כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד הילד/7009




פרוטוקולים/מעמד הילד/7009
ירושלים, כ' באב, תשס"ג
18 באוגוסט, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 15
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ב בתמוז התשס"ג ( 22 ביולי 2003), שעה 10:00

בטיחות הילדים בחופש הגדול.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור - היו"ר

"בטרם" – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים:
ד"ר מיכל חמו-לוטם - מנכ"ל
לירי אנדי - סמנכ"ל מו"פ ומדיניות
חיה ליברמן - מנהלת קשרי חוץ

חנה מירז - מפקחת ארצית על בריאות הציבור,
משרד הבריאות
רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות, משרד החינוך
פיטר מגנוס - ממונה על בטיחות וגהות, תמ"ת
סיגל מרד - לשכה משפטית, תמ"ת
ד"ר אלי אייזנשטיין - איגוד רופאי הילדים

אתי בנימין
נועם עזרא

מירה קרני - עו"ס, המועצה הלאומית לשלום הילד
מוריה אשכנזי - יו"ר חטיבת אחיות בריאות הציבור,
הסתדרות האחיות
מושיק אטיק - חברה למתנ"סים

שולה אגמי - יועצת לענייני זכויות הילד
חיים אוריון - עוזר ליועצת לענייני זכויות ילדים

רבקה אהרוני - קופ"ח מכבי
דורית וייס - ראש אגף סיעוד בקהילה,
קופ"ח כללית.

בטיחות הילדים בחופש הגדול

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. חשבנו לנכון להקדיש בזמן חופשת הקיץ - שהוא זמן עם פוטנציאל של סיכון בטיחותי אצל כל הילדים שלנו – ישיבה אחת מהישיבות האחרונות לפני הפגרה לנושא בטיחות הילדים, כדי לקבל סקירה ונתונים וכדי שנוכל להפחית עד כמה שאפשר את הסיכונים לילדינו.

אני רוצה להזכיר שלאחר הישיבה נקיים מסיבת עיתונאים לגבי הפנייה שלנו למשרד האוצר. הצלחנו להשיג 80 חתימות של חברי הכנסת לנושא זה.

אני חושב שקודם כל חשוב לשמוע את ארגון "בטרם" שבמשך כל ימות השנה עושים עבודה נפלאה, עבודה אינסופית, שכן יש כל כך הרבה תחומים והרבה מהמצבים שמגיעים אליהם הם באמת אבסורדיים, גם כתוצאה מהמצב הכללי במדינה – המיתון והאבטלה – ולכן גם פה הבעיה הולכת ומחריפה. אם אנשים חייבים להיות מחוץ לבית יותר ויותר זמן, זה גם אומר שילדים יהיו לבד בבית יותר ויותר זמן. ראיתי את ההמלצות של הארגון וחשבתי לעצמי אם יש משפחה שיכולה לקיים את ההמלצות הללו. יש חוק לא להשאיר ילדים מתחת לגיל שבע לבד, אבל מומלץ לא להשאיר גם ילדים מתחת לגיל 12 בלי השגחה. אבל אז יש לילדים כמעט חודשיים וחצי חופשה, ולאף אחד מאיתנו אין את האפשרות להיות כל הזמן עם הילדים. זה קורה במשפחות נורמטיביות, תקינות וגם כשהמצב בכי טוב. אבל כשאנחנו מגיעים למצבים כפי שיש לנו היום, הסכנות שאורבות לילדים – גם הסכנה הבטיחות – הן הרבה יותר חמורות ולא נלקחות בחשבון כחלק מהתוצאה הכללית של ההשלכות של הקיצוצים והתוכנית הכלכלית והמצב שנוצר במדינה בעקבות כך.

אני מציע שבתחילת הישיבה נשמע קודם כל את הנתונים החדשים ממנכ"לית "בטרם", ד"ר מיכל חמו-לוטם.

בהזדמנות זו אני רוצה להסתכל על כל היריעה ולהזכיר לכולנו שהדבר העיקרי, לצערי, שמסכן ילדים במדינת ישראל זה לא מחלות ואפילו לא טרור, אלא הדברים הכי בנאליים – תאונות או פגיעות בלתי מכוונות. המספרים הם חד משמעיים בעניין הזה. אם יש בישראל 2.2 מיליון ילדים, כשליש מתושבי המדינה, לחדרי המיון מגיעים כל שנה חצי מיליון ילדים, מתוכם מעל שליש – 187,000 – בגלל תאונות או פגיעות בלתי מכוונות. כלומר, בעצם מדובר בקבוצה שלמה של מחלות, כי יש הבדל גדול מאוד בין פעוט שהגיע בגלל שהתהפך עליו הקומקום החשמלי לבין נער שהגיע בגלל שנפל עליו גוש בטון בזמן עבודת קיץ לבין ילד שרגלו נקטעה בגלל מכונת כביסה. צריך להבין שמדובר בקבוצה שלמה של מחלות, קבוצה שלמה של בעיות. לצערי בנושא הזה אנחנו מובילים במקום הלא מכובד – במקום הראשון – מבחינת היפגעות ילדים בקהילה לפי סקרים של ארגון הבריאות העולמי – ה-Health behavior school children – כבר פעם שלישית ברציפות.

אני מתפלא. איך זה שאנחנו תמיד מספר 1 בעולם בכל הדברים הכי קשים. למה אנחנו לא יכולים להיות מספר 3 בעולם, מספר 5, תמיד מספר 1 בעולם?

באמת היינו צריכים לוותר על המובילות הזאת. מדובר על נתון שבו 53% מהילדים נפגעים כל שנה בקהילה, בצורה כזאת שהם מאבדים יום לימודים או נדרשים לרופא, חובש או אחות. יש לי בכל זאת משהו טוב להגיד, שמבחינת תמותה אנחנו במקום מאוד טוב, במקום שישי בתמותת ילדים בתאונות, כי יש לנו מערכת רפואה נפלאה. נשאר לנו רק להוסיף מניעה והכל ייראה נהדר.

כשאת אומרת שאנחנו מובילים בעולם מבחינת פגיעות הילדים, באיזה אחוז מדובר?

בדפים שמונחים לפניכם יש את הנתונים שפורסמו בדו"ח "בטרם" שפורסם בשיתוף עם משרד הבריאות. בדפים אלה אתם יכולים לראות את כל ההשוואות הבינלאומיות. מבחינת נתוני תמותה, בהשוואה למדינות המפותחות – מדינות ה-OECD – ישראל נמצאת במקום השישי והטוב, דבר שמעיד על מערכת הרפואה שלנו. לעומת זאת, בסקר הרב-לאומי של ה- Health behavior school children שנערך אחת לארבע שנים ב-29 מדינות והאחרון בהם היה ב-2002, הממצאים הם שכל שנה, מתוך 2.2 מיליון ילדים במדינה, כל שנה נפגעים 53% מהם בתוך הקהילה בצורה שמחייבת או אובדן יום לימודים או התערבות של רופא, חובש או אחות. 53% זה אומר מעל מיליון ילדים. הנתון הזה הוא עקבי וזה אומר שיש לנו טיפול נפלא, אבל אנחנו צריכים לעשות הרבה בתחום המניעה.

הנתון הזה כולל גם פגיעות שטחיות כמו להחליק ברחוב וכד'?

לא, כי אז הוא לא מגיע לרופא או מפסיד יום לימודים. מגיעים למיון 187,000 ילדים.

אנחנו מדברים על 20,000 ילדים שמאושפזים כל שנה כתוצאה מתאונות. זה בעצם אומר שמדובר על חומרת פגיעה קשה יותר, כאשר יש כאלה שאולי מאושפזים לשלושה ימי מעקב, אבל יש גם כאלה שמאושפזים תקופות ממושכות מאוד לטיפולים קשים מאוד. זה כמובן שונה לפי קבוצות גיל והעונתיות. בהשוואה בינלאומית צריך לזכור שבעיית ההיכוות היא הבעיה מספר 1 שפוגעת בילדים ובצעירים בכלל ויותר ויותר מדינות, שהן מדינות מתפתחות, שפעם סבלו יותר מבעיות של תזונה וזיהומים, גם הן נכנסות לאותו מעגל של פגיעת ילדים כתוצאה מתאונות. כלומר, בהחלט מדובר בבעיה עולמית, אבל יחסית היא בעיה צעירה ולכן הטיפול והמניעה הם בצעדים יותר איטיים. זה נעשה בכל המדינות ומי שמובילות בזה הן המדינות האירופאיות. יש הרבה מודלים של הצלחה בתחום זה.

