדים בבתי ספר לא את ההיסטוריה של מדינת ישראל, לא את הישגיה, לא את הגיאוגרפיה, קשה מאוד לצפות מהם לאחר מכן להיות ציוניים או להתעניין במדינת ישראל או אפילו לבוא לביקור. ולכן הקמנו אז צוות משותף לכל ארגוני החינוך היהודים בארצות הברית, שכלל גם את כל התנועות, כל הזרמים הדתיים, והורגש צורך רב מאוד גם מצד כל אותם הארגונים היהודיים שעד אז חשבו שהם בעצם יודעים את הכל ויכולים את הכל, היה מן צמאון מאוד גדול לקבל אימפוט שונה. עבדנו אז עם הסוכנות היהודית ואני מוכרחה להגיד שבכמעט חמש שנות שרותי בארצות הברית לא ראיתי הרבה תוצאות. אני מבינה שהמצב השתנה. ואם אכן כך, אנחנו רוצים לברך על כך אבל יותר מזה אנחנו רוצים לשמוע בצורה קצת יותר מפורטת, לא רק מה הכוונות אלא באיזה סוג תכניות נערכת הסוכנות ואם היא מפעילה צוותים של פדגוגים, מה תכניות הלימוד, האם יש איזו שהיא הערכות בארצות הברית לפחות ובמקומות אחרים לקלוט נושאים בצורה מדורגת לפי שנות לימוד וכו'. בבקשה.

תודה קולט, בוקר טוב לכולם. אני חשבתי שאני
אתחיל בכמה נתונים מאוד כלליים, קודם כל על מנת שנסבר את האוזן, שנית שכולנו פחות או יותר נבין על מה אנחנו מדברים. על מנת שכולנו פחות או יותר נתרשת על סדר גודל של נתונים שמצויים היום בידינו. נעשים חדשות לבקרים סקרים בקרב הקהילות היהודיות, אגב לצרכים פנימיים שלהם. הסקר האמריקאי בשנות התשעים שיצר מהומה מאוד גדולה שדיבר על חמישים ושניים אחוזים של נישואי תערובת, התבוללות מאוד גדולה, מאז זה עוד גדל, אין לנו את הנתונים הסופיים של הסקר שנעשה בעשור לאחר מכן, הוא היה אמור להתפרסם לפני כחצי שנה, חלק מהטענה היא שהנתונים חלקם הלכו לאיבוד וחלקם עדיין לא עובדו כראוי. אבל אין לנו ספק שהנתונים האלה לפחות שמדברים על הקטנה והתמעטות הקהילה היהודית העיקרית שעדיין נמצאת בצפון אמריקה לנתון שאנחנו נקבל אותו ואחוזי המשפחות המעורבות ונישואי התערובת גם כן המגמה כנראה תהיה גדילה של מעבר לחמישים ושניים אחוז, אנחנו מניחים שזה יגיע לסדר גודל של שישים אחוז.

כאשר אנחנו מנסים לאסוף את הנתונים לגבי החינוך היהודי אנחנו מדברים היום על סדר גודל, דרך אגב די דומה לילדי ישראל, למרות שעד גיל שמונה עשרה ארבעים וחמישה אחוז מהילדים היהודים נמצאים במדינת ישראל, וזו מגמה שכולנו מבינים שהולכת וגדלה, שתוך עשר שנים רוב מוחלט של הילדים היהודים יגדלו במדינת ישראל. בשנים הקרובות יהיה עדיין רוב לילדים יהודים שגרים מחוץ למדינת ישראל. עד גיל שמונה עשרה אנחנו מעריכים היום, בגיל חינוך חובה במונחים שאנחנו מדברים עליהם, מגיל שלוש עד גיל שמונה עשרה יש סדר גודל של שני מיליון ילדים יהודים בתפוצות. נוסיף להם סדר גודל של חצי מיליון סטודנטים מגיל שמונה עשרה עד גיל עשרים וחמש. יש לנו פה פירוט, חצי מליון סטודנטים שידועים במסגרות שלנו. כאשר אנחנו מדברים על ילדים יהודים עד גיל שמונה עשרה.

מעבר למאה אלף ילדים שלומדים בגני ילדים יהודים יש כשלוש מאות חמישים אלף ילדים יהודים שלומדים בבתי ספר יומיים. כמובן ששבעים אחוז מהם זה בתי ספר יסודיים, ורק כשלושים אחוז מאותם שלוש מאות חמישים אלף ממשיכים לבתי ספר תיכוניים. מתוך אותם חמש מאות אלף סטודנטים נמצאים בפעילות כזאת או אחרת, אם זה בבתי הלל או אם זה בפעילות אקטיביסטית כזאת או אחרת באיזה שהוא מגע מה שאנחנו קוראים עם יידישקייט. איזה שהוא מגע יהודי.

בנוסף לשלוש מאות חמישים אלף הילדים עד גיל שמונה עשרה שלומדים בבתי ספר יומיים, הן ביסודי והן בתיכון, אנחנו מעריכים שיש עוד סדר גודל של מאתיים חמישים עד שלוש מאות אלף ילדים יהודים שלומדים בבתי ספר משלימים שנקראים בתי ספר של יום א' או בכל מסגרת אחרת, אם זה מהסקטור החרדי ועד הסקטור הליברלי ביותר. זוהי קטגוריה שמאוד מאוד קשה לאבחן אותה וזו קטגוריה שבתשעים אחוז ממנה אותם מאתיים, מאתיים חמישים אלף ילדים יהודים בנוסף לשלוש מאות חמישים אלף שלומדים במסגרת יומית מסודרת אלה ילדים שלומדים עד גיל הבר-מצווה. בדרך כלל מאוד חשוב להורים היהודים שהילד שלא לומד במתכונת הרגילה, בבית ספר היומי היהודי יקבל איזה שהוא רקע לקראת תקופת הבר-מצווה או בת-המצווה של הבת. תשעים אחוז מהם ברגע שהם מגיעים לתקופת הבר-מצווה, גומרים את כל האירוע המשפחתי, האירוע הקהילתי, מקבלים מהרב המקומי את אותה מתנה ואת אותה דרשה בזה מסתיים למעשה אצל אותם מאתיים חמישים חבר'ה בבתי הספר המשלימים הפרק של החינוך היהודי.

זאת אומרת אם אנחנו מנסים פחות או יותר לאחד את הנתונים האלה אנחנו נמצא שמסדר גודל של שני מיליון ורבע ילדים יהודים שנמצאים מחוץ למדינת ישראל, כחצי מיליון עד שש מאות חמישים אלף מקבלים ברמה כזאת או ברמה אחרת איזה שהוא חינוך יהודי. כשאני כולל את תנועות הנוער הציוניות, הפעילות ב-JCC, במתנ"ס המקומי, בארגוני הספורט שמאוד נפוצים למשל בדרום אמריקה, שאנחנו משתדלים לחדור אליהם שמעבר לפעילות הספורטיבית יקבלו גם איזו שהיא פעילות חינוכית ציונית ,וכמיליון וחצי ילדים יהודים מחוץ לגבולות מדינת ישראל הם מה שאנחנו קוראים במושגים מקצועיים אין להם שום קשר, קשר הכוונה היא גם להגיע פעם או פעמיים בשנה לבית הכנסת, לא בית הכנסת האורתודוכסי, אפילו בית הכנסת הרפורמי, הקונסרבטיבי או לכל זרם קהילתי אחר. לא, הם אינם נמצאים שם. הם לא מגיעים לשם. אלה הנתונים המספריים שפחות או יותר מתגבשים אצלנו.

סליחה, אנחנו מדברים כרגע בהגדרה כוללת של
חינוך יהודי כלשהו. עדיין לא התמקדנו בזוית הישראלית ובמה שמקבלים על ישראל כך שגם בחצי המיליון.

אני מבין שאת מתכוונת לחצי מיליון שכן מקבלים.

האחד וחצי שלא מקבל לא מקבל לא זה ולא זה.
אבל בחצי מיליון שכן מקבלים איזה שהוא אינפוט של חינוך יהודי לפחות עד גיל שלוש עשרה חלק גדול מהם, מאוד גדול, מקבלים משהו על ישראל בערך פעם בשנה, הרוב מקבלים משהו בשנה, ביום העצמאות, סביב חג כזה או אחר ואין, לפי הבנתי, גם בחצי המיליון הזה אינפוט של משהו שנוגע למדינת ישראל המודרנית, חוץ מהגמלים והבדואים.

אני עוד מעט אפרט לגבי הפעילות מה אנחנו מנסים
ביחד לעשות גם עם משרד החינוך וגם באמצעות הקהילות את האינפוט הישראלי ואיפה אנחנו מתמקדים.

עוד מילה אחת לגבי הכלכלה של החינוך היהודי. הכלכלה של החינוך היהודי מדברת על סדר גודל של שלושה וחצי מיליארד דולר. החצי מיליון האלה או שש מאות אלף, כולל שכר לימוד והכשרת מורים והחזקת בתי ספר והפקת חומרים וכל מה שקשור בזה אנחנו מדברים על כלכלה, אם אנחנו מנסים פחות או יותר למצוא את הפרופורציות של שלושה וחצי מיליארד דולר מושקעים בכלכלה של החינוך היהודי מחוץ למדינת ישראל.

המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית התקציב שלה, ואני מעגל את המספרים, כי בסדר גודל של בואו נאמר בפרויקטים ישירים שמונים תשעים מליון דולר, ואני מניח שאנחנו מממנים עוד ואנחנו משקיעים לסדר גודל פעולות נוספות של עוד שמונים או תשעים מיליון דולר. זאת אומרת מתוך השלושה וחצי מיליארד דולר ההשפעה הישירה שלנו, בואו נאמר אם נרצה קצת להגזים, היא בסדר גודל של בין שניים לשלושה אחוזים. אני מדבר על התקציבים הישירים לעצם הפעילות.

