פרוטוקולים/כספים/6930



5
ועדת הכספים
23.07.03

פרוטוקולים/כספים/6930
ירושלים, ו' באב, תשס"ג
4 באוגוסט, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
מיום רביעי, כ"ג בתמוז, התשס"ג (23 ביולי, 2003) בשעה 10:30

תקנות התקשורת (בזק ושידורים)(תשלומים בעד שירותי בזק המפורטים
בתוספת לחוק), התשס"ג-2003

חברי הוועדה: אברהם הירשזון – היו"ר
רוחמה אברהם
חיים אורון
יצחק הרצוג
אבשלום וילן
ואסל טאהא
חיים כץ
יעקב ליצמן
אורית נוקד
ניסן סלומינסקי
איוב קרא
אהוד רצאבי
אברהם שוחט

פרופ' ראובן גרונאו

אורי אולניק – מנכ"ל
עמי גילה
עידית צ'רנוביץ
שריל קמפינסקי
יעל מלם יפה
אסף כהן
ניר יוגב
ערף גרף
יקבה קאסה

אמיר לוי
חיים פרננדס

מרים מזר – יו"ר דירקטוריון
אילן בירן – מנכ"ל
אבי גבאי
פנינה שנהב
יותם יקיר
אילת כהן מעגן


ועד עובדי בזק, ההסתדרות החדשה

שלמה כפיר
שאול שם טוב
מרדכי כהן
יאיר ברזני
שלמה פרץ

רונן רגב – המועצה הישראלית לצרכנות

שרון פליישר – מנהלת מח' רגולציה, פלאפון

הלית מגידו

סמדר אלחנני

טמיר כהן

לאה קיקיון










תקנות התקשורת (בזק ושידורים)
(תשלומים בעד שירותי בזה המפורטים בתוספת לחוק)
התשס"ג-2003

שלום לכם. אני פותח את ישיבת הוועדה. בכל הנושא של סגני ראשי ערים יהיה המשך לדיון בשבוע הבא משום שמפאת התארכות הזמן בוועדת הכנסת אין לנו אפשרות להמשיך עם הנושא, כי קבענו את הישיבה בנושא בזק לשעה 10:30. נמשיך את הדיון בשבוע הבא, כולל ההצבעה.

אני פותח את הישיבה בנושא תקנות התקשורת – בזק ושידורים, תשלומים בעד שירותי בזק המפורטים בתוספת לחוק. אני שמח לארח את אורי אולניק, מנכ"ל משרד התקשורת, את יושבת ראש בזק – מיקי מזר, את מנכ"ל בזק – אילן בירן, ואחרים. אני מבקש ממר אורי אולניק להציג בפנינו את הנושא. אני כבר מודיע: היום זו התחלת הדיון. המשך הדיון וההצבעה – ביום שלישי בשבוע הבא.

שלום לכולם. מטעמנו מוצג הנושא על ידי ד"ר אסף כהן שהוא הכלכלן הראשי של המשרד, והיה גם חבר בוועדת גרונאו. נמצא כאן גם פרופ' גרונאו, שוודאי יוכל להעיר ולהוסיף לאחר מכן. אני אומר רק מספר משפטים קצרים. אנחנו, במערכת היחסים ההדוקה בינינו לבין חברת בזק, וחשוב לי להגיד את הדברים האלה לפני שאנחנו מגיעים לדיון – אנחנו מאד מעריכים את הפעילות של חברת בזק. זו חברה מצוינת, שנותנת שירות טוב במדינת ישראל, ובמחירים נוחים, בסך הכל. היא נותנת שירות טוב בכל הארץ, וגם זה דבר מאד חשוב. היא גם חברה מאד רווחית. במצב המשק בכלל, בהתייחס לשוק התעריפים, ואחרי העבודה המאומצת והפרטנית שעשתה הוועדה, יש מקום גם להפחית בתעריפים של בזק, כפי שאנחנו מציעים פה היום לוועדה.

