הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 184

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, י"ד באייר התשע"ו (22 במאי 2016), שעה 10:00

סיור וישיבה חגיגית לציון יום העצמאות ה-68 בבית העצמאות בתל-אביב

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מנואל טרכטנברג

עודד פורר

אורן אסף חזן

ראובן פינסקי - מנהל אתרי מורשת, משרד ראש הממשלה

מנחם זלוצקי - ראש אגף שטחים פתוחים, מגוון ביולוגי ומורשת, המשרד להגנת הסביבה

יחיאל וסרמן - ראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות, ההסתדרות הציונית

מרדכי מוטקה נאור - סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל

חזי צביאל - מנהל בית העצמאות

נילי גל-מסטר - אדריכלית השימור של בית העצמאות

דן אופיר - עמותת בית התנ"ך

זוהרה יניב - יו"ר הנהלת בית התנ"ך

משה אשכנזי - יו"ר נציגות ההורים בבתי הספר

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור וישיבה חגיגית לציון יום העצמאות ה-68 בבית העצמאות בתל-אביב

אני מקדם בברכה את יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, עם ועדת החינוך, שבאו לקיים את הישיבה של ועדת החינוך הראשונה לאחר הפגרה פה בבית העצמאות. יש סימבוליקה בסיפור הזה. ויחד איתם חבר הכנסת פרופ' עמנואל טרכטנברג וחבר הכנסת עודד פורר וחברת הכנסת מירב בן ארי. כשהיינו ילדים, היינו עומדים ליד בית הכנסת הישן בבית פרומין ואוספים חתימות של חברי הכנסת. אני לא יודע אם זה קיים היום.

אז ברוכים הבאים, ואני מודה למנהלת ועדת החינוך של הכנסת, יהודית גידלי, שהיינו איתה בקשר.

לפני כארבעה-חמישה חודשים, בישיבה שקיימנו פה, ראובן פינסקי הוא מנהל אתרי מורשת במשרד ראש הממשלה והוא אחראי על כל אותם אתרי מורשת, אנחנו ישבנו פה וחשבנו כיצד אנחנו ממתגים וממצבים את בית העצמאות לקהל הרחב. נפלה לי הזכות שמוניתי כיושב ראש הוועדה המייעצת של בית העצמאות. הוועדה המייעצת מורכבת מנציגי משרדי ממשלה, מוסדות אקדמיה, נציגי רשויות מקומיות, נציגי מוסדות לאומיים ונבחרתי לעמוד בראש הוועדה הזאת וזו זכות גדולה. אחד הדברים שחשבנו זה להזמין את ועדת החינוך של הכנסת שתקיים פה את הישיבה השבועית שלה, הישיבה הרגילה, ואני מאוד מודה לכם שנעניתם.

אני רק אומר בקצרה שבית העצמאות מנוהל בהצלחה על ידי מר חזי צביאל ואנחנו עומדים פה בפני שיפוץ ושימור של המקום בעלות של 70 מיליון שקל. 40 מיליון מהם הם תרומה של יהודי מדרום אפריקה שביקר פה במקום במהלך חג הסוכות ו-30 מיליון זה מממשלת ישראל, במסגרת הפרויקט של שימור ושיפוץ - - -

100 אתרי מורשת? בתכנית הזו?

היו הכרזות לכאן ולכאן, אני אומר על זה כמה מילים מיד.

זה אחד האתרים. אנחנו קיווינו שאנחנו נגמור את השיפוץ ונפתח אותו מחדש לקראת יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל, אבל לא הסתייע ורק בשבוע שעבר אושרה התב"ע בעיריית תל אביב ועכשיו יוצאים לדרך וכנראה, לפי מה שראובן וחזי אמרו לי, אנחנו מקווים שבמהלך חצי השנה הקרובה אנחנו נסגור את המקום ונשפץ אותו. לא נקיים פעילות תוך כדי עבודה במקום.

כמה זמן זה ייקח?

אני מציע שראובן יעמוד על הדברים האלה, ברשותך, כי הוא יותר בקי בפרטים האלה. אני חושב שיש סימבוליקה בדברים. הזכרת את דברי אברהם אבינו, שאשר יצווה את בניו אחריו להביא לדורות הבאים, ואני גם נולדתי לאחר קום המדינה, למרות שספירת העומר מגלה שזקני כבר לבן, אבל לאחר קום המדינה אני נולדתי וברור שאלה שנולדו למציאות של לאחר ששת הימים וכל הדברים האלה לא מבינים את החשיבות ואת הדבר של בית העצמאות. אני תמיד נזכר בפעמון החירות בפילדלפיה ובמקומות אחרים, שזה יכול להיות סמל והשראה לנוער וגם לאנשים אחרים.

לכן ברוכים הבאים, אני מאחל לכולנו שבאמת התכניות פה ייצאו לפועל ולתפארת ונוכל לתת השראה לתושבי מדינת ישראל וגם לאנשים שבאים לבקר מבחוץ.

אז נראה את הסרט ולאחר מכן נפתח את הדיון.

אני ראובן פינסקי, ראש אגף בכיר אתרי מורשת, תכנית מורשת.

אני יכול לומר, מי שמוציא מהכוח אל הפועל את החלטת הממשלה.

בהצלחה רבה ובמסירות רבה.

תודה, אני זכיתי עוד לעבוד עם יושב ראש הוועדה כשהיה שר הדתות כשעסקנו בהר הזיתים ועשינו שם דברים יפים ביחד.

היום התכנית נמצאת במשרד ירושלים ומורשת. לפחות נכון עד לבוקר ב-10:25 מסביב יהום הסער מה שנקרא, אבל אני אומר בכמה מילים. תכנית מורשת עוסקת בכ-500 פרויקטים בכל הארץ, 400 מיליון שקל ממשלתיים הוקצבו מ-2010 עד 2016, עליהם הצלחנו לגייס עוד כ-500 מיליון שקל מרשויות מקומיות ומתורמים, כמו ששמעתם פה, אריק ושילה סמסון, זו המשפחה הדרום אפריקאית שבהחלטה של ממש שעה הציגו להם את זה, התלהבו, התרגשו, הם תורמים ידועים של המדינה, סכומים כאלה הם עוד לא תרמו וממש הם הפכו להיות השוט, 'קדימה, מתי?' וזה. הצגנו להם פה לפני כמה חודשים את התכנית, מאוד מאוד אהבו.

הצלחנו לעשות, אני חושב שזה קצת סטרט אפ בעולם התרומות, זה לא ייקרא בית אריק ושילה סמסון על שם העצמאות, לא יהיה פה ניימינג, אין להם כיסא אפילו בוועדת ההיגוי. הדבר הזה מנוהל מדינתית באופן מלא, יש מועצה, היא נקראת מייעצת, אבל זו מועצה שהוקמה בחוק, מנחם זלוצקי, ראש אגף שטחים פתוחים ומורשת מהמשרד להגנת הסביבה, הוא חבר המועצה, ד"ר מוטקה נאור היה יושב ראש המועצה והיום הוא בצוות האוצרות שלנו, אתם תשמעו אותו בהמשך, הוא מלא כרימון, דני אופיר, שהוא מבית התנ"ך, שישב פה עד לא מזמן, אני אומר על זה מילה תוך כדי.