מה אנחנו עושים עם השניים וחצי, ופה אני מנסה טיפה יותר לפרט מה אנחנו עושים. אנחנו מנסים כל הזמן ושוברים את הראש במשך הרבה מאוד שנים מהו הערך המוסף של ההשקעה שלנו בשם החברה הישראלית, בשם העם היהודי, בכל מה שקשור לחינוך הציוני בקרב כלל החינוך היהודי. ולא בכדי המחלקה, שהמנכ"ל נמצא פה, אלן הופמן, נקראת המחלקה לחינוך יהודי ציוני. איפה הערך המוסף שלנו בכל הסיפור הגדול מזה. כעשרים מיליון דולר אנחנו משקיעים במה שנקרא השליחות הישראלית. בכל מה שקורה לשליחות הישראלית בקרב הקהילות והארגונים היהודיים. השליחות הישראלית קיבלה תאוצה בעיקר מאז אוקטובר 2000, פרוץ האינתיפדה והתמעטות הגעת בני הנוער. אנחנו נוכחנו לדעת כבר בתחילת שנת 2001 שבמסגרת הביקורים הישראלים של מוסדות שהיו רגילים לבוא לבקר בישראל, בתי ספר, ארגונים, קהילות שלמות, ארגונים חברתיים כאלה ואחרים, אנחנו בעקבות המצב בארץ עומדים לפספס שניים שלושה דורות של ילדים בגילאי שש עשרה שבע עשרה שחלק מהרוטינה החינוכית, המישור הציוני היה לבקר בישראל. אנחנו עומדים לפספס את שני הדורות האלה. והחלטנו על מתקפת נגד. אנחנו החלטנו שאנחנו חייבים, אם הם לא באים לכאן אנחנו חייבים לתגבר בצורה מאוד מאוד משמעותית את הביקורים שלנו בתפוצות היהודיות. אם למשל הפנטגון הודיע ומשרד החוץ האמריקאי שהוא מעלה לצהוב או לכתום או לדרגה שלוש את הסיכון לביקור בישראל באופן אוטומטי חברות הביטוח האמריקאיות לא מבטחות את הילדים באיזורים כאלה.

הדבר המוזר תמיד, ויסלחו לי שאני אומרת את זה,
שהראשונים לבטל ביקורים בארץ זה היהודים. הגויים ממשיכים לבוא.

אם היו אלפיים בחורי ישיבות או ביקורים של בתי
ספר מאורגנים, לא הגיעו, פשוט לא הגיעו. מאז שנת 2000 ועד 2003 לא הגיעו שלושה מחזורים.
מבחינת שליחות ארוכה, יש היום חמש מאות שליחי חינוך, שליחי תנועות נוער, שליחים קהילתיים, קרוב למאתיים שליחים מורים ישראלים שנמצאים במה שנקרא שליחות ארוכה במוסדות חינוך יהודים. כחמש מאות שליחים. בנוסף אליהם יש כאלפיים חמש מאות שליחויות קצרות מטעם החברה הישראלית לקהילות היהודיות. ברגע זה נמצאים אלף ארבע מאות צעירים ישראלים בוגרי שרות צבאי ושרות לאומי בכמאה שמונים מחנות קיץ בארצות הברית, עובדים עם מאה שמונים אלף בני נוער אמריקאים וקנדים בארצות הברית. וכשלוש מאות חמישים ישראלים עובדים עם כעשרים אלף בני נוער בחבר המדינות במחנות הקיץ בחבר המדינות לסטודנטים ונוער ישראלים. זאת אומרת כרגע נמצאים בסדר גודל של קרוב לאלפיים צעירים בתקופת הקיץ לחצי הכדור הצפוני שנמצאים כרגע עסוקים.

לחלק גדול מהמפגשים של בני הנוער היהודיים בגולה עם הנוער הישראלי זהו המפגש הראשון. כי אנחנו צריכים להבין שאותם מאה שמונים אלף בני נוער אמריקאים שנמצאים כרגע ומודרכים על ידי נוער ישראלי, לחלק גדול מהם זה המפגש הראשון עם מדריכים ישראלים, כי חלק גדול מהם נמצא במסגרת יומית. הפעילות שאנחנו סופרים אותה של איזה שהוא מגע עם יהדות, זה גם במחנות הקיץ. אני רוצה לומר, שחלק גדול ממאה שמונים אלף בני הנוער שנמצאים במחנות הקיץ בארצות הברית גם הם נספרים אצלנו, כיוון שהם פוגשים מדריכים ישראלים, הם אצלנו נספרים כמישהו שקיבל משהו. זה לא האינטנסיביות של בית ספר יומי, זה לא האינטנסיביות של פגישה עם מדריכי תנועות נוער כל שבוע, זה איזה שהוא מפגש עם ישראלים. לכן קשה לנו לספור אותם האם הם מקבלים משהו עמוק או פחות.

חלק מאוד גדול או אפילו רוב גדול של אלו
שנמצאים במחנות הקיץ הם אלה שנמצאים באיזו שהיא מסגרת יהודית אחרת. אבל הרוב הגדול לא מגיע למחנות. הרוב הגדול של מי שמגיע למחנות זה אנשים שאיך שהוא מעורבים. אז לכן אתה לא יכול להוסיף מאה שמונים אלף.

לא הוספתי, טענתי שבתוך המסגרת. אמרתי
שלחלקם, אלה שמגיעים לא ממוסדות מסודרים, לחלקם זה המגע הראשון עם הדרכה ישראלית. ואני מסכים איתך, הורים שולחים את הילדים, יש מסורת בארצות הברית ששולחים את הילדים למחנות הקיץ וההורים לוקחים לעצמם את החופשה, זה מי שאכן התחנך במוסדות יהודים.

הכוונה שלנו, ואנחנו בחבר הנאמנים האחרון של הסוכנות היהודית שינינו את כל הנושא של מפת תנועות הנוער, נציגי תנועות הנוער הישראליות, אם עד עכשיו תנועות הנוער הישראלית היו להם סדר גודל של מאה שליחים ישראלים שעבדו בכששים מדינות אנחנו הבאנו הצעה, וזה היה על פי איזו חלוקה פוליטית שנקבעה בראשית שנות הששים, אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים להגדיל בצורה אינטנסיבית את פעילות שליחי תנועות הנוער הישראליות הקלאסיות. אגב לא מדובר רק על בני עקיבא, שומר הצעיר, בית"ר, הבונים, דרור וכן הלאה, אלא גם לעזור לארגונים האמריקאים שעובדים, תנועות הנוער של הזרמים הפוליטים, ואנחנו ביקשנו והצלחנו לשנות את ההרכב. משליחים קבועים שישבו שלוש, ארבע שנים בעלויות מאוד גבוהות אנחנו נגיע למצב שמתשעים שליחים קבועים נרד לסדר גודל של ששים שלוחים קבועים, אבל תחתם יצאו מאתיים צעירים ישראלים, בוגרי שרות צבאי ושרות לאומי, מאתיים צעירים נוספים שיהיו בפיקוח של אותם ששים שליחי תנועות נוער ותיקים שיעבדו במסגרת תנועות הנוער הציוניות. הפריסה החדשה הזאת מאפשרת לנו פעילות של קרוב למאה ועשר קהילות נוספות. העסק מורכב כי אנחנו שולחים חבר'ה צעירים, הם יקבלו הכשרה, זו אחת השאלות היותר בעייתיות, הם אמורים לקבל פה הכשרה של מספר חודשים והכנה לארץ יעד.

עמוס, סליחה, אני אומרת את זה לא כדי לקטר
,אני אומרת את זה משום שאני ראיתי כמה גם חלק מהשליחים הקבועים היום פשוט לא רלוונטים. לא חשוב לאיזה תנועה. אם זה הבונים, אם זה דרור, אם זה בני עקיבא. לעשות קומזיץ ביום שישי בערב לנוער יהודי או ללכת לפי תנועת הצופים זה לא מושך את הנוער היהודי. אנחנו עובדים עם כלים עדיין של שנות החמישים והששים. ולכן ההכשרה והניסיון להתאים את עצמנו לדרכי החשיבה של הנוער היהודי היום באמריקה היא שאלת מפתח. כי יכול להיות שאתה תמשיך לשלוח עוד תשעים או עוד מאתיים או עוד מאה חמישים שליחים והם ימשיכו לגרד את פני השטח באותה הצורה שגרדו עד היום.

המלה "רלוונטיות" זו בדיוק השאלה שאנחנו שואלים את עצמנו לא אחת. וחלק מהרעיון הוא לשנות את המבנה, את האופי של השליח, היה בגלל הרלוונטיות. קודם המפה והפריסה אנחנו טוענים שלא התאימה את עצמה למציאות. קודם כל הפריסה. אם הייתה מפה הסטורית, ואני לא אכנס לפירוט מדוע זה קרה במשך כל כך הרבה שנים כי זה לא המקום ולא הזמן, מה שחשוב הוא שאנחנו ביצענו שני סקרים, פנינו לקהילות היהודיות באמצעות נציגים המקצועיים של המחלקה לחינוך וביקשנו, נצא מתוך נקודת הנחה שאין לכם מגבלה כספית, לנו אין מגבלה כספית, תנו לנו את המפה האופטימלית כיצד אתם, האחראים על החינוך הבלתי פורמלי, רוצים לראות את הפריסה האופטימלית של החינוך הבלתי פורמלי אצלכם בתוך הקהילה. לאחר חצי שנה קיבלנו סקר מאוד מאוד ממצה. ועל פי הסקר הזה שנעשה בהתייעצות עם הקהילות אנחנו משתדלים להתאים את המיקום ואת אופי השליח לרלוונטיות על פי דעת הקהילות בעצמם. נכון שהקהילות לא נתנו את התשובה, הם לא יהיו התשובה הסופית, כי לא תמיד אינטרס של הקהילה זה האינטרס שלנו. אבל הייתה לנו התחשבות ברמה מאוד גבוהה בדרישה של הקהילות היכן, מה אופיו של השליח ואיזה סוג של עיסוק לטעמו הוא צריך לעשות. אני נורא מקווה שבעקבות הסקרים האלה שעשינו ההתאמות הנכונות שנעשה בסך הכל יגדילו את השפעת המדריכים הצעירים על הפעילות של החינוך הבלתי פורמלי.

אתם גם שאלתם בני נוער מה הם רוצים?

אנחנו לא שאלנו בני נוער מה הם רוצים, שאלנו את
ראשי תנועות הנוער, לא שאלנו בני נוער, לא הגענו לרמת פירוט שכזאת, בודאי שלא, זה סקר שבאמת יכול להיות מאוד מעניין.

