הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 69

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום ראשון, כ"ג בניסן התשע"ו (01 במאי 2016), שעה 11:00

סיור בפרויקטים של עמותת "יעדים לצפון"

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

טניה לוי - ממונה מחוזית תכנית לאומית לילדים ונוער בסיכון, מחוז צפון, משרד החינוך

דורון מגן - מפקח מחוזי, ילדים ונוער, משרד הרווחה ושירותים חברתיים

לימור לב - מנכ"לית יעדים לצפון

אנואר פלאת - מנהל מחלקת חינוך, מועצה מקומית כסרא-סמיע

זינאת ביהאן - מנהלת תחום הגיל הרך, מועצה מקומית כסרא-סמיע

עולא מוהנא - מנהלת תחום הגיל הרך, שיקום שכונות, מגזר דרוזי וצ'רקסי , כסרא-סמיע

עמאד דחלה - ראש מועצת טורעאן

לינא חזבון - מנהלת תחום נערות, יעדים לצפון, בית חם, טורעאן

חנאן סבאח - רכזת הבית החם, טורעאן

רחל סעדה

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור בפרויקטים של עמותת "יעדים לצפון"

(בסיור במרכז לגיל הרך)

- - - שאני רושמת, משקפת להם מה עושים אחד לשני. זה בעיקר, בגדול.

והבאת אותם אפילו בחופש? בגלל שאין הרבה זמן, אז את - - -

לא, ביום רביעי - - - אגב, יש לנו שישה ילדים בקבוצה, היום, בגלל החג, חלק מההורים לא הצלחנו לתפוס כי חג, אז אנחנו שלושה ילדים.

בואו נדבר עם הילדים. שלום, איזה יפה אתה יושב.

(מתרגמת).

הם מדברים עברית?

הם בני שלוש.

פה יש לנו תיאטרון קטן מיועד לגיל הרך. כל הסיפורים שאנחנו מגישים הם לגיל הרך. זה נלקח מהספרות העברית, הסיפור הפעם 'הטיול של החתול והארנב'. זה סיפור לגיל הרך מהספרות העברית. הסיפור הזה מדבר במיוחד על שוני וסובלנות. לכל אחד יש אישיות שונה מהשני, אבל יש להם משהו משותף, אז הם ממשיכים בחברות שלהם.

את התיאטרון אנחנו כבר שנה שביעית מפעילים. בהתחלה זה היה במימון מלא של אשלים, התכנית הראשונה שלנו, היום זה 90,000 שקל לשלוש הצגות עם כל התפאורה וההכנסות וזה ממומן מגביית הורים והרשות המקומית.

מקסים, לא מובן מאליו בכלל.

ממש לא.

וזה רק השלישי בכל המגזר הערבי, הראשון במגזר הדרוזי.

ומגיעים לכאן בעצם ילדים בגיל הרך בכלל?

מהגנים של כסרא-סמיע מגיעים 18, מגיעים ביחד שני גנים, גן נכנס לראות את ההצגה, ברוב ההצגות הילדים שותפים בהצגה, והגן השני מתחלק לשתי קבוצות, קבוצה נכנסת לחוויה בצליל וקבוצה נכנסת למשחקייה, איפה שהיינו קודם, ואחר כך מתחלפים. אז הם יוצאים למרכז ההעשרה ומקיימים שלושה דברים באותו יום. בעוד יומיים יש לנו מוזיקה וזומבה.

יפה מאוד.

(בישיבה)

את רוצה להגיד משפט לפתיחה, כי אני רוצה להגיד כמה מילים על נושא הגיל הרך. על יעדים לצפון משפט, קצת על הגיל הרך ואז לתת לזינאת לספר מה קורה פה בכסרא-סמיע.

אז אני לא אכביר במילים, אני בעצם מגיעה מהתחום, הנושא של הגיל הרך הוא מאוד יקר ללבי וזה גם חלק מתחום הפעילות במסגרת הוועדה לזכויות הילד. לי יש רומן עם קרן רש"י ויעדים לצפון עוד לפני שהיה יעדים לצפון. הייתי ככה חלק מתהליך ההתהוות, עוד כשהייתי סגנית בקרית שמונה, כך שאני מכירה בהחלט את המסגרת, ובכל זאת במגזר הערבי אני פחות נחשפתי, אז אני פה ממש כדי ללמוד.

פה זה המגזר הדרוזי.

הדרוזי. אתה יודע, כן, זה חלק מה - - -

לא, יש במגזר הערבי - - -

אתה צודק באלף אחוז, אצלנו הכול זה ככה, או מגזר יהודי, או מגזר ערבי. אני מקבלת בהחלט את ההערה, אמרתי שאני באה ללמוד, נכון?

אני אסביר אחר כך, יש הבדל מהותי.

אני יודעת.

דורון או טניה, אתם רוצים להגיד איזה מילה?

אני הגעתי כנציגה של משרד החינוך בתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. אני חדשה בתפקיד, ארבעה חודשים, ממונה על חלק מהיישובים בצפון, כשבעצם התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון היא בשותפות עם חמישה משרדי ממשלה, יש לה מנגנונים ושפה וכלים שהיא מציעה שהיא נכנסת לתוך רשות וחלק מהפלטפורמה שלנו ליצירת שיתופי פעולה בתוך רשויות, אנחנו עובדים גם בשיתוף פעולה עם יעדים לצפון בגיל הרך. פה בעיקר יש שיתוף פעולה מאוד פורה, המפקחות של החינוך שותפות יחד עם יעדים לצפון והוועדות לגיל הרך בבחירת תכניות, בחשיבה על שעות העשרה, על תרבות. יש שיתוף פעולה פורה על הפלטפורמות של התכנית הלאומית לילדים ונוער.

אני דורון מגן, אני מפקח לילדים ונוער במשרד הרווחה ואני מלווה את כסרא-סמיע כבר ארבע שנים וחצי בתחום של בני נוער. אני חייב לומר שבאמת יש קפיצה גדולה בשירותים לגיל הרך בכל הנושא של גיל רך ובני נוער, פיתוח משאבים מאוד מאוד טוב ואני לא סתם אמרתי במגזר הדרוזי כי אני חושב כסרא-סמיע בגליל המערבי נותנים איזה שהוא סמן ימני מאוד חזק לפיתוח מענים טיפוליים, במשרד הרווחה לפחות, מהתקציבים שלנו לתוך הנושא הזה. ראיתם כאן את המועדונים, אבל משרד הרווחה בנה כאן שתי מועדוניות חדשות, עכשיו גם מעון יום חדש שעומד לפעול ממש עכשיו.

ובאמת יש כאן חשיבה על התהליך הטיפולי. אני חושב שהאוכלוסייה מבינה, רוצה ומקבלת לאט לאט יותר ויותר, ואנחנו שמחים על כל יוזמה. כאן אנחנו שותפים עם הורות וטף, זה מענה טיפולי ל-70 נפשות. אני חושב שכשהגעתי לפני ארבע שנים וחצי היה איזה 20-30, נכון?

היינו בהתחלה 11 נפשות, הייתי מגיעה לחדר הזה ובוכה, אין שיתוף פעולה. זה היה תהליך מאוד - - -

ואז תוך כדי חיבור עם החינוך וההצפה בצורה נכונה, להביא את הקהל, לתת להם שירות טוב, זה מה שפותח והיום זה סתום ואני חושב שאפילו יש רשימת המתנה.

כן.

כמה תושבים יש כאן?

8,200.

בבקשה, אנואר, סקירה.

ברוכים הבאים, ברוכים הנמצאים. יפעת, אנחנו יודעים עלייך קצת, למדנו אותך שאת באמת אישה שיש לך רקורד חזק, גם בעיריית קרית שמונה וגם באוהלו. יישר כוח, כל הכבוד. נאחל לך שתצליחי, שכולנו נצליח ואתם תגיעו רחוק.

תודה רבה.

אז כסרא-סמיע זה שני יישובים מאוגדים ברשות מוניציפאלית אחת, כאשר קיימת שונות ביניהם, אבל אנחנו ידענו לגשר על הפערים. כסרא על טהרת הדרוזים, כ-5,500 נפשות, וסמיע כ-2,500, יש שם 25% נוצרים ו-3% מוסלמים והשאר דרוזים.

כרשות בכסרא-סמיע זיהינו לפני הרבה שנים, עוד לפני שנכנסתי למחלקת החינוך אני עסקתי בבלתי פורמלי, וראינו שהפערים לא מתחילים בחטיבה ובתיכון, הם מתחילים הרבה לפני. התמזל מזלי עם כניסתי לתפקיד שאנחנו קיבלנו מתנה מהג'וינט, אשלים, ופתחנו פה מרכז לגיל הרך, בהתחלה במימון מלא, התחילו אט אט כל שנה לצאת ב-20% ובשנה החמישית אתה בפול מימון שלך. בהתחלה חששנו, כי אין לנו תרבות של תשלומים מי יודע מה. האמת, זו תרבות שאיך שהיא מרגילה את האנשים ככה יתנהגו.

תכננו את זה יחד עם הרווחה וראינו שבשטח קיימות הרבה פונקציות שזה רווחה חינוכית של משרד החינוך, עולא, לפני שהיא תהיה מגזרית היא הייתה רכזת שלנו בשיקום שכונות חברתי ומצאנו שאנחנו לעיתים עושים פעמיים אותו דבר. אז אני והרווחה, ולזכותך, דורון, יש לך שגריר נאמן, ידידי רבאח, אמרנו 'בואו נשים את האגו במגרה, בוא נתחיל לעבוד למען בני עמנו'.

ואז יצאנו לדרך עם שותפה כמו זינאת. לא עם כל אחד אתה יוצא לעשות מלחמה. זו מלחמה חברתית, כי ברגע שאת פונה לאנשים, קודם כל הכחשה, הם מכחישים ש - - - ויש לנו פה דברים, מאפיינים שלנו, נישואי קרובים, יש לנו מחלות נדירות, יש לנו חסכים וצריך לבוא ול - - - ובשנתיים האחרונות התמזל מזלנו ונכנסנו לתכנית הלאומית, עוד לפני שהייתה טניה, ואני מאחל לך המשך הצלחה בשותפות, ומצאנו גורם מפעיל בדמותו של יעדים לצפון. לא צריך לשבח אדם בפניו, אבל אני אומר כל הכבוד להם. יש לעיתים גורמים מפעילים שבאים והאלמנט הכלכלי הוא אלמנט כלכלי, אצלם זה לא אלמנט מרכזי. התוצר זה הדבר החשוב ופה באמת כל הכבוד על שיתוף הפעולה. אנחנו שבע שנים פה במרכז הגיל הרך - - -

תשע שנים. מי סופר?

הזמן עובר מהר כשנהנים.

שבע שנים באשלים, זינאת?

התכנית כן, עכשיו אנחנו כבר שנתיים עצמאיים, פרויקט שיקום שכונות, יעדים לצפון והרשות.

בשביל לקצר ולהגיד, היום אנחנו נמצאים במצב כאשר התכנית הלאומית, יש החלטה על פתיחת יחידה התפתחותית פה בכסרא, כאשר אנחנו נותנים שלוחות לפקיעין, פסותא, חורפיש ו - - - וזה רק מעיד על ההצלחה שהייתה לנו בכל הנושא של המרכז לגיל הרך, של העבודה של הרווחה, של המועדוניות, של מעון היום שאתה דיברת עליו. אנחנו משקיעים לא רק במבנה הפיזי, אלא בהון האנושי ובזה יש לנו הצלחה רבה.

אני מאוד שמח שאת מגיעה אלינו היום כאשר אנחנו עברנו, אבל עם האוכל בא התיאבון, עם שיתוף הפעולה של ההורים וההצלחה. היום אנחנו בבתי ספר יסודיים, אנחנו רואים את הבוגרים של כל התכניות, של אתגר הורים, של מהבית לבית הספר, של מעגן, של כל התכניות שעשינו באיגום משאבים ואנחנו מרגישים את ההצלחה. ובעת הצלחה קצת מאמץ את מגיעה להצלחה.

החוכמה איך לשמר אותה ולשמור ולהתקדם בצעדים איתנים על מנת שבאמת יהיו לנו בוגרים שייתנו את המענה, גם לאוכלוסייה וגם בכלל לעדה. היום החינוך לוקח נטל מרכזי במועצה. ראש המועצה, אני רוצה להתנצל בשמו - - -

השקעה, לא נטל.

אני אומר לך, ביום שאני לא רב עם הגזבר אני רושם וי.

אתה רואה את זה במקום של הנטל.

הוא אומר לי, 'החוכמה שלך שכל פעם אתה מוצא לי סעיף אחר', פעם זה מועדונית ופעם זה פרויקט ופעם זה ניהול עצמי ופעם זה - - -

אני רוצה לנחם אותך, זה קורה בכל רשות.

הגזבר לא רוצה לראות אותי. ביום שאני לא נמצא שם זה טוב לו.

כמה מועדוניות יש כאן? הבנתי שיש פה אחת ויש אחת חדשה ש - - -

יש לנו שלוש מועדוניות, אחת בסמיע ושתיים בכסרא, כאשר שתיים אינטנסיביות ואחת חינוכית ורווחה, משותפת.

זה שתיים רווחה ואחת זה חינוך ורווחה?

כן.

מישהו מתכלל את כל זה כאן ביישוב?

את תחום הגיל הרך?

כן.

לא, המועדונית זה לא גיל רך.

לא, אבל הוא דיבר על שיתוף פעולה בין החינוך לרווחה. קודם כל אני חייבת להגיד לך שזה המפתח לכול, בכל המקומות שהשכילו להבין שהחינוך והרווחה חייבים לשתף פעולה ביניהם הצליחו לעלות על דרך המלך, אבל אני שואלת עדיין, יש פה מועדוניות כאלה ומועדוניות אחרות ויש את המרכז הזה ויש גנים ויש הכול, יש מישהו שמתכלל את זה? או שאתם פשוט יושבים כצוות ו - - -

לא, מי שמתכלל את המועדוניות זה הרווחה. בתכנית הלאומית אנחנו גם קבענו שהוא יהיה המוביל היישובי. הוא בחור, חבל שהוא לא נמצא פה, הוא נותן מעצמו המון. הוא יודע לעבוד, ויש לנו מפקח, דורון. רק היה עיכוב קצת בהעברת המועדונית, מירושלים קיבלנו התראות. הכוונה היא שקיימת פה עשייה. יש לנו עשייה כי יש צורך. אם לבוא ולהגיד עד כאן, זה טעות, האוכלוסייה פה - - -

ככל שיותר מודעים אז גם מגלים יותר צורך ויותר מקרים שצריך לטפל.

אני אומר לך בכנות, המעבר לתשלום, בהתחלה התחלנו להגיד לאנשים 'תשלמו דמי רצינות', אבל המרכז לגיל הרך עשה לנו טוב בזה שאנחנו זיהינו שהילד הוא צרכן, הוא צריך לקבל הכול, הוא לא מקבל משכורת והוא לא משלם. מי שמשלם זה ההורים ומי שמקטר זה ההורים ותרבות התשלומים הייתה לא טובה בעבר ואי אפשר לעבור בבת אחת, צריך להיות תהליך.

אז בהתחלה לקחנו דמי רצינות והתחלנו עם זה. היום גם הגענו למצבים שאנשים לא משלמים ואנחנו הלכנו על חוט דק, כי המפקחת של הגנים, חבל שהיא איננה, היא נמצאת בחופשת לידה, היא תחזור ב-15 בחודש, אבל היא אמרה 'תשמע, אתה פה מעניש את הילד ובעצם מי שאשם זה ההורה'. ידענו איך להביא את ההורים, פתחנו קורסים, בזכות המרכז לגיל הרך, בזכות - - -

נכון, ההורים חייבים להיות חלק מהתהליך.

