כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6744



24
ועדת החינוך התרבות והספורט
19 ביוני 2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6744
ירושלים, ח' בתמוז, תשס"ג
8 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום חמישי, י"ט בסיוון התשס"ג (19 ביוני 2003), שעה 10:15

סיור הוועדה במכון וינגייט

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
גלעד ארדן
מחמד ברכה
עבד אל-מאלכ דהאמשה

הלנה וייסמן עוזרת חה"כ שלגי
אירית צח דוברת הוועד האולימפי
גילי לוסטיג מנהל היחידה לספורט השגי
אפרים זינגר מנכ"ל הוועד האולימפי
ד"ר שוקי דקל סמנכ"ל משב"ח וראש מינהל הספורט
אריה רוזנצווייג מזכיר כבוד הוועד האולימפי
רענן ורשביאק מנהלת הספורט ההישגי
נעם צבי מנהלת הספורט ההישגי
פרופ' ולדימיר איסורין מתאם הספורט ההישגי
צבי ורשביאק הוועד האולימפי
אורי אפק יועץ לוועדת החינוך
יהודה מעיין יו"ר איגוד השיט וממלא מקום יו"ר הוועד האולימפי
פנחס גולדשטיין גזבר כבוד הועד האולימפי, יו"ר המטווח האולימפי
הילה דוידוב
עומרית ינילוב-עדן
גנאדי חסקייה

יהודית גידלי

יפה קרינצה

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. הספורט חשוב לא רק כספורט, יש גם ערכים כמו תחרות הוגנת וכיבוד המתחרה. אנו רוצים להסתייע בספורט גם לחינוך לערכים, ולסייע לישראל בזירה הבינלאומית.

תודה למארחים שלנו, אני בטוח שנשמע ונלמד הרבה.

המשרד מממן את התחרויות האולימפיות.

התחרויות נעשות תחת ידם של האיגודים. בוועד האולימפי חברים חברי איגודי הספורט, וכל החלטה היא על דעת רוב חברי האיגוד. כל איגד אולימפי חבר בוועד. יש הנהלה שבוחרת את היו"ר כל 4 שנים. בדצמבר 2004 תתקיימנה הבחירות הבאות. כל חברי הוועד האולימפי מתנדבים.

היחידה לספורט הישגי שייכת לוועד האולימפי, וממומנת 50% על ידי מינהל הספורט ו-50% על ידי הוועד האולימפי. בנוסף, עומד לרשות האיגודים תקציב מיוחד לאולימפיאדה. ספורט הישגי הוא מטרת הפגישה היום.

הסיפור התחיל עם מר נתניהו בשנת 1997, כאשר היה ראש הממשלה. חזרנו, אמנם, עם מדליה מארצות הברית הוקמה ועדת לוין, והוועד האולימפי אימץ את רוב ההמלצות. הייתה תוכנית טובה והובטח שיינתן תקציב מיוחד. הובטחו 15 מיליון שקלים לשנה . בתחילת שנת 2000 נשארו לנו בידיים רק 7.5 מיליון שקלים במקום ה-15 שביקשנו. מר נתניהו הסכים ל-10 מיליון שקלים. קיבלנו עד סידני 10 מיליון שקלים לשנה.

שנת 2001 הייתה שנה גרועה, לא היה תקציב. ניתנו רק 2 מיליון שקלים להציל את הסיכוי לספורטאים, שיביאו את המדליות. 2002 הייתה שנה טובה יותר, ושנת 2003 הייתה גרועה מאוד. במסגרת ההכנות לאולימפיאדת סידני הוועד האולימפי קיבל 30 מיליון שקלים. 4 ספורטאים הופיעו בגמר.

היו לנו יחסים טובים עם יו"ר הוועדה הקודם, מר זבולון אורלב, שעזר לנו, ואני מקווה שאותם יחסים טובים יימשכו גם בוועדה הזאת. זה רק יעזור לספורט הישראלי. אולימפיאדה זה לא רק רצים, אלא זה רבה יותר. הרבה מדינות הבינו את זה הרבה לפנינו, הן משקיעות הרבה כסף בהכנות האולימפיות. כרגע המצב הוא, שבמקום 10 מיליון יש לנו 6 מיליון, שמועברים ישירות לאיגודים, ויש בעיה בעניין הזה. לאיגודים, חוץ מהכנות אולימפיות, יש להם עוד כמה משימות, כמו: תשתיות, צעירים, ליגה וכולי. המצב הכספי שלם הוא לא הכי טוב, אז הכסף נבלע קודם לאוברדראפט. את זה משום מה מינהל הספורט לא כל כך קלט.

היו שיחות גם עם השרה, גם עם מנכ"ל משרד הממשלה וגם עם ראש הממשלה. ראש הממשלה הבטיח שאותו סכום יהיה גם עכשיו. הוא אמר ש-10 מיליון יש לנו. כל הנושא הזה עוד לא בא לידי ביצוע, כי היו תוכניות כלכליות כאלה ואחרות, קיצוצים כאלה ואחרים. נדמה לי שזה נגמר. אני מנסה לתפוס את מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימים האלה, על מנת שנטפל בעניין הזה ויהיו לו ידיים ורגליים. אני פונה גם אליכם לתת עוד דחיפה קטנה.

אתה רוצה שנוציא מכתב, שנרים טלפון, נעשה זאת.

הגשנו הצעת תקציב. הראינו שחסר, אחרי מה שנתן המשרד, עוד 6 מיליון בשביל להשלים את ה-10 מיליון. המשרד הוציא מסמך, זה מראה רק 3 מיליון, אז יש לנו בעיה. אני מקווה שנפתור גם אותה. חצי שנה עברה, לא טובה, ההכנות לא נעשו במלואן. צריך לזכור שמה שלא ייעשה שנה, בתחילת השנה הבאה כבר לא ייעשה, בהתחשב בזה שגם השנתיים הקודמות לא היו זוהרות. יחד עם כל זה, עושים פה את כל המאמצים המאמנים והספורטאים. יש לנו ספורטאים רציניים שעובדים קשה, יודעים מה הם רוצים, ויש גם מאמנים טובים. אולי זה הקטע שצריך להשקיע בו הרבה, מפני שהעלייה מרוסיה - התרומה שלה אדירה, בעיקר בנושא מאמנים, גם ספורטאים -אבל פחות. אם לא נכשיר דור של מאמנים קשה לי להאמין קשה לי להאמין שתהיה עליה מרוסיה נוספת בסדר גודל כזה.

יש פתגם בערבית, לעניין הזה שאת ההכנות צריך לעשות הרבה זמן לפני. יש לנו פתגם שאומר: להאכיל את הסוס שעה לפני המרוץ זה לא יעזור. צריך להאכיל אותו הרבה זמן לפני זה.

ברשותכם, אני אבקש ממר זינגר, המנכ"ל, להגיד כמה מילים.

בוקר טוב. מטרת פגישת הוועדה כאן היא לנסות להיכנס כמה שיותר לעומק למשמעות של ההכנות האולימפיות מן הבחינה המקצועית. לכן, אני חושב שרוב הזמן יוקדש אגן לנושאים המקצועיים. לפני כן, אני אדבר קצת על ההכנות האולימפיות.

הוועד האולימפי פועל בישראל מכוח האמנה של הוועד האולימפי הבינלאומי. הוועד האולימפי הבינלאומי, הוא מקור הסמכות, ואנחנו מחויבים לפעול על פי התקנות והנהלים שלו. כמובן, כל עוד הם לא עומדים בסתירה לחוקי המדינה בה אנחנו פועלים.

בוועד האולימפי חברים 115 חברים. לפני כשנתיים שלוש חל בו מהפך, הוא הפך להיות הרבה יותר דמוקרטי. נכון להיום יש ייצוג בוועד האולימפי הבינלאומי גם לוועדים אולימפיים לאומיים, לא מספיק. גם לספורטאים אולימפיים, לא מספיק, וגם לראשי פדרציות בינלאומיות של ענפי הספורט האולימפיים.

הוועד האולימפי הבינלאומי, מבחינה סטטוטורית, הוא עמותה שרשומה בשוויץ, כפי שהוועד האולימפי בישראל הוא עמותה שרשומה בישראל. מקור כוחה זה הזיכיון שיש לה על ארגון וקיום המשחקים האולימפיים ועל הסמלים האולימפיים, החל מ-5 הטבעות, שזה המותג המפורסם ביותר בעולם, הלפיד האולימפי וכדומה.

באופן פונקציונאלי, הפעילות מתבצעת על ידי גופים יבשתיים, אם זה ארגון הוועדים האולימפיים האסיאתי, האירופאי, האפריקאי וכדומה. ישראל התקבלה לוועד האולימפי האירופאי באסיפה הכללית שהתקיימה בנובמבר 1994. התחילה לפעול כחברה מלאה באירופה ב-1995, ומאז אנחנו חברים מאוד פעילים, וגם מעט משפיעים. שנה לאחר מכן קיימנו כנס אירופאי בתל-אביב. לפני כשנתיים נבחרתי לוועד המנהל של הוועד האולימפי האירופאי. יש לנו שיתוף פעולה הדוק, שבא לידי ביטוי גם בסיוע לענפי הספורט האולימפיים באותם קטעים שנתקלים לפעמים בקשיים.

אם אני יוצא טיפה מהספורט, זו בהחלט מגמה שניתן לקחת אותה למגזרים אחרים. אנחנו מדברים הרבה על שילוב ישראל באירופה, בשבוע שעבר היה פה ראש ממשלת איטליה ודיבר על צירוף ישראל. ככל שיותר מגזרים בחברה יהיו פעילים באירופה, יהיה קל יותר לאחר מכן.

המשפחה האולימפית כוללת כמה מרכיבים, את הספורטאים האולימפיים, את הפדרציות הבינלאומיות של ענפי הספורט האולימפיים - יש היום 35 ענפי ספורט אולימפיים, 28 קיץ ו-5 חורף - את הוועדות המארגנות של המשחקים האולימפיים, והחשוב מכל – שזה לב ליבה של התנועה האולימפית – 200 הוועדים האולימפיים הלאומיים שפעילים בכל רחבי העולם, ומקיימים ביניהם קשרים.

ועד אולימפי לאומי, מקור הסמכות שלו הוא הוועד האולימפי הבינלאומי. אחת הסמכויות הבלעדיות שיש לוועד אולימפי לאומי - זה נבחן בהרבה מקומות ברחבי העולם בבתי משפט – זוהי הקביעה לגבי משלחת למשחקים אולימפיים, או בחסות אולימפית, מה שאנחנו קוראים האולימפיאדה האירופאית. ההתניה היא אחת בלבד, ספורטאים שמשתתפים במשחקים האולימפיים חייבים לעמוד במינימום הבינלאומי. בלא מעט מקצועות המינימום הוא קל מאוד. יתרה מזאת, תחת הכותרת של אוניברסליזם, כל ועד אולימפי לאומי רשאי לשלוח 6 ספורטאים, גם אם לא עמדו בקריטריונים האולימפיים, על מנת שבמשחקים האולימפיים יהיה ייצוג לכל האנושות.

