פרוטוקולים/פניות ציבור/6877



5
הוועדה לפניות הציבור
15.07.03

פרוטוקולים/פניות ציבור/6877
ירושלים, כ"ד בתמוז, תשס"ג
24 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
שהתקיימה ביום שלישי, ט"ו בתמוז התשס"ג – 15 ביולי 2003 – בשעה 11:30

1. התנאים הקשים בלשכות התעסוקה לציבור הפונים אליהן

חברי הוועדה: ישראל אייכלר - היו"ר
סגן שר התעשייה, המסחר והתעסוקה מיכאל רצון
יעקב מרגי
מרינה סולודקין
יולי תמיר

איריס גינצבורג - אגף תקציבים, משרד האוצר
ערן גיל - אגף חשב כללי, משרד האוצר
נסים בויאלי - אגף חשב כללי, משרד האוצר
יעקב ניזרי - סמנכ"ל שירות התעסוקה
אריה בורג - מנהל בנא"ם
אהרון חוטובילי - יו"ר ועד העובדים, שירות התעסוקה
אבי צרפתי - מנהל אגף גמלאות מחליפות שכר, המוסד לביטוח
לאומי
דורלי לבנסרט - אגף קרנות, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד אלעד ארליך - נציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד
המשפטים
רינת אריניאס - נציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד
המשפטים
עו"ד ירון לוינסון - רשות ההסתדרות לצרכנות
סילביה טסלר-לזוביק - מנכ"ל ארגון "בזכות"
פנחס לויתן - מנכ"ל עמותת נגישות ישראל
עו"ד אבישי בניש - מוקד זכויות מובטלים, עמותת מחויבות לשלום
וצדק חברתי
מיכל כספי - ממ"מ

שלומית קואולמן

יפעת שי

הדס דויטש


1. התנאים הקשים בלשכות התעסוקה לציבור הפונים אליהן

שלום, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

את הישיבה הזאת אפשר לסכם בשורה אחת - פשוט לתת יחס נאות לכל אלה שנזקקים לשירות התעסוקה, אך זה יהיה מאוד פשטני לומר את הדיון הזה. כשאנו מגיעים לכנסת אנו חייבים לעבור את תנועת המחאה הזאת של האנשים. כאשר אנחנו בכנסת זרקנו, כשההסתדרות הוציאה אנשים לרחובות, כאשר מאות-אלפי מובטלים באים ללשכת התעסוקה ואף אחד לא רצה לשמוע את קולם, חשבו שכל אחד דואג רק לעצמו, ושאותם האנשים שיושבים באוצר ומחליטים את ההחלטות לעם ישראל – חלקם במשכורות לא גדולות וחלקם במשכורות עתק - הם יודעים מה טוב ליהודים.

לא כן נציגי הציבור – אחרי הכל, מה הם? פוליטיקאים; לא כן ההסתדרות, ודאי שלא המובטלים, שבכלל לא יוצאים לעבוד. נוצא מצב הפוך, שהוא סכנה לדמוקרטיה כולה; במקום שהאזרחים, שבמדינה ריבונית חילונית כמו מדינת ישראל הם הריבון, הריבון הוא השלטון, והשלטון הוא לא אותם אזרחים שבוחרים בנציגיו, השלטון הוא לא ההמשלה הנבחרת, אלא אותם פקידים שמקבלים כל שנתיים שר אוצר חדש, כמו ביבי נתניהו, שלפני ארבעה חודשים קיבל תוכנית מלאה ומוכנה – תוכנית מגירה של שנים, והם יודעים מה טוב. את כל הצעקות צריך לעבור. יתנו למפלגה כזאת עוד 120 מיליון שקל, למפלגה אחרת, ויגמרו עניין.

עכשיו זה בא לנו בפנים. אחת הגזירות הנוראות של התוכנית הכלכלית, שבכלל לא היינו מודעים לה, זה שאותם אמהות ואנשים שמקבלים הבטחת הכנסת - לא מספיק המצוקות שלהם, שהם צריכים ללכת לקופות חולים וכו', הם גם צריכים לבוא ללשכת התעסוקה ולהצהיר. זה תוספת מאמץ כבד מאוד על האזרחים, גם על עובדי לשכות התעסוקה, ובמצב הקיים של המבנים של לשכת התעסוקה, כאשר תעסוקה אין, זה מצב בלתי-אפשרי. לכן ביקשנו מהפונים ומהרשויות לבוא ולדון היום בשידור חי. גם אנשים שרוצים לצלצל ולפקסס תוך כדי דיון, מוזמנים לעשות כן. מזכירת הוועדה רויטל תקבל את הפקסים. מספר הפקס הוא 6496184-02. אנו מבקש מכל מי שנזקק לשירות התעסוקה ונתקל ביחס הוגן או בתנאי המתנה לא נאותים בגלל המצב בלשכה - הם יכולים לפנות אלינו בכתב לא רק בזמן השידור, אלא גם אחר כך בדואר: הועדה לפניות הציבור, הכנסת ירושלים, או בפקס. אני לא בטוח שלכל מי שנזקק לשירות התעסוקה יש פקס.

אגב, למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - יש להם סגן שקוראים לו מיכי רצון, והוא חבר כנסת מטעם הליכוד, ולמזלנו – חבר ועדה. לכן הוא הוזמן גם כחבר ועדה וגם כסגן שר התעסוקה. אם לא תהיה לו תעסוקה, הוא גם יבוא להשתתף פה. שלומית אומרת שעד כה לא אושרה השתתפותו הדיון היום. אנחנו ביקשנו ומבקשים שוב שיבוא להשתתף בדיוננו.

נתחיל עם מיכל כספי, שהיתה בלשכה. מה רואים שם, ואיך נראים הדברים?

לשכת התעסוקה ללא-אקדמאים בתל-אביב; המבנה ישן, בן ארבעים או חמישים שנה, מזכיר מבנה של קופת חולים לפני חמישים שנה. המבנה בן חמש קומות, ויש שלוש קומות מעל הקרקע ושתיים מתחת. אין מעלית בבנין, השירותים נמצאים בקומה התחתונה, כך שאני לא יודעת איך מוגבל או נכה יכול להגיע, אין גישה למבנה לנכים, יש עשר מדרשות בכניסה לבנין.

המבנה עצמו; יש בכניסה שני אנשים, שגם מכוונים את האנשים, למרות שיש מודיעין. המודיעין מפוצץ באנשים, יש בלגאן בכנסיה לבנין, אני לא יודעת איך אנשים מוצאים שם את עצמם. החדרים עצמם מחולקים לקבוצות חדרים על-ידי קירות. הפרוזדורים מאוד ארוכים, ויש שני גרמי מדרגות לעלות לכל קומה. הבניין כולו מאוורר במאווררי תקרה, שהם חסרי ערך לחלוטין בלחות של יולי, זה בלתי-אפשרי. אין מזגנים, למודיעין לא ניתן להגיע, הוא עמוס ביותר, לא מחולקים מספרים בכניסה, אנשים פשוט ניגשים לדלתות החדרים שהם הופנו אליהם, ורושמים את השמות שלהם, ומוחקים את שמותיהם. מזמן לא ראיתי כזה דבר.

מי מכוון את האנשים שמגיעים לשם?

אותי ואת האנשים אחריי כיוון המאבטח. בנוסף, יש רשימה על הקיר בכניסה, וכל אחד מוצא את מיקום החדר לפי האות הראשונה של שם המשפחה שלו. אין בבניין שום שילוט שמכוון לחדרים, בטח לא בשפות אחרות מלבד עברית. יש שם עשרות מודעות שונות על הקירות. יש בלגאן אחד גדול.

היו שם מאות אנשים, אך גם לצורך הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה – לא רק לצורך אבטלה. השירותים מוזנחים בצורה חריגה, יש קשקושים על הקירות, אין אסלות, באחד מהשירותים היה נייר טואלט ובאחר לא, אין סבון, וכאמור, הם בקומה התחתונה. יצא לי לבקר כבר בשתי לשכות תעסוקה בחיפה – לאקדמאים ולא-אקדמאים, וזה לא קנה מידה להשוואה. בחיפה הרבה יותר טוב. אנושי יותר.

