כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד האישה/6367



5
ועדה לקידום מעמד האישה
6.4.2003

פרוטוקולים/מעמד האישה/6367
ירושלים, ו' בניסן, תשס"ג
8 באפריל, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 6
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום ראשון, ד' בניסן התשס"ג – 06 באפריל 2003 – בשעה 11:00

1. ישיבת חירום: התוכנית הכלכלית – סכנת הפגיעה בנשים

חברי הוועדה: גילה גמליאל – היו"ר
רשף חן
אתי לבני
מרינה סולודקין
גדעון סער
גילה פינקלשטיין

קולט אביטל
אילנה כהן
אורית נוקד

אודי בן-דרור - רכז באגף תקציבים, משרד האוצר
ד"ר עמיה ברק - ממונה על קידום מעמד האישה בשירות התעסוקה,
משרד העבודה והרווחה
תמי אלמוג - האגף למעמד האישה ומעונות יום, משרד העבודה
והרווחה
ירס צור - מדריכה ארצית בנושא שיוויון בין המינים, משרד
החינוך, התרבות והספורט
נירית פסח - אחראית ארצית על תחום בריאות כללית, משרד
הבריאות
ד"ר אלכס לבנטל - משרד הבריאות
תמי אליאב - גמלאות מחליפות שכר, המוסד לביטוח לאומי
מרים שמלצר - מינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי
מרי חדייר - ראש תחום מעמד האישה, הרשות לקידום מעמד האישה
בת-שבע שטראוכלר - הרשות לקידום מעמד האישה
עו"ד רבקה שקד - ממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה, נציבות
שירות המדינה
טליה לבני - יו"ר נעמ"ת
עו"ד רות עמית - נעמ"ת
נילי בורנשטיין - נעמ"ת
יהודית זוסמנוביץ' - נעמ"ת
נדיה חילו - נעמ"ת
עו"ד אלה גרא - מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
עו"ד ציונה קניג-יאיר - מנהלת הלשכה המשפטית, שדולת הנשים בישראל
יונית שליין בן-אור - מתמחה, שדולת הנשים בישראל
גילה אשרת - יו"ר האגף למעמד האישה, ויצ"ו
רן מלמד - המשנה למנכ"ל "ידיד"
עו"ד שירי רגב מסלם - עמותת "איתך"
ברכה ארג'ואני - יו"ר הארגון לזכויות הדיור
רלי בן-דוד - הארגון לזכויות הדיור
ויקטור כהנא - עמותת "יחד"
יהודית רקנטי - יו"ר מחוז ירושלים, איגוד העובדים הסוציאליים
ורד רביבו
אהלה אוחיון

דנה גורדון

הדס דויטש



----------------




1. ישיבת חירום: התוכנית הכלכלית – סכנת הפגיעה בנשים

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

כינסתי את ישיבת החירום הזאת לאור הגזרות שעלולות ליפול על הנשים בעקבות התוכנית הכלכלית. ביקשתי שיהיה כאן נציג האוצר, ואודי בן-דרור נמצא פה כדי לתת לנו הסברים בסוגיות שנעלה.

אני משערת שכולכן ראיתן את כל התוכנית הכלכלית ואת ההשלכות שעלולות להיות בפגיעה בנשים.

יש כמה נקודות צורמות, ונתחיל מנושא העלאת גיל הפרישה לגיל 67 תוך הנחת יסוד שאנו לא יכולות להתעלם ממנה, כי אנו תמיד מדברות על שיוויון בין המינים. רוצים להשוות את גיל הפרישה, ואם מדברים על הפערים בשכר, שדיברנו עליהם ביום האישה הבינלאומי, הרי שאני מציעה שאם רוצים לעשות קיצוצים במגזר הציבורי, שיקצצו את הפער של ה-20% של הגברים לנשים. כך הפגיעה בנשים בקיצוצים המדוברים תימנע. גם בנקודה הזאת אני פונה אליך, כדי לפתור את זה.

בצד האופרטיבי יש לקבוע רף מקסימלי של משכורות במגזר הציבורי, ואני לא מדברת בכלל על המגזר הפרטי, שזה עניין בפני עצמו. יש חובה לקבוע שכר מקסימום, ואנו נחשפים מדי יום לסכומי משכורות שאינם מתקבלים על הדעת במגזר הציבורי – פי שלושה או ארבעה ממשכורות מנכ"ל. יש לשים לדברים האלה גבול, ואני רוצה שנצא בקריאה לראש הממשלה ולשר האוצר בדבר הפיטורים הגורפים בנקודת הזמן הזאת. יש לבטל את רף הפיטורים הגבוה, שעלול לפגוע במספר נשים גדול, שהרי 67% מהמגזר הציבורי הם נשים.

יש גם נושא מס הבריאות לנשים שהן עקרות בית, שכאן לא מכירים בעשייה של הנשים בבית.

אלה הם שלושה דברים בקונצנזוס, ועליהם הייתי רוצה לצאת באמירה.

אתן לגילה פינקלשטיין לפתוח, כי אני יודעת שהיא צריכה לצאת בהמשך. היה כאן לפני-כן חבר הכנסת רשף חן, שבא להתנצל ולומר שהוא יגיע מאוחר יותר, כי עליו להיות בוועדת החוקה.

כמובן שאני, שהייתי מחנכת למעלה משלושים שנה, מוחה על הקיצוץ בחינוך והקיצוץ במשכורות. ברור שמדובר בקיצוץ למורות, כי הרוב הם נשים. מדובר במשכורות כל-כך נמוכות, אז היכן יש לקצץ? בייחוד אם לוקחים בחשבון שהחינוך הוא הקטר שיוביל את רכבת המשק הישראלי להצלחה, להתמודדות עם אבטלה ולהתמודדות עם עוני.

יצאתי במכתב ובפנייה ישירה לשר האוצר, כשראיתי שבתוכנית פוגעים בילדים שהם בחינוך מיוחד. החלטנו בקדנציה הקודמת לשלב את ילדי החינוך המיוחד בחינוך הרגיל, כדי לאפשר להם להשתלב בחיים הרגילים. בתוכנית החדשה אנו רואים שהמשאבים לילדים בחינוך המיוחד ששולבו בחינוך הרגיל יופסקו, וידונו בכל עניין לגופו. אני מוחה על הנושא הזה, הפניתי את תשומת לב שר האוצר לכך, והוא אמר שיטפל בזה. אני רואה כחובה לטפל בנשים, בילדים ובחלשים. זו חובתנו כנשים – לפעול ולמחות.

אני לא יכולה לסיים את דבריי בלי להפנות את תשומת לבכם לנושא שלא שייך ישירות לכאן, אבל כולנו צריכות לצאת במחאה על כך; בעיתון שבת ראיתי שפרופסור מנחם אמיר, שהוא מאוד מכובד ולכן ראוי לפרס ישראל, אומר ש"יש נשים שתכונותיהן מעודדות גברים לאנוס אותן". חייבת לצאת מחאה על כך. האם אדם מכובד כמוהו אמר משפט כזה? כולנו צריכות לבדוק את זה. אם אכן אמר, צריך שהוועדה שמטפלת בנושא תטפל בזה.

