כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עבודה/6326



5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
17.03.2003

פרוטוקולים/עבודה/6326
ירושלים, כ"א ב אדר ב, תשס"ג
25 במרץ, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני י"ג באדר ב' התשס"ג (17 במרץ 2003), שעה 10:00

אי עדכון סל הבריאות לשנת 2003

לדיון זה הוגש מסמך רקע שהוכן במרכז מחקר ומידע. ניתן לעיין במסמך בכתובת הבאה:
http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m00501&type=rtf

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר
אריה אלדד
ענבל גבריאלי
נסים דהן
ג'מאל זחאלקה
אחמד טיבי
יגאל יאסינוב
אהוד יתום
אילנה כהן
משה כחלון
אפרים סנה
מאיר פורוש

דני נווה שר הבריאות
ד"ר בועז לב מנכ"ל משרד הבריאות
ד"ר יצחק ברלוביץ משנה למנכ"ל משרד הבריאות
גבי בן נון סמנכ"ל כלכלה וביטוח בריאות, משרד הבריאות
אורנה טל ראש אגף טכנולוגיות, משרד הבריאות
פרופ' אבי ישראלי יו"ר ועדת סל התרופות והטכנולוגיות, משרד הבריאות
ד"ר רחל אדטו סמנכ"ל בי"ח שערי צדק
פרופ' יעקב הרט יו"ר איגוד מנהלי בתי חולים
רוני בירנבוים מנכ"ל חברת אבנטיס
זאב זליג חברת גנזיום
עמי לפידות חברת פרינג
יואב שכטר מנכ"ל פארמה ישראל
פרופ' אלי שמיר יו"ר עוצמה – פורום משפחות נפגעי נפש
ד"ר יורם בלשר יו"ר ההסתדרות הרפואית
עו"ד לאה ופנר מנכ"ל ההסתדרות הרפואית
עו"ד אסף טויב ההסתדרות הרפואית
אורנה כהן דוברת ההסתדרות הרפואית
פרופ' מרק מימוני סגן יו"ר ההסתדרות הרפואית
שגיא בלשה אגף תקציבים, משרד האוצר
עו"ד יואל בריס לשכת היועמ"ש, משרד האוצר
מירי זיו מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן
יוסי אונטרמן צב"י
דליה אור צב"י
יעקב ביטון צב"י
מידד גיסין צב"י
ד"ר יצחק זקס צב"י
אמירה לידר צב"י
אדם סטריאר צב"י
עמית קורנברגר צב"י
גיורא שרף צב"י
נועז בר ניר סמנכ"ל כספים, קופת חולים כללית
ד"ר מיקי ליברמן ראש אגף רפואה בקהילה, קופת חולים כללית
ד"ר שמואל קלנג מנהל המחלקה לפרמקולוגיה ורוקחות, קופת חולים כללית
ד"ר שמואל רוזנמן מנכ"ל קופת חולים לאומית
פרופ' שוקי שמר מנכ"ל קופת חולים מכבי
יצחק גנור קופת חולים מכבי
עוזי סלנט מנכ"ל קופת חולים מאוחדת
רות פרמינגר
אבי סלומה

שירלי אברמי

יפה קרינצה









אי עדכוו סל הבריאות לשנת 2003

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא שעל סדר היום הוא אי עדכון סל הבריאות בשנת 2003. בשנים האחרונות, אחרי קבלת חוק הבריאות הממלכתי, ניתנו כל שנה סכומים – תמיד היו טענות שהם לא היו מספיקים – שאפשרו לוועדות מקצועיות של משרד הבריאות להתאים את סל התרופות לו זכאי חולה במדינת ישראל, להתפתחויות הרפואיות והמדעיות של כל שנה ושנה.

ברוך השם, המדע העולמי יוצר פתרונות מידי יום, ובוודאי מידי שנה, פתרונות עד כדי הצלת חיים, ופתרון למחלות חשוכות מרפא שקודם לא ניתן להן. אם פתרונות אלה לא יינתנו לחולים הזקוקים להם, מה הועלנו? לכן נוצר המנגנון של עדכון סל התרופות, שפעל עד השנה האחרונה. חלק היה ניתן לתרופות חדשות וחלק לטכנולוגיות חדשות. בדרך כלל - במצוקה הכספית – מדברים על מה שנקרא הצלת חיים, תרופות וטכנולוגיות שעומדות בפסגת המדע שחידש אותן, ובאות להציל חיים פשוטו כמשמעו.

כאשר שמענו שיש בכלל ספק בממשלת ישראל אם השנה יעודכן סל התרופות, מיד החלטנו לקיים את הישיבה. הישיבה הזאת נועדה לדון בנושא. במקביל לזימון הישיבה, בסוף השבוע שעבר העלה את הנושא הזה חה"כ אלדד במליאת הכנסת, והמליאה העבירה את הנושא לדיון בוועדה.

מאחר ששר הבריאות כיבד אותנו בנוכחותו, אבקש קודם כל משר הבריאות לפתוח. אני שואל מה היה במשא ומתן עם האוצר בנושא, אם אתה יכול לתת לנו את המסקנות. מה הסכום שדרשתם, ומה התוצאות נכון לרגע זה.

אדוני היו"ר, בשלב זה אין ספק. בספר הכחול, שאושר על ידי כנסת ישראל וממשלת ישראל, הטכנולוגיות לא מופיעות. זה לא עניין של ספק, במפורש אין תקציב לטכנולוגיות חדשות.

יש 42 מיליון שקל.

42 מילון שקל זה על חשבון שנה שעברה. אל תטעו את הציבור.

מה בכלל הספק בעניין הזה, אדוני היו"ר? חשבתם שהממשלה הזאת תציל אתכם? ראש הממשלה מסכל טוב, הוא סיכל את שר הבריאות בכך שהוא לא נתן לו לפתוח את הפה על מדינה פלסטינית, וגם לא ייתן לו לפתוח את הפה בנושא הבריאות.

אנחנו עסוקים בדבר רציני של הצלת חיים. בואו נעסוק בעניין ולא שום נושא צדדי.

תודה רבה ליו"ר הוועדה. אני רוצה להודות לך שזימנת אותי לישיבה. אני רוצה, בהזדמנות זו, להודות גם לשר הבריאות היוצא חה"כ נסים דהן. לא משנה אם אנחנו באופוזיציה או בקואליציה, בליכוד או בש"ס, אנחנו קודם כל במפלגת הבריאות.

המציאות הכלכלית במדינת ישראל ידועה לכל חברי הכנסת ולציבור הרחב, היא מציאות קשה מאוד. אני מוכן, כחבר ממשלה, לקחת חלק בנטל הנדרש כדי למנוע קריסה כלכלית. אני מבין שיש לי אחריות שמערכת הבריאות, שאני עומד בראשה, תיתן את חלקה, גם אם מדובר בדברים קשים ולא פשוטים. גם כאן צריך, לדעתי, להיות קו אדום. הקו האדום בעיניי הוא כשמגיעים לא לרווחתנו, לא לאיכות החיים שלנו,לא שיפור תנאי המחיה שלנו, אלא מדובר בחיים שלנו.

אנחנו נמצאים, נכון לעכשיו, במצב שבספר התקציב של מדינת ישראל רשומה הספרה 0 ליד הוספת תרופות וטכנולוגיות חדשות לסל הבריאות. במילים פשוטות, זה אומר שאם יש ועדה במשרד הבריאות שתפקידה מידי שנה להחליט איזה טכנולוגיות חדשות, איזה תרופות חדשות מצילות חיים, או מאריכות חיים, ייכנסו לסל הבריאות לשנה זו, לוועדה הזאת אין אפשרות לעסוק בשום דבר, בגלל שאין לה כסף להוסיף אפילו לא תרופה אחת, אפילו לא אמצעי אחד, לסל הבריאות שלנו.

הזכרת נכון את הנתונים שנמצאים לפניי, שהחל משנת 1998 מידי שנה הוסף סכום משמעותי – מה שנקרא "עדכון טכנולוגיות" – לסל הבריאות שלנו: 147 מילון שקל בשנת 1998, 153 מיליון ב-1999, 270 מיליון בשנת 2000, 203 מיליון בשנת 2001, 152 מיליון ב-2002 ו-0 בשנה זו.

שאלת אותי על משא ומתן עם האוצר. המשא ומתן עם האוצר, לצערי, עדיין לא התחיל. אני אפילו לא יודע עדיין מה ההצעות שמשרד האוצר הולך להביא לממשלה. אבל ממה שכבר שמעתי, בעיניי הדבר הכי מקומם זה שהאוצר פנה אליי ואמר לי: אתה רוצה להוסיף תרופות חדשות מצילות חיים לסל הבריאות? בבקשה, תיקח 100 מיליון שקל מסל התרופות הקיים, תוציא תרופות מסל הבריאות ותממן את זה. יש לפקידים באוצר יש אפילו מילה מאוד נחמדה לזה: "שיחלוף". המילה שיחלוף היא משחק בחיי אדם. אני מודיע כאן, והודעתי אתמול למשרד האוצר: אני, כשר בריאות, לא אחתום על הוצאת שום תרופה מסל הבריאות. לא יהיה דבר כזה. את הפתרון לא נמצא בדרך העקומה הזאת. הפתרון חייב להיות בדרך של הוספת תקציב כדי להוסיף תרופות חדשות לסל הבריאות.

שוחחתי על כך עם שר האוצר, שעדיין לא נתן תשובה, והזכרתי שזה היה בתקופתו כראש ממשלה – אני שירתי תחתיו כמזכיר הממשלה בשנת 1998 – שהוא הבין שיש חשיבות רבה לדבר הזה. חוק ביטוח בריאות ממלכתי שלנו קבע מנגנון קבוע של עדכון דמוגרפי מידי שנה. גם הוא לא עונה על הצרכים. לא נקבע מנגנון לעדכון טכנולוגי. לא נקבע מנגנון שלא נצטרך לבוא מידי שנה באופן קבוע לחזר אחר הפתחים כדי לקבל את הסעיף הזה. ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, הבין את החשיבות של הדבר הזה. אני מאמין ומעריך שגם היום הוא מבין את חשיבות הדבר.

