כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6510



2
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
13.5.2003

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6510
ירושלים, ב' בסיון, תשס"ג
2 ביוני, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 11

מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"א באייר התשס"ג (13 במאי 2003), שעה 10:00

סקירת השרה לקליטת העליה, ציפי לבני, על פעילות המשרד ותקציבו.

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
יולי אדלשטיין
יגאל יאסינוב
מיכאל מלכיאור
מרינה סולודקין

המשרד לקליטת העליה:
השרה לקליטת העליה ציפי לבני
דני טופז - מנהל אגף תקציבים
שרה כהן - מנהלת מחלקת רווחה
חנוך צמיר - משנכ"ל
אריה קורת - מנהל אגף קליטה בקהילה
חביב קצב - מנהל אגף בכיר לדיור
קרן ראובן כהן- יועצת בכירה לשרה
אבי גרובר
אילנה כגן

מייק רוזנברג- מנכ"ל המחלקה לעליה וקליטה
אריה אזולאי - יו"ר הוועדה לעליה וקליטה

יגאל גידרון - משרד האוצר
מיכאל כהן - משרד החינוך
מנחם אריאב - ראש עיריית נצרת עילית
רות בר-און - מנכ"ל סל"ע

מילכה גרוס
אסתר טובול - התאחדות עולי צרפת
שפרה לויצקי- יו"ר מועצת ארגוני עולים
שמעון ליברמן
שושנה רון - מנכ"ל ברית יוצאי בוכרה
סידני שפירא - הפדרציה הציונית דרום אפריקה

תמר דסטה - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

ריצ'ל ליברמן
אברהם נגוסה- מזכיר

מולו עלם טמיית- ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה
שלמה אקלה - מרכז ליהדות אתיופיה – "בהלצ'ין"

שמחה גטהון - מנהלת תחום רב תרבותי
נסטיה פולונסקי- רכזת תחום עולי חבר העמים
אפרת שפרוט - יועצת משפטית

אמיר דור - מנהל הרשות לקליטת עליה
ריטה ברק - הרשות לקליטת עליה

ד"ר נדיה רבינוביץ- האגודה לתכנון המשפחה

וילמה מאור

חנה כהן



סקירת השרה לקליטת העליה, ציפי לבני, על פעילות המשרד ותקציבו

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנוכחות השרה לקליטת העליה. מאז שהשרה התמנתה לתפקידה פנינו וביקשנו ממנה להופיע בפני הוועדה לספר לנו מה תוכניותיה. בינתיים נכנסנו למצב שבו הרבה מאוד תקציבים קוצצו. בוועדה הזאת אנחנו עוסקים רוב הזמן בקיצוצים שלפי מיטב הבנתנו פוגעים גם בעליה שהגיעה, אבל גם בעליה שהיתה עשויה להגיע.

אני רוצה לספר לשרה שחזרתי אתמול בבוקר מברלין, וגם אם זו לו היתה מטרת הנסיעה שלי נפגשתי שם עם אנשים וניסיתי לבדוק מהי האמת בסיפורים שהגיעו אלינו בדבר ההטבות שמעניקה ממשלת גרמניה לעולים שבאים אליה מרוסיה ומה היא מנסה לעשות כדי למשוך אנשים אליה. מסתבר שיש שם מדיניות מתוכננת היטב שהמטרה שלה – ולא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את זה – לתת לגיטימציה לממשלת גרמניה הנוכחית למחוק איכשהו את שרידי העבר, שכן מאותו רגע שבגרמניה תהיה שוב קהילה יהודית גדולה, אז גם אנחנו סותמים את הגולל על כל מה שהיה במלחמת העולם השנייה או יותר נכון לומר שאדמת גרמניה שוב פעם מאוכלסת בקהילות יהודיות גדולות.

זה רק סמלי שהיום מציינים במליאת הכנסת את יום הניצחון על גרמניה הנאצית.

בכל זאת יש הבדלים, כי שם אין קליטה מקצועית. אי אפשר שם לעסוק בהוראה או במדע וכד'. יש שם תנאים בסיסיים מאוד טובים, אבל לא קליטה מקצועית.

אני לא מנסה לבוא היום ולומר שאנחנו חלילה בתחרות. אי אפשר בכלל לדבר במונחים כאלה ולא זאת הכוונה, אבל אם אנחנו היום לא מעניקים לעולים את כל אותם השירותים שניתנו בעבר, אם אנחנו מקצצים תקציבים מאוד בסיסיים כמו המענקים למשכנתאות, אם מצד שני גם מועצות מקומיות וראשי ערים רואים שהתקציבים שלהם בכל התחומים של קליטת עליה מקוצצים, מדוע בעצם צריכים להגיע אלינו עולים? אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה: מה אנחנו עושים היום כדי למשוך אלינו את העליה.

גברתי השרה, אנחנו רוצים לשמוע מה התוכניות שלך, איך את מתמודדת עם הקיצוצים, במה הם יפגעו, כדי שנבין כיצד אנחנו צריכים להיערך לנושא הזה.

זו בעצם הפגישה השנייה שלנו. את הפגישה הראשונה עשינו תוך כדי קרבות על התקציב. כמי שישבה בדיוני ועדות חשוב לי לומר שמבחינתי אני רואה את העבודה בין המשרד לבין הוועדה כעבודה משותפת. אני אדבר יותר ברמה העקרונית והסגל הבכיר של המשרד נמצא כאן כדי לתת את כל הפרטים האפשריים. הכוונה היא לעבוד בשקיפות מלאה מול האזרחים בכלל ובוודאי מול הכנסת ומול הוועדה. אני רואה את כולנו, הרי זה לא עניין פוליטי, שותפים לאותם תהליכים, כאשר מטבע הדברים עליי יש מגבלות שנובעות מעצם היותי חברת ממשלה ומחויבת בהחלטותיה, מה שחלק מכם אין לו את זה. אני חושבת שגם התהליך שעשינו כאן תוך כדי העבודה על התקציב היה חשוב ובהמשך אני אעדכן בדבר הפירות של התהליך הזה.


אני לא יודעת אם אנחנו לא יכולים להתחרות במה שנותנת ממשלה מסוימת בעולם. דרך אגב, יש היום תופעה שמטרידה אותי אולי יותר וזה ביחס לעולם היהודי. יש היום תופעה שבה קהילות יהודיות מושכות יהודים ממקומות של מצוקה, כדוגמת ארגנטינה, לבוא אליהם, על ידי הטבות כספיות. זה מטריד אותי לא רק בגלל שאותם יהודים מארגנטינה או ממקומות אחרים יגיעו לארצות הברית או קנדה ולא יגיעו הנה, אלא יש כאן אמירה שהיא גם נוגעת לקהילות עצמן, כי הקהילות האלה בעצם אומרות שהן לא מתכוונות לבוא, אלא רוצות לחזק את עצמן כקהילה במקום בו הם נמצאים ובעצם עליה זה תהליך שפוגע ביכולת ההישרדות של הקהילה כקהילה יהודית בגולה. אני חושבת שאנחנו צריכים להידרש לתהליך הזה, לאו דווקא כמשרד, אבל ברמת מערכת היחסים שבין ישראל והעולם היהודי.

בראיה הזאת אין ספק גם שהעליה היא מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי העתידי שלנו. ברמות הפורמליות המשרד בעצם מקבל את העולה בשדה התעופה, אבל גם מבחינת חלוקת התפקידים המשרד איננו עוסק באופן ישיר בעליה, למעט בנושא של תושבים חוזרים או במספר נושאים משותפים. אין ספק שמה שאנחנו נעשה כאן יכול לעודד או ליצור תמריץ שלילי, כי אני בטוחה שכל עולה לפני שהוא מגיע מסתכל על מה שקרה למי שכבר נמצא כאן. לכן אני כן רואה חשיבות בשיתוף פעולה של המשרד עם גורמי העליה כדוגמת הסוכנות היהודית, כדי לעבוד במשותף לאתר את הגורמים שהם מזרזי עליה או מעכבי עליה. דרך אגב, אני לא חושבת שזה ברמות של החלטה כן לעלות או לא לעלות, אבל אין ספק שיש דינמיקה מסוימת שנוצרת, שלא לדבר על זה שהמצב בו אנחנו נמצאים מבחינה ביטחונית וכלכלית לא ממש יוצר משיכה חיובית להגיע לארץ.

עכשיו יהיה שלום.

כן, אבל בשבוע הזה, עד שנגמור לחתום על כל המסמכים, בכל זאת חשוב להתייחס לדבר הזה.

בראיה שלי העיסוק של המשרד הוא לא רק עיסוק בעולה בתקופה שבה הוא זכאי לזכויות מהמדינה. כלומר, אני לא רואה את התפקיד שלנו מתמצה בטיפול בשדה התעופה ולתת את החותמות המתאימות, לתת את הכסף וסל הקליטה, לדאוג לדיור בתקופת הזכאות, לדאוג לעברית בתקופה הראשונית. אין לי ספק – וזו מנטרה שאני חוזרת עליה מהיום הראשון שאני בתפקיד וככל שעובר הזמן זה רק מתחזק אצלי – שמה שהחברה הישראלית תעשה עם העולים שבקרבה, ולא משנה אם זה כאלה שגמרו כבר את הזכויות ושכבר נמצאים ואולי כאלה שיש להם כבר עבודה ודירה, אלה התהליכים שישפיעו על החברה הישראלית בדור הבא. כלומר, בראיה שלי הטיפול של המשרד הוא לא רק מה יקרה לילד של העולים, זה שהגיע יחד איתם או שנולד בארץ, אלא מה יקרה לילדים שנולדו כאן. אני רוצה לטפל בתופעות בטיפול רוחבי ולא רק טיפול זכאותי.

מאחר שנפגשנו כאן בוועדה יום לפני ההצבעה על התקציב, אני רוצה לעדכן את הוועדה במה שקרה מאז. הגדרתי כאן שתי משימות רחבות ואמרתי שמבחינתי אני אתנה את ההצבעה שלי בשני דברים: 1. מינהל הסטודנטים. 2. המשכנתאות לאתיופים.

