פרוטוקולים/עובדים זרים/6579



5
ועדה מיוחדת לנושא העובדים הזרים – 9.6.2003

פרוטוקולים/עובדים זרים/6579
ירושלים, ט"ז בסיון, תשס"ג
16 ביוני, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 3
מישיבת הוועדה המיוחדת לנושא בעיית העובדים הזרים
שהתקיימה ביום ב', ט בסיון התשס"ג, 9.6.2003 בשעה 09:00

עובדים זרים בענף הסיעוד

חברי הוועדה: היו"ר רן כהן
אילן ליבוביץ
יעקב מרגי
ניסן סלומיאנסקי
אהוד רצאבי

שר הרווחה זבולון אורלב
רות גולדברג – יו"ר עמותת אלצהיימר ומחלות דומות בישראל
גושן יעל – מנכ"ל עמותת אלצהיימר ומחלות דומות בישראל
חנה וייל – האגודה לזכויות האזרח
שמואל ערמון – אחיעוז
לאסו עדי – קו לעובד
ציפי גלעד – יו"א אחיעוז – עמותה להבאת עובדים זרים בסיעוד
בלה צור – עו"ס, חברת מועצת העיר רעננה
אסתר הס – המוסד לבטוח לאומי
טייכר אירית – לוביסטית – תקשורת פלוס
ענת מלמן – נציגת עמותת חברות סיעוד
ד"ר שלמה אלישר – מנהל אגף השיקום – משרד הרווחה
ד"ר אלכס לבנטל – ראש שרותי בריאות הציבור משרד הבריאות
יחזקאל לביא – משרד הפנים
רז דורון – איגוד נותני שרותי הסיעוד בישראל
מרד סיגל – לשכה משפטית משרד העבודה
עמיחי כץ – רפרנט עו"ד משרד האוצר
ישראל טויטו – מכל הלב – תנועה למאבק בפערים החברתיים, ככר
לחם
מרים שמלצר – המוסד לביטוח לאומי
מיכל יוספוף – משרד הפנים
אילנית מנכל – משרד הפנים
אודליה אדרי – משרד הפנים
שמחה בניטה – ארגון הנכים
אניטה זינגר – בת לחולת אלצהיימר
משה מילוא – פקיד בנק ובן לחולה פרקינסון
ד"ר לקסי אירית – משרד הבריאות
אהרן חוטובלי –ההסתדרות, יו"ר ועד שרות התעסוקה
יוסי מרציאנו – יו"ר אגף לדמוקרטיה ועובדי כח אדם בהסתדרות
אסף צור – כתב מנילה – ת"א
אריאלה בן צור – מזכ"ל עמותת אחיעוז – תיוך בתחום הסיעוד
מוקד יחזקאל – מתאם נתינים זרים משרד לבטחון פנים
דורית קמחי – נציגת עמותת קו לעובד בדרום
ספרום כהן – יו"ר מינהלת עובדים זרים
ניצב גנות – ראש מינהלת ההגירה
שיינקמן ציפי – מנהלת אגף האכיפה יחידת סמך עובדים זרים
קשאני דוד – עמותת קול בשכונות

עדנה טורס

חבר המתרגמים בע"מ

כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אורחות ואורחים נכבדים, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הישיבה הזאת מוקדשת כולה לבדיקה ככל האפשר מעמיקה של נושא הסיעוד בהקשר של העבודה הזרה והעובדות הזרות ,נקרא לזה כך באופן כללי, ומהו מצב הדברים ולאן הוא עומד להתפתח. נעשתה עבודה מאוד גדולה, כבוד השר, של המ.מ.מ., זו עדיין טיוטה, רק עיינו בה, אין לנו ממצאים מאוד מאוד פרטניים, זה יצא לאחר הגהה בתוך מספר ימים. מה שאני יכול לומר הוא, ממה שאנחנו למדים, אני מבקש בעניין הזה באמת את ההשלמה של כל בעלי המקצוע כאן שמכירים את המצב, ענף הסיעוד בסך הכל הופך להיות מאוד מאוד מרכזי, מאוד מאוד דומיננטי בהזדקקות המאוד נחרצת שלו לגבי הנושא של מטפלות ולגבי הנושא של סיעוד לקשישים ולנזקקים.

רק בשביל לתת באמת מספר נתונים, שלפחות הם מדרבנים אותי לעסוק בעניין הזה באופן מאוד מאוד יסודי ועמוק, שעם גידול מספר הקשישים מאז 1955 עד 2000, 2001, האוכלוסיה הכללית גדלה פי שלושה פסיק שישה, הרי האוכלוסיה של בני שישים וחמש ומעלה גדלה פי שבעה וחצי. כלומר פי שניים. אוכלוסיית בני שבעים וחמש ומעלה גדלה פי אחת עשרה, כלומר פי שלוש. וזה די טבעי, אגב זה גם בנסיבות מאוד מבורכות, של הארכת תוחלת החיים, של מערכת הבריאות הרבה יותר טובה והכל, אבל העובדה היא שהאוכלוסיה הזאת הרבה יותר מאריכת ימים ומגיעה למצב של הזדקקות. כיום רק ארבעה אחוז למיטב ידיעתי מהקשישים מאושפזים במסגרת לטיפול לטווח ארוך, במוסדות, כלומר אנחנו עומדים בעצם בפני כמות עצומה של אוכלוסיית קשישים שאין לה את הפתרון הזה.

מה שקיים היום זה שני פתרונות. אם אני לא מדייק או שהנתונים שנמסרו לי הם לא מדוייקים אני מאוד אודה למקצוענים שיתקנו אותי, ישנם מטפלות הבית, סיפור שאני מכיר אותו מוועדת העבודה והרווחה מ84-' והלאה. יש היום כארבעים וחמש עד חמישים אלף, רובם במשרה חלקית, עד שש עשרה שעות. ועוד כחמש עשרה אלף, אבל בלתי חוקיות, ארבעים וחמש אלף הם חוקיות. עובדות זרות יש כשלושים ושמונה אלף בהיתר, אבל לא במטפלות בית. זה של עשרים וארבע שעות.

אם מדברים רק על מטפלות בית אז בדיון בוועדת
הכספים מסרו אנשי ביטוח לאומי שמדובר בערך בשבעת אלפים. במסגרת חברות הסיעוד מדובר על סדר גודל של בערך שבעת אלפים עובדים זרים שעובדים מול השישים אלף ישראליות שעובדות כמטפלות בית עם זקנים.

אבל מה שחשוב אולי לאבחן ובאמת להגיע להבנה של
כולם שיש פה אבחנה מאוד מאוד חדה בין המטפלות בית הישראליות, שעובדות בעצם מספר שעות מאוד מאוד מוגבל, באות לבית הקשיש או הקשישה, מטפלות מספר שעות, לעומת העבודה בסיעוד של עשרים וארבע שעות שזה בעצם לגור בבית הקשיש או להיות איתו בכפיפה אחת בדרך זאת או אחרת, והעבודה הזאת נעשית על ידי עובדות זרות. אם אני לא טועה אין, וזו אולי אחת הבעיות הכי קשות אדוני השר, זה שאין מסלול אלטרנטיבי ממשי ישראלי משל עצמנו לפתרון בעית העובדות של העשרים וארבע שעות. לעניין הזה אין לנו תחליף. אין לנו קורסים, לא נמצא פלח אוכלוסיה שמעוניין בעניין הזה. אגב, אני יכול לספר לכם בתור מי שיותר מבוגר מאחרים כאן בכנסת, כאשר טיפלנו בנושאים של מטפלות בית, ועדת העבודה והרווחה, 84', 88', 90', רוב עצום של מטפלות הבית היו ישראליות.

יש שישים אלף ישראליות שעובדות, רק לא את
העשרים וארבע שעות.

אני עכשיו חזרתי לאלה שעובדות עד שש עשרה שעות
בדרך כלל, בבית הקשיש, באות, עובדות כמה שעות, הולכות, מנקות.

מאז שעזבת את ועדת עבודה ורווחה זה קוצץ לחמש
עשרה וחצי שעות.

אגב אז חשבנו שיגדילו את זה. אולי באמת גם הפער
הזה בקיצוב בין השעות שמקבלים בבית לבין העשרים וארבע שעות שעובדות העובדות הזרות יוצר מצב שבו זה הופך להיות אקסקלוסיבי לעבודת עובדות זרות, ושאין בעצם מענה ישראלי לעניין הזה. מכל מקום מה שנמצא זה שאין מסלול כזה, לא מפותח מסלול כזה שיחליף את העובדות של עשרים וארבע שעות. לא כאלה שיעבדו עשרים וארבע שעות במקומם, לא כאלה שיעבדו יומיים בשבוע עשרים וארבע שעות ויתחלפו ביניהם, לא כאלה שיעבדו שמונה שעות וכל פעם יתחלפו. אין מסלול. זאת בעצם בעיה שהיא בעיה מאוד מאוד קשה.

מה שאני קיבלתי אדוני השר זה שבין 95' ל2002- עלה מספר ההיתרים פי תשעה.

אני יכול לתת את הנתון. ב96-' היו לסיעוד שמונת
אלפים מאה שמונים ושבעה היתרים וב2002- שלושים ותשעה ארבע מאות שלושים ושמונה. זה קרוב לפי חמש.

אז אנחנו מדברים על טור עולה. תוך שש שנים פי
חמש. אני מגלה פה בעצם שאנחנו עומדים בפני תהליך שאם לא נשלוט בו כמדינה, כחברה, אנחנו הולכים בעצם לתהליך מאוד מואץ, שזקנינו יאריכו ימים, הבריאות תהיה יותר טובה, נסעד אותם יותר, כך נידרש להרבה יותר עובדות בית בבית ,בנוסח הזה. אני עשיתי חשבון גס, זה באמת לא בשביל להיבהל וגם לא בשביל להבהיל, שעל פי הקצב הזה בשנת 2005 לפי מה שנמצא בחוברת הזאת של הבדיקה של ה-מ.מ.מ. יהיו מספר עובדות זרות בבתים למעלה מחמישים אלף, בשנת 2020 לפי חשבוני יתווספו עוד שישים אלף. כלומר אנחנו נגיע בעוד חמש עשרה, שבע עשרה שנה ללמעלה ממאה אלף עובדות זרות בבתים למטרת סיעוד. נדמה לי שאלה שתי הסוגיות העיקריות והממצאים.

