כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מלחמה בסמים/6808



5
הוועדה למאבק בנגע הסמים
8.7.2003

פרוטוקולים/מלחמה בסמים/6808
ירושלים, י"ז בתמוז, תשס"ג
17 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 1
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, ח' בתמוז התשס"ג (8 ביולי 2003), שעה 10:00

הפרסומים בדבר עלייה של מאה אחוזים בעבירות הסמים בצה"ל.

חברי הוועדה: איוב קרא - היו"ר
רומן ברונפמן
יצחק הרצוג
נסים זאב
ניסן סלומיאנסקי

תא"ל מיכאל בראל - קצין משטרה צבאית ראשי, משרד הביטחון
אל"מ מיכל שקד - מפקדת מרכז חינוך " "
סא"ל ז'נה מודזגברישווילי - סגנית תובע צבאי ראשי, " "
סמ"ר מור לביא - עוזר קצין משטרה צבאית ראשי
יפעת שטיינברג - ראש חוליית סמים, המשרד לביטחון פנים
ד"ר חורחה גלזר - מנהל המחלקה לטיפול בהתמכרויות, מ' הבריאות
עו"ד מאיר ברודר - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
רויטל אילתי-וייסמן - מרכזת צוות לטיפול בנפגעי סמים, עיריית ירושלים
גליה שחם - מדריכה ארצית בנושא סמים, משרד החינוך
חיים מסינג - מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים
שמאי גולן - דובר הרשות למלחמה בסמים
אתי גונן - מנכ"לית מלכישוע
חיים יעקב - מדריך במלכישוע
ארקדי קריסטל - בוגר מלכישוע
איתן אקשטיין - מנכ"ל "רטורנו" – מרכז לטיפול בהתמכרויות
אייל קרו - בוגר "רטורנו"
נעמי מי-עמי - מרכז מחקר ומידע בכנסת

ריקי אליה

אסתר אלפיה


הפרסומים בדבר עלייה של מאה אחוזים בעבירות הסמים בצה"ל

בוקר טוב, בעקבות הפרסומים על העלייה - או ההכפלה - בהגשת כתבי אישום בצה"ל בגין שימוש בסמים - דבר שהדאיג אותי באופן אישי – החלטנו לקיים דיון בוועדה בנושא הזה. יושב פה ידידי תת-אלוף מיכאל בראל שהיתה לי הזכות להיות לידו בעת שנפצעתי בשירותי הצבאי, כקצין במשטרה הצבאית. יחד עם תת-אלוף מיכאל בראל – שתמיד קראתי לו מיקי – רצנו אחרי עבריינים, סוחרי סמים וכו', ואני שמח שאנחנו סוגרים פה מעגל, הוא כקצין בדרגה בכירה מאוד בצה"ל, ואני כיושב ראש הוועדה החשובה הזאת, וביחד, נמשיך במאבק הזה.

מיקי, אני מבקש ממך לפתוח את הדיון ולתת לנו סגירה על מה שקורה היום במאבק בנגע הסמים בצה"ל, ומה התכניות האופרטיביות למגר, עד כמה שאפשר, את התופעה הזאת בצה"ל.

עם ריבוי התביעות בצה"ל, המשמעות היא שיש יותר משתמשים או שפשוט החלטתם להיכנס ולאכוף יותר או שניהם ביחד?

בוקר טוב לכולם, אנסה לתת תמונת מצב, איך הצבא מתמודד עם סוגיית הסמים. מעבר לכך, אתייחס לנתונים, ואני מציע שלא להתייחס לכותרות כאלה ואחרות, כי לא תמיד הפרשנות נכונה לנתונים שאתן, ואנסה להסביר זאת. (מציג שקופיות).

קודם כל, בתפיסה, אנחנו רואים בסמים תופעה חברתית מסוכנת שמתפשטת, ונמצאת במגמת גידול. כשאני אומר את הדברים, אני מתבסס בעיקר, לפחות בצבא, אנחנו מסתכלים על האוכלוסיות של בני הנוער. אנחנו ניזונים מנתונים ומעבודות מחקר שנעשים במשטרת ישראל, ברשות למלחמה בסמים, וכל נתון שמגיע לידיעתנו, אנחנו בוחנים אותו, כי אנחנו יודעים שהתלמידים של היום, הם החיילים של מחר.

מעבר לכך שאנחנו, בצבא, מסתכלים על התופעה הזאת בשלילה, קיימת אצלנו עוד בעיה, מעצם הצורך של הצבא לבצע משימות שקשורות בהגנת הביטחון, בנושא הסמים, יש סכנה לא רק לפרט אלא גם לסובבים אותו. אם ניקח נהג שהוא תחת השפעת סמים, הוא לא רק מסכן את עצמו אלא גם את אלה שהוא מסיע ברכב או את האנשים שנוהגים בכביש.

צה"ל הוא צבא העם ולכן הוא השתקפות של החברה הישראלית, ומה שקורה בחברה הישראלית, חל גם על צה"ל. לכן, המסר הוא חד-משמעי - לא לסמים בצה"ל. אין אצלנו אבחנה בין סמים קלים לסמים קשים, כל סם הוא סם, וברמת ההתייחסות, אנחנו משתמשים בכלים שונים, בכל אחת מהרמות של השימוש בסמים. מבחינתנו, גם עישון סמים או למשתמש, ברמת המשתמש, יש טיפול. כמובן שיש טיפול ברמת הסחר בסמים, ויש גם טיפול שמשולב עם משטרת ישראל בנושא הברחת סמים מגבולות המדינה. בשלושת הרמות האלה, אנחנו מעורבים, וכמובן שבכל תחום ובכל רמה בשלושת הרמות האלה, אנחנו מעורבים כשבכל אחת מהן צריך להתמודד בצורה קצת שונה.

מה המדיניות מבחינת הצבא? אני פה כנציג אכ"א, ומה שאני מייצג זו לא המדיניות של המשטרה הצבאית אלא המדיניות של צבא הגנה לישראל. אז קודם כל, מדובר בעבירה פלילית, צריך לזכור זאת, ולצערי, לפעמים שוכחים זאת. כל עוד החוק הוא כזה, זו עבירה פלילית.

דבר שני, הנימוק הערכי. הייעוד של צה"ל, האחריות המוטלת על משרתיו, תדמיתו ואמון הציבור בו, מכתיבים מדיניות ברורה. הרבה פונים לצבא, ואני מכיר זאת משיחות שמקיימים אתי, אומרים לי, תשמע, אתה התחנה האחרונה, אם אתם לא תעשו משהו, אין מי שיעצור את הסחף הזה.

דבר שלישי, הנימוק המעשי, הפעילות השוטפת, הכוננות, התגובה המהירה והמדויקת, שיקול הדעת המתחייב, אינם משאירים מקום לפשרות בנושא. אתה לא יכול לראות מישהו שיוצא למארב או נמצא בעמדה או מפעיל מערכת נשק שלא שולט בחושים שלו ולא יודע להגיב כראוי. צה"ל אינו מפריד בין אוכלוסיות משתמשים, נסיבות האירוע וסוגי הסמים, והוא מחמיר החמרה בלתי מתפשרת כלפי חיילים המשתמשים בסמים ואנחנו לא מסתירים את זה. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו מחתימים ומיידעים אנשים ביום הגיוס שלהם שאנחנו מתכוונים לכל מה שאני אומר פה. מבחינתנו, נגעת קצת, נגעת הרבה. אנחנו יודעים מאיפה זה מתחיל אנחנו לא יודעים איפה זה נגמר.

קצת לגבי נתונים. חיל הרפואה עושה סקר רב-שנים, וכמו שאפשר לראות פה, הסקר הוא לאורך שנים והוא נעשה לחיילים ביום השחרור שלכאורה, מבחינתם, אין שום עכבה להגיד את האמת, זה סקר אנונימי שנערך כבר שנים רבות. שואלים על שימוש אי-פעם בסמים.

אי-פעם הכוונה גם לפני הצבא?

כן, בנתונים הבאים אתייחס גם לשאלה שלך.

אבל, קודם כל אנחנו רואים את התנודות, בחלק מהדברים אנחנו לא יודעים להסביר תמיד את הכל, אבל אנחנו רואים שזה נע סביב 8.3 שהשתמש אי-פעם, וזה לפי שנים, וגם בשני המינים. כלומר, זה על פי הצהרות. אנחנו רואים גם שבקטע הזה - וזה לוועדה שיושבת פה ליד, ועדה לקידום מעמד האשה - אין בעיה של בין נשים וגברים, בקטע הזה השוויון עובד לא רע. מדובר באחוזים.

עוד דבר – וזה לשאלתך – שאלו: מתי השתמשת בפעם הראשונה, לפני או אחרי הגיוס? 78.7%, כמעט 79% עונים שפעם ראשונה השתמשו לפני השירות הצבאי ו-21.3% עונים שבפעם הראשונה השתמשו לאחר הגיוס. מה שמלמד על מה שדיברתי קודם, על התופעות המדאיגות, בעיקר בקרב התלמידים בבתי הספר ובני הנוער – שזה מקום לדיון אחר –

זאת אומרת, ה-21.3%, זה תוך כדי שירות.

אני מזכיר, זה לא 21.3% מהחיילים, זה מתוך ה-8% שאמרו שאי-פעם הם השתמשו. 21.3% עשו שימוש בסמים, בפעם הראשונה בשירות הצבאי, ו-79% אמרו שבפעם הראשונה השתמשו בסמים עוד טרם גיוסם לצבא.

