כנסת פתוחה

עידוד נשים להתמודד בבחירות המוניציפליות



5
הוועדה למעמד האישה
9.6.2003

פרוטוקולים/מעמד האישה/6680
ירושלים, ל' בסיון, תשס"ג
30 ביוני, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 19
מישיבת הוועדה למעמד האישה
יום שני, ט' בסיוון התשס"ג (9 ביוני 2003), שעה 10:30

עידוד נשים להתמודד בבחירות המוניציפליות

חברי הוועדה: גילה גמליאל – היו"ר
רשף חן
אתי לבני
מרינה סולודקין
מלי פולישוק-בלוך

נעמי בן-צור יועצת תקשורת, מומחית להופעה מול קהל וכלי התקשורת
מיכל יודין יו"ר כ"ן, כוח נשי
אתי אשד יועצת תקשורת, פוליטיקה וממשל
אריאל הלוי יועץ לשיטת ה-debate

דנה גורדון

יפה קרינצה








עידוד נשים להתמודד בבחירות המוניציפליות

בוקר טוב, אני פותחת את הישיבה. התכנסנו כאן היום על מנת לעודד נשים להתמודד בבחירות המוניציפליות. בפוטנציאל היו לנו מעל 3,000 נשים, אני מקווה שזה רק מדגם מייצג, מי שהגיעו לכאן. אני רוצה להתנצל על כך שאנחנו מתחילים מאוחר, אבל היו בעיות באבטחה בכניסה.

בראשית דבריי אני רוצה לברך את גברת מיכל יודין, יו"ר "כן" – כוח נשים. אני רוצה לברך אותך על כך שבזכות הפעילות המבורכת שלך נהנה כאן היום מהרצאות של הגברת נעמי בן-צור, יועצת תקשורת מומחית בנושא הופעה בפני קהל ובפני כלי התקשורת. כל ההרצאות כאן הן חינם, הם באו לכאן על מנת לתת כלים לנשים שנמצאות בהתמודדות במוניציפלי. הגברת אתי אשד, יועצת תקשורת בפוליטיקה ומשפט, ומר אריאל הלוי, יועץ לשיטת ה- debate, שכל מי שמגיעה למצב של התמודדויות צריכה גם למצוא את עצמה בנושא של פנלים, ובכל נושא ה-debate. אני רוצה להודות לכם מראש על התרומה שלכם לנושא.

בקרוב יש בחירות לרשויות המוניציפליות. הן תתקיימנה במועדן, ב-28 באוקטובר. אני רואה מספר נשים שאני מכירה, יש לנו 5 נשים ראשי עיריות ורשויות מקומיות, לצערי אני לא רואה שהן כאן אתנו, וחבל מאוד, הייתי שמחה לתת להן לברך. אני חושבת שזה מאוד חשוב שתבואנה ותשכנענה את הנשים להתמודד לראש הרשות ולא רק להשתלב במועצות.

יש לנו 24 סגניות ראשי ערים ומועצות אזוריות, ראיתי כאן כמה מהן. כולכם קבלתם את מסמך הרקע לדיון, מהמרכז למחקר ומידע של הכנסת. אני רוצה לברך את רחל, יפעת ודותן שעשו עבודה טובה והציגו את נתוני המחקר בנושא. יש שיפור קל במצב, אבל עדיין הדרך רחוקה להגיע לשילובן של הנשים במוניציפלי. לצערי, דווקא בגדרה אין אפילו חברת מועצה אחת. בנקודה הזאת זו נקודת עניות בשבילנו.

אי רוצה לפנות לכל הנשים לקחת חלק להתמודד, לעודד נשים ולדאוג שיהיה ייצוג הולם. חובה לקחת חלק בבחירות האלה. המצב של העיריות קשה, ואני אומרת שאין פלא, אם אין ייצוג לנשים בצורה ברורה, שתינתן האפשרות להשפיע מתך העיריות לא פלא שהגירעונות, איכות הסביבה, ואיך שהמצב שם נראה ברוב המקומות, מעורר דאגה. זה תלוי בנו, זה תלוי בכן, במי שהגיעה לכאן היום, ולערי גם במי שלא הגיעה לכאן היום, בהתמודדויות האלה.

אני רוצה לברך את חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך, שהגיעה לכאן, ותצטרפנה אלינו חברות הכנסת אתי לבני ומרינה סולודקין עוד מעט. חה"כ פולישוק-בלוך היא יו"ר הוועדה למדע וטכנולוגיה, את מוזמנת לשאת דברים, ואחר כך הגברת מיכל יודין.

בוקר טוב לכולן, אני שמחה לראות אתכן פה. חלק גדול אני מכירה מהרבה שנים של פעילות בתחום הזה של קידום נשים בפוליטיקה, וקידום נשים בכלל. כמי שישבה הרבה פעמים באולם, וראתה את חברי הכנסת באים לשניה והולכים, וזה תמיד מרגיז, אני רוצה להגיד לכם שאני שלושת רבעי שעה יושבת על קוצים בוועדת הכלכלה, כי יש שם נושא שנורא חשוב לי להתבטא בו, ולהוביל משהו שאני מאמינה בו, ולא לתת את הזירה רק לכאלה שחושבים הפוך ממני. אני נלחמת עם עצמי לבוא הנה ולהישאר שם. בסוף עזבתי שם, וזה גם לא טוב. זה רק שתבינו שלא מזלזלים, חלילה.

לגופם של דברים, אני מאוד מאמינה בדרך הזאת, שאנחנו צריכות לעבוד יחד כדי לקדם אחת את השניה, ספציפית בנושא של פוליטיקה. אני כבר שנים אומרת – 20 שנה, מאז שהתחלתי את הפעילות שלי בפוליטיקה ובשינוי – שזה המקום בו אנחנו צריכות לפעול, כי שם מקבלים את ההחלטות, ושם מקור בכוח. גם בעסקים זה לא רע, אבל בפוליטיקה זה משפיע על החיים שלנו בכל תחום ותחום. החל מאיזה אויר אנחנו נושמים, איזה אוכל אנחנו אוכלים, ואיזה עתיד יהיה במדינה לכולנו, ולילדים שלנו. זה לא דברים של תיאוריה, אלה דברים מעשיים מאוד.

בפעילות הכנסת אני רואה כמה זה מעשי, וכמה ההחלטות שלנו – טובות או פחות טובות – משפיעות על כל מהלך חיינו. אני קוראת לכולכן – אני מניחה שכל מי שבאה מלכתחילה מעונינת להיות מעורבת – קחו עוד חברות שלכן במקום היישוב שלכן או כאלה שאתם מכירות ממקומות אחרים, תעודדו אותן, תמכו בהן, שקודם כל יעמידו את המועמדות שלהן, זה השלב בראשון. יותר ויותר נשים צריכות להעמיד את המועמדות, ואנחנו צריכות לדאוג שזה יקרה. זה לא נעשה מעצמו. דבר שני, אנחנו חייבות לתמוך אחת בשניה, גם במהלך ההתמודדות וגם בפועל – וזה אולי הכי חשוב – כששמים את הפתק. כולם טובים, גם הבנים וגם הבנות, אבל אנחנו צריכות להפסיק לחפש בציציות דווקא של הנשים שמתמודדות. תמיד מחפשים כמה הן לא טובות, כמה הן לא מתאימות, על הגברים לא כל כך בודקים. אם תעשו את ההשוואה תראו שיש הרבה יותר נשים ראויות ומתאימות.

אני מציעה שנתמוך אחת בשניה, נצביע אחת לשניה, וכל אחת במפלגתה - כי יש ממפלגות שונות - תעודד את הנשים שבמפלגה שלה. אל תשכחו להצביע בעד נשים. אני חושבת שזה הדבר החשוב ביותר, כי אם אנחנו נעשה את העבודה, אל"ף נוכל לבוא בטענות לאלה שלא עושים את זה מהמין השני, ובי"ת אנחנו גם נצליח. תמיד צריך לזכור שאנחנו הרוב, אל תשכחו את זה, ושיהיה בהצלחה.

תודה רבה. אני רוצה לשתף אתכן בהצעת חוק שאני מגישה בימים האלה, בנושא של עידוד נשים במוניציפלי. במתן עידוד, לצערנו כספי, למי מהמפלגות שיהיה להן ייצוג של נשים, כפי שאנחנו רוצים לקדם את זה גם בכנסת להתמודדיות הארציות. לצערי, זה לא יקבל ביטוי בבחירות האלה, אבל זה יקבל ביטוי בבחירות הבאות.

אני רוצה להזמין את מיכל יודין, יו"ר כוח נשים, ושוב להודות לך מכל הלב על כל העבודה הקשה שלקחת בה חלק. יישר כוח.

תודה רבה. תיקון קטן: אני סגנית היו"ר. חה"כ גמליאל, יש לך וועדה, להערכתנו, חשובה ביותר בכנסת, ויש עוד הרבה מה לעשות אז קודם כל איחולים ובהצלחה. אני רוצה לברך את כל הבאות והבאים מהארגונים השונים: ויצ"ו, שדולת הנשים, הגברת רינה ברטל, הגברת עפרה גולן, אמונה. בהזדמנות זאת אני רוצה לברך את מינה על בחירתה למועצת העיר ירושלים. ברכות לכן, כולכם נשים מתמודדות וגם פעילות, ואם לא פעילות אז פעילות בעתיד.

אני רוצה להתייחס לבית הזה. אנחנו מוגדרים כמדינה דמוקרטית, אבל אני רואה את מדינת ישראל דמוקרטית בעירבון מוגבל, מאחר הבית הזה לא מיוצג על ידי 50% בצורה הולמת בבית המחוקקים, בממשלת ישראל, וכמובן ברשויות המקומיות. מכאן אני שולחת פניה לראש הממשלה ולשרי ממשלת ישראל ולכל חברות וחברי הכנסת, לעשות את כל מה שניתן לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, כדי לדאוג לכך שנשים תהיינה גם בראש הרשימות, גם במקומות ריאליים.

כמו שאמרה חה"כ גמליאל, אין ספק שהתרומה הגדולה שנשים תבאנה במערכת הבחירות המוניציפליות, תשננה סדרי עדיפויות, תקצינה משאבים לנושאים שחשובים לכל התושבים, יבואו לידי ביטוי בצורה הרבה יותר משמעותית.

אני רוצה להתייחס בכמה מילים לבחירות שהיו בחיפה, ירושלים ובאור עקיבא. מפה הקריאה שלנו אל הרוב הדומם במדינת ישראל. לצערנו - במיוחד זה בא לידי ביטוי בירושלים - אנחנו טובים בלשבת בבית לקטר לבקר, וכשבא היום האחד והיחיד שיש לנו- אחת ל-5 שנים – גם זכות וגם חובה ללכת לבחור, נשארו תושבי ירושלים בבית ולא הבינו ולא בחרו בנציגים שרצו שייצגו אותם. אין לי שום מילה של ביקורת, התרשמתי מאורי פוליאנסקי באופן יוצא מן הכלל, ואין לי ספק שהוא ייצג את כלל הציבור, ויעשה הכל לסטטוס קוו, סבלנו לסובלנות. אבל אנחנו חייבות להבין, וכאן התפקיד העיקרי של כולנו, לפעול, לעבוד, לחרוש ולהשפיע על הציבור ללכת לבחור ביום הבחירות.

בבחירות הקודמות, כשנשים נרתמו בהרצליה, ועשו עבודת שטח אדירה בחוגי בית, בהסברה, 67% בחרו בגברת יעל גרמן לראשות העיר הרצליה. אין כמו עבודת שטח, ואין קיצורי דרך. זו עבודה סיזיפית, נמצאות פה נשים מיישובים קטנים וגדולים, והעבודה אולי קצת אחרת, אבל אין קיצורי דרך.

ניר ברקת השקיע הון עתק בפרסום, מיליונים, אבל זה לא השפיע על תושבי ירושלים ללכת לבחור. לא תמיד הכספים הגדולים, הפרסום, הם אלו שיעשו את העבודה. לכן אני היום פונה לכל אחת מכן, מכל יישוב ועיר - בעמותת כ"ן אנחנו מקיימות ישיבה השבוע - אני מקווה לשיתוף פעולה מארגוני הנשים לקראת הבחירות לרשויות המקומיות. הרשות למעמד האישה במשרד ראש הממשלה ומרכז השלטון המקומי, אנחנו מקיימות ישיבה לצאת לדרך בצורה משותפת, כשהמאמצים יהיו משותפים לכל אחד מהארגונים.

