הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 229

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, י"ב בניסן התשע"ו (20 באפריל 2016), שעה 9:30

דוח האום: ילדי ישראל העניים ביותר במערב

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

ישראל אייכלר

יגאל גואטה

אברהם נגוסה

איציק שמולי

יוסף ג'בארין

דב חנין

אחמד טיבי

עבדאללה אבו מערוף

אוסאמה סעדי

מיכל רוזין

נמרוד דגני - מנהל תחום תכנון חברתי באגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

איריס פלורנטין - מנהלת אגף שירותים חברתיים אישיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עירית בירן - סגן מנהל מינהל פדגוגי, משרד החינוך

נעמה רון - מנהלת תחום תכנון מדיניות בפועל, משרד הבריאות

מצדה מצלאוי - עורכת דין, משרד המשפטים

מירי אנדבלד - ראש אגף מחקר כלכלי, המוסד לביטוח לאומי

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה וכנסת, המרכז לשלטון מקומי

ג'וני קליין - מנכ"ל, יוניסף - קרן האו"ם למען ילדים

רועי מלמד - סמנכ"ל, יוניסף - קרן האו"ם למען ילדים

טל ספיר - חברה, יוניסף - קרן האו"ם למען ילדים

דגנית בידרמן שליו - עמותת להיטיב - מציאת פתרון לעוני בישראל

עמית גל אסם - מנהלת מקרה מיצוי זכויות ומתנדבים, עמותת להיטיב

עודד סלומון - מנכ"ל נבט, תכנית הכריכים, לקט ישראל

מיכל דלין פרימרמן - רכזת קשרי ממשל, ארגון לתת

כרמית פולק- כהן - יועמ"ש, המועצה הלאומית לשלום הילד

רסול סעדה - רכז קשרי ממשל, סיכוי - עמותה לקידום שוויון אזרחי

מוחמד ח'ליליה - עו"ד, סיכוי - עמותה לקידום שוויון אזרחי

יעל דיין - מרצה, האוניברסיטה העברית

בני שדה - פעיל, המשמר החברתי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ענת כהן שמואל

יפעת קדם

ילדי ישראל העניים ביותר במערב

בוקר טוב. היום זה יום בפגרה, לא היינו אמורים לקיים דיון, אבל לאחר שחברי הכנסת ביקשו, ואני מברך את כל חברי הכנסת שנמצאים פה איתנו, ראינו לנכון לדון בדוח של יוניסף על מצב הילדים בארץ, כמה הוא מחפיר וכמה הוא קשה. היות ואנחנו רגילים להגיד שהילדים זה העתיד שלנו, אז אם לא נתקן את זה, העתיד שלנו לא יהיה כפי שהיינו רוצים. היום אנחנו ב-20.4.2016, י"ב בניסן התשע"ו, שעה 9:38. אני מברך את הנוכחות המאוד מרשימה של הרשימה המשותפת, אני חייב לציין את זה.

אנחנו אוהבים ילדים. יש כאלה שלא אוהבים ערבים, אנחנו אוהבים ילדים.

לא אמרתי את זה. למה הפרשנות הזאת שלך?

אני מוצף בבקשות לתגובה. זאת הייתה התגובה שלי.

אני מציין בחיוב את הנוכחות של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת. זה אומר כמה דברים על הדיון שיתקיים. אנחנו ביקשנו מנציג יוניסף להציג לנו את המצגת. הדוח משתרע על 70 עמודים, אם אינני טועה, בצרפתית לפחות. בעברית, עם הקיצור שקיבלתי, זה רק 6,7 דפים. המצגת שלכם צריכה להיות סביב ה-3,4 שקפים בלבד.

בוקר טוב לחבר הכנסת אלאלוף, לחברי הכנסת שדרשו את הדיון, לכולם. אני מודה לכם על הבנת החשיבות שבנושא. במדרג של חשוב מול דחוף, הדחוף הוא כבר דחוף עשרות שנים. יוניסף היא קרן האו"ם למען ילדים. מדינת ישראל הייתה אחת מהמדינות המקבלות סיוע משנת 48 עד שנת 95. יוניסף נמצאת בכ-200 מדינות מסביב לעולם. מדינת ישראל בחרה להיות המדינה המפותחת היחידה בחבל הארץ שאנחנו נמצאים בו. במדינות מתפתחות יש מתן סיוע ופיתוח על ידי שליחים של האו"ם, שליחים של יוניסף, ובמדינות מפותחות יש קרן מקומית למען יוניסף עם הסכם שליחות. אנחנו הנציגים של יוניסף בתוך מדינת ישראל המפותחת. אנחנו אמורים לעבוד יחד עם הממשלה שקיבלה על עצמה את האמנה לזכויות הילד, שקיבלה על עצמה לעודד את היישום של האמנה.

כשאתה אומר "אמורה", האם זה אומר שזה לא קיים?

תמיד יש יותר לעשות למען ילדים.

אבל עושים? יש מהלכים מעשיים?

הפערים בין האמנה לחוק ישנם, אבל הם מעטים. בפערים בין החוק ליישום של החוק יש על מה לעבוד.

במה זה מתבטא היום?

זה מתבטא ממש במה שמשתמע מתוך הדוח, בפערים בנגישות.

לא, בעשייה של יוניסף.

אנחנו מקדמים חקיקה להקמה של נציבות לזכויות הילד, שזאת חקיקה שעברה קריאה ראשונה ואנחנו מקווים שהיא תאושר במהלך הכנסת הנוכחית. יש את העניין של המועצה לגיל הרך שחבר הכנסת אלאלוף יחד עם חבר הכנסת טרכטנברג יוזמים. אנחנו מאוד מקווים לקיום של הדבר הזה, לקיום כל דבר שמפריד בין חלוקת האחריות לגורמים יחידים בנושא של ילדים, לקיום כל דבר שרואה את הילדים כגורם שהוא המוקד. יש את העניין של העברה של המוקד מאימהות במשרד הכלכלה לילדים במשרד החינוך, כאשר גני ילדים זו דוגמה קלאסית. יש לנו גם תכנית שנקראת "א.א נאמני זכויות הילד", שבה יחד עם משרד החינוך אנחנו מלמדים מנהלים ומורים על זכויות הילד וההבנה שהילד עצמו הוא ישות ברת זכויות.

יש מכון מחקר בינלאומי ביוניסף, הוא יושב בפירנצה באיטליה. שם מתרכז כל המחקר בעולם בנושא של ילדים. הנתונים שמגיעים לשם ממדינת ישראל, כמו ממדינות אחרות, הם הנתונים הרשמיים של המדינה. אנחנו לא באים כדי לחקור את המדינה, אלא לוקחים את הנתונים של המדינה, של המגזר הציבורי והממשלה של אותה מדינה, של ה-NGO ושל גופים של החברה האזרחית, כדי לערוך השוואות ולערוך מחקרים על מדינות. זה הדוח האחרון בסדרה על המצב של ילדים בתוך מדינות מפותחות. דוח 12 שיצא לפני שנה וחצי, הצביע על כך שלא רק פערי העוני בקרב הילדים הם הגדולים ביותר בין המדינות המפותחות, גם השיעור של ילדים מתחת לקו העוני בדוח האחרון היה הרביעי מתחתית הרשימה. זאת הייתה רק איזו שהיא סטייה, כי באותה שנה ספרד, יוון ולטביה היו במשבר רגעי. אנחנו רואים שהשנה מדינת ישראל תופסת בחזרה את המקום הראשון ברשימת שיעורי העוני.

קו העוני במדינה מפותחת מוגדר כמחצית מהשכר החציוני במשק. הכותרת שאומרת שילדי ישראל הם העניים ביותר במערב, הוא לא בהכרח נכון, כיוון שהשכר החציוני הוא לא אותו דבר בכל המדינות. אנחנו מדברים על דוח יחסי.

זה אותו קריטריון בכל המדינות.

זה אותו קריטריון, אבל המדד שונה, כי השכר החציון במדינת ישראל הוא לא השכר החציון באנגליה.

מה הוא המדד החציון באופן יחסי למדינות ה-OECD?

מה זה משנה, זה מספיק גרוע גם ככה.

זה משנה.

מה הנתון בישראל?

הנתון בישראל של השכר החציוני, לפחות מהדוחות שאני מכיר, הוא בסביבות ה-6000 שקלים. 50% מהחציון זה 3000.

מה בהשוואה למדינות ה-OECD?

אין מה להשוות. צריך להשוות את הטכניקה. זו רמת החיים של המדינה.

לא רק שזה נתון קצת עלום בכל מדינה ומדינה, אני חושב שגם ההתייחסות לדוח הזה כאל ליגת כדורגל של מי הכי פחות היא לא רלוונטית. אנחנו מסתכלים על החציון התחתון, כי אנחנו מודדים את הפערים בין היכולת של הנמוך ביותר בחברה לבין הגבוה ביותר בחברה, את האפשרות שלו להתקדם ולצאת מהמצב שהוא נמצא בו. אנחנו רואים שהפערים החברתיים במדינת ישראל הולכים וגדלים. אם אנחנו מסתכלים על אחוז הילדים העניים בתוך המדינות המפותחות, אז יש דברים שמדינת ישראל אוהבת להוביל בהם. אני מתאר לעצמי שהיינו שמחים לא להוביל בזה.

פערים בחינוך נלקחים מהתוצאות של מבחני פיז"ה. אנחנו מדברים על ילדים בתוך מערכת החינוך. אם יש ילד בתוך מערכת החינוך שיש לו פער בדברים הבסיסיים האלה, זה צריך להדאיג את כולנו. אנחנו רואים שאנחנו פה במקום מדאיג.

