כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6840




2
ועדת החינוך והתרבות
16/06/2003


פרוטוקולים/ועדת חינוך/6840
ירושלים, כ"ב בתמוז, תשס"ג
22 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 38
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום שני, 16.06.2003, שעה 11:30

בית הספר "בית יעקב" ברעננה

חברי הוועדה: אילן שלגי - יו"ר
משה גפני
יוסי שריד

משרד החינוך, התרבות והספורט
לבנה אברמוביץ' - מנהלת אגף בכיר חינוך מוכר
דפנה לב - מנהלת מחוז מרכז

עיריית רעננה
שמואל רביד - מנהל מחלקת חינוך

החינוך העצמאי
אברהם לייזרזון

מוזמנים נוספים
פסיה ברוינר - מנהלת ביה"ס
יוסף ברוינר - מנהל ביה"ס היסודי
אילנה נברו - נציגת ועד הורים
מרים גולדברג - נציגת ועד הורים
עו"ד בצלאל גרוס
עו"ד מיכל סגל



בית-הספר בית יעקב ברעננה

ברעננה קיים בית ספר של החינוך העצמאי, שהוקם מימי היווסדה של רעננה, ואני חייב לציין את עיריית רעננה בעניין הזה, וגם את מערכת החינוך ומשרד החינוך. מה שקרה זה שלפני למעלה מעשר שנים הבנות שהן בוגרות בית הספר לחינוך העצמאי גם ברעננה וגם באזור היו צריכות לעבור לבית ספר תיכון ואין בית ספר תיכון בכל האזור, אין בית ספר תיכון של החינוך העצמאי, בית ספר חרדי. אני מבין שאדוני היו"ר שילב את שני הדיונים בין הדמוקרטי לבין ביה"ס התיכון של החינוך העצמאי.

אלה שני דיונים נפרדים.

מה שקרה כל השנים זה שלבנות האלה לא היה פתרון. הבנות האלה, בניגוד לבית ספר דמוקרטי או בית ספר לאיכות הסביבה, בת שמסיימת בית ספר חרדי והיא ממשפחה חרדית לא תלך לבית ספר ממלכתי או לבית ספר ממלכתי דתי. זאת מציאות שלא תהיה. מה שקרה במשך השנים האלו זה שלבנות האלה לא היה פתרון והן נאלצו לנסוע למרחקים בלתי סבירים ובלתי אפשריים, והמציאות הזו הכתיבה שצריך להקים בית ספר תיכון, כפי שקיים במקומות אחרים. זה נכון שהיות שהציבור החרדי בארץ הוא ציבור קטן, אז על פי רוב כשעושים בית ספר כזה עושים אותו בית ספר אזורי, כשמגיעות גם בנות מיישובים אחרים. פנו למשרד החינוך וביקשו רשיון, עמדו בכל התנאים וקיבלו רשיון, אלא שלפתע התחיל מאבק פוליטי נגד בית הספר הזה, ואני לא מבין למה. למה משנה בית ספר יסודי או בית ספר תיכון? הרי זה לא שבאו ולקחו פה איזה בנות מחינוך אחר. מדובר על בית ספר תיכון לבנות שהן בוגרות החינוך העצמאי בכל האזור.

יש את אולפנת הממ"ד בכפר סבא.

זה של הממ"ד. אין בית ספר תיכון.

לפי השם זה ממלכתי דתי.

אני לא מחפש בעיות, אין פתרון, אין בכל האזורים - לא בהרצליה ולא ברעננה ולא בכפר סבא.

קיבלתם רשיון, מה קרה אחר כך?

מה שקרה זה שהתחילה מערכה פוליטית נגד בית הספר הזה שעד לרגע זה אני לא מבין מדוע. הרי זה לא שיכול מישהו לחשוב שהולכים לעשות איזה קריה חרדית ברעננה או אני לא יודע מה. מדובר בבית ספר תיכון, שלומד עד שעות הצהריים, ואנשים הומניים ודמוקרטיים וליברלית צריכים לחשוב על הבנות האלה, מה עושים איתן. הרי זה לא שבאו לכאן איזה בנות מהמאדים, אלה בנות של משפחות חרדיות שאין להן פתרון. ועיריית רעננה נתנה פתרון, ומשרד החינוך נתן פתרון לאותן בנות בבתי הספר היסודיים, אבל לא נתנו להם פתרון לבית ספר תיכון. מה רוצים שהן יעשו? שהן ייסעו לאן? לתל אביב? לחיפה? לנתניה? לאן הן ייסעו?

לאן נוסעים הבנים בוגרי היסודי?

לישיבות.

איפה הבנות האלה למדו עד עכשיו?

בחינוך העצמאי. בתיכון אני לא יודע, או שנסעו לבני ברק או לתל אביב.

עד עכשיו היה להם רשיון.