אולי אני אומר כמה מלים. אני קודם כל מציע לצרף
לדיון את המשבר האקוטי שקיים היום בכל סוגיית הסיעוד, בגלל פיצול משרד העבודה ממשרד הרווחה גם שירות התעסוקה וגם היחידה לעובדים זרים הועברו מהמשרד המאוחד למשרד התמ"ת, תעשיה מסחר ותעסוקה. כרגע יש משבר גדול באופן שמשרד התמ"ת והיחידות שאמורות בתוכו, בין אם זה שירות התעסוקה ובין היחידה, כרגע לא מנפקים אישורים והיתרים לעובדים זרים סיעודיים. ויש כרגע מקרים קשים מאוד שאין להם פתרונות על ידי עובדים ישראלים. פשוט אנשים אומללים. יחד עם זה שאני יודע שיש בשירות התעסוקה ועדת חריגים ובמספר השבועות הקטן שהיתה לי זכות להיות שר העבודה והרווחה אני יודע שיש לעובדים אוזן קשבת לגבי צרכים אנושיים, אבל המשבר הוא לא משבר של העובדים ,הוא משבר שלטוני שכרגע אנשים ברמת התפקוד הקשה ביותר הפכו להיות קורבנות של ליקויים בסיסיים בסדרי שלטון, שבהם המדינה, הממשלה לא מקיימת את חובתה לתת את האישורים. אני מציע לוועדה גם על זה לתת את הדעת.

הדבר השני שאני רוצה לומר זה כמובן ששורש הבעיה הוא עלויות ההעסקה. צריך לדעת שעובד זר מרוויח בממוצע סדר גודל חמש מאות, שש מאות דולר לחודש. כוונה לעבודה של עשרים וארבע שעות ביממה, שישה ימים בשבוע. ובתנאים האלה עובדים ישראלים אינם מוכנים לעבוד. הביטוח הלאומי לגמלת סיעוד של חמש עשרה וחצי שעות משלם סדר גודל של כאלפיים חמש מאות שקל בחודש, שזה לא רחוק מהשש מאות דולר. כלומר עובד זר בשביל אלפיים חמש מאות שקל בחודש מוכן לעבוד עשרים וארבע שעות ביממה. המוסד לביטוח לאומי עלות העסקה של חמש עשרה וחצי שעות זה אלפיים חמש מאות שקלים. מה שאני רוצה לומר זה שיש הבדלים תהומיים בעלויות השכר בין עובד זר לבין עובד ישראלי. אין לי ספק שבמצב התעסוקה היום לו היו מציעים לעובדים ישראלים תנאי שכר הולמים, ראויים יותר, יכול להיות שניתן היה להגדיל את מספר העובדים הישראלים, והדוגמא של המטפלות בית היומיות היא דוגמא מצויינת, שמתוך כלמעלה משישים אלף מטפלות בית בקשישים רק כעשרה אחוז הם עובדים זרים. הפרופורציה אבל בעבודה עם עשרים וארבע שעות היא כמובן שונה לחלוטין. אין ספק שהגידול המדהים מ96-' כמו שציינו ל2002- שזה גידול פי חמישה הוא לא נובע רק מהגידול במספר הזקנים, הוא בהחלט נובע גם מהתקדמות רפואה, באופן זה שיותר קשישים תוחלת החיים הופכת להיות יותר ויותר ארוכה, וודאי שהחברה הישראלית יכולה להתברך, והעבודה עם אותם זקנים סיעודיים הופכת להיות יותר ויותר קשה. והעובדים הישראליים עדיין נרתעים מלעבוד באותו סוג עבודה שציינה גבירתי שאני חושב שהיא ציינה את הדבר הזה באופן נכון.

אני רוצה להביא גם לידיעת הוועדה שהממשלה החליטה בספטמבר 2001 להקים צוות בין-משרדי לקביעת אמות מידה להעסקת עובדים זרים בתחום הסיעוד, בראש הוועדה עמד ד"ר שלמה אלישר, הנמצא כאן, שהוא מנהל אגף השיקום במשרד הרווחה. ואותו צוות המליץ על קריטריונים שהם פחות או יותר ידועים ועל פיהם ניתנים היום ההיתרים לעובדים זרים. אני בהחלט מסכים שמאמץ גדול יותר, תשומת לב יותר גדולה להכשרת כוח אדם בתחומי מטפלות, לשינוי בתודעה וביחס לעבודה בחברה הישראלית יכול באמת להגדיל יותר ויותר את הנתח של העובדים הישראלים בתחום הסיעוד. אבל בין כך ובין כך צריך גם לתת פתרון מיידי לאותם עשרות, מאות מקרים מהקשים ביותר שכרגע עומדים חשופים בגלל מחדל שלטוני וכשל שלטוני שלא מסוגל לתת כרגע מענה בצורת מילוי ההיתרים של עובדים זרים.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לאפרים אני רק
רוצה לחדד פה נקודה אחת שאמרת השר עכשיו. אני חייב לומר מכל מה שלמדתי עד עכשיו, הפיצול בין משרד הרווחה למשרד העבודה בסוגייה הזאת גובל באסון. אני אומר לכם, אני לא מוצא שום דרך שבה בלי עבודה משותפת מאוד הדוקה של שני המשרדים האלה יהיה איזה שהוא מענה ישראלי לבעיה הזאת באופן שבו לא הזקנים יפלו כמעמסה על אנשים לא מיומנים, או שבכלל לא יקבלו טיפול, הכי אלמנטרי, הכי בסיסי, וגם לא יהיה מענה של עבודה מקצועית, של הכשרה מקצועית שתיעשה בעניין הזה. וגם לא יהיה מענה של שכר שיגרור ישראלים וישראליות לעבודה הזאת. בעיני הפיצול הזה הוא אסון ויכול להיות שאנחנו נצטרך, בעצה אחת עם השרים, למצוא איזו שהיא דרך להתגבר על המכשלה הזאת. השר קרא לזה כשל שלטוני, אני חושב שזאת הגדרה מאוד מאוד חדה ומדוייקת. אפרים בבקשה.

אין לי הרבה מה להוסיף לדברי כבוד השר על
ההיתרים שניתנים לעובדים זרים סיעודיים. כן, אנחנו בתקופה לא קלה, אנחנו בתקופה קשה, עם המעבר ועם החלטת הממשלה להעברת הנושא מרשות התעסוקה ליחידת סמך משרד התמ"מ. אנחנו מנהלים בימים אלה משא ומתן עם ועד העובדים של שרות התעסוקה ואני חושב שהתקדמנו התקדמות רצינית, אבל הסיעודיים סובלים. כתוצאה מכך סיכמתי עם ראש מינהל אוכלוסין לתת מענה מיידי לכל אותם העובדות הסיעודיות או אלה שקיבלו היתר סיעודי ופג ההיתר או האשרה לאשר מיידית המשך האשרה או ההיתר עד דצמבר 2003. אני מעריך שבתוך יומיים שלושה אנחנו מסכמים את כל הנושא של ההעברה או השאלת עובדים של שירות תעסוקה משירות תעסוקה למשרד התמ"ת ובזה תסתיים בסדר העדיפות שיינתן לאותם אנשים שסובלים חודשים רבים במתן היתר לעובדים זרים.

עלי לציין שאנחנו צריכים גם לעשות סדר בתוך המערכות שלנו. ידוע לנו שהיום ישנם כשנים עשר אלף עובדות סיעודיות שלא נמצאות בתחום בבתים סיעודיים, אלא נמצאות בבתים חזקים. וכאן אני רואה שמר גנות נותן תשומת לב לאכיפת הנושא, הוא יתייחס לנושא הזה, ובמקום להביא מחוץ לארץ אפשר לווסת בתוך הארץ את השנים עשר אלף ולא להוסיף עוד אלפים של עובדות סיעודיות לארץ. ולכן הפעולה הזאת נעשית בשיתוף פעולה עם משטרת ההגירה, והפתרון צריך להינתן מיידי כי זו אוכלוסיה חלשה שסובלת בתנאים קשים ביותר. אני שמח על פישוט תהליכים שנעשה עם ביטוח לאומי, עם הוועדות של הביטוח לאומי, קביעת הניקוד. אני שמח גם בוועדה שקיימת במשרד הבריאות על מנת לתת ההיתר המיידי חשוב לפני כל החלטה אחרת. ואני מקווה שמחר נהיה אנשי בשורה ונסיים את הנושא של שירות התעסוקה ונוכל מייד לצאת ולתת את ההיתרים הדרושים.

זה נכון שאנחנו נמצאים היום במצב שבו יש כששת
אלפים נזקקים לטיפול סיעוד שאין להם מענה?

ההערכה שלי לא ששת אלפים, ההערכה שלי היא
כשלושת אלפים שנמצאים בקנה של שירות התעסוקה עד שלושים ואחד באפריל, עד תום הסמכות שלהם בנושא הזה. אנחנו קיבלנו, בשבועיים, כשש מאות בקשות. כולם נענו טלפונית, נמצא פתרון לשלוש מאות על ידי הארכה במשרד הפנים אוטומטית, בלי מתן היתר. אלא יגשו ללשכה איזורית שנותנת חותמת, ופה נמצאים נציגי משרד הפנים ויכולים לאשר זאת. על השלוש מאות אני מקווה שמחר, אם נסיים את ההסכם עם שירות התעסוקה נוכל לצאת תוך שבוע ימים לאשר.

אז זו הזדמנות לשמוע את שרות התעסוקה. יושב
ראש ועד העובדים בבקשה.

אני כאן נציג ההסתדרות. אני רוצה להעמיד דברים
על דיוקם. זה לא נעים לשמוע שעובדי שרות התעסוקה לא עשו העברה מסודרת. החוק נכנס בראשון לחמישי לתוקף ואיתנו התחילו ליצור מגעים בשנים עשר לחמישי בלבד ובעשרים ושמונה לחמישי בכלל התחילו ליפול רעיונות איך מעבירים ואיך תהיה יחידת הסמך. אני לא רוצה להיות אופטימי ולהגיד תוך יומיים יבואו על פתרונם כי עד היום טרם קיבלנו שום הצעה בכתובים איפה הדברים עומדים. אני הייתי מציע לכבוד הוועדה להמליץ ולהוציא הוראת שעה כי הרבה אנשים סובלים.

אתם לא נמצאים במקום שבו הייתם?

כן, אנחנו נמצאים במקום שבו היינו.

אז אנשים מגיעים לעבודה ומחכים לעבור?

הבקשות מתקבלות, אנחנו מכינים את כל התיקים, אבל סמכותית אין לנו את האישור, אנחנו מבחינת הסמכות מהראשון לחמישי לא יכולים להוציא היתרים. עכשיו השיטות שהעלו כאן לצערי מה שהביא את הסחבת שבמקום לטפל בבעיה עוקפים את הבעיה ונותנים למשרד הפנים להאריך היתרים. עכשיו אם אנחנו התחלנו את המאבק שלנו בחודש נובמבר עד אמצע מאי אף אחד לא יצר איתנו קשר בנושא גורלם של העובדים. גורלם של העובדים עדיין לא ידוע. עוד לא קיבלנו אפילו נייר עמדה מסודר מה עושים עם זה ואסור להשלות את הוועדה ולהגיד שתוך יומיים יימצא פתרון. אני אופטימי שרוצה עוד הלילה לסיים את המאבק, אבל לא נראה לי. אני מציע לכבוד הוועדה להמליץ להוציא הוראת שעה לחודש, חודשיים, שאנשים יקבלו את הטיפול, ולעשות העברה מסודרת עם יחידת סמך ורשות ההגירה כי יש גם חלקים שבתוך יחידת הסמך שעדיין לא הושלם. יש חקיקה, יש הקמת יחידות, יש גיוס עובדים, זה לא רק סיעודי, יש גם שירותים, בניין, חקלאות, זה לא רק למצוא פתרון מיידי. זה לא יימצא, כי אני אומר לך כעובד שעובד עשרים ושבע שנים במערכת, הנושא הסיעודי והתעשיה והכל מאוד מאוד מורכב.

