פרוטוקולים/ועדת הפנים/6831



5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
15.07.03

פרוטוקולים/ועדת הפנים/6831
ירושלים, כ"א בתמוז, תשס"ג
21 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 49

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
מיום שלישי, ט"ו בתמוז, התשס"ג (15 ביולי) בשעה 11:30

סיור בעיר לוד

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
ואסל טאהא
עסאם מח'ול
עמרם מצנע

חה"כ טלב אלסאנע
בני רגב – ראש עירית לוד
חברי מועצת העיר

יפה שפירא

לאה קיקיון

צוהריים טובים לכולם. אני מקבל בברכה את ועדת הפנים של הכנסת, שבראשה עומדת היושב ראש, חבר הכנסת יורי שטרן. אני חושב שעצם המודעות וההתעניינות של הוועדה הזו היא חשובה. אני מקווה שזה יישא פירות ותוצאות. היתה ישיבה בכנסת לפני שבועיים, והנה, כבר היום הם הגיעו לכאן, לסיור. מצער אותי מאד שלא כולם התייחסו לזה, ושרוב החברים לא הגיעו. מה שאני רואה פה זה שאלה שהיו שם גם הגיעו לכאן.

עד מתי אתם תהיו פה?

הכי הרבה – חצי שעה. אנחנו צריכים להתחיל ישיבה בשעה 13:00 בנושא שמדאיג מאד את ראשי הערים, והוא – איחוד הרשויות.

אני לא זוכר בכהונתי בתפקידים בעיריה שהיתה התייחסות של ועדת הפנים לגבי לוד, ואני שמח על כך. אני רוצה לומר לכם: אנחנו סיירנו, ושמענו טענות, טענות קשות, ובמיוחד לגבי הבניה הבלתי חוקית, אכיפת החוק. אני חושב שפחות או יותר הבנו האחד את השני, וגם הוועדה סיירה וראתה בעיניים בדיוק מה שקורה. ברור לכולם שהרשות המקומית לא יכולה להתמודד לבד עם הבעיות האלה, עם כל הכבוד,שיהיה זה מי שלא יהיה. זו בעיה לאומית. לא פעם חזרתי ואמרתי שאם לא ניתן את הדעת עליה היום זו תהיה בכייה לדורות. גם אם נרצה פעם לתקן – לא נוכל. הדברים ברורים.

אדוני, כבוד היושב ראש. שמעת אותי גם אז, ואני חייב לחזור ולחזק את זה. העיר הזו עוברת תקופה לא קלה. במיוחד אחרי שהוועדה הקרואה שמונתה על ידי משרד הפנים, שהיתה צריכה לשנות ולתקן דברים- ואנחנו מדברים על עובדות, המצב החמיר פי כמה, דווקא על ידי אותה ועדה קרואה. נכנסנו לתפקיד רק לפני מספר חודשים. קרתה טרגדיה נוראית. העיר הזו איבדה ראש עיר שכיהן הרבה שנים בעיר הזו. לצערי הוא הלך מאתנו. אני נבחרתי על ידי רוב מחברי המועצה לכהן כראש עיר עד לתקופת הבחירות. לצערנו הוחלפו בעיר הזו כמה ראשי עיר בתקופה קצרה. היו פה בחירות כבר כמה פעמים, והנה אנחנו נכנסים שוב למערכת בחירות. ברור לכולם, לא אני אשנה את ההחלטות, שהעיר נפגעה מהעניין הזה. אני אומר לכם את זה כתושב העיר, כיליד העיר הזו. אני כואב את הכאב של העיר הזו, אבל לא יכול להיות שהכותרת, והמדיניות היא: תוכנית ההבראה, ואז נתייחס לעיר הזו. ברור לכולם, שקיבלנו עיר עם גירעון עצום, קרוב ל- 150 מיליון, אם לא יותר. לא קיבלנו שום מענקים, שום מענקי איזון. לא נעזרנו בכלום, אלא אם כן קיבלנו תב"רים – תקציבים בלתי רגילים, ממשרדי הממשלה, אבל תקציבים לפעול? אם אני יכול לתת דוגמאות – שאני לא יכול לתת שום שירות מינימלי לציבור, לא תאורה, הכבישים משובשים בכל העיר ואין לנו תקציבים לזה. צריך להתייחס לעיריה הזו ולעיר, קודם כל. לתת פתרונות מידיי ולהעמיד תנאים לראש הרשות, להנהלת העיר.

