הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 78

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, י"ט באדר ב התשע"ו (29 במרץ 2016), שעה 11:00

אלימות נגד עובדות סוציאליות

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

אילן גילאון

נחמן שי

יוסף ג'בארין

אילן גילאון

מסעוד גנאים

אחמד טיבי

רחל אנגלברג - סגנית מנהלת ארגון ומינהל רשויות מקומיות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אדוארד וייס - סגן היועץ המשפטי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר זהר סהר-לביא - המחלקה לטיפול באלימות, השרות הארצי לעובדים סוציאליים, משרד הבריאות

פיני קבלו - סמנכ"ל רווחה, המרכז לשלטון מקומי

שולה אגמי - יועצת לקידום מעמד האישה, המרכז לשלטון מקומי

צפרא דוויק - יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים

דוד גולן - יועץ תקשורת, איגוד העובדים הסוציאליים

עו"ד מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

רן מלמד - סמנכ"ל "ידיד" - עמותה לצמצום פערים חברתיים

סמאח סלאימי - מנכ"לית נע"ם - נשים ערביות במרכז

מריה שקור - עמותת נע"ם - נשים ערביות במרכז

אסמאא דקה - עמותת נע"ם - נשים ערביות במרכז

למיס מג'אדלה - עו"סית נערות וצעירות, עיריית בקעה אל גרבייה

אחמד ג'בארין - עירית אום אל פאחם

ניזאר מחאג'נה - עירית אום אל פאחם

מוחמד אגבאריה - עירית אום אל פאחם

סוזאן אגבריה - עובדת סוציאלית, אום אל פאחם

חדיג'ה אבו רזאלה - עובדת סוציאלית, אום אל פאחם

אחמד אוואר - עו"ס, אום אל פאחם

זאבית דרומי - מנהלת אגף שירותים חברתיים, מועצה אזורית גליל עליון

אורית תמיר - מנהלת מדור בריאות, מועצה אזורית גליל עליון

אורלי מאסטרו - עו"ס, מנהלת תכנית "עיר ללא אלימות", מועצה אזורית גליל עליון

כרמלה ברדוש - עו"ס לזקן, מועצה אזורית גליל עליון

רקפת חורש - עו"ס משפחה, מועצה אזורית גליל עליון

אחמד אלג'באר - לשכת עורכי הדין

יעקב בן יששכר - מנכל "התנועה למען עתיד ילדינו"

תמר דגן - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב

שרון גרשון - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב

יוסף אפפלברג - מוזמן

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.ל., חבר המתרגמים

אלימות נגד עובדות סוציאליות

שלום לכולם. אני פותחת את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.על סדר ביום אלימות נגד עובדות סוציאליות.

זו שערורייה שעד עכשיו הממשלה לא הסכימה להקדיש את מה שמוגדר כ 4.2 מיליון שקל לאבטחת - - -

42 מיליון שקל.

42 מיליון שקל.

איך זה יכול להיות, גם לפי הדוח שלכם - - -

גם 42 מיליון הם - - -

ועדת המחקר של הכנסת אמרה שזה 27 מיליון.

או.קיי, בין 27-42 מיליון, לאבטחת לשכות הרווחה ואת העובדים והעובדות הסוציאליות. אני פניתי בשם הועדה, גם לאוצר וגם לשר הרווחה בעניין הזה ואני ממשיכה לעקוב אחרי זה. אבל, בינתיים, קרו דברים והיו תקיפות נגד עובדות סוציאליות ואת האמת, באותו זמן שחשבתי – אחרי ששמעתי על המתקפה האלימה שהייתה נגד עובדת סוציאלית חדיג'ה אבו ג'זאלה, כשחשבתי מה אפשר לעשות בנושא הזה, אז חבר הכנסת יוסף ג'בארין פנה אלי וביקש לקיים את הדיון הזה. בגלל זה קבענו את הישיבה. אני אתן לחבר הכנסת יוסף ג'בארין לפתוח את הדברים, בבקשה, אדוני.

נמצאים - - - משרד הרווחה?

אנחנו בדרך כלל מזמינים.

משטרה? המשרד לביטחון פנים?

טוב, עיכבנו אותם הרבה זמן היום, כנראה לא חשבו שכדאי להגיע לפה, אני לא יודעת. איפה המשטרה? לא הגיעו. מקווה שיצטרפו מיד, נראה. בינתיים הם לא הודיעו שהם לא מגיעים. בבקשה.

לגבי המשרד לביטחון פנים, אם יש אפשרות לשלוח להם הודעה שאנחנו כאן, לאיש הקשר.

בינתיים בואו נתחיל את הדיון.

בוקר טוב לכולם. האמת היא שגם היושבת ראש וגם אני נצטרך להיות עם רמת ריכוז גבוהה, כי סיימנו דיונים במליאת הכנסת בארבע וחצי לפנות בוקר ועד שהצלחנו לישון, לא יודע, בטח אחרי חמש - - -

זה מי שהצליח.

ליושבת ראש הועדה היה גם דיון בנוכחות המפכ"ל בשמונה וחצי, היה דיון שמשודר בערוץ הכנסת, אז כפי שאתם מתרשמים, זו לא עבודה קלה כפי שלפעמים אומרים. אני מודה ליושבת ראש הוועדה על הדיון והאמת היא, שאכן, הנושא של מעמדן של העובדות הסוציאליות – ואני מתכוון להגיד "העובדות הסוציאליות" כי באמת, הרוב המוחץ הוא עובדות סוציאליות ולא עובדים סוציאליים, נושא שבדרך כלל אני שומע הרבה – אפשר להגיד הרבה – תלונות עליו אבל, כנראה שזה מעמד שמדרדר בשנים האחרונות. יכול להיות שזה דווקא כן קשור לעובדה שמי שעוסק במקצוע הזה הוא העובדות הסוציאליות, כי הוא מתדרדר גם ברמה של תנאים, של גובה השכר ושל המעמד של העובדת הסוציאלית ברשות המקומית.

המקרה האחרון שהיה באום אל פאחם, רק הדליק עוד נורה אדומה על מציאות עבודתן ותנאי עבודתן של העובדות הסוציאליות. העובדת הסוציאלית חדיג'ה מחאג'ני כבר נמצאת, אולי היא מתראיינת בחוץ אבל, כשמשוחחים אתה אפשר להבין את המצוקה הכללית, לא רק את המצוקה האישית שלה אלא את המצוקה הכללית של כלל העובדות הסוציאליות, היעדר תחושת בטחון ואי ההתאמה שקיימת, בין מידת המורכבות והרגישות של התפקיד של העובדת הסוציאלית, לעומת ההגנה והביטחון האישי שהיא מרגישה במסגרת העבודה הזו.

אין ספק שהמתקפה או הפגיעה בחדיג'ה היא אולי חלק מתופעה יותר רחבה של אלימות בחברה הערבית אבל, בכל זאת, ציינת 'קו אדום' בכך שאנשים שמופקדים על מתן שרות מקצועי לכלל התושבים, נהיים בעצמם המטרה. זאת אומרת, עד עכשיו, בדרך כלל, האלימות הייתה בתוך המשפחה, בתוך השכונה וכדומה אבל, לא הגענו למצב שהקורבן הוא מי שאמור לשרת את שני הצדדים ולא אמור בכלל להיות הכתובת. לכן הרעיון של ליזום דיון היה קודם כל כדי לבחון את המצב באופן כללי, של ההגנה שהעובדות הסוציאליות אמורות או צריכות לקבל במקום העבודה ובי"ת, לראות איך הרשויות מתמודדות עם מקרה כזה של פגיעה מאוד חמורה, מאוד קשה, יותר משלושים יריות לרכב, ניסיון לשרוף רכב. העובדת סוציאלית – ואני מדבר שלא בנוכחותה, מרגישה עכשיו חוסר ביטחון, מרגישה שהיא לא יכולה לצאת לעבודה, היא לא יודעת מה יקרה, מה הפגיעה הבאה, איפה תהיה וכדומה וזה לצערי, יכול לפתוח פתח לאנשים אחרים לצערי שעכשיו רואים שזה גם אפשרי.

זו מטרת הדיון ותודה לכל אלה שבאו. בטח נשמע גם על המקרה הספציפי וגם בכלל, על תנאי עבודתן של העובדות הסוציאליות. תודה.

תודה לך חבר הכנסת יוסף ג'בארין, חבר הכנסת מסעוד גנאים שביקש להתייחס, בבקשה.

תודה רבה גבירתי, אני מברך את חברי יוסף ומברך אותך על קיום הדיון הזה. מברך את כל האורחים. לצערי זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו נדרשים להתייחס לעניין אלימות נגד עובדים ועובדות סוציאליות. לפני כשנתיים שלש היה מקרה בעיר שלי סכנין, תקיפה של עובדת סוציאלית, הופעלה אלימות נגד בני משפחתה, נגדה, תקפו את הבית שלה והייתי אני אצלה.

עבודתן, השליחות שלהן, העבודה של העובדות הסוציאליות היא שליחות, זו עבודת קודש. הבעיה או הפרדוקס המאוד מכאיב הוא, שהאלימות מופעלת עליהן באה מאלה שהן מנסות לעזור להם, משום שעובדת סוציאלית, במה היא עוסקת, בלמצוא פתרון לאנשים במצוקה, במשבר, הם זקוקים לעזרה, אז דווקא אלימות מופעלת נגדה מאלה, או משפחתם, או קרובי משפחתם, שלא נראה להם, לא מצא חן בעיניהם הפתרון שהיא מצאה למצוקה של אחד מבני המשפחה. זאת לא פעם ראשונה ולפני שנים, כאשר היה השר משה כחלון שר הרווחה, אנחנו נפגשנו ודרשנו, שחייב שתהיה הגנה על לשכות הרווחה ועל העובדות הסוציאליות, אם אנחנו רוצים שהן ימשיכו בעבודת הקודש שלהן ולצערי הרב, אנחנו יודעים שכחברה, בחברה הערבית למשל, אנחנו מאוד זקוקים להן, לאור האלימות, לאור כל מיני דברים כמו סמים וכל מיני בעיות של החברה שלנו.

לכן אני חושב שעובדות סוציאליות צריכות, אחד, תמיכה חברתית מן הסביבה ומן הקהילה ולא לתת לגיטימיות לאדם האלים או הפושע, שמפעיל אלימות נגד עובדת סוציאלית, כמו חאדיג'ה מחאז'ני שהיו יריות על הרכב שלה והיא מרגישה מאוימת, אוי לנו אם מי שהוא עובד עבודה מסוימת, במיוחד שליחות כזו, אנשים ינסו להכתיב לו איזה פתרונות הוא ימצא, או איך תהיה עבודתו. לכן, אני מצטרף לכולם בזה שעל משרד הרווחה ועל המשטרה למצוא את המשאבים, את התקציבים ואת כוח האדם כדי לאבטח, אחד, את לשכות הרווחה ושניים, גם להגן על כל עובדת ועובד סוציאלי. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד ג'נאים. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

תודה גבירתי, מאוד בקיצור, לפיי כשבועיים ציינו כאן את יום העובד הסוציאלי הלאומי, העלינו על נס את הפעולה של העובדים הסוציאליים והגדרנו אותם כקו החזית הראשון שלנו בשדה החברתי ובעצם, כל מי שדיבר ושיבח את העובדים הסוציאליים וגמר עליהם את ההלל, אמר שהם החיילים הקדמיים ביותר שנמצאים בחזית. כל האנשים האלה שמעו את הדברים. אני היום בא ומבקש שהדיון יתמקד שם, בא לומר להם, put the money where your mouth is, אנחנו מדברים על אבטחה והיא דבר טריוויאלי, הרי לוּ דובָּר בהתיישבות, אני לא יודע, "יקיר", "בית אל", או כל מקום אחר, אנשים היו מקבלים את האבטחה הזו, בלי לשאול שאלות ובלי לקיים דיונים בוועדה ואילו כאן, הדברים האלה אינם קורים.