לגבי השימוש בסמים. אלה שתפסנו אותם, אני לא מדבר על כלל חיילי צה"ל אלא על החשודים שאנחנו חוקרים. אגב, גם על עבירת שימוש בצבא נפתחת חקירה ומוגש כתב אישום, בהנחה ויש הוכחות. לגבי זה אנחנו רואים שהסם הפופולרי הוא החשיש או המריחואנה, הקנביס – 64.7%; הסוגים האחרים, בעיקר מסוג כדורי המרץ ל.ס.ד. וכו', מסתכם בסביבות ה-9%; ההרואין והדברים האחרים בסביבות ה-6%. אחרים מתייחסים לכל מיני חומרים שלא נכללים בתוך הרשימה הזאת.

האם מה שעושים בצבא מפריע לכם? ושוב, אותם אנשים, זה סקר אנונימי, אנחנו רואים שבסביבות 78% אומרים שמה שעושים בצבא משפיע, וזה נתון שחשוב להבין אותו, וזה מתחבר לנו גם לנתון אחר – שאני לא בטוח שיש לי אותו פה – כששאלו אותם: אם אתה משתמש בצבא - אותם 20% - איפה אתה עושה את השימוש? - מסתבר שרובם לומדים אותנו, הם יודעים שהסיכוי להיתפס בתוך הצבא הוא גבוה יותר מאשר בחיים האזרחיים - לכן השימוש נעשה בעיקר בסופי שבוע, בחופשות ולא בתוך הבסיסים. 20% מתוכם עושים את השימוש בבסיסים, ו-80% בחוץ. כלומר, החיילים לומדים אותנו.

באוכלוסייה האזרחית, היחס בין גברים לנשים, גם כן כמעט זהה?

אולי מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ידע לענות על זה.

בדרך כלל נשים צורכות פחות, בשיעור של שלושה-ארבעה אחוזים.

לפי הנתונים של המשטרה, בערך 10% זה נשים.

יש פה גרף שמראה מ-1997 עד היום, בעיקר הסתכלות בשנים האחרונות, העמודה הסגולה מצביעה על מספר החשודים שנחקרו במשטרה הצבאית. אני מדגיש שוב את ההגדרות, הן מאוד חשובות, כי גם בעיתונות וגם בתקשורת, וגם חלק מהאנשים עושים בלבול בין הנתונים שהם מציגים והפרשנויות שמייחסים אליהם.

חשודים בשימוש בסמים, מבחינתי, זה חייל שהיה סביבו מידע או איזה שהן ראיות, נחקר כחשוד ויש כנגדו תיק במשטרה הצבאית. העלייה הזאת מרמזת על שני דברים: דבר ראשון – ואני חושב שזה בעיקר - פעילות אכיפה מוגברת. עבירת הסמים נחשבת כעבירת חשיפה, הרי אף אחד לא יבוא ויגיד: השבוע עישנתי סמים. הבנו שהאמצעי המרכזי הוא האמצעי המודיעיני ולכן, בשלוש-ארבע השנים האחרונות, הגדלנו את כוח האדם במשטרה הצבאית שעוסק בתחומי המודיעין בערך פי-חמש. למרות שהצבא יורד בתקנים, אנחנו הגדלנו את התקנים ופיתחנו ענף מודיעין שלם עם מדור מחקר, איסוף והערכה, הגדלנו את מספר הרכזים בשטח שעובדים ומצליחים בתחום הסמים, הם גם יודעים לחשוף יותר, וחשיפה מובילה לגידול. אז לבוא ולומר שהגידול נובע רק מכך שחיילי צה"ל משתמשים יותר, אני לא יודע, צריך לנקוט פה בזהירות רבה.

יחד עם זאת, ממה שאני רואה היום בקרב בני הנוער, ובהיקפים, יש עלייה בשימוש גם בקרב בני הנוער.

אתה רואה זאת יותר אצל טירונים מאשר אצל מסיימים או שזה לא משנה?

לא. את הפעילות שלנו, בעיקר בתחום המניעה, אנחנו מתחילים בבסיס הטירונות, דרך השערים של הכניסה לצבא, כי אנחנו יודעים שיש לזה אפקט מאוד משמעותי.

ואתה רואה פער בין יחידות קרביות ללא קרביות?

מרבית שבעים או שמונים אחוז מהמשתמשים בסמים הם מיחידות מנהלה, יחידות עורפיות, גם במקצועות מנהלה ולא במקצועות לחימה, למרות שהבדיקות שלנו נעשות באותה מידה בכל יחידות הצבא. כלומר, אין לנו דגש על יחידות עורפיות יותר מאשר על יחידות קרביות. אבל לצערנו, הסמים מצויים כמעט בכל יחידות הצבא.

העמודה הכחולה מדברת על מספר התיקים שהועברו לתביעה מתוך אותם חשודים. אנחנו רואים ש-751 חשודים הועברו לתביעה. יש פה אנשי משטרה ואנשי משטרה לשעבר היודעים שבעולם העבודה המשטרתית, להגיע לאחוזים כאלה של תביעה, זה אחוז מאוד גבוה, מה שמצביע מחד על מידע מאוד מדויק ומצד שני, על יכולת חקירה ואיסוף ראיות. לכן, יש לזה, אחר כך, אפקט לגבי ההרתעה. כלומר, אם אתה יודע שזה לא סתם איום אלא שיש יכולת, ואתה עלול לשלם את המחיר, אז יש לזה השפעה לגבי ההרתעה.

לגבי השקף הזה המראה עליה במספר החשודים, אבל לא במספר התביעות.

צריך לזכור שמערכת החקירה ומערכת התביעה פועלים בזמנים שונים. כלומר, אני יכול לסיים חקירה והוא נכנס לסטטיסטיקה שלי, והתהליך של הפרקליטות בהגשת התביעה והתנהלות בית המשפט, עובד בקצב אחר. אז נניח, תיקים של 2002, יכול להיות שמתנהלים עכשיו, ב-2003, ולכן, יש פער.

איפה, בבית דין צבאי או אזרחי? יכול להיות שהוא השתחרר כבר.

בבית דין צבאי, רוב המקרים זה לא, אבל נמצאת פה סגנית התובעת הצבאית, ומאחר שזה בתחום שלה.

אחרי כמה שנים אתה רואה שאין הבדל גדול בין החשודים שעדיין בשלב חקירה, לבין אלה שהורשעו.

הנה, אציג לכם נתון אחר שמצביע על הנאשמים, כאלה שהוגש נגדם כתב אישום, והנה התשובה.

כאילו, בשפה שלנו, עלמים, כן?

עלמים, כן, ואחר כך אסירים.

איך זה יכול להיות, בשנת 2002 הגשתם רק נגד 751 ונאשמים יש 800, זה יכול להיות?

זה מתחבר מהשנים הקודמות.

צריך להבין, מדובר בתהליכים שלפעמים חורגים משנה קלנדרית אחת לשניה, ולכן - - -

יותר מזה, יש לנו גם תיקים של חיילים שנתפסים על ידי משטרת ישראל, ונשלחים אלינו.

נכון, יש תיקים של בני נוער או חיילים שנתפסים בחופשות סוף שבוע שמועברים אלינו, וזאת על פי הסכם שיש בינינו ובין המשטרה. ברגע שהם מזוהים כחיילים, הם נעצרים, מועברים אלינו, ואנחנו מטפלים הלאה. האישום מוגש בבית דין.

הדוקטרינה או הסוגייה של איך הצבא מתמודד, ויש לנו יתרון שאנחנו גוף סגור והירארכי, ואני אומר את הדברים כי זה יתרון, מה שאין במערכות האחרות. לקחנו את המודל של המלחמה בתאונות הדרכים, ואני מניח שהאנשים פה יודעים שהצבא הצליח להוריד דרסטית בתחום תאונות הדרכים - מה שלצערי, במגזר האזרחי זה קצת יותר קשה – והיום, ירדנו במספרים מדהימים, במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, ועדיין לא אמרנו די בעניין הזה.

לכן, באותה צורה אנחנו גם מתמודדים עם סוגיית הסמים. כלומר, זו לא בעיה של המשטרה הצבאית, המשטרה הצבאית היא חלק מההתמודדות, אבל ההתמודדות היא בזירה או בחזית רחבה, ולמה אני מתכוון? קודם כל, תחום ההסברה והחינוך - ונמצאת פה נציגת חיל החינוך שתדבר על זה - אכיפה ומניעה של המשטרה הצבאית, הפרקליטות הצבאית, בתחום הענישה, יחד עם בתי הדין – זו ועדת הסמים הצה"לית – כל חייל שמורשע בבית דין בעבירת סמים, מעבר לעונש שהוא מרצה, הוא עולה לוועדה אכ"אית שמחליטה אם הוא יוכל להמשיך בצבא אם לא. כמובן, בהתאם לנסיבות, ליכולת שלו להשתלב חזרה וכו'. יש תחומי מחקר שהמוביל זה חיל הרפואה, אבל לא רק, וכמובן שיתוף פעולה הדוק גם עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים, גם עם משטרת ישראל.

קצת לגבי הסברים, כמו שאמרתי, אנחנו לא מסתפקים רק בסוגיות של ענישה ורדיפה של חיילים, כפי שלפעמים אנשים מתבטאים. קודם כל, אנחנו מבהירים את המדיניות, כמו שאמרתי, יוצא דף לכל מתגייס והוא מבין שאנחנו מתכוונים אחרת. הטענה, לא ידעתי שכך עושים או דברים כאלה, לא רלבנטית. אנחנו כן מתמקדים בבסיסי הטירונות, בסיסי הדרכה, כי אנחנו חושבים שזה מה שנקרא נקודה שבה אנחנו יכולים להשפיע רבות. בנוסף לכך, יש פעילויות של חיל החינוך, יש ניידות הסברה, יש הצגות, הרצאות, יש ערכות שמחולקות למפקדים כדי שיוכלו להעביר את הטיפול.