אני מבין גם שהמציאות הכלכלית היום במדינת ישראל היא לא זו של 1998, שאנחנו נמצאים בהיקף כזה של גירעון בתקציב המדינה, ויש צורך לקצץ על מנת שלא נגיע למצב של קריסה מוחלטת בכלכלה הישראלית. אבל כשאני שומע שמנהלים משא ומתן עם מערכת הביטחון ועם הצבא - וכולנו אזרחי המדינה, וכולנו מבינים מה החשיבות של צה"ל ואמצעי הביטחון - אבל כשמדברים אפילו על תוספת של טייסת לחיל האוויר, אפשר לדון מה הקשר בין עוד 10 מטוסי F-16 לבין הביטחון והחיים של כל אחד מאתנו. אבל אין שום צורך לקיים דיון על הקשר הישיר בין הוספת תרופה שמצילה חיים של חולה סרטן, לבין התוצאה אם התרופה הזו לא תינתן. זה לא דבר שצריך לקיים עליו דיון.

אני מתכוון להיאבק על הדבר הזה בשבוע הקרוב לקראת הדיון בממשלה על תקציב המדינה, ועל הקיצוצים בתקציב. אני מאוד מקווה ששר האוצר ייעתר לפנייה האנושית הזאת. זו לא פנייה כלכלית, אלא אנושית. אני יודע שיש לא מעט חברים שלי לשולחן הממשלה שנמצאים גם במצוקה קשה.

אבל זה לא עניין של חיים ומוות אצלם.

זה בדיוק העניין. אם הילדים שלנו בבית הספר יקבלו פחות שעות לימוד – אני מאוד אצטער על זה, אבל זה לא יעלה בחייהם. אם יהיו מובטלים במדינת ישראל – זה דבר נורא אם יהיו עוד מובטלים – אבל זה לא יסכן את חייהם. אם לא תהיה תוספת לסל התרופות במדינת ישראל – זה יסכן חיים של בני אדם, וזה ההבדל הגדול בין הנושא שאנחנו מדברים עליו עכשיו – שצריכים לשים אותו בסדר גודל אחר, להסתכל עליו בצורה אחרת – וכל יתר הסעיפים והנושאים שמדובר עליהם עכשיו בספר התקציב של מדינת ישראל.

אדוני היו"ר, שאלת אותי אם אני יכול לעדכן אתכם בדבר המשא ומתן עם משרד האוצר. כמו שאמרתי, המשא ומתן הזה טרם החל. אני מאוד מקווה שבימים הקרובים אכן יהיה משא ומתן ענייני שיסתיים בצורה חיובית, ומשמעות חיובית היא שיינתן התקציב הנוסף שיאפשר לוועדה במשרד הבריאות שיש לה סמכות להוסיף תרופות, להוסיף תרופות חדשות שתצלנה חיים אדם.

אדוני השר, מה היו הסכומים?

אני מהסס להיכנס לסכומים. הצגתי את הנתונים המספריים של מה שהיה בין 1998 ל-2002: בין 150 מיליון ל-250 מיליון בממוצע. כרגע אנחנו ב-0.

זה בין 1% ל-1.5% מעלות סל הבריאות.

תודה רבה. פרופ' אלדד, בבקשה.

נדמה לי שאין צורך בציבור הזה להסביר למה זה חשוב. בשנה שעברה ישבתי בחלק מהוועדות המקצועיות שניסו לדון ולשקול ברמה המקצועית בכל האחריות. הלא הכי קל להגיד: צריך גם את זה וגם את זה. התלבטנו בתוך ועדות מקצועיות של רופאים, של מנתחים ושאלנו את עצמנו מה חשוב, מה עכשיו זמין, מה באמת יודע להביא תועלת. התכנסנו בצמצום רב לאותם דברים שהשתכנענו שהם מועילים ממש, מצילי חיים ממש. לכן, נדמה לי שמיותר בפורום הזה לדבר ציונות, לדבר על למה לא.

בקשנו לכנס את הציבור המפתיע הזה – מדהים כמה אנשים הקצו את שעות עבודתם היקרות כדי לתרום לדבר החשוב הזה – כי אתם אנשים מאוד מנוסים, ונטכס עיצה יחד איך לתמרן את ממשלת ישראל, את האוצר, למצב בו נוכל לשריין את הדבר הזה, ולהביא מידי שנה לעדכון ותוספת אמיתית של טכנולוגיות חדשות ותרופות.

הזמנו לכאן – ואני מתנצל בפני כל המוזמנים שאתן להם זכות דיבור לפני כל האנשים – מספר אנשים שסובלים ואינם מקבלים את הסעד הרפואי והתרופות האלה. אבקש לשמוע את מר גיורא שרף.

אני חולה CML, חולה לוקמיה' כ-3 שנים. אני אמנם כבר נמצא על תרופת ה-GLIVEC מזה כשנתיים, בטיפול בהצלחה טובה. אני מרכז קבוצה של חולי לוקמיה בארץ שמונה כ-50 חולים. אנחנו נפגשים אחת לחודש כבר במשך שנתיים וחצי. יש בינינו חולים שאני יכול להגיד שאלמלא היו מטופלים בתרופת הגליבק, לצערי, כבר לא היו נמצאים אתנו. זו התרופה היחידה שמחזיקה אותם בחיים.

יש לנו חולה בקבוצה, שבעלה קובי יושב לידי. הוא יספר את הסיפור שלה. היא לא קיבלה את תרופת הגליבק כשהייתה אמורה לקבל אותה, למרות מכתבי רופאים, ולמעשה היא נמצאת היום באמצע תהליך של השתלת מח עצם, תהליך מאוד מסוכן, ואני מקווה שתצא ממנו בריאה.

רציתי להוסיף לגבי ההבדל בין תרופת הגליבק והאינטרפרון. אלה שתי תרופות שאמורות לטפל במחלת ה-CML שלנו. אני עברתי טיפול ב-2 תרופות אלה. עם תרופת האינטרפרון הפכתי להיות אדם שלא מסוגל לתפקד, הייתי מושבת במיטה, לא הייתי יכול לצאת מהמיטה מכל מיני סיבות. ברגע שהפסיקו לי את התרופה ועברתי לתרופת הגליבק, חזרתי לתפקוד נורמלי, מלא ועצמאי, כמו כל בן אדם רגיל. היום, לצערי, לא מאשרים את התרופה הזו לחולי CML חדשים שמאובחנים. מחייבים אותם לעבור תהליך של חצי שנה טיפול באינטרפרון, עם כל הסבל הנורא שקשור בזה, שלא נדבר על זה שזה מעמיד אותם במצב של סכנת חיים, כי ככל שמתחילים את הטיפול בגליבק - כבר הוכח במחקרים – סיכויי הצלחת הטיפול הם הרבה יותר גבוהים.

רפואה שלמה.

תודה רבה. מר קובי ביטון.

אשתי אובחנה כחולת סרטן לוקמיה מסוג CML לפני כשנה. היא אובחנה בשלב ההתחלתי והחלה לקבל טיפול בבית חולים. מאחר שהתרופה לא אושרה אז, וגם היום, - ואני אומר את זה חד-משמעית – כקו ראשון לטיפול בחולי CML אשתי עברה לשלב מואץ של המחלה שבה כמעט אבדנו אותה, ורק ברגע האחרון, בשל חסד אל, נמצא תורם מח עצם. כרגע היא נמצאת בתהליך של השתלת מח עצם.

בעקבות זה שהיא לא קבלה את הגליבק נגרם לה נזק חמור, שאנחנו לא יודעים את התוצאות שלו כרגע, וקרוב לודאי נדע רק בעוד מספר שנים מבחינת יציבות המחלה. בעליל, התרופה הזו יכולה הייתה להשאיר אותה במצב הטרומי, ההתחלתי, של המחלה. התרופה לא ניתנה בזמן, אבל אשתי הייתה ברת מזל שנמצא תורם, אני לא רוצה להמשיך את המשפט, אם לא נמצא תורם, אני מניח שהמצב היה הרבה יותר חמור.

תודה רבה. איתי רייך נמצא?

אני אימא שלו, אשתו של מנחם רייך.בעלי חולה, הוא בן 57. הוא אמור לקבל תרופה שלא נמצאת בסל הבריאות, יש לנו מלחמה קשה עם המחלה ועם כל הרשויות. אני מאוד מקווה שתצליחו לעשות מה שתצליחו, ושתוכלו להציל יחד עם התרופה הזו גם את בעלי, שסובל מאוד, וכל המשפחה סובלת יחד אתו. אין לי מה להמשיך, אם אני אמשיך – אני אבכה.

רפואה שלמה. יו"ר צב"י – צרכני בריאות ישראל – בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מברך את הוועדה על תחילת הדיונים בה בכנסת החדשה, ובעיקר אני מברך את שר הבריאות החדש, שאנחנו מעריכים מאוד את העובדה שהוא לא ניצל - לא 100 ימי חסד, אפילו לא שבוע של ימי חסד. מיד כשהוא נכנס לתפקידו, על אף הבעיות הקשות שיש במערכת הבריאות בכל הנושאים, התמקד בהופעות שלו בתקשורת – ושמענו אותו גם פה – בנושא של סל הטכנולוגיות ותרופות מצילות חיים.

אני חושב שזה די חריג שכל הפונקציות במערכת הבריאות, וראינו את זה במועצת הבריאות, קבלו החלטה פה אחד לדרוש מהממשלה להקציב תקציב לסל הטכנולוגיות, בגלל הנושא של הצלת חיים. זה לא יכול להיות – וכתבתי את זה גם לראש הממשלה, ואמרתי את זה בכל פורום – שכאשר בנק במדינת ישראל קורס, הממשלה מוצאת תוך שבוע ימים מאות מיליוני שקלים להציל אותו, ולא מוצאת 150 מיליון שקל להצלת חולים.