מדד הבריאות ומדד שביעות הרצון נלקחו מדיווח עצמי של הילד. הילדים במדינת ישראל מרגישים את עצמם פחות בריאים. יש פער מאוד מאוד גדול בין הילדים בחציון העליון לחציון התחתון, בתחושה העצמית של בריאות ובמספר התלונות על התחושה הלא טובה מידי יום.

כדאי שתציין שכל הבדיקות האלו נעשו באמצעות בר-אילן.

כן, השותף למחקר הוא בר-אילן. יש פה רכיב של toxic stress שנגרם על ידי מצב ביטחוני מתמשך. זה לא כל הסיפור, אבל זה בהחלט פקטור בסיפור.

מדד שביעות הרצון דומה. כשאנחנו רואים בתוך הדוח את השקלול של המקום של מדינת ישראל בקרב המדינות על כל המדדים, אנחנו רואים את מקומנו בתחתית הרשימה. במדד רווחת הילדים ואי השוויון אנחנו בתחתית הפירמידה בקרב המדינות המפותחות. מדינת ישראל בוחרת להיות מדינת OECD. אנחנו בוחרים להיות מדינה מפותחת. אני חושב שנכון שכך. הדבר הזה בא ביחד עם אחריויות. לא הייתי רוצה לראות את עצמנו כראש לזאבים, הייתי מעדיף לראות את עצמנו כזנב לאריות. לא כזנב, אלא כמשהו שרואה לא את הייאוש אלא את האתגר.

אני רוצה להראות לכם כמה מהתגובות שקיבלנו על הדוח. אני לא מדבר על טוקבקים, אני מתייחס לתגובות בכתבות בעיתונות, לתגובות של יושבי ראש ונשיאים של עמותות אחרות שהן בתוך הזירה, אפילו אלה שהוזמנו פה לדיון הבוקר. שמעתי תגובות כגון: "אוי, עוד דוח של האו"ם נגדנו, איזו הפתעה".

זאת עובדה, אל תהיה מופתע.

אני לא רואה בזה משהו נגדנו.

גם הגוף שאתה מייצג הוא לא הכי סימפטי.

פה אני חייב להסתייג.

כמה ישראלים עובדים ביוניסף?

שניים, המנכ"ל והסמנכ"ל.

הם לא עובדים של יוניסף, הם עובדים של קרן יוניסף בישראל. זה שונה. זה לא כסף של יוניסף, כדאי שתדעו את זה.

הדוח הזה מבוסס על נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המספרים מדברים בעד עצמם.

הוא דוח חשוב, אני לא מטיל ספק.

זה ארגון שנתן סיוע למדינת ישראל במשך 20 שנה, מאז קום המדינה. זה הגוף הכי פחות פוליטי והכי מקצועי בכל מארג האו"ם. הוא אפילו לא נמצא בתוך ספר התקציב של האו"ם.

כמה פעמים התקיימו דיונים עם יוניסף בכנסת?

אני נוכחתי פעמיים.

מתי פעם אחרונה התקיים דיון בכנסת עם יוניסף?

בכנסת, במליאה, אני לא זוכר.

ופה, בוועדות, כמו הדיון הזה?

לפני שנה וחצי, בוועדת לזכויות הילד על אותו דוח. תגובה נוספת שקיבלתי הייתה בנוסח: "המצב שלנו שונה, יש לנו את האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה הערבית, הם בוחרים בעוני". אני מאוד מסתייג מהאמירה הזאת. אני חושב שאפילו אם חברה כלשהי בוחרת לממש זכויות, לא לממש זכויות, זה לא מונע מהאחריות של הממשלה לספק את הזכויות של הילדים בתוך אותה חברה. בוודאי שלכל חברה בכל מדינה ומדינה יש את האופי הייחודי שלה.

בוודאי שהילד לא בחר לחיות בעוני.

יש לי בקשה אחת בתור מנכ"ל יוניסף ישראל, ויש לי דרישה אחת בתור אזרח ישראל ואבא לילדים. די לפוליטיזציה של ילדים. כל נושא שקשור לילדים, קשור לרווחה וקשור לתכנית אסטרטגית למלחמה בעוני שעוברת עשרות שנים מממשלה לממשלה, זה לא עניין פוליטי, זה עניין של כולנו, זה איום קיומי על המארג החברתי של מדינת ישראל. מי כמוך, חבר הכנסת אלאלוף, מבין את זה ונלחם למען הצדק פה. אנחנו מסתכלים על מצב שבו יש כל כך הרבה פלסטרים, שאנחנו כבר לא מבינים את אופי הפצע. אני רוצה לבקש דה פוליטיזציה של קצבאות ילדים, דה פוליטיזציה של חינוך, שימת הילד והדגש על הילד במוקד, גם מגיל לידה עד גיל 3. אני מבקש את כל שאר הנושאים שחיוניים לקיומנו כחברה מהעבר, אבל במיוחד מהיום והלאה.

הדוח הזה הוא חמור, הוא לא מפתיע. אני חייבת להסתייג מהסיומת של הדברים שלך. אפשר להגיד: בואו לא נעשה את זה מפלגתי. אם אתה אומר פוליטי, אז הכל פוליטי. כל דבר הוא פוליטי, גם יחסים בן בני זוג, גם יחסים בין הורים לילדים, הכל זה פוליטיקה. פוליטיקה מנהלת את החיים שלנו. הפוליטי הוא אישי, האישי הוא פוליטי. זה שיש ילדים עניים, וזה ששתי קבוצות אוכלוסייה במדינת ישראל, הערבים והחרדים, הן עניות, זה לא במקרה.

זו טעות. לא רק הם עניים.

בוודאי.

המספר האבסולוטי של האחרים גדול יותר מהצירוף של השניים. זה עושה תירוץ כזה: אם זה רק החרדים והערבים, שיאכלו אותה.

אתה צודק. זאת תוצאה של מדיניות פוליטית. איך שממשלות מנהלות את תקציב הרווחה, את תקציב העברה שלו, את תקציב הבריאות, החינוך וכדומה, בסופו של דבר מכך משתמע מצב הילדים, לכן זה פוליטי לחלוטין. אתה צודק שזה לא צריך להיות מפלגתי, לכן כולנו פה שותפים לאותה מטרה.

ב-20 השנים האחרונות, שזה הדבר שאני חושבת שצריך לחקור ולבדוק אותו, יש ירידה עצומה במדינת ישראל בתקציבי העברה, בתקציבי הרווחה של ביטוח לאומי, בתקציבים לחד הוריות, בקצבאות ילדים, אי אפשר להתעלם, ולכן מפריעה לי האמירה "זה לא פוליטי". אי אפשר להתעלם ממדיניות ממשלה לאורך שנים בחינוך, בבריאות, ברווחה, בהעברות תקציביות. אי אפשר להתעורר בוקר אחד ולהתפלא על הנתונים האלה.

יש מדד שנקרא "ההשקעות של המדינה בתחום של הרווחה" – ביטוח לאומי, דיור. היום יש מחסור של 50 מיליארד שקל בהשקעות בתחום הרווחה. זה לא רק בילדים, זה גם משפחות, קשישים וכו'. זה הנתון. דוח העוני מציין את זה. יש מחסור אדיר. כל עוד לא נשקיע העוני יישאר כמו שהוא. לצערי הוא הולך וגדל, למרות שיש כמה נתונים שאני אתן בסוף הדיון שאולי יתנו איזו שהיא תקווה.

מה שאנחנו מסכימים בינינו זה שההכרעות האלו הן לא משמיים. הילדים עניים כתוצאה ממדיניות.

נושא החינוך. שנינו עכשיו התגאינו במשך שבוע בחינוך הישראלי, בחינוך היהודי, כמה אנחנו כעם הספר מכירים בחשיבות החינוך, בכך שאין לנו משאבי טבע והמשאב העיקרי שלנו הוא ההון האנושי. אנחנו רואים בעשרות השנים האחרונות שהחינוך הוא לא כמו מה שהיה מאז קום המדינה. היכולת שבזכות החינוך יעברו מקבוצת מעמד סוציו אקונומי אחת לקבוצה שנייה לא קיימת היום. מחקרים מראים שאם אתה מסתכל על ילד, בודק מה רמת ההשכלה של ההורים שלו, מה רמת ההכנסה של ההורים שלו, איפה הוא גר – פריפריה, מרכז וכדומה, אתה תוכל לנבא כמעט ב-100% מה תהיה רמת ההשכלה שלו ורמת ההכנסה שלו כשהוא יגדל. זה אומר כמעט 0 במוביליות חברתית.

הדבר האחרון זה בריאות. גם פה אנחנו מתגאים במערכת ציבורית חזקה. באים מכל העולם ללמוד מאיתנו את מערכת הבריאות. לאורך השנים האחרונות יש הפרטה במערכת הבריאות. ל-80% מהאוכלוסייה יש ביטוח בריאות פרטי, לעומת 20%. אין לי ספק שהילדים האלה הם חלק מאותן משפחות שאין להן ביטוח משלים. אנחנו רואים פערים עצומים מאוד גדולים בבריאות. כל זה נסיגה אחורה מכל מה שהמדינה הזאת האמינה שהיא צריכה להיות, מכל מה שהמדינה הזאת כיוונה להיות. אין ספק שאנחנו יודעים מה הפתרונות, רק צריך להביא את התקציב ולבצע את המדיניות.