זה במילה על תכנית מורשת. אנחנו עוסקים בכ-500 פרויקטים, 350 מתוכם בתחום המורשת המוחשית, מארכיאולוגיה עד הציונות בעת החדשה, כל המורשת שיש לנו פה בארץ ויחד עם זה אנחנו התחלנו בפרויקט מאוד מאוד גדול של מה שנקרא המורשת הבלתי מוחשית, אתם תשמעו על זה מחר בוועדה, מפי שרינו, אבל אנחנו עוסקים מדיגיטציה של כל כתבי היד היהודיים בעולם שהתחיל בן גוריון ועכשיו יחד עם קרן פרידברג גייסנו לזה 28 מיליון שקל ואנחנו מצלמים את כל אוספי כתבי היד שבעולם, שיהיה לנו עותק בספרייה הלאומית בירושלים, עד צילום דיגיטציה והנגשה של כל הארכיונים במדינת ישראל, במטרה להביא את כל המידע הזה מגוף ראשון, מצולם, נמצא באינטרנט, נגיש לחוקרים בכל העולם ולא צריך חוקר מלואיזיאנה להכיר את החבר של ההוא מהארכיון יד יערי כי במקרה הוא עשה התנדבות בקיבוץ בשומר הצעיר אז השיגו לו. הכול יהיה ברשת וזה יכול להקפיץ את עולם המחקר בתולדות ישראל קדימה עם עובדות.

כמה מילים על בית העצמאות. חוק בית העצמאות התש"ס 2010 הקים את המועצה, קצת אחרי זה אושרה תכנית מורשת. על פי החוק הגנז ממונה על החוק הזה וראש הממשלה עומד בראשו.

חבר הכנסת אורן חזן.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להגיד שכמות המשתתפים - - -

הממוצע ליציאה של חברי כנסת בוועדות מחוץ לכנסת הוא שניים-שלושה ח"כים.

האמת שזה מרגש גם אותנו לראות שחשוב לחברי הכנסת להגיע למקום כזה. אני חושב שאני לא מביע שום עמדה למה שקרה בימים האחרונים, אבל לבוא לפה לאיזה חיזוק, כמו כשיש לך איזה צרה להגיד איזה תפילה, יש משהו בענייני המדינה, תבואו לפה, תקבלו התחזקות וכולנו זוכרים למה באנו.

זה שהכנסנו את שם המדינה לחוק ואת הכרזת העצמאות לחוק, אוי ואבוי אם לא הייתי בא.

מועצת בית העצמאות הוקמה בחוק. אנחנו דבר ראשון הקמנו לדבר הזה מיד ת"פ המועצה, שמנו תקציב של 5 מיליון שקל לקדם את התכנון. בחוק לא אושר עד היום תקציב. קיבצנו גם את צוות האוצרות, שיחד איתם פעלה פה ועדה אקדמית מגוונת, מכל האקדמיות, בשביל לבחור ביחד מבחינה ציבורית, שאנחנו נראה שאנחנו בוחרים נכון את הסיפורים. ד"ר מוטקה נאור הוא חבר בוועדה הזאת ועוד פרופסורים מכובדים מכל האקדמיות. ביצענו תחקיר במסגרת הוועדה האקדמית, יחד עם האוצרת ד"ר נירית שלו כליפא, שהיא מיד בן צבי, והגענו למתווה אוצרותי שאושר גם הוא על ידי המועצה.

כמו שאמרתי קודם, אנחנו הולכים פה ייקוב הדין את ההר מבחינת התהליך, בשביל שהדבר יהיה באמת כמו שצריך, גם מצד אחד מאוד ירגש ויחזיר את החוויה הראשונית הזאת של הנס הזה של הריבונות העברית המתחדשת בארץ ישראל, לרגש מצד אחד ומצד שני לא לפספס, שהיסטורית הכול יהיה מדויק, שזה ידבר לכולם וכולם יוכלו להגיע.

במקביל אני חייב לציין, היה פה דין ודברים, אני חושב שלפחות מבחינתי מגיע מלוא הכבוד לעמותת בית התנ"ך שישבה פה, גם בחלק הזה, בכל שתי הקומות העליונות, 40 שנה. דוד בן גוריון, שהכריז פה על המדינה, גם מסר להם במובן מסוים את המפתחות. הייתה ישיבה פה בחדר על יד, עם כל הנהלת בית התנ"ך ואנוכי - - -

כנראה דוד בן גוריון ידע מה תהיה ההתייחסות של מדינת ישראל לאתרי המורשת ואמר 'בוא נשמור על זה' ונתן להם.

האמת שהוא צדק כנראה, אבל חל שינוי והם הבינו את זה בצורה באמת ראויה לכל שבח וללא שום תנאים פינו את הבניין ונתנו לנו להיכנס לעבודה ברמה אחרת. אני חושב שבזמנו הם גם היו חלק מהדיונים בוועדת החינוך על חוק בית העצמאות.

- - - גם לבית התנ"ך, שלא ייווצר מצב של ואקום כזה. הייתם פה. זה לא יהיה מנומס אם לא נדע מה הולך להיות בחוק התנ"ך ולאחר מכן.

נשמח לעלות לירושלים להיפגש איתך.

אני רק אומר את מלוא הערכתנו כמשרד ראש הממשלה וגם ברמה האישית, דניאל הוביל את זה בצורה מאוד יפה ופינו את הבית. סייענו תקופה מסוימת גם עם כניסה לבית בן גוריון, ששם מתרחשים הקורסים שלהם וכו' וכו'.

עיקרי המתווה האוצרותי, ממש בכמה מילים. אחד הדיבייטים הגדולים היה, כמו בכל המקום, רוצים להכיר מי אברהם אבינו או להתחיל מ - - - כמובן שיהיה תנ"ך חלק מהאוצרות של המקום, המיקוד הוא בעצם מכ"ט בנובמבר ועד יום אחרי ההכרזה, כשהדגש על התחלה כ"ט בנובמבר, להגיע לשלושה הימים באייר, ללחץ הזה, האם נצליח להקים את המדינה, ספינת הנשק הצ'כית לא הגיעה, מה יקרה, יש שוויון בהצבעה וכו' וכו' וכו' ואז הכניסה לשם ביום ההכרזה האותנטי שהוא מאוד מאוד מרגש. ואני אומר את זה תמיד למתכננים ולמבצעים, אנחנו נצטרך להשקיע הרבה שייראה פשוט. זו השקעה מאוד מאוד גדולה. אני לא יודע אם מישהו מכם היה לאחרונה בצריף בן גוריון, הוא חודש כולו והוא נראה בדיוק אותו דבר, ראש הממשלה אמר לי 'אז מה עשיתם?' אמרנו, 'השקענו הרבה שייראה פשוט' וזה הפך להיות הסלוגן של אגף מורשת.

