ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 10/06/2003

מקומו של הזמר העברי באמצעי התקשורת כמרכיב בבניית הזהות הישראלית

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/6571



20
ועדת החינוך והתרבות
10.6.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6571
ירושלים, ט"ז בסיון, תשס"ג
16 ביוני, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 33
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום שלישי, י' בסיוון, התשס"ג (10 ביוני, 2003) בשעה 9:30
סדר היום
יום הזמר העברי – מקומו של הזמר העברי באמצעי התקשורת כמרכיב בבניית
הזהות הישראלית.
נכחו
חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
גילה גמליאל
יולי תמיר
מוזמנים
חה"כ אורית נוקד
חה"כ מלי פולישוק-בלוך
חה"כ מתן וילנאי
מיכה ינון – ראש מינהל תרבות, משרד החינוך
דורון סבג – יו"ר המועצה לתרבות ואמנות
ד"ר נתן שחר – חוקר זמר עברי, מכללת בית ברל
נתן איתן – מנכ"ל אמנות לעם
יוריק בן דוד – יו"ר המדור לזמר עברי ומנכ"ל אקו"ם
יענקל'ה מנדל – יו"ר אמ"י
איתן ברושי – יו"ר איגוד מנהלי מחלקות התרבות במרכז השלטון המקומי ויו"ר המועצה המקומית "עמק יזרעאל"
ד"ר גילה פלם – מנהלת הפונותיקה הלאומית
עזרא סולימן – מנכ"ל עזי"ת, עמותת זמר ים-תיכוני
אמנון שילוני – מנהל רשת ג'
יצחק זוננשיין – מנהל מחלקת הבידור, הטלויזיה הישראלית
נעמי אטיאס – מפיקה "שירה בשידור", הערוץ הראשון
אלדד קובלנץ – מפקד גלגל"צ
יצחק שפר – מנכ"ל הפדרציה לתקליטים וקלטות
ד"ר עדנה אלעזרי – האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך, התרבות והספורט
ד"ר יעל שי – מפמ"ר מוסיקה, משרד החינוך
דורון שנקר – יו"ר המרכז הישראלי לחבורות זמר
עדי שי – ערוץ המוסיקה
רותי ספרוני-הילל – כותבת ושרה, חברה באקו"ם ובאמ"י
אהובה עוזרי – מלחינה וכותבת
גבי ברלין – זמר
יגאל חרד – נגן גיטרה
אבי ברש – נגן חצוצרה
אברהם נתן – יו"ר רשות השידור
רוני בראון – יו"ר הפדרציה לתקליטים וקלטות
ישי אמיר – יוצר ומפיק מוסיקלי, חבר דירקטוריון אקו"ם
דניאל מטיוק – עורך
מוטי אמיתי – מנהל מחלקת אכיפה, הפדרציה לתקליטים וקלטות
יוחאי חי – מנכ"ל הפדרציה הים-תיכונית לתקליטים
סולומון דניאל – זמר ויוצר
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית
שרון רפאלי

יום הזמר העברי – מקומו של הזמר העברי באמצעי התקשורת כמרכיב בבניית
הזהות הישראלית
היו"ר אילן שלגי
בוקר טוב. כדי להיכנס לאווירת הזמר נפתח בכמה שרים, ואחר כך נעבור לדיבורים. גבי ברלין, בבקשה.


שרים
היו"ר אילן שלגי
מבלי להיות מומחה בתחום לעומת רובכם, אני מרשה לעצמי לקבוע כי מקומו ומשמעותו של הזמר העברי בהוויה הישראלית הוא ייחודי לעומת מקומו של הזמר בשפות אחרות ואצל עמים אחרים. היות העברית שפה מתחדשת, והיותנו עם החוזר אל ארצו ואל שפתו הם המייחדים את מקומו ואת משמעותו של הזמר בתרבות הישראלית. היותנו חברה של מיזוג תרבויות וגלויות העומדת מול אתגרים עצומים ועוברת לא פעם ימים קשים, גרמו לזמר העברי לתפוס מקום חשוב בהוויתנו. הזמר היה עימנו בימי החלוצים החולמים ולאחר מכן מסביב למדורה במסעות הרגליים ובערבי ההווי. הזמר מאחד אותנו בימי מלחמה, ברגעי ניצחון וגאווה וברגעי אבל ועצב. הזמר מלכד אותנו למנגינה משותפת.

בישיבה זו נדון ונתייחס למקומו של הזמר העברי באמצעי התקשורת כמרכיב בבניית הזהות הישראלית. בהמשך היום, בשעה 13:00 נקיים באודיטוריום טקס חגיגי. גם כאן וגם בטקס נמצא גם זמן לשירה, ואני משוכנע כי כולנו נשמח להקשיב וגם להצטרף אל הזמר.
מיכה יינון
בוקר טוב. אנחנו מתכנסים פה לא בפעם הראשונה בנושא הזמר העברי באולם הזה; מסורת של שירה בציבור בכנסת היא חידוש מרענן שחודש בשנים האחרונות. אני רוצה לתת היבט מעשי לדברים שנאמרו כאן בשנה שעברה. בעקבות הדיון כאן נעשו כמה מהלכים מעשיים בנושא הזמר העברי במערכת התרבות של משרד החינוך.

הוקם מדור זמר עברי, שלא היה קיים. כלומר, דגש מיוחד לזמר העברי בנפרד מכל נושאי המוסיקה שאנחנו עוסקים בהם. בראש המדור הזה שמורכב מאנשי ציבור ומקצוע מכל תחומי היצירה והביצוע של הזמר העברי ושל המחקר עומד ידידנו, יואל בן-דוד, מנכ"ל אקו"ם שנמצא איתנו כאן. המדור הזה הוא חלק מהמועצה הישראלית לתרבות ולאמנות שהוקמה לפי חוק חדש של הכנסת. בסיומה של הקדנציה הקודמת הוחלט על הקמת מועצה על פי חוק, שיש לה תפקידים על פי חוק, ובראשה עומד דורון סבג שיושב לשמאלי. המועצה החלה בפעולתה גם באמצעות ועדות משנה, והחדש בהם הוא מדור זמר עברי שהוקם במשך השנה האחרונה. המדור הזה מטפל בגיבוש קריטריונים – תבחינים בכל תחומיו של הזמר העברי לצורך מתן תמיכות והקצבות, מעצב מדיניות, נותן חוות דעת למינהל התרבות, לשרת החינוך והתרבות בנושאי פסטיבלים, פרוייקטים שונים ויוזמות חדשות שאנחנו מנסים לקדם.

ועדת החינוך של הכנסת הטילה על מינהל התרבות ועל משרד החינוך להקים ועדה לשימור הזמר העברי, והיא הוקמה בשנה האחרונה ופעלה מכוח החלטת ועדת החינוך של הכנסת. הוועדה עסקה בקידום יוזמות חקיקה בנושא הזמר העברי ובהקמת מאגר מידע מרכזי. המידע מפוזר היום במקומות שונים בנושא הזמר העברי ברשות השידור, באקו"ם, בגלי-צה"ל ובגופים המשדרים, אבל גם בפונותיקה הלאומית, מוסד צנוע וביישן בספרייה הלאומית, ואנחנו מצאנו לנכון לגבש עמדה שהוא צריך להיות המקום המרכזי שיצטרכו כל הגופים שיש להם מאגרים להתחבר אליו, ולהפוך אותו למאגר המרכזי של הזמר העברי.

הוחל ביוזמה של הקמת בית הזמר העברי ביוזמה של אקו"ם שמעמידה את ביתה הקודם בשדרות רוטשילד בתל-אביב לטובת הזמר העברי.

עסקנו בעידוד ייצור המוסיקה הישראלית. בפעם הראשונה הוקם ביתן רשמי בשיתוף פעולה עם משרד החוץ. בבניין התרבות הוקם ביתן ישראלי ביריד המוסיקה הבינלאומי שזכה להצלחה רבה, והישראלים שהתרגלו לבוא לשם כבודדים שיקפו בישיבות סיכום שגם אני השתתפתי בהם את המהלך הזה שנתן לזמר הישראלי מעמד חדש ורציני יותר בסצינה הבינלאומית של המוסיקה.
נבחנים עכשיו שיתופי פעולה לדיגיטציה ולרסטורציה. אלה דברים שזקוקים גם להשקעה תקציבית; אבל קודם אנחנו עוסקים בתכנון המהלכים האלה, ואחר כך נצטרך תוך כדי הקיצוצים שמושתים עלינו, למצוא גם תקציבים כדי לקצר את התכניות לשימור הזמר העברי והתקליטים הישנים שיש להם חשיבות תרבותית רבה, ולא תמיד חשיבות מסחרית.

הוועדה המליצה לעודד פסטיבלים וחבורות זמר, לחדש שירים של יוצרים ותיקים או שירים שמעולם לא בוצעו ביצוע מקצועי, ולקיים הפקות העוסקות בשימור. הוועדה המליצה לקיים הפקות מסוג זה, ואנחנו עצמנו שותפים למהלכים כאלה.

נמצאת איתנו ד"ר יעל שי, המפקחת על המוסיקה במשרד החינוך, שמקדמת את נושא הזמר העברי, מחדשת אותו במערכת החינוך בהצלחה. כל נושא הזמר העברי יש לו רנסנס לא רק בקרב המבוגרים, אלא בקרב הדור הצעיר; זה חידוש בשנה-שנתיים האחרונות, ואנחנו מעודדים את המהלך הזה. הפיקוח על המוסיקה במשרד החינוך עוסק גם בעידוד ובתגבור הזמר העברי במערכת החינוך.

יישום כל ההחלטות וההמלצות האלה כרוך גם בתקציבים, בתהליכים, בשיתופי פעולה בין הרבה גורמים שלא היו רגילים לשתף פעולה – כל אחד פעל לבדו, ואנחנו מנסים לעשות שולחן משותף בתחום הזמר העברי באמצעות הוועדה הציבורית שלנו, המדור. גולת הכותרת שיש לה גם תהודה ציבורית הוא חודש הזמר העברי שבמרכזו נמצא היום הזה בכנסת; התחלנו אותו בבית הנשיא, ואחר-כך בשידור בטלויזיה. חודש הזמר העברי גדל ב- 40% לעומת שנה שעברה בהיקף הפעילות והיקף ההשקעות שלנו.

בעזרת ארגון חברות הזמר הצלחנו לחדש את פסטיבל ערד, שלצערנו, שקע והתנוון בעקבות האסון שקרה שם. זה הביא להתחדשותו של הפסטיבל שהייתה חשובה; במוצאי שבועות סיימנו פסטיבל מאוד מוצלח בעמק יזרעאל, שבמרכזו היה זמר עברי וזכה להצלחה ולהשתתפות המונית; יזמנו וקידמנו פעולות כאלה בשדרות שהכריזה על עצמה כעיר של מוסיקה; עמק הירדן שומר על מעמדו כמקום של פעילות הזמר העברי, במיוחד בחול המועד פסח; כרמיאל שעומד בפתח עוד מעט עם מחולות, שמעורבים בו הרבה אירועים של זמר עברי והופעות; לאחרונה פסטיבל ישראל הצטרף גם כן לחגיגה הזאת, והיה מופע בבנייני האומה, ועוד יהיה מופע של שירי לאה גולדברג בימים הקרובים; היה מופע של זמר ים תיכוני, שלושים שנה מחווה לשימי תבורי. זה זכה להצלחה רבה ולשידורים בתחנות הרדיו וצולם בטלויזיה.

