הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 173

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ב באדר ב התשע"ו (22 במרץ 2016), שעה 12:30

עתיד ביה"ס ברנקו וייס בפרדס חנה כרכור

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

יעל כהן-פארן

איילת נחמיאס-ורבין

איציק שמולי

זלי מרון - מפקח מחוז חיפה, משרד החינוך

יחיאלה ארבל - מ.א., מנהלת השירות לשיקום נוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רעות הרוש - מפקחת מחוזית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אפרת לינקובסקי - מפקחת, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דוד יאסו - מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

רן גלר - מזכיר וגזבר המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור

אילנה זגול - מנהלת מחלקת החינוך, מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור

תמי ברששת - עובדת סוציאלית, מנהלת אגף רווחה וקהילה, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור

הגר פרי יגור - חברת המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור

דוד יעקב - הסתדרות המורים

עפרה פרידמן - עורכת דין, יו"ר עמותת ידידי המפתנים

יהודית קידרון - עמותת ידידי המפתנים

ליאור שורץ - מנהל מפתן חטיבת הסדנאות

דן מיכאל אהרון - אזרח מודאג

חוה אוה אהרון - אזרחית מודאגת

איציק לוי - אב ואזרח מודאג

שרון סטריק-חמו - אמא ואזרחית מודאגת

יגאל אבן זיו - אב מודאג

עמוס דדון - אבא ואזרח מודאג

ורד הרוש - אמא לילדה בסדנאות

ענת קורן - אמא לילדה שלומדת בסדנאות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

עתיד ביה"ס ברנקו וייס בפרדס חנה כרכור

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 22 במרס 2016, י"ב באדר ב' התשע"ו. כפי שהזכרנו, היום הילדים התחפשו ואנחנו כאן.

הנושא – עתיד בית הספר ברנקו וייס בפרדס חנה כרכור, שלא אחת דיברה איתי על כך חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני אתן לה להתייחס. הכותרת דרמטית – עתיד בית הספר ברנקו וייס בפרדס חנה כרכור. בבקשה.

אתה יודע, עתיד בני הנוער שלנו, עתיד הילדים הוא באמת-. ואני יודעת את יחסך לנושא, גם כיושב ראש ועדת חינוך וגם בכלל במליאה. אנחנו מדברים על זה הרבה. זה העתיד שלנו, של מדינת ישראל, ואני לא יודעת אם להגיד לצערנו, אבל זאת עובדה שיש בני נוער שזקוקים למערכת תומכת הרבה יותר, למערכת חינוך לא שגרתית, למערכת חינוך שיודעת לטפל באופן אינדיבידואלי, פרטני.

נמצאים כאן גם האנשים שפנו אליה, ההורים, מנהל הסדנאות, הדר פרי-יגור, חברת מועצה. נמצאות כאן עפרה פרידמן, יחיאלה וסליחה שאני ברגע זה לא זוכרת את כל השמות, אפרת, שהן מעורבות במערכת מפתן, בהתנדבות צריך להגיד. זה מאד מאד חשוב.

לא כולן.

לא כולן, אבל רובן מעורבות בהתנדבות במערכת מתפן ואני מכירה את מפתן, את המערכת - - -

זה עוד קיים?

כן.

וטוב שקיים.

וטוב שכך. נכון, אבל יעקב, אתה יודע, אני כבר לפני קצת פחות מ-20 שנה הלכתי לראשונה לבית ספר של מפתן, להרצות שם בנושא אזרחות ודמוקרטיה, דברים ש - - -

לא, אני אגיד לכם למה. שלא תיקחו את זה למקומות אחרים. פשוט זה מחזק. אני חושב ואני רוצה להאמין שאני טועה ואני חוזר על זה כמעט בכל דיון. אני ממרומי גילי, אל תסתכלו, זה הכל קוסמטיקה, ממרומי גילי - - -

בש"ס הם נראים צעירים.

ממרומי גילי אני טוען שמערכת החינוך של מדינת ישראל לא השתנתה, למרות כל השינויים שנעשו בה. אני יציר כפיה של מערכת החינוך הממלכתית ואני מכיר את מערכת החינוך הממלכתית היום ואני שם מערכת שעות על מערכת שעות, כאילו לא קרה כלום בגלובוס. אותו דבר. אז כשאתם אומרים לי שמפתן עוד קיים, אני יודע שאני כנראה לא טועה, לצערי הרב.

ושאתה לא כל כך מבוגר כמו שאתה טוען. אני אומר לך באמת, העניין - - -

את מוכנה לחתום על זה?

כן. אני מוכנה לתת פתק לאשתך. מה שאני מנסה לומר בעניין הזה - - -

לא נראה שאתה צריך להסביר.

אדרבא. גם בזה הצלחתי. כי אם אני ארדים את הדיון, אני אומר הכל. אני גיריתי אתכם, תתעמתו איתי, בבקשה.

ואני רוצה באמת לדבר על אותם בני נוער בבית הספר סדנאות, שצריך לומר, בית הספר הזה היה קרש ההצלה שלהם, של הרבה מאד בני נוער. מקום שבו, אתה יודע, באמת מקום מפלט שהיה צריך באמת טיפול אינדיבידואלי בבני נוער.

אני רוצה להקריא קטע, אני לא נוהגת לעשות את זה ואני כמובן לא אפגע בפרטיות של מי ששלחה לי את זה, של אחת האימהות. היא פשוט כתבה משהו כל כך נוגע ללב. והיא כותבת את זה אפרופו ההחלטה על סגירת המערכת המיוחדת הזאת:

"הגישה בסדנאות היא שאין תלמיד שלא יכול להצליח ואין תלמיד שלא מאמינים בו והתוצאות נראות על ילדינו. הם מגיעים בשמחה לבית הספר, ילדים שרוב התעודה שלהם הייתה שלילית בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים ממנה הגיעו ומצליחים להגיע לממוצע של 80-90. יותר מזה, הרבה מהם זכאים לגשת לבחינות הבגרות ומוציאים תעודת בגרות מלאה או חלקית. בנוסף יש בבית הספר סדנאות מקצועיות", ואנחנו מבלים כל כך הרבה שעות כאן בלדבר על החינוך הטכנולוגי.

"סדנאות מקצועיות שמאפשרות לתלמידים לצאת עם מקצוע ביד. אין עוד בית ספר מקצועי באזורנו. בנוסף, רוב התלמידים שגרים בפרדס חנה-כרכור הגיעו מבית הספר החקלאי שמשם נפלטו. התכנית של המועצה היא להחזירם אל בית הספר שפלט אותם ולא נתן להם מענה".

"הצעד הזה מהווה עבורם קטיעה אכזרית של הרצף שהתחילו בסדנאות. רצף של אמונה בעצמם וביכולות שלהם" – זה מצמרר – "ואפשרות לצאת עם תעודת בגרות שתאפשר להם להתחיל את חייהם כשווה בין שווים. במיוחד לאלה שעולים לכיתה י"ב, כמו הבת שלי, שזו שנה קריטית וחשובה בכל הנוגע לבגרויות. בתי, שלא הצליחה לעמוד בדרישות הלימודיות של בית הספר החקלאי, היא אחת התלמידות המצטיינות בסדנאות. נמצאת במקום של 5 יחידות בגרות באנגלית ו-13 יחידות בתקשוב. נמצאת במשלחת למסע לפולין וגאה מאד בהישגיה. אם היא תחזור ללמוד בבית הספר החקלאי – כל הישגיה עלולים לרדת לטמיון".

"חשוב לי להדגיש את עבודת הקודש שעושים אנשי צוות המורים ומנהל בית הספר. אני פונה אליכם בבקשת עזרה להסיר את רוע הגזרה, לגרום לשינוי ההחלטה לסגור את הסדנאות ולאפשר לילדינו ולעוד הרבה ילדים בעתיד, ללמוד בבית ספר ששם על דגלו את הערכים – אמונה ביכולת של כל אחד ואחת, העצמה, כבוד והערכה. על החתום – ענת". אני אשאיר את שם המשפחה שלה שמור במערכת.

אני מוכרחה להגיד לך שאני קיבלתי עוד מכתבים כאלה. אני גם דיברתי ובאתי בדברים עם משרד החינוך. אני לא מיד פניתי אליך. כפי שאתה יודע יעקב, אני נותנת הזדמנות גם למערכת החינוך, שאני מכבדת מאד את מיכל כהן, מנכ"לית המשרד. דיברתי עם מנהלת המחוז. אני אומרת לכם, לא הצלחתי להשתכנע, כי גם אחרי שמנהלת המחוז דיברה איתי, המשכתי לקבל פניות מהורים.

המצוקה שלהם היא גדולה ואנחנו באים אליך היום לסעד. תודה.

תודה. יש מישהו מהאורחים שהוא מבית הספר? תפקיד כלשהו?

ליאור, מנהל בית ספר סדנאות.

כן? מה המיוחד בבית הספר, ספר לי. מעבר למכתב ששמנו וציינו, ואנחנו יודעים, למרות שאנחנו יודעים תשמיע לנו. אנחנו יודעים כמה אפשר להצליח עם אותם נערים שאתם משקיעים בהם. אנחנו רואים את זה. זה מדע מדויק. לוקחים אותם בטיפול אישי, חם ואוהב, זה לא רק פרסומת.

מה שמיוחד במקום, מבחינת המבנה של המקום, שהוא גם בנוי כמסגרת של הרווחה של מפתן, עם כל הצד המקצועי, כל היתרונות של מפתן, עם מפעל הזנה, כל המערך הטיפולי-חינוכי. מצד אחד הוא חלק מבית ספר אתגרי של ברנקו וייס, של בית הספר החקלאי ברנקו וייס - - -

אה, זה חלק מהחקלאי?

אנחנו חלק מהחקלאי, כן. תחת אותו סמל מוסד.

שהוא דבר חדש, שהוא לא היה בעבר.

החרב הנדל"נית ירדה מעל - - -

ממש לא. ממש לא.

לא רק שלא. אתמול הייתי בוועדה המחוזית - - -

אני לא רוצה להפסיק אותו. אחר כך.

מרגי, אני מקווה שיש כאן תכנית להגנת עדים, כי מנהל בית הספר ידבר עוד כמה מילים ויפטרו אותו. אז שתהיה תכנית הגנה לגביו.

אני מקווה שאנחנו לא במציאות הזאת.

ואם, אז בוא נאמר ככה - - -

רגע, איילת, איילת, הפסקנו אותו.

לא, לא, שאם יבולע לא, שיהיה ברור ש - - -

זה החולשה שלי שאני לא יודע להתאפק ואז אני שואל שאלות או חושב בקול. אז אל תתרגשו כל פעם שאני חושב בקול. בבקשה.

המבנה הזה בעצם מאפשר לנו לקבל נערים ולנסות להתאים להם - - -

כמה נערים במסגרת מפתן? נערים, נערות.

כ-110 ילדים. ובעצם המיוחדות של המקום בגלל המבנה, שאנחנו יכולים לתת בעצם מענה, לכל ילד אפשר למצוא בעצם את המקום שבו הוא יוכל לחוות חוויה של הצלחה, ומחוויות של הצלחה אפשר להתחיל להיבנות וזה בעצם הרעיון.

אתה יודע שאצלי זה מובנה. כשאני שומע סיפור הצלחה, לא יודע, זו הפרעה, אז אני מתחיל להתעצב. למה? כי אני יודע כמה כאלה שלא הגענו אליהם ולא הצלחנו איתם.

נכון, אמת, בדיוק. זה תמיד קיים.

אז הנקודה היא שאנחנו לא מוותרים. בגלל המבנה, בגלל גודל הכיתות, המורים מאד מחוברים לתלמידים, הנושא של הקשר האישי, גם המחנכים וגם המחנכים המקצועיים והמורים המקצועיים שנמצאים במסגרת. כל ילד צריך פשוט את המפתח המתאים, כי זה בסופו של דבר - - -

תזכיר לי את השם.

ליאור. בסופו של דבר אפשר להגיע אליו.

בוא נשים כרגע את הציונות בצד, בסדר? את הרצון ואת המוטיבציה וזה. אתם מקבלים גיבוי, ואני מדבר עכשיו קר: תקציבים, תקנים, אתה מכוסים? או שזה משהו שאתם עושים מעבר למה שמתוקננים למסגרת הזו? הבנת את השאלה שלי?

הבנתי את השאלה. כן, אנחנו - - -

מתוקננים, מתוקצבים, רווחה, חינוך, הכל? בסדר.

בגלל זה יש להם אגודה. עפרה פרידמן, שיושבת כאן, היא יו"ר אגודת ידידי מפתן. זאת אומרת באמת הם עדיין צריכים, המערכת הזאת עדיין צריכה מערך תומך לחימה.

רגע, תקשיבו, בכותרת העתיד – עכשיו שמעתי מה הייחודיות, מה אוכלוסיית היעד, לאן שואפים, מה התוצאות. מאיפה הרגשת הסכנה שאתם חרדים לעתידו של בית הספר? מה קרה? מה יום מיומיים?

לא לבית הספר, לילדים.

מה יום מיומיים? סליחה?

אתה רוצה שאני אענה?

אם יש מישהו שיכול לענות.

קודם כל חשוב לי להגיד שאני עובד רשות וכעובר רשות הרשות שלנו קיבלה החלטה - - -

לא הרשות קיבלה, ראש המועצה קיבל החלטה.

אין החלטת מועצה. זו החלטת של ראש - - -

אדוני, בוא תקשיב. אתה התפרצת כבר שבע פעמים, אבל אני אשם, סליחה. אני אשם כי לא הסברתי. פה אין קריאות ביניים. חברי כנסת מדי פעם בורח להם, אני סולח להם. אתה תקבל רשות דיבור והפרוטוקול גם יידע מי אתה. דבריך יירשמו. קריאות ביניים זה לא לעניין. זה גם מקשה. אני תמיד אוהב לחוס על אותם עובדים שאנחנו לא רואים אותם, אנשי הפרוטוקול. אחרי זה צריכים לערוך אותו וזה קשה להם. אז בוא, כדי שנמצה את הדיון, באתם ממרחקים והקדשנו זמן שהוא יקר, כי אנחנו בסוף מושב. הנושאים ברשימת הנושאים הם כאלה ואנחנו דוחסים. זה דיון שלישי היום בוועדה. אז אנחנו רוצים למצות אותו, להגיע לתוצאה אפקטיבית.

בבקשה.

ליאור, אתה רוצה שאני אזור לך? אפשר, בבקשה?

בבקשה, תציגי את עצמך. בגלל שאת באה לעזור, מרשה לך.

