הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 230

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, י"ב בניסן התשע"ו (20 באפריל 2016), שעה 11:00

החשש לקריסת ענף מעונות היום לגיל הרך

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

ישראל אייכלר

יגאל גואטה

שולי מועלם-רפאלי

אברהם נגוסה

איציק שמולי

קארין אלהרר

יוסף ג'בארין

דב חנין

מנואל טרכטנברג

אורי מקלב

מיכל רוזין

לירית סרפוס - ראש תחום בכיר חברה באגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

מורן מזור - משרד האוצר

גלית יעקובוב - מנהלת אגף למעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה והתעשייה

נורית טננבוים - אגף למעונות יום, משרד הכלכלה והתעשייה

נעמי היימין - ראש תחום רגולציה וחקיקה בסוכנות לעסקים ק, משרד הכלכלה והתעשייה

עדינה יוסף - רופאה - המחלקה לאם וילד, משרד הבריאות

ורד כרמון - מפקחת ארצית הגיל הרך, שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה וכנסת, המרכז לשלטון מקומי

גליה וולוך - יור נעמת, נעמת

ירון מלך - רו"ח, נעמת

גלי עציון - עו"ד, נעמת

יעל שמרגד - מנכ"ל העמותה, נשי חירות

אסף כרמל - ארגון נשי חירות, נשי חירות

ליאורה מינקה - יושבת ראש, אמונה

לזובסקי רבקה - יו"ר ויצו העולמית, ויצו גיל הרך

נעמי מורנו - מנהלת האגף לגיל הרך, ויצו גיל הרך

מיטל וולף - דוברת ומנהלת אגף פרסום ותקשורת ויצו עולמית, ויצו גיל הרך

ליאור רוזנטל - יחסי ציבור פרו אסטרטגיה, ויצו גיל הרך

משה סויסה - מנכל, עמותת יובלים

פנחס ישראל - עוזר מנכל, עמותת יובלים

ישראל נדיבי - מרכז המועצות האזוריות

רינת חכים - ראש תחום רווחה וחינוך, מרכז המועצות האזוריות

חלי זלינגר - מחלקת הגיל הרך, מרכז המועצות האזוריות

אחז אגם - יו"ר ועד הורי הגנים של תל אביב, ועד הורים ארצי

מוחמד ח'ליליה - עו"ד, סיכוי - עמותה לקידום שוויון אזרחי

רסול סעדה - רכז קשרי ממשל, סיכוי - עמותה לקידום שוויון אזרחי

יערה שילה - חברת ועדת היגוי, הקואליציה למען חינוך מלידה

שמחה סחר - חברת אגודה, האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך

ישראל אליסף - חבר הנהלה, ארגון הורים ארצי

אור הרפז - עוזר סגנית ראש העירייה, עיריית תל אביב יפו

מהרטה ברוך רון - סגנית ראש העירייה, עיריית תל אביב יפו

כוכבה גלי - הגן הקיבוצי

זוהר ביבס - מנכ"לית

עידית כפיר - מנהלת פרוייקטים והדרכה

פז כהן - מנכ"ל

יוסי דהרי - מנהל מתנ"ס חוף אשקלון

אתי זנו - רכזת משאבי אנוש רשת מעונות "אמילי"

דנה דור - הורה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ענת כהן שמואל

יפעת קדם

החשש לקריסת ענף מעונות היום לגיל הרך

היום ה-20.4.2016, י"ב בניסן התשע"ו, השעה 11:30. אני רוצה להגיד שהדיון הזה והדחיפות שלו דרשו שזה יהיה במסגרת הפגרה. למרות שאומרים שבפגרה לא עובדים, אני רוצה לתקן, יש הרבה מאוד עבודה בפגרה. אני מקווה שהיא תנוצל לדברים טובים.

נושא של מעונות יום הוא נושא שזקוק, לדעתי, לדיון יותר מעמיק ממה שנוכל לעשות בשעה הקרובה, כי הנושא הזה הוא פשוט פספוס גדול של המדינה לאורך שנים. התפישה של מעון יום כמרכיב על מנת להוציא נשים לעבודה עבר זמנו מזמן, לא היה צריך להתחיל, הוא טעות. יש מי שחשב שכדאי שאישה תעבוד כי היא תביא משהו טוב למשפחה. אני לא מבין למה גופי נשים לא מתמרדים על הגישה הזאת. עבודה זה דבר טוב לכל תושב, לכל אזרח, לכל אדם. לא חייבים לעודד, לא חייבים להוציא את האישה לעבודה. זאת גישה פטרנליסטית, לא מוצלחת, מאוד פוגעת, כאילו נשים שנמצאות בבית הן לא עובדות. יש לי את הדוגמה של אמי, אם ל-10 ילדים. לא היה לה דקה לעצמה, היא כל הזמן טיפלה בילדים. זה לא נחשב עבודה? אמנם היא לא קיבלה שכר, אבל את שכרה היא קיבלה מלמעלה או מההכרה שלנו למסירות המדהימה שלה.

הנושא של מעונות יום הוא מערך חלקי שלא נותן תשובה אמיתית למערכת של התפתחות הילד ולכל שאר המערכות. צריך להוציא את זה מהתפישה שמעון יום הוא קודם כל על מנת לעודד תעסוקה. מעון יום הוא מסגרת טיפולית לילדים מגיל הלידה. זה שירות אוניברסאלי שהמדינה הייתה צריכה לעשות, גם אם השירות האוניברסלי הזה מבקש מימון מכל אחד מהאזרחים. צריך להבין שמעונות היום זו המסגרת היחידה עד גיל 3 לחלק בלבד של האוכלוסייה. 20% מהילדים שנמצאים במעונות היום מקבלים מסגרת אופטימאלית, שאר הילדים זה תלוי במטפלות הפרטיות. המדינה הזניחה את הטיפול והאחריות שלה להסתכל על הילד מרגע לידתו. זאת אחריות ממשלתית, ממלכתית מובהקת. הדיון הזה יתמקד בהכרזה של הגופים שמפעילים היום מעונות יום, באיום על אי פתיחת שנת הלימודים הבאה. ברור שהיא לא תהיה בתנאים אופטימאליים, אני מודיע לכם מראש. המעונות שתוקצבו בזכות הדוח של ידידי מנו - -

המעונות לא תוקצבו.

הם אפילו לא מוכנים, ברור שלא. שוכחים שמאחורי כל מעון כזה יש 80 ילדים אפשריים. זה נס עבור אותם 80 ילדים. המערכת לא תוכננה בהתאם. הכשרת כוח אדם לא טופלה. גם אם פותחים, אין הכשרת כוח אדם. יש סבסוד אפשרי, אבל הוא לא ינוצל כי המערכות לא פתוחות, לא מוכנות לפתיחה. בואו ננסה לא לזרוק, תרתי משמע, את התינוק עם המים. חייבים לעשות הכל כדי ששנת הלימודים תיפתח, בתנאים הקשים שאני מציין, כי הילדים זקוקים לזה. חלקם הם מהאוכלוסיות החלשות ביותר. זה לא הרוב. בדוח העוני ראיתם את זה. אנחנו נעשה הכל כדי לחדש את תנועת הגלגל שתאפשר את פתיחת שנת הלימודים במועד. אני רוצה להודות לכם על כך שמצאתם לנכון לבוא לדיון דחוף. אני מקווה שהדיון יאפשר לנו להגיע להמלצה שלי ששנת הלימודים תיפתח.

תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אני מברך על הדיון הזה, דיון מאוד חשוב והכרחי. הנושא הזה בוער לכולנו כיוון שזה עתיד הדור שלנו. חשוב שהילדים, בעיקר מגיל לידה, יקבלו את החינוך הדרוש. זה מאוד חשוב. התפתחות הילד, כפי שכולנו יודעים, מתחילה מגיל צעיר. ההתפתחות הקוגניטיבית, הפיזית, הכל מתחיל מגיל צעיר, לכן השיקול להפעלת מעונות צריך להיות קודם כל שיקול חינוכי, לא תעסוקתי של האימא. מה שאני רואה במדיניות הקיימת היום זה שהשיקול הוא תעסוקה, לתת זמן, אפשרות לאימהות לצאת לעבודה. השיקול של חינוך הילד, התפתחות הילד, ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד לא נלקח בחשבון. אני מאוד מברך את הקואליציה לחינוך מלידה שמובילים את הנושא הזה ודוחפים, כי השיקול צריך להיות מה טוב לילד מבחינה התפתחותית, מבחינת החינוך. הדרישה להעביר את הנושא הזה לאחריות של משרד החינוך היא דרישה נכונה והכרחית לטובת התפתחות הילדים. משרד החינוך הוא המומחה בתחום החינוך, יש לו את האנשים המוכשרים בעניין החינוך, לכן חשוב מאוד שהאחריות תהיה שלו.

השיקול השני הוא עניין התעסוקה. אני לא מזלזל בזה שאימהות צריכות לצאת לעבוד כדי להביא פרנסה למשפחה, לילדים. זה חשוב מאוד. לזה צריך למצוא פתרון. אם אותו תקציב שעובר למשרד הכלכלה יכול לעבור למשרד החינוך, אנחנו השגנו את שני הדברים באותו זמן, גם את החינוך של הילד, גם את זה שהאימהות יכולות לצאת לעבוד. אני תומך בקואליציה החינוכית בעניין של לשנות את המדיניות, בעניין של להעביר את זה למשרד החינוך.

שמעתי שמעונות היום לא במצב טוב מבחינה תקציבית, הם לא מקבלים את התקציב כמו שצריך, התקציב לא מגיע. גם את הנושא הזה צריך לתקן. עד שהמדיניות הזאת תשתנה, עד שהכל יעבור למשרד החינוך, לפחות שהתקציבים הדרושים יגיעו כדי להפעיל את המעונות בצורה נכונה ואפקטיבית.

תודה לך, אדוני היושב ראש. ברכות על קיום הדיון הזה. אני רוצה לברך את הקואליציה לחינוך מלידה על הפעילות שלהם, על החומר שהם הביאו לנו לקראת הדיון הזה. יש קשר בין הנושא הזה לבין הנושא הקודם שהוועדה התכנסה לעסוק בו – מצב הילדים בישראל בכלל, ההידרדרות של ישראל למקום הראשון בשיעור העוני בקרב ילדים. ילדים הם השיקוף של החברה. מצבם של הילדים זו התעודה הכי מדויקת להבין איפה אנחנו נמצאים כחברה. המצב של הילדים בישראל הוא בעייתי. אנחנו מתדרדרים למקום כל כך גרוע בנושא של עוני של ילדים, בנושא של אי שוויון לילדים, לא בגלל שזו גזירה משמיים, אלא זו תוצאה של מדיניות, זו תוצאה של העשור של נתניהו כשר אוצר ואחר כך כראש הממשלה. אלה הם הפירות, אלו הן התוצאות.