חבר הכנסת שריד לא מתכוון לעכשיו, לרשיון, אלא למה קרה לפני הקמת בית הספר. בית הספר התיכון הזה הוקם לפני 8 שנים. הוא קיבל רשיון כבר לפני 8 שנים.

אז מה הבעיה?

מה שקרה זה שבמשך השנים הללו התנהלה מלחמה פוליטית נגד בית הספר במגמה למנוע את הרשיון של משרד החינוך ולא לאפשר שום פתרון שעלה במשך הזמן הזה.

אם אתה מדבר על העירייה ומשרד החינוך, מי ניהל את המערכה?

העירייה, גורמים פוליטיים בעירייה שפעלו לבטל את הרשיון. ומשרד החינוך נאלץ השנה לבטל את הרשיון.

בגלל הלחץ של אותם גורמים פוליטיים? מה היו הנימוקים לביטול?

הנימוקים הם מכיוון שהוא נמצא במבנה פרטי ומכיוון שהעירייה לא נותנת רשיון למקום ציבורי במבנה פרטי. מכיוון שלא ניתן רשיון במבנה פרטי לבית ספר שהוא בית ספר ציבורי המציאות היתה שמשרד החינוך נאלץ לבטל את הרשיון.

זה בטענה של הפרעה.

הפרעה, כן. וכתוצאה מזה שמשרד החינוך נאלץ לבטל את הרשיון, מה שקרה השנה זה שהבנות לא יכלו לגשת לבחינות בגרות. ב8 השנים האלה הוא עבר ממקום למקום. אני דיברתי עם ראש העיר ונפגשתי איתו, הוא אומר שהוא לא יוכל לתת.

זה מבנה פרטי שהמסגרת מממנת אותו לבד, לא העירייה.

עד היום גם משרד החינוך היה בעניין, מפני שהיה רשיון.

היה בית ספר כדת וכדין, אלא מה - הוא במבנה פרטי והוא במקום שגורם להפרעה ולכן זה מה שהיה.

נכון. ומה שקרה זה שבגלל הלחץ הזה, בגלל שהעירייה באה ואמרה שהיא לא מסכימה בשום אופן שיהיה פה בית ספר תיכון, היא לא סייעה לא במתן רשיון ולא בשום דבר שהיה כרוך בעניין הזה, ואז משרד החינוך נאלץ לבטל את הרשיון. מכיוון שמשרד החינוך נאלץ לבטל את הרשיון הבנות שלמדו 4 שנים לא יכלו לגשת לבגרות. משרד החינוך נכנס לעובי הקורה ומצא פתרון, שהוא כמובן פתרון זמני לגמרי, שהן יעשו את בחינות הבגרות דרך בית ספר תיכון חרדי אחר שנמצא במרכז הארץ, בפתח תקווה. אבל זה היה פתרון שהיה צריך לעבוד עליו שבוע מפני שהבנות האלה יכלו לסבול ולא לעשות בחינות בגרות. למה אני מעלה את העניין הזה? משום שהעניין הזה הוא איננו נושא פרטי. זה מצב שבו במדינה דמוקרטית זה בלתי אפשרי לקחת בנות, אלא אם כן מחליטים מראש ואומרים שהבנות החרדיות לא ילמדו בחינוך חרדי, שזאת החלטה שיש אותה בכמה מדינות בעולם ואנחנו לא כל כך רוצים להשתוות אליהן, אבל במדינה דמוקרטית החלק הזה של החינוך החרדי - לאפשר לבת שמסיימת בית ספר חרדי ללמוד בבית ספר תיכון. ואני לא עומד על זה שזה יהיה ברעננה, מצדי שזה יהיה בכל מקום אחר באזור, אבל שיימצא לעניין פתרון. מדובר בכ200 בנות. מדובר בבית ספר חרדי לכל דבר ועניין, בבנות חרדיות לכל דבר ועניין.

חוק הפיקוח על בתי הספר, אותו חוק שחל על בתי הספר מסוג בית הספר הזה, מחייב את משרד החינוך לפני שהוא נותן רשיון לפנות לכמה גורמים, ואלה אותם הגורמים שלבנה דיברה עליהם בדיון הקודם: צריכים לקבל אישור של יועץ בטיחות, צריכים איזושהי חוות דעת של הרשות המקומית, ובין היתר אנחנו צריכים חוות דעת חיובית של הוועדה המקומית לתכנון ובניה. אנחנו, במשרד החינוך, אחראים לחינוך ואין לנו הרבה מומחיות בנושאים של תכנון ובניה. וברגע שאנחנו מקבלים חוות דעת שהיא שלילית, ומעבר לזה - כאשר אנחנו יודעים שהוגש כתב אישום בגלל עבירות לפי חוק התכנון והבנייה ויש איזשהו צו של בית המשפט.

אמרנו שלא ניכנס היום לנושא של הצו והערר.