אנחנו מעריכים שיש כמאתיים אלף צעירים בעולם
שהולכים למחנות יהודים. אבל אני חושב שאחד מהדברים שקרו במשך השנים, כולל בדרום אפריקה, כאשר אני עזבתי את דרום אפריקה בתנועת הבונים היו חמשת אלפים חניכים, היום הפעילות השבועית של תנועות הנוער כולם, כולל אפילו בני עקיבא שנשארו אולי התנועה החזקה שם, כמעט אפסית. והפעילות מצטמצמת לפעילות של מחנות. זה קורה גם בארצות ברית, אפילו בארגונים הגדולים.

זה מחזיר אותי לא לשאלה הכמותית, זה מחזיר
אותי לשאלה האיכותית. הבעיה היא לא רק פריסה לפי מה שההורים רוצים, ואני מסכימה שזה מרכיב חשוב. אלא התשובה צריכה להיות מה אנחנו יכולים להשיג אם אנשים לא באים לפעילות אפילו פעם אחת בשבוע, זה אומר שאנחנו לא מצליחים להביא אותם כי זה לא מעניין אותם. אם זה לא מעניין אותם אנחנו חייבים לבדוק מה כן מעניין אותם. וברמה הזאת אני כן חושבת שצריך לעשות גם איזה שהוא סקר איכותי בקרב בני הנוער, איזה סוגיות מעניינות אותם, איך להשתלב לתוך העולם החדש הזה שכן מעניין אותם. אחרת נמשיך לשלוח שליחים ואני זוכרת את ריבוי השליחים בניו-יורק, ופשוט חבל. גם זה שאנשים באים למחנות נוער בקיץ או שהם פעם בשנה עושים את יום העצמאות ואת יום הזכרון שזה מאוד נוגע ללב.

קולט, אני חושב שמאז תקופתך המצב בניו-יורק
השתנה במובן הזה שיש הרבה פחות שליחים, פיתחנו קריטריונים שלא יכול היום להתקיים מצב ששליח מרכזי של תנועה מנהל את כל הפעילות של התנועה בואן שלו ביום ראשון. אנחנו לא מוציאים שליח מבוגר עם משפחתו.

למען הפרוטוקול אני שמחה שאתה מציין את זה
ולא אני.

אני חושב שפותחו בשנתיים האחרונות קריטריונים
אובייקטיבים שלפיהם אי אפשר היום להוציא שליח בלי כמה פרמטרים של מספר חניכים. הדבר השני, הגדלנו שליחים קהילתיים בקהילות, בפדרציות בשנים האחרונות דווקא מתשעה עשר לעשרים ושישה השנה כאשר הנטל של המימון, שמונים אחוז עבר אליהם.

השאלה כמה מתוך הפעילות של השליח הקהילתי
היא פעילות חינוכית בין בני הנוער.

אני חושב שגם הפרופיל השתנה ואנחנו לא
מאפשרים היום לשליחים להיות מגייסי כספים של הפדרציות. עמוס גם הצביע על יוזמה מאוד גדולה.

הוא לא הצביע, אנחנו שמענו על זה אתמול, הוא
עוד מעט יצביע.

אני חושב שהיום במקום תפיסת עולם ריאקטיבית
שאנחנו יש לנו איקס מוצרים על המדף והם נשלחים באיזו שהיא תפזורת מאוד אקראית אנחנו עוברים לגישה הרבה יותר אסטרטגית כאשר למעשה הקהילות עצמם מכתיבים מה באמת תהיה המעורבות שלהם בתוך הנושא, יש פה מהפיכה קטנה שקורית.

אני חושב שמה שקורה בשנים האחרונות, מי
שמסתובב ורואה, יש לנו תחושה, ויותר מתחושה, כי איך אתה בקרב הקהילה היהודית בודק יותר מתחושה, הנכונות לנסות לממן פרוייקטים שאנחנו מציעים להם. ויש איזו שהיא תחושה, בעיקר בקרב הקהילות הצפון-אמריקאיות שיותר ויותר יש בקשה, הבקשות מבחינת האמצעים שלנו והרצון שלהם לקבל משהו בכל מה שקשור למדינת ישראל ולכל מה שקשור למקורת של חומר ישראלי הדרישה הזאת הולכת וגוברת. אז יתכן שזה לא נעשה לשם שמים, הם לא מתכוונים להכשיר פוטנציאל גדול לעליה. אבל אין לי ספק שהדאגה הגדולה של ראשי הקהילות, הרבנים, ראשי הזרמים, הם רואים שהעסק הולך ומתמעט, העסק הולך ונגמר ומנסים עוד כלי עכשיו, בואו ננסה במה שקשור למדינת ישראל, בואו ננסה במה שקשור לפעילות שלא ניסינו עד היום. אז אם זה לשם זה או לשם זה, אותנו זה לא כל כך מעניין, כל עוד הם מוכנים לקבל דברים שלא היו כל כך טריויאלים בעבר ולהשקיע ממיטב כספם בנושא הזה, כי יש להם סדרי עדיפויות אחרים, וכולנו מכירים אותם. אני חושב שזה מציין איזו שהיא בדיקה, בואו ננסה היום כיוונים אחרים.

הפתיחות לשלוח מורים, אולי לסבר את האוזן בעוד כמה נתונים, אלפיים חמש מאות מורים הגיעו השנה לישראל, עשרת אלפים מורים ואנשי חינוך בחו"ל מקבלים מאתנו הכשרות. אני אמרתי שתי מילים לגבי הגעת נוער, אנחנו רואים שב2003- יגיעו כחמשת אלפים בני נוער עד גיל שבע עשרה לישראל, לעומת שלושת אלפים בשנה שעברה, שזה עדיין לא מתקרב לארבע עשר אלף שהגיעו בשנת 2000 שזה אחת משנות השיא שלנו. זאת אומרת יש לנו עליה של חמישים אחוז בהגעת בני נוער עד גיל שבע עשרה השנה אבל אנחנו עדיין רחוקים משנות השיא שהיו בין 98' עד שנת 2000. אני מקווה שהדברים האלה ילכו וישתפרו. אין לי ספק שאנחנו היום הספק העיקרי בישראל ללמעלה משבעת אלפים חמש מאות סטודנטים שאנחנו, החברה של המחלקה לחינוך החוויה הישראלית היא זו שמספקת להם את השירותים. המגמות הם בהחלט חיוביות.

לגבי צפון אמריקה, יש היום מערכת שאלן התחיל להזכיר אותה שזו אותה קואליציה בקרב הקהילה, ואם אפשר אחרי זה לתת לאלן כמה מלים אם יהיו שאלות יותר ברמה הטקטית איך אנחנו מאפשרים לעשות את זה. בארצות הברית, יש תשע עשרה קהילות גדולות ומתוכם עשר קהילות מתכוונות ללכת איתנו לפרוייקט משותף שנקרא בניית קואליציה למען חינוך בישראל או למען ישראל, בכל מה שקשור לפעילות הקהילתית שלהם. לאלן יש את הפירוט של כל הקהילות. הרעיון המרכזי הוא שכל הגורמים בקהילה, יש להם איזה שהוא קשר לחינוך יהודי, אם זה בתי הכנסת ותנועות הנוער וה-JCC והפדרציה היהודית וארגוני הנשים וארגוני הגברים וארגוני הספורט והארגונים הקהילתיים האחרים ישבו סביב שולחן אחד עגול. חלק מאתנו אומרים אולי תצליחו לגרום לזה שזה גם כן איזו שהיא התקדמות בפני עצמה.

זה כבר קרה.

והנושא העיקרי שידון באותה קואליציה איך אנחנו מעשירים את החינוך היהודי כל אחד בארגון שלו בהיבטים הישראלים. אם זה בהבאת מרצים ואם זה בשליחת משלחות ואם זה בשיפור המגע שלנו עם הקהילה השכנה ואם זה בהשגת חומרים וכן הלאה וכן הלאה. הכוונה היא שהשליח שלנו הוא יהיה זה שירכז את הנושא הזה סביב אותו שולחן שנקרא הקואליציה למען ישראל. הקהילות היהודיות מוכנות להשקיע סדרי גודל של מאות אלפי דולרים בפיילוט של השנה הראשונה על מנת לנסות לקדם את הנושא הזה. כיוון שהנושא הזה מאוד מאוד חשוב לנו וכיוון שהנושא הזה היה רחוק מלבם במשך הרבה מאוד שנים אנחנו מתכוונים לעשות מצ'ינג לפרויקט הזה מבחינת הפעילות שיש לנו. זה לדעתי אחד הפרוייקטים היותר חשובים, את שאלת אותי כיצד אנחנו מנסים לשפר את העבודה שלנו, אז זה אחד הפרוייקטים שאנחנו מתכוונים להוביל אותו בשנת 2004 לשנה או לשנתיים או לשלוש שנות ניסיון בכל מה שקשור בקהילה היהודית בעיקר בצפון אמריקה.

אני רוצה להפסיק בשלב הזה כי יש בכל זאת שני
חברי כנסת שרוצים לשאול שאלות. אני תיכף אצטרף לשאלה. אני רוצה להבין ממך דבר אחד. מה שדיברנו עד עכשיו בשעה הזאת זה החינוך הלא פורמלי. לא שמענו מילה אחת בעצם על החינוך הפורמלי, שלדעתי הוא הרבה יותר כבד ויותר חשוב משום שמי שמגיע במקרה לתנועת נוער או למחנה זה מקרי אבל דרך בתי הספר כן אפשר להגיע לכולם וכן אפשר להרחיב את המעגלים, אני מדברת על בתי הספר היהודים אבל לא רק. ואני אהיה מוכנה לפרט. זה דבר אחד.

דבר שני, אני חושבת שחבל לנו להמציא את הגלגל מחדש כיוון שנעשתה עבודה, ואני לא אומרת את זה משום שאני הייתי שם, נעשתה עבודה משותפת על ידי כל האירגונים היהודים סביב שולחן אחד, עם הסוכנות היהודית, והסוכנות היהודית אז, בראש המחלקה עמד דוד הרמן באותה התקופה, התחייבה לכתוב חומרי לימוד. זה היה הסיכום. ואני תוהה כמה שנים אחרי זה, אחרי שחזרנו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, כיוון שמה שחסר בסך הכל, וזה מה שאתה תשמע בסופו של דבר סביב אותם השולחנות העגולים, וחבל על הכסף שאנחנו משקיעים, אם אין חומרי לימוד שאתה יכול להכניס לבתי הספר, והיו בתי ספר אורתודוכסים שהיו מוכנים לקבל מאתנו והיו בתי ספר קונסרבטיבים והיו בתי ספר תיכוניים. אם אנחנו לא נוכל להפיק בשפות זרות חומרי לימוד אז תהיה לנו בעיה, אותה בעיה גם בצרפת וגם באמריקה וגם בארגנטינה. ופה לזה צריך להתחבר גם משרד החינוך.