כל המרכיבים, כל האנשים, מעגן ושל שיקום שכונות ושל התכניות כולן, באנו ואמרנו 'בואו נעשה איגום משאבים, בואו נשקיע בהון האנושי, באנשים'. כשהלכנו לאנשים הם קיבלו את זה בחשדנות, כי אנשים באים לשווק את עצמם, היום לא, הם עומדים בתור ואנחנו לא מקבלים כל אחד. המפנה הזה והשינוי הזה הוא בא דרך עשייה.

זה תהליך. מה הלמ"ס פה, 4?

אנחנו 2.

היו 3 וירדו ל-2.

אנחנו היינו ב-3, היום ב-2.

זה שינוי תפיסה. אני באמת אמרתי, שינוי התפיסה הוא באמת שיש שירות טוב, שיש יחידה. ברגע שיש יחידה והיא מקצועית והיא מתמחה, אז אנשים מוכנים - - - התשלום לא גבוה, אבל עדיין זה שיתוף.

זה לא משנה, אבל בהרבה מקומות אנשים בתחושה ש - - -

נכון, שמגיע להם. בדיוק.

דורון, צריך לחדד את הדברים. ברגע שאתה כמנהל מחלקת חינוך אתה בא ואומר לאבא, אם הוא לא ישלם מנה חמה הבן שלו לא יקבל מנה. עקרונית זה אסור. אני בדלת אחורית נתתי לאכול, כי אסור לי, אסור לי לעשות דברים, אני איש חוק, אבל בשביל להשיג - - - היום אתה נותן להם את המידעון ביום ראשון, ב-10 בחודש יש להם כי כולם שילמו. זה לא מובן מאליו. החדרנו את הנושא הזה לעיתים גם בדרכים של עקשנות והתמדה ועקביות. עם כל הכבוד, מישהו בא לוועדה של הנחות למועצה וברווחה, ניחא, בסדר, יש כאלה בכל מקום, אבל אתה חייב לעשות את זה דרך עבודה ולהיות ממוקד למטרה.

תרשי לי, לימור, דבר אחד שאני כן רוצה להעלות כאן. אני עובד עם המגזר הדרוזי באזור הגליל המערבי, עכשיו קצת עשו שינויים באזורים שלי, אבל בכל מקרה אחד הדברים שאני כבר עובד עליהם שנתיים, ואנחנו מנסים לקדם, גם חמד רבאח, מנהל מחלקת הרווחה, שותף לעניין הזה, זה פנימיית יום למגזר הדרוזי. במגזר הדרוזי לא מוציאים ילדים מחוץ לבית לפנימיות. זה חלק מהתרבות וזה בסדר גמור, אבל כן אנחנו רוצים לאפשר להם לתת שירות משבע בבוקר עד שבע בבוקר, לילדים שקשה להם גם בבית. לכן פתיחה של פנימיית יום שנותנת שירות לילדים כאלה זה הכרחי למגזר הדרוזי. כרגע אין, חוץ מחורפיש, שזה גם רחוק וגם - - -

אתה מדבר על איזה גילאים?

אני מדבר על גילאים עד גיל 12. מגיל 6 עד 12.

כי אם יש מסגרת חינוכית ואחר כך הם מגיעים למועדונית עד שבע בערב, זה סוג של.

פנימיית יום מספקת גם את החינוך בבוקר, אם זה חינוך מיוחד, ואחר כך יש את השירות שלה עד הערב, כלומר הילד מוחזק כל היום וישן בבית. זה אין. את זה אנחנו מנסים, כבר שנתיים אני מנסה.

דורון, בבקשה, אני מבינה את זה, אבל אני רוצה להחזיר ולרכז את הדיון. אני רוצה להגיד שתחום הגיל הרך הוא אחד מחמשת התחומים של עמותת יעדים לצפון, אנחנו עובדים גם עם נערות וצעירות, עם ילדים ונוער שנפגעו מינית, משפחות עניות ועם עיוורים ולקויי ראייה. בנושא של הגיל הרך התפיסה שלנו, יפעת, את מכירה אותה, אמרתי לך גם קודם, אני למדתי, התנסיתי, בתפיסה, למדתי בקרית שמונה, באמת ראייה יישובית, ראייה מתכללת, עיסוק בתכניות איתור ומניעה, העשרה, טיפול, עבודה עם הורים וכמובן עם צוותים חינוכיים, כשאנחנו מבינים שכל המעגלים האלה יביאו לזה שלילדים תהיה את האפשרות הטובה ביותר למצות את הפוטנציאל ואת היכולות. כולנו מאמינים באמת בהבנה שכמה שמאתרים ועובדים יותר מוקדם בתוך המסגרות, עם אנשי הצוות המוכרים לילד וכמובן עם ההורים, זה הבסיס להתפתחות תקינה.

לעמותת יעדים לצפון יש הזדמנות בשלוש השנים וחצי האחרונות לעשות עבודה מאוד אינטנסיבית ביישובים הדרוזים בצפון בזכות תקציבי מדינה שבאים דרך שיקום שכונות, עבודה שנעשתה פה בתחום הזה כבר שמונה-תשע שנים, שעולא היום מנהלת את התחום הזה וקודם החלוקה הארגונית הייתה קצת שונה, עולא הייתה רכזת של אשכול, כשבעצם יש לנו פה הזדמנות עם היישובים לעשות באמת עבודה. היום בכל יישוב יש רכזת יישובית מתכללת בהיקף משרה בהתאם לגודל היישוב בניסיון לבנות תכניות.

ההזדמנות מבחינתנו בכסרא-סמיע כי יש פה תשתית. אנחנו כולנו יודעים שחינוך ורווחה ושינוי חברתי עם עבודה לטווח ארוך זה ריצה למרחקים ארוכים, זה לא קורה ביום אחד, ובאמת הדברים שהתחלנו בהם הם תוצרים של עבודה שנעשית פה כבר הרבה שנים.

אני כן רוצה לתת לזינאת לדבר, ועולא, כמובן את תצטרפי כשתמצאי לנכון, קצת להסביר, כי אני חושבת שיש פה דוגמה לעבודה נכונה, מקצועית, מוכוונת מטרה, שמבוססת על נתונים ועל צרכים שמשתנים עם הזמן. אנחנו גם נגיד עוד מילה בסוף, שכל התהליך הגדול הזה מביא גם להתפתחות מאוד גדולה, לבנייה מתוכננת של מרכז גיל רך חדש ובנייה של מעון נוסף, בעצם תהליך צמיחה מאוד מאוד משמעותי וגדול ובסך הכול, בראייה היסטורית, זה לא המון שנים. בתהליכי שינוי חברתי אנחנו לא מדברים פה על עשורים.

אני אגיד משהו, לגבי השאלה שלך בעניין של התכלול. ביישוב הזה, כמו בכל היישובים האחרים, יש ועדת היגוי שהיא הוועדה המתכללת, בנוסף למתכללת היישובית, המנהלת של הגיל הרך, יש גם ועדת היגוי מתכללת. בוועדה הזאת יושבים כל הגורמים השותפים לתחום הגיל הרך, אם זה החינוך, אם זה הרווחה, אם זה הבריאות, אם זה התכנית הלאומית. כל הגורמים יושבים סביב שולחן אחד וכולנו ביחד - - -

ומעבר לזה שיושבים ביחד יש היום טבלאות תקציביות לכל יישוב משותפות. אני חושבת שזה אחד ההישגים הגדולים, שוב, תכנית ביחד שהייתה בקרית שמונה, זה היה הרעיון שלה, שם אני למדתי פעם ראשונה את האקסלים האלה, שאתה שֹם שם את כל השותפים לפי תכניות ובסוף, כמו שאמרו קודם, רואים מה הצרכים, מה המשאבים. זה באמת בזכות שגם נציגי המשרדים שעובדים פה לאורך שנים, גם המפקחים וגם הרכזים היישוביים וכל האנשים, מבינים את מה שנאמר פה קודם, ששיתוף הפעולה הזה - - - אנחנו גם יודעים שלפעמים יש פערים בין ההצהרות לבין בפועל, אז פה זה ברמת השקל. זינאת היום מנהלת את כל התקציבים ומדווחת לכל מי שצריך לדווח על מה שצריך לדווח כדי שזה יגיע לתכנון המשותף.

נדבר על המרכז לגיל הרך בכסרא-סמיע. הגיל הרך בכסרא-סמיע, הוא נוכח כבר שנה תשיעית. אנחנו התחלנו ב-2007 דרך תכנית שותפות אחת. אני חייבת לספר את הרקע ואת הסיפור של המרכז, התחלנו ב-2007, נכנסה תכנית של שותפות אחת, שזה אשלים ושותפות עם משרדי הממשלה, ופדרציה מסן פרנסיסקו, כמו שאת יודעת, כולם יודעים על פי מיפוי שנעשה בזמנו לגיל הרך במגזר הערבי הנתונים היו מאוד מאוד קשים ואז הייתה החלטה להשקיע בגיל הרך בחברה הערבית.

התחילו בפיילוט של 42 יישובים בפריסה ארצית ואחרי שנה הבינו שאי אפשר לעבוד ככה והתחילו לקחת פיילוט של עד שישה יישובים שאפשר לעבוד עם הרשות והרשות היא פוטנציאלית ונבחרו שישה יישובים. האחרונה שנבחרה מהמגזר הדרוזי היא כסרא-סמיע, לקראת סוף 2007, תחילת 2008. שאר היישובים שנבחרו זה אום אל פחם כעיר מוסלמית גדולה ו - - - בדרום כעיר מוסלמית שגם מעורבת והמודל השכונתי בחיפה, ואדי ניסנאס וחליסה.

מטרת הפרויקט שותפות אחת הייתה להקים מערך לגיל הרך שהוא בראייה הוליסטית, בראייה מערכתית. ואז הוקם פורום מפקחות משותף ברמה ארצית ובמקביל גם ברמה יישובית התחלנו להקים את פורום חינוך, רווחה, בריאות ונעשה מיפוי של שבוע ימים בכל יישוב ויישוב. היו שותפים גם אנשי דת, גם חינוך, גם רווחה, גם שפ"י, כל ההורים, גם סייעות, בשבוע המיפוי הזה ובהובלת אשלים. המרכז לא היה קיים, התחלנו להגיע לאוכלוסיות ולאנשים בסביבה הטבעית שלהם, בגנים, בטיפות חלב ובהעשרה.

כמעט באותה שנה, ב-2008, נכנס במקביל גם פרויקט שיקום שכונות לדרוזים, שהם גם לגיל הרך. אמרנו שאי אפשר, למרות שבכסרא על פי המיפוי שנעשה היינו חייבים טיפול. כמו שאמר אנואר, יש לנו המון ילדים עם מומים, יש נישואי קרובים, יש נישואים בגיל מאוד צעיר, יש אחוז גירושין גבוה, יש ממש דברים שמחייבים התערבות טיפולית ולא רק הדרכה ולא רק העשרה. אבל אי אפשר להתחיל בטיפול באוכלוסייה שהיא בעלת צביון יחסית דתי. בסמיע זה אחרת. העבודה עם שני הכפרים ביחד זה אתגר בפני עצמו כי יש שוני בין שני הכפרים. בכסרא הצביון הוא יותר דתי, יותר שמרני, אחוז הדתיות הרבה יותר גבוה, כמעט שאין נשים נוהגות. בסמיע כמעט 90% הן אקדמאיות, 90% נוהגות, יש פערים בין שני היישובים. זה האתגר בפני עצמו, לנסות לשדך בעבודה.

ואז התחלנו בהדרכות הורים קבוצתיות ובחוגי העשרה. לא הייתה שום פעילות העשרה בתוך הגנים, נכנס קרב לכל הגנים. בהתחלה אשלים מימנו את הכול, הגענו ליותר ממיליון שקל מימון שנתי ולשמחתי היום אשלים לא מממנת - - - לשמחתי, כי הצלחנו להטמיע את זה.

את באמת צריכה להיות שמחה, בהרבה מקומות שבהם יוצא הארגון הכול שם מתמוטט.

אנחנו כבר מ-2013 כמעט אשלים לא מממנת אצלנו כלום, חוץ מההדרכה של היחידה ההתפתחותית עכשיו וזה מצוין, כי אנחנו עובדים גם בשיתוף עם פרויקט שיקום שכונות יעדים לצפון, אנחנו עושים אותה עבודה, התחברנו והטמענו וזה היה נהדר.

אז התחלנו בהעשרה ובהדרכות עם הורים במרכזים והייתה הצפה. אנחנו לא ציפינו לזה בהתחלה. אחרי שהקמנו את המרכז אנשים היו מגיעים בהמוניהם, 30 אמהות בקבוצה, 15-20 ואני מדברת על קבוצות סגורות ל-12 מפגשים. כל מה שקשור לגיל הרך.

עד היום הקמנו, נכון להיום, 72 קבוצות שהיו לנו לאורך תשע שנים בנושאים שונים בגיל הרך, אם זה הכנה לכיתה א' ואם זה שפה רגשית ואם זה הזוגיות והשפעתה על התפתחות הילד. מה שתרצי, כל מה שקשור באנשי מקצוע, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פרא רפואיים. במקביל הכנסנו פרא רפואי לטיפות חלב, פרא רפואי לגנים, מעגן. השנה יש לנו מעגן מורחב שעובדים בקבוצות עם הילדים ויש לנו טיפת חלב, בטיפת חלב גם קלינאי תקשורת וגם - - - ובתוך המשפחתונים יש לנו גם מרפאה בעיסוק.

טיפת חלב עובדת אצלכם במתכונת מיטבית? אנחנו יודעים היום שיש בעיה בתפקוד של טיפות החלב בכלל בארץ, אם זה עומסים, חוסר בתקנים וכו', אצלכם זה עובד בצורה מיטבית?

טיפת חלב בכסרא, יש לה 120 תינוקות, אלה מחזורים שממש עמוס להם, אבל הצוות הוא מאוד טוב, עובד, משתף פעולה, מפנים, משתפים פעולה עם הצוות - - -

התינוקות מקבלים את המענים בזמן שצריך, חיסונים בזמן שצריך?

כן.

זאת אומרת הדברים עובדים בצורה - - -

כן, תקינה. זה פתוח שישה ימים בשבוע, מראשון עד שישי יש טיפת חלב פתוחה משמונה עד שתיים ויש היענות מהאוכלוסייה. האוכלוסייה רואה בטיפת חלב כמקור של סמכות וביטחון. יש משהו טוב וחיבור טוב בין האוכלוסייה לבין טיפת חלב, שזה יתרון גדול, זה לא משהו מאיים, אלא להיפך, הם מפנים אלינו הרבה משפחות ומגיעים בזכות הקשר הזה עם טיפות חלב.

אז נכנסנו לכל הסביבות הטבעיות של האנשים, האוכלוסיות שאנחנו עובדים איתן, אם זה הדרכה, אם זה העשרה, לפי הצורך. במשפחתונים יש מרפאה בעיסוק שעובדת על איתור ומשחק והעשרה והכנסנו מטעם היחידה פיזיותרפיסטית שתדריך את המטפלת איך לאתר ילדים עם קשיים במוטוריקה גסה, כי אין לה כל כך הרבה מידע בנושא של מוטוריקה גסה. אז באמת ניסינו ללכת לפי הצרכים וביחד עם האוכלוסייה ובשפה של האוכלוסייה ולא ניסינו להתנגש. עד לפני שנתיים לא אמרנו טיפול, היינו אומרים חוג, הדרכה. אפילו כשהתחלנו את הטיפולים לא אמרנו, היום אנחנו מרשים לעצמנו להגיד שזה טיפול. כמו שאמרתי, גם בכסרא וגם בסמיע, כי אנחנו עובדים במקביל, יש שלוחה בסמיע, השלוחה בסמיע לא פעילה כמו שהיא פעילה בכסרא, כי יש שם סוגיה אחרת, הנשים עובדות, לא כל כך פנויות, רק אחר הצהריים, אז צריך לעשות התאמות.

