כנסת פתוחה

ציון יום הגאווה 2003 בנושא השתלבות ואפליה: הקהילה ההומוסקסואלית



5
הוועדה לקידום מעמד האישה
17.6.2003

פרוטוקולים/מעמד האישה/6707
ירושלים, ג' בתמוז, תשס"ג
3 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 21
מישיבת הועדה לקידות מעמד האישה
יום שלישי, י"ז בסיוון התשס"ג (17 ביוני 2003) שעה 13:00

ציון יום הגאווה 2003 בנושא השתלבות ואפליה: הקהילה ההומוסקסואלית, לסבית, בי-סקסואלית וטראנסג'נדרס מול השלטון המקומי

חברי הוועדה: גילה גמליאל – היו"ר
קולט אביטל
חיים אורון
רומן ברונפמן
ענבל גבריאלי
אבשלום וילן
רשף חן
אילן ליבוביץ'

יעל דיין לשעבר יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה
אלון סטריקובסקי יו"ר אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
עירא הדר יועצת משפטית, קל"ף – קהילה לסבית
נורה גרינברג אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
גיל גן-מור מתמחה, האגודה לזכויות האזרח
אדיר שטיינר האגודה לזכויות האזרח
הדר נמיר רכזת פניות הציבור, האגודה לזכויות האזרח
דניאלה במברג-אנוש מנהלת קידום מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח
דלית רנרט יועצת משפטית, משרד העבודה והרווחה
חווה ברנע חינוך מיני (שפ"י), משרד החינוך
חנה שדמי מנהלת גף תוכניות סיוע מניעה, שפ"י, משרד החינוך
אריה חודרה מנהל בית "דרור" (ג"ג וגם), חסות הנוער משרד העבודה והרווחה
יאיר אמיר גזבר, המועצה לזכויות קהילת הלהט"ב
איציק יושע אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
שרון הורנשטיין דובר הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב
דניאל סאביץ' יועץ משפטי, הבית הפתוח ירושלים
תום ענבל סגנית יו"ר סניף תל-אביב, אגודת הלהט"ב
ברק עטר אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
ברנרד עטר אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
ליאור מנצ'ר מנכ"ל אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
גיא לנץ מזכיר ועד אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
יוסי גלעד רכז חושן – מרכז חינוך אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
יניב ויצמן ראש ארגון הנוער הגאה, אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
אבי שמעון רכז הנוער הגאה בדרום, אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
שוש ונרק מפקחת טיפול בנשים, נצית מחוז תל-אביב והמרכז, משרד הרווחה
ברוריה גמליאל
אורית גולן הפורום החיפאי
אביעד דורון סגן יו"ר העשירון האחר
ניר להב מתמודד מטעם מרצ למועצת העיר באר-שבע, חבר אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
רותם לימור יו"ר ועד הנוער הגאה בבאר שבע
מיכאל המל סגן יו"ר סניף תל-אביב של אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל
שאול גבון יו"ר סניף תל-אביב וחבר הוועד המנהל
מיקי כספי יו"ר סניף קריית שמונה והגליל העליון, אגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים בישראל

דנה גורדון

יפה קרינצה








ציון יום הגאווה 2003 בנושא השתלבות ואפליה: הקהילה ההומוסקסואלית, לסבית, בי-סקסואלית וטראנסג'נדרס מול השלטון המקומי

צהרים טובים, אני פותחת את הישיבה. בחרתי לפתוח את דבריי בציטוט. "יש לי הרבה זהויות שאני גאה בכולן. אני ירושלמי, אני אזרח, אני גם ציוני, אני גם הומו ואני גם דתי. אני רוצה למסור לכולם, שלהיות הומו ולהיות דתי זאת לא סתירה, למרות כל מה ששומעים גם מהפוליטיקאים החרדים וגם מהפוליטיקאים שהם נגד חרדים. לא צריכה להיות מלחמה וקבוצה אחת לא צריכה לנסות להוריד את הזכויות של מישהו אחר לחיות ולחפש שמחה בחייו. יש משאבים לתמוך באלו שרוצים לחיות כאדם שלם, עם האכפתיות לדעת, וגם עם האכפתיות לנטיית המין. אני רוצה לברך את כולם ולומר, שאנחנו יכולים להיות גם עם קדוש וגם עם חופשי". זה מדברי אלן ביר ז"ל, שהיה פה בישיבה הקודמת, והוא נרצח בפיגוע. אני רוצה שנעמוד דקה דומייה לזכרו, ולזכר כל ההרוגים.

כולם מתבקשים לשבת. שלום לכולם. אני רוצה לברך את כל מי שהגיע לכאן היום על מנת לציין את יום הגאווה לשנת 2003. הנושא שנבחר היום זה השתלבות ואפליה של הקהילה ההומוסקסואלית, לסבית, ביסקסואלית וטרנג'אנדרס מול השלטון המקומי.

יש כאן את כל החברים מהקהילה. פנו אליי באופן אישי ושאלו הכיצד גילה מהליכוד מארחת את הקהילה, צריך להשאיר את זה למרצ ולמפלגת העבודה. אני הופתעתי שפנו אליי בסוגיה הזו. אני חושבת שזו חובה לכל אחד מאתנו ולדאוג לשוויון הזדמנויות מלא לכל האזרחים במדינה, ובטח לא להפלות אנשים על רקע של נטייה מינית. יותר מזה, עצם הדברים שפתחתי אתם את הישיבה מראים את המצב שאנחנו נמצאים בו במדינה שלנו. אנחנו נתקלים בכל השנאה והארס מסביבנו, ובטח שאין מקום ליצור יותר פילוג ושנאה, וחיץ בתוכנו. זו הקריאה שנרצה לצאת אתה מכאן היום. אני שמחה שהתוכנית גם מצולמת לחברים שבבית, על מנת שישמעו את המצוקות, הדרישות, וגם עצם הידיעה שכל הנושא של השוני נמצא בכל אחת מאתנו בכל מיני דרגים וצורות, וצריך לקחת את הדברים האלה בחשבון ולתת ביטוי לכל אחד מאתנו.

הנושא היום נבחר סביב הנושא של השלטון המקומי, לאור הבעיות שקיימות בהשתלבות של הקהילה. אני באופן אישי, כמי שכיהנה כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, הייתי בקשר שוטף עם הקהילה. קם חוג בקרב ציבור הסטודנטים, חוג סגול, וקם בית חם בבאר-שבע. אני יודעת שיש מספר מקומות ברחבי הארץ שלא נותנים אפשרות לקהילה להשתלב בתוכה. כיוון שכך, זה בעצם יהיה הדיון כאן היום, ונראה איך ניתן יהיה למצוא פתרונות.

בקשתי מכל חברי הוועדה להגיע, אני מקווה שהם יגיעו. בינתיים נמצאים אתנו חה"כ לשעבר יעל דיין, יו"ר הקודמת של הוועדה לקידום מעמד האישה, חה"כ רשף חן משינוי, חה"כ אילן ליבוביץ משינוי, ח"הכ זהבה גלאון ממרצ, ח"הכ ענבל גבריאלי מהליכוד ורומן ברונפמן חה"כ ממרצ. כמו שאתם רואים יש פה ח"כים מימין ומשמאל. דברתי היום עם חה"כ גילה פינקלשטיין, שהציגה בפניי את זה שדבריה סולפו והיא תשתדל להגיע לכאן במהלך הישיבה.

אשמח לתת את זכות הדיבור לחה"כ לשעבר יעל דיין, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה לשעבר. אני רוצה לציין שזה הפך מנהג בכנסת לציין את יום הגאווה, וכמי שהתחילה עם זה, יש לך את האפשרות להגיד מילות ברכה לחברים.

תודה רבה. כיף להיות כאן. מאז שלא נבחרתי לכנסת ופרשתי לנתיבים אחרים, זו הפעם הראשונה שאני מגיעה למשכן הכנסת. הוזמנתי לאירועים שונים, גם על ידי הוועדה לקידום מעמד האישה, וחשבתי שיש דברים מסוימים, שיתנהלו אמנם גם בלעדי, אבל בחיי יש להם חשיבות כזו, שבציפורניים ובשיניים, אם צריך, או בחיבוק ובאהבה, אמשיך מכל מקום שהוא לטפח אותם.

ההתרגשות שלי, שאני חוזרת למשכן בפעם הראשונה, כרוכה בדגל שנמצא כאן. אני רוצה לציין שאתמול בלילה ניסו להוריד דגלי גאווה שנתלו בירושלים, כשם שהם נתלים בתל-אביב.

ביום חמישי בבוקר כבר תהיה העיר כולה דגלים דגלים.

נתלשו דגלים שהונפו בירושלים, כמובן שהמשטרה הוזמנה וטפלה בזה. יורידו דגלים בכל מקום, אבל בכנסת, בשולח הזה, יותר מפעם בשנה דגל הגאווה ימשיך להתנוסס. אני לוקחת על זה קרדיט, ואני מברכת את כל השותפים שלי שנמצאים כאן, שהכנסנו לא רק את המנהג של פעם בשנה, אלא שהדאגה לקהילה, הליווי של הקהילה, החקיקה למען הקהילה, הם אחד הדברים המרכזיים לא רק בהישגים שלי, אלא קודם כל בהישגים של הקהילה.

אני רוצה לומר מילה לגברת חווה ברנע. הגברת חווה ברנע ליוותה את הוועדה לקידום מעמד האישה ואת ועדת המשנה, שלצערי לא קמה הפעם, כמו שלא קמו ועדות משנה אחרות. אני אמשיך לדרוש ולבקש להקים ועדות משנה לנושאים ספציפיים, כולל ועדה לזכויות הומואים, לסביות, טראנס ובי. חווה ברנע הייתה היוזמת, מקדת ומקימה של תוכניות לימודים בבתי הספר. זה התאפשר כאשר הגברת שולמית אלוני ומר אמנון רובינשטיין היו שרי חינוך. זה נכנס למערכת החינוך.

אני מבקשת לקצר, אחרת לא נסיים את הישיבה היום.

אני מודה על זכות הדיבור שניתנה לי, אני שמחה על ההשתתפות, אני אצטער אם אני לא אהיה אתכם במשך כל הדיון. אני מאחלת לכם דיון פורה ומוצלח, ולכולנו שבוע גאווה, מצעדים מוצלחים ושמחים. אני חייבת לומר לך חה"כ גמליאל, יש עוד דרך ארוכה גם בחקיקה, גם בבתי המשפט, גם ברשויות המקומיות. אני מקווה שהשותפות בחדר הזה תימשך גם מעבר לתחום החדר הזה ומעבר לרשות הדיבור הקצרה שהוקצתה לי.

תודה רבה. איתי פנקס, יו"ר האגודה לשעבר, ומועמד למועצת העיר תל-אביב, בבקשה.