שמי יחיאלה ארבל, אני מנהלת את השירות לשיקום נוער במשרד הרווחה. זה השירות שאחראי על כל המפתנים והמיתרים בארץ. אנחנו עבדנו שנים רבות יחד עם הרשות המקומית פרדס חנה-כרכור בשיתוף פעולה מלא. אני הוזמנתי יחד עם אפרת, שהיא הסגנית שלי. אני לא יודעת תאריך בדיוק, אבל זה היה בערך בדצמבר, עם הודעה שהפתיעה אותנו, ללא היוועצות מוקדמת, ללא חשיבה משותפת, על סגירת המפתן. ב-11 בינואר קיבלתי מכתב מראש המועצה חיים געש - - -

למה? מה הוא נימק?

שהוא סוגר את המפתן.

עדיין ראש המועצה הוא חיים געש?

כן. כמו המפתן שעדיין גם חיים געש עדיין. דברים טובים צריכים להימשך. אני מוכרחה להגיד גם בשם אנשי משרד חינוך שמפעילים את המפתן, זה החינוך ההתיישבותי שהם לא נמצאים כאן, שגם הם הופתעו באותה מידה. אני דיברתי איתם - - -

למה, שושנה מירוצ'ניק לא כאן?

לא.

לא. לי קוראים זלי מרון, אני המפקח מטעם מחוז חיפה.

ואתה בא מטעם משרד החינוך. אוקיי, בסדר. תמשיכי, בבקשה.

אבל - - -

תמשיכי בבקשה, בלי אבל, תמשיכי. האבל זה פוליטי. בלי אבל זה פוליטי, זה הקמפיין של איזה משרד.

החינוך ההתיישבותי ששוחחתי עם המפקחים שלו, הם מפעילים מטעם משרד החינוך את המפתן, היו מופתעים באותה מידה כמוני. הם לא היו שותפים לא בהחלטה ולא בשיקולי הדעת שהביאו - - -

נציג הרשות המקומית נמצא כאן?

כן, בוודאי.

אז ניתן לכם גם כן.

זה לשאלתך על ההחלטה ומה קרה יום מיומיים.

אז אין לך תשובה, רק עובדתית סיפרת לי מה קרה.

נכון.

בבקשה.

ברשותך, אני רוצה להוסיף.

לא, את לא יכולה - - -

חשבתי שאמרת לי בבקשה.

אמרתי לך בבקשה. הנוהל הוא פה תציגי את עצמך, את שמך.

אה, אוקיי. אני אפרת לינק ובסקי, אני מפקחת ארצית על שירותי הטיפול במשרד הרווחה של שיקום נוער ומשמשת כסגניתה של יחיאלה ארבל. אמרת בדבריך הבנו מי היא אוכלוסיית היעד ואני רוצה, בכל זאת זה התחום שאני מופקדת עליו כמפקחת על הטיפול בשירות, ואני רוצה לחדד.

אנחנו דיברנו פה על הישגים לימודיים של ילדים. האוכלוסייה שמגיעה למפתן היא אוכלוסייה רב בעייתית, לא רק בעיתה היא הישגים בלימודים. אנחנו מדברים על בני נוער שבהגדרת משרד הרווחה זה ילדים על קצה רצף הסכנה והניתוק בקהילה. זאת אומרת זה ילדים שצריכים מעטפת של מסגרת קטנה ואינטימית, כי האפיון המרכזי שלהם זה רב בעייתיות, רב ממדיות של בעיות. אנחנו נראה שם בעיות רגשיות קשות, בעיות התנהגויות קשות. ילדים שמטופלים בשירותי מבחן, ילדים שמשוטטים בלילות.

בואו לא נגיד זה רק הסיפור שיתפרו להם תכנית לימודים אישית כדי שיקבלו את יחידות הבגרות. אנחנו מדברים על תשתית, על מסגרת טיפולית ביסודה, טיפולית חינוכית, שהיא צריכה להיות קטנה ואינטימית ולתת מענה לילדים.

אני נוטה להאמין, וזה גם מוכח, שאם הצלחנו להביא את אותה נערה או את אותו נער למצב כזה שהיא בכיתה י"ב והיא זכאית לגשת למבחני בגרות - - -

נכון. אז עמדו כאן עוד דברים - - -

אין ספק שהיא טופלה בכל המערכות - - -

אתה צודק מאד.

ברב מערכתיות. אני אתן למשרד החינוך ולנציגות הרשות המקומית, אבל לפני כן אני רוצה שנעשה חסד קודם כל עם אלה שביקשו לדבר. אז עורך דין עפרה פרידמן, בבקשה.

כן, שלום. אני יושבת ראש עמותת ידידי המפתנים, זו עמותה שפועלת על טהרת ההתנדבות. כולנו, יהודית קידרון שלצידי, שהיא גם הסגנית שלי, הייתה בעבר מנהלת הרשות לשיקום נוער במשרד הרווחה ועברה לפעילות בעמותה. מכיוון שהאנשים שנמצאים שם נדבקו בחשיבות של העשייה לטובת הילדים שנמצאים במסגרות האלה. זה מה שמדריך אותנו, זה מה שמוליך אותנו ולכן אנחנו גם נמצאים כאן.

כששמענו שעומדים לסגור את המפתן בפרדס חנה, אמרנו איפה אנחנו יכולים להתגייס ולעשות, כי יש לנו לצערנו כבר ניסיון עם מסגרות כאלה שנסגרו, ושהילדים האלה לא מצאו את מקום – לא בקהילה ולא במסגרת חלופית, ואנחנו יודעים מה עולה בגורלם. ולכן, רגע אחד לפני שזה קורה, אנחנו נמצאים פה ובעצם פונים בבקשה לעזרה, באמת, להתגייס ולהבין שאם רוצים לעשות חסד באמת עם הילדים שהמסגרות הנורמטיביות, ואדוני, חבר הכנסת מרגי שאל קודם – מה, עדיין יש מפתנים?

אז עם כל הקדמה וכו', יש עדיין את אלה שנופלים בקצה ומחוץ למסגרת ושאין להם מענה ובדיוק בשבילם אנחנו פה.

מישהו יכול להסביר לוועדה מה הסיבה הרשמית ומה הסיבה הלא רשמית לסגירה?

הרשות המקומית. אחר כך אני אתן לרשות המקומית. אני עדיין לא שם.

אני רק שואלת שאלה ומקווה שזו לא איזו שהיא גחמה - - -

אני יכול לשאול שאלה נוספת כדי לדעת ולנסות. התלמידים והתלמידות הם כולם תושבי פרדי חנה?

לא.

כמה מתוכם - - -

כמחציתם לא תושבי פרדס חנה וחלקם ילדים של פנימיות טיפוליות של הרווחה.

כמה מתוכם - - -

חצי-חצי.

49 מפרדס חנה, 35 חיצוניים.

יפה, תודה. איך הגענו ל-170?

לא, אני לא ספרתי את כיתות י"ב שמסיימים, שזה עוד 28.

תודה. בבקשה, תסכמי.

אז אני אומרת, אנחנו באמת באים פה מתוך ניסיון, כי אנחנו יודעים איזה טיפול נצרך כרגע. למשל, לאחרונה נסגר מפתן בפתח תקווה, ואם מישהו ישאל איפה נמצאים הילדים האלה שנפלטו מאותה מסגרת ומה יהיה גורלם של אותם ילדים שהיום עוברים למסגרת אחרת ולא יוכלו להשלים למשל את המבחן של הסיווג המקצועי של העתיד שלהם, שהוא ממש קריטי.

תשאירי לנו כמה שאלות בהמשך הדיון. תודה.

אז אנחנו פונים ומבקשים לעצור את זה.

הנושא ברור. איציק לוי, אזרח מודאג.

מודאג מאד. אני יחסית תושב חדש בפרדס חנה. אני דווקא בא - - -

אתגרת אותנו. אתה אומר אזרח, מאיפה? כמה שנים? אני לא מפספס כלום. אמרת יחסית חדש, כמה שנים זה?

שש שנים.

ומאיפה באת, אם מותר?

חולון והרצלייה. חולון ואחר כך הרצלייה. חולון שזאת עיר הילדים - - -

הולך ועולה עשית.

אני חושב שהגעתי למקום מצוין.

כן, אמרתי, הולך ועולה. עשית את זה בהדרגה.

מה שאני רוצה להגיד, אני דווקא רוצה להתייחס לאמירה שלך לגבי אלה שנפלטו. אני מנהל מפעל שהוא מפעל נגרות ולצערי הרב, אני אומר לצערי הרב, יש איתי חברה שבשיקום שלא הגיעו למקומות האלה, שהם במסגרת מבחן. זאת אומרת הם נמצאים בבתי כלא של נוער או עוברים כרגע לבתי כלא של מבוגרים, כי הם כבר עברו את הגיל, והם נמצאים אצלי בשלב הזה שהם כבר עברו את כל הפשעים וכל מה שהם עשו, כי הם לא הגיעו למקום המצוין הזה.

בתור אחד שעבר הרבה מסגרות חינוך, בתור אחד שעזב, אני נחלוואי בעברי, איש תנועות נוער, ואני יודע את העיקרון של העשייה למען האחר, שזה מאד מאד חשוב. די הדביקו, לפחות לי, את הסטיגמה הזאת שאני הילד שלי לומד בחקלאי פרדס חנה, אז אני לא רוצה שהסדנאות יגיעו. זה לא בא משם בכלל. יכולים לבוא אלי לעבודה ולראות איזו עבודת קודש אנחנו עושים עם החברה האלה, שאנחנו לצערנו משקמים עכשיו מבתי הכלא וזה ההבדל. זה ההבדל בין עבודת הקודש שהבחור הזה עושה ואנשי הרווחה האלה.

תודה. נתנו לאזרח מודאג, עכשיו יש אמא מודאגת. שרון.

ברשותך, אני אמשיך בסוף.

יגאל אבן-זיו, בבקשה. אתה רואה, הגיע זמנך גם בלי קריאות ביניים.

כן, תודה. אבל אתה יודע, לתקן תוך כדי וחוץ מזה מלמדי השכלתי, אז זה בסדר. אני יגאל אבן-זיו, אני גמלאי צה"ל ואני פועל בהתנדבות במספר מישורים. אחד מהם, אני מוציא משלחות נוער לפולין, דווקא של ילדים ונוער בסיכון, מרשתות נעמ"ת, אופק, אמי"ת וכל החברה האלה, גם של ברנקו וייס, מכל הארץ, וב-5 באפריל אני מוציא גם משלחת של כנפיים של קרמבו. עשיתי את זה כבר כמה פעמים, אני עושה את זה עוד פעם.

במקביל אני מנהל את מרכז ההנצחה לחילי חיל החימוש בנתניה ואני פועל חברתית באופן עצמאי לחלוטין. לסדנאות התוודעתי לפני כשלוש שנים, כשנפתה אלי אחת המורות והמנהלת, שהם פותחים מגמה למסגרות ואימצתי להם תהליך די ארוך שלקח קרוב לשנתיים, יחידה צבאית שתאמץ אותם ותטפל בהם ואת התשבחות ליאור יכול להגיד על התהליך הזה, מה שקורה לאותם ילדים שעוברים את אותו תהליך.

לצערי, במידה והסדנאות יפורקו או ייעלמו, הדבר הזה ילך גם כן לאיבוד. אבל אני באתי לכאן לדבר בנוסף כתושב מדינת ישראל מודאג, כאזרח פרדס חנה מובהל, וגם כאב לילדים. ברוך השם שבעה ילדים.

שיהיו בריאים.

שישה בנים ובת אחת. אני ספרתי. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שנאמרו כאן. תראו, המחלקה לחינוך התיישבותי לא בחינם לא נמצאת כאן, כי פשוט היא הועלמה. זאת אומרת, התקבלה החלטה שהחינוך ההתיישבותי הוא כבר לא מטפל בחקלאי פרדס חנה וזה עובר למחוז חיפה. התקבלה החלטה על ידי הרשות, זאת אומרת נטרלו את כל מי שהיה יכול להתעסק בזה.

כנ"ל חרב פפיות עומדת מעל ראשה של רשת ברנקו וייס. ברנקו וייס כנראה ולהערכתי אני לא טועה, בשנה הבאה היא כבר לא תמשיך, כי בית הספר הזה יהפוך להיות בית ספר מקיף פרדס חנה, ולא צריך את ברנקו וייס. אז גם הוא ייעלם משם. אבל זה למטרייה הכללית, איך מנטרלים התנגדויות בצרוה מאד מתוחכמת. אז כשתברר עם החינוך ההתיישבותי למה הוא לא פה, זה בערך התשובה שתקבל. גם תקבל מהם את התשובה שגם הם לא ידעו, כי הם לא ידעו על התהליך הזה, גם לא התייעצו איתם בסיפור.

תודה.

לא סיימתי.

בבקשה. תסיים. אני מאפשר לך.

תראו, בית הספר הזה הוא לא רק רווחה, הוא נהפך ברבות הימים לבית ספר אזורי לילדים לא רק של רווחה, גם לילדים עם בעיות רגשיות ועם בעיות אחרות, שהסדנאות, שנקראו סדנאות ושהשם שלהן הוא סדנאות, טיפלו בהם ומצאו להם פתרונות פנטסטיים.

פרדס חנה קיבלה לא מכבר את פרס החינוך. הילדה שייצגה את פרדס חנה בשיחה הזאת היא בוגרת הסדנאות. להערכתי, אם אותה ילדה הייתה נשארת בחקלאי ולא עוברת לסדנאות, היא לא הייתה מייצגת, גם לא הייתה מגיעה להישגים האלה בעניין הזה.

רווחה, אני הייתי מבקש לשמוע גם מכם כמה ארוחות ביום אתם נותנים לילדים. זה שלוש ארוחות ביום שהילדים מקבלים. במעבר לחקלאי – אין פתרון לעניין הזה. אין להם פתרון להסעות, הם כנראה גם לא יגיעו, ויש לא מקצת מהילדים, בעקבות אותן תרומות של אותה גברת, שמקבלים גם דמי כיס.

לא, זה באמצעות הרווחה. משרד הרווחה מממן.

סליחה שלקחתי את הקרדיט.

אז הוא מעביר לכם את הקרדיט, אוקיי, תודה.

הילדים האלה, שיגיעו לחקלאי, למסגרת הזאת, יכול להיות שהרעיון בגדול הוא ענק, הוא יפה, אבל זה צריך לעבור תהליך, והתהליך הזה צריך לקחת מספר שנים. מספר ילדים נכון להיום, סביב ה-32 שהם ילדי רווחה, אני יודע על מספר יותר גדול, יאבדו את הזכאות שלהם לתעודה מקצועית. אלה שעולים לכיתות י"א ו-י"ב, לא תהיה להם תעודה מקצועית. זאת אומרת במו ידינו גדענו או אנחנו הולכים לגדוע, את היכולת של הילדים האלה להתקבל בחברה כשווים בין שווים.

אני רוצה כרגע להפסיק ואם תהיה לי אפשרות לדבר הלאה, אני אודה. תודה.

בסדר, תודה. ענת קורן. רק תעשו את זה טלגרפי, כי אני רוצה לכבד את כל בקשותיכם. אז תעשו את זה ולא לחזור על דברים שנאמרו כבר. ענת קורן.