תודה לכבוד היושב-ראש על הדיון החשוב הזה. בהצגת הדברים היה חסר פירוט נוסף לגבי מה הוא אי השוויון שהדוח מתייחס אליו. אנחנו רואים שמדינת ישראל מובילה באי השוויון הזה. היה ראוי יותר למקד את הדברים.

אני חושב שממדי אי השוויון מציגים לנו תמונת מצב של כמעט שני עולמות בישראל, הייתי אומר שתי מדינות. אם פעם ראש הממשלה דיבר על מדינה בתוך מדינה בהקשר אחר לגמרי, בהקשר כאן אנחנו מדברים על מדינה בתוך מדינה. מדינה ענייה, כמעט מופקרת, אל מול אותה מדינה עשירה, זה מה שהפערים האלה אומרים. המספרים שאני מכיר בכל מה שקשור לחברה הערבית, שאני חושב שהם מוסכמים על הגורמים הרשמיים, הם של 2 ילדים עניים מתוך 3. ממדי העוני בקרב ילדים בחברה הערבית הם בסביבות 66%, לעומת בקרב ילדים יהודים - בסביבות ה-15%. הפער הוא משמעותי. אני מניח שהנתונים לגבי האוכלוסייה החרדית מציגים פער כזה. האמת שהנתונים האלה, כבוד היושב-ראש, הם לא חדשים, הם כבר מוכרים. השאלה אם יש מדיניות שמתמודדת עם המצב הזה. אני רוצה לומר שאני לא מזהה מדיניות כזאת. הייתי מצפה שנצביע על המלצות שצריך לקדם כדי להתמודד עם המצב הזה לא רק כעניין של תדמית המדינה, אלא כעניין של סיפורי חיים של אנשים שחיים בעוני.

בתחילת המושב הזה, אלי, אמרת – יכול להיות שאמרת אותו בנאום הבכורה שלך – שעוני זה עוני, לא משנה אם זה ילד יהודי, לא משנה אם זה ילד ערבי, לא משנה עם זה ילד חרדי. במשפט הזה מצאתי שותפות לגבי הצורך בעשייה בתחום הזה. מה שמפריע לי כאן זה שאני לא מזהה עשייה. אי אפשר להתמודד עם ממדי העוני בלי לטפל או בלי להתמודד עם מצבן של האוכלוסיות המוחלשות, עם מצבם של הילדים הערבים והילדים החרדים. אתה אמרת שאתה מסתייג מהאמירה שמתייחסים לאוכלוסיות האלו כאוכלוסיות שבוחרות בעוני. אני חושב שאתה צריך יותר מאשר רק להסתייג, אלא לצאת נגד האמירה הזאת, אפילו לגנות אותה, כי זו אמירה שאומרת שהבעיה היא באוכלוסיות האלו. האמירה הזאת מתנתקת מכל הנתונים שיש לנו שמדברים במפורש על פערים בהשקעה בחינוך - דיברה על זה חברת הכנסת רוזין - על פערים בהשקעה ברווחה. אלה נתונים רשמיים, זה כבר לא סוד. גם קשיים שאנחנו מתמודדים איתם היום, כמו למשל הצורך בלבנות עוד משפחתונים, עוד גני ילדים בחברה הערבית ובישובים הערבים. אנחנו רואים שכמעט אין קרקע ציבורית כדי לבנות גני ילדים. זה הגיע עד כדי כך. לראשי רשויות מקומיות ערביות יש תקציב מאושר כדי לבנות מסגרות ציבוריות, לרבות מסגרות שמתמודדות עם סוגיות של עוני ומשפחות עניות, אבל אין קרקע ציבורית לעשות את זה, שלא לדבר על כל שירותי הרווחה שמותנים במצ'ינג של הרשויות המקומיות, משהו שכל שר שאני מדבר איתו, כל חבר כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה אומר שלא ייתכן שזה קיים אבל ממשיך להיות קיים.

שירותי הרווחה שאמורים להיות הכי רחוקים מהמצב הסוציו אקונומי של הישובים ואסור שיהיו מותנים במצ'ינג כזה או אחר, דווקא הם השירותים שמותנים, לכן הרבה ישובים ערבים אינם מצליחים לענות על השירותים האלה. המגמה הזאת ממשיכה ומחריפה. אחת הבעיות, כבוד היושב-ראש, היא שלמרות שאנחנו מזהירים מחומרת המגמה הזאת, היא עדיין קיימת.

אם נתייחס למדד הסוציו אקונומי של היישובים, אני מניח שאתם מכירים את הנתונים שאומרים שבמדד הסוציו אקונומי הכי נמוך, שזה בין 1 ל-3, מי שנמצא זה או ערבי או חרדי. כמעט כל היישובים הערביים נמצאים בתחתית המדד. רוב מי שנמצא בתחתית המדד זו האוכלוסייה הערבית. השאלה איך מתמודדים עם זה. היו המלצות שלך, כבוד היושב-ראש, אבל ההמלצות האלו לא מיושמות. הזכרת את הנושא של קצבת ילדים. אנחנו זוכרים את אותו דיון על קצבאות ילדים שפעם הותנו בשירות צבאי. פעם אמרו: מה פתאום לתת קצבה למשפחות מרובות ילדים, זה רק יעזור לערבים, הם יביאו עוד ילדים. מאוד כואב שדווקא השיח על סוגיות של עוני נהייה במעטפת שהיא לכאורה מעטפת של ביטחון, הדברים הם הפוך על הפוך.

אני חושב שיש המלצות ברורות איך להתמודד עם עוני בחברה הערבית ובחברה החרדית. עם כל הכבוד לחבריי מהמפלגות החרדיות, צריך לראות את ההבדלים. בחברה החרדית יש את הייחוד של העניין הדתי, של הישיבות, שאני מכבד את זה, אבל בחברה הערבית אין את זה. בחברה הערבית כולם רוצים לעבוד. שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות בקושי מגיע ל-25%. זה לא כי הן לא רוצות לעבוד, אלא כי המדינה לא מאפשרת אפשרויות של תעסוקה, היא לא מספקת משפחתונים, אין קווי תחבורה ציבורית וכדומה. אנחנו מכירים את הסוגיות. אנחנו לא מזהים שאכן נעשית עבודה משמעותית של הרשויות כדי להתמודד עם הסוגיות האלו. בהרבה מדינות ערביות שיעור התעסוקה של נשים ערביות הרבה יותר גבוה משיעור התעסוקה של נשים ערביות בתוך ישראל. זה רק סימן שזה לא עניין של תרבות, אלא עניין של חסמים חברתיים וחסמים ממסדיים.

אני מסכים עם כל מה שאמרו פה החברים. כל הזמן אנחנו מדברים על הצורך, ויש צורך להוסיף תקציבי מדינה לצרכים של הילדים, זה באמת נכון. אחת הבעיות המרכזיות של ילדי ישראל זה שההורים שלהם משלמים מיסי עתק על כל מה שהם קונים - מזון, דירה ראשונה. אולי הגיע הזמן שבמקום לתת כסף לכיתות ולכל הדברים שמונו, לא יאפשרו גביית מסים גבוהים על דברים בסיסיים של ילדים, אם זה מוצרי מזון, אם זה דירה ראשונה ויחידה של המשפחה. עד שנות ה-70 האבא והאימא הוכרו במס, היו נקודות זיכוי. כמו שהיו נקודות זיכוי לדיור, כך היו נקודות זיכוי במס הכנסה לפי הילדים, עד שבאה ועדת בן שחר ב-74 וביטלה את זה. אדם שיש לו ילד אחד ואדם שיש לו 14 ילדים משלם את אותו מס. אם היו נותנים לילדים את האפשרות שההורים שלהם יוכלו להרוויח בלי לגבות מסים גבוהים על רכישת דירה, בלי לשלם מסים גבוהים על מזון, יכול להיות שזאת הייתה עזרה גדולה מאוד לילדים והיו מוציאים רבבות ילדים מקו העוני. זה הרעיון.

הפוך. אם יהיו יותר מסים שיגיעו לרווחה, לבריאות ולחינוך, אז מהמשכורת יישאר לך יותר כי לא תצטרך להוציא באופן פרטי על ביטוחים משלימים, על חינוך משלים ועל כל מה שצריך.

זה נתקע שם.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, אורחים נכבדים, מי כמוך מכיר את הנתונים ואת המספרים ואת דוח העוני, אבל אני חושב שהאנשים והעם ואלה שרואים אותנו לא מכירים את המספרים. אני רוצה לתת כמה מספרים שאני חושב שרק לזרוק אותם ולהעלות אותם נותנים וזורקים את האור על הנושא שלנו. המחקר שלכם והנתונים שלכם על המדד של אי שוויון מתבססים על הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אף אחד לא יצא נגד הדוח הזה, אין מה להתקיף אותם, חוץ מאשר להגיד שזה אמת. אם אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על כך שיש בישראל מיליון 700 איש שחיים מתחת לקו העוני, שזה לפי הדוח של המוסד לביטוח לאומי, לא לפי הדוח האלטרנטיבי ששם המספרים הם עד מיליון 600, כשמתוכם יש 776 אלף ילדים, אז מדובר ב-445 אלף משפחות עניות.

השאר זה ההורים של הילדים האלה.

כמעט 53% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני. זה כמעט זהה לשיעור של עוני בקרב משפחות חרדיות - 54.3%. 2 ילדים מתוך 3 מהמגזר הערבי והמגזר החרדי הם מתחת לקו העוני. אין פלא שישראל "מככבת" בטבלה הזאת של היוניסף. מקום אחרון בפערי חינוך, מקום אחרון בפערי בריאות, מקום ראשון בשיעור העוני זה כתב אישום חמור ביותר נגד ממשלות ישראל לדורותיהן. אני מתחבר למה שאמרה מיכל, שלא רוצים לדבר מפלגתי אלא פוליטי. אנחנו מדברים על מדיניות של הממשלות.