אני רוצה להסביר לוועדה, אני כרגע מייצג את השר
אולמרט לצורך העניין. אני רוצה להסביר את הבעיה. מה שקרה כאן, קרו שני דברים, קרה מצד אחד שהיה פיצול של העבודה מהרווחה. שזה כשלעצמו כל אחד מבין איזה טראומה שעדיין אגב חלק מהעובדים נמצאים ברווחה, והתקציב נמצא ברווחה. הפיצול הוא פיצול בחוקים, ועדיין אין פיצול במציאות של העובדים, כפיפותם והתקציבים שלהם. זאת פרשה מספר אחת שעדיין לא הסתיימה, והיא נמצאת בטיפול כזה או אחר. ויש הסדרים בין שני המנכ"לים של שני המשרדים. למשל משרד הרווחה, מנכ"ל משרד הרווחה חותם על ההסכמים שקשורים לתחום העבודה. כי התקציב עדיין נשאר ברווחה. דברים ישראליים טיפוסיים מה שנקרא. זה משבר מספר אחד.

משבר מספר שתיים, בלי קשר לפיצול, הכנסת חוקקה חוק שלפיו בראשון לחמישי צריכה לקום רשות הגירה, שחלק מסמכויותיה היו בשירות התעסוקה. באים אנשי שרות התעסוקה ואומרים חוק חוק, רגע, מה קורה עם העובדים. אז לכאורה עכשיו הסמכויות החוקיות זה ברשות ההגירה, שאפרים אמור להוביל. אבל העובדים והתיקים והחומר נמצא בשרות התעסוקה. ויש פה איזה שהוא פלונטר, שאותו צריכים להתיר.

אבל שלטונית מי ממונה לפתור אותו?

לא רציתי להיכנס לדיון בנושא הזה. אני חושב
שאנחנו צריכים להיות אחראים, יש אוכלוסיה שסובלת, ויש אוכלוסיה שצריכה לקבל טיפול אתמול ולא מחר. ואין שום סיבה שעובדי מדינה שנמצאים תחת הכותרת היום תעסוקה ומחר יחידת סמך, בלי לפגוע באף אחד, בלי פיטוריו של אף אחד, עם מלוא הזכויות, אי אפשר לשבת לילה שלם ולקבל את הפתרון הזה ולהעביר אותם בצורה מסודרת על מנת לתת פתרון לאנשים שזקוקים לנושא הזה. ולכן פה, אני אופטימי, אם ישבו הערב, אין הצהרה לפטר עובדים, אין הצהרה לפגוע בזכויות העובדים. לכן אני לא יכול להבין למה אי אפשר לשבת כל הלילה היום ולסיים את הפרשה הזו ולתת פתרון מיידי לכל אלה שזקוקים לשירות מדינה, ולא צריך להמשיך ולהתווכח ולמשוך את הדיון הזה שעות וימים.

אהרן אני בכל זאת חוזר אליך, אני רוצה לשאול
שאלה מאוד פשוטה, כמה עובדים יש אצלכם?

בערך כשמונים עובדים.

שמונים עובדים יושבים וכוססים ציפורנים, אני
רוצה להבין, שמונים עובדים יושבים כל היום ורק בוהים ומסתכלים בחלון ורואים את התקרה וכוססים ציפורנים וחושבים מה יהיה איתנו ואיפה אנחנו נהיה, נהיה פה, או נהיה שם, אני מבין שבתוך כל השירות הזה שניים שלושה אנשים בתוך הארגון, המנהיגות, ועד העובדים. מתעסקים עם העניין איפה להיות, וכל האחרים נותנים פתרונות. הרי מדובר פה על אוכלוסיה במצב הכי גרוע בעולם, אני לא מבין את העניין הזה. מה, אתם רוצים להפוך את אוכלוסיית הסיעוד להיות בת ערובה למה,

החוק עבר בינואר בחוק ההסדרים. היה מספיק זמן לכל המוסד השלטוני להיכנס למצב , להביא למצב שלא נגיע לימים האלה. אבל מה הם עשו, אנחנו גם נקטנו בחלק מהזמן בעיצומים, אני לא יודע מי היה השר, היה שר העבודה והרווחה, אחר כך זה פוצל, אף אחד מחודש נובמבר לא דאג לנושא, אם עוברים או לא עוברים. הגיע שתים עשרה לחמישי וקראו לנו רבותי, יחידת סמך תקום.

עכשיו זה כבר ממש לא נעים לי, זה כבר אפילו
מתחיל להרגיז אותי. בוא אני אסביר לך למה. בואו נניח שאתם יחידה בצבא, ואתה נמצא בתוך מערכת שבה אתה במלחמה, במקרה זה מלחמה על החברה בישראל. והפלוגה שלך קיבלה הוראה שהיא ממחר עוברת לאוגדה אחרת. אז מה, כולם יושבים, אף אחד מהחיילים בכלל לא ממשיך להגן ולא מחרף את נפשו ולא מתעסק, כולם אומרים רגע, מתי אנחנו נעבור ומתי אותו אוגדונר יעביר אותנו. בינתיים יש מאבק, יש התמודדות, יש אנשים בסיעוד במצב קטסטרופה, שצריכים טיפול אנושי אלמנטרי. אז למה לא לעשות את זה?

ברגע שקראו לנו באנו באותו לילה, ישבנו, דיברנו. אנחנו מוכנים עוד הלילה לסיים את הדברים, נעשה את זה בצורה מסודרת. אבל יש שם עובדים שעובדים עשרות שנים, טיפלו בנושא. לא יכול להיות שהמחוקק שחקק את החוק לא דאג להמשך הנוהל התקין. אז היום אתם מטילים עלינו את כל האשמות, אנחנו הש"ג לשלם את המחיר? אני לא מבין את זה. עכשיו העובדים צריכים להבין אותם, עבדו עשרות שנים, אני לא תוקף את החוק ולא אומר לא עוברים, אבל לא יכול להיות שמי שחוקק את החוק לא דאג ללוות את זה.

אני חושב שהבנתי. לפני שחבריי מדברים אולי ננסה
לגבש איזו שהיא הצעה עוד לפני שאתה הולך. שאנחנו נפנה אל שר התמ"ת, בדחיפות, עוד היום, להיכנס לעובי הקורה, לקבל החלטה, לתת פתרון ונפנה גם במקביל לאנשי שרות התעסוקה לתת מיידית פתרון לאותם אנשים.

אני רוצה לשכלל את ההצעה. אני מציע לוועדה פתרון
יותר משוכלל, שהעובדים בשרות התעסוקה בשלושה ימים הקרובים ישחררו את כל ההיתרים שצריכים לתת. ואני מתחייב בשם הממשלה שמהלילה מתנהל משא ומתן אינטנסיבי, אני אצא מכאן, אני אדבר עם השר אולמרט, עם כל מי שצריך, כדי שינוהל משא ומתן אינטנסיבי לפתור את הבעיה. לא ייפתר תוך שלושה ימים, כל אחד לנפשו. ממשלה תפעיל את סמכויותיה, העובדים יפעילו את סמכויותיהם. מה שהייתי כרגע רוצה לבקש, לשחרר את בני הערובה הסיעודיים. זה אני חושב חובתה של חברה ואני מתחייב פה למשא ומתן אינטנסיבי.

אני רוצה להכניס את זה לסל יותר גדול. קודם כל
אני חושב שהגיע הזמן, פעם אחת במדינה הזאת שמי שלא רוצה לעבוד יקום וילך הביתה. אני מקצין, אני יודע שאני מקצין. אני אומר עוד פעם, הדבר הזה צריך לבוא מהשר, לא יכול להיות מצב שעובד מדינה שצריך לתת שירות ישחק בעקרונות שלו, אם הוא עובר לבניין הזה או לבניין ההוא ומה התנאי שכר שלו על גב של אדם שבקושי נושם בלילה. לא יכול להיות מצב כזה. אני מקבל את ההצעה בדבר אחד, מה שאמר כבוד השר, שהלילה יושבים, הלילה ועוד לילה, עד שהדבר הזה נגמר ועד שיוצא עשן לבן כי לא יכול להיות שישחקו על העניין הזה.

אולי רק נסכם את הנקודה הזאת. אני אחזור אליך.

אולי אני טועה אבל יש לי תחושה שאנחנו תפסנו את
הנושא הקל, הכוונה התלבשנו עליהם, ואני חושב שבמערכת עצמה, אלא אם כן לא הבנתי טוב, במערכת עצמה נמצאים הרבה מאוד עובדים זרים שנועדו לנושא הסיעודי ולא נמצאים שם, ואותם אפשר היה להעביר וזה היה פותר את הנושא.

מייד נגיע גם לזה. אני מנסה לגבש הצעת סיכום
ביניים בנקודה הזאת כדי שנלך על הדברים הבאים.

ההצעה של השר מקובלת אבל רציתי באמת להרחיב
בהתייחסות לדבריו של אפרים כהן, והבעיה האמיתית של המכסות מול הויסות.

אני חושב שהצעת השר צריכה הייתה להתבצע כבר
לפני כמה זמן, לא היום.

אנחנו מקבלים את זה כסיכום ביניים, אנחנו פונים
גם אל הוועד לעשות מאמץ בשלושת הימים הקרובים לתת פתרונות דחופים לאותם הסיעודיים שאין להם פתרון. אנחנו פונים אל השר זבולון אורלב ואל השר אולמרט לשתף פעולה מהלילה, לשבת יום ולילה עד שיסתיימו כל הבעיות. ואם לא להחזיר אותם חזרה לרווחה ונגמר הסיפור.

אני רוצה להשלים את דבריי, לנושא העובדים
הסיעודיים של העשרים וארבע שעות, מדברים על שכר ומדברים על הכשרה מקצועית. יש אבל משהו שהוא באופי של האדם שלדעתי, ושוב, לצערי הרב גם מהניסיון המשפחתי האישי שלי, אין תחליף. זאת אומרת אם אני רוצה אדם שיבוא ויעבוד בסיעוד עשרים וארבע שעות בבית של אבא שלי שהוא חולה אלצהיימר זה יכול להיות רק פיליפיני. אם אני אקח עובד ישראלי, בתוך עמנו אנו חיים,

רבותי, בוועדה הזאת לא נאמרים רק דברים
שמוסכמים על כולם. כל העניין הוא בעצם פה לנסות ולברר את הדברים, לשמוע עמדות ולנסות להגיע לתכלית. אני בטוח שכל מי שנמצא כאן ירצה בסיכומו של דבר שמקסימום עובדים ישראלים יעבדו בכל תחום שנמצא בארץ. והעניין הוא איך להערך לזה באופן שבו הטיפול הזה יינתן.