יש פה כל כך הרבה רבדים של הדיון הזה, מאוד
קשה בזמן הקצר למצות את כל הנושא של החינוך הפורמלי, הלא פורמלי, חומר לימוד, שיתופי פעולה עם ישראל. אני רוצה רק לשתף אתכם בחוויה שהיתה לי השבוע. השתתפתי בכנס השנתי של המנהיגות הצעירה של הפדרציות בארצות הברית, באריזונה, של ארבע מאות צעירים עד גיל ארבעים, מגיל שלושים עד גיל ארבעים, שהם המנהיגות שבעוד חמש שנים הם יקחו את ההנהגה, וזה מאוד מעניין לראות את השינוי שחל. מבחינתי זה היה אפילו הלם תרבותי במידה מסויימת. שינוי שחל אפילו בחמש שנים האחרונות וודאי אם אנחנו משוים עם הדור של ההורים שלהם, שהם היום בהנהגה. זו קבוצה הרבה יותר יהודית מכל הבחינות. כמעט אין נישואי תערובת, העיסוק שלהם בארבעה ימים שהם היו שם היה כמעט כולו עיסוק בשיעורים ובהעשרה, הנושא של הקשר לישראל הרבה יותר דומיננטי והאינטנסיביות של המחוייבות, בדור הראשון זה בא מכוח זה שהיו ניצולים או דור של ניצולים. עכשיו זה בא בגלל שהם רוצים. מה שלדעתי אנחנו רואים, ורואים את זה גם במגמת בתי הספר, רואים שיש הרבה פחות אנשים, בכמות זה הולך ומצטמצם כל הזמן, אבל איכות הרבה יותר גבוהה של אנשים. איכות ומחוייבות אחרת לגמרי ממה שהיה.

אבל הבעיה במספרים, זה אותו דבר שקורה בבתי הספר היומיים, שלפני שלושים שנה כמעט ולא היה והיום זה מספר מאוד גדול. יחד עם זה שהחינוך הכללי זה עולה, זאת אומרת כל שאר הילדים כמעט לא מקבלים כלום. אבל בתי הספר היומיים הולכים ומשתפרים. זה הכלי המרכזי גם של השיתופי פעולה, ואני יודע שזה בתכנית שלכם, זו תכנית בעיקר כלפי בתי הספר, לא כלפי תנועות הנוער.

תנועות הנוער זו בעיה אחרת. זו בעיה שיש גם בישראל. זה חלק מהפוסט מודרניזם. חוץ מכמה תנועות, בעיקר בני עקיבא, יש עוד כמה גם בישראל אבל זה הולך ונעלם מהאופק. התחרות היום זה עם הטלויזיה ועם המחשב וכל מיני דברים אחרים, ואנחנו יודעים, לא חייבים לעשות סקר גדול כדי לראות איפה ההתעניינות או חוסר ההתעניינות בנושאים הערכיים.

אני רק רוצה לציין באמת לשבח, גם השינויים שאלון הכניס בתקופה שלו בסוכנות, אני מקווה שחלק מהדברים שהוא הטיף להם הרבה זמן בתאוריה גם נראה אותם בפועל. זה הייתי מאוד רוצה לראות.

אני לא רוצה לחזור על הפתיח של חבר הכנסת
מלכיאור, שהוא מאוד נכון, שיש פה כל כך הרבה רבדים לדיון הזה וכל כך הרבה דברים מעניינים להעיר ולהתווכח עליהם. אני רוצה לשאול שאלה מאוד מאוד ספציפית וקצרה, שאלה שמטרידה אותי במיוחד בשנה שנתיים האחרונות. אני מתכוון ליוצאי חבר המדינות בצפון אמריקה ובגרמניה, שלפני חמש שנים לא הייתי שואל באמת שום דבר בעניין הזה כי זה היה נשמע לי דמגוגי מלכתחילה. קהילות האלה לא היו מעוניינות לשמוע לא מהמחלקה שלכם ולא מחינוך יהודי בשום צורה אחרת. לדעתי בשנים האחרונות חל שינוי. אין לי מחקר על זה, זו התרשמות, ויש נכונות לשמוע על יהדות ואפילו יש נכונות ואולי אפילו בממוצע יותר גבוה מכלל הקהילה לשמוע על ישראל או מה שמכונה חינוך ישראלי. זאת ההתרשמות שלי. מתוך היכרותי יש לכם צוות נהדר שמטפל בכל הנושאים של זהות יהודית בשפה הרוסית, וחברי הוועדה מזמן לא שמעו ממני מחמאות בכיוון הסוכנות אז נעים לי גם לומר משהו מחמיא. אני באמת הייתי רוצה לשאול אם יש חשיבה, יש צעדים, האם אותו צוות לא יכול להוות בסיס לפעילות, בכל זאת מאות אלפי מהגרים בקהילות האלה.

אני רוצה לשאול, אני פעם ראשונה שומע דברים
כאלה, אני לא מכיר את זה, אני מבין את המטרה אבל איך שוקלים, מתקדמים למטרה או מתרחקים מהמטרה. יש שיקולים או אין שיקולים.

רציתי להתייחס לאוכלוסיית חבר העמים בניו-
יורק, הנציגות בניו-יורק, הקונסוליה יש לה נפח פעילות עצום מול פלח האוכלוסיה הזה, יש אפילו עובד מקומי דובר רוסי, עובדת מקומית שמקדישה את זמנה אך ורק לקטע הזה שהוא חשוב ביותר. זו אוכלוסיה שיש לה זיקה במידה מסויימת יותר הדוקה לישראל בגלל קרבת משפחה וכו' מאשר לקהילה היהודית הממוסדת, אין לה קשר, היא לא חלק מהקהילה היהודית הממוסדת ולכן פוטנציאל ההתבוללות והתמסמסות שלה הוא רב יותר ולכן יש חשיבות עצומה בפעילות ממוקדת מול האוכלוסיה הזאת והמיידית, לא כזאת שניתן להשתהות איתה. ואנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה מאוד מוצלח עם שליח הסוכנות שגם מקדיש הרבה מאוד מזמנו לקהילת יוצאי חבר העמים בניו-יורק.

השאלה שלי הייתה הרבה יותר ספציפית בתחום
החינוך.

חלק רב מהפעילות הזו הוא גם במתנ"סים.

כן אבל זה לא ייכנס תחת הכותרת של פעילות
חינוכית אלא אם אתם נותנים להם שיעורים בעברית.

במידה ויש חשיבות עצומה בהקצאת משאבים
להגדת נפח הפעילות הישראלית בחינוך יהודי, בבתי ספר יהודים וכו', במחנות קיץ ותנועות נוער, החלק הארי של הנוער היהודי לא לומד בבתי ספר יהודים ולא הולך לא למחנות קיץ ולא לתנועות נוער. אני מניח שלמעלה משמונים אחוז. ולחלק ניכר מהנוער הזה אפשר להגיע, זה הרבה יותר קשה כי הוא לא נמצא באותם מסגרות שכבר קל לפעול בתוכם, ואני תוהה איזה מאמצים נעשים בתחום הזה. יש לנו הרבה מאוד יוזמות בנושא הזה של פעילות מכוונת מול נוער יהודי, גם בבתי ספר יהודים וגם שלא לומדים במסגרות יהודיות.

שאלה אליכם לגבי האוכלוסיה יוצאת חבר העמים, דווקא אוכלוסיה צעירה, פרוייקט נעלה שהסוכנות היא חלק אינטגרלי ממנו אמור היה להתמקד בדיוק בחבר'ה צעירים.

אבל יש פרוייקט ספציפי לארצות הברית שיש לו
שם אחר. עלית אקדמי.

יש לנו פה נציג של התאחדות עולי צרפת שיש לו שאלות מאוד ספציפיות.

לצערי הגעתי קצת באיחור אז פספסתי את
ההתחלה. יש לי כמה שאלות ובסוף כמה הצעות. האם הוועדה קיבלה את הסקר שנעשה באופן ספציפי על הקהילה הצרפתית של אריק כהן?

לא, לא קיבלנו. האם לסוכנות יש את הסקר הזה?

כן.

אני חושב שזה חבל שהתוצאות לא הועברו לוועדה.
הקהילה הצרפתית עברה תהליך של פולריזציה לכיוון שאלה שהיו דתיים הפכו להיות יותר דתיים ואלה שלא היו בזרם הדתי הם מתרחקים מיתר הקהילה ולמעשה אנחנו עדים לאיבוד של קשר עם החלק הלא דתי או הפחות דתי של הקהילה. אלה שהם דתיים הופכים להיות חרדים, אלה שלא כל כך דתיים מתרחקים מהקהילה ואנחנו הולכים לאבד אותם.

אם אנחנו היינו מצליחים להשתלב בזרם המרכזי
אז לא הייתה בריחה לא לקיצוניות הזו ולא לקיצוניות הזו.

זה אומר שלמעשה אנחנו במצב שחסרה תכנית
שתהיה ציונית דתית, ציוני באופן כללי ואחת מהתכניות שהזכרנו אתמול בוועדה הקודמת זה אחד מהדברים שאנחנו רוצים לקבל, מרכזי תרבות ציוניים בתוך הערים.

דבר שני זה הנושא של השפה, הלימוד של השפה העברית הוא ירוד.

כן. דווקא בתחום הזה יש פתרונות משום שיש לנו הסכם תרבות עם צרפת שבכל בית ספר שיש עשרה תלמידים יהודים שמבקשים ללמוד עברית ממשלת צרפת קיבלה על עצמה ללמד עברית. זה הסכם שקיים כבר חמישים שנה. אם הוא נחתם מחדש, אפשר להפעיל אותו. אז יש לנו כלי שאפילו לא צריך לעלות לנו כסף.

זה נכון. יש בעיה אחרת, חסרים ספרי לימוד
בתחומים כמו היסטוריה יהודית, שזה תחום מאוד חשוב.

חסר בכל השפות.

