פרוטוקולים/ועדת חוקה/6775



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
7.7.2003

פרוטוקולים/ועדת חוקה/6775
ירושלים, י"ג בתמוז, תשס"ג
13 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 46
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שני, ז' בתמוז התשס"ג (7 ביולי 2003), שעה 10:00

הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003

חברי הוועדה: מיכאל איתן - היו"ר
אברהם בורג
ניסן סלומינסקי
אופיר פינס-פז

עו"ד טנה שפניץ - משרד המשפטים, משנה ליועמ"ש
עו"ד הווארד פולינר - משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה
עו"ד שירלי אבנר - משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה
עו"ד מאיר נועם - משרד המשפטים, רשם הפטנטים
עו"ד אירינה ויריסקובה - משרד המשפטים, לשכת רשם הפטנטים
ענת לוי - משרד המשפטים, בוחנת בלשכת רשם הפטנטים
עו"ד אריה קליך - משרד התמ"ת, ממונה על קניין רוחני
עו"ד רחל פשר-אייקנאר - לשכת עורכי-הדין

סיגל קוגוט
(עוזרת - עו"ד תמי סלע)

דורית ואג

אסתר מימון


הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. סיגל קוגוט, תציגי את הצעת החוק.

המטרה העיקרית של הצעת החוק היא לעשות חקיקה פנימית של המדינה, שתתאזן ותעמוד בסטנדרטים בין-לאומיים, שמדינת ישראל התחייבה בהסכם, שהיא עתידה להצטרף לפרוטוקול מדריד. כבר התחייבנו שנצטרף לפרוטוקול הזה, ועל מנת שנעמוד באותם סטנדרטים, אנחנו צריכים לעשות חקיקה פנימית שתיכנס לתוקף רק אחרי שנצטרף, כמובן.

אחרי שבדקנו את ההצעה ראינו שכל מה שמוצע פה זה הקלות לאזרח, גם לתושבים מחוץ-לארץ שרוצים לעשות עסקים בישראל.

מזל שבמדריד חשבו על אזרחי ישראל.

אתה תמיד מתלונן שהביורוקרטיה הורגת את האזרחים, עכשיו יש הצעה שכל כולה נועדה להקלה.

במקום שהיוזמה תבוא מהמחוקק או ממשרד המשפטים, היוזמה באה ממדריד.

היוזמה בא ממשרד המשפטים, שהחליט להצטרף לפרוטוקול, שמאפשר הסדר בין-לאומי.

זה הסדר שמקל על רישום סימני מסחר, בצורה שתחול בכל המדינות, הוא מקל על ההסדרים שיש היום, שהם מכבידים מדי.

אפשר להביא דוגמה לסימנים?

מיד הם יסבירו.

יש פה גם תיקונים, שעם ההפעלה של החוק, עם השנים, וזו פקודה מנדטורית מ-1940, נדרשו.

אין לנו הרבה הערות. כמובן נעבור סעיף-סעיף. על אף שהצעת החוק ארוכה מאוד, אין לנו הרבה הערות.

אם עברת על הצעת חוק ארוכה ולא מצאת את הבעיות, סימן שלא עברת כהלכה.

נראה לי שעברנו כהלכה. מצאנו כמה בעיות, אבל הן לא בעיות כבדות.

לקחנו על עצמנו כבר מזמן את המחויבות להצטרף לפרוטוקול. הנושא מאוד מקצועי-טכני, עד כדי כך שאנשים מכל העולם מוזמנים ל-WIPO, שזה ארגון הקניין הרוחני הבין-לאומי, כדי ללמוד אותו.

אני רוצה להדגיש שחשוב לנו להעביר את זה במועד קרוב, ולכן הצטמצמנו רק לתיקונים שנדרשים עקב אימוץ הפרוטוקול. לא הלכנו לכל מיני תיקונים אחרים שאולי צריך. בגלל דחיפות העניין החלטנו שלא נתרחב. יש תיקונים שנדרשים, כמו שמעבירים משבע שנים לעשר שנים, ויש תיקונים שהם יותר בעקיפין, בגלל התהליך שצריך לאמץ.

אפשר לקדם בברכה את ד"ר מאיר נעם, שהוא רשם הפטנטים החדש שלנו, שהתמנה לפני שבוע. הוא גם עורך-דין, הוא גם ד"ר לכימיה. יש לו הרבה כשירויות שנדרשות. אנחנו כבר עושים לו הצגה בכנסת של הנושא, ואנחנו מקווים שהוא יצליח. נמצאים אתנו הווארד פולינר ממשרדנו וגברת שירלי אבנר, שהם הקדישו לזה המון שעות. גברת שירלי אבנר וגברת אירינה ויריסקובה היו בז'נבה על חשבונן, כי הם ראו את החשיבות של ההטמעה וההסברה של זה. נמצאת אתנו גם ענת לוי מלשכת רשם הפטנטים. מכיוון שהנושא מאוד מקצועי, ישר אני מעבירה את רשות הדיבור לאנשים שמכירים את החומר.

לפני כן אני רוצה לדעת אם יש מישהו מהנוכחים שיש לו טענות נגד הצעת החוק הזאת? איך זה יכול להיות שאין טענות?

הזמנו את איגוד לשכות המסחר, והם אמרו שאין להם עניין לבוא.

אין מישהו שידבר נגד.

אנחנו נסביר לך סעיף-סעיף, יש לנו גם הערות על כמה סעיפים, אבל בסך-הכול ההצעה היא בסדר, לא צריך סתם לדבר נגד על כל דבר.

תסבירו לנו מה זה הפרוטוקול.

הפרוטוקול מאפשר לרשום סימן מסחר בכמה מדינות בו-זמנית. הוא היה תיקון להסכם מדריד.

את יכולה להסביר לחבר הכנסת סלומינסקי מה זה בדיוק סימן מסחר.

סימן מסחר זה מעין כינוי שניתן למוצר. זה מלווה במוניטין. רואים פה, למשל, את ה-"LAVAZZA", שזה סימן מסחר של מוצרי קפה. "נביעות" זה סימן מסחר של מים מינרליים. "פריגת" זה גם סימן מסחר.

זה לא מסמן את המקום, אלא רק את החפץ עצמו?

זה לא מסמן את המקום.

היינו אתמול בגוש-קטיף, אז יש לנו סיוט מהרישום של האזור.

יש חובות, שמופיעות בכל מיני מקומות, לרשום נתונים מסוימים על מוצר. אם זו תרופה, זה בא מחוקים שנוגעים לבריאות. אם זה צרכנות, זה בא מחוקי צרכנות. כאן מדובר כרגע על התחום הפרטי. אדם רוצה להגן על משהו שהוא יצר, שהוא עשה, או עסק או מוצר, והוא נותן לו שם. הוא רוצה להגן על השם המסחרי.

מי יגנוב לו את זה?

יגנוב לו את זה מתחרה מסחרי, שרוצה להרוויח על חשבון המוניטין שלו.

תייצר משהו, תקרא לזה "קוקה-קולה", וקוקה-קולה תגיש תביעה נגדך. זה עניין של רשם הפטנטים, שאתה חייב לרשום כפטנט.

פה זה הצורה של התווית שבחרת.

אתה שואל מתי סימן המסחר מקבל את ההגנה המשפטית? האם צריך לרשום אותו או שיש הגנה שבאה בכלל בלי רישום. למיטב זכרוני, יש הגנה שמתחילה עוד לפני הרישום. אני זוכר שהיה פעם משפט על השם "מלך הפלאפל", את זה אני זוכר מסימני מסחר. לאחד היה עסק בשם "מלך הפלאפל", ובא מישהו ורצה לעשות עסק באותו שם, והוא תבע אותו ואמר לו ש"מלך הפלאפל" זה השלט שלו, זה העסק שלו, זה הוא. נדמה לי, שהכירו, במקרה הזה, באיזו זכות.

המטרה של הסימן ותפקידו הם לזהות את הטובין של עסק אחר ולהבחין בטובין שלו מול המתחרים שלו. בסימן שלו מגולם המוניטין שלו, לטוב או לרע. לפעמים יש כאלה עם מוניטין שלילי, ויש אחרים עם מוניטין חיובי. כל אחד בוחר לעצמו את הסימן שהוא רוצה, כדי לזהות את הטובין שלו. האם סימן הוא כשיר לרישום, זה קשור למה שנקרא "אופי מבחין". כל עוד שיש סימן, אפשר להשתמש בו כדי להבחין בין הטובין של X מול הטובין של Y, ויש לו אופי מבחין. אם אין לו אופי מבחין, הוא לא כשיר לרישום.

