הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 213

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ב באדר ב התשע"ו (22 במרץ 2016), שעה 14:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45) (איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ו–2016 (פ/1763/20)(כ/624), של חה"כ טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, אלי כהן, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, איתן כבל, איציק שמולי, דב חנין, מיקי לוי, קסניה סבטלובה, עבדאללה אבו מערוף, סתיו שפיר, יוסי יונה, מרב מיכאלי, איתן ברושי, תמר זנדברג, נורית קורן, יואל חסון

חברי הוועדה: יעקב פרי – מ"מ היו"ר

אורי מקלב

עיסאווי פריג'

רחל עזריה

טלי פלוסקוב

הילה דוידוביץ - משרד המשפטים

חנה וינשטוק טירי - יועמ"ש, הרשות לצרכנות וסחר הוגן, משרד הכלכלה והתעשייה

שירה לב ציון - עו"ד, לשכה משפטית, הרשות להגנת הצרכן ולס, משרד הכלכלה והתעשייה

שאול שרצר - ב"כ התאחדות ענף הקולנוע בישראל, התאחדות ענף הקולנוע

ירון לוינסון - מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

אהוד פלג - מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

זאב פרידמן - יועץ משפטי המועצה הישראלית לצרכנות

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

אביגל כספי

לאה ורון

לאה קיקיון

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45) (איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ו–2016 (פ/1763/20)(כ/624), של חה"כ טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, אלי כהן, אלי אלאלוף, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, איתן כבל, איציק שמולי, דב חנין, מיקי לוי, קסניה סבטלובה, עבדאללה אבו מערוף, סתיו שפיר, יוסי יונה, מרב מיכאלי, איתן ברושי, תמר זנדברג, נורית קורן, יואל חסון

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון. על סדר היום – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45) (איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ו–2016, פ/1763/20 כ/624, הצעת ח"כ טלי פלוסקוב.

היות ואדוני היושב ראש לא היה בדיון הקודם, כשהעברנו את הצעת החוק בקריאה הראשונה, אני אנסה להסביר מה החוק הזה אומר ואני מקווה שנעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית היום כך שגם עד סוף המושב נעביר את זה בקריאה השניה והשלישית במליאת הכנסת. סיטואציה שאני רוצה להסביר: משפחה היום עם אבא ואימא, ושלושה ילדים, כשהם הולכים לסרט, מעבר ל-100 שקלים שהם משלמים עבור הסרט, הם צריכים להוציא מהתקציב שלהם, מכיסם, עוד 200 שקל, כדי לפנק את הילדים שלהם, כדי לקנות להם פופקורן, כדי לקנות להם קוקה-קולה. כולנו מכירים את הסיטואציה הזו. בחוק שחוקק קודם, בעצם כבר נאמר – אני רוצה לציין שאנחנו כאן מדברים על תיקון החקיקה, כי החקיקה הקודמת בעצם כבר טיפלה בנושא הזה, כדי שאותם הורים יוכלו להכניס את האוכל יחד אתם. אימא, שהכינה בבית פופקורן, שיעלה לה הרבה פחות כסף, ושתקנה קוקה-קולה במכולת שליד ביתה, היתה יכולה על אותה חבילה של 200 שקל בסרט, לשלם אולי 30 שקל. אלא מה? בכניסה היו אומרים לה – גברת, האוכל הזה נמכר בפנים, ולכן את לא יכולה להכניס את זה לכאן.

אז אני אומרת שוב – החוק הקודם כן דאג לכך שלא יוכלו לא להרשות להכניס את האוכל, אלא מה? ופה, חבר הכנסת חסון כבר דיבר על פרצה בחוק הזה, שאומרת שאם העסק בפנים לא שייך לאותו קולנוע או אצטדיון, אז האחראי אומר – זה לא שלי, לכן החוק הזה לא משפיע גם עלי.

זה הזכיין.

בדיוק. אז לא יכלו בעצם להגיד שאי אפשר לאסור כניסת אוכל.