כולן.

רבע מהאזרחים הם מתחת לקו העוני. אנחנו יודעים מה זה קו העוני. זה 5000,6000 שקל. בושה וחרפה שאנחנו מדברים על סכומים כאלה. אני חושב שצריך להקים ועדת חקירה שתחקור את העניינים האלה ותסיק מסקנות. כשאנחנו מדברים זה לא מביא פתרונות. אדוני היושב-ראש, אתה חיברת דוח מאלף, אבל מה עושים עם זה? אנחנו רואים שאין אפילו צמצום של פערים. אנחנו רואים שבמשך השנים הפערים הולכים ומתרחבים וגדלים. ב-2013,2014 ו-2015 אנחנו לא רואים הצטמקות. העניין הזה של 50 שקל מביטוח לאומי שישימו בקופה עבור כל ילד עד גיל 18 זה לעג לרש.

אני אפתיע אותך.

אם יש לך נתונים, אני אשמח.

יש לי נתונים. לא רציתי לסתור מראש את הנתונים שהוצגו, אבל הנתונים לגבי שביעות הרצון הם לא הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כל השאר נכון. שביעות רצון זה משאל שנעשה בקרב הילדים. אני הכנתי את עצמי לאור החומר שקיבלתי. הדוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי שביעות רצון הוא הרבה הרבה יותר חיובי. אל תשכחו ש-83% מתושבי המדינה מאוד מרוצים לחיות במדינה האהבלית הזאת. היא לא כל כך אהבלית, כי היא צריכה ורוצה להתמודד עם הבעיות.

אמנם במדד הזה אנחנו לא במקום האחרון, אבל אנחנו במקום 31 מתוך 35.

אני לא מתווכח.

ראש הממשלה מתפאר בזה שאנחנו מקום ראשון בהייטק, מקום ראשון בסייבר. הנתונים שפה אלה נתונים שהממשלה וראש הממשלה שעומד בראשה צריכים להתמודד איתם. זאת בושה וחרפה. מדובר באות קין על כל הממשלות, במיוחד על הממשלה הנוכחית ועל ראש הממשלה שהוא פעם רביעית ראש ממשלה.

תודה, אדוני היושב-ראש. היה חשוב שכולנו נהיה פה גם בפגרה, מדובר בנושא חשוב ביותר. מדברים עליו הרבה, אבל המספרים הופכים על פנינו פעם אחר פעם, שנה אחרי שנה. הדבר החמור ביותר בדוח העוני של יוניסף הוא שזה לא מפתיע. זה לא מפתיע, כי אנחנו מכירים את המספרים, אדוני היושב-ראש. כאן כתוב ששיעור הילדים המוגדרים כעניים מתוך אוכלוסיית הילדים הכללית הוא 27%. שיעור הילדים הערבים העניים הוא שני שליש מהסך הכל, שזה מעל 60%,65%. הפער הזה מוכר. הוא תולדה של מדיניות ממשלתית לאורך עשורים. זה לא חדש. הדבר הנורא ביותר, אדוני היושב-ראש, הוא שהפער גדל בהשוואה לנתונים של 2008. אנחנו לא מתקדמים בטיפול בעוני אצל ילדים או בעוני במשפחות באופן כללי, אלא ההיפך, הפער רק הולך ומתרחב. ישראל נמצאת ב-OECD במקום האחרון מבין המדינות המפותחות. אפשר לשנות את הדירוג הזה אם מוציאים אותה מה-OECD. אפשר להשוות אותה לעולם השלישי והמצב יהיה יותר טוב.

ההערה לגבי שביעות הרצון לא אמורה להשפיע על הנתונים הגרועים במדדים של הכנסה, של חינוך ובריאות, כי גם ילד עני יכול להיות שבע רצון, יכול להסתפק במועט. זה לא אמור להיות קנה המידה העיקרי.

יכול להיות שהוא לא מכיר אופציה אחרת.

בדיוק, אלה החיים שלו. החיים בזבל הם החיים שלו. האמירה הזאת של שביעות רצון היא אמירה אדנותית, פטרנליסטית, היא לא אמורה להיות מדד. המדד הוא מספרים יבשים של פערי הכנסה, חינוך, בריאות, תחלואה, האם הפער מצטמצם או לא. אדוני היושב-ראש, אם ילד ערבי מקבל אחד חלקי 9 בתקציב החינוך בתיכונים לעומת ילד יהודי, איך המספרים לא יישארו כמו שהם?

יש לי מספרים יותר גרועים.

אנחנו לא מופתעים.

פי 170.

בחלק מהמקומות. כמו שאמר חבר הכנסת סעדי, 52% מהמשפחות הערביות הן משפחות שחיות מתחת לקו העוני, 54% בקרב המשפחות החרדיות. אני חושב שהיחס אל הילד והיחס אל הקשיש הוא מדד של מדינה מפותחת בהשוואה למתפתחת, או מדד של מדינה שגמרה אומר לא להתפתח. בשני המדדים האלה, במדד של היחס אל הילד ובמדד של היחס אל הקשיש, ישראל נכשלת פעם אחר פעם, אדוני היושב-ראש, לכן טוב שאנחנו שומעים את המספרים, טוב שאנחנו לא מופתעים. זה נורא שהממשלה לא עושה שום דבר. הדבר הכי בעייתי מבחינת פוליטית הוא שרוב המשפחות העניות בקרב היהודים במדינת ישראל מצביעות לליכוד, רוב המשפחות העניות תומכות בממשלה הקיימת.

אם הן לא יבחרו בליכוד, גם את הדבר הקטן לא יהיה להן.

תנסו משהו אחר. ניסיתם את הרשימה המשותפת פעם?

ניסו, זה לא הלך, היה יותר גרוע.

אדוני היושב-ראש, יש כאן ניצול ציני של מצוקת המשפחות האלו, רוצים לעשות אותן עוד יותר עניות. לא פלא שבנתונים יש שיפור במצב מעמד הביניים מ-2008 עד עכשיו והידרדרות בחציון התחתון. זה אומר הכל. הייתה מפלגה של מעמד הביניים, אין מפלגה של הילדים העניים, למרות שכולם מדברים בממשלה על עניים, על משפחות, על צמצום פערים. מדברים, אבל הפערים מתרחבים, אדוני היושב-ראש.

זה חד משמעי שהמדינה לאורך השנים לא התמודדה בצורה נאותה עם כל האוכלוסיות החלשות שלה. אין בלעדיות לאף מפלגה, כולל המפלגה שלך.

לא היינו בשלטון אף פעם.

לא חשוב. אני חושב שגם אנשים שהם לא בשלטון יכולים להשפיע על העוני, אפילו בצורה מאוד יפה. זה קיים באוכלוסייה שאתה מייצג בצורה כל כך מבריקה. עוני זה לא רק עניין פוליטי, זה גם עניין חברתי. אמרת שמדינה שהזניחה את הילדים ואת הקשישים שלה היא מדינה ללא מצפון. המצפון מחולק בין כולם. כולנו צריכים להיות אחראים למעשינו ולסביבה שאנחנו רואים שהולכת ומתדרדרת.

אני חייב לציין, ואני פוליטיקאי חדש ולא ותיק, שגיליתי שאם נלחמים – מצליחים. כשידידי מאיר כהן שאל אותי מה אני אעשה בכנסת, אמרתי לו: דוח העוני. הוא נפל מהרגליים. הוא אמר לי: מה זה. אמרתי: בוא נראה להם, בוא נשתחרר, בוא נדבר על העוני כמו שצריך. דוח העוני שלנו כולל את המילים "מלחמה בעוני". חלק מהאנשים במפלגה אמרו: השתגעת, המילה "מלחמה". אמרתי: או שיש את המילה "מלחמה" או שאין דוח, מפני שהעוני זה רק מלחמה. יש לה תוצאה חיובית, כי יש פחות פגיעות. אנשים לא אמורים להיפגע מהמלחמה הזאת. זאת המלחמה היחידה שאמורה להוציא אנשים ממצבם הקשה. תדעו שזה נעשה. אתם שוכחים שפעם המדינה הזאת, הממשלה הזאת שאני חלק ממנה וגאה להיות חלק ממנה מפני שאני רוצה להיות משפיע, קיבלה החלטה מרכזית של תוספת של 3 מיליארד שקל לקצבאות ילדים. אל תזלזלו בעובדה שחלק מהקצבאות האלו הן חיסכון. הנתונים שביטוח לאומי פרסם מאפשרים לחשוב שב-2018,2019 מספר הילדים העניים ירד בכ-6%,7%. אם תשאלו אותי אם זה מספיק, אני אגיד לכם שלא. אם תשאלו אותי אם זאת התמודדות עם העוני ברמת ההכנסה, ודאי שאני אגיד שלא. הדבר היחיד שיוציא מהעוני זה חינוך, אולי מבחינה טכנית גם הדיור.

גם תעסוקה.