כלום לא נעשה, ואתה רואה – העובדים לא מקבלים משכורת, וחורה להם. למרות, שאני רוצה לומר לך – במסגרת תוכנית ההבראה שראש עיר עובר היום, אתה גם לא יכול לפטר. חלק גדול מהעובדים האלה, ואני אומר את זה, מקומם לא בעיריה. אז קם ראש עיר, באומץ לב, והחליט שאלה לא יעבדו, ואלה יהיו במסגרת תוכנית ההבראה שמוטלת עליו, ואלה הם אלה שמפגינים. שתבין – יש אלף עובדים בעיריה הזו. באו לפה להפגין 60, אלה שהם מפוטרים. מבחינתם הם באו להפגין. הם קופצים על העגלה שאין משכורות, ובצדק. כואב לי שהעובדים האלה לא מקבלים משכורת. אין לי מענה, אין לי תשובה. אני הוא הכתובת, שראש העיר לא דואג, לא מטפל. חברה', אני גם נבחר ציבור, ואני עומד לפני מערכת בחירות, אבל למרות הכל – אני עושה את כל מה שמוטל עלי במסגרת היכולת ובמסגרת האמצעים המינימליים שנמצאים בידי. אנחנו משתדלים לתת תקוות לתושבים, לתת אופטימיות שנעשים וייעשו דברים. אנחנו אישרנו פה הרבה דברים: מכללות, שיגיעו, בעזרת השם, אם זה ייצא לפועל – 10,000 סטודנטים ללמוד פה. אנחנו מקימים שכונה של גרעין תורני. כשדיברנו על אוכלוסייה חזקה, והלחץ שהיה לנו לגבי ראש הממשלה – זה אותם 600 אנשי צבא שרוצים לבוא לגור בלוד. ברור לכולם שאם ניתן להם את ההזדמנות הזו בתוך העיר, הם לא יבואו. בשילוב עם האוכלוסייה הקיימת זה יוסיף, יחזק ויעודד.

אני יודע על קוצר הזמן שלך. יש לי הרבה מה לומר. הכנו פה תוכנית על מנת להסביר לוועדה כל נושא ונושא. לצערי, אני מקווה ומאמין שיהיו לנו עוד הזדמנויות. אני פונה אליך, בכל לשון של בקשה, ולוועדה המכובדת הזו: תהיו שגרירים של העיר הזו, כי למדתם את בעיותיה. אסור להעמיד את תוכנית ההבראה כתנאי. כולנו יודעים שתוכנית הבראה לא ניתנת ליישום כאשר עומדים מולך ועד עובדים, ההסתדרות – ואני לא רוצה להיכנס היום לפרטים. אני אומר את זה בצורה חד משמעית – משיקולים זרים ולא ענייניים, מטרפדים. הולכים לוועדה הפריטטית, הולכים לבית דין לעבודה. מה אנחנו, מבחינתנו, אשמים? הגשנו את תוכנית ההבראה. בית הדין עדיין לא מאשר אותה. יש חילוקי דעות. כל זה כרוך בזמן, והעובדים היום כבר לא מקבלים זה החודש השני את משכורתם. נכנסים לחודש השלישי ואין משכורות. אני כואב את הכאב של העובדים האלה. אני פונה אליכם, בכל לשון של בקשה: תפעילו את כובד המשקל שלכם למען העובדים, למען העיר הזאת, עיר במרכז הארץ, עיר מעורבת – ערבים ויהודים. צריך לתת את הדעת, שלא נאבד את העיר הזו.

תודה רבה. תודה לראש העיר, לחברי המועצה, לתושבים שהגיעו להשתתף בדיון. אני גם מעריך את העובדה שלמרות הצמצומים מצאתם את התקציב לכיבוד - -

כיבוד צנוע.

אנחנו, לפחות, מעריכים את זה.

הסיור שהביא לכאן 5 חברי כנסת נחשב לסיור מוצלח. אתה אמרת שאתה מצטער שלא כולם הגיעו, אז אני אומר לך: הגיעו 5 חברי כנסת, אם לא טעיתי, וזה, מכל הסיורים שעשתה הוועדה בכנסת הזו הסיור עתיר חברי הכנסת מכולם, וגם עתיר מבחינת התושבים.