אני רוצה לציין שבוועדה לזכויות החולה במועצת הבריאות קבלנו הצהרה, אמנם זו רק הצהרה, שזה לא יכול להיות שבמדינת ישראל חולה ימות כאשר יש תרופה שיכולה להציל אותו, והיא לא בסל בגלל קשיי תקציב. אני קורא לוועדה היום לאמץ את ההצהרה הזאת. אני בטוח, שכמו שאמר פרופ' אלדד, לא צריך לשכנע אף אחד שיושב באולם הזה היום בחשיבות של העניין. צריך רק לשכנע את שר האוצר. תודה רבה.

תודה רבה. מבלי להתחייב, אני רוצה לומר לך, אדוני השר, שעשיתי קצת שיעורי בית. בשיעורי בית אלה בדקתי עם אנשי בריאות על מה מדובר, על איזה סדר גודל. הם אמרו לי שיש היום, בפרט לחולי סרטן, תרופות שיכולות להציל חיים. שתיים הוזכרו כאן: המבטרה – תרופה לסרטן הדם, והגליבק. יחד עם זאת הם הזכירו עוד כמה תרופות, אחת מהן נועדה לטיפול בדלקת כבד מסוג C, שגם זה הצלת חיים, ונקראת פגסוס, תרופות שנוגעות ליתר לחץ דם ריאתי. יחד עם זאת הם העלו את הנושא שאנחנו נמצאים היום בחידוש גדול בשדה המדע של מה שנקרא "תומך מצופה". כאשר היום עושים צינטור, ניתן תומך שמוריד את הצורך במעקפים. הטכנולוגיה המדעית פיתחה את ה"תומך המצופה" שמונע את הצורך בניתוח חוזר.

אם אנחנו מסכמים את כל מה שאמרתי עד כאן, זה הטופ שבטופ, וזה המינימום שדרוש להצלת חיים, אנחנו מקבלים סדר גודל – ואני מתנצל שאני אומר את זה – של 100 מיליון ₪. אני חוזר ומחזק את כל דברי האנשים, במצב כמו שתיארת, עם כל הגזרות הכלכליות , ועם כל התוכנית הכלכלית, 100 מיליון ₪ זה סכום שאנחנו בהחלט יכולים לעמוד בו.

אני אתן עכשיו את רשות הדיבור לחברי הכנסת, ואני מאוד מבקש לדבר במברקים של שתי דקות. הראשון, שר הבריאות לשעבר, חה"כ נסים דהן.

אני מצטרף לכל הדברים שאמרת, ושאמרו קודמיי. אני מצטרף לברכות לשר הבריאות, ידידי דני נווה, שנכנס לקלחת הרותחת הזאת כבר בתחילת כהונתו, ואפילו לא 100 ימים של חסד. אני רוצה להציע הצעה אופרטיבית, אבל לפניה אני רוצה להיות לפה לאותן שכבות באוכלוסייה שלצערי הרב, מטבע הדברים, סל הטכנולוגיות – גם אם יעודכן – לא יגיע אליהם.

במשרד הבריאות בתקופתי נעשה ניסיון ראשון להסב חלק מהטכנולוגיות לשכבות כמו חולי הנפש, גריאטריה והתמכרויות, שגם אם עדכנו את סל הבריאות, העדכון הזה לא הגיע אליהם. נעשה ניסיון במשרד, שהיה מאוד מוצלח, שחלק מסל הבריאות יועבר אליהם, כיוון שבתוספת השניה הם לא מתעדכנים אפילו על פי גידול האוכלוסייה. אם לסל הבריאות הרגיל יש עדכון אוטומטי שסוכם בין האוצר למשרד הבריאות לפני כשנה, שמקבלים את הגידול הטבעי, הרי שבפסיכיאטרייה ובגריאטריה אפילו את הגידול הטבעי הם לא מקבלים, ושם יש חוסר מצטבר לאורך שנים. אני רוצה להיות להם לפה כאן, ואני מקווה שגם להם יהיה פתרון במסגרת הטכנולוגיות.

עכשיו להצעה המעשית. אני חושב שאנחנו, כחברי כנסת, נוכל לפעול ולהמריץ את הממשלה להקצות את המשאבים המתאימים לסל הטכנולוגיות על ידי שנקים ועדה משותפת לוועדת הכספים - ששם ייחתכו הדברים – וועדת העבודה והרווחה. אני מציע שכבוד היו"ר יעמוד בראש הוועדה המשותפת הזו. הוועדה הזו תגיע להחלטות ברוח הדברים שנאמרו כאן, ואני בטוח שהממשלה לא תוכל להתעלם מ-2 ועדות חשובות כמו הכספים והעבודה והרווחה, כשיהיו ועדה משותפת.

תודה רבה. חה"כ אילנה כהן.

אני היום רוצה לדבר מהצד השני של המערכת. כולם יודעים ש-37 שנים עבדתי במערכת הבריאות, ואני חושבת שכל שנה שיושבים פה לעדכון, אם זה סל הבריאות, או סל של כפה אדומה או לעדכון הטכנולוגיה – זו בושה לחברה. אני חושבת שזה צריך להיות חוצה מפלגות, כי בריאות זה דבר ראשון.

כיוון שהבן שלי – ומאוד התרגשתי לשמוע את החולים – חולה לימפומה, והבטחתי שהדבר הראשון שאעשה פה - - לאף אחד אין זכות להגיד לחולה אחד: אין לנו תרופות בשבילך, ונגזר עליך גזר דין מוות. זו בושה לחברה. מדברים על פיגוע בטחוני, אני חושבת שזה פיגוע יותר קשה מהכל.

כל יום חמישי אני נמצאת במחלקה האונקולוגית, ורואה את החולים, וקשה לי כי אני גם אימא וגם אחות. הייתי נוכחת כשחולה ומשפחה שלמה בכו. שאלתי למה הם בוכים והמשפחה אמרה שהטיפול עולה מעל 20,000 דולר. יש הבדל בין הקופות, יש קופה אחת שנכנעת ונותנת את הטיפול, ויש קופה שנייה. אני שואלת אתכם, איזה שר, איזו ועדת כספים, איזה ראש ממשלה, אני קוראת לבנימין נתניהו: תסתכל להם בעיניים ותגיד להם שאתה לא נותן להם את התרופה.

אני שמחה שלבן שלי יש נסיגה, אבל בקשתי את ועדת העבודה והרווחה, ואני רוצה להיות נוכחת פה כי אני חושבת שצריך פה לחולים האלה, צריך מי שידבר בשבילם. חולים לא מפגינים, והגיע הזמן שלפחות נקשיב להם, נמצא להם פתרון. מה זה 100 מיליון? הגיע הזמן שלא יבואו ויגידו: 100, 140 כמו בבורסה. חייבים לתת לסל הבריאות והטכנולוגיה מקדם קבוע לעדכון הסל. משכנתא משלמים, מעדכנים אותה לפי מדד, לפי הצמדה. מדובר במשפחות שלנו, בהורים שלנו ובילדים שלנו. אם הטכנולוגיה נתנה אריכות חיים לאנשים – תנו להם לחיות בכבוד. תאמינו לי, אני הייתי כל הזמן מחוץ לגדר, בצד השני. יש הרבה כספים, יש סדר עדיפויות, הגיע הזמן שיעשו סדר עדיפויות. קודם כל תיתנו לחולים.

תודה. חה"כ אהוד יתום. השר מתנצל שהוא חייב לצאת.

כאשר נפגשים בני אדם ומדברים חווייתית על צרותיהם, אומרים: לא נורא, העיקר הבריאות. אני רוצה למסור החלמה מהירה לכל החולים, שיהיה לכם כוח להמשיך ולהיאבק. דבר שני, אני כח"כ לרשותכם במאבק הזה. מיותר לומר ש"אל תנטשני" ו"אל תעזבני" במסורת היהודית, אלה דברים של מה בכך. הם חלק מההוויה היהודית, חלק מהאוצר היהודי. זה תואם לציפיות של כולנו.

ייתכן וניתן לשבת ולמפות במסגרת התקציב של המדינה את אותם דברים שכרוכים בהצלת חיי אדם. אני לא יודע אם זה רק בנושא הזה, יכול להיות שיש עוד נושאים שנוגעים לעניין, ולהם לתת במסגרת המצוקתית שלנו את העדיפות הראויה. לדעתי, חייבים להקים ועדה - -

יש ועדה.

אם כך, כוונתי לדעת גדולים. שלא יהיה קשור רק לסל הבריאות, אלא ליתר המצוקות של חיים ומוות, ולהן לתת את העדיפות, שזו חובה שאסור לעבור עליה לסדר היום.

שמענו פה עדויות מצמררות של קרובים, חולים, וגם מהשר יכולנו לשמוע נתונים קשים. השר הציג שמשנת 98' זה עלה מידי שנה, אבל גם ב-2002 זה ירד, והשנה זה 0. אני חושב שאנחנו נמצאים פה כדי לחזק את שר הבריאות. אם הוא יצא למאבק, התפקיד שלנו בכנסת זה לחזק את השר.

אני המום מהתיאור של השר. השר אמר שבאוצר בכלל לא ניהלו אתו משא ומתן, כאשר אנחנו מדברים פה על שאלה של חיים ומוות. חולים, מבוגרים וילדים שצריכים את התרופות האלה, ובכלל לא ניהלו משא ומתן, זה מראה לנו על סימפטום מאוד לקוי של הממשלה.

אני מציע – וזה גם מה שחה"כ דהן הציע – שאנחנו כוועדה, ואתה אדוני היו"ר הפה שלנו בעניין, נפנה ונבקש להיפגש עם ראש הממשלה. למה צריכים לפטור את ראש הממשלה מההליך הזה של קבלת ההחלטות, ולהתעלם ממה שקורה בסל הבריאות. אני חושב שאם השר פועל במסגרת שלו עם משרד האוצר, שהוועדה תדרוש להיפגש עם ראש הממשלה. נראה לי שבהחלט יכול להיות מצב שנעבור את הימים האלה כאשר לא יעדכנו את סל הבריאות, ולא ייתנו לו שום תקציב, כי כך נראה לי שהממשלה פועלת. היא אטומה וחירשת בהרבה דברים, וכנראה גם בנושא הזה.