הוועד האולימפי בישראל, מבחינת דרכי עבודה. מיד לאחר שנבחרים המוסדות החדשים: יו"ר חדש, ממלא ממקום, חברי אקזקיוטיבה וכדומה, נכנס לתהליך של קביעת מדיניות. איזו מין משלחת אולימפית הוועד האולימפי בישראל רוצה לראות במשחקים האולימפיים הבאים. כלומר, מיד לאחר סידני, שנת 2001 הייתה שנה שהקדשנו אותה לחשיבה איזו מין משלחת אנחנו רוצים. יש כמה אפשרויות. יש משלחת שכל מי שעמד במינימום הבינלאומי נוסע, גם אם זה 500 איש. יש מדינות אחרות שרוצות לשים את הדגש על מספר ענפים מצומצם, ועליהם שמים את כל המשאבים.

יש את האפשרות השלישית, שבה אנחנו פועלים, שזוהי האפשרות הנפוצה ביותר באירופה. המודד שלנו הוא אירופה, במדינות שקרובות לנו בגודל, במשאבים, באופי וכדומה. כבר בשנה הראשונה, באמצעות היחידה לספורט הישגי, שהיא הזרוע המקצועית שלנו, נפגשים עם כל אנשי המקצוע של איגודי הספורט: שיט, שחיה, טאקוואנדו. ביחד מגבשים חשיבה. בוחנים את מה שיש לנו מבחינת הספורטאים, מה הפוטנציאל שקיים בכל ענף, ומביאים לוועד האולימפי את ההמלצה. הנהלת הוועד האולימפי מקיימת דיון, ובסופו של דבר, בסוף 2001, כלומר כשנתיים וחצי שלוש לפני מוועד המשחקים האולימפיים, הוועד האולימפי מקבל את ההחלטה של איזו משלחת הוא רוצה. זה מתורגם לקריטריונים מדידים בנקודות זמן מסוימות. לא מספיק לעשות תוצאה, חשוב איפה עושים אותה, מתי עושים אותה ובאיזו מסגרת עושים אותה. כל מערכת הספורט האולימפי במדינת ישראל יודעת את התורה הזו כשנתיים מראש.

מאותה נקודה, היחידה לספורט הישגי מלווה את תהליך העבודה של כל האיגודים בהכנות אולימפיות. לדעתי הלא משוחדת, זו עבודה מצוינת בתנאים לא פשוטים. כחודשיים לפני מועד המשחקים האולימפיים היחידה מגבשת את ההמלצות שלה, עוברת איגוד איגוד וספורטאי ספורטאי, רואים מי לא עמד בקריטריון ההישגי, ללא שום התחשבות בשום דבר אחר. את ההמלצות האלה מעבירים הלאה, וחודשיים לפני היציאה למשחקים האולימפיים, האסיפה הכללית של הוועד האולימפי בישראל מחליטה על הרכב המשלחת האולימפית: הספורטאים שעמדו בקריטריון, המאמנים, אנשים המקצוע. יש לזכור שמסביב לכל ספורטאי יש מערכת שלמה של אנשים שעובדים, לא תמיד חשופים לציבור. זה כוח עזר מקצועי מהטובים שיש בארץ. אלה דרכי קביעת המדיניות ודרכי קבלת ההחלטות.

כמה מילים על ההיסטוריה של היחידה לספורט הישגי. ב-1984 הוקמה היחידה לספורט הישגי בהתאחדות לספורט בישראל, כזרוע מקצועית של התאחדות הספורט בישראל. שותפים במימונה היו הוועד האולימפי בישראל ורשות הספורט. רשות בישראל פורקה, הוועד האולימפי בישראל, בחלק מהנושאים, נכנס למעטפת ומהווה היום את מוסד הגג של הספורט בישראל. בצד הראשון של הרצף נמצא מינהל הספורט ובקצה האחרון של הרצף נמצא הוועד האולימפי.

לאחר שפורקה, הוקמה היחידה לספורט הישגי במתכונת חדשה, ועל פי דו"ח לוין, אחת ההמלצות החד-משמעיות לגבי תהליך ההכנות האולימפיות הייתה הקביעה שהיחידה לספורט הישגי היא הזרוע המקצועית של הוועד האולימפי בישראל, וכפופה להחלטות שלה ולמדיניותה.

לאור ההחלטות האלה התחילו ההכנות לסידני, כשהרעיון היה – וזה חלק נוסף מדו"ח לוין – שחשוב לבצע מהלך של איגום וריכוז משאבים. לא תמיד הבעיה היא העדר משאבים אלא איך הם מתפזרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהכירו את חשיבות האירוע האולימפי, שהוא הרבה מעבר לספורט, החליט להעמיד תקציב מיוחד, בנוסף לתקציבים השוטפים שעומדים לרשות הספורט בישראל.

התקציבים שעומדים לרשות הספורט בישראל, בגדול, באים משני מקורות: מהמועצה להסדר הימורים בספורט, הטוטו, וממינהל רשות הספורט במשרד החינוך, התרבות והספורט. מר נתניהו אמר שזו חוכמה קטנה מאוד להעביר שקל מכיס אחד לכיס שני, להפחית במקום אחד כדי שיהיה במקום חדש, לכן בשל החשיבות הלאומית של הפרוייקט, יש להקציב לו תקציב מיוחד ולהעמיד אותו לרשות הוועד האולימפי כתקציב סגור שמיועד אך ורק לנושא אחד: למימוש ההכנות המקצועיות, על פי התוכניות המקצועיות של היחידה לספורט הישגי.

ערב היציאה לסידני, שר המדע התרבות והספורט בזמנו, בכנס שחלק גדול מהנוכחים השתתף בו אמר: אני כבר היום יכול להכריז שסידני מבחינתנו היא ההצלחה הגדולה ביותר שהייתה אי פעם, מבחינה ארגונית, מנהלתית, ההכנות, האווירה וכדומה. כי היתר כבר קשור לספורטאים עצמם. סידני באמת הייתה הצלחה בלתי רגילה, שבעקבותיה קרה מה שקרה, ועד היום אנחנו קצת מדשדשים.

לאחר אטלנטה, שהייתה אולימפיאדה פחות מוצלחת, הקימו ועדה. חזרנו מאולימפיאדה מוצלחת – לא הקימו ועדה, אבל הורידו את כל התקציבים, יכול להיות שאחרי אתונה עדיף שיקימו ועדה, כדי שישאירו לנו תקציבים.

החשיבות באיגום וריכוז המשאבים היא אחת, לפרוש רשת ביטחון לאנשי המקצוע שנמצאים בקשר יומיומי עם המאמנים והספורטאים. מר גילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי - -וכך זה היה לקראת סידני – ידע דבר אחד: הוא מכין את התוכניות, התוכניות יאושרו, ומאותה נקודה הוא מבצע את התוכניות האלה בצורה אופטימלית בלי להניד עפעף. ואכן לקראת סידני כולם ידעו ש-100% של התוכניות המקצועיות ממומשות, ואכן הן מומשו. היו בעיות, אבל הן טופלו בשל הריכוז של הנושא.

נקודה שניה, שחשוב להבין אותה, ומר נתניהו הבין אותה - וגם מר ברק הבין ולכן המשיך את זה עד סידני – במסגרת ההכנות למשחקים האולימפיים, יש יחידה שצריכה להיות במצב שהיא מסוגלת לתת תשובות לנושאים בלתי צפויים שצצים במקומות הכי פחות צפויים לספורטאים, שעליהם הכי פחות חשבנו. הכותרת שלנו היא: expect the unexpected, על פי זה אנחנו צריכים לעבוד. אנחנו חייבים להיות במצב בו אנו מסוגלים לתת תשובות בזמן אמת. הבעיות האלה הן לא בעיות שניתן לפתור אותן במסגרות ביורוקרטיות של ועדת תמיכות, של כללי חשבים כאלה ואחרים, כי צריך לתת תשובות מיידיות. לכן, ועדת לוין קבעה שלצורך ההכנות האולימפיות, על פי התוכניות של הוועד האולימפי והמקצועי, חייב לעמוד סכום מיוחד. כמובן, כל זאת חייב להתנהל – ומתנהל – בשקיפות מוחלטת, תוך שיתוף פעולה מלא של אנשי רשות הספורט. שיתוף הפעולה הזה בא לידי ביטוי מינהלת הספורט ההישגי.

מינהלת הספורט ההישג היא נקודת המפגש בין הממלכה לוועד האולימפי. המינהלת מורכבת מנציגים של הוועד האולימפי בישראל ושל רשות הספורט. המינהלת הזאת היא העין הציבורית שמלווה ומפקחת על עבודת היחידה לספורט הישגי ומדווחת למממניה - קרי לרשות הספורט – ולוועד האולימפי. עיקר תפקידה של היחידה לספורט הישגי, על פי דו"ח לוין, הוא לבצע את מדיניות הוועד האולימפי לגבי כל מה שקשור להכנות האולימפיות.

ב-13 באוגוסט 2004, טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים. זה האירוע הגדול ביותר בתבל, ולמעשה מיישם את האמירה שכל העולם כולו הוא כפר גלובאלי בשני מובנים. אחד, הכפר האולימפי – 10,500 ספורטאים וספורטאיות הטובים ביותר בעולם, גרים בכפיפה אחת בכפר אולימפי, בלי גבולות, בלי מחיצות, בלי הבדלים. אוכלים יחד, מסתובבים יחד – חוויה אדירה. וכל העולם, באותו פרק זמן מכוון כולו לאותו מקום. זה האירוע האנושי הגדול בתבל.

מר אורי אפק, שצריך לעזוב עכשיו, היה מנכ"ל הוועד האולימפי לפניי, ובזמנו נכנסתי לנעליו הגדולות, ואנחנו ממשיכים בשיתוף פעולה עד היום.

מדובר כאן בהכנות בענפים האישיים, לא הקבוצתיים. לכן ההדגשים ביחידה ממוקדים בענפי הספורט האישי.

לגבי הקריטריונים, אלה לא קריטריונים שלא מתייחסים אליהם. אתן דוגמה, לקראת סידני הייתה טניסאית ונקבע שאם היא תהיה בין 32 הראשונות היא תיסע. היא הייתה במקום 34 -היא לא נסעה, עם כל הלחצים והרעש בעיתונות. אם מישהו היה צריך לעשות 10.1 בריצה והוא עשה 10.2 הוא לא נסע, ואותו דבר אם זה 2 ס"מ בקפיצה, לא ייסע. זה חד וחלק, כי אם עוברים את הגבול מתחיל הויכוח בכמה לעבור את הגבול.

יש תחרויות מוגדרות מראש. הספורטאי יודע שנתיים מראש באיזו תחרות צריך לעשות תוצאות. פעם היו עושים מינימום, ומי שעשה מינימום נסע. התוצאה הייתה שעשה את המינימום ואף אחד מהספורטאים שלנו לא עשה את התוצאות הכי טובות שלו באולימפיאדה. כל אחד עשה בינוני ומטה, כי הוא את שלו כבר עשה חצי שנה קודם.

לגבי משחקי הכדור. אומרים שבמשחקי הכדור לא התקדמנו. עובדה, באולימפיאדה השתתפנו כבר פעם. שוכחים דבר אחד, שאז היינו באסיה, ובאסיה היינו בין הקבוצות החזקות. היום אנחנו באירופה. במשחקי הכדור לכל יבשת יש קוורטר, בכדורסל אירופה יש 5 קבוצות, נדמה לי. כלומר, צריך להיות חמישי, ולהיות במקום חמישי באירופה זה קשה. בכדורגל זה 3, זאת אומרת צריך להיות בין 3 הקבוצות הטובות באירופה. אין לנו סיכוי. וכנ"ל בכל ענפי הכדור. לכן, ההתמקדות בסופו של דבר במקצועות האישיים. בהתחלה אנחנו נותנים צ'אנס לכולם, ומסייעים לכולם, היחידה מטפלת בכולם. יש פה מתאם משחקי כדור.

