הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 177

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, י' בניסן התשע"ו (18 באפריל 2016), שעה 13:45

תקנות ההוצאה לפועל (תיקון מס' ) (הטלת הוצאות על-ידי רשם), התשע"ו-2016

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

אורי מקלב

עו"ד שרית פלבר - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד ענת הר אבן - היועמ"ש, רשות האכיפה והגבייה

אורי אוחיון - הממונה על הרשמים, רשות האכיפה והגבייה

עו"ד אסף דיגמי - ועדת ההוצאה לפועל, לשכת עורכי-הדין

עו"ד יעל קסטן רבסקי - עמותת ידיד

שאול בשור - פעיל, המשמר החברתי

דוד לשינסקי

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אלעזר שטרן

אסף פרידמן

אירית שלהבת

תקנות ההוצאה לפועל (תיקון מס' ) (הטלת הוראות על-ידי רשם), התשע"ו-2016

אנחנו חוזרים לתקנות ההוצאה לפועל (תיקון מס' ) (הטלת הוצאות על-ידי רשם), התשע"ו-2016.

אני מבין שעד היום השופט יכול להטיל הוצאות אבל רשם לא יכול.

זה לא מדויק.

עוד מעט תסבירו. אני מדבר בגדול. אנחנו רוצים להרחיב את זה גם לרשם. זה בגדול. עכשיו תסבירו במפורט.

סעיף 81ד לחוק ההוצאה לפועל, שעניינו סמכות רשם ההוצאה לפועל להטיל הוצאות, התווסף במסגרת תיקון 35 לחוק ההוצאה לפועל. גם כשעדכנו את הסעיף הזה הסברנו לוועדה שלעמדתנו לרשם ההוצאה לפועל קיימת סמכות טבועה להטיל הוצאות, אך רצינו שהוא יוכל להטיל הוצאות בהיקש מפרק ל"ד בתקנות סדר הדין האזרחי. בדיון בוועדה ביקשו שמאחר ויש צורך לבצע התאמות שונות לפרק ל"ד בתקנות סדר הדין האזרחי, שיותקנו תקנות ושיאושרו על-ידי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

זה שדיברת אתנו לפי סעיף זה וזה, זה לא אומר לנו הרבה. בואי תגידי מה יש, מה אין ולמה רוצים לתקן, בעברית.

פרק ל"ד בתקנות סדר הדין האזרחי הוא פרק מפורט, שרובו ככולו הועתק אל תוך התקנות שאנחנו מבקשים לאשר היום, אלא שהיה צורך לעשות התאמות מסוימות לתחום ההוצאה לפועל. אין שוני גדול. יש תקנה מסוימת, שנתעכב עליה, שבה באמת נכנס שוני גדול לעומת הפרק שקיים היום בתקנות סדר הדין האזרחי.

הפרק שקיים היום מדבר על הרשם או על שופט?

הוא מדבר על מערכת בתי-המשפט: גם רשמי בתי-המשפט וגם שופטי בתי-המשפט.

שהם יכולים. אז למה צריך אותנו?

כי מרגע שקבענו בחוק שיותקנו תקנות אז חלה חובה על השרה להתקין תקנות. התקנות האלה הובאו כבר בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט ביולי 2014, אלא בגלל מחלוקת שנפלה באחד הסעיפים השרה משכה את התקנות. היום היא מביאה שוב את אותן תקנות עם שינויים כאלה ואחרים באותה תקנה שכאשר נגיע אליה נתאר מה הוכנס.

אעבור להקראת התקנות.

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 81ד ו-88 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולפי סעיף 108 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובאישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקינה תקנות האלה:

תקנה 1 – הוספת פרק יב1

אחרי תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, יבוא:

"פרק יב1: "הטלת הוצאות על-ידי הרשם"

תקנה 120א – הטלת הוצאות

(א) בתום הדיון בהליך המתנהל לפניו, רשאי רשם ההוצאה לפועל להחליט לחייב בעל דין בתשלום הוצאות לטובת בעל דין אחר.

(ב) החליט רשם ההוצאה לפועל לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 120ב.

(ג) ניתן צו להוצאות בהליך, לא ייפגע הצו על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך של ערעור על הצו הראשון.

(ד) הרשם יידע את בעלי הדין בדבר זכותם להשמיע את טענותיהם בדבר הטלת ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות.

(ה) בפרק זה "הוצאות" – למעט שכר טרחת עורך דין; "בעל דין" – חייב או זוכה.""

כפי שאדוני רואה, יש פה התאמות, ש"בעל דין" הוא "חייב או זוכה" בהוצאה לפועל;

"הוצאות" זה "למעט שכר טרחת עורך-דין" כי שכר טרחת עורך-דין מתווסף לפי סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל;

תקנת משנה (ג) מדברת על כך שאם רשם ההוצאה לפועל נתן צו להוצאות, הצו הזה ניתן לשינוי רק בדרך של ערעור.

זה עיקרה של התקנה. ושיקול הדעת הוא כמובן בכפוף לתקנה שנקרא כעת.

כל זה קיים גם לגבי שופט?

כן.

אנחנו אומרים שמאחר ולרשם יש סטטוס של שופט- - -

זה מקביל לתקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אני מבין שהמחלוקת תהיה רק לגבי מקרה שמישהו מושך את הזמן.

בתקנה 120ג.

לנו יש התנגדויות נוספות על עצם השאלה של הטלת הוצאות. אני עורכת-דין יעל קסטן מעמותת "ידיד" שמייצגת חייבים.

בפתח הדברים לפני שניכנס לסעיפים חשוב לי להביע את התנגדותנו לעצם השאלה של הטלת הוצאות. לטעמנו חשוב להבין שרשמי ההוצאה לפועל הם לא שופטים. מאז שנעשתה הפרדה בין מערכת הנהלת בתי-המשפט למערכת ההוצאה לפועל מדובר על אנשים שהם לא תחת אותה מערכת. מדובר במערכת שונה לחלוטין.