היות והדיון הזה הוא דיון שלא היה צריך ממילא להתרחש כי הוא מובן מאליו, אז אני חושב שכדאי שהוא לא יהיה בסופרלטיבים ובעקרונות הגדולים אלא בשאלה מאיפה לוקחים את הכסף. גם אני פניתי לשר הרווחה בתחילת החודש הזה, בקשר לאותו ענין בדיוק. כאן מדובר בתקציבים ובאבטחה, הרי זה מובן מאליו, אין הרבה מה להרחיב עליו את הדיבור. זה צבא לכל דבר וענין, שהוא צריך להיות מוגן ואני מבקש שהדיון יהיה קונקרטי. אם יש פה נציגים של משרד הרווחה, או של משרד האוצר, הם צריכים לתת את הפתרונות ואת התשובות.

אני רק רוצה - - -

לא מדובר שייסעו בנגמ"ש, יש גם פתרונות אחרים להגנה.

נכון אבל בדיוק רציתי להעלות את השאלה - - -

אז יירו בנגמ"ש - - -

זה קצת מוזר לדבר על עובדים סוציאליים בשפה מלחמתית, בצורה כזו אבל - - -

הלוואי שכל המלחמות יהיו רק של עובדים סוציאליים וכל הפצצות יהיו רק פצצות סוציאליות.

אני חושבת שכדאי גם להזכיר שביטחונם של העובדים והעובדות הסוציאליות בתקופה האחרונה, גם לצערי, לא קשור רק בהימצאותם בתוך הלשכה – ואני לא אומרת את זה כדי לזלזל בחשיבות האבטחה בלשכות הרווחה, לא, כמובן, צריך שתהיה אבטחה בכל לשכת רווחה אבל, מצד שני, בואו נרחיב את הדיון גם להיבט של ביטחונם האישי ובטחון המשפחות שלהם, מחוץ ללשכת הרווחה. עובדים סוציאליים חיים בקרב עמם ולצערי הרב הם נמצאים לפעמים בסיכון, כמו המקרה של חאדיג'ה, כמו המקרה שהיה לפני שנה, שנה ומשהו, יותר משנה, בסכנין, כאשר בעצם האיום והתקיפה קרו מחוץ ללשכות הרווחה שלהם ואני לא יודעת אם עוד קיימים מקרים נוספים במקומות אחרים.

אני הייתי רוצה לתת קודם כל, את זכות הדיבור, לגברת צפרא דוויק, יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים, בבקשה גבירתי.

בוקר טוב ותודה. אכן, על זה רציתי לדבר, על שאנחנו צריכים להרחיב את הדיון על האלימות, לא רק למקרה קיצון שהוא בהחלט קיצון, יריות על רכב, כי היה לנו גם מקרי רצח בעבר. ב 2007 נרצחה אֱמי לוין, עובדת סוציאלית, במגדל העמק, כשהגנה בגופה על מטופלת שלה, שחוותה אלימות במשפחה, מפני בעלה שהתנפל עליה בלשכה והיא נרצחה, היה לנו מקרה גם בלשכות בירושלים, בבריאות הנפש בירושלים, של מישהו שירה, מטופל שירה והרג כמה וכמה עובדים, ביניהם גם עובדים סוציאליים, גם פסיכולוגים וגם עובדת. אלה באמת מקרי קיצון מאוד איומים ונוראים אבל, רצף האלימות לא מתחיל בזה וכמו שגברתי ציינה, נכון, יש קללות פנים אל פנים שאתן אפשר להתמודד כי זה פנים אל פנים, יש ניסיון לאלימות פיזית, גם עם זה צריך להתמודד ובשביל זה צריך את המאבטח, אבל חזות הכול היא לא זאת, כי האלימות היותר קשה שאנחנו חווים היא האלימות וההסתה כנגדנו ברשתות החברתיות, והפכנו למשיסה בעיני כל. ולא רק ברשתות החברתיות אלא זכינו למשיסה והתנפלות גם בתכניות טלוויזיה, עם שדרים מאוד מפורסמים, כמו בתכנית של אמנון לוי "פנים אמתיות" שהייתה הדבר האחרון והרחוק ביותר מאמתיות.

לדוגמה, הדברים שעולים ברשת, ההסתה וכל העירוב הזה בין המקום הציבורי כעובד ציבור, לבין המקום הפרטי, הוא הדבר שהכי מסכן אותנו. כשעושים הפגנה מתחת לבית של עובדת סוציאלית, זה כבר עירוב גבולות. הלוא לא יעלה על הדעת, שכל חבר כנסת יעשו לו הפגנה מתחת לבית כי הצעת החוק שלו, הצורה שהוא הציג אותה, לא מוצאת חן בעיני מישהו. צריך לזכור שאחרי הכול - - -

דווקא זה נשמע בהחלט נורמאלי. חבר כנסת יכול לקבל את זה אבל לא עובד סוציאלי.

אתה יודע מה, אילן, בעיני גם זה לא לגיטימי אבל - - -

אדם שקבע לעצמו מסלול פוליטי זו בעיה שלו.

אתה צודק, יש הבדל בין נבחר ציבור לבין אדם שעל פי חוק, קיבל מינוי מן המדינה ושהוא צריך לבצע תפקיד. כאשר אני קוראת באתרים שכותבים: "מה, אנחנו צריכים להצטער על זה שירו על העובדת הסוציאלית?" "לא, לא נורא מצטערים על זה ואם יקרה עוד פעם גם אנחנו לא מצטערים", "בעצם די מגיע לה", "וגם מגיע להן וגם מגיע לכל העובדות הסוציאליות" – זאת הסתה לרצח, זה כבר עובר את כל הגבולות.

האלימות הזאת וסגנון הדיבור הזה, שקובע, שאם אני עובדת סוציאלית אני גם "זונה משוקמת" – אמנם "משוקמת" שזו כבר דרגה יותר גבוהה, סליחה על השפה אבל אני רק מצטטת, ואני "מקיימת יחסי מין עם כל מי שעבר בדרכי רק בגלל שאני עובדת סוציאלית" ומתנפלים על עובד סוציאלי ועל אשתו, רק בגלל שהוא העז להגיד משהו בגנות אלה שמסיתים, אז השיח הפך להיות לא לגיטימי בעינינו. ולא רק שהוא לא לגיטימי אלא שהוא מסית, הוא מדיח, כי אנחנו לא יודעים לאילו אוזניים הוא מגיע, מי האיש שייקח את זה ברצינות ויביא את זה לקיצון ויביא את זה לאיזשהו צעד. אתן דוגמה ממני, מישהו כתב באתרים האלה שאני "פורעת חוק ואני מסיתה את העובדים הסוציאליים לעבור על החוק, אז צריך לעצור אותה, נכון?" זה נופל על אוזניים של אנשים שאנחנו לא יודעים מיהם ומהם, מי יחליט שצריך לעצור אותי בכל דרך שהיא ואני גם בסכנה. אני בכך הכול יושבת ראש האיגוד, אני לא קובעת מדיניות, אני לא ממונה על העובדים, אני יושב ראש איגוד עובדים סוציאליים וגם אני נתונה בסכנה, אבל זה לא מה שחשוב.

ההתנהלות שלנו בכל הנושא של האבטחה היא מאוד בעייתית כי המשטרה והמשרד לביטחון פנים לא מספיק קשובים. הם לא מגיבים אלינו במהירות הדרושה, הם לא מגיעים פיזית למקומות. לקח עשרים דקות בקרית גת עד שהמשטרה הגיעה. לקח עשרים דקות. כשהגיעה משטרה בקרית שמונה והגיעה מהר, באותו שבוע שקרה באום אל פאחם, כמה ימים קודם היה גם אירוע בקרית שמונה, של אב שיכור שהשתולל שם וכו', והילדים שלו הרסו את הלשכה אבל השוטרים לא נגעו בילדים כי אסור להם לגעת בילדים. אני לא יודעת אם אתם יודעים את זה אבל לשוטרים אסור לגעת בילדים. אני מוכרחה לציין שזה כנראה רק ילדים יהודים כי אנחנו יודעים שנוגעים בילדים אחרים אז לא נגעו בילדים והילדים הרסו את הלשכה שם. ועמדו חמישה שוטרים. משהו בתגובות של המשטרה לא מתנהל נכון. לא מספיק מהר, לא מספיק מגיב. החקירות – רובן נסגרות מחוסר ענין לציבור. איזה חוסר ענין לצבור יש כשאנחנו עובדי ציבור? אני לא מבינה את התשובה הזאת, זה אבסורד, זה משהו מנוגד. חוסר ראיות – איזה ראיות צריך כאן? האם מותר לאדם לעמוד מתחת לבית שלי ולצעוק שאני "חוטפת ילדים", "רוצחת ילדים", "הורגת משפחות?" האם זו לא הסתה? האם זו לא אלימות?

אני בדיוק רציתי לפני כמה דקות לשאול אותך אם אתם כעובדים ועובדות סוציאליות מגישים תלונות במשטרה - - -

ללא הרף.

או.קיי, האם ידוע לכם או האם אי פעם ניסיתם לבדוק מה אחוז התלונות שאכן טופלו, נחקרו והתקדמו אתן לכתבי אישום? כמה נסגרו?

"זה עדיין נחקר", הכול בחקירות עדיין. שנתיים, שלש, הכול בחקירות.

במשך שנתיים הוגשו בערך 300-500 תלונות למשטרה, בעיקר על אלימות אינטרנטית.

והן לא אנונימיות.

ועדיין היו שתיים שנסגרו ונפתחו בהוראת שר הרווחה מחדש, שר הרווחה פנה למפכ"ל המשטרה. השאר עדיין בחקירה. חלק מהמסיתים נחקרו במשטרה.

ללא ספק, אנחנו ציבור שנתפס כחלש כי אנחנו נשים אבל אנחנו לא חלשות. אנחנו נשים חזקות, אנחנו יודעות להילחם אבל, זה פוגע לנו במקצוע. יש פחות ופחות עובדים סוציאליים שמוכנים להיות עו"ס לסדרי דין, אז מי יטפל בילדים - - -

זה לחוק נוער.

זה עו"ס לחוק נוער, אז מי יטפל בילדים שמתעללים בהם? מי יטפל בילדים שצריך להציל אותם? יש לנו בעיה היום, כמקצוע, בגלל ההתקפות. ואני חושבת שכאן המקום שהמדינה צריכה להגיד: זה לא רק אבטחה עם מאבטח מקצועי שאנחנו דורשים בכניסה ללשכה וזה לא רק לחצן מצוקה שאנחנו רוצים שיהיה גם עם G.P.S., זה לא רק הקשר עם המשטרה שתגיב במהירות והסיור של המשטרה שיעבור ומכלול שלם של סל אבטחה, אלא זה גם ההיבט של ההשלכה על התפקוד היומיומי שלנו ועל המקצוע שלנו. המדינה צריכה לתת על זה את הדעת, כי עוד מעט לא יהיו עובדים סוציאליים שיהיו מוכנים לעסוק בנושאים האלה. ואין כאן בן אדם בחדר הזה או בכל המדינה שלא זקוק פעם לעובד סוציאלי, מיום שאנחנו נולדים עד היום שבו אנחנו מתים, באחת הנקודות בחיינו אנחנו נזדקק לעובד סוציאלי, וזו קשת רחבה מקצועית. ולא צריך להסתכל על מספר הבוגרים של עבודה סוציאלית בכל שנה, כי הרבה מהם לא מגיעים לעסוק במקצוע בשדה, אלא מגיעים לעסוק בעיסוקים אחרים.

