כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6754



20
ישיבה משותפת של ו' העלייה ושל ו' החינוך
2.7.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6754
ירושלים, י' בתמוז, תשס"ג
10 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 32 ופרוטוקול מס' 48
מישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ושל ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, ב' בתמוז התשס"ג (2 ביולי 2003), שעה 9:30

אפליית בני העדה האתיופית במערכת החינוך –
הצעה ל"דיון מהיר" של חברי הכנסת אילנה כהן ואילן לייבוביץ.

חברי הוועדה: קולט אביטל - יושבת-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
אילן שלגי - יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות
משה גפני
דוד טל
יגאל יאסינוב
אילנה כהן
אילן ליבוביץ
מרינה סולודקין
יוסי שריד

שוש איפרגן - סגנית מנהלת האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי,
משרד החינוך, התרבות והספורט
אודי בהט - מנהל אגף קליטת עלייה,
משרד החינוך, התרבות והספורט
יעל פרבר - מתאמת בין הכנסת למשרד החינוך, התרבות והספורט
תמר דסטה - לוביסטית, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אלי זרחין - יו"ר אגודה ישראלית למען ילדים עולים
רומן שניידר - מנהל מרכז מידע וייעוץ לתלמידים עולים,
אגודה ישראלית למען ילדים עולים
אדיסו מסאלה - יו"ר איחוד הארגונים של עולי אתיופיה
מולו עלם טמיית - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
שולה מולא - מנהלת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
יהודה הכט - מינהל אגף חינוך חרדי, עיריית ירושלים

וילמה מאור
יהודית גידלי

תמר מרימוביץ


אפליית בני העדה האתיופית במערכת החינוך –
הצעה ל"דיון מהיר" של חברי הכנסת אילנה כהן ואילן ליבוביץ

הצטרפו אלינו בדקות האחרונות שני חברי הכנסת שהגישו את הבקשה ל"דיון המהיר" בנושא השני שעל סדר היום, וזה למעשה המשך של אותו נושא שבו דנו קודם – התבטאויות גזעניות של מחנכת בית-ספר ברמת-גן, הצעה ל"דיון מהיר" של חבר הכנסת מיכאל נודלמן.

אנחנו עוברים לנושא השני של הישיבה, שהוא כאמור המשכו של הנושא הראשון שדנו בו. אנחנו נתחיל בחברי הכנסת, שבעקבות פנייתם מתקיים פה הדיון המהיר. חבר הכנסת ליבוביץ, ואחריו חברת הכנסת כהן.

העניין עלה לפני כשבועיים, בעקבות ידיעה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" לגבי בית-ספר רמות א' בירושלים בנושא היחס של בית-הספר לילדים האתיופים. הורים שבאו לרשום את הילדים שלהם לבית-הספר, אמרו להם שלא מקבלים ילדים אתיופיים לבית-הספר, לא משנה כרגע מה הסיבות.

זה מצטרף להרבה מקרים אחרים, כמו המקרה שקרה לפני כחצי שנה באשדוד בבית-הספר שעשה הפרדה בין ילדים אתיופים לילדים אחרים. יש מקרים שחוזרים ונשנים בכל הארץ, כמעט בכל מקום, כשמדובר בבני העדה האתיופית. לצערי הרב, משרד החינוך לא עושה דבר. תמיד יש ועדת בדיקה או חקירה, ועוד אף פעם לא ראיתי שמנהל סיים את תפקידו כתוצאה ממקרה כזה. עד שלא תהיה פעם ראשונה שמנהל יסיים את תפקידו בגלל מקרה כזה, לא ילמדו מנהלים אחרים שלא צריך לעשות את הדברים האלה. אנחנו חוזרים לימים קדומים, והיחס לעדה האתיופית בקרב חלק ממנהלי בתי-הספר וחלק מהמורים הוא פשוט מקומם.

זאת לא פעם ראשונה שעולה הנושא הזה. זה התחיל עם בריכות, ותמיד נתנו פתרונות מקומיים. אני לא חושבת שפה יכולים לפתור את זה בצורה מקומית, במיוחד שהכתב של "ידיעות אחרונות" צלצל לבית-הספר. אם היה מדובר בילד רגיל, היו מוכנים לקבל אותו. ברגע שאחר-כך הוא כביכול אמר שמדובר בילד אתיופי, אמרו לא בבית ספרנו. נכון שזה בית ספר פרטי, אבל הוא מקבל תקצוב מהמדינה. אני חושבת שפה שורש הבעיה, כי הפיקוח על החינוך במקרים כאלה צריך לדאוג שהמדינה תפסיק לתקצב את אותו בית-ספר. לא יכול להיות שעל-פי צבע, ובגלל שאלה אם עבר גיור או לא עבר גיור, הוא לא יתקבל לבית-הספר, למרות ששנה קודם אותו ילד היה בגן. אמרו לאותו ילד: עכשיו התחלפה ההנהלה, אנחנו לא רוצים אותך פה, לך למקום אחר.

אני חושבת שזה מביש שבשנת 2003 עדיין אנחנו דנים בזה. כל פעם עולה הנושא הזה. אני חושבת שמפה צריך לצאת פתרון. בוודאי שלא צריך לתת תקצוב לאותו מקום שמקבל תקציבים מהמדינה.

אני מסכימה למה שנאמר עד עכשיו. אנחנו לא רק שלא דנים על כך בפעם הראשונה, אלא שנדרשנו לדון על זה עם ומול משרד החינוך גם בבעיות נוספות. גם במקומות שבהם כן נקלטים או כן מקבלים ילדים אתיופים, מוציאים את שמם לרעה. מוציאים דוחות מסולפים על הישגיהם הנמוכים.


יש פה בנוסף לכל גם הפצת דימוי של התלמיד האתיופי, שהיא לא תואמת את המציאות מצד אחד. בהרבה בתי-ספר אין כלי עזר כדי לעזור לילדים האלה להיקלט. התופעה היא יותר רחבה. אנחנו לא יכולים לדבר אך ורק על קבלתו או אי קבלתו של ילד. דרך אגב, יש ערים שלמות שבזמנו לא רצו לקלוט אתיופים, כך שזה מצטרף לתופעה יותר רחבה במובן הזה. אבל אם אנחנו מדברים על התלמידים האתיופים, אנחנו עדיין מרגישים שלמרות כל הישיבות שקיימנו, אין התייחסות כפי שצריכה להיות במשרד החינוך, התרבות והספורט ובמשרד לקליטת העלייה, כי הרי מדובר בשני המשרדים האלה יחד לגבי כל מכלול הבעיות של קליטתם של הילדים האלה במערכת החינוך.

