הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 234

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, א' באייר התשע"ו (09 במאי 2016), שעה 12:30

1. תקנות עובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים), התשע"ה-2015

2. תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים)(תיקון), התשע"ו-2015

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

אילן גילאון

נורית קורן

עמר בר לב

יצחק וקנין

מוריה ברוט - מנהלת תחום – תיאום יחידות מקצועיות, משרד הכלכלה והתעשייה

עו"ד הילה רענן - תחום עבודה ועיסוקים, משרד הכלכלה והתעשייה

ד"ר אסף לוי - מנהל אגף בכיר גורמי ייצור, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אורי שיינין - רפרנט תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד שי סומך - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד אפרת לב ארי - הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

עו"ד שושנה שטראוס - הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

דורון רז - יו"ר, איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל

עו"ד דן פרידמן - יועמ"ש, איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל

ארנון אלחנני - יו"ר, עמותת חברות הסיעוד

אברהם יוסף סלומה - יו"ר, אנשי"ם – ארגון נכי שיתוק מוחין

יצחק שמואלי - חבר הנהלה, אנשי"ם – ארגון נכי שיתוק מוחין

מיכל ראובן - אנשי"ם – ארגון נכי שיתוק מוחין

נעמי מורביה - יו"ר, מטה מאבק הנכים

שמחה בניטה - יו"ר, עמותת מזור

אבנר עורקבי - יו"ר, אהב"ה

דובי אמיתי - נשיא, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

דוד היימן - מנכ"ל, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

עו"ד שי פולק - סמנכ"ל, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

עו"ד אמיר שניידר - יועמ"ש, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

דניאל אברהם - יו"ר, התאחדות החקלאים החדשה בישראל, איגוד לשכות המסחר

אבשלום וילן - מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

פלג אוריון - יו"ר אגף המשק, תנועת המושבים

יפתח בן דוד - הוועדה החקלאית, תנועת המושבים

דפנה כהן נוריאל - דוברת, תנועת המושבים והתאחדות חקלאי ישראל

נועה שאואר - רכזת תחום עובדי חקלאות, קו לעובד

עו"ד מיכל טג'ר - קו לעובד

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

נעה בן שבת

ענת כהן

יעקב סימן טוב

תקנות עובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים), התשע"ה-2015

תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים)(תיקון), התשע"ו-2015

צהריים טובים. לכבוד חברי, חבר הכנסת יצחק וקנין, אני אתחיל להגיד, קודם כל, חודש טוב. היום א' באייר התשע"ו, ה-9 למאי 2016, והשעה 12:34, ואני מתנצל על האיחור שנבע מזה שהיה דיון מאוד מורכב בנושא עסקים קטנים והתקנות המלוות אותם: דמי הארגון ודמי חבר.

אנחנו אמורים, אחרי שהיו מספר דיונים, לדון בנושא של העובדים הזרים וזכויותיהם בענפים השונים. אז אני רוצה להגיד לכם שכיהודי מאמין אני גם מאמין שהגר הגר בתוכנו – הוא צריך זכויות. וגם הזר שגר איתנו, גם צריך זכויות. ואנחנו נעשה הכול כדי לשמור על כבודם, על זכויותיהם. וגם - - - במערכת שאליה באו, בצורה נאותה ובלי לרצות לפגוע בהם; לנצל את חולשתם הזמנית, שהם כל כך רחוק מהמולדת שלהם, מהמשפחות שלהם וכולי.

הדיון היום – אנחנו יודעים שבשני נושאים אנחנו יכולים להגיע לסיכום ולהצבעה, וזה העובדים הזרים בענף הבנייה ובסיעוד. ובנושא החקלאות אני מודיע מראש: אנחנו כנראה לא נגיע לסיכום היום.

לסיעוד אתה מתכוון שאנחנו נקבל כסף לתת להם יותר?

לא. אני לא פתחתי את הדיון. אני רק אומר מה יהיה התהליך היום.

- - -

את יודעת את עמדתי. את יודעת את עמדתי. אבל בואי, תכבדי. אני רק פותח את הדיון, ברשותך. אני מבקש: תכבדו את הפתיח שלי ואל תפריעו באמצע.

אני רק רוצה בנושא החקלאות, אני רוצה שיהיה ברור: יותר מדי אינטרסים נכנסו למשחק הזה, שלא קשורים לנושא הספציפי שאנחנו אמורים לדון בו. ויש כאלה שמצאו לנכון להשתמש בזה כדי לקדם מהלכים פוליטיים. אינטרסנטיים מאוד. אני הגעתי לפוליטיקה רק בשביל נושא אחד: לטפל באוכלוסיות החלשות. להביא לאוכלוסיות החלשות כמה שיותר עזרה כדי שיוכלו להתמודד עם החיים. ויש כאלה שמצאו לנכון להשתמש בזה כדי לתקוף את מפלגתי ואת השרים שלה וחברי הכנסת שלה. אז אני לא פוליטיקאי, אבל אני גם חייב להגן על האינטרסים שלנו. ובזה אני מאוד-מאוד קפדן היום. אז מי שמתכנן לעשות לנו הפגנות או תרגילים, כאלה ואחרים, כדי להשפיע על ההחלטות שלנו – אני מודיע: לא תצליחו.

לא יקבלו היום רשות הדיבור רק נציגים ראסמיים של החקלאות. למה שאני, בדרך כלל, פתוח גם לדיבורים של גופים אחרים. בדרך כלל, כדי לשמוע דעות שונות. היות וההתנהגות ההתחלתית הייתה בכללי משחק לא מוכרים, אז אני חייב להזהיר שהפעם אני אקפיד על כך.

לכן, אני מבקש עכשיו מנציגי משרד הכלכלה והתעשייה להציג את הנושא – תקנות לעובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים), התשע"ה-2015. בבקשה.

עורכת הדין הילה רענן, מהלשכה המשפטית של משרד הכלכלה והתעשייה.

התקנות מותקנות מכוח סעיף 1יא לחוק עובדים זרים, שנותן סמכות לשר הכלכלה והתעשייה, בהסכמת שר - - - באישור של שר האוצר וועדת העבודה, הרווחה והבריאות כמובן, להתקין את התקנות שמסדירות את החובה של מעסיקי עובדים זרים בענפים השונים, להפקיד כספים לטובת העובדים הזרים המועסקים אצלם. התקנות אמורות להסדיר את נושא סכומי הפיקדון, שיהיה חובה להפקיד; את הגוף שאליו יופקדו הכספים; תנאי הזכאות של העובדים הזרים לקבל את כספי הפיקדון; האפשרות לנכות מכספי הפיקדון סכומים מסוימים, כאשר העובדים הזרים יוצאים מישראל לאחר תום תקופת רישיון הישיבה שלהם; דרכי התשלום של כספי הפיקדון; והזכאות לכספי הפיקדון והתשלום במקרה שחלילה העובד נפטר לפני שהוא קיבל אותם. זה, בגדול, מה שהתקנות מנסות להסדיר.

נכון. הטיוטה שאנחנו הגשנו לדיון בוועדה כוללת שלושה ענפים: את ענף הסיעוד, ענף הבניין וענף החקלאות. אני מבינה שאנחנו נדון היום רק בשניים.

אפשר בפתיח לדבר על הכול.

אני מציע שנעשה, ברשותכם, נאריך את הישיבה לעומת מועד הסיום שתכננו – אם מותר – בחצי שעה. היות והתחלנו באיחור של חצי שעה. ואנחנו נתקדם בשלושת הענפים, אבל בשניים נקבל החלטה. נשתדל לקבל החלטה. והשלישי שאמרת – לא תהיה החלטה בנושא החקלאות, מראש. מפני שגם אנחנו לא השתכנענו שהפתרונות המוצעים הם טובים.

אז, ברשותכם, ביקשו את רשות הדיבור בדיון הכללי – חבר הכנסת עמר בר לב. בבקשה.

תודה רבה, אדוני. אני פשוט מתנצל. אני ב-13:00 צריך לצאת לבאר שבע. ידעתי שבאר שבע זו נקודה רגישה אצל היושב ראש. אז ידעתי שהוא ייתן לי לדבר בהתחלה.

ראשית, אני מסכים לפתיח שלך, שלצערנו יותר מדי נושאים לאומיים שאמור להיות סביבם קונצנזוס, הופכים להיות ויכוח וויכוח פוליטי. אנחנו רואים את זה בימים האחרונים בכל מה שקשור בצה"ל, בהקשרים כאלו או אחרים, וגם בהקשרים שאתה מדבר עליהם. פוליטיקאים אנחנו. משתמשים בדברים שצריך להיות להם – לגבי קונצנזוס, בוודאי – תמיכה ועידוד וסיוע לשכבות החלשות, כפי שאמרת. אני חושב שזה לא עניין של שמאל וימין. זה עניין של כל אזרחי מדינת ישראל. בוודאי החקלאות שאנחנו מדברים, זה עניין של כל אזרחי מדינת ישראל, ולא קשור למפלגה כזאת או אחרת.

אז לנו, הפוליטיקאים – אני בהחלט מצטרף להערה שלך – בואו, את המאבקים הפוליטיים שלנו לא נעשה, לא על הגב של צה"ל ולא על הגב של החקלאים ולא על הגב של נצרכים כאלה ואחרים.

