כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עבודה/6679



14
ועדת העבודה והרווחה – 25.6.2003

פרוטוקולים/עבודה/6679
ירושלים, כ"ו בסיון, תשס"ג
26 ביוני, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 27
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
שהתקיימה ביום ד', כ"ה בסיון התשס"ג, 25.6.03 בשעה 10:15


ס ד ר ה י ו ם

סגירת נופשונים לילדים עם פיגור בירושלים

חברי הוועדה: היו"ר שאול יהלום

איריס גינזבורג – משרד האוצר
אהובה לוי – משרד העבודה והרווחה
ברוך יפה נוף – משרד העבודה והרווחה
מרים כהן – משרד העבודה והרווחה
רג'ינה ויצמן – עיריית ירושלים
חיים גולדברג – עמותת שק"ל
יעל שטרן – מנהלת הנופשון עמותת שק"ל
קלרה פלדמן – עמותת שק"ל
יואב קריים – מטה המאבק של הנכים, ההסתדרות הכללית
החדשה
רם מרשל – אקי"ם
כרמל סטינגר – אק"ים
נגה יפה – אקי"ם ירושלים
רבקה פרידמן סנה – אקי"ם ירושלים
אלי קדוש – אקי"ם ירושלים
סילביה לזוביק – אגודת בזכות
ענת בצלאל – נופשון שק"ל ירושלים
אילנה פיינגולד – נופשון שק"ל ירושלים
מאיר שרל פיינגולד – נופשון שק"ל ירושלים
טלי מימון – עמותת "שלווה"
יאיר חייבי – הורים
רונית חייבי – הורים
חיים – הורים
תמי גלבוע – הורים
ורדה אגמי - הורים

שירלי אברמי

חבר המתרגמים בע"מ

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הנושא הוא נושא
של סגירת נופשונים לבעלי פיגור בירושלים. התחילו להגיע אלינו בימים האחרונים תלונות של הורים ובני משפחה ומייד נזעקנו, ואני קודם כל מבקש מהגב' אהובה לוי, ראש האגף לטיפול במפגר במשרד הרווחה, לתת לנו סקירה מה קרה פה. בבקשה.

אתחיל בכמה מילים באופן כללי. נופשון זה שרות
שמאפשר להורים שמטפלים בילדים שלהם בבית לקבל איזו שהיא הפוגה. לנסוע לנופש, לעבור טיפול רפואי, לשפץ את הבית וכדומה, כשהילד נמצא בעצם בתנאי פנימיה מחוץ לבית. זה התחיל כשרות קטן מאוד, היום עשרים וחמישה נופשונים במדינת ישראל שבאמת נותנים שרות. כשהתחלנו להרחיב את הסיפור הזה היו לנו שלושת אלפים לינות בשנה, ולאט לאט המכסה הזאת גדלה. הוצאנו חמש עשרה לינות למשפחה בשנה, כשלמען האמת אם היינו צריכים, אם כל ההורים היו מנצלים את החמש עשרה לינות מדובר על כעשרת אלפים נפש זכאים מתוך העשרים וארבע, אני לא אכנס כרגע לפירוט, כי אלה שנמצאים במסגרת חוץ ביתית לא ואלה שבתעסוקה מוגנת יש להם איזה פתרון אחר, אבל לפחות כעשרת אלפים היו זכאים לשרות הזה. עשרת אלפים כפול חמש עשרה לינות כפול מאתיים חמישים שקל זה הרבה מאוד עשרות מיליונים. אבל למזלנו אולי נאמר ככה לא כל ההורים משתמשים בזה. התחלנו עם שלושת אלפים לינות, עלינו, בשנה שעברה, בינואר 2002, היו לנו בספר התקציב תשעת אלפים לינות. במשך השנה, בעזרת כל מיני גורמים, הוסיף המשרד עוד שלושת אלפים לינות כך שסיימנו את השנה עם שתים עשרה אלף לינות.

השנה הזאת, 2003, למרות קיצוצים שהיו במשרד בכל התחומים, אני לא צריכה להזכיר כאן כי זה ברור לגמרי, נשארנו עם אותם שתים עשרה אלף לינות, למעשה לא קוצצה ולו לינה אחת. זה מה שיש לנו כרגע וכך זה מופעל.

הבעיה, אנחנו מתקצבים את המחוזות. זאת אומרת התיקצוב הולך אל המחוזות שמתקצבים את המחלקות לשירותים חברתיים. אנחנו לא מתקצבים ישירות מהמטה, זה גם בלתי אפשרי וגם לא רצוי. מה שקרה השנה, למעשה מחוז ירושלים קיבל את אותה הקצאה של שנה שעברה. אלא מה, החליטה המדינה לפצל את מחוז ירושלים לשנים. היה מחוז ירושלים והדרום ועכשיו יש מחוז ירושלים ומחוז הדרום, כך שההקצאה שלנו פוצלה למעשה בין שני המחוזות, כי היה צריך לתקציב את התקציב הנוסף. אם נתייחס ספציפית, ובינתיים לקחנו מאותו מחוז והעברנו חזרה לירושלים, אם נתייחס לעיריית ירושלים ספציפית, והנתונים ישנם כאן,

לפי מה שאת אומרת השכל הישר אומר שלא היה
צריך להיות חסר. אם את אומרת שהתקציב, ברוך השם, למרות כל הקיצוצים לא קוצץ, מספר המפגרים הרי לא הייתה בו איזו עליה דרסטית, בסך הכל הפרופורציות נשמרו, הנטיה של האנשים לצאת לנופש,

הנטיה גוברת כל הזמן,

אבל ודאי לא כך שתקציב של איזור ירושלים ייפסק
במחצית השנה. קרתה כאן תקלה שרק צריך לפתור אותה.

חבר הכנסת יהלום, תן לי עוד מספר משפטים, אני
אתייחס לזה. עיריית ירושלים תוקצבה בשנה שעברה באלפיים שלושים ושש לינות. זאת הייתה ההקצבה שלהם בתחילת 2002. העירייה חרגה. חריגות יש לאורך כל הדרך בכל מיני סעיפים. אין הרי מחוייבות של המשרד לכסות חריגות, המשרד מתחייב על תקציב מסוים והוא מכסה את אותו תקציב שעליו הוא התחייב. ההקצאה בשנה שעברה בעיריית ירושלים הייתה כאמור אלפיים שלושים ושש לינות. בפועל ניצלה עיריית ירושלים בשנה שעברה שלושת אלפים שמונה מאות ארבעים ותשע לינות. כמעט כפול. היות שאנחנו במשך השנה קיבלנו איזו שהיא תוספת תקציבית כיסינו להם את הגרעון. מההקצבה השנה, גרעון מכסים גם מתוספת, גם מזה שאחרים לא מנצלים.