גברת צפרא, האם יש לך הצעות קונקרטיות, שלכם, כאיגוד, שחשבתם עליהן? ואני מבינה שמעבר לאבטחה ולביטחון הפיזי, יש גם את התדמית שנוצרת או שמייצרים סביב למקצוע, שפוגעת גם במעמד של העובדים הסוציאליים מול הקהל ובביטחון שלהם. האם יש הצעות קונקרטיות או פנייה ספציפית לגורמים בממשלה?

אני אחדד את זה יותר. אנחנו מנסים לחשוב איך אפשר לקדם את הרגשת הביטחון והבטיחות, מה שכמובן יאפשר תנאי עבודה ראויים יותר. את בטח בקיאה יותר מאתנו, אילו רעיונות אפשר להעלות? משהו שהוא אולי ישים גם במציאות הנוכחית ואולי רעיונות שאת חושבת שראוי שיתממשו, גם אם את חושבת שלא נצליח ליישם אותם אבל, תדריכי אותנו בשאלה מה אפשר להעלות בהקשר הזה.

שני דברים בשני היבטים. אחד, האבטחה – כמו שפתחנו היום את הדיון כאן, שחייבים לקבוע שיהיה מאבטח מקצועי בכל שירות רווחה ובכל סוכנות שלה. זאת אומרת, זה שיש בבניין הראשי מאבטח, זה לא אומר שביחידה לנוער או ביחידה לטיפול באנשים בגמילה, יש מאבטח ושם אלו גם כן יחידות מסוכנות, אפילו מרכזים לאלימות במשפחה, שבדרך כלל יושבים מחוץ לבניין הראשי, גם טיפול במשפחה בכלל, אצלם אין מאבטח, זאת אומרת, קודם כל מאבטח.

הדבר השני הוא משהו שקיים בסל כבר, שיממשו אותו, שיהיה לכל עובד סוציאלי לחצן מצוקה עם G.P.S., בעיקר ברשויות של 1-4, לפטור אותן גם מה- מצ'ינג וכבר שמעתי ממשרד הרווחה שאכן, הם פוטרים מה matching, נכון, רחל? זה מה שאמרו לי, שהולכים לפטור אותן ולדאוג שיהיה בכל מקום, כי הרשות המקומית לא יכולה להשיג את זה מן התקציב שלה, התקציבים שלהם קטנים.

הדבר השלישי שהוא חשוב לא פחות, הוא כל הסיפור של הרשתות החברתיות וההסתה. ביום העובד הסוציאלי לפני שנתיים, עבר חוק בקריאה טרומית נדמה לי, חוק נגד אלימות וביקשנו - - -

זה כבר עבר.

זה כבר עבר, וביקשנו להוסיף שם את העניין של האלימות ברשתות החברתיות. צריך לקבוע את רמת הענישה לעניין הזה ולא לפחד להגדיר את זה כהסתה שהיא אלימה מאוד. כאן יש את השאלות של מה עושים עם זה? איך עושים את זה? למי פונים? המסיתים מסתתרים מאחורי שמות בדויים, מסתתרים עם שרתים שמתנהלים בחו"ל ואני חושבת שבסופו של דבר כל הדבר הזה 'יקום על יוצרו'.

אל"ף, המשרד לביטחון פנים, יחד עם הפרקליטות, אנחנו עובדים אתם על העניין הזה וצריך לדרבן אותם ולזרז אותם שאכן יעשו את זה ובי"ת, האבטחה האישית והמרחבית, הסל הזה.

הדבר הנוסף שאי אפשר בלעדיו – ואני יכולה לספר לכם שאנחנו חותרים לכיוון הזה, זה ההסברה. מהו תפקידו של העובד הסוציאלי? עושה רושם שהרבה מאוד אנשים לא מבינים מה התפקיד. כמו שאמרתי קודם, כל אחד מאתנו זקוק לעובד סוציאלי מתי שהוא בחיים ואם לא הזדקקנו עד עכשיו אז כשנגיע לעניין של סיעוד – ואני מקווה שנגיע למצב שבו נהיה מספיק מבוגרים ואז נזדקק לעובד סוציאלי. אנחנו עושים המון דברים, בכל מיני היבטים של החיים, של כל אזרח במדינה ושל כל אדם. חשוב שהאזרחים ידעו את זה.

זה מזכיר לי מישהו שכועס על הרופא שלו, בגלל שהוא חולה, שאמר לו שהוא חולה.

בערך ככה.

זה משהו כזה. או.קיי. אני מודה לך גבירתי. נמצאת אתנו העובדת הסוציאלית חג'ידה אבו רזאלה מחאז'מה, שבעצם הייתה קרבן להתקפה. אני מבינה שאת רוצה לתת לנו עדות ובעצם, את הדיון הזה אנחנו פתחנו לפני שאת הגעת וציינתי שבאותה תקופה בה חשבנו איך אפשר להתמודד עם מה שקרה אתך, באה ההצעה של חבר הכנסת יוסף ג'בארין לקיים את הדיון הזה, אז אני נותנת לך עכשיו את זכות הדיבור, כארבע דקות, לספר את הסיפור שלך ולהגיד לנו מה היית מציעה.

מה שקרה לי, שלפני כמעט שבועיים קמתי ושמעתי יריות, בשעה אחת וחצי בערב וכשיצאתי ראיתי את האוטו שלי בוער ושלושים כדורים באוטו שלי, ירו באוטו ומיד חשבתי רק על העבודה, שאני מלפני כמה חודשים אני מאוימת וגם תקפו אותי במחלקה - - -

דקרו?

תקפו מילולית וזה היה לי מאוד קשה. אני עד עכשיו, עדיין לא מעכלת את האירוע, עדיין אני בטראומה - - -

האם את מאובטחת היום?

לא, עוד לא. זה גם פגע בביטחון העצמי - - -

מה זה?

גם שופטים לא מאבטחים, אם אתה לא יודע, אי אפשר לאבטח כל בן אדם.

סליחה, ירו עליה.

צריך לטפל בזה.

סליחה, אדוני, אדוני. בבקשה.

על איזה רקע, תספרי, האם את יודעת על איזה רקע?

הרקע הוא שאני עובדת סוציאלית, עובדת סוציאלית משפחה ועל רקע הוצאת אישה למקלט חירום עם הילדים שלה והאבא לא מרוצה מההחלטות שלנו. למרות שאני לא פקידת סעד, פקיד הסעד הוא גבר, אולי זה נתן לו, כלומר, שאני אישה ואז הוא חושב שאני יותר חלשה ומותר לו לתקוף אישה. זה פגע מאוד בביטחון האישי שלי, אני עדיין מנסה ומשתדלת להתמודד עם האירוע, משתדלת לחזור לעבודה אבל עדיין לא חזרתי, מרגישה בסכנת חיים ואם אני מספרת על האירוע, אני משחזרת את האירוע זה מעמיס עלי מאוד.

פנית למשטרה? חקרו את הנושא?

כן, פניתי.

יש עצורים?

כן, יש חמישה עצורים. זה עדיין בתהליך חקירה.

מה היה נותן לך הרגשה של יותר בטחון עכשיו?

עכשיו? אולי אם היה מאבטח עם נשק במחלקה, אולי זה נותן לי בטחון במחלקה אבל, בטחון אישי, אני עדיין חוששת ואני עדיין מרגישה בסכנת חיים, אפילו לא יודעת, אני עדיין בטראומה, לא מרגישה ביטחון אישי. בכלל לא.

גבירתי, אם אלה שיושבים, ייקבע שהם באמת עשו את זה, יקבלו עונש ראוי, אז זה ייתן ביטחון, שיידע כל מי שמנסה להתפרע, לירות, זה כבר הקיצוניות, או להתנהג באלימות כלפי עובד סוציאלי שיקבל עונש ראוי ואז אולי זה יצמצם גם את העניין.

את יודעת מה קורה במערכת המשפט, לפעמים - - - אחר כך משחררים אותם.

כן, אנחנו יודעים, אנחנו יודעים.

רק אם אפשר לשאול את חדיג'ה, את אמרת שתקפו אותך גם קודם לכן.

כן.

היה פה משהו חשוד בהתנהלות שהיה צריך לתקן כדי לא להגיע למצב הזה? מה דעתך? האם יש משהו שהיית חושבת שאם היה קיים אז לא היינו מגיעים למצב שהיה?

אני אף פעם לא חשבתי שהוא יבצע את האיומים, או שימשיך, אחרי התקיפה המילולית לא חשבתי שהוא יעשה, לא חשבתי שזה ילך ליריות.

אתם העברתם דיווח?

כן, העברנו לוועדה על אלימות של משרד הרווחה.

כמה זמן היה בין הדיווח לבין התקיפה?

חודש ימים, בדיוק.

או.קיי. גברת למיס מג'אדלה, עובדת סוציאלית, בבקשה, גבירתי .

תודה. אני למיס מג'אדלה, עובדת סוציאלית בתחום נערות - - - . האמת שהמקרה של חדיג'ה וגם המקרים שאירעו לאחרונה, שמו ואתנו במקום שאנחנו שוב ושוב עומדים וחושבים: לאן אנחנו מגיעים עם המקצוע הזה. אנחנו חשופים הרבה בתקופה האחרונה לאירועי אלימות ותקיפות. היום אני חושבת יותר, זה שׂם אותי במקום שהיום אני חושבת לפני שאני עושה, או לוקחת צעד קדימה, אז אני חושבת יותר לעצמי: לאן זה יוביל אותי?

במקצוע שלי אני עובדת סוציאלית ואני מקבלת קריאות גם בשעות לא שגרתיות. בתקופת העבודה שלי היו המון מקרים שהזעיקו אותי ויצאתי בשעות הלילה המאוחרות ואף פעם לא חשבתי לעצמי שאני באמת אולי אהיה גם חשופה לזה. היו מקרים שחזרתי הביתה בארבע לפנות בוקר, יצאתי באחת, יצאתי בשתים-עשרה וחזרתי קצת מאוחר. היום אני לא מוכנה לעשות את זה ולצערי הרב, המקרים האלה, כשאנחנו, חסר לנו הביטחון האישי, זה משפיע על המקצועיות שלנו, כי פעם לא חשבתי מה אני עושה והיום זה מגביל אותי, כי אני מרגישה שאני במצוקה. פעם חשבתי להציל בנות ולצאת בשעות מאוחרות להציל בנות, היום אני צריכה מי שיציל אותי. לצערי הרב. קיבלתי הצעה לאחרונה להתקדם בעבודה לתחום חוק נוער, כפקידת סעד לחוק נוער וסירבתי להצעה בגלל זה.

אני מאוד מצטערת לשמוע את זה, למרות - - - בעבר מעיר אחת או שתיים, שהיה קושי למצוא עובדות סוציאליות שמוכנות לעבוד שם ואני לא נוקטת עכשיו בשמות של הערים. מאוד חורה ולי וכואב לי לשמוע שזה מתפשט לחלקים נוספים באוכלוסייה ואני לא יודעת, מי שלא מרגיש בטוח ומי שמרגיש מאוים ומי שחסר יכולת לשלוט בפחדים שלו, איך יכול באמת לסייע?

כעובדות סוציאליות אנחנו עובדות בישוב שלנו ואנשים מכירים אותי, הם יודעים איפה אני גרה והם מגיעים אליי כל הזמן. והיו המון מקרים שהם הגיעו לאחר שחזרתי - - - ממקלט נערות, הם הגיעו אלי וצעקו בפניי ובפני המשפחה שלי: "איפה הילדה שלי?", "איפה שמת אותה?" והיו צעקות היו צרחות והיינו כל הזמן חשופות לאיומים ולפגיעות.