הסקר לא הקיף את כל המקומות. יש מקומות שבהם אנשים נתקלים בתנאים קשים יותר, ויש מקומות טובים יותר. עכשיו אנחנו שומעים על מצוקת העובדים. מעבר לכל העניין של העומס בעבודה, יש גם תנאי עבודה, ובתנאים כאלה, שבאים מאות אנשים למשרדים כאלה, ודאי אי-אפשר לתת שירות לאזרח – בטח לא לאזרח מובטל, שלעתים רוטן, לפעמים בצדק.

לצורך הבנת העניין אני מבקש שמנהל בנא"ם ייתן לנו סקירה לגבי מה אתם יכולים לעשות ומה אתם מצפים שיהיה.

לשירות התעסוקה יש היום 93 סניפים ברחבי הארץ, ומתוכם נשארו כעשרה שעדיין לא זכו לשיפוץ. ביניהם לשכת תל אביב, שעוברת במחצית השנייה של 2004 למבנה חדש, לקרית ממשלה שנבנית כרגע בקריה בתל-אביב. שם יקבלו את התנאים הטובים שאפשר לתת לדורשי עבודה, כמו שאנו נותנים במקומות אחרים.

לפי חשבון שלי, זה בשנה הבאה. יכול להיות שעד אז כבר תוכלו לעשות את לשכת התעסוקה בבניין הזה, לפי מספר המובטלים. לאן אתם עוברים?

נבנית עכשיו קרית ממשלה חדשה מול בנייני עזריאלי בתל-אביב.

אתם ערוכים לקלוט גם את אלה שהוסיפו עכשיו את מקבלי הבטחת הכנסה נוספים, שיבואו להצהיר שם? יש מספיק מקום?

בלשכה החדשה אני מקווה שכן. היום אנו לא מסוגלים.

מה לגבי מקומות אחרים שלא שופצו?

מתוך ה-93 נשארו לנו עדיין 10, שלא שופצו. הם בנהריה, בבית-שאן, ביוקנעם, בזיכרון, בלוד, בהרצליה, ברמת-גן ובבני-ברק.

לפי מה אתם קובעים אילו מקומות אפשר לשפץ?

התחלנו בגרועים ביותר.

באיזה סוג של שיפוצים מדובר?

אנו עושים שיפוץ מא' עד ת'.

מישהו ייעץ לכם בנושא נגישות?

בהחלט. אנחנו מעסיקים מהנדסים.

שעברו הכשרה להנגשת מבנים לנכים?

אני מניח שכן.

מנסיוננו, חלק גדול מהאדריכלים ומהמהנדסים שעוסקים בכך לא עברו את ההכשרה המתאימה, והתוצאות בשטח הן אי-נגישות לנכים במבנים שנחשבים נגישים.

אדוני יכול לבדוק את הלשכות ששיפצנו. אם יש הערות, נטפל בהן.

עכשיו היו ארבעה קורסים של יועצי נגישות, שהביטוח הלאומי דאג שהקורסים האלה יתקיימו. עכשיו יש אדריכלים ומהנדסים שלמדו את הנושא, ואני מצטרפת לאמירה שחייבים לקחת אנשים שמתמחים בתחום, או אולי במבנים החדשים תיתקלו בדברים שלכאורה לא- נגישים.

במבנים הקיימים יש אפשרות לעשות נגישות לנכים בכל מקום ומקום?

ב-99% - כן.

אנחנו ערוכים לתת ייעוץ לעוד גופים. למשל, בבתי קולנוע, לפי החוק, נכה יכול לשבת בשורה ראשונה, ולא מגיעים לשם כי זה בלתי-אפשרי לשבת שם, אך לפי החוק מותר לשבת בשורה הראשונה.

אנו מקבלים המון תלונות, שלפי החוק, יש המון קריטריונים שהם בסדר, מסמנים "וי" ליד ההנגשה של המקום, אך זה לא מה שקורה בשטח, ויש דוגמאות למכביר.

יש 95 לשכות ב-80 ישובים. כמה ישובים בדקתם?

לפני שהגעתי לכאן בדקתי באתר האינטרנט שלנו, שכולכם מוזמנים להיכנס אליו. כ-10,000 בחודש נכנסים אליו, כדי לראות אם הכלל כדאי לצאת מהבית. בדקנו שם 15 אתרים, לשכות תעסוקה. באר שבע קיבלו את הניקוד הגבוה ביותר, וכל השאר אינם נגישים – אם מבחינת חניית נכים, אם מבחינת מעבר בין המפלסים, אם מבחינת שירותי נכים. אני יכול למנות כאן רשימה ארוכה של דברים שנחשבים בסדר על-פי חוק, ואינם מאפשרים לנכה להגיע ולקבל את מה שכל אזרח אחר יכול לקבל.

אפשר לקבל את הרשימה?

אני מזמין אותך להיכנס לאתר, ולראות אותה בעצמך.

מכיוון שאנו בשידור, ואולי יש נכים ששומעים וצופים, אולי תפרט כמה מן הדברים.

באתר שלנו – www.aisrael.org. יש שם 7,000 אתרים בתחומים שונים, שנשכרו על-ידינו. כשנכנסים אל האתר יש מנוע חיפוש, מקישים "לשכת תעסוקה", ומקבלים את המידע. יש לנו 15, ואנו מזמינים את עצמנו לסקור את כל ה-60 ומשהו שמניתם. אין לנו הרשימה הזאת, ובשמחה נשתף פעולה בהמשך.

המומחיות שלנו לגבי נגישות לנכים היא לא משאלת לב אלא חובה. אני יכול לומר שכל המבנים ששופצו אצלנו בשנים האחרונות הם תחת תו מחייב של טיפול בנקודה הזאת. גם אם אנחנו נדרשים לתקצב את הדבר הזה, וזאת הוצאה לא-מבוטלת, הרי שגם הסניפים האחרונים שבאחרונים, כמו סניף חצור או סניפים קטנים, ורמת הנכים שמגיעה אליהם היא מינורית, הדבר הזה, שנקרא נגישות לנכים, הוא חובה בל-יעבור. לכן אני מופתע ממה שנאמר פה, אין אצלנו דבר כזה. אני מזמין אותך לכל לשכה שתרצה, ששיפצנו אותה. אם יוכח שלא היתה התייחסות לעניין הזה, אני מוכן להתמודד עם זה.

אבל שמעת על תל-אביב?

מהנדס בדק, ולא מצא שאפשר לעשות שם מעלית מיוחדת לנכים.

בעניין תל-אביב; לפני שנים התרענו מול מינהל הדיור הממשלתי ומינהל תל-אביב, וביקשנו פתרונות, כי זאת בעיה שמלווה אותנו מספר שנים. היו ניסיונות למצוא פתרונות לפני מספר שנים, ומכל מיני סיבות לא הצלחנו להרים את הפרויקט הזה. סבלנו כברת זמן לא קטנה בעניין הזה של הטיפול, והדבר היחידי שהיה ברשותנו מבחינת הישג הוא התקשרות, שנפסלה ברגע האחרון, לקבלת המבנה של לשכת תמ"ס שהתפנה, ומכל מיני סיבות – חוזיות וחובות כספים של ההסתדרות מול לשכת תמ"ס - המבנה הזה נלקח מאתנו, כי הוא היה ברשותנו.

נחתם הסכם אוטוטו לכניסתנו לבניין של ההסתדרות בתל-אביב. גם לשם הגיעו כל הלקוחות המקצועיים, זה היה בהישג יד לפני כשנתיים, הדבר הזה נגדע לא ברשותנו, ואנו עומדים לפני כניסה למקום הכי אטרקטיבי ונגיש בתל-אביב. זאת תשובה מוחצת למבנה מודרני של המאה ה-23.

