פרוטוקולים/ועדת חוקה/6845



5
ועדת חוקה חוק ומשפט
01.07.2003

פרוטוקולים/ועדת חוקה/6845
ירושלים, כ"ב בתמוז, תשס"ג
22 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 43
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, א' בתמוז התשס"ג (1 ביולי 2003), שעה 12:30

תקנות חובת המכרזים (תיקון – הוראות שעה), התשס"ג - ‏2003 –
אישור התקנות - הצבעה

חברי הוועדה: מיכאל איתן – היו"ר
יולי אדלשטיין
אברהם בורג
נעמי בלומנטל
רוני בראון
עזמי בשארה
אבשלום וילן
נסים זאב
יחיאל חזן
רשף חן
אליעזר כהן
אתי לבני
ניסן סמולינסקי
גדעון סער
אופיר פינס
אברהם רביץ
יולי תמיר

עו"ד מני מזוז משנה ליועמ"ש לממשלה, משרד המשפטים
עו"ד אליעד ויינשל משרד המשפטים
עו"ד דרורה ליפשיץ סגנית היועמ"ש, משרד האוצר
עו"ד יואל הדר יועמ"ש, משרד התשתיות הלאומיות
גבי גולן יועץ ראש הממשלה לתכנון ופיתוח, משרד ראש הממשלה
רחל זכאי יועמ"ש, מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד דורון פישמן

סיגל קוגוט

דורית ואג

יפה קרינצה




תקנות חובת המכרזים (תיקון – הוראות שעה), התשס"ג - ‏2003 –
אישור התקנות - הצבעה

צהרים טובים, אני פותח את הישיבה. הייתה תסבוכת שנבעה מהעובדה שבשנת 1992 חוקק חוק חובת המכרזים, והכנסת החליטה, בין השאר, שנושאים כמו המחצבות - שזה זיכיון שאנשים קיבלו בהסדרים שונים שהיו לקויים מלכתחילה - יעברו רביזיה ותשתנה המדיניות. הבעיה הייתה שבעלי המחצבות, בגדול, העלו טיעונים שבמשך שנים טפלו בהם בצורה אל"ף, עכשיו משנים את כללי המשחק, אבל שלא יעשקו אותם, הם צריכים לקבל פיצוי. הממשלה אמרה: ייקוב הדין את ההר, היו לנו הסכמים לתקופות זמן קצובות, ומה שנעשה נעשה. הממשלה הייתה מוכנה למנות ועדה שתחליט מה הפיצוי שצריך לתת לכל מחצבה, כאשר הפיצוי יינתן בצורה של הארכת שנות כרייה ללא מכרז.

הייתה תקופה שהותקנו תקנות, והתקנות פעלו. היה מאבק סביב העניין, כאשר מצד אחד הייתה זעקה של בעלי המחצבות שלא ינשלו אותם, ומצד שני הממשלה אומרת שהכנסת חוקקה את החוק, יש חובת מכרזים, צריך לעבור למשטר אחר. לכל צד יש את הצדק שלו.

ועדת החוקה נדרשה לנושא בעקבות פניה של בעלי מחצבות שזכו במכרז. המחצבות החדשות, לאחר שנת 1992, כבר חלה עליהם חובת המכרזים, ועל זה אין ויכוח, אבל דווקא הם נפגעו מהעובדה שהממשלה לא עברה למשטר גם לגבי המחצבות הישנות. הטענה שלהם, שהם נמצאים בשוק שבו הם צריכים לשלם כתוצאה מזה שהם זכו במכרז, תמלוגים גבוהים, והם צריכים להתמודד – לפעמים באותו אזור – מול מחצבות קיימות, שמשלמות את המחירים הישנים.

בעלי המחצבות הישנים ענו לטענה. הם אמרו שבעלי המחצבות החדשים קיבלו את המחצבה כבר מוכנה, ולא עברו את התהליכים שהיו פעם, כי עכשיו כשהממשלה עברה לעניין המכרזים, אז יש פעולות שעושים קודם, וכבר מעמידים את זה מוכן. לכל שאלה, יש כאן תשובה, אבל דבר אחד היה ברור, שאנחנו נמצאים במצב בלתי חוקי בעליל, שבו היועץ המשפטי קבע מה שקבע, ונתן הוראות למשטרה לפתוח בחקירה בדבר הפרות חוק - שהתגלגלו מעבר לעניין חובת המכרזים - לכל העניינים שקשורים בעבודות עצמן. ברגע שלא האריכו להם את התוקף, הם לא יכולים היו לקבל זיכיון לפיצוצים ולהמשך הכרייה, והפרות חוק נוספות. אמרו להם שהם מפירי חוק, והם מצדם פתחו בשביתה. העניין הלך לבג"ץ.

כאשר קבלנו את התיק הזה, היה מצב מלחמה, מצד אחד שלטון החוק, מצד שני הקריאות לצדק של המחצבות. כתוצאה מהדיונים כאן, גיבשנו הסכמה של 14 מתוך 17 חברי הוועדה, שהייתה מבוססת על פשרה, שהממשלה רק אתמול קבלה אותה סופית, היא לא רצתה לקבל אותה.

הפשרה לא טובה לממשלה, והיא הסכימה? איך זה?

לדעתי, כמי שהשקיע בזה הרבה שעות, הפשרה הזאת עושה טוב לשלטון החוק, אבל במעשי היא לא משאירה הרבה שינויים במצב הקיים. הפשרה מבוססת על כמה רגליים. דבר ראשון, מרגע שההחלטה מתקבלת, המחצבות ממשיכות לפעול על פי חוק, נגמרת המלחמה.

זה גם היה בהצעה הקודמת.

נכון. הכל הופך להיות חוקי. מצד שני, תקום ועדה בלתי תלויה בראשות שופט. הוועדה תהיה מורכבת משופט, נציגים שלהם, נציגים של הממשלה, והיא תדון מחצבה מחצבה, על פי מה שהמחצבות יגישו, בהתאם לסעיף שהיה מכובד.

אם היו למחצבות זכויות משפטיות, שהם היו יכולים לקבל סעד מבית משפט, הם היו פונים לבית המשפט.

אנחנו מדברים על זכויות אחרות, זכויות אנושיות.

לכן תהיה ועדה. הוועדה תהיה בראשות שופט, ולצדו יהיו עוד 4 חברים. הלכנו לקראת המחצבות גם בעניין של שינוי הסעיף. במקום שיהיה כתוב: "פרק הזמן הקצר" יהיה כתוב: "פרק הזמן המתאים", על מנת שיהיה מרווח.

אנחנו הולכים לקראת המחצבות גם בדבר נוסף, וזה בהחלטת הוועדה שאני מציע שנקבל.

