כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6599



2
ועדת העלייה הקליטה והתפוצות
3.6.03

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6599
ירושלים, י"ט בסיון, תשס"ג
19 ביוני, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 18
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ג' בסיון התשס"ג (3 ביוני 2003), שעה 11:00

ישיבה חגיגית לציון פעילותם של סטודנטים עולים מצטיינים בשירותי הרווחה השונים ברחבי הארץ, במסגרת שרות חברתי קהילתי (שח"ק), במינהל הסטודנטים במשרד לקליטת העלייה והסוכנות היהודית.

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
מרינה סולודקין
אמנון כהן

השרה לקליטת העלייה ציפי לבני
אריה אזולאי - יו"ר הוועדה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית
חנוך צמיר - משנכ"ל המשרד לקליטת העלייה
דוד סודרי - ראש מינהל הסטודנטים
גיורא משעול - מנהל המחלקה לחברה ותרבות, הסוכנות היהודית
אסתר ספקטור - מפעילת פרוייקט שח"ק בבית החולים "בית-רבקה
רכזי שח"ק במחוזות השונים
60 סטודנטים עולים מצטיינים

וילמה מאור

רויטל יפרח
















ישיבה חגיגית לציון פעילותם של סטודנטים עולים מצטיינים בשירותי הרווחה השונים ברחבי הארץ, במסגרת שרות חברתי קהילתי (שח"ק) במינהל הסטודנטים במשרד לקליטת העלייה והסוכנות היהודית.

שלום לכולם, בוקר טוב. אנחנו שמחים להתחיל את הטקס או את הישיבה החגיגית לכבוד הסטודנטים המצטיינים של פרוייקט שח"ק מכל המחוזות, חיפה, תל-אביב, ירושלים ובאר-שבע. אני רוצה לברך את הנוכחים פה, חברת הכנסת ציפי לבני – השרה לקליטת עלייה, מר אריה אזולאי - יושב ראש הוועדה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית. מר חנוך צמיר, שיושב עמנו פה, המשנה למנהל הכללי של משרד הקליטה. מר דוד סודרי - ראש מינהל הסטודנטים, חברת הכנסת מרינה סולודקין, שגם היא שותפה הרבה שנים בנושא הקליטה והעלייה. אני רוצה לברך גם את יושבת ראש ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, הגברת קולט אביטל, שהיא גם מארחת אותנו באירוע חגיגי זה.

שמי גיורא משעול ואני מנהל המחלקה לחברה ותרבות, שבמסגרתה פועל פרוייקט שח"ק. לפתיחת האירוע, אני מתכבד להזמין את גורביץ מרינה וקרסנר אליזבטה, סטודנטיות מהאקדמיה למוסיקה, שבמסגרת פעילותן בשח"ק במחוז ירושלים הופיעו עם עוד סטודנטים מהאקדמיה, במקומות שבהם פרוייקט שח"ק פעל במשך השנה. לדוגמה: אקי"ם, יד לקשיש, מתנ"סים, בתי אבות ועוד. יש לציין, שמרינה עשתה זאת בהתנדבות, כי זה היה מחוץ לפרוייקט שח"ק שלה. מרינה ואליזבטה, בבקשה. הן ישירו את השיר "אל הדרך". מילים - מירית שם-אור, לחן – נורית הירש. יש לכם שירונים לידכם ותוכלו להצטרף לשירה ולהגביר את עצמתה. בבקשה.

(שירה)

תודה רבה. טקס מצטייני שח"ק מסכם שעות רבות וימים רבים של פעילות ברוכה, של סטודנטים עולים חדשים, שהשקיעו מזמנם, מכשרונם ומרצונם הטוב בסיוע לאנשים אחרים. השנה, פעלו במסגרת פרוייקט שח"ק כ-1900 סטודנטים עולים. המון. הבחירה היתה מאוד קשה ומתוכם נבחרו 60 סטודנטים בלבד שהצטיינו. זו היתה המכסה שלנו. יכולנו לבחור הרבה יותר סטודנטים כמצטיינים והיתה התלבטות קשה מאוד בוועדת הבחירה, את מי לקחת. החלטנו, לפעמים בהפרש של חצי נקודה, לבחור את האנשים האלה. היו עוד רבים וטובים שהצטיינו וניסינו לפצות אותם בכל מיני דרכים אחרות כמו במתן שי קטן או טיול. היו מאות רבות של סטודנטים. סטודנטים אלו, לא בחלו במשימות הקשות ותרמו באופן משמעותי לילד, לקשיש, לחולה, לעולה ואפשר לומר באופן כללי, לחברה הישראלית כולה. 1,900 איש שעובדים, זה המון אנשים.

נמצאים אתנו היום השרה לקליטת עלייה, חברת הכנסת קולט אביטל, יושבת ראש ועדת העלייה והקליטה, מר אריה אזולאי, יושב ראש לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית, חנוך צמיר, המשנה למנכ"ל, שבעברו הרחוק היה ראש מינהל הסטודנטים הוא מלווה את המינהל זמן רב במסירות ובתמיכה רבה ומר דוד סודרי, ראש מינהל הסטודנטים.

אני מזמין את חברת הכנסת קולט אביטל, יושבת ראש הוועדה לקליטה ועלייה בכנסת לשאת דברי פתיחה, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם, בעיקר לאלה שעמדו הרבה זמן בתור כדי להיכנס לכאן. כבוד השרה לקליטת העלייה, אדוני, יושב ראש מינהל הסטודנטים מר סודרי, מר אריה אזולאי, מר גיורא משעול, חברתי, חברת הכנסת מרינה סולודקין, קהל נכבד ובעיקר - סטודנטים יקרים: המציאות הישראלית לא מספקת לנו הרבה שעות נחת והרבה שעות סיפוק. אנחנו בדרך כלל עסוקים באירועים קשים שרודפים האחד את השני. אבל הנה, הבוקר, אנחנו מתכנסים כאן בתחושה של שמחה ושל הרבה מאוד גאווה, מכיוון שזהו מפעל שחשיבותו כפולה ומכופלת. קודם כל, יש כאן אנשים צעירים, שהחליטו לבוא ולהצטרף אלינו ולעלות לארץ והם נמצאים במסגרת יוצאת מן הכלל שהיא מינהל הסטודנטים. זוהי מסגרת, דרך אגב, שאנחנו כאן, בכנסת, התגייסנו כדי להציל אותה, כי היא היתה בסכנה בגלל הקיצוצים. זו באמת בשמחה גדולה ואנחנו מקדמים אתכם בברכה ושמחים שהמסגרת יכולה להמשיך ולהתקיים הודות למאבק משותף של הכנסת ושל השרה.

