כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חוקה/6718



5
ועדת חוקה, חוק ומשפט
16.06.2003

פרוטוקולים/ועדת חוקה/6718
ירושלים, ג' בתמוז, תשס"ג
3 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 31
מישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט
יום שני, ט"ז בסיוון התשס"ג (16.06.2003), שעה 11:30

צו זכויות יוצרים (שינוי שיעורי פיצויים ללא הוכחת נזק), התשס"ג-2003-אישור הצו.

חברי הוועדה: מיכאל איתן -היו"ר
אופיר פינס-פז
אברהם בורג
אתי לבני
ניסן סלומינסקי
אליעזר כהן
רשף חן

עו"ד טנה שפניץ -משרד המשפטים
עו"ד אפורי תמיר -משרד המשפטים
עו"ד עמית אשכנזי -משרד המשפטים
שרון הוטרר -משרד המשפטים
נאוה בת-צור -סמנכ"ל רדיו
יוריק בן דוד -אקו"מ
עו"ד ארנון גבריאלי -יועץ משפטי, אקו"מ
עו"ד יוחאי חי -הפדרציה הישראלית למוסיקה ים תיכונית
עו"ד יעקב מנור -הפדרציה הישראלית למוסיקה ים תיכונית
עו"ד יצחק שפר -הפדרציה הישראלית לתקליטים
רחל אידלמן -התאחדות הוצאת הספרים בישראל
כוכי מרדכי -מנכ"ל התאחדות הרדיו האזורי
עו"ד קרני לוטן -התאחדות הרדיו האזורי
אילי גורליצקי -שח"ם
יורם חטב -שח"ם
עו"ד טוני גרין -יועמ"ש, תל"י
קרן סימנטוב -מתמחה, תל"י

תמי סלע

דורית ואג

מיטל בר-שלום





צו זכויות יוצרים (שינוי שיעורי פיצויים ללא הוכחת נזק), התשס"ג-2003-אישור הצו.

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. כולנו מעוניינים להגביר את האכיפה ואת המלחמה בכל מי שמפר את זכויות היוצרים והמבצעים. ההצעה היא להגביר את האכיפה באמצעות הגדלה של הקנסות. אני מעוניין לקבל מכם אישור להצעה מסויימת. לפני שבוע הישיבה הזו השלימה את עבודתה בחקיקת חוק שנועד להיאבק בארגוני פשיעה. חוק זה נותן כלים להתמודד עם מערכות של ארגונים שחיים חצי בפשע וחצי בשוק החופשי, והוא נוקט גם באמצעים כלכליים נגד הגופים האלה. בחוק זה דובר על על עבירות שהעונש עליהן הוא חמש שנות מאסר ומעלה. במקרה בו אנו דנים היום מדובר על עבירות שהיה ספק בתיקון הקודם אם בכלל להשאיר את האלמנט הפלילי בנוגע אליהן. השאלה היא האם לא כדאי ששר המשפטים, לפי הסמכות שניתנת לו בחוק, יחליט לכלול גם עבירות שאינן בהכרח גוררות חמש שנות מאסר, בכדי לטפל במכת המדינה הזו.

מדובר על עבירות שהעונש עליהן הוא מעל שלוש שנים ולא חמש שנים, ועל כן ייתכן כי חלק מן העבירות כן נכנסות למסגרת הזו.

אנחנו נבדוק את האופציה שאתה מציע.

אם כך אני יכול לבשר לכולם כי תהיה בדיקה של הנושא וייתכן כי זה יהיה האמצעי היעיל ביותר בכדי להילחם בכל הזייפנים. כך החוק ייתן אפשרויות לא רק לתפוס את העבריינים בזמן ביצוע העבירה, אלא גם בגין השלכותיה של העבירה מבחינה כלכלית ומבחינות נוספות. תהיה מלחמה כלכלית במי שמבצע עבירה כזו אם יוכח שהוא קשור לארגון העוסק בתחום של זייפנות. אני חושב כי אנו יכולים לתרום רבות למלחמה זו כאשר אנו ניתן למשטרה אמצעי אכיפה מוגברים.

אבל מדובר כאן על זכויות יוצרים ולא על זכויות מבצעים. לזכויות מבצעים אין כל היבט פלילי.

אני חושב כי שני הדברים קשורים זה בזה. מי שפר את זכויות היוצרים הוא בהכרח גם מפר את זכויות המבצעים. אם אנו נילחם בתופעה של הפצה לא חוקית של זכויות היוצרים ממילא אנו נגן גם על זכויות המבצעים.

ההחלטה הקודמת שלכם עיקרה את ההיבט הפלילי בנוגע לזכויות המבצעים.

הפיראט מזייף קלטת ומוכר אותה, וכך הוא מפר גם את זכויות היוצרים וגם את זכויות המבצעים, למרות שהן אינן שייכות למסגרת של עבירה פלילית. המלחמה בהפרה של זכויות היוצרים מגנה גם על היוצרים, למרות שהפרת זכויות היוצרים איננה נקראת עבירה פלילית.

זה כבר נמצא בתוספת.

המגמה היא מצד אחד להחמיר את הקנסות.

לא מדובר בקנס או בעונש. ישנו סעיף בפקודת זכויות היוצרים המאפשר לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק. החוק הזה קובע שיעורים בחוק ומאפשר לשר המשפטים לשנות את השיעורים באישור ועדת חוקה. החוק הזה קובע מינימום ומקסימום של העונש.

אני מעוניין לקרוא את הסעיף בו אנו דנים: "פיצויים ללא הוכחת נזק-לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט על פי בקשת התובע לפסוק לו לכל הפרה..פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים חדשים, ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים. שר המשפטים באישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת רשאי לשנות את השיעורים האמורים".

שר המשפטים פנה אלינו וביקש שנאשר שני שינויים. שינוי אחד שיש כלפיו מגמת התנגדות, הוא שהמקסימום יהיה 80,000. השינוי השני אותו הוא מבקש, הוא שבמקום שנאמר, "שלא יפחת מ-10,000 שקל, ניתן אפשרות לפיצויים ללא הוכחת נזק בשיעור של 400 שקלים.

זה רשיון לגנוב.

