כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6347



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
24.03.2003

פרוטוקולים/ועדת קליטה/6347
ירושלים, כ"ח ב אדר ב, תשס"ג
1 באפריל, 2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב ראשון




פרוטוקול מס' 5
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
מיום שני, כ' באדר התשס"ג ( 24 במרץ 2003 ), שעה: 12:00

החשש מהתגברות פעולות אנטישמיות באירופה לאור ההתרחשויות
האחרונות במפרץ

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
יולי-יואל אדלשטיין
רומן ברונפמן
יגאל יאסינוב
מיכאל מלכיאור
מרינה סולודקין

נתן שרנסקי השר לענייני תפוצות חברה וירושלים
ורה גולובנסקי - המשרד לענייני תפוצות, חברה וירושלים
איריס גולדמן - יועצת לשר שרנסקי
לואיזה וליטסני- יועצת השר שרנסקי
סליי מרידור - יו"ר הסוכנות היהודית
ראובן שלום - יו"ר בנק עידוד, הסוכנות היהודית
אפרים לפיד - הסוכנות היהודית
נמרוד ברקן - ראש חטיבת תפוצות, משרד החוץ
מרטין פלד-פלקס - יועץ לאנטישמיות, משרד החוץ
טליה לדור פרשר - יועצת תפוצות של הנשיא
דוד סודרי - ראש מינהל הסטודנטים, המשרד לקליטת העלייה
שמואל אדלר - המשרד לקליטת העלייה
אדוארד רטיג - משנכ"ל הוועד היהודי האמריקאי, משרד ישראל והמז"הת
פיליס גרבלי - מנהלת משלחות, הליגה נגד השמצה
לורה קם יששכרוף – מנהלת יחסי הציבור, הליגה נגד השמצה
סם קדוש - יו"ר C.N.E.F מרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית
חגית חדד - המרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית
רובי הרץ - המרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית
ירוחם ארנולד - המרכז לסטודנטים עולים דוברי צרפתית
נחליאל דיסון - התאחדות עולי אמריקה וקנדה
יהושע עמישב - מנהל החטיבה לתקשורת ושיווק, קרן היסוד
פרופ' צבי ויינברג, ח"כ לשעבר
רנית נחום הלוי - עיתונאית

וילמה מאור

אושרה עצידה



החשש מהתגברות פעולות אנטישמיות באירופה לאור ההתרחשויות האחרונות במפרץ

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לשר שרנסקי. אנחנו רוצים לברך אותך על קבלת התפקיד ואנחנו רוצים לאחל לך הצלחה. בוקר טוב גם ליושב ראש הסוכנות שזוהי ישיבתו השנייה היום בוועדה, ובוקר טוב לכל הנוכחים.

אנחנו התכנסנו היום קצת באווירת חירום משום שכל מי שנמצא בחדר הזה ודאי מודע לכך שבחודשים האחרונים אנחנו עדים להתגברות מעשים אנטישמיים, ולא רק דיבורים, בעולם ובעיקר באירופה. כמובן שיש גם קשר לאינתיפאדה בחודשים האחרונים. אולי יש גם קשר למלחמה במפרץ. למעשה, אנחנו מתכנסים באווירה של חרדה. לפני שנתיים-שלוש חשבנו שיש איזשהי התקדמות לטובה באירופה. חשבנו שיש מדינות שמנסות לחנך נגד אנטישמיות, כאשר בתוך המדינות האלה הובילה שבדיה בקונגרסים ובספרי לימוד. אנחנו רואים היום שכל מה שניסו לעשות לא עזר. אנחנו עדים גם לקשר במישרין או בעקיפין בין מה שקורה במזרח התיכון לבין גורלן של קהילות יהודיות באירופה.

אנחנו רוצים לחלק את הישיבה הזו לשני חלקים. ראשית, אנחנו רוצים לבקש מהשר שרנסקי, מסליי מרידור ומהרב מלכיאור לומר לנו כמה דברים בקצרה על כל אותם אירועים שאנחנו יודעים ושומעים עליהם. מעבר לזה, אני הייתי רוצה שנוליך את הישיבה הזו לפסים יותר מעשיים וננסה לראות מה אנחנו כאן בכנסת ומה אנחנו כממשלת ישראל יכולים לעשות. אני לא בממשלה, אני באופוזיציה, אבל אני חושבת שבעניין הזה אין אופוזיציה ואין קואליציה. אני רוצה לדעת מה ניתן לעשות בצורה מעשית כדי לדאוג לקהילות היהודיות. אולי אפשר לפנות לממשלות בבקשה לחזק את השמירה על הקהילות היהודיות. אני רוצה לראות מהם האמצעים שבהם אנחנו יכולים לנקוט.

אני מייצגת את הכנסת באסיפה הפרלמנטרית של הארגון לביטחון אירופה. זהו ארגון שכולל בתוכו פרלמנטרים מכל אירופה, מערב ומזרח. הפלא ופלא, בחודשים האחרונים פניותינו לארגון הזה הועילו ויש החלטה של הארגון, של כל האספה הפרלמנטרית, לעסוק בנושא האנטישמיות בכל הרמות ולעודד את כל הפרלמנטרים באירופה לחוקק חוקים בתחום הזה. אנחנו יודעים שחקיקה זה דבר שהוא בהחלט בעל משמעות ויש לו חשיבות, ובכמה מדינות לא חסרה חקיקה. אבל, אני חושבת שאנחנו צריכים להתייחס גם לצעדים המעשיים שניתן לעשות כדי שלא נגיע לצורך בחקיקה הזו.

אני מעבירה את רשות הדיבור לשר שרנסקי.

תודה. בראשית דבריי אני רוצה לברך אותך יושבת הראש החדשה של הוועדה לקליטה ועלייה שהיא לדעתי הוועדה הכי חשובה בכנסת. אני רוצה לאחל לך בהצלחה. אני רוצה גם לאחל הצלחה לידידי מיכאל מלכיאור העומד בראשה של תת ועדה.

גברתי היושבת ראש, עברו שבועיים מאז כניסתי לתפקיד וכבר אני אחראי על כל תופעות האנטישמיות. אבל, עשית בצדק כשהתעקשת בנושא הזה, משום שההתפתחויות של הזמן האחרון לא מאפשרים לנו לחכות ולהמתין. אנחנו חייבים להמשיך לפעול בתחום החשוב הזה.