מצד אחד, המפעל של בואם של סטודנטים לארץ במסגרת שמאפשרת להם להישאר כאן כעולים, חשובה מאוד לכולנו. יתרה מזאת, הדבר החשוב הוא, הדרך שבה אתם בחרתם להשתלב בחברה הישראלית. אני מודה, שאת הפרוייקט הזה אני מכירה לא הרבה זמן, את הרעיון של סטודנטים עולים מתנדבים, שמתגייסים לעבוד בכל אותם המקומות שזקוקים לעזרה, אם זה בתי אבות, אם זה עם קשישים או עם אנשים עם מוגבלויות. זהו מפעל בעל חשיבות כפולה, כי זה גורם לכך שאתם נקלטים יותר מהר בחברה הישראלית. אבל, יותר מכך, זה גורם לכך שכאזרחים ישראלים, המודעות שלכם והמעורבות החברתית שתגלו גם בהמשך הדרך היא מאוד מאוד חשובה.

חלק מכם ודאי יודע, שכשאנחנו מדברים על החברה הישראלית, כשליש מהחברה הישראלית, כ-750 אלף איש, מכהנים ומשרתים בתוך מסגרות התנדבותיות. זה אחד האחוזים הכי גבוהים שיש בעולם. למרות שאומרים לנו שהמון אנשים והמון ארגונים של יהודים מתגייסים בחוץ לארץ למעננו, ושואלים למה אנחנו לא עושים את אותו הדבר, אני רוצה להגיד לכם, שבכל קנה מידה בחברה הישראלית היום, 750 אלף איש שמתנדבים, זה דבר מאוד חשוב. רובם באים ממקצועות כמו: מורים, עורכי דין, רופאים ואפילו שוטרים מתנדבים. אתם הצטרפתם לכוח התנדבותי, שמאפיין היום את החברה הישראלית. מה שאתם עשיתם ועושים למען החברה - חשוב לכולנו. ההישגים שלכם בלימודים חשובים לכולנו וקליטתכם ודאי, על אחת כמה וכמה.

אני עברתי קצת על הרשימה של הסטודנטים שלהם נעניק היום את המלגות וראיתי שיש סטודנטים מכל קצות העולם. מאוקראינה ומקווקז, מאיטליה, מצרפת ואתיופיה, ארצות הברית וקנדה ובטח החסרתי כמה מקומות. אנחנו שמחים מאוד שאתם כאן, אתנו, היום. אנחנו מאוד גאים בהשיגכם ומאוד רוצים לאחל לכם, בדיוק כפי שאמר השיר, שתמשיכו בדרך, הדרך פתוחה לפניכם, הדרך פתוחה לפני כולנו ומה שאנחנו נעשה ומה שאנחנו נתרום לחברה הישראלית, כך תראה החברה כולה. תודה רבה ובהצלחה.

תודה רבה לחברת הכנסת קולט אביטל על דבריה. פעילי שח"ק תורמים לאוכלוסיות רבות ומגוונות. קשישים, עיוורים, ילדים עם ליקויי שמיעה, בעלי נכויות וכולי. כמו כן, סטודנטים רבים פועלים ומסייעים גם בתחום של קליטת העלייה. אגב, בערך כ-40%,50% עוסקים בנושא הזה של קליטת העלייה. הם גם נקלטים וגם קולטים באותו זמן.

אני מתכבד להזמין את השרה לקליטת העלייה חברת הכנסת ציפי לבני, לברך את המצטיינים.

שלום לכולם. שמענו שהיו לכם קשיים להיכנס הנה, אך רובנו נלחמים הרבה זמן כדי להיכנס לכאן, הרבה יותר מהשעה הזאת שחיכיתם בחוץ. לפני שהגעתי הנה, פגשתי עיתונאי ולא אגלה את מי, שאמר לי: את מגיעה לטקס שלא יהיה לי מה לכתוב עליו. זו מטרה טובה ואנשים טובים, שעושים דברים נהדרים ולא יהיה לי מה לכתוב למחר. אז אני חושבת, שהגיע הזמן שבאמת גם דברים טובים בחברה הישראלית יקבלו ביטוי של הערכה מאתנו וגם ביטוי של הערכה מהציבור כולו. זה נכון, שאנחנו מכנסים את הכינוס הזה כאן, אחרי מאבק משותף שניהלנו על עצם הקיום של הפרוייקט המופלא הזה. מאבק שלא נוהל רק על ידי ולא רק על ידי הכנסת וועדת העלייה והקליטה שהיו חלק ממנו, אלא גם על ידכם. סטודנטים היו ברחובות והשתמשו בצורה יפה בדמוקרטיה הישראלית, כדי להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות. בלי המאבק המשותף הזה, אולי היינו היום מסכמים פעילות של הצטיינות של שנה שעברה, אבל כמעט נמצאים בפני שוקת שבורה מבחינת מה שנוכל לעשות בשנה הבאה. זה באמת סיפוק רב להיות כאן היום ולדעת שהפרוייקט הוא נכון והוא יפה ויש לו מטרה ראויה ויש אנשים טובים, וגם בסופו של יום, תוך כדי תהליכים וקיצוצים קשים, גם ממשלת ישראל יודעת לעצור ולהגיד: עד כאן. אלה דברים, שאנחנו רוצים ללכת אתם ולתת להם תמיכה.