מה עושה נכה היום, שרוצה לגשת לתל-אביב, כי יש מדרגות?

יש בעיה עם הגעתו של נכה ללשכה רק בתל-אביב. כשנכה אמור להגיע, בתיאום טלפוני האיש שלנו יורד למדרכה, מטפל בו ומשחרר אותו.

הוא שואל אותו על מצבו ועל העבודה על המדרכה?

כן, אלא אם כן נקבל סבלים שירימו אותו למעלה, ויביאו אותו לחדר.

כלומר נכה שלא יוכל לעלות, יירדו אליו אחרי תיאום טלפוני.

איך תתמודד עם 43,000 עובדים חדשים של לשכות התעסוקה? אתם ערוכים לזה?

זאת סוגייה שאנו מתמודדים אתה זה מספר חדשים. בשיתוף פעולה עם הביטוח הלאומי קיבלנו קובץ נתונים, שאומר מה סך-הכל הכמות שאמורה להגיע אלינו. מדובר בערכים של בין 40,000 ל-60,000 דורשי עבודה חדשים, שמתוקף הנסיבות אמורים להגיע אלינו בלי החלטת הממשלה. המסה הגדולה ביותר של הכמות נמצאת בפלח של אמהות חד-הוריות בגילאים 2-7.

לאחר שקיבלנו את הנתונים של הביטוח הלאומי במונחים גולמיים, הפצנו את המידע הזה בקרב מנהלי האזורים שלנו, וביקשנו מהם להיות בקשר עם מנהלי המחוזות של הביטוח הלאומי על-מנת להיערך נכונה בכל לדבר הזה.

לאחרונה קיבלנו נתונים מפורטים יותר ברמת ישוב וברמת לשכה. מנהלי האזורים שוב היו בקשר עם הביטוח הלאומי, ויצרנו קשר עם הביטוח הלאומי, איך ניערך עם הדבר הזה. השיחה שהתקיימה אתמול בלילה בין סגן השר ושר הרווחה יצאה פנייה וקריאה כתוצאה מכך שניתנה הסכמה של השר אורלב לעשות בנושא הזה. ביקשנו שעל-מנת שלא יווצרו צווארי בקבוק של מסות גדולות שלא תהיה לנו שליטה עליהם, וההתמודדות שלנו מתחילה ב-3 באוגוסט ואילך. ביקשנו שהביטוח הלאומי יסייע בידינו לווסת את כמות המגיעות, וכוונתי היא לאותן אמהות חד-הוריות ולנכים – בין 30,000 ל-40,000.

אנחנו מאמינים שאם יהיה ויסות נכון, נוכל להקל על ההגעה והטיפול

אולי כדאי שהם יבואו לסניפי הביטוח הלאומי ולא ללשכות התעסוקה?

לא. זאת הנחיה שאני צריך לבצע, ואני אעמוד במשימה הזאת. יש לי עומס, ואני אתמודד עם הדבר הזה כשירות תעסוקה.

הפעולה הראשונה שנעשה היא קליטה ומיון של אותן דורשות עבודה ודורשי עבודה שאמורים להגיע אלינו. הפעולה הראשונה אומרת שנאגור את הנתונים שאין כרגע בידינו. פנינו ונפנה את השאלון באמצעות הביטוח הלאומי למי שיגיעו אלינו. בתוך השאלון הכנסנו מכלול של נושאים כמו דבר שמעולם לא היה בשירות התעסוקה מבחינה טיפולית – ההתייחסות שלנו למעונות יום וגני ילדים.

לפני מספר חודשים הייתי באילת, והייתי צריך להתמודד עם דחיפת ישראליות חד-הוריות מקרב המובטלות באילת. לצערי, אילת ידועה מבחינה חברתית, יש שם מסה גדולה מאוד של אמהות חד-הוריות שנמצאות באילת. הזמנתי את כל מנהלי כוח האדם של המלונות באילת, כדי שהן תיכנסנה למערך העבודה כחדרניות ובעבודות נוספות. חלק מהן טענו שהן רוצות לצאת לעבודה, והן ביקשו גמישות בהגעה לעבודה, ובין היתר, התעוררה הבעיה של מעונות גן וגני ילדים.

אתם מבינים שהן יגיעו עם ילדיהן?

גם היום מגיעות אמהות עם ילדיהן, וזה לא מקום ולא יחס מבחינת הטיפול. לא יעלה על הדעת, שדורש עבודה יבוא בניחותא לקבל טיפול, כשהצעקה של הילד ברקע.

מה אתה מצפה שהן תעשינה?

אין לי ברירה. בשלב זה אני מתמודד עם כך שהן מגיעות עם ילדיהן.

אין לך ברירה.

נדמה לי שהדיון שמתנהל כאן היום רק מוכיח שהתוכנית לכאורה שהוצאה עכשיו כדי להיענות לדרישות הצודקות של האמהות החד-הוריות היא דבר שנשלף בלי לבדוק שום נתון. הדרישות האלה להתייצב בלשכה הן חסרות שחר, והן יעמיסו עליכם נטל אדיר. אני לא יודעת איך תעמדו בזה. אני יודעת מה המצב עכשיו, ואני לא מאמינה לרגע שאפשר יהיה לקבלן באופן יעיל ונכון.

מדובר ביותר מ-42,000 חדשים.

לשכות התעסוקה לא אמורות להיות מקום לרישום, הן אמורות לחפש עבודה. לצערי, אני מכירה את הנושא היטב, גם מכהונתי כשרה. אין חיפוש, לפעמים אפילו אין איפה לחפש. אין מה לחפש, יש מהלך רישום פאסיבי. יש מהלך רישום פאסיבי, שהוא בעצם טרטור מתמשך של האזרח. האמהות הבאות, מקבלות פתקים, הולכות, מקבלות כסף, חוזרות וחוזר חלילה. אלה הם חייהן. זה הרי מטורף.

הטענה היא לדרג הפוליטי, יושב כאן סגן השר; למה צריך לעשות את המהלך הזה של הרישום המיותר? יש עבודות – תציעו אותן. הרבה יותר קל להציע עבודה מאשר לחייב את האנשים להירשם. והמצב הזה הולך ומתמשך, מעמיק את המצוקה בלשכות התעסוקה, ולא פותר שום דבר מבחינת עבודה.

אני מצטער שקיבלתי את ההודעה על הפגישה הזאת רק אתמול בפגישה שהיתה לי עם ממלא מקום מנכ"ל שיקרות התעסוקה ויושב-ראש ועד העובדים, מר חוטובלי.

מנהלת הוועדה אומרת שקיבלת את ההודעה ביום רביעי.

לא קיבלתי את הפנייה הזאת, ואני מציע לא להפוך את העניין הזה לנושא כרגע.

אני קיבלתי את האחריות בנושא התעסוקה לפני מספר ימים. אני מודע למצוקה הקשה שיש במדינת ישראל בנושא התעסוקה, ואין אפילו זמן ללמוד את העניין, כי אתה נכנס ישר לעומק הבעיות, והבעיות הן סבוכות. הנושא הזה היום הוא אולי הנושא המרכזי על סדר היום הציבורי במדינת ישראל.

מתוך המעט זמן שהספקתי להקדיש לנושא הזה, בשירות התעסוקה יש בעיה, והקשה ביותר היא בעיית תדמית. יש תדמית לא הכי טובה לשירות התעסוקה. זה הנושא הראשון שעלה אתמול בשיחה. חלק ממנה מוצדקת וחלק אינה מוצדקת. אם יש 11 לשכות שעדיין לא מוכנות לקלוט עובדים בצורה אנושית, זאת בהחלט בעיה.

אפשר לשאול אותך מה אחוז ההשמה של לשכות התעסוקה?

אין לי הנתון הזה.

