הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 207

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, י' באדר ב התשע"ו (20 במרץ 2016), שעה 11:30

1. הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4), התשע"ו-2016 (מ/1030)

2. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון - סעיף 92), התשע"ו-2016 (פ/2608/20), של חה"כ נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, מיכל בירן, איתן כבל, חיים ילין, איתן ברושי, עפר שלח, איציק שמולי, מרב מיכאלי, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, דב חנין, באסל גטאס, יוסף ג'בארין, יחיאל חיליק בר, אראל מרגלית, מיקי לוי, מנואל טרכטנברג, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, עיסאווי פריג', עאידה תומא סלימאן

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא

יוסי יונה

אורי מקלב

עיסאווי פריג'

קארין אלהרר

אילן גילאון

שלמה פילבר - מנכ"ל, משרד התקשורת

דנה נויפלד - יועמ"ש, משרד התקשורת

חגית ברוק - ע. היועמ"ש, משרד התקשורת

אסף וסרצוג - רפרנט תקשורת באג"ת, משרד האוצר

אלידור בליטנר - עוזרת ראשית ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אבי ניסנקורן - יו"ר ההסתדרות, ההסתדרות הכללית החדשה

דקלה כהן - עוזרת יו"ר ההסתדרות, ההסתדרות הכללית החדשה

חנה שניצר - עו"ד, סגנית יו"ר הלשכה המשפטית, ההסתדרות הכללית החדשה

דורון קרני - מזכיר ארצי הסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות הכללית החדשה

יניב לוי - דובר, ההסתדרות הכללית החדשה

אלדד קובלנץ - מנכ"ל, תאגיד השידור הישראלי

אביגדור דנן - יועץ משפטי, תאגיד השידור הישראלי

קרן הראל-הררי - יועצת בכירה למנכ"ל, תאגיד השידור הישראלי

רן היילפרן - סמנכ"ל כספים תאגיד השידור הישראלי, רשות השידור

שמעון אלקבץ - עורך ראשי ומנהל קול ישראל, רשות השידור

לינדה בר - דוברת, רשות השידור

מירי אדרי - יור ועד משולב מטה רשות השידור

אדיסו וובה - חבר ועד הנדסה טלוויזיה, רשות השידור

שלמה אברהם - ועד משולב טלוויזיה, רשות השידור

משה שגב - יו"ר ועד הנדסה ערוץ 1, רשות השידור

תמנה עורב - יו"ר ועד האקדמאים בדרוג מח"ר, רשות השידור

זיקי יעקבי - סגן יו"ר ועד עתונות הפקה ערוץ 1, רשות השידור

נורית אליהו - מלבישה, רשות השידור

ארז ברנד - חבר ועד טכנאים, הטלוויזיה החינוכית

מוסטפא אבו ראס - חבר ועד, במאי, הטלוויזיה החינוכית

לילך גבאי שזר - יו"ר ועד הנדסה, ועד עובדי הטלוויזיה החינוכית

אחיה גינוסר - יו"ר אגודת העיתונאים

רונית אנשטין - יועצת אגודת העיתונאים

שייקה קומורניק - חבר הנהלת אגודת העיתונאים

רותם אברוצקי - יו"ר, אגודת העיתונאים תל אביב

יאיר טרצ'יצקי - יו"ר ארגון העיתונאים

ליאור תמאם - אחראי על היצירה המקורית, איגוד תסריטאי הקולנוע והטלוויזיה בישראל

עמית ליאור - יו"ר איגוד התסריטאים

יפעת פרסטלניק - יו"ר משותף איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה

ענת אסולין - יו"ר משותף איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה

תהילה שוורץ אלטשולר - ראשת התכנית לרפורמות במדיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

אריק בכר - מזכ"ל, מועצת העיתונות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אתי בנדלר

מירב תורג'מן

לאה ורון

הילה לוי

1. הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4), התשע"ו-2016 (מ/1030)

2. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון - סעיף 92), התשע"ו-2016 (פ/2608/20), של חה"כ נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, מיכל בירן, איתן כבל, חיים ילין, איתן ברושי, עפר שלח, איציק שמולי, מרב מיכאלי, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, דב חנין, באסל גטאס, יוסף ג'בארין, יחיאל חיליק בר, אראל מרגלית, מיקי לוי, מנואל טרכטנברג, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, עיסאווי פריג', עאידה תומא סלימאן

בוקר טוב, שבוע טוב, שלום לכולם, אני מבקש להתחיל את הישיבה, ברשותכם. גברתי, מנהלת הוועדה, היועצות המשפטיות, ה-יועצת המשנה, חברי, יושב-ראש ההסתדרות, חברי חברי הכנסת, דובר, רשמת, עורכים נכבדים, על סדר יומנו היום שני נושאים. הראשון, הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4), התשע"ו-2016, והצעה שנייה היא הצעת החוק של נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. יש, כמובן, את הצעת החוק הממשלתית, את התיקונים שהממשלה מבקשת לעשות בחוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4).

ברשותכם, אני מבקש לפתוח את הדיון. במה שזה תלוי בי, נעשה את הכול כדי שהדברים יסתיימו היום. ברשותכם, אני רוצה לומר כמה משפטים ואם אדוני ירצה, אני אאפשר לו לומר כמה משפטים. אנחנו נאפשר לחברים לומר את דבריהם.

זה לא סוד שהעניין של השידור הציבורי, לפחות איך שאני תופס אותו, זה בנפשי. יכול להיות שיש מי שיאמר שאלה מילים גדולות, אבל אני לא מוכן לוותר ואני רוצה לראות שבעזרת השם, כך אני מאמין, יגיע הרגע שיהיה לנו שידור ציבורי דמוקרטי, פתוח וחזק במה שזה תלוי בי. אני לא אכחד שיש עליות וירידות שמאד מטרידות אותי וגורמות לי לדפיקות לב. עם זאת, בחלק האחרון, אבי ניסנקורן, יושב-ראש ההסתדרות ואנוכי, לצד כל הגורמים – כמובן מנכ"ל התאגיד, מנכ"ל משרד התקשורת, האוצר, אסף וקבוצה של אנשים טובים ומכובדים, גם מהוועדים – החלטנו לנסות לפחות, כך אני רוצה להאמין, לעשות סוף לסאגה הזאת. לסיים אותה ולתת לתאגיד לצאת לדרך. לא שהדברים הם פשוטים, לא שהדברים הם קלים. לי באופן אישי לא קל לעמוד גם מול חברים שלי, בוודאי לא כשאני מוצא את עצמי בדין ודברים מול אחד שאני רואה בו אח שלי כמו אילן גילאון. זה לא קל עבורי. אבל אני באמת מאמין שאנחנו יוצאים לדרך חדשה וההישגים, גם עבור העובדים, עם כל הקשיים במה שמונח לפתחנו, אפשר להתייחס לזה בצורה מכובדת. נעשתה עבודה אמיתית וכל הגופים מנסים למצוא את הדרך להתקדם.

היה סעיף אחד, סעיף מיקור חוץ, שהייתה בו אי-הבנה – כך אני רוצה לראות את הדברים – והגענו להסכמות סביב העניין הזה. בעצם, מרגע שהגענו להסכמות החדשות ולא תהיינה – ושלא מישהו יחשוב שהן תהיינה במיקור חוץ – בעצם מצאנו את עצמנו בהתקדמות מאד גדולה כדי לצאת לדרך. אני מקווה שגם תסייעו לי לסיים את הדיון הזה כמה שיותר מהר כי אותה "לבנת חבלה" שאיימה לפוצץ את כל התהליך הזה – אני רוצה לומר עוד משפט בהקשר הזה וגם מנכ"ל התאגיד יאמר את דברו. הייתה בקשה של מנכ"ל התאגיד החדש, של אלדד קובלנץ. אין כאן שום קונספירציה או איזה עניין פוליטי. אני מבין את הלחצים, אני מבין את המתח שמתקיים, בוודאי אצל העובדים וגם אצלי. אבל ממש ממש לא היה בזה דבר וחצי דבר. ובנקודה הזו המנכ"ל שנמצא כאן נותן את כל הגיבוי כדי שהעגלה תצא לדרך.

אני רוצה לומר עוד שני משפטים ולסיים. אני אומר גם למנכ"ל משרד התקשורת ואני אומר לכולנו. אדוני המנכ"ל, אני אומר את זה גם לך. מרגע שתיקון מס' 4 לחוק עובר במליאה, בעצם מבחינתנו העסק יוצא לדרך. אין יותר. זה כבר תאגיד וברגע שהוא עושה את השינוי, אני מצפה שכל ההתעסקות של כל הגורמים מסביב – פוליטיים, מקצועיים, כל אלה – יאפשרו לגוף הזה לעבוד על-פי כל הכללים הדמוקרטיים-משפטיים של היושר המקצועי, היושרה המקצועית והמעורבות. איך אומרים? שלא נעסוק בזה יותר שאם רק נידרש לכאן, זה ממש כדי להגיד איך אנחנו דוחפים יותר את העגלה, אבל לא כדי לבוא ולכוון אותה ולהתעסק בכל התהליכים הפנימיים. אני רוצה באמת לראות את הסיום של הסאגה הזו. אני, כמובן, אמשיך ללוות לאורך כל הדרך את התהליך ואני מודה לכם שבאתם. הבנתי את הכאב ואת הדאגה של האנשים שפנו אליי, מי מהם מחברי הכנסת שגם נמצאים פה – אילן, יוסי, עיסאווי, חאג' ואחרים שלא נמצאים פה – ואני שמח שהגענו להבנות. התאגיד והרצון שיהיה שידור ציבורי חזק, טוב, דמוקרטי ופתוח, לפחות מנקודת המבט שלי זו המשימה שכולנו צריכים להירתם אליה. בבקשה, אדוני.

אני מודה לאיתן לא רק על מה שהוא אמר היום פה ועל הליווי שלו בוועדה. הוא פשוט מלווה את המשא ומתן. הוא בא לישיבות המשא ומתן והוא מתווך והוא מגשר והוא עוזר להגיע לתוצאות. אני חושב שלא היינו נמצאים היום בסיכום כפי שהגענו אליו בלי העזרה של איתן, שכל פעם שנכנסנו לאיזשהו מבוי סתום, הוא בא ועזר.

יש לנו היום הצעת חוק, שהיא הצעת חוק לא פשוטה, אבל אני חושב שאנחנו חייבים להתקדם הלאה. אכן, אנחנו צד העובדים. כשאני אומר "העובדים" זה גם ההסתדרות וגם אגודת העיתונאים, גם חיקה שיושב פה והצוות שלו.

אנחנו התכנסנו ביחד וקיבלנו החלטות ביחד עם צד המדינה, אבל ביחד עם אלדד, שצריך להוביל קדימה את התכנית. החלטות קשות, אבל לסיים את הנושא. ההחלטות הן מצד אחד לעלות מ-25% ל-51% ולא פחות מ-450 משרות לעובדי רשות השידור. זה ייכנס לחוק.

לא כולל החינוכית.

לא כולל החינוכית. את החינוכית השארנו כנושא שצריך להמשיך לדבר עליו עד ינואר 2018. הסכמנו, בשביל לעזור לאלדד, לקדם את התאגיד הציבורי כך שהאקטואליה, לא כולל החדשות, יוכל לתקופה מוגבלת להיעשות בעזרת גורמים נוספים חוץ מהעובדים. בתום התקופה זה גם כן הופך להיות חלק מהנושאים שהם בתוך הלבה והעשייה השוטפת. אני מודה מאד לאיתן שגישר בנושא החדשות, שהיה מאד חשוב וסימבולי לעובדים. אני מודה גם לאלדד שוויתר בנושא הזה. אני חושב שהוא עשה דבר נכון. אנחנו גם הסכמנו שתנאי העבודה ברשות יהיו תנאים אחידים בשביל לייצר גם מוטיבציה לקלוט את העובדים הקיימים, שלא יהיו שיקולים זרים, וגם כדי לאפשר ניהול תקין ויותר בריא של התאגיד.

אני חושב שמרגע שהחוק יירתם אנחנו צריכים לעזרה לאלדד. שתהיה לו תקינה נכונה, שתהיה לו מצבת תקנים נכונים כדי שהוא יוכל לעשות תאגיד ציבורי איכותי ופשוט שאנחנו נתגאה בשידור הציבורי קדימה. זה יום לא קל, אבל קיבלנו יחד החלטות ואנחנו עומדים מאחורי ההחלטות. אנחנו מבקשים שהבית הזה יכבד את כל הדין ודברים המורכב שהיה ויאשר באמת להתקדם קדימה. תודה.

תודה, תודה לך, אדוני, יושב-ראש ההסתדרות, אבי ניסנקורן. אני אאפשר למנכ"ל משרד רשות השידור, ברשותכם, ואחר-כך נאפשר לחברים. יוסי יונה, אתה תציג בשמו של חברנו נחמן שי את הצעת החוק הפרטית. בבקשה, בקצרה.

מנכ"ל משרד התקשורת.

כן, כן, אמרתי.

אמרת "רשות השידור". זה בסדר.

אדוני, לפחות אצלי זה היה בנון-שלנטיות. בבקשה.

שני עדכונים קצרים. כמו שאמרו שני קודמיי, לעדכון הזה שאנחנו מביאים עכשיו קדמו הרבה מאד דיונים משותפים סביב שולחן עגול של כל הגורמים, כולל נציגי העובדים, כולל ההסתדרות, כולל התאגיד, בגיבוי וסיוע חזק מאד של יושב-ראש הוועדה. זה לא דבר מושלם, מה שמונח פה. בכלל, כל תהליך הלידה של התאגיד הזה לא דבר שכולנו מאד מתגאים בו, אבל לפחות אני יכול להגיד באופן אישי שירשתי מצב מסוים שאני מנסה לשפר אותו, כשפונקציית המטרה שלנו היא כל הזמן להגיע בכל מחיר ובזמן המוקדם ליום התחילה, ליום הקמת התאגיד. אני מאמין שברגע שהוא ייצא לדרך, הדברים גם יתחילו להיפתר תוך כדי.

שני עדכונים חשובים לוועדה, שהם עומדים ברקע של הדברים. האחד, הנושא של המועצה. כמו שאמרתי בדיונים הקודמים שהיו פה בתיקונים הקודמים של החוק – עמדנו בזה אחד לאחד ונמצאות פה היועצות המשפטיות של משרד התקשורת, שיכולות לאשר – החל מאוקטובר הנושא הזה לא בידיים של משרד התקשורת. הוא נמצא בידיים של הוועדה לבחירת מינויים, לאישור מינויים של השופטת גילאור. אנחנו ממתינים, אנחנו מסייעים, נותנים את כל הסיוע האפשרי, אבל זה לא בידינו. והיה כדאי שזה יזורז כדי שבאמת יהיה איזשהו גוף מפקח.

ולכן, אני מודיע לאדוני שבכוונתי להכניס תיקון להצעת החוק. מבחינתנו, אם עד תאריך מסוים לא נצליח לקבל את ההרכב המלא, המועצה תוכל להתכנס גם בהרכב חסר כי החשיבות של המועצה בתהליך הזה - - -

מה זה "הרכב חסר"? מה קיים היום?

חסרים שניים.

עשרה כבר אושרו.

העניין הוא שהיועץ המשפטי בשעתו, מזוז, הוציא הנחייה שאי אפשר לכנס את הישיבה הראשונה אם ההרכב איננו מלא. לכן, כיוון שאני לא מוכן לדבר על זה אפילו יותר, קיבלתי את ההחלטה הזאת ואני מקווה שאתם תתנו לי עזרה בעניין הזה. אם יצליחו לסיים את השניים, מה טובו אוהליך. אם לא, אנחנו נקצוב זמן בתיקון בהוראת שעה.

זה לא הוראת שעה.

גברתי, בסדר. את כבר אחר-כך תעשי.

עשרת השמות פורסמו וידועים לציבור?

כולם ידועים. כן, כן, כבר מזמן העניין הזה. אוקיי, בבקשה. סליחה, אדוני המנכ"ל.

מעבר לזאת, את פרטי ההפעלה של התאגיד או התיאור שעולה מתוך החוק הזה, אני אתן למנכ"ל התאגיד החדש להציג. בעצם אנחנו נתנו לו חופש פעולה מלא. אני יכול להגיד בסוגריים שישבנו פה לפני כמה חודשים ונפסלה לחלוטין מכול וכול האופציה של מיקום – לא מיקור חוץ – אלא מיקום זמני במודיעין. יכול להיות שאם היא הייתה מאושרת אז, היינו כבר היום נמצאים במצב הרבה יותר טוב עם הרבה יותר עובדים של רשות השידור, וזה חלק מהעניין.

אני רוצה לומר לאדוני רק בעניין הזה – חבר הכנסת רועי פוקלמן, אני בשמכם מוסר לו מזל טוב. נולד לו עוד בן.

בן שלישי.

יש כאלה שמביאים עוד בן. יש כאלה שזה עוד בת. ואין לי תלונות. בן שלישי, במזל טוב.

תגיד להם שאתה אבו-אלבנאת.

באהבה. הוא ביקש ממני לומר גם לפרוטוקול שאנחנו נוציא בקשה למנהל הדיור הממשלתי שממש נמצא בסוף הדרך מבחינת המשא ומתן, שיסיימו את התהליך ויעשו את כל אשר נדרש. כפי שהבנתי, הסיכום הוא – כך אני מקווה – למיקום בהר חוצבים לא רחוק מכאן. אני מאד מקווה שגם זה יהיה ואז תהיה סגירה, שזה גם יהיה בירושלים, על כל המשתמע מכך.

אדוני היושב-ראש, שאלה נוספת, האם האוצר עומד בכל התחייבויותיו?

תכף אני אתן לאסף לומר את הדברים. אדוני, מנהל התאגיד, בבקשה אמור את דבריך. אני אתן אחר-כך לאוצר ואז, אחרי שנקבל את התמונה הכוללת, אני אאפשר לחברים להתייחס. בבקשה, אדוני.

שלום לכולכם, אני אדבר בקצרה. אני חושב שאמרתי את זה כמה וכמה פעמים. בשביל להקים את התאגיד הזה כמו שצריך, בצורה ובאופן שיכסה את כל סך היצירה שלמה הוא קם וזה אומר גם חברת חדשות מלאה ועצמאית וגם סוגה עילית כתובה ומשובחת, צריך לפחות שנתיים. המחיר של השנתיים האלה הוא מחיר כלכלי כבד בעלויות של המשך הפעלת רשות השידור וגם ברמת כבוד האדם כלפי עובדי רשות השידור, שלא יודעים מה קורה אתם. כולנו הגענו למסקנה שצריך לזרז את התהליך הזה כמה שניתן. ב-1 באוקטובר לא יקום השידור הציבורי האוטופי. לא יגיעו משלחות מה-BBC להר חוצבים לראות איך עושים טלוויזיה ציבורית אמיתית. אנחנו ניכנס לתהליך שיהיה הדרגתי. הדבר הזה ייבנה בשכל ובלב.

אני רק רוצה להבהיר משהו בקשר למיקור החוץ הדמוני הזה. אני במקור חשבתי שצריך לפחות שנתיים בשביל שניתן יהיה להקים את כל המפלצת הזאת כמו שצריך. בסופו של דבר באמת הגענו להכרה שמהדורת החדשות המרכזית לא תהיה ממיקור חוץ ובסך הכול, התכניות שכן יהיו ממיקור חוץ בשנתיים הראשונות יהיו הלוואת גישור ובהליך מדורג אני מקווה שניפרד מהן.

יש לי איזה חילוק דעות קטן עם יושב-ראש ההסתדרות. בעיניי עובדי החינוכית צריכים להיות כן כחלק מ-51%, אבל לא נדון בזה כאן.

אני רוצה לסיים במשהו אחד כלפי הרגולטורים שלנו במשרד האוצר.

הוא לא מוותר.

לא מוותר.

אוקיי, גם אנחנו לא. בבקשה, בבקשה. אוקיי, סליחה.

אתה שמת את הז'יטונים עליי כי אני נוטה להגיד מה שאני חושב גם כשזה לא נעים. אנחנו נעביר עד סוף השבוע מכתב למשרד האוצר עם סט בקשות מאד סבירות. אני לא אלאה את חברי הוועדה, הליך בנייה של תאגיד חדש הוא מאד מאד מסובך ומורכב ברמה התקציבית, החשבונאית, הלוגיסטית, האישורית והמשפטית. בשביל שנוכל לשדר משהו בתאריך המיועד, תוך שבוע יצטרכו להיפתר כל הפקקים שעדיין נמצאים שם בדרך. תודה רבה.

אולי תרחיב, אדוני, מה זה תהליך הדרגתי ברמת ביצוע.

אני אומר את זה ככה. אני מבין, מבין, אני רק אומר ככה. בכל מקרה, לקראת אוקטובר נקיים פה דיון שבו יידרש המנכ"ל להציג את כל התכנית ומה זה אומר ולאן זה הולך ואיך יתבצע בדיוק המעבר ב-1 באוקטובר.

הוא אומר לך שהוא לא עושה. הוא צריך שנתיים.

לא, לא. סליחה.

אפשר באוקטובר לחוקק את החוק הבא, החדש.

אילן, חבר הכנסת גילאון, אני מאד מקווה – באמת אומר לך את זה – איך אומרים? מעבר לזאת אני כבר לא יודע מה לעשות.

זה כמו הוראת קבע להארכה בבנק.

לבטל את החוק האומלל הזה. לבטל.

אולי כשנקרא את הסעיף.

בסדר. אסף, אגף תקציבים, בבקשה.

הכול מתחיל ונגמר אצלכם. לו רציתם, הייתם יכולים מזמן לגמור את הכול.

זאת דרך לגמור את הכול. תאמין לי.

בבקשה, אסף.

אני גם מצטרף לתודות ליושב-ראש הוועדה וליושב-ראש ההסתדרות. גם לאלדד שלקח על עצמו פה לא מעט בתהליך הזה. אני חושב שזאת הפשרה הסבירה ביותר. כמובן, גם למנכ"ל משרד התקשורת. בסופו של דבר, יש פה איזושהי פשרה וזה המתווה אולי הכי פחות גרוע שאפשר היה להגיע אליו בנסיבות העניין.

כל מה שאני יכול להגיד לגבי מערכת היחסים מול התאגיד, זה שאנחנו באמת מחויבים ואנחנו מנסים לסייע כמה שיותר מהר במציאת הפתרונות הנכונים. אנחנו נמצאים באמת בדיון, אני חושב, כמעט יום-יומי וגם התקציבים שאמורים להשתחרר דרך המנגנון של ההסכם, ישוחררו. אנחנו בשאיפה גם את הנושא של הנדל"ן, של מיקום התאגיד בהר חוצבים, לסיים בהקדם האפשרי וגם את כל הנגזרות הנוספות.

אסף, על-פי הצעת החוק המקורית יש מאתיים מיליון שקל להפקות מכל הסוגים. החוק הוא שנה ושמונה חודשים. מאתיים מיליון. מה הוצאתם ב-2015 מההתחייבות שהייתה על-פי חוק של מאתיים מיליון לרכישת הפקות מקור מכול הסוגים? האם הוצאת שקל?

כן. ההתחייבות מדברת על 90 מיליון שקל - - -

איתן, אולי תהיה קשוב. זה חשוב לי.

אני יושב עליהם על כל - - -

פשוט אני לא רואה. יש חוק במדינת ישראל, צריך לקיים אותו. מי שלא מקיים חוק, דינו עונש. ככה אני מבין. עבריין. על-פי החוק שחוקקנו היו אמורים להיות 160 מיליון שקל ועוד 40 מיליון, 200 מיליון שקל עבור הפקות מקור, סוגיה עילית וכל ההפקות. שאלתי פשוטה – זה החוק. ב-2015 מה האוצר הוציא מה-200 מיליון שקל? האם הוציא שקל? החלק השני של השאלה – כדי להתחיל להכין את ההפקות שיהיו מוכנות לשידור, אתה צריך שנתיים-שלוש. אם עד עכשיו לא הוצאת, בעוד שנתיים ובעוד שלוש שנים לא יהיו לך הפקות.