אני ענת קורן והמכתב שאיילת מקודם הקריאה זה המכתב שלי. כאמא לילדה שלומדת בסדנאות, כל מה שאני רוצה להגיד זה שכל ילד שם מקבל באמת חליפה שתפורה למידות שלו, והוא מקבל מענה לכל מה שהוא צריך ובעיקר בעיקר בעיקר באמת אמונה בעצמו וביכולות שלו. ואני חושבת שבמסגרת החקלאי, שזה ילדים שנפלטו מהחקלאי, זה ילדים שהחקלאי סגר להם את הדלת, בית הספר החקלאי, לחזור למקום שלא רצו אותם שם והם לא היו רצויים, זה דבר שלאף אחד לא קל לקבל ולעבור.

אני רוצה לומר תוך כדי, תדעו לכם, גם עם כל הרציונל והאידיאולוגיה של כולנו לשלב במערכת החינוך הרגילה, סליחה, אני יודע שאתם מקצוענים ואני למד על הגב שלכם, אז שנייה. למרות השאיפה ולשלב והמילים היפות, לצערי הרב אני אומר, מערכת החינוך עדיין לא הגיעה לרמות הצלחה של אותו מושג שהטבעת עכשיו בדברים שלך, של תפירת החליפה המיוחדת לכל תלמיד. כי מה לעשות, יש לו כיתה, יה לה דרישות למחנכת, יש הישגים שהיא צריכה להגיע אליהם, ולפעמים גם המשקולת הזו נזנחת, במילים עדינות.

לכן אני מתחבר לדברים. בבקשה.

אני גם נמצאת פה בשני כובעים בעצם, כי הבן שלי הוא מסיים כיתה ו' והוא יעלה לחקלאי כנראה בשנה הבאה. אז יהיה לי ילד בחקלאי וילדה בסדנאות שעולה לכיתה י"ב. כבר אמרתי את מה שהיה לי להגיד. כל ילד באמת מקבל שם, אני לא חושבת שיהיה להם מענה במסגרת החקלאי.

אני מתחבר לחשש שלך. יהודית קידרון.

שלום. אני חברת עמותת ידידי מפתנים. לפני פרישתי ניהלתי את השירות לשיקום נוער במשרד הרווחה ויחיאלה החליפה אותי, ואני מלווה את המקום הזה שנים רבות. מאד חשוב לי קצת להתחבר לדברים שאתה אמרת, שקצת תמהת ואמרת מה, יש עוד מפתנים?

המפתנים, שאולי זכורים למאן דא הוא מלפני 30 שנה, זה לא המפתנים של היום. יש תפיסה מקצועית מגובשת, ממוקדת, מבינה את הצרכים של בני הנוער - - -

אני רק - - -

לא, לא, זה נורא חשוב לי.

אני לא מפסיק אותך, אני רק כדי להבהיר את מה שאמרתי.

זה בסדר.

כי בתקופתי זה היה מפלט הסללה, נקרא לזה.

זה לא מפלט הסללה, זה מפלט הצלה.

לא, אז, אז. לכן בתקופתי אמרתי. לכן חשובה ההבהרה הזאת וטוב שאתגרת אותך.

בסדר גמור. אני חושבת שאותם בני נוער, ואני מסכימה איתך ועם האחרים, שהתפקיד של מערכת החינוך ושל משרד החינוך הוא לדאוג לחינוכם של ילדי ישראל. אבל מה לעשות? אנחנו מקבלים במערכת שלנו ילדים שלעתים שנתיים ושלוש לא ביקרו בשום מוסד חינוכי. על חלקם לא ידעו. זה הרי דברים שילדים מודרים, ילדים שכשהיו מבחני מיצב למשל, ביקשו מהם – אל תבואו היום, תישארו בבית.

עכשיו סוף סוף הם מגיעים למקום, וכמו שנאמר כאן – תופרים להם את החליפה, מראים להם שאפשר, שהם יכולים. רק הבוקר אפרת הראתה לי תמונה שהיא קיבלה הבוקר מבוגרת של מפתן בתל אביב, שהייתה ילדה, באמת, אני לא יכולה לתאר את גודל מורכבות הבעיה, שהיום מגייסת את בתה הבכורה לצבא. זאת אומרת ש - - -

הבוגרת מגייסת את בתה כבר.

כן.

זאת ילדה שיהודית ואני זכינו לגדל אותה.

כמה מסגרות של מפתנים יש היום בארץ?

כן, אני רציתי לשאול כמה ילדים.

יש לנו שני סוגים של מסגרות. יש את המפתנים שאתה מכיר משנים רבות ויש כלי חדש בשירות לשיקום נוער, שנקרא מית"רים. זה ראשי תיבות של מרכז יום תומך רב תחומי, שהמיועד לילדים שהם עוד יותר על קצה הרצף מהילדים של המפתן.

והם לא בהכרח שייכים למסגרת חינוכית כזו או אחרת.

נכון, כי הם לא מסוגלים לעמוד. המסגרת היא קצרת מועד, במטרה לשלב אותם מחדש במסגרת יותר נורמטיבית. יש 19 מפתנים ברחבי הארץ.

וכמה ילדים?

במפתנים עצמם – 1,200.

תודה.

במפתנים פלוס המית"רים, או שבמית"רים בנוסף?

לא.

לא, במפתנים.

אז כמה במית"רים יש?

כ-3,000. ביחד 3,000.

כמה בבית ספר הזה?

ברוכה הבאה, חברת הכנסת.

110. חשוב להגיד שיש כ-3,000 בכל המגזרים – יהודי, ערבי, חרדי, יש לנו הרבה מאד מית"רים שמיועדים רק לאוכלוסייה החרדית, גם בירושלים כאן. בדואים. לכל המגזרים – נערים ונערות.

אוקיי, בבקשה, תסכמי את הדברים.

אני חושבת שקול הזעקה שנשמע כאן, הוא קול זעקתם של הילדים, שאנחנו, המדינה, צריכה לתת להם את האפשרות, את היכולת באמת להצליח. לסגור – זה להגיד לילדים באמת לא איכפת לנו מכם, אתם בסדר, אתם תהיו שם בבית הספר שלא רצה אתכם עד היום.

תודה. רעות הרוש, בבקשה.

הילדים - - - הזעקה הזאת בשבילם. חשוב ש - - -

אתם פה שמעתם - - -

סליחה.

לא, הגברת אמרה משהו מאד - - -

לא, לא, בואי אני אספר לך משהו בעולם שלנו. אף פעם לא מגיבים ל - - - האלה. אז בואי, בבקשה. רעות הרוש.

אז נעים מאד, אני רעות, אני המפקחת של המפתן בפרדס חנה מטעם משרד הרווחה. אני אשמח אולי להתחיל להתייחס לשאלה ששאל חבר הכנסת שמולי לגבי הסיבה.

המניעים הסמויים והגלויים.

אני מכירה את המניעים את הגלויים. אני לא מכירה את המניעים הסמויים.

את תאמרי לי, מניסיון החיים שלנו, כפרלמנטרים, את תאמרי את הגלויים ואני אספר לך על הסמויים.

אין בעיה. אז מה שנאמר גם לי וגם לשותפי מברנקו וייס ומהחינוך ההתיישבותי במשרד החינוך, בפגישה משותפת שהייתה ברשות המקומית, שתפיסת העולם השתנתה ושמאמינים באינטגרציה ובשילוב, ושלילדים מגיע לקבל מענה בבית ספר מקיף ושהעיר לא רוצה להדיר אותם יותר מהמסגרות החינוכית הרגילות ורוצה לתת להם מענה יחד עם כולם.

סליחה, זה מהרשות? אני רוצה פשוט - - -

זה המסר ש - - -

לא, לא, אני הבנתי. אני רוצה להיות מדויק ומחודד. את אומרת שזה המסר שהועבר לך בישיבה משותפת.

נכון, וזה גם - - -

תקשיבו. אני מקשיב לה. בשונה מכם, את יכול לבחור למי את מקשיבה. אני כמנהל הדיון חייב להקשיב לכולכם ואני רוצה להיות גם עם מסר בסוף. כשאת אומרת בישיבה משותפת ואת מדברת על מסר, המסר הגיע גם מהחינוך ההתיישבותי וגם מהרשות המקומית. ממי הגיע המסר?

מהרשות המקומית.

תודה. לכן הייתי חייב את ההבהרה הזאת.

המסר הגיע מהרשות המקומית. המסר הזה גם נמסר לנו במכתב מטעם ראש המועצה לפני מספר ימים, בדיוק אותו מסר בצורה כתובה ומפורטת. אני חייבת להגיד שבתור מי שמלווה את המסגרת הזו ומפתנים נוספים במחוז – יש במחוז חיפה והצפון 10 מפתנים – אני שמה סימן שאלה מאד גדול על המסר הזה מצד אחד ומצד שני רוצה להגיד שהלוואי שנגיע ליום שבו כל הילדים במדינת ישראל יוכלו לקבל את המענה שהם צריכים במסגרת - - -

אנחנו נשמע גם על החלופות שהם מציעים.

אני אברך, ואני רוצה להגיד שאני מפקחת יחסית חדשה בשירות, אני נמצאת בתפקיד מחודש יולי האחרון. אני מגיעה מהעיר חיפה. עבדתי בה שבע שנים - - -

הבית ברחוב חיים.

נכון.

זה לא הוסיף להם כבוד.

כל רשות מקומית והבית ברחוב חיים שלה. זה הסיפור. והטיעון על אינטגרציה זה לא יותר מטיעון קלוש לקרן נויבך, שתעלה אותו לשידור וזה מה שהוא יגיד, שהוא בעד אינטגרציה.

אז חשוב לי כן להגיד את זה, כי באמת יש מקומות בארץ שעשו דרך ארוכה ומפרכת ותהליך מאד מאד קשה ומעמיק ביכולת לשלב בני נוער בסיכון בתוך מסגרת חינוך רגילה, שזה בתי ספר מקיפים שמונים לפעמים 1,000 ולפעמים 1,500 ילדים וזה תהליך שזה לקח כמעט עשור. ואני רוצה להגיד ש - - -

אני אנסה. גברת הרוש, בואי - - -

אין בעיה, אתה המנהל.

אל תילחצי מהקטע הזה שאני מתערב באמצע. אני אנסה להיכנס לראשו, לנעליו, איך שתקראי לקופסא האחורית של אותו ילד שנמצא בבית ספר תיכון, וזה לא כמו בתקופות שלנו, עם 700 ילד, והוא, אני אומר לכם, תקשיבו, עם אותו רצף ואותו תיאור של הילדים שנמצאים במפתן, כי לא שפר גורלו שברשות המקומית שלו או במחוז שלו יש מסגרת כזו. בואי תקשיבי, הוא יושב בבית הספר, יש מילה מקצועית – נושר סמוי או שהוא מחמם את הגישה. הוא מגיע לבית הספר כי הוא לא רוצה - - -

מחמם את הכסא - - -

תקשיבי, הוא מתוסכל, הוא זועם על כולם בלי יוצא מן הכלל, על ההורים, על החברה, על המוסד החינוכי ואין לו מענה. הוא יסיים. אולי. אולי הוא יסיים. אולי הוא יסיים את 12 שנות הלימוד שלו, אולי. אני מסופק. ובשעות הפנאי שלו, יש לו הרבה שעות פנאי, חבר שלו הולך להשלים, הוא אין לו מה להשלים. ואתם יודעים מה, וכולם מרוצים. למה? שיעור הנשירה ירד. אין נושרים, מה פתאום. שיעור הנשירה ירד.

לא יודעים עליו.

ואני אספר לכם עוד משהו. אתם יודעים מה, ואני אומר את זה בצער. אני לא מתאר את זה כדי שתבינו שאני חבר כנסת שמכיר את המציאות, אני אומר את זה בעצם גם - - - אז תקשיבו טוב. המדינה תקצבה ונתנה אחרי ועדות השמה ונתנה את החליפה ותפרה את החליפה על הנייר ואף אחד לא בדק מה עשה בית הספר הזה של ה-700 וה-800 ילד עם אותם ילדים, וכשאת מבקשת מהמנהלת - - -

1,500 ילדים במקרה הזה.

סליחה. אני אמרתי על החתך. אתם מנתקים אותי, גם לי יש מגבלות. אף אחד לא בודק והמדינה השקיעה, זה לא שהיא לא השקיעה. והיא נתנה את הדעת והוא לא שקוף לכאורה. ואת יושבת עם המנהלת והיא אומרת לך מילים יפות. היא מאמינה בזה. אנחנו דוגלים בכך, לתת לכל ילד את ההזדמנות שלו ואת הזה שלו, כדי שהוא יגיע בסוף לשילוב ומילים גבוהות. ואני אומר את ההרצאה הזו, הלא מלומדת שלי, כי היא באה ממדעי החיים, מבתי הספר של החיים, ואני אומר לכם את זה, במיוחד למשרד החינוך ולנציגי הרשות המקומית.

לפני שנדע בדיוק מה דעתכם ולאן זה הולך, אתם צריכים להיות גאים שישנה מערכת כזו ביישוב שלכם. אתם הולכים לאבד, אתם משילים מעליכם את אחת המדליות הכי חשובות, תאמינו לי. יותר חשובה מהאיזון התקציבי, יותר חשובה מכוכבי היופי, יותר חשובה אפילו מפרס החינוך. אני אומר לכם, אני בכוונה שאלתי שאלה בהתחלה. אני יודע וגם כמעט עמד לי על הקצה לשאול אתכם, תגידו, פרדס חנה, יש עוד איזה מגרש שעתיד להיות מחקלאי ל - - -

יש עוד כמה, כן.

תודה רבה לך.

לא רציתי, תקשיבו, לא רציתי.

אתה מתחיל לגעת בנקודה הנכונה.

ואמרתי, שאלתי האם החרב - - - רבותי, שאלתי ואני איש הנגב ואני לא גר בסביבה שלכם, ואני שאלתי אם החרב הנדל"נית הוסרה מעל כפר הנוער.

לא, היא לא הוסרה, אני נלחמת בה כל יום.

סליחה, סליחה. אז תקשיבו. אני אומר לכם, אותם 110, 170, 30, 50, 20 - - -

תלמידים או יחידות דיור?

אני אומר לכם בכנות, אתם לא יודעים, תקשיבו, אני יהודי מאמין, אני אדבר במושגים של יהודי מאמין. בעולם האמת, כשאותו ראש רשות, אחרי 120 שנה בבריאות איתנה יגיע לעולם הבא, לא ישאלו אותו כמה יחידות דיור בנית ולא ישאלו אותו האם היית מאוזן תקציבית. ישאלו אותו בוא, בשבוע שעבר היה יום המעשים הטובים בכנסת, בוא תספר לי על המעשים הטובים שעשית. משם אנחנו באים. ואני אומר את זה כי אני לא רוצה להגיע לסיכום. אני כביכול חרד מהתגובות, אז אני מכין אתכם. עושה לכם הבניה, ואני רוצה שתלכו לשם. אני נותן לכם שהות לתקן, איך אומרים, זמן לתיקון.

