כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד האישה/6821



5
הועדה לקידום מעמד האישה –
3.7.2003

פרוטוקולים/מעמד האישה/6821
ירושלים, כ"א בתמוז, תשס"ג
21 ביולי, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס'
מישיבת הועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ה', ג' בתמוז התשס"ג, 3.7.2003, בשעה 14:30
במשרדי עמותת נשים ונערות נגד אלימות, בנצרת

ס ד ר ה י ו ם


מפגש עם נשים ערביות מובילות/מנהיגות, דיון בנושא מעמד האישה הערבייה

דיני אישות, תעסוקה, חינוך, רווחה, אלימות

חברי הועדה: גילה גמליאל – היו"ר
אתי ליבני
ואסל טאהא

עאידה תומא – מנכ"ל עמותת נשים ונערות נגד אלימות
יהודה פוקס – מנהל מחוז חיפה והצפון, משרד הרווחה
נואל אבו חטום – מפקחת מחוזית משרד הרווחה
ראנין חסן – רכזת פרוייקט דירת המעבר
תגריד אל אחמד – עמותת כיאן
דועא שאמא – עו"ס מחוזית, מ. הבריאות צפון
סנא עייד עלאדין – מפקחת גני ילדים, משרד החינוך
מחמוד דיאב – מפקח מחוז צפון במגזר ערבי, משרד החינוך
איסר דובדבני – אגף הכשרה לפיתוח כ"א, תמ"ת חיפה וצפון
מרי חדייר – הרשות לקידום מעמד האישה
ג'ולי גדג' – מתנדבת בארגון נשות הדסה
עדי עדוי – הרשות לקידום מעמד האישה
אמאל פאהר – מנהלת אגף רווחה, עיריית נצרת
סגיר פתחיה – שוויון בין המינים בחינוך, מחוז צפון
אודט נימר – תנועת הנשים הדמוקרטית נצרת
עו"ד נסרין קבהא-עלימי – מרכזת ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ








מפגש עם נשים ערביות מובילות/מנהיגות, דיון בנושא מעמד האישה הערבייה

דיני אישות, תעסוקה, חינוך, רווחה, אלימות

שלום לכולם, אנחנו פותחים היום את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה, ואני רוצה להודות לכל הנשים שארגנו היום את האירוע ולעמותת הסיוע לנשים ונערות נגד אלימות.

הנושא שלנו היום הוא, מעמד הנשים במגזר הערבי אם זה מבחינת תעסוקה, זכאות לבגרות, אלימות כלפי נשים, רווחה וכל יתר הנושאים החשובים שעליהם נצטרך לדון. אין ספק שבזמן העומד לרשותנו לא ניתן יהיה להכיל את כל התמונה, ואם יהיה צורך הועדה תקיים ישיבה נוספת בנושא, אבל יחד עם זאת אנחנו נמצאים פה היום יותר לשמוע מאשר להשמיע.

אין ספק שבהיבט הנשי הנשים הן מקופחות והאישה הערבייה מקופחת כפליים, הן מעצם היותה אישה והן מעצם היותה ערבייה. אחוזי האבטלה מדברים על כך שרק כ- 20% מכלל הנשים הן נשים עובדות ובנוסף, הכניסה לתא המשפחתי בגיל צעיר תוחמת בסופו של דבר מספר מאוד מוגבל של אפשרויות מבחינת התעסוקה.

באחת הישיבות שלנו בועדה, בחנו כבר אספקט בכל מה שקשור לנשות עסקים וגם כאן האחוז הוא מאוד נמוך ולרוב מדובר או בירושות או בתחומי ניהול עסקים קטנים ולא בסדר גודל נרחב.

יש כאן את מסמך הרקע שהוכן על ידי המרכז למחקר ומידע, עם כל הנתונים שעליהם נעבור מאוחר יותר, אבל אנחנו היינו רוצים לשמוע מכם מעבר לכך, על כל הדברים שאתם רוצים שאנחנו כועדה נשים הדגשים באופן מיוחד.

תחילה, ברצוני להודות ליו"ר הועדה גילה גמליאל ולחברי הועדה אתי ליבי וואסל טאהא, אשר נענו להזמנה זו וטרחו להגיע למשרדינו ואנחנו מקווים שזו תהיה תחילת הדרך לשיתוף פעולה, ושביחד נוכל להמשיך ולפעול לקידום הנושאים החשובים לליבינו כמו מצב הנשים הערביות במדינה.

אני משמשת כמנכ"ל עמותת הנשים והנערות נגד אלימות, וברצוני להסב את תשומת לבכם לתיק שנתתי לכם שבין היתר מכיל גם מסמך המפרט חלק מהבעיות שברצוננו לפרוש בפניכם, וכן חומר רקע לגבי העמותה עצמה המארחת את הישיבה הזו.

היום יש לנו נציגות של כמה ארגוני נשים, ואני מקווה שתינתן להן ההזדמנות להשמיע כאן את דבריהן.

ברצוני להוסיף, היות וקודם שוחחנו על נושא תעסוקה והכשרה לנערות עלינו לשוחח גם לגבי תעסוקה והכשרת לנשים בכלל, והכוונה לנשים שלאו דווקא לכאלה שכבר נמצאות במסגרת שירות הרווחה. אחוז הנשים העובדות בקרב האוכלוסייה הערבית אינו עולה על 20% מתוך כלל הנשים העובדות, כלומר 80% מאוכלוסיית הנשים הן נשים שאינן עובדות ואינן משתכרות ועיקר העיסוק שלהן הוא עקרות בית או סיוע לעסקים משפחתיים שבסופו של דבר לא ניתנת להן עצמאות כלכלית במסגרות אלה.

אני חושבת שמאוד חשוב שכולנו נשלב כוחות וננסה לאתר מהן התוכניות הקיימות ולנסות להתרכז ולקחת על עצמנו את נושא העסקת נשים ערביות כנושא מאוד חשוב, כי אני לא רואה שהאישה יכולה להתקדם לאן שהוא כל עוד היא לא עצמאית מבחינה כלכלית.

אני חושבת שקיים נושא נוסף מאוד חשוב שהועדה צריכה לשים לב אליו, והוא נושא ייצוג של נשים ערביות בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. כיום, ישנם 37 נציגים מהמגזר הערבי בדירקטוריונים של חברות אלה, ומתוכם רק 6 נשים. השנה היתה עתירה בנושא זה לבג"צ מצד ארגון "עדאללה", תשובת הממשלה היתה שלא ידוע על נשים המתאימות לתחום הזה ובג"צ קבע ונתן להם שנה לתקון המצב המעוות הזה.

ביחד עם ארגון "עדאללה" ועמותות כגון: סיכוי, נשים נגד אלימות וארגונים נוספים, אנחנו עובדים על בניית מאגר שמות ופרטים של נשים אקדמאיות שיכולות לתפקד באופן מצויין. אני חושבת שכדאי וחשוב שנעביר לכם את הרשימה, ואתם כבר תפעלו בצורה שאתם תראו לנכון.

