הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 177

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"ח באדר ב התשע"ו (28 במרץ 2016), שעה 12:00

הצגת ועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות המזרח וספרד במערכת החינוך

בהשתתפות שר החינוך חה"כ נפתלי בנט

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מרדכי יוגב

נורית קורן

מנואל טרכטנברג

יוסי יונה

מאיר כהן

שר החינוך נפתלי בנט

מיכל כהן - מנכ"לית משרד החינוך

מיכל שטרנברג - יועצת למנכ"לית משרד החינוך

אושרה לרר - ממונה שוויון בין המינים, משרד החינוך

אשר שכטר - ממונה תכניות לימודים, משרד החינוך

טלי יניב - מפמ"ר ספרות בחמ"ד, משרד החינוך

יוחאי רודיק - מפמ"ר מחשבת ישראל, משרד החינוך

איתיאל בר-לוי - מנהל האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך

צילה מירון אילן - מנהלת אגף מורשת, משרד החינוך

גלעד מניב - מדריך ארצי בפיקוח על הוראת ההיסטוריה, משרד החינוך

ארז ביטון - יו"ר ועדת ביטון, אגף מורשת, משרד החינוך

הרב פרופ' משה עמאר - חבר ועדת ביטון, אגף מורשת, משרד החינוך

פרופ' אהרון ממן - ועדת משנה היסטוריה, ועדת ביטון, אגף מורשת, משרד החינוך

דינה דרורי - ועדת משנה פיוט, ועדת ביטון, אגף מורשת, משרד החינוך

ד"ר אושרה אלפסי - ועדת משנה ספרות, ועדת ביטון, אגף מורשת, משרד החינוך

זהבה שמש - מרכזת ועדת ביטון, לשכת המנכ"לית, משרד החינוך

אתי מרון - מפקחת פדגוגית בנושא קליטת עלייה, משרד הכלכלה

נועה בליכר אורנשטיין - ראש תחום קשרים בין לאומיים, המשרד לשוויון חברתי

ד"ר שלי אלקיים - אגודת היועצים החינוכיים; נציגת נציבות הדורות הבאים

פיני קבלו - סמנכ"ל כנסת ורווחה, מרכז השלטון המקומי

מיכאל ביטון - ראש מועצת ירוחם

יניב אפוטה - עוזר ראש מועצת ירוחם

שמעון דורון - יו"ר הארגון העולמי ליהודים יוצאי לוב

מאיר כחלון - יו"ר התאחדות יוצאי לוב; חבר הנהלת הפדרציה הספרדית העולמית

שמעון אוחיון - מנהל מרכז דהאן – מרכז לחברה, תרבות וחינוך במורשת יהדות ספרד; חוקר באוניברסיטת בר אילן

חיים סעדון - עורך, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח; דיקן סטודנטים ומרכז קורס יהודי ארצות ערב, האוניברסיטה הפתוחה

מרב בטיטו - עיתונאית ותחקירנית, לשעבר מורה להיסטוריה

יואב ללום - מקים ומנכ"ל "נוער כהלכה" - קידום זכויות יסוד במגזר החרדי

שלום אברמוביץ - רכז מורשת יהודי לוב, "נוער כהלכה" - קידום זכויות יסוד במגזר החרדי

גדי יברקן - המטה למאבק לשוויון חברתי ליהודי אתיופיה

אלי כהן - מורה בגמלאות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

הצגת ועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות המזרח וספרד במערכת החינוך

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, 28 במרץ 2016, י"ח באדר ב' התשע"ו. הנושא על סדר היום הוא הצגת ועדת ביטון להעצמת מורשת יהדות המזרח וספרד במערכת החינוך. אני אומַר את דברי הפתיחה שאמרתי בדיון הקודם שהיה. אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית, השגחה עליונה ויש כאלה שמאמינים במקרה.

היה דיון בנושא השואה והסיפור של יהדות המזרח בכל סוגיית מלחמת העולם השנייה והשואה, והדיון נדחה, נדחה, נדחה, 'נפל' היום בבוקר, אז יש לנו יום שסימָנוֹ הסיפור המלא. התחלנו בבוקר עם מלחמת העולם השנייה והיום אנחנו בסיפור המלא של כל הסוגיה, של כל ההוויה של יהדות המזרח, יוצאי צפון אפריקה, בספרי הלימוד. ואני מודה לשר, שלא תחשוב שאתה הראשון שמדבר על זה, ניסינו לדבר על זה כל השנים, ניסינו לדבר על זה כל השנים והיה איזה קול, קם קול שאמר: מה אתם מבלבלים, תפסיקו עם הבכיינות, תפסיקו עם ה'לקחו לי' ו'דפקו אותי' – סליחה על הביטוי ואנחנו "נהיינו בעינינו כחגבים" ושתקנו לעצמנו. חשבנו שעושים לנו עוול אבל, אני שמח שיש הכרה היום שהעוול הוא לא לנו, אנחנו חווינו את החוויה הזו, אני רוצה לומר לכם גם כן שמי שלא מאמין בתחיית המתים, יכול לקחת את מה שקרה לתרבויות האלו, שבשנים האלה דווקא הבנים ובני בנים שלא קיבלו את זה במערכות החינוך הממלכתיות, יחיו את התרבות הזו, את המורשת הזו, אז מי שלא מאמין בתחיית המתים יוכל ללמוד ממה שקורה בהוויה התרבותית של אותן קהילות. וזכית, עדיין בסימן האמונה, "מגלגלים זכות על ידי זכאי" וזכית שבמשמרת שלך, מכובדי כבוד השר, מדברים על זה בקול ושזה לא בא ממקום כזה של "אנחנו מתחשבנים עם העבר", כי פנינו לעתיד, כדי שהדורות הבאים יבואו וישתו מהמים המתוקנים ולא מהמים החסרים, ולא יימצא שם שמים מתחֲלֶה אז הנה, אנחנו נזהרים בדברינו, "חכמים היזהרו בדבריכם", אנחנו נזהרים בדברינו ורוצים שבאמת הסיפור המלא יגיע לכלל ישראל, כי מה לעשות, כך מורכבת החברה בישראל, מהסיפור המלא ולא מחלקיו.

מי שיאמץ רק את חלקיו יתמודד וימשיך להתמודד עם מה שאנחנו מתמודדים, בסוגיות בחברה הישראלית שחשבנו שהיו צריכות להיעלם מזמן, אבל לא נעלמות כי לא היה הסיפור המלא, אז מכובדי, כבוד השר, הבמה היא שלך. אני רק רוצה לקדם בברכה גם את מנכ"לית המשרד, את המשורר ארז ביטון, חברי הכנסת, אורחים נכבדים שאני רואה פה, 'ידם רב להם' במלאכה הזו, מכובדי.

שלום לכולם. תודה ליושב ראש הועדה המעולה שיש לנו, חבר הכנסת מרגי, שהוא חבר יקר ואני אך שמח שאנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה כמו שאנחנו בשאר הדברים. תודה מיוחדת לארז ביטון, שמוביל ביד רמה את הועדה, למנכ"לית המצוינת שלי, שלנו, מיכל כהן ואני רוצה גם ברשותכם לציין את גב' זהבה שמש, שיושבת פה, מרכזת הועדה, שהיא אור גדול במשרד החינוך.

שמעו, כשיצאנו לדרך, אני לא שיערתי שנגיע לאן שאנחנו מגיעים. קודם כל אני רוצה לומר - - - עשינו את הצעדים הראשונים. אני מרגיש חוויה גדולה של שמחה, בלי מרירות, מה שאין באוויר, אין את המרירות שניסו אולי להציג, שאנחנו פה באים ממקום של קיפוח, יש קיפוח, הקיפוח הוא כלפי כל מדינת ישראל, כלפי כל עם ישראל, ספרדים, אשכנזים, הילדים שלי קופחו שהם לא נחשפו לתכנים האלה, אז כולנו קופחנו. זה באמת מטען שכל כך משמעותי שמשפיע על ה 'DNA.' של כלל המדינה ומערכת החינוך. היו רגעים בדרך של צחוק והיו גם רגעים – כולל למשל, מה שמירב סיפרה, למשל, אני חייב להודות, רגעים של דמעות, כשאנחנו מבינים את הדברים אבל, אנחנו באים עם הסתכלות מאוד מאוד שמחה, כלפי העתיד.

אנחנו מדברים גם על החינוך הפורמאלי וגם על החינוך הבלתי פורמאלי. אנשים איכשהו 'ננעלים' כאילו אנחנו מדברים רק על שינויים בתכניות הלימודים בספרות, במורשת ישראל, בהיסטוריה – לא, זה לא רק העניין הזה, כי זה גם למצוא את הנתיבים במערכת הלא פורמאלית, זה יכול להיות מוזיאונים, זה יכול להיות הוספת פרקים בסדרת "עמוד האש", בטיולים, ונכון, ידידי, יעקב, היה אפשר לעשות את זה מזמן, עכשיו אנחנו עושים את זה ומסתכלים על העתיד.

אני רוצה שכל תלמיד בישראל יהיה גאה במורשת שלו, במורשת שלנו וזו החובה שלי כשר החינוך. אני אסיים בכמה משפטים שכתב קובי אוז "אלהי, אם אתה שומע תפילתי, אולי אפשר למסור ד"ש לסבא שלי, תגיד לו שהמתינות הספרדית שבה הוא דגל, התחלפה בקנאות, קיצוניות אבל למרות הכול, הסובלנות רוחשת מתחת לפני השטח" אז אני אומר, אפשר למסור לסבא ז"ל של קובי, שהסובלנות מתחילה להתגלות גם מעל פני השטח ובקרוב נעשה מאמצים כבירים, כדי שאותה רוח ספרדית מתונה שבה סבא דגל, תנשב בבתי הספר. הצ'רטר של הועדה – וארז מבין את זה היטב, הוא תוך זמן קצוב, להגיע לתכניות מאוד מאוד מעשיות. מה שאני לא רוצה הוא ש'נירה מעל לפופיק', 'נירה גבוה מדי' לדברים שאחר כך הם לא בני יישום, אז אנחנו מעדיפים ללכת על פחות אבל ישים מאשר על יותר שיישאר על הנייר. הכוונה היא בהקדם האפשרי. אני אעצור כאן, רק מילת התנצלות, בגלל כנס ה b.d.s. אני ברבע לאחת אצטרך לעזוב ורציתי לשמוע כמה שיותר - - -

אתה משאיר לנו פה את המנכ"לית?

בוודאי.

בבקשה. אתה מציג את המצגת קודם?

ארז עכשיו - - -

רגע היסטורי.

הצג את עצמך.

שמי ארז ביטון, קיבלתי פרס ישראל לספרות ושירה בשנה הקודמת. אני יליד אוראן שבאלג'יר, הוריי מרוקאים ואני ישראלי במאה וכמה אחוזים, עם מטענים. כשאני כתבתי שיר שמתחיל "בענווה אני נרכן אל מול הדר קמטי פניכם חולמי ירושלים" והזכרתי את רבי דוד חסין ואת פרחה בת יוסף ושלמה גוזלן, עמדה לנגד עיניי תמונתו של אבי באלג'יר ואני בן ארבע, כשהוא אומר: "בשובך לציון ברחמים" עם פניו אל כותל המזרח. אני ניזון ומונע מתוך ציונות גמורה, מתוך אמונה חד משמעית, של יחד, ואני כאן חייב להודות, שהשר בנט עשה פה מעשה שאולי הוא בעצמו לא כל כך - - - את ההיקף, את העומק, את החד- פעמיות שלפי דעתי, אני מקווה בכל אופן, אני אגייס את כל העקשנות שלי והנחישות שלי, כדי שאותם ספקות, של אנשים רבים, כאלה ואחרים שאומרים: היו הרבה ועדות, בוא נראה אם יהיה לזה, הנה, גם שמעתי פה בשולחן הזה, "האם יהיו לזה שיניים?" ואני מקווה שהתעודה הזו, שאנחנו נשים לפתחו של השר, היא תעמוד כתעודה להמשך, לעתיד.

אנחנו לא מנסים להידבק לעלבון שנעשה, למצוקה שנעשתה, זה לא אומר שלא היה נכון בזמנו לדבר על זה אבל פנינו אל ה'ביחד', כל דבר שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים שהזהות המזרחית שעכשיו אנחנו מנסים לתגבר אותה, בתוך המערכות השונות, תהיה זהות של כלל עם ישראל, של כלל התלמידים, זהות אחת. אנחנו רוצים להוריד את המחיצות, להוריד את האלימות המילולית שנשמעת מפה ומשם ואנחנו רוצים כבוד הדדי, הדר הדדי, לקרב מרכז לפריפריה וההיפך.

אני רוצה להגיד בצניעות רבה, אנחנו רוצים גם ליצור ערכה ייחודית-יהודית-מזרחית, שהיא תהיה לא רק למה שאנחנו קוראים המערכת הדתית, כי לא יכול להיות מבחינתי, שיהיה תלמיד יהודי בארץ ישראל, שלא יידע מה זה בית כנסת, שלא יידע מה זה בר מצוה, שלא יידע מה זה 'שמע ישראל' ותפילין וזה לא משנה אם אנחנו מגדירים אותו דתי כזה או דתי אחר. הסובלנות הזו שהשר בנט מדבר עליה, היא הסובלנות שאולי מאפיינת יותר מכל, אותנו, את יהדות המזרח.