גם לא תעסוקה, לצערי. היום יש משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים והמשפחה נמצאת בעוני. רק חינוך. אני לוקח את הדוגמה האישית של משפחתי. רק החינוך הוציא אותנו מהברוך, כל השאר בולשיט. הייתי בישיבה לא לפני הרבה זמן, לפני שבועיים, עם מנכ"לית משרד החינוך כדי לבדוק מה הם עושים עם דוח העוני במשרד החינוך. מה שאמרת זה נכון. כל ההשקעה בתקצוב הדיפרנציאלי הולך למגזר הערבי. אין להם ברירה. הנתון לא מתמודד עם המגזר הערבי. אם תשאל אותי, אני לא אוהב את התקציב המיוחד למגזר. אני מאוד אוהב תקציב מיוחד לילד, לקשיש, מה שיוסף ציין. למשרד החינוך אין ברירה, הוא ימשיך. הוא יתוקצב גם בעתיד בהתאם לתקצוב הדיפרנציאלי שהיום הוא עושה לפי בתי ספר, לפי מצבם הסוציו אקונומי ורמת ההצלחה שלהם. הוא חייב להמשיך, אין לו ברירה. הוא ישקיע בישובים 1-4. אתם יודעים כמוני מי הם הישובים האלה. אם הבעיה היא תשתית פיזית, ואני מכיר את בתי הספר הערביים שהם רובם עם חגורת ביטחון של חדרים מושכרים של השכנים כדי שיהיו כיתות לילדים, אז בזה צריך להילחם. זה לא תקני, זה לא בריא, אבל זה עושה קצת כסף לכמה משפחות. צריך להתמודד עם זה. חלק מאיתנו ייקח אחריות על ועדה שתבדוק את הנושא של שטחים ציבוריים לבנייה ציבורית במגזרים השונים, בישובים השונים. צריך לעשות מעקב. המעקב הוא שלנו בוועדת החינוך. אני אבקש מידידי מרגי, הוא יעשה את זה בשמחה. אני אבקש שהוא יביא את משרד החינוך לדווח אחת ל-3 חודשים איך הוא מיישם את דוח העוני. יש שם המלצות טכניות, אופרטיביות, מבוססות על שיקולים ענייניים. אני אומר לכם, אף אחד לא השפיע עלינו מבחינה פוליטית.

התחום השני שיש בו פער מטורף, ואני מסכים איתך, זה הנושא של בריאות. זה נכון. נוריד את הכובע בפני ליצמן על הרעיון של שיפור הבריאות בנושא של רפואת שיניים לילדים, זה נפלא, אבל הביצוע לא מוצלח. למה? כי אנשים לא יודעים שיש להם זכות כזאת. ההורים לא מודעים לבריאות של הילדים שלהם בשכבות שאנחנו מדברים עליהן. זה נתון מאוד מרכזי. 50% מהילדים שנמצאים בעוני קמים בבוקר עם כאב בטן, עם כאב ראש. העניין הפסיכוסומטי הזה בא מכל מיני סיבות שונות ומשונות. צריך להתמודד עם זה. אני בעד לקיים דיון בוועדה. יש דברים שאמורים לתקן אבל לא מספיק. אם הפער הוא 50 מיליארד שקל בהשקעה בתחומים של חברה שלצערי ההשקעה בביטחון בולעת את כל האופציות האפשריות, אז אנחנו נצמצם את הפער של העוני בקצב לא מספיק. הרעיון בדוח העוני הוא לצמצם אותו ב-10% ב-10 שנים. זה, לדעתי, אפשרי בלי להיות פופוליסטי, בלי להיות פוליטיקאי.

דיברת על כך שמה שנעשה לא מספיק. אתה הרי יושב בממשלה הזאת.

אני יושב. אתה רוצה שאני אתן לך את המספר לפני סיכום הדיון?

זה דוח עוני שהממשלה לא מיישמת, לרבות בתחום החינוך.

הדוח של העוני הכניס תקציבים בסך של 7 מיליארד שקל בתקציב 2016. 5 מיליארד מתוכם הם בבסיס התקציב. אם תשאלו אותי אם אני נהנה, אם זה מספיק לי, אז לא, אני כל הזמן רץ ממשרד למשרד, אני נודניק בלתי רגיל. אני רץ ממשרד ראש הממשלה, דרך משרד האוצר, דרך משרד הבריאות, דרך כל משרד שאני חושב לנכון. תעזרו לי. גם אתם תדרשו את זה. אני בא עם הטבלה שלי. יש לי טבלה שהחברים שלי הכינו. זה לא בראש שלהם, זה לא בראש של המשרדים לעשות את זה.

זה תקציב שיצמצם פערים?

כן.

גם בקרב האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית?

בוודאי. אני שמחתי כמו כולכם שיש 15 מיליארד שקל למגזר הערבי.

זה 15 אלף שקל.

זבשכ"ם, תהפכו אותו לתקציב שניתן לביצוע. זה לא רק זבשכ"ם, זו גם זבש"י כי אני חלק. הביקורת היא נכונה וטובה, אני מעריך, למרות שיש לי ביקורת על יוניסף. שלא תחשבו שזה קל. גם גופים זרים שמבקרים אותנו זה לא קל. מותר לי להגיד שיש לנו קצת פטריוטיזם ישראלי, זו לא בושה.

בגלל זה אנחנו חלק מה-OECD.

אני הייתי רוצה שתרגישו גם אתם ותבטאו את זה שאתם חלק ממדינת ישראל, לא רק חלק מה-OECD. ה-OECD עוזר לעשירים לקבל הלוואות בריבית יותר טובה. מה זה עוזר למישהו? יוניסף הביא לך השקעות? לפני 20 שנה הוא הפסיק להביא השקעות לאוכלוסיות הכי חלשות. למה הוא יודע לעשות את זה במדינות אחרות?

מדינת ישראל ביקשה להפסיק לקבל - -

מכיוון שזה מלווה בפוליטיקה של יוניסף בעצמה.

לא.

לא מספיק מה שנעשה, חייבים להמשיך להילחם. אני שמח שהמושג של מודעות של עוני לא נכנס רק לעובדים הסוציאליים שלא בנויים להתמודד עם זה, אלא נכנס לעולם הפוליטי שלנו. כל אחד מאיתנו צריך להרגיש מחויב לפעול, לתקן, ליישם. יש לנו כלים. לי יש ועדה, אז אני אטרטר את הוועדה שתעזור לתקן את המצב. אני לא רואה שום התנגדות מאף צד, לא מהאופוזיציה ולא מהקואליציה. תדעו שיש דברים שנעשו בתחום של החינוך, אבל לא מספיק, כמו למשל בנושא של מעונות היום שנדון בו אחרי הישיבה הזאת. ברור שזה דפק את האוכלוסיות העניות. למה? כי חשבו שמעון יום זה עניין של בייביסיטר על מנת שהאימא תלך לעבוד. בוודאי שלא. למה הסכמתם לדפוק את הנשים שרק ילכו לעבוד ושכחתם את הילד שזקוק לחינוך טוב מגיל לידה?

אני רוצה להודות ליוניסף על הדוח, אני רוצה להודות לחברי הכנסת שמצאו לנכון להשתתף. זה לא סוף דיון, זה לא סוף פרק. אנחנו נקיים מיד עם שובנו דיונים פר תחום בנושא העוני. כל משרד יבוא וידווח מה הוא עשה בתחום הזה. הפינאלה יהיה דיון שמשלב את המערכות, כי עוני לא פותרים רק עם פרמטר אחד ורק בתחום אחד, אלא בשילוב כל המערכות שצריכות לטפל במשפחה. הדוח מבוסס על ראייה משפחתית, לא על ראייה של בודד זה או אחר.

תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אני מברך את יושב-ראש הוועדה שקיים את הדיון בפגרה. נושא חשוב, דיון חשוב גם ליוניסף שהביא לנו את הממצאים האלה. אני חושף שהמצב לא חדש. אנחנו לא מופתעים מהעניין הזה. מה שיכול להיות שהפתיע אותנו זה המצב בהשוואה למדינות אחרות. את המציאות אנחנו חיים, את המציאות הזאת אנחנו מכירים. אני חשבתי שהנושא הזה של העוני הוא חוצה מפלגות. בהתחלה, כשהוא אמר שלא נעשה פוליטיקה, לא הבנתי מה הוא מתכוון. עכשיו הבנתי. אנשים עושים פופוליסטיות בנושא הזה. אני בליכוד, כי הליכוד היא המפלגה החברתית ביותר. אם לא הליכוד היה מנהיג את המדינה, היינו מגיעים ליותר קטסטרופה.

על מה אתה מדבר?

זאת האמת.

מי שדאגו גם לאוכלוסייה האתיופית וגם לצמצום פערים זה ממשלות מרכז שמאל.

החברה הישראלית זה לא רק ערבים, זה לא רק חרדים.

הוא מדבר על הממשלה שיצרה את הפערים האלה.

אתם יצרתם.

מה שאתה אומר זה אצבע בעין.

אנחנו מכירים כל אחד ואחד. טוב שאתם לא בממשלה.

תלמד את העובדות.

הנושא הזה לא צריך להיות מפלגתי. אתם גוררים את הנושא לעניין מפלגתי.

אנחנו גוררים? אתה היחיד שעשית את זה פה. עד עכשיו זה לא היה.

זה לא רק ערבים, זה לא רק חרדים, זו כל החברה הישראלית. יש בפריפריה עולים חדשים. כולם זקוקים לסיוע, לתמיכה, לשינוי מדיניות בממשלה. אל תגדירו רק מגזר זה או זה. הילדים הם העתיד של המדינה שלנו, לכן כולנו צריכים לשלב ידיים על-מנת לשנות את המדיניות. אני חושב שהחלטה זו או אחרת יכולה להביא את השינוי, רק זה צריך להיות שינוי מדיני ברמה לאומית. מה השינוי צריך להיות? קביעת סדר עדיפות בקביעת התקציבים במדינה. אנחנו צריכים להוציא את זה מהעניין הפוליטי, ממחלוקת מפלגתית. זה נושא לאומי שלכולם אכפת.