אני מתנצלת על שאני צריכה לומר את דבריי ולצאת לוועדת הכספים. אני חושבת ששם ניתן להשפיע, ויחד עם הוועדה למען הילד, גם שם אני חברה, מהווה את השילוב הנכון.

כשקראתי את התוכנית, עוד כשהתפרסמה באינטרנט לפני שלושה שבועות, ראיתי את הפגיעה הגדולה בציבור הנשים. אנו לא יודעים איך יסתיימו הדברים, והלחצים שמופעלים במאבקים הציבוריים מתחילים לעשות את שלהם. כינסו אותנו היום לוועדת הכספים, וזהו תהליך לא נכון, לדעתי; מתקיימים דיונים - ואנו מנסים למנוע את זה - מתקיימים דיונים בנושאים השונים ללא שאנו יודעים שיש הצעת חוק לפנינו. בוועדת הכספים תובאנה ההחלטות הסופיות, ואז ניתן יהיה להגיש הסתייגויות. אני רוצה שתדעו שמצאתי המון פגיעות, אני לרשותכם, ומתכוונת להגיש את כל ההסתייגויות לאורך כל החוק.

אני חוזרת לישיבה, כי חשוב להיות שם בכל רגע.

התוכנית הכלכלית המוצעת משקפת אידיאולוגיה. היא לא באה במקרה. אם התוכנית תמומש, ישתנו פניה של מדינת ישראל ללא הכר, ולא יהיה זכר למדינת הרווחה. התוכנית מגדילה פערים בחלוקת ההכנסה, וכולנו שמענו שלמעלה מ-70% מהנטל נופל על ארבעת העשירונים התחתונים באוכלוסיה, ורק 4% מהנטל על שני העשירונים העליונים.

התוכנית פוגעת במיוחד בציבור רחב של נשים: מורות ועובדות ציבור אחרות, עקרות בית, יולדות, אמהות חד-הוריות, גמלאיות וקשישות.

ואחיות.

התוכנית פוגעת במקומות העבודה העיקריים של המעמד הבינוני – שירות המדינה, הרשויות המקומיות והשירותים הממלכתיים. כמחצית מכלל הנשים המועסקות בישראל מועסקות במגזר הציבורי, ובתוך מגזר זה מהוות הנשים שני שלישים מכלל העובדים. התוכנית הכלכלית צפוייה לפגוע באישה השכירה וגם בעקרת הבית.

אנחנו, בשדולת הנשים, בחרנו להתמקד בארבע קריאות;

אנו קוראות לממשלת ישראל להוביל אותנו אל מחוץ למיתון הנוכחי על-ידי הגדלת השקעת הממשלה בתשתיות – הן בתשתיות החינוך והרווחה והן בתשתיות הטכנולוגיות במקום קיצוצים חוזרים ונשנים. הבראת מדינת ישראל תיעשה רק אם האוצר ישקיע וייצור מקומות עבודה יחד עם התייעלות המגזר הציבורי. התייעלות זו אינה פיטורים. זה שינויים ארגוניים וקביעת סדרי עדיפויות. לא פיטורים של מורות ועובדות סוציאליות.

אנו קוראות להטלת מס על רווחי הון בבורסה במקום הטלת העול על ציבור נרחב של נשים. כיום במדינת ישראל מוטל מס מחזור על עסקאות בורסה בגובה של חצי אחוז בלבד. שדולת הנשים בישראל מציעה להטיל מס על רווחי הון בבורסה כפי שנהוג בכל המדינות האחרות. ההון בבורסה שייך לבעלי אמצעים אמידים, ובאופן מפתיע ממוסה בשיעור נמוך ביותר.

כידוע לכולנו, בעולם רק אחוז אחד מההון מוחזק על-ידי נשים. מס הכנסה אינו מכיר בהוצאות הבסיסיות ביותר של האישה – הוצאות הטיפול בילדים, שהכרחיות לשם יציאתה של האישה לעבודה. העלויות הגבוהות הכרוכות בטיפול בילדים מונעות לעיתים קרובות מנשים לצאת לעבודה, מכיוון שרוב משכורתה של האישה מיועדת לטיפול בילדים. בטווח הרחוק הפגיעה היא הן באישה עצמה, שלא השתלבה במעגל העבודה ומתקשה לעשות כן בגיל מבוגר יותר, והן בחברה כולה, שמבזבזת ומפספסת משאב אנושי כה גדול ואיכותי.

אנו שותפות מזה זמן רב, יחד עם נעמ"ת וארגוני נשים אחרים, להצעה לתיקון חקיקה להכרה בהוצאות טיפול בילדים. 51% מתושבי מדינת ישראל הם נשים, אך רק 48% מהן עובדות. נראה שחקיקה כזאת תוסיף נשים רבות למעגל העבודה. היא גם תטרום לעלייה בגביית המסים, משום שתעודד דיווח אמת בסקטור הטיפול בילדים. חקיקה זו טרם עברה בשל התנגדות האוצר מסיבות תקציביות. אנו מצטרפות להצעת ההסתדרות להטיל מלווה חובה על אזרחי מדינת ישראל. מלווה החובה מהווה חיסכון ולא מיסוי. היא פרוגרסיבית, ובעבר הוכחה בעתות משבר במדינה.

אנו קוראות לכל הנוכחים והנוכחות כאן להצטרף לכל ארגוני הנשים ביום שלישי ב-09:45 מול משרד האוצר בהפגנה, שם נביע שוב ושוב את קריאתנו. אני קוראת לכל חברות הכנסת להצביע נגד התוכנית הזאת, או במקרה הרע ביותר להימנע – או שלפחות לא תהיינה שם. לא ייתכן שנשים תרמנה את ידיהן עבור תוכנית כזאת.

הפעם נזדמנה לכן, חברות הכנסת, שעת מבחן. ציבור הנשים לא מיוצג בכנסת בהתאם למשקלנו באוכלוסיה, ונבחרת חברות הכנסת - מוטלת על כתפיה כל האחריות לעצור את התוכנית הזאת. הקמנו קואליציה של כל ארגוני הנשים, ונעשה ככל יכולתנו כדי לסייע לכן להיאבק כדי לעצור אותה. אבל אתן חייבות לעצור אותה, כי זאת תוכנית שקרית. זאת תוכנית של אחיזת עיניים, שמנצלת מצב בטחוני ומצב כלכלי, אולי, כדי לשנות את מערך ערכיה של מדינת ישראל. יש פה שינוי ערכי, וגם ניסיון להחזיר אחורנית מאבק עיקש של שלושים או ארבעים שנה של כל ארגוני הנשים במדינת ישראל.

כפי שקראתי בקריאת הביניים, אין אישה שלא תיפגע, ולא סתם הטילו את כל הפגיעה על ציבור הנשים – אולי מפני שבפעם הקודמת לא הצלחנו למנוע את הפגיעה בנשים החד-הוריות, שבמאי רק יתחילו להרגיש את הגזרות שהוטלו ב-2002. רק אז הן יחושו שמקוצץ שליש מהבטחת ההכנסה.

