פרוטוקולים/כספים/6805




5
ועדת הכספים
02/06/2003


פרוטוקולים/כספים/6805
ירושלים, י"ז בתמוז, תשס"ג
17 ביולי, 2003



הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
שהתקיימה ביום שני, ב' בסיוון התשס"ג, 2.6.2003, שעה 11:00

1. הצעה לסדר
2. תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)(מבנה עסקי המשמש ביצור הכנסה), התשס"ג-2003
תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)(חילוף זכויות במקרקעין), התשס"ג-2003
3. צו מס הכנסה (פטור ממס לתושב חוזר על הכנסה מריבית על פיקדון במטבע חוץ),
התשס"ג-2003
4. צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין – תיקון מס' 120 – 121
5. תעריפי מכס על כרוב אדום ולבן, תחליפי גבינה וענבים טריים
6. אישור מוסדות ציבור לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

חברי הוועדה: אברהם הירשזון – היו"ר
אהוד רצאבי (מ"מ היו"ר)
רוחמה אברהם
חיים אורון
אלי אפללו
דניאל בנלולו
רוני בריזון
חיים כץ
יצחק כהן
אברהם בייגה שוחט
יצחק הרצוג
אורית נוקד
יעקב ליצמן
נסים דהן
ניסן סלומינסקי

מ"מ

משה גפני
אבשלום וילן
נסים זאב

טל ירון אלדר – נציבת מס הכנסה, משרד האוצר
אהרון אליהו– סגן נציבת מס הכנסה, אחראי על מס שבח
דניאל רימון – מינהל הכנסות המדינה
ישעיהו בן יהונתן – סגן מנהל המכס ומע"מ
שירלי טיטלבוים – כלכלנית, מכס ומע"מ.
רחל נוימן – מנהלת תחום בכירה , משרד האוצר
שרה זילברשטיין היפש – מיגזר ההתנדבות והמל"כרים
טארק בשיר – משרד המשפטים
יעקב ביר – לשכת שמאי המקרקעין
רן ארצי – לשכת רואי-החשבון
שושנה שחם – לשכת עורכי-הדין
יעקב פולג – משרד החקלאות
מרגלית ליברמן – איגוד הבנקים (בל"ל)
צבי ויליגר, אלי רוזנטל, עוז חיים – נציגי לשכת המסחר
צביה גילת – מנכ"ל התאחדות המלאכה

טמיר כהן

סימול

הצעה לסדר

אני פותח את הישיבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.

אני מבקש להכניס לסדר היום שני נושאים. אחד, אני חושב שחשוב שהוועדה תקיים דיון עם הנגיד על נושא הריבית.

אתה מתפרץ לדלת פתוחה, בוא נעשה את זה הצעה של שנינו. כבר קבענו את הנושא הזה, זה נושא חשוב מאוד.

הנושא השני הוא המשכו של המסמך של הלילות הארוכים, נושא הבולענים. הבולענים זו תופעה גיאולוגית חמורה מאוד באזור ים המלח, שגורמת לנזקים מאוד מאוד גדולים. בינואר הממשלה החליטה להקים ועדה. יש מצב מאוד מאוד קשה, אני אומר את זה מצד קיבוץ עין גדי אבל זה לא רק קיבוץ עין גדי.

אני חושב שזה גם באזור בתי המלון.

נכון. היום זה לא מוכר כאסון טבע ואין חברת ביטוח שמוכנה לבטח שום דבר בנושא הזה. אם יש מושג לאסון טבע - זה אסון טבע.

אני כבר מציע שתשב עם טמיר, נזמן גם את נציגי בתי המלון וגם את נציגי המועצה האזורית, שיבואו לכאן, נזמן את נציגי הממשלה שמתמחים בנושא הזה, ואני חושב שזה בהחלט רעיון שצריך לבדוק אותו.

אני מודה שהכוונה העיקרית היא ללחוץ על מקבלי ההחלטות להחליט החלטה – כי המצב הקיים ---

ברור לי. אני מכיר ומבין את זה, ואני אשמח מאוד.

אני מברכת על הרעיון הזה. בדיוק אתמול שמעתי על הבעיה.

גם אני מברך על העניין ומאוד מודה לך על היוזמה. גם חברי הוועדה האחרים מצטרפים לברכות. אודה לך מאוד אם אתה תדחוף את העניין קדימה ונעשה אותו בהקדם.

תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)(מבנה עסקי המשמש ביצור הכנסה),
התשס"ג-2003
תקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה)(חילוף זכויות במקרקעין), התשס"ג-2003

ובכן, על סדר היום יש לנו את תקנות מיסוי מקרקעין, שבח, מכירה ורכישה, תקנות מיסוי חילוף זכויות, צו מס הכנסה וצו תעריף המכס והפטורים.

לעניין תקנות מיסוי מקרקעין, שבח, מכירה ורכישה, מבנה עסקי - במסגרת הרפורמה במיסוי מקרקעין נקבעה הוראת הקלה של פטור במקרה של חילוף מבנה עסקי אחד בשני, של אפשרות להחליף מבנה שמשמש עכשיו בפעילות במבנה אחר שמשמש בפעילות עסקית בלי שיהיה חיוב במס, עם דחיית המס למועד המימוש של המבנה שיתקבל. במסגרת הוראת הפטור בחילוף נקבעה סמכות לשר האוצר בתקנות לקבוע מה זה מבנה שמשמש בייצור הכנסה, מה זה מבנה עסקי. מה שיש פה לפנינו זו ההוראה שקובעת מה זה מבנה עסקי, כשהדרישה היא שזה ישמש 24 חודשים רצופים לפחות לפני המכירה או ארבע חמישיות מאסיפה ישמש לפעילות עסקית והכנסה עסקית, ואחרי החילוף לפחות שנה בפעילות עסקית, כדי שנוודא באמת שמדובר בנכס שהוא נכס עסקי ולא בדברים אחרים, כמו למשל קרקע או דברים מסוג זה. זו התקנה.

אני קורא כאן בסעיף 1 שכתוב, הדגשה שלי: "ט.ר." למה שר האוצר כותב ראשי תיבות? שר האוצר חתום על זה. צריך לבדוק את זה.

מאחר שלפני שבוע הגיע אלינו מסמך משר האוצר שאומר: "לכבוד חבר הכנסת ליצמן, יושב ראש ועדת הכספים" – אז אני מציע שתפנה אליו באופן אישי ותשאל אותו מה זה, ותעזוב אותנו. אני אבדוק את זה.