אני חושב שצריך לקרוא לשר האוצר לבוא לפה. הוא יבוא לכל הוועדות, יישב עם כולם, ידברו על מספרים. מדובר באנשים ולא מספרים. זו ועדת העבודה והרווחה, והוא צריך לשמוע את דעתנו, ואת האנשים שאנחנו מזמינים, ולא רק את האלפיון העליון של החברה ונציגיו.

מדובר בהצלת חיים, ואני חושב שזה דבר מדהים שבארץ ובעולם משקיעים מאות מיליונים, אם לא מיליארדים, של דולרים במחקר לפיתוח התרופות והטכנולוגיות האלה כשהן מגיעות לידי יישום – מוותרים עליהן. זה אבסורד מאין כמוהו. זה כאילו כסף שנזרק סתם. בארץ מושקעים על ידי הממשלה ועל ידי גורמים פרטיים מאות מיליונים של דולרים בפיתוח טכנולוגיות כאלה. בכל העולם, לא רק פיתוח ישראלי. לא יכול להיות שמושקע מאמץ כל כך אדיר, ולא מנצלים את זה להצלת חיי אדם.

אני רוצה להעיר לגבי מה שקרה היום, ולהזהיר ממה שיכול לקרות היום ומחר. היום נהרגו 3 אנשים מהמלחמה, ועלולים להיהרג עוד הרבה אנשים, אם לא ייצאו היום האזהרות לאנשים איך להתנהג. לפחות אזהרות. אנשים סגרו את הבית, מתו שלושה אנשים, מחר אנשים יכולים לשמוע משהו ולהתחיל להזריק אנטרופין. קרו דברים מעולם, ואני חושב שלא יכולה להיות שתיקת הכבשים של הקברניטים בנושא הזה. בפעם שעברה היו אסונות, והפעם אני מזהיר מאסון אם לא יוסברו לאנשים האזהרות הנחוצות.

אני חוזר לנושא סל התרופות. זה מביש שאנשים צריכים להופיע בתקשורת, ובפני הוועדה, ולהתחנן על נפשם בשביל לקבל תרופות. זה צריך להיות בבסיס התקציב, משהו שלא בא לדיון על העיקרון, אלא על תוספת פה ושם. אני עצמי התביישתי כששמעתי את האנשים ברדיו, וממה ששמעתי פה. זו בושה וחרפה.

קודם כל, רציתי לפנות לחה"כ פורוש: אני מבקש לא להכניס פוליטיקה לדיונים האלה.

איזה פוליטיקה?

אל תכניסו פוליטיקה. חשבתי שדווקא בוועדה הזאת אפשר לבנות קואליציה מקיר לקיר, כי אני לא חושב שיש לנו חילוקי דעות אם לתת או לא לתת. מדובר מאיפה לקחת כסף כדי לתת לחולים.

אתה כנראה ח"כ חדש, אתה לא יודע מה שקורה. הוועדה לא צריכה לקבל את מה שהממשלה מכתיבה לה. היא משוחררת לדבר.

תודה. אני מבקש להמשיך בדיון.

לא הפרעתי לך, תן לי לסיים. לגוף העניין, אני חושב שאסור לתת לממשלה - אפילו שאנחנו חלק מהקואליציה – לקצץ דווקא בנושא הזה. העניין חשוב. לצערי הרב, אני בן של אימא נכה ואני יודע מה קורה.

אנחנו, חברי הוועדה, יכולים להציל חיים. אני גם לא לגמרי מסכים עם השר נווה שאפשר לקחת כסף מחינוך, כי חינוך זה העתיד. אני חושב שיש מאיפה לקחת כסף – ממערכת הביטחון. 100, 150 מיליון ₪ אפשר לקחת משם, מתנאי הקצינים, מחלק גדול של כספים שמתבזבזים.

דברת על ועדה, אני חושב שזה רעיון טוב, אבל הייתי מוסיף לשם את ועדת המדע, כי אנחנו מדברים על חלק שהוא בדיוק מדע וטכנולוגיה.

אני מצטרף לכל מה שנאמר. בנוסף לזה שאני מתבייש בדיון הזה, בסך הכל מדובר על 100 מיליון שקל, לא שזה סכום זעום, אבל אני יודע גם ממערכות קודמות ששירתי בהן כמה כסף המדינה מוכנה להשקיע לפעמים כדי להציל בן אדם אחד. כשמדובר בסדרי הגודל האלה, אני חושב שאנחנו חייבים התנצלות לחולים ולבני המשפחות שלהם, שגרמנו להם להיגרר לכאן כדי להשתתף בדיון הזה.

לדעתי, אין לאף אחד סמכות מוסרית להגיד לאנשים שלא מקבלים תרופה מצילת חיים. אלוהים רק מחליט מי יחיה ומי ימות, לא שר אוצר, לא ראש ממשלה ולא אף אחד. אני אומר לחבריי בקואליציה – אני חבר בליכוד – שמי שמוביל את המהלכים זה שר האוצר שהוא מהמפלגה שלי, וראש הממשלה. סמכות מוסרית אין לאף אחד, בטח לא כשמדובר בסכומים האלה.

אני רוצה לבקש מחבריי בוועדה ומיו"ר הוועדה לעשות הכל שבעוד שנה לא נחזור על המחזה המביש הזה.

אני מודיעה לך שבעוד שנה אתה תשב עוד פעם. תאמין לי, הרי אלה רואים מספרים, לא רואים אנשים.

אם תגידי את זה, ואני אגיד את זה – אז נשב כאן. אבל אם נעשה הכל כדי שלא נשב כאן אז לא נשב כאן. מה שאנחנו נרצה זה מה שיהיה. אם הפעם נצליח להעביר את זה בחקיקה שסל הבריאות יתעדכן אוטומטית, אז לא נשב כאן, מה מסובך פה. זאת הבקשה שלי, אדוני היו"ר.

נושא סל התרופות הוא חלק ממכלול הרבה יותר עמוק של הגירעון הקבוע במערכת הבריאות. הגירעון מובנה, הוא לא יזוז, לא ישתנה עד שלא תיפתר שאלת עדכון הסל. הייתה ועדה שהגיעה למסקנה חד-משמעית שצריך לעדכן את הסל לפי הזדקנות האוכלוסייה, והאחוז כמו שעומד בעולם כולו – 2%. עד שלא יתוקן הפגם היסודי הזה בחוק הבריאות – התחלתי לתקן אותו בסוף כהונתי כשר הבריאות, והמשכתי בזה אחר כך – המערכת תגרור גירעון שעומד לפחות על מיליארד וחצי ₪ לשנה.

הדרך היחידה שאפשר לפתור את זה בצורה, שאולי, האוצר יהיה מוכן, זה אם פעם אחת נעשה יישור קו, נגיד שזאת תקרת הברזל של הסל, הוא מתעדכן כל שנה באופן קבוע, אבל לא ניתן להעלות אותו מעבר לזה – זו תקרת הברזל, וכל מה שמתחת לזה יחייב את קופות החולים להתייעלות. זה הפתרון היחידי.

עד שלא נלך לפתרון כולל, כמו שאמרה בצדק חה"כ כהן, כל שנה נחזור לפה. זה דפקט מולד בתוך חוק הבריאות. הקיטוב החברתי, וזה שהגירעון הזה הולך וגדל, יוצר מצב שלא יאה למדינה יהודית. כל מה שאנחנו רואים פה זה הדבר הכי אנטי יהודי שאני מכיר.

תודה. אני מבקש לשמוע את נציג האוצר, מר בלשה.

למרות המצב הכלכלי הקשה, למרות הפחתות של עשרות אחוזים שנעשו בתקציבים השוטפים של כל משרדי הממשלה, למרות קיצוץ של למעלה מ-3 מיליארד שקל בקצבאות ביטוח לאומי ותשלומי העברה, למרות קיצוצים בתקציב הביטחון, ולמרות צעדי התייעלות קשים ושינויים מבניים, נעשה מאמץ משמעותי וכנה לא לפגוע במערכת הבריאות. לראייה – לא הייתה שום הפחתה ייעודית, בדומה להפחתות ייעודיות שהיו במערכת החינוך, בקצבאות ובתחומים אחרים.

מעבר לזה, בקיצוצים הרוחביים שנעשו, כדי לסבר את האוזן, משרד החינוך - משרד בסדר גודל דומה למשרד הבריאות – בקיצוץ הרוחבי האחרון שנעשה בינואר קוצצו למעלה מ-150 מיליון שקלים. משרד הבריאות – משרד באותו סדר גודל – קוצצו 9 מיליוני שקלים.

מה אתה רוצה, שיזרקו את החולים החוצה?

רגע, פה לא מדובר בסל הבריאות אלא בתקציב הכולל של המשרד, שגם בו נהגו בדחילו ורחימו. מעבר לזה, לא נגעו בסל השירותים, לא הפחיתו ממנו ולו שקל אחד עד היום למרות המצב, ולמרות שהפחיתו בדברים נחוצים וחיוניים אחרים במשק.

אי אפשר, רק הכנסת יכולה להפחית.

מונח לפניי הסכם לעדכון עלות סל שירותי הבריאות, שחתום על ידי השר לשעבר הרב נסים דהן, ושר האוצר לשעבר סילבן שלום, שבו הוחלט, אני מצטט: "תתקבל החלטה בכפוף ליכולות התקציביות של המשק, וסדרי העדיפויות של הממשלה". זו התייחסות לעדכון סל הטכנולוגיה.

זאת הבעיה.

ההסכם הזה, ואפשר לומר את זה לזכות השר לשעבר דהן, נותן מאות מיליוני שקלים לסל ומערכת הבריאות, בכל מיני תחומים, כולל עדכון דמוגרפי קבוע, כולל רשת ביטחון של 200 מיליון שקלים.