ברצוני להעלות גם את נושא סגירת המעון הסגור לנערות ערביות בעכו. להבדיל מהמקלט לנערות, המעון הסגור מיועד לנערות המופנות לשם בצו בית המשפט כאשר הבעיות שלהן הן הרבה יותר התנהגותיות והן בעלות דפוסי התנהגות שונים. המעון נסגר מאחר והעירייה אינה מוכנה שהמעון ימשיך לפעול בתוך העיר, וכיום התשובה של המשרד היא שיש כוונה לפתוח אותו מחדש ויש תקציב לכך, רק שהם לא מוצאים מקום מתאים למעון.

אני חושבת שהנושא הזה מאוד דחוף, במשך שנים פעל הצוות המקצועי של משרד העבודה והרווחה ביחד עם ארגוני הנשים, כדי לפתוח פרוייקט כזה.

אנחנו הגשנו שאילתות לשר בנושא הספציפי הזה והוא הבטיח לפני יומיים לעשות מאמץ אדיר לפתוח את המעון או לחילופין למצוא במהירות מקום אחר לפתיחת המעון.

במקרים דחופים כאלה, לא צריך לחכות לישיבות הועדה אלא אפשר לפנות אלינו ישירות ואנחנו יכולים לשלוח מכתבים לגורמים. לא צריך אפילו להגיש שאילתות, אלא פשוט לפנות לגורמים השונים ולבקש מהם לטפל בנושאים האלה בדחיפות. לכן אני חושבת שבנושא הזה כדאי להעביר אלינו את כל המסמכים הקשורים לנושא, כדי שנוכל להמשיך לטפל בזה.

ישנו נושא שאני חושבת שמאוד חשוב שכדאי שנתחיל לדון עליו, למרות שאולי לא נסיים אותו היום והוא כל נושא תוכניות שוויון בין המינים בבתי הספר הערביים, דבר שאני חושבת שזה חינוך לדור הבא וטיפול מניעתי לפני שאנחנו מגיעים למצבים בעייתיים.

למשל פרוייקט "העלאת המודעות" בעמותה שלנו, העביר בשנה שעברה 580 שעות של תוכניות על המודעות בבתי הספר, כאשר כל המימון וכל הצוות היה מצד העמותה עצמה.

אנחנו פנינו למשרד החינוך מספר פעמים, לגבי תוכנית "שפ"י" שעליה ממונה הגב' מרים שכטר, ורוב התוכנית פועלת בעיקר בקרב המורים, ואנחנו מדברים על תוכניות שעיקרן הוא בקרב התלמידים. אנחנו מדברים על הצורך בתוכניות המיועדות לתלמידים ומתחילות כבר בגילאי בית הספר היסודי ולא לחכות מעבר לכך.

אני חושבת שלמרות כל הרצון הטוב הקיים בכל הארגונים, אנחנו לא יכולות לבצע זאת לבד. אנחנו פועלות ככל שניתן וכבר מארבעת החודשים הראשונים של השנה, הצוות שלנו המורכב מ- ¾ משרה ו- 3 מתנדבות, אנחנו העברנו 320 שעות של העלאת מודעות בבתי הספר. יש צורך ויש ביקוש אדיר לנושא, ואנחנו לא עומדות בכך. אני חושבת שמן הסתם הגיע הזמן שמשרד החינוך ייקח על עצמו את הרמת הפרוייקט הזה, לא כפיילוט זמני אלא כחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר.

נודע לי שאתמול היתה ישיבת ועדה בנושא אלימות נגד נשים, ובמהלכה הוזכר מקרה של רצח נערה בנגב לפני כשבוע. אני לא ידעתי על הישיבה, אבל זו היתה נערה ששהתה במקלט ובגלל המצב הקשה שלה עם המשפחה היא לא רצתה לחזור למשפחתה, באיזה שהוא שלב אפילו היתה פניה לאחד המקלטים שבניהול העמותה שלנו במטרה להעביר אותה לשם, אבל אחר כך זה בוטל ולכן היא חזרה למשפחתה. ברגע שהנערה הגיעה ללשכת הרווחה בלאהייה, כדי לפגוש את העובדת הסוציאלית שלה לאחר מספר ימים ששהתה עם משפחתה, היא נרצחה בכניסה ללשכה. הדבר המזעזע היה, שגופתה היתה מוטלת מעל לשעתיים על הכביש. אז אני שואלת את עצמי, האם לנערות שלנו ולנשים שלנו לא מגיע יותר כבוד? אם זה בחייהן או במותן או במקרה הזה הרצחן? העובדה שגופה תהיה מוטלת בכביש במשך שעתיים, אינה לכבודו של אף אדם.

לדעתי צריך לבדוק את הנושא הזה והמקרה הזה במיוחד לעומק, והבקשה שלי היא שבישיבת הועדה הבאה, יהיה ניתן להקדיש זמן ולאפשר לנציגי הגורמים אשר טיפלו בנערה להיות נוכחים בישיבה, כדי שיוכלו להגיב על הנושא.

הועדה לא יכולה לחייב אף אחד להגיע לישיבות שלה אלא רק לזמן, אבל אפשר לבדוק את הדברים האלה בצורות אחרות ולאו דווקא בהרכב הועדה, ואנחנו נבדוק זאת ברגע שיהיו לנו כל הנתונים.

פרטים נוספים לגבי הדברים שדיברתי עליהם, נמצאים
בתיק שהועבר אליכם.

אני רוצה לשתף אתכן ולספר לכן על מפגש שקיימנו בכנסת עם נשים מהגליל, אשר עברו קורס מנהיגות פוליטית באוניברסיטת חיפה. למפגש הזה הגיעו נשים מכל אזור הצפון, כל אחת בתחומה סיימה את הלימודים באוניברסיטה והלכה לקורס הזה, כולן רואות את עצמן או בפתיחת עסקים או בשילוב במערך המוניציפלי הקרוב.

אני חושבת שצריך לקדם את הנושא ולהטמיע את חשיבות ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הערבית בכלל ובקרב הנשים הערביות בפרט. כאחת שמאמינה גדולה מאוד בחינוך, אני חושבת שהכל צריך להתחיל כבר מגני הילדים. ואישה שרוכשת לעצמה השכלה, לאו דווקא במוסדות להשכלה גבוהה, היא גם רוכשת את הכלים כדי להבין את הזכויות שלה, קודם כל כאדם ואח"כ כאישה עצמאית שיכולה להשתלב ולהתקדם. כאן צריכים לשים את הדגשים, גם לגבי אותן בנות הנמצאות במצוקה, כי לדעתי צריך לטפח ולפתח את האני הפנימי של האדם, וזה הדבר הכי חשוב.

העמותה שלכם מתמקדת בהיבט של נשים במצוקה, ואני תמיד מנסה לחשוב כיצד נוכל להגיע למצב שלא נצטרך זאת בכלל, הדרך עוד רחוקה אבל זה בדיוק הכיוון שצריך לשאוף אליו בסופו של תהליך ארוך מאוד.

אני רוצה להתייחס לנושא שהועלה כאן לגבי משרד החינוך והתרבות, ואני רוצה להבדיל בין עבודת המטה לבין עבודת המחוז.

כל הדברים הקשורים לתוכניות לימודים וכד', מטופלים במטה המשרד. יש אגף לתוכנית הלימודים לערבים, יש את היחידה לשוויון בין מינים, יש את הממונה על החינוך לערבים או מנהל אגף החינוך עם הערבים, כל אלה תפקידי מטה.