בשונה מהדיון בישיבה הקודמת שחלק מכם השתתף בו, שם הדיון אמנם יצא ממקרה פרטי, אבל התייחס לתופעה של התייחסות לא ראויה לעולים שדוברים שפה אחרת בתוך המסגרת. פה יש טענה שנובעת ממקרה פרטי על מסגרת שבכלל לא רוצה לקבל בני עדה מסוימת. הנושא הוא באותו קונטקסט, אבל הוא לכאורה ברמת חומרה אחרת.

אולי אפשר לשמוע את נציג משרד החינוך?

נמצאת פה סגנית מנהלת האגף הבכיר לחינוך מוכר שאיננו רשמי במשרד החינוך, והיא זאת שתיתן הסבר יחד עם אנשי בית-הספר, שאני מקווה שיגיעו במרוצת הדקות האלה.

למה רק הסגנית, למה אף פעם אי אפשר לראות את המנהלת?

היא היתה פה בישיבה הקודמת.

קודם כול, היא כן היתה. היתה תקלה, אנחנו שלחנו את מנח"י - מינהל חינוך ירושלים, ולא ידענו שזה בית-ספר חרדי. ברגע האחרון, בשעה האחרונה, כולם התייצבו.

אם זאת התשובה הספציפית יחד עם אנשי בית-הספר, אלה דברים שכנראה מאד מאד מעוותים מבחינה אינפורמטיבית במקרה הספציפי.

אני רוצה להתייחס, כמובן, לכתבה בעיתון שבעקבותיה נערך דיון במשרד החינוך ובהשתתפות ההורים הנוגעים בדבר. מבירור שעשינו, מתברר שההורים לא פנו לשום גורם רשמי בבית-הספר על מנת להירשם לבית-הספר.

יש שם ילדים אתיופים בבית-הספר?

בבית-הספר הזה אין, אבל באחד הסניפים של בית-הספר הזה ישנם ילדים אתיופים.

אבל בבית-הספר הזה אין – ואילו הם היו פונים לגורם רשמי, האם הם היו מתקבלים?

אני מניחה שכן, לא הבאנו את הדברים לכלל המציאות.

אז מישהו זרק את ההורים שהתלוננו משער בית-הספר.

לא, ההורים האלה קיימו שיחה עם סייעת הגן שבו נמצאים הילדים שלהם. אותה סייעת אמרה להם, שלא כדאי להם לפנות לבית-הספר כי היא צופה בעיות.

איזה בעיות היא צופה?

בדיון שקיימנו במשרד החינוך בנוכחות ההורים שבהם מדובר, קיימנו שיחת טלפון עם אותה סייעת שהכחישה שאמנם היא אמרה דברים מסוג זה.

ומה אמרו ההורים של הילדים האחרים? זה גם מעניין. הם אמרו שהסייעת צודקת, כמו שקרה במקרה של המורה?

אנחנו לא קיימנו דיון עם הורים אחרים, אלא קיימנו דיון עם ההורים האלה. הנהלת בית-הספר העבירה תגובה חד-משמעית, שאיש לא פנה לשום גורם רשמי בבית-הספר, ואילו הם היו פונים לבית-הספר, הדברים היו נבדקים לאשורם.

ועם מי דיבר העיתונאי?

לא אתנו.

הוא דיבר עם בית-הספר.

אתנו לא דיבר שום עיתונאי. הגורם הרשמי של בית-הספר מכחיש שהוא קיים שיחה כזאת. ההורים ישבו אצלנו בדיון, וההורים אמרו מפורשות שהם לא פנו לשום גורם רשמי, אלא קיימו שיחה עם סייעת בגן הילדים.

את מדברת על הנושא הספציפי. מה עשה משרד החינוך עם עשרות תלונות קודמות – ודנו בהן כמדומני גם בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ואפילו גם בוועדת החינוך והתרבות – על כך שאמרו שלא רוצים לראות את האנשים השזופים האלה עם הצבע השחור הזה. כבר רצינו לשבור את כל הדבר הזה שהיה קיים בשנות ה-50. מה המסקנה שלכם? איזה פיקוח יש לכם על הדברים הללו, כדי שלא יישנו שוב ושוב? הרי זאת לא התלונה הראשונה שלא רוצים לקבל אתיופים. הרי לא רוצים לקבל אותם בבריכה ובכל מיני מקומות. מה עשיתם בפועל?

אני יכולה לדבר על האגף שלי, שאמון על בתי-הספר בחינוך המוכר שאינו רשמי.

אני מבקש תשובה ממשרד החינוך.

גברת איפרגן, אולי בכל זאת תאמרי את באגף שאת סגנית המנהלת שלו, האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי, איך אתם פועלים כדי שתופעה כזאת שבית-ספר מסוים יאמר שהוא לא מקבל ילדים אתיופיים, לא תתרחש. מה אתם עושים בעניין?

אנחנו פועלים לפי הנהלים המקובלים, ובמקרים חריגים שבית-הספר אומר שהוא לא רוצה לקבל ילדים, אנחנו מביאים את מנהל בית-הספר לבירור.

מה עושים לו? אתם מורידים לו את התקציב?

ישנה סנקציה - -

את יכולה לתת דוגמאות על כמה בתי-ספר הטלתם סנקציות כאלה? תני לי שמות של בתי-ספר שהטלתם עליהם סנקציות כאלה, בגלל שהם לא רצו לקבל ילדים שחורים לבית-הספר.

אין לי כאלה, כי אין לנו בית-ספר כזה שלא קיבל ילדים במגזר שלי.

באמת? בכל השנים?

כן.

יש לי שאלה לנציגי משרד החינוך. האם יכולה לצאת הוראה לגבי אלה שחלמו בלילה שלא רצו לקבל אותם וחלמו שלא רוצים לקבל אותם? השאלה היא האם משרד החינוך יוציא הוראה ברורה, אם זה בית ספר פרטי או לא, שבתי-ספר שלא ירצו לקבל מישהו בגלל צבע העור שלו או בגלל סיבות אחרות, שיופסק התקצוב שלהם.

אתם לא באים לפה בתום לב. מדובר באנשים שהם בדרך כלל ביישנים מאד ורגישים מאד.

למה ההתנפלות? יש פה איזו התנפלות, חברים.

אין פה התנפלות. הרשות המבצעת לא ממלאת את תפקידה, וזאת לא פעם ראשונה שזה קורה.

חבר הכנסת טל, יכול להיות שבעיקרון אתה צודק.

זה לא הוגן לתקוף ככה פקידים.

אבל אני חושבת שהכתובת להתנפלות היא לא סגנית המנהלת.

גברתי, אני לא מתנפל, אלא רק מתקומם.

אני מסכימה אתך, אבל הכתובת כרגע מבחינתנו, אם אתה רוצה לקרוא לזה התנפלות או התקוממות, היא השר עצמו, כי השר הוא זה שצריך לענות לנו על שאלות. אולי צריך להגיש שאילתות, בכמה בתי-ספר מדובר, איך הם נכנסו.