אני נציגת לשכת עורכי הדין. אנחנו מברכים על התקנות שסוף סוף יצאו. עם נוסח התקנות אין בעיה, למעט הדרישה להגיש דו"ח למס הכנסה על ההכנסות. לגבי בעל הנכס עוד אפשר לבוא בדרישה כזו, שיגיש דו"ח על ההכנסות העסקיות כדי שבאמת יהיה ברור שמדובר בנכס ששימש לעסקים. הוסיפו דרישה שגם צריך להגיש דו"ח על ההכנסות ולכלול את ההכנסות מהעסק הזה כהכנסות מעסק לפי סעיף 2.1. לגבי בעל הנכס אין בעיה, כי הוא מעוניין למכור והוא יגיש דו"ח על הכנסות, אבל אני חושבת שזו דרישה מוגזמת לדרוש מבעל הנכס שיהיה אחראי לזה שהשוכר יגיש דו"ח על ההכנסות כדין, מהבחינה הזו. אני חושבת שזה צריך להיות מוגבל לדרישה מבעל הנכס. מבעל הנכס אפשר לדרוש, אבל מהשוכר שלו? אתם רוצים שבעל הנכס יכפה את הוראות פקודת מס הכנסה במקרה הזה? ואם הוא לא יצליח?

אני מצטרף למה ששוש אמרה, ויש לי שתי הערות. אחד, לא יכול להיות שבעל הנכס יהיה שבוי בידיו של השוכר . אם השוכר יהיה רשלן או עבריין, גם מטעמים לא מוצדקים שלא צריך להצדיק אותם, וברור שכל אחד צריך להגיש דו"ח במדינת ישראל ולדווח על מעשיו כחוק ובמועד, אבל אין מצב שבו בעל נכס יישאר שבוי. אני לא מסוגל לרוץ אחרי השוכר שלי, שגם חייב לי כספים על דמי שכירות ולא משלם לי, ולאכוף עליו שיגיש דו"ח. ואז, אם ממני תישלל האפשרות לעשות נכס לחילוף יצאתי מי שנקנס שלא עוולה בידו.

הערה שניה, לעניין 24 חודשים - בצוק העיתים של מצב הכלכלה במדינת ישראל תחלופת השוכרים היא לא מהיום להיום.

בגלל זה יש ארבע חמישיות מהתקופה.

מה היה עד היום?

שאלה מצויינת. ב-49 י"א.א.2 יש אפשרות שאם הוא מיועד לשמש לפי טיבו, אני כאילו לא צריך את התקנה הזאת בכלל, אבל אז יוצא שהתקנה היא אות ריקה. אז אם רוצים להתקין תקנה שהיא אות ריקה אז שנדע כולנו שהתקנה היא אות ריקה. אבל אם רוצים להתקין תקנה שמאחוריה יש באמת מצב שאפשר להשתמש בו צריך לקבוע שה-24 חודשים הם לא רצופים, אלא ובלבד שבעל הנכס הוכיח שהיה בכוונתו או שנקט באמצעים כדי להשכיר את הנכס באותם 24 חודשים, ואם לא עלה בידו - שלא ייקנס. כי ארבע חמישיות זה בסדר, אבל לא תמיד המתמטיקה מסתדרת בחיים הכלכליים.

עוד הערות, רבותיי?

רק הערת אגב להמשך דבריו של רן. הרי הכוונה היא לתת את אותה אפשרות שחלוף לבעל נכס עסקי להבדיל מהאדם שזה לא נכס עסקי בעיניו. זאת אומרת, זה שאנחנו כופים עליו להוכיח 24 חודשים זו בעיה רצינית, לרבות מה ששוש הבהירה קודם לכן. לכן, אם אנחנו יכולים לתת איזשהו כלי שהוא יהיה נבחר בכך שהנכס הוא נכס עסקי ולא נכס שהוא לא נכס עסקי, אז אני חושב שאנחנו נמצא לזה פתרון הולם.

אדוני היושב ראש, אולי זה ישמע שאני בא להעיר פה משהו לטובת בעל עסק או שוכר או כל אחד כזה או אחר, אבל מה שקורה בזמן האחרון, אני שם לב, הולכים להפיל על בעל העסק את הארנונה, הולכים להפיל עליו עכשיו את המס, מחר יפילו עליו עוד דברים.

פה אנחנו מדברים על הוראות מקלות, לא הוראות מכבידות.

אתייחס לשני הנושאים. אני רוצה לחזור רגע אחורה כדי שנבין מה המטרה. מטרת התקנות היא חילוף של נכס שיש לו מטרה עסקית, לא נכס פנוי ולא דבר שאין לו פעילות עסקית. אנחנו מתחילים מזה שאנחנו מדברים על חילופים של נכסים עסקיים, כגון משרד במשרד, חנות בחנות ודברים מהסוג הזה. זה סוג התקנות שבהן אנחנו מדברים. לכן נכנסו המגבלות, כדי לוודא שמדובר בנכס עסקי. אני מבינה את הטענה שלך שאתה אומר: אני לא רוצה להיות שבוי בידי השוכר שיגיש את הדו"ח. אני מניחה שאפשר יהיה להחליף את התנאי שהסוחר יגיש את הדו"ח אבל נצטרך להכניס תנאי שבעל הנכס מוכיח שהנכס שימש בידי הסוחר למטרה עסקית, והנטל יצטרך להיות עליו.

גם עכשיו זה כך.

אני אומרת - זה ממילא בחוק. התנאי יהיה גם בתקנות, לא רק תנאי של הגשת דו"ח אבל תנאי שהמוכר יוכיח שזה שימש בידי השוכר למטרה עסקית, להערכת דעתו של המנהל. זה תנאי שאולי יקל מבחינה זו שאתה לא תלוי בו.

הסכם שכירות, לצורך העניין, ייחשב חזקה.

על הסכם שכירות אני עוד לא אומרת כלום, אבל הוא בהחלט יצטרך להוכיח, ואני חושבת שכדאי להשאיר את זה פתוח במובן הזה של מה זה "הוכיח להנחת דעתו", אבל הוא יצטרך להוכיח להנחת דעתו של מנהל מס שבח שהעסק שימש למטרה עסקית, וזה נותן את הפתרון שהוא לא תלוי בהגשת הדו"ח על ידיו.

התקנות האלה הן תקנות שמתייחסות לנושא של חילוף, שמתייחסות לסוג מסויים אחד של חילוף - חילוף של מבנה עסקי. יש מסלול נוסף, נפרד ולא קשור, שזה מסלול חילוף של דירות מגורים, שם חלק גדול מהבעיות נפתרות בלי להיכנס לדברים האלה.

נקודה שניה, הדרישה פה להגשת דו"ח - הרי אם מדובר בנכס שהוא במהותו נכס עסקי אז כמעט ואין בעיה, כי ברור שמדובר בנכס עסקי. הבעיה היא שיש מצב שבו עסקים מתנהלים בדירות מגורים, ואז איך אנחנו יודעים ומוכיחים את העובדה שמדובר פה במבנה עסקי.

לכן אני אומרת שהוא יצטרך להוכיח להנחת דעתו של המנהל, ואז אנחנו לוקחים את ההוכחה הזאת, הולכים לסוחר ואומרים לו:לא דיווחת, בבקשה תדווח שזה עסקי. אבל הוא יצטרך להוכיח להנחת דעתו של המנהל שמדובר בהכנסה עסקית, ואת זה נתקן.