אני רק יכול לענות לך את הדבר הבא. יושבים כאן גם נציגי הבמאים והמפיקים. אני אומר לכם, אני מלווה את זה באופן אישי. כמו שגם אמרתי בדיונים קודמים, לקחתי על עצמי את העניין הזה. כמו נושא הארכיון, שאני מלווה אותו באופן אישי, את עניין הטיפול בארכיון, ככה לקחתי על עצמי ללוות באופן אישי את כל נושא ההפקה.

אני לא מרוצה מכלום, במובן זה שאני עוד לא רואה את הדברים מתבצעים אחד לאחד, אבל אני יכול כן לומר לך שאנחנו באמת מנסים ויש ניסיון כן, אמיתי.

מה ב-2016? האם יש בכוונתכם להוציא להפקות מקור?

תכף נגיע לזה.

יישום החוק.

אדוני, רק להגיד את הדבר הבא, באוקטובר אמור התאגיד להתחיל לפעול וכל הכספים בעצם אמורים להיות. אנחנו מנסים למצוא את הדרך, את אותה קשת גישור מהמצב הנוכחי.

אבל אתה צריך להכין מראש, שיהיה לך מלאי.

חבר הכנסת עיסאווי פריג', באמת, כל מילה אשר אדוני אומר נכונה לחלוטין. וזה מסוג הדברים שבאמת אנחנו מתחבטים בדיוק בעניין הזה, איך למצוא את המנגנון הנכון לעשות את זה.

זה הזמן למצוא את המנגנון, לבקש שזאת תהיה הוראת שעה.

תודה, אדוני. תודה. אתם לא יכולים להגיד שאני מתעלם. ולא מעכשיו, שנים.

לא אומרים.

נכון. אז זאת בדיוק הכוונה. אנחנו נעבור לחיקה, בבקשה.

אני יושב-ראש אגודת העיתונאים בירושלים. אני רוצה להגיד שבאמת בלב כבד הסכמנו ללכת על ההסכם הזה מסיבות שונות. אנחנו איגוד מקצועי ועם כל זה שהמהות היא קריטית והיא חשובה והיא עיקרית והשידור הציבורי הוא בבת עינינו, גם העניין של העיתונאים שיעברו לתאגיד החדש, גם דברים מן הסוג הזה, גם הסכמי עבודה שייחתמו בעתיד – גם על זה הוסכם – גם הדברים האלה הם קריטיים וחשובים בעינינו. אני רוצה להזכיר לכולם שבחוק הקיים דובר על 25% מעובדי רשות השידור שיעברו לתאגיד החדש. זה כולל את הטלוויזיה החינוכית שזה אומר ממש מספר זעום. הגענו עכשיו להבנה, ואני מאד מקווה, אלדד, שההבנה היא כפי שיושב-ראש ההסתדרות הציג אותה, שמדובר ב-450 אנשים מרשות השידור, ללא הטלוויזיה החינוכית כי זאת הייתה ההבנה וזאת ההסכמה שאליה אנחנו מצטרפים.

לעניין הפקות האקטואליה ומיקור חוץ – לזה הסכמנו בלב כבד. אני מאד מקווה שבאמת מדובר בשנתיים. המבקרים והמתנגדים אומרים לי: זה לא יהיה שנתיים. קודם שזה יתחיל ואחר-כך, אם זה יצליח ישאלו: למה לא נמשיך את זה? אבל לתקן את החוק תמיד אפשר, בין אם נסכים או לא. הרי אנחנו רואים פה מעת לעת שהחוק מובא, מתוקן ומתוקן וזה תמיד הולך ומדרדר את מצבנו, את מצב עיתונאי רשות השידור.

למה? הרי מספר הנקלטים הוכפל. אתה לא יכול להגיד שזה בהכרח מדרדר. הגענו להסכמות שמספר הנקלטים הוכפל.

כן, הוא אמר. אמר. הוא לא חלק על זה.

אני בדיוק מונה את הסיבות מדוע אנחנו כן הולכים על ההסכם הזה, למרות שאנחנו הולכים אליו בלב כבד. ההסכמה האחרונה שהחדשות יהיו במיקור חוץ, זה מה שהבעיר את הקש שעמד לשבור את גב הגמל. אנחנו מסכימים לכך. ריכוז השיקולים לכאן ולכאן מביא אותנו למסקנה שההסכם הזה הוא הטוב ביותר שניתן היה להשיג בעת הזאת.

חיקה, תודה. תודה לכם. אני מבין את הקשיים והדילמות וזה לא פשוט. אני לא הייתי רוצה להתחלף אתך כמייצג עובדים ברגע הזה. אני אומר את זה במלוא הכנות והכבוד. אנחנו מכירים הרבה מאד שנים. גברתי, האם את מציעה שאנחנו קודם כל נצביע על המיזוג?

כן.

קודם כל שהבקשה תוצג.

כן, כן. אדוני יציג את הבקשה. חבר הכנסת, פרופ' יוסי יונה, יציג במקום חבר הכנסת נחמן שי, שהוביל את החוק ויצא עם משלחת של הכנסת, אבל יוסי הוא חלק מהחוק. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני מדבר בשמו של נחמן שי ובשמם של עוד מעל לעשרים חברות וחברי כנסת שחתומים על הצעת החוק הפרטית, שבעצם מוצמדת לחוק מטעמה של הממשלה. הרשו לי לומר מספר מילים.

קודם כל תסיים את הבקשה.

הבקשה היא להצמיד את הצעת החוק הפרטית, שכוללת בתוכה גם את הדרישה שהיא למעשה סעיף אחד מהצעת החוק הממשלתית, שדורשת את הדחייה בשישה חודשים של יישום החוק או כינונה של רשות השידור הציבורי החדש.

אוקיי. תן לי קודם כל להצביע על זה.

מה מבחינה משפטית, שאני אבין? סעיף אחד לעומת תיקון?

אני אישרתי את ההצמדה גם במליאה משום שהצעת החוק של חבר הכנסת נחמן שי בעצם נבלעת בהצעת החוק של הממשלה. משתחליט על כך הוועדה ותאושר בוועדת הכנסת, משמעות הדבר שהצעת החוק שתעמוד לדיון בפני הוועדה היא הצעת החוק שהתקבלה בקריאה הראשונה ולא הצעת החוק שהתקבלה בדיון המוקדם. זאת המשמעות.

אוקיי. מי בעד המיזוג ירים את ידו?

הצבעה

בעד המיזוג – פה אחד

נגד – אין

המיזוג התקבל.

תודה. המיזוג אושר פה אחד.

בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה.

אני רוצה לפתוח ולומר על דעת כל האנשים שדיברו כאן, ויש לנו מחויבות לעניין הזה, שראוי לנו שתהיה לנו רשות שידור ציבורי איתנה, דמוקרטית, פתוחה, ביקורתית וללא זיקה לשלטון כזה או אחר. לדבר הזה, אדוני היושב-ראש, ההסתדרות וגם חיקה, שדיבר על עניין העובדים, שני הדברים האלה תלויים זה בזה, אם לא שמנו לב. עובדים שמאוגדים, שהזכויות שלהם שמורות, הם אחת מהערובות המרכזיות לכך שיש לנו רשות שידור עצמאית. משום שהיותם לא מאוגדים ושזכויותיהם אינן מאוגדות, הרי שהיכולת להשפיע עליהם על-ידי השפעות כאלה ואחרות, רבה מאד. אם תרשו לי לומר, אנחנו עוסקים בשני צדדיו של המטבע ורשות שידור עצמאית דורשת עובדים שתנאי העסקתם ושכרם מעוגנים בצורה חד-משמעית בחוק.

כפי שנאמר כאן, ההצמדה היא לגבי סעיף אחד בלבד, וגם היא נעשתה בלב כבד, אני חייב לומר. ישנה איזושהי תחושה שאנחנו כאן מאוחדים באווירה חגיגית, שאנחנו הולכים לקראת הסכם פשרה שהוא לרצונם ולהעדפותיהם של כל הצדדים, אבל כבר נאמרו כמה דברים. חיקה דיבר בלב כבד.

אני מציע שנחכה לסעיף עצמו. ברגע שנעבור על הסעיף עצמו נבין את עוצמת הפשרה.

אנחנו נגיע, אדוני היושב-ראש המחליף, רק תן לי לשנייה לומר את דבריי. אם כן, הפשרה שמוצעת עדיין כואבת, לפחות לחלק ניכר מהעובדים. ואנחנו גם תוהים לגבי תנאי העסקתם – האם אלה שעוברים לרשות השידור החדשה ישמרו על הזכויות שהיו להם לפני כן? שמענו תלונות מעיתונאים שעובדים ב"רקע" שלא מבטיחים להם את הזכויות או שתנאי המעבר שלהם לא ברורים. לכן אני אומר שיחד עם האווירה הזו, שאנחנו הולכים לקראת איזו מין פשרה שכזו, אני חייב לומר שעדיין קיימים המון חששות לגבי החוק הזה.

הערה ביקורתית אחת גדולה – מלכתחילה ידענו שהכוונה המקורית היא כוונה בעייתית, כלומר היכולת להקים את רשות השידור כפי שהוצע בכוונה המקורית ומיד לאחר פירוקה או יחד עם פירוקה של הרשות הישנה, זה דבר בלתי אפשרי. ועכשיו אנחנו מתגלגלים באיזושהי סדרת תיקונים על ההחלטה.

חסרה לי פה הגברת אלהרר.

אני מציע שאדוני לא יוסיף שום מילה מעבר למה שהוא אמר כדי שלא נדרדר סתם. כבר אמרתי לאדוני.

כן, אין כוונה כזו, אבל אני אומר שמלכתחילה אנחנו עוסקים פה באיזשהו קרב מאסף משום שההחלטה הראשונית הייתה מאד מאד בעייתית. לא ניתן היה להקים את הרשות כפי שתכננו יחד עם סגירתה של רשות השידור הוותיקה. אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים להיות עם עין מאד מאד פקוחה על התהליך הממושך הזה של ההקמה. אני חוזה שיהיו עדיין קשיים רבים שנצטרך לתת להם מענה.

תודה לחברי יוסי יונה. בבקשה, אילן גילאון.

אני מתנצל, אני פשוט צריך לצאת.

קודם כל, אני לא מקל ראש בהישג הזה שלכם – של איתן, של ההסתדרות. זה בהחלט הישג. אני רק אומר שאני לא הולך לשום מצעדים של צהלה ושמחה. לא התקבל כאן שום דבר שרצינו. הכול עבד על פי עקרונות שנעשו בלי לב ובלי שכל, בסופו של דבר, אם אנחנו חושבים לטווח רחוק. לו הממשלה, או מי שקיבל את ההחלטות, היה שופט את עצמו על פי אותן אמות מידה שהוא שפט את רשות השידור, הוא היה צריך לקחת את עצמו ולזרוק את עצמו מפה ת"ק פרסה שלא נראה אותו לדיראון. והדברים לא הלכו ככה. אם מישהו חושב שהעיקרון של היעילות הוא עיקרון מס' 1 בחיים שלנו – הוא עיקרון מאד חשוב – אז שיגיש לי ואז אני אענה לו שאם הוא ינסה למכור את המדינה במחיר שהושקע בה, אף אחד לא ירצה לקנות אותה. ולכן, חשבנו שכל דבר יש לו קצב ודברים שמתקלקלים צריך לתקן אותם.

אני לא אכביר יותר מילים משום שנאמרו כל המילים בעולם. אני מבין שזה קרב מאסף. איבדנו קו הגנה ראשון ושני ושלישי ורביעי, והמדינה היא כפי שהיא ורשות השידור היא משל למה שמתרחש כאן. זהו מצב לעומתי של "לכו תחפשו את החברים שלכם" בסופו של דבר.

לכן אני רוצה להתמקד בשלושה דברים שהם קריטיים בעניין הזה: הדבר הראשון – להפסיק את הטיפול ברשות השידור כמו ברגל סוכרתית וכל שבוע לחתוך עוד פלח. מדובר בבני אדם. אני בן-אדם חרדתי ודעתי הייתה נטרפת במצב כזה, כשאני צריך להיות במצב שאני לא יודע מה קורה אתי. עם כל הכבוד, אתה יכול לנהל מערכות, אבל אם אתה לא מבין את המאפרת האחרונה ואת הצלם האחרון, אתה לא מבין שום דבר.

הנושא הקריטי ביותר הוא מיקור החוץ. חברים, אנחנו לא צריכים להסכים לדבר הזה בשירותי ניקיון, אבל בשירותי תוכן? הרי מה, אנחנו לא יודעים על מה מדובר כאן וממי מותר לקנות את השירותים האלה? ומה המטרה? זה בשום פנים ואופן לא יעלה. והדבר השלישי הוא לקחת את תקופת הזמן שצריך, כפי שקובלנץ אומר כאן. לא להמשיך את הטיפול ברגל הסוכרתית כדי שכל דבר יבוא בעתו. ברור לגמרי היום שזה היה פיאסקו אחד גדול, שאנשים רצו רק לרוץ ולספר לחבר'ה. זה מה שהיה מעניין. פופוליזם, לעומתיות, חוסר אחריות – אין לי יותר מילים להגדיר את הדבר הזה. ניסינו בכל הדרכים האפשריות ומפאת כבודם של האנשים ברשות השידור הלכנו למהלכים שאני ידעתי שהם מהלכי התאבדות, שאין בהם שום דבר. לא חשבנו שהחוק שלנו יעבור. אנחנו מבינים ואני אתך, איתן, בעניין הזה, של למזער מאד את הנזק ככל שניתן. לגרום כמה שפחות נזק לכמה שפחות אנשים. אני לא מקל ראש בעניין של 51%. להפך, אני מעריך את זה ומוקיר את זה. אני רק אומר שהאופן שבו הדברים האלה נעשים הוא בלתי אנושי. אני מתנצל, אני צריך לצאת. אני אחזור תכף. הדבר הזה צריך להיות מלווה ונלמד פעם אחרי פעם משום שכאן מדובר במשל, חברים. זאת הפעם הראשונה שהביאו מפרק לרשות ציבורית. וכאשר אנחנו שואלים את המפרק כמה הדברים האלה עולים ושואלים אותו שאלות נוקבות, איש לא יודע לענות על הדבר הזה. הוא יודע לענות, הוא לא רוצה לענות. הדברים האלה יישאלו גם בהמשך. זה מה שרציתי להגיד. אני לא חבר ועדה כך שאני לא יכול להצביע, אבל אני חוזר עוד מעט.

במילה אחת אני רוצה לומר לך שאני מזדהה לחלוטין עם רוב דבריך ובאמת, מנקודת המבט שלי זה לעשות את המטב בתנאים שנוצרו. תודה. חאג', בבקשה.

כבוד היושב-ראש, אני אמשיך את דבריו של חבר הכנסת גילאון ואני אדבר על הטלוויזיה החינוכית. הטלוויזיה החינוכית לא נכללת פה מבחינת העובדים. אני רואה גם את ההצעה של ההסתדרות, שהיא לפניי. הצעת המשרות תהיה רק לעובדים של רשות השידור ללא הטלוויזיה הלימודית.

נכון, יש כאן הפליה קשה.

תני לי להמשיך ויכול להיות שתקבלי תשובה או את התהיות שלי. כבוד היושב-ראש, מדובר בכ-190 עובדים. שליש מהם בשני תפקידים.

ברשותך, אני רוצה להעיר הערה לפני שנגיד דברים שלא צריך להגיד.

תן לי להמשיך.

לא, שמעתי את פתיחת אדוני אז אני לא רוצה שאדוני יילך למקומות. נהפוך הוא.

אני יודע שזאת הטבה מסוימת, אבל. אבל.

ואל תדאגו, בנט לא יוותר על זה.

למה, מה עכשיו קרה?

מה זה חשוב? אני לא יודע.

כבוד היושב-ראש, בדיוק המשפט הזה, זה מה שמדאיג את כולם. תסמוך, תסמוך במצב של אי ודאות. תסמוך, תסמוך, זה ידאג וזה ידאג. מי מבטיח שבנט יהיה שם במשרד הזה? כי אנחנו מדברים על חקיקה ועל הטלוויזיה עצמה.

כנראה היינו צריכים להתעקש על דברים אחרים וששני שליש מהם היו אולי - - -

היום מאריכים להם עד סוף 2017, אבל בוא נשאל את השאלות האמיתיות. מה קורה אחרי התאריך הזה? מישהו יודע או שרק נסמוך? שנית, המשרות כבר מאוישות, כשאנחנו מגיעים לסוף 2017. השאלה היא האם הטלוויזיה החינוכית תהיה חלק מרשות השידור החדשה או תהיה חלק ממשרד החינוך? מה יקרה אתם? אנשים פונים אלינו ואנשים שואלים ומבקשים לקבל תשובות. לא יכול להיות שאנחנו נעביר את החוק הזה כי אנחנו יושבים פה לדון בחוק הזה עכשיו, כי החוק הקודם לא יושם. החוק הקודם לא יושם ולכן אנחנו דנים פה.

אנחנו רצים מהר מהר וכבודו רוצה לסיים את זה עוד היום ולצאת מזה, כי אנחנו נגיע לתאריך של סוף החודש ואין לנו כלום.

אם זה יגיע לסוף החודש ולא עשינו כלום, לאף אחד לא יהיה כלום.

ברור. אני מבין את זה, אבל לא רוצים להגיע למצב שנגיע לסוף דצמבר 2017 ואין להם כלום, ובואו נריץ משהו, טיפול, לשים פלסטר פה ופלסטר שם ולא לטפל בבעיה. לכן אני חושב שאפילו אם נעבור את זה עוד היום, אנחנו צריכים דיון לדון מה קורה ומהר. לא לחכות עד הרגע האחרון. תודה.

תודה. אבי ניסנקורן, בבקשה.

לגבי החינוכית, קודם כל, אני אומר לך שאם היינו עכשיו מציעים לעובדי רשות השידור לעבוד עד סוף 2017 ולחינוכית הפוך, אני לא יודע מה היו אומרים אלה ומה היו אומרים אלה.

זאת הנחמה שלהם?

לא, אבל אני אומר לך את זה כי מהמילים שלך אפשר לחשוב שלא חשבו על החינוכית. אנחנו נלחמים על החינוכית. אנחנו נלחמנו על כך שהחינוכית לא תיכנס עכשיו לחוק אלא יהיה עד סוף 2017. קודם כל, זה ייתן לעובדי החינוכית עוד שנה – כמעט שנתיים – עבודה עם ביטחון תעסוקתי. דבר שני, כתוב במפורש בהסכם שאני עומד לחתום עם משרד האוצר שאין שקט תעשייתי בנושא החינוכית, אין מיצוי תביעות בנושא החינוכית ואנחנו נמשיך להיאבק על זה. אנחנו נמשיך להסדיר את הנושא של עובדי החינוכית. ההסדר שם שונה בדברים מסוימים מעובדי רשות השידור כי הם עובדי מדינה. חלק מעובדי החינוכית ינוידו למקומות אחרים במשרדי הממשלה וימשיכו לעבוד כעובדי ממשלה. עוד לא הסכמנו שהם יבואו להיות עובדי תאגיד. לכן זה נושא שנתון לדיון ארוך ואני צריך להיכנס לעניין, לשבת עם הוועד. יש לנו זמן לעשות את זה, לראות מה אנחנו רוצים, מה בנט רוצה. אנחנו לא כל-כך מהר שם. האלטרנטיבה שהם ייכנסו היום, היא אלטרנטיבה פחות טובה.

לא אמרתי שזה יותר טוב.

לכן, הלכנו על אלטרנטיבה יותר טובה לעובדי החינוכית, שאין שקט תעשייתי ונמשיך ללוות אותם.

תודה לאבי. אריק בכר נמצא? הוא היה והלך. מי כאן? בבקשה, שם ותפקיד לפרוטוקול.

אני יושב-ראש ועד עובדי ההנדסה והטלוויזיה. אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ההסתדרות, קודם כל, אני מודה לכם באמת על האכפתיות והזמן שאתם משקיעים. ואני יודע שזה לא פשוט. ההישג מבחינת כמות העובדים הוא בהחלט לא בטל בשישים. אני פונה פה ליושב-ראש הוועדה ולחברי הוועדה שהולכים להצביע. מה שמציעים לכם זה להאריך את כל הסיפור הזה בשישה חודשים. היינו בסרט הזה לפני חצי שנה בדיוק ואני התרעתי שם בפני יושב-ראש הוועדה, צחי הנגבי, על כך שבחצי שנה זה לא יקרה. לצערי הרב, אני רואה את הסיפור הזה יכול להתגלגל אלינו שוב באוקטובר. אתם צריכים להבין שמדובר פה בעובדים, במערכת עצבים מאד מאד רופפת. רק בשבוע שעבר, לשם המחשה, על הסיפור של הארכה בשלושה חודשים ויום למחרת הוחלט שרק עד סוף החודש, שני עובדים התמוטטו לנו. שני עובדים – אני ראיתי מול עיניי בחור בן 49 שמתמוטט ומפרכס מעצבים וגברת אחת שקיבלה התקף לב ומאושפזת עד היום בבית החולים הדסה. אתם צריכים להבין שמדובר פה באנשים שעוברים תהליך קשה מאד במשך כמה שנים. יושב-ראש ההסתדרות מלווה אותנו בסיפור הזה שנים רבות ויודע בדיוק מה אנחנו עוברים ולאיזה ויתורים הסכמנו על מנת להבריא את המקום הזה.

ייאמר לזכותו של מר קובלנץ, מנהל התאגיד החדש, שאומר ברי"ש גלי ובכל מקום: חברים, הזמן שאתם נותנים לי לא מספיק. הזמן שאתם נותנים לי לא מספיק. אתם חייבים לעשות חשיבה מחודשת לגבי הזמן. ב-1 באוקטובר – איך אמר אלדד? אני אקים משהו שהוא פשרה. למה להקים משהו שהוא פשרה? הרי הדבר הזה נעשה וכולם לוקחים את המודל של ה-BBC. שם זה לקח שבע שנים. האנגלים המסודרים האלה, לקח להם שבע שנים להקים את ה-BBC המחודש. הבן-אדם מבקש שנתיים. למה לא לתת לו את זה?

אני מבין שיש כל מיני אילוצים תקציביים – משרד האוצר. חברים, אי אפשר לשחק בעצבים של האנשים ואני לא רוצה, אדוני היושב-ראש, שנגיע בעוד חצי שנה לדיון הזה. אני באמת חושש לכבודם ולאיכות חייהם של העובדים שנמצאים בינינו. אנא מכם, קחו את הדבר הזה בחשבון ותנו על זה את הדעת.

תודה, משה. עיסאווי, אתה רוצה עכשיו?

- -

גברתי, בבקשה. אני יושב-ראש הוועדה, אני יכול להגיד לך.

אז מה אם אתה יושב-ראש ועדה? אתה צריך - - -

את לא ברשות דיבור.

גברתי, תודה. שמעתי אותך. בינתיים אני עושה דבר וחצי. מעט, לא הרבה, אוקיי? תודה, גברתי. חבר הכנסת עיסאווי פריג' ואחריו יאיר.

גברתי, אנחנו משתתפים בכאבכם. ברור לנו שחוסר הוודאות והמוות האיטי שהעובדים עוברים הוא עונש לא מתוכנן, אבל עונש קטלני.

אנחנו יכולים למנוע את זה, עיסאווי. אתה יודע איזה חוק תכננתם בהתחלה?

די, בבקשה. די.

תראה לאן הגעתם.

חברים, די.

איתן, אני חייב לשתף אתכם במחשבות שלי. אחרי שאני אסיים את כהונתי בכנסת כחבר כנסת, אחד הדברים שאני הולך לכתוב עליהם – נוסטלגיה – זה תהליך הקמת חוק רשות השידור במדינת ישראל. שנה ושמונה חודשים.

אני יכולה לתת לך הרבה חומר.

כל התעלולים. זה סיפור חיים, זה ניסיון שאם הייתי מבקש, לא הייתי זוכה לו. אני עדיין זוכר את השר גלעד ארדן ליד השלט: מרץ 2015. מחכה על-יד השלט. ומאז דחיות ודחיות. אני שואל את עצמי האם חוק שכל הזמן עוסקים בדחייתו, בדחיית ביצועו, לא ראוי להתבטל? אין לי תשובה לעניין הזה.