עיקר הבשורה מבחינת הוועדה, כיום, לציבור, הוא בנושא של מחיר המינימום. לטעמנו, לפחות, היתה בעיה עד כה מבחינת השקיפות לציבור של התעריפים, כל עוד מחיר המינימום היה כפי שהיה עד היום. אני חושב שאם הוועדה תאשר את התעריפים, כפי שראש הממשלה ושר האוצר מציעים לה היום, תהיה פה בשורה משמעותית לציבור בישראל, באופן שמי שירצה לשלם פחות, יוכל לדבר פחות, ואז גם לשלם פחות.

בשורה מאד מעניינת.

הדברים יוצגו בהמשך. כל עוד תעריף המינימום היה מצוי, הנוסחה הזו של – דבר פחות ושלם פחות – לא היתה קיימת. אם השיחה היתה נענית במשיבון קולי- בכל מקרה היא היתה מחויבת במחיר מינימום.

אני אציג בקצרה את מה שאנחנו מציעים כאן. אני אתן איזושהי הקדמה וסקירה קצרה לגבי הדרך שבה נקבעים תעריפי חברת בזק. מידי מספר שנים מתמנית ועדה ציבורית שבוחנת את חברת בזק ומציעה מבנה תעריפים, רמת תעריפים ומנגנון עדכון תעריפים. הוועדה הקודמת, שבראשה עמד פרופ' ראובן גרונאו, עשתה את עבודתה בשנת 98, ולאור המלצותיה שאושרו בוועדת הכספים דאז, נקבעו תעריפי בזק במהלך השנים. הוועדה הנוכחית מונתה במרץ 2002, שוב בראשותו של פרופ' גרונאו. היא היתה ועדה שמנתה 7 חברים, מתוכם – שני נציגי ממשלה: נציג משרד האוצר ונציג משרד התקשורת, ו-5 נציגי ציבור. היו חברים : ד"ר אילן מעוז, רואה החשבון יאיר לפידות, רואת החשבון שרית כהן והמהנדס אבי טייטלמן. הוועדה עבדה כשנה, הגישה את המלצותיה בסוף מרץ, 2003, אחרי 40 ישיבות בוועדה עצמה, והרבה מאד עבודה בין לבין. חברת בזק התייחסה להמלצות הוועדה. הוועדה הגיבה להתייחסותה של בזק, הנושא עלה להכרעת ראש הממשלה, שר התקשורת ושר האוצר. מה שמוצע לכם כאן זה אימוץ המלצות הוועדה על ידי השרים. הם אימצו את המלצות הוועדה במספר שינויים.

חשוב לי להתייחס שהוועדה מתייחסת לבזק כאל המונופול שנותן את שירותי הטלפוניה הפנים ארציים. היא מבודדת מתוך כלל בזק פעילות בחברת YES, בחברת פלאפון, בחברת "בזק בינלאומי", ובחברות בנות נוספות, ובעצם מתמקדת ומנתחת מה קורה בבזק בטלפוניה עצמה, הרווחיות שלה, ההוצאות שלה, וכדומה. כאשר אנחנו מסתכלים על בזק מפ"א – מפעיל פנים ארצי, אנחנו רואים שזו חברה מאד חזקה. בנתוני 2002 ההכנסות של החברה היו 5.5 מיליארד שקל. הרווח היה 880 מיליון שקל, תזרים המזומנים מפעילות שוטפת: 2.8 מיליארד שקלים, ואחרי השקעות ומסים נשאר תזרים מזומנים של 1.7 מיליארד ₪ לשימושים שונים. שוב- הוועדה לא מתעסקת בשימושים, לא מתעסקת בחברות הבנות, אלא בבזק עצמה. איך עובדת הוועדה? היא בוחנת את חברת בזק, את העלויות שלה, וקובעת איזושהי רמת עלויות שהיא מכירה בה כרמת עלויות תקנית. היא מוסיפה לעלויות האלה שיעור תשואה שהיא חושבת שמשקף את הסיכון שבזק מפ"א עומדת בפניו, ומגיעה, בסופו של דבר, לאיזושהי הכנסה נורמטיבית. זו ההכנסה שאם בזק תקבל אותה יהיה לה רווח נורמלי. לוקחת הוועדה ומשווה בין אותן הכנסות נורמטיביות לבין רמת ההכנסות של בזק ברמת התעריפים הנוכחית, ומשווה בין שני הדברים. היה והיא מוצאת שרמת התעריפים הנוכחית מביאה להכנסות גבוהות יותר, היא מציעה להפחית את רמת ההכנסות של בזק בנקודת הבסיס, נכון לעכשיו. ואכן הוועדה מצאה זאת.