אבל התוספת התקציבית של שנה שעברה לא חרגה
משנים עשר אלף.

לא חרגה. אבל בשנה שעברה הם גם קיבלו, אנחנו
משתדלים לנצל את התקציב עד הסוף. אז בוא נניח שעיריית בית שמש לא ניצלה, בסוף השנה אנחנו מעבירים את היתרות, אם מתאפשר לכסות גרעון. אין מחוייבות לכסות גרעון אבל אנחנו מעדיפים לכסות גרעונות מאשר להישאר עם עודפי תקציב.

השנה תוקצבה עיריית ירושלים באלפיים חמישים לינות. זאת אומרת שנה שעברה אלפיים שלושים ושש לינות, השנה אלפיים חמישים לינות. זאת אומרת ההקצבה לעיריית ירושלים בבסיס לא קטנה, היא גדלה בארבע עשרה לינות, זה לא רלוונטי. זאת אומרת מהבחינה הזאת אנחנו עמדנו.

צריך פה להפריד בין שני דברים. ראשית הצרכים, הצרכים הם הרבה יותר גדולים. כמו שהם גם בתחומים אחרים. אנחנו השנה ביקשנו תוספת נוספת של ארבעת אלפים לינות. הגשנו את זה למשרד, לא קיבלנו את התוספת. אנחנו עובדים עם מה שיש, והיש הוא שתים עשרה אלף לינות, ואותם חילקנו. עכשיו מאוד יתכן שצריך פה ללכת לכמה החלטות. מצד אחד בודאי שנשמח לקבל תוספות תקציביות. מצד שני אם לא יתאפשר, כדי שכולם יהנו, אולי נוריד את הרף של מספר הלינות. אולי במקום חמש עשרה נאמר עשר. אינני יודעת.

את ראש האגף, את צריכה לתת לנו איזו שהיא
תכנית. יש כאן שני מישורים, המישור הראשון הוא המישור שהרווח עצום למדינה. אז את אומרת ברגע שבאה משפחה ואומרת אני לא מבקשת מוסד, ולא מבקשת סידור חוץ ביתי, אבל תנו לי את הנשימה, דרך אגב פעם היה גם שבתות, נכון, זה אותו דבר?

זה אותו דבר.

פעם היו שני מושגים אני זוכר, היה נופשון והיה עוד
משהו.

יש משפחות שמנצלות את זה דווקא לסופי שבוע.

ולא רק, נדמה לי שהם גם משתתפות במשהו, זאת
אומרת זה אפילו לא חינם. הרי משפחה ללילה כזה משתתפת. מה סכום ההשתתפות?

עשרים וחמישה שקלים.

לכאורה המשפחה עושה חוזה עם המדינה, זו בערך
הרוח של הדברים. היא אומרת אני לא עומדת בתור, ואת יודעת כמה יש תור אצלך לקבל סידור חוץ ביתי, אני לא עומדת בתור או אני עומדת בתור ואני לא לוחצת, אבל תנו לי את הנשימה של החמש עשרה לינות. ומדינת ישראל בסך הכל בגדול חוסכת עם משפחה כזאת. אז כאן באיזה שהוא מקום צריך להימצא הפתרון. לא יכול להיות שבאיזור שלם יופסק הנושא הזה בחודשים מאי-יוני. זה לא מתקבל על הדעת. מה שאני מצפה ממך זה מה התכנית שלכם.

אני מסכימה לכל מילה שאמרת, חבר הכנסת
יהלום. כי בעקרון אנחנו פיתחנו את הנופשונים, כמו שפיתחנו את היום הארוך, כדי לאפשר למשפחות שהילדים ישהו עד שעה שש שבע בערב במסגרת, יגיעו הביתה בערב, כל זה במטרה להקל על המשפחה. עכשיו מבחינתי עוד ארבעת אלפים לינות, בעלות של מיליון שקל לשנה, יתנו לי אויר לשנה הזאת. אבל אם אני לא אקבל את הכסף הזה אין לי דרך.

לנו כמו שאמרה אהובה השנה כמעט אין נושא שלא
קיצצו לנו, והקיצוצים היו בינואר שניים וחצי אחוז, באפריל עשרה אחוז ולפני שבועיים עוד שני אחוז, ועוד היד נטוייה, כבר אומרים לנו שהחלטת הממשלה לגבי אפריל הייתה אותם שני אחוז שבאפריל יהיו ארבע אחוז, כלומר בנוסף עוד שני אחוז בסוף השנה הזאת, בראשון לינואר. אז אנחנו בכל הנושאים למעשה, כמעט בכולם קיצצנו. מה שעשינו בנושאים נבחרים, כמו למשל הנושא הזה שאנחנו דנים בו עכשיו, עשינו מאמץ ולא קיצצנו וקיצצנו על חשבון אותו קיצוץ שהיה צריך לתת בנושא זה קיצצנו בסעיפים אחרים. אי אפשר בשום פנים לבוא ולומר שאנחנו הורדנו בנושא הזה, כפי ששמעתי כאן איזה ניסוח, שכאילו הפסקנו איזו פעילות בנושא הזה. לא עשינו שום שינוי. אותה מנה שהיתה לנו בשנה שעברה לנושא הזה יש לנו גם השנה. גם בשנה שעברה, נלך אחורה לחודש יולי, עדיין לא היו תקציבים לנושא הזה. נכון שבסוף השנה מצאנו איזו דרך להוסיף לזה תקציבים, בויסותים שונים וכו'. אבל מהאוצר לא קיבלנו תקציבים, לא השנה ולא בשנה שעברה.

אתה אומר שבדיוק בשנה שעברה באותה תקופה
היה אותו מצב שהורים קיבלו תשובה שלילית?

יכול להיות, אני לא יודע על זה. אני יודע שלנו יש
תקציב שנתי, אנחנו מחלקים אותו בראשית השנה, השנה היו עיכובים בגלל הקיצוצים אבל מחלקים אותו ואומרים לרשות לך יש אלפיים חמישים מכסות. יש הרבה רשויות, גם בנושאים אחרים, שהם מקבלות על עצמם לעשות יותר. גם בשנה שעברה הם קיבלו על עצמם,

מבחינתך יש לך רעיון לפתור את הבעיה?

הרעיונות לפתרון הבעיה יכולים להיות שלושה. רעיון הכי טוב זה לקבל תוספת למטרה הזאת מהאוצר. זה רעיון תמיד טוב.

קראתי ביום שישי שעבר שאתם הקפאתם שישים
מיליון שקל שמצאתם באיזה סעיף שנתנו לאיזה מוסדות לא לפי קריטריונים, כך קראתי בידיעות אחרונות, הייתה תמונה יפה מאוד של השר. אני מציע שמהשישים מיליון חסר מיליון ותעביר מיליון אחד. אני אעביר את זה להסכמת האוצר.