אנחנו מטפלים בממוצע בכ-190,000 דורשי עבודה שמתייצבים בלשכות התעסוקה מדי חודש. כ-17,000 הם אקדמאים, כ-7,000 ומשהו הם עולים חדשים, חיילים משוחררים – כ-11,500, תובעי הבטחת הכנסה שמטופלים במסגרות שלנו, ואני לא מדבר על הגל החדש – כ-87,000. הפניות - מדי חודש אנו מפנים כ-25,000. אנו מבצעים מדי חודש בין 4,000 ל-6,000 סירובים, ובין היתר אנו עושים עד 5,500 השמות. זאת, פחות או יותר, הפעילות שלנו ברמה גולמית.

ברור שהמשימה העיקרית של שירות התעסוקה, כפי שאני תופש אותה, ואני מבין שזה העניין הציבורי שלנו, היא ששירות התעסוקה יספק עבודה, ולא יהיה רק – כמו שאמרה חברת הכנסת תמיר, בצדק – כמו שהוא היום, בעיקר מקום לרישום ולעבודה טכנית. שירות התעסוקה צריך לעשות את מה שעשה במשך שנים ארוכות – הוא סיפק מקומות תעסוקה, תיווך בין דורשי עבודה לבין מבקשי עובדים. בשנים האחרונות אנחנו עדים לכך שבשנים האחרונות יש עליהם עומס אדיר – אנו מדברים על 193,000 דורשי עבודה שמגיעים בחודש, וגם כמות העובדים שישנם - אני בטוח שהם בקושי מצליחים להתמודד עם העניין הזה. תוסיפו עוד כ-40,000, ואנו לא בטוחים שזה המספר; אולי זה 60,000. אנחנו כרגע בוחנים את המספרים האלה לעומק, ובאוגוסט יוטל עליהם עומס גדול מאוד. העיצומים נפתחו שלשום בבוקר בנושא הזה.

29,000 יוספו רק באוגוסט.

לפי המספרים האלה אנחנו עדיין לא בטוחים, אנחנו מקבלים את המספרים מביטוח לאומי, והמספרים שהם מדברים עליהם, ככל הנראה, יהיו גדולים יותר. ה-30,000 שאתה מדבר עליהם הם אמהות חד-הוריות. העובדים מתלוננים על עומס גדול ביותר, וגם לזה נצטרך לתת פתרונות.

אחד מהפתרונות שהצענו וביקשנו בשיתוף פעולה עם שר הרווחה הוא שנקבל את הרשימות שלהם מוקדם, יישלחו להם מכתבים, ונעשה כך שהם לא יבואו במכה אחת לשירות התעסוקה, ואז אולי תהיה פריסה, אלא נפרוס את זה על מספר ימים במהלך החודש, גם אם הטיפול יארך יותר זמן.

אולי תוכלו לבטל את זה?

כרגע זה חוק, ואנו מצווים לקיים אותו.

אפשר לשנות את החוק, או לפחות לדחות את זה.

הצבעתי בעד התוכנית הכלכלית, ולכן לא אומר בישיבה הזאת שאני הולך לשנות את החוק. אנו מטפלים כרגע בשירות התעסוקה, ולא בחוק. עובדי שירות התעסוקה מצווים לקיים את החוק, ונקיים אותו. אם יהיה שינוי בחוק, יהיה שינוי בחוק, ונטפל בהתאם. כרגע אנחנו צריכים לקלוט את האנשים ולטפל בהם.

אחת האפשרויות שעלתה היא אפשרות לעשות פיצול של יום העבודה בקרב עובדי שירות התעסוקה, או להביא תגבור של בחורות משירות לאומי, שיסייעו. יש עוד אופציות, כמו לקלוט אותם במשרדי רווחה או בסניפי ביטוח לאומי או במשרדי רווחה של העיריות. יש כל מיני אפשרויות שנבדקות בשעות אלה. אינני בטוח שזה ניתן, ייתכן שעל-פי החוק הם מחויבים להתייצב בלשכות שירות התעסוקה, לכן לא בטוח שהאופציות האלה קיימות. אנחנו נעשה כל מאמץ, ואני יודע שגם נציגות העובדים וגם הנהלת שירות התעסוקה וגם משרד התמ"ת ערים לבעיה. נעשה כל מאמץ כדי להתמודד עם הבעיה הזאת, ושלא תביא לקריסה.

יחד עם זאת, מאחר שמערכת התמ"ת התאחדה, אנו מנסים ליצור סינכרוניזציה של כל הבעיות, ונסות לפתור אותן בחבילה אחת. למרות שמשרד העבודה היה קיים גם קודם לכן, אנחנו מנסים ליצור פורום תעסוקה. אני מדבר על מענה רחב יותר לבעיה שהעלתה חברת הכנסת תמיר. אנחנו מנסים ליצור פורום תעסוקה, שבו יישבו כל הגורמים שעוסקים בתעסוקה במדינת ישראל, ויטפלו בבעיה הזאת לעומק. למשל, לשלב בתוך פורום תעסוקה כזה את נושא ההכשרה המקצועית, שיעמדו לרשות שירות התעסוקה כלים בתחום ההכשרה המקצועית. יש גם הדוגמה של הכלים של מעונות יום. יש מעונות יום במשרד העבודה, יש אפשרות לתת פתרונות של מעונות יום. ננסה לפתור את הבעיה של מעונות יום, נשים או אמהות חד-הוריות – לנשים שזקוקות למעונות יום ניתן פתרון מיידי בזה שנשלב את המסגרת המשותפת.

במשרד המסחר והתעשייה ניצור מצב שנפנה להתאחדות התעשיינים, להתאחדות הקבלנים, למועצות הפירות והירקות ולכל מי שדורש עובדים היום. נחבר אותם עם שירות התעסוקה. אני מסכים עם חברת הכנסת תמיר, ששירות התעסוקה מרוב עומס של עבודה מטפל היום רק באופן פאסיבי, והוא צריך להיות אקטיבי. נחבר אותם, וניצור מצב שבו אנשי שירות התעסוקה יקבלו רשימות עובדים כפי שצריך מתעשיינים, מאנשי מסחר, מחקלאים ומכל גורם שדורש עבודה היום, וינסה לספק את מהות תפקידו - לחבר בין מקומות העבודה לבין דורשי העבודה. כבר בימים אלה אני עובדים על זה. לפני מספר ימים נכנסתי לתפקידי, וננסה להרים את המטלה הזאת יחד עם פתרונות הממשלה.

בערוץ 1, נדמה לי, היתה תוכנית של העובדים הזמניים. היתה אשה מקרית גת, שעבדה בפארק בבית ג'וברין, עמדה עם מטאטא, ואמרה שהיא רוצה לקבל כסף עבור עבודה ולא לחם חסד מהבטחת הכנסה. זה נגע ללבי, אני חושב שזה צריך לנגוע בלבו של כל אחד במדינת ישראל. אני חושב שזה הקו שצריך להנחות אותנו, הגם שזה, ככל הנראה, יעלה כסף.

כרגע משרד האוצר הקציב לעניין הזה תקציב של 25 מיליון שקלים. זה איננו מספיק, כי עלות של עובד כזה היא כ-50,000 ₪ בשנה. נעשה כל מאמץ כדי להרחיב את המעגל הזה, לפחות באופן זמני, מתוך תקווה שתהיה צמיחה במדינה ישראל, שייפתחו מקומות עבודה נוספים, ואפשר יהיה להסב את אותם עובדים שיימצאו בתוך מעגל העבודה לשוק העבודה הרגיל.

האם יש לך תשובה לגבי התנאים המינימליים בשירות התעסוקה עד שכל הרעיונות האלה יתממשו?