אני רוצה לסיים, כמו שחה"כ פולישוק-בלוך אמרה, בואו נפרגן ונתמוך אחת בשניה בואו נעזור באשר האישה מתמודדת, מבלי ביקורת ובדיקה בציציות האם היא לבושה כך או מה המסר. כשאישה מחליטה להתמודד, בעינינו היא כבר ראויה, כי אישה לעומת גבר עושה את כל המחשבות תחילה. יש בית, ויש משפחה, ויש עבודה ויש עוד אלף ואחת מטלות לפני שהיא מחליטה להתמודד. כך שבעינינו הגישה היא מראש שהאישה ראויה.

לכל מי שמתמודדת כאן היום, הרבה איחולי בהצלחה. לכל האחרות, שנמצאות איתן לעזור להן, אנחנו כאן ונעשה ככל שביכולתנו לעזור, גם בפרסום, גם בייעוץ. אני מקווה שבמאמץ משותף של הרשות והארגונים נהווה כוח אלקטורלי, שהפעם, ב-29 באוקטובר, יהיו לנו יותר נשים בראשות ערים, במועצות האזוריות והמקומיות ובמועצות העירוניות.

אני מודה לכן, הרבה הצלחה, ואני מקווה חה"כ גמליאל, שהשיתוף הזה מהיום והלאה יהיה שיתוף רצוף, בכל הנוגע בהעברת מסרים לראש הממשלה, לשרים ולחברי הכנסת.

תודה רבה לגברת מיכל יודין. מתוך עבודת המחקר שקיבלתן, אני רוצה להתעכב לגבי הבחירות האחרונות שהיו בירושלים, חיפה ואור עקיבא, על מנת להציג את הנתונים. בירושלים התמודדו 54 נשים מתוך 291 מתמודדים, כלומר 19% נשים. מתוכן 31 בעשיריות הראשונות של הרשימות השונות. במידה ולא יהיו שינויים, בירושלים תכהנה 5 חברות מועצה מתוך 31 חברים. מדובר על כ-16%. בסוף זה רק 4? אז לצערנו זה פחות.

בחיפה התמודדו 94 נשים מתוך 360 מתמודדים, כלומר כ-26%. מתוכן 46 בעשיריות הראשונות של הרשימות השונות. במידה ולא יהיו שינויים שם- תכהנה 6 חברות מועצה מתוך 31 חברי מועצה, כלומר כ-19%.

באור עקיבא התמודדו 27 נשים מתוך 127 מתמודדים, כלומר כ-21%, מתוכן 18 בעשיריות הראשונות של הרשימות השונות, אבל לצערנו באור עקיבא לא תכהנה נשים במועצה. מה שאומר, שאם לא נתעורר, ואם לא נעבוד קשה המצב ימשיך להיות לא טוב, למרות שזה כביכול מציג תמונה הרבה יותר טובה מהעבר, עדיין המצב הוא באמת לא טוב.

אני קוראת לכל החברות לשנס מותניים בעניין הזה. מה שאנחנו יכולים לנסות לתת כאן זה את הכלים שצריכים היום בכל רשות מקומית ובכל עירייה, בעזרת החוק שעבר לגבי יועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות, על מנת לעודד נשים דרך היועצות. אנחנו מודעות למצב בו אין תגמול כספי ליועצות, ולעיתים קרובות מתמודדים עם בעיה שאין תקציב ליועצות על מנת שיהיה תוכן לתפקיד שלהן. זה כבר יהיה נושא בפני עצמו שנדון בו כאן, בישיבה של הוועדה. הגברת בת שבע שטראוכלר עוזרת במלוא הכוח, והרבה תודה. תתכנס ישיבה פה באודיטוריום, ביום שני ב-16 ביוני בשעה 11:00. אני אשמח לראות כאן את כולן, ואם תהיינה הצעות פרודוקטיביות בנושא הזה, אנחנו נשמח לשמוע.

אני רוצה לברך את חברת הכנסת מרינה סולודקין שהצטרפה אלינו, וחברת הכנסת אתי לבני. חברת הכנסת אתי לבני צריכה ללכת, אשמח שהיא תברך מילים, ואחר כך נתחיל עם הגברת נעמי בן-צור, יועצת תקשורת.

בוקר טוב לכולן, תודה שבאתן. אני רואה בכל זאת מספרים גדולים לנשות שינוי. זה לא מקרה כי בשינוי אנחנו מנסים לשים את הדגש, לא תמיד בהצלחה כמו שרצינו, על ייצוג נשים. גם בכנסת הייצוג שלנו הוא משמעותי. תמיד שאלו אותי מה הייצוג של נשות שינוי בכנסת. אמרתי שאם היו נכנסות 17, אז מקומות 16 ו-17 גם הן נשים, אז היינו מגיעות ל-30%.

אנחנו מאוד שמות את הדגש, במסגרת פורום הנשים של שינוי, על ריצה לבחירות המוניציפליות. בערב החג, ביום חמישי, עשו לי יום הולדת, והזמינו חברות שלי. מתוך ה-20 בנות שבאו היו 15 מתמודדות. זה אומר, שעם קצת לחץ והתלהבות, והפיכת הנושא לדבר שהוא ראוי, אפשר לשכנע נשים להתמודד, ואחר כך לעזור להן להיבחר.

אני מבינה שאת שלב ההתמודדות כבר עברתן, עכשיו צריך לעזור לכן להיבחר. אנחנו נמצאות בכנסת על מנת לעזור לכן להיבחר בכל צורה. גם במפלגות אנחנו נעזור לכן להיבחר, לפחות בשינוי, נפעיל לחץ על ראשי המפלגה על אנשים שיקבעו כדי שנשים תהיינה ברשימות. פניתי לכל ראשי הסניפים שלנו.

אני מספרת על שינוי כדוגמה, אני לא יודעת מי נמצאת כאן מארגונים אחרים. צריך להפעיל כוח ולחץ ואנרגיה והתלהבות, והדברים האלה יקרו. אני שמחה לראות פה את שתי בנותיו של הרב עובדיה יוסף, שהכירו לי אותן הבוקר, שאמנם עכשיו לא מתמודדות, אבל תתמודדנה בפעם הבאה, כי אולי הדברים ישתנו. אני לא רואה נציגות מהמגזר הערבי, שגם שם די בעייתי להתמודד. יש כאן? אז ברכותינו, ואנחנו נעזור לכן. אני נמצאת גם בקשר עם נציגות ערביות בכפרים ערביים, בקלנסווה בפרדיס, אנחנו ניתן להם עזרה.

נורא חשוב שנשים תתמודדנה, תצלחנה, ותהיינה במועצות ערים. תודה ובהצלחה.

תודה רבה לחה"כ לבני. אני רוצה להזמין את הגברת נעמי בן-צור. אני רוצה רק לציין שב-22 בחודש שדולת נשים מקימת מפגש עם היועצת המשפטית של משרד הפנים לנושא של התמודדות בבחירות. אני מזמינה את כולן לבוא לכנס.

שלום לכולכן. אני יועצת לתקשורת, השתלמתי בנושא תקשורת בארצות הברית, בתקשורת בין-אישית ב-American University בוושינגטון, ובתקשורת המונים באוניברסיטת UCLA בקליפורניה. עשיתי השתלמות מעשית בחברת לתקשורת פוליטית ועסקית שנקראת קומיוני-ספון.

חברתי שני ספרים בנושא תקשורת, אחד נקרא עניין של תדמית, הוא עוסק במסרים הבלתי מילוליים, השני נקרא להופיע טוב לפני קהל וכלי תקשורת, ויש שם פרק מיוחד על תקשורת פוליטית. אני מנהלת "מדיה". המכון להכשרה תקשורתית, שהוא נותן ייעוץ והדרכה לפוליטיקאים, אנשים עסקים, אישי ציבור, בכל הנושא של איך להופיע באופן אפקטיבי בפני קהל וכלי תקשורת.

כמה מילים על מה זה מסר אפקטיבי, כי זה הבסיס. מסר אפקטיבי אומר שהמסר שיוצא ממני מגיע ליעד שלו, והיעד שלו הוא תמיד אדם אחד כפול כמה שיש. אתן כאן קבוצה, קולקטיב, אני מעבירה מסר לקולקטיב, אבל הקליטה של המסר היא תמיד ברמה אינדיבידואלית, כל אחת מהמקום שלה. המטרה שלי היא להעיר מסר שיגיע ברמה האינדיבידואלית לכל אחת מכן, בצורה הכי קרובה למה שתכננתי להגיד ולמה שאני אומרת בפועל, כשאני יודעת - וזו הבעיה – שהיות וזה לא טקסט כתוב, אלא מסר שעובר בעל פה, תמיד יהיה בדרך איזשהו איבוד, שיבוש, עיוות. המסר שעובר בעל פה לא יכול לעבור אף פעם באופן מלא בטוהרתו. המטרה שלנו היא באמצעות מיומנויות להגיע למכסימום במעבר הזה, שאנשים בצד השני יקלטו את המכסימום ממה שאני מעבירה, ובצורה שהייתי רוצה שהדברים ייקלטו.

כאשר מדברים על אדם שעומד בפנינו ומעביר מסר, אנחנו מדברים על שני ערוצי תקשורת. אחד, זה ערוץ המילולי, והשני זה ערוץ בלתי מילולי. לפני כמה שבועות הופיע בידיעות אחרונות מאמר על איכויות הפוליטיקאי החדש, ושם ציטטו ד"ר לתקשורת, יהודית גלילי, והיא דברה על שתי איכויות של הפוליטיקאי החדש. אחד, זה אריזת המסרים בצורה אטרקטיבית, והשני מה שנקרא "עובר מסך". אם אנחנו חושבים על שתי ההגדרות האלה, זה למעשה שני הערוצים. הערוץ של אריזת המסרים בצורה אטרקטיבית זה המסר המילולי, שאני צריכה להכין אותו, לתכנן אותו ולהעביר אותו. עובר מסך – זה המכלול שדל המסרים הלא מילוליים.

אם אין התאמה בין המסר המילולי ובין המסרים הנלווים שאני מעבירה בו זמנית, המסר המילולי יוצא ניזוק. הוא יכול ברמה נמוכה של אי-התאמה קצת להשתבש, קצת להתעוות, אבל הסך הכל יעבור, ברמה יותר גבוהה של אי-התאמה יכול להיות מצב של עד כדי היפוך המסר. לא יעזור שנגיד אחר כך: אמרתי את הדברים, אולי אפילו הם מוקלטים. מה שהעברתי יכול היה להיקלט ממש הפוך, ב-180 מעלות.

בואו נתרכז בקשר הזה בין התקשורת המילולית והתקשורת הבלתי מילולית. יש כאן שקף עם פאי ויש בו פרופורציות, ואנחנו רואים שבתקשורת הבלתי מילולית, מבחינת הכמות, אנחנו מדברים על יותר משני שליש ביחס לתקשורת המילולית. אנחנו רואים כאן מה כוללת התקשורת הלא-מילולית, ממה היא מורכבת, גם אלמנטים ויזואליים כמו מבנה גוף, לבוש צבע, שפת גוף, וגם אלמנט כמו איכות קול ודיבור, כי אנחנו מפרידים כאן בין מה אומרים ובין איך מדברים, כלומר כל הצד האודיאלי.הקול צלול או עמום, יש היגוי מסוים כזה או אחר, אינטונציה כן מגוונת, לא מגוונת, גיווני ווליום וכולי.

כשאנחנו מדברים על פוליטיקאים ופוליטיקאיות, אנחנו מדברים הרבה על מצבי מבחן רושם ראשון. כלומר אני, הפוליטיקאית, הולכת לכל מיני קבוצות, אף פעם לא ראיתי אותם הם לא ראו אותי, אני צריכה את הקונטקט הראשון. מבחן הרושם הראשון נקרא בית דין שדה, מפני שכולנו חוטאים בהכללות מאוד מהירות, ופסק דין מאוד מהר. במבחן רושם ראשון מסתבר שהכמות הגבוהה והמשקל הגדול שיש למסרים הלא-מילוליים הוא גבוה במיוחד.