ספרים כמו שיטות לימוד אפילו בנושאים כמו
גמרא זה חסר ובתי ספר הם הולכים לפי רשות הרב, ולמעשה זה הולך לכל מיני כיוונים ואין חינוך אחיד אפילו בדברים בסיסיים כמו היסטוריה יהודית.

נושא אחר זה נושא של תנועות נוער, אנחנו במצב של חוסר שליחים וכשהשליחים מגיעים כל פעם הם צריכים לשחזר וכמו שאמרת להמציא מחדש את הגלגל כי אין תכניות גם בתחום הזה.

רציתי לשאול שאלה מאוד ספציפית, מישהו חשב על תכניות יצירתיות, להתחבר שוב עם היהודים שהם לא דתיים ושהם הולכים לשולי החברה היהודית עד שהם מגיעים להתבוללות. הדו"ח של אריק כהן מראה על זה שבקהילה הצרפתית איבדנו מאתיים חמישים אלף נפשות לפחות, וזה בלי הריבוי הטבעי של האוכלוסיה שעקרונית זה מראה על כיותר מחצי מליון יהודים שהלכו לאיבוד תוך פחות מעשרים וחמש שנה.

לגבי הסקר של אריק כהן, הוא נדון בוועדת החינוך
בחבר הנאמנים לפני כחודש ימים, אנחנו הסקנו הרבה מאוד מסקנות לגביו ונשמח אם תרצה לקבל העתק של הדו"ח ולראות גם את הפעילויות שנעשו בעקבות חלק מהדו"ח. המסקנה המרכזית היא לנסות לחדור בשיטות שונות, למשל החינוך הפורמלי בצרפת, בדרך כלל חינוך פורמלי חרדי, שהנגישות שלנו אליו, לפחות הנסיונות שלנו הם נסיונות די כושלים. בתי הספר היהודים בצרפת הם בתי ספר ברובם ככולם אורתודוכסים ואפילו יותר מכך. השאלה שנשאלה פה והועלתה על ידי הסקר של אריק כהן, כיצד אנחנו נותנים גם היבטים ציוניים ואחרים לאותם בתי ספר חרדיים. זו נקודה אחת.

אם ממשלת ישראל והסוכנות היהודית יחד היו מתאמצים ומספקים לקהילה היהודית בצרפת כמה ספרי לימוד, שניים שלושה ספרי לימוד, אחד על תולדות העם היהודי ועל תולדות מדינת ישראל ועוד איזה שניים שלושה ספרים, או אם הייתם אפילו מטילים על הקהילה היהודית בצרפת שיש לה המון פדגוגים והמון אנשים שמלמדים את הנושאים האלה הייתם מקימים צוות והם היו כותבים את ספרי הלימוד האלה, האם זה לא היה יכול להגיע גם בדרכים אחרות לכל אותו הנוער שלא הולך לבתי ספר יהודים?

אני חושב שהמצב שאתה מתאר של חינוך דתי
אורתודוכסי זה בא מהרשלנות, ואני רוצה לציין את זה בהדגשה, של חסר חינוך ציוני דתי. כי שנים רבות אנחנו ביקשנו שתהיה התאמה, והמצב הנוכחי הוא מצב של אי הפעלה של תכניות אחרות בשנים הנכונות.

הדברים של חבר הכנסת אדלשטיין הם דברים
שאנחנו לוקחים אותם היום ברצינות רבה. אנחנו היינו לפני חודש בניו-יורק עם שרת החינוך בברוקלין, בקרב הקהילה היהודית, הגירת ברית המועצות לשעבר. אנחנו היום מעריכים שישנם כסדר גודל של שבע מאות אלף מהגרים יהודים שהיגרו בגל של שנות השבעים אבל בעיקר בגל הגדול של שנות התשעים, אנחנו מעריכים שבע מאות אלף בארצות ברית, בגרמניה אנחנו מעריכים סדר גודל של מאה,

בגרמניה יש לך לפחות מאתיים,

יהודים גם בהגדרה ההלכתית?

לא.

בגרמניה הם יותר עונים להגדרה ההלכתית.

הקהילה בגרמניה מכירה ביהודים ההלכתיים
במקרה שלנו. רק באזור ניו-יורק מתרכזים כשלוש מאות חמישים אלף יהודים ובברוקלין עצמה קרוב לרבע מיליון יהודים. אנחנו עובדים בצורה מאוד אינטנסיבית ,לא מספיק עדיין בקרב היהדות הזאת, שהקשר שלה למדינת ישראל הרבה יותר אינטנסיבי מאשר היהודי הממוצע האמריקאי שגדל בארצות הברית. לקרוב לשמונים אחוז מהם יש קרבה ראשונה במדינת ישראל.

יש מי שחושב שהפוטנציאל הכי גדול לעליה זה
דווקא מהאנשים האלה, למרות שהם בחרו באמריקה.

למעלה משני שליש מהם ביקרו במדינת ישראל
וללמעלה משמונים אחוז מהם יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה במדינת ישראל. פשוט חלק מהאחים נסעו למדינת ישראל או אבא או אמא ואבא ואמא ואחים אחרים חלקם נסעו לארצות הברית. אלה דברים שניתן לראות אותם כשאתה מסתובב היום בקרב ה-JCC שנמצאים היום בברוקלין.

אנחנו הולכים לבתי הספר היהודים שמטפלים בילדי המהגרים בארצות הברית. היינו בבית ספר פאר הגולה, בית ספר עם אלף תלמידים שכולם בלי יוצא מן הכלל, לומדים שם עברית עם חומר לימודים משלנו, עם נכונות שלהם שלא נמצא למשל בבית ספר השל. מדובר באלפים בודדים, היתר נמצאים בבתי הספר הציבוריים, לא מגיעים לבתי הספר שאנחנו מכירים אותם בהשל או בסולומון שכטר וכן הלאה, הם פשוט לא מתקבלים לשם. הם הולכים לבתי הספר הציבוריים. הם לא מסוגלים לממן את בית הספר הפרטי. היינו עם שרת החינוך בהשל והיא שאלה מה שכר הלימוד בהשל, באפר-ווסט-סייד או איסט-סייד, זה עשרים אלף דולר והרשימה ארוכה של אלה שלא מצליחים להתקבל.

אז זאת אולי המסקנה הראשונה שהעם היהודי
צריך לחשוב עליה, כי אם החינוך היהודי עולה כל כך יקר אז זה אפילו לא עניין הסוכנות, זה חינוך יהודי לעשירים.

יושב ראש הסוכנות אומר שאמצעי המניעה הגדול
ביותר של משפחות יהודיות צעירות זה שכר החינוך למוסדות החינוך שהילדים יצטרכו להתחנך בהם.

לגבי גרמניה אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים, הם נמצאים בפיטסבורג ובקליפורנה ובפילדלפיה, ויש ריכוזים מאוד מאוד גדולים ואנחנו החלטנו להקדיש הרבה מאוד מאמצים במסגרת המשלחת שלנו בארצות הברית לשלוח חבר'ה יוצאי הקהילה שהתערו בחברה הישראלית ויצאו לשליחות בקרב הקהילות היהודיות. לגבי גרמניה חזרה עכשיו משלחת של ראשי הסוכנות אנשי החינוך מגרמניה לטיפול מאוד אינטנסיבי, בעיה כאובה, בעיה קשה אבל בעיה שצריך לטפל בה. יש היום שמונה עשר שליחים צעירים ששייכים לבני עקיבא שפועלים במסגרת החינוך הבלתי פורמלי, כל השנה, שמונה עשר שליחים צעירים שפועלים בקרב הקהילה היהודית המהגרת מברית המועצות לגרמניה.

לגבי חומרים, קולט, אני חושב שאת מרחיקה לכת בחשיבה שלך או בקביעה שלך שחומרי לימוד ישראלים יכולים לעשות את השינוי הנדרש לגבי מהות ותכני מערכות החינוך הפורמליות. אין בעיה היום של נגישות, אם בית ספר מעוניין, מערכת האינטרנט, אני לא פירטתי על פעילות המחלקה, אלן יוכל אחרי זה לפרט, הפעילות האינטראקטיבית שלנו באמצעים טכנולוגים היום היא דוגמא להרבה מאוד מוסדות חינוך ברמה אוניברסיטאית. האפשרויות של מוסדות חינוך להגיע לאמצעים ישראלים או למקורות של חומר חינוכי במדינת ישראל הוא בלתי נדלה. בשפה האנגלית, בשפה הצרפתית ובשפה הספרדית. אין מגבלה טכנית היום אם יש איזה שהוא רצון להגיע למקורות ישראלים מבחינת חומר. אלפי מורים, עשרות אלפי תלמידים מקבלים היום באמצעות החדר החם שלנו, שזה שיחות וידיאו קונפרנס, מקבלים היום אם רק יש איזה שהוא רצון.

אני רוצה להבין, גם למען עצמנו וגם למען
הפרוטוקול, כשאתה אומר לי שהיום בעצם אין שום בעיה לכל בית ספר בעולם, בית ספר יהודי בעיקר, לקבל מכם חומרי לימוד על מדינת ישראל בשפה האנגלית והצרפתית והספרדית.

והיום הרוסית.

נוכל לקבל דוגמאות?

בודאי. מילה אחת לגבי חבר המדינות, כמו שכאן
העירו שרת החינוך פנתה אלינו, אנחנו היום ניכנס לפרוייקט חפציבה, הפעלת החינוך הפורמלי בברית המועצות לשעבר, מה שבוצע עד עכשיו על ידי לשכת הקשר. המחלקה לחינוך שהיתה עד עכשיו מנוטרלת מהחינוך הפורמלי.

שרת החינוך תיאמה את זה גם עם לשכת הקשר?

בהחלטת משרד ראש הממשלה בעקבות הקיצוצים של משרד החינוך ושל לשכת הקשר אנחנו נפעיל היום את מערכת החינוך הפורמלית בברית המועצות לשעבר. מדובר על ארבעים וארבעה בתי ספר יומיים עם אחד עשר אלף תלמידים ומאה שמונים בתי ספר של ימי א' עם כאחד עשר אלף תלמידים נוספים. זה לגבי הפעילות שלנו שהתווספה לפעילות הבלתי פורמלית שלנו בחבר המדינות, שהיא כבר בעשר שנים האחרונות.