אני פשוט רוצה להבהיר למה אנחנו ביטלנו רשיון באמצע שנה, כשברור לנו שאין פתרון אחר. פשוט אין לנו ברירה אחרת. אנחנו קצת חוששים לאפשר לבנות לשבת במבנה שהמומחים בנושא תכנון ובנייה חושבים שהוא לא מתאים לבית ספר. מכאן הצורך שלנו באמת לא לאפשר להן להיבחן באותו בית ספר, אלא באמת מצאנו פתרון.

לא לאפשר להן להיבחן? הרי הן לומדות שם יום יום.

מבחינתנו הן לומדות בניגוד לחוק, כי אין להן רשיון.

אז ללמוד בסדר ולהיבחן לא?

לא, ללמוד גם לא בסדר, כי זה בניגוד לחוק. באותו מבנה הרשיון בוטל.

אז אתם מצד אחד אומרים: "אוקיי, אתם שם, וזה לא בסדר, אבל להיבחן לא ניתן לכם".

לא, אנחנו לא ידענו על קיומם של הלימודים עד שהיתה פניה בבקשה לבחינות הבגרות.

שנים עושים שם בגרות.

הרשיון בוטל.

מר רביד, כמנהל מחלקת החינוך ברעננה, מה הפתרון שאתם מציעים לפלח זה של האוכלוסיה?

נמסר לי שבסוגיה הזו של "בית יעקב" כבר נדחתה על ידי ראש העיר, ואני רואה שהדיון הזה כן עולה ואני לא נערכתי לעניין.

זו התחמקות.

בכל מקרה, הנושא הזה מצוי בדיון משפטי כרגע, כך שאין לי כרגע מה להוסיף.

בוא לא ניכנס לנושא המשפטי. השאלה היא אם עיריית רעננה מכירה בזה שלבנות החרדיות בעיר מגיע פתרון לחינוך שלהן לאחר בית ספר יסודי. אולי תאמר לא ושייסעו לכפר סבא, אבל מה עמדתכם?

אם תרשה לי להוסיף שאלה על השאלה שלך - הדיון נדחה בגלל הנושא המשפטי ואני, גם כשפניתי ליו"ר הוועדה, אמרתי שאין לי שום עניין בדיון המשפטי ואני מכבד כל החלטה משפטית. השאלה היא אחת ויחידה, מה שאמר יו"ר הוועדה. השאלה היא עקרונית - מה עושים עם הבנות החרדיות שמסיימות בית ספר.

אלה תושבות העיר שלך, מה הפתרון?

הבקשה של ראש העיר לדחיית הדיון נבעה מהרצון שסגן ראש העיר, ראש מנהל החינוך, צבי קניג, שוהה בחו"ל, והוא ביקש להשתתף אישית בישיבה הזו. אני שומע כרגע שאכן ניתנה הסכמה לדחייה.

זה לא מה שקרה. אתמול טלפן אליי ראש העיר שלך ואמר שמר קניג בחו"ל והוא מבקש לדחות את שני הדיונים. אמרתי לו שאני לא דוחה דיונים ותבוא אתה, אבל אני מספר לך שהדיון בנושא של "בית יעקב" לא יתקיים כי היועצת המשפטית של הכנסת הסבירה לנו שיש איזשהו קושי עם זה. בינתיים חבר הכנסת גפני פנה והסביר שהדיון לא מתייחס להיבט המשפטי ואחרי שעה אכן הודענו לעיריית רעננה שהדיון מתקיים גם בנושא של "בית יעקב". עכשיו, היות שאתה פה, ובכל זאת אתה מנהל מחלקת החינוך, אני חוזר שוב על השאלה - צריך לתת פתרון לבנות האלה בעיר שלכם?

בוודאי צריך שהבנות ילמדו, אבל יש פה איזושהי סיטואציה שבעצם נקלענו אליה, שהבנות באמת התחילו ללמוד ועברו ממקום למקום, והבעיות התחילו עקב תלונות שהגיעו במקומות מסויימים, מה שהוביל לדיונים משפטיים. הסיטואציה כרגע היא שהדבר מצוי בדיון משפטי. העובדה שהן למדו שם, וכל עוד אף אחד לא התלונן לא היו בעיות. הבעיות התחילו כשהיו תלונות.

ח"כ גפני אמר שהוא מקבל את הכרעת הדין, ובוא נצא מתוך הנחה שבית הספר לא יוכל להיות שם. קרוב לודאי שהוא לא יוכל להיות שם, כי זה לא מקום מתאים לבית ספר, אין מה לעשות.

השאלה מה חשבתם שהן יעשו, ילכו הביתה?

אם זו הנחת הבסיס, ואם על פי זה אתם צריכים לערוך את עצמכם, והרי 'אין סומכים על הנס', כנראה נס כבר לא יקרה ובמקום הזה כנראה לא יהיה בית ספר. מה ההיערכות שלכם כדי לאפשר לבנות ללמוד? זו השאלה.

העירייה יחד עם הרשת צריכים למצוא ממונה. בעקבות פסק דין בלומנטל המפורסם ברחובות אמרו שצריך להקים וועדת הקצאות לעירייה.

