כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת הפנים/6504



5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
20.5.2003

פרוטוקולים/ועדת הפנים/6504
ירושלים, ב' בסיון, תשס"ג
2 ביוני, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 18

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, י"ח באייר התשס"ג (20 במאי 2003), שעה 12:00

מדיניות מתן ויזות כניסה לישראל.

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
מיכאל גורלובסקי
חמי דורון
עסאם מח'ול

משרד הפנים:
הרצל גדז' - מנהל מינהל האוכלוסין
אודליה אדרי
אורית מלמד
דנה קלדרון - אחראית מעברי גבול וויזות תיירים

מתי הכהן - מנהל המחלקה הקונסולרית, משרד החוץ
אביטל שטרנברג - משרד המשפטים
עוד פלר - האגודה לזכויות האזרח
אריאל סנדר - התאחדות בתי המלון
אינה ברגמן - מנהלת תיירות מרפא, מרכז רפואי רמב"ם

עמי אתגר - מנכ"ל הלשכה
ברנרדין נוף - חברת דיזנהויז
אליזבת תדמור

רעות מיכאלי - המרכז לפלורליזם יהודי
מרים גורוב
דוד גודובסקי

מרים פרנקל-שור

יפה שפירא

חנה כהן


מדיניות מתן ויזות כניסה לישראל

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא מדיניות מתן ויזות כניסה לישראל. אני אסביר בכמה מילים מדוע ביקשתי לזמן את הישיבה הזאת בנושא זה, שנדון כבר מספר פעמים בכנסת. בזמנו יזמתי פורום משותף עם משרד החוץ, משרד התיירות, לשכת התיירות הנכנסת והתאחדות בתי המלון בנושא זה. המטרה שלנו היא לצמצם את הפגיעה המתמשכת בתיירות וגם בזכויותיהם של אזרחי ישראל רבים אשר נפגעים מכך שאלה מהם שבאו מהמקום הלא נכון, כמו רוסיה, בולגריה וכו', מתקשים להזמין קרוב משפחה או חבר ילדות או אנשי עסקים שהם איתם בקשר לבקר בישראל. לעומת זאת, אזרח שהגיע ממערב אירופה ורוצה להזמין אנשים מחו"ל לבקר בארץ, אין לו שום בעיה.

במשך שנים רבות המדיניות של משרד הפנים שמה כמטרה מרכזית את מניעת כניסתם של אנשים שבאים ללא היתר כדי לעבוד כאן. אין ספק שזאת מטרה חשובה לכולנו, אבל השאלה היא מה הם האמצעים שאנחנו משתמשים בהם כדי להשיג את המטרה הזאת ומהו האיזון הנכון בין הרצון למנוע כניסה לצורכי עבודה לא חוקית לבין האינטרסים האחרים, גם של המשק הישראלי, של יחסי חוץ של המדינה, שלפעמים נפגעים מתקריות כאלה או אחרות שקורות כאן וכן זכויות האזרחים שזכותם לפגוש ולארח בארץ את חבריהם או שותפיהם או קרובי משפחתם.

זאת שאלה שנדונה בכנסת הקודמת וגם לפניה מספר פעמים. אני מקווה שעם שינוי המדיניות הכללית של משרד הפנים נוכל לראות שינוי גם במדיניות הזאת.

מר הרצל גדז', ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים שמופקד על מדיניות הוויזות, אישורי כניסה והפעילות בשדה התעופה, יציג את עמדת משרד הפנים. לפני כן אני רוצה לשמוע כמה תלונות וטענות מפי הנציגים שהגיעו לישיבה, גם סיפורים אישיים וגם ארגונים שנפגעו כתוצאה ממדיניות משרד הפנים.

עו"ד עודד פלר, נציג האגודה לזכויות האזרח, בבקשה.

אני רוצה להציג בפני הוועדה כמה עניינים שלא כולם קשורים ביניהם. כשאנחנו מדברים על מדיניות הוויזות, אנחנו מדברים על הרבה מאוד דברים. יש הרבה מאוד סוגים של ויזות שניתנות לכל מיני סוגים של אנשים בכל מיני סיטואציות.

אני אתחיל בדוגמה הקיצונית ביותר, שבזמן האחרון מטרידה אותנו יותר ויותר עם הרבה מאוד סיפורים שמגיעים אלינו. זה עניין שנוגע לבני זוג של אזרחים ישראלים. אזרח ישראלי פוגש בישראל אישה זרה, יכולה להיות עובדת זרה או תיירת, הם קושרים את חייהם יחד, מחליטים להקים בית משותף ומבקשים להינשא.

זאת סוגיה מאוד חשובה, אבל לא לדיון הזה.

הסוגיה הזאת נוגעת בדיוק לדיון הזה. בני הזוג שמבקשים להינשא צריכים לנסוע לחוץ לארץ כדי להינשא. במשך שנים היתה במשרד הפנים מדיניות שאפשרה להם אינטר-ויזה, כלומר ויזה לצאת ולחזור, להתחתן ולחזור חזרה לישראל. המדיניות הזאת בוטלה לפני כשנתיים כך שזוג שרוצה להתחתן יוצא לחוץ לארץ, בן הזוג הישראלי חוזר לישראל וצריך להזמין את בן הזוג הזר לישראל. התהליך הזה יכול לקחת חודשים ובינתיים בן הזוג הזר נמצא בחוץ לארץ ומחכה שם.


האבסורד הוא שאפשר לעקוף את המדיניות הזאת. מי שיש לו כסף יכול לעקוף את זה באמצעות נישואי פרגוואי, כלומר להשאיר כאן את בן הזוג הזר, הישראלי נוסע לפרגוואי, מתחתן שם לבדו, חוזר ואז אפשר לגשת למשרד הפנים ולהתחיל בהליך מדורג להתאזרחות. הפרוצדורה הזאת מאוד יקרה ולכן מי שאין לו כסף ייתקע בחוץ לארץ, לפעמים במשך חודשים ארוכים.

אפשר לראות שיש פה בעצם שחיקה של הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון שאומרת שלא צריך להפריד בין בני הזוג. יתרה מזאת, מדובר בבן זוג זר שהיה בישראל, שמישהו פעם כבר בדק את כניסתו, ראה שזה בסדר, הכניס אותו לפה והוא נמצא פה, אבל כשהוא יוצא החוצה צריך לבדוק את כל העניין מחדש. הסיפורים הללו חוזרים על עצמם שוב ושוב.

יש גם פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שדן בסוגיה כזאת. היה זוג שהאישה היתה כבר בהיריון, הם ביקשו לצאת החוצה ולקבל ויזה כדי לחזור, אבל משרד הפנים התנגד לכך ואמר שבת הזוג תצא החוצה, הזוג יתחתן ובן הזוג הישראלי יגיש בקשה שהאישה תגיע לכאן ואז יבדקו לאט-לאט. בית המשפט אמר שהאישה בהיריון ואין כאן ספק לגבי כנות הקשר, ולכן אף אחד לא יכול לומר שהם לא רוצים לחיות יחד.

עניין נוסף בהקשר זה הוא ביטול שרירותי של אשרות בנתב"ג. גם כאן אני שוב חוזר לעניין של בני זוג. לדוגמא, אנחנו מטפלים כבר הרבה זמן בזוג ויקי ומילן פרץ. ויקי פרץ היא אזרחית ישראל שנישאה למילן שהוא עובד זר אזרח יוגוסלביה. הם הכירו פה וביקשו להינשא. לפני שהם נסעו להינשא בחוץ לארץ הם ניגשו למשרד הפנים וביקשו להסדיר את שובו של מילן. אמרו להם: אין שום בעיה, תיסעו לחוץ לארץ, את תחזרי ותגישי בקשה ותוך חודש-חודשיים הוא יגיע לכאן. זה לקח תשעה חודשים עד שהחזרנו אותו לפה עם התערבות שלנו אצל הפקידות הבכירה במינהל האוכלוסין.

בנקודה זו צריך להדגיש את הנתק בין הפקידות הבכירה במינהל האוכלוסין לפקידים בלשכות. כל הסיפור הזה מטופל בלשכה בתל-אביב. אחרי חודשים ארוכים שניסינו להשיג אשרת כניסה לבן הזוג הזה הגענו ללשכה למינהל אוכלוסין עם הבטחה של גברת מזל כהן, האחראית על אשרות לזרים במשרד הפנים, שאדון מילן פרץ יכול להיכנס לישראל. בלשכה בתל-אביב לא שמעו על זה, אפילו לא היו מוכנים להרים טלפון לירושלים כדי לברר ולא שום דבר. הם לא מוכנים לפעול אחרת בטענה שהם לא שמעו על זה.

בסופו של דבר הצלחנו להביא את אדון פרץ לישראל. לאחר תשעה חודשים הגיע אדון פרץ לישראל עם אשרת תייר לשלושה חודשים, נחת באמצע הלילה בנתב"ג והפקידה בביקורת הגבולות הודיעה לו שהאשרה שלו מזויפת ולכן הוא עולה על הטיסה חזרה לפראג. הוא הגיע לארץ אחרי תשעה חודשים ומייד הורו לו לעלות חזרה על הטיסה לפראג. אשתו חיכתה בשדה התעופה חסרת סבלנות והפקידה שם הואילה לחכות עד הבוקר כדי להרים טלפון למינהל האוכלוסין. אכן התקשרו בבוקר למינהל האוכלוסין, התברר שזה בסדר והוא יכול להיכנס. בינתיים את הציוד שלו כבר הטיסו חזרה לפראג, אבל בזה לא תם הסיפור. אותה פקידה בנתב"ג החליטה שהיא מקצרת לו את האשרה לחודש. למה? לטענתה היא משרד הפנים. חודשים לקח להשיג את האשרה הזאת ובסוף היא מחליטה לקצר לו את זה לחודש.