חשוב לי לציין ש-95% מהתאונות האלה ניתן למניעה ויש מדינות שרשמו הצלחות יוצאות מהכלל בצמצום מספר התאונות לאורך עשור. לדוגמה, שוודיה צמצמה במשך 30 שנה למעלה מ-80% מהתמותה. בארצות הברית צמצמו ב-39%. היעד של הארגון הוא שתוך עשר שנים תהיה ירידה של שליש במספר התאונות הקשות ובתמותה של ילדים.

מדוע רק 95% מהתאונות ניתנים למניעה?

אם יש תאונות ממכת ברד, ברור שלא ניתן למנוע.

אין שום מגמה של ירידה במספר התאונות בארץ?

לא. אנחנו מסתכלים על המגמות ואנחנו לא רואים ירידה. אבל זה שיושבים פה נציגי משרדי ממשלה שונים, זה חלק מהתהליך כדי להתחיל לראות את השינוי.

אנחנו יודעים למשל שתקופת הקיץ היא תקופה מסוכנת מכמה סיבות: א. הילדים נמצאים בשינוי מסגרתי של החיים הרגילים שלהם. בדרך כלל הם נמצאים במסגרות שונות מאשר הרגיל, אם זה קייטנות, בבית, מטפלת וכו'. ב. החום הכבד בקיץ גורם לבעייתיות. כלומר, גם שינוי המסגרות וגם מזג האוויר יוצרים מצב שבו למשל דפוסי הבילוי הם סביב מים ואז רואים הרבה יותר טביעות, או בני נוער שיוצאים לעבוד ואז נתקלים בבעיה של תאונות עבודה. כלומר, גם פגיעות בקייטנות, גם תאונות בית, גם בדרכים, החום, השארת ילדים לבד וכו', מביאים לעלייה במספר התאונות בתקופת הקיץ.

זו עובדה חשובה, כי אם רוצים לעשות פעולת מניעה צריך להבין שחינוך הקהל הרחב הוא כלי, אבל הורה סביר לא צריך לדעת את כל תורת הבטיחות והוא לא יכול להיות מומחה לעניין. העברנו לכם דוגמה של מסרים שאני ממליצה לכולכם כהורים, סבים, דודים, לאמץ לגבי הילדים שיקרים ללבכם, אבל ברור שזה תהליך מאוד ארוך. אם כל אחד מכם יעשה דבר אחד מההמלצות האלה, כבר יהיה קצת יותר בטוח לילדים. אני חושבת שברמה הציבורית והלאומית התפקיד של מדינת ישראל הוא ללמוד ולקבוע את המדיניות שלה בתחום הזה, לקדם אותו ולתכנן את האסטרטגיה. יש מקום רחב מאוד פה לפעולה ציבורית.

השנה קראנו שבגלל המצב הכלכלי יש צמצום במספר הילדים שנמצאים בחופשה במסגרות, כמו קייטנות. אני יודע את זה מכל תנועות הנוער שיש ירידה דרסטית, גם בגלל העלות להורים וגם בגלל העלות לתנועות הנוער בגין אנשי ביטחון וכו'. איך זה משפיע על המצב הבטיחותי של הילדים?

הקיץ עדיין לא נגמר ואין לנו הערכת מצב לשנה. אנחנו חושבים שככל שהמסגרת פחות מהודקת, הסכנה עולה. אם הילדים נמצאים במקום בבית הספר בקייטנה, יותר מסוכן שם. אם הם נמצאים בבית או ברחוב במקום בקייטנה, זה כמובן יותר מסוכן. קחו גם בחשבון שיש היום הרבה מאוד מאבטחים עם נשק בגלל המצב הביטחוני וגם זה דבר שאנחנו מאוד מודאגים ממנו, כי כשיש חיבור בין ילדים לנשק, זה חיבור שיכול להביא לתוצאות מסוכנות. המצב הכלכלי אף הוא דבר שיכול להגביר את הסיכון, כי באופן כללי יש קורלציה בין משפחות במצב כלכלי פחות טוב לבין היפגעות ילדים. אנחנו רואים את זה גם בארץ וגם בעולם וזה שיש החמרה במצב הכלכלי, יותר ויותר אבטלה ויותר ויותר אנשים שנאלצים לחפש עבודה ופחות פנויים להיות עם הילדים, אנחנו בהחלט צופים שהקיץ הזה יהיה פחות בטוח מבדרך כלל עבור ילדים בישראל.

אנחנו רוצים לחשוב מה הדברים שגם הוועדה הזאת יכולה אולי להשפיע עליהם ואולי לעשות איזשהו שינוי. אני חושבת שאפשר להתמקד במספר דברים: 1. התחום הפורמלי – אנחנו כן רוצים לעודד שהמסגרות שבהן הילדים נמצאים ומבלים תהיינה מסגרות שמפוקחות, שיש להן רשיון ושרמת הבטיחות שם גבוהה יותר מאשר במקומות הלא מפוקחים. אני חושבת שזו צריכה להיות מגמה וצריך למצות את הדין עם אלה שמחזיקים בקייטנות ללא רשיון וללא פיקוח. כמובן שגם בקייטנות המפוקחות צריך להעלות את הקריטריונים והדרישות הן לגבי הנהלים, הן לגבי המתקנים והן לגבי ההדרכה של הצוות, כי כידוע מדובר בצוות צעיר, מתחלף, שעובד באופן זמני בחופשת הקיץ וצריך לקבל הדרכה ייעודית דווקא בגלל שסוגי הפעילות שבהם נמצאים הילדים בקייטנות מטבע הדברים הם בילוי סביב מים, פארקים וכו'. כל המתקנים הללו צריכים להיות בטוחים והצוות צריך לדעת איך להתנהג.

אני יודעת על מקרה של קייטנה שבנסיעה כלשהי הם עצרו לצד הדרך, כי כמה בנות היו צריכות ללכת לשירותים. הנהג והמדריך אמרו לבנות לחצות את הכביש – כביש מס' 4 – לצד השני ונהג מונית פגע קשות בילדה אחת. היה גם מקרה של טביעה – ילד בן עשר מנתיבות במסגרת קייטנה שלמיטב ידיעתי לא היתה מפוקחת.

אם צריך לבחור במה אנחנו צריכים להתמקד ולעשות אני חושבת שהנושא של מים הוא נושא קריטי. מלבד זה שאנחנו רוצים לדרוש שבריכות השחיה אליהן מגיעים קייטנים יעמדו תחת הסטנדרטים הראויים, צריכות להיות דרישות פיקוח מבחינת המדריכים שצריכים להיות במים עם הילדים. טביעה מתרחשת במהירות והיא קטלנית וזה לא עוזר אם ההורה או המדריך נמצאים בחוץ ומשגיחים, אלא צריך להיות בתוך המים. הילדים צריכים לדעת לשחות ולכן ההמלצה של איגוד רופאי הילדים האמריקני וגם של "בטרם" היא שילדים ילמדו שחייה החל מגיל 5 ואנחנו חושבים שלמערכת החינוך יש כאן תפקיד חשוב בהכנסת לימוד השחיה לתוכנית הלימודים.

זה נמצא בתוכנית הלימודים.

זה מיושם באופן חלקי מאוד וגם רק מכיתות יותר גבוהות.

גם המתימטיקה מיושמת באופן חלקי.

יש גם בעיה שקשורה בנושא הים באופן כללי והוא כמובן גם פוגע בילדים. מדובר ברשויות שיש בהן חופי רחצה – בעיקר בתל-אביב - שחלקם ללא מציל. לא ייתכן שבחופי רחצה שיש בהם המוני ילדים לא יהיו בהם מצילים.

למי הוצאת מכתב בעניין הזה?

לעיריית תל-אביב. אני בטוחה שיש כאן בעיות וסוגיה שצריך לפתור, אבל כרגע זה שאין מצילים בים זו סכנת נפשות וזה יעלה בחיים של ילדים ולא רק ילדים.


יש תחום נוסף שצריך לחשוב עליו גם ברמה הציבורית, שלפחות בתקופת הקיץ יהיה יותר זמן שידור והפקה של תשדירים בנושא של הסברה. הנושא של השארת ילדים ללא השגחה, שזה חוק חדש יחסית שיצא מהוועדה הזאת, אינו ידוע לציבור. אני יודעת שטיפות החלב עושות מאמצים גדולים ליידע ולהזכיר את זה לקבוצת היעד של הורים לפעוטות. אנחנו רואים היום בעיה מאוד קשה גם עקב המצב הכלכלי וגם בכלל, שזה נראה לגמרי נורמטיבי שאפשר להשאיר ילד בן חמש בבית ללא השגחה. רק לפני מספר ימים שמענו על פעוטה בתל-אביב שנפלה מקומה שנייה, כאשר בעצם היא היתה בהשגחת אחיה. אפשר לומר שיש יותר ויותר ילדים שנשארים ללא השגחה, הבתים לא מספיק מוגנים ולכן הסיכון לילדים הוא מאוד מאוד גדול, גם לפגיעות קלות יותר וגם לפגיעות קטלניות. דרך אגב, המזל הוא אם התוצאה תהיה שטחית וקלה או התוצאה תהיה קטלנית. למשל הפעוטה שנפלה נפצעה רק קל, אבל באותה מידה היא היתה יכולה גם להיהרג. זה המזל היחיד שהיה שם.