כמובן שפרופ' נודלמן שואל את שאלת השאלות,
האם אנחנו מתקרבים או מתרחקים מהמטרה. קודם כל צריך להגדיר מה המטרה. אז אם המטרה היא הישארותו של הדור הבא של העם היהודי יהודים עם חיבור חזק לישראל אנחנו מתרחקים מהמטרה. כי העם היהודי מדמם ואנחנו מאבדים כל יום יהודים ובינתיים האסטרטגיה הגדולה ביותר, המוצלחת ביותר שהוכחה זה עליה לארץ. אולי גם חיים יהודיים חרדים אני מצטער להגיד. אבל להוציא שתי החלופות האלה, עם כל ההצעות המאוד נחמדות שהוצעו בחדר הזה היום , אנחנו עוד לא מצאנו את פתרון הקסם כדי להתקרב למטרה. ואז השאלה לדעתי הגדולה היא איך אתה בולם את הדימום בצורה הכי מוצלחת.

אני חושב שחבר הכנסת מלכיאור ואחרים הצביעו על התופעה הבסיסית, וזה התופעה שגם נציג התאחדות עולי צרפת הציג, וזה הקיטוב. יש לנו פה שני תהליכים גדולים, שמצד אחד המרכז נהפך להיות חזק יותר וגדול יותר, זה מסביר למה באריזונה יכולים לבוא ארבע מאות אנשים שחלק גדול מהם הם בוגרי בתי ספר יומיים ומצד שני אנחנו לדעתי ניווכח שאחוזי נישואי התערובת בארצות הברית, שזה לא זהה בדיוק להתבוללות, ממשיכים להיות מעל חמישים אחוז. וכשאתה מוציא את העולם האורתודוכסי אז אחוז נישואי התערובת הוא יכול גם להגיע לששים אחוז. אז יש לך את התהליך הזה של הקיטוב, שהמרכז נהפך להיות חזק יותר וזה מסביר גם את הגידול בבתי ספר יומיים.

לגבי השאלה של יושבת הראש על המעורבות שלנו בחינוך הפורמלי, קודם כל עמוס הזכיר את פרוייקט חפציבה, היום אני בא מכנס של מנהלי בתי ספר שאני חושב שכנס היסטורי. משרד החינוך יחד עם הסוכנות היהודית התכנס כדי לסמן את המעבר של החינוך הפורמלי שמשרד החינוך, הפלטפורמה החינוכית יהיה מעכשיו הסוכנות היהודית ולא נתיב. אם אנחנו חושבים על מקום כמו ארגנטינה אנחנו בשם העם היהודי משקיעים בשנה הקרובה ארבעה וחצי מיליון דולר, שזה במונחים ארגנטינאים שש עשרה מיליון פזו, שקול כנגד שש עשרה מיליון דולר, בבניית תימוכים למערכת החינוך בארגנטינה. יש מדינות שבהם השליחים המורים של הסוכנות היהודית הם המורים למקצועות היהדות. אבל אם השאלה העיקרית מופנית לגבי צפון אמריקה, אז בכל שאר העולם, ברית המועצות לשעבר, דרום אפריקה, ארגנטינה, כל שאר היבשת, במקסיקו למשל, ואני לא יודע אם אני גאה בזה או לא גאה בזה, במקסיקו שמונים וחמישה אחוז מהילדים שמקבלים חינוך יהודי יומי, כל מנהלי בתי הספר היהודים שם על פי הבחירה של הקהילה היהודית הם מנהלים מישראל, שליחים שנשלחים. יש ארבעים ואחד שליחים. בבית ספר צ'ט בטורונטו, שלושים ואחד מורים שליחים בתוך בית הספר. האם זה בגלל שכל כך רוצים את החיבור החינוכי לישראל או בגלל שאי אפשר למצוא כוח אדם מקומי. זאת שאלה חשובה , אני חושב שזה גם מצביע על העקב אכילס של החינוך היהודי בכל העולם, וזה הבעיה שהורה יהודי, גם אם הוא מאוד מחוייב לא רוצה שילד שלו יהיה מחנך יהודי. ואז ישראל מצד אחד והעולם החרדי מצד שני נהפכים להיות ברירות המחדל מבחינת כוח אדם. אנחנו מנסים מתוך לא לשמה לפעמים להפוך את זה ליתרון חינוכי משמעותי.

אני רק רוצה גם קצת לחלוק על יושבת הראש בנושא המשמעות של חומרי הלימוד. אם שואלים את מנהלי בתי הספר היום, ואולי זה באמת מה שהשתנה בעולם של האינטרנט, מה שמדאיג אותם היום זה בעיקר כוח אדם חינוכי ולא הנושא של התכנים באמצעות חומרי הלימוד. והשאלה גם מה המשמעות, ואני לא יודע אם זה המקום להיכנס לדיון חינוכי כללי, לדעתי במערכת החינוך בישראל התפקיד של גורם מרכזי בסיפוק חומרי לימוד הולך ופוחת, כי בתי ספר טובים מצליחים גם ליצור לעצמם חומרי לימוד טובים כאשר יש ליבה טובה של חומרים.

אנחנו באים מדיסציפלינות שונות, ואתה בא
מהחינוך ואני לא, ולמרות זאת אם אני צריכה להסתמך על סקרי דעת קהל שנעשו בארצות הברית ובמקומות אחרים, שאלו בני נוער מה קרה ב1948- והם לא ידעו, מה קרה ב1967- והם לא יודעים. מה בירת ישראל, והם לא יודעים. הם פשוט לא יודעים. אז זה אומר שבאיזה שהוא מקום יש איזה לקונה במה שמלמדים אותם. אז יכול להיות שהמורים בבתי הספר לא כל כך מעניין אותם ללמד על ישראל היום. לדעתי, ואני מדברת על זה כאדם שלא בא ממערכת החינוך, ועם כל הכבוד שאני מייחסת למערכת החינוך, משהו כאן לקוי. כי לא מלמדים את הילדים האלה, ואז איך אתה מצפה מהילדים האלה להיות ציוניים אם הם לא למדו שום דבר על מדינת ישראל.

אני מאוד מסכים איתך, יש לנו ויכוח קלאסי לגבי
התהליך החינוכי כי אני לא חולק איתך על העובדות, אבל המחקר החינוכי, ואני לא מדבר על החינוך היהודי, המחקר החינוכי באופן כללי לדעתי מראה שהסיבה בעיקר לא נעוצה בחומרים אלא ביכולת. כמו שאת אמרת לא מלמדים, שם באמת קבור הכלב. ביכולת של המורים, כוחות ההוראה והיכולת והקושי שלהם להעביר את הדברים.

זה לא בקוריקולום, ולכן בהתחלת הדיון הזה אני
שאלתי מה אנחנו עושים לגבי קוריקולום בבתי ספר כאלה ואחרים, כולל בבתי ספר יהודים.

אני חושב שלפחות בצפון אמריקה ובשאר העולם זו
אולי בעיה כנראה, בגלל האינתיפדה והדאגה של ההורים אל התכל'ס בלי ידיעה בסיסית של הנתונים הבסיסיים, זה כבר הוכנס.

יש מחקרים על זה?

יש הרבה מאוד בתי ספר, חלק מהסיבה שבתי
הספר שולחים אלפיים שבע מאות מורים לארץ להשתלם, ואני בא אתמול מהשתלמות שבית ספר השל בעצמו ארגן פה, זה בגלל שרוצים להכשיר את המורים ,המורים בעצמם אין להם את הידע. זה שזה כתוב בספר זה תנאי הכרחי אבל מאוד מאוד לא מספיק.

אני רק רוצה להתייחס לשאלות של חבר הכנסת אדלשטיין. אתה בהחלט צודק לגבי הפוטנציאל העצום של יוצאי חבר המדינות גם בארצות הברית וגם בגרמניה. המחלקה לחינוך קיבלה החלטה עקרונית תוך השנתיים הקרובות להסב מינימום עשרים אחוז מהתקציב שלה לעבודה עם האוכלוסיה הזאת. וזאת הסיבה שיש כבר שליח בברוקלין ועכשיו יש בחורה שיוצאת ל-JCC במקסיקו. אבל אני רוצה להגיד פה משהו, יש לנו לדעתי חלון הזדמנות, אני יודע שזאת סיבת הדאגה שלך, חלון הזדמנות מאוד מאוד קצר עד שנאבד את האנשים האלה. עשרים אלף דולר לחינוך יהודי יומי הוא לא בהישג יד של אף אחד מההורים האלה. מצד אחד אנחנו בהתחלה של משא ומתן עם אורט העולמי לחשוב על איך אפשר להקים בתי ספר תרבותיים, לא דתיים, יהודיים, ברמה מדעית גבוהה, ברמה יהודית גבוהה, אבל החשבון של מערכת חינוך כזאת הוא ענק. כל התקציב של המחלקה לחינוך בצפון אמריקה יכול לתת רק בית ספר אחד כזה. ומאידך אני משוכנע שאם היה לנו מספיק משאבים אפשר היה להביא גם מגרמניה וגם מארצות הברית לשנה בארץ בסיום התיכון אלפי צעירים, שפה העלות היא בכל זאת יקרה, חמש עשרה אלף דולר לשנה, ושם שנה אקדמית מוכרת, שמבחינת ההורה יאפשר לצעיר יוצא חבר העמים הזה גם להתקבל לשנה ב' באוניברסיטאות אמריקאיות, ולדעתי חלק גדול מהאסטרטגיה שלנו צריך להתמקד בזה, איך לבנות תכנית חד שנתית, לעשות מה שהעולם האורתודוכסי למד לעשות. גם זה קשה, ואני מצטער להגיד שפדרציה של ניו-יורק שהיום נמצא במצב שאחד מחמישה יהודים באזור ניו-יורק רבתי הוא מהגר מחבר העמים, עוד לא נרתם לפעולה הזאת כי הם עוד לא נתפסים כתורמים.