איך אנחנו יודעים אם יש אופי מבחין או אין אופי מבחין? בדרך כלל אנחנו משווים את הסימן המבוקש לסימנים שכבר קיימים בשוק. אם LAVAZZA זה הסימן המבוקש, ויש כבר סימן שנקרא LAPAZZA, יכול להיות שזה קרוב מדי, וזה ייצור בלבול אצל הצרכנים.

משווים רק למה שנרשם אצלכם, לא למה שיש בשוק.

יש מילים שמתארות את הטובין, ואסור לרשום אותן כסימני מסחר, משום שיש מילים שצריכות להיות פתוחות לציבור להשתמש בהן כדי לתאר את הטובין.

יש גם מצבים הפוכים – סימן מסחר שהופך להיות לשם כללי, כמו פריג'ידר.

נכון. גם פינג-פונג. יש סימנים שאינם רשומים בארץ, אבל הם מפורסמים בחוץ-לארץ. לפי אמנת פריז הם צריכים לקבל הגנה בארץ מול תחרות בלתי-הוגנת. למשל, רולס-רויס זה מותג די מפורסם בכל העולם, וגם מפורסם בארץ, על אף שזה לא רשום בארץ. זה לא רשום בארץ, כיוון שצריך לרשום את הסימן ביחס לטובין שאתה משתמש בהם באותה מדינה, באותו אזור. אין סוכנויות של רולס-רויס בארץ, לפחות בינתיים, אז זה לא רשום פה. אבל אם מישהו ירצה לייצר מכוניות בארץ, וירצה להשתמש בשם רולס-רויס, הוא לא יוכל להשתמש בשם הזה.

אם הוא ירצה לייצר בירה ולקרוא לה רולס-רויס?

היקף המונופול הנובע מסימן מסחר רשום או לא רשום הוא בדרך כלל הסימן ביחס לטובין, שבהם משתמשים בסימן. כאשר יש סימן, כמו APPLE בנוגע למחשבים, ויש גם לתקליטים, יש APPLE RECORDS, בוחנים את הסימן ביחס לטובין שאתה משתמש בהם, ולא מעבר לזה.

כאשר מדובר על סימן מפורסם כמו רולס-רויס, יש משהו בפקודת סימני מסחר, שזה מתקרב למושג של דילול, ודילול מוניטין הוא כאשר אתה משתמש ברולס-רויס ביחס לטובין שאינם קשורים לטובין של רולס-רויס, ובמקרים מסוימים בעל הסימן המפורסם יכול למנוע ממישהו אחר להשתמש בסימן שלו ביחס לטובין שאינם קשורים.

אני אביא דוגמה. אם מישהו פותח דיסקוטק שנקרא רולס-רויס, קרוב לוודאי שלא ימנעו ממנו לעשות זאת, אבל אם מישהו פותח מפעל לצמיגים, יכול להיות שכן ימנעו.

קירוב תחומים גם משפיע על העניין. אנחנו מכירים את "טבע" של התרופות, שזה רשום בארץ, ויש עוד טבע, לסנדלים, שזה די דומה, שזה גם רשום בארץ. כיוון שאין קשר ביניהם, ראו לנכון לרשום את שניהם. המילה טבע היא לא המצאה של חברה, היא מילה קיימת בשפה. אילו זו היתה מילה שהחברה המציאה, כמו קודאק למשל, אין סיבה שמישהו אחר יוכל להשתמש בשם הזה לגבי כל דבר אחר.

יש מילה כמו XEROX, שהיא גם פועל וגם מותג.

היה בזמנו: גזוז, תסס.

לפעמים סימן מסחר שפעם היה מיועד לדבר שייצרתי הופך להיות חלק מהלשון היומיומית, וזה בדיוק מה שקרה עם פינג-פונג, ואולי עם XEROX, עם פריג'ידר ועם ג'יפ.

האם יש הגנה ללא רישום של סימני מסחר?

יש מוניטין, שלא רשומים. מרגע שאני מתחיל להשתמש בסימן, אני מייצר לעצמי מוניטין. החוק מכיר במוניטין כקניין, לפי חוק עוולות מסחריות, מה שנקרא שם "גניבת עין". אסור לי לבנות על המוניטין של מישהו אחר, אפילו אם הוא לא רשום.

זה באמת התקדים של מלך הפלאפל.

בעוולות מסחריות יש עוולה שנקראת "גזל מוניטין".

מה היתרון של האדם שרושם?

אם הוא לא רשום, הוא צריך להוכיח בבית-משפט שיש לו מוניטין כדי לתבוע צד שלישי. אם הוא רשום, הוא לא צריך להוכיח שיש לו מוניטין, הוא צריך להוכיח שיש לו הרישום. יתרון נוסף שיש בסימן רשום, שעל סמך סימן רשום אפשר להגיש כתב אישום על פירטיות.

אם זה רשום, אפשר להגיש תלונה פלילית ולפתוח הליך, ואם זה לא רשום זה נשאר רק אזרחי.

נכון. תפקיד הרישום הוא גם להודיע לכל העולם שמישהו טוען לזכויות על סימן מסוים. המרשם פתוח לעיון הציבור.

והוא נמצא על האינטרנט.

הגענו לפרוטוקול מדריד.

ההגנה היא קודם כול הגנה טריטוריאלית. בכל מדינה צריך להגיש בקשה נפרדת, ולבצע הליך נפרד, כדי לרשום את אותו סימן מסחר.

מתי היתה הועידה שאישרה את זה?

הסכם מדריד היה ב-1889. פרוטוקול מדריד בא לתקן כמה אי-התאמות למשפט של מדינות מסוימות, כמו אנגליה.

ב-1889 היה המפגש הבין-לאומי הראשון של מדינות שישבו והחליטו להגן על סימני מסחר?

לא על סימני מסחר, אלא לאפשר רישום אחיד של סימני מסחר במה מדינות, לאפשר הגשת בקשה אחת לרשום סימני מסחר בכמה מדינות.

מתי התחילו לרשום סימני מסחר? כמה שנים המוסד הזה מוכר במשפט המודרני?

100-150 שנים. זה התחיל בלי מרשם.

שיתוף הפעולה הבין-לאומי הראשון היה ב-1889.

קצת אחרי, עד שהמדינות יישמו את זה, עד שהן נכנסו לעניינים.

מה היתה המסגרת הבין-לאומית כאשר נכנסו לדבר כזה?

אחרי המהפכה התעשייתית, כשהעולם התחיל להתפתח, היה סחר בין המדינות. אנחנו רואים את התהליך עד היום, תהליך של הרמוניה, כדי להקל על סחר בין-לאומי.

זה התאים יותר למשפט של מדינות הקונטיננט. התכנסו שוב וב-1989 יצא פרוטוקול מדריד. פרוטוקול מדריד בא לעגן ולסדר אי-סדרים ואי-התאמות מסוימות שמצאו בהסכם, ולכן הוא טוב יותר גם מבחינתנו. הוא גמיש יותר, הוא מאפשר פרוצדורה גמישה יותר, ולמדינות יש, בפרוטוקול הזה, יותר שיקול דעת כשהן באות לבחון את סימן המסחר אם הוא כשיר לרישום. עם הגשת הבקשה לא רושמים אוטומטית את סימן המסחר, צריך לבדוק אם הוא עומד במספר קריטריונים.

אנחנו התחייבנו כאמור להצטרף לפרוטוקול מדריד בהסכם האסוציאציה עם האיגוד.

האם יש קשר בין הוועידה הזאת לתהליך הגלובליזציה? האם המותגים האלה הופכים להיות מותגים בין-לאומיים כדי להילחם בזיופים, או שזה לא קשור?

יש ארגון בין-לאומי, ארגון הקניין הרוחני הבין-לאומי, שהוא מארגן את כל הפעילות של קניין רוחני, בין היתר גם את סימני המסחר, מכאן גם כן באה, פחות או יותר, היוזמה לעשות הרמוניזציה של המשפט של מדינות, לאפשר רישום טוב יותר ונוח יותר.

ארגון הקניין הרוחני מטפל גם בזכויות היוצרים, בזכויות המבצעים, בסימני מסחר, בפטנטים. ובמה עוד?

למה אתה קורא מטפל?

הוא אחראי, למשל, לארגון ההאחדה של סימני המסחר; הוא אחראי לקביעת נורמות של אכיפה בכל המדינות החברות.

הוא לא מתערב באכיפה במדינות.

גלובליזציה בקניין הרוחני בכלל באה על-ידי הסכם, הסכם הסחר הבין-לאומי, "הטריפס", שאישרנו פה בוועדה, בשנת 2000, כשהצטרפנו. אז קיבלנו על עצמנו להתיישר לפיו, אבל זה לא האחדה טוטלית. אתה צריך להראות שיש לך הוראה מסוימת או סידור אחר, או שאנחנו מגינים על דבר כזה.