מילה אחת על הועדה ועוד יציגו פה. קיבלתי על עצמי בדחילו ורחימו להקים ועדה וראיתי עד מהרה, שצריך לפצל את הועדה לוועדות משנה וועדות משנה של ועדות משנה, כי הנושאים הם גדולים ורחבים. השר אמר לי: דע לך, שיש לך אופציה להציע המלצות גם אם לא בתחום משרד החינוך, המלצות שעומדות, כי הכבוד של יהודי המזרח – שהוא חלק מהכבוד הישראלי כולו, זה שגם בכל סמל, שטרות, יהיו גם נציגים של יהדות המזרח. רחובות – שיהיו גם שמות של יהודי המזרח וכן הלאה וכן הלאה.

אני ציינתי בפני השר, כבר בפגישה הראשונה, שלפני שלושים וחמש שנה הלכתי לבג"ץ, יחד עם צעירים מעדות המזרח ודרשנו נוכחות בתוך "עמוד האש". הבג"ץ דחה אותנו כי לא רצה לבטל את מה שכבר נעשה. לא שמעו לנו והנה, השר, ואני שומע מן הטלוויזיה החינוכית, שהיא מרימה את הכפפה ורוצה להציב מחדש את ההיסטוריה של יהדות המזרח.

אני רוצה לסכם ולומר שעד לפני עשר שנים, הייתה בתוך מערכת החינוך מה שנקראה היחידה למורשת יהדות המזרח והיא הייתה כפופה למנכ"ל, היא עשתה פלאות, היה לה תקציב ייחודי של מה שהייתי מעריך כיום, כמשהו שדומה ל-20 מיליון שקל. הקימה מפקחים ואני רוצה להגיד, עובדי משרד החינוך הם אנשים נלבבים, הם אנשים בעלי רצון עצום, רק צריך לתת להם את הכלים. אנחנו רואים, כבוד היושב ראש, כבוד השר וכבוד המנכ"לית, אנחנו רואים חסר גדול, גם בספרות, גם בהיסטוריה, גם בדמויות ואנחנו יום יום נתקלים באיומים: אני לא יודע, אתה שמעת, כבוד הרב לוי, על הפוגרום - - -

אני מכיר היום יהודי קשיש מבאר שבע, שניצל מהפוגרום זה, כערירי, לבד, ללא הורים, כילד עלה לארץ.

אבל למה תלמידי ישראל לא שמעו על זה?

ובזכות ד"ר שמעון אוחיון שמעתי הרצאה בקורס אקדמי על ה"תריתל" בפאס.

בדיוק, אז לכן אני אומר, כל הדברים האלה, שלא ידענו עליהם, היום משרד החינוך, מתוך אינטואיציה גדולה של השר, ואני אומר, אני בלי קשר פוליטי, אני בא א-פוליטי ואני רואה נושא שהוא דבר פנטסטי, אני אומר, הנוכחות של יהדות המזרח, כדי להשוות את תחושת הזהות, תחושת הכבוד האישי, הגאווה האישית, לכל עם ישראל, אנחנו צריכים גם להצביע ואנחנו נביא תכניות מפורטות, גם בספרות וכן הלאה, אבל, אנחנו מבקשים, גם מכבוד השר וגם מן הועדה לחינוך של הכנסת, ללוות אותנו, לתת לנו את ברכת הדרך אבל גם, אם יהיה צורך בחקיקה, תדע לך, כבוד ראש ועדת החינוך, לפני שהקימו בשנת 77', את היחידה למורשת המזרח, התכוונו לחוקק חוק כדי להציב את זה, אנחנו לא רוצים המלצה שהיום יכניסו קצת שינויים ובעוד חמש, עשר שנים, זה יתפרק לגמרי.

אני שוב מודה מקרב לב על ההזדמנות הגדולה הזאת, ההיסטורית, יש עשרות ועשרות שבאים לפתחנו יום יום, פרופסורים, אנחנו רוצים נוכחות במל"ג, אנחנו רוצים נוכחות בוועדות התקציב, בוועדות המקצועיות של המשרדים השונים, אנחנו רוצים גם בטלוויזיה, יש לנו רצונות לכל הכיוונים. תודה רבה לכם.

אני מאוד מודה למר ארז ביטון. אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. דברי הפתיחה - - - ולא חידדנו, אני אומר, זכות, יש אתגרים רבים במערכת החינוך, אנחנו בוועדה נתקלים בחלק, השר בוודאי והמנכ"לית יודעים, זה משרד ענק, עם הרבה נושאים, הרבה תתי-נושאים, זה המשרד המרכזי, אני לא מבין למה אתה מתכתש עם משרד הביטחון, זה המשרד העיקרי, המשרד העיקרי הוא משרד החינוך, זה המשרד העיקרי ואני אומר לכם, בואו, רבותי, שיחררתי לא כדי לפתוח דיון, אני אומר לכם, סליחה, לשים את הסוגיה הזו על השולחן, אני רוצה לומר לך, זה גם אומץ לב, ציבורי, 'כל הכבוד' ולא רק אלא שליווית את זה במעשים, להקים ועדה, בכוונה איתגרתי אותך, ארז, כשאמרתי "האם זו ועדה עם שיניים" כי תמיד אומרים "לוועדה אין שיניים" אבל, הנה, נתת והדגשת וחזרת ואני מקווה, שוב, הסיפור המלא, הסיפור המלא כולל את כולם ואני חושב שזו הכוונה של השר והשר חתם - - -

לכן הוא נקרא "עם אחד".

אני מיד מעביר את רשות הדיבור, שלא להשתלט על הדיון ואני אומר לך, מכובדי, כבוד השר, בקדנציה הקודמת, ולא משנה מי היה שר בקדנציה הקודמת, יצאה חוברת של חכמי ישראל, רבני ישראל, לא הייתה דמות אחת מחכמי המזרח. חוברת דקה שיצאה, לא יודע, זה היה שיתוף של שני משרדים, ואני רוצה לומר לך, בעקבות זה, כי"ח, "כל ישראל חברים" 'ננקעו' ומתוך 'קנאת סופרים תרבה חכמה' הם הוציאו את המיזם של "החכם היומי" עם אפליקציה ופתאום מתגלים אוצרות ענק, זה הסיפור המלא. מצגת, בבקשה.

שמי זהבה, אני אתאר בקצרה את עבודת הוועדה.

זהבה?

זהבה שמש, אני מרכזת את הועדה ואני בתפקידי יועצת פדגוגית בלשכת המנכ"לית של משרד החינוך. אני אתאר בקצרה את עבודת הועדה, את המטרות שהצבנו לעצמנו ואיך אנחנו מתנהלים. 'בגדול' דיברנו, אני לא אחזור על זה, המטרה של כולנו היא לבחון את מה שקיים כרגע, לראות את החסרים ולהמליץ המלצות שיאפשרו לנו לראות את התמונה השלמה. אנחנו נפגשים עם אנשים רבים ואנחנו מגלים שיש המון מידע, המון חומרים שנכתבו והם מפוזרים, הם נמצאים בכל מיני מקומות, בכל מיני קהילות, בקהילת יהדות תימן, בקהילת יהדות מרוקו ואנחנו רוצים לאגד את כל זה כדי שנארגן תפיסה כוללת, זהות כוללת של התלמיד.

איך אנחנו הולכים לעבוד? בשלב הראשון אנחנו ממפים את מה שקיים, אנחנו ממפים את מה שקיים בתוך משרד החינוך ומחוץ למשרד החינוך. איך אנחנו עושים את זה? בתוך משרד החינוך יושבים נציגי הועדות עם המפמ"רים, בודקים את תכניות הלימודים, רואים בכל תכנית לימודים מה קיים, מה חסר ומה צריך להוסיף, בודקים את ספרי הלימוד אחד לאחד, ממש, את כל הפרקים שיש שם, כותבים המלצות בעניין הזה. הלאה, אנחנו ממשיכים הלאה, פנינו לגופים וארגונים וביקשנו מהם להעביר אלינו את החומרים שהם פיתחו, כל קהילה כזו פיתחה חומרים רבים שהם שלה, אנחנו אוספים את החומרים, במטרה להסתכל ולראות, שיש לנו גם בחלק הזה את כל חלקי הפאזל, את התמונה השלמה ולהמשיך איתה. פנינו לציבור הרחב, פתחנו אתר ופנינו לציבור הרחב, ביקשנו שימליצו לנו המלצות. תלמידים, מורים, הורים, קהילה, כל מיני אנשים פונים, ממליצים לנו המלצות, ברגע שאנחנו רואים שיש מקום ואנחנו רוצים להיפגש עם האנשים האלה, לשמוע יותר, אנחנו מזמינים אותם לימי העיון, במפגש 'שולחן עגול', אתמול היה לנו אחד כזה, והם מספרים לנו יותר. אנחנו נותנים להם יותר, אנחנו שואלים אותם, אנחנו מתייעצים אתם, זה החלק הראשון של מיפוי.

החלק השני הוא בחינת הדיון של הדברים. בתוך החומרים שראינו, אתמול הגענו לתחושה שמהעושר הקיים, כל ההסתכלות הרחבה, על הנושא של העפלה, הנושא של מחתרות, הנושא של הספרות, הנושא של הוגים, על נושאים רבים שיש לנו בתחום, איך אנחנו לוקחים אותם, מארגנים אותם על ציר מרכז ואת זה מגישים להצעות ישימות.

איך אנחנו עובדים. הנה כל המעגל. יש לנו שיתוף הציבור, יש לנו דיון בוועדות משנה, יש לנו ועדה מייעצת, יושבים עם ארגונים וכד', אנחנו כרגע בעניין של לשמוע, לאסוף, ללמוד ולנתח.

הועדה מונה שבעה חברים, היושב ראש ארז, מרכזת הועדה, אני בתחום ההעשרה והנושא של החלק הפורמאלי - - - עוסקת בנושא של ספרות. בנושא של ספרות היא בוחנת את כל הז'אנרים השונים, הטקסטים השונים, היוצרים השונים, היוצרים המזרחים ויצירות שמדברות על יהדות המזרח. בהיסטוריה היא בודקת את הדברים וקובעת קריטריונים. בהגות, פה הנושא של הוגים, בנושא של אקדמיה ומחקר, בנושא של העשרה, בנושא של העשרה כמו שהשר אמר, זה לא רק בתכנית הלימודים, אנחנו בודקים את הסיורים הלימודיים, "מסע ישראלי", את החוגים, את הקשר עם "קרן קרב", את הנושא של המחלקה לתרבות תורנית, מה שקורה אחר הצהרים בקהילות עצמן, הקשר של מיגדר ועוד ועוד. בנושא של פיוט, מצאנו לנכון - - - נעשתה עבודה יפהפייה בנושא של פייטנים שמגיעים לגנים ולבתי הספר, אנחנו רוצים להרחיב את זה, ללמוד מזה, לראות איך זה נעשה ולהמשיך הלאה, על הנושא של "עמוד האש" כבר דיברנו.

הזמן שעומד לרשותה של הועדה הוא קצר ולכן, כל אחד מהחברים כאן התגייס ממש במלוא המרץ, אז התחלנו בסוף פברואר, הקמנו את הועדה ובמהלך מרץ אנחנו עושים את המיפוי. המיפוי, אם אני מסתכלת על מספרים, אז ישנם שבעה חברי ועדה ויש כששים חברי ועדות משנה. בנוסף לזה, שלושים אנשים בערך שאנחנו מזמינים לכל יום עיון ובנוסף לזה פניות הציבור אז אנחנו מגיעים למאות אנשים, ששותפים לתהליך של האבחון, של המיפוי של ההמלצות ואנחנו מזמינים כל אחד מהיושבים כאן, עם הקהילות שלו, להיכנס לאתר, להמליץ לנו, אנחנו נשמע את הדברים ונזמן לוועדה עצמה. הנה הזמנה, נמצאת באתר.

איזה אתר?

אתר של משרד החינוך, אתר - - - לחיצה פשוטה כאן.

האם יכול להיות שמי שלא נכנס לאתר של משרד החינוך, לא יודע?

את יכולה לכתוב בגוגל "ועדת ארז ביטון" ותמצאי את זה. את יכולה לכתוב "הועדה להעצמת עדות המזרח" תמצאי את זה גם כן. זהו. תודה.

תודה רבה. ירשו לי חברי הכנסת, אני רוצה התייחסויות של מספר אנשים שיכולים לתרום לנו לדיון - - -

שניה, רק שניה.

יש - - -

אני מתנצל כי הנושא הזה יותר חשוב מהנושא שאני הולך לרכז בו את וועדת משנה חוץ וביטחון. אם לא הייתי מנהל שם את הועדה אז הייתי נשאר פה כי זה מרתק. ואני מבקש גם לברך את אחרונת הדוברות, מזכירת הועדה, זהבה שמש אבל קודם את השר שיזם, נפתלי בנט, את המנכ"לית, את מיכל ואת המשורר ארז ביטון, שלקח בדחילו ורחימו כמו שאמרת. אני חושב שגם אני מרגיש, כך חשתי לאורך כל חיי – שחסר לי, זוכר שהתחברתי למימונה, וכל כך אהבתי את החג הזה, כבר לפני עשרים או שלושים שנה - - -

זו אחת העוולות שעשו לעדה שלנו, תקעו אותנו עם המימונה.

