כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד האישה/6452



5
הוועדה לקידום מעמד האישה
12.05.2003

פרוטוקולים/מעמד האישה/6452
ירושלים, כ"ד באייר, תשס"ג
26 במאי, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 9
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
מיום שני, י' באייר התשס"ג ( 12 במאי 2003 ), שעה: 10:30

נשים בצה"ל – עדכון והתקדמות שילוב הנשים במקצועות הלחימה

חברי הוועדה: גילה גמליאל - היו"ר
מרינה סולודקין
אילן שלגי

תא"ל סוזי יוגב - יוהל"ן, משרד הביטחון
תא"ל אבי זמיר - רח"ט תומכ"א, משרד הביטחון
רס"ן יפעת לוז - ראש מדור שילוב נשים, משרד הביטחון

נצ"מ הילנה ארד - ראש מחלקת כ"א במשטרה, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק דלית דולב - קצינת כוח אדם מג"ב מרכז, המשרד לביטחון פנים
עו"ד נילי קהלני - יועצת לענייני אלימות במשפחה, המשרד לביטחון פנים
סנ"צ אילנה שקד- ראש מדור תכנון באגף משאבי אנוש, המשרד לב. פנים

רבקה שקד - הרשות לקידום מעמד האישה
מרי חדייר - סמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
בת שבע שטראולכר- הרשות לקידום מעמד האישה
מרים שכטר - הממונה על השוויון בין המינים, משרד החינוך
מיכל כפרי - משרד החינוך

ד"ר עמיה ברק - ממונה על מעמד האישה, שירות התעסוקה
רימון לביא - מנהל אגף הון אנושי, שירות התעסוקה

יעל רום - חברה בוועדת משנה לקידום שירות נשים בצה"ל

עו"ד אלה גרא - מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
עו"ד ציונה קניג-יאיר- מנהלת הלשכה המשפטית, שדולת הנשים בישראל
יונית שליין בן אור - מתמחה, שדולת הנשים בישראל

הילה ויסברג - במחנה
עדי חכמון - במחנה

יפעת שחק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

דנה גורדון

אושרה עצידה


נשים בצה"ל – עדכון והתקדמות שילוב הנשים במקצועות הלחימה

שלום לכולם. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר היום הוא נשים בצה"ל – עדכון והתקדמות שילוב הנשים במקצועות לחימה. על שולחן הוועדה הונח מסמך רקע שהוכן על ידי יפעת שחק ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לה על העבודה הטובה שהיא עשתה בהכנת המסמך. אני קראתי אתמול את המסמך ואת הנתונים המצערים ברובם, ואנחנו תכף נשמע סקירה של החברים פה שיציגו בפנינו את הנתונים.

אני יודעת שבשנים האחרונות יש אומנם פריצת דרך בכל מה שקשור בתפקידי נשים בשירות הצבאי. יחד עם זאת, כאשר קראתי את הנתונים השונים לגבי שירות נשים בתפקידי לחימה בצה"ל, מצאתי את עצמי פעורת פה ומאוד מאוכזבת. קראתי גם את מכתבה של אחת מהחיילות שהתנדבה לשירות לחימה, והתחייבה לשלוש שנות שירות כמו גברים ולשירות מילואים עד גיל 54. אותה חיילת חשה כאילו הטעו אותה וכאילו יצרו בקרבה אשליה לגבי השירות הצבאי שלה כלוחמת. אני התרשמתי שתהליך הניסוי עליו מדובר כאן לא מוגבל בשנים ולא מלווה במסקנות. אני לא קיבלתי ממצאים לגבי אותם דוחות מדוברים שאמורים להציג איזשהן דרכי פעולה לעתיד שיטמיעו את הנושא. גם דו"ח מבקר המדינה מתייחס לזה.

היו בעיות פיזיולוגיות כאלו ואחרות בתהליך שילובן של נשים בתפקידי לחימה. למשל, חיילות מצאו את עצמן עם שברי הליכה באמצע קורס טיס, כי לא דאגו לכך שתהיינה להן נעליים מתאימות כפי שדואגים לגברים. הדוגמא השולית הזו ממחישה את אי הראייה קדימה בשילובן של נשים בתפקידי לחימה. אני בכוונה הבאתי את הדוגמא השלילית הזו משום שאני רוצה לקבל את התייחסותכם ואת העדכונים שלכם לדברים האלה. אנחנו רוצים לראות איך אנחנו יכולים לפרוץ את הדרך קדימה בנושא הזה.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לגברת יעל רום שמלווה את הנושא הזה תקופה מאוד ארוכה בהתנדבות. הגברת יעל רום עושה כאן עבודה טובה מאוד ואני נעזרת בה רבות בנושא הזה.

למעשה, יש כאן סיפורים שונים. סיפור אחד זה פתיחת המקצועות באופן כללי ואיך התקדמו בנושא הזה. אני מכירה מקרוב את תחום הטיס, הייתי בקשר עם מפקד חיל האוויר. הבעיה היא איך מגבירים את ההסתברות הגבוהה של אישה צעירה להצליח בקורס שהוא קורס קרבי גברי עם דרישות פיזיולוגיות מסוימות. כאשר התחילו עם זה בבית ספר לטיסה אני התנדבתי שהם יתחקרו אותי כמה שהם יכולים, כיוון שחמישים שנה אף אישה לא סיימה קורס טיס. אני סיימתי קורס טיסה, הייתי שנייה מתוך מאה שהתחילו. הייתי בקשר הדוק עם קצין המיון תוך אמון מלא. הם שמעו מפי הרבה מאוד דברים והם מצאו דרך לשלב זאת בבית הספר לטיסה. למשל, שהבנות והבנים יהיו באותו מתחם גיאוגרפי, הפרדה אבל בתוך המתחם. זה דבר שלא היה בעבר. כמו כן שהן תצאנה לתפקידים שבהם נדרש כוח פיזי. הם הלכו למכון "וינגייט" שם התאימו להן סרגל מאמצים. הם לא ידעו קודם שזה קיים. הם למדו ועשו הרבה דברים. הם גם למדו הרבה מהצבא האמריקאי. ככל שידוע לי, בשלוש השנים הראשונות שבהן היה לי איתם קשר הדוק, בנות לא הצליחו לסיים לצערי הרב.

אני רוצה להביא כדוגמא את סיפורה של נערה מצוינת מאילת שהייתה גם אלופה בשחייה. היא נאלצה לפרוש במסגרת קורס הקצינים שהייתה בגלל שברי הליכה. הסוגיה הזו של שברי הליכה עלתה כאשר התחילו לדבר על לוחמות חי"ר ועל סוג הנעליים שהן מקבלות.

באו אליי מדריכי טיסה מבית ספר לטיסה ואמרו לי: יעל, איך את יכולה להסביר את זה שכל פעם שבנות מגיעות לגיבוש בטיסה אף אחת מהן לא עוברת את הגיבוש. אני אמרתי להם שאני לא יודעת מה הסיבה לכך. הם אמרו לי שאולי הם יעשו קורס הכנה מיוחד בטיסה. אני לא העלאתי את הדברים האלה כאן בוועדה מפני שכל הזמן אמרו שבית ספר לטיסה זה משהו אחר.
מפקד חיל האוויר שינה כמה מההגדרות ויש היום הרבה בנות בהתחלת הדרך. מה שקרה עד היום הוא שמבין כל אלה שהתחילו אחוז אחד וחצי סיימו. אילמלא היינו במקום שמטיל דבר ערכי על העובדה שבנות יכולות ללכת לטיס, הדבר הזה מבחינה כלכלית כבר מזמן היה נחסך. אלה שמסיימות את הקורס מסיימות אותו בצורה מצוינת. אחרי שבע או שמונה שנים התחילו יותר מ-220, אולי אפילו 250, שלוש נווטות ושתי טייסות סיימו ובמצב הכלכלי שבו אנחנו נמצאים תישאל השאלה האם המצב הזה כדאי, ואז ההחלטה תהיה בין התחום הערכי לתחום הכלכלי וניכנס לדילמה תהיה מאוד קשה.

אני לא ידעתי הרבה על לוחמות חי"ר. באופן אישי מקובלת עליי ההצהרה של שר הביטחון שהיה הרמטכ"ל דאז שאמר שהכל טוב, אבל הוא לא ישלח אותן לקרב מול גברים.

אני עוסקת בקידום אוכלוסיות מיוחדות והצלחתי מאוד בעבודתי המקצועית, אני עברתי בעצמי את המסלול, ואני עושה הבחנה מאוד ברורה בין כוח-מוח לכוח-שרירים. בכל התפקידים שבהם נדרש כוח-מוח ניתן להכשיר כל אישה והיא יכולה לעשות כל תפקיד. אבל, כשבאים ואומרים לי שרוצים מסגרות של רכב כבד, אז אני אומרת: רדו מהעניין, כיוון שאני לא מכירה אישה שכוח הלפיתה שלה במספרי פלדה יאפשר לה להיות רתכת או מסגרת בטנקים. גם על זה צריך לחשוב. אני בתפקידי האזרחי יושבת ראש של העמותה הישראלית לייעוץ תעסוקתי, שנים אני עוסקת בתחום הזה. נכון שאישה יכולה לעשות כל דבר שגבר יכול, אבל במגבלות מסוימות שקשורות בפרופיל האם נדרש שם כוח-שרירים או כוח-מוח. אין לי בעיה עם זה שחיילות תלכנה לתפקידים קרביים כמו: טיס, ים או כל תפקיד אחר מפני שאחרי שהן עוברות את הקורס עצמו, הן לוחמות באמצעות מכשיר, אם זה מטוס, אם זה צוללת, אם זה אוניה, אם זה תותחים. אבל הן לא הולכות חזה מול חזה מול חיילים מקומנדו זר. לקחת נערות שלנו ולשים אותן כלוחמות כשבדרך כלל הגובה הממוצע שלהן הוא סביב מטר ששים והמשקל שלהן הוא - - -

יעל, למה לצאת בהצהרה גורפת?

אני לא יוצאת בהצהרה גורפת, הרמטכ"ל יצא.

זה לא אומר שהוא צודק.

