כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד האישה/6509



5
הועדה לקידום מעמד האישה –
13.5.2003

פרוטוקולים/מעמד האישה/6509
ירושלים, ב' בסיון, תשס"ג
2 ביוני, 2003

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 10
משיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ג', י"א באייר התשס"ג, 13.5.2003, בשעה 12:00

ס ד ר ה י ו ם

התכנית הכלכלית – סכנת הפגיעה בנשים

חברי הועדה: היו"ר גילה גמליאל
אתי ליבני
מרינה סולודקין

עו"ד טליה ליבני – יו"ר נעמ"ת
עו"ד דינה האן – ס. יו"ר אמונה
עו"ד מיכל שמאי – איתך, משפטניות למען צדק חברתי
עו"ד ישראלה גרציאני – עמותת ידיד
עו"ד אלה גרא – מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
ד"ר עמיה ברק – שרות התעסוקה
ציפי נחשון גליק – מפקחת ארצית אלימות במשפחה,
משרד העבודה
נדיה חילו – יועצת מעמד האישה, שלטון מקומי
תמר גוז’נסקי – הפורום החברתי ישראלי
הילה קרנר-סולימן – מנכ"ל איגוד מרכזי סיוע לנפגעות
תקיפה מינית
שמרית רגב – מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
גילה אשרת – ויצ"ו, יו"ר האגף למעמד האישה
ג'ינה מרום – חברת הנהלת הסתדרות המורים
מוריה אשכנזי – הסתדרות האחיות – "טיפות חלב"
ברכה זיגלמן – יו"ר המחלק לעובדת השכירה,
הסתדרות
פלורנס גרנות – איגוד העובדים הסוציאליים
יהודית אופנהיימר – מנהלת קול האישה
רימון לביא – שרות התעסוקה, ס. מנהל אגף הון אנושי
גלית נדב – המרכז לפלורליזם יהודי
רבקה שקד – נציבות שירות המדינה
נטליה ילינמן – הנהלת נעמ"ת
וולה קצבורג – הנהלת הדסה ישראל
רוז מיכאליס – ס. נשיאה של הדסה, סניף ת"א
אורנה ורקובסקי – ביטוח לאומי – מינהל הגמלאות

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ

ביקשתי לקיים פגישה מקדימה, לפני הפגישה עם השר במשרד האוצר, מאיר שטרית, בכל נושא הפגיעה בנשים. כפי שציינתי, אני העליתי את כל הסוגיות האלה בישיבת סיעת הליכוד בזמנו, ואז גם שר האוצר וגם השר מאיר שטרית ביקשו שנציג בפניהם את הנתונים.

כינסנו ישיבה מיוחדת של הועדה, שבה כל ארגוני הנשים וחברי הכנסת יציגו את כל הפגיעות העלולות להיגרם, כתוצאה מאישור התוכנית. עקב כך, קיבלנו החלטה לפנות למשרד האוצר, על מנת שיבואו וישמעו את טענותינו, יתנו לכך מענה ויבטלו גזירות בלתי נסבלות בכל הנושא של הפגיעה בנשים.

בישיבה הקודמת עלו מספר רב של טענות, כאשר אחת מהן אני חושבת שהיא צריכה להיות קו אדום מבחינתנו, וזה כל הנושא של הטלת מס בריאות על עקרות הבית, שכאן זה צורם כפליים, זאת מעצם העובדה שלעקרות בית אין הכנסה. גם הטענה ש"הבעל ישלם", בסיטואציות כאלה ואחרות, רק מראות את הניסיון לבוא ולהסוות את אותה אמירה בוטה וחד משמעית, שאותי מאוד הכעיסה, של תלות הנשים בנושא הזה. אני חושבת שכאן צריך להילחם על כך שזה לא יקבל ביטוי.

בדקתי את ההיקף הכספי המדובר, מדובר ב- 450 מיליון, אבל זה עדיין לא אומר שום דבר מבחינתנו, יש לדאוג שזה יבוא ממקור אחר.

אני חושבת שזה באמת קו אדום, היות וזה ממש ממוקד בפגיעה ישירה בכל מה שקשור לנשים.

נושא נוסף שצריך לשים בו הדגשים, הוא נושא של תחנות "טיפת חלב" ולפי הכותרת "נלחמים על "טיפת-חלב" האחרונה". גם כאן, אני חושבת שזו צריכה להיות נקודה שצריכים לבוא בדרישה חד משמעית לגבי זה.

בישיבה הקודמת, דיברנו על נושא "פיטורי נשים". בזמנו רצו לפטר כ- 16,000 נשים בעלות תפקידים בתחום החינוך, לאחר מכן זה קוצץ ל- 6,000. אני חושבת שכאן, עצם האמירה שלנו בנושא, כבר קיבלה את הביטוי לפחות בנושא הזה.

לגבי נושא קצבאות ילדים, לדעתי צריך לעשות זאת פרוגרסיבית לפי מבחן הכנסה. בנקודת הזמן הזאת של המצב הכלכלי, לא ניתן לפגוע ולצמצם לנשים הנמצאות במצוקה כלכלית, את קצבאות הילדים. יש לפחות להגן על פלח הנשים שהוא אכן נמצא במצוקה שמצריך את העברת הקצבאות.

לי באופן אישי יש בעיה עם כל נושא סכומי ההעברה, וגם בנושא האבטלה. יש לפתור את הבעיה הזאת לטווח הרחוק בצורה הרבה יותר מקצועית ורצינית, ולא כפי שזה קורה היום. אבל אני עדיין טוענת, שלא צריך לבוא ולהוריד לאנשים את הידיים והרגליים ולהגיד להם אתם יכולים לנשום, כי עדיין יש לכם לב וראש. אין ספק שהמצב הקיים לא מעודד אנשים לצאת לעבודה, המצב לא תקין וצריך לפתור אותו. אמנם לא צריך לבוא ולעשות בבת אחת "קאט", אבל אין ספק שצריך למצוא פתרון למצב הקיים.

אל תשכחי שכל החקיקה הזאת בנושא של התשלומים הפרוגרסיביים לילדים, זה דבר די חדש.

