ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 16/03/2003

סיור ועדת החינוך והתרבות

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/6321



2
ועדת החינוך והתרבות
16.03.2003

פרוטוקולים/ועדת חינוך/6321
ירושלים, כ' ב אדר ב, תשס"ג
24 במרץ, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 4
מסיור ועדת החינוך והתרבות
שהתקיים ביום ראשון, י"ב באדר ב' התשס"ג – 16 במרס 2003 – בשעה 11:30
סדר היום
1. סיור הזדהות עם העיר חיפה עקב הפיגוע
נכחו
חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
טאלב אל-סאנע
אורי אריאל
מוחמד ברכה
מגלי והבה
יולי תמיר

איוב קרא
מוזמנים
גיורא פישר - מ"מ ראש עיריית חיפה
אהרן זבידה - מנהל מחוז חיפה, משרד החינוך
יעל עבאדה - יו"ר ועדת החינוך העירונית
ענת רוטנברג - מנהלת השירות הפסיכולוגי-חינוכי
צביקה רק - מינהלת אגף החינוך
דבורה ענתא - יו"ר ועד הורים מרכזי, חיפה
ברכה בריל - דוברות מחוז חיפה, משרד החינוך
ישראל בן-שלום - ראש לשכת ראש העיר חיפה
צבי רוגר - דובר עיריית חיפה
משה שטטמן - חבר המועצה, עיריית חיפה
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
כותבת הפרוטוקול
הדס דויטש


--------------
1. סיור הזדהות עם העיר חיפה עקב הפיגוע
היו"ר אילן שלגי
שלום רב.

ראשית, תודה על האירוח. מר גיורא פישר, בבקשה.
גיורא פישר
אני מקדם בברכה את חברי הכנסת שהגיעו אלינו.

אתם אמורים להיפגש עם נוער, מורים ואולי גם מורים בעניין הפיגוע, ואני יכול לספר לכם שחיפה עברה תקופה מאוד קשה, במיוחד לאור העובדה שנהרגו בפיגוע מספר גדול של ילדים. יש לזה השפעות פסיכולוגיות – שלא לדבר על ההשפעות על המשפחות. אתם תשמעו על כל העניינים האלה בסיור שלכם, כמו, למשל, על אוטובוסים שלא אוספים, אלא רק נוסעים מתחנה עד תחנה - דברים שמקובלים בעולם הגדול, ולא חלים עלינו בגלל בעיות תקציביות. עלו כאן דרישות ובקשות שונות, ומדינת ישראל תצטרך לתת פתרונות לעניינים האלה.

אני מחזק את ידיכם, צפויה לכם שיחה לא קלה, אני מתאר לי, עם התלמידים. מדובר בנוער שעבר חוויה טראומטית קשה ביותר. עד היום ילדים מגיעים למקום הפיגוע, מדליקים נרות, יש שם שלטים רבים, בערבים עדיין מתקבצים שם, וזה דבר מתמשך. אני לא יודע עד מתי הנוער ימשיך להגיע למקום, להתייחד עם החללים ולהתייסר בתוך עצמו.

השליחות שלכם היא חשובה מאוד, כדי להראות לציבור ולנוער שהכנסת לא מנותקת מהציבור; יורדים אל הציבור ומדברים אליו בגובה העיניים---
אורי אריאל
עולים אל העם.
גיורא פישר
אפשר לומר את זה כך, ומשוחחים עם הילדים שיחה בוגרת. אני מקווה שתצאו מחוזקים מהביקור, וכך גם אנחנו – העיר חיפה ופרנסיה. כך גם לנוער יהיה מהלך חשוב – פגישה עם נבחרי הציבור, שמגיעים אליו מירושלים.