הוא אמר את דעתו ואני באופן אישי מזדהה עם הדבר הזה. לא מוכר לי שום צבא בעולם שמכניס נשים ללחימה פנים אל פנים. הנושא יישאר פתוח כל זמן שהוא עומד בראש הפירמידה, הדברים מצוטטים על ידי מבקר המדינה, אני חושבת שזה תופס.

הגיע מכתב מאישה צעירה ועקשנית שכתבה באופן גלוי מה היא חושבת. המכתב עבר דרך הצנזורה הצבאית, יש לי את החותמת, היא לא כתבה את הדברים בהסתר. במכתב היא שואלת שאלות קשות. אותה אישה באה להיפגש איתי, אבל לי לא היו תשובות. היא התגייסה להיות קרבית.

אני אקרא את השאלות שהיא שואלת. "מדוע צה"ל דורש מלוחמות לשרת שלוש שנים ולהתחייב לשירות מילואים מלא, מכשיר אותן הכשרת חי"ר ברמת רובאי 5, ובמסגרת זו מלמד לחימת פרט וחולייה, אם בהגדרה נאסר עליהן כל מגע עם האויב? אם כאמור נגיע לקו התפר, האם תוצב לצידנו פלוגת לוחמים שתוקפץ ברגע האירוע ותיצור מגע עם האויב? בעיצומו של אותו ניסוי מדובר, מדוע לא מכשירים את החיילים ובעיקר את המפקדים הכשרת חי"ר כבשאר הפלוגות בצה"ל כדי שהניסוי והפלוגה יצליחו?"

היא לעולם לא תוכל לחזור להיות מפקדת ביחידת חי"ר, ברגע שהיא נעשית מפקדת היא עוברת למקום אחר. זה קרה בחיל האוויר. בחורות שהיו בתפקידים טכניים ועברו קורס קצינות, ברגע שהן עברו קורס קצינות הן לא חזרו למערך הטכני. הן נעשו קצינות ח"ן, קצינות תרבות, מפני שלא הייתה אז אפשרות שאישה תהיה קצין טכני בחיל האוויר.

הבחורה שאיתה נפגשתי שוקלת אולי 45 קילו והגובה שלה הוא אולי 1.55 מטר. שאלתי אותה על מה היא מתרעמת, האם היא חושבת שהיא יכולה להיות שם כשמולה עומדים חיילים שהם בגובה 1.85 מטר ושוקלים 90 ק"ג. אם הייתי מפקד והייתי צריכה לשלוח קבוצה מול קבוצה, אני לא הייתי שולחת את אלה. הבחורה הזו מאוד נחמדה, היא סופר חכמה והיא בעלת רוח לחימה מדהימה. היא גם בוגרת מכינה קדם צבאית במעין ברוך. היא מושפעת מאוד מהדברים שהם למדו שם מפילוסופים ומאנשי חינוך על צדק ויושר. זה לא בא במקרה. בסופו של דבר יהיה מאוד מעניין היכן היא תמצא את הכשרון שלה ומה היא תרצה לעשות. מכל מקום, כרגע לא היו לי תשובות לשאלות שהיא הציגה. היא לא ידעה בדיוק כמה אני מעורבת פה והיא סיפרה בתום לב וביושר, מסתבר שהמפקדים שלה הרשו לה לבוא לראות אותי. היא גם סיפרה לי איך הן חיות שם, מה קורה שם, ובגלל זה אני כתבתי את מכתב הביקורת וביקשתי דיון.

במשך כמעט ארבעים שנה אני עוסקת בקידום אוכלוסיות שונות, חריגות. תבוא עליכם הברכה אם אתם רוצים לעשות ניסוי כזה. אבל, בפלוגה כזו יושבים חבר'ה מהנח"ל, בחורים שלא רצו להיות בסיירות קרביות. המאפיין את הבנים ביחידה הזו הוא שהם לא רצו להיות קרביים, לחלקם יש פרופיל 72, ולחלקם הפרופיל הוא אולי יותר גבוה. יש שם בנות שהן גם כן קיבוצניקיות, מתנדבי נח"ל, והן נמצאות שם מפני שהגרעינים הולכים ביחד. בתוך הקבוצה הזו שילבו את "המורעלות", את אותן עשרים ומשהו חיילות צעירות שהכי חשוב להן הוא להיות לוחמות חי"ר. מדובר בקבוצה מאוד מעורבת שלחבריה יש כישורים לגמרי שונים.

משך השירות - הבנות שהן מתנדבות נח"ל משרתות 21 חודש. הבנות שהן לוחמות חי"ר שירתו 30 חודש עד מחזור 5, והמחזור השישי שנקלט עכשיו נדרש לשרת 36 חודשים ומילואים. אותה חיילת שואלת: איך זה שבאותה יחידה יש כאלה, כאלה וכאלה? ולי אין תשובה. איך הצבא יוכל להסיק מסקנות סטטיסטיות מניסוי שכזה כך שהוא יוכל להרחיב אותו גם ליחידות אחרות? מניסיוני המקצועי אני יכולה לומר שלא ניתן יהיה להסיק מהמודל הזה מסקנות סטטיסטיות מפני שזה ערב רב של דברים שונים.

אני קיבלתי גירסאות שונות לגבי הסיפור של נעליים של לוחמות. כשהיינו בביקור בבקו"ם ראיתי את הנעל המיוחדת ללוחמות. כששאלתי את החיילת איזה נעליים היא נועלת, היא ענתה לי שהיא נועלת נעלי בנים, כיוון שהן מצאו שכל הנעליים שהן קיבלנו כבנות היו מתפרקות תוך שבועיים-שלושה, והנעל הכי קטנה של בנים מס' 39 היא זו שמחזיקה מעמד. הבעיה היא שהנעל הזו גדולה עליהן ולכן הן גורבות כמה זוגות גרביים. אני לא יכולה לומר לחיילת הזו שום דבר. היא מכירה את פקודות הצבא, היא דיברה בתום לב. היא לא נמצאת פה היום, היא בתפקיד. השבוע היא הולכת לקורס מ"כיות, והיא מקווה להיות גם קצינה, למרות שהיא יודעת שברגע שהיא הולכת למסלול קידום היא לא תהיה יותר ביחידה קרבית. היא שואלת שאלה ולי אין תשובה, ולכן אני העברתי את זה אליכם.

חבר הכנסת אילן שלגי יושב ראש ועדת החינוך, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להתנצל על זה שתכף אני צריך לעזוב את הדיון כאן כיוון שיש לי עוד דיון בוועדה לקידום מעמד הילד. אני תמה מדוע הוועדה לקידום מעמד האישה נמצאת בקומה 3-. זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים פה לנסות ולשפר.

כבר הבטיחו לי שאנחנו עולים קומה למעלה בבניין החדש.

הלילה חזרתי מוושינגטון בה שהיתי בכנס של הועד היהודי האמריקאי. ביומיים האחרונים הגיעה לשם משלחת של המכללה לביטחון לאומי שמנתה כ-30 קצינות וקצינים שלנו. העובדה ש-25% מהמשלחת היו קצינות עשתה רושם מאוד חיובי. הייתה גם הרצאה מצוינת, באנגלית תקנית לחלוטין, של אלוף משנה מירי אייזן.

נכון שגם בצבא האמריקאי יש חיילות ונשים במקצועות לחימה, אבל הצבא שם הוא לא צבא שחל על כולם, אלא הוא צבא של מתנדבים ושל אנשי מקצוע.

לדעתי לא נעשה מספיק מבחינת התודעה הציבורית, ולאוו דווקא בקרב הנוער והצעירים, בנושא שילוב נשים בשירות הצבאי בכלל ובמקצועות לחימה בפרט. אני חושב שצריך לנסות להגיע יותר אל הציבור כדי שיותר אנשים יהיו מודעים לנושא וגם לבעיות הכרוכות בזה. כל דבר בוועדה הזו אם הוא לא מסווג כסודי, היה רצוי שיהיה לו פרסום ויחסי ציבור.

יש חלק די גדול מהאוכלוסייה שמתוכו הנשים בכלל לא מתגייסות לצה"ל, אני לא מדבר על המגזר החרדי, אני מדבר על מגזר אחר שהנשים שבו תהיינה בעתיד נשים של חיילים או של חיילי מילואים והן תהיינה אימהות של חיילים. לכן, חשוב מאוד שגם לנשים שלא משרתות בצה"ל יהיה יותר קשר, מידע ונתונים על מהו השירות בצה"ל. צריך לחשוב איך להגיע גם אל ציבור הנשים שאינן משרתות בצה"ל. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו נשמע את תא"ל אבי זמיר, בבקשה.

אחרי ששמענו שהכל לא בסדר ננסה להסביר מה קורה באמת.

אני רואה כי בפרזנטציה כתוב כי הנושא הוא שירות נשים בצה"ל, אבל זה לא הנושא שנמצא על סדר היום. הנושא שנמצא על סדר היום הוא מאוד ממוקד והוא שירות נשים בתפקידי לחימה בצה"ל. יש אכן פריצת דרך בנושא שירות הנשים בצה"ל, אבל אני מאוד מבקשת שאתם תתמקדו בנושא שעל סדר היום, כי אנחנו מאוד מוגבלים בזמן. יש לנו רק שעה לדון בנושא.

סוגיית מיצוי כוח האדם היא סוגייה רחבה שאינה עומדת רק בהיבט המיגדרי, היא סוגייה משמעותית מבחינת צה"ל. כשאנחנו עוסקים במיצוי כוח האדם אנחנו רוצים לראות שיש לנו את הכלים ואת היכולות למצות את כוח האדם הזה בצורה הטובה ביותר. זה כולל את כל יכולת המיון שלנו, היכולת לראות מי מתאים למקום הנכון בזמן הנכון, וליצור לאורך זמן גם שרידות בשירות. החוכמה היא לא רק להביא היקף מסוים של כוח אדם למקום מסוים, המטרה היא לראות איך אנשים ממצים את השירות שלהם, מסיימים את השירות שלהם, יוצאים לקורסי פיקוד ומשתבצים במערך המילואים. לכן, אנחנו לא עושים כרגע הפרדה מיגדרית, אנחנו בוחנים את המיצוי המושכל והנכון תוך כדי תהליכי מיון מיטביים אל מול הפרט ומול המערכת.