יש בבסיס מאפיינים משותפים.

דורשים ממך מינימום שיהיה לך, וזאת הגלובליזציה בגדול.

איפה אנחנו מבלפים?

אין כל כך טעם לבילוף. מובן שכשיש מרווחים, אנחנו מנסים להגן על האינטרסים שלנו.

את יכולה להביא דוגמה לקונפליקט?

ברשיונות כפייה ודברים מהסוג הזה היה לנו יותר נוח לתת פירוש כזה או פירוש אחר. בזמנו, בשנת 2000, היתה לנו רשימה של 20 דברים, ובדקנו מה אנחנו מתאימים ומה לא. בגדול, אנחנו משתדלים להתאים את עצמנו. ה-WTO שונה, כי יש לו גם מנגנון אכיפה. זאת אומרת, לוקחים אותך לבית-דין בין-לאומי. אתה קורא לפעמים על סכסוכים בין אירופה לארצות-הברית, ושם מתנהלים דיונים בנושאים האלה. לבית-הדין הזה יש גם שיניים.

ארגון הקניין הרוחני מתאפיין בהסכמים בין-לאומיים כמעט בכל תחום. אנחנו כל הזמן הולכים על קצות אצבעות בדברים האלה, כי המרווחים קטנים. ישבנו פה בזמנו על נושא אחר, על הנושא הפלילי, ואמרו לך, מיקי איתן, שזה לא הולך לפי אמנת ברן, וזה לא לפי פריז וכן הלאה.

כאן יש עניין יותר טכני, שלא גורם לנו בעיות. יש נושאים יותר קריטיים, שיותר קשה לנו לאמץ, ושם יש יותר בעיות, ואנחנו חוקרים ובודקים מה אנחנו צריכים לעשות.

הארגון הבין-לאומי, ה-WIPO, הוא מיוחד לקניין רוחני. ה-WTO הוא כללי.

מה הנושאים? סימני מסחר, פטנטים, זכויות יוצרים, זכויות מבצעים.

מדגמים.

זה קשור לעיצוב תעשייתי. יש גם סודות מסחריים.

יש גם זכויות מטפחים. זה קשור לפטנטים של הצמחים.

למה לא קיים אצלנו רישום של כל מה שרשום אצלך בתור פטנט, מותג, מול כל מה שעומד אצלם?

כל העניין של קניין רוחני הוא טריטוריאלי. הארגון הוא בחסות האו"ם. זה לא ארגון שמייצר דברים לעצמו. יש בו ועדות שמתעסקות בסימני מסחר, בזכויות יוצרים וכן הלאה. זה בעצם חלק מתהליך הגלובליזציה. תהליך הגלובליזציה בקניין הרוחני התחיל במאה ה-19. בארגון WIPO, הארגון העולמי להגנה על קניין רוחני, שהוא מחלקה של האו"ם ונמצא בג'נבה, כל מדינה יכולה להעלות הצעות, עיקר ההצעות שמתקבלות הן מהאיחוד האירופי ומארצות-הברית. כל יתר המדינות יכולות להוסיף דברים או להוריד דברים, ואז מתגבש קונצנזוס עולמי. הקונצנזוס העולמי מושפע מרצון הארצות המובילות בתחומים מסוימים.

זה דומה קצת למוסד התקינה, הסטנדרטיזציה.

במידה מסוימת כן, אבל ההבדל הגדול כאן, שבקניין רוחני מייצרים זכויות קנייניות, ובתקנים כל אחד צריך להתאים את המוצר שלו לתקן מסוים, שיהיו בטיחותיים.

מבחינת התפיסה. קובעים תקן בין-לאומי. אתה לא חייב, אתה יכול לייצר גם מחוץ לתקן, אבל זה לא כדאי לך. אתה יכול לבוא ולהציע תקן, אתה יכול להיות שותף לעיבוד תקן, אבל ברגע שנקבע תקן, זה מינימום מסוים, מכנה משותף כללי. בתוך התקן אתה יכול לייצר כל מיני מוצרים.

מה זה המינימום? זה המונופול המינימלי שנדרש. אם אתה רוצה לתת לאנשים עוד יותר זכויות מונופוליות, אתה יכול לעשות זאת. יכול להיות שזה פוגע בך ביחס לסחר עם מדינות אחרות. יש את ה-WIPO – WORLD INTELLCTUAL PUBLIC ORGANISION – הוא בחסות האו"ם. ויש גם את ארגון הסחר העולמי, שזה ארגון שלא קשור לאו"ם. לפי הסכם "GAT", שזה במסגרת ארגון הסחר העולמי, כל המדינות מפחיתות את התעריף, הן רוצות להקל על יבוא ויצוא של מוצרים בין המדינות. פעם היו מסים על יבוא ויצוא, וכל מדינה שמצטרפת לארגון הסחר העולמי לוקחת על עצמה להפחית את התעריפים שלה. במסגרת הסכמי הסחר יש את הסכם ה"טריפס", שמתייחס לקניין רוחני. אם מדינה מסוימת לא עונה לדרישות של הסכם ה"טריפס", מותר לה לעשות את זה, אבל יכול להיות שכתוצאה מכך היא תפסיד את ההטבות שהיא קיבלה מבחינת הסחר.

היום חברות בארגון מעל 50 מדינות, זאת אומרת, שאין לך כל כך ברירה, אלא להצטרף למדינות האלה. פה זה יותר טכני, אבל באמנות הגדולות היום, כמעט אין לך ברירה אלא להצטרף, אחרת אתה לא מקבל את כל ההטבות המסחריות.

אחת הביקורות שיש כלפי התהליך של הגלובליזציה, שמאחוריו עומדים אינטרסים מסחריים גדולים, שמניעים את הממשלות, ומשעבדים בדרך הזאת. מה שאמרת עכשיו זו הביקורת על תהליך הגלובליזציה. מדינות העולם השלישי, מדינות בינוניות, מדינות קטנות, כבר אין להן הרבה מה להגיד. הן מגיעות למצב שהן צריכות להצטרף. מי שעומד מאחורי התליכים הם אלה שמעוניינים בקידום הסחר של עצמם בראש ובראשונה. יוצא שרותמים את כל הקהילה הבין-לאומית דרך מכניזם כזה לאינטרסים שעומדים מאחורי ארצות-הברית ובריטניה. עושים זאת בשם הקדמה, אבל מאחורי ארצות-הברית ובריטניה עומדות חברות מסחריות שרוצות לעשות כסף.

הטיעון שלך נכון, אבל הוא עובד קצת אחרת. אחת הדרכים, יגיד לך הרשם, שבהן נמדדת עוצמה כלכלית של מדינה זה מספר רישומי הפטנטים פר שנה במדינה. אחד השטחים שבהם ארצות-הברית מכה את יפן כבר הרבה מאוד שנים זה במספר רישום הפטנטים. קח מדינה רווית פטנטים בתור מדד, ולעומתה מדינת עולם שלישי, שתיהן מצטרפות כאילו כשוות, רק שאחת רושמת עשרה מותגים, ואחת רושמת 5,000. במנגנון, כפי שאתה מתאר, אתה מנציח את האי-איזון.

לא רק זה. מה שאני מנסה להגיד זה משהו אחר. למשל, מי שידחוף את עצם הרתימה של הקהילייה הבין-לאומית תהיה ממשלת ארצות-הברית, כי היא מייצגת את האינטרסים המסחריים, תחת השם של גלובליזציה.

היא אומרת לך שאין לך הגנה אם אתה לא מצטרף.

פה יש ממש הקלה טכנית.

אנחנו לא מדברים על הפרט. ההתייחסות היא יותר על לתחושה ששיגרת לנו, של חוסר אונים, שאין ברירה וצריך להצטרף. גם אם יהיה כתוב כאן דבר שלא מוצא חן בעינינו, אנחנו צריכים לקבל אותו, כי אלה כללי המשחק כרגע. אנחנו מנסים לבדוק מי עומד מאחורי כל הדברים האלה. באינטרנט ראיתי בצורה די בולטת, שארצות-הברית היתה מעצמת האינטרנט, והיא נהנית מקידום של כל הדברים האלה, והיא גם זאת שדוחפת וקובעת את הסטנדרטים, ומנסה לדחוף כמה שהיא יכולה יותר, כדי לפתוח את השוק כלכלית – היא מוכרת יותר מחשבים, היא מוכרת יותר תוכנות.