מה שאנחנו כמחוז עושים וגאים בכך, לפי הנחיית שרת החינוך ומנכ"ל משרד החינוך, אנחנו נותנים העדפה לנשים במכרזים כאשר יש שוויון בשאר הדברים. כלומר, אם באים אישה וגבר והכישורים שלהם כמעט שווים מכל הבחינות, קיימת לנו הנחייה עקרונית לתת העדפה ואנחנו מבצעים זאת. אני אומר שוב, על פי הנחייתה של שרת החינוך ומנכ"ל משרד החינוך, אנחנו מקפידים לקדם נשים למשרות ניהול.

אני יכול להגיד שסה"כ מנהלות ערביות במחוז הצפון, מהוות כ- 70% מהמנהלות הערביות בכל ארץ. כלומר, המחוז הזה מוביל בעניין מינוי מנהלות למוסדות החינוך.

אני רוצה להוסיף שאני יו"ר ועדת המכרזים הקשורים לבתי ספר יסודיים חטיבות ביניים ובתי ספר מקיפים במחוז, והשבוע היה לי מכרז שבגינו נאבקתי קשות כדי לבשר לכם היום שרק שלשום מינינו מנהלת בבי"ס יסודי.

בועדות השיבוץ של מורים, קיימת מצוקה שהרי יש לנו היצע גדול של בוגרות עם השכלה והקיצוצים פוגעים גם באפשרות לקלוט מורים חדשים. גם בועדות שיבוץ, יש לנו שיטה מאוד משוכללת שבאה לעשות צדק בין מגישי בקשות. רק לידיעתכם, בשנה שעברה היה למחוז הצפון 4,752 בקשות, או לעבודה או להשלמת משרה או להעברה. על פי השיטה שלנו אנחנו מבצעים זאת לאחר שהמחשב נותן את פרטיו של המבקש וכמה נקודות זכות יש, ואז ברגע שאנחנו רוצים לשבץ מורה וקיים ניקוד שווה בין גבר לאישה, גם כאן אנחנו נותנים העדפה לנשים. אנחנו עושים זאת בגאווה ובחפץ לב, כי אנחנו מעוניינים לקדם את הנשים.

אני רוצה לומר שכל נושא השוויון בין המינים, זה לא מלחמה של אנשים אלא מלחמה של החברה בכלל. אני מאוד שמחה ומברכת על דבריו של מחמוד דיאב, ואני אומרת שכאשר מדברים על חינוך מילדות זה מה שחינכו אותנו כילדים בבתי הספר ובגנים. כולנו ספגנו מלכתחילה גם בשירים וגם בסיפורים, ואני מאמינה שכך זה גם באוכלוסייה הערבית, ש"אבא הלך לעבודה" ו"סבתא בישלה דייסה", את כל הדברים האלה אנחנו מכירים ואנחנו יודעים שהטמיעו לנו את הדברים האלה בצורה מאוד ברורה, מגיל ילדות ואפילו עכשיו עדיין אפשר לראות את הסימפטומים האלה, רואים זאת גם בפרסומים ובפרסומות, ובכל מקום אפשרי. וזאת הסיבה שאנחנו נלחמים בהרבה היבטים בועדה לקידום מעמד האישה, על מנת ליצור את השוויון המדובר.

אותו הדבר כאן, אני מאוד מברכת על הדברים שנאמרו, אבל אני רוצה להדגיש שהנשים אינן נלחמות בגברים, הן נלחמות במטרה לקבל את הזכויות שלהן ובשנים האחרונות גם הרבה גברים החלו להילחם לקבל את השוויון של האישה ואת הזכויות שלה, כי זה לטובת החברה בכלל. לכל גבר שיש ילדים הוא דואג להם ולכן הוא רוצה לראות את המכלול, כמו שהוא דואג לעצמו הוא גם רוצה נשים ראויות, חזקות וטובות סביבו.

המחוז פועל בתוך התפיסה הזאת. לגבי תוכניות הלימודים כפי שאמרתי, הכתובת היא לא אצלנו במחוז אלא במשרד הראשי בירושלים. ישנו אגף תוכניות הלימודים אשר אמור להכין את התוכניות המקצועיות, ישנו הממונה על החינוך הערבי שצריך להיות שותף בכל מה שקורה, יש את מרים שכטר בכל הנושא של שוויון בין מינים ועוד כהנה. בכל הדברים האלה יש דברים שהם עבודת מטה ודברים שהם עבודת מחוז ואני באתי מטעם המחוז.

אני מורה לילדים חרשים ומדריכה מטעם משרד החינוך בשוויון בין המינים. אני ליוויתי פרוייקט שנמשך במשך 3 שנים בחטיבת הביניים בתמרה, בשם "שוויון 2000", והפרוייקט הזה הביא תוצאות חיוביות אשר נותנות עכשיו פרי. כאשר אותן בנות שאיתן התחלנו בכתה ז' סיימו את התיכון, הן שברו את השיא של ממוצע הבגרות בבי"ס התיכון בתמרה, ושתי בנות מהפרוייקט הזה התקבלו ללימודי הרפואה בטכניון וכיום הן לומדות שם שנה שנייה.

אני מסכימה עם דבריו של מחמוד דיאב, שיש התקדמות בענייני הניהול. אבל יחד עם זאת, לפני שנה יצא חוזר מנכ"ל, שאני שותפה בכתיבתו, בעניין שוויון בין המינים בכל התחומים כולל התוכנית וחלוקת תפקידים בתוך בתי הספר. מה תפקיד המשרד לאחר יישום חוזר המנכ"ל, בנוסף להשתלמויות שאנחנו מעבירות, האמת היא שבמחוז הצפון, מקיימים רק כשליש מכמות ההשתלמויות בנושא שוויון בין המינים, המתקיימים בכל הארץ. יש לנו 6 מדריכות ויש לנו תקציב לקדם יסודי שקיבלו מרכזי הטיפול בנצרת, כדי להכשיר בנות העובדות עם ילדי הקדם יסודי, כיסינו כמעט את כל הגנים מבחינת ההשתלמויות לגננות, כמעט כל בתי הספר היסודיים עברו את ההשתלמויות, ואנחנו ממשיכות גם לשנה הבאה. במקביל יש לנו עוד שני בתי ספר תיכוניים, שאני מדריכה שתי מורות מכל בית ספר במגמת הסוציולוגיה או הספרות. זה מה שנעשה מטעם משרדה של מרים שכטר במחוז שלנו.

בנוסף לזה אנחנו עורכים כנסים בכל שנה, אם זה כנס של מפקחים, מנהלים, מורים, משתלמים וכד', המשתייכים למערכת החינוך. זה מוביל ומקדם, אבל רק מעט וזה עדיין לא מספיק.

יש לנו מחסור מקרב ההורים והתלמידים עצמם, כי אמנם אנחנו עורכים השתלמויות למורים אבל הנושא עדיין לא מחלחל לתוך הכתות עצמן בצורה הרצויה. צריך לעקוב אחר הנושא וצריך גם תוכנית מסויימת אשר תגיע לכל כתה וכתה, החל מגן הילדים.