חשוב שנראה מהם הנתונים כשאנחנו מסתכלים במימד הרחב. אנחנו מגייסים היום רק 60% מהנשים לצה"ל מתוך הפוטנציאל של 100% נשים. 40% מהנשים אינן מתגייסות לצה"ל. זה משפיע עלינו ביכולת המיון שלנו, זה משפיע על היכולת שלנו להביא את האדם הנכון למקום הנכון, כי 40% מהנשים שאינן מתגייסות לא נמצאות כלא מתגייסות במכה אחת, אלא זה תהליך שלוקח שנה-שנתיים.

מה אחוז הגברים שמתגייסים?

77%-78%. יכול להיות מצב שבחורה פתאום לא מתגייסת שלושה חודשים לפני הגיוס. הסיבה הדומיננטית והמובילה פה היא הסיבה של הצהרת דת. על פי החוק היא רשאית להביא הצהרת דת עד שלושה חודשים לפני הגיוס ואני חייב לממש את הצהרתה מבלי לבדוק את זה אפילו, אני אומר את זה בהקצנה. זה נושא שמשפיע עלינו על כל תהליכי המיון והוא יוצר לנו קשיים לא פשוטים.

נניח וזה יהיה ששה חודשים, האם זה יקל עליכם?

לטעמי, זה לא עניין של ששה חודשים. ההבדל בין מי שמצהיר "תורתו אומנותו" באוכלוסיית הגברים לאוכלוסיית הנשים, הוא ש"לתורתו אומנותו" יש בסיס. האיש חייב ללמוד מספר יחידות תלמוד לפני שהוא הולך להצהיר על "תורתו אומנתו". הוא צריך להיות בישיבה מוכרת וכדו'. לעומת זאת, תלמידה בגימנסיה הרצליה תל-אביב רשאית להגיש הצהרת דת ואני חייב לקיים אותה. הבסיס הוא בסיס שונה לחלוטין. שינוי פרק הזמן משלושה חודשים לששה חודשים לא יכול לעזור. לדעתי, הנושא המשמעותי יותר הוא הקפיצה מ-20%-30% שהיו לנו בשנים האחרונות. אני אומר את הדברים האלה ברמה העובדתית ולא כהבעת דעת.

איפה אנחנו מוצאים את הנשים במערכי צה"ל? מערך הגברים בקצונה הוא 4.6, ומערך הנשים הוא יותר מהגברים, כ- 8% מהנשים אנחנו מוצאים במערך הקצונה חובה. כדאי שאנחנו נדבר על זה למרות שזה אולי משבש מספר נתונים. כשאנחנו מסתכלים על יתר המערכים אנחנו רואים שינוי מאוד משמעותי בכלל המערכים. ית"א זה כל מערך הקורסים ואנחנו רואים ש-45% מהנשים היום נמצאים במערכי הקורסים הצה"ליים.

אנחנו צריכים לזכור כי בעבר כמעט ולא היו נשים במערך הטכני. אני לא מדבר על המסגרות, אני מדבר על מכונאית מטוסים. אנחנו רואים היום 3.3% נשים במערך הטכני. אם אנחנו מסתכלים על מערכי הלחימה, אנחנו רואים היום 727 נשים במערכי הלחימה המובהקים. אני בכוונה אומר "המובהקים" כי יש קצת מעבר לזה, ותכף גם על זה אני אדבר. הדבר החשוב שנראה הוא שהן נמצאות כאן במגוון רחב של מסלולים, ולצורך העניין הוצאתי כרגע את מסלול הטיס מהמסלולים האלה. אנחנו רואים את לוחמות בט"ש, את לוחמות הקרקל, אנחנו רואים אותן במג"ב, אנחנו רואים אותן באב"כ, בנ"מ, בחת"מ. אנחנו רואים אותן בכל המערכים.

אם אנחנו מסתכלים על מערכי הלחימה בכלל, אנחנו רואים היום סדר גודל של כ-10% מכלל הנשים נמצאות היום במערכי הלחימה הרחבים. זה היקף שלא ידענו אותו בעבר, ואני אומר את זה לזכות הנשים. הן בסך הכל עוברות את כל המיון, הן מצליחות לבצע את המיון, והן מבצעות את שירותן בצורה מיטבית. אנחנו רואים אותן בכל מערכי ההדרכה שאנחנו מכירים אותם מהעבר, מערכים מאוד משמעותיים נוספים שפה גם דובר עליהם, מערכי קו התפר כשבדגש זה סוגיית התצפיתניות. אנחנו רק לאחרונה הקמנו שם פלוגה נוספת עם נשים שכולן הלכו לשם מרצון והן מבצעות את תפקידן בצורה מצוינת. אנחנו רואים ש-10% מהנשים נמצאות במערכי הלחימה הרחבים וחשוב שנדע את זה.

אני רוצה להתייחס עכשיו למדיניות שלנו מבחינת שיבוץ הנשים. המטרה שלנו היא מתן הזדמנות שווה, המטרה שלנו היא למצות את כוח האדם בצורה הטובה ביותר גברים ונשים, מתוך מטרה למצות וזאת מתוך כלל משאבי אנוש. התאמת תאריכי המיון והשיבוץ לנשים, אנחנו בוחנים מהם יעדי השיבוץ של הנשים ובהתאם לכך אנחנו בוחנים את תהליכי המיון. אנחנו מתאימים להם את ערכי המיון. אני קורא לזה חליפה לפי מידה. אני מרשה לעצמי לומר שמיון הנשים היום הוא רחב יותר, מורכב יותר משמעותית אפילו ממיון הגברים כדי לאפשר את שילובן המיטבי. אנחנו נמצאים היום בסדר גודל של כמעט 60 מיונים תעסוקתיים כדי לוודא שאנחנו מביאים את החיילת המתגייסת למקום הנכון.

מבחינת אורכי השירות, הושוו אורכי השירות במסלולי הלחימה במקצועות ההתנדבות לנשים. בגיוס האחרון של יולי 2003, מי שהולכת למערכי הלחימה אכן מתגייסת לשלוש שנים בדומה לגברים. היעד ששמנו לנו לשנת 2004-2005 הוא להרחיב את השיבוץ במערכי הלחימה של הנשים. מערך השק"ע הוא שדה הקרב העתידי, למצוא את הנשים משתלבות בשדה הקרב העתידי.

נשים יכולות היום להשתלב בלמעלה מ- 80% מהמקצועות הצה"ליים. אנחנו צריכים לזכור שמדובר במאות מקצועות. המקצועות שעדיין לא נפתחו הם מקצועות שבעיקרם אנחנו נמצאים כרגע בבחינה של מיון פיזיולוגי של מערכי הלחימה וגם המערכים הטכניים. צריך לזכור שהיעד של צה"ל הוא לא רק להביא לשיבוץ, אנחנו צריכים גם לדאוג לבריאותה של כל מתגייסת. אנחנו בוחנים את ההיבטים הפיזיולוגיים במערכי הלחימה ובמערכים הטכניים.אנחנו מרחיבים את כל סוגיית הטירונות. אנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של עבודת מטה להביא לרמת רובאות גבוהה יותר לכל סוגיית הנשים.

לגבי סוגיית המיון, ניתן לומר שאנחנו עושים מיון כדי להביא יותר נשים למערכי לחימה. אנחנו השכלנו לשנות את תהליך המיון של הנשים. אנחנו השוונו את תהליך המיון לתהליך של הגברים. אנחנו שולחים היום לכל הנשים שאלון עדיפויות ובו אנחנו שואלים אותן מה הן רוצות, ובהתאם לרצונותיהן אנחנו מביאים אותן לאחר מכן למיון תעסוקתי כדי לבדוק את התאמתן. מרבית מהנשים עונות על השאלון הזה. אנחנו עושים כל מאמץ לשפר את אחוז הנשים שמשיבות על השאלון וממשתתפות במיון הזה. אין לי כל ספק שחלק מהדברים הם פונקציה של תודעה ציבורית, ועד כמה הדברים ברורים לכל פרט. יחד עם זאת, אנחנו כמערכת עושים מהלכים מאוד משמעותיים כדי להרחיב את המידע לאנשים. בשנה האחרונה ההכנה לצה"ל עברה שידרוג מאוד משמעותי מבחינת ההסברה על מערכי הלחימה, ויתר המערכים לנשים. יש בבקו"ם מיצג "חייל ליום אחד", אנחנו הרחבנו את הביתנים בצורה מאוד משמעותית. קיבלנו השנה משוב מאנשים ובהשוואה לשנים קודמות ראינו שהמיצג השנה אכן קלע בצורה מדויקת מבחינת היכולת שלנו להרחיב להם את המידע והיכולת שלהם לקבל החלטה. אנחנו מעבירים להם הביתה אינפורמציה אין סופית במנשרים. הבת שלי נמצאת בגיל גיוס וכשראיתי את כמות החומר שהיא קיבלה לא האמנתי שהצבא שולח כל כך הרבה חומר. לפעמים צריך לשבת ימים שלמים ולקרוא את כל החומר הזה. לא האמנתי שאני מאשר לשלוח כל כך הרבה חומר. צריך להוסיף לכך את ערוץ האינטרנט שגם ממנו ניתן לשאוב מידע.

אנחנו הרחבנו את האינטרנט בצורה מאוד משמעותית, אנחנו רואים גם את היקף הכניסות לאתר. לאכ"א וליוהל"ן יש גם אתרים. בסך הכל, אנחנו הרחבנו את המידע, ומעבר לזה לא ניתן. חלק מהדברים הם כנראה גם עניין של תודעה בהמשך. להבנתי, הצלחנו להגיע בסופו של דבר למיצוי אופטימלי. צמצמנו את המיונים ושיפרנו את תהליכי המיון. אני חייב לומר שכל מה שאני אומר לא מתבסס רק על תחושה שלנו ושל המפקדים, אלא הוא מתבסס על משוב שאנחנו מקבלים מכל המתגייסות וזה עשרות אלפים.