אבל דרכה אתה למד, אנחנו כן למדנו בתיכון מורשת יהדות ספרד - - -

והתמקדתם במימונה.

לא נכון, למדנו מקורות, של יהודה הלוי, של ר' שלום שבזי, של אבן גבירול ואחרים, כן, אבל לא בעושר המספיק ולא חווינו מספיק ואני שמח שנזכה גם אנחנו וצאצאינו מכל העדות, לקבל ולהיות מועשרים, כמו שאמר השר, "עם אחד" זה כל הסיפור, ואמר המשורר "יחד זה כל הסיפור" ותודה לכל מי שפעל וממשיך לפעול.

תודה. מירב בטיטו.

תודה רבה. שלום לכם, נעים מאוד, שמי מירב. קודם כל - - -

"מירב" לא אומר לי כלום.

מירב בטיטו, עיתונאית, בין השאר.

הפרוטוקול לא מכיר.

אני כותבת ב"ידיעות אחרונות", משדרת בגלי צה"ל ובעוד כל מיני פלטפורמות עיתונאיות. כבוד יושב ראש הועדה, כבוד השר, אתה התחלת במשפט שאני מאוד מתחברת אליו, "מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב". זה קצת צחוק הגורל שבסופו של דבר, מי שעושה את התיקון של העוול ההיסטורי הוא מה שנקרא 'שייך לחלק האשכנזי של עם ישראל' ואני חושבת שהסוד הוא העובדה שאין פה דיבור על מרירות ועל קיפוח וכמו בדברים שאתה אמרת, השר, העוול הוא לא כלפי הציבור המזרחי, העוול הוא כלפי תלמידי ישראל, כלפי הילדים שגדלו פה במדינת ישראל והם לא יודעים מה הם לא יודעים. זאת הבעיה הגדולה. אני גדלתי בבית דתי בבית שאן ובשבתות הייתי קוראת עיתונים, כי לא יכולתי לצפות בטלוויזיה או להאזין לרדיו ואחד הדברים בתור ילדה, מאוד מאוד צעירה, בכיתה א', שמאוד קפצו לי לעין, היה שבעיתון שאני קוראת בו, אין שמות כמו בטיטו, אין שמות כמו אברג'ל, אין שמות כמו שאני מכירה בבית שאן.

יש במקור - - -

אני לא אגיד לך בדיוק באיזה שנה זה היה אבל אני מדברת על שנים - - -

לא באים ממרירות.

מי ששומע מרירות זו תגובה שלו. ילד בגיל בית הספר, גם בבית הספר היסודי וגם בבית הספר התיכון, צריך מודלים להזדהות אתם. הוא חייב שיהיו לו מודלים כדי לחלום, כדי להאמין שהוא שייך לאיזושהי תרבות, צריך שיהיה לו מודל וכשהוא מסתכל על השטרות או כשהוא מתבונן על שמות הרחובות, או כשהוא מסתכל על היוצרים שהוא לומד אותם בשיעורי ספרות ואין שם מישהו שמדבר כמו אבא שלו, ואין שם מישהו שמתפלל כמו סבא שלו ואין שם אנשים שנראים כמו הדודים שלו, הוא באופן אוטומטי מרגיש לא שייך. הוא לא שייך. זה השלב הראשון. השלב הבא יהיה שהוא ירגיש פחות טוב והשלב הבא יהיה שהוא ירצה להזדהות עם התרבות השלטת, והתרבות השלטת במדינת ישראל הייתה המון המון שנים התרבות שאני מכבדת, מעריצה, מוקירה ואפילו בנותיי שייכות אליה, היא התרבות שהגיעה מאירופה.

התיקון שנעשה פה היום הוא – אני חושבת שאמר את זה ארז ביטון, הוא כל כך היסטורי, שאני לא יודעת עד כמה ניתן לשער את המהפכה - - - פה בתוך עשר שנים, כשילדים בבית שאן יקראו וילמדו על משוררים, על סופרים, על רבנים, על אנשים שמדברים כמו סבא וסבתא שלהם ושנראים כמו השכנים שלהם ובכל זאת מביאים אתם אוצרות ידע.

כיוון שניתנה לי רשות הדיבור, אני רוצה לנצל אותה לארבע דקות סיפור קצר, שיביע במשהו את הדברים. אני עד לפני עשר שנים הייתי מורה להיסטוריה בתיכון ואני למדתי היסטוריה באוניברסיטה וכשהגעתי למרוקו בשנת 2007 עם ההורים שלי לטיול שרשים, הגענו לבית בקזבלנקה שקראו לו - - - . אני לא ידעתי מה זה הבית הזה ואנחנו הצטרפנו לאיזשהו חבר של אבא שלי, שעדיין גר בקזבלנקה וכשנכנסנו לבית הגדול הזה, בפתח הבית ישב איש זקן ללא גיל, תפס לי את היד ואמר לי בעברית: תגידי לאחותי פיבי שתבוא לקחת אותי. ואני לא הבנתי איך זה שאיש במרוקו בשנת 2007 מדבר אתי עברית וכשנכנסנו פנימה התברר, שיש שם עוד ארבעים, חמישים אנשים, כולם חסרי גיל, חלקם בכיסאות גלגלים, מרביתם לא מסוגלים בכלל לתקשר, הבנתי מיד שכולם יהודים אבל לא הבנתי למה הם שם. רק כשחזרתי לישראל ועשיתי תחקיר עמוק מאוד, שכלל גם חיפוש בארכיונים של מדינת ישראל, של משרד הקליטה ושל הסוכנות היהודית, התברר שבשנות החמישים מדינת ישראל הפעילה סלקציה על יהדות מרוקו. המילה 'סלקציה' היא מילה קשה, אני יודעת, חלק מידידיי בא מאזורים אחרים ואני יודעת שהיא לא קלה לעיכול אבל זה מה שזה היה. מדינת ישראל הצעירה החליטה לעשות איזשהו תיעדוף, לאפשר לחלק מהאנשים לעלות ואלה שלא יתרמו לעליה, כיוון שהם מבוגרים מדי, כיוון שהם חולים, כיוון שהם נכים, כיוון שהם חולי נפש, כיוון שאולי הם לוקים בפיגור, הם לא יעלו, למדינת ישראל.

אני לא אומרת את הדברים חלילה, כדי 'לסגור חשבון', אני אומרת את הדברים, כיוון שאני הייתי מורה להיסטוריה ואני הגשתי במשך שמונה שנים תלמידים לבגרות בהיסטוריה, ואני לא הכרתי את הסיפור הזה.

תודה.

עוד לא סיימתי, עוד משפט אחד ברשותך. אני רוצה להגיד משהו. תראו, אני מחכה הרבה מאוד שנים לרגע הזה כעיתונאית. כותבת על זה ומדברת על זה בכל הזדמנות, כיוון שהגיע הזמן לעשות תיקון. אני רואה במערכת החינוך את 'הסוכן המרכזי' לעשות את השינוי הזה. השינוי אחרי מערכת החינוך יגיע למסדרונות בית המשפט, הוא יגיע לתקשורת, הוא יגיע לכל מוקד כוח במדינת ישראל, כמו שצריך להיות. חזקו ואמצו ידידיי, אני מאוד מקווה שתכנית הלימודים הזאת לא תהיה תכנית לימודים שמנסה להידמות לאחינו היהודים שעלו מאירופה, אלא תכנית לימודים שמבטאת את העומק, את העושר, את הרצון האמתי של יהודי מרוקו ושל יהודי המזרח, לעלות לארץ ישראל ולבטא את הציונות שלהם בדרך שלהם ואני קוראת לשר, להכניס לתוך רשימת הקהילות גם את יהדות אתיופיה. אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב ואנחנו - - -

לכן הדגשתי – הסיפור המלא.

יש לנו נציג - - -

תודה רבה.

מאתיופיה, הופיע אתמול, זה היה נפלא.

תודה. אני רוצה לומר לך, אני מיד נותן את רשות הדיבור לידידנו - - -

מירב, את מדהימה והרישא זה סוג דבר שאתה לא מבין – המשפטים הראשונים, שאם אין לך אדם שהוא הדוגמה שלך, המודל, אז מן הסתם לא תלך לכיוון הזה, זה משהו שאתה לא מבין עד שאין, עד שלא אמרת את זה אז אני כאדם אשכנזי, לא הייתי מודע לזה, לאֲיִן הזה, להיעדר, לוואקום הזה.

תודה. לפני שאעביר את רשות הדיבור לידידינו, ראש מועצת ירוחם, נכון? עדיין לא - - -

אתה צריך לבוא אליי.

בשמחה. אני ארצה להתייחס לדברים שלך, מירב, גם מה שנאמרו, אני זכיתי, שהייתי בגיל עשר, ואם מישהו רוצה לדעת מתי זה היה, זה היה בשנת שבעים, כשהייתי בגיל עשר, זכינו ואירחנו בבאר שבע, לתקופה של שבוע וחצי, את רבי דוד בוזגלו עליו השלום. עכשיו תקשיבו, קחו ילד כמוני, איך הייתה ההופעה שלו, של הרב, עם כובע – סליחה שאני לא יודע איך להגדיר אותו, כובע שצריך לשים אותו בערבים מתחת לג'לבייה, או אלה שעובדים בשוק, בחורף. ראיתי את הדמות, תיארתי לעצמי כילד בגיל עשר מה אני הולך לשמוע. פתאום אני שומע שפה עברית, ועומק. הגבאים הזמינו אותו לשמוע אותו מפייט, כי הייתה חנוכת בית כנסת, הייתה חגיגה של שבוע וחצי והיו סכסוכים סביב השאלה מי מארח אותו והוא התעקש לדבר. בנוסף לפיוט – לדבר. אני לא עזבתי אותו מאז, תדעי לך. הייתה דמות לחיקוי. אני התעקשתי עם זה. מיכאל.

תודה ליושב ראש, חברי הועדה, השר בנט - - -

אחרי הדברים שלך אנחנו נשחרר אותו.

כבוד השר, יושב ראש הועדה, מנכ"לית, חברי הכנסת, יושב ראש ועדת ביטון המשורר חתן פרס ישראל, ארז ביטון, מכובדיי כולם. מה שנעשה פה יום הוא תיקון חברתי. זה מעשה ראוי, אמיץ וחדשני. תחכה לסוף, חבר הכנסת יוסי יונה, אני מתחיל בטוב, לא כמו בעבודה, נסיים בסוף עם אתגר אבל ההתחלה בטוב. המעשה הזה הוא משמעותי גם לקהילה שבוחרים לתת לה שמות, קהילת יהודי המזרח או ספרד או האסלאם, אני יודע, מה נעשה, ארצות הנצרות וארצות האסלאם אבל לא משנה השם, אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים, זה מגוון מאוד.

זה חשוב, השם.

אז ניתן כמה שמות שנכליל את כולם בפנים.

יהודי ארצות האסלאם.

תבחר עוד שמות אבל תן לי לסיים את הדברים. ואדוני השר, בחרת אדם עם שיעור קומה, שהוא כתב על עצמו, הוא כתב על ר' דוד בוזגלו "בוא מן הפינה אל בימת הבמות", על ר' דוד בוזגלו ומה שעשית, אתה הבאת 'מן הפינה אל בימת הבמות' סוגיה שהיא כואבת. מדברים על 'השד העדתי', מת, חי, קיים, בקבוק, סגור, אני אומר, למה שדים, למה עדתי? בוא ניתן מענה לצימאון של זהות. ילד בישראל רוצה שתהיה לו זהות שלמה, הוא לא רוצה להתבייש במקום שההורים שלו באו ממנו ובמקום שהוא גר בו, הוא רוצה זהות יהודית שלמה והזהות היהודית הישראלית שלו, היא גם מרוקאית וגם מזרחית וגם מסורתית ואנחנו פה מאפשרים לבנות זהות, כי ההיפך מזהות הוא רגשי נחיתות ואובדן זהות ומדינה שצעיריה לא תהיה להם זהות שלמה, יהיו תלושים ועוינים ומרירים ומנוכרים ומה שהוועדה מאפשרת הוא לבנות זהות. הזהות היא משולבת. לאדם כמוני, בן לעולים ממרוקו, שהתיישבו בירוחם והם חלוצים, זאת זהות פנימית אבל, לחברה בישראל זאת זהות שלמה. עשו עכשיו איזו בדיחה ואמרו: בן גוריון עשה כור היתוך, לקח אשכנזי ומרוקאי ויצא אשכנזי, זה כור ההיתוך שהוא עשה, זה בארץ אחרת היה.