מינהל הסטודנטים ואתם מסמלים השקעה במצוינות. כל אחד מכם, מעבר להצטיינות האישית שלו הוא גם מקור לגאווה, ודאי בתוך משפחתו, אבל, גם בחברה שממנה הוא בא, הקהילה שאותה הוא מייצג. בעצם, כל אחד מכם הוא גם מודל לדוגמה לצעירים מכם וגם מעין קטר, שיכול למשוך אחריו חברה שלמה, שבשלב הזה מסתכלת עליו מלמטה למעלה. אני מקווה, שבשלב הבא באמת כולם יסתכלו כשווים בין שווים על הסטודנטים הבאים בתור.

אני חושבת, שביחסים אישיים, אם אני יכולה לעשות את ההשוואה, היחסים האינטימיים הקרובים ביותר הם כשאדם מספר או מראה איפה כואב לו. לא רק במצבים שבהם הוא בסדר וטוב לו. אם אני עושה את ההשוואה למערכת היחסים ביניכם לבין החברה הישראלית, אז הפעילות שלכם היא פעילות בדיוק בנקודות שכואב לנו, לכולנו. החשיפה הזו שלנו אליכם והטיפול שלכם בחוליים, בקשיים, בכאבים, גם של הפרט בחברה הישראלית, בין אם זה עולה חדש ובין אם זה אדם מבוגר וותיק, בעצם מסמלים את הקרבה הגדולה ביותר שאנחנו יכולנו לפתוח כלפי העלייה ואת הנכונות שלכם לגעת גם בדברים הלא נעימים וגם לנסות ולשנות. השאלה, איך אנחנו נקלוט את העלייה, תקבע את הפנים של החברה הישראלית כולה.

אני מוכרחה להגיד, ששברתי את הראש איך בוחרים? אני יודעת מה זה ציון במבחן שאתה מקבל ויודע לכמת כל שאלה אם התשובה נכונה או לא, חלקית או לא חלקית. נדמה לי, שהכימות כאן, הציון שניתן כאן הוא ציון על אהבה, על נכונות, על מי שנתן את המקסימום, לא רק מבחינת השעות ולא רק מבחינת הזמן אלא באמת נתן את כל הלב והרבה יותר מזה ולא רק את הראש.

מהלב שלנו, אני רוצה להודות לכולכם. יישר כוחכם ובהצלחה בהמשך.

תודה לשרה לקליטת העלייה, ציפי לבני. פרוייקט שח"ק הוקם לפני 24 שנים, במטרה לפתוח בפני העולים ערוץ נוסף והשתלבות בחברה הישראלית, באמצעות פעילות למען החברה והקהילה. פרוייקט ייחודי זה נעשה בשיתוף משרד הקליטה ומחלקת העלייה בסוכנות היהודית. אני מזמין את מר אריה אזולאי, יושב ראש המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית לשאת את דברו.

צהרים טובים. ברשות כבוד השרה ציפי לבני, שרת הקליטה, חברת הכנסת קולט אביטל, יושבת ראש הוועדה לעלייה, קליטה והתפוצות בכנסת, חברת הכנסת מרינה סולודקין, מר חנוך צמיר, המשנה למנהל הכללי של משרד הקליטה, מר דוד סודרי, ראש מינהל הסטודנטים, סטודנטים מתנדבים יקרים, אורחים נכבדים: פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. כך אומר השיר של הזמר שלמה ארצי וזה נשמע כל כך פשוט. במציאות, העלייה היא תהליך מורכב וקשה. אותו אדם שמחליט לקום וללכת, עוזב בעצם מאחוריו את כל מה שהוא מכיר ויודע, את משפחתו לפעמים, חבריו, שכניו, נופי ילדותו ומגיע למקום חדש. אותו אדם צריך להתחיל מחדש, ללמוד את השפה, להשתלב בסביבה, למצוא את עצמו בשוק התעסוקה ובעיקר – משימה קשה מאוד – לטוות לעצמו רשת חברתית ולארגן את חייו מחדש.

לכן, פרוייקט שח"ק מפגיש סטודנטים עולים חדשים עם אנשים הזקוקים לעזרה. מפגשים אלו הנם דרך שונה להשתלבות בחברה. הדרך של נתינה בטרם קבלה. היכולת של העולה לתרום לחברה ולחוליות החלשות בה מחזקת אותו, מסייעת לו להכיר, להבין ולהרחיב את המושג - ישראלים. תורמת לתחושת השייכות שלו, מפגישה אותו עם אנשים שונים הזקוקים לו ומאפשרת לו ליצור קשרים חברתיים חדשים ולקבוע נורמות חברתיות רצויות. התרומה משמשת במקרה זה, גשר לקליטה מוצלחת.

מצטייני שח"ק יקרים, תודתנו לכם מעמיקה את מחויבותנו לקליטתכם הנכונה ומאפשרת בנתיבים סמויים, להרחיב את נכונות החברה הישראלית לראותכם חיים, עובדים ויוצרים בתוכנו. ברצוני לברך, בשם הסוכנות היהודית בכלל והמחלקה לעלייה בפרט, את אנשי מינהל הסטודנטים על הפרוייקט ועל החשיבה הנכונה העומד מאחוריו. ברכה מיוחדת לגיורא משעול ולשירה זגורי-רז, המנהלת את הפרוייקט ולאחל לכל הסטודנטים, מצטייני שח"ק הנמצאים אתנו היום, המון הצלחה בקליטה, בלימודים ובכל המערכות בהן תשתלבו. דרך צלחה.

תודה למר אריה אזולאי. טקס מצטייני שח"ק בכנסת היו מסורת ארוכת שנים. פרוייקט שח"ק גדל והתפתח במרוצת השנים, הן באיכות והן בכמות. עד היום, השתתפו בו 41 אלף סטודנטים בטיפול מינהל הסטודנטים. אגב, הפרוייקט הזה התחיל עם 200-250 סטודנטים לשנה בתחילת דרכו. היום, אנחנו מדברים על 41 אלף.

אני מזמין את ראש מינהל הסטודנטים מר דוד סודרי, שמלווה את מינהל הסטודנטים מאז היווסדו בתפקידים שונים ובמסירות רבה, לשאת דברי ברכה, בבקשה.