היה אנתרופולוג שקראו לו מחרביאן בארצות הברית, הוא היה ארמני אמריקני, והוא נתן אפילו את המינון. הוא דיבר על מה נכלל בתוך ההתרשמות שלנו במבחן רושם ראשון: 38% קול, 58% מראה, ו-7% מסרים מילוליים. אם תחשבו על ראיון לקבלת עבודה, בליינד דייט, כמה המסרים הלא-מילוליים כבר קובעים את העמדה שלנו ואת הגישה הראשונית.

בואו ניקח עכשיו את המצב הבסיסי ביותר של תקשורת, של אני ואחר. כשאנחנו מדברים על מעגל התקשורת בין אני ובין אחר, אנחנו מדברים על מעגל שיכול להיות מעגל חיובי ויכול להיות מעגל שלילי. אני מעבירה את המסר הראשון לאחר, האחר5 מקבל את המסר שלי, והמסר עובר de-coding, נקודת פענוח שלו. על סמך הפענוח, ולא רק על סמך המסר שלי, הוא יעביר לי את ההיזון החוזר. ההיזון החוזר שאני מקבלת עובר דרך ה-de-coding שלי. על סמך הפענוח שלי, אני מעבירה לו את המסר הנוסף, ואני אקבל אחר כך גם את ההיזון החוזר.

נקודות הפענוח האלה, הן אלה שקובעות שתי תוצאות אפשריות. אחת, זה אם יש התאמה בין הערוץ המילולי והערוץ הלא-מילולי - ואלה שני הדברים שעוברים בנקודות הפענוח - מעגל התקשורת יהיה חיובי. השני, אם אין התאמה, אם כל אחד מושך לכיוון אחר, יהיה מה שנקרא מעגל תקשורת שלילי או מה שאנחנו קוראים "קצר בתקשורת". אז יכולים לבוא משפטים כמו: למה לא הבינו אותי הרי אמרתי את המסרים האלה, למה נוצר פיצוץ כזה, בכלל לא רציתי. במקרים כאלה, אם יש לנו טייפ והוא מקליט את המילים, יכול להיות שנראה שהמלים והמשפטים היו בסדר גמור. אז מה קרה כאן? אי ההתאמה, או אי-הלקיחה בחשבון של למשל ווליום. במה עובר ווליום? בקול, אבל בעוד כיוונים. הוא עובר בשפת גוף כזאת או אחרת, הוא עובר בתנועות ידים, הוא עובר בהבעות פנים, הוא עובר בקשר עין – אולי רציף מידיי – וזה כבר משנה לגמרי את הגישה שלנו אל הערוץ המילולי.

כלומר, התנאי להעברת מסר אפקטיבי זה קודם כל התאמה מלאה בין שני הערוצים של המסרים, המילולי והבלתי מילולי, כשמדברים על הכשרה להופעה לפני קהל וכלי תקשורת, זה למעשה הבסיס.

בואו נראה עכשיו מה עומד על סדר היום של פוליטיקאית, מתמודדת, ונבדוק את זה מהקל אל הכבד. בשדה הפוליטי יש למתמודדת משימות משני סוגים. אחד, הופעה לפני קהל, ויש לנו מהקל אל הכבד: קהל מצומצם – אולי זה יותר קל, קהל גדול – אולי זה יותר קשה, ואחר כך יש לנו את כלי התקשורת. גם זה הולך מהקל אל הכבד. העיתונות – זה יכול להיות ראיון עיתונאי, מסיבת עיתונאים, ראיון רדיו, והכי קשה והכי מסובך זו ההופעה בטלוויזיה.

מה שקובע את רמות הקושי האלה, כלומר מה יותר קל, ומה פחות קל – שני פרמטרים. אחד, מידת הוודאות, כלומר אני יודעת מה הולך להיות. כשאני מופיעה לפני קהל - עוד מעט נראה מה צריכים לעשות כדי להגיע לרמת ודאות מכסימלית – אני יודעת מה הולך להיות. גם משך הזמן שלי, אני יודעת שיש לי 20 דקות, חצי שעה. גם אם זה לא הולך כל כך טוב, יש לי אפשרות לשפר את הדברים. יש לי את הקהל מול העיניים, אני יכולה לקלוט אותו, אני יכולה לעשות שיפורים תוך כדי, אם אני קולטת גלים לא חיוביים מצד הקהל.

אנחנו עוברים לקיצוניות השניה, כי באמצע זה נופל בין שני הכיוונים. אנחנו מדברים בטלוויזיה על מידת ודאות נמוכה, אני לא בדיוק יודעת מה הולך להיות, מידת שליטה נמוכה, כי בעצם המראיין שלי הוא זה שקובע. אנחנו נראה איך באמצעות מיומנויות והכנה אנחנו יכולים גם להעלות את רמת הוודאות, וגם להעלות את מידת השליטה.

נלך עכשיו לשני הכיוונים האלה, של הופעה מול קהל ואחר כך נעבור לקשה ביותר, שזה הופעה בטלוויזיה. קודם כל, כדי להעלות את רמת הוודאות ואת רמת השליטה, מתבקשת מאתנו עבודה, אין כאן קיצורי דרך. יש כאן כמה שלבים של השקעת העבודה שנחנו צריכים לעשות. השלב הראשון הוא שלב התחקיר. ראיתי פוליטיקאים, שלוויתי אותם לא פעם, שעושים טעות גדולה, וזו טעות מאוד שכיחה. אם ניקל למשל חוגי בית, זה לרוץ בערב אחד ל-5 חוגי בית. הכנתי מסר אחד, אני רצה ממקום למקום. אין לי מושג מי נמצא בכל חוג בית, מה מעניין אותם, למה הם באו, מה הציפיות שלהם ממני, אם זו קבוצה מזדמנת או מסגרת קבועה, מה הנושאים שעל סדר היום שלהם, האם זה תברואה, חינוך, כבישים, ואני מדברת.

מה שקורה בדרך כלל, זה שלא הרווחתי שום דבר מערב כזה שהשקעתי בו בסופו של דבר המון מאמץ, גם ארגוני וגם תוך-כדי. לכן יש העניין של מודיעין. כלומר, אני אוספת מידע על קהל היעד שלי מכל מיני פרמטרים: כמה משתתפים יהיו, קבוצת גיל שלהם, אם זה רוב נשים או רוב גברים או באמצע, מצב סוציו-אקונומי, רמת השכלה, מידת שליטה לשונית – השפה בה אני מעבירה את הפרזנטציה – זה חשוב מאוד בתנאים שלנו בארץ. יש דבר נוסף, וזה התנאים הפיזיים, כלומה מה המגרש שבו אני הולכת להופיע. למשל, העניין של מספר משתתפים מל גודל המבנה. ברגע שאנשים נמצאים בתנאי צפיפות מידת הקשב שלהם יורדת. אנשים לא מרגישם בטריטוריות מצומצמות. יכול להיות שחלק מהם יגיבו בעוינות יותר מהירה מאשר במצבים אחרים, וזה יכל ליצור מצב מאוד לא נוח. אנשים יהיו גם קצרי רוח, ירצו כבר רק לגמור ולצאת מהסיטואציה.

תאורה עמומה, למשל. כולנו יודעים שבתנאי תאורה עמומים כולנו חצי רדומים, והרבה פחות אפקטיביים לקליטת המסרים. פודיום, מיקרופון - כל אביזרי ההופעה, כולם באחריותי. אני לא יכולה להגיד הטכנאי לא הכין חוט מאריך, לכן המיקרופון לא עובד. כל הנקודות של כישלונות טכניים ובעיות, תמיד ירדו מהרקורד שלי.

השלב הבא, אחרי שהכנתי את כל התחקיר, הוא שלב של הכנת המסרים המילוליים. כאן יש שיטה, והדגמתי לכם במודל, אחד מיני כמה מודלים שקיימים, הוא נקרא המסר האינפורמטיבי. זה מודל מאוד יעיל לבניית מסרים ולארגון שלהם. מול הקהל – וזה מאוד חשוב – אחרי שאני יודעת כבר את הפרופיל של הקהל, אני בונה את הפרזנטציה, בוחרת את הנושא, את החלוקה לפרקים. העניין של הפתיחה והסוף, אלה השלבים שבהם אני צריכה להתחבר אל קהל היעד. אם אנחנו מדברים על פוליטיקה, אנחנו מדברים על התחברות שיש לה אלמנט רגשי. אם אני לא אדע מי הקהל הזה, מה הצרכים שלו, מה הפרופיל שלו, יהיה לי מאוד קשה לבחור את האלמנטים בהם אני מתחברת אליהם בכיוון יותר רגשי, כשהמטרה היא ליצור זרימה נעימה ונוחה של תקשורת מהתחלה, וגם להעלות את רמת הקשב שלהם.

אמצעים בוני קשב, יש לנו בעיה עם הקשב של האנשים בצד השני. חשוב לזכור שאין דבר כזה קשב רציף. לכולנו, גם אם נהיה מאוד מעונינים במסר, יש תמיד עליות וירידות ודעיכות, והאחריות היא שלנו, בתור מעבירי המסר, כל פעם לבנות מחדש את הקשב של האנשים באמצעות אמצעים בוני קשב.

אחרי שגמרנו את כל הדבר הזה, מגיע השלב של הגיבוי בכתב. הגיבוי בכתב זה עוגן ההצלה שלי. יש שיטה להכין את הגיבוי בכתב, באמצעות כרטיסיות שמה שמופיע בהן זה מינימלי, כשהמטרה של הכרטיסיות זה להיות fast food for the eye, מזון מהיר לעין. אין לי זמן לקרוא טקסטים, אני צריכה לקבל את הגירוי ומיד להמשיך הלאה.

העניין של ניהול הזמן גם חשוב. ברגע שיש לאנשים ציפיות מבחינת הזמן, נאמר הפוליטיקאית תופיע בפנינו חצי שעה, ועוברות 30 דקות, 40 דקות, והיא לא יורדת, אין ספק שהקשב ברמת ה-30 דקות האלה הוא שונה לגמרי, וגם הפוך. אם מצפים ל-30 דקות, ופתאום אחרי 15 דקות אני כבר התקפלתי והלכתי, לא היה תיאום ציפיות מספיק.

כשלמדתי את הנושא בארצות הברית היה משפט שחזר, וכל הזמן הכניסו לנו אותו לראש: You need 5 days to make 5 minutes speech. אין קיצורי דרך, המילה היא: השקעה, השקעה והשקעה.

בזמן ההופעה מילת המפתח היא מיומנויות. אף אחד לא נולד עם מיומנויות, לא להופיע בפני ולא להופיע באולפן טלוויזיה. המיומנויות האלה הן נרכשות, צריכים לתרגל אותן, אבל הבשורה הטובה כאן היא שבסך התרגול מופיע טייס אוטומטי, ומסדר לנו את המיומנויות האלה, שכולן מחוברות אחת לשניה, ואנחנו כבר לא צריכים יותר לחשוב ולהתעסק בזה.

כשאנחנו מפעילים את כל המיומנויות האלה, שכולן למעשה גשרים אל הקהל, ליצור את ההתייחסות ברמה האינדיבידואלית, כי דברנו על זה שהמסר לא עובר לקולקטיב אלא לאנשים אינדיבידואלים, אנחנו מדברים על גשרים שאנחנו בונים אל הקהל. מתברר שבאמצעות המיומנויות האלה, אנחנו יכולים להשיג 30% נוספים בקליטת המסרים. 30% זה המון, ואם אנחנו מרוויחים עוד 30%, קבלנו מתנה גדולה מאוד.

יש דוגמאות של עשי, אל תעשי. גם מאחורי פודיום, גם בהופעה בחשיפה מלאה, ואפשר לראות מרכז לשון הגוף, תנועות ידיים, שתמיד שאלה השאלות היא מה עושים עם הידיים, ובאמת יש דברים מובנים שעושים עם הידיים, בהתאמה אל המסר המילולי כדי להכפיל את המסר. לתת אותו מסר גם לעין וגם לאוזן בתזמון מלא.