לרשמי ההוצאה לפועל יש סמכויות נרחבות כנגד חייבים. מדובר רבות בזכות לקיום בכבוד מינימלי של חייבים בהרבה מאוד הליכים מאוד-מאוד דרקוניים: הטלת עיקולים, הגבלת שכר, פינוי מהבית, כינוס נכסים – הרבה מאוד הליכים מאוד-מאוד פוגעניים. אנחנו חושבים שיש חשיבות רבה לאפשר לחייבים דלת פתוחה להוצאה לפועל להגיש בקשות, להתנהל בתוך המערכת, להשמיע את הקול שלהם. חשוב לזכור שיותר מ-90% מן החייבים בהוצאה לפועל לא מיוצגים בכלל ולא מכירים את המערכת. זו מערכת בירוקרטית מורכבת מאוד. להגיש בקשה ולהצליח להבהיר מה אתה רוצה מרשם ההוצאה לפועל ושהוא יבין את כל המערכת המורכבת, בין כל ההליכים שננקטים לחייבים שלא מכירים את המערכת, זה מאוד-מאוד קשה. אנחנו חושבים שהטלת ההוצאות בשלב הראשוני, עוד לפני שמדברים על הטלת הוצאות על הליכים של הִִתמכוּת שלא לצורך, שזה בכלל בעייתי, עלולה להרתיע מאוד חייבים ולפגוע בזכות הגישה שלהם למערכת הזאת.

במיוחד חשוב להבין שמדובר במערכת – אתן דוגמה. חייב שירצה להגיש בקשה לצו תשלומים כי יש לו חוב ויש לו עיקול על המשכורת, עד שהוא יכול להגיע לשלב הזה יכולה לצאת לו הנשמה. זה הליך מורכב מאוד. הוא יכול להגיש בקשה. יש נגדו הרבה הליכים והרבה הגבלות, והגבלה על רישיון נהיגה, ועיקול משכורת, ואז הוא מגיש בקשה לצו תשלומים וקובעים לו צו תשלומים שיכול להיות שלא לקחו בו בחשבון חלק מן ההכנסות, ואז חייב רוצה להגיש בקשה לעיון מחדש, ובינתיים מעקלים לו את המשכורת אז ההכנסה שלו נפגעת, ומטילים עליו עוד הליכים ואז כל המצב משתנה. נדרשים מטבע הדברים להגיש בקשות ולהציג את המצב ואת שינוי הנסיבות. זאת אומרת, במקרים רבים מאוד חייב מאבד את העבודה, או חל שינוי במצב הבריאותי או המשפחתי שלו שמצריך שוב דלת פתוחה בפני רשם ההוצאה לפועל, במיוחד בשים לב שמדובר בהליכים כל-כך פוגעניים.

לא הבנתי, למה זה חוסם? מה זה ההוצאות שמטילים? זה רק עליו? יכולים להטיל על צד אחד?

בנוסח הסעיף כתוב "בעל דין", כלומר גם זוכה וגם חייב.

אולי זה לטובתו.

במרבית המקרים הזוכים מיוצגים, הפערים גדולים מאוד בין חייבים לזוכים בשאלת הייצוג בהוצאה לפועל. יתרה מכך, מרבית הזוכים בהוצאה לפועל זה חברות ולא זוכים פרטיים ויש פערים אינהרנטיים במערכת הזאת מעצם טיבה כמערכת לגביית חובות. לכן אצלנו עולה החשש, אנחנו חוששים מאוד ממדרון חלקלק, שאין פה מספיק הגבלות, שיוביל לכך שחייב שמבקש להגיש בקשה נוספת להוצאה לפועל כדי להבהיר את עמדתו בשאלת ההכנסות שלו, המצב המשפחתי, המצב הרפואי, כל דבר שלא יהיה, יכול להיות מושפע מכך שהוא נכנס למערכת שבה מטילים עליו הוצאות.

אציין עוד דבר נוסף, שברגע שחייב נכנס למערכת ההוצאה לפועל יש הרבה מאוד עלויות שמושתות עליו שהן בכלל לא החוב עצמו: שכר טרחה א' ושכר טרחה ב', אגרת פתיחת תיק, אגרות על הוצאות, שלא נדבר על הריביות. היו לנו הרבה מאוד דיונים בהוצאה לפועל על כך שמרגע שתיק נפתח בהוצאה לפועל, גם אם על סכום קטן מאוד, החוב יכול לתפוח בלי קשר לגובה החוב המקורי.

לא הצלחתי להבין למה את חוששת דווקא שיטילו עליו את זה. כל מה שאמרת נכון, אבל זה לא קשור לעניין. יכול להיות שיטילו דווקא על הצד השני והרשם, כמו שופט, לבו ייפתח ואם הוא יחשוב שהצד השני לא בסדר יטיל עליו את ההוצאות. למה קטגורית להחליט שאם יטילו הוצאות זה יחול על החייב? אני לא מדבר על הסעיף ששנוי במחלוקת, עוד מעט נדבר עליו.

מההיכרות שלנו עם המערכת ונוכח פערי הכוחות האינהרנטיים הגדולים מאוד במערכת אנחנו חוששים שכך יקרה. מה גם שמי שצריך לפנות פעמים רבות להוצאה לפועל כדי לבקש שיבטלו נגדו הליכים וכולי זה החייב. לכן מטבע הדברים יש חשש גדול מאוד שזה יופעל כנגדו.

כפי שציינתי קודם, רשמי ההוצאה לפועל כבר היום משיתים הוצאות, ותמיד השיתו הוצאות. בתוך עמם הם חיים והם מכירים את כל הטיעונים שיעל קסטן העלתה. יושב לידי הממונה על הרשמים, שהוא רשם הוצאה לפועל במשך שנים רבות. אי אפשר להגיד שבאופן שגרתי מוטלות הוצאות על זוכה או על חייב, או מוטלות הוצאות בכלל. הטלת ההוצאות נעשית מאוד-מאוד במשורה, ובמקרים המתאימים יש לרשם ההוצאה לפועל סמכות. זה לא בחוסר סמכות.

היום יש שאלה של סמכות. אין ספק שכאשר יהיה התיקון הזה רשמים יתחילו להפעיל את הסמכות הזאת יותר.

אנחנו לא חושבים כך.

היום החוק קובע אילו סמכויות ניתנות.

אבל אין תקנות שמפעילות אותו.