אז אני רוצה להשלים שוב, יש עמים שונים, ולכל עם,
מה לעשות, יש את האופי שלו. אנחנו יש לנו את היתרונות שלנו ויש לנו את החסרונות שלנו, ולכן הביאו את הפיליפינים כדי שיוכלו לעבוד בסיעוד, והם לא מתאימים לא לבניה, לא לכלום, לסיעוד הם כן מתאימים. אני אומר את זה מתוך ניסיון.

דבר שני שאני אומר, מה שכאן הציעו, בודאי שמדברים על זה כבר כמה זמן, הנושא של ההכשרה מלשון הכשר של העובדים הקיימים זה בודאי ייצור פחות צורך להביא עובדים חדשים.

ודבר אחרון, אנחנו דיברנו על הבעייתיות בזה ששירות התעסוקה שייך היום לתמ"ת, ולמעשה יש לנו גם משרד נוסף שזה משרד הרווחה. אנחנו שוכחים גם את משרד הפנים. ולמה אני מתכוון, הגשנו בקשה לשירות התעסוקה בדחילו ורחימו, באו ושלחו איזו אחות רחמניה שבדקה את הכשירויות ובסופו של דבר הגיעה למסקנה אכן מגיע לפלוני אלמוני עובד סיעוד עשרים וארבע שעות. קיבלנו הכשר. הדבר הזה עכשיו עובר למשרד הפנים שצריך להוציא את הויזה. ואני אומר שוב, לצערי הרב מהניסיון האישי שלי, עד שכבר עברנו את המכשול הראשון הלכנו וישבנו במשרד הפנים. במשרד הפנים אם לא תבוא בשעה ארבע לפנות בוקר לא תקבל מספר, וגם אם תקבל מספר זה יהיה מספר מאתיים שאולי צפוי להתקבל בעוד שלושה ימים. אני אומר שוב, מתוך הניסיון הזה, אתה יושב שם, ואז מסתבר לך שהאישור של שירות התעסוקה במחשב עוד לא עבר למשרד הפנים. אז אומרים לך נשלח לך בדואר. ואז, מה לעשות, יש לך כבר עובד והכל טוב והכל יפה, הסתבר שעברה התקופה והעובד, כדי שיקבל ויזה, צריך לצאת מהארץ לעשרים וארבע שעות, הוא נוסע לסוף שבוע לטורקיה וחוזר לארץ.

אני רוצה להגיד דבר אחד, מהפלונטרים האלה אנחנו מגיעים למצב של מאכרים, אנחנו מגיעים למצב של חברות סיעוד, של חברות כוח אדם שמסדרות לך, כמו שהיה לפני חמישים שנה. אולי באמת מה שצריך לצאת מפה זה להקים איזו שהיא רשות אחת שתטפל בכל. זאת אומרת אם לאדם סיעודי אושר עובד סיעוד אותו גוף של השמונים עובדים או כמה שזה לא יהיה יתחיל איתו מהתחלה ועד הסוף ולא יטרטר את הנכה הזה ואת בני משפחתו בעוולות שבדרך.

אני גם עובדת סוציאלית במקצועי ויש לי ניסיון אישי עם עובדים זרים וגם יש לי אבא בן תשעים זקן וסיעודי. ואני רוצה להוסיף על התלאות של מעבר לעשרים ושבעה חודש שצריך לצאת יש להביא עובדת שהיא כבר תשע שנים עובדת איתו בנאמנות, ממש מסורה בתכלית, הגענו למשרד הפנים ואמרו או.קיי., את תשע שנים, עד ספטמבר את צריכה לעזוב את הארץ. האריכו את זה פעם עם דו"ח סוציאלי. אז באנו עם דו"ח סוציאלי, והאבא שלי המסכן הזה ששמע שבספטמבר העובדת שלו תעזוב הוא עומד למות. זאת אומרת הוא הפסיק לאכול. ואני אומרת למה, האם העובדת הנאמנה, שעובדת ברישיון, כל השנים, האם לא מגיע לה להישאר והאם לא מגיע לאבא שלי שתישאר לו אותה עובדת שעובדת בנאמנות רבה, ושניהם רוצים.

אולי מישהו ברשותך יוכל לתת מענה לעניין הזה,
משום שמה שאני מבין שיש פה איזו שהיא דיכוטומיה מאוד קשה. מצד אחד רוצים באמת שהמטפלת תהיה מטפלת כמה שיותר מלווה, מסורה, מכירה וגם נוצר קשר רגשי בין האנשים ותלות אמיתית לגמרי. מצד שני מה שאני מבין זה שככל שמאריכים את השנים נוצר מצב שבו לעובד הזר הזה, הוא בנאדם, גם מגיע לו זכויות. היא רוצה אבל יש לה גם איזה שהם זכויות אנוש להישאר ישיבת קבע בישראל, לגדל משפחה, ללדת ילדים, ובסתירה הזאת אני מבין שיש בעיה, כל זמן שכל ענף הסיעוד תלוי בעובדות זרות.

אני רוצה להוסיף עוד משהו, יש בחורה נכה צעירה
שהיא כיום מונשמת מהצוואר והעובדת שלה הפיליפינית שהיא עשר שנים איתה קיבלה הכשרה מיוחדת בבית החולים תל השומר לטפל בה בטרכוסטומי. והיא תצטרך לעזוב את הארץ והמצב הוא ממש ממש רע. ויש לי אישורים איך היא עברה את ההכשרה.

אין שום מוסד של בדיקת מצבים חריגים לאישור
כזה?

משרד הפנים אילץ אותי לחתום על מסמך שהיא
יותר לא תקבל ויזה. נאלצתי לחתום.

ואיפה זה עומד עכשיו?

שהיא בספטמבר צריכה לעזוב. היא אמרה לי אם
את לא תחתמי בשם אביך או בשם נכה אחרת אז לא יטפלו בך.

אני מייצגת פה את עמותת חולי אלצהיימר ומחלות
דומות בישראל, הדמנציה. אנחנו מדברים פה אני חושבת על מחלה שיש בה ייחוד רב. החולה מאבד הרי את כל הכשרים האינטלקטואליים שלו ולאט לאט את כל הכשרים התפקודיים. הופך להיות תלוי לחלוטין בזולת. ואנחנו מדברים ממש על ילד, שזה תלות בקשר. ניתוק של החולה הזה מהמטפל שלו גורם לו למוות. חד וחלק.

עכשיו כאשר אנחנו מדברים על הנושא של חמש שנים ואתה שואל איך הגיעו לתשע, בתחינות ובמכתבים מלווים בכל מיני אישורים מעובדים סוציאליים ורופאים עד היום האריכו. היום חד וחלק זה לא הולך. אי אפשר להאריך מעבר לחמש שנים. כל מי שמעסיק עובד זר חותם שבתום שנה הוא מתחייב שהעובד יצא את הארץ. דבר שהוא פשוט בגדר הבלתי נתפס לגבי החולים הספציפיים האלה. זה בלתי אפשרי, זו הפקרות, זו הפקרת החולה למוות.

אני רוצה לשאול עכשיו את מי שאחראי פה על
המערכת בעניין הזה, מה באמת המערכת חושבת בעניין, מה צריך לקרות באותו רגע שבו האדם הזה, אחרי חמש שנים או שש שנים או שבע שנים, צריך לקום ולעזוב. מה, מביאים עובד חדש? אני רוצה להבין את התשובה של המערכת, מי מכיר את הנושא.

אנחנו מאריכים את האשרות. אבל ניתנה הנחיה של
שר הפנים, שר הפנים קבע בנושא המדיניות לגבי עובדים בענף הסיעוד שילכו לקראת העובדים הללו, כך שיקלו עליהם לגבי אשרות, יקלו עליהם לגבי, היה עד עכשיו גם ההסדר שהם היו צריכים לעזוב את הארץ לאחר תקופת שהייה ולהיות בחו"ל ולחזור לצורך זה.

אני רוצה להבין, הוראת השר אומרת מה, היא
אומרת שבכל מקרה שבו עובד סיעודי שעובד עם קשיש או נכה והסתיימה תקופת החמש שנים להאריך באופן אוטומטי עד מתי?

כרגע מאריכים באופן אוטומטי. יש תהליך שאתה
חייב מבחינה משפטית לעשות אותו.

הוגש לפני חודשיים בג"צ נגד משרד הפנים בעניין
הזה, גולדשטיין נגד משרד הפנים בדיוק בעניין הזה, שהם עומדים לסיים את חמש השנים והכריחו אותם לחתום והם לא היו מוכנים לחתום על התצהיר הזה.

יחזקאל, ברשותך, מה שאומרים בעצם בתצהיר הזה
זה לא שמצהירים הצהרה שעדיין הקשיש או הנכה במצב חמור ונזקק וצריך אותו ותלותי עוד יותר. זה ניחא. אלא מה שהוא בעצם מתחייב זה שהוא לא יבקש הארכה נוספת. כלומר הבנאדם מתחייב למות תוך שנה. זה הדעת לא סובלת, זה מצב בלתי סביר לחלוטין. אז אם יושב בראש משרד הפנים אדם נבון, ואני מכיר אותו מקרוב ואני מניח שהוא אדם נבון, הוא צריך להחליט. או שהוא מאריך את זה לתקופות חוזרות של חמש שנים, או שצריך להגיד האדם הזה עד סוף חייו או עד שהמטפל מוכן, בהתניות האלה. לתת פתרון אנושי, אמיתי, ממשי. למה שזה לא יהיה כך?

שר הפנים בוחן את הדברים הללו. אבל מעבר לזה
ישנה בעיה אחרת, ואת הבעיה הזאת כדאי גם כן לראות איך הדבר הזה מצטייר גם מבחינת המצבים האלה בעולם כולו. ישראל בנושא הזה היא מדינה מאוד מאוד ליברלית יחסית למצב במדינות אחרות בעולם. זאת עובדה ,אני בדקתי את הדברים. התהליך הזה של שש שנים, חמש שנים, הוא תהליך שמחייב שינויים במערכת של גם נהלים וגם תקנות. ואת התהליך הזה שר הפנים כעת בוחן, אני מקווה שהדבר הזה יבוא לידי פתרון בזמן הקרוב ביותר. שר הפנים הצהיר בנושא הזה הצהרה, הוא אמר מפורשות שהוא מתכוון להקל ככל האפשר בנושא העובדים הזרים בענף הסיעוד.

