כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6711



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
10.6.03

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6711
ירושלים, ג' בתמוז, תשס"ג
3 ביולי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 22
משיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י' בסיוון התשס"ג (10 ביוני 2003), שעה: 11:00

קשיים תקציביים בקליטת עולים ברשויות המקומיות –
ישיבה בהשתתפות נציגי פורום סגני ראשי ערים קולטות עלייה.

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר
רומן ברונפמן
יגאל יאסינוב
מרינה סולודקין

אריה קורת מנהל אגף קליטה בקהילה, המשרד לקליטת העליה

אריה אזולאי יו"ר הוועדה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

יחזקאל לביא מנהל האגף לתכנון אסטרטגי וממונה על הפעלת
נוהל "חבצלת", משרד הפנים

יגאל גידרון רפרנט תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

דפני מושיוב פיקוח ארצי-קליטת עלייה, משרד העבודה והרווחה

שולה מור מנהלת תחום תקצוב מוניציפלי,
מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך



פורום סגני ראשי ערים קולטות עלייה, מרכז השלטון המקומי

אלה אושמיאנסקי סגנית ראש עיריית מעלות-תרשיחא
מנחם אריאב ראש עיריית נצרת עלית
יו"ר ועדת קליטה, מרכז השלטון המקומי
משה בורוכוב מ"מ ראש עיריית באר-שבא
מיכאל ברקן סגן ראש עיריית עפולה
אנטולי גיטלמן סגן ראש מועצה מקומית קרני שומרון
מיכאל גינקר מרכז פורום מנהלי יחידות קליטה,
יועץ לענייני קליטה, מרכז השלטון המקומי
ד"ר מרט גנדלר סגן ראש עיריית אופקים
ולדימיר גרשון סגן ראש עיריית אשדוד

גבריאל דובינר עיריית קציר-חריש, פורום מנהלי יחידות קליטה,
מרכז השלטון המקומי
סטלה וולטר סגנית ראש עיריית בית שמש
סבטלנה וייסברוט סגנית ראש עיריית אריאל
יורי זמוציק סגן ראש עיריית אשקלון
ד"ר יצחק יגודייב מ"מ ראש עיריית רמלה, מחזיק תיק הקליטה
סלווה יטבצקי סגן ראש עיריית נשר
לאוניד מן מ"מ ראש עיריית קרית ים,
יו"ר פורום סגני ראשי ערים קולטות עלייה.
רעיה נימרי עיריית עמק יזרעאל – מגידו, פורום מנהלי
יחידות קליטה, מרכז השלטון המקומי
מיכאל סלובודוב סגן ראש עיריית שלומי
לאוניד סמוליאנוב מנהל אגף קליטה, עיריית פתח-תקווה,
יו"ר פורום מנהלי יחידות קליטה,
מרכז השלטון המקומי
ד"ר מרה קנבל סגנית ראש עיריית רחובות
שלומית ערגון-קרלין הרשות לקליטת העלייה, עיריית חיפה

דסטה תמר אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

וילמה מאור

דרורה רשף










קשיים תקציביים בקליטת עולים ברשויות המקומיות –
ישיבה בהשתתפות נציגי פורום סגני ראשי ערים קולטות עלייה

בוקר טוב לכל אורחינו הבוקר. הבוקר אנחנו רוצים להקדיש את הישיבה קודם כל לשמיעה, להקשבה, לכל מי שעוסק בנושא קליטת העלייה בשלטון המקומי.

אני מבינה שאנחנו נפגשים לא רק כדי לשמוע על פעילותם של סגני ראשי הערים בנושא קליטת העלייה, אלא גם לאור ההחלטות של קיצוצי תקציבים. אנחנו מבינים שחלק מהתקציבים לקליטת העלייה שמגיעים לרשויות המקומיות מגיעים מהמשרד לקליטת העלייה – ויש לנו אתנו נציגים של המשרד. אני מניחה שעוד מעט יגיע גם נציג הסוכנות היהודית.

בשנים 2002-2003 עמד בסיס התקציב שנתן המשרד לקליטת העלייה על תשעה – עשרה מיליון שקלים. בשנת 2002, לאור חשיבות הנושא, נמצאו תקציבים פנימיים נוספים למשרד לקליטת העלייה והם הועברו לרשויות המקומיות. בסך הכל עמד התקציב שהקדיש המשרד לנושא זה על כ-19 מיליון שקלים. האם אני מדייקת?

נכון.

בשנת 2003, לצערי הרב, היו כבר ארבעה קיצוצים בבסיס התקציב. בכל זאת הושלם התקציב לכ-15 מיליון שקלים. כלומר: קיצוץ של 25% לעומת 2002. אני מדברת על הכוס החצי מלאה והחצי ריקה. 15 מיליון שקלים זה בכל זאת לא סכום קטן, זה יותר טוב מתשעה – עשרה מיליון שהיו בבסיס התקציב, אבל זה בכל זאת מהווה קיצוץ דרסטי של 25% ואנחנו רוצים לשמוע מסגני ראשי ערים, מהפורום שמטפל בקליטת העלייה, איך הם רואים את הנושא, איך הם נערכים למצב החדש הזה, מה הם מתכוונים לעשות, מה ניתן לעשות כדי לעזור להם – חוץ מזה שכדאי ללחוץ על הממשלה. בואו ננסה לראות מהן הדרכים הנוספות שאפשר לחשוב עליהן יחד, בוועדה הזאת, תוך מיצוי כל האופציות קיימות.

אני רוצה שקודם כל נקשיב, כולנו יחד, לנציג הפורום. נבקש מראש עיריית נצרת עלית לפתוח.

תודה רבה על ההזמנה, תודה רבה על הפעילות. נדמה לי שלא היו רגעים שכל כך חשוב היה הנושא כפי שהעלית אותו בשתי הישיבות האחרונות.

אילולא רשויות מקומיות, מכל סוג שהוא, אני לא יודע מי היה קולט את העלייה. אני לא רוצה לזלזל באף גורם מסייע: משרד הקליטה, הסוכנות היהודית, ארגוני המורים, אבל הרשות המקומית היא הכתובת והיא המפתחת. עכשיו כולם מקצצים, מכל הצדדים. הבוקר הודיעו: מקצצים עוד שבעים מיליון שקל ממענקי משרד הפנים לרשויות המקומיות.

הבוקר הודיעו על עוד קיצוץ?

כן. ברדיו.

קיצוץ של שני אחוז.

עוד דבר: היה במשרד הפנים מענק לרשויות לקליטת עלייה – גם זה נמחק.

הבעיה הנוספת כעת היא החלוקה. יש ישובים שהם עתירי עולים. קחו את העיר שאני עומד בראשה – 46% עולים. בחיפה – 20% עולים.

25%. לא חשוב.

לא נתווכח. השאלה היא איך מחלקים את זה ולאיזה "מתנות" מחלקים את זה.

ילד במערכת החינוך מטופל בשנת הלימודים שבה הוא הגיע והקרובה לה. נו? אז בזה פתרו לו את הבעיה? לא פתרו לו את הבעיה. לעומת זאת, משרד הקליטה, לפני כשנתיים, החליט שבנושא שיכון התמיכה היא במשך שבע עד תשע שנים. לו לפחות היו נותנים את זה בחינוך במשך ארבע או חמש שנים, עד שהם משתלבים במערכת כלשהי. הרי ישראלי מדבר את השפה גם בבית הספר וגם בחברה.

יש בעיה של חיילים בודדים. יש בעיה של חיילים בכלל. לא רק כשמביאים אותם, חס וחלילה, לקבר ואז בודקים אם הוא יהודי. השאלה היא איך עוזרים להם במשך כל החיים.

עמותות. משרד הקליטה, הסוכנות היהודית ונדמה לי שגם האפוטרופוס, מתקצבים עמותות ללא ידיעת השלטון המקומי. אני לא מקנא בכסף הזה – יבורכו ויעשו – אבל אנחנו לא יודעים על זה ואז, משתמשים בזה איפה שהוא בדרך. או שמקבלים מכולם, או שנותנים מכולם לכולם. זה דבר שנורא מקשה עלינו.

היו כל מיני הטבות. עיקר הקליטה היה במרכז הארץ, אבל אם אני אקח את הגליל, לדוגמא, יש שם למעלה ממאה אלף עולים - זוהי כמות ענקית – וכנ"ל, כמעט, בדרום. יש בעיה של הפריפריה, של תעסוקה, של חוק עידוד השקעות הון, כשלמעשה שלשום התגברנו על כך, אבל זה רק סוף השנה האזרחית הנוכחית. אינני יודע מה האוצר עוד מתכנן.

נושא ארנונה. משרד הפנים היה מסייע לנו מתוך אותו תקציב שהיה מיועד לנו והיה מקל על הארנונה, כי צריך לדעת: אנשים מגיל 55 ומעלה לפעמים לא משלמים ארנונה. העומס הוא על הרשות המקומית.

בשכר דירה, בביטוח לאומי, בכל הדברים האלה גורמים לקושי אדיר להתקיים ואינני יודע מה עוד מגיע. אנחנו, הרשויות המקומיות, שיקמנו את עצמנו במשך שנים ואני, ועוד רשויות, הגענו למצב שכבר שנים לא יודעים מה זה גירעון - - -

זה מיעוט.

כן. והנה נפתחת שנה ומקצצים עכשיו, ביוני, רטרואקטיבית מינואר. זה לא יכול להיות.

גם לאמהות חד-הוריות.

זה לא יכול להיות. תבינו את העומס של כמות הקליטה בישוב. זה משבש את כל ההערכות שלנו, שלא לדבר על עניין הדירות. במשך כמה שנים הקימו מרבצי דיור, זה סייע מאד לעולים. הפסיקו את זה. צריך לשלם שכר דירה – ושוב אני לוקח אותנו כדוגמה – 300$. המשפחה מקבלת 2400 שקל מהביטוח הלאומי – עוד לפני הקיצוץ – חצי מזה הולך לשכר דירה. שלא לדבר על תרופות ודברים אחרים.

אני לא רוצה להביא פה, לא לבכי ולא לכאב, אבל זה חוסר התחשבות מוחלט בשירותים שאנחנו נותנים כרשויות מקומיות לכל המערכת.