בוועדה יהיו 2 מול 2.

יהיו בוועדה 2 נציגי ממשלה: נציג המינהל ונציג האוצר, וכן נציג שימנה יו"ר איגוד התעשיינים ויו"ר לשכת רואי החשבון. אמרתי שהרבה דברים לא ישתנו בפועל, כי אנחנו נותנים את הלגליזציה, תשב ועדה ותדון מחצבה מחצבה. יש הרבה מחצבות, ייקח לה זמן להחליט, ואחרי שיגמרו את הדיון - -

אי אפשר לחלק לקטגוריות, להכניס כמה מחצבות לקטגוריה?

אי אפשר בחוק לנהל.

אחרי שייגמר הדיון, מחצבה שלא תהיה מרוצה תפנה לבית המשפט. אחרי שבית המשפט בקצב מהיר, כעבור כמה שנים יחליט, יוגש ערעור.

הכל ייעשה בהסכמה בסוף.

לפחות אני יודע מה כן יהיה, זה יהיה מסודר על פי החוק. לא יהיה מצב שקבוצה מסוימת שיש לה יותר מהלכים וכוח יכולה לעשות דברים שאחרים לא יכולים לעשות.

אנחנו, כוועדה, מגבילים את הוועדה הזאת?

יש פרמטרים, הם מאוד רחבים.

הם רחבים אבל הם קבועים, לא על זה היה הויכוח.

במרקחת הזאת היו שותפים אנשים רבים, גורמים עם אינטרסים רבים. אני חושב שהגענו לנוסחה – כל אחד יכול להגיד שלא נראית לו מילה כשזאת או אחרת – אבל אני פונה אליכם. זו פרשה שנמשכת 10 שנים. אנחנו יכולים לסיים אותה ואנחנו יכולים לטרפד אותה.

איזה מאורע היה בשנת 1998?

פגה תקנת הפטור.

לכתחילה נתנו אורכה למחצבות של 6 שנים, לעומת כל שאר המגזרים. היא הסתיימה בשנת 1998.

הוועדה תעשה מעשה חשוב מאוד, ולדעתי יהיו הרבה פנים להחלטה הזאת. דברתי עם חלק מהמחצבות. הפחות קיצוניים מקבלים את הפשרה, היותר מיליטנטים רוצים אולי יותר מזה, אבל בדוחק אומרים שלפחות הצלתי אותם מהכרעה שרירותית של הפקידים, שהם חששו ממנה מאוד. הם מבינים שעכשיו ההכרעה היא אובייקטיבית. אני חושב שאנחנו יכולים לסיים היום פרק שנמשך שנים רבות, והתחושה הזאת, אני חושב, היא גם של נציגי הממשלה.

ההחלטה שלנו, החלטת הוועדה, מורכבת מכמה נקודות. חלק אחד, זה אישור התקנות. אנחנו לא מסתפקים רק באישור התקנות. ביקשנו שבנוסף לאישור התקנות תעלינה מספר נקודות שתתקבלנה בהסכמה סביב השולחן הזה עם נציגי הממשלה, על מנת שההחלטה תיגע גם בנקודות נוספות, שעליהן דברנו במהלך הדיונים בוועדה.

הנקודה הראשונה, שאנחנו צריכים להיות משוכנעים ובטוחים בה, זו הנקודה שמרגע שמתקבלות התקנות, באופן פרקטי – ובשלב מאוחר יותר גם באופן תיאורטי – מופסקות כל הפעולות נגד המחצבות, והן עוברות תהליך של לגליזציה, שלא מופיע בתקנות. הלגליזציה בתקנות מופיעה לאחר שלב מסוים, שבמסגרתו כל מחצבה צריכה לעשות פעולות כאלה ואחרות, על מנת להיכנס לתהליך, לגמור את החובות שלה - -

איך הפרקטיקה שלנו כוועדה, אנחנו עושים מין סיכום פנימי כזה. האם הממשלה מכבדת את הסיכום?

נרשום את הצהרת הגורמים המוסמכים בממשלה בפרוטוקול הוועדה, ואני מניח שאם הם יעשו אחרת - -

אז תסגור את הדלת, הם לא ייכנסו לכאן יותר.

הם לא יעשו אחרת. הנקודה השניה היא הנקודה של זכויות העובדים, שכרגע אי אפשר להכניס אותן לתקנות, הן לא רלוונטיות לתקנות, הן יותר רלוונטיות למינהל, כאשר הוא יבצע בבוא היום את המכרזים. אנחנו רוצים כבר היום הצהרת כוונות של המינהל באיזו שיטה הוא יעבוד על מנת שהעובדים לא ייפגעו.

הנקודה השלישית היא האמירה שלנו, שהיא דקלרטיבית אבל יש לה איזשהו משקל. אחת הטענות של בעלי המחצבות היא שהם לא יכולים ללכת לבית המשפט עם החוק הקיים, אבל החוק זה לא תמיד צדק. הרבה פעמים בתי משפט מגיעים לנקודה בה הם אומרים: קצרה ידינו מלהושיע, שהמחוקק יעשה את דברו. אם במהלך הבירורים האלה, שאנחנו כברי ועדה לא יכולנו ולא יכולים להיכנס לכל מחצבה ולכל פרט, יתברר לוועדה שאכן יש דברים שהיה מן הראוי לשנות בחקיקה, ושנעשו כאן עוולות, נהיה קשובים כוועדה, וייתכן שאם נשתכנע ונראה שיש דברים בגו נלך לשינויי חקיקה.

כוועדה אנחנו לא יכולים.

כוועדה אנחנו לא יכולים, אבל חברי הוועדה יכולים לעשות את זה. אני אומר את תחושתי, אני חושב שיהיו חברים נוספים שיצטרפו למהלך כזה, אם יתברר שיש בזה צדק.

הנקודה הבאה, במכתב שלנו, עליו חתמו אותם 14 חברי כנסת, ציינו - וזה כתוב גם בתקנות – שההחלטה תהיה סופית ותחייב את הצדדים. אבל על כך, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה העיר, שאנחנו לא יכולים גם בצו לחייב את המחצבות לא ללכת לבתי משפט. כלומר, גם אם אנחנו כותבים שההחלטה היא סופית, כל מחצבה יכולה ללכת לבית משפט.

לכן הממשלה לא חייבת להיות חתומה.

מצד שני, הם אומרים שמבחינתם ההחלטה מחייבת.

זו החלטה שלנו, אחרת נפעל נגד עצמנו.

בעניין הזה יש בקשה של הממשלה שבפרוטוקול יירשם שנציג המחצבות יאמר שהוא מוכן לקבל את החלטת הוועדה הזאת, שהיא באמת תחייב אותם. אני לא יודע עד כמה ההחלטה שלו מחייבת, אבל כהצהרה.