אני מאוד מבקש שבתוך שבועיים אנחנו נקבל משר
הפנים את החלטתו בנושא הזה של הארכת עבודתם של עובדי סיעוד לגבי אנשים שהם קשישים ומוגבלים ונזקקים, ואני מבקש שההחלטה הזאת תהיה החלטה קוהרנטית, מלאה, לא תפורה כדי לתת מענה. אני רוצה תוך שבועיים החלטת שר בעניין הזה שתיתן הנחיה.

אנחנו נמליץ לחולים שלנו לא להשתמש במאגר של מטפלים שקיימים היום מכיוון שאם הם צריכים לפחות חמש שנים להחזיק מטפל כדאי לייבא מטפל חדש. לפחות חמש שנים שיהיה פה בארץ. נוצר מצב אבסורדי שלא משתמשים למשל במטפל זר שטיפל בחולה שנפטר ומעבירים אותו, כי לא שווה. נניח שהוא עבד שלוש שנים במשפחה ועכשיו נשארו לו שנתיים, למה לי ליצור מצב כזה של רגרסיה אצל החולה שלי, אני אעדיף להביא עובד חדש, להגדיל את מאגר העובדים פה, כדי שלפחות אני אדע שחמש ואולי שש שנים ואולי עד אז כמו שאמרת החולה ימות קודם. זה המצב.

דבר נוסף שרציתי לומר שיש פה מכתבים של אנשים שקיבלו הודעה שאם הם יעסיקו עובד ללא חידוש רישיון תיפסק להם גימלת הסיעוד מביטוח לאומי.

מי חתום על זה?

משרד הפנים.

משרד הפנים מודיע שהוא מפסיק את הביטוח
הלאומי?

כן. עכשיו דבר נוסף שרציתי רק לומר, הערה אחרונה
בעניין העבודה של עובדים ישראלים. עם כל זה שהיותי ישראלית ואני חושבת שיש לתת מקום לעבודה ישראלית, בתחום הזה, ואני אומר מנסיוני האישי, לי הייתה אם חולת אלצהיימר, אני בהתחלה העסקתי עובדים ישראלים, שלושה עובדים במשמרות הסכימו לעבוד ,לא מצאתי עובד ישראלי אחד שהיה מוכן לעבוד עשרים וארבע שעות ביממה שישה ימים בשבוע. אין בנמצא.

תודה רבה. אני לא מקבל את זה שיש משהו בחברה
הישראלית שהוא לא אנושי, אני מציע להתפכח ולדעת שאנחנו מדינה שיכולה גם לקיים בתוך עצמה ושאין לנו קהות חושים לגבי חולים ולגבי קשישים ולגבי אנשים נזקקים. אני לא מקבל את זה. בארץ הזאת ישראלים יכולים לעבוד בכל דבר. השאלה אם נערכים ,השאלה אם מכשירים, השאלה אם משלמים ,השאלה אם המדינה רוצה לתת לזה עידוד או לא. אז בבקשה, לא להגיד שמדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי הפיליפינים ובלי הרומנים.

קודם כל אני רוצה לומר לך גב' גולדברג שאם התקבל
מכתב על ביטול גמלת סיעוד בגלל כל מיני דברים הוא מכתב בלתי חוקי בעליל, ותואילי להפנות אותו אלינו ואנחנו נטפל בדבר הזה.
הדבר השני שאני רוצה לומר, עם כניסתי לעבודה עשו לי מצגת של אגף התקציבים באוצר, ולמדתי שעד 1994 לא היו עובדים זרים בסיעוד. לא היו עובדים זרים בסיעוד. למיטב ידיעתי עד 1994 היו חולי אלצהיימר במדינת ישראל. איך הם טופלו? מעיר לי גם פרופ' שטסמן שהיו גם פחות מוסדות מהיום. אני לא בטוח שאם ייבדק יימצא שהפרופורציה בין טיפול בבית לטיפול במוסדות היה שונה אז באופן מהותי. צריך לומר, ביושר, החברה הישראלית התפנקה. המוכנות של אנשים לעבוד עבודת כפיים פחתה, בגלל מכלול סיבות שאני לא רוצה כרגע להיכנס. אני בעניין הזה בקואליציה עם היו"ר רן כהן. בקואליציה חברתית. שרואה לעצמה משימה חשובה, משימה ישראלית חשובה להחזיר עבודה לאזרחים ישראלים.

לגבי העניין של תחלופת עובדים, צריך לזכור שאותו חולה אלצהיימר שנמצא במוסד אין שום ערבות שהמטפלים שלו, האחות והמטפלת וכל אלה לא מתחלפים. איפה נשמע, באיזה מוסד סיעודי יש עובדים קבועים לאורך שנים, בשום מוסד זה לא קיים. אני מאוד מבין, גם מניסיון משפחתי, שזה מאוד טוב שיש עובד קבוע. אין ספק, זה יותר נעים, זה יותר טוב. אבל צריך לזכור שהחברה הישראלית נדרשת גם לשלם מחיר שלא בטוח שאנחנו רוצים שהיא תשלם את המחיר הזה. העובד הזה אי אפשר לנתק אותו ולהגיד יש רק עובד, כמו שאמר בצדק יו"ר הוועדה. יש משפחה, יש זכויות, הרי אנחנו חברה אנושית. לא נקפח את הזכויות של אותו עובד. יש לו ילדים, צריכים לתת חינוך, הילדים בודאי לא צריכים לשלם את מחדלי המבוגרים. מגיע לו שירותי בריאות, עכשיו שומעים ששר הפנים בכלל רוצה לתת לו אזרחות. יש השלכות רבות של הדבר הזה, והחברה צריכה להחליט על קו האיזון.

אני בכלל חושב שההחלטה כמה שנים צריך להשאיר עובד זר אצל חולה אלצהיימר, עם כל הכבוד, שר הפנים אין לו את היכולת לשקול את ההחלטה הזאת. זו לא החלטה של שר הפנים. זו צריכה להיות החלטה של שר הבריאות, מישהו שמבין בבעיה. פרופ' שטסמן במקרה הוא גם גריאטר, מומחה, שאלתי אותו בתור גריאטר מומחה, ראש מחלקה בבית חולים הדסה בירושלים, תגיד לי, זה באמת הכרחי, נבהלתי, מישהו כאן אמר שאם לוקחים עובד זר האיש מת. אמרתי חס וחלילה, אני רוצה שבנאדם מת, אמרתי תגיד לי זה נכון, הוא אומר לי לא. חד וחלק. לא גמגם בכלל.

לכן מה שאני מציע, אני אציע את זה לידידי שר הפנים, שיקום צוות של שלושת המשרדים, מי שמופקד על הסיעוד זה שר הרווחה, עם הביטוח הלאומי, משרד הבריאות, ויקום צוות ויטפל בבעיה, למצוא את אותו קו איזון. אנחנו חס וחלילה לא רוצים לפגוע ברווחתם של זכאי גמלת סיעוד. אנחנו מופקדים לתת להם את השירות הכי טוב שמדינת ישראל יכולה לתת. מצד שני אנחנו מבינים את בעיית העובדים הזרים, אנחנו שותפים לעניין הזה. וצריך למצוא פה את שביל הזהב. על כן אני אפנה לשני השרים ואציע להם להקים צוות משותף דחוף, בתוך שבועות ספורים, שיקבע את אותו קו, על מנת שתהיה עצה לשר הפנים איך להאריך, מתי להאריך את הסוגיה הזאת.

אני מעלה שלוש נקודות שהוועדה יכוליה לתרום
ולסייע וחשוב שהוועדה תיתן דעתה. אני שמעתי את ההתייחסות של מר אפרים כהן. אני חושב שיחרור מכסות במקביל לויסות כוח אדם, כי אם אני אמתין שרשות ההגירה תאתר את כל הברחניות, אני אומר ברחניות ואני אסביר למה. עד שרשות ההגירה תאתר את כל העובדות שהובאו לכאן, עובדות סיעודיות ועובדות במשק בית, בבתים של עשירים בעלי יכולת, איך אומרים, הניתוח יצליח והחולה ימות. זה צריך להיות במקביל. אני לא חושב שיש פה מישהו שמוכן להמתין.

נושא שני, כדאי להציל את כל נושא הסיעוד וכל נושא קצבת הסיעוד מהידיים העושקות של חברות כוח אדם. לא יתכן שחברות כוח אדם יעשקו בין שלושים לארבעים אחוז מהקצבה. לצערי הרב זה מה שהביא את המדינה להבין, וכל מי ששומע עובדים זרים זה מלה נרדפת למסחר, לתעשיה, וכנראה גם אנחנו השלטון עם ההפרדה גם הפנמנו את זה וזה הפך להיות למסחר ותעשיה בנושא כוח אדם לסיעוד.

לגבי הידיים הישראליות, אנחנו פשוט שכחנו. אני כילד זוכר את אבי עליו השלום, אזרח עובד צה"ל, שהלך לעבוד ברפידים וחזר בימי שישי או יום חמישי לפנות בוקר, ואנשי קבע שעד היום יוצאים מיום ראשון עד יום חמישי. ואין שום סיבה, עם שכר הוגן, עם חשיבה טובה ועבודת מטה מסודרת, אנחנו נגאל את הענף הזה מהידיים הזרות.

הייתי רוצה בכמה מילים להזכיר לחברי הכנסת
והוועדה המכובדה מניין נובע כל העיוות של העסקת עובדים זרים בענף הסיעוד. הוא נובע מחוק הסיעוד אשר קובע שגימלת סיעוד, בניגוד לכל קיצבאות הביטוח לאומי איננה ניתנת בכסף אלא בשווה כסף, בשרות. כאשר חוקק החוק היו ויכוחים גדולים מאוד בעניין זה, וועדות של מומחים המליצו לכאן והפוך, והחליטו לתת גמלה בשרות. אני רוצה להזכיר שיש לנו עוד גמלת סיעוד אחת בביטוח לאומי שניתנת בכסף, וזאת גמלת השר"מ, השירותים המיוחדים. עד גיל שישים וחמש מי שנהיה סיעודי, ויש גם כאלה, מקבלים כסף. עד תיקון החקיקה לפני שבוע שבועיים זה היה בדיוק אותו הסכום. אחד קיבל בכסף, אחד קיבל בשרות. מה שנאמר פה זה נכון, מי שמקבל שר"מ מקבל את מלוא הכסף לכיסו והוא מעסיק עובד זר, או עובד ישראלי בדרך כלל. לעומת מי שמעסיק עובד זר חייב להיעזר בחברת תיווך כפי שהוזכר זה עתה, והתוצאות הכספיות עם הדמי תיווך הגבוהים, שלושים או ארבעים או חמישים אחוז, זה תלוי בטוב לבה או בשיקוליה של המתווכחת חברת הסיעוד, כפי שנאמר.

