פרוטוקולים/ועדת חינוך/6885



29
ועדת החינוך
20.07.03



פרוטוקולים/ועדת חינוך/6885
ירושלים, כ"ח בתמוז, תשס"ג
28 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 57

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום ראשון, כ' בתמוז, התשס"ג (20 ביולי, התשס"ג) בשעה 11:30

סיור ודיון במוזיאון בית התפוצות

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
אורי יהודה אריאל
גלעד ארדן
ענבל גבריאלי
משה גפני
אתי לבני

עוזי גרנות – סמנכ"ל עירית תל אביב
יחיאל בן צבי – סגן נשיא אוניברסיטת תל אביב
עידית עמיחי – משרד החינוך
שלומית נמליך

בית התפוצות
דוד קוליץ
רן פינצי
אראלה קינן
ציפי רוזן
מרק קורס
יוסי אבנר
אהרון עינת
שרה הראל
יובל שקד
גאולה גולדברג
חיים גיזלי
אסיה ראובן
ראובן סגל
יעקב גריל
ליאורה שני

יהודית גידלי

לאה קיקיון

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה שלנו היום. בעוד כ-20 דקות יתחיל רן פינצי בהצגת המצגת, ולפני כן נדבר על מה ראינו ואיך התרשמנו. אחר כך נעבור לדבר על הקשיים של היום.

שלום למר דוד קוליץ, יושב ראש "בית התפוצות". קראנו בעיתון שאתה מתפטר. אנחנו החלטנו שאנו באים לכאן לפני כשבועיים בעקבות פניה אלי של חברת הכנסת ענבל גבריאלי, שאני יודע שגם היתה פה באופן נפרד. במקרה, באותו יום, קיבלתי פניה מידידי אהרון עינת, שהוא אחד מאנשי המפתח פה. אמרנו שזה בהחלט מקום שראוי שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת תבקר בו, ושאנשים יכירו אותו, גם אם רובנו היינו פה בעבר, יותר מפעם אחת, כך אני מניח. אני נמצא פה זו הפעם הרביעית או החמישית במהלך השנים. זה מקום שתמיד משאיר רושם מאד עמוק, מחדש, גם על מי שגדל והתחנך פה. כאשר אני מנסה לראות את הדברים בעיניים של נער או נערה צעירים, או של אורח מחו"ל, תייר, אני מניח שהעיניים של המבקר כאן לראשונה, אם אתם מצליחים להעביר לו את המסרים כפי שהצליחה המדריכה המוצלחת, אריאלה, להעביר לנו – אז אתם באמת עושים כאן דבר חשוב מאד. אנחנו יודעים שהמקום הזה קם בעקבות יוזמה של נחום גולדמן ואבא קובנר, אנשים שיש להם תרומה חשובה מאד להיסטוריה הציונית ולתקומה שלנו, מחדש כאן. אותי תמיד מרגש כאן התבליט מפסל טיטוס בכניסה. הלכנו עם המנורה לגולה, וחזרנו, החזרנו את המנורה לכאן, גם אם רק באופן סמלי. המנורה היא הסמל שעומד אצלנו בכנסת בכניסה, ובגן הוורדים ממול. מי שגם מכיר את הפסל "מגילת האש" בהרי ירושלים, באזור הר הטייסים, שם נתן ארד, הפסל, מראה איך מחזירים את המנורה לציון. הוא מראה את כל שושלת הגלות, איך יצאנו עם המנורה ואיך אנו מחזירים אותה לירושלים. מראים ומדגישים כאן נכון ובצורה ראויה את האלמנט של איך חיו היהודים, ואיך הם הצליחו, לאורך הדורות, בקהילות השונות של הגלות להישאר כעם במהלך כל השנים והדורות. אני לא משתמש במילה "לשרוד", כי היא שייכת להקשר אחר.

אני מציעה שאחרי שחברת הכנסת גבריאלי תדבר, יתבטאו חברי הכנסת שרוצים, וגם אחרים.

בוקר טוב. היושב ראש, חבר הכנסת שלגי, אמר שזו בערך הפעם הרביעית או החמישית שלו כאן. היום זו הפעם הרביעית שלי פה. את הפעם הראשונה אני לא כל כך זוכרת, זה היה בשנות ילדותי, במסגרת בית הספר. רק בשבועות האחרונים, בחודש האחרון, הייתי כאן שלוש פעמים. אני קוראת למקום הזה "בית התפוצות", ותיקנו אותי מספר פעמים שיש לומר "מוזיאון בית התפוצות". אני מתעקשת שלא, כי אני חושבת שיש משמעות מאד כבדת משקל לעובדה שזה בית, בית תפוצות. מה שמאד עניין אותי במקום הזה, משך את עיניי וגרם לי לתהות הרבה, היא העובדה שאחד הכתמים הכי שחורים והכי גדולים בהיסטוריה שלנו, של העם היהודי, זו בעצם השואה. דווקא הנקודה המאד חשובה הזו, האפילה הזו, מוזכרת כאן במקום אחד, ועד כמה שזכור לי – מבלי לנסות להחיות, במירכאות, את המוות כאן, אלא פשוט לציין את זה, ולהראות שעל אף הניסיון המאד מוצלח, יש לומר, של הגויים להשמיד את העם היהודי, אנחנו עוד כאן.

המקום הזה מחבר בין מדינת ישראל ויהודיה לבין היהודים בתפוצות. זה מקום שאוצר בתוכו את העבר של העם, גם את ההווה, ובוודאי גם את העתיד. המקום, אני מניחה, גם ימשיך להתחדש ככל שהעם היהודי ילך ויתפתח. אני רואה חשיבות בהצלת המקום, ו "הצלה" היא המילה הכי מדויקת שניתן להשתמש בה כאן, כי המקום הזה קורס. המקום עובד היום על מינימום של מינימום של כוח אדם. אנשים בורחים ומתפטרים, אולי לא ישירות בגלל הבעיות הכלכליות אלא בגלל ההשלכות שיש לכך. בשל בעיות ביטחוניות מספר המבקרים כאן הולך ומצטמצם. התקצוב שהמקום הזה זוכה לו – בשנה האחרונה זה היה בסביבות 3.5 מיליון שקלים - -

בסך הכל, הסכום שמיועד להגיע לתקציב שוטף השנה הוא 6.5 מיליון שקל, מכל הבעלים, כולל הממשלה. זאת, מול 23 מיליון שקל שהם קבעו שהוא התקציב הראוי לבית התפוצות, לפני שנתיים.

יש חשיבות למקום הזה, לעומת מוזיאונים אחרים שזוכים לתקצוב הרבה יותר גבוה. למשל, מוזיאון תל אביב - -

הוא מקבל מהמדינה פחות מבית התפוצות.

אבל הוא מקבל מעירית תל אביב, שהתנערה מהמקום לאחרונה.

דיברת על תמיכה ממשלתית.

אני רק רוצה להסביר על התקצוב הנמוך. יש, כמובן, את חוק המוזיאונים, ויש מועצה שקובעת קריטריונים שעל פיהם מתוקצב כל מוזיאון. המוזיאון הזה אולי לא עשיר במוצגים חדשים, ובתערוכות מתחלפות. הייחוד שלו נובע מכך שרוב החומר המוזיאלי כאן הוא מאגרי מידע ואוספים של תמונות, ובעצם – כל ההיסטוריה שלנו. עם בלי היסטוריה, עתידו לא יוכל להיות ורוד כל כך, אם בכלל. ראוי להדגיש את ההבדל ואת הייחודיות של הבית הזה, להבין למה הוא זוכה לתקצוב נמוך, למה הוא כל כך חשוב, ולמה חשוב להציל אותו.

אני מציע שנציג את עצמנו. אני יושב ראש ועדת החינוך והתרבות. נמצאים כאן חברי הכנסת ענבל גבריאלי, משה גפני, אורי אריאל, אתי לבני וגלעד ארדן. מר דוד קוליץ הוא היושב ראש של המקום.

וכאן אולי המקום להתנצל שהנשיא, שהיה אמור להיות נוכח, לא יכול היה להגיע.

הוא בניו יורק, ואתמול שוחחתי אתו בטלפון, ויש לנו גם את ברכתו.

אני מנהלת המחלקה למוזיאונים במשרד החינוך, התרבות והתרבות. נמצאת גם שלומית נמליך, יועצת באותה מחלקה.

אני סמנכ"ל עירית תל אביב, ומייצג את ראש עירית תל אביב.

אני רוצה להעביר לכם את החוויה של הסיור כאן בבית התפוצות. אנחנו חברה מאד מתווכחת, מאד מפולגת, אבל אנחנו צריכים לדעת על מה אנחנו רבים, לדעת מי אנחנו, איך היינו פעם. אנחנו עם שלא היתה לו יכולת. לולא הייחודיות שלנו לא היינו נמצאים כאן היום, לא היינו שורדים. אנחנו עם שהקיז הכי הרבה דם, יותר מכל אומה אחרת, עם שהתפזר בגלויות באופן כזה שהוא ספג תרבויות שונות במשך מאות שנים במקומות שבו הוא חי. "בית התפוצות" מדגים וממחיש את זה באופן חד משמעי. הבית הזה נותן לנו את התמונה איך אנחנו, מי אנחנו, למה אנחנו כאן, איך הגענו לכאן, איך עברנו את כל השנים האלה. כל מי שחווה את החוויה הזו פשוט לא יכול שלא לעמוד משתומם.

אם הבית הזה, חלילה, ייסגר, נמשיך לחיות, אך באופן מאד לא רציני. אני רוצה להגיד לגבי העניין עצמו, ואני באמת לא רוצה לדבר נגד הממשלה, כי לא זה המקום. אני לא רוצה שזה יהיה עניין של קואליציה ואופוזיציה.

אין כאן מקום לחלוקה כזו.