הכל נכון, אבל אני שואל אותך מה התשובה שלך לנושא שהועלה כאן.

היכולות, בהתאם למה שכתוב בהסכם, בהתאם ליכולות התקציביות של המשק. בשנת 2003 אין יכולות, אין למדינת ישראל אפשרות להרחבת שירותים.

אתה אומר שיש יכולת היום לסלול כביש שעולה מיליארד שקל, ויש יכולת לבנות רכבת קלה שעולה 20 מיליארד שקל, ואין יכולת לתת 100 מיליון להצלת חיים. זאת תשובתך?

גם כביש מציל חיים באותה מידה.

כביש מציל חיים באותה מידה? כך אתה חושב? אני אומר לך כשר תחבורה לשעבר, זו בושה וחרפה אם אתה, כנציג האוצר, אומר שכביש מציל חיים באותה מידה שתרופות לחולי סרטן מצילות.

יורשה לי לסיים. באנו עם הצעה אופרטיבית.

אם ההצעה שלך היא להוציא מסל התרופות של היום דברים – אנחנו לא רוצים לשמוע אותה, למען כבודה של הכנסת, מדינת ישראל ושר האוצר.

היו"ר, בסל השירותים קיימים דברים שאינם מצילי חיים, שהם בגדר מותרות.

אני לא חושבת שלאוצר יש זכות להגיד מה מציל חיים ומה לא.

אני בקשתי לא לעסוק בזה, אני שומר על כבודך. אני מתנצל, מבקש מחה"כ אלדד לנהל את הישיבה כמה דקות עד שאחזור.

כיוון שהוזכר כאן מסמך שאני חתום עליו, הייתי רוצה להבהיר נקודה מסוימת. זה נכון שבסל הטכנולוגיות ניתנה האפשרות לעדכן אותו על פי היכולת התקציבית, והמצב הכלכלי שיהיה באותה שנה, אבל אף אחד לא התכוון שכשיש קיצוץ תקציבי של 7%, דווקא בסל הטכנולוגיות יהיה קיצוץ של 100%.

זה לא קיצוץ, פשוט אין תוספת.

נכון שזה לא על פי חוק, אבל זה תקציב שנהוג להוסיף אותו כל שנה לסל הבריאות, לקחנו בחשבון שהוא יהיה נתון לשינויים. כיוון שלא רצינו לקבוע סכום קבוע שלא נתון לשום שינויים, חשבנו שבתקופה קשה לעם ישראל, כשכל משרדי הממשלה יקוצצו, סביר להניח שיקצצו גם את סל הטכנולוגיות, אבל לא שימחקו אותו לגמרי. זה לא עלה על הדעת של אף אחד. אנחנו מסכימים שבמסגרת אותו הסכם ששנינו חתומים עליו, תקצצו את סל הטכנולוגיות באותו סדר גודל שתקציב המדינה קוצץ. אם התקציב קוצץ ב-10%, תורידו את הטכנולוגיות ב-10%.

יש הבדל בין קיצוץ לתוספת.

הגיע הזמן שזה יפסיק להיות תוספת, וזה יהיה בבסיס התקציב, ואז תקצצו את זה בדיוק בהתאם לכל הסעיפים. אבל זה נתון לטוב לבכם וכל שנה צריך עוד פעם ועוד פעם לשבת ולהתווכח אתכם על זה.

החשש שלי הוא שאם אנחנו נחוקק חוק, יבוא האוצר בחוק ההסדרים ויסרס את החוק.

חברי הכנסת לא יכולים לחוקק כזה חוק. רק רוב של חברי הכנסת, על פי החוק החדש שהתקבל בכנסת, שמעל 5 מיליון ח"כ כבר לא יכול לחוקק. צריך רוב מוחלט.

בהשתתפות היום בוועדה, נדמה לי שאפשר לגייס רוב חברי כנסת.

אפשר להגיש את זה כהצעת ועדה.

אי אפשר.

אולי יורשה לנו להגיד כמה מילים להגנתנו. יושב פה היועץ המשפטי של משרד האוצר, אולי יורשה לו לדבר.

אני מבקש 2 דקות, אני יודע שלפעמים אלה דברים שקשה לשמוע, אבל הם צריכים להיאמר. בסל הבריאות יש 3 רבדים של עדכון, זה מובנה בתוך החוק, ובצדק. רובד ראשון זה עדכון אוטומטי לפי עלויות, וזה מדד יוקר הבריאות שמתעדכן כל שנה. רובד שני הוא הרובד הדמוגרפי.

אבל גם אותו שחקתם ב-50%. זו דמגוגיה פשוטה, כי הדמוגרפיה גדלה בשיעור מסוים, וההזדקנות של האוכלוסייה, והגילים הצעירים - -

טוב, אני מוותר על רשות הדיבור.

אתה באמת צריך לוותר, אתה לא יכול לדבר על מספרים לא נכונים.

בקשתי לדבר שתי דקות בצורה מסודרת, אבל אני רואה שזה בלתי אפשרי. אני יודע שקשה לשמוע אותי.

אתה מציג נתונים, אני מציע שהם יהיו נתוני אמת.

עוד לא הצגתי אף נתון, וחזקה על חה"כ דהן, שזוכר כל מספר היטב, שאם אני אגיד נתון לא מדויק הוא יקפוץ.

הרובד השני הוא רובד של דמוגרפיה. גם ברובד של הדמוגרפיה אין עדכון אוטומטי בחוק. הרובד הזה בחוק נתון לשיקול דעת של שני שרים, ויש לזה סיבה, כיוון שהשאלה של הגידול הדמוגרפי נתפס גם הוא כעניין של שיקול דעת, שקשור בין השאר ביכולות, ובאי רצון, למשל במצב שבו הגידול של הדמוגרפיה מועט, לא בהכרח הוא יישחק. על הרובד הזה יש הסכם, וגם על הרובד הראשון בהקשר של תמיכות בקופות, ותוספות אחרות. צריך להבין שההסכם הזה הוא הסכם היסטורי. הוא רב משמעות, הוא מדבר על מאות מיליוני שקלים של תוספת לסל, שאילולא נחתם ההסכם הזה לא היו ניתנים. זה הסכם שהושג בין השרים, שלא על דעת הפקידות בשני המשרדים. הוא בסופו של דבר נתן הרבה יותר ממה שחשבנו שצריך, ואולי נתן קצת פחות ממה שמשרד הבריאות חשב.

הרובד השליש הוא הרובד של הגידול בסל. החוק בכלל לא מתייחס לאפשרות הזאת של גידול בסל. הרובד הזה הוא במפורש, בהגדרה, תלוי בין השאר, ביכולות. יש סדרי עדיפויות, חייבים לקבוע פעמיים. פעם אחת חייבים לקבוע סדרי עדיפויות בכלל תקציב המדינה, על כל דבר שמציל חיים, וגם את זה חה"כ דהן יודע. יש מחקרים ברורים שהדבר שהכי משפיע על בריאות האדם זה רמת החיים שלו.

אנחנו לא מדברים על רמת חיים, אנחנו מדברים על הצלת חיים.

הדברים האלה הם כולם הצלת חיים.

חולים בכלל, וחולי סרטן בפרט, לא מפגינים, כמו שנאמר, וגם לא יכולים לסגור מתגים. לא יכול להיות שכל שנה הדבר הזה יהיה, אפשר היה למנוע את הדבר הזה. היה סעיף שהיה צבוע לתקצוב מערכת הבריאות, ואתם מחקתם לו את הצבע במחטף בחוק ההסדרים. אם הייתם מחזירים את הצבע – והכלכלנים של משרד הבריאות הוכיחו לכם את זה – המעסיקים ממשיכים לשלם לביטוח הלאומי מס מקביל. בדקתי במחלקת הכספים במשרד הבריאות, חד-משמעית המס הזה עדיין ניתן על ידי המעסיקים, אבל הוא לא הולך צבוע לבריאות. צריך להחזיר אותו שילך לבריאות, ולא שכל שנה צריך יהיה להתחנן בפני אטימות הלב שלכם.

אין דבר שקיצצתם ב-100%. תגידו את זה, שראש הממשלה יבוא ויגיד שהוא לא מוכן לתת לחולים שצריכים להציל את חייהם, תרופה שמצילה את החיים שלהם. אפשר להגיד שזו שנה קשה – או.קיי, תנו רק תרופות מצילות חיים. לא ייתנו 250 מיליון, שזה 2%, ייתנו 150 מיליון, 100 מיליון.

שזה פחות מ-1%.

בדיוק. אז לא 2%. בכל דבר קיצצתם, וכמו שאמר שר הבריאות לשעבר, באיזשהו אחוז. פה אתם לא מודיעים – אף אחד מכם לא העיז להגיד לציבור: אני לא מעדכן סל תרופות מצילות חיים. אתם לא אומרים את זה בפנים. אתם יודעים שזה קהל שנחנק מדמעות, שלא מסוגל לבוא להפגין, ואתם חותכים ולא מאפשרים לו את הזכות לחיות, זה לא יעלה על הדעת באף מדינה, ובטח לא במדינה שלנו.

אני מקווה שהרעיון המחוכם שלכם המדבר על רמת חיים – קראתי בעיתון שראש הממשלה מתנגד לו – להעלות את המס על פרות וירקות. רק לפני יומיים יצא עוד פעם עדכון של ארגון הבריאות הבין-לאומי שקבע חד-משמעית שצריכה מוגברת של פרות וירקות לא רק מפחית – מה שיודעים כבר מזמן – מחלות לב, אלא גם סרטן, רוב מחלות הסרטן. הם אומרים ש-10% ממקרי הסרטן בכלל, הם כתוצאה מאכילה מופחתת של פרות וירקות. אז היה לכם גם רעיון אדיר בזה, שלא לדבר על האוכלוסייה הכי אומללה, שלה אין כסף לתרופות שהיא יכולה לממן מהכיס, והיא גם פתאום צריכה להוריד מהסל שלה משהו שאולי יפחית בעתיד לילדים את התחלואה.