הכנסת הפסידה כמה אנשים מאוד חשובים בכלל, וכמה אנשים חשובים בשבילנו. אני מקווה שאחרים שהתווספו יוכלו למלא לפחות חלק מהחלל שנוצר, וזה כבר עניין של זמן. אני רוצה לברך את חה"כ גמליאל על הכינוס היום. אני חושב שזה חשוב שזה קורה אצלך, משום שאמירה של חה"כ מהליכוד דווקא היא חשובה. הנעליים גדולות אבל אני חושב שזו שאלה של זמן, ואני מאחל לך שתזכי לגבהים של יעל דיין בכל התחומים, בוודאי בתחומים שחשובים לנו.

רציתי להביע צער על כך שחה"כ לשעבר דיין כבר לא בכנסת, כמו גם חה"כ לשעבר נעמי חזן, אילן גלאון ועוד חברים כמו מוסי רז וחוסניה ג'בארה, שהיו ממש חלק מכל מה שעשינו, וכמובן פרופ' עוזי אבן שלא הספיק להיות פה מספיק, ולא הצליח לחזור.

אני רוצה לברך את מר סער נתנאל, על ההישג שלך, דווקא בירושלים. סער נתנאל נבחר כחבר מועצת העיר ירושלים מטעם מרצ, מקום שני ברשימה, והוא חבר המועצה הראשון מהקהילה, לפחות בגלוי. סער פעיל המון שנים בקהילה, באגודה. יש לך עבודה מאוד קשה, יש שם מועצה לא פשוטה, ואני מקווה שהקול שלך ייצג לא רק את הקהילה, אלא בכלל. אני חושב שהתפקיד שלנו זה לתרום לחברה חופשית בישראל, אני חושב שזה הרבה מעבר לגבולות של הקהילה. אני חושב שאם לחברה במקום מסוים טוב, אז גם לאנשים מהקהילה גם טוב.

אני רץ למועצת העיר תל-אביב מטעם מרצ, ואני לא היחיד. יש עוד אנשים שרצים: אייל נעמן רץ בפת-תקווה, יונתן מנילוביץ' רץ לרשימת שינוי בתל-אביב. כל האנשים טובים, אני מקווה שאולי יתווספו עוד עד לבחירות. רק עליה גדולה בכמות של האנשים, שמוצהרים במועצות ערים ובמקומות אחרים, יוכל לעשות את השינוי האמיתי של חלוקת משאבים לקהילה. מה לעשות, זה עובר ברשויות המקומיות. שהצדק קצת ייעשה, לפחות, וקצת ייראה.

אולי אני אסכם, שאני חושב שהתפקיד של נבחרים מהקהילה הוא יותר קשה ומחייב מאשר אנשים שנבחרו בהקשרים אחרים, משום שאנחנו צריכים גם לדאוג לאוכלוסייה שקשורה אלינו: הומואים, לסביות, טראנסקסואלים, ביסקסואלים וטראנסג'נרס, אבל הוא גם הרבה מעבר לזה. הקהילה שלנו שסבלה וסובלת במקומות מסוימים, ומאוד התקדמה במקומות אחרים, חייבת לקחת על עצמה לדאוג גם לקבוצות חלשות אחרות.

שוב תודה, ושיהיו לנו 10 שנים טובות, לפחות כמו ה-10 האחרונות, ואולי יותר.

תודה. אני מזמינה את אלון סטריקובסקי, יו"ר האגודה המכהן, לשאת דברים.

תודה לחה"כ גמליאל, יו"ר הועדה, יעל דיין יו"ר הוועדה לשעבר - זוכת פרס יקירת הקהילה לשנת 2002, ובעיקר חברה - חברות וחברי כנסת, חברות וחברי מועצת העיר מטעם הקהילה, תודה לכולכם. אני רוצה לדבר איך אנחנו והמדיניות שלנו מול הרשויות המוניציפליות, כשאנחנו מנהיגים את הקהילה.

אנחנו הולכים על שתי דרכים, שאחת הן. הראשונה היא, לפתוח בכל מקום אפשרי מרכזי פעילות לקהילה. אנחנו נשמע מבאר-שבע, מירושלים, אילת, קריית-שמונה, חיפה, ויש עוד הרבה מאוד, יש כ-18 מרכזי פעילות היום, אם לא יותר, בארץ. על העבודה שלהם מול הרשויות המוניציפליות. זו דרך אחת, הדרך של להקשיב ולתת מענה לצרכים של קהילה.

הדרך השניה, שהיא חשובה לא פחות, היא הדרך שלנו והמלחמה שלנו שהרשויות המוניציפליות יעשו את עבודתן. היום כל מרכז פעילות כזה למעשה עושה את עבודתה של רשות מוניציפלית. כל רשות מוניציפלית צריכה לתת את השירותים היום לחלק מהקהילה שנמצאים בה. הומואים, לסביות, בי וטראנס, הם גם תושבי תל-אביב, קריית-שמונה, אילת, ירושלים, חיפה וכל עיר אחרת, אין שום סיבה שהם לא יקבלו את אותה חלוקת משאבים שהם צריכים לקבל. שתי הדרכים אחת, שתיהן הולכות תחת אותה מדיניות מלווה אותנו תמיד: שכל בני האדם, כולם, נולדו שווים. שונים אבל שווים. תודה רבה.

תודה, העברת את המסר קצר וקולע. אני מבקשת את ברק עטר, יו"ר סניף האגודה בבאר-שבע לשאת דבריו.

צהרים טובים לכולם. סניף באר-שבע התחיל בסיוע רב ותמיכה של חה"כ גמליאל, כיו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון. הייתה קבוצת סגול של הסטודנטים, שנפתחה לפני 8 שנים, והיא עזרה לנו בתקצוב הקבוצה, ועזרה לנו לתפעל ולעבוד כקבוצה. התוצאה של הקבוצה הזאת הפכה להיות סניף באר-שבע, שהוקם בעזרתו של מר איתי פנקסו, היו"ר הקודם. חה"כ גמליאל, את עזרת לנו, ואני בטוח שתמשיכי לעזור לנו.

היו כל מיני אנשים שהלעיזו נגד אנשים הליכוד. אני רואה פה שתי ח"כיות מהליכוד, שיושבות בועדה פעם ראשונה. אין ספק שהן חלק מציבור אנשי הליכוד, והם תומכים בנו. השניים הראשונים והבכירים הם נשיא המדינה מר משה קצב, הנשיא הראשון שקיבל את נציגי הקהילה בבית הנשיא, וגם ראש הממשלה מר אריאל שרון בלשכה שלו.

גם עזר וייצמן קיבל.

הישיבות היו מאוד טובות, שניהם תמכו בנו, ויצאו חוצץ נגד כל אמירות הומופוביות כלשהן בחברה הישראלית. אני מאחל לך: חזקי ואמצי בקטע הזה.

לגבי באר-שבע, יש לנו תמיכה מוסרית מראש העירייה, מר יעקב טרנר, אבל בזה זה מסתיים. אין לנו תמיכה כלכלית, וכל גוף כמו העמותה שלנו, זקוק לתמיכה. נכון שעיריית באר-שבע במצב כלכלי רעוע, אבל יש לה אמצעים כלכליים שהיא יכולה לספק לנו, אם זה עובדות ועובדים סוציאלייים, שיכולים לתת לנו את השירות שאנחנו כל כך זקוקים לו, אם זה שירותי משרד, שאין לנו. הכל אצלנו זה ב-110% התנדבות, כל האנשים אצלנו בהתנדבות, וגם השעות לרוץ אחרי אנשים מהעירייה, זה על חשבון הזמן הפרטי של האנשים, זה קצת מלאה ומעצבן.

אני קורא למועצת עיריית באר-שבע, למועצות ערד, עומר, דימונה, אופקים, נתיבות, מיתר, להבים – כולם מגיעים אלינו לסניף, ז באר-שבע והדרום, וכולן יכולות וחייבות לתת יד. זה דברים קטנים, לא מדובר בדברים גדולים אלא בדברים אלמנטריים שהם חייבים לתת. תודה.

תודה רבה. אני מבקשת מהגברת מיכל עדן, חברת מועצת העיר בתל-אביב להציג את הפרספקטיבה ההיסטורית.

שלום לכולם, חה"כ גילה גמליאל, יו"ר הוועדה, אני מאחלת לך הצלחה. כשהתחלתי את הקדנציה של בנובמבר 98' חשבתי שאני אהיה לבד, ומאז הצטרף סער נתנאל וגם עוזי אבן, ואני מאוד שמחה על כך. אני שמחה על כך שיש הרבה מועמדים היום בשלטון המקומי לייצג את הקהילה ההומו-לסבית, הטרנס והבי ברשויות המקומיות בכל הארץ. בעיניי אין ספק, למרות בחירתו של עוזי אבן, שהשינוי במדיניות הלכה למעשה מתקיים בשלטון המקומי, במיוחד בערים הגדולות. אני שמחה לשמוע מברק עטר שזה מתקיים גם ברשויות מקומיות קטנות יותר.

אני מייצגת את תל-אביב, תל-אביב לא מייצגת את ישראל. אני מודעת לזה שתל-אביב היא במידה מסוימת איזושהי בועה ורודה, ויש מקומות בארץ שסובלים מאפליה שאנחנו כבר הצלחנו למגר. אני רואה בתל-אביב את הבירה של ההומואים והלסביות במובן הזה שאצלנו אין אפליה, ואם יש אפליה אנחנו פועלים מיד למגר אותה. הייתי שמחה לראות את מדינת ישראל, את הממשלה – אין פה שרים, אבל אם הם יקשיבו לנו – שיאמצו את המדיניות של הרשויות המקומיות בכל מה שקשור לאפליה של חברי וחברות וקהילה.

אפשר לומר שיש לנו ממשלת ישראל, אבל אני מרגישה במידה רבה שעיריית תל-אביב – ואני אומרת לכם את זה על סמך ניסיון של שנים רבות במועצה – היא הממשלה שלנו. וראש הממשלה שלנו הוא רון חולדאי. אנחנו לא רק מטפלים בהומואים ולסביות תושבי תל-אביב. אני חברת מועצת העיר תל-אביב, ואני אמורה לשרת את תושבי תל-אביב-יפו, אבל אני מייצגת גם לסבית שנזרקה מהבית במטולה, וטראנסג'נדרית שמוטרדת על ידי שוטרים בכפר-סבא. אני פונה למשרדי ממשלה כחברת מועצה בתל-אביב, ואני מוצאת את עצמי נאלצת להגן על אזרחי מדינת ישראל ההומואים והלסביות, הטראנס והבי בכל הארץ. במובן הזה עיריית תל-אביב היא הממשלה שלנו.

אני מקווה מאוד שממשלת ישראל, ובמיוחד שר הפנים, מר אברהם פורז, שבכל הזדמנות מספר לנו כמה שהוא בעדנו, יאמץ תקדימים של עיריית תל-אביב למשרד הפנים, כדי למגר את האפליה. למשל, עיריית תל-אביב-יפו מכירה בזוגות. תארו לכם שמדינת ישראל הייתה מכירה בזוגות של הומואים ולסביות, אולי לא היינו כאן היום, אולי היינו אומרים שאפשר לחגוג, אנחנו שווים, אנחנו כאחד האדם.

