כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6530



19
ועדת החינוך והתרבות –
21.5.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6530
ירושלים, ט' בסיון, תשס"ג
9 ביוני, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 23
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ד', י"ט באייר התשס"ג, 21.5.2003, בשעה 09:00

ס ד ר ה י ו ם

מעבר לשבוע לימודים של 5 ימי לימוד

חברי הועדה: היו"ר אילן שלגי
טאלב אלסאנע
מוחמד בארכה
ענבל גבריאלי
גילה גמליאל
משה גפני
מרינה סולודקין
גילה פינקלשטיין
יוסף שריד

שר הפנים, אברהם פורז
לאה רוזנברג – סמנכ"ל, ומינהל פדגוגי משרד החינוך
דורית מורג – יועצת משפטית, משרד החינוך
יבינה זכאי-בראונר – לשכה משפטית, משרד החינוך
רבקה שאודר –המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
אפרת כהן – רפרנטית חינוך אגף תקציבים משרד האוצר
פסקל אברהם – הנהלת ארגון המורים
יצחק קדמן – המועצה לשלום ילד
יעקב אגמון – סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי
ציון שבת – מנהל אגף כ"א בהוראה, משרד החינוך
דוד עמר – מ"מ יו"ר מרכז השלטון המקומי
עפרה דונסקי – משנה למזכ"ל הסתדרות המורים
רן ארז – יו"ר הנהלת ארגון המורים
שאולי פאר – דוברות משרד החינוך
אילנית מנדל – לשכה משפטית, משרד הפנים
אודליה אדרי – לשכה משפטית, משרד הפנים
נחום יעקב – מנהל תיכון חדש הרצליה
אברהם רביד – מנהל חט"ב "הנגיד" הרצליה
פרידה אלבראנס – התאחדות התעשיינים
חזקיה ישראל – התאחדות התעשיינים
ענת שור – שדולת ארגון המורים העל יסודיים
מור שפירא-שמגר – התאחדות התעשיינים
רחלי זאמן – ארגון ההורים הארצי

מירב ישראלי

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ

לפני תחילת הישיבה, יש לי הודעה שאינה קשורה לישיבת הועדה היום, והיא הרכב ועדת המשנה לספורט: היו"ר ארדן גלעד, חברי הועדה: טאלב א-סאנע, ענבל גבריאלי, משה גפני, והבה מגאלי, איתן כבל, גילה פינקלשטיין, אילן שלגי, יולי תמיר.

אנחנו בנושא של מעבר או אפשרות מעבר מערכת החינוך ל- 5 ימים, שהוא נושא מערכתי ומשמעותי ביותר. כמובן שהיום לא נגיע להחלטות, אנחנו רוצים לפתוח דיון ומהלך אשר התחיל כבר לפני הרבה שנים.

אני ראיתי מסמכים על דיונים בסוף שנות ה- 80, וחוק משנת 1994 אשר איפשר את המעבר, יחד עם זאת בהחלט חשוב לקדם את הנושא אבל בקצב הראוי תוך לקיחה בחשבון של כל ההיבטים שלו.

מתוך סקר שעשה עבורנו מרכז המחקר והמידע בכנסת, מספר ימי הלימוד בשנה בישראל, הוא גבוה מאשר במדינות אחרות והוא יותר מאשר הממוצע. ביסודיים במערכת הישראלית, מדובר על 220 יום בשנה והממוצע במדינות שנבדקו, הוא 182 יום. בתיכוניים אצלנו זה 211 יום כאשר הממוצע העולמי הוא 200 יום. בבתי הספר בארץ, שעברו ל- 5 ימים, המספרים דומים לממוצע העולמי פחות או יותר.

אין ספק שאם מדובר כרגע מההיבט של מספר הימים, המעבר ל- 5 לימוד בשבוע יתכן ויאפשר גם קיצור של חופשות, אולי של חופשת הקיץ הארוכה בעיקר בחטיבות העליונות וכמובן שזה יביא למעבר של כל המשק ל- 5 ימים בשבוע, מהלך שהתחיל במדינת ישראל מזמן אבל לא הושלם ואם מערכת החינוך יעבור ל- 5 ימים זה יהיה מה שיעביר את המשק ל- 5 ימים ואולי גם יקל על פתרון של בעיה שהיא ייחודית למדינת ישראל וזה נושא ה"שבת", ויש בהחלט קשר בין הסוגיות.

כאשר יהיה יום פנוי נוסף למשפחה, כמובן שתהיה לכך גם השלכה על תרבות הפנאי וגם על אופי החיים ופני החברה בכלל בישראל.

המצב החוקי מאפשר מעבר ל- 5 ימים, ואמנם יש בתי ספר במדינה שכבר עברו ל- 5 ימים, כאשר תמיד לצורך כך נחוץ כמובן אישור הרשות המקומית ומשרד החינוך התרבות והספורט.

אני מבקש מלאה רוזנברג, נציגת משרד החינוך, שתציג את עמדת ונתוני משרד החינוך, אחרי כן נשמע את נציג השלטון המקומי, את חברי הכנסת ולאחר מכן יתר המוזמנים.

קודם כל ברצוני להגיד שבימים אלו וממש בשעות האלה, אנחנו עסוקים בדיונים עם מרכז השלטון המקומי, כדי שנוכל להגיש איזה שהוא נייר עמדה שאומר באלו תנאים אפשר לקיים מעבר לשבוע לימודים בן 5 ימים. אני יכולה לתת דוגמא של נושאים אשר יעלו כקריטריונים:

** האם יש לאותה רשות, בתוך התוכנית החינוכית, תוכנית טיפול לילדים יום שישי?.
** האם יש אפשרויות לתרבות פנאי לבני נוער ביום השישי. כלומר, שלרשות המקומית יש הצעות ואפשרויות לבני נוער ליום השישי?
** האם יש תכנון למערך של תוכניות תגבור לימודים ביום השישי, כדי לא להאריך עוד את יום הלימודים לתלמידים, שמתקשים בלאו הכי לשהות כל כך הרבה שעות בבית הספר, ואז אפשר לרכז את המעמד הזה ביום השישי.

יש עוד דוגמאות מהסוג הזה, שהן חלק מהדיון. כאשר אנחנו נגיש את הנייר הראשון, שאומר אלו קריטריונים יהיו תנאי כדי שהרשות או בית הספר יפנו בבקשה לעבור ל- 5 ימי לימוד בשבוע, אנחנו נוכל להגיד שאם הם עומדים בקריטריונים האלה אפשר יהיה לאשר או לא לאשר. אבל, כרגע הנייר עדיין נמצא בשלבי הכנה ואני מקווה שתוך שבועיים הוא יהיה מוכן, ואז נוכל להציג את הקריטריונים לפחות לדיון.

מדוע יש קשר כל כך הדוק בין ה- 5 ימי לימוד בשבוע לבין פעילות ומימון רשויות מקומיות? אם אנחנו נתחיל מכתות י"א ו- י"ב, שם אין את הצורך הזה.

למעשה אנחנו מדברים, כפי שאמר קודם היו"ר אילן שלגי, על משהו שעוד בשנת 1994 התחלנו לדוש ולדון בו. אפילו לקחתי על עצמי להיות ה"פיילוט" הראשון של "מבצע 5 ימי לימוד בשבוע". לכל הדעות, הנושא של 5 ימי לימוד בשבוע, אכן יכול להיות פרוייקט מצליח בחינוך בישראל.

אנחנו החלטנו אז על 5 ימים בשבוע, כאשר כמות שעות הלימוד של היום השישי מתפזרת לאורך כל השבוע ויום שישי הוא חופשי. המשמעות היא שביום השישי החופשי יבואו לבתי התרבות, או לבתי הספר ולעסוק בנושאים לפי רצון התלמיד או הורי התלמיד המעוניינים. במשך כל השנה, המתנ"ס אצלי בנשר ערך חוגי העשרה, ומתוך 2,000 התלמידים הגיעו לחוגים בין 400 ל- 450 תלמידים.

זה בתשלום נוסף?

ערך החוג הוא בין 170 ל- 180 שקל, בהשתתפות משרד החינוך אנחנו סובסדנו ב- 8 שקלים ליום לתלמיד, ואנחנו החלטנו בעירייה להעביר שלושה חוגים ב- 30 שקל ובעקבות זאת הגיעו 1,200 תלמידים לחוגים האלה. כאשר מחיר חוג אחד היה 170 – 180 שקל, לא הגיעו התלמידים שמצבם הכלכלי לא טוב, אבל כאשר התאפשר להעביר שלושה חוגים בשלושים שקלים, אז התחילו להגיע להצגות התיאטרון, הוא הולכים לאירועי אומנות. פתאום חל איזשהו שינוי, ו"העסק הצליח".

באחד מימי השישי בזמן שביקרתי במקום, ראיתי את חברי הטוב יו"ר הסתדרות המורים ביחד עם אורי גרומן, כאשר הם עומדים ליד האוטובוס ומורידים בכוח את הילדים שלא יעלו. שאלתי אותו למה הוא עושה זאת, שהרי הוא רואה שהמשפחות מאושרות. הסיבה היתה בגלל איזושהי מורה שהמטפלת שלה לא מצליחה להגיע בזמן, והמורה צריכה להישאר עוד שעה, אז האם זו סיבה לפגוע כך בילדים והמשפחות?

למעשה, ברוב מדינות העולם לומדים היום 5 ימים בשבוע. אני מאמין שאם ייקחו את ארבעת השעות שמלמדים בימי שישי, ויפזרו אותן במהלך ימות השבוע כתוספת של שעה ליום, אני חושב שאנחנו נועיל גם לחברה בישראל. עצם זה שהאמא יודעת שהילד שלה עדיין נמצא בתוך המערכת או במסגרת, היא תהיה פחות לחוצה.


לגבי הנושא הכלכלי, הרי אין ספק שאתה חוסך יום אחד של: הסעות, אבטחה, מזכירה או שרת בשעות נוספות. ההערכה שלנו היא שמדובר פה על הקטנת ההוצאות בכל הרשויות בעלות משוערת של בין 250 ל- 300 מיליון שקל.