אי-אפשר ללחוץ על כפתורים ולפתור את כל הבעיות. אני חושב שבסך הכל אם מתוך 93 סניפים של שירות התעסוקה, 82 מהם הם ראויים, והסתובבתי בחלק מהם, הם בתנאים פיזיים טובים – אני מסכים שצריך לשפר את השירות. יושב פה יושב-ראש ועד העובדים, אני בטוח שהוא יעביר את זה לעובדים, יושב פה סמנכ"ל שירות התעסוקה - גם הוא יפנה לעובדים. אני חושב שהעובדים ישמעו עכשיו, בשידור ישיר, חלק מהדברים, ואין ספק שהם צריכים לעשות מאמץ מיוחד בתקופה קשה זאת, כמו כולנו. אני חושב שנשלב ידיים ונעשה כל מאמץ להביא לפתרונות. הנושא עלה לסדר היום באופן החריף ביותר, טוב שהוא עלה, ואני מקווה שנהיה מסוגלים להתמודד אתו.

דיברת על השילוב עם אלה שמחפשים עובדים. יש פער של שכר, שמשלמים לעובדים זרים, ולא מוכנים לשלם לעובדים ישראליים. איך תעברו את הפער הזה? הרי עד היום מצאו עובדים זרים זולים יותר.

אני רוצה לספר סיפור קטן, שאני מקווה שנלמד ממנו. אני זוכר שחבר-הכנסת לבו היה מספר את קורות חייו. הוא היה אומר שכשהם הגיעו לארץ וחיפשו יום עבודה, הם היו רבים מי יצליח לעלות למשאית כדי להשיג יום עבודה. היו ימים כאלה פעם במדינת ישראל, שעבדו בבניין. היו ימים שבהם ישראלים עבדו בחקלאות, היו ימים ששטפו כלים, עבדו במשקי בית ועשו עבודות סיעוד.

קרה משהו ב-94' בעקבות הסכם אוסלו. פתחו את השמיים, ויש כרגע מעל 100,000 עובדים זרים בהיתרים ועוד מספר לא-ידוע – מדברים על עוד כ-200,000 עובדים זרים ששוהים באופן בלתי-חוקי בישראל. זה נגע שצריך לפתור אותו מעצמנו. יש חובה מוסרית, בעיקר כשיש 300,000 דורשי עבודה במדינת ישראל, להוציא את הנגע הזה. זה לא דבר שיקרה ביום אחד. 50,000 כבר יצאו מתחילת השנה, ואני מקווה שעד סוף השנה ייצאו עוד 50,000 בלתי-חוקיים. אנחנו עושים עבודה יסודית עמוקה בנושא הזה, ואני מקווה שנצליח לפתור אותו.

מהשנה הבאה המספרים של העובדים הזרים יתחילו לרדת באופן דרסטי. אנו מקווים
שתוך 3-5 שנים לא יהיו עוד עובדים זרים במדינת ישראל. אני מקווה שגם נצליח לחנך את הציבור שלנו שכל עבודה מכבדת את בעליה, ושכל עבודה היא חשובה. יש עבודה בחקלאות ובבנין, ומוכנים גם לשלם שכר מכובד, יחסית, של 6,000 ₪ בחודש, שהוא שכר כמעט ממוצע במדינת ישראל. יש אפשרות לפתור את הבעיה, אך אנו צריכים לשנות את דפוסי החשיבה במדינת ישראל – שלא צריך לחיות רק מקצבאות, אלא גם מעבודה קשה, ולא תמיד נעימה.

מעניין שמי שמטיף מוסר ומדבר על העבודה הקשה של פעם – כל האנשים האלה עובדים קל מאוד. הם בדרך כלל עובדי מדינה שמקבלים משכורות טובים, יושבים בחדרים ממוזגים, ורוצים לשלוח את עם ישראל לפיגומים. הבעיה היא שכר העבדים שרוצים לתת על הדברים האלה.

לפני היותי חבר כנסת אני בא מתחום הבניין, ואני מכיר אותו. זה לא שכר עבדים. תפנה היום להתאחדות הקבלנים. הם מוכנים לשלם כ-6,000 ₪ שכר בחודש, ואני לא חושב שזה שכר עבדים. הרגלנו את עצמנו שבבנין עובדים ערבים או עובדים זרים. בחור צעיר, שהשתחרר מהצבא, לא ירצה לעבוד עם ערבים או עם עובדים זרים. צריך לשנות את הגישה והמחשבה.

זאת הפכה אופנה להאשים א המובטלים.

זה לא הוא, זה אורי יוגב, שאומר שאמהות חד-הוריות הן חצופות.

עשיתי ניתוח סטטיסטי. אתה אומר שיש לכם פחות מ-3% השמה, לפי הנתונים שנתת. 78% מהאנשים שאתה מפנה אותם לא מקבלים עבודה. אם ההשמה היא 3%, למה שהאנשים בכלל יבואו לשם? אתם הולכים למהלך של לשלוח עוד אנשים ללשכות התעסוקה, כשבמצב הנוכחי אין עבודה. 3% זה מזעזע. זה אומר ש-97 אנשים מתוך 100 שמגיעים אליך חוזרים הביתה, ולא מקבלים כלום.

אנחנו לא מייצרים מקומות עבודה. שירות התעסוקה אמור לתווך, ובתנאי המשק שאנו פועלים בהם, בנוסף לנתונים שהובאו כאן, יכולתנו לעשות השמה איכותית פוחתת, במיוחד בשנים האחרונות.

אז מה את רוצה שיהיה? שנשלח צ'קים בדואר לכל מי שאומר שאין לו עבודה, וכך הם לא יבואו?

אני רוצה שבלשכת התעסוקה תהיה מישהו שביד אחת תהיה לו רשימה של מחפשי עבודה, וביד שנייה רשימה של מקומות עבודה. הוא יודיע למתאימים להגדרת התפקיד שכדאי להם לבוא, וכל שאר האנשים לא יצטרכו לעמוד שם כל חודש.

אם מחלקים את שיעור התעסוקה, כל שנה מגיעים קרוב ל-500,000 דורשי עבודה. את צריכה לפלח את כל הנתונים האלה בצורה נכונה. אם אנחנו מחלקים את דורשי העבודה שמגיעים לשירות התעסוקה, ומפנים אותם למקומות עבודה, ברי ההשמה בפועל – אלה שאינם מוגבלים ואינם חולים - הרי כל האוכלוסייה הזאת נמדדת במספר אחד. אנחנו מטפלים בהם, ומגיעים לקרוב ל-25% השמות. אם את לוקחת את ההשמה של 4,000 ומכפילה את זה ב-12, ולוקחת את הנתון הנכון של דורשי העבודה, שהם בריאים ומסוגלים לעבוד, ועושים את זה לא כהבטחת הכנסה, ונכים ומוגבלויות – הרי שעובדי שירות התעסוקה עושים את מלאכתם נאמנה.

יש בעיות גיל. היום כל מי שהוא מעל גיל 35, נחשב מבוגר לצורך עבודה. כשאתה לוקח את המקצועות הנכונים ואת הנתונים הנכונים ומשלב אותם, אנחנו כעובדי שירות התעסוקה, במתכונת של היום, שבחמש השנים האחרונות היה קיצוץ של 75% בתקציב שירות התעסוקה, שחייב לעשות סיורים, לעשות ועדות רפואיות – תקציב זה צומצם בחמש השנים האחרונות ב-75%. אני לא יודע איך אני כעובד שירות התעסוקה יכול לקבל את ה-40,000 וה-60,000.

טענתי היא שכל מי שלא בר-השמה - שלא יוזמן.

סגן השר, אני מקבל בכנות את השאיפות ואת התוכניות, אך אתה רואה מה קורה מול משרדי הממשלה, אתה שומע את הזעקה. מקומות עבודה כרגע – אין. המובטלים נואשו, ואנחנו כנציגי הציבור גם נואשנו. לכן צריך להיות יותר מעשיים. בפורום שדיברת עליו, מאז קמה משטרת ההגירה, התפרסם השבוע שסך-הכל יצאו 45,000. אף אחד לא אומר לנו כמה נכנסו דרך הגבולות הפתוחים והברחות. לכן צריכה להיות רכבת אווירית – ONE WAY - החוצה של לפחות 200,000 עובדים בשנה הקרובה. זה בהישג יד, הם יושבים באופן גלוי ברחובותינו, בצמתים, במפעלים, באתרי הבנייה. אני מדבר על עובדים זרים בלתי-חוקיים. גם המכסה של החוקיים גבוהה מדי, וצריך לצמצם אותה, כי הציבור הישראלי הגיע למצב שהוא יעבוד בכל עבודה.

