פרוטוקולים/כלכלה/6740



פרוטוקולים/כלכלה/6740
ירושלים, ז' בתמוז, תשס"ג
7 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 31
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום שלישי א' בתמוז התשס"ג – 1 ביולי 2003 – בשעה 11:00

1. הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 6) (החמרת הענישה), התשס"ב – 2002.

חברי הוועדה: שלום שמחון – היו"ר
גלעד ארדן

גרישה דויטש - ממונה על התקינה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד אורית איטח - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד תמר פינקוס - התובעת הראשית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד הדס פרבר - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
זיוה פתיר - מנכ"ל מכון התקנים
עו"ד יורם סמואל - יועץ משפטי, מכון התקנים
עוזי מרדכי - התאחדות התעשיינים
אלי הדר - התאחדות התעשיינים
יוסף טמלר - ראש אגף מכס תקינה וייבוא, איגוד לשכות המסחר
נתן חילו - מנהל אגף טכני, התאחדות הקבלנים והבונים
רונן רגב - המועצה לצרכנות

לאה ורון

הדס דויטש


1. הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 6) (החמרת הענישה), התשס"ב - 2002

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אני מבקש לאשר את הרכבה של ועדת המשנה לתאונות הדרכים בראשותו של חבר הכנסת ארדן, שאושרה ב-11 ביוני. אני חושב שדווקא בשבוע מהסוג הזה, שבו היה ריבוי של תאונות דרכים, שאנו מקווים שפסק – עד היום נהרגו השבוע 14 אנשים בשדה הקטל של תאונות הדרכים, ועל רקע זה יש חשיבות הרבה יותר גדולה לקיומה של ועדת המשנה בראשותו של חבר הכנסת ארדן. חברי הוועדה הם חבר הכנסת גלעד ארדן – היושב-ראש, חבר הכנסת שמחון, חברת הכנסת גילה גמליאל, חבר הכנסת דני בנלולו, חברת הכנסת מלי פולישוק, חבר הכנסת יצחק ועקנין, חבר הכנסת אליעזר כהן וחבר הכנסת אחמד טיבי. אם יש חברי כנסת אחרים בוועדת הכלכלה שמעונינים להצטרף, ודאי נשמח לעניין הזה.

מי בעד? תודה.

לאה, כיוון שלא קיבלנו עדיין תשובה ממשטרת ישראל לגבי ניתוח כמות הדוחות, הרי שזה מפריע לפעילותה התקינה של הוועדה. אולי נפנה לשר הממונה.

אני מציעה שאחרי הדיון נתייעץ מה לעשות על-מנת לקבל סוף-סוף את הנתונים מהמשטרה, שביקשנו כבר שלוש פנים.

אנו עוברים להצעת החוק, שהתחילו לדון בה במושב הכנסת הקודמת. הממשלה ביקשה עליו דין רציפות. הצעת החוק היא החמרת הענישה בנושא חוק התקנים, ואני מבקש כמה הערות כלליות לפני שנמשיך.

חוק התקנים ממלא תפקיד חיוני בשמירה על בטיחות הצרכן, בריאותו והגנה על איכות הסביבה. בחמש השנים האחרונות נעשו מספר תיקונים בחוק התקנים, כך תיקון מספר 4, שהכנסת אישרה אותו ב-1998, שהגדיר מחדש את מטרות התקינה הרשמית, וצמצם אותן בעיקר לנושאי הבטיחות, הבריאות והגנה על איכות הסביבה.

התיקון הזה, שאושר על-ידי הכנסת, חייב את הממונה על התקינה תוך זמן קצר להתאים את התקנים הרשמיים, שהם תקנים מחייבים על-פי חוק התקנים, למטרות התקינה הרשמית, כפי שהוגדרו מחדש. העבודה הזאת נעשתה, ונגעה לקרוב ל-220 תקנים.