מבחינת מינהל הסטודנטים – מנענו בעצם את ביטול מינהל הסטודנטים. יש קיצוץ, אבל הוא זניח, מבחינת היכולת להמשיך ולתפקד. כמובן שאנחנו צריכים לעשות התאמות, אבל בעניין הזה בוטלה הכוונה לבטל את השתתפות המדינה במינהל הסטודנטים.

הנושא של המשכנתאות הוא עדיין נושא כאוב. נושא המשכנתאות איננו מתייחס רק לעולים. במסגרת התוכנית הכלכלית, בראיה מאקרו כלכלית, היתה החלטה לבטל את מענקי המשכנתאות שניתנים לכלל הזכאים ולהחליף אותם במשכנתא מסובסדת בשיעור של 150%. דהיינו, אם מתוך 100 אלף שקל משכנתא המענק היה 20 אלף שקל, במקום מענק של 20 אלף שקל תינתן עכשיו הלוואה מסובסדת בשיעור של 30 אלף שקל.


בהערת אגב אני חייבת לציין שבראיה שלי, שהיא לאו דווקא בזווית של העלייה, אני לא יודעת אם נכון לעשות את התהליך הזה בראיה של שוק הנדל"ן ושוק השכירות. את הדברים האלה אמרתי בישיבת הממשלה, אבל אני מחויבת היום בהחלטות. אלה דיונים ברמת המאקרו, כי בראיה של הקיצוץ הורדת הריבית היא דבר חשוב ולטווח המיידי זה מחייב את ההתייחסות הזאת.

לכן בחרתי באותו יום להיאבק למי שהשינוי הזה הוא דרמטי ביותר, ואלה היו העולים מאתיופיה, כי אצלם המענק הוא בשיעור של 90% משיעור ההלוואה. להפוך את זה ל-150%, אבל כהלוואה ויכולת ההחזר שואפת לאפס ושהיום הם גרים ממילא במרכזי קליטה על חשבון המדינה, זה נראה לי גם לא נכון, גם לא חכם וגם דבר שלא יאפשר להם לצאת ממרכזי הקליטה. באותו יום בנוסף למינהל הסטודנטים גם קיבלתי התחייבות מהאוצר ל-100 מיליון שקל שיושקעו במתן פתרונות דיור לקבוצת העולים האתיופיים. זה לא נותן את המאה אחוז של הפתרון, אבל בהתייעצות עם גורמי המקצוע של המשרד זה נראה לנו כמו דבר שבהחלט יכול לתת לנו את ההוצאה של העולים ב-2003. אל תשכחו שתוך כדי זה שאנחנו מדברים קבוצה מאוד גדולה כבר הצליחה לממש את המענקים, כך שהסכום שיש לי מבחינת האוצר הוא בהחלט דבר שיכול לכסות את מרבית הבעיות בקבוצה הזאת.

בנוסף לקבוצה הזאת היו החלטות ממשלה מיוחדות שנועדו לעודד עליה ממדינות מסוימות. אני מתייחסת אליהם בנפרד, כי בעקבות החלטות הממשלה האלה בעצם נשלחו שליחים לכל אותן מדינות והציגו בפני הקבוצות האלה את מכלול ההטבות, כולל אותם מענקים שהם יקבלו, כתמריץ לעליה. אני מדברת על תהליך שהתרחש בשנתיים האחרונות במדינות כמו ארגנטינה, אורוגוואי, צרפת ודרום אפריקה.

ההקשר הזה נראה לי בעייתי מבחינת המסר של מדינת ישראל. אני מאמינה גדולה בקיום התחייבויות בכלל, של מדינה בפרט, בטח בכל הנוגע לעליה. לכן בתקופה הזאת הגעתי לסיכום עם משרד האוצר לגבי הנושא הזה, כי גם במשרד האוצר הבינו את הנושא הזה. מדובר בקבוצה סגורה, אבל הבעייתיות היתה מאוד חריפה. הסיכום שהגענו אליו אומר שהמדינה תעמוד בהתחייבויות שלה בהתאם להחלטות הממשלה לגבי עולים מאותן מדינות שלגביהן היו החלטות ממשלה מיוחדות. ביקשתי, ויש הסכמה עקרונית, שזה יחול לא רק על העולים שנמצאים כבר כאן, אלא גם על מי שנמצא בדרך. צריך לזכור שתהליך של עליה הוא לא תהליך של מהיום למחר ולכן אם הודענו על בסיס החלטות ממשלה מיוחדות על מבצעים מיוחדים ואדם התחיל להתארגן, מכר את דירתו או התחיל להתארגן עם הילדים בבית ספר, התחיל לשלוח זרועות לארץ ובעצם נמצא על המזוודות, צריך לתת לו את האפשרות למצות את זה. יש לי תחושה לאיזה סיכום נוכל להגיע, אבל הסיכום יהיה כזה שיאפשר גם למי שנמצא על המזוודות להגיע על בסיס אותן הקלות.

היתה החלטת ממשלה שהתפרסמה בעיתונות ב-10 באפריל ונתנו לאנשים עד ה-15 באפריל – חמישה ימים – כדי לממש את הזכאות שלהם. האם זה הדבר שמבוצע או האם את מדברת על החלטה אחרת שבעצם מבטלת את ההחלטה שאנחנו יודעים שעולים לא זכאים יותר? זה גם מה שאמר מנכ"ל משרד השיכון בוועדת הכספים לפני יומיים.

בעינינו נראה חשוב לעשות את המיטב גם אם כבר היה פרסום. בתהליך הזה, גם העובדה שהיה פרסום, לא צריך למנוע מאיתנו – בטח לא בראיה שלי – לנסות ולשנות חלק מההחלטות שהתקבלו. נכון שאחרי קבלת החלטת הממשלה מייד היה פרסום בעיתון, כי משרד השיכון היה מחויב בהתאם להחלטה להוציא את הפרסום הזה.

הוא יישם את זה בחריצות.

אני מוכרחה לומר שגם משרד השיכון שותף לתהליך של הידברות במגמה אולי לשנות. במשרד השיכון הדיונים הם רחבים הרבה יותר, כי הם מתייחסים לכל הזכאים באשר הם. חשוב גם להדגיש שההודעה הזאת פורסמה לכל הזכאים, כולל הישראלים שהיו זכאים למענקי משכנתאות.

אלה היו הוראות המעבר שהוחלטו בממשלה והיה פרסום. בתהליך ההסכמות – דברים שאני יכולה לומר עכשיו בקול רם – מסוכם עם משרד האוצר ובהתאם נמסרה הודעה, אבל זה לא תורגם ברמה הפורמלית של הודעה מחליפה בעיתון לגבי מי כן יקבל ומי לא. ההודעה הזאת לא תהיה רלוונטית לקבוצות העולים שהגיעו על בסיס אותן החלטות ממשלה מיוחדות מהארצות שהזכרתי. אין לי עוד הוראות מעבר בשביל לומר אם בפרסום בעיתון יהיה כתוב שזה יחול גם על מי שיגיע הנה ב-X חודשים הקרובים – אני עוד לא יכולה לומר כמה ה-X – ואני גם לא יכולה לומר אם הפרסום בעיתון יגיד שכל זה יהיה אם הם יממשו את המשכנתאות עד זמן מסוים.

אני שמחה לספר לוועדה שהגענו להסכמות ואני חושבת שגם העולים ישמחו שלמרות פרסום המודעה הם יגלו מודעה אחרת. זה יקרה בשבועות הקרובים. זה עוד לא קרה, כי בעצם עוד לא גמרנו את ההתדיינות ויש עוד דיונים שנוגעים לכלל העולים, כאלה שהגיעו משאר המדינות ושביחס אליהם פרק הזמן היה פרק זמן מאוד מאוד קצר.

יש גם התדיינות שהיא במספר מישורים: התדיינות של משרד השיכון בראיה שלו על כל הנושא של המשכנתאות. שם מתקיימת התדיינות במונחי מאקרו של מה השיטה הנכונה כדי לאפשר את הקיצוץ בתקציב בשנה הקרובה, כי אנחנו יכולים להבין את הצורך של האוצר לעשות את הקיצוץ. למשרד השיכון יש כל מיני רעיונות כדי לנסות למצוא פתרון שמצד אחד יאפשר את הקיצוץ ומצד שני ייתן תחליף ראוי לביטול המענקים. במקביל יש התדיינות שלי על הנושא של העולים במטרה לתת הוראות מעבר שהן לא הוראות מעבר של כמה ימים מעכשיו לעכשיו, אלא הוראות מעבר לתקופה ארוכה יותר.

חוץ מהעובדה שההתדיינות עוד לא הסתיימה אני לא יכולה לעדכן את הוועדה לאיפה אנחנו נגיע בסוף היום. אני מקווה שאני אוכל לחזור ולעדכן את הוועדה על עוד בשורות טובות. כרגע, אלה ההישגים שהגענו אליהם בנושא המשכנתאות אחרי החלטת הממשלה. אני מניחה שתהיה התכנסות של החלטות לקראת ההצבעה על קריאה שנייה ושלישית, למרות שלמיטב ידיעתי הנושא של המשכנתאות לא דורש חקיקה, כך שאפילו הקריאה השנייה והשלישית לא צריכה לשנות, אבל כשהממשלה תציג את זה היא תציג תוכנית גמורה.

המשרד אמון על קליטת העליה, אבל אין לו את היכולת הבלעדית לטפל ברוב הנושאים. זה משליך בעצם על מה אנחנו עושים גם מול משרדי הממשלה האחרים, בעיקר מקום שבו אני רואה את התפקיד של המשרד לעסוק בקליטה גם ביחס לעולים שכבר נמצאים כאן והם בעצם חלק מהחברה הישראלית, רק אולי לא עברו את כל התהליכים כפי שאני חושבת שנכון שיקרו. לכן הרבה מאוד פרוייקטים או טיפול בעליה נעשה דרך משרדים ייעודיים אחרים, בין אם זה משרד העבודה והרווחה, בין אם זה משרד החינוך, משרד השיכון ועוד שורה ארוכה של משרדים שבזווית מסוימת שלהם מטפלים גם בנושא של העולים.