את טועה, זה כבר משנת 1975 כאשר אז היתה תוספת למשפחות מ- 3 ילדים ומעלה.

לפני שאתן לחברות הכנסת לתת את דעתן, ברצוני לציין שבהצבעה על התוכנית הכלכלית, גם ח"כ מרינה סולודקין וגם אני לא השתתפנו בהצבעה, זאת על מנת שנוכל באמת לבוא לקראת קריאה שנייה ושלישית בדרישות, בלי לתת איזו שהיא לגיטימציה לקריאה הראשונה שכבר עברה.

מכיוון שכך, אני באמת רוצה שכל אחת פה תאמר את מה שהיא חושבת על הנקודות המרכזיות והחשובות מבחינתה, ומה לדעתה צריך להיות "ייהרג ובל יעבור". אך בל נשכח שעם כל הרצון הטוב לבטל את כל התוכנית, לא תמיד זה אפשרי. צריך להיות גם ריאלים ולהבין את המגבלות.

אני חושבת שדיון מוקדם הוא מאוד חשוב, מאחר והיום אנחנו מדברים עם השר מאיר שטרית, שהוא השר השני במשרד האוצר. אני רוצה לומר שתוכנית כלכלית כזו שאנחנו רואים כאן, לא ראינו אף פעם מה עוד שבתוכנית הזו "יורים לכל הכיוונים".

אבל אנחנו יושבים כאן וצריכים להתמקד על מה אפשר להגן ומה אפשר להשיג. אני אמנם לא שלמה עם הרבה מרכיבים בתוכנית הזו, אבל אני מציעה שעכשיו אנחנו נגן על כך שלא יוטל מס בריאות לעקרות הבית, ואני חושבת שצריכים להגן גם על נושא "טיפת-חלב", היות ומדובר במקומות עבודה לנשים ובבריאות המשפחה והילדים.

יש מאבק על קיצוצים במשרד החינוך, גם אם מדובר ב- 6,000 או 1,500 מורים זה יותר מידי. הרי אני לא רואה את הועדה שלנו רק לקידום מעמד האישה, אלא גם ועדה שנותנת הגנה לזכויות המשפחה וחינוך טוב זה לא רק מרכיב חשוב, אלא גם המטרה של כל מדינה מפותחת.

אנחנו ישבנו אתמול עם השרים של שינוי, וכל אחד העלה את הנושאים החשובים בתוכנית הכלכלית, שאנחנו מבקשים מהשרים בועדת השרים לענייני חקיקה, לטפל בהם.

גם אני ביקשתי להתייחס לנושא מס הבריאות, ויכול להיות שצריך להעלות בפני השר מאיר שטרית, שזה יהיה גם כן עד סכום מסויים לפי מבחן הכנסה של משפחה, ורק מעבר לפעמיים או שלוש מהשכר הממוצע, אפשר יהיה לגבות מעקרת הבית מס בריאות.

נושא שני שאני ביקשתי, זה שעות סיעוד לנכים, אשר נוגע בעיקר לנשים היות וכפי שידוע תוחלת החיים שלהן יותר ארוכה.

נושא נוסף שהוא קריטי, ובעיקר לנשים, הוא עניין גיל הפנסיה.

אני רוצה להתחיל מהנושא של תחנות "טיפת-חלב", כי בנושא הזה אני תוהה איפה החסכון. אם השירות אמור להיות אותו שירות, למה שהוא יעלה פחות כסף? זאת אומרת, אם כדי לתת את השירות קופת-חולים צריכה לקחת עובדות למתן השירות, הרי מישהו יצטרך לשלם את הכסף.

אני רוצה לומר לכולן דבר פשוט, כולנו כבר דשנו בסוגיות ואנחנו לא צריכות כרגע לשכנע אחת את השניה למה זה בסדר או לא בסדר.

אני רק מציעה להעלות זאת בפני השר שטרית. קיים ויכוח על נושאים שעניינם כסף ואחת מהשתיים: אם זה אותו שירות, הוא צריך לעלות כסף, ואם הוא יעלה פחות כסף זה אומר פחות שירות.

דבר נוסף, אנחנו מדברות במפורש על עובדות שאין להן תחליף וקופות החולים לא ייקחו את העובדות האלה. לכן, בעצם מדובר בלהחליף עובדות מיומנות. זה בדיוק כמו שיוציאו מבית ספר את כל המורים בעלי הניסיון ובמקומם יכניסו את כל בוגרות הסמינרים שרק אתמול סיימו ללמוד.

והעובדות האלה הן לא רק בקופות החולים, אלא גם בבתי הספר.

לא. בבתי הספר יישאר השירות.

קופות החולים, לא רוצות את השירות של בתי הספר.

אני מציעה לטעון, שהעניין פה הוא לא כספי בעצם. מדובר בזכויות ילדים ובזכויות נשים, אבל היכן העניין הכספי? אלא אם כן הם רוצים להוריד את השירות, אבל הם לא אומרים את זה.

בקשר לגיל הפנסיה, אני חושבת שצריך לדבר על כך ששיעור האבטלה אצל נשים גבוה יותר, שנשים בגיל 40 כבר אינן יכולות למצוא עבודה גם אם מדובר בנשים שיש להם מיומנות וניסיון בעבודה וכו'. לכן, בעצם זה אומר שיש לדון נשים שלא להמשיך בעבודה עד גיל 67, אלא חלק גדול יותר מהנשים יהיו מובטלות עד גיל 67. אני מציעה, שאם אי אפשר לשנות את הכל אז לפחות להשאיר את הבחירה.

אני חושבת שהדבר הכי חמור בנקודה הזאת, זה לא התוספת של ה- 7 שנים. קודם היתה אפשרות בחירה לנשים, הן יכלו לבחור כל שנה בין 60 ל- 65. זה קיים בביטוח הלאומי, קיים גם אצל המעסיקים הציבוריים וקיים בכל מקום שבו גברים עובדים עד גיל 65.