תיקון נוסף בחוק התקנים, תיקון מספר 5, שאושר על-ידי הכנסת בתחילת שנת 2000, הסדיר גם את הנושא של הכנסת תקנים ישראליים על-ידי אימוץ תקנים בינלאומיים או תקנים המקובלים במדינות המפותחות. כלומר, החוק שונה על-ידי התיקונים האלה, והובא למציאות הכלכלית הקיימת היום, כאשר ישראל מחויבת בדברים רבים על-ידי הסכמים בנאומים וחברות בארגון הסחר הבינלאומי WTO.

על אף העובדה שחוק התקנים תוקן מספר פעמים כדי להתאימו למדיניות כלכלית ולמציאות כלכלית, לא תוקנו בו סעיפי הענישה. הצעת החמרת ענישה באה לתת מענה לבעיית אכיפת החוק על-ידי הרחבת סמכויות של הממונה לתקינה, ובעיקר על-ידי החמרת ענישה באופן משמעותי לגבי אותם הגורמים שעוברים על חוק התקנים ומייצרים, משווקים או מייבאים מוצרים, שלא עומדים בדרישות התקן הרשמי. זה בעיקר, יש גם היבטים נוספים.

הקנסות הקיימים היום בחוק התקנים מאוד נמוכים, והם ברמה מקסימלית של כ-20,000 ₪. הניסיון שהצטבר במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מצביע על כך שהענישה הזאת אינה מרתיעה ואינה מספקת. אתן הסבר קצר מאוד; כדאי לייבא מוצר שאינו תקני, כי כדי שמוצר יהיה תקני, יש להשקיע בתיק המוצר, יש להשקיע בכוח אדם – שיהיה מיומן, יש להשקיע במערך הבטחת האיכות, יש להשקיע בביקורת איכות ובסימון. הדברים האלה הם שיבטיחו שמוצר יעמוד בדרישות התקן.

החמרת הענישה היא חלק מפתרון הבעיה?

כן.

התבקשתי על-ידי ועדת הענישה לתת דוגמאות לענישה. למשל, סולמות לשימוש ביתי ולשימוש אחר; לסולמות יש היבט בטיחותי רב, יש הרבה נפילות מסולמות והרבה פגיעות. אלה דברים שהיתה בהם הרשעה; חברת א.ד שיווק והפצה – סולמות טלסקופיים, שהם מוארכים מאוד, שנת 2001, קנס בשקלים: 2,000 ₪ על אי-עמידה בחוזק.

סולמות קניבי – משהו מחברון – סולמו עץ, שיווק "טובול" ירושלים, שנת 2001, אי-עמידה בחוזק, קנס: 2,000 ₪.

חברת סופר בייהי – ריהוט תלינוקות, לולים ועריסות, שנת 2002, קנס: 30,000 ₪, כי זאת הרשעה שלישית במשך חמש שנים, והיו הרשעות על תנאי, שהופעלו. היצרן נתפס בעבירה על חוק התקנים. אי-ההתאמות היו מרווחים בין השלבים, כלומר ראשו של הילד וחלקי קוף אחרים עלולים להיתפס, זה עלול לגרום למוות, רעילות פלסטיק – מתכות כבדות - ילדים אוהבים ללקק את הפלסטיק הזה, אי-עמידות בהולם, כלומר העריסה עלולה להתפרק. זה היה הקנס המצטבר אחרי שלוש הרשעות.

קבסו תעשיות פלסטיק – ריהוט תינוקות, לולים ועריסות, שנת 2001, 10,000 ₪ קנס, יש פה רעילות, אי-עמידות בהולם וכו' ועוד דוגמאות.

התבקשתי על-ידכם להזכיר את הנושא של החלטות הממשלה. ב-16.8.2000 התקבלה החלטה, שאומרת, בין היתר: "חובה לבצע בדיקות... הופחת באופן משמעותי, בכפוף להשלמת החקיקה, שמטרתה הגברת הענישה ואכיפה.