לפני הרבה שנים היינו בכדורסל מקום שני באירופה.

אבל זה היה אליפות אירופה, פעם אחת. בכדורגל, יש לנו כן סיכוי, לפי דעתנו, מפני שזה עד גיל 23, ובגילאים הצעירים אנחנו מתברגים במשחקי כדור לגמרי לא רע. הבעיה שלנו היא בגיל המאוחר יותר.

אני, לצערי, חייב לוותר על התענוג. מאוד שמחתי להיות כאן.

תישאר אולי רק עוד כמה דקות, לשמוע את מר לוסטיג.

בסדר, כמה דקות.

אתן תמונת מצב לגבי מבנה היחידה לספורט הישגי. שני הגופים שמתקצבים אותנו אלה מינהל הספורט במשרד החינוך, התרבות והספורט והוועד האולימפי דרך מינהלת הספורט ההישגי.

חה"כ גלעד ארדן, יו"ר ועדת המשנה לספורט הגיע עכשיו. שלום לך. חה"כ ארדן כבר עשינו גיחה אישית, לא פורמלית, לפגוש את כולכם וללמוד.

הזכירו את זה קודם ואני מחזק את זה, שהמשאב העיקרי של היחידה הוא כוח האדם שלה. יושבים פה אנשי מקצוע ברמה הגבוהה ביותר. העיקרון של עבודת המתאמים מורכב מקו אורך וקו רוחב. אנחנו מקפידים שלכל מתאם יהיה תפקיד שהוא ישלוט בו רוחבית. אותו מתאם אחראי גם על כל נושא המחשוב והתכנות, וכל הנושאים האלה. הענפים שרשומים בשקף שלפניכם הם הענפים שמועדפים על ידי ועדת לוין, וזו אחת המסקנות שלנו, כך שהם מקבלים תשומת לב יותר גדולה.

יש לנו, למשל, את פרופסור איסורו שאחראי על כל מקצועות המים, יחד עם זה הוא גם אחראי אצלנו על תורת האימון ועל מקצועות החורף. מר דני אורן, מתאם סגל כדור, זה אחד התחומים היותר רחבים, ואנחנו מטפילם בזה באופן שוטף ויומיומי, גם בימים אלה. נבחרת הכדורסל מתאמנת בימים אלה, זו הנבחרת היחידה שיש לה עדיין סיכוי להגיע לאולימפיאדת אתונה. הן מתכוננים לאליפות אירופה בשבדיה, שלשם יעלו בין 4 ל-5 מדינות אירופאיות.

כמו שמר זינגר ציין, ב-1984 הוקמה היחידה לספורט הישגי על ידי שלושת הגופים. עם התפרקות הגופים, זה מנוהל היום על ידי משרד החינוך והוועד האולימפי. המטרה היא הצלחה בתוכניות המטרה, אליפויות אירופה, אליפויות עולם וכמובן, גולת הכותרת: המשחקים האולימפיים. התפקידים העיקריים זה סיוע וייעוץ מקצועי לאיגודים בתכנון, ביצוע, בתמיכה ובעיקר בבקרה על התוכניות לטווח הקצר והארוך, סיכום וניתוח תהליך האימונים והתחרויות, לתמוך בספורטאים וענפים מועדפים דרך איגודי הספורט, לתמוך במאמנים ואנשי מקצוע בספורט ההישגי דרך איגודי הספורט – זה עדיין אחד מאבני הנגף שלנו בספורט הישראלי.

מיד אחרי משחקי סידני, הוצאנו מערך של ספרים עם ניתוח המשחקים עם כל המסקנות. אנחנו מוציאים את הספרים כדי שהכל יהיה שקוף וידוע. עם סיכום המשחקים האולימפיים בסידני הוועד האולימפי יצא עם הסלוגן: "תקווה שווה זהב". אנחנו מאוד אוהבים את הכותרת הזו מפני שהיא אומרת כמה דברים. הדבר הראשון זה שכולנו רוצים סוף-סוף להגיע לזהב, וכשיגיע הזהב כולנו נשמע את "התקווה" ונזיל דמעה כשנראה את הדגל שלנו מתנוסס. לא פחות חשוב מזה, זה שבשביל להשיג את זה צריך זהב, ולצערי הרב, הזהב הזה לא בנמצא, ולא מספיק.

לא רק "גולד" אלא גם "גלט".

אני מציע לך סיסמה: "תנו לנו כסף, ניתן לכם זהב".

בדרך כלל, אלה שמונעים עכשיו את הכסף, הם אלה שבאים אחר כך בשאלות. התקציבים שלנו, יחסית למדינות דומות לנו, הם זעומים. למרות זאת, אנחנו חושבים שצריכים לשאוף גבוה, אנחנו מאמינים שיש לנו ספורטאים שיכולים להביא תוצאות שוות מדליות. אנחנו רוצים להעלות את מה שמר ורשביאק אמר קודם - שזה היה באמת חסר תקדים בסידני - אנחנו רוצים ש-30% מהספורטאים יגיעו למדליות.

אנחנו מצפים לפחות ספורטאים, משום שלמרות שהיינו מאוד גאים בזה לפני סידני שהייתה לנו את המשלחת הגדולה ביותר, אבל היא הייתה מורכבת מ-3 מקצועות של שליחים, 2 בשחייה ו-1 באתלטיקה קלה. לדאבוננו, הקבוצות האלה הצליחו פחות מהמתוכנן, והכניסו גם ספורטאים בינוניים למשלחת וזה קצת פגע. לכן, המסקנה שלנו היא שנשלח רק אם הם יעמדו בקריטריונים מאוד נוקשים. להערכתי בנקודת הזמן הזו, לא יהיו לנו קבוצות לא בשחייה ולא באתלטיקה קלה, כך שאני מאמין שנגיע למשהו בין 30 ל-35 ספורטאים.

פשוט למדנו, שאמנם הוספנו עוד 2 ספורטאים, אבל זה לא תרם.

יש 30, 35 ספורטאים שייסעו מתוך 100 שמטופלים. גם אלה שלא יגיעו לקראת אתונה, יהיו לנו לקראת בייג'ין, כי הספורט לא נגמר באתונה, אלא אנחנו צריכים לחשוב לטווח ארוך. מדובר בתהליך, כך שאנחנו חושבים שצריכים להשקיע בהם. כמובן שהכל נקבע לפי כללים וקריטריונים שקופים וברורים, וידועים מראש.

היחידה מטפלת במשחקי כדור. הוועד האולימפי רואה בהם מטרה, ואפילו היה פה דיון וויכוחים באיזה ענפי ספורט צריך ללכת, ולחשוב באיזה ענף יש יותר סיכוי להגיע למשחקים האולימפיים. מר ורשביאק הזכיר את הכדורגל, שעד גיל 21 יש יותר סיכוי להגיע מכל מיני סיבות, גם בגלל שהאולימפיאדה היא לא הדבר העיקרי לכדורגל, כי יש את המונדיאל, ולכן הנבחרות מתייחסות בצורה אחרת. בכדורגל הגענו פעמיים, גם ב-1968 וגם 1976, אבל דרך אסיה ודרך אוקיאניה, אבל היום הסיפור הוא הרבה יותר קשה. בכלל, להשוות בין משחקי כדור לענפים אישיים זה יום ולילה. בכדורעף, להגיע ל-12 הנבחרות הכי טובות בעולם, זה פשוט בלתי אפשרי. רוב הקבוצות הטובות הן באירופה. הענף היחיד שיש לו סיכוי זה ענף הכדורסל, שיש לו אליפות אירופה בספטמבר, בשבדיה, ושם ייקבע מי יגיע.

הדבר העיקרי מבחינתנו, זה שהספורטאי הוא במרכז. אני חושב שזה שינוי של השנים האחרונות, והוא מאוד חשוב גם בתפיסה שלנו וגם בתפיסה של כל המערכות שמטפלות בזה. כולנו עובדים, עושים ומשווקים את הספורטאים שיגיעו למימוש היכולת שלהם בזמן המתאים. זה נעשה ב-3 מעגלים עיקריים. המעגל הראשון, הוא המעגל הרפואי והמקצועי, שזו מעטפת מלאה, המעגל השני הוא מעגל של תמריצים ומלגות, והמעגל שדובר עליו גם לפניי, הוא המעגל שצריך לתת את הקרקע היציבה ואת השקט התעשייתי של הספורטאים בהכנה שלהם לקראת המשחקים האולימפיים. יש הבדל גדול לרעה בין ההכנות שלנו לסידני להכנות שלנו לאתונה. השקט הזה לא קיים כיום, יש הרבה אי יציבות במערכת, הרבה דברים השתנו, לא ברור איך עוברים הכספים ואיך הם מגיעים.

אני יכול להביע אי שביעות רצון מהדרך שזה נעשה היום. זה היה אחד מאבני הבטון שלנו בדרך לסידני. אי הוודאות זה הפשע הכי גדול בספורט. לפעמים כשיודעים שאין, זה יותר טוב מאשר אולי יהיה. אי אפשר לוותר על מחנה אימונים, ולהגיד שניתן אותו אחר כך, כי אין קיצורי דרך בספורט, הכל צריך להיות מתוכנן.

אם אנחנו יכולים לעזור לכם בהוצאת מכתב או בקיום פגישה, שמשווה לקראת פתיחת השנה האולימפית, מה המצב היום לעומת לפני 4 שנים ומה חסר, אני מוכן לעשות את זה.

נעביר לך בדף מה היה ומה יש.

המאמן הוא הדמות הקרובה ביותר, והמלווה הקבוע, במיוחד בענפים האישיים. ביחד אתו עובד המתאם המקצועי שלנו ביחידה. יחד אתם עובד הרופא האישי. הרופא האישי, מבחינתנו, אפשר לקרוא לו רופא משפחה או רופא מיון, זה רופא שנמצא במכון וינגייט ובבית חולים מאיר, ואלה הרופאים שמכירים את התיקים הרפואיים והם מנתבים את הספורטאים לפי הצרכים שלהם. אחד עם בעיות עור לרופא עור, אחד עם בעיות אורטופדיות, לאורטופד מומחה כזה או אחר: ברכיים, פרקים וכדומה, בנושאים האלה הולכים ממש לספציפיות כמעט מכסימלית. זה הדבר שעובד הכי טוב אצלנו, והדבר היחיד שקפץ קפיצת מדרגה מההכנות שלנו לסדיני. כמובן, יש את כל המערך של פיזיולוגיה, פסיכולוגיה, תזונה, פיזיותרפיה ומערך של עיסויים. לא כל הספורטאים מקבלים את זה, אבל כל ה-100 זכאים לקבל את כל הדברים האלה.

הקטע הבריאותי עולה בשנה לוועד האולימפי, כ-1,200,000 שקל, וזה הטיפול בעיקר ל-40 ספורטאים. זה יקר בצורה לא רגילה, אבל בזה לא הורדנו אלא הוספנו. מסתבר שזה המפתח לעניין. אם ספורטאי מגיע עם שריר מתוח לתחרות, נגמר העניין. הנושא המנטלי, שגם הוא קייס, חשוב מאוד. מדברים הרבה על המנטליות של הספורטאים הישראלים, ונדמה לי, שאת הקבוצה שלנו הוצאנו מהנושא של המנטליות הישראלית.

