פרוטוקולים/מעמד האישה/6353



5
הוועדה לקידום מעמד האישה
24.3.2003

פרוטוקולים/מעמד האישה/6353
ירושלים, א' בניסן, תשס"ג
3 באפריל, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 4
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, כ' באדר ב' התשס"ג (24 במרץ 2003), שעה 11:00

ישיבה חגיגית לציון יום האישה הבינלאומי, בנושא: נשים בישראל 2003 -
נתונים מעודכנים.
דיון בהצעות לסדר היום בנושא, של חברי-הכנסת: זהבה גלאון, דליה איציק, גילה
גמליאל, עסאם מח'ול וגילה פינקלשטיין.

לדיון זה הוגש מסמך רקע שהוכן במרכז למחקר ומידע (ממ"מ) של הכנסת. ניתן לעיין במסמך בכתובת הבאה:
http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m00523&type=rtf

חברי הוועדה: גילה גמליאל - היו"ר
דליה איציק
זהבה גלאון
רשף חן
אחמד טיבי
עסאם מח'ול
אורית נוקד
אתי לבני
מרינה סולודקין
גדעון סער
מלי פולישוק-בלוך
גילה פינקלשטיין

יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין
עו"ד ציונה קניג-יאיר- מנהלת המחלקה המשפטית, שדולת הנשים בישראל
ד"ר חיה ג'משי - שדולת הנשים בישראל
אלה גרא - שדולת הנשים בישראל
רינה ברטל - שדולת הנשים בישראל
עו"ד רבקה שקד - הממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה
כיראם בלעום -מנהלת אגף נשים בעסקים,המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי
אביבה בטאט- ראש תחום אגף עבודה ושכר, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
נאדירה אבו דבאי - עמותת סיכוי
עדינה בר-שלום - מכללה חרדית לבנות
הילה קרנר סולימן - מנכ"ל איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית
עו"ד הילה (עובדיה) הדר - הנהלת בתי-המשפט
בת-שבע שטראוכלר - הרשות לקידום מעמד האישה
נדיה ח'ילו - מרכז השלטון המקומי
מרים שכטר - משרד החינוך
מיכל כפרי - יועצת שרת החינוך, התרבות והספורט
פנינה רוזנבלום - אשת עסקים
מלי פינטו - נעמ"ת
שרי שילון - נעמ"ת
ורד סויד - סגנית ראש עיריית נתניה
גבי בר זכאי - מעלה אדומים
יעל שמרגד - ארגון נשי חירות בישראל, המחלקה למעונות יום
מרים שירקון - הפורום הארצי למשפחות חד-הוריות
שגיב אסולין - יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית
נאוה גל -
רחל קרמרמן-מרידור -
עדי מורנו -

דנה גורדון

תמר מרימוביץ

נשים בישראל 2003 - נתונים מעודכנים

אני פותחת את הישיבה. כמסורת – מזה עשור – מאז הקמתה של הוועדה לקידום מעמד האישה, אנחנו מתכנסים כאן היום כדי לפתוח את הישיבה החגיגית לציון יום האישה הבינלאומי 2003.

עוד בתחילת המאה ה-20 יום האישה הבינלאומי צוין ברחבי העולם בתאריך שמונה במרץ. נשים יזמו את הרעיון הזה עוד בשלהי המאה ה-19, במטרה לקדם את השוויון בין המינים ולהיאבק על הזכויות של נשים. מדי יום אנחנו צריכות לפעול לצמצום הפערים כמעט בכל נושא ובכל תחום.

נדון היום ברשימה ארוכה של נושאים. כל הסקרים שנערכו יציגו את המצב הבעייתי, ויבהירו עד כמה אנחנו צריכות לפעול ולהיות מאוחדות ומלוכדות, בלי קשר לעמדות הפוליטיות שלנו - הכל על מנת לקדם את מעמדן של הנשים ולדאוג לשוויון זכויות. אם מסתכלים בראייה היסטורית על התקופה מאז הקמת המדינה ועד היום, נראה התקדמות יוצאת מן הכלל בתחום, במיוחד מאז הקמתה של הוועדה. ניתן לראות את זה במספר חוקים משמעותיים שקודמו בכל הנוגע להעצמת נשים ולצמצום הפערים בין נשים לגברים. אנחנו יכולים לראות כדוגמה את חקיקת החוק נגד הטרדה מינית ואת הצבתן של נשים יועצות בתחום המוניציפלי.

אני רוצה לברך את יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין. במסגרת מאבקן של הנשים להשגת השוויון המיוחל השנה, כבר בישיבה הזאת נציג נתונים עדכניים בנושא של תעסוקת נשים מן המגזרים השונים: המגזר העסקי, שירות המדינה, הנשים הערביות בעסקים והכשרתן למנהיגות בשלטון המקומי. כמו-כן, יינתן מקום לציון נתונים בנושא פערים בשכר, הגדלת ייצוג הנשים בתפקידים בכירים, בשלטון המקומי ובארצי ועוד.

צריך להזכיר שאנחנו גם מתקרבים לבחירות המוניציפליות, שם יש לנו בעיה עיקרית בכל מה שקשור לייצוג נשים. גם כאן נרצה לתת את הדעת על הסוגייה הזאת ולבדוק איך ניתן יהיה לצמצם את הפערים ולהעצים את ייצוגן של נשים גם בחתך הזה.

לאחר הצגת ממצאי המחקרים והסקרים, אנחנו נייחד את הישיבה להצעות לסדר היום של מספר חברות וחברי כנסת, שהעבירה מליאת הכנסת לדיון ולהסקת מסקנות. נושאים רבים יעלו. לפני שאנחנו נעבור לרשימה הארוכה של הדוברים, אנחנו נדון בפערי שכר בין נשים לגברים, בנשים במגזר העסקי, בקידום נשים בשירות המדינה, נשים ערביות בעסקים, תעסוקת נשים בישראל וכו'. כל הנושאים האלה יידונו בצורה מסודרת ומפורטת על-ידי נציגות שיציגו את הנושאים האלה. לפני שנפתח בדיון, אני רוצה לתת את זכות הדיבור ליושב-ראש הכנסת, חבר-הכנסת ראובן ריבלין, שבא על מנת לברך אותנו ולציין את יום האישה הבינלאומי.

גבירותיי ורבותיי - לצערי, אני לא רואה כאן "רבותיי" שהם חברי ועדה או אורחים. אני הייתי חבר בוועדה הזאת. ראיתי חשיבות רבה להיות שותף בוועדה הזאת. לימים, כאשר התמניתי לשר בממשלת ישראל, אני יכול להעיד על עצמי שמספר לא מועט של המינויים שאותם מיניתי לפסגת הדירקטורים של הכלכלה בישראל היו נשים. עשיתי זאת לא בגלל שהיתה לי איזושהי תחושה שאני צריך לעשות איזושהי העדפה מתקנת. כל אותן נשים שנבחרו על ידי לכל מועצות המנהלים - וביניהן יש כאלה שאני שמח לראות כאן - נבחרו על ידי ונתמנו רק משום שהן היו הכי טובות שיכולתי למנות. לא הכי טובות במובן של ההבחנה בין זכר לבין נקבה, אלא משום שהן היו הכי טובות אבסולוטית. פירושו של דבר, שאותן נשים המכהנות היום בדירקטוריונים כאלה או אחרים הן הנשים המובילות במערכות הכלכליות של ישראל.

הייתי שר התקשורת בישראל, ותחת פיקוחי ושליטתי המיניסטריאלית, כמו גם אחריותי הפרלמנטרית, הייתי צריך לבחור את הטובים ביותר. בחרתי את הטובים ביותר שהיו הטובות ביותר, לא בגלל שחשבתי שאני צריך לעשות איזשהו מס שפתיים לחברה או בגלל חוק שחוקק בכנסת, כתוצאה מכך שלצערנו הרב במערכות השונות לא השתתפו מספיק נשים בתפקידים הללו בחברה הישראלית. לכן אני מציע לכל חבריי לראות בעניין זה דבר שמחייב את מציאת הטובים ביותר, ואנחנו רואים שהטובים ביותר הם גם אולי אפילו הטובות ביותר.

יחד עם זאת, גברתי היושבת-ראש, אי אפשר להתעלם מכך שבכל זאת הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. היא אומרת שלמרות שאני הצלחתי למצוא כהרף עין את כל הטובים והמעולים בכלכלה ובחברה הישראלית על מנת למנות אותם, יש כאלה שעדיין מתקשים בחיפושים שלהם, או שיכולת ההבחנה שלהם כנראה אינה מספקת, ולכן החוק מכוון אליהם, ולא כדי לעשות איזושהי הפליה מתקנת.

אם כך יהיה הדבר ואם לשם כך חוקקנו את כל אותם חוקים בכנסת אשר מאפשרים לסקטורים לבוא ולומר במדינה כמו מדינת-ישראל שהנשים הן סקטור, זה דבר שהוא יותר מאשר מעליב את האומר, לא את השומע. אם כך הדבר ואם כך נגזר עלינו, היה אומר מורי ורבי מנחם בגין "המובן מאליו חשוב שייאמר, אז אמר זאת בפה מלא". הנשים לא פחות טובות מהגברים. הגברים יכולים לבוא ולומר, אולי באיזשהו רגע של התרוממות נפש "אנחנו לא פחות טובים מהנשים", ואז הם יוכלו להביא למצב שבו חובת ההוכחה תיפול עליהם.

על כל פנים, מניסיוני, אני חושב שאין הבדל בין אישה לגבר בכל מה שקשור ליכולת שלו לתפקד בכל דבר ודבר מבין הדברים שהחברה בישראל, על כל גווניה, מבצעת. אני לא רוצה כרגע להיכנס לנושאי ביטחון או לשאלה האם אישה יכולה למלא את כל התפקידים שגבר ממלא במישור הכוחני או הפיסי יותר, כי גם אלה דברים שבאים לידי פיתוח בעולם כולו. גם זה נושא שעומד על סדר היום.

אני מוכרח לומר שהנפילה בשבי של החיילת האמריקאית אתמול, בהחלט מעלה פעם נוספת את השאלה, האם גם בנושאים אלה השוויון מחויב המציאות, או שמא באמת קיימת איזושהי הבחנה שניתנת להיעשות, באמת בגלל הפרדת המינים. צריך לזכור שלא תמיד אפשר לחייב גבר ללדת, כי הדבר הוא בלתי אפשרי, זאת אומרת: אנחנו לא רוצים לפעול בניגוד לטבע, אבל בלי ספק, כאשר אני רואה גם את מגוון הנושאים שעומד על סדר יומה של הוועדה שבראשותך, חברת-הכנסת גמליאל, וגם את הדברים שעולים לסדר היום מפעם לפעם, אני חייב לומר שאלה דברים שמחייבים אותנו לשימת לב חשובה מהוועדה הנכבדה הזאת. אני קורא לה "הוועדה הנכבדה" לא רק בגלל האיכות של החברות המאיישות אותה, כי אני יודע שיש גם חברים מצוינים שחברים בוועדה זאת – ויש לי רק צער עליהם, על כך שהם לא הגיעו לכאן. אני על כל פנים בחרתי לבוא ולהשתתף בוועדה זו. חברת-הכנסת גמליאל, אני מברך אותך ומקווה שתמשיכי לפעול במסגרת הוועדה הזאת כפי שפעלו קודמותיך , ואף שתעלי עליהן. תודה רבה.

אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת, רובי ריבלין.

אנחנו נעבור לנושא הראשון – פערי שכר בין נשים לגברים. תציג לנו את הנתונים עורכת-הדין ציונה קניג יאיר, מנהלת המחלקה המשפטית של שדולת הנשים בישראל. יש לך כ-10 דקות.

בוקר טוב ליושב-ראש הכנסת, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברות כנסת יקרות. אני רוצה להודות קודם כל ליושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה על הבימה שנתנה כאן לשדולת הנשים ועל ההזדמנות החשובה להביא בפניכם את הנתונים שאני עומדת להביא. העיקרון של שכר שווה הנו עיקרון אוניברסלי ומעוגן בחוקים בכל רחבי העולם באמנות ובהכרזות של האומות המאוחדות, ובמשפט הישראלי אף בחוק שנקרא "חוק שכר שווה לעובד ולעובדת".

אולי אני אפתח בנתון ראשון, שיש במדינת-ישראל יותר נשים מובטלות מאשר גברים. יחד עם זאת, יותר גברים חותמים דמי אבטלה מאשר נשים. זה מביא אותי לאותם נתונים, שאני רוצה להביא בפניכם היום בנושא של פערי שכר במשק. ככל שנבדוק את מגוון התפקידים ונחצה את כל דרגות העבודה, אנחנו נראה שיש פערים. בלוח שמובא בפניכם בשקף, תוכלו לראות את ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש לגברים ולנשים. תראו שבכל הרובריקות נשים מרוויחות פחות מגברים. כמו-כן, בהכנסה הממוצעת ברוטו לשעת עבודה, גם כן ההכנסה היא נמוכה יותר לנשים מאשר לגברים. נשים מרוויחות בממוצע 61.6% משכר הגברים, זאת אומרת: ששני שליש משכרו של גבר לאותו תפקיד מקבלת אישה.

אני מניחה שנתון זה מדהים את כולם, כמו שהוא הדהים אותי כשהתחלתי לבדוק את הנושא הזה לפני מספר שנים. פער זה נובע גם מההבדלים בשעות העבודה, זאת אומרת: צריך לקחת בחשבון גם את העובדה שהרבה מאד נשים במדינת-ישראל מעדיפות לעבוד משרה חלקית מאשר משרה מלאה, וזה משפיע על ההכנסה הממוצעת ברוטו, שזו העמודה הראשונה בטבלה. יחד עם זאת, זה אינו מסביר את עצם העובדה, שכשאנחנו באות להשוות את ההכנסה הממוצעת ברוטו לשעת עבודה, עדיין שכרה של האישה נמוך משכרו של הגבר.

בלוח השני שאני רוצה להפנות את תשומת לבכם אליו, תראו שיש לנו הכנסה ברוטו לשעה לחודש ולשעת עבודה, לפי ענף כלכלי, והשוואה בין נשים לגברים. משלחי היד המתגמלים ביותר הם שלושה: מנהלים שזאת הרובריקה השלישית, אקדמאים שזאת הרובריקה הראשונה, ומקצועות חופשיים. על אף שברובריקות האלה אחוז הנשים הוא גבוה יותר מהגברים במשלחי היד, השכר הממוצע של הגברים הוא גבוה יותר, זאת אומרת: הגברים מרוויחים יותר, וזאת על אף שהם המיעוט ברובריקות האלה במקצועות הללו. ההכנסה שלהם מבחינה חודשית – הברוטו – וגם ההכנסה הממוצעת לשעת עבודה הן יותר גבוהות מאותו שכר שמקבלת האישה.