אני מניח שהמטען שלו חזר חזרה לישראל, האם משרד הפנים שילם על כך?

לא. משרד הפנים אפילו לא התנצל.

הגשתם על כך תלונה?

הגשנו תלונה בעניינם של ויקי ומילן פרץ על הרבה דברים שקשורים בהליך ההתאזרחות וגם על הסיפור הזה. כתבנו מכתב למנהל מינהל האוכלוסין עם העתק לשר.

יש מקום לתביעה במקרה כזה?

כל מה שבני הזוג האלה מבקשים הוא להקים בית בישראל ולא רוצים לתבוע אף אחד, הם לא רוצים להסתכסך עם משרד הפנים. אני גם אומר יותר מזה, אדון פרץ הגיע לישראל ועכשיו הוא אמור להיכנס להליך התאזרחות מדורג ולכן הוא אמור לפגוש את משרד הפנים חדשות לבקרים. הוא לא רוצה להסתכסך איתם. בלשכה בתל-אביב טרטרו אותם מספיק והוא לא צריך עכשיו להתחיל לתבוע אותם ולריב איתם. הוא רוצה לגמור את העניין בשקט.

אני אספר עוד אנקדוטה שקשורה בזה. כשבשלב מסוים אדון פרץ ישב בפראג וכבר ידענו שיש לו ויזה, בלשכה בתל-אביב התנו את זה בזה שהוא ייסע לוינה לקבל את האשרה. היא כבר כמעט שלחה אותו לוינה לקבל את האשרה, כאשר מתברר שבכלל לא מחכה שום ויזה בוינה.

דוגמה נוספת היא אשרות לעובדים זרים.

אנחנו לא נתקדם בכלום אם נכניס את כל הסוגיות לסל אחד. אני רוצה להתרכז בנושא של ביקורים ותיירות נכנסת. בסוגיית העובדים הזרים יש הרבה בעיות, אבל צריך לדון בזה בנפרד, מה גם שיש ועדה של הכנסת שמיוחדת לזה.

לגבי מניעת ביקורים של קרובי משפחה וקביעת ערובות מופקעות ומופרזות - לאחרונה טיפלנו בזוג עולים מבוגרים שהגיעו לארץ לפני 12 שנה וחיים בנס ציונה. לאותה עולה חדשה יש בן מנישואים קודמים שהוא לא זכאי שבות, הוא לא יכול לעלות לארץ והוא גם לא רוצה לעלות לארץ, אבל הוא רוצה לבוא לבקר את הוריו המבוגרים בישראל. הוא כבר עשה את זה ארבע פעמים – קיבל ויזה, הגיע בזמן, יצא בזמן ולא היתה שום בעיה. בפעם החמישית הודיע להם מנהל הלשכה בראשון לציון שהפעם אין על מה לדבר וכשהוא החליט שבסופו של דבר יש על מה לדבר הוא התנה את זה בהפקדת ערובה של 15 אלף שקלים, סכום שאין להם.

היינו צריכים להתערב והם הסכימו להוריד את סכום הערובה ל-5,000 שקלים. גם את הסכום הזה אין להם. התערבנו במינהל האוכלוסין, פנינו למחלקה לאשרות וזרים והם ביקשו לאפשר לבן להיכנס, שכן הוא היה כבר ארבע פעמים, יצא בזמן ושגם הפעם לא תהיה בעיה. קיבלנו את זה בכתב ועם זה ניגשו ללשכה בראשון לציון. מנהל הלשכה אמר: או.קיי. אני מוכן לתת ויזה, אבל אני לא מוותר על ערובה של אלף שקל. פחות מאלף שקל הוא לא מוכן לתת ויזה. בסופו של דבר אותו זוג אספו שקל לשקל ושילמו, כי הם רצו לגמור מהסיפור. הבן הגיע, ביקר והלך.

הם קיבלו את הכסף חזרה?

אני מניח שכן.

לגברת מרים גורוב יש דוגמאות איך אנשים רצים אחר כך כדי לקבל חזרה את הערובה שהם נתנו.

גברת לויצקי הלנה נמצאת בארץ עשר שנים. היא הזמינה לביקור בארץ שתי חברות ילדות שלה. שתי החברות האלה מלמדות באוניברסיטה והן נשים מאוד מכובדות ברוסיה. גברת לויצקי הגישה למשרד הפנים את כל המסמכים הדרושים וגם אישור באנגלית על כך שהן עובדות באוניברסיטה, כדי שיהיה ברור שהן לא רוצות לעבוד בארץ. כמו כן היא הגישה אישור מהמשפחה שלה שהם מאשרים שהם לא יעבדו בארץ, צירפה תמונות ילדות ואפילו קבלות מחברת הטלפונים על כך שהן מתקשרות מידי פעם אחת לשנייה.

צריך להדגיש שכל זה כדי לקבל אישור וזו לא חקירה משטרתית.

אותן חברות היו צריכות להתארח בארץ במשך שבועיים, לטייל בארץ, לבזבז כאן כסף וקצת לתרום לתיירות שלנו. אחרי שלושה חודשים משפחת לויצקי קיבלה סירוב ויזות לאותן חברות. לאחר שהמשפחה פנתה לחבר הכנסת יורי שטרן, משרד הפנים טיפל בזה ובסופו של דבר, לאחר חצי שנה של בקשות ומכתבים, הן קיבלו אישור להגיע לארץ, אך ביקשו 10,000 שקל ערבות בנקאית.

כדי להבין את גודל הסכום צריך להוסיף ולומר שמדובר בזוג מובטלים.

המשפחה לקחה הלוואה, עשו ערבות בנקאית וסוף סוף הבנות הגיעו לכאן. אחת מהן היתה בארץ שבועיים והשנייה פחות מארבעה שבועות. הן חזרו לרוסיה, אבל מחודש פברואר ועד עתה המשפחה לא יכולה לקבל את כספי הערבות בחזרה, למרות שזה צובר ריבית.

אני אישית טיפלתי במקרה של בן לעולים שהוא לא זכאי חוק השבות ובא לבקר אצל אמו. כשהוא הגיע לשדה התעופה רצו להחזיר אותו מייד לרוסיה, אבל הצלחתי לדבר עוד באותו לילה עם גברת קלדרון והיא הצליחה למנוע את זה. בכל מקרה, הכופר שהם התבקשו לשלם הגיע ל-50,000 שקל.

עד כמה שזכור לי, כששרנסקי היה שר הפנים קרובת משפחתו נעצרה בנתב"ג.

הסיפורים האלה חוזרים על עצמם שוב ושוב. טיפלנו בבני זוג שביקשו לצאת להינשא בחו"ל ולחזור. אמרו להם שאין שום בעיה, אבל כדי שבן הזוג הזר יוכל לחזור הם צריכים להפקיד לפני צאתם ערובה של 30,000 שקל , כדי שאם הוא יחזור ומשרד הפנים לא יאשר את זה, יוכלו לגרש אותו.


האגודה לזכויות האזרח מאוד מתקשה להתמודד עם כל הסיפורים האלה.

מדוע אתם לא מגישים תביעות?

אפשר להגיש עתירות. בעיקרון מה שצריך לעשות בעניין החלטות כאלה זה להגיש עתירות מנהליות, כדי לאפשר את הכניסה לישראל. אני מודה שהאגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים לא מסוגלים לעמוד בעומס, בכמות הפניות שיש אלינו בדברים האלה.

יש איזשהו שיפור בחודשים האחרונים לעומת מה שהיה קודם?

בהחלט לא.

אני מבקש ממר דוד גודובסקי לספר לוועדה על עוד שני מקרים, שאחת מהן יושבת כאן איתנו והיא גם במקרה המזכירה של המפלגה שלנו.

לפני יותר משנה פנו ויקי ובעלה למשרד הפנים כדי להזמין את אבא של ויקי ואת אחותו של בעלה מאוקראינה. מייד הסבירו להם שלא ניתן להזמין שניים בבת אחת. לפיכך בני הזוג הזמינו את אבא של ויקי לכאן. האבא הגיע וחזר לרוסיה כעבור מספר שבועות. לאחר שהוא חזר הם הגישו בקשה להזמין את אחותו של הבעל. כעבור מספר חודשים הם קיבלו אשרת כניסה לאבא. התברר שחלה טעות וחלף עוד זמן עד שהצליחו לקבל את אשרת הכניסה לאחות של הבעל, אבל אז כבר התחילה שנת הלימודים באוקראינה ומאחר שהיא סטודנטית היא לא יכלה להגיע. לפני מספר חודשים הגיש הבעל שוב בקשה, אבל אז הם קיבלו סירוב, משום שמשרד הפנים דרש שגם ויקי בעצמה תחתום על כך שהיא מסכימה שאחותו של בעלה תגיע לארץ. כל זה נמשך כבר חודשים, עוד מעט יסתיים הקיץ ושנת הלימודים שם תחל והאחות שוב לא תוכל להגיע.

מקרה אחר הוא של אישה מבוגרת, עולה חדשה בת 73 מראשון לציון. היא ביקשה להזמין את חברתה בת ה-66. היא קיבלה תשובה ממשרד הפנים שאין הוכחות שהחברה תעזוב את הארץ. אף אחד לא יודע איך ניתן להוכיח זאת.