הנקודה האחרונה שצריכה להיכלל בהחלטה שלנו, ושכמובן עליה לא יכולה להיות שום מחלוקת, זו הקריאה לפעולה תקיפה נגד המחצבות הפיראטיות, שפוגעות מטבע הדברים, גם במחצבות הוותיקות וגם במחצבות החדשות.

הם לא היו בפנינו בכלל.

הם לא יכולים לבוא, כי הן פיראטיות. רציתי לעשות אבחנה בין שני סוגים של פיראטים. יש אדם שבתוך חלקתו הוא חוצב, והא עושה את זה ללא רשיון, אבל לפחות הוא חוצב את האבנים שלו. אם יש אחרים שהקימו מחצבה על שטחי ציבור, וחוצבים את אבני הציבור, זה איום ונורא.

זה פעמיים לא בסדר.

זו גניבה לאור היום, מה שנקרא.

יש מקומות שזו זוועה לראות, יש בורות ענקיים.

בכל מקרה, יש בהחלטה קריאה למערכת אכיפת החוק להפעיל את האמצעים. אלה הם הפרטים של הנושא שעומד לפנינו ברמה הכללית. אם החברים רוצים לשאול שאלות או להתייחס, בבקשה.

הייתי רוצה לאפשר - אני מבין שהם רק על תקן של שומעים – לנציג המחצבות להגיד את הערותיו.

אני לא רוצה לפתוח ויכוח.

אני מתנצלת, אני בשתי ועדות בעת ובעונה אחת, לכן הגעתי באיחור. בנוסח שדברנו עליו הייתה פסקה בעניין זכויות העובדים.

זה נאמר כאן, תכף נטפל בנושא. עד עכשיו הסברתי את מהות הפשרה, והזכרתי את נושא זכויות העובדים כחלק בלתי נפרש מההחלטה שנקבל כאן היום. נדון בזה.

נוסף פה סעיף שאומר שלא יינתן ככלל פטור. זה לא היה בנוסח הקודם.

זה היה.

עברתי מילה במילה על ההשוואה בין שני הנוסחים, הכל זהה ב-100% למעט התוכנית שהצענו. אפשר להראות לך את זה.

אם הייתי יושב בוועדה המיוחדת הזאת, שתדון בכל מחצבה, הייתי אולי כועס אם היו אומרים לי: תפעיל את כל האינטליגנציה שלך וגם הרגישות, ובסוף אני נתקל בסעיף כזה שאומר לי מראש, שלא אוכל לפסוק, אלא אם כן יודעים מראש שניטיב עם המינהל.

הכוונה היא רק לתמלוגים.

אולי הם יקבעו שהוא שילם יותר מידיי תמלוגים למדינה? אתם לא סומכים - - -?

לא בודקים היום כמה הוא שילם.

התמלוגים הם אחידים, לכן יש קושי פה לדעת שהוועדה תשקול.

יש בזה היגיון. היום יש מצב שאומרים להן ללכת למכרז. אם אתם משלמים יותר מידיי תמלוגים, אז אין ספק שתזכו. הם אומרים שלא רוצים מכרז. רוצים להקים ועדה, הם רוצים להיאחז במקום. אומרים להם שאם הם לא רוצים מכרז, לפחות נגיד שלא נפסיד כתוצאה מזה שבעלי המחצבות לא רוצים מכרז. משלמים תמלוגים, אז יעלו את התמלוגים בשקל – סמלי.

יש דברים שהם תורה שבעל פה, אתה יכול להגיד את זה, אבל לא בכתב. זה לא מכובד.

התקנה שמדברת על התקשרויות המשך, מדברת על זה שזה לא יהיה בתנאים שמרעים עם המינהל.

אני צריך לצאת, בוועדת סמים בקשו שאגיע, יש לי מספר הערות לפני כן. בישיבה שמענו כל מה שאמרת. דברנו על כמה נקודות, שאנחנו רוצים לתת להם המשך. כל עוד המשאב הזה קיים, שאותם בעלי מחצבות שהיה להם הסכם חכירה ימשיכו, יכול להיות שבתנאים קצת שונים. את העלויות, הוועדה תקבע. שמעתי מכל הנציגים של בעלי המחצבות שהיו פה, שאמרו שאין להם בעיה. אם מרימים לכולם – בסופו של דבר האזרח משלם את זה.

אם בעבור חציבה של קוב לוקחים נגיד שקל 1, ועכשיו רוצים 10 שקלים – שייקחו 10 שקלים, אבל בסופו של דבר הצרכן הוא שמשלם את זה. לא הגבלנו בזמן. פה אני מבין שרוצים כן להגביל אותם בזמן. אמרנו עד לסוף העתודות הקיימות בשטח.

מי אמר? בשום אופן לא דברנו על זה.

אמרנו שכל עוד יש עתודות - - -

זו עמדת המחצבות, אין אתה משא ומתן ואין דיון עליה. אפשר לעשות עליה דיון, אפשר להיכנע לעמדת המחצבות. מעבר לעתודות שיש ברור שאין להם, מה הם ייקחו, אוויר? הוועדה תקבע. אנחנו נקלענו למצב בגלל שהכנסת החליטה שתהיה חובת מכרזים, לא בעתיד, לא כשייגמרו האבנים, אלא מייד. בגלל הרצון להגיע לפשרה זה נדחה.

אם אתה אומר לי עכשיו עד גמר עתודת האבן, זאת אומרת שאין כלום, אין ויכוח. זו עמדת המחצבות. אז אין חוק, אין דין ואין דיין. הם יקבלו את שלהם.

אם נקבע שנתיים או 3? יש כאלה שאולי מסיימים עוד שנתיים.

מה זה משנה? אם הוא קבל עוד חודשיים, ממילא אין לי בעיה אתו.

אבל אם המינהל לא נפגע, ואנחנו דואגים שהמינהל יקבל את חלקו, למה להגביל את בעל המחצבה? אנשים השקיעו מיליונים רבים. נכתוב במכרז שהזוכה יפצה את מי שניזוק או מי שהשקיע. יש ספק שהוא צריך לקבל את מה שהשקיע, צריך ועדה מיוחדת בשביל זה?

הוועדה נועדה לזה שהוא ימשיך לחצוב, עד שהוא יכסה פחות או יותר את ההשקעות שלו. כל מחצבה בזמן אחר. יש מחצבה שיושבת 20 שנה, יש מחצבה שיושבת 10 שנים.

יש לי עוד כמה שאלות, אבל אני רואה שאתם חושבים שאני אולי לא מבין.