אני רוצה בכל זאת להגיע לנושא של מעונות הילדים ולהגיד את הדברים הבאים. בשנת 2011 הייתה מחאה חברתית. ידידי חבר הכנסת פרופסור טרכטנברג עמד בראש ועדה שאני חושב שההישג המרכזי שלה היה בהחלטה שמגיל 3 המדינה לוקחת אחריות ואנחנו עוברים למצב שבו ילדי ישראל יהיו במסגרת מסודרת, בפיקוח ציבורי, בניהול ציבורי ובהובלה ציבורית.

בחינם.

ובחינם. זה הישג שחשוב לי לציין אותו, כי הוא נעשה למרות כל המכשולים, למרות כל ההתנגדויות. אתה, ידידי, בוודאי יודע לספר לנו יותר טוב מכל אחד אחר בחדר הזה כמה קשה היה להעביר את הדבר הזה, אבל זה קרה. אני מציין את העובדה הזאת, כי אם היינו שואלים שנה, שנתיים, שלוש, ארבע לפני זה, כולם היו מסבירים לנו שזה לא יכול לקרות, שאין לזה כסף, שאין לזה תקציבים, שזה לא אפשרי, אבל הנה, עובדה, זה קרה.

זאת הצעת חוק שהממשלה תקעה.

בהחלט. אנחנו חייבים באותה גישה להתייחס לילדים גם מגיל הלידה עד גיל 3. באותה גישה, קודם כל, כי הגיל הזה הוא גיל קריטי. הגיל שמגיל הלידה עד גיל 3 הוא הגיל שבו מתעצב באופן בסיסי האדם, ולכן, אדוני היושב, אני לגמרי מצטרף לגישתך שזו מערכת חינוכית בעלת חשיבות עליונה המערכת שמטפלת בילדים שלנו עד גיל 3. זאת צריכה להיות מערכת שאנחנו משקיעים בה את כל המאמצים, את כל המשאבים, את כל היכולות החינוכיות, את כל היכולות הכלכליות, את כל היכולות האנושיות, כדי שהילדים שלנו בגיל הזה יקבלו לא רק את הטיפול הטוב ביותר, אלא יקבלו את החינוך הטוב ביותר. זה חלק הכרחי ממערכת החינוך. הגיל הזה הוא גיל שיש לו משמעות קריטית מבחינה התפתחותית. יוניסף מתייחס לנושא הזה גם כן. זו הזדמנות להודות להם על העבודה שלהם בישראל והעבודה שלהם בכלל. יש לזה משמעות חברתית מרחיקת לכת. כאשר אין לנו תשובה חברתית, שוויונית לילדים מגיל 0 עד גיל 3, התוצאה היא שיש כאלה שמסוגלים לתת הרבה יותר, יש כאלה שלא מסוגלים לתת כלום, ואז התוצאה היא שמי שנולד למשפחה ענייה יותר מתחיל את הדרך עם פחות סיכויים, עם פחות יכולות ופחות אפשרויות.

היום אנחנו נמצאים, אדוני היושב-ראש, במצב שבו רק חמישית מהילדים בגילאים האלה נמצאים במסגרות שבפיקוח. אנחנו מדברים היום על הסכנה באי פתיחה של מעונות היום בתחילת השנה. צריך להגיד שיש ציבורים מאוד גדולים שבהם המוסד של מעונות יום לא נמצא. יש המון ילדים שנמצאים היום במסגרות של משפחתונים, בציבור הערבי למשל. כאשר אנחנו מסתכלים, עושים זום על מה שקורה במשפחתונים, אנחנו רואים משפחתונים רבים שבהם העובדות עובדות בתנאים של עובדי קבלן, בלי זכויות, בלי מעמד, בלי מינימום של ביטחון. איך אנחנו יכולים לצפות שאישה שעובדת בצורה כל כך לא ראויה, לא הגיונית, לא צודקת, תוכל לתת את מה שצריך לתת לילדים בגיל הזה? אני מברך על קיומו של הדיון הזה. אנחנו חייבים, אדוני היושב-ראש, לייצר טיפול שורש בכל הנושא של ילדים מגיל 0 עד גיל 3, לטפל בנושא המשפחתונים, להבטיח תנאי עבודה, מעמד, שכר, ביטחון, כבוד לעובדות במקומות האלה, כדי להבטיח לילדים שלנו בגילאים הרכים את מה שהם צריכים לקבל.

אני חייבת להגיד שאני חולקת על מה שנאמר פה לגבי המצב הנוכחי. אני חושבת שהמצב הנוכחי דורש טיפול של כולם. הטיפול חייב להיות טיפול מאוד מאוד מעמיק, כי אי אפשר להמשיך ולהתעלם מהסוגיות שנמצאות על השולחן. מדובר בסוגיות מאוד מאוד לא פשוטות.

איזה סוגיות נמצאות על השולחן?

אנחנו מדברים מהכי קטנות להכי גדולות.

מה הסוגיה הגדולה?

סוגיה גדולה, סוגיה ענקית היא כמה ילדים מקבלים את השירות. סוגיה ענקית נוספת היא מעמד המטפלות, איך אנחנו מתייחסים לדבר הזה, איך אנחנו מקדמים אותו.

כל זה לא חדש. אין לכם איזה פתרון מוצע?

אי אפשר לתת פתרון מוצע כפתרון קסם.

אבל זה לא פתרון קסם. חלק מהחברים פה היו גם בכנסת הקודמת. אם אני אגיד שהשקענו מאות שעות בנושא מעונות היום, אני לא אחטא לאמת, את יודעת את זה כמוני.

לגבי האמירות שנאמרות כאן על כן מעבר, לא מעבר למשרד החינוך, אמרנו כבר שאין לנו עמדה בנושא. אם רוצים להעביר את הבקשה, בואו נעביר. הדבר היחיד שאני מבקשת וחוזרת ומבקשת כל הזמן זה שלא בשם המעבר הזה תגידו לי: עד שתעברו לחינוך לא נעשה כלום.

אף אחד לא אמר את זה. לא שמעת את זה מהאנשים.

להיפך, הבקשה הייתה שתעשו עוד דברים.

הטיפול המעמיק צריך להתבצע עכשיו. איפה שהאגף למעונות היום נמצא עכשיו, שם צריך להתבצע הטיפול. הטיפול המעמיק הזה צריך התגייסות של כל הגורמים, אי אפשר לבוא ולהגיד למשרד הכלכלה: בואו תעשו לבד, אנחנו נראה איך אתם עושים את זה. כשבאו ועשו את השינוי במשרד החינוך עם הסייעת הנוספת בגני הילדים, זה לא נעשה לבד על ידי מישהו ספציפי. כשבאו והחליטו שגיל 3 זה גיל שבו המדינה מקבלת אחריות על הילדים, זה לא התבצע על ידי איזה שהוא משרד ספציפי. זו אמירה שיושבים כולם.

ראש הממשלה הוא השר. יש מישהו שיכול להתנגד לבקשתו של ראש הממשלה - היא בקשה צודקת - לטפל בילדים מ-0 עד 3?

ראש הממשלה, כדי לקבל החלטה כזאת, אכן הסכים - -

זה לא הוא שאמר שהוא משיג מה שהוא רוצה?

אני לא יכולה לומר בשם ראש הממשלה על דברים שכדאי להפנות אליו. אני יודעת לענות בשם הפעולות שעושה המשרד ומדווח לשר שלו ולמנכ"ל שלו. הניסיון לעשות ביחד זה לשבת עכשיו, מיד אחרי הפסח - גם נקבעו ישיבות על הדבר הזה - עם כל הגורמים הרלוונטיים בממשלה ומחוץ לממשלה על- מנת לקדם את הנושאים האלה.

ההבדל בין מטפלת שמקבלת 500 שקל פחות במשפחתונים לעומת המעונות, האם זה דבר שאפשר לטפל בו מידית? זאת אחת הבעיות הקשות ביותר.

צריך להבין ש-500 השקלים האלה הם 500 שקלים שבאופן אוטומטי נגבים מההורים. האם זאת ההחלטה שאנחנו רוצים לקבל בנושא של יוקר המחיה? זאת אחת הסוגיות שצריך לטפל בהן.

אני רוצה להודות על קיום הישיבה הזאת גם בפגרה. אני רוצה להודות לך ולחברי וחברות הכנסת שהגיעו לדיון הזה. בזכות ההתערבות של חברי הכנסת, של הוועדה וקיום הישיבה הזאת היום, התחלנו לקבל מעט מענים קונקרטיים לבעיות ספציפיות שאנחנו העלינו. אנחנו ענף בקריסה. אנחנו התרענו על המצב הזה כבר שנים רבות, אבל לא נעשו דברים רציניים וקונקרטיים. הקריסה היא בכמה היבטים. ההיבט הראשון זה ההיבט של המחסור במעונות יום. ההיבט השני הוא מחסור - אי אפשר בכלל לתאר אותו במילים - במטפלות ובעובדות במעונות היום. אנחנו לא מצליחים לגייס עובדות בגלל תנאי שכר, בגלל תנאי עבודה, בגלל תקינה בלתי סבירה. הדבר השלישי הוא ההיבטים התקציבים. הדבר הרביעי הוא חסמים בירוקרטיים. במכתב שקיבלנו היום ממנהלת האגף אנחנו רואים תנועה קצת לפתור חסמים בירוקרטיים, אבל הבעיות המהותיות שהוצגו פה - מחסור במעונות יום, מחסור במטפלות ובעיית תקציב, לשלושת הדברים האלה טרם קיבלנו איזו שהיא התייחסות רצינית.

את יכולה להעשיר את הוועדה במספרים?

משרד החינוך העשיר את הוועדה. משרד החינוך אמר שהוא מוכן לקבל אחריות על התחום הזה אם הוא יקבל מיליארד 400 מיליון שקל. כך מגדיר את זה משרד החינוך. אנחנו יכולים לנתח את זה לסעיפים שונים.

כמה יש כיום?

מה הדרישה מול ההיצע לגבי המחסור במעונות? את אמרת שכר נמוך, קושי לשמר מטפלות. מה השכר של מטפלות?

כל הנתונים האלה קיימים במשרד הכלכלה ובמשרד האוצר.

אדוני היושב-ראש, אני צריך לדעת את הנתונים.

אני מציע שתקבל אותם מהמשרדים. אתה לא תקבל עכשיו נתונים מדויקים. המצב הרבה יותר חמור.

כדי לסבר את האוזן, רק ל-20% מכחצי מיליון תינוקות וילדים בגיל הזה יש מקום במסגרות המפוקחות.

יש פה בעיה של ידע וניהול של מערכת. זאת מערכת בקריסה, כי היא לא נוהלה שנים רבות. הנתונים לא ידועים. עשיתי את שיעורי הבית שלי. ישבתי עם כולם לפני הישיבה הזאת כדי להבין מה קורה. לא מסוגלים לתת את הנתונים.