דבר נוסף שהוועדה צריכה לקבוע הוא מה קורה הלאה, במהלך שנות ההסדר. אנחנו מדברים כעת עד שנת 2007, מה קורה מידי שנה, איך מעודכנים התעריפים, או איך רמת ההכנסות הזו מעודכנת. הוועדה מנסה להעריך איך צפויות להתקדם ההוצאות של בזק, איך צפויים להתקדם הביקושים לחברת בזק, וכתוצאה משני הפרמטרים האלה – לנסות ולקבוע איך צריכים להתקדם התעריפים של החברה. הוועדה מציעה מנגנון של הצמדה עם מקדם התייעלות, שיטה שנקראת price cap ומקובלת בפיקוח על מונופולים בעולם. הדבר הנוסף שהוועדה צריכה לעשות הוא אחרי שהיא קבעה מה רמת ההכנסה הכוללת – לבחון איך מחלקים את העוגה הזו בין התעריפים הספציפיים של כל שירות, וזה, אולי, עיקר הדיון פה, היום בוועדה.

נתחיל קודם כל לגבי מנגנון עדכון תעריפי בזק, המנגנון השנתי. מה שאנחנו מציעים הוא שאחרי שנקבע את התעריפים פה, שיופעלו החל מה- 1 לספטמבר, מידי שנה, ב- 1 ליוני, יעודכנו תעריפי בזק. איך יעודכנו? – התעריפים יקבלו הצמדה לאינפלציה, בניכוי מקדם התייעלות. הוועדה המליצה – 3.5%, השרים המליצו על 3%.

כמעט כמו תוספת יוקר.

זאת אומרת – מידי שנה צפויה ירידה ריאלית בתעריפי בזק, של 3%, כאשר נקבע איזה שהוא מנגנון שמתאים את שיעור ההפחתה למידת היקף הביקושים שבזק תעמוד בפניו בעתיד. נקבע איזשהו מנגנון שאם יש ירידה חזקה מדי בביקושים, מקדם ההפחתה קטן, ואם, מצד שני, יש עליה גדולה – בזק מתחלקת עם הציבור בפריחה הזו, על ידי גידול במקדם ההפחתה.

לגבי רמת התעריפים הכוללת – כמו שאמרתי, השוונו את ההכנסות הצפויות להוצאות, ונמצא שכדי לקבל רמת רווחיות נורמלית, צריך להוריד את תעריפי בזק בנקודת המוצא בכ-5.5-5.6%. המשמעות הכספית היא ירידה בשנה של כ- 290 מיליון שקל. צריך גם לזכור שאנחנו עכשיו לא בתחילת 2003, זאת אומרת שהמשמעות לגבי 2003 היא פחותה, אבל מכיוון שזו ירידה בנקודת המוצא, המשמעות היא ירידה של כ-290 מיליון שקל בשנה.

איך מחלקים את רמת ההכנסות הזו בין התעריפים השונים? – אני אציין בפניכם איך נראים התעריפים בבזק היום. לקוח רגיל של בזק היום רואה לפניו את התעריפים הבאים: דמי שימוש חודשיים במחיר של 45 שקלים, כולל מע"מ. הוא רואה לפניו תעריף שיחה בשעות השיא, בין 7 בבוקר ל-7 בערב, של 14 אגורות לדקה, אבל לא פחות מ-22.5 אגורות לשיחה, לא משנה מה אורכה. זה מה שנקרא מחיר המינימום. בשעות השפל, מ- 7 בערב עד 7 בבוקר התשלום הוא 2.5 אגורות לדקה, אבל לא פחות מ-22.5 אגורות לשיחה. ההצעה שלנו היא לבטל את נושא מחיר המינימום. הלקוח יראה לפניו מחיר לדקה, והוא ישלם לפי שניה, לפי החלק היחסי של מה שהוא דיבר, ולבטל לחלוטין את עניין מחיר המינימום. אני אתייחס לזה מאוחר יותר.