ראינו את החיילים שלנו, שאחרי שירות צבאי קשה עובדים במקומות עבודה מועדפים בגלל המענק – בתחנות דלק ובמסעדות. יש כ-10,000 פונים בחודש, חיילים משוחררים, שמבקרים בלשכות התעסוקה. אני חושב שזה ביזיון המדינה. יש להגדיל את מקומות העבודה המועדפים.

המסה הכי גדולה, כ-87,000, היא הבטחת הכנסה. אנחנו בשנות ה-2000, ויש דרכים אלקטרוניות לבצע גם הדפסה, שיכולה להוכיח נוכחות שלא במקום העבודה. יש לנו הרבה דרכים לעשות את זה, וצריך להיות יצירתיים. אין שום סיבה שיעמדו בתורים. זאת בושה לראות את התורים הארוכים של מקבלי הבטחת הכנסה.

אני רוצה להודות לוועדה וליושב-ראש על שהזמינו אותי. לא חשבתי שהנושא הוא כל-כך מעניין וחשוב לישראל.

אנחנו ראינו בתוכנית הכלכלית דברים שמאוד הדאיגו אותנו. אני אישית לא הצבעתי בתוכנית הכלכלית בגלל הנושאים של אמהות חד-הוריות ושל עולים. כאן אנו רואים פן חדש, שבלשכות התעסוקה יהיו תוספות של 40,000 או 60,000 איש. טוב ששמענו שיש לנו סגן שר שמטפל בנושא הזה, שמגויס ומבין מה קורה כאן.

עם זאת, אני מפחדת מאסון חברתי. מדי בוקר אני מבקרת באוהלי מחאה של אמהות חד-הוריות. אני רואה את הנשים האלה צועדות, ואני מבינה שזה כרוך בזה שיצטרפו גם נכים, גם אנשים מובטלים וגם מפרנסים יחידים. פונים אליי אנשים ומקללים אותי. אומרים לי שאני כל הזמן מדברת על אמהות חד-הוריות, בזמן שהם עובדים, ומאוד פוחדים להיות מובטלים, כי אין עבודה בארץ.

מצד אחד אנחנו רואים את האסון החברתי הקרוב, ומצד שני רואים שלא כל המערכות של הממשלה מגויסות לנושא הזה. אם בתל-אביב יהיו עוד 10,000 איש, מה יהיה? הבניין עלול לקרוס. אני דואגת לעובדים, למובטלים ולכל עם ישראל.

כשעשו את התוכנית הכלכלית במשרד האוצר, הפקידות הבכירה לא היתה מודאגת מהנושאים האלה. זה השלכות הרוחב של התוכנית הכלכלית. אנחנו צריכים לעקוב מה קורה, לעשות כנס בעוד כמה חודשים, ולבדוק מה השתפר ובמה עוד יש בעיות. הוועדה יכולה גם לפנות לשר האוצר, כדי שידון בהשלכות הרוחב – אלה שאנו רואים עכשיו, אך יש הרבה, שיש לנו רק תחושה שקיימות

אני בטוח שרוב חברי הכנסת שהצביעו בעד התוכנית או נגדה לא ידעו שבחודש אוגוסט ובעוד כמה חודשים יתווספו עוד 40,000 ויותר אנשים שפוקדים את לשכות התעסוקה. כולנו קראנו את התוכנית הכלכלית – מי הרבה ומי מעט - אני לא שמעתי מאף אחד שתהיה בעיה כזאת. כלומר צצות עכשיו בעיות, שבכלל לא חשבנו עליהן.

כל מה שצץ כרגע זה מקיצוץ תוכנית בנובמבר-דצמבר, זה לא של עכשיו.

דיברת לגבי העניין של חד-הוריות. שימי לב; דיברתי בתוכנית קודמת פה על כוחה של תקשורת. אותה תקשורת שעכשיו עושה מלאכתה נאמנה ומביאה למודעות הציבור את הבעיות הכלכליות - כשהיתה התוכנית הכלכלית, למשל כשהרב פורוש עשה שביתת רעב בעניין קצבאות הילדים, כשההסתדרות ארגנה הפגנות, התקשורת התייחסה בדיווח לכל היותר, לפעמים גם עוינת – תלוי לאילו קבוצות אוכלוסייה. עכשיו, כשהתקשורת נותנת את הפוקוס המתאים לאנשים שעושים רגלית את הדרך לירושלים, כולנו רואים ששר האוצר לא יכול לנסוע לארצות הברית ולנפוש שם, כי הוא יודע שיש בעיות. זאת כוחה של תקשורת. אולי התקשורת תצליח לבטל את הגזרה הזאת של לשכות התעסוקה. לדעתי, לא צריך הרבה. הממשלה צריכה להחליט שלא ערוכים לקלוט את כל האנשים האלה, ולדחות את הסעיף הזה בשנה.

אם אנו מדברים על 30,000 אמהות חד-הוריות, בתוכנית שיצאה אתמול יש ניסיון לפתרון – אני מקווה שהוא יעמוד במבחן המציאות - ל-25,000 נשים חד-הוריות למציאת מקומות עבודה. זה צריך לבוא בתוך התהליך של קליטת העובדים. אני מקווה שנצליח לסנכרן את זה.

אני מצטער על שאני צריך ללכת.

תודה על שהגעת, זה היה מאוד חשוב לדיון שלנו. ברכות לתפקידך, יש לך עבודה קשה.

עמדתי בכניסה לכנסת כארבעים דקות לפחות, וראיתי מה זה המתנה. כשבתל-אביב עומדים שעתיים-שעתיים וחצי בשביל שתי דקות של החתמה, זה נראה לא תקין.

בדקנו את הנושא של המצב של לשכות תעסוקה לפני כחצי שנה. הצעתם שנעשה מעקב, ועשינו מעקב על מה שהיה לפני חצי שנה. זה התפרסם, אחרי חצי שנה חזרנו, וגילינו שאין שינויים מהותיים. נשמח לבדוק את זה בהמשך.

שינויים יש. חלק מהלשכות, בגלל העומס וההמתנה, נפתחות עד 18:00, לפי הצורך של האזור והמקום. ההנהלה הביאה תוכנית, שבחלק מהלשכות, שבהן יש לחץ והמתנה בזמנים שהעלית כאן, העובדים שלנו בלי שכר, רק בהוצאות מינימום שבהן ההנהלה מתגברת אותם.

עוד לא דיברתי על נתונים. יכול להיות שבלשכה מסוימת הדברים השתפרו.

בראשון לציון- -

עברו לפני שבועיים, בעוד שבוע עושים טקס כניסה חדש למקום הכי יפה שיכול להיות בראשון.

יש עוד מקומות; ירושלים, למשל.

עברו לתחנה המרכזית לפני שבועיים, אתה מוזמן.

בהרצליה עברתם?

עדיין לא, יש לנו בעיה של תקצוב.

אני מקבל את זה שיש בעיות של תקציב, אבל יש בעיות שהן מעבר לתקציב, ואנחנו בדקנו דברים שלא קשורים לתקציב. אדיבות במענה טלפוני לא עניין של תקציב. כשבמקום מסוים תפוס זמן רב ואחר-כך עונים בחוצפה, זה לא עניין של תקציב.

לגבי שירותים; זה תקציב זעום הרי. אין ניר טואלט, יש ריח מצחין לאורך זמן.

אתה מדבר בהכללות. אני מבקש ממך לדבר נקודתית, לומר נקודתית איפה יש בעיות.