היושב-ראש ציין שמנסים לעשות מאמץ לשנות את המצב. זה צריך להיות בשילוב ידיים. לא רק בדרך של מלחמות אנחנו יכולים להשיג את המטרה. זה לא משנה מי רעב, אם זה ערבי, אם זה חרדי, אם זה חילוני, אם זה עולה חדש. ילדים צריכים לקבל את העדיפות הראשונה. אם צריך לעשות חקיקה, אם צריך לדחוף את הנושא הזה דרך חקיקה, בואו ביחד.

אתם מתנגדים לכל חקיקה שלנו.

כולנו צריכים לדחוף לעגן את הנושא הזה בחקיקה. אני מדבר על הורדת מסים, אני מדבר על העניין של מרובות ילדים. זה לא עניין מפלגתי, כי גם אם אתה תשב בממשלה, אתה יכול להיות באותו מצב. בואו נשלב ידיים, נשנה את המצב, ניתן לילדים את הזכות הבסיסית לקבל אוכל, בגדים, חינוך ובריאות.

אני רוצה לתאר את אופן הטיפול של משרד הרווחה. אני רוצה להתחיל ולומר שמשרד הרווחה לא מטפל ישירות בנושא העוני, אלא בנזקי העוני ובתוצאות העוני. אני רוצה לתאר את תפישת העולם שלנו. התפישות החדשות לא יוצאות ממקום של לתת מענה רק לילדים, אלא לתת מענים לחיזוק המשפחות. אנחנו מדברים על 4,5 תכניות של מעטפת משפחתית גמישה שנותנת מענה של חיזוק המשפחה, כדי להוביל את המשפחה ממקום של עוני ומצוקה למקום אחר וחדש עם יכולת וכוחות. אני יכולה למנות כמה תכניות. בתוך התהליך אנחנו מדברים על מיצוי הפוטנציאל של הילדים בתוך המשפחות, על חיזוק המשפחה, כדי שהם יוכלו להוביל את עצמם. תכנית הדגל שלנו היום היא "נושמים לרווחה". אני יכולה להגיד שמתוך 3000 ילדים בתוך "נושמים לרווחה" של משפחות בעוני, יש לנו 850 ילדים שמקבלים מענה. המענה הוא לא ישירות לילד. אנחנו מדברים על שיפור ברווחה החברתית, שיפור בתפקוד ויחסים, הפחתת התלות בשירותי רווחה שלא צריכים אותם, השתלבות בקהילה, שיפור בשכר ומיצוי זכויות למשפחות. 3 תכניות אחרות הן משפחות שעוטפות את המשפחה בהתאם לנזקקות שלה. יש תכנית שמחזירה את הילדים לפנימיות ומונעת את ההוצאה תוך כדי חיזוק המשפחות בליווי צמוד. כל התכניות עוטפות את המשפחות עם תקציבים דיפרנציאליים, מתאימות את השירותים למשפחות תוך כדי ליווי צמוד. אני יכולה להראות איך כל אחת מהתכניות מחזקת את המשפחות. בתכנית "נושמים לרווחה" כבר יש לנו תוצאות שמראות את הקפיצה. בכל תחום יש 6 יעדים שצריך להגיע אליהם. יש לנו תוצאות בהחלט מרשימות של המשפחות.

אני רק מזכיר לכם, משרד הרווחה, שיש לכם כלי אדיר שכדאי שפעם תבואו ותציגו אותו. יש לכם את התכנית לילדים ונוער בסיכון. הייתי מאוד רוצה שפעם תסבירו לנו מה אתם עושים שם, מה התוצאות. הרבה סטטיסטיקה ראינו. אנחנו רוצים לדעת שכשהדולר או השקל יורד, כמה ממנו מגיע ישירות לילד, לא למערכות, לא למטות, לא למחקרים. תיזהרו, זאת הסכנה הגדולה ביותר כשמשחררים תקציבים, לכן כולם אוהבים קצבאות כי הן שקל מול שקל. המלחמה הייתה בין המערכת הממשלתית למערכת הפרטית, כמה מזה מגיע לילד. לפעמים שוכחים את הילד. מכשירים עובדים סוציאליים, נותנים להם מערכת, חדר ישיבה, כאשר בסוף הילד לא מקבל כמעט כלום. תיזהרו מזה.

אני הייתי אצל מנכ"ל משרד הרווחה בשבוע שעבר והייתה שם איריס. דיברנו על כמה נושאים ותכניות בישובים הערביים. מתברר שבתכנית הגרנדיוזית שאתה מדבר עליה, התכנית של 15 מיליארד, אין אפילו שקל אחד לרווחה.

אמרו לי שהתכנית הזאת של 15 מיליארד שקל נעשתה בתיאום איתכם.

איריס יכולה לאשר שאפילו כשרצינו 100 אלף שקל לישוב, לא היה להם לתת 100 אלף לישוב.

נקודת המוצא של משרד הבריאות לגבי משפחות שחיות בעוני וילדים שחיים בעוני היא שלעיתים הבריאות זה הנכס היחיד של האנשים האלה. הדבר החשוב שמשרד הבריאות צריך לעשות, ובכלל מערכות בריאות צריכות לעשות, זה לא לפגוע בבריאות, זה לקדם את הבריאות.

ידוע לנו היום שהמרכיבים החברתיים הם הדברים העיקריים שמשפיעים על הבריאות, לאו דווקא שירותי הבריאות שאנחנו מכירים כמו קופות החולים ובתי החולים. המקום שבו הילד נולד, רמת ההשכלה של המשפחה שלו, הרשת החברתית שבה הוא מצוי, כל אלה הם גורם מכריע בבריאות של הילד ובבריאות של המשפחה. אנחנו עוסקים בנושא של עוני ובריאות. אנחנו עמלים בשנים האחרונות לפתח מדיניות מודעת עוני ובריאות. חבר הכנסת הזכיר את הנושא של ילדים וקשישים. אנחנו רואים את שתי האוכלוסיות האלו כאוכלוסיות במוקד. אנחנו יודעים שאנשים שחיים בעוני סובלים יותר ממחלות כרוניות. אלה שחיים בעוני חולים אפילו 15 שנים קודם במחלות כרוניות שמאפיינות את הגיל המבוגר, לעומת אנשים שחיים ברווחה כלכלית.

מעבר לפיתוח המדיניות אנחנו גם עוסקים בפרקטיקה של מודעות עוני. אנחנו מפתחים בקרב קופות החולים ובתי החולים את הצורך להסתכל על אוכלוסיות שנמצאות במצב סוציו אקונומי נמוך. אנחנו פועלים בנושא ההשתתפויות העצמיות, טיפולי השיניים שהוזכרו כאן, פעילות למען אימהות וילדים החיים בעוני. זה חלק ממקצועות הבריאות, זה חלק מלהגיע לבתים של האנשים, לראות את המשפחה כמכלול, להתערב בקשר של אימהות וילדים מיד אחרי לידה.

דבר נוסף שאנחנו מקדמים בשנה האחרונה זה את החיבור בין המרחב העירוני של ילדים וקשישים שחיים בעוני למערכת הבריאות. אנחנו חושבים שהשילוב הזה בין התפישה של משרד הבריאות ומערכת הבריאות, המרחב העירוני, השלטון המקומי והאוכלוסייה שחיה בעוני, הוא חשוב ביותר. אנחנו נפתח מדיניות בהקשר הזה.

היות ואתם אחת היחידות המדהימות ביותר מבחינת תכנון לטווח ארוך ועם בדיקה עצמית לא רעה, הייתי שמח שתפרסמו פעם נתונים שלכם לגבי איפה יש שיפור ואיפה אין.

מידי שנה אנחנו מקיימים כנס שעוסק באי שוויון בבריאות. השנה היה הכנס השישי. יחד עם היציאה לכנס אנחנו מפרסמים את כל הנתונים שעוסקים בפערים בין אוכלוסיות שונות בישראל בנושא בריאות.

אני מציע שהכנס השביעי יתכנס בוועדה, שתעשו את זה ביום של הוועדה. נציגת משרד החינוך, בבקשה.

גם אצלנו יש מערכת תכנון שמלווה את התכנון האסטרטגי של המהלכים לשינוי. משרד החינוך קיבל תקציב תוספתי לשעות דיפרנציאליות בבתי ספר שיושבים במדדי הטיפוח הנמוכים. אנחנו אמורים להגיע לגידול מלא של תוספת שעות. ב-3 השנים הקרובות נגיע למיליארד שקל תוספתי לנושא של תוספת שעות. חשבנו שלא מספיק להוסיף שעות הוראה ושעות לימוד בבתי הספר, אלא צריך לבנות איזו שהיא מערכת שתלווה את הצוותים החינוכיים. בנינו תכנית שמלווה את הצוות הניהולי של בית הספר יחד עם המורים, כדי ללמד כלים לעבודה עם אוכלוסיית ילדים בסיכון ועם משפחות עניות. אני מקווה שנוכל עם השנים גם להראות את התוצאות של המהלך הזה. אנחנו נגיע ל-700 בתי ספר. השנה אנחנו מטפלים ב-150 בתי ספר, בשנה הבאה יתווספו עוד בתי ספר.

כולם ביסודי.