לגבי התנאים לפטור ממס על שכר דירה למגורים, נקבע שייכלל בחוזה שזה מושכר למגורים, ואז למעשה יש לך בדיוק את אותו דבר - את יכולה ללכת אל השוכר ולראות אם הוא השתמש בזה, אם הוא הצהיר על זה, אם הוא דרש את זה כהוצאה או לא.

אם יהיה חוזה עסקי אני אלך אחר כך לשוכר.

אבל אז אני אומר עוד פעם, לא צריך את הנחת דעתו.

צריך, כי לפעמים זה חוזה ולפעמים תרצה דברים אחרים, אם אין חוזה.

יכול להיות שאין חוזה כאשר אנחנו עושים הסבה עסקית?

יכול להיות הכל.

לפי העמדה של הנציבות, אם לקחתי פטור כדירת מגורים אני לא יכול לקחת נכס חלופי. זה צריך ללכת עם הקו שאני יכול להביא ראיה כדין הראיה שבחוזה, אם שילמתי מס על דמי השכירות ולא ניצלתי פטור אז ברור שאני--

אפשר לחשוב על הרבה וריאציות.

אני מקבלת בגדול את התיקון, אבל אני מאוד מצטרפת להערות שהושמעו כאן לגבי השוכר והמוכר לעניין הדו"ח.

זה פותר את הבעיה.

אבל אם לא תהיה הכנסה, מה יקרה?

אז עכשיו אנחנו מגיעים להערה השניה.

אם יש פטור על דירת מגורים שמשמשת לעסק, אבל אין אישור לזה?

בגלל ההתחזות הזאת מתחילות הרבה מהבעיות.

השאלה היא מה קורה בעסק שמתנהל בדירת מגורים למרות שהוא באזור אסור, האם יש פטור.

אם כל השנה ביקשת פטור כי הצגת את זה כדירת מגורים והשכרת דירת מגורים, אז אתה לא יכול לבוא אחר כך ולבקש פטור--.

אני מתכוון אם אין אישור מבחינת העיריה בגלל הדינים העירוניים לעשות עסק בדירת המגורים, יש פטור או אין פטור?

שים בצד רגע את האישור, השאלה היא איך דיווחת לצורכי מס ואיך הצגת את זה, אם הצגת את זה כעסק.

אם שילמתי ארנונה כמו זה, אז זו ראיה.

אלה חלק מהראיות שיכולות להיות.

נעבור לחלק השני. אני מתחילה עם השאלה מה המטרה של הסעיף הזה, כדי שנבין מה מטרת הסעיף. קבענו פה אמת מידה שנראית לנו סבירה מבחינת המטרה של הסעיף. המטרה של הסעיף היא להחליף נכס שהוא נכס עסקי, נכס שמשמש למשהו עסקי, לפעילות עסקית. זה יכול להיות חנות או משרד, זה לא דברים פרטיים או דירות מגורים, וזה גם לא נכס שנבנה ולא שימש לכלום ועמד ריק. לא זאת היתה המטרה של הסעיף. לא זאת המטרה המקורית. אז קבענו פה אמות מידה. קבענו לפחות 24 חודשים וקבענו שזה שימש בפעילות עסקית ולקחנו ארבע חמישיות מהתקופה.דרך אגב, זה לא המקום היחיד שיש בחוק מיסוי מקרקעין ארבע חמישיות מהתקופה, יש עקרון דומה בפטור לדירות המשמשות למגורים. חשבנו שזה איזון נכון, שמבטא איזשהו שימוש שהוא שימוש עסקי, ולא הגזמנו בתקופה. כי אם נגיד 3 ימים אז בעצם לא עשינו כלום, או אם נגיד מה שאתה הצעת: התכוון להשכיר, התכוון זה דבר שאי אפשר לבדוק אותו. אנחנו לא מסוגלים לא לוודא ולא לבדוק ולא לרוץ אחרי אנשים ולברר מה הכוונות שלהם ומה עומד להם בראש. לכן אמרנו או 24 חודשים או ארבע חמישיות מהתקופה, שזה נותן תקופה שלא חייבים להשכיר. זה היה ההגיון שעמד מאחורי הסעיף הזה. תמיד, גם אם נקבע שנה וגם אם נקבע שלוש שנים, יש כאלה שלא ייכנסו לסעיף ויש כאלה שכן ייכנסו לסעיף. זה איזשהו קנה מידה, שיכול להיות שהוא נכון ויכול להיות שהוא לא נכון, אבל בכל גבול שלא נקבע תמיד יהיו נפגעים איך שלא יהיה. חשבנו לנסות לקבוע אמת מידה סבירה כדי לבוא ולהגיד שהיתה איזושהי פעילות עסקית. הרי אף אחד לא שוכר משרד לתקופה של חודשיים, זה לא דבר סביר, זה לא דבר בחיי המעשה הרגילים. בדרך כלל משרדים, נכסים עסקיים, שוכרים לתקופה טיפה יותר ארוכה ,לשנה, לשנתיים.

ואם הוא יוכיח באותו ובמופתים שהוא שכר לחודשיים?

כי אז זה לא נכס עסקי. בוא נחשוב על מישהו שקנה את הנכס לפני חודשיים והשכיר אותו חודשיים למשרד.

הרעיון שעומד מאחורי הנושא של חילוף מבנה עסקי ראה לנגד עיניו את המצב שבו עסק מתנהל במקום הלא אופטימלי שלו ובעל העסק מבקש להזיז אותו לשים אותו במקום נכון וראוי. לנגד עינינו ראינו את המצב שבו עסקים כאלה יושבים שנים במקום לא נכון אבל בגלל עלויות השטח ומכירה הם לא זזים מהמקום ולא מתמקמים במקום הנכון. אין הכוונה כמובן לאפשר להיכנס למסלול החילוף למישהו שבעצם לא ניהל פעילות עסקית, אבל כדי להיכנס למסלול הזה, בא ומשכיר או מכניס לשם איזשהי פעילות עסקית לפרק זמן קצר לפני שהוא מבקש לעשות את החילוף, ואומר: אוקיי, עכשיו מגיע לי הפטור. לכן היה צריך לקבוע מדד. אפשרות אחת היתה לבוא ולומר:נכס ששימש לפעילות עסקית כל ימי חייו. לא רצינו ללכת לקיצוניות הזאת, אמרנו שצריכים להיות מחוברים עם המציאות, ואז חיפשנו איזשהו פרק זמן סביר, הגיוני, שבו יכולים להגיד שאכן בפרק הזמן האחרון הנכס הזה שימש לפעילות עסקית. חשבנו ש24 חודשים, או לחלופין ארבע חמישיות מהתקופה, זה פרק זמן סביר שנותן לנו איזושהי אינדיקציה שאכן התנהלה פעילות עסקית במקום.

ושלא יגרום לאנשים ללכת ולהשכיר את הנכס לחודשיים כדי שיהיה להם פטור אחר כך בכיס.