אם נסתכל, לדוגמה, על נתון של שכר אקדמי לשעה, נראה שאישה תרוויח 54.7 שקלים בעוד גבר ירוויח 67.2 שקלים לשעה. אפשר גם להסתכל על נתון המנהלים, שם הנתון עוד יותר בולט – 59.3 שקלים לאישה, בעוד גבר ירוויח 70.3 שקלים לשעה. כך כמובן בצורה עקבית, אנחנו רואים שמופיעים הנתונים לאורך כל הטבלה.

בשקף הבא, אני מבקשת להראות שגם כאשר יש לגבר ולאישה אותה השכלה מבחינת שנות לימוד, גם כאן פערי השכר נשארים. אם ניקח את אותה השכלה של 11-12 שנות לימוד, גם כאן נראה שאישה מרוויחה פחות מגבר, למרות שהשכלתה שווה וזהה. מה שמעניין לראות כאן בשקף הזה, זה שככל שההשכלה עולה – ככל שאנחנו רוכשות יותר השכלה – הפער עולה. יכול להיות שהצפי היה שהפער יירד, אבל ב-16 פלוס שנות לימוד, שהיא הרובריקה האחרונה בטבלה הזאת, שם הפער הוא הגדול ביותר. כאן תראו שנשים מרוויחות רק 78% מגברים, ואני מפנה שוב לשורה האחרונה, כאשר הכנסה ממוצעת ברוטו לשעת עבודה לאישה היא 49 שקלים, בעוד לגבר היא 64.5 שקלים.

בתרשים האחרון שאני מביאה, ישנה בדיקה של רמת הכנסה של נשים עצמאיות, לעומת גברים עצמאיים. על מנת להבהיר את הדברים, עד עכשיו דיברתי על גברים ונשים שהם שכירים, וכאן אני מתחילה לדבר על עצמאים. התוצאה היא זהה: שכרה של האישה נופל משכרו של הגבר, ומהווה כ-60% מאותו שכר.

ניתן לראות כאן, שבקבוצות ההכנסה ששכרן עד 75% מהשכר הממוצע במשק יש רוב נשי, בעוד שברגע שאנחנו עוברות את הגבול של 75% מהשכר הממוצע במשק, יש רוב גברי, זאת אומרת: גם כאן הממצא מעיד, שאת השכר הגבוה מרוויח הגבר, והפערים הם אותם פערים כמו במשק של שכירים.

אז אולי תשאלו מה יש במדינת-ישראל שמעודד נורמות כאלה, התנהגות כזאת וחלוקת משכורת כפי שאני מביאה בנתונים כאן. כפי שהזכרתי בראשית דבריי, יש "חוק שכר שווה לעובד ולעובדת", ואני מבקשת לקרוא מתוכו את סעיף 2 - הזכות לשכר שווה: "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך; הוראה זו תחול גם לעניין כל גמול אחר, שנותן מעביד לעובד או עבורו בקשר לעבודתו". בריש גלי, שחור על גבי לבן - תרתי משמע במקרה הזה - זכותה של האישה להשתכר באופן שווה לשכר של הגבר.

על-פי החוק הזה, כל גמול, כל הטבה בעבודה, ייחשבו כשכר, זאת אומרת: כל הטבה, הוצאות רכב, הוצאות טלפון, כל הוצאה נלווית ייחשבו חלק מהשכר, ויצטרכו להיכלל בהשוואה הזאת בשכר. ואיך נדע מה זאת עבודה שוות ערך ומה זאת עבודה שווה בעיקרה? כמובן שהבחינה היא מהותית ולא פורמלית. זאת אומרת, יש צורך לבחון את התפקיד. יש צורך לבחון, מה מהות העבודה, מה היקף העבודה ומה היקף האחריות.

האם אין פסיקה בעניין הזה?

אני מייד אענה על השאלה הזאת.

לאחר שאנחנו בוחנות את התפקיד, אפשר לפסוק.

למה אין תביעות בנושא הזה? היו מעט מאד תביעות עד היום – פחות מחמש תביעות שמוכרות לי. כרגע יש תביעה אחת בבית-הדין לעבודה. יש לזה כמה סיבות: הסיבה הראשונה – נשים שפונות לשדולת הנשים ומגיעות לקו הפתוח שאנחנו מפעילות, אומרות בריש גלי: הגענו למשכרות של 9,000 שקלים, של 11,000 שקלים, ואנחנו לא רוצות לערער את מצבנו; אם אנחנו נתבע בגין שכר לא שווה תמורת פער של 3,000 שקל לחודש, המשרה שלנו תעמוד בסכנה, נאבד את מקום העבודה, ונצטרך להשתלב שוב בשוק העבודה היום, וכמובן שזאת אינה משימה פשוטה.

ולזה אין חוק.

כמובן שלא, זה עניין של אכיפה.

הסיבה השנייה לכך שאין ריבוי תביעות – התביעה היא לא פשוטה, מכיוון שהגלגלים כאן לא משומנים, ואלה תביעות ראשוניות. הדרך לקבוע על-פי החוק האם מדובר בעבודה שוות ערך, היא על-ידי מינוי מומחה לניתוח עסקים. המינוח הזה הוא מינוח שעוד לא עמד במבחן התוצאה. זאת אומרת, צריך למנות מישהו שהוא מומחה, שיתמנה על-ידי בית-הדין או על-ידי אחד מהצדדים. לא ברור מי צריך לשאת בעלות הזאת, כי זה נתון לשיקול של בית-הדין. לכן הרבה מאד נשים פוטנציאליות מפחדות שהעול הכספי ייפול עליהן, וכמובן שגם זה מונע מהן להגיש את התביעה. יש לקחת בחשבון שההליך הוא לא פשוט ולא קצר.

הנתונים הסטטיסטיים הם חד-משמעיים, והם מדברים על פער שאי אפשר להתעלם ממנו. יחד עם זה, את אומרת שלא מצויה בפסיקה איזושהי תביעה, שמדברת על פערים סטטיסטיים שמוכחים בעליל.

אם המשכורת של אישה היא בממוצע נמוכה ב-47% או ב-27% ממשכורתו של גבר שעובד באותו מקום עבודה, החוק הזה הוא חוק שמטרתו לתקן איזושהי סטייה או פער בלתי הגיוני. את אומרת שלמרות הסטטיסטיקה החד-משמעית, כמעט שלא מגישות נשים תביעות.

האם קיים בכנסת איזשהו תפקיד שבו משמשת אישה ומשמש גבר, והגבר מקבל יותר בגין אותה עבודה? האם במשרדי הממשלה קיים דבר כזה? האם בהסתדרות קיים דבר כזה? האם אצל מעסיקים בחברות כוח אדם לא קיימות דוגמאות שמוכיחות את הסטטיסטיקה? הרי הסטטיסטיקה היא דבר שמתבסס על החיים.

יש נשים שפנו והביאו נתונים ממקום העבודה שלהן עם תלושי משכורת. יחד עם זה, הן לא מוכנות לסכן את מקום העבודה שלהן ולצאת למאבק כזה, בגלל הפער של השכר הזה. אני מסכימה שהנתון הוא מדהים ואני מסכימה שהנתון הוא מזעזע. יחד עם זאת, אני מזמינה כל אחד ואחד מפה - אם יש אישה פוטנציאלית או קבוצת נשים פוטנציאלית - להגיע לשדולת הנשים, על מנת שנוכל להגיש תביעות כאלה.

אני חושבת שעורכת-הדין רבקה שקד תוכל לדבר גם על נושא תפקידים ציבוריים. זה נכון שבמקומות ציבוריים שכר הבסיס הוא שכר שווה, כי ככה זה מופיע. יחד עם זאת, אין לנו שליטה על כל התנאים הנלווים: מי מקבל רכב ראשון כשרכב שווה כמה אלפי שקלים, מי מקבל טלפון נייד צמוד אליו לכיס ומי מקבל את ההטבות הנוספות שקשה לפעמים לעקוב אחריהן. קשה לאותה אישה להגיד האם היא קופחה והאם היא כרגע משוללת זכויות ביחס לגברים שנמצאים איתה באותו משרד.

כל הגורמים האלה מביאים אותנו למצב הנוכחי הזה, שנשים משתכרות כ-61.6% מגברים, אבל במידה מסוימת אין לנו דרך לאכוף את העניין הזה. אין לי ספק שבחלק של המסקנות האופרטיביות שיושבת-ראש הוועדה תעלה בסוף, אנחנו נוכל אולי להציע איזה מנגנון אכיפה דווקא על-ידי אחד ממשרדי הממשלה, על מנת להביא לפתרון מסוים במצב הזה.

יחד עם זאת, כמו שהדברים נראים היום, החוק מציב פתרון. אני לא אומרת שהוא פתרון פשוט. ההליך הוא הליך לא קצר, שמצריך גם מינוי מומחה על מנת להוכיח את הדברים. הרתיעה מהדברים האלה, והחשש למקום עבודתן של נשים ולפרנסה שלהן הם הגורמים המעכבים את האכיפה ביישום. כמובן שלא נשכח, שבראש ובראשונה מי שנותן את השכר הלא שווה הוא זה שמפר את החוק. אחר-כך עלינו לבוא ולאכוף את החוק, או לפתור את הבעיה שנוצרה, אבל בראש ובראשונה צריך להיות משהו הרתעתי כלפי אותם מעבידים וכלפי אותם מעסיקים, שמרשים לעצמם להפר את הוראות החוק הברורות הללו. אני חושבת שאת אותה סנקציה נגד המעסיקים אנחנו לא רואות בשטח.

אם הם היו יודעים שמישהו בודק אותם, זה לא היה קורה.

אני מסכימה. נאמר כאן, ובצדק רב, שאם המעסיקים היום יודעים שיש גוף וגורם שבודק אותם ועושה ביקורת – לא על כל החברות, אלא על חלקן – הם היו חושבים פעמיים.

מדוע לא יפנו ארגוני הנשים לכל המוסדות שבהם יש מבקרים פנימיים, וידרשו מהדירקטוריונים או מהמנכ"לים לבוא ולבקש מהמבקר הפנימי סקר בכל מקום עבודה, שיבדוק האם קיים מצב שבו באותו מקום עבודה שני אנשים מקבלים שכר שונה רק בגלל היותם ממין שונה. אני מודיע לכם, שנדמה לי שלא יהיה קיים דבר כזה בכנסת, אבל אם תאירו את עיניי, זה יהיה מקום מצוין להתחיל אתו.

אדוני היושב-ראש, העלינו את זה בכנסת בערך 80 אלף פעם.

חברי-הכנסת הם נבחרים, אז זה עניין שונה.

אנחנו נאמץ בחום את ההצעה הזאת, וניישם אותה בבדיקה של עובדי הכנסת בתור התחלה.

אני חושבת שארגוני הנשים יכולים לפנות – כמו שאנחנו עושות בנושאים אחרים, כדוגמת הייצוג ההולם. ההתייחסות היא אמנם היא התייחסות נאותה, אבל לא מספקת.

אולי תספרי על לשכת עורכי-הדין בהזדמנות חגיגית זאת. סליחה שאני מתערבת, אבל אני חושבת שזה הפורום המתאים לדבר על זה.

ברשותך חברת-הכנסת גלאון, אנחנו מוגבלים בזמן.

זה קשור לנושא הזה.

בין כה וכה זה עולה כאחת מההצעות לסדר יום.

אולי אני אסכם בדברים הבאים: הדברים שאנחנו צריכות לצאת איתם היום הם דברים אופרטיביים – בראש ובראשונה להעלות למודעות הציבורית את הנושא של פערי השכר במשק בשנת 2003. לא יעלה על הדעת, שבמדינה תקינה ודמוקרטית אישה שעושה את אותה העבודה שגבר עושה לצדה תרוויח רק חלק מהמשכורת אותה הוא מרוויח. אולי אם אנחנו נתחיל בהעלאת המודעות הציבורית ואכיפת חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, נוכל להתקדם ולהגיע למצב שבעוד עשור – ואני לא רוצה להיות אופטימית מדי - החוק הזה יהיה אחד החוקים שמצייתים להם ביום יום. תודה רבה.

אני רוצה להודות שוב לעורכת-הדין ציונה קניג יאיר, מנהלת המחלקה המשפטית של שדולת הנשים בישראל.

אני אתן מספר דקות לחברת-הכנסת אורית נוקד לברך את הנשים לרגל יום האישה הבינלאומי. את הנושא הבא, קידום נשים בשירות המדינה, תציג עורכת-הדין רבקה שקד, הממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה.

ראשית, אני רוצה לברך את כולכן. אני שמחה לראות שהגיעו עוד חברי-כנסת.

אלה חברי ועדה.

גילה, לך אני רוצה להגיד באופן מיוחד שאת כינסת את הוועדה יום לאחר שהוועדה הזאת הוקמה וקיימת דיון בנושא של האמהות החד-הוריות, ובכך התווית דרך להמשך הפעולה. יש לך הרבה אנרגיות, ואני רוצה לאחל לך הרבה הצלחה.

רובי, אני נכנסתי לתפקיד ממש בסוף הקדנציה של הכנסת הקודמת. זכיתי לראות אותך מכהן כשר, ומופיע בכל ישיבה שבה עלה הנושא של משרד התקשורת – אם בוועדת הכלכלה ואם בוועדת הכספים.

הנושאים שבהם הוועדה הזאת עוסקת הם רבים ומגוונים, והם נוגעים לנו כנשים, והם חוצי מפלגות. הדבר החשוב ביותר הוא שחברות הכנסת יכולות לקדם את הנושאים – בין אם מדובר בחקיקה ובין אם בקביעת מדיניות כזאת או אחרת, או השפעה בכל מקום שבו נידרש לכך – ולעשות הכל ביחד.

אני רואה את המחויבות שלי לסייע ל-51% מאזרחי המדינה, שהם בוודאי רובי ריבלין לא סקטור, אלא ציבור הנשים. כפי שאמרתי, מדובר בנושאים שקשורים לשוק העבודה, בנושאים שקשורים לבריאות, בנושאים שקשורים לצערנו לאלימות, לייצוג נשים, וכמובן לנושא של מעמד האישה – האישה הערבייה מצד אחד והאישה הדתייה מצד שני.

כפי שנאמר קודם, הנושאים שקשורים בשוויון הם נושאים שמעוגנים בחוק. עיקר הבעיה, לדעתי, היא ביישום ובחינוך. שרת החינוך לא נמצאת כאן – אולי היא תגיע יותר מאוחר.

זה המקום לציין שהשרה לימור לבנת התנצלה ואמרה שלא תוכל להגיע. היא ביקשה ממני לברך את כולם לרגל יום האישה הבינלאומי. כמו תמיד, היא תמשיך לפעול על מנת לקדם את הנושא.