מה שאני מציעה, זה לעמוד על כך שתישאר זכות הבחירה. הרי יש נשים במקצועות כמו: מורות, גננות, מטפלות וכד', שאינן יכולות פיזית לעבוד מעבר לגיל 60, ואם הן תעבודנה הן תפגענה בילדים שבהם הן מטפלות. לכן, עניין הבחירה כאן נראה לי מאוד מהותי. אם מדברים על זכויות נשים, הזכות של האישה לעבוד עוד שנתיים זה יפה, אבל שתינתן לה את האפשרות לבחור כל שנה מגיל 60 עד גיל 67.

לגבי מס בריאות לעקרות הבית, כבר דובר בנושא. בקשר לקצבאות ילדים, העמדה שלי היא שונה מכל מה שנאמר פה. אני נגד כל קיצוץ בקצבאות הילדים, אני חושבת שקצבאות הילדים קוצצו במהלך 30 השנים האחרונות ב- 50%, רק בגלל אי ההצמדה וכו'.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם, שכל מיני קצבאות שנוגעות לנשים יוצמדו לאחר התוכנית הזאת רק למדד ולא לשכר הממוצע במשק. זה כולל את קצבת הזיקנה, קצבת הסיעוד, הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה וכו'. זה מהפך דרמטי, אשר משנה לגמרי את כל פניו של הביטוח הלאומי.

אני רוצה להוסיף נקודה אחת, לגבי הנושאים שהועלו. וזה "התליית" חוקים, כגון: חוק הזכויות לנפגעי עבירה, חוק זכויות פנסיה לאלמנה וכו'. התלייה של שלושת החוקים האלה בתוכנית, הוא גם נושא שביקשתי להתנגד.

היום זה נידון חלקית בועדת חוקה, בעיקר נושא זכויות נפגעי עבירה, והעלויות שהפרקליטות והמשרד לביטחון פנים הציבו כנגד זה הן עלויות שאי אפשר לתאר ואין להן שום קשר למציאות. לעומת זאת, יתר הסעיפים שעל פניהם אין בהם עלויות, יישארו בתוקף וייושמו מיידית.

אני חושבת שהסכום שמדובר בו בנושא קיצוץ מענק הלידה הוא באמת סכום מזערי, 170 מיליון, ובדרישה לבטל את מענק הלידה מהלידה השנייה והלאה, יש מסר חברתי של מדיניות אשר לא ראוי לכנסת, וודאי שלא לועדה, להשיג אותו.

לגבי קצבאות הילדים, אני חושבת שכועדה למעמד האישה מן הראוי היה שוועדה זאת תצא דווקא בקריאה של "היפוך הסדר". אני הייתי מצפה שלילד הראשון, השני והשלישי יהיו סכומים יותר גבוהים. אם אנחנו מדברים על נשים צעירות, נשים עובדות ונשים בתחילת הדרך שרוצות לשלב קריירה ובניית משפחה, התמיכה המשמעותית היא בשנים האלה. אני מתנגדת בתוקף לעניין של מבחן הכנסה, משום שזה יגרום תמריץ שלילי לנשים לצאת לעבודה. גם היום, נשים צעירות עושות הרבה פעמים את החשבון אם עלות המעון כל כך גבוהה, גם המעונות המסובסדים.

לכן אנחנו הצענו ללכת על פגיעה מינימלית, כלומר קיצוץ של 1.4 מיליארד במקום 3.6 שהממשלה מעוניינת, אבל אז לקבוע סכום של 187. כך שבתחילת הדרך ובתחילת בניית המשפחה, לא תיפגע יכולת האישה לצאת לעבודה. הסכומים האלה הם משמעותיים לגבי המשפחות הצעירות, הזוגות הצעירים והנשים הצעירות.

יותר מזה, בשלב הזה החלטת האישה היא קריטית. אם היא לא תצא לעבודה עכשיו, לאחר לידת הילדים יהיה לה הרבה יותר קשה.

אני כמובן מצטרפת גם לעניין מס ביטוח בריאות.

לגבי מה שתמר אמרה בנושא גיל הפרישה. זה לא רק העלאת גיל ל- 67 וביטול אופציית הבחירה, יש שם גם קנס שהוא בעצם הפחתה של 5% בכל שנה. כאשר אישה תצא בגיל 60, יורידו לה 35% מהפנסיה. זאת אומרת, אנחנו נדבר על נשים רעבות, ללא קצבת זיקנה ועם פנסיה מזערית.

אנחנו נגיע למצב אבסורדי, המדינה תצטרך להקים ענף מיוחד בביטוח הלאומי לנשים רעבות.

רציתי תחילה להביעה הערכה אישית לעובדה שנמנעתם מההצבעה, גם ליו"ר הועדה וגם לחברת הכנסת מרינה סולודקין. לנו כנשים היה מאוד חשוב לראות את ההתנהגות שלכן בהצבעה, ואנחנו גם עקבנו אחרי זה. לכן אני רוצה להביע את ההערכה שלנו בנושא ההימנעות.

הייתי רוצה לשים דגש קצר על כמה אלמנטים, שכבר הועלו וכמובן שאני מצטרפת.

כעובדת סוציאלית אני עובדת בשטח גם ביפו, ששם תחנות "טיפת-חלב" מרוכזות ונמצאות באחריות הישירה שלי, ואני רואה כל יום את החשיבות הלא תיאורטית ולא מספרית שיש למקום הזה עבור הנשים הבאות אליו. זה מקום שמשמש להן מבחינת מסגרת, ולפעמים זה המקום היחיד עם האפשרות למפגש עבורן. כמובן שיש בזה עוד הרבה מעבר לשירות לתינוק, גם אלמנטים של חיזוק והעצמת נשים.

לגבי נושא קצבאות הילדים, זהו נושא מאוד חשוב ויש בו גם איזשהו מסר של עצמאות לאישה. הקצבה משולמת לאישה ובנושא הזה יש אמירה ומסר שגם אם היא עובדת וגם אם לא עובדת, זה נותן לה את האפשרות לשלוט בתקציב וגם להיות מעבר לכל מה שנאמר פה, לגבי עידוד נשים ליציאה לעבודה וכו'.

