כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6411



11
ועדה משותפת חינוך-מעמד האישה
5.5.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6411
ירושלים, י"א באייר, תשס"ג
13 במאי, 2003

הכנסת השש- עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 9
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת החינוך ולוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, ג' באייר התשס"ג (5 במאי 2003), שעה 11:30

פורנוגרפיה בפרסומת TNT - קיץ ‏2003.

חברי הוועדה: אילן שלגי-היו"ר
גילה גמליאל
דליה איציק
גלעד ארדן
אורי אריאל
רשף חן
איתן כבל
מרינה סולודקין
מלי פולישוק-בלוך
גילה פינקלשטיין
יוסי שריד

חוה ברנע מנהלת היחידה לחינוך מיני ולחינוך לחיי משפחה, משרד
החינוך
מרים שכטר ממונה על השיוויון בין המינים, משרד החינוך
שרה אופק המגזר הדתי, משרד החינוך
שירה כהן-רגב מדריכה בנושא שוויון בין המינים, משרד החינוך
בתיה לוי מדריכה בנושא שוויון בין המינים, משרד החינוך
עינת סאלם מדריכה בנושא שוויון בין המינים, משרד החינוך
נטע פילוסוף מדריכה בנושא שוויון בין המינים
איריס צור מדריכה בנושא שוויון בין המינים
אורלי ראובני אחראית לשוויון בין המינים, מחוז ירושלים
מירי ריינהרץ מדריכה בנושא שוויון בין המינים
ענת אסיף,עו"ד מחלקה יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
יצחק קמחי,עו"ד הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה והמסחר
מיכל קפרי יועצת שרת החינוך
קרן גייר,עו"ד הרשות לקידום מעמד האישה
ד"ר יצחק קדמן המועצה לשלום הילד
ציון פרץ משנה למנכ"ל מסחרי, "ידיעות אחרונות"
הילה קרנר-סולימן מנכ"לית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
הרבנית יהודית שילת סגנית יו"ר אמונה
סימה טמיר חברת הנהלה ארצית, אמונה
שמרית רגב,עו"ד דוברת שדולת הנשים בישראל
ענת הופמן ראש המרכז לפלורליזם יהודי
שלומית יודסין ארגון הורים ארצי

דנה גורדון, יהודית גידלי

יפעת שפרכר










פורנוגרפיה בפרסומת TNT – קיץ ‏2003

אנחנו התכנסנו לישיבה משותפת של ועדת החינוך והתרבות והוועדה לקידום מעמד האישה. יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ואנוכי סיכמנו שאני אפתח את הדיון. נחרדנו לראות את הפרסום של חברת TNT. אני חייב לומר שמאז שראיתי את הפרסום לראשונה ועד לרגע זה לא רציתי לגעת בחוברת.

התופעה של פרסומים פוגעים חוזרת מפעם לפעם. לא לומדים אצלנו. כנראה שהדחף והיצר המסחרי של גורמים שונים מעבירים אותם על דעתם, גורמים להם להיות עבריינים. אני קורא למשטרת ישראל לחקור ולהעמיד לדין את המפיצים של החוברת הזאת. אני סבור שיש כאן עבירות. תקנות הגנת הצרכן קובעות במפורש שבפרסומת שמכוונת לקטינים אסור שיהיה עירום ורמיזות מיניות. בחוברת הזאת שהופצה בעיתון "ידיעות אחרונות" יש צילומים שהם לא רק עירום ורמיזות מיניות, אלא קיום יחסי מין, אלימות, אלכוהול ועישון.

אני בעד חופש הביטוי במדינת ישראל, אבל אני מתנגד לחופש ההפצה בתחבולה. מתוך בדיקה שעשה עבורנו מרכז המחקר והמידע בכנסת, עיתון "ידיעות אחרונות" מצא לנכון לשנות את הנהלים באשר לחוברות שמופצות ביחד עם העיתון. במקרה הזה אף עין מטעם עורך העיתון לא ראתה את החוברת, זה היה איזה שהוא דבר טכני. מעתה והלאה תהיה איזו שהיא עין שתראה מה מצורף לעיתונים.

מהחברה שנוגעת לדבר קיבלנו מידע שאומר שבשנה שעברה הם פירסמו שתי חוברות שונות; האחת קשה פחות, שאותה הם לא צירפו לעיתונים, והשנייה, גירסה מרוככת שאותה הם כן צירפו. אותו מפרסם, שלטעמי השנה הוא עבריין, ידע בשנה שעברה שהדבר לא ראוי, ולכן את החוברת היותר בוטה הוא חילק רק בחנויות הרשת. אם בצורה כל כך נבונה נהגו בשנה שעברה, מדוע השנה מתנהגים בצורה אחרת? מה קרה בינתיים? האם השתנה החוק במדינת ישראל?