השישים מיליון האלה הם יהיו רק בשנה הבאה,
משום שהשנה הזאת לא נשאר שם כסף בסעיף הזה.

אתה מוכן להעביר משנה הבאה מהתקציב, שנת
הלימודים הבאה,

שנה הבאה זה ינואר 2004.

אינני מבין, הרי זה תקציב לתלמידים, אם אתם
הקפאתם אותו, הקפאתם אותו לא לשנת התקציב הבאה, הקפאתם אותו להתחלת שנת הלימודים שמתחילה בראשון לספטמבר, אז יש לך שלושה חודשים. אם שישים מיליון אתה מקפיא אז שלושה חודשים זה רבע, אני מדבר איתך על עובדות, שליש, עשרים מיליון, יהיה לך בראשון לספטמבר,

התקציב הזה שהוא היה לשנה שלמה היה צריך בו
קרוב לשבעים, שישים ושישה מיליון שקל. התקציב הזה קוצץ כבר בחמש עשרה, עשרים מיליון, אני לא זוכר בדיוק את המספר, יש בו היום ארבעים ושמונה מיליון שקל. וזה מספיק כדי לגמור שמונה חודשים. אם נמשיך את זה תהיה לנו גם בעיה קשה בסעיף הזה כי לא נוכל בארבעה חודשים השנה לשלם. בשביל להמשיך את הפרוייקט הזה נצטרך לגרד עוד קרוב לעשרה מיליון שקל.

אז רעיון אחד לקבל מיליון שקל. מה הרעיון השני?

לקבל כסף זה תמיד טוב. רעיון נוסף זה לבוא וכמו
שאמרה אהובה יש חמישה עשר ימים, יש אגב הרבה אנשים שמנצלים יומיים ,שלושה, אני רואה שגם הממוצע של עיריית ירושלים הוא עשרה ימים. בשנה שעברה, שלושת אלפים שמונה מאות חמישים ושמונה יום הם ניצלו, זאת אומרת עשרה ימים בממוצע. אז לבוא ולומר לא ניתן יותר מעשרה ימים. כי מה שקורה היום, קורה דבר קצת מוזר.

תיכף נשמע את עיריית ירושלים, אבל כרגע איך
אתה רוצה לפתור, נניח לפי הרעיון השני של עשרה ימים, איך אתה רוצה לפתור אותו. הרי כרגע באה עיריית ירושלים ואומרת עכשיו אדם רוצה לצאת ליום היא לא נותנת לו את התקציב. העשרה ימים האלה זה היה צריך להחליט בהתחלה.

אני אסביר. לפי הנתונים שבידיים שלנו היום, נתוני
מחשב שבידינו היום, נוצלו לא אלפיים חמישים ימים בירושלים אלא רק חמש מאות ימים. נוצלו כמדווחים לנו. נוצלו לפי הדיווחים שאנחנו מקבלים ומשלמים. אנחנו הרי מעבירים את הכספים לפי דיווח חודשי לעירייה, לפי דיווחים על ביצוע בפועל. אנחנו עד היום קיבלנו חמש מאות ימים. אז יש כל מיני הסברים, אבל אחד ההסברים שמעניין אותי כרגע, זאת אומרת הסברים שכנראה לא אחד מהם נכון אלא הצירוף של כל ההסברים. אחד ההסברים הוא שבאים הורים בראשית השנה, אז אומרים להם יש לכם חמישה עשר יום, תנצלו את זה במשך השנה לפי נוחיותכם. אז הם רושמים כבר התחייבות על חמישה עשר יום. יכול להיות שעד היום הם ניצלו רק שלושה ימים. שוב, כמובן תמיד אפשרות טובה זה לבוא ולהגיד לי יש בעיה, אז בואו ניקח מהאוטיסטים או ממישהו אחר. המשרד שלנו כבר מיצה את הכל, כלומר לקחנו והורדנו כמעט מכל האוכלוסיות האחרות ואין מאיפה לקחת, אלא אם כן עושים משהו, שהוא כמו שאומר היושב ראש משהו שהוא דרסטי, אלא אם כן האוצר יבוא ויתקצב את הנושא הזה לחוד. אז אני אומר מה שצריך לעשות קודם כל, אם יש דבר כזה שמישהו שומרים לו כאילו עד סוף השנה אז שזה לא יעבוד בצורה כזאת, ואז אפשר גם להוריד מהחמש עשרה לעשרה או לשמונה ימים.

אפשרות נוספת זה הגדלת ההשתתפות. שוב, אני חוזר ואומר, הפתרון הכי טוב שיהיה לנו כסף לנושא הזה.

אני רוצה להוסיף עוד משהו שאולי לא נאמר פה קודם. הנופשונים האלה משרתים לא רק את המפגרים אלא גם נכים וגם אוטיסטים. ככה שזה לא שאם אין לקוחות מפגרים אז אין כלום. זה לא נכון. יש הרבה לקוחות אחרים גם. אני לא יודע למה המסגרת הזאת צריכה להיסגר כאשר יש לה גם לקוחות אחרים.

אני רוצה לשמוע את עיריית ירושלים, גב' ויצמן,
הנושא הוא ירושלים, התשובות השליליות שקיבלו זה מירושלים, מהמחלקה שלך. אז בואי תסבירי לי מה קרה.

קרה כמו שקורה כל שנה, שהתקציב לא מספיק
לצרכים. יש לנו בירושלים אלף מאתיים אנשים עם פיגור שגרים בבית. נכון שלא כולם מנצלים את השרות, לאורך כל השנים מנצלים את השרות בין שלוש מאות חמישים לארבע מאות ילדים.

שהם מנצלים ממוצע של עשרה ימים,

יש כאלה שמנצלים לתשעה ימים וליומיים ויש
כאלה שמנצלים לארבעים וחמישה יום כי הם קיבלו אישור לחרוג מהחמישה עשר יום, והמצב של אותו ילד בבית הוא כזה שהם זקוקים לשרות הזה הרבה יותר.

נכון ששנה שעברה עיריית ירושלים לקחה על עצמה לחרוג בגלל לחץ המשפחות, בגלל איזה שהוא הידברות תיאורטית עם המשרד שאם אפשר יהיה יעזרו לנו ויכסו לנו את הגרעון. השנה המצב הזה לא קיים, אין לנו אפשרות לקחת על עצמנו גרעון, לא מאפשרים לי לקחת על עצמי גרעון, לא רק בסעיף הזה.

מי זה שלא מאפשר לך?

גזברות עיריית ירושלים.

