הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 104

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, י"ז באייר התשע"ו (25 במאי 2016), שעה 9:30

תרומתה של יהדות ארה"ב ליישוב הארץ, לקליטת העלייה ולעליית הנוער - במסגרת היום בו הכנסת מציינת מאה שנות מעורבות יהודית-אמריקאית בישוב ובמדינת ישראל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

דב ליפמן - חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת "יש עתיד"

דוידי הרמלין - רמ"ט המנכ"ל ויועץ מקצועי בכיר, משרד העלייה והקליטה

אלה סבן - סגנית מנהלת אגף בכיר לעידוד עלייה, משרד העלייה והקליטה

יעקב פינקלשטיין - מנהל מחלקת קהילות יהודיות, משרד החוץ

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

אליעזר שמואלי - מנכ"ל בית התפוצות, מנכל משרד החינוך לשעבר

דניאל גרינברג - עוזר מנכ"ל "תגלית"

ג'וליאן לנדאו - נשיא התאחדות עולי אמריקה וקנדה

דוד לונדון - מנכל התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל

ג'וסי ארבל - מנהלת שירותי קליטה, התאחדות עולי אמריקה וקנדה

דוד דנקר - קשרי ממשל, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה

עו"ד דני ווזנר - מנהל תקשורת, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה

אווה נגר - עוזרת למזכ"ל וסמנכ"ל קשרי ממשל וביטחון, הסוכנות היהודית

אריאל די פורטו - מנהלת תחום עליית מצוקה, המחלקה לעלייה ותפקידים מיוחדים, הסוכנות היהודית

ד"ר אסתר כרמל חכים - חוקרת מגדר ונשים בתנועה הציונית, מרצה בבית הספר לתלמידי חו"ל, אוניברסיטת חיפה

לימור רובין - מנהלת תכנית "רודרמן" ללימודי יהדות ארצות הברית, אוניברסיטת חיפה

נתי שצ'ופק - סגנית מנכ"ל פיתוח תוכן, "הלל ישראל" – ארגון לחיזוק הזהות היהודית של סטודנטים ישראלים

דני פינס - תפקידים מיוחדים, ג'וינט ישראל

דוד לונדון - התאחדות עולי אמריקה וקנדה

טליה לוין - איגוד הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה

אנדרו סאקס - מזכ"ל כנסת הרבנים, ראש הלשכה לשירותי דת, התנועה המסורתית

ליז מרטין - מנהלת מחלקה לקשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש"

אליעזר שמואלי - יו"ר הוועד המנהל, מכון סאלד

הרב שמואל סלוטקי - ארגון "רבני צהר"

רוני אקלה - מנכל הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית

יצחק הילדסהיימר - עיתונאי "מקור ראשון" ו"מצב הרוח", פעיל ביהדות התפוצות

אילה שטגמן - דוברת בכנסת, השדולה למען ילדים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

ר.ל., חבר המתרגמים

תרומתה של יהדות ארה"ב ליישוב הארץ, לקליטת העלייה ולעליית הנוער - במסגרת היום בו הכנסת מציינת מאה שנות מעורבות יהודית-אמריקאית בישוב ובמדינת ישראל

בוקר טוב, אנחנו נתחיל. ברוכים הבאים לוועדת העלייה והקליטה. ברוך הבא חבר הכנסת לשעבר, דב ליפמן, מכבד אותנו, תודה שהגעת. אני גם מודה לכולם, במיוחד לאלה שבאו מחוץ לארץ, שלום, אני רואה שקרן רודרמן, לימור ואסתר מאוניברסיטת חיפה. אנחנו תיכף נשמע על הנושא החשוב הזה, כשאנחנו מציינים היום בכנסת, את תרומתה של יהדות ארצות הברית לישוב הארץ וגם לקליטת עלייה ולעליית הנוער.

הייתה לי הזדמנות להכיר וללמוד על יהדות ארצות הברית בפגרה. נסענו, בארגון "קרן רודרמן", לארצות הברית, קבוצה של חברי כנסת, למדנו על הגעתם של יהודים מאירופה לארצות הברית, על איך שהקהילה התפתחה בארצות הברית והיא היום קהילה מאוד מאוד חשובה, אפשר להגיד שתרומתה היא אדירה בעניין חיזוקה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית.

יהדות ארצות הברית עזרה ותמכה במדינת ישראל, בכל האתגרים שמדינת ישראל עמדה בהם, אם אלה אתגרים פנימיים, אם זה מול האויבים במלחמה ואם זה בחיזוק עליית יהודים למדינת ישראל. אנחנו זוכרים, בתחילת שנות השמונים, את תרומת יהדות ארצות הברית לעליית יהודי אתיופיה, "מבצע משה", "מבצע שלמה", "מבצע כנפי יונה", בכל המבצעים האלה יהדות ארצות הברית עומדת יחד עם מדינת ישראל, להגשים את חלומם של אלפי יהודים להגיע לארץ ישראל.

אנחנו יודעים גם את העמידה ועזרתה של יהדות ארצות הברית מול 'מסך הברזל', כדי להעלות את היהודים מברית המועצות לשעבר ואנחנו יודעים שהיום, עם אותם עולים שהגיעו, יושב ראש הכנסת פה, מר יולי אדלשטיין, יושב ראש הסוכנות היהודית, מר נתן שרנסקי ואחרים, יש תוצאה של הפעילות המשותפת של יהדות ארצות הברית, יחד עם מדינת ישראל, גם לפיתוח הישוב בארץ ישראל ואפשר להמשיך ולהגיד הרבה על תרומתה של יהדות ארצות הברית אבל, אני לא רוצה לסיים את הכול, אני גם רוצה להשאיר לכם ולכן אנחנו, היום, מכבדים את התרומה של יהדות ארצות הברית פה בכנסת, יש אירועים, מתקיימים דיונים, גם בוועדת החינוך וגם בוועדת חוץ וביטחון בו זמנית, כשאנחנו מקיימים פה. יש גם כנס עם ראש הממשלה, בשלש, פה בכנסת ואנחנו מציינים את זה. אני אומר תודה ליהדות ארצות הברית, על מה שאתם עושים וממשיכים לעשות. זה חשוב מאוד.

קודם כל נקבל סקירה יותר אקדמית ומקצועית מד"ר אסתר כרמל חכים, שתציג את המצגת שהכינה לנו, מאוניברסיטת חיפה. תודה.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה על ההזמנה. תודה ליושב ראש השדולה, נחמן שי, שדולת ישראל ארצות הברית וליושב ראש הועדה, ד"ר אברהם נגוסה. כבוד גדול הוא לבוא ולכנסת ולהציג ביום המציין מאה שנה לשותפות ותמיכה, של יהדות ארצות הברית בישוב ובמדינת ישראל וכמו שאמר אברהם נגוסה – שכבר נגע בהרבה מאוד דברים, בשלש תיפתח תערוכה, יש קטלוג מאד יפה של התערוכה, על התרומה, שגם עורך תחקיר וסקירה של תרומת יהדות ארצות הברית לישראל.

אני מרצה בתכנית רודרמן לMA- בלימודי יהדות ארצות הברית, המיועדת לתלמידים מצטיינים, שלומדים שנה שלמה, גם עם סיור בארצות הברית, להכיר את יהדות ארצות הברית, מכיוון שהמרחק יצר ריחוק לא רק של ידע אלא שהישראלים באמת לא מכירים את יהדות ארצות הברית וקרן רודרמן תמכה בהקמת התכנית הזאת, שמקרבת אנשים פעילים וגם צעירים בתכניות שונות, ללמוד על יהדות ארצות הברית. הקורס שאני מלמדת אותו הוא קורס של "נשים אמריקאיות בפרויקט הציוני", אנחנו יודעים שהשם שידוע בנושא של ארצות הברית זה "הדסה" אבל, זה הרבה מאד מעבר ל"הדסה".

הפעילות הראשונה של יהדות ארצות הברית בישראל התחילה בשליחת צוותי אחיות למרפאה ראשונה שלהן ב"הדסה", ב-1913, מתרומתו של הנדבן נתן שטראוס, שתרם גם הרבה כספים לאדמות, על שמו העיר נתניה וזו תחילת הפעילות שלה. ב-1918 התארגנה משלחת של ארבעים וארבעה רופאים ואחיות, של הפדרציה הציונית האמריקאית, כמשלחת רפואית להצלה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהמצב בארץ היה מאד קשה. לאחר שלש שנים המשלחת הזו הפכה למשלחת קבועה של "הדסה", הקימה כאן את בית הספר הראשון לאחיות, את בית הספר לעבודה סוציאלית, בתי חולים, מרפאות, טיפות חלב, מרכזים לאם ולילד, קפיטריות בבתי ספר כדי לתת ארוחה חמה לילדים, לימודי תזונה, מגרשי משחקים ותמכו בתחומים רבים מאד, כשהשירותים שארגון "הדסה" נתן בארץ תמיד היו לכל האוכלוסייה, ליהודים ולערבים. לא רק שהם הביאו מארצות הברית נורמות וסטנדרטים אמריקאים, אחוז תמותת התינוקות בארץ במשך פעילות "הדסה" ירד. ב-1947 ועדת אונסק"ו שחקרה את מצב היהודים, אומרת שישראל היא המקום הבריא ביותר במזרח התיכון. תמותת תינוקות, בזכות הסטנדרטים ש"הדסה" הביאה, ירדה אל מתחת לזו של הולנד, למשל וקנדה.