בשנתיים האחרונים יש אנטישמיות ישנה ומסורתית בת אלפיים שנה שגילתה כל הזמן מוסר כפול כלפי יהודיים בדרך של חקיקה. ברוסיה למשל היו מאות חוקים הקשורים ליהודים. במאה העשרים כבר אי אפשר לעשות את זה דרך חקיקה וזה מתבטא ביחס ליהודים. לאחר השואה חשבנו שזה כל כך לא פוליטקלי קורקט ושזה כלל לא אפשרי שבאירופה תהיה אנטישמיות קלאסית. בחודשים ובשבועות האחרונים אנחנו רואים שהאנטישמיות חדשה תופסת תאוצה וכי יש מוסר כפול כלפי המדינה היהודית. זה מתחיל בביקורת כלפי מדינת ישראל וזה מסתיים בהתקפות נגד יהודים. למעשה, שני הזרמים האלה התאחדו. האויבים שלנו מסתכלים על מדינת ישראל ועל העם היהודי כישות אחת והם משמיצים אותה. דרך אגב, יותר קשה לבקר את זה. כשאתה מאשים אותם באנטישמיות הם אומרים שהם מעבירים ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל. כשאתה שואל אותם מדוע הם מאשימים את ישראל במלחמה נגד עיראק, הם עונים כי זה לא נכון וכי הם מאשימים יהודים שיושבים בפנטגון שהם יותר ימניים מהליכוד, וכל הבעיה היא בגללם. בימים האחרונים יש הפגנות של אלפים שבהם אתה יכול לראות סיסמאות ושלטים עליהם כתוב מי אשם במלחמה נגד עיראק, ותמיד זה ישראל והיהודים. זה מוביל בסופו של דבר למיני פוגרומים. בימים האחרונים היו שלושה מקרים בבלגיה וכן בצרפת. צריך לקחת גם בחשבון שכל זה על רקע זה שיש עכשיו כמה מיליונים של מהגרים מצפון אפריקה שמתחזקים. כאשר יש תעמולה של ארגונים מוסלמיים קיצוניים, קריאה לג'יהאד, התעמולה היא תמיד נגד אמריקה, ישראל ויהודים. בין המהגרים ישנם גם מהגרים צעירים שמוכנים גם לקחת את החוק בידיים.

יש בידיי רשימה של הימים האחרונים ובה מצוינים עשרות מקרים של אלימות נגד יהודים ושל תעמולה אנטישמית גזענית. אני רוצה להביא דוגמא אחת בפניכם שמעידה הרבה על האווירה. במאי צרפתי בשם ג’אק טרטרו שאומרים שהוא איש די שמאלני, ביים סרט על הזיופים נגד יהודים בתעמולה של היום. הוא כל כך כעס על החברים שלו שהפכו את הגישה הליברלית שלהם לאנטישמיות. אגב, ניתן היה לראות את הסרט גם בישראל. באחד הדיונים שהתקיימו בפרובנס היה ויכוח בין יהודים לערבים צעירים שהגיעו לשם. בחורה יהודייה אחת לא הסכימה עם מה שנאמר, וכמה שעות לאחר מכן כאשר היא חזרה הביתה היא קיבלה מכות אכזריות מכמה אנשים שהשתתפו איתה בדיון האקדמי הזה. לי באופן אישי זה מזכיר סרטים שראיתי וספרים שקראתי על הקו-קלוקס-קלן ועל אותה תנועת זכויות אדם בסוף שנות החמישים והששים באמריקה, כאשר הייתה אוכלוסייה מסוימת שהרגישה שהיא בעלת הבית. עכשיו יש בצרפת בעלי בית חדשים האומרים כי הם לא יתנו ליהודים לבלבל להם את המוח ולהפיץ את התעמולה שלהם. יש דוגמאות בלי סוף לאלימות נגד בתי ספר, בתי כנסת ובתי קברות, וכן אלימות נגד היהודים עצמם.

הפרוטוקולים של זקני ציון נקראו ברוסיה על ידי שלושת אלפים איש והייתה לכך השפעה אדירה. אחר כך מספר הקוראים עלה בהדרגה, ובמשך עשרות שנים מיליונים ידעו על כך. לעומת זאת, היום סרט אחד במצרים בעניין הפרוטוקולים של זקני ציון מגיע למיליארד איש במשך כמה ימים. זה הכוח של התעמולה האנטישמית היום.

התנועות לזכויות אדם הוקמו בכל מדינה ומדינה בעולם על יהודים. היהודים הם אלה שתמיד מובילים בנושא הזה. למעשה, ניתן לומר כי ויתרנו על הדגל של זכויות אדם, כי אירועים הכי גדולים בעולם בנושא זכויות אדם הופכים לאירועים מרכזיים של אנטישמים. אנחנו רואים כי בעולם האקדמי יש מאמצים להטיל חרם על האקדמיה בישראל או על ישראל כמקום שאסור להשקיע בו מאמצים אקדמיים ועסקיים. זה לא הצליח במאת האחוזים אבל זה מעיד על כך שישנן מגמות חדשות מאוד קשות. בסופו של דבר זה יורד לרמת הקמפוס והסטודנטים. המצב בקמפוסים בארצות הברית הוא אולי אפילו יותר קשה מהמצב בקמפוסים באירופה. האווירה הכל כך עוינת גורמת לכך שהגאווה שהייתה ליהודים שם מפנה מקום למבוכה, והמבוכה מביאה לפחד. זה מצב מאוד בעייתי משום שדור חדש של יהודים מתחיל לחיות בפחד ובמבוכה.

נשאלה השאלה מה ניתן לעשות? המאבק של היושבים בציון ושל אלה שאינם יושבים בציון צריך להיות משותף, ואין ספק שהמאבק של כולנו בכנסת צריך להיות משותף. ישנו פורום לתיאום מאבק נגד אנטישמיות שהוקם על ידי אליקים רובינטשיין. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור עשה רבות כאשר הוא עמד בראש הפורום. אני נכנסתי היום לתפקיד הזה. נושא המודעות הוא מאוד חשוב כאן. כמובן שלא רק צריך להעלות את המודעות לנושא הזה, אלא צריך להפוך את כל המידע הזה לנשק ולנשק פוליטי. למשל, אני יכול לומר כי הממשלה אתמול קיבלה החלטה. בנוסף לזה אני הזמנתי ליום רביעי את שגרירי בלגיה וצרפת שארצותיהם מככבות בדו"ח האחרון לשנת 2002. בעבר מדינת ישראל קיוותה כי מדינות ידידותיות במזרח אירופה יתייחסו לנושא האנטישמיות בתוך מערכת היחסים. לצערי, הגענו לזמן שבו אנחנו חייבים להפעיל את הגישה הזו גם כלפי מדינות מערב ישראל.