אנחנו לא שותפים לדעה שעצם התקנת התקנות תביא לגידול בשיעור הטלת ההוצאות. הרשמים מכירים את החייבים, אני חושבת שיש להם אינטרס לסייע לחייבים, ולא מעט פעמים הם מסייעים במסגרת הדיונים ומכוונים אותם בצורה כזאת, אם צריך, להליכי ההפטר או להליכי פשיטת הרגל וכדומה. לכן אנחנו לא חושבים שזה יגדיל את שיעור הטלת ההוצאות. זה רק יסדר. יש פה הסדרה, שצריך לתת את הזכות להשמיע טיעונים ביחס להוצאות, ובעניינים אחרים את ההסדרות הנוספות. כמו גם שזה מסדיר את מערך השיקולים, ובוודאי שבין מערך השיקולים שנקרא בתקנה 120ב לוקח רשם ההוצאה לפועל בחשבון שלטובת הזוכה כבר נפסקו שכרי טרחה. זה חלק ממארג השיקולים שהוא ייקח.

מאחר ובחוק זה קיים, ומאחר ואין שום הוכחה שמטילים את ההוצאות רק על החייב או על האיש שאנחנו רוצים להגן עליו, ומאחר וזה כבר נדון בוועדה והטיעונים של אנשי "ידיד", נדמה לי שרן מלמד עצמו היה, הוועדה כבר דחתה אותם, כלומר למעשה הוועדה כבר אישרה את זה, רק זה לא אושר סופית בגלל סעיף אחר. אני מציע שאת כל זה נשאיר, כי כבר קיבלנו את זה, בפרט שזה אותו בית-דין, לא נבדוק את זה שוב. בואו נתמקד רק באותו סעיף שנשאר פתוח, עליו נדבר ונקבע, ואז נוכל להשלים את התקנות.

אני חייבת להגיד שבשנתיים שחלפו מאז הדיון בוועדה היינו בקשר מתמיד עם עמותת "ידיד". העמדה הזאת נשמעה גם בוועדה הקודמת אבל עבדנו בשיתוף פעולה על ניסוח התקנות, אז זה קצת מפתיע.

אנחנו מברכים על השינוי של הייצוג, אני אומרת את זה גם כאן. יחד עם זאת, יש לנו הערות.

בואו נגיע לנושא ששנוי במחלוקת.

תקנה 120ב בעצם מתווה את השיקולים שרשם ההוצאה לפועל צריך לשקול בעת קביעת ההוצאות.

הוספת תקנה 120ב שעניינה "קביעת סכום ההוצאות"

"(א) בקביעת צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב הרשם, בין השאר, באלה:
(1) שווי החוב המתנהל בתיק ההוצאה לפועל;
(2) סוג הבקשה;
(3) שכר טרחת עורך דין שנפסק בתיק למי מהצדדים;
(4) דמי המצאת כתבי בית-דין;
(5) שכר בטלה של הצדדים ושל העדים מטעמם;
(6) שכר מומחים, דמי לינה ודמי נסיעה, דמי עלות אחסון נכס;
(7) האגרות וההוצאות ששולמו בעד ניהול הליכים בתיק.(ב) בקביעת צו להוצאות ובקביעת שיעורן יהיה רשאי הרשם להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את ההליך ובהיות הצדדים מיוצגים."

תקנה 120ג היא מקרה מיוחד של הארכת דיון שלא לצורך, שהיא מקבילה של תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובה הוכנסו שינויים לנוכח סוג האוכלוסייה המיוחד שנטען שהוא ייחודי למערכת ההוצאה לפועל.

הוספת תקנה 120ג שעניינה "הארכת הדיון שלא לצורך"

"ראה רשם ההוצאה לפועל כי בעל דין האריך את הדיון בהליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, ללא קשר לתוצאות ההליך, לאחר שהתריע בפני בעל הדין על הטלת ההוצאות ונחה דעתו כי בעל הדין מודע לכך שהאריך את הדיון שלא לצורך, ובתנאי שאותו בעל דין מיוצג, להטיל עליו את הוצאות ההליך בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם."

אני מבין שזה מסודר, כי הכנסתם "ובתנאי שהוא בעל דין מיוצג", כלומר קיבלתם את הטיעון הבסיסי של עמותת "ידיד" והכנסתם את זה.

הכנסנו בעצם "שלייקעס" על "שלייקעס" על "שלייקעס". יש את העניין שהוא צריך להתריע בפני בעל הדין, שזה לא היה בנוסח הקודם; אחר-כך רשם ההוצאה לפועל צריך להיות מודע לכך שבעל הדין מודע לכך שהוא האריך את הדיון שלא לצורך; והחרגנו את בעלי הדין שאינם מיוצגים.

מה זה "מודע"? אומרים לו: "הארכת שלא לצורך" והוא אומר: "לא הארכתי שלא לצורך".

שכך הרשם חושב, כלומר שלא תהיה לו הפתעה, שיידע שאם הוא ימשיך בנתיב הזה יוטלו עליו הוצאות.

אבל אין לו אלטרנטיבה. הוא לצורך העניין צריך להביע את דעתו נגד הפינוי. אומר לו הרשם: "דע לך שאם תמשיך להתנגד לפינוי אז אתה מאריך את הדיון שלא לצורך".

"אני לא מבין מה ההליך הזה. אני מציע לך למשוך את התביעה, ואם אתה לא מפסיק אז דע לך שאשית עליך הוצאות טרחה", או משהו מעין זה. יש משמעות לאמירה כזאת ולאפשרות כזאת, שאנחנו אומרים לו: "אם אתה לא מושך את התביעה שלך יוטלו עליך הוצאות". או שהשופט אומר לו: "אתה מטריד את בית-המשפט".

פה זה הטלת הוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך.

באיזה שלב הוא אומר לאותו מתדיין: תשמע- - -

נניח שהוא חוזר על הדברים שלו פעם ופעמיים ושלוש וארבע, מילא אם הוא רק נותן דרשה והוא צריך למלא חצי שעה, זה משהו אחר, אבל הוא חוזר על הדברים והרשם או השופט – גם שופט, אבל שופט זה לא בדיון שלנו – אומר לו: "אדוני," פעמים רבות זה לעורך-דין, "הרשמת את בעל הבית, עכשיו תתחיל לדבר לעניין". או שהוא יכול להגיד לו: "אתה חוזר על עצמך כל הזמן, נראה שאתה כאילו רק מושך זמן".