והחלטה נוספת; הגברת הענישה או האכיפה הקיימת בדיני התקינה והגברתה במסגרת ועדה מקצועית. כלומר, הוחלט על הקמת ועדה מקצועית, היא הוקמה על-ידי סגן השר דאז מר אלי בן-מנחם. בהחלטת הוועדה מאוגוסט בשנה שעברה, סעיף 10: "יש להחמיר את הענישה בין אי-עמידה...".

כממונה על התקינה, לא ניתן לבצע אכיפה אפקטיבית, בלי שתהיה ענישה מרתיעה.

אבקש מגברת פתיר לתת לנו כמה נתונים על תפקידו של המכון, הפעולות שלו, ובהזדמנות השידור הזה, אולי הציבור יידע מה אתם עושים, ולמה הממשלה מתכוונת לצמצם אתכם ככל האפשר.

מכון התקנים עוסק בשלושה תחומים מרכזיים; בתקינה הלאומית - אנשי הציבור שבאים מכל שדרות העשייה, ומכון התקנים משמש להם פלטפורמה. התקנים הישראליים, כמדיניות, זהים לתקנים בינלאומיים, ואין שום ייצור של תקנים שאינם מתאימים לנעשה בעולם כולו, כך שבנושא התקינה – אותה חקיקה טכנית, אין ספק שאין יצירה של הגבלות על מכסיות וכו'.

התחום השני הוא תחום יצירת תווי התקן, והתחום השלישי הוא הבדיקות, שחלקן רגולטוריות, כמו המקרה שעליו אנו מדברות, וחלקן בדיקות וולונטריות, למען הגנת הצרכן. בתיקון החוק שעליו דנים היום, דנים רק בנושא של החמרת האכיפה, אך ורק במקרים שמדובר בבריאות ובטיחות בהגנת הסביבה. אין כאן הגנה על שום דבר אחר.

אין דוגמה איומה ממה שהתרחש אתמול; אתמול התפוצץ גז בדירת מגורים, שהותקן במקום שאסור היה להתקין אותו על-ידי חאפר ללא רישיון בניגוד לתקנים הרשמיים, שעבירה פלילית לייצר ולהתקין לפיהם. אם היו תופסים את המתקין הזה אתמול בבוקר, והיו מביאים אותו למשפט, והוא היה עובר את דרך החתחתים של בתי המשפט וכו', הוא היה מקבל קנס של כ-20,000 ₪. מחר, כנראה, הוא יואשם בהריגה.

אם הענישה היתה משמעותית – כאן, בהצעה, מדברים על 200,000 ₪ - אם היו מדברים אפילו על 200,000 דולר, אני מניחה שלא היה כדאי לו להקים ארגון שבו מתקינים פצצות ושמים אותם בבנייני מגורים, כי אם היו עושים את זה לפי התקן, היו יודעים שזה צריך להיות בחוץ, וצריך להיות מרוחק מרחק מסוים, צריך להיות בדוק אחת לחמש שנים – שחברת הגז חייבת לבדוק, וכל זה כתוב בתקן הרשמי. אי-אפשר לדבר על בריזציה, שהיא דבר מאוד חשוב בעיניי ואני בעדו, בלי החמרת האכיפה והענישה.

לא רק בעקבות המקרה שהיה אתמול בשכונת התקווה, אלא גם מקרים דומים שהיו בתל-אביב – ועדת הכלכלה תקיים דיון ביום שני הקרוב בנושא משק הגז, בעיקר בתחום הביתי – בנושא הבטיחות והבדיקות שצריכות להתבצע. בנוסף, הוגשה הצעת חוק, גם על-ידי וגם על-ידי חברת הכנסת פולישוק, שעוסקת במחויבויות של החברות לבצע את הבדיקות האלה בבתי האזרחים במדינת ישראל. בין היתר, נדון גם בעניין הזה ביום שני הקרוב.