קהילת יהדות ארצות הברית לא סייעה רק בהנחת תשתית לרווחה ורפואה אלא גם בקניית אדמות. הרבה אנשים לא יודעים שהעיר העברית המתוכננת הראשונה בארץ, עפולה, תזכרו שתל אביב הייתה פרבר של יפו, עפולה הייתה העיר העברית המתוכננת הראשונה, נקנתה בכספים של קהילת ציון אמריקה, וכמו כן גם הגיעו מתיישבים אבל גם קנו קרקעות לבלפוריה. הקיבוץ הראשון של יוצאי ארצות הברית היה קיבוץ עין השופט, היה "בית חרות", היו קיבוצים ומושבים נוספים, שמימנה הקהילה היהודית בארצות הברית - - - גם חלוצים מארצות הברית הגיעו לארץ והקימו את הישובים האלה.

תרומה גדולה מאד שידועה קצת יותר היא "עליית הנוער". התחילה בה רחה פראייר מגרמניה אבל את החסות עליה לקחה "הדסה" ובראשותה של הנרייטה סולד, הגיעו לארץ 5,000 ילדים לפני מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה עוד 15,000 ילדים עלו לארץ ונקלטו, גם בכפרי נוער ש"הדסה" הקימה, גם בקיבוצים ובמושבים. אנחנו רואים פה תמונה מביקור של הנרייטה סולד בתל חי, גילתה שם את אחת הנשים שהגיעה מגרמניה, ברכה אביגד, לימים ציירת הכּרזה של הגנת הטבע "אל תקטוף, אל תעקור, אל תמכור" שבעצם שינתה כאן את היחס לפרחי הבר. זה מראה ש"הדסה" לא תמכה רק ברפואה אלא גם בתרבות. היא גילתה את ברכה צפירה, שהייתה הזמרת התימניה הראשונה ואת שרה לוי תַּנָּאי, לימים כלת פרס ישראל, הקימה את להקת "ענבל" ותרמה רבות גם לחינוך.

לעלייה מתימן, ב-48', את מחנה המעבר של העולים שהיה בעדֵן מימן הג'וינט. 50,000 יהודים עלו מתימן והג'וינט בארצות הברית מימן את הקמת מחנה המעבר הזה וגם, מימן את מחנות העקורים באירופה לאחר המלחמה, עד שהגיעו לארץ. גם בקפריסין מימנו את מחנות המעבר וגם את החינוך, את התרבות, את המזון, את ההכשרה המקצועית, את לימוד העברית. העלייה לארץ לא נפסקה עם קום המדינה. 250,000 עולים שעלו ב-1949, לאחר קום המדינה, 80% מהם מימנה התרומה של יהדות ארצות הברית. העלייה של "מבצע משה", הזכיר את זה ד"ר נגוסה, ב-84'-85' עליה ראשונה ומבצע שלמה ב-91', וכמובן העלייה המסיבית מאד מברית המועצות לשעבר, החל בשנות ה-70, של מסורבי עליה שהמאבק העיקש של יהודי ארצות הברית איפשר את העלייה הזאת, ומאוחר יותר אנחנו רואים פה גם את רבין בקטורה וביהל, שני קיבוצים שהקימו התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בארץ.

התרומה של יהדות ארצות הברית לא נפסקה, היא ממשיכה גם במבצע הגדול של "תגלית", שהביאה לארץ לביקור כ 400,000 צעירים ישראלים בעשרים שנה, כש-80% מהם הם אותם יהודים מארצות הברית. מתנדבים שמגיעים לארץ לתכניות שונות. האוניברסיטה העברית הוקמה במימון של תורמים מארצות הברית, הנשיא הראשון של האוניברסיטה, מגנס, היה מארצות הברית, יש לנו כאן את התמונה של טקס פתיחת האוניברסיטה, אלו כמה תמונות מהקטלוג, התערוכה כולה כמו שהזכרתי, נפתחת באולם "שאגאל" והעיקר הוא שזה לא רק כסף, כי מה שהגיע מארצות הברית הוא נורמות וערכים, ושיתוף פעולה בהרבה מאוד תחומים וחשוב לשמור על הקשר הזה שהולך ומתרחק.

אחת הדרכים לשמור על הקשר הזה היא חיזוק של הוראת העברית בארצות הברית. בית הספר Middlebury, בית ספר של לימוד עברית, מלמד עברית בעברית ובצורה כזאת מחזקים את הקשר. יש לנו בעיה קשה מאד של לימוד עברית בארצות הברית. מ-12,000 סטודנטים שהיו באוניברסיטאות בעבר ירדו ל-7,000 סטודנטים שלומדים עברית. אחת הבעיות היא שאין הכשרה מתאימה להוראת עברית, לא כל מי שמדבר עברית יכול להיות מורה לעברית ואת התשובה לבעיה הזו נותן בית ספר Middlebury, שפתח תכנית מיוחדת להוראת עברית כשפה שניה בבתי ספר, באוניברסיטאות ובמוסדות אקדמאיים.

תודה רבה לכם. זו הייתה סקירה קצרה במסגרת הזמן שניתן לי, אפשר כמובן לבוא ללמוד את הקורס השלם באוניברסיטת חיפה בתכנית "רודרמן". תודה רבה.

תודה רבה, תודה. אנחנו נשמע עכשיו מהתאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל, מר דוד לונדון, מנכל האגודה, בבקשה.

שלום. בוקר טוב לכולם. היום זה יום מאד חשוב והתרומה של יהודים בארצות הברית היא תרומה אדירה, לקיים את ארץ ישראל ולהמשיך כל דבר. AACI, הארגון שלנו, הוא הגשר בין שני עולמות, העולם של אמריקה, שיהודים נותנים תרומות כספיות לארץ ישראל וגם התרומה של האנשים בשטח, של העולים בשטח. אנחנו מאד שמחים להיות כאן ולראות בכנסת תמונות, אנחנו יודעים - - - ממשיכים ובעזרת השם נמשיך בעתיד. תודה רבה.

תודה רבה. תודה, אני גם מכיר את הפעילות של הארגון שלכם, משנות השמונים. הנציגים שלכם שהגיעו למרכזי קליטה, לגילה, כשאני הייתי שם, אחרי שעליתי ב 85' וגם במבשרת היו עולים, והנציגים של הארגון שלכם היו מגיעים אלינו והיו עוזרים לנו בהרבה דברים, לעולים החדשים. אני לוקח גם את ההזדמנות זו כדי להגיד לכם תודה רבה, אתם עושים עבודה טובה. אנחנו נשמע עכשיו את נציג משרד הקליטה, דוד הרמלין.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה רבה לצוות של הוועדה ולחבר הכנסת ד"ר ליפמן, חבר הכנסת לשעבר. אני מתכבד להיות מלֻווה כאן על ידי הגברת אלה סבן, סגנית מנהלת האגף הבכיר לעידוד עלייה ותושבים חוזרים במשרדנו.

כך, בתמצית, כמה נתונים מרכזיים לגבי העלייה מארצות הברית לישראל, לאורך השנים. אני בהזדמנות זו רוצה להודות לאגף מערכות המידע של משרד העלייה והקליטה, שבזמן קצר הכין את המצגת התמציתית, המהירה מאד הזאת, בסיוע האגף לפרסום ומידע, שעמל לתרגם אותה כדי שתהיה באחת דו- לשונית, על מנת שכולם יוכלו להתעמק בנתונים בקלות.

נתחיל ברשותכם בסקירת העלייה מארצות הברית, בין השנים 1972-2015. אנחנו יכולים לראות פחות או יותר לפי עשורים, שמונה שנים בהתחלה והתמקדנו בחומש האחרון, גם כן בצורה ממוקדת, כאשר אפשר למעשה, לראות שהעלייה בעשור שבין 2001-2010 מארצות הברית לישראל, נמצאת במגמת התחזקות ובחישוב פשוט, אם אנחנו ניקח את חצי העשור עד כה, בתקווה שהמגמה אכן תמשיך ואף תגבר, אז יש מקום לאופטימיות. סך כל העולים בשנים 1972-2015 115,195 עולים, מארצות הברית לישראל. למען הסר ספק אני רק רוצה להדגיש שאנחנו מגישים כאן את הנתונים של ארצות הברית ולא של כל צפון אמריקה. נשאלה כאן קודם שאלה אז שיהיה ברור.

יש לנו ערים עיקריות שהן קולטות את העלייה מארצות הברית לישראל מ 1972-2015, בראש ובראשונה "על ראש שמחתנו" כמובן ירושלים ומיד לאחריה אנחנו יכולים לראות – לא מיד אבל במקום השני את תל אביב, בית שמש, רעננה, חיפה, נתניה וכן הלאה. ערים שהן קולטות עליה, אני חייב לומר, גם באופן כללי ואנחנו רואים - - - מקומות שונים בעולם, שירושלים היא תמיד יעד מועדף לעולים חדשים, עולים חדשים לישראל. אנחנו גם יכולים לראות שאמנם ירושלים היא העיר הגדולה בישראל ולכן, אולי המספרים הגדולים שקובעים את מקום מושבם בה הם באים באופן טבעי, אבל אנחנו יכולים לראות גם ערים קטנות יותר, שנמצאות במקום מוביל בטבלה, וזאת ההזדמנות לשבח את הערים קולטות העלייה, גם אם הן לא ערים גדולות, ביחס לגודלן היחסי. בהחלט מאמץ יישובי ואני חושב שהוקרתנו כולנו נתונה לערים באשר לעלייה מארצות הברית ובכלל.