אני מסכימה עם מה שפתחיה סגיר אמרה בנושא של שוויון בהזדמנויות בין המינים. האגף שלהם העביר השתלמויות בכל האזור, רק לגננות ולא להורים. אני בעד שיתוף ההורים בתוכנית הזו, במטרה להילחם באלימות בתוך הבתים ולא רק דרך המורים והמורות. צריכים לחשוב על איזו דרך כיצד לערב הורים בתוכנית הזו, על מנת שניתן יהיה להגיע לעומק הבעיה כדי לטפל בנושא.

אנחנו עובדים היום עם אחיות תחנות "טיפת חלב", במטרה לאתר נשים נפגעות אלימות המגיעות ל"טיפת חלב". בנוסף, אני כעו"ס מחוזית התחלתי לעבוד עם אחיות שכבר עברו את ההכשרה להריץ "קבוצות הצלה" בתוך טיפת חלב, לנשים בכפרים. מדובר בשתי תוכניות, האחת ב"עין-מהאד" והשנייה ב"דבוריה" אשר איתם גם עבדנו על תקשורת עם ילדים, וכיצד לנהל תקשורת תקינה בין אם ובת. ואולי אפשר לחשוב על טיפת-חלב, כמסגרת שדרכה אפשר להגיע להורים.

אני נציגת ארגון "כיאן" שהוא ארגון פמיניסטי שנוסד בשנת 1998, העובד דרך ארבעה פרוייקטים ברמה הקבוצתית והקהילתית, עם נשים במגזר הערבי.

אני הכנתי חומר, שאני מקווה שכולכם קיבלתם, שבו אני מתייחסת לסוגיית "אי העברת תשלומים", ואני אספר בקצרה על הסוגייה ועל הצעדים שנקטנו עד היום בנושא. המטפלות במשפחתונים הן קבלניות משנה לרשויות המקומיות, שזו כשלעצמה הגדרה בעייתית, והן מקימות את המשפחתונים בבתיהן באמצעות לשכות הרווחה.

מבחינת התקציב, 75% צריך להגיע ממשרד העבודה והרווחה והחלק הזה "נבלע" ברשויות המקומיות, המשתמשות בו לצרכים אחרים. זוהי בעיה מאוד קשה, מאחר והפיגור בהעברת הכספים למטפלות לעיתים מגיע למספר חודשים ואולי גם שנים. לידיעתכם, ישנן מטפלות שכבר שלוש שנים שהן לא מקבלות אפילו שקל אחד.

עכשיו אנחנו התחלנו לבדוק את הנושא, ואני חושבת שהיום אנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים. אנחנו התחלנו לבנות רשת תמיכה לפרוייקט הזה, והיום אנחנו נמצאים בקשר עם מספר חברי כנסת והרשות לקידום האישה בלשכת ראש הממשלה, ועם ראשי הרשויות הערביות המקומיות, וגם כל המחלקות לשירותים חברתיים מעודכנות וכולם כרגע "נמצאים בתמונה".

1 – העצמת נשים, בעיקר מבחינה כלכלית, ואנחנו עובדות עם המטפלות עצמן בחתך ארצי מבית ג'אן בצפון ועד הנגב, על הקמת ארגון מקצועי שייצג את מטפלות המשפחתונים, גם יהודיות וגם ערביות, והיום יש לנו כבר ועד ארצי למטפלות ומזכירות שזה בעצמו תהליך מאוד מעצים. היום, המטפלות במשפחתונים נמצאות בתחתית סולם העדיפויות, הן מצד השלטון בכלל והן מצד הרשויות המקומיות בפרט.
2 – זהו מישור יותר טכני, המיועד לחפש ולהגיע לפתרונות יותר קונקרטיים ומיידיים לבעיית העברת הכספים.

אנחנו גם עובדים במספר אלטרנטיבות ביחד, כדי שבמידה ואחת האלטרנטיבות לא עבדה, נוכל להשתמש באלטרנטיבות האחרות.

ביום ראשון או ביום שני הקרובים, תונח על שולחן הכנסת הצעת חוק שאנחנו הכנו, למנוע מהרשויות המקומיות להשתמש בכספים המיועדים למטפלות, למטרות וצרכים אחרים.

אני מודע לבעיה שהועלתה כאן, ואני הגשתי הצעת חוק לגבי כל התקציבים הקשורים לנושא הרווחה, ולאו דווקא המשכורות, המיועדים למטרה מסויימת במטרה לשמור ולהשקיע אותם ביעד עצמו.

אני רוצה להציע, שמאחר ואני ממשרד ראש הממשלה ולנו יש קשרים טובים עם ועדת השרים לחקיקה, הייתי מאוד ממליצה שכל ההצעות המוגשות בנושא של נשים, יגיעו אלינו מאחר ואנחנו נותנות עמדה מאוד חיובית ואנחנו ננסה לסייע.

ההצעה עצמה מתייחסת רק למטפלות המשפחתונים, ויש כ- 2,300 מטפלות גם מהמגזר היהודי וגם מהמגזר הערבי, ולמרות שמבחינה משפטית המעמד הוא דומה בשני המגזרים, הבעיה הטכנית של העברת הכספים היא יותר חריפה במגזר הערבי.

כמובן שאני קוראת מכאן לחברי הועדה לתמוך בהצעת החוק הזו.

אני מייצגת את תנועת הנשים הדמוקרטית. אנחנו לא עובדים רק בתחום החינוך, אלא התפקיד שלנו הוא לחנך נשים לגבי בעיות הילדים וכן לחנך אותן לשוויון בין המינים.

אני רוצה להוסיף לעניין העלאת המודעות, חינוך מיני ויתר הנושאים שעלו, כמפקחת בשירות לטיפול בנשים ונערות במשרד הרווחה, אנחנו מנסים לתקצב הרבה פרוייקטים כאלה, שמטרתם לעודד נערות וגם נשים לצאת לקורסים והכשרות להעלאת המודעות בחיי החברה ובתחום החינוך המיני, וכן העלאת המודעות הנשית שלהן וכו', וזאת על ידי קבוצות העשרה המופעלות על ידי הרשויות המקומיות ולשכות הרווחה, ומתוקצבות על ידי השירות, ואנחנו מאוד מנסים לפתח את הפרוייקטים האלה כי זה באמת נותן הן לנשים והן לנערות, את המודעות לצאת מהבית ולהתחיל להסתכל על החיים בצורה קצת אחרת.

אנחנו רואים בהבדל הקיים בנערות ובנשים כאשר הן מתחילות עם הפרוייקט וכאשר הן מסיימות אותו, וניתן לראות שהן כביכול נמצאות בנקודה אחרת עם שאיפות אחרות, כשהן רוצות להמשיך בלימודים או לצאת לעבודה. לדעתי השירותים האלה נותנים נישה מאוד חשובה לנערות ולנשים בתחום הזה.

היחידה הטיפולית שעומדת מולנו בשרותי הרווחה, היא לרוב נשים הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי, ואנחנו פועלים הרבה כיצד להכניס את הגבר לתוך מעגל המטופלים, כי לרוב הגבר נותן את המכות ולאחר מכן עומד בצד וצוחק על כולנו, איך אנחנו מלקקים את הפצעים בהתמודדות במתחים הקיימים במשפחה. לכן, יש לנו הרבה מאוד תוכניות בשירותים שונים ובתחומים שונים, אשר מטפלות בחיזוק מעמדה של האישה.