ואתם עושים?

אנחנו עושים. היא עובדת יום וחצי, השלוחה בסמיע, היא לא עובדת חמישה ימים. בכסרא המרכז פועל שישה ימים, ביום ראשון יש לנו את מרכז ההעשרה בתיאטרון, כמו שאמרתי, יומיים תיאטרון, בראשון ושני, וחוג חוויה וצליל, ויש לנו מעשר עד שש יש טיפולים של פסיכולוגית וקלינאי תקשורת מטעם היחידה ההתפתחותית וביום שני יש לנו את התיאטרון. ביום שלישי וחמישי יש לנו תנועה וצליל, זומבה ומוזיקה. יש לנו עשר שעות.

בגלל השותפות שנבנית, הפורום שנבנה ברמה הארצית והפורום שנבנה ברמה היישובית והרכזת היישובית, החיבור הזה בין המטה לשטח, הצלחנו לגייס וכבר שש שנים יש לנו שעות העשרה במשרד החינוך, הוא שותף, יש לנו את הסמל האזורי של מרכזי ההעשרה, דרך משרד הרווחה מ-2010 התחלנו לפתח מרכז הורות וטף. מרכז ההורות הוא גם כיוזמה חדשה כי ראינו שגם במגזר הערבי אין מרכזים לטיפול בילדים והוריהם בגיל הרך, אז גם התחלנו בפיילוט בשותפות בין אשלים ומשרד הרווחה והיום המרכז מלפני שלוש שנים ממומן ב-100% במשרד הרווחה, דרך הועדות. משפחות שיש להן קושי וכשל בדיאדי, הם צריכים לפתוח תיק ברווחה, שזה גם - - -

זה גם תהליך שצריך לעבור.

ובהתחלה היה מאוד קשה, לא היו לנו משפחות, לא היו לנו פניות, היה תהליך לא קל, אבל לאט לאט כשזה הצליח ולא התפשרנו על אנשי המקצוע, אנשי המקצוע שיש במרכז. אני לא מתביישת להגיד, הם מהטובים, הם מהמובילים, אנחנו לא עובדים בלי הדרכה, כולם עם תואר שני, הם ממש אנשים איכותיים. אני מאמינה שזה הסוד. והם מאוד מחוברים לאוכלוסייה, הם מדברים בשפה של האוכלוסייה, הם באים ביחד עם האוכלוסייה. וזה הסוד להצלחה בכסרא. לבוא עם האוכלוסייה ביחד, לא מעל ולא צריכים טיפולים ולא דברים כאלה. אז זה עובד חמישה ימים. מרכז הורות וטף עובד ארבעה ימים בשבוע. בינתיים כמובן יש לנו את ההדרכה הצמודה גם בהורות וטף וגם היוזמה החדשה, שהתחלנו לעבוד עליה לפני ארבע שנים.

דיברתי על תחום ההעשרה, יש לנו את המרכז, והכול פה, בשני החדרים וחצי האלה. אנחנו כבר שנתיים מתלוננים ובוכים שאנחנו רוצים מרכז חדש, קמפוס לגיל הרך, ואנחנו גם במלחמות עכשיו. המלחמה האחרונה הייתה ביום חמישי לפני החופש.

אני לא מתלהב, אני לא אספיק לחנוך אותו.

אתה תחנוך אותו.

אני יכולה להגיד לך שכיף לבוא, גם אחרי שאתה מתחיל את זה וזה מסתיים כשאתה כבר לא שם. אתה בא ואתה יודע שהשארת שם משהו טוב.

אני אהיה אורח הכבוד.

אמרתי לו, 'אתה תהיה אורח הכבוד ואתה תחנוך את הקמפוס הזה'. אז בתחום ההעשרה, כמו שאמרתי, יש לנו את החוג ויש לנו את מרכז ההעשרה ויש לנו את הדרכות ההורים ויש לנו קייטנות בקיץ. הרבה פעמים ניצלנו את המוגנות קיץ של משרד הרווחה, הם מממנים. נכון, דורון? מוגנות קיץ לילדים בסיכון בקיץ, ניצלנו את זה כמה פעמים ובאמת הצלחנו להקים פה - - - בקיץ יש לנו וגם בחופשת אביב. אנחנו עושים קייטנות עד 60 ילדים, ילדים שבאמת צריכים, כי הם לא יכולים להשתתף בקייטנה של הרשות, שצריך לשלם 500 ו-600 שקל. הם משלמים 100 שקל אבל מקבלים שישה חוגים לאורך חודש.

וכמה משתתפים ברשות? כ-60 אל מול ה-2,100 וכמה שהיה שם?

200 פלוס.

בשנה שעברה היו 300. הייתה הענות בשנה שעברה, לפני זה היא הייתה פחות. הייתה תקופה שהייתה נפילה, לא אצלנו, בכל ה - - - אבל עכשיו משרד החינוך הקים יחידות נוער ברשויות והרים את זה יפה. הוא מתקצב ואנחנו מרגישים את זה בחוגים.

דיברתי על תכניות איתור ומניעה, הדרכות הורים בסדנאות בטיפות חלב. היום הצלחנו להגיע למצב שהצוות שלי, אנחנו קודם כל - - - כל הזמן קנינו את ההדרכות האלה, היינו מביאים אנשי מקצוע מבחוץ, משלמים להם המון כסף והיום רבא ובסמה ומנהלת הורות וטף, הם עושים את ההדרכות להורים. השנה עשינו 18 סדנאות בתוך הגנים לכל ילדי ההורים, כל פעם בנושא אחר, גבולות, שפה רגשית, עכשיו יש לנו חינוך מיני, אנחנו מביאים מישהי שמתמחה בחינוך מיני לגיל הרך, זה הלך בכל הגנים. יש לנו שיח רגשי.

זה גם עליית מדרגה. בהתחלה היה לנו המון כסף להדרכות הורים, היום אין לנו כסף, גם אשלים יצא, יכול להיות שעכשיו יהיה לנו את הכסף של יעדים לצפון, של פרויקט שיקום שכונות, אבל אנחנו מנסים לייעל את זה ולהרחיב את השירותים שלנו. במידה שאני יכולה שהצוות שלי כן יעשה והוא ייתן, והוא צוות מאוד טוב, אז הם עושים את זה.

יש לזה משמעות שעושים את זה מתוך הבית והקהילה מתחברת.

גם לעובדים יש עניין נוסף, יש קצת התקדמות.

זה גם אמון של קהילה וכשהם מגיעים אז קל לפנות אם קורה משהו, זה לא איש המקצוע שהיה פה ועכשיו איננו.

נכון.

גם אנשי המקצוע, כשהתחלנו עבדנו במקביל הורים וילדים, העשרה לילדים והדרכות הורים והכשרות לאנשי מקצוע. גם הסייעות, גם מטפלות משפחתונים, גם גננות וגם עובדות סוציאליות ברווחה וגם עובדות סוציאליות שלנו וגם אמהות בית שלנו, כולם עברו הכשרה. אמהות הבית היו בדימול, עשו הכשרה של אמהות בית, עובדות סוציאליות עברו הכשרה, גננות עם הבתים, שיחות. עד היום הזה. בחופש שעבר היה לנו יום על שיח הורה-סייעת וילד-סייעת, לסייעות ולמטפלות המשפחתונים. מנהלת המרכז להורות וטף עושה להם הדרכות במרכז. אז כל הזמן שומרים, אנחנו באמת רוצים, במיוחד הסייעות והמטפלות במשפחתונים והצוות הפרא מקצועי, הפרא מטפל, אנחנו שומרים שהם יהיו כל הזמן בהדרכה. הם יתחילו מהחודש הבא הדרכה שהייתה להם והופסקה מטעמי תקציב, עכשיו אנחנו נחזיר את זה דרך פרויקט שיקום שכונות, הצוות של אמהות בית יקבלו הדרכה של שעתיים פעמיים בחודש, עם פסיכולוגית, גם לחבר אותם.

זינאת, יש לנו בערך עוד עשר דקות, חשוב לי מאוד שתדברי גם על היחידה.

אוקיי. נושאי הטיפול שאנחנו מפעילים בכסרא, זה הורות וטף, כמו שאמרתי, דרך משרד הרווחה, שפועל חמש שנים. היום יש לנו רשימות המתנה, מצב מאוד טוב. יש לנו אם בית, שתי עובדות סוציאליות, שתי פסיכולוגיות, עם מדריך צמוד ומטפלת בדרמה שעכשיו היא בחופשת לימודים ותחזור עם התמחות לטיפול בדיאדי. יש לנו מיט"ל, שזה גם דרך משרד הרווחה, מהכספים למגזר הדרוזי, שזה עובד יותר על העשרה ולא טיפול אינטנסיבי כמו בהורות וטף, אלא יותר הדרכה וטיפול יותר קבוצתי, לא פרטני אחד על אחד. יש את השיחות הפרטניות, אבל אנחנו לא קוראים לזה טיפול נטו.

כמובן החלום שלנו, היחידה ההתפתחותית, שזה התחיל לפני ארבע שנים והרצנו להקים, עבדנו מאוד קשה על הסכמים - - -

היחידה להתפתחות הילד?

כן, שזה רק לפני שזינאת תספר, זאת אחת הסוגיות הכי גדולות. כי בעצם זה שירות שקופות חולים צריכות לתת וגם קופות חולים מממנות את זה, בפועל זה לא מגיע. שוב, את מכירה את זה, אם אין יחידה - - - אז אני לא חושבת שצריך בכל יישוב, אבל אנחנו מדברים על הנגשת השירות.

בדרך כלל זה אזורי, אבל אם באמת פה יש מרכז שעובד - - -

לקופת חולים כללית, שפה רובם בכללית, יש, אבל הם אומרים שמבחינתם להם ארגונית יותר נוח שיבואו אליהם. אנחנו מבינים את זה - - -

יבואו אליהם לאן?

לכרמיאל, לצפת, לנהריה, ליחידות, ויש להם יחידות גדולות וטובות, אבל כל הפעולות עוסקות באיתור וזה בעצם יוצר צוואר בקבוק מאוד מאוד גדול ואנשים באמת כמעט לא מגיעים. אנחנו בעצם, ותיכף נספר על היחידה פה שהיא מיוחדת, אבל בכל המרכזים אנחנו עסוקים בלהתקשר עם קופות החולים שיכירו בנו כספקים, כשלקופת חולים, אני אגיד את זה בעדינות, מצד אחד הם צריכים לתת שירות, מצד שני אין להם אינטרס שהוא מאוד מאוד יגדל. לכן זה מין שיח כזה, האידיאל, ועולא או מנהלת התחום אצלנו של הגיל הרך, לא מתה שאני אומרת את זה, מצדי שיבואו קופת חולים ויעבדו במרכזים. שיביאו את אנשי המקצוע לפה וייתנו פה את השירות. אבל היות שזה לא קורה, אז אנחנו - - -

כמו שאנחנו עשינו, אגב.

בדיוק אותו דבר. היחידה בקרית שמונה, שוב, היא הדוגמה. זו גם יחידה אזורית שהיום באים אליה. אנחנו פה, תיכף זינאת תספר, איך כדי להגיע למצב, היום יש פה רשימות המתנה, אבל ביישובים האחרים עדיין אין. כדי להגיע לזה אנחנו עובדים כדי שהשירות יהיה ביישוב עצמו. אני בטוחה שעוד חמש-שש שנים לא בטוח שיהיה צריך את השלוחות, כי לאנשים תהיה מודעות, הם כבר יבינו, הם יתגברו על מכשולים שהיום נראים בלתי אפשריים כמו רכב ודברים כאלה. לכן נבנה פה מודל, שוב, שמותאם ליכולות המקצועיות של המרכז בכסרא ולצרכים ה - - -

איפה עומד השיח עם קופות החולים?

אנחנו חתמנו חוזים.

יש לנו הסכמים עם קופת חולים כללית, לאומית לקראת חתימה.

כשהכול בתוך תהליכים - - -

בארבע-חמש השנים האחרונות כמו שאמרתי, כמו שיש בכסרא תכניות גם בשאר היישובים דרך פרויקט שיקום שכונות יש גם תכניות ויש המון ילדים מאותרים. על פי המיפוי של התכנית הלאומית שלנו יש שמונה ילדים מאותרים בסיכון, אבל אני בטוחה שלא פחות מ-500 שצריכים טיפול, אני מכירה את המצב טוב בכסרא, ואין מענים טיפוליים. יש המון תכניות איתור, יש מעגן ויש בטיפת חלב, יש המון המון תכניות, אבל אין מענים טיפוליים ומה זה שווה כאילו? ואז התחלנו באמת את העבודה מול קופת חולים כללית וזה המון כסף ליחידה ההתפתחותית והיא לא מחזיקה בעצמה יחידה טיפולית.

אי אפשר להחזיק יחידה רק מהכנסות קופת חולים.

ואז נוצר המצב המיוחד, שיש את הפרויקט של שיקום שכונות יעדים לצפון ויש את התכנית הלאומית ויש אשלים ויש מרכז כמעט מוכן ויש תשתית פיזית, כאילו כל ההתאמה הייתה מוכנה לפני כניסת התכנית הלאומית אפילו, והתחלת ההסכם עם קופת חולים גם כן היה ואז - - -

נשאר רק להכניס את השירות בעצם.

בדיוק. ואז בגלל שיש מצב מאוד מיוחד של כל השותפים האלה, בוועדות שקיימנו בכל היישובים הצלחנו לשכנע ועל פי המיפוי, שבאמת הצורך שלנו זה יחידה טיפולית אגדית ולא עוד מעגן ולא עוד תכנית - - - באמת הצלחנו להגיע למצב הזה. הדרך הייתה מאוד קשה, מכרז ודברים כאלה, אבל אנחנו היום במצב טוב, יש לנו שתי קלינאיות, חסר לנו עוד, כמובן, כי יש לנו רשימת המתנה, בשפתי יש לנו 72 ילדים ברשימת ההמתנה.

זה המון.

כן. ויש לנו 42 ילדים בריפוי ועיסוק.

לא מקבלים שירותים בתוך מערכת החינוך, דרך הפרא רפואי של מערכת החינוך?

בגן מורחב מקבלים סוגל של טיפול, אבל הוא לא הטיפול שהם צריכים. הילדים האלה שמופנים ליחידה ההתפתחותית צריכים טיפול יותר עמוק ואינטנסיבי.

כמה ילדים מגיעים לכאן? כמה ילדים מקבלים את השירות של המרכז?

בשנה? כל הילדים בגיל הרך בכסרא - - -

כל הילדים בגיל הרך פוגשים את המרכז.

נכון.

אם בפעילות כזו, אם זה בהצגות וזה, כמה ילדים מקבלים את הטיפול של יחידות הטיפול?

לי היו מספרים, הילדים חוזרים על עצמם גם בכסרא, נגיד הנתון האחרון שיש לי זה 4,000 ומשהו ילדים.

אבל זה 4,000 טיפולים או 4,000 מפגשים.

בדיוק.

אבל מספר הילדים מזה את יודעת - - -

כן, יש לנו את כל ילדי הגנים, שזה 575 - - -

לא, אבל נגיד ביחידה ההתפתחותית היום, כמה מטופלים בשנה?

היום יש לנו כמעט 100 ילדים.

אני מניחה שסביב 120-130 ילדים. נגיד מרכז טיפולי, להערכתי זה 3,000 שעות שנתי ל-120-150 ילדים.

אבל התחלנו בדצמבר. חשוב לזכור, יש לנו הכרה מדצמבר.