אחד הנושאים שמאוד מעניין אותנו פה הוא עליית הנוער ומבלי להתייחס לפרויקט זה או אחר, יש לנו כאן פילוח עבור הועדה והאורחים, מספרים, כאמור, אותו מספר עולים, אנחנו מגישים כאן, שוב, גם בשקף הזה, את השנים 1972-2015, כאשר אנחנו יכולים לראות שלמעלה מרבע מהעולים בכל התקופה הזאת הם בגילאי ינקות ועד 17, כאשר גילאי 18-35 הם קרוב למחצית. זאת אומרת, שקרוב לשלושה רבעים של העולים מארצות הברית הם בגדר מה שנקרא צעירים, מינקות עד 35, אנשים שבאים ואת מרבית חייהם רוצים לבלות כאן בארץ, זה בהחלט נתון מעודד. כמובן שדלתה של מדינת ישראל וודאי של משרד העלייה והקליטה – פתוחה והזרועות מושטות לפני כל הגילאים אבל, אנחנו תמיד שמחים לראות שאנשים כבר בשלב מוקדם של חייהם, בוחרים את ארץ ישראל כמקום מושבם העיקרי.

כדי שנתמקד אולי גם במגמות בתקופה האחרונה, בעשור האחרון, נתעמק עכשיו מעט בנתונים שבין 2006-2015, כאשר אנחנו יכולים לראות שבעשור האחרון 32,290 איש – אני בא מעיר קטנה בשם צפת וזה פחות או יותר מספר התושבים בה, אז תמיד כשאני רואה מספר כזה אני אומר: עיר באה לארץ, עיר שלמה. אנחנו יכולים לראות גם כן מגמת גידול באופן כללי, יש שנים שמעט יותר, יש שנים שמעט פחות, סך הכול המספרים הם די קרובים ויציבים בתקופה הזאת. ואנחנו מקווים שהמספרים האלה לא רק יישמרו אלא גם אכן יגדלו במהלך השנים.

שוב, בהתמקדות בעשור האחרון, ערים קולטות עליה מארצות הברית, 2006-2015, כמובן, שוב, ירושלים בראש, אחריה תל אביב יפו, בית שמש וכן הלאה. כמובן שמי שירצה את הנתונים לאחר מכן, אנחנו נשמח באמצעות הועדה, המנהלת דנה גורדון, להעביר אליכם את כל הנתונים שתרצו, לשימושכם ובשמחה.

כאן, בעשור האחרון, אם נסתכל ב 2006-2015 אז אפשר לראות שוב, שכשלושה רבעים מן העולים הם מינקות עד 35. מחצית בגילאי ינקות עד 17, גילאי 18-35 הם רבע, מינקות עד 17 וכמחצית מ 18-35 הם בסך הכול בגדר של צעירים מינקות עד 35, שלושה רבעים מן העולים. שוב, נתון מעודד, כפי שהוא לאורך השנים, גם בעשור האחרון.

2006-2015, כדי שנראה את המקומות לא רק לפי ערים אלא גם לפי אזורים בארץ, אז אנחנו יכולים לראות שבאזור המרכז התיישבו קרוב ל-40% מהעולים. 13% מהעולים במחוז הצפון וקרוב למחצית מהעולים במחוז הדרום, שזה כולל אצלנו גם את ירושלים ומכאן הדברים האלה.

משלחי יד עיקריים של העולים מארצות הברית מ 1989-2015: השנה 1989 היא - - - יש אצלנו יותר מעקב אחרי משלחי יד של העולים לארץ מכל המדינות. אנחנו יכולים לראות את הריכוז הגבוה בתקופה הזו, של כעשרים וחמש שנה, קצת יותר, של מקצועות חופשיים. נתון מדהים בעיניי הוא שסטודנטים בוחרים לעלות לארץ מארצות הברית ולבחור במסלול קליטה של סטודנטים כאן בארץ וכן, אנחנו רואים גם כן מקצועות כמו מורים, מהנדסים, רופאים ואחיות – מקצועות מובילים. אמנות, ספורט ומדעים המספרים אולי מעט יותר קטנים אבל צריך לזכור שגם השיעור באוכלוסייה של בעלי המקצועות האלה הוא קטן יותר, ואני חושב שבהתחשב בכך שארצות הברית היא לא רק ידידתנו הגדולה אלא גם מעצמה מספר 1 בעולם, אז כשמספרים כאלה מחליטים לבוא לכאן במסלול קליטה מקצועי, כאמנים ספורטאים ומדענים, זאת מחמאה גדולה מאד, לא רק למשרד שלנו אלא למדינת ישראל בכלל. וכשאנחנו עושים לעצמנו רשימה לשאלה למה אנחנו גאים במדינה שלנו, אז אפשר להוסיף גם את הנקודה הזאת.

אני רוצה להודות לכם מאד על ההקשבה ואנחנו לרשותכם לכל דבר ועניין. תודה רבה ותודה רבה ליושב ראש.

תודה רבה. חבר הכנסת לשעבר, דב ליפמן, בבקשה.

תודה רבה לכבוד היושב ראש, תודה רבה על היוזמה של הועדה וגם לחבר הכנסת נחמן שי על כל היום. ללא ספק, אנחנו מכירים ומכירים טוב לכל הארגונים, גם לקרן רודרמן שנציגיה פה, זה חשוב מאד ללמד חברי כנסת על הקהילה היהודית בארצות הברית ועל התרומה שלה. אני מסתובב הבוקר, לקחתי על עצמי להסתובב בין כל הועדות ולהגיד שני משפטים: שמותר לנו לחגוג ולהגיד תודה אבל, לדעתי, המדיניות של הממשלה והכנסת לא מראה שאנחנו מכירים תודה. ואנחנו חייבים לשנות את זה, כי אני מסתובב המון בארצות הברית ואנחנו רק מרחיקים את הקהילה ממדינת ישראל, דרך המדיניות שלנו בדת ומדינה וכל מיני נושאים אחרים ולדעתי, להגיד תודה זה לא רק להגיד תודה אלא לעשות משהו. אני רוצה להגיד לפרוטוקול, לכבוד היושב ראש ולכותלי המשכן, שחייבים לשנות משהו, כי אם אנחנו לא עושים משהו ולא הולכים לקראתם, תוך עשור לא יהיו לנו התרומה והקשר עם הקהילה ויהיה חבל, גם למדינת ישראל וגם ליהודים בכל התפוצות. תודה רבה.

תודה רבה לך, תודה. אני רוצה לשמוע יותר גם מקרן רודרמן אבל אני רוצה לשמוע קודם עוד נציגים אחר כך את תתייחסי לזה, נציגת הסוכנות היהודית, אריאל די פורטו?

זאת אני. בצרפתית זה גם שם של בת.

אריאל, כן?

אריאל, כן, כי בצרפתית "L" אחד זה בן ו "le" זו בת. לא נורא, אני כבר רגילה, גם בבנק מבקשים תעודת זהות, כי לא מבינים.

בסדר גמור. למדנו משהו.

יופי אז קודם כל אני כאן כדי להגיד תודה, כי הסוכנות היהודית מוקירה את התרומה של יהודי צפון אמריקה. 75% מהתרומות של הסוכנות היהודית מגיעים מקהילות צפון אמריקה. הסוכנות היהודית, מאז 29' העלתה לארץ עולים והגיעו יותר מ-3 מיליון עולים. העולים האלה לא היו מגיעים אם לא היו התרומות של הקהילות מצפון אמריקה.

בזכותן אנחנו גם מצליחים לארגן מבצעים מיוחדים, כמו המבצע האחרון, שאני גם אחראית עליו, שהוא מבצע עליית יהודי תימן, ועוד יעדים שאנחנו לא מדברים עליהם אבל זה באמת בזכות הקהילות האלו. גם קליטה ראשונית של אותם עולים, שמגיעים חסרי כל ומגיעים למרכזי קליטה, גם קליטה של עולים ממדינות אחרות, ניתנת רק בזכות התרומות האלו, אז אנחנו כאן היום כדי להגיד תודה, תודה בשם הסוכנות היהודית.

תודה רבה. עכשיו נשמע מלימור רובין, מנהלת תכניות בקרן רודרמן, בבקשה.

תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אברהם נגוסה על המלים המאוד מרגשות שלך, שפתחת איתן את הועדה הזאת. אני רק רוצה להגיד משפט של רקע, ליוזמה הזאת של היום המיוחד הזה, שהיא בעצם יוזמה היסטורית בכנסת. ב 2006 התקבלה החלטה בארצות הברית, החלטת קונגרס, ביוזמה של קואליציה רחבה של ארגונים, גם אקדמאים וגם ארכיונים ומוזיאונים, ג'ורג' וו. בוש היה נשיא ארצות הברית באותה התקופה וההחלטה הזאת מייחדת את חודש מאי להיות חודש מורשת יהדות ארצות הברית בארצות הברית. מאז עשר שנים, חודש מאי הוא American Jewish Heritage Month, חודש שבו מדינות בארצות הברית מציינות את תרומתה של יהדות ארצות הברית לחברה האמריקאית ולאנושות כולה.