אני מקבל את הצעתו של ח"כ בארכה, אנחנו נשמע קודם את דעת ארגוני המורים ואת דעת ארגון ההורים ואח"כ ידברו חברי הכנסת.

הנהלת ארגון המורים דנה בסוגיה הזאת לא פעם אחת, בין השנים 1988 – 1989 היה דיון על כך ואפילו נכתבו ניירות עמדה, אבל כל מוסדות ארגון המורים: המועצה, הועידה, ההנהלה, דחו את הנושא של מעבר ל- 5 ימי לימודים בשבוע, ואני אתן בקצרה מספר נימוקים.

אבל אתם המורים, עובדים 5 ימים בשבוע.

אנחנו עובדים 5 ימים ואולי אפילו 3 ימים או יומיים בשבוע, תלוי בהיקף המשרה, אבל אנחנו בעד זה שמערכת החינוך תישאר על 6 ימים בשבוע.

אני רוצה לחלק את הנימוקים לשלוש אפשרויות:
** מבחינת זווית הראייה של התלמידים.
** מבחינת זווית הראייה של המורים.
** מבחינת זווית הראייה של המערכת כולה.

התלמידים יהיו פחות ימים במסגרת חינוכית פורמלית בבית הספר, ואם השעות תפוזרנה בין יתר ימות השבוע הלחץ יגדל. צריך לקחת בחשבון, שלפחות בחינוך העל יסודי מדובר בתלמידים שגם לומדים לבגרות גם הולכים לתנועות נוער ולאגודות ספורט, וגם רוצים להיות עם חבר או חברה. כל הדברים האלה נלקחים מהם, או שמקשים עליהם לבצע ברגע שיום הלימודים, שגם ככה הוא ארוך בחינוך העל יסודי ונגמר בשעה 16:00 ולא 12:00, הדבר הזה יפעיל לחץ גדול יותר.

למען האמת אני לא חושש מזה, כי הנושא של מעבר לשבוע עבודה של 5 ימים זאת דרך אלגנטית להסוות קיצוץ בשעות לימוד. הרי רוצים לקצץ שעות לימוד, ולמען הורי אותם תלמידים שדואגים שהילדים חוזרים מוקדם יותר הביתה, מסווים את זה ואומרים להם: הילדים לומדים במשך חמישה ימים, אבל אנחנו נותנים לכם סוף שבוע ארוך כדי שכל המשפחה תוכל לבלות ביחד. אני לא יודע איך הדבר הזה עובד בתקופה של מיתון, כשלאנשים אין מספיק כסף לבזבז בקניונים וכד'.

האם אתה אומר שאותן 4 או 5 שעות של יום שישי, לא תינתנה ביתר חמשת ימות השבוע?

לא, כי כאן מדובר על קיצוצים. הרי היום מפטרים מורים, כי יש פחות שעות לימוד. וכדי להסוות מעיניי ההורים ש"לא קרה כלום", באותם חמישה ימים הילדים יגיעו הביתה באותה השעה פחות או יותר ונתנו להם "פרס" יום שישי חופשי.

סכנה של סוף שבוע – כולנו שומעים על נוער שלצערנו הרב נהרג בערבי שבת, כי לוקחים את הרכב של ההורים ויוצאים לפאבים, עכשיו יהיו להם שני ערבים פנויים ואני לא רוצה להוסיף פה, כי כל אחד ואחד יכול לעשות את החשבון. אני כמובן מדבר עדיין על חינוך על יסודי.

התלמידים יהיו חשופים יותר לסמים ולאלימות. הלחץ שיש בבית הספר יגבר וזה דבר שיוצר תסכולים אשר הופכים לאלימות, ניכור ונשירה כי לא כל אחד יכול לעמוד בזה.

לגבי המורים. לא מעט מורים שמשתכרים מעט, צריכים להשלים הכנסה במקומות עבודה נוספים. היום יש לו יום פנוי באמצע השבוע שהוא יכול לבחור, ויכול להשלים עבודה במקום אחר. אנשים משלימים משרות במקומות אחרים, וברגע שקובעים שבימי שישי לא עובדים בשום מקום, אין להם מתי ואיפה להשלים. יתרה מזאת, רוב המורים משתלמים בלימודים, אם זה לצורך הרחבת השכלה או לצורך צבירת גמולי השתלמות. אבל אם בימי שישי לא יפעל שום מוסד והכל סגור, הם לא יוכלו ללכת ללמוד בימי שישי, וגם בחמשת הימים האחרים הם לא יוכלו ללמוד כי הם עובדים.

יש פה פגיעה בזכות הבחירה שלו. היום, כאשר המערכת עובדת 6 ימים בשבוע, הוא רשאי לבחור לעצמו את היום הפנוי שהוא רוצה לפי צרכיו. אם הממשלה קובעת שהיום הפנוי הוא יום שישי, הוא מאבד את זכות הבחירה.

אני רוצה להזכיר דבר נוסף. בסוף שנות ה- 80, כאשר המערכת העסקית והציבורית עברה ל- 5 ימי עבודה בשבוע, שבוע עבודה בכל הסקטור הציבורי היה אז 44 שעות. כדי לעודד את העובדים לעבור ל- 5 ימים בשבוע, הורידו את שבוע העבודה ל- 41.5 שעות. אף אחד לא מתכוון היום, כפי שאני שומע מהצעתו של דוד עמר, ללכת באותה דרך כפי שהלכו כולם ולהפחית גם מהיקף עבודתו של המורה, באותה פרופורציה, כי המורה לא עובד רק 24 שעות אלא הוא עובד עוד כ- 20 שעות בבית אם זה בישיבות, בהשתלמויות, בדיקת מחברות והכנת עבודות ועוד כהנה. אנשים לא רואים את זה ולכן לא מתייחסים לכך. זאת שאלה שצריך להתייחס, מכיוון שכאשר השירות הציבורי כולל העיריות עברו ל- 5 ימי עבודה בשבוע, הם לקחו זאת בחשבון.

כפי שאמרתי, הסיבה האמיתית למעבר ל- 5 ימי לימודים בשבוע היא לא חסכון, אלא הסוואה של קיצוץ, כי החסכון היום הוא אולי רק בהסעות. פקידה / מזכירה שעובדת 5 ימים בשבוע, אם היא עובדת היום בבית הספר בימי שישי, היא לא עובדת בימי רביעי. לבורנטית שבאה בימי שישי, לוקחת לעצמה יום חופשי אחר, ניקיון במקום שיהיה בבתי הספר, הוא יהיה במתנ"סים. כך שלמעשה, אם יהיה חסכון כל שהוא, זה חסכון של יום בשבוע הסעות לבית הספר.

לא לקחנו בחשבון את בתי הספר הפנימייתיים, אשר מחזיקים את התלמידים שם במשך 24 שעות ביממה. מה יעשו איתם במשך יומיים בשבוע כאשר אין מורים ואין בית ספר?

מר ארז, זה נשמע כאילו שאנחנו החלוץ העולמי ושאין אף מדינה בעולם שבה מערכת החינוך עובדת 5 ימים בשבוע, ואנחנו הולכים להמציא את זה.

זכותכם שלא לקבל את דעתי, אבל ביקשתם לשמוע אותה ואני מבקש לאפשר לי.

קיימים זרמים במערכת החינוך שימשיכו לעבוד במשך 6 ימים בשבוע, כמו הזרם העצמאי של ש"ס. הורים שירצו שילדיהם יהיו במסגרת במשך 6 ימים בשבוע, יעברו מהחינוך הממלכתי לחינוך העצמאי.

בל נשכח שאנחנו נמצאים במדינת ישראל שהיא מדינה של עלייה והגירה, עם אוכלוסיות מאוד הטרוגניות, ודווקא קיבוץ הגלויות או הבאת האזרחים במדינה למצב של מכנה משותף, לעניות דעתי דורש ומחייב אותנו להשקיע עד כמה שיותר בכך שהילדים יהיו במסגרות מסודרות.

אני רוצה להצטרף לדבריו של רן ארז, לרעיון בכללותו, אבל להביא את הפאן שלנו.

קודם כל, כאשר דוד עמר דיבר על הדברים הוא דיבר מהבחינה הרעיונית הערכית של יום השישי כיום פנוי, "שישי חופשי". הרעיון לקבל את ההחלטה לא בא מרווחה, היא לא באה מרעיון אידיאולוגי ולא באה מזה שמדינת ישראל נמצאת היום בשפע כלכלי ויכולה להציע פתרונות של שעות הפנאי. אנחנו יודעים בדיוק באיזה מצב היא ומה הם המניעים שהביאו את הרשויות המקומיות להגות את הרעיון הזה.

יש לנו כל מיני רשויות, ולא כולן כמו נשר וכמו אריאל, יש לנו רשויות מקומיות שלא משלמות כלל משכורות, לא לעובדים ולא למורים שלהן, אז בודאי שיהיה להן קשה לקחת על עצמן את יום השישי. כך שעל רעיון שבא ממצוקה מנסים להלביש אידיאולוגיות של תרבות שעות הפנאי.

אני חושבת שאנחנו נמצאים היום גם במצב כלכלי קשה, גם במצב בטחוני קשה, גם במצב בטיחותי קשה, ואנחנו מוסיפים עוד יום לילדים כדי להסתובב ברחובות ואת זה, אני מתארת לעצמי שיגידו גם ההורים. אנחנו נאבקים באלימות, בסמים, בנשירה, בפערים. ניקח בחשבון שברגע שיום שישי יהיה פנוי, יהיו כאלה שימצאו מסגרות, וגם אם זה יעלה להם כסף האמא תמשיך לשתות את הקפה בבית קפה, והילדים האחרים יסתובבו ברחובות ואנחנו יודעים את זה.