חלק קצר מועד, חלק - - -

עדיין פחות מחצי שנה אנחנו ביחידה.

אז ביחידה יש לנו צוות כמעט שלם, יש לנו פיזיותרפיסטית ופסיכולוגית ועובדת סוציאלית ושתי קלינאיות ושתי מרפאות בעיסוק ולכל תחום יש את ההדרכה שלו מתחילת הדרך ויש - - -

ויש את המנהלת של היחידה.

כמובן רשא, מנהלת היחידה, ויש לנו רופאה שמלווה את היחידה, כי בלי רופאה אין הכרה של משרד הבריאות. אז זה הצוות של היחידה. יש צורך בהרחבת כוח אדם. אני כל הזמן מעלה את זה, כי באמת יש צורך. אנחנו התחלנו להפנות את הילדים ואת ההורים החוצה למרות שהם חיכו הרבה זמן שזה ייפתח פה, כי, כמו שאמרתי, המון נשים לא נוהגות ואם רוצים לצאת מחוץ ליישוב הם צריכים מלווה ובסוף הן מתייאשות ולא נוסעות.

אין תחבורה ציבורית כאן?

יש תחבורה ציבורית, לא כמו בנהריה - - -

היא לא נוסעת לבד. הבעל עובד - - -

בגלל המגבלה הדתית והתרבותית הנשים לא יכולות לנסוע לבד מחוץ ליישוב בלי מלווה, במיוחד הנשים הדתיות והרוב כאן דתיות. אז יש להן בעיה מבחינה דתית, הן לא יכולות לעשות את זה, גם לא לנהוג וגם לא לנסוע מחוץ ליישוב בלי מלווה שהוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה. רוב הבעלים עובדים כל השבוע מחוץ ליישוב ויש להן בעיה רצינית מאוד גדולה.

אני חושבת שהדוגמה, הפעילות המאוד יפה פה, היא אל"ף, קודם כל הנשים, גם הדרג המנהל, מראש הרשות והצוות הבכיר ומנהלי מחלקות וגם זינאת כמובן, אבל באמת יש פה איזה שהיא עבודה שמסתכלת על הכול ומביאה משאבים מכל המקומות. אני חושבת שהתכנית הלאומית, שזה תקציבים שייכנסו לבסיס התקציב וההבנה שנכון לעשות את זה ביחד. תכניות רווחה שכמעט אין מרכזי גיל רך, שאנחנו רואים את החיבור הזה בצורה כל כך ברורה, שבאמת מרחיבה את הטווח, כי מרכז גיל רך צריך להיות אוניברסאלי, התפיסה היא רב מערכתית, באמת אנחנו רוצים לראות את כל הילדים, אבל אני חושבת שפה, דווקא בזכות שיש פה את מרכז ההעשרה, שהוא באמת לכולם וזה לא מקום סטיגמטי וכשיהיה המקום החדש אז על אחת כמה וכמה, אבל יש בו מקום גם לאוכלוסיות קצה. המשמעות של זה, שזה אותם אנשי מקצוע, שיש פה ראייה רחבה, שרואים את הילד בהורות וטף, אבל אפשר לתת לו מענה משלים וגם המעגל של אנשי המקצוע, שזה בסוף אנשים, נשים בעיקר, תושבות היישובים פה או היישובים מסביב, דוברות גם עברית וגם ערבית ויכולות להביא בעצם שירות, מצד אחד מותאם, מצד שני לקבל הכשרות, לקבל העשרה והכשרה שלהן וגם לצמוח, וגם ככה לבנות לאורך השנים.

אני חושבת שאלה מהלכים שהם לטווח ארוך מחוללי שינוי. לכן גם הזמנו אותך לבוא לפה, כדי להגיד שבאמת לעשייה יש תוצאות ורואים אותן. היום לא רק אנחנו רואים אותן ומתמוגגים, אלא ההורים לילדים והילדים עצמם מרגישים את זה ומצביעים ברגליים, מצביעים בפעילות. זה תהליך שלוקח הרבה שנים ונדרשת לו מנהיגות גם מלמעלה, לתת לזה להמשיך ללכת.

אני רוצה גם להגיד לך דבר אחרון, ברוב המרכזים שאת מכירה, היו בהם תקציבים מאוד גדולים של קרן רש"י, פה כמעט ואין שקל של קרן רש"י. יש פה כסף של קרן רש"י במעטפת, קצת שאנחנו מביאים, אבל בסוף זה הכול תקציבי מדינה, זה הכול מפה ומפה ומפה ומפה ותמיד צריך יותר ופה כשיהיה יותר נדע לעשות עוד, אבל זה שימוש - - - -

לא, אבל זה שימוש נכון בכספים האלה. כשאני יושבת ברשות ואומרים לי 'גילינו שאנחנו עשינו כפול, שלא עבדנו נכון עם הכסף בעצם', במלים אחרות - - -

עכשיו זה תפיסת התכנית הלאומית, זה תפיסת שיקום שכונות מלפני 30 או 50 שנה, לא המצאנו פה שום דבר, אבל בסוף בשביל שזה יקרה צריך את הכוונה האמיתית ואת הניהול.

לממש את זה. אני רוצה לתת דוגמה. במוגנות קיץ דורון היה שולח כל הזמן את המייל שיש כסף לקייטנות לילדים, וכמה מנהלי מחלקות היו מגישים לך?

100.

לא, אני יודעת. זה חלק מהחוליים של רשויות מקומיות, שלא יודעים להשתמש ב - - -

במגזר הדרוזי נגיד כמה הגישו לך?

טוב, זה כבר לדעת לעבוד עם מנהלי הרשות. כשאני אמרתי לו באופן ברור 'יש תקציבים שמזדמנים אז תכין תכנית מגרה וברגע שיש תפעיל אותה', ככה זה עובד.

נכון.

אבל אני מנסה להבין, לימור, את מה שאת אומרת, אני לא כל כך הצלחתי להבין. כלומר באמת המרכז הזה, או כל הקומפלקס הזה של השירות, באמת הצליח לקום מתקציבי מדינה ודחיפה ראשונה של אשלים, שהיא נתנה את הדחיפה ואז אחר כך המשרד, לא רצינו לסגור כלום, ואז גייסנו את ההמרות, מה שנקרא המרות תקציבים, ונתנו פה והצלחנו לגשר על הפערים. אני חושב שהתכנון פה הוא תכנון נהדר והוא גם מעצים, אני חושב שהוא מאוד מעצים את החבר'ה האלה שעובדים פה. זה נהדר לטעמי שאם יבוא גורם אחר שינהל, כאילו ינהל אותם, צריך לבחון את זה, איך זה צריך להיות, אם צריך להיות, צריך לראות איך - - -

אבל אתה רואה, דורון, אנחנו פה וזה בדיוק מה שאני אומרת. הניהול הוא ניהול מקומי ויישובי, וזאת סוגיה, אמרתי ליפעת קודם, אני עסוקה בחיבור - - -

אז אני אומר, צריך לחשוב על זה קודם, כלומר צריך לתת להם את ה - - - זינאת עושה כאן עבודה נפלאה, יחד עם מנהל הרווחה ויחד עם אנואר, מנהל החינוך, וראש רשות שנותן את הגיבוי, אני חושב שצריך לתת להם את ההזדמנות הזאת.

אתם אומרים את אותו דבר.

לא, דורון אומר משהו קצת אחר, אבל לא ניכנס לזה עכשיו.

אני רוצה רק לומר שדווקא האתגרים שהעליתם בסוף, האתגרים התרבותיים, הנשים שלא יכולות לצאת, אני חושבת שהם מחזקים את סיפור ההצלחה של המקום. הם נותנים את ההילה לכל מה שסיפרתם לפני כן, כי מאוד לא מובן מאליו, גם ביישובים יותר חזקים, בטח מ-2, שהורים מתגייסים ושהורים משתתפים ושהורים משלמים, אפילו את המעט, אתה אמרת דמי רצינות, זה להרגיש שאני באמת חלק ממה שקורה עם הילדים, ואתם מספרים שהורים מגיעים לכל הפעילויות שאתם עושים וגם - - - אין ספק שזה תהליך, יש הרבה מקומות שעוברים את התהליך הזה ולא מגיעים למקום שאתם מגיעים אליו. אני בטוחה שיש עוד הרבה מה לעשות, אבל זה רק הופך את זה לעוד יותר לא מובן מאליו. זו אוכלוסייה שגם מבחינה תרבותית צריך לגייס אותה, אז באמת כל הכבוד. אתם רק צריכים לשמור על זה.

כל הזמן אני אומרת להם שכל פעם שאני נכנסת מהדלת ויש את התמונה הזאת, כל הזמן אני שואלת את עצמי ואני שמחה שאנחנו ממשיכים וכל שנה זה מפתיע אותי מחדש, שלהיפך, אנחנו - - -

אגב, תדעו שמה שרשות מחזיקה הוא הרבה יותר יציב והרבה יותר מבטיח ממה שכל קרן או גוף אחר יחזיק. יש לי הרבה כבוד ליעדים בצפון, אבל אני חושבת שגם בשיח שלנו, כשאני הייתי בקרית שמונה, תמיד אמרנו שאם יש משהו שלא יצליח להחזיק את עצמו אחר כך, שלא יהיה בכלל, כי הבור השחור שזה משאיר והתחושה של הריקנות אחרי זה, כבר עדיף שלא יהיה מלכתחילה. היכולת של רשות לקחת משהו ולצמוח מהדחיפה הראשונה ולהחזיק את זה בעצמה, אני חושבת שזאת ההצלחה.

נכון, ואני עונה רגע לך, דורון, אני חושבת שהמקום שלנו כארגון חברתי הוא לתמוך בזה ולמצוא את הערך שאנחנו יכולים להביא כדי שזה יקרה. אני חושבת שזה חלק מהדבר היפה שקורה פה, שזה לא פרויקט של יעדים לצפון, כמו שזה לא פרויקט של התכנית הלאומית, זה פרויקט של כסרא-סמיע. זה לא פרויקט, זה ניהול, זה אחריות, זה החיים של כסרא-סמיע ולכל אחד מאיתנו יש פה ערך מסוים להבין. וזה אני אומרת אפרופו כן הפרטה, לא הפרטה. במקום הזה, אני חושבת שלארגונים חברתיים שיודעים להשתלב בתוך זה, לפעמים להוביל, לפעמים ללכת אחורה, לפעמים להביא משאבים - - -

להיות שותפים. אני חושבת שמילת המפתח פה היא שותפות וזה מוכיח שלא היה פה לפני כמה שנים.

לדעתי המודל של השותפות שנעשה כאן, עם המועצה המקומית, עם כל המחלקות של המועצה ועם כל הגורמים האחרים שמתערבים ונכנסים ליישוב, זה מודל שאפשר להעתיק אותו להרבה מקומות אחרים, בגלל שהוא מוצלח.

לא בטוח שאפשר, אני חייב לומר, כי באמת רמת שיתוף הפעולה - - -

אני חושבת שזו המשימה שלנו, דווקא של האנשים שמסתכלים רחב.

זה בדיוק מה שאני אומר. אני אומר את זה גם מההיבט של מטפל, אני גם מטפל, כשאנחנו בודקים ומישהו עם בא עם איזה שהוא דבר ואני כמטפל אולי רואה את זה למקום לא נכון, אני לא יכול להגיד לו, אני צריך לתת לו את ההזדמנות ליפול שם ואחר כך לכוון אותו למקום. ופה זה קרה, פה זה קרה, אני זוכר את הישיבות הראשונות פה בהתחלה, שישבה זינאת ומוחמד ואמר 'אני לא יודע מה לעשות, תאשר לנו את הדברים האלה', ואמרתי 'אי אפשר לאשר', תלכו לחינוך, תלכו לזה, תעשו את זה וזה מה שעשו וזה מה שקרה והם עשו את זה לב. באמת, אני מוריד את הכובע.

אני חושבת שרשויות שיראו את המודל ויראו את האומץ, את האומץ של רשות לבוא ולהגיד לאנשים בסוציו אקונומי 2, אתם יודעים מאיפה אני מגיעה, 'אתם גם צריכים לקחת אחריות על הילדים שלכם', אני חושבת שאין דבר יותר יפה מזה. צריך להילחם, או צריך לתת לכל יישוב אחר, בטח החזקים יותר, להבין שזה אפשרי.

יפעת, קודם כל אני שמח על הביקור, ואני אגיד לך, שלא ייראה הכול ורוד, אנחנו מתמודדים, ודורון יודע, עם הרבה בעיות. בנושא הרופאים המקומיים, אלה שעושים קבלנים עצמאיים, אנחנו חשנו שהם רוצים לשים רגל להתקדמות. הבאנו את הרופא המחוזי, ניצלנו את היחסים האישיים עם המנכ"ל שלנו, הבאנו אותו לרשות, ישבה זינאת, ישבה עולא, ישבנו עם הרופא, ראש הרשות אמר לו 'אני רוצה את האוקיי ממך עכשיו'. לפעמים צריך לעשות בדרכים שהן לא קונבנציונליות ולהגיע למטרה, המטרה מקדשת כל אמצעי ואין מה לעשות. היום הרופאים עצמאיים, הם אומרים 'זה פוגע בנו', בסך הכול הוא גם מחפש את עצמו וזו זכותו.

כן, אבל לנו יש אחריות ציבורית מערכתית, אני רואה את הדברים גם ברמה הכללית יותר, תמיד יש מישהו שמשלם את המחיר, אבל צריך לראות אותו אל מול הכלל ולראות - - -

המפקחת במשרד החינוך הלכה לרשויות השכנות, בפקיעין, בבית ז'אן, אמרה להם 'תעלו ילדים על אוטובוסים ותגיעו לכסרא'. חייבים לראות מה הולך שם בשביל גם כן להעביר את המסרים. אנחנו בתכנית הלאומית נתקלים, וטניה יודעת טוב מאוד, כל ראש רשות רוצה שיהיה לו מרכז קבע, כל ראש רשות רוצה - - - אי אפשר - - -

לא, הראייה היום חייבת להיות אזורית, לא רק כאן.

אנחנו נותנים את השירות, גם בהעשרה זה אזורי וגם ביחידה ההתפתחותית וגם הורות וטף.

בירכא עושים משהו גדול.

רציתי להדגיש את זה, מגיע לכל אחד שיושב פה באמת מילה טובה על המאמצים שעושים, כי ביחד נצליח.

החלום הבא שלנו זה לבנות את הקמפוס לגיל הרך ואנחנו בדרך הנכונה.

מה קורה עם זה?

גם עושים איגום משאבים, לביטוח לאומי כבר הוגשה פנייה, ושוב, זה פרויקט של המועצה, אנחנו רק עוזרים. כספי הדרוזים במשרד הרווחה, שצריך לבנות אותם. יש מחסור של איזה 4-5 מיליון שקל, אבל - - -

ואיפה זה מיועד להיות?

ממש פה קרוב.

בשכונה, פה קרוב. יש לנו שכונת חיילים משוחררים, יש לנו אדמת מדינה. יש לנו בעיה רצינית עם האדמות הפרטיות, אבל פה יש לנו דווקא נקודה טובה - - -

אני חייבת לציין את הגזבר, כל שנה אנחנו מקבלים ניהול תקין ממשרד הפנים. אם הוא מתכנן פרויקט והוא לא רואה את הכסף נמצא לפני שהוא מתחיל הוא לא מתחיל בפרויקט.

אז את אומרת שאם הוא יצא לדרך אז את רגועה.

אנחנו בשלבי טרום יציאה, אבל יש פרוגרמה, יש תקצוב, זה יקרה.

בישיבה האחרונה הוא רוצה להוריד את הנפח - - -

כשאתם מפעילים את המרכז לגיל הרך תסתכלו עליו בראייה רחבה, מה יהיה מסביב, כדי שתוכלו להקים מרחב שהוא משמעותי.