תכנית שקרית, כי אילו מצבה של מדינת ישראל היה כל-כך גרוע כפי שמנסים למנוע בתוכנית המהפך הזה, לא היו מדברים על הקדמת הרפורמה במס, שעולה למדינת ישראל כשניים וחצי מיליארד. לא היו מדברים על החזרת התקרות לביטוח הלאומי, שהכניסו רק השנה 1.6 מיליארד לקופת הביטוח הלאומי, מזה 1.4 מיליארד משכירים ו-200 מיליון מעצמאים. לא היו מדברים באותה נשימה על העלאת הגמולים לקרנות הפנסיה, ותמיד היה יחס של שני שליש – מעביד, ושליש – עובד. היום אומרים, שאם יעלו את הגמולים למעסיקים, מיד ייתנו להם הנחה בביטוח הלאומי. ההנחה הזאת, שניתנת גם עבור מעסיקים שמעסיקים למעלה ממיליון איש שלא מבוטחים בתנאי פנסיה, עולה 1.8 מיליארד. המתנה שניתנת למי שלא ישלמו כלל היא 800 מיליון.

אני יכולה להמשיך ולמנות סך-הכל, שהוא כמעט כל הקיצוץ. אני נכנסת רק לנושאים שהם פרופר. מקצצים רק מציבור הנשים, ציבור שיש לו פחות כלים ארגוניים כדי להיאבק. בכל הנושא של מדיניות השכר אנו הנפגעות העיקריות. פה, לפחות, יש לנו ההסתדרות, שיש לה כלים ארגוניים והכריזה על סכסוך עבודה ותצא לשביתה, אבל יש לנו מגרש שניתן להיאבק בו.

במגרש האחר, של ביטול מענק הלידה לאחר הילד הראשון – מה קרה? מדינת ישראל התייחסה לערך של משפחה, לערך של עידוד ילודה ולערך של נשים עובדות כדבר ערכי. היום הכל מקוצץ. מדינת ישראל מנסה לעודד נשים לצאת לעבודה לצד גידול הילדים, כדי לעודד זוגות צעירים. האם הנושא נבחן?

הקיצוץ בשכר, כשמדובר על קיצוץ במגזר הציבורי, הרי שמתוך אותן 480 אלף, 84.4% מהנשים אינן מרוויחות פעם אחת את השכר הממוצע במשק. מהציבור הזה הולכים להוריד בין שכר המינימום לבין פעם אחת השכר הממוצע במשק. כלומר, נשים שמרוויחות 5,000 ₪ - יורידו להן כ-400 שקלים, ויתנו אותם לבכירים. זה אבסורד. אם זה לא היה קורה במדינה שלנו, היינו חושבים שזאת אחיזת עיניים או קסם, לנסות להאכיל אותנו את זה. האחריות היא כולה עליכם, חברי הכנסת.

גם עליכם.

עצם כינוס הישיבה הזאת ונכוחות חברות הכנסת מעידים על הצעדים. אלה אמרה שהיא פונה אל חברות הכנסת להצביע נגד. זה קל לחברות הכנסת מהאופוזיציה, אך בעניין אלה שבקואליציה - ישנו חוק שאומר שאם הופכים את ההצבעה להצבעת אי-אמון, מי שמצביעה נגד לא תוכל להתמודד בפעם הבאה.

אין חוק כזה. אולי בליכוד.

זה לא סותר את המשך הדרישה בעניין הימנעות בהצבעה או לא להגיע. אבל זה לא רלוונטי אם זה עובד בכל מקרה.

אז מה הטעם שאני פה? אם את אומרת לי מראש שאת תצביעי בעד, למה אני כאן? זה בזבוז זמן.

כדי שהדיון יהיה מועיל, אנו צריכים להציע כאן הצעות אופרטיביות. אלה דיברה על ארבע הצעות, ואני רוצה לשמוע הצעות נוספות מהדוברות, כדי שהדיון יהיה פורה.

אני מצפה שלא יפגעו במענקי הלידה, שלא יפגעו בקצבאות הילדים לארבעת הילדים הראשונים, שלא יבטלו את טיפות החלב, שלא יפגעו בשכר המגזר הציבורי, שלא יהיה מס בריאות לעקרות הבית.

שלא יהיו קיצוצים במגזר הציבורי, שזה למעשה חיסכון של כמילארד שקל במגזר הציבורי בפיטורי נשים. לא להקדים את הרפורמה – 2.5 מילארד, לא להחזיר את תקרות הביטוח הלאומי – 1.6 מילארד ואם יעלו דמי הגמולים, בשום פנים לא להפחית את הביטוח הלאומי למעסיקים באחוז, שזה 1.8 מילארד.

אני מאוכזבת שהוועדה לא הכריחה את שר האוצר להגיע הנה. אודי בן-דרור לא יוכל לעשות דבר בעניין הזה, והוא לא בין מקבלי ההחלטות.

את הטיעונים שלי בנושאים שדיברתי עליהם היום העליתי בצורה חד-משמעית בישיבה של סיעת הליכוד, והוועדה לא יכולה להכריח אף-אחד להגיע לכאן.

לא זימנתם אותו. כאם חד-הורית, אני לא רואה שיש משהו שמטפל באמת בשורש הבעיה של המשפחות החד-הוריות. בעבר היתה ועדה שטיפלה בנושא המשפחות החד-הוריות, ואני מציעה לך להקים ועדה כזאת, למשפחות חד-הוריות.

דיברנו בישיבה הקודמת על כך שתתכנס ישיבה מיוחדת לנושא הנשים החד-הוריות יחד עם ועדת הכספים. זה יקרה בהקדם.

ישיבה אחת זה לא מספיק. אל תעשי את הטעות שעשתה יעל דיין. היא הכניסה את הנושא הזה כנושא כללי. אנו כל הזמן קוראים לשר האוצר, אז למה אנו יושבים כאן? זה סתם בזבוז זמן.

אני הצבעתי נגד התוכנית הכלכלית בסיעת הליכוד.

אבל במליאה תצביעי בעד, כי את פוחדת על הכסא שלך.

אני יכולה להבין את הכאב שלך, אבל הדברים שלך אינם תורמים.

שום תוכנית, מה שלא נעשה לעצמנו – אף אחד לא יעשה לנו. מפכ"ל המשטרה אמר שהוא מוכן לשכב על הכביש, ועובדה שעזרו לו.

חייבת לצאת מכאן קריאה של משלחת נשים, ששר האוצר חייב לקבל אותה. העובדה שיושבים פה זה טוב, אך בינתיים הימים עוברים, וב-14 בחודש יצביעו. ניקח את טיפות חלב, למשל; האוצר משך את האחיות שנתיים, כי הן נשים. כשסיימו לטפל באבעבועות, ביום חמישי, הוא אמר לי: "הן נורא נחמדות, עבודתן לתפארת, אך נסגור את טיפות החלב". ב-11 הוצאתי את כל האחיות מטיפות החלב, כי לא ייתכן שבחקיקה יסגרו שרות ויעשו פגיעה בנשים. הרי נשים עובדות שם, ורוצים להעביר אותן לקופות החולים. זאת בסך-הכל נסיגה אחורה של כל השדולות למיניהן, מה שלא תעשו.