כבוד חברת הכנסת ציפי לבני, השרה לקליטת העלייה, חברת הכנסת קולט אביטל, יושבת ראש ועדת העלייה הקליטה והתפוצות, חברת הכנסת מרינה סולודקין, מר אריה אזולאי, יושב ראש הוועדה לקליטת העלייה בסוכנות היהודית, מר חנוך צמיר, שמלווה אותנו שנים רבות כמשנה למנהל הכללי של המחלקה לקליטת העלייה, גיורא משעול, מנהל המחלקה: אני רואה כאן מנהלי מחוזות של משרד הקליטה, משה הראל – ברוך הבא. המנהלת הכללית של משרד הקליטה, אילנה כגן, שאנו מאחלים לה הצלחה. עובדי מינהל הסטודנטים, אנשי מסגרות ובמיוחד הסטודנטיות והסטודנטים. אני גם רוצה לציין כאן את נציגת מסגרות הפעילות, הגברת אסתר ספקטור, אחות ראשית בבית החולים "בית-רבקה" בפתח-תקווה. נציג הסטודנטים המצטיינים אלרועי דוכאן ממחוז ירושלים ונציגת צוות שח"ק, דבי מרכוס ממחוז תל-אביב:

זה היה יכול להיות הטקס האחרון של מצטייני שח"ק במינהל הסטודנטים, אלמלא לא היתה מתבטלת ההחלטה של חיסול המינהל. לשמחתי הרבה, והודות למעורבותם האקטיבית של חברי שולחן הנשיאות אשר מנעו גזירה קשה זו, ניתן להגיד בפה מלא: זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו. זו השנה ה-24, שאנו מציינים בכנסת במעמד כה נכבד, את הסטודנטים העולים המצטיינים בפעילות שח"ק, שירות-חברתי-קהילתי, שהוא הפרח של מינהל הסטודנטים.

אין עוררין, שניתן לומר על שח"ק שהוא אחד המפעלים המוצלחים ביותר שהקים מינהל הסטודנטים. מפעל זה, שבו פעלו קרוב ל-40 אלף סטודנטים עולים במהלך 24 שנות פעילותו, הפך להיות היהלום שבכתר של המינהל. הוא משמש כערוץ חשוב של עזרה וחסד לזולת בחברה הישראלית. במונחים תקציביים ובצל הקיצוצים בתקציב מינהל הסטודנטים לשנת 2004, ניתן לומר שתרומת שח"ק לחברה הישראלית מסתכמת בסכום של למעלה מ-4 מיליון שקל לשנה. הפעילות של השח"קיסטים מחזקת את היסודות המשותפים לכולנו ונותנת מעל לכל ספק, משמעות חשובה לאמרה: עם ישראל ערבים זה לזה. הסטודנטים העולים הופכים ממקבלים לנותנים ומושיטים יד לאוכלוסיות החלשות בישראל, ב-300 מסגרות התנדבות, המקיפות תחומים מרכזיים ומגוונים בחברה הישראלית.

אנו רואים את פעילי שח"ק מלמדים, מחנכים, מסייעים, מלווים בכל חלקי הארץ ועל ידי כך הם משולבים בקהילה. בד בבד, הם מקבלים הזדמנות טובה להכיר גוון נוסף במרקם החיים החברתיים של מדינת ישראל וצוברים ניסיון וחוויות האמורים להשלים להם את הנוף החברתי של החברה הקולטת אותם, ובכך להקל עליהם את חבלי הקליטה בארץ. אתם, המצטיינים בשירות זה, נבחרתם לייצג בטקס חשוב זה, בכנסת ישראל, בירושלים עיר הנצח, החוגגת 36 שנים לאיחודה, את 1900 חבריכם, פעילי שח"ק. גיליתם מסירות, אכפתיות, נאמנות, שקדנות, יצירתיות והשקעה במחשבה ובחיפוש דרכים אלטרנטיביות. כל אלו, מאפיינים את כולכם ועל כך גאוותנו.

בשם כל עובדי מינהל הסטודנטים, ברצוני לברך אתכם, לחזק את ידיכם ולהביע את הערכתי הכנה לתרומתכם הייחודית לילד, לחולה, לעולה החדש ולכל העבודה הנפלאה שעשיתם השנה. כן ירבו כמוכם בישראל. עלו והצליחו.

זו גם ההזדמנות להודות לעובדי המחלקה לחברה ותרבות בראשותו של גיורא משעול. לעובדי המחלקה לתכנון ותקצוב במינהל, למנהלות המחלקות המחוזיות: גילה, רוחלה, אנט, רחל. לעובדי המחלקה האקדמית, אורית והצוות שלה. לרכזות שח"ק ועוזריהן במחוזות המינהל. ליחידת ההסברה. ללאה ומאירה מירושלים, שהן רכזות שח"ק. לגיל ודורית בחיפה ולדבי וסנדרה וסילביה בתל-אביב. ליסמין בבאר-שבע ובמיוחד לשירה זגורי-רז, רכזת שח"ק ארצית.

כמו כן, תודה רבה למנהלי מסגרות ההתנדבות בכל הארץ. לאנשי מחלקת העלייה ואגף הכספים והמינהל בסוכנות היהודית, על שיתוף הפעולה הפורה לאורך כל השנים. לעובדי מינהל הסטודנטים, המסייעים לקליטת הסטודנטים העולים - עם כל הלב. ברוך הבא חבר הכנסת אמנון כהן. חיזקו ואימצו, היו ברוכים.

תודה רבה למר דוד סודרי. בתום שלב זה של הברכות, אני מזמין לבמה את הזמרות מרינה ואליזבטה לביצוע השיר "ירושלים של זהב" מאת נעמי שמר. עד שהן תעלנה, אני רוצה לציין שנמצאים אתנו נציגי מסגרות של המוסדות בהן החבר'ה שלנו פעילים. נציגי מוסדות אקדמאים, עוזרי דיקנים וכך הלאה נמצאים אתנו. עובדי משרד הקליטה, רכזי שח"ק וצוות המחוזות, כולם שותפים לפעילות המבורכת. בבקשה.