אני רוצה להגיד שהאחריות, בראש ובראשונה, היא של המפקדים, וברגע שאתה לא מסיר את האחריות מהמפקד, זה נראה אחרת. אותו דבר היה בתאונות הדרכים, כך גם בנושא הסמים. יצירת סביבה חברתית ביחידה המגנה שימוש בסמים. להבין שאם תהיה השפעה חברתית כי הוא מסכן גם את האחרים, וזה לא בקטע של מלשנות אלא בקטע של הצלת חיים, כך התפיסה. לגעת בכל חייל, המשמעות היא להגיע לכל חייל בצבא מבחינה הסברתית, וזה נמדד, חיל החינוך מודד את הפעילות שלו. יש שבוע מניעת הסמים במדינה. מי שנותן את החסות בצה"ל לשבוע הזה הוא הרמטכ"ל, הוא מוציא איגרת לחיילים. הקטע של מעורבות מפקדים והתמקדות בטירונים – לשאלתך קודם – ההתמקדות הזו בפירוש קיימת.

סוגייה שניה זה אכיפה ומניעה. ברמת המשתמשים, כאשר היעד הוא המשתמשים, אנחנו הגוף היחידי במדינת ישראל שעושה בדיקות שתן יזומות שחלקן ממוקדות וחלקן אקראיות. המטרה היא, קודם כל, לקיים הרתעה, כאשר חייל יודע שכשהוא חוזר מחופשת סוף שבוע ומקיימים איזה שהיא בדיקה, הוא מבין שאנחנו מתכוונים גם למה שאנחנו אומרים.

זה אקראי או מודיעיני?

רוב הבדיקות הן אקראיות, וחלקן מודיעיניות. כלומר, אם אני יודע שביחידה מסוימת יש משתמשים, אני מכוון את הבדיקות, ואם אני יודע על אנשים מסוימים, אני מכוון את הבדיקות שלי. אנחנו מקיימים חיפושים, גם בחדרים, גם בחפצים, משתמשים בכלבי סמים, יש לנו כלבים כאלה.

כל תיק של משתמש, אין אצלנו סגירת תיקים בגלל חוסר עניין לציבור או דברים אחרים. פה כל תיק שנפתח מחייב חקירת מצ"ח, ואם יש ראיות התיק מועבר לתביעה וכו', מעצרים בהתאם לקריטריונים שנקבעו ובהתאם לחוק המעצרים החדש. כמו שאמרתי, המודיעין אצלנו עבר שדרוג מאוד משמעותי, ואנחנו רואים את התוצאות. אנחנו גם מחפשים דרכים נוספות לשיפור אמצעי הגילוי.

יש לי פה רק דוגמית, התחלנו בפרוייקט שמתנהל כבר למעלה משנה וחצי, הובלתי אותו כשהייתי מפקד מצ"ח, והיום זה נכנס כבר לפיילוט. יש פה דוגמאות של כוסיות שכרגע אנחנו בוחנים אותן, והמשמעות היא שאתה הולך לעשות דגימת שתן, תוך 4 עד 6 דקות, אתה יכול לקבל אינדיקציה אם למישהו יש סימנים של סם, ואיזה סם, אם זה מריחואנה, הרואין וכו'. כשיש לך את האינדיקציה הזאת, אתה קודם כל יכול לחקור את האדם ולהעביר את הדגימה למעבדה כדי לקבל תוצאות מדעיות יותר, ואז לעשות בהן שימוש. דרך הדבר הזה כנראה שנוכל להיות יותר אפקטיביים ולקיים יותר בדיקות. היום, במתכונת הרגילה של בדיקות שתן בבקבוקי שתן שממלאים, ואחר כך שולחים למעבדה, אנחנו דוגמים בין 12,000 ל-13,000 חיילים בשנה.

חיילים לא מרגישים השפלה כשבודקים אותם?

זה לא דבר נעים, אבל מצד שני, אנחנו שומרים על כבוד האדם—

כמה חיילים, וכמה חיילות?

אין לי את המספר המדויק, אבל בדרך כלל, אין הבדל גדול. תראה, מגיעים ליחידה, אוספים 50-60 חיילים וחיילות. הטיפול בנטילת השתן הוא פרטני שנעשה בצנעה ולא חלילה בפרהסיה, ובצורה מסודרת.

זה כולל קצינים או רק חיילים?

גם קצינים.

אגב, יש לך נתונים על מספר קצינים שנכנסים לקטגוריה הזאת?

קצינים זה בטל בשישים. ממש בטל בשישים. צריך לזכור, בניגוד לכל גוף אחר, מערכות הסינון בצבא עושות את שלהן. כלומר, לפני גיוס יש מערכת סינון אחת. לפני יציאה לקורס קצינים, יש מערכות סינון אחרות. לכן, בדרך הזו, בשיטת האלימינציה, כנראה ההסתברות, אני לא אומר שלא יכול להיות מצב שקצין עשה שימוש בסמים, יש מקרים, אבל לדעתי זה בטל בשישים.

אפשר לקבל נתונים על יחידות קרביות, גדודים, לעומת מפקדות עורף?

אמרתי ש-65% עד 70% זה עובדי מנהלה ויחידות עורפיות, ו-30% זה יחידות קדמיות.

אם אפשר לקבל יותר פרטים על זה.

אשמח להעביר לוועדה כל נתון שיתבקש.

בנושא ענישה, נמצאת פה סגנית התובעת הצבאית הראשית, היא תרחיב את הדיבור על כך. בדרך כלל, על עבירות שימוש בסמים, אנחנו מדברים על עונשי מאסר. יש מקרים שיש הורדה בדרגה. יש סוגייה של שלילת רשיון צבאי שגורר אחריו שלילת רשיון אזרחי. אנחנו מעבירים אינפורמציה על מי שעובר עבירת סמים גם לרשויות האזרחיות, וכמובן שזה גורם רישום פלילי, ולנושא הזה יש השפעה והרתעה לא מעטה.

אם מישהו מתחיל להתמכר, יש לכם גם יכולת לטיפול, חוץ ממאסר? הרי מאסר זה לא פתרון.

התמכרות לא מטופלת בצבא. חייל שהוכר כנרקומן או מוגדר כמתמכר, משוחרר מהצבא ועובר לרשויות האזרחיות להמשך טיפול.

בתיאום עם ראש אכ"א - כמובן שהמשטרה הצבאית תמיד בגוף הזה – פותחים את תחנות אל-סם, במימון שלנו, לטיפול בחיילים בשירות סדיר שמקבלים טיפול בצורה אנונימית.

כמו שאמרתי, בנושא המיצוי, מעבר לענישה ולמאסר, יש מדיניות מחמירה. 60% מהחיילים שהשתמשו בסמים מגיעים לוועדה, ואם זה לא איזה שהוא אירוע ספורדי, מה שקוראים החלקה חד-פעמית, ואם מדובר במספר רב של שימושים או בעבירות של סחר בסמים או אספקת סם, ימצאו את עצמם מחוץ לצבא, ואני אומר לכם שזה כלי מרתיע מאוד.

כמה מתוחכם משתחררים בפועל?

60% מתוך ה-100% שמורשעים. כלומר 100% עולים לוועדה, 60% משוחררים מהצבא.

מחקר. כמה גורמים עוסקים במחקר התופעה. כמו שאמרתי, גם קרפ"ר עושה סקר – לפיו משתחררים תוך כדי השירות ביחידות - ממד"ה – מדעי ההתנהגות של הצבא – חוקר את התופעה, וגם המשטרה הצבאית. במצ"ח יש לנו מדור מחקר שאנחנו גם חוקרים וגם מקבלים סיוע ואינפורמציה מכל גופי המחקר, בעיקר ממשטרת ישראל ומהרשות הלאומית למלחמה בסמים. השת"פ – פה רשום רק הרשות – אבל כמו שאמרתי, יש לנו נוהלי עבודה מצוינים, העברת מידע, פעילות מבצעית משותפת עם משטרת ישראל, בכל הרמות. אני חייב לציין זאת כי יש בזה יתרון אדיר ומכפיל כוח. אנחנו עובדים גם בתחומי המודיעין, גם בתחומי הברחות סמים ובתחומי הסחר, וכמובן גם אם אותר חייל שהשתמש במסיבה כזאת או אחרת, וכו', עובר לטיפולנו ויש בנושא הזה שיתוף פעולה מלא. זהו.

תודה למיקי.

אלוף משנה מיכל שקד, מפקדת מרכז החינוך בצה"ל, אנחנו רוצים לשמוע ממך מה מערך החינוך עושה בענין הזה, בבקשה.

בוקר טוב, אני מפקדת מרכז לחינוך, אחראית על החינוך בצבא. חשוב לציין שחיל החינוך פועל כבר בשלב ההכנה לשירות שמתחיל בסוף כיתה י' תחילת י"א ונמשך ממש שנתיים לפני השירות. לאחר מכן, בתוך הצבא, יש לנו עבודה שמפולחת לאוכלוסיות של טירונים – מה שאצלנו קרוי מעז"י – שזה מערך הטירונים של הצבא בכל מערך הטירונים, מתפתח למערך של הכשרות המפקדים, מתפתח למערך היחידות בצבא, גדודים, יחידות וכך הלאה. אתמקד סביב שלושה צירים או מוקדי טיפול.