אני מציינת את הדברים האלה בהקשר של הקיצוץ התקציבי, כי אחת הדאגות שהיו לי היתה שהקיצוץ פלט של 10% יהיה דווקא מתוכניות לעולים. כל משרד רשאי לבחור איפה הוא מקצץ את ה-10% האלה. כלומר, שר יכול להחליט שאת ה-10 מיליון האלה הוא לוקח על ידי ביטול תוכנית שכל כולה עוסקת בעליה ולעומת זאת לא נוגע בפרוייקטים אחרים. כל שר לפי סדר העדיפויות שלו. לאור הצורך בקיצוץ של 11 מיליארד שקל רובנו עוסקים בסדר עדיפויות של איפה לקצץ פחות. זה כבר לא למי לתת יותר. לכן חששתי מתהליך של פגיעה בעולים, לא כי לשרים אחרים זה לא חשוב, אלא כי מטבע הדברים לכל שר יש את סדרי העדיפויות שלו.

לכן אני כן רואה גם הישג בזה שבדיון התקבלה החלטה שכובלת את ידי השרים בקיצוצים במשרדים שלהם. התקבלה החלטה שהשרים לא יוכלו לפגוע בתקציבים שעוסקים בעליה בשיעור העולה על 10%. כלומר, אם הם נאלצים לעשות את אותו חיתוך של 10%, כולנו סופגים את זה, אבל הם לא יוכלו לבחור את הפרוייקטים האלה כפרוייקטים שבהם הקיצוץ יהיה גדול יותר.

חוץ ממשרד הבינוי והשיכון.

צריך לזכור שכל התקציבים שבהם היה קיצוץ של 10% הם תקציבי פעולות. כלומר, אלה תקציבים לפרוייקטים וזה לא עוסק בקיצוצים שהמשרד הוא בעצם זרוע לתת זכויות שנקבעו בהחלטות אחרות. כך למשל לא היה קיצוץ בסל קליטה. 10% קיצוץ שהמשרד שלנו מחויב בו לא נוגע לתקציב סל קליטה. במשרד השיכון הנושא של המשכנתאות הוא נושא נפרד, אבל יש להם פרוייקטים שבהם המשרד שותף, כמו פרוייקטים של שיקום שכונות, שבהם לא ניתן יהיה לפגוע. אני חושבת שבמונחים תקציביים יש לזה משמעות אולי אפילו יותר מפרוייקטים שאנחנו רואים בעין, כי הסך הכל המצטבר היה יכול להיות פגיעה מאוד גדולה.

הערה נוספת שחשוב לי לציין – הרשויות המקומיות. אמרתי שהמשרד לא יכול, למרות כל הרצון הטוב לעשות הכל, שכן המשרד הוא משרד שבחלקו הוא משרד מתאם או משרד שזקוק למשרדים אחרים כדי לקדם פרוייקטים. ברוב הפרוייקטים או שהמשרד מעביר תקציב למשרדים אחרים או שיש פרוייקטים משותפים עם מינהלת משותפת שכל אחד שם בקופה המשותפת. באותה ראיה חברתית שלי אני בהחלט רואה חשיבות גם לתפקוד של הרשויות המקומיות, שהן בעצם אלה שנמצאות בחזית הישירה מול הפרט, מול העולה הבודד או מול העולה בקהילה, וגם של ארגונים של המגזר השלישי שהם ארגונים שעוסקים בקליטת העליה בקהילה ונמצאים בקשר ישיר עם הפרט במחוזות שבהם לא תמיד המשרד יכול לעזור.

נאמר שיש קיצוץ גם ברשויות המקומיות. צריך להבין שאני הייתי צריכה לקצץ 10% מסך התקציב, בבסיס התקציב. הרשויות המקומיות בבסיס התקציב שלהן היו במצב של 50% ממה שהם קיבלו בשנה שעברה. מאחר שבשנה שעברה ממקורות שמחוץ לתקציב המשרד השיגו עוד תוספת תקציבית שאינה נמצאת לי בבסיס, הייתי צריכה לחפש בתוך המשרד מקורות תקציביים כדי להוסיף למה שהיה לי בבסיס. לכן מה שאתם רואים היום ביחס לרשויות המקומיות יהיה פחות ממה שהיה בפועל לרשויות המקומיות בשנה שעברה, אבל זה תוספת של יותר מ-50% בבסיס התקציב ממה שהופיע לי בבסיס התקציב. זאת אומרת, אני לקחתי ממקורות אחרים. אני אומרת את זה "ברחל בתך הקטנה", כי אני יודעת שיבואו אליי ויגידו בצדק שהיה להם כך ורצו שזה יישאר. גם אני רציתי שזה יישאר. כדי למצוא עכשיו את התקציב לרשויות המקומיות הייתי צריכה לחפש במקומות אחרים ולא צריך להגיד שבמשרד הקליטה כל הפרוייקטים הם פרוייקטים חברתיים. בגלל שהיתה רמה מסוימת שנקבעה ובגלל שהמשרד כבר ביקש תוכניות, לא יכולתי לשמור על הקיים, אבל הוספתי לבסיס התקציב 50%, אבל 25% פחות מהשנה שעברה. מבחינתי זה היה לקחת מפרוייקטים אחרים וזה לא שלקחתי את הבסיס והורדתי את הכסף.

נושא נוסף שהייתי צריכה לאתר לו מקורות תקציביים נוספים היה הנושא של המוקדים לאתיופים. בגלל שזה פרוייקט שנמצא בתהליך, פרוייקט שאנחנו בוחנים אותו, ומהווה מקור מאוד חיובי מבחינת הקהילות, הייתי צריכה למצוא מקור תקציבי בתוך המשרד כדי לאפשר את המשך הפעילות של המוקדים.

הדבר הנוסף שהייתי צריכה למצוא לו מקור תקציבי נוסף בתוך המשרד, דהיינו ממקורות אחרים – ותאמינו לי שהגענו לרמה של חסכון בנייר הצילום – זה הפיילוט שמקיימים עכשיו שנקרא "מסיכון לסיכוי". לא רציתי לבטל את השתתפות המשרד וגם לעניין הזה מצאתי את המקור התקציבי.


מאחר שדיברתי על החשיבות של שיתוף פעולה בין משרדים ושיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות וגם עם ארגונים לא ממשלתיים, אני רוצה לציין שכאן יש לי עדיין בעיה שהיא לא פתורה במונחים תקציביים. על פי החלטת הממשלה חוץ מהקיצוץ של ה-10% קוצץ תקציב התמיכות בכל משרדי הממשלה. יש כאן פילוסופיה שלמה בשאלה איך נכון לעבוד. בראיה שלי האחריות היא קודם כל אחריות שלי. מצד שני אני בהחלט יכולה להבין את זה שיש מקומות שבהם אני לא יכולה להגיע אליהם ויש פעילות קהילתית שנעשית על ידי ארגוני מתנדבים שזקוקים לאיזשהו תקציב. הקיצוץ הביא לזה שבעצם זה יכול להביא למצב של סכומים מאוד מאוד נמוכים ומחלק מהארגונים שמעתי שמאחר שהתהליכים שהממשלה עושה לפני שהיא נותנת לארגונים את התמיכות הוא כל כך גדול ומורכב לעומת מה שהממשלה נותנת בסופו של דבר, יש איזושהי דיס-פרופורציה.

אני צריכה לקבל סדרי עדיפויות איפה לקצץ פחות. כשאני באה לקבוע את סדרי העדיפויות הייתי רוצה לראות שבכל המקומות שבהם עובר כסף של המשרד מתמקדים בנושאים שחשובים לי כשר. כשאני עושה את זה לרוחב אני גם צריכה לקבוע כללים. גם ברשויות המקומיות קבענו כללים מאוד רחבים ויכול להיות שכשבוחרים עכשיו את הפרוייקטים אני ארצה שהם יתמקדו בנושאים החשובים. כשנותנים קצת וזה מתפזר, אז ההשפעה של זה בחברה היא השפעה מינורית. כשמאגמים משאבים יחד עם משרד ייעודי, יחד עם רשות מקומית ויחד עם ארגונים לא ממשלתיים, אז מתחילים לראות תוצאה ויכול להיות שבשנה לאחר מכן אפשר למקד פעילות במקום אחר.

בגלל הבעייתיות שיש היום גם בנושא התמיכות, ביקשתי לעשות פגישה נפרדת עם הארגונים השונים, כי אני רוצה לשמוע גם אותם לפני קבלת ההחלטות. אני רוצה לראות אם יש לי יכולת, גם משפטית, למקד או לומר שהשנה, בגלל כל הקיצוצים, אנחנו ממקדים בסוג מסוים של פעילויות, על מנת לאפשר לארגוני העולים את המשך הפעילות בקהילה, אפילו בתקציב מקוצץ. זה אכן תקציב מאוד מאוד מקוצץ, כי גם בעניין הזה התקבלו בשנה שעברה כספים בנוסף לבסיס התקציב שכרגע אין לי אותם.

יש גם קיצוץ לרוחב בכל משרדי הממשלה, גם את הקיצוץ שהייתי צריכה לעשות במסגרת המשרד וכל זה בבסיס שהוא יותר נמוך ממה שהיה בכל מקרה בשנה שעברה. אני אקיים עוד פגישה בנושא הזה כדי לראות איך אנחנו יכולים להקטין את הנזק.

את מה שהמשרד עושה ברמת היום-יום יציגו מנהלי האגפים. אני רוצה לדבר על המדיניות כפי שהיא נראית לי היום. אומנם עברו חודשיים מאז נכנסתי לתפקיד, אבל זה רק חודשיים שחלקם עברו תוך כדי ריצה אחרי תקציבים ומאבקים. אולי רק עכשיו אנחנו יכולים אולי להסתכל לאיפה הולכים.