לגבי עצם העניין, מה שהטריד אותי בדברי נציגת משרד הכלכלה והתעשייה – יכול להיות שאני פספסתי משהו – זה שאת דיברת רק על החלק של מה החקלאים צריכים להפקיד אצל רשויות המדינה עבור העובדים הזרים. שאני בהחלט מסכים שצריך להפקיד, והעובדים הזרים הם גם חלשים וצריך לדאוג להם. אבל הנושא היותר מרכזי, בוודאי לא הפחות מרכזי, זה כל העניין של העלויות של העובדים הזרים. דרך אגב, זה לא רק בנושא החקלאות. זה גם בנושא סיעוד, בנושא נכים וכן הלאה, ואיך המדינה מתייחסת לזה. ובעצם, יותר נכון איך המדינה לא מתייחסת לזה. אז יש כאן את חברי, חבר הכנסת יצחק וקנין, שבקי בהיסטוריה של הנושא הזה הרבה יותר ממני. אני רק שלוש וחצי שנים כאן, ואני בטוח שהוא ייתן לנו נבואות והסכמים שלא מומשו מהעבר. אבל המצב שהיום המדינה מכירה רק בחלק מההוצאות של העובדים הזרים, גם בחקלאות וגם בסיעוד וכן הלאה – דבר בלתי מתקבל על הדעת. בלתי מתקבל על הדעת במדינה, שיחסית למדינות אחרות בעולם יש לה כלכלה חזקה, אבל חלק גדול מאזרחי מדינת ישראל לא מרגישים את זה ביומיום, ומרגישים להיפך.

ולכן, זאת הזדמנות, אדוני היושב ראש, בוועדה שלך – כן, גם להעביר מסר חברתי, כלכלי, כולל. גם להעביר מסר לרשות המבצעת. וגם באמת לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים לעשות בשביל לצמצם את הפערים האלה, ובפרט בנושא הזה שבו אנחנו עוסקים היום.

תודה.

תודה. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני חושב שאם יש איזו ברכה בחקלאות במדינת ישראל, זה שיש לנו את העובדים הזרים, התאילנדים. אני חושב שזה ערך מוסף גדול מאוד. מי שמכיר את הענפים – כמה ניסיונות ניסו לקחת עובדים אחרים לטובת החקלאות, וזה לא הצליח להשתלב בצורה טובה. אני אומר: הדבר הזה מביא ברכה בחקלאות, ועל זה לא צריך להכביר מילים. אני חושב שכל החקלאים מבינים את זה ויודעים את הדברים. ולכן אנחנו גם חושבים שכל מה שמגיע להם מבחינת התנאים שלהם – צריך לדאוג לזה. זה חשוב מאוד. אני חושב שזה דבר שהוא הולך במקביל ולא שצד אחד מנצל את הצד השני עד תום. ובמשך כל השנים אני חושב שאם יש ענף מוסדר ושהדברים הולכים כפי שצריך - - - – אני בסוף גם אתייחס לקו לעובד. למה שחילקתם פה. גם לזה אני אתייחס – אני חושב שזה דבר מבורך. ולכן אנחנו נתמוך ונעזור בנושא של מה שמביא לפה משרד הכלכלה והתעשייה בנושא התנאים של העובדים. אנחנו חושבים שזה צריך להיות. ושלא נחזור אחורה לאותן שנים. כי מי שמכיר את זה טוב – העובדים היו צריכים לעזוב, ואחרי כן לתבוע את המעביד שלהם בחוץ לארץ על פיצויים ועל כל מיני דברים אחרים שמגיעים להם. אני חושב שהדבר הזה צריך להיות מוסדר, על פי חוק. כמו שכל עובד ישראלי מגיע לו.

דיונים שאני קיימתי במשך כל השנים: עם משרד האוצר, עם כל הארגונים, עם משרד החקלאות ופיתוח הכפר, עם משרד הכלכלה והתעשייה – לשבת ולגבש את ההכרה בהוצאות. הכרה בהוצאות שאנחנו מוציאים עבור אותם עובדים. ולצערי הרב, כל פעם מסמסו את זה. הגענו לנקודה ומסמסו את זה. הגענו לעוד הסכמה ועוד פעם. אנחנו עדיין נמצאים למטה-למטה. כאשר כבר ב-2010, 2011, 2012 – בדיונים דיברנו מעל 680 שקל הכרה, כשההוצאות הברורות הן מעל 1,000 שקל. שכל חקלאי מוציא עבור המגורים, עבור כל ההוצאות הנלוות, שאני צריך לשלם עבור העובד.

היום, מכירים לנו בהוצאות בכ-300 שקלים בערך. 300 שקלים. מחזירים אותנו אחורה. מגיעים איתנו לאיזושהי הסכמה. אני שמעתי שפה הגיעו לאיזושהי הסכמה של 500 ומשהו שקלים. רבותיי, זה מנותק מהמציאות. זה מחזיר אותנו אחורה. הרי כבר יכולתי לסגור את זה – אני אומר לכם באחריות – ב-2012, ב-680 שקל. ולא סגרנו את זה כי לא הגענו להסכמה. הבאנו את התחשיבים, הבאנו את הכול. גם היום, לדעתי, כל מה שאתם בונים או כל התחשיב שבניתם, בניתם אותו על שנת 2012 בכלל ולא על העלויות האמיתיות.

לכן, רבותיי, אם אתם רוצים להביא את זה ככה – רק שאנחנו נסגור צד אחד ולא נסגור גם את הצד השני בהוצאות; רבותיי, יש פה הוצאות כבדות: באחזקה של המגורים, במגורים, בארנונה, בחשמל, במים.

באוכל.

גם באוכל שאנחנו נותנים לאותם עובדים. בואו לא נעצום את העיניים ונגיד: בואו, באותה הזדמנות אנחנו נעביר את הכול ככה, ובזה נגמור.

ודבר אחרון. אני לא רוצה להאריך. מי שמביא לנו את התמונות האלו, רבותיי, זה הדבר הקל ביותר. עובד זר מקבל תנאים – ביום שהוא נכנס, הוא מקבל את התנאים הטובים ביותר. רבותיי, אי אפשר שאנחנו נעמוד כל הזמן ונצטרך - - -

- - - תמונות.

סליחה. התמונות האלו זה ודאי. מי שהביא את הדבר הזה, זה חוכמה גדולה. כי אם העובד לא שומר על המגורים והוא מוכן לחיות בהזנחה. לצערי הרב, גם כשעומדים עליהם וגם - - -. רבותיי, אלה ברובם גברים. מעל 80%, 85%, הם גברים. הם לא כל כך דואגים לניקיונות. אני מכיר את זה מקרוב.

- - -

רבותיי, אני לא אומר שזה לא צריך להיות מטופל, אבל זה הדבר הקל ביותר לבוא ולהראות את המגורים כך. בזמן שהוא קיבל קרוואן מסודר או מבנה מסודר, צבוע וזה. כי אתם בודקים אותנו. אתם באים לתוך המבנים, בודקים אותנו וקונסים אותנו בקנסות אם אנחנו לא עומדים בתנאים.

רבותיי, אי אפשר להראות רק את התמונה מההיבט הזה. צריך להראות את כל התמונה – איך העובד קיבל את זה וכמה עלויות אנחנו משלמים עבור כל ההוצאות בגין העובדים. ואתם מכירים 300 שקל. תנסו לחשוב אם זה אמיתי בכלל. רבותיי, זה אמיתי? הרי אתם יודעים שמכונת כביסה לעובד. אני אומר לכם: בקרוואנים אצלנו, כל שנה וחצי צריך להחליף את מכונת הכביסה. כל שנה וחצי צריך להחליף אותה. אולי אתם חיים באיזו פלנטה אחרת, אבל אני י את זה.

תודה.

אוקיי.

מה איתנו? עם הנכים.

מה עם הסיעודיים?

הסיעודיים.

רגע, רגע.

- - -

- - -

אני יושב פה - - -. אני לא עוזב אתכם.

חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

כן, אדוני. שלום לכולם. אני אהיה מאוד קצר, משום שאת הדיון הזה אנחנו מקיימים פעם אחרי פעם, פעם אחרי פעם. ואני בעצם רוצה לחרות אחרי שני חבריי – גם חבר הכנסת יצחק וקנין וגם חבר הכנסת עמר בר לב.

תראו, המדיניות הזאת של לפתור עוול אחד בעשיית עוול שני לא יכולה להימשך. הרי מה? יש כאן את החקלאים. מישהו לא מבין שמדינה לא יכולה להתקיים בלי חקלאות. יש אנשים שהם סיעודיים. הרי לא מבינים שהם לא יכולים לשלם ממקור שאין להם אותו.

בדיוק. יפה.

ויש את העובדים הסיעודיים, שהם האחרונים בשרשרת המזון. אנחנו רוצים שהם ישלמו את ההוצאות האלה? כלומר, המדינה, מה היא – מתווכת? הממשלה היא מתווכת בין גורם לגורם, כדי ליצור עוול במקום אחד ולפתור בעיה במקום אחר?