כל הנשים שמשתחררות ממערך הלחימה משתבצות למערך המילואים. אני לא רוצה לפתוח את הנתונים, אבל כדאי שנדע שעד לפני כשנתיים-שלוש נשים בעיקרון לא היו משתבצות למערך המילואים. אנחנו נמצאים בשנת 2003 כאשר 42% מהנשים שמשתחררות ממערך החובה משתבצות במערך המילואים. ההגדרה שלנו, כל מי שיכולה לתרום במערך המילואים במקצועה אכן תשתבץ במערך המילואים. בשנתיים הקרובות נגיע ל-55 אלף נשים במערך המילואים, כפי שחוק שירות ביטחון מחייב. יחד עם זאת, אנחנו הגדרנו שחיילת, תלוי באיזה רמ"ח היא נמצאת, שתחליט שהיא רוצה להגיש בקשה לקבל פטור משיקולי פרט, אנחנו נבחן את הנושא הזה בהתאם לשיקולי וצורכי המערכת.

בשנה האחרונה עשינו שינוי מאוד משמעותי מבחינת המיון של הנשים כדי להביא למיצוי טוב יותר של מערך הנשים גם למערך הלחימה וליתר המערכים. יש שני שינויים משמעותיים ביותר. ראשית, הצד"כ. זה ראיון אישי שמתבצע לכל מועמדת לשירות ביטחון שהולכת למערכי לחימה. בחודש ינואר השנה ביצענו את המודל הזה לראשונה ולפני כחודש ביצענו את המיון הנוסף. אנחנו מפיקים לקחים, אנחנו שומעים מה הבנות אמרו. אנחנו נבדוק אם אכן הצלחנו למצות טוב יותר את עולם הנשים במערכי הלחימה דרך המודל הנוסף. אנחנו בוחנים עכשיו מודל של כיום וחצי כדי לראות אם הוא יצליח מיון טוב יותר. אנחנו נפיק לקחים מכל התהליך. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו לא יכולים להישען פה על כל מיני אמירות וממצאים של שנת 98-99. אי אפשר לשמוע שוב את סוגיית הנעליים. אני שמעתי את זה בערך שלושים פעם ומאז החליפו כבר מיליון סטים של נעלים והתאימו להם את הנעליים.

אני חושב שכל נושא שילוב הנשים במערכי הלחימה הוא עניין של תהליך. זה לא שביום אחד נקבעו כל הכללים, כל הקריטריונים, כל הציוד וכל השילוב. צריך לראות איך הדברים מתקדמים. אם נציב לנו יעדים חדשים מבחינת המיון, האינפורמציה והמחקרים, אז נוכל לדבר על הצלחה. גם מבחינת הפרט אי אפשר לעשות הכל ביום אחד, כי יש נושא של אינפורמציה, הפנמה ותודעה. אם היינו מציגים פה נתונים היינו יכולים להראות פה כי במחזורים הראשונים היקף הנשר שלנו במערכי הלחימה היה היקף גבוה מאוד. היקף הנשר היום הוא נמוך יותר אפילו מהגברים. אבל, זה לא קרה ביום אחד. אנחנו למדנו, הפרט למד ובהתאם לכך אנחנו מצליחים להביא לשינוי.

שינוי משמעותי נוסף שכדאי שנרחיב עליו, הוא הסיפור של מבדקי הקצונה. ניתן לומר שנשים לא ביצעו מעולם מבדקי קצונה. לאחרונה, החל מינואר 2003 התחלנו בתהליך של מבדקי קצונה לנשים כדי להביא למיון מיטבי של עולם הנשים למערכי הקצונה. הפיילוט שביצענו עכשיו בינואר הוא למרץ, ובסך הכל הנתונים כפי שראינו אותם הם נתונים טובים מאוד. אני לא רוצה עדיין להפיק לקחים כי זה גם עניין של זמן. גם פה נצטרך להפיק לקחים בהמשך.

לראשונה בצה"ל, אנחנו נפתח את קורס הקצינים ב-18 במאי במתכונת אחודה ללא הפרדה מיגדרית לגברים ונשים. יהיה קורס אחד בבה"ד 12 שהוא יהיה יותר לסביבת מטה וזה לא משנה אם זה גבר או אישה. יהיו שם גם גברים וגם נשים. יהיה קורס בבה"ד 1 לסביבת לחימה ושם יהיו גם גברים וגם נשים.

ישר כוח.

השינוי במחזור הזה הוא שינוי מאוד משמעותי כי הוא טומן בחובו שני מהלכים אסטרטגיים. ראשית, כל תהליך המיון של האנשים לקצונה הוא שונה. זה תהליך מיון משותף של מפקדים, גורמי כוח אדם ומבדקי קצונה שהם ממד אובייקטיבי לחלוטין. הנשים עוברות עכשיו את התהליכים שעברו הגברים עד היום. שנית, זה קורס אחוד לגברים ונשים כל אחד לפי סביבת העבודה שלו ולא לפי סביבה מיגדרית. גם טירונות משותפת.

אנחנו בשנתון 03 ויש לנו תכנון כוח האדם שמביא לידי ביטוי את כל סד"כ הלחימה במערכי הנשים. אנחנו ראינו מה היקף הנשים שרוצות להגיע למערכי הלחימה, והשנה שמנו לנו יעד אסטרטגי להגדיל ב-150 בנוסף למה שעשינו בשנה שעברה. כשאני אומר להגדיל ב-150 אז זה מעבר למערכי התצפיתניות שאמרתי קודם. אני מדבר על מערכי הלחימה המובהקים אם זה לוחמות בט"ש, לוחמות אב"כ וכל יתר המערכים שראינו קודם כ-700 ומשהו בסד"כ. אנחנו נרצה להרחיב את פלוגות הבט"ש המעורבות, את כל מערכי זיק, נורית ואיכון שהם מערכים במערך החת"ם, ואת כל מערכי העוקץ שזה לוחמות חי"ר יחד עם כלבים, וכל סוגיית הרחבת הנ"מ.

אנחנו נבחן את יכולת המימוש שלנו ואם אנחנו נראה יכולת מימוש גבוהה, אנחנו נציב יעדים נוספים. אנחנו נקבע מודל של שמירת קשר עם הבנות שאותרו. בסך הכל אנחנו משקיעים הרבה מאמץ באינפורמציה, במיון, ולאחר מכן בתוכניות כוח האדם, אבל אנחנו רואים היקף ותרנות מאוד גדול של נשים בסמוך לגיוסן. זו אחת מהבעיות שלנו. אצל הנשים אני חייב לקבל את הסכמתן, בניגוד לגברים. זו סוגייה לא פשוטה. מדובר בהיקף מאוד גדול שיכול להגיע לפעמים לסדר גדול של מעל 20% שמוותרות ואני לא מחייב אותן. לכן, אנחנו סיכמנו על מודל של שמירת קשר, של העברת אינפורמציה, של חיזוק הרצון של הפרט להישאר במערך שבו היא רצתה מתוך מטרה להגיע אכן לאותם יעדים.

אנחנו נשפר את כל הסוגיה של הציוד הקרבי. אני רוצה להתייחס לסוגיית הנעליים. אני הורדתי את הנעליים הגבוהות לפני כשנה, כי כגבר לא אהבתי את הנעליים שלי משום שהן לא היו נוחות לי. אנחנו הלכנו למודל אחר של נעליים קלות לגברים, ולא מזמן התפרסמה כתבה על כך שהנעליים התפרקו לחלוטין. אנחנו בוחנים את כל סוגיית הנעלים גם בקרב הגברים וגם בקרב הנשים במטרה להגיע לאופטימום. כנראה שאף פעם לא נגיע למקסימום, כי הנעליים הן אף פעם לא נעליים ידידותיות. מכל מקום, נעשה כל מאמץ גם בקרב הגברים וגם בקרב הנשים. אנחנו נמצאים עכשיו במודל אחר גם לגברים וגם לנשים וכנראה שנגיע לאופטימום. מבחינת הציוד, הלכנו על מודל של סט אחר של ציוד טוב יותר לנשים שיאפשר להן לבצע את משימתן. אנחנו נפיק לקחים מהסט החדש ובהמשך לכך נתקדם.

לסיכום, ראינו מדיניות גיוס ומיצוי. אנחנו רואים הזדמנות שווה. אנחנו כמערכת שמנו גם לשנה הזו יעדים נוספים מעבר לתוכנית הבסיסית. שיפרנו את סוגיית המיון בצורה מאוד משמעותית כשהדגש הוא בשני המערכים הכי משמעותיים: מערכי הקצונה ומערכי הלוחמות. אורך השירות במקצועות הלחימה וההתנדבות הוא בדומה לגברים, תוך כדי שילוב בשירות המילואים. 50% מהנשים משולבות במילואים. כדאי לזכור שכבר במבצע "חומת מגן" ראינו כבר מאה נשים מגויסות בצו חירום למערך המילואים והייתה שביעות רצון של מרבית הלוחמות שגויסו אז. הייתה שביעות רצון גם של המפקדים וגם של המגויסות. היום מגויסות כמעט אלף נשים והייתה שביעות רצון אל מול הקשיים האובייקטיביים שהיו כמו: מזג אוויר ותקופת הבחינות באוניברסיטה. בסיכומו של דבר הייתה שביעות רצון. אנחנו פתחנו מקצועות, אנחנו נבחן את הרחבת המקצועות. זה מותנה בבחינה הפיזיולוגית שאנחנו מבצעים כרגע גם למערכי הלחימה וגם למערכים הטכניים. בהכנה לצה"ל ביצעו שינוי מאוד משמעותי שאין לי כל ספק שהוא יביא להרחבת הידע שלהן והוא יביא לכך שיותר בנות ירצו לשרת. אנחנו נתמודד עם כל הסוגייה של המיון ההמשכי וותרנות במידה והיא תהיה, מתוך מטרה להביא למיצוי מקסימלי.

אין לי כל ספק שאנחנו נמצאים במהלך אסטרטגי חברתי מאוד משמעותי מבחינת שילוב הנשים. לא רק שהוספנו חודשים למי שהולכת למערך שירות הנשים ל-36 חודשי שירות, אלא כל הבנות החל מיולי האחרון מגויסות ל-24 חודשי שירות, בניגוד לעבר שבו הן היו מגויסות ל-21 חודשי שירות. התוספת של שלושה חודשי שירות מאפשרת לנו לשלב אותן במקצועות שבעבר לא שילבנו אותן בהן, כי בסופו של דבר יש יחס בין משך ההכשרה למשך השירות. העניין של תוספת חודשי השירות והשילוב במערך המילואים אכן מאפשר לנו להביא לשילוב מיטבי של הנשים בכל מערכי צה"ל, ולבטח במערכי הלחימה. תודה.