'הכותל' הזה, 'כותל המזרח', היה כותל אטום, כותל זנוח, בקרן זווית ואנחנו בונים עכשיו חלון וצוהר, פותחים את הדלת ועושים שני מרכיבים: מרכיב אחד של תוכן, של עומק, של שירה, של פילוסופיה, של פסיקת חכמי מרוקו, של הקודים הקהילתיים, של התרבות, של האמנות, של המוסיקה. זה תוכן וזה מתייחס להיסטוריה ולנרטיב ולסיפור אבל, גם פנינו אל העתיד והעתיד הוא הוקרת אותם חלוצים שהם בקרבנו, העולים ממרוקו, שהם הקימו את הנגב, מי מיישב את הנגב? 3% קיבוצים ומושבים ו-90% מזרחיים. נגיד 20% מרוסיה אבל מי יישב את הנגב בשנות החמישים והששים? מי עבד בקמ"ג, מרגי? אתה עבדת בקמ"ג ואבא שלי עבד בקמ"ג. מי הקים את בטחון ישראל, את הבסיסים ואת השדות? מי המסה הקריטית שיישבה את הנגב ומאות אלפים את הגליל? לא קראנו להם חלוצים ובספר ההתיישבות בנגב מופיעים שלושת המִצפים, אחת עשרה הנקודות ונגמרה הציונות. הציונות ממשיכה עד היום. יש ירוחם ודימונה וקריית שמונה ושלומי. השר צריך ללכת?

אני נאלץ - - -

דקה אני מסיים, השר, שמע אותי, דקה אחרונה, דקה אחרונה, אני מקצר הכול. המבחן של הועדה הזאת הוא השפעה ארוכת הטווח ושהיא ברת קיימא. שניפגש עוד עשר שנים, השר, ונראה תוכן 'מלידה עד אקדמיה', תוכן אמתי, מוטמע, שאתה תעזוב את התפקיד, אין לי בעיה שתישאר עשר שנים, אבל אתה תעזוב את התפקיד ותכנית הלימודים תישאר, שזה לא יהיה 'גימיק', שמוסדות - - -

שתהליך ההטמעה - - -

שמוסדות בממשלה, מוסדות בערים, שיהיו מרכזים להוקרת העליות הגדולות והזהות הזאת. אני מברך אותך על המעשה ומאחל לכם הצלחה. אני שותף, תודה.

ממש מתנצל, הולך לשידור חי כרגע בבנייני האומה.

תילחם בחרם.

תודה.

תודה מכובדי השר. אנחנו נמשיך בדיון שלנו. אנחנו נעשה כמנהגנו בקודש, חבר כנסת, אורח, חבר כנסת, אורח, לסירוגין, ומי שלא נרשם עדיין לדיבור, יעביר פתק. רישום להיות מוזמן לוועדה זה לא לזכות דיבור, לכן להירשם אצל מנהלת הועדה לזכות דיבור. חבר הכנסת יוסי יונה.

תודה אדוני היושב ראש, עם ההודעה על הקמתה של הועדה הזו בירכתי את השר ואני עדיין חושב שהיא מאוד חשובה ומאוד מבורכת. אנחנו עשינו כברת דרך ארוכה עד שהגענו ליום הזה. זכורה לי ההערה של השופטת מרים בן פורת בנימוקים שלה לדחיית העתירה, שהוגשה בזמנו על ידי ויקי שירן ופעילים בולטים חברתיים אחרים, על כך ש"עמוד האש" לא הבטיח את מקומם של יוצאי המזרח בתהליכי כינונה והקמתה של המדינה והגברת הנכבדה אמרה ש"דרישה כזו יש בה משום פילוגו של העם". שהרי מה רבותא - - -

הם ראו בזה איום. ברגע שאתה רואה במשהו איום אז זה מפלג.

מפלג. אם היצירות שנכתבו במורשת של ארצות מזרח אירופה הן של העם היהודי וכל מי שבא ואומר: אני רוצה להכניס מורשות תרבותיות מאיזורים אחרים הרי שהוא בעצם מערער על המושג עצמו של העם היהודי, יש כאן מבחינתה איום ממשי, שימו לב, לא במובן שאתה הבנת אדוני היושב ראש, היא הבינה את זה כאיום על אחדותה של החברה הישראלית, על העם היהודי, זאת אומרת, לשיטתה, כל דרישה שכזו היא דרישה מפלגת. זו נקודה אחת שאני רוצה לציין.

הנקודה השנייה ורמזו לכך חבריי, תראו, העניין או הדרישה הזו לשלב מורשת תרבותית בכינונה של הזהות המתגבשת והמשותפת שלנו, היא לא מסתכמת, היא לא מתמצית בתחום התרבותי ואני מתכוון למובן הבא. וודאי שנדרשים תקציבים גדולים כדי לקדם את המפעל הזה אבל, החברה הישראלית בנויה על יציקה מאוד גדולה בין הכרה תרבותית לבין זכאות למשאבים חומריים. אני חושב שחברי מיכאל ביטון רמז לכך כשהוא דיבר על ההתעלמות מן התרומה המאוד גדולה של תושבי הדרום, יוצאי ארצות המזרח, למימושו של החזון הגדול.

לכן ארז ביטון אמר וציין והדגיש, שתוך כדי עבודה לא נבזבז את המשאב, השר נתן לו מנדט להמליץ על כמה דברים שהם יוצאי גבולות משרד החינוך.

לא רק, אני מתכוון למשהו אחר, הרבה יותר משמעותי, אני מתכוון לנושאים הבאים. אתה לא יכול היום לעשות רפורמה בקרקעות, שמעבירה קרקעות לעיירות הפיתוח, כן? מבלי להביא את המתווך התרבותי הזה, כי אז - - - לא יבוא, כי "מי תרם", "מי שפך את דמו", "זעקתו של מי נגרעה מן הדברים האלה" לכן, העניין של השילוב או הדרישה לשילוב של המורשת של ארצות המזרח בכינונה של הישראלית - - -

תודה.

ועוד נקודה אחת, אדוני היושב ראש, היא חשובה משום שיש לה משמעות מאוד גדולה בחלוקתם של המשאבים שהם לא קשורים במישרין לחינוך. הערה נוספת אני רוצה להעיר. ראו, החוויה של יהודי ארצות המזרח בארצותיהם היא מאוד מגוונת ומאוד עשירה. אני רוצה להעלות כאן איזשהו חשש שמא, בסופו של יום, בוודאי שאין לי שום התנגדות לעניין, הרי זה מורשת היהודית שלנו, אני גם בא מהמורשת היהודית הזו ואתמול, לידיעתך, אדוני היושב ראש, קיימנו אירוע מרשים ביותר פה, בכנסת, בהשתתפותם של ארבע מאות אנשים, שזה היה "צדק פיוטי", שעסקנו בפיוט, עם חיים לוק ודוד מנחם, נטע אלקיים ועוד, היה אירוע מרשים.

כשאמרתי "תחיית המתים" התכוונתי לקטע של השירה והפיוט.

אבל מה שאני רוצה לומר, החוויה היא מגוונת, החוויה היא עשירה, בארצות המזרח חלו גם תהליכי חילון מאוד מאוד משמעותיים הן במרוקו, הן באלג'יר, הן בעיראק ואני מקווה, אני כאן פונה לידידי ארז ביטון שעומד בראש הועדה הזו, אנא, תנו את דעתכם, בעת שאתם מגבשים את המורשת ההיסטורית של יהודי ארצות ערב והאסלאם, אנא, תנו דעתכם לכך שהחוויה הזו היא לא חד מימדית, אמנם חשוב לדבר על התפילין, חשוב לדבר על הפיוט, חשוב לדבר על הדת אבל חשוב לדבר על היבטים שונים ומגוונים של החוויה היהודית בארצות המזרח.

תודה.

נקודה אחרונה, אדוני היושב ראש.

אחרונה.

הכוונה שלנו בסופו של יום, היא ליצור מרחב ציבורי משותף או מרחב תרבותי משותף. מה הכוונה? תראו, כאשר דיברת על המורשת של יהדות המזרח שהוקמה בזמנו בשנות השבעים המאוחרות, אני התנגדתי לכך, גם כן, בתוקף, משום ששוב, זו הייתה איזושהי הדרה של התרבות הזו מתלמידים. כשהייתי באוניברסיטה נתבקשתי ללמוד מורשת יהדות המזרח ואמרתי: אני מתנגד לכך, אני רוצה שהמורשת הזו תהיה מורשת יהודי ישראל, ש'הדיאטה התרבותית' הזו - - -

אז מה יצא מזה?

יצא מזה - - -

לא זה ולא זה.

נכון, לכן אנחנו אומרים – וזה המשפט האחרון אדוני היושב ראש - - -

להיפך, כדי להדגיש את הזהות המזרחית, בלי פחד, בלי פחד.

בסדר, אני מסכים אתך - - -

יוסי, רק תסיים, תסיים.

אני מסיים את המשפט.

יש הרבה דוברים והשעון לא עומד.

מה שאני מתכוון לומר, כאשר אתה משלב את התרבות הזו, בתוך כינונה של התרבות הישראלית המתגבשת והמשותפת, הרי שהיא בעצם מורשת של כלל תלמידי ישראל ולא של תלמידים מזרחים.

תודה.

ניתן את דעתנו גם לנקודה הזאת.

בבקשה.

אהרון, פרופסור ללשון העברית באוניברסיטה העברית, ירושלים. חבר ועדת ביטון ואני יושב ראש ועדת המשנה להיסטוריה. כיוון שדיברו על עברית והמקצוע שלי הוא עברית אז אציין כמה דברים על החי"ת והעי"ן. ראשית, יש מרכז למסורות הלשון שהוא כינס במשך למעלה מחמישים שנה, את הקריאה המסורתית של עדות ישראל, מכל הקהילות, וזה משאב לאומי חשוב ביותר, שאפשר לנצל אותו למערכת החינוך, אפשר גם באופן חווייתי ובזה יצאתי ידי חובת העניין של הלשון, עכשיו אני עובר לעניין של ההיסטוריה.

בוועדה שלי יש עשרה חברים, בעלי מקצוע מובהקים, לא משנה המוצא שלהם כיוון שהעניין שלנו הוא המקצוע והם סוקרים את הספרים אחד אחד. לפי הדיווחים על הספרים שקיבלתי עד עכשיו, לצערי, הם אומרים, לא אני אומר, הם אומרים, שהגישה היא אירופו-צנטרית, פטרונית, יש איזה סוג של פטרונאז', אני יכול לצטט כאן מובאות אבל זה - - -

אנחנו קיימנו בשבוע שעבר פה דיון על ספרים של משרד החינוך, עם אמירות שמנציחות סטריאוטיפים, עם סוג מובהק של פטרונות.

אני מוכרח לומר, לטובתו, לשבחו של משרד החינוך, שכבר בתכנית החדשה, יש מאמץ ניכר לשלב תכנים - - -

תודה.

של יהודי המזרח בפנים. אני רוצה לומר שיש עוד דברים שצריך לשאוף אליהם, לא רק ספרי הלימוד, אלא העניין החווייתי. העניין החוויתי יותר חשוב מספרי הלימוד, אז אם יש למשל היום בחמ"ד אופציה לשמונה סיורים, אפשר להציע היום שמונים סיורים מוצלחים שאפשר לשלב.

תמליצו. תודה. 'ישר כח'. חברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה רבה, אני אעשה את זה קצר.

לא לחזור על דברים. כל אחד ייקח את המסר שלו.

קודם כל אני מאוד מודה על הדיון החשוב הזה. הוא משמעותי. אני חייבת לומר לך משהו, ארז ביטון. אני, עשר שנים ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון וכל פעם אחר הצהרים, הם היו באים ומכינים שיעורי בית עם סטודנטיות. כשישבתי – גם אני בעצמי לימדתי הרבה פעמים את בני הנוער וכשישבתי ולימדתי אותם, פתאום ראיתי שיר של ארז ביטון ואני אגיד לך את האמת, נדהמתי. נדהמתי כי אמרתי: מה זה השם הזה ארז ביטון, איך זה יכול להיות שהוא - - - ועוד "שיר קנייה בדיזנגוף", שיא הבורגנות. תבין, הייתי כל כך ב'שוק', כי אני גדלתי בתיכון שלא למדתי, לא למדתי אף אחד שהוא דומה לביטון, הדבר שהכי דמה לביטון היה בטח איזה פיוט מאברבנאל או יהודה הלוי, ולמצוא שיר, "שיר קניה בדיזנגוף", שיר הכי תל אביבי לצורך העניין, בתכנית הספרות של בית הספר ולקח לי זמן אגב, לקח לי זמן להבין מה זה "רוול", שכתבת שם בשיר, לא הבנתי מה זה "רוול", עד שהבנתי על מה אתה מדבר, בסוף זה בית קפה של אשכנזים בדיזנגוף, זה מה שהבנתי מהסיפור אבל, אני רוצה להגיד לך משהו אחד באמת, מה שאתה עשית זה מהפיכה ומה שעושים בוועדה הזאת, זה המשך של המהפכה אבל, אין ספק שאת הניצנים למהפכה אתה התחלת אז אני הייתי מאוד גאה, גם ללמד את השירים שלך.

אני רוצה לומר משהו, תראה, אני ממשפחת סעדון במקור, גדלתי בבית שלא דיברו אתי, לא על לא על בטיטו, אברג'ל, לא דיברו אתי, אמרו לי: את סעדון, ההורים שלך מצפון אפריקה, תצליחי בדיוק כמו איפה שאת אבל, אין ספק שהשיח מידר אותנו, מידר אותנו. יש סוציולוג מאוד מפורסם, שקורא לזה אחוס"לים, אני לא יודעת אם שמעת, שלטון האחוס"לים, כן, אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטיים ולאומיים.

זו - - -

אני יודעת אבל זה מה שהוא כותב על עצמו ואני חייבת להגיד כל פעם, ששלטון האחוס"לים הולך ומתקרב לקצו ומה שאתה עושה, זה פשוט בעיניי, אם השלטון הזה מסתיים, אתה בא ומייצר אלטרנטיבה לעניין.