ולכן המסקנה היא, בסופו של דבר, המערכת הרגולטורית. וזה אמרו גם חבר הכנסת יצחק וקנין וגם חבר הכנסת עמר בר לב, ואני איתם במאה אחוז – שהיא צריכה פה להתערב בעניין הזה. וזה בכל התחומים אותו הדבר. אנחנו מאוד רוצים לקבל תוצרת זולה, אבל אנחנו לא רוצים להסתכן בזה שלא תהיה לנו עבודה, מצד שני, או לאחרים. וכאן היא הבעיה. אם לא תהיה מעורבות ממשלתית בתוך החקלאות, בצורה מאסיבית, שכוללת גם את הסעיף של העובדים הזרים – אין שום סיבה היום, לדעתי, לעניות דעתי, שהעובדים התאילנדים יישאו בהוצאות של המגורים שלהם. ושוב, זה חלק מתוך מדיניות כוללת. זה רק פן אחד של העניין הזה.

ולכן, כל זמן שמדינת ישראל, משרד האוצר, אדוני – לא יעזור כלום – לא יתערב ולא יאזן את התשלומים הללו, יוסיף לאנשים המוגבלים כדי לשלם לסועדים שלהם, ויוסיף לחקלאים כדי לשלם את ההוצאות ואת התקורות של התאילנדים.

אין מאיפה.

יש מאיפה. מי אמר אין מאיפה?

אין. לנו אין מאיפה.

בוודאי שלכם אין מאיפה.

לנו אין מאיפה.

אני יכול להראות לכם מיליון מקומות שיש מאיפה.

אמרו שיש רזרבות - - -

לא מזמן עשו לאיזה טייקון כאן ממיליארד שקל – 100 מיליון שקל. אז אין מאיפה? לא, זו לא שאלה של אין מאיפה. הפוליטיקה עוסקת במי מקבל כמה ומי משלם כמה. וצריך להפסיק את הדבר הזה שפותרים בעיה אחת בזה שיוצרים בעיה שנייה. לוקחים את הכי חלשים, משסים אותם אלה באלה. אלה שולחים יד בגרון אלה. כולם אויבים של כולם. וככה הממשלה יוצאת - - -. לא יכול להיות. זאת אומרת, הדיון הזה יימשך ככה, פעם אחרי פעם, פעם אחרי פעם. מה שאנחנו, אצלנו, קוראים לו, אדוני: דה-זה-וו.

תודה.

נעמי, בבקשה. נעמי, את יכולה להתקרב למיקרופון כלשהוא?

אני אדבר בקול רם. היום אני לא אדבר בלחש. אני לא אדבר בלחש, כבוד היושב ראש, כיוון שאני מרגישה שכל החודשים האלה שאנחנו יושבים בדיונים, ואני מדברת בלחש ואני מדברת בכבוד ואני מדברת על הומניות – אנחנו, האנשים הם המוגבלות, מבזבזים את זמננו לריק. כיוון שסיכומו של דבר, כל מה שהוחלט במהלך שתי הקדנציות האחרונות, נופל עלינו – האנשים עם המוגבלות. אין הטבה אחת שניתנה לעובדים הסיעודיים, והיא לא באה מהכיס שאין לנו. ואין לנו כיס. אנחנו לא מפרנסים.

חוץ מאחד. חוץ מאחד. בואי לא נגזים. יש אחד. והוא לא קטן. הוא, גם כן, 100 מיליון שקל, ובבסיס התקציב. הוא בבסיס התקציב. בואו נדייק.

ה-100 מיליון שקל חולקו בצורה מחפירה. אני אפילו לא רוצה להיכנס לנושא הזה.

- - -

אולי אתה לא יודע איך זה התחלק - - -

לשכר מינימום. לתוספת לשכר מינימום. לתוספת - - -

התוספות לשכר מינימום – לא קיבלנו, אפילו אגורה פיצוי. לא פיצוי לנו. כדי שיקל עלינו להיות אנשים ששומרים על החוק. הרי מה ביקשנו? תחוקקו חוקים. אנחנו נשמור על החוק. תנו לנו את האמצעים. אבל כשכל בוקר אנחנו קמים, וכאן מעלים את שעכר המינימום ב-300 שקל ופה ב-400 שקל, ופה מוסיפים להם ימי חופש שנתיים, ופה מוסיפים זה, וכאן מעלים את הנושא של ביטוח הבריאות וכאן מעלים להם את הביטוח הפנסיוני ופה את הפיקדון, ואנחנו לא קיבלנו אגורה. כי ה-100 מיליון שקל האלה חולקו כך ש-27 אלף איש מבין מקבלי השר"מ לא קיבלו אגורה אחת, בעוד ש-990 איש קיבלו 27 מיליון שקל מתוך ה-100 מיליון שקל. אז אני לא אדבר על החלוקה הזו.

בתכל'ס, בשנתיים האחרונות, לא קיבלנו פיצוי של אגורה אחת: לא על עליית שכר המינימום ולא על כל ההעלאות שדובר בהן. ואנחנו כבר בשלב שאנחנו מתחננים. אני לא יכולה לרדת על הברכיים.

די.

אם הייתי יכולה הייתי עושה את זה. תחוקקו חוקים הומניים. סבבה. אני בעד. אני הומניסטית. אבל רגע, אנחנו לא בני אדם? אנחנו לא נחשבים להומניים? מה, אנחנו קופים? אנחנו לא יכולים יותר לעמוד בגזרות האלה, כבוד היושב ראש. אנחנו כל פעם מבקשים את הגנתך, ולא - - - אותה.

אתה הבטחת לנו. אתה הבטחת לנו הגנה.

אתה רוצה עכשיו שאני אגלה לך?

אתה הבטחת לנו הגנה.

אני הגשתי הצעת חוק - - -

הצעת חוק – זה לא אומר לי כלום כרגע. אני צריך את זה, הלכה למעשה.

אבנר, אם אתה תוקף על בסיס אישי, אז יש לי הגנה.

לא, לא בסיס אישי. לא בסיס אישי.

אבל נעמי הסבירה מאוד יפה.

לא בסיס אישי - - -

הסבירה את זה מאוד יפה. בוא נחיה עם הדברים של נעמי.

אני מבקש מנציג החקלאות, מר אבשלום וילן. בבקשה.

יש מישהו מהבניין?

בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש.

קודם כל, הפיקדון זה רק חלק. החלק הראשון זה מה שדיבר, אמרו קודם חברי הכנסת – זה על ההכרה בהוצאות על העובדים. תראו, לסיפור הזה יש היסטוריה ארוכה. אנחנו בזמנו ישבנו עם מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה. הקמנו צוות משותף. - - - לדעת ברצינות - - - סך הכול, העלות לעובד הייתה, לפני שלוש-ארבע שנים, בערך סדר גודל, על כל ההוצאות החודשיות – 1,200 שקל. ואז בא משרד האוצר ואומר: בעצם, עשיתם עבודה משותפת. אנחנו רוצים חברה חיצונית. אז לקחה התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל, יחד עם התאחדות חקלאי ישראל, את חברת פארטו, ועשתה עבודה. וגם היא הגיעה לאותו מספר. עבודה של חברת פארטו, שהיא לא קשורה עם החקלאים – 1,000 שקל. בא משרד החקלאות ופיתוח הכפר ואמר: תראו, אנחנו רוצים לבדוק. קונצנזוס עם משרדי הממשלה. ירדו ל-749 שקל. הגיעו משרדי המשפטים והאוצר ואמרו: תראו, חברים, אולי המספר נכון, לא נכון – לא רלבנטי. ציבורית, אי אפשר לעמוד בזה, ונימוקיהם עימם.

אנחנו בסאגה הזאת כבר ארבע-חמש שנים. בסופו של יום, ההצעה האחרונה, שהביאה שרת המשפטים, שהיא תהיה פה, על השולחן, מדברת על כ-530 שקל. אנחנו חושבים שזה בערך מחצית, אבל אנחנו מעדיפים – אני אומר את זה בגלוי – כרגע שתהיה ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ.

אנחנו לא מעדיפים את זה. מי אמר לך שאנחנו מעדיפים?

- - - אני מדבר. דבר בתורך.

עם כל הכבוד לך, אל תגיד. אל תדבר בשמנו.

אני מדבר בשם התאחדות חקלאי ישראל. החלטות של מזכירות התאחדות חקלאי ישראל.

- - -

אל תיתן לי תואר להגדרות. כי אל תמשוך אותי בלשון, מה אני חושב הלאה. תפסיק.

זה כרגע המצב בנושא הזה.

בנושא השני, שהוא בוויכוח בעצם משנת 2009. ואני חושב שאנחנו לא הפרשנים האחרים. ואמרנו כל הזמן שאם רוצים שאנחנו נשלם, מה שנקרא פיקדון, ואת הזכויות הסוציאליות שמגיעות לעובדים כחוק, צריך להגיע לאיזשהו פורמט יותר מסודר. בואו – זה לא סוד – אני מספר סוד גלוי – שהחקלאות הישראלית במשבר. משבר מתמשך. בעיקר במשק המשפחתי ובמשקים הקטנים. עכשיו, עלות העבודה. מדברים פה – חבר הכנסת יצחק וקנין הזכיר את עבודת התאילנדים – אבל צריך להבין שהיום עלות עובד זר, עם האגרות, על כל ההוצאות מסביב, מגיעה לסדר גודל, במונחים דולריים, של כמעט 1,800 דולר עד 2,000 דולר. איפשהו בין 7,000 שקל ל-8,000 שקל לחודש.