אני יכול לתת לך דוגמאות ספציפיות לגבי מענה טלפוני. יש לי פה כל הנתונים, ואני יכול להציג לך את הסקר של עכשיו ושל הפעם שעברה, אך זה לא המקום להתווכח על מקום מסוים.

יש בעיה של מענה טלפוני, יש בעיה של כיוון, של מודיעין, של שילוט, של דוברי שפה, אין מכונות שתייה.

אתה מדבר בהכללות, דבר ספציפית.

מה לגבי אדיבות העובדים?

בירושלים היתה פקידה אדיבה, להבדיל ממקומות אחרים. היתה בחורה שענתה יפה, בצורה אנושית, והסבירה.

אנחנו התחלנו את הדיון דווקא באנשים עם מוגבלות. זה לא בכדי, כי סקרים מראים שם80% מאנשים עם מוגבלות מובטלים או בלתי-מועסקים. אני רוצה להסב את תשומת הלב לא רק לנגישות המבנית, אלא גם לנגישות אחרת. הזכרתי את התיקון שנעשה לחוק שירות התעסוקה, שאוסר על אפליה לאנשים עם מוגבלות. לפני התיקון הזה אדם עם מוגבלות הוגדר באופן גורף כבלתי-ניתן להשמה. מאז התיקון הזה האפליה הזאת אסורה, והוא התקבל לפני כשנה וחצי.

התיקון גם קובע שהשר, בהתייעצות עם נציבות השיוויון ועם ארגונים לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות צריכים לקבוע כללים לגבי הטיפול באנשים בלשכות התעסוקה. צריך להגיש את הכללים האל התוך חצי שנה לאישור ועדת הרווחה. לא התייעצו אתנו, הכללים לא הוגשו, ואני רוצה להסביר למה הכללים האלה חשובים; מגיעות אלינו פניות מאנשים עם מוגבלות, שמופנים לעבודות שאינן מתאימות להם, למרות שיש להם אישור רפואי.

הגיעה אלינו פנייה של אדם עם מוגבלות בניידות, שיש לו אישור רפואי, שהוא לא יכול לעמוד לאורך זמן. הוא הופנה לעבודה של שטיפת מכוניות ועשיית פוליש, שדורשת עמידה כל היום. הוא לא התקבל לעבודה, וכשחזר ללשכה הוא נרשם כסרבן.

אני לא חושבת שזה נעשה מרוע, אלא מחוסר-הבנה. הכללים שצריכים להתאים אותם מדברים על הדרכה של עובדי שירות התעסוקה, על העסקת יועצים על אנשים עם מוגבלות ועל דברים נוספים.

מה עושים? לפני שנה היו צריכים להגיש את הכללים, והם לא הוגשו. לא התייעצו אתנו, ובינתיים יש חוק, ולא השתנה עבור האנשים עם מוגבלות שום דבר.

אני מציע שהוועדה שלנו תפנה בעקבות הדרישה שלך למשרד התעשייה והתעסוקה, ותדרוש את יישום הכללים.

אני רוצה להוסיף שנציבת השיוויון כבר יזמה פגישות עם מנכ"ל רשות התעסוקה, עם ראש מינהל התכנון ועם ראש אגף ההכשרה המקצועית, בעניין קידום הנושא של אנשים עם מוגבלות בתחום התעסוקה.

יש בעיה תדמיתית עם אנשים עם מוגבלות. סגן השר דיבר על תדמית של לשכת התעסוקה, ואני רוצה להראות דווקא את התדמית השנייה, של אותם אנשים עם מוגבלות שפונים אליכם כנציגים של לשכות תעסוקה, והדלת, למעשה, מלכתחילה סגורה בפניהם בגלל סטיגמה בעניין היכולת שלהם לעבוד. זה דבר שחייבים לשנות – לעשות רוויזיה לגבי מה אתם חושבים על היכולות של אותם אנשים עם מוגבלות שפונים אליכם.

בימים הקרובים אמורה להיות פגישה בין נציבת השיוויון לבין מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כדי לדון בצורך להקים מינהלת תעסוקה לאנשים עם מוגבלות כדי לראות איך אנו פותרים את הבעייתיות הזאת, שיש עם המעמד שלהם ועם היכולות שלהם לעבוד. כך נשלב אותם בתחום התעסוקתי. יש לראות איך ליצור מצב של התמחות והתמודדות עם הנושא של אנשים עם מוגבלות; למצוא להם עבודה ונגישות אנושית – לא רק הגישה אל הבניין, אלא בתוך הבניין היחס שאליו זוכה אדם עם מוגבלות.

דיברתם על הנושא של המעבר של הלשכה בתל-אביב. איך אתם מתכוונים להנגיש את כל הבניינים הקיימים היום, שאנשים עם מוגבלות לא יכולים להגיע אליהם? איך אתם מתכוונים לפתור את הבעיה הזאת?

אפרופו ההנגשה לאנשים עם בעיות פיזיות, אני רוצה להציע הצעה; יש הרבה חירשים שלא יכולים להתקשר בטלפון, והביטוח הלאומי עשה משהו מאוד יפה. הוא עשה פרויקט שכל חירש שלא יכול לדבר בטלפון מביא מסמך רפואי, ומקבל מהביטוח הרפואי קוד מסוים. על-פי הקוד הזה הוא יכול לשלוח פקסים למוסד לביטוח לאומי, ולקבל מהם אינפורמציה. אני מתאר לעצמי שבכל לשכות התעסוקה יש פקסים. למה שלא תיקחו את הפקסים, ותפרסמו אותם לאנשים חירשים?

אם תהיה בעיה עם האינפורמציה, שתוכל להקל על הגזרה הזאת- -

הפקס יישאר על הרצפה.

למה את קובעת את זה מראש?

זה רעיון טוב, ואפשר ליישם אותו בלי כסף.

אני חושב שהדיון הזה מאוד חשוב, ויש לקחת אותו צעד אחד הלאה; הניקיון של השירותים הוא מאוד חשוב, אך מה שהולך להתבצע ב-3 באוגוסט הוא לא רק פגיעה באיכות השירות. אנחנו מדברים, למעשה, על פגיעה בזכויות יסוד של אנשים.

כבר היום שירות התעסוקה לא עומד בעומס של מתן שירות לאותם 190,000 דורשי עבודה. יש לזה המון סיבות, והסיבה המרכזית, לטעמי, הוא הקיצוץ הנרחב בתקציב, והעלייה האדירה בכמות דורשי העבודה. יש עוד סיבות, אך זה לא העניין. שירות התעסוקה – ואני מכיר אותו היטב בשנתיים האחרונות - לא יעמוד בזה. הלב מתחמם על הנכונות האדירה שאנחנו נעמוד בזה, אבל לא עומדים במשימה הזאת בהבל פה. כבר היום פקיד אחד מטפל במאתיים איש.

אנחנו לא מדברים על כמה מאות, אלא על עשרות-אלפי אנשים שיגיעו לשירות התעסוקה, ולא רק שימתינו כמה שעות - זה לא נעים, לא נורא – מה שהולך לקרות הוא שבידי הפקיד הזה, השחוק, שאינו מסוגל לתת את השירות כמו שצריך, יש סמכות לרשום סירוב. ראינו שבחודש אחד יש יותר סירובים מאשר השמות. סירוב זה שלילת גמלת הבטחת הכנסה למשך חודשיים. זה אומר שהמשפחה הזאת לא תקבל את הבטחת ההכנסה שממנה היא חיה. אני לא מדבר על הפגיעה בשירות של אלה שכבר מתייצבים, כי ברגע שיש 190,000 כולם נפגעים, אבל בואו נדבר רגע על החדשים. יש שתי קבוצות מרכזיות; מוגבלים בבריאותם, בלתי-ניתנים להשמה. הרבה פעמים האנשים האלה הם מחלות, שמגיעים לפקיד מתוסכל, שהרבה פעמים אין לו זמן ליצור קשר עם המעסיק, ופעמים רבות נרשם סירוב לא בצדק.