איתן, שמענו את קובלנץ ושמענו הרבה אנשי מקצוע, החל מלנדס. אני לא מתאר לעצמי שלנדס ובלניקוב לילד הזה ייחלו כשהתחילו את החוק. ככה אני מתאר לעצמי. אומרים לך ואומרים לנו שאין סיכוי שבאוקטובר החוק והתאגיד הציבורי ייצאו לדרך. אנחנו שומעים את זה. שומעים את זה. ואנחנו עומדים חסרי אונים, אין לנו מה לעשות. הבן-אדם אומר לך שהוא צריך לפחות שנתיים. בוא נחשוב לעומק ונמצא את הדרך איך נחסוך מעצמנו את הסאגה ואת המסחרה הזו שאחרי כל שישה חודשים אנחנו צריכים לבוא לכאן, לעמוד ולדון.

הדבר השני, חברים, הוא סוגיית החדשות. אני אומר את זה, איתן, באופן הכי ברור שיכול להיות. יש חדשות, יש אקטואליה וקו אפור הולך ביניהם. ושלא ינסו למרוח אותנו. זה חדשות וזה לא חדשות. מה זה אקטואליה לעומת חדשות ואיפה הקו הזה עומד ביניהם? אני קראתי את תיקוני החקיקה, תיקון מס' 4 כולו. על-פי התיקון הזה, והחינוכית, שמצבה טוב, חברים, מבטלים את "ערב חדש" ו"תיק תקשורת", שהם במסגרת החינוכית. הרי על-פי חוק הם מבוטלים. האם אני מבטל את "ערב חדש" במסגרת החינוכית ולא מכניס אותו במסגרת שידורי החדשות האחרים? אני רוצה תשובות. ושלא נשחק באקטואליה לעומת החדשות כי הקו הוא דק. אני מאמין שאין שידור ציבורי בלי חדשות ציבוריות ועצמאיות. אין דבר כזה. לא היה. אין, אין. אם אין חדשות עצמאיות וציבוריות, אין שידור ציבורי. וזאת גולת הכותרת.

הדבר השלישי – ההישג העצום – בעיניי זה הישג עצום שהשגתם, איתן. להעביר מ-25% ל-51% זה הישג עצום, אבל בהמשך למה שניסן התחיל אני מבקש לעגן את זה בחקיקה. וזה לא נמצא בתיקון. אם לא נעגן את זה בחקיקה, כאילו לא נעשה כלום.

הדבר הרביעי, אדוני, במדינת ישראל, בכל מדינה מתוקנת ודמוקרטית ושלטון חוק, חוק צריך ליישם. ועכשיו אני מגיע לאוצר כי בעיניי אתם שורש הבעיה. בל נלך שמאלה וימינה. אתם שורש הבעיה. אם רציתם שזה יבוא על פתרונו לפני שנה, מזמן זה היה נפתר. אתם, עם הגישה שאתם מובילים ותקופת השישה חודשים, אני מריח וחושד שאתם מאחורי זה. הכול מסיבה פשוטה – אמצעי לחץ על העובדים. אני מבקש מכם, לפחות, שאמצעי הלחץ שעומד לכם והסמכויות האדירות שנמצאות אצלכם, לפחות תקיימו את החוק. תקיימו את החוק. קיבלתם כל-כך הרבה נדל"ן. מיליונים. שרונה, רוממה. קיבלתם.

עוד לא.

קיבלתם. עזוב את המימוש. לפחות, אסף, תבצעו את החוק. בחוק כתוב שמאתיים מיליון שקל להפקה ואם קובלנץ רוצה להתחיל בעוד שנתיים, הוא צריך מלאי שאין לו. אם לא תתחילו עכשיו לשחרר כספים, אסף, כולו חארטה בארטה. זה תלוי בכם. תתחילו לשחרר כספים.

הדבר שלפני אחרון, בקשר לגבייה. ישנם היום 650 מיליון שקל חובות גבייה לאזרחים. אני רוצה לדעת מה עתידם, לאן זה הולך, איך יגבו, מה המדיניות לגביהם. אני רוצה להבין את כל הסוגיה שמאחורי זה כי אין התייחסות לזה בחוק.

הדבר האחרון, אני אתייחס אליו במסגרת הסעיפים.

תודה לחבר הכנסת עיסאווי. יאיר, בבקשה. אני אתן לעוד שניים-שלושה לדבר ואני רוצה להתחיל בהקראה.

אני אגיד קודם כל לגבי עניין מיקור החוץ. אנחנו מתנגדים לזה. אני לא מאמין ששנתיים יהיו שנתיים וכמו שאמר חבר הכנסת פריג', ההבדל בין אקטואליה לחדשות לא ברור. תכנית כמו של גאולה אבן זה אקטואליה או חדשות? זה מגזין של שבת? אין לזה גבול וזה בלתי אפשרי.

חשוב לי לדבר על משהו במקרו. אני ליוויתי את החוק הזה בכייף כי הייתי נגד האופן שבו הוא קודם ביולי-אוגוסט 2014. הייתי בכל הדיונים של הוועדות ויצאתי בתחושה שבסופו של דבר דעתי הפסידה, אבל כיבדתי את מה שהתקבל. לדאבוני, אני רואה שהממשלה לא יודעת אפילו לנצח בכבוד. קיבלו כל מה שהם רצו.

עשו מהלך היסטורי – לבוא ולסגור את רשות השידור ולהקים שידור ציבורי חדש זה מהלך היסטורי. לא עושים דברים כאלה באופן שבו עשו. ישבנו, קיבלנו כל מיני החלטות. כלומר, חברי הכנסת קיבלו את ההחלטות. אחת מהן היא שמנכ"ל זמני לא יתעסק בתוכן. זו הייתה נקודה רגישה שכולם היו מעורבים בה והיו מלחמות ולא בכדי. רצו שבסופו של דבר, מי שיעצב את האתוס העיתונאי ואת אתוס התוכן של רשות השידור, יהיה אדם בעל מעמד קבוע, שיש לו כוח והוא לא צריך לפחד שמחר יפטרו אותו או לא יאריכו לו את המינוי. כשדיברנו על זה, מאד דאגנו מאותם אנשים שעלולים לקבל את התפקיד. אני יכול להגיד ברמה האישית שאני חושב שאלדד קובלנץ הוא אדם ראוי, מקצועי ואני חושב שהוא צריך לבצע את תפקידו הנוכחי כמנכ"ל קבוע ולא כמנכ"ל זמני, שמרחפת מעליו גיליוטינה.

אני חושב שכאשר מקימים כזה דבר היסטורי, צריך לתת לו את הזמן לעשות אותו בצורה ראויה. אם איש המקצוע בא ואומר שהוא צריך לפחות שנתיים, והוא כבר אמר את זה גם לפני חצי שנה, בדיוק באותו חדר, אני לא מבין למה באים ומנסים להלחיץ את כל הדברים. כך זה גם ייראה בסוף. באים ומניחים לו אקדח על השולחן ומכריחים אותו ללכת למיקור חוץ. באים ומניחים על השולחן אקדח גם להסתדרות וגם לאגודות העיתונאים. הם דואגים שייקלטו כמה שיותר עובדים. למה העניין של מיקור החוץ צריך להיות חלק מהדיל? צריך לעשות את הדברים בצורה מחושבת, בצורה איטית ולתת לדברים להתבשל. הרי הדבר הכי חשוב בכל החוק הזה היה המועצה הציבורית. באו ואמרו שמהיום הממשלה לא תמנה את המנכ"ל ומהיום הממשלה לא תתערב במועצה הציבורית. איפה המועצה הציבורית? חלפו שנתיים ועוד לא מינו מועצה ציבורית. כל הדברים החשובים, כל הבנייה של התאגיד החדש נעשית בלי המועצה הציבורית, שהיא הדבר הכי חשוב. הרי כשבאו וחוקקו את החוק לא היה מישהו בחדר שהאמין שלוח הזמנים הזה הגיוני. וכשהאריכו את זה אחר-כך לא היה אף אחד בחדר שהאמין שגם לוח הזמנים הזה הגיוני. כל פעם באים ומכריחים את כולם לבוא לחדר הזה, לעלות לרגל, כל פעם לסגת עוד משהו ממה שמדברים. אז זה היה לגבי היכולת של המנכ"ל הזמני להיות מעורב בתוכן ובשכירת עיתונאים. היום זה על מיקור החוץ של האקטואליה. חאלס. יש מועצה, צריך למנות את המועצה. צריך שהמועצה תחליט מתי תאגיד השידור הציבורי מתחיל לשדר ואי אפשר לבוא וכול פעם להאריך את זה.

תודה, יאיר. עמית ואחריו ענת.

אני חושב שלאור הדברים ואולי החטא הקדמון מתחיל בזה שמישהו חשב שאפשר לעשות את הדבר הזה ב-cut, וסליחה שאני משתמש בזה, ולא ב-dissolve. הדבר הזה דורש dissolve ואי אפשר לעשות cut. לא סוגרים ביום אחד ופותחים למחרת וכרגע, מבחינתנו, ישבנו אתך וישבנו גם עם שר האוצר. לשמחתנו הוא הסכים לפגוש אותנו. מבחינת היצירה המקורית, מבחינת הסוגה העילית, בתוך כל התכניות העתידיות ולמרות שהאוצר אמר לנו בפירוש אצלך בחדר שמחפשים את הדרך להעביר את הכסף, יש בעיה משום שאין סעיף בחוק. אנחנו מציעים שתוסיפו במסגרת החקיקה שכמו שעושים מיקור חוץ לאקטואליה, אנחנו מלכתחילה מיקור חוץ. שיכניסו אותנו להוראת שעה על מיקור חוץ וכך אלדד יוכל לקבל את הכסף. ברור לכולנו שאם מחר הוא לא יוצא בקולות קוראים, הוא לא יכול להקים את התאגיד הזה. הוא יקים תאגיד בלי שום יצירה. לכן חשוב להוסיף אותנו למיקור החוץ ואז לא תהיה בעיה.

דבר שני, לגבי חובות העבר. אם אתה תרצה, עיסאווי, חייבים הרבה כסף על 2014, על 2012 ועל 2013. עד אמצע 2014 אנחנו מכוסים.

כמה כסף חייבים ליוצרים?

חייבים 4 מיליון על 2012, 4 מיליון על 2013, בסביבות 80 מיליון על 2014 וכ-60 מילייון על 2015 שאלדד חסך והם סופרים עכשיו ככסף.

בעבודה שכבר סיפקתם אותה.

לא, זאת עבודה שלא יצאה החוצה. זה כסף שהוקפא ולא הגיע אלינו. יחד עם 2016 מדובר בכ-240 מיליון שקל, שבמידה והם ייצאו, אני בטוח שלאלדד יהיה הרבה יותר קל להקים את התאגיד.

תודה, עמית. ענת, בבקשה ואחריה שייקה.

קודם כל, שכחנו שרשות השידור, מטרתה הבסיסית מעבר להכול היא לספק לנו מסך איכותי, שאמור לענות על צרכי הציבור באופן מפורט ומאד ספציפי. זה כבר לא נמצא על השולחן. אני מרגישה מרומה. אני מרגישה שותפה בקטנה מאחר ואני רק נמצאת פה בשנה האחרונה בדיונים בעניין, לאחר שכל מה שקורה פה היה ידוע. כל ההכתבה והמגמה שנראית לעין ואף אחד לא אומר אותה באופן מוצהר, היא שאין לאף אחד צורך אמיתי וכוונה אמיתית – סליחה עם כל הנוכחים – באמת להקים פה תאגיד או רשות שידור. חבל שהגברת הזקנה, גם את השם הנשי לקחו ממנה והפכו אותה לתאגיד. אני מסכימה עם אילן גילאון, היא לחלוטין משדרת עכשיו בשיא תפארתה את מה שאנחנו רואים, את מה שקורה במדינה שלנו. כולנו פה שותפים למצב בלתי ייאמן. אני מקווה שהחלטות גורליות לא לוקחים בצורה כזו.

יש חוק ואנחנו לא צריכים מיקור חוץ לגבי הפקות מקור. יש לנו חוק. ב-2014 יצא קול קורא. עד עכשיו דרמות לא יצאו. ב-2015 לא יצא קול קורא. בעצם, מה שנעשה פה הוא שנישלו את כל הערך של רשות השידור. חבטו בעובדים, בכול האנשים, ביצירה המקורית. עכשיו כשהיא משוללת מהנכסים הרמים והנחשקים – בשרונה ובכול המקומות – אין קלף מיקוח. מה שאתם ממשיכים לעשות כי אנחנו לא יכולים להצביע ואין לנו יכולת הוא עוד טלאי ועוד טלאי. הדבר האמיתי, וזה נאמר פה כבר לפני שנה, שמצדיק וראוי ואם לא, אין סיבה לחוק הזה, הוא שכל הוראות החוק ייושמו. הוראות החוק היו להוציא הפקת מקור. ברגע שזה לא יצא וזה עדיין לא יוצא, ברור שאין כוונה אמיתית. אין כוונה אמיתית.

איתן, הארכיון בבלאגן שלם. הוא לא עובד.

דבר אחרון, תאגיד השידור הציבורי אמור, למי שלא יודע, לקלוט את כל השוק אליו. אנחנו כרגע בדיונים לגבי טלוויזיה מסחרית ולגבי טלוויזיה בכבלים. הפתרון שניתן לנו על הורדת מחויבות בכל המקומות האלה הוא שזה יחסל סופית את השוק, שהוא מחוסל. הכול עובר לתאגיד השידור מאחר וזה התאגיד שגם ירפא את שוק הפקות המקור. תחשבו על מה שאתם עושים פה.

תודה, תודה. שייקה, בבקשה, ואחריו ד"ר תהילה.

אני חבר ועד עיתונאי הרדיו. אני רוצה להמשיך את הדברים של מה שנאמר פה. אני רוצה להציג את המצוקה שהעובדים נמצאים בה כרגע. מאיזו בחינה? התכניות של האוצר והאיומים הסמויים והלא-סמויים שהועברו גרמו לפרישה בלתי מבוקרת של עובדים. אנחנו נמצאים במצוקה רצינית ששומרי הגחלת, אלה שנשארו לשמור על השידור הציבורי, שנשארו לשדר, בהתאם לחוק – אנחנו הרי חייבים לשמור על שידור ציבורי עד שיוקם התאגיד החדש – אנחנו נמצאים במצוקה רצינית. אנחנו עובדים על הקשקש. יש מקומות שבהם, אם אדם אחד חולה, המערכת קורסת. אנחנו צריכים לדרוש שהוועד או כל אחד אחר ידרוש מהאוצר לאפשר למנהלים לשכור עובדים בפינצטה, על-פי שעות. אני מכיר את הפחדים שלהם מזה שייכנסו בדלת האחורית. אנחנו חייבים תגבור כדי להחזיק את השידור הזה עד שיקום התאגיד החדש. האוצר התחייב לשמור על השידור הציבורי בלי פגע ושיעמוד בחוק הזה.

תודה, תודה יקירי. ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר ואחרון רותם אברוצקי. בבקשה.

תודה רבה. מרבית הדברים שרציתי להגיד כבר נאמרו ואין שום צורך לחזור עליהם. אני מזכירה לכם שבהתאם לחוק, לתאגיד השידור הציבורי החדש יש שני מוסדות: המנכ"ל והמועצה. הם ותו לא. העיכוב במינוי המועצה בעצם יוצר מצב שבו כל התשתית שעליה יושבת הצעת החוק, איננה מקוימת. אדוני, אתה מנהל בימים אלה דיונים ארוכים ביחס לברית המועצות – מי יהיה ואיזה ייצוג הולם יהיה במועצה של ברית המועצות. תסתכל מה קורה כאן. פשוט תסתכלו. השאלה היא האם באמת הדבר הזה הוא בר-ביצוע במדינת ישראל. ואם לא, אולי צריך להסיק את המסקנות. זה הדבר הראשון שאני רוצה לומר.

אלדד אומר כאן בצדק שהוא לא בטוח שגם חצי שנה תספיק לו, ולכן, להפוך את החוק לפארסה ולקבוע כל פעם עוד ועוד תאריכים שאף אחד לא יכול לעמוד בהם, אני לא רואה למה זה מוסיף לכבודה של הכנסת הזאת. יש מועצה. המועצה היא זאת שתצטרך להחליט. כך אמור היה להתקיים גם לפי החוק ואני חושבת שזה הדבר שצריך לשאוף אליו, שהמועצה היא זאת שתקבע איך, באיזה סדר של זמנים, התאגיד יתחיל לפעול.

אני רוצה לומר עוד דבר אחד. אני מסתכלת על השידור הציבורי כחלק ממרחב יותר גדול של כל שידורי החדשות במדינת ישראל. והחשש שלי הוא שיש כאן איזושהי תפיסת עולם של משרד התקשורת, שהחדשות במדינת ישראל נגועות כל-כך, פגועות כל-כך, פגומות כל-כך, שהן בעצם לא שוות שום דבר. ולכן, מה שכדאי לעשות זה איזשהו סוג של תוהו ובוהו גדול בכל השוק הזה. זה נכון לפחות לפי מה ששמעתי בשימועי ועדת פילבר לגבי התקשורת המסחרית. תסתכלו איפה נמצא היום ערוץ הכנסת, תסתכלו מה קורה בגלי צה"ל ותראו עכשיו את השידור הציבורי. יש כאן התקפה רבתי על נושא החדשות במדינת ישראל. אני האחרונה לסנגר עליהם. אני יודעת, וחלק מהעבודה המקצועית שלי היא למצוא את הכשלים, לאתר אותם ולנסות גם לפתור אותם, אבל הדבר הזה הוא פשוט לא הגיוני. לכן אני חושבת שהקריאה צריכה להיות גם כלפי אנשי התאגיד החדש וגם כלפי אנשי משרד התקשורת.

אני מוחה בתוקף. מילים ללא כיסוי.

טוב. אני משתדלת שלמילותי יהיה כיסוי.

זאת האשמה חריפה בדיון של הכנסת, שאת לא ממסמכת אותו בכלל. סתם מפריחה ססמאות.

אני חושבת שזה לא נכון. נכחתי בדיונים בוועדה.

תראה מה קרה עם כל התוצאות של ההפרטות האחרות.

אילן, תודה.

למה לא מוציאים את המדינה כולה ל-BOT? אני לא מבין.

מה שאני רוצה לומר הוא הדבר הבא, ואני חושבת שזה חשוב גם ביחס לכל שוק התקשורת. יש שתי סיבות שבגללן מפעילים בכלל תקשורת במדינת ישראל. האחת היא היצירה המקורית והשנייה היא החדשות. אבל גם בין שתי הסיבות האלה צריך לתעדף והתפיסה של התאגיד החדש, שלפיה אם אין דרמה לא יהיו גם חדשות, אני חושבת שהיא תפיסה לא נכונה. צריך להתקדם בנושא החדשות כאילו הן דרמה ולהתקדם בנושא הדרמה כאילו היא חדשות. זה דבר שצריך לזכור אותו ולכן, בסופו של חשבון, הדבר המשמעותי ביותר הוא לראות את חשיבותן של החדשות במדינת ישראל ואיך יוצרים אותן באמת כך, שעם כל הביקורת על הממלכה מכספי הממלכה, עדיין נהיה במצב שבו התאגיד הזה עצמאי.

תודה, גברתי. רותם אברוצקי, בבקשה.

צהריים טובים, אני רוצה לומר כמה דברים. קודם כל, כולם יודעים, אבל זה באמת צריך לעמוד לנגד עינינו, שאין כבר שום קשר בין החוק המקורי שנחקק בסך הכול לפני שנה ושמונה חודשים לבין מה שנמצא כאן בחדר. יש לי הרבה מאד ביקורת ואני אנסה להיות קונסטרוקטיבי. זו דרכי.

חבריי שהקימו את חברת חדשות 2, ובהם שלום קיטל, עשו את העבודה הזאת בחודשיים ימים. אז גם אם לוקחים את החוק הזה ומה שיש בו עכשיו, בחצי שנה אפשר להקים שלוש פעמים חטיבת חדשות. אם רק רוצים. אם רק רוצים אפשר לעשות את זה ויש כאן, בחדר הזה, ובחוץ שותפים מאד מאד נאמנים להקים חטיבת חדשות מפוארת למופת.

יש כאן איזשהו בלבול בין חדשות ואקטואליה. אין שום בלבול. יש גם אקטואליה רכה. היו הבנות שאקטואליה רכה אפשר להוציא למיקור חוץ, אבל אקטואליה במובן העמוק של עיתונות וחדשות, ובכלל זה תכניות תחקיר ומגזיני סוף השבוע, את הדבר הזה אי אפשר להפריט. אין עיתונאים שהם עובדי קבלן. הדבר הזה הוא פסול. הוא גמור. גם ככה אנחנו נמצאים בשוק עיתונות שהולך וקורס. זאת לא בעיה רק במדינת ישראל אלא בכלל בעולם כולו. בשעה שצריכים יותר ויותר עיתונות חוקרת חזקה ונשכנית, העיתונות הזאת גוועת בשל אלף ואחת סיבות, שלא נוגעות רק לחוק הזה ולמדינה הזאת. צריכים לזכור את הדברים האלה ולזכור ששידור ציבורי הוא, בין היתר, גם תיקון של כשלי שוק בתחום התקשורת.

ולכן אני מבקש בכל לשון של בקשה להיות מאד זהירים וגם מאד צנועים בתהליך החקיקה הזה, ולדעת שיש פרטנרים אמיתיים לעבודה עיתונאית. אנחנו צריכים את ההגנות שלכם, שתתנו לנו אותן ליצור חטיבת חדשות חזקה. כן, כמו זאת שאנחנו שנים חולמים עליה. תודה.

תן לי דוגמאות לאקטואליה רכה.

תכנית בוקר שמלמדים בה להכין חביתות ולשתול עציצים, זה אקטואליה רכה.

אני חייב להגיד משהו.

עמית, עמית, עמית, סליחה. עד לרגע זה לא הרמתי את הקול. יש מספיק ביניכם ואין לי עניין לפתור את זה פה.

דווקא ביני ובינו אין.

רותם, לא התכוונתי ביניכם באופן אישי. זה לא קשור.

זה לא מתאים לתחזית של הדרך לארדואן. אתם לא מבינים את זה?

אלדד, בבקשה. אני רוצה לסכם את החלק הזה.

רק כדי להיות מדויק, לפי החוק שאנחנו הגשנו, אף אחד משני האנשים שהזכרת לא יכול לקבל את החוק.

על-פי סעיף 149 כן יכולים.

כל מי שיש לו רישיון שידורים לא יכול.

גם בזה יש גבול.

לפני שתענה, אסף, תן התייחסות גם לדברים שחבר הכנסת פריג' העלה.

אני אתן התייחסות. בשנת 2015 יצא קול קורא של 100 מיליון שקל, ש-40 מיליון כבר יצאו מתוכם ו-60 מיליון נוספים שוחררו לאלדד.

יוני 2014.

לא. ב-2014 זה החוב שדובר עליו. הקול הקורא שפורסם היה על 100 מיליון שקל על חשבון 2015. אני מזכיר שב-2014 הרשות עדיין הייתה רשות סטטוטורית עצמאית, מתוקצבת באופן עצמאי ולא קשורה למדינה. גם בשנים שלפני כן.

חצי שנה.

לא חצי שנה אלא עד אוגוסט. לגבי ה-90 מיליון שמחויבים בהם מתוקף החוק לסוגה עילית – זה באמת אמור לצאת מהתקציב של אלדד. מכיוון שהחוק נדחה, הפתרון שאנחנו מנסים למצוא כרגע הוא לתת לאלדד את האפשרות להתחיל להתחייב כבר עכשיו על הפקות של סוגה עילית, עד שהתקציב שלו יאושר והוא יוכל להשלים את זה.

- - הוראת השעה?

אנחנו מתקצבים את זה דרך אלדד.

והשנה אתם תוציאו עוד 190 מיליון.