מאחר ולא נערכתי לדיון הזה, כפי שאמרתי קודם, ויצאתי מתוך הנחה שהדיון הזה יידחה, אז אין בידי תשובות מוחלטות ועדכניות.

אתה מוכן לכתוב לנו מכתב?

אולי תיתן תשובה לא מוחלטת ולא מוכנה?

אני אומר שוב - אני מקבל את ההצעה שלך ומוכן בהחלט להעביר לכם מכתב לאחר שאני אבדוק את הדברים לאשורם, דברים מבוססים. אני לא רוצה לשלוף תשובות לא מבוססות.

אני אמא של בנות שלמדו בבית הספר ולומדות בבית הספר, ועל דרך ההלצה אני רוצה להגיד שאני יכולה להיות הנציגה של עיריית רעננה, כיוון שהיו לי הרבה התכתבויות עם ראש מחלקת החינוך ועם ראש עיריית רעננה, ואף פעם לא היה להם זמן, לא לראות אותנו, לא לדבר איתנו, וכשכבר הגענו פעם לפגישה פשוט לא היה על מה לדבר. זה שמונה שנים שאין עם מי לדבר. מתי שמצלצלים המזכירות אומרות "אני אחזור אליך, אני לא אחזור אליך, אני כן אחזור אליך", ויש תכתובת שלמה איתם. וזו התשובה שלהם למעשה. עוד שבוע לא תהיה תשובה, לא בכתב ולא בעל פה, זו האמירה שלהם - "אנחנו לא מעונינים בכם פה".

אני חושב שצריך לתת לכם תשובות והכל צריך להיות על פי חוק. אנחנו נבקש מעיריית רעננה להשיב לנו, ליו"ר ועדת החינוך ולוועדת החינוך, בכתב, מה עמדתכם ומה הפתרון המוצע על ידכם, מבלי להיכנס לעניין המשפטי. אם לא יהיה מכתב כזה אנחנו נצטרך לכנס עוד דיון.

אני חושב שמה שאתה מציע בהחלט מקובל. אנחנו נוציא מסמך.

אני מייצג את החינוך העצמאי, ויש לנו בעשרות השנים האחרונות בעיות פה ושם. בעיות מקומיות, של קיפוחים, של אפליות ושל התנכלויות. הסיפור הזה באמת מוזר. הרב גפני מלווה את זה כל השנים, אני לא מלווה את זה כל השנים והתוודעתי לסיפור הזה במיוחד לקראת הדיון הזה, ואין ספק, מר רביד, שאתה יהודי משלנו, אבל תודה פעם על האמת שיש פה התנכלות פוליטית, כמו שקרא לזה גפני, אבל זה הרבה יותר. בכל המערכות שלנו לא נתקלתי בסיפור כזה של קרוב לעשר שנים. אני שומע במשרד כל היום שמדברים על רעננה. המנהלת מאוד מסורה, נמרצת וחרוצה, אבל היא מסכנה, כל יום שני וחמישי היא בבניין, ואנחנו משקיעים המון כספים כדי ללוות את העניין. אין ספק שיש כאן התנכלות מגמתית, ואסתפק בדברים אלה. מר שלגי, היו"ר, אומר לו לשלוח מכתב, ושוב יש את הסחבת המוכרת והידועה.

אנחנו נקיים עוד ישיבה.

למה עוד ישיבה? אתה רואה שראש העיר מתחמק. חייבים לפתור את העניין. כשנאטמו כל הדרכים וכבר אין עם מי לדבר, כבר 10 שנים, יש גבול. אז היא תזרוק את הכדור למשרד הפנים, והם מסתמכים על ייעוץ משפטי, וכן חוקי, ולא חוקי, וחוזר חלילה. עד מתי יימשך העסק הזה? זה ציבור הורים שקט, מנומס, לא יוצא להפגנות רחוב, אבל העסק הזה צריך להתפוצץ. אי אפשר ככה. יש כאן התנכלות, והרב גפני אמר שהוא לא מבין למה ביסודי לא מתנכלים ופה כן. זו השאלה הראשונה שנשאלתי - למה מזה הם מפחדים.

אבל זה דווקא אומר שאין התנכלות.

מה הם מפחדים ברעננה מהגידול? למה מהילדות הקטנות לא מפחדים שיכבשו את העיר הזאת ויטילו שם צביון חרדי, "חלילה". למה מפחדים רק מהבוגרות? זה נשגב מבינתי להבין. אבל זאת עובדה, זאת מציאות.

אולי נשמע ממנהלת בית הספר מה קורה בפועל, איך אתן עומדות במבנה הזה שאומרים לנו שהוא לא מתאים לבחינות בגרות, אבל ביום יום אתן שם. כמה בנות יש לכם ומה תעשי באחד בספטמבר?