זה לא רק על דיונים בעל-פה.

היושב-ראש הציג דוגמה על כך שיש רשם בעל סבלנות ורשם חסר סבלנות, או חבר כנסת חסר סבלנות, שרואה כטרדה את המשך הדיון, לעומת מי שחושב שהיושב-ראש נותן הזדמנויות לכולם. אז יכול להיות רשם קצר-רוח וממהר מול בעל דין או חייב.

אותו דבר יכול להיות גם שופט.

שופט זה דרך משפט, אבל כאן בסופו של דבר הוא רשם.

נקודת המוצא היא שהרשם והשופט נמצאים באותו סטטוס. מה קרה בוויכוח שהיה פה? אמרנו שאצל שופט יש עורכי-דין. העורך-דין יודע איך לייצג כי יש לו כבר ניסיון רב וכן הוא כבר מבין את הרמיזה של השופט והוא לא ממשיך לטעון. לעומת זה אצל הרשם, מאחר וחלק גדול מגיעים בלי מייצג אז יכול להיות שהאיש לא יודע.

אם כך, מי שמטריד בדיון זה עורך-הדין. אני לא יודע איך לשכת עורכי-הדין מסכימה לדבר הזה.

אנחנו לא מסכימים.

בעצם הטענה במקרה הזה היא שההוצאות הן על עורכי-הדין. ממה נפשך, אם מדובר על אדם שאין לו מייצג אז לא מטילים עליו הוצאות, זה הסיכום.

הם הסכימו להחריג.

אם יש מייצג, כלומר לא האדם הוא שמטריד או מטריח את הרשם אלא המייצג, אני מניח שעורך-הדין שלו. אנחנו לא מדברים על אדם שלקח עורך-דין, לקח מייצג, אבל הוא זה שמדבר. על-פי רוב מי שלוקח מייצג אז המייצג הוא שמייצג אותו לאורך כל הדיון. ועכשיו אנחנו באים בטענה שאותו אחד מטריד את הדיון בטענות סרק.

אם הרשם, כמו השופט, מרגיש שיש כאן מישהו שרוצה למשוך את הזמן, הוא רומז לו ואומר לו: אדוני הולך בדרך שמושכת את הזמן.

אני חושב שזה סעיף בעייתי מאוד. איך שלא תיגע בזה, זה סעיף בעייתי מאוד.

ההוצאות לעולם לא מוטלות על עורכי-הדין, הן תמיד מוטלות על הצדדים. עורך-דין אף פעם לא חב בהוצאות שמוטלות על הצד.

זה לא קשור. דרך אגב, אותו אחד ייתכן שייצא הזכאי, או המנצח כפי שזה נקרא, אבל יטילו עליו את ההוצאות בגלל שהוא משך זמן לחינם. זה לא אומר שהמפסיד הוא המטריד, אלא אם יש מישהו שנוקט – אנחנו הרי מכירים שיש מי שנוקטים בסחבת. הוא מושך ומושך ומושך את הזמן וגורם לטרדה מעבר לסביר, לכולם, גם לצדדים, גם לרשמים, לכולם. אתה צריך לתת איזה כלי.

יש לו עוד סנקציות לפני שהוא מטיל קנסות. הוא מפסיק את הדיון ואומר לו: "מיצית את הדברים שלך". הרשם יכול להגיד לו: "אדוני, הבנו את הדברים". תביא לי את הטרדן הכי גדול ואראה לך איך אני מפסיק אותו אחרי כמה דקות. אני אומר: "אדוני, מיצית את הדברים, אני לא יכול לשמוע אותך יותר".

אראה לך כאלה שלא תוכל להפסיק אותם אלא אם כן תוציא אותם החוצה, אז הקנס הוא ההוצאה החוצה.

ראשית, לא מדובר רק על דיון. למיטב הבנתי, זה יכול להיות גם על בקשות בכתב. נגיד שוב, ככל שמדובר בהליכים פוגעניים, למשל חייב שקיבל צו פינוי והולך להיות מפונה מדירת מגוריו, הגיש בקשה לביטול הפינוי, הרשם דחה אותו מסיבה כזו או אחרת, החייב מרגיש שהרשם לא הבין את כל הנסיבות, שיש מצב רפואי חריג, שיש ילדים קטינים, שאין דיור חלוף, הוא הבין שהרשם לא הבין ורוצה להגיש הבהרה, בקשה לעיון מחדש, הצגת נסיבות שונות. יש כאן חשש שיכולים לחסום גם בקשות חשובות וראויות של חייבים. לכן אני כמובן מברכת- - -

בואו נשמע את ראש הרשמים.

אולי נשמע את נציג לשכת עורכי-הדין, אולי גם לו יש מה להגיד.

ראשית, אנחנו מתנגדים בכלל לעניין הייצוג בסעיף. החלת התנאים של מודעות והתרעה מראש, בין אם לחייב ובין אם לזוכה, מייתרת לעשות את ההפרדה שבין חייב או זוכה שמיוצגים או לא.

כאן עושים הפרדה? לא עושים הפרדה.

נקבע כאן שבעל דין שאינו מיוצג לא ניתן להטיל עליו הוצאות.

אבל אין הפרדה בין החייב ובין הזוכה, זה לא משנה.

לא, בעל דין, לכאן או לכאן, לשני הצדדים.

אנחנו בכל מקרה חושבים שמספיקה המודעות וההתרעה שאתה נותן לבעל דין בעניין הטלת הוצאות במידה והוא מאריך את הדיון שלא לצורך.

אתה אומר שזה מספיק. מה מפריע לכם שנותנים לכם כבוד ואומרים שרק אם יש עורך-דין? אתם הרי לא משלמים את זה.

נתקלים לא מעט במקרים שבהם חייבים כן מנצלים את העובדה שהם יכולים לפנות באופן חופשי לרשם. עוד פעם, יש לקחת בשיקול דעת- - -

זה לא מונע מאדם, אם הוא רוצה, לגשת בלי עורך-דין. אתה רוצה להגיע למצב שכל מי שניגש לרשם ילך עם עורך-דין.