ברגע שאנחנו קובעים אמות מידה כמותיות, אנחנו שוללים מבעל העסקים להוכיח לנו שהוא עשה שם עסקים ורוצה להחליף את זה בעסקים אחרים יותר מוצלחים או בעניין עסקי כזה או אחר. למה שלא נבקש ממנו שהוא יוכיח לשביעות רצון פקיד השומה, כמו שיש בהרבה סעיפים בחוק?

כמה זמן?

למה צריך זמן?

חודשיים הוא עשה עסקים - זה מספיק?

למה צריך זמן? שפקיד השומה ישתכנע - אם החודשיים היו אמיתיים אז זה בסדר. אם זה היה לא אמיתי אז לא יעזור גם עשרים שנה. הרי איך הוא מוכיח שזה שנתיים? הוא מביא חשבונות חשמל. הרי אתה לא תלך לבדוק אם הוא משתמש במשרד או לא. בפועל מה שעושים זה מבקשים חשבונות חשמל, תשלומי ארנונה, טלפון. הוא יכול להביא את כל הניירת הזאת אבל הוא לא היה יום אחד במשרד.

גם אם נאמין לכולם, פעילות עסקית של חודשיים זו לא המטרה של הסעיף.

אני מתכוון שאת היחסיות של חודשיים כן יחשבו לו.

כדי לגשר על הפערים אני חושב שאפשר לתת הצעה שתגיד שבמשך תקופה של 24 חודשים הוא מושכר לתקופה של 12 חודשים. והרי מה היתה הצעקה? שאם זה הושכר לעסק במשך חמישה חודשים והעסק ההוא כשל וסגר את שעריו, והרי מדובר בתקופת מיתון, ועד שמצאתי שוכר חדש לקחו לי עוד ארבעה חודשים - אני לא מתחכם, אבל אני מבקש לתקופה של 24 חודשים תקבעו שיושכר ל-12 חודשים. תנו לי את פרק הזמן של תקופת הביניים, כי אחרת בחיים אני לא אעמוד בקריטריונים.

לכן נקבע פרק זמן של ארבע חמישיות.

בתי המשפט קבעו שנוסחאות מתמטיות כאלה סופן שצריך ללכת גם לצד הכלכלי. כולנו מבינים שאם אנחנו הולכים למצב של האטה במצב הכלכלי, במיתון של היום אנשים סוגרים את עסקיהם, ועד שאני מוצא שוכר חדש בצוק העיתים לוקח לי פרק זמן, וצריך להתחשב בזה. ארבע חמישיות זו גם נוסחה. נכון, היא קבועה בדירות מגורים, אז מה? זה כזה ראה וקדש? לא. בתוך התקופה של 24 חודשים תני לי תקופה של 12 חודשים.

יכול להיות שמתוך תקופה של 36 חודשים נכון ללכת לתקופה של 18 חודשים מתוכם. אני לא יודעת.

ה-24 חודשים זה גם כלל שכתוב בפקודה – שנתיים.

אז אני אומרת שבאותה מידה זה נכון להגיד 50 אחוז מ-36 חודשים. אני לא יודעת מה נכון. השאלה היא רק שאלה של מידה, ואם אנחנו באמת רוצים לאפיין את הנכסים האלה כנכסים שבמשך תקופה משמעותית שימשו לפעילות עסקית,זה סוג הנכסים שבהם מדובר, שלא ייעשה שימוש לרעה בסעיף הזה כדי שיכניסו פעילות עסקית לתקופה קצרה כדי להיכנס למסגרת הפטור. אני בטוחה שאף אחד פה לא רוצה שישתמשו בסעיף הזה כסעיף תכנוני. השאלה היא מהי תקופה קצרה שהיא תקופה שתעזור לאנשים לנצל את זה לרעה.

שנה. במצב הכלכלי של היום - שנה. תראי את המצב הכלכלי במשק.טלי, אל תהיו תלושים מהמציאות. המצב הכלכלי היום הוא נוראי. תפתחו את זה אחר כך, , אבל היום אי אפשר.

יש צדק. תעשו הוראת שעה לשנה, בעוד שנה ניפגש פה עוד פעם ואו שמאריכים את זה או שעושים את זה שנתיים.

זה מסוג הוראות שעה שלא נגמרות.

אומר אהרון שהמטרה של השחלוף היא כאשר בעל נכס רוצה להחליף את הנכס.

לגבי המילה "שחלוף" - במילה "שחלוף" השתמשו לראשונה כשרצו לתת את האפשרות לקופות החולים לשנות בסל התרופות דברים, ואז קראו לזה "שחלוף". ואז באנו לפה ואמרנו: מכלוף לא יודע מה זה שחלוף.

כאשר בעל נכס משכיר נכס שכזה והנכס מתרוקן מסיבה כזאת או אחרת, אם למשל אותו שוכר פשט רגל, והוא לא מסוגל יותר להשכיר את הנכס. אז הוא אומר לעצמו שהמיקום של הנכס לא טוב והוא רוצה להחליף אותו ולרכוש משהו אחר. מה שאנחנו נותנים לו זה במשך שנתיים להוכיח פעילות עסקית של הנכס של ארבע חמישיות, כלומר כשלושה חודשים. אני אראה לך מספיק נכסים שעומדים גם שנה ריקים.

אני רוצה להציע משהו באופציה הראשונה - שנשאיר את זה 24 חודשים, אבל זה יהיה 24 חודשים לפני המכירה. אם אני אומרת 24 חודשים לפני המכירה זה יכול להיות גם 24 חודשים בחמש שנים האחרונות. למה חשוב לי 24 חודשים? כי אני רוצה למנוע את זה שקנו את הנכס לפני 12 חודשים. מה שאתה מציע מאפשר לקנות את הנכס לפני שנה ולשחלף אותו תוך 12 חודשים.

ומה הבעיה בזה?

אני לא רוצה לאפשר ולפתוח את האופציה הזאת של 12 חודשים. אפשר לכתוב בסעיף שזה מלאי עסקי, אבל זה לא הופך להיות אוטומטית מלאי עסקי. צריך להסתכל על המטרה של הסעיף, ואני באמת רוצה למצוא פתרון לבעיה. מה שאני אומרת זה שאתה צריך להשכיר את הנכס לשמש כמטרה עסקית 24 חודשים לפחות. זה אומר שאי אפשר לקנות ממש לפני המכירה ולמכור, אבל זה אומר שאם קניתי לפני 10 שנים והשכרתי שנתיים מתוכן זה אומר שזה חי. זה אומר שזה מתחשב מאוד בכל המצב במשק.

טלי, אז תמחקו את המילה רצופים.

את לא רוצה שנלך על טופס 50, הבנתי.

טופס 50 יותר טוב בשבילך.

אני רוצה למנוע את כל הויכוחים של היומיים האחרונים. אנחנו נכין נוסח מתוקן עם שני התיקונים האלה שהזכרתי.

אם הם מסכימים, אנחנו מסכימים.

נמחק את המילה "רצופים" וגם את המילה "בסמוך".