אני מסכים לגמרי. המציאות הזו שבה מדינת ישראל נמצאת במצוקה כלכלית מאד קשה, היא עובדה. אנחנו מתקרבים כבר לשנה השלישית שאנחנו מקווים שהאינתיפאדה הזו תיפסק, ושהתיירות תחזור. זה ברור לחלוטין שכאשר אין תיירות, הבניין הזה נפגע במישרין. זו מציאות שחייבים לדעת אותה. כל מי שלא שם לב לעניין, וכל מי שחושב שמהתיירות נפגעים רק בתי המלון בירושלים, פשוט טועה. המקום הזה נפגע, ונפגע במישרין. הוא מיועד בעיקר לתיירים מחו"ל שבאמת יראו, שעם ישראל צריך להיות בארץ ישראל, ושבכל המקומות בהם עברנו, עם ישראל עבר חוויות קשות מאד.

אמרת שהמקום בעיקר לתיירים, אבל אני דווקא חושבת שכדאי להדגיש שזה גם לבני הנוער שלנו, שלצערי רבים מהם חושבים שאת "התקווה" כתבה לאה גולדברג. החשיבות לגבי תיירים, במיוחד יהודים מהתפוצות, היא באמת מאד גדולה, אבל קודם כל אנחנו, ופה יש למקום הזה תפקיד מאד חשוב.

אני מסכים. על כל פנים, כאשר אני מדברת על התיירים אני מדברת מבחינת אחזקת המקום. ברור לחלוטין שאם יש תיירות ומגיעים תיירים, המצב הכלכלי של המקום הוא טוב לאין ערוך. במצב שאין תיירות, פה, במקום הזה, המצב הופך להיות קריטי. תוסיף לעניין הזה גם את הצמצום בתקציבי המשרדים, גם הצמצום בתקציבי הממשלה ובתקציבים השונים, שוב – כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה, ואתה מקבל מצב שבו יושב ראש בית התפוצות מתפטר. יכול להיות שכל אחד מאתנו היה נוהג כמוהו, הרי אם אי אפשר להחזיק את המקום, קשה לתפקד.

אף אחד לא מעוניין לסגור מקום כזה. התפקיד שלנו זה לפנות גם לממשלה. לפנות אליה ולומר שצריך לסייע גם בחלק הגשמי של תושבי המדינה, לא לפגוע בשכבות החלשות ולא לפגוע בשכבות הביניים, אבל גם לדאוג לחלק הרוחני. בסופו של דבר נעבור את המשבר הכלכלי הזה, ואם "בית התפוצות" יהיה סגור, זה דבר שאסור שיקרה. אני מציע שנעשה את הפעולה הזו, המתחייבת מעצם העניין. אני מודה לך, אדוני יושב ראש הוועדה, על הסיור כאן. אני מתנצל שלא אוכל להישאר עד הסוף. אני גם מודה לחברת הכנסת ענבל גבריאלי על זה שהיא ביקשה את הסיור .

קיבלתי כאן נתונים כמה מבקרים היום, בתקופת האינתיפאדה, לעומת התקופה שלפני. באמת רואים ירידה לשליש.

ירידה לרבע. עמדנו על 400,000 איש בשנים שבהן היתה תיירות, והיום זה פחות מ- 100,000.

אני נחשפתי לנושא של "בית התפוצות" גם כאשר אוניברסיטת תל אביב נכנסה ורכשה, או קיבלה חסות על הבניין הזה, והיו מחשבות ש "בית התפוצות" לא ממלא את ייעודו במלואו, אלא שהוא ממלא רק חלק מייעודו. אתמול שמעתי את אחד מחברי מועצת המנהלים, מיתר, שחושב שאולי אין מקום היום ל "בית התפוצות" במתכונת הזו, כי כל החומר שאנחנו חשופים אליו, אפשר למצוא אותו באינטרנט ובמאגרי מידע, ושצריך למלא אותו בתכנים נוספים – של הקשר עם התפוצה, לקיים מפגשים מסוג אחר עם היהדות מחוץ לישראל, ועוד תכנים אחרים. אני יודעת שהיו מספר ועדות שניסו למלא תוכן ב "בית התפוצות". הסיור שעשינו היום היה נחמד,והשאלה אם הוא מספיק. השאלה היא האם האינפורמציה הזו, שאני מקבלת היום ב "בית התפוצות" יש לה איזה ערך נוסף ממה שאפשר לקבל ממקורות אחרים. למשל, אני כיהודיה, אבל בעלת הלכי רוח ומחשבה אחרים לגבי היהדות שלי, האם ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה של החברה היהודית בפולין – בלי לתת תשובות מה היא יהדות היום – האם זה מספיק? לי זה לא מספיק. זה לא מעורר בי איזה שהן שאלות חדשות, תשובות חדשות או קטליזטור למחשבה מחודשת על היהדות, על מה המשמעות שלה היום, מה אפשר לעשות אתה, מה הקשר עם היהודים בעולם, על תשובות לגבי הדת היהודית, צורות הפולחן היהודי. יש הרבה מאד דברים. הייתי מאד שמחה לשמוע.

אני חושבת שלא מדובר רק בירידה בתיירות, ודאי שגם, או ירידה בתקציבים, אלא גם איזשהו משבר מבחינת המקום של "בית התפוצות" בתוך המערכת של המוזיאונים ובשאלה באיזה תכנים נמלא אותו.

אני לא רוצה להתייחס בכלל לתכנים, כי מבחינתי זה יומרני להגיד משהו אחרי סיור כזה. אני מעריך שאנשים עושים פה את המיטב, ומשתדלים, כדי למלא את הייעוד שלשמו זה קם. בהיסטוריה שלנו ובהווה שלנו, בלי הבית הזה מדובר בנכות רצינית. צריך לעשות מאמץ גדול כדי ש "בית התפוצות" לא יגיע לנכות, כי אז יהיה יותר קשה לעזור לו. זה הולך להתדרדרות. מה שלקח דור שלם להקים אפשר יהיה לסגור בחודשים קצרים. להקים שוב, ייקח עוד דור.

תודה על הסיור, ותודה לחברת הכנסת ענבל גבריאלי, שיזמה אותו. אני מציע לעשות מה שאפשר, ועכשיו, לא לחכות עד שזה יהיה מאוחר מידי, ואז יתעוררו. יש אמנם פגרה, אבל כשרוצים יודעים גם לעשות דברים בפגרה.

לא קיים בעולם מוזיאון שמספר את הסיפור של העם היהודי. יש המון מוזיאונים יהודים בעולם שמציגים , כל אחד, את מעט מההיסטוריה של הקהילה שבה הוא נבנה, ומציג אמנים יהודים מהערים וארצות שכנות. אין שום מקום בעולם בו יש הצגה של המורשת היהודית, ההיסטוריה היהודית וערכי היהדות, ומה שתרמה היהדות גם ליהודים וגם לתרבות העולמית. קהל היעד של המקום הזה הוא צעירים ומבוגרים, יהודים ושאינם יהודים, מהארץ ומחוצה לה. מעטים מהנוער באים לכאן בעצמם. יש סיורים מאורגנים של בתי הספר, של הצבא, של קורסים שונים, של מרכזי עליה שונים. המגמה, המטרה, לפי תפיסת עולמי, ובשביל זה לפחות באתי לכאן – היא שכשצעיר יהודי מובל לכאן, או כאשר גוי נכנס כאן לביקור, כשהוא יצא מכאן הוא יזכור דברים, ושהיהודי מביניהם יחוש גאווה על זה שהוא יהודי, יבין מאיפה הוא בא.

המוזיאון הזה מציג כיום את 2,000 שנות הקיום היהודי ללא טריטוריה. הוא מראה כיצד עם שמר על עצמו ללא טריטוריה, וחזר לארצו כאילו שהוא לא עזב מעולם. הוא מיועד, לפי תפיסת עולמי, ויש לכך צוות שלם של מתנדבים מגדולי החוקרים והאקדמאים בארץ, להרחיב את המצגת, לארגן סיפור מחודש, שיכלול תקופות שאינן מכוסות בתצוגת הקבע. המוזיאון עצר בתקופת האמנציפציה, לפני כ- 200 שנה, ומאז עברה היהדות את הטראומה הקשה בתולדותיה מאז החורבן, והיא השואה, וגם את הפריחה של היהדות בכל העולם, בפנים שונות ובאופנים שונים.

מדינת ישראל היא במצוקה כלכלית קשה. אי אפשר להתווכח עם זה. זה קרוב ל- 3 שנים ירדנו משיא, שהיה פה לפני זמני – אני מכהן כאן פחות משנה – היו כאן כ-450,000 מבקרים בשנה, בשנות השיא. רובם תיירים. "בית התפוצות" אינו אחראי ישיר לאינתיפאדה. במצב חירום כלכלי אפשר תמיד לומר שחותכים בבשר החי. יש, לאורה, את כל ההצדקה לצמצום תקציבים. אני חושב שזו תהיה טעות לסגור את המזון הרוחני, אוכל הנפש הלאומי – שהם התרבות והחינוך, מכל הגוונים ומכל הסוגים. זה הפרח שבלעדיו אדם לא חי.

מה היה התקציב שלכם?

אני באתי לכאן על בסיס הסכם בין בעלים. הבעלים הם 4 בעלי מניות, ו- 1 תומך חיצוני. הבעלים הם הקונגרס היהודי העולמי, הסוכנות היהודית, ממשלת ישראל, ואוניברסיטת תל אביב. יחד עם תומך חיצוני שהוא בעלים לשעבר שפרש ב- 2001, שזה עירית תל אביב, הם חתמו על הסכם שקובע שהתקציב הראוי משנת 2002 הוא 21,000,000 שקל. זה תקציב הפעלה לשנה, שאינו כולל פיתוח. את הפיתוח היו צריכים להביא הבעלים באמצעות מתנדבים שיגויסו מבחוץ.

יש איזושהי חלוקה לאחוזים בין הבעלים?