מה הגרעון שהיית צריכה כדי לאפשר את אותה
רמה של שנה שעברה?

אני הייתי צריכה היום עוד אלפיים לינות, שזה
אלפיים כפול מאתיים חמישים ושבעה שקלים, זה מה שאני צריכה היום. כפול ממה שיש לי. בדיוק כפול.

את צריכה חצי מיליון שקל.

כן.

את אומרת שהעירייה אישרה לך בשנה שעברה, זה
היה תוך הידברות עם המשרד שהוא לוקח על עצמו חלק מהתקציב.

שהוא ינסה. והוא הצליח. והשנה המשרד אומר לי
בפירוש שאין לו שום סיכוי להצליח. אז אני לא יכולה,

אבל מר יפה נוף אומר שהוא חושב שאם
ההתחייבות תהיה בראשון לינואר הוא כן יהיה מוכן, אז העירייה יכולה לקחת הלוואה לחצי מיליון שקל,

אני לא חושבת שאני אקבל אישור, אני יכולה הצעה
כזאת להביא אבל התקציב הוא שנתי, לא חושבת שיאשרו.

יש כאן מישהו מגזברות עיריית ירושלים?

כאן לא. אני נציגה יחידה. כמה דברים שנאמרו כאן
שאני רוצה לתקן. הטפסים לא נקלטו או אין ניצול, צריך לקחת בחשבון שיש תהליך ארוך ומייגע בירוקרטי גם בעיריית ירושלים וגם במשרד העבודה והרווחה, מיום של דיווח של ניצול יום נופשון על ידינו עד שהטופס נקלט ושהארגון המתאים מקבל את כספו.

אבל פער כזה גדול, אתם אומרים שכבר ניצלתם
כמה?

קרוב לאלפיים לינות.

ואומר התקציבן שהוא קיבל רק חמש מאות.

החודש, חודש מאי, אני ראיתי את הפלט היום על
השולחן, יש עוד שמונה מאות שלושים וארבע. זה חלק אחד.

חודש מאי עוד לא הגיע אליכם מר יפה נוף?

זה יוצא מהם הדיווח הזה.

אני יכול לבדוק את זה. מאי מגיע בערך אחרי עשרה
ביוני.

היום כבר עשרים וחמישה ביוני.

אני אבדוק את זה.

אתה נותן לנו כאן נתון, ואתה בעצמך אומר
שבעשירי כבר היה מונח על שולחנכם, אז שבועיים, צריך להיות מעודכנים כאן, לא להגיד לנו חמש מאות כשכבר יכולנו לקבל אלף שלוש מאות ומעלה.

בנוסף צריך לזכור שהיו שביתות השנה. השביתות
מאוד עיכבו את קליטת הטפסים.

אני רוצה להבין, מה שאת אומרת זה ככה, המצב
הוא בדיוק כמו שהיה בשנה שעברה. עכשיו יש לי אליך שאלה, בהנחה שאת ידעת שזה מה שיהיה, הרי חוכמות גדולות בתקציב המדינה אין לנו. וגזירות רק יום ולילה אנחנו שומעים. אז אם יתנו את הגרעון יתנו, אם יסדרו יסדרו, אבל מדוע לא נקטתם במגמה נניח להגיד להורים כרגע יש לנו שבעה ימים. מחצית. בואו נראה איך נתקדם.

אנחנו לא נותנים ואוצ'רים להורים. הורה לילד עם
פיגור או ילד עם אוטיזם הוא יודע שמגיע לו חמישה עשר יום. מה שאני יכולה לבוא לנופשון ולהגיד נכלכל את צעדינו אחרת. הבעיה של הנופשון זה שהוא לא, במקומות אחרים בארץ הנופשונים פועלים סמוך למוסדות.

תראי, גב' ויצמן, הטלפונים היו בנושא הזה, יש
טענה של משרד הרווחה, ואת יודעת שאין כסף, אתם אנשי רווחה אז אתם יודעים שאין כסף תמיד רבים, ויש תירוצים, כשיש כסף שוכחים הרבה דברים. אז אחת הטענות שלהם הם אומרים אתם לא פועלים לפי ההנחיות וההוראות. אתם מוציאים ילדים לארבעים וחמישה ימים ואתם לא עומדים בהנחיות הברורות של המשרד בעניין הזה, וזה אחת הסיבות שאתם יוצאים לגרעון. מה התשובה בעניין הזה?

התשובה בעניין הזה היא שכל אדם שיצא ליותר
ימים זה על פי אישור ועדת חריגים של משרד העבודה והרווחה בחתימת המחוז, גם המפקחת וגם מנהלת המחוז. כל אדם שקיבל אישור לחרוג חריגה בימים. זה נעשה בתאום ובעבודה משותפת עם המשרד.

אני מבקש ממך, צטטי אותי, שיצא ממך או מהדרג
הכי גבוה מכתב לשר הרווחה ומנכ"ל משרדו, שאת מצטטת אותי שאני מדווח פה בישיבה שנאמר שעיריית ירושלים, חלק מהגרעון נובע מכך שעיריית ירושלים חרגה מהנהלים, בעיקר על ידי מתן זכות ליותר לינות מהמקובל, ואת מודיעה בזה שלא נעשה דבר ללא תאום ואת עומדת על כך ואם יש צורך את מוכנה לבוא לבירור לכל דבר שהוא.

הדבר השני, אני מדבר איתך לעתיד, שאני מאוד מבקש שהדברים האלה לא יחכו למשברים. זאת אומרת בהתחלת השנה, בדיון על התקציב, צריך להיות ברור כמה לינות צריכה עיריית ירושלים. והדברים האלה צריכים לא להשאיר את העניין באמצע כמשבר, ואם זה נשאר ככה אתם חייבים לבנות תכנית מודולרית. אתם לא יכולים לבנות תכנית שיגיעו למחצית. הבעיה עם משרד הרווחה אותו דבר, אני אומר את זה גם למשרד הרווחה. התכניות לכל הארץ צריכות להיות תכניות מודולריות. לא יכול להיות שתהיה משפחה שתצא לארבעים וחמישה יום, למרות שברור שהיא צריכה, אני חס וחלילה לא אומר שהיא לא צריכה, אני מכיר את העניין, אבל לא יכול להיות שתצא משפחה לארבעים יום ומשפחה שסמכה עליכם בטוב לבה והיא רוצה לצאת לנופש כמו שכולנו יוצאים בחודש אוגוסט, היא באה היום, אומרים אין כסף. זה לא יכול להיות. זאת אומרת אם יהיה כסף ליום אחד אז זה יהיה ליום אחד לכולם. ליומיים, ליומיים. לשלושה, לשלושה. תוך כדי כך נאבקים על יותר, אבל לא לעשות אפליה בין המשפחות. אנחנו לא נטפל בזה אם זה לא ייעשה בצורה מודולרית.