לא. כנראה לא הסברתי את עצמי נכון. אנחנו רוצים שלא תהיה הפרדה, שעל בעל דין שאינו מיוצג לא ניתן להטיל הוצאות.

אני לא מבין למה.

בעיני לשכת עורכי-הדין מספיקים שני התנאים המוקדמים, של מודעות והתרעה. רשמי ההוצאה לפועל יודעים לעשות את זה על הצד הטוב ביותר, להתריע בפני בעל דין שהוא מאריך את הדיון שלא לצורך, בין אם זה בדיון בפני הרשם ובין אם זה בדיון בבקשות. אין כל סיבה לקבוע את התנאי הזה של ייצוג.

בעלי דין פעמים רבות מנצלים – אני מאמין שעכשיו במידה והסעיף הזה ייכנס אז אולי ינצלו את זה יותר לרעה.

המטרידים לא לוקחים עורכי-דין.

נמצא אתנו מי שאחראי על הרשמים. עלו פה חששות אז אנא תאמר לנו.

הכלל הוא שאנחנו לא מטילים הוצאות כדבר של יום ביומו. לא כל בקשה שנייה שהחייב או הזוכה מגיש אנחנו ישר מטילים הוצאות. הכלל שנקוט בידי, ואני חושב שנקוט בידי רוב הרשמים, שלפני שמטילים הוצאות, נניח על חייב כמו במקרה שדובר כאן, אנחנו קודם צריכים לשאול את עצמנו איך נגבה את החוב הראשי לפני שאנחנו מטילים הוצאות ומגדילים את החוב. זה עניין אחד.

עניין שני, לגבי הבקשות עצמן – היום כדבר שבשגרה חייבים פונים לרשמים, בין בכתב ובין בדיונים, בבקשות שונות חוזרות ונשנות מספר רב של פעמים ולא שמעתי שבדרך כלל מטילים הוצאות. מטילים הוצאות במקרים חריגים ביותר, במקרים שבהם אכן הצד, בין אם זה הזוכה או החייב, מטריד את המערכת בעשרות בקשות בשבוע או ביום, ואז הרשם כדי להפסיק את הדבר הזה חייב לפעול באיזו צורה. אם זה לא בדיון אז הוא חייב להטיל הוצאות, ואם אנחנו נגביל את זה לאנשים שמיוצגים אז לא עשינו כלום, הרשמים יהיו חסרי אונים מול אנשים טרדניים באופן סדרתי שכזה.

אני יכול אולי להציע הצעת פשרה, אדוני היושב-ראש. לא משנה עכשיו אם זה כולל את ההערה של לשכת עורכי-הדין או בלעדיה. אני מציע שהוצאות על הטרדה ועל הארכת דיון שלא לצורך יהיו להבא, כלומר לא על דבר של העבר. לא יכול היום להגיד: "הטרדת את המערכת, עכשיו אני מטיל עליך הוצאות", אלא במידה והרשם מתרשם, והוא גם מנמק, הוא אומר: "אתה מטריד את המערכת".

אתה מזהיר אותו.

זה נקרא אזהרה. הרשם מוציא לו מכתב ואומר לו: "אתה מטריד את המערכת, הבקשות שלך חוזרות ונשנות בלי שום חידוש, אתה לא מוסיף שום דבר", ואז גם לא אכפת לי שזה יהיה גם במקרה שאין עורך-דין. וזה בכתב עם נימוק של הרשם, שאתה מטריד, שבנקודה מסוימת אתה חוזר על עצמך, שאין שום ערך, אתה לא מוסיף שום דבר ומגיש עשרות בקשות. את זה אתה שולח, ואם הוא ימשיך בזה אז אפשר לקבוע הוצאות. אז גם לא צריך שהוא יהיה מיוצג. במקרה הזה האדם יודע לקראת מה הוא הולך ואם הוא מחליט בכל אופן אז עליו לדעת שעלולים להשית עליו הוצאות.

הצעת הפשרה שלך כתובה.

כתוב פה: אם הוא מודע לכך. זה לא התרעה. התרעה זה תוך כדי דיון: "אני מתרה בך, אם תמשיך את הדיון הזה אטיל עליך הוצאות". זה לא ההתרעה שאני מתכוון אליה. התרעה כאן זה מערכת יותר מסודרת.

אפשר להוסיף אחרי "שהתריע בפני בעל הדין" את המילה "בכתב", כי גם בדיון יש פרוטוקול שמתנהל ויש קלדנית, וכפי שבתי-המשפט עוצרים את הדיון ונותנים החלטות ביניים אפשר לעצור את הדיון ולהתריע.

בסדר. תמשיכו הלאה.

לא הבנתי, האם אנחנו מוסיפים את המילה "בכתב"?

בסדר. תמשיכו לקרוא.

מה לעניין הייצוג?

עמותת "ידיד" גם הסכימה.

אנחנו בוודאי מתעקשים שזה יהיה לכל- - -

אם זה בכתב ומנומק זה צריך להיות גם למי שלא מיוצג.

"מיוצג" היה על-פי בקשה של עמותת "ידיד", שההיגיון שלה היה סביר, שמאחר וכאשר אדם מופיע ואין לו מייצג והוא לא יודע איך להופיע בבית-משפט, הוא חושב שהוא מדבר כמו באסיפה, שהוא מדבר ומדבר ומדבר, לכן להטיל עליו הוצאות בגלל שהוא מושך את הזמן היה קשה. לעומת זה, אם זה עורך-דין אז הוא כבר יודע ומכיר, ואם הוא מושך את הזמן סימן שמגיע שיטילו הוצאות. כך שהבקשה הזה נכנסה ויש בה היגיון מסוים. אתה טענת דבר אחר.

אדוני היושב-ראש, השאלה מה המערכת מסוגלת היום. אתם רואים היום תופעה שיש מייצגים והמייצגים עצמם הם המטרידים?

בדרך כלל לא.