נעבור עכשיו למדרגה הגבוהה ביותר, הקשה ביותר, וזה ההופעה בטלוויזיה. כאן יש לנו עבודה, שמבחינת ההשקעה היא דומה, אבל יש לה כיוונים קצת אחרים, מפני שאנחנו לא לבד פה. נתחיל בעניין של איסוף מידע. קודם כל, כאשר מתקשרים אליי ומזמינים אותי, ש כמה שאלות יסוד שאני צריכה לשאול. אחד, מה הנושא. יש נושא שאני אומרת, כרגע הזמן הכי מתאים לדבר עליו, יש נושא שאני אומרת שבעוד שבוע אני יודעת שיהיו התפתחויות שמאוד יעזרו לי, ואין לי שם עניין כרגע להיות כרגע במצב פחות טוב, רק לבוא ולהתראיין על הנושא הזה.

שאלה נוספת היא מה מצפים ממני. נאמר, מצפים ממני, בנושא מסוים, לתקוף את ראש העיר. האם זה באינטרס שלי? יכול להיות שזו חגיגה, יכול להיות שאני לא רוצה להתקרב לזה. כאן מופיע האלמנט הנוסף: מה התוכנית ומי קהל היעד. יש תוכניות שאני אומרת שאין לי עניין, קהל היעד של התוכנית הזאת הוא לא על האג'נדה שלי, ואין לי עניין – אולי לתרגול, אבל לא יותר מזה. אם התוכנית עברה מבחינתי, את 3 המשוכות האלה, כאן מגיע השלב של ההכנה.

הדבר הראשון זה לקלוט את המאפיינים של התוכנית, זה כמו הפרופיל של הקהל, כדי שאני אוכל להשתלב בה בצורה הכי טובה. הנושאים שהתוכנית מטפלת בהם, קהלי היעד שיש לתוכנית הזאת, האופי של התוכנית – האם המטרה של התוכנית היא להעביר מידע, עימות, תחקיר, משהו קליל כמו טוק- שואו, בידור. אם אני לא אדע את זה מראש לא אוכל להתאים את עצמי ולהשתלב נכון בתוך התוכנית.

ניקח למשל אינפורמציה של האם השידור הוא חי או מוקלט. אינפורמציה מאוד חשובה ומשמעותית. שידור חי – מה היתרון שלו? שכל מה שאני אומרת נכנס. החיסון לו – שכל מה שאני אומרת נכנס. שידור מוקלט, החיסרון שלו הוא שאין לי מושג איך תיראה העוגה בסוף, איך היא תצא מהתנור. דבר אחד שכדאי לזכור בקשר לשידור מוקלט, והרבה מרואיינים לא יודעים את זה, זכותי, כמו זכותו של המראיין, לעשות קאט ולהתחיל והתחלה, אם התחלתי בניסוח, והוא יצא מסורבל, לא טוב, לא נכון. זו זכותו של מראיין, כי תמיד בשידור מוקלט נותנים הרבה יותר זמן, ובסופו של דבר חותכים את החלקים שיורדים.

דבר נוסף חשוב מאוד זה המראיין. דרך הצפייה בתוכנית, אני גם קולטת את המראיין. אני קולטת את המקצועיות שלו, באיזו מידה הוא מעודכן. למשל, אחד המראיינים המעודכנים ביותר ברדיו זה אריה גולן בבוקר. אני חושבת שרבים מאתנו שומעים אותו. הוא יודע בדיוק מה קורה, משום שב-4:00 בבוקר הוא מתחיל להאזין ולאסוף דרך האינטרנט וכל ערוצי התקשורת, לקלוט מה קורה. אין דבר שנעלם ממנו בשעה שהוא נכנס לשידור. מול מראיין כזה, אם אני לא אהיה מעודכנת, אני בצרה גדולה מאוד. אחת המכות שקורות זה שהמראיין מדבר על משהו שלי אין מושג שזה קרה. לכן, ההתעדכנות היא דבר מאוד חשוב. אני לומדת גם על ההתייחסות שלו למרואיינים, אני לומדת על הלבוש שלו – זה נותן את האינדיקציה לגבי מידת הפורמליות של התוכנית, שפת הגוף שלו, קול ואיכות דיבור שלו. תמיד אני אמדד מולו. אם הוא מדבר לאט ואני מהר, תמיד הוא יהיה הקנה מידה.

דבר נוסף הוא עניין מבנה הסט. זה נותן לי את האינדיקציה לגבי צבעים, איך אני צריכה להתלבש - ההופעה החיצונית שלי היא דבר חשוב מאוד בטלוויזיה. דבר נוסף שאני יכולה לראות, זה עבודת המצלמות. הקצב שלהן, התקריבים, הנטייה לעשות את זה, מספר מצלמות שעובדות.

לגבי ההכנות. אני רוצה לדבר על הורדת מידת אי הוודאות שיש לי בדרך של רשימת שאלות צפויות. אני אתן לכן דוגמה. לפני כמה זמן עשינו סמינר לראשי ערים. בנינו ראיון מול שאלה של בניה לגובה מול בניה צמודת קרקע. היו כ-20 ערים, בקשנו מכל אחד לערוך רשימה ל השאלות שסביר שישאלו אותן. מצאנו מתאם מאוד גבוה בין השאלות שהם סברו שישאלו אותם. בזמן הפסקת הצהרים הגיע המראיין – זה היה יעקב אילון – אמרנו לו: זה הנושא, תכתוב את רשימת השאלות שאתה מניח שאתה הולך לשאול אותם. הוא רשם את רשימת השאלות, וכאן לא הייתה הפתעה, מפני שהקורלציה בין מה שאני סבורה שישאלו אותי בנושא מסוים מול ההקשר האקטואלי ובין מה ששואלים אותי בפועל, מגיע – לא תאמינו – לרמה של 80% - 85%. כאן, מבחינת רמת הודאות, כבא העליתי בצורה מאוד משמעותית את רמת הוודאות, כי אני מכינה את התשובות האופטימליות.

סל התחמושת שבעזרתו אני יכולה להסיט ראיון מסדר היום של המראיין אל סדר היום שלי. עוד לא ראיתי מראיין שהפסיק מרואיין שאמר לו: אני רוצה לתת לך דוגמה. למה? מפני שזה רייטינג, מפני שדומה זה סיפור קטן, זה תמיד מזקיף את האוזניים, אנשים נכנסים יותר לקשב, ומה אכפת למראיין אם הוא מקבל ממני אמצעים בוני קשב.

עניין של הסאונד-בייט, אני חושבת שהוא כבר מוכר לכולנו, החשיבות שלו, המסר המרכזי האחד, משפט המחץ, שאני מחויבת לעצמי להעביר אותו תוך כדי הראיון. לא משנה מה השאלות פעם, פעמיים ואולי גם שלוש.

על בחירת הלבוש כבר דברנו, זה דבר מאוד אינדיבידואלי ומאוד חשוב. חשוב גם – עד כמה שאפשר – שיהיו תנאים לערוך סימולציות של מראיין מרואיין. כשאני נותנת הדרכות, הרבה פעמים אנחנו עושים את זה עם מראיין מקצועי, מול התרחישים שמתאימים לאדם שעובר את ההדרכה, ואנחנו עושים את זה בתנאים הכי קרובים לתנאי אמת.

הטלוויזיה זה המדיום הכי קשה לעבור אותו בשלום, כי אני צריכה לשים לב מעבר למסרים המילוליים שאני מעבירה, מה אני מעבירה ויזואלית – מלמעלה עד למטה. זה דורש ריכוז מאוד גבוה, לכן העניין של התעלמות מגירויים סביבתיים הוא תנאי. מי שיושב באולפן הטלוויזיה ומסתכל על המוניטור, איך הוא נראה כרגע, מסתכל על המצלמות, איזה אור אדום כרגע נדלק או כל הצוות שמסתובב, ספק אם הוא יעבור בשלום. כל העניין הוא להתרכז בתוך הסט, לא תהיה שום תשומת לב צדדית.

עוד דבר אחד זה גניבת זמן מצלמה באמצעות הבעות פנים או תנועות ידיים. בעימותים למשל, זה מכשיר מאוד טוב, כי ברגע שהמצלמה בטלוויזיה – שזה קודם כל מדיום ויזואלי – קולטת גירויים כאלה, היא תתביית עליי, מפני שאני עושה אותם, ותמונה אחת – כידוע – שווה 1,000 מילים.

לא לתקוף אישית את המראיין, אין טעם, הוא לא היריב שלי, הוא כלי להעברת המסרים שלי, ותמיד יש לו את זכות המילה האחרונה והוא יכול להכניס לי, ואין לי כבר אפשרות להחזיר לו כי זמננו תם.

הדבר הנוסף הוא לא להיות הילדה הטובה, שמשיבה לשאלות כמו שהן נשאלו, כמו בחינות בבית ספר. אני לא נבחנת אם עניתי לשאלה, אני נבחנת אם העברתי את המסרים שלי, וזה יכול להיות הבדל גדול.

דבר אחרון. מה שהרבה פעמים עומד בינינו ובין הופעות, בין אם ה בפני קהל או כלי תקשורת, זה עניין של אימת קהל. אנחנו מדברים על אנרגיה שיכולה להיות שלילית, שיכולה לשתק, ולפעמים אפילו ממש לעצר ולהכניס אותנו לקיפאון, ולהכניס אותנו לתוך בועה ונקרין מתח ועצבנות. זו יכולה להיות גם מנוף להעברת המסרים שלנו. בעזרתה – בעזרת האנרגיה – נקרין דינמיות, ביטחון עצמי, התחברות לקהל.

כשאדם מופיע לפנינו, אנחנו קולטים את האנרגיה שלו בשני כיוונים. כיוון אחד, זה אנרגיית הגוף, כיוון שני זה אנרגיית הקול. היות וזה בא מאותו מקום, צריכה להיות התאמה בין שני סוגי האנרגיה האלה, וזה נראה כמו כלים שלובים, כלומר המפלס בסופו של דבר מתאחד. מ מרים את האנרגיה? לא אנרגיית הקול. אם אנחנו רוצים להרים את האנרגיה זה ייעשה מיד מהתחלה, על ידי הפעלה של אנרגית הגוף. בעזרת הפעלה של אנרגיית הגוף – כמו גלגלי שיניים – אנחנו מפעילים את אנרגית הקול, הבעות הפנים שלנו נפתחות, הפנים שלנו נעשות יותר צבעוניות, וכושר הריכוז שלנו עולה, כמות הנתקים בקו המחשבה יורד בצורה משמעותית. זה עניין של קבלת אחריות. כלומר, הכל תלוי בי.

כמה כללי יסוד להופעה טובה. הדבר הראשון הוא תקשור עם הקהל, אני לא באה כדי להיות עם עצמי, אני באה כדי להיות אתכם. הדבר השני, לא להתייחס לקהל כאל מסה, אלא אוסף של אינדיבידואלים שאני צריכה להגיע אליהם. הדבר השלישי – שהוא כבר מובן מאליו – התאמה בין המסרים המילוליים והבלתי מילוליים, ובעזרת כל הכלים האלו אני אוכל לא להיות איזה שכפול, אלא להעביר את האני האמיתי שלי.

לא נותר לי אלא לאחל לכן בהצלחה בבחירות, ובכל המשימות הפוליטיות.

אני רוצה להודות לגברת נעמי בן צור על ההרצאה המאלפת. באופן אישי, חשבתי על זה שבכל ההופעות שלי בתקשורת לא חשבתי שצריך לעשות הכנה כזאת מקיפה ומקצועית, אז אני אקח את הדברים לתשומת הלב. אני רוצה שוב לציין שההרצאה כאן בהתנדבות, יישר כוח על כך.

הצטרף אלינו חה"כ רשף חן משינוי. הוא חבר בוועדה לקידום מעמד האישה, הוא עושה עבודה מעולה. כן ירבו חברי כנסת שפעילים כמו חה"כ חן בוועדה שלנו, והכל יהיה טוב.