לגבי מס בריאות, גם בנושא הזה הייתי רוצה להוסיף את האלמנט של אמירה מסויימת. זה שהבעל ישלם עבור אשתו, יש בזה איזו "קרינה" של שוביניזם מסויים ואני מעבר לנושא הכלכלי של מס בריאות לעקרות הבית. האמירה פה היא: את אישה התלויה עדיין בבעלך, את אישה שאין לה עדיין עצמאות וכד'. יש בזה אמירות קשות שאנחנו צריכים להעמיק הרבה מעבר, בחשיבה על הנושאים האלה.

לגבי נושא גיל הפנסיה, אני מצטרפת לדברים שנאמרו פה שיש להשאיר טווח בחירה. הבחירה כאן היא לא רק של האישה, אני רוצה גם להוסיף את הבחירה שיש למערכת לפעמים. יש פה גם עניין מקצועי, כי גם אם האישה רוצה או לא רוצה, במיוחד במקצועות כמו גננת או מטפלת או עובדת במעונות, הפגיעה יכולה להיות גם מקצועית באיכות הטיפול והשירות. לכן אפשרות הטווח הזה של הבחירה, נותנת לה את האופציה גם מבחינה תקציבית וגם את אפשרות הביטוי לנשים.

לכל מה שנאמר פה, הייתי מוסיפה את ביטול המענקים לדיור, שזה באופן ישיר יפגע בהחלט בנשים ובמשפחות, שממילא חיות על הסף.

הייתי מוסיפה גם פן נוסף, שכל הגזירות האלה אמנם משפיעות על האישה, אבל האישה חיה בתוך המשפחה ובכך כל הגזירות האלה בעצם מובילות הרבה מאוד משפחות להצטרף למעגל העוני וכאשר קיים מעגל עוני ויש קשיים כלכליים, אז בהכרח הנשים הן הסובלות העיקריות כי אז זה מגביר את רמת האלימות במשפחה.

אני מציינת זאת כמסר שאותו יש להעביר לשר מאיר שטרית. זה אולי מן כדור שזורקים אותו ולא יודעים לאן הוא מתגלגל, אבל אני רוצה להגיד שאנחנו כן יודעים לאן הוא עלול להתגלגל.

אחד הדברים המאפיינים את התוכנית הזאת, זה הקפאת רמת הקצבאות מבחינת הצמדה וגם הורדה. המשמעות בהשלכות לגבי נשים, אנחנו יודעים שאחוז גבוה מהנשים נמצאות ברמות שכר נמוכות ומטה. העיקרון שהיה עד היום, שקצבאות הביטוח הלאומי הן נגזרות מהשכר הממוצע במשק, שמר על איזו שהיא הקפדה על כך שרמת החיים תישאר. אם זה תמיד נגזר מהשכר הממוצע, אנחנו שומרים על הפער שהיה בין העשירונים העליונים לבין העשירונים התחתונים. ברגע שבתוכנית הזאת הורידו את ההצמדה לשכר הממוצע ומעבירים זאת להצמדה למדד, פירושו של דבר שתוך כמה שנים הפער בין העשירונים העליונים והתחתונים ילך ויתרחב.

בהנחה שרמת החיים בארץ לא תישאר כפי שהיא היום למטה, אלא תהיה צמיחה וכו' תוך שנתיים שלוש, במצב הזה אלו שמרוויחים יותר ירוויחו עוד יותר, אבל אלה שנשענים על קצבאות הביטוח הלאומי, אנחנו נוריד להם את רמת החיים יותר, משום שזה לא יוצמד לשכר הממוצע שיעלה. זאת נקודה מאוד משמעותית, בייחוד לגבי נשים הנמצאות ברמת שכר נמוכה. דרך אגב, גם שכר המינימום מוקפא, שזה דבר נוסף שיש לו השלכה ישירה לגבי נשים.

אני רוצה להתייחס לאחד מיעדי התוכנית הכלכלית. התוכנית הזאת בעצם, היתה רוצה לגרום לכך שבעיקר נשים ייכנסו יותר לשוק העבודה. נדמה לי שבמצב הנתון, הסיכוי שהיעד הזה יושג באמצעים שננקטו בתוכנית הכלכלית, הוא פשוט לא ריאלי.

אם לא יוצרים יותר משרות, מה שיקרה בפועל זה תהליך הפוך. דווקא נשים, בגלל האמצעים שננקטו בתוכנית הכלכלית, תעזובנה את כוח העבודה האזרחי. זוהי תופעה מאוד ידועה, שבמצבים כאלה דווקא נשים כמפרנסות שניות עוזבות את שוק העבודה. זאת מלבד התופעה שברמות הביניים והגבוהות, כאשר עושים את שיקול הכדאיות, הנשים שם איכשהו יכולות להיכנס לשוק העבודה, אבל דווקא ברמות הנמוכות, מה שיקרה הוא שהנשים שם תעזובנה את שוק העבודה.

לא תהיה כניסה גם לאותן המשרות שהאוצר אולי מצפה שייכנסו, כגון סיעוד וכד', וזאת בגלל השיקול הכלכלי, שזה גם לא כדאי וגם אין מקומות במעונות ואין טיפול בילדים וכו'. כך שהתופעה הצפויה מבחינתנו, היא שהסטטיסטיקה דווקא תיראה יותר טוב, יהיו אולי פחות מובטלות. אבל במציאות, זה ייראה גרוע.

דבר נוסף שאני רוצה להצביע עליו, הוא שברמות הנמוכות במיוחד, אנחנו חייבים ליצור איזו שהיא דינמיקה. נניח ונצליח להכניס קצת מהאנשים לעבודה, אבל אם לא נוצרת דינמיקה של קידום במקומות העבודה וקידום ברמת השכר וההכנסה, אז בעצם לא עשינו שום דבר בנושא הזה.

אני גם רוצה להזכיר, שבתוכנית הכלכלית אין שום השקעה בעצם, לא רק ביצירת מקומות עבודה אלא גם בתנאים שיאפשרו לנשים "להמשיך ולגדול" בהשלמת השכלה, הכשרה מקצועית וכן הלאה.