לגבי הנושא של ילדים ללא השגחה דרשנו מספר צעדים שאני מבין שהם עכשיו ביישום. אנחנו מאוד רוצים לקבל גם את האימפוט שלכם, איך אתם רואים מהצד שלכם את היישום של המשרדים.

יש חוקים נוספים שהם נכונים לכל השנה והם רלוונטיים בהחלט בקיץ. היו הרבה מקרים קטלניים של ילדים שנהרגו או נפצעו קשה בתאונות אופניים. יש כאן שוב קריאה לקדם את החוק של חבישת קסדה.

אני מודה לארגון "בטרם". רותם זהבי, ממשרד החינוך, שאחראי על מינהל בטיחות ארצי, בבקשה.

אני מברך על הכינוס של הוועדה. במשרד החינוך יש מדיניות מאוד מוגדרת בנושא של קייטנות ומחנות נוער. הנושא הזה מעוגן בחוק הקייטנות, שבעצם מחייב את שרת החינוך לקבוע תקנות והנחיות מאוד מפורשות בנושא של קייטנות ילדים. נדמה לי שהחוק הזה פורסם ב-91' או 92' ומאז בעצם יש מינוי של שרת חינוך שמרכז ועדה בינמשרדית שעובדת במהלך כל השנה ובעיקר לקראת הקיץ ובקיץ. בתוך הוועדה הזאת יושבים אנשים ממשרדי ממשלה שונים, כמו משרד הבריאות, משרד הפנים, כבאות והצלה, משטרה, כמובן אנשי הבטיחות של המשרד ותנועות הנוער. הגופים האלה בעצם מאגדים את הפקת הלקחים, הנחיות בטיחות ונושאים שקשורים לכל הנושא של רישוי עסקים, קייטנות וכו' ושיפור כל התנאים בקייטנות ובמחנות נוער ויער.

בעקבות הפקת הלקחים של הוועדה אני מוסיף וכותב בחוזר המנכ"ל של המשרד שקשור לנושא בטיחות את הפקות הלקחים וההנחיות האלה. לפני כן אני גם מזמין את ארגון "בטרם" אם יש להם לקחים שנצברים אצלם מהמחקרים להעבירם אלינו. אנחנו עושים את זה כל הזמן ומידי שנה יוצא חוזר מנכ"ל לנושא של קייטנות ומחנות והוא אמור להגיע לכל הרשויות בישראל, לכל תנועות הנוער, למדריכים, למד"צים והם אמורים לעבוד על פי ההנחיות האלה. בחוזר הזה כתובות הנחיות בריאות, ביטחון, בטיחות, הפקות לקחים, טפסים מחייבים, תהליכי רישוי מחייבים, הנחיות מחנאות, פעילויות מים שונות וכו'.

אני מבקש שתפרט בקשר ליישום של ההנחיות.

אנחנו מחייבים את תנועות הנוער בהדרכות ברמות שונות. אנחנו מארגנים את ההדרכות האלה יחד עם תנועות הנוער, כאשר אנחנו עושים כנס מנהלי מחנות, מנהלי קייטנות ומעבירים להם את ההנחיות האלה לקראת הקיץ. יש מערכת שלמה של פיקוח במשרד שאחרי כן מסתובבת גם במחנות ובקייטנות.

אנחנו מארגנים ברשויות המקומיות, דרך מינהל חברה ונוער, איזשהו כינוס לכל בעלי הקייטנות הפרטיות במחוז עצמו – צפון, תל-אביב או מחוז המרכז – שבהם בעצם מרוכזים בעלי הקייטנות ליום או יומיים ובהם הם מקבלים את כל ההנחיות והחידושים בנושא, כמו איך לעשות מבדק בטיחות, איך לעשות את הרישוי עסק, הנחיות ביטחון חדשות וכו'.

שמענו פה נתון מבהיל על כך שישראל נמצאת במקום ראשון בעולם בתחום הפגיעה בילדים. זה כמובן קודם כל באחריות זה שאחראי על הבטיחות במשרד החינוך. איך אתה נערך כדי לשנות את הממצא המחריד הזה?

הנושא הזה בראש מעיינינו. הנתונים של ארגון "בטרם" נאספים מבתי חולים וכו'. אנחנו מודעים למצב הזה, למרות שלנו יש דיווחים שונים. הסיבה לכך היא שאנחנו מאורגנים אחרת מבחינת קבלת הנתונים.

אני מניח שלמי שיש יותר נתונים, זה יותר מדויק.

אנחנו לא מתווכחים על הנתונים. השאלה הנשאלת היא מה אנחנו עושים כמשרד לנושא של קידום הבטיחות.

הנתונים הם באמת מזעזעים. מזעזע שאנחנו מספר אחד בעולם, ואפילו לאורך זמן, בנושא הפגיעות בקהילה ובמסגרות השונות. איך אתם נערכים כהיערכות חירום כדי לשנות את המצב הזה?

אני מבקש לתת לכם סקירה כללית איך משרד החינוך רואה את נושא הבטיחות ומה הוא מתכוון לעשות בשנים הבאות. אני נמצא שנתיים במשרד ואני מוביל ומחזיק לפיד ביד בנושא הבטיחות ואני מקווה לקדם את כל הנושא הזה. זו מדיניות שלמה, זו תפיסה שלמה של בטיחות שלא כוללת רק טיפול במוסדות חינוך, במנהלי המוסדות, בילדים וכו', אלא זה טיפול כולל, הוליסטי, שיש בו יצירת קשר בין הרשויות המקומיות והמוסדות, בין הפדגוגיה לבין התלמיד. לכן אי אפשר כרגע לפרוס את כל היריעה. אנחנו עושים מעשים וכמובן שזה לא מספיק. יש עוד מקום רב לעשייה וארגון כמו "בטרם" הוא בהחלט מבורך ואולי בעזרתו אפשר יהיה להמשיך להרים את הכפפה ולהניף את הדגל יותר גבוה. יש הרבה עשייה ויש גם הרבה מאוד מקום לשפר, כדי לקדם את הנושא הזה.

אם אנחנו מספר אחד בעולם, כנראה שיש הרבה מקום לשפר. משום מה אני לא מרגיש שאתם רואים את זה כמצב חירום. עזבו כרגע את הילדים, אפילו מבחינה כלכלית כדאי לשפר את המצב.

לפני שבוע וחצי סיימתי קורס שבו הכשרתי 41 מנהלי בטיחות לעיריית ירושלים. מדובר בקורס בין 150 שעות שבו מערך שלם בעיריית ירושלים – מנהלי עבודה, מפקחים, אנשים שנמצאים בקשר עם מוסדות חינוך, מהנדסים, אדריכלים שמתכננים את מוסדות החינוך העתידיים בירושלים – הוכשר לנושא של בטיחות מוסדות חינוך. הם למדו איך לעשות מבדק, איך להגדיר קדימויות, כל הנושא של הכרת חוזר מנכ"ל וההנחיות של משרד החינוך. זה היה הקורס התשיעי שהתקיים והכשרנו כ-280 חניכים ברשויות המקומיות שהם מרכזים בכל רשות את נושא הבטיחות במוסדות חינוך. הם למשל יודעים את ההנחיות שלנו לגבי קייטנות והם יודעים לייעץ ולהנחות. זה דבר אחד שעשינו ויש כמובן עוד דברים שאנחנו עושים.

אני גם מרכז ועדה יחד עם מינהל הפיתוח והמינהל הפדגוגי. הוועדה עוסקת בתכנון אדריכלי ומניעת אלימות, כלומר איך לתכנן מבנים שבתכנון עצמו כבר ייכנסו האלמנטים של מניעת אלימות.

זה נשמע מעניין.

זה רק פסיק קטן ממה שאנחנו עושים.

שמענו שבארצות שבהן היתה הגישה ההוליסטית הן הגיעו לירידה משמעותית מאוד – 30%-40% - במספר הנפגעים. זה אומר שאם יש מדיניות כוללת, הוליסטית, אפשר להגיע לירידה דרסטית במספר הילדים שנפגעים. הייתי מאוד רוצה לשמוע מכם על היערכות חירום – מעבר למה שאתם עושים בשוטף, שזה מבורך וטוב - כדי להוריד בצורה משמעותית את מספר הילדים שנפגעים בתאונות. כששומעים נתונים כל כך קשים זה מחייב היערכות חירום, כדי להפחית בצורה משמעותית את כמות הנפגעים.