חבר הכנסת שמולי, אני יכולה לומר לך שרק 50% ממטפלות שנכנסות לעבוד בשנה ראשונה בתחום מעונות היום נשארות לעבוד. יש המון נתונים שאני יכולה לספק שאנחנו עומדים מאחוריהם.

מה הסיבה העיקרית שהן לא נשארות?

שכר, שכר ושכר. כמובן שגם תקינה. אם נצליח, מה שנכון חינוכית, נכון טיפולית ונכון גם לתנאי עבודה, לצמצם את מספר הילדים שכל מטפלת אחראית עליהם, נצליח להשאיר כוח אדם, הם לא יקרסו.

בישיבה שהייתה לנו בוועדה למעמד האישה הנציגה של ויצו, לא זאת שפה, אמרה שהיא לא יכולה להוסיף מטפלות כי השכר הממוצע של המטפלות הוא 65 שקלים לשעה. אמרתי לה: את לא דוברת אמת.

מאיפה המספר ההזוי הזה הגיע?

מכובדי, כל איש חינוך נמצא עכשיו בבית שלו. המטפלות שלנו נמצאות עכשיו במעון, הן עדיין עובדות.

זו בעיה קשה מאוד שהן עובדות עד ערב פסח.

מה שחשוב לי זה שתבינו את המצוקה היום יומית. ברגע שאין לנו מטפלות - אין מעונות. אם אין מעונות, ההורים פונים לשירות הפרטי, משלמים הרבה כסף, מעלים את יוקר המחיה. הבסיס לכל התהליך הזה זה מטפלות. המטפלות עובדות בשכר מאוד נמוך. מאז 2011, כשעשו את המהלך המבורך של חינוך חינם לגיל 3, כל המטפלות המוכשרות שלנו שעברו הכשרת סיווג 1 וסיווג 2, רצו למערכת של גני הילדים. למה? או שהשכר יותר גבוה, או שאם השכר לא יותר גבוה, תנאי העבודה יותר קלים - יותר חופשות, עובדות פחות קשה, זה לא הילדים הקטנים והתינוקות, זה הילדים היותר בוגרים, חלקם כבר לא עם חיתולים. המערכת שלנו קרסה, כי כל הבסיס הטוב שהיה לנו הלך לשם. כל הזמן יש זליגה במערכת הזאת. המטפלות עובדות קשה. הן הדור שמחנך את הילדים שלנו, הן צריכות לקבל שכר הולם. העצוב הוא שמסתובבים ואומרים: טוב, עוד כמה שנים מי שיחנך את ילדי ישראל יהיו העובדים הזרים. זה המצב. אין עובדים שמוכנים להגיע ולחנך את הילדים שלנו. זה מסר של מדינת ישראל שמחליטה שהחינוך לגיל הרך חשוב, שמי שעובד בעבודת הקודש הזאת צריך לקבל שכר ראוי, תנאי עבודה ראויים.

למה המערכת שלך, לפי הכותרת שנאמרה, עומדת לקרוס? דיברת על מחסור בכוח אדם. מה עוד?

זה הדבר העיקרי. צריך לדאוג למטפלות, לשכר שלהן, לתקינה ולאפשרות שלנו לתת את החינוך. נעמת מפעילה כבר 90 שנה את מעונות היום, הידע החינוכי הוא אדיר. אין לנו למי להעביר אותו. אנחנו במצוקה מאוד קשה.

אני רוצה להתחבר לדברים שנאמרו. יש פה ראייה כוללנית. יש את הצרכים המידיים. כפי שכל ילד במדינת ישראל מקבל כיתה א' ובית ספר וזה לא פונקציה של שום דבר, זה לא פונקציה של איזה משרד, כך כל ילד בישראל ראוי לקבל מעון החל מהלידה. החינוך בגיל הרך הוא זה שקובע היום. מדברים על פער חברתי. הפער החברתי מתחיל להיווצר מהלידה. אם הילדים לא מגיעים באותה רמה לכיתה א' או לגן חובה, יש פער. כל אנשי החינוך יודעים את זה.

ויצו התחילה את דרכה לפני 95, עוד מעט 96 שנה, כאשר בירושלים, בבית הכרם השאירו תינוקות על מפתן הדלת. ככה פתחה ויצו את בית התינוקות הראשון. היום יש בבית הכרם 10 כיתות מעון. אנחנו עומדים לקרוס. יש לנו ארגון גדול מאוד. אנחנו עכשיו סוגרים 9 מעונות. זה במידה לא מובטלת היה המאיץ לכך שכל הארגונים התארגנו. אנחנו סוגרים בכאב ובדמעות. הורים צובאים על הדלתות שלנו. שנים אנחנו מבקשים תקציבים ולא מקבלים. 1 מתוך 4 ילדים מתקבל למעון.

באוכלוסייה הכוללת, לא באוכלוסייה החרדית או באוכלוסייה הערבית.

נכון, באוכלוסייה הכוללת. יש 100 אלף ילדים במסגרות המפוקחות שלנו. זה מתוך 470 אלף ילדים במחזור. אחרים בבית או במסגרת הפרטיות, שזה כפול מכפול, פי שניים או פי 3. מדובר במסגרות לא מפוקחות. הבת שלי גרה בישוב בפריפריה. אין אף ארגון שיכול להחזיק. אחד הארגונים סגר, אז יש פרטיים עם 4,5 ילדים. ההורים מנהלים את המעון. הבקשה שלנו היא כפולה ומכופלת. יש לנו צרכים מידיים לפתור כדי שהענף לא יקרוס. הצרכים המיידים, אם הם יהיו בגדר מתן אספירין או אקמול הם לא יועילו. אנחנו צריכים פתרון כולל לכל הנושא של החינוך לגיל הרך. הפתרון הכוללני אומר שהממשלה לוקחת אחריות, מקימה רשות או מה שהיא רוצה לעשות, הכל כמובן עם הארגונים ועם הניסיון העשיר שיש לנו, ואנחנו מקדמים יחד את החינוך הזה בצורה מסודרת ופתוחה לכל תינוק בישראל. בלי זה אין לנו תקומה.

עכשיו אני יותר מבין למה זה נקרא קריסה, למרות שהידע שלי לא מועט בדברים האלה.

אני לא אדבר על הגיל הרך וכו', שמעתם אותי מספיק בהזדמנויות שונות. אני רוצה להיות מאוד ממוקד. אנחנו נמצאים בנקודה קריטית במסע הארוך של להרים את הנושא של הגיל הרך לראש סדר העדיפויות במדינת ישראל, לעשות מהלך כוללני כדי שנמצא את עצמנו במקום אחר לחלוטין. המשבר הזה לא מקרי, הוא לא צריך להפתיע אף אחד. זה כמו רעש האדמה ביפן. השאלה היחידה היא מתי זה בדיוק יקרה, באיזו עוצמה. רעשי אדמה תמיד יהיו שם, בגלל המצב הרעוע של הקרקע. אותו דבר כאן.

אני רוצה להצביע על כיווני פעולה מאוד מאוד ספציפיים. ראשית כל, חבר הכנסת אלאלוף ואנוכי מקדמים את הצעת החוק להקמת המועצה לגיל הרך במשרד החינוך. אני אומר לכם, לא תהיה תקומה לנושא הזה בלי מהלך כוללני כזה. צריך שאותה אחריות מדינתית תבוא לידי ביטוי בגוף מקצועי, עוצמתי, שלא נמצא בתוך הבירוקרטיה של המשרד אלא לצידה ויש לו גם שליטה תקציבית. בלי זה נמצא את עצמנו פעם עם המטפלות במעונות, פעם עם טיפות חלב וכך הלאה. ישבנו מספיק בישיבות כאלו. לצערי הרב זה ימשיך אם לא ייעשה דבר שכזה.

לטווח הקצר מאוד אכן קיימת בעיה אקוטית, אדוני היושב-ראש. אני מכיר את הבעיה מקרוב. האיום לא לפתוח את המעונות הוא איום כלפי עצמנו. כמה הורים יש לילדים בגיל הרך? 2 מיליון הורים לגילאים האלה יש במדינת ישראל. זה נוגע לכולנו. האיום הוא כלפי עצמנו, לאמור: אי אפשר להמשיך כך.

שכחת להגיד שאם הם לא במעונות, סבא וסבתא צריכים לטפל בהם.

ללא ספק. כסבא לילד בן שנתיים וחצי אני יודע בדיוק במה מדובר. אנחנו נמצאים באפריל. תהליך בניית תקציב המדינה כבר התחיל. כנראה הולך להיות תקציב דו-שנתי. אני מצר על כך, אני חושב שזה לא היה צריך לקרות, אבל בואו נשים את זה בצד. אם אנחנו מפספסים את הנושא של הגיל הרך בתוך תהליך בניית התקציב שקורה עכשיו, לא נצליח להרים את הנושא הזה. צריך להתחבר לתהליך בניית תקציב המדינה לגבי הנושא עם פתרונות מידיים בטווח קצר, לא מיליארד 400 מיליון. מי שאומר את המספר הזה, אני חייב להגיד, לא רוצה את המעונות. ברור לכולנו שמיליארד 400 מיליון בשנה אחת לא יהיו. מי שמדבר על תכנית רב שנתית – כן.

כמה צריך לשנה הקרובה?

מה התקציב היום של המעונות במשרד הכלכלה?

אני יודע את המספרים. אני לא רוצה עכשיו להגיד מספר, כי כל מספר שאני אגיד - -

מה התקציב היום?

התקציב היום במשרד הכלכלה הוא מיליארד 200.

היא אומרת שלא נכון.

מיליארד 200 למה?

יש הרבה פחות מכך.

לא. חברים, בואו נעשה סדר. יש את הכסף שהולך להורים, יש את התפעול עצמו, את הכסף שלכם, של האגף. התקציב של האגף הוא 200 ומשהו מיליון.

נבקש מנציגי האוצר לתת לכם את המספרים.

בתהליך בניית התקציב צריך תיקונים מידיים כדי לתת מענים, ולו מהקלים ביותר, כדי שאפשר יהיה לצאת לדרך. הדבר השלישי זה החלטה על מעבר המעונות למשרד החינוך. רבותיי, הדבר הזה מתבקש עשרות שנים. זו אנומליה טוטאלית של מדינת ישראל שזה יושב במשרד הכלכלה. יש חלון הזדמנות שמתי שהוא בחודשים האחרונים ייסגר. למה חלון הזדמנות? כי שר הכלכלה הוא ראש הממשלה. אנחנו מבינים מה המשמעות של הדבר הזה. אין טריטוריה להגן עליה. זה דבר שלא היה הרבה מאוד שנים. זה הכשיל כל פעם את התביעה שלנו למעבר.

שר החינוך היה שר הכלכלה, הוא מבין היטב שצריך להעביר את הנושא.