אנחנו לפני שנתיים-שלוש עוד ייצאנו קרוב לשישה מיליארד שקל. אנחנו בשנה האחרונה ירדנו ל-4.5 מיליארד שקל, 4.6 מיליארד שקל. כלומר, צריך להבין שאין לנו סיכוי להתחרות בעלויות עבודה כל כך גבוהות, נוסף לכל הצרות של המטבע וכל מה שקורה היום באירופה. אבל אנחנו חוזרים ואומרים בכל השנה האחרונה למשרד האוצר. קודם כל, שר האוצר ושר החקלאות ופיתוח הכפר נענו לפנייתנו והורידו את - - - לעובדים זרים – 500 שקל בחודש. שהיה צריך להוריד אותה ב-2009. משום שברגע שחתמנו על הורדה מרצון של מספר העובדים, היה צריך להוריד אותה. זה לקח עוד חמש שנים - - -. אבל בזכות שר האוצר ושר החקלאות ופיתוח הכפר, זה ירד. וכמובן חברי הכנסת.

יש שורה של אגרות, שאין להם שום היגיון כלכלי, פרט לתפוס את מי שאפשר לתפוס אותו. והן מייקרות בלמעלה – כשאנחנו עושים את החשבון – ב-1,000 שקל לחודש, על עובד לחקלאי. מי צריך את זה? בשביל מה?

אז אם רוצים להביא פתרון כולל – בואו נשב על פתרון כולל. להפיל היום את הפיקדון, מבלי שמטפלים בשאר האלמנטים, זה, עוד פעם: חוזרים לנקודה הקודמת. יוצרים מצב שבו החזקת עובדים זרים בישראל יקרה מדי, והיא בעצם לא מאפשרת לחקלאי הישראלי להתחרות. והמשמעות היא אחת משתיים: או שנסגרים משקים או שאנשים – ואנחנו לא מצדיקים את זה בשום פנים ואופן – לא עומדים בחוק. עכשיו, קל מאוד להביא שלוש-ארבע-חמש תמונות. כל חקלאי שלא נותן תנאים כדין וכחוק, מבחינתנו, זו התנהגות לא מקובלת. אני כופר בכך, תמיד, כאשר יש 25 אלף עובדים ומביאים חמישה, עשרה מקרים – כל מקרה בפני עצמו דורש טיפול נקודתי מלא. אבל מפה לעשות הכללה, שהתנאים של כל העובדים הם כאלה – רב מאוד המרחק. ואני חושב שזאת לא הדרך לטפל בנושא שבאים לדבר ברמת המקרו.

לסיכום, אני חושב שהפיקדון, מבחינת החקלאות, כמו שאמר גם חברי, חבר הכנסת אילן גילאון –בלי שיש גם מקור מצד אחר, אי אפשר להפיל את זה ככה. וניכנס לדיון על ההכרה בהוצאות הקיום. אנחנו, התאחדות חקלאי ישראל, מקבלים את הפשרה לעת הזאת. שומרים על הזכות להיאבק על המחיר המלא, כפי שהוא מוכר בתחשיבים של חברת פארטו.

טוב. אני מבקש עכשיו ממשרד הכלכלה והתעשייה להשלים, ומשרד המשפטים. גם על משרד הפנים שרוצה להשלים.

בבקשה.

אוקיי. אז קודם כל, בהמשך למה שאמר חבר הכנסת – אכן נוהל משא ומתן עם נציגי החקלאים, לגבי סכומים שאפשר יהיה לנכות. להגדלת הסכומים שאפשר יהיה לנכות מהשכר של העובדים הזרים בתמורה להוצאות עליהם. זאת אומרת, כן הייתה עבודה של הממשלה וניסיון להגיע לפשרה בנושא הזה.

בכל הנוגע לתחום הסיעוד, התקנות קובעות שלגבי יחידים בסיעוד זו רשות. החובה היא חובה שמוטלת על חברות הסיעוד. לגבי היחידים זו רשות. חשוב להדגיש את זה.

מה רשות? מה רשות?

לא.

זה לא עולה ממה - - -

הפרדה לפי התקנות היא רשות.

מה זאת אומרת שהן רשות?

כן, אבל שוב, - - - רוצה לעבוד - - -

זה לא עולה ממה שכתוב כאן. הוא עובד פה - - -

- - -

אולי צריך להסביר שאנחנו מדברים על מה שמוצע כאן. מה שמוצע כאן זה שהפיקדון שצריך יחיד בסיעוד לשלם או הסכומים שהוא חייב לשלם ממילא, מכוח צו ההרחבה, לעובדו, עבור תגמולי מעסיק ועבור פיצויי פיטורים. זאת אומרת, אין פה חובה חדשה. יש פה דרך חדשה להפקיד את ההפקדות הפנסיוניות. מי שיבחר לעשות את זה, יעשה את זה. מי שלא יבחר – יישאר עם החובה שלו להפקיד לפנסיה. ו/או במקרה שהוא לא עושה את ההרחבה הזאת, הוא יצטרך לשלם פיצוי. זה מה שפוסקים בתי הדין לעבודה.

בסוף התהליך.

בסוף התהליך. אם הוא ייתבע לכך.

זאת אומרת, אין פה חובה חדשה, למעשה. אלא יש פה בעצם הוראה שמחייבת אותו להפריש את הכספים, שהוא חייב ממילא להפריש מכוח צו ההרחבה לאותו חשבון בנק. וזה הפיקדון שמוטל עליו.

סליחה, אבל - - -

יש פה בחירה וקשה לי לראות. יש חובה - - -. אלא אם כן, הוא בחר.

- - - אבל לא משלמת - - -

גברת, ברשותך. ברגע שנגיע לסעיף של התקנה ולא תמצאי את התשובה ההולמת לציפיות שלך, אנחנו נתקן. אנחנו נגיע לקריאת הסעיף.

בבקשה. עוד?

לא. אני סיימתי. תודה.

רשות האוכלוסין וההגירה, בבקשה.

אני יכולה רק להוסיף שאנחנו רואים בהסדר הזה הסדר טוב – הן למעסיקים, הן לעובדים והן למדינה.

בטח.

כי העובדים יקבלו בצורה קלה את הסכומים שהצטברו להם, כשהם יוצאים מישראל לשדה התעופה. יהיה להם כסף להתחיל את החיים שלהם בחוץ לארץ. המעסיקים – במקום שיתבעו אותם, כמו שחבר הכנסת סיפר, הם מפרישים כל חודש סכום קטן, ובסוף הם ממלאים את החובה שלהם ולא מפחדים מתביעות וכאלו. ומבחינת המדינה, זה מעודד את העובדים לצאת בזמן. כי אם הם לא יוצאים בזמן, המדינה יכולה, לפי התקנות, לנכות חלק מהסכום שהצטבר לעובד. שזאת דרך טובה וחיובית לעודד אותם לצאת בזמן.

ואם לא, אז המדינה לוקחת מהכסף הזה.

כן.

כן. בטח - - -

אז גם היא לא נותנת וגם נהנית ממה שאנחנו שמים לה.

המדינה לא נהנית מהכסף. המדינה - - -

- - - לטובת העובדים הזרים.

למה? זה מה - - -

לא, לא - - -

- - -

זה לא נכון.

זה לא נכון.

זה לא נכון.

זה לא נכון.

- - -

יש פה הסדר מדויק – מה יעשו עם הכספים.

- - -

- - -

למה לא?

כי זה מגיע לעובד הזר. גם להם מגיע - - -

- - -

בבקשה, עורך הדין שי סומך ממשרד המשפטים.

כן. תודה.

אדוני, אני חושב שמדובר כאן בתקנות, שיש להן חשיבות מאוד רבה מכמה היבטים. אני משלים כאן את מה שאמרה חברתי שושנה שטראוס. ואלה גם תקנות מאוד מאוזנות וסבירות. החיוב, כאן, שמוטל, הוא חיוב על חברות הסיעוד. חברות הסיעוד מקבלות את הכספים האלה בתעריף, מהמוסד לביטוח לאומי, מקבלים בתעריף – פנסיה ופיצויי פיטורים. את הכספים האלה הם אמורים להעביר למדינה. זאת אומרת, אין כאן, מבחינת חברות הסיעוד - - -

לא למדינה – לעובד.

אולי אתה מדבר על חברות הסיעוד - - -

לעובד - - -

לחשבון הבנק. ברור.

אז הכספים – המעסיק אמור להעביר אותם לחשבון הבנק. זאת אומרת, מבחינת המעסיק אין כאן ייקור עלות העסקה. זה כספים שהוא במילא מקבל מהמדינה, והוא אמור להעביר לטובת העובד.

יש כאן - - -

אתה יכול לחזור על ההסבר הזה? איבדנו את הקשר.

- - - אני לא הבנתי.

אני מדבר כאן על חיוב על חברות הסיעוד. חברות הסיעוד מקבלות תעריף של 40 וכמה שקלים לשעה לכל שעת סיעוד. בחלק מהתעריף יש שכר מינימום למוסד לביטוח לאומי, ויש גם תעריף לגבי פנסיה ופיצויי פיטורין. את הסכום הזה, הכוונה שהם יעבירו לחשבון הבנק לטובת העובד.

עכשיו, מנקודת המבט של העובד, בוודאי יש כאן יתרון גדול – הוא מקבל את הפנסיה שלו. מבחינתו, עדיף לקבל את הסכום כשהוא יוצא מהארץ ולא בגיל 67, שאז, מהפיליפינים, הוא יצטרך להיות בקשר עם קרן הפנסיה. אז זה מאוד טוב גם מבחינת העובד.

זה טוב גם מבחינת המדינה. שבמדינה כאן – אני מדבר כאן במובן הרחב - - -

- - - לא לאזרחיה. - - - לא לאזרחיה.