לא אמרתי שאתה לא מבין. אמרתי שהשאלות שאתה מעלה עלו בישיבה הראשונה והשניה והשלישית והרביעית. עכשיו אנחנו כבר בשלבי הסיום ואתה חוזר עם השאלה הראשונה. אם ככה, הדיון יהיה אין-סופי. גיבשנו פשרה, אתה בעצמך סמכת את ידיך על הפשרה, עכשיו אתה אומר שנתחיל מהתחלה את הכל. זו המשמעות, אני לא אומר אם זה טוב או רע.

אני שואל מי מבטיח החזר? למה הוועדה?

מה, אני יודע כמה לתת להם פיצוי?

ברמה העקרונית, אני אומר לך כמה? נקבל החלטה שאת כספי ההשקעות יחזירו למשקיעים.

אבל זה כתוב כאן. הם לא יקבלו את זה בכסף, הם יקבלו את זה בשנות דחייה ממכרז.

זה לשיקול הוועדה.

הוועדה תיתן להם לפי היקף ההשקעות שלהם. אם אדם השקיע, ייתנו לו להמשיך לחצוב עד שיחזיר ההשקעה.

אני חושב שמבחינת הנוהל המקובל, אתה מציג פה מהלך שאתה מכנה אותו מהלך פשרה, עדיין אני רוצה לשמוע את פרטי התקנות. תציגו את התקנות, תגידו מה ההבדלים בין התקנות האלה לתקנות הקודמות.

הבנתי שיש הסכמה שלא יהיה כתוב: "מיטיבים עם המינהל", אלא: "לא יהיו מרעים".

אני לא חושב שהם יתנגדו לזה.

לא, יש פה שינוי.

הבעיה היא שלא יתחיל תהליך של כרסום. אמרת את הערתך, תן לי להמשיך לנווט ואחר כך נראה.

אני רוצה לברך אותך, אדוני היו"ר, על המהלך הזה. זה באמת הפתרון הנכון לבעיה. יש לי שתי הערות טכניות. מוצע לתת את הזכות רק למי שהזכות שלו הייתה בתוקף ביום תחילת החוק. זה דבר נכון ברמה העקרונית, אבל אני מבין שהייתה שם סיטואציה של אישורים שניתנו מפעם לפעם, ואני חושש ממצב שמישהו נפל במקרה כשהוא בין הכיסאות. היה לו אישור חודשיים קודם, היה לו אישור חודשיים אחר כך, אבל דווקא באותו יום לא היה לו. אני מציע שנמצא דרך לנסח משהו קצת יותר רחב מחוד של יום, של תקופה.

סעיף 1א (1) "מיום תחילתו של החוק".

עניין שני. העניין של "מיטיבים עם המינהל". אם הבנתי נכון, מה שהמינהל יקבל זה כסף בעבור החומר שמוצא פר טון. אם הבנתי נכון, זה מחיר אחיד לסוגי חומר מכל הארץ, אז זה יותר מצב שאנחנו מבקשים שישנו את הכלל שחל על כולם, במחצבה הזאת שמאריכים בה. אני מבקש הבהרה לעניין הזה.

לא הבנתי את השאלה השניה.

נניח שבעבור חצץ המינהל מקבל 100 שקל לטון בכל הארץ. אם אנחנו אומרים שנאריך להם רק אם מיטיבים עם המינהל, פירושו של דבר, שבמחצבה הזאת צריך להיות 110 שקלים לטון, בזמן שבכל יתר הארץ זה נשאר 100 שקלים.

המצב הפוך. הם שילמו פחות. עכשיו כשבאים להם להסדר אתם, לא גובים מהם, אלא במקום 60 יגידו להם 80.

אם כך זה לא צריך להיות "מיטיבים" או "מרעים", אלא ייקבע מחיר בהתאם למחיר השוק במקובל במחצבות שכבר עברו מכרז.

תנאי השוק.

אין בדיוק תנאי שוק, זה הקושי.

על פי מה שמקובל במינהל. אני מבין שלמינהל יש תעריף.

הנושא של ערב תחילתו של החוק, כבר בתקנה 93 דובר רק על מי שהייתה לו הרשאה באותו מועד. לא היה מצב שהיו כאלה שלא הייתה להם הרשאה. יכול להיות שהיו, אבל הם כבר בזמנו לא קבלו הארכה להרשאה, כי התקנה שהייתה מנוסחת ופקעה ב-1998, דברה - - -

את מצהירה לפרוטוקול, שלכולם הייתה הרשאה?

לא, אני אומרת שההרשאה הראשונה שניתנה ב-1993 ניתנה רק למי שהייתה כבר הרשאה באותו מועד. בזמנו לא טיפלו.

אז הייתה בעיה.

אנחנו עוסקים באוכלוסייה של מי שחלה עליה תקנה של 1993 עד 1998. זאת האוכלוסייה שעכשיו אנחנו ממשיכים אתה הלאה.

אדוני היו"ר, המשקיף יכול להבהיר את הנקודה הזאת? תודה. אני חושש ממצב שקרה, שההרשאות חודשו לא ביום שהם נגמרו, אלא רטרו-אקטיבית, אחרי 4, 5 חודשים של איחור, מסיבות ביורוקרטיות. אני לא יודע על מחצבה כזאת, אבל יכול להיות מצב שביום כניסתו של החוק לא הייתה לו הרשאה. זה עניין טכני.

אם ניתנה לו רטרו-אקטיבית, אז הייתה לו.

אתה לא יכול לתת הנחיות למישהו ש-10 שנים לא פעל על פי חוק.

אני לא מדבר על זה. אני מדבר על מישהו שאחרי חודש קיבל.

אם הוא קיבל אחרי חודש, אז היה לו.

זה מכוסה.

הזמן להעלות את הנושא הזה היה בתקנה הקודמת.

אם הרשה ניתנה אחרי חצי שנה רטרו-אקטיבית, זה אומר מבחינה משפטית שביום תחילתו של החוק היה לו.

ממילא התקנה הזאת לא יכלה לחול לפני גמר התקנה הקודמת. הנושא של התנאים המיטיבים. התפיסה היום היא שכאשר אנחנו מוותרים על ההוצאה למכרז אנחנו גם פוגעים בכל הציבור האחר שיכול היה ליהנות מזה, ואנחנו נותנים איזושהי הטבה למי שזוכה. לכן, בחוק חובת המכרזים, בנושאים אחרים שמדברים, למשל, על התקשרויות המשך, תקנה 3 (4), אומרת כי התקשרות נוספת המהווה המשך תוך 3 שנים, בתנאים זהים לה או מיטיבים עם עורך המכרז.