יש קופות, קופת חולים מכבי – אני מוכרחה להגיד את זה – נותנת תרופות, ואני יודעת שהמנכ"ל שלה צלצל אליי, בלי תקשורת, להגיד לי שאם חולים יצטרכו – אתן. אני לא מוכנה אבל שהאוצר יסתתר מאחורי זה. אתם מחכים שהם יעשו את זה. הם יעשו את זה כי הם יודעים שחולים לא יכולים למכור את הבית שלהם כדי להציל את חייהם, אבל לא יכול להיות שזה מה שאתם רוצים שיעשו. אני חושבת שגם קופות חולים אחרות צריכות לעשות את זה, אבל לא שהאוצר יתחבא מאחורי זה ולא יעדכן את הסל. צריך לדאוג לכך שזה לא יחזור לכאן כל שנה, אלא לעשות לזה סוף.

אני מברך את כל חברי הכנסת החדשים, את הוועדה המכובדת הזאת, כי אנחנו תולים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תקוות רבות מאוד. יש פה בשורות רבות מאוד בנוף האנושי שנמצא בוועדה, כך שיש הרגשה שיש מקום לתקווה.

אני לא רוצה לדבר היום על כלכלת בריאות, לא על תקציבי מערכת הבריאות, ולא על ניהול מערכות בריאות. אני רוצה לדבר על טכנולוגיות בצורה לגמרי מבודדת, ואני מקווה שגם אנשי האוצר יבינו במה שונים תקציבי הטכנולוגיות מכל התקציבים האחרים, בכלל במדינת ישראל, ובמערכת הבריאות בפרט. אני ער לעובדה שאנחנו נמצאים בשנה קשה מאוד, אני ער לעובדה שהמצב הכלכלי קשה, אני ער לעובדה שגם במערכת הבריאות יש קשיים רבים מאוד. אני אומר את זה מתוקף היכרותי את הנושא – אני מלמד את זה 10 שנים באוניברסיטה בתל-אביב במנהל עסקים, הקמתי מנהל טכנולוגיות במשרד הבריאות – והיו לנו שנות עדנה. שר הבריאות לשעבר עשה עבודה יוצאת מן הכלל –אמרתי את זה גם במועצת הבריאות. השנה הזאת חזרנו 5 שנים לאחור.

אדוני היו"ר, מקדם טכנולוגיות בעולם המערבי המפותח – אם תרצה אשלח אותך לreferences – בעבודות שנעשו בבריטניה ובארצות הברית,הוא בין 2% ל4%. לא מבקשים 4%, 3% ואפילו כבר לא מבקשים 2%, אלא 1%. צריך לשים את המספרים על השולחן ולא לדבר סתם. זרקו כאן 100 מליון שקלים, ותכף אני אספר כמה זה עלה לנו, כי כל התרופות שהוזכרו פה ניתנות היום במכבי, גם המבטרה, אינטרפרון וכולו. לקחנו את מיטב המומחים בישראל והבנו שאין דרך אחרת, יש דברים שאפשר לעקוף, אבל בנושא הזה אי אפשר.

אני רוצה להזכיר שהשנה הראשונה בה ניתן 1% הייתה שנת 1998. בשנת 1999, כאשר הייתי מנכ"ל משרד הבריאות ולא היה תקציב לעניין הזה, התפטרתי. בעקבות העניין הזה, קבלנו אז 1.5% מכלל עלות הסל. זו הייתה השנה שבה היה השיא, אחרי זה שוב ירד, לצערי, ב-2001 ו-2002. ב-2002, והשר לשעבר מכיר, הזכרתי את זה גם במועצת הבריאות, ניתן לקדם טכנולוגיות, ו-70 מיליון שקלים הלכו לנושאים אחרים שלא קשורים למה שאני מתכוון כמקדם טכנולוגיות לעלות לסל.

טכנולוגיות זה גם תרופות, גם פרוצדורות רפואיות וגם ציוד רפואי שהוא מעבר לסל השירותים הבסיסי, שהוחלט עליו. אם אנחנו מדברים על 1% - זה 270 מיליון שקלים. כדי שזה יהיה כמו שהשר רצה, זה 220 מיליון שקלים לעלות הסל, ועוד כ-50 מיליון שצריכים לכת לנושא הפסיכיאטרייה ונושאים אחרים שקשורים גם לקידום, כולל בריאות הציבור וכדומה.

רק במכבי כשהכנסנו את המבטרה, מדובר בסדר גודל, ברמה לאומית, של 50 מיליוני שקלים. זה 15 מיליון שקלים לקופה אחת, כפול 5, 75 מיליון שקלים רק לצורך התרופות שהוזכרו פה, במקרה הוזכרו כאן תרופות שבהחלט חשוב שיינתנו.

בואו ניקח את הסטנט המצופה שהיו"ר הזכיר. זו ממש רפואה לא נכונה היום לתת סטנטים לחולים עם תעוקת חזה. 20%, 25% מהחולים שמקבלים את הסטנט הרגיל, הסטנט הזה מקבל חסימה חוזרת אחרי הכנסתו. בסטנט המצופה מונעים את זה. זו תשתית לאומית ממדרגה ראשונה. אחר כך זה עולה לאוצר, לקופות ולבתי החולים עשרות מונים. הבעיה היום של הקופות ובתי החולים שהם מקבלים החלטות קצרות טווח של הצלת חיים. האוצר היה מרוויח, אם הוא היה נותן את הדברים האלה, בחיסכון. אם לא נותנים את הגליבק, החולה מגיע להשתלת מח עצם, זה הרי עולה יותר למדינה. כל הנושאים האלה הם לא רק נושאים של הצלת חיים, אלא שזה גם יעלה פחות.

למה צריך לשים את מקדם הטכנולוגיות בצד: אלה טילים מונחי אנשים. אלה כספים ייחודיים במובן החיובי של המילה. אלה כספים שבוועדה המכובדת יושבים ודנים איך לא לעשות את זה בבזבוז. כאשר מחליטים מהן הטכנולוגיות, תרופה מסוימת - 10,000 אנשים מקבלים, מחליטים על סטנט - 50,000 אנשים מקבלים, מחליטים גליבק - מאות אנשים מקבלים. זה כסף שלא הולך למנגנונים, או בזבוזים, ולא לגוף כזה או אחר שכושל. זה כסף מונחה אנשים.

לפני שבועיים קראתם על דבר מדהים, דלקת הפטיטיס A, צהבת, שגורמת למחלה קשה שבסופה השתלת כבד. הכנסנו ב-1999 – היה לי הכבוד להילחם על העניין הזה – את החיסון, וראו זה פלא: ירידה דרמטית של המחלה. אנשי האוצר, נתתם כסף להפטיטיס A העלמתם כמעט מחלה קשה.

חסכו כסף.

בקשת – קבלת, לא היה שום דיון.

נכון. למה אני אומר שטכנולוגיות שונות מכל תקציב אחר – ביטחון זה חשוב, חינוך – מכל התקציבים שאני מכיר בעולם ברמה הלאומית, טכנולוגיות זה תקציב מונחה אנשים. נותנים תרופה חדשה לסוכרת, אני רואה בעיניים את האנשים שיקבלו את התרופה הזאת. זה לא יימהל במנגנונים, כי אתה מחויב על פי חוק. כל אחד מאתנו, המנכ"לים, הסל הבסיסי מחייב אותנו. אין מצב כזה שקיים בסל ואנחנו לא נותנים. אם לא נותנים – נעמוד לדין.

(11:20, היו"ר שאול יהלום חזר).

אני חוזר, כי היו"ר חזר, לפי דעתי אנחנו זקוקים השנה כתמריץ ראשוני, לסדר גודל של 200 פלוס מיליוני שקלים כדי לענות על צרכים הכי בסיסיים שניתן לתת לבני אדם כדי להציל את חייהם בטווח הקצר. בטווח הארוך, בתשתית לאומית, אני יכול לתת הרבה דברים מונעים, שבעוד שנתיים שלוש נחסוך כספים ברמה לאומית אם ניתן את זה לחולים. אבל אני אפילו לא מתיימר לבקש את הלוקסוס הזה. לצרכים המיידיים ביותר מהתקציב.

אני רוצה לברך את הוועדה ואת היו"ר, חה"כ שאול יהלום, ואני רוצה לברך את חה"כ פרופ' אלדד שיזם ותמך בדיון היום. אני רוצה לאחל, בשם כל מנהלי בתי החולים החלמה מלאה לכל החולים שנמצאים כאן, וגם לבן של חה"כ כהן, אני מאחל לו רפואה מלאה ושלמה.

באתי לכאן היום לזעוק את זעקתם של בתי החולים במדינת ישראל. מצב מערכת הבריאות כולה קשה, גם הקופות וגם בתי החולים, משום שבמשך שנים לא עדכנו את הסל, לא בהתאם לגידול האוכלוסייה, לא בהתאם להזדקנות שלה, ולא בהתאם לטכנולוגיות החדשות. בבתי החולים במדינת ישראל יש מספר מיטות פר נפש הנמוך ביותר בעולם המערבי, התפוסה הגבוהה ביותר, והשהות הממוצעת הקצרה ביותר.

בזמן שאנחנו נמצאים כאן, כל בתי החולים הכלליים הם בתפוסת יתר. עלינו מטילים כל יום חובות חדשים, אם זה המשרד לאיכות הסביבה, ואם זה תקני חשמל חדשים, אם זה כיבוי אש, ואם זה הכנות לשעת חירום בעצם הימים האלה. הכל הוראות שמחייבות השקעות ללא מתן כיסוי הולם לכך. אני שואל: האם בתי החולים לא צריכים להיות מוכנים אם, חס וחלילה, נהיה מעורבים במלחמה? אם יהיו נפגעים, לא נטפל בהם?