אז יהיה את אולם ההכרזה, אחרי זה יהיה את אולם של היכל כתבי הציונות, כשבראשו מגילת העצמאות המקורית שתובא לפה, יש על זה אישור של גנז המדינה, זה יעבור איזה שהיא החלטת ממשלה מסדרת לעניין הזה, כמובן עם כל ההגנות הרלוונטיות. מי שעושה פה את תכנית הביטחון זה אגף הביטחון של משרד ראש הממשלה, לא הקב"ט העירוני של אתרי התרבות. לטוב ולמוטב, כל המגנומטרים שיהיו פה שמחה וששון, וכמובן נושא של סמלי המדינה, ואני צריך להזכיר, זה ביתו של מאיר דיזינגוף, שהוא תרם אותו, גם פועלו בהקמת העיר ובתרומתו את ביתו, זה יודגש פה בחלק מהעניין.

נמצאת איתנו כאן נילי, שהיא אדריכלית השימור של הבית. תיק התיעוד פה, ואולי, חזי, כשנרד למטה נראה להם עותק של תיק תיעוד, תראו מה זה ספר היסטוריה כמו שצריך. לפני שנוגעים בכל קיר קילפו פה טיח, לבדוק ציורים, כל דבר עם סכין מנתחים, בזהירות הראויה.

אז קצת על ההתפתחות של הבית, מאוד מאוד ככה מהיר, מאחוזת בית, בית המגורים של מאיר דיזינגוף. אתם תראו, רואים חלק מהבית בקומה התחתונה, הבית עובר שינויים, מגיע לסגנון הבינלאומי 46'. אגב על פי תיק התיעוד אנחנו נחזיר את הבית למצבו הזה, היום הוא קצת שונה, סגרו פה מרפסות, כי רצו יותר מקום אז סוגרים מרפסת, אז היום אנחנו נצטרך לפרק חלק מהמרפסות. זה אחרי הסגירה. למצב הזה אנחנו נחזור. זאת ההחלטה של נילי והיא הובילה אותנו אליו. יחד איתה אורי הוא האדריכל הנוסף, צוות המעצבים אחראי על העיצוב.

התכנון המוצע בעצם מחזיר אותנו אל 46', אלה הדברים שיורדים, המרפסות הסגורות והסגירה של תקרה נוספת והמדרגות החיצוניות. על זה מתווסף שטח לוגיסטי, אנחנו מוסיפים את החתיכה הזאת שתהיה כולה מזכוכית, זה בדיוק עבר תב"ע יחד עם אגף השימור בעירייה. על פי השימור הבית הזה הוא לא לשימור מחמיר, אבל אנחנו החלטנו שהוא יהיה לשימור מחמיר, מתייחסים אליו כאל תכנית לשימור מחמיר ואנחנו נוסיף פה אזור של מדרגות ומעליות. אושרה תב"ע להפקדה, עכשיו זה הולך להתנגדויות, זה תב"ע ברמה מקומית, אנחנו צופים שזה יעבור יחסית מהר.

בתכנית הקונסטרוקטור, השימור, היו פה שלושה. דאגנו לא ל-second opinion, ל-third opinion, ממש צריך להסתכל על זה כעל מקום קדוש ללא דת. זאת אומרת זה מקום שאנחנו מתייחסים אליו בחרדת קודש אמיתית. אז אנחנו מוסיפים את המדרגות. אין לאף בניין ברחוב רוטשילד יסודות, אז אנחנו נשתול יסודות ובזמן ששותלים יסודות אנחנו מקבלים קומת מרתף שלמה. אנחנו לא בונים חניונים למטה ולא מחפשים לעשות כסף, רק קומת מרתף שתהיה לוגיסטית, כספות ומה שצריך פה באוספים, שירותים, לוקרים, ואז אנחנו מקבלים בעצם את כל 1,200 המטר שיש לנו בבניין לתצוגות.

אנחנו גם נטפל במרחב הציבורי. צריך שמי שעובר בשדרה יבין שהוא הגיע. היום אנשים עוברים, יש דגל ושמנו באנרים וזה, מצד שני אנחנו לא יכולים להפיל את כל מה שהוקם בצדדים, אז יש לנו כמה דברים שנעשה, אחד זה אנחנו נטפל במרחב הציבורי, נסדר גם את הפסל של דיזינגוף שיהיה בדיוק מול הבית, נשים שם כנראה איזה שהוא אלמנט אחד מרכזי על השדרה, שגם בלילה יקרין באופן קבוע איזה מין מופע לילי קטן על הבית. אנחנו רוצים להבליט את המקום הזה, שינוי של ריצוף בשדרה, שינוי של ריצוף ברחוב עצמו, הסדרה של מקום לאוטובוסים להוריד בצד השני של הכביש. אז רק מה שחשוב לנו לומר זה שאנחנו מתייחסים גם לכל המסביב. לשמחתנו נבנה חניון רוטשילד שנותן מבחינת רכבים פרטיים תשובה, אוטובוסים יעמדו בפקק, לצערנו.

מילה אחת. בשנה האחרונה, למרות המצב חזי וצוותו הבאמת נפלא הביאו את המקום לשיא של כל הזמנים בביקורים, כמעט 140,000 אנשים ביקרו פה, היה גידול בכמות התלמידים, היעד שלנו לגדול עוד. היה פה לפני שבוע דיון עם כל צוות התכנון והבאנו את יו"ר יד ושם, יו"ר מוזיאון הרצל, מנכ"לית מוזיאון מגדל דוד וניסינו להביא את המנכ"ל מוזיאון ישראל להתייעצות על הסירקולציה של הקהל כשההתלבטות כל הזמן היא בין מקסימום חוויה למקסימום אנשים. זאת אומרת האם אני עושה הרבה על הגעת אנשים ואז מוזיאון הרצל מכניס 70,000, לא יעזור בית דין, אי אפשר להכניס יותר, או אנחנו מביאים יותר אנשים ונותנים להם טיפה פחות. מה ה-give and take פה? הבאנו לפה את שלושת הקודקודים של המוזיאונים המוצלחים בארץ וקיבלנו החלטות שאנחנו שלמים איתן ואנחנו רצים הלאה, אבל בעצם בכל שעה יוכלו להיכנס עד 150 איש לאולם ההכרזה ולחוות אותה.

אנחנו נראה לכם, זה לא העיצוב הסופי, אבל זה העיצוב של הבית כפי שהוא יהיה ומשם אנחנו נלך הלאה. רק מילה אחת, 10 מיליון דולר נתנה משפחת סמסון, נותרו לנו עוד 30 מיליון שקל שאנחנו צריכים לגייס מתקציב המדינה. החוק אומר שהמדינה תממן את הכול בכל מקרה, אנחנו מניחים שבקרוב מאוד אנחנו נגייס את התקציב הנדרש ונשלים.

המיצג הלילי. תתעלמו ממוזיקת המעליות, אני מתנצל מראש, זה מה שהיה בפרזנטציה, אתם יכולים לשיר כל דבר מ'אנו באנו' עד התקווה, אבל בעצם הכוונה היא לעשות מצד אחד מופע לילי ומצד שני אי אפשר שיהיה פה פסטיבל ענק כל לילה, אזור בילוי שיהיה ברמה מאוד גבוהה, כמובן ההגרלה. אחרי זה הר הבית בטכנולוגיה של וידיאו, שאני מניח שחלק מכיר, מקרינים על הבית את החזיונות שלו עם תלת ממד ועוברים את השנים. כמובן זה ראשוני כרגע, אבל זה יצטרך להיות כנראה שקט.