בתוך התקציב שאנחנו מדברים עליו עם אלדד, אנחנו יכולים לנסות לאפשר לו להתחייב על הפקות ל-2016 כדי שבבוא העת הוא יידע לתקצב אותן. אנחנו משתדלים שזה יהיה מהר. לגבי אחורה, אמרתי לך. זאת בעיה אחרת.

אסף, רק שאני אבין. נכון לעכשיו, ב-2016 אתם מתכוונים להוציא 190 מיליון שקל ב"קול קורא"?

לא. אנחנו מתכוונים לתת לתאגיד את האפשרות להוציא 90 מיליון שקל שהוא מחויב לפי חוק לסוגה עילית.

זה ל-2015.

לא. ל-2015 יצא כבר "קול קורא" של 190 מיליון שקל.

אבל על-פי החוק אתה צריך להוציא 160 מיליון ולא הוצאת 100 מיליון.

לא. על-פי החוק אנחנו צריכים להוציא 90 מיליון לסוגה עילית ועל-פי החוק, מי שצריך להוציא את זה, זה התקציב של התאגיד.

זה העניין, זה חלק מהתאגיד.

זאת הבעיה. ואנחנו מנסים לעזור כרגע לגשר על התקופה הזאת שבה, בעצם, אלדד עוד לא יכול לקבל את התקציב שלו מתוקף החוק, כדי לאפשר לו להתחיל ולהתקשר ל-2016.

זה העניין. זה חלק מהדילמה. אוקיי, אסף. תודה. בבקשה.

אלדד, אתה מאשר את זה?

אלדד, בבקשה.

תאגיד השידור הציבורי קיבל תקציב של 350 מיליון שקלים לצרכי הקמה וההגדרה הראשונית שלו הייתה אך ורק לצרכי טכנולוגיה, לוגיסטיקה, מתקן, שכירות ובאמת השכירה הראשונית של כוח אדם. במהלך בניית התכניות הצליח התאגיד לחסוך 60 מיליון שקלים בסגמנט הטכנולוגיה. כל 60 מיליון השקלים האלה – כבר התחלנו לפני שלושה ימים עם ההפקות הכלואות של רשות השידור, הדרמות הכלואות. הכסף הזה משוחרר ואנחנו מתחילים בדיונים עם הזוכים בדרמות כדי להגיע אתם להסכמות, כדי שיהיה מה לשדר בעוד שנתיים.

מעבר לזה, עדיין בתוך ה-350 מיליון שקלים התאגיד חשב שהוא צריך לקנות מתקן, את בית השידור הציבורי. משרד האוצר חשב שלא. כרגיל, משרד האוצר ניצח והסכום שנחסך יופנה להפקות. כבר מחר ייצא "קול קורא" שאמור לכסות את ההפקות האלה. אני שוב חייב לציין, למען היושר האינטלקטואלי, שזה תקציב שלא נועד במקורו להפקות. הוא נובע מניהול מצוין של סמנכ"ל הכספים והמנכ"ל הטכנולוגי של התאגיד. גם בתהליך הזה אנחנו נהיה חייבים את שיתוף הפעולה של חברינו מאגף התקציבים, החשב הכללי. נעביר להם בסוף השבוע מכתב עם לוחות זמנים, שנהיה חייבים לעמוד בהם כדי להעלות את ההסתברות שנעמוד בתאריך היעד.

- - -

אני לא יודע כמה זה יהיה כי זה סכום שייחסך.

חברים, אם נפתור את כל הבעיות, לא יהיה לי מה לעשות. תודה. עיסאווי, בבקשה.

אדוני המנכ"ל הזמני, שאלה ממש מוגדרת. לפי מה שידוע לי מזיכרון העבר, ההכנסות מאגרת הרדיו ומפרסומות הרדיו מגיעות ל-350 מיליון. נכון?

אין לי שמץ של מושג.

אתה המנכ"ל.

אני מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי הציבורי החדש. אין לי מידע לגבי הרדיו.

אין לך מידע לגבי זה?

לא.

אם הרדיו והאגרה של הרדיו מכניסים לאוצר 350. הרי האגרה לא בוטלה. יש אגרת רכב. אגרת הרכב והפרסומות של הרדיו מכניסות קרוב ל-350 מיליון. אני שואל שאלה – ב-2015, כמה הוצאתם כסף מהכיס לרשות השידור?

325 מיליון שקל, אם אני לא טועה, מעבר. כל מה שהיה אגרות והכנסות ומימן את הרשות, עדיין מממן את הרשות, למעט אגרת הטלוויזיה שבוטלה.

סך הכול היה 900 מיליון.

אני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזו, אבל עוד ניכנס אליה רבות.

חברים, אני רוצה ברשותכם לומר כך: הקשבנו כמעט לכל מי שרצה לדבר. אני לא מתיימר, ואני אומר את זה גם לאלדד. אני אומר לך את זה בכבוד. אני יודע שאתה, פיך ולבך שווים, ואני מתכוון לזה. אבל אי אפשר להפוך את "פיך ולבך שווים" לדת, במובן הזה שכל הזמן אנחנו אומרים כמה קשה. לכולנו קשה. מי שמלווה את השידור הציבורי, אני לא אשלם איזה מחירים שילמתי במאבקים שלי מול כל מיני גורמים בשידור הציבורי. ופתאום כולם נהיו חובבי עמית וחבריו. אני ניהלתי קרבות קשים, שאני לא אפתח אותם כי, איך אומרים? כבר סגורות ההמלצות להדלקת המשואות. לפחות לשנה הזו.

אפשר לטעת על שמך יער.

תאמינו לי, על כל מה שכל אחד ואחת אמרו כאן כמה קשה וכמה העניינים לא ברורים, אני יכול להוסיף יותר מכולם כי באמת, כמתכלל אני שומע את כולם יחד, אני שומע כל אחד בנפרד ויותר טוב מכל אחד אחר אני יודע לשים את הקשיים ואת הבעיות שעומדים בפנינו. כל מה שתגידו הוא נכון. אפילו העניין שזה בכלל מגיע לוועדת הכלכלה, זה גם הישג. הרי כל הדיון הזה יכול היה להסתיים בחמש דקות. גם פה הייתם, ואני רוצה להזכיר לכם את זה. אז אי אפשר לצעוק כל הזמן על הטלר למה לא מקבלים את ההלוואה. הוא לא הבעיה. מה שאני מנסה להכניס פה, זה שיש לנו חלון. צוהר כזה. יכול להיות שב-1 באוקטובר לא יקרה כלום. אני לא יודע להגיד לכם. לא יודע. לא יודע להגיד לכם. יכול להיות שלא נצליח בשום מהלך. יכול להיות. לא יודע. אני יודע, אלדד, ואני אומר את זה לכולנו – אני אומר את זה לרותם, שאני מלווה אתכם במאבקים. אתה יודע כמה ליוויתי אתכם. אני אומר את זה מאותו המקום שאני רוצה באמת שיש רגע, שבו כולנו יודעים להתכנס. זה כל העניין, אלדד יקירי. עם כל מה שאפשר לומר על האוצר בדרך כלל, אסף מחויב כפי שאף אחד מקודמיו לא היה.

תן לי סיפור דרך.

אוקיי, אני אתן. אנחנו מעבירים היום את הצעת החוק ומביאים אותה לקריאה שנייה ושלישית. זה לא שלם. הלוואי והייתי יודע להגיד שזה שלם. כשנולדתי, אם הייתי יכול לבקש להיות מטר שמונים הייתי מבקש. אבל אני לא. הגישה שהבאתי לוועדה היא גישה תוספתית. אני אומר את זה לך, אילן, ואני אומר את זה לאחרים. גישה תוספתית מבחינתי זה לא לראות את הכול שלם ובאיזה ציור שאתה רואה במוזיאון ואומר: איך עשו אותו, איזה מדהים. זה לא המצב. זה לא היה עד היום ואני לא בטוח גם שזה יהיה בהמשך. אפשר לחשוב שהשידור המסחרי, כולנו מסתובבים ואומרים: וואוו.

בדיוק.

לכן אני אומר את זה. כל הזמן שולחים אותנו להרים הגבוהים וכל היום נותנים לנו עייצעס איך זה עובד שם ומה קורה שם. לכן, מה שאני מנסה לומר לכם בתהליך הזה הוא שאנחנו ביחד מנסים לתת את המענים הכי טובים. יושבים פה אנשים עם מחויבות. אבי עם מחויבות, אני עם מחויבות, המנכ"ל עם מחויבות, אסף עם מחויבות. באמת אני אומר את זה. ואני רוצה להאמין שכולנו נתגייס עד אוקטובר כדי לתת את כל התשובות.

במידה ולא?

אם אין, העסק גמור.

מה יהיה?

אין כלום.

מה גמור?

אנחנו התחייבנו לממשלה לא לחזור עם הארכה.

אפשר כבר עכשיו לקבוע את התאריך - - - של ועדת הכלכלה.

חברים, סליחה, סליחה. תסלחו לי. אני אומר לכם שוב, אני לא מקבל את השיח הזה. אני לא יכול לקום בבוקר ולראות שחורות כל החיים שלי. סליחה. אני אומר לך, עם כל הכבוד, יאיר, אני פה יותר ממך. סליחה. בבקשה, אני לא רוצה להוציא אף אחד. זה לא נעים לי. הצעקות האלה לא יעצרו. בבקשה, תנו לי לקדם את התהליך. אני יודע, אני בטוח בזה. אני לא לרגע אומר שלא קשה לכם. באמת.

שלמה, מה אמרת שיקרה עד אוקטובר?

שלמה פילבר: כל אחד יכול להגיש את ההצעה. הממשלה לא תגיש הצעה להארכה.

אדוני המנכ"ל, אני מבקש. חברים יקרים, אפשר לצאת מכל דיון ולהגיד מה יקרה מחר בבוקר. אני לא מכיר מציאות שכזו, שאפשר לעבוד בה. אני יודע כוחות שמתכנסים ומנסים לעשות את המקסימום כדי להוציא את העגלה מהבוץ.

תסלח לי. אנחנו לא רוצים להפריע לך, אבל שתי שאלות כאן לא פתורות בדיון הזה. יש סבירות קטנה, אחד פרומיל, שזה לא יתממש בזמן הזה. איך אני יודע? כי זה כבר קרה בעבר ולמדתי. מה אז קורה? מה, זה ואקום? פתאום כל האנשים נעלמים? שנית, אני לא שמעתי ויכול להיות שלא הבנתי – אבל אתם צריכים לדבר כל-כך פשוט שאפילו חבר כנסת יוכל להבין אתכם – מה קורה עם מיקור החוץ, הרעה החולה הזאת? אמר לי המנכ"ל ואני רוצה לשמוע ממנו.

אנחנו נגיע לסעיף הזה ואם אדוני יהיה פה, אני כבר הודעתי. בכל הנוגע לחדשות, אין מיקור חוץ. נקודה. אמרתי את זה בצורה ברורה בפתיחת דבריי. לכן אני אומר את זה כך.

יש לי הצעת פשרה.

עיסאווי, תן לי, תן לי, בבקשה, להתחיל את ההקראה. אם אני אראה שאני נתקל בבעיות, אז גם אנחנו יודעים איך להתמודד עם הדברים. זה יעבור. אפשר רק לדחות את זה ולעשות לך ולי ולנו עבודה ולהטריח את האנשים המכובדים האלה פעם נוספת. נראה לי שזה מיותר. לכן, מה שאני מבקש מכם, אנחנו רוצים להתקדם בתהליך הזה. אני מחויב, אני רוצה שכולנו נהיה מחויבים לעניין. בבקשה, מי מתחיל את ההקראה? בבקשה.

"הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו-2016.

תיקון סעיף 63.

בחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 63(ב), ברישה, במקום "בשלושה ערוצים לפחות והם" יבוא: "במספר ערוצים כמפורט להלן לכל הפחות".

הסבר, בבקשה.

בעצם זאת אדפטציה שהיינו צריכים לעשות בחוק בעקבות הדחייה של סגירת החינוכית עד לשנת 2018. כשהערוץ לילדים ולנוער יהיה במסגרת שידורי התאגיד, בעצם התאגיד לא יהיה חייב לשדר גם את ערוץ הילדים ולכן אנחנו מורידים את החובה של התאגיד לשדר בערוץ הילדים.

אבל לא כתוב מה שאת אומרת.

אני אסביר על מבנה החוק.

אני מכיר את זה.

תן לה, תן לה. שאלת אותה, היא הבינה ורוצה להסביר. דנה, את מוכנה? או גברתי.

אני אסביר על מבנה החוק. החוק, למעשה, קצת כתוב בצורה מורכבת וזה בגלל הדחייה שיש בהפסקת השידורים של הטלוויזיה החינוכית. לכן, יש פה סעיפים שייכנסו לתוקפם רק בשעה שהטלוויזיה החינוכית תפסיק את שידוריה. למעשה אנחנו מבטלים את הביטול של התיקונים העקיפים שהיו אמורים להיכנס לתוקף ביום התחילה. למעשה יהיו שני ימים רלוונטיים: יום התחילה, שהוא יום תחילתו של החוק, ויום המעבר שהוא היום שבו טח"י מפסיקה את שידוריה.

הכול מובן, אבל זאת לא בחינה פסיכומטרית. כשאני קורא את המלל, זה לא מתיישב עם מה שהיא מתארת.

למזלך, אתה לא צריך להפעיל בעצמך את החוק.

"במספר ערוצים כמפורט להלן לכל הפחות". מה זה "להלן"? תכתבי "בשני ערוצים". אני לא מבין למה זה ככה מעורפל.

חברים, כל אלה שמדברים ברקע, זה נשמע לי כמו זמזום. זה מפריע.

דנה, תכתבי: בשני ערוצים. ישר ולעניין.

אבל בשלב מסוים יהיו שלושה ערוצים ולכן היינו צריכים לעשות את זה.

עד ליום המעבר. הנה, פתרתי לך את זה.

עיסאווי, בבקשה. אתה יודע שאנחנו אוהבים פשטות ופחות עבודה לעורכי הדין. זו המדיניות. תאמרו את זה בצורה הכי פשוטה שיש.

אין פה נוסח משולב. לו היה פה נוסח משולב איך החוק ייראה אחרי החקיקה, הוא יהיה די פשוט. ייכתב שיש תקופה מסוימת שאפשר לשדר בשני ערוצים ויש תקופה מסוימת שממנה והלאה, שכרגע זה שנה ושלושה מיום התחילה, יהיה - - -

גברתי היועצת המשפטית, האם יש לי יסוד להבין שגם "במספר ערוצים כמפורט להלן" יכול להיות ערוץ אחד? אז לא יהיה ערוץ ערבי. זכותי להבין ככה?

לא. משום ששמות הערוצים מופיעים בהמשך, שזה ערוץ שידור מרכזי, ערוץ לילדים ונוער וערוץ בשפה הערבית. לגבי הערוץ לילדים ונוער, התחילה של זה תידחה ולכן ערוץ שידור מרכזי וערוץ בשפה הערבית חייבים להיות ביום התחילה.

אין לי דאגות?

לא בהקשר הזה. כדאי שיהיו דאגות, אבל לא בהקשר הזה.

מה הדאגות שצריכות להיות לי?

אני אפנה את תשומת הלב.

חברים, סליחה. עיסאווי.

הדאגות שצריכות להיות לך זה שלא הוציאו - - -

תהילה, בכיתה שלך לא היית מרשה את זה. תודה.

הם לא היו מעזים.

תודה רבה. זה בדיוק הקו שאת מנצלת את העובדה שאת מולי. אבל אחת אפס לטובתך. יש הערות?

אני העליתי את החששות.

חבר'ה, זה סעיף פושטי. מי בעד הסעיף? מישהו נגד? מישהו נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 1 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 1 נתקבל.

תודה, הסעיף אושר. סעיף 2.

"תיקון סעיף 67. 2. בסעיף 67(ג)(2) לחוק העיקרי, במקום "ערב יום התחילה" יבוא "ערב המועד שבו הועברו כאמור".

זה הסעיף שמדבר על ההסדרה של הארכיונים וזה הסעיף שעושה התאמה כך שגם הארכיון של הטלוויזיה החינוכית עובר לאחר יום המעבר.

הארכיון, גם של רשות השידור וגם - - -

מה שיישאר מהם.

הסעיף מאפשר להעביר את הארכיון של הטלוויזיה החינוכית להעביר במועד יותר מאוחר. זה הכול.

מה זאת אומרת "הארכיון"? למה הכוונה פה?

ברגע שרשות השידור מפסיקה לשדר, ברור שהארכיון שלה עובר לפי חוק לתאגיד החדש. כאשר הטלוויזיה החינוכית מפסיקה לשדר, הארכיון שלה עובר אף הוא. זה החוק היום.

היא לא מפסיקה להתקיים. איפה זה רשום בחוק בכלל? זה שלקחו לה את ערוץ השידור זה משהו אחד. זה שהיא ממשיכה להפיק לא אומר התאגיד יכול לבוא - - -

זה היה הסיכום עם נפתלי בנט, שהחינוכית ממשיכה להתקיים אבל התאגיד יוכל להשתמש

בארכיון.

הוא נתן את ברכתו לעניין.

זה מופיע בחוק?

זה לא מופיע בחוק וזה לא צריך להופיע בחוק.

ארז, גם היום החינוכית משדרת מעל ארבעים שעות בשבוע בערוץ הראשון.

חברים, סליחה, אין כאן סעיף ולא עלה הסעיף של תשלום. יש לנו בעיה בכלל עם כל התשלומים שמבקשים מהארכיון. אני לא רוצה לפתוח את זה כאן עכשיו. זה דיון נוסף. עיסאווי, בבקשה, יש הערות?

אין הערות. אם היועצת המשפטית אומרת לי: אתה תוכל לחיות עם זה. אני מנסה להבין את המלל. זה הכול.

תודה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד ומי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 2 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 2 נתקבל.

תודה. הסעיף אושר. סעיף 3.

"בסעיף 80(א) לחוק העיקרי, בהגדרה "הסכום הכולל", בפסקה (1), במקום "665 מיליון שקלים חדשים" יבוא "625 מיליון שקלים חדשים".

זה התקציב שמדבר על תקציב תאגיד השידור הציבורי. כל עוד טח"י ממשיכה לפעול, יופחת הסכום שאמור שהיה אמור להיות.

הפחתתם 40 מיליון?

בדיוק הפחתה של 40 מיליון.

אוקיי. מי בעד?

במקום שנוסיף להם אנחנו לוקחים להם?

אבל אתה לוקח ממנו את החינוכית. אתה לא לוקח ומשאיר. החינוכית צריך לחיות מאיזשהו דבר. תודה. מי בעד?

יש התחייבות של משרד האוצר להמשיך לתקצב את החינוכית באותו תקציב שהיה עד יום המעבר.

אוקיי, תודה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיף 3 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 3 נתקבל.

הסעיף אושר. סעיף 4.

"בסעיף 92 לחוק העיקרי – "

עכשיו תתחיל להיות מודאג.

חברים, אני לא מציע לאף אחד מאתנו לייצר מדרגות. בואו נקרא את הסעיף, נתמודד אתו.

אהבתי את ייצור המדרגות שמתלבש על הסעיף.

"בסעיף 92 לחוק העיקרי –

בסעיף קטן (א), אחרי "למעט" יבוא "הסעיפים המנויים בסעיף קטן (א1) ולמעט" במקום "ביום כ"א באדר ב' התשע"ו (31 במרס 2016)", יבוא "ביום כ"ז באלול התשע"ו (30 בספ0טמבר 2016)", אחרי "יחל בשידוריו ביום התחילה" יבוא "והוא רשאי לעשות כן באופן הדרגתי" והסיפה החל במילים "לעניין זה" – תימחק;

אם אפשר לעצור כאן.

אני רוצה הסברים, בבקשה.

אני מבקשת, דנה, שתתייחסי בהסברייך גם להדרגתיות. מי יקבע איך תהיה ההדרגתיות, באיזה נושאים תהיה ההדרגתיות, עד מתי תימשך ההדרגתיות. כל המילים הסתומות האלה שמשאירות הרבה שאלות פתוחות.

יש פה שתי שאלות. לגבי אחת אני אסביר ולגבי השנייה יסביר אלדד. זה הסעיף שבו אנחנו למעשה דוחים את יום התחילה לסוף ספטמבר 2016. התיקון השני הוא שבגלל לוחות הזמנים, השידורים יתחילו באופן הדרגתי ואלדד יסביר באיזה אופן.

אני עדיין לא יכול להגיד מה יהיה לוח השידורים הראשון שהתאגיד יעלה בכל אחת מהפלטפורמות שלו, כי אנחנו עובדים תוך כדי תנועה. התאגיד יעלה את מקסימום השידורים שהוא יוכל. כבר ברור לנו, למשל, שלא יהיו דרמות חדשות ביום השידורים הראשון כי אין דרמות שאפשר להפיק בחצי שנה. יש, אבל הסיכוי מאד מאד נמוך. הסעיף של ההדרגתיות הוא חלק מההגנות שאנחנו מנסים לייצר כדי לא לבוא שוב לוועדה. בחוק הקודם לא הייתה האפשרות הזאת. כבר המועצה תהיה קיימת והיא גם תוכל לקבוע מה עומק ההדרגתיות. ההנחה שלי היא שהרדיו ישודר באופן מלא. אני מניח ככה. הטלוויזיה, לא יהיה בה תוכן סוגה עילית חדש ותכניות בענייני היום יהיו. זהו, פחות או יותר. טלוויזיה בערבית כנראה שתהיה אבל שוב, ההדרגתיות נועדה לייצר עוד ביטחון לגבי התאריך הזה.

אני מתעקשת לומר, אדוני, שהסעיף הזה הוא צ'ק פתוח לתאגיד השידור הישראלי.

יכול להיות שלא יעלה כלום.

יכול להיות שלא יהיה כלום, יכול להיות שיהיה משהו קטן למשך עשר שנים, עשרים שנה. אין כאן שום הגבלה לא לגבי המהות – מה יעלה ואיך יעלה ומתי יעלה, ולא עד מתי. אין כאן אפילו תאריך סיום לתהליך ההדרגתיות. אני חושבת שהוועדה לא יכולה להשאיר צ'ק פתוח.

אני לא רוצה לשחות בכל הסוגיה, איתן. אני מוכן להצביע בעד הסעיף ולמחוק "והוא רשאי לעשות כן באופן הדרגתי". אחרת אני מגיש הסתייגות מהותית על הקטע הזה.

תודה. יוסי, בבקשה.

- -

אני מוכן ללכת על שישה חודשים אבל בלי המילים "והוא רשאי לעשות את זה באופן הדרגתי".

עיסאווי, העניין ברור. אני אומר גם לך, גברתי, וגם לכולם. קודם כל שנבין מה זה. אי אפשר להחזיק את החבל בשתי קצותיו וגם לכל אורכו. גם לבקש שתהיה טלוויזיה בצורה מלאה וגם הדרגתית וגם להכניס את זה. מה אני מנסה לומר? אני מקבל את מה שגברתי אומרת לגבי הצורך לייצר את המסגרת בתוכה תידרש ההדרגתיות הזאת לפעול. אין ספק שצריך כי אם לא, זה משאיר אותנו – אלוהים יודע לאן זה הולך ומתי זה ייגמר.

היה שנה ושמונה חודשים.

אי אפשר שכולנו מסכימים שעד ה-1 באוקטובר או בחצי שנה אי אפשר להקים את כל המערכת. עכשיו יבואו לאלדד ויאמרו לו: אדוני, תרשום לעצמך: נכשלת. אתה לא תוכל לעשות שום דבר. ברור שהוא לא יצליח לעשות את זה.

יש לי הצעה לפתרון, היושב-ראש.

לכן אמרתי בתוך כל המסגרת הזו לקבוע את לוחות הזמנים.

אני רוצה להציע את מה שאנחנו עושים בנושא הדואר, שיושב-ראש המועצה יבוא לוועדה פעם בחצי שנה לדווח על העניין.

זה לא נותן לזה שום מענה.

למה לא? הוא יצטרך לתת דין לציבור. למה לא?

האם יש תאריך יעד לסיום ההדרגתיות? נתחיל בזה.