הציר הראשון - הטיפול דרך המפקדים, זאת התפיסה שדרכה אנחנו פועלים בכל נושא ההסברה. אנחנו טוענים שהמפקדים, הם אלה שחשופים ביום יום באינטנסיביות עם העבודה. כי המטרה - כפי שאמר הקמצ"ר - להגיע לכל חייל, לגעת בכל חייל. לכן, אנחנו אוכפים זאת דרך העבודה עם מפקדים, אותם אנחנו מכשירים ועושים להם מערך השתלמויות.

דרך העבודה עם מפקדים – אתם בוודאי מכירים את השמות, למשל, בה"ד 1, שזה בית ספר לקצינים - מה שאנחנו קוראים ההכשרות של המפקדים, אם זה בית ספר למפקדים בתפקידים השונים, ואם זה בסיסי הטירונים, שם יש מפקדים שהם מדריכי כתות, מפקדי מחלקות וכו' וכו'.

מערכי ההכשרה האלה פרושים בקורסים של בין 10 שבועות עד קורס שיכול להימשך חצי שנה. אנחנו מחילים תכניות עבודה עם מפקדים, וזה יכול להתפתח עד לקורס מ"פ ומג"דים שיכול להכיל 5 או 7 שעות ולהגיע עד יום עיון בנושא הזה של הסברה. זה לגבי ציר הטיפול דרך הכשרות מפקדים.

ציר הטיפול השני זה רשת המערך הפרוש. אני מפקדת על רשת מערך פרוש של מש"קיות או קצינות שנקראים סגלי חינוך, מה שאתם מכירים כמשק"יות חוויה או קצינות חינוך. הרשת הזאת פרושה מרמת גדוד ומעלה, ולמעשה מביאה את ההחלטות שלנו. נושא הסמים הוא אחד הנושאים בתכנית העבודה שלנו שנקראים נושאים מודגשים והם חלק מרוח צה"ל וממסמך הערכים שלנו שאנחנו עובדים אתו מאוד אינטנסיבי כבר שנה שלישית, ומעבירים אותו בשלושה כלים מרכזיים.

כלי אחד, השכיח ביותר, זה הסברה שבועית שמפקדים עושים בשטח לאחר שסגלי חינוך מכשירים ומעבירים אותם; הכלי השני, הוא סרטים או ניידת הסברה בנושא; והכלי השלישי - הרצאות חוץ. אנחנו עובדים עם נציגים אזרחיים מהרשות ומרצים מבחוץ, בהתנדבות או בשכר, להרצות בנושא. אלו הכלים שעומדים במערך הפרוס, באמצעות הסגלים שלנו, וזאת עבודה אינטנסיבית, יומיומית, ולא שפתאום עושים משהו ספציפי, והיא חלק מתכנית שנת עבודה.

הציר השלישי הוא ציר עבודה עם המיועדים לשירות. יש לנו רשת של מדני"ם - מדריכי נוער - שעובדים בבתי ספר. אנחנו מכשירים אותם - כמו את משקיו"ת החוויה - לעשות עבודה עם התלמידים. לפי בקשה שלנו, מד"ן מעביר בין שיעור אחד לשניים, תכנית מניעה שכוללת איך לזהות משתמש וגורמים מטפלים. זה למעשה הציר השלישי, עוד לפני השירות, שאנחנו, כחלק ממדיניות כוללת ומההכנה לשירות, לוקחים עליו אחריות.

אני מאמינה גדולה בטיפול מונע. יש כאן חלוקת עבודה בין מה שקורה אחרי שכבר התחילו לטפל בתוצאה של הנגע הכל כך חמור, חברתית, שמבחינתי הוא חלק מביטחון לאומי. אני מנסה לראות אם אנחנו יכולים להשפיע, ברמה של את תיגע, כי אם אתה מבין שבצבא זה משהו פסול - בהמשך למה שאמר הקמצ"ר - טיבה של מדיניות שאומרת: אין כניסה לסיפור הזה. אני מכירה את זה דרך הבן שלי והחברים שלו, שהם בכיתה י"א, שאם הם רוצים להתגייס שיתחילו להיזהר, וכבר ביום הראשון הם נותנים דגימות שתן, ואני ממש שומעת בשיחות שנותנים לי להיכנס לפעמים או שאני מנסה להקשיב, באמת, הסיפור הוא להעביר מסר שהצבא לא מתכוון להכניס לשעריו מי שמשתמש בסמים, ולדעתי, ושא ההרתעה הוא הסיפור.

תודה רבה.

סגן אלוף ז'נה, בהמשך לשתי הסקירות ששמענו, אנחנו רוצים לשמוע נתונים של הפרקליטות שקשורים לסוגייה הזאת. בבקשה.

אתחיל בטריגר, וזאת הכתבה. החדשות הטובות הן שבאמת, אין עליה של 100% בעבירות הסמים בצבא. חד-משמעית.

מדובר בעליה בכתבי אישום.

גם לא עליה בכתבי אישום בעבירות הסמים בצבא. יש עליה מתונה של 10% אבל בוודאי ובוודאי לא עליה של 100%, ואני גם אסביר.

כפי שראינו כאן קודם, מספר כתבי האישום, מדי שנה עולה בצורה מתונה, כיוון שכל שנה הצבא מגביר את מערך החשיפה, מגביר את מערך החינוך, אבל כמובן שכתוצאה מהגברת מערך החשיפה שקודם דיבר עליו קצין משטרה צבאית ראשי, הרי שממילא גם מוגברים או מוגדלים מספר התיקים שמגיע לבחינתנו, ולפיכך גם גדל בהתמדה מספר כתבי האישום. זה בעצם פועל יוצא, זה יחס ישר כמעט.

מה כן? יש עליה מתונה שבעצם אפשר לראות אותה גם מהדוגמאות וגם מהנתונים שהוצגו קודם. גם מבחינה רבעונית של 2003 מול 2002, וגם של 2002 מול 2001. אותם נתונים שדיברו עליהם בכתבה, דיברו על עבירות אחרות, החמורות יותר של סחר, אספקה ותיווך. עבירות קשות יותר. מדובר ב-14 תיקים ברבעון הראשון של 2002, מול 29 תיקים ברבעון הראשון של 2003. דבר ראשון, זה חוק המספרים הקטנים. קצת סטטיסטיקה על מספרים כל כך קטנים, היא כבר מתעתעת.

האם הנתון של הרבעון הוא נכון?

כן.

כלומר, סחר בצבא זה דבר מאוד משמעותי. סחר זה ממש סרטן מחלחל.

אין ספק בזה, וזה גם היחס.

חייל שעוסק בסחר בסמים, יכול לסחור גם בשכונתו, ובכל מקום אחר.

אם דיברנו קודם על כך שבעצם פונקצית החקירות של עבירות סמים, וגם כמובן בעקבותיה פונקצית הגשת כתבי אישום בגין עבירות סמים, ופונקציה של חשיפה, על אחת כמה וכמה עניין הסחר בסמים. אם לדוגמה, רק אתמול ראינו ששתי סוכנות משטרה הביאו לחשיפתם של 26 סוחרי סמים, גם צריך להבין שהחשיפה של העבירות הללו היא באה בעקבות עבודה מאוד מאומצת של מחלקה ספציפית, היינו, זאת לא חשיפה שמתרחשת באופן מקרי אלא באמצעות, בדרך כלל, הפעלתם של סוכנים.

ולכן, אסור לבחון את זה רבעונית אלא צריך לבחון את זה, אך ורק שנתית, כי יכול מאוד להיות שבאותו רבעון ראשון – ועשיתי כך בדיקה ראשונית אתמול – אכן רוכזו מאמצים של הסוכנים הסמויים שלנו, כלומר, של המשטרה הצבאית שהצליחו להביא לחשיפתם של סוחרים. באותה מידה אפשר יהיה שברבעון השני, אותם מאמצים ירוכזו, לדוגמה, בעבירות של הוצאת נשק, ולכן נראה, לכאורה, גם כן, מבחינת המספרים הקטנים, עלייה בעבירות נשק, ולכן הכותרת הזאת קצת מתעתעת.

אבל היא משמעותית מאוד, ואי-אפשר להתעלם ממנה.

אין ספק, אי-אפשר להתעלם ממנה, והיא גם מדאיגה, עד כמה שהשימוש בסמים מדאיג אותנו, על אחת כמה וכמה גם זה מדאיג אותנו, אם כי, צריך לזכור שבסך הכל – אני רק רוצה לתת איזה שהוא מושג מול מספר כתבי האישום שמוגשים בעבירה הזאת בחוץ, שכל שנת 2002 הוגשו 84 כתבי אישום שכללו עבירה של תיווך, אספקה או סחר.

כלומר, פלוס-מינוס 10%.

בדיוק, פלוס-מינוס 10% מכלל עבירות הסמים, כאשר אנחנו מדברים גם על פלוס-מינוס של פחות מ-1% מכלל העבירות בצה"ל, פחות מאחוז אחד. היינו, זה משהו, יחסית, מאוד קטן.