אני מניח שבין הרופאים המומחים והפסיכולוגים יש גם רופאות ופסיכולוגיות. הכל מופיע בלשון גבר, אבל התזונאית היא בלשון נקבה – מה, אין תזונאי גבר? צריך לנקוט בלשון אחידה.

אנחנו מקבלים. הוועד האולימפי חתם הסכם עם שירותי בריאות כללית ועם בית החולים מאיר, ובאמת הטיפול שלנו הוא מהיום למחר, כולל ניתוחים וצילומי MRI ו-CT. ההתקדמות בנושא הזה הייתה מאוד משמעותי. \

כל ספורטאי אולימפי מה-100, הוא זה שמגדיר את כל המהלך הזה שעובר הספורטאי. זה עובר כחוט השני בין המאמן, המתאם, והמעטפת המקצועית הזאת, דרך הספורטאי שבמרכז, עד להצלחה במשחקים האולימפיים ובתחרויות המטרה. זה מחנות אימונים, תחרויות, מלגות.

אחד הדברים שעשינו אחרי סידני, זה שהעלינו - עדיין לא מספיק – סגל זהב, אלה הספורטאים שיביאו לנו את ההישגים באתונה. לסגל הזה אפשר להיכנס רק דרך אליפות עולם ואליפות אירופה, לא דרך שום דבר אחר, אלה תחרויות שאנחנו רואים בהן איזושהי סימולציה לאולימפיאדה. סגל הזהב הוא מאוד אקסלוסיבי, באליפות עולם זה מקומות 1-5, באליפות אירופה מקומות 1-3. אין שום חריגים בנושא הזה. ספורטאי מסגל הזהב מקבל 5,000 שקל לחודש נכון להיום, מיוחד 3,000 שקל, בכיר 1,500 שקל, ונוער - -

יש גם ספורטאים ערביים בסגל של ה-100?

בסגל של ה-100 יש, בסגל מקבלי המלגות, נכון להיום, אין. היה תאופיק בסיסי מכפר יסיף, שנמצא אצלנו היום ב-100. במלגות אין אצלנו לא מין, לא גזע, לא שום דבר, רק תוצאות.

משמח אותי לשמוע שהקריטריונים הם רק הישגים, זה מה שחשוב.

ברור לגמרי.

כלומר, על פי אותו עיקרון, יכול להיות שהמשלחת האולימפית תהיה רק נשים או רק גברים.

נכון.

בערך 40% מסגל מקבלי המלגות הן ספורטאיות, זה אחוז גבוה מאוד. הן נמצאות שם לא כי הן נשים, אלא כי השיגו תוצאות.

יש גם לא יהודים.

זאת אומרת ערבים.

לא, אתן דוגמה. מטוסביץ' התחתן עם יהודיה, גר בארץ מספר שנים, אבל הוא נוצרי.

רק אם יש לו דרכון ישראלי, כי בלי זה הוא יכול להיות בנבחרת.

אלה לא נתונים סכמתיים. למשל, בשחייה יש היום רק תחרות מטרה אחת בשנה, לכן אליפות עולם ואליפות אירופה יש יותר אפשרות.

את זה הספורטאים יודעים לפחות שנתיים לפני.

יש חוברת עם פרק של קרנות הישג, כל ענף עם הקריטריונים שלו. תמריצים יש בנושא של הישגים. כל הישג – רק באליפות אירופה ובאליפות מטרה - בסוף השנה חולקו 600,000 שקלים למאמנים ולספורטאים. ספורטאים מקבלים מלא, מאמנים מקבלים 50%, זה בהחלט משמח שבעבור הישגים אפשר לשלם כספים.

הם צריכים לשלם על זה מס?

כן, גם על ה-5,000 בחודש. מס – אני מבין, אבל אנחנו משלמים גם מע"מ על זה, וזו שערורייה.

אולי אפשר לתקן את זה, ואולי זה הליך קל יחסית. אתם נותנים לספורטאי את הסכום, ועל זה הוא משלם מסים ומע"מ?

מע"מ אנחנו סופגים. מס הכנסה וביטוח לאומי מורידים לו. לנו זה עולה 11,800 שקלים, וספורטאי מקבל - - תלוי מה מצבו.

תבקש מרואה החשבון שלכם שיכתוב לי על זה מכתב קצר, שיתאר את העניין. אנחנו ננסה לעזור.

גם התמריצים - הכל כתוב, כמה מקבלים בעבור מדליית זהב, כמה על כסף וכך הלאה. בגדול, לכל ספורטאי נקבעים קודם כל מטרות במחזור האולימפי, כי אנחנו עובדים לפי מחזורים אולימפיים.

סליחה, אני מצטער שאני צריך לעזוב. מאוד שמחתי, זה תענוג להיכנס לדברים האלה. מי ייתן ונוכל לעשות משהו, אשמח לעמוד לרשותכם. להתראות.

אליפות העולם שמסומנת בשקף בכחול, היא אליפות העולם החשובה, שתהיה בארצות הברית, באטלנטה. לכן, כבר ב-2001 שלחנו את קלגנוב לאטלנטה, כדי שיתרגל גם למקומות שם. לכל אחד נקבעת תוכנית שנתית: תחרויות בקרה, תחרויות מטרה, איזה מחנות אימונים הוא עושה, מה עושים במהלך האימונים, מתי יהיו הבדיקות הרפואיות וכדומה.

אחד, בנית קריטריונים לסגלים, להקים סגל עתודה רחב יותר. תוכניות אישיות לכל ספורטאי – הראיתי לכם דוגמה של קלגנוב - לכל ספורטאי יש תוכנית מפורטת. העדפת ענפים, אני חושב שזה מה שוועדת לוין עשתה, וזה גם העיקרון שלנו, היחידה לספורט הישגי אחראית על תחום מאוד מוגדר, והתפקיד שלנו זה לדאוג שהרבה יגיע למעט, כי רק ככה אפשר להגיע. אם ניתן מעט להרבה, נשב בבינוניות מינוס. את זה עושים קודם כל בוועדת ענפים. ועדת לוין הייתה הגוף הראשון שהיה לו אומץ להעדיף ענפים. פעם, גם ביחידה עבדו בענפים אזוטריים קטנים, שלא עושים הרבה רעש, פחות פופולריים ואפשר להשיג בהם הרבה מדליות.

היום, המצב של הספורט הישראלי, בהישגים של השנים האחרונות, הוא יותר יציב, עם מדליות שאנחנו כבר לוקחים באליפויות אירופה, ולא צריך להתבייש, וללכת גם בענפים המובילים בתחרויות האולימפיות, כשבמרכז הבמה באתלטיקה קל שחיה והתעמלות.

ענפים בעלי סיכויי הצלחה גבוהים זה ענפי הקרב, יש בהם סיכוי גבוה יותר להישגים. 50% מהמתחרים בלאו הכי לא פוגשים בגלל שיטת הבתים, באליפות זה אפילו פחות. זה הרבה מאוד עניין של מזל והגרלה, וגם שתי המדליות הראשונות שלנו באולימפיאדה הגיעו בג'ודו, ולא בכדי.

דבר אחרון, זה ענפים שמתאימים לישראל. במזג האוויר שלנו, בחוף הים שלנו לכל אורך הים התיכון. יש לנו את ענף השיט שמאוד מצליח אצלנו, וזאת הסיבה שהמלצנו להכניס גם כדורעף חופים. אלה הענפים שמתאימים לישראל.

אחד מאבני הנגף שציינתי קודם, זה שלצערנו מאמן לא מוגדר כמקצוע עדיין. יש לנו בהרבה מאוד מקומות בעיות, במיוחד שהכסף לא עובר דרכנו, הוא עובר ישירות, אז לפעמים גם הכספים שאנחנו מסמנים אותם לא מגיעים ליעדם, ואם הם מגיעים הם מגיעים מאוחר. אני אומר את זה בהכללה. יש איגודים שעובדים בצורה יוצאת מן הכלל, אבל יש מספר איגודים, אפילו אם הוא קטן, שזה קורה.

הבאת מומחים בינלאומיים, אנחנו תמיד משתדלים להביא הנה מומחים. המתאמים שלנו מקושרים בעולם ומצליחים להביא אלינו לארץ מידי פעם מומחים ברמה גבוהה כדי שנמשיך ונלמד מהם. לצערי הרב, המצב במדינה הוא כזה שאנחנו הרבה פעמים, למרות התכנונים המוקדמים מתאכזבים שהם לא מגיעים, ואנחנו יכולים גם להבין למה.

הנושא האור-קולי. אנחנו חושבים שצריך לעשות את הפריצות. מר גנאדי ידגים לכם היום קצת מהעבודה של המחשוב, בין השדה למעבדה. אחד התפקידים של היחידה זה הנושא של התיעוד, הצילום והעריכה. למשל, באליפות אירופה בג'ודו, עבדו עם שני מחשבים ניידים בו זמנית, גם הפסיכולוג וגם המאמן. תוך כדי הקרנת הקרבות שלו, תוך כדי הרעש מסביב הם בדקו והשפיעו על המצב של הדופק ועל העוררות של הגוף.

זה כדי לנתח את זה עם הספורטאי לאחר מעשה או שיש לזה גם שימוש נוסף?

גם לפני וגם במהלך. למשל, אריק זאבי מתחרה, הוא ניצח עכשיו קרב. הולכים לוידיאו, אם זה בוידיאו קטן או במחשב נייד, מראה לו איזה קרב יש לו נגד המתחרה הבא, נגיד קובץ'. לכל ג'ודאי עשינו CD מיוחד. הוא רואה את קוב'ץ, רואה מה הוא עשה נגדו, מכוונים אותו לקראת הקרב הבא.

מעטפת מדעית רפואית אופטימלית, זה נושא נורא חשוב. כמה שקפצנו קפיצת מדרגה, אם יש באיזשהו מקום עוד לקפוץ, זה בנושא הזה, במיוחד בליווי של הקבוצות בחו"ל, שאין לנו מספיק תקציבים לזה.

התאמת מתקני הספורט הוא נושא אקוטי. גם במכון וינגייט חדר הכושר כבר ממשל לא מתאים לספורטאים, וגם המתקנים לא מתאימים. מר זינגר יספר על ה"גיבושונים".

אחד הלקחים שהפקנו מהמשחקים הקודמים היה המהות של משלחת אולימפית. משחק כדור זה קבוצה שחיה, נושמת, אוכלת – הכל ביחד. מכירים אחד את השני, מדברים את אותה שפה. משלחת אולימפית זה אוסף של "יתומים", שאוספים אותם, שכמעט ואין ביניהם מכנה משותף. לשחיינים יש את השפה שלהם לג'ודאים את השפה שלהם. לפעמים זה גם אמיתי שפה אחרת: קצת רוסית, קצת עברית, שפות אחרות. את אותה קבוצה מכניסים ל-17 יום לסיר הלחץ הגדול ביותר, עם פול גז.

לכן, אחד הדברים שעשינו לקראת סידני זה תהליך שקראתי לו "גיבושונים", מינוח שלקוח מעולם אחר. לקחתי את הסגלים והכנסתי אותם לסדרת גיבושים. זה הוכיח את עצמו בסידני בצורה בלתי רגילה. מר ורשביאק מזכיר את זה כל פעם בהתפעלות, כאשר ספורטאי אחד שלנו מתחרה כל הספורטאים האחרים – בלי להגיד להם מילה – הגיעו לעודד. בתוך הכפר האולימפי עצמו - -

ראינו את זה בשידורים מהאולימפיאדה.