אני מעריכה את עבודתו של רותם זהבי. אני חושבת שמאז שהוא נכנס לתפקידו, הנושא של בטיחות במשרד החינוך קודם פלאים, אבל לצערי אני לא כל כך מסכימה איתו, כי משרד החינוך הוכיח לנו בתקופה האחרונה שהבטיחות של הילדים שלנו לא מעניינת אותו. כל סעיף התקציב לנושא הבטיחות במוסדות חינוך נמחק מתקציב משרד החינוך, הוא לא קיים. אנחנו מדברים על חופשת הקיץ והליכה בטוחה בדרך, אבל משרד החינוך ביטל את היחידה של הדרך הבטוחה. אנחנו לא יכולים לשבת פה באמצע חופשת הקיץ ולדבר על איך אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לחצות את הכביש נכון, כאשר משרד החינוך ביטל את התוכנית של אותה קבוצת מורים שלימדה את הילדים מכיתות א' עד ג' איך לחצות את הכביש, איך ללכת על המדרכה, איך לשבת חגור ברכב וכו'. היחידה הזאת לא קיימת יותר.

אולי זה בגלל שעשו שידרוג, כדי להגיע למשהו יותר טוב. מר זהבי, אתה יכול לאשר את הנתון הזה.

אני מעריך שכל מה שאתי בנימין אומרת הוא בדוק.

אבל אתה יודע את הגישה ההוליסטית מאחורי זה, אז תסביר לנו איך יכול לקרות כזה דבר?

כמו בכל האגפים במשרד החינוך, גם האגף לבטיחות בדרכים היה צריך להחליט על מה הוא מוותר.

זה לא רק הבטיחות בדרכים. אנחנו מדברים גם על בטיחות בכלל. כל סעיף הבטיחות נמחק מתקציב משרד החינוך והוא לא קיים יותר.

אלה דברים מאוד רציניים. יש בכל זאת מנהל בטיחות ארצי – והוא יושב כאן - ולכן לא יכול להיות שהנושא הזה נמחק לגמרי. מר זהבי, אם הדברים שאומרת נציגת ארגון ההורים הארצי נכונים, אז זה לגמרי שונה ממה שהצגת. סליחה שאני אומר את זה כך.

אין בעיה, כי זכותך וחובתך לשאול שאלות, גם אם הן קשות. בנושא של התקציבים, שיקול הדעת וההחלטות שהתקבלו במשרד, אני מציע לזמן את המנכ"לית, כי אני לא רוצה להתחיל להסביר את המניעים והשיקולים, כי הראיה צריכה להיות ראיה יותר רחבה וראיה כוללת. לכן אין לי סמכות כרגע להסביר מה הם השיקולים לקיצוצים, והיו קיצוצים קשים מאוד בתקציבים שהוקצו לרשויות, גם דרך משרד האוצר וגם דרך המשרד שלנו. אני מציע לא להיכנס לעניין הזה, כי אלה דברים שקשורים יותר לשיפוצי קיץ שקוצצו באופן משמעותי, כל נושא תקציב הבטיחות שירד.

מה זה שיפוצי קיץ?

מידי שנה מוקצה סכום של כ-100 מיליון שקל לרשויות המקומיות להכין את בתי הספר לקראת פתיחת שנת הלימודים. רשות מקומית מקבלת על פי מפתח של תלמיד, כיתה וכו' ועל פי הנחיות של משרד ראש הממשלה סכום מסוים מהתקציב הזה ועם זה היא מכינה את בתי הספר. מדובר בליקויי בטיחות, מפגעים, צביעה, שיפוצים, החלפת ציוד וכו'. השנה הורידו את התקציב הזה של כ-100 מיליון שקל ל-20 מיליון. בשנתיים האחרונות, על פי החלטת ממשלה, היו 20 מיליון שקל שהוקצו באופן חד פעמי כל שנה כתוספת לנושא הבטיחות. גם התוספת הזאת שהיתה בשנתיים האחרונות לא חולקה השנה. זה עדיין לא אומר שהמערך לא עובד ושאנחנו לא ממשיכים לטפל בנושאים. לקראת הקיץ יצאנו עם משרד הפנים בפרוייקט משותף של תשדירים בנושא הרחצה בחופי הרחצה. חולקו פליירים בחופי הרחצה בנושא. כמו כן, בתוכניות שלנו אנחנו אמורים ללכת למערך הכשרה רחב מאוד בנושא של רכזי בטיחות בית-ספריים, מנהלים וגננות. בשלוש השנים הבאות אנחנו נבצע את זה.

הבעיות בתוך בתי הספר כן מטופלות, כי הרשויות לקחו את זה על עצמן, כל רשות כפי יכולתה. ברשות שאינה יכולה להרשות את זה לעצמה, הבעיות לא יטופלו. צריך לזכור שאנחנו לא מדברים רק על בתי הספר, אלא על אותה יחידה שמלמדת ילדים לחצות את הכביש ושבוטלה, אותה יחידה של פיקוח על טיולים שקוצצה מ-16 אנשים לשמונה אנשים, שבממדים ארציים זה שום דבר, אבל הם עושים עבודת קודש בשטח. יש עוד נושאים נוספים של בטיחות בדרכים שקיצצו אותם. לא נותר לנו אלא ללכת עם הילדים שלנו ולשמור עליהם גם במוסדות החינוך וגם בדרך אליהם ובחזרה.

אני מפקחת ארצית בשירותי בריאות הציבור ונציגה של משרד הבריאות. הנושא של הבטיחות במשרד הבריאות בכלל ובשירותי בריאות הציבור עוסקים בעיקר במניעה ואולי אנחנו נושאים את הדגל בנושא הזה. אנחנו עושים את זה מגיל אפס, כי כך אנחנו עובדים במניעה. אנחנו פיתחנו ערכה יחד עם עמותת "בטרם". מדובר בערכת הדרכה בנושא של בטיחות מגיל אפס עד שש – בטיחות בבית ובסביבה הקרובה. זה חלק מהעשייה היום-יומית שלנו. כמו שמדברים על תזונה בטיפת חלב ועושים חיסונים, מדברים גם על בטיחות באותו היקף ובאותו עומק. אחיות בריאות הציבור עברו הכשרה ועוסקות בעניין הזה. כל אמא שמגיעה לטיפת חלב מקבלת מאיתנו הדרכה לגבי המפגעים שעלולים לקרות לפי הגיל ומצב התפתחות הילד. זה ברמה האישית.

ברמה הקהילתית אנחנו עובדים גם עם גננות וגם עם מטפלות ובאמצעותן אנחנו מעבירים את האחריות לנושא של בטיחות למי שצריך. יש לנו תוכניות למה שנקרא "גן בטוח", "מעון בטוח" ו"משפחתון בטוח". בתוכניות אלה אנחנו מציגים למטפלים את כל המכלול של האמצעים שצריך לנקוט כדי למנוע תאונות ולחסוך באשפוזים.

מי מגיע אליכם?

כל משפחה שיש לה תינוק בעצם מגיעה לטיפת חלב ושם היא מקבלת הדרכה. זה בעצם היתרון הגדול של השירות הזה, שמגיל אפס ואולי אפילו לפני זה אנחנו כבר מדברים על בטיחות וזה לאורך כל השנים שהם בטיפול. אחר כך זה ממשיך במשפחתונים, המעונים והגנים. אנחנו בעצם מדריכים את המשפחה איך לבחור מעון או משפחתון, כאשר אחד העקרונות זה מעון בטוח.

אנחנו עובדים גם ברמה קהילתית. אנחנו חושבים שהנושא של בטיחות הוא נושא שחוצה משרדים וחוצה ארגונים ורק עבודה משותפת ואיגום משאבים יכול לקדם את הנושא הזה. בטיחות זה עסק של כל אחד. אני יכולה לתת דוגמה של אחד הפרוייקטים שאנחנו עושים, ואנחנו עוסקים בו כרגע, זה הנושא של מתקני שעשועים. משרד הבריאות, עמותת "בטרם", עיריית חיפה והפקולטה לארכיטקטורה, נציגי הורים, נציגי שכונות וכמובן מכון התקנים יושבים ביחד ובונים מודל לבחירת מתקני שעשועים ואיך אחראים עליו. גם כאשר בוחרים נכון את מתקן השעשועים, מישהו צריך להיות אחראי עליו. אם הרשויות לא יכולות להיות אחראיות לזה, בסופו של דבר האחריות היא על אלה שמשתמשים. המסר שאנחנו מעבירים הוא בעצם להעביר את האחריות למשתמשים ולכן הם שותפים כבר בשלב התכנון. אנחנו נשמח לדווח על כך בישיבה הבאה. דרך אגב, אני חושבת שישיבה כזאת צריכה להתקיים לפני החופש הגדול.