כאן זה לא תנאים מיטיבים, בהבדל מתקנה 3 (4), ששם מדובר על טווח של 3 שנים, כאן אנחנו מדברים על טווח ארוך. ההתקשרות הקודמת נעשתה מזמן, ולכן לא סביר לתת את ההתקשרות החדשה בתנאים הקודמים שהיו. זו הקונספציה, לא המצאנו את הגלגל. לא נותנים התקשרות המשך, אלא בתחרות או בתנאים שמיטיבים עם המינהל.

במחיר במקובל במינהל, אבל אין מחיר מקובל.

הוועדה תחליט.

אני אציג את הנושא באופן כללי. אני רוצה להציג את התפיסה שלנו, בראייה שלנו כמשרד המשפטים, כיועץ משפטי לממשלה. כשב-1992 המחוקק אמר שכל הגופים הציבוריים – והכנסת לאורך השנים רק הוסיפה יותר גופים – חלה עליהם חובת מכרז. היום כל גוף ציבורי חייב במכרז, כולל קופות חולים, תאגידים עירוניים, חברות ממשלתיות.

חובת המכרז נועדה לשרת שתי מטרות עיקריות. אחת, בראייה של הציבור, שהוא המזמין, לקבל את ההצעה הטובה ביותר. לא לשלם מחירים מופרזים על שירות או טובין שהוא קונה. בראייה של הציבור הרחב, זו אולי מטרה יותר חשובה, לתת שוויון הזדמנויות לכל הציבור, כשמדובר במשאבי ציבור. מחצבות, זו דוגמה יותר מובהקת מאשר אם משרד המשפטים קונה שולחנות או כיסאות, כי פה עוסקים בקרקע, שהיא ודאי משאב הציבור, וצריך לתת הזדמנות. לא מישהו שפעם תפס חזקה , לפני 10, 20, 30 או 50 שנה, זו תהיה נחלת אבות.

זה יותר מקרקע, זה מכרות.

כן. יחד עם זאת, כבר כשנחקק החוק, ב-1992, הוכרה הבעייתיות שיש עם המחצבות, ואז בתקנות ניתנה להם אורכה של 6 שנים, עד 1998. כלומר, מעבר לכלל הרגיל. היום אנחנו כבר ב-2003, כלומר נקודת המוצא, עוד לפני שהתחלנו את הוועדה, וההארכות הנוספות של הוועדה, אנחנו נמצאים במצב שכל המחצבות שעליהן חלות התקנות, קבלו כבר אורכה דה פקטו של 10 שנים.

אנחנו עכשיו אומרים מה יהיה מעבר ל-10 שנה, שזו כבר תקופה מאוד משמעותית. עכשיו התקנות באות לאפשר הארכה נוספת, על בסיס בדיקה פרטנית של כל מחצבה, באיזה מצב היא נמצאת מבחינת ההשקעות. גם אחרי שתסתיים תקופת ההארכה ויהיו מכרזים, לא צריך להיות גאון כלכלי בשביל להבין שלמי שמחזיק במחצבה יש יתרון מובנה, אינהרנטי, בתחרות.

הוא בנה את היתרון הזה.

נכון, אבל זה נמצא תמיד בכל שוק – בוודאי שוק מונופוליסטי -כשפותחים לתחרות, מי שנמצא כבר בשוק יש לו יתרון. יש לו כבר תשתיות, יש לו ידע, יש לו חוזי אספקה, וכאן גם ייכנס העניין של העובדים.

יכול להיות גם מצב שאתה בא לוועדת מכרזים, והיא אומרת שהאידיאולוגיה שלה הוא לפורר את המבנה הקיים, ואתה בתור בעל הבית – בוודאי אם אתה בעל בית גדול – תפורר, תפסיד.

המכרזים שיוציא המינהל לא יוכלו לשקול שיקולים כאלה. כדי להגביר את התחרותיות, נבחר לפי ההצעה הכי טובה.

כמה מכרזים עשיתם במשך השנים?

הוצאנו במידה שאפשר.

אני מבקש לצמצם, אין לנו הרבה זמן, ואני רוצה להעמיד את זה להצבעה.

מחצבות זה לא מאגר בלתי נדלה, כי מחצבה צריך שתהיה איזו תוכנית מתאר. היום יש תוכנית מתאר ארצית, מחוזית וכו', אי אפשר סתם מהיום למחר לפתוח מחצבה. יש איזה מאגר, ולגביו יש את האינטרס של מי שנכנס, השקעות ועוד, ומצד שני הנושא של לתת הזדמנות לאחרים, וגם למצוא איזושהי תחרותיות בענף, כי זה לטובת האינטרס של כלל הציבור. לכן, למערכת הממשלתית הסיטואציה הזאת היא מאוד קשה, והפשרה הזאת מאוד לא פשוטה. אנחנו נמצאים במצב בו הם כבר קיבלו 10 שנים בונוס, מעבר לשאר.

אולי ב-10 שנים האלה הם השקיעו מיליונים.

אבל אז הם כבר ידעו שהכל תלוי.

הם ידעו אז שב-1998 הם צריכים ללכת הביתה, ובפועל אנחנו נמצאים כבר ב-2003. אנחנו בכל זאת מוכנים ללכת למהלך הזה - -

הבעיה הייתה עד 1992, שלא היה חוק חובת המכרזים, וכל 3 שנים אמרו להם להמשיך.

חה"כ איתן, החשיבות הגדולה ביותר של מה שאתה עשית, שאנחנו נמצאים במסלול של לסגור את העניין בסופה של הדרך.

נכון, זה ייקח שנים, אבל בסופו של דבר זה ייגמר.

אז ייקח שנים, אבל לאט לאט זה ייגמר.

זה באמת השיקול למה בכל זאת, למרות הרבה כאבי בטן והסתייגויות של הרבה גורמים במערכת, הוחלט ללכת על המהלך הזה, כי לא רוצים להשאיר פה פצע פתוח. גם אם משלמים מחירים כאלה או אחרים צריך להכניס את זה למסלול מובנה, עם תחנות ברורות, שזה הולך ונפתר.

לגבי התקנות, יש לנו אפשרות שאנחנו נאשר את התקנות, ואני אלך לקראת ההערות שהושמעו כאן. נוציא לכם הודעה שהתקנות מאושרות בכפוף לכך שיהיה כתוב: "שאינם מרעים עם המינהל".

זה בלתי אפשרי.

אתם יכולים לא לאשר אחר כך, אנחנו לא מוציאים תקנות.

אין פרוצדורה כזאת.

לפי תנאי שוק, יש שוק. התנאים הקיימים הם הרבה פחות מהתמלוגים. תאפשר להם לשלם תמלוגים נמוכים?

לא, "שאינם מרעים", משאירים את המצב הקיים.