כלומר, אנחנו מרגישים שאנחנו בתנופה למרות הקיצוצים והצרות. על זה דיברנו אתמול בוועדה, לא נדבר על זה שוב. אני מאחל לכולנו ולוועדה שיזמה את המהלכים האלה בשנים האחרונות, המשך הצלחה ושימור הזמר העברי.
יולי תמיר
השתמשת בדבריך בשני מושגים שלא בדיוק חופפים: זמר עברי וזמר ישראלי. יש כאן דגש גדול על זמר עברי. השאלה היא איך אנחנו משלבים בחגיגה הזאת גם אנשים שלא שרים בעברית, אבל הם ישראלים. יש היום יוצרים שיוצרים בישראל, לאו דווקא בעברית. הם יוצרים יצירה ישראלית בעלת השפעה ניכרת מהחיים שלהם בישראל, אבל הם לא חלק מהקהל הזה. יש יצירה ערבית, כמובן, קצת יצירה ביידיש. השאלה היא האם בחברה רב-תרבותית ופלורליסטית כמו שישראל היום, יש מקום לעשות משהו אינקלוסיבי ולא אקסלוסיבי: משהו שמקרב גם את האנשים ששרים פה, חיים פה ויוצרים לאו דווקא בשפה העברית, ויש לעשות חגיגה של שירה יותר מלכדת ופחות אקסלוסיבית.
מיכה יינון
נכון שחודש הזמר העברי עוסק בעיקר בזמר עברי; היה ניסיון לקרוא לזה "חודש הזמר הישראלי", ובכל זאת נאחזו בזמר העברי, כי הוא הפך למותג מוכר. אנחנו מתייחסים למה שאמרת בכמה היבטים: ראשית, בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה שהיה ברשותך יש לנו מרכז קליטת אומנים עולים, קרן משותפת למשרד הקליטה ולמשרד החינוך, ואנחנו משקיעים בפרוייקטים גם של יצירה בתחום המוסיקה והזמר של עולים מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה, מארגנטינה וכיו"ב. בשבועות התקיים "שירה 2003". דווקא שם הייתה התייחסות גדולה לשירה ערבית, אפילו הייתה ביקורת שאמרה שיותר מידי. היו משוררים ערבים – בחג השבועות, חג מתן תורה, זה לא היה שגרתי. כלומר, היה דגש מכוון של ההנהלה האומנתית של פסטיבל מטולה שחיברו משוררים ערביים, והם הרגישו שם מאוד טוב; אני הייתי שם, ראיתי את זה בעיניי. היה גם מופע של שירה ביידיש של עולים מארגנטינה שעשו מופע חזק מאוד, והיה מלא על גדותיו שם. כך שיש התייחסות להיבטים האלה. נכון שחודש הזמר העברי הוא אקסלוסיבי לזמר העברי במושגו הקלסי, ויש מקום למקצה שיפורים בשנים הבאות.
יולי תמיר
נדמה לי שבשנים הבאות כדאי לקחת בחשבון את הרב-גוניות הישראלית כי אנחנו רוצים לקרב אנשים, לתת להם תחושה שכששרים ביחד ונמצאים ביחד יש משהו מקרב. כדאי שכולם יוכלו למצוא משהו שהם חשים בו בבית.
מיכה יינון
אומרים שחלק מהשירה הישראלית היא בעצם שירה רוסית.
היו"ר אילן שלגי
אני בהחלט תומך בעידוד שירה שאיננה בעברית הן של יהודים והן של אזרחים ישראלים שאינם יהודים. יחד עם זאת, אנחנו צריכים לזכור שגם אנחנו היינו עולים, היינו ילדים של עולים, היינו חברת מהגרים תמיד. הורינו למדו עברית באמצעותנו, הילדים שהלכו לבית הספר וגם מן השירה; ואנחנו כילדים לא הבנו תמיד מה אנחנו שרים כי שפת השירים היא לא תמיד השפה העממית הפשוטה, והורינו לא ידעו להסביר לנו מהם השירים. השירה גרמה לאלה שזה עתה הגיעו להצטרף לשירה, ודרכה גם להצטרף אל השפה.
דורון סבג
ברצוני להודות למיכה יינון על הסקירה הגדולה הממצה את נושא הזמר העברי. הקמת הוועדה המקצועית, מדור הזמר העברי, החלה דווקא כאן בוועדה הזאת; ואני רוצה להודות לחברי הוועדה היוצאת ולעומד בראשה, השר זבולון אורלב, על התמיכה, על ההקשבה ועל ההבנה. השר אורלב יזם, הוביל והקים את חוק המועצה לתרבות ולאומנות, מועצה שאני עומד בראשה. תפקידה העיקרי של המועצה הוא לייעץ לשרת החינוך, לימור לבנת ולממשלה בכל הקשור לתרבות ולאומנות. חשיבותו של הזמר העברי לגיבוש הזהות הישראלית תופסת בחיזוק הרוח של עם ישראל דווקא בימים אלה. הזמר העברי, השירים, ההקרנה והביצוע משקפים את הלכי הרוח העכשיוויים.

כיושב ראש המועצה אקרא לבניית תקציב לוועדת הזמר העברי; עד היום אין תקנה תקציבית מסודרת. תפקידנו יהיה להמליץ לשרה לקראת 2004 על מתן תקציב שיעמוד במיוחד לנושא הזה ויקדם אותו. אני גם אמליץ לשרה לפנות למפעל הפיס שיצטרף גם הוא עם תקציב משלו משום שזמר עברי, פסטיבלים ושירה בכלל הם חשובים. בדרך כלל הוא מתקיים במועצות המקומיות. לכן אני רואה זיקה ישירה בין מפעל הפיס, הרשויות המקומיות לבין מינהל תרבות להקמת תקציב משותף שיעזור לנו לקדם את הנושא.

בישיבה הראשונה שהתקיימה פה ב- 1 באוגוסט היו מספר נושאים שיוריק בן דוד בוודאי יתייחס אליהם, וצריך לטפל בהם. לעצרי, הדברים לא נעשו כמו שצריך ואנחנו חייבים לבדוק מה נעשה או לא נעשה.

אני רוצה להודות בהזדמנות זו לטלי שחורי שמרכזת את נושא הוועדה המקצועית, את החודש הזה. היא המנוע שמקדם את הדברים; לנתן איתן, מנכ"ל אמנות לעם, שהוא הגוף המבצע והמפעיל שמזיז את כל הדברים.
אורית נוקד
אני נמצאת כאן לא כי אני חברה בוועדת החינוך, אני דווקא חברה בוועדת הכספים, ואני חושבת שאני אוכל לסייע בנושאים שיגובשו כאן ויגיעו לידי החלטה. אני נמצאת כאן כי אני מאוד אוהבת את הזמר העברי; לכל איש יש שם, לכל איש יש שיר, ולכולנו יחד יש השירה שלנו. לשירים יש הרבה רגשות וכל שיר מזכיר משהו היסטורי, אישי. חשוב מאוד לעשות הכל כדי שכולם יאהבו לשיר.
הכל מתחיל ונגמר במילה אחת
חינוך בגיל צעיר. מה משרד החינוך עושה בנושא הזה כדי שהילדים שלנו יאהבו גם כן לשיר?
יעל שי
בשנה האחרונה למעלה מ- 150 בתי ספר שרים; התלמידים, הצוות החינוכי והקהילה – כולם שרים. אני מאוד בעד חיבור בין בית הספר לבין הקהילה. לצערי הרב, עדיין לא הגענו לגנים, ואני חושבת ששם צריכים להתחיל – מהגיל הרך מאוד. אני מקווה שבשנה הבאה.
עדנה אלעזרי
אנחנו הפקנו תקליטור שנקרא "ציונות בראי הסמל והזמר", ורבים מהנוכחים פה מכירים אותו. הרעיון היה איך ללמד 120 שנות ציונות דרך שירי הזמר. זה חרג מגבולות מערכת החינוך: חטיבות הביניים והחטיבה העליונה; אנחנו הפצנו את זה גם בחינוך מבוגרים, באולפנים. זה חשוב לגבי מה שחברת הכנסת יולי תמיר אמרה קודם, דווקא לאולפנים ללומדי עברית ובקתדראות לעולים. כלומר, בהשכלת מבוגרים שמאוד מעוניינים בנושא הזה, ואנחנו מפיצים את זה גם שם. היה לנו רעיון בשיתוף עם יעל שי והמזכירות הפדגוגית להפיק תקליטור נוסף שבו הרעיון היה איך לשלב את שירי הזמר העברי בכל מקצועות הלימוד, תפקיד של האגף לתכניות לימודים. לצערנו הרב, העניין עכשיו תקוע בגלל בעיות תקציביות, אז אם תוכלי לעזור לנו זה יהיה טוב מאוד.
נתן איתן
כל סטודנט שנה ראשונה לסוציולוגיה באוניברסיטה לומד את התאוריה של לוי-שטראוס, סוציולוג ידוע. הוא הגדיר את התאוריה המפורסמת שלו, שהעברת מסרים וערכים בכל החברות התרבותיות הם באמצעות מיתוסים, סיפורי עם ואגדות. הוא ניתח את כל אגדות בכל החברות בעולם, והוא הגיע למסקנה שהבסיס הערכי של התרבויות מועברות דרך המסרים. אם לוי-שטראוס היה נמצא במדינת ישראל או בחברה הזאת עתירת התקשורת הוא היה מוסיף עוד נספח לתאוריה שלו ומדבר על זמר כקודקס גנטי של תרבות שבאמצעותו מועברים הערכים והמסרים של חברות תרבותיות.כל אחד מאיתנו ששר שיר מרגיש בדיוק מה שלוי-שטראוס רצה להגדיר כששומעים את סיפור האגדה: תחושות משותפות, זיכרון היסטורי, הרגשה של "ביחד". להנאה המקומית של שירה בציבור יש מרכיב תרבותי היסטורי למורשת. זו בעיקר תרבות מתהווה. לכאן נכנסים גם המסרים של התת-תרבויות והשיוך. בחברה אלקטרונית הפלטפורמה המרכזית להעברת המסרים היא אמצעי התקשורת.

אמנות לעם עשתה סקר באמצעות טלסקר, מדגם מייצג של 500 איש, להלן הממצאים המרכזיים: 51% מהישראלים אוהבים לשיר בציבור ורואים בכך פעילות מועדפת בשעות הפנאי שלהם. זה אנחנו יודעים כי יש היסטריה ברצון לשיר, מאות מועדוני זמר נפתחים; 45% מהישראלים מעדיפים להאזין למוסיקה ישראלית ברדיו, בטלויזיה, בדיסקים ובוידאו; יש גם תת-חלוקה: 33% מהישראלים מעדיפים לשיר שירי ארץ ישראל, 27.5% מעדיפים מוזיקת פופ ישראלית, 25.5% מעדיפים מוסיקה ישראלית עברית ים-תיכונית ו- 11.5% מוסיקה חסידית. אני חושב שהנתונים האלה מייצגים את התמונה האמיתית: יש רצון וכמיהה על הבסיס הסוציולוגי שתיארתי בקצרה, כן להתחבר ולקבל מסרים משותפים.

אני קורא לוועדה לפנות לכל אמצעי התקשורת שנמצאים פה, להיות קשובים לצרכים האלה. אמצעי התקשורת הם גופים עצמאיים, ואם ברצונם הם יקדמו או יעכבו. אני שמח לומר שבשנים האחרונות הם בעיקר מקדמים. יש רשתות כמו רשת ג' שחרטה על דגלה את הזמר העברי; יש רוחות חדשות גם בגלי צה"ל ואפילו בגלגל"צ. אני מבקש שוב – בלי לפגוע במוסיקה אחרת – שהוועדה תצטרף לקריאה לתת את המקום הנכון באמצעי התקשורת לזמר העברי.
יוריק בן-דוד
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אורחים חשובים ויקרים שעושים כל השנה למען הזמר העברי. דווקא אתם כאן, ואתם לא צריכים הרצאות עד כמה הזמר העברי הוא חשוב ומה כוחו, אלא מי שצריך את זה זו הכנסת שמארחת אותנו בכל הכבוד, ואנחנו מודים על האירוח ועל כך שמצאתם לנכון לתת מקום של כבוד לתחום חשוב כל-כך.