העירייה מכירה בזוגיות, היא מכירה בזכויות שלנו, בילדים שלנו, והיא החליטה שבכל הנוגע לתחומים את והוא מוניציפלית לא תהיה אפליה. אני מאוד מקווה שמשרד הפנים יעשה כן. תחומים נוספים בהם עיריית תל-אביב פועלת זה כמובן התחומים החברתיים: חינוך, תרבות, רווחה. כל תחום שנוגע לחיים שלנו, לעירייה יש בו נגיעה.

אפשר בצורה קצרה לתאר את ההתערבות של השלטון המקומי בחיים של הקהילה ב-3 רמות: רמה אחת היא רמה בה השלטון המקומי מקצה משאבים לעמותות, למשל עיריית תל-אביב נותנת כסף לאגודה או לקל"ף, והאגודה מחליטה מה היא עושה עם הכסף, ופועלת לקידום המטרות שלה. זו הרמה הכי חלשה.

הרמה השניה היא רמה בה העירייה, בשיתוף עם המגזר השלישי, פועלת לשינוי חברתי, זאת אומרת מקדמת מטרות יחד, מתקציביה שלה. הרמה השלישית, שהיא העמוקה ביותר, זו הרמה בה הממסד משתנה בתוכו, הדוגמה הכי ברורה לעניין הזה היא ההקמה של בית "דרור" בתל-אביב. עיריית תל-אביב, בשיתוף חסות הנוער של משרד העבודה, פתחו בית מחסה לנערים ונערות, שנפלטים על רקע הזהות המגדרית שלהם, והנטייה המינית שלהם מהבית, ואנחנו, מכספי העירייה, משרתים נערים ונערות שמגיעים מכל הארץ. זה מה שיפה.

אני בטחה שעומדת בפנינו עוד עבודה רבה. אין לי ספק שהאנשים - וכמובן יעל דיין - בתל-אביב, ימשיכו למגר אפליה ולשפר את השירות לאזרחים והאזרחיות חברי הקהילה. אני רוצה לברך בהזדמנות הזאת את הקולגה שלי – היחיד בינתיים – סער נתנאל, שנבחר בירושלים, ואין לי ספק שבירושלים תהיה לו עבודה הרבה יותר קשה מאשר בתל-אביב, כי כמובן שהוא צריך ראש ממשלה כמו מר רון חולדאי, כדי לקדם את המדיניות המתקדמת לטובת האזרחים והאזרחיות, שבמידה רבה גם עוזרת בכלל לאזרחים פסולי החיתון, הידועים בציבור, כל מי שלא מוכר על ידי הממסד הרבני, בשל המונופול שיש לו על דיני האישות.

אני רוצה להגיד מילה אישית לחה"כ ענבל גבריאלי, שאני מאוד שמחה שהיא פה ומקשיבה לנו. אני מקווה שבעקבות הדברים שאת שומעת, אולי תשני את העמדה שלך בקשר להצעת החוק של חה"כ בריזון, שרוצה להכיר בנו לעניין של תאונות, שנוכל לקבל פיצויים של בני הזוג שלנו. כפי שידוע לי, את התנגדת להצעה הזאת, ואני מאוד אשמח אם תשני את העמדה שלך. תודה.

מר סער נתנאל, חבר מועצת עיריית ירושלים, בבקשה. אני רוצה לציין שח"הכ אילן שלגי משינוי, יו"ר ועדת החינוך, היה כאן להביע הזדהות, והוא היה צריך ללכת כי הוא באמצע ישיבה.

שלום לכולם, אני מאוד גאה להיות כאן היום. הייתי כאן בעבר בימי גאווה כיו"ר העשירון האחר, וכחב ועד אגודת ההומואים והלסביות. הפעם אני גאה להיות כאן כחבר מועצת עיריית ירושלים, וההומו המוצהר הראשון שנכנס למועצה. אני גם שמח שיצא לי לדבר אחרי הגברת מיכל עדן, שהייתה האדם הראשון מהקהילה שנבחר לתפקיד פוליטי, והנוכחות שלי כאן היא במידה רבה תוצאה של ההצלחה שלה, וההצלחה של מר עוזי אבן. אני גאה ומודה על שאני יכול להמשיך בדרך שאתם סללתם.

הכנתי דברים על הומואים ולסביות מעידן הקרח עד היום, אבל אני מבין שהיו"ר קצרה בזמן, אז אשתדל לקצר. אני רוצה לדבר על החשיבות של הייצוג של הקהילה ההומו-לסבית בבחירות המוניציפליות ובכלל. אחת השאלות שתמיד שאלו אותי במהלך הפריימריס שהיו לי במרצ, ובמהלך הקמפיין לבחירות, ואחרי שנבחרתי, זה מדוע דחוף לנו לייצג את הקהילה ההומו-לסבית, למה זה חשוב, למה צריך שיהיה נציג של הקהילה במועצה. אני רואה את השאלה הזאת כשורש הבעיה.

אני חושב שבישראל התקדמנו רבות בהתייחסות של החברה הישראלית כלפי הומואים ולסביות, אבל עיקר השינוי היה ברמת הפרט. אני מאמין שרוב הציבור הישראלי באמת מכיר בזכותו של אדם לבחור את נטיותיו, ולהיות בעל נטיות כאלה או אחרות, עדיין ההתייחסות שלנו כקהילה רחוקה מאוד מלהיות מספקת. אנשים לא מתפלאים שרוצים ייצוג לנשים, לערבים, מזרחים, לעולים חדשים, בכנסת ובמועצות המקומיות, אבל עדיין יש פליאה על ייצוג להומואים ולסביות.

הומואים ולסביות הם מגזר כמו כל המגזרים האחרים, וההתייחסות אלינו צריכה להיות קודם כל כאל קהילה, כאל תרבות, כאל מגזר. ככאלה בוודאי שאנחנו זקוקים לייצוג במועצות העיר השונות, וייצוג בכנסת. החשיבות של זה היא רבה מאוד. קודם כל, הרעיון לתת להומואים ולסביות פנים ושמות, לייצג אותנו במועצת העיר, לדאוג לנושאים שקרובים ללבנו. עושים את זה הרבה מאוד אנשים וידידים של הקהילה בעבר. אני מאוד אשמח לדאוג גם ל"סטרייטים", ולהיות יעל דיין של ה"סטרייטים", אם זאת הדוגמה, ולהראות שנציגים שלנו במועצות העיר מסוגלים לדאוג בוודאי לסקטור שלהם, ובניגוד לסקטורים אחרים ומגזרים אחרים, אנחנו לא סקטוריאליים. יש לנו אמירה ועמדות שחוצות את העניין ההומו-לסבי. יש לנו עמדות בנושא חינוך בעיר, בנושא תברואה, בנושא התרבות החילונית בירושלים, בנושא הכפייה הדתית, ואנחנו מסוגלים לייצג – ואני מקווה שכך אני אוכל לעשות במועצת העיר – את תושבי ירושלים כולם, ובוודאי לא רק את הסקטור שלי. אבל בוודאי שחשוב מאוד לייצג גם את הסקטור שלי.

לפעמים נדמה לי שהארגונים של הקהילה ההומו-לסבית לא תמיד יודעים איל לאכול את תפוח האדמה הזה שנקרא מועמדים ומעמדות הומואים ולסביות שצמחו מתוך הקהילה. כאן נכנסת שאלת הניטרליות הפוליטית. ארגוני הקהילה הם כן פוליטיים, הם לא מפלגתיים אבל הם בפירוש פוליטיים. המאבק שלנו, של הומואים, לסביות, בי וטראנס בחברה הישראלית הוא מאבק פוליטי. לפיכך, לדעתי, כל ארגוני הקהילה אמורים לתמוך במועמדים ומועמדות הומואים ולסביות שהמפלגות יציבו מועמדים כאלה במקומות ריאליים. הצלחה של מועמדים ונבחרים כאלה היא בוודאי הצלחה של הארגונים.

אני מסתכל בקנאה על מה שקורה בתל-אביב, בתור ירושלמי. זה 45 דקות נסיעה, אבל על הבדל בין ירושלים ותל-אביב אני לא צריך לספר לכם. אני מסתכל בקנאה, ורואה ששתי מפלגות רוצות שיהיה נציג מטעם הקהילה במקום ריאלי אצלם. זה באמת חזון אחרית הימים, ההתייחסות אל הקהילה כאל כוח פולטי, ושתי מפלגת רוצות את זה - אני מאוד מקווה שזה יקרה גם בירושלים.

שואלים אתי מה הדבר שאני רוצה לעשות למען הקהילה בעיר – ויש כל כך הרבה מה לעשות למען הקהילה בעיר. אני רוצה להזכיר לכם שהבית הפתוח קיבל 40,000 ₪ ליום הגאווה רק בהתערבות בג"ץ, להזכיר לכם שהשבוע דגלי הגאווה חובלו על ידי תנועות גזעניות, שכל האידיאולוגיה שלה הוא רק שנאה. המצב בירושלים הוא באמת - - יש עוד הרבה מה להיאבק. הדבר שבאמת שאהיה מאוד גאה בו אם יקרה בעוד 5 שנים בבחירות למועצת העיר בירושלים, אם יהיה הומו לא רק במרצ, אם יהיה הומו גם בשינוי, גם בליכוד, אולי גם בש"ס ואגודה.

מהסקר שהראו לי ב"זמן הורוד" 30% הם תומכי ליכוד בקרב הקהילה, אז לא הבנתי את ההפתעה.

אני מאוד אשמח אם יהיה חבר מועצה הומו בעיריית ירושלים מטעם הליכוד. זה תלוי במידה רבה בעבודה של הארגונים הקהילתיים, ובעבודה שלי ושל חברים נוספים. אני מודה לכם על ההקשבה, אני מקווה לייצג את הקהילה בכבוד ולא לאכזב. ירושלים היא לא העיר הפשוטה ביותר להומו להיות במועצת העיר. תוצאות הבחירות – ואני לא מתכוון לראש העיר, שדווקא הוכיח מידה רבה של סובלנות – שלחרדים ולדתיים יש 18 מנדטים במועצת העיר. הרבה דברים זה לא מאפשר, אבל עם עבודה נכונה וזהירה, יחד עם עזרה של כולכם, אולי נצליח להפוך את ירושלים לקצת יותר פתוחה, סובלנית וחופשית, ואולי קצת יותר ורודה. תודה רבה.

תודה. אני מבקשת שכל אחד יתמצת את הדברים, כי יש רשימה ארוכה. חה"כ ענבל גבריאלי, בבקשה.