לא צריך לחכות להצבעה. אם הוא לא יסכים למשלחת של נשים, כל יום צריך לעמוד על ידו ולהשמיע.

ביום ראשון ישבתי בוועדת חריגים במשרד הבריאות, ועד היום היו להם תשע משרות אמון. היום הוסיפו עוד 5 משרות אמון, וזה 50% תוספת. זה דבר שלא יכול להיות. אם לא רוצים נסיגה אחורה של מעמד הנשים, אפשר לעשות "מעמד אינפוזיה". אם הוא קיבל את כל השרים, וויתר לשרים רק בשביל שיצביעו, הוא צריך לקבל את המשלחת של הנשים, ולהתייחס אליה. אם לא, נגיד בקול רם שביבי הוא נגד נשים.

גם ביבי, שחושב שהוא יכול לעשות את ישראל כמו ארצות הברית, טועה. הוא לא יכול לעשות את זה. פה זאת מדינת רווחה, ומי שמאכיל אותו היום הוא העשירון העליון, שבו הוא פוחד לפגוע.

המצב מוכר וידוע, התקציב הזה הוא תקציב של הבראה, והוא מחלה מאוד גדולה. ככל שמתכוונים לבצע את התקציב הזה, הוא רק מרחיב את מעגל העוני, ומכניס יותר אנשים לאבטלה.

אין שום חוק שמונע בעד אנשים שנמצאים בקואליציה להצביע נגד התקציב. יש משמעת קואליציונית, אך אין כל חוק בעניין הזה. אין כל הבדל בין קואליציה לאופוזיציה. כולנו יחד צריכות להצביע נגד התקציב.

אני זוכרת שאנחנו, חברות הכנסת, ביקשנו לדבר על ראש הממשלה, ודיברנו גם עם אהוד ברק, שלא השתגע על מעמד האישה וגם עם אריק שרון. אני חושבת שאנחנו, חברות הכנסת, צריכות ללכת לדבר עם ראש הממשלה ועם שר האוצר.

אני גם חושבת שאנחנו חייבות להצטרף למאבק ציבורי עם כל ארגוני הנשים. חייבים להוציא את הנשים החוצה, ולא – נישאר הנשים שמדי פעם פותחות את הפה. אני מכירה את נתניהו, וכך הוא יתייחס אלינו. אני מסכימה עם כל מלה שאמרה אלה: זה סוף מדינת הרווחה. ברגע שאומרים שזה מה שיחזיר את האנשים לעבודה, הרי שעושים בדיוק את ההפך.

אני מציעה שנצא מכאן עם מטה מאבק משותף. זאת הדרך היחידה.

יש מטה של הארגונים, ואנו צריכות את חברות הכנסת אתנו.

לתוכנית יש די הרבה סעיפים - אני, אגב, חושב שנושא טיפות החלב ייפתר – ואני חושב שחובת הארגונים וחברות הכנסת היא לעשות אלפי הסתייגויות לסעיפים השונים. ההסתייגויות חייבות לעלות.

אני יודע שביום שלישי יש הפגנה, ויגיעו אליה כמה אלפים. אני חושב שמה שצריך לעשות הוא משהו שלא נעשה אף פעם; אף-אחד לא מבין את החשיבות הגדולה של ציבור הנשים העובדות בשירות הציבורי, ואני חושב שביום שלישי, בין 10 ל-12 בבוקר, כל ציבור הנשים בשירות הציבורי במדינת ישראל צריכות להפסיק לעבוד. כך הציבור במדינת ישראל יקלוט את משמעות העניין.

ביבי רוצה להיות רובין הוד מודרני. חלק גדול מהמלחמה שלנו בתוכנית הכלכלית הזאת היא להילחם בכלים התקשורתיים וההסברתיים, שביבי משתמש בהם, ואני קורא לאחד את הכוחות שלנו ולעשות את זה.

אני רוצה לשבח את גילה גמליאל, על שעשתה את הישיבה הזאת. אני עדה לכך שמדי ישיבת סיעת ליכוד גילה מתעמתת בענייני התוכנית הכלכלית והפגיעה בנשים. אנו צריכים לכבד את זה, וזה מאוד קשה – בייחוד בקדנציה הראשונה.

אני מצטרפת לקריאה שעלתה כאן ללכת להפגנות. בלי זה, שום דבר לא יעזור. ארגונים שיושבים כאן יכולים לתכנן, וגם אנו, חברות ה כנסת, נעשה את שלנו. יש לי היסטוריה של מאבקים בעד נשים, ואני יכולה להתמקד בכנסת בדבר אחד, כמו בתקציב 1997 - זה היה אז חצי נקודת זיכוי. זה היה אז נגד כולם, וזה קיים עד היום. אין הבדלים משמעותיים בין שמאל לימין, ומדובר במאבק מקיר לקיר. לא סתם אני וגילה פינקלשטיין יושבות פה.

אני מתמקדת במאבקי במשכנתות, כי המשכנתות לצעירים והמשכנתות לעולים זה צירוף של פגיעות במשפחה הישראלית; מדובר גם במענקים, גם בקצבאות, גם בקיצוצים וגם במשכנתות, ולכן קשה יהיה להקים משפחות בישראל. שלחתי מכתבים לראש הממשלה ולשר האוצר, והסברתי שאיני יכולה להצביע בעד התוכנית בגלל כל עניין המשכנתות.

אנחנו לא נחמדות ולא רוצות להיות נחמדות, אף-על-פי שכך מתייחסים אלינו. אם הוגי התוכנית לא התחשבו בנו ולא זימנו אותנו, ארגוני הנשים, לשמוע מה בפינו בעניין איך נשתלב בתוכנית כזאת לטובת המדינה, הרי שאנו צריכות להכריח את הוגי התוכני הזאת לשמוע אותנו כדי שייקחו אותנו בחשבון. יקחו אותנו בחשבון כשנאמר להם שיש לנו מה לומר.

אתן, חברות הכנסת, התחייבתן לסדר יום נשי. כל אחת מכן דיברה על מעמד האישה כשהלכתן לבחירות. אנו, ארגוני הנשים, עושות את העבודה בשטח, ואתן נמצאות ברמת החקיקה. אם לא תהיה עבודה משותפת, הרי שאתן לא רלוונטיות, וזה יחזור אליכן על-ידי ארגוני הנשים.