חשוב מאוד לדעת שהשדרה עצמה היא חלק משמעותי בביקור. זה היה סוד גדול, אבל כל תל אביב ידעה כמובן על הקמת מדינת ישראל. המבואה הראשית אמורה להיות פתוחה לקהל, כל אחד תל אביבי שמגיע לא צריך כבר בכניסה להתכרטס, הוא כן צריך לעבור איזה שהוא בידוק ביטחוני. מה שאתם רואים בשני הצדדים זה החלונות של הבית המקורי של דיזינגוף. כשאמרנו לכם שאנחנו מקלפים את הקירות אז קילפנו ומצאו את החלון המקורי. ידענו שזה שם, אבל מצאו את זה ממש ברמת השתמרות מצוינת, אתם תראו את זה. אז בשני החדרים הראשונים להעביר ריהוט מהתקופה, היה פה מוזיאון תל אביב לאמנות, אז להחזיר לאנשים את התחושה של המוזיאון, כרטוס כמובן, ואזור להתארגנות כשבחדר הראשון, לא זה, אלא בצד השני, כבר תהיה התחלה של הסיפור של הבית.

מכאן המעבר הוא כבר מעבר מכורטס. כשאתה נכנס כתוב לך מתי אתה צריך להיות באולם ההכרזה. אתה בא עם קבוצות, כמעט כולם יהיו קבוצות, זו דרך לשלוט בקהל ומכורטס כתוב לך 'ב-11:30 אתה צריך להיות באולם', כל השאר חופשי, זה החלטות של לפני שבוע פחות או יותר. מהמוזיאון להכרזה אנחנו במדינה, העיתונות, כל מה שקרה באותה תקופה, להתחיל להכניס את האנשים לעניין. מכאן נכנסים לאולם ההכרזה, הנגיעה היחידה שלנו זה כנראה מסכים נגללים בצדדים, עולים ויורדים.

(הכרזת המדינה) המטרה היא כשמקרינים על הצדדים, שנרגיש חלק מזה, שתהיה בפנים. כמובן קודמת לזה הדרכה מאוד מפורטת של כל הסיפור, מכניסים אותך לרגע ורק אז כמובן זה. משם עולים, זה לא יהיה בדיוק בסדר הזה, אבל סמלי הריבונות ונכנסים ישר לאולם היכל כתבי הציונות. האולם הזה השתנה, נילי בטח מורטת שערות כשהיא רק רואה את זה, זה לא תופס שימורים, באוטוקד ובפוטושופ זה עובד מצוין, אבל יש פה קירות שאנחנו לא יכולים להוריד. בכל מקרה להביא לפה את מגילת העצמאות, לשים אותה באמצע ולתת לה את המקום החשוב שלה. גם הקייס שלה יהיה הרבה יותר מפלצתי ובומבסטי לצערי מזה. אתם מכירים מה שיש בהיכל הספר, זה הסטנדרט. מיליון שקל כל זה.

כאן יהיה אזור של סרט שלוקח מכ"ט בנובמבר עד ה' באייר, הוא נותן לך אובר וויו של כל מה שראית. זה בקומה שעכשיו היינו ועולים לקומה למעלה, שהיא נראית עוד יותר גרוע מזאת. היא השתנתה, אבל תהיה שם ספרייה של ספרים על בית העצמאות, אזור של חדר דיזינגוף, אזורים לקבוצות, כשבכל חדר יהיו גם מצגות אינטראקטיביות של המורים מוכנות מראש לדיונים עם התלמידים בכל מיני נושאים, ערכי המדינה וכו'. זה הציטוט שהמעצבים החליטו להכניס.

השלב שלנו עכשיו זה סיימנו את התב"ע, ברגע שייגמרו ההתנגדויות והיא תקבל תוקף ניכנס להיתר בנייה, תחילת עבודות עפר ואני מקווה תוך שנתיים וחצי לסיים פה, השקעה של 70 מיליון שקל, אבל כל לירה ראויה לדעתי.

יש התנגדויות?

זה רק הופקד. אנחנו מעריכים שכמעט ולא יהיו. היו לנו הצעות מהשכנים למכור את הזכויות בניוד זכויות למקום אחר כדי לממן. אנחנו סירבנו כמובן בכל תוקף.

במילים אחרות אמרו לך אתם תקועים לנו פה כמו עצם בגרון, אם תוכלו לזוז.

כן, אם אפשר להזיז את זה לירושלים אולי.

אז להיכנס לסיור?

כן.

אם אנחנו נקיים עכשיו את הדיון ולאחר מכן הסיור?

אני מעדיף לקיים עכשיו את הסיור, ברשותכם - - -

יותר חשוב לו שנהיה בסיור ולא נברח.

אני זקוק לשלוש דקות עכשיו, אחר כך הכול לפי התכנית. קודם כל הנהלת בית התנ"ך רוצה לברך את ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שהיא המיילדת של חוק בית התנ"ך 2009. האבא של החוק היה יושב ראש מועצת בית התנ"ך, חבר הכנסת ד"ר אפרים סנה, האמא של החוק הנהלת בית התנ"ך שהגישה את הצעת החוק לוועדה והשתתפה בשבע ישיבות של הוועדה במשך שלוש שנים. בינתיים הממשלה נפלה והיו בחירות חדשות, אז לכן אנחנו מודים אל"ף, לוועדה שהשקיעה רבות בעיצוב החוק על פי טיוטה שאני כתבתי, כמנהל בית התנ"ך, לפי בקשתו של אפרים סנה, תודה למשרד ראש הממשלה שלקח את הבית, היהלום שבכתר, למימוש החוק, ותודה למוזיאון ארץ ישראל ולחזי, המנהל כאן, שעושים את המלאכה ביום יום. זה דבר אחד.

דבר שני, ב-40 השנים שישבנו כאן ושמרנו שלבית לא יקרה מה שקרה לגימנסיה הרצליה, לא היה חוק שימור אתרים, אחרי שהבית נמכר לממשלה ועמד ריק במשך שנתיים, בן גוריון, כיושב ראש, כנשיא החברה לחקר המקרא, ביקש להציל את הבית ואמר 'אני כיושב ראש החברה לחקר המקרא מעוניין שבבית הזה יראו לא רק איך הוכרזה העצמאות אלא גם למה'. החצי הראשון של מגילת העצמאות למה. באמת בשיתוף פעולה טוב מאוד עם היכל העצמאות בקומה א' אנחנו בשתי הקומות האלה, ב-20 חדרים ואולמות, עם עשרות פריטי אמנות תנ"כית וריהוט, עד היום, זה הריהוט שאנחנו תרמנו, הרבה מאוד מהריהוט כאן אנחנו תרמנו לבית הזה ויצאנו מכאן, כמו שאמר יפה מאוד ראובן, מרצון לעזור לקיים את החוק.