צריך לעשות הרבה פעולות לגיוס דעת הקהל. כאשר הרב מלכיאור כיהן בתפקיד הזה הוא עשה הרבה בתחום הזה, ויש להמשיך ולפתח זאת. יש להעמיק את נושא החינוך. בשבדיה נעשה מאמץ גדול, אבל אנחנו רואים שזה לא מספיק. יש לפעול גם בתחום החקיקה. דינה פורת ותבורי עשו מאמץ ללא תקדים. הם עשו סקר של כל החקיקה שיש בעולם נגד גזענות. אפשר להשתמש בספר הזה ככלי עבודה או כנשק במלחמה הזו.

אני רוצה להתייחס עכשיו למה שקורה בקמפוסים. מאוד חשוב להחזיר לסטודנטים שם את הביטחון עצמי ואת הגאווה. זה כמובן תלוי במאמצים שנעשו. לדוגמא, לין שוסטרמן השקיע מיליון דולר בתוכניות לעזרה לסטודנטים בהתמודדות עם בעיית האנטישמיות והשתתפות בויכוחים. יש גם קרנות אחרות. מאוד חשוב שמדינת ישראל תחזק את המאמצים האלו.

לסיכום, מדינת ישראל היא זו שנותנת או לא נותנת גאווה יהודית. אם המסר שמדינת ישראל תעביר יהיה כזה שמדינת ישראל היא מדינה חזקה וגאה, מדינה דמוקרטית ודואגת לכלל היהודים, מדינה שבה הם יכולים להתגאות, אז זה בהחלט ייתן כוח לעם ישראל. תודה רבה.

תודה רבה. מעכשיו והלאה אני רוצה לקבל את התייחסותם של הנציגים השונים גם לצעדים הקונקרטיים שבהם אנחנו צריכים לנקוט. אנחנו רוצים להכין רשימה של פעולות שונות שבסוף הישיבה נרצה להמליץ עליהן לממשלה ולמשרד החוץ. למשל, פנייה לממשלות ובדיקה האם נעשים מספיק מאמצים בשמירה על היהודים, האם דואגים מספיק לביטחונם של היהודים. אני רוצה שכל אחד מכם יתייחס לזה משום שאני לא בטוחה שיהיה לנו סבב שני של מתן רשות דיבור.

את ביקשת ממני לקצר בדבריי ולכן לא התייחסתי לנושא הביטחון הפיזי והשמירה על קהילות. כמובן שממשלת ישראל והסוכנות מתאמים פעולות בנושא הזה.

יושב ראש הסוכנות סליי מרידור, בבקשה.

אין לי הרבה להוסיף על דבריו של השר שרנסקי. אני רוצה להצטרף לברכת יושבת ראש הוועדה לשר, ולהודות למיכאל מלכיאור שעסק בנושא עד עכשיו, על שירותו.

לדעתי, הקונטקסט ההיסטורי הוא שהתקווה הציונית שהקמת מדינת ישראל תהיה תרופה לאנטישמיות נכזבה. האנטישמיות שינתה צורה, היא שינתה מיקוד, אבל הציונות שריפאה הרבה מחלות לא הצליחה לרפא את המחלה הזו. אנחנו רואים פנים חדשות לאנטישמיות בשנתיים האחרונות שלא הכרנו קודם. השר שרנסקי עמד על מאפייני השינוי ואני לא אחזור על הדברים. הביטויים הם גם אלימים והם גם פסאודו אינטלקטואליים. אנחנו ראינו את הדו"ח של 2002 והדאגה גדולה. אנחנו נמצאים עכשיו בתחילת שנת 2003 כאשר ברקע מתנהלת המערכה בעיראק. החרדה או הדאגה לקהילות היהודיות שלנו היא בעיקר בשני מישורים: ראשית, המישור של טרור. אנחנו כבר ראינו לפני מספר חודשים מה קרה בג'רבה, ואנחנו מקווים שלא יקרה שום דבר. אבל, אנחנו צריכים להיות ערניים ומוכנים גם להתרחשויות קשות. שנית, המישור של התפרצויות אלימות, ספונטניות, כפי שהיו ביום שבת בפריז בזמן ההפגנה נגד המלחמה. נער שיצא מקן השומר הצעיר בפריז נקלע לתוך ההפגנה. הוא חטף מכות, רדפו אחריו עד קן השומר הצעיר, כאשר שם הם היכו עוד שני אנשים. אנחנו יודעים שהיצרים נמצאים שם, הסכנה קיימת והיא יכולה להפוך לממשית ומוחשית. קשה מאוד להעריך היום כיצד דברים יתפתחו.

יש דבר שחיוני להדגיש אותו והוא גם מוביל לשאלה מה צריך לעשות. האחראיות היא בראש ובראשונה על הממשלות שבקירבן חיים היהודים כאזרחי אותן מדינות. הממשלה והכנסת צריכים לפעול מול הפרלמנטים. אני מניח שהדברים נעשים, אבל אני משוכנע שכולנו צריכים לעשות עוד. יש לתבוע מהממשלות לפעול כפי שצריך כדי שהתופעות האלה לא יתרחשו. יש להעביר את זה במסרים הפומביים של הממשלות, אבל זה צריך להיעשות גם בפעילות אכיפת חוק מרתיעה כדי לצמצם עד למינימום את הסכנה של תופעות אלה. בשבועות האחרונים תגברנו את הקשר עם הקהילות היהודיות סביב הנושאים האלה. ברוב הקהילות היהודיות מתרחש תהליך של שיפור המוכנות וגם תגבור ההגנה על הקהילות. אנחנו חזקנו את מערכת התיאום הכלל יהודית למקרים שבהם יתרחשו אירועים קשים. אנחנו גם תגברנו את מערכת התיאום בין הסוכנות והממשלה כדי להיות מסוגלים לפעול מראש ולהגיב בדיעבד אם חס וחלילה יהיה צורך, על אירועים כאלה. השר שרנסקי, אנשי משרד החוץ ואנשי זרועות אחרים, הם חלק ממערכת התיאום הזו.

לסיום אני רוצה להדגיש מה חשוב שאנחנו נעשה מעבר למה שעושות הקהילות ברמה של הגנה ושמירה והיערכות פנים קהילתית. כלומר, מהם הדברים שאנחנו כמדינת ישראל וכעם היהודים יכולים לתרום לעניין. ראשית, בכל מה שקשור לחינוך, הסברה, דע מה שתשיב. אלה דברים מאוד חשובים במיוחד בקמפוסים. יש יוזמות שונות, כולל מהלך של משרד החוץ והסוכנות בקורסים להסברה לסטודנטים שנמצאים בקמפוסים. אני חושב שלמעלה מאלף סטודנטים כבר עברו את הקורסים האלה. יש פעולות נוספות שהשר הזכיר אותן. זוהי חזית שאין להמעיט בחשיבותה. הדבר השני הוא סולידריות. אין דבר יותר מסוכן מכך שיהודי ירגיש שהוא לבד כאשר הוא נמצא במצב של לחץ. הסולידריות גם ברמה הקהילתית, גם ברמה היהודית הכללית וגם בהבעת הסולידריות של מדינת ישראל, היא בעלת חשיבות עצומה. אני אומר לעצמנו פה במגרש הישראלי, שאני חושב שזהו מבחן גדול לנו למשמעות של הסולידריות היהודית והאחריות היהודית הכוללת.