צריך פה לציין, גבירתי, שכל עובדת סוציאלית שיושבת על פי חוק סדרי דין, או נמצאת בכוננות, היא חייבת לצאת להגיב לכוננות ואם היא לא מגיבה לכוננות היא עוברת על החוק אבל, מה אם היא לא מגיבה בגלל חוסר בטחון?

אני לא כוננית.

למי שלא יודע, אפשר להירשם אצל מנהלת הועדה, למי שלא נרשם עוד. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

תודה רבה גבירתי היושבת ראש. רק לפני כשבועיים היה כאן כנס הצדעה לעובדים סוציאליים בכנסת ובצדק היה. ואז כולנו אמרנו שהקשר בין המאמץ הרב שעובדים ועובדות סוציאליות – 90% נדמה לי עובדות סוציאליות - - -

89%.

לבין התמורה הכספית אפילו שמקבלת העובדת הסוציאלית, הוא נמוך ומתווסף לזה עוד אלמנט של סכנת חיים. המקרה של חדיג'ה והירי – שיכול היה להסתיים אחרת, הוא הוכחה לכך שלא רק שעובדות סוציאליות עוסקות בנושא חשוב, חשוב לכולנו ברמה החברתית ושהן משקיעות מאמץ, גם בזמן שלהן בעבודה וגם לאחר שעות העבודה הרגילות, מאמץ נפשי גם, שהוא לא רק פיזי בעבודה סוציאלית, אלא הן גם חשופות לפגיעות. זה מקרה קשה של ירי והיו מקרים – זה לא מקרה ראשון, של תקיפה של עובדים סוציאליים. יש קשר הדוק בין הדברים שאמרה חדיג'ה לדברים שאמרה למיס, במיוחד שכנראה איומים משפיעים – אולי יכולים להשפיע לרעה, על קבלת החלטות, קבלת החלטות מקצועיות וזה דבר נורא. לכן, זה מחייב את המדינה, את המערכת, את מערכת המשפט, את המשטרה, את הפרקליטות, לנקוט יד קשה כנגד מי שתוקף עובדים סוציאליים או מי שתוקף צוות רפואי בכלל, רופאים, אחיות, התופעה הזאת היא תופעה נוראית בארץ. מיד עם היוודע הידיעה שהיה ירי על חדיג'ה, אני לא מכיר אותה אישית, גם פניתי למפכ"ל, גם שוחחתי עם שר הרווחה שהיה כאן בכנסת, העלינו את הנושא הזה אבל זה לא מספיק, צריך שההרתעה תהיה בפסק דין חמור, נגד מי שעשו את המעשה הזה, כי מי שירה רצה להפחיד אותה, להפחיד עובדים סוציאליים ואולי להפחיד את כל החברה מסביב ואת כל הסביבה.

לכן, כדי שגם חדיג'ה וגם עובדות סוציאליות אחרות ועובדים סוציאליים, יעסקו בצורה חופשית, בצורה מקצועית ביותר, עננת היריות והסכנה לפגיעה בחיים, לא צריכה להיות קיימת, צריך להסיר אותה, ולכן כולנו נמצאים כאן. אני רוצה להודות לחברי ג'בארין שיזם את הדיון הזה כאן בוועדה. אנחנו נמשיך להתעניין בנושאים האלה. אין נושא שמעסיק אותנו יותר מאשר האלימות הפנימית בחברה הערבית, ירי, נשק יש לנו חלק מזה, יש למשטרה חלק בזה והמאמץ הזה יימשך. תודה רבה.

תודה. רן מלמד, סמנכ"ל "ידיד".

שלום, תודה על ההזדמנות. אני פה בשני כובעים, גם כסמנכ"ל עמותת "ידיד" אבל גם כמרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית בתל אביב, כבר חמש שנים. כשנקבע הדיון להיום וכשקראתי על האירוע הנורא של היריות, נזכרתי בחברות שלי, שב-1992 נרצחו בירושלים, מי שזוכר את המקרה דאז והבנתי שבעצם, שום דבר לא השתנה מאז. עובדי הציבור היחידים שנרצחים או נפגעים מאלימות פיזית ומילולית קשה, בסופו של דבר, הם בעיקר העובדים הסוציאליים. אני חושב שצריך לשים לזה סוף ואני תיכף אתן דוגמה למשהו שלדעתי צריך לעשות.

צפרא אמרה מאוד נכון שסיפור הרשתות החברתיות הוא המהות כי הוא מלבה את היצרים והוא נותן לגיטימציה לאנשים, לצאת ולהפוך את האלימות המילולית לאלימות פיזית. וכל עוד לא תעשה פעולה חד משמעית ומאוד חריפה בנושא הזה, אנחנו נמשיך לראות את הדברים קורים ונמשיך לשמוע על פעולות אלימות. אני קורא פה לכנסת לבדוק אפשרות לשנות את חוק העונשין בהקשר הזה ולמצוא פתרונות שהם גם טכנולוגים והם גם לא, כדי להפסיק את ההסתה ברשתות החברתיות, כי היא הולכת וגוברת מיום ליום.

אי אפשר.

יכול להיות שאי אפשר, נחמן, אני לא יודע, יכול להיות שאי אפשר אבל אני חושב שהדרך לעשות היא לא לחסום אותם אלא להעמיד לדין את מי שעושה את הפעולות ולהעניש בעונשים מאוד מאוד חמורים.

כל מי שמעביר ביקורת - - -

לחסום יש קושי.

לא כל מי שמעביר ביקורת אבל יש הבדל - - -

לקרוא "רוצחת" - - -

אני מבקשת, אני מבקשת, תנו לרן לסיים את הדברים שלו.

אני אסיים בשלש דקות. יש הבדל מאד גדול בין חופש הביטוי לחופש השיסוי ואנחנו צריכים להעצים את הקו הזה, שנמצא שם. אפשר להעביר ביקורת, השאלה היא איך מעבירים אותה, באילו מלים משתמשים ומה אנחנו קוראים לאנשים לקום ולעשות.

אחד הכלים שכן צריך לנסות ולהשתמש בו, צריך לחשוב על זה ולעבוד על זה עם משרד המשפטים, הוא שיפוט מהיר. הבעיה הגדולה באכיפה בתחום הזה, היא שהמערכת האכיפתית שלנו עובדת מאוד מאוד לאט ואם ייקבעו כללים לשיפוט מהיר, בתחום הזה כמו גם בתחומים אחרים שלדעתי נוגעים לאלימות נגד נשים בכלל, לא רק נגד עובדים סוציאליים, אני חושב שזה חלק מהחינוך, שאם אי אפשר להכניס אותו ברוח טובה, צריך להכניס אותו ברוח קצת פחות טובה.

אני רוצה לסיים עם עוד שני דברים. צריך לזכור שחלק מהאלימות נובע מזה שהמטופלים לא מקבלים מענים שמוצאים חן בעיניהם. וזה בסדר, כי לא כל מענה צריך למצוא חן בעיני מי שמגיע לקבל עזרה אבל, חלק מהתשובות ניתנות כתשובות שליליות בגלל מחסור במשאבים שעל פי החוק צריכים להיות מוקנים. אם עובדת סוציאלית, מגיע אליה מישהו בלילה שאין לו איפה להיות עם הילדים שלו, והיא צריכה לתת לו מענה ליומיים שלושה או שבוע, והיא לא יכולה כי אין תקציב שמוקדש למחלקת הרווחה שלה בשביל זה, היא נותנת תשובה שלילית ואחר כך שלא יתפלאו שאותו אדם יבוא, מן המצוקה האישית שלו ויעשה פעולה שהיא לגמרי לא נכונה, אבל הוא יעשה אותה ולכן, צריך לחזור לתקנון תע"ס מה שנקרא, להקצות את התקציבים הראויים במקרים האלה והמשפט האחרון, צפרא, צריך להתחיל לייצר קצת אמון בין העובדות הסוציאליות והעובדים הסוציאליים לבין הלקוחות שלהם. יש אמון כזה במקומות שונים אבל, בהרבה מקומות הוא לא קיים וכשאין לך אמון, אז צעקה קטנה לעובדת סוציאלית הופכת מיד להיות לאלימות מילולית ותלונה במשטרה, למרות שאפשר היה לגמור אותה בדרך אחרת, או אמירה של עובדת סוציאלית, שהיא לגיטימית, יכולה להביא באותה מידה להתנהלות ואלימות של לקוח וזה אפרופו, נוגע גם למערכת ההסברה שצפרא דוויק דיברה עליו אבל אם לא ייווצר האמון הזה, אנחנו נהיה חסרים פה, תודה.

תודה רבה, אני רק חייבת להגיד לכם שבתקופה האחרונה בעניין של השיסוי וההסתה ברשתות החברתיות, גם חברות הכנסת סובלות מזה - - -

נכון.

ואני חייבת להגיד שזה לא בגבולות חופש הביטוי וזה לא בגבולות של דיון על העמדות הפוליטיות או האידיאולוגיות של חברות הכנסת, אלא ממש הסתה והסתה די רצינית.

חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

תודה רבה. תודה רבה גבירתי, חבריי. הנושא של אלימות כלפי עובדים סוציאליים הוא כבר שנים על סדר היום. מאז שאני הגעתי לכנסת, וזה כבר לא מעט זמן, אני שב ושומע כל הזמן – ולא רק שומע אלא פוגש עובדים ועובדות סוציאליות שבאים אלינו ושופכים את לבם בפנינו והכנסת לא נותנת להם הגנה. כלומר, הגנה פיזית בתוך הבניין אבל היא לא נותנת להם את האמצעים כדי שהם יוכלו לבצע את עבודתם כפי שצריך. האמת היא שהמעסיקים שלהם צריכים לתת להם את זה, הממשלה, העיריות ועוד גופים ציבוריים, זה כנראה לא נעשה אז אני חושב שהאחריות נופלת עלינו, על כתפינו, אני לא רואה מישהו אחר.

היינו בהפגנות, הזכיר אחמד, היו פה הפגנות של אלפי עובדים ועובדות - - - נכון, נלחמו על השכר שלהם, שגם זה שערורייה בפני עצמה אבל גם נלחמו על זה שהם יוכלו לעשות את העבודה שלהם במיטב שיקול הדעת המקצועי שלהם, בשביל זה הם נמצאים ונמצאות שם, אנחנו מכבדים אותם מאוד על זה.

אני מציע – ושמענו פה עוד, אני לא מכיר, עכשיו אני מבין שזה לא מפריד בין יהודים לערבים, האלימות היא בכל הדרכים וגם אומר רן בצדק, הרשתות סוערות, אז בעניין הרשתות, ידינו קצרות מלהושיע, אנחנו לא יכולים, רן, אנחנו רואים את זה ונתקלים בזה בהסתה לטרור ונתקלים בזה בהסתה כלפי ערבים בכלל וכלפי מגזרים כאלה ולגבי - - - כאלה, אין, הרשת הזאת היא עולם פרוע. אהבנו אותו כשהוא שיחק לידינו אבל אנחנו שונאים אותו כשהוא הופך להיות לאויב גדול של החברה.

הדבר שני, אני חושב שאנחנו צריכים להוביל חקיקה, עאידה, אנחנו חייבם להוביל חקיקה. הסכום, אם אני זוכר נכון מדבריה של צפרא, הוא 37 מיליון שקל - - -

בין 27-42 מיליון.

נו, אלוהים אדירים, המדינה הזאת מתפקעת מתקציבים אדירים ולא יודעת להגן על קבוצה קטנה ופגיעה. לא יכול להיות, אז בואו ננסה לעשות את זה בחקיקה ולראות, אולי הממשלה תשתכנע. אם נביא קבוצה גדולה של חברי כנסת, אני חושב שסביב הנושא הזה אפשר לגבש את רוב חברי הבית, אז הממשלה לא תוכל לאטום את אוזניה, כי היא תצטרך להעביר את זה, זה לא עובד אחרת ואני גם אומר, אנחנו צריכים את חיים כץ, את השר אתנו, בדרך כלל הוא לוחם די נועז בנושאים כאלה, אלה לא סכומים שהם 'בשמים', אולי לא בכל המקומות, אולי במקומות - - -

אפשר להתחיל בהדרגה אבל שיתחילו.