(שירה)

תודה למרינה ואליזבטה. פעילי שח"ק השתבצו השנה בכ-300 מסגרות פעילות בכל הארץ. מתנ"סים, בתי חולים, בתי ספר, אגודות, עמותות ועוד. אני רוצה להוסיף, שחלק מהמתנדבים השח"קיסטים, כשהם מסיימים את הפרוייקט הם הופכים להיות מתנדבים. זאת אומרת, הם ממשיכים לעבוד באותה מסגרת שבה הם היו והם הופכים את זה להתנדבות. אני מוכרח לגלות סוד, שחלק נהנים כל כך מהעבודה והם ממשיכים בזה וחלק גם רואים במסגרת, אם מותר לי לדבר בשמכם ואני בטוח שזה לא מדויק אבל באופן חלקי, רואים בזה בית שני ומקום שבו הם יכולים להרגיש כמשפחה, יחד עם המסגרת שבה הם עובדים.

נשמע עתה על הפעילות אותה מבצעים השח"קיסטים, מנקודת מבטה של אחות ראשית, אחת מהאנשים שעובדים באחת המסגרות, שמפעילה את הסטודנטים. היא הפעילה אותם בבית החולים "בית-רבקה", שהוא בית חולים המשקם ומטפל בקשישים הסובלים מירידה תפקודית. הסטודנטים משח"ק סייעו לצוות בית החולים ופעלו עם הקשישים באופן פרטני ומסור ביותר. אני מתכבד להזמין את הגברת אסתר ספקטור, בבקשה.

אני כל כך מתרגשת, שהכנתי לי דברים כתובים. אני לא כל כך מומחית בדיבור חופשי בפני קהל ובכנסת בפרט.

שמי אסתר ספקטור, ואני אחות בבית החולים הגריאטרי- שיקומי "בית-רבקה". זהו בית חולים של קופת החולים הכללית בפתח-תקווה. בראשית דבריי, ברצוני לברך את השרה ציפי לבני, את חברת הכנסת קולט אביטל, את מר אריה אזולאי, את מר חנוך צמיר, את מר דוד סודרי ואת חברת הכנסת מרינה סולודקין. לכל הסטודנטים המצטיינים, לרכזות שח"ק, דבי וסילביה, שאני "משגעת" אותן בכל יום, לכל הסטודנטים המצטיינים, לכל ההורים שגידלו ילדים לתפארת ולצוות האחיות מ"בית-רבקה" בפתח-תקווה, שבאו לכבד את האירוע ויושבות פה אתנו בקהל, וכמובן לגיורא משעול. מספר מילות הסבר על בית החולים המיוחד שלנו: בית החולים "בית-רבקה" הוא בית חולים גריאטרי-שיקומי של קופת החולים הכללית. הוא נוסד עם סיום מלחמת העולם השניה, כאשר גלי הניצולים מהשואה עלו ארצה וביניהם היו זקנים, חולים, עריריים. אישה יקרה, בת פתח-תקווה בשם רבקה נוביק, הקדישה את בית האריזה המשפחתי לטיפול בזקנים אלה ונשות פתח-תקווה בישלו וטיפלו בתורנות בהתנדבות.

ברבות הימים, כפי שקורה בדרך כלל למפעלי התנדבות, לקחה עיריית פתח-תקווה תחת חסותה את המפעל וחתמה חוזה עם קופת-חולים, לפיו כל זקני פתח-תקווה, ללא הבדל לאיזו קופה הם משתייכים, זכאים להתאשפז ב"בית-רבקה".

מאז, עבר בית החולים גלגולים שונים ואפילו שימש כבית-יולדות בשנות ה-50 עקב הילודה הרבה שהתרחשה באזור עם עליית מרבד הקסמים. בית החולים שלנו, כפי שאתם מבינים ורואים, ייסודו ברוח ההתנדבות. ומאז, מתקיימים מפעלי התנדבות שונים למען הקהילה בבית החולים, שלא על מנת לקבל פרס. וכך, כשנודע לנו על פרוייקט שח"ק, חשבנו לנכון להרים את הכפפה ואני התנדבתי לרכז את הנושא. ומאז, גיליתי עולם ומלואו. אני מתוודה, שכל הנושא של נוער עולה היה רחוק ממני ת"ג פרסה, למרות שעסקתי בקליטת אחיות עולות. אבל, נוער, לא היה בתחום שלי, כי נוער הרי שייך למסגרות בריאות, למערכות החינוך ולא למערכת הבריאות.

הקבוצה של שח"ק, תפסה תאוצה חזקה תוך זמן קצר ונוצרה מערכת אינטראקטיבית חיובית בין העובדים לבין העולים החדשים. אתם הרי יודעים: עם קשה עורף אנחנו. כל עלייה עוברת בחברה הישראלית את ה"זובור" שלה. העלייה הרוסית והאתיופית לא יוצאות דופן בעניין. והנה, אני שומעת במחלקות קולות אחרים. למשל: את יודעת אסתר, הסטודנטים האלה נהדרים. לא ידענו שיש לעולים נוער נפלא כזה. וכהנה וכהנה.

אני יכולה לומר בפה מלא, שבבית החולים שלנו נפתח סדק שהולך ומתרחב בקרב הותיקים לקראת העולים. הצוות מזהה סטודנטים בודדים ומתעניין בהם ומסייע. סטודנטית אחת שחלתה, הצוות צלצל אליה, ביקר אותה ושלח לה מזון. הצוות מזהה סימני מצוקה ודיכאון. אתם יודעים, שסטודנטים רבים נמצאים לבד בארץ. הם בודדים. בשבילי, זו היתה תדהמה. באים ילדים בני 16 לכאן, לבד, בלי הורים ומסתגלים לארץ הזאת, הקשה.

כמובן, שהצוות ממליץ על המצטיינים. אקרא משהו מדבריו של הרב נחמן מברסלב: למדני אלי היקר להתחיל מחדש. לשבור את דפוסי האתמול, לא לומר: איני יכול כשיכול אני. לא לומר: אינני, כשהנני. לא לומר שתקוע אני, בשעה שחופשי אני לחלוטין.