אנחנו רצינו לשמוע את אנשי משרד החינוך לפני שיתייחסו לדברים חברי הכנסת. רשומים פה כרגע שלושה אנשים שביקשו לדבר, אתה השלישי. אתה תוך כדי להט הדברים לקחת את רשות הדיבור, אבל היא תחזור אליך בהמשך. אנחנו גם נחזור לאנשי משרד החינוך. חבר הכנסת לשעבר, אדיסו מסאלה, בבקשה.

קודם כול, אני מברך על כך שוועדת החינוך והתרבות וגם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות מקיימות דיון בנושא של תלמידים עולים במערכת החינוך. אני מברך גם את חברי הכנסת שיזמו את הדיון.

התופעה הזאת היא לא תופעה חדשה עבורנו. כול בני העדה כול הזמן מתריעים שהתופעה הזאת היא תופעה מאד קשה, תופעה שיכולה לסכן את החברה הישראלית כולה. זאת תופעה שמזמן היינו צריכים למגר אותה, כי בשנת 2003 תופעה כזאת שקיימת בחברה הישראלית זאת תעודת עניות לחברה כולה.

בית-ספר "צמח" באשדוד הפריד ילדים אתיופיים מכלל התלמידים הפרדה מוחלטת, ומהיום הראשון שנודע לי על כך טיפלתי בזה. הפתרון שמצאנו לא היה פתרון של משרד החינוך. משרד החינוך התגונן וגם תקף אותנו. הוצאנו את הילדים האתיופיים מאותו בית-ספר לבית-ספר אחר, כלומר הפכנו את הילדים שלנו לנוודים, נודדים מבית-ספר לבית-ספר. במקום לחפש פתרון אידיאלי ולהעיף את אותו מנהל בית-ספר שהחליט להפריד את הילדים האתיופיים, משרד החינוך הפך להיות הסניגור של אותו מנהל, והפתרון שמצאנו זה שלקחנו את הילדים שלנו משם.

לגבי בית-ספר "רמות" בירושלים, יש פה פן במדינת-ישראל שאני כבר מגלה הרבה שנים. אני חושב שכולם חושבים שזאת מדינה אחת, אבל יש פה שתי מדינות. חינוך עצמאי שלא מכיר בשום פנים ואופן ביהודי אתיופיה כיהודים לכל דבר. במקרה אותו בית-ספר הוא בית-ספר חרדי. אני אפילו לא בדקתי למי הוא שייך. זה גם לא חשוב למי זה שייך – לאגודת ישראל, לחב"ד, לש"ס. אבל אני אומר שמאז ומתמיד כל החינוך החרדי לא מוכן לקבל ילדים אתיופיים, בטענה שיהודי אתיופיה הם לא יהודים במאה אחוז. זאת הטענה הפתטית שלהם.

אני זוכר כשהלכו ילדים אתיופיים לבית-ספר חב"ד בצפון, הילדים החרדיים הסתלקו משם וההורים שלהם אמרו: ילדינו לא יישבו באותו ספסל עם ילדים אתיופיים, חס וחלילה. זאת היתה התשובה. אנחנו טוענים שזאת התשובה השגרתית בחינוך העצמאי.

והוא מתוקצב על ידי המדינה.

לצערי הרב, אותו זרם חינוכי מקבל תקציב ממדינת-ישראל. אנחנו יהודי אתיופיה, בתור אזרחי מדינת-ישראל ומשלמי מסים גם מממנים את אותם בתי-ספר, והם מפלים אותנו בצורה הכי גזענית ומבישה.

רבותיי, גננת בגן ילדים אומרת לילד אתיופי קטן לקחת טוש שחור, כשכל הילדים מקבלים טוש אדום. היא מבקשת מהם לצייר לבבות. הילד האתיופי, מסבירה הגננת, יש לו לב שחור, בגלל זה הוא קיבל טוש שחור. הגננת הזאת ממשיכה עד היום להיות גננת באשדוד.

אני חושב שזה מקרה של טיפשות, לא של גזענות.

אל תיתן להם הנחות.

המקרה הספציפי הזה שהוא מספר עליו זה האבא של הגזענות.

בטח.

אני פעם חשבתי, שבתי-הספר הטובים מבחינת הרמה שלהם – אין בהם הפרדה, בין אם אלה בתי-ספר ממלכתיים-דתיים, ובין אם הם ממלכתיים כלליים. בתי-הספר היוקרתיים לא מוכנים לקבל ילדים אתיופיים. אני פעם חשבתי שאולי זה בגלל המנהל הספציפי באחד מבתי-הספר, אבל חברת הכנסת יולי תמיר, השרה לקליטת העלייה לשעבר, אמרה שהתופעה היא תופעה ישראלית, ולא רק תופעה בית-ספרית. אסור לעשות את ההפרדה הזאת. מה לעשות, יש גזענות בחברה הישראלית. יש גזענות. אולי התופעה היא לא כל-כך רחבה. בעיניי, התופעה הולכת ומתפשטת. זאת הסכנה שלנו.

כשאני מגיע היום לאותו בית-ספר יוקרתי שלא מוכן לקלוט ילדים אתיופיים, מנהל בית-הספר בלחש אומר לי: אדיסו, הבעיה זה לא איתי, תביא לי איזה 10 ילדים אתיופיים כדי שלא יתבלטו, כי ועדי ההורים עלולים להתנגד לקליטה של ילדים אתיופיים, או שהם יבריחו את הילדים שלהם מבית-הספר. היום ילדים ישראלים ותיקים בורחים מבתי-הספר שילדים אתיופיים נקלטים בהם. סגרנו שני בתי-ספר, אחד מהם ברחובות, בית ספר "הדרים" שהפך להיות לאט לאט בית-ספר אתיופי ב-100%. בית-ספר נוסף בחדרה נסגר, כי הפך להיות בית-ספר לילדים אתיופיים.

אני אקח אתכם לקריית משה ברחובות. זאת שכונה שבה שישה גני ילדים על טוהרת הילדים האתיופיים. אלה ילדים שנולדו פה במדינת-ישראל, אז על איזה פער אתם מדברים? אלה ילדים אתיופיים שנולדו פה. מה נגיד לאותם ילדים שיושבים לבד וחיים בתוך החברה הישראלית? נגיד להם שישראלים לא מוכנים לשבת אתנו? זה מה שאנחנו נגיד להם? אז אל תדברו על אינטגרציה, אל תדברו על קליטת העלייה. נכון שהחברה הישראלית מרימה את הדגל של קליטת העלייה. הדגל הזה מתנוסס לנגד עיניי כבר הרבה שנים, אבל החברה לא עוסקת בקליטת העלייה הלכה למעשה. זאת הבעיה שלנו. לכן, אם הפתרון לא יהיה מערכתי וכולל, רק להתנפל על בית-ספר כזה או אחר, חבל על הזמן, כי לא נצליח למגר את התופעה הזאת.