אנחנו במשך 40 שנה הראינו למה בן גוריון הכריז על העצמאות, על הקשר עם העבר. ושימו נא לב שאין בארץ ובמדינה שום מוזיאון שמראה את תולדות עם ישראל בארץ ישראל ב-3,700 שנות הגלות. מוזיאון כזה ייפתח בעוד שנה, הוא יראה את כל ההיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל. אנחנו חשבנו, כמו שכתוב בחוק, לעבור לירושלים, כתוב בחוק בפירוש שבית התנ"ך יעבור לירושלים ולהקים את בית התנ"ך העולמי בהיכל שלמה. לצערנו זה לא קם ואנחנו מקווים שלפחות חלק מההיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל יוצג בינתיים בבית הזה. תודה רבה.

קודם כל תודה, הרב וסרמן, תודה לחזי ולראובן ומרדכי נאור וכל המוזמנים ואני חושב שזה עשה לנו, עוד לפני השחזור והשימור, את הטעימה. כמו שאנחנו הרגשנו סביר שכל תלמיד בישראל צריך להרגיש את זה, כל חייל, אני חושב שזה חשוב שחיילים מגיעים לכאן. כפי שאמרתי בדברי הפתיחה, אפשר להיוולד עם ציוד ולחשוב שככה נברא מששת ימי בראשית ואנשים יכולים להגיע לעמדות בכירות בלי ידע ובלי תחושה של שייכות או חיבור לדברים האלה. באמת זו נגיעה, לו יצוין שאנחנו היינו מקיימים את המעמד הזה לאחר מימוש כל חזונך, ראובן, וחזונכם, וכל המפעל הזה, אני חושב שהיינו מצליחים - - - כבר עכשיו הצלחנו להיות כאילו נכחנו שם באותו יום שישי, קצת, אבל אין ספק שהאם רואים את הקולות כשזה יהיה משוחזר באמת. רואים את הקולות, קולות שומעים, אבל כשאתה מצליח להביא את האדם לתחושה שהוא גם רואה את הקולות, אני חושב שזו ההמחשה הכי טובה ואין ספק שדבר מבורך קורה כאן.

ברשותכם, לפני שנעשה סבב התייחסויות נשמע את חברי הכנסת.

מרגי יודע שאני בוועדת חינוך תמיד נמצאת איתו, כבר שנה כמעט, בכל הסיורים ואני מאוד שמחה שהגענו לפה. מאוד מאוד מרשים. הייתי קצינת חינוך בצבא חמש שנים, אז עודד אמר שהוא היה אז אני מרגישה לא נעים שכשהייתי קצינת חינוך ולא הייתי כאן עם החיילים שלי, אבל זה כנראה בגלל שרוב הזמן היינו באזור ירושלים, אבל באמת מקסים, מרגש, מאוד מאוד התרגשתי כשראינו את הסרט למטה בחדר. אני חושבת שאתם עושים עבודה נפלאה.

אני מסיעתו של שר האוצר, אם יש משהו שאפשר לעזור, אז נשמח, לפחות לעזור, אני לא יודע אם אני אצליח, לפחות להבטיח את עזרתי פה בעניין הזה, מעבר לזה שאני חברת ועדה. וכמובן להגיד לכולכם תודה רבה שהזמנתם ולימדתם אותנו ואני באמת באמת, אפילו בכלל הייתי כותבת בשם הוועדה, אנחנו עובדים הרבה ביחד, לכל חבר כנסת לבוא לפה, לפחות הציוניים שבהם, לבוא לפה ולראות ולהתרשם כי באמת אתם עושים עבודה נפלאה.

גם הלא ציוניים, כדי ש - - -

אולי יהיו ציוניים.

אבל לפחות לנרטיב שלהם, שתהיה להם איזה השלמה.

בוא נגיד שנסתפק בינתיים בציוניים. אם כל הציוניים יבואו לפה - - -

בוא נסתפק ביהודים הציוניים והיהודים הלא ציוניים ואחר כך נביא את הלא יהודים הלא ציוניים.

תודה רבה ויישר כוח.

ראשית אני רוצה להודות ליושב ראש על היוזמה וקיום הישיבה פה סמוך ליום העצמאות. אני חושב שאולי, בעיקר לאור החוויה שאנחנו עברנו פה וגם לאור העניין של שדרוג הבניין וההכרה סוף סוף, אחרי 68 של המדינה שבאמת צריך להפוך את המקום הזה למה שהופכים אותו, יכול להיות שייסדנו אולי מסורת, משום שלא יקרה שום דבר אם ועדת חינוך באופן קבוע בסמוך ליום העצמאות תעשה כינוס חגיגי, והוא יהיה יותר חגיגי כשיסתיים השיפוץ, שבאופן קבוע תתכנס פה ועדת החינוך. בהחלט זה ראוי.

בשבילי היה מאוד מרגש, גם לראות את החבר'ה, חניכי חובלים, לפני 20 שנה הייתי כמוהם במדים האלה, ישבתי פה, והיום אני יושב פה ככה ושתי הערות יש לי. מה שתפס את עיניי בסרטון הראשון שראינו, שכשמדברים על מלחמת השחרור אז אין אזכור לשאר החלקים במלחמת השחרור. זה לא מוריד כהוא זה מחלקו כמובן של בן גוריון, אבל דווקא בגלל זה אני חושב שיש מקום לתקן קצת את הסרטון הזה ולהזכיר גם את האצ"ל וגם את הלח"י, כי לכולם היה חלק בעניין הזה.

הערה שנייה, בשבוע שעבר יצא לי להשתתף בפאנל בהר הרצל לכבוד יום הרצל, שמצוין גם בחוק, אחת השאלות שהייתה שם, הרצל כתב את הספר שתרגמו אותו, אפשר לתרגם אותו בשתי דרכים מגרמנית, או מדינת היהודים, או מדינה יהודית, תרגמו אותו בסופו של דבר למדינת היהודים ושאלו אותנו אם אתם רואים אותו כמדינה יהודית או כמדינת היהודים. חבל שלא באתי לפה קודם, מעולם לא ייחסתי חשיבות לניואנס הזה בסוף מגילת העצמאות. אני אמרתי שהמדינה הזו היא מדינת היהודים, היא שייכת גם ליהודים שבתפוצות, אפילו שהם לא אזרחי ישראל, היא קיימת גם בשבילם, ואני חושב שדווקא הנרטיב הזה שהכניס בן גוריון בהכרזה, היא מדינה יהודית, לא צריך להתבייש בניואנס הזה, הוא חשוב והוא קריטי, יש לנו תפקיד פה ויש לבית הזה גם תפקיד חשוב. אני מקווה שהאוצר ומשרד ראש הממשלה וממשלת ישראל יידעו לשמור על התקצוב שלו. זה איזה שהיא אבן דרך שאי אפשר להזניח אותה ככה.

האמת שאחרי השבוע שחלף, לבוא לכאן ביום ראשון בבוקר ולהיחשף לערכים שהנחו אותנו בהקמת המדינה זה דבר מרענן וטוב, טוב שזה קרה.