יש בעיה של תרבות. האוכלוסייה הזאת של העולים צורכת תרבות. הם הרימו את רמת התרבות בישובים. ועכשיו – הכל ייפול.

אם ועדת הקליטה יכולה לסייע, מרכז השלטון המקומי יודה מאד על זה. השאלה שלי היא: עד למצווה, מה אנחנו עושים? כי אם אני קיבלתי אתמול הודעה שבתקציב שלנו משרד הפנים קיצץ 25% ממענקי האיזון – ואני לא רשות כושלת עם מענק גדול – אז השאלה היא לאן מביאים אותנו? חזרה למצב שלפני שנים.

אני רק מבקשת לשמוע התייחסות אחת: אם כבר קיבלתם הודעה לגבי כל מקרה ומקרה, אז מהו גובה הקיצוץ בכל מקום ואם חלק מכם או רובכם כבר תרגם את זה לשאלה: במה בדיוק, ספציפית, זה יפגע.

לא כל המשרדים העבירו לנו את נושא הקיצוץ. שמעתי – ואני שמח – שמשרד הקליטה טוען שהוא יסתדר עם הקיצוץ האחרון. כלומר: האחרון בשלב זה.

זאת אומרת: את שני האחוז אתם לא תפילו על הרשויות המקומיות?

היה דיון עם שרת הקליטה והיא החליטה שהקיצוץ של השני אחוז לא יפגע בתקציב שלנו לרשויות המקומיות ב-2003.

זה אחרי הפגיעה של ה-25%.

כן. זאת אומרת שזה לא 27%.

זה הקיצוץ החמישי.

היושבת ראש ציינה: היו ארבעה קיצוצים עד עכשיו. עוד לא קיבלנו מכל המשרדים. אנחנו לא יודעים מה קורה עם רווחה – כי צריך לדעת שהרבה מהאוכלוסייה הזאת נזקקת לשירותי הרווחה.

אבל חלק מתקציבי הרווחה הולכים ישר לאנשים עצמם. כל הביטוח הלאומי והקצבאות.

לא, דרך רשויות. המסה – דרך הרשויות. אינני מדבר על הביטוח הלאומי, אני מדבר על צרכים יומיים ששירותי הרווחה נותנים, בכל התחומים. גם כאן עוד לא קיבלנו את הבשורות הרעות. אנחנו יודעים שהם בדרך: חינוך – אני יודע שהשרה נאבקת לעשות משהו, שמעתי אותה הבוקר ברדיו, אבל – בחינוך זה יהיה אסון. אני רוצה שידעו פה: אנחנו, הרשויות, נצטרך להגיע לחמישה ימי חינוך בשבוע. אז אומרים: בסדר, אבל ביום שישי הילדים ילכו למתנ"סים. במתנ"סים קיצצו 60% מהתקציב. אז השאלה היא מה יעשו אותם ילדים ביום שישי, כשהוריהם עובדים. יש ילדי מפתח. אני כבר הסברתי מה זה ילדי מפתח בישיבה הקודמת: הילדים מסתובבים ברחובות ועל הצוואר שלהם מצלצל מפתח. הפגיעה תהיה אנושה. אני אומר לך: אני לא זוכר תקופה כה קשה, בעיקר בתחום של קליטת עלייה.

תודה רבה. כן, גבירתי.

למרות כל הקיצוצים שהיו במשרד החינוך - שהיו מעל מיליון שקלים - בכל נושא העלייה והקליטה לא נגענו, לא פגענו – זו החלטה של השרה – ואני מקווה שגם בקיצוץ הזה, שעומד לנו בפתח, לא ניגע בו.

יש לי שאלה עקרונית – סליחה שאני מתפרץ – מהי התקופה של ילד עולה חדש?

כמו שהיה עד היום.

זו הבעיה.

אנחנו לא יכולים לשפר. אנחנו משתדלים לשמור על הקיים.

זה בקיצוץ ישיר, אבל אם אני לא טועה, יש בכל זאת החלטה לקצץ ממספר שעות.

לא בנושא העלייה. בסל תלמיד העולה לא פגענו, גם בנושא השעות.

אוקי. בשורה אחת טובה שמענו הבוקר.

זה לא כל כך פשוט. השאלה היא מה התקן לילדים עולים.

אני מבקש לומר כמה דברים. קודם כל: הקיצוץ לא בא בתחילת השנה. צריך להבין מה קרה: הקיצוץ בא עכשיו, באמצע השנה. זה כבר לא 25%, זה 50% אם לא יותר.

תסביר, בבקשה.

נעשו פעילויות. נשכרו אנשים לבצע פרוייקטים.

חצי השנה האחרונה זה 5%.

25% בדצמבר בשנה שעברה, זה לא 25% ביוני השנה. מה שכן, אני באמת מקווה שלא ייפול עוד איזשהו קיצוץ, כי החוזים עדיין לא נחתמו עם הרשויות, מבחינת משרד הקליטה. עדיין, אנחנו שולחים את התוכנית המתוקנת ובפה אולי היא בסדר, אבל אף אחד לא יודע אם הקיצוץ לא יפגע בה עוד פעם.

איזה קיצוץ?

התוכניות של הרשויות עדיין לא חתומות. אנחנו כבר באמצע יוני. אני מציין את זה כעובדה, כדי שאנשים יבינו: זה לא להגיד שמקצצים 25%. זה הרבה יותר, בפועל.

אני רוצה להתייחס לעוד שני נושאים: הנושא האחד - עד עכשיו הרשויות והעיריות לא עסקו בו כי בדרך כלל הן לא עוסקות בו ישירות וזה נושא התעסוקה. לאור המצב והפניות, הנושא הזה עכשיו בוער וקשה מאד. גם לאור תיקונים ושינויים כאלה ואחרים בביטוח הלאומי והקשחת המדיניות בצורה בלתי רגילה בלשכת התעסוקה - אנחנו עדים לגלים של מסורבי עבודה ואני לא מתייחס עכשיו לשאלה אם זה בצדק או לא בצדק. זה נושא נפרד ולדעתי צריך לדון בו, מה קורה בלשכת התעסוקה מול הפונים שמקבלים סירוב עבודה, לא מקבלים אבטחת הכנסה ולא מקבלים אבטלה – הרשויות, לדעתי, יהיו חייבות לעסוק בנושא התעסוקה בצורה גלויה ורשמית. לא איזשהו פרוייקט של דרך אגב או יריד תעסוקה "בין לבין". לא יהיה מנוס מלהיכנס לנושא התעסוקה, בצורה אמיתית ולא קורסים לשם קורסים. וזו בהחלט ההתחייבות של אגפי הקליטה היום.

הנושא הבא שרציתי לדבר עליו הוא פעילות חברתית. מה שמסתתר מאחורי המילים האלה זו בעצם תחושת השייכות של העולים לישראל. בלי להיכנס לזה שמזמן כבר היה צריך לשנות את שם התוכנית שנקראת: "זהות יהודית" ל"זהות ישראלית", הרי שבנושא העלייה היה מצב שגם היה מתוק וגם הוסיפו שמנת. כלומר: גם היה מצב של מדינה קולטת עלייה וגם היו הרבה טיולים, הרבה הכרת הארץ, הרבה ציונות, הרבה תוכניות חברתיות ועכשיו גם הנושא הזה ירד מסדר היום וגם התוכניות החברתיות קוצצו. לא רק על ידי משרד הקליטה, על ידי כל הגורמים. היינו מקבלים מכל מיני קרנות כסף לטיולים ומכל מיני ארגונים – אין עכשיו. כמעט ולא קיים. וכשמגיעה משפחה שגם כך הציונות שלה היא לא מי יודע מה והזהות הישראלית שלה מוטלת בספק – ואני לא מדבר על לאום, בכוונה, אני מדבר על נושא של תחושת השתייכות לארץ. לא רק מי שהולך לצבא מוחאים לו כפיים ואומרים: טוב מאד, הוא כבר ישראלי. זה לא מספיק. משפחות רבות לא מרגישות את עצמן משפחות ישראליות וגם אין שום סיבה שירגישו כך. בנוסף למצוקה כלכלית אנחנו מקצצים בצורה דרסטית כל פעילות חברתית של טיולים, סמינרים ועוד. זו פעילות שאנחנו כבר רגילים אליה ושכחנו כבר שזה הדבר החשוב. שכחנו שבן אדם שמגיע צריך לקבל תחושה שהוא נמצא פה.

תן לי לשאול אותך: אתה אומר שחלק גדול מהפעילות החברתית הזו מומנה על ידי קרנות, גופים פרטיים?

בזמנו, כן. גם הסוכנות הייתה מאד מעורבת בנושא הזה. עכשיו הכל נעלם.

מה קורה עכשיו? הרי הקרנות הן קרנות פרטיות. הן לא מופעלות על ידי משרד הקליטה. עובדתית, מעשית: האם גם תקציבי אותן קרנות, שהן בדרך כלל פרי של פילנתרופיה, קוצצו?

הנושא הזה היום הוא לא באפנה. הנושא של קליטת עלייה הוא לא נושא אפנתי היום. לכן, קשה הרבה יותר לקבל כסף לדברים האלה. אני אתן לך דוגמה: היום להתרים מישהו לנושא של ההומלסים – אני עוסק גם בפרוייקט הזה, במקרה – הרבה יותר קל מנושא של מועדונית לעולים.

אני יודע שלא הייתה פגיעה בשעות עולים, אבל מה שקורה היום הוא, שהמיתוס שילדים יוצאים מבית הספר אחרי שלוש שנים ויודעים עברית, הוא לא נכון. היום, עובדתית, אם אתה לא מכניס לבית הספר אולפן – זה לא משנה אם יש עלייה או אין עלייה, אם מדובר על חמישה או עשרה אנשים, לא יודע באילו אמצעים, עובדתית – הילדים, גם אחרי שנתיים, לא רק שלא מסוגלים להתמודד עם מערכת החינוך, הם גם לא מסוגלים לדבר עם אף אחד כי הם לא יודעים את השפה. אני לא יודע מה צריך לעשות. לדעתי זה ברמה של מדיניות, ברמה של סדר עדיפות לאומי וזה צריך להיות באחד המקומות המאד גבוהים.