כאן אתה בעצם מעקר את כל התקנה הזאת משום שאם אתה תולה את זה רק במייצגים – אני חושב שנדיר מאוד שעורך-דין מייצג מטריד את המערכת. זה יכול לקרות לאנשים שלא מבינים, שלא יודעים, שמטרידים או שחושבים שזה תהליך הפעילות. אם הם מקבלים התרעה בכתב בנפרד מן הפרוטוקול, התרעה מנומקת, כשהרשם אומר: "אדוני, המערכת רואה ..." והוא ממשיך בפעולות האלה, אז הרשם יכול להשית עליו את הקנס. אני חושב שזה מניח את דעתה של הוועדה.

זה לא יפתור את העניין.

החשש היה שהאדם לא מיומן. חובת ההתרעה חלה על הרשם.

גם אם הוא יקבל את המכתב הזה, ברגע שהחייב לא מיוצג ההתרעה כשלעצמה לא תספיק בשביל לעזור לו להתנהל במערכת הזו.

העולם צריך לסבול בגלל שהוא לא יודע את הדברים? אם הוא עבר את הגבול אז, עם כל הכבוד שהוא לא מיוצג, הוא מטריד את המערכת.

התקנות מלכתחילה היו בלי הנושא הזה. באמת בגלל הטענות של עמותת "ידיד", שנשמעו סבירות, רצינו שלא נגיע למצב – אם זה היה בבית-משפט זה כמעט לא רלוונטי כי בבית-משפט אין כמעט מי שמגיע בלי מייצג, אבל אצל הרשם יש רבים מאוד שמגיעים גם בלי מייצג. לכן אמרנו: אנחנו רוצים שלא יהיה מצב, חס ושלום, שיטילו על מישהו הוצאות לא בגלל שהוא באמת סוחב את הזמן אלא בגלל שהוא לא בקי ולא יודע וכך הוא מדבר ומדבר. אם הם הסכימו כבר להוסיף את הנושא של "המייצג" אני חושב שבוודאי כדאי להשאיר את זה.

זה לא רק מי שמדבר ומדבר.

אני מבין את הטיעון של לשכת עורכי-הדין – את זה לא הסברת, אבל ייתכן שזה הטיעון שלכם – שעורכי-הדין יחשבו כנראה שאדם שהולך להוצאה לפועל יאמר לעצמו כדלקמן: אם אבוא עם מייצג יכולים להטיל עליי הוצאות אם אמשוך את הזמן אבל אם אבוא בלי מייצג לא יטילו עליי הוצאות. כלומר, זו תהיה הסיבה שבגללה הוא ילך בלי מייצג ואז עורכי-הדין מפסידים שלא יעסיקו אותם. זו הסיבה היחידה שיכולה להיות להם להתנגד, אחרת אני לא מצליח להבין את ההתנגדות.

אדוני היושב-ראש, אני לא מסתכל מן ההיבט הזה. אני מסתכל מן ההיבט הענייני. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהאדם שמייצג הוא לא מי שמטריד את המערכת. למה שיעשה את זה? מסבירים מי זה שמטריד: אדם שלא מבין את המערכת, איך היא מתנהלת, ומטריד בבקשות חוזרות ונשנות או מדבר בלי להפסיק. זה לא קיים אצל מי שיודע את המקצוע, אצל מייצג זה לא קיים. אבל אם אתה אומר שמי שיכולים להטיל עליו הוצאות זה רק מי שמיוצג בעצם אתה מעקר כמעט בתכלית את התקנה הזאת ואנשים שהם אלה שמטרידים את המערכת ימשיכו להטריד. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

לכן אני חושב שצריך לשים פה עוד מחסום שבא להגן עליהם, על אותם אנשים מטרידים, על-ידי כך שאתה מתריע בפניהם בכתב ומנמק. גם אם זה פרוטוקול, אבל הפרוטוקול נשלח אליו בנפרד, ואומרים לו: "המהלכים שלך, הבקשות החוזרות ונשנות שלך למערכת מטרידות את המערכת".

כמה אנשים מגיעים עם מייצג וכמה לא, בגדול?

מקרב המטרידים.

90% מן החייבים בהוצאה לפועל לא מיוצגים. לקראת שהדיון שערכנו פה בשנת 2014 בחנו את הנתונים של שנת 2013 ומצאנו שמתוך ה-2.5 מיליון תיקים שיש לנו ומיליוני ההליכים שיש לנו, הוצאות בשל הארכת דיון שלא לצורך הוטלו ב-400 מקרים, בחלקם על זוכים ובחלקם על חייבים. אם אנחנו רוצים לקבל פה פרופורציות, אלה המקרים.

לא שמתם לב אם יש שם מייצגים או לא?

לא שמנו לב, אבל כן בחנו – בהארכת דיון שלא לצורך זה היה בחלקם על זוכים ובחלקם על חייבים.

אני ממשרד המשפטים. העמדה ביחס לצדדים מיוצגים או לא מיוצגים הובאה גם בפני שרת המשפטים שבסמכותה להתקין את התקנות. היא סברה שצריך להציב את התנאי הזה, שההוצאות על הארכת דיון שלא לצורך לא יהיו כלפי בעלי דין שאינם מיוצגים. בין היתר זה כתוב גם בדברי ההסבר, מאחר וזו סמכות חדשה ורוצים לראות איך היא תיושם בשטח. כלומר, לפחות בשלב ההתחלה, כשנותנים את הסמכות הזאת באופן מפורש, שהיא תוחל בהדרגתיות ובמשורה. רק לומר שההתנגדות הזו כבר עלתה וגם הובאה בפני השרה.

מה מסכמים בעניין הזה?

נחזור לזה. אני חושב שזה סביר מבחינת ההיגיון. אני שמח שהם הסכימו לשנות ולהכניס מייצגים כי כך אומרת התחושה הפנימית.

היא אמרה שהרוב מגיעים בלי מייצגים.

זה בעצם מעקר את כל התקנה מתוכן, כפי שהוא אמר. אתה יוצר מצב שרוב הבקשות מוגשות ללא ייצוג. עוד פעם, אנחנו כן חושבים שעניין המודעות וההתרעה, בין אם זה יהיה בכתב, כפי שגם כבודו ציין, הוצאות בהליכי הוצאה לפועל הן דבר לא של יום ביומו. רשמי ההוצאה לפועל מודעים לעובדה שאדם שלא מיוצג, בין אם חייב ובין אם זוכה, לא שולט בהליכי ההוצאה בפועל, לא שולט בסדרי הדין, לא יודע מה זה מבחינת הטרדת המערכת. אין טעם לפטור אותו לחלוטין מחיובים בהוצאות במידה והוא כן מטריד את המערכת, על אחת כמה וכמה באופן חוזר ונשנה.