בוודאי לאזרח הקטן - - -

לא לעניים, לא לחולים. רק המדינה בסוף.

זה טוב למדינה - - -

העובדים הזרים שנשארים בתום התקופה החוקית בארץ – יש קושי מבחינת שוק העבודה, במיוחד של האוכלוסיות החלשות ושל מדיניות ההגירה. יש אינטרס, בוודאי למדינה, שבסוף התקופה העובדים האלה יצאו לחוץ לארץ. אני מדבר כאן על מדינה שדואגת לשכבות החלשות. והיום יש כ-10,000 עובדים זרים לא חוקיים בסיעוד. שהם עובדים. הם כנראה לא עובדים בהייטק. הם כנראה עובדים במקצועות שעובדים בהם השכבות החלשות. ומבחינתם, גם התקנות האלה הם בשורה. מבחינת השכבות החלשות. כי בבנייה, מאה אחוז, קרוב למאה אחוז מהעובדים עוזבים את הארץ בזמן. זאת הצלחה בלתי רגילה, ואנחנו רוצים שההצלחה הזאת גם תהיה בתחום הסיעוד. ומכאן החשיבות של התקנות האלה.

עשר שנים התקנות האלה לא עודכנו. כל פעם התחלף מישהו אחר: פעם השר. השר הזה. פעם היושב ראש הזה. פעם הכנסת התפזרה. כל פעם סיפור אחר. הבוקר סיפרתי לבן שלי מה אני הולך לעשות היום. סיפרתי לו במשך רוב הנסיעה את השתלשלות העניינים. אפשר לכתוב ספר על למה התקנות לא עברו. כל פעם סיבה טכנית אחרת.

- - -

אדוני, אנחנו בחלון הזדמנויות, ואני מקווה שהוא לא ייסגר. אני מאוד-מאוד מקווה שהתקנות האלה יעברו עוד בדיון הזה, אם אפשר.

- - -

אוקיי. נציג משרד האוצר רוצה להגיד משהו? בבקשה, אורי שיינין. בבקשה.

אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה ששי אמר ומה שהיועצת המשפטית של הוועדה אמרה. רק שני חידודים קטנים שחשוב לשים עליהם דגש: בסוף, החבות הפנסיונית חלה עוד לפני התקנות. מה שהתקנות יוצרות, הן בעצם מאפשרות כלי להפקיד את החבות הפנסיונית הזאת. ולכן בחברות הסיעוד שמקבלות כבר כיום כסף עבור ההפרשות הפנסיוניות, בעצם הכלי אומר: את הכסף הזה, שהיום אתן שמות בצד, באיזשהו חשבון בנק כללי, תשימו אותו כחשבון בנק של כל עובד ועובד. זה החידוש הגדול. הוא מאפשר גם לקשישים ולאנשים עם המוגבלות, הסיעודיים, הוא מאפשר – לא מחייב אותם – מאפשר להם את הכלי הזה. רוצים? ישתמשו. אני חושב שזה כלי שיוכל לסייע להם. כי החבות קיימת כבר עכשיו. לכן, אני חושב שהגישה שלכם צריכה להיות - - - גישה מברכת ולא גישה דוחה.

- - -

נציג חברות הסיעוד.

דורון רז. אני יושב ראש איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל.

קודם כל, אני רוצה, לשם שינוי, לברך על התקנות. אנחנו מחכים לתקנות האלה כבר הרבה שנים, ואנחנו חושבים שהתקנות הן נכונות. אנחנו, חברות הסיעוד, מטפלות בלמעלה מ-170 אלף קשישים. אני לא מדבר על נכים. קשישים זכאי חוק הסיעוד. הקשישים האלה, של זכאי חוק הסיעוד, מקבלים את הסיעוד על פי חוק, שבתעריף כלולות גם זכויותיהם הסוציאליות של העובדים. לנו יש למעלה מ-100 אלף עובדים. כ-80 אלף ישראלים והיתר עובדים זרים. ואנחנו חושבים שלעובדים הזרים מגיעות הזכויות כמו לעובדים הישראלים, גם כן.

אנחנו מחכים לתקנות האלה הרבה שנים. אנחנו כבר למעלה, אני חושב כשש שנים, מפקידים את הכספים של הזכויות הסוציאליות של העובדים האלה בחשבון בנק ייעודי שלנו, בגלל שאין לנו איפה להפקיד אותו בכספים שמשרד האוצר היה צריך לפתוח חשבון בנק. ואנחנו ניזוקים בצורה משמעותית מגירעונות אקטואריים וניהול פתאום של קרנות פנסיה, שלא תפקידנו לנהל אותן. אנחנו חושבים שזה נכון.

מה שאנחנו חושבים גם, בגלל שהכסף שאנחנו מקבלים הוא כסף מדינה. שזה ברור שצריך להגיע לעובד הזר כמו לעובד הישראלי. אנחנו חושבים שהתקנה הטובה שעשו, צריכות להיות בה כמה שינויים. בין היתר, צריך להיות בה שינוי שהוא לא יכול להפריד את זכויותיו של הקשיש הבודד שמעסיק עובד זר בכספי המדינה. אלא הוא חייב, את אותם הכספים שהוא מקבל, להפריש לאותו חשבון, גם כמו חברת הסיעוד, מכיוון שזה כסף מדינה ייעודי שמיועד לעובד.

אנחנו חושבים שכמה שמהר יותר התקנה הזאת תיכנס לתוקף, עם השינויים. כמה שיותר מהר ייפתח חשבון, שנוכל להפקיד את הכספים שנמצאים אצלנו היום, ייעודיים לכספים האלה. כל עובד זר שמסיים את עבודתו בחברת סיעוד, מקבל את כל זכויותיו המלאות מהיום הראשון שהוא עובד, וזה נבדק על ידי המוסד לביטוח לאומי. זה לא איזה משהו שהוא באוויר.

הלוואי - - -

אני לא מדבר על הנכים. אני מדבר על הקשישים, זכאי חוק הסיעוד.

מכיוון שכך, אם יבוצעו שינויים בתקנות, שצריכות להתבצע, ודיברנו עליהן; שתיכף עורך הדין שלנו יעלה את הנקודות שצריכים; אני מברך על התקנות, ואני חושב שזה צעד חשוב בשביל להסדיר את זכויות העובדים הזרים בישראל בסיעוד של קשישים.

אתה רוצה להגיד?

אני מבקש השלמה קטנה. אני רק רוצה להזכיר: כבר כיום משרד האוצר יצא למכרז. יש כבר זוכה. יש בנק שמפעיל את הפיקדון הזה. כיום לבניין. הוא זכה. במסגרת התנאים הוא מצפה כבר לכספים שבעצם יגיעו גם - - - הסיעוד.

למה לא חתמתם עם ארגון החברות?

כדי להעביר - - -

מחכים לתקנות. התקנות יאפשרו - - -

התקנות יאפשרו את זה.

- - - אם אפשר שישלימו את הנקודות - - -

אני מנהל, בינתיים, את הישיבה, ברשותך.

אם אפשר שאת הנקודות החשובות - - -

בינתיים, אני מנהל את הישיבה.

יש לי הצעה, חברות. ובמיוחד החברות והחברים שמייצגים את האוכלוסיות הכי נזקקות, לדעתי, לתקנות האלה. אני רוצה להגיד: אני מעדיף להתחיל בקריאת התקנות ולתקן כל תקנה ותקנה בהתאם לדרישות שלכם. לא נתקדם. נמשיך בשיחה כללית. זה חשוב. למדנו דברים. אבל, ברשותכם, תאפשרו קריאה ואז תתייחסו. בסדר?

- - -

מינהל החקלאות – אני יכול לדבר?

נציג משרד האוצר אמר דבר בטעות. נציג משרד האוצר אמר דבר טעות.

מה אמר?

הוא אמר שהחברות מפרישות לקרנות הפנסיה, אבל אנחנו, אנחנו הנכים, אין לנו פנסיה.

אבל הוא לא פנה אליך. עוד לא הגיע אליך.

- - -

- - -

אנחנו - - - הסיעוד. ויש הבדל בין - - -

אורי, אתה יכול להתייחס להערה של אבנר?

- - -

אבל יש הבדל בין נכים בסיעוד - - -

שוב, כמו שאנחנו אמרנו: בתקנות האלה אין שום חידוש מבחינתך. אתה יוצא מפה בסוף היום כמו שנכנסת. החובה שהייתה לך אתמול, היא אותה חובה שיש היום. לא השתנה שום דבר.

אבל בלי שאתה תיתן כסף.

אבל בלי שתיתן לי - - -

התקנות רק מייצרות לך - - -

זה לא משנה - - -

- - -

- - - מחויבת בה היום.

נתת לי - - -

הוא לא מחדש שום דבר.

נעבור על החוק. אבל אחרי זה, עובדים זרים תובעים את המעסיקים שלהם.

- - -

אתה תדבר ברגע שהסעיף יגיע לדיון. Please. זה יהיה יותר ענייני.

אנחנו בעד - - - אבל - - - לתת לנו, לנכים. מאיפה את רוצה שהנכים ישלמו? מאיפה - - -

אנחנו לא מייצרים הכנסה. לא מייצרת הכנסה. אני נכה - - - פנים יפות - - - את רוצה להתחלף? בואי - - - שלך, קחי את שלי, ובואי - - -

חבר'ה, הפסקתי את הישיבה. נא לסגור את הישיבה. תמשיכו לדבר ביניכם כמה שתרצו. אני מבקש להפסיק את הישיבה. חבר'ה, אין ישיבה. אתם בדיון לא רסמי.