כפי שנאמר כאן על ידי אנשי מערכת החינוך, גם בתוך שירותי הרווחה רוב העובדים הסוציאליים הם נשים, וכך גם בקרב קציני מבחן. עד לפני כמה שנים, רוב קציני המבחן היו גברים והיום אחוז הנשים הולך וגדל בקרב עובדי המחלקות לשירותים חברתיים, ותמצאו בהן מעט מאוד עובדים סוציאליים גברים והרבה מאוד נשים, ובקרב קציני המבחן שם עדיין הגברים שולטים בתחום, אבל יש די הרבה נשים כי זה מקצוע שהתפתח ברבות השנים כמקצוע נשי ולא רק בישראל אלא בכל העולם.

אני לא מכיר את האירוע של לאהייה, אבל אני קראתי על המקרה בעיתונות ואני רוצה לומר שמשרד הרווחה חוקר כל מקרה של אלימות או של רצח, לא בצד המשטרתי אלא אנחנו חוקרים את התפקוד והידע שלנו, בכל מקרה של אלימות קשה במשפחה, אנחנו רוצים לבדוק את עצמנו האם שגינו בזרימת האינפורמציה, האם יכולנו לדעת על כך לפני זה.

באשר לתשלומים למשפחתונים, הבעיה קשה. בניגוד למה שמצויין פה במסמך, אין כאן השתתפות הורים ב- 25%. אני מכיר את הנושא, ומה שקרה הוא שהרשויות המקומיות "גלגלו" את ההשתתפות הזאת שאמורה להיות שלהן, על ההורים.

מה שאני רוצה לומר הוא, שהגזירות הכלכליות "מתגלגלות" בצורה כזו שאנחנו רואים עכשיו את התוצאות שלהן. הרשויות המקומיות נמצאות במצב של קריסה מוחלטת. זה לא קבלן משנה, אנחנו "קונים שירותים" מאותה משפחה ולרשות המקומית אין כסף לשלם עבור כל השירותים שהם קונים מספקים, כך שאין להם תקציב גם בנושא הזה.

לגבי סגירת מעון לנערות, אכן המעון לנערות בעכו נסגר אבל מדובר בסגירה זמנית ועיריית עכו לא מוסיפה לנו בעניין הזה, היא פשוט "נושפת" לנו בעורף ומחכה שהסגירה תהיה סופית ומוחלטת כדי שיוכלו "לשים יד" על המבנה הזה. התוכניות של המשרד הן לחזור ולפתוח את המוסד הזה.

אני מרכזת ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות, הועד הנו קואליציה של מספר ארגוני נשים, לזכויות נשים בפרט וזכויות האדם בכלל, וכן עורכי דין ועובדים סוציאליים שרואים את עצמם מחוייבים לקידום הנשים בתחום המעמד האישי.

בנושא נשים במגזר הערבי, עד עכשיו השיח הזה לא התנהל כפי שצריך לגבי זכויות הנשים במעמד האישי, כי זה אחד הנושאים שנחשב כטאבו שלא מדברים עליו ולא מעלים אותו.

האם תוכלי לומר לנו בקצרה, לגבי דיני האישות? מה קורה כשמתגרשים או כשנפרדים, איפה נמצאת הבעיה הגדולה?

קיימת בעיה רצינית לגבי השיפוט בענייני המעמד האישי, שעד עכשיו הסטטוס-קוו היה שרוב ענייני המעמד האישה המוסלמית למשל, היה רק בבתי דין "שארעים" ובעקבות לחץ של ועד הפעולה לענייני אישות וחברות כנסת שנרתמו כדי לסייע בנושא, בשנת 2001 היה תיקון לחוק שעכשיו נשים ערביות גם נוצריות וגם מוסלמיות יוכלו לפנות לבתי משפט לענייני משפחה, בתחום של אחזקת ילדים ומזונות.

עכשיו אנחנו נוקטים בצעדים נוספים כדי שהתיקון לחוק הזה יהיה ישים ויותר נשים יפנו לבתי נשים לענייני משפחה, כי עד עכשיו לא היו משתמשים בזה כל כך. כך שאחד הדברים שאנחנו כיום מבקשים, זה פתיחת בתי משפט לענייני משפחה באזורי מגורים ערביים, כי אנחנו יודעים שברוב המקרים האשה הערבייה הינה בעלת ניידות מוגבלת, כך שבמידה ובית המשפט לענייני משפחה יהיה מרוחק, היא תעדיף לפנות לבית הדין השארעי הן מבחינת מרחק וגם מבחינה כלכלית כי האגרות בו יותר זולות. לכן אנחנו חושבים שנוצר עוול מסויים בגלל שעד עכשיו אין באזורים הערביים אין שום בית משפט.

אמנם בנצרת עילית קיים בית משפט, אבל זה גם דוגמא למקום שיכול לשרת גם יהודים וגם ערבים. אנחנו פנינו לשר המשפטים הקודם בעניין, ומשם קיבלנו תשובה די מרגיזה. אני תוהה אם עד עכשיו, 20% מהאוכלוסייה לא זוכים להיות חלק מהמדינה מבחינה טריטוריאלית כדי שיהיה להם מערך של בתי משפט, האם זה יהיה סקטוריאלי עכשיו לבקש לתקן מצב כזה.

התשובה שקיבלנו בזמנו אינה מספקת, לכן אנחנו חושבים שדרוש אולי שיתוף פעולה מצד הועדה לקידום מעמד האישה, למען העלאת הנושא שוב.

אנחנו מבקשים שיהיה בית משפט לענייני משפחה, אשר ימוקם באזורי מגורים ערביים, והמקום המתאים שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו הוא "אום אל פחם".

מה שאנחנו חשבנו ברשות, זה לפתוח קורס של "טוענות", שהן כמו רבניות, "טוענות לבתי המשפט השארעי".

כיום יש דבר כזה. אבל אנחנו מדברים על האופציה הנוספת, שהיא הכרעה אזרחית ולא השארעית.

אבל כפי שידוע לנו ועל פי הבדיקות שלנו, כמעט ואין פניות להכרעה האזרחית, וזאת למרות החוק.

אני אומרת שהנושא היה בבדיקה של משרד המשפטים ואני יודעת מהדרג המקצועי שהם כן חושבים שיש אולי מקום להקים בית משפט שלום, שיוסמך להיות בית משפט לענייני משפחה, אבל לצערי זה לא זוכה להתייחסות כל כך רבה במשרד.

למה את מציעה דווקא את אום אל פחם?

לפי ניתוח המפה, כלומר איפה יש כיום בתי דין למשפחה ואיך הם פזורים מבחינת הנגישות. איפה שיש ריכוז אוכלוסייה ערבית ואין בית משפט קרוב, זה בעיקר בסביבות אום אל פחם והכפרים שמסביב. שם, שזה צפון המשולש אין שום בית משפט קרוב ולכן בחרנו את המיקום הזה. בנגב יש את באר-שבע, בדרום המשולש יש את כפר סבא, כך שהאזור שיש צורך שיהיה בו בית משפט לענייני משפחה, הנו אום אל פחם.