זאת אומרת שאנחנו צריכים להוציא משלחות סולידריות לגולה, יכול להיות שכן.

אני רוצה לומר כי במצבים קשים אנחנו נצטרך לעשות את זה. אנחנו רגילים לצפות באופן טבעי לחלוטין מהעם היהודי שיצא ממדינת ישראל, ואני חושב שאנחנו צריכים לראות את הסולידריות היהודית במכלול הכולל שלה. כל ישראל ערבים זה לזה, זה לא מהלך חד-סטרי.

הדבר האחרון שהוא חשוב מכל ובו התחלתי הוא האחריות של הממשלות והתביעה הנחרצת של מדינת ישראל מכל ממשלה בעולם, להבטיח את הזכויות היסודיות לחיים, לביטחון, לחיים בכבוד כיהודים, גם עם כיפה על הראש ולא רק עם כיפה מוחבאת בכיס, לכל יהודי באשר הוא חי. תודה.

תודה רבה. מיכאל מלכיאור, בבקשה.

זהו נושא כל כך רחב ורציני ואי אפשר להתייחס אליו בקיצור שדרוש פה. אני רוצה בכל זאת להעלות מספר נקודות ולדייק במספר דברים. קודם כל, לצערנו לא רק שמדינת ישראל לא פתרה את בעיית האנטישמיות, אלא ניתן לומר שדבר הפוך קרה. האנטישמיות החדשה היום שמה את מרכז הכובד שלה בהתקפה על הזהות הלאומית היהודית. דהיינו, על הציונות ומדינת ישראל. זה לא תופעה חדשה של השנתיים האחרונות. זוהי תופעה שאנחנו ודאי רואים במשך הרבה שנים, עם תגבור משמעותי בתחילת שנות השמונים, ועם עליות במדרגה שהיו בארבעה גלים מרכזיים שאני לא אפרט אותם. בשנת 1975 הייתה החלטת האו"ם וזה היה גם תוצאה של עבודה של הרבה שנים. קודם כל, במולדת הקודמת של השר שרנסקי ומקומות אחרים. בעולם המערבי זה התחיל בתחילת שנות השמונים עם תגבור משמעותי בשנים האחרונות.

אני חושב שיש כמה דברים שחייבים להביא בפני כל פורום שמטפל בנושא הזה. זו טעות לטפל רק בסימפטומים של האנטישמיות. יש כל הזמן עליות וירידות בכמות הסימפטומים וחייבים לטפל קודם במחלה עצמה, ולא שקודם כל יטפלו בסימפטומים. המחלה עצמה זה הדה-לגיטימציה או הדמוניזציה של היהודי, של הציונות ושל מדינת ישראל. אם לא מטפלים במחלה עצמה זה יהיה מאוד לא יעיל, לא נכון ולא מקיף להוסיף פה ושם עוד שוטר. אני לא מזלזל בזה, אלא שצריך לעשות את זה במקביל. אם אנחנו רוצים להתחיל לעבוד ברצינות נגד האנטישמיות אז חייבים לטפל במחלה עצמה ואת זה לא עושים מספיק.

בשבועות הללו יש ממד חדש בקורלציה לא רק בין היהדות לבין הציונות, אלא בין האנטי אמריקאיות לבין האנטישמיות. כמובן שהמאפיינים הם מאוד שונים, אני לא רוצה לעשות ניתוח של זה. אבל, מי שתוקף את הציונות תוקף את כלל הזכות שלנו לקיום, בזמן שמי שתוקף את האמריקאים לא אומר שלאמריקאים אין זכות לקיום. הטענה נגד האמריקאים היא שהם לא צריכים להתנהג בעולם כפי שהם מתנהגים. ההבדל כאן הוא משמעותי.

הבוקר נכנסתי לאחד מאתרי אינטרנט בסקנדינביה ובו ראיתי מאמר של פרופ' מאוד מכובד וידוע שבו הוא מקשר בין התוכנית של מדינת ישראל להביא לפתרון סופי של הבעיה הפלשתינית בצל ההתקפה האמריקאית בעיראק, וכי זה מתואם עם ממשלת ארצות הברית. כלומר, הוא טוען שאנחנו יכולים להביא לגירוש הפלשתינאים מפה בצל ההתקפות שם. אגב, גם עימותים דתיים מובהקים מתחברים עם הימין הדתי בארצות הברית, יחד עם המשיחיות כאן בארץ. הכל מתחבר לערבוביה אחת. אני אומר את הדברים האלה משום שזו הבעיה וזה יוצר את האווירה של הכאת ילד יהודי במהלך הפגנה. האווירה נוצרת על ידי הדה-לגיטימציה ומאוד חשוב לטפל בזה.

אנחנו עשינו שינוי משמעותי בוועדה שהוקמה בזמנו על ידי רובינשטיין בתפקידו כמזכיר הממשלה. אנחנו שידרגנו את הוועדה, נתנו לה שם חדש ואופי חדש של פעולה. לדעתי, האחריות כאן היא לא רק של ממשלות, אלה האחריות לטפל בנושא היא גם אחריות של ממשלתנו. לדעתי, הממשלה שלנו לא הייתה מודעת לאחריותה בנושא. מידת מחויבות הממשלה מתבטאת גם דרך תקצוב. אנחנו לא מדברים פה בתקציבים שיביאו אותנו לעבר פי פחת בראייה הכוללת. אבל, לא יכול להיות שאנחנו דורשים מכל מממשלה בעולם לתקצב סכומים ניכרים, ועושים את זה היום בהרבה מאוד מדינות, בעוד שהממשלה שלנו לא עושה את זה במלחמה נגד אנטישמיות. אני אומר את זה בכל הדגש. אני חושב שפה אין קואליציה ואופוזיציה וכי אנחנו צריכים לתת את מלוא הגיבוי לשר החדש בנושא הזה. צריך להיות תקצוב רציני בנושא זה. זה גם עניין סמלי. ממשלות בעולם מציינות את זה שממשלת ישראל לא מקציבה לכך כסף. שוב, לא מדובר בסכומים גדולים, אבל בעזרת הסכומים האלה ניתן לעשות דברים חשובים.