אני מניח שמכל אלה שמכירים קצת את המטריה הציבורית, לא יימצא קנאי אחד שיקנא בך כראש עיר, עם כל הצרות שקיבלת. באמת, אתה מתמודד פה עם בעיות מאד קשות, וכל מה שאתה עושה בתחום אכיפת החוק, בתחום הפיתוח, גם בתוכנית ההבראה והפיטורים הנדרשים – תבורך, ואני חושב שהוועדה תיתן לך יד בכל מה שמגיע לך.

אני אתחיל מכך שאפנה שוב, בשם חברי הוועדה, לשר הפנים ולשר האוצר, פניה חוזרת, לתקצב מייד את תשלום המשכורות לעובדי העיריה, כי שום דבר לא יכול להצדיק שלא משלמים משכורת לאדם עובד. בסוף לא יהיה מנוס – אנשים יפנו לבתי משפט, כי זו עבירה על החוק. ישלמו להם משכורות, עם ריביות והכל. מי ישלם, בסופו של דבר? תשלם הממשלה. אז למה לדחות את זה, ולמה לכרוך את זה בדברים אחרים? זה לא שייך. סיפרתי לך שדיברתי על כך גם עם שר הפנים וגם עם שר האוצר. אני אחזור ואדרבן, ואבקש גם מכם להיות יותר לוחצים בקטע הזה, גם מול ראש הממשלה.

אני מציע שחברי הכנסת שהשתתפו בסיור ידברו ויגידו מה התרשמותם, ואז, את הדיון הזה נסיים ואני אומר מה יהיה ההמשך. בבקשה.

אנחנו מאד מודים לראש העיר על קבלת הפנים, וגם לחברי מועצת העיר. אני נפגשתי עם ראש העיר בוועדה לפני שבועיים. שמעתי אותו בישיבת הוועדה בכנסת. אני שואל תמיד את השאלה: למה הגענו למצב הזה, המצב הנוכחי בלוד? מה הן הסיבות האמיתיות שאכן הן שגרמו למה שאנחנו רואים בשכונות העוני, שכונת הרכבת וכל השכונות. לכן, תרשו לי לומר מילה אחת – מדיניות של אפליה של 50 שנה כלפי אוכלוסייה מסוימת, קבוצה, קבוצת מיעוטים בעיר, בין אם זו קבוצה ערבית או קבוצה אחרת – אי אפשר לפתור אותה בזבנג אחד, תוך שבוע ימים. צריך לכך תהליך, וכפי ששמענו מחברת שכונה – צריך להשקיע בחינוך קודם. חינוך שהוזנח במשך 50 שנה ודאי שיוצר תופעות כאלה: עוני, זנות, סמים ועוד. זה ברור מאיליו שהמצב הסוציו אקונומי היום של התושבים בעיר הוא מצב מאד גרוע, שמייצר תופעות כאלה. לכן, צריך להתייחס לנושא הזה בשיא הרצינות, גם כתוכנית מגירה או תוכנית שעל הפרק, צריך להעלות אותה על השולחן כאן בעיריה, וגם בוועדות השונות והמשרדים השונים.

לכן, אני חושב שיש מקום כאן באמת להתחיל להתייחס לכל הבעיות האלה בשיא הרצינות, מפני שאנחנו מייצרים בתוך העיר חלוקה אתנית בין יהודים לערבים, שכונה מפותחת מול שכונה לא מפותחת בצד השני, ללא הצעת פתרונות. אני שומע ממהנדס העיר שהתוכניות של השכונה ההיא, שם היה ויכוח קצת חם, הם כבר של 20 שנה. אז איך ייתכן שבמשך 20 שנה או 30 שנה יש תוכנית במגירה, והיא לא מבוצעת, כאשר יש מצב חברתי, סוציו אקונומי קשה, כרגע?

לכן, כאשר אנחנו מדברים על תופעות שאנחנו לא רוצים שיקרו, שלא ישפיעו לרעה על היחסים בין יהודים וערבים, ואם אנחנו רוצים שהיחסים יהיו טובים, יחסים של אחווה, שיתוף פעולה של ממש, אינטגרציה אמיתית בכל תחומי החיים – אם אנחנו רואים שכונות מפותחות מכאן ושכונת עוני מכאן, שרק בדרום אפריקה רואים אפליה כזו, צריך גם להיזהר. צריך לעשות במלוא המרץ והכוח על מנת לפתור את הבעיות האלה.