באופן עקרוני במשפט האזרחי כאשר ישנו נזק צריך להוכיח אותו. יש כמה מקומות בהם ישנם הסגרים יוצאי דופן המדברים על פיצוי כספי על חשבון הנתבע, מבלי שהתובע יוכיח את הנזק שלו. מקרה כזה הוא כאשר הנזק הוא מאוד קשה להוכחה. קשה ליוצר להוכיח כמה ספרים הוא היה מוכר אילולא היו גונבים לו את זכות היוצרים שלו. בשל מקרים יוצאי דופן כגון זה, שהם מעטים מאוד בחקיקה האזרחית, אנחנו מאפשרים לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק של התובע. עדיין צריכה להיות איזושהי תקרה כיוון שאחרת התובע יכול להמשיך בתביעתו ובדרישותיו. בשל כך נקבעה תקרה. אנו חשבנו כי בחוק הזה יש מקום להעלות את התקרה.

מדוע חשבתם זאת?

כיוון שצריך לבצע עדכון בחוק.

העדכון לפי החישוב שלי מגיע ל-45,000.

אנחנו הוספנו עוד קצת. לא מדובר בחוק עונשין. ביצענו שינויים מאוד דרסטיים בהוראות בדיני זכויות יוצרים במושב הקודם והעלנו באופן דרמטי את התקרה. אנו חשבנו כי כיוון שאנו מדברים על העולם האזרחי, יש מקום להעלות את התקרה. אם אינכם מעוניינים להעלות את התקרה ל-80,000, ניתן להשאיר את התקרה נמוכה יותר. חה"כ פינס, אני מזכירה לך כי מדובר על מקרים בהם לא נדרש להוכיח נזק.

אני אומר את זה לך. כיצד את מעוניינת להעלות את התקרה ל-80,000 שקל מבלי שידרש להוכיח נזק.

בנוגע למינימום ישנה בעיה. בכל מערכת החקיקה שלנו אין מקרה של פיצוי מינימלי. לשופטים קשה עם קביעה כזו. כאשר שופט רוצה לפסוק פחות מ-10,000 אך הוא חייב לתת זאת, הוא איננו קובע פיצוי כלל. כאשר מדובר במקרה קל, השופט לא מעוניין לפסוק 10,000 שקלים. התובע לא יתחיל להוכיח את הנזק, ועל כן הנתבע לא יקבל כל קנס. מן הצד השני אנו מוצאים פסקי דין אחרים של שופטים אשר היו מעוניינים לפסוק לטובת התובע למעלה מן הסכון שנקבע. בשל כך אנו חשבנו כי יש לתקן את עניין המינימום אשר מגביל מאוד את שיקול הדעת של בית המשפט ופועל הרבה פעמים לרעת היוצרים, וכי יש להעלות את המקסימום ברוח הדברים שישמעו פה היום.

בכמה מקרים בהם היתה הפרה של זכויות יוצרים, לא נקבע פיצוי קבוע?

לא כל פסקי הדין מתפרסמים. אך כאשר ישנם שופטים המוצאים לנכון לקרוא למחוקק וכך עשה בית המשפט העליון, ולומר כי קביעת מינימום בחוק מעוררת מחלוקות, אנו מוצאים לנכון לקחת זאת לתשומת ליבנו.

כאשר מורידים את המינימום ל-400 שקלים אין לכך שום יכולת הרתעה והשפעה.

לולא הנוסח בחוק, מבחינתנו פיצויי מינימום זהו דבר שאיננו מכירים אותו במסגרת החקיקה שלנו.

אני מרגיש כי נושא קל הופך לנושא קשה בלי כל סיבה. כל אחד היה יכול להבין כי הפער בין 10,000 ל-20,000, לא היה מספיק, כיוון שהוא לא איפשר מרווח ראוי. המערכת המשפטית מצאה עצמה בבעיה. במקום לבוא ולעשות את השינוי המתבקש ולהוריד את סף המינימום ל-5,000 ואת רף המקסימום להעלות ל-40,000, מקשים עלינו בכוונה. אני לא חושב שמישהו יסכים לפער של 400 שקלים מול 80,0000 שקלים.

אני חושבת כי קשה גם להסביר את ההיגיון שעומד מאחורי הפער שקיים בין 10,000 לבין 20,000.

את זה קיבלנו כמצב נתון.

לכל שר יש את ההיגיון שלו. שר אחד ראה היגיון בפער שבין 10,000 ל-20,0000, וכעת יש שר אשר רואה היגיון בפער בין 400 שקלים ל-80,000 שקלים.

אני רוצה להציע למשרד המשפטים לקבוע פער של 5,000 מול 40,000 שקלים.

אני חושב כי זו הצעה הגיונית.

אני מבין כי משרד המשפטים נרעש מחוות דעתו של השופט הנכבד אשר אמר כי אין מרווח מספיק בין המינימום למקסימום. דעת השופט שמגר בנושא נתקבלה בשנת 1988.

חזרו על הדעה הזו כמה פעמים.

אני לא מבין כיצד משרד המשפטים לא הושפע מן הדעה הזו חמש עשרה שנה, ואילו יום אחד הוא החליט להעלות את הנושא.

מה אתה מציע?

אני שואל האם קרה משהו אשר הביא את משרד המשפטים לעסוק דווקא עכשיו בנושא הזה, לאחר חמש עשרה שנה. אני הבנתי מדברי השופט כי מה שהטריד אותו הוא הנושא של הפיצוי הקטן. כלומר, כאשר מישהו מבצע עבירה קלה, לא ניתן לחייב אותו בפיצוי של 10,000 שקל.

אני חושב כי זה מגוחך שאדם יגיע לבית המשפוט ויחייבו אותו ב-400 שקלים. זהו לעג לרש.

כיוון שאני מאוד מכבד את השופט שמגר, אני מתייחס לדבריו. אני חושב כי אף אחד מאיתנו לא היהב מתנגד לכך שייקבע מינימום שהיה נותן לשופטים מרחב לשיקול דעת במקרים בהם מדובר בעבירה קלה, כאשר בכל זאת מעונייינים לחייב אותו במשהו כדי שלא ילמד בעתיד לעבור עבירות גדולות יותר. אני חושב כי קפיצה של סכום המקסימום 20,000 ל-80,000 איננה הגיונית, כיוון שלא מדובר רק בעדכון של החוק לאחר 15 שנה, אלא מעבר לכך.

העדכון מגיע סך הכל ל-45,000. חה"כ פינס מציע כי נקבע מינימום של 5,000 שקלים ומקסימום של 50,000. האם אתה מצטרף להצעה הזו?