אל תשכחו שאולי ילד רוסי שמגיע בגיל קטן מאד יכול לפתור את הבעיה של המבטא, אבל לגבי ילדים אתיופיים זה לא רק מבטא. בקלי קלות מזהים אותם בגלל צבע העור שלהם. לכן, התופעה הזאת היא תופעה ישראלית, שיש למגר אותה במהירות, ולפי דעתי ממשלת ישראל צריכה להתגייס בצורה מאד רצינית, על מנת שנוכל להרחיק את התופעה הזאת מקרבנו.

ממחקרים שאני ראיתי, מסתבר שחלק מ"הבעיה" של בתי-הספר הממלכתיים-דתיים זה שהם חוששים משידוכים.

יש אפילו תופעה חדשה – מה הם עושים באותם בתי-ספר שבהם קלטו ילדים אתיופיים? פותחים גם "כיתת קלט". כשאני שואל למה פותחים כיתת קלט לילדים אתיופיים, כשלומדים שם אפילו ילדים שגדלו פה, אומרים לי שזה בגלל שקשה להם בעברית ובמתמטיקה ורוצים לתת להם הרבה שעות לימוד ולהכניס את המורה הכי טובה. אנחנו יודעים שזאת לא הסיבה. הסיבה היא ליצור הפרדה אפילו בתוך בית-הספר, על מנת שלא יישבו בכיתה רגילה.

קודם כול, מספיק להסתכל על ההישגים הלימודיים של הילדים האתיופיים כדי לראות שיש שם אפליה, אם 73% מהילדים האתיופיים בבתי-הספר היסודיים מתחת לממוצע ו-68% בחטיבה מתחת לממוצע, ואנחנו כאן כבר הרבה שנים - 15-20 שנה בארץ - והמצב לא משתפר.

לגבי בית-הספר הספציפי "רמות" שבגללו הגענו לכאן, זה בכלל לא משנה. על כל סיפור אחד כזה יש הרבה סיפורים שלא מגיעים לידיעתנו. יש הרבה ילדים שלא יודעים לאן לפנות.

בעניין מדיניות משרד החינוך, אין שום מדיניות לקליטת עלייה. אני יודעת שאין שום מדיניות לקליטת עלייה מאתיופיה, ואודי יודע את זה, כי אנחנו מדברים על זה הרבה. אין שום סנקציה נגד מורה או מנהל, שאומר בפומבי לילדים אתיופיים כל מיני דברים גזעניים. המורה מבית-ספר "רמב"ם" לפני שלוש שנים, מה עשו איתה? הזיזו אותה מכאן לכאן, וזה כל מה שמשרד החינוך יכול לעשות, וזה מה שהוא עושה.

אני חושבת שהקמפיין זה דבר אחד שצריך לעשות אותו, אבל חייבים להשקיע הרבה הרבה מאמצים אמיתיים בשיפור ההישגים של הילדים האתיופיים, כי נוצרה לצערי משוואה "אתיופיים שווה הישגים נמוכים". האתיופיים בעצמם מאמצים את הסטריאוטיפים ואת התדמית, שגם מערכת החינוך, גם המורה וגם התקשורת נותנים לנו, וזאת הצרה הכי גדולה. אתם כחברה, כולנו כחברה, מחמיצים כאן תהליך, כי אנחנו רצינו להיות חלק מהחברה, אנחנו רצינו להשקיע, ואתם ומערכת החינוך וכל המערכות לא נותנות לנו את ההזדמנות, כי מספיק שמסתכלים על הצבע החום וחושבים שירדנו אתמול מהעצים, וזאת הבעיה האמיתית. אנחנו חייבים כולנו להתגייס לעניין, כי עוד מעט הולך להיות מאוחר, כמו שחברי אדיסו אמר.

ולצבא הם שווים, כי מגייסים אותם.

גברת מולא, הדברים שלך - וכמובן גם הדברים של מר מסאלה - הם מאד כנים וכואבים ונוגעים ללב, ותדעו שפה כן מתייחסים להם ברצינות.

אני חושבת שאם יוכח שבית ספר כזה או אחר חוסם את שעריו בפני ילדים אתיופיים, הוא לא ראוי לתקצוב ממשלתי באופן חד-משמעי. דרך אגב, לא רק אתיופיים, אלא כל בית-ספר שעושה אפליה על איזשהו בסיס. אני מסכימה עם מה שאמר פה חבר הכנסת איוב קרא קודם, אפליה היא אפליה ושוויון הוא שוויון. הכלל הזה הוא כלל ברזל, והוא צריך להיות כלל שמשרד החינוך מאמץ אותו, ואין פה שום הנחות ושום הסברים.

אני רוצה להגיד שני דברים מעבר לזה, גם מעבר למה שאמרתי קודם, כי אני חושבת שמה שאמרתי קודם על מסע הסברה ארצי כולל גם את העניין הזה של היחס לעולי אתיופיה. יש שתי בעיות אינהרנטיות לעולי אתיופיה, שצריך לפתור אותן. האחת – האפליה המסיבית שלהם בצורה לא הוגנת לחינוך הממלכתי-דתי. מכיוון שנעשה מהלך שמחייב אותם בגיור, וכיוון שיש התניה של הגיור שהילדים ילכו לבית-ספר הממלכתי-דתי, נוצרת פה תופעה מתמשכת של שחיקת החינוך של הילדים מאתיופיה שנקלעים לבתי-ספר חלשים, ובתי-הספר האלה נהיים עוד יותר חלשים. המערכת לא תומכת בבתי-הספר האלה, ובסופו של דבר התוצאה היא טרגית לגבי כל הילדים שלומדים בבתי-הספר האלה.

אגב, לפעמים בניגוד לדעתו של משרד החינוך.

אנחנו זוכרים איך טיפלנו אז בבית-ספר "רמב"ם" בקריית משה ובתי-ספר אחרים. בתי-הספר האלה קורסים, אבל להורים אין ברירה. הכל נובע מחשדות אפלים לגבי היהדות שלהם, לגבי הצורך בגיור, לגבי העובדה שאם הילדים לא ילכו לבתי-ספר דתיים ההורים לא יוכלו להתגייר. יש כאן מערכת של לחצים לא לגיטימית ולא רצויה מטעם הרבנות. היא פוגעת בכולם, והיא פוגעת בראש ובראשונה בילדים, כך שצריך לטפל בבעיה ובשורשים שלה.

יולי, זאת התניה כמעט בחוק.

לא, זאת התניה בכוח. אם בעיר יש שלושה בתי-ספר ורק אחד הוא ממלכתי-דתי, כל הילדים האתיופיים מופנים לבית-ספר הממלכתי-דתי. בהרבה מקרים, בתי-הספר בממלכתי-דתי הם היותר חלשים בעיר.