משרד החינוך מסכים אתך.

אני אתחבר למשפט האחרון שליאוניד אמר. יצאו מחקרים בעולם שדיברו, אני חושבת, כמעט בקיצוניות, על כישלון בקליטת ילדי עולים מפני שדבר שבאמת נתפס כמיתוס – שילדים תופסים שפה מהר ולא צריך להשקיע בהם - מסתבר כמוטעה. מהגרים, כדי לקלוט שפה ולהתערב בחברה, גם ילדים צעירים, זקוקים לטווח של כמה שנים. אני מעלה את זה, שוב, כמיתוס, מפני שזה נכון שמרבית העולים נקלטו יפה, אנשים הסתדרו, חיילים הולכים לצבא וזה לתפארת מדינת ישראל, אבל אני חושבת שהרגישות צריכה להיות מאד גדולה עכשיו, מפני שזאת האוכלוסייה הפגיעה והרגישה ביותר בכל שינוי של מצב כלכלי. אנחנו מוצאים את הירידה ואת הנסיגה מיד, האוכלוסייה הזאת פונה באחוזים מאד גבוהים לשירותי הרווחה. שאלת על טיפול פרטני: שירותי הרווחה – אני יכולה לפחות לדבר על עיריית חיפה, על אזורים שיש בהם חמישים – שישים אחוז עולים. אנחנו מדברים פה במסות של 120 אלף תושבים שמרוכזים בשכונה אחת – פשוט קורסים. כמעט ולא ניתן לתת מענים פרטניים. אנשים נמצאים בלי פתרונות לקיום מינימלי ואז אנחנו מוצאים תופעה חדשה: בתי תמחוי צומחים כפטריות ואני שואלת אם זה הפתרון, מחלקים סנדוויצ'ים לילדים בבתי ספר כאקט פילנתרופי וזה לא פתרון.

טוב, אבל זה לכלל האוכלוסייה.

אנחנו במהלך השנים האחרונות הסתמכנו, באמת, בהרבה נושאים על קרנות מקצועיות, כי להערכתנו הייתה נסיגה בתקציבים ממשלתיים ובאחריות שהם לקחו על מענים. לדוגמה: אם בשנים האחרונות אנחנו מתמודדים עם מעל חמש מאות משפחות יוצאי אתיופיה שרובן הגיעו לעיר בארבע השנים האחרונות, אז אין מינהל קליטה, הג'וינט לא מעורב, האחריות היא עירונית בלבד. גם העירייה נסוגה. יש קשיים. היא נסוגה מול משרדי הממשלה שנסוגים בהשקעה שלהם. הקרנות יכולות לעזור בנישות מאד מקצועיות, או כמו שהוא אמר: הומלסים. מישהו יגיד לך שאוכלוסיית יוצאי אתיופיה הם "אין", אבל שוב – הן נכנסות לתקופה קצרה. את יכולה לפתח שירות מצוין, לשדרג שירותים, אבל אחר כך הן נסוגות ויוצאות חזרה ואין מי שייקח את זה. זה שירות שעשינו בו את הפיילוט, בנינו אותו בצורה הטובה ביותר ופשוט – פרוייקטים נופלים.

קודם כל אני מצטרף לכל מה שנאמר כאן ואני חושב שהבעיה המרכזית היא לא שהעלייה "יצאה מהמודה", אלא שהיא "יצאה מהמודה" של השלטון. העם, הציבור, קולט עלייה בצורה יוצאת מהכלל. אנשים שאני אתם בקשר, אם במשרד הקליטה או בסוכנות – רוצים לסייע. אבל אם אנחנו מדברים על תקציב עלייה של חמישה עשר מיליון שקל במדינת ישראל - - -

לא, זה לא כך.

סליחה, ברשותך, זה לא הוגן להציג את זה כך, עם כל הכבוד.

למה?

כי זה פשוט לא נכון.

כי יש גם סלי קליטה ויש גם מענקים שניתנים לעולים.

סלי קליטה ומה שנותנת הסוכנות היהודית – אמרתי קודם שיש שיתוף פעולה עם הסוכנות ועם במשרד הקליטה. אבל בסך הכל, כשאני צריך היום בישוב מרוחק, על כביש ואדי ערה, להקים אולפן, להביא יהודים לוואדי ערה וכל זה בשישים אלף שקל לשנה.

כמה אתה רחוק מגבעת חביבה?

רבע שעה. הבעיה היא לא האולפן – כי אותו כבר הקמנו – הבעיה היא אחרת: לעודד את העלייה למקומות כאלה. לרעננה, למשל, שיש להם המון עלייה – אין בעיה. יש להם את הבעיות שלהם – אני לא אומר שלא – אבל אין להם בעיה לעודד עלייה לשם. אני חושבת שצריכה להיות תוכנית אב של מדינת ישראל שמעודדת עלייה למקומות כאלה, אם אלה מקומות כמו קציר-חריש, אם זה למועצות בצפון. וחד וחלק אני אומר לכם: במקומות הקטנים האלה, דווקא שם הקליטה הרבה יותר קלה מבחינת מה שאתה אמרת: העניין של התרבות, העניין של הקרבה, לכל משפחה יש משפחה אומנת, שמחים לקבל אותם. לצערי הרב, הדברים נסוגים אחורה, היום. שואלים אותי: כמה משפחות יש לך בקציר-חריש? אני אומר: 15 משפחות. שואלים אותי: מה זה 15 משפחות? מישהו חשב מה זה היום, עם כל מה שקורה וקרה אצלנו, 15 משפחות על ואדי ערה? זה דבר שעליו, אני חושב, המדינה צריכה לתת את הדעת. צריך להתחיל לעשות מעשה, תוכנית אב מסודרת: לאן אנחנו רוצים לקחת את העולים, איך אנחנו רוצים לקבל אותם. במיוחד עכשיו, אחרי הקיצוץ בכל תקציב המדינה – לא רק במשרד הקליטה – הראשונים שייפגעו יהיו העולים החדשים.

אני ממועצה אזורית מגידו ועמק יזרעאל וגם נציגת המועצות האזוריות בפריפריה, שברובן קיים הפרוייקט: "בית ראשון במולדת".

אני חושבת שחלק גדול מהבעיות שצוינו פה מגיעות גם לפריפריה ולא אחזור עליהן. אני כן רוצה להעלות שלוש נקודות אופייניות למקומות מרוחקים, שבהם כמויות העולים לא גדולות:

דבר ראשון, הקיצוצים והמצב של המשפחות החד-הוריות – ויש אצלנו כאלה – הביאו למצב שלא הכרנו אותו קודם, של עוני. אני אומרת את זה בפירוש: דור מצוקה שלא ידענו אותו קודם. עומס גדול על מחלקות רווחה – מחלקות רווחה במועצות האזורית אין להן תקן לקליטת עלייה כי לא מדובר בכמויות גדולות. יחד עם זה אין כלי התמודדות, כי זו בהחלט עבודה סוציאלית מאד אופיינית למצוקות האלה.

לשמחתנו, עולים לא כל כך עוזבים את המקום, הם רוצים להישאר. כך שאי אפשר לקלוט הרבה עולים חדשים, המקומות הם יחסית מצומצמים. גם העלייה בשנה האחרונה – זה לא סוד – היא לא בכמויות אדירות. התוצאה היא שיש לנו קושי עם פתיחת כיתות אולפן. משרד החינוך לא מאפשר לפתוח כיתת אולפן עם פחות מעשרים וחמישה אנשים. הגענו היום למצב בו אנחנו מסיעים לעפולה ולנצרת את העולים, למרחקים אדירים, משום שלא מאפשרים זאת. אני חושבת שצריך לבחון את הנקודה הזאת: זה מעמיס, זה מכביד – גם על העולים, גם מבחינה תקציבית. לא בטוח שהסעות הן יותר זולות מאשר להקים כיתה קטנה.

בתחילת העלייה שמנו קרוואנים ברוב היישובים שלנו. עד היום אין קרוואן אחד ריק. אבל, הם נגמרים. אם אנחנו רוצים להמשיך להחזיק את הפריפריה, אנחנו צריכים עוד קרוואנים.

מעבירים אותם להתנחלויות.

אולי נוכל לקבל מההתנחלויות, אם יורידו.

אם יש קרוואנים פנויים.

אני יושב פה ואני פשוט רוצה לדעת בשביל מה באתי לכאן.

אני גם לא יודעת.

אני גם לא יודע. אני פשוט חשבתי שבאתי לוועדת קליטה של הכנסת שלנו כדי לראות ולשמוע תוכניות של ממשלת ישראל – אולי שרת הקליטה פה, אבל אני לא רואה – יושב ראש הסוכנות היהודית, גם לא.

סליחה, אדוני, עם כל הכבוד- - -

סלי נמצא בחוץ לארץ.

עזוב, יושב ראש מחלקת הקליטה גם טוב.

אני מאד מצטערת שלא הזמנתי את נשיא המדינה לכבודך.

זה בסדר. אני גם מאד מצטערת שאני רואה פה, חוץ מיושבת ראש הוועדה, רק חברי כנסת דוברי רוסית. מה זה? דבר כזה, קליטת עלייה, לא חשוב לאנשים אחרים? אני פשוט רוצה לדעת: אני מדבר כמעט באופן יומיומי עם כל האנשים המכובדים האלה. לפני כמה ימים דיברתי עם הנציגים של הג'וינט מפה ומשם ואנחנו מדברים אותו דבר וממשיכים אותו דבר. אני רוצה לצאת מפה עם תוכנית. אני רוצה לדעת מה לעשות כדי לעודד עלייה. תודה.

תראה, אני כמובן יכולה להתאפק ולחכות לסוף הדיון כדי לענות לך. אבל, אני אגיד לך לפחות דבר אחד: יש בכל זאת, במדינת ישראל, הפרדת רשויות. ממשלה זה ממשלה וכנסת זה כנסת. אם אתה מצפה ממני לייצג את הממשלה פה, יש לך טעות בכתובת. יש פה נציגי המשרדים הממשלתיים. אני יכולה לתת את כל האמפתיה לשרת הקליטה, שגם היא במצוקה לא קטנה, אבל באמת צר לי שלכבודך לא הזמנתי, לא את נשיא המדינה וגם לא את ראש הממשלה.