כן. אני מוכן להצטרף להצעה הזו.

אני גם כן תומך בהצעה זו.

מאז החלה התופעה, חלה התפתחות ביכולת של המזייף לזייף. השוק הוא הרבה יותר משוכלל והאמצעים הטכנולוגים הם הרבה יותר משוכללים. דרכי ההפצה הן משוכללות. היכולות הן הרבה יותר גדולות מאשר תופעה שעושים לה עידכון אינדקס כפול עשר. אם מדובר בהצעה שעניינה הרתעה, צריך לקבוע סדרי גודל גדולים. בשל כך ההצעה שלי היא להגביל את שיקול הדעת של השופטים ולהשאיר את סכום המינימום, 10,000 שקלים, ולהגדיל את המקסימום ל-80,000. אני מכיר את התופעה הזו ואני יודע כי אותה טכנולוגיה המשמשת להעתקה של דיסקים, משמשת גם להעתקה של תוכנות מחשב. שבוע שעבר דיברנו על מעמדה של מדינת ישראל מול המערב בנושא של תוכנות. אני חושב כי היום אנו מדברים על חלק מן המאבק הזה, ועל כן כאשר אנו תופסים בעל רשת זיופים מן הסוג הזה, אני מעוניין שיושת עליו עונש כבד, כיוון שאיני רק חומל על היצירה, אני גם חושב על מעמדה של מדינת ישראל בנושא הזה. אני חושב כי מינימום של 5,000 מול מקסימום של 50,000 הם גבולות נמוכים מדי להרתעה. המשמעות של קנס של 5,000 לאדם בעל רשת זיופים זו שבת אחת של עבודה בטירה.

ברגע שאתה תופס אחד כזה אתה מוכיח נזק, ואז מדובר על מקרה שונה לחלוטין.

אני רוצה להצביע על בעייתיות שיש בניסוח החוק המדבר על: "כל הפרה". טבען של ההפרות האלו הוא שהן חוזרות על עצמן הרבה פעמים. ברגע שאנו קובעים מינימום אפילו בשיעור של שקל אחד, אנו יוצרים מצב בו השופט חייב לפסוק סכומים אסטרונומים.

בדיוק הפוך.

נניח שיהיו 1,000 הפרות, וסכום המינימום יהיה 400 שקלים, אנו מציבים בפני השופט את הברירה בין לפסוק פיצוי מינימום של 400,000 שקל או, לשיטתכם, לא לפסוק כלום, למרות שאני סובר כי המילה "רשאי" פירושה חייב. איני חושב שזה האינטרס שלנו. ההפרות האלה הן הפרות רבות מדי, ואם אנו נאלץ את השופטים לבחור בין בחירה שהיא אבסורדית, כמו לפסוק נגד מישהו 200 מיליון שקל, או לא לפסוק כלום, זה יהיה בעייתי. בשל כך אני מציע להבהיר כי הכוונה היא לסף הכל ולא לכל הפרה.

לפי הפרשנות שלך, אם אני השופט ובא אלי אדם, אני צריך להחליט מה לעשות עם תביעה של התובע שמבקש 400,000 על 1,000 הפרות, בהנחה שהמינימום הוא 400 שקלים. השאלה היא אם אני יכול כשופט לומר כי אני על ההפרה על הפעם הראשונה, שנייה, שלישית, רביעית וחמישית מוותר, ואילו על ההפרה העשירית לא. את המילה "רשאי" אני מייחס לכל הפרה. בשל כך השופט יכול לחלק מן ההפרות לתת קנס ולחלק מן הפרות לו לתת קנס.

הגישה היא שאם עומדים בתנאים המינימליים של הסעיף צריך לפסוק את המינימום, ועל כן מבקש משרד המשפטים לקבוע מינימום של 10,000.

האם כאשר מדובר בשכפול של 10,000 עותקים מדובר בהפרה אחת?

כאשר מדובר על שכפול של עותקים מדובר על הפרה אחת. בית משפט ראה את השאלה הזו כשאלה בעייתית.

אם כך, חה"כ חן, האם אתה מצטרף להצעה שלנו?

כן.

הבעייתיות שחה"כ רשף חן הצביע עליה בנוגע לקביעת מינימום כאשר עומדים בתנאים של הסעיף, היא אכן בעיה, כיוון שכאשר קובעים מינימום גבוה, בית המשפט חייב לפסוק את המינימום או להעמיד את עצמו במצב בו הוא אינו פועל לפי החוק.

מדוע?

כיוון שהגישה היא שהמילה "רשאי" היא בגדר חובה אם אתה עומד בתנאים של הסעיף. הניסיון פה הוא להביא למצב שדומה לחוקים אחרים, בהם גם כן מדובר על פיצוי ללא הוכחת נזק ולא מצוין כלל מינימום, אלא רק מקסימום. מדובר על חוק עוולות מסחריות, חוק יחסית חדש בו נקבע פיצוי ללא הוכחת נזק עד 100,000 שקלים ללא מינימום. מצב דומה קיים בחוק לשון הרע בו מדובר על פיצוי של עד 50,000 שקלים ללא מינימום, וכך גם בחוק הטרדה מינית בו גם כן מדובר על פיצוי ללא הוכחת נזק. זו הגישה של משרד המשפטים.

אין לכך תקדים.

חה"כ פינס מציע כי נקבע מינימום של 5,000 שקלים ומקסימום של 50,000.

לדעתי, קביעה של מינימום של 5,000 זה הרבה.

אני רוצה לנסות ולהסביר מה אני הבנתי מדבריו של אופיר. המצב הוא של מינימום של 5,000 שקלים לגבי סך כל המקרים שהובאו באותה פרשה, וכך גם לגבי סכום המקסימום.

יש מקרה בו הושמעו שבעה שירים ונפסק לאותה מסעדה 70,000.

כיוון שמדובר בשבע יצירות שונות.

יש גבול למה שאתם יכולים לעשות לנו בתוקף הידע המקצועי שלכם שהוא רב משלנו. אנו מוכנים לקבל את העדיפות שלכם בידע, אך בחירת סדרי העדיפויות תיעשה על פי ההחלטה שלנו ולא שלם. רוח הדברים כפי שעלתה כאן היום על ידי חברי הכנסת, היא די ברורה. אנו איננו מעוניינים שפסיקה של 400 שקל תהפוך לנורמה, וכל שופט רחמן יפסוק 400 שקלים. אנו מעוניינים להילחם בתופעה. חברי הכנסת אמרו כאן דברים ברורים.