אני רוצה לשמוע את התייחסותך לאותן שאלות נקודתיות שנשאלו.

אני לא אכנס עכשיו לסוגיית הטיס עליה דיברה הגב' יעל רום. אין לי כל ספק שגם הטיס היה תהליך נוסף וחדש מצה"ל שהפקנו ממנו לקחים. אני יכול לומר בשמחה רבה שרק במחזור ינואר פתחנו בהיקף נשים שלא היה לנו כמעט באף מחזור. היה לנו סדר גודל של 24-25, וזה היקף מאוד משמעותי. חלק נשרו. קורס טיס נפתח בהיקף של 270-280 ובסוף מסיימים 50-60, זה היחס. השנה ביצענו שינוי נוסף במודל המיון לטיס. יותר נשים השנה עוברות מיון לטיס מבעבר. הצלחנו להביא יותר נשים למיון מתוך מטרה שיותר נשים יתחילו קורס טיס.

האם כל אחת שנראה שיש לה פוטנציאל להיקלט לטיס, מקבלת זימון למבחנים כמו הבנים?

בעיקרון על פי אותו מודל, אלא שיש שונות מאוד משמעותי והמיון ההתחלתי הוא קצת שונה מהסיפור של הצד"ך שזה ציון דרך, הראיון האישי. אנחנו עושים עכשיו צד"ך של לוחמות ולכן הוא קצת שונה כי אנחנו עושים התאמה של משקלות של כל פרמטר. השנה עשינו התאמה נוספת ודרך זה הצלחנו להביא מאות נשים נוספות למיון לקורס טיס. אולי נגיע לקרוב לתוספת של 700-800 מיון לקורס טיס של כאלה שהן מוזמנות ולא ביקשו בעצמן.

כל מי שמבקשת ויש לה נתונים מזומנת. בנוסף, אנחנו פונים באופן יזום ל-30% מהפוטנציאל של הבנות ששאלו אותן כך: אם תיפתח בפניכן האפשרות להשתתף בקורס טיס, האם תרצנה, והן ענו: כן. אם הנתונים שלהם עמדו בקריטריונים אז הן קיבלו.

לחיל האוויר ולמי שעובד יחד איתו בצה"ל יש פרמטרים של הסתברויות הצלחה שנבנו לאורך שנים. כאשר איתן בן אליהו היה פה בוועדה הוא הסביר מדוע הפרמטרים שנבנו לאורך שנים נכונים רק על גברים ולא יכולים להיות נכונים על נשים, ולכן הוא לא יכול לעבוד לפי אותה שיטה. כשהצבא פונה לגברים צעירים הוא אומר: לפי הנתונים שיש בידי, יש סיכוי סביר שאם תבוא לקורס טיס תוכל גם להצליח. אנחנו שאלנו אותו למה הוא לא פונה כך לנשים והוא אמר: אין לי מספיק נתונים. ככל שידוע לי, זה לא אותו הדבר. לא עושים את זה על נשים.

גברת יעל רום, מאז צברנו ניסיון ולכן עכשיו יש לנו את אמת המידה הראשונית, היכן ההסתברות היותר גבוהה שהיא יכולה לסיים קורס טיס, ובהתאם להסתברות הזו הצלחנו לזמן יותר מבעבר. דווקא את התחום הזה הצלחנו ללמוד.

האם כשפונים אליה אומרים לה כפי שאומרים לבחור: לפי הנתונים שלנו יש לך סיכוי להצליח.

אכן, אותו דבר.

צריך להבין את העיקרון של החוק. קודם כל, ישנה אמביוולנטיות בחוק שירות ביטחון. בחוק שירות ביטחון כל גבר שהוא בר פרופיל אם הוא רוצה או לא רוצה, הוא משולב בתפקידי לחימה. אצל נשים, שילובן בתפקידי לחימה הוא רק בהתנדבות, לכן היא צריכה להתנדב כדי להגיע לתפקידי לחימה. כיוון שהגברים לא צריכים להתנדב והצבא רוצה למשוך לשורותיו גברים לכל המערכים שהפוטנציאל שלהם הוא פוטנציאל שמחייב איכות גבוהה, הוא פונה באופן יזום לגברים שהנתונים שלהם הם נתונים שמאפשרים השתלבות בקורס טיס. הוא לא פונה לכל האוכלוסייה של הנשים, הוא פונה ל-30% מפוטנציאל הנשים שהיא ברת פוטנציאל להשתלבות בקורס טיס. חלק מה-30% מגיעות. אגב, גברים מחויבים להתייצב, נשים לא.

חברת הכנסת מרינה סולודקין רוצה לשאול שאלה.

אני מאוד מתנצלת על כך שאיחרתי לדיון כי השתתפתי בישיבה אחרת. לפני שנתיים היו כאן ויכוחים עצומים לגבי השתתפות של נשים בחיל שריון. בין היתר הושמעו גם טיעונים אידיאולוגיים מצד המפד"ל על כך שנשים לא יכולות לשרת ביחידות שריון. אני רוצה לדעת מה המצב עכשיו.

אנחנו בחנו את מערכי הלחימה שסברנו שנכון כרגע להביא לשילוב של הנשים בהן, מתוך נקודת מבט שהן גם יכולות לעבור את המיון וגם קיימת סבירות גבוהה שהן יסיימו את ההכשרה והשירות והן תוכלנה להשתבץ במערך המילואים. אנחנו פועלים כרגע להרחבת המערכים ולמימושם כפי שהצגתי. לגבי מערכי השריון, אנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של בחינה של מיון פיזיולוגי. אנחנו מנסים לבחון איך אנחנו משלבים יותר נשים במערכים שכרגע לא פתחנו אותם. זה יכול להיות השריון וזה יכול להיות גם מערך החת"ם האחר או מערך ההנדסה. בסופו של דבר, אנחנו צריכים גם לדאוג לבריאותו של הפרט שמתגייס. אנחנו צריכים לבדוק בחת"ם האם מישהו יכולה להרים פגז של ארבעים ק"ג. אני חייב לומר לכם שיש גם גברים שלא יכולים להרים את הפגז הזה. המיון הפיזיולוגי חידד לנו מספר דברים. אני התחלתי לקבל חלק מהממצאים וראינו שגם גברים בנתונים מסוימים לא יוכלו להגיע למערכים האלה. אנחנו עושים בחינת עומק של כל המיון הפיזיולוגי ולאחר שנסיים את כל ההיבט של המיון הפיזיולוגי נבחן כיצד אנחנו יכולים להרחיב את שילוב הנשים במערכים נוספים.

אני לא נכנס להתנגדות של המפד"ל. צה"ל סיים פרוייקט מאוד משמעותי שנקרא השילוב הראוי והוא קבע עקרונות מאוד ברורים כדי להביא לשילובם המיטבי של האוכלוסייה הדתית ושל אוכלוסיית הנשים. עובדה היא שאנחנו מוצאים היום בקורסים הכי אינטימיים בחובלים גם גברים וגם נשים. בסופו של דבר נתנו לזה מענה מיטבי. אנחנו בוחנים כרגע את הצד המקצועי כרגע מבלי להתייחס למשתנים הנוספים.

אנחנו ביוזמתנו פונים לאותן נשים שאנחנו חושבים שיש סבירות שהן תעבורנה את קורס הטיס. זה לא בא מהן. אנחנו מיוזמתנו פונים ואומרים למועמדת שקיימת סבירות רבה שיש ביכולתה לעבור קורס טיס ולכן אנחנו מזמנים ומעודדים אותה להגיע. אנחנו מזמינים 30% מהן שאנחנו סבורים שהן יכולות לעבור קורס טיס. 30% מכל הגברים אנחנו מזמנים למיון הראשוני של כל קורס טיס. אנחנו צריכים לזכור שצה"ל עובד על מיון בסיסי אוניברסלי שנותן את הפרמטרים הראשונים וממנו ממשיכים את מיון ההמשך. על פי המיון הבסיסי האוניברסלי אתה יכול לראות מי יכול להגיע לאן, גם גברים וגם נשים, ואז אתה עושה להם את המיון ההמשכי שיכול להיות מיון תעסוקתי כזה או אחר. כאשר רק בנשים יש לנו 65 מיונים תעסוקתיים כדי לשילובן המיטבי וגם טיס נמצא בתוכו.

אני רוצה להתייחס לסוגיית ההכשרה שעלתה פה. אני לא מכיר את מה שהגברת יעל רום אמרה. כל מי שמסיימת רמת רובאות משרתת בתפקידה בהתאם לרמת הרובאות אליה היא הוכשרה. מי שמסיימת קורס מ"כים תסיים קורסים מ"כים ותימצא מתאימה, תחזור ליחידתה ותהיה מ"כית ביחידתה. היא לא תלך לשום מקום אחר. זה לא שהיא סיימה קורס מ"כית והיא עוזבת. ההפך, אנחנו מוציאים אנשים מתוך היחידה לקורס מ"כים מתוך מטרה שהם יחזרו לפקד ביחידה. אתה לא עושה קורס מ"כים לשם קורס מ"כים, קורס מ"כים לא עומד בפני עצמו. המ"כית היא המפקדת של הלוחמות. לוחם בגולני מתחיל כלוחם בגולני. הטוב ביותר מבין הלוחמים יוצא לקורס מ"כים. הוא יוצא לקורס מ"כים וחוזר לפקד על הלוחמים של גולני. הטובים ביותר מבין המ"כים יוצאים לקורס קצינים. הם חוזרים להיות קצינים של המ"כים ושל הלוחמים.

כמה נשים סיימו את התהליך של קורס מ"כיות ואכן חזרו?

צריך לזכור שאתה לא יוצא ביום הראשון לקורס מ"כים. אתה קודם צובר ניסיון. אנחנו נמצאים בסך הכל במחזור החמישי ולכן לא כולם הספיקו עדיין לבצע קורס מ"כים.

האם יש או אין נשים כאלו?

בוודאי, יש.