אחת הבעיות הקשות בכל מה שקשור לייצוג הולם במוניציפלי נובע מהנתון העובדתי שלהיות נציג ציבור במוניציפלי הוא ללא שכר בתור חברי מועצות וחברי עיריות. זה מקשה על ההתמודדות, וגם על כך צריך לתת את הדעת.

אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מרינה סולודקין מהליכוד שתברך את כולנו. גם היא חברה בוועדה לקידום מעמד האישה. היא פעילה מאוד בקידומן של נשים.

צהרים טובים. אני חושבת שיש חשיבות רבה לכך שאנחנו יושבות כאן, אחרי בחירות ב-3 הערים. אנחנו צריכים להסיק מסקנות ולהפיק לקחים. יש תבוסות אם נשים לא נכנסות לרשימות המוניציפליות החדשות. זו תבוסה לא מפלגתית, אלא לכולנו, לנשים ואזרחים של מדינת ישראל.

כיו"ר לשעבר, ב-1998, בוועדה למעמד האישה, אני אומרת לכן שכוועדה אנחנו צריכים לחשוב על מה שקרה גם בירושלים, גם באור עקיבא. אני מאוד ממליצה לחה"כ גמליאל, שהיא יו"ר מאוד פעילה, לחשוב על סדרת פגישות עם נשים של מפלגות, כדי להמריץ כניסת נשים לרשימות.

אני לא יודעת אם זה נכון עכשיו או לא נכון, אבל אני מציעה שאנחנו נצא בקריאה חשובה, שברשימות מפלגתיות אם אין נשים בחמישייה הפותחת, אז לא להצביע בכלל לרשימות האלה. דבר שני, אם ברשימות העצמאיות אין אישה בשלישייה הפותחת, גם לא להצביע. אנחנו צריכים לכתוב את זה, חה"כ גמליאל, במכתבים שלנו של הוועדה של מעמד האישה, שאנחנו יוצאים בראיה הזאת לראשי המפלגות, וגם אם אפשר להגיד את זה בכל הזדמנות, בכל הכנסים.

אני מאחלת לכולנו הצלחה, ואני בטוחה שאם אנחנו נעשה את זה, אז הצלחה תהיה. תודה רבה.

תודה רבה לחה"כ סולודקין, אנחנו נאמץ את ההמלצה ונוציא את המכתבים בהתאם. אני רוצה להזמין את חה"כ רשף חן.

בוקר טוב. אני קודם כל מתנצל. בגלל שיטת העבודה בכנסת, אני צריך לדלג בין הוועדות כדי להצביע, וקורה שאני נכנס ויוצא. אני מאוד שמח לראות אתכן כאן, אני מאוד שמח לראות את נציגות מפלגת שינוי כאן, שאני מזהה רבות מהן.

מאז שנכנסתי לפעילות פוליטית, לפני 10 שנים בערך, הנושא של נציגות נשים הוא נושא שהטריד אותי והיה חשוב לי. אני בא ממקום בו נציגות הנשים תמיד הייתה טובה מאוד, שזה חיפה. בסניף שינוי בחיפה – פרופ' יהודית נאות הובילה את הסניף - יש לנו מסורת ארוכה של יושבות ראש סניף, נציגות במועצת העיר. ברשימה הנוכחית שלנו, 2 מ-4 הראשונים הן נשים ויו"ר הסניף היא אישה. זה לא אומר שהמצב משביע רצון באופן מוחלט, לא בכלל ולא בשינוי, שהיא מפלגה יחסית מתקדמת בעניין הזה.

אני חושב שישנה בעיה קשה של ייצוג נשים, בעיקר בשלב של עידוד נשים להיכנס לפוליטיקה בכלל. אני חושב - שוב, אני שופט את הדברים על פי המפלגה שלנו – אין מספיק נשים בנכנסות לפוליטיקה, והתוצאה הבלתי נמנעת של זה, שככל שמתקדמים הלאה גם אין ייצוג הולם של נשים. זו בעיה שנובעת מכך שאנחנו חיים בחברה שוביניסטית שמשדרת מסר, שאומר שפוליטיקה זה מקצוע כוחני ומתאים לגברים ולא לנשים. זה משהו שאנחנו חייבים לשנות.

השינוי הזה צריך להיעשות ברמת השכנוע, הוא צריך להיעשות גם ברמת התיקון. זו הסיבה שאני שייך למיעוט מסוים במפלגה שלי, שחושב שצריך לעשות אפליה מתקנת. צריך לעשות אותה בזהירות, היא צריכה להיות מגובה גם בזה שיהיו מספיק מועמדת נשים. המצב שבו יש מיעוט קטן מאוד של מועמדות על מקומות משוריינים הוא מצב לא קין, צריך לעשות את שני הדברים במקביל. נדמה לי שדרך הכפייה היא לא דרך כל כך טובה, דרך העידוד לעומת זאת היא דרך טובה מאוד. אני חושב שהכסף מדבר.

אני חושב שצריך לקדם חקיקה שאומרת למפלגות אתן חופשיות לעשות מה שאתן רוצות, אבל אם תנהגו כפי שאנחנו חושבים שאתן צריכות לנהוג ותעשו העדפה מתקנת, אז יהיה כדאי לכן בכיס. אז באמת על אחד יקבל את ההחלטה שלו, אבל נדמה לי שכסף מדבר. אני יודע שההצעה הזאת מתגלגלת, אני לא יודע באיזה שלבים היא. אני בוודאי מתכוון לתמוך בה, אני חושב שזו הצעה נכונה. יותר מכל, פשוט צריך להתמודד, ולכם הנוכחות שלכן כאן והעובדה שאתן מתמודדות, זה דבר נפלא. תודה לכן.

תודה רבה לחה"כ חן. לגבי הצעת החוק הזאת שדברת, זו יוזמה של כ"ן – כוח נשי, ואנחנו מקדמים את זה בברכה. אני רוצה להזמין את הגברת אתי אשד, יועצת תקשורת, פוליטיקה ומשפט. שוב יש לציין שמדובר כאן בהתנדבות, ובסיוע של הגברת מיכל יודין, אני מודה לכן על כך.

בוקר טוב לכולן, אתחיל בהצגה קצרה שלי ושל שותפתי, דורית שמואלי. כמי שהייתה דוברת משרד המשפטים הרבה מאוד שנים, גם דוברת הרשות למעמד האישה, בחרתי להביא את התיק של מעמד האישה שכתוב עליו: נשים מנהיגות שוויון. זה כבר התחלה טובה. תוכלו לראות שיש לי משרד לייעוץ תקשורתי, ודורית, שותפתי, לשעבר מנהלת ההסברה במשרד ראש הממשלה רבין. אנחנו שמות את הדגש על הרצת נשים לרשויות מתוך אמונה עמוקה שזה המקום שבו הן צריכות להיות.

לצערנו, הפוליטיקה עדין שייכת יותר לפוליטיקאים מאשר לפוליטיקאיות. הנשים בינתיים רק מגדלות ילדים שיהיו פוליטיקאים. בבחירות האחרונות היה לנו פתח של תקווה, ונבחרו שתי נשים לרשויות, בהרצליה ובנתניה. אנחנו מקוות שהמצב הפעם יהיה הרבה יותר טוב.

בישראל קיימים למעלה מ-90 ארגוני נשים, אך רובם עוסקים בנושאים בתחום החברתי-קהילתי, וזה המקום להגיד תודה לגברת מיכל יודין, שמתייחסת היישר אל הפוליטיקה, ומנסה לדחוף כמה שיותר נשים להגיע למקום הראוי להן.

המטרה שלנו היא להכיר במסגרת הזאת, להפנים ולהשתמש באפשרויות הגלומות בתקשורת כאמצעי לקידום של המתמודדות לרשויות המקומיות. ללמוד מהם הכלים התקשורתיים שניתן לכן להשתמש בהם כדי להגיע לאן שכולנו מייחלות שתגיעו. לדעת מתי לעשות את זה, איך לעשות את זה איך להשתמש בתקשורת ואיך לרתום את התקשורת כדי שתצמח לכן ממנה תועלת.

מי שהולכת לתפקיד ציבורי לא יכולה להתעלם מהנושא של החשיפה. היא צריכה לשלוט בעיצוב של התדמית שלה דרך התקשורת. אומרים תמיד שהצדק צריך להיראות, אבל גם העשייה והאידיאולוגיה צריכות חשיפה. בשביל מה אנחנו צריכים את הקשר הזה עם התקשורת? קשה להאמין, אבל רק בכנסת ה-13 מונתה לראשונה ועדה מיוחדת לקידום מעמד האישה. מאז גדל מאוד מספר הצעות החוק שעניינן מעמד האישה, וזה המקום להודות ליו"ר הוועדה, חה"כ גילה גמליאל, שבפעם הראשונה חשבה גם ליישם עבורכן, ולתת לכן אופרציה והכנה בשטח.

התקשורת היא האמצעי שלנו להביא את המסרים לציבור. דברה קודם חברתי נעמי על המסרים, וברור שללא התקשורת למעשים אין את המשקל הנכון. היא נותנת לנו מוניטין חיובי, היא נותנת לנו הכרה, היא נותנת לנו הרבה כוח. לפעמים אפילו הכוח מכה בנו בהתחלה, כשאנחנו עוד לא יודעים את המינון הנכון ואיך לעשות את זה. היא נותנת לנו אפשרות לבנות סדר יום, היא נותנת לנו אפשרות להיות מעורבות בכל מה שצריך, ובמה שאנחנו רוצות.

אחד הדברים הראשונים שצריכה לעשות אישה מתמודדת הוא בניית אסטרטגיה תקשורתית. התכנון האסטרטגי של ההתמודדות צריך להיות מותאם ללוחות זמנים מדויקים. הבניה של האסטרטגיה, כשתבואו לבנות אותה, אתם צריכים לקחת בחשבון גם בניה למועמד, גם בניה לנושאים, גם בניה לקהל היעד. תמיד להתאים את הדברים. כל מועמדת צריך שתהיה לה תיבת מסרים. תיבת המסרים הזאת מורכבת מדברים שהיא והצוות שמריץ אותה צריך לבחור על פי סקרים, על פי הכוונה אישית, על פי נטיות הלב.

בדרך כלל, הסקרים מוכיחים שברשויות בוחרים שני נושאים שנתפסים כחשובים, וכדאי לרוץ אתם. הנושא הראשון הוא חינוך, הנושא השני הוא חזות העיר: הניקיון, הגינון. אומרים שרשויות מקומיות מתאימות יותר לנשים כי חלק גדול מהתקציב הולך לחינוך, לנוי, לרווחה, שממילא אלו נושאים שקרובים ללב הנשים. הנשים הרבה יותר פרקטיות, כמו השלטון המקומי, שמבחינה פוליטית הרבה יותר פרקטי לאזרח.

קודם כל, שתהיה לכן אג'נדה, שתדעו מהו המסר, אחד, שניים, מכסימום שלושה, שיובילו את הקמפיין, שתכינו גם את התוכנית ליום שאחרי. צריך לצאת לקטע הזה, כשאתן בטוחות שתגיעו למטרה הראויה ואז תוכלו לפעול נכון.

הרבה מאוד מועמדות, מועמדים, שואלים מהו הזמן הנכון להתחיל את העבודה עם אמצעי התקשורת. יש כמה פרמטרים שלפיהם יועץ התקשורת ויועץ האסטרטגיה יבנה עבורכם את הטיימינג הנכון. זה תלוי, כמובן, אם אתן אנונימיות יותר או פחות. למשל, אנונימיות מסוימת היא סיבה טובה להיחשף מוקדם ככל האפשר, ואם להיחשף, אז לאו דווקא להיחשף ישר כמועמדת. אפשר להיחשף לאט לאט, לבנות את החשיפה בצורה כזאת שייראו אתכן, ישמעו עליכן, ורק אז בסופו של דבר תצהירו על כוונותיכן.