על סמך מה את אומרת כזה דבר?

תבדוק את זה סטטיסטית. תבדוק את פיזור בתי-הספר הממלכתיים-דתיים בארץ, איפה הם נמצאים מבחינה סוציו-אקונומית, ותראה שזה נכון. דיברנו על רחובות? תבדוק את בתי-הספר הממלכתיים-דתיים ברחובות ואת הממלכתיים ברחובות, ותראה שיש עולם של הבדלים. הילדים מופנים לבתי-הספר היותר חלשים, הם מקבלים פחות סיוע, ורק מחמירים את מצבם. זה הדבר הראשון ששתי הוועדות יחד צריכות לטפל בו ולהיאבק עליו, כי לא יכול להיות שהמצב הזה ימשיך. דרך אגב, ההרגל הזה לשלוח את הילדים לממלכתי-דתי כבר עובר לדור שני ושלישי.

כשאני הייתי בזמנו במשרד העלייה, הקליטה והתפוצות, הכנו תוכנית מפורטת לפרויקט לאומי לטיפול במצוקה החינוכית של יהודי אתיופיה. הפרויקט הזה הוכן יחד עם הקהילה ועם הסוכנות, ועבר את כל התהליכים ונתקע. יש היום פרויקט, הוא מוכן, הוא כתוב, הוא נעשה יחד עם הקהילה ועם הסוכנות, והממשלה הזאת לא אישרה אותו, והוא תלוי ב-matching של הממשלה. אמרה נכון שולה, הפער הזה רק הולך וגדל מדור לדור. כבר לא מדובר על ילדים עולים, אלא על ילדים ילידי הארץ. צריך לקחת בחשבון, שרוב הילדים שאנחנו מדברים עליהם היום הם ילידי הארץ, והילדים האלה לא זכו מעולם להזדמנות שווה. מערכת החינוך צריכה לטפל בזה טיפול שורש. אין פה קוסמטיקה, אי אפשר רק לעשות פעם בכמה זמן משהו קטן. צריך להתחיל מהיסוד, צריך להתחיל בעבודה עם הילדים האלה מגיל הגן, צריך להכין אותם נכון לבית-ספר, צריך לעזור להם במהלך השנים הראשונות, כדי שהם יצליחו.

עובדה היא שכשנותנים סיוע נכון ונותנים הזדמנויות, יש היום 2,200 או 2,500 סטודנטים אתיופיים באוניברסיטאות Aמצליחים מאד ומשתלבים יפה. אין מתן הזדמנות שווה במדינת-ישראל בכלל ולילדים אתיופיים בפרט, וזאת הבעיה שצריכה להטריד אותנו. בלי זה, כל פעם תהיה פה עוד התכנסות וכולם יגידו כמה חבל. אם זה לא יתורגם הלכה למעשה לפעילות חינוכית בשטח, אנחנו סתם זורקים מילים לאוויר.

לחברה הישראלית יש קושי מובן להסתכל על עצמה בראי ולראות את עצמה כפי שהיא באמת, ולא כפי שהיא היתה רוצה להיות. מה לעשות, בחברה הישראלית יש גילויים מאד מאד חריפים של גזענות. אומרים, אנחנו החברה הישראלית גזענית? איך זה יכול להיות, הרי זה דבר והיפוכו. זה יכול להיות. אגב, גזענות לא רק כלפי עולים מאתיופיה, אם כי אני מסכים עם אדיסו מסאלה שכאן אולי הגזענות היא חריפה במיוחד, בגלל סיבות שלא תלויות בעולים מאתיופיה, והם כנראה גם לא יוכלו לשנות אותן. על אקצנט אפשר איכשהו להתגבר, על דברים אחרים כנראה שאי אפשר וגם לא צריך.

אלא אם הם ישנו את הד.נ.א שלהם...

הגילויים הגזעניים שהם גילויים חריפים בכל החברה הישראלית הם חריפים במיוחד, על פי מיטב ניסיוני והיכרותי, בתוך החינוך העצמאי, בגלל מה שאמרה כאן חברת הכנסת קולט אביטל ואחרים, בגלל השאלה האם הם כן יהודים או לא יהודים, האם הם יהודים לפי ההלכה, יהודים בגיור לחומרה, לא בגיור לחומרה וכל הקשקושים האלה. לכן שם האפליה היא בוטה באופן מיוחד.

מה שקצת מאכזב זה התשובות של משרד החינוך. אפשר להגיד: אנחנו לא יודעים, לא מספיק עקבנו, לא מספיק הכרנו, אבל להגיד שהיה איזה דיבור עם איזו סייעת ושכתוצאה מזה התפתחה כל השערורייה הזאת זה לא דיבור רציני, ואני אגיד לך גם למה, כי מה שקובע זה השורה התחתונה, זה המצב לאשורו כפי שהוא, ומה הוא המצב? המצב הוא שבבית-הספר הזה אין ולו תלמיד אתיופי אחד. זה שאת אומרת שבאותה בעלות בבית-ספר אחר יש תלמידים אתיופיים, הרי זה לא פותר את הבעיה, אלא רק מחמיר אותה. זאת אומרת, מה אנחנו למדים מזה? אנחנו למדים שהרשת הזאת, כדי לצאת ידי חובה, בנתה עוד בית-ספר כדי שלשם היא תוכל להוליך את הספק יהודים, חצי יהודים, לא יהודים - והשד יודע מה – כדי לשמור על טוהרת היהודים בבית-הספר האחר. הרי זה לא מקל על הבעיה, אלא זה רק מחריף את הבעיה.

היו דברים מעולם. השאלה היא מה המסר שהמנהיגות החינוכית מוסרת לכל המערכת. תאמינו לי שכשמוסרים מסר, זה מחלחל מייד וכולם יודעים למה הם צריכים להתכוון ואיך הם צריכים להתנהג ומה התשובות שהם אמורים לתת. היו דברים מעולם, ואולי אדיסו מסאלה זוכר את זה. אם המנהיגות החינוכית בעצמה לא מטפלת בזה באופן בלתי אמצעי ובמישרין, לא יקרה דבר, לפחות בהתחלה, כי אחר כך המסר עובר, ועל פי המסר כבר מתכווננים, ואנחנו מכירים את טבע הביורוקרטיה. נשאלה כאן השאלה האם אי פעם ננקטו סנקציות. היתה פעם איזו שערורייה בנתניה. בעקבות השערורייה הזאת בנתניה, המנהלת הזאת "הלכה הביתה".

היא הלכה לבית-ספר אחר.

לא, היא הלכה הביתה.

הוציאו אותה מבית-ספר "רמב"ם" ושלחו אותה לבית-ספר אחר.