המצב הקיים לא טוב, זה צריך להיות פלי תנאי שוק.

יש מחירון של המינהל לכל הארץ.

אי אפשר, מפני שאין מכרזים בסדר גודל כזה.

שיעלו לכולם, לא יכול להיות שתהיה דיפרנציציה בין המכרות השונים.

בהתאם לתנאים שייקבעו לכולם.

זה בסדר גמור.

אם הגענו להסכמה, תנסחו.

יש שוק מצומצם, אבל שוק.

אפשר: "לפי תנאי שוק".

אני מסכים עם חה"כ רביץ, אני לא יכול לחיות עם הניסוח של הסעיף הזה, עזוב את התוכן שלו.

אם יהיה "מיטיבים" כפי שזה, אני מצטער מאוד, אני אחד מ-14 החברים שחתמו, אבל אני לא יכול להצביע על דבר כזה.

תשאירו את זה כרגע.

הרוב לא מסכימים לניסוח הזה.

אני משאיר את זה כרגע, אני לא נוגע בנקודה הזאת, אנחנו נחזור אליה, נציג אותה, ואיך שהיא תובא היא תובא. חה"כ תמיר, בבקשה.

מתוך המהומה, לא הבנתי מה התשובה. העלו פה כמה הצעות, אני רוצה לשמוע עכשיו, כשיש שקט, מה הם אמרו לגבי המשפט האחרון.

אני אחזור לנושא הזה, לא סגרתי אותו.

כולם מסכימים שהניסוח הוא אומלל, וצריך לתקן אותו.

אני רוצה לגמור את הכל ולחזור לזה בסוף, זה מה שביקשתי. חשבתי שאת רוצה לברר את עניין העובדים. זה הנושא שאני רוצה שניגע בו כעת.

בעניין של העובדים היה ניסוח מאוד מפורט, חשבנו עליו הרבה, לגבי זכויות העובדים. נדמה לי, שלא יעלה על הדעת, שתהיה תקנה ותהיה החלטת ועדה. לא מעמדה של החלטת ועדה כמעמדה של תקנה. החלטת הוועדה לא מחייבת אחר כך את הוועדה הציבורית שתשב. לכן, אני לא מקבלת את זה שסעיף העובדים יצא מכאן.

הוא לא יצא. אני לא מבין, ישבתי מולך, ואת חתמת על זה, שזה לא יהיה בתקנה.

בוורסיה שאני ראיתי, עניין העובדים היה בפנים.

איפה, תראי לי את זה באיזושהי ורסיה. על מה את מדברת, את אדם רציני. איך עניין העובדים יכול להיות בתקנות בכלל, הרי אין סמכות להכניס את זה לתקנות, זה צריך להופיע במכרז. לא דובר על זה מעולם, ואת חתומה על זה בחתימת ידך, שזה יהיה פרק בהחלטת הוועדה. את לא יודעת על מה את חותמת?

אתה עכשיו נסער. היה ניסוח, והניסוח שונה.

תראי לי איפה היה ניסוח כזה.

אני לא יו"ר הוועדה, ואני לא מחזיקה בידיי את הניסוחים. היה פה דיון בפעם שעברה, ועלה עניין העובדים. דובר שייכנס גם משפט בעניין שמירה על זכויותיהם.

אני מודיע בצורה מפורשת ביותר, לא יכול להיכנס בתקנות, זה לא עניין לתקנות בכלל. זה שייך לעניין המכרז. סוכם שאנחנו נרשום כאן הודעה שתחייב את המינהל, כחלק מהחלטה, שתהיה בפרוטוקול שלנו, שתהיה עדיפות לעובדים הקיימים. זה מה שסוכם.

וכשהוועדה יושבת, היא לא מחויבת לחשוב על העניין הזה.

הוועדה לא נוגעת בעניין.

הוועדה צריכה לשקול האם להאריך חוזה למחצבה מסוימת או לא. האם היא צריכה או לא צריכה להתחשב בעניין העובדים?

יש קצת היגיון.

ההגיון הוא מאוד ברור. כשיושבת הוועדה ומחליטה אם להמשיך את החוזה עם מחצבה מסוימת, שיקול מעמדם ותנאי עבודתם של העובדים צריך להיות חלק משיקולי הוועדה.

מה זה רלוונטי עכשיו. בא בן אדם ואומר: לי יש זכויות, אני השקעתי כסף, אני רוצה פיצוי. מה עניין העובדים כאן בכלל? אנחנו מגנים על העובדים, את לא מגנה על העובדים עכשיו, את מגנה על בעלי המחצבות.

לא נכון.

זה נכון מאוד, את עכשיו מגנה רק על בעלי המחצבות, ואגיד לך למה.

כל פעם שאתה לא רוצה לקבל עמדה - - -

זה לא שאני לא רוצה. ישבתי כאן בדיונים - -

גם אני ישבתי בדיונים.

אני לא יודע כמה ישבת. את מדברת על נוסחים שאף אחד לא ראה ואף אחד לא שמע, ואת אומרת לי בביטחון: היה נוסח של תקנות שזה היה בפנים. את לא מסוגלת להראות.

אני לא מחזיקה את התכתובת של הוועדה אצלי.

את לא מחזיקה, אבל למה את מעזה להגיד שהיה נוסח כזה? מאיפה את לוקחת? לעומת זאת, הנוסח שאת חתומה, בכתב ידך, את אומרת: אני לא מבינה כלום, לזה אני מתייחסת. נוסח שלא היה פה על השולחן, את אומרת שהיה. איזו צורה זאת? איזה דיון זה? איזו חברות זאת? איך אפשר בכלל לשבת לשולחן אחד, על מה? אני לא מבין עם מי אני מנהל פה את העסק, עם מי אני מדבר? את רוצה להגיד לי שביני ובינך יש פער של אי הבנה? פתאום יש נוסחים שאני לא ראיתי, ואף אחד לא ראה חוץ ממך. פתאום הנוסח שאת חתומה עליו, לא רלוונטי. מה זה? אני יכול לכבד אדם שאומר שהוא לא מוכן להיכנע לשום עניין, לא מוכן לשום פשרה, זו עמדה. אבל איך אפשר לבוא עכשיו והמציא דברים שאין להם שחר?

אתה יוצר מצב שבדיון שיתקיים, לפי סעיף ג' של התקנות, עניין העובדים לא יעלה. שתשב הועדה, ועניין העובדים יתרום - - -

זה לא רלוונטי לוועדה הזאת.

כי העובדים הולכים עם בעל המחצבה, הוועדה עוסקת בהערכה לאותה מחצבה.

גם בשאלות של הפרטה וגם בשאלות אחרות זה לגמרי לגיטימי לומר ששיקול העובדים יילקח בחשבון.