עכשיו תראו, העניינים ברורים, התקציבים ברורים, הטלפונים כשאני יצאתי היו בעניין הזה, ובכל אופן אני הגעתי להסכם קודם כל שההסדר של שנה שעברה ייעשה גם השנה. היו לי שיחות עם שר הרווחה, מנכ"ל הרווחה וראש עיריית ירושלים. וסוכם כדלקמן, שאתם לוקחים על עצמכם, בהסכמת ראש עיריית ירושלים, אותו גרעון של שנה שעברה, אלפיים לינות נוספות, ושר הרווחה ומנכ"ל משרדו מתחייבים, התחייבו בפניי בסוף השנה להחזיר את הגרעון הזה לעיריית ירושלים. אני מבקש שאתם ודאי כשתחזרו למשרדים תקבלו את האישורים מהאישים שאמרתי ובבקשה לפתוח את השער לכל ההורים שעדיין לא קיבלו את הנופשון. אני רואה בזה את הפרשה כסגורה. האם עוד מישהו רוצה להעיר משהו?

שלום, שמי אלי קדוש, אני הורה לילדה בת שש
עשרה שנזקקת לשירותי הנופשון, ואני שמעתי פה את נציגי המשרד, ואני מוכרח לומר שיש פה, אני לא רוצה לדבר בצורה בוטה אבל יש פה טיוח של עובדות. הרושם כאילו שיש הורים שמנצלים את הארבעים וחמישה יום והם אלה שיוצרים את הבעיה. תסלחו לי, בכל הרצינות, זה לא רציני. כי הרי כמה הורים ניצלו ארבעים וחמישה יום. ונניח שכל אלה שניצלו את הארבעים וחמישה יום היו מוגבלים לחמישה עשר יום על פי הכללים, האם זה היה פותר את הבעיה? אז על מה מדברים פה? אני חושב שמשרד העבודה והרווחה נוהג פה בציניות. מדוע, מצד אחד הוא אומר אין סידור מוסדי, אין כסף. אדוני היושב ראש הגדיר את זה נכון, אין כסף. אבל מצד שני גם לא מאפשרים לאותם הורים את התנאים המינימליים להמשיך להחזיק את הילדים האלה בבית.

עכשיו כשמדברים על אותם חמישה עשר ימים, זה לא המצאה של ההורים, זה המצאה של אנשי המקצוע, זה מה שחשבו שצריך. אז באה הגברת ממשרד העבודה והרווחה ומורידה, אומרת אפשר לפתור את הבעיה. אנחנו לא מסתדרים עם החמש עשרה יום, בואו נסתדר עם עשר. אני שואל אותך, עשרה ימים לכל משפחה של מפגר בירושלים יש לך? הרי גם זה אין לך, גם את זה את לא יכולה לתת. אז למה לפתור את הבעיות בעצם שזה לא פתרון. אתם צריכים לבוא ולחשוב מה באמת הורים לילדים כאלה צריכים, ואת הלילות האלה לתת להם.

אני חושבת שמה שעשינו כאן היום, ותסלח לי, אני
מאוד מכבדת אותך, אבל טיטאנו את הדברים תחת השולחן. יש לבעיה הזו שני היבטים. היבט אחד של ההורים, שפעם היה להם שלושים יום. קיצצו את זה לארבע עשרה. זו לא החלטה מקצועית, זו הייתה החלטה אדמניסטרטיבית. אז יש הבעיה של ההורים, והיום ככל שמקצצים את המכסה לא ניתן לתת לכל ההורים תשובה. אין כאן עניין של שיוויון. נכון שיש עשרת אלפים ילדים אבל יש הורים שזקוקים לזה יותר ויש הורים שזקוקים לזה פחות. עם הילד הנחמד שלי, ויש לי בן בן שלושים וארבע, הוא בבית, תאמין לי אין לי בעיה, אני לא צריכה נופשון. אבל מי שיש לו ילד כבד כמו ידידי אלי צריך לא חמישה עשר יום אלא ודאי ארבעים וחמישה יום. כך שלא נדבר כאן על סידורים אדמניסטרטיביים. זה הצד האחד של הבעיה, ההורים והצרכים שלהם ואותו שרות שהוא שרות זול. תמורת הועדה אחת אתה יכול לתת תשובה לעשר, שתים עשרה משפחות בשנה. זאת אומרת אולי צריך לעשות כאן איזה שהם סדרי עדיפויות אחרים, אולי להקטין אפילו משהו בהועדות ולהעביר לתקציב הזה.

הפן השני של הבעיה זה הפן של הנופשונים עצמם, הארגונים שמחזיקים נופשונים. פעם היה רק ירושלים, אק"ים ירושלים היו איזה חמשת אלפים לינות. קיבלנו, לא הייתה בעיה של תקציבים. היום פתחו הרבה מאוד נופשונים וזו ברכה בשביל ההורים, אבל פירוש הדבר לא הוגדל באותו קצב גם הלינות. זאת אומרת לכל אחד יש איזה שהוא תיקצוב. אז יש לאק"ים קצת, חמש מאות קיבלנו, אז נקבל אולי עוד קצת. זה לא פותר כלום. ויש לקלרה שיושבת על ידי משקל גם איזה תיקצוב ויש גם לשלווה. אף אחד מהם לא יכול ככה לנהל בצורה רנטבילית אף נופשון. ולא שההורים לא צריכים את זה, צריכים שלושה נופשונים בירושלים, אבל צריך שיהיה להם גם לינות. זאת אומרת בפחות מאשר שלושת אלפים לינות לכל אחד מהנופשונים אי אפשר לנהל את העסק הזה. בירושלים, כדי שנוכל לנהל את זה, צריך תשעת אלפים לינות.

הדבר האחרון, אני חושבת שמשרד הרווחה צריך לעשות סדר עדיפויות. באק"ים עשינו עכשיו תכנית הבראה, בכאב לב אבל עשינו את זה ,הורדנו עשרים אחוז מכוח העבודה שלנו. אולי צריך פחות עובדים, סליחה, וכולם חשובים, צריך פחות עובדים, אולי מתקציב משכורות להעביר לכאן.