אם היינו במצב של רווחה, היה הרבה כסף במדינה והנימוק לא היה כלכלי אלא היה נימוק ערכי, היינו אומרים "בואו ונחפש פתרונות". נאמר כאן שהדבר יחסוך בבתי הספר, בישוב שיש בו 25 בתי ספר יש 2 – 3 מתנ"סים וגם הם "בקושי חיים", אז האם מן הראוי "להפיל" עליהם את כל ילדי העיר? הרי המתנ"סים עצמם לא יוכלו להכיל את כל הילדים שיבואו לשם ומה שיקרה זה שהרשויות יפתחו את בתי הספר, ואם הם ייפתחו אז לפחות שיהיו פתוחים בצורה מסודרת.

אם זה כך, מה כבר חסכנו מכל הנושא? יצטרכו להסיע את הילדים מהשכונות לבתי הספר, ואני כמורה מודיעה לכם שכאשר אני לא נמצאת בכתה שלי ונמצא שם מישהו אחר, אני באה למחרת ואני צריכה לתקן את כל מרכזי הלמידה וכל הספריות שאף אחד לא אחראי עליהן, את המחשבים וכו', כל זה יעלה לכם גם בתיקונים ולא תחסכו שום דבר. אז אם הרעיון הוא לחסוך, תורידו אותו מהפרק מכיוון שהנזק יהיה גדול יותר מהרווח. מסגרות פרטיות תגדלנה, אנשים ישלמו ואז הפערים יגדלו יותר.

רן ארז דיבר על נושא השתלמויות מורים. מכל סיבה שהיא, אני לא רוצה לדבר על הגמולים שרן דיבר, אני מדברת לטובת המערכת. מורה שלא הולך קדימה, הולך אחורה. ואם הוא לא הולך קדימה, זה בגלל שבימי שישי האוניברסיטאות לא יתנו את המענה לעניין, המכללות לא יתנו את המענה ואם כך, האם כל ה- 80 או 100 אלף ירוצו בימי שישי ללמוד? הם לא ילכו ללמוד ואז אנחנו מורידים את הרמה והעדכון של המורים, בקטע הזה שהיום כל אחד מהמורים בוחר את היום הפנוי שלו ורוב המורים הולכים ביום הזה ללמוד. את זה אנחנו גוזלים מהמורים וגוזלים מהמערכת.

אני רוצה לדבר על הארכת יום הלימודים, ואני מדברת ברמה של המערכת כולה, יש לנו ניסיון בבתי ספר בישובים, אשר עברו לשבוע לימודים של 5 ימים, ואנחנו יודעים שאין להם תנאים פיזיים כגון: מיזוג אויר, שירותים נקיים, אבטחה, הסעדה וגם לא את כל הדברים האלה של ה- 5 ימים.

ואם הדברים האלה יהיו, זה יהיה בסדר?

אם בכל בית ספר יהיה מיזוג אויר, ואם בכל בית ספר תהיה הסעדה, הרי אנחנו יודעים שלא יהיה וגם ל- 5 ימים אין לנו. אנחנו הופכים את העניין הזה לעינוי, ומורידים גם את רמת הלימודים. כושר הריכוז של ילד או כושר הריכוז של המורה המלמד במקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית וכד', בשעה המוספת ללא מיזוג אוויר לילדים שהם לא שבעים וילדים שלא שותים כי הברזיות והשירותים לא נקיים.

מה קורה אצלכם? תשאירו את הדברים בפרופורציות. האם המצב כל כך רע?

הוא לא כל כך רע. אני מדברת על כמה בתי ספר שהם קיימים.

אני שוב אומרת שהרווח ייצא בהפסד, קבלת ההחלטה שזהו רעיון נפלא של תרבות שעות הפנאי, לא עכשיו הזמן או המקום או הכסף לעניין הזה. ואני לא יודעת למה הרשויות המקומיות לוקחות, כי לפי דעתי לא רק שלא תחסכו שום דבר אלא להפך תצטרכו להשקיע בתיקונים. ובנוסף, העבודה של המורים תיהרס בכך שיום אחד בשבוע יהיה שם מישהו אחר שאינו אחראי לגבי היום שלמחרת.

אני לא חושב שצריך להיבהל מרעיונות חדשים. לשאלה שנזרקה פה, אני מוכן לומר שבתנאים מסויימים אילו היה ברור שניתן להבטיח אותם, אפשר לעבור לשבוע של 5 ימים. השאלה היא רק באיזה תנאים הם יהיו ואיך ניתן להבטיח שקודם יהיו התנאים ולאחר מכן המעבר, ולא להפך. כי מהניסיון שלנו, כולנו יודעים ומסכימים על משהו ואומרים "בתנאי ש.." אז קודם מבצעים את העניין ולגבי התנאי, גם דוד עמר יודע על כל מיני הבטחות שבסוף נשארות בצד. כלומר, "קודם תעשו ואחר כך נראה" וזה מה שמדאיג אותי מאוד.

לכן, אני חושב שכל מי שתומך במעבר לשבוע לימודים של 5 ימים, צריך להבטיח שקודם יתמלאו התנאים. אני גם שמח ששרת החינוך השיבה על מכתב שלי בעניין הזה ואמרה שהמשרד שלה יגבש קריטריונים, שרק אם יובטח שהקריטריונים האלה יתקיימו, אפשר יהיה לעבור. אני אומר שוב, חשוב מאוד כאן הסדר.

רק השבוע התפרסמו נתונים על עלייה קשה מאוד בשעורי עבריינות הנוער בקרב ילדים, גם ילדים מאוד צעירים בישראל. אלה נתונים בדוקים של משטרת ישראל, ולדעתי הנתונים האלה עוד ילכו ויגדלו.

אני מציע שבכל דיון בנושא הזה, תשותף גם המשטרה ומדור הנוער במשטרה. אחד החששות הגדולים שלי הוא שחלק ניכר מהילדים שביום הזה שהוא חופשי ממסגרת, גם אם הוא רק 4 שעות, יש משמעות למסגרת וילד שנמצא במסגרת זה אומר משהו.

יש מספר רב של ילדים שההורים שלהם לא יכולים או לא רוצים או שהם בעצמם עובדים, כי גם בשבוע העבודה הזה של 5 ימים במשק עדיין יש הרבה מאוד אנשים שעובדים במיוחד אלה מהשכבות החלשות.

במצב שלנו היום, רוב העצמאים עובדים בימי שישי ואולי אפילו גם בשבת.

אם כך, שוו לעצמכם מה יעשו ילדים ואני מעריך את מספרם בעשרות אם לא מאות אלפים, שההורים שלהם לא נוסעים בימי שישי לאתר החרמון, שהם לא הולכים לקאנטרי קלאב, מה יעשו הילדים האלה אשר יסתובבו ברחובות ולמה זה עלול להוביל.

יש תוכנית אלטרנטיבית, הילד לא בבית הספר אבל הוא נמצא במסגרת, לא שההורה ייקח בייבי-סיטר על חשבונו, ולפי דבריו של דוד עמר אפילו מסגרת מעשירה, שנותנת אולי גם יותר מאשר בית הספר. המסגרת הזאת לא תותנה בתשלום, ששוב פעם "תזרוק החוצה" את הילדים שאין להם. תהיה מסגרת כזאת, שאנחנו נוכל לומר בלב שקט שדווקא הילדים הכי חלשים יוכלו להיקלט ולהיות מאושרים בה. אם זה כך, אז בבקשה אבל קודם כל צריך למלא את התנאי הזה.

הוזכר פה ואני אזכיר שוב, שלהארכת יום הלימודים יש גם מחיר מבחינת הילדים. דוד עמר אמר פה, אני לא נבהל מזה שילד יהיה יותר שעות בבית הספר, אבל צריך לתת לו תנאים כדי להיות בבית הספר. ברבים מבתי הספר, לא בכולם, אין את התנאים ואני מדבר על הסעדה, או אפילו תנאים אלמנטריים כמו לוקרים שאפשר להשאיר שם את דברי התלמיד, תנאי חימום בחורף ומיזוג בקיץ אשר יאפשרו לילד להיות שעות יותר ארוכות בבית הספר.

על כל זה יש הסכמה לגבי העניין, הדבר שאני חושש הוא שיגידו "בואו נעבור" ואחרי שנעבור יגידו "נכון, אנחנו נשתדל לדאוג שיהיה א ב ג ד". כל היושבים פה יודעים שבמציאות הישראלית כאשר זה הסדר, לעבור יעברו והתנאים אחר כך לא ימומשו, חלק גדול מהילדים כן יהיו ברחובות, וחלק מהילדים שיהיו ברחוב זה יהיה מקדם של נשירה ומקדם של עבריינות. אני חושב שאם עושים דבר כזה בחיפזון וללא התניה מאוד קשוחה, שקודם מלוי התנאים ואחר כך המעבר, אנחנו נשלם על העניין הזה מחיר יקר.

“If you think education is expensive, try ignorance”.

אני רוצה לחזק את ידיו של ד"ר יצחק קדמן, חברי לשדולה לשלום הילד. כמובן ש- 5 ימי לימוד יגדילו את הפער החברתי. כי מה יהיה בעיירות הפיתוח ובשכונות המצוקה, שלהם אין את המשאבים? מה יקרה לילדים שלהורים אין אמצעים, הרי הורים בעלי אמצעים ישלחו את הילדים לחוגים יוקרתיים בימי שישי ומה אם אלה שאין להם, האם הם יצטרכו להסתובב ברחובות? ומה יעשו המתנ"סים שהם כבר בלי משאבים?

מה אם המורים? הרי זו הרעה בתנאי המורים. מורה עובד 5 ימים בשבוע, וביום החופשי היחיד שיש לו הוא משתלם. אז אם היום החופשי יהיה רק יום שישי, ומה עוד שהמורים לא רוצים את יום שישי כי זה יום קצר, אז זו פגיעה במערכת. המורים הרי צריכים להשתלם, והם מקדישים את היום החופשי שלהם ללימודים.

כמו כן, זו פגיעה בבתי הספר הממלכתיים דתיים, זהו ביטול תורה. בימי שישי אנחנו מכניסים אותם לאווירת השבת כמו "הכנה לשבת" ו-"קבלת שבת". אז למה שיפסידו את היום הקצר הזה, שזה גם מעט שעות לימוד בבוקר, ושיעבירו את השעות האלה לשעות יותר מאוחרות באמצע השבוע שהן מבוזבזות ואי אפשר להתרכז בהן.