כל זה גרם לנו לכנס את הדיון הזה. יש פה פגיעה בגוף האישה ופגיעה בגוף הגבר. יש פה תופעה שצריך למנוע אותה. בנוסף למשטרת ישראל שצריכה לחקור, גם אנחנו, אלה שעוסקים בחינוך ואלה שעוסקים בשמירה על מעמד האישה ועל שלום הילד, צריכים להתייחס לכך.

התמקדנו היום בעלון של חברת TNT. אנחנו רואים גל סוחף של פירסומים מזעזעים גם בטלוויזיה וגם בעיתונות. נמצא איתנו הנציג מעיתון "ידיעות אחרונות". הוא הבטיח לנו שבפעמים הבאות תיערך ביקורת מקדימה לפני שמצרפים את העלונים לעיתונים. אני רוצה לברך על כך. נציגי חברת TNT הוזמנו לקחת חלק בדיון הזה. הם כתבו לנו שהם לא יוכלו לקחת חלק בישיבה כי מראש קבענו שהפרסומת של TNT היא פורנוגרפיה. כנראה שיש עוד ספיקות לגבי עצם ההגדרה לכאלה שמסתכלים בחוברת הזאת. אולי צריך להעביר סידרת חינוך על עצם ההגדרה של פורנוגרפיה. התגובה של חברת TNT מוכיחה עד כמה הדברים חמורים.

הקטלוג הזה הוא רק קצה של תופעה. התקשורת גדושה במסרים מיניים. אנחנו סבורות שהמסרים האלה מנציחים את מעמדה הנחות של האישה בחברה הישראלית. אין מילים לתאר עד כמה הקטלוג הזה חמור. מידת החומרה שלו היא בכך שהוא פונה לבני נוער. יתכן שההתנהגויות האלה הן במציאות עצמה, אבל האם יש מקום להציגן בפרסומת, האם יש מקום לעודד אותן? בקטלוג יש חשיפה של גברים וחשיפה של נשים. המסר הזה של נשים שמבקשות לקיים יחסי מין זה מסר שמתקבל מאוד לא טוב בחברה שרוויה באלימות מינית ואלימות בכלל.

אנחנו בשדולת הנשים מפעילות מזה שנתיים רשת. לרשת הזאת נשלחות כ-170 נשים שכועסות על הפרסום, שרוצות לשנות את המצב הנתון וששולחות מכתבים לחברות המפרסמות ולגורמים המפקחים, בין אם זה הרשות השנייה, בין אם זה המועצה הישראלית לצרכנות ובין אם זה לחברי ולחברות הכנסת על-מנת להרתיע בפניהם על אותו פרסום. היו לנו הצלחות, אנחנו מתכוונות להמשיך בזה. צריך לפעול בכמה וכמה ערוצים.

בזמנו היתה אמנה עם איגוד המפרסמים שקבעה איזה שהם כללים של אתיקה ופרסום. אני לא יודעת מה גורלה של אותה אמנה כיום, אבל אני מציעה לקיים ולערוך איזו שהיא אמנה בעניין הזה, או להקים איזו שהיא ועדה של אתיקה ופרסום. גם במועצת העיתונות צריך לעשות איזה שהוא שינוי כך שמעבר לחומר העיתונאי צריך יהיה לבדוק את הנושאים הפרסומיים.

בדיון הזה יש איזו שהיא בעייתיות כי הוא מיד נותן פרסומת לחוברת הזאת. כנראה שדרכו של המסחר בתחום הזה היא על ידי כך שצריך להראות כמעט כל יום בחלק מהעיתונים תמונות מהסוג הזה. זאת תופעה. זה לא דבר יוצא דופן. הלוואי והקטלוג הזה היה יוצא דופן. זאת מגיפה בקנה מידה לא קטן.

אדוני היושב-ראש, לקרוא למשטרה לחקור זה בסדר, אבל צריך להגיש גם תלונות. יש בעניין הזה חקיקה. החקיקה לא מכסה את הכל, היא גם לא יכולה לכסות את הכל.

אולי המפקח על הגנת הצרכן יאמר לנו מה הוא יכול לעשות בעניין.

מה שקורה הוא שמותחים את החבל עד כדי כך שלא נותר אלא לחוקק. אין שום משמעת עצמית, הכל יוצא מתוך כל פרופורציה. אין דין ואין דיין. נראה לא סביר במדינה שלנו שהעורכים לא מסוגלים להתאפק ולשים גבול לעצמם. אני לא יודע מי האנשים האלה, זה גם לא משנה, אבל כנראה שרק פרובוקציה תציל אותם. עורכי העיתונים והמפרסמים לא יכולים להסתתר מאחורי הדברים האלה. הצרכנים הם הגורם המרכזי פה. אם הצרכנים ידעו להדיר את רגליהם אז לא יפרסמו את זה.

אני מודה ליושבי-ראש הוועדות שהם מקיימים את הדיון. כשראיתי את הקטלוג הזדעזעתי כמו כולם. אנחנו במפלגה שלנו תומכים בחופש הדעה ובחופש הביטוי..