אני יכולה לסיים?

בוודאי, אני אתן לך, גברת הרוש, לא שכחתי אותך. בבקשה.

אני רוצה רק לסיים עם שני דברים. אחד להגיד שאני מכירה את תהליכים מהסוג הזה ואלה תהליכים שלוקחים הרבה מאד זמן. התהליך הזה קרה מהר, בלי התייעצות – לא איתנו, לא עם משרד החינוך בחינוך ההתיישבותי ולא עם רשת ברנקו וייס. בהקשר הזה אני מאד מאד חרדה גם בגלל הדרך שבה ההחלטה הזו התקבלה והזמן שעמד לרשותנו כמערכות שתומכות ברשות המקומית ועוזרות לטפל בילדים, לתת את המענה כמו שצריך. זה אחד.

שתיים, אני גם תוהה לגבי שינוי תפיסת העולם, כיוון שבמכתב שקיבלנו מראש המועצה לפני מספר ימים, כתוב שהמועצה הגיעה לבקש לפתוח מח"ט – מרכז חינוך טכנולוגי – בפרדס חנה, ואני תוהה איך רשות מקומית שרוצה לפתוח מח"ט, מאמינה שצריך לשלב את כל הילדים במסגרת חינוך מקיפה, כי מח"ט נותן מענה פדגוגי בלבד, אחר, לילדים שהם לא בקצה רצף הסיכון.

את רוצה שאני אסביר לך?

זה הסללה.

זה הסללה לחלוטין ובעיני אין, אני לא מצליחה למצוא את נקודת האיזון במקום הזה, וגם זה מעלה סימן שאלה מאד גדול.

רגע, אני אומר לכם, תקשיבו טוב, טוב. אני אומר לכם, אני הייתי שר קדנציה אחת, קדנציה חמישית בכנסת ואני חולם על הרגע הזה, ביום שנשיג את זה אני מתחייב לכם, תרשמו, אני פורש מהחיים הפוליטיים בזה שהגענו למשהו. ביום שמשרדי הממשלה - ואני אומר את זה בעתיים בשל הדברים שלך - תהיה להם העצמאות להחליט, בוא הנה, לפני שאני נותן לך מה שאתה מבקש, בוא נראה אותך איך אתה. יהיו מספר מדדים, בוא נראה אותך בסוגיה הזו, בסוגיה הזו ובסוגיה הזו. עשית? תקבל. לא – לך תתקן. רק אז אני אהיה רגוע.

קח אותי לצוות ההתנדבות שלך.

אני אומר לכם, רק אז אני אגיד, באמת אני אהיה. אני לא רוצה להטיל דופי בשיקול הדעת של ראשי הרשויות. חלקם ככה וחלקם ככה, ואני גם לא דן אותם.

לא, אבל גם מותר להם אגב לטעות.

סליחה, אני לא דן אותם כי אף אחד לא הציב להם סולם ערכים מוניציפאלי. כשיהיה להם סולם ערכים מוניציפאלי, שבו שכשאתה נותן כוכבי יופי לרשות מקומית, אתה קובע לעצמך א', ב', ג', ד'. עכשיו יש סמל הארנבת, הארנב, ויש סמל ירוק של זה וסמל.

הגיע הזמן, אני אומר לכם בכנות, הגיע הזמן שראש רשות יהיה לו גם איזה מדד ערכים. בוא נראה אותך איך אתה מתמודד עם אוכלוסיות כאלה ואחרות. ואז תבוא ותבקש מענק איזון - תקבל. תבוא תבקש לחדש אפילו כבישים, לחדש בתי ספר, מבני ציבור. מפעל הפיס, אתה רוצה ממני מסל הקניות של מפעל הפיס? בוא נראה אותך איך אתה פועל בסוגיות האלה. החברתיות. ואני בכוונה אומר את זה במושגים מאד.

אני אומר לכם, צריך לעשות איזה מדד כזה ולמדוד את זה.

אני רוצה לתת לחברת הכנסת פארן שהגיעה וביקשה ולחבר הכנסת שמולי. אבל לפני כן אחרון הדוברים שביקש.

אבל רק מילה לגבי מה שאתה אמרת עכשיו.

אני אענה לך. את לא תעמדי בזה. רק מילה בחיים לא תאמרי.

משפט אחד.

לא, הנה, עובדה, עברת את זה. שנייה. רן גלר, בבקשה.

אני נציג רשות מקומית, אז אולי - - -

אז חכה. אלף יפה מצדך שביקשת רשות דיבור. אני אתן לך, אני לא אפספס אותך. מילה, כפי שביקשת.

משפט.

משפט. גם בזה לא תעמדי, אבל לא משנה.

בשנה שעברה מפתן פתח תקווה נסגר בהחלטה של הרשות המקומית. חבר הכנסת יואב קיש נלחם מלחמה מאד גדולה ולא יכול היה להחלטה הזו. לפני חודש הוזמנתי על ידי עיריית פתח תקווה, שבאה לראש העין, שם יש לנו מפתן, להתחנן לעשות השמה. לא השמה, לעשות הפניה של 30 ילדים מפתח תקווה לראש העין. ראש העין כנראה מסרבת, אבל בפתח תקווה מסתובבים היום 30 ילדים ברחובות, הזקוקים למפתן ללא מענה. וילדים קשים. כל יום מגיע אלי מייל למשרד עם מקרים מאד מאד קשים ללא מענה.

תודה. הפנית את תשומת ליבנו. חברי הכנסת, בבקשה.

תודה. אז קודם כל אני מברכת על הדיון, באמת כבוד יושב הראש. אני לא חברת ועדה, אבל אני תושבת פרדס חנה ואני מכירה היטב היכן נמצא סדנאות ואת כל הסוגיה. אז באמת, אני חושבת שיש פה בעיה ששמענו מנציגת משרד הרווחה. יש כאן גם ממשרד החינוך?

כן, כן, יש. הם ידברו.

אני כבר שואלת קדימה, האם אתכם התייעצו? למיטב הבנתי לא התייעצו. ההחלטה הייתה - - -

לא, לא, סליחה. אתם בזמנכם.

אני חייבת לומר, תראו, לפחות כמי שגרה בפרדס חנה מספר שנים, 7-8 שנים, אני מעולם לא שמעתי שיש התנגדות יישובית חברתית לעצם קיומו של בית הספר. זה לא. יש כל מיני יישובים שנאבקים במוסדות כאלה ואחרים. אצלנו אני חושב, ויתקנו אותי, יש קבלה - - -

הכל פסטוראלי שם.

לא. גם פסטוראלי וגם באמת יש לנו קהילה מיוחדת שמוכנת לקבל את השונה ואת האחר ואת המיוחד ולתת לו את המקום שלו. ואני חושבת שיש פה איזו שהיא החלטה רשותית שאני אשמח לשמוע אתכם. להסביר את השרירותיות שבה, להסביר אותה - - -

יעל כהן-פארן, פשוט הגעת מאוחר. בוודאי שלא נדלג עליהם. הם יאלצו להסביר.

בסדר. והתחושה שלי היא שיש כאן באמת החלטה שרירותית. הזכרת קודם יחידות דיור. אני לא יודעת. אתה יודע איפה נמצאות הסדנאות? נמצא מול הביג ומצד שני יש שם – בקיצור אזור התעשייה החדש - - -

אני לא אדע? אני עשיתי טירונות במחנה 80.

אה, יפה.

שגם אותו הופכים עוד מעט - - -

מי שרוצה לדעת באיזה שנים, יחד עם שר האוצר, היינו באותו יום. נובמבר 1978.

מחנה 80 הופך להיות שכונת בניינים גבוהים.

נכון. זה לא שצריך לסגור את בית הספר ספציפית בשביל נדל"ן. לא חסר מתחמים שאפשר לבנות בהם בפרדס חנה, ובוודאי באזור הזה. אז אני לא בטוחה שזה נדל"ן. באמת לא ברור לי. לדעתי יש פה - - -

אני לא יודע כלום. אני מגיע לדיון בלי דעות.

יש פה שרירותיות שמתעלמת מהקהילה ומתעלמת מכך שיש פה חשיבות לקיומו של בית הספר הזה ולהסכמה של הקהילה לקיומם של בתי הספר ומוסדות אחרים גם.

אני רוצה מאד ובאמת מבקשת. תראה, יושב ראש המפלגה שלך, שר הפנים, אולי צריך לערב אותו ואני פונה פה אליך שתפעל מולו, כי יש פה באמת - - -

את מכירה את חיים געש?

כן.

אז בואי תקשיבי. אני לא תושב פרדס חנה ומכיר את חיים געש. בגלל זה אני קצת - - -

אתה אומר גם שר הפנים לא יגיד לו מה לעשות.

תני לי רגע.

זאת הבעיה. אתה צודק.

תקשיבי לי. אני מכיר את חיים געש, לכן נתתי שיחת מוטיבציה מקדימה. אדם נחוש בדעתו.

זאת הגדרה יפה.

אדם עקבי. קשה לשנות את דעתו, קשה מאד לשנות - - -

אבל למה צריך לסגור את בית הספר? מה זו הקיצוניות הזאת?

שנייה, שנייה. אילת.

לא, אתה יודע. אני כועסת.

אנחנו נעמוד על הדברים שהצעת. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת, ידידי, איציק שמולי.

תודה רבה אדוני יושב הראש.

אני אומר לכם, כשאיציק שמולי שותק, אני מוטרד.

תודה רבה אדוני יושב הראש ואני רוצה להודות גם לאילת וליעל, שהביאו את הדיון וכמובן לחברת המועצה הגר וכל התושבים.

תראו, אני ביקרתי בפרדס חנה כמה וכמה פעמים ואין פעם שהנושא הזה לא עלה בחודשים האחרונים, וזה נושא שהוא פשוט מטריד את התושבים ברמה אחרת. בסוף אני לא סתם שאלתי לגבי התלמידים ויחידות דיור וסיבות גלויות וסיבות סמויות. אני חושב שיש בעיה ואתה נגעת בזה בדברים שלך. בסוף, כשראש עיר נבחר, אז הוא צריך לזכור שיש מטרות עליונות שהתושבים שלו מצפים ממנו לעשות ולעמוד בהן.

אני את הבלוף הזה של האינטגרציה לא קונה. אני אומר את זה גם כמורה לחינוך מיוחד וגם כמדריך נוער לנוער בניתוק. ואינטגרציה זה דבר נפלא, אבל המערכת כמערכת חייבת להבין שלעולם לעולם לעולם יהיו גם בחינוך המיוחד וגם בחינוך של מה שנקרא ילדים בסיכון, ילדים שכדי לשלב אותם בסופו של דבר, הם צריכים בתחילת הדרך מסגרת מובחנת שעוטפת אותם ונותנת להם מענה לכל הצרכים שלהם מבחינה הוליסטית.

ולכן הטיעון הזה, שרק אם ניקח 100 ילדים או נערים ונזרוק אותם לבית הספר התיכון יחד עם כל הילדים וזה מה שיגרום להם להרגיש שהם חלק מהקהילה והכל יהיה סבבה והכל יהיה מעולה, זה מגוחך. הדבר הזה פשוט מגוחך ואני חושב שיש שני דברים. אחד, משרד החינוך צריך דעתו לעניין הזה. כלומר, זה שזה עבר באופן כמעט טכני ממקום אחד למקום אחר ומשרד החינוך חי עם זה בשלום, זה דבר שמבחינתי הוא לא מקובל.

אני רואה את שר החינוך מצטלם עם ילדים נוטעים עצים בסאו פאולו. לא צריך להגיע לסאו פאולו. אפשר להגיע לפרדס חנה ולהצטלם עם הילדים של הסדנאות. ולכן אחת הבקשות שלנו, לדעתי שצריכה להיות כוועדה, זה לבקש משר החינוך לא להסלים באופן אוטומטי עם המעבר הזה מהחינוך ההתיישבותי למחוז חיפה אלא לבוא לבדוק את הדברים. ובסוף גם לא, כשר, צריך להיות Say לגבי המדיניות.

זה ברור שיש את האוטונומיה של הרשות המקומית, זה בסדר. זה ברור. אבל בסוף וכאן אני מתחבר לנקודה השנייה והאחרונה שלי, אני חושב שגם התושבים צריכים להעלות הילוך בכל מה שקשור למאבק שלהם. אנחנו נוכל לתת מפה את כל הגיבוי שאפשר, אבל בסוף אני חושב שגם ראש רשות או ראש ממשלה במקומות אחרים, שחושבים שהם נמשחו למלוכה והם יכולים לעשות בממלכה שלהם את כל העולה על רוחם, בסוף הדרך להבהיר להם שהמציאות היא לא כזו, זה להעלות רמה במחאה, ואני אומר לכם את זה, זה פשוט הכרחי העניין הזה.

אני חושב שאנחנו צריכים להוציא מפה קריאה ערכית משהו לראש המועצה, שלפחות בעיני ועדת החינוך של הכנסת, ילדים ערכם גדול מיחידות דיור, ולקרוא לו מחדש לשקול גם את המדיניות החינוכית שלו, של האינטגרציה, וגם את המדיניות הקבלנית שלו, של הוספת יחידות דיור על חשבון דברים אחרים בתחומי המועצה המקומית פרדס חנה.

מי כבודו?

שמי דן אהרון, תושב מודאג. אני לא אחזור על דברים - - -

עד עכשיו לא חשבת שיהיה לך מה לומר.

אני חשבתי שאנשים יכסו את זה.

אז בוא, רק מה לא נאמר. אנחנו במיצוי הזמן.

אני לא אחזור על דברים שאמרו, אני רק רוצה להפנות זרקור. תיכף אנחנו נשמע את נציגי המועצה מספרים שמדובר פה על - - -

למה אתה נוטה לחשוב שאתה יודע מה הם הולכים לומר? תאמר מה יש לך לומר.

על הכלה וכן הלאה. אני רק רוצה להפנות זרקור לנתונים האמיתיים. אחוז הזכאים לבגרות בבית ספר התיכון היחידי שקיים ביישוב שלו, הוא פלוס מינוס 60%. זאת אומרת שכבר היום יש הנשרה סמויה בבית הספר. למה? כי חלק לא מבוטל מהילדים מהווים מפגע למורים, שמעדיפים שהם יסתובבו בחוץ. הילדים האלה לא מגיעים לבגרות. בתוך 12 שנות לימוד אנחנו משחררים אותם לחיים והם הופכים לנטל על החברה במקרה הטוב.

תודה.

ולכן אני אומר, אם זה היה ברעננה עם 97%, אנחנו יודעים שהמערכת שם - - -

גם שם סגרו מפתן.

למה? סליחה.