המדיניות של האכיפה בצבא, כפי שהיא מתחילה במשטרה הצבאית, ממשיכה גם בפרקליטות הצבאית ובבתי הדין הצבאיים. מאיזה בחינה? קודם כל, מבחינת ההעמדה לדין. אצלנו, גם עבירה של שימוש חד-פעמי שנערך בחופשת סוף שבוע, כאשר אותו חייל לא תפקד באותו רגע כחייל, היינו לא היה ביחידה, עדיין יגיע להעמדה לדין. אצלנו, אין מצב שבו תיק ייסגר ורק מהסיבה שאין עניין לציבור, ההנחה שלנו היא שמקום שיש שימוש בסמים על ידי חייל, צריך להיות עניין לציבור. ולכן, מדיניות האכיפה שונה לחלוטין.

דבר נוסף שאולי גם כן צריך להדגיש אותו שבעצם, העמדה לדין בעבירות סמים גוררת איתה רישום פלילי. לפי בדיקות ומחקרים שנעשו, הרישום הפלילי, עצם העובדה שאותו אדם בעצם מבין שכתוצאה מהרישום הפלילי, מספר אפיקים בחייו, גם לאחר השחרור, יהיו חסומים במשך תקופה זו ואחרת, היא מרתיעה.

מעבר לרישום הפלילי, יש את רכיבי הענישה. הורדה בדרגה היא רכיב אינהרנטי כמעט. הורדה בדרגה והרשעה בסמים גוררת איתה גם פסילת מקצוע והעברה מתפקיד. הרשעה בעבירת סמים גם גוררת איתה מאסר, בדרך כלל, פסילת רשיון הנהיגה הצבאי וגם רשיון נהיגה אזרחי. בעבירות החמורות יותר, מדברים על עונשי מאסר כבדים שמגיעים לחודשים ושנים.

מה העונש המירבי, שאת זוכרת, שהוטל על עבירת סמים בשנה האחרונה, וגם בגין שימוש?

קשה לי להגיד מירב, כי תלוי מה הנסיבות, אני כן יכולה לתת דוגמאות - שוב, חשובות גם הנסיבות - ולומר שעונשי המאסר, רק על שימוש, יכולים להניע בין מספר שבועות עד לשנה פלוס, רק על שימוש. על עבירות של סחר בסמים, אנחנו מדברים על עונשים שכבד נמדדים בחודשים רבים ושנים, כאשר מרבית עבירות הסחר, לפחות שאנחנו רואים, גם מהשנה האחרונה, זה סחר במריחואנה, חשיש ואקסטזי. בכל אופן העונש יכול להגיע לשנים ארוכות.

שלוש – ארבע שנים לפחות.

כאשר אנחנו מגיעים עם התיקים האלה, לא רק לבתי הדין המחוזיים אלא גם לבית הדין הצבאי לערעורים שהוא בעצם הערכאה הגבוהה ביותר בצבא, גם שם מוטלים עונשים חמורים ביותר, והמסר שיוצא משם הוא מסר של הוקעה חד-משמעית לכל מי ששולח ידו בסמים, על אחת כמה וכמה לכל מי - - -

בסחר בסמים כולם משוחררים מהצבא לאחר שדינו הוכרע.

וההליך הוא הליך צבאי או משפטי-אזרחי?

ההליך הוא צבאי, בבית דין צבאי. התביעה היא צבאית, השופטים הם צבאיים, הסניגור הוא צבאי, גם המאסר הוא צבאי, אבל יש ועדה שיכולה להעביר את אותו אסיר לבית כלא אזרחי.

את יכולה להפליל את העבריינים, כלומר, לבוא ולהגיד, יש יותר חיילים ממגזר פלוני אלמוני?

לצערנו, השימוש בסמים חוצה סיעות, חוצה ערים, חוצה ישובים, מדן ועד אילת, מאוכלוסיות חלשות לאוכלוסיות חזקות, עולים חדשים, עולים ותיקים כמוני, צברים, מכל מוצא ומכל מין.

לסיכום אומר שהמדיניות הזו של המלחמה בסמים על ידי הרשויות המשפטיות בצבא זכתה מספר פעמים גם לאשרור של בית המשפט העליון, מה שנותן לנו בעצם גיבוי מלא להמשיך לפעול קדימה, כאשר בית המשפט העליון מחזק אותנו ואומר לנו, כאשר יש סמים בצבא, זה נגע, נגע ביחידה, חיידק מתפתח ביחידה, לא יעלה על הדעת שיהיה חייל שיגע בסמים.

ולכן, עתירות כאלה ואחרות, לדוגמה, כנגד הרישום הפלילי או כנגד מעצרים בגלל סמים או כנגד שלילת רשיונות או כנגד שלילית שחרורים של אנשים, בעקבות הרשעה בעבירות סמים שזו גם איזה שהיא סנקציה, הרבה מהעתירות הללו נדחו ולמעשה, מסר ההוקעה החד-משמעי של הצבא בעבירות הללו, עלה על נס וקיבל אשרור.

את יכולה לתת לנו יותר פרטים על החיילים בגדוד הקרבי שנמצאו מעשנים סמים במוצבים?

כן, העניין של הבוקר. גדוד שנמצא במוצבים, חלק מכתבי האישום כבר גובשו, מדובר שם בעבירות של שימוש, בקנביס בעיקר, בנסיבות אזרחיות. ראיתי שיש שם גם איזה שהוא שימוש בתוך היחידה, יחסית, זה לא דבר שכיח ולא חזון נפוץ, אבל לצערי אני גם לא יכולה להגיד שזה חזון נדיר, כי שוב, כ- 30% מכתבי האישום, בכל זאת מגיעים לחיילים שמשרתים ביחידות קרביות.

נחשף גם מקור הסחר שם ביחידה הזאת?

זה לא כל כך סחר, זה אספקה.

אתם מבדילים בין סחר לאספקה?

כן.

היו איזה סנקציות נגד קצינים ומפקדים בגדוד?

הגשת כתבי אישום בבית הדין הצבאי, זאת הסנקציה. השאלה, אם המפקדים מסוגלים לאבחן ולדעת את זה. ברגע שהמפקדים חושבים שיש שם איזה שהוא כשל או איזה שהוא נתק של המפקדים מאותם חיילים, ניתן להטיל סנקציות משפטיות.

האם הגדוד הוזז או פורק?

הגדוד לא פורק, ולא מדובר בחיילים רבים מתוך הגדוד. מה שכן, כאשר מאבחנים בעיה שכזאת במקום מסוים, כי אז יש פעילות חינוכית מוגברת באותו מקום. כמו שאמרנו קודם, זה מאוד נקודתי, כלומר, היום זה גדוד ומחר זה יכול להיות איזה שהוא בסיס עורפי במרכז הארץ. בכל אופן, הגדוד עצמו לא פורק, אבל יחד עם זאת, התופעה שם היא לא כצעקתה, ממש לא כצעקתה.

בחברון, הדיחו מג"ד ופירקו פלוגה בגלל אחריות מיניסטריאלית.

אמת, ובצדק כי בחברון מדובר היה בפלוגה שכמעט כל האנשים בה עשו שימוש, ואנשים שם היו בפעילות מבצעית ועשו שימוש בתוך המקום, כאשר לא ניתן היה לומר, סליחה, לא ראיתי או לא ידעתי, היית צריך לדעת, ולכן, האחריות המיניסטריאלית היא באמת שלך.

מה עם אלכוהוליזם?

אנחנו כמעט ולא רואים תופעה של אלכוהוליזם, יחסית זה מאוד נדיר, צריך לראות איך בדיוק נגיע לאלכוהוליזם? מקרה של אלכוהוליזם טהור, מובהק, אני זוכרת מקרה אחד מהשנה האחרונה. כתב האישום ייחס לו גם עבירות של שימוש בסם מסוכן, הוא יקבל פטור מהשירות, ויעבור בעצם למערכת האזרחית לשיקום.

אלכוהוליזם זה לא עבירה, שכרות זו עבירה.

נהיגה בשכרות זו בעצם עבירה. אלכוהוליזם כשלעצמו זו לא עבירה.

יפעת שטיינברג ממשטרת ישראל, בבקשה.

לפי הנתונים הכלליים של משטרת ישראל, לא רואים עליות כאלה באוכלוסיית הבגירים כמו גם באוכלוסיית הקטינים, במיוחד לא בין השנים 2001-2002. בתיקי פ"א ו-א"ת, בעבירות סמים בשנת 2002, ויחסית לשנה הקודמת, היתה עליה של כ-4%. רק כדי לסבר את האוזן, מדובר על 27,455 תיקים בכל העבירות לעומת 26,488 תיקים בתקופה המקבילה בשנת 2001.

בתיקי הסחר, הגידול דומה למה שהוצג בצה"ל, בין 10% ל-15%. רוב התיקים הם תיקי שימוש בסם שנפתחים על ידי המשטרה. יש גם נתון לגבי תיקי אחזקה, בערך חצי מהתיקים הם תיקי אחזקה שזה יכול להיחשב מעל לשימוש ופחות מסחר.

לגבי הגילאים. הנתונים של צה"ל לא משתקפים בנתונים של משטרת ישראל - כמובן, אם זה הליך צבאי - בדקתי היום בבוקר לגבי התיקים שנפתחו בשנת 2002 ו-2001, החשוד הראשון בתיק היה בגיל שבין 18 ל-21, ויש כאן יציבות. בדרך כלל אנחנו לא מתייחסים לנתון הזה, כי אצלנו יש בגירים וקטינים, האוכלוסיה שאנחנו מתייחסים אליה היא בדרך כלל בני הנוער. באופן עקרוני מדובר על בין 2,706 תיקים בשנת 2001 לעומת 2,878 תיקים בשנת 2002. אלה תיקים שבהם החשוד הראשון הוא בגיל שבין 18 ל-21.