הנושא השני זה הצעת חוק שאני לא בטוחה שתגיע לועדה, היות שהיא לא מתויגת ישירות כנושא של קידום מעמד האישה, וזה לגבי הקמת יחידות סיוע בבתי דין דתיים: רבניים, שארעים, ודרוזים. אני חושבת שצעד כזה של הקמת יחידות סיוע, יכול להביא תועלת ממשית לקידום מעמד האישה, כהכנסת גורם מקצועי מתוך השיקולים שכאשר באים לדון בהחזקת ילדים או דמי מזונות לאישה, היחידות האלה יביאו מן הסתם לשיפור זכויות האישה בתוך בית המשפט. בעניין הצעת החוק הזו, אני גם שלחתי מכתב לועדה, אבל לא נעניתי וזו הזדמנות להעלות את הנושא הזה שוב.

ברצוני לחדד לגבי הנושא של חלוקת תקציב הרווחה. בדרך כלל, התקציב המועבר ממשרד העבודה והרווחה הוא בגובה 75% ויתר ה- 25% הרשויות המקומיות אמורות לתקצב. אבל בדרך כלל, לפחות ברשות שאני נמצאת בה, התקציב מהרשות המקומית מגיע ל- 40%.

כל הנושא של העברת הכספים לתקציב הכולל של הרשויות הוא בעייתי, מכיוון שהמצב התקציבי של הרשויות הוא קשה, ולכן זה מתעכב כמה חודשים ולא רק לגבי המטפלות במשפחתונים. צריך גם לציין שהמטפלות במשפחתונים הן מטפלות עצמאיות המנהלות ומתקצבות את הבית באופן עצמאי לחלוטין. המשמעות של הנושא היא, שכאשר הם לא מקבלים את הכספים מהרשות המקומית הם לא יכולים לנהל זאת כפי שצריך, וחודש על גבי חודש הם לא מחזיקות מעמד ויש צורך לסגור משפחתונים, או לחילופין לא נפתחים משפחתונים חדשים כי אף אישה לא רוצה לעבוד במקום שאין כסף.

לכן כל הקביעה הזאת של שכר תקציב ורווחה, זה תוחם בתוכו את כל התחומים, כולל: דמי כיס שאני לא יכולה לתת לנערה, דמי הרשמה לנערה בפרט ולנוער בכלל ועוד. כמובן שזה נושא שהמשרד מודע לו, ויש כל מיני הצעות חוק למפלגות השונות.

לדעתי זה לא צריך להיות רק לגבי שכר עובדים, כך אצלנו לפחות, אנחנו כבר שלושה חודשים לא מקבלים שכר והמשמעות היא שאנחנו עובדים רק עד שעה 13:30. כמובן שכאשר יש מקרי חירום חריגים כגון נשים מוכות המגיעות למשטרה, ילדים בסיכון וכו', אנחנו לא נועלים והולכים הביתה אלא אנחנו ממשיכים לעבוד וזה מאוד קשה.

לכן, אם צריך להיות לכך פתרון זה אמור להיות פתרון כולל, המשרד מודע לכך ואפילו הדרג הבכיר ביותר. כאמור, הנושא הזה משליך לכל מה שקשור בטיפול בנשים ונערות.

זו הצעת חוק של ייעוד משכורות או הוצאת משכורות מהתקציב.

אני קוראת לכך תקציב רווחה, היות ובתקציב רווחה נכללים גם ילדים הנמצאים במצוקה קשה מאוד, שהם אפילו מקבלים "דמי עידוד" כשהם באים. אני כוללת את כל התקציבים הנכנסים לתחום הרווחה, וזה תקציב גדול במיוחד, וזה מאוד מפריע. כאשר אני מקבלת את השכר שלי, זה עוזר לי לתפקד עד שעה 15:30 אבל זה מעכב טיפולים שונים אחרים שאני אמורה לתת. לכן, לדעתי הבעיה האמיתית היא המצב התקציבי של הרשויות המקומיות.

דבר נוסף שרציתי להתייחס, זה כל נושא הפרוייקטים והתוכניות בקהילה למען נערות ו/או נשים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה טוב מאוד עם המשרד, פה הוזכרו תוכניות שהן מאוד טובות אבל כל עוד אין משאבים זה לא יכול להועיל בכלום.

ישנו כלי שהוא טוב וידוע ועובד בקהילה, שיכול להזיז ולהרים פרוייקטים בנושאים כגון: הכשרה מקצועית, השלמת השכלה, פיתוח יזמות עסקית קטנה עם מט"י וכל המערכות הנותנות הכשרה מקצועית, ואנחנו אפילו מצליחים ביחד עם עובדים קהילתיים להכניס נשים למועצת התלמידים, ניתן להרים הרבה פרוייקטים, אבל זאת רק אם יש את המשאב העיקרי שהוא כוח אדם, וכאשר אין תקציב גם אין את משאב כוח האדם.

אני גם רוצה להתייחס לנושא טיפול באלימות במשפחה. בנושא הזה היתה ועדה לפני מספר שנים, ואחת המסקנות שלה היתה עובדת סוציאלית שתשב בתחנת המשטרה. בזמנו זה היה בנצרת, אבל היכן בדיוק זה הלך לאיבוד אני לא יודעת. אנחנו נתקלים כמעט כל יום בפניות, גם של נשים מנצרת וגם נשים מחוצה לה, ועובדת סוציאלית בתוך המשטרה יכולה לשרת המון, וזה נושא שחייב לתת מענה מטעם מעמד האישה.

העונשים שנגזרים בבתי המשפט על גברים אלימים הם משמעותיים? ידוע לכם מה קורה כאן מבחינת האלימות?

העניין הוא שלא תמיד זה מגיע לבית המשפט, כי לעיתים הפרקליטות מחליטה לסגור תיק לפני שזה יגיע לבית המשפט או שהמשטרה מחליטה לסגור תיק מבלי להעביר זאת הלאה לפרקליטות.

הטיפול של המשטרה בנושא הזה הוא מאוד מיידי, בזימון הגבר לחקירה או במעצר הגבר וכו'.

עובדת סוציאלית יכולה גם לתווך וגם לפעול בסמכות החוק כמובן, כדי להפנות יותר גברים לטיפול. כל הנושא של שיתוף פעולה וקשר עם המשטרה ומערכות הטיפול בתחום הרווחה, צריך להיות מאוד הדוק וכך גם אפשר להתקדם.

בפגישה הקודמת היה כאן נציג המשטרה וחבל שלא העלנו דברים אופרטיביים.

מאחר שאני נתקלת פה בדברים הזקוקים לטיפול נקודתי, אני מציעה שתעבירו אלי את כל אותן דרישות ואני אוציא מכתבים לכל אותם גורמים וגופים, לנו הם יהיו חייבים לתת את ההסברים כדי שאפשר יהיה לטפל בדברים האלה. לפעמים רק על ידי פנייה, אפשר לפתור בעיות שלעיתים עקב סרבול בירוקרטי מיותר אנשים נאלצים לספוג את כל הדברים שאני שמעתי כאן.

נושא נוסף הקשור באופן עקיף למעמד האישה או למצב הנשים, הוא כל הטיפול של חולי הנפש בקהילה. משרד העבודה והרווחה אינו לוקח את האחריות לטיפול בנושא הזה, כפי שהוא לוקח את האחריות לטיפול באלימות או כל נושא אחר, וזה נופל בחלקו של משרד הבריאות.