אני רוצה להתייחס בתחילת דבריי לדבריה של גברת מיכל עדן, ואשמח גם להציג לה שאלה. אני שמחה על העקיצה הקטנה, ואסביר. אני חושבת שהנוכחות שלי כאן מדברת בעד עצמה ובעד העמדות שלי. שנית, לא התנגדתי לחוק, לא תמכתי בו. אני לא בעד הצעות חוק נקודתיות ספציפיות, שלוקחים את כל הקהילה ההומו לסבית ואומרים, בנקודה הזאת גם להם, ובנקודה אחרת גם להם, כאיזשהו נספח שלאט לאט צריך לתת לו כל מיני זכויות קטנות, כאילו אנחנו במשטר טוטאליטרי וזכויות אדם זה משהו חדש. מהסיבה הזאת לא תמכתי בחוק.

אני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות של הקהילה ההומו-לסבית נובעת מהזכות הבסיסית לשוויון. זה זכות שלא מעוגנת בחוק, זה משהו שנאמר ברוח מגילת העצמאות, זה משהו שלאורך השנים, בפסיקה, בג"ץ דן בזה, והכיר בזכות הזאת. עד היום בבית המשפט העליון הדעות חלוקות לגבי עובדת היות הזכות לשוויון זכות מנויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אני חושבת שזה מקור הבעיה.

שוחחתי על העניין הזה הבוקר עם חה"כ לשעבר הגברת יעל דיין. היא אמרה לי שיהיה לי קשה לעשות דבר כזה. אני מתחייבת כאן בפני כולכם, כי אני חושבת שזה לא רלוונטי רק לקהילה ההומו-לסבית, זה רלוונטי לכל החברה הישראלית. המאבק הזה הוא לא מאבק של הקהילה. אני כמובן מאוד בעד. אני חושבת שלכל אחד מאתנו יש את הזכות לאהוב את מי שאנחנו רוצים, בלי שהחברה תכתיב לנו את מי לאהוב, ולאן לנטות מבחינת הנטיות המיניות. המאבק הזה הוא לא רק שלכם, זהו מאבק של דמוקרטיה, של זכויות אדם בסיסיות לשוויון, ולא להיות מופלים מטעמים כאלה ואחרים, ובכל עניין נכנסים לשיקולים זרים. אני מתחייבת בפניכם שאנסה. אני מקבלת את דבריה של הגברת יעל דיין, היא בעלת ניסיון עשיר משלי, אני יכולה רק ללמוד.

עוד שתי נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן, זה לגבי הטענות שמופנות כלפי הקהילה ההומו-לסבית לגבי ההתבדלות. אני חושבת שהטענות האלה מגוחכות. בוודאי שתיווצר התבדלות, בוודאי תיצרו לעצמכם קהילה משלכם, שהיא כביכול מנותקת מהחברה, כי אתם סופגים את האפליה, הנאצה וההשמצות.

לנושא הליכוד. היו"ר, חה"כ גמליאל, ציינה את ההתפלגות של 30% של תומכי ליכוד. אני לא מתחייבת שאני מדברת בשם כל חברי הכנסת מהליכוד או בשם כל חברי תנועת הליכוד, אבל גם אני נדרשתי לשאלת הופעתן של טאטו בארץ, אתמול בוקר. בגדול אמרתי שזה יכול להיות פשע גדול למנוע מהן להגיע, כי יש כאן הגבלה של חופש הביטוי, הגבלה של האמנות, הגבלה של זכות יסוד בסיסית ולגיטימית בכל משטר דמוקרטי. נראה לי שהבעיה של רוב אנשי הליכוד, שמשום מה דבק בהם הטיקט הזה שהם אנטי הקהילה ההומו-לסבית. נראה לי שהבעיה היא שהם מנסים למנוע את החינוך לזה. אין להם בעיה לקבל את זה כעובדה קיימת, כחלק מהחברה, לא כחלק חולה בחברה, אלא כחלק אינטגרלי של החברה שלנו. להם קשה - ואני לא מתחייבת שאני מדברת בשם כולם – עם העובדה שרוצים לחנך לזה. הם טוענים שזה לא דבר טבעי.

יום הגאווה, שבוע הגאווה, שנת הגאווה, זה לא רק שלכם. מבחינתי זו גאווה לדמוקרטיה.

לגבי הנושא הזה, אני לא חושבת שאפשר לקרוא לאנשי הליכוד "הם", זו הכללה. זה שעד היום לא היו נציגים מטעם המפלגה בחזית, כלומר חברי כנסת מטעם הסיעה לא עמדו בחזית ואמרו שהם בעד שוויון מלא בין המינים, בלי שום קשר להעדפות מיניות - - אני טוענת שכן היו כאלה, לכן אי אפשר להגיד "הם".

גם לגבי החינוך, אני חושבת שזו סתירה לומר שני דברים, מצד אחד לקבל את הדברים, ומצד שני לא לחנך לקבל אותם כפי שהם. מה שלדעתי צריך להבחין בסוגיות האלה ה שאנחנו לא רוצים לעשות הכללות, ואף אחד לא רוצה לעשות הכללות גורפות. אחד הדברים שאני רואה לנכון, זה לא לעשות את הדברים שאמרו לי: תשאירי את זה למרצ ולמפלגת העבודה. אני רואה בזה חלק אינטגרלי, במיוחד של מפלגת שלטון, לייצג את כלל האוכלוסייה בצורה הטובה ביותר, בין היתר בנקודה החשובה שאנחנו דנים בה היום.

אני רוצה לתת לחה"כ זהבה גלאון לומר מספר מילים לפני שהיא הולכת. אני רוצה לציין את חה"כ קולט אביטל שהגיעה לזמן קצר להזדהות, והיא תכף תצטרך לעזוב אותנו, חה"כ אבשלום וילן שהיה כאן ונאלץ לעזוב, ואת חה"כ חיים אורון שגם היה להזדהות ונאלץ ללכת.

שלום לכולם, ברכות לכל מי שיושב כאן. אני מברכת אותך, חה"כ גמליאל על קיום הישיבה, ואני רוצה לייחד את הדברים שלי לחה"כ לשעבר יעל דיין. אני חושבת שזה שאנחנו יושבים היום כאן כמעט בנונשלנטיות, זה נראה כל כך טבעי וברור שיושבים כאן, זה בזכותה. אני עוד זוכרת בשנה שעברה, לפני שתיים ולפני 3, איזה דעות קדומות, איזו בערות, חשכה, התנגדות. אני חושבת שלא היינו יושבים כאן ללא מאבק תקיף, אמיץ ונחרץ שהיה, ואין לי ספק שיימשך, של חה"כ דיין, שלקחה לה את הנושא הזה של דאגה לקהילה כדגל, התייצבה כאן מול קבוצה מאוד קשה שהיה לה רוב פוליטי. התייצבה והביאה אותנו לכאן, ואני חושבת שזה שאנחנו נמצאים כאן כולנו זה הרבה מאוד בזכותך. אני מודה לך, וכולנו גאים וגאות, תרתי משמע.

אני חושבת שמפאת קוצר הזמן, אם נחסוך את מחיאות הכפיים, אז יהיו לנו קצת יותר דוברים, אז אתם תחליטו. לידיעתכם, בכנסת לא נהוג מחיאות כפיים. אני מבקשת את הגברת נורה גרינברג, מרכזת הלובי הפוליטי, לשאת דברים.

תודה רבה, חה"כ גילה גמליאל, חברי הוועדה, הגברת יעל דיין, מיכל עדן, מר סער נתנאל עזב אותנו רציתי לברך אותו לרגל כניסתו למועצת העיר ירושלים, לאחל לו שייצג לא רק את ההומואים והלסביות אלא גם את הבי והטראנסג'נדרים. אני בטוחה שהוא יעשה את זה.

באנו לדבר היום על הנושא המוניציפלי, לא על הנושא של תיקון מדרכות ופינוי אשפה, אלא על נושא של שוויון, של נוכחות, של זהות, של קהילה שהגיעה לפרק בחייה, שהיא לא צריכה לחפש לגיטימציה, ושהיא יכול להתייצב מאחורי זהותה ולתבוע את המגיע לה.

הייתי רוצה לייחד כמה מילים לסוגיה שממבט ראשון לא נראית כקשורה לנושא המוניציפלי, אבל אני מקווה שאת הקשר תראו בהמשך. בחיפה הורשע לאחרונה טראנסג'נדר בשם חן אלקובי בפרשה שהיא אחת המתקפות הקשות, הבוטות והחמורות ביותר מצד גוף ממסדי כנגד הקהילה ההומו-לסבית, בי וטראנס. יחד עם חן אלקובי, כל טראנסקסואל, ובייחוד כל טראנסקסואל לא מנותח, כל הומו, כל לסבית, כל טראנסג'נדר, הפך לקרימינל, לאדם שצפוי לעמוד לדין ולקבל עונש על עצם היותו מי שהוא. פרשת חן אלקובי, הורתה ולידתה בשנאה הומופובית ובבורות חשוכה שחשבנו שכבר עברה מהעולם.

לא כאן המקום להתייחס לפרטי ההתדיינות במקרה הספציפי של חן אלקובי. הוא הורשע על פי הודאתו, אבל יחד אתו הושבה על ספסל הנאשמים קהילה שלמה. קודם כל, כל הטראנסקסואלים שלא עברו ניתוח, כל הטראנסג'נדרים, כל ההומואים וכל הלסביות. אני כאן כדי להגיד שאולי חן אלקובי הודה, אבל אנחנו לא מודים, לא נשתוק ונצא להיאבק.

בחזרה לנושא המוניציפלי, אנחנו חיים במדינה שבה כנראה לנבחרי ציבור אין אחריות כלפי כלל הקהילה שהם אמורים לשרת. אם ראש עיריית קריית שמונה רואה לנכון להשתלח בקהילה ההומו-לסבית, בי וטראנס, ואם סגן ראש עיריית חדרה רואה לעצמו זכות לקרוא לסילוק ההומואים והלסביות והבי והטראנס מהעיר שלו, ואם פקיד ממונה, שהמשכורת שלו משולמת גם מכספי וגם מכספם של כל חבריי שחיים בתל-אביב, הרב של עיריית תל-אביב מוצא לנכון להשמיע דברי בלע כנגד הקהילה, ואיש לא פוצה פה ומצפצף, זה גם קשור ללגיטימציה שיש לפרקליטות להפליל ציבור שלם בפרשה של חן אלקובי. צריך שהכנסת תיתן את דעתה לעניין הזה. לגבי שום קהילה אחרת לא היו מוצאים נציגי השלטון המקומי זכות לעצמם לומר דברים, לקרוא לאלימות, להסית ולהדיח כנגד קהילה שלמה, שהיא גם חלק מהאזרחים שלהם. אנחנו כבר ראינו במדינת ישראל, אנחנו למודי ניסיון, מה קורה כשמשלחים, ואנשים מוצאים לנכון לקרוא לשנאה ולאלימות.