ובהפקרות?

אם מישהו עבר על החוק צריך להגיש נגדו תלונה. כאן חצו גבולות. אני לא קונה מוצרים מחברה כזאת. הקריאה שלנו צריכה להיות שלא לקנות מוצרים מחברות שפוגעות בנו הנשים.בניי שותפים מלאים להרגשה שלי. אם בעבר נהגתי לקנות מהחברה הזאת, היום אני כבר לא אקנה ממנה.

אני לא מדברת כאן על השקפת העולם הדתית שלי, אלא על גבולות הטעם הטוב ולמה היינו רוצים שהילדים שלנו יהיו חשופים. אני מוצאת ב"ידיעות אחרונות" רשימה של מבקר הטלוויזיה שכותב "ריח הסרחון העולה לאחרונה מאגף הפרסומות, נובע מירידת מפלס ההתבהמות אל מתחת לקו התחתון".הילדים שלנו חשופים היום לפרסומות שלא היינו רוצים שהם יהיו חשופים אליהן. בשבוע הבא תעלה להצבעה בקריאה טרומית הצעת חוק שאוסרת פרסום תצלום עירום של קטין מיום שמלאו לו 6 שנים. אני מקווה שכולם יתמכו בה.

פרסום עוסק במסרים סמויים. נראה לי שהמסר שעובר פה הוא שבני נוער עוסקים באופן אינטנסיבי במין. זה שהם עוסקים בדברים האלה ומתעניינים בדברים האלה זה לא חדש, אבל בפרסום הזה יש מסר לבני נוער שמה שהם רואים זה הדבר הנכון לעשות. יש גם מסר לקהל הבוגר, שזאת הבעיה היותר חמורה, שבני נוער הם אובייקט מיני לגיטימי. זאת בעיה חמורה מאוד, כי אנחנו כחברה לא מסכימים לקיום יחסי מין בין בוגרים לקטינים. ברגע שאנחנו מפרסמים את העובדה שבני נוער הם אובייקט מיני, אנחנו בעצם מזמינים את הקהל הבוגר לפנות אל אותם קטינים כאובייקט מיני. פה הבעיה. אנחנו חייבים להלחם בתופעה הזאת בכל העוצמה. אנחנו מוכרחים להבהיר למפרסמים שאנחנו לא מסכימים שהם ישדרו מסרים שקטינים הם אובייקט מיני.

אני חושבת שיש בארץ מכת פורנוגרפיה. אפשר לראות את זה במוסף הזה ובפרסומת של "פוקס" ו"אנרג'ייזר" בטלוויזיה. אני שאלתי את עצמי למה זה קורה. אני חושבת שהסיבה היא שאנחנו בין המלחמות ובמיתון עמוק. מצד אחד שמענו מחברת הכנסת מלי פולישוק שקוראת לא לקנות את המוצרים, ומצד שני שמענו את הליברליזם שלך, אדוני היושב-ראש. אני מצטרפת אל דעתך, אדוני היושב-ראש, שקוראת למשטרה לחקור.

אני רואה את החוברת הזאת בפעם הראשונה, אין ספק שזה פרסום קלוקל. אני מעריך שהוא מבטא פחות או יותר את מה שאנחנו רואים כל יום בטלוויזיה. הטלוויזיה מלאה בפרסומים לא יותר טובים מהפרסום הזה, אפילו בחלקם יותר גרועים. כדאי לוועדה לאמץ את מה שהוגדר על ידי שדולת הנשים בישראל בפרק המלצות.

אני רוצה לצנן את ההתלהבות מפני חקיקה. הצינון הוא כתוצאה משתי סיבות. סיבה אחת היא שיש הרבה חקיקה שלא נאכפת. אני רוצה להזכיר לכם שיש דברים הרבה יותר מוגדרים, כמו למשל מודעות השידול לזנות. בעיות לא נפתרות אך ורק על ידי חקיקה. הנושא הזה, שהוא נושא הרבה יותר חד, ברור וגלוי לא נאכף. סיבה שנייה שצריך לצנן את ההתלהבות מפני חקיקה זה העניין של ההגדרה. מרגע שהמחוקק יצטרך להגדיר פורנוגרפיה, הוא יגיע למסקנה שזה הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה. איך אני יודע? כי אני מכיר מוסדות כמו הSupreme Court האמריקני, שיושב על המדוכה כבר 250 שנה ועדיין לא יודע להגדיר פורנוגרפיה. יש הרבה יותר תוקף, הרבה יותר כוח ועוצמה לוועדת אתיקה. הדברים האלה צריכים להיות מסורים לשיח הציבורי ולסנקציה הציבורית לא מתוקף חקיקה אלא מתוקף הבנה שהדברים האלה פסולים ומגונים.

חקיקה פה איננה מן העניין. מה שלי הפריע, מעבר למהות של הצילום, זה שזה חולק לכל אחד. אני מצטרף לדבריו של חבר הכנסת יוסי שריד.