אמרתם קודם שעוד מעט תתכנס מועצה. ייקח עוד חודש, עוד חודשיים, עוד שלושה והיא תיכנס לתפקד.

חברים, בכל הכבוד לכולנו, היחיד שיצטרך להתמודד עם זה בשלב זה הוא אלדד. הוא איש המקצוע ואני מבקש מאדוני לתת התייחסות איך תנוח דעתנו למצב הזה, עד כמה שאפשר .

אני יכול לתת עוד אפשרות, אולי משהו בנוסף למה שמומו הציע פה. אני כל הזמן מגדיר את השנתיים מינימום שצריך ואפשר להגדיר שההדרגה תסתיים בתום השנתיים האלה.

לא, לא.

אין לי משהו יותר טוב לתת.

אני אסביר. חברים, עוד לא התחלנו ואנחנו כבר זורקים רימוני עשן.

איתן, תן להם חצי שנה וניפגש כאן באוקטובר. מה העניין?

סליחה, סליחה. בסוף יש 450 עובדים שצריך לקלוט עד - - -

מותר לקלוט רק 400 עובדים עד ליום התחילה.

בסדר, 400 עובדים.

למה 400?

עד יום התחילה החוק אומר שמותר לקלוט עד 400 עובדים.

אז תתקן אותו.

תתקנו.

אני מנסה לעשות את זה, אבל קודם כל נבין על מה אנחנו מדברים.

אבל מה עמדתך לגבי הסעיף?

עזוב את עמדתי. תן לי לעבור פרה-פרה. אי אפשר לנהל כך.

צריך לקשור זה עם זה.

אין לי בעיה, תבוא לנהל במקומי אם זה יעשה את זה יותר מהר. תן לי סעיף-סעיף. חברים, קודם כל זה 450 ושאף אחד פה לא יטעה. אי אפשר שיצאנו לדרך עם 450 ופתאום התאדו לנו 50.

לא, לא. זה על-פי החקיקה.

בגלל זה אנחנו פה.

איתן, יש אי הבנה. הוא מדבר על 400 עובדים באופן כללי.

אבל יש הבדל. הוא מדבר על 450 ביום התחילה וזה בסדר. אין בעיה עם זה. הבעיה היא שברגע שיש לו ביום התחילה 450 עובדים ואין לו בדיוק לספק להם עבודה, תתחיל אבטלה סמויה והמקום הזה יתמוטט.

חברים, מרגע זה, מי שיפריע לי יוצא החוצה. כולם עצות נותנים ואף אחד לא מבין על מה מדובר. אז בואו נעשה קודם כל סדר. אתה רוצה לומר משהו? בבקשה.

כן. יש משהו שאני לא מבין. למה אמרנו שלתקופת ביניים של שנתיים לרכוש אקטואליה לא באמצעות עובדי התאגיד? בשביל לאפשר יישום מלא ביום התחילה. הרעיון היה ש-450 איש יעשו חלק מהעבודה וחלק מהעבודה תירכש על-ידי אלדד לתקופת ביניים. במשך שנתיים הוא ימלא את המכסה ויגיע ל-850. ברגע שהוא קיבל את האפשרות לעשות רכישה, הוא אמור לעשות הפעלה מלאה. הוא עושה פה משהו שהוא לא הגיוני – אם אתה אומר: אני בא ועושה באופן הדרגתי כי אין לי בינתיים 850 איש ואני לא ערוך, למה אתה צריך רכישות? אל תעשה רכישות ותרד מהרכישות. הרי כל הרעיון של הרכישות, וזה גם מה שהסבירו לנו במשא ומתן, היה בגלל שלא ערוכים ב-1 באוקטובר להפעלה מלאה מבפנים וצריכים לעשות הפעלה מלאה גם על-ידי רכישות.

נוצר מצב שבו הוא גם יכול לעשות רכישות, גם הדרגתי, אין לוח זמנים. אמרנו שמחלקת החדשות לא תהיה במיקור חוץ.

ועדיין אנחנו לא יודעים מה זה חדשות לעומת ענייני היום.

נניח שאנחנו יודעים. הוא יכול להחליט שאין חדשות כי זה הדרגתי. יש פה שעטנז שהוא לא הגיוני הרי כל הרעיון של הרכישות, מומו, היה בגלל שאמרתם שאתם לא ערוכים ל-1 באוקטובר ב-in house. אתם גם עושים רכישות וגם עושים - - -

אלדד, בבקשה.

תמקדו אותי בשאלה ספציפית.

אוקיי. ברשותך, אני רוצה לומר את הדבר הבא. אני אומר מה אני הבנתי. 450 נקלטים עד ה-1 באוקטובר.

עד יום התחילה ייקלטו גם עובדי רשות השידור וגם עובדים מחוץ לרשות השידור.

נכון, נכון, ברור. מה אנחנו אומרים? אומר את זה משה ואומר יושב-ראש ההסתדרות, אנחנו לא רוצים לייצר מצב שבו אנחנו קולטים אנשים. אתה מתחיל בחטא. אתה גורם לאנשים שכבר נקלטו אל תוך המערכת להתחיל להסתובב בתוך הבניין. עוד לא התחלנו את העבודה ואנחנו כבר רוצים לפרק את מה שיש כי כבר יש אבטלה סמויה, יש זה ויש פה. מה שאנחנו מנסים לבוא ולומר גם לאדוני, ואנחנו הרי רוצים שאדוני יצליח. אין לנו עניין שאדוני לא יצליח. נקודת המוצא שלנו, לפחות שלי – על זה צריך ללכת – ש-450 נקלטים ומתחילה הפעלה של התאגיד החדש. כשאני מדבר על הדרגתיות זה שהחדשות עוד לא ייראו בצורה החלומית שאנחנו חולמים עליה, שתכניות האקטואליה לא תהיינה בצורה מושלמת, הסרטים שנקנה עדיין לא יהיו מתוך סדרה מסודרת של פעולות, שכל אחד מאתנו יידע איך לוח הזמנים השבועי נראה. זה ברור ואני חושב שגם הציבור יבין את זה, שאתה מייצר פה משהו תוך כדי תנועה. אבל מה? כולם שותפים לו.

אתה מתכוון ל-450 עובדי רשות קיימים?

כן.

אלדד לא התכוון לזה. הוא התכוון ל-400 בכללי.

לא, לא.

נעשה סדר. יש פה שני מספרים שחייבים להבדיל ביניהם. כרגע החקיקה מאפשרת לתאגיד לקלוט עד 400 עובדים עד יום התחילה. נקודה. היא לא עושה הפרדה בין עובדי רשות השידור לעובדים שאינם עובדי רשות השידור. מעבר לזה, יש הסכמה ודיונים עם ההסתדרות לגבי 450 עובדים שנקלטים בתאגיד ואלה שני ספרים נפרדים. אפשר גם לייצר חוזים לאנשים שייקלטו ביום התחילה. לדעתי, ברגע שהמועצה תקום אפשר יהיה להסדיר ולהעלות מעבר ל-400. דנה, נכון?

אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, על אחת כמה וכמה מהדברים שאלדד אומר חייבים לעשות תיקון כך שהנקלטים יהיו רק מעובדי רשות השידור בשלב ראשון. אם הוא יקלוט 200 ויהיו לו עוד 450 מעובדי רשות השידור - - -

משה, אתה לא עושה לנו את זה יותר ברור.

למה? אני עושה את זה מאד פשוט.

זה לא כתוב בחוק. תבהיר את הנקודה הזאת.

אלדד, חברים, סליחה.

אגב, בהסכם לא כתוב ש-450 ייקלטו ביום התחילה.

כתוב, כתוב. חברים, השעה 13:29. אני עושה הפסקה של עשר דקות ואני מבקש להתכנס כאן להתייעצות.

(הפסקה בדיון, שעה 13:30)

(חידוש הדיון, שעה 14:30)

חברים, ברשותכם אני רוצה להתחיל את הדיון מחדש. אני מתנצל שאלה היו עשר דקות ארוכות מאד, אבל רציתי לחזור לכאן כשאני יודע שאנחנו יושבים או עומדים על אדני ברזל. זו נקודה אחת. נקודה שנייה, אנחנו לא נסיים את הדיון היום – אנחנו נעשה כל מאמץ – אלא שיש כמה עניינים ניסוחיים שעלו בין דנה לבין אתי.

וביום שלישי זה יהיה?

כן, כן. שלא נוציא מתחת ידינו משהו שהוא לא שלם, אם אנחנו כבר מנסים באמת להוציא מתחת ידינו דברים טובים ושלמים. שלא נידרש לכך פעם נוספת. ברשותך, דנה, אנחנו נחזור למקום בו הפסקנו. הבהרנו בפגישה בינינו את העניינים האלה.

בעקבות הדיון אנחנו נוריד מהנוסח את המילים "והוא רשאי לעשות כן באופן הדרגתי". אלה המילים שיורדות. אנחנו נבדוק אם צריך את ההגדרה ל"שידורים", אתי. אני לא יודעת אם צריך אותה. צריך לראות איך זה יוצא עכשיו.

אם יש בעיה, באוקטובר נחזור לכאן. נקווה שלא תהיה בעיה.

כולם הלכו לאכול ואני טוחן פה.

מורידים גם את הסיפה לעניין זה "שידורים"?

כן. המחיקה נשארת. זו הכוונה.

תודה. יש הערה? אני יכול להצביע על זה, גברתי?

כן, אדוני. אני רוצה לקרוא בדיוק מה כתוב. בסעיף 92 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (א), אחרי "למעט" יבוא "הסעיפים המנויים בסעיף קטן (א1) ולמעט". במקום "כ"א באדר ב' התשע"ו (31 במרס 2016)" יבוא "ביום כ"ז באלול התשע"ו (30 בספטמבר 2016". והסיפה החל במילים "לעניין זה" – תימחק". נכון?

כן, כן. תודה. מי בעד?

הצבעה

בעד סעיף 4 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 4 נתקבל.

תודה. הסעיף אושר עם התוספות והתיקונים, כמובן. נא להמשיך.

"אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

(א1) תחילתם של הסעיפים המנויים להלן ביום המעבר כמשמעותו בסעיף 120:

סעיף 63(ב)(2);

סעיף 66;

סעיף 72(ב);

סעיף 131(2) ו-(3);

סעיף 132(2);

סעיף 135(7)(א)(2) ו-(ב)(1) ו-(3);

סעיף 135(8)(ב);

סעיף 143(1)(ב) ו-(2)(ב);

סעיף 145(1)(א)(2) ו-(3) ו-(ד)(2);

סעיף 147(2)(א)(2) ו-(ב)(2);

סעיף 147(4)(ב) ו-(5);

סעיף 4 לתוספת;

תסבירי, בבקשה.

אלה הסעיפים שיש להם תחילה אחרת בגלל יום המעבר שבו היום שטח"י מפסיקה להיות - - -

אין סעיף 132(2).

אנחנו מוסיפים את זה. בגלל שלכתחילה, המחיקה של רשות השידור והטלוויזיה החינוכית נעשתה ביחד, כדי שנוכל להפריד ולקבוע תחילה מאוחרת למחיקות של הטלוויזיה החינוכית ביום המעבר, פיצלנו את כל הסעיפים. לכן, היום 132 – את תראי את זה בסעיף 9 – פיצלנו אותו. המילים "הטלוויזיה הלימודית" יימחקו רק ביום המעבר.

איתן, אין בעיה עם הסעיפים?

לא, אלה סעיפי התאמות. אני כבר אומר לך שעם אלה הבעיה תהיה כשנגיע שוב לעניין של המיקור.

אני מעלה סוגיה אחרת. יום המעבר, שזה ה-1 בינואר 2018, שנה ועוד שלושה חודשים, מה יהיה הלאה עם הטלוויזיה החינוכית כסוגיה שעלתה כאן, אני מעוניין לשמוע. אחרי התאריך הזה מה הולך לקרות עם הטלוויזיה החינוכית? לפרוטוקול, שיהיה לנו.

האמת, אני לא יודע לענות לך על זה בצורה מטבית.

כרגע אין הסכמה עם ההסתדרות בנוגע לטלוויזיה החינוכית.

הנושא היחיד שאין עליו - - -

יש 190 עובדים.

נכון לעכשיו עובדי החינוכית נמצאים בהפליה קשה לעומת עובדי רשות השידור.

נכון לעכשיו אתם במצב יותר טוב מאחרים.

סליחה, רגע. אין לנו הסכמים.

לא, לא, אני לא פותח.

אבל חשוב שתדעו את הדברים.

אנחנו יודעים. גברתי, תאמיני לי שכל הזמן השאלות שנוגעות - - -

כעובדת מדינה המדינה צריך לדאוג לנו. זה לא קורה כרגע. כרגע יש הפליה קשה כלפי עובדי הטלוויזיה החינוכית. קחו את זה בחשבון. אתם מעבירים חוק ומזניחים 180 עובדים, כולל ההשתלבות בתאגיד, כי כרגע הערוץ הזה סגור בפנינו.

עיסאווי, אין לי תשובה טובה להגיד לך כמו שאני לא יודע, ואני לא רוצה לפתוח את זה, מה יקרה ב-1 באוקטובר אם לא. תמיד אפשר למתוח את זה לנקודת הקצה. נכון לרגע זה יש משא ומתן בין ההסתדרות לבין המדינה בעניינים הנוגעים לחינוכית. אני מקווה ומתפלל שהדברים יסתיימו בכי טוב.

יש לנו שר חינוך, בנט, שיש לו תפיסה חינוכית. אני לא בטוח שייתן בקלות שזה יישאר תחת התאגיד הציבורי. הרי יש לו תפיסה חינוכית והוא רוצה לשלוט בזה. האם זה יבוא לידי ביטוי ב-1.1.2018 או לא? זאת הדאגה שלי.

תקשיב, אנחנו רוצים לקוות, עיסאווי, שנעשה מהפך עד אז. מותר לקוות? כמו שאתה דואג, אני רוצה לקוות. למה לך לחשוב רק רע? אי אפשר כל הזמן לבוא רק מהזווית של – חושבים רע. כן, גברתי.

אדוני היושב-ראש, כבר דנתם בעניין של החדשות?

עוד לא הגענו לזה.

זה הסעיף האחרון. מי בעד פסקה 2, ירים את ידו.

הצבעה

בעד פסקה 2– פה אחד

נגד – אין

פסקה 2 נתקבלה.

אושר. 5.

5. "בסעיף 95(ד) לחוק העיקרי, במקום "שנה" יבוא "שנתיים"".

זה הסעיף שמדבר על כהונת המנכ"ל הזמני. עד היום, לפי החוק, היא עד שנה מיום התחילה ועכשיו אנחנו מאריכים את זה לשנתיים בגלל שיש פה התמשכות של הליכי ההקמה, בשביל לאפשר את הרציפות הניהולית.

ואם תוקם מועצה בחצי שנה או בשנה הקרובה?

זה לא קשור לזה. הוודאות הניהולית כדי שתהיה רציפות ניהולית ויהיה מי שיוכל לקחת את ההליכים האלה מההתחלה ועד הסוף.

אפרופו מועצה, מה קרה אתה ולמה היא עוד לא הוקמה?

גברתי, אנחנו דנו בעניין הזה. אני תכף אתייחס לזה ויש לנו גם תוספת לעניין הזה. כשנגיע לסעיף המסוים הזה נדון בו.

הזמני הופך להיות קבוע.

אין לי בעיה עם זה. אם הוא יהיה טוב, הוא יהיה גם קבוע. מי בעד הסעיף?

הצבעה

בעד סעיף 5 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 5 נתקבל.

תודה, אושר.

למה שאלתי על המועצה? כי על-פי החוק המועצה בוחרת את המנכ"ל הקבוע.

ויכולה לפטר אותו בכל רגע נתון לפי החוק הזה.

חברים יקרים, באמת, אני מתנצל ואני אומר את זה גם לחברי. לא כל אחד לוחש את מה שנוח לו בנקודת זמן מסוימת ואז זה מייצר – אדוני, סליחה. אפשר גם לסמוך. יש פה אנשים שלפעמים מנסים לעשות את העבודה שלהם. אוקיי? אני מתנצל. אפשר גם ללחוש לי באוזן. אני במקרה מבין את הדברים קצת יותר טוב מאחרים. למה אני אומר את זה? כי נושא המועצה זה דבר שתכף נגיע אליו. גם אמרתי בפתיח של הדברים שאני מתכוון לתת לו מענה.

אדוני, אני רק רוצה להזכיר שבדיון הקודם שהתקיים בוועדה המיוחדת, בראשות חבר הכנסת צחי הנגבי, ניתנה הבטחה מפורשת שברגע שיאושר התיקון שביקשו משרד התקשורת - - -

ההבטחה הזאת מולאה במאה אחוזים.

מומו, מומו, סליחה. שנייה, מומו. אתה מפריע לי, אדוני המנכ"ל. סליחה. אני רוצה להגיד את הדבר הבא: הבעיה היא כבר לא הם. שנית, אני רוצה להזכיר לך שזה לא הובא לוועדת הכלכלה בגלל הקרב שניהלתי סביב המועצה. מאז קרו הרבה מאד דברים ואני אתייחס אליהם כשנגיע לזה. חברים, בבקשה. סעיף 5, מי בעד ירים את ידו. הצבעתי? לא הצבעתי. מי בעד, ירים את ידו.

הצבעה

בעד סעיף 5 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 5 נתקבל.

תודה, אושר. סעיף 6 – מינוי המועצה. את רוצה לדבר על זה עכשיו? אני אבהיר במה דברים אמורים אם היועצת המשפטית מציעה שאני אוסיף את התיקון הזה כאן. עסקנו בשאלת המועצה והמועצה הייתה אמורה להיות מוקמת, על-פי כל דין. בשלב מסוים הרי באנו בטענות כלפי משרד התקשורת, שהוא אולי מעכב, אולי לא מקדם. מאז קרו כמה וכמה דברים. אני לא רוצה להיכנס לזה, אני לא רוצה לפתוח את זה. עזבי. כל העניין הוא שמאז זה כבר לא נמצא במשרד התקשורת. זה כבר עבר את ועדת – איך קוראים לה?

גילאור. ועדה לבדיקת מינויים לפי חוק החברות.

יפה. זה הסתיים. יש שניים שעדיין לא אושרו, אוקיי? היה דיון ואני לא פותח את זה עכשיו. כיוון שזה מתעכב ואומרים לי שזה כבר אוטוטו בקצה ובגלל האוטוטו שאת אמרת והאוטוטו שעיסאווי אמר והאוטוטו שאני אומר, ומכיוון שיש החלטה של היועץ המשפטי בשעתו, מזוז, שאי אפשר יהיה לכנס דירקטוריון בדיון הראשון שלו, אלא בהרכב המלא, אני מציע, כדי לא לעכב את כל התהליכים האלה, שאנחנו נקבע פה מועד שבו, אם עד אז השניים האלה לא יצורפו, תוכל במקרה הזה המועצה להתכנס.

לא, לא להתכנס. השר ימנה את המועצה לא יאוחר מה-15 באפריל 2016, אף אם במועד המינוי לא הושלמה בחירתם של כל חבריה.

בדיוק, זה הכול.

יהיה סעיף נוסף.

כן, כן. ואז אנחנו בעצם נותנים את המענה.

מה התאריך שנקבתם?

15 באפריל, אדוני, הצעת?

כן, כן, גברתי. לפני פסח.

סעיף כזה הוא סעיף מאד יוצא דופן. אני לא מכירה סעיפים כאלה בחקיקה.

גם אני לא.

במצב שבו יש נסיבות שהן בלתי תלויות, שאי אפשר לצפות אותן מראש ואז יש פה חובה והשר ייצא מפר חוק. יש פה קושי, לדעתי, מאד גדול להורות באופן הזה בלי להוכיח את שיקול הדעת של אלה שיכולים - - -

דנה, דנה, סליחה. דנה, אני מבין את המקום שלך. אני אומר לך באופן הבא: אי אפשר יותר. גם לשיטתך זה כבר ביזוי של כל המערכת. באמת, זה מעמיד אותנו כחברי כנסת במקום איום ונורא. אני כבר לא יודע לעבוד כך.

אדוני היושב-ראש, אני בכל זאת מבקשת לנסות לשכנע - - -

לא, גברתי.

מה יקרה אם כולם יתפטרו מחר?

סליחה, סליחה, שנייה. אני סיימתי. אני אומר את הדבר הבא, דנה. גם מחר חזון העצמות היבשות יקרה. אם זה יקרה, נתכנס ונראה מה עושים.

יכולים לקרות עוד דברים. סליחה, עם כל הכבוד. מעבר לזה, זה סעיף שהחוק קובע חובה באופן הזה למנות בלי להותיר שיקול דעת.

לא נכון. סליחה, דנה.

מתי המועצה תתכנס? מתי? זאת השאלה.

עיסאווי, אני לא עושה את זה טוב?

מצוין.

תודה. כן, גברתי.

אני מציעה אולי לקבוע סעיף כזה קודם כל בסעיף 18, סעיף תוקף פעולות המועצה, שמדבר על כך שקיום המועצה, סמכויותיה ותוקף פעולותיה לא ייקבעו מחמת שהתפנה מקומו של חבר בה או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שרוב חבריה מכהנים כדין, כאשר מובהר שכך גם בשעת לידתה של המועצה ולא רק כאשר היא פועלת. אני מסכימה עם דנה לעניין הגבלת שיקול הדעת של השר הממנה.

סליחה, באמת. אנחנו לא משפטנים אבל מבינים איזה דבר וחצי דבר. אני הייתי צריך להגיד לכם? איפה הייתן אתן עד עכשיו? אי אפשר לבוא ולהעמיד אותנו במקום הזה. משפטיזציה היא לשני צדדים. היא לא רק צד אחד. אז אני לא בא ותובע מכן את הדבר הזה ולא אומר. כי אני לא מצפה. אנחנו מבינים איפה אנחנו עומדים, אבל אי אפשר להמשיך כך, למען השם. אני לא כופה עליו וגם אם השר הממונה חשב לנכון, עד היום הזה, לגבי כל השאר – אני רוצה להזכיר לכם שהמועצה היא כלי מרכזי. את יודעת מה? אין לי אפילו מושג עד לרגע זה מי הם חבריה אפילו. אין לי מושג. זה בכלל לא משנה לי. לא יודע מי הם וזה ממש לא משנה. גברתי, אני רוצה להעלות את זה להצבעה למרות הכול. אני לא מוכן לוותר בעניין הזה.

אני רוצה גם להזכיר שיש בג"ץ תלוי ועומד ואנחנו מעדכנים את בית המשפט ויש פה מעקב. זה לא מצב שבו אפשר להגיד שאנחנו פועלים בתוך חלל.

הבג"ץ הוא לא על העניין הזה.

גברתי, אני הגשתי בג"ץ נגד המדינה על חוק שאני הנחתי. חמש שנים לקח לי עד שהוא הסתיים. גברתי מוכנה לקרוא כדי שאנחנו נצביע על זה?

השר ימנה את המועצה לא יאוחר מיום – התאריך העברי ובסוגריים: 15 אפריל 2016, אף אם במועד המינוי לא הושלמה בחירתם של שניים מחבריה.

ואם יש סיבה לא למנות? ואם יש סיבה? אני לא יודעת מה הסיבה, אני לא חוזה.

מאחר שמדובר בפחות מחודש, אני חושבת שככל שאנחנו - - -

סליחה, גברתי. אתי, סליחה. אני לא מקבל את עמדתכם, בכל הכבוד. אני אומר לך את זה, דנה, שזה לא הוגן אפילו שאת מעלה. הטיעונים שאת מעלה הם ברורים לנו ולמרות שהם ברורים וברורים וברורים.

אפשר להעיר לנוסח?

בבקשה.

החברים כבר נבחרו ולכן לומר "מיום בחירתם" זה לא - - - כולם נבחרו כבר.

אז מה את מציעה?

מיום אישורם.

נדחה את האישור בשנתיים, אז מה עשינו?

למה לא סעיף 18, תוקף פעולות?

תוקף פעולות מחייב תיקון כך וכך. אני צריכה לומר שבמועד תחילת פעולתם המועצה היא לא בהרכב מלא. אנחנו מדברים קודם על עצם מינוי המועצה, שהמועצה לא קיימת במצב הנוכחי לפני שיש לך 12 חברים. הוועדה לא מוכנה להמשיך להמתין.