אתן צריכות לקחת בחשבון את היריבים שלכן. מי הם, מה הם, כמה הם, מה חוזקם, מה היתרונות שלהן ומה החסרונות שלהם מולכן. הנושא הנוסף הוא סקרים. כמה אני חזקה מול היריבים שלי, מה אומרים הסקרים. צריך ללמוד את הדברים האלה, צריך ללמוד לקרוא את הסקרים. קרו כבר לא מעט פעמים שאנשים טעו בקריאת הסקרים ולא הגיעו רחוק כמו שאנחנו היינו רוצים. המינון הוא מאוד חשוב. מתי להיחשף, איך להיחשף, כמה להיחשף, איפה להיחשף, באילו אמצעי תקשורת, מה מתאים יותר, מה מתאים פחות.

באופן כללי, רציתי להגיד לכן ש-70% מהידיעות בעיתונים מסתמכות על הודעות לעיתונים. אם אנחנו ניקח את זה בחשבון נבין שככל שתוציאו יותר הודעות לעיתונות - לא בגבול הזה שיימאס כבר לכתבים לשמוע עליכן - תגיעו יותר לתקשורת. הייעוץ והכלים להתמודדות עם התקשורת הוא חשוב, כיוון שאפשר גם לשנות דפוסי הצבעה, אפשר לשנות תמיכה בנשים מתמודדות. כולנו רוצים מעצמת נשים למעורבות חברתית פוליטית, ואנחנו כולנו רוצים ייצוג שוויוני.

אעבור בקצרה על אמצעי התקשורת השונים. אנחנו נראה כאן גם את העיתונות המשודרת, גם את הרדיו, גם את העיתונות האלקטרונית – האינטרנט שהיום מעמדו מתחזק מאוד. אני מציעה לכולם לא לזלזל לא בתקשורת מקומית, לא בטלוויזיה בכבלים, לא ברדיו אזורי. כל אלה, המקומונים, בונים אתכן לקראת העיתונות וכלי התקשורת הארצית. אסור גם לזלזל בעיתונות מגזרית: רוסית, חרדית, שיש לה יתרון בכל יישוב ויישוב, ותוכלו גם אותם לקחת תחת כנפיכן כדי להיעזר בהם.

יש כמובן חשיבות ויתרון בפניה ממוקדת לקהל היעד של המועמדת. יש לנו תקשורת מגדרית, התקשורת המגדרית הזאת היא כלי מצוין לתמיכה והסברה, שלא תמיד יש לגברים. היתרון של הנשים על הגברים בתקשורת הוא שלנו יש גם את נשים, זמנים מודרניים, סגנון, שלך, בתקשורת הכתובה גם המגזינים האלה. באתרי האינטרנט יש למעלה מ-40 אתרי אינטרנט שקהל היעד שלהם הוא נשים. בטלוויזיה יש לנו תוכנית אחת, אני לא רוצה להגיד מסכנה כי התוכנית הזאת עושה כמיטב יכולתה, אבל צריך לדעת להשתמש בה.

יש הרבה עיתונאים ועיתונאיות שיש לנם אוריינטציה נשית מגדרית מיוחדת, ואני ממליצה להתייחס אליהם. ברור שאם אנחנו פונים לרזי ברקאי, לתוכנית שלו בגלי צה"ל, אז יש לנו יותר סיכוי להיכנס לשם, בגלל שיש לו תפיסה מגדרית. אותו דבר עם יעל דן וכיוצא בזה.

הנושא הבא הוא חשיפה תקשורתית. איך אנחנו רותמים את התקשורת למה שאנחנו רוצים. יש לנו אפשרות של הודעות לעיתונות, של מסיבות עיתונאים. נושא חשוב מאוד הוא התחברות לסדר היום הציבורי. תמיד כדאי למצוא את הנקודה הנכונה שבאותו שבוע, באותו חודש, באותו יום, באותו יישוב, באותה עיר שאתן מתמודדות בה, שם תמצאו את ההתחברות הנכונה שלכן לסדר היום הציבורי. למשל, תגובות לפרסומות אנטי-פמיניסטיות, סקרים על הטרדות מיניות בעירייה זו או אחרת, בתחבורה ציבורית בעיר זו או אחרת. למשל תגובות על ספרי לימוד במטרה לנקות אותם מאלימות ומעמדות אנטי-פמיניסטיות. תמיד למצוא את הקשר הנכון שיוביל אתכם לתקשורת באמצעות ההתחברות הזאת. אפשר לעשות סיורי עיתונאים, אפשר להדליף – צריך ללמוד לעשות את זה – טקסים, פרסים. כל הדברים האלה הם חלקים מהחשיפה התקשורתית שאנחנו רוצים ללמד אתכן.

איך נכנסים לתקשורת? נשים בדרך כלל באמצעי התקשורת – והיו על כך הרבה מחקרים – מוצגות בצד השולי ביותר. זאת אומרת, או שהן נשים של או שהן בנות של, הן תמיד לא מבינות בביטחון, אף פעם לא ייקחו אותן בנושאים כאלה. הייתה לנו פריצה אחת די חשובה בפופוליטיקה, שהצליחו להכניס את יעל פז-מלמד, היא דברה לפני מלחמת המפרץ גם על נושא של ביטחון. זה היה דבר נדיר, לא זכור לי שהיה לפני ולא זכור לי שקרה אחרי, אם כי אנחנו די קרובים.

יש כל מיני אפשרויות להיכנס לתקשורת, אם זה על ידי פרובוקציה, אני מצטטת פה אמירה של חה"כ זהבה גלאון שצעקה במליאה. ברור שכזה דבר ייכנס לתקשורת. יש סקר של הרגלי המין של אנשים בישראל שנכנס בוועדה הקודמת של מעמד האישה, וזאת גם צורה להיכנס לתקשורת. אפשר לכתוב מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, להמציא משהו, להסתמך על משהו, לקדם נושא שאתן נורא רוצות. אפשר לצאת בקריאה לשר הפנים לראש הממשלה. הגברת מיכל יודין יצאה עכשיו בקריאה: אני קוראת לראש הממשלה לקדם נשים. אם היו פה עיתונאים, זו הייתה כותרת. אפשר לעיין בבג"ץ שערורייתי. אני לא ממליצה, במיוחד לא כמי שבאה מעולם המשפט, אבל לעתור לבג"ץ זה נורא בזול. זה עולה כמעט 500 שקל, ואפשר להגיע לכל עיתון.

אפשר לתת סיפורים אנושיים, אפשר לעשות פעילות למען הקהילה. בכנסת אפשר למצוא ח"כ יו"ר ועדה שיגיש הצעת חוק, שיגישו שאילתות בכל מיני נושאים שאתם רוצים לקדם, ותמיד תעמדו כמתמודדות, מאחורי הדברים האלה, שיידעו שזה שלכן. יש לי כאן עוד כמה נושאים,ש צריך עליהם לבד להרצות כמעט שעה. איך עושים הפוך על הפוך בתקשורת, איך מנפיקים סקרים, נתונים וטבלאות לתקשורת וכיוצא בזה.

תרגילים חדשים ואחרים, שלא תמיד ידועים לאנשים שלא עוסקים תדיר בתקשורת. יש פטנט שמוציאים הודעות בימי שישי בצהרים, בשעה 2:30, זה הזמן הכי טוב להוציא הודעות לעיתונות. זה בטוח שאת נכנסת פנימה, כי כל כך משעמם ברדיו, והאורחים שם רק ושבים ומחכים שמישהו ייתן להן איזו הודעת לעיתונות. שבת בצהרים, בשעה 1:00, 12:00 – ישר את נכנסת לתקשורת.

להוציא הרבה מאוד תגובות. כמובן שהדברים צריכים להיות מגובים במעשים, כמובן שהדברים צריכים להיות רציניים. אתן לא יכולות להופיע בתקשורת ולתת כל מיני הודעות עד שתימאסו על ידי העיתונאים. צריך להיות במינון נכון, צריך להיות רציניים, צריך לרשום את הדברים האלה בצורה נכונה. שוק קח תן זה גם פטנט שכדאי לבדוק אותו, אבל צריך להשקיע בו קצת. השוק הזה שיש בין המתמודדת לעיתונאים. כל מיני מדורים שאפשר להיכנס אליהם, גם אם את אישה וגם אם את עושה כל מיני דברים שהם לא במרכז העשייה, וזה לא רץ ישר לכותרות הראשיות בעיתונים הארציים, ו/או במקומונים, כל מיני מדורים שאפשר להיכנס אליהם, גימיקים, ספין תקשורתי. צריך ללמוד לפעמים במצבים של משבר לצאת מהמצב המשברי שבו את נתונה בעירייה, במועצה, על ידי ספין תקשורתי.

אספתי 10 דברות במגעים עם התקשורת. דברו בדיוק ולא כמעט, כמו שאמרתי קודם תהיו מדויקות. אי אפשר ל"סדר" את התקשורת, פעם אחת "סידרתן" אותם וזהו זה. צריך להיות מאוד מדויקים. תשתדלו להיות תמיד זמינות, כי התקשורת אוהבת אנשים זמינים. התקשורת תפנה אליכם פעם, פעמיים ושלוש וזה לא יתאים לכן כי אתן צריכות לקחת את הילדים מהגן, בפעם הבאה לא יפנו אליכן.

לעולם אל תשקרו, זה ברור. עדיף שתתייעצו עם איש מקצוע כדי שיכוון אתכן גם בנושא של האסטרטגיה וגם של המסרים ושל תיבת המסרים. אסור להפריז, אסור להכליל, אסור לתת לעיתונאים משהו שהוא "סקופ" עולמי, וברגע שהוא יבדוק אותו, וייגש לשטח וינסה לקבל תגובות, הוא יגלה שזה בלון וסיפור לא נכון.

העיתונאי תמיד מנצח. חשוב מאוד לזכור את מה שאמרה הגברת נעמי בן-צור: אל תריבו אף פעם עם העיתונאים, בטח לא עם המראיינים שלכם בשידור חי, תמיד בסוף הם ימצאו את הדרך להחזיר לכן ולעקוץ אתכן ולתת לכן בחזרה. עדיף תמיד שאתן, המועמדות, תאכילו את העיתונאים, כדי שהם לא יאכילו אתכן. זאת אומרת, אתן צריכות תמיד ללמוד, שיהיה לכם איזה סל תחמושת בו יהיו לכן כל מיני דברים, שמפעם לפעם תוכלו לספר לעיתונאים, כדי שבפעם שאתן תצטרכו אותם הם יידעו איך לתפקד, והם יזכרו לכן את החסד הזה שנתתן להם את הידיעות האחרונות.

אמינות, מיומנות, מהימנות, עמלנות – כל הדברים האלה חשובים מאוד לכל מי שחשוף תקשורתית, בעיקר למי שמתמודדת ורצה למרחק קצר. אל תיתפסו לשאננות אף פעם, תהיו תמיד עם האצבע על הדופק גם מבחינה תקשורתית, לא יבוא עליכן איזה מצב משברי. אל תנקטו בכוחניות, זה נכון למי שמראיינת, למי שמדברת בשיחות רקע עם עיתונאים, עם יריבים. זה גם לא תמיד מוסיף.

זהו, שיהיה לכן בהצלחה.

תודה רבה לגברת אתי אשד. אני רוצה להודות לכן על כך שאתן פה בחינם. אני רוצה להזמין את מר אריאל הלוי, יועץ לשיטת ה-debate. לפני כן, עדנה תעדכן בנושא הכנס.

אני משמשת כיו"ר הוועדה ומעמד האישה. במרכז השלטון המקומי אנחנו מארגנים 3 ימי עיון, יחד עם הרשות למעמד האישה של משרד ראש הממשלה, וגם עם חה"כ גילה גמליאל, כיו"ר הוועדה למעמד האישה משתתפת בכנס, ביום אחד של דיונים.

זה 3 ימי עיון שהם למידה עם הרצאות מהסוג הזה של היום, שאני מאוד מברכת על היוזמה הזו. זה מתקיים בין ה-8 ל-10 ביולי, בחיפה במלון מרידיאן. קהל היעד זה יועצות למעמד האישה, נבחרות ציבור, חברות מועצה. זה כרוך בתשלום, כך שמי שאיננה חברת מועצה אלא מתמודדת, אני לא יודעת איך עונים לסוגיה הזו. אני חושבת שזה 3 ימים מאוד מעניינים. יושבות פה בקהל הרבה מאוד חברות מועצה וסגניות, אז אנא, הזדרזו להירשם, זה יהיה כנס ימי למידה מאוד מעניינים. תודה.