זהו? אני מבקש. ההנחיה היא ברורה. הליך הדיון יהיה כך: אנחנו נתחיל בקריאת הסעיפים השונים של התקנות, ורק על סעיף זה או אחר תתייחסו.

אתה מתחמק - - - הנכים. אתה מתחמק - - -

כשנגיע לסעיף שפוגע בך, לפניך אני אגן עליך. אתה יודע מה. זהו.

- - -

רגע. על מה אתה רוצה לדבר? תן לי לנהל את הישיבה, ברשותך. אתה יודע שאני האחרון שירצה, חס וחלילה, לפגוע בזה.

- - -

- - - רשות רק - - -

לא, לא. לא קיבלת. את רוצה רשות דיבור? כשאני אמצא לנכון.

מה?

אני רוצה להביע דעה שקשורה - - -

אני לא רוצה כרגע. עשינו מספיק דיונים רחבים. אמר את זה בלשונו הנהדרת, חבר הכנסת אילן גילאון.

לא. רק רוצה לדבר - - -. אין לנו - - - לקחת - - -

אני רוצה להמשיך. אני לא רוצה דיון שממשיך. ברשותכם, עכשיו מתחילים חזרה, בבקשה, את הדיון, ואנחנו מתחילים בקריאת הדיון.

אז מחדשים את הדיון.

כן.

אתה מפסיק אותנו - - -

תקנות עובדים זרים (פיקדון לעובדים זרים), התשע"ו-2016 .

בתוקף סמכות שר הכלכלה לפי סעיף 1יא(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – החוק), בהסכמת שר האוצר ולאחר התייעצות עם שר הפנים, ובתוקף סמכות שר הפנים לפי סעיפים 1יא(ב1), (ד) ו-(ז) לחוק, בהסכמת שר האוצר לעניין סעיפים 1יא(ב1) ו-(ז) לחוק, ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אנו מתקינים תקנות אלה:

1. בתקנות אלה –

"הסכם קיבוצי ו"צו הרחבה" – כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.

"חברת סיעוד" – תאגיד שנותן שירותי סיעוד;

"חוק הביטוח הלאומי" – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

"חשבון הבנק" – חשבון כאמור בתקנה 5. יש פה גם הצעה אחרת, אבל זה רק ניסוחי.

"יחיד בעל היתר להעסקה בסיעוד" – יחיד שקיבל היתר לפי סעיף 1יג לחוק להעסקת עובד זר בענף הסיעוד, שלא במסגרת עסקו או משלח ידו.

"מעסיק בענף הבניין או בעבודה בטכנולוגיה ייחודית" – קבלן כוח אדם, הנותן שירותי כוח אדם של עובדים זרים לפי סעיף 10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996, וכל מעסיק אחר, ובלבד שהוא בעל היתר לפי סעיף 1יג לחוק להעסקת עובד זר בענף הבניין או בעבודה בטכנולוגיה ייחודית.

"מעסיק בענף החקלאות" – מעסיק שהוא בעל היתר לפי סעיף 1יג לחוק להעסקת עובד זר בענף החקלאות.

"מעסיק בענף הסיעוד" – חברת סיעוד ויחיד בעל היתר להעסקה בסיעוד.

"עבודה בטכנולוגיה ייחודית" – עבודה המבוצעת לפי היתר מיוחד לפי סעיף 1יג לחוק לעבודה בטכנולוגיה ובמיכון ייחודיים שאינם בנמצא בישראל ואשר ניתן לבצעה רק באמצעות גורם זר, כאמור בסעיף 5 להחלטת הממשלה 4617, מיום כ"ח בכסלו התשס"ו (29 בדצמבר 2005), אשר תיקנה את סעיף 2 להחלטת הממשלה 3021, מיום כ"ה בטבת התשס"ה (6 בינואר 2005), כפי שישתנו מזמן לזמן.

"עובד זר" – עובד זר בעל רישיון.

"קופת גמל" ו"קופת גמל לקצבה" – כהגדרתן בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופת גמל), התשס"ה-2005.

"רישיון" – אשרה ורישיון ישיבה מסוג ב/1 לפי תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974.

"שירותי סיעוד" – שירותים ליחיד המיועדים לסייע בביצוע פעולות יום-יום או בהשגחה, ובכלל זה בניהול משק הבית, שלא במוסד סיעודי, כהגדרתו בסעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי.

"תום התקופה לשהייה בישראל" – כל אחד מאלה:

(1) מועד פקיעת הרישיון בהתאם לתקנה 11(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974.

(2) המועד לעזיבה את ישראל כפי שנקבע בהחלטה על ביטול רישיון.

"תקנות פיקדון בחשבון הבנק" – תקנות עובדים זרים (פיקדון בחשבון הבנק), התשס"ח-2008.

יש הערות לסעיפים האלה?

כן.

כן, בבקשה, גברת.

כי אני לא מבינה עדיין. עם כל הכבוד לחקלאות ולבנייה, אני לא מבינה איך את הסיעוד, שאנחנו לא מרוויחים. זה לא עסק רווחי; אני לא מבינה איך שמים אותנו במקשה אחת עם החקלאות שהיא מרוויחה, עם בנייה שמרוויחים? אנחנו לא עסק.

גם אנחנו כבר לא.

להסביר את הקשר בתקנה המשותפת הזאת. ההערה היא בהחלט במקום.

הקשר הוא - - -

צריכים - - - את היחידים - - -

אוקיי. שמענו. טוב מאוד. תודה. באמת. מישהו מהמשרדים מוכן להתייחס?

אני יכולה להסביר רק שהענפים העיקריים שהם מעסיקים עובדים זרים בהם, זה בניין, חקלאות וסיעוד. ולכן בהגדרות, יש לך הגדרות לגבי כל ענף בנפרד. אבל בתוך גוף התקנות את תראי שההתייחסות לכל ענף היא התייחסות לגמרי אחרת. כל ענף, הם מתייחסים אליו - - -

העסק היחיד בעניין הזה, עם כל הכבוד, זה התאגידים. והם המרוויחים היחידים. לא אנחנו. אנחנו רק רוצים לחיות, לא לעבוד ולהרוויח.

כן. לכן, התקנות מטילות חובה רק על התאגידים ולא עליכם.

מה זאת אומרת? זאת אומרת שזה פוטר את היחידים מלשלם?

כן.

לא.

היחידים יכולים - - -

לא להפקיד. לשלם?

לא.

- - - מאיפה אני אשיג כל - - -?

רגע. אפשר לקבל הסבר?

סליחה. עוד פעם. ההערות שלה. את יכולה להסביר?

אנחנו צריכים מהקצבאות שלנו להפריש. אז זה לא התאגידים. אנחנו - - -

רגע, הגברת בניטה, ברשותך, בואי תכבדי את החברה שלך. היא מסבירה לנו.

עורכת הדין הסבירה, ולדעתי - - -

אני מבקש סליחה ממך.

את יכולה לחזור על ההערה שלה?

אני אומרת שאנחנו צריכים להפריש מהכספים שיש לנו.

למוסד לביטוח לאומי – מה זה שייך?

עכשיו, אני מדברת על כל הנכים, אבל עליי אישית. לי יש בת נכה. יש לי אימא קשישה ונכה וניצולת שואה. מאיפה אנחנו אמורים להפריש בדיוק? שלושתנו. עבור כל אחד – 80 אלף שקל? מאיפה? מאיזה כסף?

אוקיי. אז בבקשה.

אז שוב, התקנות לא מחייבות אדם יחיד, כמוך או כמו הבת שלך או כמו אימא שלך, להפריש. אנחנו נגיע להגדרה - - -

שושנה, אבל זה מחייב אותו לשלם הוצאות לעובד. את מטעה אותה.

- - -

צו ההרחבה מחייב.

את מטעה אותה. הוא מחייב לשלם אותו.

צו ההרחבה מחייב אותה לשלם.

מחייב לשלם אותו.

צו ההרחבה מחייב אותם כמעסיקים לשלם.

נכון.

- - - אנחנו נשלם להם?

אני מבקש לענות לשאלה של הגברת. משרד המשפטים, בבקשה.

שי סומך ממשרד המשפטים.

תראו, יש את צו ההרחבה שחל על כל העובדים במשק. בלי יוצא מן הכלל. על כל המעסיקים במשק ועל כל העובדים במשק. וצו ההרחבה לגבי פנסיה חובה בוודאי שחל. זה משהו שהוא לא קשור לתקנות האלה. הוא קיים בעולם של חוק הסכמים קיבוציים ושל צווי הרחבה שמוצעים מכוח חוק הסכם קיבוצי.

ללא הסכם קיבוצי עליו.

נכון. כמו למעסיקים.

- - -

אני דיברתי על חוק - - -

זה לא קשור. זה מתוקף חוק.

יש צו הרחבה מ-2008, שהוחל על כל העובדים והמעסיקים במשק, ושם יש חובה להפריש לפנסיה שחלה על כל מעסיק בישראל. זאת אומרת, התקנות האלה לא מתייחסות לצו. הן לא יכולות לבטל את החובה או ליצור את החובה. זו חובה שקיימת היום מ-2008.

- - -

- - -

- - - בשולחן הזה.

אבל זה לא בשולחן.