מי שפותח את העיתונים במדינת ישראל כבר לא צריך לפתוח את הטלוויזיה. ילדיך חשופים לדברים בלתי נסבלים בכל העיתונים, כולל בעיתון "הארץ". לא צריך להרחיק לTNT, מספיק שנפתח את העיתונים ונראה את הזוועה שמתפרסמת שם. בהיותי יו"ר ועדת חינוך הזמנתי את עורכי העיתונים לישיבה. הם הסבירו לי שאין מה לעשות, כי מצד אחד צריך להיות קשובים לכל רחשי הציבור, ומצד שני זה עושה כסף. עוד אמרו לי עורכי העיתונים שאם לא יהיה להם מאיפה לגייס את הכסף, לא תהיה להם ברירה אלא לפנות לעסקים אחרים. אני מיניתי ועדת אתיקה שלא עבדה. טובי האנשים היו שם. החקיקה היתה איום שעבד תקופה קצרה. התהליך עצמו היה מאוד מעניין. אני לא יכולה לומר שוועדת האתיקה הזאת הביאה תוצאה טובה. אתה יכול לשאול אותי מה אני מציעה, אבל אני לא אדע מה להגיד לך כי אני ניסיתי. חקיקה זאת לא הדרך. הכנסת דנה כמה פעמים בסוגייה הזאת, אבל אני לא יכולה להגיד לך שהיתה תוצאה. אני מציעה לא לחשוב על ועדה, אולי על משהו אחר. אני מוכרחה להודות שאין לי כרגע הצעה של ממש.

החוברת של TNT איננה עומדת בגפה. יש חברות שונות שמפרסמות במידה דומה של חומרה. הפרסומת של "פוקס קידס" שהוקרנה בטלוויזיה היא לא פחות חמורה מהחוברת של TNT. יש בידי חוברת, כביכול תמימה, של חברת "סולוג קידס", שלדעתי עוד יותר מסוכנת מהחוברת של TNT. חבר הכנסת רשף דיבר על חוברת של TNT שיש בה מסר סמוי שזה בסדר לקיים יחסי מין עם בני נוער. בחוברת של "סולוג קידס" מוצגות ילדות, לא בני נוער, בקונוטציה מינית שמטשטשת לחלוטין את ההבדל בין ילדה לאישה. בחוברת של TNT אתה עוד יודע מה אתה רואה, כאן המסרים עוברים בצורה הרבה יותר סמויה.

בשורה ארוכה של מקומונים פורסמה בסוף השבוע הזה תמונה של נער שתלה את עצמו בחבל על קורה. זאת פרסומת לחברה שמפרסמת פרגולות. אין שם שום סייגים. אני לפני הפגישה הזאת דיברתי עם ראשי איגוד המפרסמים. המפרסמים, בניגוד לפרסומאים, הם אלה בעלי החברות. הם אמרו לי שאין פה שום דבר מקרי, שזאת מערכת מכוונת היטב שמוביל אותה משרד מסויים. חלק מהדברים נעשים במטרה שתתקיים בכנסת ישיבה, במטרה שגופים כמו שדיברו כאן ידברו, הכל כדי להגביר את המכירות. לחלק מהדברים יש פתרון בחוק. אני הפניתי תלונה בעניין החוברת של TNT לעורך דין יצחק קמחי. יש פה עבירה על חוק הגנת הצרכן. זאת לא הפעם הראשונה שאני מגיש תלונה. אגב, הפרסומים הזוועתיים האלה הם לא רק בעיתונים לכל המשפחה, אלא גם בעיתוני ילדים ונוער. עיתון כמו "מעריב לנוער" הציג את כיפה אדומה כדמות מינית בפרסומת ל"מעריב לנוער".

אני לא רואה מה רע בחוברת של "סולוג קידס".

זו הסכנה הגדולה. הם הרבה יותר מתוחכמים שם. אני מוכן להסביר מדוע שום דבר שם לא תמים.

אם צריך להסביר זאת בעיה.

מציגים שם ילדה בדמות אישה. מראים שם ילדים נוהגים במכונית. זה יוצר בפירוש את הרושם שגם ילדה היא אובייקט מיני, לא רק נערה.

אחרי שראיתי אני מסכים איתך.

אני מזדהה עם הדברים שאמרה חברת הכנסת פולישוק. אני חושב שאחד הכלים להלחם בזה זה החרם הצרכני. אם כל האנשים שצלצלו אלי לגבי החוברת של TNT היו מצלצלים לחברה עצמה והיו אומרים שהם לא יקנו את המוצרים, החברה היתה עושה את השיקול הכלכלי שלה. זאת השפה שהם מבינים. לצערי בעניין הזה הציבור לא עושה מספיק.

מה לגבי משרד הפרסום?