אני רוצה לציין שזה לא הביקור הראשון שלי בלוד. כאן, בביקורים הקודמים, תחנות הסמים היו סופרמרקטים גדולים, ועכשיו הם קיוסקים קטנים. אבל יש, לעניות דעתי, מקום לעשות, למרות שהממשלה אכן עושה, כך אני רואה. מה שאני רוצה לציין שמבחינתי אין שום סיבה שאדם שעובד לא יקבל את המשכורת שלו. זה שיש גירעונות בעיריה זו באמת בעיה של העיריה ושל השלטון המרכזי, אבל זו לא צריכה להיות בעיה של העובד ושל המשפחה שלו. לכן, הדבר החשוב מבחינת המיידיות שלו, שצריך לטפל בו, זה העניין של תשלום המשכורות לאנשים עובדים.

הדבר השני הוא מבחינת מערכת היחסים בתוך העיר לוד. לדעתי זה יתרון. זה לא צריך להיות חסרון שהעיר היא עיר שיש בה יהודים וערבים שחיים יחד. השאלה היא איך מתייחסים לציבור הערבי. ההתייחסות כאילו הציבור הערבי הוא בעיה היא התייחסות פסולה, עבורי. צריך להתייחס לציבור הערבי כאל ציבור הסובל מבעיה – בעיית תכנון, בעיית בניה, בעיית מוסדות ציבור, בעיית תשתית. אם משפיעים בנושא הזה בצורה רצינית, אפשר לפתור את הבעיה, אבל אם מטייחים את זה, מגלגלים את זה, והמצב הולך ומחמיר – משפחה בת 5 נפשות, בעוד 10 שנים יהיו בה 20, ואז הבעיה תכפיל את עצמה. צריך לפתור את הבעיה. עם כל הכבוד, האנשים הללו לא הגיעו אתמול- שלשום ללוד. הם שם כבר 30 שנה. לכן, מדוע הבעיה לא מוצאת את פתרונה? או שיש כאלה שלא רוצים לפתור את הבעיה, על מנת שכל פעם תגיע ועדה, נלך ונסייר לראות את המצב, וכאילו זו גזירה משמיים, המצב הקיים. איפה שיש בניה ללא היתר זה במגזר הערבי, איפה שיש סמים – זה במגזר הערבי. לדעתי זו לא גזירה משמיים. זה תוצאה ממצב אבסורדי, חוסר טיפול רציני. צריך לפתח תשתית, לטפל בצורה רצינית. אין אף אחד שלא אוהב את הילדים שלו. אין אף אחד שלא רוצה שהילדים שלו יחיו במצב טוב יותר. זה לא ביישוב אחר – זה בלב לבה של לוד. אי אפשר פשוט מאד לומר שאנחנו רוצים שהעיר תתקדם ותמריא, ומצד שני להשאיר ציבור של 20% מאחור. זה לא יהיה. או שכולם ממריאים יחד, או שאף אחד לא ימריא. לכן צריך להשקיע בצורה רצינית.

הדבר האחרון – אני חושב שהוועדה צריכה להמליץ. כל פעם מדברים על טיפול נקודתי. אני שמעתי את ראש הממשלה. הוא ביקר כאן לפני הבחירות הרבה פעמים. מאז הבחירות הוא לא ביקר אף פעם. אז דיברו על עכו, דיברו על לוד. צריך באמת לתת גיבוי תקציבי למילים, להבטחות. לכן אני חושב שצריך שהוועדה תמליץ להעניק טיפול נקודתי לעיר לוד מבחינת כל הטבות המס, ולסייע בידי ראש העיר. זה לא עניין אישי. כל ראש עיר ייתקל באותה בעיה. לכן, בחירות לא יפתרו את הבעיה. רוב הבחירות מנציחות את הבעיה. אמנם אני לא מתערב בעניין הזה, מפאת רצון הבוחר, אבל הבעיה צריכה להיות בעיית הקצבת תקציבים לעיר הזו. אני מברך אותם על קבלת הפנים למרות המצב הקשה שלהם.

היתה החלטת ממשלה שבערים מעורבות – לוד, עכו, חיפה, לטפח במיוחד. היה הסכם בין ועד ראשי הרשויות הערביות וועדת המעקב, עם הממשלה, החלטה ברורה מלפני כמה שנים – לטפח את השכונות האלה, ולתקצב אותן דרך העיריות – אם זה לוד, חיפה או עכו.