אולי במקומות שיש בהם כבר 'רקורד' של תקיפות וכדומה, כדי לראות מה ניתן לעשות שם. על הרשת אני לא יודע, אני מוכן 'לשבור אתך את הראש', אתה בחור חכם ועוד - - -

יש לנו בעיה די רצינית עם אכיפה ברשתות, מבחינת חסימות.

אבל אם יהיה - - -

העמדה לדין היא משהו אחר.

דיברתי על העמדה לדין ולא על חסימה.

נכון.

יש לנו אותה בעיה גם באתרים שמפרסמים שרותי זנות.

נכון.

יש לנו אותה התלבטות ואותה בעיה מבחינה טכנית, איך אפשר לחסום אתרים כאלה.

בלשכות מסוימות, שכבר יודעים שהן מועדות לפורענות, שיציבו שם שומרים. אגב, זה ירתיע.

יש, יש שמירה, בלשכות רווחה - - -

סליחה, יש נציגה של לשכת הרווחה, אני רוצה לתת - - -

ויש לה כסף אז - - -

זו ההצעה שלי, עאידה, בואי תנסי, אני מוכן, כל - - - מאוד מאוד.

אני בכוונה עדיין לא פניתי למשרד הרווחה, אני אוספת את המכלול של הבעיות ושל ההצעות וארצה התייחסותכם.

אני רוצה ברשותך להוסיף משהו למה שהיה - - -

אני רק אבקש משהו, אני אבקש.

צפרא, כולם רוצים לדבר, בבקשה.

לא להתפרץ.

זה התפקיד שלה, גם כן.

אבל לא התפרצנו, זו רשות דיבור, זה הכול.

אין מה לעשות, בוועדה הזו רגילים לדיונים רגועים למרות הקושי שבנושאים.

זו לא המליאה כאן, זו לא המליאה.

אז בואו נעשה את זה ובמיוחד שהכוחות שלנו, של הח"כים, ירודים היום. בואו נירגע.

גם נשארנו עד הבוקר וגם עבר חוק ההשעיה.

אנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות, השעון מתקתק, אז - - -

'הסעודה האחרונה'.

גברת סוזן אגבריה, אני מאוד מבקשת, עכשיו - - -

איך אגבריה, מכיר אותה ג'ברין.

הייתי.

אני מבקשת להתדיין בשלש דקות.

אני בתפקיד שלי מדריכה וראשת צוות בלשכה באום אל פאחם. אני מדריכה בערך חמישה עשר עובדים סוציאליים, אני גם משמיעה את הקול של העובדים הסוציאליים בלשכה. אני גם נמצאת בקורס של מדריכים ראשי צוות והעניין של האלימות עלה ועולה כל הזמן, אז אני גם מרשה לעצמי לדבר בשמם של עוד עשרים וחמישה מדריכים ראשי צוות, מנהלי לשכות וכל הארץ, שעניין האלימות לאחרונה ממש ממש כואב לנו. אנחנו סובלים מהעניין. זה כבר התחיל לפגוע במרחב האישי שלנו, בביטחון האישי וכשזה נוגע למשפחות שלנו, זה מונע מאתנו גם לתת את השירות המיטבי, שאנחנו התמקצענו בו ועדיין ממשיכים להתמקצע ולצערי, בחדר ההדרכה לאחרונה, במקום לדון ולהדריך - - - שלנו, אנחנו דנים בעצמנו. לרוב אני מוצאת את העובדות הסוציאליות שבצוות שלי מדברות ודנות בעניין הביטחון האישי שלנו. והתחושה הכללית, של רוב העובדים הסוציאליים בארץ היא שאנחנו מופקרים. ואנחנו, הרבה פעמים, לצערנו, תוקפים אפילו את האיגוד, כי הוא הכתובת שלנו וכל הכעסים שלנו אנחנו מוציאים על האיגוד, שאנחנו מרגישים את התדמית שלנו פגועה, לא מרגישים בטחון ואנחנו אפילו לא מתוגמלים על זה, את זה אנחנו השארנו כאילו, כי הביטחון זה הדבר העיקרי.

בעניין של חדיג'ה, לצערי הרב, המשטרה התחילה לחקור את הנושא, אחרי כמה ימים, אבל אחרי שהנושא תוקשר וחברי כנסת – זו הזדמנות להודות לדר' ג'בארין, חברי כנסת התחילו להציף את הנושא, להעלות את הנושא ולתקשר את הנושא, רק אז המשטרה התחילה לחקור. גבירתי, שאלת לפני כמה דקות את צפרא לגבי המשטרה, כמה עובדים סוציאליים מדווחים, אנחנו כעובדים סוציאליים התרגלנו שאנחנו לא מדווחים על אלימות שהיא מילולית, כי זה הפך, לצערי, לשגרה של היומיום. הלשכות שלנו הן מוזנחות ואז כל אחד מרשה לעצמו לבוא ולתקוף עובדת סוציאלית, לקלל אותה, לקלל את המשפחה שלה, את ההורים, את הילדים, והוא מרשה לעצמו כי אין שמירה, אין מישהו שיגן עלינו ויגיד לו: בבקשה תצא החוצה. בנוסף, אנחנו נותנים תמיכה ואהדה והכלה למשפחות אז בסופו של יום אנחנו לא סומכים על המשטרה כדי להגיש תלונות, אנחנו גם מכילים את המשפחה ואומרים: יללה, נעבור, כאילו זו שיגרה.

כאן, במעמד הזה, אני מבקשת, בשמי ובשם הרבה עובדים סוציאליים, לקחת את הנושא של הטיפול המשטרתי ולא רק את העניין של האלימות אלא גם של התלונות שלנו, על סדר היום ולחוקק חקיקה שהיא מתאימה לעובדים הסוציאליים. ה'שיימינג', כפי שדובר לפני כן, אנחנו נתקלנו בו השבוע, שאמרו ש"אנחנו העובדות הסוציאליות עוסקות בזנות באום אל פאחם" ואני לא חושבת שמדינה תרשה שהדבר הזה ימשיך.

אני חושבת שהמדינה לא צריכה להרשות אבל גם החברה המקומית והעיריה והמנהיגות המקומית צריכות להיות עם אמירה מאוד ברורה וחדה בעניין הזה, לא לעבור לסדר היום על עניין כזה כי בסופו של דבר, סליחה, סליחה, בסופו של דבר אתם גם עובדים של הרשויות המקומיות שאני נותנת להן עכשיו, לנציג שלהן, מר פיני קבלו, סמנכ"ל, מחזיק תיק רווחה במרכז השלטון המקומי, בבקשה, אדוני.

תודה, תודה לכולם. אני באמת מצטרף אולי לדברים שחבר הכנסת נחמן שי אמר, ואנחנו מקיימים פה הרבה מאוד דיונים, אולי אני קצת יותר ותיק, אני לא חבר כנסת אבל אני מלווה לפחות עשר שנים את הנושא של אלימות כלפי עובדים סוציאליים והאלימות היא לא רק בשכר, אלא גם באופן המקומי של כל לשכת רווחה, בדרכי הגישה והכניסה ואנחנו בשנים האחרונות מנסים לשפר, גם את החזות של מוסדות הרווחה והקצינו לכך תקציב אבל, לגבי הנושא של האלימות, כשהייתה אלימות כלפי ראשי רשויות וכולנו הוזעקנו וכולנו התגייסנו אז בסופו של דבר פתרנו אותה. הבעיה שמנהלי הרווחה ומוסדות הרווחה, 'זוכים' לאלימות רבת שנים ואנחנו מדי פעם מביאים עוד מקרה ועוד מקרה והאיגוד מקיים את העיצומים היומיים ואת סכסוכי העבודה, אבל אנחנו גם בכנסת, דחפנו וקידמנו הצעת חוק שבה בעצם אנחנו מגדירים את זה, כי יש חלק מהרשויות המקומיות היום שיש בהן שומר, אלו אותן רשויות, ראשון לציון, חולון, מקומות שבהם ראש הרשות - - - תקציב, יש לו תקציב. הבעיה שלנו היא במקומות בפריפריה ששם אין תקנים ויש עיריות ומועצות, שהן נמצאות עם חשב מלווה והחשב המלווה לא יכול לתת תקן שאינו רשום ולכן יש קשיים.

לכן, אנחנו באנו ואמרנו שהמדינה תחוקק. הצלחנו להביא לכך שהשר הביא הצעת חוק. הממשלה הביאה הצעת חוק ויושב ראש הועדה שהוא שר הרווחה קידם את הצעת החוק הזאת. הגדרנו מאבטח, כי מה שיש כיום בלשכות הרווחה זה שומר, הוא לא יכול להביא למעצר, הוא לא יכול לנקוט שום פעולה, בדרך כלל בעיריות כשיש איזשהו עובד שהוא כבר לא יכול לעבוד, או שהוא קצת חולה, אז שמים אותו שם, בשביל למצוא לו איזשהו מקום עבודה.

בדיוק מה שקרה בקרית שמונה - - - בכלל מה שקרה.

החוק הזה עבר ומה שלא הוגדר זה הנושא של התקציב. מכון המחקר של הכנסת עשה בדיקה וכל העלות היא 26, אולי לאותן רשויות, 26 מיליון שקל, לכן אני אומר, כמו שחבר הכנסת נחמן שי שאמר, בואו ניקח את העניין הזה, בואו נשים אותו על סדר היום, אני פניתי לשר רק לפני שבוע ואמרתי לו: שר הרווחה, לא מתאים לך שהאיגוד מכריז נגדך סכסוך עבודה, ישבתם מולו יחד עם יושב ראש ההסתדרות והוא אמר לי: תשפטו, אולי השר ימצא תקציב לעניין הזה, אבל זה לא פתרון כי אנחנו יודעים – וצפרא תגיד לכם, שעובדים סוציאליים ישבתו, אני לא יודע, הם יכולים גם חודש ימים ואולי התקשורת תכתוב על זה פעם אחת או פעמיים והעולם ימשיך כמנהגו. לכן בעניין הזה אנחנו צריכים להימנע מסכסוכי עבודה, כי אנחנו כשלטון מקומי, ממש משלבים ידיים עם האיגוד והולכים אתו 'יד ביד' גם בנושא של השכר, גם בנושא קידומים, גם בנושא של המעמד, כי הנושא של העובדים הסוציאליים אני שומע אותו, יש לי עוד תפקיד שמטפל בנושא סטודנטים ואני שומע שסטודנטים לא נוטים ללכת לעבודה סוציאלית, בגלל התדמית הציבורית שקיימת היום, בגלל האלימות שקיימת ברשתות ולכן, אולי כוועדה, אולי כקבוצת חברי כנסת, בואו נשלב ידיים, נניח הצעת חוק - - -

אתה אומר שבגלל הרווחים - - - כבר לא הולכים.

יש לי הצעת חוק כתובה, שאני מעביר אותה מחבר כנסת אחד - - -

אז תעביר אלי ולפחות חברי הכנסת – אני יכולה לדבר בשמכם? שנמצאים פה, כולנו נחתום עליה ונקדם אותה. היא תהיה מוצעת אפילו על ידי הועדה.

ממתי גבירתי שואלת אותנו אם היא יכולה לדבר?

עכשיו זה הלאה - - -

"אבקשך כל ימי חיי".

אתמול חוקקו את חוק ההשעיה, אני צריכה להיזהר.