זו הייתה רק הודעה פורמלית. מר הלוי, בבקשה.

צהרים טובים לכולן. אני רוצה להתחיל ב-2 תודות: לגברת מיכל יודין וחה"כ גילה גמליאל, על ההזדמנות, וגם תודה לכן. אני רואה את עצמי כבעל זכות, למרות שאני במיעוט קשה פה, ולפי דעתי זה חלק לא קטן מהבעיה. אני מרגיש שזו זכות אדירה להשתמש בהזדמנות הזאת ולהציג את שיטח ה-debate כדי לקדם רעיון שאני כל כך מאמין בו.

אני רוצה שתחשבו לרגע על מצב שאתן יושבות במשא ומתן, מול מישהו שמציג עמדה מנוגדת לשלכן או מול קהל, ואתן רוצות לשכנע את הקהל הזה. יוצא ג'יני מבקבוק ואומר: מה שאתן רוצות, אני נותן לכן משאלה. רוב האנשים, התשובה שלהן למשאלה הזו תהיה: אני רוצה להיות מסוגלת לקרוא מחשבות. אם אני יכולה לקרוא מחשבות, ואני יכולה לדעת מה קורה שם בתוך הראש של הבן אדם שנמצא מולי, יש לי יתרון יחסי אדיר, ואני יכולה להפיק תועלת מההזדמנות הזאת. אז לא, אני לא פה כדי ללמד איך לקרוא מחשבות, כי את זה אני לא יודע, אבל שיטת ה-debate נותנת משהו שאני חושב שבהרבה מובנים הוא טוב יותר מקריאת מחשבות.

אני רוצה לדבר אתכן, דבר ראשון, על השיטה עצמה ולהציג לכן את המרכיבים שלה והתועלות שלה באופן כללי. ליישום של השיטה הזאת הזירה הפוליטית, כדי שאני אוכל לפרגן יחד אתכן את התועלת המעשית שתוכלנה להפיק מהיישום של השיטה הזאת. כל אחת להשיג את היעדים שלה, חברתיים, פוליטיים, מה שהיעד הזה לא יהיה.

Debate היא שיטת השכנוע המובילה בעולם. היא נלמדת בכל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה, בארצות הברית, באנגליה, באירופה, ברחבי העולם, גם בישראל. היא שיטה שבאופן עקרוני אדישה לתכנים. זאת אומרת, השיטה הזאת לא באה כדי לעזור בקידום של נושא ספציפי. מה שהשיטה הזאת עושה, היא מגלמת, במסגרת הכלים שהיא מציעה, מערך מחשבתי. הבנה לתוך הצורה שהמוח האנושי פועל. איך אנחנו מבינים דברים, איך קל לנו לקבל מסרים, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להעביר את המסרים שלנו לקהל ולשנות עמדות.

אם אני צריך להגיד לכם את הדבר החשוב ביותר לגבי השיטה הזאת, מעל לכל דבר אחר, זה שהשיטה הזאת נלמדת. הרבה פעמים אני מדבר עם מתמודדים, ושהאלה הראשונה זה: גם אני יכול לעלות על במה ולשכנע, להיות כמו אבא אבן, כמו הרצוג או כמו טוני בלייר? התשובה היא, חלקית, כן. אני יכולה להשתפר בטוח. אני לא מבטיח שכולנו נהיה כמו טוני בלייר או ביל קלינטון או אפילו ביבי נתניהו הישראלי שלנו, כי הוא גם בוגר שיטת ה-debate והוא נואם טוב מאוד. אבל כל מי שתלמד את השיטה, כל מי שתשקיע בהבנת העקרונות שעומדים בלב השיטה משתפרת מיד, כבר מהמפגש הראשון. אחרי זה אנחנו מתרגלים ומתרגלים עוד, ורואים איך אנחנו יכולים לקדם את זה.

תחשבו על המוח האנושי כעל כספת. לכספת הזאת יש קוד, ולכל בן אדם יש קוד. המספרים שאנחנו צריכים להזין כדי לפתוח את הכספת הזאת, זה קומבינציה של מילים. אני יכול להעביר לכן את אותו המסר בקומבינציות שונות, ואני אהיה יותר אפקטיבי או פחות אפקטיבי.

אם נסתכל על כל הדברים שלמדנו היום, שתי ההרצאות המאוד מעניינות שהיו לנו קודם ועכשיו, אנחנו לא מדברים על מסר ספציפי. אנחנו מדברים על מרכיבים של אריזה, שעושים את כל ההבדל. אם אני יכולה ללמוד שיטה שאחר כך, לא משנה מה אני רוצה להגיד, לא משנה אם זה בטלוויזיה, מול מראיין, א משנה אם זה בפנל או בכנסת, אפילו במצבים שאני צריכה להתבלט בזירה שיש יחד אתי אנשים שמסכימים אתי, וגם דברו לפניי. איך אני יכולה לקום ולהבליט את עצמי, ולהגיע מצב שלמרות שאני אומרת מסרים שמאוד דומים למסרים שנאמרו לפניי, הקהל זוכר אותי, ממתג את המסר שלי עם השם שלי, ויודע להגיד שאם הקהל השתכנע, זה משום שהוא שמע אותי מדברת. זו השורה התחתונה.

אנחנו מחלקים את השיטה לשני חלקים. החלק הראשון זו העשייה החיצונית. אני צריכה לבנות נאום, לשאת אותו, להיות אפקטיבית, להעביר את המסר, להיות בטוחה שלי ברור מה אני רוצה להגיד, כשאחר כך לקהל שלי ברור מה אני רוצה להגיד. איך בונים טיעון אפקטיבי, איך עושים את זה ב-30 שניות, איך עושים את זה ב-10 דקות, איך עושים את זה כשאומרים לי לתת הרצאה של 45 דקות. זה החלק של העשייה החיצונית.

חלק לא פחות חשוב, ואני הרבה פעמים טוען שהוא הרבה יותר חשוב, זה החלק השני של העשייה הפנימית. פה, לנו כישראלים, יש בעיה, זה החלק של ההקשבה. במדינת ישראל יש תחרות אגרסיבית על מי מדבר ראשון. זאת טעות טקטית. החוכמה היא קודם כל להקשיב, משום שאני רוצה להגיע למצב שאני מעבירה את המסר שלי, ומישהו דיבר לפניי או מישהו הולך לדבר אחריי. יש לי משימה כפולה. המשימה הראשונה לי, אם דיברו לפניי, היא ליצור ממצב שהמסרים שעכשיו מעסיקים את הקהל שלי, שניתנו על ידי הדובר או הדוברת שלפניי, כרגע תופסים את תשומת הלב של הקהל. אני צריכה להפיג את המסרים האלה. אני צריכה לקום להגיד: גבירותיי ורבותיי, לפני שאני נושאת את הדברים שלי אליכם, תרשו לי להגיב על הדברים של המכובד או המכובדת שדיברו לפניי. תנו לי להסביר לכם למה, למרות שהם מאוד מכובדים, הם טועים לחלוטין, ואחר כך אני אסביר לכם למה אני צודקת.

את זה אני לא יכולה לעשות אם אני מדברת ראשונה, אין לי את המילה האחרונה, ויותר מזה, לרוב הנואמים ונואמות לא ברור מה הם רוצים להגיד, סותרים את עצמם בתוך הדקה הראשונה לפחות פעמיים. קחו כל בן אדם מהרחוב, ותגידו לו: אני נותנת לכם במה, 60 שניות לדבר. קודם כל, לרוב האנשים לא יהיה מה להגיד אחרי 45 שניות, למרות שהאנשים האלה מתחרים כל הזמן, וכל הזמן לכאורה יש להם מה להגיד. שנית, אם נשתמש בכלים של הקשבה ביקורתית, וננסה להבין מה משתמע מהדברים שנאמרו, איזה הנחות יסוד יושבות בלב האמירות שלהם, נגלה שיש שם סתירות פנימיות קשות מאוד.

אם אני יכולה לקום, כנואמת, ולהגיד: הנה הדברים שנאמרו לפניי, אני לא אסתור את הדובר הזה. הוא סתר את עצמו, היא סתרה את עצמה, ואני מציגה לכם את זה, אני גמרתי את העבודה שלי עוד לפני שהתחלתי לתת את הנאום שלי, וזה מאוד אפקטיבי. בזירה הפוליטית במדינת ישראל, אנחנו לא רואים את זה. דוגמה קלאסית, שאני תמיד אוהב לתת, היא הדוגמה של כנסים בהם יש נואמים שהכינו נאום מראש. קם דובר אחד ונותן את הנאום שלו, קם דובר שני: אומר תודה רבה גבירותיי ורבותיי, עכשיו לנאום שלי. אין נקודת מחלוקת ביניהם, כמו שתי ספינות שחולפות על פני המים, אין התנגשות ביניהם. הנאום השני לא מתייחס לדברים של הנאום הראשון, הוא נכתב ערב קודם במקרה הטוב, אז הוא לא יכול היה להתייחס לדברים שנאמרו קודם, ובעצם אנחנו מפספסים את הקהל.

בי"ת אנחנו מנסים לשכנע, בראש וראשונה, את אותו בן אדם שהציג את העמדה נגדנו. זה לא התפקיד. כמו שאנחנו לא מנסים בהכרח לענות על השאלות שאנחנו נשאלים, אני חושב שזו נקודה מאוד טובה. קיסינג'ר הגיע פעם למסיבת עיתונאים ואמר: צהרים טובים גבירותיי ורבותיי, האם למישהו פה יש שאלות בעבור התשובות שלי? קודם כל, יש לי תשובות, קודם כל יש לי מסר. אני רוצה להעביר את המסר הזה, השאלות שאתם שואלים אותי כמראיינים וכמראיינות, זאת מבחינתי בסך הכל פתיחת פתח להעביר את מה שאני באתי לפה להגיד.

לכן אני לא צריכה להתעסק בכוחניות, אני לא צריכה להתעסק במריבה עם המראיין. יש לי מה להגיד ואני אגיד את זה. אם אתה עשית את הטעות או לא את הטעות, של לתת לי במה לטלוויזיה, השאלות שלך לא יפילו אותי. המסר שלי מוגדר לי, החלק שלי של העשייה הפנימית ברור, החלק שלי של העשייה החיצונית מוכן, אני קמה לדבר ויש לי מסר.

אתן לכן דוגמה, בקטע של הקשבה ביקורתית להבדל בין, למשל פוליטיקאי בארצות הברית, לבין כל אחד שמתעסק בזירה פה בישראל. בארצות הברית הפוליטיקאי יושב, שואלים אותו שאלה, המראיין סיים, יש דקה של שתיקה, ורק אז הבן אדם קם להגיב. יש טקטיקה שמבקשת אפילו לשאול את השאלה עוד פעם, כדי שיהיה לי זמן לארגן את התשובה שלי. בישראל: סליחה, איך אתה יכול, כן כן כן, אני מבין את השאלה, תן לי כבר לענות. לא רוצה להקשיב לשאלה, לא מחכה, ממהר לדבר. יכול להיות שהשאלה הזאת הכינה אותי בצורה כל כך טובה להעביר את המסר שלי,אם רק הייתי מקשיבה לה. מבחינתי, המראיין נתן לי הזדמנות.

זה לא משנה כל כך אם לא עניתי כמו שצריך למראיין, לא אכפת לו. למראיין יש תפקיד,והתפקיד שלו קצת שונה מהתפקיד שלנו. יש לו תפקיד לשאול שאלות, ולי יש תפקיד לענות את המסרים שלי. המלחמה בינינו זה על דעת קהל בבית. הקהל שלנו עצלן, הקהל שלנו לא רוצה לחשוב, הקהל יושב בבית ורוצה שיגידו לו מה לחשוב. יש אדישות, יש חוסר עניין, יש קיבעון.