אני רוצה לראות, ופניתי לפני חודשיים למנכ"ל שירות התעסוקה- -

אתה קיבלת תשובה.

ביקשתי לראות תוכנית מפורטת, של איך נערכים. לא קיבלתי. אני רוצה שהוועדה תדרוש תוכנית מפורטת; איך בדיוק נערכים, ואיך ייתנו שם מענה לדברים האלה. אנחנו לא מדברים בתקוות. אז ב-4 באוגוסט שוב נמצא את עצמנו מופתעים – איך זה שיש כל-כך הרבה אנשים שנפגעו מהדבר הזה.

תודה רבה, קיבלנו את הצעתך.

יש לכם קרן, אולי תוכלו לתת כמה מזגנים ללכות התעסוקה בינתיים?

זה קרן לפיתוח שירותים לנכים, שלא משפצת משרדי ממשלה. זה לא מהתפקיד שלה. היא מחפשת מבני ציבור שאפשר להנגיש לנכים. מזגנים זה לכל האנשים, וזה חובה לרווחה של כל העובדים. כל עובד רוצה לבוא למזגן. אנו כן יכולים לעזור בנושא ההנגשה לנכים פיזית ולנכים עם נכויות אחרות – עיוורים וכבדי שמיעה. אבל עד עכשיו מגמת המנהלה של הביטוח הלאומי היא לא לעזור למשרדי ממשלה, כי מחובתם לעשות את העבודות האלה בעצמם.

מה שאנו כן יכולים לעשות זה לעזור לחשוב יחד. אם הם אומרים שזה נגיש, זה לא בהכרח כך.

אולי תסכימו שהביטוח הלאומי יקבל את כל החדשים האלה, שלא יצטרכו ללכת ללשכות התעסוקה?

לפי חוק הביטוח הלאומי אנו מחויבים שמבחן התעסוקה ייעשה על-ידי שירות התעסוקה.

אולי נשנה את זה.

אני רק רוצה להזכיר שבמקביל לשינויים שנעשו בחוק, ומרחיבים את האוכלוסיות שנדרשות למבחן תעסוקה, נעשו גם שינויים בקרב אוכלוסייה שאינה מקבלת הבטחת הכנסה אך דורשת עבודה בכללי הזכאות, שכבר הפחיתו את כמות הפונים ל-30,000 פונים. כלומר יש לנו שינויים לשני הכיוונים.

באופן כללי, שירות התעסוקה הוא תאגיד שפועל על-פי חוק. יש לו תקציב מוגדר, ויש לו הסמכות לבצע שינויים פנימיים במסגרת התקציב שלו. יש לו תקציב שנתי לשיפוצים, שאותו הוא יכול להקצות על-פי סדר עדיפויות.

אין לכם אפשרות לעזור במזגנים, בשירותים?

זה נשמע קבצני.

אנחנו קבצנים.

אני לא זקוק למזגן, אני זקוק לתוכנית רב-שנתית. אנחנו נמצאים לפני סיום התוכנית שהוכנה לפני כ-18 שנים. לא ביצענו את מה שדובר עליהם, משום שמזה שנתיים לא קיבלנו תקציב על-מנת לשפץ את הלשכות.

לא נכון. בקיצוץ האחרון, שהושת על כל משרדי הממשלה באופן רוחבי של 10%, קיצצו בסך הכל 300,000 ₪, וזה ודאי לא 10%.

יש איזו תוכנית התייעלות בנושא צמצום ואיחוד לשכות, שכבר החלה להתבצע על-ידי שירות התעסוקה. זה תוצאה של הסכם שנחתם במשרד האוצר, ויש עוד מה לעשות.

יש אפשרות שתבטלו את הגזרה הזאת, של התייצבות בלשכות, לפחות לחדשים?

מדובר בשינוי חוק.

יש מטלות חדשות. אמורים להגיע 60,000 איש. אפילו הביטוח הלאומי לא יודע כמה אנשים יגיעו ללשכות התעסוקה.

אבישי הציג את התוכנית. איך אפשר לשלוח את העובדים לקרב הזה, ועוד אין תוכנית – איך יעשו, איפה יעשו ומה יעשו.

במסגרת שינויי החקיקה נדרשים מי שהוגדר עד שינוי החקיקה בלתי-ניתן להשמה, יידרש להתייצב בשירות התעסוקה, אבל פה שר הרווחה צריך להוציא כללים, שלפיהם ההתייצבות הזאת תיעשה בהדרגה. זאת התייצבות שהיתה אמורה להתחיל בתחילת השנה במנות של רבע. זה לא החל, זה אמור להתחיל עכשיו.

לשר הרווחה יש אפשרות לדחות את זה בכמה חודשים?

לא ניתן לדחות את זה. זה היה אמור כבר להתבצע, אך הוא יוכל לווסת- -

הוא יכול גם להחליט שלשכות הרווחה והביטוח הלאומי יכולים לקבל את האנשים האלה, או זה חייב להיות לשכות התעסוקה?

עד כמה שידוע לי, זה דורש שינוי בחקיקה.

הסמכות לוויסות קבלת קהל היא סמכות של מינהל שירות התעסוקה.

דוגמה חיה; בסניף אשדוד היו באחרונה בעיות קשות מאוד של אלימות, ולאור הנתונים שהגיעו לירושלים אפשרתי ויסות והורדת תדירות ההתייצבויות. זה מקל בצורה מאוד מינורי על הבעיה, אבל הסמכות לוויסות ותדירות קבלת קהל היא סמכות של שירות התעסוקה גרידא.

נסכם את הדיון;

הוועדה מבקשת תוכנית מפורטת מלשכת התעסוקה לגבי היערכותה לגבי המסות החדשות של האנשים שצריכים להגיע.

חשוב שזה יוגש עד 3 באוגוסט, אז האנשים אמורים להתחיל להגיע.

אני יכול לענות פה בצורה מאוד מצומצמת, מה הדוגמאות שלנו מבחינת ההיערכות. אעביר לך את הנתונים בכתב.

תודה רבה.

הוועדה מבקשת שלשכות התעסוקה יוציאו חומר ועלוני הסברה, שיחולקו בלשכות בכל הארץ בשפות נוספות מעבר לעברית – ערבית, רוסית, אולי גם אמהרית - שיהיה רשום בהן כתובות וטלפון של פניות הציבור ללשכות התעסוקה, שאנשים יוכלו לפנות אליהם.

אנחנו קוראים למשרד האוצר להקצות תקציב לשירות התעסוקה על-מנת שיוכל להתמודד עם עומס העבודה שהוטל עליו, ולשפץ את המבנים שעדיין צריכים שיפוץ.

אנחנו מבקשים גם להוציא מזכר פנימי לעובדים, כדי לחדד את תודעת השירות, במיוחד לאור העומס הצפוי בחודשים הקרובים. אנו פונים לביטוח הלאומי, לקרן לפרויקטים מיוחדים, שיקצו תקציבים למיזוג וריהוט בסיסי בלשכות התעסוקה לאנשים הפונים ולעובדים.

יהיה כל כך הרבה, שלא יהיה איפה להניח.

אני חוזר; אנחנו מבקשים מהקרן לפיתוח שירותי נכים שיקצו תקציב לשיפור נגישות הנכים ללשכות התעסוקה.

אנו מבקשים ממשרד האוצר וממשרד הרווחה לחוקק או לסדר תקנות, שהפונים החדשים, לפחות, יוכלו לפנות לסניפי הביטוח הלאומי או ללשכות הרווחה, ולא לשירות התעסוקה בלבד.

הוועדה מבקשת מלשכות התעסוקה לטפל בחירשים בדרך של פקסים ובדרך שיוכלו להבין. אנו רושמים היענות של סמנכ"ל שירות התעסוקה, שאכן ייערך לעניין הזה של החירשים.

אנחנו מבקשים גם משר התעשייה ומשר הרווחה להכין את הכללים שנקבעו לגבי היחס והצרכים של האנשים עם מוגבלויות.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 13:00.