חיים: שמי חיים, אני הורה. אני רוצה להודות לך יושב
ראש הוועדה, ודאי וודאי אם עכשיו נמצא לזה פתרון. אני כהורה, לא כאיש ארגון אני רוצה לציין הערה אחת קצרה. באמת בשנים האחרונות נפתחו יותר נופשונים אבל עדיין צריך גם כן, הרבה פעמים לא מודעים לזה, צריך התאמה. אנחנו רצנו בין כמה נופשונים עד שמצאנו את הנופשון המתאים לנו. אני לא תושב ירושלים. בקרוב בעזרת השם, נעבור לאיזור ירושלים. אבל אני מצאתי נופשון פה באזור ירושלים, כבר כמה שנים, כל הנופשונים האחרים לא מצאו אצלי פתרון. אין בעיה של תקציבים, אין בעיה להעביר את התקציבים. ואני נפגע בגלל שזה נופל בבירוקרטיה מכל הכיוונים.

לא הבנתי כלפי מה אתה אומר את זה. זה שאין
תקציב לזה הבנתי, אבל לא הבנתי אם הדברים שלך גם מכוונים לגב' יופה שאתה אומר שלא צריך לקבוע שלושת אלפים לינות אלא גם פחות אפשר להחזיק נופשון או אתה לא התייחסת לדברים שלה.

חיים: לא, אני לא מתייחס לנקודה הזאת. מה שאני טוען
שיש כאן גם כן חציית קוים, וזה לא שנותנים נופשונים באזור מסוים זה פותר באופן אוטומטי את כל הדברים מסביב.

אני אם חד הורית לשלושה ילדים, שניים מהם
משתמשים בנופשון. שמעתי כאן על האפשרות להגדיל את הסכום. להגדיל את הסכום כפול שתיים זה יקר. אין לי משפחה, אין לי אף אחד. הבן שלי עבר ניתוח עשרה ימים, איך אפשר להקטין את הימים.

ברור. אנחנו מבינים את הקושי שלך ומחזקים את
ידיך וכל הכבוד למה שאת נושאת על גבך.

אני הורה לילד עם פיגור שכלי קשה. אני שומע את
כל הדיון הזה ונדמה לי שכל אלה שמתעסקים בתוך מערכת קבלת ההחלטות פשוט לא מבינים מה המשמעות של משפחה שהתברכה בילד שכזה, התמודדות מול ילד שכזה, עשרים וארבע שעות ביממה. זה ילד שמתעורר בלילה ודופק על הקירות ודופק על המיטה. אני עובד במשרה מלאה, איש משרד העבודה, היא עובדת במשרה מלאה, אתה מגיע הביתה בשעות שבע בערב, שמונה בערב, יש לך עוד ילדים קטנים ויש לך את הילד הזה ששקול כנגד שלושה או ארבעה ילדים. לדעתי אני חושב שמדובר כאן בפרה קדושה, ואני מסכים איתך במאה אחוז כשהתחלת בפתיח שלך ואמרת שהחברה למעשה מרוויחה מהנופשונים האלה, אחרת הם היו צריכים למצוא את עצמם במוסדות סגורים, וזה לפי דעתי נטל פי חמש לחברה. אני חושב שאלו שצריכים לקבל את ההחלטות בעניין הזה צריכים להבין שאותם שבועיים שאנחנו מדברים עליהם מתוך שלוש מאות שישים יום בשנה זה טיפה בים. זה למלא את המצברים. זה לתת את הכוח לאותם הורים להמשיך ולהתמודד עם אותם שלוש מאות ארבעים וחמישה ימים שנשארו בשנה. היא נתנה את הדוגמא לשני ילדים שהיא צריכה להתמודד, ואני לא מקנא בה, כי לי יש אחד כזה. אני בפירוש לא מקנא. אין פה עניין של שיקול, לא צריך בכלל לחשוב על העניין של כסף. פה לא מדובר בכסף, פה מדובר בהתמודדות כמעט בלתי אפשרית. אני אומר לך, לפעמים עולות בנו מחשבות, אני מת על הילד הזה יותר מכל שאר הילדים שלי, אבל לפעמים אין כוחות, במיוחד אשתי לא יכולה להתמודד. ואתה אומר אני לא יכול, אני רוצה להכניס אותו לתוך מסגרת, די, כלו כל הקיצין, אתה לא יכול להתמודד עם זה.

אני רוצה להבהיר לכם פה שמבחינתי ברגע
שסוגרים לי את הנופשון סוגרים לי את הנשמה שלי. כי ברגע שאני מרגישה שיש לי פה נופשון אז אני מרגישה שההתמודדות שלי היא לא לבד, שיש לי עוד משהו, עוד מקום, עוד קצת חיים שאני יודעת שאם אני רוצה לצאת או שאני רוצה לנפוש או משהו, אני יודעת שיש לי מסגרת. ואני רק רוצה להגיד להם שהם עושים עבודה טובה הצוות הזה, ובאמת שיתברכו, ובאמת כל הכבוד להם. ברגע שסוגרים את הנופשון אני מרגישה שאני מתמודדת עם הבעיה שלי לבד, כי אין לי איפה לשים אותו. אני עובדת משרה מלאה, מהחמישה עשר לאוגוסט הילד יוצא לשבועיים חופש, אני צריכה לשבת איתו בבית שבועיים. איפה כל שאר הימים שאני רוצה קצת לנסוע לבית מלון, קצת לנוח, קצת להישאר בתוך הבית ולשים את הילד בנופשון כי אני רוצה גם מנוחה בבית. כשבאים וסוגרים לי את הנופשון הזה אין לי, כי אין לי איפה לשים אותו. אז אני ממש מבקשת, אני לא חושבת שצריך להיות שיקול כספי בכלל. התקציב הוא לא מדובר במיליונים, זה עניין של חצי מיליון שקל. שיקצצו בי, אני מוכנה שיקצצו בי, אבל שלא יקצצו בילדים האלה.

אני מנהלת עמותת שקל. דיברו פה הממשלה
ודיברה הרשות המקומית וההורים בעצם מתייחסים חלקם פה לנופשון ששקל מפעילה. אנחנו מפעילים את הנופשון הזה כבר למעלה מעשר שנים. כל שנה לפחות שני משברים בהפעלת הנופשון. יש לנו בשנה סדר גודל של שלוש מאות, שלוש מאות חמישים ילדים, מדובר בשלושת אלפים עד שלושת אלפים חמש מאות, לפעמים בזמנים יותר טובים גם ארבעת אלפים לינות. לא רק מירושלים. אנחנו נופשון ארצי, ילדים מגיעים גם מחוץ לירושלים.

אני גם רוצה להתייחס לנקודה הזאת שנופשון ושל הרבה נופשונים במדינת ישראל. אני חושבת שאם המדינה ידעה שהנושא הזה הוא כל כך קשה וכל כך בעייתי אז לא היה צריך להקים עשרים ושניים נופשונים. כי מה שקורה היום ששוכחים שהאירגונים קורסים. ומי שנותן את השירות זה האירגונים. אני חושבת שגם הגענו לזמן שההורים יכולים לבחור באיזה נופשון הם רוצים לשלוח את הילד שלהם. אם הנופשון הזה הוא חוקי ויכול לפעול ונותן את השרות הטוב ביותר, כי הכסף שמקבלים כולם מקבלים את אותו כסף.