אני חושבת שזו הצעה מאוד גרועה ואני מקווה שהיא לא תתקבל.

ההצעה היא באמת די גרועה, אבל יותר משהיא גרועה היא תמוהה. זאת אומרת, היא כאילו ממציאות אחרת או גלקסיה אחרת וקצת תמוהה בעיניי שראשי הרשויות המקומיות שהם אנשים יותר נאורים ומעורבים, דווקא הם מביאים הצעה כזאת.

אני עובד על הרעיון הזה כבר יותר מ- 10 שנים.

יש לנו הרבה הערכה לעשר שנות עבודתך, אבל זה עדיין לא נימוק בפני עצמו. זוהי הצעה תמוהה שלא קשורה בכלל במציאות, בוודאי לא של הזמן הזה.

נשר ואריאל, עם כל הכבוד, הן לא דוגמאות וזאת מסיבות טובות ולא רעות.
א – מדובר במקומות קטנים, וממקומות קטנים אנחנו לא יכולים ללמוד דבר על מקומות גדולים.
ב – הרשויות במצב יותר טוב מכפי שאנחנו מכירים הרבה מקומות אחרים. הרי אריאל היא עיר עשירה מאוד במשאבים.

מה שנכון לגבי נשר ואריאל, זה לא בהכרח נכון לגבי מקומות אחרים. אנחנו יודעים מה מצבם של מקומות כמו: שדרות, נתיבות, קריית מלאכי, קריית גת, ירוחם, דימונה, קריית שמונה וכו'.

לפי התיאור שדוד עמר תיאר את יום שישי מהבחינה הזאת, זה ממש יום אידיאלי ויום חלום.

זה החלום שלי. אם משפחה שמצבה הכלכלי קשה, תוכל לשלוח שלושה ילדים בימי שישי להצגה, או לתיאטרון, או לנתיב מחשבים, זה בעצם החלום שלי, כי זה צמצום הפערים האמיתי.

מר עמר, אתה יודע שלפעמים החלום של האחד הוא הסיוט של השני. זה החלום שלך, אבל אני לא מדבר כרגע עליך ולא על נשר. אבל החלום שלך בכל זאת לראות בנשר את חזות הכל וממנה לגזור את מה שצריך להיות בכל הארץ, בגלל מצבה השונה.

אנחנו מכירים את הארץ ומכירים את הרשויות המקומיות, ואנחנו מכירים את מצב החינוך שלנו ואת כל האילוצים והקשיים שהם איומים ונוראים בעיקר עכשיו והם הולכים להיות איומים ונוראים יותר בשנה הבאה. ואם כל העניין הוא עניין שתלוי ברשות המקומית, כי אין פה מסגרת מחייבת כי ביטלנו את יום שישי, אז איפה הכי קל לחסוך? שהרי יצטרכו לחסוך כי הם במצוקה נוראה ובשנה הבאה לא תהיה התרחבות של שום דבר אלא הכל יהיה בצמצום. אז לפי שורת ההיגיון, מה יצמצמו בראש ובראשונה? את מה שלא חייבים. אז בימי שישי הוא לא חייב שום דבר ואין לא שום התחייבויות, אז קודם כל יקצצו את יום שישי.

אני רוצה להזכיר שיש עכשיו בארץ 300,000 משפחות של מובטלים, והאמת היא שאני בכלל לא יודע אם הם רוצים את הילדים בבית בימי שישי, הם לא צריכים שהילד ישב בבית כל היום ויסתכל לאבא המובטל בעיניים. זה כבר מעבר לנימוקי הברזיות.

זהו פרוטוטיפ אידיאלי, של משפחה שאני לא יודע אם היא קיימת במצב המצוקה הנוכחי. צריך אגב לשאול, לא רק משטרה אלא גם אנשים שמתמצאים בענייני המשפחה, ואולי גם צריך לעשות איזה שהוא סקר.

דרך אגב, לעניין הסקר. קודם כל אני שמח, כי הטענה תמיד אומרת שעובדים פה פחות ימים. אבל הסקר הזה הוא לא רלבנטי באופן מוחלט, כי מה שצריך לבדוק זה לא את הימים אלא את השעות. אפשר ללמוד 8 ימים בשבוע, אבל מספר השעות הוא נמוך. לכן, מה שצריך לבדוק זה את מספר השעות ולא הימים.

אם המצוקה היא גדולה בהרבה מאוד מקומות בארץ, וזה יהיה החסכון הראשון, אני רוצה לספר לדוד עמר שיש הרבה מקומות בארץ שאין להם אפילו מתנ"ס. למשל, אני מכיר כמה ישובים ערביים שאין מתנ"ס, מה הם יעשו? נכון שהם לא ממש אזרחים במדינה, אבל בכל זאת מדובר במיליון אנשים, אז לאן הם ישלחו את הילדים שלהם?

לגבי הפרוטוטיפ של המשפחה והדימוי של מדינה שכבר עברה ל- 5 ימי עבודה בשבוע. היו"ר אילן שלגי אמר משהו בעניין הזה, ואני חושב שהוא צודק. מישהו יודע כמה אנשים כן עובדים בימי שישי? ברור לגמרי שמדובר, למצער, בעשרות אלפים וקרוב לודאי במאות אלפים של אנשים שכן עובדים ביום שישי. על פי ההיגיון, לאותם מאות אלפי אנשים יש גם מאות אלפי ילדים, ואם הם עובדים אז עכשיו הם צריכים לחפש סידורים לילדים. אגב, גם כאשר באופן פורמלי הם לא עובדים 6 ימים בשבוע, הם כן עובדים 6 ימים.

במצב הנוכחי במשק, כאשר כל חברה צריכה לעשות מאמץ מיוחד כדי לא לפשוט רגל ולהשאיר את הראש מעל המים, אז העובדים גם אם לכאורה הם עובדים 5 ימים בשבוע, הם בעצם עובדים 6 ימים. עכשיו, אתה שולח נגיד את הבת שלי ואת הבן שלי כדי למצוא סידור לילדים שלהם בימי שישי. אני לא יודע אם אפילו עיריית תל-אביב, שגם היא בלחץ בגלל ההיקף, תוכל עכשיו לדאוג לכל ילדי תל-אביב.

הם החליטו לעבור ל- 5 ימים בשבוע.

הם החליטו ואני חושב שהם עושים טעות.

מר דוד עמר, איך זה יכול להיות שיום נוסף, שהוא "אקסקוריקולרי" הוא יום יותר זול? זה לא מתקבל על הדעת וזה דבר שסותר כל מידה של היגיון. ככה אתה במסגרת הכללית, שבלאו הכי היא כבר מתוקצבת ובלאו הכי היא פועלת, אז היום השישי זה היום הנוסף.

עכשיו, אתה כאילו בונה פה מערכת חדשה שהיא מחוץ לבית הספר. אז אחת מן השתיים: או שהיא לא מספקת את הצרכים שהיא צריכה למלא, ואם היא כן תצליח למלא את כל הצרכים, גם תיאטרון גם באלט גם תזמורת וגם מחשבים, זה יעלה יותר כי זו הרי מערכת שנמצאת מחוץ למערכת, ואגב בערים מסויימות יצטרכו הסעות.

לכן מה שבהכרח יתפתח מ- 5 ימי לימוד בשבוע, זה החינוך האפור ולא יכולה להיות תוצאה אחרת, ואנחנו לא מעוניינים בהרחבת היקפו של החינוך האפור.

נכון שיש גורמים כאן בבית, שכל הנימוקים שהבאתי לא מעניינים אותם. יש השיקול הכלכלי, יש שרואים לנגד העיניים משפחות שנוסעות "חבוקות" לחרמון. זה הפרוטוטיפ ועל פי זה גוזרים מדיניות, אבל צריך לראות גם את המשפחות האחרות.

אני רוצה לומר שיש דברים שלא אהבתי בדיון והיו בו גם הגזמות. אני זוכרת את עצמי כילדה בשנות ה- 60 בברה"מ, כאשר שבוע הלימודים שם היה 5 ימים והיה זמן גם לקרוא גם ללכת לחוגים, וההורים שלנו עבדו.

מה ששמענו כאן, זה חוסר רצון מצד ארגוני מורים לשנות משהו במערכת החינוך.

החברה הסובייטית באמת הצטיינה בסולידריות מאוד בסיסית ועמוקה.

הרי ארגוני המורים משביתים את הלימודים בכל שנה ב- 1 בספטמבר, אז אני מבקשת שתגידו לנו שזה יועיל למערכת החינוך הישראלית, אם יהיה שבוע לימודים של 5 ימים.

הדבר שאני חושבת שהוא נכון, ואמרו זאת דוד עמר ויצחק קדמן וגם נציגי המורים, שלא עושים את הכל בבת אחת. אנחנו צריכים לחשוב מי מוכן לשבוע של 5 ימי לימוד, ואני חושבת שכל דבר וכל רפורמה עושים בשלבים. אולי אפשר להתחיל מבתי ספר תיכוניים, ולחשוב שזה יהיה דבר נכון לעשות.

דבר נוסף שאני לא אוהבת כאן, ואתה כיו"ר הועדה לא אסרת זאת, שנאמרו כאן מפי ח"כ יוסי שריד דברים של זלזול כלפי כולם.

אנשים שלא יודעים מה זה חוש הומור, אפילו אם הוא מקאברי, יש להם בעיה.

בארץ שלנו זה לא חוש הומור אלא דבר אחר, ויש לכך מילה והיא "התנשאות" ואולי אפילו גם קצת גזענות. כשמישהו לא אוהב "משפחה חמה" וחיבוקים טובים, אני יודעת שזה לא דבר טוב.

הכל היה בחוש הומור.

לדעתי זה לא היה בחוש הומור. מרינה, אני מתנצלת אבל אני חולקת על דעתך בעניין לגבי דבריו של ח"כ יוסי שריד לגבי המודל המשפחתי שמנסים לצייר כאן את המודל האידיאלי, לצערי הוא באמת לא קיים היום, או לפחות לא בסדרי גודל.