יש לנו בעיה טכנית, כיוון שכתוב בחוק: "לכל הפרה". יכול להיות שצרילך לפרש את המילים הללו לפי כוונתם של חברי הכנסת. אנחנו רוצים שלא יהיה מצב, כפי שאמר חה"כ רשף חן, ששופט יוכל לפסוק 4 מיליון במקום 4,000 שקלים. משרד המשפטים מעוניין להוביל אותנו רק לפתרון שלו, ולכך איני מסכים. אנו צריכים להתחשב בדעה של חברי הכנסת.

אין בעיה. אני מזכירה כי אנו באנו לבקש את הוועדה לאשר את הצו. הנוסח קיים בחוק הראשי.

אני לא מסכים לכך שאתם תובילו אותנו לפתרון שלא משקף את רצון חברי הוועדה.

אז אני מוכנה ללכת לשנות את החוק.

טנה, האם את מסכימה להצעה של 5,000 שקלים אל מול 50,000 שקלים? אם את לא מסכימה לכך תמשכי את הצו ותציעי משהו אחר.

הוועדה מוכנה בהסכמתכם לשנות גם את החוק.

אתה לא יכול להביא את החוק הזה לקריאה ראשונה.

זה לא בסמכות הוועדה.

למשרד המשפטים יש מעט מאוד שירים. הוא לא כל כך יצירתי. אנחנו פונים לוועדה בשם המסעדות, המספרות, כל הגופים הקטנים האחרים והציבור. אני יכולה להסכים גם שהמינימום יהיה 70,000. אין למשרד המשפטים שום הכנסה מכך. מדובר על יחסים בין שני אזרחים.

כיצד הגעתם ל-80,000 שקל?

המינימום איננו ניתן לשיקול דעת השופט. השופט יכול לתת קנס בין 400 שקלים לבין 80,000. אנו מעוניינים להרתיע, ולכן אנו עושים כל כך הרבה פעולות כדי להרתיע. אני מציעה להשאיר את שיקול הדעת לשופט.

מה התשובה שלך לשאלה של חה"כ אופיר פינס?

אני מוכנה לקחת את הצו וללכת ולחשוב על כך בבית, ואם יהיה צורך בכך אנו נגיש הצעה שונה.

מה קורה למסעדה שניגנה 15 שירים?

אתם מנסים להשיג הרתעה. ההרתעה מושגת במקסימום. אני חושבת כי 400 שקלים הוא רף גבוה מדי. לדעתי, צריך לבטל את הרף התחתון ולהשאיר רק רף עליון.

ההנחה היא שאתם משתמשים בחומרים ללא רישיון.

ממש לא.

אם כך מה זה משנה לכם? מה המשחק שלכם?

אני אתן לך דוגמא מחיי היום-יום. ניקח לדוגמא מסעדה.

תדברי על הרדיו האזורי. תספרי לי מדוע את במשחק.

נאמר כי נגמר הרישיון של תחנת רדיו דרום. אקו"ם כגוף מונופוליסטי מגיע ודורש 10 מיליון שקלים של דמי רשיון במקום 10,000.

אני לא מבין. את לא מעלה על הדעת שתפעלי ללא רשיון.

היא מנסה לדבר ועורכים לה חקירה נגדית.

מבחינת הרציונאל של החוק מספיק רף עליון. באמצעות המינימום, ארגוני היוצרים ישיגו התעשרות שלא כדין. ישנם כמה סוגי הפרות שהרף המינימאלי איננו מתאים להם כלל. במקרה בו מדובר על הפרה קלה ובתום לב, השופט צריך שתהיה לו את היכולת לפסוק מינימום מהדרוש. זה צריך להיות במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט. מבחינתי גם 400 שקלים לא באים בחשבון. אני רוצה לתאר לכם מצב קיים ואתם תגידו לי כיצד אנו פותרים זאת לאור ההצעה שלכם. לפי שיטתכם, ההרתעה מושגת באמצעות רף של 80,000. אני מייצגת תחנה שנגמר לה הרישיון ואקו”ם דורש ממנה דמי רשיון גבוהים מאוד וכך גם פדרצית התקליטים. כולם מרווחים משידורי הרדיו, ואף אחד לא מצפה שכיוון שאק"ם דורש סכומים גדולים, ייפסקו השידורים. כאשר אנו לא מגיעים לעמק השווה, אנו ממשיכים בינתיים לשלם להם בלי רישיון סכומים ששולמו עד היום. כאשר אנו מתייחסים לרייבוי הפרות, כל שיר שמשודר ברדיו במשך שלושה ימים זו הפרה. זאת אומרת שלפי השיטה שאתם מבקשים, עבור כל שיר שבוצע ברדיו, באותם ימים שאנו מנהלים משא ומתן מול הארגונים, אנו צריכים לשלם 4,000 שקלים כפול כל שיר.

יש לך עמדה אידיאולוגית אחת הגורסת שאין צורך בפיצויי מינימום אלא רק בפיצויי מקסימום. זו עמדה אידיאולוגית שתהיה נכונה להרבה מאוד נושאים אחרים.

היא אכן נכונה בהרבה מקרים אחרים.

את מייצגת תחנת רדיו שהיא אימפריה בתוך המערכת הזו של השימושים. יש הבדל בין הספר שגברת שפייניץ דיברה עליו, לבין אמפריה שמפיצה ומשדרת עשרות שירים ביום. אני רוצה להניח כי לך כמי שפועלת על פי רישיון, אסור אפילו בשלושת ימי המעבר מרשיון אחד לשני לפעול שלא על פי דין.

זה אומר שאני צריכה לסגור את תחנת הרדיו.

את תוכלי לשדר שירים מחו"ל.

גם לשירים מחו"ל יש יוצרים.

אני לא יכול לקבל מצב בו מבקשים ממני פתרון בחוק לזמן בו עובדים בצורה בלתי חוקית.

אני לא מבקשת פתרון בחוק.

אחת הטענות של ציבור הלקוחות, היא שברגע שאנו נותנים הגנות חזקות למבצעים וליוצרים, זה משפיע על המשא ומתן ביניהם ומעלה את המחירים. זה נכון גם למקרים אחרים.

הטענה שלי כלפי עו"ד קרני היא שאינני יכול לקבל טענה שאומרת כי יש מצב בו היא פועלת שלא על פי חוק.