בשנים האחרונות חלה ליברליזציה מובהקת בהמון תחומים שקשורים לאכיפת התקינה מתוך הבנה שמי שבסדר – צריך להקל אתו. בשנים האחרונות, בצעד מוסכם, ירדנו בהיקף הבקרה על ייבוא כל עוד הוא בסדר, וגם על תעשייה מקומית, בעוד שבמקביל לא חלה החמרה בענישה, וכתוצאה מכך נוצר פער, שבו כדאי לעבור על החוק. כדאי לייצר דוד שמש לא-תקני, הקנסות פשוט מצחיקים, וכ-60%, לטענת היצרנים, מהדוודים המסופקים, שמגיעים ממקורות עלומים, אינם מתאימים לדרישות. חסרים בהם אמצעי ההגנה הרלוונטיים. זה נכון לגבי תעשייה מקומית, לגבי ייבוא, ולכן, כדי לשפר את האכיפה יש לשפר את הענישה.

כלשכת מסחר אנו תומכים בהחמרת הענישה כחלק אינטגרלי מהחלטת הממשלה, שהממונה על התקינה הקריא רק חלק ממנה, שמדברת על ליברליזציה כפי שמקובל בכל העולם, כמתחייב מהסכמי הסחר ומהסכם WTO, שמדבר על כך שיש לבצע אכיפה בייבוא למדינת ישראל לפי המקובל בעולם. הכוונה לפתוח את הבדיקות בייבוא לתחרות באמצעות מעבדות מורשות על-ידי הממונה על התקינה ומוסמכות על-ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות. ודבר נוסף; להפחית את הצורך בבדיקות כל פעם מחדש – כל משלוח שמיובא לארץ חייב להיבדק מחדש – בדיקה מלאה, בדיקה חלקית – למרות שנבדק כל-כך הרבה פעמים ויש אישורים מגופים מכובדים בעולם. הענישה תבוא כהשלמה, כפי שהוחלט על-ידי הממשלה.

אנחנו מבקשים שבמקביל לחוק שאנו מדברים כרגע, ייעשו גם הצעדים הנוספים, שהוחלט על-ידי הממשלה.

אני מברך על הדיון הזה. אנחנו בהחלט תומכים בהחמרת הענישה.

התעשיינים הם שותפים למהלך של הכנת התקנים. רבים מהם נמצאים במערכת תו התקן באופן וולנטרי לחלוטין, ונושאים בכל החובות של עמידה בתקנים. ניתנה פה דוגמה של דודי השמש, שמיוצרים בארץ ובמקומות אחרים – גם בשטחי האוטונומיה. אנחנו מייצגים את קבוצת היצרנים שנקראת טיסול, שהם כולם בפיקוח מלא של מכון התקנים, ונושאים בכל החובות שנובעות מכך.

ההתאחדות קיימה דיון בעניין ההצעה לשינוי חוק התקנים – תיקון מספר 6. יש לנו כמה הסתייגויות, אך באופן כללי, אנו ודאי תומכים בחוק, אנו מעונינים באכיפה של חוק התקנים. אני מקבל באופן יומיומי הרבה מאוד פניות לגבי אי-אכיפה של חוק התקנים, ואין ספק שהמציאות שקיימת כיום היא בלתי-נסבלת מבחינת אותם יצרנים, שממלאים את החוק.

מצד אלה שכן ממלאים את החוק?

כן, מכיוון שהם חשופים לתחרות לא-הוגנת.

ככלל, אנו תומכים בהחמרת הענישה, משום שאנו קונים מוצרים עם תו תקן, ואם מוצרים שיש בהם תקן אינם בסדר, אנו באים אחר כך לבתי המשפט. אנו חושבים שכן צריך להחמיר ולהגדיל את הקנסות.

יש פה מישהו שמתנגד לחוק הזה?

תקנים נתפשים כמשהו יבש ולא מעניין, אך בדיוק באירועים כמו שהיה אתמול ובהרבה מאוד מקרים אחרים, זה יכול להיות ההבדל בין אסון לבין המשך החיים הרגילים, ואנו תומכים מאוד בשיפור האכיפה, באופן שירתיע את העבריינים בצורה אפקטיבית - דבר שכיום לא כל-כך קורה.