לא, לא, דקה. דקה. אז יכול להיות שאחוז הזכאים לבגרות פה בסוף התיכון הוא 97, יכול להיות שמערכת כזאת בנויה אולי באמת להכיל מיעוט של ילדים. המשמעות הכלכלית של הטמעת הילדים האלה, שזקוקים ליחס פרטני, היא הון עתק של חונך לילד. ואם אנחנו נדבר, איך אומרים, המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם. חנוך לילד על פי דרכו. יש לנו מסגרת שעושה את זה. למה להרוס?

אתה יודע מאיפה לקחו את זה, את האומר דבר בשם אומרו? מהמגילה, מגילת אסתר.

לא בכדי הבאתי את זה היום.

אני מוכרחה להתערב לדקה, יעקב.

בבקשה.

יש עניין, באמת אני שמעתי על מפתן ברעננה. יש איזו שהיא תפיסה שאומרת שכשיש לנו בתי ספר כאלה, זה לא נראה טוב. חברתי מירב בן ארי טיפלה לא מזמן בעניין שלא נראה טוב, בסדר, גם.

זה הרבה יותר חמור.

לא, לא, אבל אני אומרת, מבחינה רעיונית, Not in my backyard. אני מאד מאד לא אוהבת את זה. אני לא יודעת, שוב, אם זה עולה על האינטרסים הסמויים שאתה ציינת קודם בפרדס חנה דווקא. אבל אני אומרת ברמה העקרונית, יש חוסר אהדה בעיני למערכות האלה, למסגרות האלה שנקראות מפתן - - -

אז בואי אני אספר לך. אני אשבור לך את זה.

ואני מאד עדינה. מאד עדינה.

אז אני אשבור לך את זה. תתפלאו לשמוע, הוועדה עשתה סיור ברשות מקומית, אני לא אזכיר את שמה.

חבל.

אני אגיד לך, היינו בסיור אחד ברשות מקומית שראינו איך ראש הרשות מחויב לאותם נערים ונערות, עד כדי שהוא לקח אפילו את אלה שבקצה הרצף התפקודי, עם אבחנות הכי קשות.

זאת הייתה רשות חזקה? מותר לשאול?

לא. דימונה.

דווקא זה לא מפתיע.

יצר להם בתוך הקומפלקס. לא שהוא הוציא אותם. לא הייתה. הוא לקח. חיבק. יש ראשי רשויות שלא רואים בזה מפגע, סליחה.

זה מה שאני אומרת, אבל זה לא מפליא אותי.

סליחה שאני זה. לא רואים בזה כתם, לא רואים בזה איזה אתגר. ואני שמח שמדברים על מסגרות אתגריות. זה אתגר לחברה הישראלית. זה אתגר.

חברת הכנסת מירב בן ארי. לפני שחברת הכנסת מירב בן ארי - - -

כן אדוני.

החלטת לדבר?

לא, אין לי בעיה.

לא, לא את. אני מסתכל על האמא המודאגת. מיד. תקשיבו, אני אומר לכם, כל הסיורים שלנו ובדיוני הוועדות, במה שקשור לכפרי הנוער, לבתי הספר החקלאיים ולמסגרות האלה, אנחנו רוצים, יש ביטוי שנקרא להוציא יקר מפי זולל. לקחת ילדים שהיו, סליחה על הביטוי, שנתנו להם, כיכר החתולות בירושלים. אתם יודעים למה נתנו להם את הביטוי הזה כיכר החתולות? ישנים בה. אני לא רוצה לתאר לכם גם את התופעות הפיזיולוגיות, בסדר? ועשו מהם משהו. מי הרוויח מזה?

כולנו.

אנחנו לפעמים חושבים שאנחנו מטפלים או עושים טובה לאותם - - -

ואנחנו עושים להם טובה. איזה שטות.

זה האינטרס של החברה. האינטרס של המדינה. ואם נהפוך למשקפת כלכלית, זה אפילו כלכלי יותר. זה ממש, אני אומר לכם, זה משמח את הלב ובד בבד אנחנו מתעצבים שאותו כפר נוער מסוגל להרים רק 70 ילדים כאלה - נערים ונערות כאלה. כי הוא לא יכול. ברגע שהוא יגדל אז צריך לשכפל מקומות כאלה. אנחנו במקום לשכפל, אנחנו מתחילים. ואני אומר לכם, היו לא יהיה.

מירב בן ארי ולאחר מכן משרד החינוך.

אני רוצה להגיד שני דברים בקצרה. אחד, אני מגיעה מעבודה של 10 שנים עם נוער בסיכון, אז אני מכירה. אני מכירה את מפתן ארז גם בהרצלייה, הייתי שם הרבה פעמים בסיורים. אני חושבת שמי שלא מבין שמפתן זה ההזדמנות האחרונה, לא מבין בכלל את החשיבות של בתי הספר.

עכשיו תראו, יש לנו בעיה תפיסתית שאנחנו רואים אותה גם פה, שיש מן תפיסה כזאת שאם אתה לא מסיים 12 שנות לימוד עם בגרות, אז כנראה שאתה לא צריך להיות תלמיד. זה הרי מעוות. כי מי שמכיר את הנוער בקצה הרצף, מי שמכיר את הנוער המנותק, מבין שגם אם הם לא יהיו עם בגרות אלא יצאו עם מקצוע, אז שכרנו ועשינו את מה שאנחנו צריכים לעשות.

אני רואה את זה גם פה, תסלחו לי, גם מחברי כנסת, שפשוט לא מבינים. אני מתנצלת, לא מבינים מה זה הנערים האלה. לא הסתכלו להם בעיניים כמו שאני עשיתי 10 שנים וכשילד אמר לי – מירב, אני לא מסוגל, אני לא מסוגל ולא משנה אם ידחפו לו את הריטלין ואת הקונצטרה. בסוף אמר לי, אני רוצה לעבוד. לעבוד. לבנות. לעשות בידיים.

לייצר.

ופתאום מצאתי נערים, אני חייבת לתת לכם דוגמא על אחד הנערים שלא הסתדר ומלחמות, מלחמות. בסוף העברנו אותו לבית ספר מקצועי שעוד נשאר בנתניה, והוא איך שהוא לא רק שהוא סיים י"ב, הוא עשה גם י"ג וי"ד. היום הוא טס לגרמניה, כל הזמן הוא בנסיעות בחברת מרצדס כי הוא המכונאי המוביל שלהם. וההתאבדות, כל התיכון לבואו להגיד שהילד לא מסוגל. אבל יש תפיסה וזו תפיסה מעוותת, שלצערנו אני וגם חברת הכנסת יעל כהן מטפלות בזה בחינוך הטכנולוגי, כמה הוא חשוב, כמה הוא מעשי.

וכאן יש עדיין אנשים שלא מבינים, אבל לצערי זה משהו שאני יכולה להגיד לכם, לשמחתנו, אנחנו ממש לוקחות את זה ברצינות בכל מה שקשור וגם יושב ראש הוועדה - - -

תודה.

רגע, רגע, חכה.

השעון אומר לי. נוזף בי.

לא. כי אני נוגעת בנושא הזה בשני דברים. אחד בנושא הזה של חוסר ההבנה של חשיבות החינוך הטכנולוגי המקצועי במפתן; ועוד דבר שאני חייבת לומר, כי אני יודעת מה זה התופעה הזאת, כי התעסקתי בה ואני לא יכולה שלא לשמוע כשאתה שומע על חברי מועצה, לא יכולה לשמוע על מה שקורה לנו בחיפה עם הבית ברחוב חיים ועם הילדים שהם חסרי בית. וזה מאבק שלי, לכן אני חייבת לומר משהו אחד.

איפה, בחיפה?

בחיפה, כן, עם ראש הרשות שמתנגד באופן קבוע למבנה שבכלל לא שלו. אוקיי?

תודה.

רגע, חכה, תן לי רק לסיים את העניין של הנימבי, כי זה מעצבן אותי, כי עוד פעם זה קורה כאן. ועוד פעם אתה אומר שראש רשות חושב שמשכו אותו - - -

ולמה את חושבת שאני - - -, כי אני גם מתעצבן.

כי העניין הזה - - -

אולי הגיע הזמן להפנות את הסמכויות שלך מהבית הזה - - -

יש נציג של השלטון המקומי כאן בדיון? תבין, אתה נותן להם והם חושבים, איך מישהו אמר לי? הוא חושב שהוא לא ראש העירייה, שהוא ראש העיר. והתפיסה הזאת, שאדם צריך להבין שהוא ראש העירייה. הוא ראש העירייה, ולכן יש דברים שגם האנשים שגרים - - -

אהבתי, אהבתי את זה. תודה. האמא המודאגת.

אז אני יודעת שגם תשתמש בזה בדיונים.

תודה. כן, בבקשה.

לנו גם יש - - -

כמה דברים קטנים.

אני חוסך לך את התגובה, בסדר? את רצית לומר מה שיש לך ולא לשמוע אותם?

לא, מאה אחוז. בסדר.

אז אני סייעתי בידיך. כדי שתביני לאן הרוחות נושבות, כדי שתוכלי לנווט. אז ההערה לא הייתה במקום. יהיה לך הזמן כשאני אמצא לנכון לתת לך. סליחה.

שמי שרון, אני אמא, כמו שאמרת מודאגת. ישבתי בכמה ישיבות לפני הישיבה הזאת בנושא הזה יחד עם ראש המועצה ואנשי המועצה הנכבדים שנמצאים כאן איתנו, וכהורים העלינו מספר שאלות. השאלה הבסיסית ששאלנו זה עם מי התייעצתם כשקיבלתם את ההחלטה הזאת, ככה מעכשיו לעכשיו. כי כל מי ששאלנו אמר אותי לא שאלו ואנחנו שומעים את זה גם פה גם מהרווחה. לא שאלו אף אחד. אז אמרו לנו התייעצנו עם בכירים במשרד החינוך.

מי זה הבכירים במשרד החינוך אני לא יודעת עד עכשיו.

נשמע, נשמע היום.

מעבר לזה, הרי עכשיו עשו את המהלך הזה של לעבור מהחינוך ההתיישבותי למחוז חיפה. את החינוך ההתיישבותי, אותו היו צריכים לשאול, כי זה קודם כל היה שלו וזה עדיין שלו. ואותו לא שאלו. שאלו את מחוז חיפה, שאליהם עכשיו עוברים. אז זו נקודה אחת שהיא מאד מאד מטרידה בעיני.

דבר שני, אנחנו התחלנו לחשוב, אם ההחלטה הזאת היא כל כך לא הגיונית וכל מי ששומע את זה אומר וואלה, זה לא עושה שכל ההחלטה הזאת, היא פשוט לא הגיונית. אז למה? למה באמת עושים את זה? ואנחנו שמענו את גברת זגול, מנהלת מחלקת - - - שמסבירה לנו - - -

אני ההורים שלי חינכו אותי, אמא שלי שתהיה בריאה חינכה אותי – אל תשאל למה. כל תשובה שתקבל - - -

לא, אני חייבת לשאול למה, כי זה לא נותן לי מנוחה.

מותר לך.

פשוט לא נותן לי מנוחה ההחלטה הזאת ואני כן שאלתי למה. למה עושים את זה? הרי אינטגרציה וזה, יאללה. זה לא נופל על אוזניים. והתחלנו לשאול שאלות ושאלנו גם את ראש הרשות. הרי השטח הזה הוא ליד המרכז המסחרי ביג, האם אתה מתכוון להפוך את זה למכרז מסחרי את השטח הזה? זה הסיפור? נגיד שכן, אז תיתן להם מקום אחר. אין בעיה.

או פינוי בינוי.

תפנה אותם, תיתן להם מקום אחר, לא נורא. אתה רוצה את זה למסחר? על הכיפאק, אין בעיה. אבל תן להם מקום אחר. הוא אמר לא, מה פתאום, השטח הוא שטח ציבורי, אני לא יכול להפוך אותו למסחר.

אלף הוא יכול.

רגע, זה מה שהוא אמר לנו. הוא אמר השטח ציבורי. אני לא יכול. זה יישאר שטח ציבורי. היום אנחנו שומעים שיש כוונה את השטח הזה פשוט להשכיר לבית ספר לאוטיסטים, פרטי, שזה כמובן יכניס שכר דירה גבוה חודשי. ואני שואלת את עצמי, נכון שזה לא יהיה שינוי ייעוד הקרקע, כי זה עדיין יהיה בית ספר, אבל זה ועוד איך נדל"ן להשכיר. ואם זאת הסיבה, שאלת מה הסיבות הסמויות, אז אם זאת הסיבה, זה עצוב מאד מאד שעבור השכרת השטח והפיכתו כן לנדל"ן, אנחנו בעצם - - -

והשאלה אם זה בכלל חוקי, כשהוא לוקח שטח ציבורי- - -

תודה, תודה, סליחה רבותי. אני מבקש לא לחזור על דברים, כי אנחנו באילוץ.

אף אחד עוד לא סיפר לך על בית הספר לאוטיסטים, את זה אני אומרת לך עכשיו לראשונה. זה עוד לא עלה. אז זה דבר שבעיני כן צריך לשאול את השאלה הזאת, בעניין הזה של לקחת את השטח ולהשכיר אותו. לא לעשות שינוי ייעוד קרקע, כי זה לבית ספר, אבל זה ועוד נדל"ן וזה ועוד איך שכר דירה ואם שאלת על הסמוי, אז זה כנראה הסמוי.

הדבר השלישי שמטריד אותנו - - -

חיים געש עדיין יושב ראש קרן שלם?

כן.

אלה אנשים עם מוגבלויות לא? אז יש מוגבלות ויש מוגבלות.

ואתה בעצמך עולה על הקשר. עלית על הקשר. אתה עלית על הקשר בעצמך.

הנחתי את דעתך או שאתה רוצה עוד? אתה עם הנגריות, הנחתי את דעתך או עדיין לא?

אתה עולה על הקשר בעצמך.

לא, סייעו בידי. גילוי נאות.

אה. לגבי התכנית שתופרים לילדים האלה בתוך בית הספר החקלאי, אז בעצם באו לא באמת עם תכנית, והתכנית נבנית היום בימים אלה כנראה על ידי מנהל בית הספר החקלאי בעיקר, והמגמות שמציעים לחברה האלה, במקום נגרות, רתכות ומקצועות עמלניים שמשחררים אותם ומאווררים אותם משיעורים של ישיבה בכסא - - -

לא משנה. מה מציעים להם?

מציעים להם עיצוב גרפי ואדריכלות נוף. ואנחנו שואלים את עצמנו – האם המקצועות האלה באמת מתאימים לרוב הילדים האלה שנופלים בחתך? יש מספר בודד שזה אולי יתאים להם. לרוב כנראה שלא.

תודה. חבל שלא ביקשת בהתחלה, הייתי פחות נדיב, אבל דברי. הגר, בבקשה.

אבל היא משמעותית, כי היא בעצם הייתה מובילת המאבק.

אני ממש אקצר. שמי הגר פרי יגור, חברת מועצה.

את בקואליציה או באופוזיציה?

יושבת ראש האופוזיציה.

חייב שזה ייאמר. צריך להיות הוגנים. אני צריך.