נושא שני הוא נושא עלות השיחה בשעות השיא. המחיר הרשום הוא 14 אגורות, אך כיוון שיש מחיר מינימום, המחיר הממוצע שלקוח בזק משלם היום בשעות השיא הוא 17.6 אגורות לדקה. ההצעה שלנו היא להוריד את המחיר ל-13 אגורות לדקה, וכמובן שברגע שאין מחיר מינימום, זה יהיה המחיר לדקה.

בכל שעות היום?

לא. אני מדבר כרגע על שעות השיא, בין 7 בבוקר עד 7 בערב.

בשעות השפל – 2.5 אגורות לדקה הוא התעריף, אבל כפוף למחיר מינימום. לכן, אם אתה תדבר דקה בשעות השפל אתה תשלם 22.5 אגורות. כאשר מחשבים היום מה המחיר הממוצע שלקוח משלם בשעות השפל – המחיר הוא 6.3 אגורות לדקה. ההצעה שלנו היא להקטין את המחיר הזה ל- 5.5 אגורות, בלי מחיר מינימום.

נושא דמי השימוש – אנחנו מציעים להעלות את דמי השימוש ב-13.5%. אנחנו מציעים להעלות את דמי השימוש הקבועים מ-45 שקלים ל- 51 שקלים לחודש. יש היום, כתוצאה מפעילות של ועדת הכספים בשנים האחרונות – מדרגות הנחה. יש היום שלוש מדרגות הנחה: למשתמשים קלים, אלה שלא מרבים להשתמש בטלפון יש דרגת הנחה של 22-44%, ולכן התוספת עבור אותם משתמשים לחודש תהיה פחותה יותר.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות: לנושא ביטל מחיר המינימום, והנושא השני – דמי השימוש הקבועים, כי אני יודע שחברי הוועדה מוטרדים מהנקודה הזו. לגבי ביטול מחיר המינימום – היום, כפי שאמרתי, בשעות השיא, כיוון שיש מחיר מינימום, 65% מהשיחות בשעות השיא משלמות מחיר מינימום. הן בכלל לא רואות את התעריף של 14 אגורות לדקה. 35% מהשיחות משלמות 14 אגורות לדקה. לעומת זאת – בשפל, רק 10% מהשיחות רואות תעריף של 2.5 אגורות לדקה. 90% מהשיחות מסתיימות בתעריף המינימום. ניתן דוגמאות קיצוניות: אם נענתה שיחה בתא קולי וזו היתה השיחה, היום שילמת 22.5 אגורות. אנחנו מציעים לבטל את מחיר המינימום, והמשמעות תהיה שאם מייד ניתקת, בעצם כמעט לא שילמת. אם השארת הודעה, ולקח לך 15 שניות להשאיר הודעה – בשעות השיא השיחה תעלה לך 3.25 אגורות, ובשעות השפל – 1.4 אגורות. זאת לעומת 22.5 אגורות, היום. אנחנו חושבים שמבחינת הצרכנים היה פה עיוות מאד גדול מבחינה צרכנית, ואנחנו מציעים לבטל אותו. בכל החשבון הכללי אנחנו מגיעים לזה שתעריפי בזק יורדים ב- 5.5% בסך הכל, בסופו של דבר.

אחרי החישוב של העליה בדמי השימוש?

כן, אחרי הכל.