באחד בספטמבר אני מקווה שאני אמצה במצב הרבה יותר טוב ממה שהיום. עד השנה הנוכחית היינו בבית הספר רק ברשיון ובאישור, וכל פעם שנשארנו במבנה זה היה בתיאום עם הרשות, או שיינתן הפסק בבית משפט, וגם השנה התחלנו בצורה הזו את בית הספר. מה שקרה זה שבמשך שש שנים עם תחילת שנת הלימודים הגענו לבית משפט והייתי צריכה, לצערי, להודות באשמה שאני מפירה חוק, ואז קיבלתי שוב את האישור לשימוש חורג בבניין. הפעם החלטנו שאי אפשר לתת למשחק הזה להמשיך ואנחנו רוצים פתרון של קבע.

מי משלם עבור המבנה הזה?

החינוך העצמאי, לא משרד החינוך.

וכשהיה רשיון, משרד החינוך שילם או השתתף?

משתתף במשהו. את כל האישורים, של בריאות, בטיחות, כיבוי אש - הכל יש לנו. אין לנו את האישור לשימוש חורג, ולכן אנחנו לא יכולים להימצא במבנה.

יש שם התנגדות של השכנים?

כן, אבל שכנים שהם בכלל לא שכנים. זו התנגדות פוליטית. אנחנו שוכנים על "אחוזה", גן ציבורי מצד אחד, בית לוינשטיין מצד שני והבעלים מצד רביעי. כלומר, זה לא שייך בכלל שכנים, אין שם שכנים. אני ב57, שכנים ממספר 1 מתנגדים, שכנים מהרחוב המקביל מתנגדים.

מישהו ארגן אותם.

זו התארגנות. בינינו, אני בכלל לא רוצה להיות שם, לא טוב לי שם, אני נמצאת שם בדיעבד. אני רוצה בית ספר, אבל אני לא יכולה להיות ברחוב. יש כאן חוברת שמפרטת איפה הבנות האלה נדדו. הן נדדו ולמדו, בזמן שלא היה אישור, בגנים ציבוריים, בבתי כנסת, בבתים פרטיים, ברחוב, נסענו לבני ברק, הכל כדי לא להפר חוק.

כמה תלמידות יש אצלך?

170. הבנות האלה עכשיו בזמן בחינות בגרות, עם לחץ ומתח וחרדה, ופתאום צריכים לנדוד לבתי ספר אחרים. אי אפשר לתאר את הסיוט שהילדות האלה צריכות לעבור.

איזה בחינות בגרות הן עושות?

תעודת בגרות מלאה. יש לי 33 שנות ותק, מהן הייתי בכמה שליחויות בחו"ל, ומה שחוויתי פה ברעננה לא חוויתי בשום מקום. הייתי בשליחויות באוסטריה ובוינה, בית ספר שכן במבנה מגורים. הייתי בסאו פאולו באזור של וילות. מישהו העז לומר מילה? אף אחד לא. כאן אני ממש מתביישת. אני עוד לא זכיתי לביקור אצל ראש עיריית רעננה, וביקשתי הרבה פעמים. אצל מר רביד נפגשתי.

אנחנו נמצאים בקשר. אני לא יכול להשיב לכם על המניעים הפוליטיים, אני אבדוק את העניין הזה.

אני מבקש שתמליץ לראש העיר שלך שיקבל את הגברת ברוינר עם נציגות של ההורים, וגם נציגות של ההורים שהיו פה בישיבה הקודמת - דברו איתם. אלה אזרחים, תושבים שלכם.

אני, באופן אישי, שוחחתי לא פעם ולא פעמיים עם גב' ברוינר.

מקובל עליי שצריך תשובה מעיריית רעננה, ואין ספק בכך, אבל אני גם לא שמעתי מעורכת הדין מיכל תשובה לגבי משרד החינוך והייתי מבקש שהיו"ר יבקש תשובה גם ממשרד החינוך. השאלה היא שאלה פשוטה - היה רשיון שניתן לקראת שנת הלימודים הנוכחית, כל ההתנגדות של העירייה היתה קיימת אז וידועה למשרד החינוך. השאלה היא מדוע ואיך זה ייתכן שבאמצע השנה, בצורה חד צדדית, בלי קיום שימוע, מודיעים: "אנחנו מבטלים את הרשיון".

לכם היה ידוע לגבי ההתנגדות של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה?

מתי? אנחנו כל הזמן במשרד הפנים. יש ערר במשרד הפנים כרגע נגד החלטת העירייה. אומרת עורכת הדין שהיא קיבלה איזושהי חוות דעת. קודם כל, אני מבקש לקבל אותה.

את זה תבקש בהליך המשפטי. השאלה היא כזו - באמצע השנה הפסקתם את הרשיון, מה קורה מאז? מה רציתם, שהילדות האלה ילכו הביתה באמצע השנה? התשובה היא לא משפטית.