ולא רק שהיא הלכה הביתה, אלא אם אתם זוכרים היטב, היתה אז רביזיה שלמה בבתי-הספר בנתניה, ואז לא השלימו עם התמונה הזאת שיש מספרים אולי גדולים מדי על-פי הצרכים החינוכיים, ופיזרו את הילדים בכל בתי-הספר. אבל זה היה כתוצאה מהתערבות מאד חדה וחלקה של המנהיגות החינוכית, שבלעדיה זה לא יקרה. סנקציות בחינוך הן דבר בעייתי, משום שכשאתה מטיל סנקציה על בית-ספר, אתה בעצם לא מטיל את הסנקציה על המנהל, אלא התלמידים וצריך להבין את זה.

למה, אם אני שולל לו רשיון?

זה לא עניין של רשיון. כשנקטו נגדכם בסנקציות, כשהיית חבר מפלגת ש"ס ולא בעם אחד המתקדמת, אתם לא כל-כך אהבתם את זה לפי מיטב זכרוני ועשיתם מזה הרבה עניינים. אבל מה, תאמינו לי שאדם קרוב אצל עצמו והמנהל קרוב אצל עצמו, והסנקציה צריכה להיות שהמנהל הולך הביתה. זו צריכה להיות הסנקציה. הסנקציה צריכה להיות שהמנהל הולך הביתה. תאמינו לי, המנהל קרוב אצל עצמו, וזה יותר מעניין אותו מאשר סנקציות אחרות.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר – אני מציע לחברינו הנציגים האתיופיים להיות ממש על המשמר, כי הדברים שאנחנו עוסקים בהם עכשיו הם דברים חשובים והם ברומו של עולם, אבל יכול להיות שבהשוואה לדברים אחרים הם אולי לא הכי חשובים, אם בכלל אפשר להגדיר את זה כך. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל פעם היתה ועדת אבוקסיס, שהמליצה המלצות, חלק מההמלצות בוצעו, חלק מההמלצות לא בוצעו. אני אתן לכם רק דוגמה אחת, ואתם לא צריכים יותר מדוגמה אחת. אחד המפעלים היפים שהיו למשל, והוכח שהוא מפעל חשוב, עניין המגשרים, החל בשנה הבאה נגמר ולא יהיה.

למה?

זה עוד פעם לא נכון? זה כתוב שחור על גבי לבן בתוכנית הקיצוצים שלכם. איפה תוכנית הקיצוצים?

אף לא מגשר אחד משום בית-ספר בארץ.

אבל זה כתוב שחור על גבי לבן בתוכנית הקיצוצים שלכם. כל פעם אומרים לא נכון, ואחר כך אני צריך להביא את הנייר כדי להוכיח. כל פעם אומרים "לא נכון" – המשא ומתן הקואליציוני לא נכון, שום דבר לא נכון. אני כבר מודיע לכם שעניין המגשרים מבוטל בתוכנית הקיצוצים.

חבר הכנסת שריד, מחזור ג' של הקורס החדש למגשרים נפתח בשבוע הבא.

הקורס נפתח, אבל מי אומר שיהיו מגשרים? הקורס נפתח, בסדר. עוד לא שמעתם על הקיצוץ. אז בואו נראה מה כתוב במסמך של משרד החינוך. דרך אגב, משרד החינוך והתרבות והספורט, מנהל כלכלה ותקציבים, אתה מכיר מנהל כזה?

כן.

אני עושה לך reference כדי להקל עליך. בחינוך התיישבותי א' כתוב "ביטול הכשרת מדריכים ומגשרים לאתיופים ופעולות לתלמידים נזקקים". לא נכון? מי אתה שתגיד שזה לא נכון? זה משרד החינוך, המינהל לכלכלה ותקציבים.

לא אמרתי שזה לא נכון.

אז מה אמרת?

הוא אומר שהוא יותר מעודכן.

אמרתי שכל המגשרים החינוכיים שהוכשרו על-ידי פידל ועל-ידי תוכנית קרב שפועלים בבתי-הספר במדינת-ישראל הם ממשיכים לעבוד, על-פי מיטב ידיעתי.

אני אגב המעטתי. אני אמרתי רק ביטול המגשרים. עכשיו כשאני קורא את זה פעם נוספת, אני רואה שכתוב "ביטול הכשרת מדריכים ומגשרים לאתיופים", זאת אומרת שאלה גם מגשרים וגם מדריכים.

הם סומכים עכשיו על קרן קרב.

מר בהט, אנא בדוק את זה. זה מאד קרוב אליך. כתוב לנו בבקשה מכתב, מה לא ברור פה ומה השתנה.

אולי יש "כמה" משרדי חינוך?

נמצא פה נציג של החינוך הפרטי.

בית-הספר שייך למנח"י – מינהל חינוך ירושלים – חרדי. נמצא כאן סגן מנהל מנח"י חרדי.

אבל את יודעת שהחינוך העצמאי זה לא מנח"י חרדי.

מר הכט, האם אתה יכול לדבר בשם בית-הספר או בעניין בית-הספר?

אני בא מאגף החינוך החרדי של עיריית ירושלים. אנחנו הזמנו את מנהל בית-הספר לכאן, ואנחנו נתקלנו בעניין הזה הבוקר בשעה 8:30 ולא הספקנו להתארגן.

איזה בית-ספר זה?

התורני ברמות א'.

זה לא שייך לחינוך העצמאי.

בסדר, אנחנו הרי פה כדי ללמוד.

כל הדתיים אמנם אותו דבר, אבל בכל אופן יש הבדל...

אנחנו יודעים, לפעמים יש בתי ספר משני צדי הרחוב שהם מחצרות שונות.

חבר הכנסת גפני, אני משוכנעת שאתה לא מסכים לכך שלא יקבלו ילדים אתיופיים לבית-הספר.

מר הכט, איפה הבעיה?

אנחנו נחשפנו הבוקר לבעיה, לא למדנו אותה, ולכן אני לא יכול להגיב.

למה הבוקר?

למה הייתם צריכים ללמוד את זה? היום לא קוראים עיתונים?

אבל זה הופיע בעיתונים.

נחשפתי הבוקר לבעיה.

בדיון במשרד החינוך אתם לא השתתפתם?

לא.

מה אתה קורא, "המודיע"?

בנימין כהן לא יודע מה הבעיה?

זה רק מראה כמה שמשרד החינוך גם מסביר להם מה לעשות. הם אפילו לא ידעו את זה, האם משרד החינוך בכלל העיר להם?

מר הכט, אנחנו מקיימים פה דיון מהיר בעקבות פנייתם של שני חברי כנסת שקראו בעיתון שבית הספר התורני ברמות א' שבירושלים סירב לקבל תלמידים אתיופיים.

אני מציע לתת למר הכט לדבר, כי אין לי ספק שדבריו יהיו מעניינים מאד, כי הוא מדבר על דבר שאין לו מושג. אני למדתי שכשאנשים מדברים על דברים שאין להם מושג, הם מאד מעניינים, אז בואו נשמע אותו...