הסוגייה הזאת לא מטופלת מספיק לגבי חולים שיוצאים ומסתובבים בתוך הקהילה, אמנם אנחנו מודעים ויודעים על הנושא, אבל זה לא מושתת בתקנים או בהכשרה או במסגרות שיכולות לתמוך בחולה שיוצא החוצה.

הנושא הזה קשור לנושא האלימות בנשים ואני אתן דוגמא. במסגרת הטיפול באלימות, משפחות כאלה אינן זוכות לטיפול כי אין מה לטפל אם הגבר הוא חולה נפש ובנוסף גם קיימות המצוקות הקשות של חוסר תקציב במשרד הרווחה. אתן לכם דוגמא: יש אישה הגרה בחדר אחד בבית חמותה, עם חמישה ילדים ובעל שהוא חולה נפש. נניח שהעובדת הסוציאלית לא כל כך יודעת מהו חולה נפש ומתי הוא לא לקח את התרופות ואיך זה משפיע, ומתוך חמשת הילדים אני צריכה לסדר משפחתון לשניים מהם, וכמובן שאני צריכה גם לתמוך במשפחה ולתמוך באישה, אבל אין לי את כל המשאבים האלה. אין לי את המשפחתון, אם זה מחוסר תקציב או שלא ניתן למצוא משפחתון, אין גם תקציב למועדוניות טיפוליות שזה בעצם חינוך משלים וחסרות לנו מועדוניות כאלה בכל נצרת והסביבה, התוצאה מכך היתה שאותו גבר חולה, דקר את אישתו 16 פעמים.

כך שכל הנושא של מעמד האישה, מצבן של הנשים, חוסר המודעות והמשאבים וללא כל התפיסה הכוללת המשלימה, אנחנו והעובדים הסוציאליים עם התקציב הנוכחי שקיבלנו לאחר כל הקיצוצים, חסרי אונים מול מצבים כאלה.

אני רק רוצה לומר, כדי שלא להפיח כאן איזה שהן תקוות מעצם העובדה שאנחנו כאן, אני רוצה שיהיה ברור שלא יהיה ניתן לטפל בכל הבעיות האלה, וגם "הסימפטום" הזה שאת מדברת עליו אני לא חושבת שזה משהו שאנחנו יכולים לטפל בו מהועדה, אלה בעיות שהן כואבות וגם כואב לנו לשמוע אותן אבל אלה לא התחומים שיכולים לטפל בהם מטעם הועדה לקידום מעמד האישה.

אני מציעה שנתחיל לראות כיצד אנחנו יכולים גם את הדיון הזה להוביל לכיוונים הנכונים, מהבחינה במה אנחנו באמת יכולים לבוא ולסייע, וזו בעצם גם מטרת הביקור שלנו. יש כאן הרבה דברים שעלו, ואנחנו גם נבדוק כיצד אנחנו מקדמים ומטפלים בהם.

ברצוני תחילה לברך את יו"ר הועדה ואת חברי הועדה על הביקור שלהם בשטח כדי לראות את הבעיות הקיימות במגזר הערבי, במיוחד בעיר נצרת וזה מראה צעד של נכונות לפעול בנושא.

אני נמצא בתפקידי ברשות לקידום מעמד האישה מזה שלושה או ארבעה חודשים, וכבר הספקתי לבקר באזור הנגב והצפון, אצל הבדואים הדרוזים נוצרים ומוסלמים נפגשתי עם ראשי עמותות ויועצים וגם ראשי רשויות.

יש הבדל בבעיות הקיימות בכל ישוב ובכל אזור. למשל יש הבדל בנשים הערביות בערים מעורבות כמו תל-אביב יפו, נצרת, עכו, רמלה-לוד וכו', לכל מקום יש את הבעיות משלו.

אני חושב שקיימים מספר נושאים שבהם אנחנו פועלים מבחינה תקציבית, וזה בזכות מרי חדייר, וזה העברת תקציבים מקרן עזבונות ליועצות ולעמותות הערביות הפעילות בקרב הנשים. אני כאן מציע ליו"ר הועדה לקידום מעמד האישה, לפנות לקרן העזבונות על מנת שזו תיתן תמיכה בעמותות, ואני אפרט מדוע.

לאחר האירועים של ה- 11 בספטמבר, לקרנות בחו"ל לא קל לתמוך בעמותות בישראל, כי הן לא מכירות את העמותות ומה הפעילות שלהן. כפי ששמעתי, שלא כמו בעבר, התמיכה של הקרנות בחו"ל בעמותות בישראל התדלדלה ונמצאת כיום בסימן שאלה. כמו כן, הם רואים בישראל כמדינה מתקדמת ולא כמדינת מהעולם השלישי, ובנוסף המצב הכלכלי הפנימי של ישראל לא נמצא בשיא הפיתוח הכלכלי. כלומר, גם התמיכה מקרנות הפיתוח בארץ פחתה.

לכן, כפי שאמרתי, יש לפעול למתן תמיכה בעמותות. היום העמותות עושות "עבודת נמלים", שלא כמו פעם העבודה עצמה הינה ממוחשבת ובנויה על עובדים סוציאליים ועורכי דין בתחומים מתמחים בחינוך ונושאים שונים אחרים וגם ניתן לסמוך על התחקירים שאותן עמותות עושות. לדעתי כדאי גם לכנס את אנשי הדת השונים, בתחומים מסויימים כגון: רצח ואלימות במשפחה, כבוד המשפחה וכד'. היום ניתן לראות שהנושאים האלה נכנסים לדרשות של יום ראשון בכנסיה או יום שישי במסגד וכו' וכמובן שיש להכניס את הנושאים האלה גם למשרד החינוך.

לגבי יחידות הסיוע בבתי המשפט, כפי שיש בבתי דין רבניים, זה נושא ששמעתי גם מעובדות סוציאליות שנתקלות בזה. מדובר בנושא חשוב שהוא דווקא כן מקדם את מעמד האישה, במיוחד כשמדובר בגרושה עם בעיות הממתינה לדמי מזונות וכו'. חשוב מאוד שאישה זו תדע מה בדיוק מגיע לה, אם זה על פי החוק או על פי השארעי.

לכן חשבנו להכשיר טוענות שארעיות ערביות, אשר יופיעו בבית הדין השארעי המוסלמי. שהרי שם לא חייב להופיע רק עורך דין או עורכת דין, אלא יש את האפשרות להכשיר טוענות שארעיות אשר תוכלנה להופיע לפני אותו קאדי במטרה להגן יותר על האישה מפני אותן בעיות.

אני מכרמיאל וכולם יודעים שאני משתייכת להדסה. הארגון שלנו מתעסק לא רק בבריאות האישה, אלא גם באלימות נגד האישה, גם בחינוך וגם יש לנו מועדוניות. אנחנו יודעים שלממשלה אין מספיק תקציב, לכן אנחנו מידי פעם מארגנים תוכניות והופעות שונות, שבמהלכן אנחנו אוספות כסף ובכסף הזה אנחנו מאמצים את המועדוניות ומספקים להם את מה שהן צריכות.