יושבים מסביב לשולחן מספר גורמים שמנהלים במסירות את המאבק הזה: ישראל מוועד ההורים הארצי, יערה מחינוך מלידה ואחרים. אני יודע על המתחים גם בתוך השולחן הזה, אני לא רוצה לפרט. אם לא נתאחד כולנו תחת 3 דגלים ברורים, שום דבר לא יקרה, הצד השני ינצל את הפירוד ואת הפילוג הפנימי כדי ששום דבר לא יהיה. מה הם שלושת הדברים? תתמכו ותצאו לרחובות על העניין של הקמת המועצה לגיל הרך. שנית, על החלטה שצריכה להתקבל על מעבר המעונות למשרד החינוך לא מחר בבוקר, לא בזבנג וגמרנו. האגף שגלית עומדת בראשו עושה עבודה מדהימה, בהינתן התנאים הבלתי אפשריים שהם נמצאים בהם. הדבר השלישי, התחברות עם התהליך התקציבי כדי לתת פתרונות לטווח קצר. אלה שלושת המהלכים. כל דבר אחר לא יהיה, זה פלסטר. יום יום נעשה נזק לילדי ישראל, צריך להבין את זה. זה לא עניין שיכול לחכות עוד דור. זה כאן, צריך לפעול.

אני מצטרף לברכות על קיום הדיון החשוב הזה. אני מזהה את הניגוד הזה, את הסתירה שקיימת בין כמה אנחנו מייחסים חשיבות למעונות היום, למסגרת החינוכית והחברתית בגיל הזה, לבין חוסר ההתעסקות המערכתית של המדינה בנושא הזה, מה גם שהמחקר האקדמי כל הזמן מצביע על חשיבות ההשקעה בגיל הזה. בהחלט אפשר להתכנס להמלצות ששמענו מפרופסור טרכטנברג בעניין הקמת מועצה או רשות שתיקח על אחריותה את הנושא הזה. אז, כמובן, תעלה סוגיית התקציבים שצריך להבטיח לאותה רשות או מועצה, כי אם תקום מועצה בלי שיהיו לה שיניים, לא השגנו הרבה.

אני חושב שבשיח שלנו אנחנו מדברים ממזמן על הצורך של המעבר ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. כאן אני משתף אתכם בהתלבטות ובדילמה שיש לי. בדיון הקודם שהיה לנו באותה ועדה על חוסר שוויון בקרב ילדים, משרד החינוך "מככב" בחוסר השוויון. הוא מוביל את רשימת המדינות בחוסר השוויון בתחום החינוך. ברמה המקצועית אני מתכנס להעביר את זה למשרד החינוך, אבל אם משרד החינוך ייצר שוב את חוסר השוויון, מה עשינו כאן. אי אפשר להתעלם מהעובדה שכיום מעונות היום הם מקור לחוסר שוויון. דיברתם על חמישית מהילדים מגיל 0 עד 3. זה הממוצע הכללי. כשמדברים על האוכלוסייה הערבית ועל האוכלוסייה החרדית, בקושי אפשר להצביע, אולי 2% מהאוכלוסייה הערבית.

הנתונים, לצערי, ברוב התחומים דומים.

במעונות זה אולי חריף יותר. אני רואה שאנשי משרד האוצר גם כאן. המצב הוא בלתי מתקבל על הדעת. אי אפשר לגשר על פערים כשאין לנו תכנית להתמודד עם המצב הזה. אני בעד הטיפול המערכתי באמצעות מועצה או רשות, כי דווקא לאוכלוסיות המוחלשות כדאי לקדם את הנושא בטיפול מערכתי.

הבעיה המאוד קריטית ומאוד אקוטית במגזר הערבי בתחום הזה זה שאין קרקע ציבורית כדי לבנות מעונות יום. יש תקציבים מוקצים. מדברים היום על כך ש-20% מהתקציב בתחום הזה אמור להיות מוקצה לחברה הערבית, אבל פשוט אין קרקע ציבורית כדי להקים מעונות יום. כשמדברים על לחכור או לשכור קרקע פרטית, אז אומרים: זה צריך היתרי בנייה וכדומה. גם זאת בעיה שקיימת. גם עניין חוסר השוויון וגם החסמים הבירוקרטיים והממסדיים האלה מגבירים את התביעה שזה יהיה טיפול מערכתי במסגרת אחת שתרכז את הטיפול בכל הנושאים האלה. אני רוצה לקוות שאולי הרעיון הזה של מועצה או רשות ימצא את הפתרון לסוגיות הללו, אחרת זה ימשיך להיות מקור לחוסר שוויון בתוך החברה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על זה שהסכמת לקיים את הדיון החשוב הזה גם בתקופת הפגרה, על כך שנענית לבקשה של חברי הכנסת בעניין הזה. אני רוצה לחבר בין כמה דברים שכולם נדונים במהלך השנה, במהלך המושבים בכנסת. האחד זה פיקוח על המעונות, השני זה התקצוב של המעונות, והשלישי זה טובת הילדים במשרד החינוך או במשרד הכלכלה. אני מסתכלת תמיד מנקודת מבטו של הילד, של הפעוט, לא מנקודת מבטה של האימא או מנקודת מבטו של המעון. אני חייבת לדבר על מסר חינוכי, כי אי אפשר לבוא ולהגיד שהחיים מתחילים מגיל 3. לא. נולדנו, החיים התחילו. אם אנחנו מדברים על רצף חינוכי, לא יעלה על הדעת שמשרד הכלכלה, שלא מבין בחינוך, יעסוק בזה. אני לא באה בטענות, אבל זו לא אמורה להיות העבודה שלכם. אתם אמורים להבין בכלכלה ובעסקים. זה נולד בטעות שם.

זה הועבר בטעות, לא נולד בטעות.

זה עבר בטעות. את הטעות הזאת היה צריך לתקן ממזמן. אני וחבריי חברי וחברות הכנסת עסוקים ביום יום בלדאוג איך אנחנו מפקחים על המעונות בצורה טובה יותר כדי שלילדים יהיה טוב. כשאנחנו מפקחים על המעונות אנחנו מוסיפים עוד דרישות רגולטוריות. לכל אחד מאיתנו יש הצעת חוק על איך צריך להוסיף עוד פיקוח על המעונות. מי אמור לתת את הפיקוח הזה? איך הרגולציה באה לידי ביטוי? בתקציבים. אם אנחנו רוצים מטפלות מוכשרות – תקציבים. אם אנחנו רוצים שיהיו תנאים מסוימים במעון – תקציבים. אנחנו שמים את מעונות היום במצב בלתי אפשרי. מצד אחד, תגבירו את הפיקוח, תביאו עוד סייעות ועוד מטפלות כי הילדים, שהם הדבר הכי חשוב לנו, צריכים את זה, ומצד שני, רגע, אם צריך לממן את זה, זה כבר בדלת אחרת, זה לא אצלנו. זה סוג של אבסורד, זאת גזירה שאי אפשר לעמוד בה. אם נטיל אותה, כנראה שהתכוונו שלא יהיה הלכה למעשה. אני אגיד אולי משהו שנשמע אנרכיסטי, אבל אני באמת מאמינה בו. שנת הלימודים לא צריכה להיפתח עד שאין תקציבים למינימום. זה עד שתהיה רשות מסודרת. המינימום צריך להיות כבר עכשיו. כנראה שבמשרד הכלכלה זה לא הדבר הכי חשוב, יש עוד דברים, יש עסקים שצריך לדאוג להם. זה לא הדבר בסדר העדיפויות למעלה. אנחנו נחווה את הדיונים האלה פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שייעשה צעד חריג. אני אומרת שעכשיו הגיע העת לבוא ולומר: די, עד כאן, עכשיו תיתנו את התקציב המינימאלי כדי שאני אוכל להביא מטפלות מוכשרות, טובות שישרדו יותר מכמה חודשים או יותר משנה. יש את כל התכניות הגדולות של פרופסור טרכטנברג ידידי. הוא ישב על המדוכה מספיק זמן, הוא מכיר את הנושא לפני ולפנים. גם חברי הטוב חבר הכנסת אלי אלאלוף אומר דברים נכונים וטובים, אבל מה עם עכשיו? העכשיו כבר מאוחר מידי. אנחנו עוד ועוד ילדים חושפים למצבים שהם לא הגיוניים. הגיע הזמן להפסיק עם זה. הזמן הוא עכשיו לטיפול. אני קוראת לשר הכלכלה לשנס מותניים, להביא את כל צוות המשרד, לטכס עצה איך נותנים מענה אד-הוק ותכנית רחבה להבא. מענה אד-הוקי היום צריך להינתן.

היות ורוב החברים ביקשו ואיציק שמולי ידידי היה הראשון, אני מבקש מנציגי האוצר שיושבים פה לתת לנו מספרים. לפחות על זה אפשר להסתמך.

אני שמח לשבת לדיון בנושא החשוב הזה, מדובר בעתיד של ילדנו. כאבא לילדה בגיל הרלוונטי אני מבין את המשמעות והחשיבות של הנושא הזה. אני אגיב לקצת שאלות שעלו פה, ואני אבוא קצת עם נתונים שאני מקווה שיפריחו חלק מהחששות.

אני אתחיל מהעבר עם הפנים לעתיד. בשנים האחרונות תוקצבו כ-1.2 מיליארד שקלים לבינוי מעונות יום, זאת אומרת, לתוספת של מעונות יום.

שלא נוצלו.

זה דוח טרכטנברג.

לצערי, משרד הכלכלה, הרשויות - אני לא משוכנע שלא הארגונים - לא השכילו לבצע את התקציבים האלה ביעילות הנדרשת.

לארגונים אין אישור לבנות.

עד לפני שנתיים, לצערי, קצב הביצוע היה מחפיר.

7% בשנה.

יש לומר אפסי. לפני שנתיים עשו עבודה להסרת חסמים בירוקרטיים. זאת הייתה עבודה מאוד משמעותית שנעשתה במשרד הכלכלה. התחלנו לראות ב-2015 ניצנים של העבודה הזאת. ב-2015 בוצעו כ-140 מיליון שקלים לבינוי מעונות יום בלבד. ב-2016 הסכום, אני מקווה, יגיע ל-250, אולי אף למעלה מכך. ב-2017 אולי אף יותר מזה. אנחנו מדברים רק על תקציבים שניתנו בעבר. אנחנו רואים בחיוב המשך של הגדלת היצע מעונות היום. זה כלי שהוא חינוכי וגם מעודד תעסוקה. אנחנו מבינים את החשיבות שלו בכל ההיבטים.

מה לגבי העדיפות לאזורים?