אני רוצה להצטרף לתודות על ארגון הביקור הזה, גם אם על צורת ארגונו יש לי ביקורת, כי הוא היה מכוון לראות תמונה מסוימת. חשוב שראינו אותה, בכל זאת. אני רוצה לומר שאנחנו צריכים לדעת שלשלטון המרכזי יש יד ורגל במשבר ובחנק שנמצאת בו העיר לוד. אנחנו מדברים על שלב אחד אחרי ועדה קרואה, שכביכול באה להוציא את העיר מהמשבר שלה, אך היא החמירה אותו. מישהו צריך לשלם את המחיר על כך. אני בטוח שמי שצריך לשלם את המחיר על כך זה לא העובדים שזועקים בחוץ, אלה שיש להם בעיה. אני הייתי מציע לראש העיר לא לראות בהם אויבים. הם לא הצד השני. אני חושב שאתם באותו צד. הזכות שלהם לקבל את המשכורת שלהם היא דבר שאנחנו נצטרך לגעת בו. כרגע, כשנצטרך להיכנס לכנסת, עם המאהל שיש מולה של כל מיני אנשים שהגיעו לפת לחם – לא נרצה לראות גם את עובדי עירית לוד שם. אני לא אומר שהם צריכים להמשיך לעבוד. אני אומר שהגישה לעניין הזה צריכה להיות אוהדת, אחרת, שלוקחת בחשבון את זכותם להיאבק על משכורותיהם, ולא לראות במאבק שלהם, לא בעובדים ולא בהסתדרות כמכשול.

אני חושב שהשאלה המרכזית שעומדת בלוד, ולכן המצב נמשך ונמשך, ואנחנו מבקרים פעם אחרי פעם ושום דבר לא זז – צריך לשנות איזשהו דיסקט אצלנו, בתפיסה. נגע בזה, אולי, גם חבר הכנסת טלב אלסאנע. אי אפשר להמשיך לראות באוכלוסייה הערבית בלוד בעיה. הגיע הזמן לראות מה אנחנו צריכים לעשות כלפי הבעיות של האוכלוסייה הערבית, ולא להתייחס אליהם כאל בעיה. אני חושב שזה עושה את כל ההבדל. אני לא חושב שזה אינטרס של הערבים בלוד, בלבד, או הערבים בעכו או חיפה בלבד. זה אינטרס של כל העיר. לא תתפתח ולא תיראה אחרת שכונת האקדמאים אם לא תיראה אחרת השכונה ממול. זה המצב. ולכן אני חושב, ופונה גם כאן לציבור בלוד – אל תשחקו לשאלה הזו כאילו שיש שתי אוכלוסיות שיש להן אינטרסים מנוגדים. יש אינטרס משותף של שתי האוכלוסיות, תחפשו אותו. בואו נוביל את המאבק יחד, כדי לצאת מהמצב הזה. בדיוק מה שאני שומע, הטענות של התושבים בשכונת האקדמאים – הם עולים בד בבד עם האינטרסים והמאבק של התושבים בשכונה ממול. אי אפשר להסכים למציאות שהתכנון נעצר היכן שמתחילים בתים ערבים. אי אפשר.

אני חושב שאנחנו צריכים לשנות דיסקט בכל הרמות – בעיריה, בציבור. הפתרון הוא בתכנון הקיים ובפיתוח השכונות למען האזרחים החיים בהם – כולם, ולא פינוי של צד אחד כדי שאז אפשר יהיה להתחיל את הפיתוח. לכן, אכיפת החוק היא חלק מכל העניין הטיפולי בלוד, אבל היא לא התשובה, היא לא המענה. אם לא תהיה כאן תוכנית רב מערכתית, לטיפול בכל הרמות- חינוך, תשתיות. אפילו היכן שבונים, שכבר מכריזים שזו שכונה ערבית שהעיריה יזמה – לא תמצא עץ. תסתכל על השכונה ממול – גנים, דשא. מה, זה עניין של האזרחים? אז באותה שכונה, מול שכונת האקדמאים שכנעו את התושבים שיקנו חמרה? אנחנו צריכים לשנות דיסקט. אם לא עושים את זה, שום דבר לא ישתנה, גם בביקור הבא. אני אומר: אתם תקבלו את מלוא העזרה, מכל חברי ועדת הפנים, אם נתחיל לחשוב בצורה הזו, ולא בצורה שאומרת שאחד צריך לחיות על חשבון השני ולהתפתח על חשבון הנצחת האפליה כלפי השני.