נקרא את החוק.

סעיף 1, החלפת סעיף 17: "בחוק התקנים, 1953 (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 17 יבוא:

17. (א) העובר על הוראה מהוראות סעיפים 9(א), 9א או 11(ג), דינו – מאסר שנה או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין". היום זה כמעט 200,000 ₪.

יש לנו הסכמה לתיקון טכני של נוסח הסעיף, שינוסח: "העובר על הוראה מהוראות סעיפים 9, 9א או 11(ג), דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין התשל"ז". הסכום נשאר זהה, פשוט שינינו את הסעיף שבו מדובר, כדי שזה יהיה ברור.

תסבירי לוועדה על אילו עבירות מוצע להטיל את העונשים החמורים האלה.

העונש החמור מוטל על העבירות של ייצור מצרך של מפרט של ייצור או מכירה - ייבוא או ייצוא, של מוצר שהמפרט שלו נקבע בתקן רשמי. כלומר, זאת העבירה המהותית של חוק התקנים; מכירת או הפצת מוצר שאינו עומד בתקן.

סעיף 9 מדבר על "לא ייצר אדם מצרך, שהמפרט שלו נקבע בתקן רשמי, ולא ימכרנו ולא ייבאו ולא ייצאו ולא ישתמש בו בכל עבודה שהיא, ולא יבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכה נקבעו כתקן רשמי, אלא אם התאימו המצרך או תהליך העבודה לדרישות התקן הרשמי או אם נקבעה הוראה אחרת בהכרזה שבה הוכרז התקן כתקן רשמי".

כלומר, מדובר על אי-שמירת תקן רשמי.

כן.

סעיף (ב) מדבר על נושא סימון: "רשאי שר התעשייה, המסחר והתיירות לקבוע בצו כי לא יעשה אדם במצרך שהמפרט שלו נקבע כתקן רשמי את אחד המעשים המנויים ב-(א), אלא אם ניתן היתר מאת מכון התקנים בסמנו בתו תקן, בסמנו בהתאם לתנאי ההיתר". כלומר, מדובר פה באי-סימון, בהתאם לתנאים לשימוש בתו תקן.

מדובר כאן על כך שאדם מסמן מוצר כאילו יש לו תו תקן, למרות שהוא לא קיבל היתר, לא?.

זה סעיף 11(ג).

למה מצרכים יש חובת סימון?

37 תקנים, שלגביהם קיימת חובת סימון בתו תקן.

סעיף 11(ג): "לא יסמן אדם כל חומר וכל מוצר בתו תקן, אלא בתוקף התר שניתן לו". כלומר, זה המצב ההפוך; מישהו שמייצר מוצר שלא עומד בתקן, ומסמן עליו כאילו יש לו היתר תו תקן.

9א: "שר המסחר והתעשייה רשאי, אם ראה שהדבר דרוש למניעת סכנת נפשות או פגיעה ברכוש, לאסור בצו את החזקתו של מצרך אשר מפרטו נקבע בתקן רשמי או את השימוש בו למטרה כלשהי, אם הוא אינו מותאם לדרישות התקן הרשמי". אין לנו מוצרים שהיום יש עליהם איסור החזקה או שימוש, האיסור העיקרי הוא האיסור למכור. אבל בהנחה שיגיע היום---

הסעיף הזה הוא מ-58'.

אני מבין, שכוונת הממשלה לתקן את החוק כך שהענישה תהיה חמורה יותר מבעבר, כתוצאה מהעובדה שיש לא מעט מקרים, שיותר משתלם לבצע את העבירה על החוק מאשר המצב שאנו רוצים להגיע אליו. מצד שני, מהדברים שאת אומרת ניתן להבין שאתם מתייחסים אולי למשהו שיקרה בעתיד. אם זה יקרה בעתיד ואין בעיה, למה לתקן את החוק?

גם היום זאת עבירה, אנחנו מדברים על החמרת הענישה על העבירה.