"אין לנו ארץ אחרת", אמר אהוד מנור בשירו, ואין לנו שפה אחרת. אני עונה לך בספונטניות גם לשאלתך.
יולי תמיר
יש ישראליות אחרת, ומי שלא מבין את זה לא מבין את החברה שלנו. צריך להיות קשובים לה.
יוריק בן-דוד
אני מסכים איתך שהחברה פלורליסטית, ויש הרבה תרבויות כאן שהתאחדו. יחד עם זה, חזון אירועי הזמר העברי סבב סביב המצוקה הקשה של כל התחום הזה. היום שמענו מנתן ש- 50% אוהב לשיר ביחד, ויש פריחה אדירה, אבל זו תוצאה של עבודה. כלומר, זה לא קרה מאליו. מה שקרה הוא שבשלב מסוים הבנו שהילדים שלנו לא מכירים את השירים שאנחנו גדלנו עליהם. הילדים שלנו נצמדים לטלויזיה ורואים סרטים מצוירים עם מסרים שחלקם חינוכיים, אולי, אבל מה שנשאר להם מזה – אולי איך עושים טריק בתוך הרובוט כדי שיהפוך למכונית או איך גמדים מזן מסוים מתנהגים מול ענקים מזן אחר בסרט מצויר; אבל לא ידעו מי זה בר-כוכבא, ולא ידעו דברים בסיסיים שאנחנו גדלנו עליהם בגן הילדים שלנו ורצינו להנחיל אותם לילדים שלנו, אבל איש לא טרח להנחיל אותם ולשמור על זה. התקשורת שהציפה אותנו במוצרים זולים מאוד מבחינה מסחרית – זול מאוד לקנות סרט זר, הרבה יותר זול מאשר להפיק סרט מקומי. זול מאוד לייבא מוסיקה מחו"ל מאשר לייצר מוסיקה בארץ; זול מאוד לקנות זמר אמריקני מאשר לייצר זמר ישראלי. התחרות איננה הוגנת. אנחנו מדינה קטנה, ולכן החזון היה לנסות להשריש חזרה את הערכים האלה של הזמר העברי, כמובן מתוך ידיעה שאף אחד לא יתנגד לזה. הרוח שנושבת כאן היא הרוח שהכרנו בכל הדרך שהלכנו בה. כדי להקים את המדור וכדי להגיע לכך שיכירו בזמר העברי כחלק חשוב מאוד מהתרבות הישראלית כי אין לנו שפה אחרת, ואם אנחנו לא נשקיע בתחום הזה הוא לא יקרה מעצמו. נכון שחשוב מאוד הפלורליזם וחשוב לתת לעולים מכאן ולעולים משם. אני חושב שאנחנו או-טו-טו נגיע לשלב הזה שנוכל להרשות לעצמנו להקצות משאבים כי משרדך ממילא הקצה משאבים לתחומים הללו. למרות זאת, התקווה היא שנוכל לתת מקום לכולם, וכוונתו של מדור הזמר העברי היא לעסוק גם בתחום המוסיקה הישראלית לא מהתחום הרציני, אלא מהתחום הקל. לכן אני מניח שיהיה מקום גם לזרמים האחרים. כבר ניגש אליי נציג מהמגזר הערבי, ואמר לי שהוא ישמח מאוד לשתף איתי פעולה ולעשות יחד דברים.

אני רוצה לציין במיוחד תחום שצריך לקרוא לו בלי בושה "הזמר המזרחי הישראלי" או העברי. התחום הזה צובר תאוצה ותופס את מקומו בקרב האוכלוסייה, ועדיין לחלק מן העושים במלאכה יש תחושה שהם נמצאים בגטו מופרד, לא בתוך החברה הישראלית כולה. השאיפה שלי היושב ראש המדור הוא לנתץ את חומות הגטאות הללו, שלא יהיה זמר מזרחי, שלא יהיה זמר ים-תיכוני, אלא כולנו שרים בעברית, כולנו זמר ישראלי ועברי. מספיק עם הגטאות הללו. גם זה פונקציה של תקציב. אנחנו פועלים כרגע באמצעות תרומות ממדורים אחרים. אין לנו כרגע משהו לעצמנו. אם תצא מהוועדה הזאת קריאה שיש להקצות משאבים לעידוד העשייה בתחום הזה, אנחנו עשינו את שלנו ואתם מלאתם את חובתכם. התקופה היא קשה מאוד. הפריחה הגדולה של השירה בציבור היא מראית עין; לתעשיית המוסיקה, ליוצרים הישראלים ולמבצעים הישראלים התקופה היא אסון. התעשייה נשדדת מידי יום; היוצרים והמבצעים נשדדים מידי יום ביומו בראש חוצות: בשווקים הפיראטיים, במפעלים שמייצרים – שלשום שמענו שהייתה פשיטה בחיפה ונתפסה כמות אדירה של דיסקים פיראטיים; בתחנות רדיו פיראטיות שנפתחות על ימין ועל שמאל ומשתמשות ביצירות ולא משלמות תמלוגים ראויים למי שצריך לקבל אותם. והשוד הגדול מכל שמתרחש בשנים האחרונות באינטרנט, שוד היצירות הגדול. אין לי כינוי אחר לזה. הייתי מצפה שתצא קריאה מהוועדה הזאת לחוקק חוק שיגן על כל בעלי הזכויות בתחום הזה, כי בסופו של דבר ההגנה על בעלי הזכויות הללו מאפשרת להם להתקיים, להמשיך ליצור. זאת הכוונה, וזה צריך להיות החזון של חברה מתוקנת.
היו"ר אילן שלגי
יש חקיקה, אין אכיפה.
יוריק בן-דוד
בתחום של האינטרנט אין חקיקה. בתחום של האינטרנט אפשר להתחמק מהחקיקה.
נתן איתן
אין חקיקה גם בעולם. העולם מתלבט.
יוריק בן-דוד
העולם מתלבט, אבל מותר לנו להיות אור לגויים.
נתן איתן
בעיקר משום שאנחנו מהגונבים הגדולים בעולם.
יוריק בן-דוד
אין מילים מספיק קשות לתאר את מצבם של המוזיקאים, של היוצרים, של האומנים המבצעים. אני מקווה שמכאן תתחיל לבוא ישועה, וזאת הכוונה של הפוקוס על הנושא הזה כאן בכנסת, ושאתם כגוף מחוקק תצליחו להביא לשיפור עצום בתחום הזה. אני מודה לכם מאוד ומקווה שנצא מפה עם בשורות לציבור היוצרים, האומנים בישראל ולתעשיית המוסיקה.
יולי תמיר
אי אפשר, לדעתי, לפקח על האינטרנט. היה ניסיון למסות מכשירי שכפול, מה קרה לרעיון הזה. לדעתי, הוא הרבה יותר ישים מכל דבר.
יוריק בן-דוד
יש מה שנקרא חוק הקלטות הביתיות שחוקק לפני 4-5 שנים ועדיין לא יושם. במסגרת החוק הזה הוקצב פיצוי כלשהו למפיקים, לאומנים וליוצרים, נקבע סכום על פי מפתח סכום פיקס, שלא עומד בכלל בפרופורציה לשוד שבשטח, ויש בעיה לחלק את זה. בינתיים הכסף באוצר.
יולי תמיר
הכסף נגבה אבל לא מועבר אליכם?
יוריק בן-דוד
זה לא היה בצורת מס. האוצר הקצה על פי החוק שלושה מיליון שקלים או מיליון שקל לשנה.
איתן ברושי
חשוב שהוועדה תגדיר מהו היעד שהיינו רוצים לעמוד בו לקראת הישיבה שתהיה פה בעוד שנה, משום שאחד הדברים החשובים הוא שהדיונים האלה יניבו תוצאה. מה שהושג פה ומה שמציעים מיכה ואחרים זו בהחלט ברכה גדולה, וחשוב שהכנסת תהיה גורם מסייע. הבעיה בזמר העברי היא לא לימוד העברית בלבד. אני גם חושב, חברת הכנסת תמיר, שלא יהיה נכון להביא בחודש הזה את כל המצוקות של החברה הישראלית.
יולי תמיר
סליחה, זה לא כל התרומות שיש בחברה הישראלית, זה לא מצוקות. אני מבקשת ממך.
איתן ברושי
צריך לדעתי, לראות בשירה העברית את סיפור יסודות הקמת המדינה. הזמר העברי ליווה את המדינה משחר ימיה עד היום, ובצדק. זה ביטוי של עשייה. כשאומרים "לא נפסיק לשיר" אומרים שלמרות הכל אנחנו ממשיכים לבנות, ליצור ולקלוט. יש פה באמת משימה גדולה ונכונה. במציאות של מדינה קולטת עלייה ומדינה שחלק גדול מאזרחיה לא בהכרח מכיר את מה שהיה פה נוצר פער בראיית הדברים גם בהווה וגם בעתיד. יש חשיבות עצומה לזמר העברי ולחודש הזה, לבנות נכון את החברה, בתוך זה מערכת החינוך, לא פעם מפני שאנחנו מדינה ששוחטת את כל הפרות הקדושות ונשארים עם עגל הזהב. החודש הזה הוא ניסיון להתמודד עם השאלה של קליטה ושל כור ההיתוך החברתי, היכולת לחנך דור צעיר נוסף של אנשים שלא גדלו כאן להכיר את מה שהיה ולהתחבר לשורשים, לא כהערצה של מה שהיה, אלא גם כמסר. כך היה בפסטיבל שבועות שהזכיר מיכה יינון. אני חושב שיהיה נכון להפנות מכאן קריאה אף על פי שזה לא דיון על תקציב, שוועדת החינוך של הכנסת תתייצב מאחורי שרת החינוך במאבק חסר פשרות למנוע קיצוץ נוסף בתקציב החינוך, התרבות והאומנות והספורט, משום שכל קיצוץ נוסף יכול להביא לקריסה ואפילו לחיסול של פעילות חיובית. לא שווים כל הדיונים האלה אם בסופו של דבר יהיו מערכות שיקרסו, שבלעדיהן לא יהיה ביטוי לכמעט כל מה שנאמר פה. למרות האירוע החגיגי נכון יהיה להתייצב ולהגן בגופינו על התרבות והחינוך.

היכולת לבנות מדינה נורמלית היא גם לפזר אוכלוסייה גם בנגב, בגליל ובפריפריה. יש פריפריה תרבותית קיימת, לצערנו, גם במקומות במרכז הארץ; ואם לא נטפח אותה היא לא תהיה או תהיה גם פריפריה תרבותית. בתוך התפקיד של חיזוק הפריפריה יש משקל גדול למשרד החינוך והתרבות, במיוחד ל"אמנות לעם". לא פעם שואלים האם יש לזה זכות קיום. יכולתם של אנשים לבחור לגור מעבר למרכז הארץ מושפעת מרמת החיים ומאיכות החיים, וכשאומרים "רמת חיים", "איכות חיים" מתכוונים קודם כל לחינוך ולתרבות. מי שחושב שהבעיה היא האם לבנות עוד תאטרון בתל-אביב או בירושלים, ובזה תהיה תרבות – זה לא מספיק! אם לא תהיה תרבות וזמר עברי באזורי הנגב, הגליל והפריפריה, זה יחטיא את המטרה. חבר הכנסת שלגי, ועדת החינוך צריכה לעקוב אחרי זה. הם באמת זקוקים למשאבים. לדעתי, בעיתוי הזה יכולה להיות פגיעה קודם כל בפריפריה, משום שחלק מהתאטראות וחלק מהגופים ייצאו פחות החוצה. תקחו בחשבון שכל קיצוץ פוגע קודם כל ברחוקים, ומדינה נורמלית לא יכולה להסתפק באזור תל-אביב. פה כולם רוצים להיות תל-אביב, ותל-אביב רוצה להיות ניו- יורק. בגדול, אם לא יהיה פיזור של משאבי חינוך ותרבות לא יהיה פיזור אוכלוסייה. לא עושים פיזור אוכלוסייה רק עם עולים חדשים מאתיופיה. אנשים צריכים לבחור איפה לגור, והם צריכים לקבל את התנאים שיאפשרו להם לבחור לגור גם מחוץ למרכז. בתוך זה יש משקל גדול מאוד למחלקות התרבות ברשויות המקומיות.