זה לא סטריאוטיפ מאפיין את החברה הישראלית.

כפי שאמרתי קודם, אני לא אוהבת את נימות הדיבור האלה ומתנגדת לכך בחריפות.

החברה שלנו במבוי סתום ויש הרבה רעיונות שאולי כדאי לכולם לעבור ל- 5 ימי עבודה בשבוע, אם זה בגלל השבת או בגלל הרבה דברים אחרים. בית הספר הוא דבר מאוד חשוב ואם אנחנו מתחילים ברפורמות, צריך לחשוב איך לעשות זאת בחכמה ובתבונה.

לצורך הפרוטוקול, אני רוצה להודיע שבועדה המשותפת של ועדת החינוך וועדת הכספים בשלב קודם, מיניתי כיו"ר את חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, שביקשה להתפטר מהתפקיד בשל ניגודי אינטרסים ואני ממנה ליו"ר הועדה המשותפת את חבר הכנסת גלעד ארדן, אשר כמובן יצטרף לועדה הזאת.

הרשו לי להתחיל את דברי דווקא מיוסי שריד. אני חושב שאם יש הערות לגבי חבר כנסת, ראוי שהן תאמרנה בנוכחותו. דבר נוסף, יוסי שריד הוא אדם שאף אחד לא יוכל לקחת ממנו את היכולות שלו בנושא של התנסחות ושל הבעת דעה וכתיבה, חוש הומור וסרקזם. אני חושב שגם זה וגם הניסיון שלו כשר חינוך בעבר, רק מעשיר את הועדה הזאת ואני לא חושב שצריך להרגיש לא טוב בעניין הזה, אלא להפך, זה שהוא מקפיד ומתמיד אני חושב שזה רק יכול להועיל לעבודת הועדה.

לגופו של עניין, עקרונית אני לא מתנגד לשבוע לימודים של 5 ימים. אבל אי אפשר לבוא ולקבוע את הכותרת של "5 ימים בגלל ענייני חיסכון או קיצוץ". כי מה שאנחנו מקצצים במערכת החינוך, יכול לעלות למדינה בסופו של דבר בדברים אחרים. אם באמת רוצים למלא בתוכן את השעות או ימי השישי שיתפנו, זה לא כרוך בחיסכון. אם לא רוצים למלא, אנחנו ממלאים את המדינה בעבריינות ושוטטות ותופעות שונות שגם יעלו למדינה כסף. לכן, אני לא תופס את השינוי המבני המרחיק לכת הזה במושגים של חיסכון ומושגים של קיצוץ.

אני כמובן יכול לאמץ את כל מה שנאמר, כהתנגדות להצעה הזו היום. כי אם רוצים להביא הצעה, לא מתחילים עם ה- 5 ימים ואח"כ מנחשים איך צריך לנקוט, אלא צריך להביא תוכנית שלמה, מה עושים בימי שישי ואיך יוצרים מערכת חינוך ליום חינוך ארוך.

דוגמא לכך היא בתי הספר הערביים בישראל, שלומדים חמישה ימים בשבוע. לא בגלל החלטה גזעית או החלטה פדגוגית, אלא בגלל שיש נוצרים ויש מוסלמים והיה צריך לתת את יום השישי למוסלמים ויום ראשון לנוצרים, ואז נוצר מצב שבמקומות שיש בהם רק מוסלמים הם לא למדו בשישי ושבת, ובמקומות שיש בהם רק נוצרים הם לא למדו בשבת וראשון, ובמקומות שיש גם מוסלמים וגם נוצרים הם לא למדו בימי שישי וראשון ולמדו בשבת.

יש ניסיון כזה והוא לא הוכח כניסיון "מי יודע מה", לא רק בגלל מדיניות ההפליה שהיא מבנית בכל מה שקשור לחינוך הערבי, אלא גם בגלל שתרבות הפנאי הזאת לא פותחה שם וזה משהו מופרח לחלוטין לדבר ברחוב הערבי על תרבות הפנאי.

כאשר ח"כ יוסי שריד היה שר החינוך, היה ניסיון להחיל יום חינוך ארוך ומשרד החינוך תיקצב תוספת שעות כדי לקיים יום חינוך ארוך. אבל הדבר הזה נכשל לחלוטין, כי מעבר לתקצוב שעות המורים לא היה שום דבר נוסף אם זה תוכניות או הסעדה וכו', ולכן זה נכשל והתפרק מאליו.

אז אם רוצים להגיד עכשיו שילמדו 5 ימים בשבוע עד שעה 12:00 – 13:00, זה לדעתי "גול עצמי" כלפי כל התפיסה של מערכת החינוך בישראל. אם רוצים לפצות את התלמידים בשעות צריך היערכות, אם רוצים למלא את יום השישי בתכנים מסויימים לזה צריך תקציב.

לכן, אני חושב שיש משהו חובבני וחסר אחריות בעצם העלאת ההצעה הזו בצורה הזאת.

אני רוצה לומר לראשי הרשויות המקומיות, שאני מודע למצוקה שבה הם חיים וכנראה שהמצוקה בשנה הקרובה תהיה אפילו הרבה יותר עמוקה. אל תחפשו מפלט במערכת החינוך כדי לחסוך, כי בסופו של דבר מה שאמר ח"כ יוסי שריד הוא נכון, גם אם יציעו לכם פיצוי כזה או אחר כדי למלא שעות ופעילויות של מתנ"סים וחוגים וכו', בסופו של דבר זה יהיה הדבר שהכי קל לקצץ בו, ואתם תצאו קרחים מכאן ומכאן. חבל שדווקא אתם תובילו את המערכה הזאת ואת ההצעה הזאת.

פנו בבקשה למשרד החינוך שיביא הצעה שלמה שבנויה היטב, אם לא לומדים בימי שישי מה עושים באותם ימים, אם לומדים עד 13:00, מה עושים עד 16:00, מהי מערכת התקצוב ומהי מערכת התכנים, וכן הלאה.

אני הגעתי לפה משום שאני אחראי לנושא הרשויות המקומיות, וודאי דיברו קודם על זה שהרשויות המקומיות עומדות לעבור תקופה מאוד קשה מבחינה כספית, כי המשאבים שיעמדו השנה לרשות הרשויות המקומיות, מבחינת כספי ציבור, יהיו כ- 1.5 מיליארד שקל פחות ואני גם צופה שיהיו לנו קשיים בגביית ארנונה, עקב קשיים של עסקים ומשקי בית, כך שיכול להיות שההכנסות שלהן ירדו עוד יותר.

אני גם הייתי שמח שבכל תחום שניגע בו, נגיד "בזה לא לנגוע". האם אפשר שלא לפנות אשפה ולהשקיע בחינוך, האם לא להתקין קווי ביוב ולהשקיע בחינוך? לכן, אני חושב שחשיבה רצינית אומרת "בואו נחסוך איפה שניתן לחסוך בלי לעשות נזקים מיותרים".

העניין של 5 ימי עבודה ו- 5 ימי לימוד, לא אנחנו המצאנו וברוב המתקדמות בעולם, אם זה באירופה ובארה"ב, עובדים 5 ימים ולומדים 5 ימים. אז בעצם שואלים, מה יעשו ביום השישי? מה עושים ביולי אוגוסט כשיש חופשה והמורים לא עובדים? איזה פתרון יש לילדים? מה עושים למשל בחופשת פסח?

זו בעיה קשה מאוד.

אז אולי בגלל שיש בעיה, המורים מוכנים לוותר על חודש חופשה בקיץ?, כי כולכם נזעקתם שזו בעיה אז אולי תפתרו אותה על ידי זה שתיקחו רק חודש חופשה בשנה ותלמדו ביתר הימים. ודאי שלא, אני אומר זאת בציניות.

כאמא עובדת, אני מסכימה וגם מוכנה לשלם חלק מזה.

אין ספק שבחטיבות העליונות אפשר להתחיל את החופשה מעט מאוחר יותר.

לזכותכם יאמר, שעניין החופשות הארוכות בבתי הספר הוא גם לא המצאה שלנו כי גם זה מקובל בעולם. אז בואו וניישר קו עם העולם, הילדים שלנו לא יותר גרועים ולא יותר טובים מהילדים של כל מדינה אחרת, ובטח גם במקומות אחרים יש אנשים כמו ד"ר קדמן שדואגים לנוער. גם הם בטח מודאגים שבאירופה למשל לא מלמדים בימי שבת ואפשר ללכת עם ההורים לקניות.

אתה מוכן להעתיק מאירופה גם דברים אחרים?

אני מוכן להעתיק. כאשר יהיה לנו תל"ג לנפש כמו באירופה, אז אני גם אעתיק את שירותי הרווחה משם.

לכן אני חושב שזה חובה, כדי לחסוך כ- 400 מיליון שקל בשנה לשלטון המקומי, להעביר את מערכת החינוך ל- 5 ימים בשבוע.

מדובר בהקטנת הוצאות.

לא נכון, זו העברת הוצאות למישהו אחר.

גישה אחראית לקופה הציבורית, לא משתמשת בביטויים "לא מעניין אותי מאיפה יבוא הכסף". הגישה הזאת היא לא חוכמה, הגישה היא לומר בסולם העדיפות מה עדיף. האם עדיף שהרשויות המקומיות לא יפנו אשפה, או שעדיף עוד יום לימודים בשבוע?

למה תמיד אתה מדבר על הרשויות כאילו שזה מתחיל בהן ונגמר בהן?

אני הסברתי קודם, שבגלל המצוקות של המדינה היא תעביר לשלטון המקומי השנה 1.5 מיליארד שקל פחות ואולי גם תהיה להם הפחתה בארנונה אז אולי תהיה להם ירידה של 2 מיליארד שקל. ואז הם צריכים להתמודד עם ההפחתה, ולחשוב איפה הם מקצצים. אני אומר שאם אני אצטרך להחליט שאין פינוי האשפה או שלא נותנים שירותי סעד לקשישים או דברים אחרים בתחום הרפואה, עדיף לחסוך 400 מיליון על ידי זה שהתלמידים ילמדו 5 ימים בשבוע, בלי שתרד להם אפילו שעת לימוד אחת. לא מדובר שהם ילמדו פחות שעות, אלא שילמדו את אותן מספר שעות במשך חמישה ימים.