אם הממשלה רוצה להחמיר את הענישה על עבירה, זה כי היא מגיעה למסקנה שכדאי יותר לעשות את העבירה ולשלם עליה את הקנס הנוכחי, שהוא כנראה נמוך, מאשר לשמור על החוק. מהן הדוגמאות שבמסגרתן אתם אומרים שיש כדאיות לבצע את העבירה הזאת עד עכשיו?

הדוגמה שעכשיו נתתי; זה לא יצרן שמייצר את המוצר, לכן זה לא חל על יצרן. אסור להתקין, בניגוד לחוק החשמל, למשל, שהוא חלק מהתקן, לצורך העניין, אסור להתקין את הגז. הוא לא יצרן.

אבל אנחנו שומעים שלפי הסעיף הזה עדיין לא נקבע צו.

הסעיף הזה חל על האדם הפרטי בבית.

סעיף 9 אוסר איסור מכירה. יש מצבים שבהם טובים יכולים להיות מסוכנים, גם אם את לא מוכרת אותם – רק בעצם ההחזקה שלהם. 9א נועד לפתור גם את הבעיה הזאת; את לא צריכה למכור את זה בשביל שזה יהיה עבירה. עד היום לא היה איזה מוצר, שחשבנו שקריטי לאזור החזקה שלו, גם אם הוא לא עומד בתו תקן. אני מודה שהיו מוצרים שחשבנו להטיל עליהם את האיסור הזה ובסוף נמנענו.

אבל ייתכן מצב שבו נאמר, שיש פה מוצר מסוכן, גם אם לא מוכרים אותו, בין אם הוא מוחזק על-ידי היצרן אצלו במחסן, והוא לא מוכר אותו, ובין אם מדובר באדם פרטי. היה ויהיה מצב כזה, שזה אולי מצב חריג, אבל דווקא מצב חריג הוא מצב שמצדיק החמרת הענישה, כי אם כבר מגיעים למצב שבו מטילים איסור על החזקה של מוצר, ודאי שיש הצדקה לקבוע את אותו עונש על ההחזקה שלו, כמו שיש על המכירה שלו.

ברמה העיונית את צודקת, אני גם לא מתנגדת להכללת הסעיף, אני רק יכולה להביע תמיהה שקיים סעיף, שהוסף לחוק מהמשרד בשנת 1958. עד היום השר לא מצא מקום לעשות בו שימוש, ומבקשים להחמיר את הענישה עליו. משהו כאן נראה תמוה.

הדיונים מ-53' מדהימים.

אם את הולכת לתקן חוק מהסוג הזה, שלא בטוחים שתהיה עליו עבירה בעתיד, אך כבר רוצים לצפות את זה, ולהכפיל את הקנס פי עשרה, זה נראה לי משהו שדורש חשיבה נוספת, גם לנוכח העובדה שיש לממשלה כוח ענק.

אני לא מצליח להבין; אם אתה מתאר שיש פה עבירות רבות, אני מבין שמתקנים משהו כדי לחסום את העבירות האלה. אך אם נאמר פה שהדבר הזה צופה את פני העתיד, יש סתירה בין הדברים שלכם.

זה מתייחס לנושא מאוד ספציפי.

אבל הוא לא בטוח קורה.

העבירה המרכזית של חוק התקנים, שהיא העבירה הנפוצה ביותר, היא האיסור על המכירה. זה
ודאי וודאי צריך להחמיר את הענישה. אם יש מצב שבו החזקה של מצרך היא מסוכנת, קל וחומר שצריך להיות שם האיסור והעונש המוחמר גם על מצב כזה. בסך-הכל אנחנו מנסים לכסות גם את המקרה היומיומי המצער והמרגיז, וגם את המקרה הנדיר יותר. אני לא רוצה להגיע עוד שנה למקרה שבו כן יהיה איסור החזקה, ונתפוס את הראש ונאמר 'מה עשינו, כי העונש הזה הוא מצחיק'.