חבר הכנסת עמרם מצנע. אתה ניהלת עיר קצת יותר גדולה מלוד, שגם היא מעורבת.

אני, מהביקור הקצר, ומהמפגש הבלתי אמצעי הזה, חושב שכולם ראו שהבעיה של העיר לוד לא יכולה להיפתר רק על ידי המנהיגות המקומית ועל ידי תושבי לוד. העיר, במשך שנים, נמצאת במצוקה. יש בה החלפת מנהיגות ומערכת פוליטית לא יציבה, ובעיות שהן בסדר גודל לאומי: מרכז פשע, מרכז סמים, ואוכלוסיות קשות. חשוב להבין שהמשך השינוי הדמוגרפי בעיר, של בריחת היהודים והיקף האוכלוסייה הערבית החלשה שנמצאת כאן יביא רק להחרפת המציאות והיחסים בין ערבים ליהודים.

האבסורד הוא שמונתה כאן ועדה קרואה, שהכפילה את הגירעון. הוועדה הקרואה זו המדינה. המדינה באה לכאן, אמרה למנהיגות המקומית: אתם לא מסוגלים לנהל את העיר, לקחה על עצמה את הניהול, הכפילה את הגירעון, ועכשיו תובעת מהתושבים לשלם את זה. לדעתי זו הנקודה המרכזית. כבוד היושב ראש, זה הדבר שאנחנו צריכים לבוא אתו לירושלים. זה לא ייתכן. יש פה בעיות של ההנהגה המקומית. יש פה בעיה עם היכולת שלה להתמודד. אלה בעיות אובייקטיביות. זו חכמה קטנה מאד לנהל את העיר חיפה. לנהל פה, את המציאות הזו, זה כמעט בלתי אפשרי. כדי שהעיר הזו תצעד עוד צעד אחד קטן קדימה ותתרסק – זו תהיה בעיה של כל מדינת ישראל. בשנת 2003, מרכז הארץ, אפילו הסיור השטחי הזה שהסתובבנו בו היום- זו בושה וחרפה. אני לא אדבר על סדר העדיפויות הקלוקל של ממשלת ישראל. הייתי אתמול ברצועת עזה. גנים פורחים, בריכות שחייה. אין לך מושג מה שקורה שם. אתה בא לכאן, למרכז הארץ, ורואה את הדברים. אני לא אדבר על זה. אבל, חברים יקרים, זו פצצת זמן דמוגרפית, זו פצצת זמן חברתית, ואנחנו חייבים לטפל בה. העצוב מכל הוא שראש הממשלה לקח על עצמו עיר אחת בארץ לטפל בה.

לא. שלוש ערים.

חברים. את העיר לוד הוא לקח באופן אישי. אם זו התוצאה, עצוב מאד מאד מאד, כי הבעיה פה היא בעיה של ארגון, קבלת החלטות על ידי המערכת הממשלתית, ומימוש. זה שבאנו לפה לדבר, להקשיב, ולשמוע – תאמינו לי, אני חבר כנסת חדש, ומקווה שהנוכחים פה לא יתאכזבו היום כשלא יהיה משהו תכליתי.

מה שאנחנו צריכים לעשות זה קודם כל לוודא שמשלמים פה את השכר. אם חיברתי את זה לגירעונות הענקיים שאחראית להם המדינה, ולחוסר האונסים של המדינה לקשור את כל מערכות השלטון – אני יודע מה זה ראש עיר של עיר חזקה, איזה בעיות ואיזה קשיים יש כדי לאחד את כל הרשויות לעבודה משותפת, אז בטח בעיר בעלת מבנה דמוגרפי כל כך חלש. פה זה משטרה, וזה משרד הפנים, ויושב פה הממונה על המחוז שיש לו חלק חשוב מאד ביכולת להתקדם פה. זה משרדי הממשלה השונים, זה, כמובן, בתי המשפט, והתביעה, והיועץ המשפטי לממשלה- כי אין בעיה לטפל בבעיות האלה, אם יוצרים צדק מסוים קטן. אנחנו, ועדת הכנסת, מפקחים על פעילות הממשלה, והממשלה במקרה הזה נכשלת כשלון חרוץ. ובסוף- אני חושב שהדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים להביא באופן אופרטיבי זה שתמצא הדרך לשלם את השכר לעובדים. תוכנית הבראה, פיטורים ודברים כואבים – צריך לעשות אותם, אבל צריך לשלם את השכר לעובדים.