אני ראש מדור שילוב נשים בזרוע היבשה ואני אציג את הנתונים. עד היום יצאו 66 מפקדות מקרב הלוחמות שלנו, של הזרוע, שזה אומר: חיל התותחנים ופלוגות הקרקל ואב"כ. הן יצאו וחזרו לפקד בפלוגה כי האינטרס שלנו הוא לקבל את אותן לוחמות איכותיות חזרה אלינו למפקדות. עשר קצינות שחזרו - - -

מה קורה בשעת אמת, במצב לחימה, עם אותן בנות שיצאו עם האמירה המדוברת? אם הן לא אמורות להילחם מול האויב, מול מי בדיוק הן אמורות להילחם?

אני אתייחס לכך מאוחר יותר. עכשיו אני אתייחס לנושא משכי השירות. לבוא ולומר שצה"ל לא יודע להפיק לקחים כי יש פלוגה מעורבת גם של גברים וגם של נשים, גם מסלול נח"ל וגם כלל צה"לי, היא אמירה פשוט לא נכונה. חטיבת הנח"ל מורכבת שנים מחבר'ה שבאים ממסלול הנח"ל על פי חוק, והם מגיעים לשירות קצר יותר מכלל צה"ל והם נמצאים שם. על בסיס אותו מודל של חטיבת הנח"ל בנינו את פלוגת הקרקל הזו שהיא באה גם מנח"לאים וגם מלא נח"לאים. השירות הקצר יותר של הנח"לאיות הוא מתוקף חוק. הוא מאפשר לנו לבצע שילוב ראוי ונכון עם הפקת לקחים והוא לא יוצר שום בעייתיות.

לגבי סוגיית הלחימה, קודם כל אני מאוד מקווה שהקו בו הן נמצאות יהיה שקט. אף אחד לא חושב שבקו שבו הן נמצאות לא יקרה כלום. אם היינו חושבים שבקו הזה לא יקרה כלום אז לא היינו מעמידים שם סד"כ. זה לא שיש לנו עודף סד"כ. אנחנו נמצאים בפערי סד"כ מאוד משמעותיים מבחינת צה"ל כדי להתמודד עם כל הלחימה שבה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים שם בסד"כ מבצעי משמעותי של אותן פלוגות מתוך מטרה לתת מענה במידה ונדרש לו. ההיסטוריה יודעת לספר שהיו שם גם אירועים, לצערי. אם בשנה האחרונה לא היו אירועים אז שהמצב הזה יימשך ושלא יהיו אירועים.

אנחנו כרגע נמצאים בחשיבה לאור ההצלחה המאוד משמעותית של הפלוגות האלה, כולל סיכום מאוד משמעותי של סגן הרמטכ"ל מלפני כשבוע לבחון הסתה של חלק מהפלוגות גם לגזרות נוספות ואחרות. זה גם עניין של רמת ההכשרה ורמת המוכנות של הפרט. אנחנו נבדוק כיצד אנחנו משדרגים את רמת המוכנות של הפלוגות האלה, לתת להם הכשרה חי"רניקית גבוהה יותר אפילו ממה שהיא היום. לאחר שנסיים את עבודת המטה הזו לתת להם הכשרה חי"רניקית גבוהה יותר, נבחן את שילובן גם בגזרות אחרות ונוספות.

אם הבנתי נכון מהמצגת אז מדובר רק ב-777 לוחמות.

לא. בצה"ל יש שני מושגים. ישנו המושג של לוחמות וישנו מושג של מערכי הלחימה. אני חושב שנכון לדבר על מערכי לחימה. הצגתי לך שלוחמות בנפרד זה בערך ה-700, אבל הצגתי לך גם את מערכי הלחימה שזה 10% מהסד"כ, שזה אלפי נשים.

אני רוצה להתייחס לעניין ציוד הקרב. ציוד הקרב לא מתאים למבנה גוף נשי, לא אפוד הקרב ולא הנעליים. הנעליים אכן התפרקו. הקסדות גדולות מידיי להיקף ראש נשי. מתבצע כרגע תהליך בשטח. חילקנו וסטים חדשים ללוחמות, שלושים במספר, דווקא בפלוגת הקרקל, שמותאמים באופן נוח יותר לגוף האישה. חולקו קסדות גם לטובת ניסוי קסדות מצבא ארצות הברית שהן קטנות בהיקף הראש והן יותר מותאמות.

לעניין הנעליים, הבנות הלוחמות דווקא ביקשו את נעלי הגברים. הבעיה היא שמידת הנעל היא מידה 39 ואין פחות. עד עכשיו לא היו נעליים במידה 39. קיבלנו עכשיו תקציב לייצר תבניות חדשות ממידה 36 עד מידה 39 כדי שכל הבנות הלוחמות תקבלנה נעלי גברים לבקשתן. אני רוצה לשמח ולומר שבגיוס האחרון, ממרץ האחרון, כל לוחמות החת"ם, חיל התותחנים, כל לוחמות הקרקל וכל לוחמות האב"כ, קיבלו בלשכת הגיוס נעלי גברים, כי למזלנו לכולן הייתה רגל במידה 39. הן צוידו בשונה מהלוחמות הוותיקות. היום זה מתאים והן מאוד שבעות רצון. תודה.

קודם כל אני רוצה לברך על עצם קיומו של הדיון. אנחנו תופסים את שילובן של נשים בתפקידי לחימה כספינת דגל בצבא, משום שאם הן תהיינה שם הן יכולות להיות בכל מקום. יחד עם זאת, הרבה מאוד מהדברים שיעל העלאתה, היא העלאתה ממקום של העדר רצף כרונולוגי מסודר של התפתחות בתהליכים אבולוציוניים שקרו גם בתוך הצבא. למרות שאפשר להציג על שירות הנשים פערים רבים מאוד, דווקא בתפקידי לחימה עשינו קפיצות מדריגה מאוד מאוד גדולות בהתייחס לעובדה שמדובר על 1% מסך כל המתגייסות לצבא.

אני רוצה לומר שהדילמות הערכיות הן דילמות, כן לגייס, לא לגייס, כלכלי או לא כלכלי. אבל, אנחנו מעבר להן. למעשה, צה"ל פועל ברוח חוקי וערכי מדינת ישראל, ומבחינתנו מרגע שתוקן החוק לשירות ביטחון, אנחנו מעבר לסוגיות האלה. אנחנו בכלל לא מתעסקים כרגע עם כל אותם דיונים שאולי היו רלוונטיים בבג"ץ מילר והיו רלוונטיים מאמצע שנות התשעים ועד תחילת שנות האלפיים. מבחינתו, מרגע שתוקן החוק לשירות ביטחון בינואר 2000, ואנחנו לראשונה שילבנו נשים בתפקידי לחימה במז"י בקיץ 2000, אנחנו באופן עקבי פועלים מאוד על מנת לשפר את המצב של שילוב הנשים בלחימה.

אין היום הבחנה לגבי שדה הקרב. מבחינתנו, חיילת בתותחנים היא בשדה הקרב, מבחינתי חיילת בפלוגת האב"כ היא בשדה הקרב, מבחינתי טייסת היא בשדה הקרב המתפרץ משום שהיא פורצת, כמו גם לוחמת בסט"ילים. לכן, אין סוגיה של שדה הקרב. יש כן סוגיה של החוק. ברגע שהחוק יצר הבחנה של אי שילוב נשים בתפקידים מסוימים בשל אופיים או מהותם, הוא בעצם פתח איזשהו פתח שהצבא הגדיר בפתח הזה רמת רובאות מסוימת. הצבא אמר שעד רמת רובאות 05 הוא משלב נשים, ומעל רמת רובאות 05 הוא לא משלב נשים בתפקידי לחימה מפאת המגבלות הפיזיולוגיות. אנחנו נמצאים בעיצומו של מחקר פיזיולוגי שהוא מאוד מאוד מעמיק שגלש גם להיבטים טכנולוגיים של עצימות גדולה מאוד שהרי עצימות פיזית היא לא רק בשדה הקרב. מה המשקל, העומס, הסיבולת, הכושר המתפרץ, המהירות, העייפות. ככל שרופאים נכנס יותר לעובי הקורה כך הם פותחים עוד ועוד עולמות. זה ייקח זמן. אני מניחה שלקראת סוף 2003 אנחנו נוכל לומר מה אומר המחקר הפיזיולוגי לגבי אפשרות נשים בלחימה, ואולי שווה לזמן על זה דיון כאן. אנחנו כן יודעים שאצל נשים הקושי בכשירות הגופנית הוא רב יותר מאצל גברים. חלק מזה הוא הבניות תרבותיות, חברתיות, חינוכיות, מה דרשו מהן בשיעורי אימון גופני בבית הספר. אנחנו עושים עבודה מאוד מאוד ענפה עם משרד החינוך, אנחנו עושים עבודה מאוד משמעותית עם שדולת הנשים ומשרד החינוך להעצמת נשים במסגרת "נערות מובילות שינוי", להעביר את המסר שנשים מסוגלות, יש להן את היכולות הזו, אפשר לפתח כשירות גופנית, זה משהו שהוא בר קיימא. אבל, בפועל נשים מגיעות לתפקידים שהם תפקידים לחימה והן מתקשות יותר מגברים, ולכן שיעור שברי המאמץ אצל נשים הוא מעט יותר גבוה מהגברים, אבל הוא נמוך לעין שיעור מהנתונים שאת מכירה מ-96, כי אנחנו כבר בנינו סרגל מאמצים לנשים והוא מותאם. היום הלוחמות אפילו אומרות: תבדקו את זה, אולי זה קל מידיי, וזאת למה? כי בשנים האלה אנחנו עשינו פעילות הסברתית, נשים מגיעות היום הרבה יותר מוכנות לגיוס. באתר האינטרנט יש לנו מתווה איך להתכונן לקראת הגיוס לצה"ל. אני מניחה שכל הדברים האלה בסוף יתאזנו. חל שינוי מאוד מאוד משמעותי גם בהיבטים של סרגל המאמצים, וגם בהיבטים של הסברה ומודעות הנשים לקראת גיוסן לצה"ל.