כן, ברור. כבר ראינו - - -

מעון, גני ילדים - - -

טיפת חלב - - -

יופי.

את יכולה להביא את המימון ולהקים, דיברתי עם דורון, החוכמה היא איך לתפעל את זה נכון, איך להחזיק את זה נכון, איך לתת את השירות המיטבי.

נכון, לראות את זה בתוך המרחב. המרכז כשלעצמו, אין לו הרבה ערך אם הוא לא יודע לחבר את ה - - -

אותו מקום, יש לו מטרה, היא לתת שירות לאנשים. אנחנו אמנם רשות מקומית, אבל אנחנו נותני שירות, צריך להיות שירות מיטבי ואיך להגיע לזה זה לא פשוט.

אנחנו נקים קמפוס בראייה תרבותית וחברתית של המקום, אנחנו לא נקים קמפוס שהוא פיל לבן ובעזרת ה', כשנתפשר על ה-200 מטר, ה - - -

גם פה יש - - - לא יודעת למה, השיח הזה מוכר לי.

אני מקווה, הבטיחו לי אחרי החופש שאני אקבל בשורות טובות.

בהצלחה.

הכנו לך משהו, שהוא גם לתרבות. כל אורח פה חייב לקבל. הכנו לך משהו שבעבודה ביחד מצליחים, במיוחד בעבודה עם ילדים. ככה אנחנו רואים את העבודה עם הילדים שלנו, ביחד הילדים שלנו יגיעו למקומות מאוד טובים. בבקשה.

תודה רבה.

(המשך הסיור בטורעאן)

את עובדת בלשכת הרווחה של טורעאן, ברשות המקומית?

לא, אני רכזת בית חם מטעם יעדים לצפון. אני הייתי עובדת סוציאלית עד לפני חודשיים ברווחה, עובדת נוער, והיום, צר לי שזה נפל על יום חג של הנוצרים, אז אני מתנצלת בשם מטפלת הרווחה שהיא לא תהיה בגלל החג. אבל אנחנו מציגים גם את הרווחה ואת כל הדברים ויש לנו גם את ראש המועצה שלנו שהוא מעל כל ה - - -

חני היא רבת כובעים, היא מחזיקה בכמה כובעים, היא בת היישוב ויש לה תפקידים גם ברווחה, גם במועצה וגם ב - - -

אני גם יועצת לקידום מעמד האישה ברשות.

ביעדים לצפון אנחנו מפעילים בתים חמים ב-38 יישובים, שזו תכנית של משרד הרווחה, שצמחה והתפתחה ואת מכירה את זה. אנחנו מבינים היום שהבית החם הוא תחילת הדרך. זה שירות של שנה עד שנה וחצי, זה מסייע לבניית ביטחון, לאיזה שהיא החזקה, למניעת נשירה וכל הדברים האלה, אבל בסוף כדי שנערות וצעירות יבחרו את עתידן ואת הדברים החשובים בחיים צריך לזה תכניות המשך שיכולות להיות בכל מיני דרכים.

בטורעאן יש עשייה משש שנים. הדבר היפה שקורה פה, בזכות, שוב, קודם כל הנשים, ומנהיגות ומקצועיות, שיש פה היום איזה שהיא ראייה יותר רחבה, שאני אשמח שאת תספרי וגם ראש המועצה, כי הבית חם באמת התחיל כמשהו קטן והמשיך לשירות הרבה יותר רחב שנותן מענה לצעירות ונשים מתוך הבנה שזה בסיס לשינוי משמעותי במה שקורה ביישוב. לכן בחרנו לבוא לפה, להראות איזה שהוא רצף שמאפשר התפתחות.

אני רוצה להגיד כמה בפתיחה וניתן כבוד לראש המועצה לפתוח. כמו שאמרה לימור, זאת מסגרת אחת מ-38 מסגרות שאנחנו מנהלים, 31 מסגרות נמצאות באוכלוסייה הערבית, רוב הבתים הם בחברה הערבית, בטורעאן בחרנו במקום הזה כי הוא יכול לייצג בכבוד את שאר העשייה שלנו בחברה הערבית ואפשר להפיק לקחים, גם על המצוקות, גם על המענים הקיימים וגם על הצרכים שהם חסרים.

מבחינתנו שיתוף הפעולה בטורעאן באמת מאוד מצליח בזכות האנשים, כמו שאמרה לימור, ראש הרשות כאן שם את הנושא הזה בראש מעיינו, בסדר עדיפות מאוד מאוד גבוה, עובדה, היום, למרות החופש הוא התגייס והגיע במיוחד, וזה מסמל את שיתוף הפעולה המאוד חזק בינינו למען נערות ולמען נשים. אני מודה גם לנערות שבאו. אתמול הייתה להן פעילות וגם היום הן הגיעו במיוחד, חלק בוגרות של הבית החם, תיכף גם חנאן תשתף אותנו בנתונים, בשירות, אבל תחילה אני רוצה לבקש ממך לפתוח.

אני שוב מברך את חברת הכנסת על הביקור שלה בטורעאן והצוות המכובד שמתלווה אליה. חשוב לי מאוד, כראש מועצה, שהחזון שלי ושל המועצה יגיעו מעבר ליישוב, כדי שבאמת נעשה את הממשק הנכון עם השלטון המרכזי. אנחנו, שכל הזמן בתרבות של העשייה שלנו ושל חוסר האונים מגיעים לסוף דרך בצורה של בכיינות, 'לא מקבלים, אין לנו, אפליה'. כשהגעתי למועצה לפני שנתיים וחצי, אני כמעט חצי תקופה, חצי קדנציה, ראיתי את זה אחרת. באנו, נבחרנו, באתי אחרי ועדה קרואה ממונה, שעשתה איזון תקציבי שזה חשוב ביותר, והתחלנו לשים את כל הכפר בכל התחומים, על המפה. כשאני אומר כל התחומים תמיד אני אומר העשייה והעבודה והאחריות של ראש מועצה הן הרבה יותר מראש ממשלה, הוא אחראי כלפי כל בן אדם, כל תושב, ברמה האישית לכל הצרכים, ובאמת התחלנו בראייה הזאת. חזון, תכנית עבודה בכל התחומים.

לנו היו הצלחות, בגדול, בכל התחומים, העשייה התכנונית, אנחנו, היינו רשומים בוותמ"ל, מינהל התכנון, הכפר הערבי הראשון שקיבל 1,000 יחידות דיור, התכנית קיבלה תוקף לפני שנה, שנה ומשהו, העשייה החינוכית בכפר, המרקם החברתי שחשוב למוסלמים ונוצרים, כי בעיות של העבר, עשינו את החיזוק של המרקם, ודגש מאוד חזק, בשבילי, על הפן של האישה, איפה האישה, איפה מעמד האישה בחברה הערבית ובכפר בפרט. היו פרויקטים לפני, אחד מהם בעניין של האישה, הפעילות של הבית החם, יעדים לצפון עם התכנית הנפלאה. באנו, תמכנו, שפכנו את הראייה ואת האני מאמין שלנו כדי לחזק את ידיהם של הפועלים בתחום, כי רציתי שהבית החם יהיה יותר חם והיה חם, אבל בשבילי לחמם עוד יותר, לתת את האווירה באמת החמה שמגיעה לרמת התחברות, שהמדריכות מתחברות לבנות, הבנות מתחברות לאמהות. ככה ראיתי בבית הזה כפרויקט מאוד מיוחד, לכן התמיכה שלי.

כל הנושא של האישה קיבל תנופה, של מעמד האישה, בתקופה הזאת, שלא ידעו כמוה, שנשים אמרו 'אנחנו עכשיו מרגישות שאנחנו חיות את החיים שלנו', כי לפני לא דאגו. המועצה דאגה לצרכים הבסיסיים של התושבים. אמרתי, את העשייה הזאת, את הצרכים, יעשו פקידי המועצה ובכירי המועצה, אם ניתן להם את התווית הדרך ואת תכנית העבודה, אז ראש המועצה צריך להתפנות לדברים שלא פנו, לדברים שלא מובנים אליהם, שם ההצלחה של המועצה, לא במובן מאליו, לא בתשתיות שאני הופך ביישוב, זה לא הצלחה שלי, תקציבים שאני מנתב, אני מקבל ועושה את זה ביעילות, חובתי להרים את בית הספר התיכון, מבחינת אחוזי בגרות, קפיצה של 25% בשנתיים, לא מובן מאליו.

וגם להגיע לאוכלוסייה שבאמת צריכה את העזרה שלנו, בחורים ובחורות, צעירים וצעירות, לדבר על הצעירות, זה המקום הזה, כמה חשוב שהצעירה, הבחורה שלא הצליחה להתחבר בבית ולא מצאה את החום של ההורים שלה ופשוט מתחילה לחשוב בכל מיני כיוונים, אז אנחנו איבדנו את הצעירה הזאת ואיבדנו משפחה עתידית שהיא אמורה לבנות, כי לא נתנו לה את הבסיס ואת הכוח ואת הכלים איך להתמודד עם החיים.

לכן המפעל הזה הוא מפעל חשוב ביותר. תמיד אני מודה ומחזק את ידיהן של הפועלות, של יעדים לצפון, עם ההדרכה ועם הליווי המקצועי. אני רוצה יותר, אני תמיד רוצה יותר, גם בשכבה היותר צעירה של הבנות וגם היותר מבוגרת, כי חשוב להרחיב את המעגל הזה ואז אנחנו באמת נגיע לחברה שהיא פתוחה ואנחנו נמנע בזה הרבה אלימות. לכן החשיבות, לכן אמרתי להן, בכל אירוע שתרצו, בכל אירוע שיהיה, אני אהיה לא לצורך תעמולה, אלא באמת לצורך תמיכה, לצורך חיזוק ושיהיה לנו בטורעאן, ותמיד אני מחפש את הייחודיות ואת המצוינות בעשייה. כאן יש באמת מצוינות בתוצאה שיעדים לצפון עושה ומקדמת ושחנאן והמדריכות עושות כאן.

שוב ברוכים הבאים, אהלן וסהלן, ואני מקווה שבהקדמה הזאת התחלנו להתחבר למה שאנחנו נמצאים בו ואנחנו מאוד רוצים שההתחברות הזאת תביא לעוד תמיכה ועוד כלים שתוכלו לספק לנו כדי להרחיב את המעגל הזה. תודה.

תודה רבה לך, ברוכים הנמצאים. יש לי שאלה קטנה, אתה אומר 'נכנסתי, הבית היה חם, אבל היה חשוב לי שהוא יהיה עוד יותר חם', יש פעולות קונקרטיות שעשיתם, שהבית היום הוא שונה ממה שהוא היה לפני שנתיים? בהתנהלות שלו?

בטח. כשהתחלנו לפני שש שנים הבית החם היה מקום מאוד סטיגמטי, אנשים התחילו לשאול, את גם ראית, אין שלט, אין שילוט, אין מקום כאילו מוצהר, זה לא מתנ"ס ולא מועדון ולא משהו מהמוסדות של הרשות המקומית ואז היו הרבה שאלות, בשביל מה מגיעות הנערות, איזה נערות נבחרות, מה קורה שם, זה כאילו מקלט של נערות? או פנימייה כזאת או מה? לקח לנו הרבה זמן באמת לגייס את ההורים קודם כל לפני הנערות והבנות, לתת אמון במקום. מה המקום מספק, מי האנשים שעובדים כאן, מה מאחורי כל המטרות של הבית החם.

אחרי שנה שהייתה לנו לא קלה והרבה נשירות וגיוסים ואז אנחנו עוד פעם מחזרים אחרי הנערות, הצלחנו באמת להשאיר רושם אצל ההורים שזה המקום הנכון והבית החם שאפשר שהנערה תהיה בו שנה- שנתיים אולי ואז היא חוזרת לבית, עד שנבנה את החום שהיה חסר בבית. כיום יש לנו ממש מקום שהוא פתוח ואנשים נותנים אמון במקום וגם בצוות העובדים כאן. היום מאוד קל לנו לגייס, אנחנו לא מגייסים, לא יוצאים לבתי הספר לגייס, הנערות מגיעות אלינו, חבר מביא חבר. הנערות מגיעות ואומרות 'אנחנו רוצות להיות בבית החם, שמענו עליו מהחברות שלנו' ואז נרשמות. ככה זה מתחיל. אז אני פונה ליועצת ושואלת אודות הנערה שפנתה אליי.

היום באמת הוא הפך להיות מותג, היום גם הפעילות שלנו התרחבה. היינו בהתחלה בפעילות מאוד בסיסית, כאילו לגייס את הבנות, לעבוד על התמיכה, על העלאת מודעות, ביטחון עצמי, הדברים הבסיסיים והקונקרטיים ששייכים לכל נערה בגיל ההתבגרות. היום אנחנו התקדמנו ממש, אנחנו מאוד מעורבים בפעילות הקהילתית, אם זה של היישוב, אם זה של הרשות המקומית, בכל מיני פרויקטים שקורים וגם שאני נמצאת בשני כובעים, שאני יועצת לקידום מעמד האישה וגם רכזת הבית החם, אז אני מנצלת את המשאבים לרשותי באמת ולרשות הבית החם. בכל מקום שאפשר לאגם את המשאבים ולעשות את הביחד הזה אני עושה את זה וזה באמת נתן מעמד שונה.

אני חושבת ואני יודעת שלימור ולינא ומושירה מצדיקות את האמירה שלי, לכן תפס הבית החם בטורעאן ספציפית כמקום שונה מהבתים החמים בכפרים ויישובים ערביים שונים. הוא באמת לקח את המקום הזה שלו בתוך הקהילה, כאילו עוד שירות בקהילה, לא סטיגמטי, משהו שהוא בטוח ומאפשר ונותן ומעורב בתוך הקהילה, ולא משהו שלבד באיזה רווחה ופרטיות וסודיות ואף אחד לא נוגע. לא, זה מקום שבאמת - - - והיו לנו הרבה פרויקטים, אם זה ביום הנתינה שעושה כל שנה ראש המועצה, מאז אנחנו משתתפים ולוקחים חלק, ויש לנו תמיד פעילות בשטח וגם בכל מיני אירועים שקורים, בחג המולד לאחרונה שהיה, עץ המולד שזו השנה השנייה שלו שהוא מואר בתוך היישוב, גם הבנות היו בחלוקת כובע סנטה קלאוס לילדים והן לקחו חלק, וגם בחודש הרמדאן, הצום, תמיד יש לנו משהו שאנחנו מערבים בתוך ולא לוקחים את זה בצד. זה נתן לו מקום להתפתח למקום מורחב יותר.

וגם הם יודעים, אני משתמשת במקום. לפני שהיה לנו מועדון נשים כל הזמן עשיתי את פעילות הנשים כאן. חיתאם נמצאת כאן, היא מנהלת הלשכה של ראש המועצה והיא הייתה מעורבת בכמה סדנאות שהיו בתוך הבית החם והנשים הוזמנו לכאן ומאוד התעניינו, מה הבית הזה? מה הוא נותן? איזה אוכלוסייה? ותמיד הן שואלות מחדש, ושוב, זה מחברת את הקהילה וגם אחוז המתנדבות שפונות אליי רוצות להתנדב, לתת משהו, להעניק משהו לנערות, אם זה בלימודים, אם זה במשהו החברתי. באמת החשיפה הזו עשתה לנו מקום יותר טוב.

הבית עובד כמה פעמים בשבוע?

פעמיים בשבוע, יומיים, במשך ארבע שעות כל יום, שמונה שעות שבועיות.

שבמהלכן מקבלות הנערות מה?

הנערות מגיעות אחרי בית ספר לארוחה חמה, שאם הבית מכינה.