אני מבקש ממר הרצל גדז' להתייחס למה שנאמר עד כה. אני מבקש לדעת מה הם הקריטריונים לאישור או לסירוב במקרים כפי שתוארו? על איזה בסיס דורשים ערבות, כאשר כבר היתה החלטה שלא ידרשו מאזרחי ישראל להפקיד ערבות עבור ביקור פרטי של האורחים שלהם? מי מחליט על גובה הסכום? מה עושים אנשים שאין ביכולתם לשלם סכום ערבות גבוה והם לא פחות זכאים לראות את בני משפחתם או חבריהם? מהי האחריות של אותו פקיד או פקידה במשרד הפנים במידה שהם עושים טעויות וגורמים נזק גם מבחינה נפשית וגם מבחינה כלכלית? צריך לזכור שאנשים שמגורשים משדה התעופה שילמו על כרטיס טיסה רק כדי לראות את הדלפקים בנתב"ג. לא בשביל זה הם הגיעו.

אין ספק שהמקרים שמוצגים בדיון פה הם כואבים. אני גם מבין שבאווירה שנוצרה כאן קל לבוא ולומר את הדברים שנאמרים פה. יש לא מעט בעיות וצריך לטפל בהם ולפתור אותם. באופן טבעי לוקחים מתוך המכלול הכולל את הפרומיל השלילי ועושים ממנו את התמונה הכוללת ואז כמובן שכל מקרה לגופו הוא מקרה כואב, בעייתי, עצוב מאוד וחמור שזה קורה.

כשאתה אומר שזה פרומיל, זו סטטיסטיקה? כמה סירובים ניתנים במשך תקופה מסוימת?

מינהל האוכלוסין מטפל בשנה ב-6.9 מיליון פעולות. ביום קבלת קהל אצלנו מטפלים בממוצע בין 17 ל-20 אלף איש. זה נתון בדוק ואפשר להוציא את הנתון הזה שלוש שנים אחורה ולהוכיח את זה. אני מאמין שכתוצאה מכך יש שגיאות של אנשים שהן תוצאה מעומס עבודה, גם כתוצאה משיקול דעת שנתון בידי הפקיד – לטוב ולרע. לאותם פקידים יש שיקול דעת לתת אזרחות וגם לסרב לאנשים. מן הסתם יכול להיות שבחלק מהמקרים שיקול הדעת של הפקידים היה שגוי. ייתכן שעל בסיס הנתונים שהיה לפקידים הם החליטו מה שהם החליטו, נתנו תשובות חלקן הגיוניות וחלקן לא הגיוניות. יש פה תהליך עבודה מורכב. אני אומר באחריות מלאה ש-17 אלף איש ביום מקבלים שירות ממשרד הפנים.

כמה מתוך זה הן בקשות לביקור קרובים?

אני מציע לסדר שאם יש לכם נושאים קונקרטיים שיודעים עליהם מראש ויש שאלות ספציפיות, שתעבירו לנו אותם 24 שעות מראש. אם זה הייתי מקבל את השאלות מראש, הייתי בא עם תשובות, אולי לא מספקות, אבל הייתי מציג את האמת כמו שהיא. כרגע אני יכול לדבר רק על התפיסה ולא על העובדות. אני משוכנע שהעובדות שהוצגו כאן נכונות במאת האחוזים, אבל אני לא יכול להתייחס באופן ספציפי לכל אחד מהדברים שנאמרו פה. נאמרו פה דברים חמורים וקשים ולכן זה מחייב אותנו לבדוק את הדברים בצורה עניינית. יחד עם זאת, נראה שאין פה איזושהי מדיניות שהיא דווקא אנטי. יש פעילות שעושים פקידים, הם יכולים לטעות ומתקנים אותם מלמעלה. לפני כחודש למשל האחראית על מעברי הגבול, שמסרבת את כל אותם אנשים שעליהם מדברים פה בכזאת ציניות, נתנה הוראה למעברי הגבול, כולל אלנבי, לאסור כניסה של פקיסטנים שיגיעו בקרוב לארץ. ההוראה הזאת ניתה ב-23 במרץ וב-12 במאי נכנסו אנשים עם אזרחות פקיסטנית במעבר הגבול וקרה מה שקרה.

אני בטוח שבמקרה הזה מי שלא ביצע את ההוראה קיבל לפחות נזיפה. האם גם במקרים שסירבו להכניס אורחים שרוצים לפגוש את קרוביהם או חבריהם אתה עושה בדיקה, אתה מגלה מי האשם והאשם משלם על כך שטעה ואתם מפצים את מי שנפגע?

ההערה היא הערה נכונה. לצערי הרב קשה מאוד בשירות המדינה להגיע למצב שמענישים עובד על טעות בשיקול דעת. זה כמעט בלתי ישים.

והמשרד לא לוקח אחריות?

במשרד יש את ההערות הפנימיות או קוראים לעובדים לסדר. היה מקרה של טעות בחשבון ובמקום להאריך דרכון לעשר שנים האריכו ל-12 שנה. כשאותו אדם הגיע בלילה לשדה התעופה, הוא נאלץ לחזור חזרה. יש גם טעויות כאלה. קורה שבמסגרת העבודה השגרתית נעשות טעויות, אבל יש הבחנה בין טעויות שנובעות משיקול דעת של אנשים שלוקחים על עצמם אחריות במקרים כאלה או אחרים לבין זה שזה מדיניות. אני רוצה לומר פה באחריות שאין מדיניות מוכתבת של לא לתת לאף אחד להיכנס, למנוע ביקורים וכו'. זאת לא המדיניות. אני מוכן לקחת את כל המקרים ולבדוק אותם, מה גם שלצערי הרב הם לא יהיו המקרים האחרונים, כי בנוסף למקרים המצערים שתוארו כאן יש לנו עוד מאות מקרים אחרים שלמרות הכל, למרות התמימות והנחמדות, התמונה שמוצגת היא הפוכה לגמרי. כלומר מדובר בכאלה שלא יחזרו ויהיו שוהים בלתי חוקיים.

אני מבקש לדעת כמה בקשות אתם מקבלים מאזרחי ישראל לביקור קרובים או חברים וכמה מתוכם מסורבים. אני יכול להעיד על עצמי שאני מקבל תלונה כזאת לפחות פעם בשבוע.

אני לא מקל ראש בכך. כל מקרה לגופו הוא עולם ומלואו. לנו זה פרומיל בסטטיסטיקה, אבל לאדם הספציפי זה מאה אחוז מהסטטיסטיקה.

אני לא בטוח שזה פרומיל, כי על כל מקרה שמגיע לחברי הכנסת יש עוד עשרות שלא מגיעים. אלינו מגיעים רק מעטים. זו לא שגרה לפנות אל חבר הכנסת בכל מקרה כזה, מה גם שלא לכולם יש את האפשרות לעשות את זה. אם חברי הכנסת מקבלים תלונות כאלה בתדירות גבוהה, זה אומר משהו. ההרגשה הכללית באוכלוסיה הרוסית היא שלהזמין מישהו לבקר בארץ זו טרחה גדולה, גם כסף וגם השפלה. זו הדעה הרווחת ולא מדובר רק במקרים בודדים. משרד הפנים יצר לעצמו מוניטין גרוע ביותר בקטע הזה.

המקרים שתוארו כאן הם מקרים ספציפיים שיכולים לקרות והם חמורים, אבל נקודת הביקורת שיש על משרד הפנים היא שזה המשרד היחיד שעובד מול אנשים כל הזמן, עובד מול כל אוכלוסיית המדינה וכל הזרים שמגיעים לפה. אין משרד אחר שעובד כך. באופן טבעי לתת תשובה שלילית לאדם - - -

זה קל מאוד, כיסוי תחת מלא למי שעשה את זה. קשה אחר כך אפילו להאשים את אותו פקיד במשהו.

זה לא נכון. לתת תשובה שלילית לבן אדם זה גם קשה מבחינתנו, אבל אנחנו צריכים להיות גם הגונים לומר שצריך גם את הסירובים האלה. אם טעינו בחלק מהסירובים אנחנו לוקחים אחריות מלאה, כי זה חלק דינמי של העבודה. האלטרנטיבה האחרת היא שלא יהיה שום תהליך של מיון, סינון ובקרה? ממשלת ישראל השקיעה 300 מיליון שקל כדי להרחיק מפה שוהים בלתי חוקיים. יש היום 650 תקנים ביחידת האכיפה של המשטרה, משרד הפנים ומשרד העבודה כדי להרחיק את הבלתי חוקיים. יש שם הרבה יותר תקנים מאשר במינהל האוכלוסין שנותן שירות לשישה מיליון תושבים ולכל הזרים שמגיעים לארץ. איפה האיזון בין זה לזה? אין איזון, כי נוצרה תופעה מסוימת שכולם עכשיו מזדעזעים ממנה ומתחילים לטפל בה בכל העוצמה, אבל מאוחר מדיי. כולם אומרים שהמדיניות הטובה והנכונה היא לסרב את האנשים במעברי הגבול בעוד מועד כמו בכל המדינות המתוקנות. זה יותר נכון, יותר מקצועי, יותר יעיל למדינה מאשר לרדוף אותם בשהייתם הבלתי חוקית בארץ, אחרי שהם היו פה כמה שנים בארץ.

כל המקרים שתוארו כאן הם מקרים קשים, אני לא מתנער מאחריות. האחריות היא שלי כמי שמטפל במערכת, אבל כשאני מסתכל מול מספר הטיפולים ומול מספר הנושאים שאנחנו מטפלים בהם, אני יכול לומר שגם דברים כאלה קורים. אני רוצה לומר שלפני כשמונה-תשעה חודשים או מאז הפיגוע במלון פרק בנתניה, כאשר מנהל מינהל האוכלוסין "השתגע" וסירב את כל קבוצות "התמיכה", במירכאות, של ארגונים שנכנסו ועשו נזק לחיילי צה"ל, כולם יצאו נגדו. היום זה הפך להיות הנושא המרכזי של משרד הביטחון, כי רק אחרי שנה הבינו שזה עשה נזק.