תודה לחברים. אנחנו פשוט חייבים לעבור לירושלים, ולכן אסיים בכמה משפטים, בלבד. יש לי עוד פתרון, מנעוריי, איך לוחצים על הביורוקרטיה. מעבר למכתבים שאני אשלח, אני מבקש מכל חבר כנסת שהשתתף בדיון גם להרים טלפון בעצמו לשר הפנים, ולשר האוצר, ואולי אף לראש הממשלה, ולומר שצר לכם ואתם זועמים על כך - -

אולי שניזום דיון בכנסת - -

זה פשוט בוער, ולכן אני אומר – אם כל אחד ירים את הטלפונים שלו הוא יקבל מענה, וכך זה ייצור לחץ יותר גדול, כי זה, באמת, דבר בלתי נסבל.

דבר שני – לגבי הסוגייה הקשה ביותר פה, שאנחנו, פה בסיור הזה, למדנו מקרוב – הוא כל העניין הזה של מצוקת הדיור במגזר הערבי, הבניה הבלתי חוקית, והפשיעה שמלווה את זה. אין ספק שיש דברים שמחייבים תיקון, אבל זה לא יקרה אם לא יהיה שיתוף פעולה מצד האוכלוסייה הערבית. אני קורא לחבריי בוועדה, וחבר הכנסת עסאם מח'ול הציע משהו מבחינת הקמת ועד משותף פה – יכולים להיות פתרונות שונים ומשונים, אבל אם אנחנו באמת רוצים שלא לעשות מזה מניפולציות פוליטיות, לא לכאן ולא לכאן, אלא לסייע לעיר הזו ולתושבים שלה לפתור את הבעיות, ההתייחסות צריכה להיות מאד קרה ומאד אובייקטיבית.

סליחה רגע, ברצינות. עם כל הכבוד לוועדת הפנים, אתם באים, וחוזרים לכנסת, ואני מאמין שאתם באים עם הרבה כוונות טובות. שמע, אנחנו נמצאים במצב המוכר של "הניתוח הצליח, והחולה מת". פה החולה עומד למות היום. השאלה היא אחרת: מה אתם עושים היום למען העיר הזאת? משום שפה אנשים הולכים הביתה, והנושא המרכזי – בניה בלתי חוקית, הוא חשוב, חשוב מאד. יש פה הנהלה שמכהנת בקושי חצי שנה, רבותיי. חצי שנה בקושי, ואתם באים אלינו היום, כשאנחנו מסתכלים לעובדים בעיניים, ולא לאלה שנמצאים פה, כי אלה שנמצאים במשרדים וממשיכים לעבוד ולתרום לעיר הזאת, הולכים הביתה ואין להם מה לאכול היום. אנשים מחזירים משכנתאות. מתקשר אלי מנהל סניף בנק ואומר: אני מגביל לעובדי העיריה את החשבון. כואב לי הלב.

אני אומר לך, אדוני היושב ראש, עם כל הכאב – עזבו, הכל סיסמאות. היום, היום – לא מחר, איך פותרים את הבעיה של לוד? היום. נגיע אתך לכל מקום. היום, לא מחר.

אנחנו לא נעזוב שום דבר. מה שנוכל לעשות, קודם כל בשביל לסגור את העניין, זה שתשלום המשכורות ייעשה. זה לא אומר שאנחנו נעזוב את הדברים האחרים, עם כל הכבוד לך. גם לאחר תשלום המשכורת יש חיים.

לכן, הנושאים האלה הם נושאים שאנחנו נטפל בהם, ושוב אני אומר: אם אנחנו באמת רוצים לתרום פה לדו קיום ולפתרון הבעיות, זה צריך להיות במלחמה טוטלית נגד בניה בלתי חוקית, במלחמה טוטלית - - -

- - -לבנות אימון בין שתי האוכלוסיות. עקרו את האנשים מהנגב, והעיר לוד היוותה להם מפלט. ממשיכים לעקור אנשים והם נוהרים לכאן.

יש פה כל מיני אנשים. ראינו גם מצוקה וגם ראינו כאלה וילות ואחוזות, שאי אפשר להגיד שמתוך מצוקה נולדה כזו וילה. כך לא נולדות וילות.

תמיד מול הסלאמס יש וילות.