הגאווה הלאומית יכולה לבוא דרך מעשים, אבל היא יכולה לבוא גם דרך ידע שאתה מקנה לנוער. יש עכשיו רצון לחסל את התוכנית שמחברת את כל הנוער היהודי בעולם עם מדינת ישראל. החיסול הזה מעבר לתוכניות הפוסט ציוניות של הממשלה בתחום העלייה והקליטה, ודאי שלא נותן כלים לטיפול בבעיה. הרי חלק מהבעיה היא שהנוער היום לא יודע מה להשיב כאשר הוא נקלע לויכוח בקמפוס. טוב שיש גאווה, אבל צריך גם לדעת מה להשיב לטענות שמושמעות. ראוי שהוועדה הזו תתבטא גם בנושא הזה לפני שהנזק ייעשה. אנחנו כיוונו את תוכנית birthright בשנה האחרונה בכיוון של מתן כלים לסטודנטים להתמודדות עם ויכוחים בקמפוסים.

המלחמה נגד אנטישמיות היא לא רק עניין של סולידריות יהודיות. זה נושא חשוב, אנחנו מבטאים את הסולידריות הזו. לא היה אירוע חשוב ומרכזי בעולם היהודי שבו ממשלת ישראל לא ביטאה את הסולידריות עם הקהילה המקומית שנפגעה בהתקפות אנטישמיות. אבל מעבר לכך, זה מאבק כלל עולמי של האנושות ולא של יהודים. טעות לחשוב שזהו מאבק של יהודים. היום, היהודים הם לא הנפגעים המרכזיים מאנטישמיות. מי שמפיץ היום אנטישמיות רוצה לרוקן את הדמוקרטיה ואת יסודות הציביליזציה, ולכן זה חייב להיות מאבק משותף של יהודים ולא יהודים. המאבק צריך להיעשות יחד עם אנשים שנושא זכויות האדם וכבוד האדם חשוב להם. הם אלה שצריכים להיות במרכז המאבק הזה.

לצורך זה אנחנו התחלנו בקיץ ובסתיו בפעילות עם אנשי משרד החוץ. יושבים פה אנשים שאחראים לזה. אנחנו התחלנו להקים תנועה עולמית של אנשים שהם בעיקר לא יהודיים. אנחנו התחלנו בפיילוט במספר ארצות ואני בטוח שאנשי משרד החוץ ידווחו על מה שנעשה בחודשים האחרונים בנושא הזה. הקונספט הוא שצריך תנועה לא של ארגון יהודי, ואפילו לא של הקהילה היהודית ואפילו לא של ממשלת ישראל. בארגון הזה צריכים להיות בכירים מאוד. אנחנו ביקשנו מאנשים שונים כמו: הנשיא לשעבר ביל קלינטון, יושקה פישר, להוביל את זה. וצלאב האבל הסכים לעמוד בראש ארגון עולמי שכזה. אנחנו חייבים להפוך את התנועה הזו לתנועה שתטפל בכל הדברים. לא רק בסימפטום אלא גם בחינוך, בהסברה, בחקיקה. אמצעי התקשורת והאינטרנט הם היום הכלים הכי מרכזיים. כל הדברים האלה חייבים להיות מטופלים על ידי אנשים מרכזיים בכל ארץ וארץ כדי שהמלחמה נגד האנטישמיות תישא פרי והיה תהיה גם ברמה הארצית. צריך ליצור קואליציות, אנטישמיים כבר יוצרים את הקואליציות.

לסיום אני רוצה להתייחס למלחמה עכשיו. המלחמה הזו הופכת יותר ויותר לקומפוננט דתי מצד הערביים וצריכים לדעת את זה ולראות את זה. לא מדברים יותר על אימפריאליזם מערבי, אלא מדברים על מלחמת ציביליזציות ומלחמת דת. זה הקוד החדש של המלחמה הנוכחית. מי שעוקב אחרי כלי התקשורת הערביים רואה את זה. זה מתפזר לכל העולם דרך אמצעי התקשורת. המרכיב הדתי הופך למרכזי כאשר היהודים הם בתווך. המלחמה נתפסת כמלחמה דתית נגד האיסלאם. יש הרבה הצעות מה צריך לעשות בעניין, אבל זה עניין לדיון אחר בהמשך.

תודה רבה. מרינה סולודקין, בבקשה.

קולט, תודה. אני חושבת שהישיבה היום היא מאוד מאוד חשובה. אני רוצה לומר לכם שאני מקבלת דואר מחו"ל מיהודים ברחבי העולם. משפחה יהודית שחיה כאן בארץ בשנות השבעים שלחה לי מכתב ובו היא מספרת שיש תקריות וכי אנשים מקבלים מכות בשבת לאחר שהם יוצאים מבית הכנסת. היה מקרה אכזרי מאוד באוסטריה, והייתי צריכה לעזור למשפחה של יהודים לחזור מהר ולקבל מעמד תושב חוזר וכן ביטוח לאומי, כדי שהיא תוכל לקבל שירותים רפואיים בקופת חולים מכבי. אם כן, חשוב לציין שהתופעות מתרחבות.

מאוד חשוב לקבל ניתוח של מאמרים פסאודו אינטלקטואלים נגד יהודים ונגד מדינת ישראל, ובעד השפלת נשים במדינות מוסלמיות. אני בכלל לא רואה שזה קיים. יש אולי ניסיונות ראשונים לנתח. אני חושבת שהשר שרנסקי ויושב ראש הסוכנות צריכים לבקש את הניתוחים באקדמיה משום שזה מאוד חשוב.

אני רוצה לומר כי התנהגות הממשלות שלנו ברציפות היא יותר מידיי צמחונית. אפשר לראות את זה בפגישה שהייתה בין ברק לנשיא שירק בצרפת ובתהליכים המשפטיים שנפתחו נגד ראש הממשלה בבלגיה. למה לא התייחסנו בצורה מספיק חריפה למה שקרה בבלגיה?

התייחסנו לזה בצורה מאוד חריפה, החזרנו את השגריר.

אני יודעת, אבל למה לא ללכת עד הסוף?

תודה רבה. נמרוד ברקן, אנחנו רוצים לשמוע מה עושה משרד החוץ.