להגדלת ההיצע יש גם משמעות בסבסוד. הסבסוד היום עומד על כמיליארד שקלים. רק בשנת 2012 הסבסוד היה באזור ה-700, ה-750 מיליון שקלים, זאת אומרת, היה גידול של בין 25% ל-30% בעלות הסבסוד. זה נובע מהעובדה שהגידול בהיצע מעונות היום מתבצע בעיקר - אנחנו רוצים שזה יהיה המצב בעתיד בחברה הערבית, בחברה החרדית - באשכולות סוציו אקונומיים 1 עד 4. היינו שמחים לראות את זה גדל. רק לאחרונה התקבלה החלטת ממשלה רוחבית בנושא הערבים. שם נקבע שלפחות 25% מכל תקציב להגדלת היצע מעונות היום יוקצה לחברה הערבית. כמובן שהדבר יגרור סבסוד גבוה יותר מסבסוד שהיינו משלמים במקומות אחרים, בערים מבוססות. אנחנו מבינים את הערך של הגדלת היצע מעונות היום במקומות האלה להגדלת שיעורי ההשתתפות ושיעורי התעסוקה, לשיפור היקפי העוני, וכמובן בהיבט החינוכי שיש למעונות במקומות האלה.

נציגי האוצר ביקשו דיון מקדים איתי, ואכן קיימנו דיון לפני יומיים כדי להתכונן לדיון פה. א', הסעיף הזה של הסבסוד הוא לא מוגבל. הוא לא מנוצל מלא, אבל הוא לא מוגבל. נקודה שנייה שנובעת מהאי ניצול זו הבירוקרטיה והטופסיאדה המטומטמת – אין לי מילה אחרת - לקבלת הסבסוד. זה באחריות מלאה וחד משמעית של משרד הכלכלה. אם משרד הכלכלה לא יודע להכין טופס שאדם פשוט יוכל למלא אותו, שילך לעשות שיעורי בית, או שאנשים יתפטרו משם. תבדקו את המסמך האהבלי הזה. אין לי מושג יותר נורא להגיד. אי אפשר למלא את הטופס שהכנתם. תבדקו את זה. הסעיף הזה לא מנוצל במלואו, למרות שהוא קיים. יש אפילו המלצה לעשות שינוי כזה או אחר, נדבר על זה אחר כך. שתיים, תתמודדו עם הבירוקרטיה האהבלית שהקמתם מסביב לטופסיאדה הזאת.

בנוסף למיליארד שקלים שמוקצים לסבסוד ולמיליארד שניים שהוקצו בעבר להגדלת היצע מעונות היום, רק ב-2016 תוקצבו 200 נוספים. אנחנו מקצים כ-85 עד 100 מיליון שקלים לצהרונים, ועוד כ-50 מיליון שקלים לתפעול שהם פחות ניכרים בהיבט הציבורי. אלה המספרים.

אני רוצה לתת איזה שהוא מענה אד-הוק. אני חושבת שלגבי בעיית כוח האדם החמורה ביותר כרגע – זה גם מבחינת איכות כוח האדם וגם מבחינת הזמינות - ניתן לפנות למשרד החינוך על-מנת לאפשר לסטז'רים בגיל הרך לעבוד במעונות יום. כשיש סטז'רים שאין להם איפה לעבוד, הם עובדים בקרן קרב, הם עובדים בצהרונים. כשהם מבקשים להיות במעונות יום, אומרים להם: לא, זה לא מוסד חינוכי. אני חושבת שזאת החמצה גדולה ומשמעותית.

רעיון טוב ומובן.

הבסיס הוא השינוי בתפישה. ילד הוא לא מוצר, הוא לא צריך להיות בתוך משרד הכלכלה. צריך להעביר את החשיבה למשרד החינוך. דיברו על הבירוקרטיה. כדי לקבל היום דרגה להיכנס למעון - -

צריך להיות דוקטור.

איזה דוקטור, אני עוזרת לאנשים על בסיס יומי לקבל דרגה. זה פשוט סיוט. אנחנו מצליחים לקבל דרגה כשאנחנו פונים למר אייכלר מתלונות הציבור ולמבקר המדינה. רק אז אנחנו מקבלים דרגה. למה זה כל כך קשה?

תודה, אדוני, על קיום הדיון החשוב והדחוף הזה. אני רגע רוצה להניח למקרו, להניח לדיון המהותי – יש עליו הסכמה גורפת, בטח בקרב כל חברי הכנסת שיושבים פה - על המעבר המתבקש למשרד החינוך, על הגדלת התקצוב והקמת המועצה. כל הדברים האלה הם כרגע במקרו. הם ידרשו שיתוף פעולה מצידי כאחת שנמצאת במפלגה של שר החינוך, מצד היושב-ראש הוועדה כאחד שנמצא במפלגה של שר האוצר, ומצד חברי כנסת נוספים שפעילים בזה.

אני רוצה להסתכל על עכשיו. עכשיו אנחנו ב-lose-lose situation בזכות משרד הכלכלה. אני אחזור על מה שאמרתי קודם. מאות שעות של דיונים בכנסת הקודמת על אותם נושאים לא הניבו שום שינוי. אדוני אמר על הטפסים הבלתי אפשריים. חברי כנסת מקבלים על בסיס יומי אנשים מרחבי הארץ כולה. תקשיבו, חברים, יש לי תואר שני בתעשייה וניהול. אם מיכל צוק לא הייתה יושבת איתי ועוברת איתי סעיף סעיף, גם אני לא הייתי יודעת למלא את הטופס הזה. איך ייתכן דבר כזה? איך ייתכן שראשי רשויות מטלפנים לחברי כנסת ואומרים: הצילו, אנחנו לא מצליחים להביא 1.2 מיליארד שקלים לידי מימוש כי אי אפשר לעבור את החסמים שבניתם שם. אם היינו אומרים שהכסף הזה לא הולך למעונות, הולך למקומות אחרים, אז ברוח הימים האלה – דיינו, אבל הכסף הזה לא מנוצל, הוא נשאר במשרד האוצר כאבן שאין לה הופכין. ילדים רבים לא זוכים לקבל אותו.

אני חושבת שמדינת ישראל צריכה להגיד אמירה עקרונית על המקרו ואמירה עקרונית על המיקרו - איך היום בונים לוח זמנים. זה במשרד הכלכלה. רצינו או לא רצינו, זה המקום. צריך לראות איך משרד הכלכלה בונה לוח זמנים ותקציב שיאפשר פתיחה של הרישום עוד בחול המועד פסח. יש שבוע שלם בחול המועד שבו הארגונים, סליחה שאני מחייבת אתכם ללכת על הדבר הזה, יוכלו להתחיל ברישום. אם לא בחול המועד, אז ב-1 במאי, יום למחרת פסח. איך יוצרים מציאות שבה מקטינים את מספר הילדים על כל מטפלת, איך יוצרים מציאות שבה מגדילים את שכר המטפלות. כל הדיבורים הגבוהים על חינוך ילדנו בכל המגזרים זה מול המטפלות. אם מטפלות הולכות בסוף היום הביתה עם תחושה שהן נשארות במקום הזה רק כי אין להן מקום יותר טוב, נכשלנו. נכשלנו כישלון חרוץ, כי בסוף כמה שהיא לא תהיה מטפלת מצוינת, כמה שהיא לא תקבל - - זה הצחיק אותי הסכום שאמרת קודם, גואטה. הלוואי שמטפלות היו מקבלות 65 שקלים לשעה. אם זה היה כך היינו עומדים בתור.

מעבר לחסמים הבירוקרטיים, מעבר למטפלות, הסיפור של מספר הילדים שזוכה להיכנס למעונות היום הוא הסיפור של מדינת ישראל. אני חושבת שאי אפשר להגיד שכשזה יעבור למשרד החינוך זה יקיף את כולם. צריך גם לזה לבנות תכנית, חבריי במשרד הכלכלה. אני מצרה על זה שלא המנכ"ל שלכם, לא הסמנכ"לית שאחראית על הנושא לא נמצאים פה, לא כי אני ממעיטה, חלילה, בערכך, את יודעת כמה אני נעזרת בך ובעובדים שלך, אבל אני חושבת שצריכה להיות פה אמירה עקרונית. לפני שאני קוראת לראש הממשלה אני קוראת לאנשי הביצוע. כשמנכ"ל משרד הכלכלה יגיד: מעונות היום הם בראש שמחתי, מעונות היום יהיו בראש שמחתו. אני לא רוצה להניח בצד את המקרו, אבל בעיקר לא את המיקרו שכרגע אם רצינו או לא רצינו הוא נמצא במשרד הכלכלה.

בהחלט דיון משמעותי וחשוב מאוד. אני אתחבר לדברים שאמרת. אנחנו בעיר תל אביב מתמודדים עם מחסור עצום במסגרות לגיל הרך. אם משרד הכלכלה שם לו למטרה שתהיה לפחות ל-25% מהילדים מסגרת כזו, בפועל זה רק 20%, לפי מה שאני מבינה. אצלנו בתל- אביב זה הרבה הרבה פחות. כל שנה אנחנו דוחים כ-2000 משפחות שמבקשות להתקבל למעונות האלה, מה שגורם למשפחות, וגם אני כאימא, לחפש מסגרות אחרות שעולות מאוד מאוד יקר. מעבר לעלות שלהן, הן מסגרות לא מפוקחות שאנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהן שומרות על הבטיחות של הילדים, שלא לומר על החינוך שלהם. דובר על כך שגם בחינוך, במערכת החינוך יש פערים. יכול להיות שהפערים האלה הם תוצאה של זה שמגיל לידה עד גיל 3 מגיעים עם פער גדול שמתבטא בחינוך. אין ספק שנדרשת פה תכנית כוללנית שמתייחסת לחינוך בגיל הזה כזכות בסיסית, כזכות שתצמצם את הפערים בין האוכלוסיות. אני יודעת שכרגע המצב הוא שעל העמותות מוטלות רגולציות נוספות ללא תוספת תקציב. המסגרות קורסות. אנחנו ברשויות המקומיות פוגשים את התושבים מאוד מאוד מתוסכלים. כל שנה הם מתוסכלים יותר. צריך לפתור את הבעיה הזאת.

אני אנסה להיות מאוד קצרה, כי חבריי פה ביטאו הרבה מהדברים שגם אני חושבת. אני חושבת שההסכמה פה על כך שזה צריך לעבור למשרד החינוך היא משמחת. אני רוצה להביע חד משמעית תמיכה במחאת העמותות ומעונות היום על אי פתיחת הרישום. אני חושבת שזה חשוב, יש פה אמירה. עם כל הקושי שזה יוצר להורים, לכספים ולהכל, בסופו של דבר עד שאין החלטה כזאת שום דבר לא קורה, גם לא דיון כזה, לכן טוב ששמתם את זה לפתחנו. מכיוון שכן ירדו למיקרו, אני רוצה להגיד משהו מאוד בכללי במקרו. אני מסכימה איתך שהסיפור הוא לא הנשים שעובדות, הסיפור הוא הילדים. זה המשך ישיר של הדיון שקיימנו פה בבוקר על הפערים. צודקת מהרטה לחלוטין בכך שילדים מגיעים עם פער משמעותי בגיל 3 למערכת גני הילדים. אין ספק שמי שמשלם על הגנים הפרטיים 3000, 4000 ו-5000 שקלים - אלה המחירים של גנים פרטיים בארץ – ומי שזוכה להיות במעונות יום ולקבל את החינוך הטוב שם, מגיע עם פתיחה אחרת למערכת החינוך הציבורית.