בהחלטה להאריך לבעל המצבה את הזמן, לתת לו פיצוי?

הבנתי.

עו"ד טישמן, אני מבקש ממך לצאת עכשיו החוצה. מה זאת אומרת היא צודקת? אתה מייצג את העמדה של העובדים? אתה מייצג את האינטרסים של בעלי המחצבות.

גם של העובדים.

לא, לא של העובדים. משלמים לך שכר בעלי המחצבות, העובדים לא משלמים לך שכר.

אתה רוצה להרוג נושא – תעביר אותו לוועדה, אבל במקרה הזה הוועדה באמת לקצר את התהליך, ולסיים את העניין. מי ממנה אותה?

תכף תקבל תשובה. אם באמת רוצים להגן על זכויות העובדים, יש לסייע בגיבוש ההחלטה כרגע. ראשית, צריך לשמוע מה אומר המינהל.

חה"כ תמיר, הוועדה שהוקמה לפי סעיף ג', ושונתה מהוועדה הקודמת, היא אמורה להחליט האם לבעל המחצבה המסוים יש מקום להאריך, ובכמה להאריך. כולם מעסיקים עובדים, זו לא השאלה. במידה והוועדה תגיע למסקנה שאכן צריך להוציא את המחצבה למכרז, אז יבוא הרגע לשקול את נושא העובדים, והשאלה באיזו דרך.

הדרך שאנחנו חשבנו שהיא נכונה, והיא גם ראויה מבחינת דיני המכרזים, היא לתת התייחסות במכרז שנוציא לנושא העובדים. למשל, דרך אחת, במשאים ומתנים עם ההסתדרות, כשהיה נושא הכורים הותיקים, זה לתת בונוס בשקלול ההצעות שלהם באחוז מסוים, למי שייתן מענה לנושא העובדים. מענה, זה שהוא יתחייב להעסיק X עובדים, למשל. דבר כזה קיים בדין ואפשר להשליך אותו. למשל, יש העדפה לתוצרת הארץ - אחוזים מסוימים – חשבנו משהו בוורסיה הזאת, לתת מענה שיעשה את העסקת העובדים כדאי למציע. הרי זה בסופו של דבר מה שאנחנו אמורים להביא, תוצאה שתיטיב עם כולם, עם המעסיק החדש ועם העובדים הקיימים.

זה אומר שעניין העובדים נכנס אחרי שהתקבלה החלטת הוועדה.

אם נותנים בונוס, זה צריך להיות במסגרת השיקולים לקביעת זוכה.

במכרז.

השאלה היא מה יקרה. אתן מצב היפותטי. בא מישהו, כדאי לו מאיזה שהם טעמים, לקחת אזור ולא להפעיל אותו בשלב מסוים. אז הוא פגע בזכויות העובדים, ואין לזה פיצוי, כי הפיצוי יבוא רק במכרז שיהיה כרגע. יכול להיות שזה דווקא מישהו ותיק, שמחליט שהוא ממשיך בזיכיון, ובמצב שתיארתי הוא מפטר חלק גדול מהעובדים. אם אנחנו אומרים שחלק מהאינטרס שלנו בעניין הזה הוא גם האינטרס של העובדים, לא רק של המעסיקים, יש להכניס בשיקולים של הוועדה, לא בשיקולים של המכרז – יש כאן ני דברים נפרדים – גם את השיקול של העובדים.

ואם היא תגיע למסקנה, מה היא תעשה? היא תיתן למעביד בונוס, בגלל שהיא מביאה בחשבון את השיקולים של העובדים. מה היא תחליט? שבגלל העובדים בעל המחצבה יקבל בונוס?

ההחלטה שלה יכולה להיות גם לאכוף תנאי עבודה מסוימים. אני לא מצויה בתנאי ההעסקה.

אבל את חושבת. את רוצה לתת סמכות לוועדה, אז בואי נחשוב איך היא תפעיל את הסמכות.

אני רוצה שהוועדה תפעל על פי שיקול דעתה, ותיקח בחשבון גם בשאלת המשך מתן הזיכיון, את מעמדם.

בסדר, זה מה שהגענו, שהוועדה – אם היא רוצה להגן על העובדים – תיתן פרס לבעל הבית. בשאלות שלי אני מנסה להבהיר לך, שאני לא פחות ממך - - -

יבוא מחר מפעיל חדש שיהיה מוכן לפטר 10% מהעובדים, כי יש לו ציוד יותר מתוחכם, אני לא יודעת. אתה גורר אותי לדיון שאני לא מתמצאת בו ב-100%. כל מה שאני רוצה זה הוראה כללית ולא הוראה פרטנית.

בסדר, אבל את צריכה לעגן אותה במקום שבו היא צריכה להיות ממוקמת. התקנות האלה לא קשורות לעניין העובדים. מה שקשור לעניין העובדים, זה התוצאה, מה שיקרה לאחר מכן אם יוחלט על מכרז. את יכולה להתקדם בצורה ממשית עם המכרז – זו הנקודה בה את צריכה ללחוץ – עומד מולך נציג המינהל. נציג המינהל צריך לתת פה, עכשיו, מחויבות לפרוטוקול של הוועדה. אם לא יהיה שינוי, והוועדה תאריך לעולם ועד את המחצבות עד לגמר עתודת האבן, אז אין בעיה, המצב נשאר כמות שהוא. הבעיה היא מה קורה כאשר הוועדה מחליטה להחליף בעלים. הוועדה לא תחליט, אלא היא תודיע שזה יוצא למכרז על פי דרישות החוק.

עכשיו, עומד כאן נציג המינהל, שהוא יבצע את המכרז, וזו הנקודה בה את צריכה ללחוץ, אם את דואגת לעובדים.

אני לא ראיתי הרבה מכרזים שבהם אמרו: זה הפרוטוקול של הוועדה, וזה מה שהוועדה אמרה. לעומת זאת, ראיתי תקנות שיש להן כוח, לכן אני מבקשת משהו שיש לו כוח ולא פרוטוקול של ועדה.

אז תוציאי תקנות למינהל, אבל זה לא שייך לכאן. תוציאי לכל המינהל תקנות, אבל זה לא בנקודה הזאת. אני מבקש לחזור לעניין של הניסוח.

סיכמנו, אני מבינה שיש הסכמה לכך שבמקום שיהיה כתוב: "שיהיו מיטיבים", יהיה כתוב: "תנאי ההרשאה הנוספת יהיו מיטיבים עם המינהל בהתאם לאמות מידה שייקבעו".

לא, לא. המילה "מיטיבים" - - - קבלתי נוסחה אחרת והסכמתי לה. אחר כך זה הגיע אלייך, ואת רוצה עוד.