אתה אתנו? במקרה הספציפי של אום אל פאחם, האם יצרת קשר? בדקת מה קורה? ניסית? סליחה על השאלה אבל חשוב.

בשבוע שעבר היה יום הזדהות, נציגה שלי ביקרה כי העבודה שלי - - -

היינו ביחד.

הזדהתה - - - בן יוסף הייתה שם, אנחנו תומכים, אנחנו מסייעים, אנחנו גם נותנים את כל הגיבוי, גם - - -

לוחצים על משרד הרווחה, על המשטרה.

גם משרד הרווחה - - -

לא צריך ללחוץ.

האיום על העובדת עדיין קיים - - - איזושהי אבטחה.

אבל ראש הרשות יכול להשיג בינתיים את האבטחה ולבקש במקביל את הכסף. לא צריך לחכות. הוא יכול לשים את האבטחה ואחר כך לבקש את הכסף.

נכון, נכון, העיריה יכולה לעשות את זה. ראש הרשות יכול לעשות את זה לעובד רשות מקומית. גברת אגברייה - - -

יכולים לשים בינתיים שמירה, יש מקרים, למשל - - -

שומר בלשכה - - -

לא, לא, לא, אנחנו מדברים, סליחה, סליחה, אנחנו מדברים על אבטחה אבל בואו, בואו - - -

אם ראש העיר מאוים הוא לוקח לעצמו מאבטח. אם עובדת מאוימת שראש העיר ייתן לה מאבטח.

או.קיי.

יש חקיקה בעניין הזה, נדמה לי שברגע שהמשטרה קובעת שיש - - -

מגדירה את האיום, באיזה דרגה הוא ומדרגה מסוימת אפשר להוציא פעילות. בואו, אנחנו יכולים להמשיך לדבר על זה אבל זה לא להחלטתנו פה. אנחנו יכולים לעקוב אחר כך ולבדוק מול העיריה ומול המשטרה את העניין הספציפי. בבקשה גברת סלאימי ואחריה אני רוצה את נציגי המשרד.

שלום לכולם, תודה על הדיון. בדרך כלל אני מופיעה פה כמנהלת ארגון נשים וראש תחום המאבק באלימות בעמותת "סיכון", אני נוכחת פה על תקן עובדת סוציאלית כבר עשרים שנה, ופגשתי פה אנשים שלמדו אתי ואני היום נמצאת עם שתי סטודנטיות לעבודה סוציאלית שאני מדריכה, שהן אחרי שנתיים יהיו עובדות סוציאליות, אחת בסחנין - - - . כל הזמן אנחנו אומרים שחסרים עובדים סוציאליים ושיש מחסור בעובדים סוציאליים בחברה הערבית והצלחנו להוריד את - - - או את ההגבלה של הגיל על לימודי עבודה סוציאלית והיום, באוניברסיטת תל אביב לומדות יותר מחמישים צעירות ערביות את המקצוע הזה, מה שאומר שעוד שנתיים שלש, יהיו בנות עשרים ושלש עשרים ושתיים, עובדות סוציאליות לכל דבר שהן יעבדו בכל מקום, ואני חושבת שהצעד הזה מאוד מבורך אבל, אני, כמדריכה לסטודנטיות, הבאתי אותן היום שידעו מה מצופה להן, מהו המקצוע הזה שהן בחרו לעצמן, זה אתגר לא פשוט לנו, כחברה. מצד אחד זה המקצוע הערכי אחרי החינוך, זה מקצוע שנשים – ולא סתם נשים בוחרות בו, כי אנחנו רוצות לשנות את החברה אותה אנחנו משרתות, והמינימום שמגיע לנו כשמשרתות ציבור – אם אפשר להגיד את זה והרבה פחות בשפה המיליטנטית, אני מעדיפה שפה טיפולית-סוציאלית-חברתית ואני מעדיפה חוסן חברתי על פני נגמ"ש, זה מה שעובדים סוציאליים רוצים לבנות ומגיעה לנו אבטחה. ורוב מקרי האלימות שאני מכירה, גם בטייבה נשרפה הלשכה, נזרק בקבוק תבערה ללשכה, שם עובדת אחותי, ופינו בכלל את הבניין, הנושא הוא לא רק המאבטח שיושב בכניסה. אני מסכימה שצריך מאבטח בעל יכולת אכיפה ויכולת ביצוע אבל, עדיין, התחושה של מוגנות חברתית היא יותר משמעותית.

לגבי הנושא של הוצאת ילדים או נערות או נשים ולגבי הנושאים שעוסקים באלימות חברתית ומשפחתית, האלימות מחלחלת לתוך השירות הסוציאלי ויש מקרים שצריך יותר מוגנות. אני עובדת ברמלה לוד, ואני רוצה לספר לכם שעובד סוציאלי יהודי, כשהוא הולך, או היא הולכת – בדרך כלל זה אישה, כשהיא הולכת לבית של משפחה ערביה אז היא זוכה למלווה, אם זה משטרה או סמך מקצועי או איש מקצוע אחר. אני חושבת שבתחומים מסוימים במקרים מסוימים – וכל מנהל לשכה יודע איפה יש יותר מסוכנות, אז אני מציעה – ביקשתם הצעות אופרטיביות אז אני מציעה שבמקרים מסוימים, בתחומים מסוימים יהיה צמד או של עובדים סוציאליים או מלווה פרה מקצועי לעובד סוציאלי, כמו שיש בחברה האתיופית, כמו שכשעובד סוציאלי יהודי מבקר, או עושה שירות לחברה ערבית אז הוא מקבל, ולדעתי זה משדרג הרבה יותר גם את התחושה של מוגנות של העובד הסוציאלי בשטח וגם שהוא לא לבד מול כל המשפחה. זה גם כמובן אבטחה אחרת מול המשפחה.

הדבר האחרון שאני רוצה שניקח לתשומת לבנו הוא הנושא של מענים בתוך הקהילה. אני מתחברת למחסור הקשה מאוד במענים. כשלעובדים סוציאליים אין מה להציע ומגיעים למקרי קיצון, אז האלימות היא אחת מהדרכים שהמטופלים שלנו משתמשים בה. אם מקצים משאבים לעובד סוציאלי בשלב של האיתור ושל המניעה, הרבה לפני שצריכים להוציא ילד מהבית או אישה נפגעת אלימות, היינו יכולים לחסוך הרבה 'כאב ראש' והרבה אלימות כלפי עובדים סוציאליים וכלפי נשים וילדים. תודה.

תודה. הגברת רחל אנגלברג, סגנית מנהלת ארגון ומינהל רשויות מקומיות, משרד הרווחה.

ברשותך אני אפתח. שמי עורך הדין וייס, אני סגן היועץ המשפטי של המשרד. אחר כך רחל תתייחס לנושאים המקצועיים והתקציביים יותר. קודם כל הייתי רוצה, נאמרו הרבה דברים כאן היום ונעשה כמיטב יכולתנו להתייחס לרוב הדברים שנאמרו. בפתח דבריי הייתי רוצה לציין שבהחלט אנחנו מסכימים שמדובר בתופעה חמורה ביותר, זאת אומרת, תופעה של הסתה ואלימות נגד עובדי שירותי הרווחה במדינת ישראל. אנחנו מזמן כבר מודעים לחומרת המצב הזה ופועלים במישורים רבים, על מנת לנסות להיאבק בו. בהחלט מדובר בניסיון להשתיק את המערכת בסופו של דבר, להשפיע גם על מתן החלטות מקצועיות, על האפשרות להגן על קטינים ועל חסרי ישע ולספק שירותי רווחה במדינת ישראל. אני גם רוצה לציין שאנחנו מתריעים על המצב הזה בתוך הממשלה, כבר הרבה זמן, אז לצייר תמונה כאילו שום דבר לא נעשה, זה גם לא מדויק ולא נכון, כי נעשו הרבה דברים. אני אנסה לפרט.

לפני שאכנס לפירוט של הדברים שנעשו, אני רק רוצה קצת לתת רקע מבחינת השאלה איך נותנים שירותי רווחה במדינת ישראל, כי יש חוק שמסדיר את כל הנושא הזה. על פי חוק שירותי הסעד, מי שצריך לספק שירותי רווחה במדינת ישראל זה הרשות המקומית, האחריות מוטלת עליה בראש ובראשונה. על פי המחוקק הישראלי התפקיד של המשרד זה כמובן לקבוע מדיניות, לדאוג לתקציבים וכן הלאה אבל, מבחינת שירותים באופן ישיר - - -

אדוני, אני חושבת שכולם מבינים. באו נגש לעניין.

אני ממש ניגש לעניין אבל, יש לזה השלכות גם כן, כי רוב העובדים פה הם עובדי הרשות המקומית, לא עובדי מדינה.

אני ציינתי את זה והטלתי את האחריות גם על הרשויות.

בהחלט, אז עכשיו, מבחינת הקבוצות החשופות לאלימות ולהסתה בתוך שירותי הרווחה, יש בעצם שלש קבוצות, קודם כל גם העובדים של המשרד שלנו חשופים באותה מידה לאלימות כזו, בכל מיני צורות. זאת אומרת, גם - - - של פיקוח וגם שירותים שאנחנו נותנים באופן ישיר, כדוגמת השירות למען הילד, שעוסק בשירותי אימוץ. רוב המקרים כמובן הם של עובדי הרשויות המקומיות, מתוקף תפקידם כאלה שצריכים לספק באופן ישיר אבל זה לא רק, וזה לא רק עובדים סוציאליים, למשל היועצים המשפטיים של המשרד שלנו, אנחנו גם באי כוח היועץ המשפטי לממשלה בכל התחום של הרווחה, גם אנחנו חשופים ובמסגרת תפקידנו מטפלים בתיקים רגישים, כגון תיקי אימוץ ותיקי נוער, אז התופעה הזו רחבה ביותר ופוגעת בכולם.

מבחינת התופעות, קודם כל יש את האלימות הקלאסית, ששמענו פה, אלימות פיזית וגם מילולית בתוך הלשכות והמקומות של מתן שירותי רווחה, גם יש לנו, כפי שכבר נאמר, את הבעיה של - - -

אני מאוד מבקשת, כל ההקדמה הזו היא נעשתה גם על ידי האחרים, אני רוצה תשובות ברורות.

אני מנסה גבירתי, אבל גם כשישבנו - - -

לא, אנחנו, סליחה - - -

שעה - - -

זה חלק מהתפקיד שלך.

אני רק אומר - - -

אני מאוד מבקשת, לא, לא, לא, לא, אני מאוד מבקשת, אני מאוד מבקשת, אני לא באתי לשמוע הרצאה על העבודה הסוציאלית ועל החלוקה שלה, אני מאוד מבקשת, בכל שפה אפשרית, יש לך תשובות לבעיות שעלו?

כן.

אז בבקשה תתחיל אותן.

אני אגיע לזה אבל צריך להסביר - - -

לא, לא, אני מאוד מבקשת. אני רוצה תשובות. אין לי זמן להקדמות שלוקחות עשרים דקות. אנחנו בזמן קצוב. באחת מתחילה מלאה, אני רוצה לסיים את הדיון הזה ולצאת מהחדר הזה בעשרה לאחת. אני רוצה תשובות.

בסדר, אני מנסה לתת תשובות אבל - - -

בינתיים אתה עושה לי הקדמות.

בסדר, הקדמות הן חשובות, ההקדמות חשובות גם לצורך - - -

חשובות – ציינו בפנינו שהן חשובות. תיגש בבקשה לעניין.