אתה הולך עכשיו לכיוון ההפוך. אני אומר שוב, אורי מקלב צודק שאם רוב האנשים באים בלי מייצג אז כאילו מעקרים את התקנה מתוכן, אבל מצד שני זה נושא חדש. הבנתי מהתשובה שאמרה נציגת משרד המשפטים שגם השרה אמרה שאנחנו רוצים לבדוק איך זה עובד, כי עד עכשיו זה שופטים ואנחנו עכשיו מרחיבים את זה גם לרשמים. היא רוצה לראות איך המערכת החדשה הזאת עובדת. יכול להיות שבעוד תקופה מסוימת יביאו לנו תיקון.

אתה רוצה לא לאשר את סעיף 120ג? מצוין, אין שום בעיה. אז אל תאשר את זה בינתיים.

אז בינתיים הרשם לא יוכל להשית הוצאות? להיפך, אנחנו רוצים כן לבדוק את הדבר הזה.

אבל אתה בודק את זה רק אם יש לו מייצג. אז מה בדקת?

נראה איך זה עובד.

את מייצגת עכשיו את העמדה של שרת המשפטים בעניין הזה ואת חושבת שהיא מתכוונת שדווקא אם יש לו מייצג? על זה היא הסכימה?

זה הטיעון השני, שאם אין לו מייצג לא יוטלו עליו הוצאות מן הטעם הזה.

יש אפשרות לברר את זה בינתיים?

רוצים פה להגן על חייבים לא מיוצגים שלא מכירים את המערכת וצריכים להתנהל בתוך המערכת הזו וננקטים נגדם הליכים. אני חושבת שזו הגנה חשובה מאוד. אני חושבת שקל וחומר צריך לפחות לשמור על הסעיף הזה.

מי כמוני רוצה להגן עליהם, אבל איך תגני גם על המערכת מפני מטרידים? מה הרעיון שלך?

זה לא רק חייבים.

אני חושבת שהרוב הגדול יהיה חייבים. ברגע שיש מערכת שננקטים בה הליכים קשים מאוד נגד חייבים היא צריכה לקחת בחשבון שמדובר בחייבים לא מיוצגים.

אז נבטל את תקנה 120ג, מאה אחוז, את צודקת, לא צריך את תקנה 120ג.

מה עשינו בזה?

אבל זה מה שהיא אומרת.

זה מה שהיא אומרת אבל לא מה שאנחנו רוצים. הרי אנחנו רוצים כן. אני מבין שהיו 400 מקרים שבהם הטילו הוצאות.

וכולם היו ללא מלווים?

הוא לא יודע. שאלתי אותו, הוא אמר שהם לא בדקו את החלק הזה, האם הם היו מיוצגים או לא.

אני מציע, מאחר וגם המערכת רוצה לבדוק את עצמה כי זה נושא חדש, בואו ניתן להם את הקרדיט. במקום לבטל לגמרי נשאיר את זה. נכון שזה יחול על מיעוט מקרים. יכול להיות שבעוד תקופה מסוימת המערכת תשתכנע, כי יש סבירות מסוימת במה שיעל קסטן אומרת ולכן גם בא התיקון. הרי בגלל זה הוועדה, ששמעה את זה לפני שנה וחצי, השתכנעה להוסיף את התקנה.

אתה מכריז היום: הציבור שלא מיוצג יכול להמשיך להטריד. זה מה שאתה אומר, זה המסר. אם לא היית מטיל את זה עד עכשיו אז לא הפרדת את זה, אבל ברגע שהפרדת – זה המסר שלך. בואו נגיד שאנחנו לא רוצים להוציא מעוות תחת ידינו.

אבל הוועדה הזאת שלחה אותם לעשות את זה.

אבל החוכמה לא מקובעת פעם אחת. דנים, מפרים זה את זה. אני לא השתתפתי אז בדיונים, מה לעשות, ובדיון הזה השתתפתי. מה, אנחנו לא חושבים? אנחנו רובוטים? נאשר בדיוק את מה שקיבלנו אז? מעלים כאן טיעונים הגיוניים.

קיבלנו את התיקון, שאמרנו שההתרעה תהיה בכתב. במה שהיא אומרת יש היגיון, בכל אופן לתת התרעה לאנשים שלא מכירים.

בוודאי, מי כמוני מתחבר לדברים האלה, אבל בסופו של דבר צריך לאזן את המערכת. אנחנו אומרים: לא ניתן לו את זה ככה, בגלל שהוא לא יודע להתנהל במערכת. לכן אני לא אומר שזה יכול להיות באופן גורף, שיוכלו תוך כדי דיון להגיד לו ולהזהיר אותו, אבל ברגע שהוא מקבל אזהרה מנומקת בכתב מכאן ולהבא אפשר להטיל עליו הוצאות. אני חושב שאנחנו נותנים את מגוון ומרחב ההגנה לאותם אלה שלא יודעים לייצג את עצמם, ומצד שני אנחנו גם מגנים על המערכת. אם אתה לא עושה את זה, אז אם לא תיקנת אז לא תיקנת, אבל ברגע שאתה מתקן ואומר: מישהו שמיוצג לא יכול אבל מי שאין לו מייצג יכול להמשיך להטריד והמערכת לא תעשה לו שום דבר, זה מסר לא נכון. יסלח לי נציג לשכת עורכי-הדין, לא בגלל הטיעון שאנשים יבחרו לא לקחת מייצג כדי שיוכלו להמשיך להטריד, לא מן הבחינה הזאת. לא זו החשיבה של אדם כשהוא חושב האם לקחת מייצג או לא לקחת מייצג. אנחנו מדברים עכשיו על מי שלא זה השיקול שלו. אבל בסופו של דבר רוב האנשים לא לוקחים מייצגים. אם אנחנו רוצים שהמערכת תטיל הוצאות אז להחיל את זה על חלק מן האנשים, רק על אלה שמיוצגים, זה דבר לא נכון, זה לא דרך המלך, זה לא הגישה הנכונה. אני שם "שלייקעס" ואני שם משקולת ואני שם הגנה כדי לא להטיל על מישהו הוצאות בלי שהוא מבין מה הולכים לעשות לו, בלי שהוא יכול להתכונן, וגם זה יחול לא על העבר אלא על העתיד. לכן זה נותן מענה לכולם. אני חושב שזה הכי הגיוני. שרת המשפטים לא הסכימה לדבר אחר? אפשר לשאול אותה. אני חושב שההיגיון הזה – אולי היועצים שלה יסכימו אתך מייד בעניין הזה.