מה החיסכון?

החיסכון הוא בהסעות כי יש מערכת עצומה של הסעות לתלמידים, החיסכון הוא בעבודת מאבטחים, החיסכון הוא בעבודת שרתים, החיסכון הוא בהרבה מאוד לוגיסטיקה שנחסכת על ידי זה שלומדים יום אחד פחות בשבוע והמוסדות סגורים.

כבוד השר, אתה אומר שאתה מקצץ אבל אתה לא נותן שום מסלולים אלטרנטיביים למדינה.

אני נפגשתי עם ראשי השלטון המקומי ויש קונצנזוס בין כל ראשי הרשויות המקומיות, שהם לא בדיוק אויבי הציבור שלהם ולא שונאים את התושבים, והם אומרים: "בלחץ שנותר ובלחץ שיש לנו, זה הפתרון שיחסוך 400 מיליון שקל לשלטון המקומי", זאת בלי להוריד שעות לימוד.

לכן אני חושב, שועדת החינוך של הכנסת צריכה להוביל מהלך שבו באמת הדבר הזה יקרה. אגב, גם שרת החינוך לימור לבנת תומכת בנושא.

זה לא נכון, יש לי פה מכתב ממנה ואני מבקש ממך לא
להגיד שהיא תומכת בנושא.

ואני אומר לך שבשיחה איתי, היא אמרה שהבעיה היא עם ארגוני המורים. היא אמרה בצורה מפורשת שאם ארגוני המורים יסכימו, נוכל ללכת על המהלך הזה.

לכן אני חושב שטוב תעשה ועדת החינוך של הכנסת, אם היא תוביל מהלך למעבר ל- 5 ימי לימוד בשבוע, דבר שיחסוך הרבה מאוד כסף לקופה הציבורית, בלי לפגוע בשעות הלימוד.

אני רוצה לומר שהרעיון עצמו של המעבר ל- 5 ימי לימוד בשבוע, באופן כללי ובמנותק מהנסיבות, הוא רעיון מופלא במיוחד אם אנחנו מצמידים לו את האידיאל של המשפחה שלצערי זה משהו שמתפורר. דווקא מהרבה מקרים מסויימים שאני רואה, ילדים היום מוחים בצורה קיצונית על בילוי משותף עם ההורים. כך שהרעיון הוא טוב אבל השאלה היא באלו נסיבות אנחנו באים ושמים אותו.

יש כמובן את התנאים הבסיסיים ליום לימודים ארוך. אם אין שרותי הסעדה ואין את המיזוג ואין את כל התנאים שבלעדיהם יכולת הריכוז של התלמידים תיפגע, אין מקום לרעיון הזה. כנ"ל לגבי האלטרנטיבה, לצערי יש לנו תופעות חברתיות מאוד קשות הן של אלימות והן של סמים בקרב ילדים ובני נוער, ומבחינתי זמן פנוי נוסף משמעותו החרפת התופעות האלה.

אם כל הכבוד לשר הפנים אברהם פורז, הוא לא יכול לבוא ולומר "כן, אבל יש את החופש הגדול ויש 10 ימים לפני פסח".. אז מה הוא בעצם אומר, שהזמן הפנוי הזה בהחלט תורם ויש להוסיף לו עוד יום פנוי בשבוע ולהחריף את התופעות האלה?

היום, יום הבילויים העיקרי הוא יום חמישי. כל אותם ילדים שיוצאים בימי חמישי בערב, אולי היום בכל זאת עומדת לנגד עיניהם העובדה שלמחרת בבוקר הם צריכים ללכת ללימודים, אבל ברגע שזה לא יהיה כך יהיה לנו יום נוסף בשבוע מלבד ימי שישי, שבו הנוער יוכל להיות מחוץ לבית, לשתות אלכוהול לצרוך סמים לנהוג בפראות ולצערי לעיתים אפילו לא לחזור הביתה.

לגבי ההצעה להחיל את התוכנית בשלבים, אני דווקא לא הייתי מתחילה אותה מהתיכון, וזאת מאותו טעם שציינתי קודם.

אני הזדעזעתי לשמוע את שר הפנים אברהם פורז, כשהוא מציג את יום הלימודים בהיבטים כלכליים של פינוי אשפה. אני חושבת שברגע שהוא הגדיר זאת כך, זה רק המחיש כמה באמת השיקולים הם לאו דווקא לטובת הילד או החינוך או כל ההיבטים שאנחנו נתקלים בהם, לאור זוועות הקיצוצים במערכת החינוך.

לגבי המעבר ל- 5 ימי לימוד בשבוע. לי יש בעיה עם הרבה דברים במהלכים האלה, שרוצים לבוא ולדאוג ולבצע שינויים גרנדיוזיים בלי בדיקה ממשית, לגבי מה ההשלכות שלהן ובטח גם לגבי הילדים. יכול להיות שזה רעיון מצויין והוא יביא לדברים נפלאים, אני לא יודעת ואין לי מדדים לכך, אולי אלה הן החלטות הרות אסון. צר לי שלא נפגשו קודם עם חברי ארגוני המורים כדי לקבל גם את ההיבטים האלה ולדעתי צריכה להיעשות עבודה מקיפה.

אנחנו יושבים איתם כבר 10 שנים.

אני כרגע מדברת על נושא של משרד החינוך. בהיבט המוניציפלי אני מכירה את המצוקות הקיימות לרשויות, וצריך לבחון ולראות האם זה באמת הפתרון כדי לבצע את אותם קיצוצים מדוברים. אני חושבת שברגע שבאים לעצב מעבר לשבוע לימודים קצר, שבו אומרים לנו מלכתחילה ששעות הלימוד לא תיפגענה, האם לגבי אותם ילדים שנשארים אחה"צ יהיה מי שידאג להם להסעדה? או שיסייע להם לספוג את כל השעות האלה שהם אכן ילמדו בשעות האלה ולא יבזבזו את זמן השהות בביה"ס לדברים אחרים?

לכן, אם רוצים לעבור לשבוע לימודים מקוצר צריך לבחון את כל ההיבטים וההשלכות.

אני לא מודאג מזה שיקצרו את הלימודים ל- 5 ימים בשבוע, הרי לא יעשו את זה ואין מאחורי הדיונים האלה ולא כלום ולא יכול להיות דבר כזה. מה שמדאיג אותי זה המעבר לחשיבה הקרה והמנוכרת, לזה שעומדים בני-אדם,תלמידים וילדים, מהעבר השני של הדיון. בכל נושא אגב, למשל בתוכנית הכלכלית שוכחים שעומדים אנשים מאחורי התוכנית הכלכלית. יש אנשים שייצטרכו אחרי התוכנית הכלכלית להמשיך לחיות, לאכול להתפרנס. מאחורי ההחלטה על קיצור הלימודים, שבאמת לא יפנו אשפה באותו יום והמזגן לא יעבוד והשרת לא ינקה, עומד ילד שהוא יהיה ברחוב בימי שישי.

שר הפנים צריך לזכור שמאחורי כל הדיבורים האלה, גם יש מדינה ויש יהודים ויש אזרחים. יש אמירות שבלוניות שאנחנו נקבל עולים רק ממדינות מפותחות ולא ממדינות העולם השלישי. גם שם יש אנשים, שאפילו נושמים, ולא רק בעלי חיים.

לכן אני מיצר על הדיון הזה, אני חושב שהוא לא במקומו מכיוון שהוא רק מעלה כאבים הקיימים בלאו הכי במסדרונות הכנסת בשבועות האחרונים, על ההתנכרות וההתנערות וחוסר הרגישות של הממשלה או בודאי חלק משריה, וכל דבר שמאחוריו עומד אדם עם רגשות וחשיבה, שוכחים את העניין הזה ומדברים רק על המזגן, הניקיון, האוטובוס ושוכחים שיש תלמידים.

אני חושבת שגם ארגוני ההורים מתנגדים כרגע להצעה הזאת, זה טוב ונהדר וחשוב ליישם דברים, אבל צריך קודם כל לבדוק את הנושא עד הסוף. אם רוצים להתחיל בתיכוניים, היום בתי הספר התיכוניים כבר לא מסיימים בשעה 12:00 או 13:00 בצהרים, סוף כל סוף יש כבר הרבה בתי ספר תיכוניים עם הרבה מגמות והרבה שעות לימוד. היום הם מסיימים בשעה 16:00 ואפילו 17:00 אחה"צ, האם נמשוך אותם עד שעה 19:00? זה יכול להיות נהדר, אבל תארגנו להם קפיטריות ואפילו כסאות יותר נוחים.

יש היום בבתי הספר התיכוניים, כסאות שלא מתאימים לילדים. זה נכון שזה בעיה של הרשויות המקומיות, כי אין כסף להחליף את הכיסאות וגם אין מספיק שולחנות, אז צריך לבנות את כל המערכת.

יש גם בתי ספר שעדיין מלמדים בקרוואנים, נכון שיש מזגן בקרוואן אבל האם אפשר ללמוד בקרוואן עד השעה 17:00 או 18:00 בערב.

לגבי הסעדה, גם אם יש קפטריה הדבר הזה עולה לילדים ולהורים. ידוע לכם שמחיר בקבוק שתייה בקפטריה הוא כפול ממחיר בקבוק שתייה בקיוסק שמחוץ לבית הספר? כי מישהו צריך להרוויח, ומי ישלם? הילדים וההורים.