ישנה תופעה נוספת שמתרחשת בציבור השח"קיסטים והיא ההתחברות בין הסטודנטים לבין עצמם. ישנן התפתחויות של ידידות בין סטודנטים. סטודנטית אחת אמרה לי: בזכות המסגרת של שח"ק בבית החולים, מצאתי חברה שיש לה משפחה בארץ והם דואגים לי ומזמינים אותי לכל החגים והשבתות ומצאתי לי בית להיכנס אליו. אני חושבת, שהמסגרת תורמת לסטודנטים להבנת החברה הישראלית. למשל, סטודנטים מאוד מתפעלים מהטיפול המסור בזקנים במדינה שלנו. תשמרו על זה. שלא יפריטו לנו את הזקנים. הם אומרים למשל, שאלמלא הפרוייקט הזה הם לא היו נתקלים בפן הזה, היפה, של החברה הישראלית. כשהסטודנטים מסיימים את ההתנדבות אצלנו, הם יוצאים עם חוויות חיוביות לגבי הטיפול הרפואי והערכי בזקנים.

אעבור לדבר על הסטודנט קונסטנטין צ'יבוטרו: קונסטנטין הצטיין בכל מעשיו. הוא התבלט ביוזמתו, בחיוכו, במסירות בה טיפל באנשים ולא בחל בשום עבודה. נהפוך הוא, הוא יזם לימוד פעילויות, כדי שיוכל לסייע לחולים ולהיענות לקריאתם. החולים התאהבו בך, קונסטנטין וחיכו לך שתבוא לעזור להם. ביום שקונסטנטין היה מגיע, נכנס אור למחלקה. החולים קראו לו בשמו, הכירו אותו וביקשו את קרבתו. הצוות התאהב בו ובבוקר היו אומרים: יופי, קונסטנטין הגיע. רבי אלעזר הגדול ציווה על בנו בצוואתו: בני, הווה זהיר לבקר חולה. המבקרו – גורם לו להקל עליו, על חוליו, וכשתכנס לחולה, תיכנס אצלו בשמחה, כי לבו ועיניו אל הנכנסים. ואל תכביד עליו ישיבתך, כי די לו מכובד חוליו. דרך פעולתו והתנהגותו המופתית של קונסטנטין השפיעה באופן חיובי על הצוות, על כוחות העזר, על הרופאים, על האחיות. כולם ידעו שיש על מי לסמוך. קונסטנטין תרם לאווירה החיובית כלפי עולים מחבר העמים. הוא חיזק את המחשבה החיובית, על חשיבות תרומתם לחברה הישראלית. אני מאחלת לקונסטנטין ולכל הסטודנטים המצטיינים, עלו והצליחו בדרככם בארץ. תודה.

תודה רבה לגברת ספקטור. עתה, נציג מקרב הסטודנטים המצטיינים, את אלרועי דוכאן ממחוז ירושלים, אשר עלה ארצה מצרפת. במסגרת פעילותו בשח"ק הוא פעל דרך משרד החינוך עם ילד ב-10, חולה סרטן. בבקשה.

שלום לכולם. חברת הכנסת קולט אביטל, יושבת ראש ועדת העלייה הקליטה והתפוצות. חברת הכנסת ציפי לבני, השרה לקליטת עלייה, מר אריה אזולאי, יושב ראש הוועדה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית, מר חנוך צמיר, משנה למנהל הכללי של המשרד לקליטת עלייה, מר דוד סודרי, ראש מינהל הסטודנטים, סטודנטים יקרים וקהל נכבד, שלום רב. אני בטוח, שלכל פעיל במסגרת שח"ק יש סיפור מרתק ומרגש משל עצמו. ובמעמד זה, כנציג שלכם, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי: אני יודע, שלשח"ק מטרות לימודיות וחינוכיות, אך הוטלה עלי משימה קצת שונה ולא קלה, מטעם אורית בורלא, מנהלת בית הספר היסודי "דרור" במבשרת ציון, שתחילה נראתה אף מרתיעה. הלכנו יחד למפגש היכרות עם ילד מדהים בשם גיא, שלא נמצא כאן כרגע. לשמחתו, הוא בדיסנילנד שבארצות הברית מטעם ארגון בין-לאומי, שמגשים חלומות של ילדים חולי סרטן. נכנסתי לביתו וראיתי ילד חמוד בן 10, יושב על כסא גלגלים, טיפה נפוח ונראה קצת שונה. ואז, סופר לי סיפור קורע לב: בוקר אחד, שמונה חודשים קודם לכן, התגלה אצל גיא גידול סרטני בגזע המוח. לפתע, כל חייו וכל חיי משפחתו השתנו מן הקצה אל הקצה. מילד חובב ספורט וכדורסלן מושבע, הוא נאלץ לעבור לכסא גלגלים. כל המשפחה נרתמה למאבק, שנראה תחילה חסר תקווה. אני אומר תחילה, משום שכנגד כל הסיכויים וכנגד דעתם של כל הרופאים, גיא, לאחר חודשים רבים של סבל ומאבק, נלחם במחלה בהצלחה ולמעשה ממשיך להלחם בה גם היום. כיום, גיא כבר לא יושב בכסא גלגלים,גיא הולך.

אני לא צריך לתאר לכם את הוריו של גיא, שחוו אתו את כל התהליך וכיצד הם מתרגשים מכל שינוי קטן שחל בו. כמה הם מוקסמים מהכוחות ומשמחת החיים שיש לו. נכנסתי לעולמו של גיא כשהיה עדין בכסא גלגלים, במטרה לשמח את ליבו, להפיג את השעמום שלו ולהעניק לו חום ואהבה כחבר,בנוסף למשפחתו ולסביבתו הקרובה, שעושה זאת בהצלחה רבה.

לא ידעתי כיצד לגשת למשימה. למרות כל המשימות והמטלות שביצעתי במסגרות שונות במהלך חיי, לא התנסיתי עד אז במשימה מעין זו. להפתעתי, נוצר בינינו מעין "קליק" מיידי, שנתן אותותיו גם מעבר למכסת השעות השנתית שנתתי. לאחר לבטים עם עצמי מה לעשות על מנת לעניין ולשמח את גיא בצורה קצת שונה מכולם, חגגתי לו יומולדת 10 במסיבת קריוקי לכל חבריו לכיתה. מסיבה זו העלתה כיתה את היחסים בינינו. סוף סוף גיא נפתח ושיתף יותר פעולה. במקביל לשיפור במצבו הבריאותי, הגברנו את יכולות המשחק שלנו ומקריאת ספרים עברנו למשחקי מחשב ומשחקי כדור בגינה.