עכשיו אני רוצה להתייחס לדמי השימוש הקבועים. היום, ההוצאה העיקרית של חברת בזק, שנותנת לנו אפשרות להתקשר, היא עצם זה שהיא מביאה לנו קו הביתה. זו ההוצאה העיקרית. זו הוצאה עבור הנגישות לקו הטלפון. אחרי שיש כבר את הקו, אם נעשתה שיחה או אל – זה משנה בעלויות, אבל ההשפעה היא יותר קטנה. ניתן שני מספרים: אם אנחנו מסתכלים כרגע, מתוך דו"ח הוועדה, על נתונים לשנת 2001 ומחירי שנת 2002- ההכנסות מדמי שימוש קבועים בבזק היו 1.26 מיליארד שקל. ההוצאות הישירות, על פי איזושהי מערכת תמחיר שהיתה קיימת בבזק – 1.72 מיליארד שקל. זאת אומרת, רק מול ההוצאות הישירות, תשלום עבור דמי שימוש קבועים הוא בגירעון של ½ מיליארד שקל. לעומת זאת, בנושא השיחות, ההכנסות משיחות היו – 2.3 מיליארד שקל, וההוצאות הישירות – 600 מיליון שקל. זאת אומרת, מי שמשלם עבור השיחות משלם הרבה מדי ולעומת זאת מי שמשלם עבור הטלפון, את דמי השימוש הקבועים, משלם פחות מדי. לזה הכלכלנים קוראים סבסוד צולב. כלכלנים יגידו שסבסוד צולב אינו טוב, אבל לפעמים יש לו משמעויות חברתיות, או יתרונות חברתיים. למשל – שירות אוניברסלי מושג, לפעמים, על ידי סבסוד צולב, כאשר אתה לוקח לקוחות באזורים לא כלכליים, אזורים שעלות אספקת השירות בהם גבוהה מאד, ואתה נותן להם את זה במחיר נמוך, כאשר מי שמשלם את זה הוא אותו אחד שכאשר מספקים לו את השירות עולה פחות לספק לו, והוא משלם יותר. לעתים יש רציונל חברתי בסבסוד הצולב.

מה שאנחנו מציעים פה הוא לא לבטל את הסבסוד הצולב, אבל להקטין אותו במעט. אני אגיד לכם מאיפה זה בא. המהלך של קביעת תעריפי בזק אינו בחלל ריק. יש לנו היום מהלך של פתיחה לתחרות של הטלפוניה הפנים ארצית. זה עבר בחקיקה. החל מהשנה הבאה יוכלו מתחרים להיכנס בצורה נוחה יותר בטלפוניה הפנים ארצית. יש תהליך של הפרטה שמתבצע. שני הדברים האלה היו באירופה גם, בשנות ה-90. כשבאירופה התחילו בתהליכים האלה של תחרות ושל הפרטה, עשו שני דברים דבר אחד: הקימו רשויות תקשורת עצמאיות, כדי לנתק את הקשר בין הבעלים לבין הרגולטור, ודבר שני, עשו תהליך שנקרא re-balancing: להעלות את דמי השימוש הקבועים, ולהקטין את מחירי השיחות, כי הבעיה שקיימת פה היא בעיה אוניברסלית. אנחנו לא המצאנו אותה. זה היה מהלך שעשו באירופה. כל בעלי המקצוע ודו"חות מומחים שנעשו יראו שכאשר מכינים את התחום לפתיחה לתחרות – זה התהליך שצריכים לעשות. ועדת גרונאו הקודמת, שהגישה המלצותיה בשנת 98, אכן עמדה על זה, והציעה להעלות את דמי השימוש הקבועים. ועדת הכספים בשנת 99 אכן העלתה את דמי השימוש הקבועים ב- 16%. אבל מאז, ועדת הכספים לא המשיכה עם המהלך הזה, וכתוצאה מזה דמי השימוש הקבועים נשחקו, ריאלית, ב- 4.4%, כך שדמי השימוש הקבועים ירדו, ריאלית, ב-4.4%.