תודה שבאתם, ונשחרר אתכם מהר, מכיוון שאתם לחוצים בזמן, וחשוב מאוד שתיפגשו עם הנוער והמורים. השיחה הזאת היא בעדיפות עליונה.
היו"ר אילן שלגי
אתה ציינת, בצדק, שאנו באים כנבחרי העם, כנציגים של בית המחוקקים. אמרתי גם למשפחה האבלה, שביקרנו אותה בדליית אל-כרמל, שאנחנו, חברי ועדת החינוך, באים בשם הבית כולו. אנחנו מביעים תנחומים לכל תושבי העיר חיפה, אבל חשוב לנו בפרט לדבר עם תלמידים ועם הורים, אם יהיו שם. חשוב שהם יחושו שבאים אליהם, ושהדאגה וההזדהות היא לא רק של העיר חיפה – כי אני בטוח שאתם כל הזמן בקשר אתם – אלא של העם כולו. לכן אקצר, ברשותך, אבל אם מי מחבריי ירצה להוסיף - בבקשה.
מוחמד ברכה
אני רוצה להודות לראש העיר על קבלת הפנים. הנסיבות שבגללן אנחנו כאן, שאמורות לייצר מוטיבציה, היא בלתי-שגרתית בכל מה שנוגע לשמירה על הילדים והעתיד של הילדים. בחיפה חיים יהודים וערבים בשכנות, בחיים משותפים, והיא כולה צריכה להוות מודל – דווקא בעתות צרה ובזמנים קשים. כנראה, המפגע שעשה את הפשע הזה - אני לא יודע אם הוא התכוון או לא – אבל הגורל זימן לנו שהקורנות יהיו יהודים, ערבים ואנשים מכל העדות; הנהג של האוטובוס הוא בחור נוצרי משפרעם, העיר שבה אני חי. בפיגוע היתה הרוגה דרוזית, אחת מוסלמית והקורבנות האחרים הם יהודיים. אני לא הייתי מתלהב לשותפות גורל כזאת. הייתי רוצה שותפות גורל של בניית עתיד, בניית מערכת חינוך – דווקא מערכת החינוך היתה אמורה לתת תכנים של עתיד ולא של שותפות מרה כל-כך ורווית דם. לכן חשוב מאוד שדווקא פרנסי העיר הזאת ותושביה יידעו להתעלות על הכאב ולבנות את החיים כפי שצריך לבנות אותם.

אני יכול לדבר שעות על השלום, וברור שאנו זקוקים לו מאוד. אני לא רוצה להפוך את זה לדיון פוליטי – במיוחד שיש מחלוקות בין חברי הוועדה בנושא זה, ואני לא רוצה שמחלוקות אלה יצופו על-פני השטח – אלא דווקא לדבר על הכמיהה לחיים משותפים במדינת ישראל והכמיהה לשלום של עם ישראל עם העם הפלשתיני.

אני פונה לראש העיר, לחברי מועצת העיר ולשאר האנשים בעלי האחריות בעיר הזאת לקדם את המגמה הזאת של חיים משותפים ביום הזה. בימים האלה אנו כולנו שותפים בכאב אחד גדול. אמרתי במליאת הכנסת לפני כמה ימים, שכשנסעתי לדליית אל-כרמל כדי לבקר אבלים, עברתי ליד מקום הפיגוע. ראיתי שם ילדים בגיל של הילדים שלי, שהתלוו אליי – ולא במקרה – לפיגוע הזה. הילדים הדליקו נרות, היו עצובים ובוכיים, והכאב הזה לא היה דווקא כאב של יהודים אלא כאב של בני אדם, קודם-כל. לכאב הזה אין זכות לאומית. הפתרון יכול להיות פתרון לאומי, שבין יהודים וערבים, אבל הכאב הוא של בני אדם. הבן שלי אמר לי: "מה זה נוגע לי, על מה רבים ומה הסיבות לסכסוכים? אנחנו לא צריכים לשלם על זה". אני חושב שבכל סכסוך, הילדים חייבים להיות מחוץ למעגל הזה. זאת אמירה מאוד בסיסית.