אולי צריך לכתוב "מיום אישור הוועדה לבדיקת מינויים"?

בסדר. "אף אם לא הושלם - - -

יכולים לקרות כל מיני מצבים. את יודעת לצפות את העתיד? בבקשה. אני לא יודעת לצפות אותו.

בתהליך, יכול להיות שהוא אושרו בוועדה ציבורית אבל השר לא מאשר אותם?

כדי שלא תהיה אי-הבנה. מבחינתי, מה שתחליטו מקובל עלינו ואנחנו נכבד את זה. אבל אני רוצה להגן על דנה ואני אדבר שלושים שניות כמשפטן, בסדר? ועדות ציבוריות הוקמו בחוק בצורה מאד ברורה כדי לתת איזשהו סוג של שיקול דעת רחב. וגם השרים. כל המבנה הזה הוא מבנה מאד מאד מאוזן. מה שעושים עכשיו זה ניסיון לכופף גם הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה וגם את רוח החוק באופן רוחבי בכול הנושא של ועדות ציבוריות. לקחת את שיקול הדעת מהשרים? זה יכול לחזור לוועדה ולכנסת כבומרנג בהרבה מאד דברים אחרים. תזכרו.

יש לי אליך שאלה.

וכדי שלא יהיה ספק - - -

אני יודע. אמרת לי.

אמרתי לך את זה ואני אומר את זה פה לפרוטוקול, ברגע שיוחלט, השר - - -

סליחה, אבל אני אומר לכם את הדבר הבא, בצורה הכי כנה. הרי אנחנו לא עושים את זה כדי לכופף אותך עכשיו, או את דנה. ממש לא. העניין הוא כזה – אני מצפה לאותה הגנה על זה שעד עכשיו המועצה לא הוקמה. ואנחנו כל פעם באנו וידענו שנתבזה. ואמרו לנו: הנה, אוטוטו ואוטוטו וזה לא קרה.

בחברת חשמל, שאחראית על מיליארדים, לא ממונים דירקטורים שנה וחצי שנה לאותה ועדה בדיוק.

הבעיה שבאתם לפתור היא בעיה אחרת.

דנה, אני אגיד לך מה ההבדל – ההבדל הוא אחד, שגם בחברת חשמל יש דירקטוריון. לא מלא, בחסר. אתם עושים ממני איזה אידיוט? אני עומד פה פעם אחר פעם ומתחנן. באמת. את - - - אותי כאילו אני פועל פה באיזו צורה שהיא אנטי המערכת. אבל יש רגע, שמישהו צריך לדפוק על השולחן ולהגיד: די, למען השם. אני מנהל את הדיונים פה לא משיקולים פוליטיים. הכול ענייני. שנייה, דנה. אל תטיפו לי. אני מבין בדיוק את העניין בצורה הברורה ביותר. מבין את המשמעויות. מה שאני מנסה לומר לכם הוא שאי אפשר להמשיך כך.

תן להם עוד חודש, איתן.

מה שדנה עושה עכשיו, זה שהיא מנסה להגיד לך רק שההחלטה הזאת של הוועדה בעצם סותרת – מה "סותרת"? זכותכם, כמובן, לחוקק חוק – אבל בניגוד לעמדה של היועץ המשפטי לממשלה. לא בגללנו. לנו אין שיקול דעת בעניין.

היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות מוטרד מכך שעד עכשיו לא קמה המועצה.

איפה היה היועץ המשפטי לממשלה עד עכשיו? סליחה, סליחה. למה אני זה שצריך לחטוף את הנזיפות? אני לא הדרג המבצע. איפה הייתם כולכם? איפה? למה לא צעקתם? למה לא אמרתם שתתפטרו אם לא תקום מועצה עד עכשיו? כולנו נראים כך.

אפשר, היושב-ראש? יש פה שתי סוגיות שהתערבבו להן יחד. יש את השאלה איך מתגברים על הקוורום הראשוני ויש מתן הוראה בחוק בציווי למנות עד יום זה וזה. פתרון הבעיה שהצבת הוא בזה שהשר יהיה רשאי למנות גם מועצה בת 10 חברים ולא בת 12 חברים. זה נותן את הפתרון למה שביקשת, מבלי לבוא ולומר באופן ציווי בתוך החוק, שהחוק אומר שעד יום זה וזה ימנה השר.

למה? למה זה מפריע לך?

זה בסדר, זה בסדר.

זה הפתרון. הבעיה שרציתם להתגבר עליה, אתי, היא לא הייתה לתת פתרון - - -

- - מדברים על ועדה מקוטעת בשעת לידתה. וזו בעיה שונה ממה שעכשיו מוצע כאן, שלמנות את חברי המועצה ביום מסוים.

דנה, עכשיו עוד פעם נחפור את זה? קיבלתי את עמדתך לגבי ההצעה שלך, שיתאפשר לו למנות - - -

אנחנו מדברים על שר התקשורת שעד עכשיו לא מינה שר כלכלה ולא שר חוץ ולא שר אחר. איך תוודא שימנה?

מה אני אעשה? מה זה משנה עכשיו?

אני רק רוצה לשאול את מנכ"ל משרד התקשורת, שהצהיר גם בעבר יותר מאשר פעם אחת בפני הוועדה, שעניין מינוי המועצה הוא אוטוטו, האם כשנכתוב עכשיו בחוק שעל אף האמור בסעיף כך וכך, השר ימנה מועצה של 10 חברים?

אנחנו נכבד את זה. רק כדי שתביני עד כמה זה היה מסוכן, מה שהלכתם לעשות עכשיו. אנחנו הרי דנים בכובע אחר בעוד שבוע על "ברית המועצות". לפי מה שרציתם עכשיו לחוקק, יכולנו מתוך 11 חברי הוועדה למנות 5 שנוחים לנו, להתחיל לרוץ. זאת הסכנה שבעניין.

נכון. אדוני המנכ"ל, תסתכל לי שנייה בעיניים. אתה ואני הולכים יד ביד. אנחנו לא מרמים אחד את השני. הדוגמה הזאת היא כאילו אנחנו מרמים. אנחנו באים למקום הזה לא מתוך תוכן של רמאות אלא מתוך רצון שהמערכות, למען השם - - - אז קיבלתי את ההצעה של דנה שעושה שכל בעניין הזה. אני מודה, יותר מההצעה שלנו. אני מקבל את זה. אין כאן רצון לשכב על הגדר אלא באמת לקדם את התהליך. בבקשה, גברתי, נמשיך ונצביע על זה.

אני רוצה להבין. בעצם אנחנו אומרים כך: "על אף הוראות סעיף 9" – סעיף 9 הוא הסעיף שאומר שהמועצה תמנה 12 חברים – "השר רשאי למנות מועצה ראשונה בת 10 חברים ובלבד שיפעל בשקידה להשלים את הרכב המועצה ל-12 חברים".

המילה "בשקידה" לא רלוונטית לשר.

על מנת שיפעל להשלים את הרכב המועצה ל-12 חברים.

אם אני מבינה נכון, 10 כבר עברו את ועדת גילאור.

כן. עברו הכול, הכול.

זאת אומרת שמחר בבוקר אפשר להקים את המועצה.

נכון.

אם ככה, אדוני, אני שואלת מדוע צריך את סעיף 5 לתיקון המוצע. בתיקון של סעיף 95, במקום "שנה" יבוא "שנתיים".

זה לא בגלל המועצה. הסיבה שסעיף 5 הוכנס – את הפסדת את תחילת הדיון – הם מכיוון שהליכי ההקמה הם הליכים שייקחו זמן בגלל שלא ייקלטו כל העובדים מיד, בגלל שמקצרים את לוחות הזמנים וההקמה תיקח זמן.

דנה, אם את זוכרת, כל המטרה הייתה לתת למנכ"ל החדש לבנות את התאגיד על-פי שיקול דעתו, נכון?

חברת הכנסת, התהליך של הקמת התאגיד כבר החל ויש תהליכים שכבר החלו, כולל דיונים שהחלו מול כלל הגופים, כולל ההסתדרות. ולכן, הכוונה הייתה לתת לו להשלים - - -

אבל המנכ"ל אמר שהמועצה רשאית לפטר את המנכ"ל הזמני בכל עת.

חברים, זה חלק שכבר התקדמנו בו, כבר סיכמנו אותו.

אדוני היושב-ראש, לא הבנתי את הטיעון לשאלה למה צריך להאריך את זה לשנתיים, אם ככה.

כי הוא אמר שתהליכי ההקמה הנדרשים מבחינתו הם שנתיים. חברים, זאת לא הבעיה שלנו. כבר סיימנו את זה.

אני חושבת שאלדד עושה עבודה מצוינת, אבל אני לא מצליחה להבין - - -

לא דובר במקור על זה ש - - -

חברים, חברים, אני כבר התקדמתי, בכל הכבוד. אמר היושב-ראש שהמועצה תבוא, תחליט שהוא לא עושה את עבודתו כמו שצריך, או תחליט שהיא רוצה למנות מנכ"ל? היא הסוברנית. חברים, אני לא נכנס לזה.

זה גם מה שיקרה.

בסדר. אין בעיה. מצוין.

לסעיף הזה אני רוצה לומר "ובלבד שיפעל להשלים בהקדם האפשרי את הרכב המועצה ל-12 חברים". אני חושבת שזה בסדר. במקביל אנחנו נתקן גם את סעיף 18 כדי שהם ייחשבו למינוי חסר.

תודה. מי בעד התוספת שהועלתה על-ידי היועצת המשפטית והוקראה על-ידה?

הצבעה

בעד התוספת – פה אחד

נגד – אין

התוספת נתקבלה.

אוקיי, תודה. לפרוטוקול, חברת הכנסת קארין אלהרר מצביעה במקום חבר הכנסת יעקב פרי. הלאה.

יש כאן תיקון לסעיף 96(א) ו-(ב) וגם בהמשך של כל סעיף 96, שישקף את ההסכמות של 450 ו-51%. אני אקרא את זה.

אנחנו חושבים שנכון קודם לסיים הכול.

חברים יקרים, תנו לי לסיים את העניין. תקראי, בבקשה.

סעיף 96(א) "עד ליום התחילה יציע המנהל הכללי הזמני לעובדים של רשות השידור משרות בתאגיד בהיקף השווה או ל-450 משרות מלאות או ל-51% משיא כוח האדם של התאגיד, לפי הגבוה ביניהם". בהמשך כתוב "בהתאם לאישור הראשון של המועצה לפי סעיף 11(5) להתקבל כעובדים בתאגיד השידור הישראלי ולא תחול על קבלת עובדים של רשות השידור לפי סעיף קטן זה חובת מכרז".

אנחנו לא מכירים את הנוסח הזה. לא ראינו את הנוסח.

דרך אגב, אתם התחייבתם להביא נוסח. זה הנוסח, מה ההבדל?

אני לא מכירה את הנוסח הזה. אני לא אומרת שהוא לא טוב. יכול להיות שהוא מעולה.

מה מוגדר כשיא כוח אדם?

הוא מפנה למה שהמועצה קבעה.

חברים, קודם כל בואו נרגיע. אני אומר את זה לך, אסף, ולכולנו. אבי יושב פה, יושב-ראש ההסתדרות, יושב פה מהבוקר כדי להגיע לסעיף הזה, אוקיי? אני כבר אמרתי שאנחנו לא נסיים את הדיון היום ונשאיר אותו ליום שלישי, להשלמה. אני לא מתכוון להביא לפה גם ביום שלישי הקרוב את יושב-ראש ההסתדרות שביקש לבוא. אני לא מתכוון לגנוב את החוק ואם לא תהיה הסכמה בסוף, אני לא אתקדם אם אין הסכמות. לכן אני אומר את זה גם לך, אסף. אני לא מכופף פה ידיים. אני מביא את החוק הזה ב-ה-ס-כ-מ-ה, אדוני המנכ"ל. כבר סיכמנו בתוך החדר את כל הדברים. כל רגע אתם באים ומעמידים אותי במצב של – אולי תודיעו לי את הכול בדקה וזהו? לכן אני אומר שאני לא מתכוון להתקדם. אני רוצה את הדברים פה. במקרה הגרוע, נצביע על העיקרון והניסוח, כמו שעושים תמיד – לא תמיד צריך לדעת את הרזולוציה. יש הסכמה על העקרונות. אני מבין את מה שאתם אומרים. אני לא אחראי על כולם, להעביר, לא להעביר, כן להעביר.

אני רוצה להסביר משהו. עשינו פה משהו מאד מאד פשוט. הנוסח שסגרנו עם משרד האוצר בסוף השבוע שעבר, עם הממונה על השכר, זה הנוסח שחנה קראה. הוא לא שונה.

אני לא אומרת שלא.

היא לא אומרת שלא.

זה הנוסח שסגרנו עם משרד האוצר. זה הנוסח שמופיע בהסכם.

אני מציע את הדבר הבא – אנחנו נצביע על הנוסח. אני מתחייב שאם תהיה איזושהי בעיה, אני אגיש את הבקשה לדיון חוזר.

אפשר לומר משהו? אני מהלשכה המשפטית של הממונה על השכר. כמי שמלווה את התהליך הזה כבר כמה שנים, גם בכל הפעמים שחתמנו מסמכי עקרונות וגם כשעשינו תיקוני חקיקה – אדוני מכיר את זה מלפני שנתיים – הראינו אחד לשני גם את הנוסחים והיינו סגורים ביחד על הנוסחים של החוק.

אבל זה הנוסח שמופיע בהסכם.

מסמך העקרונות שהוא עוד לא חתום, יש בו איזשהו נוסח שהוא יותר כללי ומשקף את ההבנות, אבל זה עדיין לא מותאם לנוסח המדויק שצריך להופיע בחקיקה.

למה? למה?

אני רק רוצה לסיים במשפט. הדבר היחיד שאני מבקש הוא שכמו שעשינו עד עכשיו בהכול, שישבנו על הנוסחים גם של מסמכי העקרונות וגם של החוק, שגם עכשיו נשב ונראה שאנחנו מתואמים מבחינת נוסח.

מה הפער? אני לא מבין את הפער.

היועצת המשפטית של משרד התקשורת אפילו לא מכירה את הנוסח.

סליחה, יכולתי להגיד לך שהיה תפקידכם להפיץ את זה בין כולם. אני לא עובד אצל אף אחד. סליחה, אני רוצה להגיד פה את הדבר הבא והתחייבתי לפרוטוקול. בשביל זה באנו לדיון הזה. אי-החתימה לא נבע מהסעיף הזה אלא מסעיף מיקור חוץ ובגלל זה חיקה לא חתם עליו. אני חוזר ואומר שאני מעלה להצבעה כי אני רוצה שתנוח דעתנו פה כולנו. כל אחד קיבל את ליטרת הבשר שלו. אם נגיע לאי-הבנה, אני אגיש בקשה לדיון חוזר, לרביזיה. אני לא גונב.

אנחנו נקרא את מה שעשינו בהתאם להסכמות.

בבקשה, בסדר. בואו נשמע את הנוסח שלו.

זה נוסח שהוא משולב.

96(א) "עד ליום התחילה יציע המנהל הכללי הזמני לעובדים של רשות השידור משרות בתאגיד בהיקף של 450 משרות מלאות או למספר עובדים השווה ל-51% משיא כוח האדם בתאגיד השידור הישראלי, בהתאם לאישור הראשון של המועצה לפי סעיף 11(5), לפי הגבוה מביניהם, להתקבל כעובדים בתאגיד השידור הישראלי ולא תחול על קבלת עובדים לפי סעיף קטן זה חובת המכרז.

מסכים.

זה אותו דבר.

מה עם הטלוויזיה החינוכית? לא, זה לא פייר.

אולי נקרא את הכול כדי שתהיה תמונה מלאה?

תקראו את הכול. כן.

אני אקרא את (ב) "מיום שישה חודשים מיום התחילה תשוב המועצה ותאשר את שיא כוח האדם לפי סעיף 11(5). עלה שיא כוח האדם ביחס לשיא כוח האדם הקודם שנקבע לפי סעיף קטן (א) והציע המנהל הכללי הזמני של התאגיד היקף של 450 משרות בדיוק לעובדי רשות השידור לפי סעיף קטן (א), יציע המנהל הכללי הזמני בתוך שלושים ימים מיום האישור החדש כאמור למספר עובדים נוספים של רשות השידור, כך שיוצע בסך הכול למספר השווה ל-51% משיא כוח האדם החדש שנקבע להתקבל כעובדים בתאגיד השידור הישראלי ולא תחול על קבלת עובדים לפי סעיף קטן זה חובת המכרז".

אני מבקשת שתעבירו לי בכתב את הנוסח עוד היום.

לעניין פטור ממכרז צריך להשאיר גם את האפשרות לפטור בעתיד לעובדי הטלוויזיה החינוכית. החוק המקורי נתן פטור גורף לכולם אז צריך להוסיף את זה.

דנה, אין בעיה, לדעתי.

זה בסעיף קטן (ג).

אסף, לא צריכה להיות בעיה. אין בעיה. אוקיי, אוקיי. אני מעלה להצבעה את הנוסח כפי שקרא אותו אורי אפלבוים. אורי, באחריותך להעביר את הנוסח.

רגע, אני רוצה להגיד משהו. בגלל שאנחנו לא עובדים ככה בדרך כלל – בדרך כלל אנחנו מעבירים לראות מראש - - -

מקובל, ברור, אוקיי. דנה, אמרתי יותר מזה שאם ואם, אני אגיש רביזיה.

שלא יעברו מעבר לסעיף 96 כי יש תיקונים גם בהמשך.

אבל אלה תיקונים של התאמה. אז תקרא את הכול. אני מניח שאלה התאמות.

אנחנו נבדוק אם צריך לעשות התאמה גם לסעיף קטן (ה).

בסדר.

מה שברור הוא שב-(ד) צריך למחוק את הטלוויזיה החינוכית.

נעביר את כל סעיף 96 מעודכן כך שהטלוויזיה הלימודית תישאר עם פטור ממכרז, אבל לא להצעה הראשונה.

אתי, לפי מטב זכרוני, בחוק יש מגבלה של 400 עובדים.

עזוב, אל תפתח את זה. לא נוגע. לא נוגע. עיסאווי, כבר ישבנו את כל הזמן הזה וזה לא נעלם מעינינו. גם זה היה חלק מהזמן. לא, לא, תאמין לי, אנחנו כבר אחרי. ברשותכם, סעיף 96 על כל התוספות שלו, (א), (ב), (ג), (ד) ו-(ה), אני מעלה אותו להצבעה עם התיקונים, עם התוספות ועם שינויי הנוסח הנדרשים בהתאם לשינויים הנובעים מהסעיף הזה. בי בעד, ירים את ידו.

הצבעה

בעד סעיף 96 עם השינויים והתוספות – פה אחד

נגד – אין

סעיף 96 עם השינויים והתוספות נתקבל.

אושר, יפה מאד. תודה.

אני בעד לשריין גם לעובדי הטלוויזיה החינוכית מקום. אני לא חושבת מדוע לא. מדוע אי אפשר לשריין מקום.

נגיע גם לזה. תמשיכי.

6. "בסעיף 120 לחוק העיקרי, במקום "ביום התחילה" יבוא "שנה ושלושה חודשים לאחר יום התחילה (בסימן זה – יום המעבר), והחל ביום המעבר יקיים תאגיד השידור הישראלי שידורים בערוץ לילדים ולנוער כאמור בסעיף 63(ב)(2)".

האם במקום "שנה ושלושה חודשים" אפשר לנקוב תאריך? למה לא?

זאת הייתה התעקשות של שר החינוך ואנשיו, שזה יהיה שנה ושלושה חודשים מיום התחילה.

במקרה שיום התחילה יתאחר.

זה בדיוק העניין. אדוני, תשומת לבך. אני חשדתי משום מה. מוצע כאן שתאריך המעבר של הטלוויזיה החינוכית יהיה שנה ושלושה חודשים מיום התחילה, כשיום התחילה, אנחנו יודעים, מדובר על 30 בספטמבר. דהיינו, זה יוצא 1 בינואר 2018. שאלתי האם אפשר לנקוב בתאריך המעבר של הטלוויזיה החינוכית, כך שהיא תיכלל בשידורי התאגיד הציבורי ב-1 בינואר 2018. התשובה שניתנה היא: לא. מדוע? שר החינוך התעקש לכתוב את זה ככה. וכל-כך למה? מחשש שמא ישונה תאריך התחילה, וזה אחרי שהיו כאן אין סוף הצהרות, לפחות היום, שלא יהיה שינוי נוסף בתאריך התחילה.

זה בסדר גמור. הוא מצטרף לקבוצה שמנסה שלו זה לא יקרה. לא קרה כלום.

אם כך אני מבין שבנט רוצה להשתלט על החינוכית והעובדים אמורים לשלם את המחיר. להעביר את זה אליו. זה לחנך את הציבור. אני מבין אותו. אם זה ככה, זאת המסקנה שאני מבין וזה צריך להיות מונח לפנינו.

חברים, ייאמר לזכותו של בנט שהוא לא הכחיש.

יפה. לאור העובדה הזו אנחנו צריכים להחליט.

ברור.

אבל עכשיו העובדים ישלמו את המחיר.

ההפך, לא נכון. זה נדחה, עיסאווי.

מה הרעיון? אולי מישהו יכול להסביר את הרעיון? מדוע בדיוק שנה ושלושה חודשים אחרי תאריך התחילה?

היו דיונים ארוכים עם שר החינוך בניסיון למנוע את מהלך הדחייה הזאת ולא הצלחנו. חלק מהדיונים היו בסוף על זה שזה כן יהיה לתקופה קצובה. התקופה הקצובה נקבעה לשנה ושלושה חודשים. הם רוצים לשמור לעצמם את האופציה שבמידה ובאמת נגיש הארכה, גם זה יוארך.

הרי אם תגישו הארכה אפשר לשנות גם את התאריך הזה.

נכון, נכון.

חברים יקרים, אני רוצה להגיד לעובדי החינוכית. אני לא רוצה לפתוח את זה, אבל הרי ברור שתהליך ההוצאה שלכם גם נותן לכם סיכוי. צריך גם להגיד את זה. אני לא יכול לקבוע סיכוי על-פי זהות השר הממונה. היום זה שר כזה ומחר זה יכול להיות שר אחר.

אתה מהמר על עתידם?

נהפוך הוא. אם הייתי אומר להם שזה יהיה המצב והם לא יהיו חלק - - -

זה מה שהם רצו.

בדיוק. עיסאווי, אני רוצה להזכיר לך את כל השיחות שהתנהלו פה לצאת מתוך רשות השידור. אני אומר שיש פה יותר סיכוי מסיכון עבורכם. אז אני לא מציע לכולנו, וזה לא קשור עכשיו לשאלות הפוליטיות. אני מדבר בשאלות המקצועיות. היום זה בנט ומישהו זה לא מוצא חן בעיניו. אחרים, הוא מוצא חן בעיניהם. יכול להיות שמחר זה הפוך. למה להיכנס לפינה הזו?

זה היה הפוך. השר פירון ויתר על החינוכית ועשה דיל ועכשיו בנט מחזיר אותו.

נכון. אני חושב שבעניין הזה נפתח להם סיכוי יותר מאשר סיכון.

בואו נשנה את ה-2018 ל-2020.

אני לא רוצה להיכנס לזה. הרי מה העניין? יביאו את זה. הם במשא ומתן ואני לא רוצה להיכנס לתוך התהליך הזה. גברתי, אני רוצה להעלות את זה להצבעה כמו שזה.

לפני כן, לגבי מה ששאלה אתי שלא רצו לציין תאריך לועזי. לא הבנתי.

גם לא עברי. הם לא רוצים לכתוב תאריך. הם רוצים לכתוב שתאריך המעבר של הטלוויזיה החינוכית יהיה שנה ושלושה חודשים לאחר תחילת שידורי התאגיד הציבורי החדש.

הם יביאו את זה, יסיימו את המשא ומתן ביניהם ואולי בנט בכלל יעזוב את הממשלה. אני לא יודע. אולי אתם תצטרפו. תודה, מי בעד הסעיף ירים את ידו.