התוצאה היא שאנחנו לא רשאים לתת לחולה סיעודי גמלת כסף. המוסד לביטוח לאומי הציע שבמקרה שמישהו רוצה להעסיק עובד עשרים וארבע שעות ביממה, הוא לא חייב להיות עובד זר, ניתן גמלה בכסף. זה היה גם משפר את שוק העבודה. הגמלה היום, גמלת הסיעוד למי שמקבל עובד זר בדרך כלל זה כסף, סכום של כאלפיים חמש מאות שקל כפי שהזכיר השר. והתוצאה שבאלפיים חמש מאות שקל גם בני משפחה מוכנים לעשות את הדבר הזה. אחת הטענות שאני רואה בה טענה דמגוגית, אמרו אם המשפחה תקבל את הכסף היא בודאי תבזבז אותו ותקנה עם זה גלידה ואולי עוד כמה מוצרים טובים. נעשה מחקר בברוקדייל, רק אתמול דווחתי עליו מפי פרופ' ז'ק חביב, שזה לא נכון. עשו השוואה בין שר"מ לבין גמלת סיעוד והתברר שאנשים שמקבלים שר"מ מקבלים טיפול, על ידי בני משפחה, על ידי עובדים אחרים, זרים וישראלים. לפי דעתנו הפתרון, או תחילת הפתרון של כל הסוגיה הוא היתר לתת גמלת סיעוד למי שמעסיק עובד עשרים וארבע שעות ביממה, הרי ממילא אנחנו קובעים מי זכאי, שיוכל לקבל גמלת כסף על פי שיקולו, ישתחרר מעולם של חברות התיווך, חברות הסיעוד, ואנחנו נפקח על כך, ויש לנו את האמצעים ואת המנגנונים לעשות את הדבר, ועל ידי כך יהיה כדאי למשפחות, זה גם יגדיל את התעסוקה הישראלית. הצורך להביא עובדים זרים ירד בצורה תלולה, בפרט בעונה זאת של מחסור בעבודה.

האם נעשה איזה שהוא פיילוט לגבי העניין הזה?

אני חוזר ואומר, אין צורך בפיילוט, משום
שבשירותים מיוחדים, דהיינו לסיעודיים צעירים אנחנו נותנים את זה בכסף, שנים, מעולם לא עשינו אחרת, אסור לנו לעשות אחרת. אז אני אומר, כפי שזה נכון לגביהם, זה נכון לגבי הסיעוד. אין כל בעיה בדבר.

חברים, השאלה הזאת גם עלתה בדיון בשבוע שעבר
אני מציע ישיבה משותפת של ועדת העבודה והרווחה, שרואה את המכלול השלם של חוק הסיעוד, שגם חוקקה את החוק הזה, יחד עם העובדים הזרים. נציג את המחקר הזה. אנחנו לא ניזום חקיקה אלא אם כן נדע שיש גיבוי של הכנסת לשינוי החקיקה. הייתה פה התלבטות מאוד גדולה ,יש יתרונות לכאן ,יש חסרונות, ויכול להיות שכדאי להשאיר גמישות מסויימת, כי היום החוק לא מאפשר שום גמישות בעניין הזה. ויכול להיות שצריך לעשות גם פיילוט. אני מתכוון ליזום דיון בסוגיה הזאת כדי לבחון ברצינות את ההצעה שעולה מהמסקנות של מחקר ברוקדייל.

כבוד השר, אולי באמת אני אבוא עם חבר הכנסת
שאול יהלום ונעבוד על זה במשותף.

אני רוצה להגיד שלביטוח לאומי לא נתנו להגיש
הצעה. אני דיוחתי על זה לשר. ההצעה שלנו מוכנה לחקיקה כבר יותר משנתיים.

אפשר לקבל אותה?

בודאי. דבר נוסף, אני רוצה לחזק את מה שהשר
אמר, שיקולים של הגירה או של מדיניות הגירה של משרד הפנים אין להם ולא כלום עם שיקולים מקצועיים של סיעוד. ששר הפנים יחליט שיקולים לטובת מדינת ישראל, שיקולי הגירה, מה שהממשלה חושבת.

אדוני היושב ראש, הזכיר קודם לכן כבוד שר העבודה
והרווחה שאני שימשתי בתפקיד של יושב ראש ועדה בין משרדית שעסקה בתחום של עובדים זרים. רציתי רק לומר שבתוך המסמך הזה ישנם מספר המלצות שמאפשרות לצמצם את מספר העובדים הזרים ולהכניס תחתם גם עובדים ישראלים. כלומר אי אפשר להסתכל במקבילית הכוחות הזאת ולהסתכל על הבעיה של העובדים הזרים ולא להסתכל על מצב האבטלה במשק הישראלי. אני מתוך הניסיון שלי של עשרים וכמה שנים בתחום של שיקום יודע שישנם מספר גדול מאוד של אנשים שעובדים כמטפלים סיעודיים, אנשים ישראלים, שעובדים במוסדות לאנשים עם פיגור שכלי. עם קצת הכשרה מקצועית ועם קצת השקעה בתחום הזה אפשר למצוא הרבה מאוד אנשים שיעבדו בתחום הזה. בעיקר באוכלוסיה הישראלית ולאו ודווקא מקרב האוכלוסיה הזרה. זה מצריך הכשרה מקצועית מתאימה, מיון ומציאה של אנשים שיכולים לעבוד בתחום הזה ושיש להם את היכולות, גם העלאה של שכר וגם הגבלה של מספר העובדים הזרים על ידי חברות כוח האדם והתניה, העסקת עובדים זרים והעסקה מקבילה של עובדים ישראלים על ידי חברות כוח האדם.

כבוד השר, ברשותך, אולי לפני שאתה הולך, אני
חושב שהסוגיה הזאת ששמענו כרגע זאת בעצם הסוגיה שעסקתי בה גם קודם, נדמה לי שהעניין של איך ליצור מערך חדש, איזה מהלך חדש יזום שמגוון בכמה וכמה תחומים שעניינו זה לעודד מתן פתרון ישראלי. במקביל לכל מה שנעשה היום כדי לתת את המענים הדחופים הללו. לתת פתרון ישראלי כך שמהשישים אלף מטפלות שאמורות להיכנס בשבע עשרה שנים הקרובות שארבעים אלף זה יהיה ישראלי. ומענים שונים. אני לא יודע אם המענה הוא רק מי שיושב עשרים וארבע שעות. יכול להיות שהמענים הם מגוונים. אז אולי באמת נוכל לפנות אליך, אל שר התמ"ת ואל שר הפנים או המנכ"לים שלכם, שישב על זה צוות, ינסה לגבש דרך איך לתת מענה ישראלי לסוגיה הזאת של הטיפול בסיעוד.

אין ספק, יש פה כלים שלובים, בעיה מורכבת באמת
מהרבה צדדים. ברור שהיום אחרי הפיצול חלק מהכלים נמצאים בידי השר אולמרט, בעיקר בכל מה שקשור גם בהכשרה מקצועית כל הכלים נמצאים בידיו. אם זו תהיה המלצת הוועדה אני ברצון אמלא אחריה ואזום צוות בין משרדי כדי לבחון, כדי להציע פתרונות ולהציג את הפתרונות.

אני מאוד מודה לך.

אני רוצה לדבר בכמה נושאים. ראשית העניין של
ההיתרים לנכים, כדי לא להכביד על שרות התעסוקה, בעיקר מהנושא של הארכת היתרים. נכה שהוא נכה לצמיתות והוא מוכר לצמיתות, ואף אחד לא מנבא לו שהוא מחר יקום על הרגליים, אני חושבת שהאישור צריך להיות לצמיתות, כי ממילא היום מקבלים היתר רק אחרי שאתה מציג לשירות התעסוקה שאתה מקבל שר"מ. בלי המאה חמישים או מאה אחוז שר"מ אתה ממילא לא מקבל היתר. אז אם זה מחובר לביטוח לאומי נכה לא צריך לרוץ לביטוח לאומי, להביא אישור, לצלם תעודת זהות כל שלוש שנים וללכת לשירות התעסוקה עם המסמכים האלה כל שלוש שנים כדי לחדש היתר. אפשר לצמצם את כוח האדם וחידוש ההיתרים אפשר לתת את זה לביטוח לאומי לחדש. זה דבר ראשון.

דבר שני, אני אתן איזו דוגמא אישית, אני חושבת שזה צריך ללמד גם בנושא של משרד הפנים. אלי הגיעה עובדת שהועסקה תשעה חודשים שבבית אבות על ידי חברת כוח אדם שלא סידרה לה ויזה. כל שבוע אמרה לה שבוע הבא, שבוע הבא, תשעה חודשים טיפלה בקשיש בלי ויזה. תפסו אותה משטרת ההגירה, חברות שלה שחררו אותה בערבות, הגיעה לחברת כוח אדם בתל אביב, דרך איזו חברה, אמרה לה את רוצה שאני אסדר לך ויזה, תני לי אלפיים דולר. שילמה אלפיים דולר ולא קיבלה ויזה. נגמרו ארבעים וחמישה יום שהיא הייתה צריכה להתייצב במשטרה כל שבוע, כי נתנו לה, בבית משפט היא סיפרה את הסיפור, השופטת באמת האמינה לסיפור שהיא בתמימותה האמינה שיסדרו לה ויזה. והגיעה אלי. אמרתי לה את יודעת מה, אני מוכנה, יש לי עובדת שאני לא מרוצה ממנה, אם את מוכנה לעבוד אצלי בתנאים אני מוכנה לסדר לך ויזה. הסכימה. הלכתי איתה למשטרת ההגירה וסיפרתי להם את הסיפור. בקיצור, אחרי שתפסו אותה ועירבתי את ניצב גנות כי לא רצו לשחרר אותה כי היא כבר עברה את הארבעים וחמישה יום, ואמרתי לו תשמע, זו מישהי שכבר שנה חמש עובדות החלפתי, היא כמו כפפה ליד. אחרי שהגעתי למשרד הפנים משרד הפנים חודשיים לא מסדר ויזה. עכשיו יש לי עוד מקרים כאלה, שמעסיקים אותם בבתי אבות חברות כוח אדם, לא מסדרים להם ויזה, שמים אותם פקקים כדי להביא עובד חדש. העובדים המסכנים האלה עובדים שנה ושנתיים בתקווה שיסדרו להם ויזה והם בעצם רק משמשים רליורים, פקקים. אני חושבת שיש כאן ניצול של האנשים המסכנים האלה, שאפשר לנצל את כוח האדם הזה שנמצא פה, ואני אומרת לך באות אלי באמת נשים טובות. אני חושבת שמשרד הפנים לא נותן את הדעת, לא מטפל, מטרטר אותך חודשיים שלושה.

עוד דבר אחד לעניין של הארכת רשיונות. יש תקדים משפטי, ואני חושבת שעל זה צריך לדעת, לא יכול להיות שנכה יצטרך לחתום שאחרי חמש שנים או שש שנים הוא מוציא את העובד כאשר ידוע שהחולה, ברגע שהעובד יודע שהוא גמר את השנה השישית או השביעית או השמינית הוא לוקח את הרגליים ובורח. הנכה הרי לא יכול לקחת אותו לטיסה, הוא לא יכול להוציא אותו מהארץ. אז איך דורשים מנכה לחתום על אישור שהוא ידאג שהעובד יצא החוצה. ועכשיו אם העובד לא יוצא החוצה הוא לא יכול לקבל עובד. אין חפיפה בסיפור הזה.