גם גלי צה"ל היו בסכסוך עם אקו”ם, והם פנו לרשות ממשלתית.

אני לא מנסה לטעון שאקו”ם לא צריכה לקבל את תמלוגיה. אני מציעה להשאיר את שיקול הדעת לבית המשפט. הנושא של חוקיותם של אקו"ם והפדרציה לתקליטים נבדק כעת בבית המשפט, כיוון שהם גובים תעריפים מונופוליסטים. אני מבקשת לא לכבול את ידי השופט. השופט יכול לקבוע פיצוי בסך של 80,000 לכל שיר. אני מבקשת שתאפשרו לשופט לקבוע כמה ישולם בגין אותו נזק שנעשה. אני מסכימה שצריכים לשלם פיצויים, אך אני מבקשת להשאיר זאת לשיקול דעתו של בית המשפט.

האם קרה ששופטים נתנו עונש כבד מדי?

לא.

החלטת הוועדה על פי הסכמת חברי הכנסת, היא כי אנו משאירים את המצב לפי הצעתו של חה"כ פינס, ואנחנו לא מאשרים את הצו ומחכים לפתרון.

אני מייצג את אקו"ם. קודם דובר על מצב הביניים עד לחידוש רשיון. אני רוצה לומר כי בפועל, הרדיו האזורי שידר שנים רבות ללא רישיון כלל והוא לא שילם כלל.

זה ממש לא נכון.

זו עובדה. רדיו דרום לא שילם. ישנו מצב בו משדרים ללא רישיון. ישנה פרשנות של בית המשפט העליון המפרשת את המילים, "כל הפרה" כסוג של הפרה. כלומר, מיליון עותקים של אותו דיסק זו הפרה אחת. לכן הסכנה שהציגו כאן, שמישהו יקבל לשלם פיצויים של מיליונים, איננה קיימת. השיטה של מינימום 10,000 ומקסימום 20,000 קיימת משנת 1983. ברגע שנוריד את הרף של 10,000 שקלים ל-400 שקלים, אנו נעביר מסר לבית המשפט של זילות זכות היוצרים. כך אנו נוריד פי 25 את הרף. אם לא היה קיים מינימום מילא, אך כיוון שהיה מינימום, המסר שבא מהמחוקק הוא שזכות היוצרים לא שווה שום דבר. כפי שנאמר קודם, אנו ניתן כך רשיון לגנוב.

המסר יובהר היטב בדברי ההסבר.

אף פעם אחת לו פסק בית המשפט את המקסימום. הוא פוסק 10,000 שקל ליצירה אחת ולשתי יצירות הוא פוסק 15,000 שקלים.

וגם לא לכל יצירה.

המשרד שלי מגיש עשרות תביעות בתחום הזה, ולא קיבל פעם אחת את המקסימום. בתי המשפט מסתדרים יפה מאוד עם המינימום והמקסימום הקיים. צריך לזכור, כי השופט שמגר דיבר במפורש על האלמנט המרתיע. 400 שקלים אינם מרתיעים אף אחד. לבית המשפט יש סמכות גם לא לפסוק פיצויים כלל.

הפירוש של "רשאי" הוא חייב.

השופט כותב כי: אם לא, יאלץ בית המשפט במקרים של הפרות קלות של זכות יוצרים להפעיל שיקול דעתו ולהימנע ממתן כל פיצוי. יש התייחסות לשני דברים. הראשון הוא האם נגרם נזק או לא, והשני הוא האם הופרה זכות היוצרים או לא. בית המשפט יכול להגיד כי לא היתה הפרה של זכות יוצרים.

הוא לא יכול לעשות זאת.

אנ אקרא מפסק הדין המדובר משפט אחד: "מן הראוי כי המחוקק ייתן את דעתו למצב הזה הקיים שאחרת בית המשפט המתבקש לפסוק פיצוי סטטוטורי יאלץ במקרים של הפרות קלות לזכויות יוצרים להפעילי את שיקול דעתו ולהימנע ממתן כל פיצוי". זאת אומרת שקיים שיקול דעת ואת המילה "רשאי" שמגר מפרש כרשאי.

כל הרעיון של תשלום פיצויים מוסכמים שנקבעו בחוק הוא לשם הרתעה. החוק קיים משנת 1981. העתיקו זאת מארצות הברית. בישראל כל פעם שמישהו חדש נכנס לתפקיד הוא חושב שמה שהיה קודם הוא לא טוב וצריך לשנות זאת. לא צריך להרוס את מה שקיים ופועל יפה. קודמי צדק כשאמר כי מעולם בית המשפט לא פסק את הפיצויים המקסימליים של 20,000, ועל כן זה גם לא מטריד אותנו. ההצגה הזו כאילו באים לעדכן את החוק ולעשות לנו טוב, ומן הצד שני רוצים לבטל את מה שפועל, זה פטרנליזם בצורה הזולה שלו. אנו לא מקבלים זאת. אנו יודעים מה טוב לנו ולא הם. אם הם רוצים לעשות מה שטוב לנו, שישאירו את הנוסח כפי שהוא. המצב הקיים הוא בסדר.

אנו מדברים על אלמנט של הרתעה, אך אם אנו נוריד את סכום הפיצויים, בפועל אנו נעודד את התופעה. מה שיקרה זה שיהיו המוני תביעות של 400 שקלים. בעל מיספרה יעדיף לשלם שכר טירחה לעורך דין מאשר לאלה אשר דורשים ממנו כסף. במקרים כאלו אנו צריכים לשלוח בלש שיקליט את ההפרות בכדי להגיש תביעה.

אני רוצה להציג את העניין מהיבט אחר. לא היה עולה על דעתו של אדם שמעונין לפתוח נגרייה, לפתוח נגרייה מבלי להתקשר לסוחר עצים ולברר כמה עולות מכונות ועצים. ההבדל בינינו לבין כל יוצר אחר, הוא שהסחורה שלנו מיוצאת באויר. כל אדם שפותח תחנת רדיו או כל מקום אחר, מתייחס לסחורה שלנו כאילו היא שלו. המצב הוא כזה שאפילו אנשים אינם מגיעים להתדיין איתנו לפני שהם פותחים את העסק שלהם.

את הקרב הזה הפסדתם.