אנחנו, כל ארגוני הנשים, הקמנו מטה משותף, ואנו יוצאות למאבק משותף; בשבוע שעבר קיימנו כנס בבית סוקולוב; מחר מתייצבות כל הנשים שמייצגות את ארגוני הנשים אצל נשיא המדינה, כדי לומר שהתכנית שזאת לא תעבור; ביום שלישי, ב-09:45, מול משרד האוצר, כל הארגונים יחד יפגינו. אתן, חברות הכנסת, חשוב מאוד שתביעו את הסולידריות שלכן בהתייצבות יחד אתנו; ביום רביעי נעשה מיצג מיוחד, וביום חמישי ב-15:00 נפגין מול מלון "סיטי טאוואר", שבו מתקיימת הוועידה של התעשיינים העשירים, של הגברים בלבד. בין הדוברים אין אף דוברת אחת, ואני קוראת לכולם להגיע לשם. כל מי שמאמין במאבק החברתי שלנו מוזמן להיות באירועים האלה.

אני מצפה מהוועדה לשכנע חברי כנסת שמדובר פה בניסיון להשתיק את האישה. כל התפיסה הכלכלית והשינויים שעומדים לקרות הם שינויים אנטי-חברתיים. מדובר פה בלעשות את האישה יותר תלויה, ועושים את זה על-ידי כך שיש לה פחות עצמאות כלכלית.

חברות הכנסת של מעמד האישה - ולא משנה לאיזו מפלגה הן השתייכו - שמו תמיד מעל כל האינטרסים את נושא מעמד האישה. ברגע שהאישה לא תהיה עצמאית כלכלית, יש הליכה אחורה, ואז האישה לא עצמאית גם בתחומים אחרים. מדובר פה באנשים עם תפיסת עולם שחלפה מן העולם. לכן אני מבקשת שהוועדה תהיה מאוד אחראית לנושא הזה, ותתן את הטון בתוך הבית הזה וגם מחוץ לבית. מדובר בבוחרות ובבוחרים שנתנו תמיכה לנציגים האלה, והם סומכים עליכם.

כולם מתייחסים פה לנשים, ואני רוצה להתייחס בעיקר לילדים שהולכים להיפגע מהתוכנית הכלכלית של החד-הוריים של הדו-הוריים. אני כמעט הייתי בסטטיסטיקה של אישה מוכה, וכמעט לא עשיתי את זה בגלל המצב הכלכלי. אני עד עכשיו בקשר עם נשים חד-הוריות, והן פונות אלי נשים ואומרות שהן מוכות שנים בבית, ועכשיו הן גם מוכות כלכלית. אין להן כל תמיכה בבית, וכשכל המחירים של המוצרים עולים ומן הצד השני השכר נשחק - איפה הצדק?

נשים אומרות, שבמקום להתגרש הן יישארו בבית ולא יקבלו מכות מהגזרות הכלכליות, שהן לא עומדות בהן. גם בגבעתיים זוגות צעירים, שמשלמים כמה אלי שקלים משכנתה מדי חודש, מתחילים לריב בבית, ויש יותר תלונות שנובעות מריבים ומכל מה שיוצא מהם. הכל נובע ממצב כלכלי רע בבית. ישנן נשים שחיות לבד, ובעליהן לא משלמים מזונות. הולכים עכשיו גם להוריד שעה וחצי משעות הלימוד, ובמצב כזה, היכן יהיו הילדים אחרי הצהרים?

אני פונה בעיקר אליך, נציג האוצר; עם החוק של מבחן תעסוקה, אם אמא רוצה להיות עם הילד שלה, ותגיד שהיא לא יכולה לעבוד אחרי הצהרים, היא הרי תיחשב לסרבנית. אם היא תישאר בבית כמובטלת, יטילו עליה מס נוסף. אז מה נשאר? כל הגורמים האלה מובילים לחוסר אונים.

ההצעה שלי היא שיטילו את המסים המוטלים על בעלי ההון. כנראה שפוחדים שהם ישקיעו בחו"ל, אז אולי כדאי שיגבילו את הייבוא ארצה. בנוסף, אם ייצרו יותר מקומות עסוקה, אנשים יהיו פחות מובטלים. אם יתייחסו לכך שהעובדות הסוציאליות כורעות מעומס העבודה, לכך שהחינוך יורד בערכו והפשע רק עולה, לאן מדינת ישראל תגיע?

הורי הם ילידי הארץ, והם זוכרים את ימי הצנע. הם אומרים שגם כשלא היה לחם לאכול, הם לא זוכרים מצב – מורלי בעיקר - כמו זה שקיים כיום.

אני לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו, ואנו מצטרפים אליהם. התוכנית מהווה פגיעה בנשים גם בסעיפי העיקריים וגם בסעיפים אחרים, שנחשבים קטנים, וכשהם יעלו, יש לתת עליהם את הדעת. אזכיר את ייקור תעריפי הנסיעה, שפוגע בנשים הרבה יותר מגברים; הקיצוץ בחינוך וקיצור יום העבודה ימנע מנשים לצאת לעבודה וכך הלאה. אני חושבת שיש להתייחס גם לסעיפים האלה.

יש לצאת למאבק שהתחלנו בו ולקדם את הפגישה עם שר האוצר, אך בכל מאבק כזה יש לחשוב על אלטרנטיבות. אלה ציינה חלק מהן, והן צריכות להיות בנושא של הקצאת משאבים לתשתיות כמו רכבות. זה ייצור את הפיתוח העתידי של המדינה, וייתן פתרון זמני לבעיית האבטלה. אולי יש לחוקק את כל חוק התקציב מחדש, במקום לתקן אותו כל-כך הרבה פעמים.

אנחנו, ויצ"ו, ניתן את ידנו למאבק הזה, ונהיה שם.

אני חושבת שאנו לא יכולים לצפות היום מה יקרה עם התוכנית הזאת, וכל החלק הערכי-אידיאולוגי של מדינת רווחה מתמוטט בה.

מאוד חשובה ההצטרפות של חברות הכנסת למאבק, וכפי שארגוני הנשים מתאחדים יחד, חשוב שתצא קריאה מהוועדה הזאת לחברות הכנסת להצטרף למאבק בשם כל הארגונים ובשם הוועדה הזאת.

אני ערה לקושי שלך בין האחריות לוועדה והאחריות כחברת כנסת, אך איזו רלוונטיות תהיה לוועדה הזאת אם לא תמצאי את הדרך – והיא לא קלה - למחות על התוכנית? אני מציעה שתמצאי דרך להראות את המחאה שלך בתור יושבת-ראש הוועדה. אחרת איני יודעת איזו רלוונטיות תהיה לוועדה הזאת מבחינת ההצטרפות שלנו בעתיד.

אכן הצבעתי נגד בישיבת הסיעה בצורה חד-משמעית.

יתרה מזאת, כינסנו היום את הוועדה, ואם היו שומעים את כל הנשים טרם כתיבת הדברים, אולי הדברים היו נכתים אחרת. חשוב לנו לשמוע את הארגונים. קראתי את כל מה שהגיע אליי, ואני לוקחת הכל לתשומת לבי. ראיתי לנכון לכנס את הישיבה כדי לשמוע את כולן ולהציג מפה אמירה. מובטח לנו על-ידי שר האוצר, שנלך לקו של קיצוצים במשכורות הגרנדיוזיות שנחשפנו אליהן, וזה חלק אינטגרלי.