עו"ד גרוס צודק בשאלה, אבל האמת היא שהתלונה העיקרית שלי היא לא התלונה על משרד החינוך. משרד החינוך נהג פה, למיטב הבנתי, במשך כל השנים, באופן המסודר ביותר. זאת אומרת, הוא קיבל את כל האישורים ואת כל הדברים שהיה חייב לקבל על פי חוק ונתן רשיון. משרד החינוך הוא הגוף המרכזי, הוא הגוף הממלכתי שצריך לדאוג לחינוך של הילדים והילדות. אני כן נפגשתי עם ראש העיר ואני איתו מאוד בידידות, נפגשתי איתו כמה פעמים ואני מכיר גם את המצוקות הפוליטיות שלו. זה לא בכדי שהוא לא בא, הוא מנסה לברוח מהעניין הזה, בלשון עדינה, ואני אפילו לפעמים מבין אותו - הוא נמצא בין הפטיש לסדן, יש לחץ פוליטי מצד אחד אבל יש גם את הצדק מהצד השני, והוא לא החליט עד היום באיזה צד הוא. לפעמים הוא כאן ולפעמים הוא כאן, ולכן המצב המוזר הזה שפה יש רשיון של משרד החינוך ואין התנגדות של העירייה ופה פתאום חייבים לבטל את הרשיון בגלל שפתאום יש התנגדות של העירייה. אני ליוויתי אותו ויודע איך זה קרה - יום אחד זה היה בעד ויום אחד זה היה נגד. אגב, ראש העיר גם נתן לי עצות מה לעשות ונהגנו על פי העצות שלו. אין לי טענות אליו. אבל, נשגב מבינתי מה שאמר הרב לייזרזון. לו זה היה ראש עיר או עירייה שמתנכלת לחינוך החרדי באופן טוטאלי - אני מבין את זה. אני מתנגד לזה, הייתי נלחם נגד זה, אבל קורה שיש דברים כאלה. אבל זו עירייה שדואגת לחינוך החרדי, שלא תהיה אי הבנה בעניין הזה. החינוך העצמאי בבית הספר היסודי מקבל את מלוא השירותים מעיריית רעננה, מנהל מחלקת החינוך מטפל בבית הספר היסודי כמו שהוא מטפל בכל בתי הספר האחרים. אז מה מצפה ראש העיר? שמה תעשה הבת הזו שראינו כאן את תעודת הבגרות שלה? מה מצפה ראש העיר שתעשה הבת כשהיא מסיימת כיתה ח'? לאן הוא רוצה לשלוח אותה?

גב' אברמוביץ', הבנות של מעיין החינוך התורני - לאן הן נוסעות? איפה הן לומדות?

חלקן הולכות לבית הספר הזה וחלקן מחוץ לעיר רעננה.

בבית ספר זה. הן מקבלות גם את הבנות של ש"ס.

אין בנות של ש"ס, אין דבר כזה. אין בנות, לא של יהדות התורה ולא של ש"ס.

גם בית ספר יסודי של מעיין החינוך התורני אין ברעננה?

אין.

שמי מרים גולדברג, יש לי ילדה שסיימה את בית הספר וילדה שלומדת כעת. אני רוצה לקבל תשובה מגב' לבנה אברמוביץ' למה הבת שלי היום צריכה לעשות בגרות בפתח תקווה ולא בבית הספר. איך מבטלים רשיון של בית ספר באמצע השנה, לפני בחינות בגרות? הילדה גם ככה מתרגשת, צריכה לנסוע לבית ספר להיבחן, איפה נשמע דבר כזה? ועוד משהו - כל הזמן "יורדים" על החרדים שהם לא מתחברים ולא מתערבבים בחברה ולא תורמים לחברה. היום, כשיש בית ספר שנותן בגרויות והבנות יכולות אחר כך להשתלב במגזר הציבורי - גם אותו סוגרים. אז איך אפשר? או שאנחנו מתערבבים ותורמים למגזר הציבורי או שאנחנו לא תורמים.

לבית הספר אין רשיון, כיוון שאין לו רשיון אי אפשר בכלל להיבחן בבחינות בגרות. כלומר, בנות שנמצאות שם ולא רשומות בשום בית ספר אחר לא יכולות להיבחן בכלל בבחינות הבגרות. משרד החינוך מתחשב בכך שהבנות צריכות להיבחן, ולא רצה שהבנות תיפגענה כתוצאה מכך שלבית הספר שבו הן יושבות אין רשיון, ולכן מצא פתרון שהן תיבחנה בבית ספר אחר, כשדרך אגב, המיקום נבחר על ידי החינוך העצמאי. כלומר, אנחנו לא שלחנו אותן לבית ספר ממלכתי או ממלכתי דתי, התחשבנו, פנינו לחינוך העצמאי ושאלנו איפה הם רוצים. זה נעשה בתיאום.

אני רוצה שהן ילמדו בבית ספר שהיא למדה. היא מתרגשת גם ככה.