ה-WIPO, הארגון הבין-לאומי של הזכויות, הוא מאוד בכיוון של בעלי הזכויות. אבל אם אתה זוכר, כשאנחנו באים עם הצעות החוק, חלק מהן נקבעות על-ידי הארגונים האלה שחותרים לעוד ועוד מונפוליזציה, כשלנו זה לא תמיד נראה. ולפעמים אנחנו חוטפים פה ביקורת היסטרית, משום שאלה ארגונים, כמו שהווארד פולינר אומר, הם מייצרים זכויות. זכות בקניין רוחני אתה מייצר על הנייר, להבדיל מזה שקם בבוקר וצריך למסור דין-וחשבון שעשה, למשל, בורג. לכן אנחנו מנסים כל פעם לבחון ולראות איפה אנחנו משאירים פתוח.

התיקון שאנחנו מביאים הוא מאוד פרוצדורלי, הוא מקנה למעשה, למי שיש לו סימן מסחר, אפשרות לרשום את סימן המסחר בכמה מדינות, שזה אמור להקל עליו. במקום להגיש בכל מדינה ומדינה בקשה נפרדת, עם הפרוצדורה הנלווית לכך, הוא יכול עכשיו, בהתבסס על סימן המסחר שלו, ועל הבקשה שהוא הגיש בארץ המוצא שלו, להגיש בקשה בין-לאומית לרשום את סימן המסחר בכמה מדינות.
הפרוטוקול לא קובע זכויות חדשות, הוא מנגנון פרוצדורלי גרידא, הוא מאפשר למדינות להמשיך ולהפעיל את שיקול הדעת, להמשיך ולבחון אם סימן המסחר המבוקש, האם הרישום המבוקש, כשיר למעשה, לפי ההוראות באותן מדינות.

זה לא בא במקום מנגנון אכיפה שלנו.

כאן זה לא פוגע בצורה שתיארת, זה רק עוזר לאדם. במקום ללכת לפי הדין הפנימי של כל מדינה, להגיש עשר בקשות, בכל מקום בפרוצדורה אחרת, לפי הפרוצדורה של אותה מדינה, אתה מגיש דרך הרשם שלך לשם. עדיין זה ייבדק באופן מהותי, אבל בצד הפרוצדורלי אתה לא צריך לרוץ ולהגיש הרבה בקשות שונות.

זה עוזר לאזרח הקטן להתמודד מול חברות ענקיות.

לחברה גדולה יש עורכי דין בכל מדינה, ואין לה בעיה, אבל גם אדם שלא יכול להרשות לעצמו מנגנון כזה, יבוא לרשם שלנו, יגיש בקשה, יבקש שהיא תהיה בין-לאומית. היא תשוגר, וייכתב בה באיזה מדינות אותו אדם רוצה להירשם. יהיה לו יותר קל לעשות את זה. זה לא מתאים למגמה המבהילה שתוארה כאן.

בתור אדם שעבד בפרטי ורשם בכל העולם, זו הקלה טכנית עצומה. בעל חברה מתחיל לעשות מונטין לעצמו, ואומר לי: תרשום אותי ב-20 מדינות. אני משגע אותו כל רגע. זה עולה המון כסף. דבר מקביל היה לנו עד לפני כמה שנים בפטנטים, ויש היום גם בקשת פטנט בין-לאומי. זה קצת שונה שם, אבל זה הפך להיות להיט. המון אזרחים ישראלים מגישים היום בקשות פטנט בין-לאומיות. היו חששות בהתחלה, אבל זה כמו זיקוקים, אדם, בבקשה אחת בין-לאומית, נופל על הרבה מדינות.

אני אקרא את הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003.

(קורא סעיף 1 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

יגידו "השר" במקום להגיד כל פעם "שר המשפטים".

(קורא סעיף 2 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

כתוב פה מה יתנהל בפנקס לרישום סימני מסחר, ומה הפרטים שיירשמו. ובמקום "ד1'" ייכתב כאן "ח1'".

מה זה סימן ב' פרק ח1'?

זה הפרק שמוסיפים. מיד נקרא אותו. זה פרק חדש על כל הבקשות הבין-לאומיות.

(קורא סעיף 3 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 4 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

פה יש שיפור גם בדין הישראלי. פעם, כשרשמת סימן, היית צריך להגיש בקשה נפרדת אם היית רוצה לעשות כמה סוגים.

(קורא סעיף 5 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 6 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

הכניסו מוסד חדש ששמו "דיון מחדש".

זה לא בדיוק מושג חדש, זה כתיבה בחוק של פרקטיקה קיימת. רק לידיעה, קוראים לזה למעשה "עיון נוסף".

למה צריך את זה?

זה בעצם כמו ערר. מה שקורה היום, שמי שבוחן את הבקשה אלה בוחנים בשלב הראשוני, שהם לא מוזכרים בחוק, הם מוזכרים בתקנות מסוימות של סימני מסחר. הפקודה הישנה לא מגדירה מה זה בוחן. אם הם אומרים "לא", רוצים שפעם אחת הרשם יבחן את זה אישית.

למה צריך את זה? יש פה עוד ביורוקרטיה.

אתה שולל מהאזרח את האפשרות לעמוד בפני הרשם?

נגיד שהוגשה בקשה והיא נדחתה, או שהעמידו לה תנאים, ועשו את זה הבוחנים. נפגעתי, ואני כותב לרשם מכתב שההחלטה שלהם שגויה, ואני מבקש שיסתכל עוד פעם, והוא מסתכל, גם בלי שכתוב כאן בחוק. למה צריך את זה בחוק?

אז הביורוקרטיה לא מפריעה לך.

אני לא צריך את זה בחוק. זה נראה לי שטותי לגמרי. לאדם היה ערעור לבית-המשפט על החלטת הרשם, די. עכשיו יהיה לי פה עוד פורום ועוד זכות. בשביל מה כל זה? אנחנו סתם מוסיפים ביורוקרטיה ומנגנון, ועוד פעם עורכי דין, ויהיה לו דיון, והוא ישלם כפול, כי הוא צריך לייצג אותו בדיון מחדש. יש דיון נוסף, יש דיון מחדש, ויש ערעור, ויש ערעור ברשות וערעור שלא ברשות, והנה קם עוד מוסד.

זה יכול אחר כך לחסוך ערעור לבית-משפט.

זה לא יחסוך שום דבר. מי שרוצה לערער, יערער.

מה ששירלי אבנר אומרת, שהיום זה קיים בתקנות. צריך לדעת שההליך הזה עכשיו הוא הליך עם לוחות זמנים די נוקשים, שצריך להיות ברור כל שלב מתי הוא יסתיים. בתוך 18 חודשים, למשל, אם אתה לא מודיע, זה נחשב רישום אוטומטי וכיוצא בזה. בהליכים למיניהם חשובות קצובות הזמנים, כדי שהם יהיו ברורים לכולם.

זה אפילו נגד מינהל תקין. יש יחידה ששמה "רשם סימני מסחר ופטנטים". הוא ראש היחידה, יש לו מעמד בחוק, יש לו עובדים. אתם רוצים שערעור על העובדים שלו יהפוך להיות משהו ממוסד בחקיקה? למה? הוא בעל הבית שלהם, אפשר תמיד לפנות אליו מתוקף סמכותו הטבעית, והוא יגיד להם: רבותי, כאן טעיתם, אני מבקש לתקן את זה.

זה קיים גם בסימני מסחר וגם בפטנטים, ואי-אפשר להימלט מזה, ולהפך, זה עוזר ומונע ביורוקרטיה. למרות שלכאורה אתה צודק ואומר שאנחנו מעמיסים, אני רוצה להראות שזה להפך. יושב בוחן, בוחן בודק את הבקשה, ואתה לא מסכים לדעת הבוחן.

הוא הערכאה הראשונה?

כן. אנחנו קוראים לו פה "הרשם", אבל זה למעשה הבוחן. אתה יכול ישר להעמיס על המערכת המשפטית, שאנחנו מנסים לחסוך ממנה את העומס כמה שיותר, ואז יש הליך שנקרא הליך "אקס פרטה", חד-צדדי, בפני רשם הפטנטים, שזה הרבה יותר קל ופחות פורמלי מאשר לגשת לבתי-המשפט. אחרת, תצטרך ישר לרוץ לבית-המשפט.

הוא לא הולך ישר, הוא כותב לך מכתב, כמו שכל עם ישראל עושה כשהוא נתקל בפקיד שהוא רוצה לערער על החלטתו. הוא כותב למנהל המחלקה, הוא כותב למנהל האגף. הוא אומר לרשם: הפקיד שלך, הבוחן, עשה טעות, אני מבקש שתשנה את ההחלטה. עושים את זה יומיום ב-1,001 משרדים, ב-1,001 נושאים. למה להתחיל לבנות עוד דרגים? בשביל מה זה? אני אראה לך החלטות ב-1,001 דברים, ב-1,0001 משרדים, יותר חשובים מפטנטים, שאין את הדבר הזה. אני מגיש בקשה לרשיון לירי באקדח, יש גם מוסד בחוק שכתוב שאם הפקיד אמר לא, ואני רוצה לערער למנהל שלו, אני צריך לעבור דרך מוסד שקבוע בחוק? רשיון לאקדח זה יותר חשוב. את זה אני שולף מהשרוול, אבל אני אעשה עבודת מחקר, אני אביא לך לא פחות מ-998 מקרים.