התוכנית היא לא חד-משמעית. אם כל נשות ישראל היו יוצאות באמירה, ודאי שהדברים היו קלים יותר, והדברים היו מקבלים פן שונה. הטלת מס בריאות על נשים לא-עובדות, למשל, הוא אינו מתקבל על הדעת, ואין בו שום היגיון. כך גם בעניין הפיטורים; בהתחלה דיברו על 16 אלף מקומות, זה ירד ל-6,000 מקומות אחרי הקריאה שלנו כאן, ועדיין יש להמשיך ולתקוף את הנושא.

יותר מזה; במגזר הציבורי חייב להיות שכר מקסימום, והמשכורות שקיימות לא מתקבלות על הדעת. יש לבוא באמירה של שלבים; ראשית תקצצו במשכורות עתק במגזר הציבורי, אחר-כך תקבעו שכר מקסימום, אחר-כך, במצוקת הקיצוצים, יש לדאוג להקפאת תוספות היוקר במקום לפטר עובדים, ושלב רביעי - אולי – הוא קיצוץ של אחוז או שניים מהמשכורות. אני מאמינה שאחרי הצעדים האלה לא יגיעו לפיטורי אנשים במגזר הציבורי שמשכורותיהם הן משכורות מינימום או השכר הממוצע במשק.

בעניין מס הבריאות; יש להיאבק בזה כמו עם חצי נקודת הזיכוי. יצאתי מפה בקריאה בתחילת דברי; דיברנו בישיבות הקודמות על פערי השכר בין נשים לגברים. אם אחרי הכול, יצטרכו לקצץ, שיקצצו במשכורות הגברים. כך תהיה אמירה של שיוויון בשכר בין נשים וגברים.

אני מסכימה עם חברותיי, שתקום משלחת של חברות כנסת מכל הסיעות, שתיפגשנה עם שר האוצר. באופן אישי, את כל מה שאמרתי כאן אמרתי באופן חד-משמעי לשר האוצר כיושבת ראש הוועדה למעמד האישה. יש פה אמירה א-מפלגתית ברגע שכל חברות הכנסת דורשות להיפגש עם שר האוצר, ונדאג להעביר את הדרישה הזאת.

אני מצטרפת אל המאבק הציבורי של הארגונים, מברכת על יוזמת האחדות הזאת, אעזור לכן בכל מה שצריך. זו חובה הדדית, שהארגונים יידעו לאחד את הארועים, כדי שגם אנו נתעדכן עליהם – ולא בדיעבד.

אני רוצה להעיר על הדברים ששמעתי מנעמ"ת; איני חושבת שזה המקום לצאת נגד הרפורמה במס. אני מאוד מאמינה בה, אישית. המלחמה לא צריכה להיות נגד משהו אלא מלחמה למען נשים. הרפורמה במס חשובה לכולם, כולל נשים.

אם אין כסף, איך אפשר לתת כסף?

זה לא הנושא שאני צריכה להילחם עליו בנקודת הזמן הזאת. ברגע שיוצאים נגד הרפורמה במס, מאבדים מחצית מדעת הקהל בנושא המאבק. זה לא הנושא שאני רוצה להציג במאבק הכללי.

אבל זה עומד אחד מול השני.

אני לא מסכימה שזה אחד מול השני. אפשר למצוא פתרונות אחרים. במגזר הציבורי יש לעשות את אותן רפורמות שדיברתי עליהן במשכורות, בהקצאת משכורת מקסימלית, הפחתת שכר הגברים כדי להשוות לנשים, ואז – אם עוד יהיה צורך – העלאות היוקר. רק אחר-כך יידרשו קיצוצים של מקסימום שני אחוז במשכורות – מה שלא יצטרכו להגיע אליו, לטעמי.

בעניין גיל הפנסיה והעלאת הגיל לזכאות לקצבת זקנה; אנו חושבות שזאת היא אחת הפגיעות הקשות ביותר בנשים העובדות בתוכנית הזאת, ולכן כל הדיבורים על תמריצים לעבודה לא חלים פה. השינוי הזה מקומם כי משתמשים במילה "שיוויון" שימוש ציני; לא מדובר בהשוואת הנשים לגברים אלא בשלילת ההטבה היחידה שניתנה לנשים מתוך ההכרה באפליה שלהן לאורך כל שנות העבודה שלהן. אנו יודעים, שהשכר של נשים נמוך יותר לאורך כל השנים, תנאי העבודה שונים, וזאת היא, למעשה, ההטבה היחידה שניתנה לנשים.

האפליה הכי קשה בנשים היא בעיית האבטלה, ובייחוד לאחר גיל 54. יש לזכור שרק 35% מהנשים עובדות לאחר גיל 54. משמעות העלאת גיל הפרישה לפנסיה לגיל 67 היא שאותן נשים יישארו חסרות אמצעים לחלוטין או עם פנסיה זעומה. דבריי מגובים על-ידי המשנה לנגיד, שהוא פרופסור לכלכלה ומומחה לתחום הפנסיה. הוא אומר בכתבה ל"הארץ" שהשינוי בפנסיה טוב, והוא אומר שיש בעיה עם עידוד לפנסיה מוקדמת – גם אצל גברים וגם אצל נשים. המשמעות של זה היא שגברים ישלמו 2% יותר עבור הפנסיה, ויקבלו 12% פחות.

הוא גם מציין שעבור נשים הבעיה תהיה הרבה יותר חמורה, ואני מבקשת את התייחסות האוצר לכך.

הרבה נקודות הועלו, ואתייחס לעיקריות ביניהן.

התוכנית הכלכלית הוגשה מתוך בעיה תקציבית - ירידה חדה בהכנסות המדינה וצורך להפחית בהוצאות הממשלה בכלל ובפרט בהוצאות בתשלומי העברה, שעלו כאחוז מהאוצר. היה צורך להפחית, כמו שכבר נעשה בתוכניות קודמות.

המטרה בתוכנית הכלכלית היא לא רק להפחית אלא גם לעודד השתתפות בשוק העבודה. נושא הרפורמה במס, שהוזכר, הוא חלק מרכזי מאוד בתוכנית הכלכלית מתוך שאיפה להגדיל ההשתתפות בשוק העבודה. שיעורי המיסוי הגבוהים הם בעיה מבנית בשוק העבודה, ויש להוריד אותם, כי ההורדה שלהם---.

זאת הבעיה, שהם משלמים 70% במקום 65% ? החשיבה שלכם מעוותת, עם כל הכבוד.

נושא נוסף שהועלה כאן הוא הפחתות השכר במגזר הציבורי. זאת דוגמה להפחתה שמוצגת כהפחתה נגד נשים, אך זאת לא הפחתה נגד נשים. במגזר הפרטי בשנים האחרונות לא רק שהשכר ירד, אלא מספר מקומות העבודה צומצם בצורה משמעותית, ובאותו זמן במגזר הציבורי נוספו משרות, והשכר המשיך לעלות. לכן מציעים להפחית בכמות העובדים ובשכר. מגזר ציבורי בגודל שקיים בישראל לא מצריך משאבים כל-כך גדולים, שלא מותירים הקצאת משאבים למטרות אחרות.