- - -

התקנות האלה, כל מה שהן עושות, הן אומרות שלגבי מעסיקים מסוימים, במקום להפריש לקררן פנסיה, הם חייבים להפריש לפיקדון. התקנות האלה לא חלות רק על חברות סיעוד. הן לא חלות על היחיד הסיעודי. היחיד הסיעודי יכול להחליט אם הוא רוצה. הוא יכול. יש לו אופציה כאן: הוא יכול להפריש או לא להפריש.

אין לו מאיפה להפריש. מאיפה הוא יפריש?

אבל התקנות האלה לא יוצרות כאן. זה לא צו ההרחבה.

אתה מטעה אותה. בסופו של דבר, הוא יצטרך לשלם לעובד את זה.

נכון. אבל בלי קשר לתקנות האלה, שהחובה לשלם לעובד - - - צו ההרחבה - - - התקנות האלה.

בכוח צו ההרחבה. מכוח צו ההרחבה.

נכון.

זה המצב היום.

נכון.

זה המצב היום.

התקנות האלה בסך הכול נתנו לו אפיק נוסף לתשלום. - - - לתת לו אפיק נוסף לתשלום, לבחירתו. אם הוא לא רוצה לבחור, בכל מקרה החובה תחול עליו. ולכן אנחנו אומרים שהתקנות האלה לא יוצרות חובה כספית נוספת.

ברשות יושב ראש הוועדה, יש טעות. יש פה טעות משפטית.

רק שנייה. רק שנייה, אדוני.

בבקשה, הגברת שמחה בניטה.

בצו ההרחבה, אנחנו, כמעסיקים פרטיים – הפכו אותנו למעסיקים פרטיים – מקבלים גמלה מהמוסד לביטוח לאומי ומשלמים את המשכורת לעובד. לא יכולים להפריש שום דבר לאף דבר.

היום את לא מפרישה?

לא.

אז זה אומר שהעובד שנמצא אצלך, ביום שיגמור את העבודה - - -

אני אתן לו פיצויי פיטורים והוא יגיד שלום.

זהו.

ויתבעו - - -

זה הכול. זה מה שעשיתי עם כל העובדים - - -

ונושא הפנסיה?

לא. למה, הוא עובד אצלי עד גיל 67? אני, לפני הגיל שיצאתי לפנסיה - - -

אבל איך הוא צובר? הוא לא יצבור.

מה?

הוא לא יצבור.

אז בשביל זה - - -

אז היום אנחנו דנים בבעיה שלא לדיון היום. אני רק רוצה לציין.

- - - לא. כל העובדים שיצאו, יצאו עם פיצויי פיטורים והלכו. העובדים לא יוצאים לפנסיה בלי זה.

בסדר. אל"ף, זה זכותך, אבל זה לא לפי החוק. בי"ת, זה לא לדיון היום. רק שתדעי. היום זה לא לדיון.

לכן אני אומרת: אנחנו לא צריכים להפריש.

החובה לפנסיה - - -

אבל - - - זה לא קשור. לא קשור. אנחנו לא דנים היום - - -

- - -

רק שנייה. רק שנייה, אדוני. מיד תקבל את רשות הדיבור.

אני רק רוצה לציין שעד היום אף אחד לא התערב לך. שילמת מה ששילמת. זו בעיה שלך. אבל אנחנו רוצים שיהיה ברור: לדון היום רק בתקנות. התקנות האלה אומרות שאם אתם רוצים להפריש ולעשות את זה דרך הקופה החדשה הזאת שנפתחה – תעשו. לא רוצים? אל תעשו. תמשיכו לחיות איך שאתם עושים עד עכשיו. אף אחד לא התערב. עם הגברת ואני, כולי, ליבי איתה - - - אם יש לך היום - - -

אבל החוב יישאר. החוב יישאר - - -

בדיוק.

החוב יישאר - - -

אני מבקש.

החוב יישאר - - -

אני מבין אותך. הנושא הוא קשה, אבל הוא לא לדיון. תבינו, הוא לא לדיון.

- - -

אל תשלמו. אל תשלמו.

- - -

אל תשלמו, למרות שזה נותן לנו רעיונות כחברי כנסת להתמודד בצורה קונקרטית - - -

איך זה יכול להיות - - - המדינה יכולה להגיד - - -?

אל תעזור לי בצורה שאתה מפריע.

אני רוצה שיהיה ברור: אנחנו, כרגע, לא דנים אם לכם יש מספיק הכנסות כדי לשלם את הפיקדון או לא לשלם. זה לא לדיון. כרגע, התקנה אומרת שלעסקים שמעסיקים היום עובדי סיעוד עבור - - - מקבלים ישירות. יש להם את האפיק הזה, להשקיע את זה בחשבון, ולא אצלו בחשבון הפרטי.

זאת אומרת? תן לי להבין. אני גם - - -

חבר, אתה רוצה לדבר?

אני רוצה להבין. לא מבין. אני - - -

חבר הכנסת אילן גילאון, תן לשכן שלך.

לא, אני רוצה להבין. תסלח לי, אני לא מבין. אז כנראה שגם עוד אנשים לא מבינים.

בבקשה.

מה חל על המוגבל הנכה שנסעד על ידי סועד? מה חל עליו? מה הוא חייב לעשות?

- - -

עוד לא, עוד לא הגענו לסעיף שלך. אני מצטער להגיד לך. כרגע, דובר - - -

חל עליהם פיקדון או לא חל עליהם פיקדון?

חל עליהם פיקדון - - -

לא. אז זהו – אני רוצה להסביר את הנקודה הזאת.

אתה, אדוני, אתה מפריע לי.

סליחה. סליחה.

כן, בבקשה.

יש לי הרגשה מרה שהתקנות האלה נעשו - - - קו לעובד וחברות - - - לא התחשבו בכלל באנשים עם מוגבלויות.

לא מוגבלויות ולא - - -

חבר הכנסת אילן גילאון, אתה רוצה לחזור לשאלה שלך?

השאלה שלי: צריך לדעת, בסופו של דבר, עם כל הסעיפים ותתי הסעיפים – מה חל על בן האדם שיקבל עובד סיעודי? מה חל עליו?

אפשר להשיב?

כן.

צו ההרחבה לפנסיה חובה, כפי שאמר חברי, שי סומך ממשרד המשפטים, חל על כל המעסיקים ועל כל העובדים במשק. זאת אומרת שגם על מעסיקים בסיעוד, החובה הזאת חלה. יחד עם זאת, התקנות האלו לא יוצרות חובה חדשה - - -

מול מי אתם מגדירים מעסיק? - - - או החברה?

מעסיקים – יש שני סוגי מעסיקים, וזה גם מופיע בהגדרות. יש את חברות הסיעוד, שעליהן זו חובה; ויש את היחיד. המעסיק היחיד – אנחנו נותנים לו אופציה: הוא יכול להפקיד את זה לפי התקנות. הוא יכול - - - במצב החובה שלו, לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה.

- - -

למה היחידים - - -?

- - -

- - -

למה היחידים - - -? אני שואלת. למה?

זו שאלה אחרת - - -. זה לא הדיון. זה לא הדיון הזה. זה משהו אחר.

אבל אתה לא קשור לזה.

- - - זה לא הדיון הזה, זה לא הדיון. כל פעם מחליפים לנו - - -

כלום לא הדיון. אני חייבת להבין: השלב הבא זה לדרוש מאיתנו לשלם גם מס מעסיקים?

אולי נקנה להם גם דירה בישראל.

כן.

אנחנו לא מעסיקים - - -

נעמי, ברשותך. חברים, אני רוצה להסביר. ברשותך, נעמי.

- - -

חבר'ה, אבל זה לא קשור לתקנות האלה. אני לא מבין. לא רוצים לפתוח את כל הנושא של ההליכים? אני בעד. אבל זה לא התקנות האלה.

- - -

אדוני היושב ראש, עוד היום יוצא מכתב מאיתנו. מבקש דיון בנושא.

בבקשה.

האם תקיים אותו?

ודאי.

אנחנו נבקש - - -

ודאי.

בוודאי.

חבר'ה, בואו נדון בנושאים שהם לדיון. כרגע, אני שומע מה שאתם אומרים ואני כל כך מסכים, אבל זה לא פה - - -

השאלה היא איפה זה? אני שואלת איפה זה?

מי הגברת? מי הגברת? שאת שואלת. מי את שתשאלי אותי ככה?

איפה אנחנו יכולים - - -?

אבל מי את? מי את? גברת.

אני בת להורים קשישים שלא יכולים לבוא לפה.

אוקיי. אז באת כמה? כנציגה.

באתי כבת להורים סיעודיים שלא יכולים להביא עובד זר למדינה.

אוקיי. אז גברת, נקיים דיון על כל הנושאים שקשורים לקשישים. על הפיקדון, שיהיה אפשר לשלם אותו. אני בעד לקיים את זה. אני בעד, ויש לי הצעת חוק אישית, פרטית, מונחת, שהיא קיבלה כבר את הפה שלה, כמו שאומרים. והיא תדון בכל נושא של פיצוי לאוכלוסיות הנכים, שכל פעם שמטילים עליהם תשלום נוסף, יהיה שיפוי של המדינה.

- - - מאיפה? מאיפה - - -?

יש הצעת חוק כזאת.