אני רוצה להודות למנהלת בית הספר אורית בורלא, למינהל הסטודנטים ולשח"ק ולקוות שכל אחד מכם זכה ואולי עוד יזכה לחוות חוויה רגשית מעין זו, כפי שאני חוויתי. אני רוצה לציין ולהדגיש, שיש לי הזכות ולא החובה להיות פעיל בשח"ק. תודה.

תודה. אגב, שמעתם סיפור קצת עצוב, אבל הסטודנטים שלנו, עם להט הנעורים שלהם, הם חלק ואלה שמביאים את השמחה והחיים לכל אותם אנשים סובלים. ועל זה, חלק מהכבוד והיקר וההערכה שאנחנו רוכשים להם.

פרוייקט שח"ק מתבצע על הצד הטוב ביותר ומשתפר עם השנים בזכות צוות רכזי השח"ק, שנמצא בקשר עם הסטודנטים ועם מסגרות הפעילות. הוא מארגן ימי כייף לשח"קיסטים ולאנשים שבטיפולם, עורך ביקור במסגרות הפעילות, מנחה, מדריך ודואג שהן הסטודנטים והן מסגרות הפעילות, יפיקו את המרב שבפרוייקט.

אני מתכבד להזמין לבמה את דבי מרקוס-פירר, רכזת שח"ק של מחוז תל-אביב, בבקשה. היא עלתה מארגנטינה ופעלה בשח"ק עם בני נוער מפנימיית תל-ברוך.

שלום לכולם. שמי דבי מרקוס-פירר ואני רכזת פרוייקט שח"ק של מחוז תל-אביב והמרכז. הייתי רוצה לציין באופן אישי את כל צוות שחק ממחוז ירושלים, לאה קסלסי ומאירה אייזיקוב, ממחוז באר-שבע יסמין אביטן, ממחוז חיפה גיא רמון ודורית ישראלי, ממחוז תל-אביב ... ורכזת שח"ק הארצית, הגברת שירה זגורי-רז. אנשי שח"ק בכל הארץ מקשרים בין 2000 סטודנטים עולים לבין כ-300 מסגרות וארגונים שבהם הסטודנטים עושים פעילות חברתית-קהילתית. אני מתכוונת למקומות כמו בתי חולים, בתי אבות, חוגים לילדים מוגבלים וכמובן מועדוני נוער בסיכון. אלה הם המקומות בחברה הישראלית, שהנגיעה בהם חשובה ומשמעותית.

אנחנו מלווים את הסטודנטים במהלך השנה ובנוסף, מנחים את נציגי המוסדות איך להפעיל בצורה נכונה את הסטודנטים. בודאי שמתם לב, אחרי ארבע המילים הראשונות שאמרתי, שגם אני עולה חדשה לשעבר. עליתי לבדי מארגנטינה לפני שבע שנים וגם אני הייתי בפרוייקט שח"ק. התפקיד שקיבלתי היה חונכות של שתי ילדות בפנימיית נוער בתל-אביב. כבר אז, כמו היום, חשבתי שהתנדבות חברתית היא הזדמנות יוצאת דופן לתת משהו בחזרה עבור מה שקיבלתי וגם להכיר את החברה הישראלית מסביב, שלא הכרתי קודם.

היו הרבה תקופות קשות במהלך השנה. הסטודנט אלפרדו נפגע קשה בפיגוע שהיה בטיילת בתל-אביב. אלפרדו עלה מארגנטינה ופעל בשח"ק במחלקת הרווחה בעיריית רעננה ואנחנו שולחים לו מכאן החלמה מהירה ומלאה.

הימים לפני המלחמה בעירק, שהיום נראים לנו רחוקים מאוד, היו קשים במיוחד. הרבה סטודנטים לא היו אף פעם במצב של אפשרות מלחמה. יחד אתם, היינו צריכים להתמודד עם הרבה שאלות וחוסר ודאות לגבי המצב הקיים. דווקא ברגעים האלה, ראיתי דוגמאות של סטודנטים, שנרשמו כמתנדבים במסגרות הפעילות שלהם לשעות נוספות במקרה של מצב חירום. סטודנטים אחרים היו יכולים לקום ולעזוב את הארץ, בגלל לחץ המשפחות שלהם, אבל, הם נשארו בכל זאת והמשיכו למלא דוח דיווח שעות בצורה מלאה. ועדין, למרות הקשיים, הגענו בסוף השנה האקדמית ופרוייקט שח"ק קיים והוא סיפור הצלחה.

בימים אלה, החברה שלנו מתמקדת באינדיבידואליות של הפרט וברעיון שכל אחד דואג לעצמו. בימים כאלה, אני חושבת שפעילות שח"ק היא דוגמה לכך, שעדין יש סולידריות חברתית בישראל. עוד מהימים שהייתי בתנועת נוער יהודית בארגנטינה, אני רואה בפעילות שלכם עוד צורה יפה של הגשמת הציונות בישראל. תודה רבה ובהצלחה בהמשך.

תודה לדבי. רגע לפני שנעבור לחלוקת התעודות והמלגות למצטיינים, נשמע שוב את הזמרות בשיר: אדון עולם.