אני חושבת שעכשיו שמענו את הדבר שהוא אולי החשוב ביותר, למרות שגם הדברים האחרים תופסים מקום ברמת החשיבות, אבל לי יש תמיד הרהורי כפירה ברגע שיש תוכנית כלכלית. לפי דעתי זו מדיניות להוציא את הנשים ממעגל העבודה, כדי שתמונת האבטלה תהיה "יותר יפה" ואני שמחה שחברי רימון לביא הקדים אותי. לכן, אני חושבת שחייבים לקחת בחשבון את הדברים האלה ושכולנו ניקח את הפרמטר הזה.

לגבי נושא גיל הפרישה, זהו דבר שבמשך שנים גם נעמ"ת, גם ארגוני הנשים וגם המחלקה באיגוד המקצועי, נלחמו על הנושא הזה של פרישה זהה וגמישה. אסור לנו בשום אופן לוותר על התהליך הזה של הגמישות, משום שבכפל התפקידים שלנו אין לנו ברירה אלא לעבוד בעיסוקים שונים ומיוחדים, וזו גזירה איומה. איך אפשר לבוא לאותם מקומות מסויימים או מיוחדים שברובם או כולם רק נשים, ולהגיד "את תוציאי את נשמתך עד גיל 67", ואם לא אז תהיינה הפחתות והבונוסים ילכו לאיבוד.

לכן אני חושבת שההישג הזה שגם המחוקק הבין שבעבודת נשים חייבת להיות גמישות בפרישה, זו נקודה שבאמת צריך לשים עליה דגשים חזקים. וכמובן שבכל תהליך של הבראה אני רואה פה מגמה מטעם הממשלה להוציא את הנשים מכוח העבודה.

אני רוצה להסתכל על הנושא הזה בהיבט המקצועי שלי, כאחות "טיפת-חלב". מי שמגיעות אלינו הן אמהות מכל השכבות, הראייה שלנו היא אוניברסלית ואני לא עושה הבדלה בין מעמד כלשהו. מי שמגיעה לתחנת "טיפת-חלב" היא מתקבלת.

מדובר באמהות לילדים וכל אחת מכן שעברה תהליך של לידה, יודעת שכל אישה לאחר לידה יכולה להיכנס לדיכאון שלאחר לידה. את הדבר הזה אנחנו מאתרות, לא אחות קופת חולים ולא רופא ילדים, כי בעצם לרופא הילדים לא יהיה זמן להסתכל על האמא אם השירות הזה באמת יעבור לקופות החולים.

48 שעות לאחר הלידה, האמהות האלה כבר מתייצבות בתחנת "טיפת-חלב", או שאנחנו אצלהן בבית. מעבר לכך, המשבר הזה שעשוי בהחלט להתחזק יותר וגם לגדול ולהתגבר, וזה כתוצאה מכל המצוקה הכלכלית, כאשר גם אם אנחנו מדברים על מענק הלידה.

אותה יולדת או אישה בהריון, מלבד המצוקות הנפשיות שבהן יש לטפל ולהתמודד, וגם עם המצוקות הכלכליות שהיא מתמודדת איתם, אני צריכה לתת לה את התמיכה ולשתף אותה עם שירותי הרווחה וכל הגורמים האחרים. ואם נגיד שזו הלידה השנייה שלה, היא גם לא תקבל מענק לידה.

אותו מענק לידה, נותן לאישה הזאת איזה שהוא נתיב לדברים המינימליים שלאחר הלידה. אז מה יקרה במשפחות ברוכות ילדים, כאשר הן בדרך כלל ברמה הסוציו-אקונומית הכי נמוכה?

עכשיו אנחנו צופות שמעבר למעמד הבינוני, שהיום אפשר להגיד שיש להם הכנסה סבירה, עם כל הקיצוצים האלה הן תרדנה ברמה.

אני חושבת שבהיבט הזה, צריך לעצור את התהליך הזה של משרד האוצר ואני שומעת את כל התמיכות, כולל של יו"ר ועדת הכספים שלשום, אשר תומכים בזה שלא להעביר אותנו. פה אני פונה אליכם בבקשה, אחרת יהיה פה משהו נורא ואיום, מפני שסדר העדיפות של קופות החולים זה לקחת את המצב הכספי, ואת האחיות הן לא לוקחות כי הן טוענות שיש להן עודף.

מעבר להיבט הזה של הנשים קיימת ועדת אמוראי, שקמה בסוף דצמבר ועלתה כסף למדינה, ומתעלמים מההמלצות שלה לחלוטין, והאוצר ממש מתנער ממנה ומנסה אפילו להסתיר אותה כאילו שזה לא קיים. על מה הם מתבססים? על ועדת נתניהו שקמה לפני כעשרים שנה. יש בועדת אמוראי המלצה חד משמעית, שלא להעביר את השירות הזה לשום מקום כי זה עלול לפגוע.

אני פונה ליו"ר הועדה, ומבקשת באמצעותך שחברי ועדת הכספים יפתחו את דו"ח ועדת אמוראי, יקראו את תוכנו ושלא יצביעו לכיוון הזה של ההעברה לקופות.

קיים היבט נוסף וזה הפגיעה בנו. מה שיקרה זה שב- 1 בינואר 2004, יתווספו לנתיב האבטלה עוד 2,200 אחיות. מה שזה יביא אחר כך, זה כל מה שדובר כאן לגבי נשים שאינן עובדות, כי היא תיהפך להיות עקרת בית ודבר גורר דבר.

אני בהחלט נרגשת מגודל המעמד, כי אני חושבת שאנחנו כנשים יכולות לעשות הרבה.

אני מייצגת סקטור שבו עובדים 120,000 חברים כאשר 90% מהם נשים. ביניהן יש נשים צעירות, שבאות עם תואר אקדמי לאחר 4 שנות לימוד באוניברסיטה ולא רק שהן מרוויחות את שכר המינימום הן גם מקבלות השלמת הכנסה, שזה בושה כשלעצמה, והן אמורות לחנך את הדור הצעיר.

ישנם גם גמלאי הסתדרות המורים, שהם אמורים להיפגע מכל אותם הדברים שהועלו כאן.