אני הייתי במשרד ראש הממשלה כשהתחיל כל העניין של שימור מורשת, עם צביקה האוזר ואחרים, כמובן אחד האתרים הראשונים שדובר עליהם זה האתר הזה. אתם עושים עבודה נפלאה ואני רוצה להגיד לכם, אין לנו פרספקטיבה מספקת לעתים כדי להבין את החשיבות של המקום הזה. המקום הזה צריך להיות, תחשבו במונחים של אלפי שנה, כמו שאנחנו מתייחסים כיום, ממש ככה, לכותל, בעוד אלפי שנים, כשמדברים על עם ישראל ועם היהודי, צריך לחשוב במונחים של אלפי שנים, לא של מאות, בטח לא של עשרות. אתה אומר שקילפתם והתייחסתם בחרדת קודש. ככה צריך, כי זה המקום שיבואו לכאן יהודים במשך דורות קדימה וייגעו באבנים האלה ששמעו את קולו של בן גוריון מכריז על הקמת המדינה. זה לא פחות מזה. אני מתרגש רק מלחשוב על זה, על העתיד הרחוק שיבואו לכאן.

במדינת ישראל, בארץ ישראל, יש ישן ויש עתיק, אין ישן ישן. במשך אלפיים שנה לא נותרו - - - כמעט שלא, אין שום דבר אחר, אבל יש לנו את מה שקרה כאן במאה השנים האחרונות ואת זה צריך לחשוב במונחים היסטוריים.

שלא יבואו בעוד אלפיים שנה ולא נשאר כלום ממה שהיה.

נכון מאוד. זה דבר ראשון. דבר שני, אנחנו ועדת חינוך, לא בכדי ועדת החינוך כאן, כי למקום הזה ומה שהוא מסמל יש ערך חינוכי ממדרגה ראשונה, על כל ההיבטים של העניין הזה. על האמונה באותו יעד של הקמת מדינת ישראל, אמונה זה מה שהחזיק את העניין הזה, זה מה שהיה צריך כדי שבאותו יום שמפציצים ויש מצור יש לך את העוז להכריז על הקמת המדינה. אמונה, בעם היהודי, בייעוד שלו, זה קודם כל, אבל גם ערכים. אני הייתי מאוד רוצה שהדגש בביקורים של נוער כאן ושל אחרים יהיה על חלקים מסוימים במגילת העצמאות שמדברים על ערכים, על ערכי הנביאים וכו' וכו'.

רבותיי, זה לא רק מדינה שיש לה דגל והמנון וריבונות, אנחנו רצינו להקים כאן מדינה שתהיה חברת מופת. זה אסור לנו לשכוח לרגע. אני אומר את זה לעצמנו גם, לנבחרי ציבור. אני חושב על אלה שהיו כאן ב-48', אם הם היו שומעים את הקולות של נבחרי הציבור כיום, ואני לא נכנס לימין שמאל, זה לא זה, היו מתביישים שזה מה שקורה כיום במדינת ישראל. אז אני אומר את זה, המורשת היא לא רק אותה אמונה וגבורה שהביאה להקמתה של מדינת ישראל, זה ערכים. אנחנו כוועדת חינוך וכל מי שעוסק בזה צריך באמת להשקיע את כל מאודו בשביל שהערכים האלה יהיו נחלת הדורות הבאים.

אני ראשית רוצה להודות לכם על הביקור ועל היוזמה, לך, חבר הכנסת יעקב מרגי, כיושב ראש ועדת החינוך וכל חברי הכנסת שהגיעו. הביקור שלכם חשוב והדגשתם את זה.

אנחנו גם רוצים להניע תהליך או מהלך שכל ילד במדינת ישראל יגיע לפה. זה תהליך שדורש המון המון כסף והמון המון משאבים והרבה לוגיסטיקה, תהליך לא פשוט, ולמען האמת אני לא יודע מאיפה להתחיל אותו כי אני לא בטוח שפנייה למשרד החינוך תתחיל להניע את הגלגל. פניתי, גם להזמין את שר החינוך כדי שיגיע לפה לביקור, אתם נעניתם. אני חושב שיש חשיבות רבה. המבטא שבו אתה מדבר, הפרופסור, אינני מכיר אותך, כשהגעתי לארגנטינה לקחו אותי לטוקומן ואמרו לי 'כאן נולדה ארגנטינה לפני 250 שנה', וזה מאוד הרשים אותי, אני זוכר את הבית הקטן. כל ילד במדינת ישראל, מהיכן שלא יהיה, ללא הבדל מין, דת, גזע, מגדר, לא משנה, צריך להגיע לפה באחד משלבי החינוך כדי להבין היכן הוכרזה והיכן קמה מדינת ישראל.

כל התהליך.

בהחלט, אני מסכים, אני לא רוצה להרחיב את הדיבור, אבל אני חושב שצריכים להניח את התהליך. אני העליתי את זה בפני חבריי, בפני ראובן שאחראי על כל אתרי המורשת ואני גם אעלה את זה בוועדה המייעצת בישיבה הקרובה שאם ירצה ה' תהיה. אנחנו צריכים להניע את המהלך הזה, שביום מן הימים, לאחר שזה ייפתח בצורה של מוזיאון שבו כל ילד במדינת ישראל יבקר במקום ויבין היכן ערש מולדתו עם כל ההיסטוריה וכל התהליך שכרוך בזה. אז אני מקווה שאתם תהיו השגרירים הטובים הראשונים בכל התהליך של חברי הכנסת ו - - -

רק יש לי שאלה כללית, כיום כשרוב בתי הספר הם בניהול עצמי, האם בית הספר בוחר לאיזה מוזיאון הוא שולח את הילדים?

מבחינת סל התרבות כן.

זאת אומרת ההחלטה לאיזה מוזיאונים ללכת היא החלטה של בית הספר בלי מעורבות של המשרד?

היה דיון אתמול, אני כבר כתבתי לא להתייחס לזה בסל התרבות כדי לא לאפשר את זה בחופשי, אלא חלק משיעור אזרחות.

אני רוצה להשלים את השאלה של חברת הכנסת הנכבדה. כאדם שקרוב לכל המגזר הדתי פניתי לראשי המוסדות, לישיבות בני עקיבא ואמי"ת וכל אלה, הבעיה היא גם כלכלית. להביא 100 ילדים ממטולה לפה זו עלות כלכלית וזה חלק מהעניין. אבל כפי שאתה אומר, חבר הכנסת מרגי, בינתיים אין חובה אלא כל אחד בוחר מסל התרבות, הוא לוקח לאיזה מוזיאון שהוא קרוב ללבו וקרוב לעמדותיו ואליו הוא מגיע.

תודה. חבר הכנסת אורן חזן.

אני מתנצל שלא נכחתי בתחילת הדיון. אני יכול להגיד לכם שזה חסך גדול לא לבקר במקום הזה. זה באמת עצוב שאנחנו לא מוצאים את הדרך לגרום לכל אחד לעבור פה. אני חושב שלא רק באחד מהשלבים מהחיים, אני חושב שזה צריך לקרות גם בשלב מוקדם וגם בשלב מאוחר, כי לא בטוח תמיד שילד קטן שיגיע לכאן יכול להבין את החוויה שהוא עבר. אני יכול להגיד לכם שאני ישבתי למטה, ראיתי גם את עודד פורר מזיל דמעה ואנחנו לא ילדים, לפחות לא בהגדרה.