אני יכולה לומר כי הנושאים של ציוד לוגיסטי מתפתחים כל הזמן. כנראה שלעולם לא כולם יהיו מרוצים. אני יכולה לומר שהבן שלי שהוא גם לוחם, לא מרוצה מהרבה מאוד מהפריטים שהוא מקבל. אגב, גם הוא קיבל שברי מאמץ למרות שהוא התגייס יחסית עם כושר. זאת אומרת, זה לא משהו שהוא מאפיין רק נשים. לא יהיה נכון לשים את הסיפור הזה רק על נשים. אני כן יכולה לומר שהצבא השקיע הרבה מאוד משאבים על מנת להתאים ציוד מיוחד לנשים. הווסט המיוחד שחילקנו עכשיו לנשים הוא וסט שממש מותאם אנטומית למבנה הגוף. הוא יותר קל, הוא מאפשר לה תנועה הרבה יותר קלה, הוא לא חונק אותה. הנעליים שחילקנו הם נעלי גברים וזה משום שהן התעקשו בכל הסקרים שאנחנו עשינו ודרשו ללכת עם נעלי גברים. יש אחת שמעדיפה לקחת נעל שהיא גדולה בשתי מידות ממידותיה ולגרוב שתי זוגות גרביים, על פני נעל שהיא מותאמת לאימום הנעל שזה מה שהמומחים אמרו לנו. זו בחירה שלה ואני לא יכולה להתווכח איתה, כי היא זו שמרגישה את הנעל בסופו של דבר.

לגבי תפקידי הפיקוד אני חושבת שהדברים מאוד לא מדויקים. נהפוך הוא, אנחנו מעודדים. בפלוגת קרקל 80% מסגל הפלוגה הפיקודי יצא מהפלוגה. שני שליש הם נשים. אני יכולה להראות לך כאן את הנתונים שמעידים על כך שרוב הסגל הוא נשי. אנחנו כבר מדברים על הפלוגה החמישית. בוודאי שמה שהיה נכון בפלוגה הראשונה והשנייה לא נכון בפלוגה הרביעית והחמישית.

הן גם מסיימות את הקורס בציונים מאוד גבוהים.

אנחנו היינו עכשיו בביקור עם סגן הרמטכ"ל אצל פלוגת קרקל ואני יכולה לומר שמפקד האוגדה אמר שבכל המפגשים שיש לפלוגה הזו עם חיילים לוחמים מצה"ל, הכשירות שלהם והיכולות שלהם גם בהיבטים המבצעיים של ניווטים, של יכולות לנוע בשטח וגם של פעילות גופנית, היא בהחלט גבוהה לאין שיעור. אגב, הם זכו במקום שלישי במרוץ התבור מול לוחמים. זה מעיד בהחלט גם על יצירת סביבת הצלחה.

לגבי ההכשרה, יש רשימה של מקצועות שוועדת חוץ וביטחון אישרה ואחד מהמקצועות שהיא אישרה זה פלוגות חי"ר קל בגבולות של שלום. זו במפורש ההגדרה, כך זה מופיע, ולוחמות חי"ר במג"ב. במפורש נאמר שהן לא תשולבנה בכל יחידות החי"ר של גולני, של גבעתי, של הצנחנים. פה זה אושר. הן מיועדות למה שהן הוכשרו אליו. הן מיועדות לעשות מרדפים ומארבים וליציאה לשטח. אני יכולה לומר לך שבגבולות השלום מפקד האוגדה, סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל ישנים בשקט משום שהם יודעים שיש להם שם פלוגה מוכשרת שמבצעת את תפקידה בצורה טובה יותר מכפי שעשינו בעבר עם גברים, שלא נדבר על כך שאנחנו גם חוסכים הרבה מאוד כסף משום שלא מדובר כאן באנשי מילואים. מדובר כאן על פלוגה סדירה על פני הבאת אנשי מילואים.

זה נכון שיש מוטיבציה מאוד מאוד גבוהה לפלוגה הזו להגיע לגזרות יותר חמות. היה שם סגן הרמטכ"ל והוא במפורש אמר שהנושא של הסתה של הפלוגה הזו לגזרות אחרות הוא לא בלתי אפשרי. הוא בהחלט לא שולל אפשרות להסית אותה. זה כמובן מותנה בצורכי הצבא. יש עכשיו איזשהי עבודה מאוד ענפה מול מג"ב לשנות את הגזרות, מי יתפוס את הגזרה הדרומית, וסביב כל הנושא של ההיערכות המחודשת של הצבא תיכנסנה בנות גם לקווים היותר חמים. אני כן יכולה לומר שבתפקידים שהם סמי – לחימה שנגע בהם רח"ט תומכ"א, יש מערכים שלמים כמו תצפיתניות וכד' שנמצאות בתוך גזרות חמות, הכי חמות, יותר חמות מלוחמים. עכשיו זכתה חיילת בצל"ש באחד מהתפקידים האלה. הן נמצאות כל הזמן בזירת הלחימה בגזרות חמות והן לא נחשבות ב-700 בנות לוחמות פרופר. 700 הבנות הן לוחמות שממש מקבלות תעודת לחימה. לכן, מהבחינה הזו כן חל שינוי גם תפיסתי בצבא וגם באופן השילוב שלנו של הבנות. אנחנו הולכים להרחיב בקו התפר בעוד פלוגה של בנות, באחת הגזרות הכי חמות שלנו במרכז.

אנחנו קיימנו במהלך התקופה הזו מספר רב מאוד של מחקרים שהם מאוד חשובים, חוץ מהמחקר של הפיזיולוגי, על אינטגרציה מיגדרית בלחימה. מדובר במחקרים מאוד מאוד מעניינים שמעלים לסדר היום הצה"לי תפיסות וחשיבה סטריאוטיפית על האדרה של נשים. יש כל מיני היבטים שאנחנו נוגעים בהם, אנחנו עובדים על זה בצורה מאוד מאוד משמעותית. יש עבודה עם סגלים מעורבים גם במז"י וגם בבית ספר למנהיגות. יש מודולה מיוחדת על אינטגרציה מיגדרית בלחימה. אני חושבת שכל הדברים האלה הם בהחלט תהליכים מאוד משמעותיים, כי התהליכים שאנחנו הצגנו כאן הם תהליכים יפים, אבל הקושי הכי משמעותי זה הקושי התודעתי. איך אנחנו מתייחסים ללוחמות, האם אנחנו מאפשרים להן סביבת לחימה? מה אנחנו אומרים על הלוחמות בבית? איזה מוטיבציה אנחנו יוצרים בקרב מועמדות לשירות ביטחון לקראת גיוסן לצבא?

אני מזמינה אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו. יעל, אני בטוחה שאת כבר ביקרת בו. יש באתר מידע רב שהוא בהחלט מכוון, והוא מכוון בעיקר לתפקידי פורצי דרך בדגש על לוחמות שלמרות מיעוטן, אנחנו רואים בזה ספינת דגל. זה שהן יכולות להיות שם ולהצליח זה אומר שנשים יכולות לעשות כל דבר, גם אם הן תהיינה מעט. לכן, אנחנו רואים בזה חשיבות רבה מאוד.

דווקא בפלוגות שלכאורה הבנות כתבו משם מכתבים, אותם היבטים שהיו היבטים בעייתיים כמו יציאה לקורסים מתקדמים, לא לקורסי פיקוד, כמו קורס חובשים קרביים, נפתרו. הם מקבלים הקצאות מיוחדות לצ'ופרים של קורסי צניחה, לקורסי קליעה, דברים שבעבר היו נחלתם של גברים בלבד. אלה היבטים מאוד קטנים לכאורה, אבל יש להם היבטים סימבוליים מאוד משמעותיים. כמובן שהשילוב במילואים בתפקידי לחימה הוא מאוד מאוד חשוב, כי אנחנו בעצם מתכוונים למה שאנחנו עושים. זה משאב שאנחנו מנצלים אותו לא רק בשירות חובה אלא גם בשירות המילואים. אין לי ספק שמהבחינה הזו זה איפשר לנו את הרחבת שילוב הלוחמות ליעדים חדשים כמו שאבי הגדיר.

חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה.

אני שמחה מאוד לשמוע את הדברים שנאמרו היום ואני מאוד מעודדת ממה שמעתי. אנחנו יושבים כאן שבע שנים שבמהלכן השתתפנו בדיונים ובמאבקים כדי להביא לכך שהמצב יהיה כפי שאתם מתארים. אבל, הדרך היא עוד ארוכה. אני אהיה שקטה רק אם אני אראה אישה בצוות של אסטרונאוטים. את אמרת שיש מחקר מאוד מעמיק לגבי היכולת הפיזית של נשים וזה מאוד חשוב. בזמן המלחמה בברית המועצות היה פתגם ושיר שאמר שהעומס של המלחמה הוא על כתפי הנשים. הפתגם המעודד אמר: אני גם סוס ואני גם שור, אני גם נקבה, אני גם גבר. זה עזר.

אני לא ארחיב הרבה מאוד אחרי דבריה של חברת הכנסת כי אני מאוד מסכימה איתה. אני רק יכולה לומר שבסך הכל למרות כל הדברים שאני אמרתי זה לא נראה לנו דבר מובן מאליו. אנחנו בהחלט רוצים לראות יותר נשים בתפקידים האלה, באמת יותר נשים מתנדבות לתפקידים האלה. יש צוותים לניהול השילוב על ידי מפקדים בשטח, גם במז"י גם באת"ל, וגם לעשות מעקב, בקרה ובחינה. גם ברשות רח"ט תומכ"א מתנהל צוות כזה, לרבות צוות שנוגע בכל נושא ההסברה כי אנחנו מאמינים שככל שנגיע יותר, נפנה יותר ונסביר יותר, תהיינה יותר בנות מתאימות שתרצנה להגיע. ממש בימים אלו יצא מהמכבש סקר של מחלקת מדעי ההתנהגות על מוטיבציות של מועמדות ומועמדים לשירות ביטחון לקראת גיוס. אנחנו רואים שהמגמה פחות או יותר נשמרת ושהיא יציבה. אין קפיצת מדריגה בתפיסה של המלש"ביות וברצון שלהן להשתלב בתפקידי לחימה. יחד עם זאת, אני כל הזמן אומרת גם בתוך צה"ל, שגם אם נמצה את מי שרוצה היום עדיין השיעור יהיה יותר גבוה. גם פה אנחנו צריכים בהחלט לעשות כברת דרך.