תודה.

רגע, אני רוצה להגיד עוד מילה, זה היה ממש קצר, דיברתי פחות משתי דקות, תודה רבה על מה שאתה עושה, בכלל ולתלמידי ישראל. אני פה מתחילת הדרך, אתם עושים עבודה נפלאה אבל אתה הבאת לנו את הנושא הזה ותודה רבה לך.

תודה. אנחנו ניתן לחבר הכנסת לשעבר, ד"ר שמעון אוחיון, שגם הוא עוסק בסוגיה הזו בתחום האקדמי. בקצרה ממש.

אני לא רוצה לחזור על הדברים, אני רוצה לומר שתי נקודות מעשיות. קודם כל להודות לך אדוני היושב ראש, על היוזמה, על העקביות בהעלאת הסוגיה הזאת על כל היבטיה וכמובן, לחברנו וידידנו, ארז ביטון.

אני פונה כאן למנכ"לית ופונה לשר. אני רואה כרגע שתי בעיות מרכזיות שעומדות לפני הועדה, כאשר היא תסיים וציינתי את זאת כבר אתמול, בדיונים של הועדה. תראו, כדי להכיל את כל ההיסטוריה של כלל קהילות ישראל בעניין הזה ולתת מקום לשייכות, הבעיה שאנחנו היום עם מסר שהיסטוריה היא לא דבר חשוב, חשוב ללמד מתימטיקה, ללמד פיזיקה, ללמד אנגלית. עם ישראל, שמקבץ את כלל קהילות ישראל – תופעה מאוד מיוחדת במינה, חייב לתת מקום מיוחד להיסטוריה. השר הקודם שלָך ושלי, לצערי, הלך בשיטה הפופוליסטית של צמצום הדברים הללו, לא צריך בחינת בגרות, שבע בחינות לתעודת בגרות, מספיק שלש, מספיקה יחידה אחת בלשון עברית, אנחנו נצטרך לבוא ולהגיד, רבותי, כדי שניתן תחושת מקום ושייכות לכל קהילה וסיפור בנרטיב הזה, של התהוות עם ישראל בארצו, אנחנו חייבים לתת מקום מכובד ללימוד ההיסטוריה. דבר אחד. שניה אחת, שניה.

נקודה שניה. מחכה לנו מלחמה שניה ומי שחושב שהמלחמה הזאת תמה בזה שאנחנו אומרים: לא מסתכלים אחורה – טועה בגדול. אני נותן דוגמה, לפני שבועיים שלושה התקיים כאן דיון על רבי שלום שבזי, אני מופיע בתכנית של גבי גזית ופרופסור לספרות, איש האוניברסיטה העברית, יוסי, תקשיב לזה, הוא אומר במפורש, אני בא ואומר: בואו נלמד בבית ספר תיכון גם את שיריו של שלום שבזי, גדול משוררי תימן, שכתב כאלף שירים, בוא נלמד ואומר פרופ' מנחם פרי, איש אוניברסיטת תל אביב, איש ספרות, תלמידו – כנראה המובהק של נתן זך במירכאות, שגם תומך כנראה בשיטתו ובגישתו ש"תרבות המזרח היא תרבות המערות", אומר לי בשידור חי פעמיים: ללמד את שבזי זאת בדיחה, ללמד את שבזי בבית ספר תיכון זאת בדיחה ומאחוריו עומדת חבורה, שבאמת, רוממות הפלורליזם בגרונם אבל חרב הבלעדיות בידם. הם רוצים לקבוע את התרבות והם רוצים להוביל, ובלעדיהם לא יהיה אף אחד והמלחמה צריכה להיות, מפני שאני גם רואה ברשתות החברתיות שתוקפים את השר, את נפתלי בנט. תהיה מלחמה ואנחנו צריכים גם להכריז מלחמה על כאלה. לא נעים להגיד, זו לא מלחמה פיזית חס וחלילה, אבל מקובל, "הבא להורגך השכם להורגו", לא חלילה פיזי, לא, לא, חס וחלילה - - -

מטפורית.

בוודאי, ענין של מטאפורה. פה מדובר באנשים שאומרים "תרבות המזרח היא תרבות המערות", זה לשלול אותך מכל וכל ולכן, צריך להילחם בהם והמשרד צריך להיערך.

תודה. אין ספק שתהליך ההטמעה הוא חשוב לא פחות מן המסקנות של הועדה ולכן אנחנו נצטרך גם לשמוע גם על התהליך הזה, כי בדיונים שהיו כאן לא מזמן בסוגית ספר ההיסטוריה, אמרה לנו המפמ"רית שהשינויים שנעשו בספר ההיסטוריה, בחמ"ד, היו בתהליך הטמעה שמונה שנים, כדי להכניס ספר ולהגיע אתו עד שלב של מבחן בגרות, להגיע לבחינת בגרות הראשונה, זה תהליך של שמונה שנים אז שוב, רבותי, אם רוצים, זו התחלה טובה, לא רוצה לומר את זה, אני מפחד לומר את זה שמא מישהו ייתלה בזה, אפילו כאמירה דקלרטיבית, נעשה כאן מעשה היסטורי. אין ספק שאנחנו לא מסתפקים באמירה, אני חושב שזה היה מהלך אמיץ של השר. חבר הכנסת מאיר כהן, הראשון שמינה את ועדת אלאלוף.

שלום לכולם, אדוני היושב ראש. אני אפתח במשהו שאני אגיד רק לשמעון, אצלנו המרוקאים אומרים - - - כשאתה - - -

הוא אמר לד"ר אוחיון - - -

את זה תגיד לשי פירון, לא לי.

אני אומר גם לך.

Relax, Relax.

תראו, חברים, אני עשרים וחמש שנה - - -

לא חשבת על תרגום כזה.

עשרים וחמש שנה ניהלתי בית ספר בדימונה, שבו באמת, אני אומר בענווה רבה, שיניתי את תכניות הלימודים. יצרתי לי מסגרות משלי, אבל, מירב, הוא היה תשע שנים תחת הכותרת של בית ספר ניסויי, כי ללמוד את שירת המזרח, ללמוד את הפרק של השבתאות בצפון אפריקה, או ללמוד את המוסיקה האנדלוסית, זה היה ניסוי. אמרו: אתה נחמד אבל בוא ונראה אם תצליח או לא תצליח. לכן, אני מבקש ובזה אני מסכם את דבריי, אני מבקש ממשרד החינוך ואני מבקש ממךְ, שאני מלא הערכה אלייך ולשר, בבוקר שקראתי את זה בעיתון, מיד הרמתי טלפון לשר והתרגשתי וכשנעמה אשתי אמרה לי: מה היה טוב בארוחת הבוקר, אז אמרתי לה שאני כל כך הרבה שנים ציפיתי לרגע הזה, שאני אפתח עיתון ואני אראה שמשרד החינוך מתכוון בכל הרצינות, להביא לקדמת הבמה את התיקון ההיסטורי הזה.

אני רק מבקש ממשרד החינוך ואני מבקש ממך, גבירתי. משרד החינוך, הרבה מאוד שנים, היות ואני בא משם, הרבה מאוד שנים לקח נושאים, ניסה לעשות תיקונים ואם הם לא 'התלבשו' לתוך התבניות שלו אז הוא מאוד נבהל. אני שומע את האמירות האלו של "יש ועדה אחת אבל תמיד אנחנו ניקח את הדברים שלה ונראה איך הם מתיישבים, שלא יהיה איזה משהו." תנו לוועדה הזו לחלום וזאת הזדמנות גם למשרד החינוך להכניס נושא יוצא מן הכלל, לעשות תיקון של עוול היסטורי, אבל גם להשתמש במיומנויות שיכול מאוד להיות שהן לא היו עד היום. לבוא ולחקור את כל השירה ואת הפיוט, לאו דווקא בתוך שיעור פרונטאלי של ארבעים וחמש דקות עם מורה לספרות, שכאילו מדגישה שעכשיו "מביאים לה עוד תכנית" אלא לשלוח את הילדים לעשות עבודות חקר. יש אלף ואחד דברים. אני הופעתי בפני הועדה, אני מכין חומרים, את כל מה שעשיתי בדימונה, להביא את זה ליושב ראש הועדה, והדבר השני, אמרתי את זה לארז ואני אומר לך את זה, גבירתי. תראו, לומדים שבעה סופרים או שמונה סופרים בסילבוס למבחן הבגרות. אני לא מצפה מהוועדה שהיא תיתן את הסופר השמיני, אני מצפה מהוועדה שהיא תיתן עוד שמונה סופרים, לקחת את הכול ולחלק את זה, שלא יהיה תיקון אלא שיהיה שינוי, כי אז אנחנו נחזור לאותו בוקר שקראנו את הכותרת ונרגיש שבאמת הדברים השתנו.

אמרת, אדוני היושב ראש – ובזה אני מסיים, 'ישר כח' גדול, לשר החינוך, 'ישר כח' גדול למנכ"לית של המשרד. כמי שעלה ב-1962 ממרוקו וקראו לו - - -

איזה חודש?

בפברואר ובלילה, כי אף אחד - - -

כמעט היינו באותה אנייה.

הייתם באותה גיל.

אני מודיע לכם, שאף אחד, כשהגעתי לירוחם, אף אחד ב 1962 לא הגיע בשעות היום.

יעקב, אותך הורידו - - -

הגענו רק בלילה. חבל, חבל - - -

כי לא רצו שתראו איך זה נראה באור.

כשהגעתי לכיתה א', אז המורה אמרה שיש עולה חדש בכיתה ושלחה אותי ללוח, לראות אם אני יודע לכתוב את האות אל"ף, ואני הגעתי ללוח וכתבתי מאל"ף עד תא"ו ולא הבנתי למה, סיפרתי להם שלמדנו בתלמוד תורה מגיל ארבע, אז אני חושב של'קצת טראומה' שליוותה אותי כל החיים שלי, נמצא תיקון באקט היוצא מן הכלל הזה של משרד החינוך. היו בריאים ומאושרים ותודה לך אדוני היושב ראש. בזמן האחרון אני אוהב לבוא לפה למרות שאני - - -

אנחנו נדאג שתמיד תאהב לבוא לפה.

כי תמיד יש דיונים - - -

תודה. פרופ' הרב משה עמאר, אני קורא לרב משה עמאר, מוסד של איש אחד, שבעשר אצבעות הקים מכון מחקר והוציא לאור, "הוציא יקר מפי זולל." בבקשה, אדוני.

כבוד היושב ראש, כבוד החברים, אני משמש כיושב ראש הועדה לאקדמיה, מחקר והוראה. פה אני מעלה בעיה שלמעשה, לא הועדה תפתור אותה ולא השר - - - צריכה ועדת החינוך, היא צריכה לקחת את היוזמה לידיים. הבעיה העיקרית היא העולם האקדמי, האוניברסיטאות. אם עד עכשיו חשבנו שהבעיה בבתי ספר - - -

אתה יודע, בקידוחים לעומק יש כמה שכבות. אלה שקודחים בהתחלה, שמחים, מגיעים לאיזו שכבה לא בקיעה – כך זה נקרא במושגים של גרעין וקמ"ג, לא בקיעה אבל אנחנו לא מתייאשים. יש שינויים קלים ומשמעותיים שנעשו במל"ג.

המל"ג זה שלטון האחוס"לים - - -

המציאות. האוניברסיטאות קיבלו תקציבי ענק לפני כשלושים שנה ממשרד החינוך ואז הקימו קורסים, פתחו קורסים, יש נושאים ביהדות המזרח. לדוגמה, בירושלים היו חמישים קורסים, שלושים וששה על יהדות המזרח. כיום אין אפילו חמישה. שתבינו, והחמישה, חלקם ממומנים על ידי יהדות המזרח, אחרת לא ילמדו אותם.

התמזל מזלנו שחלק גדול מאותו דור שגדל על ידי אותה - - - גדולה של שילוב יהדות המזרח, התברגנו במערכת, אין להם מה לעשות אבל מה שהם עושים היום, כל מי שמגיע לפנסיה, התקן שלו נעלם. אני יצאתי – התקן נעלם, יצא פרופ' אפרים חזן – התקן שלו נעלם. בר תקווה – התקן שלו נעלם, יוסף שטרית מחיפה – התקן שלו נעלם. מה בא במקום? היהדות הרפורמית או יהדות דרום אמריקה או יהדות פולין, משהו כזה. המצב הולך ומחמיר. דיברתי לפני כחמש שנים עם נשיא האוניברסיטה והוא אומר לי: על מה - - - הוא אומר, תביא כסף, תפתח קורסים. זאת אומרת, בעיית הבעיות היא האוניברסיטאות, כי אם לא יהיו חוקרים לא יהיה המשך להיסטוריה, להגות ולשירה של יהדות המזרח. החוקרים הצעירים לא קיימים, כי החוקר אומר: לשם מה אני אלמד? מה, אני אעשה מחקר על יהדות המזרח, ברגע שאין שום סיכוי להשתמש בזה באקדמיה? זו בעיית הבעיות.