יש חתכים שהם חתכים נושאיים, דהיינו שהמשרד עוסק בנושאים כמו דיור, תעסוקה או קליטה בקהילה. בראיה שלי הייתי מאוד רוצה לתת הרבה לכולם. מאחר שאין את היכולת הזאת המשימה שלי היתה – לפחות בשנת 2003 – קיום פרוייקטים שאני אבחן אותם ויכול להיות שאני אגיע למסקנות אחרות ביחס אליהם. יש פרוייקטים שהם באמת מופלאים, כמו למשל תוכנית "קמיע" לא נגענו בה בכלל, למרות כל הקושי. זה פרוייקט דגל גם בקהילה וגם מבחינת המשרד.

מצד שני כן חתחתי לרוחב באחד הנושאים שהטרידו את המשרד גם בשנה הקודמת, כמו למשל פרוייקט של הכנסת רופאים למערכת הבריאות. המשרד אפשר על ידי מימון העולים במשך חצי שנה, כדי שהמערכת תכיר אותם והם יכירו את המערכת. זה פרוייקט שהיה מאוד מאוד מיוחד ונתן הזדמנות. מסיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהם כרגע, בעצם נוצר תהליך שבו בתקופה הזאת היה צריך לתת לכל אחד פי שלושה ממה שהם מקבלים היום. זה דבר מאוד חיובי, אבל אז המשמעות היא שבמקום לתת ל-300 עולים אני אוכל לתת רק ל-80. בראיה של המשרד היה יותר חשוב להמשיך עם המצב הקיים, כלומר לתת למכסימום אנשים להיכנס למערכת אולי עם פחות מימון, כדי לתת להם את הסיכוי להיקלט, ולא לתת לפחות משליש יותר כסף בתקופה הזאת, אבל כל השאר נשארים בחוץ. צריך לדעת שזה להישאר בחוץ לגמרי, זה אחר כך רופא שצריך למצוא עבודה מחוץ למקצוע. אתמול הגענו להסדר בעניין הזה עם משרד הבריאות, עם ההסתדרות הרפואית ועם משרד האוצר, כך שנוכל להמשיך במצב הקיים.


זו שורה של בחירות שאני צריכה לעשות במשרד כל יום. ברמה העקרונית הבחירה שלי היא לתת פחות, אבל ליותר אנשים. כלומר, אם יש קיצוץ, הוא יכול להיות 10% לרוחב, אבל לתת לקבוצה גדולה יותר את האפשרות לפתוח להם פתח, כי המשרד לא יוכל ללוות עולה כל חייו כאן. אני יכולה לנסות ולתת לו הזדמנות ואני רוצה לתת את ההזדמנות הזאת למכסימום אנשים.

יש חתכים של עבודה של המשרד שהם פר קבוצות, שהם באמת תמיכה בקבוצות ייחודיות, כמו עליה מאתיופיה, קווקז, בוכרים. יש תמיכה שהיא לא תמיכה פר ארץ מוצא, אלא זה יכול להיות למשל לחיילים. אחת התופעות שהטרידו אותי זה העובדה שבבתי הכלא הצבאיים מתחילים לראות יותר חיילים עולים. זה תהליך שבו צריך לעבוד יחד עם משרד הביטחון וצה"ל שמשתפים פעולה בכל תהליכי הקליטה. שנים אנחנו אומרים שצה"ל הוא המקום האמיתי לקליטה.

שני נושאים מרכזיים שבהם אני כן רוצה להתמקד ושמטרידים אותי: 1. נושא של נוער עולה. זה גם נוער עולה שעלה כנוער וגם דור שני לעליה. במונחים סטטיסטיים יש תופעות שהן תופעות מאוד מחרידות. התחלתי לעשות עבודה בנושא הזה וגם נפגשתי עם יושב ראש הרשות למלחמה בסמים שהציג לי נתונים מאוד מטרידים. קיימתי פגישה גם עם ד"ר קדמן מהמועצה לשלום הילד, שהעלה בפניי גם סוגיות נוספות. בכל פגישה כזאת רק מרחיבים לי את היריעה בנקודות בעייתיות. באחד המפגשים גם שמעתי שיש בעיה בטיפול של המשטרה ולכן אני אקיים במשרדי דיון גם עם נציגי המשטרה וגם עם נציגי העולים על הבעיות וגם על אופן הטיפול בבעיות. אני חושבת שיש מקום לפעילות של תנועות הנוער. יש פרוייקט של "הצופים" עם נוער אתיופי, אבל אני חושבת שיש מקום לפעילות רבה יותר. זה בהחלט נושא שהוא מבחינתי יעד של המשרד.

2. נושא השפה – זה נושא שמאוד מטריד אותי ואני חושבת שהוא בסיס לכל קליטה נכונה. אני למשל קוראת שלושה עיתונים בעברית, מחליפה בין ערוצים ברדיו בעברית ורואה בסוף את ערוצי הטלוויזיה בעברית. יש גם עולם אחר שניזון גם ממקורות אינפורמציה ברוסית או באמהרית דרך אותה תוכנית "דרך העיניים שלנו" שאנחנו מחזקים.

אנחנו מחסלים אותה ולא מחזקים אותה.

בהחלט לא. אני מתכוונת להיאבק בזה שרדיו רק"ע לא ייסגר. לא יעלה על הדעת שבמדינה שבה יש שידור ציבורי, שהשידור הציבורי לא יקיים את המטרה הראשונה שמבחינתי בשבילה הוא צריך להיות, וזה פרוייקט כמו רדיו רק"ע. אני אומרת בסוגריים שהעובדה שהמשרד צריך לתת להחזיק תוכנית באמהרית היא שערורייתית, כי אני חושבת שגם את זה השידור הממלכתי היה צריך לעשות. החלטתי לא לבטל את זה למרות כל הקיצוצים, כי אני יודעת שביום שישי בשתיים-עשרה בצהרים הם יושבים ומאזינים לתוכנית, כי היא מקור המידע שלהם. העובדה שאני חושבת שצריך לקדם את השפה העברית לא סותר את זה, כי כל עוד זה המצב יש חובה לעשות את זה. שוחחתי על העניין הזה עם מנכ"ל רשות השידור ואני יודעת שיש איזה כוונה שבגלל הקיצוץ שנעשה שם יקצצו את הנושא הזה. יש לי רעיונות לא רעים בכלל איפה אפשר לעשות שם עוד קיצוצים, אבל זו כבר השקפת עולמי לגבי מה השידור הציבורי צריך לתת.

אני יכולה להבין למה זה נוח לעולה לחזור בערב לשפה שמוכרת לו. אני מבינה את ההתחברות לשפת האם, אבל צריך להבין שהיכולת של החברה לקבל את העולה תלויה באופן שבו הוא מביע את עצמו. אני למשל נשמעת בשפות זרות פחות טוב מבעברית. כשאני מדברת באנגלית או בצרפתית היכולת שלי לבטא את מה שאני רוצה פחותה. אני בוודאי נשמעת פחות אינטליגנטית, אני בוודאי יכולה להעביר את המסרים שלי פחות טוב. לכן העברית היא גם כלי לא רק לעבוד, לא רק לקרוא עיתון, אלא כלי שיכול להפוך את הקליטה בחברה הישראלית לנוחה יותר.

הצגתי כאן מטרה, אבל אני לא יכולה להציג לכם היום את הכלים. כלומר, יש את האולפנים, משרד החינוך אמון על הנושא הזה דרך האגף לחינוך מבוגרים ואני רוצה לקיים על זה דיונים ולראות איך אנחנו מרכזים מאמץ, גם עם ארגונים נוספים, כדי לקדם את הנושא הזה.


נושא נוסף ואחרון שאני לא רוצה לפתוח עליו דיון, אבל אני מראש מזהירה שאני מתכוונת להכניס את ראשי לעניין הזה, זה הנושא של הגיור. הרב מלכיאור יכול להעיד שזה לא התחיל אצלי רק היום. מוקדם מדי מבחינתי לתת התייחסות יותר מעמיקה בעניין, אבל אין לי ספק שהוא חשוב.

בנושא של הדיור - חוץ ממענקי המשכנתאות המשרד עבד עם משרד השיכון בנושא של הזכאים, בין אם זה לזכאים קשישים ואז יש מקבצי דיור, הוסטלים ושכירות לטווח ארוך. היום אני מקיימת במשרד דיון בנושא הזה. ביקשתי לבחון את כל העניין וגם כאן יש לי תחושה שמדובר בפרוייקטים מאוד יפים שמושקעים בהם הרבה מאוד מאמצים, אבל רק קבוצה מאוד קטנה נהנית מהם. לכן הפרוייקט של שכירות ארוכת טווח היה בעיניי מאוד חיובי, כי הוא אפשר לרוחב, בלי איזה מעורבות של המדינה בבנייה ובתחזוקה, מצב שבו נותנים דיור. לצערי זה בוטל על ידי משרד השיכון. אני מתכוונת לקיים על כך התדיינות גם עם משרד האוצר, כדי לראות איך אנחנו פותחים, גם באותה ראייה של לפתוח למכסימום אנשים, את היכולת לממש את הזכאות.

אני רוצה לשים על סדר היום שניים-שלושה נושאים: 1. ביטול זכויות לעולים - אנחנו קיימנו כאן הרבה מאוד דיונים ובאחד מהם הוזכר למשל ביטול הזכאות להנחה ברכישת רכב. זה דבר שלכאורה לא נותן למדינה שום תוספת תקציבית. על ידי זה שאתם מבטלים אתם לא מרוויחים כלום, אלא להיפך. המדינה בעצם מפסידה, משום שאותם עולים שלא יכולים לרכוש את הרכבים, גם את הכסף המועט שיכלו להוציא על רכבים, לא יוציאו אותו. כלומר, יש פה גם אמירה שהיא לא נכונה לגבי זכאויות וגם יריה ברגל של עצמנו.