הדבר היחיד שמוזכר זה מה התקציב שסוכם להביא, והחלוקה היתה: הממשלה – סדר גודל של שליש. עירית תל אביב בשנת 2001 העמידה 2.5 מיליון שקל. הקונגרס היהודי העולמי פטר את עצמו מלשלם בכלל. אוניברסיטת תל אביב היתה מיועדת להעמיד את - -

והסוכנות?

הסוכנות היתה מיועדת לתת 300,000 דולר לשנה. היות ואני מייצג את הסוכנות אני חייב להזכיר שהגורם היחיד שעמד במחויבויותיו והוסיף עוד 1/3 על התקציב זה הסוכנות היהודית, שהעלתה, בתקופת האינתיפאדה, את ההשתתפות שלה, והעמידה אותה על 400,000 דולר לשנה. זה היה סיכום שלי.

כמה האוניברסיטה היתה אמורה לתת?

האוניברסיטה היתה מיועדת לתת 35,0000 דולר לשנה - -

זה הסכם הבעלים - - -

את ההסכם הזה נוכל לקבל?

כן.

אני פשוט לא מבין איך רציתם להגיע ל- 21,000,000 ₪ אם יש 1/3 מהממשלה, 300,000 מהסוכנות, הקונגרס היה אמור לתת 15,000,000?

יש הכנסות עצמיות, והשנה הן עומדות על סדר גודל של 3,000,000 שקל. מאיפה השאר? זו שאלה שאני שואל את עצמי, מאיפה חשבו להביא את זה, אבל אמרו –יש לנו הסכם, למה אתה דואג? אנחנו נביא את הכסף. אמרו – אנחנו נביא matching. יש שם התחייבויות להביא עוד תרומות.

זאת אומרת שהמשלה היתה אמורה לתת 7,000,000 שקל.

בהתחלה, והיום זה 23,000,000, היא היתה צריכה לתת 9,000,000 שקל.

אז נצא מתוך הנחה שזה בין 7 ל-9,000,000 שקל. כמה היא נתנה?

הממשלה תיתן השנה 3.5 מיליון.

מאיפה אתה יודע שהיא תיתן?

בהסכם זה לא כתוב. אתה מסתמך על ידע היסטורי.

זה לא ידע היסטורי, זה כתוב במסמכים. אין לי אותם אתי. אני יוצא מנקודת הנחה שאת מבינה בתקציב יותר ממני, ואין בעיה. אני אראה לך איפה אני מצאתי חוזה כתוב.

ממתי המסמכים?

מ-2001.

ואתה היית אז יושב ראש?

לא. אני באתי להסכם כתוב. 1/3 נגזר מזה שהממשלה אמרה שעל תקציב של 21,000,000 שקל היא תיתן 7,000,000. הסבירו לי שמדובר ביחס קבוע, שיישמר.

זה לא ידוע לנו.

אני ביקשתי את ההסכם גם כדי לקבל את המידע, אבל אולי הם לא כתבו את זה בצורה מסודרת, ואולי גם לא במקרה.

כן. כשאני קורא את זה היום, במצב הנוכחי, אני בהחלט נוטה לקבל את הניחוש הפרוע של כבוד היושב ראש, שאולי זה לא במקרה, אבל אין מה לעשות – אלה המסמכים היחידים שכתובים, וכאשר אני התבקשתי למלא את התפקיד הזה, האחריות הניהולית למוסד הזה ניתנה לאוניברסיטת תל אביב. אני, כנציג הסוכנות, כברירת מחדל מספר 7 של האוניברסיטה, נבחרתי ליושב ראש.

אני חושב שיש למוסד הזה מסורת ארוכה של ניצול לרעה של בעליו. במשך שנים, מהאינפורמציה שאני אוסף מהמסמכים, הוא שימש מקום שבו נתנו מינויים וכיבודים לאנשים שלא ייצרו בעניין, בין בניהול, בין באקזקוטיבה ובין בחברות ב- board. אני חושב שזה נוהל פסול, ואני ניסיתי לשנות את זה. למרבית הפתעתי, בשוליים – לא הסכימו לדברים, אבל בגדול לא היתה בעיה. אני ייחסתי את זה בתמימות לכך שהנכונות הרבה של כל המוסדות לעשות שינויים במבנה האקזקוטיבי נובע מהבנה שבעבר נעשו טעויות, ושרוצים לשפר, אבל מצאו "פרייר", וחשבו שיפילו את זה עלי. אני לא חשוב שזה נכון, אני לא רואה כך את תפקידי, וחוק החברות לא מאפשר את זה. "בית התפוצות" הוא חברה בע"מ. תאגיד שאינו מעביר את החלק של העובדים לקרנות ולביטוח הלאומי – עובר בכך עבירה פלילית.

כמה עובדים יש כאן?

יש כאן כ-60 עובדים. יש כאן חילוקי דעות על פיטורים שאנחנו מנסים לבצע, כדי להקטין עלויות. הממשלה אמרה שמוכרחים להתייעל. כלומר, אנחנו נעמוד בתקציב מקוצץ יותר, אבל אנחנו אף פעם לא יכולים לעמוד בקיצוץ נוכח המהירות של הקיצוצים של הבעלים. אם אנחנו ירדנו מ- 21,000,000 שקל ל- 15,0000 שקל, הבעלים כל כך מיהרו, והם עומדים כרגע על 6,000,000 שקל. מול זה אי אפשר לקיים את המקום. זה לעשות צחוק מהעבודה. אז להתחייב בפלילים, כאשר יש אחת של הממשלה – מס הכנסה וביטוח לאומי, דורשים את המגיע להם, ולא מעניין אותם? אני לא יודע לעשות צדק בממשלה, ולכן אני חושב שכל איש שעיניו בראשו ושיש בו אחריות מינימלית, לא יכול לקחת על עצמו את האחריות הזו.

כדי לסבר את העניין אני יכול לומר לכם שבתקופה הזו אספתי, לצרכי פיתוח, סדר גודל של 6,000,0000 דולר מאנשים שאני מכיר, אבל ללא יוצא מן הכלל- כולם התנו את זה שלא תחזור על עצמה פרשת "בית התפוצות", שמכורח וממשבר לקחו את התרומות המיועדות לצרכים שעליהם דיברה חברת הכנסת אתי לבני – כדי לעשות את זה למקום יותר עדכני ויותר מתקדם טכנולוגית. המקום הזה הוא מיושן. הוא היה בנוי על טכנולוגיה. היום טכנולוגיה במחשוב מחזיקה מעמד תקופה קצרה. דור במחשוב זה שנה, עד שנה וחצי, ואחרי תקופה כזו הדברים מתיישנים. הבית הזה בנוי על תצוגה של שחור-לבן, על שקופיות מתחלפות שעושות רעש, ועל מערכת אור קולית מיושנת. אם אנחנו רוצים להציג פתרונות, בעיות ונושאים – שאדם ייצא מכאן לא רק עם תשובות, כי היהדות לא נותנת רק תשובות, אלא מעוררת גם הרבה מקום לשאלות – בשביל לעשות את זה צריך כסף וזמן. בלי שהבעלים ייתנו זמן לאפשר קונספט חדש, איסוף כסף לפיתוח אף אחד לא מצפה שממשלת ישראל או הבעלים יתנו כסף לפיתוח. אין לזה גבול. אבל להחזיק את הקיים, לפי התחייבויות שנטלתם על עצמכם? אם אי אפשר לעשות את זה, תחליטו לסגור.

אני חושב שזו תהיה טעות חמורה. זה יהיה אסון לאומי בקנה מידה של תרבות. מדובר כאן במזון לנפש. זה לא אסון כזה שהמדינה תחדל להתקיים. המדינה תתקיים, ואנשים לא ירגישו בחסרון, אבל אותו הדבר אפשר להגיד גם על הישיבות הגדולות, על המוזיאונים.

הממשלה זה משרד החינוך והתרבות?

משרד התיירות לא משתתף?

אני לא הלכתי למשרד התיירות - - -

ומשרד התפוצות?

הייתי אצל כבוד שר התפוצות הקודם, שרנסקי, והוא אמר לי שאין לו תקציב.

אני חושב שנכון יהיה לומר על משרד החינוך שהפניה שלנו אליהם נענתה מיידית, בתשומת לב. שרת החינוך אמרה לי שהיא תכנס את הבעלים כדי לראות מה ניתן לעשות. הסוכנות היהודית הודיעה מראש היא תהיה מוכנה להגדיל את התקציב אם האחרים יגדילו את התקציב שלהם. שרת החינוך אמרה שהיא תבחן אפשרות להגדיל, כדי שאפשר יהיה להתחיל לעבוד. היה צריך להתקיים דיון בשבוע שעבר, אבל היא לא הספיקה לפני נסיעה לחו"ל. אני, כשהייתי כל כך לחוץ, אמרתי לה שהיא מוכרחה לקיים את הדיון לפני שהיא נוסעת. באיזה שהוא שלב הגעתי למסקנה שזה שייך לה, למשרד החינוך, לאוניברסיטת תל אביב – שה יתחבטו בבעיה, ויקיימו את הדיון מתי שהם רוצים.

אני יודעת שזה מתקיים בתחילת אוגוסט לאחר שאתה חוזר מחו"ל.

אני לא נוסע.

ראשית אני רוצה להתחיל במה שאתה אמרת – השרה לימור לבנת קיימה דיון עם רון חולדאי בנושא הזה לפני מספר שבועות, והיא עומדת לקיים דיון מחודש - -

אני רוצה לתקן אותך – ממה שהיא אמרה לי, היא לא קיימה דיון אלא שרון חולדאי בה לדבר אתה על תקציב למוסדות התרבות בתל אביב, וכשהיא העלתה את נושא "בית התפוצות" שהוא מוסד תרבות בתל אביב, הוא אמר – שהוא לא רוצה לדבר על "בית התפוצות". זה מה שהיא אמרה לי.