נקודות האור בשלטון המקומי. שמענו ואנחנו יודעים על התמיכה ועל הפתיחות והיחס שאנחנו מקבלים מעיריית תל-אביב, גם מעיריית אילת אנחנו מקבלים יחס נהדר. בבאר-שבע יש לנו יחס אוהד מאוד, שעדיין, לצערי, לא מיתרגם להקצאת משאבים, כמו שהיה צריך להיות. המסר שלנו הוא: איפה שלא נלך, אנחנו נמצאים בכל מקום, אנחנו אזרחים בכל עירייה, בכל מועצה מקומית, בכל קיבוץ, בכל מושב. השלטון המקומי הוא אנחנו ואנחנו השלטון המקומי, והגיע הזמן שאלה שממונים על השלטון הזה יידעו שאנחנו קיימים. תודה רבה.

תודה רבה. חה"כ חן.

המאבק למיגור האפליה נגד ההומואים והלסביות הוא חלק ממאבק רחב מאוד, שחורג לגמרי מהשאלה האחת של הומואים ולסביות או כל נטייה מינית אחרת. זה מאבק בין ליברליזם ושמרנות, זה מאבק בין אותה קבוצה באוכלוסייה שמאמינה שיש אמת אחת מוחלטת, שהיא האמת שלה, לבין החלק באוכלוסייה, שאני מאוד גאה להיות נמנה עליו, שחושב שיש הרבה מאוד אמיתות, שזה עניין של דעה והעדפה, ושכל אחד ואחת מאתנו רשאים לבחור את דרכנו, בלי התערבות, בטח לא של החברה, וגם לא אחד של השני.

אותה שאלה בדיוק מתעוררת לגבי רבים מאוד מהאספקטים של החיים שלנו. לגבי דת, לגבי תרבות, לגבי לבוש, לגבי איזה סרטים נראה, לגבי באיזה עיסוקים נעסוק. קו המים הוא ברור, קו המים בין ליברלים לבין שמרנות. זה קו המים שמבחין מפלגות שונות, וזה קו מים שמבחין בחלק מהמפלגות בין חברים שונים באותה מפלגה – ראה מקרה הליכוד. לכן, יש לך באותה מפלגה אנשים שהם יותר ליברלים או יותר שמרנים, ויש ביניהם חילוקי דעות.

אנחנו מדברים היום על נושא של מעורבות חברי הקהילה בבחירות המוניציפליות. זה מעלה שאלה לא פשוטה, וזה אם הנטייה המינית שלך היא בכלל נושא רלוונטי לשאלת ההתמודדות שלך במערכת הפוליטית. אומרים כאן כן. למעשה, במצב אופטימלי, אני חושב שכולנו נסכים שהתשובה היא לא. אילו היינו חיים בחברה אופטימלית, אוטופית אפילו, היינו מבינים שהשאלה של מה אני עושה עם בן או בת זוגי לא רלוונטית לשאלת איך אני אייצג במועצת העיר או בכנסת, וזה נושא שלא צריך בכלל לעלות.

אותה סוגייה, אולי ברמות עוצמה אחרות, עולה גם בשאלה של ייצוג נשים, וגם שם התשובה היא אותה תשובה בעיניי, והיא שיש תקופת ביניים שבה אנחנו חייבים - עד שנגיע למצב האופטימלי או מתוך שאיפה להגיע למצב האופטימלי הזה - לתת את הערך להצהרה ולדוגמה האישית. לכן אני חושב שחובתה של כל מפלגה שמקדשת את ערכי הליברליזם – ושינוי היא בוודאי מפלגה כזאת – לא רק לאפשר פלטפורמה פתוחה ללא אפליה על בסיס העדפה מינית, אלא גם לעודד התמודדות של קבוצות שמופלות לרעה, וזה בוודאי חברי הקהילה ההומו-לסבית, נשים מבחינתי גם.

אני חושב שדווקא בהקשר המוניציפלי יש יותר לגיטימיות מאשר בהקשר הכלל ארצי לייצוג סקטוריאלי. בכנסת אני חושב שאין לזה כל כך מקום, במועצת העיר הרבה יותר נכון ולגיטימי שיהיו נציגים של הקהילות השונות בעיר ויאמרו את דברם, וגם בהקשר הזה אני חושב שהתשובה היא, שצריך לעודד נציגים של הקהילה. בוודאי ברור שהקהילה כקהילה, צריכה לתמוך בנציגים שלה, קודם כל לעודד אותם להתמודד, להיחשף, לתת את הדוגמה ולהצהיר את האמירה שבוודאי לא קלה לחלק מהחברים, להיעמד באור הזרקורים. הקהילה, ואנחנו כולנו צריכים לתת את התמיכה לזה, כי זה דבר נכון.

לפני שהייתי כאן, הייתי חבר מועצת עיריית חיפה. בחיפה התקבלה החלטה שעיריית חיפה לא תפלה זוגות שהם בני אותו מין, ביחס לזוגות אחרים. זה הצד הטוב, ה- bad news זה שלא נותנים שום דבר גם לזוגות ההטרו-סקסואלים. לעניין האמירה של הגברת עדן בעניין הממשלה, הממשלה של קהילת ההומו-לסביות צריכה להיות הוועדה הזאת. איפה שיש בעיות של אפליה כלפי הקהילה, בוודאי חברי הוועדה הזאת, ואולי גם חברי כנסת אחרים, צריכים להיות הכתובת כדי לפתור את העניין הזה. לא צריך לפנות לחברת מועצת עיר מתל-אביב, טובה ומוצלחת ככל שתהיה כדי לעשות את זה. זה למעשה תפקידנו להתקשר לעיריית כפר-סבא, ולתת להם על הראש. תודה.

תודה רבה לחה"כ חן. מלבד הדוברים שהם חברי הקהילה וחברי הכנסת, אני חושבת שלא פחות חשוב, לשמוע גם את נציגות ההורים. נמצאת אתנו הגברת דבורה לוז שרוצה לדבר.

לא התכוונתי לדבר, אבל הרגשתי שאי אפשר בלי מילה מההורים. עד כמה שאני רואה אני פה הנציגה היחידה של ההורים. בישיבה הראשונה שהייתי הייתה הישיבה המפורסמת שעוזי אבן ושרון יצאו מן הארון. בכל פעם שאני מגיעה הנה אני מתרגשת מחדש לזכר אותה ישיבה מרגשת ונפלאה שהייתה אז.

הרבה מאוד השתנה מאז. אנחנו, עמותת תהל"ה, שזה ראשי תיבות של תמיכת הורי לסביות והומואים, פעילים כבר כ-13 שנה, בזכותו של יונתן ונילוביץ', שהוא היה הוגה הרעיון. אנחנו עוזרים להרבה מאוד הורים, אנחנו עוזרים להרבה מאוד ילדים שיותר קל להם לקבל את עצמם, ויותר קל להם שההורים שלהם לומדים על הנושא. מתברר להם שהומואיות או לסביות אינה סטייה, ואינה רצון רע של הילד להרגיז את ההורים בגיל ההתבגרות. אם הילד מכיר בנטייתו המינית ומבין שהוא אינו יכול להתחתן עם בן המין השני, אלא הוא רוצה לחיות עם בן אותו מין, כלומר בת עם בת ובן עם בן, ההורים צריכים לקבל את זה, גם אם לא תהיה להם חתונה וכל הדודות יהיו מוזמנות. אגב, כמה מהחתונות היפות ביותר שהשתתפתי בהן היו חתונות של שתי בנות או שני בנים, ואני מקווה שזה ייכנס גם כן לתרבות שלנו.

נורה אמרה ש"אנחנו בכל מקום", אנחנו ההורים, בכל מקום. יש יותר הורים מטראנסג'נדרים. אנחנו בכל מקום, והוועדה הזאת נורא חשובה לנו. כל מה שמדובר פה ומוחלט פה הוא עזרה גדולה מאוד להורים שעוד לא יודעים ולהורים שכבר כן יודעים. תודה רבה על ההתקדמות האדירה שזכינו לה בזכות יעל דיין וכל האחרים. תודה, ותמשיכו ככה.

תודה. חה"כ ברונפמן, בבקשה.

אני רוצה לברך את שתי יושבות ראש הוועדה. אני אתחיל מהגברת יעל דיין, כי אני חושב שהרבה בזכותה הקהילה מתכנסת פה בראש מורם ובתחושת גאווה אמיתית. מילה טובה, למרות חילוקי דעות אידיאולוגיים שצצים בינינו פה ושם, אני רוצה לברך את חה"כ גמליאל על האומץ הציבורי לכנס את הישיבה, ולשאת את הדברים שנשאת, למרות הלחץ, כפי שאני יודע שהיה עלייך בליכוד.

לא היה עליי לחץ מהליכוד בכלל.

ככה גונב לאוזניי, אבל זה לא חשוב כרגע. לא הבנתי את ההקשר בין הישיבה שהוקדשה לעשור של המצעד וחודש הגאווה, לבין הרשויות המקומיות. אני חושב שאת הרשויות המקומיות אפשר היה לייחס לישיבה שהיא ישיבת עבודה, והזמין את ראשי הרשויות המקומיות. הם הוזמנו ולא באו? אז זה עוד יותר גרוע. אני שוב מברך על קיום הישיבה, ועל הזכות הגדולה של הגברת יעל דיין בקיום הישיבה הזאת.

תודה רבה. מר דני סביץ' מהבית הפתוח הירושלמי, בבקשה.

עברנו חודש מסובך ומרכב. שמחנו שסער נתנאל נבחר, מזל טוב לכולנו, לקהילה. כמה ימים אחרי זה נהרג בפיגוע בירושלים חבר הקהילה והמתנדב בבית הפתוח. להבדיל משנה שעברה, העירייה בכלל לא העלתה כשאלה אם לתלות דגלים בירושלים, והאם המימון לתליית הדגלים יבוא מהעירייה. הבג"ץ שהגשנו בשנה שעברה פעל. יחד עם זה, כמה ימים אחר כך חיבלו בדגלים. זו ירושלים, וככה היא מתנהלת, בעליות וירידות, במאבקים בלתי פוסקים ונקודתיים.

ראש העיר הנבחר, מר לופוליאנסקי, נדרש לא אחת במהלך מסע הבחירות שלו לקהילה, וליחסו למצעד הגאווה. אם אצטט רק שני משפטים שהוא אמר: "לכל אחד יש את המצעד שלו ואין קבוצה פסולה." הוא גם הרחיב ואמר: "אני לא צריך לחשוב מי הוא הומו או לסבי, העירייה צריכה לתת שירות לכולם". אני קורא לו להרים את הכפפה.