אם מדברים על יום חופשי נוסף, משמעו עוד אלימות ועוד אי סדר ועוד כהנה. יש לי שאלה לדוד עמר, שאמר משהו נהדר שבימי שישי הם הולכים למופעים והצגות, אין סל תרבות? אם ילד מקבל ביום שישי ב- 30 שקלים שלושה חוגים, למה סל תרבות עולה לנו כל כך יקר? אם הולכים להצגה על חשבון סל תרבות וביום שישי הולכים לעוד הצגה, זה נהדר, אבל עד כמה שאני יודעת ומרגישה ועד כמה שאני נלחמת, מקצצים לנו את סל התרבות, כי אם פעם היינו הולכים ל- 4 אירועים מסל התרבות, היום בתי הספר כבר הולכים ל- 3 ובמקומות מסויימים רק לשניים או בכלל לא. אני בעד אומנות ותרבות כי אני חושבת שזה דבר הכי חשוב, אבל את אותם 30 שקלים עבור שלושה חוגים, תכניסו זאת קודם כל למערכת.

אני נמצאת פה גם כנציגת התאחדות התעשיינים וגם כאמא. כתעשיינית, אני יודעת כמה התעשייה היום "חונקת" שעות, הולכת ל- 4 ימי עבודה או 3 ימי עבודה, לימים מאוחרים ולא מאשרת שעות נוספות.

כי ההסתדרות סגרה לכם את הנמל, ואין חומרי גלם.

לא רק בגלל שההסתדרות סגרה את הנמל, אלא בגלל שבמדינת ישראל חל תהליך של הרשויות, קרי ממשלה ורשויות מקומיות, שאפשר לחלוב. אז ממי הולכים לחלוב? מהאזרחים, מהעובדים ומהמפעלים. מכל אחד שיש לו קצת בכיס. אין לך זכות לגשת לכיס של אף אחד, בין אם הוא תעשיין ובין אם הוא אזרח.

קודם כל אתם צריכים להבדיל אם זה גנים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכוניים, וביניהם יש הבדל מהותי. אם זה לילדים הצעירים יותר, מעבר לבעיות שהוזכרו כאן על ידי קודמיי, אם זה סמים ואלימות או בעיות פרנסה, זה קנס אמהות עובדות או הורים עובדים, שרובם שייכים כנראה למעמד שבחר בך, כי זה קנס של לפחות עוד 600 שקל לחודש.

אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל היום קשה למצוא מטפלת זרה בפחות מ- 30 – 35 שקלים לשעה. ישראליות בכלל לא עובדות בסכומים האלה וגם זרות אין הרבה. אם אתה לא רוצה פיליפיניות או נשים זרות בבית, ואני לא מעסיקה זרים, אי אפשר למצוא ישראליות כי הן גם לא רוצות לעבוד בימי שישי, זה אומר לפחות 500 – 600 שקל לחודש "קנס יום שישי".

זה נשמע מאוד "כייף" אבל ברוב העסקים שאני מכירה עובדים בימי שישי. בנקים לא פתוחים אחה"צ, אתה צריך לעשות את הסידורים ביום עבודה עד שעה 14:00, אתה ממהר בעבודה כדי לא להפסיד יום עסקים ויום שישי זה יום עסקים. באותו יום נכנס לחשבון שלך כסף, מצטברת לך ריבית, אתה עושה עסקים עם חוץ לארץ. אז אם גם בימי שישי לא יעבדו, וגם בשבת וגם בימי ראשון. לאן אתם רוצים שנתדרדר? אתם פוגעים איפה שאפשר.

אני חושבת שחברי הכנסת הם נציגי ציבור, ואני משלמת משכורת ומשלמת מיסים כמו כל מי שעובד פה אם זה בתעשייה וגם בשוק הציבורי, בשביל שאתם תחליטו משהו שהוא טוב לכולנו ולא בשביל איזו שהיא רשות מקומית ומי שעומד בראשה.

לכן יש לכם מחוייבות לראות זאת כמערכת, ואם אתם רוצים לעשות משהו שאולי יכול להיות נכון כחשיבה, אתם חייבים לראות כיצד המערכת עובדת, ולא לעשות זאת בנפרד.

לכן מקיימים דיון כגון הדיון הזה, ולא עושים דברים סתם כך.

לפי מה ששר הפנים אברהם פורז אמר, זה לא משהו לעוד 3 – 4 שנים וזה לא משהו מובנה.

אני אמנם למדתי בתעשייה, אבל באתי מהעולם הפוליטי וחזרתי לעבוד במפעל המשפחתי. כאשר רציתי לעשות את הדבר הזה או הדבר ההוא, אבי היה אומר לי: "לאט לך". בתעשייה זזים לאט, כי כל שינוי יכול להרוס את המפעל. אתה מפעיל את המכונה לא נכון, הלך לך הייצור. בשנים 95–96, סלקום הקימו מערכת תקשורת, וכאשר חלק מציוד התקשורת שלהם שלא עבד, נפלו להם רשתות תפקוד.

במפעלים ובמערכים עובדים, גם מערכת חינוך, הכל רגיש ועדין. אתה לא יכול לבוא ו"לחתוך" במהירות, אתה עושה את הדברים לאט ומתכנן. אתה אומר, אני רוצה להיות פה עוד 5 שנים, אז אני צריך עוד 3 מכונות ועוד 30 עובדים ו- 3 מהנדסים וביחד זה יהיה פרוייקט.

אז אתה עובד לפי התוכנית הזאת, או משתדל לפחות, אז איך אפשר לבוא לגבי ילדים ולעשות זאת בצורה כל כך מהירה.

זה לא יהיה בצורה מהירה, הדבר לא יקרה מהיום למחר.

אם שר הפנים אברהם פורז, שאני מאוד מכבדת אותו, בא ואומר לי שזה ביוב או אשפה מול חינוך? אני רוצה לומר שהדבר הזה לא מכבד את השר, שלא לדבר על זה שזה לא מכבד את האנשים היושבים כאן.

אני דור 13 בארץ, למשפחה צפתית. אנחנו לא נחייה פה עם יבואני מכוניות או יבואני חומרי גלם וסוחרים. אנחנו נחייה פה עם אנשים שילמדו ויוכלו ללכת ולנהל מפעלים ולהקים את אינטל, או טבע או תארו, ועוד עשרות מפעלים כאלה, רק אם יהיה פה ידע ושכל, ומעבר לזה רק אם תהיה פה התמדה. מה שהמערכת הציבורית מעבירה לציבור במדינת ישראל, זה שאין פה התמדה, כי כאשר כל יום משנים חוקים וכל יום מעלים שצריך לקצץ פה ולקצץ שם, בלי שום תוכנית לטווח ארוך, המסר שאתם מעבירים לציבור הוא יותר גרוע מהחסכונות שאתם עושים.

אני מבין שיש בין המוזמנים פה, שני מנהלי בתי ספר שמלמדים 5 ימים בשבוע. אז אולי אפשר בקצרה לשמוע על הניסיון שלהם.

אני מנהל חטה"ב "הנגיד" בהרצליה. הסיבה שבגללה החלטנו בבית הספר שלנו לעבור ל- 5 ימים בשבוע, היא היעילות של המערכת. מה שקרה הוא שבכל פעם מישהו אחר לקח יום חופשי, אם זה המזכירה,המשכפל, השרת וכו' כך שלמעשה, 20% משירות מסויים לא ניתן בבית הספר. מורים ומחנכים, עובדים לפעמים 4 ימים או 4.5 ימים, אז במשך יומיים למעשה המחנכת לא רואה את הילדים. מה שאני חיפשתי, זה למעשה שימוש יותר נכון באמצעים שיש לי.

ברגע שעברנו ל- 5 ימים בשבוע, 3 ימים בשבוע ילד לומד במשך 7 שעות ופעמיים 6 שעות.

היתרונות הנוספים שנובעים מהעניין הזה, זה שבמצב הקודם של 6 ימים היו במערכת כתות שסיימו בשעה 12:00, ואז מספיק שמורה אחד חסר ואתה לא יודע מה לעשות עם הילדים ואיך להחזיק אותם עד שעה 12:00 ולעשות עבודת "בייבי-סיטר".

נקודה נוספת היא שיש פנימיות יום, כלומר 20% מהילדים נמצאים בפנימיות יום, והפנימייה מתחילה החל מתום השיעור השביעי. אם ילדים בשעה 12:00 צריכים להמתין עד לפנימיית היום, אז מהשיעור החמישי, ששי שביעי, מתחילה התרוצצות בחצר בית הספר אתה לא יודע מי הילד ש"הבריז" ומי הילד שנמצא בדין.

למי זה עולה פנימיות היום?

זהו מפעל משותף לאגודה לקידום החינוך ולרשות המקומית, אבל לא להורים.

אתה מנסה לכסות על הקיצוץ של השעות.

אין שום קיצוץ בשעות. שעות האורך בבית הספר, הם 33 שעות לימוד לילד בשבוע, כאשר התנאי באמת צריך להיות שבית הספר ממוזג. מה שאני יכול לומר לכם הוא, שלצערי הרב אין בדיון הזה תלמידים וכדאי באמת לשאול את הילדים. כי בסיכומו של דבר, תלמיד שנמצא בכתה י"ב ואחרי שנה הולך לצבא כדאי גם לשאול מה דעתו.

אנחנו מזמינים לדיונים האלה גם את נציגי מועצות התלמידים, אלא שהם לומדים בשעות הבוקר.

השנה, העברנו שאלונים בקרב תלמידי בית הספר ובקרב 600 ההורים. כלומר, ביום קבלת הורים כל הורה מילא שאלון כדי לדעת את המשוב של ההורים לגבי שנה ראשונה.

הבעיה המרכזית היא, ופה קיימת אי הבנה, ילד שמסתובב ברחובות לא מסתובב ברחובות בזמן שבית הספר עובד אלא אחרי כן. ילד שמסתובב ברחובות מתעורר בשעה 11:00 או 12:00 ולא בשעה 08:00 בבוקר. בימי שישי כאשר עבדו 4 שעות, אחוז הילדים הנעדרים היה כמעט פי 2 או 3 מאשר משך השבוע.

מה הפירוש של פי 2 מהנעדרים בסה"כ, 10% או 30%?

בין 4 ל- 5% נעדרים כמעט באופן קבוע, וביום שישי בין 10 ל- 12%. כלומר, ילדים כבר "עשו שבת" לעצמם.