קודם כל זה אומר לנו שיהדות ארצות הברית מהווה 2% מהאוכלוסייה הכללית בארצות הברית ומשפיעה במשך מאה שנה, מהגירה, שהם היו מהגרים, כמו החלוצים שהגיעו לארץ ישראל ממזרח אירופה חסרי כל והגיעו לכזאת עמדה של הנהגה בכל תחומי החיים בארצות הברית, עד כדי כך שהם השפיעו על החברה האמריקאית כולה. אין עוד ציבור כזה של חברת מהגרים מוצלחת כל כך, שעושה טוב ומתאגדת בהתארגנות שלה, כמו מאתיים ארגונים שמקיימים בתוכם מערכת יחסים של רשת, לא היה דבר כזה גם בהיסטוריה של העם היהודי מאז וַעָד ארבע הארצות, שזאת בעצם אחת התופעות ההיסטוריות המוצלחות והטובות ביותר, שאנחנו רק יכולים ללמוד ממנה.

הגיע הזמן, אחרי 68 שנה שמדינת ישראל נהנית מהשותפות הזאת במפעל הציוני, לבוא ולהכיר תודה, קודם כל ללמוד על תרומתה של יהדות ארצות הברית, בכל תחומי החיים. שמענו על נושא הקליטה ונושאים אחרים, אבל אנחנו בפעם הראשונה בחודש מאי, מצטרפים למאמץ הזה ומוקירים את תרומתה, אז ברור שאנחנו צריכים לחשוב רגע על העתיד, על המשך מערכת היחסים ואיך אנחנו יכולים לעשות שינויי מדיניות כדי לשפר אותם אבל, הרגע הזו שבו כנסת ישראל אומרת בצורה ממלכתית, שהיא מקדישה יום שלם, להודות, להוקיר וללמוד, באמצעות תערוכה ובאמצעות דיונים בכנסת, עם דיון חגיגי במליאה וטקס, על השותפות הזאת של הקהילה הזאת במפעל הציוני, הוא בעיניי יום היסטורי לא פחות ואנחנו מאוד מאוד שמחים להיות חלק ממנו.

לגבי קליטה, עליה ותפוצות, אנחנו פה בוועדה שיש לה שלושה שמות, אז אני לא ארחיב בנושאי העלייה והקליטה, גם ד"ר חכים הרחיבה וגם הנציג של משרד הקליטה והעליה, אני רק אומר בנושא התפוצות, שהעם היהודי תמיד הייתה לו 'ירושלים' בבבל, תמיד הייתה פומבדיתא והייתה ציון בבבל ומה אנחנו היינו עושים היום בלי התלמוד הבבלי? רוב יהדות ארצות הברית, זאת אומרת, העלייה ותרומתה של העלייה של עולים מארצות הברית למדינת ישראל – אני לא ממעיטה בערכה, למרות המספרים היחסית נמוכים יחסית לעליות אחרות ממדינות אחרות, התפוצה הזאת היא התפוצה הגדולה והחזקה ביותר בעולם היהודי היום, ומערכת היחסים של מדינת ישראל עם התפוצה הזו היא מערכת יחסים שהיא מהותית לקיומו, לשגשוגו ולחוסנו של העם היהודי. אנחנו רואים אותה כרשת בטחון, אנחנו רואים אותה כתפוצה שנמצאת והמחוייבות שלה למדינת ישראל חייבת להמשיך. זה בא לידי ביטוי במדיניות של מדינת ישראל ושל משרד התפוצות, שאנחנו לוקחים אחריות ומחויבות גם על הקהילה הזאת ועובדים ביחד. אני חושבת שהפרדיגמה כבר השתנתה וכל השיח שהיה על שלילת הגלות, אנחנו אמנם עדיין מוצאים אותו לפעמים אבל הוא כבר לא קיים וטוב שכך.

אני שמחה מאוד לייצג פה את קרן רודרמן, שמשקיעה משאבים. זו קרן משפחתית פרטית של אמריקאי, ג'יי רודרמן, שהתחתן עם ישראלית, והקשר ביניהם, הסיפור של המשפחה הזאת, הוא סיפור של מהגרים שהגיעו לעושר מאוד גדול, והנתינה שלהם היא אחת הדוגמאות המאפיינות ביותר את הקהילה הזאת, שהם החליטו להשקיע את הונם בסיפור הזה, בלהכיר לישראלים את יהדות ארצות הברית ולהכיר למנהיגים בכירים, לחברי כנסת, את יהדות ארצות הברית.

אני יכולה לספר לכם שיושב ראש הועדה דיבר בבוסטון לפני חודש, בפגרה, ואנשים עמדו, שמונה מאות איש, זו הייתה זכות גדולה לשמוע אותו, נשים וטף וצעירים ובוגרים עמדו ומחאו לו כפים על הדברים המאוד מרגשים שהוא אמר, הוא כבר אז הודה בעצם לקהילה היהודית על תמיכתה ותרומתה לישראל. בתור מי שעמד בראש התכנית הלאומית לקליטתם של יהודי אתיופיה, הוא יודע מניסיונו המקצועי, שהתכנית הלאומית היא אחת הדוגמאות לשותפות בין מדינת ישראל לבין יהדות ארצות הברית, שהיא דוגמה להרבה מאד משימות לאומיות משותפות. זו הוכחה שההיסטוריה מלמדת אותנו, שהקשר הזה, כשהוא טוב הוא מביא לתוצאות מאוד מאוד טובות, גם לנו פה כישראלים וגם בעולם היהודי. תודה רבה.

תודה רבה. אחד הארגונים שהוא שליח של יהדות ארצות הברית והזרוע הביצועית של יהדות ארצות הברית, כמו הסוכנות, זה ג'וינט ישראל, הג'וינט העולמי וג'וינט ישראל. אני מכיר גם את הפעילות של הג'וינט, הן בתחום העלייה והן בתחום הקליטה והחברה פה בישראל, והנציג דני פינס נמצא אתנו, אנחנו נשמח גם לשמוע ממך.

תודה רבה. קודם כל אני רוצה להסביר שהג'וינט הוא למעשה ארגון אמריקאי. השם של הג'וינט הוא American Jewish Joint Distribution Committee. הג'וינט נוסד ב 1914, למעשה כתוצאה מביקור של שגריר ארצות הברית דאז, הנרי מורגנטאו בירושלים. מורגנטאו היה יהודי, הוא שלח מברק שביקש באופן דחוף ובהול לגייס כסף, 50,000 דולר ולהקים ועדה לחלוקה שקשור לזה גם רופין ואנשים אחרים ובעצם, אותה ועדה ad-hock שהקימו, שמגייסת 50,000 דולר הפכה להיות הג'וינט. מאד מעניין לראות שבעצם הפעילות הראשונה של הג'וינט העולמי הייתה בישראל.

באותה תקופה עד הקמת המדינה ג'וינט עסק באותם הדברים הוא עוסק היום, בהכשרה מקצועית, בחינוך, בבריאות ועם הקמת המדינה בעצם עלפי בקשת המדינה, הג'וינט הקים את מלב"ן, אני לא יודע אם זה אומר משהו לאנשים אבל מלב"ן למעשה היה מוסד מאד חשוב בתחילת ימי המדינה, טיפל בקשישים ואנשים חולים, שהגיעו כעולים לארץ. ב-1957 המלב"ן בעצם התחיל 23 מוסדות, הוא טיפל בקרוב לרבע מיליון איש שהגיעו אז לישראל והג'וינט, ב 1970, שינה את אופן העבודה שלו בארץ ולמעשה, העביר את אחרוני מוסדות מלב"ן למדינה והתחיל לעבוד בשיתוף פעולה עם הממשלה והקים את "אשל", שהיה דוגמה חדשה של שיתוף פעולה בין הג'וינט למדינה, כשהרעיון היה ליזום חדשנות ולפתח שירותים לקשישים. את חלק מהשירותים אנחנו מכירים היטב, מרכזי יום לקשיש, "שכונות תומכות" ודברים אחרים. עם הזמן הג'וינט אימץ את אותו מודל, הפסיק לתת שירות ישיר ועבר לעבודה באמצעות ארגונים אחרים, יחד עם הממשלה, על מנת להביא חדשנות ולשפר את השירותים לכלל האוכלוסייה.

תקציב הג'וינט מדי שנה בישראל הוא כ-100 מיליון דולר, 40 מיליון מזה באים מיהדות ארצות הברית. חלק מהתכניות הבולטות של הג'וינט בתחום קליטת עלייה – שהיושב ראש מכיר אותן היטב, הן הכשרת רכזי קליטה, למשל, בשנות התשעים, עם הגל הגדול של העלייה מברית המועצות, זו הכשרת מנהלי מוקדי קליטה בשנות האלפיים, אלו תכניות כמו PACT, "אשת חיל" ו"שכונות תומכות".