אולי תתחילי עם ההצגה שלך, כי היא מונה את ה - - -

כן. על הפעילות אני לא אציג כל כך, אבל אני אספר עכשיו - - -

אני רוצה להגיד משהו על השאלה לגבי אוכלוסיית היעד והגישה והנגישות והחמימות. הבית החם שייך למשרד הרווחה, זו מסגרת שהיא רווחה ומה שאנחנו מנסים לפרוץ כאן מבחינת הגדרות ומבחינת המשגה, להנגיש את זה, אם לא לכל הנערות ביישוב, לרוב הנערות ביישוב. מדובר באוכלוסייה שהקשת היא הרבה יותר רחבה ממה שמצומצם לבעיות אישיות שמגיעות ללשכת הרווחה ולפתחה של הרווחה, מכיוון שבאוכלוסייה שהיא מוחלשת, שהיא נדחקת לשוליים ומי שנמצאת בתחתית הסולם החברתי כלכלי אלה הנשים וזה מתחיל, תקופת ההתבגרות היא חלון התפתחות. הייתם בגיל הרך, אז זה עוד חלון התפתחותי מאוד משמעותי שמשפיע על עיצוב חייה של הנערה העתידית.

מכיוון שזה מתבטא באחוזי השכלה גבוהה מאוד נמוכים, אבטלת נשים בעתיד ונשים שהן פגיעות יותר בכל התחומים, פחות עצמאיות, פחות יכולות לקבל החלטות על חייהן אז זה רלוונטי כמעט לכל אישה. זה מה שאנחנו מנסים לפתוח בבית החם. הבית החם זו מסגרת שמיועדת לנערות צעירות והחלום שלנו לפתוח למתחם ומרחב פתוח לכל נערה וצעירה שתמצא את המענה כאן ללא תיוג וסטיגמה, כי זה מקום שמאפשר הזדמנות להתפתחות ועוזר לנערות להסיר חסמים שנמצאים כתוצאה מההבניה החברתית הקיימת ונפגשת עם הנערה גם בשל הקושי עם גיל ההתבגרות, בשלב התפתחותי נורמטיבי, גם בהיותה מיעוט בתוך מדינה וגם בהיותה אישה בתוך חברה מסורתית, פטריארכאלית. אז זה הרבה אתגרים שעומדים בפני הנשים הערביות.

כן, אבל השאלה, הרי הבית החם נועד לאוכלוסיית נערות מסוימת שזקוקה למענים מאוד מסוימים, מקצועיים. אני מבינה בהחלט את מה שאת אומרת מהבחינה החברתית, זאת אומרת אם אנחנו ננסה רגע למפות את זה אז אנחנו יכולים לזהות כביכול שמרבית הנערות בחברה הזו מוחלשות וזקוקות לסיוע, אבל עדיין יש את אותה קבוצה, הרי הבית לא יכול להכיל את כל נערות הכפר ועדיין יש קבוצה של נערות שזקוקה יותר מאשר האחרות למענים המקצועיים, הטיפוליים לצורך העניין, שניתנים בבית והשאלה איך עושים את ההפרדה בין מתן מענה רציני, אמיתי, למי שזקוק לו לבין פעילות שאני לגמרי מסכימה איתה, שיכולה להיעשות בתוך מסגרת חינוכית, בתוך הקהילה, באיזה שהוא מעמד שהוא הרבה יותר רחב מהבית הזה. אני דווקא לא הייתי מערבבת, אני כן הייתי מחברת, הייתי מפגישה, זה חלק אינטגרלי מהקהילה, אבל יש פה מענים ייחודיים שזקוקה לה קבוצת נערות מאוד מסוימת.

כמובן עושים סדרי עדיפויות מבחינת ההבניות, מקבלים את הנערות היותר זקוקות, אבל הגישה היא לא טיפולית, של לטפל באוכלוסייה מסוימת, אלה בעיות חברתיות שמגיעות לסממנים אישיים.

טיפול זה לא רק פתולוגיה.

זה נכון, אם אנחנו נכנסים לטרמינולוגיה עכשיו של ה - - -

אני מציעה שנתקדם בהצגה, כי אנחנו עסוקות בדילמה הזאת. ברור לנו שיש אוכלוסייה כזו ובעניין הזה דווקא יש לנו איזה שהיא מחשבה כן לראות את הבית שיש בו גם קבוצה ייחודית שנמצאת בבית החם וגם מעגלים נוספים שהיינו רוצים שהמקום יתחבר אליהם, חלקם פיזית במקום הזה, חלקם במרכזים ובמקומות אחרים ביישוב. זאת אומרת הראייה היא בהחלט של פעילות מערכתית.

כן, אבל הבית עובד פעמיים בשבוע, זה מאפשר - - -

בדיוק, אז חבל לא להשתמש לפחות בפסיליטיז ובטח ביכולות המקצועיות.

אני רוצה להציג נתונים אודות הבית החם בטורעאן. הבית קיים כבר שש שנים ביישוב, היו לנו ארבעה מחזורים עד עכשיו כאשר מחזור ראשון היה שנתיים כי הייתה באמת התחלה חדשה ובית חדש, גם הצוות היה לא ותיק, לא מנוסה והיינו צריכים להכיר את המסגרת, את כל התפקידים, את מה מספקת המסגרת וגם הנערות לקחו צ'אנס יותר משאר הבנות וגם לתת להן מענה יותר רחב.

עד היום 61 נערות בוגרות הבית החם במשך כל המחזורים ומתוך ה-61 עשיתי נתונים סטטיסטיים כדי לראות את התפוקות שהיו לנו. אחוז נערות שעובדות היום 31% מתוך 61, אחוז הנערות הלומדות להשכלה גבוהה 21%, אחוז הלומדות בבית הספר, שהן עדיין בגיל בית ספר, 47%, אחוז נערות עם תעודת בגרות הן 42%, אנחנו מדברים על בגרות מלאה, אחוז הנערות שסיימו תעודת י"ב, שזה יותר בבית ספר טכנולוגי, שהן מסיימות לא באותן בגרויות כמו בית ספר תיכון, 11%, אחוז הנערות הנשואות, והנתון הזה מאוד חשוב ואני אציג אותו, 11%.

כידוע בחברה הערבית יש נישואי בוסר, נישואים בגיל מוקדם, שזו תופעה שהייתה מאוד נפוצה, לתקופה עלה הגיל ושוב אני רואה שעכשיו הגיל חוזר להיות צעיר. וזו אחת המטרות של הבית החם, אנחנו מכוונים להעלאת מודעות, שאישה צריכה להיות עצמאית, סדר העדיפויות צריך להשתנות, הנישואים הם תחנה בחיים ואז את צריכה להיות מצוידת עם כל הציוד שאת צריכה כדי באמת לצאת לחיים עצמאית יותר ואז חזקה יותר ולממש את עצמך ואת הבחירות הנכונות שלך בתוך החברה.

כשאת אומרת אחוז נערות שלומדות להשכלה גבוהה, זה בדיעבד, זאת אומרת אלה נערות שהיו בבית ויצאו אחר כך, נכון? אנחנו מתייחסים לנערות עד גיל 18.

נכון. דווקא היום הזמנתי את הבוגרות והיה בקושי, הן חזרו ללימודים ואז היה קושי, חלקן בלימודים, חלקן בעבודה והרוב הן מסיבות משמחות, שהן לא שוהות בבית או עושות לא יודעת מה, או מסתובבות ברחוב, אלא הן דווקא במסגרות שעושות להן טוב.

מאפייני הבוגרות. זה אחרי התערבות עם הבנות, היום הן בנות עם ביטחון עצמי, קשרים חברתיים טובים, בעלות מיומנות חברתית, בעלות חזון והתפתחות תעסוקתית לימודית, נערות שהצליחו ליצור שינוי בחייהן מתוך אמונה עצמית ביכולות שלהן. זה באמת בעקבות העבודה בבית החם ומכאן אני אתייחס גם לפעילות שנעשית כאן, אם זה בתחום הקבוצתי או הפרטני וגם הסדנאות שאנחנו עושים בבית החם, שכולן מכוונות באמת למקום של מימוש עצמי, הצלחה, העלאת הביטחון העצמי, לייצר קשרים חברתיים, אם זה עם ההורים, עם הסביבה, עם החברה, באמת לצאת ממקום בטוח יותר, כשאת בטוחה בעצמך ויודעת את הכיוון והדרך, לפחות עם מטרות ויעדים מה הלאה.

שזה מה שאמרתי לך גם בפגישה בבוקר, שאנחנו רואים אזורים אז אנחנו יכולים גם מבחינת התכנים, ואפילו ספקים, יש ספקים שעוברים בית בית, הם מכירים את הנערות, מכירים את הדינמיקה, הם יודעים לקחת את זה הפעילות באותו זמן הרבה יותר איכותי ומקצועי ומותאם, כאשר בכל יישוב מחפשים, את יודעת, מן היקב ומן הגורן, וזה מאפשר עבודה ממוקדת, ברורה, בהירה שאנחנו יכולים למדוד את תוצאותיה.

את ייחודיות העבודה כאן, הבית החם שם את הדגש לעבוד עם נערות בגיל תיכון, ואני מדברת ספציפית על טורעאן. תמיד שואלת מושירה למה מקבלים בתיכון ולא בחטיבת ביניים, למרות שאפשר לקבל מגיל 13 עד 18, אבל מתוך ניסיון של הקבוצה הראשונה שהייתה לנו, שהייתה קבוצה יחסית צעירה, של חטיבת ביניים, את רואה את הנערות במקום אחר מהתיכון, הן נמצאות במקום שהן צריכות דברים אחרים. ככה הגענו למשהו עם הרווחה, שהרווחה מתחילה התערבות עם קבוצה של חטיבת ביניים, שמה באמת לדבר על גיל ההתבגרות, על הדברים המינימליים של גיל ההתבגרות וההתחלה, כמובן קבוצה, מה זה קבוצה, מה זה לשבת בקבוצה טיפולית, מה זה נותן לך, הכוח של הקבוצה, ואז הן מגיעות לתיכון בשלות, מוכנות, יודעות מה זה קבוצה, חוו אי פעם מה זה קבוצה ועבודה קבוצתית.

ואז, כשהן נכנסות לבית החם אנחנו עובדים על תכנים יותר עמוקים ויותר מתקדמים, אם זה דברים אישיים, וגם אנחנו שמים דגש על חזון עתידי ומשתמשים בשיטה, שמים מטרות, מה היכולות שלך, מה החוזקות שלך, מה הייעוד שלך וכל הזמן מכוונים למקום הזה כדי באמת למצוא לה איפה את מתפרנסת, במה את עובדת, איפה את הולכת ללמוד ולעשות לה תכנית שתלווה אותה בהמשך כשהיא בוגרת, באמת איפה הדברים שהיא מצליחה בהם יותר. לא בהכרח לימודים. אולי היא טובה מאוד בלימודים, או טובה מאוד בספורט, או דברים אחרים, ואז לעודד גם את ההורים להאמין שלילדה יש דברים אחרים חוץ מהלימודים, לא רק בגרות, יש גם דברים אחרים. זה הייחודי כאן.

את אומרת קבוצה של רווחה, את אומרת שהרווחה לוקחת את תלמידות חטיבת הביניים ואז הן מגיעות בתיכון לבית החם, באיזה מסגרת ברווחה?

ברווחה יש עובדת נערות עם תקציב פעולה.

עובדת נערות מפעילה את הקבוצה?

כן.

אני יודעת שזה גם רווחה, בגלל זה אני שואלת.

כן, זה באחריות הרווחה.

אבל זה בהיקף מצומצם, לא פעמיים בשבוע, זה מספר פגישות. זה לא מובטח, זה תלוי בתקציב.

זה בדיוק רצף שאנחנו רוצים לייצר.

מה קורה בבתים האחרים? לא מקבלים בחטיבת ביניים?

דווקא מקבלים. ברוב מקבלים.

זהו, זה נשמע גם הגיוני לבנות את זה מגיל יותר צעיר, כי - - -

95% מהבתים מקבלים מחטיבת ביניים, וזאת המגבלה של התכנית, שהיא מיועדת רק לשנה וגיל ההתבגרות מתחיל הרבה לפני גיל 13, אבל 13 עד 18 את חייבת לבחור שכבת גיל מסוימת. ההעדפה היא בדרך כלל לשכבה הצעירה ואנחנו תמיד מגיעים לשלב הזה שעכשיו מתחילים לדבר עתיד או תכנון ובניית חזון וכל הכלים לכוון לחיי עצמאות. אז זה חסר. זה תלוי בתכניות שמפותחות יישובית, במשאבים, בהתגייסות ראש המועצה, בהתגייסות הרווחה והנפשות הפועלות. זה בדרך כלל מה שקורה, בדרך כלל זו ההשראה וזה מה שמקדם תכניות עתידיות. אם יש הצלחה בשטח אז מתחילים לחשוב באמת לבנות להם - - -

אבל באמת במרבית היישובים אנחנו אומרים שהבית החם הוא טוב לגיל חטיבת ביניים ותכניות המשך שהן נהיות פחות אינטנסיביות, אבל ממוקדות לתכנים של פיתוח עתיד, הן גם - - -

הנערה יכולה להיות רק שנה בבית החם?

לא, היא יכולה להיות עד שלוש שנים, באישור מפקחת, אבל שוב, אם זה מקרה ייחודי.

בעיקרון המשרד מממן תכנית לשנה, בגלל מגבלה תקציבית.

ולתת יותר מקום לאחרות.

נערה בסיכון בשנה אחת לא הופכת להיות נערה לא בסיכון תוך שנה. יש כאלה שכן יכולות לצאת ממעגל הסיכון, תלוי על איזה פרמטר היא נכנסה, אבל בגדול שנה להוציא נערה מסיכון זה כלום.

זה מעט.

זה לא מעט, זה כלום.

אבל אם את מאריכה לעוד שנה ועוד שנה זה בא על חשבון 15 הנערות שממתינות בתור. אז זו דילמה. זה נכון, פחות אפקטיבי.

זה המודל של קרית שמונה, של חמישה ימים, הוא כבר יותר טוב כי זה מאפשר שתי קבוצות לפחות. זה כבר 30 נערות וביום החמישי יש עוד קבוצת המשך או בוגרות או משהו כזה, זה הרבה יותר נכון וזה לצערנו - - -

מה מאפשר לזה לקרות בקרית שמונה ולא ביישובים אחרים?

כי קרית שמונה קיבלה אישור לתקצוב יותר גבוה, של 30 נערות ולא של 15. זה רק בעיה תקציבית.

כמה יישובים שהיו במיזם ההתחלתי והם קיבלו פריבילגיה מסוימת להמשך.

לא שמענו את הבנות.

הן השתעממו, הן לא מבינות כל כך עברית אז הן קמו. שיעשו פעילות אחרת, זה בסדר.

אבל הן ידברו אחר כך? יספרו קצת?

כן. חלק מהן. עוד משהו שמאפיין, זה עבודת המשך עם נערות בוגרות, שזה גם דבר שאנחנו שואפים אליו ולא תמיד מתאפשר וקורה גם בגלל כוח אדם ותקציבים וכל מה שאנחנו מדברים. גם אנחנו רואות את זה, הנערות שיוצאות מכאן והן בוגרות תמיד חוזרות לבית החם, מתקשרות, 'מה קורה איתנו? אנחנו כבר לא בבית החם, אנחנו לא לקוחות הבית חם?' תמיד יש את הצורך הזה לחזור ולשאול ולקחת מענה ותמיכה בדברים שקורים איתן בשטח יום יום ואין להן את החיבור הזה, אז תמיד אנחנו מאפשרות דלת פתוחה. ושוב אני אומרת, עצם העבודה שלי, שהייתה כפולה, גם ברשות וגם כאן, אפשרה גם להן לבוא לרווחה ולהשתמש בי במשאב השני. אבל זה באמת שצריך מענה ולחשוב הלאה על תכנים שהם יותר מתקדמים.