היחסים בין הבית הפתוח והקהילה בירושלים, לעיריית ירושלים מורכבים, והם עם עליות וירידות. ראש העיר הקודם שמח לתמוך בקהילה במילים אבל לא במעשים. הפקידות הנמוכה תמיד תומכת בקהילה, אבל כשזה מגיע קצת יותר גבוה, אנחנו נתקלים לא אחת בקשיים. אני חושב שקל לשכנע אפילו את עיריית ירושלים לתמוך במצעד הגאווה, אפילו לממן אותו בצורה חלקית, לתלות דגלים. אלו דברים נראים. הדברים הלא נראים הם הקשים.

גם אני חייב להתייחס לראש עיריית ההומואים, שהזכירה הגברת מיכל עדן. בירושלים אנחנו מתמודדים עם קבוצות מיעוט בתוך הקהילה, שמגיעות אלינו מידי יום. אני לא יכול שלא להזכיר פה את ההומואים הדתיים והחרדים, את ההומואים הפלסטיניים, שאפילו להגיע היום למרכז העיר יש להם בעיה. לאותו הרוג, אלן ביר זכרונו לברכה, יש היום שתי "שבעות" שמתקיימות בעיר. משפחתו הביולוגית יושבת שבעה, ומשפחתו הנבחרת יושבת שבעה בבית חברו. הדברים האלה קורים כל הזמן בירושלים.

כנראה, לצערנו, שרק הקהילה יודעת למשל לארגן שבעה לחבריה ולתמוך בחבר. רק הקהילה יודעת לדאוג לאותו הומו פלסטיני שמגיע אלינו חבול, בגלל שמשפחתו גילתה את נטיותיו. רק הקהילה יודעת לתמוך בכל אותם אנשים עם מצוקות מאוד קשות. אני קורא לאורי לופוליאנסקי לתת שירות לכולם, לעזור לקהילה ביום יום, לא רק במצעד הגאווה. לעזור בעובדים סוציאליים, לעזור במקום, לעזור בהקמת "בית דרור" ירושלמי, לעשות את כל הדברים שהעירייה והרשות המקומית צריכה לתת לכל התושבים. תודה.

תודה. אני מבקשת את מר מיקי כספי, יו"ר סניף קריית שמונה והגליל העליון של האגודה לשאת דברים.

תודה לכולם. אני מגיע לכאן ברגשות מעורבים. כילד שגדל בגליל והיה קצת שונה משאר חבריו, בלי שיהיה לו עם מי לדבר, להתייעץ ולחלוק את השונות. היום לגביי, יש ע מי לדבר, זה קו התמיכה והייעוץ שלנו שפועל יומיים בשבוע בסניף האגודה בקריית שמונה.

מזה שנתיים שסניף האגודה בקריית שמונה משרת את תושבי העיר, הגליל העליון ורמת הגולן, מספק תמיכה בקו סיוע, קבוצות נוער לתמיכה והידברות, מטפל בהורים ובני משפחה הזקוקים לסיוע, וחושף את הנושא לכלל הציבור. מדריך אנשי מקצוע מתחום הרווחה והחינוך באזור הצפון ועוד. כל הפעילות החשובה הזו מתבצעת על ידי אנשי הסניף בהתנדבות.

מאז שנתיים שאנחנו מנסים לפגוש את ראש העיר, ללא הצלחה. כתושבי העיר המשלמים מסים, עובדים ותורמים לעיר ולאזור כולו, המביאים לאזור תרבות, אמנות ותיירות, והמסייעים לתושבי האזור מהקהילה ולמעגלים המשפחתיים הסובבים אותם, אנו זועמים. ראש עיר אמור לטפל בכל האוכלוסיות הקיימות במסגרת יישובו, כולל אוכלוסיות שיש לו קושי בהזדהות אתם. עליו כראש עיר למלא את תפקידו ללא כל אפליות, ולנסות למצוא דרכים לשיתוף פעולה.

ברקע דרישת הסניף שלנו לשיתוף פעולה עומדים ניסיונות מאוד גרועים של טיפול מאוד לקוי בנושא מצד גורמים ברשות על רקע של חוסר ידע. בימי עיון שקיימנו לא השתתפו אנשי מקצוע מקריית שמונה, השתתפו מקיבוצים ומושבים. בשנה שעברה נערה בת 17 נקלעה למצוקה חריפה, הטיפול של אנשי הרווחה העירוניים נמשך מעל לחצי שנה ונכשל, עד שבסופו של דבר נמצא הפתרון באמצעות אנשי הסניף וגורמים אחרים, לא עירוניים. בימים אלו אנו מתמודדים עם מצוקה דומה של נער בן 16, וניסיון להיעזר בשירותי הרווחה בעיר נדון לכישלון. גם כאן, אנחנו נאלצים לסייע.

ידוע לנו מצבה הכלכלי של העירייה, ולכן אין אנו מבקשים תמיכה כספית ישירה. אנחנו מבקשים להעמיק את הידע של עובדי הרווחה מהרשות בנושא, אשר על פי מחקרים גורם לשליש התאבדויות בני הנוער. אנו מבקשים הקצאת קו טלפון עבור קו המצוקה של הסניף, אנו מבקשים תקן לעובד סוציאלי, שינחה וילווה את מתנדבי האגודה בסניף. אנו מבקשים סיוע בהבאת מרצים ושליחת מתנדבים ובני נוער למרכז, לשם הכשרות ומפגשים כלל ארציים. אנו מבקשים סיוע במקום לפעילויות הסניף, ואנו מבקשים שמערך הסיוע הניתן לנוער, בוגרים והוריהם יפורסם במסגרת השירותים שנותנת העירייה.

חשוב מכל, יש להוקיע באופן חד משמעי מעל בימה זו כל איש ציבור אשר יוצא אל התקשורת עם אמירות המבטלות זכויות של ציבור. במקרה שלנו: הקהילה ההומו לסבית, בי וטראנס. מדינת ישראל עמדה לא מזמן, עם הרצחו של רבין ז"ל, על כוחה של המילה. לא פלא שלא עבר שמן רב מהתבטאויותיו חסרות התבונה של מר ברביבאי, ראש עיריית קריית שמונה, עד שצויר צלב קרס וכתובות נאצה על דלת סניף האגודה בקריית שמונה.

אתם חברות וחברי הכנסת, בידיכם הכלים החוקיים לגרום שנער בשדרות, נערה ביקנעם או טראנסג'נדר בצפת, יזכו לסעד מקצועי, הבנה וכבוד האדם על ידי עובדי הרשות שבה הם גרים.

לסיום, חשוב לציין שהתמונה האיומה המצטיירת אינה נחלת הגליל כולו. ראשי המועצות בזמנו, שמחו לשתף פעולה עם פעילות הסניף ומסייעים לו כמיטב יכולתם זו השנה השניה. תודה.

תודה. תום ענבל, מרכזת פורום הנשים של סניף תל-אביב של האגודה.

שלום לכולם. אני פה בכובע כפול, גם כמייצגת של סניף תל-אביב, וגם כמייצגת של פורום הנשים. רציתי להתחיל בתודה לעיריית תל-אביב, שנותנת דוגמה של איך רשות מקומית אמורה לתפקד בכל הנוגע לקהילה. לא שאין לאן להתקדם, יש עוד הרבה מה לעשות, אבל עובר פה מסר ברור, שאני מקווה שיעבור גם לרשויות אחרות.

אני רוצה להסתייג מדבריה של הגברת מיכל עדן. יש לנו ממשלה אחת, והקהילה היא בכל מקום, ודווקא היום כדאי לשים דגש על הפריפריה. בתור אחת שעברה כמה וכמה עיריות ומועצות מקומיות במהלך חיי, אנחנו באמת בכל מקום. חשוב מאוד שהכנסת והממשלה ייקחו אחריות לקהילה בכל מקום שהיא נמצאת, ולא יפילו את העניין על תל-אביב, ולא על מפלגות מסוימות, אלא שהאחריות תהיה מקיר לקיר.

הקהילה בתל-אביב דומה לקהילה מאוד גדולה, מאוד חזקה. אני מקווה שהכוח היחסי שלה, והמספרים היחסיים שלה בתל-אביב יתבטאו יותר ויותר גם בתמיכות, וגם בשיתוף פעולה יותר ויותר צמוד עם העירייה. סניף תל-אביב הוא סניף מאוד גדול וותיק, הוא מספק גם שירותים של מתנ"ס וגם שירותים של מועצה מקומית. אם אנחנו מקבלים עובדים סוציאליים, קווי תמיכה, מערך סיוע, מערך משפטי, ספרייה, חוגים, קבוצות תמיכה קבוצות חברתיות ועוד פעילויות שאי אפשר עכשיו לפרט, וגם יש המון פעילויות שנעצרות בגלל חוסר תקציב.

לפני כחצי שנה הוקם בסניף פורום נשים. לראשונה מזה הרבה זמן שיש גוף נשים חי, גדול וחזק באגודה, ובעקבותיו קמו פורומים דומים בסניפים אחרים, בין היתר באילת ובסניף גליל עליון. פורום הנשים נתקל בבעיות חמורות, צרכי הקהילה של הנשים, הקהילה של הלסביות, ושל הבי-סקסואליות וגם של טראנסג'נדריות, שבוחרות להצטרף כחלק אינטגרלי מהפורום – אלה קהילות חלשות יותר. מדברים הרבה על השקל הורוד ועל הכוח של הקהילה ההומו-לסבית, אבל יש פה גם חולשה של הקהילה, יש צרכים של נשים שהן במעמד כלכלי וחברתי נמוך יותר, מעצם היותן נשים. אני לא צריכה לספר על זה לוועדה הזאת. לכן, יש לנו בעיה כפולה, יש דיכוי כפול, אפליה כפולה, ויש צורך חזק של נשים בקהילה גם לזכות בתמיכה מהרשויות, וגם לזכות בתמיכה בתוך הקהילה.

בעבודה בסניף תל-אביב אני רואה עוד קהילות שהן מקופחות מתוך הקהילה ומחוץ לה, והייתי רוצה להזכיר בכמה מילים את האוכלוסייה המבוגרת של הקהילה. אני יודעת שזה מוזר שאני מדברת בשמם דווקא, אבל זו קהילה שהולכת וגדלה. כל מי שנמצא כאן סביב השולחן הולך ומגיע ליום שגם הוא יהיה מהקהילה המבוגרת. זו קהילה שיש לה צרכים מיוחדים, ואלה צרכים שלא באים לידי ביטוי לא ברשויות המקומיות, לא ברשות הרווחה, לא בשום משרד שאמור לקחת עליהם אחריות. זו קהילה עם פחות תמיכה מבני משפחה, עם מערכת חברתית פחות חזקה, יש להם פחות על מי ליפול.

רצינו להקים מעין מסגרת יומית באגודה, אין לזה תקציב. רצינו להקים איזושהי מסגרת של ביקורים לאנשים שאין להם מסגרת ומשפחה, ליצור איזושהי מחויבות אישית, כמו שיש בבתי הספר. כל אלה הם רעיונות שמאוד חשובים לי אישית ולסניף, יש עוד דרך ארוכה. זה בכל הארץ. הייתי רוצה שתיקחו את זה לתשומת לבכם, גם ברשויות המקומיות, וגם בוועדה.