אני מציע ליושב ראש הוועדה להזמין אותנו לדיון נוסף. צריך לחזק ולהגן על התקציב גם בממשלה, אבל גם בשלטון המקומי. חשוב שבכל רשות מקומית יהיה תקציב תרבות מספיק גדול. בלי תקציב תרבות ברשות לא תהיה פעילות תרבותית; כמעט אי אפשר לתאר היום פעילות תרבותית בעיקר ברשויות הקטנות ובפריפריה בלי השלטון המקומי ובלי מנהל התרבות של השלטון המקומי או מנהלי האולמות. צריך לעמוד על כך שיהיה תקציב בשלטון המקומי, וצריך לעמוד על כך שמנהל תרבות יהיה תפקיד שיש לו כללים וקריטריונים, ידע והשכלה כי אין עם שיכול להתקיים בלי תרבות ובלי שורשים, ועוצמתו של עם – בוודאי כמו מדינת ישראל שעומדת בפני משברים קשים – נבחנת לא רק בטנקים ובתותחים – צריך גם מפה לחזק את צה"ל – אלא לא פחות בשירים, בתרבות ובערכים. אתם מופקדים בעיקר על החלק הזה.

אני מבקש לחזק בדבריי את "אומנות לעם", לחזק את משרד החינוך והתרבות ואת השלטון המקומי. אני מבקש מוועדת החינוך של הכנסת לעקוב בעוד דיון או שניים במשך השנה על הנושאים שאנחנו עוסקים בהם, ותזמין גם את השרה וגופים אחרים להבטיח שתקציב התרבות לא ייפגע במשרד החינוך; להזמין את ראשי השלטון המקומי שתקציב התרבות לא ייפגע בשלטון המקומי; ולעמוד על כך שמהישיבה הזאת עד הישיבה הבאה נוכל להצביע על התקדמות ועל הישגים.

אני מודה פעם נוספת לטלי אשכולי, לנתן איתן, למיכה יינון ולכל הצוות שעוסק בנושא הזה כשליחות גדולה מאוד.
יצחק זוננשיין
לכולם ברור עד כמה הזמר הישראלי חשוב, אני לא חושב שמישהו חולק על מישהו שאמר את אחת מהסיבות למה זה כל כך חשוב.

אנחנו בשלב הביצוע. גם אם אולי אני אתן את הפנים הפחות נוצצים, אומר שההתפתחות שחלה בשנה-שנתיים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה היא ברמה של מהפכה; אנחנו זוכרים את העניין מהצד השידורי שלו, וזוכרים שכל מה שהיה קשור בתכנית זמר כלשהי היה כרוך במלחמה; מלחמה עם הארגונים, עם האיגודים, עם האומנים, עם הזמרים ועם האמרגנים שלהם. היום אנחנו חיים כמו משפחה, כל הארגונים שנמצאים כאן וארגונים אחרים: כשאני נכנס לחדר הזה אני פוגש פה כל כך הרבה אנשים שאני לא יודע להבחין אם הם חברים שלי או אם הם שייכים לארגון כלשהו או אם הם עובדים איתי; כי אנחנו נפגשים לפחות אחת לשבועיים-שלושה באיזשהו אירוע שאנחנו מצלמים אותו, משדרים אותו, מפיקים אותו. כבר לא ברור היום אם מדובר ב"אמנות לעם", באקו"ם, באמ"י, בגלי צה"ל, ברשת ג' או בטלויזיה הישראלית – מי בדיוק האמרגן. ברור לכולם שכולם בעסק. זו מעין מהפכה. לפני שנתיים חלק מהארגונים שהזכרתי עכשיו, תפקידם היה רק להוציא מאיתנו כסף או לגרום לנו לא לשדר כי אנחנו לא משלמים כסף או מישהו אחר לא משלם כסף; היום ברור לכולם שמטרת ההפקות האלה של הקידום של הזמר העברי הוא להוציא לפועל אירועים והפקות, ולהביא לידי ביצוע את ההמחשה של הזמר העברי. אני יכול להביע את זה או לראות את זה מהפן התקשורתי, מהמסך הקטן שלנו שהוא בעצם הגדול כי הוא מוציא אותו לפועל.

בערוץ הראשון חרטנו על דגלנו את הבית ליצירה הישראלית וליוצר הישראלי. לא כתבנו ססמאות ולא הנפנו דגלים, אבל מלפני שנתיים בערך הכל מופנה לכיוון הזה. אנחנו מרגישים שאין הפקה שמתבצעת בארץ, כולל כל ההפקות שהזכירו כאן בעמק יזרעאל, למשל, וכל הפקה שעלתה על השולחן שלא פנו אלינו ולא צילמנו אותה. דבר ראשון אנחנו מחפשים איך לצלם אותה. הבעיה היא גדולה כי אין תקציב, אבל אנחנו מצלמים כמעט כל מה שזז בזמר העברי. בשנה שעברה ישבתי כאן ורוב דבריי היו דברי התגוננות; היינו יעד להתקפה: "ערוץ 1 לא עושה ולא רואים אותו". השנה אני בא בתור מי שהערוץ ה- 1 כן עושה ורואים אותו הרבה. זה לא משום שעשינו מהפכה, אלא משום שהיה לנו אורך נשימה. לא הסתכלנו על הרייטינג, העלינו תכניות חלשות, אבל המשכנו להעלות אותן עד שהתחזקו. נמצאת פה לידי מערכת של תכנית שנקראת "שירה בשידור", שעלתה לאויר כדי לעשות שירה בציבור וכדי להביא את הזמר הישראלי ברמה מאוד גבוהה – לרמה כזאת שכולם יכולים לשיר אותה. בהתחלה אמרו שזה חיקוי של משהו אחר, אחר כך טענו שזה לא יחזיק מעמד; אבל אנחנו כבר שנה באויר, ואין לנו תכניות לרדת מהאויר. התכנית הזו לא יורדת מרייטינג של 10%-11% גם בימים שמולה יש התותחים הכי כבדים של ערוץ 2. רק משום שאנשים למדו לאהוב אותה, אנשים שרים; ומשום שהתכנית הזו מקבלת את המשאבים היא גם בלי שום קשר לנתונים חיצוניים. אני מזכיר כל הזמן את ערוץ 1 כיוון שבזמן שאנחנו צריכים לשמר את התכניות האלה ולעשות את הספיישלים של היוצרים הישראלים, אנחנו נלחמים כל הזמן – זאת פנייה אליכם חברי הכנסת ולחברת ועדת הכספים – במכות חדשות. אם יגידו לנו שיש לנו גזרה לאורך כל הדרך נדע להילחם בה, אבל כל יום יש לנו גזרה. אם מפיק היה צריך להתמודד לפני כמה חודשים על איזה זמרים מגיעים, לפני שבועיים הוא צריך היה להתמודד עם הקפה ועם הנייר טואלט כי חשב האוצר לא אישר אותו, ואין לו זמן להתמודד עם היצירה. מה פתאום יצירה? חשב האוצר אמר שלא תקבל מקרופונים. אלה דברים אמיתיים, ואני בטוח שעמיתיי מרשת ג' ועמיתיי מגל"צ מתמודדים עם אותם דברים. מישהו צריך לתת לעבוד; להגיד: הדבר הזה עובד – תשמרו עליו, תייצבו אותו. רוצים לעשות לגוף הזה צרות, אז בואו נחליט מה הצרות, ונעשה את אותה צרה לאורך זמן, ולא כל יום צרה חדשה שצריך ללמוד אותה. זה מאוד חשוב כי אנחנו משפחה אחת. הארגונים שנמצאים כאן: נתן איתן מדבר איתי אחת לכמה ימים ויוריק ורבים אחרים כאן. שואלים: מה קורה עם האירוע הזה? איך נקדם את האירוע הזה? איך נעלה לאויר את האירוע ואיך נפיק? בסופו של דבר אנחנו מפיקים כמעט הכל, אבל אנחנו צריכים את הגיבוי של הפרלמנטרים שיכולים לתת לנו את השמירה הזאת, כדי שלא ינחיתו עלינו כל הזמן בעיות חדשות.

יולי תמיר שאלה על היצירה הרוסית שיש פה בארץ; יש לנו תכנית שנקראת "תוצרת הארץ", שהיא התכנית הכי ממוקדת למוסיקה העברית מצד אחד, אבל נותנת את הפרשנות הרחבה הזאת. כלומר, אם יש יוצר ישראלי ברוסית הוא יקבל ביטוי בתכנית הזאת, וכך גם היוצר הערבי.
יולי תמיר
זה באמת יוצא דופן וראוי לשבח.
יצחק זוננשיין
תודה. היא באמת ראויה. תכנית שמתמודדת עם כל הקשיים מולה עולה הרבה כסף, וחשיבותה היא בעצם קיומה. צריך לשמור על הדברים האלה.