שום פתרון אי אפשר לבסס על הפרת החוק. ואני מברך את משטרת לוד על כך שהיא, בעצמה, נושאת בפשיעה הזו. אנחנו נשתדל לעזור. יש אפשרות לתרום לבניית מערכת דו קיום שלא בנויה על שנאה ומתח.

- - יש בעיה של הריסת בתים. במקום להשקיע - - תשתית למגזר - -. למה הם בונים מלכתחילה - - ?

- - -

- - -

אני מבקש מכם. תכבדו את יושב הראש. תפסיקו עם ההשתלחויות האלה.

לא לגנוב קרקע של המדינה - -

זו קרקע פרטית שלך?

הם לא גרים פה, הם לא חיים פה.

אני אוציא אותך החוצה.

צא בבקשה.

אני יוצא.

אנחנו לא נפתח פה את הדיון החדש. יהיו לנו עוד דיונים. שמעתי גם מנציגי משרד הפנים, מהמשטרה, עד כמה הנוהל והחוק הקיימים משאירים פרצות, ומאפשרים לפורעי החוק להמשיך ולהפר חוק. נשתדל לתקן את זה. זה לא שולל שום צורך, לא בתכנון ולא במציאת פתרונות, או פיתוח תשתיות, אלא מה? האוכלוסייה צריכה להיות שותפה לזה ולא רק לנצל את ההזדמנויות של התנהגות לא חוקית.

שני דברים שנעשה בנושא של העיר לוד באופן מיידי – האחד, כמו שאמרתי: ביקשתי מחבר הכנסת דוד אזולאי, לשעבר סגן שר הפנים, אדם שבקיא מאד בסוגיות העירוניות, להקים ועדת משנה שתתרכז בשתי ערים: בעיר לוד ובעיר עכו. אני מקווה שוועדת המשנה הזו תהיה כלי לטיפול מתמיד בסוגיות של העיר.

דבר שני – אנחנו נזמן את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לדיון ואנחנו רוצים לשמוע ממנו באמת מה נעשה. שאלנו את השאלות האלה גם בישיבה שכבר היתה. הייצוג של משרד ראש הממשלה היה ברמה של פקידות לא בכירה. אני רוצה שמשרד ראש הממשלה ייתן דין וחשבון לוועדת הפנים של הכנסת במה מתבטא הטיפול המיוחד שראש הממשלה הבטיח לשלוש ערים במדינת ישראל: לוד, עכו ודימונה. אנחנו נשאל לגבי העיר לוד, ואולי מהדיון הזה נדע גם קצת על אורות בקצה המנהרה.

אלה הדברים שאנחנו מתכוונים לעשות. לכל נושא שסימנו פה: חוק וסדר, בניה בלתי חוקית, פיתוח והמצב התקציבי – לכל זה יהיה המשך. אני חוזר לנקודה הכי כואבת והכי בוערת והיא העניין של תשלומי המשכורת. זה לא תלוי בנו, אך במה שתלוי בנו – מבחינת הפעלת הלחצים, אני מקווה שנעשה את שלנו ככל שנוכל.

יש לך עוד כמה דקות?

לצערי לא. עם המשטרה יהיה לנו דיון בנפרד. על רגל אחת אין טעם להיכנס לעניין.

או. קיי. תודה. שמענו את חברי הכנסת, אבל דבר אחד חורה לי, דווקא במגזר הערבי. יש איזו מין אווירה שכולם עליהם ולא עושים כלום. רבותיי, בתקופה הקצרה הזו אנחנו מיישמים תוכניות, שינוי יעוד, לשכונות – פרדס שניר, רכבת. אנחנו דואגים לחינוך, מאשרים השקעות לבתי ספר, גני ילדים. אני אומר לכם: ברור לי, כראש עיר, שהדאגה למגזר הערבי היא יותר דאגה למגזר היהודי. כולנו יודעים. אנחנו לא באים למרר את החיים של המגזר הערבי. כך זה משתמע מהדברים. אנחנו פועלים מתוך דאגה למגזר הערבי, ויש הרבה שינויים בתוך המגזר הערבי. אנחנו מודעים לכל זה. שלא ישתמע שכל כולנו נגד. אנחנו נותנים ויש לנו הוכחות.

עם זאת, דבר אחד שיהיה ברור: לא ניתן יד להפרת חוק. חוק יהיה חוק, לא יעזור לאף אחד. כל זמן שאני מכהן כראש עיר – אשמור על החוק, לא יעזור לאף אחד.

יישר כוח בכיוון הזה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20