אני יושבת פה כבר כמה זמן מתחילת הדיון? שעה וחמש דקות וסף ההתרגשות שלי הולך ועולה, כי הדברים שאתה אומר והדברים שהאנשים שהגיעו אותי מפרדס חנה אומרים, וכל מי שדיבר כאן, משרד הרווחה וחברי הכנסת – אני רוצה להגיד תודה על הדיון הזה. זה לא מובן מאליו עבורי. אני חשפתי את הנושא הזה בתחילת ינואר אצלנו במועצה. לא התקיים על זה דיון עם חברי המועצה, לא במליאה, לא בהנהלה, לא בשום מקום. עזוב את האופוזיציה, גם בתוך ההנהלה, בתוך הקואליציה לא התקיים דיון, וכשכבר הבאתי את זה לשיא ציבורי, מחאתי והגענו לדיון לפני בערך שבועיים או שלושה במליאת המועצה, אז סילקו את התושבים החוצה. אמרו זה בדלתיים סגורות, כי להתמודד עם תושבים מול העיניים זה כאילו קשה, אתה יודע. זה לא כמוך.

זה בדיוק אומר מה אתם צריכים לעשות, אגב.

ואז ישבנו בפנים ואני יכולה להגיד, ואני לא מתביישת והפרוטוקול כבר כמעט כולו חשוף, אני לא מגלה פה שום דבר שלא חשוף במקום אחר, אני אומרת לראש המועצה, אני שומעת את אילנה זגול, מנהלת מחלקת החינוך ואיפה מנהלת מחלקת הרווחה והשירות הפסיכולוגי? אז הוא אומר לי – היא מתנגדת להחלטה, אבל היא לא רלבנטית.

אז מעבר לזה שהאמירות האלה פסולות בעיני, יש עוד מעשים פסולים בעיני, שסותמים למורים פיות. מהלכים אימים על ילדים, הם מהלכים אימים על תושבים שבוחרים לעצמם פתאום כאילו לנקוט צד קצת פוליטי, זה מצטייר לא טוב בעיני כמה אנשים חזקים ביישוב שלנו.

אז האמירה הזאת לא לשים את הביצים בסל אחד, היא נכונה גם בפוליטיקה. צריך לפזר את המנדטים.

כן.

זה גם כואב.

אז אני רוצה לחזור ולהגיד תודה.

אין על מה. אבל אני חייב - - -

יש על מה, כי אני נלחמת בקירות ואני נלחמת בסתימת פיות - - -

תקשיבי, אני כמעט נפגעתי שזה לא מובן מאליו. אלף מובן, תעקבי אחרי הפורטל של הוועדה, תראי שזה מובן מאליו.

לא, אבל יעקב, אני מלווה את זה - - -

זה מובן מאליו ואנחנו כאן בשביל התלמידים.

לנו, לתושבים בפרדס חנה כרכור, זה לא מובן מאליו ששומעים אותם.

תודה. משרד החינוך. תציגו את עצמכם.

לי קוראים זלי מרון, אני מרכז את הפיקוח על היסודי במחוז חיפה. ברשותך, אם זה בסדר, אולי כדאי שהרשות תדבר לפני.

לא. תקשיב, אני רוצה לעשות סדר. אתה רשאי גם להגיד שזה לא מתפקידך. כששאלו על משרד החינוך, התנדבתם לומר אנחנו פה. אני חייב, לפני שאני שומע את הרשות המקומית, את המניעים שלה, קודם כל הסתכלות. אני יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, אני לא יושב ראש ועדת הפנים, בסדר? יש רגולטור שאליו אני צריך לפנות. משרד הרווחה כאן. משרד החינוך כאן. בכל אופן זה ככה, אבל תגידו לא, אנחנו ברמת המחוז לא מסוגלים לתת לך תשובות למה שנאמר פה, זו גם תשובה.

לא, לא. אני אתן לך.

תתמודד קודם כל מבחינת צרכים של בית הספר, מענה חלופי. בוא תקשיב, יסלחו לי חברות הכנסת וחבר הכנסת. אני עכשיו נכנס, עושה סוויץ', מצב בורר חדש, אני הולך להיות קר. חושב אנאליטי. עומדת לו הזכות, רשות מקומית, משרד החינוך, חמור מי שלא משנה את דעתו, בסדר? כי בשנת 2010 ראיתי את ההתלהבות של חיים געש לקבל לידיו את בית הספר. קראתי בפרוטוקול. כנראה הוא רץ למרחקים ארוכים נראה לי.

לא, לא, לא לעוד הרבה זמן.

בואו נשמע.

שנייה, לא להפריע לי בבקשה. אני צייר, זה המקצוע שלי. תקשיב, אני רוצה לדעת מבחינת משרד החינוך מה העמדה שלו, מה הוביל אותו להסכים - - -

למהלך הזה.

תודה. רגע, אני מבקש לאפשר למשרד החינוך להתבטא. שמע בסבלנות, שמענו בסבלנות את נציגי ההורים.

כן, שמענו בסבלנות.

תציג את עצמך שוב, כי הפסקנו אותך.

אוקיי, קוראים לי זלי מרון, אני מרכז את הפיקוח העל יסודי במחוז חיפה, מנהלת המחוז בחופשה עכשיו.

הגברת מתוקי, נכון?

גברת מתוקי. ולכן אני - - -

אתה יודע, כשאני זוכר שמות זו בעיה. אני חלש בשמות וכשאני זוכר, סימן שזו בעיה.

אתה אומר שהאישיות היא בעייתית.

לא, לא, אני לא אמרתי. אל תפרשי.

סליחה.

הבעיות, הבעיות במחוז. בבקשה.

טוב. קודם כל אני אגיד בזהירות ובהסתייגות ביחס לרמיזות שאני שומע פה לגבי המעבר של בית הספר ממחוז החינוך ההתיישבותי למחוז חיפה. מבחינת משרד החינוך, בתי הספר ששייכים לחינוך ההתיישבותי הם או בתי ספר של מועצות אזוריות או בתי ספר שיש בהם פנימייה, או בתי ספר שיש בהם משק חקלאי. זה גם על פי הניסיון שלי כמנהל לשעבר של 7 שנים בהתיישבותי.

ולכן מה שהבנתי זה שחקלאי פרדס חנה לא עונה על אף אחד מהקריטריונים האלה. לא מדובר במועצה אזורית, לא מדובר בבית ספר עם פנימייה ולא מדובר בבית ספר עם משק חקלאי.

מה קרה שעד היום הוא היה תחת המטרייה הזו של החינוך ההתיישבותי?

כי בעבר הוא היה - - -

לא, אני מבקש, יעל. את מבינה - - -

אני שואלת.

רגע, תנו לו. את מבינה, אני עוזר לו לטובתכם גם, לטובתנו. אני לא רוצה להפוך את זה. אם רוצים אחר כך להשלים, אין בעיה, בכיף.

כן, אנחנו ביחד.

הפנימייה שהייתה קיימת נסגרה. אני רוצה לומר בזהירות ולמען הדיוק כדי לא לחטוא חס וחלילה, אני יודע שהיה שיח על הנושא הזה עוד בשנים קודמות, בין מנהלת המחוז לבין מי שמנהל החינוך ההתיישבותי, מר בני פישר, והמהלך הזה קיבל את אישורה של מנכ"לית משרד החינוך. זה מה שאני יודע.

הסברת לי, אדרבא, עכשיו חיזקת אותי. הסברת לי למה זה לא חינוך התיישבותי, קיבלתי, מקבל. היא הנותנת. אז זה מעיקרא צריך להיות תחת חסותו של המחוז. עכשיו תסביר לי אתה מבחינה מקצועית, מה הרציונאל - - -

לא סגירת הסדנאות, אגב.

תנו לי רגע.

סגירת הסדנאות לא קיבל את עמדתה - - - אני דיברתי עם רחל - - - היא ידעה להסביר לי גם.

אל תפריע לי. אל תלמד מחברי הכנסת. מה שמותר להם אסור לך.

לא, אבל אני הולכת עם זה הרבה.

מותר לך. אני בא ואומר, עכשיו דווקא, הרציונאל הפדגוגי החינוכי, אני רוצה לשמוע.

עכשיו לגבי הרציונל החינוכי הפדגוגי. לבוא ולומר אינטגרציה במובן של ניקח ילדים שלא מצליחים במסגרת החינוך העיוני הרגיל ונזרוק אותם בבית הספר הגדול כדי שייבלעו שם והעיקר שאנחנו נציג אחוזי נשירה נמוכים, זאת לא הכוונה, זה לא הכיוון ולא ככה אנחנו הולכים בשום בית ספר שהוא. צריך לזכור טוב מאד שכשאנחנו באים ובודקים את הנעשה, המודל שלנו לכל המהלכים כמו לדוגמא העיר חיפה, או כפי בצפון המחוז, ששם אחוז הנשירה בעיר חיפה לדוגמא צנח מ-30% לפני כעשור והגיע לפחות מאחוז בימים אלה, ואחוז הזכאות לבגרות דרך אגב, וההצלחה בעיר הזו השתפר ב-10% מלפני 10 שנים.

המודל הוא לתת את הפתרונות לתלמידים הללו בתוך בתי הספר, מבלי שיחוו את ההדרה הזאת.

אבל יכול להיות שיש קבוצות אוכלוסייה שזה לא מתאים.

חכי, נגיע לזה. איילת, אני רוצה לסייע לך, להשיג את המטרה של הדיון.

אבל - - -

סליחה חברתי, אנחנו בלחץ זמן ואני רוצה להגיע ליעד. לכן אני גם קשה עם חברי הכנסת, לא נוח לי להיות קשה איתך. אני רוצה לומר לך, אתה כמחוז ער למידת ההצלחה של המסגרת הנוכחית הקיימת? אלא אם כן תגיד לי סליחה, מי אמר לך הצלחה, זה כישלון.

אנחנו באים ואומרים שכל הכלים, כל הכלים שהביאו את בית הספר למקום שהוא הגיע אליו, כל התקציבים שמשרד החינוך העביר דרך כיתות מב"ר, כיתות אתגר ואת כל התמיכה שהוא נתן במסגרת החינוך ההתיישבותי, הוא ימשיך לתת לאותם תלמידים במסגרות האחרות. בדיוק - - -

נו, באמת.

סליחה, אל תפריעו לי. אני מבקש מכם, אין זמן. אני שואל אותך שאלה, תקשיבו.

אבל זה לא נכון, הדברים לא נכונים.

רגע, אני אוציא מי שיפריע לי, אני אומר לכם. אתה רואה שהקפצת פה את - - -

זה - - - של הוועדה. ממש.

אני רוצה לשאול שאלה. לפי התפיסה הזו אנחנו צריכים לבטל את החינוך המיוחד - - -

בדיוק, נכון.

רגע, תנו לי. רבותי, אין לי הרבה פריבילגיות. אני מפסיד מזה שאני יושב ראש ועדה, אני לא יכול לקפוץ מדיון לדיון, אז תנו לי למצות לפחות את ההנאה הזאת, בסדר?

זה לא כזה מהנה.

אז תנו לי רגע. זה מלאה. תקשיב לי, אני רוצה לומר, תקשיב לי טוב טוב. אתה במילים שלך לא התכוונת לזה, שאתה כופר במסגרות הקטנות הייעודיות ולא התכוונת לזה. תקשיב. אני גם לא כופר במה שאמרת. יש רצון ואמרתי בדברי הפתיחה שלנו, הרציונל של השילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בתוך מערכת החינוך. זו לא האוכלוסייה. אם מישהו רוצה דוקטורט, פוסט דוקטורט על הילדים האלה, אני מוכן לספק לו את זה. אלה לא הילדים שאתה תוכל לשלב אותם בכיתה של 30, 28 - - -

40, למה 20?

אני לא הולך לקיצון. אני בכוונה לא הולך לקיצון.

בסדר, אבל זה המצב.

תאמינו לי שאני מפעיל את כל השרירים כדי ללכת לכיוון ואני רוצה שתתייחס לנקודה הזאת.

זאת לא הכוונה לקחת את אותם תלמידים ולשלוח אותם לכיתות שבהן הם לא מסוגלים להסתדר. בגלל זה גם דרך אגב אני ביקשתי שהרשות המקומית, זאת שתפתח, לא בגלל שחס וחלילה יש בכוונתי להתנער מאיזו שהיא אחריות, אלא מכיוון שהרשות המקומית היא זאת שמבצעת מיפוי ברמה השמית של תלמיד תלמיד, תוך פגישה עם התלמיד וההורים, במטרה לתפור לו את החליפה האישית המתאימה ביותר.

די, די עם החליפה.

סליחה, סליחה. מה השם, תזכיר לי?

זלי.

זלי. אתה רואה, לדוגמא את השם שלך לא זכרתי. זו ברכה. תקשיב זלי, אמרתי לך, אנחנו בוגרי הפקולטה של מדעי החיים. כולנו הורים, כולנו היינו תלמידים, כולנו מכירים את המציאות. זה לא בהכרח יעבוד ואני אעביר את רשות הדיבור לרשות המקומית. אני מכיר מה זה ועדות השמה. תאמין לי, אני מכיר את התהליך גם כן ואת הסגנון ואיך זה מתקיים ומה הרציונאל ומה מנחה את כולם באותו רגע של ועדת ההשמה.

הילדים האלה, אני אומר לכם, זה שהם לא ברחוב או בסמוך, קצת דרומה, במתקן כליאה או במסגרות אחרות, או ברחוב ברמה שמהווים סיכון לעצמם ולאחרים, זה נס. חלקם, אני לא אומר כולם, חלקם. או שחלקם היו משלימים עם מר גורלם ואומרים אני נשאר אפס, אחיה אפס. יש גם ילדים כאלה, שהם לא הולכים לפשיעה אבל הם משלימים.

לא, יש גם כאלה שרק יוצאים לעבוד.

יש פה מחקר, לא צריך להזמין אותו. מחקר שנתן את תוצאותיו במידת ההצלחה של המוסד הזה. ההורים האלה, המודאגים שיושבים כאן, חלקם, הם לא באים כי נוח להם יותר, הרי הם היו השמחים, המאושרים, הראשונים בשולחן הזה, אם הילד שלהם או הילדה שלהם היו משתלבים בתיכון במסגרת הכי טובה והיו, אתה יודע מה, והיו מיועדים לחמש יחידות מתמטיקה ואפילו להיות בנבחרת המצוינת, לדחוף אותם לאקדמיה.

ההורים האלה הם של החקלאי, הם לא של הסדנאות.

תקשיבו, תעשי לי טובה. סליחה, מעדת פעם שנייה.

לא, אבל אי אפשר לשלוח ילד - - -

סליחה, זה תירוץ? זאת תשובה? לא היית צריכה. לא היית צריכה.

סליחה רגע אדוני. אי אפשר לשלוח ילד לכיתת אומץ או לכיתת אתגר או לתלם, שזה הכיתות שהן יותר בקצה הרצף, לילד של מפתן. מי שלא מכיר, לא יכול להיקלט בכיתות של אומץ ותלם. אתם פשוט, אני מצטערת להגיד לכם - - -

תודה.