באטלנטה, היינו צריכים להתחנן שילכו לראות את הישראלי האחר שמתחרה, כי היום אין לכם לא אימונים ואל תחרות. בסידני נלחמנו הפוך: לכו לאימון, אל תלכו לתחרות. תמיד כל ספורטאי היה בשלו, לא היה אכפת לו מהשני, בסידני זה היה בדיוק הפוך.

הדברים שלא ראו, זה שבכפר האולימפי עצמו, ספורטאי ערב תחרות, איך הוא מקבל את התמיכה מהאחרים שהם לא מהענף שלו, ומה שלא פחות חשוב, ספורטאי לאחר התחרות. אם הוא מנצח זה סיפור אחד, אבל אם הוא אכזב זה סיפור מסוג אחר לחלוטין, וצריך כל הזמן לווסת לחצים, כי יש בו-זמנית ספורטאים שמתחרים בתחרויות אחרות. זה הצליח יוצא מן הכלל, ולכן הפעם התחלנו את זה הרבה יותר מוקדם.

את ה"גיבושון" הראשון עשינו כבר בחודש פברואר השנה באילת. יומיים יוצאים מן הכלל. את המפגש השני אנחנו נקיים לקראת סוף השנה הנוכחית, 2003, והמפגש השלישי יתקיים קרוב למועד היציאה. באופן טבעי, מספר המשתתפים במפגשים הולך ופוחת. המפגש הראשון היה של כל הסגל, המפגש השני הצטמצם, במפגש השלישי יהיו רק אלה שיוצאים.

חידוש נוסף שעשינו, שלא היה לקראת סידני, מי שזקוק לתמיכה מוראלית ופסיכולוגית אלו הם המאמנים. הספורטאים הם אנשים צעירים, מתאוששים מהלחץ, יש להם את דרכי הפורקן שלהם. המאמנים הם אנשים יותר מבוגרים, הם יודעים שכל עתידם המקצועי – גם הפרנסה – תלוי בהצלחה של הספורטאי. התחלנו לעשות "גיבושונים" נפרדים למאמנים. לפני חודש, בשדות ים, קיימנו את המפגש הראשון. מתוכננים עוד 6 מפגשים כאלה.

בנושא הפסיכולוגי והמנטלי, לתת כלים למאמנים להתמודד.

בסופו של דבר, אנחנו רוצים להיות במצב שזו תהיה משלחת מגובשת. המשלחת הזאת, מעבר לספורט, מסמלת גם את הדגל. אנחנו משקיעים המון גם בציונות. על החשיבות, על מה אתם מייצגים. ספורטאי, בדרך למשחקים האולימפיים עובר מסלול. תחנה ראשונה: אנדרטת הי"א בתל-אביב – זו המורשת, יש מישהו ששילם גם מחירים. משם עולים לכותל בירושלים, ומהכותל מגיעים לבית הנשיא לפרידה הממלכתית. לקראת המסלול הזה, אנחנו מטפטפים את זה ב"גיבושונים" כל הזמן. בסידני זה הוכיח את עצמו, ולקראת אתונה אנחנו עובדים על זה חזק מאוד.

יחד עם זה, שיתוף הפעולה המקצועי השוטף שלנו עם איגודי הספורט, שהם עובדים עם הספורטאים במשל השנה. הסגלים שלנו הולכים לפי רמת האיכות שלהם, יש מעט ספורטאי סגל זהב שצריכים לקבל הרבה, יש סגל מיוחד. סגל עתודה – הם לא בסגלים, אבל הם מתחילים לקבל את המעטפת. בגדול, הכוונה היא שהמימון של הוועד האולימפי לסגל הזהב יהיה מלא. כמובן, זה לא מלא לגמרי, כי אף פעם לא טוב לשלם את הכל, אבל בעיקרון. 100% מהפעילות זה אותו שקט תעשייתי שהספורטאים האולימפיים, אלה שצריכים להביא לנו את ההישגים, יידעו שמה שתוכנן ממומש. אין שום ספק, שום חשש.

סגל מיוחד ממומן שני שליש ושליש, סגל בכיר 50% - 50%. לפני אטלנטה כל הספורטאים היו 50% - 50%, זה שינוי מבורך. שינוי זה נותן לאיגודים הרבה משאבים לטפל בנוער, בתשתיות, מפני שהמעמסה הכספית העיקרית היא בתחום הזה. לכן אני אוהב את השקט הזה, הוא נותן פתרון יצירתי לספורט הישראלי, כשספורטאי העתודה מקבלים רק מעטפת מקצועית, ונמצאים כבר במנגנון הבקרה שלנו.

נכון להיום, 65 ספורטאים מקבלים מלגות, העתודה זה נוספים אליהם – יש קצת יותר מ-100 היום. 11 זה סגל הזהב, 18 סגל מיוחד, 20 בבכיר ו-16 בסגל נוער.

זה משתנה כל הזמן.

כל חודש זה משהו אחר, זה ממש עדכני. השיט זוכה להרבה מאוד משאבים מקרן המלגות. הם מקבלים 11% של 470 ועוד 8% של שיט מיסטרל, זה 19% מסך המלגות. שחיה, גם ענף בולט בנושא הזה 18%, זה שחיה ושחיה אומנותית. אלה הענפים הבולטים. גם החורף נכנס, והוא הענף השלישי, זה 10%.

השחייה הצורנית היא יחסית גבוהה, זה משום שיש לנו ספורטאים ייצוגיים בתחום הזה?

כן, אני מאמין שבאתונה יהיה ל נו ייצוג מכובד. אחד הדברים שיכולנו לראות במשחקים האולימפיים, שחלקנו קורא לזה המשחקים הביתיים, בגלל שזה ממש מעבר לפינה, זה שזה היה יכול להיות שבדרכם לאתונה יגיעו לפה נבחרות ויתאמנו ויתחרו פה, רחוק מסיר הלחץ של הכפר האולימפי, מה שאנחנו עשינו באוסטרליה. לצערי הרב, עקב המצב הביטחוני והמדיני שלנו, אנחנו לא מצליחים לעשות את זה.

בין אלה שמקבלים 3,000 שקלים יש חברים שייסעו לאולימפיאדה. הם אמורים בינתיים להתקיים רק מה-3,000 שקלים?

אין החלטה בעניין הזה, יש רק מגמות. כל עוד שספורטאי לא עשה תוצאה בהתאם לקריטריונים, הוא מקבל את ה-3,000 שקלים. מאוד יכול להיות שנחליט שמ-1 בינואר 2004, כל מי שנכנס לסגל האולימפי, שנסע לאולימפיאדה, יכול להיות שנעלה לו את הסכום. יש רק בעיה אחת: מאיפה?

הם גם עובדים?

מי שמתכונן לאולימפיאדה לא יכול לעבוד.

עקרונית, ספורטאי שייצג אותנו באולימפיאדה, לא הגיוני בכלל שיעבוד בשום דרך שהיא. אין לו סיכוי אחרי זה להצליח באולימפיאדה. שחיין, למשל, צריך לעשות שני אימונים ביום, כל אימון נמשך בערך שעתיים במים ועוד שעה בפעילות מחוץ למים. זה סדר גודל של 5 שעות עבודה, אבל 5 שעות העבודה האלה הן כל כך אינטנסיביות – שחיין עושה בממוצע 15 ק"מ שחייה ביום – ביתר השעות הוא חייב לאכול, להתאושש, לנוח, לקבל טיפולים. אין לו חצי שעה ללכת לעבוד או לעשות איזו פעילות שהיא.

אז בואו נחזור לשאלה אם אפשר לחיות מ-3,000 שקל.

לא, וזה מה שמר לוסטיג אמר, שהסכום לא יכול לשקף את מה שמצפים מהספורטאי ויש לנו בעיה קשה בעניין הזה. אם ספורטאי הוא בענף מאוד פופולארי או שהוא הצליח למצוא לעצמו יחסי ציבור מאוד טובים ומצא לעצמו ספונסרים, ומצא לעצמו מקורות מימון – אז בסדר, אבל רוב הספורטאים זה לא המצב. עם רוב הספורטאים, כולל אלה ששואפים למדליות, יש לנו בעיה.

לחלק מהספורטאים אנחנו משיגים מלגות, לחלק אנחנו מקווים להשיג מלגות. זה כל הסיפור, שאם היה לנו כסף היינו מגדילים את קרן המלגה, על מנת לאפשר לכל ספורטאי שנוסע לאולימפיאדה לקבל לפחות 5,000 שקלים. מצד שני, ספורטאי כמו אוורבוך מקבל מאתנו 5,000 שקלים, אבל ההישגים שלו בתחרויות בינלאומיות, ופרסים כאלה ואחרים, הוא מגיע לסכום של למעלה מ-15,000 לחודש. אין הרבה כאלה. הכוונה היא שאנחנו בסך הכל נשיג עוד 1,000 שקלים לכל ספורטאי לשנה האולימפית, זאת אומרת מינואר 2004.

נציג לכם עכשיו שיתוף פעולה בין שני מתאמים, בעבודה עם גל פרידמן.

שלום, יחד עם עומרית נציג לכם עבודה שעשינו יחד עם גל פרידמן. חלק מתהליך הבקרה זה מבחני כוח. במקרה זה אנחנו נציג מבחן כוח קלאסי, עבודה 40 שניות עם משקולות. אני מתאם משקולות ולכן יזמנו מבחן יחד עם מתאמת השיט. נדגים את המבחן, ונפרט מה אנחנו יכולים להשיג באמצעות ניתוח והמשך שיתוף פעולה.

בענף השיט, גלשני רוח זה ענף שדורש כושר גופני מאוד גבוה. זה ענף שבו הכושר הגופני מתבטא בעבודת פמפום, שעל פי החוקה נכנס ב-1993. זאת עבודה עם המפרש, ולכן רמת העבודה הגופנית שונה מאשר בסירות. אנחנו עובדים על נושא הכושר הגופני כתמיכה לגל בים. עבודה בכושר גופני בעבר נעשתה בעיקר ביבשה, שזה חדר כושר, ריצות ואופניים. היום אנחנו משלבים גם ים, אנחנו עובדים בטכניקות שונות וביצירתיות רבה.

אנחנו נציג מבדק שגנאדי ואני עשינו, הנושא פה הוא משיכת ידיים, זו בעצם משיכת המפרש. בצי של הגברים היום בעולם, לנושא הזינוק יש חשיבות בלתי רגילה. המזנקים הראשונים באליפות העולם האחרונה – שזה בסביבות 100 גולשים – ה-10 הראשונים – וגל פרידמן תמיד נמצא בתוך ה-10 – הזינוק הוא בעל חשיבות אדירה.

השקענו הרבה מחשבה ויצירתיות איך לפמפם בזינוק בצורה כזאת שהוא יוביל את הצי.

סליחה, הגיע חה"כ ברכה. ברוך הבא, יופי שבאת.

מדובר על עבודה במשך כ-40 שניות, עם משקל מסוים.

זה משקל של 45 קילוגרם, וזה 50% מהמשקל המכסימלי שנמדד קודם. 40 שניות זה בממוצע זמן הפימפום הראשוני שלו מהזינוק.

כדי להחליט מה יהיה המשקל שנעשה אתו את המבחן, עשינו לו מבחן של כוח מרבי. לאחר שאנחנו מוצאים את המכסימום שלו, אנחנו יודעים עם איזה משקל צריך לעשות את המבחן. אנחנו צריכים את סיבולת הכוח שלו.