לגבי הקייטנות ובתי הספר – בנוסף לכל הנושאים של בטיחות יש נושא חשוב נוסף וזה הנושא של התנהגות בשמש. יש לנו תוכניות שאנחנו מפעילים כדי לקחת אחריות על הנושא של התנהגות בשמש – שתייה, קרם שיזוף, להיות בצל וכו'. אנחנו גם מדריכים את התלמידים לקראת היציאה לחופשת הלימודים וגם מדריכים את מנהלי הקייטנות והמדריכים לקראת עונת הקייטנות. אנחנו מקבלים רשימה של קייטנות, גם אלה שמופעלות על ידי העירייה וגם הקייטנות הפרטיות, כי הן צריכות לקבל אישור.


גם במחנות הנוער יש לנו תפקיד של פיקוח וכדי לפתוח מחנה צריך אישור של משרד הבריאות, שזה כולל את התנאים התברואתיים, את הנושא של הכנת המזון וכמובן כל המפגעים הבטיחותיים. אנחנו אולי מספר אחד בעולם בנושא של פגיעות ילדים, אבל לפחות בכל הנושא של הרעלות מזון זה לא כך. אתם בוודאי זוכרים שבעבר במחנות הנוער היו שולחים קבוצות גדולות של ילדים הביתה בגלל הרעלות מזון. הדבר הזה כבר נמחק מהרפרטואר. בדבר הזה לפחות יש איזושהי נחמה.

צריך לזכור שמניעה זה דבר שנעשה לאורך שנים ולכן זה קצת מתסכל שלא רואים מייד תוצאות, מה גם שהתקציב לשירותי בריאות התלמיד בבתי הספר הולך ונשחק ואני כבר לא יודעת אם יתקיים שירות כזה. לכן כשמדברים על תקציבים צריך לזכור שכל מה שאמרתי נעשה במסגרת העבודה הסטנדרטית של האחיות ולא מקבלים על זה שום תקציב נפרד.

מי אחראי על מתקני השעשועים בגני הילדים?

בעיקרון מי שרוכש את מתקני המשחקים זה הרשות המקומית. היא רוכשת את המתקנים מיצרן כלשהו שזכה במכרז. המתקנים צריכים להיות על פי תקן של מכון התקנים. מהרגע שהיצרן התקין את המתקנים, האחריות היא על הרשות. היצרן צריך למקם את המתקנים באופן כזה שהם יענו על התקן, קרי שמסביב המתקן עצמו יהיה מספיק חול, מרווח בין מתקן למתקן וכו'. לאחר מכן הפיקוח הוא על ידי שתי בדיקות: בדיקה אחת חודשית, ויזואלית; בדיקה אחת שנתית. היום הבדיקה הזאת לא מבוצעת במדינת ישראל. כלומר, התקן מחייב את בעל המתקן – הרשות המקומית שאחראית על מתקני המשחקים בגני הילדים - לזמן מעבדה מוסמכת אחת לשנה. היום מעבדה מוסמכת זה מכון התקנים או אנשים אחרים שהם הכשירו. בעל המתקן חייב לתקן על פי הבדיקה של המעבדה ולהעמיד אותו על פי הדרישות של הבדיקה השנתית. היום לא עושים את הבדיקה השנתית, כי זה עולה כסף.

וגם עולה כסף לתקן את מה שצריך. כך חוסכים פעמיים.

הרשויות לא מתקנות, אלא מוציאות את המתקן ומשאירות גן ללא מתקנים.

אני מנהל מתנ"ס מודיעין ונציג החברה למתנ"סים. אני רוצה להעביר לכם את מה שקורה בשטח. במסגרת עבודתי אני אחראי על אלף ילדים בקייטנות. בניגוד למה שאמרה נציגת ארגון ההורים, לזכותו של מינהל חברה ונוער במשרד החינוך אני יכול לומר שבשנים האחרונות הם מקשים עלינו הרבה יותר בנושא של רישוי עסקים.

אמרתי שמאז שרותם זהבי נכנס לתפקידו זה אחרת.

הוא קיבל צל"ש אישי, אבל לא מוסדי.

לזכותם ייאמר שהם הגיעו לרמה כזאת שהם אפילו מבקשים פירוט לגבי התוכנית היומית. כלומר, מעבר לבטיחות חשוב להם גם מה הילד מקבל, כי כשילד עסוק הוא פחות פנוי להעיף את הכיסא על החבר שלו. יש לזה משמעות גדולה ואחד קשור בשני.

מה שלא הוזכר ואותי זה קצת מטריד, זה כל נושא החינוך. איכשהו החינוך נשכח מהשולחן – שיהיו מדריכים, שיהיו מנהלים, שיעשו להם וכו'. אנחנו מאבדים את הילדים בסיפור הזה. היתה ועדה לבטיחות בדרכים ואני מנהל אחד המתנ"סים היחידים בארץ - מתוך שמונה - שאישרתי "קהילה בטוחה". מישהו בארץ החליט שלא צריך "קהילה בטוחה" והיום מתוך 40 מתנ"סים שהפעילו 800 עד 1,000 מתנדבים נשארו רק שמונה. מתנ"ס מודיעין, בגלל שהנושא קרוב לליבו, משקיע כסף ועושה "קהילה בטוחה". לכן בקייטנות שלי החבר'ה האלה עברו והסבירו לילדים את הנושא של קהילה בטוחה ומה זה זהירות בדרכים. מערך הוליסטי צריך להתחיל מלמעלה, אבל דרך הילדים. אל תשכחו את הילדים. אם הילדים שלי נכנסים לאוטו וזוכרים את "מדליק מי שמקליק ראשון" ומייד נחגרים בלי שאני אגיד להם, זה חינוך, זו הפנמה, זה תהליך. ייקח זמן עד שיראו תוצאות. בעוד שלושה ימים אנחנו מסיימים את הקייטנות אצלנו ואז אני גם אישן טוב, כי אני מאוד לחוץ מהקטע הזה של הבטיחות ושהכל יסתיים טוב. אני, כאבא וכמנהל מתנ"ס, אומר שקודם כל הבטיחות ואחרי זה כייף. זה סדר העדיפויות שלי.

אנחנו גם דואגים ליום שאחרי שהקייטנות נגמרות.

יש היום נטיה, והיא טובה, שהרבה קייטנות מתקיימות הרבה מאוד בתוך הגנים עם הסייעות והצוותים המוכרים. אנחנו עושים מאמצים שזה יהיה כך, כי אני חושב שילד שהולך למקום מוכר עם צוות מוכר, זה מוסיף לנושא הבטיחות. מנהלי בתי הספר לא אוהבים את זה, כי הם רוצים שמה-30 ביוני בית הספר יהיה ריק והם טוענים נגדנו שהקייטנה מלכלכת. אני הצעתי שהמתנ"ס יצבע כיתות. בכל מקרה, הפעילות בתוך בתי הספר והגנים, בתוך המבנים המוכרים, היא מאוד מאוד חשובה לנושא הבטיחות ויכולה להביא לשינוי דרמטי. אם מתוך עשרים ימי קייטנה הילדים שלנו היו 15 יום בתוך מבנה ממוזג ומוגן, הסיכוי להתייבשויות וחשיפה לשמש קטן. כל הדברים האלה עובדים דרך משרדים ממשלתיים והרשויות ואנחנו עושים את כל המאמצים שהדברים האלה יקרו.

אני רוצה להתריע בטרם. במשך השנים אחיות בתי הספר הצטרפו בחופשת הקיץ לקייטנות. לאחרונה, כאשר יש את האיום של הקיצוץ בתקציב של בריאות התלמיד, מדברים על פיטורים של כ-300 אחיות מתוך ה-900 שיצאו לקייטנות במסגרת הרשויות המקומיות והגיעו לכל יעד.

אני רוצה להתמקד בתפקיד של האחות בתוך הקייטנה – דובר כאן על תאונות ועל כל מיני מפגעים, מי שנושאת את הדגל באיתור של הדברים האלה זו האחות של בית הספר שמגיעה לקייטנה או אל הנופשון שבו נמצאים ילדים. ההיכרות שלה עם הילדים היא היכרות מגיל אפס, כאשר היא מלווה אותו בעבודה שנמשכת ברצף עד גיל 18 בבית הספר, ובד בבד גם בחופשת הקיץ. לצערנו הרב, מאחר שאנחנו נחשפות לאיום פיטורי אחיות, נאלצנו להוציא קבוצה גדולה של אחיות לחופשה במקום לקייטנות, מאחר שהן מאוימות במכתבי פיטורים והן צריכות לממש את הזכות הסוציאלית שמגיעה להן לחופשה שנתית. במקום להמשיך בעבודה השוטפת שלהן ולהגיע אל קבוצות הסיכון ולמנוע את כל מה שדיברתם, הן יוצאות לחופשה. לכן אני אומרת שעדיף למנוע את הקטסטרופה בטרם יקרה משהו.