נושא "בית התפוצות" עלה בשיחתה עם רון חולדאי - -

ביוזמתה.

ביוזמתה. הוחלט לקיים דיון מחודש עם חזרתה ועם חזרתך מחו"ל בתחילת אוגוסט, עם נציג עירית תל אביב, משום האמונה שמאחר וקיים בתל אביב מוסד תרבותי בעל ערך כה רב, למרות שעכשיו האוניברסיטה היא הבעלים, וכתוב פה שהעיריה יוצאת מהניהול, יש אחריות מוסרית ואחריות של עיר לקיים מוסד כזה.

נאמר כאן שקוראים למקום "בית התפוצות" ושזה בית, אבל זה גם לא כל כך מוזיאון מבחינת ההגדרה הבינלאומית של מוזיאון, כיוון שלמוזיאון יש הגדרה – הוא צריך להיות בעל אוסף ובעל יצירות מקור - -

הוא שעטנז, זה נכון.

לא רק שהוא שעטנז – התפקיד של המוזיאונים בארץ ובעולם זה לשמר ולשמור על אוצרות המדינה. זה תפקיד שאין לאף מוסד תרבות אחר. מהבחינה הזו אין למוזיאון הזה את התפקיד הזה, וגם אין לו את העלויות הכרוכות בשימור יצירות ארכיאולוגיות, יצירות אומנות, יודאיקה.

שימור מאגרי המידע, ההיסטוריה של העם היהודי .

אני לא אומרת, חלילה. ודאי שלא תמצאי נציג של תרבות ואדם שמאמין בתרבות שאומר שהמוזיאון הזה הוא לא בעל חשיבות. יש לו חשיבות. ה- raison d`etre של המקום הזה הוא בעיקר חינוכי. אני מסכימה אתך, וזה יועלה גם בשיחה עם רון חולדאי – צריך לגרום לכך שכל תלמיד בחטיבת הביניים והחטיבה העליונה, לפחות באזור המרכז, יקיים פה סיור, דבר שלא נעשה היום.

אני רוצה לומר שהמצוקה של "בית התפוצות" משקפת מצוקה כללית יותר של כל המוזיאונים בגלל שתקציב התרבות כל כך מצטמצם. כל תקציב המוזיאונים הוא 28,000,0000 ומדובר על 52 מוזיאונים.

· - -

אין שום בעיה בחלוקה, זה יתחלק באופן שווה. אין פה עניין של ללחוץ על מישהו. כמו שהכסף מגיע לישיבות הוא גם יגיע לתרבות.

בישיבות קיצצו עכשיו והוסיפו לתרבות.

אני רוצה לנצל את הבמה של הדיון הזה כדי לומר שגם אם נקבל 45,000,000 וגם אם יוחזרו ה- 10% שהורדו השנה, גם אז יהיה עוול גדול למוזיאון, כי בניגוד לתחומי תרבות אחרים, למוזיאונים אין את הפריבילגיה הזו שיש למוסדות תרבות אחרים – לעשות שלאגרים ודברים פופולריים. יש תפקיד למוזיאונים, ובכלל זה גם ל "בית התפוצות". אנחנו לא יכולים לרדת ברמה. בסכום של 28,000,000 שמתחלקים ל-52 מוזיאונים מוכרים יש לנו את מוזיאון ישראל, שגם הוא ספג פגיעה מאד קשה, ויש לנו מוזיאונים נוספים שנפגעו מהאינתיפאדה, בניגוד לתחומי תרבות אחרים – הקהל הישראלי נוהר להצגות, למחול. מוזיאונים נשענים על תיירות חוץ.

האם המוזיאון הזה נפגע פרופורציונלית כמו האחרים, או יותר?

לא. הוא אלה שנפגעו יותר ממוזיאונים אחרים מהאינתיפאדה.

לא מהאינתיפאדה – מהממשלה?

לא.

בקיצוץ הם כמו כולם?

להפך. בזכות ההסכם הזה משרד התרבות התחייב ל-4 שנים, לתת כל שנה ½ מיליון ₪ בנוסף לתקציב של - -

והוא עומד בזה?

כן.

נשמע את נציג עירית תל אביב, העיריה שכנראה לא נותנת כסף.

הדירקטורים שמופיעים פה- יעקב פרי, יעקב פרי, דב לאוטמן – כמה זמן הם מכהנים בתפקידם?

10 חודשים.

אני רוצה להבין את רמת המעורבות של הדירקטורים, כי בסך הכל, האנשים האלה מחפשים את הכבוד בתפקיד. לכבוד יש גם צד שני, כאשר שצריך להיאבק בשביל גוף מסוים, ולנצל את הקשרים וההיכרויות, ואת המעורבות הפוליטית והעסקית. אני רוצה להבין גם מה המעורבות שלהם בניסיונות להצלת המקום, ולא לנקות אותם פה לגמרי.

השאלה היא חשובה, והיא שאלה לעניין. אני לא מכיר אף תורם שיסכים לשלם עבור חשמל ועבור פיצויים לעובדים. אם לא יתנו למקום הזה זמן הבראה ותהליך לאיסוף גובה, כולם ילכו הביתה יחד אתי.

לא דיברתי על תרומות. דיברתי על הקשרים של האנשים הללו עם מוסדות השלטון.

כולם פעילים, או לפחות – רובם.

מצערים אותי שני דברים. מצער אותי שהייתי צריך לבוא לפה, כי ראש העיר אמר לי שאני היחיד שמכיר את המשא ומתן הקודם שנגמר בהסכם. אני מסתכל פה מסביב. בדיונים השתתפו אנשים מהאוניברסיטה, הסוכנות והממשלה. אף אחד מהם לא נמצא פה עכשיו.

דבר שני שמצער אותי הוא שלפתע עולה נימה כאילו עירית תל אביב הזניחה, עזבה את "בית התפוצות". הייתי רוצה לערער את הביטחון של הפורום הזה בדבר אחד: המצב הקשה של "בית התפוצות" לא התחיל באינתיפאדה. הוא כבר שנים נמצא במצב קשה ביותר. בהקשר למה שנאמר כאן לגבי תרומות, אף אחד גם לא יביא תרומות גם למוסד שקיומו מוטל בספק, ללא קשר אם התרומה מיועדת לפיתוח או לאחזקה. סימן השאלה על קיומו של "בית התפוצות" מלווה אותנו מזה שנים.

בשנת 2001 אוניברסיטת תל אביב באה עם תוכנית הבראה שעובדה עם המנכ"ל דאז, של בית התפוצות, שהיו בו שני קדקודים. קודקוד אחד זה שינוי מוחלט בניהול של המוסד - - -

מה זה אומר?

עשרות עובדים היו צריכים להיות מפוטרים. לא אומר מספר מדויק, אני לא זוכר, אבל אם רוצים אוכל להוציא את הרישומים מאז. דיברו אז על ריכוז עובדים במקום ביזור, שבו כל עובד עוסק בנושא אחד. אפשר היה לאחד משרות ולרכז סמכויות ואחריות.

הקודקוד השני היה נושא של תרומות ואיסוף כספים למטרות הפיתוח, ואפילו הוצבה תוכנית פיתוח ראשונית. אבל, האולטימטום של האוניברסיטה, שהונח פה על השולחן, וגרם להרבה דיונים עם הרבה עורכי דין, היה- אנחנו רוצים את הניהול הבלעדי של המוסד הזה. האוניברסיטה הציבה את זה כתנאי בל יעבור. היא חשבה שהיא תוכל, על ידי איחוד מוסדות, ושלא יהיה צורך כאן בגזבר, במנהל כספים, הנהלת חשבונות – וכל מיני דברים שהאוניברסיטה תוכל לתמוך בהם, פלוס שתי התוכניות הגדולות שאמרתי: שינוי וכסף. עירית תל אביב – ואני הייתי צריך לשכנע את ראש העיר- אמרה: אנחנו מוכנים לסגת מכל עמדה. אני לא יודע אם כולם זוכרים. יושב ראש מועצת המנהלים של "בית התפוצות" מאז הקמתו, היה ראש העיריה. האוניברסיטה דרשה ממנו להתפטר, ולזוז הצידה. האוניברסיטה קבעה שאין סמכויות לנציגים במועצה. הם אמרו שהם רוצים להקים עוד בית נבחרים מסוים, בין המועצה לבין הנשיא.

Board בינלאומי.

נכון. העיריה באה עם תשובה, שאני מסרתי אותה – שהיא מוכנה לסגת מכל ניהול, לצאת מוועד המנהלים או מועצת המנהלים, לא להשתתף בשום דבר, ולקחת שתי משימות על עצמה. משימה אחת: החוב שנקבע ליום חתימת החוזה היה 8 מיליון ₪. הנתח של כל אחד מארבעת הבעלים שהסכימו לשלם – ובעל אחד לא היה מוכן בכלל לשלם – 2 מיליון שקל. לקחנו את זה על עצמנו, למרות שיצאנו מהמוסד, כל שנה העיריה משלמת ½ מיליון שקל, מעבר ומעל לכל דבר אחר.

בנוסף – העיריה תראה את המוסד הזה כמוסד תרבותי בתל אביב שנלחם על תמיכות, כמו כל מוסד אחר, במקום הקצבות. אנחנו ניתן תמיכות לפי יכולתנו. בשנת 2002 נתנה עירית תל אביב מיליון שקל, פלוס שחרור מוחלט מארנונה. אני לא צריך לספר לאף אחד כאן מה מצבה של רשות היום. היא נתנה 509,000 שקל פלוס שחרור מוחלט מארנונה, בנוסף לחצי מיליון שקל על חשבון החובות משנת 2001,2000,99.

אני מניחה שהעיריה מתקצבת מוסדות תרבות נוספים, כמו, למשל, מוזיאון תל אביב.