אני יכול לתת אלף דוגמאות מתחום הבנייה; התאחדות הקבלנים תומכת בדבר הזה. אם יסתבר מחר בבוקר שלא מעט פריטים, אחרי שמסיימים את בניית הבית או את הבניין שלהם, הם פריטים שיכולים לגרום לעניין הזה - מה נעשה עכשיו? תגידו שאתם מתנגדים?

הם חייבים לעמוד בתקן הרשמי.

רשות מקומית שמחזיקה מתקן, וצריכה לבדוק אותו כל ששה חודשים, כל שנה וכו' – הוא לאט-לאט מאבד את התאמתו לתקן, ועדיין משתמשים בו. האחריות היא על המחזיק במתקן.

אנחנו מתבקשים להחמיר ענישה על צו שעוד לא נולד, ולכן אנו לא יודעים אם יש יחס באמת. ביקשתי שיציגו את העבירות שבשלן מוצע להחמיר את הענישה, כי אני חושבת שכשחברי הכנסת יצביעו על החוק, הם צריכים להכיר ולדון בשאלה, האם יש יחס בין חומרת העבירה לבין העונש שמוצע להטיל לגביה. כאן אין את התשתית הזאת, אך אני מניחה שאם יוחלט להוציא את הצו, הוא יובל לאישור ועדת הכלכלה.

כפי שאמרתי, אנו מאוד תומכים בשיפור האכיפה. ההנחה היא ששיפור האכיפה מחייב הטלת עונשים גבוהים יותר, אך זה חישוב כלכלי שנוגע למערכת היחסים מול עוסק, שיש לו אינטרס כלכלי בהפרת התקן. כאן מדובר על סעיף שיש לו השלכות גם לאדם הפרטי. מדובר על מצב תיאורטי. אני תומך ברעיון המרכזי, שהבנו שלשמו נועד התיקון – לשפר את האכיפה.

אני מציע שנחשוב על הסעיפון הזה פעם נוספת, ונתקדם עם קריאת החוק. נחזור אליו אלא אם כן תחליטו שאתם מורידים אותו או מוצאים נוספת עם היועצת המשפטית לוועדה, שיטיל אחריות קטנה יותר למשתמש.

בבקשה.

"(ב) העובר על הוראה מהוראות סעיפים 12ב(ג) או 13, דינו – מאסר ששה חודשים או קנס" – עשינו פה תיקון נוסח קטן – "כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין". זה לא משנה את הסכומים.

בהוראות סעיפים 12ב(ג) מדובר בסימון לא-חוקי בסימן השגחה, כלומר שימוש שחורג מתנאי ההיתר שניתן על-ידי מכון התקנים.

מה זה סימן השגחה?

אין יותר סימן השגחה. אני חושב שצריך לתקן את המונח. "סימן השגחה" ניתן בעבר על-ידי מכון התקנים.

אמנם הצעת החוק הזאת נידונה בכנסת הקודמת ועברה אז קריאה ראשונה. אמנם היא יוצגה על-ידי סגן שר המסחר והתעשייה, חבר הכנסת אלי בן-מנחם, בכנסת הקודמת, אבל לא התחילו עבודה עליה, ולמרות זאת הממשלה הנוכחית החליטה להחיל עליה דין רציפות. כלומר, לכאורה היתה צריכה להיות פה מחשבה מעמיקה.

מאחר שאנו נמצאים בתחילת הדיון ועולות פה שאלות נוספות שמתעוררות, אני מבקש שתהיה התייעצות ביניכם ליועצת המשפטית של הוועדה, וננסה לחשוב היכן ניתן להשמיט, להקל, לשנות ולתקן, כדי שנגיע לישיבה הבאה של הוועדה הרבה יותר מוכנים, עם משהו הרבה יותר מסודר למה שהממשלה התכוונה באמת, ושבמקרה הזה הוועדה תעזור לממשלה להתכוון למה שהיא התכוונה, עד כמה שניתן.

כשתגידו לי מתי אתם מוכנים, נקבע את הדיון הבא. האחריות היא עליכם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.