פעולות שננקטות על ידי המשרד, כפי שאמרתי, קודם כל, אנחנו מתריעים על זה בתוך הממשלה הרבה זמן, הרבה דברים לא תלויים בנו, כי יש גורמים נוספים בתוך המדינה שכמובן מופקדים על הנושאים האלו, כפי שאני אסביר. מבחינת הניסיון של המשרד להיאבק בתופעה, קודם כל בתוך המשרד יש ריכוז של הדיווח, על פי ההחלטה של המינהל כגורם אחד בתוך המשרד. יצרנו גם חובת דיווח לכל עובדי הרווחה; ברגע שהם חשופים למקרה של אלימות והסתה הם צריכים לדווח על כך. בנוסף לכך, גובש נוהל שאמור להנחות ולהדריך את כל גופי השטח, לגבי מה עושים. מבחינת הנוהל והטיפול, הטיפול בעצם מתפצל למספר מישורים. קודם כל, יש את האפשרות, במקרים חמורים של היבט פלילי, במצב כזה יש צורך להגיש תלונה למשטרה, גם הנחינו - - -

אדוני, אני מבקשת, אני מבקשת, אני לא שמעתי על בעיה של דיווח, אני לא שמעתי שהעובדים הסוציאליים אומרים: אנחנו לא מדווחים. הבעיה היא באבטחתם ובביטחונם. מה עושה המשרד? האם הוא מקצה את המשאבים האמתיים שיכולים להגן על ביטחונם של העובדים הסוציאליים? כן או לא ולמה? וזהו.

אני מבין שגבירתי לא מעוניינת לשמוע את - - -

אדוני, הנהלים, תאמין לי, אני יכולה לבקש אותם בדואר, לקרוא אותם, להיכנס לאתר האינטרנט ולקרוא מהם הנוהלים, הם יודעים שהם צריכים לדווח, הם מדווחים, המשטרה לא פועלת, הם טוענים, אני רוצה להבין, משרד הרווחה, יש לכם אחריות בעניין אבטחת העובדים הסוציאליים, נכון שהם עובדי רשויות, הרשויות מקבלות את התקציבים שלהן, שהן מוציאות קבלני משנה, אני מבינה בדיוק את העסק שלהם, הן קבלני משנה להגשת השירות הזה. אם לא יקבלו תקציב לאבטחה הן לא יעשו אבטחה. הן עושות לפעמים מעל ומעבר. אז בוא נשמע, האם יש לנו תשובה?

נפנה לגברת רחל.

תודה.

טוב, אנחנו כבר מספר שנים לא מבוטל, זה התחיל עוד מהתקופה של אמי לוין, נכנסנו לנושא של הביטחון של העובדים. המשרד מסייע במימון – הוא לא מממן אבסולוטית, כמו שנאמר כבר, עובדי רשויות מקומיות. יש לנו, מה שנקרא סל בטיחות יסודי, שכל מחלקה ולאו דווקא מחלקה שהיה אצלה איום, כל מחלקה, משנת, נדמה לי 2008, יש סל בסיסי שכל מחלקה הייתה יכולה לבקש, שאפשר עם זה לעשות לחצני מצוקה, טלוויזיה במעגל סגור וכל אמצעי ביטחון אחר, שמתאים לכל רשות מקומית. היא יכולה לרכוש ולעשות לעצמה מה שנראה לה לנכון, על פי הצרכים בישוב, חיבור למוקד כזה, חיבור למשטרה - - -

מה בדיוק? כמה הוא הסל הזה וכמה מהלשכות כן ניצלו את התקציב?

לדעתי כולן, לדעתי רובן, בסדר, אני לא יכולה להגיד בדיוק כמה מתוך ה-256, לדעתי רובן ניצלו את זה, את התקציב הזה. הסל הזה הוא כ-20,000 שקלים סל בסיסי, הוא לא מדבר על אבטחה, הוא לא מדבר על אבטחה, הוא מדבר על כל האביזרים. אפשר לקבל אותו גם בשתי שנות תקציב, זאת אומרת, אם יש מחלקה מאוד גדולה, תל אביב, למשל, כמובן ש-20,000 שקל לא מספיקים אבל לכל מחלקה ומחלקה אפשר לקבל 20,000 שקל לסל בסיסי.

לעובד?

לא לעובד, למבנה, למבנה. רגע, אני אומרת שוב, זה לא אבטחה, זה סל למצלמות, ללחצני מצוקה, לחיבור למוקד - - -

אני חייבת להגיד לכם, אני חייבת להגיד לכם - - -

היא לא עוזרת כלפי חוץ.

לא, זה - - -

מה אפשר לעשות עם 20,000 שקל? מי יסתכל במצלמות?

שניה, שניה, אני רוצה להגיד רק דבר אחד, שניה, שניה.

לא דיברתי - - -

שניה, המצלמה תתעד את התקיפה ותעזור למשטרה לפענח. אני רק רוצה להגיד לכם, כמי שניהלה פרויקטים שקשורים בענייני רווחה והייתי חייבת מצלמות במעגל סגור, לחצני מצוקה ומערכת כריזה, אני אומרת לָך, הסכום הזה לא מכסה מצלמות.

שוב, אמרתי, אנחנו מסייעים, אנחנו לא מממנים. שוב, זה מה שהתקציבים - - - דיברנו פעם לגבי - - -

אבל רק 20,000 הם 20% כמעט מהעלות.

20,000 לחודש? לשנה? לְמה?

לשנה.

הצטיידות חד פעמית.

רק רציתי - - -

נכון - - -

הצטיידות חד פעמית?

הצטיידות חד פעמית לאותו מבנה. עוד פעם, אתה יכול לבקש השלמות בהמשך. דבר נוסף לגבי אבטחה - - -

הפירוט של הציוד הפיזי הוא בהוראות התע"ס, ממש מפורט שם.

יש מה שנקרא - - - אפשר לראות, כל מנהל מחלקה אמור לדעת מה הוא אמור לבקש ולקבל - - -

אתם יודעים כמה מחלקות יש להם?

היא אמרה שהיא לא יודעת כמה.

כרגע אני לא יכולה להגיד לך, אני יכולה להגיד לכם, יש לי את הנתון, אני אמצא אותו, אין שום בעיה. לדעתי, רוב המחלקות יש להן, יכול להיות שהציוד כבר התכלה וצריך לחדש כל הזמן והעסק הזה עובד. לגבי אבטחה, הייתה החלטה לפני כמה שנים, ארבע שנים, משהו כזה, שהמשרד ישתתף ב matching הפוך ממה שהוא משתתף תמיד, עד 25% מהמאבטח ברשות המקומית. זה מה שניתן. יש לנו בסך הכול לנושא של אבטחה כיום, יש לנו 1.6 מיליון, ברור שזה לא מספיק, כל התקציב שלנו לבטיחות – לאבטחה ולבטיחות - - -

מיליון שש מאות לכמה לשכות?

זה לא מספיק, אנחנו יודעים שזה לא מספיק.

אולי ששים.

260 לשכות.

לא, רשויות, רשויות.

256 רשויות - - -

לשכות יכולות להיות יותר.

יש מתקנים.

ברור, ברור, יש מתקנים ויש מרכזי ראיה ויש מרכזי טיפול.

לא, יש דברים שהם לא שייכים.

לגבי הנושא של המאבטח - - -

חוק הסעד זה 58, זאת אומרת שגם שם לא עדכנו.

מבחינת העניין של המאבטח, דיברתי עם מנהל אגף התקציבים לפני שבאנו לפה והוא הסביר לי שהעמדה המקצועית של המשרד היא, שאין לו אחריות על מימון של מאבטח באופן עקרוני בתוך המשאבים המוגבלים, שזאת האחריות העיקרית של הרשות המקומית וזה תואם את התפיסה של החוק שסיפרתי עליה קודם.

לגבי תמיכה לעובדים, במקרה אני יודעת שבאום אל פאחם ובכלל, אני חושבת שלמחרת מנהל מחוז חיפה היה אצלכם ושתי מפקחות היו אצלם לתמיכה מבחינה נפשית, הוצע להם כמובן עוד סל בטיחות, יש לכם עוד מבנה, אני מבינה, המבנה השני לא מאובטח, האפשרויות למיגון העובדים קיימות, המחלקות צריכות לפנות והם יסתכלו, במובן של האפשרויות של המיגון.

מיגון?

מיגון המחלקות, מיגון בתוך מבנה. לגבי ביקורי בית - - -

ה-20,000. אותם 20,000?

כן, כל פעם 20,000 אפשר לקבל.

כל שנה אפשר לקבל עשרים אלף?

אפשר, אפשר, כן.

גבירתי, זה מחיר של שתי מצלמות.

שניה, שניה, אני כבר אמרתי, תאמינו לי. תאמינו לי, אני יודעת.

הקטע שיושבת הראש ציינה, ביקור בית או דברים שהם מחוץ למחלקה, אנחנו, בהמלצות שלנו, מי שיקרא יראה שכתוב, שאם יש מקרה שיש בו פוטנציאל לאלימות במשפחה ייצאו שתי עובדות סוציאליות ביחד ויש עליו הרבה היבטים. אנחנו עושים סדנאות למניעה והתמודדות עם אלימות. יש לנו מה שנקרא נאמני בטחון, אנחנו עושים השתלמויות וסדנאות, לנאמני ביטחון, שהם יהיו אחראים על הביטחון במחלקה ויתכללו את כל נושא הביטחון - - -

מה זאת אומרת? שניה, מתוך העובדים הסוציאליים עצמם?

כל מחלקה.

רגע, מתוך התקנים של המחלקה, זה לא חייב להיות עובד סוציאלי - - -

אלא מה?

יש לנו גם נושאים אחרים במחלקות לשירותים חברתיים - - -

מנהליים?

מנהליים, עובדי מינהל וזכאות, יכול להיות כל עובד שיכול למלא את התפקיד הזה, הוא יכול להיות נאמן בטחון בנוסף לתפקידו, זה לא בִּמְקום.

נאמן בטחון.

נאמן בטחון שהוא זה שיהיה בקשר בכל ההיבטים של הביטחון, הוא אחראי, הוא יבוא לסדנאות, הוא יהיה בקשר עם המשטרה - - -

הוא יבוא לסדנאות והוא ילך למשטרה אבל, מי יאבטח את העובדים הסוציאליים?

בתוך המחלקות יהיה אבל מחוץ למחלקה, עד איפה אנחנו יכולים ללכת? אם צריך ללכת לביקור בית, או אם יש עובדת שמאוד מאויימת, אז היו מקרים קיצוניים שגם מימנו אבטחה לעובדת סוציאלית בבית 24 שעות.

שאלה כללית וקונקרטית. קודם כל לגבי המקרה של חדיג'ה מחאג'מי, מה אתם עושים 'בגדול'? איך אתם מטפלים בסוגיה הזו ובכלל, האם יש לכם תקציב, תקציב חירום כזה, שכשיש מקרים אינדיווידואליים במקום מסוים יהיה אפשר קצת להשקיע?

אפשר יהיה להשקיע, אמרתי, הוצע להם כל סל המיגון הזה ואם צריך אבטחה, יהיה סיוע במימון.

אז יש לכם תקציב לסיוע חירום?

אם - - -

לא, לא, לא אני שואל על תקציב, סיוע חירום במקרים כמו כאלה.

אם צריך יהיה סיוע חירום. כן.

מה זה "אם צריך"? שמענו שצריך. מה, צריך לבוא אליכם?

אני רוצה להבין. יש תקנה מסוימת אצלכם בתקציב המשרד, שאומרת "זה שמור למקרה חירום של - - -

בתוך התקנה הכללית של כל הנושא של אבטחה.

פנו אליכם?

אנחנו - - -

הלשכות יודעות על הדבר הזה?

כן. לדעתי, כן. כן, כן.

העיריה פנתה לרווחה בנושא הזה?