נכון, אבל מוזיאון תל אביב הוא תאגיד עירוני.

איזה סדר גודל של תקציב העיריה מעבירה למוזיאון תל אביב?

אני לא יכול להגיד לך מספר מדויק. אני מעריך שהז בסביבות - -

יכול להיות שזה משהו כמו 17,000,000 ?

יכול להיות. אני רוצה להבחין, שוב: הרשות היא הבעלים היחידים. מדינת ישראל לא מוכנה לתמוך באגורה במוזיאון תל אביב - -

זה לא מדויק. יש את חוק המוזיאונים, יש את המועצה - -

התמיכה היא ברמה של מאות אלפי שקלים.

ממש לא. מיליונים.

אני מציע שנבדוק, אחר כך.

כמה?

מוזיאון תל אביב – 2,000,000 - -

מדינת ישראל. וכמה עירית תל אביב?

משהו כמו 17,000,000.

בטענה שזה תאגיד עירוני, למרות שזה מוזיאון. הדיספרופורציה היא מוחלטת. במקרה זה, כאשר אנחנו מדברים על "בית התפוצות", אנחנו צריכים להחליט: אם זה נכס ממשלתי או מדיני, של המדינה כולה, או של היהדות, או שזה נכס עירוני.

האם נכון לומר שכל תייר יהודי שמגיע לתל אביב מגיע למוזיאון הזה? האם יש לכם נתונים מבחינת כוח משיכה לתיירים? הרושם שלי, שהוא לא בדוק, שכל תייר יהודי שמגיע לתל אביב בא למוזיאון הזה, ולא בהכרח הולך למוזיאונים אחרים. האם יש לכם נתונים מספריים?

לי אין כרגע נתונים מספריים. אני לא יודע, אבל באותה מידה אני יכול לומר שיש לי בתי מלון שקורסים בגלל שתיירים לא מגיעים.

מוזיאון תל אביב אינו נשען על תיירות.

מוזיאון תל אביב נשען על תיירות פנים.

אמרתי שזו הפעם השלישית שלי פה החודש. לצערי, אחת הפעמים היתה ביום החופשי של המוזיאון, חופשי – במירכאות. המוזיאון סגור בימי חמישי, מהטעמים הברורים. אני בביקוריי ראיתי בעיקר תיירים, וכן – אני לא חושבת שזו תהיה הגזמה לומר שתיירים שמגיעים לכאן ונמצאים בעיר אחרת, מגיעים לתל אביב בעיקר כדי לבקר במקום הזה.

זה מה שאת חושבת?

זה מה שאני חושבת.

בממוצע של כל התיירים שבאים לישראל- הם מבלים בתל אביב יום אחד. ואת מאמינה שהם ב "בית התפוצות"?

זה מה שאני ראיתי.

אני מציע שהנושא ייבדק יותר בעומק.

תייר שבא לישראל לשבוע, יבוא לתל אביב ליום אחד. ההערכה שלי, והיא לא בדוקה, שבין המקומות שהוא יבקר בהם בתל אביב, יהיה המקום הזה.

תיירים בכלל מבקרים במוזיאונים. זה מחליף את הכנסיה, ובתל אביב זה המקום העיקרי –

היחידים שיכולים להאיר את עינינו זה אנשי המוסד עצמו, שיגידו – מה חלוקת האוכלוסייה של המבקרים אצלם.

אני אענה לך – "בית התפוצות" היה בנוי על תיירות. היו 400,000 איש, מתוכם היו 250,000 תיירים שבאו לישראל, היו בתל אביב יום, ובמסגרת היום הזה בילו כאן שעה. לא היה אורח אחד של המדינה שלא לקחו אותו ל "יד ושם" בירושלים, ול "בית התפוצות" בתל אביב.

אורחים כאלה לא משלמים.

לא משנה, אבל זה הקרין על החשיבות של המקום בעיניי המדינה. אין צורך לבזבז על זה כסף, זמן ואנרגיה, כיוון שאין תיירות. זה לא משנה אם 30,000 התיירים שבאים לישראל השנה שהם אינם תיירים עסקיים – אם הם כן באים או לא באים ל "בית התפוצות". חבל על הזמן. אבל, אני מבקש להתייחס להערה אחת שלך – בתגובה לדבריך העיר אורי אריאל שאם זה לא יהיה מוסד עירוני, ואם זה יהיה מוסד של מיש-מש, עירוב מין בשאינו מינו, לא יהיה כסף. הוא הצדיק את השאלה שאתה הצגת. אני חושב שאם הרשות המקומית, היא תל אביב, תתייחס לעניין כאל בעיה של אחרים, חבל על הזמן. אתם תעשו על זה איקס, וגם אחרים יעשו. הרי זה לא שלי. זה גם לא של יעקב פרי וגם לא של שמואל מיתר. אנחנו מנסים להוציא את המוסד הזה ממשבר.

דיברת על זה שהמוסד הזה הוא במשבר מתמשך, אבל העיריה היתה יושבת ראש מועצת המנהלים. ראש העיר, אישית, שימש כיושב ראש מועצת המנהלים, מהיום שהוקם המוסד. אני לא הייתי שם, אבל כל ראשי הערים של תל אבי ב שימשו כיושבי ראש. אז זה גם לא עזר כשהעיריה היתה מעורבת. אחרי זה האוניברסיטה אמרה את מה שאמרה. אני לא מכיר את זה, אני שומע את זה ממך.

אם מישהו הבין מדבריי שעירית תל אביב נפגעה עד עמקי נשמתה מהאולטימטום של האוניברסיטה, אני נכשלתי בהסבר.

אבל ראש העיר אומר לי שזה לא מוסד עירוני ושהוא אינו בעדיפות. זה מה שקורה. אני חושב שאם עירית תל אביב לא תראה בעניין הזה מוסד עירוני שחייב תמיכה כמו אחרים, או חצי מאחרים, או רבע מאחרים – אבל לא תמיכה של אפס, מול אחרים - -

אבל היא לא אפס. נתתי כאן את המספרים.

נתת חצי מיליון שקל - - -

ועוד מיליון שקל תמיכה ב- 2002, פלוס שחרור מכל ארנונה.

עירית תל אביב חתכה את ההקצבה למוזיאון לאפס. רצתי לחולדאי. הוא אמר לי שהוא לא יודע מזה, ושאתן לו לבדוק. הוא אמר לי שהם טעו, ונתן חצי מיליון שקל.

אז חצי מיליון על חשבון השוטף, פלוס חצי מיליון על חשבון העבר, פלוס שחרור מארנונה.

בחצי מיליון על חשבון השוטף מוזיאון "בית התפוצות" לא יכול לשרוד.

אני מזכיר לך שהסוכנות היהודית נותנת 400,000 דולר, והיא המריצה.

היא לא המריצה. לצערי, אף אחד לא מריץ.

איך האוניברסיטה בתמונה? מה היה, מה עכשיו, ומה לדעתכם יהיה?

קודם כל, כתושב תל אביב אני רוצה לומר ש"בית התפוצות" מיום היווסדו, נתן סיבה טובה לתיירים לבוא לתל אביב. הוא שם את תל אביב על המפה, מבחינת שהיה בבית מלון וכיוצא בזה. לו אני הייתי פעיל בעיריה הייתי עושה על מאמץ להשאיר את המוסד הזה כמוסד חשוב מאד מבחינת פוטנציאל של תיירים.

כשהאדמיניסטרציה הזו, תחת פרופ' רבינוביץ, או יותר נכון – כשאיתמר נכנס לתפקיד, התפיסה היתה שלא ייתכן ולא יעלה על הדעת ש "בית התפוצות", שנמצא בתחום של אוניברסיטת תל אביב, ושואב ממנה את תשתית החשמל וכיוצא באלה, לא יהיה חלק מהקומפלקס הרחב מאד של חקר היהדות ושימור מורשת היהדות, שנמצא כבר באוניברסיטת תל אביב. זה היה הרעיון של השילוב, שבא לקדם את הפיתוח שחברת הכנסת אתי לבני הזכירה כאן, של קידום נושא התכנים. הכוונה היתה שישנו בית ספר ליהדות, בראש ובראשונה, ישנו מכון לחקר התפוצות באוניברסיטה, ישנו בית הכנסת, שהוא בעצם מרכז לשימור המורשת היהודית, ויש פעילות שהשילוב שלה עם "בית התפוצות" יכול היה להיות שילוב מוצלח עד מאד, ובעצם דוגמה למה שאת אמרת, כי כולם יודעים, והפעילות של מרכז צימבליסטה היא מאד מוכרת ומאד מקובלת בתל אביב. המקום מפוצץ, בכל אירוע שמתקיים בו.

זה היה הרעיון. הרעיון היה שיהיה גם שילוב בנושא ההתרמה. האוניברסיטה, כפי שאתם יודעים, עוסקת בזה בפעילות מאד רחבה ברחבי העולם. עד עכשיו, בתחום הזה, אני לא חושב שהאוניברסיטה, מצידה, יכולה להצביע על הישגים גדולים מאד, מהסיבות שהזכירו אותן – זה מוסד שתמיד נמצא בסימן שאלה, מזה מספר שנים, והדברים נפוצים וידועים. אכן, הגירעון בתקציב הוא דבר שקיים כבר הרבה מאד שנים, והוא ידוע לכל. אכן היו קשיים לגייס תורמים ל "בית התפוצות". אנחנו בשלבי משא ומתן לגבי שתי תרומות גדולות מאד, שאני מקווה שהן תתממשנה, והן תהינה סיוע רב ל "בית התפוצות". בינתיים, עם כל הרצון הטוב של האוניברסיטה, ועם גישה נכונה מאד לשלב מאמץ בנושא הזה, ולהכניס את "בית התפוצות" תחת הכנפיים האקדמיות של האוניברסיטה, ולהביא גם לפיתוח תכנים ברמה האקדמית – נכנסה האוניברסיטה, כמו כל מערכת ההשכלה הגבוהה, למשבר כספי חמור מאד. האוניברסיטה עמדה בתשלום שהתחייבה לו לגבי כיסוי העבר. היא הודיעה שהיא לא יכולה לעמוד בתשלומים של השוטף. לצערנו אנחנו לא יכולים לשלם גם את ה- 35,000 דולר. כולכם יודעים שהאוניברסיטה נמצאת בתהליך התייעלות רציני מאד, מקיף מאד, כואב מאד מאד. על כן היא ודאי לא יכולה להפנות משאבים לדברים מחוץ לאוניברסיטה.