כלומר אם אני מסתכלת על כל הסקטור שאני מייצגת, אני רואה את כל הפגיעות מכל הכיוונים, מלבד אולי הדבר שהוא "מס הבריאות לעקרת הבית" שכמובן אצלנו מדובר בנשים עובדות. אבל תארו לעצמכם, שמעלים את גיל הפרישה ולא תהיה לעובדים האפשרות לפרוש לפני כן, וזאת כאשר יש מורים שהם שחוקים לאחר 20 או 30 שנות עבודה, והגננות יצטרכו בגיל 67 להתמודד עם הטיפול בילדים.

אני רוצה שתסתכלו על התמונה כולה ועל הסיכון הקיים בפגיעה בדור הצעיר, שהרי אנחנו אמורים לחנך ולהכין את הדור הבא. באיזו דרך נעשה זאת? איך נוכל להכניס את הדור הצעיר למערכת, כאשר אנחנו לא נוכל "לרענן את השורות" אצלנו?

אמנם היה לנו "ניצחון גדול" במאבק שבמהלכו הגענו להסכמה מצד כל הצדדים המעורבים, ובוטלו התוכניות לפיטורי אלפי מורים. אבל עדיין, 250 מורים מפטרים, ו- 1,450 מורים שפורשים. אבל יש להבין, שהמורים שפורשים לא מפנים את מקומם וקיימת פה הטעייה.

אני מבקשת להדגיש שכל מורה שפורש, הוא יוצא עם השעות. התלמידים יסיימו את הלימודים ויחזרו הביתה מוקדם יותר, אבל המורה תצטרך להישאר מעבר לכך כדי לסיים את "החלונות" שאולי נותרו לה. כל המורות האלה לא תוכלנה להישאר במערכת, כי הן לא תוכלנה לממן את החזקת ילדיהן, אחד אצל המטפלת שני בגן ואולי גם ילד שבא מבית הספר מוקדם בשעה 11 – 12 כאשר היא מגיעה הביתה רק בשעה 2 – 3 בגלל כל מיני מטלות של המערכת.

מכל מה שהוזכר כאן, אני יכולה לראות את הסקטור שלי שהולך ב"דרך ללא מוצא", כי המצב קשה מאוד.

בהזדמנות הזאת, אני מציעה שגם ניזום דיון בכל הנושא שקשור למעמד המורה, בועדת החינוך.

אני מברכת על ההצעה.

אני מצטרפת לכל הנושא של "מס בריאות" על כל מה שנאמר.

לגבי גיל פרישה, היום קיימת מגמה מאוד גדולה של עידוד מצד המעסיקים בכל מיני סקטורים, לפרישה מוקדמת, ואז מגיל 50 עד גיל 67, אתה נשאר מובטל בלי סיכוי למצוא עבודה, ללא הכנסה וללא קצבת זיקנה. נוצר מצב שבעצם אתה משאיר תקופה ארוכה נשים ללא הכנסה.

מה שהם הציעו, זה לפרוס זאת לנשים למשך 20 שנה. צריך תמיד לדעת את ההצעה כלשונה ובהצעה הם מציעים שכל שנה במהלך 20 השנים הבאות, הם יעלו זאת ב- 4 חודשים. זה עדיין לא אומר שזה בסדר או לא בסדר, אבל זאת ההצעה.

אולי נושא הבחירה ההדדית, כפי שהוצג כאן, יכול היה לתת את הפתרון לזה.

לגבי קצבאות ילדים, כל עוד אין לנו הכרה בהוצאות למטפלת, נושא שלא עלה פה על השולחן, אותה קצבה גם מהווה עוד כלי עזר כלשהו המסייע לנשים לצאת לעבודה.

לגבי הפגיעה במערכת החינוך, אני מצטרפת לדבריה של קודמתי ג'ינה, יכול להיות שזה יאלץ נשים להוציא מכספן כדי לממן שוב הוצאות טיפול בילדים, או לאלץ אותן לעבור למשרה חלקית, שגם כאן לא בטוח שימצאו אותה.

אני חושבת שכל הסעיפים האלה חשובים, כי מעבר לאותם הסעיפים שהזכרתי ומעבר לעובדה שהם מהווים פגיעה כלכלית בנשים, יש להם השלכה נוספת שהם בהחלט בעלי משמעות של פגיעה במעמד הנשים.

אין לי הרבה מה להוסיף, כל מה שתכננתי ומה שחשוב לומר, אני שמחה שכבר נאמר. אני בעיקר מצטרפת לדרישה החד משמעית בעניין הגמישות בגיל הפרישה.

מה שאני רוצה לציין מתוך מה שאני שמעתי כאן בדיון, נדמה לי שלא הבהרנו לעצמנו מספיק, ואולי אנחנו צריכות לעשות את זה, מה בדיוק אנחנו רוצות? כי יש לנו כאן בעצם איזושהי דואליות.

הרי אנחנו הנשים וארגוני הנשים, לחמנו הרבה על השוואת גיל הפרישה. אם מישהו היה יושב כאן עכשיו ומקשיב מהצד, הוא היה בעצם שומע כאן נימה של "קשה לנו הנשים". אני יודעת ומודעת לכך שקשה, במיוחד במקצועות מסויימים כפי שהוזכרו כאן. אבל יחד עם זאת אנחנו רוצות את השוויון, אז אני לא יודעת איך אנחנו נציג זאת בצורה שלא תפגע באינטרס שאנחנו עצמנו נלחמנו עליו.

למה לא? הרי מגיל 60 עד 65 יש לנשים את אופציית הבחירה. אישה במקצועה שיכולה להמשיך, היא תעבוד בשמחה.

אני צופה שיפנו כלפינו את השאלה הזאת, אז אני רוצה שננסח לעצמנו בדיוק מה אנחנו דורשות. אם זה מבחינת תשלום הפנסיה, מבחינת הזכאות לפנסיה.

ממה שאני התרשמתי מכל הדברים שכולם העלו כאן, שאין איזו שהיא בעיה עקרונית לעצם העלאת גיל הפרישה והשוואתו לגיל 67, יחד עם זאת ובמקביל ישנה הדרישה שתישאר זכות הבחירה לנשים בין הגילאים 60 ל- 67, וזה יהיה תלוי בשני דברים: 1 – במידה והאישה עצמה מעוניינת. 2 – במערכת, במידה והמערכת מרגישה צורך.