אני שאלתי את התלמידים, שמאחר והם לא לומדים בימי שישי באיזה שעה הם הולכים לישון בימי חמישי? אז אני אומר לכם כמחנך, שהבעיה המרכזית היא "הלילות הלבנים" של ילדי ישראל. יש כאן תופעה חדשה, שהיא לא הועלתה כאן, שילדי ישראל הולכים לישון מאוד מאוחר, או מאוד מוקדם בבוקר.

אז בימי חמישי, כאשר לא לומדים בימי שישי, 16% מהתלמידים הולכים לישון עד שעה 11:00 בלילה, 34% הולכים לישון עד 12:00 בלילה, 25% הולכים לישון עד שעה 1:00 בלילה, ו- 23% הולכים לישון עד 2:00 בלילה.

שאלנו אותם מתי הם מתעוררים בימי שישי בבוקר ומה הם עושים, 37% מתכוננים לבחינות ומכינים שיעורים, את כל מה שמערכת לחינוך מחנכת לעבודה עצמית, 17% ישנים, 25% מטיילים ומבלים, 19% מתאמנים ועוזרים להורים.

הבעיה שלי כמחנך, היא באמת לטפל ב"לילות הלבנים". אם אני אצליח לומר לילדים: אני הוגן אתכם ולילות חמישי ושישי הם "לילות לבנים", אבל שאר ימות השבוע אתם הולכים לישון עד שעה 11:00 בלילה, מבחינת היעילות והאפקטיביות של המערכת אני חושב שעשינו דבר גדול מאוד.

היום יש לי בעיה עם 25% מהילדים, שאני יודע שלא פיתחתי תוכניות כדי לטפל בנושא הזה של ה"לילות הלבנים".

לגבי השאלון שניתן להורים, 80% מההורים מרוצים ו- 20% מההורים לא מרוצים.

יש לך אפיונים של ה- 80 ושל ה- 20?

בית הספר הזה הוא אינטגרטיבי, אין לי אפיונים של ה- 20%. לדעתי, אותם 20% הם ההורים של אותם ילדים אשר הולכים לישון אחרי 2:00 בלילה.

אני מנהל "תיכון חדש" בהרצליה, חטיבה עליונה כתות י', י"א, י"ב. מה ששמעתי כאן זו ראייה מאוד איכותומית, אבל אני רוצה לתת לזה היבט אחר ולקרוא לזה "מודל חדש", ולאו דווקא "חמישה ימים בשבוע".

כמה ימים לומדים אצלך?

למעשה אצלי לומדים 5 ימים בשבוע באופן רשמי, ויום שישי כולו מוקדש לשיעורי עזר והרצאות. הרעיון הוא לא מהפאן הכלכלי, אלא הערכי.

כאשר אנחנו תכננו את ה- 5 ימים בשבוע, היה ברור לנו שהיום השישי הוא לא יום לבטלה, אלא הוא 5 ימים בשבוע מתוך ראייה שאותם תלמידים של החטיבה העליונה, בזמן הקצר שלהם עד שהמגיעים לצה"ל, צריך לתת להם גם את התחושה של העצמאות וגם את התחושה של למידה עצמית, אבל גם לאפשר לאותם תלמידים חלשים לקבל שיעורי עזר ותגבורים והרצאות באוניברסיטאות. בימי שישי כידוע לכם, האוניברסיטאות לא עובדות אבל ביום שישי מגיעים המון תלמידים לבית הספר כדי לקבל שיעורי עזר ללא תשלום.

כאשר אני מדבר על 5 ימים בשבוע, הוא אולי 5 ימים לחלק מהמורים, כי הרי כולם יודעים שהמורים עובדים רק 4 ימים בשבוע. וכאשר אנחנו מדברים על 5 ימים בשבוע, ישנה בחירה די גדולה של מורים שלא לעבוד בימי שישי אבל הם יכולים לבוא ולתת שיעורי עזר באותו יום.

יש תלמידים המגיעים ביום שישי, במטרה לקבל הנחייה או שיעורי עזר בקבוצות קטנות של עד 15 תלמידים, גם על ידי תלמידים וגם על ידי מורים, ויש תלמידים שלא צריכים שיעורי עזר אלא לומדים באופן עצמאי בבית, או שיש תלמידים שבוחרים לבלות בליל חמישי ולישון עד 12:00 ביום שישי, זה בסדר. התלמידים הם מספיק בוגרים ובטח שלא נגביר על ידי זה את הפשיעה, ואני בכלל לא רואה קורלאציה בין שני הדברים האלה.

בית הספר הוא לא בייבי-סיטר ולא נועד כדי לשמר את מסגרת התלמידים כדי שחס וחלילה לא ילכו משערי בית הספר וימצאו את עצמם ברחובות. אני סומך על ההורים ועל החינוך שההורים נותנים לילדים, וגם שהמערכת נותנת, כדי לכוון את הילדים שימצאו את האפיקים והמסלולים הנכונים כדי להתפתח.

אני לא רואה הרבה הבדל בין תלמיד מכתה י"ב לבין תלמיד שמתגייס לצה"ל, שיקול התלמיד אם לבחור ולהיות בבית או להיות בתוך בית הספר ביום שישי כדי לקבל שיעורי עזר, אני חושב שעדיין צריך לתת לו עצמאות כדי להחליט.

לכן, אני חושב שהראייה הזאת צריכה להיות איכותומית ואם בימי שישי לא ילמדו, לא תהיה פשיעה יותר גדולה. אבל אפשר לתת חלוקות אחרות בימי שישי, זה לא אומר שיום שישי הוא יום לבטלה או יום שאפשר לשהות בו בבית. ביום שישי אפשר לתת שיעורי עזר והרבה, גם לתלמידים חדשים וגם לתלמידים ממשפחות ברמה סוציואקונומית נמוכה, המגיעים לבית הספר ומקבלים שיעורי עזר ללא תשלום.

ניהול נכון של בית ספר, יכול לאפשר למורים לעבוד גם בימי שישי ובתשלום.

יש לי הרבה מחשבות ולא אומר את כולן. דבר אחד שאני רוצה להגיד זה, שיש כאן עמדה שכאילו יש דבר נכון ויש דבר לא נכון. אני חושבת שאין כזה דבר נכון או לא נכון, אלא איך עושים את הדבר הנכון בדרך הנכונה.

בדיוק זה העניין שבו פתחתי את דבריי בתחילת הדיון ואמרתי איך אנחנו בודקים מהי הדרך שתבטיח שאנחנו מצד אחד לא אטומים למהלך שמתבקש, חלק ממנו, על ידי הרשויות המקומיות אבל גם ב"הצבעה ברגליים" של הילדים בחלק מבתי הספר, ואנחנו לא אטומים לעניין הזה. אנחנו קשובים למהלך הזה, אנחנו בודקים איפה הסיכונים של המהלך הזה ומבקשים קודם כל למזער את הסיכונים האלה.

אני כן בטוחה שהקריטריונים שדיברתי עליהם בפתיחת הישיבה הזאת, שאותם אנחנו נגבש, אשר אומרים שיש תנאים שבהם כן יינתן אישור למעבר ל- 5 ימים ונתתי דוגמאות לכך:

אחת מהן היא שיש תוכנית לילדים בסיכון, בהגדרות הכי מסודרות של מה זה ילד בסיכון. זה לא ילד שהלך לישון מאוחר ושהוא בזבז את זמנו. יש הגדרות מסודרות במונחים של רווחה וחינוך, מה זה ילד בסיכון. ששם אנחנו כן יכולים לחייב תוכנית שאומרת שהילד הזה איננו משוחרר מיום לימודים אלא תהיה מסגרת של יום עבודה וביום הזה תיתן לו מענה.

לעומת זאת, אני כן חושבת שיש עוד אפשרויות שהן לא במסגרת החובה, אלא במסגרת האפשרויות של בחירה לבתי הספר, למורים, לתלמידים, לרשות המקומית, למשרד החינוך, ולהגיד אנחנו מציעים רפרטואר של דברים, אנחנו כן אומרים איך לעשות את זה .

אתן דוגמא לנושא שנדון בימים אלה במשרד החינוך. הרעיון הוא שיהיה תא של תנועת נוער בכל אחד מבתי הספר היסודיים. אני בכוונה אומרת תא של תנועת נוער ולא תנועת נוער קיימת אלא מודל של תנועת נוער בבתי הספר היסודיים. יום הפעילות יכול להיות יום שישי, כשהמסגרת היא מסגרת לא פורמלית בתוך המערכת הפורמלית, אבל זה מתנהל במקום שבו יש אפשרות לעשות את הדברים האלה.

מכיוון שנשאלתי אם יש רעיונות, נתתי כאן דוגמא למספר רעיונות ואני אומרת שהן לא חלפו במוחי ברגע זה, אלא אנחנו מביאים אותן לדיון.

כל אחד מהדוברים כאן, הוא חלק בתוך המרכיב שאנחנו נצטרך להביא אותו בחשבון, מכיוון שהנחת היסוד שלי היא שכולנו רוצים את אותו הדבר, וזה למזער את הסכנות ולהביא את התועלת הטובה ביותר לטובת הילדים.

אנחנו רוצים לדעת מה יעשו מאות אלפי אנשים שעובדים בימי שישי, עם הילדים שלהם, ומה יהיה הגיבוי התקציבי של כל זה, שהרי בלי גיבוי תקציבי בתקופה של קיצוצים, זה דברים בעלמא.

מר שריד, אף אחד לא הולך להעביר עכשיו את המערכת מה- 1 בספטמבר ל- 5 ימים.

אצלנו בנשר, אני הולך להעביר את זה.

מר עמר, יש הליך שהוא אפשרי על פי החוק הקיים.

לסיכום, הועדה שמעה את העמדות של חבריה ושל המוזמנים, וכן את דברי שר הפנים ונציגת משרד החינוך והיא מודעת למורכבות הנושא של מעבר מערכת החינוך ל- 5 ימים בשבוע.

הועדה ערה לכך שהנושא עולה מידי פעם בדיון הציבורי בישראל מזה כ- 15 שנה, והיא סבורה שיש לבחון אותו על כל היבטיו.

הועדה תחזור ותידרש לנושא.



הישיבה ננעלה בשעה 11:00