כדי לבצע דברים כאלה אנחנו צריכים את הציוד המיוחד. אני מחזיק כרגע בידי סנסור שהוא אולטרא-סאונד עם אינפרא-אדום, את זה מלבישים על המשקולות. מהצד השני של הסנסור עומדת מזוודה מיוחדת, שיש לה 3 חלונות, כל חלון כזה מחולק לשני חלקים. החלק הכהה זה אינפרא-אדום, המזוודה שולחת אינפרא-אדום לחלק מסוים, וזה יודע לענות לאולטרא-סאונד. האולטרא-סאונד נשלח חזרה למזוודה, ל-3 המיקרופונים, ונוצר משולש. כאשר סנסור משנה מקום, הזויות של המשולש משתנות, ואנחנו יודעים למצוא – כמו שאוניות ולוויינים מוצאים – את מיקומו של הסנסור. על ידי כך, במהלך ה-40 שניות אנחנו יודעים איפה בדיוק הייתה המשקולת, ויכולים לקבל מזה מהירויות, תאוצות, כוחות.

לצורך זה פיתחנו תוכנה מיוחדת שנותנת את הניתוחים. הציוד הזה היה מותאם להתאמת משקולות קלאסית, אבל במבחנים אנחנו יכולים בציוד הזה, גם במקרים של שיט. נראה לכם את המבחן עצמו בגרף שבשקף. המהירות האנכית של התנועה היא 1.66 מטר לשניה, מהירות המשקולת. אנחנו רואים איך המשקולת עולה ויורדת. ניתן לראות שב-40 שניות, המשקולת עשתה דרך של 50 מטר.

לקחנו את המבחן וחילקנו ל-4 קטעים של 10 שניות: התחלה, אמצע העבודה וסיום העבודה. ב-10 השניות הראשונות, הוא עשה 13.59 מטר. ב-10 שניות האחרונות ההספק שלו היה 10.50 מטר, 3.09 מטר פחות, זה אומר שיכולת הסיבולת שלו ירדה כמעט ב-25%. את הנתונים האלה ניתן לנתח שלב שלב, כל הרמה והרמה. ניתן למדוד את גובה ההרמה, המהירות והתאוצה. מזה ניתן לחשב כוחות ועוצמה.

את כל הנתונים ריכזנו בטבלה בה מופיעים המשתנים. המהירות היא חשובה מאוד, ב-10 שניות הראשונות הוא התחיל עם מהירות מרבית של 1.87 מטר, ולקראת הסוף הוא ירד ל-1.31 מטר. למעשה, רואים פרופיל כוח של גל פרידמן במבחן מסוים. כדי להגיע לניתוחים כאלה אנחנו זקוקים לציוד מיוחד. מה שחשוב בציוד הזה זה שיש נתונים מיידיים, לא צריך לחכות לתוצאות, ואז ניתן גם להגיע למסקנות.

מה אתם מתכננים אחרי הניתוח?

לאחר מכן הגברת עומרית ינילוב-עדן עושה לו תוכנית בהתאם לנתונים.

יש עכשיו תוצאות טובות יותר?

אני רוצה להראות עוד משהו במחשב, אבל אנחנו נחזור לגל פרידמן. הוא זכה בשנה שעברה באליפות העולם. נתונים אובייקטיביים תמיד עוזרים לבקרה יותר טובה ויותר אמיתית. זה אחד הדברים החשובים. פרופ' ולדימיר איסורין הוא מתאם מקצועות המים שלנו, בבקשה.

בוועדה המקצועית שלנו, של מתאמי מקצועות, יש 3 דברים חשובים. קודם כל, תכנון וניתוח של ההכנה של הספורטאים, אחר כך זה בקרה ומעקב, ובסוף פעילות תחרותית וניתוח. תכנון וניתוח של ההכנה עצמה, זה מרכיב חשוב ביותר בהכנה. כאן סוף-סוף יש לנו הצלחה כזאת, שאנחנו מקבלים תמונת מצב של כל הספורטאים. אנחנו רואים את ספורטאי צמרת ישראל והעולמית. תכנון, מספר האימונים שצריכים להיות, וכל הזמן יש לנו תמונת מצב מצטברת.

בדוגמה של השחייה, יש לנו נתונים בכל ההיקפים, וגם מצב כללי שאנחנו רואים אצל האנשים. רואים בסך הכל תוכנית מול ביצוע. במצגת יש לנו נתונים מכל מיני ספורטאים תמונת מצב ותכנון לעתיד.

כשאתה מודד ביצוע מול תוכנית, זה רק כמה ק"מ השחיין עשה באימונים.

כן, אבל בתוכנית המפורטת יש גם כל הפרוש.

יש לכם גם תוכנית לאיזה הישגים אתם שואפים שהשחיין יגיע?

ברור. במודל יש לא רק הישגים שלו ובאיזו צורה הוא צריך לבוא למצב הזה, באילו פרמטרים.

כלומר, כמו שטייס צריך לצבור שעות טיסה, או החובל שעות ים, השחיין לצבור מרחק שחייה.

בסך הכל, אנחנו צריכים לדעת ולתכנן מה בדיוק, נקודתית, צריך לעשות בכל פרק עבודה. בזכות זה, מה הוא צריך לקבל ומה הוא מקבל בסוף. היה מחנה אימונים בספרד בגובה רב, ושם בזכות הציוד החדשני, המאמן מדד שם פרמטרים שאחראים על מצב הספורטאים משני הצדדים, ובנוסף יש את דינמיקה של משקל הגוף ולפי זה אנחנו רואים איך הוא מסתדר עם התנאים. בזכות הפרמטרים האלה, מספר דקות אחרי הבדיקה כבר אפשר לדעת באיזה מצב הספורטאי נמצא, ומה צריך לעשות כדי לתקן מצב או להפך: להעמיס אותו יותר.

בנוסף, נתתי גם את הדוגמה של משקל גוף, כי זה אקטואלי לרוב האנשים, כולם רוצים לרדת במשקל גוף, כאן זו דוגמה הפוכה. ירידה במשקל גוף זה בדרך כלל ירידה במסת שרירים, זה מה שאנחנו צריכים למנוע.

גישה מקובלת בכל העולם, וגם אצלנו, היא מבחן מדרגות, שאנחנו מקבלים בזכותו עקומה לקטית. יש מספר שלבים בעבודה. בשלב ראשון אנחנו נותנים עמסה נמוכה, מודדים מהירות חומצת חלב, דופק, קצב. בשלב שני, עמסה גבוהה יותר ומקבלים אינדיקציה, ובסוף השלב השלישי. מקבלים עקומה, ולפי עקומה זו אנחנו יודעים בדייקנות איזו מהירות צריכה להיות אצל ספורטאי כדי לפתח יכולת בסיסית, ומה גבול העמסה המרבית, שאחרי זה כל העבודה חדה יותר, והעמסה יותר רצינית.

כך אנחנו מקבלים עקומה אובייקטיבית של מצב עכשווי. אם העקומה זזה שמאלה זה סימן שהספורטאי לא משתפר אלא להפך, אם העקומה זזה לצד ימין אנחנו מקבלים אינדיקציה אובייקטיבית באיזו מהירות הוא צריך להתאמן ומה בדיוק הוא צריך לשפר. בנוסף, אנחנו יודעים איך הוא נמצא בכל תקני ההעמסה, בהשוואה עם עקומות קודמות משנה או שנתיים קודם. זה מה שמקובל בכל ענפי הסיבולת אני אחראי בעיקר על ענפי סיבולת. זה מקובל בשחייה, בשייט ובענפים אחרים.

ספורטאי צריך לדעת בדייקנות את המטרה שלו, הוא צריך לדעת באיזה פרמטרים של עבודה הוא צריך להשיג. אם זה בשחייה, כמה הוא צריך להיות לפי חלוקת זמנים, לפי קצב, לפי טכניקה. יש המון עקומות. בשחייה, מה שצריך להיות זה זינוק עם עוצמה מרבית, אחר כך מעבר לקצב חסכוני יחסית, ואחר כך הפיניש צריך להיות מכסימום יישומי. לפי העקומה אנחנו יודעים איפה הוא צריך להתקדם ומה הוא צריך לעשות כדי לשפר. זה עניין של ניתוח, הבנה והסבר מקצועי, וזה מה שאנחנו עושים. תודה רבה.

תודה רבה, זה היה מרתק.

הבטחתי שנחזור לגל פרידמן. עומרית תמשיך, כדי שתראו את המעקב היום יומי.

העבודה עם גל פרידמן היא יום יומית. האימונים - גם אימוני יבשה וגם אימוני ים – מועברים אליי גם בצורה אובייקטיבית – בכתב – וגם בצורה סובייקטיבית שזה קשור בשעון דופק שהוא לוקח אתו לכל האימונים, גם אימוני ים וגם אימוני יבשה. דופק הוא לא נתון כל כך מדויק, אבל אני יכולה לעבוד עם זה בצורה מקצועית כי אנחנו עובדים יחד 10 שנים ויש יכולת לעקוב אחריו בצורה מאוד מסודרת, כדי להשאיר אותו בכושר טוב ובמצב גופני טוב.

יש לי דוגמה של חלק מעונת ההכנה שלו. אנחנו מנסים לעבוד על פי התוכנית שנקבעת מראש. יש פה דוגמה של השוואת עומסים שעשינו בעונת ההכנה מ-2002 ל-2003. בסוף שנת 2002 הוא זכה במדליית זהב באליפות העולם. העיקרון בעונת ההכנה שהיא מקנה את הבסיס ויש בה הרבה אימונים מתונים, ולאו דווקא אימונים עצימים. לגל פרידמן יש המון שעות ים, אבל לקחנו את שעות הים ושעות היבשה יחד. מתוך הנתונים היומיומיים של הטבלאות שלו, והתמקדנו בעיקר בכמות האימונים בעומס בינוני-קל, כמות האימונים בבינוני ובבינוני-עצים. עיקר המאסה, מבחינת הנפח, צריכה להיות בבינוני-קל ובבינוני. יש השוואה בין 2002 ל-2003, אבל בסך הכל אנחנו מחפשים את אותה תמונה, לאור ההצלחה.

עד עכשיו עבודת ההכנה של גל פרידמן בתחילת העונה היא מצוינת. כבר בתחרות הראשונה, באליפות אירופה, יש את התוצאה הראשונה שלו, ואנחנו כבר מחפשים בה את האפשרויות לשיפור לקראת אליפות עולם.

בתחרויות של השיט יש עניין עונתי? זה הרי מתרחש בכל כדור הארץ, כשפה קיץ במקום אחר חורף.

הם ערוכים לכל, הם מתאמנים בכל מזג אוויר. העונה היא פחות בעלת משמעות מאשר מזג האוויר, כלומר האם יש רוחות כאלה ואחרות, האם תנאי קור וחום - -

מה משמעות העונה, כשהתחרויות הן מסביב לעולם.

מה שמשנה זה התנאים. מתאמנים בכל התקופות, משתדלים להתאמן באגם כמו הכינרת, למשל, שזה מים מתוקים. מתאנים בכל הוריאציות האפשריות על מנת לא להיות מופתעים, ועדיין מידי פעם מופתעים. היכולת המדהימה של גל פרידמן היא שהוא טוב בכל הרוחות. היכולת הטקטית והיכולת הטכנית שלו טובות. הכשרון והעבודה בתחום השיט היא בעלת המשמעות לגבי ההופעה שלו בתחרות עצמה.