אני אנחה אותו - - -

תנחה. כולם מוכנים להנחות אבל תעשה את העבודה בכוחות עצמך ושמו של המנחה נקרא עליך, זה הכול, המנחה לא יודע את החומר אבל הוא נקרא עליך. כיום התברר לי שהבעיה לא רק האוניברסיטאות אלא הבעיה קיימת גם במל"ג. פה הועדה יכולה להתמודד עם הבעיה הזאת. במל"ג - - -

הועדה הזו מתמודדת עם בעיית המל"ג מהיום שהיא נכנסה לתפקיד, תאמין לי.

אז מה עושים - - -

עדיין לא בהצלחה.

עדיין לא סיימנו.

אנחנו אופטימיים.

היום יש הזדמנות. יש חסר במל"ג, ניתן לפתור את הבעיה בקלות. הבעיה האקדמיה, לדעתי, הרבה יותר קשה כי חזרנו אחורה ארבעים שנה, הייתה התקדמות נפלאה, היו קורסים בכל מקום, עכשיו זה הולך ונעלם. מה שיש, יש קצת לדינו, כי יש מי שממן את זה. ברגע שיפסיק מי שמממן את הלדינו – גם זה ייעלם.

תודה. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה.

תודה, אני קצת מצטערת על הקול. הדיון הזה מאוד חשוב, אני רוצה לברך את שר החינוך שהקים את הועדה עם המנכ"לית והגיע הזמן, שבספרי ההיסטוריה יהיה כתוב שכל מי שהגיע לארץ תרם את חלקו לבניית המדינה. שלא יהיה כתוב על התימנים – שאני תמניה, שכשהביאו את התימנים חשבו על התימנים, למה הביאו אותם, כפועל זול, תחליף לערבי.

משק עזר בקיבוצים.

נכון, אז אני לא רוצה שיהיה כזה דבר ואני אמנם גדלתי בלי בעיות של תחושה שאני שונה, הבית שלי גידל אותי בצורה טובה ואני רק חושבת שצריך מאוד לשמור על המורשת.

למה, אני גדלתי בתחושה שאני שונה? בלי רגשי נחיתות.

לא היו לי רגשי נחיתות ואני לא באה משם.

אבל ידעתי שאני שונה.

כשאני נכנסתי לכנסת, הדבר הראשון שהיה חשוב לי, להביא ולשים על המפה את התימנים ולקח לי זמן עד שעשינו וחגגנו, בתחילת החודש הזה, את יום מורשת רבי שלום שבזי, גם הגשתי הצעת חוק כדי שהמורשת של רבי שלום שבזי תיכנס למערכת של בתי הספר, אם זה בהיסטוריה ואם זה בספרות. לצערי הרב, השר לא רצה לאשר את הצעת החוק שלי אבל, אני שמחה שהוא לקח ועשה לכל המורשת. אני מצרה מאוד על המבנה של חברי הועדה, כי אני הייתי מצפה שבין חברי הועדה תהיה אתיופית, יהיה רוסי - - -

יש, יש, כן, כן.

בוועדות המשנה.

כן, כן.

בין מי שקובע. לא בוועדות המשנה.

על מה את מדברת?

בוועדה עצמה.

את חוששת שבוועדה של ארז ביטון תהיה לך בעיה של מידור השיח של המזרחים?

לא מזרחים.

זו המהות של הועדה.

בסדר, תנו לה, זו דעתה.

אני חושבת שצריך להיות ייצוג הולם של כל עדה ועדה. זה מה שאני עושה, כשאני חברה בוועדה למינוי שופטים, אני דואגת שיהיה ייצוג הולם. גם פה צריך שיהיה ייצוג הולם. אי אפשר שעדה אחת תחליט על עדה אחרת.

בואי - - -

רגע, רגע, לא.

איפה?

את הועדה - - -

חברים.

תודה, תודה, תודה, אחר כך תהיה התייחסות, תודה, בסדר.

אני רק רוצה להוסיף עוד דבר אחד. לגבי האוניברסיטה הפתוחה, אני רוצה לומר לציין שבאוניברסיטה הפתוחה דווקא יש על יהדות תימן ויהדות מרוקו, תדעו לכם שיש הרבה לומדים, הרבה לומדים. צריך להמשיך ולטפח את זה.

תודה. ד"ר אושרה אלפסי, אני מבקש לקצר. ממש בקצרה.

שלום רב לכולם. אני רוצה לומר שכדאי לקחת את הועדה למקומות אופרטיביים. אני חושבת שהשלב הראשון – קשה לי - - - במשרד החינוך, תהיה יחידה, איזשהו אגף שיוקם לייצוג רב תרבותי. לאט לאט כולנו מבינים ש"מכור היתוך לרב תרבותיות" זה מה שקורה אתנו, שיהיה איזשהו גוף שיהיה אחראי על זה, שיבדוק שהתכנים ראויים, שהתכניות ראויות ושיהיה ייצוג רב תרבותי, כולל, כמובן הקול המזרחי, בתוך משרד החינוך. ברגע שיהיה אגף אופרטיבי כזה אני מנחה שהדברים האלה לא יישכחו ולא ייעלמו.

אני כן רוצה לדבר על העניין של העשייה בשטח. אני מנהלת בית ספר, אני מורה, הייתי מורה לספרות הרבה מאוד שנים, לימדתי גם תנ"ך ומקצועות אחרים, צריך שיהיה חומר נגיש, צריך שתהיה יחידה מעשית שתבנה את הדברים. אני יודעת שכשאני לקחתי את תלמידיי האתיופים ב'מסע ישראלי' להר הרצל, ישבתי והתחלתי לכתוב ולמדתי לראשונה מי היה הרב יונה בוגלה, מתי הוא עלה לארץ, מתי התחילה "חיבת ציון" באתיופיה והיה לי קשה מאוד להכין את זה, נעזרתי בחברים והיה לי מאוד קשה להכין את זה כי זה לא היה נגיש, לא היה לי חומר נגיש, שאני אוכל לקחת לתלמידיי שיתחברו, אז אני חושבת שלצד כל זה צריך שיינתן תקציב ל'צי' מבחינתי, אני רואה בעיני רוחי צי של מורים שיושבים ואת הרשימה שתתקבל כרשימה חדשה לתכניות הלימודים, יישבו ויכינו ברמה האופרטיבית כך שמורה בישראל יקיש את שם היצירה או את התקופה ויוכל לתכנן מערך - - -

וחוקרים, חוקרים שיוציאו את כל זה.

בהחלט.

תודה רבה.

שיהיה לנו בהצלחה.

תודה רבה. גדי יברקן, בבקשה. בקצרה, גדי.

תודה רבה. קודם כל אני מאוד שמח על הועדה, אני חושב שזה באמת אירוע היסטורי. יחד עם זאת, אני הגעתי לפה היום במיוחד, אל"ף, כי זה חשוב בכלל אבל בנוסף לזה, אני מרגיש שהכותרת של הועדה היא "עם אחד זה כל הסיפור" ואני שלחתי מכתב לשר החינוך השבוע, עם העתק לראש הממשלה - - -

צריך להיות "כל הסיפור זה עם אחד" – הפוך.

כן, כן, אפשרי. אני חושב שהכותרת יכולה להיות לא שלמה משום שאני שמעתי עכשיו, כשחברתי, מירב, דיברה על זה, שמרכזת הועדה אמרה שיש - - - בין הקהילה לוועדה. מבלי לזלזל, זה בדיוק הזכיר לי את התגובה של חבר הכנסת יוגב שהוא אמר "למדנו דרך המימונה", אז זו אותה תגובה.

הוא היה מעודן - - - אמר שהדבר היחידי שהבאנו לפה זה המימונה.

כן, מה שאני מנסה להגיד זה שזה שיש מישהו מן הקהילה בוועדה זה לא אומר שההיסטוריה של יוצאי אתיופיה תיכנס לתוך הועדה הזו. ומה שאני מנסה להסביר פה, מתפקידי כיושב ראש מטה המאבק לשוויון חברתי, הוא שההיסטוריה והמורשת של יהדות אתיופיה אין להן מקום אחר, רק בוועדה הזו ואני, בסופו של דבר, אני אסכם את זה, אני מרגיש שהיא לא תהיה בתוך הועדה. הועדה הזו הולכת לעסוק ביהדות אלג'יר, לוב, מרוקו, תוניסיה, מצרים, תימן והמכנה המשותף של אותן המדינות שמניתי, לא רק היהודים שהיו שם אלא שכולן מאפריקה, ומדינת אתיופיה נמצאת באפריקה והדבר הזה – סליחה שאני שם את זה על השולחן, אתם לא חייבים לקבל את זה אבל, כדי שלא ייאמר "לא שמענו", "לא ידענו", "לא אמרו לנו", אז יש היסטוריה יהודית ענפה לאתיופיה, שהייתה כוללת מלכות, ממלכה יהודית, זו המדינה היחידה שהייתה לה מלוכה יהודית, מורשת יהודית ענפה שלצערי, מדינת ישראל ואחר כך חניכים ותלמידים במדינת ישראל, במערכת החינוך, יפסידו את ההיסטוריה שלהם. כשהאחיינים שלי והילדים, בעוד מספר שנים, שיהיו בתוך בתי הספר במערכת, וילמדו על שבזי ועל כל ההיסטוריה הנפלאה של כולם, אין שום סיכוי שהם ימצאו את ההיסטוריה של ההורים והסבים והסבתות שלהם.

אבל אנחנו חיכינו חמישים שנה בשביל זה - - -

אנחנו אבל לא, מירב, מירב, לא, לא.

תהיה אופטימי, אני אתך.

תהיה אופטימי, היא רוצה - - -

אופטימית.

רגע, רגע, רגע, אין קריאות ביניים בוועדה אצלי, שניה גדי, שניה, גדי, מירב, סליחה, מירב. בבקשה.

זה שהייתם 'פראיירים' וחיכיתם חמישים שנה, אנחנו לא נחכה חמישים שנה - - -

תודה, כל הכבוד, תודה, סיים בזה, תודה.

בחלק מהמקרים שיהדות המזרח חיכתה לרגע הזה חמישים שנה, זה ברובו מרגשות - - -

גדי, תודה, גדי, תודה, רבותי, היא לא התכוונה לזה אבל בוא תקשיב - - -

אני דווקא התכוונתי, אני חושבת - - -

מירב, מירב.

אנחנו לא נחכה חמישים שנה.

מלים כדורבנות אתה אומר, אני מסכימה אתך לחלוטין, אני אומרת לך, שניה, אני חייבת להגיד משהו, שזה שאנחנו חיכינו חמישים שנה, זה עוול היסטורי שלנו וזה לא צריך להיות ככה ליהדות אתיופיה, בוא לא נתבלבל.

וצריך שהועדה הזו תכניס את הממלכה היהודית - - -

שמענו, תודה.

אתיופיה ולא רק את "מבצע משה", "מבצע שלמה" - - -

תודה, תודה, גדי, תודה, אין ספק ואני מקבל שמקומה של העדה בוודאי, אם מדברים על הסיפור המלא – ואני הדגשתי זאת בתחילת הדיון, הסיפור המלא. כבר קמה וועדה ואמרו את זה ואישרו את זה, המנכ"לית תתייחס גם.

בסיפור המלא יש לך חלק נכבד, בתור שר הדתות לשעבר - - -

את החלק שלי - - -

אבל זה חשוב, בנושא של חקיקה - - -

לא עכשיו.

בנושא של הקייסים, שלא הכירו בקייסים של אתיופיה, הוא כשר דתות עשה היסטוריה - - -

תודה, תודה. עורך הדין יואב ללום, בבקשה.

תודה רבה קודם כל, אני לא רוצה לבזבז את הזמן על ברכות, כבר בירכו מספיק לפניי ואני מקווה לברך גם בסוף. אני רוצה לספר לכם סיפור. הייתי בניו יורק לפני כמה שנים, במסגרת הפעילות שלי, פגשתי שם רב מרוקאי שעלה ממרוקו ישר לניו יורק. יהודי. היגר, צודק, 'עלה' זה לישראל, הוא היגר ממרוקו ישר לניו יורק וביקש, כבחור צעיר, להתקבל לישיבת "לייקווד" שם. ניגש לראש הישיבה, ביקש להתקבל. אמר לו: אתה ממרוקו, מה אתה יודע, מה אתה מבין, מה למדתם שם, מי הרבנים שלכם – אני ממש מצטט את המשפטים שאמר לו אותו ראש ישיבה או האחראי על הקבלה ואז, הבחור הצעיר הזה, יצא ל'סופר' השכונתי וחזר לבית המדרש עם עגלה של 'סופר'. נכנס לבית המדרש והתחיל להוריד מארון הספרים את הרמב"ם, את ה"שולחן ערוך", ניגש אליו אותו אחד ואומר לו: מה אתה עושה? הוא אמר: אמרת שבישיבה שלך אין רבנים שלנו, אז אני מוציא את הרבנים שאתה לא מכיר, שלנו, מפה, מבית המדרש.