מה שאנחנו מציעים פה זה לעשות מהלך של העלאה לא של 16%, אלא של 13.5%, כאשר שוב – בשנה שעברה הוספה מדרגת הנחה נוספת על ידי ועדת הכספים. לכן אנחנו חושבים שכהכנה למבנה תחרותי נכון יותר, חשוב לעשות את המהלך, להשלים אותו, ולאשר את העלאת דמי השימוש הקבועים, כמו שאמרתי – ללקוח המשלם באופן מלא, ב- 6 שקלים לחודש.

תמיד עולה הטענה שהתרגלנו לא לשמש דמי שימוש קבועים, כי בסלולר לא משלמים דמי שימוש קבועים. אבל צריך לזכור שהסלולר הוא חיה קצת אחרת. בסלולר לא חייבים, כמו בבזק, לתת תעריפים אחידים לכולם. בסלולר, בסופו של דבר, אתה, כלקוח פרטי לא משלם דמי שימוש קבועים, אך אתה משלם הרבה יותר מאשר הלקוחות העסקיים. בבזק היום המצב הוא הפוך. המצב הוא שהעסקים משלמים הרבה והלקוחות הפרטיים משלמים פחות. לכן צריך לראות את כל התמונה, ולקחת בחשבון את מצבו של הלקוח הפרטי לעומת הלקוח העסקי.

בסלולר, הלקוח הפרטי משלם יותר?

הלקוח הפרטי משלם תעריפים גבוהים הרבה יותר מאשר הלקוח העסקי. בבזק, המחיר לדקה הוא אותו מחיר.

האם לפרופ' גרונאו יש מה להוסיף?

אני אענה לשאלות, אחר כך.

אני יושב ראש ארגון עובדי בזק. אני פשוט לא יכול להשתמש במילה יותר מעודנת מדמגוגיה, לגבי מה ששמענו כאן. אני רוצה להאיר את עיני חברי הוועדה בכמה נתונים מספריים, מעבר למה שהוצג כאן. טובת הציבור היא האינטרס של כולנו, ולא פחות של חברת בזק, כי ממנו אנחנו מתקיימים, אבל שכחו כאן להזכיר שיש 6 מיליון צרכנים סלולריים מול 3 מיליון צרכני טלפון. כאשר הלקוח משלם מטלפון קווי לטלפון סלולרי – 50 אגורות לדקה, ללקוח פרטי, למה לא מורידים את המחיר? כי 45 אגורות הולך לסלולרי, ו- 5 אגורות הולכות לבזק. מין יד נעלמה לא נתנה לוועדה בכלל לטפל בנושא הזה. הוועדה בכלל לא התייחסה לכך, למעט הערה על כך. אם מדברים על הצרכנים, זה מביא ל "מסחרה" שבטלוויזיה אנחנו רואים במקום טלפון של בזק – טלפון סלולרי. לא צריך להיות חכם גדול שההכנסות מתחלקות בין הלקוח שמפיץ את מספר הסלולר לבין המפעיל הסלולרי, כאשר בזק היא למעשה שותף קטן בכל העניין הזה.

נכון שבזק היא חברה חזקה, ויש לה את ההכנסות והרווחים שהוצגו כאן, רק לא אמרו דבר אחד: באיזה מחיר? המחיר הוא 4,000 עובדים שהלכו הביתה. מי ששילם את המחיר זה העובדים, רק שלא הזכירו את זה. הוועדה לא לקחה בחשבון אפילו את הוצאות הפרישה לצורך התעריפים. אני לא צריךלהזכיר כאן, לוועדה, שרק לפני פחות מחודש נרצח עובד בפיגוע חבלני. בזק מוציאה הוצאות ביטחון של עשרות מיליונים. הוועדה לא התייחסה להוצאות האלה. החברה מחויבת בהוצאות האלה – רכב ממוגן וכן הלאה. שני עובדים כבר נרצחו, בשנה האחרונה. למי שלא ידו ע- אנחנו, פשוט הפסקנו לתקן תקלות. ההנהלה אומרת שהיות וההוצאה הזו לא מוכרת, מטבע הדברים, אנחנו כעובדים מרגישים שהביטחון לא מלא.

היות שזה מונופול, נוח להכות, כי אין בעלים לחברה. אני מצטער לומר זאת.