אני אגיד עכשיו משהו שאולי ארגוני הנשים לא יאהבו עד הסוף. ארגוני הנשים הצילו את המדינה מעצמה בכך שהם הקימו את מעונות היום, כמו הרבה נושאים אחרים שהקמנו, כמו נושא אלימות כלפי נשים וכדומה. זה לא האידיאל. האידיאל הוא שהמדינה צריכה לקחת אחריות על זה. טוב שהיו עמותות, טוב שהיו ארגוני הנשים, טוב שטיפלו בילדים האלה, אבל האידיאל הוא שצריכה להיות מערכת ציבורית מיום הלידה עד גיל 18. כמובן שגם היינו רוצים השכלה גבוהה בחינם במדינת ישראל. זה יעבור ממשרד הכלכלה. צריך להבין שזה לא רק עניין טכני, יש פה עניין מהותי. אמרת שהמטרה הייתה לעודד נשים לעבוד. היום נשים עובדות. נשים עובדות כמעט באותו אחוז של גברים. אני בעד בחירה חופשית. מי שרוצה לשבת ולגדל ילדים – מצוין, אבל לרוב הנשים אין את הבחירה הזאת. מסיבות כלכליות אין להן את הבחירה. מי שיש לה את הבחירה הזאת לשבת בבית ולגדל ילדים היא מהשכבות שיש להן יותר כסף. דווקא אלו שאין להן הן אלו שנאלצות לצאת לעבוד, הן צריכות את מעונות היום יותר מהכל. אנחנו צריכים לאפשר לשני ההורים, לא רק נשים, לעבוד, ואנחנו צריכים לאפשר לשני ההורים ליהנות משעות הפנאי ומגידול וחינוך הילדים, אבל צריך, אתה צודק, לשנות זווית ראייה, להפסיק להתייחס לנושא כאל נושא של נשים, אלא כאל נושא של ילדים. אם לא היה מדובר בעמותות נשים, אם לא כל העובדות היו נשים מוחלשות ולא היה מדובר בילדים, המצב לא היה מגיע למצב הזה. אין ספק שזה בגלל שמדובר בעובדות מוחלשות שאין להן ברירה חוץ מלעבוד בשכר הזה, וזה בגלל שמדובר בעמותות נשים שנחנקות תחת העול. כמי שניהלה עמותת נשים והייתה מסתכלת כל חודש לשמיים מאיפה לשלם משכורות אני יודעת מה הן עוברות. זה בדיוק העניין. האחריות לא צריכה להיות עליהן. אנחנו יודעות שכאשר נשים מגיעות לתחום מסוים אז רמת השכר יורדת, רמת ההתייחסות של המדינה יורדת. אני חושבת שהגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על זה. חלק מהעניין זה להעביר למשרד החינוך כדי לייצר את הרצף. אין פה הענשה, יש פה הטבה. צריך לעשות את זה איתכם, כאשר המטרה היא לייעל את הכל, המטרה היא הילדים. תודה, אלי, על קיום שני הדיונים הכל כך חשובים האלה. תודה וחג שמח.

תודה רבה על הדיון בפגרה, זה לא מובן מאליו. אני חושב שנדיר גם בתקופה שהיא לא פגרה לראות כל כך הרבה חברי כנסת מגיעים לדיון. זה רק מראה כמה יש קונצנזוס סביב הנושא. חברנו ארגונים אקדמיים – מכללת ורד, מכללת אפרת - עם מנהלות מעון וארגונים אזרחיים כדי לצעוק צעקה אזרחית בעקבות הצורך שעולה מהשטח בנושא הזה. הקמנו את הקואליציה לחינוך מלידה ששמה לה לטפל בנושא הזה, להביא אותו לסדר היום הציבורי - גם הציבורי מבחינת ציבור, גם הפרלמנטרי. ההכרזה של הארגונים לא לפתוח את הרישום חשובה מאוד. סוף סוף הארגונים החליטו לפעול. עד עכשיו, במשך 7 חודשים מאז שהתחלנו לצעוק, לא שמענו מהארגונים אמירה ברורה וחזקה. הם אומרים בריש גלי שהם בקריסה. אני חושב שהאמירה הזאת חשובה. חשוב מכך - הכרזה ממשלתית של החלטה, לא אי החלטה שזה מה שעשתה הוועדה. הוועדה שהוקמה ישבה במשך חודשיים והחליטה שלא להחליט. צריכה להיות החלטה של לקיחת אחריות ממשלתית לחינוך מלידה.

יש 3 נושאים מהותיים שעומדים ותלויים. דבר ראשון, איכות. מבחינת הנושא האיכותי יש את הנושא של תקינה של ילד על גננת, יש את הנושא של הכשרה של צוותים – זה בעיקר שכר – ואת דימוי המקצוע. כיום הדימוי של המקצוע הוא דימוי נמוך. הפיקוח הממשלתי מבחינת איכות הוא בלתי אפשרי. לא יכול להיות שיש רק 16 מפקחים על כל המעונות, על כל המשפחתונים, על כל הצהרונים של משרד הכלכלה בכל הארץ. זה לא הגיוני. מבחינת כמות, רק 23% מקבלים מענה ציבורי. במגזר החרדי מדובר על 10%, במגזר הערבי מדובר על 2%, כל השאר במקומות פרטיים שאינם מפוקחים. עכשיו אני מדבר בכובע שלי כמייצג הורים. כל מה שדיברו סביב השולחן הזה זה על 23%. שכחתם ש-77% נמצאים במקומות שאף אחד לא יודע מה הם. אנחנו כאן מדברים, אבל אנחנו שוכחים שאנחנו מדברים רק על 23%. יש לנו אריה שואג שישן עכשיו. כשההורים יבינו שיש להם יכולת להשפיע על מה שהולך פה, זאת תהיה המחאה החברתית של 2011 בשידור חוזר. אני רוצה שתבינו את זה. זה הולך לשם. בצד הקיצון של ה-77% יש את "מחסני הילדים" ששמענו עליהם כולנו, בצד שני יש גננות שעושות גנים פרטיים ואקזיט. גם על זה עשינו כתבות. יש גננות שפותחות גן ועושות סטארט-אפ. הן מוכרות אותו עם הילדים. יש פורומים שלמים באינטרנט על גננת שמפרסמת למכירה גן עם רישום של 30 ילדים. היא עושה אקזיט של חצי מיליון שקל. יש את זה בכל הארץ. רק שתבינו את ה-77%. זו המאסה שהממשלה צריכה לדבר עליה. יום אחד ההורים מגיעים ורואים שהבעלות התחלפה. אני טיפלתי בכמה מקרים, זה פשוט לא נורמאלי, זו פשוט הפקרות. הקושי של לקבל דרגה הוא קושי פשוט פסיכי. אתה צריך להיות דוקטור בשביל למלא את הטפסים, זה פשוט לא הגיוני. זה גורם להרבה הורים להתייאש מהתהליך. אנחנו מוצפים בפניות. אנחנו מטפלים דרך חברי כנסת, דרך הוועדה לביקורת המדינה, דרך אלף ואחד דברים. דרך אגב, יש מענה גם באגף. אם יש 60 אנשים באגף שצריכים לטפל בכל הפניות היוצאות דופן, זה פשוט בלתי אפשרי. אני לא בא בטענות לאגף, אני מציג מציאות. יש את הנושא של האיכות, אחר כך את הנושא של הכמות, כאשר בסוף יש את הנושא של איפה זה צריך להיות. זה לא צריך להיות במשרד הכלכלה, זה צריך להיות במשרד החינוך. נוצרה הזדמנות פוליטית וציבורית נדירה. הגיל הרך נכנס לסדר היום הציבורי "ביג טיים", הוא נכנס לסדר היום הפרלמנטרי "ביג טיים". ראש הממשלה הוא שר הכלכלה, הוא צריך לדחוף למעבר הזה. צריך לעשות את זה בצורה איכותית.

הבת שלי היא אחת מ-4 שזכו לקבל מקום במעון יום של ויצו בתל אביב, אחד מאלה שנסגרים, לצערי, בשנה הבאה. מה שעולה זה שהמעון נסגר מאילוצים כלכליים. האילוצים הכלכליים הם למעשה שכר המטפלות. המוסד בשכונה שלנו מנוהל למעלה מ-30 שנה על ידי מנהלת מדהימה.

איזו שכונה?

שכונת נחלת יצחק בתל-אביב.

שכונה טובה.

מה זו "טובה"? תיזהרו מהמילים שלכם. אין שכונה רעה, יש טיפול רע בשכונה. תדעו לכם, מי שהורס שכונה זה מערכות, לא אזרחים.

המוסד שלנו בשכונה נוצר כתוצאה מזה שיש מטפלות טובות שהן למעלה מ-20 שנה. המנהלת, שהיא אישה מדהימה, במקום לתת לה אות הוקרה, סוגרים לה את המעון. אין לי פתרון לויצו. אין לי מושג אם זה יעבור לידיים של המדינה זה יעזור. כרגע אני יודעת שהילדה שלי היא בידיים טובות, כי יש שם צוות מסור שעובד למעלה מ-20 שנה. אם מפטרים אותן כי המשכורות שלהן "כבדות" – גם ככה הן טוענות שהן לא יכולות לסיים את החודש - לעומת מטפלות מתחילות, יש כאן בעיה. מחר אנחנו נכנסים לגן בניהול חדש, עם צוות חדש.

לא מדובר על זה. אף אחד לא מתכנן להוציא - -

הגן שלנו נסגר. המטרה שהמעונות יהיו בידיים טובות. המטפלות צריכות להיות מטפלות עם ותק, עם ניסיון.

עם ותק לא, כי הן מתחילות כדי להיות עם ותק.

אותן נשים עם ותק מפוטרות מחר, כי לא משתלם לויצו להשאיר אותן.

שכר הולם, מעמד הולם.

צריך לשים את הדגש על כך שאותן מטפלות יישארו מטפלות, אם תחת המדינה או תחת העמותות, לאותם ילדים בני שנתיים חסרי אונים.