הצבעה

בעד סעיף 6 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 6 נתקבל.

הסעיף אושר.

חבר הכנסת כבל, עלינו על משהו שאנחנו ממש חייבים להגיד אותו בקשר לסעיף הראשון של הקיצוץ בתקציב. סמנכ"ל הכספים שלי, בבקשה.

ה-40 מיליון של החינוכית.

זה על הדרך. לתאגיד אושרו 665 מיליון שקל לשנתיים ומהשנה השלישית 650. על הדרך בתיקונים זה הפך להיות מצב שהתאגיד מפסיד כסף, סדר גודל של 11 מיליון שקל בגלל ששנה ושלושה חודשים יש ירידה. אני אנסה להסביר את זה לא במספרים.

יש לי הצעה. אני מבין את מה שאתה אומר ואני לא יודע להגיד לך את זה עכשיו. אסף גם לא יודע, אלא אם כן אתה מביא את זה כבר אחרי ששוחחתם.

שוחחנו כבר.

חברים יקרים, מכיוון שאני לא מסכם היום את כל הדיון, תינתן לכם האפשרות להתכנס ביניכם, לדבר ביניכם. אני מעדיף שתבואו אלינו בהסכמה. זה נשמע לי כאילו להכריע בין פלוס ומינוס. זה לא לעניין. אני מציע שתשבו ביניכם, תגיעו ביניכם להבנות ואם לא תותירו בפנינו את הבררה, נכריע. אל תשאירו את זה בפנינו.

אני מבקש דיון חוזר לסעיף 3 בהמשך למה שנאמר. הוא צודק.

לא אמרתי שלא. אני לא מתווכח. אמרתי שאני לא מצביע על זה עכשיו.

כבר הצבענו על הסעיף ואישרנו אותו.

אני חוזר ואומר לך שיביאו ביניהם את הדברים בהסכמה. אם לא, נכריע. נפתח את זה בכל מקרה.

אדוני, אני מציעה בכל זאת שתהיה כבר בקשה לדיון מחדש כדי שלא יהיה צורך מחר לבקש. הוא יכול תמיד לחזור בו.

היא צודקת. זה טכני כדי שנוכל לטפל בעניין. דנה, מה עוד נשאר לנו? אני רוצה להגיע למיקור חוץ.

עכשיו יש סעיפים טכניים שדוחים את מועד סיום - - -

אתה רוצה לקפוץ למיקור חוץ? אם זה טכני, אפשר לרוץ עם הסעיפים ברצף.

תרוצו עם הסעיפים. בסדר.

7. בסעיף 121 לחוק העיקרי –

בסעיף קטן (א), במקום "ביום התחילה" יבוא "ביום המעבר";

בסעיף קטן (ב), במקום "יום התחילה, יבוא "יום המעבר" ובמקום "ליום התחילה" יבוא "ליום המעבר".

8. בסעיף 122 לחוק העיקרי, במקום "ביום התחילה" יבוא "ביום המעבר".

זה הארכיון של הלימודית, נכון? יש לי שאלה על הארכיון. אתה זוכר שלפני חודש-חודש וחצי קיימנו דיון בוועדת הכלכלה על הארכיון וסיכמנו דברים עם האוצר? רציתי להבין מהאוצר איפה זה עומד. בדקתי – גורנישט.

סליחה, זה לא נכון. קיימנו דיון, יש תהליך שעובדים עליו.

המכרז כבר היה אמור להסתיים, לדעתי.

כן, כן.

דחינו אותו לבקשת השוק של חברות ישראליות שביקשו להתמודד.

אני יכול לומר לכם שאני מלווה את זה באופן אישי. יש חובת דיווח ואני ממש ממש על העניין הזה. דרך אגב, זה כבר היה אמור להסתיים. פנו אליי ואני הפניתי את זה אפילו לתאגיד. הייתה פנייה של חברות ישראליות שטענו שלא מתאפשר להן והן רוצות להיות חלק מזה. כפי שנאמר כאן, הן הודיעו לי שמאפשרים להן להיכנס לתוך המכרז, אבל הלוואי וכל הדברים האחרים כבר היו בתהליך כמו העניין הזה.

הסעיף הזה מדבר על ארכיון הטלוויזיה החינוכית ולא על ארכיון רשות השידור.

בוודאי, דיברתי על העניין הכללי. פה זאת רק התאמה. בבקשה, מי בעד סעיפים 7 ו-8?

הצבעה

בעד סעיפים 8-7 – פה אחד

נגד – אין

סעיפים 8-7 נתקבלו.

הסעיפים אושרו. סעיף 9, בבקשה.

9. במקום סעיף 132 לחוק העיקרי יבוא:

"תיקון חוק זכויות מבצעים ומשדרים" 132. בחוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984, בסעיף 2(3)(א) –

במקום "רשות השידור" יבוא "תאגיד השידור הישראלי"

המילים "הטלוויזיה הלימודית" – יימחקו."

זה תיקון אקוניס.

זה תיקון שנועד לאפשר את הכניסה המאוחרת של מחיקת הטלוויזיה הלימודית לתוקף. בתיקון העקיף הזה אנחנו מחליפים את שני המינוחים "רשות השידור" ו"הטלוויזיה החינוכית" במינוח "תאגיד השידור הישראלי". יום התחילה של התאגיד מוקדם ליום הפסקת שידורי החינוכית, ולכן אנחנו מפצלים את זה כדי שנוכל לקבוע ש-132 פסקה (2) נכנס לתוקף רק ביום המעבר, כלומר ב-1 בינואר 2018. זאת טכניקה חקיקתית להכנסה לתוקף של התיקון העקיף במועד המעבר.

אוקיי. נצביע על סעיף 9.

הצבעה

בעד סעיף 9 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 9 נתקבל.

סעיף 9 אושר.

סעיף 10, בבקשה.

10. "תיקון 135. בסעיף 135 לחוק העיקרי –

פסקאות (2) עד (4) – יימחקו;

בפסקה (7), במקום פסקת משנה (א) יבוא:

בסעיף קטן (א) –

במקום "פעילותן" יבוא "פעילותם" ובמקום "רשות השידור" יבוא "תאגיד השידור הישראלי";

המילים "הטלוויזיה הלימודית" – יימחקו."

במקום פסקה (8) יבוא:

"(8) בסעיף 112(2) –

במקום "רשות השידור" יבוא "תאגיד השידור הישראלי";

המילים "הטלוויזיה הלימודית" – יימחקו."

מי בעד?

הצבעה

בעד סעיף 10 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 10 נתקבל.

תודה, אושר.

אתם בטוחים שלא צריכים את הטלוויזיה החינוכית בוועדת התיאום?

היא בפנים. זה רק מכניס את זה לתוקף ביום המעבר. זה הפיצול שיש בסעיף 8.

דנה, איזה סעיפים אמרתם שאתם רוצים להשאיר אותם פתוחים? כבר הגעתם להבנות? אוקיי, בסדר. ממשיכים.

זה 96.

זה בסדר, הצבענו. זה התאמות. זה משהו אחר. נעבור לסעיף הבא.

11. "אחרי סעיף 147 לחוק העיקרי יבוא: הוספת פרק י"ח.

הוראות שעה.

הוראת שעה לעניין המשך שידורי הטלוויזיה הלימודית עד יום המעבר.

148. בתקופה שמיום התחילה עד יום המעבר, כמשמעותו בסעיף 120, יחולו הוראות אלה:

(1) הטלוויזיה הלימודית תשדר תכניות לימודיות, חינוכיות ובתחומי התרבות, ההעשרה והחברה ולא תשדר שידורי חדשות ותכניות בענייני היום;

(2) סעיף 6(א)(4) לחוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2012, ייקרא כאילו במקום "שלושה ערוצי טלוויזיה" נאמר "שני ערוצי טלוויזיה".

אני רוצה להתחיל דווקא מהתיקון השני, שהוא יותר פשוט והוא התיקון הטכני. התיקון הטכני הוא עיגון סוג השידורים שהטלוויזיה החינוכית יכולה לשדר. היא תשדר תכניות לימודיות, חינוכיות בתחומי התרבות וההעשרה שבחברה, ולא תשדר שידורי חדשות ותכניות בענייני היום. וזה הכול החל מיום התחילה.

לפי סעיף זה ובהמשך למה שדיברנו, אני מבין שהתכנית "ערב חדש" שמשודרת בחינוכית, הלכה הביתה, נכון? ככה אני מבין. יש לי בעיה עם זה. אני רוצה אותה במסגרת החדשות שהתאגיד ימשיך לשדר.

או שהיא תהיה או שהיא לא תהיה. או שיקימו משהו חדש. אתה לא יכול עכשיו מקצועית לכן ולהגיד להם איך יהיה הליין-אפ שלהם. אני עכשיו אקבע להם ליין-אפ?

ברגע שאנחנו מוותרים על התכניות האלה, זמן המסך לחדשות, אנחנו מחלישים את כל צפיית החדשות.

מה זה נחשב? זה נחשב חדשות?

זה ענייני היום.

זה לא חדשות. חדשות זה בשמונה או בשמונה וחצי או אם יש תכנית בבוקר, אז החדשות שם.

אבל בתוך "ערב חדש" או "מבט שני" יש כתבות עיתונאיות שהן בגדר חדשות.

בואי נחשוב על זה במושגים כאלה וגם היום, דרך אגב. ב"מבט שני" הם קונים תכניות גם מבחוץ, נכון?

לא קונים תכניות. אפשר בפנים לשים כתבה מבחוץ, אבל התכנית - - -

רותם, בחייך, אני גם קצת יודע. אני לא נגד. כבר תקופה ארוכה יש מי ששואל האם זאת הייתה האכסניה הנכונה ל"ערב חדש". היה ויכוח מאד גדול בעניין הזה כבר תקופה ארוכה מהמקום הכי מקצועי. יושבים כאן אנשים שמכירים את העניין הזה. אני אומר שהסעיף הזה מבחינתי הוא לא בעייתי.

אבל תדע שמוותרים על חדשות.

זה לא חדשות.

זה כן חדשות.

זה לא חדשות. ערוץ 2, יש לו תכנית בוקר? כל רבע שעה יש לו חדשות.

גבולי, גבולי.

תכנית תחקירים.

חברים יקרים, כבר הגעתם לתכנית תחקירים. עוד לא סיימנו את "ערב חדש" וכבר עברתם לתחקירים. יאיר, אני מנסה ללכת פרה-פרה.

רק לעדכן את הוועדה, אדוני היושב-ראש, בדיוק כמו שישב פה קודם יושב-ראש ההסתדרות ואתם הצגתם בתחילת הדיון, בבוקר, את הסיכומים וההבנות. אני אשלים. הסעיף הזה הוא חלק מהסיכומים וההבנות של כל התיקון שיש פה בנושא הטלוויזיה החינוכית, יחד עם תקציב ביניים, יחד עם מעבר עובדים ועם כל הדברים האחרים. זה חלק מהסיכום. זאת אומרת שאם הסעיף הזה יורד, גם ה-13%.

נכון, הכול מתואם עם ההסתדרות ולא שאני פותח פה את הדברים. חברים יקרים, אני מעלה להצבעה את סעיף 148 על שני חלקיו. מי בעד?

הצבעה

בעד סעיף 148 – פה אחד

נגד – אין

סעיף 148 נתקבל.

תודה.

על סעיף 149 נטען אותה טענה.

לא, לא, לא. עיסאווי, זה לא דומה בכלל. סעיף 148 אושר. סעיף 149. אדוני המנכ"ל, אני רוצה לסיים כבר. בבקשה.

גם אנחנו.

149. הוראת שעה לעניין רכישת שידורי חדשות ותכניות בענייני היום.

על אף האמור בסעיף 3 לתוספת, בתקופה שמיום התחילה עד תום שנתיים מהיום האמור רשאית חטיבת החדשות להקצות סכומים לרכישה של תכניות בענייני היום" – יש לנו כאן תיקון ואנחנו מורידים את המילים "שידורי חדשות", "באופן ובתנאים שעליהם יחליט מנהל חטיבת החדשות" וכאן יש לי תוספת: "למעט עבור מהדורת החדשות המרכזית וכל מהדורת חדשות אחרת ברדיו, בטלוויזיה או באינטרנט, ובלבד שלא יוקצו סכומים לרכישת שידורים כאמור מאת מורשה לשידורים כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, או מאת בעל רישיון לשידורים או מפיק חדשות עצמאי כהגדרתם בסעיפים 1 ו-6כ2 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982; על שידורים" – תיקון: זה לא שידורי חדשות "שרכשה חטיבת החדשות בהתאם לסעיף קטן זה יחול האמור בסעיף 47(ג)." מנהל חטיבת החדשות הוא העורך הראשי של השידורים האלה.

ושהוא יפעל באופן עצמאי.

על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאית המועצה להורות למנהל חטיבת החדשות לקיים שידורי" – אני מורידה את המילה "חדשות" "תכניות בענייני היום באופן עצמאי, לפני תום התקופה האמורה באותו סעיף קטן, אם נוכחה שחטיבת החדשות ערוכה לכך".

לפני שאתם מגיעים ללב הדיון ובשביל לשמור על כבודי וכבוד שר התקשורת, וכבוד דנה, שכתבה את העניין, אחרי שטינפו אותנו – סליחה על הביטוי – כבר שבוע ימים בכל מיני האשמות שווא, והרי זה הנוסח שהגשנו והוא לא שונה, רק להגדיר – אני רוצה את זה לפרוטוקול ולא לטוויטרים – שבעל רישיון לשידורים זה בעל רישיון לשידורי כבלים או בעל רישיון לשידורי לוויין לפי פרק ב(2) לחוק התקשורת. זה אומר שכל מי שדיבר פה כל הזמן ובכל מיני מקומות ושלח כל מיני מכתבים לכל מיני חברי כנסת, אחרי שהוא עשה ייעוץ משפטי מאד מתוחכם, לא יודע לקרוא את החוק. הוא הוכנס, אגב, לפי בקשתי, לדיון - - -

ברשותכם, אני רוצה להבהיר כמה דברים. קודם כל, הסעיף הזה הוא לבקשתו של מנכ"ל התאגיד. הוא לא לבקשת אף גורם אחר. כן, זאת הבקשה של אלדד. הייתה בקשה של אלדד שסבר שכך ראוי לעבוד, מבחינתו, בתקופה הזאת. אני אומר לזכותו של מנכ"ל משרד התקשורת שאין לכל התהליך הזה שום קשר בשום פנים ואופן לכל מה שנאמר או נעשה. אני אומר את זה בצורה ברורה וכשצריך שהדברים ייאמרו, צריך לומר אותם.

אז אולי אפשר לשמוע מה בדיוק - - -

רותם, אל תנהל פה את הדיון. אני רוצה להבהיר עוד נקודה. לא יהיה מיקור חוץ בשום פנים ואופן בכל מה שאנחנו מכנים בשם ח-ד-ש-ו-ת. חדשות ברדיו, חדשות בטלוויזיה.

וכתבות תחקיר?

עוד לא סיימתי. עוד לא סיימתי. סליחה, עוד לא סיימתי. את לא רצית שאני אפריע לך כשאת ניהלת את הדיונים שם.

אוהו כמה הפרעתם.

אז זה היה עקרוני.

גם עכשיו, איתן.

אני צוחק. מה שאני מנסה לומר הוא שכל מה שקשור לחדשות, כולל תחקירים במסגרת החדשות, כל פעולה שהיא חלק ממערכת החדשות, לא תהיה במיקור חוץ. את זה אנחנו אומרים בצורה ברורה. טלוויזיה, רדיו, אינטרנט.

אבל זה לא כתוב בחוק.

אנחנו מוסיפים את זה עכשיו. מתקנים.

רגע, אני רוצה שאלת חידוד. הבהרה. "מבט שני".

תנו לי להתקדם, אלוהים. כל אחד כבר נשאל, כל אחד כבר קיבל את הלחישה לשאול.

איזו לחישה?

תנו לי לסיים.

אף אחד לא לוחש לי.

אני לא אמנע ממך מלהגיד. תני לי לסיים. בבקשה, קארין. אני שותק. תשאלי.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, בסוף, מבחינתי, חדשות זה לא הכותרת של התכנית. בעיני רוחנו, כשראינו את התאגיד הציבורי רצינו שיהיו גם כתבות תחקיר משמעותיות, מעמיקות. ולכן רצינו לתת עצמאות ועמדנו על זה. היה דיון נפרד על כך שלא יהיה מיקור חוץ לעיתונאים. לכן אני רוצה לקבל הבהרה האם כשאנחנו מדברים על חדשות אנחנו מדברים גם על כתבות תחקיר משמעותיות, שלא נכללות בתוך 50-40 דקות של חדשות כהגדרתן.

אלדד, אתה מוכן לענות?

כן. אני רק רוצה לציין שהבקשה הזאת נבעה, באמת, מסד הזמנים. בעולם אוטופי הייתי שמח לקבל את השנתיים ולהקים את זה לפי הספר, אבל נוכח העובדה שהתקבל פה הפתרון הלא אידיאלי, אבל האופטימלי, בהינתן התקציב והרצון גם לסיים את הסאגה מול עובדי רשות השידור, שכבר יידעו מה עולה בגורלם, הוחלט על המתווה הזה.

תכניות בענייני היום הן תכניות השיח. אלה תכניות שמושתתות בעיקרן על מלל, אורחים שנכנסים ויוצאים מהאולפן, החל מתכניות בוקר למיניהן וגם תכניות אחר-צהריים. בעגה המקצועית קוראים לזה Current Affairs, בניגוד ל-News, שזה בעצם המערכת של הריפורטרים, הלב הפועם שאוסף את כל המידע, עורך אותו ודואג להפיץ אותו.

תכנית כמו "מוסף" נכללת בזה?

לדעתי כן. זאת תכנית בענייני היום. כן, בהחלט. אני מזכיר לכולכם שההסתדרות הסכימה לזה ואם רוצים לפתוח, אפשר לפתוח הכול עכשיו.

השיטה לא טובה. פלבר התחיל לפניך ואתה חוזר. זה חלק ואם אתם פותחים, נפתח את הכול.

עיסאווי, חברים יקרים, הוא לא אמר את זה אפילו.

אני לא פתחתי. רק עניתי לתחילת היום לאילן גילאון, שנתן פה כל מיני פרשנויות. אמרתי לו שיקרא את החוק שוב.

לא קיבלתי תשובה.

הוא מנסה לתת לך. בבקשה.

בעיניי, לגבי התחקירים זה מתחלק לשניים: תחקירים שהם hard core news כגון, חס ושלום, שחיתויות בכנסת, ברור שזה חברת החדשות. אבל תחקירים מעולמות של "עובדה" או "המקור", שגם הם נעשים במיקור חוץ – "המקור" לא אבל "עובדה" כן, ייתכן שחלק מהם יהיו - - -

גם "מבט שני" לא.

גם "מבט שני" שידרה לפני כמה שבועות לא במיקור חוץ אלא תוצרת חוץ. זה בסדר גמור והשוק הפרטי יודע לעשות דוקומנטרים מעולים ואפילו יותר עצמאיים ממגזר ציבורי. זה עניין של בלמים ואיזונים, כאשר הכוונה היא בהחלט שהתחקירים שלהם פילל המחוקק במקור ייעשו על-ידי חטיבת החדשות הפנימית.

אני רוצה להדגיש שהעורך הראשי של כל התכניות האלה הוא העורך הראשי של החדשות על כל המשתמע מזה.

עדיין לא מונה בכלל.

בסדר. ידוע לך על תכנית תחקירים שאושרה? אני לא יודע. אני בסך הכול מנסה להגיד את הדבר הבא: בעוד זה לא אמור לבוא גם במקום. יש כוח פנימי וזה לא שאנחנו באים ואומרים שמרגע זה כל דבר מוציאים החוצה. אנחנו מנסים לייצר פה סוג של איזונים.

ברשותך, כיוון שלא מצאנו דרך להגדיר חדשות לעומת תכניות בענייני היום, מה שמוצע כאן בסופו של דבר הוא שמהדורת החדשות המרכזית וכל מהדורות החדשות האחרות ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט, הן אלו שיופקו בפנים. אנחנו אומרים רק מה כן ולכאורה כל השאר לא. אין כאן קו גבול ברור ואני רוצה שזה יהיה ברור.

נכון. בבקשה, יוסי.

אני מבין את העניין של לדבר על ענייני היום, אבל ברור שזה לא יהיה בלתי סביר שענייני היום, באופן מלאכותי, יכללו חדשות. ענייני היום זה החדשות בהגדרה. אם כך, קיימת פה בעיה מאד מאד מהותית. ענייני היום כוללים חדשות בהגדרה ולכן, אם אנחנו רוצים לומר משהו שלא יהיה חדשות, צריך להגדיר בחוק ולכתוב: למעט. להגיד אפילו על דרך השלילה - - -

יוסי, זה לא שלא ניסינו. ניסינו לטייב את העניין הזה ולעשות באמת הבחנה חדה עד כמה שניתן בין חדשות, מה שנקרא news לבין תכניות אקטואליה, שנושקות לחדשות או נובעות מתוך החדשות. קודם כל, יש קושי גדול מאד. אין הגדרה חדה וברורה.

גם לא תהיה הגדרה.

נכון, אני מקבל. זה מה שטענתי.

יש הרי מהדורות שנקראות מהדורות חדשות.

יש בעיה עם המושגים. כשישבנו בוועדה של חברת הכנסת קארין אלהרר, הדיבור היה על תכנים עיתונאיים בלי קשר לז'אנר, האם זה חדשותי, מגזיני או ראיונות. אחרי לא מעט דיונים ולא מעט ויכוחים דובר שם על כך שכל מה שקשור לעיתונות, ייעשה בתוך תאגיד השידור הציבורי ולא יהיה מיקור חוץ. בגלל זה אני לא מבין את ההבחנה בין הז'אנרים העיתונאיים – תחקירים, חדשות, מגזין. בסופו של דבר יש לא מעט תכניות שמערבבות הכול ביחד. בחדשות 10, כל הרצועה היומית החדשותית, חוץ מ"רפי רשף" שזה כאילו מיקור חוץ, הכול מייצרים העיתונאים של חברת החדשות. אם החלטנו החלטה עקרונית – אתם החלטתם – שלא נותנים נגיעה לתכנים מסחריים בתוך השידור הציבורי, תכנים שמופקים בחוץ, צריך לעמוד בזה.

אני אגיד משפט שלא נוח לי לומר לגבי הסיכומים מול ההסתדרות. אני גם חלק מזה.

יאיר, יאיר, עזוב את זה עכשיו. אל תפתח את זה. סליחה, לא ביקשתי שתעשה את ההבחנה הזו. אני רוצה לומר מה הבעיה. ברמת העיקרון, ברגע שיצא התאגיד לדרך – אם היו לו עכשיו שנתיים לצאת לדרך – אין ויכוח. זאת לא השאלה. אנחנו לא במקום הזה בכלל. אנחנו לא מתווכחים על זה. כל העניין שביקש המנכ"ל, כשהוא דיבר על מיקור חוץ, לאפשר לו את אותו חופש פעולה לפרק זמן שהוא פרק זמן מוגבל. לא מעבר לזה. הוא העורך הראשי והמערכות העוטפות כל תכנית ותכנית מגובות על-ידי כל המערכת הקיימת שיש ברשות. זה לא שמעכשיו כל תכנית תצא החוצה אלא אם כן יש מישהו – יאיר, סליחה.

לא הספקתי להגיד כלום.

אבל אתה יודע, הפרצוף שלך נמתח ויורד. מה אתה רוצה שאני אגיד לך?

זאת העייפות.

אתה מגיב לי אז אני לא יכול שלא להגיב. מה שאני מנסה לומר לך בעניין הזה הוא שאין לי פה איזה קו אחד וברור. תזכור עוד דבר, תראו מה אנחנו עושים – מצד אחד אנחנו באים ואומרים לו: אדוני, צא לדרך. אנחנו רוצים שהכול יהיה בסדר גמור וכו'. אבל מה? בעוד כמה זמן נגיד לו: זאת הטלוויזיה שהקמנו? בשביל זה עשינו את כל הדרך הזו? בסוף בסוף אנחנו גם רוצים לייצר משהו. כל המערכת נעשית במכרז בצורה מסודרת, היא מאושרת על-ידי הגורמים. הרי רק לפני רגע דיברתם בשבחו של עמית וחבריו. פתאום כבר אי אפשר לסמוך עליהם?