התכנית הכלכלית שאמורה להיות מוגשת מחר לממשלה פוגעת בעיקרה בציבור הנשים, משום שאם תחשבו שמדובר בפיטורים גדולים, הרי שהמפוטרות ברוב התחומים הן הנשים. אם מדובר במשרדי הממשלה, יש נשים שהן פקידות ויש נשים שהן אחיות, אם מדברים על צמצומים בתחום הבריאות. כמובן שאי אפשר לפסוח על אותן 16,000 מורות, עובדות רווחה וכיוצא בזה. זה דבר שאנחנו חייבים להתייחס אליו. גילה, אני מאד מקווה שאת כיושבת-ראש הוועדה וכחברה בקואליציה, תפעלי למען ציבור הנשים. ראיתי שיש גזירה נוספת – מבטלים את הפטור ממס בריאות לנשים, וזה גם דבר שחייבים לתת עליו את הדעת.

אני בחרתי להיות חברה בוועדה לקידום מעמד האישה וגם בוועדת הכספים, כי אני סבורה שהשילוב הזה הוא שילוב נכון. ניתן בוועדת הכספים לקדם ולהשפיע. אני מודה שבכנסת הקודמת אני הספקתי ברגע שאישרו את חוק ההסדרים להכניס מספר תוספות, שמתייחסות לנשים במקלטים ובמעונות ולנערות במצוקה. אני רוצה שתדעו – ודיברתי על זה גם עם גילה – שאני הכתובת לקידום הנושאים האלה.

אני רוצה להתנצל על כך שבעוד כחמש דקות אצטרך לעזוב את הישיבה, כי מתקיימת ישיבה כרגע בוועדת הכספים. הגיע אליה שר המסחר והתעשייה. אתם יודעים שהוא גם קיבל על עצמו את משרד העבודה והרווחה. נדמה לי שבימים אלה חשוב מאד להיות שם, לשמוע ולהשמיע. שוב, תודה רבה לכם.

תודה רבה לחברת-הכנסת אורית נוקד.

אנחנו עוברים לנושא הבא – קידום נשים בשירות המדינה. אני מתכבדת להציג את עורכת-הדין רבקה שקד, שהיא הממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה.

בפתח דבריי, כמובן, אני מבקשת לברך את הוועדה לקידום מעמד האישה בהרכבה החדש – את יושבת-ראש הוועדה ואת יושב-ראש הכנסת שנמצא כאן. בנציבות שירות המדינה מסורת רבת שנים של שיתוף פעולה הדוק עם הוועדה הזאת. אני מאמינה, מקווה ובטוחה ששיתוף הפעולה הזה יימשך.

אנחנו המעביד הגדול ביותר במשק. אני מדברת על סדר גודל של 60,000 עובדים; מתוכם קרוב ל-40,000 נשים. למספר הזה יש לצרף עוד את עובדי מערכת הביטחון, שאנחנו לא נוקבים במספרם, וגם שם יש כמובן נשים.

אני אבקש בשקף הראשון להציג את התפלגות עובדי המדינה בכל הדרגות ובכל הדירוגים. כל הנתונים שאני אציג כאן, כמו גם נתונים רבים ואחרים, נמצאים בדוח השנתי שנציבות שירות המדינה מפרסמת מדי שנה. הדוח הזה וחומר נוסף נמצאים באתר האינטרנט של האגף לקידום ושילוב נשים בשירות המדינה. כל מי שמעוניין ומי שלא קיבל את הדוח הזה, יכול לגלוש באתר וללמוד את הנתונים.

חשוב להדגיש, שאחת הסיבות – אם לא הסיבה המשמעותית ביותר – לפער בין שכר נשים ושכר גברים בכלל ובשירות המדינה בפרט, זה הפער בייצוג ובעובדה שנשים עדיין אינן מגיעות לדרגות הבכירות. כאשר מסתכלים על הנתונים האלה, חשוב לחדד כמה נקודות, כי אתם יודעים – לגבי נתונים, צריך איזושהי מידה של מומחיות בנושא של דרגות, דירוגים וכוח אדם. לכן אני מבקשת להסביר שקף שגם נמצא בחומר הכתוב שאגף המידע בכנסת הגיש לכם.

מדובר על הדרגה העליונה בכל הדירוגים. מדובר על מספר רב מאד של דירוגים. הנתון הזה נראה מאד יפה ומאד טוב, אבל הוא כולל גם את מערכת הבריאות. ההיקף של מערכת הבריאות – בתי-החולים הממשלתיים - הוא כ-50% משירות המדינה. אנחנו כמובן יודעים שחלק גדול מהעובדים במערכת הבריאות הם נשים. ישנם דירוגים שהם נשיים לגמרי, וכמובן שזה בולט גם בצמרת שלהם, בדרגה העליונה בדירוג האחיות, בדירוג הביו-כימאים, הרוקחים וכו'. זו התמונה כפי שהיא משתקפת, ואנחנו רואים את כל המערכת.

בשקף נוסף אנחנו נראה את אחוז הנשים והגברים בארבע הדרגות העליונות בכל הדירוגים, כשניסינו לכמת את ארבע הדרגות החשובות מבחינתנו. זו התמונה לאורך שנים, משנת 1997 עד שנת 2001. אנחנו רואים עלייה מתונה. יש שינוי, אבל השינוי הזה עדיין אינו מספיק.

אבל כאשר אנחנו רוצים לראות את הנתונים בראייה ביקורתית, כאשר אנחנו רוצים לחדד את המצב, אנחנו חושבים שאנחנו חייבים להוציא מהנתונים האלה את אותם הדירוגים שאנחנו יודעים שאין בהם בעיה, את אותם המקצועות שאנחנו יודעים שאין בהם בעיה לנשים להתקדם. זאת לא בעיה לאישה להתקדם בדירוג האחיות, אבל אנחנו רוצים לראות אותה גם בתפקידים משפיעים אחרים בשירות המדינה.

נסתכל על השקף הבא, שמתאר את התפלגות נשים בדרג א'. דרג א' זה דרג מוקבלי מנכ"לים. לאורך שנים - עשינו את העבודה הזאת גם ב-2000 וגם ב-2001 – נראה שתמונה אחת מראה שאחוז נשים בדירוג המנכ"לים או מוקבלים למנכ"לים, לשופטים מחוזיים וכו' שהם באמת "הבכירים" של שירות המדינה, הוא כ-50%, כ-49% ואחרי זה 51%. אבל רבותיי, חלק גדול מהמשרות האלה נכללות בשירות המשפטי, ואנחנו יודעים את המצב בשירות המשפטי בשירות המדינה, שיש בו ייצוג ניכר לנשים, כולל בדרגים הבכירים. לכן טרחנו להראות בשקף הזה גם את אחוז הנשים, כפי שהוא מתבטא ללא הדרג המשפטי. תראו את התמונה העגומה באותו דרג – 9% בשנת 2000, והשנה אפילו 7%.

אני חושבת שהנתונים האלה מדברים בעד עצמם. בדרג היותר נמוך, דרג ב', שהוא דרג של סמנכ"לים ומנהלי אגפים בכירים, המצב יותר טוב. שוב, זה כולל גם למשל אחיות ראשיות, מנהלות שירותי סיעוד ודירוגים מקבילים. המצב הוא בסביבות 30% השנה, כולל הדרג המשפטי, ו-23% ללא הדרג המשפטי. בדרג ג', שהוא דרג ביניים, ברמת מנהל תחום בכיר או מנהל אגף קטן, אנחנו רואים שהשנה ללא הדרג המשפטי מדובר על 28% נשים. כמובן שלנושא הזה קשורות הטבות שכר. לנושא הזה קשורים חוזים. לנושא הזה קשורות כל ההטבות, כמו: רכב, כוננויות וכו', והדבר מדבר בעד עצמו.
אנחנו בדקנו את נושא השכר באופן ספציפי רק פעם אחת, בשנת 1998. גם דוח הוועדה הזאת נמצא באתר האינטרנט שלנו, והוא גם מצוטט ברמה כזאת או אחרת בדוח של מרכז המידע בכנסת שנמצא לפניכם.

אני אציג את שלושת המסקנות העיקריות של הוועדה לבדיקת שכר נשים. אני מוכרחה לומר, שזאת היתה הפעם הראשונה, שהממונה על השכר במשרד האוצר שיתף פעולה והסכים לעשות מחקר כזה מעמיק בנושא השכר. אין לנו זמן להציג פה את הנתונים, אני אדבר רק על ההמלצות. מי שטיפל בזה מטעם נציבות שירות המדינה אז היה ממלא מקום הנציב דאז והיום הממונה על השכר, יובל רכלבסקי. הוא הוציא לפני שנה מכתב, שבו הוא שוב דיבר על סקר שהוא ערך, ובו הוא טען שמסקנותיו לא השתנו: עדיין הדבר עומד במקום, יש לפעול באופן אינטנסיבי לשילובן של נשים בדרגים הבכירים, כי זה הדבר הכי בעייתי שמביא לאותו פער של בסך הכל 30%.

אבל אני חייבת להדגיש בהמשך לדבריה של ציונה קניג יאיר, שבשירות המדינה - ובשירות המדינה בלבד – נוטים לדבר על השירות הציבורי. אנחנו לא מייצגים את השירות הציבורי, אלא מדברים על שירות המדינה. שירות המדינה, בסופו של דבר, הוא אמנם המעביד הגדול במשק, אבל הוא גם המעביד הנאור במשק ביחסו לנשים, והוא גם המעביד היחיד שמנדב את הנתונים האלה, והם פתוחים לעיון כולם, כולל לביקורת של הכנסת.

לא מצאנו דוגמאות של מקרים, שבהם אישה וגבר שעובדים באותו תפקיד ובאותו תואר תפקיד קיבלו שכר שונה, למעט המרכיב של שעות נוספות, שנובע כמובן מכך שנשים אינן יכולות לעבוד שעות נוספות, ומפאת החשיבות של שעות נוספות כמרכיב שכר בשירות המדינה ובשירות הציבורי בכלל. לגבי רכב, אנחנו מצאנו כשבדקנו את העניין 10 שנים אחורה, שהיו פערים מאד גדולים. הפער הזה הולך ונסגר עם השנים. עדיין יש פער קטן, אך הוא הולך ונסגר.

לגבי המסקנות – ניתן לראות את מה שמצאה הוועדה, שהבעיה העיקרית של נשים היא לא בדירוגים האקדמיים, לא בדירוגים המקצועיים של משפטים, מהנדסים וכו', וזה מחדד לנו את מה שאנחנו כבר יודעים על חשיבות ההשכלה של נשים, של התמקצעות של נשים ככלי עזר לקידומן ולשיתופן בכל המערכות. תודה.

אני רוצה להודות לעורכת-הדין רבקה שקד, הממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה. אני מעבירה את זכות הדיבור לחבר-הכנסת גדעון סער, שגם הוא חבר בוועדה ורוצה לברך אותנו לרגל יום האישה הבינלאומי.

אני רוצה לברך קודם כל אותך, יושבת-ראש הוועדה, על היוזמה החשובה שלך, ולומר מספר מילים על הנושא שהוצג עכשיו. המאבק לשילוב נשים במשרות בכירות בשירות המדינה הוא אחד הדברים החשובים ביותר במאבק לשוויון בין גברים ונשים ולשוויון חברתי. זה מאבק סיזיפי מאד. כאשר הקימונו במהלך כהונת הממשלה הקודמת את ועדת השרים למעמד האישה, עסקנו בזה יחד לא מעט. יש קושי אדיר בעניין הזה, שחייבים לתקוף אותו מכמה חזיתות במקביל.

אחד הדברים שהתחלנו לעשות הוא שילוב נשים בוועדות האיתור. כאשר אנחנו מדברים על מכרזים למשרות הבכירות, אחת הבעיות – שהיא בעצם הבעיה כולה – היא שהמינויים נעשים על-פי חוג ההיכרויות החברתי. זה דבר ידוע בסוציולוגיה – גברים ממנים גברים, והדרך לשבור את המעגל הזה היתה בין היתר שילוב של נשים גם בוועדות האיתור במשרות שלגביהן יש פטור ממכרז וגם בוועדות המינויים של שירות המדינה.

אנחנו ערכנו מעקב אחרי הנושא. אני מציע ליושבת-ראש הוועדה כאן לנקוט בדרך דומה. מה שעשינו בסיועה של עורכת-הדין רבקה שקד, שעושה בעניין הזה עבודה אדירה וסיזיפית – זה בחינה של משרדי הממשלה, שבהם הקיפוח בייצוג נשים במשרות הבכירות הוא הגדול ביותר. מצד אחד – בקשה להסבר, ומצד שני – הגשת תכנית לתיקון המצב. יש לבדוק אם מקיימים מעקב שיטתי אחרי הדברים האלה. אם המנכ"לים יודעים שהם גם משלמים מחיר אישי – אני אומר מחיר אישי, כי זה מחיר גם במונחים של פרסום הדברים - ושיש מעקב ציבורי אחרי הנושאים האלה, אז יהיה סיכוי שהנושא הזה ישתנה.

לכן אני שוב רוצה לברך את הוועדה על היוזמה החשובה הזאת, אבל גם להציע בכל הנוגע לנושא של שילוב נשים במשרות הבכירות, שצריך להבחין בין כלל המשרות למשרות הבכירות, משרות הניהול.

יש עוד בעיה קשה – אנחנו לא מדברים על שירות המדינה, אלא על חברות ממשלתיות ותאגידים סטטוטוריים. היום אתה רואה שתנאי הסף הם כאלה, שכשאתה מדבר על החברות הגדולות באמת במגזר הציבורי, תנאי לניהולן הוא רקורד ניהולי של חברות בהיקף מאד גדול. העניין הזה הוא בעייתי, מכיוון שכמעט שלא ניתן למצוא נשים בתפקידי ניהול בפירמות כל-כך בכירות.

קיימתי על זה שיחות עם האנשים הרלוונטיים במערכת המשפטית, מכיוון שחייבים לשבור את המעגל הזה כדי לא להנציח אותו. הכל נובע מכך שאומרים שאין מועמדות מתאימות, ולכן לא ימונו נשים לתפקידים האלה.

אחת ההחלטות האחרונות שקיבלה ועדת לוין זה לאמץ את התפיסה הזאת. על יסוד פסק הדין של השופט מצא ושדולת הנשים, היא קיבלה החלטה שהיא מקלה בפרשנות, או שהפרשנות היא כזאת שנועדה להשיג הרמוניה עם הערך הזה של השוויון ועם הערך הזה של ייצוג נשים בתפקידים בכירים. לכן, אם הוועדה בראשותך גילה – ואני בטוח שהיא תעשה את זה – תבצע מעקב אחר הנושא הזה, נקדם בצורה בלתי רגילה את הנושא הזה.

אני רוצה להודות לך. אנחנו בהחלט נאמץ את זה, ואני אומרת את זה גם בהמשך לדבריו של יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין.

אנחנו נעבור לדיון בהצעות לסדר היום של חברת-הכנסת זהבה גלאון.