לגבי עבריינים. אני חייבת לציין שמספר התיקים לא זהה למספר העבריינים, כי בדרך כלל בתיק יש יותר מעבריין אחד. אבל, אם אני בודקת את התיקים בשנת 2002 לעומת 2001, יש יציבות, ובשנת 2002, יש אפילו ירידה של כמעט אחוז אחד, בין עברייני סמים. זה לגבי הנתונים.

לגבי התופעה, אנחנו יודעים שהיא חמורה, אנחנו לא יודעים אם היא מחריפה, אנחנו יודעים שהיא חריפה. כמו במשטרה הצבאית, גם אצלנו מדובר בעבירת חשיפה, אם חושפים יותר אז יש יותר תיקים, יותר עבריינים ויותר חשודים.

אני מסכימה עם מה שאמרה ז'נה, לגבי בדיקת נתונים בחלקיות שנה, רבעון ומחצית. עדיף להשתמש בנתונים שנתיים בגלל שנתונים חלקיים מאוד מטעים, ועשינו בדיקה כזאת - - -

גם הבנקים משתמשים ברבעונים בשביל ליצפות את הנולד.

קשה ליצפות, מספיק שיש פרשייה אחת שבעקבותיה נפתחים הרבה מאוד תיקים, וכשמדברים במספרים קטנים אז האחוזים גדולים, ויש שינוי גדול, באחוזים, שבודקים את זה אחר כך בקנה מידה שנתי.

בסך הכל המטרה טובה, לא שלילית.

כן, כן, אבל יש עם זה בעיה.

חיים מסינג מהרשות למלחמה בסמים, בבקשה.

אני רוצה לציין שנמצא קשר מובהק בין משתמשים בסמים, צריכת סיגריות ומעשני נרגילות, זו עובדה שצריך לזכור אותה.

דבר שני, שיעור המשתמשים בקרב ילידי חו"ל גבוה יחסית, לעומת ילידי הארץ - אני מדבר על צבא – ואני מבקש מאנשי הצבא שיושבים כאן להתייחס לנתון הזה במסגרת הפעולות שהם נוקטים בטיפול בבעיית הסמים בצה"ל.

למה אחוז המשתמשים בין ילידי חו"ל יותר גבוה מילידי הארץ?

זה יחסי או אבסולוטי?

באחוזים, אחוז המשתמשים בקרב חיילים - - -

אם זה באחוזים אז זה יחסי.

השיעור בקרב ילידי חו"ל גבוה יותר וזו עובדה.

דבר אחר שכדאי לזכור, אין הבדל מובהק בין השכלה של חייל, לבין שימוש בסמים.

יש קורלאציה?

אין שום קורלאציה.

אין הבדל בין מצב סוציו-אקונומי?

אין הבדל בין מצב סוציו-אקונומי כזה או אחר, וההרתעה עובדת. בצבא הוכח שכל מה שנעשה בתחום ההרתעה עובד, וחשוב לזכור זאת לגבי כל מיני רעיונות שרצים בתחום האזרחי. מעבר לשיתוף הפעולה הרצוף שקיים עם הצבא, אני חושב שהצבא עובד מאוד יפה בנושא הזה. הצבא הוא בבואה של החברה בישראל, והרי אי-אפשר לנתק את ההצלחות בצבא - והן הצלחות יפות - למה שקורה.

באופן כללי, בשנת העבודה 2003, מאז שהרשות נכנסה לפעילות - בשינוי לשנים קודמות - דבר ראשון, יש הסברה בקרב תלמידי השמיניות לקראת גיוסם. דבר שני - תרמילאים, מכת מדינה שעולה עכשיו על הפרק. אנחנו פועלים בכמה מישורים, ואני רוצה לדבר על הקשר בין תרמילאים וההסברה בצבא, שהרי לרוב זה קורה כאשר החיילים משתחררים מהצבא, וזו תופעה קשה ביותר, מדובר על כ-60 אלף בני נוער בשנה.

ובר אחרון, חשוב לדעת שיש היום אפשרות לחיילים לגשת ולקבל טיפול ביחידות "אל-סם", חינם אין כסף ובצורה אנונימית. זה דבר מאוד חשוב שמקובל על הצבא.

נציגת משרד הרווחה, תציגי את עצמך בבקשה.

שמי רוויטל אני נמצאת פה כנציגת משרד הרווחה, והחטיבה לקידום נוער וצעירים בעיריית ירושלים. לא באתי לכאן עם נתונים, אבל אני כן יכולה להגיד שיש תופעה הולכת וגדלה של צעירים שנמצאים בצבא ומגיעים אלינו במצוקה מאוד קשה כתוצאה משימוש בסמים. חלקם מכורים, לא כולם, וישנם משתמשים.

אחת הבעיות שנתבקשתי למסור מטעם משרד הרווחה, זה שיש איזה שהיא בעיה ביורוקרטית. חייל, נחשב "רכוש" צה"ל, ואז יש בעיה לקלוט אותו ביחידות הרווחה, ועל זה נשמח לשיתוף פעולה.

אני מתנגד למונח "רכוש" צה"ל, בחיים, חייל הוא לא "רכוש" צה"ל. חייל הוא אדם.

בוודאי, הוא אדם, אנחנו ודאי מתייחסים אליו כאל אדם, רק כדי שתדעו שיש כאן בעיה, ונשמח להתגבר עליה ביחד.

מעבר לזה, אני רוצה לספר לפחות על העבודה שלנו בשטח שכן מדברת על זה שיש צעירים שמגיעים ממש במצוקה מאוד קשה של שימוש בסמים, מאוד מפחדים להיחשף, פוחדים נורא שהצבא יתפוס אותם, לא רוצים לאבד את השירות הצבאי, מכוח ההרתעה שצוין כאן כרגע. יש כאן איזה שהיא בעיה, ואם רשויות הרווחה והצבא, יתמודדו יחד, אני חושבת שנוכל לעזור וכן לפקח על נקיון מסמים, ולעזור להם להישאר בשירות הצבאי שחשוב להם, וחשוב למדינה.

אני לא בטוח שחשוב למדינה.

תודה.

נציגת משרד החינוך, גליה שחם, בבקשה.

רציתי להבין יותר טוב את מה שנאמר כאן. מהנתונים שהצגת אין עלייה משמעותית בשימוש בסמים, אבל יש עלייה בחומרת העבירות. זאת אומרת, יש קפיצה גדולה, יש יותר תיקים בנושא של סחר והדחה, אבל כללית אין קפיצה משמעותית. ואני מפרשת זאת כך שיש איזה שהיא תזוזה ערכית.

אני לא בטוחה שהפרשנות הזאת נכונה בגלל כל מה שאמרתי. חברים, סטטיסטיקה שנעשית על 14 תיקים מדגמיים, היא סטטיסטיקה מטעה. כל סטטיסטיקאי מתחיל יאמר לנו שזה לא מדגם. לכן, הרושם הזה מאוד משונה. אתן דוגמה. ברבעון הראשון של שנת 2002 היו 14 תיקים, בתחום הזה, היותר חמור. אם הייתי עושה את אותה תחזית שנתית - שקודם דיבר עליה יושב ראש הוועדה - בחיים לא הייתי מגיעה ל-84 תיקים.

בקיצור, הנושא הוא דינמי, נתון לשינויים, ובסופו של יום צריך לבחון אותו.

אני מקבל את הגישה שלך.

בכל זאת, אני קצת מתעקשת על זה. היתה כאן איזה שהיא מגמה – גם את אמרת – שבעצם יש איזה שהיא עלייה בסוג העבירות.

לא אמרתי דבר כזה. אנחנו דיברנו על החלקיות של עבירות הסחר מסך כל עבירות הסמים, לפחות הנתונים של המשטרה הם די קבועים. אבל עוד פעם, זה עניין של חשיפה, זה לא משקף את המציאות.

עוד משפט אחד כדי לא לקחת רחוק את הנתונים ולתת להם אינטרפרטציות לא נכונות. מחר, אני, בתוקף סמכותי, יכול להחליט שאני מפנה את המשאבים שיש לי למלחמה בסחר בסמים. בעוד חצי שנה ניפגש פה בוועדה, נגיד שהערכיות והפעילות הצבאית יוצאת מן הכלל ויש ירידה של 80% בשימוש בסמים. כולנו נהיה מבסוטים, וזה לא כך.

זה הובן. עוד משהו?

האם יש איזה שהיא בדיקה של הקשר בין כל מיני בעיות אחרות לבין עבירות סמים?

לא ראיתי כמעט אף תיק שבו השימוש בסמים לא נתלה, ולא מובא, לפחות, איזה שהוא גורם בין מצוקה אישית, בין מצוקה רומנטית, בין לא יודעת מה. לא ראיתי מישהו שאומר, בסדר, עישנתי חשיש כי סתם היה לי משעמם, בחיים עוד לא ראיתי תיק כזה.

אתי גונן, מנכ"לית מלכישוע, בבקשה.

אני מנכ"לית מלכישוע, עמותה לשיקום נפגעי סמים, שמעתי את הנתונים, ואני רוצה לדבר על מה שאנחנו עושים כדי לעזור לנפגעי סמים. יושב לידי ארכדי, שהוא בוגר המוסד וקצין בצה"ל. אנחנו עומדים לשירות צה"ל, והיום, 50 קצינים של ראש אכ"א לומדים אצלנו כיצד להביא למודעות, כיצד לאתר משתמשים, כיצד להימנע, וכיצד להרתיע חיילים בצבא? הקצינים נפגשים עם מטופלים, בוגרים שלנו שיכולים לעזור להם בתחום הזה של הנגיעה בסמים.