זה לגבי התקנה הזו, אנחנו נקבל נוסח חדש. נעבור לתקנה הבאה.

לעניין התקנה של חילוף זכויות במקרקעין - זו התקנה של המקרקעין ולא של המבנה העסקי, פה אין תנאים של משך זמן. התקנה הזו היא בעיקרה איזה דו"חות צריך להגיש ואיזה טפסים צריך להגיש. זה גם עובד היום, יש פה תנאים של טפסים שצריך להגיש כשמחליפים מקרקעין כדי שיהיה אפשר לוודא ולבדוק את כל מה שצריך. זו התקנה. כל החילופים הם החילופים שאחריהם אין פטור. כל הרעיון של החילוף זה שזה יהיה פטור ממס.

לגבי הוראות התיאום לגבי ההוצאות – מאחר ובית המשפט העליון נתן פסק דין שהוא נותר במחלוקת, פסק דין דבורה ורה שכטר, מן הדין ללכת בגישה שמתווה בית המשפט העליון, לפיה אם הנישום מוכן או יכול להוכיח שהוא עמד בהוצאה, אז תנו לתאם את ההוצאה ממועד שבו היא הוצאה - הנישום עמד בה -למדד ,ואל תקבעו שני שלישים מהתקופה. הקביעה של שני שלישים מהתקופה יוצרת פתח לתכנוני מס ולעיוותי מס, שאנחנו לא רוצים להיות שם. אם אני לא מצליח להוכיח את מועד ההוצאה, אז תקבעו את השני שליש, אבל כחזקה ראשונה תנו את מועד התשלום, התאריך שכתוב על החשבונית, מאותו יום ואילך יתואם למדד.

אתה אומר שלטובת הנישום במקרים שזה לפני השני שליש נאפשר לו את מועד ההוצאה.

טלי, מאחר שהמחלוקת בעניין דבורה ורה שכטר עומדת ושנינו מכירים אותה, אני מוכן ללכת רק על תיאום, בלי שני שליש. אני חושב שכלכלית זה נכון. הופתעתי לראות פה שני שליש, כי אתם מכניסים פה תכנון מס לתוך התקנה.

בעקרון עושים את זה הרבה יותר פשוט, כי להתחיל לתאם כל הוצאה זה בלתי אפשרי, אנשים לא מסוגלים לתאם את ההוצאות.

נוצר מצב שבו אדם בנה בניין ויש לו הוצאות שונות לבנייה. אומרת הנציבות: נתאם את זה שני שלישים מהתקופה ושליש מהתקופה שבה הוצאת את ההוצאה לא יתואם. זה פתח לתכנוני מס.

צריך להבין למה זה. זה לא טיפשי. בוא ניקח מישהו שבנה בניין, קנה מלט וחומרים. חלק הוא הולך ככה וחלק הוא הולך ככה, ופה הוא שילם כי הוא נזכר שהוא עוד לא שילם את ההוא. מה בעצם התקנה? אני באה ואומרת בואו ניקח ממוצע, לא נתחיל לריב אם זה היה ב-1 בינואר וזה היה ב-3 בינואר, ב-10 בינואר וכן הלאה. אי אפשר לקחת כל חשבונית. זו לא שאלה של מה לטובה ומה לרעה של נישומים, זו שאלה הרבה יותר תפעולית שמקילה עם האנשים, כי במקום להתחיל לריב איתם לגבי תאריך ושהם יצטרכו להגיד: את זה אני מתאם מהיום הזה ואת זה מחודש לאחר מכן ואת זה מעוד חודש, וכן הלאה, לוקחים פה משהו ממוצע ומתאמים את הכל מתאריך ממוצע. בטח בתקופה האינפלציונית של היום זה לא נזק שהוא נזק גדול, לפעמים זה אפילו לטובה. זה לא עניין של טובה או רעה פה אלא עניין של פשטות בהוראות. מבחינת הפשטות בהוראות חשבנו שנכון להביא את זה בצורה הזאת ולעזור לאנשים, ולא לשגע אותם ולהתחיל להגיד להם: תאספו כל חשבונית מכל תאריך.

אבל פסק דין דבורה ורה שכטר אומר שאם הנישום יכול להוכיח, תנו לו את הפרוגטיבה להוכיח, כי יצא פסק דין מבית המשפט העליון.

זה לא שייך.

אם אני מסוגל להוכיח שאני עמדתי כי לקחתי קבלן שנותן לי את הפרוייקט כפרוייקט גמור ונותן לי את הבניין כבניין גמור, ואני משלם לו ב-10 חשבוניות פרוסות, למה אני צריך לקבל על זה שני שליש?

אתה מסכים איתי שההוראה פה היא לא לטובת ולא לרעת הנישומים? אתה לא יכול לדעת.

בשביל מה צריך את ההוראה הזו?

כי זה הרבה יותר פשוט. כי אחרת הוא צריך לקחת כל חשבונית ולתאם מיום החשבונית.

אז אם אני לא יכול, אני אעשה שני שליש, ואם אני יכול ספציפי, אני אעשה ספציפי. אל תמנעו ממני את האפשרות הזו.

אני לא מבין מה מפריע לך במה שהיא אומרת. זה לא משנה ככה או ככה.

כי אם אני לוקח בתקופות אינפלציה כאלה או אחרות, תקופת הבנייה יכולה להתפרס על פני שנה וחצי, ואם אני מתאם את ההוצאה למדד במשך שני שליש, אז אני מפסיד חלק מהמידוד. זה יכול להיות סכומים לא מבוטלים, כשהמדד עולה או שפתאום הוא יורד, וזה לא כלכלי.

יש תכנון מס.

זה בדיוק העניין, למה להגיע לתכנון מס?

צריך להתחשב גם בתפעול, ביכולת התפעול ובנישומים. הוויכוח פה הוא לא על עוד כסף או פחות כסף. לא היה מפריע לי לשנות במקום שני שליש שיהיה מחצית התקופה. הבעיה היא לא טובת הנישומים או רעתם, אלא יותר משהו תפעולי. אפילו המחשב שלנו לא בנוי מהבחינה של להכניס כל חשבונית ולהתחיל לעשות חישוב על כל חשבונית. הבעיה היא בעיה תפעולית ולשגע את האנשים. לא אכפת לי שזה לא יהיה, למרות שיש היום בחוק שני שליש, שלא ניקח שני שליש, שנגיד במקום זה מחצית מהתקופה. אני הולכת בזה לטובתו.

את לא יודעת את זה.

יחסית לשני שליש הלכתי לטובתו.

את לא יכולה לדעת את זה. לפעמים זה לטובתו ולפעמים לרעתו. במדד עולה זה לרעתו, במדד יורד זה אולי לטובתו.

אם אנחנו במדד יורד והייתי נותנת לו תיאום על כל חשבונית, רוב הסיכויים שזה לטובת הנישומים.

אם אתם בוחרים במחצית, תשאירו את זה כבר שני שליש.

בואו ננסה למנוע בירוקרטיה מיותרת.