מה שאנחנו עושים כאן היום – אנחנו עושים תיקון. אנחנו משלימים את החוק שמטרתו היתה לאפשר הכנסת אוכל מהבית, גם אם מוכרים את האוכל הזה בתוך המתחם. תוספת מאוד משמעותית, שבעיניי צריך לקחת בחשבון ואנחנו כל הזמן - - -

מוכרים גם - - - גם אם זה לא נעשה על ידי זכיין.

נכון, נכון. בוודאי. אין דרך, אין סיבה לא לאפשר הכנסת אוכל לתוך המתחם.

אנחנו כל הזמן מדברים כאן כל הזמן, ולא פעם אחת, ובמיוחד במפלגת כולנו, מה לעשות – כל הזמן מדברים על הורדת יוקר המחייה. אז אני אומרת – אם אותה משפחה היום תהיה לא אופציה - - -

כולנו מדברים.

- - -

- - -

למה זה יגרום? אותו זכיין שיבין שאנשים יכולים להביא עכשיו את הדברים מהבית, הוא ישקול פעמיים האם המחיר של הפופקורן יהיה 30 שקל, או שהוא יהיה 10 שקלים.

כביכול את תכריחי, במירכאות, את המוכר באותו מקום להוריד את המחיר על מנת להתחרות - - -

בדיוק. זאת אומרת, יש פה, בעצם, שתי מטרות להצעת החוק הזו. הצעת החוק מאוד פשוטה. אני רוצה רק להודות למועצה לצרכנות. הם עזרו לי לאורך כל הדרך.

לפני שתודי אנחנו צריכים רק לאשר את זה.

אני נציג התאחדות ענף הקולנוע בישראל. קודם כל, הבה נפגיש את הגברת עם העובדות. אנחנו, עוד מימי החוק הראשון של חבר הכנסת כרמל שאמה, אני אמרתי לו שהתאחדות ענף הקולנוע ובכלל בתי הקולנוע הם בעד החוק. המצב שאתם רוצים להביא בחקיקה היה לפני החוק, גם. מצד שני אני שומע כאן כל מיני טענות שכאילו – אמרו להם. אז בואו לא נחביא את הבעיה מתחת לפתרון. אתם מתכוונים לא לפופקורן, ולא לבתי קולנוע. אתם מתכוונים לאצטדיונים - -

גם וגם.

זה המצב העובדתי בארץ. אז נכון, נורא קל לטפס על בתי הקולנוע ולקרוא לזה "פופקורן". אנא מכם. תכינו פופקורן בבית ותבואו אתו. אמרתי את זה כבר לפני שש שנים.

כלומר, לבתי הקולנוע אין התנגדות - - -

אין שום התנגדות, לא היתה התנגדות. זה גם היה המצב הקיים בבתי הקולנוע בכל המדינה. לא אנחנו נקטנו בשיטת הזכיינות.

אז מה אתה רוצה?

אני רוצה דבר נורא פשוט – בוא לא נגרום לבעיה יותר חמורה ממה שאנחנו גורמים בתיקון הזה. שלחנו נייר ב-9.2 ובו אמרנו דבר פשוט – כל בתי הקולנוע, שאני מייצג אותם, נמצאים בתוך מקומות רבים ומגוונים, גדולים – קניונים, שיש בהם בתי אוכל מסוגים שונים, ואני לא רוצה את האימא עם השני ילדים נכנסת עם סיר של שוארמה או תבשיל, מסיבה פשוטה, לא שעיני צרה בהם, שייכנסו עם מה שהם רוצים, אבל זה מזיק לציוד, גורם לריחות וגורם - - -

אותו סוג שנמכר במקום.

אותו סוג שנמכר בבית העסק. אני והרשות להגנת הצרכן שותפים לאותה דעה, רק אם אומרים שהמוצר מכסה את זה, ולא היא. שם מדובר במקום ואני מדבר על בית עסק. בהתחלת הסעיף יש הגדרה של מקום שגם שם יהיה בית עסק. שאני לא אוכל לבוא לקולנוע עם מאכלים שנמכרים בתוך הקניון, אלא רק במזנון הקולנוע, ולא אכפת לי מי מפעיל אותו. זה הכל.

אני פשוט חושבת שמה שכתבנו כאן, ואני רוצה לציין – כתוב שאיסור מניעה לצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג - - -

לא יודע מה זה "מקום". בית עסק.