ארכדי, היה מטופל, הוא כבר בוגר, הוא סיים את המסלול והיום הוא בסיום הוסטל. הכניסה של ארכדי למוסד היתה לפני הצבא. כפי שאמרתם, זה בהחלט מרתיע צעירים, הם לא רוצים לוותר על השירות בצבא, אז הם מנקים את עצמם לפני כן ועושים הרבה כדי לבוא לצבא ולזכות במקום הזה בחברה. זה מה שיש לי לתרום כרגע.

ארכדי, בכמה מלים אתה יכול לספר לנו.

לספר בתור מי? בתור בוגר, בתור חייל בצבא? זה יפה לשבת פה לדבר,יש מזגן ונעים פה, אבל בשטח זה לא כך. לכל אחד אני יכול להגיד איך זה קורה בצבא, גם מבחינת סינון, גם מבחינת חינוך, גם מבחינת הסברה וגם מבחינת כל הדברים האלה. יש מלה אחת גדולה לכל מה שקורה פה, אבל אני לא אגיד אותה. אבל תכל'ס, בצבא, בשטח - ואני לא יודע אם זה קורה במפקדה - אני יודע איך זה קורה ביחידות קרביות. הכל שם הולך מאוד מהר, כל ההסברה, כל החינוך, כל הפלקטים האלה היפים שתלויים בחדרי השירותים שם, כל זה עובר ככה, חייל בתכל'ס, בקרבי לא חושב על הדברים האלה ולא איכפת לו. חייל איכפת לו להגיע ביום שישי הביתה ולבלות. זה הכל.

אני מתכוון להגיע עם כל חברי הוועדה לסיור אצלכם במלכישוע.

איתן אקשטיין מנכ"ל רטורנו – מרכז לטיפול בהתמכרויות - בבקשה.

אני מצטרף לדברים הפסימיים ופחות אופטימיים ששמענו עד עכשיו, של אתי ושל ארכדי. במרכז שלנו אנחנו מתעסקים בשני תחומים: תחום המניעה, ההסברה, כמו במלכישוע. בתחום ההסברה והמניעה מגיעים אלינו אנשים מיחידות צבאיות – עד עכשיו אנחנו עושים את זה בתנדבות - ובשנה שעברה הגיעו אלינו כ- 1,500 חיילים מ-30 יחידות צבאיות, קצינים וחיילים, מיוזמתם, יוזמה של היחידה עצמה.

בעצם יש אצלנו מיני-מעבדה, זו לא סטטיסטיקה, אבל זאת מיני-מעבדה. יש לנו תחושה שבשנה-שנתיים האחרונות יש עלייה גדולה מאוד של שימוש בסמים בצבא, בכל היחידות. נאמר כאן שמי שמשתמש בסמים מגיע לזה בעקבות איזה שהיא מצוקה. לדעתי, השימוש בסמים הוא איזה שהוא צורך, למשל, בן אדם שיש לו מיגרנה צריך לקחת כדור, לא משנה אם מותר או אסור או יתפסו אותו, ברגע זה הוא צריך את הפתרון המיידי, וזה מה שאנחנו בעצם רואים.

פנינו לקצין חינוך ראשי, והיו אצלנו אנשים מקצין חינוך ראשי, ניסינו לעשות משהו הרבה יותר, לקבל תקציב כדי להגדיל את מספר החיילים שמגיעים – התשובה היתה: אין היום תקציב לנושא הזה. אני חושב שכן צריכים למצוא דרך להביא יותר ויותר חיילים למקום כמו מלכישוע, וכמו רטורנו, כיוון שאנחנו עוסקים יותר בתחום של מניעה שניונית ולא ראשונית.

ובאמת, הסברה, כמו שאמר ארכדי, של הוסטל ופלקטים לא תמיד משמעותית לבן אדם שיש לו צורך, שם צריך להיכנס לעומק ברמה שניונית. מבחינתי, דבר ראשון זה למצוא דרך להשיג תקציבים לאותם מרכזים. אבל לפני כן אני מציע לבדוק אותנו, את מלכישוע ומקומות אחרים שעושים תכניות מניעה. זה מבחינת המניעה.

מבחינת הטיפול, מגיעים אלינו בני נוער – ואייל שיושב לצדי הוא אחד מהם – שהשתמשו בסמים בצבא, ויש כאלה שהשתמשו בסמים כבר באזרחי. אז אם הבעיות באזרחי, בקרב בני נוער, מבחינה שימוש בסמים הן גדולות, אין ספק שהמעבר לצבא לא מוחק את הבעיה ואת השימוש. אנחנו יודעים מהסיפורים של אלה שהגיעו אלינו, הם מאוד מתוחכמים, והם יודעים איך להיזהר. דיברו על בדיקות שתן, אז עם כל הכבוד, החבר'ה יודעים איך לטשטש בדיקות שתן, תיכנס לאינטרנט ותראה איך לעשות זאת, גם כשעושים את הבדיקות באופן מזדמן. מאוד קשה לעלות על מישהו שרוצה לטשטש את העקבות של השימוש בסמים. אני מדבר ממרכז גמילה עם ניסיון של 14 שנים, ומכיר את זה.
אם אתם רוצים לראות עד כמה התופעה חמורה, תסתובבו בפיצוציות ותשאלו את בעל הפיצוציה שמוכר "בנגים", לכמה חיילים הוא מוכר "בנגים"? מדובר על קרטונים של "בנגים" שעפים בסופי שבוע, ולא רק לאזרחים אלא גם לגילאים של 18 עד 21 שחלק ניכר מהם חיילים בצבא. כמי שנמצא בשטח, ואני מודאג מאוד, אני אומר לכם, הבעיה חמורה.

נכון, הסמים לא שמים גבולות, גם חיילים דתיים בצבא משתמשים בסמים. יש לנו חבר'ה, סדרניקים, שהתחילו להשתמש בהסדר. אחד ההסדרניקים התחיל להשתמש בצבא, בעקבות אסון המסוקים. הוא היה ביחידה שהיתה צריכה לפנות את החבר'ה מאסון המסוקים, וזאת דוגמה של מצוקה בצבא שהובילה אותו לשימוש בסמים.

נער שמגיע לבקו"ם וצריך לכתוב בשאלון האם הוא משתמש בסמים או לא? לדעתי, כולם כותבים שלא השתמשו בסמים. וכבר פה מתחילים ללמד אותם לשקר. הרי איזה שהוא אחוז, ולו קטן ביותר, כן משתמשים באזרחי.

הבעיה הראשונה מתחילה כשהנער מתגייס לצבא, והוא צריך לענות על שאלה, שכמעט ברור שהוא לא יאמר את האמת. שואלים אותי כל הזמן, מה לעשות? אני רוצה להגיד שהצבא הולך לקראת אלה שנגמלו. היה לי מקרה של קב"ן, צלצל ואמר לי, יושב מולי נער ואומר לי שהוא רוצה להתגייס בצבא, אבל הוא השתמש בסמים, היה בטיפול והוא נגמל, ואני לא יודע מה לעשות אתו, כי על פי הכללים שלנו קשה לי לקבל אותו בלי תקופה של צינון. אמרתי לו: לפחות יש לך אחד שבדקת היום שבטוח לא משתמש היום בסמים, כי אנחנו באמת עוקבים אחריו. זאת בעיה שצריכים לתת את הדעת עליה, מה עושים עם אותם נערים? מה מלמדים אותם? מה הם צריכים לכתוב? זאת שאלה מאוד חשובה.

נכון שבני נוער באמת רוצים לשרת בצבא, ובאמת רוצים להפסיק. אבל כפי שאמרת, לא כל מי שרוצה להפסיק יכול להפסיק. אז צריכים גם לחשוב איך מסיימים - והנושא הזה של הסם צריך להיות אחת הדוגמאות - ואיך מסייעים לכאלה שרוצים להפסיק, רוצים להתגייס לצבא, אבל בינתיים הם משתמשים.

תודה.

אייל קרו, בוגר רטורנו, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לנתונים שהוצגו פה, יותר הולך לכיוון ה-80%, לא 8% אלא 80% שכן השתמשו לפני הצבא, וזה אולי נתון יותר מדויק.

מאיפה אתה מביא אותו?

מהשטח.

תחושה.

לא מתחושה, מהשטח, מהיכרות.

אני מסכים עם הערכתו של אייל.

זה אולי לא מספר מדויק, אבל הוא נכון יותר מהמספר של 8% שנאמר כאן.

כלומר 80% מהאוכלוסייה בישראל משתמשת בסמים.

מבני הנוער בישראל.

הוא חושב ש-80% מהנוער משתמשים.

זה לא נתון סטטיסטי לא מדויק, זה נתון סטטיסטי קיים.

זה לא נתון סטטיסטי.

בסדר, לא סטטיסטי, זו תחושה. קשה לי מאוד להתייחס לנתונים כאלה, כי היכולת של הצבא להגיע לאותם משתמשים היא אפסית. אם חייל יוצא לחופשת סוף שבוע, וביום שישי בערב הוא משתמש בסמים כמו: אקסטזי ואל.אס.די. כשהוא מגיע לבסיס ביום ראשון, אין סיכוי שמשהו ייתפס, כי עברו 24 שעות, ויש את כל הכדורים, וכל השיטות איך להימנע.

שוב, לפי הנתונים הסטטיסטיים שלכם, אני יודע שלא אני ולא אף אחד מהחברים שלי השתתפנו באיזה שהוא סקר של משתמשים או לא משתמשים.

סקר לא מקיף את כל האוכלוסייה.