תסביר לנו בכל זאת מה זה בית-הספר הזה.

ראית שגם לנציגי משרד החינוך לא היה מושג על מה הם מדברים, והם הצליחו מאד, אז בוא תתחרה איתם...

אבל גם אם הם לא ידעו על זה, משרד החינוך גם לא הביא את זה לידיעתם.

מדובר בבית-ספר בבעלות פרטית, אגב שלא שייך לחינוך העצמאי, ואת זה אני כן יודע.

אתם אנשי "שינוי" רוצים שהחינוך העצמאי יהיה בבעלות פרטית, זה מה שאתם רוצים שיהיה. זה החוק של חבר הכנסת בריזון, ואתה גם חתום עליו. אין לכם מושג מה שאתם עושים.

מר הכט, האם מדובר בבית-ספר שמתוקצב על-ידי המדינה?

באופן עקרוני – כן. יותר נוח לי להגיד שהוא זכאי לתקצוב.

האם יש שם תלמידים אתיופיים?

לא בדקתי. הבוקר נחשפתי למקרה הזה.

למה מנהל בית-הספר לא בא?

האם אפשר לבקש ממנח"י ירושלים לקבל בעוד מספר ימים דוח על פריסת הנוכחות של ילדים ממוצא אתיופי בבתי-הספר של החינוך הממלכתי-דתי, הממלכתי והחרדי? אם אפשר, כדי שיהיה לנו גם אומדן, אבקש לקבל גם את מספר עולי אתיופיה באותה שכונה, כי יש שכונות שאין בהן בכלל עולים. כדי לקבל תמונה נכונה, צריך לדעת מה נוכחות העולים באותה שכונה ומה מספר הילדים בבתי-הספר, וכך נדע האם יש בעיה.

וגם בגנים.

מכיוון שאת הפרטים יעבירו מאוחר יותר בגלל תקלה טכנית של הנוגעים בדבר, אני לא רואה את עצמי פטור מלהתייחס למגוון ענק של דברים, שחלקם משולל כל יסוד, מנותק מהמציאות לחלוטין, וחלקם נקודתית נכון וחלקם טופל עד היסוד בצורה מאד רגישה. בלי שום קשר לזה, כל תופעה שאנחנו נתקלים בה מייד זוכה לטיפול, זוכה לגינוי ולכל מה שצריך לבוא לידי ביטוי.

אני רוצה להביא רק דוגמה אחת. לגבי בית-ספר "רמב"ם", פה בוועדה נשמעו שתי דעות הפוכות בדיוק לגבי אותה מורה אחת. חבר הכנסת שריד אמר שהיא בכלל בבית, ופה נאמר שהיא כבר עובדת בבית-ספר סמוך עידן ועידנים.

איפה היא עכשיו? אבל זאת לא השאלה.

מר בהט, האם אתם פעם עצרתם תקציב לבית-ספר שלא מקבל תלמידים על רקע אפליה? האם קרה פעם שעצרתם תקציב מסיבה כזאת?

הוא לא יודע.

זאת ההזדמנות לומר דברים מאד חמורים, לא רק באשר למקרה זה או אחר, אלא באשר למדיניות ובאשר להישגים. אני חושב שאני לא פטור מלהעלות את הדברים האלה, כי אלה הדברים העקרוניים. כל נציג של העדה היקרה הזאת יודע עד כמה על כל מקרה שאנחנו שומעים, מייד אנחנו רצים לשטח ומבצעים את מה שצריך. יודעת את זה חברתי שולה מולא.

שמענו על הפתרון של "צמח".

מדיניות הפיזור של יוצאי אתיופיה המגיעים לארץ במרכזי הקליטה בפריפריה היא לא של משרד החינוך, והמצב הזה הוא נתון עבור משרד החינוך. חברת הכנסת יולי תמיר יודעת את זה גם כן.

אבל ההקצבה היא של משרד החינוך.

זה לא שייך.

שילובם של העולים החדשים מאתיופיה בבתי-הספר הממלכתיים-דתיים בפריפריה, כפי שאמרה חברת הכנסת תמיר מתוך ידיעה, הוא לא בגלל מדיניות של משרד החינוך, אלא בגלל בתי-הדין הרבניים, בניגוד למדיניות משרד החינוך שתומך בפיזורם גם בממלכתי - זאת מדיניות ויש מדיניות. לתת זכויות 12 שנים ואפילו קצת יותר לעולי אתיופיה בכל מערכת החינוך מכיתות א' עד י"ב זאת מדיניות. לאפשר רישום חופשי היום לכל הורה שרוצה, איפה שהוא רוצה, כולל מימון הסעות - -

לא נכון. יש מקרים רבים של ילדים שרוצים ללמוד בבתי-ספר טובים, ואתם לא מאפשרים את זה.

למה אתם לא מפגיזים את הוועדה עם הדוגמאות האלה?

גברת מולא, תשלחו לנו מכתבים.

בסדר.

היה ניסיון להגביל את מספר הילדים על מנת ליצור אינטגרציה טובה וראויה. זה היה ניסיון שהוא פרי מדיניות. בסופו של דבר, בגלל הסיפור עם הבג"צ - -

זה היה המקרה בחדרה.

המדיניות הזאת נמשכת. אנחנו חושבים שאינטגרציה ראויה היא אחד המפתחות, אחד הפתרונות ואחת הדרכים לטפל בנושא. בית המשפט החליט אחרת – היה על זה בג"צ, ואנחנו ביטלנו בהנחיית המנהלת הכללית את המכסות, והיום כל הורה יכול לרשום באזור הרישום שלו את ילדיו באופן חופשי לחלוטין. היו שם 95% מבני העדה. אף על פי כן, המדיניות שלנו באשר לאינטגרציה נשארה. המנהלת הכללית הודיעה שאם יש באותו אזור רישום של ההורים יותר מאחוז אינטגרציה סביר – לא 2% של ילדים – את אותם 25%-30%, בלי לספור אותם, יוכל הורה לשלוח את ילדיו גם מחוץ לאזורי הרישום, ולא רק יוכל אלא גם יקבל מימון של ההסעות.

אפשר להגיד שזה לא נכון, אבל אני יכול לתת לפחות דוגמה אחת כאן. הורים שגרים היום בחיפה נוסעים לעתלית בוקר בוקר. בכל מקרה שישנה בעיה, אבקש להביא אותה לידיעתי, והיא תטופל במקום על פי הנחייתה של המנהלת הכללית.

התקציב למגשרים בוטל או לא בוטל?