זה לא מחוץ לאוניברסיטה.

אבל אם האוניברסיטה התחייבה, אם אתם לא יכולים לשלם – תמנו כונס נכסים לאוניברסיטה.

האמירה הזו שזה לא חלק מהאוניברסיטה היא בלתי מתקבלת על הדעת, לפי מה שנמסר פה.

פיזית, היא בתוך הקומפלקס.

לא רק פיזית.

אתם מוותרים על שכר דירה? שכר דירה אתם גובים?

ביקשתם לקבל את האחריות על המוסד, מהטעמים שהזכרתם.

האוניברסיטה מחייבת על שירותים שונים שהיא נותנת.

ואתם מקזזים להם, אני מקווה.

הם מקזזים לנו.

תורידו את הכפפות. אם הם לא עומדים בהתחייבויות ואומרים – אין לנו.

- - -35,0000 דולר, זה חסר משמעות.

האוניברסיטה הבטיחה לי, כשאני באתי, שהם יעלו את התקציב ל- 150,000 דולר.

אבל הם גם עוזרים לכם בגיוס תרומות.

תשמע, זה שלהם, זה לא שלי.

בכל מקרה, תרומות זה לא דבר לטווח הארוך. זה נקודתי, ואי אפשר להחזיק את הבית הזה ולסמוך על טוב ליבם של אנשים ברחבי העולם.

מתרומות אי אפשר להחזיק את זה. משבר באוניברסיטה, לעירית תל אביב אין כסף. כל אחד נותן את זה ב- best effort. אין best effort כי אין כסף. לכן המוסד הזה מגיע עכשיו לפרשת דרכים, שאין לו צ'אנס נוסף. או שהבעלים יחליטו שאין כסף, וסוגרים, או שיחליטו שמביאים יש מאין, ובינתיים מחזיקים את העסק.

כששאלתי לפני הדיון מי בא לכאן כנציג הסוכנות היהודית, הסבירו לי שזה אתה, מר קוליץ. אתה, כיושב ראש, נציג הסוכנות.

נכון, למרות שהמינוי הזה הוא זכותה של אוניברסיטת תל אביב. הם ויתרו לסוכנות.

ואתה אומר שהסוכנות נתנה את חלקה, ואולי גם יותר - -

הגדילה אותו בשליש.

מה אתה יודע לגבי הקונגרס היהודי העולמי, שאמרת שלא נתן כלום?

הקונגרס היהודי מגיר דמעות קשות מאד של צער, טונות של דמעות.

הקשר הכי טוב אליו הוא דרך הסוכנות, או בצינור אחר?

אני לא יודע איזה קשר. כולם אומרים את אותו הדבר: אין כסף.

הרושם שלי שמרוב בעלים, יותר קל לכל אחד לומר – שאחרים יעשו.

אני לא הבנתי איך נקבעו פה אחוזי הבעלות. יש איזושהי חלוקה?

זו תוצאה אריתמטית מאד פשוטה. היו 5 בעלים. לכל אחד מהם היו 20%. יצא אחד מהבעלים, ולכל אחד נהיו 25%. פשוט מאד.

ואיך נקבעו ה- 20% האלה?

אלה בעלי מניותיה – 26% לשלושת הבעלים: ממשלה, אוניברסיטה וסוכנות, ו-23%, 22.5 או 22.25 -לקונגרס היהודי העולמי, שאף אחד מהבעלים לא רצה לריב איתו. מי רוצה להתעסק עם ברונפמן? אני רוצה לספר לכם אנקדוטה. כשבאתי להיות יושב ראש ביקשתי לראות תקנון. זה היה כמו פנקס ועד ארבע הארצות. רוב התזכיר התייחס לזכויותיו של הקונגרס היהודי העולמי במקום.

ומה עם החובות?

זה לא קשור. היתה לו זכות, ואני עמדתי על כך שישנו את זה. היתה לו זכות להעביר, לפי החלטתו הבלעדית, את משרדיו הנה, ולקבל שירותי משרד ללא שכר דירה, ועם אנשים של הבית. היתה לו זכות להעביר לכאן את כל ארגוני העולים ששילמו, למעשה, את חלקו של הקונגרס היהודי העולמי בבניית הבית. היו לו זכויות.

מתי התווספו הזכויות האלה שלו?

מהתחלה, מחוזה המייסדים. אבל עכשיו זה בוטל.

וכשאפשרו לו את ההצטרפות עם כל הזכויות האלה הוא לא נדרש, בתמורה - -

אני לא יודע למה הבעלים לא הוציאו אותו אז. אני לא יודע. אין שום סיבה שהקונגרס היהודי העולמי יהיה שותף בבית הזה, להוציא זכויות מייסדים שיש לכבד אותן, אבל הוא יכול להיות תומך חיצוני, בדיוק כמו עירית תל אביב. רק שעירית תל אביב, בתור תומך חיצוני, נתנה חצי מיליון שקל ואילו זה ניסה לקחת חצי מיליון שקל.

מה עלויות התפעול שלכם, החודשיות?

סדר גודל של 16,000,000 שקל.

16,845,000 שקל.

לשמור על הקיים?

כן, זה אחרי שאנחנו מקצצים כרגע, בשלב ביצוע, סדר גודל של ירידה מ- 60 ל- 40.

16,000,000 זה כולל את כיסוי הגירעונות, אני מבין.

לא כולל את כיסוי הגירעונות. הפער בין ההכנסות להוצאות הוא כ-6 מיליון שקל לשנה, כאשר על זה צריך להוסיף כ- 7 מיליון שקל, חובות שהם בעיקר לזכויות עובדים וספקים.

אז זה כן כולל חובות עבר.

לא. יש לך פער קבוע.

יש נקודה שלא נגענו בה, והיא הנקודה לגבי התקצוב הממשלתי. לפי חוק המוזיאונים, התקצוב הולך לפי דירוג, כשהדרוג הראשוני הוא מוסד לאומי. היו מאד נחמדים עם "בית התפוצות" ודירגו אותו בדרגה גבוהה, מתחת למוסד לאומי, אבל מה? מתקצבים לפי הדרגה השלישית.

"בית התפוצות" נתמך בעבר בתמיכה ללא קריטריונים, מסיבות היסטוריות, ואולי לא כדאי להסביר פה בדיוק איך זה נעשה. בכל מקרה, זה לא היה לפי קריטריונים שוויוניים. לפני שנתיים התחילו לגבש תבחינים של תמיכה תקציבית שוויונית לכל המוזיאונים. על פי התבחינים, המוזיאונים בארץ מחולקים ל- 4 רצועות, כאשר ברצועה העליונה יש את מוזיאון ישראל, שזה דומה למוזיאון לאומי, ואז יש את הדרגה הארצית - -

"יש ושם" ומוזיאון ישראל הם המוזיאונים הלאומיים.

"יד ושם" אינו נתמך כי יש חוק נפרד עבורו.

לא משנה. הוא נתמך באמצעות חוק.

כן, ואז יש את המגזר הארצי שבו נמצא "בית התפוצות". על פי התבחינים שמתייחסים למדדים מוזיאליים כמו: צוות מקצועי, שזה אוצרים, שטח – לכן, פה, "בית התפוצות" יצטרך להיתמך פחות. יש לנו בתבחינים את עקרון ההגנה, שאנחנו לא יכולים להוריד יותר מ-10% בכל שנה, אבל קחו בחשבון שיש 20% - - -

אבל הורדתם ב-50%

זה נובע מזה שהיה קיצוץ בכל העוגה. העוגה התקציבית ירדה בלמעלה מ-20.

אז כמה קוצצו?

50%.

40%.

בתוך שנתיים – 50%.

ממה זה נובע?

מהקיצוצים הממשלתיים על כל העוגה התקציבית של החינוך.

מה, הורידו למשרד החינוך 40% מהתקציב שלו?

כן. השנה לבד הורידו כמעט 28% לתקציב התרבות, ולמוזיאונים במיוחד.

נראה לי שמובן כבר שדווקא מה שמייחד את "בית התפוצות" מיתר המוזיאונים הוא הדבר שעומד בעוכריו, לצורך התקצוב, התבחינים והקריטריונים. הזכרת את "יד ושם", שהוא מוסד לאומי שמתוקצב לא דרך חוק המוזיאונים, אלא בסעיף נפרד, בגלל החשיבות הלאומית שיש לו. אמנם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שם מנציחים את המוות – נראה לי שעל אותו משקל צריך להנציח את החיים, התרבות, הרוח, המורשת והמסורת של העם היהודי. לכן, החל מהביקור הראשון שלי כאן בחודש האחרון ישבתי, שקדתי, והכנתי הצעה. כפי שאתם יודעים, מחר הוא היום האחרון להגשה. חיכיתי עם זה עד הסיור. אני, כמובן, אעביר את זה לעיונכם בטרם תצטרפו, אם תצטרפו, ואנחנו נשמח. אנחנו, כיחידה אחת של ועדת החינוך נגיש הצעת חוק שמטרתה להפוך את "בית התפוצות" לתאגיד על פי חוק, למוסד לאומי. ש "בית התפוצות" יתוקצב בסעיף תקציבי נפרד. עם כל הכבוד לאוניברסיטה ולעירית תל אביב ומשרד החינוך – אף פעם זה לא יהיה רע לקבל את הסיוע. אני מתנצלת על אופן הניסוח, אבל לחיות על פי מצב הרוח של כל אחד מהמוסדות האלה לא נראה לי מצב כל כך בריא למוסד הזה, והמציאות של היום היא הראיה לכך. אני, כמובן אעביר את זה, ואשמח אם כל חברי הכנסת של ועדת החינוך יצטרפו. יש, כמובן, גם את הלובי של חבר הכנסת מלכיאור, הלובי לקשר עם יהודי התפוצות. אני מניחה שגם הם ישמחו להצטרף.