ההבדל בין השיט ובין המקצועות האחרים, הוא שהשיט מורכב מהרבה מאוד טכניקה. חשובה מאוד רמת הציוד. פורמולה 1 במרוצי מכוניות, זה אותה מתכונת של השיט. יש מספר אירועים בשנה בכל העולם, הקבוצות האלה עוברות מאירוע לאירוע, מארץ לארץ, אבל אנחנו מתרכזים בעיקר באירופה. אם יש אליפות עולם מחוץ לאירופה, אנחנו משתתפים בתחרויות.

אין עניין של עונה, כל תחרות אנחנו באים על מנת לנצח. החלק הגופני בשיט חשוב, אבל הוא משני. מה שחשוב זה נושא הציוד: סירות, מפרשים, צריך לדעת איפה לקנות ומה לקנות. החלק הכי חשוב בשיט זה הראש, בשביל זה אני חושב שלאורך הרבה מאוד שנים יש לנו הצלחות, כי זה מתאים לאנשים חושבים, והיהודים ידועים יותר בתור חושבים מאשר בתור מרימי משקולות.

למה בשחמט אנחנו לא מצליחים?

אולי צריך לדעת לנהל שחמט. צריך לדעת לנהל ספורט. בשיט, הנבחרת האולימפית תהיה מורכבת מכל מי שעברו את המינימום האולימפי, 6 ספורטאים שיהיו באולימפיאדה בשיט, מתוכם אנחנו הולכים על שתי מדליות.

הילה תתאר את מהלך הבדיקות המיוחד שעשינו השנה לג'ודו.

יש כאן תיאור מהחזרה מאליפות אירופה בשנה שעברה עד החזרה מאליפות אירופה נוכחית – חזרנו עם זהב. קבענו מראש, בהתאם לתוכנית המקצועית, מתי לקחת את בדיקות הדם מספורטאים. בוצעו בערך 8-10 בדיקות דם לכל ספורטאי במהלך השנה. הבדיקות היו בדיקות דם כלליות, ונלקחו מספר פרמטרים שבחרנו, שמושפעים מרמת העומסים באימון.

בנוסף, עשינו גם שיחות עם ספורטאים, כי מאוד חשוב לדעת מה הם חושבים, כולל מענה על שאלון הערכה עצמית. הרבה פעמים קרה שספורטאי חזר ב-3:00 לפנות בוקר לשדה התעופה, והרופאה עם החובש והצידנית רצו לאולם מקבלי הפנים לקחת לו דם, כדי שזה יהיה הכי מדויק שאפשר.

יש פה דוגמה לתוכנית שנתית. יש שם תוכנית התחרויות שבה השתתף הספורטאי. השנה התחלקה ל-2 פסגות, הראשונה הייתה אליפות אירופה, והפסגה היותר חשובה השנה היא אליפות עולם ביפן, גם מבחינת הקריטריון לאולימפיאדה זו התחרות החשובה ביותר. מראש התייחסנו למחזור הראשון כמחזור שנלמד, כדי שנוכל ליישם את מערך העניינים מבחינת העומסים נכון יותר לקראת אליפות העולם.

הפרמטרים שבדקנו מעבר לבדיקות הדם הכלליות, הם פרמטרים שנותנים לנו מידע לגבי מצב הגוף של הספורטאי מבחינת הרס או בניה. המטרה העיקרית שלנו היא להביא את הספורטאי או הספורטאית לתחרות המטרה, שהיא התחרות החשובה ביותר, במצב הפיזיולוגי, גופני, אנבולי – מבחינת הבניה – הטוב ביותר, ואז הוא יהיה מוכן מבחינה גופנית לאותה תחרות.

CPK – זה אנזים שנותן לנו מדד להרס שריר. הוא גם מאוד רגיש לנושא של כוח מתפרץ. אוריאה – רגיש לסיבולת, ואפשר לדעת אם הספורטאי מיובש. HCT – זה יחס בין תאים אדומים לנוזל הדם, שנותן לנו גם מדד לגבי התייבשות או אנמיה. שלושת האחרונים הם הורמונים. קורטיזול - הורמון שבמצבי "סטרס" הגוף נמצא בהרס, והמטרה שלנו היא להוריד את הערכים שלו. טסטוסטרון – הפוך לקורטיזול, הוא הורמון אנבולי, שכשהערכים שלו מאוד נמוכים הספורטאי מתלונן על תשישות, האימון פחות טוב.

אם אנחנו מתייחסים ליחס בין הקורטיזול לטסטוסטרון, כמובן שהשאיפה שלנו היא שהיחס יהיה נמוך, ואז זה אומר שהגוף הוא בבניה. IGF-1 פקטור של הורמון הגדילה, הוא עוזר בבניה של שריר של עצם, ואין עליו הרבה מידע, אבל המטרה שלנו היא להביא ספורטאי באותה תחרות מטרה – התחרות החשובה – למצב שהערכים שם הכי גבוהים, כלומר הגוף התאושש ונמצא במצב האופטימלי ביותר שלו מבחינת הבניה.

אנחנו מעלים את כל הנתונים על גרף כדי לראות את המגמה, יש גם חשיבות גדולה ליחסי הגומלין של כל הפרמטרים. יחסי הגומלין של כל הפרמטרים יחד, נותנים לנו את היכולת לנתח ולהעריך בצורה נכונה בנקודת זמן נתונה את המצב הגופני של הספורטאי. לדוגמה, בתקופה של ינואר, הם חזרו ממחנה אימונים באוקראינה, וכל המדדים הראו על מצב לא טוב בגוף. הספורטאים דיווחו על עייפות גבוהה, שעות שינה רבות. אחת המסקנות בהמשך תהיה להקדים את מחנה האימון, כדי שהם יספיקו להתאושש. לעומת זאת, המחנה בפריס, ממנו חזרו ב-6 במאי, הוא מחנה שאופיין בהתאוששות מאוד גבוהה, ובאמת מבחינת הנתונים הפיזיולוגיים, כל הספורטאים היו במצב הטוב ביותר, מבחינה גופנית, לקראת אליפות אירופה.

אני לא יכולה להגיד שבגלל המצב הגופני הטוב אריק זכה במדליית הזהב, מה שבטוח אני יכולה להגיד שבמצב גופני פחות טוב היה לו קשה יותר להביא את הזהב. התפקיד שלנו הוא להביא אותו למצב הגופני הטוב ביותר, כי כמובן שיש עוד פרמטרים שיכולים להשפיע על התוצאה בתחרות, כמו: יכולת טכנית, מגוון תרגילים, הגרלה, מצב מנטלי.

מבחינת המלצות, החזרה ממחנה האימונים באוקראינה, שהיה מחנה ברמה עצימה מאוד, עד שבועיים לפני התחרות, ואנחנו כבר מיישמים את זה במחזור הבא, בסוף השבוע הבא הם יוצאים למחנה באוקראינה. המחנה בפולין, מתוכנן כבר עכשיו לפני אליפות עולם. הוא נמצא הטוב ביותר מבחינת ההתאוששות, המצב הפיזיולוגי של הספורטאים לפני תחרות מטרה.

בעקבות המדידה שעשינו לפני התחרות, שהייתה אחרי מחנה האימונים באוקראינה, ראינו שלמרות שהמצב היה לא טוב אחרי אוקראינה, הוא עוד המשיך והתדרדר לפחות לפני התחרות. השאלה הייתה מה עשו באימונים בארץ, ואם חוזרים אחרי מחנה כזה עצים, יש מקום לשנות את האימונים בארץ לפני התחרות.

יש בדיקות עם מכשיר נייד בזמן אמת, במהלך מחנה אימון. יש מדדים כמו CPK שיש חשיבות מאוד גדולה לתת תשובה מיידית, ואז אפשר לתכנן את האימון למחרת, איך לשנות אותו מבחינת עומסים, ולא לחכות לתשובה רק אחרי מחנה האימונים, שכבר אי אפשר לעשות הרבה.

דבר נוסף שאנחנו ממליצים, זה שתהיה הערכה מנטלית, כי ספורטאים בג'ודו עובדים צמוד ליועץ המנטלי, ד"ר בורנשטיין, ולשלב את ההערכה שלו מול ההערכה הרפואית-פיזיולוגית שאנחנו מקבלים מהבדיקות, כולל ההערכה העצמית של השאלון עליו הספורטאים עונים, ולשלב גם את הערכת המאמן, ולראות את הקשר בין הדברים. מה שבעיניי הכי חשוב, זה להמשיך עם בדיקות הרוטינה באופן סכמתי, כי אם אנחנו נפסיק את זה, אז אין טעם לכל מה שעשינו. אני חושבת שאפשר ללמוד כבר מעכשיו למחזור הבא, ומהמחזור הבא לשנה האולימפית שהיא החשובה ביותר.

מבחינת מגבלות, מועד התחרות ומשך הקרבות. במקרה של הג'ודו, ספורטאי אחד יכול לחזור אחרי תחרות עם 5 דקות, עם משך 5 דקות כל קרב, וספורטאי אחר יכול לעוף אחרי 5 שניות אחרי היפון, וכמובן שהמאמץ היה שונה, ולכן התוצאות בבדיקות יהיו שונות. ה-CPK מאוד רגיש למכות. מספיק שספורטאי קיבל באימון או בתחרות מכה, אפילו בשריר שהוא פחות דומיננטי בג'ודו, וכבר הערכים קופצים למעלה. מצב נפשי מאוד משפיע. לפני תחרות אנחנו רואים שהקורטיזול עולה. גם הטיסה יכולה להשפיע, אם זה ג'ט-לג, התייבשות, עייפות. לשעת לקיחת הדם יש משמעות גדולה. זה באילוץ, כי לא תמיד אפשר, תלוי מתי הוא חוזר. שעה מסוימת אינה ברת השוואה לשעה אחרת. המטרה היא לנסות לעשות את זה תמיד באותה שעה.

מתן תשובות של הורמונים הוא אחרי 3 שבועות, ואז המסקנות וההמלצות שניתן הן רק למחזור הבא, ולא מיידי. עלות הבדיקות מאוד גבוהה. לסבר את האוזן IGF-1, בדיקה אחת, עולה 210 שקלים, ויש לנו כמה ספורטאים. מצב הספורטאי, מה הוא אכל, דיאטה – ספורטאים במקצועות הקרב הרבה פעמים לפני נמצאים בדיאטה כדי להוריד משקל, וזה משפיע על הערכים. האם הוא עשה לפני הבדיקה אימון.

שאלוני הערכה עצמית בוצעו רטרו-אקטיבית, והם נשענים על הזיכרון של הספורטאי. אנחנו ממליצים לעשות את זה קרוב למועד, כדי שזה יהיה מאוד מדויק.

חשוב לזכור שאנחנו מדינה שאין לנו הרבה ספורטאים כמו בעולם, ועל אחת כמה וכמה באותה קטגוריית משקל. לא תמיד יש להם יריבים פה, ואנחנו חייבים לתת להם את התוכנית המכסימלית ואישית על מנת שיביאו זהב, לא רק באליפות אירופה.

מבחינתנו נשאר רק שנציג את הסגל האולימפי לפי ענפים. באופניים יש שני ספורטאים, הסיכויים שלהם להגיע לאתונה קלושים. באגרוף, יש את תאופיק בסיסי - -

אני מכיר את הבחור הזה, הוא משפרעם. יש לו סיכוי?