אבל חברי כנסת וחברי ועדה הזמנת? כנראה שלא.

ארבעה חברי כנסת. זה המון.

אם אתה רוצה לכעוס על שלושה או ארבעה חברי כנסת שהגיעו לדיון - - -

חס וחלילה.

כמה חברי כנסת יש בוועדה?

חמישה עשר.

הנה, זאת התשובה. חמישה עשר חברי כנסת הם חברי ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

בוא, אני מציעה לך לא לזלזל באלה שנמצאים כאן. כל אחד מסור לנושא ואין שום סיבה שתעניש בדברי תוכחה את אלה שנמצאים. אם אתה רוצה להסיק את המסקנות לגבי אלה שבחרת אותם לכנסת ולא נמצאים פה, אני ודאי לא אתנגד לזה.

הוא בחר את אלה שנמצאים.

יכול להיות. או שכן או שלא. בינתיים, מה שאני מציעה, זה שנסתפק במי שנמצא פה וננסה לראות יחד. אם אתה מצפה ממני שאני אתווה לך תוכנית עבודה, אז יש לך, שוב, טעות. כי לא זה המקום. אני יכולה לחשוב יחד אתכם על כמה פתרונות יצירתיים. ואני יכולה ליצור את הלחץ הדרוש על הממשלה. זה התפקיד שלי, אני אסתפק בתפקיד שלי ואנסה למלא אותו על הצד הטוב ביותר. אם זה יספק אותך – טוב. אם זה לא יספק אותך - - -

אני מאחל לך הצלחה.

אני מודה לך.

אני מציעה שחבר הכנסת ברונפמן יגיד כמה מילים ואחריו חברת הכנסת סולודקין ונחזור לדבר על הבעיות עצמן.

אני לא תכננתי לדבר. שאלתי אותך על סדר הדברים בוועדה והבנתי שנשמע את המוזמנים, אחר כך נשמע את אריה קורת ממשרד הקליטה וגם את אנשי משרד החינוך. אבל פה נכנס מישה ברקן, עם כל ההתלהבות מאודסה.

יש מרץ.

ולכן ביקשתי לדבר. חברים, אלה שנמצאים פה, יודעים כמעט עד לפרט האחרון את כל מה שמתרחש ברשויות המקומיות מבחינת עלייה. אנחנו לא רק חברים לדרך, לא רק שותפים לדרך, אלא גם בעצמנו עוסקים בקליטת עלייה יום יום. לכן, אתה צודק. מה שתגיד היום לכל הוועדה המכובדת הזאת, שום דבר חדש לא יצא מזה וגם שום דבר – אני לא רוצה להגיד: טוב לא יצא מזה, אבל – שום דבר משמעותי גם לא יצא מזה.

מה כן יכול לצאת מזה? ופה, לדעתי, כן יש בשורה. בסופו של דבר – ואני מדבר על זה בלא מעט הזדמנויות – אנחנו עדים, לצערי, לצמצום בממדי הקליטה במדינת ישראל. משרדי הממשלה מתוכננים, כפי שאתם יודעים, על פי תחזית שנתית. במשרד הקליטה ובמשרד השיכון, לצערי, זה שלוש שנים מסיימים את השנה עם עודף תקציבים. מה שאנחנו כן יכולים להמליץ עליו – וזה גם מה שאני רוצה להמליץ ליושבת ראש הוועדה, יחד עם כולנו – שנבקש שינוי יעדים תקציביים בתוך משרדי הממשלה. על זה דיברתי בישיבת הממשלה בנושא הפלאש-מורה, דיברתי על זה בנושא הדיור הציבורי, אני מדבר על זה עכשיו, בנושא הרשויות המקומיות.

זה נכון שאריה קיבל 15 מיליון שקל, אבל העודף התקציבי של משרד הקליטה לשנת 2002 היה 800-900 מיליון.

אבל זה הרי מסל הקליטה.

מסל הקליטה, נכון. אבל הגיע הזמן שאנחנו נגיד את האמת בוועדה: זה לא עניין של כסף. כסף נמצא, כסף חוזר כל שנה לקופת המדינה. זה עניין של עמידה בלחץ מול האוצר שלא להחזיר את כל העודפים לקופה, אלא להפנות חלק מהם לצרכים של קליטת עלייה. אני מסכים עם ליאוניד ואני מסכים עם שלומית: אני יודע מה מתרחש יום יום: למה אין כסף? כי קרנות – ובצדק – מעדיפות להפנות את הכסף מהטיולים להיכרות הארץ לצרכים של כמעט גסיסה. אם אני הייתי יושב בקרן פרטית, גם אני הייתי עושה אותו דבר. קרנות שעסקו בתרבות, בציונות, ביהדות ובהיכרות הארץ ובכל מה שאתם רוצים, נותנות את הכסף המצומצם שיש להן לצרכים יומיומיים: במקום רווחה, במקום קליטה, במקום חינוך. זה מה שקרה. זה "פול" כסף אחד גדול והוא הולך לצרכים הרבה יותר חיוניים מאשר תרבות והיכרות הארץ.

אנחנו נשמע את כולם, כל מי שהגיע ואנחנו נשמע את זה עוד פעם ועוד פעם – כמה שנצטרך. אבל בעיקר צריכה להתארגן פה המלצה למשרדי הממשלה ואתם למשרד האוצר, להפנות חלק מהכסף הלא מנוצל מסל הקליטה או מצרכים אחרים לאותן פעילויות שעולים שהגיעו לארץ זקוקים להם.

תודה רבה. אני מבקשת לשמוע את נציג משרד האוצר. הייתי רוצה לבקש ממך להסביר לנו, אם בתוך התקציבים של משרד הקליטה יש גמישות תקציבית להעביר מסעיף לסעיף בשעת הצורך. תתייחס, בבקשה, גם לחבר הכנסת ברונפמן.

אל"ף, אני מתנצל שאני צריך לצאת לוועדת הכספים, כדי לעשות שינוי פנימי של משרד הקליטה.

משרד הקליטה ערוך היום לקליטה במספרים של מאתיים אלף עולים, של מאה שבעים ושישה אלף עולים. זו הפריסה שלו במדינה. הוא שינה את הפריסה שלו בעקבות אותם גלי עלייה. אולי יהיה נכון שמשרד הקליטה, לאור כמות העולים שעלו עד היום, שזה בערך 7000 עולים, ישנה את סדרי העדיפויות שלו. כי לתפיסתי, אם הוא בנוי לקלוט מאתיים אלף עולים וכרגע יש 7000 עולים, יש משהו לקוי. יש איזשהו ניצול לא נכון של הכספים.

מה שאנחנו ידענו אלה מספרים אחרים.

אני מקבל, אחת לשבוע, את כמות העולים למחשב.

מצוין. אז מה שאתה אומר רק מחזק, בגדול, את מה שאני אמרתי.

אתה יכול להגיד לנו, בבקשה, כמה עלו השנה, פלוס מינוס?

השנה מדובר על כ-7000 עולים. אני מדבר על החל מהראשון בינואר שנת 2003. אלה המספרים. יש, לדעתי, בעיה בצורה מה מוקצים המשאבים.

אבל כשאנחנו מדברים על קליטת עליה אנחנו לא מדברים רק על הצרכים הראשונים. אנחנו מדברים על זה שישנם עולים כבר כמה שנים, באיקס ערים, שגם הם צריכים לקבל.

את צודקת.

הקליטה הראשונית היא בין שלושים לארבעים אלף. אנחנו נמצאים היום בחמישה עשר אלף, חישוב שנתי. פחות מחצי. זאת הנקודה.

אתה רוצה להגיד לי שמכספים של סל הקליטה - - -

סל הקליטה הוא חוק. בכלל לא משנה כמה עולים יגיעו – צריכים לתקצב את הנושא הזה. אם תקצבת 7000 בתחילת השנה והגיעו מאה אלף, תצטרך לתקצב מאה אלף. הנושא הזה הוא חוק.

ולהפך?

זאת אומרת שזה תקציב נפרד.

זה חוק.

כן, אבל פה הכסף הגדול.

על פניו, משרד הקליטה, תקציבית, אדיש לנושא סל הקליטה. בכלל לא משנה לו כמה עולים יגיעו, הוא יקבל את הסכום הזה. זה חוק. במידה ותוכננו עשרים אלף עולים באותה שנה והגיעו רק 7000 עולים באותה שנה, הכסף הזה לא נוגע למשרד הקליטה.

- - -

מחלקים את העור של הדוב שעדיין לא הרגו.

האם הבנתי אותך נכון, שזה כסף צבוע שנמצא באוצר?

כן, אבל יש "אבל". תני לי שניה לסיים ואז כולם יבינו.

אבל הוא לא מגיע למשרד הקליטה.

אני אסביר את הכל. סל הקליטה מתוקצב על פי תחזית שנבנית על ידי משרדי הקליטה, מתייעצים בסוכנות היהודית, מתייעצים בעוד כמה גופים כדי לדעת כמה עולים יש ועל פי זה לתקצב. שוב, משרד הקליטה, אדיש למספר הזה, כי זה חוק. בכלל לא משנה לו כמה עולים יגיעו.

תחליף את המונח. לא "אדיש", זה נשמע לא טווב.

זאת המציאות. לא ייקחו למשרד הקליטה כסף אם יגיעו יותר או פחות עולים, אם זה מה שאתה שואל. אולי המונח לא נוח אבל זאת המציאות.

לא הגיעה אותה כמות עולים והנושא תוקצב - - -

הוא נשאר באוצר המדינה, אצלכם.

עכשיו אני מגיע לזה: משנה לשנה בתקציב המדינה עובר רק כסף שהתחייבו בגינו. לא ניתן להוציא התחייבות על עולה שלא הגיע. מכאן, שהכסף שנשאר בסל הקליטה לא עובר בין שנה לשנה. הדוגמה ההפוכה היא, שאם משרד הקליטה התחייב למקבץ דיור והכסף לא נוצל באותה שנה, בגלל שזה תקציב פיתוח והוצאה בגינו התחייבות, הוא יעבור משנה לשנה. על עולה שלא הגיע לא ניתן להוציא התחייבות.