אני אנסח ונאשר.

ההצעה שאני קבלתי הייתה: "לפי הנהוג במינהל באותה עת".

אקריא את ההצעה שלנו.

רגע, אנחנו לא שומעים, תקריא שוב בלי כל הרעש הזה.

אני מודה לכל המשתתפים מכל הגורמים. תודה רבה, הדיון הסתיים. אנחנו עוברים לשלב ההצבעה. אני מבקש שיישארו כאן רק חברי הוועדה.

שיניתם את התקנות?

כן, אציג אותן.

הוא יקריא לנו כשיהיה שקט.

ההחלטה שלנו מתחלקת לשני חלקים. בחלק הראשון אנחנו מאשרים את בקשת שר האוצר, מר בנימין נתניהו, לאשר את התקנות, בכפוף לשינוי מהנוסח שהוצג, על פי הצעתו של חה"כ רביץ. בפסקה ב' יהיה כתוב: ,לא יינתן ככלל פטור כאמור, אלא אם כן תנאי ההרשאה הנוספת יהיו שוויוניים ובהתאם לכללים המקובלים במינהל".

יש כאן איזו סתירה.

לא, זה על דעת הממשלה. הודעות משלימות. אחד, נאמר וסוכם כאן, על דעתם של נציגי הממשלה, שהחל מרגע קבלת התקנות תימשך פעולת המחצבות הנוגעות בדבר בצורה חוקית. ייפסקו כל הצעדים של החקירה, והם ימשיכו לפעול כחוק.

את זה אתה לא מעמיד להצבעה, אני מבין.

לא. אנסח את דבריי מחדש: ייפסקו פעולות האכיפה. יש פער זמן מרגע שהתקנות פורצות את המחצבות כי הם צריכים להיערך לזה.

אנחנו כרגע לא יודעים לכמה זמן, למתי. אני מבקש שזה יירשם.

יש כאן פרק זמן קצר. הם יגישו את הבקשות ויקבלו את התהליך. בינתיים, יש הבנה שלא יינקטו צעדים.

זה לא מספיק.

מה אתה רוצה?

הוועדה מודה שהיא עבריינית.

כמו ברדיו הפירטי.

אני נגד רדיו פירטי, אני בעד לתת רשיונות.

זאת הייתה הערה ראשונה, אנסח אותה מחדש. הפעולות של המחצבות המדוברות תהפוכנה לפעולות לגליות, מוכרות על ידי היועץ המשפטי לממשלה. את זה אצתה לא יכול להגיד. אתה יכול להגיד שיתאפשר להם להמשיך לעבוד.

הוא אמר את זה, אני חוזר על מה שהוא אמר. לפעמים יש לי קצת טעויות בניסוח, אבל יש משהו שעומד מאחורי הדברים. בתקנות עצמן לא כתוב שגם בעוד שנה יש להן חוקיות. על זה הוא נתן לי הודעה. שאלתי אותו מה יהיה, מעוד חודש וחצי זה יכול להיות בסדר. הוא אמר לי שאכן כך יהיו פני הדברים. בלי זה אין בסיס להחלטה, חבל על ההחלטה שלנו.

נקודה שניה. מובן ומוסכם על דעת גורמי הממשלה, שמרגע שהתקנות נכנסות לתוקף, המחצבות בהן מדובר פועלות באורח חוקי.

וזה הרגע של ההחלטה שלנו.

מרגע הפרסום ברשומות.

אז זה עוד יום, יומיים, אבל אנחנו גומרים את הפרשה. הערה נוספת. אנחנו רושמים לפנינו את מה שנאמר כאן על ידי היועצת המשפטית של מינהל מקרקעי ישראל, שאם וכאשר יהיה -כתוצאה מהתקנות האלה, ופעולתה של הוועדה - שינוי בהעברת בעלות בכל מחצבה שהיא, זכויות העובדים יועדפו בדרך שבה המכרז יכלול במפורש העדפה למי שישמור על זכויות העובדים. הדבר הזה נאמר, והוא חלק מההחלטה וההתחייבות של המינהל.

המילה העדפה אינה נכונה, ניקוד במכרז.

ניקוד. הוועדה קוראת למינהל ולרשויות אכיפת החוק לפעול נגד המחצבות הפירטיות.

מה לגבי הפיצוי של בעלי המחצבות.

הם כבר 5 שנים מעבר לחוק.

הם מקבלים פיצוי על ידי החלטת הוועדה שדוחה את יישום החוק. אני רוצה לומר שיש כאן פשרה מרחיקת לכת. באופן פרקטי, אנחנו נותנים כאן לתהליך ארון מאוד, שיימשך שנים ארוכות, היתרון הוא שלפחות בעוד X שנים אנחנו ניישם את החלטת הכנסת מ-1992, שיהיו מכרזים. נחנו עושים היום מהלך של לגליזציה, זה לא יהיה בכוח, אלא יהיה כתוצאה מפשרה.

אני מאוד מבקש מחברי הוועדה להתאחד, אני חושב שזו החלטה טובה. היא גם תיתן מענה חשוב לעניין של הלחצים, כביכול, על חברי כנסת. שמענו, הקשבנו, פעלו כאן גורמים, זו מדינה דמוקרטית. יש לנו את שיקול הדעת שלנו.

מכיוון שבנוסף להצבעה על התקנות שלגופן – שאין לי בעיה להצביע עליהן – נתת גם הצהרה מלווה של הוועדה, האם לא ראוי שבהצרה הזאת נוסיף לפחות איזשהו סעיף שאולי הוא נגזר מזה שאין בתקנות אלא מה שיש בהן. עניינן מחצבות שנמצאות ומתופעלות מכוח החלטה של ערכאה שיפוטית.

זה לא פוגע, להפך. היו מחצבות בודדות, את זה אני אומר לך מהיכולת שלי להביא את בעלי המחצבות להסכמה, שהתלוננו. אמרתי להם שילכו לבית משפט. אלה שרצו הלכו כבר. הצו לא פוגע בזכויות שלהן.

מי בעד ההחלטה, ירים את ידו.

הצבעה
בעד: 10
נגד: אין

5

אושר. תודה רבה.

בהיותי סגנית שר התשתיות הלאומיות, אחת הבעיות שניצבה בפנינו והייתה כמעט בלתי פצירה, ומאוד כואבת, ומאוד בעייתי, הייתה הבעיה של המחצבות. אני מאוד שמחה שהגענו למצב שהצבענו בעד והתקנות התקבלו. אני רוצה לברך את יו"ר הוועדה שהקדיש זמן רב ומאמצים ניכרים, כדי להגיע לזמן הזה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.