בניכוי הוצאות הביטחון---

אי-אפשר להתייחס לניכוי הוצאות הביטחון, כי ההוצאות קיימות, והוצאות הביטחון הן שם.

בעניין העלאת גיל הפרישה; זו מגמה כלל-עולמית, ומדינות מערביות רבות דוחות את גיל הפרישה לגיל 67 ו-68. יש כאלה שהרחיקו לכת והעלו אותו אפילו עוד יותר; תוחלת החיים עלתה, הפריון גדל, והעניין הזה מתבקש. גם פה לא מדובר בהחלטה נגד נשים אלא בהשוואה של גיל הפרישה. הסיבה לגיל 60 לאישה ו-65 לגבר היא לא אפליה אלא סיבה היסטורית.

אבל היתה לכך סיבה.

מה ההצדקה לכך?

קשה לרדת לשורשים של ההבדל הזה, ויש מגמה של יציאה מהשוני הזה, שהיום הוא לא רלוונטי.

שר האוצר אמר שהוא מוכן לשמוע אלטרנטיבות

אבל הוא אמר שאין לו זמן להיפגש אתנו.

אנחנו פנינו לשר האוצר בצורה מסודרת, וביקשנו להיפגש. יש לו זמן לנציגי ההון, לנציגי התעשיינים, לארגון המעסיקים – לכולם. אני קיבלתי טלפון מהלשכה, וביקשו ממני להתקשר עוד שלושה חודשים. אני מציעה שהוא ימצא את הזמן להיפגש אתנו.

אתם, הכלכלנים הצעירים, אולי תוציאו כסף כדי להוציא את ישראל מהמיתון? מספיק עם התיאוריות. אתם מגדילים את הפערים החברתיים.

הקדמת הרפורמה; אתם רוצים בו-זמנית לקחת מהעניים ולתת לעשירים. זה לא ייאמן. אנו
מבינים שאתם צריכים לקצץ, אך אולי תעשו מיסוי על ההון? אולי שינוי מבני במקום שעות קצה של המורים? אנו מכירות את משרדי החינוך והרווחה, שהשירותים שלהם הם חשובים ביותר. תעשו סדר ולא פיטורים היכן שהכי קל.

מה עם כל גמלאי צה"ל, שזה פרה קדושה? חלקם עובדים בשירות המדינה, הם במקרה גם גברים, והכנסתם היא על חשבון המדינה. אני מלאות הערכה כלפי מי שהוא גמלאי של צה"ל ומוכן להמשיך לתרום למדינה, אך אין הצדקה שהוא יקבל גם גמלה וגם שכר בזמן כזה. על התלוש שלו הרי יש עשרות אלפי שקלים של פנסיה ועוד עשרות אלפי שקלים של משרה. קחו גם את זה בחשבון. לא ייתכן שהוא יקבל את הכנסתו פעמיים.

האם שר האוצר מודע למצוקה של החד הוריות? הוא יודע שיש נשים שמוכנות לתרום איברים כדי להחזיק בית עם ילדים? הוא שומע את מה שקורה בתקשורת? הוא רואה טלוויזיה? הוא שומע את הסיפורים המצמררים שמועלים בתוכניות של רפי רשף?

בבסיס תפיסת העולם של משרד האוצר עומדת השאלה, איך לא יברח ההון מהארץ . אתה התחלת את דבריך, אם הבנתי נכון, בכך שאתם רוצים לשמור על ההון שעוד לא ברח. אין דגש על הנשים, וכספן לא בחוץ. הן רק יוצרות בארץ.

המסר שהייתי מבקשת ממך להעביר הוא לשמוע דעות אחרות. אל תהיו נעולים על תפיסה כלכלית אחת ויחידה. תגיש את הדברים ששמעת כאן לשר האוצר, שר האוצר ישמע אותך יותר מאשר אותנו, ואם הוא ישמע את הפסיכולוגיה שלנו, אולי דברים ישתנו.

אנחנו העלינו נושאים, והוא אומר שמדובר בכל הציבור ולא רק בנשים. אבל אנחנו מהוות שם 84.4%. אז על מה הוא מדבר?

אנחנו, עמותת "איתך", לא יוצאים נגד הרפורמה בעניין הפנסיה. לכן התשובה שלך, שזה מה שנהוג במדינות מערב, ממש לא רלוונטי.

כל שינוי בהסדר פנסיה חייב להתייחס לנתונים כיום. המצב בעבר לא רלוונטי. המצב כיום הוא שיש אפליה בשוק העבודה, וההטבה של יציאה מוקדמת לפנסיה היא מאוד חשובה, כי בפועל הן מפסיקות לעבוד בגיל 54. איך הן יחיו בין גיל 54 לגיל 67? זה המצב בפועל. גם המשנה לנגיד, שהוא מומחה לפנסיה ולא יוצא נגד הסדר הפנסיה באופן כללי, אמר את זה.

התחושה היא שמי שיושב בראש הפירמידה, שר האוצר, לא יודע מהן ההשלכות האמיתיות של הדברים, שהציבור כאן דיבר עליהן. האם זה עובד דרכך?

אני מאמינה בדרך ישירה בהעברת מסרים. נראה לי שמשלחת של נשים יציגו את הכאב שלנו בצורה הבהירה ביותר, וזה עדיף פי כמה על נציג שמעביר את הדברים.

נדרוש ישיבה משותפת.

גם אם זה יועבר, אני לא יודעת אם זה יעבור בדרך ישירה ואמיתית.

אעביר את הטענות הלאה לממונים עליי ולשר. הנושא של הפנסיה וגיל הפרישה הוא חלק מתוכנית כוללת בנושא הפנסיה, וזה נושא שנמצא במשא ומתן מול ההסתדרות. אין טעם להיכנס לכל רכיב לכשלעצמו, כי הכל הוא חלק מתוכנית כוללת.

כשאת שואלת מה יהיה עם הנשים עד אותו גיל מסוים, הרי שהחלטת הממשלה הטילה על שר העבודה לבחון את מצבן של נשים בשוק העבודה ולגבש תוכניות לעידוד השתתפות בגילאים מבוגרים בשוק העבודה.

בנושא של הגדלת הוצאות, הרי שמצב שבו כלכלת ישראל נמצאת היום, הגדלת הוצאות אינה דבר פשוט. זה אומר שלא נותנים לנו הלוואות לחו"ל, זה אומר שאי-אפשר לממן את ההוצאות, זה אומר משבר פיננסי – לא דבר שרוצים להגיע אליו. התוכניות הכלכליות שנעשו לאחרונה נוצרו בראש ובראשונה כדי למנוע משבר פיננסי, שזה בדיוק מה שיקרה אם יוגדלו ההוצאות.

אם יורידו שכר לגברים במגזר הציבורי, זה יפתור את הבעיה.

אם הכוונה היא להפחית את השכר לגברים, אז אני יכול לומר שאני לא מכיר מישהי שעושה את מה שאני עושה ומשתכרת פחות. אני יודע שהתופעה קיימת, אך איני מבין את ההצעה.