לגבי סל התרופות והטכנולוגיות, מדובר בטכנולוגיות ותרופות מצילות חיים. אני לא חושב שהכתובת היא פקידי האוצר, עם כל הכבוד לפקידים החשובים שנמצאים כאן. אני חושב שהכתובת היא הממשלה, ואני חושב שאל לנו לתת לחולי סרטן, ולאיזשהו חולה בכלל, למות בגלל שטכנולוגיה שקיימת, או תרופה שקיימת, לא ניתן לספק אותה בגלל שהסל לא התעדכן בנושא הזה.

אני מאמץ כל דרך – חה"כ יהלום וחברי הוועדה – שתמצאו לנכון כדי לשכנע, לאלץ, לעשות מה שצריך כדי שהממשלה תעדכן את סל הבריאות, כפי ששמענו כאן כרגע, שמדובר בעולם המערבי בין 2% ל-4%. אני חושב ש-250 מיליון ₪ לשנה זו הוא הסכום הדרוש. אני מציע לכולנו, מה שראינו כאן היום, חולים ומשפחותיהם, זה עדין לעומת מה שראינו ב-1997, כשטלי לוי ז"ל הופיעה בטלוויזיה. נערה בת 17, קרחת לגמרי, ובכתה בטלוויזיה שתרופה מצילת חיים לא ניתנה לה. רק אחרי זה פתאום נזכרו שאפשר לתת 150 מיליון שקל לסל.

חה"כ יהלום, כנראה שלא סתם מברכים את כל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה שהקדוש ברוך הוא ישלם שכרם, ויסיר מהם כל מחלה. אני רוצה לאחל לכם שתצליחו, ושישלח ברכה והצלחה במעשי ידיכם.

אני מצטרף לברכות ולאיחולים של קודמי. הכללית לא פופולרית, במיוחד בנושא הזה, אבל חשוב לדעת שאם ב-1997 ד"ר פטרבורג, שהיה אז מנכ"ל הכללית, לא היה מודיע שהוא לא נותן יותר תרופות אונקולוגיות מסוימות, התוספת שהצביעו עליהן פה בשנת 1998 לא הייתה ניתנת. חוק ביטוח בריאות ממלכתי נכנס ב-1.1.1995 לתוקפו, ו-3 שנים סל הטכנולוגיות לא עודכן, עד אותו רגע, כי הקופות לקחו על עצמן עדכון זוחל של הסל, והאוצר אמר על זה ברכה.

כיום, אם הכללית הייתה מצטרפת למכבי ונותנת את אותן תרופות – ואז קרוב לוודאי שאני הייתי ישן הרבה יותר טוב – לא היינו נפגשים פה, כי לא הייתה קמה שום זעקה, לא היה מעניין את האוצר. הוא היה אומר שמלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, והוא היה נותן לקופות לקרוס תחת עומס הטכנולוגיות שהן היו נותנות. אין ספק שהיחיד שצריך לקום ולתת את הכסף זה האוצר והממשלה, ואנחנו מקווים ומחזקים את ידיכם שתצליחו.

אנחנו לקראת סיום. אם יש עוד אנשים שרוצים להתבטא בדקה, בבקשה.

אני יו"ר פורום משפחות פגועי הנפש. בפני חולי הנפש חסומה הדרך אפילו לרופא שיחתום על מרשם שהוא מציל חיים, ובעיקר חיים צעירים. זה אולי לא ידוע, אפילו לפרופסורים שיושבים פה, אבל התרופות הפסיכיאטריות הן תרופות מצילות חיים.

גם בבתי חולים פסיכיאטריים לא מכניסים תרופות חדישות, ולפעמים מקצצים בהן בגלל חוסר תקציב. פה מדובר על מגזר שלם שנמצא מחוץ לסל השירותים. אמנם הממשלה החליטה בינואר שהוא יחזור, בינתיים שום דבר לא זז ואנחנו שומעים אפילו שמדברים על כך שהחולים יצטרכו לשלם תשלום נלווה גבוה כדי להגיע לרופא, כתנאי להחזרה לקופות החולים. הדבר הזה, כמובן, ימנע מהם אפילו להגיע לתרופות. כולם מדברים על תרופות, אבל פה יש אנשים שלא יכולים להגיע אפילו לרופא שיחתום להם על מרשם, כי הרי התרופות זה עניין של כסף, וגם להגיע לרופא זה עניין של כסף.

רוב האנשים לא יודעים וחושבים שהתרופות הפסיכיאטריות הן רק כדי שירגישו יותר טוב, אבל אתם שכחתם התאבדויות, שכחתם הזנחה של המצב הגופני של חולי הנפש. אני יכול להוכיח לכל הפרופסורים לרפואה במספרים, עד כמה תוחלת החיים של חולי הנפש יורדת, ויש כיום את התרופות החדישות, שאפילו בבתי חולים לא נותנים.

הוא צודק, כי לא מתייחסים לפסיכיאטרייה, אתם בסוף הסולם.

אני רוצה להתייחס למחלה שנמצאת בתוכנו, וכמעט גורמת למוות חברתי, וזה נושא הפדופילים, סוטי מין. נעשתה עבודה גדולה מאוד, כולל ועדות, במשרד הבריאות, שנתנו הנחייה לתרופה שרשומה ומאושרת במדינת ישראל, כולל האינדיקציה הזו, להתחיל טיפול ב-600 חולים שיושבים היום בבתי סוהר, והם לא פושעים. עלות השהייה של החולים הפדופילים בבתי הסוהר בשנה, היא 38 מיליון שקלים, לפי תחשיבים שנעשו על ידי המערכת הממשלתית. עלות הטיפול בתרופה לכל החולים האלה תהיה 2.6 מיליון שקל. אז אני פונה למשרד האוצר, אם אתם רוצים למצוא את התקציב, אני נותן לכם פה בסביבות 25 מיליון שקלים מוכן להיום, לא צריך לרוץ הרבה. לית מאן דפליג, אף אחד לא חושב שניתן למנוע את הטיפול ולהגיע להצלחות אצל החולים האלה. נעשו ניסיונות והם הצליחו כולם פה בארץ.

אני רוצה להצטרף לברכות ליו"ר הוועדה ולחברי הוועדה, להודות לשר היוצא על העבודה המצוינת שהוא עשה במשרד. הבעיה הבסיסית היא שבתפיסת העולם של חוק בריאות ממלכתי מקורות למימון החוק היו אמורים להיות מנותקים מקביעת סדרי העדיפויות הלאומי של הקצאת משאבים. ההקצאה לבריאות חייבת להיות מנותקת, ועדכון הסל חייב להיות בחקיקה אוטומטית על מנת שלא נעמוד במצבים מבישים, כפי שהוזכר כאן, שרק כאשר הופיעה טלי לוי ז"ל, הוסיפו 14 תרופות.

הגשנו בג"ץ שיידון בתחילת השבוע הבא - -

אני מציע לא להעלות את זה כאן, כי אחרת נתחיל בכל מיני הסתבכויות. אם אתה מעלה את זה כאן יש לנו בעיה לא להתערב בבג"ץ.

צריך להבין שמי שבסופו של דבר עומד מול החולה שזקוק לתרופה, אומר לו שהוא לא יכול לקבל אותה כי היא לא בסל, זה הרופא שלו. אנחנו צופים עלייה גם ברמת התסכול והאלימות נגד רופאים, ואם הממשלה מחליטה שאלה סדרי העדיפויות שלה – אמנם אומרים עליי שאני נאיבי – אני מצפה שהממשלה תנאם לאומה ותאמר שאלה סדרי העדיפויות של האוצר, ולכן אנשים ימותו.

לדעתי, הפתרון היחיד הוא להקצות כ-250 מיליון שקלים השנה, ולגרום לחקיקה בה יהיה עדכון אוטומטי של סל התרופות.

אני רוצה להדגיש הדגשה מיוחדת את ההחלטה של מועצת הבריאות מישיבתה ב-17 בנובמבר אשתקד. היא מציינת במפורש ש: "בשל שחיקת מקורות קופת החולים, כתוצאה מעליית מחירי תשומות הבריאות בשנת 2002, המועצה ממליצה לפצות את קופות החולים כבר בשנה זו על הפער שבין עליית מדד יוקר הבריאות, ובין עליית מדד התשומות".

החלטה נוספת שנוגעת ישירות בנושא הטכנולוגיות זו החלטה מספר 2: "המועצה קוראת לכנסת ישראל, לשר האוצר ולממשלת ישראל, להקצות לתקציב 2003 סך של 270 מיליון שקל להוספת תרופות וטכנולוגיות רפואיות חדשות".

ההמלצות של מועצת הבריאות אינן המלצות בעלמא. מועצת הבריאות זה גוף סטטוטורי שמאגד בתוכו נציגים מכל שכבות האוכלוסייה בארץ, ואני חושב שההמלצה הזאת יכולה לשמש בסיס מוסרי גם לחברי הכנסת וגם לממשלת ישראל, על מנת לתת את אותם 270 מיליון שקל שמאוד נחוצים לנו.

אני מרגישה אי-נוחות מסוימת רק בגלל העובדה ששמענו כאן לאורך כל הישיבה את המושג תרופות מצילות חיים. אני גם חושבת שיש מקום להתייחס לתרופות מצילות חיים כדבר ראשון במעלה, אבל אני מלווה לרוב מחלות של ילדים, מחלות כרוניות שילדים נולדים אתן והולכים אתן כל החיים. אני חושבת שיש לתת קדימה לתרופות מצילות חיים, אבל אני מצטרפת לדבריו של פרופ' שמר, שגם כל המחלות הכרוניות שמסתובבים אתן, והשנה לא יקבלו שום טיפול, המשמעות תהיה התדרדרות במחלות שלהם, וזה יעלה למערכת הרבה יותר כסף. הכי חשוב, שבעצם כל התרופות האלה של חולים שלא נמצאים בסיכון חיים לשנה הקרובה, הן של קבוצות שנפגעות ויורדות בכל סדר עדיפויות.