אני תומך בזה חד משמעית, אבל זה סיפור אחר.

אני חושב שיש כמה בעיות בעניין הזה. אם השגרירויות נותנות אשרה בארץ המוצא, אני לא חושב שכשמגיע לכאן מישהו אם אשרה אפשר לומר לו שהוויזה שלו בטעות יסודה, שהפרצוף שלו לא מוצא חן בעינינו וכו'. זה לא עובד.

היו לא מעט ויזות מזויפות.

אני יודע שכשאני רוצה לנסוע לארצות הברית ומגיש בקשה לויזה, הם מטרטרים אותי לא מעט, אני צריך להביא אישורי הכנסה, תצהירים מעורך דין וכו' – והיום הרבה יותר קשה להיכנס לארצות הברית – ולכן אנחנו לא חריגים בעניין הזה, אבל ברגע שקיבלתי את הויזה לארצות הברית, מתייחסים אלי שם בכבוד וכשאני מגיע למעבר הגבול עם ויזה חוקית, לא עושים יותר בעיות. יכול להיות שיעשו עליי חיפוש ואם השם שלי יהיה שם עם צליל ערבי, הם יבדקו, אבל בסך הכל הם יתנו להיכנס, לא ישפילו ולא יעשו בעיות.

אם יש היום זוג שאחד מהם הוא אזרח והם רוצים לצאת ולהיכנס ומשרד הפנים לא מאפשר את זה, עומד מאחורי זה דבר שונה לחלוטין – לא רוצים שיתחתנו יהודים עם לא יהודים. זה מה שעומד בבסיס התקנה הזאת, אין משהו אחר. לא יכול להיות מצב שבו יגידו לאזרח עם מי להתחתן. אם אני רוצה להתחתן עם תאילנדית ששוהה כאן ואני אסע לקפריסין ואחזור איתה, אין שום סיבה שיגידו לי שאני יכול לחזור ורק אז להגיש בקשה כדי שהיא תוכל להגיע, זאת בפרט כאשר היא כבר היתה כאן ויודעים עליה.

צריך שיהיה ברור שמדובר במקרים של שוהים בלתי חוקיים.

בדרך כלל עובד לא חוקי היה בתחילת דרכו עובד חוקי ושפגה אשרת השהייה שלו הוא נשאר בארץ.

זה לא נכון.

בדרך כלל אלה רוב המקרים. אדם שנכנס מלכתחילה בצורה לא חוקית למדינת ישראל, זה סיפור אחר. אבל אדם שנכנס למדינת ישראל בצורה חוקית ואחר כך הפך להיות לא חוקי בגלל שנגמרה הויזה שלו והוא רוצה להינשא לבן זוג ישראלי, מדוע צריך להקשות עליו את החיים? בקנדה למשל אם רוצים להתחתן עם בן זוג שאין לו אשרה, צריך להתחייב ש-X שנים הוא לא ייפול למעמסה על השלטונות הקנדיים. צריך להפריד בין שני הסוגים הללו ואת זה משרד הפנים כנראה לא עושה. בגלל שאין את ההפרדה הזאת יש פגיעה בכלל האוכלוסיה ולכן גם אין פלא שיש מקרים כמו שתוארו כאן. זה יביא למצב שאנחנו ניצור דור חדש של מקופחים מקצועיים. זה לא בגלל שהם באמת מקופחים, אלא כי הם ירגישו כך.

איך מדינת חוק צריכה להתייחס לאדם ששוהה בה באופן בלתי חוקי? דרך אגב, אתם יודעים מה קורה לזר בלתי חוקי בארצות הברית? אם השוהה הבלתי חוקי נתפס ומגורש, אין שום סיכוי שהוא יקבל אפשרות נוספת לחזור למדינה.

אם שוהה בלתי חוקי נתפס בארצות הברית, אחרי פחות משמונה שעות הוא נמצא במטוס והוא מגורש.

הלוואי. זה קורה רק אחרי שבועות וחודשים בכלא.

דווקא שמעתי על הרבה ישראלים ששהו באופן לא חוקי בארצות הברית ואחרי הליך של 48 שעות הם היו על המטוס.

זה לא כך. אומר את זה אחד שמטפל בדברים כאלה כל יום.

אני לא נגד להוציא מכאן שוהים בלתי חוקיים, אבל צריך להוציא אותם מהר ולא להחזיק אותם חודשים במעצר.

בישיבה זו אנחנו נוגעים בכמה סוגיות מאוד כבדות. על אחת מהסוגיות הללו דיברתי הרבה בתקשורת לפני הבחירות. טענתי שבמאה ה-21 חייבים להסדיר את הנישואים האזרחיים. זה ייתן פתרון להרבה בעיות מכל מיני סוגים.

המפלגה שלך לא הסכימה לחתום איתנו על כך.

למרות שקיבלתי על כך על הראש אני בכל זאת ממשיך לדבר על זה וגם לטפל בזה.

הבעיה בדיונים מסוג זה היא שאנחנו בורחים משורש הבעיה. מביאים דוגמאות קונקרטיות ואיכשהו הדיון לא מגיע לשורש הבעיה. אין לי צל של ספק שמשרד הפנים עושה עבודה מאוד קשה נגד עובדים לא חוקיים שמגיעים למדינת ישראל. הייתי תקופה מסוימת עצמאי, איכשהו נגעתי בנושא של עובדים זרים, נגעתי וברחתי לאחר שראיתי מה קורה בענף הזה. אני לא אשכח איך ישבתי עם שגריר מולדובה והוא בכה לי שהגיעה להקה מחול לישראל ומחצית מאנשיה נשארו בישראל. הם כנראה ממשיכים לרקוד באתרי בניה.

אני לא מתעלם מכך שיש בעיה קשה מאוד שאנשים באים עם ויזות הכי חוקיות שבעולם ואחר כך הם נשארים כעובדים זרים. מצד שני, כל המקרים ששמענו היום סביב השולחן הזה, בעיניי זו פשוט התעללות. זו התעללות של פקידים קונקרטיים. יש מקרים שההתעללות הזאת נובעת משיקול דעת מוטעה, שכן יש הרבה מקרים שונים ולא ניתן להחזיק נוהל בכל נושא ונושא. בשלב מסוים הפקיד חייב להפעיל שיקול דעת ויש מקרים שזו התעללות שנובעת מהרצון הרע של הפקיד ויש מקרים שההתעללות נובעת מההליך הביורוקרטי. בעיניי הבעיה הזאת נובעת מחוסר אחריות.

אם נשאל עכשיו את מר גדז' הוא יגיד, כמו שכבר אמר, שזו אחריות שלו. מר גדז', אני חושב ששנינו מסתכלים על המילה "אחריות" בצורה אחרת. אני רואה במושג הזה גם אפשרות לעונש. במקרה הזה המושג הזה לא כולל שום עונש, כי הפקיד יושב במשרד הפנים עם קביעות וגם אם מר גדז' תופס אותו שהוא התעלל בזוג מסוים, הוא לא יכול לעשות לו כלום. אני חושב שצריך לדבר על אחריות אישית, כך שפקיד שהתעלל בזוג קונקרטי, בגלל רצון רע שלו, צריך להיענש. מר גדז' לא יכול לעשות לפקיד כזה שום דבר.

מעבר לאחריות של פקידים קיימת גם אחריות קולקטיבית, אחריות של המשרד. אם במדינה אחרת היו קורים מקרים כאלה של התעללות של משרד ממשלתי, האדם היה יכול לתבוע את המשרד. האם יש בארץ אפשרות כזאת לתבוע משרד ממשלתי אם הוא התעלל באדם וזה עלה לו בבריאות, בכסף, בזמן שלו ובהרבה דברים אחרים? האם אדם כזה יכול לתבוע את מדינת ישראל או את משרד הפנים? אני בטוח שהתשובה לכך היא שלילית ובזה אני רואה את שורש הבעיה. ברגע שפקיד שצריך להפעיל שיקול דעת ידע שיש אחריות אישית, אני בטוח שהוא יזהר. אם לא נתעסק בסוגיה הזאת של אחריות, אנחנו לא נפתור פה שום בעיה. הייתי בישיבות מסוג כזה עשרות פעמים, מדברים על דברים יפים, מתפזרים ולא מתקדמים בשום דבר.

יש הרבה תלונות, מקרים ממש נוראים, שמגיעים לטיפולי. אם אישה בת 70 מקבלת סירוב לביקור חברתה, בעיניי זה מקרה נוראי. אנחנו כבר במאה ה-21 ואם יש אנשים שמחכים שנה לאישור כדי לאפשר ביקור קרובים, זה נורא בעיניי. נכון שמצד אחד יש בעיה של עובדים לא חוקיים, אבל מצד שני יש מקרים אחרים ואם פקידים לא יישאו באחריות אישית, לא נתקדם בשום דבר.

מר גדז', דיברת על אחריות שלך, במה זה מתבטא?

בכל מה שקורה.

בעיניי אחריות כוללת גם עונש.

תסכמו על עונש במסגרת הוועדה. אני חושב שאני נותן דוגמה להרבה מאוד אנשים בשירות הציבורי בזה שאני לוקח אחריות במלוא מובן המילה. אני לא זוכר אחרים, בכירים ממני, שעל דברים הרבה יותר חמורים לקחו אחריות. יחד עם זאת אני רוצה שגם אלה שביקשו להביא ארצה חברים וקרובים למטרות ביקור והם נשארו בארץ שגם הם יישאו באחריות. יש להקה שכמה אנשים חתמו בשבילה והיא עדיין מסתובבת פה.

בשנים האחרונות שלחתי אליך לא מעט מקרים לבדיקה. על אף מקרה שאכן חלה בו טעות לא קיבלתי הסבר על מי מוטלת האחריות ומה עושים כדי לתקן את הטעות.