סניף תל-אביב נותן שירותים גם לכל גוש דן וקצת לשרון: רמת-גן, בני-ברק, גבעתיים – אין לו מענה לא מצד הרשויות המקומיות שלו, ומצד שני, כשבאים אלינו ומבקשים דברים ספציפיים, ידינו כבולות בגלל שהעירייה, עם כל הרצון הטוב, לא יכולה לקחת אחריות על אזור שלם. תודה רבה.

תודה לך. אני רוצה להעביר את זכות הדיבור ליניב וייצמן, יו"ר ארגון הנוער של האגודה.

אני עומד בראש ארגון הנוער של האגודה. יום חמישי היה כנס היסוד של הארגון. הארגון עדיין לא מוכר על ידי משרד החינוך, ועדיין לא מקבל תמיכה כמו מאות ארגוני נוער אחרים, ודבר שני, הארגון מייצג נוער בכל מקום. ארגון הנוער פועל ב-14 סניפים ברחבי הארץ: קריית שמונה, טבריה, כרמיאל, נתניה, כפר-סבא, תל-אביב, פתח-תקווה, ראשון לציון, חולון, רחובות, קריית גת, אשקלון, באר-שבע ואילת. בחיפה וירושלים יש קבוצות נוער, הן לא שייכות לארגון שלנו, הם ארגונים עצמאיים.

הנוער של העיר הוא לא רק באחריותנו, הוא באחריות העירייה, מערך החינוך והרווחה של העירייה. נשמח לקבל עזרה, כמו שזה קורה בכפר-סבא, פתח-תקווה ותל-אביב, שהעירייה תומכת ונותנת מענה. תודה.

תודה. חה"כ לשעבר יעל דיין צריכה לעזוב אותנו, והיא בקשה לומר משהו.

שוב תודה. אני מצטרפת לכל מי שמברך. אני רוצה לומר שעיקר ההישג זה בבנאליזציה של העניין. אם היום, ב-2003, היה צריך אומץ פוליטי – ואני לא רוצה להקטין מהמושג אומץ פוליטי – לעלות על הבריקדה הזאת, לא הייתי יכולה להגיד שההישגים שלנו הם בעלי משמעות. היום זה בנאלי, זה שגרתי. יש עוד דרך ארוכה לצעוד בה, אבל אני שמחה שזה לא צריך להיות במושגים דרמתיים, לא של בא-גד שקושר את עצמו בשלשלת לשערי הכנסת, לא של נסים זאב ויאיר פרץ שהולכים ליו"ר הכנסת ואומרים שהם יעזבו את הממשלה אם הכנס הזה יתקיים. ירדנו מהדרמות, עכשיו יש עבודה.

כשנאמר כאן – ואני מצטרפת לזה – שזה חוצה קווים, ובליכוד 30% ועוד, אני אומרת כח"כ לשעבר: הוכחות. יש כאן כפתורים ולוחצים עליהם. בבקשה להעלות את החוקים, שעד עכשיו בגלל התנגדות הליכוד והחרדים לא היה לנו רוב, בבקשה להוכיח את ה-30% האלה. אני לא מדברת על שום דבר אבסטרקטי. הכנסת זה תקציבים, זה חקיקה, זה דעת קהל וזה הזדהות עם הגופים שבשטח. את ההזדהות עם הגופים שבשטח אנחנו מוצאים במפלגות כולן. עכשיו בבקשה להוכיח את עצמכם, בבקשה ללחוץ על הכפתורים, בבקשה להוביל את המאבקים, בבקשה להביא את התקציבים ולהביא את התוצאות כי זה המדד האמיתי הפוליטי לכל הדברים היפים, שאני שמחה שאנחנו שומעים על שוויון והכרה בזכויות. אני מתנצלת שאני עוזבת קצת לפני הסוף, תודה רבה.

תודה לך. גברת עירא הדס, בבקשה.

אני מייצגת את קל"ף. אני מצירה שקל"ף נדחקה לתחתית הרשימה, כי זה בכל זאת אחד הארגונים הארציים הגדולים והחשובים שמתנהלים בארץ כבר מאז שנת 1987, עם פעילות ארצית. קל"ף מאגדת נשים בכל הארץ, פועלת למען מציאות שבה נשים וגברים - -

בנפרד מהאגודה?

בנפרד לחלוטין. לקל"ף יש מטרות ברורות לפעול למען שינוי חברתי וליצור מציאות שוויונית. להוות בית לקהילה הלסבית פמיניסטית בכל הארץ. הוצגה כאן תמונה שבתל-אביב הכל ורוד ויפה, ואני רוצה לציין שהסניף התל-אביב בו קל"ף פועלת, שממוקם במקלט שנתנה העירייה ביד אליהו, לפני מספר שבועות הייתה בו פריצה ושריפה, מה שגורם לנו לחשוב שעדיין המצב גם בתל-אביב, רחוק מלהיות מספק ומשביע רצון, ועדיין נדרשת גם בתל-אביב פעילות מאוד אינטנסיבית גם של הקהילה כולה, ושל עיריית תל-אביב כרשות.

אני אצמצם את דבריי לנושאים שלא הועלו פה. לא נדון כאן בכלל הנושא של הורות. אנחנו כארגון לסבי פמיניסטי, מייצגות נשים רבות שהם אמהות שמגדלות ילדים, במסגרות שלא מוכרות היום על ידי הממסד ועל ידי המדינה. חשוב לי לציין שתלויים ועומדים היום 3 תיקים שונים בבית המשפט העליון, שנוגעים בהכרה בהורות ההומו-לסבית. שניים מהתיקים, שמטופלים על ידי האגודה לזכויות האזרח ועל ידי ארגון משפחה חדשה, נוגעים לרישום של אימוץ שנעשה בחו"ל, שזו לכאורה סוגייה פשוטה יותר, כי האימוץ כבר נעשה וכל מה שנדרש פה הוא לאמץ. אני קוראת מכאן לשר הפנים החדש, מר אברהם פורז, להסיר את ההתנגדות שהציבו - -

פניתם אליו?

נעשתה פנייה, ואני מניחה שייעשו פניות נוספות. אני רוצה לקרוא אליו מכאן להסיר את ההתנגדות שקודמיו בתפקיד הציבו לרישומים האלה, כי זו התנגדות שאינה במקומה, ויש מקום לרשום – לפחות בשלב הזה – את האימוצים שנעשו בחו"ל – ואין כל מקום להגבלה מהסוג הזה.

התיק ה-3 שתלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, שבו אני מייצגת זוג לסביות שמגדלות ביחד את הילדים שכל אחת מהן ילדה, בא לפתור את בעייתן של לסביות רבות שרוצות אימוץ מכוח חוק האימוץ הישראלי, ולהכיר בהורות המשותפת הזו. בבית המשפט המחוזי, לשמחתי, כבר הייתה שופטת אחת שתמכה בבקשתנו להתיר את האימוץ, אלא ששניים אחרים התנגדו. עכשיו אנחנו מצויים בערעור בבית במשפט העליון בסוגייה הזאת, ואני מאוד מקווה שתצא משם סוף-סוף קריאה והכרה במציאות חייהם של מאות נשים וילדים שבפועל גדלים במשפחות הומו-לסביות, עם שתי אימהות, לפעמים גם עם שני אבות.

כבר הושג תקדים חשוב בעניין הזה, וזה האפשרות לקבל אפוטרופסות לאם הלא-ביולוגית, ולאפשר לפחות תפקוד בחיי היום-יום של המשפחות הללו. המאבק ממשיך להתקיים בבתי המשפט בהקשר של נושא הדיון כאן, של הרשויות המוניציפליות, בנוסף לקשיים שמשפחות הומו-לסביות נתקלות בחיי היום-יום, יש בעיות שנובעות מעצם העובדה שאין מודעות מספקת לנותני השירותים השונים ברשויות, אם זה בטיפות החלב או בגנים או בבתי ספר או במוסדות שונים שנותנים שירותים קהילתיים. שוב ושוב גם הורים וגם ילדים נתקלים בבורות באפליה, שאין להם מקום. יש בנוסף לדברים הרבים שהוצגו כאן, צורך דחוף מאוד לערוך מערך הסברתי לבעלי ובעלות תפקידים שמעניקים שירותים קהילתיים שונים, כדי ללמד אותם שיש מגוון רחב מאוד של משפחות אלטרנטיביות, לרבות משפחות הומו-לסביות, וצריך לתת גם להם את הזכות השווה להשתלב בלי דעות קדומות, ובלי ליצור סבל מיותר לילדים ולהוריהם.

לסיום, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להציג בפניכם מגזין חדש שקל"ף מוציאה לאור, שנקרא פנדורה, ונועד להוות כלי ביטוי ייחודי לתרבות הלסבית. קבלתי אישור מיוחד מהוועדה להביא לכאן מספר עותקים, ואני מזמינה כל אחת ואחד לקחת עותק וליהנות ממנו. תודה.

ברשותכם, אני יוצאת ל-5 דקות, חה"כ חן יחליף אותי. גברת שרון אורן חן בבקשה.

צהרים טובים. אני רוצה לברך אותם חה"כ גמליאל על קיום הישיבה. חיפה תמיד מצטיירת כעיר סובלנית, ליברלית, מעורבת, אבל זה תמיד מתחיל ונגמר ברמת ההצהרה. לפני שנה, כשחנכנו את בית הפורום החיפאי, נאלצנו להפעיל לחץ תקשורתי אדיר על עמרם מצנע, כדי שיגיע לאירוע, גם בעזרתה של יעל דיין. הוא בסופו של דבר הגיע, הביע תמיכה בלתי מסויגת ומחויבות לתמוך בקהילה ובבית. באותו שבוע, חה"כ חן, שהיה אז מועצת עיר, הגיש הצעת חוק עזר עירוני להשוואה, שזוגות "גייז" וזוגות "סטרייטים" בכל השירותים העירוניים. ההצעה הזאת, למיטב זכרוני, הועברה להנהלת העיר ונתקעה שם.

לא, היא הועברה להנהלת העיר, והיה שם דיון, הזמינו. בסוף התקבלה החלטה בהסכמה, שזה יתקבל לא כחוק עזר עירוני – זה באמת לא מתאים לחוק עזר עירוני – אלא כהחלטה. אז לא נותנים לכולם במידה שווה.