הבעיה הגדולה לצערי היא שבחינוך החרדי התלמיד חכם המזרחי האחרון שהם מכירים הוא הרמב"ם או בעל השולחן ערוך, חמש מאות שנה אחורה. אני, כבחור ישיבה, שלמדתי בישיבות ספרדיות, עד שגיליתי את בית ועד לחכמים של חכמי תוניס, לקח לי הרבה זמן למצוא את זה, באותם הספרים של הישיבה הספרדית, עד שגיליתי את האוצר הבלום של החכמה והגדלות. אני לא רוצה להיכנס ולהעכיר את האווירה במריבות שיש בתוך החינוך החרדי, הרב הזה אסור להזכיר אותו, הרב הזה, משרד החינוך מאפשר לפתוח בתי ספר למגזרים, רק כדי שהרב שטיינמן או הרב שמואל אוייערבך לא יהיו בתוך, אני אומר לך, יושב ראש הועדה - - -

זה דיון אחר, בסדר, זה דיון אחר.

בבני ברק, לא, זה לא דיון אחר, זה "הדיון", הדיון שבמוסדות החינוך של החינוך העצמאי ובישיבות של מוסדות החינוך התרבותיים-יחודיים, ילמדו את גדולי הספרדים החרדים, בלי לפגוע בנו, בלי לפגוע באוטונומיה החינוכית, בלי להתערב בתכני הלימוד חס וחלילה, ללמד על הרב עובדיה יוסף – תסכים אתי שזה לא התערבות בתכני הלימוד, ויש ישיבות כאן שאתה יודע, כמוני, שאסור להזכיר את השם שלו, שהספרים שלו נשרפו, לא לפני חמישים שנה, בסדר? את זה גם הועדה צריכה לקבל.

תודה. זאב כחלון.

תודה אדוני היושב ראש, תודה לחברי הועדה, אני רוצה לברך את ארז ביטון על הסכמתו לכבד את התפקיד של יושב ראש הועדה. אני מאמין בכנות שלו, אני מאמין ביושר שלו, אני מאמין בכך שהועדה שנבחרה, או החברים שהוכנסו להיות בוועדה, ישקפו את כל הנושא שנקרא יהודי ארצות האסלאם ואצלי, יהודי ארצות האסלאם, הם גם יהודים מתורכיה, גם יהודים מבוכרה וגם יהודים מאתיופיה. לכן, חשוב מאוד לציין את זה, מאחר ואנחנו כל הזמן מדברים על יהודי המזרח ואני כל הזמן אומר, יהודי המזרח זה לא כאן, יהודי המזרח זה בפולניה, סליחה על הביטוי אבל זה באירופה ושם זה מזרח, אנחנו צפון אפריקה, אנחנו - - -

אם ישראל היא טבורו של עולם, אז אירופה נמצאת במזרח, ואפריקה במערב, לכן קראו להם יהדות המגרב.

אנחנו במערב. במגרב, בסדר. הבֶּרברים. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, טייס F-15 במדינת ישראל הוא' בן המערות', הוא נולד במערה, נולד במערה, בלוב.

מי? על מי אתם מדברים?

אחד, טייס.

טייס, חיל האוויר, ב-F-15, ילד שלא נולד במערה בלוב, היום הוא טייס.

הוא עבר מהפרה-היסטוריה להיסטוריה.

בואו - - -

אני מדבר ברצינות כדי לא להגיד "אלה יהודי המערות ואלה אחרים", כל אחד בא מאיפה שהיהודים הגיעו מן העולם הגדול, נזרקו וברחו והתחבאו, מאז יהודה המכבי והלאה, כל המדינות, בכל מקום, אז לפי גורלנו, אנחנו היינו בלוב, אלה היו בפולניה ואלה היו בגרמניה. כל אחד היה במקום אחר אבל, אנחנו חיים היום 67 שנים יחד כמדינה אחת, לשמחתי, לשמחתי אני היום סבא לנינים, לנכדים, שהנישואים המעורבים – לא תערובת, הנישואים המעורבים של עדות ישראל יחד עם כל העדות, שינו קצת את התמונה אבל, זה לא שוּנָה בבסיסי החינוכי במשרד החינוך, מהספר הראשון לילד בגנון. כשלא מלמדים את הילד מכיתה א', הוא יגיע לאוניברסיטה, הוא לא יודע כלום, כי אז אין לך אקדמאים ואין לך אנשי מחקר. אתה חייב להתחיל בבסיס, בבית או בכיתה א' ולכן, משרד החינוך צריך לתת על זה את הדעת. אנחנו אמרנו את זה כמה פעמים, ישבנו עם משרד החינוך, ישבנו עם שרי חינוך, אני אומר "ישבנו" ויש לשמחתי, פניתי, בכוחותיי הדלים, כמתנדב, באה איזו גברת מן הקהילה הלובית באור יהודה, ואני מזמין את כולכם לבקר בבית - - - עשינו את זה בכוחות עצמנו, מחוסר ברירה, כי רצינו להראות מה שהיינו מאה שנות ציונות, אנחנו היינו ציונים, אנחנו בנינו את עצמנו כקהילה מכובדת, לא גדולה כל כך, לא 400,000 של יהודי מרוקו, אנחנו 38,000 יהודים אבל יהודים הם נשמה, יהודים שהיה להם דבר אחד – הכרת התודה וגם לדעת איך לכבד.

תודה מאיר.

לכן אני רוצה לבקש מהוועדה, אם יש צורך בהרחבה אז להרחיב את הועדה ולהכניס עוד - - -

הרחבתי אותה, אולי לא ציינו פה, לעוד חמישה כדי שיהיה ייצוג מכל עדות ישראל.

אני שמח לשמוע שיש הרחבה, תודה.

אני אקבל אישור - - -

תודה.

פורמאלי למינוי של - - -

יפה.

תודה. נציגת המשרד לשוויון חברתי. בבקשה.

תודה לכולם.

תדעי לך, אני במקומכם, לאור ההצהרות בוועדה, משהה את הקיום של המשרד לשוויון חברתי, עד למסקנות של הועדה, כי בלי זה אי אפשר להגיע לשוויון חברתי אבל זה באמירה, בבקשה.

אני מקבלת אותה אבל היות והמשרד לשוויון חברתי - - -

הציגי את עצמך.

שמי נועה בליכר אורנשטיין, אני מן המשרד לשוויון חברתי. קודם כל אנחנו מודים. המשרד עוסק הרבה מאוד שנים בתחום הזה, עוד בגלגולים הקודמים שלו כמשרד גימלאים, כמשרד לאזרחים ותיקים, וכמובן, מודים ומברכים על הניסיון החשוב הזה והרצון החשוב הזה, להכניס את התכנים האלה לתכנית הלימודים. אני רוצה פה גם להתחבר לכך שצריך ללמד את כל ההיבטים של החוויה היהודית בארצות ערב ואיראן – כפי שמוגדר אצלנו, ובהחלט אנחנו גם מתחברים לנושא שיש צורך רב ביותר סטודנטים וחוקרים עם תארים מתקדמים. כמובן שחשוב להתחיל את זה מהגיל הצעיר וכפי שהוכרז ב-30 בנובמבר, מי שלא מכיר, חוקק חוק ב-30 בנובמבר "יום היציאה והגירוש היהודי של ארצות ערב ואיראן", חוק שחבר הכנסת לשעבר אוחיון בשיתוף אתנו הוביל את החוק הזה, הכריז ראש הממשלה בשיתוף עם השרה גילה גמליאל על כך שמעוניינים ליצור פרס לחוקרים מצטיינים בתארים מתקדמים בנושאים האלה, כדי לעודד את המשך המחקר, את המשך השיח, כי אם לא יהיו - - -

יש כבר ועדת פרס?

אנחנו עכשיו בתהליכים, אנחנו בונים את הדברים עכשיו בצינורות המקובלים, אנחנו מקווים שעד יום הציון הבא נוכל כבר להכריז על הפרס הזה, כי השרה גמליאל רואה בנושא הזה דבר מאוד מאוד חשוב, מגיל בית הספר עד כמובן תארים מתקדמים, אז אנחנו רוצים מאוד להודות וכמובן שנהיה שותפים לכל התהליך הזה.

תודה. אלי כהן, בבקשה, הצג את עצמך. אנחנו לקראת סיום.

אני אעשה את זה מאוד קצר.

עוד דובר אחד.

אלי כהן, מורה, מחנך, מנהל לשעבר, אני אחרי ארבעים שנה שיצאתי כבר לגמלאות ואני רוצה לומר לכם דברים מאוד מאוד קשים, שאני שמעתי במשך כמה ועדות שהשתתפתי בהן כאן. לדעתי כאן הייתה אפליה מכוונת בכוונת מכוון, שהמורשת של יהדות ארצות האסלאם, לא המזרח, תתקנו, ארצות האסלאם, לא תהיה בתוך מערכת החינוך ואני אתן לכם דוגמאות. כשאני הלכתי לנבור ולמצוא חומר, כדי להעביר לתלמידיי, הייתי צריך לכתת רגליי בין כל מיני ספריות, כדי למצוא אבל, כשבכל זאת הייתה איזושהי תכנית – לפחות בתוך תכנית מערכת הלימוד הדתית אני מוכרח להגיד, היה איזשהו חומר אבל תמיד הוצגה היהדות כאיזו יהדות 'מסכנה', שבאה ממקומות מוזנחים, ללא מורשת, ללא הדר, משהו שהוא ישן, שהוא לא התפתח, שהוא קפא על שמריו. כך זה מופיע בתכנית מערכת החינוך, תבדקו את זה ולזה לא הסכמתי, התנגדתי והלכתי לחפש חומרים, כדי להראות כמה שהיהדות הזאת הייתה מפוארת, בעלת מטען, הן מבחינה דתית, הן מבחינה ספרותית, הן מבחינה מדעית ואני יוצא מארצות האסלאם, מבבל, ואנחנו יודעים שהיא הייתה ערש תרבות שעד היום אנחנו חיים לאורה. אני לא צריך להגיד על התלמוד מהו הנכס האדיר. בכל אופן, המצב הזה חייב להשתנות וטוב שזה קורה עכשיו. אני מאוד שמח שקם דור 'אשר יודע את יוסף' ואני מבקש שתהיה תכנית מובנית בצורה מסודרת, כך שכל מורה וכל מי שנוגע להיסטוריה יכול - - -

תודה, תודה, אנחנו כבר בסיכום. האגף לתרבות תורנית ולאחר מכן ד"ר שלי אלקיים אבל בקצרה משפט.

דקה, רק רציתי לגעת בנקודה שדיברנו עליה בוועדה המקסימה של זהבה. האגף שלנו עוסק בעיקר בנושא של חינוך בלתי פורמאלי ואנחנו מגדירים את זה כך, שבעצם החינוך הפורמאלי הוא הגוף והבלתי פורמאלי לפעמים נשמע פחות רציני. הייתי עשרים וארבע שנים מורה במערכת החינוך ומנהל, הרבה פעמים הדברים הבלתי פורמאליים במירכאות שקורים באירועים, אירועים מוזיקליים, בתנועות הנוער, בטיולים, בדברים האלה, הם - - -

בגלל שהכנעת אותנו, אנחנו בתהליך הקמה של ועדת משנה לחינוך הבלתי פורמאלי.

זה נעשה ברוך השם בוועדה של זהבה ואני חושב שאם אנחנו נדע להכניס, אנחנו למשל - - -

אני ממליץ לך לעבור מפרוזדור לפרוזדור ולומר לה את זה, אתה לא צריך לבזבז את הזמן של הועדה.

בשמחה רבה.

תודה. ד"ר שלי אלקיים, בבקשה, משפט וחצי.

שלושה ברשותך. קודם כל אני רוצה להודות גם ליו"ר ועדת החינוך וגם למועצת גדולי התורה שמינתה אתכם לתפקיד הזה, שאנחנו רואים באמת - - -

חכמי התורה.

חכמי התורה. אנחנו רואים מהלכים היסטוריים תרבותיים, שמתרחשים בתחום התרבות והחינוך. שמי ד"ר שלי אלקיים, אני דוקטור למחשבת ישראל ולאתיקה. הדוקטורט שלי הוא על רבי ישראל נג'ארה ולכן אני רוצה מתוקף האתוס המקצועי שלי לומר, שזהות היא דבר שקיים, הניסיון לכונן זהות הוא בדיוק הניסיון היומרני שהיה כאן לפני 67 שנים, הוא היה כאן באופן היפר אקטיבי. המורשת של יהדות המזרח היא מורשת עצומה, לא צריך להעצים אותה אלא לחשוף אותה, לחקור אותה, להוציא אותה לאור ואנחנו יודעים שהכלים של המחקר הם לא מספיק ממומנים, הכלים של החשיפה הם לא מספיק ממומנים והכלים של ההוצאה לאור הם לא כל כך קיימים.

מורשת יהדות המזרח היא לא נרטיב כי היהדות היא לא נרטיב, מה שלדעתי אנחנו מפתחים – וצריך להגיד את זה, הוא התודעה ולא את הזהות. אני רוצה לומר כמה מצבנו רע. סליחה שאני מקלקלת את - - -

אם לא היה רע אז היינו בבחינת מוכרים תבן במצרים.