הייתי פה בשנה שעברה, ואני נמצא פה השנה, ולדעתי לא חלו התפתחויות אלא מהפכות בזכות הוועדה הזאת שמיכה יינון הזכיר את החלטותיה. זאת ועדה שפתאום החליטה החלטות. עצם זה שיש החלטות, ויום הזמר העברי שהפך לחודש, וכל מיני דברים אחרים שאנחנו רואים אותם היום כטבעיים, אבל אנשים השקיעו עליהם דם, יזע ודמעות ומגיעה להם על כך ברכה.
היו"ר אילן שלגי
אני רוצה לעודד אותך בכך שאומר שכולנו, חברי הכנסת, צריכים לעמוד על משמר קיום החוק גם אם לא תמיד הוא נוח לנו, ויחד עם זה לא לאפשר לפקידים לקחת לעצמם סמכויות מוגזמות. בשבוע שעבר קראתי בעיתון שהממונה על התקציבים במשרד האוצר מרשה לעצמו להודיע לכל האוניברסיטאות שאם הן לא תיישמנה את דוח מלץ כפי שהוא מפרש אותו, הוא לא יזרים להן תקציבים. אז עם כל הכבוד, צריך להתחשב גם במועצה להשכלה גבוהה, וכמובן לשמוע מה אומרים בעניין הגורמים המוסמכים והאוניברסיטאות. לא יכול להיות שפקיד בכיר יוריד הוראות לגורמים שצריכים לפעול על פי חוק ועל פי הנורמות. זה כולל כמובן, גם את הדברים הנוגעים לכם. מר עזרא סולימן, בבקשה.
עזרא סולימן
אדוני, אני עומד להשמיע דברים קשים מאוד. 5 שנים אני יושב בוועדה הזאת, מייצג את הסקטור שאליו אני משויך בגאווה ובאהבה רבה. יושבים פה חברים קרובים שלי מ"אמנות לעם" מאקו"ם, מרשות השידור, מהטלויזיה, מהרדיו. יוריק הזכיר באחד המשפטים שלו את המילה "גטאות"; אני רוצה לטעון יותר מזה: מתנהלת פה גזענות חד-משמעית. איך זה בא לידי ביטוי? אני אראה לכם עכשיו בארבע דוגמאות; היצירה הזאת ששמו על שולחננו כדי שנבין מאיפה באה התרבות הישראלית, אני מפנה את הנוכחים פה לעמוד 5 :"בצד תרבות ארץ ישראל". כתוב: "בצד תרבות שירי ארץ ישראל עם הזמר העברי הים-תיכוני". למה התכוון המשורר? אותם חוקרים, ד"ר נתן שחר, אנשים מאוד מכובדים – על מה הם מדברים פה? אני רוצה להבין, מה זה הזמר העברי הים-תיכוני? אני רוצה לסבר לכולם את האוזן: היצירה הישראלית המקורית היא הזמר הישראלי המזרחי! לא נוח לאנשים לשמוע את זה! היצירה הישראלית המקורית היא הזמר הים-תיכוני! דוגמה נוספת: השירים האלה שהודפסו לכבודנו, תפתחו בהם, אין אף יוצר שמזוהה עם הסקטור הזה.
קריאות
לא נכון!
עזרא סולימן
סליחה, אתה טועה.
קריאה
אביהו מדינה ויהודה פוליקר---
עזרא סולימן
אביהו מדינה פה רק את שבחי ירושלים. הספר "שירים לכל כיס" בהוצאה לאור של משרד הביטחון שחולק לכל בית בישראל ממפעל הפיס – 104 שירים יש בו, ואף יוצר מזרחי מהסקטור המזרחי הים-תיכוני. אף אחד לא!
היו"ר אילן שלגי
אמרו לך אנשים פה שלפחות בחוברת הזאת, ייתכן שלא שמת לב שיש גם יוצרים מזרחיים. ייתכן שגם בתוך אותם 104 שירים שלא עברנו עליהם יש בוודאי יוצר מזרחי, בוודאי לא מספיק. אני רוצה לומר, שלא כולנו יודעים אם אנחנו מזרחיים או משהו אחר. אם משפחת אמי, מוצאה מיהודי ספרד אינני יודע לאן אני שייך בכלל. אם נולדתי פה, מה אני?
אורית נוקד
יש פה גם שיר של בועז שרעבי.
עזרא סולימן
בגלל בועז שרעבי? תסלחו לי.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו בעד הזמר הים-תיכוני ושמענו מהעוסקים בדבר שהוא הופך לחלק בלתי נפרד מהזמר העברי. אתה אומר שכל זה התחיל מהזמר הים-תיכוני, אז הטעות הזאת היא בתהליך של תיקון. מותר לך לכעוס, ואני רואה שהעובדות אינן מבלבלות אותך, כי בועז שרעבי הוא כנראה כבר לא מזרחי---
עזרא סולימן
תשאל פה אנשי רדיו עם איזה סקטור מזוהה בועז שרעבי.
היו"ר אילן שלגי
מר סולימן, אנא תמשיך. בואו ננסה בלי אפולוגטיקה.
עזרא סולימן
ביום שישי התפרסמה כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות": מאה מובילי התרבות בישראל. מי המאה האלה שמעצבים את התרבות בישראל? לצערנו, אנחנו לא מוצאים שמות. במקרה הטוב –שניים שעיצבו את התרבות. אני מפנה את אדוני לתיק מינהל התרבות, ספר התקציב: באופן המתמיהה ביותר 70 עמותות שמזוהות עם הסקטור המזרחי יושבות על תקציב בתקנה "מחקר ומורשת בשכונות ועיירות פיתוח" של 7 מיליון שקל; ואני שואל "למה". למה עמותת עזי"ת משויכת לתקנה "שכונות ועיירות פיתוח"? למה? אני שכונה? אני עמותת זמר? כשאתם כותבים פה "לצד הזמר הישראלי, הארץ-ישראלי", אני רוצה להבין איפה מקומי בחברה. זה שיוריק טוען "גטאות", לא בכדי הוא טוען את זה. הוא יודע בדיוק מה הוא אומר כי הוא בתוך זה, הוא חי את זה יום-יום. יש עוד הרבה תירוצים. אני מבקש להקים ועדה בלתי תלויה שתבדוק גם את חלוקת התקציבים והמשאבים.
מלי פולישוק-בלוך
אני נכנסתי באמצע הדברים אז לא נעים כל כך להתייחס לדבריך כי לא שמעתי את תחילתם. אני חסידה גדולה מאוד של הזמר העברי, אני מקשיבה כמעט אך ורק לזמר עברי. אני אוהבת את הזמר העברי על כל צורותיו, על כל גווניו ועל נימיו, ואני אף פעם לא בודקת איפה אמא שלו נולדה. זה ממש לא מעניין אותי. אם השיר טוב הוא טוב, ואם השיר לא טוב אני סוגרת או מחליפה תחנה. אגב, יש זמרים – אינני יודעת מה מוצאם – שאני לא מקשיבה להם מפני שהם לא שירתו בצבא. בשבילי זה חשוב; אנחנו מדברים פה על השירה ככלי להעברת מסרים חינוכיים והמאפיינים התרבותיים, ובשבילי זה דגל לא פחות חשוב. השירה אחד המרכיבים החשובים בעיצוב התרבות הישראלית. אני מציעה לכל הסקטורים למיניהם להפסיק לחשוב על הסקטורים ומאין הזמר הגיע, אלא פשוט לעשות זמר טוב. לא לדבר מתוך, אני לא רוצה לומר "רגשי נחיתות" כי אני לא רוצה לפגוע במישהו – אבל כך אני מרגישה.
עזרא סולימן
אני רוצה בנקודה הזאת של זמר טוב.
מלי פולישוק-בלוך
אני מבקשת לסיים. על זמר טוב הציבור יקבע. אם השיר טוב אני מקשיבה לו, ואם השיר לא טוב אני עוברת תחנה. זה בדיוק מה שאני מתכוונת.
עזרא סולימן
רשת ג', יש לה שני מצעדים. מה דעתך? המצעד העברי הרשמי והמצעד הישראלי הים-תיכוני. תגידי לי פה מבין שניהם מי זמר טוב?
מלי פולישוק-בלוך
זה בדיוק מה שאני חותרת אליו. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק לדבר על מוצא של שיר ולדבר על שיר עצמו – אם הוא טוב או לא טוב.
עזרא סולימן
יפה. בשביל זה קמנו, 15 שנה אנחנו מדברים רק על זה.
מלי פולישוק-בלוך
בזכותי, לאהוב מוסיקה כזאת ולא מוסיקה אחרת. אני קוראת לכולנו לעודד ולשבח ולהלל ולקדם את הזמר העברי ככזה ולעזוב את כל הפוליטיקה מסביב. הזמר העברי הגיע גם לרמות; בעוונותיי הרבים בעבר עסקתי בתחום הפקת אמנים והכרתי אמנים; ואני אומרת לכם, הם צריכים את העזרה שלנו הפוליטיקאים כדי להתקיים פה, כי מאוד קשה להתקיים. זו עוד נקודה שאנחנו צריכים להסב את תשומת לבנו אליה כוועדה בכנסת: קשה מאוד להתקיים מלהיות זמר, ואם אתה רוצה זמר מקצוע צריך לתת לו את הכלים כדי שהוא יוכל לפעול; צריכים לתת להם את התשתית ואת התנאים הכלכליים כדי להתקיים. לא בכסף, אבל למשל בהנחות במיסים או בתשתיות שהמדינה תעניק להם. בכך תהיה תרומתנו למען הזמר העברי. נעזוב את הפוליטיקה בצד.
היו"ר אילן שלגי
אני מניח, מר סולימן, שאתה תישאר פה; בשעה 13:00 יהיה טקס באודיטוריום ואתה תראה למי אנחנו מעניקים ציוני שבח או אותות הערכה היום. אני מבקש את אמנון שילוני, מנהל רשת ג'.
מלי פולישוק-בלוך
אני מקשיבה אך ורק לתחנה שלכם, אמנון.
אורית נוקד
לגביי אישית, השירים של יום שישי בין 19:00-20:00 הם עולם ומלואו, ובשבילי זאת כניסת השבת.
אמנון שילוני
תודה. אני ערכתי את זה במשך 10 שנים.
אורית נוקד
אני זוכרת.
היו"ר אילן שלגי
אני מציע שאחרי דבריו של אמנון נעשה שוב הפסקה כדי לשיר כמה שירים.
אמנון שילוני
אני רוצה לפתוח בסיפור אישי. עזרא, הוא חשוב גם לך.

אתמול הייתה בחינת בגרות בתושב"ע. הבן הבכור שלי אשל ניגש לבחינה. בלילה שאלתי אותו איך הייתה הבחינה, והוא אומר "ככה-ככה". שאלתי אותו אילו שאלות שאלו, אז הוא אמר "מי היה רבי עקיבא". שאלתי: "נו, ידעת?", אז הוא אמר, "האמת לא, זכרתי את השיר". כדי להשלים לך, הזמר הכי אהוב על בני הוא מושיק עפיה.
עזרא סולימן
הוא מבין במוסיקה.
אמנון שילוני
נכון. כמו שחברת הכנסת אמרה, הוא מבין בזמר טוב.

לפני שש שנים ב- 2.11.97 רשת ג' החלה לשדר רק זמר ישראלי. זה היה מהפך, וזה הוסיף נדבך לתרבות הישראלית. המילה העברית, הגב' יולי תמיר, היא מאוד חשובה ומאוד קדושה. כמובן, אני מעריך את כל מי ששר בכלל מפני שאני אוהב מוסיקה מכל הסוגים, כולל "קול המוסיקה". הזמר העברי מצליח, ואני לא יודע אם אנחנו הצלחנו קודם או התרבות הצליחה קודם או "שירה בשידור". הלבטים שלי כמנהל רשת היום הם האם ביום חמישי אני אשדר את "שירה בשידור" שאנחנו משדרים בו-זמנית עם ערוץ 1, או לשדר את פסטיבל לאה גולדברג בפסטיבל ישראל. אנחנו החלטנו הפעם לא לשדר אותם כי "שירה בשידור" משדרים כל שבוע, ואני יודע שיש כעס עליי בטלויזיה. אבל הלבטים האלה הם לבטים טובים. הלבטים הקשים יותר הם בנושא התקציבים: אנחנו היינו אמורים לשדר היום אחר-הצהריים את האירוע כאן, ומפני שאין שעות נוספות – שזה כסף – לטכנאי רשות השידור מכל מיני סיבות, אז לא משדרים. הלבטים הכלכליים ישנם גם לנו, והם בטח יגברו מפני שהמצב ברשות הוא קשה, אבל אנחנו נשדר את המוסיקה הישראלית כל הזמן.

אחרי חמש שנים אנחנו מחפשים תכנים חדשים, לכן חשוב ליידע מה אנחנו עושים. אנחנו נטפל השנה בשלושה נושאים שבחלקם כל הזמן טיפלו; כשאני אומר "נטפל": עזרא סולימן יודע ש- 60 תכניות של זמר ים-תיכוני שודרו ברשת ג', והמטרה היא להביא את 60 התכניות האלה ששמעון פרנס שידר לדפוס ולתקליטורים. אני מקווה שנצליח בכך.
נטפל ב"מאה שנות ציונות בזמר הישראלי" בסדרה ארוכה מאוד של תכניות ברדיו שיופצו גם בספרים ובתקליטורים; אני מקווה שגם ערוץ 1 יתרום את חלקו לדברים משותפים.
אנחנו נטפל במוסיקה הצעירה לצעירים; כלומר, לקחת את כל הצעירים. רשת ג' משדרת לקהל יותר מבוגר. יש מצעד ים תיכוני, עוד מעט יהיה גם מצעד הזמירות, וזה לא נורא בעיניי. אז יכול להיות שיהיה עוד מצעד בין ריבוי המצעדים, ויהיה גם מצעד לנוער אף על פי שהמצעדים שלנו הם לנוער ולא משנה אם הוא ים-תיכוני או ישראלי – בסך הכל המצעדים זה מוסיקה טובה.