גברתי יושבת הראש, מוריי ורבותיי, כל הדברים שנאמרו פה הם נכונים, אבל על מנת שלא נכניס את עצמנו רק לספירלה של חרדות אני רוצה לדבר על חצי הכוס המלאה, על הישגים במאבק נגד אנטישמיות. ראשית, אני חושב שתורת הקונספירציה לפיה היהודים בארצות הברית גררו את ארצות הברית למלחמה עבור ישראל לא תפסה, גם בארצות הברית וגם באירופה. אנחנו עשינו בדיקה יסודית של הנושא הזה ומעבר לצרפת שגם בה לא ברור לי עד כמה זה תפס, קשה להעריך בתמונה כוללת עד כמה זה תפס, בגרמניה, באיטליה, בבלגיה, באוסטריה ובאנגליה הדבר הזה לא תפס, ובואו נשמח על זה שהתיאוריה הזו לא תפסה. היא כמובן קיימת וחיה בתוך האוכלוסיות שמתנגדות למלחמה, השמאל שמפגין, הימין הקיצוני. אבל מעבר לאוכלוסיות האלה היא לא תפסה בדעת הקהל הכללית, ובארצות הברית קרה דבר הפוך. היא נחלה תבוסה והיא נשארה נחלת חוגים ליברליים מאוד או אנטי ישראליים.

השאלה היא כמה מבין אלה שמתנגדים למלחמה קושרים בין הנושאים?

האם יש לך נתונים כמותיים?

לא, יש לנו מברקים ספציפיים מגרמניה ומאיטליה האומרים שהדבר הזה לא תפס וכי כמעט לא מופיעות כתבות ברוח זו בתקשורת. באוסטריה מצאנו שתיים-שלוש התבטאויות בעיתונות.

השאלה מה חושב האדם ברחוב במדינות אלה?

אני לא יכול לנסוע ולשאול כל גרמני, אבל לפי השגרירות שלנו הדברים האלה לא תפסו. הגם שיש אירועים אנטישמיים צריך לזכור שהשלטונות בכל המדינות האלה נחלצו למאבק מאוד נחרץ נגד האנטישמיות. זה לא מצב שהמדינות מתקיפות יהודיים, זה לא כך. משטרת צרפת וממשלת צרפת שבתקופת הבחירות היו לא בסדר בנושא הזה, שינו לחלוטין את טעמם עם הקמת הממשלה החדשה והקהילה היהודית מאוד מרוצה. לא לחינם שר הפנים סרקוזי הוא כל כך פופולרי. אני יכול לומר לך שהוא ידיד ישראל גדול בנוסף לזה שהוא מתנהג בצורה יוצאת מהכלל במאבק באנטישמיות וצריך להעריך את זה. כלומר, לא צריך רק לבוא בטענות לממשלות האירופאיות. הייתה גם חקיקה על ידי חבר פרלמנט פייר ללוש. זאת אומרת, צריך לראות שיש לנו הרבה בני ברית, אנחנו לא בודדים. האנטישמים הם במיעוט, לא אנחנו. אנחנו רגילים שהיהודים הם במיעוט נגד עולם עוין. המצב היום הוא שהאנטישמים הם במיעוט.

התופעה האנטי ישראלית נחלה תבוסה מסיבית בקמפוסים האמריקאיים. ההתעוררות היהודית שעליה דיבר השר שרנסקי וההתקוממות היהודית נגד ההתקפות על ישראל, הביאה לתוצאות טובות מבחינות. כל נושא ה-divestment הובס ולמעשה ירד.

זה המסע הגדול נגד השקעות.

בינתיים לא הצליחו, זו לא תבוסה.

זו שאלה של השקפת עולם. אני מעדיף להגדיר את זה כתבוסה. האוניברסיטאות וקרנות פנסיה של האוניברסיטאות משקיעות הרבה מאוד כסף בבונדס של מדינת ישראל. יש הרבה אחיזה. הנושא הזה ירד מסדר היום ונחל תבוסה אינטלקטואלית ובשלב זה הוא לא מראה עלייה מחדש.

הבעיה העיקרית שאנחנו צריכים להתמודד איתה היא הגידול באוכלוסייה המוסלמית באירופה. אם היום 10% מאוכלוסיית צרפת היא מוסלמית אז זה מהווה בעיה משום שיש הקרנה חמורה של הסכסוך הישראלי ערבי על האוכלוסייה המוסלמית באירופה, בעיקר בצרפת ובבלגיה, פחות בגרמניה. בצרפת האוכלוסייה היא מארצות המגרב. תאמינו שלחברה הצרפתית יש בעיה לא פחות גדולה מאשר ליהודים עם החברה המגרבית ,והם באמת לא יודעים איך להתמודד עם זה.

אני רוצה להתייחס לוועד הבינלאומי למאבק באנטישמיות. אנחנו הקמנו את הוועד הזה, הוא קיים. יש ועדים לאומיים בכמה מדינות, אבל אין לנו תקציב להתחיל ולהפעיל אותו. מצבנו קשה מאוד בתחום הזה.

האם ישנו גם גיוס של אנשי רוח לא יהודיים לכתוב בעיתונות?

כן. כתיבה בעיתונות לא עולה כסף ולכן אפשר להפעיל, אלו אנשים שיכולים לפעול. כל הוועדים האלה לא מורכבים מיהודים, אלא מאישים לא יהודיים. בשלוש-ארבע מדינות יש ועדים לאומיים שהוקמו, חלקם הוקמו עוד בתקופת כהונתו של הרב מלכיאור כסגן שר. זה תהליך שלקח זמן עד אשר הוא הותנע, אבל בסופו של דבר זה הושלם וזה בא לידי ביטוי. הקולגות שלנו בשגרירויות שואלים אותנו עכשיו "מה אתם רוצים שאנחנו נעשה"? קשה לנו לענות על כך משום שיש לנו בעיה תקציבית. יש מאמרים בעיתונות, אבל יש לנו בעיה בהפעלת דברים אחרים שהם יותר מכתיבה בעיתונים.

אני רוצה למסור פה על כנס שמקיים ארגון אונסקו בנושא המאבק באנטישמיות בחודש אפריל שנה זו. בנוסף לזה גם אבש"א (ארגון לביטחון שת"פ באירופה) תקיים כנס בנושא אנטישמיות בחודש מאי, וגם יהיה עוד כנס שיכלול הכל בחודש יוני. זאת אומרת שתהיה הרבה תהודה באירופה למאבק נגד אנטישמיים.

ממשלות אירופה מחויבות לחינוך להנצחת זכר השואה ולמאבק בקסנופוביה דרך הנצחת זכר השואה, באמצעות כוח המשימה שהקים ראש ממשלת שבדיה. אנחנו שותפים ואפילו משלמים. כוח המשימה הזה פועל.

תודה. חבר הכנסת יגאל יאסינוב, בבקשה.