יתרה מזאת, בשבילי זה היה מאוד מיוחד. אני אמרתי את זה, זרקתי את זה לאוויר כשהגעתי, שהשנה העברנו את חוק שם המדינה, שקובע שהשם ישראל פירושו כפי שמועצת העם הכריזה עליו ביום ה' באייר תש"ח. זו פעם ראשונה שיוצאת חקיקה בישראל שחלק מהכרזת העצמאות מקבל תוקף חוקתי. זה דבר שלא היה פה אף פעם.

אני חושב שהמחויבות שלנו היא לעשות כל שניתן, גם כדי לסייע בשימור, גם כדי לפתח את ההיסטוריה שיוצאת מהמקום הזה וגם כדי לדאוג שכל אחד יעבור במקום הזה.

אני יליד 60', עליתי ב-62', בשדרות רוטשילד הייתי רק פעם כשבאתי לראות את המחאה החברתית. אני איש הנגב. בגדול אני באר שבעי, אבל בעשור האחרון במושב בנגב.

מזל טוב על האליפות.

אני אומר לכם, אני הדוס, הילד שלי שאב את כל המשפחה. אתמול לא יכולתי לדבר עם אף אחד מבני משפחתי. הייתי בחו"ל בשבוע שעבר, רציתי לשאול מה העניינים, כולם מרותקים, אמרו 'או שתבוא לפה', ונאלצתי גם אני להניע את הרכב, ללכת לשבת איתם לראות את זה. אני לא מקנא באוהדי כדורגל, הוציאו להם את הנשמה לאט לאט, אבל זכו באליפות. באמת מגיע לבאר שבע. מדברים על חלוצים וציונים, להיות בנגב, לכתך אחריי במדבר.

למה אמרתי שאני יליד 60'? אני עוד מעט בן 56 ואני מעורב, שירתי בצבא ועברתי סדרות חינוך, למדתי בבתי ספר הממלכתיים, לא הישיבתיים, ואני לא קיבלתי את זה, לא בסיורים, ודאי לא - - - לא ביליתי פה. שדרות רוטשילד בשבילי זה היה, אם אתם שואלים אותי, עד לאחרונה זה איפה הייתה המחאה החברתית. ואני מקצין את זה ואומר שאני חושב שזה חסך, אבל חברי אורן אמר חסך, זה חור בהשכלה, כי זה חלק מהיסודות ההיסטוריים שלנו. אנחנו מדברים על היסטוריה, אנחנו בני 70 עוד מעט והדור הצעיר חייב לחוות את זה.

שמי מנחם זלוצקי, אני איש המשרד להגנת הסביבה וגם אצלנו במשרד אני ראש אגף שעוסק גם במורשת בנושא של אתרי שימור לאומיים. אבל לפני זה אני רוצה להגיד שגם אני, כמי שמלווה את הפעילות, גם של האגף של ראובן פינסקי וגם את הבית הזה, עושים כאן באמת עבודה מקצועית לעילא ולעילא ויישר כוח בכל המובנים.

הדבר השני, כפי שכולם אמרו וחוו, אין ספק שהבית הזה הוא לא רק אתר לשימור, המורשת, ההיסטוריה, אלא זה האתר הלאומי, אתר ראשון. יש לנו במדינת ישראל חוק שבמסגרתו מוכרזים אתרים לאומיים והאתר הלאומי מספר אחת במדינת ישראל זה קודם כל הבית הזה. אני חושב שבהזדמנות הזאת שעכשיו מחדשים, משקמים את הבית, צריך להכריז עליו כאתר לאומי לכל דבר. זה לא רק אתר לשימור, למרות שזה אתר מקומי של הכרזת המדינה, אני חושב שזה לא יגרע אלא זה יעצים וזה ייתן מודל לחיקוי גם במקומות אחרים. אני פונה ומבקש לקדם את התהליך באופן פורמלי.

סיפרנו לתלמידים שהראשון שהקים מדינה יהודית בארץ ישראל ובירתה ירושלים היה דוד בן ישי והעצמאות שלו החזיקה מעמד 400 שנה עם ירושלים הבירה, והשני שהכריז על עצמאות והחתים את נציגי העם על מגילה היה נחמיה, השלישי שהביא לנו עצמאות בתוך 2600 שנות שעבוד, מהכיבוש האשורי ועד הכיבוש הבריטי, היה יהודי המכבי. יש לנו יום עצמאות של יום אחד והוא נתן לנו חג עצמאות של שמונה ימים, חג החנוכה. לכן מצאנו שבן גוריון היה השמיני שהכריז על עצמאות בארץ הזאת. אנחנו מקווים שמשהו מזה יושג בבית הזה.

אנחנו מקווים שזו תהיה האחרונה.

שלא נצטרך עוד אחת.

שמינית ואחרונה, אבל נזכור את אלה שבזכותם יש לנו את השמינית.

ודאי, אין ספק. השמינית היא מעל הטבע, מי שמדבר על שמיניות, ובאמת מה שקרה כאן זה מעל הטבע.

בעזרת ה'.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד, אנחנו חיים את זה כבר המון שנים, אני ואחרים. אני מקווה שאתם תצטרפו לעגלה הזאת, יש מה לעשות.

תודה.

אני יושבת ראש הנהלת בית התנ"ך, לא מכבר נבחרתי. הייתי בת 10 כשהעניין קרה והייתי בחוץ, כך שההיסטוריה הזאת מאוד סגירת מעגל. בכל אופן הרעיון הוא נפלא, והחשיבות, אין מה להגיד, ואני מאוד מקווה שגם התנ"ך יוצג פה, כמו שדני אומר, שיתחברו לעבר. ביום שישי בערב היו לנו אורחים מלימודים שפעם ראשונה ביקרו בארץ, שאלנו אותם מה הדבר הכי מרגש אז הם אמרו היסטוריה בת אלפיים שנה, הכי מרגש. גם מה שעשינו, גם המדינה וגם כל ההישגים של 68 השנים שעברו, אבל ההתחברות לעבר הרחוק ריגשה את כולם. היו 12 איש, כל אחד התרגש מהעבר שאין להם באמריקה, אין להם התחברות כזו לעבר.

ראשית תודה על הכבוד שהענקתם לנו והענקתם לבית הזה. בהמשך לדבריו של הרב יחיאל, קצת לסבר לכם במספרים, שנת 2015 סיימנו כאמור עם 130,000 מבקרים, אבל ברובם תיירות חו"ל. זאת אומרת אני מודה שאחד היעדים שהציב ראובן לפני כמעט חמש שנים, זה היה להביא לכאן ולשווק את המקום הזה. הצלחנו בכל הפרמטרים, כמו חיילים, כמו תיירות חו"ל, אני מודה ומתוודה, בנושא תלמידים הגרף מטפס לאט מאוד. אם אנחנו מדברים על 130,000 כמות התלמידים שהגיעה אלינו - - -

אני אכנס לתוך דבריך, אולי זו נחמת טיפשים, אבל זה חוזר על עצמו, בצער, הרבה מקומות ואתרי מורשת חשובים בהוויה הישראלית ובהוויה היהודית מלינים על אותו דבר. לחשוב, מתוך הלאו לאן כן לוקחים אותם, מי שולט בדבר הזה. אמנם קיימנו דיון בוועדה, העצמאות הזו היא מבורכת מצד אחד, מצד שני צריך הכוונה כלשהי.