בסדר, אני לא מכיר כאלה ששאלו אותם, זאת אומרת, שאתם לא מגיעים לאיזה שהוא היקף רחב של האוכלוסייה. יתרה מזאת, 1,500 חיילים או 1,500 קבוצות, אני לא יודע כמה הגיעו למסרים שאני נתתי, ישבתי מולם ובסוף המסר, חיילים במדים, נכנסו אתי לפינה מאוד חשוכה שהמפקד לא כל כך שומע, ומספרים על חבר שמשתמש בסמים או על חברה שמשתמשת בסמים, אבל קצת קשה להם לדבר על עצמם. הגיעה אלי מישהי, חיילת חדשה בצה"ל – ואני חייב לספר את הסיפור הזה כי זה יושב עמוק עמוק בזכרון שלי – ומספרת על חברות שלה שמשתמשות בהרואין, ולא כמו שמתואר כאן כגראס שמזמן כבר עברנו את השימוש בגראס.

יש 5% בהרואין.

בסדר, 5% שמשתמשות בהרואין, אבל יש נתון סטטיסטי שמראה על שימוש בגראס ומריחואנה, גם ציינת אותו כסם שהכי הרבה משתמשים בו, ואני לא כל כך מסכים אתך.

בכל אופן, היא מספרת על חברות שמשתמשות בהרואין, ואין לה מושג מהתופעות שהיא מקבלת אחר כך, והיא מתחילה לשאול אותי, החברות שלי מקיאות, והחברות שלי משלשלות, והחברות שלי מרגישות כאבים בגוף. אני מסתכל עליה ושואל אותה: כמה זמן את משתמשת בהרואין, והיא מתחילה לבכות. מתוך המצוקה האישית שלה היא לא יודעת מה לעשות, היא מבקשת עזרה, והיא לא יודעת מה לעשות.

אני מסכים מאוד עם מה שקראתי הבוקר בעיתון מעריב לגבי התחזית של איפה כן צריך לטפל ולא לחכות שזה יגיע לצבא. הכל מתחיל בעצם במשרד החינוך, הכל מתחיל בבתי הספר ולא לחכות שזה יגיע לצבא.

חבר-הכנסת סלומינסקי, בבקשה.

מישהו שאתם יודעים שהשתמש בסמים, ועכשיו הוא לא משתמש, אתם מגייסים אותו לצבא או שאם הוא נגע פעם בסם – הענין סגור.

המדיניות של אכ"א בנושא גיוס היא כזו שכל מקרה נבדק לגופו. יש קריטריונים ויש ניקוד, נניח, שמתבסס על רישום פלילי או על איזה עבירות. כעקרון, המדינות היא שמי שנוהג להשתמש בסמים לא יגיע לצבא. אם יש מקרים חריגים, לצורך הענין, מישהו בא ומצהיר שבגיל 15 או 16 לקח חד-פעמית ואין מעבר לזה, ישקלו לגופו של ענין, לאור הנתונים שלו, ולאור כל המבדקים שלו.

אבל אם יהיה בחור שבגיל 16 או 17 היו לו תיקים על סחר בסמים, חבל לו על הזמן, הוא לא יגויס.

יש פיילוט שהובילה סגנית שר הבחטחון דליה רבין עם ראש אכ"א, עם צביקה גל, ראש מינהל גיוס, ויש כרגע 4 חבר'ה ממלכישוע שמסיימים קורס. אמנם בחוק הסמים מדובר על 5 שנים שלא ניתן להתגייס לצבא, אבל בתיאום עם כל הגורמים, פסיכיאטר, פסיכולוג וכו', כמו שאמרת, במקרה פרטני, ההחלטה היא פרטנית, והיא טובה ונכונה.

אם ידוע לכם על בית עם הורים שיש להם היסטוריה של סמים או דברים כאלה, כבר מראש אתם פוסלים את הילד או שאתם מתייחסים אל הילד כאל אישיות בפני עצמה?

בהיבט של הגיוס אנחנו מסתכלים על הבן אדם ועל האישיות שלו, אם אבות אכלו בוסר זה לא בטוח ששיני בנים תכהינה.

טוב. לעצם הענין, הצבא זה תקופה, יש לפני ויש אחרי. אתחיל מאחרי. אנחנו רואים שחלק גדול מהחיילים, אחרי שירותם הצבאי נוסעים לדרום אמריקה, להודו וכו'. אנחנו קוראים דברים נוראים על מה שקורה להם שם. אתם עושים איזה שהיא הכנה בנושא הזה לחיילים לפני שחרורם? אתם עושים איזה שהיא פעילות חינוכית לעומק שמכינה אותם לקראת יציאתם לחיים האזרחיים?

תרמילאות. זה חלק מהתכנית, לא פירטנו את כל הנושאים, אבל אני חייבת לומר שאין פה איזה טיפול ממוקד שיש עליו דגש. יש מסלול שלם, וחלק ממנו, כמה שעות, זה כנסי משתחררים, אנחנו תופסים את המשתחררים לפני השחרור ומעבירים להם נושאים כמו הנושא הזה, נושאים שקשורים להשכלה שלהם.

כלומר, כל חייל בצה"ל, לקראת השחרור, עובר סדנא כזאת של כמה שעות.

כן, בכנס משתחררים, ושם הקוד של המערך הזה נקרא תרמילאות.

אני רוצה לסכם את הדיון. אנחנו מאוד מעריכים את העבודה שנעשית בצבא. דיברו כאן על פעילות ענפה, כולל הפניית משאבים של כוח אדם כדי למגר את התופעה של הסחר בסמים והשימוש בסמים. התרשמתי שהבעיה מגיעה לצבא עוד מבית ספר תיכון, ולדעתי, לשם צריך להפנות את כל העבודה. קבענו ישיבה משותפת עם ועדת החינוך, בהשתתפות שרת החינוך, כדי לדון בנושא הזה, ואני מקווה שמשם תבוא איזה שהיא ישועה.

מאידך, כמה דברים שאני ממליץ שצריך לקחת אותם בחשבון - יכול להיות שתהיה ביקורת על כך אבל לדעתי, חשוב מאוד לעשות אותם - שמעתי שהנרגילה והטבק וכל מיני מוצרים נמכרים באופן חופשי, ולדעתי, הם משפיעים על השימוש בסמים בתוך הצבא. לכן, הגשתי הצעת חוק - זהה לחוק בדבר שימוש באלכוהול - והאוסרת עישון נרגילה, עד גיל 18, כמו באלכוהול, בדיוק. אני הגשתי את הצעת החוק הזאת.

לא שימוש, מכירה.

כן, מכירה, ברור.

אני חושב שבתוך הצבא – ואחר כך אתייעץ על כך עם מיקי – אני גם מתכוון שהצבא יאסור את עישון הנרגילה והטבק בצה"ל.

הנרגילה נאסרה. לפני שנה ומשהו יזמנו חוזר שאוסר הכנסת נרגילות.

ושימוש בטבק?

טבק זה סיגריה אנחנו לא יכולים לאסור זאת.

אין איסור על זה, יש איסור בצבא להכניס משקאות אלכוהוליים,להשתמש בצבא במשקאות אלכוהוליים, ויש איסור להכניס נרגילות. התעקשנו על הדבר הזה.

אז אני שמח על כך. זאת אומרת, האיסור קיים.

השבוע הגשתי הצעת חוק - ואני יודע שהיא תיתקל בקשיים רבים - שבבתי ספר תיכוניים תינתן סמכות למנהלי בתי הספר להורות על בדיקת שתן. אם צוות מקצועי חושד שתלמיד משתמש בסמים, להורות על ביצוע בדיקת שתן, למרות שזו כניסה לחיי הפרט. אני חושב ש מעבר לזה שלא צריך להיכנס לחיים שלו, אנחנו צריכים לעזור לו. על פי הנתונים שהוצגו פה, אני חושב שזה יכול להוסיף הרבה, כפעילות מונעת שהיא בעצם לב הבעיה כרגע.

מיקי, האם יש סמכות למפקדי יחידות בצבא להורות על בדיקת שתן?

לא רק שיש, הם מבקשים את זה. הם מתקשרים אלינו ואומרים, תראה, אני חושד שיש בעיה ביחידה, תבואו לעשות בדיקה, ואנחנו עושים.

הוועדה תצא לסיור ללמוד את כל - - -

רק הערה - - -

אני יודע שהמנכ"לית שלך מתנגדת לזה, נתעמת. אני חושב שאני עושה שירות טוב לעם ישראל, וזה מה שחשוב.

הדיון לא היה על בתי הספר במערכת החינוך - - -

אבל זה משליך על כל המערכת שדיברנו עליה.

אני רוצה רק לומר מה הנוהל שמחייב אותנו. ברגע שמנהל בית ספר מאתר תלמיד שיש לגביו חשש של שימוש בסמים, חובתו לדווח למשטרה. המשטרה יכולה לבצע בדיקות שתן, הסמכות היא בידי החוק.

המשטרה לא מוסמכת לעשות זאת.

אני יודע מה שעשיתי, הכנתי שיעורי בית, וגם דיברתי על זה עם המנכ"לית.

הוועדה תסייר במלכישוע נראה ונלמד כיצד חיילי צה"ל והקצינים עוברים את ההשתלמויות הללו--

בדרך למלכישוע אתם מוזמנים גם לרטורנו.

נחשוב על זה.

--נלמד מקרוב את הסוגייה וננסה להיכנס לעובי הקורה בכל הקטע הזה.

אני רוצה להודות לכולכם, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:30)