דבר אחרון שבו אני אשמח אם הוועדה תחליט לתמוך בדרך כלשהי: אנחנו נכנסים לפרוייקט שייקרא "החול יזכור" – הסיפור מאחורי השיר של נופלים בטרור או במלחמות ישראל. התחלנו את זה ביום העצמאות האחרון, ואנחנו נמשיך עם זה. זאת תהיה פינה קבועה כל שבוע, ובסוף השנה אני מקווה שייצא אוסף מיוחד של תקליטורים משירים שנכתבו בידי נופלים או בידי משפחות או בידי חברים, וגם להוציא ספר.

שרים
יענקל'ה מנדל
בזמן האחרון אנחנו נמצאים בתקופה של שירה בציבור, אבל בשירי רטרו, "שושנה שושנה" וכדומה. יפה שאנחנו שרים שיר כזה, הוא שיר נפלא, וגם השירים האחרים של אז. אבל זה לא רק בגלל נוסטלגיה, אלא בגלל בעיה שרים את החומר של אז, כי היצירה העכשיוית תקועה. יש פחות אפשרויות היום לזמר העברי להוציא חומר חדש. הסיבה הידועה היא כל נושא ההקלטות הפיראטיות. היום חברות התקליטים לא יכולות להוציא חומר עברי חדש, כי אם אפשר באמצעים היום שלכל אחד יש בבית להוריד מהאינטרנט אז כדי להשקיע בכך כסף, אתה צריך להיות בלשון זהירה "פראייר". אף אחד לא רוצה לעשות את זה. זה מגיע למצב שהיום רוב האמנים, אם הם רוצים להוציא שיר חדש שלהם הם חייבים לעשות את זה לבד ומכיסם, וזה עולה הרבה מאוד כסף. בודדים יכולים לעמוד בזה כי זה כמו הביצה והתרנגולת: אין לך מספיק הופעות בגלל המצב הכלכלי הקשה, יש פחות כסף להקליט ואז היצירה תקועה. אני יושב במשרדי יום-יום, ואני שומע על זמרים מכל התחומים ששואלים אותי איך אפשר להשיג הלוואה בשביל שיר חדש, כי לא שומעים עליהם; והדבר הכי אכזרי לזמר שמופיע הוא שמישהו אומר לו:"למה לא רואים אותך בזמן האחרון?" זו מכה קשה מאוד. זו פגיעה אדירה באגו. זה מה שקורה בזמן האחרון. מה זה "לא רואים אותך בזמן האחרון"? שומעים אותך ברדיו או רואים אותך בטלויזיה. יש כאלה שאולי מופיעים בשטח, אבל אין להם התקשורת. אני מאוד מקווה שנגיע למצב שמי שיכול להעביר חוקים – לא אנחנו – שנפתור את הבעיה של חוק ההקלטות הפרטיות. זה חוק מיושן בכל העולם, ואצלנו אנחנו מדשדשים בבוץ כי ניסו לאכוף את החוק שאסור לעשות העתקות פיראטיות. אי אפשר לאכוף את החוק הזה; זה מצחיק, אתה תדפוק למישהו בדלת – הנה אתה מעתיק, בוא נתפוס אותך?! הרי זה מצחיק. אי אפשר לאכוף את זה. דיברו לפני שבועיים שהמשטרה תפסה בשטחים בית חרושת להעתקה פיראטית של דיסקים, אבל זה נקודתי. אני מבקש שכבודו יבדוק איפה תקוע חוק ההקלטות הפרטיות. אגב, כל הכסף שיחזור ליצירה בעקבות יישום החוק הזה לא בא מהממשלה, לא בא מהמדינה, הוא לא נטל על המצב הכלכלי הקשה של המוסדות; זה בא בצורה נכונה וחכמה. אני לא רוצה להלאות אתכם מה זה החוק הזה, אבל אם כבודו ירצה אני אפגש איתו ואסביר לו למה אנחנו בדיוק מתכוונים.

ראיתי את ידידי, אלדד קובלנץ מגלגל"צ. אני רוצה לפנות אליו בקול רם וברור. יש לזמרים שלנו אי נוחות מסוימת מגלגל"צ, ואני מניח ששמעתם על זה. גלגל"צ זו דוגמה, אבל כל מי שעוסק בתקשורת צריך להבין שביחסיות של השמעת מוסיקה לועזית לעומת מוסיקה עברית צריך להיות לפחות חצי-חצי, אם לא 90% לטובתנו ו- 10% להם.

ברשות השידור יש ערוץ 1 וערוץ 33, ולצערי הרב, אני שומע על קיצוצים בגלל הורדת האגרה. יש גם שמועה שאומרת שרוצים להפוך את ערוץ 33 כולו רק לכנסת; אז עם כל הכבוד לכם, יש בערוץ 33 "ריח מנטה" שנותן לזמר הים-תיכוני מקום; יש תכניות תרבות נפלאות, "נדודי שירה" כל לילה. אני פונה פה נרגשות בבית הזה: אל תגעו ב- 33 כי זה נותן לאמנים במה.

לגבי ערוץ 1 אנחנו יחד איתכם בכך שמתוך התקציב הכולל יינתן יותר ליצירה ולאמנים ופחות למינהלות.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה. קודם דיברנו על כך שמן השירה אנחנו גם לומדים. הזכרת את השיר "שושנה". אני מקווה שהדור הזה יודע ששושנה הייתה אוניית מעפילים. כדאי שבתכניות השונות אנחנו לפעמים נספר על השיר ומה עומד מאחוריו, כי לא תמיד מילות השיר מסבירות. למשל, בשיר "שושנה", מי שלא קיבל את ההסבר לא יבין במה מדובר. זאת הדרך לפתוח את הסקרנות.
אלדד קובלנץ, מפקד גלגל"צ, בבקשה.
אלדד קובלנץ
גלגל"צ הוקמה לפני 10 שנים, ובסיס רעיון ההקמה היה לייצר פלטפורמה שתעביר מסרים של בטיחות בדרכים. עם השנים גלגל"צ הפכה להיות תחנה מאוד פופולרית הרבה למעלה מציפיותינו.
השידור בתחנה מורכב מכמה אלמנטים
האלמנט הראשון הוא המסרים לבטיחות בדרכים. אני חושב שזה הקמפיין הכי ארוך מאז קום המדינה לנושא כלשהו. יש 60 מסרים ביום, בסביבות 20,000 מסרים בשנה במשך 10 שנים; האלמנט השני – דיווחי תנועה, שירות לציבור; השלישי – מוסיקה. התמהיל הגלגל"צי מכיל ארבעה צירים: ישן, חדש, עברי ולועזי. בעוד חמישה ימים מהיום אנחנו מתחילים את חגיגות העשור של גלגל"צ, ובבסיס לוח המשדרים החדש יהיה חיזוק שני הצירים, ישראלי וחדש. זה יתבטא גם בעלייה מדורגת בשיעור השירים הישראלים המשודרים בגלגל"צ וגם מבחינת התכניות: המצעד הישראלי יעבור מגלי צה"ל לגלגל"צ ויהיו מספר תכניות שיתנו מקום לזרמים שאין להם מקום כרגע בגלגל"צ. אנחנו ניגשים לשינוי הזה בשמחה גדולה, אבל גם בידיים רועדות כי אני לא מכיר הרבה מקרים שגוף מאוד מצליח נכנס להליך של שינוי שאין במהותו שום רעיון של העלאת שיעור ההאזנה או שירות לציבור המאזינים כי המצב שלנו הוא טוב, ויש אומרים אפילו טוב מידי. השינוי יהיה מדורג. הוא נבע מתהליך מחשבה שנמשך בערך שנה. אני ישבתי גם עם עזרא, עם יעקב וגם עם הרבה אנשים מהתעשייה והמטרה היא לנצל את שיעור ההאזנה הגדול של גלגל"צ כדי לקדם את היצירה הישראלית בכלל ואת היצירה הישראלית הצעירה בפרט, כי בעיניי זה התחום הפגוע ביותר מהמצב הכלכלי. דיברתי קודם עם טלי אשכולי, ואני מאוד מקווה שבשנה הבאה גלגל"צ תיקח חלק יותר פעיל בחודש הזמר העברי.
היו"ר אילן שלגי
בבקשה, חבר הכנסת מתן וילנאי. לשעבר, בין היתר, שר התרבות.
אורית נוקד
ונדמה לי שהוא יזם את חודש הזמר העברי, אם אני לא טועה.
מתן וילנאי
גם זה בין היתר.