אני חושב שאם אפשר ללכת על אמצע תקופה אז זה גם לפה וגם לפה. או שזה מכה אותך או שזה מברך אותך.

אי אפשר לשגע את הנישומים.

קחי מדד ממוצע שנתי לאורך תקופת הבניה.

מדד ממוצע שנתי לוקח את הכל.

חצי זה יותר טוב לנישומים.

גם שני שליש זה הרי אצבע באוויר.

אתה נותן לו חצי תיאום מלא. לא אכפת לי להשאיר שני שליש, אני מוכנה ללכת לכל דבר אחר שייתן פתרון לחלק התפעולי.

דווקא בתיאום ניירות ערך מתאמים נייר נייר, פעולה פעולה.

אי אפשר לעמוד בזה, הפקידים לא מסוגלים לעמוד בזה ולבדוק את זה.


צו מס הכנסה (פטור ממס לתושב חוזר על הכנסה מריבית על פיקדון במטבע חוץ),
התשס"ג-2003
צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין – תיקון מס' 120 – 121

התקנה הבאה: פטור ממס לתושב חוזר, הכנסה מריבית על פיקדון במטבע חוץ. עכשיו אנחנו לא ברפורמה במיסוי נדל"ן, אנחנו ברפורמה במס הכנסה. במסגרת הרפורמה במס הכנסה חוייבו במס ריביות על פיקדונות בארץ. לפני הרפורמה היה לנו פטור ממס לעולים חדשים ל-20 שנה, לתושבים חוזרים לא היה מעולם. מה שעשינו זה כך: אחרי הרפורמה השארנו לעולים חדשים את הפטור של 20 שנה וכן הלאה. פה אנחנו נמצאים בצו של תושבים חוזרים. תושבים חוזרים - הכוונה לכאלה שעזבו את הארץ לשלוש שנים וחזרו, כולל כאלה שהלכו לעבוד בחברות היי-טק, וכן הלאה, בחו"ל לשלוש שנים וחזרו. מה שאנחנו מאפשרים זה להפקיד את הכסף בארץ ולהתייחס אליהם שונה מתושבי ישראל, להתייחס אליהם כמו אל עולים חדשים במובן הזה שנותנים להם פטור ממס על הריבית למשך 5 שנים מיום שהם עלו לארץ. הפטור הזה מותנה בתנאים שמפורטים בסעיף, עיקרון התנאים הוא שזה כסף שמקורו בחו"ל.

מה הסיבה שבאתם לקראת תושבים חוזרים פתאום?

כדי שלא ישאירו את הכסף בחו"ל.

הפטור בסעיף מותנה בזה שזה כסף שהם מביאים מחו"ל ומותנה בזה שהם יפקידו את זה בחשבון בארץ.

זאת אומרת, כל תושב יעביר את זה דרך תושב, זה loophole לעשות איזו קומבינה.

קודם כל, יש לתושבים חוזרים פטור ממס אם הם משאירים את הכסף בחו"ל לחמש שנים. אנחנו בעצם אומרים להם שאין כדאיות להשאיר את הכסף בחו"ל, שיביאו אותו לארץ ונשאיר להם את אותו פטור ממס. התנאים שנמצאים בסעיף הם תנאים שאומרים שבעצם מקורו של הכסף בחו"ל, זה תנאי שנמצא גם לגבי הפטור ממס בחו"ל. יש תנאי אחד שחשוב לי להזכיר אותו, והוא נמצא גם לגבי עולים חדשים, והוא שהכסף הזה לא משועבד לטובת פעילות של גורם אחר בישראל או קרוב שלו בישראל. התנאי הזה עולה כי אנחנו מכירים תופעות מאוד ברורות שיום לפני שמישהו עולה לארץ הוא מקבל כסף מהקרוב שלו בארץ, הכסף הזה שעובר מהארץ לחו"ל לא חייב במס, הוא חוזר לארץ וזה מופקד בפיקדון הזה ומבקש את הפטור במקום שאותו תושב ישראלי היה מפקיד את הכסף והיה חייב במס. מאחר ואנחנו לא מסוגלים לדעת ולא יודעים על כל העברות הכספים, ולישראלים יש הרבה משפחה שהם תושבים חוזרים מחו"ל, נכנס התנאי הזה שאומר שהכסף לא יכול להיות משועבד לטובת קרוב שלו שיש לו מפעל או פעילות בישראל. הוא כן יכול להיות מופקד והוא ייהנה מהפטור במסגרת התנאים. זו למעשה תקנה מקלה שבעצם משווה את התנאים של תושב חוזר ל-5 שנים פטור שיש לו ממילא על ריבית בחו"ל, במטרה לעודד אותו להחזיר את הכסף למערכת הבנקאית בישראל.

הכוונה ל-5 שנים מיום שהוא הביא את זה לכאן או מיום שהוא חזר לכאן?

מיום שהוא חזר. הוא צריך להביא את הכסף מיד.

זה לא יעלה על הדעת להביא את הכסף מיד, יש שם דברים סגורים, , עד שהם נפתחים. בואו נקבע 5 שנים מיום שהוא הביא את הכסף לארץ. בדרך הוא שם את הכסף בחסכונות סגורים, הם צריכים להיפתח שם, זה לא עובד ככה. קצת גמישות.

כתוב: "הכספים יופקדו בפיקדון תוך 90 יום מיום העברתם לישראל", הוא אפילו לא חייב להפקיד את זה מיד כשהוא חוזר לארץ. הפטור שלו למשך חמש שנים. גם בחו"ל יש לו פטור לחמש שנים מיום שהוא עלה ואם עוברות חמש שנים הוא מאבד את הפטור שלו. מיום שהוא חזר יש לו חמש שנים.

אנשים לא מגיעים לכאן באותו יום עם כל הכסף שלהם, צריך להיות ריאלים.

מה קורה לאותו תושב חוץ שהביא פיקדון לישראל? הוא מקבל את הפטור שלו בתור תושב חוץ, תקופה קצרה מיד אחרי זה הוא עשה עליה ואז הוא למעשה לא תושב חוזר, הוא עולה חדש, ואז הוא הפקיד כבר את הכסף לפני שהוא עלה.

הוא נהנה מהפטור למשך כל התקופה של ה-20 שנה. זה לא שייך לזה.

מן הראוי שיהיה ברור שאם הכסף הגיע לפני שהתושב החוזר הגיע למדינת ישראל זה לא ישנה ולא יעלה על דעתו של מישהו לשלול ממנו את הפטור.

אנחנו נוסיף את ההוראה הזאת. אני גם אומרת שאם הכסף הגיע לפני כן, כשהוא עדיין תושב חוץ, הוא יוכל עדיין ליהנות מהפטור.

צריך להוסיף שאם מישהו מוכיח שבזמן שהוא עלה הכסף היה מושקע לשנתיים, למשל, בחו"ל ועברה רק שלושת רבעי שנה אז יש לו זכות להביא את זה. דברים כאלה ניתן להוכיח, ההוכחה צריכה להיות עליו.