כולם מסכימים שזה ההליך. אדם פנה, לא הולך, ועכשיו הוא צריך לפנות לכתובת היותר גבוהה. עכשיו השאלה אם מעגנים את זה בחקיקה או לא, על זה הוויכוח?

נכון, זה מעוגן בתקנות. והשאלה, אם לעגן את זה בחוק.

הייתי מוותר, אבל אני מפחד שזאת מגמה זוחלת. מחר יבוא רשם אחר ויגיד: לאחד יש מוסד בחוק, הוא יושב, זה ערעור, גם אני רוצה את זה. אנחנו מכניסים משהו שמתקיים יומיום, שעה-שעה, בכל משרדי הממשלה, ומייצרים אותו כסטטוס מיוחד עם נורמה קבועה בחוק. למה בעניין הזה כן, ולא ב-1,001 מקרים אחרים?

זה הדבר האמיתי שהיה צריך לעשות, שאי-אפשר עכשיו, כי הם רוצים את הפרוטוקול, וכדי לא לעשות תיקון מסיבי יוצרים את מוסד הבוחנים עם ערר לרשם.

אני לא יודע אם צריך מוסד של בוחנים וערר לרשם.

עובדה שבתקנות יש לך הגדרה מה זה בוחן, שהוא בוחן ראשוני של הבקשה. אגב, אם לא תקבל את זה, זה ממילא כתוב בתקנות, זה רק לא יהיה בחוק.

שיהיה כתוב בתקנות, אני לא נתתי את ידי לזה. אין כאן שום נימוק הגיוני לזה. יש בארץ אלפי פקידים עם אלפי סמכויות שונות בכל משרד ממשלתי.

אני מוכן למחול על כבודי. ההגדרה בחוק של רשם הפטנטים וסימני המסחר זה אדם הכשיר להיות שופט מחוזי, ואני לא שופט. זו סמכות מעין שיפוטית. יש לו סדרת סמכויות ביושבו כשופט, שהוא נתון רק למהות החוק, לא למהות המנכ"ל. למשל, דיון בביטולי פטנטים, שזה הליכים משפטיים, דיון בהתנגדויות. בין היתר,למשל, בפטנטים, הליכי אקס-פרטה חד-צדדיים, כשאתה לא מסכים להליך, ואז מביאים ראיות ומביאים תצהירים על ציטוטים מחוץ-לארץ, וזה ממש הליך משפטי.

אם הטענה שלך אומרת: אני מלכתחילה שופט עליון של המערכת שלי, ומלמעלה אני צריך עוד את הסמכות הזאת כדי לפעול, זה עניין אחד. אומר מיקי איתן: לא, זה מלמטה קורה ממילא, אתה לא צריך את הקטע השיפוטי. הקטע השיפוטי שלך יפה מאוד, אבל לא לזה.

לא, הוא קיים על זה גם כן.

לא כשופט, כפקיד.

זו סמכותו הטבעית.

מיקי איתן אומר שזה סטנדרט מינהלי, שלא צריך לכתוב בחוק, שהוא ברור.

אני נוטה להסכים עם מיקי איתן, שאנחנו צריכים להגיע לכך שיהיו כמה שפחות מינהלות מסודרות בחקיקה.

זו גם אחידות במינהל. המינהל צריך להיות בנוי בצורה הגיונית ואחידה.

אדם בכל מקום עושה COPY PASTE, הוא אומר שכמו שהוא במשרד א' הוא במשרד ב'.

בדיוק. כאן אנחנו מכניסים משהו. אני מפחד שזה יהפוך אחר כך להיות בכולם. אני נגד המגמה הזאת.

אנחנו רוצים להצטרף אליך. אפשר?

תראה מבחינת ההרמוניה את הסעיף בפטנטים: "סירב הרשם לקיבול הבקשה, רשאי הוא, על-פי בקשת המבקש, לדון מחדש בדבר הסירוב...". זה הדבר שאתה מתנגד לו, והוא קיים בחוק אחר.

אם היה כתוב כאן שזכות ערעור על החלטה קבועה בזמן, זה הגיוני, אבל לא כל המוסד הזה ששמו "דיון מחדש". יש את זה בתקנות, למה זה צריך להיות בחקיקה?

לנו זה היה חשוב לקביעת לוח-זמנים, ואני מציעה שנעשה את זה בנהלים פנימיים או בתקנות, ונסדיר את זה, וכשנביא את התיקון הגדול, נסדר את זה באופן יותר כולל.

הורדנו את סעיף קטן (א).

לגבי סעיף קטן (ב). אני יודעת שרוצים שהכול יהיה הכי מהר שאפשר, ורק הפרוטוקול, אבל זה שכל דבר בפטנטים הולך ישר בעליון, זה דבר מכביד נורא. בשביל מה צריך את זה? למה בית-המשפט המחוזי, שהוא המומחה בקניין רוחני, יש לו הסמכות העניינית, לא יוכל, בכל הפקודה, שיהיו ערעורים אצלו?

שקלנו את זה. אנחנו מתכוונים לעשות את התיקון הזה. זה לא רק להחליף בסעיף הזה את העליון למחוזי. יש לזה השלכות מעבר להחלפת הסעיפים.

אפשר לדעת מה ההשלכות?

אני לא זוכרת, אבל בדקנו את זה. אני מציעה שנביא תיקון מסודר לנושא הזה. נסדיר אותו, נחליט אם זה בית-משפט מינהלי או בית-משפט אזרחי, יש צדדים לפה וצדדים לפה. אנחנו רוצים לבדוק את זה. גם לנו נראה שצריך להישאר בזה בגלל דחיפות העניין.

צריך אחידות עם הצד האירופי?

לא, הערכאה פנימית בתוך מדינה לא משנה.

גם אנחנו חושבים שזה לא צריך ללכת במישרין לעליון, רק שצריך לבדוק את זה קצת יותר לעומק, ואנחנו נביא תיקון מסודר בנושא הזה.

אני מציע שהסדר יתחיל מהבית. נמחק כאן.

אל תמחק. תן לנו להעביר. יש לנו לוח-זמנים בין-לאומי.

אנחנו נעביר את זה, רק שיהיה כתוב בית-משפט מחוזי.

זה לא רק פה, כמובן, זה לכל אורך הפקודה.

זה תיקון יותר נרחב, יש לנו עוד תיקונים, אנחנו נביא אותם.

אני מסכימה שזה מצריך תיקון של כמה סעיפים, אני רק חושבת שאפשר לעשות את זה.

הבעיה היא שצריך להחליט אם זה בכלל בית-משפט מינהלי או בית-משפט אזרחי, וצריך לקיים על זה דיון.

אנחנו כבר מספיק בעלי ניסיון להבין את המשמעות האמיתית של המילים. "צריך לקיים על זה דיון", זה 20 שנה בערך. אומרים שבעוד 20 שנה נקבל את התשובה. זה מה שמדאיג אותנו. כשאומרים לי שנחליט לאחר קבלת חוות-דעת של הגורמים השונים, זה שבע שנים. כשאומרים לי שאנחנו נעיין מחדש, זה שנה וחצי, שנתיים. כשאומרים לי מחר, אני יודע שזה יהיה בסוף הקדנציה שלנו.

יש ערעור פעם ביובל.

מתי תגישי את התיקון?

אנחנו נשב על התיקונים, ונביא אותם במושב הבא.

סיגל קוגוט, תרשמי לך שבמושב הבא יבואו כל התיקונים הנוגעים לעניין בית-המשפט העליון או בית-המשפט המחוזי או בית-המשפט המינהלי.

אנחנו עושים פיצול?

הטענה שלא צריך להיות בית-משפט עליון, אבל צריך להיות שינוי תואם. זה קיים בעוד כמה מקומות.

יש 20 סעיפים כאלה.

הם רוצים לבדוק מה הם מחליטים. אנחנו משאירים את הצעת החוק כמו שהיא, ובמושב הבא הם יביאו תיקון. אם הם לא יביאו תיקון, סיגל קוגוט תצטרך לחשוף את ציפורניה, ונגיש ביחד הצעת חוק פרטית.

האם סיכמנו שסעיף 6 נמחק?