היום הג'וינט משלב את הצרכים של עולים חדשים במסגרת השותפויות הקיימות עם הממשלה, אם זה ילדים ונוער בסיכון, אם זה בתחום התעסוקה ואם זה בנושאי קשישים.

בסך הכול אנחנו מאד שמחים להיות כאן ומברכים על המושב של היום. תודה רבה.

תודה רבה לך. אני מנסה לשלב את משרדי הממשלה והארגונים אז אנחנו עכשיו נשמע את מאיה שריר, מנהלת האגף לקליטת תלמידים עולים.

של משרד החינוך, תודה.

של משרד החינוך, בבקשה.

אנחנו מבקשים גם להביע הערכה והוקרה לתרומה המכובדת מאד של יהדות ארצות הברית. אני מבקשת לציין רק מספר תכניות רחבות מאד, שאנחנו בשיתוף פעולה אתם. הראשונה בהן היא כמובן הפרוייקט הלאומי האתיופי אבל יושב פה מר רוני אקלה המנכ"ל, אז אני משאירה לו לדבר על ה ENP., תכנית נוספת שדני כבר הזכיר היא PACT – Parents and Children Together עם ג'וינט ישראל, שזה שיתוף פעולה גדול. המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך שמוביל מתוך מטרה לאינטגרציה בין העולים, בני הקהילה לבין מערכת החינוך, וכולם, כל ילידי הארץ. NACOEJ כמובן, עם הלימודיות בשעות אחר הצהרים. ג'וינט ישראל בעוד הרבה תכניות שהן לאו דווקא לעולים, יותר לילדים ונוער בסיכון וכמובן, מכון ברוקדייל שאנחנו עובדים אתו בשיתוף פעולה להערכה ומדידה של מגוון תכניות. שוב, רק תודה והוקרה והערכה רבה מאד.

תודה רבה. אחד הפרויקטים, כמו שמאיה אמרה, שהייתה לי הזדמנות היסטורית גם להיות מעורב ביסודו, לייסד אותו, זה היה הפרויקט הלאומי האתיופי וזה היה מודל להבאת את כל הגורמים סביב שולחן אחד. זה היה בהתחלה אתגרי, להביא את כולם אבל היום זה מודל מאד חשוב שעובד מאד טוב, יהדות ארצות הברית, ממשלת ישראל, יוצאי אתיופיה וקרן היסוד – אלה הגופים שביחד אתם הקמנו את הפרויקט הלאומי. המנכל, רוני אקלה נמצא אתנו, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, תודה ליושב ראש. אני רוצה להביע את תודתי העמוקה ליהדות התפוצות ובמיוחד לזו של ארצות הברית, שעזרה ותמכה כדי להביא את עולי אתיופיה לארץ ואני התוצר שלה. גם דני ציין שהג'וינט, כשלוחה של יהדות התפוצות מארצות הברית, עזר לנו ללמוד, להתקדם ולהגיע לרמות יותר טובות, כמו גם לשפר את התנאים הכלכליים שלנו. אני חושב שללא יהדות התפוצות הקהילה האתיופית, לא יכלה להגיע לאן שהגיעה היום. אני יודע שכשהייתי בסודן, במחנה פליטים, כמה מַאמצים עילאיים עשו, גם ממשלת ארצות הברית וגם יהדות ארצות הברית, להביא אותנו לארץ ומאז הם לא שכחו אותנו, גם אחרי שעלינו לארץ משקיעים השקעה אדירה בתחום החינוך, בתחום מרכזי נוער, בתחום העצמת הקהילה, היום אני יכול להגיד שבתחום שאני עוסק בו, בתחום החינוך, הגענו לרמה שאפילו עברנו את אחוז הממוצע הארצי, עם ילדים שמשתתפים בתכנית העבודה שלנו, וזה בזכות שותפות של כולם, זאת אומרת, גם הממשלה, גם הקהילה וגם יהדות התפוצות ובמיוחד זו של ארצות הברית - - - . אני חושב שישנם הרבה מאד צעירים שהשתלבו והגיעו לרמה טובה ביותר. על כך תודתי.

יחד עם זאת, מדי פעם מגיעים אלי, אני לא יכול לעבור על זה, שזה לא רק להגיד להם תודה, אני חושב שגם אנחנו צריכים להחזיר וגם לעזור להם, במאבקים שהם חווים אותם יום יום במוסדות להשכלה, במכללות וגם באוניברסיטאות, עם מה שקורה לסטודנטים היהודים שנמצאים שם. אני חושב שיש לנו הזדמנות של כולנו, שנמצאים כאן, להתגייס ולסייע כמו שעזרו לנו, ותמכו בנו ותומכים בנו, אני חושב שגם צריך להחזיר את העזרה שקיבלנו וגם את התמיכה, אליהם בחזרה, וכך אני חושב שאנחנו נהדק את הקשר ההדוק הקיים וגם נחזק אותו יותר. אני רוצה להגיד תודה על העזרה שלהם ותודה לכולם.

תודה. תודה רבה, כמובן שאחד הארגונים שהיום גם פועל ויחסית חדש אבל ממש פועל באינטנסיביות זה "נפש בנפש" ויש לנו נציגה של הארגון הזה, ליזי מרטין, בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה. גם מברכת מאד על היום הזה. אני מנהלת את המחלקה לקשרי ממשלה ב"נפש בנפש". יכולה להגיד שאנחנו כמעט בקשר יומיומי עם רוב האנשים שיושבים פה סביב השולחן, בוודאי עם הסוכנות, משרד הקליטה, AACI וגם הג'וינט בכל מיני דרכים. כמובן גם קק"ל ו- JNS, כל מה שמדברים פה אלה מאמצים משותפים מבורכים.

אני רק רציתי להמשיך אולי במילה את מה שאמר דוד ממשרד הקליטה. מה שכל כך בולט בתרומה של יהדות ארצות הברית לישראל זה כמובן הערך המוסף, ההון האנושי שאתו מגיעים האנשים. אנחנו רואים ש74% מהעולים שעולים אתנו, שהם מעל גיל 18, הם אקדמאים, 70% מהם הם בגילאי העבודה. לא מזמן, לפני שנתיים וגם ב 2011, "דה-לויט" עשו מחקר ושאלו: "מה התרומה הכלכלית של העלייה מארצות הברית לישראל?" והם מצאו שהתרומה הישירה 'נטו' מ 2002-2011 הייתה 1.61 מיליארד שקל, זאת אומרת, עולה מגיע לארץ ואחרי שנה, לפי המחקר, הוא כבר מתחיל 'להחזיר את ההשקעה'. ברור שאנחנו לא חושבים על זה רק במונחים של "מה העולה יכול להביא למדינת ישראל" כי יש עליה וקליטה שזה אידיאל וציונות שעומדת בפני עצמה אבל, ברור שהערך המוסף שמדינת ישראל מקבלת מהעלייה הזאת הוא עצום. אנחנו – דב ליפמן יצא אבל, אנחנו מנסים להמשיך את הקו הזה ולראות, בגלל שזאת עליה שלא בורחת משום דבר ומגיעה לארץ ישראל ולמדינת ישראל מתוך בחירה, אז אנחנו כל הזמן עושים את העבודה הזאת של לשאול את עצמנו, איך אנחנו יכולים לפשט את התהליכים בצורה כזאת שהעלייה תהיה כמה שיותר קלה, למרות שהיא מביאה אתה אתגרים לא מבוטלים שעליהם אי אפשר לוותר, אתגרים של תרבות ושל שפה ואתגרים אחרים של המדינה עצמה.

זה מה שאנחנו בעצם עושים ולכן אנחנו יושבים פה כל כך הרבה, גם בוועדה הזאת וגם בוועדות אחרות, כל הזמן לשאול את עצמנו; רופא שמגיע לפה, בעבר היה לוקח לו ששה או תשעה חודשים לקבל רישיון לעבוד בישראל, מה אנחנו יכולים לעשות בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה הרלבנטיים, לשאול את עצמנו איך אפשר לפשט את התהליכים האלה, אז דווקא בהקשר של הרופאים הייתה הצלחה באמת מסחררת, גם בעקבות משרד הבריאות ומשרד הקליטה עם הסוכנות כמובן, ללכת למשרד הבריאות ולהגיד להם: רגע, בעצם אתם יכולים לעבור על כל המסמכים טרום עליה ולתת את התשובה העקרונית לפני שמישהו עולה לארץ ואז להגיד: יופי, קיבלת תעודת זהות, יום אחרי זה תשלח את תעודת הזהות אלינו, אנחנו בדקנו את המסמכים שלך ששה חודשים קודם, הנה הרישיון שלך לעסוק ברפואה. עזבת משרה מצוינת בארצות הברית, בוא תבוא למשרה מצוינת בארץ ותיתן את מה שאתה יכול לתת, כשכל ההכשרה שלך, שילמת עליה רבות שם ועכשיו אתה נותן את הכול לתושבי מדינת ישראל. זה בעצם התפקיד שאני מרגישה שהוא מאד משמעותי, כל הזמן לשאול, אם זה רישיונות נהיגה שעולים נתקעים איתם ואם זה מול משרד בירוקרטי כזה או אחר, כל הזמן לשאול ואנחנו מוצאים שיש שיתוף פעולה מדהים, בין משרדי הממשלה ושהם באמת רוצים לעזור. כל מה שצריך לעשות הוא לנסות לראות איך אנחנו יכולים להסיר את החסמים האלה כדי להיטיב עם העולים.