אני מייצגת את המרכז לפלורליזם יהודי. למרכזי הסיוע שלנו מגיעות אותן פניות עם אותם נושאים כמו שצוין כאן במהלך הישיבה. אנחנו נתקלים בהרבה מקרים של אזרחים שלא יכולים להביא את ההורים שלהם לפה. הגיעה אלינו פניה של אישה מוכה שביקשה שאמא שלה תבוא להיות איתה ולתמוך בה. זה מקבל ביטוי לא רק בקרב האוכלוסיה מחבר העמים, אלא יש לנו הרבה פניות דווקא מהאוכלוסיה האתיופית. סיכוי של עולה חדש מאתיופיה להביא לכאן את קרובי המשפחה שלו לביקור מאוד נמוך.

בנוסף לנושאים שהועלו כאן אני רוצה שהוועדה תתייחס לנושא הכניסה לישראל של אנשים שקשורים לארגוני זכויות אדם ונושא של סטודנטים זרים. קיבלנו פניות מארבעה סטודנטים שלומדים במוסדות שונים. הם לומדים במוסדות מוכרים, חלקם פועלים בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, ומשום מה הם לא קיבלו אשרה.

מר גדז', מדוע בסירובים האלה אין פירוט של הנסיבות לסירוב? לא נתקלתי באף אדם שקיבל תשובה עם הסבר.

על פי החוק המדינה לא צריכה לנמק ולתת את כל ההסברים שהיא יודעת.

השר יכול להחליט שינמקו ואכן את זה אנחנו נבקש מהשר. יש בוודאי סיבות שאסור למדינה לגלות, אבל זה יהיה חריג.

הכל מופיע בפרוטוקולים ובתיקים.

גם בארצות הברית אתה לא יכול לקבל את הנימוקים לסירוב לתת ויזה.

אולי בסוף הדיון גם תגידו לנו את מי לא לסרב. החיים שלנו יהיו יותר קלים.

השאלה היא אחרת. השאלה היא אם יש לכם נהלים קבועים ומסודרים.

הנהלים מפורסמים באינטרנט. כל נהלי מינהל האוכלוסין נכתבו לראשונה בשנת 2000 והופצו באינטרנט לידיעת כל הציבור, כדי שיידעו מה הנהלים. שום דבר לא מוסתר מהציבור.

כולל הנהלים שעל פיהם פועלים בשדה התעופה?

הכל. אני מזמין אתכם לבקר בשדה התעופה, כי כל מי שמדבר על הנושא הזה לא יודע על מה מדובר והוא אומר דברים לא מדויקים. אני מזמין את כולכם לבוא לשדה התעופה ולראות תהליך סירוב, כמה אינסטנציות זה עובר, איזה תשאול, איזה דוח תחקיר, איזה תמונה, איזה צילום. העובדות שמוצגות כאן לא מדויקות.

אני אבקש מאנשים שטיפלתי בהם שהם יספרו בדיוק את תהליך הסירוב ואתה תראה ששום נוהל שאתה מדבר עליו לא התקיים. יתרה מזאת, לפני כמה שנים הגשתי הצעת חוק על זכויות המעוכב בשדה התעופה ובנקודות כניסה לישראל - - -

להזכירך שההצעה לא עברה. ההצעה דיברה על כך שכל זר יוכל להתקשר בטלפון לכל מי שהוא רוצה בארץ. מה עם הזכות של המדינה?

אסור שהזכויות של המדינה ירמסו את זכויות הפרט. משרד הפנים הפיל את הצעת החוק שלי מנימוק אחר. אתם טענתם שכל מה שאני מבקש כבר מתקיים בנוהל, אבל אחר כך גיליתי שזה לא מתקיים. נניח שפקיד ביקורת הגבולות חושד במישהו שהוא בא למטרות לא ראויות. האם יש לו זכות להגן על עצמו או שהחשד של הפקיד גובר על הכל?

פקיד משרד הפנים שמטפל באותו אחד הוא השלישי בשרשרת. הראשון שרואה אותו הוא בקר הגבול. אני מזמין אתכם לראות את כל התהליך הזה בעיניים ואולי תתרשמו אחרת.

אתה יודע שכבר ביקרתי וראיתי את התהליך.

היית לפני שנתיים ומאז השתנו הרבה דברים. אתה מוזמן לבוא ולראות את חדר המסורבים החדש, שהוא יותר גדול ומרווח.

ואין שם יותר צלבי קרס?

מציירים צלבי קרס גם על נגמ"שים של חיילי צה"ל. אלה אותם אנשים שיש להם פה תמיכה להיכנס באופן חופשי.

חשוב שתדעו שכולנו מייצגים קודם כל את המדינה ולא את עצמנו. אם לבחורה שיושבת בביקורת הגבולות יש חשד מסוים – ולא משנה הסיבה, אם כתוב לה משהו במחשב או שלפי מה שהיא למדה היא מתרשמת התרשמות ראשונית – היא מעבירה את זה לראש המשמרת המשטרתי. הוא מתרשם מהמקרה ואם הוא מחליט שיש סיבה סבירה לסירוב, הוא מעביר את זה לפקיד משרד הפנים, שהוא ברמה של ראש משמרת ולא פקיד זוטר כפי שמנסים להציג. הפקיד מתחקר ועושה פרוטוקול מלא. אם הפקיד מחליט שיש סיבה לסירוב הוא מתקשר לראש המשמרת, אפילו אם זה באמצע הלילה, ומספר לו את המקרה ואת השיקולים שלו לסירוב – שמנומקים בכתב ולא בעל פה – ואז הוא מקבל את האו.קיי. לפעול. האם זה קיים במשרד ממשלתי אחר, שכדי לקבל החלטה מעורבים כל הרבה אנשים? להגיד לנו שאנחנו מתייחסים לאנשים האלה בזלזול זה לרמוס את החוקים במדינה. אני מתחנן שתבואו ותראו ותדברו עם האנשים שעושים את המלאכה.

לא נאמר פה שמתייחסים בזלזול, אבל כשאדם רוצה להגן על עצמו לא ניתנת לו זכות בסיסית.

ניתנת לו זכות להתקשר לעורך דין שלו.

לא ניתנת לו הזכות הזאת, כי האנשים שטיפלתי בעניינם ביקשו אישור להתקשר לאלה שהזמינו אותם ולא אפשרו להם את זה. בהצעת החוק שהגשתי בזמנו ביקשתי שיאפשרו למסורבים לקיים קשר עם הקונסוליה של אותה מדינה שממנה בא האדם או עם המזמינים שלו בארץ. לפי המקרים שהגיעו לידיעתי הדבר הזה לא מתקיים. אני רוצה לבדוק את הנוהל הכתוב בנושא של זכויות המעוכב.

אני אעביר לכם את נוהל שרשרת הסירוב. כתוב שם במפורש לאפשר לאדם להתקשר למי שהוא רוצה. אתם תקבלו את הנוהל הזה עוד היום בפקס.

יש אפילו רשימה של הנציגויות הזרות בישראל שהאדם יכול להתקשר אליהן.

אני מייצג את לשכת סוכני התיירות הנכנסת. יושב ראש הוועדה מכיר היטב את נושא התיירות. אנחנו מדברים על תחום שכולנו מודעים לחשיבות הכלכלית שלו. יש לנו בהחלט מצב של יתרון יחסי רב מאוד, גם בסיטואציה היום כאשר חלק מהתיירים שמגיעים לישראל מגיעים ממדינות שדורשות אשרות. למרות מה שנאמר כאן, אני חייב לספר ששמעתי מהרבה חברות שבחודשים האחרונים היתה התקדמות בטיפול של משרד הפנים בנושא. לצערי הדבר הזה לא מתקיים בצורה גורפת ויש חברות כאלה ואחרות שבהחלט יש להן בעיות.

אני לא רוצה לדבר על הסירוב לאפשר כניסת אנשים לארץ, אלא למספר היבטים אחרים שאנחנו צריכים להמשיך לקדם אותם ביחד עם משרד הפנים ומשרד התיירות ומשרד החוץ. יש לנו בהחלט בעיה עם התפיסה של כל הנושא של מתן אשרות לקבוצות של תיירים. אני מדגיש את הנושא של קבוצות, כי הבודדים מקבלים את האישורים שלהם כתיירים בשגרירויות בחוץ לארץ. זו תפיסה שלדעתנו צריך וחובה להעמיק אותה ושתהיה במגמה לתת שירות לפונים. מבחינתנו שירות זה מענה טלפוני, שיהיה אפשר לקבל תוך X ימים תשובות, כי היום משך הזמן הוא יותר מדי גדול.

מאוד חשוב שהוועדה הזאת תלווה את כל הנושא הזה – אני מתייחס כרגע מהיבט של תיירות – באופן רצוף. אנחנו רואים בוועדה הזאת כתובת, גם כשהדברים משתפרים, לשפר עוד יותר, כי אנחנו יכולים להביא יותר תיירים על ידי מתן שירות יותר טוב. אני לא נכנס לקטע של הסירוב, כי אנחנו חושבים שבהרבה מקרים זכותו של משרד לסרב. אני מדבר כרגע על אותו קטע שמתייחס לרמת השירות, ליכולת שלנו לעבוד מול משרד התיירות, גם מול הקליינטים שלנו בחוץ לארץ. צריך להבין שאנחנו עובדים מול קליינטים בחוץ לארץ, מול אנשים שמשווקים את ישראל, שמוציאים הרבה כסף לשווק את ישראל. הרבה פעמים אלה אנשים שמגיעים ממקומות מאוד מאוד רחוקים.