בשביל זה רוצים להפריט. שיהיו בעלים.

אני בעד, בבקשה. אני לא מכיר הרבה ארגוני עובדים שמוכנים להפרטה. על מה אנחנו מוכנים להפרטה? בגלל שאין בעלים אין מי שידאג. אם היו מדברים על תעריפי הסלולר, היינו רואים פה בעלים, כל מיני אינטרסנטים כאלה ואחרים. איפה הבעלים? אני רוצה לראות פה מי הבעלים של בזק ומי מייצג. כאשר בא שר התקשורת לביקור בבזק, השאלה הראשונה שאני שואל אותו היא: באת בתור רגולטור, בתור בעלים או בתור ריבון.

מי שמשלם על כך זה העובדים. מדברים פה על מקדם התייעלות. מקדם התייעלות בא להפחית תעריפים. מה לעשות שתעריפי בזק הם הנמוכים ביותר בעולם? אולי אני טועה – חוץ מאשר בקפריסין. המחיר הכי נמוך בעולם. למה מצפים מאתנו, יותר מזה? שנמשיך להפריש 3%? זה 300 מיליון שקל עלות ההעסקה של מאות עובדים בבזק כל שנה. בכל שנה מאות עובדים יצטרכו להיות מפוטרים. זה מה שהחברה היום צריכה?

לא הבנתי את העניין.

3% מקדם התייעלות משמעותם 300 מיליון שקל. המשמעות היא פיטורים של מאות עובדים. קרוב ל- 1000.

חד פעמית, בהתייעלות של - - -

לא. כל שנה.

אני רוצה לדעת דברים מדויקים בנושא הזה, ואני מבקש שתפרט אותם.

אני אפרט. עלות שנתית של עובד היא כ- 300 אלף שקל. תעשו חשבון – 300 מיליון, ותעשו את החלוקה של עלות פר עובד. יושב פה המנכ"ל. הוא יכול לסתור או לאשר את דבריי. לכן, מה שאני רוצה לומר פה לחברי הוועדה הוא שאנחנו קרובים לתחתית, והתוצאה של זה היא פשוט מאד המסקנה המתבקשת: בשביל מה להתייעל? אנחנו שומעים פה את הנוסחה. מי שרוצה להאמין, בגדול, המשמעות היא cost plus כלומר- לא חשוב כמה עולה לך, מזה אנחנו מורידים. אם כך, למה להתייעל? בואו נעלה את הוצאות החברה, על ידי העסקת עובדים. לא נעשה התייעלות, לא נפטר. לקראת הוועדה הבאה ה- cost יהיה גבוה, ומזה אנחנו נקיש לגבי ההתייעלות בעתיד. זו המשמעות. זאת אומרת – יש פה מצב של אנטי מוטיבציה להתייעלות. אני אומר את זה לא ככלי שאני רוצה להשתמש בו. אדרבא, הוכחנו, מדי שנה בשנה מאות עובדים הולכים הביתה בבזק. יש לנו תוכנית, ומה שאני אומר מגובה בהסכם עד 2008 עם ההנהלה, לפיו אמורים לפרוש 1770 עובדים. כל זה מבלי לקחת בחשבון לא את ההוצאות, לא את ההתייעלות הקיימת. המשמעות היא שככל שאני אתייעל – מקדם ההתייעלות נכנס בכל מקרה לתמונה. לכן, אני מבקש מחברי הוועדה: אם באמת רוצים לעודד את בזק – מי ירצה לקנות את בזק שאינה מרוויחה? בשביל זה היא הפכה להיות לא אטרקטיבית בכלל. אם היא לא מרוויחה – בשביל מה לקנות אותה? מדברים על תחרות? מי ירצה להתחרות בבזק עם רמת תעריפים כזו? אני כבר לא מדבר על סיסמאות, שמדברים על תחרות, הפרטה, כאשר זה אנטי הפרטה ותחרות.

יש לנו הרשאה לשבת פה עד השעה 11:30. אנחנו נמשיך בישיבה ביום שלישי הבא. תודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30