יש לנו תשובה.

הוא לא ענה עד הסוף.

לך אתי כברת דרך נוספת: בוא לא נקרא למשרד הקליטה אדיש, אלא נאמר שהוא בעניין הזה לא שחקן.

אמת.

לא הוא המשרד שיקבל או לא יקבל את הכסף. האוצר הוא זה שיושב על קופה. לשנת התקציב 2003 הוא שם הצידה בקופה הזאת, הכללית, איקס כסף צבוע לצורך העניין. אם אתה לא משתמש בו, אתה מעביר אותו לשנה הבאה - - -

אני לא מעביר.

הוא לא מעביר. הכסף נעלם. לא מנוצל.

אבל אתה יכול גם להעביר אותו למשהו אחר.

זה כסף וירטואלי.

איך אני יכול? זה חוק. אם החוק לא בוצע, איך אני אעביר את הכסף?

מעבירים את זה לצרכים אחרים, זה פשוט מאד: האוצר משתמש בכסף הזה ונותן אותו למישהו אחר. יותר קל לאוצר לשמור על יותר כסף עבור עולים חדשים ולהגיד: אנחנו דואגים לעולים - ומזה לא יוצא שום דבר. זה ברור מאד.

אני רוצה לתת את הדוגמה ההפוכה: לדוגמה, בסל הבריאות - קבעה המדינה שיש סל בריאות והקציבה כסף – יש יותר נצרכים לבריאות, אז המדינה תשלם יותר ממה שהקציבה. זו התשובה ההפוכה למה שהעלית.

נכון, הכל בקופת הרזרבה.

יש קופה אחת.

אבל – יש אבל ואני רוצה לדייק – חוץ מהסל יש כסף נוסף שמחולק, לא לשבעת אלפים עולים שהגיעו עד היום, אלא לשלושים וחמישה – אינני זוכר בדיוק – או ארבעים אלף, שהגיעו לשנה. ואת השינוי הזה, הפנימי, האוצר כן יכול לאפשר למשרד הקליטה.

יפה ואז לא יהיו קורסים להסבה ולא יהיו קורסים מיוחדים, הלוא זה הכסף.

לא נכון. כי אתם תכננתם הכל על פי ארבעים אלף ויגיעו, עד סוף השנה, שמונה עשר אלף. את העשרים אלף הנותרים אפשר לשנות בתוך משרד הקליטה לפי הצורך.

לצורך העניין אנחנו - - -

תסלח לי בבקשה, אתה דיברת, הקשבנו לך, תן גם לאחרים.

לצורך העניין - - -

אני מבקשת ממך.

לצורך העניין הזכות שלי ושל חבר הכנסת זה אותו דבר.

לא.

ממש לא.

- - - אז אנחנו נוציא אותך. תסלח לי. אתה לא יכול להתפרץ באמצע הדיון. אני מבקשת. יש גבול גם לחוצפה. בבקשה.

חוצפה שאני מוותר. זו החוצפה היחידה שעשיתי.

אני לא רוצה להתעסק ב"כאילו" פתרונות. למה? אני יודעת שהרזרבה זה כסף וירטואלי ולא במשרד הקליטה, במשרד האוצר. נותנים את הכסף הזה אך ורק אם מגיעים עולים. דבר שני, אני חושבת שבמשרד הקליטה אין רזרבות. למה? כי זה הקיצוץ החמישי שעושים עכשיו. אנחנו צריכים לדבר בצורה אחרת לגמרי, כי מה שאני רואה זה אסון חברתי שנפל על העלייה כולה. התוכנית הכלכלית האחרונה פגעה בכל הזכויות ובכל האינטרסים של העולים שהגיעו לארץ בשתים-עשרה השנים האחרונות ואלה שיגיעו.

דיברנו כאן על כמה נושאים, קולט: על מינהל הסטודנטים, על נושא שעדיין בבג"ץ – וכל הכבוד לסוכנות היהודית שפנתה לבג"ץ – בנושא של ביטול המענקים למשכנתאות לעולים. אבל, אני צריכה לומר לכם שאני רואה טעם וריח - - -

אז למה הצבעת בשבילה?

אני לא הצבעתי.

היא היחידה שלא הצביעה.

אני לא הצבעתי, כי אני רואה אסון - - -

לא רק שלא הצביעה, אלא שיש עליה גם סנקציות עכשיו. ואני לא במפלגה שלה.

מה שאני אומרת לכם: אנחנו צריכים לשבת, גם סגני ראשי ערים, גם יושבי ראש ועדות קליטה וגם סגנים ולחשוב, מפני שזה אסון חברתי שמתקרב.

הייתי באסיפה של אמהות חד-הוריות. אתם יודעים כמה כסף הן מאבדות? הן על סף רעב וזריקה מהדיור שלהם, בשכירות.

זה 500 עד 1000 ₪.

כל התוכניות של הדיור הציבורי נפסקו עכשיו. אנחנו יושבים כאן ויש לי עוד ישיבה היום, שאליה הזמנתי את רוב האנשים שנמצאים כאן, מפני שאני רואה שיהיה גל של התאבדויות, חס וחלילה, בקהילה של העולים. ממה שאני מקבלת בפניות רבות ובטלפונים, אני רואה שאחרי יוני, כשכל הקיצוצים יהיו בתוקף, זו תהיה עבודה יומיומית שלכם, אלה שיושבים כאן, להציל נפשות. בגלל זה אנחנו כאן. אני מכירה את משרד הקליטה ויש לנו גם שרה אחראית שמבינה מה קורה עם התקציבים של המשרד וטוב שהיא לא נתנה לקצץ עוד שני אחוזים, אבל לא רק שזה לא מספיק: אנחנו צריכים לחשוב באיזו צורה, אפילו במצב הנוכחי, להחזיר את הזכויות שפגעו בעולים. אני חושבת שאנחנו לא יכולים לעשות את זה בוועדה, זה עניין פוליטי. אנחנו צריכים להביא יחד עם הציבור שלנו את המחאה של ההמונים, כי זה יהיה מאד מאד קשה. תודה.

אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר כאן. אני רוצה לספר מה קרה לי לפני חודשיים. הייתי ביריד עלייה באוקריינה. ניגשו אלי המון אנשים ושאלו אותי שאלה אחת: אם אנחנו עולים עכשיו ארצה, האם יהיה לנו מספיק כסף בסל הקליטה לשלושה-ארבעה חודשים? כדי ללמוד שפה באולפן ולחיות? והתשובה שלי: לא. סל הקליטה, בשלוש השנים האחרונות, קטן כל הזמן.

סל העלייה עצמו קטן?

בטח.

סל העלייה הצטמצם או שהתקציבים שניתנים לכם הצטמצמו?

לא, אני מדבר על הסל שמשפחות שעולות ארצה מקבלות.

גם רכב וגם הובלת רהיטים.

טוב, זה בינתיים נדחה.

סל הקליטה שמשפחות מקבלות קטן כל הזמן והיום, בכל משפחה יהודית יש בעלי מקצוע, אבל איש שלא יודע שפה שעובר למדינה אחרת, אין לו סיכוי להסתדר בחיים. אנחנו מראש אומרים לאנשים האלה: תישארו שם, אל תעלו ארצה, כי אין פה פתרון.

העובדה הזאת שדיבר עליה פה נציג האוצר, שיש סכום כסף מסוים שנשמר במשרד האוצר ומיועד לשחרור רק במצבים מיוחדים כאשר יש קבוצה גדולה של עולים חדשים, מאד מאד מדאיגה אותי.

לא, זה סל הקליטה.

מה שהוא הסביר – ואני מקווה שהבנתי אותו נכון – זה שסל הקליטה ניתן לעולים בתוקף חוק. אם בשנה מסוימת מגיעים מאה אלף עולים, אז המדינה צריכה לתת למאה אלף אנשים את סל הקליטה. אם בשנה מסוימת מגיעים שבעת אלפים, נותנים רק לשבעת אלפים. הכסף הוא וירטואלי. אני מניחה – ואני לא דוברת האוצר – שזה לא שהם יושבים על איזושהי קופה, רוצים – מוציאים, לא רוצים – לא מוציאים. אין להם בחירה.

אבל למעשה, הכסף הזה מיועד לאותם עולים חדשים - - -

כשהם מגיעים.

לא רק כשהם מגיעים. הרי זה חלק מאותו סכום כסף שמיועד לנושא הקליטה.

לא. בקופת המדינה זה לא כסף צבוע לעולים, אלא כדי ליישם חוק.

אם הכסף הזה לא מנוצל, לאן הוא מיועד?

למשל, לצרכים בריאותיים.

רגע. מה רצית להגיד?

אני חושב שלא צריך לעבור על זה לסדר היום. את, כיושבת ראש ועדת קליטה, צריכה לתת לנושא הזה התייחסות.

לי יש שאלה לאריה קורת. בסופו של דבר, הכלב קבור שם. הכלב קבור בכסף שנמצא באוצר כך או אחרת וכשהוא לא מנוצל הוא הולך לצרכים אחרים או חוזר לקופת המדינה ומקטין את גירעון הממשלה. עכשיו, הרי כל פעילות משרד הקליטה מתוכננת על פי תחזית של מספר העולים שעולים.

דרך אגב, נציג משרד הפנים העיר לי הערה נכונה. הוא אמר לי נכון, שיש שבעת אלפים עולים, אבל יש איזושהי הטעייה, כי רוב העולים מגיעים בחודשי הקיץ.