למעט סעיף קטן (ב).

אבל אז לא יודעים מה זה "דיון מחדש".

אי-אפשר להשאיר את סעיף קטן (ב) כמו שהוא. הוא קשור לדיון מחדש שמחקת.

תמחקו את זה, וזה יהיה כמו שהיה קודם.

אפשר להשאיר את סעיף 19 כמו שהוא היום.

בדיוק. לא משנים את סעיף 19 לחוק, מוחקים את סעיף 6 להצעת החוק.

(קורא סעיף 7 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

יהיה פה שינוי של האגרות. היום האגרות הן לא באישור ועדת חוקה. אבל בגלל חוק יסוד: משק המדינה, שקובע שבכל האגרות צריך אישור של ועדה, אם אין בחוק ועדה, הכנסת מסמיכה. אני מניחה שהכנסת תסמיך את ועדת הכספים.

מי מטפל בכל הנושאים הכלליים שנוגעים לחוק הזה?

אנחנו. התקנות כאן הן לא באישור פרלמנטרי.

מה בקשר לדברים המסחריים? אנחנו רק מסדרים את ההסדר, אבל אחר כך בא אדם עם המותג שלו והפטנט שלו. איזו ועדה מטפלת בעניינים של האנשים האלה?

כלכלה?

גם התקנות צריכות להיות שם.

בסימני מסחר, בחלק מהדברים דנים בכלכלה ובחלק אצלנו.

ברוב דנים אצלנו.

למשל, בוועדת הכלכלה היה הנושא של הטריבונל שהבאתם בנושא של זכויות יוצרים.

זה הגיע לוועדת הכלכלה רק כי אברהם פורז רצה את זה, אבל זה עניין משפטי. אם יש אספקטים כלכליים, זה עובר לוועדת הכלכלה, אבל כרגע אין כאלה.

סעיף ,7 כמו גם סעיף 10, מבטל את הפיצול בתשלום האגרות שהיום נאלץ המבקש לשלם. עכשיו הוא ישלם אגרה אחת עם הגשת הבקשה.

הנפקא מינה הוא שהוא משלם אגרה אחת יותר גבוהה, וגם אנשים שהבקשה שלהם לא תיענה, ישלמו אגרה. היום, בגלל הפיצול, שהוא באמת לא טוב ברמה הטכנית, הוא מביא לזה שמי שבקשתו נענית, משלם יותר, כי הוא צריך לשלם על הפרסום, ואילו מי שבקשתו נדחית, משלם אגרה נמוכה. זה דבר שהוא לא בפיקוחנו, כי התיקון באגרות וחלוקת הנטל הם כאלה כך שהאגרה תהיה יותר גבוהה לכל המבקשים- - -

אני מבקש לקרוא את סעיף 23 לחוק.

"התקבלה בקשה, בין כמו שהיא ובין בתנאים ובהגבלות, יפרסם הרשם על חשבון המבקש" – כלומר, רק מי שביקש וקיבל את הבקשה משלם עוד אגרה – "בהקדם האפשרי לאחר הקיבול ובדרך שנקבעה את הבקשה כפי שקובלה...".

אם אני מוחק "על חשבון המבקש", על חשבון מי יפרסם הרשם?

הכוונה היא שהאגרה הראשונה תהיה יותר גבוהה. לא יצטרכו לגבות פעמיים, זה דבר חיובי. השאלה המשפטית היא האם זה בסדר, כי יש דרכים אחרות שגם לא יצטרכו לגבות פעמיים, אבל יהיה איזה החזר. הסכומים הם לא נורא גבוהים בשביל אדם שעושה עסקים. זה 900 שקלים בהתחלה ועוד 300 שקלים אחר כך, זה יוצא 1,200 שקלים. יכול להיות שאתה אומר שמי שכבר רושם סימן מסחר, בשבילו 1,200 שקלים זה לא הרבה.

זה יותר צודק. הבעיה היא שלא בכל דבר צריך לעשות צדק, יש גם עניין של יעילות. מי שישלם את האגרה, ישלם גם לאלה שזכו. זה יותר טוב מאשר שתי אגרות. הוא משלם אגרה בהתחלה, והוא לא רואה אותם יותר, וזה כולל את התשלום עבור הרשם, שאחר כך יצטרך לפרסם את אלה שזכו. מי שלא התקבלה בקשתו, מסבסד את אלה שקיבלו. אבל אלה לא סכומים גדולים.

יש הפרש של מאות שקלים בפרסום. זה קשור למה שדיברת על הגלובליזציה. זאת אומרת, זה מעלה את הרף של מי שיגיש את הבקשות.

זה מוריד מאלה שזכו.

הם ישלמו אותו דבר, יהיה יותר כסף בקופה. אולי האגרה הראשונית תהיה קצת יותר נמוכה.

אלה שלא זוכים יסבסדו את אלה שזוכים במידה מסוימת. זה מה שיקרה כתוצאה מההאחדה. אבל כולם ירוויחו, שפעם אחת משלמים, ולא ממלאים שוב טפסים, וחוזרים וכן הלאה.

צריך פה פיקוח פרלמנטרי על האגרות.

תכניסו את הפיקוח הפרלמנטרי על גובה האגרה. גם על זה יותר טוב שפעם אחת דנים מאשר ידונו על כל אגרה בנפרד.

זה מעלה בהחלט את הרף, כי אני לא צריכה להגיד שאתה רוצה לעשות במכה שישה סימנים על שישה סוגי סחורות, גם אם זה באותו טופס, וצריך את כל הסכום לתת במכה, זה מעלה את הרף, וזה הופך את הפירמידה שדיברת על גלובליזציה וחברות ענק.

אל תגזימי. במקום 900 שקלים זה יעלה 1,100 שקלים.

1,300 שקלים.

זה יעלה קצת פחות מ-1,300 שקלים, כי את לא מביאה בחשבון שתהיה הפחתה לגבי אלה שלא צריכים את הפרסום.

מה היחס בין מספר הבקשות המקובלות לאלה שאינן מקובלות? כמה מצליחים בסוף להגיע לפרסום מתוך כלל הבקשות המוגשות?

60%-70%.

יש לך חישוב מדויק כמה זה יעלה? שליש יסבסדו את שני השלישים שמצליחים. 130 שקלים פחות יעלה הסכום הכולל, ואז אלה שלא קיבלו את בקשתם שילמו בסך הכול 400 שקלים פחות 130 שקלים, שזה 270 שקלים יותר. זה לא אסון.

כאילו הוא קנה את הטופס ב-270 שקלים.

מגישים בכמה סוגים, ועכשיו זה יהיה יותר נפוץ.

זה הסיכון שלו.

אפשר היה לעשות מנגנון של החזר.

הבסיס עולה 914 שקלים, ואם הוא זוכה, הוא מתבקש להוסיף עוד אגרה של 400 שקלים. היום הוא ישלם 900 פלוס 260, שזה 1,160, ואז, גם אם הוא זוכה וגם אם הוא לא זוכה, הוא גמר את הטיפול בעניין האגרות.

כמה אנשים מגישים פעם ועוד פעם?

רבים.

בסוף זה מתאזן, אתה מפסיד קצת ומרוויח קצת. זה שניגש פעם אחת והפסיד, הפסיד הרבה.

זה בדיוק העניין, כי אלה שניגשים פעם אחת הם האנשים הקטנים.

הוא ישלם קצת יותר.

(קורא סעיף 8 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

זה הזמן להגיש התנגדות. היום, בתוך שלושה חודשים מיום הפרסום או תוך זמן אחר שנקבע.

(קורא סעיף 9 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

מה אומר סעיף 25 לחוק?

הוא מדבר על ערעורים.

(קורא סעיף 10 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

זה בא במקום אחר?

עכשיו זה אחרי ההתנגדות.

(קורא סעיף 11(א) להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

משרד המשפטים ביקש להוסיף כאן את המילים "דומה עד כדי להטעות". זה מינוח מקובל, גם בדיני חברות. כלומר, "סימן מסחר זהה או דומה עד כדי להטעות".

(קורא סעיף 11(ב) להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

זה עדיין בגדר שלושה החודשים או שזה אקסטרה?

אותם 30 יום.

שלושה חודשים, ועוד 30 יום ועוד 30 יום?

שלושה חודשים, ואז הוא מחליט, ואז יש 30 יום להגיש ערעור.

(קורא סעיף 12 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

זה תקופת הגנה. זה תיקון רציני, למרות שהוא מקובל. אתה לא יכול לשמור סימן, ולנסח לא יאיינו בשימוש שלך במסחר.

אני גם צריך לחדש. אם לא חידשתי למישהו אחר, מותר לרשום ממש אותו דבר?