ברכות ליושבת-ראש הוועדה ולאדוני יושב-ראש הכנסת. אני מברכת אותך על כך שאתה מכבד אותנו בנוכחותך. אני חושבת שיש בזה מסר מאד מאד חשוב לכנסת כולה על עצם השתתפותך בדיון הזה.

דבריי – בנושא שאני אדבר עליו – מייצגים את חברת-הכנסת דליה איציק ואותי. בנושא הזה אנחנו תמימות דעים. הדברים שלי מתייחסים לסקר של ויצ"ו שפורסם לפני קצת יותר משבוע. זה סקר שערכו דוקטור מינה צמח וגם ויצ"ו. אני רוצה לקשר את הסקר הזה לדברים שאני עומדת לומר עכשיו, כי זה נראה לי קשר בל יינתק.

זאת עובדה שנשים במדינת-ישראל, ש-32% מהישראליות חושבות שעל-פי חוק הן חייבות לספק את הצרכים המיניים של הבעל. 38% מהנשים סבורות כי זכותו של הבעל לכפות על רעייתו קיום יחסי מין, והדבר אינו נחשב לאונס. 22% מהגברים סבורים כי זכותם להשתמש בכוח כדי לכפות על בנות זוגן לקיים עימם יחסי מין.

הדבר הזה משתלב מצוין בדיון כולו, למרות שעסקנו בענייני שכר. זה משתלב בדיון, כי כל פעם מחדש אנחנו עדים לעובדה שנשים הן חסרות גיבוי חברתי וחסרות כוח מבחינה חברתית, כלכלית, מעמדית וציבורית. עדיין אנחנו רואים שנורמות וסטריאוטיפים מושרשים בנו כל-כך חזק. אני עושה הבחנה בין מה שנמצא בתחום הפרטי לבין מה שנמצא בתחום הציבורי. אני חושבת שאותן נשים היו מזועזעות, אם הן היו שומעות על אונס, על תקיפה או על בקשה לקיים יחסי מין בכוח, אבל כשזה מגיע אליהן – הן מקבלות את זה.

נשאלת השאלה – ואני רוצה להעלות את זה לדיון, וגם לבקש בקשה בסופם של הדברים שלי – איך זה קורה שקיימת הבחנה כזאת בין מה שקשור לתחום הציבורי לבין מה שקשור לבית, למשפחה. איך בכלל נוצרת התפיסה הזאת אצל נשים ואצל גברים עדיין במדינת-ישראל של שנות ה-2000 שאישה היא קניין, שהיא רכוש בעלה או בן-זוגה?

האם זה לא כתוב בתורה?

דרך אגב, מעל ל-50% נשים דתיות וחרדיות סברו שהן חייבות לנהוג כך על-פי חוק.

אני חושבת שהכנסת צריכה להעביר מכאן, דרך יושבת-ראש הוועדה, מסר מאד ברור וליצור איזשהו קו סיכום ברור לגבי מה מותר ומה אסור. גם בני-זוג ובעלים צריכים להבין את זה. המסר צריך לבוא מכאן, מהכנסת, כדי שלא יוכלו לומר "לא ידעתי שפתאום השתנו כללי המשחק". אנחנו שמענו על כמה אנשים, שפתאום גילו לאחרונה שהשתנו כללי המשחק והם לא ידעו על כך.

אני רוצה להסב את תשומת לבה של הכנסת, שבקדנציה הקודמת חברת-הכנסת יעל דיין, יושבת-ראש הוועדה הקודמת של הוועדה, ואני העברנו הצעת-חוק שמחייבת עונשי מינימום כחובת מאסר בפועל על עבירות מין ואלימות במשפחה. הדבר שמדהים אותי כל פעם מחדש – ולכן נזקקתי לדיון הזה – שבתי-המשפט פשוט עושים פלסתר את כוונת המחוקק, זה לא מעניין אותם.

אני רוצה לתת לכם דוגמה שהתפרסמה השבוע בעיתון "קול העיר" – רק עבודות שירות למורשע במעשים מגונים, עונש חריג בקולתו, הוטל על צעיר שביצע מעשה סדום ומעשים מגונים; שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ו-12 חודשי מאסר על תנאי וכו' וכו'. זאת אומרת שיש פער מאד מאד גדול בין פסקי הדין של אותם שופטים בבתי-משפט, שאומרים "כמה זה חמור לאנוס נשים, כמה זה חמור להכות נשים", ובסוף אנחנו רואים את אותם גזרי דין.

למה זה קורה?

יושבות כאן נציגות של ארגוני נשים. אנחנו יודעים כמה עידוד נדרש, כדי להביא נשים להתלונן ומה עובר על אותן נשים. גברתי היושבת-ראש, אני יודעת כמה קשה לנו לעודד נשים להתלונן במשטרה, ואחר-כך בבתי-המשפט, שזה בעצם עונש שני. הדבר הזה קורה, חבר-הכנסת רשף, בגלל שבתי-המשפט לא משדרים שדר מרתיע. ענישה מטרתה היא כמובן ענישה, אבל היא לא רק צריכה להרתיע. אני חושבת שהשופטים צריכים להוות מורי דרך. אם נשים מתלוננות ובאות בפני בתי-המשפט ובסוף רואות אחרי כל התלונה הזאת, שזה העונש שניתן, למה שהן תתלוננה?

גברתי היושבת-ראש, לכן אני רוצה להציע הצעה. אני מציעה שהוועדה תבקש ממנהל בתי-המשפט, השופט דן ארבל, שלכל שופט שיחרוג מאותו עונש מינימום שהכנסת חוקקה, הוא יעביר העתק של ההחלטה וידווח כאן לוועדה אחת לחצי שנה בכמה מקרים חרגו. למה שאחר-כך נשים לא תחשובנה שמותר לבעלים שלהן לאנוס אותן, אם בתי-המשפט משדרים שדר של ענישה כל-כך קלה? אני חושבת שהדבר הזה צריך לבוא לוועדה בעוד חצי שנה.

אני רוצה להודות לחברת-הכנסת זהבה גלאון. הסקר של ויצ"ו יוצג בישיבה נפרדת, לבקשת נציגות ויצ"ו. זו תהיה ישיבה שתיוחד לנושא הזה בוועדה, ואז נפתח את הנושא הזה לדיון. הנושא היום עולה רק כדיון ראשוני, ואנחנו נמשיך לדון בו.

הנושא ייפתח בצורה יותר נרחבת בישיבה מיוחדת, אבל אני רוצה לענות בקצרה.

קודם תדבר חברת-הכנסת דליה איציק, ואחר-כך תעני לשתיהן בקצרה.

אדוני יושב-ראש הכנסת, גברתי חברת-הכנסת גילה גמליאל, אני מאחלת לך הרבה הצלחה. חברתי חברת-הכנסת זהבה גלאון שאלה קודם איך קורה בעקבות הסקר, שנשים חושבות על עצמן באורח לא שוויוני. זה קורה, וכל אחת מאתנו מכירה את זה מחיי היום יום, שאנחנו אומרות על עצמנו, או אומרות לפעמים על אחרות, לצערנו הרב, "היא תעשה את זה? בוודאי שהוא כן". אחרת איך תסבירו שבגוף הבוחר, למשל במפלגה שלי, מפלגת העבודה – אני לא אדבר על מפלגות אחרות – יש 53% נשים, ובסך הכל אותן נשים מצביעות גברים. הרי זאת בעצם הטענה של הגברים כלפינו שטוענים "אתן לא מצביעות". גם אנחנו חונכנו לחשוב על עצמנו באופן לא שוויוני, וזאת האמת.

לצערי הרב, הכל מתחיל בחינוך. ענישה זה כבר בסוף השלב, אבל הכל מתחיל בחינוך, ומה קורה? שבאורח פרדוכסלי אתה מוציא תלמיד כזה בגיל 18 מבית-הספר, ובמקום להוציא ממנו ולשרש ממנו את אותם סטריאוטיפים, אתה מוצא את אותם סטריאוטיפים מקובעים.

זאת שאלה מאד מרכזית. אני מציעה שנדון בה מאד מאד ברצינות. אני כבר ותיקה וזקנה פה, ואני מאחלת לצעירות שפה הצלחה. יושב-ראש הנהלת הקואליציה, גדעון סער – אגב, גם כשהייתי בממשלת האחדות הלאומית – גילה חריצות בנושא. אני מאלה שקצת סקפטיים, אלא אם לוקחים כמה נושאים ומתמקדים בהם. צריך להחליט מה החשיבות שלהם. אם לוקחים שניים-שלושה נושאים, בעיניי הנושא החשוב והמרכזי ביותר זה האופן בו מחנכים לשוויון בין המינים, שהרי זה דבר שמאד לא מובן מאליו.

אני מתנצלת על כך ששלושתנו צריכים לצאת מהישיבה.

אני חייב ללכת לישיבת נשיאות הכנסת, למרות שהייתי שמח להישאר פה.

תודה רבה ליושב-ראש הכנסת.

הגברת הילה הדר, אני מבקשת שתעשי את זה בקצרה, כי הנושא הזה יידון בצורה רחבה יותר בוועדה.

ברכות ליושבת-ראש הוועדה החדשה. אנחנו במערכת בתי-המשפט בהחלט רוצים לעודד נשים להתלונן, להשתמש במערכת המשטרה, במערכת החוקרת, וגם לא לוותר על הגעה לבתי-המשפט. למרות שאנחנו בהחלט חושבים שיש אולי מקום לאותם סעיפים של עונשי מינימום, הרי שכל עניין בעצם נבדק לגופו, ולכל עניין יש מקרה ספציפי שלו ועובדות ספציפיות שלו.

אני צברתי כמה פסקי דין שדווקא החמירו בענישה, בניגוד לאותם פסקי דין שחברת-הכנסת גלאון ציינה כאן, אולי מתוך העיתונות. על כל פנים, צריך לבדוק כל מקרה לגופו. לשיטתנו, זאת מערכת משפט שמבוססת על עובדות ועל החוק, ויחד עם זה גם רואה את המקרה הספציפי שעומד נגד עיניה.

כאשר אנחנו בודקים את המקרים האלה, יכול להיות שהיו נגד עיניו של השופט עניינים אחרים שחייבו הקלה בעונש. יחד עם זה, אנחנו מקווים כמערכת ציבורית לעודד את הנשים כאשר הן נתקלות בבעיות כאלה או בתקיפה, כן להשתמש גם במערכת השיפוטית וגם במערכת החקירתית. כפי שנאמר על-ידי חברת-הכנסת דליה איציק, אנחנו בעצם נמצאים רק ב"סוף הדרך" והדברים אולי צריכים להתחיל במערכת החינוך.

אנחנו נשמח כמובן לפרט את הדברים ביתר הרחבה בישיבות ספציפיות שיתקיימו בנושא. תודה רבה.

תודה רבה לעורכת-הדין הילה הדר ממערכת בתי-המשפט.

ידבר עכשיו חבר-הכנסת עסאם מח'ול על הפיכת החברה לשוויונית לנשים ערביות כיהודיות.

גברתי היושבת-ראש, אני מברך אותך בפתיחת דבריי. אני רוצה לברך את נציגות ארגוני הנשים שנוכחות כאן. יוצא לי לראות אותן מזה כמה שנים באירועים כאלה, כולל בציון יום האישה וגם כשעולים נושאים של מעמד האישה ומוצגות תוצאות של סקרים. לכן אני לא רוצה להתייחס היום לסטטיסטיקות שנמצאות בידיים שלנו ומתפרסמות לאחרונה. אני רק רוצה לציין, שאין ספק שחלה התפתחות אדירה במשך השנים בתודעה של הציבור ובשאלת מעמד האישה, האישה היהודייה והאישה הערבייה, כשקיים ביניהן הבדל אחד – שהאישה הערבייה נפגעת פעם מהפליה על בסיס מיותר כערבייה ופעם שנייה על בסיס מיותר כאישה.

אני רוצה לנסות לא לעשות לנו חיים קלים, ולחפש בכל זאת איפה אנחנו טועים. אנחנו מצליחים במערכה על התודעה של הציבור. הנושא הזה הופך להיות נושא חשוב ומרכזי גם בכנסת וגם מחוץ לכנסת. גם ברמה החברתית הכוללת וגם בתקשורת מצליחים לפעמים לפרוץ דרך פה ושם לעניין הזה. חסר דבר אחד – לציין את ההקשרים ואת החיבורים, איפה מעצבים את הפגיעה במעמדה של האישה.

חבל שחברי וחברות הכנסת שנכחו קודם עזבו. אני טוען שבכנסת הזאת אנחנו מעצבים את מעמדה של האישה. אנחנו יכולים לדבר ולומר הרבה דברים יפים על מעמדה של האישה ועל חשיבות השוויון ועל כך שצריך להעלות את אחוז הנשים בדרג הגבוה של שירות המדינה, אבל השאלה המרכזית היא איך אנחנו מונעים את הפגיעה במעמדן של רוב הנשים. כאשר אני מדבר על תקציב המדינה שמוגש בימים אלה, אנחנו רואים עוד פגיעה בשכבות חלשות, שתייצר מחדש עוד אבטלה, עוד עוני. מי יהיו הראשונים שישלמו את המחיר של העוני, של האבטלה הזאת ושל הפגיעה הזאת בשכבות החלשות?

יש קבוצה אחת שתמיד תשלם את המחיר הזה, והיא תהיה הראשונה שתשלם את המחיר הזה – הנשים; הציבור הערבי ישלם יותר והאישה הערבייה תשלם עוד יותר. אני חושב שאנחנו צריכים לדעת שכאן קבור הכלב.

אני רוצה לשאול את אותן חברות-כנסת שנוכחות כאן ושטוענות שמעמד האישה חשוב להן, האם הן יתמכו בתקציב שיוביל לפגיעה במעמדן של שכבות רחבות של נשים בציבור הישראלי או לא. אני חושב שזה המבחן שעומד כאן. אני חושב שתפקידם של ארגוני הנשים היום הוא ללחוץ על אותם חברי-כנסת שמדברים דברים יפים ושיש להם עמדה יפה בעניין מעמד האישה, אבל בסופו של דבר הם הם שקובעים את התקציב, את המדיניות ואת סדר העדיפות שפוגע במעמדה של האישה ומוריד מספר גדול יותר של נשים לשכבות העוני, לאבטלה ולמחוזות הקשים האלה.

לכן אני אומר שאי אפשר לנתק דבר אחד מהשני. אי אפשר לדון במעמדה של האישה במנותק ממה שקורה אצלנו. אי אפשר לדון במעמדה של האישה, בלי להתייחס לאווירה של מיליטריזם המלווה במאצ'ואיזם בחברה הישראלית. אם אנחנו רוצים באמת לחולל שינוי אמיתי בחברה הישראלית, אנחנו צריכים לשאול את השאלות האלה – את השאלה של העוני, את השאלה של סדר העדיפות החברתית, את השאלה של המיליטריזם ואת השאלה של המאצ'ואיזם, כי כולם מחוברים יחד, ולכאן נכנס התפקיד שמיועד לנו.