אתה רוצה לשנות - - -

במקום "מקום" לכתוב- - -

אבל כתוב בסעיף: "למנוע מצרכן להביא למקום העסק או כל מקום אחר המנוהל על ידי העוסק". אז אני לא כל כך מבינה את הבעיה שלך. מקום העסק זה המקום בו יושב בית העסק.

לא. מקום העסק זה קניון באר שבע.

לא, אבל זה ביחס לאותו עוסק.

אז תקראי. מקום העסק זה קניון באר שבע. אני קורא עברית.

מה אתה מציע לכתוב?

במקום "מקום" – "בית".

אני רוצה לשמוע דווקא את משרד הכלכלה ומשרד המשפטים. זה פותר את הבעיה?

האמת, קשה לי להתייחס אם זה פותר את הבעיה.

אני חוששת שנחזור לאותה סוגייה.

לא נעשה מחטפים. נשאל. מה את אומרת?

לפחות בעיניי, מובן מהסעיף שכשמדובר על בית העסק או מקום אחר המנוהל על ידי העוסק, מדובר על אותו עוסק – זאת אומרת, גם מבחינת המניעה. אותם סדרנים של בית הקולנוע, לא הגיוני שהם מונעים מצרכן להביא למקום העסק, לקניון. ברור שמדובר על בית הקולנוע, למקום העסק שמנהל העוסק.

אבל גם לנו היה ברור, לפני ה - - - הקודם.

אני אוציא אותך. יהיו לך טענות? תקבל רשות דיבור. היא מדברת, תן לה לסיים.

כשמדובר על בית העסק ברור שמדובר על מקום העסק של העוסק הספציפי ולא מקום עסק כללי. הרשות להגנת הצרכן היא המוסמכת לפרש את חוק הגנת הצרכן.

אני אגיד לכם מה היתה הכוונה, המאוד פשוטה, של הדברים. באנו ורצינו להחיל את הסעיף הזה או על בית עסק, או מקום אחר שמנוהל על ידי העוסק, במובן הזה של לכסות את עניין המופעים. זאת אומרת, שעושים מופע, מפיק מרים מופע במקום אחר, שהוא לא בית העסק שלו. זאת היתה הכוונה. לכן אני חושבת שבתי הקולנוע נכנסים למקום העסק, וזה אומר שאסור להם למנוע מצרכן. אם הם לא מונעים מצרכן אז הכל בסדר, אין בעיה. זו היתה כוונת המחוקק.

אז אני אומר עוד פעם - לא צריך להיות משפטן כדי לפרש את המילה "מקום". מקום זה מקום גיאוגרפי. "בית עסק", לעומת זאת, זה בית עסק. בית קולנוע זה בית עסק, בדל"ת אמותיו של בית העסק. עכשיו, לא אכפת לי – זכיין, לא זכיין - - -

אבל אתה לא התייחסת למה שהיא אמרה. אם אתה, כקולנוע, הקמת סרט ברחוב, או במתחם שהוא לא לא העסק שלך. החוק לא חל, בהצעה שלך.

איך זה יכול להיות?

כי בהצעה שלו החוק לא חל.

אבל איך זה יכול להיות שהקרנתי סרט במקום שהוא לא בית קולנוע. איפה אני אקרין, ברחוב?

נדיר, אבל קיים.

אז יהיה, על ידי זכיין, אני מניח.

זה לא בית העסק.

גם אם הפרשנות של חבר הכנסת פריג' תתקבל, בוא ניקח אותה כדבר שהוא יוצא מן הכלל, וניקח את הסיכון הגדול שבאמת, מה שאני אומר, מבחינת מקום העסק יתפרש, ומחר יצבעו לי כל מיני אנשים עם כל מיני מאכלים שאני לא יכול להכניס אותם, ואני אמצא מפר את החוק. ייכנסו לי אנשים, יש שוארמות בקניון. ייכנסו לי אנשים עם פיתות.

הכוונה היתה, וזאת היתה הכוונה, וגם הייתם בדיונים, כשאישרו את הסעיף - - -

לא הייתי כאן בדיון, לא זומנתי.

אבל היו כאן נציגים של בתי הקולנוע.