אבל עצם זה שיש מקום, כתובת פיזית, שהנערות יודעות איפה היא קיימת, שיש אנשי מקצוע שאפשר לפנות אליהם, זה מהווה כתובת, זה נותן ביטחון שאפשר לבוא, לדפוק בדלת ולבקש.

נכון. והייתה לנו קבוצת פיילוט שהייתה רק בשנה שעברה, שעבדה עם נערות בוגרות, דווקא עשינו את השילוב בין נערות רווחה לבין נערות לא רווחה. הייתה לי מטרה לחבר את הנערות האלה לנערות מצליחות ויש להן יכולות, שיראו גם דמות לחיקוי ושיתחברו ביחד גם מבחינה חברתית ושלא יישארו במקום של ככה בצד. וזה היה ממש מוצלח והיה קורס בנות לתעשייה, שכיוון למקצועות מדעיים בלימודים של הנערות וזה נתן להן גם כלים של מנהיגות. משם דווקא המתנדבות, הנערות שהן לא רווחה, בעלות כוח בלימודים, להתנדב בבית החם. זה גייס אותן לראות איזה אוכלוסייה זו, איזה שירותים מקבלים ואנחנו רוצים לתמוך בכם ולהתנדב, אם זה ללמד אנגלית, עברית וכל דבר, והיום יש לנו שתיים, שהן לא בוגרות הבית החם, שתי סטודנטיות באוניברסיטה, אחת לומדת לקראת רפואה והיא מלמדת עברית ואחת מלמדת את הנערות אנגלית. זה גם משאב לגייס אותן.

יציבות הצוות. כאן אני רוצה שהצוות ייקח חלק וידבר, גם אם זה בערבית, זה בסדר. הצוות הוא כמעט קבוע מההתחלה, זה גם מייחד אותנו, רוב הבתים החמים עברו תחלופה, אם זה מדריכה, עובדת סוציאלית. אני שש שנים כאן, מהוותיקות בעמותה, וזה באמת צוות קבוע שעבר הכשרות מקצועיות, עבר הרבה ביחד, הרבה עליות וירידות מהתחלה ומבין מה זה באמת בית חם. אני נזכרת, לימור, בהתחלה, כשהגענו לבית החם ישבנו על כיסא פלסטיק שהביא לנו בעל הבית ולא היה בכלל ציוד בתוך הבית החם. ככה ישבנו על כיסאות פלסטיק כמה ימים ובחרנו צבעים ואת הציוד, אז כל דבר באמת נבחר כמו זוג חדש שנכנס לבית שלו, בכל הפרטים, אם זה במטבח, והגם הצוות היה בתוך הבחירות האלה והדברים ולכן זה נתן מקום גם אישי רגשי ולא רק כמקום עבודה, אלא מקום שאנחנו מחוברים אליו, גם בנתינה שאנחנו נותנים בתוך היישוב.

לזה אני באמת רוצה להודות לצוות ולבקש מהם גם לדבר על המקום שלהם ועל הבית החם מבחינתם (ערבית).

(ערבית).

(תרגום חופשי מערבית): היא אומרת שהיא מגיעה, מתחילה מ-11:00 בצהריים, הבנות מגיעות בשתיים ורוב הבנות, אני יודעת, שהן מתחילות להגיע איתה אחרי בית ספר וממש מחכות איתה עד שהיא פותחת את הדלת. בזמן שהיא מכינה את האוכל הן שותפות לעשייה ורוצות ללמוד ולראות וגם לשוחח איתה על היום שהיה להן בתוך בית הספר.

היא אומרת שהרבה פעמים הבנות מגיעות מוצפות מבית הספר, דברים שקורים, ואז מתחילות לספר לה על הדברים ואז היא מעבירה הלאה, אם זה משהו שצריך יותר טיפול היא מעבירה אליי כעובדת סוציאלית, ואם משהו שהיא יכולה לפתור, משהו בתקשורת, משהו יותר קל, אז היא לוקחת את זה על עצמה ומרגיעה את הנערות.

(ערבית).

(תרגום חופשי מערבית): היא מספרת על הקשר האישי שיש לה עם הנערות. גם לאחר שהן מסיימות בבית החם היא שומרת על הקשר הזה בתוך החברה והקהילה. היא אומרת שגם אם מגיע חתן לבקש את ידה, אז הן מתייעצות איתה, אם הבחור מתאים או לא, מתקשרות ומספרות לה, והיא כאילו מעורבת בהחלטות ומתייחסת אליהן כמו הבנות שלה, באמת מהמשפחה שלה. זה גם מתוך החוויות שהיא פוגשת בשטח.

מה היא אמרה? היא פגשה שתיים ש - - -

הנה, את מבינה ערבית.

לא, קצת, כמה מילים.

היא פגשה שתיים שהתארסו, שהיו אצלנו לפני ארבע שנים בבית החם והיא שמחה לשמוע על הדברים שהם עברו ומה הם - - -

(ערבית).

(תרגום חופשי מערבית): גם באירועים האישיים של הנערות היא משתתפת. קראם, מדריכה חברתית אצלנו.

שלום לכולם וברוכים הבאים. אני קראם, המדריכה החברתית. אני שנה שנייה פה עם הבנות, הייתי לפני עם נערים בסיכון, אז היה הבדל גדול. כשהתחלתי פה היה לי קצת קשה להתחבר עם בנות, אם יקבלו אותי, לא יקבלו אותי. הייתה לפניי מדריכה, אז קצת היה לי קשה, אבל לאט לאט התחלתי להתחבר, הבנות אהבו אותי וגם מה שעזר לי שאני צעירה - - -

קרובה לגיל שלהם. מי שנכנס חושב שהיא נערה בבית החם אצלנו.

כן, כולם שואלים, את נערה או לא? אז אמרתי 'אני כבר עם תואר שני באוניברסיטה', אני בת 25, אבל בעצם אני מרגישה הרבה הנאה מהדברים החינוכיים, הרבה מהבנות שואלות מה את עושה, מה את לומדת, במה את עובדת.

את משמשת מודל בעצם.

כן, בדיוק. אני תמיד משתפת אותן בלימודים שלי, בעשייה שלי. אני גם רכזת מתנדבים בשירות האזרחי בצפון, אז הן תמיד מתעניינות. וזה גם בתחום הספורט, אז יש לנו שחקניות כדורגל, שתי בנות, אז תמיד הן שואלות אותי 'איזה הכשרות את עושה?' אני תמיד מנסה להיות מודל לחיקוי כמה שיותר נכון. אני עוזרת להן. אני מתחילה בעבודה שלי בשעה שתיים בדיוק ואני בודקת את הנוכחות שלהן, מי מגיעה, מי לא מגיעה, מה הסיבה אם היא לא מגיעה, אני עוקבת אחריהן כמה שאני יכולה.

אני רוצה רק להגיד שאין ספק שיציבות הצוות זה נורא קריטי, המחיר של זה שאנחנו עמותה חיצונית, אנחנו מפעילים פה רק את הבית החם, היום גם את נושמים לרווחה ואת מרכז עוצמה, אבל זה משהו אחר, ובעצם אחוזי המשרות הן מאוד קטנים וזה קשה, זה בעייתי.

בגלל זה כל אחת עושה כמה תפקידים.

גם, כל אחת עושה כמה תפקידים, גם כשזה בתוך הרשות אז עובדת כמו חנאן הייתה עושה כמה תפקידים, אנחנו מבינים את זה, אבל אם בית ומדריכה זה באמת - - - יש פה מקצועיות מאוד גדולה שבאמת נורא חבל ש - - -

שצריכה להיות מתוגמלת בהתאם.

בתקציב, בית חם שנתי זה משהו כמו 150,000 שקל בסך הכול, זה תפקיד מאוד מצומצם. אנחנו כל הזמן בשיח עם המשרד ובעצם הגדלנו קצת את המשרות והקטנו סדנאות קנויות, משחקים קצת, אבל טווח המשחק פה הוא מאוד מאוד קטן.

אני רוצה לתת קצת יותר רקע מורחב אודות היישוב טורעאן, כדי להבין את תופעת הנערות והנשים. היישוב טורעאן מונה כ-13,000 נפש כיום, 88% מוסלמים, 12% נוצרים כאן, בדירוג סוציו אקונומי 3. מספר הזכרים הוא 6,600 בטורעאן, מספר נקבות 6,200 שזה כמעט אותו דבר. מתוך הנשים גיל 0 עד 9 שנים זה 10% מהאוכלוסייה, גיל 10 עד 19 זה 12% מהאוכלוסייה, גיל 20 עד 20 8% מהאוכלוסייה, גיל 30 עד 39 זה 6% מהאוכלוסייה.

יישוב מבוגר, לא?

דווקא הוא נחשב צעיר. הקשישים אצלנו זה 600 קשישים. דווקא האוכלוסייה צעירה. אני התייחסתי לאחוז הנשים בעיקר, כדי להבליט לך את הגילאים. אני לקחתי פה רק את הנשים.

סליחה, טעות שלי, כמו התלמידים שלא קוראים את ההוראה, לא קראתי את הכותרת. אני אשמה.

כדי להבליט את האוכלוסייה שאנחנו מתערבים איתה ושזה משמעותי. מדוח לשכת התעסוקה, שזה באמת היה לי חשוב כשחיפשתי נתונים על אקדמאיות ועובדות ולא מצאתי אודות היישוב כמה נשים עובדות, כמה נשים אקדמאיות, לא היה לי וזה באמת נתון חסר שצריך לראות.

אם חסר לך הנתון הזה תמצאי את זה בקורות החיים שלי לעבודה, כמה קלסרים מלאים של לחכות בתור שלהם, הרבה - - -

כן, באמת צריך למדוד את הנתון הזה, זה חשוב. לא יודעת אם למדוד את זה באמת באחוזים, אבל זה מאוד חשוב. לקחתי מלשכת התעסוקה. בלשכת התעסוקה מספר הנשים שרשומות אצלן זה 289, כמעט 300. מתוכן, וזה נתון מאוד חשוב שאפשר להתערב בו לאחר כך, 9 מהן ללא השכלה בכלל.

זה לא מייצג בכלל, זה 300 נשים מתוך 6,000.

זה לא מייצג, אבל זה משמעותי, אם את רואה את הנתונים, 96 מתוכן יסודי חלקי, מבחינת השכלה, 44 יסודי ו-35 תיכון חלקי. אלה מספרים, לא אחוזים. 88 תיכון, 7 בגרויות ו-10 עם תואר ראשון.

לגבי השכלה, אני השנה החלטתי על חלוקת מלגות לסטודנטים. שמנו קריטריונים שאנחנו נותנים מלגה לסטודנטים לתואר ראשון, לא תואר שני ולא שלישי ולא הנדסאי.

למרות שהנדסאים זה חשוב. תדע לך שזו פלטפורמה מצוינת לתת לאנשים. זה אני אומרת לך ככה בלב נקי, לתת לאנשים איזה שהוא אופק תעסוקתי, גם אם אין להם השכלה של בגרות וכאלה. אני מתכוונת ללכת חזק על הסיפור הזה. זה לא רק לאנשים עם מצוקה וזה לא רק לאנשים מאוכלוסיות חלשות, אני אומרת לך, מדינת ישראל זקוקה להם, אנחנו לא נותנים לזה דגש מספיק חזק.

לגבי הנדסאים?

כן, אנחנו לא נותנים דגש חזק, אנחנו לא נותנים להם מלגות.

לא ידעתי, באמת זה היה פיילוט ראשון שאני יוצא בו. ידעתי שיש אוכלוסייה גדולה של הנדסאים ושיניתי את הקריטריונים לשנה הזו ממש ואז גיליתי שיש לי 500 בכפר, שוב, של 13,000 500 סטודנטים שלומדים לתואר ראשון, חוץ מתואר שני ושלישי, פשוט מאוד, אז חקרתי וראיתי שאנחנו מספר שתיים במגזר הערבי מבחינת השכלה. זה ממש מדהים וזה מאוד מעודד.

שאלה שלא קשורה לבית חם, קשורה ולא קשורה, העניין של העברית, אני מבינה שהנערות פחות מבינות עברית והשאלה אם זה לא גם - - - בעיניי לפחות השפה היא מנוף לשילוב, לפרוץ החוצה את החברה. אני יכולה להגיד לך שלמרות שאנחנו במדינת ישראל והשפה היא עברית ואני מדברת עברית לי מציק שאני לא מבינה ערבית. אני מבינה קצת. אז על אחת כמה וכמה בנות שצריכות להתמודד ביום יום שלהן עם השפה, אם זה במקומות עבודה, אם זה במקומות שמספקים שירותים. אנחנו לא מאפשרים להן לפרוץ החוצה את המעגל של החברה הערבית. השאלה מה אתם עושים בשביל זה. קשה לי שנערה בת 18 לא מדברת עברית, אפילו קצת, אתה יודע, רק בשביל הפרקטיקה.

את צודקת. אצלנו העברית היא השפה השנייה ואם זו שפה שנייה אז זה שפה מדוברת, אני לא מדבר על שפה שלישית, זו שפה שנייה. לפי דעתי מה שקורה, שבתכנית הלימודים של השפה העברית מדגישים את לימוד הקריאה והכתיבה ודקדוק, אבל לא מדוברת.

כן, ספרותית, לא מדוברת.

זה היה נושא לדיון אתמול עם הצוות של השפה האנגלית אצלנו, גם אותה בעיה. אני ביקשתי לשלב את העניין של השפה המדוברת כדי שבאמת מי שמסיים תיכון - - - אני סיימתי תיכון עם ציון בגרות, היה מספר אחת בכל המחזורים, הלכתי לאוניברסיטה העברית והתקשיתי, למרות שקיבלתי בבגרות 9.5 ארבע יחידות, אבל לדבר - - -

בפרקטיקה של היום יום.

לכן בפרקטיקה מאוד חשוב לשלב את העניין בתכנית הלימודים. זה חשוב מאוד, גם עברית וגם אנגלית, זה מאוד חשוב.

זו נקודה שאני אקח איתי מכאן, ודווקא בגלל שאלה נערות בסיכון ודווקא בגלל שאנחנו רוצים לחזק אותן, אני חושבת שהשפה היא כלי מאוד חשוב.

אמת. אצלנו למשל באחד מהקורסים שנותנים לנשים בשוק העבודה, קראו לזה שפה מקצועית או שפה עסקית.

עברית תעסוקתית.

כדי לדעת לפחות משפטים שמשתמשים בהם בשוק העבודה, גם שיכתבו קורות חיים בשפה טובה, כי הנתק הזה, לפי דעתי, בגלל הפער ביכולת להתבטא, זה מאוד חשוב. כשאנחנו שואלים את הנשים למה עברתן את הקורס הזה, תראי איזה רף נמוך של ציפיות, 'כשאנחנו הולכות לבית חולים אנחנו מתקשות להסביר לרופא מה קורה לבן שלנו'. חבר'ה, זה לא רק ללכת לבית חולים, זה גיבוש של חברה, זה מעורבות, זה שייכות, זה מדינה אחת ואנחנו צריכים לפרוץ את המעגל הזה. מאוד חשוב.

לכן מה שאנחנו אומרים, את במקום שלך, מאוד חשוב שתעבירי את המסרים האלה. אני בטוח שתעבירי את המסרים, דיברתי על הפער בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי לבין מה שקורה בעם. צריך להכניס את השינויים האלה, אנחנו גילינו חוסרים, אז מי יטפל? אלה חוסרים שקיימים הרבה שנים. צריך מישהו שיוביל את המהלך הזה ולמשרד החינוך, כן צריך להכניס שפה מדוברת, נקודה. ככה פותרים בעיה וככה מתקדמים בדבר מאוד חשוב.