יש לו סיכוי, אבל סיכוי קלוש. באגרוף קשה מאוד להגיע. אתלטיקה קלה, אלכס אוורבוך עשה כבר את הקריטריון בשחייה שלו באליפות אירופה, במדליית הזהב. ספורטאי בכיר, מצוי בכושר מצוין. גם עכשיו הוא אחד מ-2, 3 הקופצים הכי טובים. יש לו סיכויים מצוינים למדליה גם באתונה, אבל אני כבר מזכיר שקפיצה במוט הוא מקצוע מאוד קשה ונזיל, וקשה להבטיח את התוצאות שם. אירנה לנסקי, גם היא מצויה בכושר מצוין.

איך אירנה, בהישגים שלה, לעומת שחמורוב?

רק בשנה האחרונה היא שברה את השיא הישראלי ב-100 משוכות, היא הגיעה ל-12.80. זה רק מראה את גדולתה של אסתר שחמורוב, שהייתה ספורטאית ברמה, בלי מסלול מיוחד, בלי נעליים מיוחדות, בלי כלום - -

בג'ודו, המועמד הטוב ביותר הוא אריק זאבי. אנחנו מאמינים שאודי וקס ואולי גם יואל רוזבוזוב, ואולי גם נעה לאור. היאבקות – ענף מוביל אצלנו. באליפות אירופה האחרונה הם אכזבו אותנו, אבל הם מתאבקים ברמה גבוהה, שכל אחד מהם יכול להגיע להישגים. אנחנו מקווים שיגיעו, גם נציג הבנים וגם נציגת הבנות.

חתירה אין לנו סיכוי, טאקוואנדו – מאוד קשה, כי הענף הזה שונה בין אליפות העולם לאליפות אירופה, ובים אליפות עולם לאולימפיאדה. יש שם במקום 8 משקלים רק 4 משקלים, כך שהקריטריון הוא קשה.

טניס – אנה סמשנובה, נכון להיום, עושה רושם שהיא תהיה בפנים. פעם חשבנו שאולי יהיה לנו גם טניסאי, עושה רושם שהסיכוי הוא קלוש. טניס שולחן – סיכוי קלוש, טרמפולינה – סיכוי קלוש, טריאתלון – סיכוי קלוש, כדורעף חופים – זה ענף שמתאים לישראל. אתמול, פעם ראשונה בכדורעף חופים הישראלי, ניצח הזוג הזה בסס העולמי, זוג הולנדי. זו פריצת דרך מבחינתנו.

יש 3 סייפים, אני כמעט משוכנע ש-2 יגיעו, תומר אור דורג במקום 9 ואיילת אוחיון מדורגת 17. אלה דרוגים שלא היו לנו כבר הרבה שנים, ושניהם בעלי סיכויים טובים. קיאקים – ענף הישגי בצורה בלתי רגילה. לדאבוני, שניים נאבקים אחד עם השני – קלגנוב ורועי ילין. בתחילת יולי תהיה בזגרב התחרות בין רועי ילין לקלגנוב על הזכות להשתתף באליפות עולם. לצערנו, באליפות עולם, כמו באולימפיאדה, אפשר רק נציג אחד. זה שונה מהשיט. ליאור כרמי, זה פעם ראשונה שקיאקיסטית ישראלית עלתה לגמר באליפות עולם, זה מקצוע אולימפי.

קליעה – שני הספורטאים דנילוב וסטריק הם שני קלעים שעשו כבר את הקריטריונים לאולימפיאדה. רכיבה על סוסים – סיכוי קלוש, שחיה – אני יכול לציין עכשיו, לפי העובדה שעשה עכשיו 2 מדליות זהב בתחרות הגראנד פרי, בצרפת, עם תוצאה טובה. אני מאמין שבאליפות עולם ביולי לפחות 3, 4 שחיינים יעשו את הקריטריון, אני מאמר על ורד בורוכובסקי, מיקי חליקה, שילה איילון ויואב גת.

בשחייה אומנותית, אני מאמין שהצוות המוביל יצליח להגיע, לראשונה בהיסטוריה, למשחקים האולימפיים. בשיט – גם כאן רק אחד יכול להגיע לתחרות. כל ה-6 מקומות כבר עשו קריטריונים בינלאומיים. בשיט אין לנו בעיה עם קריטריונים, זה ענף מוביל בעולם, מה שיש לנו זה רק את המאבק בין הספורטאים לבין עצם. גל פרידמן ניצח כבר את הקרב, ויש עוד כמה מועמדים. בבנות יש לנו רק את ורד בוסקילה וניקה קורניצקי שיהיו במשחקים האולימפיים באתונה. זהו. זה הסגל. אם אנחנו רוצים להיות מדויקים, יש לנו 2 קלעים, קפיצה במוט, 2 צמדים 470 בנים בנות, גולש אחד וגולשת אחת – מיסטרל.

מה היחס בין הבנים לבנות?

אנחנו מאמינים שזה יהיה בערך 40-60. זה יופי של מאזן.

תודה רבה.

תודה רבה. זה היה מאוד מעניין. ראינו מה יש מאחורי הכותרות וההישגים, עד כמה צריך להשקיע, וזה באמת לא רק הספורטאי או הספורטאית. אנחנו מאמינים שההשקעה שלכם תביא פרות. אנחנו יודעים מראש שלא כולם יכולים לנצח, אנחנו סך הכל צריכים ייצוג מכובד, ואם נהיה ב-25% או 30% גמרים, זה יהיה פנטסטי.

מה שראיתם כאן זה שיא שיאים של הספורט הישראלי, אבל זה לא מאפיין את רמת התשתיות של הספורט הישראלי. אגודות, מועדונים, המאסות הגדולות לא קיימות. אמנם זה כבר יהיה מאוחר לאתונה, ואולי זה יהיה רלוונטי ל-2008, אבל אני חושב שוועדה צריכה גם לראות איך היא משפיעה להגדיל את מספר המשתתפים.

היום מצב האגודות גרוע מאוד, מצב המועדונים גרוע מאוד. הייתי אומר שאתם צריכים לעצמכם כמטרה לעודד גם את הפיתוח של התשתיות, כי מה שראיתם זה חוד החנית, אבל אין לנו חנית.

יש לנו סדרה של וברות שאנחנו מחלקים לקראת ה"גיבושונים", כדי שהכל יהיה להם יותר מוכר וידידותי. אנחנו מאמינים שהדברים הקטנים עושים את ההבדל.

מר ורשביאק, בפגישה הקודמת שהיינו דברת על הנושא התקציבי, "תנו לי כסף אביא לכם זהב", זה היה משפט טוב של חה"כ דהאמשה. האם י לכם כבר משהו מרוכז בכתב שאתם יכולים להציג בפנינו מבחינת החסרים, בהשוואה לעבר או לצרכים שלכם, כדי שנוכל להתכנס סביב זה, כדי שנוכל לפנות למי שצריך ולהפעיל את הלחצים שצריך.

הכנו תוכנית עבודה 4 שנתית, מאולימפיאדה לאולימפיאדה. לשמחתנו הרבה כולם התלהבו, עד שהגיעו לקטע איך מממנים את זה. בשנים 1997 – 2000 המדינה הקצתה סכום כסף בעבור האולימפיאדה. משנת 2000 ואילך ניתנו 80%, 70% ממה שצריך בצורה לא נוחה ולא מסודרת, והחמור ביותר – זה נלקח מתקציב הספורט, זה לא היה הקצבה מיוחדת. תקציב הספורט היה בשנת 2000 87 מיליון שקל, שזה גם לא הרבה, והיום הוא 58 מיליון שקל.

האם הספורט נפגע בקיצוצים יותר מאשר תחומים אחרים.

בטוח שכן, גם באחוזים וגם עניינית. למשל, במכון וינגייט, בתוך התקציב יש התחיבות שלנו למכון וינגייט, אז זה "פיקס", זה נשאר. וינגייט היה 12 מיליון], וגם היום נשאר 12 מיליון, אז היתר נפגעים. הסכמים עם רשויות מקומיות לגבי סל הספורט, והתוצאה היא פגיעה.

כמה נטו מהסכום הזה הולך לספורט?

אני לא יכול לפרט.

אמרת שנקבל נייר קצר שמבטא את המצוקה, בעיקר בהכנות האולימפיות, וננסה לעזור.

לא שאפשר להבטיח משהו.

ננסה. בעוד חודשיים, ב-13 באוגוסט, יש פתיחת השנה האולימפית בכנסת.

אגיד לך במה כן אפשר לעזור, אמנם זה לא כסף. אנחנו מקבלים תיקים בעניין הצחות חוק. יש אחד שהיה שר, לא עשה כלום, אבל עכשיו יש לו הצעות חוק מכאן עד טורקיה. במקום שנעסוק בהכנות האולימפיות בספורט, אנחנו עכשיו מתחילים לעסוק באיך לעצור את הגשם של החוקים האלה. אנחנו מבקשים מכם, זה צריך להגיע לוועדות שלכם, תנו לנו לעסוק בספורט, עצרו את הדבר הזה. אנחנו עסוקים כל הזמן בניירת, לכתוב מכתבים, יועצים משפטיים, וזה לא תורם כלום לספורט. חוץ מנזק זה לא עושה כלום.

הצעות החוק האלה, בסופו של דבר, יגיעו לוועדה שלנו. נשתדל לא להזיק.

ואם נשנה בוועדה את הסעיף שהוא מציע, במקום שה-10% שהוא מוריד ילכו למועצה להסדר הימורים הספורט, זה ילך לוועד האולימפי להכנות?

לא, התשתיות נפגעות כל הזמן ועכשיו יפגעו בהן עוד יותר. אנחנו רוצים שתהיו שותפים לכל האורך. נקיים כמה מפגשים עד לאולימפיאדה, תשמעו גם לגבי 2008.נשמח לשמוע הערות מכם, אנחנו רואים אתכם כחלק מסייע לוועד האולימפי בפעילות שלו לקראת המשחקים האולימפיים.

תודה רבה לכם על ההזמנה, על הפרזנטציה, על זה שהרחבתם לנו את האופקים. הספורט מעניין כל אחד מאתנו, ברמה כזו או אחרת. אני מסכים שהספורט צריך להיות דבר המוני, צריך להרגיל את האוכלוסייה להשתתף בספורט. הספורט העממי צריך להתחזק הצעדות, המרוצים, הפעילות בקיץ על שפת הים, וכל פעילות גופנית, כי זה קודם כל בריאות. אנחנו יודעים, וצריך להדגיש את זה כשמדברים על הספורט, שלספורט יש ערך מחנך, זה לא מקרה שהוא בוועדת החינוך. הספורט מחנך אנשים לתחרות הוגנת, לכבוד הדדי, לשאיפה למצוינות. עצם ההשתתפות היא חשובה, גם אם יודעים מראש שלא תהיה אלוף.

הביטוי “to be a sport”, באנגליה זה מקביל לג'נטלמן. גם בזירה הבינלאומית, שיידעו שישראל קיימת ופעילה לא רק בתחומים של הצבא והביטחון, אלא גם בתחומים של הספורט והתרבות. מה כמו האולימפיאדה הוא ההזדמנות לזה. לכן, חשוב לנו שיהיו לכם האמצעים והכלים לעשות את עבודתכם תמיד, בכל עת, ובוודאי בהכנות לאולימפיאדה. אנחנו לרשותכם, לסייע לכם ככל שביכולתנו.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00