יש שיקולים. הוא יכול לפנות, לבקש. יש מוניטין.

נגיד שעברו עשר שנים.

אין לך את ההגנות שניתנות לך כתוצאה מהרישום. כל ההגנות האחרות קיימות.

(קורא סעיף 13 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

זה החידוש, ויש פה גם תוספת במכתב שקיבלנו.

כלומר, הארכת ההגנה וצמצום הרישום?

אתה צריך לחדש כל עשר שנים במקום כל 14 שנים. ההגנה עלתה משבע שנים ל-10 שנים, החידוש ירד מ-14 שנים ל-10 שנים. הכול יהיה עשר שנים, שבן-אדם יזכור בקלות.

יש תוספת אחרי סעיף 13.

אני קורא את התוספת: "בסעיף 33(ב) לפקודה, במקום "סעיף (2)" יבוא "לבקשת בעל הסימן, אשר הוגשה לא יאוחר משישה חודשים לאחר תום התקופה האמורה, רשאי הרשם, אם שוכנע שמן הצדק לעשות כן, להחזיר את הרישום לתוקפו, בתנאים שיראה לנכון, ולאחר תשלום האגרות שלא שולמו והאגרה הנוספת שנקבעה לעניין זה".

האגרה הנוספת זה קנס מסוים?

כן.

האגרה הנוספת מאושרת על-ידי ועדה מוועדות הכנסת ולא שרירות לב של מישהו.

כאילו אין פיקוח פרלמנטרי על התקנות לפי פקודת סימני מסחר. לא על כל דבר אנחנו צריכים לפקח, אבל על אגרות חייבים.

(קורא סעיף 14 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

זה נובע מכך שאפשר לבקש היום על כמה סוגים.

(קורא סעיף 15 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

צריך להיות כתוב סעיף 41(א) לפקודה.

(קורא סעיף 16 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 17 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 18 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

סעיף קטן (2) נשמט בטעות, וכתוב בו: "הבקשה לרישום סימן המסחר בישראל הוגשה לא יאוחר משישה חודשים מתאריך הגשת הבקשה הקודמת".

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56א המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

אנחנו מבקשים שנגדיר את "מדינה חברה" בפרוטוקול, כי בפקודה, בסעיף 1, יש הגדרה אחרת של מדינה חברה, שהיא מדינה חברה באיגוד. זה רק עניין של נוסח.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ב המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

זה צריך להיות סעיף 56ג, ולא סעיף 30 ג.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ג(א) המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

מה זה "מפעל תעשייתי או מסחרי פועל ורציני"?

זה מושג שכבר קיים בפקודה.

מה רע לכתוב "פעיל". מצאנו אצלכם בפקודת סימני מסחר "מפעל פעיל", וגם תרגום האמנה מאפשר את זה.

הניסוח באנגלית זה Real and effective.

תראו את ההגדרה בפקודת סימני מסחר של סימן מסחר מוכר היטב, ואני מניחה שזה גם בגלל אמנות, וכתוב בו: "מפעל עסקי תעשייתי פעיל".

תכתבו את המילה "פעיל", וגמרנו.

מה זה "למעט בקשה בין-לאומית המייעדת את ישראל"?

הוא לא יוכל לציין ב"וי", בבקשה שהוא מגיש, גם את ישראל. יש טופס שבו לא מציינים את המדינות. הוא לא יוכל לסמן את מדינת ישראל, כי מדינת ישראל היא מדינת המקור.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ג(ב) המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

כשאומרים "הרחבה" זה גם צמצום?

למה שאדם יבטל את זה? מה מפריע לו שזה שוכב שם? הוא עשה פשרה עם המקומי, שהמקומי ייקח את הסימן.

הוא מזניח את הבקשה.

השאלה היא אחרת. השאלה אם הוא יכול למכור את הזכויות שלו על-פי סימן המסחר, שהוא רוצה שזה יהיה רשום על שם מישהו אחר?

העברת בעלות על סימנים זה דבר מקובל.

זה מוסדר על-ידי הפרוטוקול. אם הוא רוצה להעביר חלק מהסימן, לתת רשיונות, הוא מגיש בקשה ל-WIPO להעביר את הבעל הרשום של סימן מסחר.

בארצות מסוימות.

בדיוק.

יש הסכמים, בין חברות גדולות בדרך כלל, ששניים מחליטים לבטל בארצות מסוימות.

WIPO מודיע לארץ היעד.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ד המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

במקום סעיף 30ב, יהיה סעיף 56ב. ובמקום "שר המשפטים" יהיה כתוב "השר".

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ה המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

מה ההבדל בין בקשת הרחבה המייעדת לבין בקשה המייעדת? באופן עקרוני הטיפול הוא אותו דבר.

יש שני סוגים של בקשות.

זה משנה לעניין התאריך, מתי זה יירשם בארץ. עוד מעט נגיע לזה, ואז נכנסת ההבחנה מתי היה הטופס האורגינלי.

האם התאריך הוא על-פי הטופס האורגינלי או על-פי ההרחבה?

בשניהם יש אותה סמכות, השאלה מתי הוא רשם את זה בפנקס בארץ.

אותו סעיף כמו 56ה קיים בכל המשרדים המקומיים?

כן.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ו המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

זאת אומרת שאדם לא יכול להגיד: הרחבתי שש שנים יותר מאוחר, תחילו עלי את התאריך הקודם.

נכון, התאריך חשוב מאוד להגנה על החידוש.

הרי מועד רישום של סימן המסחר הבין-לאומי, כשהבקשה מייעדת את ישראל, זה לפי מועד הרישום בפנקס הבין-לאומי. מתי רושמים את זה בפנקס?

מיידית.

ברגע שהבקשה הגיעה, כששום מדינה עוד לא בדקה?

בדיוק.

אם שום מדינה לא תסכים לאשר את זה?

נוסח סעיף 27 מתייחס לתאריך הגשת הבקשה. WIPO נותנת את התאריך שבו הוגשה הבקשה או שיש אפשרות שזה יהיה התאריך שבו הוגשה הבקשה בארץ המוצא, וזה בתנאי שהבקשה לא תורחב בתקופה של חודשיים מתאריך הגשת הבקשה.

לבקשת משרד המשפטים תיקנו בסעיף 56ו לרישה, האזכור הוא ל-56ה ולא ל-30ה.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ז, פסקה (א) ופסקה (1) המוצעות – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

עלה לי לראש שלמשל אם מישהו משתמש בצלב קרס כסימן, יש מדינות שבהן זה לא בעיה בדיוק, והוא שולח את זה לישראל, והרשם הישראלי יסרב, האם אנחנו פוגעים באמנת מדריד?

יש לנו שיקול דעת אם זה פוגע בתקנת הציבור.

אם הרשם החליט שהוא מבקש תיקונים כאלה ואחרים, מה התאריך שחל? עדיין תאריך הגשת הטופס?

אם הוא עומד בתנאים.

בסוף הוא יעמוד בכל התנאים, האם זה חוזר מלכתחילה ליום הראשון, אפילו אם הבקשה ביום הראשון לא היתה ראויה?

כן, זה חוזר.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ז(א) פסקה (2) ופסקאות (ב) ו-(ג) המוצעות – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

אם נרשמתי וביקשתי לרשום סימן בחמש מדינות, ובאחת מהן היתה בעיה, ובארבע מדינות לא היתה בעיה. זה מעכב רק במדינה אחת?

נכון.

ברמת העיקרון אמרו שזה על בסיס טריטוריאלי.

כל מדינה בוחנת לפי השיטה שלה.

אולי מישהו רשם רק בארגנטינה, ושם אומרים שזה לא מתאים.

הרשם הסביר בהתחלה שיש רשימת תפוצה, או שאתה מנהל דיאלוג עם כל אחד ואחד בנפרד. יש כאן ריכוז של כל הביורוקרטיה על-ידי משרד בין-לאומי.

האיסוף הוא בין-לאומי, וההחלטה היא לאומית.

בנושא של צלב קרס, האם יש לנו אפשרות מכוח הפרוטוקול, למקרה שבפנקס הבין-לאומי נרשמים סימנים שמבחינתנו הם פוגעים בתקנת הציבור, יש לנו אפשרות להתנגד שזה יופיע במרשם הבין-לאומי?

לא, רק אצלנו.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ח המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

צריך למחוק את (א), וכן, במקום 30ז זה יהיה 56ז.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56ט המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

גם התאריך מתחלף, אף על פי שיכול להיות שהמקומי היה יותר ותיק? הוא לא פוגע בזכויותי הרטרואקטיביות, אם שיניתי תאריך?

זה לא פוגע.