יש גם את הלובי של התרבות, של חברת הכנסת קולט אביטל. נמצא מספיק תומכים.

הבעיה היחידה עם החוק הזה היא שזו הצעת חוק פרטית, ועלותה התקציבית לשנה היא מעל 5 מיליון שקלים, ולכן נצטרך מעל ל- 50 חברי כנסת.

או שנצטרך השפעה אצל ועדת השרים לענייני חקיקה.

אני בספק אם נמצא מישהו שיאמר שהמטרה הזו היא לא כל כך ראויה, ושזה לא נמצא בסדר עדיפות לאומי. כולם יסכימו שהמקום הזה חשוב, כולם יסכימו שיש לו חשיבות לאומית ובינלאומית. הבעיה היא, כמובן, כלכלית. בגלל זה חשבתי שזה לא ראוי שזה יסתכם רק בביקור ובפעילות שלי כאן, אלא הרחבנו את זה לכלל ועדת החינוך.

אני רוצה להצטרף לברכות לחברת הכנסת גבריאלי. זה באמת היה סיור ודיון חשוב מאד. אני, באופן אישי, כמובן אצטרף להצעת החוק, רק יש לי חשש. גם אם הצעת החוק תעבור, אנחנו למודי ניסיון בנושא אחר, שאולי חוקקנו חוק בנושא שילוב ילדים, ולממשלה אין כסף לתת.

כאן יש בעיה אחרת, שחוק השילוב אמור להיכנס לתוקפו בספטמבר. ההורים לילדים המוגבלים שניגשים היום, מקבלים תשובה שהיא נכונה מבחינת החוק. אומרים להם – החוק עדיין לא בתוקף. כמובן שאמורים כבר היום לפעול על פיו, ולמקם את הילדים במקומות השונים, לספטמבר.

מה שהתכוונתי הוא שהחוק צריך להיכנס לתוקפו בעוד חודשיים ומשרד החינוך לא יכול להתחיל להיערך ליישום שלו בגלל שמשרד האוצר לא מוסיף את הסכום הנדרש. לכן, חוץ מאשר להתגבש מאחורי הצעת החוק של חברת הכנסת גבריאלי, לדעתי הוועדה צריכה ללכת גם לצעדים קצת יותר לוחמניים, הייתי אומר. אני חושב, אדוני היושב ראש, שבהמשך לסיור, ראוי שאתה תעשה דיון בנוכחות השרה ויוזמנו אליו גם הגורמים ששלחו לכאן נציגים מטעמם. אמנם הנציגים הם מכובדים, אבל ראוי שהציבור הרחב, גם אנשים שברונפמן מייצג אותם, והוא השקיע לאחרונה בארגון שנקרא One Voice, וגם סוחרי העיר תל אביב, שלפני בחירות ירצו לדעת שראש העיר עושה הכל למען התיירות – ראוי שכל אלה יראו שמטפלים בנושא. בכלל, הגורמים במדינת ישראל לא מתחילים לטפל ברצינות במשהו עד שהוא לא נמצא כבר על סף גסיסה. אני חושב שכדאי שהנושא שהעלתה חברת הכנסת גבריאלי ימשיך לדיון בכנסת בנוכחות הגורמים הכי מרכזיים בתחום.

אם זה לא יקרה מייד, ומהר – אז חבל. נמצא את עצמנו בעוד חצי שנה עם דברים הרבה יותר חמורים, בלי מנהל, כי הוא הלך, ואין מי שיבוא עכשיו, ואז גם אין תורמים. המפולת היא בדרך כלל הרבה יותר מהירה מאשר הבניה. אני מציע לקרוא, בכל זאת, לדוד קוליץ, שלא למממש את התפטרותו. אם אין כתובת אז בכלל – למי חייבים פה משהו. מישהו צריך לנהל פה את העסק.

הייתי מזמין לדיון גם את הדירקטוריון בהרכבו המלא.

אני מדבר באופן אישי ובאופן פומבי עם יושב הראש, שלא יעזוב את הספינה הזו. אני מבין אותו. יש פה בעיות משפטיות, אתיות, כלכליות. זה קשה, אבל אני מקווה שהוא לא יעזוב. אני רוצה לומר לחבר הכנסת ארדן – אל תזמין את כל מי שמוכן לעזור ותעשה לו פה מסדר ביזיון, עם כל הכבוד. אלה אנשים שקראו להם לדגל. הם נכונים לבוא. אל תעשו מסדרי ביזיון לאנשים שהם מתנדבים.

לא מסדר ביזיון אלא כדי לברר - - -

אני מציע לא להביא את כולם, אלא לעשות תמיכה, לעשות גיבוש של השותפים. שמענו את הבעיות - - -

אבל השותפים הם לא שותפים, כי כל אחד אומר שהשני - - -

קיבלתי את עצתך. נזמן את כולם ביחד ליושב ראש הוועדה, לוועדה, לעשות שם דיון. אני רק מציע שלא להביא לכאן אנשים שהתנדבו ולעשות להם איזשהו מסדר ביזיון. כך זה יכול להתפרש מדבריך.

לפני שאנחנו מכנסים את כולם – אנחנו שומעים שתהיה פגישה בקרוב אצל השרה, אצל לימור לבנת. מן הראוי שנאפשר לה לזמן את ראש העיר, את יושב ראש הסוכנות, את נשיא האוניברסיטה, את האנשים שעומדים בראש הארגונים השותפים. אנחנו נעקוב. אם יהיה צורך, נכנס מפגש נוסף.

גלעד ארדן הציע קודם הצעה, שברוב המקרים היא עובדת – שנסגור, זה יעשה רעש, וכולם ישמעו. אז ראשית, אני לא חושבת שכך יקרה. שנית – יש צד נוסף לכל התסבוכת הזו, והיא העובדים.

אני נציגת העובדים, בכובע השני שלי. אני רוצה לומר שאנחנו, בשנים האחרונות, מצוות של 140 עובדים ירדנו ל-90, כיום אנו 58, ואנחנו אמורים להיות 44. יש לזה ביטוי מקצועי מאד גדול במוזיאון, כי כל האנשים שיושבים פה מסביב, ואלה שלא הגיעו לדיון הזה, הם אנשים שעושים עבודה מקצועית, שכוללת הדרכה, אוצרות, מוזיקה, רישום של המוצגים, אירועים, ניהול חשבונות, ניהול מאגרי מידע, וכן הלאה. כאן זה המקום שאפשר לרשום בו שמות, אילנות וכן הלאה. יש תחרויות שורשים שנעשות, והיום הן גם בינלאומיות. יש דברים חשובים שנעשים פה, שהם ביטוי של ערכים, סובלנות, זהות.

אנחנו היום במצב של צמצום עובדים. בפועל פוטרו 10 עובדים קבועים, והביטוי לכך הוא מקצועי. יש כאן מנהלת של ארכיון סרטים, אוצרת של הרבה מאד שנים, עם ניסיון וכן הלאה. אנחנו ויתרנו על המון זכויות שלנו כעובדים, בתוקף זה שאנו רואים את מקום העבודה הזה כבעל ערך מוסף, מעבר למקום עבודה. כרגע אנחנו דורשים שייעשה טיפול בכל הנושא של "בית התפוצות" בקטע הזה של העובדים. כפי שאמר דוד קוליץ, אחת הבעיות הגדולות כאן היא אי תשלום לחובות של עובדים. מדובר בכל ההעברות הסוציאליות. היום גם לא קיבלנו משכורת.

המצב, היום, ב "בית התפוצות" הוא שיש פערים ענקיים בין רמת ההכנסות שלנו לרמת ההוצאות. אנחנו מייצרים פער של 400,000 שקלים בכל חודש בכך שאנחנו מתקיימים, ואני מדבר על קיום מינימלי – בלי לקיים תערוכות. החלק הראשון של המצגת שרציתי לערוך בפניכם, מציג, בעצם, את כל הפעילויות הנוספות ש "בית התפוצות" עושה, ולא ראיתם בסיור, כמו – ניהול מאגרי המידע, התערוכות המתחלפות, אוספים ייחודיים. מאגרי המידע של "בית התפוצות" – אין כמוהם בעולם, מבחינת רישום אילנות יוחסין, פירושי שמות משפחה, תולדות קהילות. כל הפרסומים שאתם רואים כאן על השולחן הם רק בקליפת אגוז. את הקטע הכלכלי התחלנו בשנת 1980 – תור בכניסה ל "בית התפוצות", שהוא תור שהגיע מהכניסה עד לשער מספר 2.

זו תמונת המצב של פילוח המבקרים ב "בית התפוצות" לאורך השנים – משנת 99 ועד 2002 מספר המבקרים ירד מ-200,000 ל- 73,000. הנתונים של שנת 2003 דומים מאד לנתונים של 2002.
רוב המבקרים שלנו הם מבוגרים שכוללים גם תיירים וגם תושבי הארץ. החלק הצהוב מבטא את ביקורי התלמידים, ומדובר ב- 38,000- 40,000 תלמידים בשנה. הגרף הכתום מבטא ביקורים של אזרחים ותיקים, שחלקם הולך ומצטמצם גם הוא, וחיילים – ושוב, בשנת 2002 יש ירידה ניכרת בכמות החיילים בשל האינתיפאדה. כל הצבא הסדיר היה בפעילות.