לא, יסודי וחטיבות ביניים. רוב בתי הספר שנכנסו השנה הם חטיבות ביניים. המחוזות המליצו להקדים את הטיפול בחטיבות הביניים ולאחר את הטיפול ביסודי, כי חטיבות הביניים, כמו שאתם יודעים, הם המקום היותר קשה, היותר מורכב בגלל גיל ההתבגרות וכן הלאה.

למרות שהנשירה היא בעיקר בחטיבה העליונה.

הנשירה היא בעיקר בחטיבה העליונה ובמעבר לחטיבה העליונה, אבל את הנשירה הסמויה אפשר למצוא בגילאים צעירים יותר. אם אנחנו מסתכלים על הנתונים של המיצ"ב, אז יש לנו כבר פתיחת פערים בחטיבת הבינים. המאמץ הוא בעצם לעבוד על מקצועות היסוד, לסגור פערים. תלמידים שעומדים בסטנדרט, יכולים ומתקדמים, הם בדרך כלל לא נושרים. אותם ילדים שמתקשים נמשכים לצאת למסגרות חלופיות. הנשירה במגזר הערבי היא נשירה ברמה נמוכה יחסית. אם אנחנו מסתכלים, הבעיה נמצאת בנשירה הסמויה. שם מרב העבודה שלנו כרגע.

אני שאלתי לגבי חטיבה עליונה, כי הנתונים מראים שהפערים יותר רחבים בחטיבה העליונה. אין עדיין תכנית להתמודד עם הפערים האלה.

יש תכנית לסגירת פערים גם בחטיבה העליונה.

התכנית הדיפרנציאלית היא רק עד חטיבת ביניים.

יש תכנית לחיזוק המקצועות שפותחים את הדלת לאוניברסיטאות, שזה מתמטיקה ואנגלית, למגזר הערבי ולכל המגזרים שניגשים לבגרות מלאה ישראלית, עם הסתכלות של לשים יותר משאבים לכיוון האוכלוסייה הסוציו אקונומית הנמוכה בבתי הספר. התכנית היא תכנית שכרגע עובדת, אבל היא בשלבי הרחבה ופיתוח. יש את חיזוק החינוך הטכנולוגי בחטיבות העליונות, כדי לאפשר לילדים להמשיך לי"ג ולי"ד ולאפשר תעסוקה לילדים שלא מתגייסים. זה בנושא של המגזר הערבי.

אני רוצה לדבר על הארכת יום הלימודים והזנה. יש גידול במספר הילדים שמקבלים השנה את המשאב הזה. משרד הרווחה שותף שלנו. הקושי של הרשויות בשנים האחרונות הוא לתת את המצ'ינג.

כמה ילדים מקבלים היום ארוחה?

מעל לחצי מיליון ילדים במדינת ישראל מקבלים בתוך המסגרות השונות שלנו הזנה.

אני גאה בזה, כי פעם התחלתי ב-1500 ילדים.

נכון, עברו כמה שנים מאז. אני רוצה איזו שהיא התייחסות לנושא של בינוי. דיברתם על פערים ובעיות. משרד החינוך גייס בשנתיים האחרונות אנשי מקצוע, כדי לעזור לרשויות לאתר קרקעות, לתכנן יותר יעיל ויותר נכון את הבינוי על-מנת לסגור את פערי הבינוי. אנחנו יכולים להגיד שאת הנושא של גני ילדים לגילאי 3 ו-4 דרך טרכטנברג כמעט ומימשנו ברוב יישובי הארץ. יש לנו קצת בעיה בפזורה בנגב ובמזרח ירושלים.

זה דווקא לא חיזק את האוכלוסייה הכי חלשה.

בנושא של בינוי הוא חיזק מאוד, כי הישובים עד אז העדיפו שהעמותות יפעילו את הזכאות הזאת. היום, בגלל שיש תקציב בינוי, הרשויות החלשות קיבלו בינוי של גנים.

עוד נושא אחד שעלה כאן זה הנושא של התקציב התוספתי לתכנית האתגרים למגזר הערבי. יש תכנית שתיכנס בשנת הלימודים הקרובה עם נוער. כל נושא הנוער ושעות הפנאי של נוער במגזר הערבי יקבל תשובה שלא הייתה עד עכשיו בממדים מאוד גדולים.

אני רוצה לשאול שאלה את נציג יוניסף. אתם בקשר עם המשרדים הממשלתיים?

כן.

האם בעקבות הדיון של היום אתם תנסו, לפי המצפון והחופש האינטלקטואלי הנדרש, לתקן או להוסיף השלמה לדוח שלכם? אתם לא מחויבים במועדים ספציפיים. אני רואה שהדוחות הם לא כל שנה או לפי יכולת כזאת או אחרת. אני לא רוצה להיכנס לשיקולים שלכם, אבל לאור מה ששומעים, לאור זה שגם רצוי שנעשה מעקב, אולי ראוי שתציינו את הדברים שנעשים, זה ייראה פחות חד צדדי.

אני מייצגת את עמותת "להיטיב". זאת עמותה קטנה שפועלת במגדל העמק בתפישה הוליסטית עליה דיברה נציגת משרד הרווחה ב"נושמים לרווחה". בניגוד ל"נושמים לרווחה" אנחנו מכוונים למשפחות עם ילדים שנמצאים במערכת החינוך, כשמוט השליטה שלנו מכוון דווקא לראש הרשות, לא לאגף הרווחה. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא ומרשים עם ראש עיריית מגדל העמק. אנחנו מתכננים לשכפל את המודל. מדובר במודל הוליסטי שפועל בעזרת אימון תודעתי – קואצ'ינג – כשה-core, הליבה שלנו זה הילדים. ה-toxic stress שדיברתם עליו מתקיים באופן מאוד מאוד ברור. בכלל, כל הדוברים פה דוברים אמת, אנחנו רואים את זה בשטח. במגדל העמק 50% מהמשפחות חיות מתחת לקו העוני. הליבה זה הילדים. אנחנו מטפלים באופן הוליסטי בכל תחומי החיים. לא רק בריאות, רווחה, חינוך, אלא תעסוקה, השכלה להורים. אנחנו נותנים שירותים ברמה גבוהה. כשהכל נעשה בשיתוף פעולה עם אגפי הרווחה, החינוך, מנכ"ל העירייה, ראש הרשות, הדברים פועלים, הדברים עובדים. אנחנו רואים ברמה ממש מרשימה שינויים אצל הילדים ברמה החינוכית, ברמת הבריאות, ברמה הרגשית.

אם אתם רוצים מסגרת כוללנית כזאת, התשתית הטובה ביותר זה מרכזים לילדים בגיל הרך. זה נותן תשובה מדהימה. זה, לצערי, לא קיים בעולם.

כפי שרבים פה יודעים, ארגון "לתת" מפרסם מידי שנה דוח עוני אלטרנטיבי בו הוא עושה אינטגרציה של מספר מחקרים, כשאחד מהם זה איסוף מידע. המשפחות נתמכות על ידי ארגוני הסיוע. אני רוצה לתת כמה נתונים בשביל להמחיש מה זה חיים בעוני אצל ילדים נתמכים על ידי עמותות הסיוע. למשל, 62% מההורים הנתמכים העידו שהם נאלצו לוותר על תרופות או טיפול רפואי עבור הילדים שלהם. ל-27% מהילדים נתמכי הסיוע קרה שהם חשו רעב במהלך השנה. 14% מהילדים הנתמכים התנסו בשנה החולפת בקיבוץ נדבות, באיסוף אוכל מפחי אשפה או גניבת אוכל. 58% מהילדים הנתמכים נאלצו ללכת לעבוד במהלך השנה בשל הכרח כלכלי. 9.5% דיווחו שאחד או יותר מהילדים בבית נאלצו לעבור לפנימיות בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית. 44% העידו שהם לא יכולים לרכוש ספרי לימוד או ציוד לימודים בסיסי לבתי הספר, שזה דבר שניתן לפתרון על ידי משרד החינוך. 9% העידו שאחד או יותר מהילדים נשרו מבית הספר בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית. רק 9% העידו שהמצב הכלכלי שלהם לא משפיע על החינוך של הילדים. יש פה נתונים מאוד מאוד קשים. אנחנו פיתחנו מדד עוני רב ממדי. אנחנו לגמרי חושבים שהעוני זה דבר שנוגע בכל נקודות החיים, כמובן אצל ילדים שצריך להשקיע בהם בשביל שיוכלו למצות את הפוטנציאל שלהם בעתיד.

בהמשך לדברים שאמר משרד הרווחה על זה שהוא לא מטפל באופן ישיר בעוני, אנחנו מברכים את היושב-ראש על כך שהוא הציע תיקון לחוק שירותי סעד כדי לכלול את האוכלוסיות שחיות בעוני כאחת מהאוכלוסיות שיקבלו את השירותים על ידי המשרד. בהמשך לדוח הוועדה למלחמה בעוני, אנחנו קוראים להציב יעדים מדידים לצמצום עוני כל שנה. כמו שהממשלה יודעת להציב יעדים לגבי דברים אחרים, כך אפשר להציב יעד מדיד שיהיה שנתי כדי שאת כל הפעולות שמפרטים פה המשרדים השונים אפשר יהיה למדוד ולראות אם הם הושגו כל שנה. בשביל להגיע ליעדים האלה צריך להקצות את התקציבים המתאימים שלא מוקצים היום. אם התקציבים לדוח הוועדה בעוני והמלצות נוספות בשביל לצמצם את הפערים יוקצו, נוכל לראות את הצמצום המיוחל.