אני רוצה להגיד ליושבת הראש, שמונים מיליון דולר נשמע המון המון כסף אבל באמת מבינים, עמוס הזכיר, שזה חלק מהתל"ג של החינוך היהודי של שלושה וחצי מיליארד דולר, זה באמת בכל זאת מפוזר בכל העולם, לא הרבה כסף. ואני חושב שאנחנו צריכים ללכת למאמץ משותף עם ממשלת ישראל, יש לנו פה הזדמנות שהיא תבוא מהעולם תוך עשר שנים, גם מגרמניה וגם מארצות הברית להביא לארץ, לתכנית שהיא שילוב בין חינוך פורמלי לבלתי פורמלי באוניברסיטאות, יחד עם כל התכנים הנוספים שאפשר לבנות, ולדעתי האוכלוסיה הזאת לא מפחדת לבוא לארץ. ואני חושב שהיינו יכולים למצוא את עצמנו אם היו לנו את המשאבים תוך שנה שנתיים עם אלפיים, שלושת אלפים, ארבעת אלפים צעירים. אני מדבר על גרמניה וארצות הברית ביחד. תמיד המוסכמות היו שמברית המועצות לשעבר כרטיס מקבלים רק כיוון אחד. שנה הבאה פעם ראשונה מביאים למכון למען יוצאי חוץ לארץ חבורה של צעירים מחבר המדינות שהם ילמדו שנה בארץ ויחזרו להיות מדריכים וימשיכו לפעול בגלל שהעליה יורדת וצריכים לבנות גם את התשתית של החיים היהודים הציוניים בשלושת הערים הגדולות, מוסקווה, קייב וסנט-פטרבורג.

לגבי צרפת. הקהילה היהודית בצרפת היא קהילה עצמאית ועשירה. זה שלא קמה מערכת ציונית דתית בצרפת לדעתי זה אחריות בעיקר של הקהילה היהודית בצרפת. תולדה מתהליכים היסטוריים שאני רק מצטער עליהם. אני יכול להגיד שאנחנו נותנים המון תמיכה בבני עקיבא ובפעילות החינוכית הציונית הדתית הבלתי פורמלית, ואנחנו מנסים באמצעות פרוייקט חיל, שזה כסף שמשלם המסים הישראלי באמצעות משרד החינוך שם, זה לנסות בבתי ספר של אוצר התורה להגדיר תכנים ציוניים. והיום לא יתכן שבית ספר יקבל כסף מחיל אם התלמידים שלו לא מגיעים לארץ, אם המורים לא משתתפים בהשתלמויות וכו'. אני חושב שאתה צודק שזו רשלנות אבל הרשלנות בעיקר היא רשלנות של מנהיגי הקהילה היהודית בצרפת. כאשר מדובר על המערב אני לא חושב שהתפקיד של הסוכנות היהודית זה להכתיב לקהילה היהודית נורמות וערכים שהם לא שלהם עצמם.

פגשתי את המורים, המורים אמרו אין לנו חומר
לימודים בתכנית.

תפנה אותם אלינו ונראה.

לשאלתך גבירתי באשר להעברת המערך של
חפציבה, שרת החינוך החליטה, זו החלטה שלה, אנחנו מקיימים אותה וזה בסדר גמור מכיוון שלדעתי זה נותן לנו תנופה גדולה להיכנס לפעילויות אחרות. אנחנו ידענו ליזום ולהניע תהליכים, גם פרוייקט נעלה הרי התחיל בהתחלה בשיתוף פעולה בינינו למשרד החינוך, בשנת 93' הוא עבר לסוכנות וכרגע אני חושב שבהחלט מיצינו את העניין בחינוך הפורמלי ואנחנו בהחלט עכשיו ניזום דברים חדשים על מנת להגיע לאוכלוסיה.

יש לכם כוונה להקים מרכז תרבות בניו-יורק?

אני לא יכול לענות לך על זה, עוסק בזה אישית צבי
מגן כך שאני לא יכול לתת לך פה תשובה מדוייקת. באשר למערך חפציבה בהחלט ארבעים וארבעה בתי ספר וכעשרת אלפים תלמידים ותשעים ושלושה מורים ישראלים שלמדו עוברים לסוכנות, יתחילו לטפל בזה, אני באמת מאחל את מלוא ההצלחה. כאשר המערך השני של המאה שמונים ושניים בתי ספר יום א' ועוד כעשרת אלפים תלמידים ועוד כל המעגל של המורים אני לא יודע שזה עובר לסוכנות, זה החינוך הלא פורמלי, עד כמה שאני יודע אנחנו נמשיך לעבוד בזה, גם עם הילדים שלומדים בבתי הספר, גם עם ההורים שלהם, וכו'. יש לי הערות לגבי המספרים שנזרקו כאן, אנחנו מעריכים שהמספרים הם קצת יותר קטנים, בכלל לגבי כל מה שנאמר, מספרים יותר קטנים של אלה שנמצאים בארצות הברית, של הקהילה שנמצאת מגרמניה, של יוצאי ברית המועצות לשעבר, מספרים יותר קטנים לפי מה שידוע לנו בגרמניה, אין שם מאתיים אלף, יש שם בסביבות מאה עשרים. אני חושב שהשטח הוא כל כך גדול, ואני מתמקד בברית המועצות לשעבר, שיש שם מקום עבודה לכולם ויש שם עוד מה לעשות, יש שם בין שבע מאות אלף למיליון זכאי עליה. אכן רובם מתרכזים בערים הגדולות אבל ההשפעה שלנו בערים הגדולות היא שולית ביותר ולכן אנחנו חייבים להמשיך לעבוד גם בפריפריה, וזה מה שאנחנו עושים.

אנחנו תיכף מתקרבים לסיום, רציתי לשאול את
נציגת משרד החינוך ד"ר גב ואם תרצי להוסיף משהו, ושוב פעם יכול להיות שנטיותי הם לכיוון אחד בלבד, אני פשוט מנסה להבין אם אתם משולבים או איך אתם משתתפים גם בתכנים, בחומרי הלימוד וכו'.

אני בעצם מחליפה פה את מי שמתעסק עם זה יותר
לעומק שעובר ברגע זה ניתוח לב.

אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה.

הפעילות אצלנו בעיקרה היא באמת פעילות הפוכה.
פיתוח של חינוך לילדי ישראל על יהדות התפוצות. במקומות אחרים אני מתארת לעצמי שתמיד אפשר לעשות יותר כי המגוון, כל אחד חושב שהתוכן האחד יותר טוב ותוכן אחר פחות טוב.

נקודה שכן הייתי רוצה, היא אמנם נקודתית אבל מאחר והעלו פה נקודות שתנועות נוער היום זה כבר לא כל כך "אין" מה שנקרא ושלפעילויות מסויימות קשה למשוך ילדים, ומאחר ונעשות פעילויות בקרב הילדים בישראל לגבי התפוצות לבצע פעילויות שהם כבר נעשות אבל להעמיק אותם של קשר בין ילדים בארץ וילדים בתפוצות. יש פרוייקט כמו קשר חם, קשרים בין בתי ספר. הנקודה פה וגם בתחומים אחרים יש לזה הרבה מאוד, זה מאוד גדול, גם לילדים, הם מאוד אוהבים את כל הנושא של הצ'טים, והטיפול באינטרנט וקשרים אחרים. והמקרים שהיו לנו מורים שכאשר בתי הספר מתחברים עם ילדים מחוץ לארץ זה כבר מקיף גם את המשפחה בצורה היותר רחבה, גם ההורים מתחילים להתערב, סיפרו לי על מקרה שההורים של תלמידים התחילו להתכתב למרות שהקשר נעשה בין התלמידים, ואפילו בבית ספר יסודי, ונהיה קשר שהוא מביא לביקורים, מביא לקשר הרבה יותר חזק. אז זו אולי פעילות נקודתית.

יש בה פוטנציאל אדיר, ועל זה אני באמת רציתי
לשאול, עד כמה אתם מפתחים את העניין של האינטרנט, ואני תיכף רוצה לפרט. כי בזמנו למשל אורט הפעיל כזה קשר בין כל המערכת של ילדים שפתרו בעיות מתמטיות בין נניח ילד בארגנטינה עם ילד ברוסיה, או למדו יחד את אותו החומר בתנ"ך. עד כמה אתם מעורבים בדבר כזה.

אני ממשרד הקליטה. ברור לי שלא נתחיל דיון
חדש בנושא, התייחסנו פה לשלוש אוכלוסיות עיקריות, שזה הילדים והנוער שמקבלים חינוך יהודי, אלה שלא מקבלים וילדי עולי חבר העמים לשעבר בארצות הברית ובגרמניה. אני חושבת שיש אוכלוסיה נוספת שחשוב מאוד לתת את הדעת לגבי החינוך שהם מקבלים שזה הילדים לקראת עליה. אנחנו כמשרד הקליטה וגם הסוכנות מקבלים אותם עם כל הקשיים שיש להם בקליטת השפה העברית ומתוך זה נגזרים המון המון קשיים ובעיות חברתיות ולימודיות אחרות. ומה בעצם הסוכנות עושה עם אותם ילדים, איזו עבודה אינטנסיבית אפשר לעשות עם אותם ילדים לפני העליה. בין אם זה עברית, בין אם זה הכרת הארץ, מורשת, כל אותם דברים שיושבת הראש הזכירה בתחילת הישיבה והם קריטיים וקרדינלים לתת אותם לאותם ילדים לפני הגעתם לארץ.

בהתייחס לדברים של ד"ר גב ממשרד החינוך,
הנושא הזה בפתוח אדיר היום. אנחנו היום מציעים את הצוות המקצועי שלנו, שהטכנולוגיה היא על חשבון הסוכנות היהודית. גמרנו פרוייקט אדיר בחדרה, נציגי המחלקה לחינוך, אנשי הטכנולוגיה, אנשי המחשבים והתכנים קישרו את כל תלמידי בתי הספר התיכוניים בחדרה עם שלוש קהילות בארצות הברית ואמריקה. אנחנו מלמדים אותם, אנחנו מאפשרים להם גם את הטכנולוגיה כיצד לבצע את זה. אנחנו מודעים לקשר הבלתי אמצעי הזה שנעשה באמצעות טכנולוגיית האינטרנט, האימיילים, הצ'טים והדברים האלה. אז מעבר להוראה מסודרת פדגוגית שאנחנו נותנים למחנכים הישראלים שנמצאים בקשר עם מחנכים והם יוצרים את הקשר ביניהם אנחנו מאפשרים להם את הפלטפורמה על מנת לבצע את הקשר. כל יוזמה של משרד החינוך ברשות מוניציפלית כזאת או אחרת אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו, לבנות את אותה פלטפורמה טכנולוגית על מנת ליצור את הקשרים.