אנחנו חייבים לעבוד לפי איזשהם נהלים, חוקים, תקנות וכו', ולכן זה מה שעשינו. ניתן רשיון בשוגג והוא בוטל. כולנו בני אדם, ניתן רשיון בשוגג.

זה נכון שבשוגג, אבל אני מכיר את עיריית רעננה ויודע את התהליכים.

אני לא רוצה להיכנס לתיק הספציפי, אבל יש לי איזושהי תחושה שאת כל תחלואי העולם מפילים על משרד החינוך. ועם כל הכבוד, משרד החינוך, בהקשר לפיקוח על בתי ספר, צריך לקבל תשובות גם מוועדה לתכנון ובניה, ממחלקת התברואה - שזה משרד הבריאות, זה משרד הפנים. בעיניי צריך לפנות כאן בכלל למשרד הפנים ולא למשרד החינוך, כי משרד החינוך לא מתעסק, לא עם מבנים, לא עם רשיון למבנה, לא עם רשיונות בטיחות למבנה.

אבל אתם אלה שנתנו את הרשיון.

בסדר, הרשיון ניתן כאן מכח איזשהו כוח האינרציה.

לא מכוח האינרציה, אבל לא חשוב. יש דברים שאני יודע שאתם לא יודעים.

בסדר, אני לא נכנסת לדקדוקים פוליטיים, ואני גם לא מבינה בזה שום דבר, אבל אני יודעת לומר שהיה פה איזשהו אישור של ועדת תכנון ובנייה, אישור מתמשך, ועל סמך האישור הזה ניתן רשיון וניתן רשיון וניתן רשיון, ומישהו לא שם לב שהתאריך פג. עם כל הכבוד, עו"ד גרוס אמר: "כן, אנחנו היינו מודעים לזה שהאישור באיזשהו שלב הסתיים", ואז אפשר היה גם להעיר את תשומת לבנו שפג תוקף האישור של ועדת תכנון ובנייה.

כל מה שאמרת טכנית נכון, לדבר אחד אני לא מסכים - אני לא מציע שתגמדי את משרד החינוך, משרד החינוך הוא גוף שמקבל אישור מזה ואישור מזה ואישור מזה ונותן רשיון. אני מודיע לך שאני תופס את משרד החינוך אחרת לגמרי, ואני גם מכיר אותו אחר לגמרי. משרד החינוך צריך קודם כל לדאוג לחינוך הילדים. קודם כל. כל הפרטים הטכניים הם פרטים אחרים. משרד החינוך לא יכול לעמוד מהצד.

תפקידכם לומר לנו מה הפתרון של הבנות האלה לשנה הבאה.

ניתנה אפשרות שהן ייגשו לבגרות בבית ספר בפתח תקווה.

אבל איפה הן ילמדו?

משרד החינוך לא יכול לבוא ולהגיד - אוקיי, אני ארוץ למשרד הפנים ולמשרד הבריאות ולא יודעת לאן, כדי להשיג את כל האישורים. עם כל הכבוד, זה תפקיד המבקש. ישנם שני מסלולים: אם אתם בבתי הספר הממלכתיים הרשמיים של המדינה - המדינה דואגת למבנה וכו'. אם במסלול המקביל, של מוכר שאינו רשמי, והחינוך העצמאי, על אף שהוא מאוד מיוחד, הוא עדיין במסלול של מוכר שאינו רשמי.

הוא גם בחוק מיוחד.

אני מסכימה, הוא בחוק מיוחד, התקצוב שלו מיוחד, הכל מיוחד. אבל עדיין, בתוך החלוקה הגסה של רשמיים ממלכתיים של מדינת ישראל מול מקום שאינו רשמי - הוא מקום שאינו רשמי.

גב' אברמוביץ', את אחראית על החינוך המוכר שאינו רשמי, מה הפתרון שמשרד החינוך רואה ל200 בנות ברעננה החל מהאחד בספטמבר?

אני מבקשת להשלים את דבריי - מה שניסיתי לומר זה שעם כל הכבוד, במערך של המוכר שאינו רשמי לא משרד החינוך צריך לדאוג לכל האישורים, כגון תברואה וכו'.

אתם חושבים שאתם, משרד החינוך, אחראים לחינוך של הבנות האלה או שהכל תלוי בכלל ברשויות התכנון והבנייה?

אנחנו שותפים, לא אחראים בלעדיים. אנחנו גם מפקחים, אנחנו גם מתקצבים, כך שבסך הכל אנחנו שותפים.

מה יהיה באחד בספטמבר? מה את אומרת להם? קחו מבנה אחר? תלכו לכפר סבא? מה?

אנחנו מבקשים מהם לחפש מבנה אחר, אלא אם העירייה תמצא להם מבנה. משרד החינוך לא מחפש מבנים. יש כאן בעיה קשה, לא רק ברעננה, זו תופעה שיש גם במקומות אחרים, לצערי הרב.

מה עושות הבנות החרדיות בכפר סבא, בהרצליה, ביישובים בסביבה?