האנלוגיה שאני תמיד נותן להעברת מסרים אפקטיבית, זה אוכל. למה? מבחינתי, אני צריך לייצר את האוכל בעבור הקהל שלי, אני צריך לאכול את האוכל, ללעוס אותו, לעכל אותו ולהעביר לקהל שלי את הערך התזונתי. הקהל שלי רוצה להרגיש שבע בלי שהוא צריך להשקיע דבר. כשאני באה לבנות מסר, יש דרך לעשות את זה. יש דרך להבדיל בין עיקר לטפל, לדאוג שאת המסר שלי אפשר להגיד אותו גם כ-sound by גם ככותרת, ואם נותנים לי את ההזדמנות להרחיב, גם אחר כך להרחיב. איך אני יכולה לעשות את זה בלי נייר, בלי שאהיה תלוי במשהו, שאני אוכל תמיד להגיב, לא משנה אם מישהו הפיל אותי.

את השיטה אנחנו מתקיפים ב-3 אפיקים. האפיק הראשון והחשוב ביותר, זה אני מול עצמי. מה אני רוצה להגיד. ברור לי שאני יכולה להגיד את זה ב-10 שניות, יש לי כותרת למסר שלי. אם זה לא ברור לי, אני מבטיח לכם שזה לא יהיה ברור לקהל. עבודת ההכנה שלי, לשבת ולראות איך אני כותבת נאום, אחר כך מצמצמת אותו לשתי פסקאות, אחר כך לפסקה אחת, אחר כך לשורה – והשורה הזאת היא הכותרת שלי. הכותרת היא הדבר הראשון והאחרון שאני תמיד אומר. אם המראיין רוצה לקטוע אותי, יש לי אג'נדה שונה משלי והוא נותן לי 10 שניות, אני ב-10 שניות האלה העברתי את המסר שלי. אם נותנים את ההזדמנות להרחיב, אני כבר הולכת לגוף הלוגי ומסבירה למה אני צודקת. אתן לכן בסוף, לפני סיום, הדגמה לאיך אנחנו יכולות לתרגל משהו וחזר ונאמר פה, ואיך אפשר להפוך אותו לרמה של לעכל את האוכל.

שלב בי"ת, אני מול אחר או אני מול אחרת. מישהו ניצב מולי, מאתגר אותי, מציג עמדה מנוגדת משלי, איך אני מתמודדת עם הדבר הזה. אנחנו נכנסים שוב לנושא של הקשבה ביקורתית, איך אני נותן לבו אדם שנמצא מולי לעזור לי, לעשות את העבודה בשבילי, להצית את הנושאים שאני רוצה שיוצתו, ליצור סתירות שאני אוכל להציג, וליצור הזדמנויות בשביל להגיב. אותו דבר, אגב, יכול להיות מול שאלות. שאלה של מראיין, שאלה של קהל, אפילו קהל בעייתי, היא הזדמנות פנומנלית, ורוב האנשים נלחצים מזה.

הסעיף השלישי, ודברנו עליו די הרבה היום כבר, זה הנושא של אני מול קהל. איך אני קמה לדבר מול קהל, איך אני מיישמת נושאים של שפת גוף, איך אני מתמודדת עם קהל בעייתי או עם אדם מסוים בעייתי, זה השלב האחרון שאנחנו מלמדים. כשגמרנו להתקיף את 3 הזירות הללו, אנחנו מסודרות, ואנחנו יכולות ללכת קדימה, ואז השורה התחתונה היא תרגול, תרגול, תרגול.

בזירה הפוליטית יש לנו זירה מאוד מעניינת של עבודה. כאשר אנחנו מדריכים את שיטת ה-debate אנחנו מציעים לזירה הפוליטית 3 אפיקים. אפיק ראשון של ייעוץ אישי עם המתמודדת או המתמודד, ללמד את הכלים של השיטה הזאת, לתרגל אותה פעם אחר פעם אחר פעם, לשייף את המוצרים. להגיע למצב שבמקום שהמתמודדת אולי חוששת שיזמינו אותה לבמה, היא מתעצבנת שלא הזמינו אותה, וכל פעם שהיא רואה מישהו אחר מדבר כואב לה שזו לא היא על הבמה, כי יש לה כל כך הרבה מה להגיד, והיא מוכנה לזה.

החלק השני זו העבודה עם צוות העוזרים והעוזרות של המתמודדת. זה לא בטל. הנושא של העבודה המקדימה שדובר פה, הכנת שאלות שצפויות להישאל, הכרת הקהל, איסוף חומר, תרגול בזמן פנוי, כל הנושא הזה של תמיכה של צוות העוזרים והעוזרות יכולים לתת למתמודדת הוא חשוב, וגם אתם אנחנו עושים סדנאות.

לא פחות חשוב זה הנושא של הפעילות, כי לא משנה כמה אני אפקטיבית, בסופו של דבר אני בן אדם אחד, יש מגבלה פיזית לכמות האנשים שאני יכולה להגיע אליהם בצורה אפקטיבית אחד על אחד. אבל הפעילים הם תרגום אקספוננטי שלי. אם הפעילים אחידים עם המסר שלי, אם הפעילים עובדים באותה שיטה שלי, הם יכולים, מבחינתי, להיות שכפול שלי. אז אני יכולה ביום אחד להגיע לאלפי אנשים, והפעילים עושם את העבודה. אם אנחנו רוצים לשכנע אנשים להצביע, ואנחנו מתמודדת עם אדישות שלהם, פעיל או פעילה שנפגש עם האנשים בצורה אפקטיבית יכול לשנות את העניין הזה. זה חשוב מאוד, שם השינוי.

אמרתי שאתן לכם דוגמה לכלי לבניית טיעון. אחד הנושאים שעולים פה כל הזמן, ואני חושב שהוא נמצא בלב הבעייתיות של מעמד האישה, ושל ייצוג נשים בפוליטיקה הישראלית, זה הנושא ש-52% באוכלוסייה הם נשים, 15% מחברי הכנסת הן נשים. יש פה בעיה מאוד רצינית. נאמר פה כבר שאנחנו חיים בחברה שוביניסטית, וזה נכון. אבל מה זה אומר שאנחנו חיים בחברה שוביניסטית, איך זה מתרגם את עצמו למכשול שאני צריכה להתגבר עליו. אז חברה שוביניסטית לא מעניין אותה אולי נשים. היא אומרת: מה אכפת לי שיש 52% מול 15%, איך זה מפריע לי?

אני אומר שכשאנחנו רוצים לבנות טיעון משכנע אנחנו צריכים ליצור קו בין התועלת שאני ארצה להפיק כמעביר התיאום, לבין התועלת שהקהל שלי מעוניין להפיק. יכול להיות שאם אגיד לקהל שזה לא בסדר, זה פוגע באוכלוסיית הנשים בישראל, והקהל הזה הוא קהל שוביניסטי קשה, הוא יגיד: מה אכפת לי. אבל הקהל שלי רוצה להיות דמוקרטי, לקהל שלי יכול להיות שמפריע שעכשיו במהלך המדיני עם ארצות הברית ישראל משיגה או מאבדת ריבונות מדינית. יכול להיות שזה קהל שעוסק בהסברה ונושא על דגלו את זה שישראל היא הדמוקרטיה המובילה והיחידה במזרח התיכון.

אז אני אאתר את הרצונות של הקהל שלי, ואמצא דרך להראות לקהל הזה איך תמיכה בי משיגה לקהל את המטרות שלו. אתה רוצה להיות דמוקרט, טוב לך להניף את הדגל הדמוקרטי כשאתה מדבר על הסברה ישראלית בחו"ל או כשאתה מול האנשים בפוליטיקה האמריקנית? אתה לא דמוקרטיה. כשיש לך ייצוג של 15% ל-52% באוכלוסייה, אין לך ייצוג אמיתי של דמוקרטיה, ואז אתה לא תוכל לעשות את זה, אבל אם נדאג כולנו שיהיה ייצוג שווה בפרלמנט, ובכל שאר הזירות הפוליטיות במדינת ישראל, נוכל להניף על דגלנו באמת ובתמים שישראל היא דמוקרטיה, וכדמוקרטיה נשיג ריבונות מדינית טובה יותר, נשיג יתרון יחסי בהסברה על פני מדינות שאנחנו מגדירים אותן כמדינות אויבות שלנו, וכולנו נפיק תועלת מעליית התוצר הלאומי הגולמי, לך יהיה יותר כסף בכיס, תשלם פחות מסים. כל זה רק משום שדאגת שיהיה ייצוג שווה של נשים בכנסת.

אני מפיל דומינו אחרי דומינו של רציונאל, והקהל שלי מתפתה לתנועה של הדומינו, וכשהדומינו האחרון נפל, יש תמונה, והתמונה זה מה שאני תכננתי לצייר. התמונה זה המסר שלי.

למדינת ישראל יש חיסרון שאפשר לתרגם אותו ליתרון. בארצות הברית ובאנגליה אין דבר כזה להיות פעיל פוליטי בכיר או בכירה בלי לדעת את עקרונות שיטת ה-debate. 85% מחברי ומחברות הפרלמנט הבריטי בוגרי שיטה זו. כל מי שלומד באוניברסיטה בכירה באנגליה לומד את זה. טוני בלייר היה אשף, אפילו ביבי נתניהו היה יו"ר מועדון ה-debate שלו ב-MIT ואלוף ארצות הברית. אבא אבן היה debater, חיים הרצוג היה debater. תצביעו לי על מישהו בזירה האמריקנית או הישראלית או על מישהו בולט במיוחד בזירה הישראלית בהופעה מול קהל והעברת מסרים, כל הסיכויים שבעולם שהבן אדם הזה למד את שיטת ה-debate.

בארץ זה רק בחיתוליו. בארצות הברית זה אומר שרצים כדי לעמוד במקום. פה, רצים כדי לתפוס יתרון. מי שיהיה משכנע, מי שתצליח ללכוד קהלים ולהגיע למצב שהקהל עושה מה שהיא רוצה, אל"ף היא לא צריכה לקרוא מחשבות יותר, כי היא קובעת מחשבות. בי"ת יש לה יתרון אדיר על כל מי שנמצא בזירה הישראלית ולא למד את השיטה, ולצרי הרב, נכון להיום אנחנו מדברים על רוב גדול.

תודה רבה, אני מקווה שניפגש.

אני רוצה להודות למר אריאל הלוי, יועץ לשיטת ה-debate, יישר כוח, אין ספק ששכנעת פה. הבנתי שכלל חברי הכנסת אמורים ללמוד את השיטה הזאת. אני מקווה שהשינוי בגישה בוועדה בנושא הזה, תרם לכן רבות ויסייע בידי כל המתמודדות כאן במוניציפלי, ויעזור בצורה משמעותית בהתמודדות שלכן. אני באופן אישי, רוצה לאחל הצלחה לכולן, ולומר שכולן תשנסנה מותניים, יש עבודה רבה.

אני רוצה לסכם את מסקנות הוועדה. מבחינתנו, כמובן שהוועדה רואה חשיבות עליונה בייצוג נשים, לאור הנתון שהוצג כאן, שאנחנו 52% מכלל האוכלוסייה, ומן הראוי שזה יהיה בדיוק הייצוג שלנו הן בכנסת והן במוניציפלי. אנחנו נאמץ את הדרישה של חברת הכנסת מרינה סולודקין, ונפנה במכתב רשמי לכל ראשי המפלגות, ונדרוש שיהיה ייצוג הולם ברשימות למועצות, עד המקום ה-5, שהוא ריאלי. יש קצת בעיה לפנות לרשימות העצמאיות, אבל נראה איך ניתן יהיה למצוא דרך.

הוועדה תקדם את החוק למימון מפלגות לייצוג נשים, ואני מאמינה שגם זה יעבור לקראת הבחירות הבאות. אני רוצה לאחל לכן בהצלחה, ושוב להודות לגברת מיכל יודין - יו"ר מבחינתי – של עמותת כ"ן – כוח נשי, לגברת נעמי בן-צור, יועצת לתקשורת מומחית להופעה מול קהל ומול כלי התקשורת, לגברת אתי אשד, יועצת תקורת, פוליטיקה וממשל, וכמובן למר אריאל הלוי, יועץ לשיטת ה-debate. אני רוצה להודות לדנה ולכולכן שהגעתן לכאן היום. תודה רבה לכולן ובהצלחה.