ברצוני לברך את יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף, הוא סוג של מאסטרו בנושא העוני. הוא הוזכר בכתבה בשבת. כנראה שהדוח שלו לא באמת מיושם. אני מברך את החברים שהגיעו בתקופת הפגרה. אנחנו יומיים לפני החג, כולם עסוקים. אני מצטער מאוד שלא הגיעו 120 חברי כנסת והדיון לא התקיים במליאה. זה נושא שכל המליאה צריכה להתכנס ולעסוק בו. כנראה שזה מתחיל מפה. אין מה לעשות, כשכואב לבן אדם, הוא צועק, זאת עובדה.

במסגרת חג הפסח אנחנו מסתובבים בבתים. אני מסתובב בעצמי. ביקרתי בשבוע האחרון בכ-50 בתים על מנת להביא קמחא דפסחא, מוצרים, תלושים או כל דבר אחר. המצב הוא באמת גרוע מאוד. אתה נתקל בעוני שזועק לשמיים. כשנכנסתי שלשום לבית בפרדס כץ עם ארגז ביד, ראיתי מקרר שהתקע שלו והשקע שלו לא מחוברים. לא ראיתי בחיים מחזה כזה. החוט לא בתוך השקע. המקרר פתוח בחציו, אבל החוט מחוץ לשקע. יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות. אין מקרר. הוא לא מופעל אפילו. הסתובבתי בשבוע שעבר בג'סר א-זרקא, שזה רצועת חוף שאמורה להיות מקום מדהים, סנטימטר מקיסריה. מסתובבים שם ילדים יחפים בעוני מטורף, ממש מחנה פליטים. אני לא רוצה להיכנס למי אשם כי זה לא באמת הדיון. המציאות יותר חזקה מהכל. השבת האחרונה הייתה לי מאוד מאוד עצובה אחרי שקראתי את הכתבה בעיתון. זה מאוד עצוב עבורי ברמה האישית. אין ספק שזו תעודת עניות עבור מדינת ישראל, עבור ממשלות ישראל לדורותיהן. אין מקום להיכנס לממשלה כזאת או אחרת. אם היו מטפלים בזה בעבר בצורה כזאת או אחרת, היו מוצאים איזה שהם פתרונות. אמר מקודם חברי חבר הכנסת טיבי שזה לא מפתיע. כולנו מודעים, אבל כנראה שאנחנו לא כואבים מספיק. אני באמת מדבר בכאב גדול מאוד.

אני מבקש להקריא מתחילת הכתבה. "מדובר על ילדים. הם לא מגיעים למסיבות יום הולדת של חבריהם כי אין להם איך לקנות מתנה. הם לא הולכים לחוגים ולא מספרים להורים שיש טיול שנתי, כדי לא להעציב את ההורים שלהם". הם מבינים שגם ההורים שלהם נמצאים במצב שהם לא יכולים לעזור להם. "הם לא רוצים להעציב אותם שאין להם כסף לשלוח אותם לפעילות. לפעמים הם הולכים לישון רעבים עם החשש שמחר לא יהיה להם מה לאכול. אם הם לא הולכים רעבים, הם כנראה אכלו איזו חצי כיכר לחם יבשה. הפגיעה הקשה מכל - הם מרגישים שווים פחות מאחרים". ואני אומר, הגרוע מכל זה שהם חסרי ערך וחסרי תקווה. כשאדם חסר תקווה, אין יותר גרוע מזה, לעניות דעתי.

דיברתי לפני חודש וחצי במליאה על דוח אחר של ה-OECD בנוגע לרשויות המקומיות. שם ברור לחלוטין שמה שמשותף לכל 10 הערים העניות במדינת ישראל לעומת 10 העשירות זה שכולם הם בני עדות מזרח, חרדים או ערבים. מקודם דיברו על חרדים ובני המיעוטים. המכנה המשותף זה בני עדות מזרח, חרדים וערבים. הם הנפגעים העיקריים מכל הסיפור הזה. נתתי כדוגמה את רהט כרשות מקומית שמשקיעה בילד בחינוך 7 שקלים, לעומת רמת השרון או הרצליה שמשקיעות 1180 שקלים בשנה בילד. זה פי 170. ילד ברהט צריך לחכות 170 שנה כדי לקבל מה שילד ברמת השרון או בהרצליה מקבל בשנה אחת. חינוך הוא ודאי לא יקבל. אולי תהיה לו סגולה לאריכות ימים כי הוא יצטרך לחיות 170 שנה עד שהוא יקבל את זה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כי אנחנו סתם נלאה את הציבור, אבל צריך לעשות צעדים אופרטיביים. אני סמוך ובטוח שהיושב-ראש ייקח את הנושא הזה לידיים.

לא לבד.

אני חושב שצריך לרתום את כל החברים. למסע הזה שאתה הולך בין המשרדים לבד אנחנו מבקשים ומתחננים שתצרף אותנו. גם באמצע הלילה תעיר אותנו. אני חושב שזה דבר שכל חברי הכנסת צריכים להתעסק בו. אני בטוח שגם בשנים קודמות ישבו פה בוועדות וסיפרו על העוני, כי הרי זה דבר שקיים שנים רבות, זה לא משהו שנולד עכשיו. אני מבקש שנעשה צעדים אופרטיביים, זה משהו שחותך את כל המפלגות, חותך את כל המדינה הזאת. אני שומע כל הזמן אנשי מקצוע, ואין לי שום טענה לאף אחד, על גידול בהשקעות, תכניות וסיפורים, אבל אין תוצאות. אנחנו כרגע נמצאים לפי הדוח במקום האחרון. יותר גרוע מזה כבר אין. בואו נעשה צעדים אופרטיביים. בואו שיכאב לנו הדבר, בואו נעשה צעדים ונלך קדימה. חג שמח לכולם, בטח ובטח לילדים העניים האלה. אנחנו באים פעם בשנה בפסח, מביאים להם קמחא דפסחא, אבל מה קורה איתם כל השנה? הם מתים ברעב.

אני מברך על הדיון. אני מברך את יושב-ראש הוועדה שנענה מהר לערוך את הדיון הזה. אנחנו לא מופתעים מהדוח הזה. תודה שיש דוח כזה. המספרים לא אומרים כלום. זה מובן, זה ברור שנים על גבי שנים. אנחנו מדברים על זה הרבה זמן. זה לא עניין של בלעדיות או לא בלעדיות. חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי, שתזכה לחיים ארוכים, העלתה כל יום את הנושא של העוני, של הפערים, של הקיטוב החברתי על בימת הכנסת, אבל לא נעשה כלום. למה? כי אנחנו אומרים שלום ושוויון. בנאום הבכורה שלי דיברתי על 5 המ.מ.מ. יש אנשים, כמו אלי אלאלוף ועוד הרבה חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית, שאכן מדברים על העניין החברתי, אבל לצערי הרב לא נעשה כלום. טוב שיש כאלה חברי כנסת, אני מברך שישנם כאלה. בלי לקשור את העוני עם השלום לא נתקדם, אנחנו נדון על זה שנים על גבי שנים, העניים יישארו עניים, והכותרת של מדינת רווחה תישאר רק כותרת כי הילדים יהיו בלי אוכל. פתאום יש 18 מיליארד שקל שנבלעים בהתנחלויות. יש כסף, הבעיה שאין חלוקה. צריך לטפל בעוני מהשורש שלו. שני המדדים האלו של חינוך ובריאות אכן חשובים מאוד, אבל לא רק. אנחנו כפוליטיקאים אחראים לקחת את הדבר ולא רק להעלות אותו על בימת הכנסת. כל עוד תהיה ממשלה שאין לה קו פוליטי חברתי על-מנת להילחם בעוני - יש לה קו של התנחלויות, קו של המשך הכיבוש - אנחנו לא נגיע לשוויון, אנחנו לא נגיע לטיפול בעוני מהשורש שלו.

אני רוצה להצביע על מדד הבריאות שמדווח בתוך הדוח כדיווח עצמי של ילדים. ילד שמרגיש לא מסוגל, ילד שמרגיש שהוא לא יכול, לא יוכל לממש את זכויותיו גם אם יש לו. צריך לשים לב לזה. אין דבר כזה מדינה בתוך מדינה, כי המדינה עצמה כולה תלויה בדבר הזה. החציון התחתון מושך את כל התמונה כלפי מטה. חייבים לטפל הכל בבת אחת. שר הפנים דאז חתם על היעדים הגלובאליים. מדינת ישראל לקחה על עצמה התחייבות לצמצום פערים, חייבים לעשות את זה. חברת הכנסת רוזין, אני מקבל את הביקורת שאמרת על העניין הפוליטי, אבל אם כבר את הופכת את זה לנושא פוליטי, הפתרון גם יכול להיות פוליטי.

אתה לא אמור לעסוק ולדבר על עניינים פוליטיים, זה לא תפקידך, בשביל זה יש חברי כנסת.

זה לא תפקידי.

אני מודה ליוניסף על הדוח שאיפשר לנו להתכנס, אני מודה לחברת הכנסת מיכל רוזין שלחצה לקיים את הדיון בדחיפות, אני מודה לחברי הכנסת שבאו לדיון הזה. הנושא הוא חשוב. אין מילה שיכולה להסביר כמה הדיון חשוב על ילדים שנמצאים בעוני. כל מילה תהיה מתחת לרצון שלנו להגיד שזה נושא שהוא בקיומנו. אני בכל זאת רוצה לתת טיפה של תקווה. הדיונים שיהיו בחודש יוני על העוני יהיו לפי התמודדות המשרדים השונים. אני בטוח שבעקבות הדיון של היום הנושא של הילדים יהיה מרכזי במספר משרדים. אני מאחל לכם חג שמח ותודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15.