זה התיכון החרדי היחיד באזור, זה בית הספר האזורי.

משרד החינוך לא מחפש את המבנים עבור הבנות, הן אלה שצריכות למצוא את זה. אני חושבת שבהחלט צריך שיתוף פעולה של הרשות המקומית.

האם נכון לומר שהאחריות היא גם של העיריות הסמוכות ולא רק רעננה, אם הבנות האלה מכמה ערים? במקרה זה ברעננה, אולי ימצאו מבנה בהרצליה או בכפר סבא.

יכול להיות שימצאו מבנה בהרצליה או בכפר סבא, אני רק מקווה שהתופעה לא תחזור על עצמה גם שם. אנחנו נמצאים בסיטואציה דומה באחד היישובים האחרים במרכז הארץ, של התנגדויות.

אני מסכים למה שאת אומרת אבל 'לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על שורת הדין'. אי אפשר לנהוג בעניין הזה "ראש קטן". התהליך הפורמלי הוא כמו שאמרת, אבל יש פה סיטואציה מיוחדת. וזה נכון שיש הרבה פעמים בעיות מסוג כזה או אחר בכל מיני מקומות, אבל הבעיה הזו לא מוכרת, גם לי, שיש לי ניסיון במה שקורה בחינוך החרדי. יש מציאות, שאף אחד לא מערער עליה. המציאות הזאת היא שבכל האזור אין בית ספר תיכון. אתם אחראים לבנות האלה, הבנות האלה עושות בגרויות, אתם אחראים לבגרויות ואתם אחראים על הכל. הבנות האלה יוצאות לחיים בנות משכילות לכל דבר ועניין. זה נכון שפורמלית משרד החינוך לא צריך לחפש מבנה, מי שצריך לחפש מבנה זה או הבעלות - שזה החינוך העצמאי במקרה הזה - או הרשות המקומית, שצריכה לדאוג לתלמידות שנמצאות אצלה. אבל משרד החינוך, במקרה הזה, פשוט לא יכול לעמוד מהצד. עם הבנות האלה תהיה בעיה למשרד החינוך עוד חודשיים - אתם לא תיפטרו מהעניין הזה.

האם אתם, הבעלות, מחפשים פתרון אחר?

כל השנים מחפשים.

אין מתווך ברעננה שלא מכיר אותי, אין בניין שבא בחשבון שלא הייתי בו. למקום הנוכחי הגעתי בשיתוף ובעצה עם הרשות והיה מדובר על כך שאני מקבלת שם אישור לחמש שנים. בסופו של דיון קיבלתי לשנה, ואז הובטח לי שזה יתחדש מדי שנה. מדי שנה מתחילים המאבקים. יש בית ספר בקריית שרת, שהיה בית ספר רגיל והפך לבית ספר למוסיקה. אני הצעתי שבית הספר למוסיקה יבוא אלינו, אני ממשיכה לשלם עבור השכירות במקום, תנו לי את המקום הזה להיות בו כחוק.

ושם יש מקום ל200 תלמידות?

ודאי. כיוון שלא קיבלתי לחמש שנים באמת לא עשיתי שינויים במבנה כמו שהייתי רוצה שייראה. אבל הבנות מאושרות שם, לא רוצות לעזוב אתה מקום, גם אחרי הנדודים לא נשרה בת אחת, ואולי אפילו התווספה.

הבעיה היא לא טכנית, הבעיה היא מהותית, עקרונית, אידיאולוגית. אני אמרתי במשרד שלנו שההשגחה העליונה הביאה את הגב' ברוינר לרעננה. היא ודאי רצתה להיות מנהלת בבני-ברק או בירושלים. אם לא היא, מנהלת אחרת לא היתה עומדת בזה. אומר הרמב"ם 'אילולא המשתגעים חרב העולם'. יש משוגעים בכל מדינה, בכל עיר ובכל כפר. היא המשוגעת של הבית ספר. היא צריכה לעסוק בחינוך, והיא מתרוצצת בין מתווכים כל היום, וכל היום במאבקים, וכל היום בהתרוצצויות. אנחנו יודעים בדיוק מה כוחו, עוצמתו וסמכותו של משרד החינוך, ואפילו אם אני אקבל את כל הטענות הבירוקרטיות - יש לכם מה לומר לעיריית רעננה. הבעיה שיש גורמים שנכנעים ללחצים, והשאלה יד מי גבר. 'כל דאלים גבר'.

אני מבקש ממך, גב' אברמוביץ', שמשרד החינוך ינסה לתת פתרון למסגרת הזאת ולבנות האלה. מעיריית רעננה כבר ביקשנו, אני מבקש שתיכנסו גם אתם לנושא ותכתבו לנו איך אתם רואים פתרון לתלמידות האלה, שרובן תושבות העיר שלכם. יכול להיות שיש אחריות מסויימת לערים הסמוכות, אבל צריך לתת פתרון. תודה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:45.