נואשתי מהניסיונות לשכנע את משרדי הפרסום שעושים את זה כפרובוקציה מכוונת, לא כטעות. אני לא יודע מה לעשות איתם. אם המפרסם יאמר להם שהם גורמים לו נזק כי אנשים מצלצלים ואומרים שהם לא יקנו את המוצרים זאת תהיה הדרך. אם פעם מישהו יקבל על זה קנס של 50 או 100 אלף ש"ח זה יעזור.

קיבלתי את התלונה מד"ר קדמן. "זכיתי" גם לקבל את החוברת הזאת במסגרת העיתון של "ידיעות אחרונות". אין דברים מקריים בחוברת הזאת. הכוונה של החברות היא ליצור את אותו הד ציבורי למוצרים שלהן. אני לא רוצה להזדהות, לא להזדהות או ליצור סלוגנים חדשים לחברות, כמו להגיד שחברות כנסת לא לובשות TNT. אני לא יודע אם זה סלוגן טוב או רע. ד"ר קדמן תיאר קודם מודעת פרסומת תמימה לכאורה ב"מעריב לנוער". התלונה לגבי הפרסומת הופנתה אלי. בעקבות פניה שלי הדבר הופסק. כיצד אני יודע שהכל היה מתוכנן? עוד לא הספקתי לכתוב את המכתב שבו ביקשתי להפסיק את אותו פרסום, וכבר היתה אלי פנייה מאחת מתוכניות הרדיו להתעמת עם הפרסומאי. אתם צריכים למצוא את הדרך איך לא לשחק לידיהם, אולי זה ימנע את הדברים. אני חושב שהחוברת הזאת – אני לא רוצה לקבוע נחרצות – מהווה עבירה על תקנות הגנת הצרכן. הנושא הזה מועבר לחקירה. כל דבר שקשור לפורנוגרפיה או לפרסומי תועבה צריך להיות מועבר למשטרה, כי הוא נמצא במסגרת עבירות לחוק העונשין. בנוגע לפרסומת שנוגעת לקטינים אנחנו מטפלים בעניין.

במסגרת החלטה להתמקד השנה בנושא של נשים ותקשורת יזמנו הקמה של מעין שולחן עגול בנושא של פרסום פוגע. אנחנו מתכוונים לקיים אחת לחודש או אחת לשבועיים דיון בנושאים של אתיקה ותקשורת. ביקשנו את השתתפות איגוד המפרסמים, לשכת העיתונות ונציגת מועצת התלמידים. אנחנו מקווים שמעין ועדת אתיקה כזאת תוכל להוציא תוצרים. אנחנו נשמח אם גם בכנסת תוקם ועדת אתיקה בנושא של פרסום פוגע.

לא מזמן נתקלנו בפרסום לארוחה עסקית שבו הוצגה תמונה של אישה שנכתב עליה שהמרוקאית של היום היא לא המרוקאית של הלילה. ככה הם בחרו להציג ארוחה עסקית של צהריים. ראינו במלחמה נגד דודו טופז לגבי ההטרדה מינית שיש איזו שהיא תמיכה של אנשי ציבור אחד בשני. גם כשפנינו לעיתון העיר תל-אביב הם אמרו שקודם התנקמנו בדודו, עכשיו אנחנו רוצים לעשות עליהום עליהם. יש איזו שהיא לגיטימציה בין המוסדות האלה. אנחנו ננסה להכות בהם על ידי מכתבים ותלונות. אני מקווה שהעבודה הממוקדת תישא תוצאות.

לא דבר קל להיכנס למשהו שהרבה אנשים נכשלו בו. אני שמחה שעשיתם את זה. פורנוגרפיה באה מהמילה זונה. רוב צרכני הפורנוגרפיה הם גברים. משהו כמו 97% מהצרכנים הם גברים. מה שמאפיין צילום פורנוגרפי זה רדוקציה של האישה למכל כאשר לא רואים את הפנים שלה. בדרך כלל רואים את הגוף לבד כדי להשאיר את הראש לפנטזיה. הפנים מראות איך האדם מרגיש. מאחר וכוכבות הפורנוגרפיה הן לא נשים עשירות ומאושרות אלא ההיפך, לא מראים את הפנים שלהן. גם בחוברת הזאת יש תמונות שלא רואים בהן את ראש האישה. מי שעשה את החוברת הזאת מסתכל על פורנוגרפיה ומצטט מתוכה.

על הקשר בין פורנוגרפיה ופרסום הספרות אומרת שיש את אפקט האדווה. אתם זוכרים שכשזורקים אבן לתוך מרכז האגם יש מעגלים שהולכים מסביבה? הפורנוגרפיה היא המסר הבוטה של מין מאוד פתוח. הפרסום לוקח את אותם רעיונות עם קצת יותר עמימות. אפשר להגיד שזה על הגבול של פורנוגרפיה.