אני מודה לראש העיר ולאנשים שנוכחים כאן. אני מבקש לחזק את ידיכם כדי לבנות עתיד.
צביקה רק
תשעה הרוגים מתוך ה-17 הם תלמידים שלנו, בני בני 13 עד 17, בחמישה בתי ספר. שניים מבתי הספר האלה תראו היום.

לגבי נושא הדו-קיום בעיר חיפה; אחרי כל השלבים שעברנו מאז הפיגוע הקשה הזה, ואחרי שעיכלנו את האסון הנורא, ישבנו עם העובדים הסוציאליים כדי לסכם את הדברים. 95 עובדים סוציאליים עבדו סביב הנושא; החל מהצוות שיצא מייד לאבו-כביר ועד אלה שעבדו עם התלמידים בבתי-הספר. באחת השיחות שניהלנו על-מנת לראות מאיפה שואבים כוח כדי להתמודד עם הדברים שעוברים עלינו, אחת הפסיכולוגיות אמרה שאחד העניינים היותר מיוחדים שהיא ראתה אחרי הפיגוע, הוא שלא ראינו "עליהום" אלא רק תלמידים שמדליקים נרות ובוכים ביחד – יהודים וערבים.

כשזה קרה, ישבתי עם כמה ערבים בעיר חיפה, כדי לעשות את יום הילד הבינלאומי, כפי שאנו עושים מדי שנה. בחדר ישב רופא ערבי, ומייד כשהוא שמע על דבר האירוע הוא אמר: "אני מתנצל", ורץ לבית החולים.

אני מברך אתכם, ומודה לכם על הביקור.
אהרון זבידה
בערב האירוע, כבר ביחד עם עיריית חיפה, פעלנו עם היועצים החינוכיים שלנו ועם מנהלי בתי הספר. למחרת נכנסנו לכל בתי הספר בעיר חיפה, כי כולה עברה טלטלה, ומובן שהושם דגש על בתי הספר שבהם נפגעו תלמידים. התלמידים הביעו רגשות, דיברו וציירו.

הייתי בדליית אל-כרמל עם שרת החינוך, לימור לבנת, ואני יודע שגם ציפי ליבני ביקרה בעיר חיפה. מהבחינה הזאת, אנחנו תמכנו ועדיין תומכים בתלמידים. אנחנו מקווים שלא יהיו עוד אירועים כאלה, שמזעזעים באופן קשה מאוד את כל מערכת החינוך, ואת כל החברה – הישראלית בכלל ובעיר חיפה באופן מיוחד.

אף אחד לא ציפה שיקרו אירועים כאלו דווקא על רכס הכרמל. זה הפתיע במידה רבה, ואומר שלפיגוע אין כתובת: זה יכול להיות יהודים, ערבים, אבל לשמחתי זה לא פגע כהוא זה באותו מערך, שמתקיים באופן יוצא מן הכלל בעיר לחיפה.

אגב, גם בית הספר הראלי, שנלך אליו היום, מקיים קשרים עם בתי ספר ערביים במשולש, שאני גם מופקד עליו, כך שהפעילות מתקיימת בהרבה מקומות. יש פה היסטוריה טובה של הקשרים, ואני מקווה שקשרים אלה לא ייפגעו. ההגעה שלכם לכאן נותנת תמיכה חשובה מאוד – גם לתלמידים, גם לבתי הספר וגם לנו. זה חשוב מאוד, ואנו מודים לכם מאוד על כך.
גיורא פישר
אנחנו שוב מודים לחברי הכנסת, לוועדת החינוך וליושב ראש על היוזמה ועל הרצון לבוא לבקר, לעודד ולשמוע ולהתרשם. אני מאחל לכם סיור מועיל, ואנחנו לרשותכם, אם תרצו לפעול יחד.

דרך צלחה.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה.



-----------------



הסיור הסתיים בשעה 12:00.

קוד המקור של הנתונים