2. דנו ואנחנו מתכוונים להמשיך לדון בכל הנושא של פשיעה בקרב בני נוער עולים.

3. נושא שחשוב לא פחות - אתמול קיימנו דיון על מה שהתפרסם בתקשורת על אחוזים מאוד גבוהים של עולים בקרב ההומלסים. כל דרי הרחוב בערים הגדולות, רובם ככולם לא רק שמגיעים לסמים בארץ, אלא מגיעים עם סמים מארצות מוצאם. אין שום תכנון וידיעה מראש על התופעה הזאת. אנחנו חושבים שהמשרד שלך להיכנס לנושא הזה.

מאחר שגם אני ישבתי עם יושב ראש הרשות למלחמה בסמים ושמעתי את הנתונים, אני חושבת שזה דיון שדווקא הסוכנות מאוד חשובה בו, כי השאלה מי עולה תלויה הרבה בה.

נציגי הסוכנות אומנם נמצאים פה, אבל אתמול קיבלנו פה החלטה - ואנחנו נשמח להעביר אותה אלייך - שלפיה אנחנו ממליצים שיוקם צוות בין-משרדי שבו תהיה לכם אפשרות לעשות תיאום יותר רחב בין כל הגורמים שמביאים עולים לארץ, כי גם אם תחליטו שהמדיניות היא להמשיך להביא אותם לארץ, צריך לדעת איך להיערך לזה מראש.

מצוין. אני רוצה להצטרף לזה, כי כששאלתי נאמר לי שאפשר לזהות את אלה שצורכים סמים וזה לא דבר מסובך.

זה עניין של סינון.

לגבי הנושא של ביטול המענקים לרכישת רכב - אני מוכרחה להודות שעל הנושא של מענקי הרכב לא ראיתי לנכון להיאבק. אני מציעה שיינתן לזה גם הסבר על ידי נציגי אגף התקציבים. חשבתי שמקום שבו יש קיצוצים מהסוג הזה וכולם משלמים ונדרשים לתת בעניין הזה, שאלת הרכב החדש בעיניי היתה שאלה שולית. קיבלתי את ההחלטה כפי שהיא.

אבל היא לא מוסיפה לך תקציב והיא לא גורעת מהתקציב.

אני מאוד מודה לשרה על הסקירה המעניינת והרצינית. אנחנו רואים ומרגישים שהשרה עושה את כל המאמצים להקטין את הנזקים. אנחנו מבינים שאנחנו בתקופה מאוד קשה. אני הייתי במשרד הקליטה בזמן שהיתה צמיחה וגם אז היו מאמצים לקצץ 40 מיליון שקלים, למרות שלא היינו בתקופה של משבר.

גברתי השרה, השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות כאן כדי לעזור לך וכדי לעזור לעולים, גם כחברי ועדת העליה והקליטה וגם כחברי קואליציה. אני לא הצבעתי בעד התקציב בקריאה הראשונה, בגלל שחשבתי שהפגיעה הכי קשה שאנחנו צריכים להתמקד בה היא המשכנתאות לעולים שלא ממשו את זכאותם במשך שנות ה-90 וב-2001 ו-2002. אני חושבת שמבחינה מסוימת אני מסכימה עם הסוכנות שזו הפרת הסכמים מצד ממשלת ישראל כלפי העולים מכל המדינות וגם לא היתה שום תקופת מעבר שמאפשרת לאנשים להתאים את ההחלטות שלהם בנושא זה.

שמעתי ואני מכירה את המאמצים שלך בנושא הדיור והמשכנתאות. אני יודעת שאת עושה הרבה דברים מאחורי הקלעים. אני וחברי הכנסת מחכים מאוד להחלטה של בג"ץ בנושא הזה.

קראתי מאמר בעיתון "הארץ" כל כך שיש הצעת פשרה להחזיר את המשכנתאות לעולים מאורוגוואי, ארגנטינה, דרום אפריקה וצרפת, ואילו לעולים ממדינות אחרות, כמו ארצות ברית, ברית המועצות ובריטניה לא מחזירים. אני לא חושבת שאפשר להסכים לזה.

אני רוצה לתקן. זה לא איזושהי הצעת פשרה שבה מישהו סיכם - בוודאי לא אני - שעושים את זה ומוותרים שם. קודם כל זה סוכם מתוך הבנה של האוצר שאי אפשר לבטל לקבוצה הזאת. אני בדעה שאם יש - לוקחים, ואחר כך ממשיכים להיאבק.

את צודקת שמה שמחזירים לוקחים, אבל אני טוענת שאת צריכה לדעת שאנחנו במאבק עקרוני עד הסוף. אנחנו מבקשים שכשאת מדברת עם האוצר תגידי להם שגם אני מוכנה לפנות לבג"ץ נגד הממשלה אם היא לא תחזיר את ההטבה הזאת לאלה שהגיעו בשנות ה-90 ממדינות אחרות. זה דבר מאוד עקרוני ואנחנו נעמוד על כך.

לגבי רדיו רק"ע - אני מאוד שמחה שאת מבינה את הבעיה. אני חושבת שגם האוצר צריך להיות גמיש, משום שמבטלים את אגרת הטלוויזיה ונותנים תירוץ למה סוגרים את רדיו רק"ע. אולי צריך ששני הצדדים יחשבו על ההשלכות הרוחב בכל מיני דברים שעושים.

אני רוצה להמשיך את דבריה של חברת הכנסת סולודקין. הדבר הכי קל לקצץ בו זה רק"ע. גברתי השרה, אני רוצה להגיד שמפלגת "שינוי" תיתן לך את כל הגב בנושא הזה. למי שלא יודע, מדובר בקיצוץ של 120-140 אלף שקל בשנה. זה אפילו לא תקציב.

עכשיו מדברים על סגירת רדיו רק"ע.

אני רוצה להעיר לגבי המשכנתאות. אין אף מדינה שהעולים שעלו ממנה לא קיבלו לפני עלייתם ארצה הבטחה על מענק במשכנתא. יש עולים ממדינות מסוימות שקיבלו הבטחה למענק גדול, נוסף, במילים אחרות: תוספת. האם לגבי עולים שעלו מאותן מדינות שקיבלו הבטחה לתוספת מענק מבטלים את בסיס המענק ומשאירים להם רק את התוספת או שנותנים להם גם את הבסיס וגם את התוספת?

לגבי עולים ממדינות שלא הובטחה להם תוספת למשכנתא - אני רוצה להזכיר שהיתה החלטה לגבי יוצאי גרוזיה שיהיו באותו מעמד כמו יוצאי אתיופיה.

אין החלטה כזאת.

רק הבוכרים, האתיופים והקווקזים הוגדרו כאוכלוסיה מיוחדת, וזה לצרכים כוללים.

המענק במשכנתא ליחיד היה 10,000 שקל. זה הפך למענק אחרי 15 שנים. משכנתא מסובסדת זה אחוז לשנה, כאשר אחוז הוא 100 שקל, כלומר 1,500 שקלים אחרי 15 שנים.

אבל אנשים צריכים לשלם החזר חודשי שגדול ב-500 או 600 שקל. זה הופך את זה לבלתי אפשרי.

יוצא מזה שיש כאילו מענק תיאורטי של 1,500 שקל, אבל החזר המשכנתא עולה במאות שקלים. צריך לזכור שהנתונים האלה הם לגבי יחיד ואילו לגבי משפחה זה פי כמה וכמה מזה. זה מגיע לקפיצה של עד אלף שקל בחודש בהחזר המשכנתא החודשי למשפחה. זה בעצם הופך את המשכנתא, אפילו שהיא מסובסדת, ללא רלוונטית, כי העולה לא יכול לקחת אותה משום שהוא לא יעמוד בהחזרים.

אני מבקש לשמוע את תגובת משרד האוצר בנושא זה. כמו כן אני מבקש לדעת על כמה עומד הקיצוץ הזה לאחר שהחזירו את המענקים לעולים מאתיופיה. זה 100 מיליון או 200 מיליון? רק שלא יגידו לנו שזה מיליארדים, כי אין מיליארדים.

עולים שעלו ארצה בשנות ה-80 היו חייבים לקנות דירה עד חמש שנים אחרי עלייתם ארצה. לאחר מכן נתנו להם אפשרות למשוך את זה עד שבע שנים ולאחר מכן האריכו את מתן ההטבות עד 15 שנים. זו לא סתם הבטחה, אלא חוזה בין העולים לבין המדינה. אני לא מדבר על אלה שעלו לפני, שבעצם פג תוקף זכאותם לקבלת משכנתא ומענק. אני מדבר על אלה שהגיעו לארץ ב-15 השנים האחרונות. זה חוזה, הסכם, שאי אפשר להפר אותו. אני גם לא מדבר על אלה שיעלו מחר, אלא רק אלה שקיבלו את ההבטחה הזאת.


הוזכר הנושא של חיילים עולים בבתי הכלא הצבאיים - יכול להיות שבבתי הכלא הצבאיים יש יותר עולים, כי יש עכשיו יותר עולים בצבא.

הלוואי.

אני מודה לשרה על הסקירה וברכות להצלחה בתפקיד. אני גם מודה ליושבת ראש הוועדה שהזמינה את כל הנוגעים בדבר.

מבלי לפגוע באף גורם, הרשות המקומית היא הקורסת, כי בכל מקום ובכל מצב היא הפועלת. אני עוסק בקליטה כבר ארבעים שנה ובלי לפגוע בחבריי הטובים ממשרד הקליטה, עם קצב אני מתקצב לפעמים ומגיע לסיכומים טובים. אני חייב לומר גם בשם הרשויות וגם בשמי תודה לסוכנות היהודית שאיתה אנחנו משתפים פעולה בהבאת העולים, בתחומים חברתיים ובאיגום משאבים עם קהילות יהודיות בחוץ לארץ. באזור שלי זה מאוד מאוד חשוב.