זאת בדיוק ההצעה שלנו. כך תהיה השוואת שכר הנשים והגברים.

בכל אופן, שר העבודה אמר שהוא מוכן לשמוע אלטרנטיבות.

לפני שבוע שר הרווחה אמר פה שכל משפחה חמישית, כל אדם רביעי וכל ילד שלישי יורד מתחת לקו-העוני כתוצאה מהתוכנית הזאת.

אני אעלה הלאה את הטענות שהועלו.

אני מתנצל על שלא הייתי פה, הייתי בוועדת חוקה. לא שמעתי את כל מה שנאמר פה, ולכן אני מצטער אם אני בדבריי.

אני חושב שהבעיה העיקרית בטיפול בתוכנית הכלכלית היא פופוליזם. המדינה נמצאת בבעיה אמיתית, שיש לפתור אותה, וכשאין כסף, יש להקטין הוצאות. אין דרך אחרת. יש לקצץ ממקום מסוים, והדיון היה צריך להיות דיון ציבורי בנושא הזה. במקום זה, כל קבוצת לחץ אומרת "לקצץ, אך לא אצלי. אצלי הכל חשוב, ולכן אסור לקצץ אצלי".

הכל באמת חשוב, ואם מישהו פה רוצה שיתייחסו ברצינות לדבריו, הוא צריך לבוא עם הצעות קונקרטיות, ולהציע מהיכן לקצץ. התזה של משרד האוצר היא שהוא נתן הטבות גורפות לקבוצות אוכלוסייה גדולות, ובמסגרת הסל הזה ישנם אנשים שלא צריכים לקבל את ההטבה. הם רוצים לצמצם את ההטבות האלה לנזקקים באמת ולא ללכת לפי ההגדרות הגורפות. לטעמי, זו גישה נכונה. לכן, עצם העובדה שמישהי אישה או אם חד-הורית, לא אומרת בהכרח שהיא צריכה לקבל תמיכה. היא צריכה לקבל תמיכה אם היא צריכה לקבל תמיכה.

שמעתי כאן הצעה בחצי אוזן, להוריד את השכר לכל הגברים במגזר הגברים כדי להשוות אותו לשכר הנשים. מי שהציע את ההצעה הזאת הוא שוביניסט.

לא שמעת את ההסבר.

אם יראו לי של מקרה של אישה וגבר שמקבלים שכר שונה עבור אותה עבודה, אאבק בכל הכוח.

זו חכמה קטנה מאוד לומר למשרד האוצר "תפתרו את הבעיה, אבל לא אצלנו".

העלינו אפשרויות מהיכן לקצץ. אף-אחד לא אמר פה משפט כזה.

גם אני נאלצתי להיעדר, ואני מצטערת על כך.

יש מקום שנציגות ארגוני הנשים המצומצמים ביותר תיפגשנה עם השר שטרית.

אני שאלתי את השר שטרית שתי שאלות קטנות; למה מי שמגיש לביטוח לאומי תביעה שאינה מתקבלת, צריך לקבל אגרה של 600 ש"ח? הלא אלה אנשים שאין להם. הוא ענה לי, שהוא מוכן להוריד את האגרה כאשר התביעה לא התקבלה לביטוח לאומי, כמו שיהיה אגרה לסיוע משפטי.

שאלתי גם למה עקרת בית שלא עובדת צריכה לשלם מס בריאות, ואני יכולה לומר לכם שיש נכונות לשמוע, ואני מציעה להיפגש אתו. כדאי שיגיעו אנשים שיציגו את הדברים בצורה ממוקדת. בואו נלך על הנקודות החשובות עם כל הכוח.

אני רוצה לומר לך, רשף חן, שאנו, הנשים, מהוות את הרוב במדינת ישראל. אנו לא קבוצה קטנה עם תביעות קנטרניות אנו אלא ציבור גדול, ולכן מן הראוי שתקחו את הערותינו בכובד ראש, תתייחסו אליהן, ותנסו לראות היכן יש לתקן.

אני מקבלת את דבריה של חברת הכנסת לבני, שיש להיפגש עם שר האוצר ולא רק עם השר באוצר, ולהעלות בפניו את בקשותינו, כדי שיקשיב ממקור ראשון.

אני מעריכה את חבר הכנסת רשף חן על שהגיע. מכיוון שהגעת כדי לסייע לנו, אני מציעה שתקרא את הפרוטוקול, ותבין שיש פה הצעות מאוד רציניות.

חברת הכנסת לבני אתנו תמיד, למרות שישבה כאן רק רבע שעה, ואני מקווה שהיא תתמוך בנו.

גדעון סער לא הביע את דעתו, והייתי רוצה לשמוע אותה.

אני מברכת את חברות הכנסת וחברי הכנסת שהגיעו לכאן. לכל מי שהגיע לכאן היום אכפת מהנושא.

אנו נפנה ללשכת האוצר כדי לדאוג לפגישה יזומה של חברות הכנסת – ואם ירצו אז גם חברי הכנסת – של הוועדה למעמד האישה יחד עם נציגות של ארגוני הנשים עם שר האוצר. נקיים, כמובן, פגישה מקדימה.

קראתי את ניירות העמדה, וההצעות שכאן אינן מקובלות. כשמייצגים עניין ג'נדרי במסווה של התנגדות – גם נעמ"ת היא חלק מההסתדרות, וההסתדרות מנהלת משא ומתן שלא בתום לב - לא ייתכן שייצא מצג מהישיבה שבעצם הביאה שלנו אנו נותנים גיבוי לתביעות מסויימות. שמעתי פה את הקריאות על שר האוצר ואת הענקת הציונים לחברי הכנסת, וזה לא מקובל עליי.

חבר הכנסת גדעון סער לא היה כאן לאורך כל הישיבה, והדיון היה מאוד ענייני וממצה. חברי הכנסת לא היו כאן מתחילת הדיונים.

נעשה פגישה מקדימה עם נציגי הארגונים לפני הפגישה שדיברתי עליה, כדי להעלות נושאים שהם בקונצנזוס מלא כדי להעלות אותם בפני שר האוצר.

כפי שאמרתי, הטיעונים על רפורמה במס אינם רלוונטיים.

אבל זה לא מקובל על חברי הוועדה.

אני חוזרת; לא כל הטענות שעלו בדפים האלה היו מקובלות.

עלו פה הרבה דרישות, והדברים שהוצגו פה בדפים אינם עמדת הוועדה. טרם הפגישה עם משרד האוצר תהיה פגישה מוקדמת, כדי שהדברים שהם בקונצנזוס של נציגות הוועדה ונציגות הארגונים יועלו בצורה מסודרת. ניקח בחשבון שיש לבוא עם נקודות קונקרטיות כדי שהדברים ישתפרו. יש אוזן קשבת, וחברת הכנסת לבני רצתה להעביר את המסר הזה בדבריה.

אני מודה לכל מי שבא.

הישיבה ננעלה.



-----------------



הישיבה ננעלה בשעה 13:05.