אני שמח שזה מתחיל לקבל אופי של מסורת, וזו כבר פעם שנייה או שלישית שאנחנו עושים חודש, וזה צריך להישאר בקביעות. השלב הבא זה צריך להיות כל השנה, אבל בשלב הזה נסתפק בחודש הזה. היו באמת דברים נפלאים והמשוגעים לעניין יושבים פה: מועצת התרבות, מינהל התרבות, טלי אשכולי שהיא דמות בפני עצמה, ואנשים אחרים מכל המגזרים. אני לא רוצה להזכיר את כל השמות כי אני אחטא אם לא אזכיר את כולם.
צריך להגיד לעצמנו את האמת
התמיכה בתרבות, ביצירה המקורית בישראל היא מגוחכת, היא שואפת לאפס. מספיק עם הסיסמה "אין כסף". כסף יש, המון. השאלה לאן הוא הולך. התרבות דורשת ברמה לאומית פרוטות, ואת הפרוטות האלה יש. לחזק את היצירה המקורית לא רק בתחום הזמר, אלא בכל תחום אחר זו חובה עליונה לשמירה על אופיה של החברה הישראלית. זה יותר חשוב מטנקים, זה יותר חשוב ממטוסים. אני מקווה שסוף כל סוף יקצצו בתקציב הביטחון למען ביטחונה של מדינת ישראל, לא לשום דבר אחר, ולהעביר את הכספים המתאימים לתרבות עם דגש על היצירה המקומית. מכיוון שאנחנו ביום הזמר העברי – לזמר העברי, אבל זה נכון גם לתחומים אחרים. מה שמנדל מתאר כאן – היה תמיד קיים ברמה זו או אחרת, זו לא המצאה של השנתיים האחרונות – דורש התמודדות בפני עצמה, והממסד צריך לתת לזה מענה. יושבים פה ומדברים ושרים, אבל בסוף ת'כלס לא עוזרים. את זה צריך לעשות. הגופים למיניהם צריכים לעשות את שלהם, והם עושים; וממשלת ישראל צריכה לעשות את שלה, והיא לא עושה. צריכה לצאת דרישה חד-משמעית מוועדת החינוך בכנסת ישראל לשנות את העדיפויות, ואנחנו יודעים להצביע על המקורות. אם מישהו יגיד שאין כסף, לי יש 20 סעיפים שהתרבות עולה עליהם בעשר דרגות שמקבלים הון עתק. אין שום בעיה בעניין הזה. יפרשו בנייה של מכון ביוב אחד לעוד שנתיים – יהיה הכסף הזה. על זה אני מדבר, לא על שום דבר אחר. לכן צריך לנצל גם את יום הזמר העברי מעבר להוקרה לכל המבצעים ולכל היוצרים והמלחינים. היה ערב נהדר ביפעת אצל איתן ברושי במועצה האזורית "עמק יזרעאל" במוצאי חג השבועות לנורית הירש, היה ממש מרגש. ראיתי שם את הקהל ואת ההתייחסות. זאת הישראליות הצרופה, וצריך לצאת בקריאה לכל מי שיכול לעזור לשים כתף בעניין הזה, ואלה לא דברים שאי-אפשר לעשות אותם. האמינו לי, אפשר לעשות אותם. זו משימה שלך, אילן כיושב ראש הוועדה, צריך לעשות את זה, צריך ללחוץ במקומות המתאימים כדי שזה יתפוס את המקום הראוי לו בחברה הישראלית. התרבות היא הנושא האחרון ששומר עלינו כחברה, אין בלתו. אין שום דבר ששומר עלינו מלבד זה. את החישוקים האלה צריך לחזק, ואת הבסיס הזה צריך לייצב. זה חלק מביטחונה של מדינת ישראל, הרבה יותר מדברים אחרים שמשתמשים בהם בשם הביטחון שלנו.
היו"ר אילן שלגי
מתן, אני רוצה לומר לך שאני מסכים איתך שהחוסן הלאומי שלנו תלוי קודם כל בחינוך; החינוך היה תמיד התקציב השני בגודלו. הגיע הזמן שלא נמשיך בקיצוצים בחינוך ובתרבות אולי דווקא משום שלאחרונה קרה משהו בחזית המזרחית שלנו שאנחנו צריכים להפנים אותו גם במובני תקציב. עם כל הכבוד להסתייגויות על מערכת הביטחון יש מקום בוועדת החוץ והביטחון לחשיבה חדשה משום שאנחנו לא יכולים לשלוח עדיין את צה"ל הבייתה. עוד ירחק היום. אפילו לא נדבר בזמן הקרוב על קיצור השירות הצבאי. צריך לקחת עוד מתקציב הביטחון לטובת תקציבי החינוך והתרבות, וננסה להשפיע בכיוון הזה.
נעמי אטיאס
יוריק ואני עשינו לפני עשר שנים תכנית קסומה שקראו לה "שירים ומשהו" שטיפלה בזמר העברי בפינצטה שיר-שיר. זה היה בימים שהערוץ השני עלה והתחיל עידן הרייטינג.לנו היו 18%-19% רייטינג, והורידו אותנו כי היו רגילים עד אז, כשהיינו ערוץ בלעדי, ל- 40%-50% רייטינג, ואמרו לנו שזה לא מספיק. לימים הם למדו שזה היה בעצם רייטינג מצוין אז, אבל זה ירד. אני ישבתי על הגדר כמעט עשר שנים עד שניתנה הזדמנות השנה לחזור ולעשות תכנית דומה, לא באותה רמה – שירה בשידור. אני שמחה מאוד על ההזדמנות שניתנה לנו לחזור ולעשות זמר עברי במיטבו על צבעיו וגווניו.
עדי שי
אני מניחה שכולם כאן יסכימו שמוסיקה ישראלית זה ערך שחשיבותו רבה הרבה יותר במציאות כמו שלנו שנעה בין שמחה ותקווה גדולה לבין כאב ושכול. מוסיקה היא אחת הכלים הבודדים שיש לנו כדי להתמודד עם מציאות כל כך מטורפת, והיא גם שפה שמאחדת, מגשרת על פערים, על מחלוקות, על הרבה מאוד מתחים שקיימים בחברה שלנו. אני מקווה שערוץ המוסיקה הישראלית, ערוץ יעודי, שעומד להיפתח בטלוויזיה באפיק 24 וייקרא "מוסיקה 24", יידע להיות גם הכלי וגם השפה. אני מקווה שבבית הזה נוכל למצוא אוזן קשובה למצוקות ולבעיות. יש לנו כמה מכשולים להתגבר עליהם בטרם נעלה לאויר, חלקם ייפתרו, וברגע שנעלה לאויר בסוף יולי תוכלו כולכם ליהנות ממוסיקה ישראלית עשירה, מגוונת. אני מקווה שנוכל להיות המנוף לתעשיית מוסיקה שלמה.
גילה גמליאל
שלום. אני רוצה לברך על היוזמה של יום הזמר העברי בכנסת. אני מקווה שהשינוי בהעתקת התרבות למשרד החינוך יעיד על שינוי מגמה, ראייה ותפיסה של התרבות כחלק מהחינוך בהוויה הישראלית. זה צעד חשוב מאוד וצריך לתת לו ביטוי. הבנתי שהייתה כאן שירה בציבור, אני אסתפק במקהלה בהמשך. ראיתי כאן את ההצעות שבסופו של דבר יתגבשו כמסקנות הוועדה בסופו של יום לגבי כל ההחלטות בנושא הזמר העברי. אני רוצה לברך את חבר הכנסת, מתן וילנאי, על היוזמה לעגן את זה לחודש שלם. אנחנו כאן בשביל לעודד את השירה העברית שמעידה על ההוויה. אנחנו רואים את זה כבר היום בשירה בצוותא של שרה'לה שרון שתופסת תאוצה. הרגשת ה"ביחד", השירים שמלווים אותנו מיום היוולדנו ועד הזקנה כל אחד בתחומו ולפי השקפת עולמו בכל הספקטרום הרחב שלנו בחברה הישראלית לגווניה. אני חושבת שצריך לברך ולעודד את כל הנושא הזה, ובוועדת החינוך אנחנו כאן כדי לקדם את זה. אני רוצה לברך על הישיבה הזאת, ולקחת חלק בסופו של יום במסקנות שיתגבשו כאן.
דורון שנקר
אני פעיל בתחום הזמר העברי בכמה היבטים, קודם כל כמוסיקאי וגם בעבודה ציבורית. אני רוצה להאיר כאן תופעה ישראלית ייחודית, לתת עליה זרקור קטן שאני חושב שמגיע לה. אני לא חושב שיש תופעה כזאת בעולם שאלפים של אנשים, חובבים בעיקרם, מתקבצים לשירה – לא שירה בציבור, אלא שירה מקצועית – כמקהלות וכחבורות זמר. אלה הם חיילי היום-יום של הזמר העברי. זו תופעה ענקית – עשרות אלפי אנשים שעוסקים בזה פעם בשבוע עם מוסיקאי מקצועי, והם היום מעבר לתופעה חברתית. הם תופעה מוסיקלית וחלה מהפיכה בשנים האחרונות ברמה שלהם. חבורות הזמר נוסעות בעולם כשגרירות, מצליחות בפסטיבלים בעולם – אני מדבר על אולימפיאדת המקהלות – חבורות חוזרות עם מדליות. האולימפיאדות הן בהיקף של 350 מקהלות מ- 90 מדינות בעולם שההמנון הישראלי נשמע שם ברמה. הן גם נוסעות לפסטיבלים של מוסיקה בעולם ומתחרות במקהלות אירופיות עם תרבות שירה עתיקה, ועם הפקת הצליל הישראלית הייחודית שלנו אנחנו מגיעים לזכייה במדליות בגלל החומר, בגלל הזמר הישראלי ובגלל הנתונים המיוחדים שהן נושאות איתם בעולם. התופעה הזאת זקוקה גם לעידוד, היא לא יכולה לעמוד בפני עצמה. אני חייב, לצערי לדבר גם על הנושא הכספי. אני מצטרף כאן למה שאמר קודם איתן ברושי על עידוד התרבות בפריפריות. חבורות הזמר הן חלק מהתרבות הפריפריילית שעליה אנחנו רואים לצערנו ויתור הולך וגדל משום שאין כסף. אני מכיר אישית חברים שלי שהם כמוסיקאים מתנדבים לעבוד, אבל אנחנו לא יכולים לבסס תרבות על התנדבות בלבד. חייבים לעודד אותה גם בתקציבים ממשלתיים. אני קורא גם לערוצים המשדרים, אני שומע חזור ושמוע את המושג: "חבורת זמר זה לא סקסי". אני מקווה שהערוצים המשדרים, בעיקר אלה שעוסקים במוסיקה, יעסקו במוסיקה ולא בסקס, וישדרו את חבורות הזמר כי יש הרבה חומרים שניתנים לשידור. אני חייב ברכה ותודה גדולה למשרד התרבות וגם לאמנות לעם, שעם המעט שיש להם הם משתדלים ובשנתיים האחרונות ראו את ערכה של התופעה. זה התחיל בימיו של מתן וילנאי כשר התרבות וזה ממשיך היום; אבל כארגון גג של חבורות הזמר אפשר לומר שבתנאים הקיימים, לדוגמה, עם התמיכה הראשונה שאנחנו עומדים לקבל ממשרד התרבות, לצערי, אנחנו נצטרך לשקול סגירה של הפעילות, כי אנחנו לא מסוגלים להתמודד איתה ברמה הזאת. זה יהיה חבל לכולנו אם חבורות הזמר לא תמשכנה לשיר, לא רק בטקסים, אלא גם במופעים.
איציק שפר
אני מייצג חברות תקליטים, ואני רוצה להצטרף למה שאמרו יושב ראש אמ"י ויוריק בנושא המצוקה שקיימת היום לחברות התקליטים, ולהזכיר: כל חברות התקליטים וחלק גדול מן הגופים פה אינם ניזונים מזכויות יוצרים. נושא זכויות היוצרים חייב לקבל ביטוי באמצעות ועדת החינוך ובוועדות הכנסת השונות. בחלק הוא מקבל ביטוי ובחלק עדיין רחוקה הדרך. הדברים האלה פורשים אחר כך את התשתית לחברות התקליטים לעשות את ההקלטות ולתת את ההזדמנות ליוצרי תרבות צעירים להופיע על גבי תקליטים או במדיות אחרות המוצאות לשוק. דיברו פה על מקרים של פיראטיות כמו פשיטה בחיפה, פשיטה ברשות הפלסטינית. אנחנו עושים את הפשיטות האלה בפועל, וזה עולה הון עתק. כדי לשמר את חברות התקליטים במצב הזה, אנחנו מוציאים הון עתק על כך – מעל 300,000 שקל בחודש. אמנם עוזרים לנו גם במשטרה – הקניין הרוחני – אבל אנחנו יוזמים את רוב הפשיטות האלה. יתרה מזאת, אם חברות התקליטים וארגוני זכויות היוצרים השונים לא יוכלו לגבות תמלוגים כראוי, הן לא תוכלנה להשקיע בתרבות הישראלית, בזמר העברי באמצעות הזמרים הצעירים שניתנת להם ההזדמנות; ההשקעה בתקליט חדש היא של עשרות אלפי דולרים, וכדי להגיע לנקודת איזון זה דורש מכירה של המון תקליטים. אם התחרות תהיה כזו לא נוכל להגיע לזה.
דבר נוסף
אני קורא לוועדת החינוך לשבץ בתכניות החינוך בבתי הספר שיעורים בזכויות יוצרים. אני לא יודע באיזו דרך לעשות את זה---
היו"ר אילן שלגי
נוכל לשלב את זה עם האוניברסיטאות, עם המכללות ועם סטודנטים למשפטים.
איציק שפר
או להביא מומחים מכל הארגונים שירצו בבתי הספר. השופטים, היוצרים, המחנכים, השוטרים של העתיד באים מהילדים האלה. אם יתנו להם כרגע את החינוך הנכון, הם יוכלו לבטא את החינוך הזה בכל מקום שאליו הם יגיעו.
רותי ספרוני הילל
אני לא רוצה לדבר על הופעותיי בארץ, אלא על הופעותיי בחו"ל, ולקחת את הזמר העברי לא רק קדימה, אלא קצת החוצה. יש דרישה מישראלים בחו"ל לשיר שירים ישראלים, ויש על כך התרפקות מאוד גדולה שם. זה נעשה באופן פרטי בבתים פרטיים של ישראלים, של חבורות שמתכנסות ושרות. אני עושה את זה גם שם. הייתי מאוד רוצה אם אפשר היה דרך ועדת החוץ או משרד החוץ שהשגרירויות יעסקו בזה, ויארגנו ערבי זמר לישראלים. למה? יש אגדה שמספרת על זוג מעורב ישראלי ואמריקנית בניו-יורק. הם עמדו להתחתן והוא ארז את הדברים שלו כדי לעבור לדירה משותפת איתה. בינתיים בטייפ הוא שם קלטת של שירים ישראלים, ובשיר מסוים היא אמרה לו לסגור את זה כי היא לא יכולה לסבול את זה. אז הוא לקח את חפציו, ובמקום לעבור אליה הוא חזר ארצה כי זה מה שזה עשה לו בלב; הוא ראה שהתרבויות לא כל כך נפגשות. אולי אני רואה רחוק מידי, אולי אני קצת נאיבית, אבל עם הזמר העברי אולי הם יחזרו גם ארצה ויתחילו לשלם מס פה בארץ.
נתן שחר
כחוקר אני מסתכל על השנים הראשונות של הזמר העברי, ואני רוצה להתחבר לדבריה של הגברת יפה נקר: שרו פה את השיר "פה בארץ חמדת אבות". לו היו רושמים את תאריך החיבור של השיר, זה היה נותן משמעות גם לאלה שאינם מכירים את השיר. ובאמת, מי שקורא את מילות השיר היום, אם הוא לא יודע היכן השיר חובר ובעקבות מה הרי הוא מאבד 50% מההנאה של השיר; רק אם אומר שהשיר חובר לטיול של "גימנסיה הרצליה", והמילים שניתנו למלחין קרצ'בסקי להלחין אותו הרשימו אותו כל כך עד שהחליט לא להלחין אותו. הוא לקח שיר שנקרא "שיר הגלות", ואת הטקסט של השיר הוא התאים למנגינה. בשיר הגלות, במקום שאומרים ליהודי "לך, לך" זה הפך להיות: "שירו שיר שיר שיר", "פה בארץ חמדת אבות".