הירידה החלה הרבה לפני זה, לא בביקורי חיילים אלא בביקורים בכלל.

נכון. ירדנו מ- 450,000 מבקרים לשנה .

מה פשר הירידה בביקורי תלמידים?

הירידה בביקורי תלמידים היא לא כל כך גדולה. הנתונים של שנת 2002 הם נתונים רק של חצי שנה.

אני מתנצלת שאני צריכה לעזוב את הישיבה.

הגרפים לפניכם מבטאים את הירידה בהקצבות. מדינת ישראל ירדה משנת 2000 מ- 6.5 מיליון שקלים ל- 3.8 מיליון שקלים השנה. הפס האדום הוא ההכנסות העצמיות שלנו, שירדו מ- 3.8 מיליון ל- 3.2 מיליון. לפניכם הגרף שמבטא את התמיכה של עירית תל אביב – מ-2.5 מיליון שקלים לחצי מיליון שקלים השנה, והסוכנות היהודית, ששמרה על מצבה, ואפילו עלתה בשנתיים האחרונות ל- 2 מיליון שקלים בשל האינתיפאדה. היא תחזור למצב של 1.5 מיליון.

הפערים שדוד קוליץ דיבר עליהם, בין התקציב הראוי, שמבוטא באדום, שהיה 21 מיליון שקלים בשנת 2002, והיום, אם אנו שומרים על מונחים ריאליים זה צריך להיות 22 מיליון שקלים, לעומת התקציב השנתי שלנו, שצנח מ-18.5 מיליון ל- 14.5 מיליון שקלים. זה לא מספיק כדי לקיים את הבית.

הפערים, שדיברתי עליהם, בין הכנסות להוצאות – ההכנסות של "בית התפוצות" מידי חודש הן קצת פחות מ-800,000 שקלים, כאשר העיקר מגיע ממשרד החינוך, הסוכנות היהודית, עירית תל אביב, ואלה הכנסות עצמיות – יש למטה פס דק, שהוא אוניברסיטת תל אביב. כל ההכנסות האלה לא מגיעות כלל לכיסוי הוצאות השכר של "בית התפוצות", שלא לדבר על הוצאות חשמל, שמירה, ותשלומים לספקים שונים. אם תשימו לב, בחודש מייצג אין פה אפילו תערוכה אחת, אין פה אפילו אירוע מיוחד אחד, אין פה שום פעילות שהיא הנשמה היתרה, שאלה הדברים שעבורם אנחנו עובדים.

"בית התפוצות" עשה עד היום 116 תערוכות מתחלפות. את התערוכות האלה אנחנו מממנים בעיקר מתרומות, בשנים האחרונות, ומתקציבים נוספים ייחודיים, כדי להשלים אותם. כדי לממן את הפער הזה בין הכנסות להוצאות, שהוא פער לאורך שנים, אנחנו עושים תהליכי חיסכון וייעול. זה לא שנשארנו באותם היקפי הוצאות. היקף העובדים ב "בית התפוצות" ירד מ-112 עובדים בשנת 99 ל-62 השנה, ואנחנו במגמת ירידה, עדיין. אנחנו סגורים יום אחד בשבוע. צמצמנו היכן שניתן – החל משעות פעילות מיזוג האוויר, וכלה בעמדות השמירה, ובהקצבות לכל המחלקות לפעילות שוטפת. אנחנו נמצאים היום עם 62 עובדים. עידית עמיחי ושלומית נמליך יוכלו לתת נתונים לגבי המקבילות במוזיאונים אחרים. למוזיאון תל אביב לאומנויות יש מעל 300 עובדים. למוזיאון ארץ ישראל יש מעל 250 עובדים. אלה מוזיאונים בסדרי גודל כ "בית התפוצות". אנחנו מדברים על 62 עובדים. נכון שאנחנו משלימים חלק מהדברים על ידי מתנדבים, אבל חיסלנו הרבה עבודות, או הרבה מקצועות שהיו ב "בית התפוצות" . אנחנו מוותרים ומאבדים יכולות רק בשל המצוקה הכלכלית. בשל העובדה שאנחנו עם מספר עובדים כזה נמוך – אנחנו יורדים ברמת ההקצבה אל מול הקריטריונים של משרד החינוך, כי אחד הקריטריונים שלו הוא – היקף הצוות המקצועי. אם אנחנו נשארים עם אוצרת אחת, במקום 3 או 4 אוצרות, רמת ההקצבה יורדת, וכדומה. קצין הביטחון של "בית התפוצות" היא משרה שמחזיק בה אהרון עינת כמשרה שניה, וכשהוא בחו"ל אז אני נושא במשרה הזו. אני לא בטוח שזו בדיוק החלוקה הנכונה והראויה לתפקידים במוזיאון. כל עובד ב "בית התפוצות" עושה הרבה יותר מתפקיד אחד, היום. רוב הנטל הוא על העובדים.

אסיים במשפט של אבא קובנר- "לחיות בהווה, לזכור את העבר ולבטוח בעתיד". אנחנו נמצאים היום בשלב שבו אנחנו לא בטוחים מה צופן לנו העתיד. עם היקף חובות כמו שאנחנו מצויים היום, בעיקר לעובדים, שלא קיבלו את משכורתם האחרונה, כפי שאמרתי, והחובות לקרנות נגרר על פני כמעט חצי שנה. ביום חמישי זכיתי לקבל חזרה את הרכב של "בית התפוצות" שעוקל על ידי מס הכנסה. היה לנו חוב של חודשיים - -

של ניכויי עובדים?

כן, ובצדק.

והחזירו משום ששילמתם?

דאגנו שאת ההקצבה שעירית תל אביב צריכה להעביר לנו היא תעביר ישירות למס הכנסה. לגבי שארית החוב הגענו לאיזשהו הסדר פריסה, שאני מקווה שנעמוד בו, עם אותם 400,000 שקלים. זה אחד מהדברים שמנע ממני לשלם את המשכורות של החודש, כי הכסף שהיה מיועד למשכורת נטו לעובדים הלך למס הכנסה. חברת הניקיון עובדת פה כבר 7 חודשים מבלי לקבל תשלום. חברת השמירה- 6 חודשים.

היום ה- 20 לחודש. באיזה תאריך משלמים אצלכם משכורת?

ב-9 לחודש.

זאת אומרת המצב היום הוא של הלנת שכר.

כן. העבירות הפליליות שאני נושא על גבי הן רבות, בשל העובדה ש "בית התפוצות" לא יכול להתקיים. זה לא שלקחנו את הכסף הזה ועשינו משהו אחר במקום מה שצריך.

בקשר להצעה של חבר הכנסת ארדן לסגור את "בית התפוצות" – לא צריך לאיים. אני היום חושש שספק קטן שאני חייב לו מעט כסף לאורך הרבה חודשים, יוציא צו הוצאה לפועל נגדנו, ומייד אחריו יבואו כל השאר, וזו תהיה המפולת. אנחנו במצב כזה שאנחנו לא יכולים להמשיך ולהתגלגל.

ימונה לכם מפרק. "אל על" פעלה שנים ארוכות תחת מפרק. לא שאני מאחל לכם את המצב הזה, אבל זה לא אומר שסוגרים.

רק אם ימונה מפרק המדינה, כך אני מניח, תתעורר במלוא המרץ.

אם מישהו יכול להבטיח ש "בית התפוצות" יפעל תחת מפרק, וזה יהיה המנגנון שיאפשר שלא יסגרו אותו – אני מוכן לקחת את הסיכון הזה. זה סיכון שאפשר היה לקחת לפני 10 שנים, כשאיימו שסוגרים את "הבימה" ובאמת העבירו אותה למפרק. אני לא בטוח שהיום מישהו ימנה מפרק ל "בית התפוצות". יעדיפו לסגור, וכבר שמענו- הן חברים בוועד המנהל, והן נציגים מהאוניברסיטה שאומרים שאם אין מקום לקיים היום את האוניברסיטה- נסגור.

אני רוצה, ברשותכם, להציע הצעת סיכום, כדי שתראה שאנחנו, כנבחרי העם, לא נאפשר את הסגירה.

ועדת החינוך והתרבות התרשמה עמוקות מן הביקור במוזיאון "בית התפוצות". הוועדה מודעת לייחודו של המוזיאון כמציג את היהדות החיה ואת חיי היהודים בכל התפוצות מאז חורבן הבית והגלות ועד לתקומה הציונית, עם הקמת מדינת ישראל. הוועדה שמעה על המצוקה התקציבית של המוזיאון עקב אי עמידת רוב הבעלים בהתחייבויותיהם, וירידת ההכנסות עקב המשבר בתיירות, והיא קוראת לממשלת ישראל, הקונגרס היהודי העולמי, הסוכנות היהודית, עירית תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, להעמיד למוזיאון את האמצעים הנחוצים לקיומו. הוועדה מביעה הערכה לצעדי ההתייעלות שננקטו במוזיאון בשנה האחרונה, היא מודעת לקושי לייצבו כלכלית בלא חיסול חובות העבר, וקיום איזון תקציבי.

הוועדה קוראת ליושב ראש הדירקטוריון, מר דוד קוליץ, לחזור בו מהתפטרותו, לאפשר לוועדה ולשאר הגורמים לסייע למוזיאון, בהנהגתו. הוועדה רואה במוזיאון מוסד בעל חשיבות עצומה לעם היהודי, בתפוצות ובישראל. אנו, חברי הכנסת, כנבחרי העם, מצווים לפעול ללא לאות כדי למנוע את סגירתו, וכך נעשה. בין היתר נהיה בקשר עם הבעלים, עם תורמים אפשריים, נפעל לשדרוגו למוסד לאומי, ונבחן חקיקה שתמנע כל פגיעה במוזיאון ותבטיח את קיומו ושגשוגו לאורך ימים.

אני מבקש להוציא את עירית תל אביב מרשימת הבעלים.

בשום אופן לא. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15