תודה, תודה. אחד הדברים שאנחנו התרשמנו מן ההתארגנות והפעילות של הקהילה היהודית בארצות הברית, זה דרך ה federations system, מה שנקרא הפדרציות היהודיות שהן התארגנות ומודל לחיקוי ויש לנו את דני ווזנר, בבקשה.

תודה רבה, אז קודם כל אני מביא התנצלות מריצ'רד סנדלר, היושב ראש שלנו, שמדבר עכשיו בוועדת חוץ וביטחון, הוא רצה להיות פה אבל הוא באמצע דיבור שם, אז כן, אני דני ווזנר ומייצג את הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה. אנחנו ארגון גג, ארגון גג של 151 פדרציות יהודיות בצפון אמריקה. בכל קהילה יהודית יש משהו שנקרא 'הפדרציה', זה הגוף המרכזי בכל קהילה. יש לנו 151 ועוד 350 קהילות קטנות. סך הכול כ-500 קהילות יהודיות בצפון אמריקה ואנחנו ארגון גג. אנחנו הארגון היהודי הכי גדול בארצות הברית, מגייסים כמיליארד דולר בשנה.

יהדות צפון אמריקה מהווה כ 40% מיהדות העולם. יש עוד 40% פה, במדינת ישראל, זאת אומרת שביחד אנחנו 80% מיהדות העולם. כמעט כל היהודים בעולם גרים או במדינת ישראל או בצפון אמריקה. זאת אומרת שזה חשוב מאד שאנחנו גם נבין אחד את השני וגם נתחיל לדבר יותר אחד עם השני.

אני זוכר, לפני כמה שנים, קראתי איזשהו מאמר על מפגש בין ראשי יהדות צפון אמריקה, לחלק מממשלת ישראל בשנות החמישים. הגיעה לארץ משלחת של ראשי הקהילות וישבו עם בן גוריון וכל מיני נציגים אחרים. אני קראתי על המפגש הזה ומה שעניין אותי שכתוב שם שכל אחד דיבר שם ביידיש, כל אחד יכול היה להבין את השני. היום כבר אין דבר כזה, גם הם לא מדברים יידיש, גם פה לא מדברים יידיש, זה לא אומר שזה דבר רע אבל, היום כבר לא מבינים אחד את השני כל כך. זו תרבות אחרת, מדינה אחרת, שפה אחרת, אנחנו לא כל כך קרובים כמו שהיינו לפני ארבעים, חמישים שנה וזה קצת חבל. יש כל מיני דרכים שבהן שני הצדדים מנסים לבנות גשרים וגם אנחנו ב JFNA בפדרציות היהודיות, מנסים כל הזמן לבנת את הגשרים האלה.

אנחנו כמובן ארגון אמריקאי, המשרד הראשי שלנו נמצא בניו יורק אבל יש לנו גם משרד פה. יותר מארבעים איש יושבים פה בירושלים, במשרדים שלנו, אני חושב שזה מאוד חשוב ואנחנו מנסים כל הזמן לבנות את הגשרים האלה. לאורך השנים אנחנו, כקהילה, יהדות צפון אמריקה, עמדנו לצד מדינת ישראל, אפילו לפני הקמתה. כל פעם שמדינת ישראל או הישוב היה צריך משהו, אנחנו היינו שם, היינו מוכנים לתרום ולעשות כל מה שצריך. כעת, כיום, התרומות שלנו הן בסביבות ה-250 מיליון דולר לשנה, בעיקר לסוכנות ולג'וינט וזה ממשיך. בעבר עשינו עוד דברים, בנינו, יש משהו שנקרא Israel Education Fund שהוקמה ב-1963 ובנינו כ-1,200 מוסדות ובניינים בארץ: גני ילדים, בתי ספר, מכללות, מרכזי נוער, מתנ"סים וכו' ואנחנו ממשיכים בכל מה שצריך. אנחנו גם תמיד נהיה פה, תמיד נהיה לצד ישראל וגאים בכל מה שתרמנו למדינת ישראל.

תודה רבה. אחד הדברים הטובים ביהדות ארצות הברית הוא שיתוף הפעולה בין הזרמים בארצות הברית. כל פעם שאני נוסע לשם אני רואה סביב השולחן נציגים של התנועה הקונסרבטיבית, הרפורמית, modern orthodox וחב"ד וכולם יושבים ודנים על הקהילה ועל מדינת ישראל. דבר אחד ברור לי, שעל מדינת ישראל אין מחלוקת, כולם הם ביחד, ויש לנו את הרב אנדרו סאקס, מן התנועה הקונסרבטיבית, בבקשה.

אני גם רוצה להצטרף לברכות ולהדגיש בענין "הדסה" שהם מתוך התנועה המסורתית הקונסרבטיבית, וזה שכתב את מגילת העצמאות היה רב קונסרבטיבי וכו'. אני מקווה שאנחנו נוכל להמשיך, לחגוג ולברך את מדינת ישראל, ברגע שאנחנו נפתור את הבעיה של האפליה כנגד אלה שרוצים לעלות, שהם גֵרים שצבע עורם אינו לבן. אנחנו נתקעים בבעיה רצינית בתוך משרד הפנים, על ידי אלה שחייבים לתת את הגושפנקא לעלייה, זה לא מפחות מאלה שרוצים לבוא לארץ בתכניות "מסע", שזה דורש אשרת סטודנט כדי להיכנס וזה גם דורש הוכחה של היהדות. כבר שלש שנים יהודים שעברו גיור על ידי רבנים מצפון אמריקה באוגנדה, קרי, "אבּאיודאיָה", אנחנו לא מצליחים להביא אותם ללמוד בארץ בתכניות "מסע" ויש לנו עוד ועוד מקרים. כעת בערך ארבעים מקרים של אנשים שצבע עורם אינו לבן, שעושים להם את הגיהינום במשרד הפנים. ופה אני רוצה לציין שהעניין של היהודים מאפריקה - - - שצפון אמריקה, מאוד פעילים בעד אותם אנשים. מאז תקופת גדעון סער כשר הפנים אמרו: "אנחנו לומדים את הנושא של אפריקה", אמרתי: מה זה "לומדים"? בדרום אפריקה הם יהודים מאירופה, עם צפון אפריקה יש קשרים מזה זמן, אנחנו כבר עכשיו אחרי שלש שנים והם "לומדים את הנושא", כשאנשים נמצאים שם ללא יכולת לעבוד ויותר חמור, ללא יכולת להשתתף בתכניות "מסע". יש לפחות שמונה אנשים שיכולים לדבר על אלה שכבר עברו גיל שלושים בהמתנה ואינם יכולים להגיע, אז אני מקווה, שאנחנו נוכל להיות גאים בעבודת התנועות הזרמים בארצות הברית, למען אלה ש'נדפקים' על יד משרד הפנים ואין אף אחד שמוכן להרים אצבע ולעזור להם. תודה.

תודה. כיוון שאנחנו סוגרים באחת עשרה, מהדוברים הבאים אבקש לתמצת, כדי שנוכל לתת לכולם. נציג רבני "צהר", הרב שמואל סלוטקי, בבקשה.

שלום וברכה, תודה רבה, אנחנו כארגון רבנים, פועלים הרבה פה בארץ, בהתנדבות או - - - בחינוך ליהדות כגשר בין דתיים וחילוניים בעיקר. שמענו הרבה על הנתינה של יהדות ארצות הברית לפרויקטים משותפים פה בארץ ואנחנו רוצים להציע גם אפשרות להדדיות ולמתן חיזוק יהודי וציוני בארצות הברית, אנחנו כבר פועלים שם במסגרת מצומצמת בקמפוסים ובסופי שבוע בקהילות יהודיות בארצות הברית. רציתי לשתף את הועדה וגם את הנוכחים פה, שהם מארגונים שונים, ברצון שלנו להפוך את התרומה הזאת למשהו יותר משמעותי, שוב, בהתנדבות, לשלוח רבנים שכבר מחזקים, רבני קהילות בארצות הברית, לעשות זאת עוד ולהפיץ את הגשר הזה שבין זרמים שונים ובין גישות שונות, מתוך רצון לקרב את כולם ליהדות ולארץ ישראל, אז גם לוועדה וגם לחברים שנמצאים פה, אני מציע את שירותינו בתחום הזה.

תודה. נציג משרד החוץ, בבקשה. מר יעקב פינקלשטיין.