מניעת התקציב 20,000 - - -

לא, לא, ה-20,000, היא אומרת שיש להם תקציב חירום כזה, שאפשר במקרים - - -

דרך המשטרה? והמשטרה יחד עם העיריה וגם זה לא תמיד - - -

לא, לא, לא, לא, זה משהו אחר, היא לא מדברת על זה, היא אמרה שיש אפשרות שהעירייה תפנה, תבקש סיוע נקודתי, עכשווי, אקטואלי, למצב חירום מסוים, כאשר הביטחון של העו"סים או העו"סיות נפגע. אני חושבת שמן הראוי שזה יועבר לעירייה ואנחנו נדאג גם להעביר את המידע הזה. הייתי שמחה לשמוע שאולי המשרד יצור קשר עם העיריה ויציע את עזרתו בנושא הזה.

היו שני מפקחים, היה מנהל המחוז, הציעו את כל הדברים.

כן, היה.

הציעו?

היה, היה.

כולל הדבר האחרון הזה?

אני לא יודעת מה הם הציעו אבל - - -

האם את מודעת לסיוע החירום שקיים? צפרא?

בין המשטרה בינתיים לבין העיריה, יש הקשר הזה, בכדי שנקבל את - - -

מה קשורה המשטרה לסל?

קודם כל המשטרה היא זו שהציעה, שיש סל כזה, כי אנחנו לא ידענו עליו בכלל.

כמו המצלמה - - -

ואז המשטרה פונה לעירייה - - -

ללשכה?

הכריזו על חדיג'ה שהיא ברמת סיכון 4, כעובדת סוציאלית והם אלה שפנו - - -

זה משהו אחר. לבקש אבטחה.

הגדרה. צריך להגדיר רמת סיכון מסוימת כדי לקבל את האבטחה.

נכון, נכון.

נכון, נכון, זה מה שאמרתי לפני חצי שעה, שבדרך כלל המשטרה קובעת את רמת המסוכנות על עובד הציבור ואז אפשר לאבטח אותו, אחרי דרגה מסוימת של מסוכנות. העיריה אמורה לכסות את זה. אפשר שהעירייה תבקש עזרה בכיסוי העלות הזו מתקציב החירום שדובר עליו, בנוסף לסל. אני רק מתפלאת כשאני שומעת שעירית אום אל פאחם לא ידעה על קיום סל האבטחה הזה - - -

גם עירית קריית שמונה לא יודעת, גם עירית קריית גת לא יודעת.

אני מבקשת, לא, שניה, אני אמרתי שאני רוצה לקיים את הדיון הזה, אני אתן לךָ דקה, שתי דקות ואני רוצה לסכם בבקשה. ולעניין.

אולי הרבה אנשים לא רוצים לשמוע - - -

רגע, מטעם מי הוא מדבר? בבקשה, גבירתי.

אני אסביר בדיוק ואתה מכיר אותי מספיק טוב. קודם כל אני יעקב בן יששכר מ"התנועה למען עתיד ילדינו" - - -

אין תנועה כזאת.

לא, לא, לא.

סליחה, אדוני, אתה מפריע לי.

אני מאד מבקשת, זו אני שמנהלת את הישיבה פה, תכבדו את זה. כשאני אראה שהדיון מוסט אני אדע לעצור את זה. תסמכו עלי.

לצורך העניין אני מגנה כל אלימות שהיא, גם נגד אותה עובדת סוציאלית שנמצאת פה. יחד עם זאת, דוברים אמרו פה מספר דברים נכונים. כאשר התקציבים מוסטים, 1.3 מיליארד שקל, לעומת 50 מיליון שקל לטיפול בקהילה, פה מתחילה הבעיה. האזרח הקטן שרוצה להתלונן על עובד סוציאלי שפועל בניגוד לחוק, כשהוא בא להוציא ממנו את הילד, או כשהוא מפלה אב גרוש בהסדרי ראיה, בסופו של דבר, אין טיפול למשפחה. העובד הסוציאלי מגיע עם אג'נדה ובסופו של דבר, אנחנו נתקלים בכל מיני אירועים – אמנם מועטים, במצבי קיצון, שאני מגנה אותם, אני לא חושב שמישהו צריך לתקוף מישהו אבל, יחד עם זאת, כשבא הורה - - -

אני חושבת שכדאי מאד כשאומרים: אני לא בעד שמישהו יתקוף מישהו לעצור שם.

אז אני - - -

לעצור שם, כי כל תוספת רק מזינה את התוקפנות ואת האלימות.

אבל יחד עם זאת, יש פה תוקפנות - - -

אבל יחד עם זאת - - -

גבירתי, יש פה תוקפנות, כשמגיעים לעובד סוציאלי שיש לו סמכות – בניגוד לשוטר, שבעה ימים על פי חוק הנוער, להוציא ילד ללא בירור, ואני יכול למנות עשרות מקרים של שופטים שבאו - - -

תודה, לא מקובל עליי. יש ביקורת על העובדים הסוציאליים - - -

אין ביקורת. אנחנו - - -

שניה, שניה, שניה. חוץ מזה שבעצם שתי הדקות הן כבר לקראת סיום אז אני מבקשת כך. ביקורת על עבודת העובדים הסוציאליים אשמח לשמוע אבל לא בדיון הזה. הדיון הזה עוסק בביטחונם של העובדים הסוציאליים. אני שמחתי מאד כשרן אמר בצורה הכי ברורה, וגם - - - אמרו – אם זכרוני לא יטעה אותי, אמרו שהמחסור במענים שמסופקים לקהילה, לפעמים בונה מתחים ומוביל למצבים של תסכול שיוצאים בצורת אלימות. אני מאד שמחתי שזה בא ועלה וזה נמצא על השולחן. הדבר השני גם נאמר, שבעצם הרבה פעמים, יש אי קבלה ואי אמון בתפקיד של העובד הסוציאלי.

כשנגיע לדיון מיוחד, שיתייחס לתפקוד העובדים הסוציאליים – למרות שזה יכול להיות לא בוועדה שלי, אז נוכל להעלות את כל הביקורת הקיימת. בינתיים, רציתי להתמקד בביטחונם של משרתי ציבור שעושים עבודה, יכול להיות שהם טועים מדי פעם אבל בינתיים, יש להם את הזכות להיות בביטחון.

גבירתי, 10,000 ילדים שמוּצָאים מדי שנה, זה פשוט לא טעות.

אני לא - - - עכשיו, אני לא אדון בזה עכשיו. אם יש לך מה לטעון על מדיניות הוצאת הילדים, על מדיניות יציאת הנשים למקלטים או על מדיניות אני לא יודעת מה, אז נקיים דיון על זה, אבל לא עכשיו. אני מאוד מצטערת. שמעתי בעניין המתח הגובר הקשור למחסור במענים ואני רוצה לסכם.

אני רושמת בפניי את כל ההתבטאויות על חוסר הביטחון והרגשה של פגיעה קשה בביטחונם של העובדות הסוציאליות ושל העובדים הסוציאליים ואני רואה את זה בחומרה רבה. גם לפני חודש דיברנו על זה וראינו את זה בחומרה וגם היום אנחנו רואים את זה בחומרה, אפילו עוד יותר לאחר המקרים האחרונים שקרו.

גם מדאיגים אותי הווידויים שנעשו ואני מכבדת אותם ואני מכבדת את הכנות, כשבאים ואומרים – ואני לא רוצה להיות במקום אף אחת שבאה ואומרת: "הרגשת חוסר הביטחון שלי ושל משפחתי יכולה להשפיע על ההחלטות המקצועיות, שאמורות להיות מקצועיות גרידא וניטראליות. ואני חושבת שמשרד הרווחה והרשויות המקומיות צריכים להיות מודאגים מהצהרות כאלו, כי זה פוגע בטיב השרות שהמשרד אמון עליו וצריך לפקח עליו.

מצד שני, אי אפשר לחיות בשקט עם מצב שבו גם המשפחות של העובדים הסוציאליים והעובדים הסוציאליים מרגישים מאויימים, לא רק בתוך הלשכות, אלא מחוץ ללשכות, בחיים האישיים, בחיי המשפחה שלהם וגם בני משפחה שלהם. אי אפשר לקבל את זה. לפני חודש ישבנו והיללנו ואמרנו שהם החזית במאבק למען המוחלשים, היום אנחנו באים ומדברים עליהם כאילו הם מוחלשים וקרבנות, והמציאות הזו היא טעות פטאלית.

אני אפנה למשטרה ואני אבקש סטטיסטיקה מאוד ברורה על מספר התלונות של עובדים סוציאליים ועובדות סוציאליות, שקרו בשנתיים האחרונות, ואיפה זה עומד מבחינת המשטרה, כמה הועבר לפרקליטות, כמה נסגרו, כמה עדיין בחקירה. משם אפשר ללמוד איך מטופלים המקרים האלה.

אני רואה חשיבות רבה בעניין של חקיקת חוק. אני חייבת להזכיר שיש חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, אנחנו מכירים את זה אבל, יש צורך כנראה לחשוב ולאמץ את הרעיון של חקיקת חוק שמחייב אבטחת לשכות רווחה. אני רואה בחומרה רבה שהמשאבים המוקצים לעניין הזה – יכול להיות שהמשאבים האלה התאימו לפני עשרים שנה, היום, עם האלימות הגואה בחברה, עם המצב המורכב שאנחנו חיים בו ועם המחסור במענים – הגיע הזמן שמשרד הרווחה יבדוק שוב את המענים שהוא מספק לעניין הזה, כולל את ה-20,000 שקל לסל. אני מעריכה את זה שקיים סל כזה, הייתי רוצה לדעת שכל לשכות הרווחה – אני מבקשת ופונה אליכם להוציא חוזר עכשיו מהמשרד, לכלל לשכות הרווחה במדינת ישראל, המודיע להן ומזכיר להן שוב, שקיימת להן זכות לנצל את התקציב הזה של 20,000 שקל ולהתחיל את זה. אם אני שומעת שיש מועצות שלא ידעו על זה, כדאי מאד לעדכן את זה.

יש עוד נקודה. יש גם במשרד לביטחון פנים, כלפי עובדים מאוימים ברשויות המקומיות, יש שם - - - שברגע שראש רשות או בעל תפקיד סטטוטורי ברשות מוניציפלית, קוראים למשרד לביטחון פנים והם מסייעים עם תקציב לאבטחה, כמובן - - -

בדיוק את זה רציתי, אני לא סיימתי. אני חושב שבעניין הספציפי שהיה טריגר לישיבה הזו, בעניינה של עובדת סוציאלית חדיג'ה, קודם כל אני מודה לך על זה שבאת והשמעת את קולך בישיבה הזו, כולנו לצידך ומגנים את מה שקרה אבל, אני אפנה לשר לביטחון פנים ואבקש למצות את הדין בחקירה, קודם כל בחקירה, להגיש אותם לדין ולמצות אתם את הדין. אני רשמתי בפניי את ההצעה לכללי שיפוט מהיר לתוקפים של עו"סים על כל סוגי התקיפה, התשובה של המשרד הייתה שיש להם כללים לעניין של - - - במקרים חריגים ואלימים, כדאי מאוד אולי לרענן את ההוראות בנושא הזה, אין מה לעשות, לפעמים 'נרדמים במשמרת', גם מפקחים של משרד הרווחה ולא מרעננים את ההוראות. אני מבקשת שתעשו את הריענון הזה.

אני לוקחת על עצמי להכין, בשיתוף פעולה עם השלטון המקומי, את הצעת החוק, נגיש אותה בשם הועדה, חברי הועדה וכלל חברי הכנסת שנכחו בישיבה הזו והביעו את רצונם.

אם נעשה את זה עד מחר - - - בפגרה, חובת הנחה - - -

נכון, נכון, אפשר גם בתחילת השבוע, תמיד אפשר להניח הצעות חוק אבל, אז אפשר לנצל את ה-45 ימים בזמן הפגרה. אני מודה לכולכם, אני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.