- - -

יש הצעות. יש הצעות. אבל כרגע, אני מבקש שנדון רק בתקנות. תיקחו את זה בחשבון או שלא נקיים דיון – זה גם כן אפשרי. תמשיכו ככה. אני מרים ידיים ולא נקיים דיון. וזה המצב.

מי הגברת?

עורכת הדין מיכל טג'ר מקו לעובד.

כן, בבקשה.

אני רוצה הערה קונקרטית לגבי המועד לעזיבה את ישראל. בזמנו, הנוסח הקודם של התקנות היה 30 ימים ממועד פקיעת הרישיון. הוא בעצם ירד למועד פקיעת הרישיון בפועל. עכשיו, גם לגבי נהלי וגם לפי נהלי משרד הפנים, יש 60 יום להתארגנות. זאת אומרת, לא ייתכן שהקנסות יתחילו ממועד - - -

אוקיי.

אני אסביר שהתיקון הזה נעשה גם בעקבות התיקון שנעשה לגבי המסתננים, בתיקון החקיקה. שם מדובר על 30, כמו שכתוב עכשיו. תום התקופה לשהייה בישראל – מועד תום התוקף. והוא גם נובע מהתאריכים לגבי השיהוי – הם יכולים להגיע עד שישה חודשים מתום תקופת השיהוי. ואנחנו הרי כפופים להוראת החוק שאומרת שהזכאות לפיקדון היא עד תום שישה חודשים. אם אדם עוזב עד תום שישה חודשים ממועד השהות החוקית שלו.

למעשה, - - - פיזית, שהוא צריך לצאת מהארץ באותו יום, ואין אפילו את ה-60 יום של נהלי - - -

- - -

אוקיי. בואו נחזור. אדוני, מה רצית?

אני רוצה להסביר: רוב רובם של העובדים הזרים מועסקים על ידי אנשים פרטיים. גם עובד זר שמועסק על ידי חברת סיעוד – רוב ההעסקה היא על ידי; היא מקבילה על ידי הקשיש או הנכה.

יש אפשרות לקבל גמלה כספית. זאת אומרת, קשיש שרוצה להעסיק עובד זר – יכול לקבל גמלה כספית או לפנות לחברת סיעוד. בשני המקרים הכסף מגיע מהמדינה. כאן הוא מגיע ישירות לידי הקשיש; וכאן הוא מגיע לידי חברת הסיעוד, שעושה סוג של השמה לעובד הזר.

התקנות האלה יוצרות אפליה. שכן, על הקשיש שקיבל כסף מהמדינה, כמו שחברת הסיעוד מקבלת, כולל את אותם רכיבים שצריכים להגיע לידי העובד הזר – פטור, למעשה, לפי התקנות האלה מלהפקיד את אותם כספים. לעומת זאת, חברת הסיעוד, שמקבלת את אותם כספים, מחויבת בכך.

עכשיו, אנחנו באנו קודם, ככה, בשתי מילים, בדברים עם משרד המשפטים, והבנו שקיימת נכונות, לפחות לגבי הגמלה הכספית. שוב, שזה כספי מדינה שצריכים להגיע לידי העובד הזר. כי זה מציב אותי כחברת סיעוד בעמדת נחיתות. מכיוון שהקשיש בא והוא רואה: מצד אחד, אם הוא לוקח את העובד דרכי – שאני מקפיד על כל הזכויות של העובד – הכספים יגיעו לידי העובד. אם הקשיש או הנכה – זה לא כל כך קשור אלינו, אבל לא חשוב – מעסיק את העובד הזר ישירות, הוא אולי ייחשב שהוא יכול להשאיר את הכספים האלה בלעדיו. ולכן הוא יעדיף לקחת את הכסף לידיו, ולא לשלם אותו לעובד הזר. בעוד שאני מחויב לעשות כן.

הוא לא יכול לעשות כלום עם הכסף.

לכן, בקשתנו בעניין הזה, שלפחות לגבי הגמלה הכספית, יושוו התנאים – גם להעסקה ישירה וגם להעסקה באמצעות חברות סיעוד.

אני לא מאמינה - - -

לא. ממש לא.

לא מדובר עלייך.

זה לא קשור אלייך. לא קשור אליכם. לא קשור לנכים.

- - -

זה לא קשור לנכים. רק לקשישים.

- - -

- - -

שמענו, וההערה שלך - - - להתקדם. מה עוד? שמענו. אני לא מבין בכלל מה ההתערבות שלך אצל האחרים. אני לא מבין למה אתה מתערב אצל האחרים.

אני לא מתערב אצל האחרים - - -

המדינה החליטה שיכולה לתת שירות, או בעין או בכסף – וכל אחד יחליט. זו ההחלטה. זה לא מעניין אותך מה האנשים - - -

אם רק במילה?

נו, נו.

צריך להבין, אותן תכליות - - -

אני מבקש להפסיק את הדיון איתך בנושא.

אוקיי. זהו.

תודה.

בבקשה. יש עוד הערה פה?

אני רוצה לדון בנושא החקלאות.

מי אדוני?

דניאל אברהם. אני יושב ראש - - -

ואתה רוצה להתייחס לתקנות שקראנו כרגע?

לא, לא. אני רוצה להתייחס - - -

לא, לא, לא.

מה?

אני לא רוצה. אני רוצה לדון רק בתקנות.

אז בשביל מה הזמנתם אותנו?

בבקשה. יש התייחסויות פה?

כן. אני רציתי להתייחס לשני דברים: קודם כל, אני חושבת שהגברת שמחה בניטה נתנה לנו דוגמה טובה של הצורך בתקנות. כי היא סיפרה שכשעובד זר עוזב אותה, היא צריכה לקחת סכום גדול של פיצויי פיטורים, ולשלם את זה לעובד. הרבה מהקשישים או הנכים, אין להם אפשרות פתאום לשלם סכום גדול בבת אחת. ולכן התקנות – מי שיבחר לעשות את זה – יאפשרו לקשיש או לנכה, כל חודש לשים קצת בתוך הקופה. ובסוף, כשהעובד עוזב, בשדה התעופה; וכך הוא גם יודע שהעובד באמת עוזב ולא נשאר – המדינה תיתן - - -

איך אנחנו יכולים לדעת - - -

כמה? כמה?

כי הוא לא יקבל את הכסף - - -

- - -

גברת, תבקשי את רשות הדיבור – תקבלי. ככה – לא.

המדינה. המדינה תשלם. היום את לא יודעת. היום, לפעמים, את משלמת את הכסף, והעובד נשאר שלא כדין בארץ ויוצר לכם בעיות אחרות.

אז לכן אני רציתי להתחבר לדוגמה הזאת של הגברת שמחה בניטה - - -

וכמה יישאר לו ככה וככה? כאילו, מה? על מה את מדברת? באמת.

היא מדברת שטויות.

כמה עולה קילו פירות? מה זה נקרא, הוא ישלם סכום קטן, סכום גדול? מה ההסדר של הדבר- - -?

כן, יותר. אנחנו מדינה שאוהבת לשלם - - -

לא, בחייאת - - -

אבל אילן, אתה - - -. יש חוק, ואנשים מעדיפים לא להשתמש בחוק. בוא נגיד את זה בצורה גלויה. זה לא שכל - - -

אתה יודע למה, אדוני? כי צריך להיות מעסיק אחד לכל האנשים האלה, וזה המוסד לביטוח לאומי במדינת ישראל.

נכון. כל הכבוד.

נכון - - -

- - -

נו, אבל אי אפשר - - -. אבל אי אפשר.

- - -

- - - את החוק הזה.

זה החוק - - -

זה החוק הנכון.

זה החוק.

זה מה - - -

שהמוסד לביטוח לאומי יעסיק - - -. הוא רוצה כסף.

אז למה החוק הזה לא קודם עד עכשיו?

אז עכשיו צריך לקדם את זה. למה.

לא, לא. זו לא אשמתך ולא אשמת המפלגה שלך.

זו לא אשמתך.

בטוח שלא.

אני יכול "לזרוק" לכם עוד כמה דוגמאות.

- - -

- - -

מספיק. בואו נתייחס לתקנות. אני מבקש - - -

אבל אתם יכולים לעשות את זה. אתם לא בכנסת - - - לעשות את זה.

אתה יכול לעשות לנו מהפך.

שהמוסד לביטוח לאומי ישלם את - - -

אבנר, אבנר, תן לנו - - -

- - -

- - - רק לזה.

אוקיי. עוד תשובה, בבקשה.

לגבי - - -

- - -

טוב, יש לי בקשה: הישיבה נעולה. תודה.

אדוני, - - -

גמרנו את הישיבה. תודה רבה.

רק שתבינו. אני רוצה את זה בפרוטוקול, ברשותך. סיימנו את הישיבה, אבל תדעו שהאוכלוסייה הכי חלשה, זו זאת שנפגעת. זאת שאין לה שום הגנה. שהיא רחוקה מביתה. רחוקה ממשפחתה. אנחנו פגענו עכשיו, כולנו, ביחד, באנשים הכי חלשים ואנחנו הפכנו אותם למנוצלים, בגלל שאי אפשר להעביר תקנה בצורה מסודרת בישיבה הזאת. אז בבקשה. אני לא אדון בשום נושא עד שהתקנות האלה לא יטופלו.

אדוני היושב ראש, למה ביטלתם את נקודות הזיכוי לעובדים הזרים אם אתם כל כך דואגים להם וזו החוליה החלשה?

הישיבה נעולה, ברשותך.

הישיבה ננעלה בשעה 13:41.