כן, כן. בוקר טוב, תודה אדוני היושב ראש. אנחנו, במשרד החוץ, בהחלט רואים את קהילות התפוצות – בעיקר את יהדות ארצות הברית, כנכס אסטרטגי של מדינת ישראל, בהמשך למה שאמרו הדוברים הקודמים, על השינוי בגישה של יהדות הגלות, אנחנו רואים אותם כנכס, שוקדים על שיתוף פעולה שיהיה אכן הדדי. אני רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת לשעבר ליפמן, שהוא לא אתנו אבל המסר הוא חשוב לגבי הצורך של מדינת ישראל לא רק להכיר תודה אלא להכיר בחשיבות, בחשיבות הקשר. אנחנו, במסגרת הפעולות שאנחנו עושים לחזק את הקשר, דואגים להיות משתתפים אקטיביים ולשמור על שיתוף פעולה הדוק לאורך כל השנה עם הארגונים היהודים המרכזיים, בין אם אלו הפדרציות היהודיות, בין אם זו התנועה הקונסרבטיבית והרפורמית, אנחנו מביאים לישראל מזה שבע עשרה שנה סמינר ומקיימים פה סמינר למנהיגות יהודית צעירה, כשמביאים אותם על חשבון משרד החוץ. לפני שבועיים, עשינו סמינר אינטנסיבי בנושא ישראל, מנהיגים יהודים צעירים ברחבי העולם, "צעירים" זה 25-37, הרבה מאד כמובן מצפון אמריקה. בנוסף יש לנו סמינר מיוחד שהתחלנו לרבנים רפורמים, במסגרת חיזוק הקשר עם היהדות הליברלית בארצות הברית, מביאים לכאן לשבוע מיטב המרצים, מיטב הנושאים, מתעמתים עם השאלות הכי קשות, והכל מתוך אהבה וכבוד הדדי. אנחנו עובדים עם הנהגת התנועה הרפורמית, עם ה-CCAR, יש לנו השתתפות פעילה ב-URJ כמו שאמרתי ב G.A. – General Assembly של הפדרציות היהודיות. עשינו פרסום מיוחד באנגלית של גיליון "ארץ אחרת" במטרה ליצור איזשהו שיח ודיאלוג בין הזרמים השונים, בשפה משותפת לכולם.

אנחנו עובדים בצמוד לתכניות "תגלית" ו"מסע", אנחנו שוקדים גם מול משרד הפנים, בהמשך מה שאמר הרב סאקס, לקדם הכרה של מוסדות רפורמים וקונסרבטיבים בישראל, כדי שסטודנטים שלהם מחו"ל יוכלו לקבל אשרות לימודים בארץ, להגדיל את הרשימה הקיימת במשרד הפנים ועוד שורה של צעדים נוספים, כלומר אנחנו בהחלט מנסים לשים, כמו שאומרים באנגלית "to put our money where our mouth is" ולקדם את הקשר הזה, גם להוות צינור למסרים ולתחושות של הקהילה היהודית ושוב, בדגש על היהדות הליברלית, להביא את 'כאבי הבטן' שלהם מול משרדי הממשלה האחרים או מול מדינת ישראל בכלל, לשמוע מהם ולהשמיע למי שצריך פה בארץ. אנחנו רואים בכך חשיבות גדולה כי בסוף אנחנו עם אחד ויש לנו מדינה אחת, שכולנו רוצים להרגיש שייכים אליה ולחיות בה כיהודים.

הייתי רוצה להוסיף בהקשר הזה לסיום, אולי לאחינו בארצות הברית, את אתגר השפה העברית. אנחנו, רובנו בישראל לומדים אנגלית ויכולים לדבר אתם בשפתם ונראה לי שחיזוק לימודי העברית יכול מאד לחזק את הקשר גם לזהות היהודית, גם לזהות הישראלית ולקשר עם העם בישראל. יש פה תרבות שלמה, תרבות ישראלית, הם מכירים אותה בארצות הברית, אוהבים לשמוע אותה, אוהבים לקרוא אותה אבל, כשאתה קורא את עמוס עוז או סופרים אחרים בעברית או כשאתה שומע את עידן רייכל בעברית, מבין את מה שהוא אומר וכשאתה יכול לדבר ישראלים בשפתם הם, יש לזה ערך מוסף מאוד חשוב לזהות היהודית. רואים את זה יפה, אגב, למשל, בצרפת או בדרום אמריקה. הייתי משאיר את זה כאתגר לארצות הברית, כשלב הבא להידוק הקשר תודה.

תודה רבה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת הועדה. אנחנו עכשיו נשמע את נציגת ארגון "הלל ישראל", הגברת נתי מיכל שצ'ופק.

האמת שאני באתי רק להקשיב. כמו שכולם פה בטח יודעים הלל ישראל הוא חלק מארגון "הלל" העולמי, שהתחיל לפני למעלה מששים שנה בארצות הברית - - -

את מדברת מהר מאד, דברייך לא מגיעים אל כל החברים.

אני מצטערת.

הם נפסדים.

לא בטוח, חכה, תראה קודם מה אני אומרת. אז אמרתי שבעצם באתי רק להקשיב, "הלל ישראל", כמו שכולם פה יודעים הוא חלק מארגון "הלל" העולמי, שהוא ארגון בן למעלה מתשעים שנה ורוב המרכזים שלו, כארבע מאות, נמצאים בקמפוסים בצפון אמריקה ולכן הנושא הזה מאוד רלבנטי לנו ואנחנו משתתפים בכל מה שנאמר פה, על חשיבות הקשר הזה.

תודה רבה. מכון סולד, אליעזר שמואלי, יושב ראש הועד המנהל, בבקשה.

אני - - - אני בן שמונים ושמונה כך שאני בפנסיה, אני יושב ראש הנהלת מכון סולד, שהוא המכון לחקר מדעי ההתנהגות. אני נעניתי לבוא לכאן היום מתוקף תפקידי במשך שמונה עשרה שנים, עמדתי בראש משרד החינוך, בין פעילותי, שתים עשרה שנים מנכל ועוד שש שנים משנה למנכ"ל. אני רוצה בקצרה, הנושא שאני הוזמנתי לדבר בו לפני כמה דקות, הוא נושא מרכזי בדיון כזה ונראה לי שהוא קצת נמצא בשוליים. יהדות ארצות הברית, בשנות השמונים, שינתה היסטורית את רמת הלימודים במערכת החינוך בכל עיירות הפיתוח. לפני היות הפדרציות בנפרד, בן גוריון בפגישה קצרה בטבריה, במלון שלו, יחד עם הרט פרידמן ז"ל, יחד עם ראלף גולדמן ז"ל, ישבו והחליטו שכדאי להכין קרן שקראו לה קרן החינוך לישראל. קרן החינוך לישראל Israel Education Fund הוקמה על ידי הסוכנות היהודית ועל ידי ממשלת ישראל וכמובן על ידי יהדות ארצות הברית.

אנחנו, בעצם, כאשר הוקמנו, בתור קרן שעמדתי בראשה, בראשית שנות השבעים, הועברנו לסוכנות היהודית מסיבות מדיניות. אי אפשר היה לקבל כסף אמריקאי שיגיע ישר לממשלת ישראל, אז היה צריך להעביר את הכסף באמצעות הסוכנות היהודית, הסוכנות היהודית כאילו 'הכשירה' אותו והיא בנתה - - - ואני שמח ביצירתה, על מה שעשתה קרן החינוך במשך אותו עשור בעיקר. בעשור ההוא הוקמו בכל עיירות הפיתוח בתי ספר מקיפים, אחד כללי ואחד דתי, על ידי קבוצה קטנה, אנשי אהבת ישראל שהם תרמו מעבר למה שנדרש מהם לשלם בתור תורמים למגבית היהודית המאוחדת. זה היה group, club או מועדון של תורמים יוצאי דופן, שהם תרמו לפחות 100,000 דולר, שאם לא כן לא יכלו להיכנס למועדון הזה ורובם תרמו חצי מיליון ומעלה. אני רוצה רק בקצרה לסיים, שמקרית שמונה ועד אילת, דרך עיירות פיתוח כמו בית שאן ויותר דרומה, אור יהודה, יהוד, ירוחם, אשדוד, אפיקים ואילת, אלה הם מקומות שנגאלו על ידי החלטה שהולכים להקים בתי ספר מקיפים מודרניים. משלחת של המועדון הזה הגיעה ארצה, בראשותו של ראש המגבית היהודית המאוחדת, למדו את הבעיה, כתבו את ההמלצות, קיבלנו גם 'גושפנקה' של מדינת ארצות הברית שאנחנו הולכים לעשות דבר יפה שמקובל עליהם. עם הקמת בתי הספר משרד החינוך מצדו נתן חינוך חינם לבני - - - באחד מבתי הספר של קרן החינוך. אני שמח לומר שמשתרבב לכאן גם בית ספר דרוזי, שנחשב כיהודי, בית הספר הדרוזי הגדול ביותר בירכא, מחנך היום דור של ישראלים אוהבי ישראל, משרתי צה"ל עם תוצרים יפים מאוד, בין בקצונה ובין בדרגות האחרות.

תודה רבה.

תזכה לשנים רבות. את הנאום אני אשא בהזדמנות.