תודה רבה לחבר-הכנסת עסאם מח'ול. אני רוצה לציין שהיום ידברו על הנשים הערביות בעסקים וגם על הכשרת נשים ערביות למנהיגות בשלטון המקומי.

אני רוצה לעבור כעת לנושא של נשים במגזר העסקי, לממצאי סקר שנערך על-ידי שדולת הנשים בישראל, בשיתוף חברת שופרסל. תציג את הנושא דוקטור חיה ג'משי. גם נברך את תלמידי מגמת חוק ומשפט מבית-הספר "אליאנס" מחיפה, שבמסגרת "המחוקק הצעיר" הגיעו לכאן. אולי בעתיד נראה אתכם כאן בכנסת. תודה שהגעתם.

יושבת-ראש הוועדה, חברי-כנסת, חברות כנסת חדשים וותיקים. הסקר שאני מדברת עליו הוא סקר שנערך בקרב המגזר העסקי במדינת-ישראל. הסקר נערך על-ידי חברת שופרסל בשיתוף עם שדולת הנשים בישראל במהלך החודשים מאי-ספטמבר 2002.

אני רוצה להקדים ולומר, שזה סקר חשוב ואיכותי במובן שקודם כל המגזר העסקי לא תמיד פותח את דלתותיו כדי לשאול את השאלות ששאלנו. הרבה נחקר במגזר הציבורי, הרבה פחות במגזר העסקי, כך שהוא גם ייחודי וחדשני, וההיקף שלו הוא רחב ביותר, ואני מייד גם אדבר על ההיקף.

כמו שאתם יכולים לראות, אוכלוסיית הסקר כללה חברות עסקיות, מהמובילות במשק, והרשימה פה לפניכם: אוסם, בזק, בנק הפועלים, בנק לאומי, קוקה-קולה, שופרסל וכן הלאה.

האם זה כולל עובדים והנהלה?

זה כולל את כל רמות התפקידים. אני מייד אדבר על זה. כפי שתראו, את כל החברות האלה אפשר לחלק לענפים. כל הענפים מיוצגים פה, גם המסחר, גם התעשייה, גם הבנקאות, גם התקשורת וגם השירותים.

יש לכם פה הצטלבות של גברים ונשים לפי ענף. אם נסתכל בשורה התחתונה, נראה שבסך הכל השתתפו בסקר הזה 718 גברים ו-1,948 נשים. בסך הכל מבחינת ההיקף, הסקר כלל 2,666 נשאלים ונשאלות. אני חוזרת ואומרת שמדובר בהיקף בהחלט נרחב.

נשאלה פה שאלה לגבי הייצוג. הדגימה בכל ענף וגם בכל חברה שהצגתי היתה באופן יחסי לפי רמות התפקידים, זאת אומרת: אם יש 10% הנהלה - אז 10% במגדל זה הנהלה, 10% עובדים פשוטים וכן הלאה. כך הגענו למגדל הזה, כך שזה בהחלט מייצג את האוכלוסייה ואת רמות התפקידים השונות.
אני אקדים ואומר שהסקר הוא מאד רחב. הוא כלל גם עמדות ותפיסות כלפי מקום העבודה והוא כלל גם שביעות רצון. אני אתמקד היום יותר בנושא שקשור לשכר, לקידום ברמות תפקידים. אני חושבת שאלה הדברים שממשיכים להנציח את הפער שקיים בין גברים לנשים במקום העבודה, ולכן התמקדתי בזה.

שימו לב, הדיאגרמה מדברת בעד עצמה, אבל אני גם קצת אסביר אותה. הפירמידה של הגברים היא בהחלט מאוזנת. פחות או יותר, גברים נמצאים בכל הרמות בצורה זו או אחרת. לעומת זאת, הפירמידה של הנשים היא בעצם חצי פירמידה – נשים בתפקיד ברמה גבוהה יש לנו בסך הכל 6.3% לעומת 15.8% גברים. אם תשימו לב, בבסיס של הפירמידה נמצאות הנשים – 36.8% לעומת 19.1%. זאת אומרת, מבחינת רמת התפקידים גם במגזר העסקי יותר נשים, בהשוואה לגברים, מאיישות את התפקידים הנמוכים. הרבה פחות נשים נמצאות בתפקידים הבכירים.

אנחנו ערכנו השוואה ברמת שכר, כאשר רמת התפקיד היא זהה, זאת אומרת: גם הנשים וגם הגברים הוגדרו ברמת התפקיד שלהם כ"רמת תפקיד נמוכה". אם תסתכלו היטב, תראו שרוב הנשים אכן מרוכזות – אם רמת התפקיד נמוכה – גם ברמת השכר הנמוכה. לעומת זאת, אתם יכולים לראות שברמת השכר שבין 6,000 ל-10,000 שקל לחודש יש הרבה יותר גברים מנשים, למרות שהם הוגדרו באותה רמת תפקיד. מה שאני מנסה לומר זה, שגם באותה רמת תפקיד – במקרה הזה היא נמוכה – הרי שיש פערים בולטים בשכר, ועוד מעט גם נדבר על האחוזים.

תמונה דומה, אם כי פחות חדה, אתם יכולים למצוא כשאנחנו מדברים על אותה רמת תפקיד. ברמת תפקיד גבוהה, הרבה יותר גברים מרוויחים מעל 15,000 לעומת הרבה פחות נשים, וכך ניתן לראות לאורך כל הדיאגרמה הזאת.

אם אני משווה את סך השכר, לא רק דרגה גבוהה ונמוכה כמו שציינתי, שכרן של הנשים נמוך בכ-30% משכרם של הגברים. הפער בשכר ברמות התפקיד הנמוכות מגיע ל-35%, ואתם ראיתם את רמת התפקיד מספר 1. הפער ברמות התפקיד הגבוהות מגיע ל-28%. יש כאלה שיגידו, שזה נובע מכך שחלק מהנשים עובדות משרה חלקית וחלק לא מקבלות שעות נוספות. לכן נבדק השכר לשעה. גם כשבודקים את השכר לשעה, מגלים פער בין נשים לגברים – שכר הנשים נמוך ב-21% מהשכר של הגברים. כשבודקים את רמת השכר הנמוכה או רמת התפקיד הנמוכה, נשמרים הפערים. הם קצת יותר קטנים, אבל בסך הכל אנחנו בהחלט מדברים על פערים בשכר, גם כשמדובר באותה רמת תפקיד.

אם נתקדם הלאה, נגיע לתנאים נלווים. אני קצת הצטמצמתי במספר הנתונים שאני רוצה להגיע אליהם. אני יכולה להגיד, שבמה שנוגע לתנאים שקשורים להסכמי שכר מחייבים, יש די דמיון בין גברים לנשים. אם אני מסתכלת על דברים שהם לא מחויבים על-ידי הסכמי שכר, אני רואה כמובן שהרבה יותר גברים מקבלים רכב חברה, 24% לעומת 7% נשים שמקבלות רכב חברה, כך שאין בכלל מה לדבר על ההבדל. כנ"ל לגבי אחזקת רכב – 27% מהנשים מקבלות לעומת 35% מהגברים. גם בעניין הטלפון והטלפון הנייד שוב יש פער. זאת אומרת, בכל הנושא של תנאים נלווים, גברים מקבלים בהרבה יותר אחוזים תנאים נלווים בהשוואה לנשים.

אחת הנקודות המרכזיות, שאולי קצת אדבר עליה בהמשך, היא הנושא של משרה חלקית. גם במגזר העסקי יותר נשים עובדות במשרה חלקית - 22% לעומת 6% מהגברים. כנ"ל התמונה הפוכה לגבי יותר ממשרה מלאה, אם כי אנחנו רואים כאן 14% של נשים שאכן עובדות יותר ממשרה מלאה.

כשבדקנו כמה כפיפים יש לגברים לעומת נשים, ל-47% מהגברים יש כפיפים, לעומת רק 26% מהנשים שיש להן כפיפים תחתן. זה מראה איזושהי מידה של שליטה, של הענקת סמכויות וכן הלאה. גם כשיש כפיפים, הממוצע של מספר הכפיפים שיש לנשים הוא נמוך מהממוצע שיש לגברים.

לגבי ההתקדמות המקצועית והשתלמויות, כאן אני חושבת שהתמונה קצת שונה ממה שאנחנו רגילים לראות במגזר הציבורי. יש פערים באחוז הגברים והנשים שביקשו להשתלם. יותר גברים מבקשים להשתלם – 54% לעומת 47% נשים. מה שמעניין זה שמבין אלה שדורשים להשתלם, הסך של כל אלה שבאמת משתלמים - האחוז בין הגברים והנשים דומה. כ-85% מאלה שמבקשים להשתלם משתלמים. מה שיותר מעניין זה מה קורה לגבי אלה שאינם מבקשים להשתלם. גם בין אלה שלא ביקשו להשתלם, בקבוצה הזאת אחוז גבוה יותר של גברים בסופו של דבר משתלמים.

אני אעבור לשקף הבא ואדבר קצת על סוגי ההשתלמויות. אחר-כך אגיד איזושהי מסקנה לגבי הנושא הזה. זה ממצא מאד מעניין – גם הגברים וגם הנשים עוברים השתלמויות בנושאים המקצועיים והטכניים, 46% לעומת 21%. נשים הרבה פחות עוברות השתלמויות בנושא של ניהול זמן, יחסי אנוש ומיומנויות ניהול. או שחושבים ש"יש להן את זה" ולכן הן לא צריכות את זה, או שזה פשוט נוגע לכך שהן לא נמצאות בעמדות שדורשות, לדעת הממונים עליהן, את הדברים האלה שנזקקים להם בעמדות הבכירות והניהוליות יותר.

לגבי ההתקדמות המקצועית, מתקבלת תמונה מאד דומה כמו לגבי ההשתלמויות, ולכן אמרתי שאני אחזור על זה. נשים פחות ביקשו להתקדם מאשר גברים. היחס הוא די מקביל גם בהשתלמויות – 50% מהגברים ו-42% מהנשים.

זה בגלל הדאגה לבית.

עוד מעט אני אגיע לזה. מקרב 42% שביקשו להשתלם, סך הכל אחוז דומה של נשים וגברים התקדמו. שוב אנחנו רואים פה מקרב האחרים, אלה שלא ביקשו להשתלם, שהמערכת מקדמת יותר את הגברים מאשר את הנשים. גם בנושא של ההשתלמויות וגם בנושא של הקידום, מה שקורה פה בצורה מאד בולטת זה שהמערכות עובדות כך שקודם כל ובראש ובראשונה אחוז יותר גבוה של גברים מתקדמים.

כאן הגעתי לבית. אחת השאלות ששאלנו היא מי אחראי על ביצוע המטלות. אם תשימו לב, יש פה רשימה של מטלות, כמו: ביצוע קניות, ביצוע ניקיון וכו'. אני בכוונה סימנתי שבכל המטלות הנשים "מחזיקות" באחוז הכי גבוה, פרט לפינוי אשפה. אבל יש אולי איזושהי מגמה של שינוי שאני רואה, מגמה של עשייה "ביחד". יש תחומים שבהם יש חלוקת תפקידים. היא באה לידי ביטוי בביצוע קניות והסעות ילדים באחוז לא מבוטל. אני חושבת שזה חלק מהשינוי שאנחנו עוברים, אבל אם אלה פערי השכר, השאלה היא האם זה יעזור שהבעל עוזר בקניות.

הם מפנים האשפה כשהם יוצאים מהבית.

לגבי פינוי אשפה, אפשר לעשות על זה אין סוף קוריוזים, אבל אני רוצה להישאר בעניין המהותי. אחד הדברים שבאים לידי ביטוי גם פה – וזאת נקודה שחשוב לי לציין – זה הסיבות להיעדרות. אם תראו את הסיבות להיעדרות, תראו ש-21% מהנשים מדווחות על סיבה להיעדרות של "מחלה במשפחה" לעומת 11% מהגברים, ואולי פה יש ממצא יותר פיקנטי. אם תסתכלו על מילואים, 19% מהגברים נעדרים בגלל מילואים, מה שלא קיים אצל נשים, אבל זה עדיין משאיר אותם בשכר יותר גבוה, עמדות יותר בכירות וכן הלאה.

אני רוצה לציין עוד נקודה אחת – מה שמעניין פה ומתחבר לשקף הבא זה שאחד הדברים המרכזיים שקורים כשנשים יוצאות לעבודה זה עדיין התפקיד הכפול של האישה, זאת אומרת: האחריות בבית יחד עם הצורך לקדם קריירה יוצרים קונפליקט שהרבה פעמים יוצר אצל נשים חוסר יכולת לעמוד בו וחוסר דרישה להתקדם ולהשתלם – אלה כל הפשרות שאנחנו מכירות.

אולי אני אסכם בכמה נקודות. אני רוצה לסכם ולהגיד, שהממצאים הם הרבה יותר רחבים. יותר נשים נמצאות ברמת תפקידים נמוכה בהשוואה לגברים. קיימים הבדלים משמעותיים ברמת השכר בין גברים לנשים, גם כאשר רמת התפקיד שווה. המערכת מעודדת יותר גברים, בהשוואה לנשים, להתקדם ולהשתלם. נשים נתפסות כאחראיות לנושאים הקשורים למשפחה ולבית, יותר מאשר הגברים.

אם חשבנו שנגיע למגזר העסקי ונמצא דברים אחרים ממה שאנחנו מכירים בשירות הציבורי, הרי שאנחנו גם במגזר העסקי די רחוקות מהשוויון המקווה.

ומשום מה אותנו זה לא מפתיע, ואני אומרת את זה בצער רב. אני רוצה להודות לדוקטור חיה ג'משי, שהציגה בפנינו את ממצאי הסקר שנערך על-ידי שדולת הנשים בישראל בשיתוף עם חברת שופרסל.

הצטרף אלינו יושב-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, שגיב אסולין, שמחליף אותי. תמשיך את דרכנו בצמצום הפערים בין נשים לגברים, ושיהיה לך בהצלחה.

אני אתן את זכות הדיבור לחברת-הכנסת גילה פינקלשטיין, שתדבר על שיווי זכויות לנשים.

תודה רבה. ברכות ליושבת-ראש החדשה וליושב-ראש החדש – אני מקווה שתמצא לך הרבה סגניות.