מה שכתוב פה זה עוד יותר טוב ממה שהיה בהתחלה.

נסים שאל שאלה טובה. בנאדם חוזר לארץ, יש לו כסף שהוא השקיע בינתיים בחו"ל, הוא חייב לשבור את זה?

הסברתי שלא. פתרנו את הבעיה. התנאי הוא ש-90 יום מיום שהוא מביא את הכסף לישראל הוא מפקיד אותו בבנק. הוא יכול להביא את הכסף לישראל גם כעבור שנתיים, אבל אז הוא נהנה רק מיתרת התקופה.

אני עובדת בנק לאומי. אנחנו מברכים על ההצעה ויש לנו כמה שאלות. לעניין הפיקדון לזמן קבוע שלא יפחת משלושה חודשים - זו תקנה שלקוחה מהצו של תושב ישראל לראשונה, של עולה חדש, ואנחנו לא מבינים ממה זה בא והגיע הזמן לבטל את זה גם שם וגם פה. אין שום סיבה שתושב חוזר יקבל תקופה קצרה יותר ולא ייהנה מפטור.

אם הוא צריך להוציא כספים, חס וחלילה, בגלל אירועים של אסונות רפואיים, זה גורם לו לשבור את הפיקדון ולאבד את הפטור.

לשלושה חודשים, לא ליותר מזה. צריך לבדוק את זה עם המערכת הבנקאית, זה לא העיקרון. פנו אליי הבוקר בעניין הזה, אין לי בעיה שזה יהפוך להיות הצהרה בפני הבנק כמו שעשינו לגבי עולה חדש, ולא בפני פקידי שומה.

הבנק אפילו מוכן לזהות שהוא תושב חוזר, על ידי כניסות ויציאות.

תהיה הצהרה בפני הבנק עם טופס שנקבע. אנחנו נקבע את הטפסים.

אני רק רוצה להעיר שהפרשי הריביות היום בין השקעות בחוץ לארץ להשקעות בישראל, מגמדים את כל חשיבות הפטור הזה ממס.

הפטור ממס הוא מיותר כי יש לו כל כך הרבה בונוסים בלי זה.

לגבי סעיף 6.26, אני מסכים למה שאמרה הנציבות. אם אני הפקדתי פיקדון בישראל אבל קרובי, תאגיד בשליטתי בחו"ל, לקח הלוואה מבנק ישראלי, אבל ינכה את ההוצאה בחו"ל--

כתוב "תושב ישראל".

אם יש לי תאגיד בחו"ל שלוקח הלוואה וזה משמש ביטחון לתאגיד בחו"ל זה לא. כתוב "קרוב תושב ישראל".

את המילה "בסמוך" אנחנו גם מורידים?

כן.

אנחנו מדברים על מבנה עסקי. נניח שיש לי נכס מקרקעין 20 שנה, השתמשתי בו חודשיים מכל שנה, זה מספיק? 20 שנה, חודשיים בשנה לעסק נותן לי את הפטור?

כן, זה מספיק.

זה לא פטור, זו רק דחייה.

אף אחד לא יעשה תכנון מס שהוא ישכיר חודשיים בשנה בשביל עוד עשר שנים.

הרציונל של החוק הוא לתת עידוד לעסקים. אם אנחנו אומרים 20 שנה וחודש וחצי כל שנה - זה לא עסק.

אנחנו לא חותמים על זה היום, זה יבוא לדיון נוסף עם נוסח סופי.




צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין – תיקון מס' 120 – 121
תעריפי מכס על כרוב אדום ולבן, תחליפי גבינה וענבים טריים

נפתח בבקשה בצו תעריף המכס הפטורים במס הקנייה על טובין. הצג בבקשה את הצו.

שלושת הצווים שאנחנו מגישים מתייחסים לתחליפי גבינה, כרוב אדום ולבן, וענבים טריים. על אותם מוצרים אנחנו מטילים מסים. נתחיל בכרוב האדום. בזמנו, הטלנו מס על כרוב אדום, לתקופה מוגבלת של חודשיים, בשיעור של 70 אגורות, במקום 75 אחוז. היות ומדובר בחודשיים, אין צורך לבוא על כך לוועדת הכספים והנושא התבטל באופן אוטומטי. משרד החקלאות הגיע למסקנה, ש-70 אגורות לקילוגרם הוא גודל ההגנה האידיאלי להגנה על כרוב אדום בחקלאות. לכן קבענו את הסכום ל-70 אגורות באופן קבוע. מדובר על יבוא. 70 האגורות האלה יוצרות את ההגנה הטובה על המשק והייצור החקלאי, במקום לבוא ולקבוע 75 אחוז. זהו סכום קבוע, קצוב, ששומר על ההגנה הדרושה ולא נתון לתנודות של שער הדולר או שערים אחרים בחוץ לארץ. מחירו של קילו כרוב אדום הוא כתשעים ותשע אגורות. היתה רשימה של מוצרים שהמס נקבע לפי המחיר. ראינו שמדובר בעסק ביש, שזה פיתוי להשתמט מהמס, ולכן שינינו את כל השיטה והלכנו לכיוון של מסים קצובים. כך אנחנו לא מסתבכים עם העניין הזה, וזה גם יותר צודק.

הנושא השני הוא ענבים טריים. מדינת ישראל החלה בפיתוח של ענבים באיזור ערד, ונוצר צורך להגן על אותם ענבים. מוצרי חקלאות נמצאים, בדרך כלל, מחוץ להסכמים הבינלאומיים. מס על ענבים טריים היה עוד קודם, לפני השינוי. המס הוטל לפי תקופות, לפי הצורך ולפי הגידולים פה בארץ. בין אפריל לדצמבר, היה שיעור מס של 1.88 ש"ח לקילוגרם. בתקופה שאין ענבים בארץ, מינואר עד אפריל, היה שיעור מס של 1.17 ש"ח לקילוגרם. עם הגידולים החדשים של ענבים תחת חממות, כפי שאמרתי, בערבה, הגידולים יימשכו תקופות ארוכות יותר. הגענו למסקנה, שבמקום 1.88 ש"ח לתקופה מסוימת ואחר כך שיעור נמוך יותר, קבענו 1.70 ש"ח, שהוא נמוך מ-1.88 ש"ח, אבל קבוע לכל התקופה. רק כדי לסבר את האוזן, ההגנה הזו היא בסך הכל פחות מעשרים אחוז מערך הייבוא. ההגנה היא בסך הכל לא הגנה גבוהה.

סיימנו את נושא הענבים. נעמיד את הנושא להצבעה ולאישור. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – רוב
נגד – אין
נמנע - אין

הצו אושר. נעבור לצו הבא.