כן, יותר טוב משם, אבל עדיין, למה רע? אנחנו רואים שיש לנו מנכ"לית אישה, ורכזת אישה בוועדה, יש לנו פרופ' ללשון שהוא – ובצדק, יושב ראש הועדה המקצועית להיסטוריה, כי באמת ה"חית" של זהות ספרד במזרח בתוך השפה העברית היא תיקון היסטורי ללמד את זה אבל, עדיין, מתוך הרצון לתקן את הפגמים האירופו-צנטריים כמו שאמרת, הפטרוניים, של תכני הלימוד, עדיין הועדה עצמה, ופה צריך חשיבה ביקורתית כי היא בעצמה לוקה, למשל, באי איזון מגדרי, בתוך אותה ועדה להיסטוריה. אני אומרת, רבותי וזה המשפט האחרון, פרופ' ממן, אנחנו אנשי מחקר, אנחנו צריכים לשמוע את החשיבה הביקורתית ולבטא אותה, אני חושבת שדיון בחשיבה הביקורתית הוא חיוני, השתלבות בשיח הבינלאומי של זכויות האדם, של מעמד האישה, של השיח המדעי, אלה הם דברים שבלעדיהם תמשיך הבועה ההשכלתית שאנחנו כולנו יודעים ועדים לה, היא תמשיך ותתקיים גם בתוך ועדה כזו שאנחנו כרגע כולנו שמחים על קיומה אבל עדיין, החשיבה הביקורתית היא חייבת להיות כל הזמן.

תודה. המנכ"לית, שישבה בסבלנות, שמעה אתכם, יש לה התייחסויות, בבקשה.

טוב, ממש התייחסות בקצרה. כמו כולם, חושבת שיש לנו הזדמנות היסטורית לעשות שינוי. אני מאלה שמשתדלים לראות בצורה פרקטית את מה שיכול לצאת ולא את מה שלא היה, בעיקר במקום של לא לתת תכנית לעוד עשרים שנה, שלא תתחיל כבר מן השנה הבאה. לכן, יש הישגים מצופים בטווח הקצר ויהיו הישגים לטווח הארוך. לא משנים סדרי בראשית בתוך חודש או חודשיים. כמה שתהיה הועדה חשובה, היא צריכה להסתכל גם דרך הפריזמה של תכנית עבודה וכמובן אלו יהיו המלצות לשר החינוך ואחרי ששר החינוך ואנוכי נלמד אותן, אנחנו נראה איך נעביר אותן לפרקטיקה. לכן, כל ההצעות בדבר הפרקטיקה, כן תכנית לא תכנית, כן אגף לא אגף, כן נשים לא נשים, כל מיני דברים כאלה, זה מקום הועדה, יושב ראש הועדה יאסוף את כל המוטיבציות ואני סומכת על ארז ביטון שיידע למיין מה בטווח המיידי, מה בטווח הבינוני ומה בטווח הארוך. זה תהליך. אני בהחלט חושבת שצריך לראות את זה בפריזמה של תהליך ולברך על זה שזה קם. לא הייתי רוצה לראות ועדה שתקום עם ספר עב כרס ולא נוכל לעשות עם זה שום דבר, מלבד לשים את זה בעוד מגירה של ועדות. זו האמירה הראשונה.

אמירה שניה, לגבי הייצוג ההולם, ראשית, לחבר שדיבר על המורשת האתיופית, של יהדות אתיופיה, אנחנו כבר התכנסנו וכבר הייתה החלטה. במקרה הזה אני חושבת שהוועדה הזאת לא צריכה לטפל בזה, מכיוון שבוועדה שעשינו סביב העניין של המדיניות החדשה, הוחלט להכניס פרק שלם של מורשת יהדות אתיופיה ואנחנו עובדים על זה. לכן, ככל שהוועדה תתמוך אז בוודאי אבל אנחנו כבר נמצאים בתהליך עבודה.

פרק או נושאים?

המנכ"לית הפריעה לכם? לא, לא, אתה לא יכול לשאול. סליחה.

לא, לא, אתה צודק, אנחנו עובדים על נושא מורשת יהדות אתיופיה וזה יהיה חלק מתכנית הלימודים. את זה כבר החלטנו בוועדה אחרת, שקשורה במדיניות החדשה בטיפול בעלייה של יהדות אתיופיה.

לגבי הרחבה של הועדה, צריך לומר, לא תמיד אוהבים לשמוע את זה אבל מה לעשות, החלק שלי הוא הפרקטיקה של החיים. ועדה ציבורית מונה שבעה חברים. היא לא מונה שנים עשר חברים - - -

היא צריכה לשקף.

רגע, שניה, היא צריכה לשקף, אתה צודק - - -

לא תמיד אפשר, בשבעה.

את כלל מי שהיא הולכת לייצג, כן ביקשנו בקשה חריגה מהחשבת הכללית אבל זו לא החלטה שמחר אני יכולה להגיד: או.קיי, יש לנו עוד חמישה, שבעה, עשרה. זה תהליך, מה לעשות. לא אוהבים לשמוע על הבירוקרטיות של ממשלת ישראל, אבל זה תהליך ומי שלא מבין אז בתהליכים יש גם דברים שלוקחים זמן, אנחנו לא עוצרים, אנחנו מתקדמים. אם יתירו לנו עוד חבר, עוד שניים, עוד חמישה, אין כמונו שנשמח, גם לסיפור – שהעירו לנו, גם על הסיפור של יהדות תימן, גם הסיפור של יהדות אתיופיה ושאר הייצוגים כפי שנאמר.

אני רוצה כן לומר כי אף אחד לא הזכיר את זה, העבודה תיעשה עם אנשי המשרד. אי אפשר לעשות עבודה בלי, מה לעשות, יש מי שאוהב את זה או פחות אוהב את זה, אנשי המשרד הם אנשי המקצוע של הפדגוגיה של מערכת החינוך ולכן, אנשי המשרד הם חלק מן התהליך של הועדה. אמר חבר הכנסת מאיר כהן לא להכניס את זה לשבלונות שלנו אז אני חושבת שברגע ששר החינוך הורה והינחה לייצר משהו שהוא אחר, שהוא נוסף, אז אנחנו מדברים גם על היבטים של פדגוגיה, גם על היבטים של תכנים, גם על היבטים של חוויה, על כל ההיבטים ולכן, צריך לראות. אני חושבת שרגע לפני שמסתערים על מערכת החינוך, הדבר הראשון שעושים הוא מיפוי, מה יש ומה אין. זה לא שאין שום דבר אבל, אנחנו מדברים על איזשהו איזון, על איזושהי כניסה יותר מסיבית לדברים.

אני כן רוצה ברשותכם לומר משהו. לא הייתי רוצה לראות את הועדה הזו כוועדה שהיא מדגישה את הקיטוב, כי זו ועדה שכשמה כן היא, ועדה של עם אחד, שבה נותנים מקום לכל השונות, לכל התרבויות ונותנים מקום לכולם בתוך הועדה, לא על ידי זה שאומרים מה לא עשו, אלא על ידי זה שאומרים מה נעשה, ואני מרגישה, שזה גם מקום של הקשבה לקולות, זה גם המקום של יצירה והתחשבות ובעיקר, זה מקום של מעשה. אנחנו אנשי מעשה ואנחנו רוצים לראות את זה קורה. תודה רבה.

תודה רבה. ארז, מספר משפטים לפני הסיכום.

הקמת הועדה באה מתוך הכרה של משרד החינוך שלא הכול מושלם במשרד החינוך. משרד החינוך עצמו מכיר בחסר הגדול של יהדות המזרח בתוך תכניות הלימודים. לכן, אין ברירה, מתוך ההכרה הזאת אבל, יחד עם זאת, מתוך הרצון העצום של משרד החינוך, לשינוי ולהטמעה של חומרים מזרחיים, ובעצם מה יוסי יונה אמר שהשופטת בן פורת אמרה, כשאנחנו באנו וביקשנו לתת פרקים על יהדות המזרח ב"עמוד האש", היא אמרה דבר פשוט, שכל דבר שהוא מזרחי בעצם הוא מפלג את העם ולכן, השינוי הוא צריך להיות שינוי תודעתי בתוך החברה הישראלית כולה דהיינו, שלהכניס מזרחיוּת זה לא מפלג את העם אלא זה מוסיף לעם. אני מודע לבעיות הפרקטיות, זה לא כל כך פשוט, תדעו לכם, קיבלתי על עצמי אחריות שאני באמת רואה, רואה את האפשרות של כישלון, ואנשים פונים אליי, צעירים מעדות המזרח "מה, יש לך שיניים?" "מה, יסגרו אותך - - -

לא ידעת ש"דרכתי על יבלות" כשאמרתי "ועדה עם שיניים".

זה נכון, "יסגרו אותך בתוך מגירה?" רבותי, היות ואני בן אדם שמאמין באפשרות של שינוי, אני אציג תעודה של המלצות, ואני שמח שהשר מדבר אפילו על המלצות בתקשורת, המלצות בטלוויזיה, המלצות לשינוי, בפעם ראשונה שראיתי בקרית ים, שקראו רחוב על שם רבי דוד בוזגלו הצטמררתי, לא היה דבר כזה - - -

הוא גר שם.

נכון, אבל לא היה. שמות של יהודים מזרחיים – האם ראית דבר כזה?

היה שם שמואל סיסו.

נכון, נכון, נכון אבל - - -

השאלה אם בתל אביב יש רחוב כזה.

נכון מאוד שלי. השינוי צריך להיות. עכשיו רק מילה אחת לעניין ההרחבה, מיכל, תעזרי לי בצורה יצירתית להפעיל מיד את הועדה הנוספת, הועדה המלווה - - -

זה סימן שאתה מבין את הבירוקרטיה, אם ביקשת יצירתיות, כל הכבוד לך.

תתפלא, כבוד היושב ראש.

כל הכבוד לך, אני אומר לך.

תתפלא שמיכל וזהבה ואחרים יודעים בצורה יצירתית למצוא פתרונות, גם לבעיות בירוקרטיות ואני סומך עליהם. אני רוצה אישור להתחיל כבר בוועדת הליווי שהיא מונה חמישה ששה איש. אתמול כבר היה אצלנו נציג אתיופיה, אדם מופלא, עורך דין אמטה, בפגישה של שלושים ארגונים. רבותי, עשרות אנשים יום יום מתדפקים ואני פונה מכאן לציבור, תפנו, תכתבו, תכתבו על דמויות, תכתבו על אירועים היסטוריים בתוך הקהילות שלכם, הכול ייכנס. קודם כל ייכנס למאגרים באינטרנט, אחר כך הוא ייכנס גם לתוך תכניות הלימודים ואני אומר, יש לנו פרופ' יוסי טובי לייצג את התימנים, אני לא מפחד להגיד ייצוג עדתי, מה יש? יש לנו את פרופ' חביבה פדיה, שהיא מעיראק ויש לנו חיים סבתו ממצרים - - -

מפתיה הפכה להיות פדיה.

נכון, הסבא שלה היה מקובל גדול.

המקור זה פתיה. קבלה מעשית.

רבותי, אני אומר לכם, אני בהתרוממות רוח, אני מסכם במשפט לגבי הועדות שאני החלטתי להקים, ועדות משנה, כי אני אמרתי: יתרו בא למשה רבנו ואמר לו: אתה נפול תיפול, האם אתה יכול לבד לשפוט את כל עם ישראל? תקים לך שרי משנה, שרי עשרות וכך אני עשיתי. יש לנו פרופ' אהרון - - -

הוא נענש אחר כך.

משה. יתרו אומר לו: "כל הדבר הגדול יביאו אליך והקטון ישפטו הם" - - -

כך אני זוכר, אז אני אומר, אנחנו הקמנו ועדות משנה מופלאות.

תודה ארז, תודה.

תודה רבה ותלוו אותנו - - -

אנחנו נמשיך. אני אומר לך בסיכום.

תתנו לנו גיבוי בחקיקה, כי רק בחקיקה יהיה פה - - -

יש לך פרטנר מצוין, יושב ראש הועדה.

אין לך מושג, אני לא יודע אם לשר יש מושג לאן הוא נכנס אבל לי יש. תודה רבה.

הועדה מודה לשר ולמנכ"לית על האומץ והיושרה בהקמת הועדה הזו, זה לא ענין של מה בכך כי אך לפני, אפילו אם נספור את השנים האחרונות, לא היה מובן מאליו השיח הזה.

הועדה מודה למשורר והסופר ארז ביטון, חתן פרס ישראל, שהסכים לקבל על עצמו את המטלה הכבדה והאחראית הזו ואני חושב שזו זכות שנפלה בחלקכם.

הועדה שמעה על החשיבות הרבה של הבאה לתלמידי ישראל את הסיפור המלא.

הועדה שמעה על הקושי במחסור בחוקרים ובקורסים יעודיים באקדמיה ולפיכך, הועדה מבינה את הצורך וקוראת לשר החינוך, שהוא גם יו"ר המל"ג, לפעול לייצוג, היום, דווקא היום, כשהוא מרכיב את המל"ג החדשה, לייצוג הולם גם במל"ג וקוראת למל"ג להכניס בתכניות החומש – כי עכשיו כותבים את תכניות החומש ואני לא רוצה לשמוע בשנים הבאות בוועדת החינוך "שזה לא כלול בתכנית החומש", להכניס קורסים ותכניות שייקדמו את רוח הדברים שתצא מוועדת ארז ביטון.

הועדה תדון במסקנות ובהמלצות של ועדת ביטון עם הגשתן, יהיה דיון נוסף.

הועדה מבקשת ממשרד החינוך לפעול ליישום מסקנות והמלצות ועדת ארז ביטון כשיוגשו, ושוב, אנחנו נעקוב אחרי תהליך ההטמעה במערכת החינוך ובכלל. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:53.