ראשית, אני מסכים לחלוטין עם דבריו של הרב מלכיאור. אני חושב שמה שקורה עכשיו באירופה הוא שהאנטישמיות הופכת לפשיזם. אני חושב שדווקא ממשלת צרפת הבינה את זה. היא פוחדת מהתופעה הזו יותר מהיהודים, ורק בגלל זה היא התחילה לטפל בבעיה. היהודים זוכרים שגם בגרמניה זה התחיל מתמיכה של אנשי אקדמיה ואחר כך התחילו הפוגרומים וזה בדיוק מה שמתחיל לקרות.

אנחנו צריכים להתחיל לפעול בדרכים קצת יותר חריפות. אני לא מדבר על הפסקת הקשר הדיפלומטי כפי שאמרה חברת הכנסת סולדוקין, זה לא הגיוני. אנחנו צריכים לעודד את הממשלות לטפל בנושא הזה וכפי שאמרתי קודם ממשלת צרפת כן התחילה לטפל ואנחנו צריכים לעודד אותה ולעזור לה. לא שמעתי שממשלת בלגיה התחילה לטפל בנושא הזה.

אזרחי אירופה ומדינות השונות צריכים להבין כי כאן מדובר על הקיום של העם היהודי ועל קיומה של מדינת ישראל כמדינה. ממשלת ישראל חייבת לתת לזה תקצוב כי זוהי מלחמה. זהו נשק יותר חזק ויותר חשוב, וכמו שאנחנו נותנים תקציב לקניית נשק, צריך להקציב תקציב גם לזה. אני יודע שלסוכנות ולקונגרסים ציוניים יש מאיפה להוציא עוד קצת כסף להשתתפות בדבר הזה. זהו אחד מהדברים הבסיסיים שהסוכנות צריכה לטפל בו. יכול להיות שיש צורך לפנות לתורמים בבקשות ספציפיות בנושא הזה, אני לא יודע האם יש קרנות או תוכניות מיוחדות לזה.

נשאלת כאן שאלה ויכול להיות שהיא שאלה יותר תיאורטית, האם זה יהיה נכון שמדינת ישראל וממשלת ישראל יהיו הגוף שמממן את הפעילות בעולם?

צדקה מתחילה בבית, הם מממנים כבר. כדי לסבר את האוזן אני רוצה לספר שלפני ארבע-חמש שנים החליטה ממשלת שבדיה לחבר ספר בנושא השואה ולחלק אותו לכל בית אב בכל שבדיה. זה עלה מיליונים, ממשלת שבדיה השקיעה בזה. אני יכולה לתת לך רשימה ארוכה של ממשלות שמשקיעות במאבק נגד אנטישמיות. אני חושבת שיש הסכמה בין כולנו שצדקה מתחילה בבית, מה שאנחנו דורשים מאחרים אנחנו צריכים להיות מסוגלים גם אנחנו לעשות.

הוא לא צריך מאה מיליון שקל, הוא צריך ארבע מיליון שקל.

גם כדי להפעיל אחרים אתה צריך כסף.

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, כן צריך לתקצב את הנושא הזה. השאלה היא כזו, האם אנחנו לא יכולים להיראות ככאלה שמשלמים לוועדים או לגופים שהם לא קשורים לישראל, כדי שהם יעזרו לנו? זה יכול לשמש כלי נגדנו ומזה אני פוחד.

השאלה היא מאד במקום, זה נושא שמאוד הטריד אותנו. אנחנו בנינו מכניזם כך שנוכל לפתור את הבעיה הזו. אבל, הבעיה העיקרית עכשיו היא הכסף ולא איך להסתיר אותו.

רשות הדיבור לטליה לדור פרשר שהיא יועצת התפוצות של נשיא מדינת ישראל.

אני אומר כמה מילים בקצרה על פעילות הנשיא בנושא. עם תחילת האינתיפאדה כתב הנשיא איגרות לעשרה ראשי מדינות בעולם שבהן הייתה פעילות יותר אינטנסיבית של אנטישמיות ולאחר המהומות שהיו בצרפת בקיץ האחרון שכולנו זוכרים אותן לרעה, וכן באנגליה. אני מזכירה לכם שגם שם הייתה התקפה מאוד גדולה. אם כן, מכתבים נכתבו לראשי מדינות אלה. תוך יום התקבל מכתב מז'אק שירק שבו נכתב כי כל הנושא הזה נלקח בחשבון. לא רק אגרת הנשיא תרמה לזה, אלא היו עוד כמה דברים. אבל, אנחנו רואים באמת שינוי במדיניות צרפת.

בנוסף, חוג הנשיא לתפוצות הקדיש מושב מיוחד בו נשא דברים גם סגן שר החוץ לשעבר הרב מלכיאור. הנושא עולה בשיחותיו של הנשיא בין אם זה בקהילות יהודיות, זה חלק מהבעת הסולידריות שעליה דובר כאן. גם בנסיעותיו פה הוא מזכיר את הנושא וכמובן שגם בקהילות הרלוונטיות ובפגישותיו עם מנהיגים אחרים. אני חושבת שהנשיא יהיה מוכן והוא תמיד מוכן לקחת את זה על עצמו אם יש צורך בפעילות נוספת שלו בנושא.

תודה רבה. מר עמישב, נציג קרן היסוד, בבקשה.

אני רוצה לומר שאסור שהמאבק באנטישמיות יהווה אליבי לגורמים מסוימים להגיש אחר כך את החשבון למדינת ישראל. אני אומר את זה על מנת שנהיה מאוד בררנים בבחירת האנשים שאנחנו נפקיד בידם את הטיפול נושא או שנגייס אותם לטיפול בנושא.

האם אתה מתכוון לכך שהם יתבעו מחיר פוליטי?

כן. אלוף כל הקטגוריות בעניין הזה הוא דווקא הנשיא שיראק שכבר הוזכר פה. טיפולו של שיראק בעניינים יהודיים, ואת יודעת את זה נהדר, הוא בעצם ללא דופי. הוא נשיא צרפת הראשון שהכיר באחריות צרפת. הוא באמת קבע תקדים היסטורי שכל נשיאי צרפת סרבו לקבוע אותו. כאש עיריית פריז הוא פינק את הקהילה היהודית מכל כיוון אפשרי. כאשר לה-פאן תקף אותו, הוא תקף אותו גם בזווית הזו. הוא טען מעל כל במה ובכל מאמר שלו שלשיראק יש הסכם סודי עם בני ברית והוא איש של היהודיים. זה היה אחד הטיעונים הרשמיים של לה-פאן. אני נותן את שיראק כדוגמא ויכולתי לתת את ממשלת שבדיה כדוגמא. יושבת הראש הזכירה את הפעולה הברוכה מאוד של ממשלת שבדיה נגד אנטישמיות, ובעיקר בחינוך ובהעברת נושא השואה. אבל מצד שני, אנחנו רואים ששרת החוץ השבדית הוציאה חוזה על מדינת ישראל. אין שבוע שהשגריר שלנו לא ניגש להגיש שם מחאה או להביע חוסר שביעות רצון. היא שולפת קלף מנצח ואומרת: "ודאי שאני לא אנטישמית, אני והממשלה שלי משקיעים כספים."