בסדר. אז נניח שיגיעו עשרים אלף במקום ארבעים אלף. מחצית. אז נכון שסל הקליטה זה כסף שנמצא באוצר ולא נוגע אליכם, אין לכם שום נגיעה אליו, אבל אתם מתכננים את הפעילות הענפה שלכם – לא רק ברשויות המקומיות, גם בכל הדברים האחרים – על פי אותו מפתח, של ארבעים אלף עולים. אז זאת הנקודה. לא צריך להתייחס בדיוק למה שאמר הבחור. הוא אמר דברים מסוימים, אבל יש מאחוריהם דברים נוספים. וזה אומר שהכל, כל מה שתוכנן במשרד הקליטה, מבוצע בחציו. אז איפה עוד מחצית הכסף? למה אתם עכשיו, ביוני, לא יכולים לדרוש מהממשלה – ולהשתמש בנו – הסבה של לפחות כמה סעיפים שאתם יודעים שלא יבוצעו עד סוף השנה, לאותם צרכים זועקים? זאת השאלה העיקרית.

אני מציעה שתנצל את התשובה הזאת כדי להרחיב קצת. בכל זאת, אתה נציג משרד הקליטה כאן היום. אז תסביר בקצרה לנוכחים כאן, בבקשה, כמה דברים על מבנה התקציב שלך, כדי שנבין אם יש גמישות, אם יש מאיפה לגרד – מתקציבים אחרים שלא מבוצעים וכולי.

אולי שיענה בסוף? כי יהיו עוד כמה שאלות.

רגע, אני אבקש לדעת: יש עוד שאלות באותו תחום, שצריך להפנות לנציג משרד הקליטה?

כן.

אז אני אענה בסוף.

אני סגנית ראש העיר רחובות, מחזיקת תיק הקליטה, יושבת ראש ועדת ההיגוי לקליטה, ראש "מצילה" בישוב וכל זה מתקשר לאותה בעיה של נוער העולים ונוער הלא עולים.

בהתייחס לתקציב שקיבלנו, חתמנו אתמול – אני והגזבר של העירייה - על קיצוץ התקציב בסביבות חמישה אחוז והעברנו את זה למשרד הקליטה. העבודה, הפעילות, התחילו כבר בתחילת השנה והתוכניות הקודמות שהגשתי הן עד סוף השנה.

הקיצוץ הוא רטרואקטיבי.

הקיצוץ הוא רטרואקטיבי והוא לא 25%, הוא הרבה יותר מזה. זה דבר אחד.

קיים הנושא של חלוקה תקציבית בין רווחה, תרבות, חינוך ואחרים. לדוגמה, יש השנה 3% ספרות. אנחנו קונים ספרים ואני בעד. אנחנו פותחים ספריות ואני מאד בעד הנושא של חינוך ותרבות. אז יש 3% של ספרות שקנינו בספרדית, ברוסית ואני לא יודעת באיזה עוד שפות. אני ביקשתי, אם אפשר, במצב כל כך קשה, לוותר על זה השנה, בגלל המצוקה הזאת. אז לא. זה אי אפשר.

כי זה משרד אחר.

זה לא משרד אחר. זה משרד הקליטה.

זו מדיניות של משרד הקליטה.

מישהו צריך לשנות אותה. היא לא צריכה להיות כל כך מרובעת.

זאת מדיניות של משרד הקליטה והשאלה היא, אם במצוקה שאנחנו היום נמצאים בה ואנחנו צריכים בכל זאת איכשהו לעבוד ולקלוט את העולים, אנחנו לא יכולים לקבל את הכסף הזה לצרכים אחרים. אם אנחנו בתוך המסגרת של העיר שלי, רחובות, שיש בה מאה ועשרה אלף תושבים ועשרים אלף עולים וזה לא מעט, ואנחנו פותחים כיתות אולפן כשבערים אחרות סוגרים אותן, אז אני חושבת שעיר אטרקטיבית כזאת צריכה לקבל איזושהי התייחסות בהתאם למצב הנוכחי של העיר: עיר קולטת עלייה. זה נושא אחד שאני לא כל כך מבינה את הגישה של "חד וחלק" בו.

מדיניות בלתי מתפשרת. כן.

כן. זה מה שצריך וזהו. 13%, 25%, 3%, 3% וכך הלאה. זו נקודה אחת.

הנושא השני הוא נושא של קייטנות. אנחנו כבר בקיץ, אנחנו כבר בהרשמה לקייטנות. תמיד עשינו קייטנה לעדה האתיופית – וזה תקציב נפרד. זו עיר שיש לה שבעת אלפים אתיופים, שכונה שלמה – כולם מכירים את רחובות עם המצוקה שלה - - -.

קריית משה.

קריית משה, כן. יש לנו תמיכה מטורונטו, יש לנו היום אורחים – אני רצה לקבל אותם – מבולטימור, כדי לעזור לאותם עולים. אבל אנחנו, בנושא של חינוך הבלתי פורמלי, בבעיה. יש את הבעיה של אולפנים, אני כל הזמן נלחמת על אולפן מרכזי עירוני אחד – זה לא יוצא לפועל מכל מיני סיבות. משרד החינוך, משרד הקליטה. לא כל כך לעבור את המחסום, כנראה. ואז יש לנו בעיה של חינוך בלתי פורמלי, כי כשלא לומדים שפה ולא יודעים אז יש לנו תוצאות אחר כך ברחוב וכל מה שמשתמע מזה. אחר כך הם באים למצילה וצריך לעזור להם.

תודה. אני מאד מבקשת מהשואלים הבאים לקצר. אני לא יכולה לאפשר לכל אחד נאום ארוך, לצערי. אנחנו צריכים לסיים את הישיבה בעוד רבע שעה. אז כמה שתצמצמו יותר נוכל לשמוע יותר שאלות. בבקשה.

קודם כל, אני מברך על הפורום כי אני תמיד אומר שבכל פורום תמיד אפשר ללמוד. הנקודה החשובה ביותר לדעתי זה שמשרד הקליטה, ביחס לרשויות, הפך היום להיות אחד מהגופים הבירוקרטיים ביותר. המקום היחידי לשינוי של כל הבירוקרטיה וכל ועדות ההיגוי שבזמנו הוקמו כדי שגם לעולים החדשים יהיה קול – היום, ברוך השם, אנחנו כבר מספיק מבוססים ויש לנו קול מספיק כדי לדבר. צריך לאפשר שינוי תוכניות מיידי, שינוי מדיניות וכל זה נוכל לעשות אך ורק ברגע שיגיעו המלצות מוועדת הקליטה. אני, בכלל, רואה בכל הוועדות – וזה לא משנה אם זה בכנסת או בעירייה – כוועדות שצריכות לתת המלצות. כי גוף ממשלתי, כמו משרד הקליטה, גם אם הוא רוצה לשנות משהו, לא יכול לעשות את זה מהיום למחר כי זה הוכתב לו ושינוי יכול לקחת גם חצי שנה וגם שנה.

מה שאלתך?

הבקשה פשוטה: בתוך ועדת הקליטה לתת המלצות למשרד הקליטה לעבוד עם הרשויות המקומיות – גם בתקציב המצומצם הזה – בצורה פשוטה, בהתאם לגמישות של הרשויות, בלי ועדות היגוי לפחות בחלק מהסכום. ואז לא יהיו 3% ספרים שאף אחד לא צריך אותם.

יש עוד אנשים שמצטרפים לדעה הזאת?

כן. כן.

כן? אוקי. בבקשה, אדוני.

כמה מילים. אני חושב שוועדה כן צריכה ויכולה – וזה דווקא נושא גלובלי – להרים דגל של עלייה. כי אם דגל העלייה נופל וישראל עכשיו לא מעודדת עלייה ולא רוצים עלייה, אנחנו יכולים פה לדבר ולדבר. אם כן אפשר לשנות את זה דרך התקשורת, להרים את הדגל של העלייה, המצב ישתנה. זה הגלובלי.

אני גם תומך בנושא ששניים כבר דיברו עליו, שהיום המצב כל כך קשה שצריך לעשות משהו לגבי החלוקה התקציבית. כי היום באים אלינו עם תקציב ואומרים: תעשו את זה. אנחנו אומרים: יש לנו את זה, ממשרד אחר. אומרים לנו: לא, לא. תעשו את זה. ואנחנו כן רוצים לעזור לאחת האמהות החד- הוריות ולא יכולים. אז תנו לנו את התמיכה.

יש לי הצעה. אולי אפשר לחזק את הקשר בין משרד הקליטה והסוכנות היהודית, כדי לקבל איזשהם תקציבים משם. כי כמו שאנחנו יודעים, אם התקציבים הם לפי מספר עולים, זה משפיע גם על הסוכנות היהודית. אז ברגע שיש להם עודפים כספיים, שהם יכולים להעביר, זה יכול לעזור.

אני לא מצפה שהכנסת תפתור את בעיית הקייטנות ואני לא רוצה להוסיף טיפות לכוס המלאה של המצב שלנו. אבל אני חושב שהכנסת הוא הגוף העליון במדינה, שמכתיב לנו לאן אנחנו נלך. ואני מציע לכנסת: יורדת, לצערנו, הכמות של העולים, אבל אנחנו עדיין נשארים עולים חדשים ואני עדיין במסגרת טיפול של עולים. זה קובע איך אני עכשיו אסתדר בארץ. אחרי חצי שנה - שנה, עם כל הכבוד למשרד הקליטה, העולה כבר לא זוכר את משרד הקליטה. הוא קיבל את סל הקליטה שלו, הוא סיים את האולפן, הוא כבר לא מכיר אף אחד שם. אנחנו מכירים אותו, כי אנחנו עובדים אתו. את מי הוא מכיר? את מי שקולט אותו. את הרשות המקומית. וכשאני שומע על תקציב של שמונה מאות מיליון שקל וחמישה עשר מיליון שקל, בשבילי זה מאד טיפשי. סליחה. רציתי להגיד "לא הגיוני", אבל זה באמת טיפשי. מי קולט עכשיו עלייה? רשות מקומית. מי קובע את גורל המשפחה? רשות מקומית. אם אני אסתדר ולא יהיו לי חובות, אני אוכל להשאיר משהו לילדים שלי. יש תקווה ויש אפילו סיכוי והבטחה שהדורות הבאות של משפחת גיטלמן יסתדרו. ולא יהיו שמונה מאות מיליון וחמישה עשר מיליון. אם יבואו, יבואו. אם יעלו בעוד שנה מאתיים אלף עולים, משרד הקליטה ייתן להם סל. עכשיו – אנחנו עובדים עם העולים וקולטים את העולים.