אני שוב מברך על הדיון הזה. תודה לקואליציה לחינוך מלידה שעושה עבודה טובה ודוחפת את העניינים. הייתי מסתפק בפתיח של יושב-ראש הוועדה, במה שהוא אמר. הוא פתח את הישיבה בסיכום. זה גם טוב, זה גם מקובל. אנחנו יודעים לאבחן אבחנה ברורה, אבל לצערי הטיפול לא נכון, הוא לא טוב בכלל. עדיף לא לטפל מאשר לטפל בצורה רעה, חס וחלילה. העניין הוא ברור. צריך להכריע בעניין הזה. זה עניין חינוכי ממדרגה ראשונה. ברור שעל כל שקל שיושקע בגיל הזה, נרוויח 10 שקלים בהמשך. זאת משוואה ברורה ונכונה. אם אנחנו מדברים על כסף, אז הכסף טמון באיזה שהוא מקום. לא צריך מיליארד 200 מיליון שקל, כי הכסף ישנו, רק צריך להשקיע אותו בחינוך. צריך ללמוד מהניסיון במדינות הלא מפותחות, איך הייתה בהן מערכת החינוך, איך הייתה ההתייחסות לילדים מגיל 0 עד 3. הם הרוויחו ועשו מערכת חינוך. הם בנו חברה מאוד מאוד טובה, ברמה חינוכית ומוסרית מהמדרגה הראשונה. העניין הזה דחוף, הוא צריך טיפול שורש טוב. צריך להעביר את זה למשרד החינוך. משרד החינוך צריך להתחיל לעשות תכניות בקשר למקצועיות של מי שיעבוד שם. אני רואה ואני יודע שהמקצועיות, לצערי הרב, נמוכה במעונות ובמשפחתונים. אם משרד החינוך ייקח את זה באופן רציני, אני מציע שזה יהיה עניין חינוכי לעתיד של החברה. ככה צריך להיות.

אני רוצה לברך על הישיבה. היושב-ראש אמר בישיבה שדנה בנושא של עוני של ילדים שהכל מתחיל בחינוך. אין ספק שזה קשור גם לדיון הזה. הכל מתחיל בחינוך. אני חושב שצריך להתייחס לנקודה אחת. הדיון אם להעביר את זה למשרד החינוך, לא להעביר את זה למשרד החינוך, לפי דעתי הוא קצת סטייה מהדיון, כי בסופו של דבר אם יעבירו את זה, יעבירו את זה עם הצוות הקיים. זה לא הדיון. הנושא של הבירוקרטיה הוא עיקר הדיון פה. צריכים לראות איך עוצרים את זה מיד ועכשיו. הבירוקרטיה של המשרד מול הארגונים לא יכולה להימשך. כתוצאה מזה גם הארגונים גורמים לבירוקרטיה מול ההורים.

ממש לא. אין שום בירוקרטיה מול ההורים, זה משרד הכלכלה.

מאיפה הטופס?

זה משרד הכלכלה.

זה הסבסוד שהמשרד מחזיר להורים.

זה טופס שמשרד הכלכלה עשה אותו, נכון? למי הוא מביא אותו? לכם?

לא.

זה מגיע בסוף להורים.

זו התחשבנות בין ההורים למשרד.

ואז הארגון לא יכול לקבל עד שהטופס - -

אין לו ברירה, הוא יקבל מראש. ההחזר הוא לא בהתאם.

ממה שאני שומע, מתלונות שאני מקבל ממעונות וארגונים, להשיג היום סמל למעון יותר קשה מאשר לייצר F-16. סמל למעון זה משהו מטורף.

אנחנו עושים שירות למדינה. אנחנו לא מקבלים הקצאה של שטח. אנחנו באים ביוזמה ברוכה, קונים שטח, בונים מבנה. יש לנו בעיות וקריעת ים סוף.

יותר קל להתקבל לשב"כ מאשר להכניס ילד מעל למכסה למעון. אלה דברים לא נורמאליים. צריך לקצר את הבירוקרטיה. ברור שרגולציה וביקורת של המשרד זה טוב, אבל תקצוב לזה אין. זה דבר שצריך לפתור אותו. הדבר האחרון שצריך לפתור אותו והוא הכי חשוב זה שכר המטפלות. זה לא נורמאלי שנשים את הדבר הכי יקר לכולנו, תינוק שנולד, באיזה שהוא מקום שהמטפלת מקבלת שכר מביש. כנראה שזה המינימום. שמעתי שיש כאלו שמקבלות פחות ממינימום. אף אחד לא היה הולך לעשות ניתוח לב פתוח אצל מטפלת שמקבלת 25 שקלים לשעה, הוא היה רוצה את הרופא הכי טוב. למה את התינוק, שזה הדבר הכי יקר לנו בעולם, אנחנו מסכימים לשים במקום שהמטפלת כל היום צריכה להתעסק בחובות שלה, בלחצים שלה, בזה שהיא לא רק לא גומרת את החודש, היא לא גומרת את היום? בירוקרטיה, שכר מטפלות זה הנושא. זה צריך להיפתר מידית.

הייתי צריך לברך אותך שעל אף ציר הזמן הזה של ערב פסח שבו רוב האנשים עסוקים בקניות, בהתחדשות, בהכנות לליל הסדר, אתה עכשיו עוסק ועסוק בביעור חמץ. לא רק בביעור חמץ, אלא בחמץ שעבר עליו כמה וכמה פסחים. הדימוי הוא נכון על ציר הזמן הזה, אדוני היושב-ראש. אני נחשב בין הוותיקים מחברי הכנסת, רובם יותר צעירים ממני. אין נושא שאני זוכר אותו שדנו עליו כל כך הרבה כמו הנושא של המעונות. יכול להיות שהיינו צריכים לחלק היום למשרד הכלכלה מדליות זהב. מגיעה להם מדליית זהב על כך שהנושא המדובר ביותר ברצף בכנסת הזאת זה נושא המעונות, על כל בעיותיו. אין ועדה שלא דנה בנושא המעונות – ועדת העבודה והרווחה, ועדת הכלכלה, ועדת הכספים, ועדת החינוך, הוועדה לזכויות הילד, הוועדה למעמד האישה, הוועדה לביקורת המדינה, הוועדה לפניות הציבור. אפילו ועדת המדע והטכנולוגיה הצליחה לדון בזה. חוץ מוועדת חוץ וביטחון, כל הוועדות דנו בזה. לא מגיעה מדליה, אדוני היושב-ראש? מגיעה מדליה שחורה על כך שאצל רבים מתושבי מדינת ישראל המעונות זה הסמל לבירוקרטיה, זה הסמל לזלזול ונוקשות כלפי אזרחים. כל מי שיש לו ילדים, לא משנה באיזה היבט, יש לו חוסר במעונות, יש לו קושי בקביעת הדרגה. המפעילים עצמם זה פועל יוצא לשירות שהם צריכים לתת להורים. אין עוד דבר שמסמל את הבירוקרטיה. אין הדבר דומה למתן הנחה בארנונה, שאז המערכת צריכה להיות נוקשה כלפי מי שמבקש, לבדוק אותו טוב. התפישה המרכזית בנושא של המעונות היא לתת אפשרות לאישה לעבוד. המעונות קמו במדינת ישראל מכוח חוק המעונות על-מנת לאפשר לנשים לצאת לעבודה. בכל היעד הזה יש כישלון קולוסאלי. אחד החסמים של נשים לצאת לעבודה זה החוסר במעונות, אי היציבות בדבר, הבירוקרטיה. לא כדאי להן לעבוד בגלל המעונות.

יש 3 היבטים מרכזיים. קודם כל, קביעת הדרגות, הרישומים. יש את כל מה שנאמר פה, את כל הבעיות שאנשים סובלים מהן בגלל הטרטורים. 10 פעמים הם צריכים לשלוח פקס. אני לא אאריך בכל הנושא הזה, כי אנחנו לא נגמור עד ליל הסדר. אנחנו לא מדברים על הקושי של המפעילים, על הקשיים הבירוקרטיים, על הנהלים הסותרים, הנהלים הדרקוניים כלפיהם. הדבר האחרון הוא החוסר. אין פתרון. לא רק שהטיפול לא נהיה יותר טוב, הוא נהייה הרבה יותר גרוע, אנחנו הולכים כל הזמן צעדים אחורנית. קצה נפשם של ההורים. אתם, משרד הכלכלה, מוציאים את דיבת המדינה בבירוקרטיה, בקשיים, בחוסר התחשבות, בזלזול. זה מה שאתם עושים. מה שיקרה זה שכשהם יצאו מפה - השר עד אחרון הפקידים – הם יגידו: היה קצת לא נעים, נעבור את זה. התפישה שלכם היא שצריך להקשות, לבקש מאישה שחוזרת מלידה כי לא יודעים אם היא כן תחזור, לא תחזור, אולי היא תרוויח יותר. התפישה צריכה להיות: אישה עובדת, תקל עליה, תבוא לקראתה. אם היא חזרה מחופשת לידה, זה חלק מהחיים. זה המניע, זה המזין. הלידות שלה הן שמזינות את המעונות. אנחנו רואים שאל כל אישה שיולדת מתייחסים כאילו עברה איזו עבירה ולכן היא צריכה לסבול בצורה כזאת או בצורה אחרת.

אדוני היושב-ראש, כדי שלא נהיה צועקים לריק, כדי שאנחנו נעשה משהו מעשי, אני מציע שהוועדה שאתה עומד בראשה תקיים רצף של דיונים במסגרת שימוע. משרד הכלכלה צריך לעבור שימוע בנושא של המעונות. למשרד הכלכלה יש גופים חזקים שעומדים מולו, הוא לא יכול לפעול נגדם. היחידים שמוחלשים, כפי שנאמר פה, זה המעונות, אלה שמייצגים את המעונות. אין להם לוביסטים, כוחות, הסתדרות, משהו חזק. הם באים לפה. אנחנו המשענת היחידה שיש להם. אם תעשה את הדיונים במסגרת שימוע, דהיינו לקחת כל נושא שיש בו בעיה במשרד, אם זה נושא הרישום, לאחר מכן נושא ההפעלה מול אלה שמפעילים, לאחר מכן הנושא של חוסר במבנים, מה נעשה, למה לא נעשה, מי מעכב, אני חושב שאז השר שאחראי, המנכ"ל שאחראי יראו באמת אם הם מצליחים להוציא את המעונות מהקיבעון שהם נמצאים בו, מהקשיים למשהו אחר. צריך שהמעונות בישראל יהיו מעונות ידידותיים כלפי ציבור העובדות, שהם יהיו אלה שנותנים את הדחף, את המניע לנשים לצאת לעבוד, לא הפוך.

אנחנו לא באים להחליף את הרגולטור. אנחנו גוף שמפעיל מעונות יום במגזר כללי ובמגזר חרדי. אני אומר ואני זועק שהבעיה הזאת חוצה מגזרים. המדינה מדברת גבוהה גבוהה, ובצדק, על הפעלת מעונות יום, על תקצוב לבינוי מעונות יום שאנחנו שומעים ויודעים שלא כולו מנוצל. בהתחבר לדברים של גברת שולי מועלם, בואו עכשיו, כבר בחול המועד כשאנחנו באים לעבוד על הבעיה הזאת שאין צוות, שאנחנו מתמודדים עם סייעת שלא רוצה לחזור לעבודה, ניקח איזה שהוא תקציב מהבינוי של המעונות, נעביר אותו לשכר למטפלות. אני מעלה הצעה. אני לא מחליף את הרגולטור. מה זה שווה אם אנחנו נבנה מעונות, נפתח מעונות אבל לא יהיה צוות שיקבל את הילדים. אנחנו מדברים על צוות שצריך להיות במשרד החינוך, צוות מנוסה, אבל אין, הוא לא נמצא.