למה הן לא יכולות לצאת לחופשה אחרי תקופת הקייטנות?

משום שהן מאוימות בפיטורים. מדובר על קיצוץ ענק, שאם הוא אכן יהיה בהיקף של 70 מיליון שקל לעומת מה שהיה בשנת 97', כאשר מספר התלמידים עולה כל הזמן וכך גם מספר בתי הספר, זה יפגע מאוד בשירות, כי מספר האחיות לא עלה. הנהלת המשרד שלי צריכה להתמקד באותו תקציב של 70 מיליון שקל ולתת את השירות כמו שהוא. בשנה שעברה חברת הכנסת תמר גוז'נסקי ניסתה לשפר את המצב ולהביא למצב שאחות תוכל לתפקד גם בבית הספר ובמסגרת הקהילתית עם מספר תלמידים הרבה יותר קטן, כדי שהיא באמת תוכל לעשות את העבודה שלה, אבל היום מתוך 900 האחיות שיש 300 חשופות למכתבי פיטורים. נאלצנו לתת להן חופשה, כי אחרת הן יפסידו גם את זה. לפיכך הן לא יכולות להגיע לאותם אתרים שהיום אנחנו מדברים עליהם.

אני פונה כאן לכולם שיתנו לנו את התמיכה כדי למנוע את הקטסטרופה הזאת, מאחר שבשנה הבאה זה הולך להיות אלף מונים יותר קשה, כאשר אחות אמורה להיות אחראית על 3,000 תלמידים. אני לא יודעת אם תהיה בכלל אחות בבתי הספר, כך כמובן גם בקייטנות, במעונות ובכל המקומות שאנחנו מגיעים אליהם. אפשר לומר שכבר השנה כמעט ולא ראו את האחות.

אנחנו כמובן מאוד מכבדים את הזכויות הסוציאליות, אבל אם התפקיד של האחות הוא כל כך נחוץ וחשוב בקייטנות, מדוע היה צריך להוציא אותן לחופשה דווקא עכשיו ולא בעוד שלושה ימים, שאז אין כבר קייטנות?

התקציב נגמר ואין ממה לשלם משכורות.

זה לא מה שאמרת. אמרת שבגלל שיש חשש שאחר כך יפטרו אותן, כדאי שינצלו עכשיו את החופשה שמגיעה להן.

לאחיות יש איזושהי תקופת עבודה והתקציב לזה נגמר. מזה חודשיים-שלושה הן מאוימות במכתבי פיטורים. כלומר, אנחנו משכנו את העגלה עד הלום, כאשר למעשה אין כבר ממה לשלם להן משכורות. מצד שני, יש להן זכויות סוציאליות שאנחנו חייבים לשמור עליהן.

אני לא בטוח שזה היה מעשה אחראי.

אין לנו ברירה. המעשה הלא אחראי הוא של שר האוצר ולא שלנו. אנחנו לא עובדים בהתנדבות.

בעצם התקציב נגמר וכל התוכניות היפות, שסיפרתי רק על חלקן, ספק גדול אם הן יתקיימו בשנה הבאה. אם יהיה בכלל שירות, הוא יהיה שירות של חיסונים בלבד. חינוך לבריאות וקידום בריאות, שהם בעצם הדברים הכי חשובים, לא יתקיימו.

אני רוצה להעלות נושאים נוספים שהם חלק מהבטיחות בחופשה שאז יש סיכון יותר גבוה. אני מתכוונת לכל הנושא של מפגש ילדים עם זרים. אנחנו מוצאים את עצמנו מתעסקים הרבה מאוד בתוצאות המאוד קשות שיש למפגשים האלה. הילדים נמצאים הרבה זמן לבד וכמובן שגם המגע שלהם עם אנשים זרים ומפוקפקים הוא גדול יותר ואז גם התוצאות קשות יותר.

כך גם לגבי הנושא של חשיפה שלהם לתכנים לא ראויים באינטרנט ובמחשב, שגם זה חלק מזה שהם הרבה מאוד שעות לבד. זה עוד חלק אחד מתוך מכלול הנושאים שהועלו פה.

לגבי מניעה – אנחנו מאמינים שזה הנושא המאוד מרכזי בכל הנושא הרחב הזה. כמו שנאמר, מניעה היא עבודה יום-יומית, עבודה סזיפית של כולם ביחד, שכולם צריכים לחבור למענו. אי אפשר שרק ארגון אחד צריך לעשות את זה ורק הוא, כי הנושא הזה הוא רב תחומי. יש הרבה מאוד אחריות גם של הורים, וחשוב גם את זה להדגיש. יש לפעמים טיפים מאוד קטנים שיכולים למנוע את הסכנות.

התפקיד של כולנו הוא להגיע עד כמה שאפשר לכולם, קודם כל ישירות לילדים וגם ישירות להורים. המועצה לשלום הילד פועלת בעניין הזה כל הזמן. בקיץ שעבר פורסם מנשר דרך עיתון "ידיעות אחרונות" וזה מופץ גם השנה. המנשר מעלה את כל הנושאים בהקשר זה של היפגעות ילדים.

אני חושבת שהנקודה המאוד מרכזית פה - ודווקא כנציגה של ארגון לא ממסדי אני מרשה לעצמי לבוא ולומר את זה - שתוכניות המניעה הן דבר הכרחי . נוטים מאוד בקלות להפסיק את הפעילות הזאת, למרות שמבחינה כלכלית תוכנית המניעה היא לאין ערוך זולה יותר מאשר אם אחר כך צריך לטפל בכל תוצאות הלוואי שנגרמות מדברים שבעצם לא מנענו אותם. זה בכל התחומים – גם בתחום הרפואה וגם בתחומים אחרים שהוזכרו פה, כולל הנושא של טיפולים פסיכולוגיים לילדים שנפגעו.

זה לא כתוב בסעיף הקיצוצים בתקציב.

לכן אני מעלה את זה. מניעה זה דבר הרבה יותר זול מטיפול. מאחר שחלק מהחופש הזה כבר עבר ואנחנו מנסים לתכנן מהיום והלאה, כי את הנעשה אין להשיב, אז הקריאה שלנו היא חד-משמעית לאפשר את המשך תוכניות המניעה. זו עבודה יום-יומית ולא דבר שעושים פעם אחת ולאחר מכן מחוסנים לשנתיים. זה לא עובד ככה. זה דבר שצריך להיות כל הזמן, כל הזמן מתחדשים דברים, כל הזמן נולדים ילדים, הילדים גדלים, הצרכים שלהם משתנים, המפגשים שלהם עם הסיכונים מתקדמים כל הזמן. החינוך לילדים ולהורים מתפתח כל הזמן ומתקדם וכל הזמן יש את האנשים החדשים שצריך לעבוד איתם. צריך לדאוג שזה יהיה חלק בלתי נפרד מהמערכת.

אני רוצה לציין שלאחרונה גם השלטון המקומי חבר לארגון "בטרם" ובשיתוף איתו אנחנו מנסים לחבר את כל הרשויות המקומיות כדי שייקחו חלק בנושא חשוב זה – איך עושים עולם בטוח לילדים.


במרכז השלטון המקומי אני אחראית על מניעת אלימות בכל הרשויות המקומיות ואני חייבת לציין שעד שלא הכרתי את ארגון "בטרם" כמעט ולא שמעתי כמה הנושא הזה חשוב – לא בממשלה, לא במשרד החינוך ולא בשום מקום אחר. היום אני נלחמת איך להכניס את זה לתוך הרשויות ולא להגיד מראש שאין תקציב ובזה זה נגמר. אני חושבת שהיה צריך להיות פה נציג ממשלה או נציג משרד האוצר כדי שאפשר יהיה לצאת עם החלטה חד משמעית איך מחייבים את כל הרשויות להיות שותפים למטרה. אולי רק כך נצליח לעשות משהו. זה לא פחות חשוב משום דבר אחר.

זה בוודאי נכון. אני רוצה לציין שיש פה נציגים חשובים של שלושה משרדי ממשלה ואם נחכה עד שיגיע נציג האוצר לא נתקדם. כמו שאמרת, זה הרבה עניין של תודעה, וגם אם אין תקציב אנחנו ננסה להפיץ את זה ולהכניס לתודעה גם של הרשויות. זה שיש היום במספר גדול של רשויות יחידות לזכויות הילד זה אומר שיש מישהו שלפחות מופקד לחשוב. זו התחלה של משהו ולעבודה של "בטרם" צריכים להיחשף יותר ויותר גורמים. אולי אז תהיה לזה בסוף גם איזושהי תוצאה תקציבית, אבל אי אפשר להרים ידיים ולהגיד שאם לא יהיה נציג של האוצר, אי אפשר לעשות שום דבר. הנציגה של המועצה הלאומית של שלום הילד אמרה נכון שגם מבחינה תקציבית חוסר בתוכניות מניעה זה טירוף, כי אפשר כמעט לכמת את זה ולומר כזה זה עולה יותר כאשר אין תוכניות מניעה וכאשר נפגעים ילדים. ילד שנפגע בתאונה כלשהי עולה הרבה יותר מאשר תוכנית מניעה.