דבר נוסף שרציתי להציע, מסביב לכרמיאל יש הרבה כפרים ערביים והנשים שם יכולות להצטרף לארגון הדסה ואז אנחנו יכולים לפעול ביחד עבור הנשים מהכפרים האלה.

אני רק אומר בקצרה שכל החומרים של הרשות מתורגמים גם לשפה הערבית, כמובן שיש לנו גם תקציב האצה של משאב מאוד חשוב, יש לנו משרה מלאה ברשות שהיא אמורה לטפל בכל הנושאים שנידונו כאן היום.

דבר נוסף שרציתי להביא בפניכם, לקראת הבחירות המוניציפאליות המתקרבות אנחנו הקמנו ברשות איזשהו פורום, בשיתוף עם כל ארגוני הנשים הגדולים, וכנראה שכבר בשבוע הבא נפנה במודעות בעיתונות המקומית, כולל במגזר הערבי, ובמודעות אלה נבקש מכל ראשי המפלגות להציב נשים במקומות ריאליים בבחירות המוניציפאליות.

רציתי רק להוסיף נקודה אחת לגבי הנושא של ההכשרה המקצועית, שרה חורש היא מנהלת האגף שלנו והיא נותנת דגש חזק מאוד לנושא של מעמד האישה, ישנה אצלנו גם מישהי בשם שרי כהן שהיא אחראית על אגף שנמצא בתוך האגף להכשרה מקצועית כשכל התפקיד שלו הוא לקדם את מעמד האישה בתוך אגף ההכשרה המקצועית, והמעורבות של האגף היא:

1 – לפני תחילת הפעולה, לגרום לאנשים לבוא לפעולות שלנו.
2 – בתוך הפעולה, לתת איזו יזמות לכל הדברים שיעזרו להם לאחר מכן.
3 – מלמדים אותם כיצד לנסח ולהגיש קורות חיים, שיסייעו להם במציאת העבודה.

אני מודה לכולכם. אנחנו קיבלנו כאן "מהשטח" את הדברים שצפו והמצוקות הקיימות כאן בקרב האוכלוסייה.

כפי שאמרתי קודם, במהלך הדיון כאן עלו הרבה דברים פרטניים ולכן אתם מוזמנים להעלות זאת על הכתב ולהגיש לנו ואנחנו נטפל בכל פנייה לגופה, כי לא מדובר במשהו אחד כסימפטום.

כמובן שיש דברים שהם סימפטום קשה, כמו נושא המטפלות שהועלה כאן, שזה דבר בלתי נסבל ולא אמור להיות ולדעתי זו פשוט עבירה על החוק, כי הרי זה לא מתקבל על הדעת ששלוש שנים הנשים לא תקבלנה משכורת, מדובר בהלנת שכר ואלה דברים שאסור בתכלית האיסור שהם יקרו. זהו מחדל שאני באופן אישי רוצה לטפל בסוגיות האלה, ולכן אני מבקשת להפנות אלי את כל הבעיות האלה כדי שאוכל לטפל בהן.

יותר מזה, לגבי נושא מעמד האישה והיועצות בכל רשות מקומית, מהנתונים שבדקנו מתוך 266 רשויות רק 188 רשויות אכן אוישו ומרבית הרשויות שלא אוישו הן דווקא במגזר הלא יהודי. גם כאן אני חושבת שמדובר במחדל שאנחנו גם מטפלות בו ואנחנו נתנו להם אולטימטום של שלושה חודשים ובמידה ולא יטפלו בזה אנחנו נפנה באופן ישיר לשר הפנים כדי שיישם בפועל את החוק וימנה בעצמו את כל אותן נשים.

אני פונה כאן אליכן, ואני רואה פה צוות מאוד איכותי, כנשים הנמצאות בשטח תעודדו נשים להתמודד לבחירות המוניציפליות, או שאתן בעצמכן תיקחנה חלק בכך, זה מאוד חשוב שבכל רשות תהיה אישה, כדי שהנשים תרגשנה את האפשרות והיכולות לבוא ולהסתייע בידן.

אני מאחלת לכולן הצלחה, ברצוני להודות גם לחברי הועדה ח"כ ואסל טאהא וח"כ אתי ליבני. לי באופן אישי הסיור מאוד תרם, ואני שמחה שיש דברים שהם זזים לגבי הפעילות של הנשים, אבל גם חשוב להבין שהדרך עוד ארוכה, זהו תהליך שבו צריך בכל פעם לבוא ולקדם נושא ועוד נושא, יש מקום להתמקד לפעמים בנושאים ספציפיים ולהבין שאמנם אי אפשר לטפל בהכל אבל חייבים להציב יעדים נקודתיים וכך ניתן יהיה ליצור מצב שהפערים האלה ייעלמו לאט מן העולם.

אני רוצה להודות על הביקור הזה, אני למדתי כמה דברים שנאמרו כאן שבהחלט הם נושאים שכדאי לקדם אותם. לגבי מה שאמרה היו"ר גילה גמליאל בסוף דבריה לגבי הייצוג הפוליטי, אני מחסידי הייצוג הפוליטי לנשים וכמו שאתן יודעות זו בעיה גם במגזר היהודי, וכל כך קשה לנשים להיכנס למפלגות היהודיות ועל אחת כמה וכמה למפלגות הערביות. זה לא בסדר שמבין 8 חברי כנסת ערבים, אין אפילו אישה אחת.

לכן אני ממש מבקשת אתכם, כפי שאני מבקשת מהחברות היהודיות שלי, תציגו מועמדויות ותתמודדנה, כי נשים בפוליטיקה יוצרות דמויות הזדהות ומודלים והן יוצרות איזשהו סחף שנשים אחרות הולכות אחריהן וזה דבר מאוד חשוב.

בהצלחה לכולנו, ואנחנו נעזור.

רוב הדברים שהועלו לא זרים לי, אני בא מהשטח והחברה הזאת, רוב הדברים מוכרים וידועים לי ולכן הצעת החוק הראשונה היתה להגן על הסוגיות שהועלו כאן.

גם אני בעד שנשים תתמודדנה ותצגנה את המועמדות שלהן לבחירות המוניציפאליות. בבחירות הקודמות בכפר כנא, אני אישית ביקשתי וחיכיתי עד הדקה ה- 90 לבחורה שהיתה מועמדת להיות ממלאת מקום אצלנו ברשות אבל בדקה ה- 90 היא נסוגה מסיבה שאינה ידועה לי. אבל אני רוצה לומר שאני בעד זה ואני תומך בכך ומעודד.

אני רק רוצה לומר שבנושא של הנשים, זו אחת הסוגיות שיש קונצנזוס מלא מכל הבחינות, בכל סיעות הבית. לא ראיתי שום מחלוקות באף אחת מסיעות הבית בנושא של קידום הנשים. ח"כ ואסל טאהא הוא חבר בועדה לקידום האישה והוא עושה עבודה מצויינת, ח"כ אתי ליבני ממפלגת שינוי ואני ממפלגת הליכוד, ויש גם ממפלגת העבודה, מכל המפלגות משלבים זרועות בנושא. זה באמת מה שצריך להיות מול עינינו, שאנחנו כנשים צריכות לאחד זרועות ולשלב ידיים וללכת קדימה כי יש לנו עוד הרבה עבודה.



הישיבה ננעלה בשעה 17:45