הוא עושה דרמה.

הם של כולם. אי אפשר להביא את כל הפורומים. אני אומר שצריך גם קצת יושרה כלפי עצמנו בעניין הזה. אם הייתי אומר שבמערכת של אקטואליה רכה אנחנו לא סומכים על אף אחד - - -

אדוני היושב-ראש, יש טיעון, ואני שואלת, אני לא יודעת, שכרגע אין מספיק עיתונאים שיעשו את הדבר הזה פנימה?

לא. פשוט הליך הגיוס יכול להיות מאד מאד ארוך.

אני עובד בחדשות ועכשיו יש מספיק אנשים לעשות תכנית אולפן, כמו שהוא אמר.

זיקי, יקירי, אני חוזר ואומר שאין המשמעות היא שעכשיו, כל מה שהוא לא חדשות - - -

אלדד דיבר, למשל, על תכנית כמו "המוסף".

הוא נתן דוגמה. זה לא אומר. סליחה.

אני שאלתי בפירוש.

שמעתי מה שאדוני שאל. שמעתי גם מה שהוא השיב לך.

אדוני היושב-ראש, אני מבינה את זה שאם יש מחסור משמעותי מאד ואי אפשר לקיים איזשהו שידור, אני אומרת שניתן לו את שיקול הדעת. זה לא שאנחנו לא סומכים עליו. מצד שני, אם אין מחסור, למה לא לתת - - -

הוא אשר אני רוצה לענות.

ואם תוסיף על כך, אם אנחנו אומרים ש-450 נכנסים במועד מסוים, משעה שיש לך 450 - - -

חברים, שנייה. חברים יקרים, אפשר שנייה אחת? אני מנסה להבין ואני מדבר בקול. ה-450 הם לא עובדי חדשות בלבד. הם גם עובדי חדשות. והם לא רק טלוויזיה. הם גם רדיו.

אבל בינתיים מגייסים עוד?

יהיה תהליך של גיוס. גם כשאומר פה המנכ"ל, אין המשמעות שמרגע זה ואילך, כל תכנית שאיננה חדשות, יוצאת החוצה.

אדוני היושב-ראש, הבנתי את מה שאדוני אומר. אני פשוט עושה חיבור מתמטי פשוט ואני לא טובה יותר מדי בחשבון. אבל אם בינתיים יש עובדים והם מסוגלים לייצר תכניות חדשות ותכניות שהן מעבר, עם תכנים חדשותיים, ובינתיים מתחיל הליך של גיוס עובדים, נכון? אני אומרת נכון שמתחיל הליך של גיוס עובדים?

ברור.

למטב הבנתי, ותקנו אותי אם אני טועה, לא אמור להיות חסר. אי לכך ובהתאם לזאת לא אמור להיות מיקור חוץ של תכנים חדשותיים בתוך תכניות אחרות.

קארין, את מניחה שמאה אחוזים מעובדי מערכת החדשות יגויסו מרשות השידור.

להפך, אני לא מניחה כך. היום יש לך מספיק, אלדד?

מספיק מה?

מספיק עיתונאים.

כרגע בתאגיד יש 46 עובדים.

קארין, תני לי לעזור. אלדד, אולי אדוני ייתן את משנתו בצורה בהירה? אנחנו הרי לא נגד. אנחנו רוצים לשמוע מה אדוני חושב בצורה הכי כנה, הכי ישירה שאתה יכול לגייס. אנחנו לא רוצים להיות לעומתיים לך ושנית, אנחנו גם מבינים שאדוני לא רוצה לפרק את מה שיש. עובדה שגם אדוני הסכים ל-450, שהם 51%. כל מה שאנחנו מבקשים הוא לדעת האם מבחינתך, ברגע שסימנו וי על-יד החדשות, המשמעות היא עכשיו לייבש או לנסות לעשות מעקף בדרכים אחרות? אמור את משנתך ותשתדל להיות הכי כן שאתה יכול.

במחילה, אם אתה יכול גם להתייחס לשאלה מתי בכוונתך לגייס את 450 העובדים.

אולי גם לשאול את השאלה בהיבט אחר. באוקטובר, מה תהיה מצבת כוח האדם עם תחילת כינונו של התאגיד?

יוסי, אני חושב ששאלתי את השאלה האולטימטיבית. בבקשה.

דבר ראשון, לא בחרתי את זה, אוקיי? בואו נייצר את ה-base line של הדיון הזה. אבל החוק אומר כרגע שמותר לגייס עד יום התחילה אך ורק 400 עובדים. 400 העובדים האלה, חלקם הגדול צריך להיות עובדים שקשורים לעולמות הכספים, תשתיות וטכנולוגיה כדי לייצר את התשתית לתאגיד הזה.

חשוב מה שהוא אומר, בניגוד למה שניסנקורן אמר.

עיסאווי, שנייה, שאלנו אותו. עזוב אותי עכשיו מניסנקורן. את סעיף 96 כבר אישרנו. אני רוצה להבין את עניין המיקור חוץ. אפשר לתת לדיון להתנהל פה כמו שצריך פעם אחת?

מיקור החוץ הוא בסך הכול מנגנון ואמרנו את זה כבר כמה פעמים. ב-1 באוקטובר יש חשש – זה לא חשש, זו אמת צרופה – המסך לא יהיה מלא בתכנים חדשים. הוא לא יהיה מלא בדרמות ולא יהיה מלא בדוקומנטרי כי זה הליך שלוקח הרבה זמן לייצר. לכן, הדרישות מהגוף הזה למלא מסך יהיו עוד יותר גבוהות מהדרישות שיש כרגע מרשות השידור, כי יהיו הרבה יותר שעות ריקות. גם חטיבת החדשות לא תיבנה ביום אחד כי החוק מגדיר שעד יום התחילה מותר לגייס אך ורק 400 עובדים. למחרת כבר אפשר לגייס את ה-450.

אפשר לתקן את זה.

זה בניגוד למה שאמר - - -

עיסאווי, אתה לא חייב להסכים אתו.

אני רוצה להבין. אני לא רוצה להסכים, אני רוצה להבין.

גם אני מנסה להבין.

נאמרו כאן דברים של ניסנקורן על-פי החוק – 450 עובדים של רשות השידור ייקלטו ב-1 באוקטובר. עכשיו אלדד אומר 400 בכולל. מה נכון?

צריך להפריד, 400 הם לא - - -

אתה היחיד שרוצה להבין פה? גם אנחנו מנסים להבין, אבל אם הוא לא יאמר את כל הדברים שלו פעם אחת ברצף, אף אחד מאתנו לא יבין. אי אפשר כל רגע להתפרץ. תאמין לי, אני הייתי שם, אני כבר העליתי את העניין של ה-400 ושזה לא במקום ה-450. אני שאלתי. אני רק מנסה שאתם תבינו את המשנה שלו. לא חייבים להסכים אתו. אמרתי שאני מסכים? אני קודם כל רוצה לראות את הדברים כמו שהם, אבל כל רגע אנחנו מפריעים לו ואי אפשר.

בואו ננסה לעשות סדר בין משנתי לבין החוק הקר. החוק הקר אומר שעד יום התחילה לגייס אך ורק 400 עובדים. זה לא קשור ל-450 עובדי רשות השידור, שייקלטו בתאגיד החדש. אלה שני דברים נפרדים. 400 העובדים הראשונים שייקלטו יהיו עובדי רשות השידור ועובדים שאינם עובדי רשות השידור. אלה יהיו 400 העובדים ההכרחיים ביותר להקמת התשתית לתאגיד, ולאו דווקא לתכניות שישודרו בשנה-שנתיים הראשונות שלו. ביום התחילה וברגע שהמועצה תקום יהיה אפשר לגייס את שאר שיא כוח האדם, שיכיל בתוכו את כל זרועות התאגיד, כולל את חברת החדשות.

ייקח זמן עד שנצליח לגייס את כל המערך הזה. על מנת שבמהלך הזמן הזה המסך לא יהיה מלא אך ורק בשידורים חוזרים של תכנים עתיקי יומין אלא גם בתכנים שקשורים לכאן ולעכשיו – חשוב מאד לשם רלוונטיות של ערוץ שנתח משמעותי משידוריו יכיל תוכן שכזה – לאפשר לתאגיד להסתמך גם על חברת החדשות הפנימית שלו, שתיבנה לאט לאט. דרך אגב, מדובר אך ורק בטלוויזיה. ברדיו הכול יהיה in house מההתחלה. במהלך התהליך של הבנייה תהיה אפשרות בשנתיים הראשונות למלא את המסך בתכנים שהתאגיד לא יעמוד במילוי שלהם בגלל שהוא עדיין לא ערוך לכך.

אלדד, ברשותך, אני מבין את מה שאתה אומר, אני לא אוהב איך שאתה מציג את זה. אני אומר את זה בצורה הכי כנה. אני רוצה להגדיר את הדברים. אסף, אני לא אצביע על זה. אני רוצה שנשב אחר-כך בינינו ונדבר, ואני אסביר גם למה.

אתה לא מצביע על זה?

את יכולה ללכת.

עוד לא פיזרתי אתכם. שלא יגיד אחר-כך מישהו: הלכתי. אני רוצה קודם כל להסביר. דנה, אני רוצה שתסבירו לי. כשאני ביקשתי את תפיסת העולם שלך זה במובן הזה: את החדשות שמנו בצד. ממה החשש שלהם? שכל מה שהוא אקטואליה רכה, שהיא לא הארד-קור של חדשות, יהיה אפשר לעשות תכניות עוקפות. אני לא מאלה שאומרים לא באל"ף רבתי, בכל הכבוד להם ובכל הכבוד גם לחברים שלי. אני חושב שטלוויזיה צריכה להיות – איך אומרים? גם החבר'ה של עמית ואחרים הם לא מוקצים.

איפה שמעת לא באל"ף רבתי?

כל העניין הוא שאני רוצה שתבוא ותגיד שזה לא אמור להחליף אתכם. זה אמור להיות בסך הכול כתוספת בתכנית אחת-שתיים, שנרצה לראות כדי להשלים את הזה. יש הבדל גדול אם אתה מרגיע או אם אתה מייצר תחושה של עמימות כזו. כל אחד ייצא מכאן ויכול להגיד: בסדר, חדשות יש. יבוא מישהו, יקרא את החדשות מהפרומפטר. סיים לקרוא מהפרומפטר את כל מה שהוא רוצה, הלך ואחרי זה עוברים – ועתה נעבור לתכנית זו וזו. בעצם נעשה איזו שאיבה של כל התכנים לתכניות שנגדיר אותן כתכניות לייט. אני לא מוכן להיות שותף למצב שבו אני עושה את זה לאנשים שכבר החלטתם ובחרתם אותם ועשיתם להם את הבחירה מתוך הקבוצה הזו. כשאני באתי וביקשתי את המשנה שלך, זה מה שרציתי לשמוע. עזוב אותי עכשיו מהעובדים, במירכאות, תרגיע אותי כי אני כבר נמצא אתך בדין ודברים שאני לא רגוע. אני רוצה לדעת שאנחנו לא קולט 450 עובדים רק בשביל לעשות את ההסכם עם אבי ניסנקורן.

ממש לא. אני לא מבין איך - - -

אני יודע שלא. לכן, כשביקשתי את משנתך, ביקשתי שתבוא ותביא את העננה הקיימת.

אני רוצה לשאול רק שאלה. הראש שלי כואב, בקושי יושב. רק שאלה פשוטה: מתי 450 העובדים של רשות השידור ייקלטו? כמה זמן הם יהיו מובטלים?

אבל זה בסעיף 96 שהם קראו.

שנייה, אני יודע מה שאני שואל. הוא ענה אחרת.

דנה, בבקשה. אני יודע ש-450 עובדים אמורים להיקלט עד ל-1 באוקטובר. עד יום זה.

אלדד אמר: ביום התחילה אני מתחיל על-פי החוק ב-400.

לא ברור כמה מתוכם עיתונאים ולא ברור אם בכלל מסוגלת לקום אפילו חטיבת חדשות.

אבל בגלל זה דיברנו.

הוא תיאר לקונה גדולה בחוק. זה מה שהוא תיאר. אפשר לפתור אותה בחדר הזה.

דנה, את יכולה, בבקשה?

לא כתוב מה המועד שעד אליו - - -

אני יודע מה אנחנו שוחחנו בתוך החדר.

הרי יש פה שני סעיפים שלא קשורים.

נכון, ה-400 וה-450.

מתי ה-450 ייקלטו?

היא עונה לך.

יש סעיף אחד שבו אלדד יכול להציע ל-400 עובדים להתחיל עבודה וזה עוד לפני יום התחילה. חוץ מזה, יש 450 שקובע את הרף של כמה מתוך עובדי התאגיד החדש יהיו עובדי רשות השידור לשעבר.

דנה מציינת את זה היטב ולכן המתח, סליחה דנה, מתחייב. זאת אומרת שיכול להיות מצב שב-1 באוקטובר יהיו 400 עובדים, שמתוכם 50 מרשות השידור הוותיקה ו-350 חדשים.

נכון.

עד ליום התחילה צריך להגיע ל-450.

450 מרשות השידור הוותיקה?

ורובם לא יהיו עיתונאים בכלל.

עד ליום התחילה יציע המנהל הכללי ל-450 משרות מלאות. זאת אומרת שהוא צריך להציע את זה עד יום התחילה.

אם זה ככה, זה סותר.

אני חושב שכולנו טועים.

יש כאן סתירה מאד חזקה בתוך הסיפור הזה.

סליחה, אני לא מקבל את זה. דנה, אסף, תקשיבו טוב טוב מה שאני אומר לכם. יש לי תחושה שאנחנו כאילו מפחדים להגיד את כל האמת.

למה?

זאת התחושה.

נכון.

תודה רבה, לא ביקשתי רוח גבית. אני אסביר למה אני מתכוון. דנה, אני רוצה שתהיי קשובה אליי. מייצרים ניסוחים מעורפלים למה שכתוב. אסף, אני רוצה שתקשיב כי דיברנו על זה בתוך החדר. הסיכום עם יושב-ראש ההסתדרות הוא ש-450 מעובדי הרשות צריכים להיות ב-1 באוקטובר.

ל-450 עובדים אלדד מחויב להציע. בוא ניקח מצב תיאורטי שבו אף אחד לא רוצה לעבור. מה קורה אם אף אחד מהם לא רוצה לעבור? אלדד לא עומד בחוק? לא. הוא מחויב להציע לעובדים וההנחה, מן הסתם, היא שאלה יהיו העובדים הראשונים שייקלטו. זאת גם המסה המשמעותית שתיקלט. אין פה שום ערפול.

אסף, למה להיות מתוחכם, למען השם?

איפה הבעיה?

מה הבעיה שלך עם הניסוח שלי?

מה הניסוח?

אתם מוכנים? אני עובד מולם או אתם? אני מנסה להבין את הדבר הבא. אל תפרש אותי. מבחינה זאת, אם יהיו 450 ב-1 באוקטובר וכל ה-450 יגידו: אנחנו לא רוצים לעבוד, אז אין. הכוונה בסעיף 96 היא ש-450 עובדים מהרשות הקיימת, שהם או 450 משרות או 51% מהתאגיד החדש, ייקלטו עד ה-1 באוקטובר. אם כל ה-450 או 300 מתוכם יגידו שהם לא רוצים להיות חלק מהתאגיד, זה דיון אחר.

יציעו למישהו אחר?

אני לא יודע. יאיר, גם אתה עכשיו בא להפריע לי? יציעו ל-2,000 ובסוף ייקלטו 450 עובדים. זו הכוונה. ייקלטו. אני לא מנהל עכשיו את המשא ומתן אם יהיו יותר טכנאים או חדשות. זה לא פה.

לא, אני בכלל לא בסרט הזה, אבל אני רק מבין שלא תהיה חטיבת חדשות. תבין, זה מה שאני אומר. אם 450 העובדים כוללים את סך כל העובדים, לא תהיה לו חטיבת חדשות. זה הכול. אנחנו מבינים את המספרים.

אני יודע בדיוק מה שאני רוצה. לכן, אדוני המנכ"ל, אסף, לדעתי היה הרבה יותר טוב אם הייתם עושים את זה לפני שבאנו לדיון הזה. בבקשה, תן לי לסיים את הדיון כי אני רוצה לסכם אותו. אני מסכם – קודם כל, הצבענו כבר על רוב החוק ויישאר לנו רק סעיף 149 כולו.

ויש עוד רביזיה על התקציב.

הרביזיה שביקשנו אותה, הכנו אותה כדי שתתבצענה התאמות. ברשותכם, אני רוצה לבקש שעניין החדשות, כולל מבזקים – אין ויכוח על זה והוצאנו את זה החוצה. אנחנו מנסים להבין ולכן אני אומר שזה נתון לפתחך. אני לא נכנס עכשיו למספרים, 450. אני הבנתי בדיוק את הדברים כמו שהם. זה הניסוח, זה הסיכום. אמרנו ש-400 זה סעיף אחד, 450 זה סעיף שני. אני לא רוצה לערבב את הדברים. זאת גם לא בעיה עכשיו. אנחנו פה סביב עניין אחד: איך לנסות ולהגדיר פעם אחת מהי אקטואליה. אני רוצה לומר מבלי להתווכח, ואני אומר את זה לך, שכל הדיון הזה יכול היה להיחסך מאתנו. אני לא מאלה שמפחד לקנות אקטואליה גם מעמית ומחבריו. כל הפער הוא האם המשמעות היא שעלול, חס וחלילה, להיווצר מצב שבו מחלקת החדשות תהיה, לא תהיה, כן תהיה. אני לא מאלה שרוצים כל הזמן להיות פסימיים. אם הייתי פסימי, כבר מזמן הכול היה נגמר פה.

אני לא פסימי, אני רק מסתכל על המספרים.

לא משנה. דרך אגב, עם המספרים הוא צודק, אם ככה. אני רוצה שאדוני יישב אתי וגם עם אסף ומנכ"ל משרד התקשורת. נבהיר לעצמנו כי אולי לא ישבנו מספיק. ננסה לראות מה זה אומר כי אני, עדיין לא נחה דעתי גם אחרי השיחה בינינו. אני לא מציע לאף אחד מאתנו להביא את זה בכיפוף ידיים. אנחנו יכולים להגיע פה לנוסח הנכון, המוסכם. זה לא בשמיים. ביום שלישי ניפגש כדי לסכם את הסעיף הזה באופן סופי. ממילא התכוונו להיפגש ואני מקווה שנבוא עד אז עם נוסח מוסכם שיניח את דעת כולנו. יישאר לנו רק העניין של האקטואליה ואני חושב שעשינו בסך הכול עבודה לא רעה היום. כן, עיסאווי.

ברשותך, איתן, אני מבקש שליום שלישי יהיה מונח בפנינו נוסח מתוקן של הצעת החוק.

אני לא אספיק להכין ליום שלישי נוסח.

מה אתה רוצה?

נוסח לכל התיקונים.

אין מצב. אני כבר מודיעה שלא יהיה.

מה שאמרנו בעל-פה, כל התיקונים.

הנוסח מוכן לשבוע האחרון של המושב. אין מצב כזה.

מה שהצבענו.

כבר הצבענו על זה. אתה תראה את זה לא ביום שלישי.

אתי, תרשמי בינתיים הסתייגויות דיבור לכל חברי מרצ.

רשות דיבור. אני מבקשת להעביר לי בכתב את החתימות המקוריות.

יאיר, בבקשה.

יש לי הערה לגבי עניין מיקור החוץ, ואני חושב שהיא הערה חשובה. מדברים על זה פה בטרמינולוגיה של עובדי רשות השידור, ייקלטו או לא ייקלטו. עם כל האמפתיה גם לעובדים של רשות השידור וגם לאיגודים שמייצגים אותם, יש פה אינטרס של הרבה מאד עיתונאים אחרים שייקלטו לתוך התאגיד החדש. אנחנו כארגון החדש לא רוצים שהם יועסקו כעובדי קבלן. אני רואה מה קורה היום בשוק ההפקות החיצוניות תחת ערוץ 10, תחת ערוץ 2 – פרילנסרים פיקטיביים, תוכן שיווקי. אלה תופעות שאין מקומן בשידור הציבורי החדש, גם לא ברמת תנאי ההעסקה וגם לא ברמה העיתונאית.

על זה אני לא מתווכח אתך.

העניין השני הוא שיש פה אינטרס ציבורי רחב. אני אמנם צעיר, אבל אני מוכן לעשות פשרות ואני חושב שההפרטה של שידורים עיתונאיים – אני שוב אומר: עיתונאיים – לא עושה את ההפרדה בין חדשות לאקטואליה אלא מדבר על עיתונות, זה לב לבו של השידור הציבורי החדש. זה להפריט את המהות. זאת כבר לא פשרה שהיא נסבלת. זה בלתי נסבל.

תודה, יאיר.

אדוני, אני אבקש הסתייגות דיבור.

בבקשה.

בסופו של דבר אנחנו לא חלק מהחוק ואנחנו שוב נתונים לחסדיו של אלדד, במידה והם יצליחו לחסוך כסף מההקמה. אנחנו עדיין נתונים לחסדיו של האוצר אם כן יעביר את הכסף או לא. לא קיבלנו שום תשובה לגבי מה הולך לקרות עם ההפקה המקורית.

תודה. אסף, בבקשה.

עניתי על זה קודם. אנחנו נפעל כמה שיותר יחד עם אלדד כדי שנצליח לאפשר לו להתחייב על חשבון התאגיד.

אתה יודע איך זה נשמע.

עמית, אני אמשיך ואלווה אתכם מקרוב. זיקי, בבקשה.

כעובד רשות השידור, מה שחשוב עכשיו, אפרופו מה שאמר יאיר, זה משא ומתן על ההסכם הקיבוצי. אלה שיעברו, שלא יעברו בתנאים מחפירים וכעובדי קבלן עם רישיון.

זיקי, אני מקבל. בשביל זה ההסתדרות נמצאת פה בכל התהליך.

איתן, אני רוצה לומר בצורה מאד פשוטה. אם רוצים, אפשר לתקן את החוק בכל מה שקשור לכל ההגבלות על כוח אדם. אפשר להקים שלוש פעמים את חטיבת החדשות עד אוקטובר. זאת אומרת שאפשר לעשות את זה כמו שצריך, יש את האפשרות. מה שמפריע לאלדד, אם הבנתי טוב, זה ההגבלות שיש עליך בעניין כוח האדם. האם זה נכון?

גם, ואני גם פחות אופטימי ממך מבחינת המהירות שבה ניתן לגייס עובדים.

אני יכול להביא את שלום קיטל שיעזור לך שזה יקרה. זה יקרה.

רותם, רותם, סליחה.

אפשר לעשות את זה. חטיבת חדשות, על זה אני מדבר.

רותם, כשאתה לא צריך לעשות את זה, זה נראה תמיד לאחרים קל. אני לא מציע לנו, כשאנחנו כבר רוצים להקים משהו חדש בצורה רצינית ומכובדת – אני לא רוצה לפתוח פה את הדיון על השידור המסחרי. יש עכשיו את הוועדה של מנכ"ל משרד התקשורת ויש פה דיונים. זה לא משהו שאתה אומר: אני חייב להיות כמוהם. זה לא בדיוק המצב. המנכ"ל רוצה גם להביא עולמות תוכן משלו. הוא לא בא להיות כמו ערוץ 2 או ערוץ 10. אני מקווה שהוא מביא אתו עולם תכנים אחר. אני רוצה להזכיר שכולנו מכווננים למה שאנחנו מכירים ורואים מול עינינו. אני מקווה, אדוני, שזה לא מה שיהיה. אני מאד מקווה שאדוני הולך לאתגר אותנו בטלוויזיה טובה. אחרת.

גם ברדיו.

נכון, אין לי שום ספק. אנחנו ניפגש ביום שלישי. תודה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:10.