יש חוק במדינת ישראל, הוא לא הוזכר כאן. מדובר בחוק פעוטות בסיכון, הזכות למעון יום. יש כ-20 אלף פעוטות מידי שנה שמושמים במעונות היום. זאת האוכלוסייה המוחלשת ביותר. זה חוק מאוד מהותי שבא למנוע הוצאה מהבית. הוא מדבר על מצבים של בעיות בהתפתחות הילד, על מצבים תפקודיים, על פעוטות מוכים, על פעוטות שסובלים מהזנחה. אלה הראשונים שבוועדת קבלה מקבלים קדימות בקבלה למעון. אין להם את הקול. אלה הורים שלא יבואו ויצעקו – זה לעומת הורים עובדים - אם לא יהיה מעון במקום שבו הם גרים. אני מאוד מודאגת. אני תומכת במצב שקורה ובקיום הדיון כאן היום, אבל אני מאוד מאוד מודאגת. אם לא ייפתחו מעונות היום, אם לא תיפתח ההרשמה, מה יהיה עם 20 אלף הפעוטות שאין להם מסגרות אחרות, אין להם הורים שיכולים לשלוח אותם למעונות אחרים, למטפלות הפרטיות, ל"מחסני הילדים" שטיפלנו בנושא הזה? בג'סר א-זרקא, ששם יש המון פעוטות בסיכון, אין אפילו מעון יום אחד. זאת סוגיה על סדר היום שצריכה פתרון אד-הוק מעבר לפתרונות הרחבים.

אני מברכת על הדיון הזה. אני מצטרפת לדברים שנאמרו כאן בהקשר של חינוך ילדים. עלו כאן הצעות מלומדות. לאורך הדיון חשבתי על איזה שהוא פתרון, על איזה שהוא ניסיון לייצר משהו אד-הוק שייתן לטווח הקצר מענה. אני חושבת שצריך לקיים איזו שהיא הפרדה בין המנגנון של ההחזרים להורים, לבין המנגנון הפיקוחי שמנהל את השיח עם הארגונים. אם אני מסתכלת על אם עובדת שמחנכת את ילדיה במסגרת מפוקחת, יש מנגנונים נוספים ודרכים פרקטיות טכניות לתת לה את הסיוע הזה, ללא כל קשר לשיח ולדיאלוג שמתקיים עם משרד הכלכלה. אגב, לתחושתי, מאז שגלית קן נכנסה לאגף, שזה זמן מאוד קצר, יש אוזן קשבת. מן הסתם היא לא יכולה לטפל בדברים שבמשך שנים לא טופלו.

אני מכיר מקרוב את כל הנושא של מעונות עוד כשהייתי מזכיר ההסתדרות וראש עיר. אני יכול לתת דוגמה מבית שאן. כמזכיר ההסתדרות אני יכול להגיד שהיו כ-8 עד 10 מעונות יום של נעמ"ת בבית שאן, כאשר היום יש 0. זה הפך להיות מצרך לעשירים.

ממש 0 מעונות של נעמ"ת בבית שאן?

כן.

כמה מעונות של נעמ"ת יש בבבלי?

יש ארגונים אחרים.

יש עמותות אחרות. אנחנו תומכים במהלך הזה. צריך שנעשה אותו כמה שיותר מהר. אני מדבר בכובע של השלטון המקומי, כי אין ספק שתהיה מעורבות גדולה במהלך הזה של ראשי הרשויות המקומיות, של כל מערך החינוך שיש שם, עם כל מערך כוח האדם שניתן להיעזר בו בעירייה. אני חושב שהנושא הזה מבורך, אנחנו נותנים את ברכתנו. ככל שנעשה את זה יותר מהר, ככה הגופים המקצועיים יסיימו את העבודה שלהם. אם זה ייגרר, העבודה המקצועית תיפגע. אני מצטרף למה שאמרה נציגת משרד הרווחה. בעניין הזה צריך מאוד מאוד להיזהר, כי בחלק גדול מהמעונות יש את אותם הילדים. אני ביקרתי לפני כשבוע בחצור. יש שם מעון רב תכליתי של אמונה. זה דבר מדהים. יש שם שילוב יפה של ילדים. חשוב מאוד שלא נזניח את אותן משפחות. הילדים מגיעים לאותן מסגרות משותפות מבלי שהילד או ההורה יודע מאין הילד הגיע ועל איזה רקע הוא נמצא באותו מעון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וישר כוח על מה שאתה עושה בנושא הזה.

יש נקודה אחת שאף אחד לא התייחס אליה, וזה עניין המפעילים. אמרת בציניות את העניין, אבל זו ממש לא סוגיה צינית. מדובר בפתיחה של מעונות רווחיים מול סגירה של מעונות רווחיים פחות. יושבת ראש ויצו דיברה על סגירה של 9 מעונות. מה שלא נאמר זה שנסגרים מעונות לא רווחים ונפתחים מעונות רווחיים יותר. זאת לא הייתה אמורה להיות מטרת המפעילים. לא יעלה על הדעת שייסגר מעון כי הוא לא מביא את הרווח המתאים, לעומת מעון בבבלי שייפתח כי הוא כן מביא.

כל הארגונים הם מוסדות ללא רווח. כל ההכנסות מושקעות במערכת.

דווקא אני מזדהה עם ההערה הזאת.

כששואלים את הסיבה, מסתבר שהמטפלות הוותיקות הן עול כלכלי. כשיש סוף סוף מטפלת שמרוויחה לפי דרג א', אז היא עול כלכלי, מה פתאום להחזיק אותה, בואו ניקח אחת שלא עולה לנו כל כך הרבה.

גלית, אני יודע שאת רוצה להגיב, אני יודע שקיבלת בשם כל המערכת את כל הקיטור הלא נעים שלא מגיע לך באופן אישי. אני לא רוצה לתת לך מילה אחרונה כדי להתגונן, אין טעם. אני לא רוצה שתביני שזאת הייתה התקפה אישית עלייך או על המערכת שלך, אלא על מערכת שהייתה לקויה הרבה שנים.

הגשתי בוועדה שטרכטנברג הקים מסמך שנקרא "של מי הילד הזה". ההרגשה הייתה שהילדים הוזנחו מגיל לידה. המדינה לא לקחה אחריות על הילד הנולד. טיפת חלב נתנה שירות פעם ב, אחר כך הארגונים הנפלאים עשו עבודה - אולי עכשיו הם צריכים להתמודד עם תגובות לא קלות - ואחר כך היה את משרד החינוך, שזה כבר תלוי במקום כי יש מקומות שהיה בהם יותר. בדרך כלל הילד עד גיל 5 לא היה מטופל באופן ממלכתי. את התקופה הזאת צריך לסיים בהקדם. בשם ועדת הרווחה אני מודיע: אל"ף, מערכת הגיל הרך צריכה להיות באחריות מוחלטת מגיל לידה במשרד החינוך. אנחנו נעשה הכל כדי לעשות את זה. אנחנו מנהלים מו"מ. לצערי הדוח של משרד ראש הממשלה לא רצה לקבל החלטה. לפי דבריו, בישיבה האחרונה שהייתה לי, זה כאילו בגלל ההתנגדות של משרד החינוך לקבל. אני לא מכיר משרד שמקבל בתנאים. אם המדינה מחליטה באמצעות הממשלה להטיל עליו אחריות, הוא קודם כל ימלא את האחריות. אין התניה בקבלת אחריות על הגיל הרך. משרד החינוך, הכותרת של הבוקר, אני לא יודע באיזה עיתון, היא שאם הוא יקבל מיליארד שקל הוא יטפל בילדים. קודם כל שיטפל בילדים. יש לו 52 מיליארד שקל. אם הוא לא יודע להתמודד בחיסכון של 2%, סימן שהמערכת שלו לא טובה. אין מערכת שלא יודעת להתמודד עם אתגר כזה של מיליארד שקל כאשר יש לה בקופה 52 מיליארד שקל. חייבים להעביר את הגיל הרך למשרד החינוך, וזאת מבלי לפגוע במערכת שלא קיבלה אף פעם את התנאים כדי להתמודד עם האתגר הלאומי של הטיפול בגיל הרך. לא צריך לבוא בטענות למשרד הכלכלה. הייתי עושה מזה בדיחה אישית. כשדיברתי על הגיל הרך, הייתי שואל - איפה אצלנו הגיל הרך. זה היה יותר מסובך להגיד במסחר ותעשייה. זה נראה הגיוני, לא? משרד הכלכלה לא קיבל בחיים את התנאים הנדרשים להתמודדות עם הגיל הרך. גם התקציבים הקיימים לא מספיקים. אנחנו גאים להגיד שיש מיליארד 200 לבנות, אבל למה לא בונים בצורה שיטתית מעונות בהתאם לגידול האוכלוסייה? במשרד החינוך יש כל שנה תקציב שגדל באופן שיטתי. אחת הטענות שיש לי למדינה שלנו היא על כך שלא מתקצבים מספיק את הרווחה. גם ברווחה אין תקציבי פיתוח נדרשים, לכן גם אין מעונות בהתאם.

דבר שני, חייבים להתמודד בדחיפות הנדרשת במשבר שנוצר, הכל בתיאום עם המשרדים הרלוונטיים - משרד האוצר, משרד הכלכלה ונציגי הארגונים, אם תרצו, למרות שאני לא רואה כרגע השפעה ישירה של השלטון המקומי. צריך להקים צוות שמ-1 במאי עובד בצורה אינטנסיבית ומדווח לוועדה ולי באופן אישי על כל פגישה ותוצאותיה, על מנת לפתור את הבעיה ב-3 שבועות, על מנת להבטיח את פתיחת שנת הלימודים הקרובה. בנוסף, הוועדה תיקח אחריות, כפי שהומלץ על ידי מספר רב של חברי כנסת, על מעקב לפי הצורך, בתיאום עם ועדת החינוך או בשיתוף עם ועדת החינוך, כדי שהמהלכים המרכזיים שהתבקשנו פה לעשות על ידי כל חברי הכנסת והציבור יתבצעו: אל"ף, הקמה של מועצה לגיל הרך, שתיים, העברת המערכת למשרד החינוך. ההיערכות הזאת לא חייבת להיות מהיום למחר. לא לשכוח שצריך לתת זמן לזה. אנחנו בוועדה נעשה את המעקב הנדרש לזה. אני שוב מודה לכם על כך שמצאתם לנכון לבוא לישיבה בערב פסח, בתקווה שנצליח לעשות רק טוב. חג שמח, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15.