הרב גפני, מה לעשות, במדינת-ישראל יש משרד חינוך אחד, ובכל זאת ישנו המינהל לחינוך התיישבותי שהוא, כידוע לכולם, חלק קצת נפרד ממשרד החינוך הכללי. הסעיף הזה שחבר הכנסת שריד קרא נקרא מתוך הקיצוצים המאוימים של המינהל לחינוך התיישבותי. יש קרוב ל-100 מגשרים חינוכיים בבתי-הספר. כרגע אין כוונה, ושרת החינוך הודיעה את זה ואתמול היא אמרה עוד פעם – ונציגי העדה שמעו את זה ממנה גם אתמול – שנכון לרגע זה אין קיצוץ של שקל בתקציב קליטת העלייה הכללית של משרד החינוך, והמגשרים ימשיכו בפעולתם כרגיל ומחזור ג' הולך להגדיל את פעילותו. אנחנו מקווים למצוא עוד מימון גם לפרויקט הלאומי, שחברת הכנסת תמיר דיברה עליו. האם אין מדיניות?

עם כל הכבוד, אני רוצה להתנצל בפני גברת איפרגן ולומר שלא היתה לי כוונה לתקוף אותה, אלא את המשרד שהיא מייצגת לצורך העניין. בכל מקרה, אני חושב שאסור שצבע העור יהיה מפתח לכניסה לבית-ספר כזה או אחר. זה אסור. לצערי, זה קורה גם בבתי-ספר אחרים, אפילו בעדה שלי, בעדה החרדית. ילדים ספרדיים לא מתקבלים לבית-ספר של ילדים אשכנזיים. אני לא מדבר על כולם, אבל אני אומר שיש כאלה. בחינוך החרדי יש גם דברים כאלה, וצריך לצאת נגד זה.

בשנות ה-50 התופעה הזאת היתה תופעה בלתי נסבלת, וגם היום היא בלתי נסבלת. אני הייתי נוהג יחד עם דדי צוקר בשנים קודמות בקדנציות קודמות – כל אחד מאתנו היה קורא משהו. הוא היה קורא שירי אלתרמן, "עננים על ראשינו הרוח איתן", וממנו למדתי כמה "אלתרמנים" כאלה, ואני הייתי קורא מהספר של אלוף משנה יהודה מלכה כמדומני, שאסף את הפרוטוקולים של הסוכנות, ותיאר איך הסוכנות התנהגה כלפי הספרדים. הייתי קורא את זה, לא כדי לפתוח פצעים. תמיד ציינתי שכך אסור לנו לנהוג לא כלפי העולים הרוסים שמגיעים ולא כלפי האתיופים. אנחנו צריכים להישמר מהדבר הזה, אם אנחנו רוצים לשמור על החברה שלנו.

לסיכום, אני חושב שאנחנו חייבים לתבוע פה פתרון כללי של כל המערכת הזאת. הוועדה הזאת חייבת להמשיך ולבקר את הנושא וללוות אותו. היא צריכה לשמש כתובת עבור תלונות ופניות.

תקשיב להצעות ההחלטה, כי יכול להיות שקלענו לדעתך. נתחיל בהחלטה הראשונה, לגבי התלמידים מחבר העמים:

ועדת החינוך והתרבות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות דנו היום בהתבטאויות גזעניות כלפי תלמידים עולים מחבר העמים במערכת החינוך. הוועדות מחליטות:

1. מדובר בתופעה רחבה של גזענות וחוסר סבלנות החוצה את כל החברה הישראלית. הוועדות פונות לממשלה לקבל החלטה לערוך קמפיין ממלכתי להדברת התופעה.

2. בעקבות המקרה הספציפי שאירע בבית-הספר ברמת-גן, פונות הוועדות למשרד החינוך:

1. לרענן את ההוראות למורים בנושא קליטת עולים בחוזר מנכ"ל;
2. לערוך סדנאות כדי לצייד את המורים בכלים שיאפשרו להם לטפל בעימותים עדתיים.

ההחלטה השנייה –

לאור ריבוי המקרים של אפליית תלמידים מהעדה האתיופית במערכת החינוך, מחליטות ועדת החינוך והתרבות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות:

1. הטיפול בבעיה צריך להיות מערכתי וכולל. משרד החינוך צריך להשקיע מאמצים מכוונים להדברת התופעה.

2. הוועדות חוזרות על המלצתן בפני שרת החינוך להכנת תוכניות חינוכיות מפורטות להעלאת רמת ההישגים של התלמידים האתיופיים בחינוך.

3. בתי-הספר שמסרבים לקבל תלמידים אתיופיים אינם ראויים לתקצוב מצד משרד החינוך, ולפיכך תדרושנה ועדות הנהלת משרד החינוך דוח תקופתי על פעילותה בנושא זה. דוח ראשון כזה יוגש לוועדות תוך חודש ימים.

4. ועדות החינוך והתרבות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יקבלו תוך שבוע דוח מעיריית ירושלים על פריסת קליטת עולי אתיופיה בבתי-הספר הממלכתי-הדתי ובתי-הספר התורניים הפרטיים, ובמקביל על מספר הילדים האתיופיים בכל אזור.

לגבי הסעיף השני בנושא השני – שלילה או פגיעה בתקצוב בית-הספר היא פגיעה בכלל התלמידים. הסנקציה צריכה להיות נגד הנהלת בית-הספר – שיפוטר פעם או פעמיים מנהל בית-הספר, ואז כל המנהלים בארץ יימנעו מהאפליה הזאת. פגיעה בתקציב היא פגיעה בתלמידים, שלא אשמים בזה שהמנהל הוא גזען.

ההצעה של השותפה שלך להצעה היתה כן לפגוע בתקציב. המשמעות של פגיעה בתקציב תהיה סגירת בית-הספר, ואז הילדים יעברו לבית-ספר אחר.

אתה יודע מה? מספיק שהם יקראו שזאת הסנקציה, ואז יימנעו מזה.

זה לא נכון.

אני חושב שצריך להוסיף עוד פסקה, שהוועדה קוראת לעדה האתיופית לפנות אליה בנושאים חריגים כאלה ואחרים, כפי שנעשה היום, כדי שהוועדה הזאת תטפל בצורה אינטנסיבית בדברים הללו.

בסדר גמור, הוועדות יטפלו או יעקבו אחר הנושא.

בכל זאת צריך לקבל החלטה שאני לא אקבל אותה לבד.

אני חושבת שצריך לדבר על המנהל, כי יש מקומות שבהם בית-הספר הוא בית-ספר יחיד מסוגו באזור, וזה לא ריאלי לסגור בית-ספר כזה. המנהל צריך לדעת שסנקציה אישית תגרום לו לשלם מחיר.

אם יש עוד בתי-ספר כאלה, נסגור את בית-הספר, ואם אין – צריכה להיות סנקציה אישית נגד המנהל. צריך לבדוק את זה.

יש כאן בקשה שבהתחלה ידובר על כך שזה לא רק עניין של משרד החינוך, אלא של החברה הישראלית כולה.

אין בעיה. תודה רבה, אני נועל את הישיבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:15