אני רוצה לבשר לכם, שבשבוע שעבר הנחתי הצעה לסדר בנושא האישה שאחרי לידה. פעמים רבות אנחנו שומעים על נשים אחרי לידה, שכבר תפסו את מקומן נשים אחרות או גברים אחרים. הן כבר מיותרות - אחרי שהן חוזרות מחופשת לידה, הן עובדות שבוע או מספר שבועות ומפטרים אותן. כדי למנוע את המצב הזה – והרי אנחנו זקוקים לילדים נוספים, ולהרבה ילדים, במדינה שלנו – דובר על כך שלא יוכלו לפטר את האישה חצי שנה אחרי הלידה. היום קיים חוק שמדבר על 45 יום. אני הצעתי חוק שמדבר על כך שחצי שנה אחרי לידה לא יוכלו לפטר את האישה. כבר קיבלתי הדים שיש לחוק הזה סיכויים גדולים לעבור, לשמחתנו.

סיכמתי 12 נקודות בסעיפים קצרים, שבהן אני מרגישה את חוסר השוויון:

לא יוצאים להפגנות רחוב על רצח נשים בידי בני משפחתן. אני תמיד חושבת שהכוח שלנו נמצא באחדות שלנו, בהפגנתיות.

המעונות לנשים מוכות מלאים עד אפס מקום בנשים, שאינן בטוחות ביכולתן לחיות בין קירות בתיהן.

זה לא יאומן, אבל הסחר בנשים ממשיך. יש ניצול נשים על רקע של מצב כלכלי קשה.

נשים נבחנות על-פי חיצוניותן הרבה יותר מגברים.

נשים רבות חוו הטרדה מינית בעוצמות שונות.

נשים רבות מופלות לרעה על-ידי המעבידים, שאינם ששים להעסיק נשים הרות ואמהות צעירות, כפי שאמרתי קודם.
נשים נשאלות שאלות אישיות, שאין מעלים על הדעת להפנות לגברים.

החברה רואה בנשים אחראיות בלעדיות לגידול ילדים. אנשי עסקים מוכנים להשקיע במכוני כושר ובחופשות של עובדים, ונמנעים מאחזקת מעונות ופעוטונים.

מוסכי רכב, קבלנים, אינסטלטורים, שמנצלים את חוסר הידע ואת חוסר הביטחון של הנשים בתחומים הללו.

הדימוי הנשי משפיל. תראו את עולם הפרסום וטקסי בחירת מלכת היופי.

בדיקת הספרים, ובמיוחד ספרי לימוד, חושפת את מקומן של הדמויות הנשיות, התכונות המיוחסות להן ותפקידן בחברה.

השופטים בבתי-המשפט באופן מיוחד מפלים את הנשים. אפשר לראות את זה באופן הפנייה לנשים, בקטיעת הדיבור, בהערות של השופטים על תפקודן של הנשים. אספתי וגיליתי 12 פסקי דין בתיק אינוס של נשים, שעוררו ביקורת ציבורית רבה, כאשר השופט מציין בפסק הדין כגון "הבחורה לבשה בגד מפתה", "הבחורה הלכה עם החברה בשעה 1:00 בלילה", הערות לא מתאימות שמשקפות השקפה אישית של השופט. ידוע פסק הדין על הנערה מקיבוץ שמרת, שהנאשמים הוזכרו בשמותיהם ובשם משפחתם, ולעומת זאת המתלוננת באונס, אפילו לא הוזכר שמה, קראו לה "המתלוננת".

כי היא קטינה.

קיימים אין ספור ממצאים מבישים על אפליה בבתי-המשפט.

יש לנו דוגמאות ל-28 משפטים של נשים שהואשמו בעבירות פליליות חמורות, שהשופטים החמירו בעונש בהשוואה לגברים שעברו עבירות דומות. הן לא זוכו מחמת הספק, ומספר עסקאות הטיעון שנערכו איתן היה מועט בהשוואה לאלה שנערכו עם הגברים. ב"עבירות נגד החיים", ואני מתכוונת לפגיעות גופניות, השופטים הקלו בעונשיהם של מי שפגעו בנשים, לעומת מי שפגעו בגברים. כשהקורבן היה אישה, גם מספר ההרשעות היה קטן בהשוואה לגברים. כאשר מטעם התביעה הופיעה אישה, העונשים היו קלים יותר. כאשר הסניגורית היתה אישה, העונשים היו חמורים יותר. צריך לדעת שההפליה בבתי-המשפט חייבת להיפסק.

אני אומרת שוב, שהכוח שלנו הוא באחדותנו. צריך יחד לצאת להפגנות, כי זאת השפה שמבינים. שיהיה לנו בהצלחה.

תודה רבה לחברת-הכנסת גילה פינקלשטיין. כל ההצעות לסדר היום שעלו כאן היום יידונו בהרחבה בוועדה.

אני רוצה לעבור לנושא הבא: נשים ערביות בעסקים. תציג בפנינו ממצאי סקר, שנערך על-ידי מכון יאפא בנצרת ביולי 2002, הגברת כיראם בלעום, מנהלת אגף נשים בעסקים מהמרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי.

גברתי יושבת-ראש הוועדה, חברי-הכנסת, חברות הכנסת, משתתפות ומשתתפים, אני מברכת אתכם בהצלחה ובשיתוף פעולה. המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי בשיתוף עם הג'וינט בישראל והרשות לעסקים קטנים, בביצוע מכון יאפא בנצרת, לראשונה ביצעו סקר בקרב נשים שהן בעלות עסקים ומנהלות עסקיות ערביות. ערכנו את הסקר בנובמבר 2002 עד יוני 2002.
כ-1,5000 עסקים רשומים בקרב נשים ערביות. סקרנו מדגם מייצג של 300 נשים בעסקים מאזור המשולש, המרכז והצפון. המטרה במרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי היתה עידוד יזמות עסקית בקרב נשים, וגם חיזוק נשים שנמצאות עכשיו בעסקים. יש תופעה במגזר הערבי לגבי עסקים שמנוהלים על-ידי נשים. הנשים מגיעות עד נקודה מסוימת בניהול העסק, והן נתקעות שם. רצינו בסקר הזה גם רצינו לדעת מקרוב מה הצרכים של נשים ערביות בעסקים, שאנחנו כמרכז נוכל לקדם. רציתי להציג בפניכם את תוצאות הסקר, כולל המלצות.

השתמשנו בשיטת איסוף נתונים כמותיים ואיכותיים. הסקר נערך בשיטת פנים אל פנים באמצעות שאלון מובנה. השאלה הראשונה נגעה להתפלגות לפי גיל בעת הקמת העסק לפי קבוצות. התוצאה היתה: 44.8% מנשות העסקים היו בגילאים 25 עד 34. 25.1% מהנשים – היו בגילאים 35-44. 24.4% - היו בגילאי 18-24.

המצב המשפחתי של אותן נשות עסקים – 67% נשואות, 21% גרושות, ו-12% רווקות. ההתפלגות לפי מספר הילדים בבית: 43.8% יש להן שלושה או ארבעה ילדים; 23.5% יש להן ילד אחד או שני ילדים; 20.7% יש להן חמישה או שישה ילדים.

32% סיימו 11-12 שנות לימוד, 22.2% סיימו 13-15 שנות לימוד, 18.9% סיימו כיתה ח'. 16 שנות לימוד סיימו כ-10.6%. התפלגות לפי מוסד השכלה: נשים שנמצאות בעסקים שסקרנו – 39.4% סיימו תיכון, 26.8% סיימו חטיבת ביניים, 13.9% סיימו השכלה על-תיכונית ללא תואר, 13.2% סיימו אקדמיה.

שאלנו האם הבעל עובד, והתשובה של 76% מהן היתה שהבעל עובד, ושל 24% מהנשים שהבעל לא עובד. גם שאלנו מה מעמדו של הבעל בעבודה. התוצאה היתה שב-56% מהמקרים הוא שכיר, וב-17% מהמקרים הוא עצמאי ומעסיק עובדים. ב-27% מהמקרים הוא עצמאי ולא מעסיק עובדים.

התפלגות לפי שנות לימוד והשכלת הבעל – כאן יש שוני בין השכלת הנשים לבין השכלת הבעל. 33.2% מהם סיימו 11-12 שנים, וההבדל כאן הוא שקבוצת הגברים שסיימו 13-15 שנות לימוד מהווה 11.5%.

לגבי מצבן הכלכלי במשפחה – של 72% מהם הוא בינוני, 10% עניים, ו-18% עשירים.

כאן יש תופעה שרוב בעלות העסקים קיבלו את העסק מהמשפחה והאבא שלהן היה עצמאי: 51% מהנשים – האבא שלהן היה עצמאי וניהל עסקים, ולגבי 49% - האבא שלהן עבד כשכיר.

נשאלה גם השאלה "מה העיסוק האחרון שלך בטרם הקמת או ניהלת את העסק הנוכחי?" 50% מהנשים אמרו שלא עבדו קודם. 12.6% עבדו בתפקיד בתחום השירותים, 10.3% עבדו במקצועות חופשיים. שאלנו מה מעמדן של הנשים בעבודה הקודמת – 40% עבדו כשכירות, ו-10% עבדו כעצמאיות.

גם שאלנו האם הן ממשיכות לעבוד גם כבעלות עסקים וגם כשכירות. 93% מהנשים רק התמקדו בניהול העסק. 7% עבדו גם כשכירות וגם כבעלות עסקים, כשבעלות עסקים התמקדו בתחומי חינוך ועבודה קהילתית. כשהן נשאלו האם העסק הנוכחי הוקם ביוזמתן האישית, 80% אמרו לנו שכן ושזאת היוזמה האישית שלהן, 17% אמרו שלא, ו-3% אמרו שהן רק מנהלות את העסק.

שאלנו איך הן מסווגות את העסק הנוכחי. 73.7% מסחרי – וזה הרוב, וזה המייחד את העסקים שמנוהלים על-ידי נשים ערביות, בתחום המסחר והשיווק ומתן שירותים, שכוללים מקצועות חופשיים, כמו: עריכת דין, ראיית חשבון, תיירות, מסעדנות. אלה הם שני הענפים המובילים, שנשים הובילו בענפי העסקים.

אני רוצה לציין נקודה מאד חשובה, שהעסקים בקרב נשים התחילו בשנת 1991 עד שנת 2000 והגיעו ל-38.3%. בשנת 2001 היתה עלייה באחוזי הנשים שהקימו עסקים ב-14%. כאן רציתי לציין את הצורך הכלכלי של נשים לפנות לעסקים, שראו בזה אופציה יחידה, כי לא היו להן אופציות אחרות. לכן נשים ניהלו עסקים. מלבד זאת, כאשר המגזר היהודי והרשות הפלסטינית סגרו את הגבולות, היתה צמיחה פנימית ביישובים שהקימו עסקים רבים. 90% מהעסקים מוקמים ומנוהלים על-ידי נשים.

אני רוצה לציין שני נתונים נוספים. שאלנו לגבי ההשקעה – 37.4% מהן השקיעו השקעה של 5000 דולר, 25.5% - השקיעו השקעה ראשונה של 5,000 עד 10,000 דולר.

לגבי מחזור המכירות של העסק בשנה האחרונה – לגבי 28% מהנשים מדובר על מחזור של 100,000 שקל, לגבי 26% 100,000 עד 200,000 שקל, ולגבי 20.2% מחזור של 200,000 עד 300,000 שקל.

אני רוצה לדבר על ההמלצות, וזה הסיכום של הסקר. על מנת לקדם את הנשים בעסקים וכדי לחזק את התופעה של העסקת נשים בעסקים, צריך להכשיר את הנשים בתחום היזמות באמצעות עריכת קורסים בתחום זה בצורה מסיבית ביישובים ערביים והקמת קרן מימון לעסקים בבעלות נשים. קרן זו תעניק הלוואות בריבית נמוכה, וחלק מההלוואות האלה יהפכו למענק לאחר מספר שנים. צריך להקים רשות ממשלתית, אשר מטרתה ללוות יזמיות ערביות בשלבי הקמת ותפעול העסק, במטרה לדאוג להמשכיות העסקים ולפיתוח מודלים של חיקוי על-ידי נשים אחרות. צריך לדאוג להקלות בארנונה ובמסים לנשות עסקים למשך תקופת זמן מוגבלת, בהתאם לרמתו הסוציו כלכלי של כל היישוב; להמשיך בהשקעה בשיפור רמת ההון האנושי במגזר הערבי; להקים קרן מלגות מיוחדת לנשים, אשר ממשיכות את לימודיהן האקדמיים; לתמוך בפעולות חברתיות ותרבותיות בקרב הנשים. פעולות אלה ייערבו את האישה בחיי החברה והכלכלה, ויניעו את הנשים להשתתף בשוק העבודה. תודה.

תודה רבה. אני רוצה להודות שוב לגברת כיראם בלעום, מנהלת אגף נשים בעסקים במרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי, שהציגה בפנינו את ממצאי הסקר שנערך על-ידי מכון יאפא בנצרת.

אני רוצה לציין שדיברנו קודם על בעיית הייצוג של הנשים בתחום המוניציפלי. אני רוצה לקדם בברכה את סגנית ראש עיריית נתניה, ורד סוויד, שהגיעה לכאן היום, וגם את גבי בר זכאי ממעלה אדומים. תודה שהגעתם לכאן. נצטרך לייחד ישיבה ספציפית לתחום המוניציפלי, כדי שהייצוג יהיה הולם ולא נצטרך לספור בשתי אצבעות את הנשים שמכהנות כראשי ערים במדינת-ישראל.

אני רוצה להודות לך. נמצאת אתנו גם אלה גרא, שהיא מנכ"ל שדולת הנשים, והיא סגנית ראש המועצה בכפר שמריהו. הקמנו את הפורום של סגניות ראשי ערים וראשי מועצות. אנחנו מאד שמחות להשתתף כאן בישיבה. אנחנו מקוות ומרגישות, שהתוצאות של הפעילות שלכם בכנסת – של כל אחת בתחום שלה בשירות המדינה – משיקות ומשפיעות על היכולת שלנו. אני מקווה שלקראת הבחירות המוניציפליות כוחנו באמת יילך ויגדל. תודה.

תודה. אנחנו מאחלים לך בהצלחה.

הגברת מלי פינטו, יושבת-ראש סיעת הליכוד בנעמ"ת, בבקשה.

תודה גילה חברתי, יושבת-ראש הוועדה. אני מאחלת לך בהצלחה. אני מגיעה לפה מדי שנה, ותראו איזה פלא – אני חושבת ושואלת את עצמי, האם אנחנו חוזרות אחורה או שאנחנו מתקדמות. אני אומרת: תראו, בכל זאת יש יותר חברות-כנסת, יש יותר נשים שהגיעו לכל מיני משרות בכירות. כשאני מסתכלת ורואה את הנתונים שחיה ג'משי וציונה קניג יאיר הביאו, אני אומרת שאנחנו חוזרים אחורה ולא הולכים קדימה.

אני שואלת איפה הטעות שלנו הנשים. האם אנחנו פוחדות מהגברים? נכון שלגברים מבחינה עובדתית יש מוח יותר גדול, אין מה לעשות.

מה פתאום.