אני מודה שאנחנו עושים הרבה מאוד בעניין הזה מבחינת שיווק, גם לבתי ספר, גם השתלמויות מורים, המספרים עולים, אנחנו רואים קבוצות שמגיעות הרבה יותר וגם לפעילות משלימה, פרופ' טרכטנברג דיבר על ערכים, באמת זה השלב הבא שאנחנו עושים אותו פה בבית, אבל אנחנו לא מצליחים לפרוץ את המספרים הגדולים של מה שנקרא חובה להגיע לתל אביב לבית העצמאות. זה סוג של תקרת זכוכית שאני מודה שאני - - - המספרים, אני יכול להראות לכם גרף שהולך ועולה, אבל לא מספיק. אם תוכלו לעזור לנו להביא לכאן את תלמידי עם ישראל זה יהיה דבר פנטסטי, כי תלמידי התפוצות מגיעים לפה.

אני דווקא נמצא בצד של התלמידים, אני יו"ר נציגות ההורים של בתי ספר. ללא כל ספק נחשפנו למקום עם משמעות, מקום שהוא לב ליבה של המדינה, של מקורותיה, של משמעותה, נחשפנו לאנשים שעושים עבודה מבורכת, אבל ללא כל ספק, כאחד שחותם בתור יו"ר נציג נציגות הורים על תשלומי ההורים, תשלומי ההורים, אני יכול לומר לכם שאם היינו נחשפים לפה אני חושב שגם לוועדת החינוך יש מקום לעבודה, יש מקום של עשייה, כי אני לא חושב שהדברים האלה מכוונים על ידי משרד החינוך. אני לא יודע מה הכתובת, אולי הכתובת היא משרד התרבות, אולי כתובת אחרת, אבל ללא כל ספק אם מנהלי בתי ספר ונציגויות ההורים יהיו מעורבים אני חושב שאנחנו כן נהיה מעוניינים להוציא את דור הנוער מהמסכים, מהמשחקים הווירטואליים, מגוגל, מווטסאפ ורשתות חברתיות, מהתעסקות בעולם הווירטואלי ולחבר אותו לשורשיו. אני חושב שזה סיור חובה. העלויות, אם אפשר, צריך לחשוב על סבסוד כלשהו מגורם כלשהו.

אנחנו נתעסק בזה, תודה.

אנחנו ממש לקראת סיום, אבל אני רוצה, ראובן, שתתייחס להצעה. מה זה אומר? מה ההבדל?

אני אתייחס גם להצעה ועוד מילה אחת, קצר, לעניין של הסרט. הסרט הוא זמני, עשינו איזה שהוא שדרוג קטן, העניין של התנ"ך נמצא בחוק ונמצא במתווה האוצרותי, הדברים יהיו, אבל המקום הזה הוא המוזיאון של הכרזת המדינה, לא מוזיאון התנ"ך. יהיה בו איך הגענו להכריז דווקא פה את המדינה והכול מבוסס על שורשים בתנ"ך והכול יהיה פה. אנחנו נערכים שהאתר הזה, לא יהיה ילד שיוכל לוותר עליו. הוא צריך להיות האתר הכי טוב במדינת ישראל ואז להשקיע משאבים גדולים מאוד בשיווק באתר המשוחזר. אנחנו כמעט בקצה גבול היכולת שלנו לקלוט מבקרים כרגע. 150,000 איש יכולים להיכנס בתצורה הזאת בשנה, שני חדרים, אולם, החוצה, שני חדרים, אולם, החוצה. אנחנו נערכים ליותר. זה דבר אחד.

ואחרי השיפוץ?

אנחנו מעריכים שזה יהיה באזור ה-200,000, כולל הערכת שעות שכבר עשינו ופותחים גם ביום שישי.

לגבי הנושא של אתר לאומי. למקום הזה יש חוק ששם אותו במקום יותר גבוה מאתר לאומי. בית הביטחון בצאלים הוא אתר לאומי, בית העצמאות יש אחד, הכנסת הישנה יש אחד.

אתה יודע לכמה אתרים לא הוציאו חוק מיוחד?

הכנסת החדשה יש כבר.

אני מתכוון מוזיאון הכנסת, יש אחד, יש לו חוק. לכן התכבדה הכנסת וחוקקה חוק מיוחד, אני לא רואה שום דבר שזה ייתן, רק צרות, יהיו עוד שרים שמעורבים, בעיות, עוד התעסקויות.

מילה אחת. כל שנה נולדים במדינת ישראל, ברוך ה', 170,000 תינוקות, כלומר כל מחזור זה 170,000, אם אתה רוצה להביא אותם לכאן, את כולם, המצב הזה הוא בלתי אפשרי. אתה אומר שיש לך 50,000-60,000 מחוץ לארץ, שגם אותם חשוב מאוד להביא, וגם מבוגרים. מה שאני אומר, צריך פה לחשוב להביא את בית העצמאות לבתי הספר ואז אתה יכול להגיע להרבה יותר אנשים. תחשוב על הסרט שראינו, תחשוב על לצלם בצורה טובה את אולם ההכרזה וכו' ולהביא את זה לבתי הספר, כך שתוכל להגיע להרבה יותר. עד שלא נמצא פתרון אחר.

תודה רבה. בימים אלה, כשהדיון על ערכים וערכיה של מדינת ישראל בסמיכות ליום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל, ועדת החינוך בחרה להתכנס כאן בבית העצמאות כדי לחוש ולהתחבר לתהליכים ולתחושות שהיו אז, שהם לא מהמובן מאליו. כאן בבית הזה התגשמו חלומות של חולמים רבים.

הוועדה מברכת את מדינת ישראל ומשרד ראש הממשלה על ביצוע הפעולות בבית העצמאות, הוועדה מתרשמת מעבודתם היסודית של כל הגורמים הנוגעים בדבר ומברכת על כך. הוועדה קוראת לממשלה לפעול להשלמת השיקום והשחזור בהקדם האפשרי ולהרחיב ולהעמיק את כל המשאבים הנחוצים לנושא.

הוועדה קוראת למשרד החינוך, לשר החינוך, להכניס את בית העצמאות לתכנית הסיורים הלימודיים במסגרת שיעורי האזרחות שלה.

הוועדה קוראת לכל ראשי הוועדות לדורותיהם של ועדת החינוך לכנס את הוועדה בסמוך ליום העצמאות בבית העצמאות מתוך ראייה של חיבור ושייכות אל הלא מובן מאליו של כל מה שקרה כאן על ידי מקימי המדינה, טרום הקמת המדינה ובהקמת המדינה.

הוועדה קוראת לכל חברי הכנסת ולראשי הוועדות לקיים ביקור בבית העצמאות מתוך ראייה החשיבות של מה שכתבנו לעיל.

תודה רבה, הישיבה נעולה ואני מודה לכל מי שהשתתף.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.