יש בעיה קשה מאוד, כי הרשויות מקוצצות בכל התקציבים. השרה דיברה על פלט, אצלנו עושים את הפלט לאורך כל הקו, גם בתחומי כוח אדם, גם בתחום המשרדים הייעודיים. קשה לנו להתמודד עם זה. צריך לשים לב לאחוזי העולים מתוך האוכלוסיה הכללית שביישובים. אם ניקח את בני יעיש, ששם יש 80% עולים או נצרת עילית שיש בה 45% עולים או כרמיאל עם 40% לעומת ערים אחרות שהעולים מהווים בהן 10 או 15%, אינני יודע היכן המשרד שם את הדגש על הסיוע או בפרוגרמות אחרות.

יש עוד בעיה קשה מאוד - אין אחידות בזכויות העולים במשרדי הממשלה השונים. לדוגמא, החינוך. ילד שהגיע עד נובמבר נחשב שנה אחת כעולה. אחרי זה הוא בפול הכללי, כלומר הוא לא עולה והוא לא יכול להגיע לקליטה בחברה. יש עוד תופעה של "ילדי מפתחות". ההורים עובדים עד הלילה, אין סבא או סבתא, והם מתהלכים עם מפתח על צווארם ומשחקים בחוץ ללא מסגרת. אין מלבדנו מי שיסייע לילדים אלה.

יש גם את המסגרת של המתנ"סים.

במתנ"סים יש קיצוץ של 70% ואני לא יודע מה ייעשה קודם.

אני רוצה להדגיש גם את עניין הגיל של העולים. ביישוב שלי שליש מהעולים הם למעלה מגיל 50-55. העומס על הרשות המקומית הוא גם בתחומי גביית ארנונה, כלומר במערכת ההכנסות של היישוב. אותם תושבים לא משלמים ולנו יש חור תקציבי. יש בעיות קשות מאוד של עולים מבוגרים - משפחה מקבלת 2,300 שקל לחודש מהביטוח הלאומי, כי זה מה שנותנים, היא צריכה לשלם 300 דולר לשכר דירה, לשלם עבור תרופות וכו'. הניקוז של הבעיות מגיע אלינו ואנחנו - בעיקר יישובים עתירי עולים - לא יכולים לסייע לכולם.

הרשויות המקומיות משתפות פעולה עם משרד הקליטה והסוכנות היהודית, אבל יש לנו בעיה משום שהתקציב שלנו קוצץ. רק אתמול הייתי בקופת חולים וראיתי עולה חדשה שנמצאת בארץ ארבע שנים וצריכה לשלם 400 שקל עבור תרופות. קופת חולים נותנת את התרופות בהתאם לחוקים שלה. מאחר שלא היה לה כסף לשלם אני הוצאתי מכיסי מאה שקלים וכך גם עוד אנשים. זה רק מקרה בודד לעומת המספרים הגדולים שישנם. זו לא בעיה של משרד הקליטה, אלא בעיה של מדינת ישראל ואיך היא רוצה לראות את העולה נקלט בחברה.


גברתי השרה, קלטתם עולים, 80% מתושבי יישובי הם בעצם עולים שהגיעו במשך השנים. עולים קלטו עולים וכך גם ביישובים אחרים. זה בהחלט מהווה עומס על היישוב.

לגבי המשכנתאות - אני מרשות מקומית לא פושטת יד ורגל. הלוואות אני לא מקבל, כי יש להם מחלה - צריך להחזיר אותם. אינני יודע אם לאורך השנים העולים יוכלו לשלם את אותן הלוואות. תבדקו ב"טפחות" או ב"משכן" כמה עולים נזרקים מבתיהם, כי אין להם יכולת לשלם. זה קורה דווקא בערי פיתוח. גברתי השרה, אני לא טוען כלפייך, אלא אני מציב בעיה שישנה בשטח.

לגבי הטיפול בנוער - המשטרה עומדת חסרת אונים מול הבעיות הרבות שהיא ניצבת מולן. יש לה הרבה בעיות, לפחות באזורים שלנו, וקשה להגיע איתם למשהו. נעזרנו בכמה גופים מתנדבים בנושא מועדונים ופרוייקטים אחרים לנוער. נעזרנו גם בארגונים של בעלי עסקים. הצרכים הם מאוד גדולים וקשה לתת פתרון לכולם. קיימת גם בעיה אחרת של מקום, כמו למשל שבני נוער לא יבואו למועדון של "הצופים", כי זה שלטון. הם גוררים את הבעיות כפי שראו אותם בברית המועצות או בארצות אחרות. הם לא רוצים להגיע למוסדות שמזוהים עם השלטון. אם המועדון של הרשות או של "הצופים" או של בית"ר או "בני עקיבא", הם לא מגיעים.

בית"ר אף פעם לא היה שלטון, אז אולי שם הם ירגישו בנוח.

הם לא מגיעים לתנועות הנוער ואז הגורמים השליליים בחברה שלנו מתאחדים עם הגורמים השליליים בחברה של בני הנוער העולים. הבעיה הולכת ומחריפה.

לגבי הנושא הביורוקרטי - להוציא אישור זכאות, אישור לדיור, למצבים אומללים שונים, זה דבר נורא. הרשויות המקומיות מסייעות, אבל גם אתם צריכים למצוא דרך לקצר הליכים. בכל מיני מצבים אני צריך את משרד הקליטה, עמידר, משרד הרווחה ועוד גורמים. מדוע צריכים להיות כל כך הרבה גורמים ולא יכול להיות גורם מקומי שיטפל בכל?

לגבי שידורים בשפות שונות - יש את רדיו רק"ע שעושה עבודה נהדרת, אבל צריך גם לפנות לקבוצה ותיקה יותר של עולים ולהתאים גם לה שידורים בשפה כמו יידיש למשל. כמו כן צריך לבדוק גם אפשרות לשידורים בשעות הערב.

הרשויות המקומיות מוכנות לסייע, מוכנות להוביל, מוכנות להיות נגררות, העיקר שתתנו לנו לעשות את המלאכה אתכם.

לעניין הגיור - גברתי השרה, יש בעיות יהדות ולא רק גיור.

חבר הכנסת יאסינוב שאל לגבי בסיס המענק. ההסכמות שהגענו אליהן הן שהחלטות הממשלה יישארו, כלומר ההטבות כפי שהוחלט עליהן יישארו בתוקפן.

הגדרתי קודם שהיעד שאני ראיתי בנושא של המשכנתאות היה בהתייחס לגובה הפגיעה. בהגדרה, מי שהיה לו מענק יותר גבוה, קיבל את המענק היותר גבוה, כי היה עניין לתת לו מענק יותר גבוה מסיבות מסוימות. מטבע הדברים הפגיעה בו היא יותר גבוהה.

מר חביב קצב, ראש אגף הדיור, יוכל לתת נתונים לגבי החזרי המשכנתאות. נראה לי שהדרמה כפי שהוצגה כאן אינה במקומה.

אנחנו מצטטים מספרים שקיבלנו בוועדת הכספים.

אני מוכרחה להודות שאני לא יכולה לחדש.

כל הנושא של יחסי שלטון מקומי ושלטון מרכזי זה נושא שנכון להכל. החזית הראשונה זה הרשויות המקומיות, אבל יש גם נושאים שהם באחריות השלטון המרכזי. אם שואלים אותי, אז פעם אחת ולתמיד צריך להחליט במדינה מי אחראי למה, אבל כל עוד אנחנו במצב הזה נצטרך להמשיך לעבוד ביחד.

לגבי תנועות הנוער - שמעתי את ההערה של מר אריאב, אבל אני חושבת שכן יש מקום לפעילות שם.

אני נאלצת לעזוב את הישיבה. אני מודה לכולכם.

מיותר לומר לכם שמניפת הקליטה היא מניפת רוחב שנוגעת כמעט לכל תחומי החיים. ראשי האגפים של המשרד שנמצאים כאן יסקרו את הפעילות שלהם בתוך האגפים השונים.

חשוב לציין שפעילות האגף קליטה בקהילה מתייחסת בו זמנית לשני מעגלים: במרכז נמצא העולה בקהילה ובמעגל השני נמצאת הקהילה הקולטת, שמבחינתנו היא לא פחות חשובה.

אנחנו רואים ברשות המקומית כמוקד לכל קליטת העלייה. הסיוע היום מגיע ישירות לרשויות. בגלל השביתה שיש ברשויות וגם במשרד שלנו טרם יצאו המכתבים עם ההקצבות החדשות לרשויות ועם הבטחה שלנו למקדמה של 20%. המעגלים כבר מתחילים לעבוד ומבחינתנו אנחנו יכולים כבר להתחיל להעביר את הכספים.

חשוב להבין שאנחנו מקצים תקציב ויושבת ועדת היגוי ברשות ששותפים בה נציגים של הרשות, של משרד הקליטה, של הסוכנות היהודית, של חברת המתנ"סים וגם נציגות של עולים. ב-70 יישובים יש כבר עולים שיושבים בוועדות היגוי ולוקחים חלק פעיל בכל תהליך קבלת ההחלטות של הרשות לגבי הפרוייקטים שיופעלו באותה שנה, כולל הקצאת המשאבים.

השנה יהיו במסגרת הרשויות כאלף פרוייקטים. אנחנו פועלים ב-120 יישובים בתקציב כולל של 14.5 מיליון שקל. תקציב זה לא כולל את התגבור הייחודי שלנו לאותם יישובים שנמצאים בקו העימות בצפון.

לגבי התמיכות לארגונים - הנושא הזה מאוד חשוב ואנחנו מנסים למצוא איזשהו מענה נכון.

לא הבנו אם הכוונה שלכם היא לקצץ או לא.

יש קיצוץ משמעותי, דרסטי ביותר, בתקציב המדינה לגבי נושא התמיכות.

אבל אתם לא תומכים בארגונים, אלא בעצם מאפשרים למתנדבים לפעול. אתם מקבלים כוח עבודה חינם והמתנדבים חוסכים למדינה כספים.