דיברנו הרבה פעמים על שירות באמצעות האי-מייל - הגיע הזמן שאפשר יהיה להעביר נתונים באי-מייל, כי אנחנו מקבלים הרבה פעמים תשובות שהפקס כן הגיע או לא הגיע וכו'. קיימת גם בעיה עם הנושא של תשלומים - ביקשנו הרבה פעמים שאפשר יהיה לשלם באמצעות בנק הדואר. ניתן לשלם עבור כל שירות ממשלתי בבנק הדואר ואילו בנושא הזה צריך לעשות את זה רק במשרד הפנים. צריך לשלם אצל פקידה מסוימת ואז אם היא נמצאת או לא נמצאת, זה מהווה בעיה.

זה לא שונה עדיין?

הדבר הזה לא שונה. אנחנו יכולים לעמוד שעות בתור לפקידה מסוימת שרק היא יכולה לקבל את התשלום לויזה.

מה הסיבה לכך? מדוע הנוהל המיושן הזה ממשיך להיות בתוקף?

כדי לקבל שירות צריך לשלם אגרה.

מדוע אי אפשר לשלם את זה בבנק הדואר או בצורה אחרת? היום ניתן לשלם לגורמים פרטיים באמצעות כרטיס אשראי ולשלם לאגרות לא ניתן למצוא סידור יותר גמיש?

החברה שמגיעה למשרד הפנים מציינת את מספר האנשים שזקוקים לאשרה ולפי זה קובעים את האגרה.

אני מציע שתבקר אצלנו ותראו איך המערכת הזאת פועלת ומה זה אומר לעבור את התהליך הזה, מה זה אומר ללכת ולשלם במשרד הפנים. דרך אגב, המשרד לקח על עצמו לפתור את הבעיה ובמשך תקופה ארוכה זה נשאר באוויר. אני זוכר שכשנכנסת לתפקידך ישבת אצלנו במשרד ומסרנו לך רשימה של דברים והבטחת לבדוק. אם אי אפשר, תנמקו למה אי אפשר. אני מניח שאפשר להכניס שירות באמצעות האי-מייל. למרות שחברות בתחום אמרו לי שחל שיפור, יש עשרות מקרים שיש להם אישורי פקס, אבל התשובה בצד השני היא שהפקס לא הגיע. יש פה איזושהי אוריינטציה של שירות שניתן וצריך לשפר.

דרך אגב, קיבלנו הצעה של נוהל ממשרד הפנים ובימים הקרובים נשב על כך גם עם משרד החוץ.

אני מוכן לחדש את הפורום שהיה קיים לפני כמה שנים, כדי ללוות את התהליך הזה. אני מבקש ממך לשלוח אלינו ואל משרד הפנים את ההצעות שלכם לשיפור וייעול המערך הזה.

אנחנו נעביר מסמך מסודר בנושא הזה למשרד הפנים וגם לוועדה.

ישנם דברים נוספים שקשורים לנהלים שנקבעו, שלהערכתנו הגיע הזמן שנשנה חלק מהם, כי הם לא מתאימים למה שאנחנו קוראים מוצר תיירותי. אני אתן שתי דוגמאות לכך. מאחר שלא מצאו פתרון לדעת מי עזב את הארץ ומי לא עזב, נקבע נוהל לפיו שבעזיבה צריך לקרוא לנציג משרד הפנים, שלא תמיד נמצא, לאסוף את הקבוצה ולבדוק.

לפני שנה התבשרנו שסוף סוף יש מחשוב מלא של המערכת ויש דיווח שוטף שמועבר למשרד הפנים מביקורת הגבולות וכבר אין את הבעיה של השוואת הנתונים.

זה לא קיים בשטח. ביציאה מהארץ צריך לרכז את הקבוצה ולקרוא לאיש של משרד הפנים שמשווה את הויזה לרשימות. בין היתר זה מחייב שהקבוצה צריכה לעזוב בצורה הומוגנית. הרבה פעמים תיירות עובדת עם קרובי משפחה, עם אנשים שרוצים להישאר עוד יומיים-שלושה וכד'.

האם אכן לא הותקנה המערכת שדובר בה?

המערכת הותקנה והיא עובדת. מה שנאמר פה הוא דבר אחר. המחשב בביקורת הגבולות מזין מייד את המחשב של משרד הפנים לגבי כל זר שיוצא מהארץ. במקרה שמדבר עליו מר אתגר החלטנו שלגבי קבוצות, כדי להקל על העבודה של סוכני התיירות, שברגע שקבוצה יוצאת יהיה התהליך האמור בשדה התעופה, במקום לחכות להזנת המחשב ואחר כך להתחיל לחפש כל אחד לפי שם ומספר דרכון, דבר שייקח הרבה מאוד זמן. לגבי קבוצות יודעים כמה בדיוק הגיעו וביציאה בודקים אם יוצאים בדיוק אותו מספר. אם אין פער, סוגרים את הקבוצה. זה יעיל יותר בעבודה מול החברות כדי לוודא שמי שנכנס אכן יוצא.

אני מתייחס בדיוק לפרוצדורה הזאת, כי הפרוצדורה הזאת היא פרוצדורה שנועדה לבדוק אם אכן עזבו. הפרוצדורה הזאת היא מוצר לא תיירותי. אני מציע למר גדז' לעשות סיור ולראות מה המשמעות לגבי תייר שנמצא בסיטואציה הזאת.

אין לי בעיה לבטל את הפרוצדורה הזאת. לא נשלח איש משרד הפנים ונחכה שהמחשב יוזן ואז נבדוק מול הנציגים שלכם שיגיעו ללשכה את מספרי הדרכון וכו'. לבדוק על המחשב קבוצה גדולה של אנשים, דרכון דרכון, זה ייקח הרבה זמן. כבר עכשיו אני אוציא הוראה לבטל את נוהל הספירה בנתב"ג ובזה נגמור עם הסיפור. אם זה מה שאתם רוצים נבטל את נוהל הספירה, שנכון שהוא לא ידידותי, אבל זה נועד להקל עליכם. כל קבוצה שתצא תבואו עם כל מספרי הדרכונים, נבדוק שם שם ונראה שהכל בסדר.

אתה צריך לדעת אם הוא יצא או לא יצא.

נכון, אבל אני צריך לדעת מי האנשים שהוצאת ואת מספרי הדרכון שלהם. יכול להיות שחלקם יצאו לבד וחלקם עם כל הקבוצה. אני רוצה לעזור לקבוצה.

אם יש לך את הנתונים מהמחשב, אתה יכול לדעת את זה לבד ואתה לא צריך אותי.

נכון, אבל אין לי נתונים לגבי קבוצה. יש לי מספרי דרכון שרצים במחשב לפי מדינות וכו'. נניח שאתה אומר שקבוצה שלך של עשרה אנשים יצאה. אני שואל מי הם, כדי לבדוק על המחשב. תביא אלינו את השמות עם מספרי דרכון ויבדקו אדם אדם. זה לוקח זמן. האפשרות השנייה היא שסופרים אותם בנתב"ג במסגרת הקבוצה וחותמים על כך. אם האפשרות הראשונה יותר טובה, בבקשה, נחזור לאותו נוהל.

אינני מכיר נוהל כזה בשום מקום בעולם שמעמידים את האנשים כמו עדר וסופרים אותם בצורה הזאת ואומרים להם שהם חייבים לבוא ביחד.

אתה צודק, נבטל את זה.

ביטול הנוהל הזה לא צריך להפריע לאישור של קבוצות.

תוך כמה זמן אתה יכולים לדעת לגבי קבוצה ספציפית אם כל האנשים יצאו או לא?

כדי לדעת אם אדם יצא, אני צריך לדעת את מספר הדרכון שלו ואז אני בודק במחשב. ההזנה בין המשטרה למשרד הפנים היא תוך 48 שעות. אני מוכן לחזור לנוהג לפיו כל חברת תיור צריכה להביא את מספרי הדרכונים של האנשים שיצאו, כדי שנבדוק במחשב ונוודא שהם יצאו. כשהקבלנים עושים את זה לגבי עובדים זרים, הם משלמים 15 שקל פר אדם. תיקחו את זה בחשבון.

על מה משלמים את הסכום הזה?

עבור הבדיקה של הפקיד שבודק את מספרי הדרכון, כדי שלא נעמיד אותם כמו עדר. בעניין הזה הלכנו יותר מדיי לקראתכם, כנראה שזה אובר-מוטיבציה.

אני מציע שנציג לשכת התיירות יישב עם משרד הפנים לגבי הנוהל הזה, כדי שלא תצא טעות מהעניין הזה.

יש ועדה בין-משרדית שיושבת על הדברים האלה. אנחנו לא יודעים את סך הכל הנתונים הסטטיסטיים לגבי כמה בקשות יש לקבוצות, כמה תיירים נכנסו בקבוצות, כמה מסורבים וכמה נשארו בארץ. ביקשנו הרבה פעמים את הנתונים הללו ולא קיבלנו. הנתונים הללו צריכים לתת לנו קנה מידה במה מדובר.

אני מאוד מבקש שהנתונים האלה יועברו גם אלינו. לכן אני מבקש שתשלח אלינו העתק מהבקשה שלך וזאת גם תהיה בקשת הוועדה לקבלת נתונים.

אני מבקש לקבל גם ממשרד החוץ את הנתונים של הקונסוליות שלנו בכמה מקומות, מה מספר המסורבים וכו'. מר מתי הכהן, מעניין אותי איך במדינת ישראל שבה לפחות כל אזרח חמישי מדבר רוסית הצלחתם לאתר שני קונסולים במוסקבה ובקייב שלא מדברים רוסית.