נגיד שיש לי חברה, שהמקומית היא על שמי והבין-לאומית היא על שם אשתי. זה אותו שם ואותו מותג. זה לצורכי מס כאלה ואחרים. אני רוצה לרשום את המקומי כך ואת הבין-לאומי גם.

אתה עושה העברת בעלות.

אני לא רוצה לעשות.

למשל, לסוני יש 30 רישומים בארץ כבר היום. אחרי שמדינת ישראל מצטרפת לפרוטוקול מדריד, אם סוני רוצה להחליף את הרישום הלאומי שלהם בארץ, כדי להיות ברישום בין-לאומי, כך שהם יכולים לנהל את כל הסימנים שלהם בכל העולם באמצעות מנגנון אחד, הם יבקשו להחליף את הרישום הלאומי בארץ לרישום בין-לאומי, כיוון שהם אותם בעלים.

אדם לא יגיש סימן מסחר. סימן מסחר זה רק פירמה.

אברום בורג, מה זה אכפת לך?

אני לא רוצה שיהיה רשום על שמו של אותו אדם.

אם אתה רוצה שזה לא יהיה רשום, זה לא יהיה רשום.

הוא מחייב אותי.

הוא לא מחייב. רק כשאתה מבקש שבמקום רישום לאומי יהיה רישום בין-לאומי. אתה יוזם את המהלך. זה לא אוטומטי.

אם אין זהות בבעלות על הסימנים, לכאורה אי-אפשר לאחד אותם באמצעות פרוטוקול מדריד, אבל אם יש סימן שרשום על השם שלך, ואם יש סימן שרשום על שם של מישהו אחר, אין בעיה.

עד היום יש רישום לאומי בישראל. עכשיו ישראל מצטרפת למשרד הבין-לאומי. אדם יכול להגיד שהוא לא רוצה רישומים כפולים, הוא רוצה לאחד את כל הרישומים. אבל הוא יוזם את זה. אם החלטת שאתה רוצה על שמך או על שם אשתך, אתה לא משתמש בסעיף הזה.

מה שאתה אומר, זו לא בעיה. בקונסולידציה של כל השמות לשם אחד אין בעיה. למשל, אני פנינה רוזנבלום, אתה חיים רוזנבלום, יש לנו מוצרי שיער. אנחנו רוצים שמוצרי פנינה רוזנבלום יהיו גם לאומיים וגם בין-לאומיים, וזה מותג. אנחנו רוצים שהחברה הבין-לאומית תהיה על שם של מישהו אחד, והמותג הלאומי על שם של מישהו אחר. אותו דבר בדיוק רשום על שני שמות שונים.

כתוב "יחליף רישום סימן המסחר הבין-לאומי בפנקס, לפי הוראות סימן זה, את רישום סימן המסחר הלאומי, רק אם התקיימו התנאים האלה".

הם לא מתקיימים, כי יש לי שתי בעלויות שונות.

אתה מעוניין שלא יתקיימו התנאים.

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56י המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56יא המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56יב המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 19 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003, סעיף 56יג המוצע – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

בסעיף קטן (1), במקום סעיף 30יב יבוא: 56יב. צריך למחוק בסיפה את "בהתאם לבקשה". בסעיף קטן (3), במקום סעיף 30ו יבוא: 56ו.

(קורא סעיף 20 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 21 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 22 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 23 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

(קורא סעיף 24 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

תחליטו אם אתם רוצים פיקוח לפחות על האגרות או שזה יהיה לפי הדין הכללי. האם אתה רוצה שלוועדת חוקה יהיה פיקוח פרלמנטרי? אם אתם לא רוצים שזה יבוא לוועדת חוקה, זה כנראה ילך לוועדת הכספים.

לוועדת כספים.

תהיו ערים לזה שאין היום פיקוח על התקנות, לפי הפקודה הזאת.

(קורא סעיף 25 להצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ג-2003 – רשומות, הצעות חוק הממשלה, חוברת 34).

לגבי סעיף קטן (א), בדרך כלל נוקטים באשרור ולא כותבים "הצטרפות".

כאן הם אישרו שמדובר בהצטרפות ולא באשרור.

מה עומד מאחורי ההצטרפות.

מאחורי ההוראה הזאת עומדת הוראה שקיימת בפרוטוקול, שמדינה מחויבת ליישם את הוראות הפרוטוקול שלושה חודשים לאחר מועד ההצטרפות.

האם זה נחשב חתימה ואשרור?

האשרור בהתחלה הוא כאן, ההצטרפות הוא עם הנחת הטפסים שם.

משום שיש עוד הליך של אשרור שם, המונח הנכון הוא הצטרפות.

לגבי סעיף קטן (ב), משום שאנחנו רוצים שהתחולה לא תהיה רטרואקטיבית ביקשנו שמשרד המשפטים יגידו איזה סעיפים פוזיטיבית הם רוצים שיחולו גם על בקשות קודמות, כי יש סעיפים שזה לא רלוונטי שיחולו על בקשות קודמות. הבנתי שמדובר בשלושה עניינים.

סעיף 6 לא רלוונטי כי מחקנו אותו, זה הדיון מחדש. סעיף 9, זה להודיע אם יש בקשות שהוגשה התנגדות לגביהן. ברגע שהוגש ערעור על החלטה של הרשם, באותה התנגדות יודיעו לרשם. זה דבר מאוד פרוצדורלי.

אנחנו יכולים לקבוע זמן להודעה על הערעור מיום תחילת החוק? אחרת, הוא היה צריך להודיע, והוא לא הודיע. האם זה בסדר ש-30 הימים, יימנו אותם מיום תחילת החוק?

זה בסדר.

העניין השלישי הוא סעיף 11, זה העיגון של מעשה הפסיקה של תיקון של סעיף 29.

שלושת אלה מחליפים את סעיף קטן (ב) שמופיע אצלנו?

שזה רק שניים. סעיפים 9 ו-11 יחולו על בקשות אחרות, וכל היתר, זאת תחילה אקטיבית מיום פרסום החוק.

התחולה של החוק היא מיום פרסומו. יש כאן שלוש הוראות מיוחדות: סעיף קטן (ב) יקבע שסעיפים 9 ו-11 יחולו גם על בקשות קודמות, ובלבד שעל סעיף 9 יימנו 30 ימים מיום פרסום החוק, וימעט את הוראות סעיפים קטנים (ג) ו-(ד), כי הן הוראות מיוחדות. סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) קצת נבהיר בנוסח. הכוונה שלהם, שההוראות לגבי תקופת ההגנה ותקופת החידוש יחולו רק אחרי שהחוק ייכנס לתוקף, מהפעם הבאה שהאדם יצטרך חידוש. כלומר, אם אדם צריך לחדש עוד 14 שנה, ועברו שמונה שנים, ייספרו לו עדיין 14 השנים. רק אחרי שבפעם הבאה הוא יחדש, יתחילו לספור לו את עשר השנים. ולא עכשיו יורידו לעשר שנים, ונוריד לך, כי שינינו. זאת הכוונה. תקופת ההגנה ותקופת החידוש ברישומים הקיימים יישארו עוד פעם אחת, ורק אחרי תחילת החוק הם ישונו.

מי בעד העברת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, בכפוף לשינויים שהתקבלו? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
בעד – 2
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת סימני מסחר (תיקון מס' 5) (פרוטוקול מדריד), התשס"ד-2003 לקריאה שנייה ושלישית, בכפוף לשינויים שהתקבלו.

יש הסתייגויות של סיעת חד"ש, וחייבים להצביע עליהן. בהסתייגות הראשונה, במקום שלושה חודשים יבואו 30 יום.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד?

הצבעה
בעד – אין
נגד – 2
ההסתייגות לא אושרה, ועוברת למליאה.

ההסתייגות השנייה היא ביטול סעיף 7. הוא רוצה שהאגרות יישארו אותו דבר, שתהיה הפרדה באגרות.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד – אין
נגד – 2
ההסתייגות לא אושרה, ועוברת למליאה.

סעיף 9 זה מועד שמודיעים על הגשת ערעור לרשם. הוא מבקש, במקום 30 ימים, שיבוא 14 ימים.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד – אין
נגד – 2
ההסתייגות לא אושרה, ועוברת למליאה.

הסתייגות אחרונה היא הסתייגות פוליטית. הוא רוצה שמיקום המפעל שאותו אפשר לרשום יהיה בשטח שעליו חל המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל, כי היום יש תנאים חלופיים: אזרח, תושב או מי שיש לו מפעל פועל או רציני, שהפך לפעיל.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד – אין
נגד – 2
ההסתייגות לא אושרה, ועוברת למליאה.

הצעת החוק אושרה. תודה רבה.

הישיבה הסתיימה בשעה 12:30