הם לא הפסידו. יימצא לכך פתרון מבחינה לוגית. אם יאמרו לך לשלם 400 שקל בשנה תמורת זה שתוכל להוריד מאתרי האינטרנט כל מה שתרצה לשימושך הפרטי, אתה תשלם?

לא. אני אלך לאתר בו יש קוד פרוץ.

אתה תשלם.

אם חבר כנסת אומר כי יש קוד פרוץ, אז מה נשאר?

הוא לא הציג את עצמו. הוא הציג מצב היפוטטי שקיים בשוק. הוא מייצג את הצד של האנשים המפרים את הזכויות.

אני ממשיך את דברי. אותו אדם יכול לומר כי זו הסחוררה שלו כי הוא משתמש בה כבר בנגרייה. אני מצטרף לדברים של קודמי בנוגע למינימום ולמקסימום. בנוסף, אני רוצה לומר כי הטכנולוגייה השתנתה כך שהיום כל אדם שרוצה יכול לקנות צורב ולזייף. ההפרות היום הן בכל מקום. צורת ההפצה היום היא כמו דואר. לעיתים היא מדלת לדלת. כל הטכניקה השתנתה, ועל כן צריך להשתמש בהרתעה.

אני מצטרף להתנגדות הנחרצת של חבריי להורדת רף המינימום. אני בעד העלאת התיקרה והגדלת המרווח שבין המינימום למקסימום, משום שלטעמי זה העיקר. אם היה רוצה המחוקק לאפשר שיקול דעת לבית המשפט, הוא היה קובע מרווחים גדולים. הוא לא רצה לעשות זאת ועל כן הוא צמצם את המרווחים, ויחד עם זאת הוא עצר את שיקול הדעת של בית המשפט.

חייבים לדעת שקניין רוחנ,י כיוון שהוא לא ניתן לכימות מבחינת הנזק, הפיצוי שנקבע בגין הפרה הוא זה שקובע את חומרת ההפרה. אם אנו נבטל לחלוטין את המינימום, אנו נעביר מסר לציבור שהפרות מסוג מסויים אינן נחשבות חמורות וניתן לזלזל בהן. ככל שנקבע פיצוי גבוה יותר כך נמסור מסר לחברה כי הפרות מן הסוג הזה הן חמורות בעינינו. זה צריך להיות נר לרגלנו בשעה שאנו קובעים את המינימום. הדיון פה מזכיר טיעונים לעונש. השלב בו דנים על גובה הפיצוי זהו השלב שלאחר ההפרה ומציאת האחריות המשפטית שבו בית המשפט צריך לקבוע מה יהיה העונש. ככל שאנו נפחית את העונש, כך אנו נסמן לכל המפירים כי סף הכניסה להפרות הוא נמוך.

הדבר הנוסף שאני רוצה לומר יכול להיות גם תשובה לעו"ד לוטן. מערכת היחסים בין המשתמשים לבין התאגידים שייכת לדיון הקשור לתחום ההגבלים העסקיים. אנחנו פה בכדי להסדיר עניינים במישור של זכויות יוצרים. אני רוצה להזכיר כי חייבים לעשות הבחנה בין תאגידים שהוסדרו על פי תנאי הרשות להגבלים עסקיים, כמו תאגידים וניהול זכויות יוצרים שידם קשורה מאחורי גבם שעה שהם באים וניגשים לערכאות, לבין הפרות רגילות מצד בעלי זכויות שעדיין לא עברו את המסוכה הזו. ברגע שהמדינה נכנסה לתוך הפעילות, והסדירה את הפעילות של התאגידים בניהול זכויות יוצרים, לא ניתן להטיל עונש כפול על אותו תאגיד ועל בעלי הזכויות שקשורים איתו, ולומר כי כעת המדינה תפעיל שיקול דעת בנוגע לעונש.

היא אמנם הסדירה את צורת ההתאגדות של חלקם, אך לא את גובה התמלוגים.

הארגון של שפר ושלי מתנהלים בתנאי פעילות קשיחים למדי. כל פעולה שלנו היא פעולה מבוקרת.

אני מדברת על התעריפים.

תגידי בכל רם כי את פשוט לא מעוניינת לשלם.

התיקון הוא תיקון עובדתי. זה נכון שההסדרה היא לגבי הפדרציה, הארגון והגוף, אך לגבי שאלת גובה התעריפים, אין שום פיקוח בשלב זה.

זה לא נכון.

בעזרת טנה שפייניץ אנו נביא לכנסת את החוק להקמת בית המשפט לזכויות יוצרים ואז יהיה פורום שיתמחה בעניין. כך גם יהיה גוף שבמקרים של מחלוקות יוכל להכריע. אני הצעתי כי הגוף הזה יהיה מורכב משופט מקצועי ונציג אחד של האיגודים המשתמשים. כל הצדדים קיבלו את ההצעה הזו, אך משרד המשפטים איננו מרוצה.

מאז שנת 1988 עברו הרבה מים בנהר הגועש של זכויות היוצרים. אני רואה את הדיון הזה כהזדמנות פז. הגברת טנה שפייניץ אמרה שבמשרדה ישקלו מחדש את ההצעה. אני אשמח מאוד אם הם יזמינו את נציגי הארגונים וישמעו אותנו. הדיון הזה צריך להיפתח במיוחד לאור השינויים האחרונים של השנים האחרונות.

אני הייתי מבקש מטנה לבדוק אפשרות לעשות חלוקה בין תאגידים מאורגנים הפועלים על פי רישיון, ובין המשתמש הפירטי הקטן כמו מספרות שכלפיו צריך לפעול ברמת הרתעה אחרת. את הרדיו האזורי לא ירתיע פיצוי של 400 שקל, אך את הספר השכונתי זה ירתיע. את הרדיו האזורי פיצוי של 80,000 שקלים ירתיע, אך לא ניתן לחייב את הספר לשלם פיצוי כזה כי הוא לעולם לא ישלם זאת.

בית המשפט קבע בפסיקה שלו קריטריונים לעניין הפיצוי, כמו חומרת הכוונה והיכולת של הגוף לשלם.

אני רק מסתכל על מה שהונח על שולחננו, אני לא מכיר את הדיון לכל עומקו.

זהו דיון מרתק. יש פה התנגשות של כל מיני אינטרסים שצריך לאזן ביניהם. במדינות המתקדמות הקימו בתי משפט מיוחדים או בתי דין לנושא של זכויות יוצרים, וכך נוצרה פרקטיקה שלא כתובה בחוק שאותו שופט דן יודע כמה לקבוע לבתי קפה וכמה לארגונים אחרים. הפסיקות הללו גם מהוות אחר כך מסר לציבור.