לא היו נציגים של בתי הקולנוע. אני שלחתי בקשה - - -

היו נציגים בדיון הקודם.

אצטדיון את יכולה להגדיר כבית עסק?

לא.

למה?

תראו, אנחנו רצינו לכסות את כל האפשרויות. גם שהוא לא יאסור כניסה של אוכל לבית העסק שלו, ומבחינתנו בית קולנוע – זה נכנס לשם. אתה לא יכול - - -

- - -

אצטדיון זה מקום אחר המנוהל על ידי העוסק. זאת אומרת, זה לא בית העסק, אבל זה אצטדיון. אני יכולה לבוא, להפיק אירוע באיזה מקום אחר, שהוא לא בית העסק שלי.

יד אליהו – מה זה?

זה יכול להיות גם - - - אבל אם זה משחק כדורגל, זה העיסוק הרגיל של המקום.

זה לא בית עסק?

גם בית עסק יכול - - -

זה יכול להיות פרק הירקון. אבל זה לא כל כך משנה כי האיסור חל בשני המקרים אז לא משנה אם אני מגדירה אותו כבית עסק או - - -

אני רק רוצה להעיר שבעצם "מקום העסק" מוגדר בחוק הגנת הצרכן. כתוב: "מקום שבו מתנהל עסקו של העוסק, לרבות סניף שלו, ובלבד שהסעיף אינו מנוהל על ידי זכיין". זאת אומרת שברור שמקום העסק הרלבנטי זה אולם הקולנוע - - - ביחס לעוסק, שהוא מפעיל בית הקולנוע, "מקום שבו מתנהל עסקו של העוסק", זה בית הקולנוע ולא הקניון.

גם כאן, אדוני, אני רוצה להזכיר מה היתה התופעה שבה רצינו להילחם ואיך רצינו להילחם. צריך לזכור שהעיקרון הוכרע כבר בסעיף קודם בחוק הגנת הצרכן – לא למנוע מצרכנים את האפשרות להביא מזון ושתייה מבחוץ, כדי לייצר תחרות למכירה בפנים, ואז המכירים לא יעלו. אבל בנוסח תלו את הזהות של המוכר בזהות של מפעיל בית העסק, ובזה יצרו פרצה. המטרה של התיקון הזה היא לבטל את הפרצה. למה הכוונה? הכוונה היא שאם מותר להכניס לאותו בית קולנוע, למשל, מזון ושתייה שנמכרים במקום, גם אם לא בעל בית הקולנוע מוכר אותם – אז מותר יהיה לי, כצרכן, להביא מהבית מזון ושתייה לאותו עסק. זה הכל.

היום, במשחקי כדורגל אתה לא יכול להכניס מי שתייה, נניח - - -

אני יודע מה הסיבה שם – ביטחון.

זה משהו אחר, משהו שאני לא נוגעת בו.

אני רוצה לברך על החוק הזה, כל הכבוד, רק אפרופו החוק הקודם, תראה איזו פרצה מצאו, ואם היינו נכנסים ל- - - לשים לב לדברים האלה.

אני רק באתי לומר כל הכבוד ולפרגן לעמיתתי. אני יודעת איך זה, במיוחד עכשיו, כשזה לפני קריאה שנייה ושלישית. פתאום מגיעים עם איזו הערה, וכולם נלחצים. אז אני בטוחה שתמצאו את הפתרון.

מהעניין הזה נצא בחיוב, לא כמו בדיון הקודם.

מה החלטת- בית עסק או מקום עסק?

אני רק רוצה לשמוע אם צריך להוסיף משהו. זהו? מי קורא את הנוסח?

אני קוראת:

"הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45) (איסור מניעה מצרכן להביא למקום עסק מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום), התשע"ו–2016.

תיקון סעיף 3

בחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981, בסעיף 3(ב)(10): במקום "שהעוסק מוכר" יבוא "הנמכר".

תחילה

תחילתו של חוק זה שלושים ימים מיום פרסומו."

אני רוצה לקיים הצבעה על הנוסח הזה. מי בעד?

הצבעה

בעד – 2

החוק אושר לקריאה שנייה וקריאה שלישית

תודה רבה, החוק אושר. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:34.