בשבוע הבא יש דיון בפורום הזה בנושא הזה. ברשותך אני מבקש שנדון אז בשאלות האלה. אני מקווה שעד אותו דיון כבר נדע פחות או יותר לקראת מה אנחנו הולכים. ללא ספק תהיה השנה פגיעה יותר משמעותית בארגונים, כי גם משרד המשפטים החליט השנה לא לחלק כספי עזבונות. זה מהווה פגיעה נוספת בארגונים וברשויות שבדרך כלל היו פונים אחת לשנה לקבל סיוע מקרן העזבונות.

לגבי החינוך - אנחנו מתמקדים בתחום של החינוך הבלתי פורמלי באמצעות פרוייקטים עם הרשויות המקומיות. כ-30% מהתקציב שמועבר לרשויות המקומיות צבוע לפעילות בתחום החינוך בשעות הפנאי של הילדים, כולל פעילויות במתנ"סים. אנחנו לא פגענו בפרוייקטים המשותפים שלנו עם הג'וינט לגבי אוכלוסיות מיוחדות - עולי קווקז, עולי בוכרה ועולי אתיופיה - בתחום החינוך ובתחום המשפחה.

התחום השלישי, שלמרות העלות הגבוהה שלו, לא ייפגע זה כל נושא פל"א, שזה תגבור לימודי לילדים באוכלוסיות מיוחדות. לאחרונה הצטרפו לאוכלוסיות הללו גם יוצאי ארגנטינה. העלות של הפרוייקט הזה היא מאוד גבוהה וזה נותן מענה לכארבעת אלפים ילדים שלהם אנחנו מסייעים להם בקצבאות לימודים ובהכנה לבחינות בגרות. יש לנו סקרים שמראים שילד שהשתלם בפרוייקט פל"א אחוז ההצלחה שלו גבוה.

קיבלתי סטטיסטיקה שמדובר בארבעת אלפים תלמידים. מתוך כמה תלמידים המספר הזה?

מתוך הרבה מאוד. התקציב לפרוייקט הזה הוא כעשרה מיליון שקל. זה פרוייקט מאוד יקר והוא כ-2,000 שקל פר ילד. העלויות הן מאוד גבוהות ולצערי אנחנו לא יכולים היום לתת מענה ליותר תלמידים. התחייבנו לא לפגוע בפרוייקט הזה למרות כל הקיצוצים ולמרות כל אילוצי התקציב הקיימים.

השרה ציינה שמשרד הקליטה מטפל בכל הנושאים, כולל בנושא הדיור, אבל הוא לא האחראי הבלעדי על הנושא הזה. אני רוצה להדגיש שאנחנו עובדים בתיאום מלא עם משרד השיכון. חלק גדול מהתקציבים למשכנתאות, לסיוע בשכר דירה וכו', ניתנים ישירות לעולים על ידי משרד הבינוי והשיכון.

התקציב הוא שלכם או של משרד השיכון?

של משרד השיכון. האחריות היא שלנו, אבל התקציב הוא של משרד הבינוי והשיכון. כשהעולה נמצא ברחוב פונים אלינו ושואלים למה העולה נמצא ברחוב. לכן אנחנו מחויבים להתמודד עם הבעיה של העולים.


התקבלה התוכנית הכלכלית ויש כמה דברים שהם נעלמים גם לנו. אנחנו לא יודעים איך ציבור העולים יגיב.

אנחנו יודעים בדיוק איך הם יגיבו. הם יגיבו רע מאוד.

אנחנו לא יודעים איך ציבור העולים יגיב, ואני אסביר גם למה. החלטת הממשלה דיברה על ביטול המענקים לעולים, כאשר המסלול העיקרי של פתרונות הדיור לעולים זה מסלול המשכנתאות. הבסיס המרכזי שעליו אנחנו נשענים במתן פתרונות הדיור לעולים זה בסיס המשכנתאות. אני אומר שאנחנו לא יודעים איך העולים יגיבו, כי לכאורה ביטול המענק יביא מצד אחד תוספת של 30% בהלוואה, אבל יגדיל את ההחזרים בין 250 ל-300 שקל, תלוי במשפחה, תלוי במסלול. אני לא בא לזלזל בסכומים האלה, כי זה סכום עצום למשפחה שנמצאת היום בראשית הדרך, יש בעיות אבטלה, מצוקה, קיצוץ קצבאות ביטוח לאומי וכו'. צריך להסתכל על הכל בהכללה.

מה גם שזו לא ההלוואה היחידה שהם לוקחים.

היום אין החזרים על סכום המענק.

אמרתי שההחזרים גדלו ב-250 - 300 שקל, תלוי בגודל המשפחה וכו'.

זה 250 שקל ליחיד.

יש הרבה נעלמים בתוכנית הכלכלית ואנחנו לא יודעים איך העולים יגיבו, כי אנחנו לא יודעים איך יהיו מימושי המשכנתאות. אנחנו גם לא יודעים דבר עוד יותר קריטי - המאסה של העולים נמצאת בדירות שכורות של השוק הפרטי. אומנם הסיוע בשכר הדירה לא קוצץ בתוכנית הכלכלית הנוכחית, אלא בשנה שעברה, אבל אנחנו לא יודעים מה תהיה ההשלכה על שוק השכירות, אם אנשים יפנו יותר לשכירות או שבכל זאת ירכשו דירות. המצוקה של העולים יכולה להגיע למצוקה קיומית, כך שרבים מהעולים לא יכולים להמשיך להיות בדירות שכורות, כי מחירי שכירת הדירות יעלו. לכן אנחנו אומרים שאנחנו לא יודעים איך השוק יגיב.

לא סוד שיש מצוקה בדיור ושאנחנו מתמודדים כל הזמן איך לצמצם את המצוקה, איך לצמצם את אותה רשימת הממתינים לפתרונות דיור. אנחנו מאמינים שאין פתרון אחד מרכזי שיכול לתת מענה לכולם. חייבים להיות מספר פתרונות, על מנת להתמודד עם הבעיה. בל נשכח שהגיעו למעלה ממיליון עולים. הבסיס המרכזי שלנו היה המשכנתאות ואנחנו לא יודעים איך תהיה התגובה לזה. אם התגובה תהיה כפי שכולנו חושבים ומעריכים שהמצב יהיה רע, המשמעות היא שהמצב יחמיר מאוד ורשימת הממתינים תלך ותגדל, כי הבסיס העיקרי של הפתרון - המשכנתא - ייפגע.

אני מבינה שיש 65 אלף עולים שמחכים לפתרונות דיור בדיור הציבורי מאז 92'.

השנה הפעלנו תוכנית שכירות ארוכת טווח, דהיינו שהעולה יכול להביא חוזה שכירות לחמש שנים בשוק הפרטי ולקבל יותר כסף. עשינו פיילוט של 3,000 מקרים כאלה בשנה וחצי האחרונות. כך הגענו ל-5,000 עד 5,500 פתרונות לשנה, תלוי איך מונים אותם ומאיזה שנה. זה הממוצע לשנה תקציבית אחת. במקביל יש את כל הפתרונות האחרים, כמו הדירות הציבוריות, רכישת דירות, הוסטלים שמשרד הבינוי והשיכון בונה, מקבצי דיור ושכירת ארוכת טווח. זה מצמצם את הפער והיום יש כ-50,000 ממתינים שזכאים לפתרון דיור ציבורי, כאשר האחוז הגדול מביניהם הם זוגות קשישים וקשישים בודדים.

משנת 89' 524 אלף משפחות זכו לפתרונות דיור?

בחוברת שהונחה לפניכם אומנם כתוב "זכו", אבל זו טעות דפוס. המספר הזה הוא מספר משפחות העולים שהגיעו.

אני לא יודעת אם זו טעות דפוס או הטעיה.

זו טעות דפוס.

כל האמור באותו עמוד הוא טעות אחת גדולה.

אני מבקשת שהוועדה תקבל מידע נכון. ל-254 אלף משפחות נתתם פתרונות קבע?

כן. זה באמצעות משכנתאות ופתרון דיור ציבורי.

זה מ-89'. כרגע אנחנו לא מדברים על עשרים שנה אחורה. אנחנו רוצים לדעת מה המשרד שלך עושה עכשיו.

השורה הראשונה בעמוד 13 בחוברת היא טעות. בשורה האחרונה נאמר שקצת יותר מ-50 אלף אנשים ממתינים לפתרון דיור. האם נכון שבמספר הזה נכללים רק אנשים שעלו ארצה לפני 1992, כי עדיין לא התחלתם במבצע לרשום עולים שזכאים לפתרון דיור ושעלו ארצה אחרי שנת 92'? לאיזה מספר עולים תגיעו לפי דעתכם?

דבר שני, אתם לא פירטתם פה מה בדיוק פתרונות הדיור שהם קיבלו וכמה מהם קיבלו פתרונות דיור על ידי הרשויות או בגלל שקיבלו מקום מגורים במקבצי דיור, שזה פתרון זמני. עדיין לא ברור לנו מה זה פתרונות קבע ומה זה פתרונות זמניים ומהו המספר הנכון של הממתינים לקבל פתרון דיור.

בעמוד 14 יש את רשימת העולים הזכאים לפתרון דיור שעלו ארצה מספטמבר 89' עד ספטמבר 2002.

כלומר אתה עונה לי שמחר אני יכול לומר לכל העולים שעלו ארצה אחרי 92' שהם יכולים להגיע למשרד הקליטה והם ייכנסו לתור?

המצוין בעמוד 14 בחוברת זה מספר העולים שנמצאים בארץ שלדעתנו זכאים לדיור ציבורי ושעלו ארצה מספטמבר 89' עד ספטמבר 2002. ההחלטה אם מטפלים בזה מדצמבר 2002 או אם מטפלים בנתיבות בדצמבר 2001 ואם מטפלים בדימונה ביוני 2002 היא החלטה אדמיניסטרטיבית שתלויה במספר פתרונות הדיור שקיימים באותו יישוב. בסך הכל יש לנו את אותו מספר עולים במערכת, כך שמהרגע שהעולה מקבל את תעודת העולה הוא נרשם אצלנו במערכת ומופיע אצלנו ברשימת הממתינים. אנחנו יודעים אם הוא קשיש ואם מדובר במשפחה חד הורית וכו'.