את גם שותפה למה שאמרה גב' נגה יפה שצריך
לקבוע רף כזה?

לא, לא אמרתי את זה. אמרתי שמינימום ,מבחינת
הארגון לפחות שלושת אלפים, אם נותנים פחות משלושת אלפים זה לא רנטאבילי. ארגון הוא לא עובד על רנטאביליות. אנחנו מסבסדים את הנופשון בכל עשר השנים האלה בסדר גודל של מאה עד מאה חמישים אלף דולר, כשזה משתנה הסכומים, לכן השתמשתי בדולר, בשנה. מכיוון שעלות של מאתיים חמישים שקל של נופשון ליום זה מגוחך, ובמיוחד שאותם המאתיים חמישים שקל נותנים גם לסוף שבוע וגם לחגים. אנחנו עובדים לפי החוק, צריכים לשלם מאה חמישים אחוז לעובדים שלנו בחגים ובשבתות, עושים עבודת קודש קשה ביותר והעלות שלנו סדר גודל של חמש מאות שקל בסוף שבוע.

העשרים ושניים נופשונים שקיימים כולם שייכים
לאירגונים?

בירושלים הם באירגונים, גם במקומות אחרים הם
שייכים לאירגונים. חלק מהנופשונים הם בצמוד למוסדות ולהוסטלים, חלק מהנופשונים הם מרכז קהילתי עצמאי בתוך היישוב.

אני חושבת שהורה שלא רוצה לשלוח את הילד שלו למוסד אז הוא לא ירצה לשלוח אותו למוסד גם לנופשון בסוף השבוע. והורה שחושב שהוא יקבל את הפתרון הטוב בנופשון מסוים כי פיתחו מיומנות לטיפול באוכלוסיות סיעודיות, אגב זה עולה כסף, צריך לתגמל יותר את העובדים, אי אפשר לתת שכר מינימום. אנחנו לא פותרים את הבעיה.

אני בהחלט מסכים שאנחנו נעשה בעוד כמה
שבועות דיון, נביא לכאן את המנכ"ל ואם צריך את השר, על טיפול בנופשונים. נכנסנו לנושא הקריטי שהיה להמשיך את הקיים.

רק משפט אחד לסיום, אני מבינה שיהיה לזה דיון
אחר, אבל אני רוצה שאתה תבין שהנופשונים אנחנו מפעילים, ואנחנו עומדים מול האוכלוסיה. אנחנו יודעים את המצוקות שלהם, אלינו מתקשרים ואומרים תקבלי אותנו. ביקשנו אלפיים או אלף חמש מאות לינות כסף וקיבלנו חמש מאות בחזרה.

אני מתנצלת, אני מוכרחה להבהיר מספר נקודות,
כי בעצם באנו לכאן לבעיה משותפת, ולא למישהו נגד מישהו, ככה אני הבנתי. מי שפיתח את המדיניות ובנה אותה, וכל אחד כאן יודע אותה, כולל ההורים שמלווים אותנו יחד איתם זה האגף. האגף פיתח את המדיניות ויש פה חוברת פיתוח צרכים. וקבענו את החמש עשרה יום, את הארבעים וחמישה יום, את השלושים יום, כי ראינו מתוך מצוקות של הורים. ונכון, ומי שפיתח עשרים וחמישה נופשונים זה האגף. מתוך אותה מצוקה שאתה מדבר עליה ויש לי כאן רשימה בכל הארץ, תמצא לך קרוב הביתה, כדי לאפשר לכל הארץ שרות נגיש, קרוב, ברמה משותפת ושרות נכון ולא רק עיר אחת תהנה מזה. בלי לזלזל במה שקורה בירושלים, אני לא מזלזלת. ובאמת הצלחנו בכל הארץ והיום מקרית שמונה ועד לדימונה יש לנו מסגרות כי אנחנו מחוייבים לכל האוכלוסיות. והראיה שבתחום הנופשונים, ומר קדוש ליווה אותי יחד בפיתוח של יום ארוך, אם זכור לך, מה שעברנו, עד איזו שעה בלילה ישבנו כדי לראות איך אנחנו עושים את היום הארוך כדי לאפשר להורים, כי הקונספציה הייתה לאפשר להורים להחזיק את ילדיהם שרוצים עד מתי שרק הם יכולים. ולכן התפתחו שירותים רבים, באגף הזה, בעשור האחרון ואני אעביר לכם את החוברת. וביניהם התפתח גם הנופשון.

היו אלפיים לינות כשהתחלנו. היום אנחנו עומדים על שתים עשרה אלף לינות. עכשיו כל שנה הוסיפו לנו לינות. הבעיה המקצועית והראיה המקצועית והליווי של אותם מסגרות ואישור אותם מסגרות על פי סטנדרטים של האגף, ובנייה והצטיידות בכל מה שיש באותם מסגרות, וכל אחד יגיד פה, זה באמצעות קרנות שאנחנו שותפים להם, ובלי המלצתנו ובלי מדיניות זה לא מגיע. יושבת פה מדינה שרואה את כל הצרכים של האנשים. יושבים פה הורים שכואבים יחד איתנו את הצרכים, ויש פה תקציב שמדינה מאשרת על פי היכולות שלה. זו בעצם הבעיה שצריכה להיות נדונה.

אני לא רוצה להגיב על הנושא של ההפעלה, של מי מפעיל, מה מחוייבים למפעיל, זה יהיה במקום אחר. הנופשונים וגם השרותים למפגר מופעלים גם על ידי רשויות, גם על ידי עמותות ציבוריות, גם על ידי אנשים פרטיים. עמותה ציבורית, מה היופי שלה, שהיא יכולה לגייס משאבים יותר מאשר אדם פרטי, ומאשר המדינה. ולא אחת מגיעים גם אלינו אנשים שרוצים לתרום ואנחנו מפנים אותם. לדוגמא פעם שקל קיבלה סכום מסוים.

גב' יפה אומרת בא ארגון, שכל כולו מלכ"ר, עושה
את זה למטרות חיוביות. והוא אומר אני אפתח נופשון, שמענו כאן שאנשים מחוץ לירושלים באים. עכשיו הוא בא ואומר מה אתם עושים לי, כדי שהנופשון יהיה רנטאבילי אז המטפל צריך באותו יום לטפל בעשרה ילדים. הוא אומר אתם מתירים לכל דיכפין לפתוח נופשון, אז יש לי אבטלה סמוייה. אותו מטפל יכול לטפל בחמישה ויכול לטפל בשישה באותו יום.