אני מצטער שאני מופיע בפני הוועדה פעם שניה לפני
שאני אוכל להציג בפני אנשי הוועדה באמת את מצב כוח האדם הזר, העובדים הזרים במדינת ישראל. בחמישה עשר לחודש אתה מתוכנן להיות אצלנו ואז אנחנו נציג לך בכלל את כל נושא העובדים הזרים.

תראו, אנחנו בדקנו, קודם כל ראש הממשלה קבע, ואני מאוד מעריך את הקביעה שלו, הוא אמר לא יקרה מקרה אחד שמטופל לא יקבל מטפל בגלל בעיות בירוקרטיות. זו קביעה שאנחנו עומדים אחריה.

אתן לך שני נתונים. בשנה שעברה נפטרו שנים עשר אלף מטופלים, שלהם אישורים להעסיק עובדים סיעודיים. כל המטפלים נשארו בארץ על תקן עובדים מעובדי משק בית. דבר שני, כל עוד שעובד סיעודי משלם בממוצע בין שלושת אלפים לחמשת אלפים דולר לחברות כוח אדם כדי להגיע לישראל ולעבוד, אין סיכוי להכניס עובדים ישראלים במקומם ואין סיכוי לדרוש או לחייב אותם לעזוב את הארץ. וזה קורה בעידוד מלא של חברות כוח האדם.

תסביר לי באיזה אופן זה עובד, אם חברת כוח האדם
כבר ממילא שודדת את העובדים המסכנים האלה, אז לפחות שתהיה להם איזו שהיא אחריות עליהם במהלך חייהם פה. מה שאני שואל הוא מה היא כל רמת האחריות של חברת כוח האדם לגבי העובד הזר לאחר פטירתו של המטופל.

שום אחריות. זו בדיוק הבעיה. אדוני, חברת כוח
אדם בעקרון תפקידה לתווך בין המטופל לבין העובד, והמטרה, ברמה עקרונית, אני מתנצל מראש ,יש מקרים של חברות כוח אדם הוגנות ,מסודרות, מאורגנות, אבל תפקידם קודם כל להרוויח ולהרוויח הרבה כסף.

בסדר אבל המדינה זו לא מחלבה לחברות כוח אדם.

אדוני המדינה לצערי הפכה את עצמה למחלבה. יש
לא מעט מקרים, ואני אחראי על כל מילה שאני אומר, שעל אישור של מטופל אחד מביאים אחד עשרה ועשרים עובדים זרים מפיליפינים. הדבר הוא מאוד פשוט, אתה מייבא עובד זר, אני אומר מצטער מאוד, הוא לא מתאים לי, לא הסתדרנו ולא התאמנו אחד לשני. אני מחזיר אותו, אתם לא שמים לב לדקויות שנאמרו כאן, שאמרו ששמים עובד זר בבתי אבות כפקדון ומביאים הבא בתור. וזה עומד על פי הנהלים. אז מביאים את הבא בתור, אתה אומר גם זה לא מתאים לי ואתה מזיז אותו הצידה, אתה מביא עוד אחד.

מי אומר לא מתאים לי?

על פי רוב המעסיק של העובד אומר נכון שהוא לא
מתאים לך, אני אביא לך אחד יותר טוב. ואז הוא נשאר בארץ ואז הוא נכנס למאגר של עובד סיעודי, משק בית, סחר בנשים, מה שאתם לא רוצים. הסיפור הוא לא כל כך פסטורלי כפי שהוא מוצג פה. אדוני, כשאנחנו מדברים על ארבעת אלפים דולר, פלוס אחר כך דמי תיווך חודשיים פלוס ביטוח שחמישים אחוז הולך לכיס של היבואן נקרא לזה, זה המצב.

יותר מזה, שרות התעסוקה מאוד עדינים פה, חברות כוח אדם פה באמצע חקירה, הבאתי את החומר כדי שלא יקרו אי הבנות. חקירות כרגע פליליות. השמות פה, המקרים פה, הדוגמאות פה. אדוני, יש לנו עשרות חקירות פליליות קשות נגד פועלי חברות כוח אדם. ביטוח לאומי לא צריכים עובדים בשביל זה, והם יודעים את האמת. אלף שלוש מאות בקשות ממוצע בחודש, מזה שלוש מאות מזוייפות. זה הממוצע.

מזוייפות במובן זה שאין בכלל מטופל מאחוריהם?

כן, בפירוש כן. חברת כוח אדם מגישה בקשה,
פיקטיבית, כדי לקבל אישור. זה עובר.

לדעתי פה מתגלה עכשיו בקשה מחרידה. בואו נשמע.

התנצלתי מראש, אמרתי שיש חברות הוגנות. אנחנו
עובדים כבר כמעט תשעה חודשים עם ציפי, אין לי הערה אחת. אדוני, אני לא מאשים. כשאני אומר מילה יש מאחוריה כיסוי. אני לא דיברתי לציפי פה עם האיגוד שלה, אנחנו מתואמים, פעם אחת לא היו לנו בעיות במשך תשעה חודשים. אני אתך לך רק דוגמא אחת. חברה מסויימת יש לה אישור תיווך לשלושים עובדים. בחברה נתפסו בבדיקות שלנו מאה עשרים וארבעה היתרים, מעסיקה מאתיים שבעים וארבעה עובדים, הרוויחה בשנה אחת שישה וחצי מיליון שקל. אתה יודע מה, אדוני היושב ראש, אנחנו מדברים על להעסיק ישראלים. הרי זה המנדט שלי. המנדט שלנו מטעם ממשלת ישראל ראש הממשלה, שינוי שוק העבודה. המשמעות לקחת עובדים זרים בלתי חוקיים ולהכניס במקומם, לאפשר לישראלים לעבוד במקום. זה המנדט. זו המטרה. על זה אנחנו עובדים. אבל כשאתה נותן חמש מאות דולר לחודש לעובד, שעובד עשרים וארבע שעות, ויש לך אותו והוא זמין, ומי שיגיד לי פה שהוא לא זמין אז הוא לא דובר אמת, יש עובדים כמה שאדוני רוצה. אסור להכניס אחד, אלא יש דברים ייחודיים באמת, כפי שקבע ראש הממשלה. אלפיים חמש מאות שקל במקרה הטוב ויש לך מטפל ומעבר לזה בבית, למה שתעסיק ישראלי. אני לא רוצה לדבר על כאלו שמקבלים אישור להעסיק עובד זר, הוא לא מסוגל לשלם את זה אז הוא מעביר, הוא מקבל מאה דולר לחודש.

אני מאוד מודה לך ניצב גנות, אני חושב שהדברים
שלך היו מאלפים, לדעתי מתגלה פה תמונה שחלק מחברות כוח האדם הפכו להיות למאפיה מאורגנת שמנצלת את שוק העבודה הישראלי ואת סבלם של הקשישים ושל הנכים והסיעודיים כדי לעשות הון תועפות על חשבונם. אני חושב שהדבר הזה חייב להעקר.

שינוי חוק הסיעוד כפי שאמרתי יפתור חמישים אחוז
מהבעיה.

אני רוצה לומר שאם מגמת המדינה היא להקטין את
מספר העובדים בסיעוד ההוכחה לכך מתקיימת במסגרת חוק הסיעוד. אם אנחנו אמרנו שמתוך שישים וחמישה אלף בענף הסיעוד רק כשבעת אלפים הם עובדים זרים, אני יכול להגיד לכם מתוך נתונים בדוקים, עוד עשרים אלף קשישים שמקבלים טיפול במסגרת חוק הסיעוד עונים לקריטריונים לקבל היתר להעסיק עובד זר. ועובדה היא שהם לא מעסיקים עובד זר. כי חברות הסיעוד, ואני עושה הפרדה, יש חברות כוח אדם לתיווך בעובדים זרים ויש חברות סיעוד, שהם מטפלות באנשים, נמצאות תחת פיקוח של המוסד לביטוח לאומי ומשרד העבודה. והם נמצאות במצב שהם מקטינות את מספר העובדים הזרים. אינטרס שלהם הוא להשיג כמה שיותר עובדים ישראלים ,והעובדה היא בשטח מוכחת על ידי הנתונים.

אנחנו באנו בהצעה לשר העבודה והרווחה הקודם, מתוך מגמה של המדינה להקטין את מספר העובדים הזרים בישראל, לצמצם את הגופים שיכולים להתעסק בנושא של השמה של עובדים זרים. אין שום ספק, עם כל הביקורת שישנה, שחברות הסיעוד הם הגופים הכי מקצועיים ומבוקרים שיכולים לטפל בתחום של טיפול בזקנים. נמצאת כאן אסתר שהיא מנהלת ענף סיעוד בביטוח לאומי והיא יכולה להעיד, חלק הארי מהתשלום של ביטוח לאומי משולם לקשיש, כזכאותו בחוק הסיעוד, משולם כשכר לעובד. היום מתוך שלושים ושניים שקלים לשעה שביטוח לאומי משלם בין עשרים וחמישה לעשרים ושבעה שקלים משולמים כשר לעובד. אלה שמשולם שבע עשרה שקל לשעה יכולים לקחת את המטפל ולעבור לגופים שמשלמים בין עשרים וחמישה לעשרים ושבעה. אני מדבר על עובדים זרים. כך שהעובדים הזרים מקבלים, ומעבר לזה חברות הסיעוד מחוייבות, בפיקוח, בהדרכה של העובדים, בליווי לכל אורך תקופת הטיפול. זה לא חברות תיווך ששמות את המטפל והולכות לעשות את הכסף במטופל הבא אלא ממשיכות ללוות אותו בטיפול. והרבה מהטיפול שנותנות חברות הסיעוד הוא נותן פתרון למשפחות על ידי טיפול משולב, שזה לא ניתן לעשות על ידי תיווך. מטופל יכול להיות מטופל בחלקו על ידי עובד ישראלי, ביום ראשון כשהעובד יוצא לחופש. וחלק מהזמן ללכת למרכז יום שמשולב עם העובד הזר. מה שאני אומר שאם מדינת ישראל רוצה להקטין את העובדים הזרים בסיעוד, והיא חייבת לעשות, ההוכחה ניתן בסיעוד שמתוך שישים וחמישה אלף עובדים רק שבעת אלפים, למרות שאמרתי יש עוד עשרים אלף שאם מחר בבוקר הם פונים לשרות התעסוקה הם עונים לקריטריונים לקבל היתר העסקה. העובדה היחידה שהם לא מקבלים את זה זה בגלל שהם מקבלים טיפול על ידי חברות שמפצלות את הטיפול. אם יש שלוש שעות זכאות נותנות שעה וחצי בבוקר, שעה וחצי בערב, ומקטינות את הצורך בהשמה של עובדים זרים.