הדרמה הגדולה התחוללה דווקא החודש. למי שעדיין לא יודע, ביום שישי הקרוב הולך להתקיים מצעד הגאווה הראשון של העיר חיפה. הוא יהיה על גלגלים. פנינו לעיריית חיפה כדי לפרוע את השטר של עמרם מצנע, ולראות במה עיריית חיפה תתמוך. לתדהמתנו, נתקלנו בביטויים קשים, כמו: תחזרו לתל-אביב, תלכו לים. עוזר ראש העיר התבטא בחריפות גדולה נגד קיומו של המצעד, גם אחד מהמועמדים לראשות העיר התבטא בהחלט כנגד המצעד. לשמחתנו, הוא לא זכה. בסופו של דבר, אני יכול לבשר שלאחר לחץ תקשורתי נוסף שהפעלנו על עיריית חיפה, ובהתערבותה של השרה לאיכות הסביבה, פרופ' יהודית נאות, לפני 4 ימים קבלנו אישור סופי שעיריית חיפה תשתתף במימון מצעד הגאווה של חיפה, וזו הפעם הראשונה שאנחנו מקבלים מימון ישיר לאירוע של הקהילה. אנחנו מקווים מאוד שנצליח לפתוח ערוץ הידברות חדש עם כניסתה של שינוי למועצת העיר עם 5 הנציגים שלה.

אני חושב שבשבוע הגאווה ראוי היה שנתרכז גם בנאורות כלפי פנים, שלדעתי זו היום אבן הנגף העיקרית של אירועי הגאווה.

תודה. מר גיל גן-מור, בבקשה.

אני מייצג את האגדה לזכויות האזרח, שתמיד עמדה ועומדת ברא שהמאבק של הקהילה לשוויון שכויות. בשבוע שעבר הגשנו ערעור מס שבח בשמם של אדיר שטיינר ובן זוגו.

אני רוצה לדבר על נושא שהוא כל כך פופולרי, אבל הוא מאוד חשוב, והוא מדבר גם על הזכויות הכי בסיסיות, שזה הזכות לחיים, לחירות ולכבוד. אני מתכוון לבעיה של ההומואים הפלסטיניים שמגיעים לישראל. אני לא רוצה לדבר על מה קורה בשטחי הרשות, אבל ישנם הומואים שמתגלה דבר נטייתם המינית במקום מגוריהם, וברגע שזה מתגלה הם נתונים לאיומים של הרשויות והם בורחים לישראל. אנחנו קוראים להם שוהים בלתי חוקיים בישראל, אבל לדעתי, ואני חושב שתסכימו אתי, בן אדם שבורח בגלל שהוא נתון לאיומים על רקע המינית או הגדרתו המגדרית, הוא פליט לכל דבר. לאחרונה חלה הרעה ביחס של הרשויות הישראליות לאותם הומואים פלסטיניים ששוהים פה. חלק מהם נעצרו והועמדו למשפט, שניים מהם כבר גורשו, ועכשיו יש בחור עזתי שנתון במעצר בית, והגירוש שלו מעוכב כרגע על ידי שר הפנים, שאמר שהוא יבדוק את הנושא.

ברמה הלאומית או ברמה של שר הפנים – אני שמח שיש פה ח"כ משינוי – צריך להבין שגירוש הוא הרבה פעמים לשלוח אנשים לעולם מאוד אכזרי. שולחים אנשים אחרי שהם היו הרבה זמן בישראל, וכולם כבר יודעים שהם הומואים. לא רק שהמשפחה שלהם כבר הכריזה עליהם כמתים, ופתאום הם חוזרים לכפר, אלא שהם גם מואשמים בשיתוף פעולה עם ישראל. אני חוב שאנחנו צריכים לתת את הדעת לגבי סוגיית הגירוש, ולחשוב על פתרונות יצירתיים מה עושים עם האנשים האלה.

לגבי הפן המקומי, יש הרבה בעיות של הומואים, לסביות, טראנס ובי. כשהם נמצאים בישראל הם נתקלים בעוד בעיות, שהן לא פחות אקוטיות. הם מגיעים לפה חסרי כל, אין להם מקום שינה, הם נתונים ללחצים של אנשים, בגלל שאין להם כלום. אני חושב שהרשויות המקומיות צריכות למצוא פתרון גם לאנשים האלה, אם זה המערכת הסוציאלית, מערכות הרווחה, וגם לחשוב על איזו קורת גג. בסך הכל, האנשים האלה לא עשו דבר רע לאיש.

דבר שני, שקשור לשהייה שלהם בישראל, זה שאין שום פורום, נכון להיום, בארץ שמוכן לדון במעמד שלהם בישראל, או על איזשהו מעמד זמני עד שימצאו להם מדינה שתקלוט אותם.

הבעיה הזאת היא יותר מקיפה, זו גם בעיה לאומית ביטחונית.

השר פורז התייחס לנושא ההומואים הפלסטיניים, הא למד על כך מסרט צרפתי שנקרא "לצאת מן הארון". לקבוע מדיניות לפי סרט צרפתי עם ג'ראר דפרדייה, נראה לי מוזר. הטענה שעכשיו רבבות פלסטיניים יבואו לארץ היא - - הוא אמר שיבדוק את זה.

אם הוא אמר שיבדוק את הנושא, אני מניח שיעשה את זה בקרוב.

אם לסכם בצורה אופטימית, לאחרונה היה בחור – אני לא יודע מה הנטיה המינית שלו – שעונה בשטחים. הוא הגיע לירושלים וזוג ירושלמי הסכים לארח אותו בביתו, ונתנו לו אשרה. אני חושב שזה יכול להיות מודל מצוין לטפל גם במקרים של הומואים, שנמצאים בישראל.

תודה. חה"כ רשף חן צריך לצאת. אני רוצה להודות לך, היחיד בין חברי הכנסת שהיה פה במהלך כל הישיבה והקשיב לכל הדוברים, אחרי שהוא דיבר. יישר כוח.

הזכירו פה את המועמדים לרשויות המקומיות. שכחו מועמד נוסף מטעם מרצ בבאר-שבע, זה ניר להב.

כבר באפריל 2002, באסיפה הראשונה של המועצה קראנו לכל חברי הקהילה אל"ף, להתפקד לכמה שיותר מפלגות, בי"ת, לרוץ לכמה שיותר תפקידים. אני שמח לשמוע שגם בבאר-שבע יש לנו עכשיו מועמד, כל הכבוד לסער שמתחיל עכשיו את המשימה, ותודה למיכל שמסיימת עכשיו את הקדנציה. יש הרבה עבודה. אנחנו מקווים שכמה שיותר מפלגות יהיו מעורבות בבחירות לכנסת. היו 4 מפלגות שפנו לקהילה, זה בהחלט מכובד, ואנחנו מקווים שמישהו יצליח גם בליכוד להרים את הכפפה, ושישה גם שם איזשהו פורום.

בדו"ח השנתי האחרון שלנו הקדשנו את פרק ההוקרה לוועדה לקידום מעמד האישה, לכבוד מלאות 10 שנים לפעילות הוועדה. הוועדה הזו מאוד חשובה לקהילה, אנחנו רואים בה הזאת אבן דרך בפעילות שלנו. יש המון דברים שאנחנו זקוקים בהם לעזרת הוועדה, יש כבר נושא על הפרק. אני גם רוצה להודות לגברת דנה גורדון , מנהלת הוועדה, שעוזרת לנו רבות, ועזרה לנו גם באיסוף החומר לכתוב את הפרק.

חזרתי אתמול מטורונטו, הייתה שם פעילות בעיר לנישואים של הומואים ולסביות. ביום חמישי האחרון עבר בבית המשפט חוק - אחר כך זה לא נפל בעירייה - ומיום חמישי האחרון, בכל מחוז ויקטוריה – רבע מקנדה – קיים אישור לנישואים של הומואים ולסביות, וזה האזור הכי גדול בצפון אמריקה שזה קיים. השתתפתי גם באחת החתונות של זוג יהודים שהתחתנו בטורונטו, היה מרגש, מי ייתן ונגיע גם אנחנו לשם.

תודה. הגברת חווה ברנע, בבקשה.

שלום לכולם. אני מסיימת בימים אלה את תפקידי במשרד החינוך. הייתי 11 שנים אחראית על התחום של חינך מיני, מיניות, זוגיות ומשפחה. בהקשר הזה לוויתי את הוועדה הזאת בכנסת 11 שנים. היום הכל יותר נורמלי ושקט, לעומת השנים הראשונות, אבל זה לא שאין עבודה. הנושא של המיניות הוא נייר הלקמוס של החברה, כי כל הדברים היפים וגם כל הדברים הלא יפים קשורים במיניות, לא רק אהבה וחום אלא גם המון דעות קדומות, סטריאוטיפים ורגשות קשים. אם המיניות היא נייר לקמוס, הומוסקסואליות, זה הנייר של הנייר לקמוס, זה מעורר כל כך הרבה רגשות אצל בני האדם. הפן הזה של החינוך מאוד חשוב.

עשינו דרך ארוכה, אבל לא מספיקה. יש היום הרבה יותר ימי עיון בנושא לאנשי החינוך, היום הנושא הזה מדובר בבתי הספר, בזכות העבודה שעשינו. יש יותר בני נוער שלא מתביישים לומר: "אני הומו, אני לסבית". אתם יודעים שזה לא קל, ושאנחנו נמצאים בתהליך. אני מעבירה את הלפיד הלאה, לבא אחריי בתפקיד, ויודעת שהנושא הזה לא ידעך.

אני חושבת שנושא הרשויות המקומיות מתחבר לעניין. במשרד החינוך נותנים היום הרבה מאוד אוטונומיה לרשויות, למחוזות. ברשויות המקומיות קיימות גם מחלקות חינוך, חשוב להידבר אתן, ולפעול דרכן. אנחנו מדברים על שוויון, כבוד וכל ערכי הדמוקרטיה, מילים מאוד יפות, אבל המבחן שלהן הוא ביחס אל הפרט, אל ילד או מבוגר או לא משנה. אם עדיין יש אפליה – ויש – עדיין יש לנו על מה לעבוד. בהצלחה.

אני נציג של הסטודנטים באוניברסיטה בירושלים. אם נסכם את הגישות שראינו בערים השונות, מקרית שמונה ועד רון חולדאי – שזכה להיות ראש משלה בדיון הזה – אם באוניברסיטה מפתחים את דור ההנהגה הבא של ראשי הרשויות המקומיות, אני יכול לדבר על אופטימיות, כל התאים שפנינו אליהם להשתתף במצעד הגאווה, נענו, אם זה מהליכוד, ממרצ, לא היה אף תא שדחה את הרעיון להשתתף במצעד.

אני רוצה להודות לכולם. אנחנו יוצאים מפה בקריאה חד-משמעית לכל ראשי המועצות המקומיות והעיריות, לדאוג לשוויון זכויות מלא, לטפל בכל חתכי האוכלוסייה, ודאי וודאי בקהילה. אני מקווה שדברים ששמענו כאן היום לא יחזרו על עצמם בישיבה שנקיים בשנה הבאה. תמיד צריך להיות אופטימיים, כי אם תסתכלו 10 שנים אחורה תראו שאין מה להשוות, ואני מאמינה שגם עוד 10 שנים קדימה, ואני מקווה שעוד פחות מזה, אולי לא תבקשו שנתכנס כאן.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:55.