צריך גם לבנות מערכת טיעונים בתחום הזה משום שזה אחד הדברים שגם באסיפות הפרלמנטריות למינהן משתמשים בהם.

צריך להיות פה מאוד מדויק עם הגדרות. זה נכון שמשתמשים על זה, אבל שרת החוץ השבדית שיש לי איתה ויכוחים, לא אנטישמית. היא מבקרת אותנו בצורה לא הגונה.

אנחנו כאן במלכוד מסוים. מצד אחד, לא נוכל להיות יותר מידיי בררנים כי לא הרבה אנשים יבואו אלינו ויבקשו להיאבק יחד איתנו באנטישמיות. אבל יחד עם זאת, גם כאשר יגיעו מעטים שכן ירצו לעזור, אנחנו נצטרך לבדוק בדיוק מה הרקורד שלהם על מנת שמדינת ישראל לא תהיה בסוף זו שתשלם את החשבון הפוליטי של מאבק חשוב באנטישמיות, כי יש מקרים כאלה. אנחנו צריכים לפקוח עין בעניין.

משרד החוץ מאוד מודע למה שאמר מר עמישב. הרב מלכיאור גם היה מודע לזה בתקופת כהונתו כסגן שר החוץ. כל התפיסה של המאבק שלנו באנטישמיות היא יצירת ועדים מקומיים לא יהודיים. זה מאבק בתופעה שאנחנו רואים אותה כתופעה אוניברסלית. צריך להשתדל להרחיק את ישראל מהמאבקים האלה כמה שאפשר, ברור שאי אפשר לגמרי, בכדי שאי אפשר יהיה לבוא אלינו אחרי זה ולומר: עשינו בשבילכם את זה וזה, אני לא חייב לכם את זה. הקו שלנו הוא ברור, המאבק נגד האנטישמיות הוא מאבק אוניברסלי, לא יהודי. זה לא מאבק יהודי ישראלי.

אנחנו מסכימים עם הדברים שנאמרו. אנחנו מייצגים בעיקר את ארצות הברית ויש לנו שם המון בעלי ברית וידידים עד כדי כך שהנושא הזה עולה דווקא בדו-שיח אמריקני אירופי כאחת מהטענות החזקות של האמריקאים בכל הרמות, גם דיפלומטית וגם אקדמית, נגד האירופים.

שנית, מאוד מאוד חשוב שכל מאמץ שייעשה יהיה בתיאום עם הקהילות היהודיות. שלישית, לדעתנו צריך לשמור על הפרופורציות. האיום הגדול על המשך הקיום היהודי, לפחות בארצות הברית וגם באירופה, הוא לא באנטישמיות, אלא הוא בכך שרוצים להתחתן איתנו. אסור שהפוקוס שלנו בנושא הזה יעבור.

תודה רבה. תרשו לי לנסות לסכם את הישיבה, ואני מקווה שזה יהיה על דעת כולכם. קודם כל, אני רוצה להודות לכולם. אני חושבת שהדיון הזה היה טוב שלמדנו ממנו. הוא היה גם פורה ברמה של מה ניתן לעשות. אני מציעה שאנחנו ככנסת נפנה קודם כל לפרלמנטים ולממשלות. יכול להיות שנעשה את זה כוועדה ויכול להיות שנעשה את זה כמליאת הכנסת. צריך לעורר את דעת קהל לצורך במאבק בשעה זו באנטישמיות.

קולט, לפני שלושה חודשים הייתה פנייה לכל פרלמנט בעולם של תת ועדת בראשות טומי לפיד בוועדת החוץ ובטחון. הפנייה הייתה חזקה וחריפה.

יש כנסת חדשה, יש כרגע מלחמה ולתת ועדה של ועדת החוץ והביטחון יש ודאי משקל. אבל, גם למליאת הכנסת יש משקל, והוא אולי אפילו יותר גדול. לא מזיק לחזור על זה.

שנית, צדקה מתחילה בבית. אני חושבת שאנחנו כוועדה נצטרך לטפל בנושא התקציבים מול הממשלה. כלומר, נצטרך לדאוג לזה שהתקציבים הדרושים יהיו גם בידי השר שרנסקי וגם בידי משרד החוץ, כדי שהם יוכלו לפעול בפרמטרים שעליהם הם דיברו, וגם כדי שלא תבוטלנה תוכניות שגם אם אין להם קשר ישיר למאבק באנטישמיות, יש להם קשר ישיר עם חיזוקם של אלה שנלחמים באנטישמיות או שיצטרכו לעמוד בחזית. אני מדברת בעיקר על התוכניות להבאת נערים יהודים לארץ, גם את זה נצטרך לעשות.

אולי יש לשקול להביא לא יהודים.

אנחנו מדברים כרגע על תוכניות ספציפיות להבאת נוער יהודי לארץ, שגם הן עומדות בסכנה.

אנחנו כל שנה מביאים סטודנטים מאוניברסיטאות יוקרתיות שהם לא יהודים.

כן, אבל אין בזה מימון של ממשלת ישראל. אנחנו כרגע מדברים על הבעיות שעומדות בפנינו בהקשר התקציבי של ממשלת ישראל. אתם כארגונים יהודיים ודאי יכולים לפנות לקרנות אלו ואחרות כדי לנסות לגייס את התקציבים, אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אני מנסה לומר מה אנחנו ככנסת יכולים לעשות.

אני חושבת שאנחנו נרצה לפנות למשרד החוץ בבקשה לחבר, לטובת חברי הכנסת ולטובת כל הפורום הזה, תדריך כלשהו בהפרדת הטיעונים בין אנטי ישראליות או אנטי ציוניות לאנטישמיות. זה דבר שלא תמיד קל להתמודד איתו ברמת הטיעונים. אנחנו נודה לכם את תעשו זאת.

במאבק הזה אנחנו צריכים לשים את הדגש על הקשר בכל מקום ומקום עם הארגונים לזכויות האדם. צריך לא רק להקים ועדות מקומיות, אלא יש לפנות בצורה יזומה לוועדים לזכויות האדם, לארגונים לזכויות האדם. אנחנו נמשיך בדיון. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15.