אחת הבעיות של אנשים שעוסקים בבטיחות היא שקל מאוד ללכת לעניין הזה של התקציב. כולנו עוסקים בניהול תוך כדי בעיה של משאבים ומתוך מה שאני עוסק בעניין הזה ויודע את העניין התקציבי ומכיר אותו לפרטים, אני יכול לתת אין ספור דוגמאות לרשויות שמצב התקציב שלהן הוא "על הפנים", אבל אם אנשים באגף החינוך ובאגף ההנדסה הבינו שהעסק הזה הוא באמת רציני, למרות האוברדרפט של הרשות, הם דאגו שלכל דלת יהיה הבלם ההידראולי, כדי שהדלת לא תיסגר על האצבעות של הילדים או שהם הבינו שעם המעט שיש להם הם צריכים לעשות את המשהו שיקדם את נושא הבטיחות. נכון שצריך להילחם על תקציבים, אבל אי אפשר לדבר רק על זה, כי יש הרבה מאוד בשינוי התפיסה ושינוי המיקוד. אנחנו עוסקים כל היום בנושא הביטחון והמדינה מקצה הרבה מאוד לנושא הזה במוסדות חינוך, אבל כמה ילדים נפצעו מאיזשהו פיגוע או אירוע שקרה בבית ספר? לעומת זאת, תבדקו כמה אנשים נפגעו בהיבט הבטיחותי בבית הספר. אני בעצם רוצה להדגיש את הפרופורציות.

כמה סייעות לגננות קיבלו הרצאה בנושא בטיחות? זה הא'-ב' של כל הדבר הזה. יש כל כך הרבה בזבוזים במערכת ואפשר לעשות סדנאות לסייעות בגני הילדים ואולי מזה היינו מתחילים.

יש כמובן הרבה מאוד היבטים לעניין. גם להתקין בלם הידראולי לדלת עולה כסף, אבל ברור שזה עניין של תודעה ואז סדרי העדיפות הם בהתאם. ברור שהנושא של הטרור נמצא בראש התודעה ואז זה מקבל סדר עדיפות ואנחנו מוכנים להקצות 100,000 אנשים שיעבדו כשומרים ומוכנים לבנות קיר של מיליארדים ועוד אלף ואחד דברים אחרים. גם ברמה המקומית בוודאי אפשר לפתור הרבה מאוד דברים ואם להורים למשל יש את המודעות, הם יכולים לעשות חלק גדול מהדברים.

במסגרת כל הפעילויות של "בטרם", מתוך הראייה הכוללת של אינטגרציה בין משרדים וקידום דברים, שכן נושא הבטיחות נוגע לכל משרד ומשרד, הובלנו איזשהו מהלך וייסדנו את מה שנקרא "הפורום הלאומי". בפורום הזה יושבים נציגים בכירים של המשרדים השונים בניסיון לקדם חשיבה משותפת למניעה. אחת התולדות של הפורום הלאומי זה פרוייקט בחיפה, שבאמצעות עבודה עם תושבים – ולפי שעה ללא הקצאת משאבים - הם התקדמו מאוד יפה בעשייה למען עצמם. זה הרבה עבודה של מודעות. אומנם דרושים הרבה משאבים, אבל עבודה משותפת, סנכרון ואיגום משאבים קיימים יכולים לקדם דברים. הפורום הזה היה בפעם שעברה בחסות השר דני נווה, שהיה אז שר ללא תיק, ובפעם הבאה הוא יתכנס אצל מנכ"לית משרד החינוך. אנחנו מנסים למשוך את כולם לעבודה משותפת.

אני במקרה מודע לנושא הזה, כי אני עובד בבית חולים בצפון ירושלים. אנחנו רואים הרבה תאונות בקרב האוכלוסיה הערבית והחרדית. לפיכך רציתי לשאול האם נעשים מאמצים ומוקצים משאבים בהתאם לפיזור האוכלוסיה ומספר התאונות בקרב אוכלוסיות מסוימות?

אתה צודק ומחדד נכון שבהסתכלות לאומית אכן 25% מהילדים בישראל הם ילדים לא יהודים והילדים האלה חשופים פי שלושה לתמותה מתאונות בהשוואה לילדים יהודים, ובגיל הרך אפילו מדובר על פי חמישה. כרגע אנחנו עובדים בכמה צירים: א. אנחנו פועלים בעשרים רשויות מקומיות, שמחציתן הן רשויות ערביות, כך שהפוקוס הוא מאוד חזק שם. ב. אנחנו עכשיו בכניסה לכל אזור ירושלים בשיתוף עם הרשות המקומית ו"הדסה" והפוקוס שוב יהיה על האוכלוסיה החרדית והערבית. גם בחיפה יש פעילות ממוקדת של הפורום ויש הרבה מיקוד במגזר הערבי.

אני חושבת שברמה הלאומית אני כן מבדילה בין האסטרטגיה הארגונית שלנו - שהיא ארוכה ומורכבת ויש בה פוקוס בלתי רגיל על האוכלוסיה הערבית - לבין הרמה הלאומית שבה אין מדיניות ואין אסטרטגיה. אני חושבת שההערה של ד"ר אייזנשטיין במקומה וזו מחויבותנו להסתכל על כלל ילדי מדינת ישראל ועל הילדים הערבים כאוכלוסיה בסיכון.

מה לגבי האוכלוסיה החרדית?

זה מאוד מעניין. אנחנו לא יכולים לתת נתונים על האוכלוסיה החרדית, מכיוון שזה לא רשום בשום מקום אם מישהו חרדי או לא. מהרושם שלנו וכל השותפים מדובר באופן חד משמעי על כך שזו אוכלוסיה בסיכון.

זו אוכלוסיה עם הרבה ילדים.

חוץ מהאינטואיציות של כולנו שמכוונות אותנו להניח שזו אוכלוסיה בסיכון, יש בהחלט הרבה מאוד ניסיון קליני ואנחנו רואים בכל המקומות שבהם אנחנו פועלים את הפגיעות הטיפוסיות לאוכלוסיה הזאת. דרך אגב, יש לנו פיילוט בבני-ברק, שמעורבים בו גם ראש העיר וגם רבנים. הקהילה שם מאוד מעורבת ונבנתה קבוצה של רפרנטים בשישה יישובים חרדים. כל הפורמט שונה, למשל הם לא היו מוכנים להתייחס לכוויות, כי כוויות נתפסות אצלם כמשהו שקורה בשבת וזה כאילו פוגע בשבת. לכן הם החליטו במסגרת הפורום שלהם להתחיל בנושא אחר.

מדוע הם לא הסכימו להתחיל עם הנושא של כוויות?

כי רוב הכוויות הן סביב פלטות שבת, מיחמים וכו'. זה הנושא שאנחנו רצינו שהעיר בני-ברק תיקח כפוקוס והעיר לא כל כך רצתה.

אני אחות בשירותי בריאות כללית. גברת חנה מירז הזכירה הרבה מהפעילות שאנחנו עושים ואכן בעקבות הערכה שנבנתה אנחנו עוסקים כל השנה בבטיחות, בעיקר בגיל הרך. לקראת הקיץ הפעילות העיקרית שלנו נקראת "חכם בשמש" ואנחנו נותנים הרבה הדרכה לקראת היציאה לשמש.

בעקבות ממצאים שעלו בעמותת "בטרם" ובעקבות ניסיון שהיה לנו במספר כפרים בגליל בהם הצלחנו להוריד בשיתוף עם בתי הספר ועם צוותי המרפאות את ההיפגעות של הילדים, יצאנו הקיץ עם תוכנית נרחבת דווקא למגזר הזה. זה התחיל עם הדרכה של צוותי המרפאות, כאשר הכלי העיקרי שלנו הוא הצוות הראשוני המטפל. נעשתה הדרכה במרפאות ונבנו ערכות הדרכה למרפאות, ניתנו חומרים להורים במגזר והיו תוכניות ברדיו שנעשו בעיקר בשעות שהאמהות מקשיבות. ההדרכה היתה בנושאים של איך לבחור קייטנה, על סביבת הבית, נזקי שמש, מים וכד'. זהו המיקוד שלנו השנה ולגבי החורף תכננו להיכנס לנושאים של בטיחות בתחומים אחרים בקרב אותה אוכלוסיה. כל זה בהתבסס על הממצאים של היפגעות פי שלושה או פי חמישה במגזר הזה. כמובן שעדיין אין תוצאות, אבל מעניין יהיה לראות, כי בכפרים ספציפיים שעשינו את זה ראינו שיש תוצאות טובות.