המסר הגלוי הוא אופנה. אין לי טענות נגד הגופיות או החצאיות שמפרסמים שם. המסר הסמוי אומר שאם תקני את האופנה הזאת יהיו לכם חיים נפלאים. מה נפלא? איזה דברים נפלאים יקרו לך? אנחנו רואים את זה בעוד דברים. אומרים לאישה שאם היא תלעס מסטיק מסוג מסויים יהיה לה יאכטה והמון חברים; אם היא תקנה חומר מסויים לאסלה היא תוכל לנקות את הבית בנעלי עקב ובשמלת ערב שחורה. אלה דברים שלא מתקבלים על הדעת. הדמות של הרצייה חברתית שמופיעה כאן היא מאוד פרובלמטית.

לא בכדי זה נקרא TNT. TNT זה חומר נפץ. מה שהם עשו זה פוצצו משהו שיש לו נשורת של אחרי הפיצוץ, שזה זיהום מתמשך. אצל הנוער הדברים שמופיעים פה בחוברת נתפסים כcool. אני בטוחה שהפרסומאי שישב עם המפרסם אמר שאם הם יכניסו את התמונה של הבחורה שמכניסה אצבע לישבן זה יעורר סערה בכנסת, יכתבו על זה בעיתון.

התרופה נגד זה איננה בחקיקה ואיננה במשטרה. אני הסתובבתי בתחנת משטרת ירושלים עם תמונה של אחת שרואים לה את הפטמות. אין שוטר אחד בכל התחנה שלא היה צריך לבדוק ולראות אם הפטמות בחוץ או לא בחוץ. השנים עברו ולא מצאו בזה עניין לציבור. אני הגשתי הרבה מאוד תלונות. אני מוכרחה להגיד שהמשטרה לא מתעסקת בזה. בדרך כלל כשהמשטרה מגיעה לטפל בתלונה זה כבר שנה וחצי אחרי שהתלונה הוגשה. אין לזה משמעות.

אני חושבת שצריך ואפשר לפרסם אחרת. אם מסתובבים בעולם רואים שכל המגמות השתנו. פרסומאים בעולם מפרסמים דברים שיש להם רצייה חברתית חיובית. אין לנו בארץ אישה אחת שהיא כבאית. חבל, כי לכבאי יש יופי של משכורת. אין עדיין נערה אחת בארץ שחושבת שזה מתאים לה. אם TNT היו מפרסמים נערה יושבת על כבאית בלבוש של מכבי אש זה היה מקדם משהו חיובי. אפשר לפרסם נערה עיוורת רוקדת כמו בארצות הברית, כמו בקנדה. אפשר לקדם ערכים שאנחנו חושבים שהם חשובים דרך הפרסומות.

מה אפשר לעשות? קודם כל חרם צרכני. יש רעיון של כופר למי שזיהם את הסביבה. מי שזיהם באמצעות פרסומות מזהמות יצטרך לשלם איזה שהוא כופר לפרוייקטים של נוער, לפרוייקטים של ילדים כקנס על מה שהוא עשה. לעומת זאת, מי שפרסם בצורה שמקדמת ערכים חיוביים יזכה לצ'ופר. אתם בכנסת צריכים לחשוב איך אתם יכולים לצ'פר ואיך אתם יכולים להעניש באמצעים שיש לכם. בעולם הגדול אנחנו רואים שחרם צרכני עובד. אני לא מסכימה עם ד"ר קדמן שאמר שאין בישראל מודעות צרכנית. ישנו ארגון צרכני חזק שזה העולם החרדי. החרדים מראים איך צריך לפרסם בשבילם. אנחנו רואים שאצלם אין חוכמות. אנחנו צריכים לגלות את אותה מסירות נפש ואת אותה טוטאליות לעצמנו.

הפרסומים האלה מעודדים תוקפנות ואלימות. מצד אחד מוציאים כל כך הרבה כספים וכל כך הרבה משאבים כדי להקטין את האלימות, ומצד שני, כאן, במחי יד, אנחנו יוצרים את זה. מה עושה משרד החינוך בנידון? בשנתיים האחרונות אנחנו מקיימים לאלפי עובדות ועובדי הוראה השתלמויות בהן אנחנו מלמדים לגלות את המסרים הגלויים ובעיקר הסמויים. אנחנו עובדים על צפייה וקריאה ביקורתית גם במדיה, גם בקולנוע, גם בפרסומות, גם בחוברות למידה.

אנחנו מציעים ללמד את התלמידים איך לגלות את הסטריאוטיפים ואת הסמוי והגלוי בפרסום של חומר פורנוגרפי, בפרסום של חומר נגד נשים, בפרסום של חומר נגד ילדים וילדות. לנוער ולמבוגרים אנחנו עושים תוכנית יחד עם שדולת הנשים בישראל שמעודדת אקטיביות של בני נוער. איך? על ידי חיבור עצומות בית ספריות וכיתתיות; פרסום הסתייגויות של בני נוער עצמם בתוך הערוצים הקהילתיים; פניה בכתב לחברות הפרסום ולבעלי המוצר; ארגון חרם צרכני. אם את סרטי הטלוויזיה אפשר לבחור, את הפרסומת לא ניתן לבחור. באמצע סרט חינוכי אתה מקבל את הפרסום הכל כך לא ראוי.