הנושא של הנופשונים הוא בעיה. אנחנו יודעים והם
יודעים, גם המפעילים, שכשאנחנו יושבים איתם מנסים לראות גם את הרנטאביליות כי אם זה לא רנטאבילי השרות הוא לא טוב. ולכן באמת המצוקה היא יותר כספית, ולכן גם מה שפתחנו בשנים האחרונות השתדלנו שלא יהיו יחידה נפרדת כי זה קשה להחזיק צוות.

זה כלפי ההוסטלים, ואני הבנתי את זה. ההוסטל
בא ואמר מה אכפת לך שאני אפתח מחלקה לנופשון, ויהיו שם רק אלף לינות בשנה, אבל יהיה שם טיפול לילדים. וזה דאג שזה יהיה צמוד להוסטל כדי שיחזיק את עצמו. אז היא אומרת אבל לא חשבתם עלי, שהאלף יורד ממני. זה דורש בדיקה.

ברצוני לסכם את הדיון. הנושאים הגדולים ידונו בעוד ישיבה. אני רוצה להעיר לגב' לוי ולמר יפה נוף ולך מרים כהן. כל מה שאמרת נכון. אנחנו מאוד מעריכים ואתם יודעים משנים, אני ודאי לא אמרתי אף מילה על עבודת האגף למפגר וודאי שכולכם מעבר לעבודתכם כעובדים מלאי מוטיבציה ומלאי נכונות ונאבקים על כל דבר ואנחנו יודעים את זה. וקידמתם את עבודת האגף למפגר.

אבל נאמר כאן משהו שאני כן שותף לו. אהובה לוי אמרה את זה. היא אמרה, הפתרונות, לא נעים לי להגיד, זה לרעת ההורים מה שאני אומר עכשיו, אבל את אמרת משפט מרים, את אמרת משפט, המדינה נותנת כמה כסף שהיא נותנת. כאן צריך עקרון השיוויון. וזה האחריות עליכם. זאת אומרת מעבר לזה שכל מה שנאמר כאן חמישה עשר וכל מה שנאמר מי צריך לקבל אני מסכים, הכל אני מסכים למה שאמרו ההורים, וצריך לא חמישה עשר אלא שלושים, וזה נכון שהמדינה חוסכת כסף בגלל שההורה עושה חוזה ואומר חמישה עשר יום, על זה כבר הייתי שולח את הילד למוסד, כמו עוד אלפי הורים במדינה. אז ההוא עושה חוזה ואומר אני לוקח את הילד עלי, אבל תנו לי קצת לנשום, זה כל מה שהוא מבקש כאן, זה הכל. אז לכן זה ברור. ואני הראשון שאלחם אתכם שהימים יתאפסו.

אבל יחד עם זאת לא יכול להיות, עם כל המצוקה, שלא יהיה שיוויון. וזה כן התפקיד שלכם. זאת אומרת אתם, כשאתם מחלקים, מלכתחילה, אם עכשיו הוספנו עוד חצי מיליון, הגרעון לא צריך להיות, אם אתם גומרים מראש עם איזה מקום, ועיריית ירושלים מקבלת על עצמה, לא כמצוקה, והיא אומרת אני עירייה עשירה ומאוזנת, והיא באה ואומרת אני מוכנה לקחת על עצמי כך וכך, בסוף השנה הרי יהיה לכם כסף תעבירו, בבקשה. אבל הכל צריך להיות מתוכנן. ולא יכול להיות מצב שבכל מדינת ישראל וחצי ירושלים יקבלו עד לחודש יוני ואלה שגם היום מקבלים וכאן קבוצה של הורים יגידו להם נגמר התקציב. התקציב חס וחלילה אסור לו שייגמר. אבל אם הוא ייגמר הוא צריך להיגמר לכולם באותו יום. זו הנקודה. וגם לא, בסוף השנה תורידי את זה, זה מה שאהובה אמרה.

לכן מה שנוצר כאן מצב שבעיריית ירושלים עד לרגע מסוים הורה בא וקיבל, אפילו חריגים באישור שלכם. ואני יודע את זה, גם אני טיפלתי במשפחות, אם אתם זוכרים שהתחננתי לאיזה הורים חריגים וכל זה. רק שבחים לחריגים, כי הם צריכים את זה. אבל לא יכול להיות שפתאום באות משפחות ומקבלות תשובות שליליות. זה לא יכול להיות. אני הייתי מעדיף, במרכאות, לצערי, שכל המשפחות היו מתלוננות על שלושה עשר ימים ולא חמישה עשר ולא מצב כזה. לכן זה כן אתם צריכים לתכנן מראש, יחד עם אגף התקציבים, ולראות מה יש, לחלק בהתחלה, להאבק עם האוצר ועם הנהלת המשרד על המקסימום, ואז לחלק שווה. לא ליצור מצב כזה.

אני מדווח כאן כסיכום הישיבה, דבר ראשון כל ההורים, אתם נציגים של ההורים, והכנסת והוועדה הזאת בפרט מאוד מעריכה את המאמץ שאתם לוקחים על עצמכם. אנחנו יודעים עם כל הכאב הנפשי הרי הורים שבוחרים בסידור מוסדי מלאכתם יותר קלה. ואתם, שהילדים נמצאים בביתכם הרי שהנטל קשה קשה קשה, ולכן באמת מלוא ההוקרה לכל ההורים. יחד עם זאת את המינימום שהמדינה מקלה כאן היא צריכה לעשות, מעבר למה שאומר מר קדוש תכניות שלמות. כאן את הנופשון הזה היא צריכה לעשות במקסימום כוח, ובשיוויון, ובתכניות מודולריות בצוק העיתים.

לגבי המשבר שקרה בירושלים, שאני מבקש שהוא לא יקרה יותר, בשנה הבאה הכל יהיה מתוכנן, אני מדווח כאן שאני סיכמתי עם שר העבודה והרווחה זבולון אורלב, עם המנכ"ל פרופ' גולדברגר שהם מבטיחים דרכי ואני מסרתי את זה לראש עיריית ירושלים, הם מבטיחים אותה הבטחה שהם הבטיחו בשנה שעברה לאלפיים לינות לכסות מעודפי סוף השנה, ויוביל את העניין מהתקציבן, מר יפה נוף, שהיה שותף לשיחות האלה. במקביל סיכמתי עם ראש עיריית ירושלים החדש הנבחר שהוא יעשה את הסידורים כדי לתת את ההלוואה הזאת של האלפיים לינות עד לסוף השנה, ובכך אנחנו פותרים את הבעיה הכאובה שהיתה. תודה רבה לכולם.



הישיבה ננעלה בשעה 11:20