יורשה לי להתייחס לכמה דברים שנאמרו. אני חושב שצריך לדייק בפרטים באינפורמציה. אי עדכון עלות הסל, זה אי עדכון, זו לא הפחתה ואני חושב שזה קצת פופוליסטי לקרוא לזה קיצוץ. קיצוץ זה כשלוקחים מתקציב גני הילדים - נאמר שהיה 100 שקל – והופכים אותו ל-80 שקל. מה שעשו עם סל הטכנולוגיות, זה היה 100 שקל, ולא נתנו 110, השאירו אותו.

זה יותר גרוע, כי אם אתה נותן 0, זה יותר גרוע.

זה לבסיס התקציב.

אי אפשר ככה, הוא עובד מדינה, תנו לו לדבר.

ה-100 לא נשאר, כי זה הופך השנה ל-142. נכון שזה על התחייבויות קודמות - -

מה הקשר?

אם יורשה לי להשלים דבריי בלי הערות ביניים אשמח. גם אני לא הערתי הערות ביניים למרות שהיה לי צורך עז. בקשר לדברי קופות החולים, ובעיקר דברי פרופ' שמר, אם אותן טכנולוגיות חוסכות למערכת הבריאות – אז תיתנו אותן. בתור מנכ"ל קופת חולים מכבי, תחסוך לעצמך.

תן לי הלוואה. אתה דורש ממני לגמור את השנה מאוזן. אני מוכן להשקיע עכשיו חצי מיליארד שקלים, ואני אומר לך שתחסוך עוד 10 שנים 5 מיליארד שקלים.

תבוא עם הצעה להפחתה בעלות הסל בגין עדכון טכנולוגיות.

אין כזה דבר בעולם.

אתה אומר שאם נוסיף טכנולוגיות זה יחסוך לך בעלויות.

זה לא מה שהוא אמר, יחסוך למדינה, לא בעלות הסל.

רק בדבר אחד אתה צודק: ב-0 אי אפשר לקצץ.

אולי זה המקום להזכיר פרט שלא הוזכר במהלך כל הדיון הזה. קיימים במערכת הבריאות שומנים, רק שלשום העיתונות הייתה מלאה בנושא של דו"ח השכר של בכירי קופות החולים.

מה הקשר, רק לנגח.

דו"ח הממונה על השכר שעסק גם בשכר של קופת חולים,לא שייך לעניין, אבל אתה צודק שקופות החולים מגזימות בשכר שהן נתנו והדו"ח הזה יידון פה. אני מודיע לאנשי קופת חולים, כמו לכל שאר הארגונים, שבנוסף לכל מה שקיים בחקיקה, אנחנו נתבע מכם להחזיר את השכר הזה לקופות החולים. החריגות לא מתקבלות על שכל אנוש, להבין איך אתם מסוגלים לעשות את זה, אז אל תגני על העניין.

מר בלשה, עם כל הכבוד להיותך עובד באוצר, תבין שכאשר המשכורת שלך היא 100 שקל לחודש ומדד המחירים עולה, אז אם היא נשארת 100 זה קיצוץ ריאלי. זה לא קיצוץ נומינלי, אבל זה מה שנקרא קיצוץ ריאלי.

זה לא המצב. זה צמוד למדד יוקר הבריאות, וזה כן מעודכן.

אני מסביר לך שאם אתה נשאר ב-100 ומדד המחירים לצרכן עולה, זה קיצוץ ריאלי.

אמת. אבל זה לא המצב.

מדד הטכנולוגיות הרפואיות עולה בחידושיו יותר מהר, בגלל התפתחות המדע ברוך השם, מהמקדם של התקציב, אז זה קיצוץ ריאלי נוכח הנסיבות. אומרים לך שאי אפשר להכניס תרופה שהייתה עד עכשיו בסל בגלל העלות.

אני יכול להגיד לך על שני אנשים, שניהם לא מהמפלגה שלי, אבל אני מכיר אותם עשרות שנים. אחד, שר הבריאות הקודם, נסים דהן, והשני שר הבריאות הנוכחי, שעבדתי אתו הרבה כמזכיר ממשלה. הכל אתה יכול להגיד עליהם, אבל לא שהם לא בעלי שכל ישר, ולא שהם לא מוכנים לרדת לפרטים.

אני מסכים אתך.

לכן, כל דבר הגיוני הם היו מוכנים, הראיה שהם אומרים לך לא. אומר לך פרופ' הרט שהתפוסה עכשיו בבתי החולים מעל 100%.

זה לא נכון, זה 95%.

אני מציעה לך לבוא למחלקות הפנימיות ולראות.

אני מציע שתצא לסיור עם פרופ' הרט. כמו שאתה אומר שיש שומנים במערכת הבריאות, אני אומר שכאן זה לא שייך. כמו שנתתם, אתם חייבים, מן הגורן ומן היקב, על חשבון כביש, על חשבון מטוס, משכורות, לא מעניין אותי. אתם חייבים לתת את ה-200 מיליון שקל.

יש לי כמה הערות. הראשונה מתייחסת לדברי חה"כ זחאלקה. אני פונה מכאן, למרות שפיקוד העורף צריך לעשות את זה. אסון נורא קרה הלילה בכפר קאסם. אנשים חשבו שמתחילה הלילה מלחמה, נכנסו לחדר אטום, אני מבין שגם נושא הגחלים שם תרם. אני צריכים לבקש מפיקוד העורף להוציא הנחיות ברורות, להכין את הכל אבל לא להיכנס לחדרים אטומים עם מסכות ללא הנחיות מפורשות.

הדבר השני, אני רוצה לומר למערכת הבריאות כולה, שבאיזשהו מקום מערכת הבריאות צריכה לעשות חשבון נפש. אתמול היינו בסיור וראינו שיש פניה ודרישה, אמנם בהתנדבות, מצד מערכת הבריאות, שהתבקשה לחסן את עצמה, גם לצורך חיסון אם יקרה אסון - לטפל באוכלוסייה, וגם לצורך הכנת נסיוב למחלה. בבית חולים אחד החיסון הגיע רק ל-20%, ובשני רק ל-12%. אותנו זה הדהים. אני חושב שמערכת הבריאות צריכה לעשות חשבון נפש, ולעשות שדרוג של החיסון.

הדבר השלישי, הייתה בתקשורת אי-הבנה, ואני רוצה להדגיש. היינו אתמול בשני בתי חולים ובדקנו אם הם יכולים לעבוד בתנאי חירום. אצלנו תנאי חירום פירושם אם, חס וחלילה, תהיה פה התקפה ביולוגית או כימית. בית חולים אחד – המרכז הרפואי בתל-אביב – חלקים בו יכולים לעבוד בתוך מערכת של ממ"ד וטיהור אויר.

היינו בבית חולים שניידר לילדים, ושם אין שום אמצעי לטיהור אויר בפני ענן שיבוא לשם, אם הוא כימי או ביולוגי. בית החולים יכול לעבוד בשעת חירום מצוין - אם הענן נופל במקום אחר. אנחנו הבנו שחלק מבתי חולים במדינת ישראל, ודאי בית חולים מרכזי לילדים צריך גם לעבוד תוך כדי התקפה עליו. בית החולים שניידר – כך הבנו – אינו מוכן לכך. הוא הכשיר מרתף באופו חלקי. מערכת טיהור האוויר של המרתף לא מוכנה, לפי ההזמנות שלהם, אולי תהיה בחודש מאי.

ניתן כסף לנושא.

אני כרגע לא מדבר על כסף, אלא על העניין.

בהסכם אסור היה לתת לבתי חולים ציבוריים.

סיכום הישיבה כאן. אי עדכונו של סל הבריאות לשנת 2003 מחזיר את מערכת הבריאות בישראל 5 שנים אחורה. תוספת של בין 200 ל-300 מיליוני שקלים לסל הבריאות חיונית באופן מיידי להצלת חיי חולים במחלות ממאירות, מחלות לב, מחלות פסיכיאטריות ומחלות קטלניות אחרות. הצלת חיים זו אפשרית בטווח המיידי. אם לא יעודכן הסל, נגזר גזר דין מוות על החולים.

הוועדה שמעה בצער רב את הודעת נציג האוצר, שציטט מההסכם שנחתם בין שר הבריאות ושר האוצר בתקופת כהונתה של הממשלה הקודמת, כי תינתן תוספת לעדכון הסל על פי היכולת. מכיוון, שלהכרתו של נציג האוצר, אין יכולת – טוען נציג האוצר כי לא מדובר בקיצוץ, אלא באי מתן תוספת, על פי ההסכם.

הוועדה רשמה לפניה את הצעתו של שר הבריאות לשעבר להקים ועדה משותפת לכספים ולבריאות, בראשות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ולנסות לסכם מנגנון שימנע צורך בתהליך זה כל שנה.

הוועדה תבחן אפשרות לגיוס רוב חברי הכנסת לחקיקת חוק עדכון סל הבריאות, שיבטיח הקצאת משאבים לצורך זה כאחוז קבוע מתקציב הבריאות.

הוועדה מברכת על דברי שר הבריאות בישיבה, ורושמת לפניה את מחויבותו להיאבק בממשלה בעניין עדכון הסל.

אני מציע להוסיף את מה שהיה פה בקונצנזוס, למנוע את המחזה המביש של אנשים שמתחננים לקבלת תרופות כל שנה.

אני מודה לכולם, ואני רוצה לומר משהו לאנשי האוצר. חכמינו אמרו: "תפסת מרובה לא תפסת". תדעו שיש רגע מסוים שאם לוחצים על המערכת בגלל 100, 200, 300 מיליון, מה שתקבלו בסוף – כי אנחנו לא נעמוד מול החולים – זה חוק כזה שיפתור את הבעיה פי 100. תעשו את החשבון. אם הייתי במקומכם הייתי גומר השנה את העניין, ולא הולך למאבק שייגמר יותר גרוע מבחינת האוצר, לטובת החולים – הלוואי. לא נעבור על זה לסדר היום, אני מודיע את זה כאן בצורה ברורה.

צריך לזכור שכבר עברו 3 חודשים, והשנה תיגמר עד שתתקבל החלטה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50.