אני יושבת ראש של חברות שמתווכות בהבאת
עובדים זרים לסיעוד בלבד. כמה נושאים. הנושא הראשון, דווקא אנחנו רוצים להציע מקצוע מועדף לחיילים שמשתחררים וחיילות, שדווקא אז, כשחיילות משתחררות ,מדוע לא תחשבו גם על מקצוע מועדף לחיילות האלה או החיילים שהם יעשו את זה חצי שנה עד שנה. יש לי מערך שלם גם מי יכול לתת את ההדרכות האלה אם אתם רוצים. זה דבר ראשון לגבי הנושא הראשוני שדובר איך אפשר לייעל ולהכניס ישראלים, וזה בהחלט לא יזיק גם לנוער שלנו, לצעירים, שגם יכירו את הקשישים וכל מה שקשור בכך.

יש לכם איזו שהיא הצעה מגובשת בעניין הזה?

אם תרצה לקבל אני מוכנה להכין.

אני הייתי יוזם של החוק של מחצית דמי אבטלה
לחיילים משוחררים, לעבודות מועדפות, לימים חוק חיילים משוחררים, אני אודה לך אם תשלחי לי את זה. עשרות אלפי חיילים משוחררים הלכו לעבודות שבעבר לא רצו לעבוד בהם, בבניין, במכונאות, בתיירות. תעבירי לי את זה, אני אבדוק את זה.

דבר שני, בקשר לאבחנה בין חברות סיעוד
שמתעסקות בטיפול הסיעודי בדרך כלל עם ישראלים לחברות כוח אדם שמתווכים ומביאים עובדים זרים רק לצורך סיעוד. יש לעשות בזה אבחנה. מפני שנכון שבתוכנו יש גם עשבים שוטים, יש כאלה שמנצלים את זה כך או אחרת. בדרך כלל החברות שאנחנו הקמנו אלה חברות שיוצאות לחוץ לארץ, מראיינות עובדים, בתוך החברות יש לנו עובדים סיעודיים שיוצאים להכיר את השטח, על מה מדובר, למי צריך לתת את השירות, ואנחנו עושים את זה עם כל הלב. אנחנו במשא ומתן עם כל מיני משרדים, גם ביקשנו עם אפשרות, לא התביישנו לומר בואו נחליט במקום שיסחטו כל כך הרבה כספים לאפשר משכורת אחת שהעובד ישלם עוד בחוץ לארץ, עבור כל הטיפול שנעשה לו כדי להביא אותו. כי הוא צריך לעבור בדיקות רפואיות, הוא צריך לעבור כל מיני תהליכים בחוץ לארץ עד שמביאים אותו. זה דבר אחד שהיינו רוצים שתקחו בחשבון.

אם אתם עובדים באופן הגון אז אני כבר אומר לך,
קיומם של חברות כוח אדם לא הגונות הוא מזיק גם לכם.

בזה אנחנו במשא ומתן עכשיו כדי שנוכל, ובהחלט
שאנחנו רוצים לעבוד בשיתוף פעולה ובהחלט להוציא את העשבים השוטים מתוכנו. כי לא יתכן שהשם שלנו יהיה כל כך שלילי, כשאנחנו באמת משקיעים.

אני מקו לעובד. יש פה הרבה דיבורים על הכנסת
עובדים ישראלים לתחום הסיעוד, ואני רוצה להגיד שכל זמן שהמדינה בעצם החליטה להפריט את נושא הסיעוד וכל זמן שהכסף שיגיע למשפחה בסופו של דבר זה כאלף חמש מאות שקל לחודש עבור העסקת עובד זר אין שום סיכוי להכניס עובד ישראלי לתחום הזה. זה לא שעובדים ישראלים לא רוצים לעבוד בזה אלא שעובדים ישראלים לא יעבדו עשרים וארבע שעות עבור אלפיים שקל לחודש. זה לא אנושי וגם לא הגיוני.

מה המוצא למה שאמרת?

להגדיל את התשלומים לחוק סיעוד ולהעביר את זה
ישירות למשפחות. בזה שהתשלום יעבור ישר למשפחה ייחסך פער תיווך של כחמישים אחוז.

בנוסף לזה יש בעיה רצינית עם עובדים זרים שנותרו ללא אשרה, הן מכיוון שהיו תקופה ארוכה שביתות, הן בשירות התעסוקה והן במשרד הפנים. עובדים שהגיעו לפני שנה, שנה וחצי, כאשר מסיבה זו או אחרת או שהמעסיק נפטר או שהמעסיק פיטר אותו והוא התחיל לעבוד אצל מעסיק אחר. מגיע מעסיק אחר, כשנפתחו סוף סוף המשרדים, משרד הפנים אומר סליחה, הוא היה ארבעה חמישה חודשים ללא אשרה, תסלק אותו. המשפחה אומרת אבל זה טוב לי העובד הזה, הוא נחמד לי, אני רוצה אותו. לא, תסלק אותו, תביא עובד חדש. ואני חושב שאם יש פה נציג משרד הפנים היה כדאי שידבר על זה.

אני מהאגודה לזכויות האזרח. אני רוצה רק להעיר הערה אחת לנושאים שהעלו. עדי אמר שזה לא אנושי שעובד ישראלי יקבל משכורת כזאת ויעבוד עשרים וארבע שעות. אנחנו סבורים שזה לא אנושי גם לגבי עובדים זרים. זאת בעיה, אני אפילו לא יודעת אם זה חוקי. עבודה של עשרים וארבע שעות כפול שישה ימים. יש בעיה של העובדים הזרים והם בצרה. הם בלחץ. הם שישה ימים בשבוע כבולים לבית ולמטפל, בלי אפשרות אפילו להחליף מילה עם מישהו אחר. יש טלפון, אבל הם כבולים. אני חושבת שזה מצב בלתי אפשרי. אבל זו גם אחת הסיבות שאף ישראלי כמובן, לא רק בגלל המשכורת, שזה גם מובן, אלא גם בגלל התנאים. אם אנחנו מדברים גם על העובדים האלה, שחלקם יישארו, אנחנו חייבים לשנות את תנאי העבודה שלהם, מבחינה אנושית פשוטה, ועל ידי כך אולי גם נשיג שעובדים ישראלים ייכנסו לדבר הזה.

אני מעמותת קול מהשכונות. אני שמעתי פה את
הוועדה ואני ממש לא מתמצא, מה קורה פה, זה מטפל בזה, זה מטפל בזה, זה מטפל בזה, מרוב עצים לא רואים את היער. מה שאני מציע לוועדה שתקום ועדת חריגים אשר תטפל בכל הבעיות האלה הסבוכות שהולכות לכל הכיוונים. לא יתכן שבנאדם יחכה חודשים עד שיוציאו לו אישור.

דבר שני, על מנת להכניס עובדים ישראלים לענף הזה, יש כשלוש מאות אלף מובטלים, מהם כמאה חמישים אלף נשים. הייתי מציע לבחון אפשרות, הם מקבלים חלק הבטחת הכנסה וחלק מקבלים דמי אבטלה. מה שאני מבקש לבדוק את האפשרות, אותם אנשים שמקבלים הבטחת הכנסה ומקבלים דמי אבטלה, האם יש אפשרות לא לבטל להם את הקצבה הזאת והם יעבדו בענף הסיעוד.

תודה רבה. רבותי, אני רוצה לסכם את הישיבה
הזאת, ישיבה הייתי אומר די כואבת. אנחנו סיכמנו פה כמה דברים. ראשית שהשרים אולמרט ואורלב, על פי הצעתו של השר אורלב, ייכנסו כבר מהלילה למשא ומתן עם עובדי שרות התעסוקה בכדי להגיע בדחיפות לפתרון הבעיה שנמצאת שם, וביחד עם זה אנחנו ביקשנו מעובדי שרות התעסוקה לזרז ולהאיץ ולפתור בתוך שלושה ארבעה ימים,

אדוני, אני הצעתי הצעה פשוטה, שכל ההיתרים
שנמצאים בקנה בשרות התעסוקה ועל פי חוק אסור לנו להוציא את ההיתר אחרי הראשון למאי אנחנו מוכנים להתגייס יומם ולילה כדי לחתום כדי להוציא את האישורים.

אז אני מבקש שזה באמת ייעשה.

לילה ויום נעבוד כדי להוציא את ההיתרים.

דבר שני, אנחנו הוועדה נעבוד יחד עם יושב ראש
ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת יהלום על שינוי חוק הסיעוד על פי הצעה שאני מבקש שנקבל אותה, כדי שנוכל לדון בעניין, ואני מבקש גם מציפי שתשלח לי את ההצעה שאתם הכנתם לגבי הכרה במקצוע מועדף.

העניין השלישי הוא אולי מבחינתי החשוב ביותר, הוא לא הדחוף ביותר אבל החשוב ביותר, ששרי הרווחה, התמ"ת ואולי הפנים יהיו חייבים לגבש צוות שיעצב מדיניות איך להגיע לכך שיותר ויותר ישראלים וישראליות ייכנסו לעבודה בענף הסיעוד בתמורה ראויה, הכשרה ראויה, העלאת התדמית והמוניטין של הענף הזה, מענה שיינתן על ידי בני משפחה כדי להחזיר משהו מהחמלה שהיתה פעם במשפחה הישראלית ושנעלמה, בכל הנושאים הללו צריך לתת מענה לפני שבעוד עשרים שנה מדינת ישראל תהיה מוצפת, פשוט מוצפת בעובדות זרות שיעבדו בעצם בתנאי שיעבוד פנימי בתוך הבית עשרים וארבע שעות ביממה בשביל חמש מאות דולר. אולי הפיליפיניות יתחילו ללדת גם את הבנות שלהם פה כדי שגם הם תוכלנה לטפל בנזקקי סיעוד בעתיד. זה לא ראוי לחברה הישראלית. זה לא הוגן שאנחנו נהיה כאלה.

הנושא הרביעי, אני קודם כל מחזק את ידיו של ניצב גנות ,בכל החקירות הללו נגד חברות כוח האדם שלדעתי פושעות נגד החברה הישראלית, נגד האנשים שזקוקים לסיעוד ונגד העובדים הזרים עצמם שמנוצלים ניצול מחפיר ומביש. כל חברת כוח אדם כזאת לדעתי צריכה לעמוד לדין, להיסגר, ברגע שבו היא מקיימת את הפשעים האלה נגד החברה בישראל. ואסור להרפות מזה. ואם יש משהו ניצב גנות שאנחנו המחוקקים יכולים לעשות כדי להועיל בעניין הזה אנא רק תאיר את עיני, אנחנו עומדים לרשותכם בעניין הזה. רבותי תודה רבה, הישיבה נעולה.





הישיבה ננעלה בשעה 11:20