אנחנו נסיים עוד עשר דקות, רבע שעה, אז צריך לשמוע דברים שלך חשוב, חנאן, אולי גם לשמוע את הנערות.

אני אבליט את התופעות שמצריכות התייחסות ביישוב. נשים תלויות כלכלית בראש המשפחה וזה גם מתייחס למעמד האישה, להשכלה שלה, למקום שלה. תופעת נישואי בוסר, אני דיברתי על זה, זה גם עולה מתוך הנערות כאשר אני שומעת גם על חברות שלהן שכבר מאורסות בכיתה י'. אז זה מקום שצריך הרבה מעורבות גם בתוך בתי הספר.

אקדמאיות מובטלות. אתה דיברת על זה שהן מגישות קורות חיים שהן סיימו השכלה ויש להן תואר ראשון, רובן מורות במשרד החינוך וגם חוץ מהמורות ואין להן תעסוקה או מקומות עבודה.

תורידי שתיים, אתמול קלטתי שתיים, מדריכות מוגנות.

נכון, כבר יש להן תעסוקה.

אבל שוב, הן נשארות בתוך החברה, זה הופך להיות קהילה סגורה. אם הן היו יוצאות החוצה, זה יותר - - -

זה גם קשור בכמה דברים, מקומות תעסוקה, גם קרבה פיזית.

נתחיל לדבר על מה שקורה ביישוב, זה לזמן ארוך. בקטע של תעסוקה, אנחנו מארגנים בחודש הבא יריד תעסוקה בצורה ממש מסודרת, עושים ממשק של המובטלים עם הרבה מעסיקים מכל התחומים כדי לעשות את הקשר הזה כדי להילחם באבטלה. אני מדבר על אבטלה של נשים, כמה עבודה של אישה מעצימה קודם כל את האישה, מחזקת אותה וכמה היא תומכת במשפחה, שאנחנו בחברה הערבית מעל 50% מתחת לקו העוני. זה מאוד מאוד חשוב במלחמה באבטלה. דווקא אצל נשים זה מאוד חשוב להרים ולחזק את החברה.

מה שאני רואה, שדברים נורא מתחברים. כל משרד בונה תכנית, אבל בסוף הנושא של נשים כמובן מתקשר לגיל הרך, אבל כל הנושא של תעסוקה, של עוד פרנסה למשפחה, אז יש תכנית של משפחות עניות, נפתח פה מרכז עוצמה, שזה מכיוון אחד, והקידום של הנשים. חשוב לי שתגיד מילה על זה. אני מבינה שהתפקיד של חנאן, של קידום מעמד האישה, זה גם החלטת ממשלה, שנותנת תקציב לרשויות מקומיות, הניצול שלה הוא מאוד מאוד נמוך, אני מבינה, נכון? פגשנו פה - - -

זה בדרך כלל סימן של וי ותמרוץ ברשויות המקומיות, אין לזה שום משמעות.

ואפילו אין תקציב, זו החלטת ראש מועצה לתת תקציב. דווקא התמזל מזלי והמצב שלי טוב ממקומות אחרים שאין להם בכלל תקציב לקידום מעמד האישה.

(ערבית).

היא אומרת שיומיים לא מספיק, רוצה חמישה ימים בבית החם.

צודקת.

אני רוצה לסכם את זה ולדבר גם על הצלחות מתוך הבוגרות ושאנחנו באמת גאות בהן, אנחנו רואים שהתערבות יכולה להיות באמת, אנחנו תחנה בחיים שלהן, אבל אולי התחנה הזו מאוד משמעותית להמשך ואולי זאת זווית שלוקחת אותן למקומות אחרים. באמת היו הרבה מקרים אצלנו של סיפורי הצלחה שהיום אני גאה בהן, שהן במקומות שונים, היום הן במקומות עבודה וגם מפרנסות את עצמן וגם את הלימודים שלהן. הן לומדות וגם עובדות וזה ממש משמח את הלבן. יש לנו סרטון קטן שהצגנו. זה נכון שהוא בערבית, אבל אחר כך - - -

חשוב גם שנשמע את הבנות.

אני אקרא להן. יש לי נערה שיודעת עברית יותר טוב מהשאר, כי היא אוהבת שירים בעברית, אז היא למדה את השפה. היא התחברה לשירים.

(סרטון). זאת נערה שעושה התעמלות, היה לה חלום וההורים בכלל לא האמינו בזה, שזה שטויות, והיום היא מדריכת לחימה להגנה עצמית. היום היא לומדת אדריכלות ועיצוב פנים. מג'דולין עם עיצוב שיער, יש לה סלון לעיצוב שיער בנצרת. הנערה הזו מאפרת כלות וגם לומדת חשבונאות בחיפה. היא עובדת וגם לומדת. הנערה הזו בוגרת אצלנו, היום היא מדריכה במועדונית לילדים בסיכון. היא עברה תכנית מנטורינג בתל אביב ומשם היא התקדמה. זאת, חגגנו לה לפני שבועיים מסיבת רווקות, היא התחתנה, היא למדה חשבונאות ועובדת אצל רואה חשבון וממשיכה בכל מיני קורסים בייעוץ מס. היא התחתנה, לפני שבועיים הייתה לנו מסיבת רווקות בבית החם, הגיעו המחזור שלה, שהיה איתה שנה ראשונה ושנייה ועשו לה מסיבה ממש חגיגה. אני אומרת לבנות, בתוך החתונה ראיתי את הבית החם כולו במסיבה, הרגשתי שאני בבית החם. זאת ילדה שגדלה בלי אמא ובאמת היינו מקום של משפחה ולא היינו מקום של בית חם בחיים שלה. היום היא בתכנית מנטורינג בתל אביב והיא מגיעה בימי שבת ועושה את הסטז' שלה בבית חם.

זה בגדול. בסוף אני רוצה להודות לשותפים שלנו, שתמיד מלווים אותנו בכל דבר. אמרתי, אם זה הרשות המקומית, אם זה המקום של כל המחלקות שם, לשכת הרווחה, הרשות למלחמה בסמים, שאנחנו עושים פרויקט משותף, ערב - - - שיש לנו סדנאות על תזונה נכונה כאן, מחלקת איכות סביבה שהנערות עברו פרויקט מחזור וסביבה, קידום מעמד האישה, שאני תמיד תומכת גם בבוגרות של הבית החם והמתנ"ס היישובי, שיש לנו לפעמים דברים משותפים, אם זה בחוגים, לקלוט את הבנות שלנו שיש להן קושי כלכלי.

המתנ"ס היישובי שלנו, כשקיבלתי מנהל פה למתנ"סים, הוא מספר אחת במגזר הערבי, מקבל תמיכה מהמועצה, קרוב ל-4 מיליון שקל באופן שנתי, הוא קשור לכל הפעילויות הלא פורמליות ביישוב ועושה הרבה הרבה שינוי בחברה.

וגם אני תמיד משתמשת, יש בנות שיש להן תחביבים, אם זה מוזיקה, שירה וניגון, אז אני תמיד בונה תכנית במקום שייתן לה, להורים קשה לממן את זה כלכלית ואז נותנים את זה בסבסוד של 50% למען נערות בית חם, אז זה באמת מהווה מין תמיכה בתוך ה - - -

4 מיליון שקלים התקציב של הבלתי פורמלי אצלכם?

שאני מתקצב למתנ"ס. כשאנחנו בונים תקציב, אנחנו מועצה לא עשירה, אבל חשוב לי המרובע הזה ללא שינוי ואנחנו צריכים להסתדר בשאר הסעיפים, איך לאזן את התקציב שלנו. זה באמת חשוב, כי זה מראה תוצאה. השקעה בחברה היא השקעה מאוד חשובה. הרבה מיליונים הולכים על תשתיות ועל חוסרים, אבל באמת להשקיע בחברה זה דבר שאנחנו רואים את התוצאות וזה מאוד חשוב.

זה סכום יפה מאוד, גם בשביל מועצה בסדר גודל שלכם.

(ערבית).

אתן הכי חשובות בתוך כל הביקור הזה. אני אשמח לשמוע אתכן על החוויה שלכן בבית החם.

(מתרגמת מעברית לערבית). שיפא וסלמה שתי תאומות, שנתיים הן היו בבית החם, היום הן בוגרות הבית החם.

(ערבית).

(תרגום חופשי מערבית): היא מדברת על חוויה מאוד משמעותית בבית החם. כשהיא נכנסה היא הייתה מאוד ביישנית, לא מדברת וגם בתוך בית הספר הייתה מאוד ביישנית. הבית החם נתן לה מינוף לביטחון העצמי, שתהיה באמת עם דימוי עצמי יותר להתמודד, לדבר ולשאוף. היא אמרה שכשהיא נכנסה לא היו לה מטרות בחיים, מה היא רוצה, לאן להתקדם, היום היא בכיתה י"ב. בדרך הבית החם אפשר לשים לה יעדים כדי לעקוף חזון עתידי וחלום עתידי.

אני גם רוצה להגיד משהו שהיא לא אמרה. שיפא היום היא מספר אחת בתוך בית ספר טכנולוגי עם ממוצע 92. וגם סלמה, הן שתי תאומות עם אותו ציון.

חבל שאת לא מבינה ערבית, זה באמת היה מרגש דווקא בערבית, כמו שהוא, בלי לתרגם את זה. היא סיפרה שכשהיא נכנסה לבית החם היא הייתה במקום מאוד קשה מבחינה אישית ומשפחתית והיא הייתה צריכה את הכוח כדי להתמודד עם הדברים שהיא עוברת וכדי לתת את הכוח לאחרים שהם צריכים אותה. היא אמרה שכדי לקחת את הכוח הזה 'הייתי צריכה מקום שיתמוך, שייתן לי את המקום הזה כדי לאפשר לי להתפתח יותר'. כשהיא יצאה מהבית החם היא יצאה נערה עם ביטחון, עם אמונה באחרים, עם אמונה בעצמה לפני הכול. היא עברה קורס מנטורינג בתל אביב והיום היא עובדת מקצועית, בשכר, כמדריכה חברתית בתוך המועדונית לילדים שהם גם ממסגרת רווחה והיא מאוד אוהבת את המסגרת, היא מרגישה שהיא מחזירה את הדברים שהיא לקחה מכאן לילדים שצריכים אותם.

יפה, כל הכבוד.

היא עשתה פסיכומטרי ומחכה לציון, היא שואפת ללמוד סיעוד והיא עושה קורס חובשות כדי באמת להבין יותר ולהתקדם בזה.

בדרך כלל כשמדברים ערבית מכניסים הרבה מילים בערבית, עכשיו הם מדברים ערבית נטו.

הן מתביישות, אני מבינה את זה.

(ערבית).

(תרגום חופשי מערבית): היא מספרת שכשהיא נכנסה המקום נתן לה הכלה וקבלה, הכי חשוב, ואהבה. זה מה שהיא אמרה. מישהו שהאמין שיש לה חלום שהיא רוצה לממש, שהיא אומרת שאף אחד אחר לא האמין ביכולת שלה בדבר הזה, שהיא אוהבת לרקוד בלט. ההורים לא ראו בזה מקום שהיא צריכה להיות בו ואמרו על הבלט שזה 'שטויות, תתעסקי בלימודים, יותר טוב'. ואז המופע הראשון שהיה לה היה דרך הבית החם, שהיא הופיעה על הבמה במתנ"ס בטקס הסיום והיא הופיעה שם לראשונה והיא אומרת 'למרות הפחד שהיה, מאז התחילה התעוזה והאמונה שאני יכולה ואני יכולה להשלים את החלום שלי בריקודים'. לכן היא שואפת והיא אומרת, 'אם לא הייתי אוהבת לא הייתי חוזרת לעוד שנה כאן', והיא מבקשת להישאר.

היא שנה שנייה כאן?

כן.

(ערבית).

(תרגום חופשי מערבית): סלמה הייתה שנתיים והחלום שלה היה רפואה והיא בבית ספר טכנולוגי. אתם יודעים את המורכבות, עכשיו אני מתרגשת, כי עברנו את זה ביחד, שגם המורים והמורות והמחנכות לא האמינו וזלזלו ודווקא היא עשתה קטע במסיבת הסיום, קטע משחק, תיאטרון, שבו היא מגלמת את תפקיד המורה שאמרה לה את הלעג בפנים שלה, 'לא ייצא ממך כלום, כי את בבית ספר טכנולוגי'. היא דווקא יצאה לחוויה טובה מתוך זה, שהיא הראתה בתוך משחק התיאטרון שאחרי כמה שנים היא חזרה לבית הספר ופגשה את זו שלעגה לה והיא הגיעה אליה למרפאה לטפל בה. ככה היא ראתה את עצמה אחרי כמה שנים. אני תמיד אמרתי לה שאם רוצים אין זו אגדה, את יכולה לסיים בית ספר טכנולוגי, להמשיך ולהשלים בגרויות ואם את מאמינה, ויש לה יכולות והיא הכי מוצלחת בבית הספר כיום, את יכולה להשלים את זה, אף פעם לא מאוחר. אומר לה מישהו,'מה החלום שלך?' דמעות בעיניים.

אני אומר לה שגם לי היה חלום להיות רופא, אבל נהייתי ראש מועצה.

רופא של הקהילה. יופי.

תודה לבנות. זהרה לא רוצה לדבר, אבל אני רוצה לדבר במקומה. זהרה נכנסה, היא שחקנית כדורגל, שחקנית כדורגל ונערה בחברה הערבית או בטורעאן לא היה מקובל. היא הייתה הולכת למשחקים בסתר.

היא יפה כזאת ועדינה.

היא משחקת עם בנים?

עם קבוצת בנות. הן בנות שהתחילו לשחק בתוך הבית ממש, בחצר ובכביש, ומשם הן עשו קבוצה, אחת הביאה את השנייה ועשו קבוצת כדורגל. אהבתי מאוד את היוזמה שלהן. היא אמרה לי 'חנאן, אין לנו תלבושת, אין לנו כלום, אנחנו לובשות תלבושת של הנערים הצעירים', אפילו כתוב עליה 'צעירי טורעאן' ולא 'צעירות טורעאן'. והיא באמת לקחה על עצמה ויזמה ואז אני אמרתי שתבוא לראש המועצה, 'תביאי את הדברים ונקדם את זה', ואז היא אומרת לי 'תשמעי, קידמתי את זה', אני אומרת לה 'איך? מה עשית?' אז היא פנתה לאנשים ומישהו תרם לה תחלופה לכל הצוות והיא הביאה את זה לכל הבנות בקבוצת הכדורגל. והיא גם נלחמה במשפחה שלה שהייתה מסתירה את זה שהיא הולכת לשחק כדורגל ואומרים שהיא בבית החם או במקום אחר כדי ללכת למשחקים. אני התערבתי אצל אמא שלה, שבאמת לאפשר לה, למה לא? בנות גם משחקות כדורגל ו'תני לה. אם זה התחביב שלה אולי היא תצליח בזה ותהיה אלופה בזה'. והיא שחקנית מאוד טובה שם.

גם הבת שלי משחקת כדורגל, יש לי הוכחות מצולמות.

אסי הנערה, שני ימים בבית החם ונקלטה, חדשה וטרייה.

ברוכה הבאה.

והיא כבר רוצה לדבר.

והיא רוצה לדבר על שני הימים שהיא רואה, היא עדיין צופה בנו מה אנחנו עושות.

(ערבית).

(תרגום חופשי מערבית): היא שמחה שהיא הייתה. היא אמרה 'שמעתי כל הזמן בחוץ על הבית החם' וכשהיא נכנסה היא אהבה את המקום, התחברה. תודה רבה לכן על ההקשבה ועל הזמן שלכן.

תודה לכן. תודה רבה לכן, בהצלחה לכל אחת. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00.