אם אתה אומר לי כי תוך חצי שנה יוקם בית משפט כזה, אני מרוצה. לפי מה שאני קולט כאן, אני חושב שיש לעשות הבחנה בין ארגון גדול לבין יחיד קטן. בשל כך אני מבקש שההצעה שתבוא לא תהיה גורפת מן היחיד ועד האימפריה.

אתה צריך לשנות את החוק בשביל להכניס את ההבחנות הללו. סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים אומר: "לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט על פי בקשת התובע לפסוק לו לכל הפרה פיצויי שלא יופחת מ-10,000 שקלים חדשים, ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים". אתה צריך להגיש הצעת חוק שתתקן את הנוסח כך שיכלולו את ההבחנה.

השופט בדיוק עושה את ההבחנות הללו.

סעיף זה הוא הרבה יותר רחב מעניין הארגונים, הארגונים נמצאים בשוליים של הסעיף. 3א איננו סעיף שעוסק בארגוני היוצרים, אלא בדברים הרבה יותר רחבים שאינם מיוצגים כאן. לגבי סכום המקסימום ישנה הסכמה, למרות שעדיין ישנה בעייתיות, ועל כן אני לארחיב על כך. בסכום המינימום ישנה שורה של בעיות. אם לוקחים את הסכום שנחקק לראשונה בשנת 1981 ומתאימים אותו להיום בהתאם למדד, מדובר על מינימום של 450 שקל עד 29,000 שקל. הסכום המקורי היה בין 500 שקל ישן ל-30,000 ישן. במינימום אנו נצמדים למה שנחקק.

400 שקל של אותה שנה ו-400 שקל של היום זה לא אותו כסף. המדד השתנה.

הבעיה היא שבזכויות יוצרים אין יסוד נפשי. האדם שפועל לחלוטין בתום לב ובטוח לגמרי כי מה שהוא עושה זה בסדר, נדרש לשלם פיצויים כאשר בית המשפט קובע שזה לא בסדר. זה בסדר, כיוון שמדובר בזכות של מישהו אחר לו הוא צריך לשלם, אך כאשר חושבים על הרתעה ועל פיראטיים ניתן למצוא תופעות נוספות. כאשר עיתון פירסם תמונה הלקוחה ממקום אחר והשתמש בה לצורך ביקורת, בית המשפט קבע שלא היה כאן שימוש הוגן כיוון שלא התקיים איזשהו תנאי. לפי הסעיף בחוק, מה שיקרה הוא שאותו עיתון יצטרך לשלם 10,000 שקל, למרות שהתעריף של צלם הוא 100 או 1,000 שקל. בכל העולם אין הסדרים של מינימום או מקסימום. כמעט ואין בכלל פיצויים סטטוטוריים. ההסדר הזה מבוסס על ההסדר האמריקני. בארה"ב המינימום הוא 200$. שם יש ניואנסים של תום לב, כוונת זדון וכו'. בכל אופן המינימום הוא 200$ והמקסימום הוא 150,000$ כאשר מדובר בכוונת זדון. כאשר זה לא בתום לב, המינימום הוא 750$ והמקסימום הוא $30,000.

אני כנראה התרגלתי להופיע בפני אולמות מלאים, ולא אחרי שהם התרוקנו וזה חבל. אני מודה ליו"ר שנתן סוף סוף גם לזמרים, לשחקנים והמבצעים במדינת ישראל זכות דיבור. אני חושב כי הדברים היו מתקדמים יותר כאשר הדברים היו נשמעים כאשר כל חברי הכנסת היו ישובים סביב השולחן. נעשה כאן ניסיון לצייר את החלש כחזק ואת החזק כחלש. מי שזקוק כאן לעזרה זה אנחנו ולא הגופים הגדולים. הרדיו האזורי אפילו לא נמצא איתנו במשא ומתן. אנחנו לא קיבלנו פרוטה מן הרדיו האזורי והם אפילו לא בראשיתו של משא ומתן איתנו. אתם מפרקים אותנו מהנשק החלוט שלנו ממילא. מהו הנשק שלנו בכדי להילחם בגופים גדולים ששמים פס עלינו? אנחנו בתביעות שש שנים ולא קיבלנו פרוטה. בשל כך אנו לוקחים אנשים אשר מקליטים בפועל הפרות. כל הפרה זה 10,000 שקל. להקליט זה לא דבר טכני בלבד. צריך לציין מיהו הזמר ובאיזה תאריך זה בוצע. גם אם אנחנו נביא תביעה לפיצויים היא אף פעם לא באה לידי מימוש, כי היא מובאת לדיון או למשא ומתן. אם אנו רוצים לתבוע מיליון שקל, אנו צריכים להקליט 100 הפרות. זו עבודה קשה ומסובכת. במקרים הבודדים שעשינו זאת, הצד השני הגיע אלינו כדי להגיע להסכם. אתם רוצים שעכשיו אנו במקום 100 נקליט 2,500, זה בלתי הגיוני. הנשק היחיד שלנו הוא שנוכל להביא את החלשים האלה למשא ומתן איתנו.

מדוע אתה מפחד מן השופט?

אנו לא מפחדים מן השופטים, אנחנו מעוניינים במשא ומתן. עכשיו אנחנו בעיצומן של הקלטות האלה. שכרנו את אחד מעורכי הדין הגדולים במדינה, ועדיין הרדיו האזורי לא שילם לנו פרוטה. אתם רוצים לקחת את הנשק שלנו ולזרוק אותו. אני מעוניין שיורם חטב יספר לכם כמה מקרים מן השטח עצמו.

אני מעריך את עבודתו של משרד המשפטים, אך אני מתפלא כל פעם לשמוע כיצד הוא מצייר את כוונתו במקום להציג אותה כפי שהיא. אני מעריך שמשרד המשפטים תופס את חברת אשכולות, חברת התגמולים של האומנים המבצעים, כמונופול אדיר כח, ואת המשתמשים כקורבנות חפים מכל פשע. נדמה כאילו אנו מפריעים להם לשידור תקין וכי אותנו צריך לרסן. אנו נמצאים עכשיו במאבק מול קורבן כזה חף מפשע, שנקרא חברות הכבלים. במשך שישה חודשים אנו נמצאים במצב בו חברות הכבלים מבצעות שידור אסור על פי חוק, בניגוד להתכתבות משפטית אשר אומרת לנו במפורש כי אסור להן לשדר. בכל זאת הם משדרים, לא משלמים, אינם מגיעים למשא ומתן איתנו ומסרבים לבורר. הכח שלנו הוא כח מאוד מוגבל. אותה סגה עברנו לא מזמן עם חברת YES. הכח האמיתי נמצא בידי המשתמשים.