כיוון שאתה אומר שתלוי במה שיש בכל יישוב וכו', כמה אנשים כאלה קיבלו פתרונות דיור בשנה החולפת?

עם שכירות ארוכת טווח כ-5,700. זה הממוצע לשנה.

כלומר, אם נמשיך בקצב הזה אז או שהפריץ ימות או שהכלב ימות או שאלה שיישארו יחכו עוד עשר שנים עד שיקבלו פתרונות דיור.

ברור לגמרי שיש לנו בעיה רצינית עם פתרונות דיור.

זו בדיוק הבעיה. אני הרי לא מאשימה אותך אישית, אבל אנחנו מנסים לשים אצבע על בעיה מאוד גדולה שקיימת. כיוון שהמספר הזה מתגלגל הרבה זמן ואנחנו יודעים שיש אנשים שעלו ושזכאים לדיור ציבורי או לפתרונות כלשהם, מאז 92' ועד היום יש אנשים, כולל קשישים וחולים שמחכים בתור, איך אתם מציעים לתקוף את הבעיה הזאת? האם אתם ממשיכים לחשוב בתכנון שלכם שכל מה שתוכלו לעשות זה לפתור בעיות לחמשת אלפים אנשים לשנה או האם אתם מתכוונים לבוא לממשלה עם איזושהי תוכנית שיכולה לפתור את הבעיה הזאת בפרק זמן יותר סביר?

אנחנו מקיימים כל הזמן דיונים איך לצמצם את הפערים. בתקופה זו אנחנו מתחילים מחדש דיונים עם השרה כדי לדעת איזה גיבוי תקציבי נקבל לכל מיני רעיונות שאנחנו מציעים. ברור שהיעד שלנו הוא לא להסתפק במה שיש.

האם היתה לכם המלצה כלשהי לממשלה להתחיל לבנות דיור ציבורי?

אין היום דיור ציבורי. אין מונח כזה וזה האסון שקרה.

כבר 15 שנה שאין דיור ציבורי.

אם היה כזה דבר זה היה יכול לפתור קצת בעיות משק.

אנחנו לא מציעים בניה תקציבית, אלא מציעים כל מיני פתרונות אחרים שיש להם השלכה תקציבית, על מנת להגדיל את היקפי הפתרונות ולהביא להגדלת מספר האנשים שיממשו את אותם הפתרונות. אנחנו נציע את זה לממשלה ואנחנו מקווים שהיא תלך לקראתנו ותיתן לנו יותר תקציב להתמודד עם הבעיה.

חשוב לי לומר שאם היינו יושבים ולא מציעים את כל ההצעות שלנו, מספר הפתרונות היה רק כאלף לשנה. אם הצלחנו בשנים האחרונות להגיע ל-4,000 ו-5,000 פתרונות דיור, זה כתוצאה מעבודה מאוד מתואמת גם עם משרד השיכון וגם עם משרד האוצר לקידום הנושא הזה. אנחנו רוצים להמשיך, על מנת להקל על המצוקות.

כ-5,000 עולים קיבלו פתרונות דיור. כמה מהם זה במקבצי דיור?

בסביבות 1,500 עולים קיבלו פתרונות במקבצי דיור.

שזה פתרון זמני.

מגיעות אליי כל כך הרבה פניות של אנשים שבאמצעות זרוע אחרת קיבלו דיור זול או הסכם שכר דירה זול וכעבור שנה-שנתיים בעל הבית מחליט לזרוק אותם מהבית. האנשים האלה נשארים בחוץ. לכן כל הפתרונות האלה הם פתרונות זמניים. כולנו מקבלים פניות מאנשים קשישים וקשי יום שאין להם לאן ללכת, כי גם אין הוסטלים פנויים. אולי נציע לעשות ישיבה מיוחדת בנושא הזה, כי אני חושבת שאם לא הצלחנו להתמודד עם השאלה הזאת יותר מעשר שנים, אם אנשים נזרקים לרחוב, ויש עוד עולים שמגיעים, הגיע הזמן לעשות משהו.

יש מצב שלא ברור לעולים בכל הקשור למשכנתאות, בעיקר לאחר ההודעה של משרד השיכון שמ-15 באפריל מתבטלים כל המענקים והם הופכים להלוואות. בגלל שהמצב לא ברור עולים לא רוצים לקנות דירות. מה אנחנו צריכים לומר לעולים - שימשיכו לרכוש דירות או שימתינו עד שיהיו הנחיות וקריטריונים ברורים? מה אתה מציע?

אני לא יכול להציע שום דבר, אלא רק לומר להם מה תמונת המצב הקיימת. כרגע יצאה הנחיה לבנקים על ידי משרד השיכון ומשרד האוצר לבטל את כל המענקים לעולים מאתיופיה. מצד שני משרד האוצר נתן אישור לתוספת של 100 מיליון שקל.

מתי העולים מאתיופיה ידעו מה הקריטריונים?

אני מעריך שבחודש הקרוב.

לפי מה שהבנו, כדי לפתור 1,300 בעיות לשנה, היה דרוש תקציב של 300 מיליון. בעצם או שאתם נותנים פתרונות אחרים או שמטפלים בשליש מהבעיה. גם על כך נרצה לשמוע דיווח.

זו אחת הבעיות שאנחנו מתלבטים לגביה - איך לנצל בצורה אופטימלית את ה-100 מיליון.

אני מבקשת לשמוע תוך חודש דיווח על כך.

אני סקסולוגית ואני רוצה לדבר על הנושא של חינוך מיני, שזה הבסיס לטיפול במשפחה, בסיס לתקשורת במשפחה.

אנחנו לא מטפלים פה בחינוך מיני. חינוך מיני זה בוועדת החינוך.

גברת שרה כהן, מאחר שאנחנו חייבים לסיים את הישיבה בעוד כחמש דקות, את רוצה לדבר על נושא הרווחה או שנדחה את זה לישיבה אחרת, כדי שתעשי את זה יותר רחב?

אני יכולה לומר כמה משפטים על שני נושאים שחשבתי ואם יש רצון לשמוע דברים נוספים, אני אשמח לבוא לדיון נוסף.

הנושא הראשון שרציתי לגעת בו ושלא היתה התייחסות אליו הוא הנושא של הטיפול בעולים נפגעי איבה. בגל האינתיפאדה האחרון, מה-1 באוקטובר 2000, משרד הקליטה היה מעורב וקשור לטיפול בעולים נפגעי איבה כהשלמה ובחבירה למערכות אחרות שפועלות בנושא. בפרק הזמן הזה היו 123 עולים הרוגים ו-428 פצועים שמהווים בפרספקטיבה של זמן כעשרים אחוז מכלל הנפגעים. זה פחות או יותר האחוז שלהם באוכלוסיה. יש שוני בין אירועים ופיגועים שונים, אבל בסך הכל יש איזשהו שיעור שזהה לשיעורם באוכלוסיה.

כל ההתערבות שלנו נעשית באורח מאוד מתואם עם המוסד לביטוח הלאומי, עם שירותי הרווחה, עם משרד הבריאות ועם ארגונים וולונטריים, ביניהם גם סל"ע והקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית.

חשוב לי לציין שני דברים חדשים: מרכז מידע טלפוני שהמשרד שלנו הקים בחודש דצמבר. זה מרכז שפועל 24 שעות ביממה ונותן מענה לעולים גם בשגרה וגם בחירום.

זה לא היה קיים בעבר? אני זוכרת ששרת הקליטה יולי תמיר הראתה לי כזה מרכז.

היה מרכז שפעל לפרק זמן קצר, בדרך כלל בשעות העבודה של המשרד ובתוך המשרד עצמו. נכון להיום המרכז עצמו במתכונת הקיימת פועל במסגרת השלוחה שלנו בשדה התעופה במשך 24 שעות ביממה. הוא עונה בשגרה ובזמן של חירום ופיגוע הוא משמש כמרכז מידע, תמיכה והרגעה. בהחלט היה לו מקום מאוד רב סביב כל נסיבות החירום בזמן מלחמת המפרץ האחרונה.

מתוקף החלטה של ועדת שרים אני מרכזת היום ועדה בין-משרדית ששמה לה למטרה לזהות את הצרכים של העולים שנשארו לא פתורים בנסיבות של הטיפול בנפגעי איבה. הוועדה הזאת ששותפים לה נציגים ממשרד העבודה והרווחה, משרד החינוך, משרד הבריאות, הביטוח הלאומי, צה"ל, משרד הביטחון ועמותות עולים, בעצם ממפה על בסיס של רצף הטיפול החל מקרות האירוע ועד לשלבים המתמשכים את אותן לאקונות שמבחינתנו נותרו ללא פתרון. הרבה מתוך הדברים הללו בהחלט מקבלים מענה ראוי. יש דברים שנוגעים למעגלי פגיעה רחבים יותר או לטיפול בטווח הארוך שבהחלט צריך לשפר אותם.

אנחנו נקיים על כך ישיבה מיוחדת ב-2 ביוני ולכן כל המעונינים מוזמנים לבוא אז. אנחנו נציין אז שנתיים לפיגוע בדולפינריום.

יש תוכנית שנקראת "מסיכון לסיכוי" שמשותפת לנו ולמשרד החינוך, למשרד העבודה והרווחה, לאש"לים ולמשרד לביטחון פנים. נצרת עילית נבחרה כאחת מהערים שהתוכנית מתקיימת בה והמרכז לנוער עולה בסיכון הוא זה שייפתח כמענה אחר שמתאים לנוער בשעות הפנאי.

אני מתנצלת על כך שאני נאלצת לסיים את הישיבה. יש לי פגישה עם יושב ראש הכנסת בשעה שתיים-עשרה ואני לא נותנת ליושבי ראש כנסת לחכות. אלה נושאים שבהם עוד נמשיך לדון.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.




- - - - - - - -




הישיבה ננעלה בשעה 12:00