ואז לא להטיל עליה קנס של 5% לשנה והדבר הנוסף, שתהיה לה הזכות לקבל גם את קצבת הזיקנה, אם היא יוצאת לפנסיה לפני גיל 67.

היום, התוכנית הכלכלית קושרת שני דברים: 1 – את הזכות לקבל את קצבת הזיקנה היא מעלה מ- 60 ל- 67. 2 – יציאה לפנסיה מוקדמת עם קנס של 5% בכל שנה.

אנחנו אומרים שאנחנו בעד זכות הבחירה לנשים לצאת לפנסיה בגיל 67, אבל זכות הבחירה ללא קנס ועם זכות לקצבת זיקנה.

לדעתי צריך להבין מדוע בכלל כל דבר נעשה, כלומר כיצד הגיעו למסקנה שרוצים להעלות את גיל הפנסיה ל- 67.

מאחר וקיימת בעיה מאוד קשה בקרנות הפנסיה, ניסו למצוא איזה שהוא פתרון ומענה, על מנת שלא לפגוע בסופו של דבר, לא רק בנשים אלא בכל האוכלוסייה שבעתיד תזדקק לכספי הפנסיה.

צריך לבחון את הדברים שטליה העלתה פה, בדבר אותו קנס של 5% לשנה.

למעשה, הפגיעה פה בנשים היא במשך 7 שנים. כי היתה זכות בחירה של גמישות, ולכן יש פה החמרה.

אני לא אחזור על כל מה שנאמר כאן, אבל אני כמובן מסכימה עם כל הדברים. אני רק רוצה לחדד מספר נקודות.

לגבי תקציב ההכשרה המקצועית, שיש לו אפקט גדול מאוד לגבי נשים וחזרתן למעגל העבודה.

עניין חומרת שיטת הממוצע בחישובי הפנסיה, שזה שינוי שמוצע וגם הוא מחמיר את המצב לגבי נשים, מאחר ומסלול הקידום שלהן מאופיין בצורה יותר איטית, ולכן החישוב הממוצע מביא להן פנסיה נמוכה יותר בפועל.

לעניין תחנות "טיפת-חלב", אני רוצה להדגיש את האלמנט של עבודת האיתור היזום שתחנות הטיפת-חלב לוקחות על עצמן, לאיתור בעיות בקהילה שלא יהיה לזה תחליף, אם תחנות הטיפת-חלב תועברנה למקומות אחרים.

אני רוצה לדבר על חוק קבלני כוח-אדם וההצעה לשנות זאת בצורה כזו, שעובדת תוכל להיחשב כעובדת זמנית למשך שנתיים וזה דבר שלא יעלה על הדעת. אני רוצה להזכיר לועדה, שהנשים האלה נמצאות ב"מלכוד" של חוסר קידום, חוסר תנאים וחוסר תנאי מינימום מובטחים, לא חופשות לא פנסיה ולא הפרשות סוציאליות, ולהגדיל את התקופה הזאת זה אולי "החלום" של האוצר אבל לא יתכן שניתן לזה יד מבלי שנשמיע זעקה. קיימים היום כ- 100,000 עובדים כאלה בישראל, ובמסגרת הזאת שני שליש מהם נשים, שנמצאות בתחתית סולם העובדים.

כיום אנחנו מדברים על תופעה חדשה שכמותה לא היה ידוע בישראל, וזהו "עוני של אישה עובדת", וכולן במלכוד הזה.

הסטטיסטיקות מלמדות אותנו שבממוצע נשים יוצאות ממעגל העבודה בגיל 54, ומכאן החומרה של הפגיעה בדרישה של העלאת גיל הפנסיה, שבדרך כלל איננה אפשרית לאותן נשים שנפלטו ממעגל העבודה. ואם מצמידים לכך את מתן קצבת הזיקנה שתחל רק בגיל 67, אני חוזרת על מה שנאמר קודם, נגזר על הנשים לשבת 13 שנה ללא הכנסה וללא קצבת זיקנה, ובנוסף לכך לשלם גם מס בריאות כעקרת בית.

אנחנו קוראות להכרה בהוצאות הטיפול בילדים. אמנם כשהאוצר שומע את הדבר הוא נחרד ואומר "זה עולה לי כסף", אבל זו הסתכלות צרה מאוד. זה מעודד יציאת נשים לעבודה ומכניס למעגל דיווח האמת, את כל אותם הסקטורים שהיום אינם מדווחים אמת. לא נעשתה עבודת עומק כדי לבדוק את העניין הזה, ואני מאוד לא משוכנעת שזה יעלה הרבה כסף לאוצר.

אני רוצה גם לציין שזו התוכנית השישית ברצף, ולאחר כל אחת מהתוכניות הקודמות, הבעיה לא נפתרה. אני חושבת שצריך להתחיל להבין שאולי הפתרון הוא לא הקיצוצים. אנחנו קוראות ומבקשות לראות את מנועי הצמיחה, ופה יש חילוקי דעות גדולים, כאשר אני שמעתי את שר האוצר כשהוא אומר שיש מנועי צמיחה, ואילו אחרים אמרו שהמנועים האלה אינם.

אני מצטרפת לכל מה שנאמר עד עכשיו. עם כל החומר שחולק פה, אני קיבלתי מכתב שיצא מטעם "אישה לאישה", ומלבד ההתייחסות הכללית לועדה וליו"ר הועדה, הוא מתייחס למקרה ספציפי שארע בחיפה אבל הנושא לא ספציפי והוא ודאי נוגע להרבה נשים.

מסתבר, שהקיצוצים שעליהם הוחלט בדצמבר, ייושמו בפועל רק החודש. אבל זה לא שהנשים יזכו מההפקר בארבעה או חמישה חודשים אחורה, אלא זה נזקף להם כיתרת חוב ועכשיו היתרה תרד מהקצבאות המקוצצות.