זה נמצא במחקרים. אבל זה לא אומר שלגברים יש יותר שכל או שיש להם פוטנציאל יותר גדול מנשים. אנחנו צריכות להיות, לפי דעתי, יותר אפקטיביות בנושאים הללו.

גילה נגעה בנושא שרציתי מאד לגעת בו – בנושא הרשויות המקומיות. בעוד שנה יתקיימו בחירות לרשויות המקומיות. אני מאד רוצה שגילה גם בשנה הזאת תתעסק בנושא של נשים והרשימות המקומיות.

אחרי ששמעתי את הנתונים של ציונה קניג יאיר, הייתי מאד שמחה אם היה קם גוף לעניין הזה. יכול להיות שאת צודקת. את אומרת שנשים אינן יכולות להתלונן על המשכורת שלהן, כי הן פוחדות לשאול למה הן מרוויחות פחות מהגבר שיושב לידן ועושה את אותה עבודה. צריך שיהיה חוק שיאכוף את זה, כמו שיש גוף של מס הכנסה וגופים אחרים. רק כך תהיה איזושהי רתיעה בנושא הזה.

מאחר שאני מתעסקת בהכשרה מקצועית, אני רוצה להעביר מסר לנשים רבות שלא יכולות להתלונן ולא יכולות להציג את עצמן. לגבי הסקר שעשתה נעמ"ת לפני חודשיים - אני הייתי יושבת-ראש האגף להכשרה מקצועית בנעמ"ת – נתון אחד אני רוצה להביא לכם, והוא מתקשר לדברים שאמרה הגברת חיה ג'משי. 85% מהנשים עדיין מתעסקות בענייני בית, וזה אומר שגם כשהן הולכות לעבודה, הן חושבות האם הילד חזר מבית-הספר, האם הוא אכל או לא אכל, האם הוא הלך לחוג או לא. בזה הבעל לא מתעסק. אני מאד מקווה שהנושא של הרשויות המקומיות יעלה לסדר היום.

תודה רבה למלי פינטו, יושבת-ראש סיעת הליכוד בנעמ"ת.

אנחנו עוברים לנושא תעסוקת נשים בישראל. הגברת אביבה בטאט, ראש תחום באגף עבודה ושכר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תציג לנו כרגע נתונים עדכניים.

הנתונים שעליהם אני מדברת מבוססים על סקרי כוח אדם, שנערכים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאז 1955. בסקירה אני אתרכז בהתפתחות של כוח העבודה הנשי בישראל, כשאני מפעם לפעם אתייחס לנושאים העדכניים בשנת 2002. את ההרצאה הזאת היתה אמורה להעביר הגברת מרב פסטרנק, שלצערי חלתה, ולכן אני אמלא את מקומה.

זה גרף שמראה מה שיעור ההשתתפות של נשים וגברים בכוח העבודה. אנחנו רואים שבכל התקופה אחוז הנשים - שהוא הקו התחתון - הולך ועולה, ואילו אחוז הגברים יורד, כלומר: יש לנו התכנסות לאיזשהו אחוז זהה בהשתתפות בכוח העבודה של גברים ונשים. אם תשימו לב, הנשים היהודיות משתתפות יותר בכוח העבודה מאשר כלל הנשים. הגידול בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של הנשים מתחיל בשנות ה-60, אז היה מדובר על 28% השתתפות בכוח העבודה והיום הגענו ל-48.4%, שזה גידול משמעותי.

מה משפיע על ההשתתפות בכוח העבודה של נשים? אחד הדברים שמשפיע הוא ההשכלה. אנחנו יודעים שבהשכלה של 16 שנות לימוד ויותר נשים וגברים משתתפים באופן דומה בכוח העבודה, והאחוז מגיע לשמונים ומשהו אחוז מכלל האוכלוסייה בעלת 16 שנות לימוד ויותר.

אם נראה מה קרה בשבע השנים האחרונות להשכלה, נראה שיש גידול מ-12% עד קרוב ל-20% מקרב כלל הנשים שהן בעלות השכלה של 16 שנות לימוד ויותר, כלומר: יש גידול מאד גדול בהשכלה, ויש גידול מקביל כשאנחנו רואים את ההשכלה הקצת יותר נמוכה של 13 פלוס שנות לימוד. במקביל, אנחנו רואים את הקו האדום עוקב אחריהן בגובה זהה, שהוא הגידול בהשתתפות בכוח העבודה בכלל האוכלוסייה. זה אומר שהשינוי בהשכלה הוא אחד הגורמים החשובים ביותר להשתתפות יותר גדולה בכוח העבודה.

דבר שני שמשפיע הוא מספר ילדים. כמו שאנחנו רואים, מספר הילדים הולך ויורד במשק הבית. הוא היה בסביבות קצת יותר מ-2.5 ילדים למשפחה בשנת 1987 ועכשיו הוא מגיע ל-2.18. אנחנו רואים שני כוחות: פחות ילדים בבית והשכלה יותר גבוהה. כל זה מביא לגידול בהשתתפות בכוח העבודה.

אם אנחנו מדברים על נשים נשואות, עד שנת 1973 היה מקובל שנשים נשואות יושבות בבית יותר מאשר נשים לא נשואות. בשנה הזאת התהפך הגלגל, והנשים הנשואות מתחילות להשתתף הרבה יותר בכוח העבודה.

כשאנחנו מדברים על היקף העבודה, אנחנו מדברים על מעורבות בעבודה. ככל שהיקף העבודה או מספר השעות שהנשים עובדות הוא יותר גדול, כך המעורבות היא יותר גדולה. אם תזכרו, ראינו עלייה לגבי נשים נשואות עד שנת 1973 – זאת בעצם העלייה באחוז השייכות לכוח העבודה. אנחנו רואים ירידה באחוז העובדות חלקית. אם אנחנו מסתכלים איך הנשים עובדות, נראה ש"בדרך כלל מלא" גדל מאד במשך השנים, וה"בדרך כלל חלקי" יורד.

אם נסתכל על הסיבות לכך שנשים בכלל לא רוצות לצאת לעבודה, ניזכר שפה דיברו על הבית. אנחנו רואים את הקו האדום שצונח לו מ-30% ל-15%, ואלה נשים שאומרות שהן לא יכולות לעבוד עבודה מלאה, בגלל שהן צריכות לטפל בילדים. לעומת זה, גדל אחוז הנשים שעובדות במשרה חלקית בגלל שהן לומדות. הקו הוורוד מראה נשים שמחפשות עבודה מלאה ולא מוצאות, והוא מושפע מרמת האבטלה בתקופה הזאת.

אם נסתכל על ממוצע שעות עבודה של נשים וגברים, נראה הפרש גדול ביניהם. אנחנו נבדוק ממה נובע ההפרש הזה. ההפרש הזה נובע משתי סיבות. בואו נראה מה קורה במשרה חלקית – שם גברים ונשים עובדים אותו דבר. במשרה מלאה – יש הבדל של כחמש-שש שעות. הוא כנראה נובע מכך שהן עובדות פחות שעות נוספות וגם מהטבות שיש לנשים אמהות לילדים שעובדות בכל מיני מגזרים.

אם אנחנו שואלים במה עובדות נשים, נראה ששום דבר לא השתנה. הנשים עם צווארונים ורודים הן עדיין מורות ומזכירות. אנחנו מדברים פה על תקופה של כ-13 או 15 שנה, ותאמינו לי שבשנת 2002 הנתונים האלה לא השתנו.

אבל בכל זאת יש תקווה. אנחנו לקחנו כמה משלחי יד גבריים, ובדקנו מה קרה שם. ראינו שבכל זאת יש חדירה של נשים למקצוע הניהול. אנחנו רואים שהאחוז שלהן עלה מ-15% מכלל המנהלים ל-30% מכלל המנהלים, שזה שיפור משמעותי. אם ניקח את השופטות ואת עורכות-הדין, אנחנו רואים שיש גם שיפור שם, אבל מצד שני שמעתי את הגברת שקד, שאמרה שיש עם זה בעיה, כי יש שם יותר מדי נשים, ואז השכר יורד. אנחנו רואים שבהנדסה יש עוד הרבה מה לעשות.

אם נסתכל על אחוז הבלתי מועסקות, נראה תופעה מעניינת – הקווים עוברים פחות או יותר אותו דבר, כשאנחנו רואים שבסוף ההבדל באחוז הבלתי מועסקים, הגברים והנשים, מצטמצם. בדרך כלל האחוז היה דומה מאד. אם נסתכל מה הן הסיבות, ונראה מה הוא אחוז הבלתי מועסקות לפי שנות לימוד, נראה שאחוז הבלתי מועסקות יורד ככל שההשכלה היא גבוהה. בואו נראה את ההבדל בין גברים לנשים – אנחנו רואים שההבדלים הגדולים באחוזי האבטלה בין גברים לנשים הם בשנות הלימוד הבינוניות – 10-11 עד 13-15. נשים שלמדו 16 פלוס שנים הן פחות מובטלות מאשר הגברים.

אני רוצה להסתכל על ענף שנחשב לענף הגבוה ביותר, ולראות מה קורה בהיי-טק ואיך הנשים נכנסות להיי-טק. בניגוד למה שקורה בכלל המשק, שאחוז הנשים הולך וגדל בכלל המועסקים במשק, בכל התקופה הזאת האחוז הזה פחות או יותר נשאר קבוע בענף ההיי-טק, כלומר: נשים מועסקות מעט מאד בענף ההיי-טק לעומת גברים, והן שומרות על המצב הזה, כנראה בגלל חוסר היכולת להיות מחויבות מאד למקום העבודה. הקצה השני הוא המקום שבו לנשים יש פחות זכויות, שזה חברות כוח אדם. אנחנו רואים ששיעור הנשים שעובדות באמצעות חברות כוח אדם הוא הרבה יותר גדול מאשר הגברים והרבה יותר גדול מאשר השיעור שלהן בכלל המשק.

אם אני אנסה לסכם את מה שאמרתי, השינויים הם אמיתיים, ואנחנו רואים אותם לאורך תקופות ארוכות. העלייה בהשתתפות כוח אדם ונגישות השוק נובעת מעלייה בהשכלה, ירידה במספר הילדים, בנייה של כל מיני אפשרויות, כמו: מעונות, חוקים סוציאליים וכו', וגם שינוי חברתי שאומר שנשים צריכות לממש את עצמיותן.

אני רוצה להודות לגברת אביבה בטאט, ראש תחום אגף עבודה ושכר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהציגה בפנינו את הנתונים העדכניים בנושא תעסוקת נשים בישראל.

הגברת פנינה רוזנבלום הוזמנה לכאן כאשת עסקים, והיא רוצה לומר מספר מילים.

קודם כל, אני רוצה לאחל לך בהצלחה ולהודות לך שהזמנת אותי, גילה. אני רואה שמהר מאד השתלבת ואת משתלבת בכנסת – בהצלחה.

אני רוצה לומר לכם שאני באה מהמגזר העסקי. אני רוצה להודות על האפשרות שהיתה לי קודם כל להעסיק כל כך הרבה נשים – ומועסקות אצלי לפחות 80% נשים. אני רוצה לומר לכם כאחת ש"עשתה את זה", שאין אישה שלא יכולה "לעשות את זה". זה כל-כך תלוי בנו. אני יודעת שיש פערים בשכר, אני יודעת שיש פערים בין גבר לאישה, אבל בסך הכל בגדול, כשאישה רוצה להצליח, היא מצליחה ואף אחד לא יכול לעצור אותה. אנחנו צריכים לעשות הרבה מאד דברים ולעזור לנשים, כי לא לכל אחד יש מזל ויכולת להצליח, אולי כמו שאני הצלחתי, אבל בהחלט אני מאמינה שהוועדות האלה הן חשובות.

יש דבר אחד שהוא מאד חשוב, ומאד הייתי רוצה שתדגישי אותו, כי אני חושבת שזה יעזור להרבה נשים לצאת לעבוד – להעביר את החוק של הכרה במטפלת. זה מאד חשוב לזוגיות, מכיוון שהיום להחזיק מטפלת זה דבר מאד מאד יקר. ברגע שיעבור החוק להכרה במטפלת, יותר נשים תוכלנה לעבוד שעות עבודה הרבה יותר ארוכות.

אני מעסיקה נשים שבשעה 15:15 נכנסות ללחץ אטומי, כי הן צריכות לאסוף את הילדים שלהן מהגן. אני חושבת שברגע שיהיה חוק להכרה במטפלת והן יידעו שהשכר שלהן לא ייפגע ותוכר להן ההוצאה של מטפלת, יכול להיות שהן תישארנה לעבוד שעות ארוכות יותר. ככל שהן יישארו יותר שעות בעבודה, כך הן גם יצליחו יותר. לא יעזור שום דבר, כדי להצליח צריך להשקיע.

לכן אני מקווה שאתם תעשו את המקסימום כדי שנשים תצלחנה, כדי שתהיינה יותר נשות עסקים, יותר מנכ"ליות, יותר חברות-כנסת ויותר נשים בכל תחום של עשייה. אני בעד נשים, ואני רוצה לראות כמה שיותר נשים. אני מקווה שבקרוב אני גם אצטרף אליך גילה, כדי לעזור לך כמה שיותר.

אנחנו נשמח. תודה רבה לפנינה רוזנבלום.

אנחנו עוברים להצגת הפעולה החיובית בתחום השכלת נשים במגזר החרדי. הגברת עדינה בר שלום, אני רוצה לומר לך באופן אישי יישר כוח על עצם הקמתך את המכללה לנשים חרדיות.

בניגוד לכל מה שדיברו קודמותיי, אני לא אציג כאן לא סקרים ולא טבלאות, אלא אני אספר סיפור אישי על המכללה החרדית ועל מה שהביא להקמתה.

באוכלוסייה החרדית 15,000 בנות מסיימות סמינרים למורות כל שנה בארץ. הבנות האלה – חלקן עובדות בהוראה, חלקן עובדות כמזכירות, וכולן יודעות איזה משכורות הן מרוויחות. כשקראתי את הטבלאות, שככל שרמת ההשכלה עולה השכר עולה בהתאם וגם האבטלה יורדת בהתאם, חשבתי שהגיע הזמן לקדם את האוכלוסייה החרדית.

עשיתי את זה בדרך הכי פשוטה, דרך המועצה להשכלה גבוהה. כשפתחנו לפני שנתיים את המכללה, בסך הכל 23 בנות הגיעו ללמוד. היום לומדות במכללה שלי 140 בנות ועוד 30 בנות לומדות בבני-ברק. הן לומדות גם עבודה סוציאלית. אנחנו מתחילים בעוד חודש את מדעי המעבדה הרפואית, כאשר מכללת הדסה תעניק את התעודות. אנחנו מלמדים ניהול וכלכלה וגם מדעי החברה.