האם יש חוק נגד זה שמשתמשים באופן שלילי במגן דוד?

לא.

האם יש חוק שאוסר להראות חלקי גוף עירומים?

כן.

למה אי אפשר לתת קנס שיעבור אחר כך למקלט לנשים מוכות? חוסר טעם אי אפשר למדוד, אבל אפשר לקנוס את החברות על דברים שיש חוקים נגדם. חייבים לאכוף את החוקים. אני חושבת שלחברה שרוצה להרוויח כסף יכאב אם היא תצטרך לשלם כסף.

לאתר האינטרנט של TNT קוראים real life לא בכדי. הטיעון השכיח ביותר ללמה נשים נאנסות הוא כי הן הזמינו את זה. אני חושבת שהבחורה שמופיעה בפרסומת עם העיניים האלה והפה הפעור אומר שזה מה שהיא רוצה.

לא מזמן נעשה מחקר על ידי ד"ר רוני שטרק שהראה שלא רק בנים צופים בפורנוגרפיה אלא גם בנות. קל היום לבני נוער להשיג חומר פורנוגרפי. זה מאוד נגיש. בני הנוער לומדים התנהגויות מסרטים פורנוגרפיים. כששאלתי בנים איך הם יודעים מה צריך לעשות, חלק מהם אמר לי שהוא לומד מהסרטים הפורנוגרפיים. החינוך בעיני הוא מאוד מאוד חשוב. לא רק צריך לתקן את הפן השלילי, צריך גם לבנות את הפן החיובי. כדי להעביר מסרים בריאים לבני נוער בתחום של מיניות צריך לתת דגש על החינוך.

יותר מ-12 שנים אנחנו טוחנים מים. בעוד שאנחנו עושים את הדיון הזה, אני בטוחה שמישהו מכין חוברת עם תמונות של אונס. ההגנה של הרעיונות הליבראליים על אפשרויות מסוג כזה לצאת אל הפועל היא הגנה שאנחנו נותנים. אני לא מאמינה בחרם צרכני. כבר עשינו חרם צרכני וגרמנו לתשדיר לרדת, אבל התוצאה היתה שהם הצליחו יותר ממה שהם חשבו. החרדים יודעים לעשות חרם צרכני. אנחנו יכולים לשבת פה עוד 12 שנים ולא יקרה שום דבר.

מה את מציעה לעשות?

אנחנו צריכים לקיים דיון על ההגנה שאנחנו נותנים לרעיונות ליבראליים שמאפשרים להוציא חומרים מהסוג הזה. אם אנחנו רוצים להגן על רעיונות ליבראליים ולא על נפשנו וגופנו, אנחנו צריכים.. למה כשעושים דיון על החוברת הזאת מישהו צריך להגיד שהוא בעד חופש הביטוי אבל? גילה, אתם יכולים להצליח עם מחשבות שיש בהן יותר אומץ לב מאשר יצירתיות. ב-12 השנים שדנים על זה יש הרבה יצירתיות, הרבה מאבק ציבורי, הרבה נסיונות לחקיקה, אבל בסופו של דבר הם מצליחים ואנחנו מפסידים.

לא היה לנו חלק בהכנת החוברת הזאת.

כמה כסף קיבלתם כדי להפיץ אותה?

זה לא רלוונטי. משרד הפרסום הכין את החוברת להפצה. החוברת הוכנסה בלי שמישהו רואה מה מופיע בה.

כל חוברת עוברת אצלכם בלי שמישהו ראה מה יש בה?

החוברת היא לא חלק אינטגרלי מהעיתון. החוברת עוברת ישירות לבית הדפוס. להבא תהיה עין שתסתכל על החוברת. "ידיעות אחרונות" הוא לא צנזור של דברים מהסוג הזה, אבל הוא בכל זאת ישתדל ויראה את החוברת לפני שהוא מכניס אותה לעיתון.

יש 3 המלצות של שדולת הנשים. אחת מההמלצות העיקריות היא לצאת בקריאה למפרסמים להפגין אחריות חברתית ולשמור אל האיזון בין פרסום איכותי ולא פוגעני ובין פרסום רווחי. המלצה אחרת היא להקים ועדת אתיקה ופרסום. המלצה שלישית היא לערוך אמנה בשיתוף עם לשכת איגוד המפרסמים, שתקבע קודים של אתיקה ופרסום תוך שמירה על כבוד האדם.

האמנה קיימת, אבל היא אות מתה. אפשר לערוך מחדש אמנה בעניין הזה. אני חושבת שבוועדת האתיקה שתקום יהיו חברים הגופים המפקחים ולשכת המפרסמים.

איך את רוצה שהם ישתפו פעולה אם הם אפילו לא טרחו לבוא לפה?