אנחנו במבוי סתום.

מה שאולי אפשר להציע כדי לענות על הטענות שעלו כאן, שנאפשר להטיל הוצאות על בעלי דין שאינם מיוצגים רק מטעמים מיוחדים שיירשמו. כלומר, אם הסעיף ייוותר כפי שהוא אז כאשר מדובר בבעל דין שאינו מיוצג זה יהיה "מטעמים מיוחדים שיירשמו". מבחינת שרת המשפטים- - -

"מטעמים מיוחדים שיירשמו", הפירוש הוא שהשרה צריכה לרשום אותם.

לא, הרשם.

במקרה הקונקרטי הרשם צריך לכתוב שיש פה טעמים מיוחדים.

לדבר כזה אני יכול להסכים, זה אפשרי.

גם מבחינת המנדט- - -

כלומר, את רוצה, במקום שיהיו עורכי-דין יהיה רק מיוצגים?

גם עורכי-דין, אבל במקרה שזה חייבים או זכאים שאינם מיוצגים זה יהיה "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

רק לגבי הלא מיוצגים.

אני חושב שלזה יסכימו כולם.

בסדר, זה פתרון.

רן מלמד היה מסכים לזה, היה אומר שזה מצוין.

אני חושבת שלא. אני רוצה להבהיר שכאשר אנחנו מדברים על חייבים שמטרידים את המערכת לא מדובר בהכרח בחייבים שמתעלמים מכל מה שנפסק נגדם ורק רוצים להתיש ולהגיש בקשות שוב ושוב. פעמים רבות זה יכול להיות בשל נסיבות שמשתנות, מכיוון שעניינם לא הובהר, או שהם לא דוברים את השפה ולא מכירים את העניין הזה. כלומר, זה לא אנשים שמתעלמים לחלוטין מן הפסיקה. אני חושבת שאין כאן מספיק הגנה.

יש כאן הגנה על הגנה על הגנה, ועכשיו הוסיפו עוד הגנה.

אבל גרעו הגנה. הייתה הצעה שזה יהיה רק על חייבים מיוצגים ועכשיו גורעים מן ההגנה הזאת.

אני חושב שעד היום נציגת "ידיד" הצטיינה בזה שהיא דיברה בהיגיון, היא דיברה באמת באופן פרקטי. להגיד שלא כולם כך, שיש כאלה שלא מודעים לכך שהם מטרידים, נכון. לכן אנחנו אומרים "מטעמים מיוחדים", בדיוק כדי להגיע לאלה שמטרידים באמת. זה בדיוק התמהיל הנכון.

לא רק זה, אלא כבר הודיעו להם בכתב שהם מטרידים.

גם את אומרת שיש כאלה, אז איך את לא מגנה על המערכת? אני מקבל את ההיגיון בדברים של עמותת "ידיד", אבל הם צריכים להראות גם איזו גמישות מחשבתית ופרקטית. מה הקיבעון הזה?

נקרא את התיקונים לסעיף 120ג: "לאחר שהתריע בפני בעל הדין בכתב", ובסוף נמחק את "ובתנאי שאותו בעל דין מיוצג" ונוסיף: "היה בעל הדין לא מיוצג יוטלו הוצאות כאמור רק מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הוספת תקנה 120ד שעניינה "אכיפת צו להוצאות"

"(א) להוצאות שפסק רשם ההוצאה לפועל, לפי פרק זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 החל ביום שנפסקו עד יום התשלום, אלא אם כן קבע הרשם מועד אחר.
(ב) היו ההוצאות, שפסק הרשם לפי פרק זה, לטובת הזוכה, יתווספו ההוצאות על החוב הפסוק הנגבה בתיק.
(ג) היו ההוצאות, שפסק הרשם לפי פרק זה, לטובת החייב, יקוזז סכום ההוצאות מחשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל; עלה סכום ההוצאות שלטובת החייב על סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, תהיה היתרה ניתנת להוצאה לפועל בדרך שמוציאים לפועל פסק דין של בית המשפט.
(ד) צו לתשלום הוצאות לטובת צד שלישי, ניתן להוצאה לפועל בדרך שמוציאים לפועל פסק דין של בית המשפט.
(ה) צו לתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה ייגבה באמצעות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות."

אני חושבת שהתקנה פשוטה מאוד. היא רק מסבירה את הדרך שבכל אחד מן המקרים שפוסק הרשם הוצאות לטובת צד כזה או אחר, באיזו צורה זה ייגבה, ועושה סדר בדברים.

הוספת תקנה 120ה שעניינה "בעל דין שאינו מיוצג הטוען לעצמו"

"(א) בעל דין שטוען לעצמו, יראו אותו, לעניין הוצאות הדיון, כעד שהוזמן מטעמו בכל יום שהופיע לדיון.
(ב) היה בעל הדין עורך דין והוא טוען לעצמו, הוא בעצמו או באמצעות משרדו, זכאי הוא להוצאות הדיון שהיה מקבל אילו העסיק עורך דין."

בתקנת משנה (א), מה המשמעות של הסעיף הזה? ברמת השכר? ברמת ההוצאות?

כן.

בתקנת משנה (ב), כי עורכי-דין, מטבע הדברים, לא לוקחים עורך-דין נוסף שייצג אותם אלא הם מייצגים את עצמם.

תקנה 2 – תחילה

"תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן."

בסדר. מי בעד לאשר את התקנות עם התיקונים שהוכנסו בהן?

הצבעה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

תקנות ההוצאה לפועל (תיקון מס') (הטלת הוצאות על-ידי רשם), התשע"ו-2016, נתקבלו.

התקנות אושרו פה אחד.

שיהיה בהצלחה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.