הצו הבא הוא בנושא תחליפי גבינה. תחליפי גבינה מורכבים מגבינה רזה בתוספת של שומן צמחי, שהם משמשים תחליף לגבינה רגילה. על גבינה רגילה קיימת הגנת מכס גבוהה, כדי לאפשר לחקלאות לגדל את החלב. היום, על גבינה רגילה, יש מס של 17 ש"ח לקילוגרם, לא יותר מ- 175%. תחליף הגבינה הוא בעצם גבינה לכל דבר. הציבור יודע שזו גבינה. הוא אפילו לא חושב על זה כתחליף גבינה. ברור לנו בכלכלה שאם המוצר משמש כתחליף לגבינה הרגילה, צריך לדאוג שההגנה על הגבינה שלנו תהיה הגנה ריאלית. היום, קבענו מס של 25 אחוז, במקום המס של 11 אחוז, אבל הוא עדיין נמוך ממס המכס שמוטל על גבינה רגילה. למה? משום ש הייתי אולי צריך להטיל מס של 17 ש"ח לקילוגרם, ואני רק מטיל 25 אחוז.

הסתבר לנו שמדינת ישראל כבולה בהסכמים של ה-WTO, ואז הגבלנו את עצמנו לפי ההסכם הזה, אך בלא יותר מ-25 אחוז. אנחנו מנצלים את האופציה הקיימת לנו, של 25 אחוז. צריך לציין שמבחינתנו, המוצר הזה נחשב למוצר חקלאות. בקהילה האירופית, תחליף הגבינה נחשב למוצר תעשייה. בהסכם שלנו עם האיחוד האירופי נכתב שכל מוצרי התעשייה הם פטורים ממכס. אנחנו חשבנו שזה לא נמצא בהסכם, והטלנו על האיחוד האירופי מס של 25 אחוז גם כן. אני מבקש לתקן עכשיו. את המס בגובה 25 אחוז יש להטיל רק על מדינות שלישיות, ולא על האיחוד האירופי, משום שלא ניתן לחרוג מהסכמים שמדינת ישראל חתמה עליהם.

אני נציג היבואנים מלשכת המסחר. אני יבואן של המוצר, ואני מבקש שהצו הזה יהיה רטרואקטיבי, מפני שחודשיים אנחנו משלמים מסים, למרות שזה לא חוקי. הצו יצא ב-20 במרץ, ואנחנו כיבואנים, לא ידענו בכלל מהנושא, ואנחנו משלמים כבר מסים בגובה 25 אחוז. אני מדבר על ארצות השוק המשותף.

אנחנו אישרנו, רבותיי?

כן.

אז אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד-רוב
נגד – אין
נמנעים-אין

הצו אושר פה אחד. תודה רבה.

ישנה הערה קטנה, לגבי השאלה האם לתקן רטרואקטיבית את הטעות שעשינו. בחוקי המכס יש חוק מסים עקיפים, שאם אדם שילם מס והוא גלגל אותו לצרכן, המס לא מגיע ליבואן אלא לקונה, ואז היות שלקונה אי אפשר לתת, אני לא מחזיר את המס. אני משאיר את השאלה פתוחה. אנחנו נצטרך לבדוק את השאלה של חוק מסים עקיפים.

המס הזה נפל עלינו כרעם ביום בהיר. לא התכוננו למס הזה, ולא לקחנו אותו בחשבון.

נצטרך להצביע שנית על הדבר הזה, כיוון שהצבענו על כך גם כולל תיקון רטרואקטיבי. כדי שלא יתבצע הליך לא תקין, נצביע על הנושא הזה שנית, ללא הרטרואקטיביות, עם התוספת לכך, שתוך שבועיים ימים אנחנו מקבלים תגובה על כל הנושא.

הצבעה
בעד-רוב
נגד-אין
נמנעים-אין

אושר.


אני מבקש, תוך שבועיים, לקבל תשובה בכתב לוועדה. מאשרים את הצו, ללא הרטרואקטיביות. אתה תפעל בנושא, ובמידה ואתה לא מקבל תשובה תוך 14 יום עד חודש ימים, תפנה לוועדה. פה אחד התקבל. תודה רבה.


אישור מוסדות ציבור לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

אישור מוסדות ציבור לעניין סעיף 46, שסימנה 01284903. חבר הכנסת נסים דהן, בבקשה.

אדוני היו"ר, אולי יש להפנות את הבקשה הזו ליו"ר הקבוע. כיו"ר כרגע, נפנה את הבקשה אליך. בעבר היה נהוג, לפי סעיף 46, שיש ועדת משנה בוועדת הכספים, שהיתה דנה בפרטי-פרטים במוסדות האלה. הרי אין זמן עכשיו להתחיל לדון בזכאות של כל אחד מהמוסדות האלה. אף אחד מאתנו לא רוצה להיות חותמת גומי. לכן אני מציע לחזור לנוהל המקובל, שתהיה ועדת משנה בוועדה, שתבדוק לגופו של עניין ותאשר.

ממלא המקום של יו"ר הוועדה רשם את הערתך. אני אפנה אותה כמובן אל אברהם הירשזון.

אדוני היו"ר, הצעה לסדר. מלבד הרשימה שהונחה על שולחן הוועדה, אני מוצא עוד שתי רשימות, שעברו את כל ההליכים והן מחכות לאישור. הן צריכות להיות מאושרות באותו הליך, כמו הרשימה כאן, אלא דא עקא ששר האוצר הפנה את המכתב בטעות לחבר הכנסת יעקב ליצמן, ולא לחבר הכנסת אברהם הירשזון. כתוצאה מכך, היא לא הובאה לדיון עכשיו. אני סבור, מבלי להיכנס לרשימות עצמן, שצריך להביא את הרשימות האלה יחד עם הרשימה הזו ולבקש ממשרד האוצר את השינוי.

הנושא של אותן שתי רשימות לא נמצא אצלי. יש לנו ישיבה גם מחר. נוכל לדון בזה.

אני לא מוצא שום היגיון, מוסרי או ציבורי, שאתה דן בעניין הזה ואתה לא מביא מוסדות שמחכים הרבה זמן לאישור, רק בגלל ששר האוצר כתב שהמכתב מופנה לחבר הכנסת פלוני ולא לחבר הכנסת אלמוני. אנשי המוסדות נמצאים כאן וגם אנשי המשרדים, והם יכולים להגיד אם זה בסדר או לא. למה צריך לסבול אותו אזרח בגלל בעיה פרוצדורלית?

כממלא מקום יו"ר הוועדה, אני קובע כדלקמן. מה שנמצא בפני הוועדה, הוא אשר יידון. מה היו השיקולים של יו"ר הוועדה אברהם הירשזון אינני יודע. מאידך, אם נרצה לא לעכב את הנושא עיכוב שלטוני או עיכוב אחר, יש לנו מחר יום נוסף. יירצו - ידונו בזה גם מחר. זו החלטה של יו"ר הוועדה. למה להיכנס לתוך ענייניו-הוא? אינני יודע. אני כרגע ממלא מקום.

נדחה את הכל למחר ברוח טובה.

אני מבקש התייעצות סיעתית לפני ההצבעה, אדוני.

בבקשה. חמש דקות.

נשאיר את זה למחר. אני בעד לאשר את הכל.

נדחה את הנושא לישיבה של מחר. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.