אני אגע בשלושה דברים. הדבר ראשון – חבל שנציג האוצר יצא. הבעיה היא כנראה בכלל לא במשרד הקליטה, הבעיה היא במשרד האוצר. הוא הרי סיפר לנו שנשאר כסף כל שנה. הוא גם אמר שאי אפשר להעביר אותו. הבעיה היא טכנית, בכלל.

לא. לא. יש שני דברים. בוא נעשה הבחנה.

אם אני לא הבנתי, אני אדלג על זה. אני הבנתי שהוא לא יכול לתת את הכסף הזה לצרכים אחרים של משרד הקליטה. זאת אומרת שצריך פה פתרון טכני שמי שצריך ליצור אותו זה משרד האוצר, לא משרד הקליטה. הדרישה צריכה לבוא ממשרד הקליטה.

הוא לא כל כך רחוק מהמציאות.

גם העניין הבא נוגע למשרד הקליטה. אני מדבר לא על ביטול ועדות ההיגוי – למרות שגם זה יכול לבוא בחשבון – לא זה העניין. אני מדבר על הגמישות של משרד הקליטה. משרד הקליטה צריך ללמוד להיות גמיש יותר. זה פשוט לא יתכן מה שקורה. זה הולך להיות מצחיק ואני לא חושב שזה מה שמשרד הקליטה רוצה. בשנה שעברה הגשתי תקציב לרכישת ספרים. לא אישרו לי בגלל שזה לא היה בנוהלי משרד הקליטה. עקב המחאה החריפה שלי, מכתבים וצעקות, אישרו לי השנה.

גם זה לא טוב.

לא. דרשתי – קיבלתי. אחרי הקיצוץ הגדול שהגיע, אני לא יכול לקנות ספרים. עכשיו אני צריך לחם. ואתם אומרים לי: לא, עכשיו תקנה ספרים.

סליחה, אני לא נותן לחם.

ברור שלא התכוונתי לאוכל ממש, נו, באמת. ברור שהתכוונתי לצרכים ראשוניים.

היום באמת עומדות לפנינו קייטנות ואנחנו פשוט פשטנו רגל. ילדי העולים לא יהיו בקייטנות השנה – לפחות בעיר שלי. אני לא רוצה לדבר על ערים אחרות.

גם בשלי.

ממש S.O.S.. אם אתם יכולים לחשוב על משהו, איזשהו תקציב זעיר, זעיר ממשרד הקליטה – אתה יודע, אם יאשרו לי לקחת את הכסף מהספרים זה כבר יעזור לי. אני לא צריך ספרים היום. תודה.

יש לציין דבר חשוב מאד. אולי לא כולם יודעים – אני, כיושב ראש מט"י יודע את זה – לפני כמה חודשים הקפיאו את "קרן עולה" שמשרד הקליטה נתן דרכה סיוע לבעלי עסקים קטנים. בזמן הזה, במצב במדינה, זה חמור מאד.

רגע, זו קרן של משרד הקליטה?

"קרן עולה". זה 35 אלף שקל שמשרד הקליטה נותן לבעלי עסקים קטנים עולים. זה דבר חשוב ולא בזמן הזה צריך להפסיק את זה. ויש לי שאלה פשוטה: למה זה?

לא ממש שאלה, המלצה. התנאי לביצוע של כל הפרוייקטים – כן משרד הקליטה, לא משרד הקליטה – זה החלק של הרשויות, "מצ'ינג", של לפחות 25%. המצב של הרשות – אני לא רוצה לחזור על זה עכשיו – מאד קשה. אז זה יכול לעזור לכל הרשויות אם יבטלו את ה-25% של ה"מצ'ינג" בביצוע של הפרוייקטים.

אוקי, חבר הכנסת יאסינוב ואחר כך נציג משרד הקליטה.

אל"ף: מה אתם, משרד הקליטה, מצפים מאתנו חברי הכנסת מוועדת הקליטה? מה אתם חושבים שאנחנו צריכים לעשות. בי"ת: מה אתם מתכננים לעשות בנושא, מי במשרד האחראי בנושא ולמי לפנות?

קודם כל היית צריך להצביע נגד התכנית הכלכלית.

אני לא רוצה להיכנס לזה פה, אבל אם תבדקו את ההצבעות תגלו שבהצבעה הזאת לא השתתפתי. בסעיף שדן בקליטה לא השתתפתי.

אה, אוקי. אני שמחה שלא הטילו גם עליך סנקציות.

לא השתתפתי, קיבלתי אישור מהסיעה.

אנחנו עדיין לא מבינים למה היה כזה רוב לתקציב הזה בכל זאת. משהו מוזר.

כדי להסיר ספק, אם לא הייתי מקבל אישור מהסיעה, הייתי מצביע בעד. בכל הסעיפים האחרים הצבעתי בעד הקיצוצים.

יפה. מר אריה קורת, בבקשה.

ברשותכם, אני אתחיל מהסוף ואתחיל מחצי הכוס המלאה.

אני שמח להודיע לכם שבשלושה ביולי יתקיים, לראשונה, כנס של משרד הקליטה, הסוכנות היהודית ומרכז השלטון המקומי בנושא של עבודה עם הרשויות המקומיות בנושא קליטת עלייה, מתוך מגמה להגיע לתיאום ולאיגום משאבים מקסימלי. לאור העובדה שבשנה הקרובה גם הסוכנות עומדת להיכנס לתחום הזה, כבר ישבנו עם צוותי עבודה משותפים על מנת להגיע להבנה על דרך העבודה המשותפת-המשולשת, עם הרשויות, מתוך אותם צרכים שהועלו כאן.

מילה אחת לגבי התהליך של המשרד עם הרשויות המקומיות: המשרד עובד זו השנה השביעית עם הרשויות לצורך הפעלת פרוייקטים מיוחדים, בתחום הקליטה בקהילה בלבד. תהליך העבודה הוא כזה שיוצא נוהל עבודה – זאת, למשל, דוגמה של נוהל עבודה של האגף לשנת 2003 ובו כל תהליך העבודה של המשרד עם הרשויות, מהתחלה ועד הסוף. בתהליך הזה כל רשות – אנחנו עובדים היום עם כ-120 רשויות – מקבלת תקציב שהוא תוצאה מתהליך של בחינה של מספרי העולים בישוב, אחוז העולים בישוב, שכונות צפופות אוכלוסיה ומצב סוציו-אקונומי של הישוב.

חשוב לציין פה נתון שמשום מה אנשים פה מתעלמים ממנו: התחשיב הוא – ורבותיי, התחשיב הזה לא יהיה אתנו בשנים הקרובות – על פי עולים שעלו בשנת 1989. אנחנו נכנסים פה לתקצוב לגבי עולים שהגיעו בשנת 1989. זה בעצם הבסיס על פיו ניתן התקציב לרשויות. הדברים שקופים, אחידים ושוויוניים. באתר האינטרנט של המשרד יש פרסום ובו כל החלוקה התקציבית של המשרד בנושא הרשויות.

האם בכל התהליך הזה, שאתם יושבים בו ומחשבים על פי הצרכים ומכינים תוכנית עבודה מוגדרת מראש, יש רפרנטים או אנשים אצלכם שיכולים לשבת מול הרשויות המקומיות ולנסות לשנות ייעוד מסעיף לסעיף?

ברשותך, דקה. הביזור בנושא הזה, רבותיי, הוא מוחלט. ברגע שמוקצה התקציב, בהתאם לאותם תבחינים שקופים, יושבת ועדת היגוי שבראשה עומד ראש העיר או מחזיק תיק הקליטה בעיר.

הוא יכול לשנות ייעוד?

רגע. אנחנו את מאת האחוזים של התקציב מחלקים לקבוצות בהתאם ליעדי המשרד. אנחנו קובעים, למשל, שמתוך המאה אחוז עד עשרים וארבעה אחוז מוקצים לנושא רווחה, עד שלושים אחוז זה לחינוך - - -

זה לא עד. לפחות. זה מה שחשוב.

לפחות. סליחה. יש חלוקה לפי נושאים. הנושאים נקבעים בהתאם למדיניות המשרד, אבל המשרד לא נכנס לתכנים. יותר מזה: מתוך המאה אחוז, עשרים וחמישה אחוז זה כלי של יושב ראש הוועדה. כלי שהוא יכול לקבוע בעזרתו את תוכניות העבודה בהתאם ליעדי הרשות.

14%.

סליחה. אנחנו לא נכנסים לתכנים. בהחלט כל רשות מוסמכת לקבוע את סוגי הפעילויות שייעשו תחת אותה מסגרת של חברה, תרבות וכן הלאה.

כתוצאה מפניות חוזרות אלינו בשנה האחרונה, להגדיל ולהיכנס לתחום רכישת ספרים בשפות העולים לספריות הציבוריות, החלטנו לקחת, כפיילוט, שלושה אחוז מתוך התקציב לצורך רכישת ספרים כאלה. בספרדית, ברוסית ובשפות אחרות. זה התהליך.

בשנים האחרונות הכנסנו לתהליך הזה משבצת נוספת, שבוועדות ההיגוי יישבו גם נציגי עולים, לא רק נציגי ממסד. חשוב שבתהליך הזה יישבו עולים, כי חשוב שהם יהיו חלק מתהליך קבלת ההחלטות בכל התחום החברתי-תרבותי שלהם.

אני רוצה להגיד משהו במאמר מוסגר ואני אומר את זה בעיקר לחברי הכנסת: לפני שנה לא התקיים דיון פה בנושא הזה, כי היה מספיק כסף ואז לא היו בעיות. לכן, כשמעלים פה בעיות נוספות, חשוב שנגדיר את הדברים. המצוקה שלכם היא שלנו ואולי בגין זה אנחנו פה וזה הנושא התקציבי. כולנו נוגעים באותו פצע וכולנו חיים באותה מדינה, אף על פי שיש לפעמים תחושה, שאנחנו חיים בכלל בשני מקומות נפרדים.

ארבעה קיצוצים המשרד עבר. במאה מיליון שקל קוצץ תקציב המשרד לשנת 2003, לא כולל את הקיצוץ שהודיעו עליו היום, שיגיע ביום רביעי.