אני מבקש להתייחס בקצרה לעוד שני נושאים שדורשים קידום ואם משרד הפנים יסכים לכך הצענו גם לשנות. יש קבוצות מסוימות שמגיעות לארץ וזה מקור בהחלט משמעותי של קבוצות שנשארים באופן מוחלט. זה קורה בקבוצות ממדינה כמו אינדונזיה, דבר שמחייב מעורבות גם של השב"כ. בתיאום בין השב"כ למשרד הפנים הדבר לא בדיוק פועל. טוענים שהשב"כ כן ענה או לא ענה והרבה פעמים כשאנחנו בודקים את הדברים באמצעות הקב"ט של משרד התיירות מסתבר שהחומר בכלל לא הגיע לשב"כ או שהשב"כ כבר העביר אותו, אבל בעבודה שלנו מול משרד הפנים אנחנו לא יודעים על זה.

לטיפול בנקודה הזאת אני מוכן לזמן התייעצות של הגורמים הרלוונטיים ולנסות לקבוע נהלים.

נושא אחר שיש לו משמעות כלכלית מאוד גדולה וצריך לדעת להיערך אליו הוא נושא כמו אגריטק. עומד להיות בספטמבר אירוע מאוד גדול בו יגיעו הרבה אנשים שהם לא רק תיירים, אלא גם קניינים. תהיה בהחלט בעיה עם הודים ועם אחרים וצריך לדעת להיערך לזה.

צריך אולי לעשות פעולה כמו שעושים הצפרים. מצמידים לציפור שמגיעה לכאן טבעת ואז מתאפשר לעקוב אחריה בכל מקום שהיא נמצאת. אולי כדאי לתת להודים צמידים כאלה ואז משרד הפנים יוכל לדעת איפה הם נמצאים.

אני רוצה שנתייחס בישיבה זו גם לנושא של תיירות רפואית, שזה מקור הכנסה מאוד חשוב. בחודש וחצי האחרונים פנו אליי פעמיים מרמב"ם ומאסותא לעשות את הבלתי אפשרי, כי אני לא יודע איפה מוצאים את הפקידים בלילות, כדי לאשר בואם של חולים שמשלמים בין 10 ל-30 אלף דולר על הטיפולים פה ולמישהו במשרד הפנים נראה שהם באים לעבודה לא חוקית. חשוב להדגיש שזה מקור פרנסה מאוד רציני וזו תרומה לכלכלת ישראל.

אני מנהלת תיירות מרפא של בית החולים רמב"ם. אני אחלק את דבריי לשני כיוונים: משרד הפנים והקונסוליות. אני רוצה לציין את רינה דג'רסי במוסקבה שהיא שותפה נפלאה, למרות שהיא לא יודעת רוסית, לכל התהליך שאנחנו נזקקים לו. זאת לעומת הנציג בקייב שיש עליו תלונות רבות ואני נאלצתי להתמודד עם גסות ובוטות שלו.

הוא אמור לסיים את תפקידו בלי קשר למה שאת אומרת.

אני מקווה שמי שיגיע במקומו יהיה לפחות איש בעל נימוסים, כי האיש הזה עשה נזק תדמיתי לא רק לנו בתור בית חולים שמשקיע מאמצים וכספים אדירים לקדם את הפרוייקט שלנו, אלא נזק למדינת ישראל.

אני מציע לא להשמיץ אדם שלא נמצא כאן ולא יכול להגן על עצמו. אני מבקש שתדברי לעניין.

אני מצטרף למה שאמרה גברת ברגמן, כי גם הניסיון שלנו איתו הוא בדיוק כזה.

בית החולים מוכן לקיים כל נוהל שיתבקש לבצע הן ממשרד הפנים והן ממשרד החוץ, על מנת להסדיר את נושא האשרות. בזמנו, בתיאום עם הקונסוליות, החלטנו שננפיק טופס אחיד, בנוסח אחיד, על מנת שאפשר יהיה לוודא את כל הפרטים. אנחנו שולחים הזמנות מקבילות הן לקונסוליה והן לנבדקים.

מה זאת אומרת בתיאום עם הקונסוליות? לקונסוליות יש מטה בארץ וצריך לעשות את זה מול המטה.

הנהלת בית החולים פנתה כבר לפני שבע שנים למשרד החוץ וקיבלה אישור לטופס שלנו.

לי לא ידוע על כך. אני כבר שש שנים בתפקיד ולא ידוע לי על כך.

פנינו כבר ב-95' עם הטופס הזה, זה ממשיך גם היום ולא היתה עם זה בעיה. אני רוצה להתייחס למקרים מיוחדים שהם על גבול ההומניטרי. אני מבקשת להזכיר שאנחנו לא מדברים פה על תיירים, אלא על חולים קשים ובני משפחתם.

מה בדיוק אתם מבקשים מאיתנו?

ילדה בת 12 עם גידול בראש נמצאת פה עם אמה והיא הולכת לניתוח שהיא עלולה לא לצאת ממנו. ביקשנו מהקונסוליה בקייב להנפיק לאבא אשרה לפרק זמן מוגבל, על מנת להיות עם הילדה בניתוח.

אתם לא פועלים נכון. אתם צריכים לפנות דרך משרד הפנים או דרכנו. לא צריך לפנות לקונסוליה בקייב.

מעולם לא נתבקשנו לפנות למשרד הפנים.

אתם לא פועלים נכון ואחר כך באים ומשמיצים.

אין פה השמצות, אלא הבעת דעה.

השמצתם אדם שממלא את תפקידו. זה לא בסדר.

לצערי התלונות לגביו הן כמעט יום-יומיות.

זה לא נוח לכם, כי הוא ממלא את תפקידו. בכל מקרה זו לא הדרך לפעול. יש מטה בארץ ויש מי שממונה על הקונסולים האלה.

אני מבקשת לשאול את משרד הפנים שאלה עקרונית. מה לגבי חולים שנמצאים בטיפול ואינם יכולים להגיע למשרד הפנים לבקש הארכת אשרה? אנחנו תמיד מציידים את המטופלים באישור שהם אכן היו מאושפזים במצב שלא אפשר את הגעתם למשרד הפנים. מה קורה עם האנשים האלה שעוזבים את הארץ ומבקשים אחר כך אשרה להמשך טיפול או ביקורת? אני שואלת את זה כי חלק מהאנשים לא מקבלים אישור בגלל שהם פספסו את הארכת האשרה הראשונית שלהם.

אני שומע על כך בפעם הראשונה ואני אבדוק את זה.

האם פנית בעבר למשרד הפנים בנושא הזה?

אני עושה הרבה מאוד עבודת שטח טלפונית מול הפקידים של משרד הפנים בחיפה וכן עם הקונסולים. יש מקרים שאנחנו מתבקשים להטיס אנשים באמבולנס לישראל ולכן אני מאוד אשמח אם יהיו נהלים ברורים בכל הנושא הזה ואנחנו נשמח להקפיד עליהם. אני מבקשת שיתנו לנו קצת יותר כלים לעבודה.

נתקלתי בבעיות של מתן אשרה לאנשים שמוזמנים לטיפול בבתי חולים ולא האמינו להם שהם באמת מגיעים לטיפול. באותם מקרים התערבתי בנושא.

אבל ידעת למי לפנות. גברת ברגמן לא יודעת למי לפנות.

אם יש דברים שבתי החולים מרגישים שהם אינם מוסדרים בנוהל, תפנו למשרד הפנים.

אני מציע שנעשה את זה בצורה מסודרת. אני אפנה למנכ"ל משרד הבריאות ואני אבקש שייקבע נוהל בין-משרדי שיסדיר את הכל.

אבל קודם צריך להכיר את הבעיות.

אני אבקש להזמין את הנציגים של בתי החולים לדיון הזה.

אני מאוד אשמח להשתתף בדיון כזה. היו לנו מקרים שהיתה אשרה לשלושה חודשים ובשדה התעופה קיצרו את זה ל-14 יום.

אני שומע חדשות לבקרים שבקונסוליה מקבלים אשרה לתקופה ממושכת יותר ואילו בשדה התעופה מקצרים. האם יש הנחיה כזאת?

לא. אני שומע את זה בפעם הראשונה. צריך גם לדעת מי עושה את זה, אם פקיד של משרד הפנים או השוטר. יכול להיות שהשוטר רואה שכרטיס הטיסה הוא לא לשלושה חודשים והוא מחליט אחרת.

האם לשוטר יש סמכות בנושא זה?

אני אבדוק את זה.

אני רוצה להדגיש שאני שש שנים בתפקיד הזה ואני לא מכיר את גברת ברגמן ולא שמעתי ממנה. לבוא לוועדת הפנים של הכנסת ולהשמיץ כשאף פעם לא דיברנו בינינו, זה לא הוגן. בתי חולים אחרים, כמו מדיקל סנטר הרצליה ואיכילוב, פונים באמצעותנו. אני חוזר ומדגיש שיש משרד פנים ויש מטה בארץ ולכן אין להפעיל קשרים ישירים בחוץ לארץ. זה לא הנוהל. הנוהל הוא לפנות באמצעות משרד הפנים או החטיבה הקונסולרית.

אני רוצה לדבר על מסורבי כניסה לישראל. באוקטובר האחרון הגיעה לארץ קבוצה מצרפת, שבסופו של דבר נכנסה ויצאה וכל האווירה שנוצרה מסביב - - -

לצערי הרב היא נכנסה.

הקבוצה הזאת סורבה, חבריה הגיעו לנצרת ונשארו.

אני מוכן לדון בנפרד על המקרה עצמו ועל הנזק והתועלת שהיו למדינת ישראל מזה שהם סורבו. חודש לאחר מכן הייתי בפסטיבל בצרפת שהיו בו 700 אלף איש. הרבה אנשים הסתובבו שם עם חולצה שהיה כתוב עליה בצרפתית: 25 פעילי שלום הגיעו לישראל וסורבו, pourquoi ?