(שירה)

תודה רבה לזמרות. 60 המצטיינים שנמצאים כאן היום, נבחרו מתוך 1900 פעילי שח"ק בכל הארץ. שאלו קודם השרה ציפי לבני ויושבת ראש ועדת העלייה והקליטה, חברת הכנסת אביטל, איך עושים את זה? זה בסך הכל מאוד מסובך לבחור מתוך 1900 איש. זה תהליך מאוד מסובך. מדי חודש, וזה דבר שמתיש גם אתכם, רכזי השח"ק, אתם צריכים להגיש את דוח השעות שלכם עד שזה מגיע ל-120 ואז מקבלים את הדיווחים הלאה ונותנים את האישורים שלנו מבחינת הפעילות והבירוקרטיה, אבל, נעזוב את זה בצד. המוסדות שלחו מכתבי המלצות מכל מסגרות הפעילות ואנחנו קיבלנו את המכתבים האלה והתכנסו ועדות מחוזיות, ששם ישבו הרבה אנשים. בין היתר, מנהלות המחלקה, רכזי שח"ק, העוזרים, וצוותים נוספים שנמצאים במערכת, שקשורים לנושא של שח"ק, וכך נבחרו 60 הסטודנטים. בחירת המצטיינים, בין היתר, מבחינת הקריטריונים, מתבססת מלבד דברי הלב שאמרת, השרה לקליטת עלייה, גם על קושי במשימה. יש לפעמים הבדל בין משימה שכייף לעבוד אתה והיא דורשת הרבה מסירות, אבל יש לפעמים מצד שני המון קושי לעבוד במוסדות שונים עם אוכלוסייה קשה, עם כמות גדולה של נערים קשים לעבודה ואני יודע שכולכם עשיתם את העבודה הזו והצלחתם. אז גם הבחירה בקושי וההתגברות על הקושי, עזרה מאוד. השתלבות בתפקיד היה עוד קריטריון כמו גם השקעה, התמדה, גילוי יוזמה, ורכזי שח"ק בוודאי יכולים לספר הרבה על גילויי יוזמה שהיו. סיפרה על כך גם אסתר ספקטור ובאמת סיפורים אלה הוסיפו ושיבחו את העבודה של המוסד שבו הם עובדים. וכמובן אחריות ומסירות.

60 הסטודנטים עלו מארצות שונות ומגוונות. עשיתי בדיקה קלה והיא לא היתה לפי סוגי הארצות, אבל, בכל זאת, אלה המקומות שמהם הגיעו הסטודנטים: ביילורוסיה – שני אנשים, אזרביג'אן – 2, אוקראינה – 12, ארה"ב – 2, קווקז – 6, קנדה – 1, אתיופיה – 11, יוצא מהכלל, לטביה – 1, מולדביה – 1, ארגנטינה – 1, אנגליה – 1, רוסיה – 7, קולומביה – 1, אורוגוואי – 1, איטליה – 1, צרפת – 2, ליטא – 2 ואוזבקיסטן – 2. אלה פחות או יותר הארצות מהן באו האנשים. בוודאי שכחתי ארץ אחת או שתיים... זה מראה, כמה אנשים נמצאים פה. האוכלוסייה שנמצאת פה מייצגת עלייה שמגיעה ממאה ארצות ויותר. הם עולים לארץ ומתבססים בה. זה המון וזה יפהפה.

אני מזמין את שירה זגורי-רז, רכזת שח"ק הארצית לחלוקת התעודות.

חלוקת מלגות ותעודות הוקרה. ממחוז תל-אביב, יעלו ויבואו הסטודנטים הבאים:

אברמוב עקיבא אלברט, אגרנט אנה, אהרונוב ליאוניד, אלפי אילונה, בנימינוב חוה, בראון קרן, ברוך ג'מבר, בריליאנט אלכסנדר, דומב יעל, דסה אלמבנצ'י, וובו אדיר יהייס, וולרשטיין סבסטיאן, טמסה אדם, לטס שרון, מילוא הילה, סהלו גדי פקדו, סיבהו ילפי יפית, סיבר ילנה, ספקטור אביב, ציבוטרו קונסטנטין, קוטלניקבה יבגניה, ריבלין עינת, שץ יבגני.

ממחוז חיפה, יעלו ויבואו הסטודנטים הבאים:

אגרונוב לימור, בזיליאנסקי ואדים, בטר אליסיה, ביסלמן טלי, בלוגולובסקי גנאדי, ברה אשטו, גאיטלר אלכסנדר, גלעדוב דינה, גריגוריבה יוליה, טקלההימנוט יוהניס, יאקושוקס רנאטס, לושקרייב אולגה, ליובל דימיטרי, לנדה ולדיסלב, פלדמן מירב, קראבאנוב ולנטין.

ממחוז ירושלים, יעלו ויבואו הסטודנטים הבאים:

אולבסקי טטיאנה, בוגוב איוון, בלובשטיין ולרי, גולובקוב אולגה, דוכאן אלרועי, טגייב אלינה, טלנוב מריה, יעקב ורדה, מיטייבה אוליינה, סגל רחל, קורגוד אנה, קלמוורה וובסרה שרית, קיסין קטיה, רבינוביץ אורה, רוגובסקי גוסטבו.

ממחוז באר-שבע, יעלו ויבואו הסטודנטים הבאים:

בקשייב אפרים, דסטה עדן, סוסליאן אלכסנדר, ספקטור אליסה, שבלין אולגה, שיפרין מקסים.

(מצורפת חוברת מפורטת)

תודה למצטיינים. עכשיו הגיע הזמן להודות בקצרה ובמהירות, אבל מקרב הלב: לשרת הקליטה, חברת הכנסת ציפי לבני, ליושבת ראש ועדת העלייה והקליטה חברת הכנסת קולט אביטל, לאריה אזולאי, חנוך צמיר, דוד סודרי. תודה למפעילי הסטודנטים במסגרות השונות. תודה לעובדי מינהל הסטודנטים בכל הרמות, למנהלות המחלקה המחוזיות: רחל בר-פנחס, גילה אשחר, אנט קרסנופולסקי, רוחלה אייכלר וקוסיה אומינובסקי. תודה לשירה זגורי, רכזת שח"ק ארצית, תודה לרכזים מחוזיים ועוזריהם: לאה, מאירה, גיל דרמון ודורית מחיפה. דבי מרקוס, סנדרה וסילביה מתל-אביב, יסמין מבאר-שבע. תודה לחברי המחלקה לחברה ותרבות, חנה לב, שושי לוי ותודה מיוחדת לוילמה מאור, ציפי גלעדי ויפעת שאול מוועדת העליה והקליטה, אשר תומכות ומסייעות מכל הלב במאמץ מדי שנה בשנה. תודה.

לפני שקמים, תודה למרינה ואליזבטה. אנחנו מבקשים מהאורחים להגיע לשטיחי שאגאל שבקומת הכניסה. כשתסיימו את הסיור, נצטלם לתמונה קבוצתית. תודה מקרב לב ולהתראות בשנה הבאה.