הכוונה האמיתית של משרד המשפטים נובעת מן הטענה הבסיסית כי תמלוגים הם נטל וצריך לבטל אותם. כיוון שלא ניתן לבטל אותם כי זה נראה רע מאוד, הם מנסים לעשות הכל על מנת להקשות על גבייתם. אם באמצעות הקמת בית דין לתמלוגים בשעה שהחוק עצמו נראה כמו סוכה ממקלות ארטיק, ואם באמצעות ביטול הקנס המוטל כחוק על הפרה, ובאמצעים שונים נוספים.

האם אתה מתנגד לבית דין לתמלוגים?

לא. אני מתנגד לאופן בו זה מתבצע. לא צריך לשים את העגלה לפני הסוסים. אנחנו תמכנו בהצעתך, אך דרשנו כי בבואנו לבית משפט לתמלוגים, תחמשו אותנו בחוק שהוא מסודר ולא בחוק פרוץ. בחוק זכויות היוצרים 1984 נאמר כי ישנם שלושה גופי שידור המוחרגים מן החוק: רשות השידור, הטלוויזיה החינוכית וגלי צה"ל. ביום שחוקקו את החוק החריגו את הגופים שהיו קיימים אז מתשלום תמלוגים.

הנושא הזה הועלה בוועדת הכלכלה. אני מקווה שנמצא דרך להעלותו בוועדה הזו. אני מאוד רוצה לקדם את הנושא ולעשות סדר בכל המערכת. הגיע הזמן שזה יעשה. אתם יותר מדי שעות פה.

אני מייצגת את המו"לים ואת הוצאות הספרים. אני מקדמת בברכה את הרצון שלכם להעלות את הקנס המקסימלי ל-80,000 שקל. אני הגעתי למסקנה שעד שלא יהיה במדינת ישראל פסק דין על סכום משמעותי, לא ישתנה דבר. אצל כל הגנבים וכל מי שמצלם ומזייף ספרים, נמצאת הוצאת הייצור. ברגע שהם יקבלו קנס של 20,000 שקל זה לא יהיה אכפת להם. מישהו הדפיס את כל הספרים של הוצאת שוקן של ספרי לימוד של שנת הלימודים הנוכחית. כשהוצאנו צו כינוס נכסים, שכרנו בלש שתפס את הגנב שאמר לו כי הוא גרם לו נזק כיוון שזה מה שהוא יודע לעשות, והוא ימשיך לעשות זאת הלאה. אני מבינה מזה שלגנב תהיה הוצאה של 20,000 שקל, אך בינתיים באמצעות הספרים שהוא גנב בעבר ויגנוב בעתיד הוא ירוויח הרבה כסף. אני פתחתי בתוך הוצאת הספרים שלי תחנת משטרה פרטית. אני שמעתי כי סטודנט מודיע לסטודנטים, ביום שהוצאתי ספר במהדורה חדשה שהשקעתי בה עשרות אלפי שקלים, כי הוא ימכור להם צילום שלו בעשרה שקלים. שלחתי צלמים ובלשים כדי שתהיה לי הוכחה בבית המשפט. בסופו של דבר מגישים נגדו תביעה פלילית והוא מקבל קנס של 1,000 שקל וצוחק עלינו. כל המהדורה החדשה שהוצאתי לסטודנטים ללימודי מזרח אסיה שוכבת אצלי במחסן. באוניברסיטאות ובבתי הספר מצלמים חופשי. היועצת המשפטית של משרד החינוך אומרת לשרים לא לשלם למו"לים עבור תמלוגים כיוון שהם אינם הולכים לבתי משפט. אנחנו פונים לבתי משפט, ונמצאים בדיונים שנמשכים עשר שנים. היום ישנם סוגים רבים של ספרים שלא כדאי כלל להוציא אותם לאור כי ממילא יצלמו אותם. אני חושבת כי מינימום של 400 שקל זהו רישיון לגנוב.

הפרת זכויות היוצרים במדינת ישראל זו מכת מדינה. התופעה הזו הכניסה את מדינת ישראל לרשימות השחורות. מדינת ישראל נתנה ליוצרים אמצעי הרתעה אחד והוא הפיצוי הסטטוטורי המינימאלי. זה לא עובד להפר זכויות יוצרים, כיוון שאז אתה מסתכן בפיצוי המינימאלי. מדינת ישראל חתומה על הסכם בינלאומי שבמסגרתו התחייבה להעניק סעדים אזרחיים מרתיעים כנגד הפרה של זכויות יוצרים. אם ייצא מבית המחוקקים של מדינת ישראל או ממשרד המשפטים צו שנוטל מהיוצרים את הנשק המרתיע היחידי שיש להם, איזה מסר מדינת ישראל שולחת לעולם? צלם שלקחו את הצילום שלו והכניסו זאת לעיתון או לאינטרנט, ולבסוף פוסקים לטובתו פיצוי של 400 שקל או 5,000 שקל, לא יהיה מסוגל אפילו לשכור עורך דין שיגן עליו.

השופט יכול לתת לו פיצוי של עד 80,000 שקל.

אני מייצג יוצרים ומשתמשים. אני מצטרף בלב שלם לכל מה שאמרו חברי בנושא של פיראטיות. אין ספק שיש להגדיל את הרף העליון ל-80,000 שקל וללחום במלחמת חורמה באותם פיראטים. ישנה בעיה עם המקרים שהם יוצאי דופן, שאולי הביאו את משרד המשפטים לבקשת השינוי. אני מדבר על אותם מקרים בודדים בהם יש שימוש לרעה בזכות. יש גופים המשלמים לאקו"ם באופן קבוע.

האם אתה מבקש לשנות את סעיף 3א?

אין בעיה מבחינתי להעלות את המקסימום, אך בסכום המינימום יש להפריד בין סכסוך עסקי לפיראטיות לשמה.

זה לא עומד על הפרק כרגע. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40