הבנות שבאות אלינו ללמוד הן נשים נשואות עם שמונה ילדים, כשהבעל תומך וכל המשפחה עוזרת. מה זה אומר שהבעל תומך? הוא מטפל בילדים כל היום, כדי שאשתו תלמד. לפעמים הוא הולך לעבוד עבודת לילה, כדי לאפשר לה ללמוד, כי הלימודים גם מצריכים שכר לימוד. זה לא רק שהאישה לומדת, אלא היא גם כבר לא מפרנסת בשלוש השנים האלה. כל הבית משתנה מיסודו – הילדים שלה, ההורים שלה.

יש לנו תלמידות בגיל 18, שאמורות כביכול לעזור בפרנסת המשפחה. אנחנו משתדלים לעזור להן במלגות, אבל כולנו כאן יודעות שהמצב הכלכלי בארץ מאד קשה, וגם לנו זה קשה, במיוחד כשאנחנו בתחילת הדרך.

רציתי רק לציין דבר אחד – הג'וינט וכל הקרנות שעוזרת להשכלה גבוהה לנשים לא עזרו. התשובה החד-משמעית שלהם היתה "אם היו לך גברים במכללה יכולנו לעזור לך, לנשים אנחנו לא עוזרים". כאן אני זורקת אליכם את האתגר, לשם כך אתם כאן. תודה רבה.

תודה רבה. שוב, יישר כוח לגברת בר שלום על עצם הקמתה מכללה לנשים חרדיות. לגבי הנתון שהצגת בפנינו, כמובן שאנחנו נבדוק את הסוגייה הזאת ונדרוש את הזכויות המגיעות לנו.

אני רוצה לעבור לנושא קצת יותר טעון. יצא חוק בנושא של הטרדה מינית בנושא מקומות עבודה. תציג את הנושא הגברת הילה קרנר סולימן, מנכ"ל איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית. לפני כן ביקשה לדבר מספר דקות נדיה חילו מהשלטון המקומי, סגנית יושבת-ראש נעמ"ת.

אני רוצה לברך את הוועדה, ובהחלט לאחל לך גילה באופן אישי הצלחה בהישגים, שהם ההישגים של כולנו.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו. אני בהחלט לא אזכיר סטטיסטיקות ונתונים, כי אני חושבת שהנתונים שהוצגו פה בכל התחומים הם חשובים, אבל אני בהחלט רוצה להביע את דעתי בעניין הזה. באופן כללי, אין מגמה של שינוי במספרים ובהתפלגויות. פה ושם אנחנו רואים עליות וירידות בכמה אחוזים, אם בתחום העסקי, באפליות, במשרדי הממשלה וכו'.

אני חושבת שגם לנו כנשים חשוב לשנות קצת את הקונספט ולהתחיל לעבוד לא רק על מיפוי, על ייצוג ושיקוף מצב, אלא על תכנית של שינוי מצב. לדעתי, זה מאד חשוב. את כל הנתונים אנחנו כבר יודעים, אבל זה לא מזיז אותנו מהמצב שאנחנו נמצאות בו. מאד חשוב לנו להתחיל לשנות את הקונספט שלנו ולהציג תכניות לשינוי אותן סטטיסטיקות ולהתחיל לעבוד עליהן יחד.

לדעתי, השינוי יכול לבוא בכמה מעגלים – זה מתחיל מדרג של הקצאת משאבים ממלכתיים. החלק של התכניות הכלכליות זה רובד אחד. יש רובד שני שהוא הרובד של החינוך, הרובד של הנשים עצמן. גם פה ראינו את התפיסה של הנשים, את החלק של החינוך ואת החלק של ההשכלה. אלה כולם כלים, שצריך לצייד את הנשים בהם.

מילה אחת על השלטון המקומי – אני רוצה לציין שגם שם חל שינוי. יש לנו 49 נבחרות ציבור ברשויות מקומיות, צוות מאד גדול של סגניות, ונמצאות פה שתיים מהן.

31 עם המועצות האזוריות.

אנחנו רואים שחל גם שינוי לטובה. גם בתחום הזה, אם נשים לא תהיינה במרכז קבלת החלטות ולא תשפענה גם בעבודה מקומית וגם מלמעלה ומלמטה בשינוי מבני הוליסטי – כי כל הנושא של נשים הוא חלק מחברה והוא שיקוף של מה שקורה בחברה – ואם לא תהיה לנו תכנית הוליסטית שתיקח את כל האלמנטים בד בבד ותעבוד עליהם, לא תהיה התקדמות. אנחנו את כל הנושאים לא נוכל לשנות. אם הוועדה הזאת תשים לעצמה כמה יעדים לשינוי ונוכל לעבוד עליהם יחד בסולידריות נשית, נוכל להציג הישגים בעניין.

לגבי נשים ערביות – גם במגזר הערבי חל שינוי, אבל אותי זה לא מספק. הנשים האלה תמיד תהיינה נחותות, בהשוואה לקטגוריות של גברים מול נשים יהודיות. גם שם צריך להדגיש את עניין המשאבים. החלק של הסולידריות פה מאד חשוב.

כפי שאמרתי בהתחלה, הנושאים האלה עוד יידונו בהרחבה בישיבות הוועדה. אני אשמח אם תיקחי בהן חלק. אני רוצה להודות לנדיה חילו מהשלטון המקומי, סגנית יושבת-ראש נעמ"ת.

אנחנו נעבור לגברת הילה קרנר סולימן, מנכ"ל איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, שתדבר בקצרה על הנושא של הטרדה מינית במקומות עבודה.

ברשותך, "מנכ"לית". אני אדבר בקצרה, יותר לפרוטוקול, אבל אני מעריכה את זה שנשארתן עד עכשיו. לא נראה לי שניתן לעסוק בדיון שעוסק בהפליית נשים בשוק העבודה, בלי להתייחס לתופעה של הטרדה מינית. זו תופעה שמחברת דיכוי נשים דרך אלימות מינית עם הפלייתן במקום העבודה.
אני אתן שני נתונים כדי לסבר את האוזן – בשנת 2002 פנו 881 נשים למרכזי הסיוע על רקע הטרדה מינית, ואני לא מדברת על נשים שמישהו קרא להן "מותק", אלא על ניצול קשה ומתמשך, שיש לו השפעות רגשיות ומקצועיות. 423 נשים התלוננו על הניצול הזה על-ידי המעביד או בעל המרות במקום העבודה. את יתר הנתונים נגיש בתאריך 8 באפריל לאשת הנשיא.

הזכירו פה גם את נציבות שירות המדינה. גברתי היושבת-ראש, אני מזמינה אותך להמשיך את תהליך החקיקה שהגברת יעל דיין עשתה, ולהחיל את חוק זכויות נפגעי עבירה להליך המשמעתי בנציבות שירות המדינה. דיברו על הרשויות המקומיות – בהקשר הזה צריך לאכוף את השימוש בהליך המשמעתי ואת הענישה בהקשר להטרדה מינית. אני מאמינה שאנחנו עוד נדון בהרחבה על הדברים האלה.

אני רוצה להודות שוב לגברת הילה קרנר סולימן, ולתקן אותך – יקירתי, אומרים מנכ"ל ולא מנכ"לית.

אני חושבת שהמציאות המגדרית יותר חשובה מהאקדמיה.

רשמנו את הדברים שציינת, ואנחנו גם נטפל בהם.

הנושא האחרון שיוצג כאן היום – תציג אותו הגברת נאדירה אבו דבאי, שתדבר על הכשרת נשים ערביות למנהיגות בשלטון המקומי, בהמשך לדברים שנאמרו כאן קודם, בשיתוף עמותת סיכוי המפע"ם ואוניברסיטת חיפה.

תודה לכולם. אני מברכת את הוועדה. אני אדבר בקצרה על התכנית שאני מעבירה, שמטרתה העיקרית היא יצירת אינטראקציה והגברת ייצוג נשים ערביות בשלטון המקומי.

אני אדבר על הרקע לתכנית. התכנית הזאת באה להתמודד עם סוגייה של קידום נשים מנהיגות בחברה הערבית לעמדות בכירות של קבלת החלטות בשלטון המקומי. התכנית באה כתוצר יוזמה משותף של כמה ארגונים: מפע"ם גליל עליון ועמקים, היחידה ללימודי חוץ באוניברסיטת חיפה ועמותת סיכוי.

הראשון – השלב האקדמי של 100 שעות אקדמיות של ההכשרה לאותן נשים, בתחומים שונים של העצמה ופיתוח הזהות הנשית הפרטית והקולקטיבית, הקניית ידע והבנה בתהליכי הפוליטיקה הישראלית גם במרכז וגם בשלטון המקומי, הקניית מיומנויות בסיסיות, תקשורת המונים, פרזנטציה ותקשורת ממוחשבת. מצד שני, התכנית הזאת גם תלווה את המשתתפות בחלק של הבחירות הקרבות לרשות המקומית. כל אחת מהמשתתפות בתכנית שתוכל להתמודד בבחירות הקרובות, תקבל ייעוץ, הכשרה וליווי עד יום הבחירות.

הגישו כ-60 מועמדות מהגליל והמרכז את בקשתן להתקבל לתכנית. נבחרו 30 נשים. המשתתפות מגיעות מדי שבוע. התכנית הלימודית התחילה בסוף ינואר, וכבר רצה ועומדת להסתיים בסוף מאי. אז יהיה לנו זמן להכין את המועמדות לבחירות. התכנית מתבצעת בשלוחה של אוניברסיטת חיפה במחלקה ללימודי חוץ ובעמותת סיכוי בתמרה.

אני מאד אשמח אם יהיו מבין המשתתפות פה נשים שייענו ויתרמו לתכנית בידע, בהכוונה, או בניהול מערכת בחירות. תודה.

תודה רבה. אני רוצה להודות לגברת נאדירה אבו דבאי, שהציגה תכנית להכשרת נשים ערביות למנהיגות בשלטון המקומי, בשיתוף עמותת סיכוי, המפע"ם ואוניברסיטת חיפה. כבר ראוי לציין ששדולת הנשים וויצ"ו נענו לבקשתך, והם ישמחו לסייע בנושא הזה. אני מאמינה שרוב ארגוני הנשים ישמחו לאמץ בחום את התכנית החשובה הזאת שהוצגה כאן כרגע.

אני רוצה לציין מספר נתונים, שגם צריך לקחת אותם בחשבון. התכנית הכלכלית שמוצעת בימים אלה עלולה לפגוע בנשים, בשכרן ובמעמדן. אנחנו מדברים היום על קידום נשים ועל העצמתן. הפיטורים המתוכננים של 16,00 מורים יפגעו בעיקר בנשים. גם במגזר הציבורי מתוכננים פיטורים של אלפי עובדים והורדות שכר משמעותיות, והלא מרבית עובדי המגזר הציבורי, כ-67% מהם, הן נשים.

הפיטורים המתוכננים יגדילו את שיעור האבטלה בקרב הנשים, שגם כך לצערנו הוא גבוה יותר מזה של הגברים. תהיה הכבדה על עקרות הבית בכך שיוטל עליהן תשלום של מס בריאות. תהיה פגיעה נוספת בנשים מבוגרות. גיל הפרישה לגברים הוארך בשנתיים, לעומת נשים שגיל הפרישה שלהן הוארך מ-60 ל-67, הארכה של שבע שנים. עשרות אחוזים של נשים תצאנה ממעגל העבודה, רבבות של נשים עובדות, מובטלות, גמלאיות, נשואות וחד-הוריות תצטרפנה בעקבות התכנית הזאת למעגל העוני בישראל.

אני מוצאת לנכון לנצל את הבמה של הוועדה שלנו לקידום מעמד האישה, במיוחד לרגל יום האישה הבינלאומי, ולקרוא לשר האוצר בנימין נתניהו לשקול שוב את כל הנושאים האלה שקשורים לנשים. אני לא רק מבקשת שלא לפגוע בנשים, אלא לבצע בדיוק את ההפך, לדאוג לקידומן של נשים ולהעצמתן, ואני מבקשת שזה יבוא לידי ביטוי – כן, גם בתכנית הכלכלית.

אני יכולה לומר, שהוועדה שלנו תעשה כל שביכולתה על מנת לפעול בכל הנושא של החקיקה. אכן כפי שציינו כאן חברות-הכנסת, הוועדה שלנו דיברה על הנשים החד-הוריות. גם אימצנו את כל הנושא הזה כפרויקט במהלך השנה הקרובה, על מנת למנוע מצבים שבהם נשים מעלות על דעתן למכור את האיברים שלהן, למכור כליה, על מנת "לסגור את החודש". אני חושבת שזה חמור מאד. לא ייתכן שבעידן המודרני, ובטח ובטח במדינת-ישראל, ניחשף למצבים כאלה. אנחנו נפעל ככל יכולתנו, על מנת לבטל את כל אותם פערים ובעיות, כדי להביא לאותו שוויון מיוחל בין נשים לגברים.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור למיכל כפרי, יועצת השרה לימור לבנת, שרת החינוך, התרבות והספורט.

אני מרגישה די בבית, כי אני מכירה את כל הנוכחות. משרד החינוך עובד עם מרבית הגופים המיוצגים כאן.

גילה, רציתי לנצל את ההזדמנות ולומר שאנחנו בחרנו השנה לציין את יום האישה הבינלאומי במשרד החינוך בתערוכה, שנפתחה ביום ראשון לפני שבועיים. קראנו לה "מהירה יותר, חזקה יותר, מנצחת". הבאתי לך מתנה בשמה של לימור, שאני מקווה שתתלי במקום כבוד בחדר הוועדה. זו תערוכה שאני מקווה גם שאולי נזכה לראותה בכנסת בשלב יותר מאוחר. היא מציגה 35 פורטרטים של ספורטאיות מצטיינות, שלא זכו לביטוי ההולם.

אני רק רוצה להוסיף לנוכחות, שנתווספו לנו שני משרדים נוספים – הספורט והתרבות. אנחנו נשמח לשתף פעולה גם שם. ממש בימים אלה השרה היא בשלבי הקמת ועדה ציבורית לבדיקת כל נושא ספורט הנשים, כך שמי שמעונינת לדבר על הנושא הזה – אני גם אשמח לשמוע.

גם הגיעו אלינו הרבה פניות של נשים מענף כדורגל נשים, שהוא מאד מקופח.

אני חושבת שממש היום או מחר המצב יבוא על תיקונו.

בשעה טובה. אני רוצה להודות לך מיכל כפרי, ולומר לך שזה אכן יקבל את המקום המכובד והראוי לו, וכמובן להודות לשרה לימור לבנת.

שבשעה זאת נמצאת במסיבת עיתונאים בנושא הקיצוץ.

אני רוצה לנעול את הישיבה ולהודות לכל מי שהגיע לכאן היום: לכל חברות הכנסת וחברי הכנסת, לכל ארגוני הנשים ולכל הפעילות. יישר כוח, יחד נעשה את זה. כפי שאנחנו מתקדמות - אני מקווה בצעדי ענק - אני מקווה שגם נגיע לשוויון, ואף מעבר לזה.

תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30