יש לי שיח רב מאוד עם יעל הרבה מאוד שנים.

למה לא ענית לחיילת שכתבה מכתב מה-31 למרץ?

סליחה, זה ממש לא מכובד. יש לי כאן תשובה. אנחנו ענינו, תבדקי. אני דיברתי באופן אישי עם החיילת פנים אל פנים. הייתי בביקור שם. היא שלחה את המכתב ב-31 למרץ ואנחנו יצאנו להדממה עשרה ימים בפסח.

יושבת הראש, יש כאן היבטים שהם מאוד מאוד חשובים ברמת התהליך. אם בודקים דברים ברמת התהליך אז צריך להסתכל על כברת דרך שנעשתה וצריך להסתכל על זה גם בנקודות זמן שונות. ליעל יש באמת כוונות טובות, אבל הרבה מאוד פעמים יש ערב רב של הרבה מאוד מהדברים שלא כולם הם בהלימה אחת. המערך הטכנולוגי זה עולם אחר מהלחימה והלחימה זה עולם אחר מהמערך הטכנולוגי, למרות שיש הרבה מאוד דברים שהם משיקים. אבל, אי אפשר לשים את כל הדברים בסל אחד.

הבוקר קיבלתי נתון לפיו 220 נשים נרשמו לקד"צ טכני.

רשות הדיבור למיכל כפרי.

כמי שיש לה ותק ארוך בדיונים הטעונים שהיו כאן, אני יכולה לומר כי מאז שנת 96 או מאז 98 נעשתה כברת דרך גדולה מאוד. חלקנו לא מודעות לכך כי אין מספיק חשיפה, למרות שאני מאמינה שמרבית מהנוכחות כאן עוקבות מאוד בגין המעורבות הפמיניסטית. אני יודעת שאתם לא נציגי התקשורת אבל אולי בכל זאת כדאי לשים דגש יותר גדול על חשיפת אותן בנות שקיבלו צל"ש או על המרוץ בתבור, כדי שהבנות האלה תהוונה role model לבנות אחרות. כולנו כאן חושבות שזה הדבר החשוב ביותר בכל תחום בכלכלה, בפוליטיקה.

כמי שמאוד מעורבת בפרוייקט הדגל שלנו "נערות מובילות שינוי" יחד עם השדולה, אולי היינו יכולות בדרך זה או אחרת להיעזר בך, כדי לאתר נערה אחת או שתיים לתוכנית עצמה שאפשר לחשוף אותן לבנות עצמה כמודל לחיקוי. למשל, מישהי שסיימה שירות או מישהי שהיא תוך כדי שירות. מודל לחיקוי הוא דבר מאוד חשוב לנערות צעירות.

תודה למיכל. רשות הדיבר להילנה ארד, ראש מחלקת כוח אדם במשטרה.

עד לפני יומיים הייתי קצינת כוח אדם של משמר הגבול ואני רוצה לומר מספר מילים על משמר הגבול. במג"ב יש לוחמות משנת 1996 ולמעשה צה"ל הצטרף למג"ב ולא שמג"ב הצטרף לצה"ל בסוגיות הלוחמות. המ"כיות והקצינות משתלבות במערך הלוחם וכולם יודעים את זה כי התקשורת פרסמה מאוד את סיפורה של חני שנפצעה בקו התפר מאירוע של מחבלים ולא מפליטת כדור של לוחם. לשמחתנו הרבה, חני מאוד החלימה והיא חיה את חייה בצורה הכי תקינה. אנחנו עוקבים אחריה. בקורס קצינים שמתקיים בבה"ד 1 של מערך לוחמי היבשה סיימה קצינה שלנו כחניכה למופת והיא השתלבה היום בפלוגה במג"ב ירושלים. לצה"ל יש היום פלוגה מעורבת בגבול ירדן והוא מקים פלוגה נוספת בקו התפר, וכל מי שיוצא מהפלוגה חוזר לפלוגה למערך הלוחם. אם יש עימות עם מחבלים באותה גזרה, אז הבנות נלחמות יחד לצד הבנים.

יש לנו היום 224 לוחמות במג"ב והשאיפה היא כמובן להגדיל את המערך. אבל, אנחנו היום מבינים שצה"ל יונק את הבנות שעד היום רצו רק להגיע למג"ב וזה בסדר גמור. אנחנו נבחן את הארכת תקופת השירות בפרספקטיבה של זמן המרחק, כי לטעמי כן תהיה השלכה לעניין. מצד אחד זה טוב מבחינה ארגונית, מצד שני אנחנו לא בטוחים מאחר ואנחנו מדברים על התנדבות, האם היא מבטלת התנדבות תוך כדי שירות או לא. מכל מקום, אני חושבת שצה"ל בכלל ומג"ב יחד עם צה"ל עשו כברת דרך מאוד מאוד גדולה ואני מניחה שידם עוד נטויה.

אני רוצה לומר שאני מאוד התרשמתי ממה שנאמר כאן היום כך שאני לא מאוכזבת מהממצאים. אני רוצה להגיד למרכז המחקר והמידע שרצוי שאנחנו נתעדכן בכל הנתונים.

אני פניתי למשרד הביטחון ומשרד הביטחון לא הסכים לתת את הנתונים שנחשפו פה.

חבל מאוד כי זה מה שנתן לי תמונה חד-צדדית ולכן הייתי מאוד מופתעת בהתחלה מהנתונים. אני ידעתי שחלה התקדמות לפחות בשאר הנושאים. אני מאוד שמחה שקיימנו את הדיון היום שבו חשפתם בפנינו גם את הנתונים העובדתיים שהם מעודדים מאוד. אני שמחה לראות שזה הכיוון, אבל כפי שאמרה חברת הכנסת סולודקין, הדרך עוד ארוכה. נושא הנעליים הפך לסיפור סינדרלה, כי רק מי שהרגל שלה היא במידה 39 הייתה יכולה לשמוח שיש לה אפשרות לסיים את הקורס ללא שברי הליכה. אני הבנתי שלקראת סוף השנה אתם אמורים להציג את הנתונים גם לפי דו"ח המבקר ואנחנו נקיים דיון נוסף. אנחנו נשמח להיחשף לנתונים האלה שאני חושבת שהם מאוד חשובים. אני רק רציתי לדעת מי עורך את המחקר הזה?

את המחקר אנחנו מבצעים כמחקר משותף לגורמי רפואה ולמפקדים שמציבים את הרף הנדרש וכן תצפיות. המחקר לא נעשה במשרד, הם יוצאים לשטח ומבצעים תצפיות. אנחנו רוצים לראות במו עיננו, לא מהספרים, מה נדרש משריונרית. המחקר הזה בא לתת מענה גם לגברים וגם לנשים. אנחנו למדנו תוך כדי גם דברים על הגברים וכמה אנחנו מחויבים לבריאות הפרט.

אנחנו נשמח לדון בנושא. אני רוצה להודות ליעל. אני חושבת שתמיד צריך שיהיה מישהו שהוא משוגע לדבר. יעל, בהזדמנות זו אני רוצה גם לברך אותך על כל פעילותך בנושא הזה. אין ספק שאת עושה עבודת קודש, ישר כוח. יש מודעות לעשייה שלך, את גם מקבלת פניות של חיילות. למעשה, אני העלאתי את הנושא לדיון היום בוועדה עקב פנייה שלך שהיא דבר מבורך. אני אשמח שתאמרי כמה מילים בקצרה ואחר כך ננעל את הישיבה.

הדבר המרגש ביותר שקרה בישיבה הקודמת הוא רמת השקיפות שהייתה בדיון בעקבות דו"ח מבקר המדינה. אני יצאתי מאוד מחוזקת מזה שאמרו לי שזה מופיע באינטרנט ושאני יכולה לקרוא את החומר. אני חושבת שזה הדבר המרכזי. אני אישית הוזמנתי על ידי אנשיו של זמיר לבוא ולראות איך הם עובדים בתוך המשרד. הם הראו לי את המסקנה שלהם ואת הדו"ח שהם רוצים להראות ואני נשבעתי שבועת צופה שזה לעיניי בלבד וגם עמדתי בזה.

המכתב שהגיע מהנערה תפס אותי בהפתעה מוחלטת. בואו נאמר שזה מקרה אחד וכו' וכו', אבל אותה גברת צעירה הרגישה שאם היא תלך לקורס מתקדם שהוא אג"מי ולא לא של לוחמים וכשהיא תחזור היא לא תחזור ליחידה לוחמת. אם היא הייתה מקבלת על זה מיד תשובה אז כל הדבר לא היה נדלק.

כל דבר קורה לטובה.

אם היא תקבל את התשובה אז בסדר. השקיפות קיימת וכן אמון הדדי ברמה המקצועית. סוזי מלווה את הנושא כבר כל כך הרבה שנים, אני הייתי שם ומוכרחים לבוא ולומר למה אנחנו צריכים את זה. אם יש לנו 30-40 אלף חיילות בשנתון, יש לנו 200 או 250 לוחמות חי"ר. אני בעד נשים בכל מקום. יש להם בעיה של כוח אדם ואני גם באתי והראתי להם ביחידה, גם במערך הטכני, שכדאי להם להשקיע בנשים מכיוון שרמת ההשכלה של הנשים המתגייסות גבוהה יותר, והם יוכלו להביא אותן לרמות תפקוד הרבה יותר גבוהות בפחות זמן. אנחנו יודעים את הדברים האלה. נכון שצריכים לעשות את הדברים האלה של הלוחמים, אבל צריך להבין באיזה סדר גודל של נשים שילכו לתפקידי לחימה אנחנו מדברים, מה חשוב לנו לעשות שם, ומהו סדר הגודל היותר גדול שבו היינו רוצים לראות הרבה יותר בנות בוגרות נמ"ש או לא, שהולכות לתפקידים של כוח-מוח. הן יכולות להתקדם שם ולעשות עבודה מצוינת ולתרום מבלי לשבור את העסק הזה. בכוח שרירים היא לא תעשה את זה אף פעם. אני מאוד מבקשת שאת הקו הזה כן יאמצו.

הרבה הרבה תודות לכולם, אנחנו ניפגש בהמשך.


הישיבה ננעלה בשעה 12:10.