יש עכשיו תוכנית ליבה שאמורה לחייב את כל מוסדות החינוך בארץ. בתוכנית הליבה אין שום התייחסות לבטיחות בדרכים במגזר החרדי. שם לא מלמדים את הנושא הזה. בשום תלמוד תורה אין את הנושא של בטיחות בדרכים. כלומר, אפילו את המעט שיש אצלנו אין אצלם. לכן סטטיסטית יגידו לכם שהרבה ילדים חרדים נפגעים בתאונות דרכים. אני חושב שהוועדה צריכה לבקש ממשרד החינוך לחייב להכניס את נושא הבטיחות בדרכים והבטיחות בכלל לתוכנית הליבה, כדי שכל מוסד חינוכי שמתוקצב על ידי המדינה יקצה שעות לנושא הבטיחות, כדי שילדים יבינו איך חוצים כביש וכו'. מי שנוהג באזור חרדי יודע על מה אני מדבר. דרך אגב, המצב הזה קיים גם במגזר הערבי. צריך לקבוע שאם המגזרים הללו מבקשים תקציב ממדינת ישראל כדי להפעיל בית ספר, הם יהיו חייבים ללמד את תלמידיהם לחצות כביש. זה חשוב אפילו יותר ממתימטיקה. אני חושב שהוועדה צריכה לקבל החלטה שתחייב את משרד החינוך להכניס את נושא הבטיחות לתוכנית הליבה.

זה נשמע הגיוני.

המשטרה נכנסת לבתי הספר החרדים ונותנת להם את התוכנית של זהירות בדרכים.

מדובר על משהו אחר – לחייב את המוסד החינוכי להפעיל תוכנית לבטיחות. גם מורים יכולים ללמד ילדים איך לחצות כביש. לחייב שזה יהיה חלק מתוכנית הלימודים נשמע לי מאוד הגיוני.

אני עובדת ב"מכבי", אבל אני רוצה לדבר כאמא. אני מרגישה שמקדישים הרבה זמן במשך השנה לקראת אירועים בסוף השנה ואין מספיק התייחסות לנושא של בטיחות. אני מרגישה שהדבר הכי כבד לילדים ולהורים זה בעצם תקופת הקיץ. צריך לעבור את הקיץ בשלום, אבל אין הכנה לקראת הקיץ, לקראת כל הדברים שעלולים להיות דווקא בתקופה זו, אפילו נושאים כמו אינטרנט ומגע עם זרים. אם היה אפשר להקדיש תוכנית כלשהי שתכין את הילדים לכל הדברים הללו, נראה לי שזה היה חלק מקידום הבריאות והעלאת המודעות לנושא. מלבד מנשר להורים בנושא בטיחות שחלק גדול מהמנהלים מוציאים לקראת הקיץ, לא נעשה כלום.

על פי הנתונים של דוח "בטרם", ב-97' נפגעו 998 ילדים מפגיעות לא מכוונות. בואו נשווה את זה עם תאונות דרכים שנהרגים כל שנה כ-500 אנשים, זה אומר שמספר הפגיעות בילדים הוא פי שניים.

הנתון שאתה מציג הוא בעצם איזושהי טבלה שמציגה את סך הכל התמותה בכלל בילדים ואת היחס של הפגיעות המכוונות. הנתון שהצגת זה הנתון של מחלות והיפגעות בגיל אפס. בגדול אנחנו מדברים על זה שהיפגעות מהווה בין שליש למחצית ממקרי התמותה של ילדים החל מגיל שנה ועד גיל 19.

מכל מחלות הסרטן מתים 75 ילדים כל שנה ומתאונות מתים 200.

המסר שרציתי להעביר הוא שבעצם הנושא של היפגעות ילדים לא נמצא במודעות הציבור. אנחנו מכירים את הנושא של תאונות דרכים, יש מועצה וכו', וכך לגבי תאונות עבודה, אבל הנושא של היפגעות ילדים הוא לא במודעות הציבור וההורים ולכן צריך בקטע הזה הרבה מאוד הסברה.

תאונות דרכים זה אחד הגורמים להיפגעות ילדים וחלק לא מבוטל. אחת הסיבות שאנחנו צריכים לעשות ישיבות מהסוג הזה, זה כדי להעלות את הנושא למודעות הציבור והתקשורת. לצערנו הנושא הזה עולה רק כאשר ילדה נופלת מחלון בית ספר ואז אולי גם מחזירים תקציבים לנושא.


אני מבקש לסכם את הדיון. אני רוצה לשבח את עבודת הקודש של עמותת "בטרם". אנחנו מקווים שכל הגורמים יעבדו עם ארגון זה, גם גורמי הממשלה והרשויות המקומיות וכן גם גופים וולונטריים נוספים. העבודה שלכם מאוד מאוד חשובה, כי אתם נושאי הדגל בנושא זה. זה לא רק לעבור את הקיץ בשלום, אלא יש גם יום אחרי הקיץ.

אנחנו חושבים שצריך לתת משקל הרבה יותר גדול לנושא של הבטיחות של הילדים. מכל הבחינות מדובר על פצצות מתקתקות – מפגעים הבטיחותיים מכל הרמות – וצריך לטפל בזה. אנחנו נזמן את מנכ"לית משרד החינוך לוועדה זו, כדי לדון בנושא זה איתה, כי לא יכול להיות מצב שבו סדרי העדיפויות עד כדי כך מעוותים ודווקא בנושא הבטיחותי יש קיצוץ כל כך דרסטי כפי ששמענו פה. זה דבר שחייב תיקון.

אנחנו גם נשלח המלצה לגבי תוכנית הליבה, כדי שייכללו בה גם את נושא הבטיחות ומי שמקבל הקצבה מהמדינה יהיה מחויב לקיים תוכנית כזאת. אני לא חושב שמישהו יתנגד לזה, אלא רק לא חשבו על זה.

יש המלצה של מבקר המדינה שמדינת ישראל תכניס בתוכנית התקציב שלה סעיף שיהיה אך ורק לנושא מפגעי בטיחות. לצערי זה לא נעשה. אנחנו נמצאים בהתכתבות עם כל הגורמים האפשריים כדי שיישמו המלצה זו.

קשה לי לתאר לעצמי מישהו שיגיד שהוא לא רוצה שזה יהיה בתוכנית הליבה.

אנחנו צריכים לעסוק גם בנושא של האכיפה של הפרטים הטכניים, כמו לגבי מתקני שעשועים. אני מבין שהתקנות ישנן, אבל אין אכיפה. הבעיה היא שמי שצריך לפקח הוא גם זה שצריך לעשות.

משרד התמ"ת הוא המפקח על מתקני השעשועים.

משרד התמ"ת קובע את התקנים, אבל מי מפקח שאכן המתקנים תקינים?

הממונה על התקינה.

המפקח על התקינה אחראי לזה שפעם בשנה יבדקו את המתקנים?

הוא צריך לבדוק מדגמית שאכן עושים את זה.

ואם לא עושים את זה?

הוא צריך להגיש תביעה משפטית.

נושא של מפגעים סביבתיים בתוך בית הספר הוא בתחום הפיקוח של משרד הבריאות.

אם כך אני מבקש לקבל דיווח גם ממשרד התמ"ת וגם ממשרד הבריאות על האכיפה של התקנות.

לפני שבוע וחצי ניתן דיווח בוועדת החינוך והתרבות בדיוק על הנושא הזה.

אם היה לזה טיפול נכון וטוב, מה טוב. אם לא – גם אנחנו ניכנס לעובי הקורה בתחום הזה.

מה לגבי אכיפה ומיצוי דין עם בעלי קייטנות שעובדים ללא רשיון?

הרשות אמורה לשלוח מפקחים.

לפי מה שהבנתי, השנה הדבר הזה הוא לגמרי הפקרות. יצטרכו לעבוד הרבה זמן לפני הקיץ הבא, כדי להסדיר את העניין.

אנחנו גם רוצים להתריע בפני משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד הבריאות על הסכנה המאוד גדולה שמרחפת עלינו בגלל הקיצוץ שמבקשים לעשות בחטיבת האחיות בבתי הספר. אני רוצה לומר את זה בצורה חד משמעית שמי שמופקד ובכלל חושב בכיוון הזה בבית הספר זה קודם כל האחות. אנחנו נשלם מחיר בחיים ובבריאות אם הדבר הזה ייפסק. אני רוצה לומר את זה כהמלצה חד משמעית של הוועדה הזאת ואנחנו נעביר את זה לגורמים הרלוונטיים.

אני מודה לכולכם על השתתפותכם בישיבה. הישיבה נעולה.