ואת זה אני אומרת לך אחרי 10 שנים. מי שלומד במפתן כבר עבר את אומץ ותלם ואתגר ומב"ר והוא לא מתאים להן. הוא מתאים למסגרת הזאת.

תודה. אני אחזור למשרד החינוך. הרשות המקומית, בבקשה.

רן גלר, אני מזכיר וגזבר המועצה. ראשית אני רוצה להתנצל מטעם ראש המועצה, יש לו היום בדיקה רפואית והוא לא יכול היה להגיע.

מקבל את ההתנצלות. יש לו עוד כמה נקודת זכות אצלי.

הוא מאד רצה להגיע, אבל נבצר ממנו להגיע. אני רוצה רק לתקן שהיו ישיבות של הנהלת המועצה וישיבות של מליאת המועצה וזה אושר בהנהלת המועצה, וזה נדון - - -

אחרי שפורסמה ההחלטה.

הגר.

אני מצטערת, אבל זה לא נכון.

הגר. אני לא בישיבת מועצה, עם כל הכבוד.

ההחלטה למיטב זיכרוני, וזה גם רשום בפרוטוקול כמובן, הייתה החלטה פה אחד בהנהלת המועצה.

זו עדיין לא תכלית הכל. אני מסייע לך. החלטה של מועצה - - -

כן, כן, יש החלטה - - -

לא לחינם הפוליטיקאים אמנם כעסו על ההחלטה הזו, שבחלק מהוועדות הממשלה, משרד הפנים - - - את משרד המשפטים, שיהיו גם פונקציות מקצועיות. אנחנו כשרוצים אומרים מה אתה רוצה, זו החלטה מקצועית. כשאין לנו החלטה מקצועית, מה אתה רוצה, זה עבר את 11 חברי המועצה. אותם פוליטיקאים "ידועים".

כבוד יושב הראש, רק רציתי לציין את העובדה - - -

אני רק עזרתי לך במחשבות שעולות לי כל הזמן.

הנושא הזה של הסדנאות נדון כבר שנתיים, והשאלה הזו – הסדנאות לאן – מלווה אותנו כבר בהרבה ועדות וזה לא נכון להגיד שזה נפל כרעם ביום בהיר. שנתיים אנחנו בוועדות ולומדים את הנושא ולאחרונה הגענו למסקנה חד משמעית שאנחנו רוצים לשנות כיוון, ומה שהיה היה מצוין, אבל אנחנו מאמינים שיכול להיות הרבה יותר טוב.

למי? למי?

עכשיו אני רוצה להתייחס לכל הנושא של הסיבות הסמויות והגלויות. אני אפרט פשוט את כל הסיבות. הסיבה האמיתית והנכונה והיחידה זו הסיבה החינוכית ואנחנו אין לנו איזה רצון להפוך את המתחם למגורים או להפשיר או לעשות רווחים נדל"נים ואפילו גם לא להשכיר.

אני מקבל, אני מאמין לך. איזו מסגרת חינוכית הולכת להיות?

המתקן הזה מושקע בו כסף רב והוא משמש רק את מערכת החינוך ואפילו גם לא יושכר למערכת החינוך, אלא ישמש את מערכת החינוך של פרדס חנה. אוקיי, אז כל השאלות לגבי - - -

סליחה, לא הקשבתי, הסיחו את דעתי. גנבו לי את העט פשוט. אז תחזור על זה, מה הולך להיות במתקן.

בבקשה, כן. אני רוצה לציין שעל אף הקרבה של המתחם לביג ולאזור התעשייה - - -

ירדתי מזה, אין לי - - -

הוא ישמש רק את מערכת החינוך של פרדס חנה.

אני נטול מחשבות קונספירטיביות. מה אתם הולכים לעשות. עכשיו, לו יצויר שכבר הסכמנו איתכם, מה עשיתם, אפילו אני לא רוצה לומר לך ש - - -

זה ישמש או את מערכת החינוך הרגילה או המיוחדת של פרדס חנה.

איזה רגילה? יש לכם תיכון אחד.

יש תיכון אחד, יש לנו הרבה בתי ספר יסודיים, יש 11 או 12 ויש גם בית ספר שרוצה להצטרף אלינו להיות בית ספר מוכר שאינו רשמי.

מר גלר, אתה יודע שהפרוטוקול רושם הכל.

בוודאי ובוודאי. בגלל זה אני כמו בבית משפט, אומר הכל בשבועה. אין שום בעיה.

הפרוטוקול רושם. אוקיי. מה המענה החלופי שאתם מציעים לילדים האלה?

המענה החלופי, כל ההשקעות של המועצה שביצענו עד היום, ויעידו פה המורים והמנהל, שאנחנו לא החסרנו מהצרכים של בית הספר, כל מה שיכולנו להשקיע והשקענו גם בפיתוח וגם בתכניות ואנחנו נמשיך להשקיע לפחות את אותו הסכום - - -

לכן הם מביעים אמון במסגרת הנוכחית.

איפה? הם יהיו בחקלאי?

כן. רוב הילדים, אני מניח יהיו בחקלאי. אחר כך מנהלת אגף החינוך - - -

מאיפה שהם נשרו ממנה.

תוכל להתייחס לסוגיות הפדגוגיות. אני בכוונה לא רוצה להתייחס לסוגיה הפדגוגית.

אני אתן לה.

אני אשאר בנושא המנהלי.

המנהלי בלבד.

לעניין בלבד. אבל אנחנו נמשיך להשקיע לפחות אותם סכומים מה שהשקענו עד היום, והשקענו הרבה, כולל הסעות על חשבוננו, כי משרד החינוך לא משתתף. השקענו ועשינו את הכל - - -

אבל משרד החינוך - - -

סליחה. אנחנו בוועדת החינוך והתרבות, וגם ספורט. זה לא אומר שנאמץ את היציעים של הכדורגל כאן. בבקשה, תמשיך.

אז אנחנו אומרים – נשקיע את כל הסכומים וגם מעבר לכך שכל ילד יצליח.

אני יכול לשאול שאלה? תראה, שלא תחשוב שאני משלים עם מר גורלי. אני לא משלים, אבל אני שואל שאלות. אני אדם רציונאלי. אותם ילדים שהם לא תושבי הרשות המקומית, אתם מתחייבים פה להמשיך לקבל אותם?

יש ילדים שאנחנו מחויבים, אז אנחנו בטח נמצא פתרון.

מה זה מחויבים? סליחה.

ילדי היישוב וילדי המסגרות של הפנימיות של היישוב - - -

זה בדין קדימה. אני שאלתי עכשיו - - -

מי שיביע רצון להשתלב במסגרות שלנו, בוודאי אנחנו נקבל אותו.

תושבי האזור שהיום המסגרות שלהם זה הסדנאות, זה המפתן - - -

מביע רצון.

ירצו להשתלב - - -

מי שירצה להשתלב בבית הספר החקלאי, במגמות הקיימות, במגמות שיפתחו, מגמות חדשות, יוכל לעשות את זה.

איך הוא ישתלב בבית ספר רגיל?

אוקיי. שמעתי. מנהלת מחלקת החינוך נמצאת כאן? בבקשה.

שלום, שמי אילנה, אני מנהלת אגף החינוך. אני דווקא אתחיל מהסוף ולא ממה שחשבתי להתחיל. הפרופיל של הילדים פה במפתן הוא קצת שונה מפרופיל של ילדים אחרים. אלה לא ילדים שעברו את כיתות אתגר ומב"ר ואומץ, ממש לא, אלא שהמתחם של הסדנאות עם מפתן, הוא חלק מבית הספר החקלאי ולכן, אתם יודעים, כשנפתחת מסגרת היא גם מתמלאת ובקשיים כאלה מסוימים של ילדים בקשיים כאלה ואחרים, העבירו אותם לסדנאות, אבל הם בהחלט ילדים.

אני יכולה לומר שאני היום נפגשת, בימים אלה אנחנו נפגשים צוות כדי לבנות תכנית לילדים. אני באמת לא מתחילה ממה שרציתי להתחיל, אבל כיוון ששאלתם, אני נוגעת בשאלה הזאת.

לא, זה מעניין מה שאת אומרת.

אנחנו מחויבים לכלל התלמידים. גם לתלמידים של פרדס חנה-כרכור וגם לתלמידים החיצוניים שמגיעים אלינו. אנחנו ראשית מעלים את הכיתות, יש לנו שם שתי כיתות של חינוך מיוחד, שהן תעלנה ככיתה לחקלאי, עם המחנכת שלהם והסייעת שלהם. שתי כיתות של חינוך מיוחד, שמכילות כל אחת כ-10 תלמידים.

כיתות י"א-י"ב, אלה שעולים ל-י"א ואלה שעולים ל-י"ב, עולים ככיתה קטנה – 10 ילדים עם המחנכת שלהם ילמדו בבית הספר החקלאי, עם מעטפת תומכת נרחבת כמו חונך, כמו מענה בתחום הלימודי, כמו המחויבות שלנו. שוב, כל תלמיד נמצא במקום אחר, עם המחויבות שלנו ל-12 שנות לימוד, לחלק מהבגרויות וכדומה.

כך שהתלמידים האלה - - -

כי הם לא יכולים לעשות - - -

כי אחוז התלמידים במסגרת המפתן, סדנאות, ברובם לא הגיעו לבחינות הבגרות. הם לא נבחנו בבחינות הבגרות.

לא, אבל אם המצב כזה אידיאלי, אז למה הם כל כך - - -

מה האלטרנטיביות המקצועיות שאתם מציעים להם, מעבר לתעודת בגרות?

אני מיד אענה על זה. אני מבטיחה לענות על השאלה הזאת, רק תנו לי - - -

אני מבטיח לך לא לפספס, אבל השעון מאיץ בי. אני חייב לסיים.

אוקיי. אני רוצה לומר שאנחנו נתמכים בהחלטה הזאת על ידי האקדמיה, על ידי משרד החינוך ועל ידי מבחנים עולמיים שמוכיחים שמערכות סגרגטיביות מחלישות את החלשים ורק בתוך מערכות אינטגרטיביות הם נמשכים למעלה.

שיבוא הדוקטור הזה אלי.

תלוי איזה חלשים.

אוקיי, אני מבקשת כאן לומר שגם השטח מוכיח את זה. אנחנו סגרנו לפני שנתיים בית ספר מאד חלש, - - - מבחינת משרד החינוך. הכנסנו בית ספר חזק, שילבנו בו את התלמידים שלנו ואנחנו עוקבים. יש לי נתונים. דרך אגב, יש לי גם מכתבים, את קראת מכתב של אם - - -

יש לי הרבה מכתבים כאלה אגב.

יש לי גם הרבה מכתבים שתומכים במהלך. אני רוצה להגיד לכם שהמסגרת הזאת היא מתויגת - - -

לא מבית הספר.

סליחה, כן מבית הספר ואני יכולה להראות את המכתבים האלה. סליחה, יש לי מכתבים שתומכים במהלך. יש הרבה תומכים במהלך הזה. המסגרת הזאת היא מתויגת, היא סטיגמטית. יש לנו קושי להכניס לשם תלמידים - - -

תגידי, וכשהוא יושב בבית הספר החקלאי, הוא לא יהיה מתויג? מה את חושבת? תקשיבי, אני מוכן לקבל את הדברים שלך בכנות מלאה. אל תנסו לקחת אותי למצבים שאני כביכול אתלה בזה – או, באמת. תקשיבי, את יודעת מה - - -

אנחנו לא מצליחים להכניס לשם ילדים.

אני מתנצלת, פשוט מחכים לי בישיבה.

תתנצלי ועוד מעט אני אתנצל שלא מיציתי את הדיון.

אני ממש מתנצלת.

אני רק אשלים - - -

סליחה, הוא ייתן לך להשלים. שלא כמנהגי בדיון שאני יוזמת אותו, אני יוצאת לדיון לפני הסוף כי מחכים לי מגרמניה. אני באמת אומרת לכם, כבר ישבנו ואני לא מיציתי להקשיב את ההקשבה לרשות. אני מוכרחה להגיד לך, בדיוק כמו שאתה אמרת, יבואו אלי כל המומחים ויראו לי איפה אותם ילדים. בכל זאת אנחנו יודעים שעל הרצף יש קיצוני ברצף, ולילדים האלה, אותם אנחנו חייבים לראות איך מושכים למעלה ואני לא בטוחה שזה הפתרון שהרשות מציעה.

תודה.

למה אני עצרתי אותך? תקשיבי, הקטע של הסטיגמה, היא קיימת, מה לעשות? אבל אנחנו כבר מחנכים את עצמנו לא להשתמש בסטיגמה. זה לא סטיגמה. ילד לא אשם שהוא נולד עם קשיים אובייקטיביים כאלה או אחרים. סליחה, לא כל האצבעות שוות. ואני אומר גם לכם משהו, זה לא חכמה, לכן הסטיגמה לא קיימת פה, עם כל הכבוד. זה חולשה של החברה - - -

גם בבית הספר, בכיתה קטנה זה סטיגמה.

זו חולשה של החברה שבכלל משתמשת בטיעון הזה, אבל גם אם ניקח את הילד הזה, על החשש שאת מדברת ודווקא היא הנותנת, כשאני נמצא, אני עם הקשיים שלי נמצא במסגרת הזאת של מפתן, אני שווה בין שווים. אני מתמודד עם אותם - - -

נכון מאד.

אמרתי לך שאני בוגר הפקולטה למדעי החיים. למה אתם מפריעים לי? סליחה, תקשיבו, אני שווה בין שווים ואני נוטה לקבל את התשובות שלכם, באמת, ולא ללכת למשהו קונספירטיבי. ואני בא ואומר לכם, אם זה הטיעון, זה לא די. נכון, יכול להיות שיש ילדים במפתן, בסדנאות, שעם קצת התאמות, אני יכול לשנות. יכול להיות. אני מוכן לקבל. אבל שתבואי ותגידי לי כולם. לא.

לא, אני - - -

תני לי. כשתבואי להשתמש בטיעון של הסטיגמה – לא מקבל לגמרי. מוחלט. באופן מוחלט. אני עדיין אומר לך, הלוואי והיינו מגיעים לימים האלה שלא צריך את המסגרות האתגריות האלה. הלוואי והיינו שם. אבל אנחנו יודעים ואני מתמודד פה בדיונים פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, על אותם ילדים שקופים בתוך התיכונים, באוטוסטראדות. אני קורא להם אוטוסטראדות של חינוך. הם נעלמים. הם לא קיימים. תפסיקו.

תקשיבו, אני גם מסתובב בבתי ספר מתוקף תפקידי ואני רואה את העמדות שבנו לבתי הספר, כמו הדלפקים של בזק, לעוז לתמורה. אז יש דלפקים – ואין עוז ואין תמורה. יש את התמורה למורים, ומקרים הכי טובים ראיתי איזה תלמיד אחד או תלמידה שיושבים עם אחד, כשבית הספר מונה מאות של תלמידים.