אמנה זה דבר מצויין. רגולציה עצמית יכולה להיות דבר מצויין אם יש לה איזה שהן שיניים. המפרסמים והפרסומאים הם אלה שצריכים ליזום את זה. אמנה לא באה במקום חוק, היא באה מעבר להוראות החוק.

אנחנו כהורים קובעים הרבה חוקים לגבי הילדים, אבל כשהילדים מסתובבים בקניון אין לנו אפשרות להגיד להם לא לקנות.

של מי כרטיס האשראי? איפה האחריות של ההורים?

ד"ר קדמן, לא נולדת אתמול, גם אני לא. יש הורים שלא מסוגלים להעביר מסר מסויים לילדיהם. הם גם לא משלמים את זה. הילדים קונים מהכסף שהם הרוויחו בביביסיטר. צריך לחשוב על משהו מעבר לאחריות של ההורים על הילדים. לפי דעתי צריך ללכת דרך מערכת החינוך.

נכון.

ניסינו דרך "ידיעות אחרונות" להעביר חוברת שעוסקת במניעת אלימות במשפחה, אבל
זה לא עבר כי זה לא מעניין.

לפני 12 שנים ערכנו יום עיון בנושא של פרסום פוגע. הדברים רק הלכו והחריפו. אני חושבת שצריך לבחון את החקיקה הקיימת ולראות אם ניתן להרחיבה, כמו למשל לבדוק את גובה הקנסות. אני חושבת שקנס גבוה יכול להרתיע.

הרעיון של אמנה עלה. אני פסימית בעניין הזה. הפרסומות בארץ הן פרסומות שהן לא רלוונטיות למה שקורה בעולם. אם לפני שנים דיברנו על בלונדינית שמחזיקה מקדחה רוטטת כדי למכור מכונית, היום זה שונה. תפקיד ועדת החינוך והוועדה לקידום מעמד האישה הוא לבדוק היכן עומדת החקיקה הרלוונטית, לא לבנות על איזו שהיא אמנה לפרסומאים כי הם לא יגיעו.

אני חושבת שעצם זה שהפרסומאים לא הגיעו בטענה שהכל נגדם זה ביזוי הכנסת והוועדה. אני חושבת שנציג "ידיעות אחרונות" שהגיע לוועדה כיבד את הוועדה ואת הכנסת. אני חושבת שלוועדה יש איזו שהיא בעיה כשאנשים מוזמנים לא באים. צריך לחשוב על אפשרות של רשימה של אנשים שמכבדים את הוועדה ובאים ורשימה של אנשים שלא מגיעים לוועדה. צריך לחשוב על איזו שהיא סנקציה. המוסד הזה הוא הכי מכובד שיש. איך יכול להיות שאנשים ירשו לעצמם לא לבוא?

אני מאוד מקווה שהוועדה המשותפת תמליץ לציבור לנהוג בצעדים צרכניים כנגד החברה. אני אשמח מאוד אם תהיה המלצה לרשויות שמופקדות על אכיפת החוקים הקיימים להיות הרבה יותר נחרצות במיצוי החקיקה הקיימת. אני ממליץ לוועדה למצוא דרך לתגמל באופן חיובי את אותן חברות ופרסומאים שלא עושים פרסומת כזאת. אני יודע שבעולם הפרסום הבודדים שמנסים להיות בסדר נחשבים לחנונים, מושמים ללעג. אני חושב שצריך לעודד את אותם פרסומאים שמצליחים לעשות פרסומות ולמכור מוצרים בלי שהם עושים את הדברים האלה שדיברנו עליהם היום.

אנחנו נכנס ישיבת המשך. אנחנו נבקש מכל הגופים לבוא. נראה אז את הענות של כל הגורמים.

הוועדות קוראות לממונה על הגנת הצרכן ולמשטרת ישראל לחקור ולהעמיד לדין את האחראים לפרסומי תועבה בכלל, ואת ואלה שעברו כל גבול לאחרונה בפרט. הוועדות מגנות כל שימוש בגוף האישה או בגוף הגבר כאובייקט מיני לצורך קידום מכירות. הוועדות קוראות לעורכי העיתונים לבחור ולמיין חומר פרסומי הן המופיע בגוף העיתון והן במצורף אליו. הוועדות קוראות למפרסמים להפגין אחריות חברתית ולשמור על האיזון שבין פרסום איכותי שאינו פוגעני לבין פרסום פוגע. הוועדות יבחנו הקמת ועדה לאתיקה ופרסום אשר תקבע כללים שיעגנו את זכויות האדם לכבוד ופרטיות ויחייבו את כל המפרסמים לנהוג על פיהן. הוועדות קוראות לציבור לנקוט אמצעים עד כדי חרם צרכני על מפרסמים אשר פרסומיהם מפרים את הכללים המקובלים ופוגעים ברגשות הציבור.

המילה "כל" מיותרת פה, אפשר לכתוב את המילים "גבול הטעם הטוב".

בסדר. תודה רבה לכל אלה שבאו.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05