אני לא מבין איך זה שאדם שקיבל ויזה והודיע למשרד החוץ שהוא מגיע עם קבוצה מסוימת, אבל כשמגיעים לנתב"ג מתעללים בהם יומיים. רק דרך בית משפט אנחנו מצליחים להעביר אותם לנצרת. מדוע אי אפשר לומר להם שהם לא יכולים להיכנס למדינת ישראל כבר כשהם מגישים את הבקשה בקונסוליה? מדוע הם צריכים להגיע לכאן ורק כאן אומרים להם שהם לא יכולים להיכנס? אני יודע שהקבוצה הצרפתית שלחה מכתב והודיעו שהם מגיעים.

למיטב ידיעתי צרפת היא מדינה שאין חובת ויזות למגיעים ממנה.

אני טיפלתי בקבוצה הזאת ולכן אני יודע מה קרה שם. הם שלחו מכתב לשגרירות הישראלית והודיעו שהם יגיעו וגם מה מטרת ביקורם. אפשר לסרב להם, אבל רק כשהם מגיעים לכאן. זה קרה גם עם אנשים אחרים ולא רק עם הצרפתים. אנחנו יכולים להיות חלוקים באלף נושאים פוליטיים ומדיניים, אבל היחס הזה לאנשים שמגיעים לנמל התעופה עם כל האשרות הנחוצות לא מתקבל על הדעת. קל להגיד להם שהם לא יכולים להיכנס, כיוון שחושדים בהם, אבל לכן יש כאן את השב"כ, המשטרה וכל זרועות הביטחון האחרות שיכולים לעקוב אחריהם. אולי הם אפילו עושים את זה, אז מה הטעם לעכב אותם בשדה התעופה?

יש קבוצת צעירים של האיחוד האירופי שביקשו לבקר בארץ ולפי האשרה שיש להם הם צריכים לצאת לירדן – בהסכמת משרד הפנים – ולחזור לכאן כדי להאריך את האשרה שלהם. באופן כללי, ברגע שכתוב שם של קבוצה שהשם שלה מסתיים במילה שלום יש לנו בעיה עם זה ויש סכנה שהם יהיו מסורבים. ברגע שהקבוצה יצאה לירדן ואחר כך ניסתה לחזור דרך הגשר, אמרו להם שהם לא יכולים להיכנס לישראל. הגישה הזאת נתפסת אצלם כהתעללות והתנכלות. האם אי אפשר לגלות קצת יותר רגישות בנקודות הגבול? לדעתי זה יכול רק לתרום למדינת ישראל ולא לפגוע בה.

אני מכיר את המקרה ואני יודע גם לכמה סירבנו במהלך השנה האחרונה. מדובר במאות מסורבים.

כמה סירובים ניתנו בשדה התעופה עצמו?

360 בארבעה חודשים.

האם חובה בכל מקרה להחתים דרכונים? היה לי מקרה של קבוצת אזרחים הודים שעבדו בכווית וכשהם הגיעו החתימו להם את הדרכון ובשל כך הם לא יכלו לחזור לכווית. הם היו צריכים לחזור להודו כדי להוציא דרכון חדש ואז לחזור למקום עבודתם בכווית. צריך לזכור שקיימת פרוצדורה שלפיה בויזה קבוצתית אין חותמת בדרכון.

אפשר לבקש לא להחתים דרכון.

לאנשים בשדה התעופה אין ריאקציה מיידית לכך שאדם עובד במדינה ערבית וכד'. כלומר, הם היו צריכים לומר את זה.

אני עשיתי את זה, אבל אמרו לי שחייבים להחתים את הדרכון.

מי לא נענה לבקשה שלך ובכל זאת הטביע חותמת בדרכונם?

זה עניין של ביקורת הגבולות. אלה דברים לא שגרתיים ולכן צריכה להיות תכתובת מסוימת שבה אתם מבקשים משהו. אם אתם רוצים שהוועדה שלנו תעקוב אחרי זה, אנא תשלחו אלינו העתק של הפניות שלכם.

פניתי למשרד הפנים ולא קיבלתי תשובה.

אם את רוצה שנעקוב אחרי זה, תשלחי אלינו את עותקי הפניות שלך.

אני מבקש לסכם את הישיבה. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו דנים בנושא הזה ואני מקווה שהפעם נצליח יותר. יש כמאה סירובים בחודש בשדה התעופה. אם אפילו רק עשרה אחוז מזה הם טעות, זה עשרה מקרים שגויים כל חודש וזה המון. זה אולי פרומיל מהפעילות של משרד הפנים, אבל הנזק מכל טעות כזאת הוא עצום וכפול – זה נזק לאזרחי ישראל שהזמינו את אותם אנשים וגם נזק תדמיתי וכלכלי למדינת ישראל. סירוב לא מוצדק גורם לשרשרת של פגיעות בתיירות. יש חברות רבות שאומרות שהן לא רוצות להתעסק עם ישראל. אני מכיר גורמי תיירות ברוסיה שלא רוצים כל קשר איתנו לא בגלל הפיגועים ולא בגלל שום מצב אחר, אלא בגלל העינויים שהם צריכים לעבור כדי לקבל ויזות, כאשר השכנים שלנו בקפריסין ויוון ביטלו בכלל את חובת הויזות.

בוטלה חובת הויזות לגבי באים מהמדינות הבלטיות. אני מבקש לדעת איזה נזק זה גרם וכמה בלטים נשארו לפי הערכת משרד הפנים באופן לא חוקי? המצב הכלכלי במדינות הבלטיות הוא לא יותר טוב מאשר ברוסיה ולכן סביר שגם להם יש אינטרס להישאר כאן.

היתה הצעה לנסות לתקופה מסוימת לאשר באופן אוטומטי הגעה מרוסיה.

אני אומר את האני מאמין שלי, כי לא נעשה ניסוי. אני חושב שבחלק מהדברים אנחנו מפספסים יותר מאשר מרוויחים. הגורמים הכבדים, העבריינים, שמביאים לפה עובדים זרים לא חוקיים עוברים את הרשת הזאת בקלות. עובדה היא שמספר העובדים הזרים הלא חוקיים שנכנסים ארצה בתור תיירים הולך וגדל. זה אומר שהשיטה שלנו לא כל כך עוזרת מול אלה שעושים את העבירות במאסות. תייר בודד שבא לחפש את מזלו הוא לא הבעיה. הבעיה היא עם קבלני כוח אדם שלנו שמביאים כוח אדם לא חוקי ודווקא הם עוברים את הרשת הזאת בקלות. החלק הגדול של אלה שנופלים ברשת הזאת הם אנשים תמימים, דבר שמחייב אותנו לצמצם את היקף התופעה.

א. יש מקרים בהם היו בעיות וכבר שלחנו אליכם את הפרטים. אני אדאג שיישלחו עוד בהמשך. אני מבקש שתעשו בדיקה, ולא תשובה פורמלית, כדי לדעת מדוע נפלה טעות ומי גרם לכך. אתם צריכים להיות מודעים לגורם לטעות, אם זה נוהל שצריך לתקן או אדם שלא עשה חישוב נכון או שפקיד חרג מסמכותו ולכן יש אחריות אישית, כמו אותו אחד שנתן לפקיסטנים להיכנס. אם תתחיל בדיקה של כל מקרה ומקרה, דבר שלדעתי אתם לא עושים, אני חושב שגם הפקידות תרגיש מחויבות לקבל החלטות בצורה אחרת בנושאים האלה.

ב. אני מבקש לקבל את כל הנהלים לגבי הערבויות, על מה זה מבוסס, מה הבסיס המשפטי להחלטות, מה הם הסכומים המירביים ומה הסכומים המינימליים, מי מחליט ואיך.

ג. אני מבקש ממשרד הפנים – ואני אכתוב על כך לשר הפנים – שיקבע פיצוי על הנזקים שנגרמו במקרים בהם חלה טעות, אחרת אני אעלה שוב את הצעת החוק שלי. אתם צריכים לפצות על הנזק הכלכלי שנגרם במקרה של סירוב שנמצא לא מוצדק. אם חלה טעות, אני מבקש שללא התדיינות משפטית משרד הפנים יפצה את האדם על הנזק הכלכלי וגם על עוגמת הנפש שנגרמה. אני מבקש שתקבעו נוהל לכך, אחרת נצטרך לעשות את זה בחקיקה.

ד. אני מבקש לקבל את הנוהל של זכויות המעוכב בשדה התעופה.

ה. אני מבקש ממשרד הפנים לנמק לפונים במידה ומסרבים לבקשתם, זאת כמובן במידה שאין סיבה ביטחונית או אחרת לומר את הנימוק.

אני מבקש להוסיף את חובת הנימוק גם לגבי קבוצות תיירים.

אני בטוח שיש בנושא הזה דברים עדינים.

יש חקיקה בעניינים האלה?

לא. אני מבקש שזו תהיה החלטה פנימית של משרד הפנים, כי יש דברים שגם אני לא רוצה שהם יפורטו ואני מניח שיש לא מעט מקרים שהמשרד מתקשה מהסיבות המוצדקות לאפשר כניסה לארץ.

לא רק שאנחנו לא מקבלים נימוק לסירוב, אלא שאפילו לא מקבלים איזשהו מסמך בו נאמר שיש סירוב.

מר אתגר הוא נציג נאמן שלכם ודרכו תוכלו להעביר את כל פניותיכם. אני מבקש שמר אתגר ירכז את ההצעות שלכם לשיפור הנהלים הקיימים ולשלוח אליי העתק.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.






- - - - - - - - -






הישיבה ננעלה בשעה 14:00