אני מכירה את הבעיה הזאת ויש בה הרבה צער ויגון, ואולי אנחנו גם נבחן את הסוגיה הזאת בנקודת זמן אחרת, אבל כרגע אנחנו נאלצים להתמקד רק במה שקשור לתוכנית הכלכלית, והנושא הזה אינו קשור אליה.

כפי שאמרתי קודם, אני כמובן מצטרפת לכל הדברים שנאמרו פה, אבל אני מרגישה שכאילו אנחנו עוברות כאן סעיף אחר סעיף ושוכחות להתווכח גם על השיטה כולה.

לפני כשבועיים אמרה תמר גוז’נסקי שנוכחת כאן היום, דברים שהיא אמרה ואומרת בכל מקום, שקיימת פה שיטה שמבטיחה את זכויות בעלי ההון באופן שיטתי, על חשבון העמדות החלשות בחברה.

אנחנו יכולים כאן לדבר עוד על הרבה נושאים שטעונים תיקון, יש לי פה פילוסופיה שלמה שעליה נדבר במשך שבועות שלמים, אבל כרגע לא זה הנושא.

אני רוצה לחדד את הנושא של קצבת הזיקנה. היום אפשר לקבל קצבת זיקנה מגיל 60 אם ההכנסה היא נמוכה, ובגיל 65 ללא תלות במבחן ההכנסה. התוכנית החדשה, משנה את הגילאים כלומר: מגיל 67 עם הכנסה נמוכה אבל רק בגיל 70 זה יהיה ללא תלות במבחן ההכנסה.

אני לא מבינה את הסוגייה באופן כללי. למי שיש הכנסה, למה רק בגיל 70 הוא צריך לקבל את הקצבה?

כי ההכנסה נמוכה ממילא.

זה לא מדוייק. מי שאין לו מקבל, ולמי שיש הוא מקבל בגיל 70.

אם לא תשלמי, את גם לא תגבי ממנו דמי ביטוח עבור שנות עבודתו. במשך 45 שנות עבודה, אדם לא ישלם ביטוח לאומי אם הוא לא מקבל כלום, ואז זה יוביל שלא יהיה ביטוח לאומי במדינה. אם אדם משלם ביטוח לאומי מגיל 25 עד גיל 70, ואז אומרים: לא אתה לא תקבל כלום, למה שישלם?

לא אמרתי זאת, מה שאמרתי זה שאין לי בעיה שהוא יקבל בגיל 70.

מה שרציתי להגיד קודם כל, כעובדת סוציאלית, אני חושבת שזה בהחלט פגיעה בנשים, במיוחד בכל הנושא של קצבאות למיניהן, שגם היום אי אפשר לחיות מהקצבאות האלה, במיוחד כאשר האוכלוסייה החלשה שחיה בעיקר מקצבאות הביטוח הלאומי, וכפי שאנחנו יודעים הרוב זה נשים.

גם כל הנושא שקשור לקשישים ולזיקנה, עם כל הפורמט שלו לגבי הסיעוד הקצבאות או גיל הפנסיה, ובאופן כללי אני מצטרפת לכל מה שנאמר כאן בנושא.

רציתי לשאול שאלה, האם נבדקה הסוגייה של מספר הנשים בחברה הישראלית שייפגעו מכל סעיפי התוכנית הכלכלית, לעומת מספר הגברים? האם אפשר להוציא נתון כזה? ואם כן, אפשר ללכת על הנקודה של אי שוויון מוחלט.

אני רוצה להעיר לגבי סוגיית השוויון מבחינת הפרישה. אנחנו צריכות להבחין ברציונל, שהוא גם פילוסופי וגם משפטי, של זכות היתר שיש לנו לכאורה לבחור מה טוב לנו, שזה כאילו מעמיד אותנו במצב של זכויות יתר מול גברים, כי הדבר הכי לא שוויוני זה להתייחס לשוויון, למי שאינו שווה.

לא צריך להיות לנו ספק, שכדי להתמודד עם הבעיות הקשות שלנו כנשים בעולם העבודה + כל מה שאישה סוחבת על גבה במשך שנות חייה, מגיעות לנו זכויות היתר המצומצמות האלה, של בחירה באיזה גיל אנחנו פורשות.

לפי הסטטיסטיקה, רוב הפנסיונרים הם נשים מפני שתוחלת חייה של האישה היא יותר ארוכה מתוחלת החיים של הגבר. לכן נושא גיל הפרישה והפנסיה, פוגע יותר בנשים מאשר בגברים.

מלבד זאת, מאחר ואנחנו "לא שוות" כבר הרבה שנים מגיעות לנו פריבילגיות כדי לתקן את המעוות.

מודה לכול המשתתפים ורוצה לסכם.

בשעה 14:00 תתקיים ישיבה עם השר מאיר שטרית, שבמהלכה אנחנו נציג בפניו את כל הדברים. תהיינה פה גם חברות כנסת מטעם הועדה וגם נציגות מטעם הארגונים.

** נושא ביטול מס בריאות לעקרות הבית.
** ביטול נושא הגזירות בסוגיית תחנות "טיפת-חלב".
** נושא העלאת גיל הפנסיה, דרישה לשמירת העיקרון הקיים, של אפשרות בחירה גם לנשים וגם למערכת.
** נושא שעות סיעוד לנכים ואני חושבת שזו נקודה חשובה, כי רוצים לקצץ להם את זה ל- 5 שעות שבועיות בלבד.
** נושא מענקי הלידה וקצבאות הילדים, הועלתה פה הצעה שזה יהיה ביחס הפוך.
** נושא קצבת הזיקנה.

אני רוצה לומר שלא יהיו איזה שהן אשליות, תמיד כשבאים להציג דברים אף פעם לא מקבלים את הכל. אני מאמינה שאנחנו צריכות לשאוף לקבל את הרוב אם לא את הכל. אנחנו נציג כאן את כל הדברים בצורה ברורה, לכל אחת מאיתנו יש את הקשרים שלה ממפלגות שונות וגם כאן תצטרכנה להפעיל את הכוחות שלכן, ככל שזה יהיה יותר מסיבי הדברים יקבלו יותר ביטוי.

תודה רבה לכל מי שהגיע לכאן.



הישיבה ננעלה בשעה 13:20