כמה אחוזים זה?

שני אחוז. מדברים על עוד קיצוץ של כשבעה, שמונה מיליון שקל.

כמה זה מתוך הסך הכל?

אני לא יודע, אני מוכן לבדוק. אותם מאה מיליון, רבותיי, קוצצו מנושאים שהועלו כאן: עסקים קטנים, תעסוקה, פרוייקטים אחרים. הם קוצצו מפעילויות אמיתיות. תחום הסיוע של המשרד לרשויות – תפתחו את ספר התקציב המופץ, הספר הירוק, תראו שתקציב המשרד לפי הספר הירוק הוא תשעה מיליון שקל. אבל מתוך סדר עדיפויות פנימי שלנו ומתוך חשיבות שאנחנו נותנים לנושא הזה, הגדלנו את התקציב לפני שנה בתשעה מיליון והשנה בחמישה וחצי מיליון שקל. החמישה וחצי מיליון שקל הם מתוך קיצוצים פנימיים נוספים שלנו. זה מתוך החשיבות שאנחנו נותנים לנושא הזה. בעוד שבועיים יש אצלך דיון בנושא התמיכות, אז אני יכול לומר בשלב זה: אין לנו השנה תקציב לתמיכות, רבותיי. נכון להיום אין תקציב לתמיכות.

זה העמותות?

זה העמותות. אז יכול להיות שבעוד שבועיים ישבו פה קולגות וחברים שלכם ויגידו: תקצצו מהרשויות ותביאו לעמותות. גם הן עושות עבודה מצוינת ותאמינו לי: הן מחוברות לעולים לא פחות מכל אחד מכם. חשוב לומר את הדברים האלה.

נוסף לכל זה, אתמול עוד החלטנו על אישור תקציבי נוסף של חצי מיליון שקל לישובים בקווי העימות. אותם ישובים שעל פי החלטת ממשלה נמצאים בקווי עימות, יקבלו תוספת תקציבית בסך כ-מיליון שקל.

גם מעלות? גם שלומי?

גם מעלות, גם שלומי.

חשוב עוד לציין שהסיוע שלנו הוא לעולה ונוסף לאפיק של הרשויות, עולים שנמצאים ברשויות נהנים מפרוייקטים אחרים, שמשום מה לא צוינו פה היום. יש פרוייקטים של "פלא" - תוכנית לתגבור לימודים – לא נגענו בה. לא רצינו לפגוע, זה פועל בשלושים ושמונה יישובים שאתם הנציגים שלהם. יש לנו היום בשנים עשר יישובים פרוייקטים משותפים עם הג'וינט בתחום החינוך. ביישובים שלכם. נכון, הכסף לא מגיע לקופה של הרשויות, אבל הוא מגיע לעולה באופקים ובמגדל העמק.

מה עם בתי מהנדסים?

אפשר לצמצם?

כן. נוסף לנושא הזה יש את המוקדים של האתיופים ואנחנו, אתמול, איתרנו תקציב נוסף לנושא של קייטנות העולים מאתיופיה. אני מסכים אתכם שהתהליך לא נכון, אבל הוא לא תלוי בנו. אנחנו, את הספר הזה עם כל הפרוייקטים, הצגנו כבר בדצמבר 2002, אבל מה לעשות? קרה משהו במדינה.

תודה. לכל דיון נפלא מגיע סוף, גם לדיון לא נפלא. אני רוצה להגיד כמה דברים. יש בעיות אובייקטיביות. האישה היפה ביותר לא יכולה לתת את מה שאין לה. על אחת כמה וכמה אישה כשהיא לא יפה.

אנחנו לא יכולים לקחת תקציב שקוצץ ולעשות ממנו פלאים, אבל אנחנו יכולים לעשות כמה דברים, יחד. אנחנו יכולים לנסות לראות עד כמה ניתן להתגמש ואם באים אנשים ואומרים: השנה אני מוותר על ספרים ואני רוצה את זה לקייטנה, אני חושבת שיש מקום, בשעה כל כך קשה של קיצוצים, לעשות עוד פעם חושבים ולראות איך ניתן לחלק את החלק הקטן של העוגה המצומקת שנשארה בצורה יותר יעילה, לפי ראות עיניהם של אותם אנשים שמופקדים על הנושא הזה. אז המינימום של המינימום הוא לנסות להתגמש. זה תפקידך שלך.

תפקידנו שלנו כרגע, כחברי כנסת, זה לנסות לבדוק מול האוצר מאיפה כן ניתן, אולי, לקחת כספים שלא מוצאים על נושאים אחרים. אני מציעה שאנחנו, כקבוצה של חברי כנסת, נקים בשלב הזה ועדה או נעשה עבודה בינינו לבדיקת התקציב וייעודו ולבדיקת אפשרויות או המלצות בפני הממשלה להעביר כספים ממקורות אחרים. אחרת, גם העולים שהגיעו יהיו במצוקה, גם הדגל של להעלות את העלייה על ראש שמחתנו לא התבצע, גם אנשים שהגיעו הנה על סמך הבטחות והתחייבויות של הממשלה מזמרים ושולחים הביתה מסרים: "אין לכם בשביל מה לבוא למדינת ישראל" והעולים הטובים עולים לקנדה או לגרמניה. לכן, אני חושבת שנעשה את שלנו כקבוצה של חברי כנסת או כוועדה, כדי לנסות לראות מאיפה ניתן להפיק דברים נוספים.

יש שני דברים שאני כן יכולה להמליץ עליהם: יכול להיות שאני טועה, אבל ההתרשמות שלי היא שהרבה מאד מהנוכחים בפורום הזה אינם מודעים למה שעוד מתבצע בעירם בזכות כספים אחרים: בזכות תמיכות, בזכות עמותות וכולי. אז אני חושבת שהמינימום של המינימום שניתן לדרוש הוא, שכל עיר, כל ראש עיר, יקבל תמונה מלאה ויידע: אתה מקבל תקציב אל"ף, אבל דע לך שאנחנו מתקצבים בנוסף לכך בעירך את פרוייקט בי"ת, גימ"ל ודל"ת. כך אותו ראש עיר, אותו אחראי על המשאבים, יוכל לדעת מה מתבצע וממה, אולי, הוא יכול לחסוך כדי להעביר למשהו אחר יותר דחוף.

יש דבר נוסף שאנחנו מדברים עליו בוועדה הזאת יום יום והוא איגום משאבים. אתמול ישבנו וקיימנו פה דיון על נושא של נוער שמגיע לפשיעה. ואז מסתבר לנו שיש המון ארגונים שפועלים באותו נושא ואחד לא יודע על השני. יש מודל – אני לא אומרת את זה משום שנמצא פה חבר הכנסת ברונפמן, אבל הם פיתחו מודל יוצא מן הכלל בעיר חיפה. הקימו רשות שמאגדת בתוכה את כל המשאבים, של כל הגופים.

גם ברחובות.

כולם מכירים.

עושים את זה כבר כמעט בכל המקומות.

מסתבר שלא.

סליחה, כבודה. אנחנו חותמים כל שנה טופס שקיפות, שמעבירים למשרד הקליטה ושם מופיעים כל הפרוייקטים בכל התחומים.

לא לזה התכוונתי. זה שאתם מעבירים והכל שקוף, לי אין צל של ספק. אבל לא תמיד אתם יודעים ולא תמיד כל הגופים עובדים יחד. על ידי זה, בקומבינציה של משאבים, מגיעים לתוצאות יותר טובות יחד. עמותה אל"ף לא יודעת על עמותה בי"ת. שם, תחת קורת גג אחת, הקימו עמותה, העבירו את הכספים של העירייה אליה, העמותה אוספת גם כספים מחוץ לארץ, מגייסת את כולם, ממשרד החינוך וממשרד התרבות. אומר פה מנחם אריאב – שלח לי פתק ואמר לי – שמה שדרוש היום זה להקים רשות עליונה לקליטת עלייה. מנחם, הייתי רוצה שזה יהיה, אבל זה שינוי מאד דרסטי, מאד מהותי וכפי שאני מכירה את הממשלה הזאת, או הקודמת, כששומעים את המילה רשות עומדים קודם כל על הרגליים האחוריות. אנחנו נעמוד פה בתהליכי חקיקה של חמש שנים עד שזה יגיע לקריאה ראשונה.

לכן, מה שאני חושבת, זה שאפילו במידה מצומצמת זה טוב. אם ניקח כמודל את זה שבחיפה הוקמה הרשות, אתם יכולים בתור רשויות מקומיות להקים רשות מקומית עליונה לקליטת עלייה בעיר שלכם ולהכניס תחתיה את כל הגופים. זה אולי יהיה צעד קדימה.

מותר הערה אחת? אני רוצה שתבינו: פה שמענו את האוצר מדבר על רזרבה של קליטה. סעיף קליטה יש בשיכון, סעיף קליטה יש ברווחה, סעיף קליטה יש בחינוך. בכל מקום נשארת חבילת כספים ולא יודעים לאן היא הולכת. לזה אני התכוונתי. שום שר לא יוותר לשר אחר, אבל אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה. העלייה מברית המועצות אינה, מארגנטינה הולכת וקטנה, העם היהודי צריך לגדול בארץ הזאת.

בוא ננסה לראות אם אפשר למכור לממשלה את מה שאתה מציע בלבוש אחר. אנחנו ננסה. כי אין לי צל של ספק שאחת הבעיות היא שכל אחד מקבל את התקציב שלו ומוציא אותו בנפרד.

יש לי המלצה לתוספת. אנחנו שמענו פה רק אגף אחד של משרד הקליטה. מונתה מנכ"לית חדשה למשרד. אני מציע שנזמן פגישה עם השרה, עם המנכ"לית ועם הצוות הבכיר של המשרד, כדי לקבל תמונה כוללת וזה, לדעתי, יהיה המקום לדבר על העברה בין-תקציבית בתוך המשרד.

אני גם מציעה שלפני שנערוך את הישיבה כל אחד יקבל בדיוק את כל הסעיפים.

כולם קיבלו.

טוב. תודה רבה. אנחנו נמשיך להיפגש.

13:50.