תקשיבו, החשש, והנה אני אומר לכם, אני לא מכיר את פרדס חנה, לא מכיר את הסיפור של מפתנים, פעם ראשונה אני נדרש לזה ואני אומר לכם, אני כולי בא מקטן, ויכול להיות, אתה יודע מה, יכול להיות שההורים לפעמים רוצים משהו והוא לא הכי טוב להם, אבל אני לא רוצה לצאת מהדיון הזה כשאני לא משוכנע, כשאני לא משוכנע שאני לא מפספס אפילו ילד אחד. אפילו ילד אחד. כל שכן שמדובר פה בעשרות של ילדים שבאים ואומרים סליחה, זו המסגרת.

יש פה אנשי מקצוע. יש לי פה אנשי מקצוע משירותי הרווחה, משרד הרווחה שאומר שעבור הילדים האלה זו המעטפת האידיאלית כרגע בשבילם.

לא, אבל איך קיבלתם את ההחלטה הזאת בלי להתייעץ עם הרווחה.

אבל אני עוד לא סיימתי. מיד אני אומר לך.

תנו לה לסיים.

אני נפגשתי עם מרבית הילדים כבר ועם ההורים שלהם. אני אומרת לכם כאן בוודאות מוחלטת, נכון שצריך מסגרת לילדי קצה, אבל 50% מהילדים שנמצאים שם, אם הם יהיו בחברה נורמטיבית - - -

מקבל. מה עם ילדי הקצה.

ילדי הקצה, אנחנו גם מטפלים בהם אישית בכל אחד. ויש ילדים, בעיקר תלמידי י"א – י"ב, אני אתן כדוגמא, יש לי רשימה כמובן מסודרת, שרוצים להשלים את עיצוב השיער, או מה שנקרא ספרות, אנחנו כבר בקשר עם נעמ"ת בחדרה.

זורקים - - -

סליחה, גברתי, אני מבין אותך, אבל אל תתפרצי.

אנחנו מטפלים בכל ילד. יש לנו מסגרת באור עקיבא, שוב, זה באמת לילדי קצה. אנחנו לא נזניח אף אחד. יש לנו - - -

ריבונו של עולם, סליחה, אני פונה לרשות ולמשרד החינוך, אני אומר לכם תקשיבו, ישנה מסגרת, יש שם מסגרת תומכת, מסגרת שמצליחה. אני אומר, אתם לא יכולים לקבל החלטה כזו – בואו ניקח את מה שאפשר, את השאר נפזר לפי הצרכים? זה לא מסגרת תומכת. את מוצאת פתרונות קלים – לשלוח לאור עקיבא, לחדרה - - -

זה הבודדים.

הבודד והבודד עושה את הכלל. תקשיבו, אני אתן לך לסיים. אני הולך לסכם את הדברים בצורה ברורה, חד משמעית. אז תסיימי, אני לא רוצה להפסיק אותך באמצע.

אני רק רוצה לשאול שאלה. בשבילך, שתעני. אני רואה שאת מנסה, אנחנו לא יוצאים פה חוצץ, חלילה. אני רק רוצה להבין, את אומרת דברים שהם דברי טעם. אני רק שואלת אותך – איך יכול להיות שיש כזאת דיכוטומיה בין התסכול שמוצג פה, לבין הדברים שאת אומרת.

אני רוצה לומר לך – אין דיכוטומיה, כי כמו בכל שינוי, יש לו מתנגדים ויש לו תומכים. יש הרבה תומכים במהלך וגם מקרב ההורים יש לי מכתבים - - -

מסכים איתך. מסכים איתך.

באותה כמות שיש לחברת הכנסת.

אבל את - - -

אבל אני לא מצליחה לומר משפט. יש מכתבים, יש לי מכתבים - - -

אמרת את זה.

לא, כי היא שאלה.

השלמת את זה שבע פעמים. אמרת את זה.

אני רוצה שוב לומר, אתם יודעים את זה בוודאי, אני לא מחדשת כלום. אנחנו מהמדינות הגבוהות בעולם שמסלילות במסגרות שלהם. אין לי ספק שחייבות להיות מסגרות כאלה לילדי קצה, אבל לא בכמות. מקודם נדמה לי שאת הזכרת. לא בכמות שיש כאן בכלל במערכת החינוך. אותם ילדים שאני אתן להם הזדמנות בחקלאי לסיים 12 שנות לימוד ולהגיע לבחינות הבגרות, הצלתי אותם.

הרגי המסגרת הזאת הוקמה בגלל שהם לא הצליחו בחקלאי.

לא. ממש לא.

למה לא? סליחה.

ממש לא. אני אומרת שוב, הילדים האלה - - -

לא, אני אעצור את הדיון בלי סיכום. אין לי בעיה. רבותי, אני יכול לנעול את הדיון. הייתי צריך לנעול אותו בשתיים. אני יכול לנעול. אם תתפרצו, אני לא אמצה, אני נועל את הדיון בלי סיכום.

אני חוזרת שוב, הילדים האלה לא עברו, הם לא הילדים שעברו את כל המסגרות והגיעו למקסימום.

אני שואל אותך שאלה, את אשת חינוך, נכון - - -

יש שם ילדים - - -

רגע, רגע, גברתי, אני לא יכול לתת לך לתת את ההרצאה המלומדת שלך ויש לך אותה ואין לי ספק. לכן אני חייב לשאול את השאלות הנקודתיות ואת תצטרכי לתמצת את הנקודות. יש לך ניסיון בחינוך, זה התפקיד שלך. את מבינה שבשינוי הזה, אלא אם כן תגידי אני בטוחה שבשינוי הזה לא תיפגע שערה אחת של ילדה או ילדה.

בשינוי הזה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו - לא יודע לומר לך את הכמות המספרית כי אני לא עשיתי אבחון לילדים, לא מכיר את הילדים – למצוא את עצמנו שאולי סידרנו עשרה פה והצליחו וסידרנו עוד חמישה פה והצליחו, והשאר אני אאבד אותם.

אני אענה לזה ובזה אני אסיים. אנחנו ברשות מחויבים. לוקחים את זה כאתגר חברתי חינוכי, לצמצם את הפערים בין החלשים לחזקים. כשם שקיבלנו פרס חינוך ובין השאר אחד הנימוקים היה על מחויבות ואחריות בהובלת תהליכים, יש לנו כאן אחריות ומחויבות רבה לגבי כל ילד וילד. אני אישית כמנהל אגף החינוך, אעקוב אחרי ילד וילד שלא ינשור, שימצה את היכולות שלו, שיקבל את המעטפת שלו. זאת המחויבות שלנו, וכשאנחנו מחויבים – אין סיכוי שהמהלך הזה - - - ההצלחה - - -

התחייבתם. תודה. אני לוקח את הדברים באמונה. התחייבת בשם 30 ילד. את לא יכולה להתחייב לי על ה-60 הנותרים.

אני אעקוב אחרי כלל התלמידים.

את לא יכולה. את לא יכולה. בואי תקשיבי.

אני אענה לך גם על זה. תראה, יש לנו באמת מחויבות גם לתלמידים החיצוניים, אבל זה לא יכול לעמוד - - -

זו לא אותה מחויבות.

אבל זה לא יכול לעמוד בראש מערך השיקולים שלנו, כשיש שיקולים אחרים - - -

יפה ולכן אני מבין אותך. הכרח שלא יגונה, לכן עומדת לי הזכות, מאחר שאמרה מירב שלימדה אותי היום, למדתי ממנה הרבה דברים, למדתי עוד משהו: הוא ראש עירייה, הוא לא ראש עיר. במילים אחרות היא רצתה לומר, מה שאנחנו היינו אומרים בשכונה, הוא לא השריף של השכונה והוא חלק בדיוק - - -

הוא מתנהג ככה, זה בסדר.

לא, לא, הוא חלק מהגלובאלי. זה כמו שאני אומר לרון חולדאי, זה שאתה רשות חזקה ויציבה, זה לא בגלל שאתה הכי מוכשר. אתה מוכשר, אתה גבוה, נאה, היית טייס וזה, אבל גם המדינה השקיעה בך שם, הביאה לך את הקריה והביאה לך בתי חולים ומוזיאונים והכל, וזה עוזר לך להיות רשות יציבה. ונתנה לך גם את יפו והחזירה לך את תל אביב והמשאב הוא לא משאב שלך לבד. ככה, זו ההסתכלות שלי כנבחר ציבור.

המשאב בפרדס חנה הוא לא משאב של חיים געש לבד ומליאת המועצה ככל שתהיה פה אחד. ולכן אני אומר, יש לי פה, כיושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של כנסת ישראל, אחריות כללית לכל ילדי המוסד אותי. לא מעניין אותי אם הם תושבי פרדס חנה-כרכור. לא מעניין אותי.

עומדת הזכות לראש הרשות לקבל החלטות לעשות שינוי, עומדת לו הזכות. ואתם יודעים מה, אם לא זיהיתי, בואו נאמר שלא זיהיתי מניעים אחרים כרגע. שמעתי את אלה מחד, זו מילה מול מילה, אני לא חוקר כאן. אני לא בשלב הזה שאני יכול להגיד לכם זיהיתי מניעים, בסדר? אני לא אוכל להרשות את זה. אני לא אסכן פה. אני לא אוכל להרשות את זה.

אני אומר אמירה חד משמעית – אני אדרוש גם משרד החינוך להיות מעורב אישית ומהמנכ"לית להיות מעורבת, לקבל הסברים איך הם מאפשרים להניח את דעתי שאכן יינתן המענה המיטבי, המיטבי, במקסימום לאותם ילדים. כי אמרתי, רבותי, על ה-110 תלמידים האלה יש עוד אלפים שלא זכו לטיפול הזה. אז לפחות עליהם אני חייב לשמור. אני חייב לשמור ואנחנו נאמר את זה.

אני אסכם בצורה כזו, יסלחו לי כל אלה שיש להם עוד הרבה מה לומר. אני חושב שהיה סך הכל דיון שהרבה דובר ואפשרתי גם לשחרר לכולם. בדרך כלל לא כל מי שמוזמן חייב לדבר בוועדה.

אני יכול רק להצר. אם חיים געש היה מגיע לדיון, אני מצר על כך - אני מבין שהוא לא יכול היה – היינו שומרים דברים יותר, איך אומרים, להסתכל לו בלבן שבעיניים, לשמוע את הנחרצות. זה לא דומה, למרות שהוא יעיל ועשה גזבר ומזכיר. זו פעם ראשונה שאני שומע על זה. יפה. אני לא ציני. אני אמרתי משהו בציניות? יפה.

הרשות המקומית גם שלחה לכאן את מנהלת המחלקה. מבחינת הרשות המקומית היא גילתה אחריות, באה לדיון באומץ.

משרד החינוך, אני באמת לא מבין את החינוך ההתיישבותי, וזה חלק מהסיכום – החינוך ההתיישבותי. גם ככה הוא הולך מצטמק ורע לו על הנדיבות שלו לשחרר. שמעתי - - -

אני יכולה - - -

לא, לא, את לא יכולה לדבר בשמם. אם הם ירצו לדבר, שיבואו - - -

לא, אבל בתור נציג של המועצה, לא שלהם.

סליחה, שמעתי את ההסבר. אני חושב שההסבר מניח את דעתי בפרמטרים, אבל החינוך ההתיישבותי היה צריך להופיע לדיון הזה. אני חושב שצמרת משרד החינוך, כשיש דיון כזה על סכנה לעתידו של בית הספר, ברמה של מנהלת מחוז צריכה להגיע. היא שלחה, יפה. גם צמרת משרד החינוך הייתה צריכה להגיע לכאן ואני חושב שזה חבל שלא כך, כי היינו יכולים להיות יותר ממוקדים בסיכום.

הוועדה כמובן שמעה את כל חרדת ההורים, את חרדת תושבי העיר ואנשי משרד הרווחה, חשוב, בעלי המקצוע, אנשי המשרד. בדרך כלל אני כותב תוך כדי, אבל הייתי חייב להיות מרוכז בדיון, לא הספקתי. אני אומר את זה ומנהלת הוועדה תנסח את הסיכום ברוח הדברים האלה.

הוועדה שמעה את נציגי משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואת אנשי הרשות, את המתנדבים מאגודת הידידים, הורים מודאגים, אזרחים מודאגים תושבי פרדס חנה-כרכור, על הסכנה ועל עתידו של בית הספר ברנקו וייס, נכון?

סדנאות. מפתן.

סדנאות, חקלאי, מפתן, ברנקו וייס. החיים כל כך קשים ומסבכים אותם עוד יותר. ושמענו את החששות ושמענו גם כיוונים שיש חשש שיש מניעים לא הכי מקצועיים בקטע הזה. שמענו שהעירייה קיבלה את ההחלטה בהליך מנהלי לכאורה תקין. אבל אני הייתי שמח לשמוע גם חוות דעת מקצועיות מעבר.

בוודאי שמנהלת מחלקת החינוך היא אשת מקצוע בתחום החינוך, אבל אין ספק שהעבודה שהייתה צריכה להיעשות כאן היא עבודת מטה, לבחון, לראות. לפחות כשבאים לדיון לבוא עם נייר עמדה שנוסח אחרי עבודת מטה, שבאה ואומרת מיפינו את הצרכים, מיפינו את היכולות, יש לנו יכולות לטפל וכו', אבל לא קיבלתי את זה. יש הבטחה. יש הבטחה של מנהלת מחלקת החינוך שהם מחויבים לכל ילד וילד, לנסות לשבץ אותם במסגרת מתאימה.

אין ספק שבמסגרות שאתם מציעים אין את אותן אפשרויות שיש היום בסדנאות, שחלק מההורים יודעים שהילדים שלהם לא יכולים ללכת לעיצוב, לא לאדריכלות נוף ולא לדברים כאלה ואחרים; ובטח ובטח לא מסתפקים בתג"ת – תעודת גמר תיכונית. אז הוא יקבל ציון טוב בתלמידאות, אבל עם זה הוא לא יכול לצאת החוצה עם כלום.

לפחות, ואני מעריך, אני אומר לכם, אני מעריך הורים שעדיין משלימים, כי לפעמים הורים מדחיקים וגורמים עוול לילדים שלהם ושמים אותם במסגרות כאלה, העיקר שלא לתייג אותם והם משלימים עם זה ודוחפים ונאבקים כדי שהילד שלהם ייצא עם מקצוע נגרות ומסגרות, מועיל לחברה, מועיל לחיים, מועיל לעצמו והוא יועיל למשפחתו בעתיד.

ולכן אני קורא למשרד החינוך לעשות הכל לא לסגור את המסגרת הזו, ואם הולכים לסגירת המסגרת, הוועדה מבקשת תקבל לידיה מסמך מפורט על כל תלמיד ותלמיד והחלופות שמוצעות לו בטרם ייסגר המוסד.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:20.