כשהתחילה הישיבה דיברו על תרומתו של הזמר לתרבות ולזהות; בנושא זה הבאתי אילנות גבוהים להיתלות בהם גם מדבריו של הרצל, חוזה מדינת היהודים, שאמר: "את הפוליטיקה של עם שלם, בייחוד אם הוא מפוזר בכל העולם אפשר לעשות רק באותם הגורמים אשר לא יימדו ולא יישקלו שהם מרחפים באויר מלמעלה. ממה נתהוותה מלכות אשכנז? מחלומות, משירים בזמן קצר". אם אנחנו אומרים דבר כזה בעקבות חילופי השלטון, אני אביא עוד ציטטה מעניינת מדבריו של ז'בוטינסקי לצורך קביעת מקומו של הזמר: "חבל שאצלנו היהודים אין מעריכים את הזמרה בהמון " – אז השירה בציבור עוד לא היה מונח – "באומות הבלטיות, בייחוד בקרב האסטים החלה כל התנועה הלאומית מזמרה בהמון. זהו אמצעי כביר לאין ערוך כדי לפתח אחדות ומשמעת וגם את האסתטיקה החברתית, אשר בבוא היום, כשתנועת ברית טרומפלדור תהיה אשר הוטל עליה להיות יכנוה בעולם היהודי בשם: 'הדר בית"רי'". כלומר, גם האנשים האלה ראו בזמר העברי את הדבר החשוב ביותר. ז'בוטינסקי פרסם את הדברים ב- 1920 במאמר "האלף-בית החדש". יתרה מזאת, בשנת 1925 הופיע בעיתונות: "הבו לנו שירים שנוכל לשיר אותם מדן ועד באר שבע". באמת, מאז כתבו הרבה מאוד שירים. אז לא היה בית ספר יסודי או תיכון שלא היה שם המורה למוסיקה. אלה שחיברו את השירים אז, חלקם הגדול היה מורים למוסיקה, וקהל התלמידים הוא הקהל הראשון ששר; אז לא היו הרבה זמרים. אלה שהיו שרו, והזמר היה אחד מהמרכיבים היסודיים של כל ארץ ישראל. לא היה אז נשף – נשף היה נשף אזכרה או אבל או כנס או התכנסות או התוועדות – שלא נגמר בשירה. מי שקורא את ההיסטוריה רואה שכתוב: "ואז באה המנה האחרונה – השירה ביחד".

זה שכולם שרים, הם שרים את השירים שהם יודעים. השירים שהם יודעים זו הגרסה דינקותא שלהם – השירים שהם למדו בבית הספר. אני רוצה לומר לגבי הזמר המזרחי, אני מאוד כיבדתי את הספר שהופיע על הזמר המזרחי של ידידי יגאל. שם הוא בחר את השירים ששרים בחאפלות, זה נקרא "שירים בחאפלות". חלק מהמחברים והמלחינים בכלל לא נכללים באוכלוסייה המזרחית; הוא בחר את השירים על פי טיבם ועל פי מקומם.
גילה פלם
מזה 30 שנה אנחנו אוספים כתבי יד, דפוסים והקלטות של זמר עברי וגם מוסיקה אחרת. חשוב להביא לידיעת הקהל שצריך לעזור בחקיקה שספרים וכתבי יד יגיעו למקום אחד: לספרייה הלאומית, ולא יימכרו לכל מיני ארכיונים וספריות בעולם, כי התחרות היום היא מאוד קשה, קשה מאוד להשיג היום את החומר הזה. בזכות הוועדה הזאת בגלגולים קודמים שלה הורחב חוק ההפקדה – פקודת ההפקדה – של ספרים לספרייה הלאומית בשנת 2000. זה הורחב למדיה מגנטית הכוללת תקליטורים ווידאו ועוד. עדיין אנחנו לא מצליחים לאכוף את זה אצל כל החברות; החברות הגדולות משתפות פעולה. היינו יותר שמחים להיענות מעזי"ת ומכל המגזרים הקטנים שמפיקים חומר תרבותי בעל ערך יוצא מן הכלל.

כמו-כן אנחנו מפיקים בעצמנו קונצרטים בספרייה הלאומית, והם נטולים מדרישות של רייטינג או של כוכבים גדולים. אנחנו מביאים במיוחד זמרים לא מוכרים או סטודנטים מהאקדמיות למוסיקה כדי שהם יכירו את החומר שאנחנו אוספים. אנחנו עושים עבודת עומק בארכיונים של מלחינים שתורמים לנו את החומר, ואז אנחנו מעלים ערבים. חשוב לציין דוגמה אחת של ערב שעשינו לא מזמן של עמנואל זמיר, שהביא לנו קיים שלא ידענו שהוא קיים. מסתבר שלעמנואל זמיר יש "חבורת האש" שעדיין נפגשת בכל מיני מקומות, והם "הבעירו את האש" בבית הספרים הלאומי והייתה לנו הנאה גדולה, ובטח גם לקהל. חשוב לזכור שגם עבודת עומק נעשית וצריכה להיעשות כי היא יכולה לשמש גם חינוך וגם הפקות חדשות, ואני לא רוצה להתבכיין – כי בפעם שעברה אמרתי שיש לנו מיליון דולר והוא עדיין לא נגמר – על חוסר תקציבים, אבל יש לנו בעיה של כוח אדם. אנחנו עושים דיגיטציה לכל הארכיונים האלה ומקבלים גם חומר מהרשתות המשדרות. רציתי לומר, שאנחנו קיימים ועושים וכל מי שלא מכיר אותנו עדיין, מוזמן לבקר אותנו בגבעת רם.
היו"ר אילן שלגי
אני מרשה לעצמי להיות אישי ולספר שאת ההיכרות שלי עם הזמר הישראלי עשיתי בזכותו ובאמצעותו של עמנואל זמיר, כאשר שרתי איתו כילד וגם הייתי כמה שנים בלהקה הנודדת שלו. יום אחד גם נביא את "חבורת האש" לכנסת.
אהובה עוזרי
אני רוצה לשאול שאלה: האם אפשר לעשות תקנון ברדיו ששיר לא מקורי בעברית – לחן ומילים – לא יושמע? זה גורם נזק ליוצרים, ואני חושבת בתור מלחינה וכותבת שזה גם מוריד את הערך של המוסיקה שלנו. ייתכן שיתנו ערוץ רק לחיקויים ביוונית ובתורכית הזמר שלנו מאוד יתקדם.
היו"ר אילן שלגי
זה נשמע לי מאוד הגיוני. אני אודה לך אם תעבירי לנו את הצעתך בכתב. אנחנו בהחלט נתייחס אליה. נשיר עוד שני שירים, ואחר כך נגיע למסקנות ולתודות של הישיבה.

שרים
היו"ר אילן שלגי
לפני שאקריא את ההחלטות ואת המסקנות, אני מבקש להודות ליפה נקר שהכינה את המסמך המפורט והשכילה את כולנו, גם את מכירי התחום בתולדות הזמר העברי. אני מבקש להודות לגבי ברלין, ליגאל חרד ולאבי ברש. ברשותכם, לא אמשיך למנות שמות כי כולכם עזרתם בארגונו ובקיומו של היום הזה ושל הישיבה הזאת.

אני מבקש לקרוא את החלטות הוועדה שגובשו בעצות מוקדמות שקיבלנו תוך כדי הישיבה:
1. הוועדה מברכת את משרד החינוך, התרבות והספורט ואת המועצה לתרבות ואמנות על הקמת המדור לזמר עברי כוועדת משנה של המועצה בעקבות יוזמה של ועדת החינוך והתרבות בכנסת הקודמת.
2. הוועדה רואה את החשיבות שבעידוד ובקידום הזמר העברי וקוראת למשרד החינוך והתרבות ליצור תקנה תקציבית עד לתחילת שנת התקציב 2004 אשר תאפשר תמיכה בגופים ובעמותות העוסקים בזמר העברי, בפסטיבלים, ביוזמות ובפרוייקטים, בשימור הזמר העברי ובטיפוח היוצרים והמבצעים.
3. הוועדה מברכת את חברי הוועדה לשימור הזמר העברי וקוראת למשרד לאמץ את מסקנות הוועדה וליישמן כדי שנכסי צאן ברזל של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית לא יאבדו.
4. הוועדה רואה חשיבות גם במתן ביטוי הולם לזמר הישראלי על כל מגוון היצירה שלו בעברית ובשפות אחרות.
5. הוועדה מבקשת לשבח את כלי התקשורת השונים על היותם עירניים ליוזמות המתפתחות בתחום הזמר העברי: א. ברכות לרשת ג' על קידום הזמר העברי כל ימות השנה. הוועדה ממליצה לחזק את רשת ג' ולהגיע לכך שתשדר 24 שעות ביממה; ב. הוועדה מברכת את רשות השידור, הערוץ הראשון ואת מחלקת הבידור על עידוד יוזמות בתחום הזמר העברי על תכנית הדגל "שירה בשידור" ועל תכניות המחווה ליוצרים ולמבצעים ותיקים; ג. הוועדה מברכת את גלגל"צ על היענותה ועל פתיחותה לקדם את הזמר העברי ולהופכו למשמעותי יותר בתחנה. הוועדה מברכת על לוח השידורים החדש וקוראת לתחנה להישאר קשובה לכל האמנים והיוצרים ולקהל הרחב אשר מבקש להאזין למוסיקה ישראלית; ד. הוועדה מברכת על הקמת ערוץ המוסיקה הישראלית וקוראת לו ליזום תכנים בתחום השימור מחד וטיפוח המוסיקה החדשה מאידך; ה. הוועדה קוראת לתחנות הרדיו האזורי להשמיע מוסיקה עברית לפחות 50% מסך השירים המושמעים; ו. הוועדה קוראת לזכיניות ערוץ 2 לפתח תכניות והפקות מקור לקידום הזמר העברי, להקליט ספיישלים ומחוות ליוצרים ולמבצעים ולהפיק וידאו-קליפים ישראליים.
6. הוועדה פונה למשרד החינוך והתרבות לאמץ את הצעת הפדרציה לתקליטים ולקלטות להעברת הרצאות למורים ולתלמידים בנושא זכויות יוצרים בשיתוף עם הפקולטות למשפטים, ולהכניס לתכנית הלימודים את נושא הקניין הרוחני.
7. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך והתרבות לפעול להקמת מאגר סטטוטורי של היצירות הישראליות שיכיל את כל פרטי המידע הדרושים לציבור היוצרים ולציבור המשתמשים ביצירות. תודה רבה.





הישיבה ננעלה ב- 12:00

קוד המקור של הנתונים