הפלטפורמה הטכנולוגית היום זה לא הבעיה.
הבעיה הרבה יותר גדולה, גם בפרוייקטים אחרים שאני מנסה לעשות ולא רק בתחום של יהדות אלא בתחום של קשרים בין ילדים מישראל וילדים בחוץ לארץ, זה חיבור. זה להביא את בית ספר א' עם בית ספר ב'. אז למשל יש מדינות, אנחנו יודעים שיש חיבורים הרבה יותר גדולים במקסיקו, שבתי הספר היהודיים במקסיקו מחוברים יותר.

מי יכול ליזום את יצירת הקשרים? האם אפשר
להטיל את זה בצורה אקטיבית על שליחים של הסוכנות, ללכת לאתר וללכת באופן פיזי לבתי ספר, כי אני יודעת על פרוייקטים מדהימים שקורים שנים עם לוס-אנג'לס למשל.

יש למעשה כלי, הכלי הזה הוא שותפות 2000
שלמעשה היום קליבלנד-בית שאן, בוסטון-חיפה, לוס-אנג'לס-תל אביב, חלק מהשותפות. בוועדת ההיגוי של השותפות בדרך כלל נמצא, חלק מהרעיון הוא להרחיב את שותפות 2000 לקהילות שנמצאות בפריפריה.

שותפות 2000 זה פרוייקט אחד, מה שאני באמת
חושבת שמבחינת הצד הישראלי זה יכול בהחלט
להיות אחריות של משרד החינוך שאנחנו נמצא את הבתי ספר, ואת הקשרים ואת הפעילויות המתאימות בארץ.

אנחנו נביא את הצד של הקהילות היהודיות.

היו דיונים להקים מה שנקרא רשת יהודית, משהו
הרבה יותר מהותי, שמדבר גם על איזה שהוא סיפור של קשר, כחלק מהדברים שלא הוזכרו כאן כן פיתחו בארץ, ונעלמו, ניתק הקשר איתם.

זה לא היה רע אם היינו מנסים גם להגיע לבתי ספר
לא יהודיים.

אנחנו עושים את זה, בצורה מאוד מצומצמת,
עושים את זה בתחומים שונים שאנחנו נשמח מאוד גם להרחיב את זה אבל זה הרבה יותר איטי. אבל הצלחנו השנה לפתח קשרים עם יפן ועם סין, לאו דווקא שיש שם יהודים אבל אותה טכניקה.

אני לא יודע איך עובדת מערכת איתור בתי הספר
הרלוונטים בישראל וחיבורם לבתי ספר שדורשים חיבור כזה בארצות הברית אבל הוא טעון שימון, כי אנחנו הרבה פעמים פונים אליכם ולא מצליחים לקבל בפרק זמן של חודשים בית ספר מתאים על פי דרישה מבתי ספר בארצות הברית. זה משהו שכדאי לעבוד עליו בצורה מסודרת ביחד.

אני מציעה שאנחנו נעשה פה את החיבור בין
שניכם.

אני גם לא משוכנע שקיים בין הסוכנות למשרד
החוץ שיתוף פעולה הדוק מספיק בנושא שיווק הקונספט הזה של קשר מכוון בין בתי ספר, אנחנו שמים על זה דגש, אתם שמים על זה דגש, אבל אנחנו לא שמים על זה דגש ביחד. שווה גם לבדוק איזו שהיא אסטרטגיה יותר מסודרת של עבודה משותפת בתחום הזה.

אני גם מהתאחדות עולי צרפת, רכזת קליטה
ארצית, שמי מרים, אני די חדשה בתפקיד שלי, הקשבתי לדבריו של מר הופמן ואני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו ביחס לקהילה הצרפתית, לקונסיסטואר או אי רצון להתערב במה שקורה שם. ואני חושבת שכן יש מקום דווקא לבוא ולעשות רה-אירגון שם בתפיסת המחשבה כלפי ישראל, ולהכניס את הרוח הישראלית לתוך הקהילה, ולהציע להם דרך חשיבה חדשה שאולי היא נשארה דרך חשיבה שמתאימה לפני עשרים או שלושים או ארבעים שנה אבל היא כבר לא נכונה להיום. אני חושבת שכן יש מקום לבוא ולהציע. אולי לא לכפות אבל להציע כן את הרוח החדשה.

אנשים שלנו נמצאים בכל המוסדות האלה כאשר
הם מוזמנים. מציעים את כל הסופרמרקט של החינוך הפורמלי, הבלתי פורמלי במובן הציוני שלו. חלק מהדברים מתקבלים ולצערי חלק גדול מהדברים לא מתקבלים. אבל עם כל הכבוד, ואני גם מעריך את הכוחות שלנו, אנחנו לא נשנה את הרוח, אנחנו עשינו מאמצים מאוד גדולים, יש לנו נכונות מאוד גדולה, בחלק גדול מהמקרים בלי הצלחה. אנחנו נמצאים שם, זה לא שאנחנו לא נמצאים שם, יודעים עלינו, אם הייתה נכונות יותר גדולה, וזה מה שאלן התכוון, אנחנו נמצאים, אנחנו מוכנים לתת. אם תהיה פתיחות ניכנס.

יש דילמה מאוד גדולה לאירגונים כמו הסוכנות
היהודית וגם ממשלת ישראל, רוצים לחולל תהליך שינוי, האם מותר לנו להיות גורם שנתפס כגורם שמתערב בתוך החיים הקהילתיים המקומיים. אם היה שם התארגנות המקומית, למשל להקים בתי ספר כפי שהאדון הציע מקודם, של בתי ספר ציוניים, הבעיה היא, שזאת קהילה שיש יותר משאבים וכסף שזורם מהסוכנות לצרפת ממה שקונסיסטואר מגייס ושולח לארץ.

אני בכוונה חושבת שזה לא בדיוק המקום. יכול
להיות שיום אחד צריך להרחיב כאן את הדיון על זה. אנחנו צריכים לחשוב מה המקום האפקטיבי שמדינת ישראל או הסוכנות היהודית או שניהם יכולים לפנות לקהילות. הקונסיסטואר לצורך העניין בהרכב הנוכחי שלו לא בדיוק פתוח לסוג תכניות כזה שאנחנו מתארים כאן. האוריינטציה שלו היא אוריינטציה מאוד מסויימת. אבל אנחנו לא דנים היום לא בצרפת, לא בהרכב הקהילה בצרפת, אנחנו לא יכולים כל יום לשבת ורק להשיב על מה שקורה בקהילה היהודית בצרפת, לא זה הדיון שלנו היום. יש לכם עניינים מול הסוכנות היהודית.

לפני שאני אציע את הצעת הסכום האופרטיבית יכול להיות שאני אגיד דבר אחד שמרחשי לבי, שאם אנחנו בתור מדינת ישראל היינו משקיעים אפילו חמישית מהכסף שהשקענו בהדפסה ופרסום ובהפצת האמנה הפלסטינאית לבתי ספר בחוץ לארץ, אם במקום זה היינו מפיצים יותר חומרי לימוד מצבנו היום היה יותר טוב והיינו מגדלים דור יותר ציוני. אבל זה בתור הערת ביניים שלי. הבעיה היא שגם בהגדרה במשך הרבה מאוד שנים פעילות משרד החוץ התרכזה בפן ההסברתי, משרד החוץ הפיק בלי סוף חוברות וחומרים שאין ביניהם לבין חינוך שום קשר, וגם הפצנו את זה להרבה בתי ספר, וכקהל יעד אנחנו ראינו יותר, בגלל החלוקה בין המדינה לבין הסוכנות היהודית, קהל היעד של משרד החוץ ושל נציגות ישראל בחוץ היה בעיקר בתי ספר כלליים לא יהודיים, ולא שמנו אף פעם דגש למצוא שם את היהודים והסוכנות היהודית עזרה בחינוך היהודי ולא בהכרח בחינוך הישראלי.

אני רוצה אולי שנגיע לאיזה שהם מסקנות מהדיון הזה, והמסקנה הראשונה שהיא לא בהכרח החלטה היא שהיינו מבקשים להעמיד לרשותנו לפחות דוגמאות של חומרי לימוד שקיימים היום ושבשפות השונות כדי שנהיה מודעים לכך ולנגישותם ואולי אם יש לכם איזה שהם סטטיסטיקות על השימוש בחומרים האלה, האם אנשים מוצאים אותם באינטרנט.

דבר שני, אנחנו רוצים לקרוא למשרד החינוך ולסוכנות היהודית להדק את שיתוף הפעולה ולהרחיב את רשת הקשרים בין בתי ספר בארץ לבין בתי ספר בחו"ל בצורה אקטיבית, לא רק פאסיבית. זאת אומרת גם לאתר וגם לנסות לעזור למלאכת השידוכים האלה. יכול להיות שיש בזה פתרון לא מבוטל.

אנחנו רוצים לקרוא לממשלת ישראל לצאת בפרוייקט משותף עם הסוכנות היהודית להבאת כשלושת אלפים סטודנטים יהודים שהיגרו ממדינות חבר העמים לארצות הברית ולגרמניה ללימודים בארץ של שנה אקדמית אחת שתהיה מוכרת על ידי מערכת החינוך בארצות הברית ובגרמניה. זה כמובן צריך ליצור גם את הקשרים האקדמים, ואחר כך אם הם ירצו לחזור לשם, אם הם ירצו להישאר איתנו כמו שכל הבוקר אנחנו שומעים על פרוייקט תגלית, על זה שעלה והוא טייס ועל ההיא שעלתה, נשמח. אבל אם הם רוצים לחזור ולהיות מדריכים בגרמניה ובארצות הברית אנחנו חושבים שיש בכך יתרון.

אנחנו גם רוצים לפנות לסוכנות היהודית במקרה הזה כיוון שהיא קיבלה על עצמה את הנושא של חינוך יהודי, מנתיב הועבר לרשותכם, לתת את הדעת וליצור את המסגרות של הכנת התלמידים לעלייתם לארץ במסגרות שונות, בין אם במסגרת פורמלית או לא פורמלית קצרה. יכול להיות שחלק מהציבור שעולה ממילא חופף בגלל שהם כבר למדו בבתי ספר יהודים הם עולים לארץ, אבל יש גם כאלה שלא עוברים, אז מן מכינה לפחות לילדים זה דבר שיכול לעזור בקליטתם בארץ. תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:50