כן, תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב ראש, כבוד המשתתפים. התרומה של יהדות ארצות הברית לקיומה של מדינת ישראל ולחיינו פה היא לא תסולא בפז ואי אפשר למדוד אותה, בטח לא במטבע, בטח לא בסכומים ובטח לא במדדים כאלה ואחרים שהם גשמיים. מדובר פה בקשר, קשר הדוק, קשר חזק, קשר אמתי וכאשר אנחנו מדברים על ידידות אמתית בין שתי המדינות, אז אני חושבת שזה אחד 'החבלים' שקושרים אותנו, מעל האטלנטיק, זה בהחלט הקשר בין ישראל ליהדות ארצות הברית. במהלך השנים, עוד לפני קום מדינת ישראל ולאחר מכן, בתחום של חינוך, בתחום של עליה, וכמובן שאני יודעת את זה מ'יד ראשונה', כי אני מחבר העמים, עשו כל כך הרבה יהודי ארצות הברית למעננו, כאן, למען הצלחתה של מדינת היהודים, במדינת ישראל. עכשיו אני מקצרת כי אנחנו עוד מעט מתחילים את המליאה, לדעתי חובת ההוכחה היא עלינו, כאן, במדינת ישראל. על מדינת ישראל, על ממשלת ישראל, בכל מה שקשור לחיזוק הקשר עם אחינו בארצות הברית וכל מה שנאמר פה עכשיו לגבי ההכרה במוסדות הרפורמים והקונסרבטיבים, בכל מה שקשור להיקלטות 'חֲלקה' של עולים שבאים עכשיו מארצות הברית לכאן ונתקלים באי אלו קשיים שיותר קשורים לתחום של דת ומדינה, אז בהחלט לדעתי עלינו לעשות הכול, כדי להגיע לחלום הזה, הנשגב, של האחדות, אחדות העם שלנו, בין אם הוא נמצא כאן ובין אם הוא נמצא בגולה, תודה.

תודה רבה. דניאל גרינברג, עוזר מנכל ארגון "תגלית", בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, אני ממש בקצרה, לקראת סיום התפקיד, שאמנם ארגון "תגלית" לא עובד פר-סה בתחום של עליה אבל אנחנו יודעים בוודאות, שכל הדברים שאנחנו - - - המבט הראשוני של המשתתפים שלנו כיום, מעל חצי מיליון משתתפים בחמש עשרה שנה האחרונות, בעצם נותן בסיס מסוים לכמה עשרות אלפים של צעירים בעיקר מצפון אמריקה, שעלו לארץ בחמש עשרה השנים האחרונות. הדבר הזה גם מייצר שיתוף פעולה הדוק שיש בין ממשלת ישראל לפילנתרופים בקהילות, 80% מהן מצפון אמריקה. על זה היה חשוב לנו להוקיר ולהעריך כאן בוועדה.

תודה רבה. הגברת אילה שטגמן, מכיר את הפעילות שלך, בעיקר בתחום החברתי, בעיקר בתחום הילדים, אז אנחנו נשמח לשמוע ממך.

אני שמחה ותודה שהוזמנתי לכאן. חברה טובה של חבר הכנסת נגוסה ושל דוד הרמלין. שמחתי לשמוע על הקשר המצוין שיש לנו עם התפוצה האמריקאית אבל נתקלתי –וזו בעצם שאלה, נתקלתי בסטודנטים שיצאו לארצות הברית וחזרו ארצה, כשהם עושים את ה-BA שלהם את הדוקטורט שלהם או את המאסטר ומתלוננים כסטודנטים, שהם לאו דווקא ישראלים אלא יהודים, שההסברה מאד לקויה, הם לוקחים את הסיטואציה ואת המצב שלנו עם הפלשתינאים מאוד מאוד קשה. השאלה אם יש איזה גוף שחודר לקמפוסים ודווקא מאיר את עיניהם ומסביר את דעתם של אלה שהם יהודים והם לא מבינים מה קורה לנו פה. וזה לפי דעתי מאד חשוב, אני מוכנה אפילו להתנדב אז תודה רבה על - - -

כולם לא מבינים מה קורה כאן.

אבל זה חשוב מאד אם אנחנו מדברים על הקשר.

את צודקת, אני חזרתי ביום ששי, הייתי בארצות הברית פעמיים בפגרה, וזה מה שאנחנו גם שמענו אבל, יש ארגונים כמו "הלל" - - -

כמו הסוכנות היהודית, יש לנו שליחים בקמפוסים - - -

כמו stand with us"" - - -

השגרירויות שלנו.

כן, יש ארגונים. המציאות שאת מגדירה היא שיש אתגרים בעיקר בקמפוסים, באוניברסיטאות אבל יש ארגונים שפועלים. האם הארגונים האלה זקוקים לתמיכה של מדינת ישראל? בוודאי כן, אני חושב שאם מדינת ישראל תעזור להם מאחור, תיתן להם גב, זה יכול להוות אסטרטגיה נכונה כדי להתמודד.

מצד אחד זה דווקא טוב, כי המוחות שלנו חוזרים חזרה. במקרה, בת אחי, סיימה שם דוקטוראט וברחה רק בגלל התופעה הזו. אז אולי אפשר - - -

זו בעיה קשה, יש בעיה קשה ואנחנו - - -

נעבוד על זה חזק.

כן, בהחלט.

כל הנציגויות שלנו בארצות הברית ויש שש עשרה כאלה כיום, עובדות בצמוד עם הקמפוסים המרכזיים – כמובן שאי אפשר עם כל אוניברסיטה ואוניברסיטה, דרך "הלל" הסוכנות, וארגונים אחרים, על הנושאים האלה. יש נציגויות שיש בהן שליח מיוחד לנושא האקדמיה, יש לנו אגף תקשורת והסברה שמשדר מסרים ומעביר חומרים, אבל האתגר הוא אתגר וכמובן שההסברה היא לא תחליף למדיניות.

אני לא הייתי מעלה את זה, כי אנחנו גם דיברנו בוועדה הזו בעניין ה-BDS, אתגר מאוד מאוד גדול, שהוא לא פשוט, שהיום תנועות ה-BDS בתמיכה של מדינות ערב, כשהון של כסף זורם לשם, מפעילות הסתה נגד מדינת ישראל. מי שמתמודד שם מול ההסתה הזו, הוא סטודנטים יהודים שנמצאים והם לא כל כך נתמכים על ידי גוף ממלכתי, למיטב ידיעתי. לכן זה מצריך דיון במקום אחר, בנפרד, בחינת הבנייה של אסטרטגיה, בעיקר במשרד החוץ והמשרד לענייני תפוצות, לבנות אסטרטגיה והסברה, יש לנו שלושה משרדים ואנחנו צריכים לפעול. קיבלנו החלטה פה בוועדה, קראנו לתיאום בין שלושת המשרדים האלה, כדי ליצור, יחד עם הארגונים, מנגנון אחר של פעילות משותפת לכולם.

אם מישהו שרצה לדבר ולא נתנו לו, אז כן, בבקשה, בקיצור, יש לנו כמה דקות.

תודה רבה כבוד היושב ראש. אני חושב שיהדות ארצות הברית תוכל להגביר את הסיוע - - -

מי כבודו, סליחה?

אני לא יודע אם יש לי כבוד אבל שמי יצחק הילדסהיימר, אני עיתונאי אבל גם פעיל בתפוצות בחינוך ועלייה. הייתי בארצות הברית שלושים ושש פעמים. אני חושב שיהדות ארצות הברית תוכל לסייע למדינת ישראל אם היא תתייחס לבעיה מאוד חמורה, שהתייחסתי אליה קודם גם בוועדת החינוך והיא הבעיה של שכר הלימוד הגבוה והעצום, בבתי הספר היהודיים בארצות הברית. כתוצאה מזה אנחנו יודעים שחלק גדול מהילדים והתלמידים של יהודי ארצות הברית וגם של הישראלים שעברו לגור בארצות הברית, לומדים בבתי ספר כלליים, ממלכתיים, ששם לא צריך לשלם שכר לימוד וברור וידוע שכתוצאה מזה, גם שיעור ההתבוללות בין התלמידים האלה ונישואי התערובת הוא גבוה מאוד. אם יהדות ארצות הברית בסיוע ישראל במקרה הזה, תתייחס לבעיה ותנסה לפתור אותה, אנחנו כתוצאה מזה גם נמנע יותר נישואי תערובת וגם נגביר את העלייה, תודה רבה.

תודה, תודה.

סליחה, אולי לא יודעים אבל בניו יורק, שכר לימוד ממוצע לתלמיד בבתי ספר יהודים הוא 30,000 דולר לשנה.

הבנתי. אני מסכם את הדיון. אנחנו שוב אומרים שתרומתה של יהדות ארצות הברית היא תרומה אדירה למדינת ישראל, לעלייה וקליטה ולהקמת ישובים בארץ. זה כמו שחברת הכנסת אמרה, אי אפשר למדוד את זה במספרים ולכן, מאוד חשוב שהתרומה תמשיך, חשוב מאד שכוועדה, כיושב ראש ועדת העלייה הקליטה והתפוצות, אני אומר שחשוב לנו פה בוועדה הקשר עם התפוצות ואחת התפוצות היא יהדות ארצות הברית. הקשר צריך להתבטא בחיזוק הקשר ובחינוך יהודי בגולה. מדינת ישראל צריכה להתגייס ולעזור לקהילות, גם באירופה בזמן שאנטישמיות מתעוררת, זה לא צריך להשאיר אותם לבד ואנחנו צריכים לעמוד לצדן.

תודה לכל המשתתפים, תודה לכל נציגי הארגונים על שאתם עושים. אנחנו מסיימים את הפגישה, הישיבה נעולה, תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.